הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 257

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, כ"ה בתמוז התשע"ו (31 ביולי 2016), שעה 9:30

סיור במכללה האקדמית אחוה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אורנה שץ אופנהיימר - ראש האגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

עליאן אלקרינאוי - נשיא מכללת אחוה

בלהה פריינטה - ראש החוג לחינוך ופדגוגיה, בי"ס לחינוך, מכללת אחוה

יוסף גרנות - בית הספר למדעים, מכללת אחוה

יעל פישר - ראש ביה"ס ולימודים מתקדמים ומ"מ רקטור, מכללת אחוה

אורית אבידב-אונגר - ראש רשות מחקר, מכללת אחוה

אתי גרובגלד - מנכ"לית מכללת אחוה

יצחק פרידמן - ראש התכנית למינהל מערכות חינוך, מכללת אחוה

דנה גנאור-שטרן - ראש המחלקה לפסיכולוגיה, מכללת אחוה

בן ציון פדר - השלוחה החרדית, מכללת אחוה

מיכל רביבו-שטיינר - דיקן הסטודנטים, מכללת אחוה

איציק וייס - יושב ראש הוועד המנהל, מכללת אחוה

ישראל מורדי - יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת אחוה

שירן חמו - אגודת הסטודנטים, מכללת אחוה

שמרית חן שרעבי - אגודת הסטודנטים, מכללת אחוה

ענת פלדמן - יו"ר המועצה המתאמת של מרצי המכללות הציבוריות

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

דרור שור - ראש מועצת באר טוביה

שמעון טובול - חבר מועצת העיר באר שבע, סטודנט במכללת אחוה

לירון וייס - דוברת הוועדה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור במכללה האקדמית אחוה

בוקר טוב לכולם. אנחנו מקדמים בברכה את חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש ועדת החינוך, והצוות שלו וגם חברי הסגל. אולי, לפני שאנחנו מתחילים, נעשה סבב מסביב לשולחן, שאנשים יציגו את עצמם. אז נתחיל מאיפה שצילמת.

(סבב נוכחות).

אז יש לנו יום קצת עמוס, אנחנו נתחיל להציג את המוסד ואחר כך יש לנו מספר דוברים. ברוכים הבאים, אני אציג את המכללה ואחר כך נבקש מראשי בתי הספר, הרקטור והמנכ"ל, שיציגו קצת כל אחד את התחום שהוא אחראי עליו.

אנחנו נמצאים היום במכללה האקדמית אחוה, שהיא מוסד שאוחד לפני כארבע שנים, היו כאן שתי מכללות, שזו המכללה לחינוך והכשרת מורים והמכללה שהייתה בחסות אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שנקרא הקמפוס האקדמי, והיום יש לנו מודל מיוחד, אנחנו המוסד הראשון שאוחד. הבנתי עכשיו מהמועצה להשכלה גבוהה שיש מהלך שרוצים לאחד מספר לא קטן של מוסדות אקדמיים, זה הכיוון, אז יש מודל שנקרא אחוה וכולם מנסים קצת ללכת בעקבות המודל הזה. המודל הזה גם יצר משהו חדש, בכל מה שקשור לנושא של המבנה של התארים. בעקבות האיחוד ומאז שהגעתי לכאן אנחנו הקמנו מה שנקרא בית ספר לחינוך, בית ספר למדעים ובית ספר לתארים מתקדמים כאשר בבתי הספר יש סוגי תארים שונים, שזה Bed, BA, Bse, Med, ואני מאוד מקווה שבקרוב יהיה לנו MA.

גם המבנה הארגוני היום, המבנה שלנו הרבה דומה לאוניברסיטאות. למען הגילוי הנאות, אני לא הכרתי מכללות, אני איש האוניברסיטאות, אז המבנה שלנו הוא שיש רקטור, יש ראשי בתי ספר, יש מנכ"ל ויש נשיא, זה המבנה הארגוני הקלאסי. לא תמצאו את זה בהרבה מכללות כי כל מכללה עושה לעצמה קצת מבנה אחר.

אנחנו שמנו לעצמנו את עמודי התווך של המכללה, שזה מצוינות בהוראה, מצוינות במחקר ומצוינות במעורבות חברתית. אני קצת ארחיב את הנושא הזה של מה זה מעורבות חברתית ולמה אנחנו מתכוונים. אני בדקתי את זה, גם חיפה זה לא בדיוק, בחיפה הם מקבלים נק"ז כאילו זה הכשרה מעשית של עבודה סוציאלית וכל הפרא רפואיים, זה לא מה שהוא הבין נכון, אז אנחנו המוסד היחידי במדינת ישראל שהסטודנטים שלנו עושים מעורבות חברתית ומקבלים נקודות זכות על זה. זה מודל שאנחנו מכירים מקנדה, למען הגילוי הנאות, וזה בהחלט מאוד חשוב שהסטודנטים שלנו, לאט לאט זה מחלחל, שהחבר'ה שלנו נכנסים ל - - -

זה המקום היחיד?

וקרית אונו.

כי בוועדות אני שומע, אנחנו מצפים שבוועדות אומרים לנו דברי אמת. מה שאני למד מהוועדות זה שיש עוד - - -

אני אחראי כרגע על מה שאנחנו עושים, אבל כל אחד אומר - - -

העובדה שכל סטודנט לתואר שני עושה את זה וזה חובה.

בקרית אונו זה גם.

בוא נאמר מכללות ציבוריות.

מה שכן ייחודי לנו, אנחנו השנה קיבלנו פרס המועצה להשכלה גבוהה על מעורבות חברתית.

זה אמת, יש לנו תעודה.

יש לנו תעודה והיה פרס, היה קצת כסף, אבל לא הכסף זה העניין, זה באמת מראה כמה זה חשוב לנו. יש לנו גם בתהליך הזה קהילת סטודנטים, שאנחנו התחלנו השנה ובטח תתייחס לזה מיכל בהמשך.

אנחנו, גם חשוב לנו כל הנושא של קשרים בינלאומיים וקשרים אזוריים, פיתחנו וחתמנו על הרבה מאוד מזכרי הבנות, Memorandum Of Understanding, MOU, מה נקרא באנגלית, עם מספר מוסדות, גם בקנדה וגם בארצות הברית וגם עם טאיוואן לאחרונה, בתקווה שזה יביא לשיתופי פעולה בין חברי סגל לבין סטודנטים. אני חושב שזה בהחלט מאוד חשוב. גם הקמנו קצת קשרים עם הירדנים, עם אוניברסיטת אל איסרא, אני לא יודע לאן זה יוביל, אבל זה אחר כך נראה.

כל מוסד, מעבר לדברים שתיארתי ולסוגיות של מצוינות בהוראה, מצוינות במחקר, שתיכף גם נשמע על זה, צריך לשים לעצמו גם אג'נדה. באג'נדה שלנו אנחנו דיברנו על הנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות השונות שמרכיבות את החברה הישראלית. אז הנגשת ההשכלה לאוכלוסיות, נקרא לזה המוחלשות או החלשות, במושגים של עבודה סוציאלית זה נקרא אוכלוסיות מוחלשות, שלא הצליחו להגיע למוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו שמנו לעצמנו למטרה, אני אשתמש במושגים שאני משתמש בכתיבה, שזה בעצם להגדיל את מספר הסטודנטים בעיקר מיישובי הפריפריה, אתיופים, חרדים, בדואים ואנשים של מה שנקרא הזדמנות שנייה, או אנשים שלא הצליחו להגיע למוסדות להשכלה גבוהה. זה הנגשה של ההשכלה הגבוהה, שזה חלק מהאג'נדה שלנו, כולל אנשים בעלי צרכים מיוחדים, שאנחנו מנסים להנגיש את ההשכלה אליהם, אבל אנחנו יודעים דבר אחד, שגם הנושא של ההתמדה הוא מרכיב מאוד חשוב ולכן אנחנו מלווים את האנשים האלה על ידי סיוע אקדמי, סיוע כלכלי, ובעיניי זה מרכיב לא פחות חשוב לקדם מוסד אקדמי.

יש גם נושא לא פחות חשוב באג'נדה שלנו, הנושא של השיח הציבורי בחברה הישראלית, נושא של שונות ורב תרבותיות ששמנו לעצמנו למטרה כדי לקדם את זה בקרב הסטודנטים שלנו, בקרב הסגל שלנו. אנחנו לא רק מדברים על זה ברמה של דיבורים, אלא אנחנו עושים את זה, זה חלק מתכניות הלימודים שלנו, זה חלק מהעשייה שלנו. אנחנו גם עובדים בשיתוף פעולה עם אגודת הסטודנטים, שגם התחברו לנושא הזה. זה מאוד חשוב לנו להגיע לחברה הישראלית ולהעביר מסרים.

במהלך ארבע השנים האלה יש לנו פיתוח אקדמי, שתיכף גם נשמע, אנחנו מאוד מאמינים בגישה האינטרדיסציפלינרית. אני חושב שמאוד חשוב שאנשים שלומדים חינוך ילמדו אנשים של מדעים וההיפך, לחשוף את הסטודנט לתפיסות וערכים קצת שונים. מאוד חשוב לנו גם להגיע לשם ולכן אנחנו גם בפיתוח האקדמי שלנו השנה קיבלנו מספר לא מבוטל של תכניות. הגישה שלנו היא גם להגיע לקהלים חדשים. אנחנו דיברנו, אדוני יושב ראש הוועדה, לאו דווקא על אוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים, אוכלוסיות מוחלשות או אנשים שנמצאים בשוליים, אנחנו גם מאמינים במצוינות גם בהוראה שלנו ובמחקר שלנו ולכן יש לנו גם תכניות של מצוינות. בשנה שעברה התחלנו תכנית של מורים ל-5 יחידות, של מצטיינים, בסיוע קרן טראמפ.

יש לנו גם את התכניות שלנו, יש לנו גם תכניות מעולות בפסיכולוגיה, במדעי החיים, והאפיון של הפערים שלנו שם אותנו באיזה שהוא מקום שאנחנו קצת שונים מכל המוסדות שמכשירים מורים במדינת ישראל וזו החשיפה של הסטודנטים שלנו לתכניות הקיימות. לכן אני חושב שהמבנה שלנו הוא קצת שונה, הוא קצת גם מכבד אנשים ומקבל אנשים ומאוד חשוב לנו, וגם כשנפגשנו כמה פעמים, אני ואתה, דיברנו על איך בעצם אנחנו מאפשרים לקדם אוכלוסיות כמו האוכלוסייה החרדית. אני באמת מאוד שמח שהשנה יצא לי להיפגש איתם, בן ציון הוא המדריך שלי כאן והמלווה, שעוזר לנו המון כדי להבין באמת מה קורה שם. נפגשתי איתם וראיתי גברים ונשים שלומדים שם, בעיקר אימהות - - -

בנפרד.

בנפרד, ברור, הוא יודע.

בעיקר אימהות, זה בולט. אבל תדע לך, גם הגברים אבות.

אז אני בהחלט ככה התרשמתי לטובה מהשיחות שהיו לי עם נשים שם. שאלתי את עצמי, אותה אמא הופכת בעצם להיות מודל חיקוי עבור הילדים שלה וגם הילדים ילמדו ויתפתחו. אני מדבר כרגע כאיש אקדמי, לא חשוב לי אם ילמדו ליבה, או ילמדו בצורה כזו או אחרת, אני חושב שצריך לתת לאנשים הזדמנות. אני חושב שהחוקים והנהלים האלה, אנחנו יצרנו אותם וירשו לי אחרים, אני כרגע אדבר כפרופסור של האוניברסיטה, אני חושב שיש אנשים שהם נגד ההפרדה ויש אנשים שרואים בזה משהו שבאמת פוגע, אני חושב שמה שנעשה כאן, שההורים האלה יכולים להיות מודל לחיקוי ויכולים לשפר גם את ההכנסה של המשפחה, שיכולים לשפר את תפקוד המשפחה, בעיניי זה מרכיב מאוד חשוב.

ברור שאנחנו לא עושים הנחות, ואני אומר את זה בצורה מאוד גלויה. ברגע שאנחנו אולי דיברנו על הנושא של הנגשת ההשכלה הגבוהה, אנחנו נותנים העדפה מתקנת, אבל ברגע שנכנסת לתוך המסגרת אתה צריך לעמוד בדרישות כמו כולם. אנחנו משתדלים להשקיע בסטודנטים האלה שבאים מכל המגזרים, כולל המגזר החרדי, והם מצליחים להוציא ומשקיעים ובהחלט אנחנו גם רואים תוצאות חיוביות. לכן אני חושב שצריך ללכת לקראת החברה הזאת. הרבה מאוד שנים, אני לא מגזרי ואני לא רוצה להיות מגזרי, אני מסתכל על כלל החברה הישראלית וכלל המרכיבים של החברה הישראלית ואני חושב שיש כאן נתח מאוד חשוב שלא בא לידי ביטוי באקדמיה, לצערי הרב, וגם ראיתי את הנשים האלה שלומדות, וגם הגברים, עד כמה שהם באמת רציניים ורוצים ללמוד ורוצים להתפתח. השאלה היא עד כמה אנחנו נותנים להם במה.

אני חושב שהמכללה האקדמית אחוה עשתה בקדנציה, שלי לפחות, כברת דרך מבחינת גם התנהלות פנימית, מבחינת פיתוח אקדמי, מבחינת קשרים בינלאומיים, ולא פחות חשוב, אני אומר את זה בקול רם, לא פחות חשוב היה לי חשוב להשפיע על השיח הציבורי במדינת ישראל. אני לא יכול לראות אנשים מופלים לרעה, זה האופי שלי, מה אני יכול לעשות? זה אני. אני לא יכול לראות אנשים מודרים, אני לא יכול לראות אנשים ששמים אותם בשוליים. לא יכול לראות דבר כזה. אולי זה גם הקנדיות שלי, בין היתר. ודבר שאני רואה, שאנחנו דוחקים אוכלוסיות כאלה ואחרות, זה מאוד מפריע לי ואני אמשיך לעזור איפה שאני אהיה כדי לקדם מגזרים שלא ניתנה להם הזדמנות.

אני חושב שהנושא הזה ששמנו לעצמנו, כל הנושא של הנגשת ההשכלה הגבוהה, כולל לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, כולל לאנשים שהם נפגעי נפש או בעלי לקות אינטלקטואלית או פיזית כזו או אחרת. אני חושב שזה חלק מהאג'נדה שלנו ואני חושב שאנחנו הצלחנו בשנים האלה להעמיד את זה על סדר היום.

בזה אני אעצור ואני רק רוצה להגיד, גילוי נאות, אני מסיים את תפקידי בימים אלה כאן כנשיא המכללה האקדמית אחוה, אני חוזר לאוניברסיטת בן גוריון בנגב - - -

אם הייתי יודע לא הייתי בא.

אין מה לעשות, זה חלק מהתהליך, אני חוזר לאוניברסיטת בן גוריון בנגב ואם אני אשאר באוניברסיטה, לעוד כמה שנים אני לא יודע, אני אמשיך להילחם למען האוכלוסיות השונות.

ולעצמאותה של מכללת אחוה.

היא עצמאית. אני נאמן לאיפה שאני נמצא. הבית שלי זה אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואני אמשיך לעזור לאחוה, כאמור, לאנשים הטובים, אני אמשיך לעזור איפה שאני יכול לעזור, אבל מי שלא יודע אני פרופסור מן המניין במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, אני גם פרופסור באוניברסיטת ממוריאל שבקנדה ואני צריך להחליט כרגע איפה אני צריך להיות.

מה שבטוח, בנגב.

אני איש הנגב, אני בהחלט אמשיך לעזור לנגב. אנחנו שכנים, לא? אז תודה רבה. את רוצה להגיד משהו, כבוד ראש המועצה? יש לי שני ראשי רשויות, יש לי ברהט, אבל רוב הזמן אני מבלה אצלו.

רהט זה אחיך, זה לא - - -

יצא ככה.

אני רוצה, אל"ף, לברך אותך על הביקור, במיוחד שמגיע מושבניק אלינו זה כבוד גדול. המכללה, רציתי קצת לספר על ההיסטוריה של המכללה, אני לא אגיע לבריאת העולם, אבל לבריאת המכללה פחות או יותר בשנות ה-70, המועצה האזורית באר טוביה החליטה להקים מכללה, זו בעצם הייתה יוזמה של הממשלה, הם גם עד לא מזמן ניהלו אותה.

אני לימדתי שם בשנים האלה.

גם לימדת שם, את רואה? אני חושב שזה היה רעיון מצוין ומהלך טוב ומל"ג וות"ת החליט באיזה שהוא שלב שנבחרי ציבור לא יכולים, או אנשי מועצה, וטוב שהחליט שכך, עשה הפרדה, אבל אנחנו ממשיכים עדיין ללוות ולהיות חלק באמת בלתי נפרד מהמכללה הזאת, כי אני רואה בה חשיבות. כל רשות שלא מכירה במוסד אקדמי שבתוכה כחלק ממנה, אני חושב שהוא טועה כי בעצם האינטרסים המשותפים הם כל כך רבים ועשינו הרבה מאוד מהלכים שעזרו גם לנו, כמועצה אזורית, וגם פה למכללה. כמובן שיש גם ממשקים אחרים, של שטחים, של שינויי קרקע ובנייה וכו', ואנחנו עושים את זה בשמחה רבה. בטח עכשיו, שיש פה שיתוף פעולה מצוין.

עשינו פה עוד כמה מהלכים עם התלמידים שלנו, הכנסנו לפה מהלך שלם ששיפר לנו גם את ההצלחה בבגרויות. באנו לפה והכנסנו תלמידים שבמכללת אחוה הכינו אותם לבגרויות. עשינו איזה שיתוף פעולה ממוקד שעבד מצוין, אז אם עוד 30 תלמידים זכו בתעודת בגרות, אז אני חושב שייצרנו 30 אנשים שאחרי הצבא יהיה להם הרבה יותר קל להצליח ולהסתדר בחיים. אז זה חלק מהפרויקטים שאנחנו עושים, עשינו עוד הרבה דברים טובים במכללה הזאת ואני באמת חושב שמכללת אחוה שקולטת בתוכה גם מהמגזר הבדואי בעיקר וגם חלק של החרדים שרוצים להשתלב פה, ואני שמעתי היום גם שיחה מאוד מעניינת עם שר החינוך, על לימודי הליבה. אני לא יודע אם אנשים בכלל ערים לזה שרק 10% מה-400,000 תלמידים - - -

40,000 מתוך 400,000.

רק 40,000 או 39,000 הם אלה שלא לומדים.

אבל מה אכפת? זה מילא דפים וטורים וכותרות.

לא, אבל שיידעו את זה, לפחות במוסדות אקדמיים, שיבינו את המשמעות וזה אומר שצריך להכין הרבה מאוד מורים שילמדו את לימודי הליבה, ופה יש את המכללה שעוסקת בתחום הזה, הטובה ביותר בארץ, בתחום של להכין מורים ולעשות את הדברים האלה. אני חושב שאתה איש קשר שיכול לעשות את החיבור הזה ושיבואו וילמדו כאן וייצאו פה עם ידע והכשרה ללמד בכל המגזרים, אבל בטח גם במגזר החרדי.

ואני רוצה עוד פעם לברך גם את עליאן ולאחל לו הצלחה, בבאר שבע אני מקווה, לא בקנדה. מה יש לעשות שם? קר שם בקנדה.

ופה חם.

פה תמיד חם, גם כשקר חם.

אבל שם לחץ הדם יותר מאוזן.

גם כשאתה בא לצנתור, אתה בא לפחות אחרי שעשית משהו. אני מניח שאנחנו עוד נראה אותך שנים רבות פה בארץ.

תודה רבה.

תודה רבה לכם, וכל הצוות שהגיע יחד איתך, כמובן. אני חושב שאתם עושים עבודה מצוינת, גם אתה באופן אישי, אבל גם ועדת החינוך ואתם מתערבים ונכנסים ומעורבים, ובאמת מרגישים עשייה ואנחנו עם השלטון, נקרא לזה המרכזי, תמיד לרשויות יש את החיכוכים האלה, אני חושב שצריך לשמור על איזון ולעזור לאותן רשויות. אני לא רוצה להגיד חלשות, אין רשויות חלשות, אולי יש ניהול כזה או אחר, אבל יש מקומות שצריך לתת שם יותר דגש ויותר אמצעים ואני חושב שאתם יודעים לעשות את זה ותמשיכו לעשות את זה ואנחנו נשמח לסייע ככל שאנחנו נוכל. תודה רבה לכם.

תודה. אתה רוצה להגיד משהו?

רציתי באמת להודות לחבר הכנסת מרגי ולצוות שלו. רציתי להוסיף משפט אחד. אנחנו, יש לנו את כל החסרונות של מכללה בפריפריה, מאז 'צוק איתן' יש לנו את החסרונות ואין לנו את היתרונות שיש למכללות אחיות שלנו. גם ספיר וגם אשקלון, בעקבות 'צוק איתן' יש סידור של מענקים לחיילים משוחררים ואנחנו לא נהנים מזה. מאיזה שהוא רדיוס של קסאמים, או - - -

זה לפני זה, זה החלטת ממשלה.

החשוב הוא שאנחנו לא בפנים. אין לי את היתרונות של מכללה בקרית אונו או מכללה בהרצליה, אבל אין לי גם את היתרונות שיש למכללה בספיר וזה די קשה לנו. היום זה מצב שאתה נלחם על כל תלמיד, אתה רוצה להילחם לא מסיבות - - -

ובעשור הקרוב תילחם עוד יותר על כל תלמיד.

יכול להיות, אבל אנחנו רוצים להילחם מתוך תכניות לימוד יותר מעניינות, יחס אישי יותר טוב לתלמיד, הכול, אבל הצד הכלכלי בסוף הוא משהו שמאוד מעיק על המערכת וגם בדברים הקטנים שהמערכת, ואני לא נכנס כרגע לוות"ת-מל"ג או אחרים, כמו מכסות להסבת אקדמאים, מכסות לתלמידים חרדים. כל מיני דברים שיש לנו גם יכולת, גם רצון ואנחנו עושים את זה, אבל מבחינת ות"ת/מל"ג חסומים במכסות. אנחנו מאוד היינו רוצים עזרה, לפתוח את השסתומים האלה ואני לא נכנס כרגע לפרטים, אבל זה מעיק עלינו ואתה מרגיש את זה, כל פעם כשאתה מכין לקראת שנה הבאה זה צף. תודה.

תודה, איציק. אנחנו נתקדם. אני רוצה לחדד את מה שניסתה לומר כאן בזמנו חברת הכנסת שהיא השרה היום, גילה גמליאל, היא הובילה מהלך שכל משוחררי צבא, אחרי סיום צבא, הם מקבלים שנת לימוד חינם וכל מוסד, כולל באר שבע, גם ספיר, גם אשקלון, נכנסו לתכנית הזאת ואחוה לא נכנסה לתכנית הזאת.

למרות שמבחינה גיאוגרפית אנחנו - - -

4 קילומטרים. אז יש סיכוי שתעבירו אותנו קצת שמה. אני בזמנו דיברתי גם עם השרה גילה גמליאל והיא אמרה שזו החלטה של הממשלה, שצריך להביא את זה לאישור של ממשלה, אבל זו נקודה חשובה.

זה היה כשהיא הייתה סגנית שר, אני הייתי באותה ממשלה שקיבלה החלטה. אז יש לי חלק מהאשמה.

אז אתה אשם.

חלק מהאשמה.

אז אנחנו כרגע נבקש מד"ר בלהה פריינטה להציג את בית הספר לחינוך.

קצת ככה על ההיקפים של בית הספר לחינוך. בית הספר לחינוך מונה כ-2,000 סטודנטים, שמתוכם בסביבות 1,800 הם תלמידים סדירים, זאת אומרת תלמידים שעושים אצלנו גם תואר ראשון וגם תעודת הוראה ובעצם יוצאים עם ה-Bed וכ-30% עד 40% מהם היו מהסבות אקדמאים, זה בעצם סטודנטים שכבר באים עם תואר ראשון ועושים רק תעודת הוראה. אנחנו צופים עלייה במספר ההסבות ונערכים.

מאז 'אופק חדש' מספר ההסבות הולך וגדל.

נכון. יש לנו כ-300 מרצים והיו לנו בתשע"ו כ-1,200 קורסים. קצת על מבנה בית הספר. בעצם בית הספר בנוי בירוק, מה שרואים פה, אלה הם חוגים, אלה התמחויות, ובכחול מה שרואים זה המסלולים שהיום הם המסלולים הפדגוגיים שאליהם אנחנו מתאימים את מסלולי ההוראה. אז אנחנו רואים שאנחנו מתחילים ממש מגיל לידה ומסיימים בעל יסודי וגם ברב גילאי. המרצים אצלנו, שהזכרתי לפני כן, מרכיבים גם מרצים בחוגים, שהם מרצים דיסציפלינריים וגם צוות הדרכה פדגוגי. אתה יודע מה זה מדריך פדגוגי? זה בעצם אותו אדם שעוזר לסטודנט להפוך מתלמיד בהדרגה למורה או לגננת. זה מדריך שמלווה באופן אישי את הסטודנט, מלמד אותו איך ללמד, איך לנהל כיתה, איך להשתלב מערכתית בתוך המוסד החינוכי. אלה הם אנשים שהם אנשי חינוך, אבל גם מומחים בהדרכה.

זה מה שחסר לאלה שהולכים להוראה ישר מהאקדמיה ולא עברו את התהליך.

בדיוק.

אני מעריך שבחלק מהמכללות, במיוחד בהנדסה, חלק גדול מהנשירה של סטודנטים שם זה בגלל אותם מרצים שאין להם את היכולת של העברת החומר. עם כל הידע שיש להם, אלה תלונות שחוזרות מסטודנטים במכינות בשנה הראשונה ואותם מרצים שהם מלאים ידע ולא יודעים להעביר חומר.

בדיוק זה העניין, זה בדיוק ההבדל בין הכשרה במכללה כמו שלנו, שבה מעבר להתמחות החוגית יש ליווי מאוד צמוד לעניין הזה של איך להפוך להיות איש חינוך ומורה מחובר למה שקורה בשטח. אנחנו, כחלק מזה מאוד מחוברים גם לשדה החינוכי. אנחנו עובדים עם כ-100 גני ילדים באזור, עם כ-50 בתי ספר, עם מאות מורים וגננות מאמנות שעוזרים לנו בהיטמעות בשטח וזה דבר מאוד קריטי להצלחה של ההשתלמות של הבוגרים שלנו.

יש לנו בתוך בית הספר לחינוך יחידת סטאז'. בעצם החל מהשנה הרביעית, כל סטודנט, אחרי שהוא סיים שלוש שנות עבודה מעשית, עושה את הסטאז', משתלב באופן פעיל כמורה או גננת עם תשלום, אבל מלווה על ידינו בסדנא. בשנה השנייה הדבר הזה גם כן ממשיך.

סך הכול אנחנו מוציאים כ-400 בוגרים מדי שנה ובמעקב שלנו אנחנו מוצאים שכ-93% מהם משתלבים במערכת החינוך לאורך זמן. אנחנו מקפידים על שמירה על קשר עם הסטודנטים וליווי אישי שלהם ויש לנו באופן יחסי למוסדות אחרים אחוז השתלבות גבוה.

מה זה אורך זמן?

כמה שנים אנחנו מלווים את הסטודנטים?

לא, כשאת אומרת לאורך זמן, מה הכוונה?

חמש שנים. אני לא אגע כרגע בחזון, כי אין לנו זמן לזה, אני רק אסבר את האוזן על פרויקטים מעניינים שיש לנו. בשביל לייצר מורים טובים או גננות טובות אנחנו צריכים גם להוות דוגמה אישית של מודלים חדשניים של הוראה. אחד מהם זה מה שנקרא PDL, זה שיטה שבה אנחנו נותנים לסטודנטים לעבוד דרך פרויקטים שהם עושים, בעצם הלמידה היא דרך הפקת פרויקט יישומי שהם עובדים עליו כל השנה. זה ממש על רגל אחת.

עוד דוגמה לניסיון להיות מעודכנים זה התקשוב במכללה, שוודאי גם אחרים ידברו עליו כאן. אחד מהמרכזים המתוקשבים זה המרכזייה הפדגוגית, שגם היא כולה מתוקשבת ומאוד מונגשת לסטודנטים. בנוסף לזה אנחנו הפעלנו השנה שילוב של ממצאים מחקר המוח לקידום הוראת המתמטיקה בפרויקט ייחודי שהוא אקדמיה-כיתה. אולי שמעת עליו קצת במערכת החינוך, זה פרויקט שבא לענות על שני הצרכים, מצד אחד להפוך סטודנטים להיות מאוד מעורבים בשטח, מצד שני להוריד את צפיפות התלמידים בכיתות דרך הוספת מורה שני בכיתה. הסטודנטים שלנו הם ב-50% מהזמן מורה שני בכיתה, דרך הפרויקט הזה, שאנחנו נבחרנו בין היתר להשתתף בו ושם גם שילבנו את הפרויקט הזה של הוראת מתמטיקה מבוססת חקר מוח.

תודה רבה. נעבור עכשיו לבית ספר למדעים, פרופ' גרנות, בבקשה.

שלום. מצטער שוב על הקול המחוספס שלי. בית הספר למדעים קם על מרקם של המצב שבו אוניברסיטת בן גוריון התחילה ב-1995 את הפעילות שלה כאן והכניסה למעשה כמעט את כל החוגים שהיו קיימים במסגרת אוניברסיטת בן גוריון. בשיא ההצלחה שלה היא הכילה את המחלקה לפסיכולוגיה, את המחלקה למדעי החיים, המחלקה לכלכלה, המחלקה למדעי המחשב וכך הלאה. בהמשך המל"ג הודיעה לנו שלמעשה אנחנו צריכים להפסיק את הקשר עם אוניברסיטת בן גוריון ולכן התחלנו ליצור תכניות חדשות במסגרת בית הספר למדעים.

שאני אבין, כשהם ביקשו להפסיק את הקשר עם בן גוריון, הם רצו שתהיו עצמאיים?

כן, זאת הכוונה. זה תכנית כלל ארצית, זה לא רק לאחוה.

כן. ולכן אנחנו התחלנו לבנות תכניות עצמאיות. התכנית העצמאית הראשונה הייתה כאן במדעי החיים.

מתי התחילה המגמה הזו? מתי קיבלתם את ההוראה הזו ממל"ג?

אני חושב שבשנת 2010 התחלנו למעשה את המהלך.

בהדרגה. ככל שמאשרים לנו תכניות - - -

התנתקות מדורגת.

בדיוק. שזו החלטה מל"גית לכלל המוסדות, לא רק לאחוה.

זה מהלך הפוך לחלק מהמגמות של הוות"ת.

זה נכון.

עכשיו הם הופכים את המגמה.

בדיוק, הם הופכים את המגמה. לכן התחלנו לבנות תכניות לימוד. התכנית הראשונה הייתה במדעי החיים, התחלנו עם 8 תלמידים בשנה הראשונה, היום אנחנו כבר נמצאים במצב שיש לנו בשנה הראשונה 64 תלמידים, נקווה שזה ימשיך כך הלאה.

אחד הדברים הייחודיים ביותר שלנו הוא הנגשה של התלמידים לאקדמיה על ידי הכלתם במסגרת מכינות. המכינות שלנו יהיו כ-25-30 סטודנטים שלא יכלו להתקבל למוסדות אחרים ולכן באמצעות עבודה מאומצת הנגשנו אותם למצב האקדמי ובאמת כ-50% מהם, שהתחילו את המכינה, השתלבו במסגרת המחלקות.

רציתי רק לציין שגם כשחילקנו השנה תארים, את התעודות לתלמידים, היו 29 בוגרים של מדעי החיים, מהם 22 שמצאו לעצמם מסגרות לעבודה, לתעסוקה, ביניהם גם תואר מאסטר באוניברסיטאות השונות, אוניברסיטת בן גוריון, האוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות וגם אוניברסיטת תל אביב.

אני רוצה להרחיב פה, יוסי.

בבקשה.

שמי אתי גרובגלד ואני המנכ"לית. הייתי בטקס, אני גם מלמדת אותם, ההשכלה שלי היא במדעים, כימיה, אני מלמדת אותם כימיה. הייתי בטקס וזה היה טקס מרגש, מה שאותי במיוחד ריגש, כמו שיוסי אמר, 22 מהם עובדים במעבדות, בתל השומר, באיכילוב, בתעשייה כאן בסביבה. מה שאותי במיוחד ריגש, אני מכירה אותם, חלק הגיעו מהמכינות וזה היה ברור שאם הם לא היו לומדים באחוה הם לא היו מקבלים תואר אקדמי.

אז אני אשאל שאלה, בוגרי תואר ראשון כאן במדעי החיים מתקבלים לתואר שני באוניברסיטאות?

בוודאי, זה מה שהיה מרגש.

מקומות עבודה, עזבי, בסדר.

כן, לפחות 5 מהם המשיכו בבן גוריון, בתל אביב.

זה המבחן האמיתי.

לא, אבל זה לא רק המבחן האמיתי כי באמת היו שם סטודנטים, אני מכירה אותם בשמות, בפנים, שהם לא היו מגיעים לאקדמיה, אין מצב.

עוד יותר, כשאת שומעת ש - - -

שהם התקבלו.

אלה חבר'ה שהצלת אותם, כי אם לא, מה הם היו הולכים לעשות? היו עובדים בביטחון, בשמירה.

אתם לא מבינים כמה מה שאתם אומרים, הנקודה הזו שדיברת וחיזקת את, במשאים ומתנים, בדיונים שלי מול המל"ג וות"ת, לקראת תכניות החומש, כנגד המקטרגים על המהלכים האלה של ההנגשה. אתם לא מבינים, זה נראה כאילו כולם מדברים על הנגשה ואוכלוסיות מודרות מאקדמיה, זה נשמע יפה וכולם רוצים, תתפלאו לשמוע שלהוציא מהכוח לפועל, יש הרבה ששמים רגליים עם רעשי רקע. גם כשאומרים פגיעה במרחב הציבורי, זה לא בדיוק זה מה שמפריע. יש הרבה רעשי רקע אחרים, אידיאולוגיים, וזה לא פשוט.

אני יודעת.

לכן הדברים שאתם אומרים, חשוב שיישמעו גם בפורומים הנכונים, בדיונים עם המל"ג ועם הוות"ת.

הוא נותן לך את הנתונים של המחזור של שנה שעברה.

אבל אני לא רוצה להקדים את המאוחר.

אני רק רוצה לחזק את מה שאמרת, אנחנו הלכנו להסמכה של מחלקה למדעי החיים ומה שאמרו לנו שם, שבגלל זה שאנחנו עושים את המכינה לא בצורה מדויקת, כפי שהמל"ג היה דורש, דוחים לנו את ההסמכה.

לא נותנים לנו הסמכה קבועה. אני חייבת להתפרץ, כי זה בנפשנו, משתי סיבות. אחת, כי אנחנו עושים את המכינה לא כמו שהם רוצים שנעשה אותה. מי שרוצה שנפרט, אנחנו נפרט. ודבר שני, כי היו 3 חריגים, קיבלנו כמה חריגים, באמת?

6.

6 חריגים בשלוש השנים האחרונות שהם בדקו אותן ובגלל זה אנחנו לא מקבלים הסמכה קבועה. ואתה יודע מה? שלא ייתנו לה, שיחתכו לנו עוד שנה ונעשה משהו שאנחנו מאמינים בו.

אל"ף, כל הכבוד, יש כמה תפיסות בוויכוח שלנו איתם. יש תפיסה שאומרת שבשערי הכניסה אל תשים שום חסם, בשערי היציאה אל תוותר אפילו בפסיק.

אבל הנה - - -

בדיוק, תן לנו את ההזדמנות הזאת.

תן לנו להביא לך את אותו סטודנט באותה רמה, אנחנו מתחייבים לא לפגוע ברמה. יש תפיסה כזו שאומרת שלא. לצערי הרב, ולא יודע אם לא נעלם מכם, מי שעקב אחרי היוזמות של הוועדה, הייתי אמור לקיים דיון על שוני בתנאי הקבלה למכללות. פה מל"ג מתערב, שם לא מתערב, פה משאיר חופש, שונות בין תנאי הקבלה במוסדות האקדמיים. כשרציתי לקיים דיון בנושא, בדחילו ורחימו הם ביקשו 'תבטל את הדיון לקראת החומש'. ההערכה שלי, בתכנית החומש הקרובה הזו, יהיו מרכיבים בסוגיית תנאי הקבלה. אני לא יודע מה הם עדיין.

סליחה שאני עוד אומרת, זה לא משנה שיש אחר כך תנאים, אבל בסוף יש ועדה שלא מעניין אותה. הוועדה מורכבת, חלקם מפרופסורים באוניברסיטה, שמדברים אלינו בהתנשאות שלא תאומן. אנחנו פשוט עברנו את זה לא מזמן, התנשאות שלא תאומן, מתווכחים איתנו.

לא יכול להיות, הם - - -

לא, באמת, 6 קיבלנו שלא לפי תנאי הקבלה.

מילא אני אומר את זה, למה את אומרת?

תבדקו איך הם יצאו.

אני אמשיך.

אתם מחזקים, כי אני מרגיש שאני בן אדם הזוי ואתם מחזירים אותי למציאות.

אני רוצה להציג את המחלקה לפסיכולוגיה.

לא להיכנס לפרטים, רק את התכניות.

במחלקה לפסיכולוגיה השנה נכנסו 6 תלמידים שסיימו למסגרות של האוניברסיטאות. כאן ראש המחלקה לפסיכולוגיה תעיד על כך שהם היו תלמידים מצוינים והם נכנסו לתכניות מאסטר באוניברסיטאות הטובות בארץ.

אחד סטודנט יוצא אתיופיה. אז שיתווכחו איתנו על תנאי קבלה, פסיכולוגיה תואר שני.

דבר נוסף, יש לנו את התכנית של 30 פלוס, שאנחנו מאפשרים לאנשים שנמצאים פה באזורנו לקבל השכלה במסגרת אחוה ועל ידי כך תורמים להעלאת איכות האנשים בסביבתנו. אני אפסיק כאן, כדי לא להמשיך.

תודה רבה. אבל מה שחשוב כאן בתהליך הזה, מה שדיברתי קודם, הנגשת ההשכלה הגבוהה. דרך ההנגשה אנחנו מנסים, במכינות הייעודיות והמכינות שלנו, להביא את האנשים האלה גם למצב שכן יכולים ל - - -

בדיוק.

זאת אומרת אנחנו הקמנו, ונדמה לי שזה מאוד חשוב לציין את זה, גם למגזר הבדואי עשינו שנת שילוב. אלה שלא הצליחו להתקבל, הכנסנו אותם לתכנית ייחודית, שהם למדו גם עברית, גם אנגלית, גם מיומנויות למידה והכרנו להם במספר קורסים וזה באמת היה מסלול של הצלחה. בשנה הראשונה היו 17, השנה יש לנו כ-46-48. זה בהחלט גם מדבר על הנושא של הנגשה. אבל אני חושב שהעיקרון מאוד ברור.

אני רק אשלים שאולי חשוב כן לציין שאנחנו השנה, תשע"ז, פותחים שתי תכניות חדשות, אחת זה BA רב תחומי, שאנחנו מאמינים שזאת תהיה תכנית חשובה מאוד שתאפשר נגישות לאוכלוסייה מאוד רחבה, ואנחנו פותחים תכנית נוספת, מקווים, של מערכות מידע. זו תכנית שהייתה בוורסיה אחרת תחת אוניברסיטת בן גוריון ואנחנו השנה מנסים לפתוח אותה כעצמאית. כמובן בתכנית החומש יהיו עוד תכניות, אבל אלה התכניות.

אגב, אני מרימה להנחתה - - -

תיכף נגיע אלייך, תני לאנשים - - -

אני לא בסדר היום. ה-BA מערכות מידע זה תכנית קלאסית לחרדים, כי זו תכנית שנותנת עבודה - - -

את רוצה דף, שתכתבי ואחר כך תתייחסי לדברים?

אין לנו עוד הסמכה, אז אנחנו לא יכולים לעשות קבוצה לחרדים.

יעל, בבקשה.

אני אחלק את זה לשניים, אני אעשה את זה מאוד קצר.

אבל תנסי לעמוד בלוח הזמנים, כי יש לנו סדר יום. סליחה שאני ככה, אבל אני צריך גם - - -

לא, אני רגילה שמגיעים אליי ואז - - - בסדר. אני אספר על בית ספר לתארים מתקדמים ואז אני אשלים את מה שלא נאמר בתכניות נוספות מהפן של הרקטור. יש לנו כיום חמש תכניות בבית ספר לתארים מתקדמים. התכנית הוותיקה ביותר היא Med במינהל מערכות חינוך. היינו המכללה הראשונה בארץ שפתחנו את התכנית הזאת, קיבלנו השנה אישור לתכנית עם תזה, אנחנו המכללה הרביעית בארץ עם תזה. יש לנו מתוך התכנית הזאת קרוב ל-20 סטודנטים, שעם העבודות שהם עשו אצלנו לפני התזה, התקבלו לתואר שלישי באוניברסיטאות בישראל. אז זה מבחינת השאלה ששאלת מקודם.

התכניות עד עכשיו הן Med כי רק עכשיו התאחדנו שתי המכללות ויכולנו לעבור, Med בתרבות עם ישראל והוראתה, שזה מקצוע חובה היום בבתי הספר. בחינוך מיוחד, דיברנו מקודם על סף כניסה לתכניות וכאן אני כן רוצה להתעכב. המועצה להשכלה גבוהה עומדת בכל תוקף שממוצע הכניסה לתכנית הזאת יהיה ממוצע 85 בתואר ראשון, כאשר אנחנו נאבקים איתם כבר שלוש שנים שיורידו - - -

- - - במקומות אחרים?

בחלק ובחלק. זאת אומרת אם אני מדברת על לוינסקי, אבל אם אני מדברת על מקומות אחרים, התשובה היא לא.

מה זה מקומות אחרים? כגון?

כגון האוניברסיטה.

מה זאת אומרת? באוניברסיטה את לא צריכה 85?

לאוניברסיטאות עומדת הזכות - - -

להחליט בעצמם.

אוקיי, בסדר, הבנתי.

זה למשל באזור שלנו, באזור הדרום, זאת מגבלה, כי אנחנו רוצים כמה שיותר אנשים טובים בחינוך מיוחד, להכניס אותם עם תארים שניים לבתי הספר ובאמת להשביח את כוחות ההוראה שעובדים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אז זו דוגמה, למשל, של הגבלה.

תכנית נוספת שיש לנו היא הוראת מתמטיקה לבית הספר היסודי. אנחנו פותחים השנה בשמחה רבה תכנית של M-Teach שזו תכנית שבאים עם תואר ראשון דיסציפלינרי ותוך שנתיים יוצאים גם עם תעודת הוראה וגם עם תואר שני. תכנית מאוד אטרקטיבית, נפתח אותה עם כמות יפה של סטודנטים.

בדרבון ותקצוב של משרד החינוך?

כן, בהחלט.

אנחנו מאוד מקווים שבתשע"ח נפתח פעם ראשונה MA במכללה לייעוץ.

זה בדרך.

כבר יש ועדה וזה מתקדם, אנחנו מאוד מקווים שנפתח Med להוראות מדעי הרוח והחברה בעידן הדיגיטלי. זה קצת מתעכב יותר במל"ג ואנחנו כן מגישים עוד שלוש תכניות חומש.

ויש לנו גם את קלינאי תקשורת.

זה תיכף נשלים. קלינאי תקשורת הולך לבית הספר למדעים, זה תואר ראשון. אני תיכף אעשה השלמה שם.

שלוש תכניות, אחת מהן MA בפסיכולוגיה קלינית, MA בפסיכולוגיה חינוכית, כשהדגש הוא על רב תרבותיות וריבוי תרבויות וחוסן חברתי, שזה מאוד חשוב, על זה אנחנו בעצם בונים את המכללה, על הנושא של חוסן חברתי וריבוי תרבויות. בנוסף לזה אנחנו מגישים תכנית של Med בנוירו פדגוגיה. כך שאנחנו רוצים להגיע למעין התמקדות בנושאים האלה של חוסן, נוירו פדגוגיה, ייעוץ חינוכי וכו'.

זה מבחינת התכניות שלנו בתואר השני, אבל כן הייתי רוצה להגיד עוד דבר אחד על בית הספר לתארים מתקדמים. אחד הדברים היפים, אנחנו מזמינים כל מי שרוצה להיכנס לשיעורים שלנו, זה לראות את השילוב בין כל האוכלוסיות, זאת אומרת חרדים וערבים, שבינם הם מוסלמים ונוצרים, יש לנו דרוזים, יש לנו דתיים לאומיים ויש לנו חילוניים והם יושבים ביחד - - -

למה את מתאמצת? פני החברה הישראלית, במשפט אחד.

זה היה המשפט המסכם. זאת אומרת אם רוצים להיכנס לראות את פסיפס החברה הישראלית בשיעור אצלנו, בקבוצות למידה משותפות, זאת חוויה גדולה מאוד. כל פעם שאני נכנסת לכיתה, ואני באה מתחום של מינהל החינוך, אני נהנית מזה מחדש.

אז זה לגבי בית הספר של תארים מתקדמים, אבל אני כן רוצה טיפה להשלים על דברים נוספים שלא נאמרו על המכללה ואולי חשוב להגיד. קודם כל יש לנו קבוצה של מורות חיילות שבאות ללמוד אצלנו תוך כדי השירות הצבאי. הן מקבלות אקרדיטציה וכאשר הן ישתחררו מהצבא הן יכולות לבוא ולהשלים תעודת הוראה. אנחנו ביקרנו ביום רביעי שעבר, אתי ואני, ביער הבה"דים וחתמנו איתם על הסכם שיתוף פעולה. גם מבחינת אקרדיטציה בקורסים שלהם של ההדרכה, לעתיד, לאחר שהם ישתחררו.

הוועדה הקדימה אתכם בשנתיים.

אנחנו יודעים ואנחנו דיברנו על זה כשאנחנו היינו איתם, סיפרנו להם שאתם באים לבקר, אז הם אמרו 'כן, אנחנו', בערך אמרו דבר כזה 'הקדמנו אתכם'.

אנחנו בקשר איתם כבר שנתיים.

אנחנו בקשר איתם כבר שנתיים, גם לתכניות עתידיות של חיילים שישתחררו, אבל גם לתכניות של חיילים וקצינים ונגדים שנמצאים עכשיו בתוך עיר הבה"דים. יש לנו מרכז גדול לפיתוח מקצועי, שהוא כרגע פיתוח מקצועי של עובדי הוראה. בגלל שאנחנו במקור היינו מכללה להוראה ואז התפתח הפיתוח המקצועי, כי זה - - - המרכז הזה קיים, יש לנו תכנית מצוינים, של סטודנטים מצוינים גם בבית הספר למדעים, גם בבית הספר לחינוך. בית הספר לחינוך, התכנית לתלמידים מצוינים, אנחנו עדיין ממשיכים לעבוד עם משרד החינוך. כמובן השלוחה החרדית שלנו, שאני חושבת שזה נושא שאני מקווה שנעלה גם אחר כך, כי אני מבינה שעל זה אנחנו נדון.

אני אתן רק עוד מילה אחת ובזה אני אסיים. אחד ההדגשים המאוד חזקים שלנו זה הנושא של פדגוגיה חדשה, לא רק לבית הספר לחינוך, אלא בגלל שאנחנו מכללה אחת, שזה אומר גם לבנות כיתות שהן שונות, זאת אומרת לא הכיתות המסורתיות, של השורות, אנחנו פותחים חמש כיתות חדשות לגמרי, ביניהן גם כיתת סימולציה וכיתה שיישבו כמו בבר, כיסאות גבוהים וכיסאות נמוכים ומרחבים פתוחים, שאורית ואני עובדות על זה ביחד עם עוד כמה מהמכללה, כך שאנחנו באמת הולכים לכיוונים חדשים ומעניינים.

תודה רבה. אורית אבידב, בבקשה, ראש רשות המחקר.

בשנים האחרונות, מאז האיחוד שהתחברו המכללה לחינוך והמכללה שהייתה בחסות אוניברסיטת בן גוריון, הקמנו כאן רשות מחקר. חלק גדול מהסגל שהיה כאן במכללה היה במהלך השנים הרבה יותר עם אוריינטציה של הוראה, פחות אוריינטציה לקידום אקדמי, להעלאה בדרגות קידום וכחלק מהייחוד והרצון שלנו באמת, מצד אחד להידמות לאוניברסיטאות, אבל מצד שני לבנות לעצמנו חוט שדרה ייחודי מחקרי שלנו, הקמנו כאן - - -

אתם מתוקצבי מחקר?

אנחנו לא מתוקצבים עם מחקר, אנחנו מחויבים, על פי הסכמי ות"ת, כל מי שעובד כאן דרך הסכם ות"ת, על פי ההסכם הקיבוצי, אנחנו חייבים להקצות לו תקציב מחקר. יש כאן במכללה הרבה מאוד עובדים שהיו מועסקים על פי הסכמי משרד חינוך ואנחנו בנינו רשות מחקר שרואה את כולם כמקשה אחת, ועדת מחקר אחת שיש בה נציגים משלושת בתי הספר שנבחרים על ידי הסגל ועוד נציגים מהמועצה האקדמית של המכללה, בנינו מחדש תקנון מחקר, איך מחולקים הכספים והוקצה תקציב שהוא מחולק גם למועסקי ות"ת וגם למועסקי משרד חינוך. הפכנו את התקציב הפנימי של המכללה מצד אחד לתקציב תחרותי, שכל חבר סגל יכול לבקש תקציב מחקר על בסיס תכנית שהוא מגיש, אבל במהלך ארבע השנים שרשות המחקר קיימת יצרנו תחרות שהתקציב כל שנה הפך כל שנה להיות תלוי, מצד אחד בתכנית שאתה מגיש ומצד שני בתפוקות שלך.

המחקר פרוש על כל המחלקות?

המחקר פרוש על כל המחלקות - - -

כולל מדעי החיים?

כולל מדעי החיים, כולל חינוך. בחינוך אנחנו יותר שמים דגש על מחקר שהוא מחקר יישומי ואנחנו רוצים לראות איך חברי הסגל בעצם מביאים לביטוי את המחקר שלהם בתוך ההוראה שלהם. עודדנו מאוד חברי סגל להציג את המחקרים שלהם בכנסים בינלאומיים, ליצור קשרים בינלאומיים, לעשות מחקר משותף, להגיש לקרנות מחקר תחרותיות. אני פה אישית במכללה מעל 20 שנה, זה לא היה משהו שהיה, אני באה מהמכללה לחינוך - - -

כשהיה בניין אחד?

כשהיה בניין אחד, אני גם גרה כאן באזור, בבאר טוביה, וזה לא היה משהו שהוא היה חלק מתפיסת העולם של הסגל. אני יכולה להגיד שהיום, קודם כל מבחינת הפרסומים האקדמיים של המכללה, אם בתשע"ג דיברנו על 4 ספרים ו-19 מאמרים, היום אנחנו מדברים על עשרות ספרים ומעל 150 מאמרים של חברי סגל. אם דיברנו בתשע"ג שהציגו 25 מרצים בכנסים אקדמיים, היום אנחנו מדברים על מעל 40 כנסים שחברי סגל מציגים. יצרנו תרבות שחברי סגל שיוצאים לכנסים והמכללה מממנת את זה, מציגים את המחקרים שלהם גם כאן במכללה כאיזה שהוא אינפוט שחוזר ומשתפים בו את חברי הסגל. אני חייבת לומר שאנחנו מתחילים לראות את ההישגים האלה גם בדרגות הקידום של המכללה, הרבה יותר חברי סגל מצליחים לקבל דרגות של מרצה, מרצה בכיר, פרופסורים.

בדרך.

אנחנו מאמינים שבשנים הקרובות יהיו יותר ויותר פרופסורים במכללה. הדבר הזה חשוב מאוד למכללה, כי היום כדי להגיד את התכניות האקדמיות החדשות, וגם אלה שקיימות, אנחנו מעבים חברי סגל שלנו, מתבססים היום מעט על חברי סגל שמגיעים מבחוץ, ואני מאמינה שככל שהמחקר ימשיך ויתקדם, אני יכולה לומר שהיום המחקר הוא חלק מהשפה. עליאן כל הזמן אמר מצוינות בהוראה, מצוינות במחקר, כן, ברור שמי שרוצה להיות פה, מי שרוצה להתקבל לפה, מי שרוצה להישאר פה צריך להיות מצוין לא רק בהוראה, לא רק ביזמות חברתית וחיבור לקהילה, אלא גם במחקר. אין לי ספק שזה יסייע לנו בתכניות החדשות ובביסוס הסגל כאן במכללה כסגל קבוע ובכיר גם אקדמית.

תודה רבה. אני חושב שבהחלט כאן נאמרו דברים מאוד חשובים על ידי אורית. אנחנו בקדנציה הזאת לפחות, שוב, איפה אלה שמבקרים את האוניברסיטאות? אתה בא מתרבות של מחקר וחשוב גם להשליט את זה. נכון שסוג המחקר צריך להיות יותר מחקר יישומי, כי בכל זאת אנחנו יותר בצד הפרופשנל מקצועי, אז חשוב לנו גם לייצר מודלים ייחודיים. אני חושב שמה שאנחנו - - -

אני רוצה להסביר את אלה ש - - - הם לא מבקרים את האוניברסיטאות, הם מצפים מהאוניברסיטאות ליותר פתיחות וצירוף למועדון. הם קנאים. הם קנאים בתקציבי המחקר, במלחמות על תקציבי - - -

המכללה לא מתוקצבת.

לא, זה בתקציב - - -

לא, אנחנו לא ניישב פה את הוויכוח ה - - -

בתקציב של ות"ת זה נלקח, גם סעיף של מחקר.

על כל מאמר פה - - -

לא כל מחקר. לא, את לא מקבלת על כל מאמר באוניברסיטה - - -

בטח, באוניברסיטה כן מקבלים.

אני מקבל על מאמרים באוניברסיטה?

האוניברסיטה עצמה מקבלת. על כל מאמר ועל כל גראנט.

בסדר, זה פרסום, זה משהו אחר. התקצוב של האוניברסיטאות שונה מהמכללות.

במיוחד בקטע של המחקר.

בשביל זה הן נקראות אוניברסיטאות מחקר, התקצוב שלהן הוא שונה לגמרי. אבל אני חושב שמה שאנחנו גם כאן מדברים, לאו דווקא ברמה של תקציב, אלא ברמה של מיתוג מוסד וגם לשים את המוסד הזה במערכת. אני חושב שנעשו כאן דברים מאוד טובים.

נעבור לדיקן הסטודנטית, ד"ר מיכל רביבו, בבקשה.

חלק מהדברים כבר נאמרו, אני רק אתן את התוספת. קודם כל דיקן הסטודנטים מטפל במגוון מאוד רחב של תחומים שהמטרה שלהם בסופו של דבר לעזור לכל סטודנט למצות את הפוטנציאל האישי שלו.

את יודעת, אומרים על היהודים שהם לא הרגו אותו, רק הוציאו לו את הנשמה לאט לאט. דיברנו על קצת קצת קצת, כמה סטודנטים יש בקמפוס הזה? במכללה?

3,500-3,000.

אז מערך דיקן הסטודנטים נותן שירות לכלל הסטודנטים לתואר ראשון ולתואר שני, אנחנו מקבלים את הסטודנטים מהמכינות ועושים איתם תהליך, מהשלב שהם כבר במכינות, נפגשים איתם, זה לא מכינות, משלב האוריינטציה, הימים הפתוחים ועד שלב הסיום.

המכינות כאן, נכון?

כן.

הם לא מוגדרים כסטודנטים במכינות?

לפי הכללים של המועצה להשכלה גבוהה לא.

מבחינה אקדמית הם לא נחשבים סטודנטים.

כי הם מכינות.

במכינות כמה יש?

כ-500 ומשהו.

המטרה היא לעזור לסטודנטים למצות את הפוטנציאל שלהם, זה אומר גם מהצד של הנגישות, אם זה סטודנטים עם מוגבלויות, אם זה סטודנטים עולים חדשים, מגזר ערבי, סטודנטים שעברית זה לא שפת אם, אוכלוסיות מיוחדות, אנשים מבוגרים, יש לנו קבוצה מאוד גדולה שנקראת 30 פלוס, של הזדמנות שנייה להשכלה גבוהה, שזו אחת התכניות המבורכות, עם שיתופי פעולה גם עם רשויות מקומיות, אבל מצד שני גם מיצוי הפוטנציאל האישי בהיבט של מצוינות, גם מצוינות אקדמית וגם מצוינות חברתית. יש לנו ברוך ה' כמה מלגאים, בוגרים שלנו, שהם במסלול ישיר לדוקטורט ואנחנו מאוד מטפחים את הנושא הזה של תכניות מצוינות, גם אקדמית וגם חברתית.

אני חושבת שבאמת, אני לא אגיד ייחודי, כי אולי יש עוד מוסדות שפועלים בצורה כזו, אבל אני חושבת שמה שמייחד או טוב אצלנו זה שמודל העבודה של דיקן הסטודנטים הוא עבודה בשיתוף פעולה עם בתי הספר. כלומר יש לנו סיוע לימודי, למשל, אז אני לא נותנת, בניגוד למוסדות גדולים, סיוע לימודי, הסטודנט מגיע, מבקש עזרה, מקבל חונך ושלום על ישראל. אנחנו עובדים פה עם המחלקות, עם ראשי החוגים, כדי לבנות סיוע לימודי שהוא מותאם למחלקה. לפעמים אפילו במקום לעשות חונכות אישית אנחנו עושים תגבור קבוצתי והכול בשיתוף פעולה. אני חושבת שזה היתרון שלנו כמוסד אקדמי לא מאוד גדול, שאנחנו יכולים לתת יחס אישי וגם לעבוד בשיתופי פעולה מאוד יפים עם בתי הספר.

שיתוף הפעולה הוא גם בפן החברתי, מבחינת פרויקטים חברתיים, אם זה קורסים משלבי עשייה, אם זה מרצים שמרכזים תכניות חברתיות, ופה נאמר, הנושא של קורסים חברתיים תמורת נק"ז, בעצם בתקופה האחרונה, בקדנציה של עליאן, בחמש השנים האחרונות, תקרת הזכוכית לעשייה חברתית מה שנקרא נפרצה ונפתח לנו כאן פתח לעשייה חברתית. הכפלנו את נפח הפרויקטים ונפח הסטודנטים הפעילים וגם הפרויקטים הפכו להיות הרבה יותר משמעותיים וארוכי טווח. יש לנו 28 פרויקטים תמורת נק"ז, בעצם הסטודנט חייב, אבל הוא יכול לבחור מבין 28 הפרויקטים השונים, לכל פרויקט כזה יש קהל יעד, יש לו עמותה, יש לו שותף מהקהילה, יש ליווי מקצועי, אנחנו מנהלים את זה, זה לא שהוא עושה ומביא לנו, אנחנו מנהלים את זה פה במכללה וזה מאפשר גם לסטודנטים סוג של התנסות מעשית. הפרויקטים מותאמים גם לתחום הלימודים ובאמת אחד הדברים שאנחנו שואפים זה שסטודנטים שלנו, גם בסופו של התואר ימצאו את עצמם, או בתואר שני, זאת אומרת הנושא של ליווי קריירה זה משהו שאנחנו עובדים עליו.

ומבין הפרויקטים החברתיים, עליאן הזכיר את הפרס של המל"ג למוסד למעורבות חברתית, קדמו לו פרסים שקיבלו סטודנטים שלנו מצטייני מל"ג במעורבות חברתית, אנחנו זכינו בשנתיים האחרונות גם בפרס של עמותת נגישות ישראל, על מיזם חדשני בתחום של נגישות לאנשים שמתמודדים עם מוגבלות נפשית. אנחנו קולטים אנשים כאלה מהקהילה, לבוא וללמוד אצלנו במסלול של טעימה אקדמית ואחר כך הם ממשיכים או לתואר או לתעסוקה. ופרס ג'וינט אשלים, זה גם פרס מאוד יוקרתי בתחום, של פרויקט יישומי לקידום צעירים בסיכון.

אחד הפרויקטים החדשים שלנו היום זה קהילות הסטודנטים, אנחנו אחד מחמישה מוסדות שזכו בקול קורא של המועצה להשכלה גבוהה להפעיל קהילות סטודנטים. אנחנו בחרנו להפעיל קהילת סטודנטים ברהט ובקרית מלאכי. ברהט הקהילה פועלת כבר שנה. אנחנו מפעילים את הפרויקטים האלה בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים, מה שנקרא בניהול משותף, בליווי מקצועי ויש לנו כבר שתי קהילות ברהט שפעלו השנה, אנחנו עכשיו פותחים את הגיוסים לקרית מלאכי. הרעיון של הפרויקטים האלה, אני לא יודעת אם אתה מכיר.

מכיר, סיפור הצלחה בפני עצמו.

בהחלט.

אני חושבת שהייחוד שלנו כמוסד בפרויקטים האלה זה גם האפשרות לפתוח קהילת מחנכים. זאת אומרת כרגע אנחנו פועלים, מבין הסטודנטים שפועלים בעיר שהם יכולים להיות ממגוון רחב של תכניות אנחנו לוקחים רוחבית גם את אלה שמתחום החינוך כדי לקדם את הנושא של קהילת מחנכים בערים האלה.

טוב, תודה רבה. אז אולי לפני הסיור, אתי, נבקש מחבר הכנסת, יושב ראש הוועדה, קצת לומר כמה דברים, אלא אם, בנצי, אתה רוצה להגיד משהו?

אני אחר כך אדבר.

קודם כל תודה על ההזדמנות. אני אתן קצת רקע. זו קדנציה חמישית שלי בכנסת, מתוכה אחת הייתה שר בממשלת ישראל. אני רוצה להגיד לכם שהקדנציה הזו מבחינתי היא הכי משמעותית ועם הכי הרבה סיפוק, כי באמת אתה נוגע באנשים בהרבה נושאים וכשאתה בא למערכת שאתה צריך לדחוף ולהזיז דברים אז אתה מרגיש שאתה עושה משהו. מערכות שהן קיימות ונעות ואתה הופך להיות פקיד, אז אין ספק שתחום החינוך, מעבר לתרבות והספורט, הוא נושא כבד מאוד, מורכב מאוד. ידוע מה שאומרים, אני אמרתי את זה, לא ידעתי שאומרים את זה לפניי, אמרתי שאם אני לוקח את הכיתה שאני למדתי בה, ואני יליד שנת 60', והכיתה שלומד בה הבן שלי היום, שהוא עולה לי"א בתיכון, תיכון מקיף, ממלכתי דתי, השינוי הוא לא כל כך גדול. לעומת זאת אם אני לוקח את התחומים שאני למדתי בהם ופרשתי לפוליטיקה והתמחיתי ועבדתי בהם ואני מנסה לחזור אליהם היום, אני אהיה ללא השכלה וללא הכשרה בכלל, הנושאים השתנו, התחומים השתנו, אני לא אצליח לעשות, והייתי מצטיין בתחום שעסקתי.

זה אומר הרבה. נושא החינוך במדינת ישראל הוא כל הזמן בתיקונים, תיקון על תיקון, תיקון על תיקון, אין איזה עצירה שאומרים בואו נעשה משהו חדש שמתאים. לא לחינם, איך שתיארת, אין מה לעשות, יש כיתות חדשניות, אבל עדיין משרד החינוך, ואני לא אומר את זה בביקורת, בגלל הגודל, המסיביות שלו, צוק העתים, רציפות שלטונית, תקראו לזה איך שתקראו, הבירוקרטיה גם כן, וחבל.

ארגון והסתדרות המורים.

לא, אני מבקש, לא לנגוע בנקודה הרגישה שלי. באתי היום הכי רגוע, אנחנו בימי בין המיצרים. אתה עכשיו אילצת אותי לומר מה שאני אומר כמעט כל יום, שהגיע הזמן - - -

חשבתי שרק אני רואה את זה.

שהגיע הזמן שיעשו גיל פרישה בארגונים האלה, כי עד היום זה תעודת פטירה. זה קשור לתפקיד הקודם שלי. אמרתי את זה, בשבוע שעבר היה כינוס של הוועדה עם מועצת התלמידים הארצית. את מחייכת, היית בה, נכון?

בדיון הזה לא, אבל ראיתי אחר כך.

אז הכותרת הייתה 'מועצת תלמידים ארצית או קישוט', לאן זה? אני אומר לכם, לא קישוט. תשמעו את החבר'ה האלה, אני אומר, מה שהם תרמו לי לדיונים בשנה וחצי, נוכחותם, קודם כל בהתמדה, אם זה בחופשות, לא בחופשות, הם באים, מעפולה, הקודם היה עפולאי, הוא היה מגיע לדיונים בזמן שהוא צריך לעמוד בכל המטלות שלו והוא יוצא לשנת שירות בחו"ל. איכויות של בני נוער, ואמרתי שזה מתנגש לי עם הקטע של הסרטון על יוון ואני לא רוצה להיות ביוון, כי אני חושב שזה הבלטה של קומץ מאוד לא - - - כי יש לנו את הנוער האיכותי. אבל הנוער האיכותי הזה מקבל, אני אומר לכם, במושגים עסקיים, ועכשיו הדלקת אותי, הסטת אותי בכלל מהנושאים האלה, כי זה בוער בי ואני אומר, אם אני לוקח במושגים עסקיים את 12 שנות הלימוד שאני משקיע בילד ומודד תפוקות, אני מבזבז להם שנתיים, והייתי עדין.

אני אומר לכם, אני מוכן להצביע על מה כן לוותר, על מה לצמצם ועל לימוד משמעותי, ועושים לנו פה הערכה חלופית, התחילו לאחרונה הערכה חלופית, 30% פה. רבותיי, צריך לעשות הרבה יותר בהערכה חלופית, הרבה יותר בלימוד, איך אמרת, סטודנטים, להוביל פרויקטים, שייתנו לתלמידים האלה להוביל פרויקטים. לא יכול להיות שאחרי שהם מסיימים חודשיים אחרי כן אנחנו מפקידים בידיהם חיי אדם וגורלות ומשימות. בבית הספר אנחנו לא סומכים עליהם, כי יש כמה כאלה שמפחדים על התפקיד שלהם. אמרת ארגון, גם בתוך משרד החינוך יש כאלה. להזיז היום, אפרופו ועדת ארז ביטון, נקודה אחת, סוגיה אחת, להזיז אותה זה הליך של שמונה שנים, במושגים של משרד החינוך להטמיע בספרות או באזרחות או שינויים שעשו בספרי ההיסטוריה. המפמ"רית אומרת לי 'זה תהליך שארך לי שמונה שנים'.

עד שהיא מסיימת הוא כבר לא רלוונטי.

אז אתם מבינים? אני אומר את זה לא בביקורת. רבותיי, צריך לעשות משהו. אתה נגעת לי בארגונים, הסטת אותי, אבל אין ספק שזו קדנציה מאוד משמעותית ואני מרגיש שאני נוגע ו - - - ככה זה בווידוי אישי.

קודם לכך הייתי יו"ר ועדת משנה לכל סוגיית הנגשת המוסדות להשכלה גבוהה, לכל בעלי הלקויות, הפיזיות, לקויות נפשיות, ויזואליות, הכול. לא היה לי קל מול ור"מ וור"ה וכל ה - - -

החבר'ה האלה.

מדדו אותי על כל תקנה, כמה זה עולה להם דרך החור של הגרוש. אבל היינו עיקשים. לצערי הרב, כשהיינו אמורים כבר לסיים את זה, אז נתנו להם ארכה עוד פעם ל-2018 ואני כבר לא חבר הוועדה הזו ואני יו"ר ועדת החינוך של הכנסת.

רבותיי, אני אדבר על ההנגשה. אין ספק, אם פעם חשבנו שלהנגיש אוכלוסיות מוחלשות, מה אכפת לנו איך יגדירו אותן, אני קורא להן מודרות, לא בזדון, אל תיקחו את זה לשם, מודרות מההוויה הישראלית, מודרות מההוויה האקדמית של מדינת ישראל. אם חשבנו שאנחנו צריכים לעשות בשביל אותן אוכלוסיות, כשזה רק בשביל אותן אוכלוסיות טעינו. היום כל מי שנוגע בזה יודע שזה צורך של החברה במדינת ישראל, זה צורך קיומי, הייתי אומר. אני לא אדם בומבסטי ולא מצהיר הצהרות ואתם לא תראו אותי אף פעם מוציא איזה הודעה פופוליסטית, אבל זה צורך קיומי של החברה בעתיד הלא רחוק מן העין. יש החלטות ממשלה ויש הצהרות ויש הקצאת משאבים ולצערי הרב, אני אומר, יש עשור אבוד בוות"ת-מל"ג בסוגיה הזו. יש את העשור האבוד, טרכטנברג הוא חבר אישי שלי, הוא מלא כוונות טובות, הוא מלא כוונות טובות, אבל הוא לא ראה נכון את הדברים והפקידות אחריו בוות"ת ובמל"ג לקחו את זה לכל מיני מחוזות אחרים שהיום קשה מאוד, אני יודע כמה אני נאבק לקראת כתיבת תכנית החומש ואני נאבק כמעט לבד. חבל שאין כמוני גם בקרב האוכלוסייה הערבית שיעצב, לא בקטע של החופש האקדמי, של המגמות. אנחנו אוהבים להתפאר בנתונים ובהצלחות של העשור האחרון, של החומש האחרון, בשילוב החרדים, זה קומץ מן הקומץ. כשאני שומע שיש חוות דעת משפטית שאומרת, בסדר, הם טעמו כבר את טעם החטא, בתואר שני כבר לא צריך מסגרות נפרדות, אז כנראה הם לא מבינים בכלל.

אם אני או שמעון או ידידנו בן ציון יחזור לקהילה שלו לא כפי שהוא נראה היום, אחרי תואר ראשון, הוא יהיה שגריר רע, הוא לא ישלח את האחים שלו ולא ישלח את המשפחה שלו ולא את הסביבה שלו. השאיפה שלנו לראות לא אחד, שניים, שלושה בכיתה עם לבוש מסורתי, השאיפה שהמיינסטרים של החברה החרדית ישולב באקדמיה, אז נאמר שזו הצלחה. הצעדים שנעשים, ואני אומר לך, אם לא הייתי מכריז מלחמה, ואני אמרתי ליו"ר המל"ג, לשר החינוך, אני הולך להצטרף לאלה עם המגבעות השטוחות בחברה החרדית, מי שמכיר את המאפיינים של החברה, ואומר להם, 'טעיתי, אתם צודקים, הם רוצים לחלן אתכם, אל תבואו לאקדמיה'. אני לא מבין. פה היו לכם כיתות חרדיות?

כן.

המרחב הציבורי נפגע פה?

לא.

מהלכים אימים במסדרונות בתי המשפט, על פגיעה במרחב הציבורי, כשבסך הכול זה כיתות נפרדות בשעות נפרדות. יש קמפוסים חרדים בכלל, שזה פלטפורמות חרדיות. אתה אומר לי שהרמה שם נמוכה? אתה הרגולטור, על מי הביקורת? המל"ג שאפשרו את זה, ות"ת שעשו את זה, תלכו תעלו את הרמה. אמרתי, וזה הקו שאנחנו מובילים במלחמה שלנו בקטע של ההנגשה, וזה נכון גם למגזר הערבי. צריך להתייחס, כן, לחתכים של החברה. באים באומץ, אני מציין את זה לשבח, ראשי הקהל של החברה הערבית ואומרים, עם כל הכבוד, אני לא מתלהב מ-95% זכאות בבגרות ביישוב מסוים, לך תפרוט את זה באקדמיה, הוא בא ואומר לי ביושר, 'איכות המורים שאתה שולח לי לבתי הספר ולמכללות שלי ירודה', מי מייצר אותם? המערכות שלנו מייצרות אותם. אז התלמיד גומר י"ב ואין לו כרטיס כניסה לאקדמיה. כמה מתוך זכאי תעודת הבגרות, יש להם כרטיס כניסה ישיר לאקדמיה?

אנחנו גם יודעים איך הם מקבלים את הבגרות הזאת.

בסדר, חלקם יש להם כרטיס, אנחנו מכירים גם את הסטודנטים שעם הציון הגבוה הם נכנסים ו - - - אז מדברים על הנגשה? צריך לעשות, לא רק לדבר. מה זה לעשות? לעשות מעבר לבירוקרטיה הרגילה. אמר הרבי מקוצק, הוא אמר דבר כזה ואני חוזר עליו, לחבריי בוועדה נמאס לשמוע - - -

אנחנו לא שמענו, זה בסדר.

אני בונה על זה, שאתם קהל חדש. הוא אומר 'אין דבר יותר לא שוויוני מאשר לתקצב באופן שוויוני', לטפל, אז לא היו תקצובים, 'לטפל באופן שוויוני באנשים שחיים במצב לא שוויוני'. זה מתמטיקה, עזבו את משחק המילים, גם במתמטיקה זה לא מסתדר, גם בגיאומטריה, תנסה לצייר קו ישר, זה לא מסתדר. כנראה שהפקידות לא מבינה את זה. אם אתם שואלים אותי למה, יש גם מעבר לסוגיה של החשש, הקנאות. אני גם קנאי למרחב הציבורי. תתפלאו לשמוע, אני עם הזקן. ואתם יודעים מה? גם החברה החרדית קנאים למרחב הציבורי, הם לא רוצים לפגוע במרחב הציבורי. תן לו את התנאים, ואני אמרתי גם ליו"ר הוות"ת החדשה, 'תקשיבי טוב טוב, אני אומר לך, תצטטי אותי, תלשיני עליי לחרדים, כשיהיו 10% בחרדים מחלקם באוכלוסייה בקטע של האקדמיה תעצרי את כל התנאים, את כל ההטבות. את לא שם אפילו'. אם אנחנו בלי כלום, בהשקעה מינימלית, ראינו את הפירות, וקורים תהליכים בחברה החרדית, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, אבל צריך לתת - - -

לא ההיפך?

תלוי מאיפה אתה מסתכל. אתה יודע, כששואלים אותי מה שלומך אני אומר ברוך ה', כששואלים אותי מה נשמע אני אומר תלוי איפה אתה שם את האוזן. אתה צודק, אבל תלוי מאיפה אתה מסתכל. אני אסביר לך, תוך כדי שאני אומר ציפיתי לשאלה הזו, החברה החרדית מרגישה שהיא מקריבה. בואו ננסה להיכנס לראש שלהם, הם מרגישים שהם מקריבים, הם אפילו עושים צעדים מסוכנים. שתבינו, זה לא דבר של מה בכך, שגדולי הרבנים של החברה החרדית האשכנזית שותקים, הם לא כותבים מכתבי המלצה וקריאה ללכת לאקדמיה, אבל זה שהם שותקים זה לא דבר של מה בכך. אז במקום לשחק לידיים של הקיצוניים בוא נאפשר את התנאים. לפעמים הקנאות הזו, אומרים מדקדקים באיכה ומזלזלים בהלכות שבת, הקנאות הזו, אותם אנשים, הייתי אומר אפילו הרדיקלים, שעתרו, הם עתרו לא מסיבות ענייניות, שיראו לי קמפוס אחד שהוא דר בו שנפגע בו המרחב הציבורי בגלל הכיתה החרדית.

באותה נשימה, אם לא הייתי עוצר, סליחה שאני אומר את זה קצת ב - - - אם לא הייתי עוצר, גם אותן פלטפורמות חרדיות כמעט חוסלו לקראת החומש. הבטחתי שאני בהתחלה אומר, אני לא אמור לבשר את זה, זה עדיין לא נסגר, אבל אני אומר לכם, אם השיח היה בתחילת המשא ומתן, בתחילת הדיונים הלא מחייבים שלי איתם, שאין תארים שניים בכיתות נפרדות ושלא יהיו כמו כיתות חדשות, היום השיח הוא אחר. זה לא קל, לא פשוט, היועצים המשפטיים של מל"ג ות"ת וגם של הפרקליטות, הם קצת מתכווצים מזה, אבל נאמרה להם אמירה חד משמעית, שיהיו תארים שניים במקצועות החינוך, המקצועות הטיפוליים. זה עדיין לא הוחלט, אני לא מקדים את המאוחר, אני אומר לך משיחת סטטוס שהייתה לי עם ד"ר יפה זילברשץ, ביום רביעי, ההסכמה שלה איתי, היא הודיעה לי שעם זה היא הולכת להילחם.

שיש הסכמות.

היה לידה רביד, שקצת התכווץ, אבל היא אמרה לו, 'זה לא יעזור לך, זה אני אומרת את זה'. כנראה שזו תהיה הפשרה, שיהיו תארים שניים בחינוך ומקצועות טיפוליים. תתרגמו את זה לכם. אני לחצתי ולחצתי והיא אמרה 'כל מכללה שתרצה לפתוח כיתה חרדית נפרדת תקבל'.

זה כבר טוב.

אז אני מקווה שהם יצליחו להביא את זה לידי ביטוי בתכנית החומש. השימוע שהיה לי הסתיים בשבוע שעבר, כך שאלה הכיוונים, השימוע הציבורי שהיה צריך להתקיים סביב הנושא הזה. יש עדיין באוויר את אותה עתירה שמרחפת על הפקידים ברחוב סלאח א-דין בירושלים, אלה שאוהבים להשתמש, 'אני לא אוכל להגן על זה בבג"צ'. בסדר, אבל כנראה זה הכיוון ומבחינתי זה משאיר תקווה. אני אמרתי לה, האוניברסיטאות המכללות, יש להם אי ודאות, הסטודנטים באי ודאות, צריכים כבר לבשר את זה, להודיע להם. אבל זה הכיוון, זה לא סופי, אני מקווה שזה לא ייתקע בבית המשפט, אבל לראשונה אני שומע את זה כהצהרת כוונות אמיתית, שהם הולכים להוביל את זה. לא היה לי קל, אני שנה שלמה עם גדי פרנק ויפה, זה לא היה על השולחן וזה נאמר בשבועיים האחרונים בצורה מפורשת, שזה הכיוון שהם הולכים להיאבק עליו. אני מאמין, כשנאבקים מצליחים לקבל את זה. זה הוראת שעה, זה צורך שעה של החברה הישראלית.

אני אומר, רבותיי, מי שחושב שהנגשה צריכה לבוא על חשבון הרמה האקדמית טועה, זה לא נכון, לא טוב שיהיה. אם יש מכללות שפגעו ברמה האקדמית, אדרבא, יש בשביל זה את הוות"ת והמל"ג. זה הוויכוח העקרוני שלי איתם, אני אומר להם, 'אתם הרגולטור', לא ייתכן שאיפה שאתם רוצים, שאתם רגולטור רק לחנוק, איפה שאתם לא רוצים אתם מרשים חופש. אתם הרגולטור, תקבעו סדרי עדיפות, תקבעו את פני ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל בעשור הבא, אבל תקבעו, אל תהיו פסיביים. מי שיושב איתי בדיון שומע את הביקורת הזו שלי, הם פסיביים. הם הגיעו לקראת תכנית החומש הזו כמעט בריסוק, יש אוניברסיטאות שבקשיים גדולים מאוד, עד שמאיימים על הקיום שלהם. יש מקצועות בהכחדה.

נכון, במדעי הרוח.

מישהו צריך לכוון את זה. עם כל הכבוד, אין שום הצדקה שפה ילמדו 4 סטודנטים במקצוע הזה ושם 6. יש יד מכוונת, יש מדינה, היא צריכה לכוון את זה.

זה הקטע, אני לא אאריך, נגעתי בכמה סוגיות שנגעתם. אין ספק שמכללה פריפריאלית צריכה לקבל את מה שהמציאות הפריפריאלית לא נותנת לה. לכן אני אומר, תהיה תחרות קשה, העשור הבא הולך להסתמן בגרף כזה מבחינת מספר הסטודנטים ותהיה תחרות קשה על כל סטודנט. אין ספק שיד מכוונת צריכה לתת את הדלתא, כל אחד והדלתא שחסרה לו בתחום שלו, לדחוף את זה. אני זוכר את הוויכוח, אני זוכר שסילבן שלום בממשלה אמר שבן גוריון לא שם, כשאמרו ספיר ואשקלון. אני חושב שהוא הצליח בסוף להכניס את בן גוריון. זה היה בדקה ה-90.

גם אשקלון בדקה ה-90.

מה לעשות? כשיש מי שנלחם בשבילך אתה שם.

נכון, אתה רואה? צריך לשלוח אותך - - -

מי שצועק 'איי', יודעים שכואב לו. אם אתה שואל אותי, אני חושב שאפשר, אפשר להיאבק ולעשות זאת, אפשר לפתוח ביוזמה, זה לא סיפור, בסך הכול - - -

אנחנו צריכים לראות, אתה השגריר שלנו שם.

בסדר, אפשר. אני אמרתי שאפשר לעשות את זה, אפשר להיאבק ולדרוש להכניס את זה, אם לא בחקיקה להביא להחלטת ממשלה שתרחיב את זה. אף אחד לא ייפגע בזה, אם יבואו לכאן עוד 100, 150 חיילים משוחררים, שום מכללה אחרת בסביבה לא תתמוטט.

לא, ההיפך.

אין לי רק לברך, אני אומר לכם, לכן שאלתי מתי קיבלתם החלטה להיות עצמאיים. יש לכם כנראה מבנה ייחודי, אם הייתם רק מכללה לחינוך היום מצבכם לא היה, כי בטח לא הייתם 3,500 סטודנטים.

הפוך.

בוא אני אגיד לך למה לא הפוך. היום מה שטרכטנברג התחיל, עם כל המכללות לחינוך, מכללה לחינוך פחות מ-3,000 סטודנטים, אין לה זכות קיום.

נכון, והיום יש תהליך של איחוד.

יאלצו אותה להתאחד וגם האיחוד ובסוף להיות תהליך התמזגות של חללית הבת עם חללית האם, שזה אחת האוניברסיטאות ואז תבוא נשיאה או נשיא אוניברסיטה ויגידו 'אתה יודע מה? החינוך אצלי פה - - - '. היום אתם עצמאים, אתם קובעים, זה לא פשוט ומחר מחרתיים יגידו 'סליחה, אין לי כדאיות כלכלית להחזיק את הקמפוס בבאר טוביה' והנדל"ן שתרמת, הוא כבר לא שלך. אני רק נגעתי בנקודות, זה לא פשוט.

לא, אנחנו - - -

יפה. העצמאות האקדמית, אני חושב שסך הכול היא זכות ואני חושב שטוב שאתם הולכים בקטע הזה של המחקר, זה ממתג אתכם וגם - - -

נכון.

אני רוצה בעניין המחקר, בגלל שאתה יושב פה, לשאול, אחד הדברים שמאוד חסרים לנו זה מידע על האוכלוסייה החרדית. אנחנו מצליחים לאט לאט לגייס סטודנטים חרדים שלנו שיתחילו, כי עד עכשיו לא נתנו להם להיכנס לתוך האוכלוסייה החרדית, לחקור, בעיקר בנושאי חינוך, ואני מאוד אשמח אם אתם תרימו אצלכם את הכפפה למחקרים כאלה. אני אתן לכם דוגמה.

אוי ואבוי, שלא תחטאי במה שחוטאים כולם. אומרים החברה החרדית, זה לא תווית אחת וזה לא מגרה אחת. אם את שואלת אותי, זה גם לא בסיס למחקר.

יש לנו כמה נושאים ש - - -

אני אומר לך, זה יותר שיווקי, ואל תחטאו בכך שתסלילו את החברה החרדית לאיזה מקצוע אחד, שבעוד 20 שנה - - -

לא, ברור - - -

יכול להיות שאני מתפרץ לדלת פתוחה, אני רק אומר לך, הם מצטיינים במדעי המחשב ובכל תכניות המחשב, זה נכון שזה טוב עכשיו, אבל זה לא יכול להתקיים לאורך שנים. כמעט כמעט בכל המקצועות אפשר לאתגר את החברה החרדית.

הם צריכים להיות משולבים בכל המקצועות.

יכול להיות. החברה החרדית היא רב גונית, צריך להתחרות בהם, את יודעת במה? בתנאים. אם הם יודעים שיש להם פה תנאים שהם יכולים להגן על עצמם, סליחה שאני אומר את זה, 'להגן', ככה זה נראה. זה נכון שאף אחד לא מחכה עם חץ וקשת או תת מקלע לירות בהם, אבל להגן. סטודנט מאוכלוסייה חרדית, אותנטית, מסורתית, שיוצא ובא לקמפוס, תבינו שהוא עובר, הוא עושה תהליך, הוא עובר תהליך מאוד משמעותי, ואם הוא מקבל פה חברה הומוגנית, כיתה הומוגנית, כיתה חרדית עם תנאים, עם, איך אמרת? בחברה הערבית צריך להתייחס גם לשפת הדיבור שלהם, מה שלא חשבו אף פעם, חשבו, 'מה? הוא דובר ערבית, אפשר ל - - -', מסתבר שהערבית המדוברת והערבית הספרותית, וגם להם יש קשיים, צריך להתאים. גם לחרדים יש. הם באים מעולם מושגים אחר. אם מישהו ציפה שבמכינה של שנה אחת סטודנט חרדי להנדסה יצטרך לעבור את כל מה שהוא לא קיבל ב-12 שנות לימוד וגם להעביר אותו את כל ה-12, 13 ספרים הכתומים של הפסיכומטרי, בעולם מושגים שהוא לא היה בהם בכלל, הוא לא שמע שירה לועזית, הוא לא ראה סרטים במסות שיכולות לתת לו את עולם המושגים. צריך להבין את זה, אלה התנאים, זה מה שהחברה החרדית צריכה כרגע כדי להשתלב. אחרי שהם עומדים על הרגליים ואם יודעים להעמיד אותם נכון על הרגליים, שלוש השנים הבאות באקדמיה הן יותר קלות.

לזה אני מסכימה לגמרי, אני מדברת על משהו אחר.

תודה רבה. בהחלט יצא לי לשמוע אותך בכמה פגישות וכנסים, אתה מאוד עקבי ואני מאוד שמח ש - - -

עד שיוכיחו לי שטעיתי.

אני חושב שמה שאתה עושה, אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל וזה מאוד חשוב, גם להשמיע את הקולות האלה של הפריפריה ואנחנו מאוד שמחים שאתה נמצא שם וגם תהיה השגריר שלנו. משהו שבאמת צריך לומר, ובצדק, שיש את הריבוי של מוסדות אקדמיים ואמרתי גם קודם, שיש ניסיון לאחד מכללות להוראה והעברה ממשרד החינוך, תקצוב של משרד החינוך, זה עבר לוות"ת ולאט לאט מעבירים את רוב המכללות להוראה, הן יתוקצבו על ידי ות"ת ויהיו באחריות מל"ג ולכן כבר היום הם מנסים - - -

אבל יש בעיה, מה יעשו עם נח גרינפלד?

זה יעבור לו.

זה אני, היא לא הגיבה. זה יוצא לי עם רן ארז ועם וסרמן.

אז אנחנו רוצים לשמוע קצת מהסטודנטים, לפני שאנחנו יוצאים לסיור. בבקשה, יו"ר האגודה.

שהם העיקר.

שמי מורדי ישראל, אני יושב ראש אגודת הסטודנטים זו השנה השלישית. אני עצמי התחלתי את הלימודים כאן במסגרת 30 פלוס, התחלתי את הלימודים בגיל 42 ועשיתי היסטוריה קטנה כיושב ראש אגודת הסטודנטים המבוגר יותר בארץ.

פרופ' עליאן, נשיא המכללה, העלה כאן את שיתוף הפעולה בין המכללה לבין אגודת הסטודנטים בכל מה שקשור לרב תרבותיות והכרת האחר, אז אני יכול לספר על זה שכשמדברים על הנושא הזה של רב תרבותיות ולהגיע לערי הפריפריה ולהכיר, אז אנחנו כבר עשינו את זה. אנחנו הוצאנו סטודנטים שלנו לקרית מלאכי, לראות את מערכת החינוך בקרית מלאכי, להכיר את האנשים שם. ואתה רואה, אנשים שחיים כאן במדינה, סטודנטים, שהופתעו מקרית מלאכי, אנשים שיצאו לרהט פעם ראשונה, אנשים שעוברים כל הזמן לבאר שבע ואף פעם לא התעכבו לעצור ברהט, לראות איך האנשים שם חיים. כל הזמן שמעו שיש יישוב רהט, אף פעם לא יצא להם לבקר שם, והוצאנו גם לשם. באמת התגובות שם היו תגובות שצריך לצאת לעוד מקומות, צריך כמה שיותר סטודנטים שיגיעו גם לפריפריה, יגיעו לרהט, יראו את צורות החיים האחרות.

אני בתור סטודנט, יצא לי לבקר בהילולה של הצדקת מבושאייף. היו כמה חבר'ה שמבחינתם זה היה - - -

במושב זיתן, ליד לוד.

נכון. אני חושב שבאמת, מאז שאני כאן באקדמיה, פה במכללת אחוה, נותנים פה דגש מאוד מאוד מיוחד לכל הנושא הזה של רב תרבותיות.

סמינר גרמניה, מורדי.

נכון. סמינר שהיה לנו לגרמניה, יהודים, ערבים, יושבים ומדברים ומשוחחים ומעלים כל מיני נקודות מאוד מאוד חשובות, ופתאום אתה רואה שהפער הוא לא כזה, אפשר להיות חברים, זה בסדר. אפשר לשבת ביחד, יהודים וערבים ואשכנזים ומזרחיים ודתיים וחילוניים וזה קורה כאן, וזה קורה בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות ויש רק לברך על כך ולעודד את הפעולות מהסוג הזה.

צריכים לא לקרוא עיתונים שלושה חודשים ולא לראות טלוויזיה.

זה גם נכון.

זה פשוט לחיות כאן בחברה הישראלית.

אני לא מופתע.

אתה שכן שלנו.

לא, אני תמיד כפרתי, אני זוכר את המפגש הראשון שלי כאיש ציבור, אחרי שנבחרתי לתפקיד ציבורי באתי מהקריה למחקר גרעיני בדימונה, עבדתי שם, והזמינו אותי לפאנל באוניברסיטת בן גוריון. חשוב לי לספר, בעקבות מה שאתה אומר. ישבו באודיטוריום שם 400 סטודנטים, ישבתי אני הינוקא, אתה יודע מה? לא פחות ולא יותר, היה שם היסטוריון, לא זוכר שמות, אני חלש בשמות, היה אורנן יקותיאלי ז"ל, הוא היה חבר המועצה מטעם מרצ, אחד הלוחמים בסיפור של החרדים, היה אבישי ברוורמן כנשיא האוניברסיטה, הייתי אני והיה אלי בן דהן, שהיום הוא סגן שר הביטחון, ודיברו על התהום הפעורה בין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני. אמרתי שאני אדבר בסוף. תאמין לי, מרה שחורה, כל הדוברים, הכול שחור, איך אתה מתחיל?

אז הייתי בתפקיד יו"ר המועצה הדתית, יענו, אני כמעט האצבע המאשימה בבאר שבע, האצבע אליה מופנית, אני איש הממסד. אני אומר להם, אני פונה לסטודנטים, אתם הסטודנטים, הדור הבא, אתם האקדמאים של הדור הבא, אתם מרגישים מאוימים? אני שמעתי פה שחור-לבן, הכול שחור, תהום פעורה, אתם מרגישים מאוימים? אחד קפץ מהפינה השמאלית ואמר 'אני איש מרצ' ותקף את אורנן. הוא אומר לו, 'לא מקובל עליי השיח המתנשא שלנו', כך הוא אמר לו, בהאשמות ובזה. וקפצה סטודנטית אחת ואמרה לי 'אני מרגישה מאוימת בכפייה דתית', אמרתי לה, 'בבקשה, ספרי'. היא אומרת לי, 'אני הייתי אצלך במשרד לפני שבועיים', היא באה להירשם לנישואין, ותבינו מה קורה בחברה הישראלית, היא אומרת 'אתם אילצתם אותי לעבור הדרכת כלות לפני החתונה', אמרתי לה 'הכריחו אותך?', היא אומרת לי כן, אמרתי לה: 'אצלי בבאר שבע הכריחו אותך?' היא אומרת לי 'לא, זה חייב', אמרתי לה 'הכריחו אותך?', היא אומרת לי 'אני יודעת שזה חייב'. למה לא שאלת? כשאת הולכת לקנות משהו בסופר את משגעת את המוכרת ובודקת את המוצר מכל הכיוונים, למה בנושאים כאלה את מקבלת דברים כמובן מאליו?

מה אני בא לומר? החברה הישראלית לא יורדת לשורות. כמה מתוכנו כאזרחים יורדים לשורות הקטנות של הכתבות? אנחנו רואים את הכותרת, שולחים פקודה למוח, מגבשים עמדה ועם זה הולכים לקדימה. אז אני לא מופתע, אני חי בחברה כזו כל חיי, של חרדים, של ערבים ושל דתיים ושל חילוניים ואני יכול לדבר עם כולם, ואתה יודע מה? אין לי בעיה ואני רוצה שגם ככה החרדים ירגישו וככה גם השמאל ירגיש וגם הימין ירגיש. אתה יכול לומר לי את הדעה הכי לא מקובלת עליי, הכי, סלח לי על הביטוי, נותנת לי מכה בשרירי הבטן, ואני אדע לחייך אליך ולהגיד לך 'שמעתי אותך', אני אנסה להבין מאיפה זה בא לך. אז לא השתכנענו, מה קרה? וכך צריכה להתנהל חברה.

לרוב לרוב לרוב כך זה מתקיים. לרוב כשנפגשים בקשר ישיר בלתי אמצעי, בשיחה אישית, אתה אומר, 'מה? כולם ככה?', אתה אומר 'לא יכול להיות, כל השמאלנים ככה?', 'לא, לא כל הדתיים ככה'. למה? כי אנחנו מדברים באמצעות מדבקות, באמצעות תוויות, זו החברה הישראלית. לכן אני שמח שאתם מובילים את זה וכך צריך להיות. זה העתיד של החברה הזו, אין עתיד אחר לחברה הישראלית בלי זה. אני לא מאמין בזה. ויש לי ביקורת גם כלפי החברה שאני יוצא ממנה. בגלל שהיא חברה מסורתית היא יותר סגורה, היא יותר מגנה על עצמה, אבל גם כשהיא מגנה על עצמה יש דרכים לדעת, להכיל ולהסתכל, לא בשיפוטיות, צריך לנסות להבין מאיפה זה בא. החרדים הם הראשונים שהיו צריכים לדעת מזה, שמקושיה לא מתים, זה כתוב בגמרא, אפשר להישאר בקושיה ולא מתים מזה.

תודה, מורדי. אני חושב שבהחלט מה שאתה אומר, חבר הכנסת, זו סוגיה מאוד חשובה שאנחנו עסקנו בה במהלך ארבע השנים האלה. אנחנו אומרים שהדעות הקדומות הן אלה שמכתיבות את ההתנהגות שלנו ואנחנו מקטלגים בני אדם לפי איך שהם נראים בלי שאנחנו נכיר אותם וחוסר ההיכרות או הבורות, אם מותר לומר, היא זו שמביאה אותנו למצב שאנחנו נקטלג בני אדם. בפסיכולוגיה קוראים לזה profiling people, אנחנו בונים את הפרופיל שלהם ולפי זה אנחנו קובעים.

שולחים פקודה למוח ומדפיסים מדבקה.

הוא נראה ככה, אז הוא נמצא שם. כשאנחנו מכירים את האנשים אנחנו משנים. ובהחלט זה המהלך שאנחנו כאן מנסים להוביל, שאנשים יכירו אחד את השני, כדי להתמודד עם הדעות הגזעניות שלנו, הפחות טובות, דעות שבהחלט מכתיבות את ההתנהגות שלנו.

בן ציון, בבקשה, אתה רוצה להגיד?

כן, ברשותכם. בהמשך למה שאמרת, כותרות בעיתונים וכל הדברים האלה, כותרות שלא תראו בעיתונים זה מה שנעשה פה במכללה. משנת 2010 פתחנו פה שלוחה חרדית במכללת אחוה. היום לומדים פה מאות סטודנטים לתואר ראשון, השלמה לתואר ראשון בחינוך מיוחד, הם מגיעים לפה אחרי יום עבודה, אם זה נשים, הן מגיעות פה יום אחד בשבוע, ביום החופשי שלהן, הן מגיעות פה מתוך מערכת החינוך, כולן מורות בישראל, הן מגיעות לעשות השלמה לתואר ראשון, הן מקבלות פה את כל הכלים. דובר פה על הנושא של הרמה האקדמית - - -

מה עם האקרדיטציה של אותן מורות?

אני אגיע גם לזה, ברשותך. אני אומר שכל אלה שמגיעות לפה, כולם עובדים היום במערכת החינוך, הם מגיעים לפה ולא מוותרים להם פה על קוצו של יו"ד על הרמה האקדמית. הם מתמודדים פה, אנחנו בקשר עם כל הרבנים, רבני הקהילות מהאזור, אנחנו מדברים על באר שבע, הנקודה הדרומית ביותר, לוד, הנקודה הצפונית ביותר, כל האזור הזה, אשדוד, נתיבות, אופקים, הפריפריה מגיעים לפה ללמוד. שמעון טובול, שהוא יושב פה איתנו, חבר מועצת העיר באר שבע, הוא גם סטודנט מן המניין, הוא מגיע לפה פעם בשבוע לעשות את ההשלמה לתואר וכמוהו יש, כמו שאמרתי, יותר מ-100 סטודנטים שמגיעים לפה ללמוד.

למה אני אומר שלא תראו את זה בעיתונים? כי השינוי נעשה פה מתחת לפני השטח. הם מגיעים לפה, הם לומדים, הם מתערבבים פה גם עם הסטודנטים האחרים. מטבע הדברים הם לומדים פה בשעות הערב, אבל הם נפגשים במדשאות, בקיוסק, מדברים וכל המחיצות וכל הדברים נופלים ורואים פה הרבה דברים מבורכים.

היה לנו כבר טקס אחד של בוגרים, טקס חלוקת תארים, אנחנו עושים בספטמבר הקרוב הענקת תארים ל-80 סטודנטים חרדים, הענקת תואר ראשון. בכנס הקודם, אתה היית מוזמן, אבל ברגע האחרון בגלל משהו בכנסת לא יכולת להגיע - - -

צרת רבים נחמת טיפשים. בשבוע שעבר הברזנו לאונו באשדוד, היה להם טקס גדול. הצבעות, אם זה בימי כנסת זה לא - - -

אבל כששמעון יקבל תעודה אתה תבוא.

אני אדאג שאבא שלו, אביו חבר ילדות שלי, עבדנו ביחד בקריה ואביו נחשב בקהילה החרדית קנאי חרדי ומתמיד ועקבי. אני עוד יש לי בעבודת ה', הוא, מאז שאני מכיר אותו באותו - - -

דיברת על המרכיבים של החברה הדתית, יש לנו פה רבני שכונות, יש רבני יישובים שלומדים פה השלמה לתואר ראשון, מהציבור הדתי לאומי. יש פה ממש, מעניין לבוא לראות פה איך נראה יום הלימודים פה, מאוד מאוד מעניין. ולראות שגם הציבור הקנאי במגזר החרדי שמגיעים לפה לעשות תואר - - -

אמרתי לפרופסור ששתי האחייניות שלי בוגרות פה בכלכלה, אבל הן לא חרדיות.

אז יש לנו פה, כמו שאמרתי, מגור, שזו הקהילה הקיצונית ביותר.

יש גם כאלה.

כל אחד בוחר איפה שכואב לו. היא אמרה בכל משפחה יש, אני אמרתי גם, בכל משפחה.

אני אומר שגם מקהילת גור, שהיא הקהילה הקיצונית, יש סטודנטים שלומדים פה. אנחנו בקשר עם רבני הקהילות כל הזמן, באופן רציף, וכולם יוצאים פה מרוצים. וברשותכם, דבר הסטודנט, אם אפשר.

קודם כל אם אני אסיים תואר ולא תבוא אז - - - חשוב לי להפנות אליך שתי שאלות שלפי דעתי באות מכל הסטודנטים ומאוד מאוד חשוב לנו שתפתור את זה, כי, אל"ף, מכל מי שיושב פה בשולחן, אני בטוח בחרתי בך, אז אתה חייב לדאוג לי.

הבוקר התקשרה אליי אישה, לא מכיר אותה, הטלפון שלי מפורסם, הפכתי להיות שלא ברצוני, וטוב שכך, האומבודסמן של מערכת החינוך, כל פניות הציבור. תארו לכם, אמא שצריכה להיאבק כדי שהבן שלה יתקבל לגן שיקומי. יש לו את הכול, ביטוח לאומי מכיר בנכות, כולם מכירים בנכות, מישהו ברשות המקומית שהחליט שהילד לא זכאי. היא אומרת לי, 'אתה יודע, אני הצבעתי עבורך', ככה בדחילו, היא לא רואה אותי אפילו, אמרתי לה, 'תעצרי את השיחה, אם הצבעת בעבורי אני לא מטפל בך', היא אומרת לי 'למה? אבל - - -', אמרתי לה 'כי אני מטפל גם באלה שלא הצביעו עבורי'. הוא אמר שהוא הצביע, אחרי הפרגוד - - -

בכל אופן יש לנו פה שני דברים שמאוד חשובים לנו, אם אפשר לטפל בנושא הזה, וזה לא רק לנו אלא גם לדור שיבוא אחרינו. אחת, לגבי תואר ראשון. התואר הראשון שאנחנו עשינו, בעצם הייתה מכינה ולאחר מכן שנה של השלמה. משרד החינוך מכיר בסטודנטים שיש להם תעודת מורה מוסמך בכיר והוא אפילו משלם להם בעבור זה, הם נכנסים להיות מורים, אבל כשהם רוצים לעשות תואר ראשון, אני מאמין שזה יהיה מהפעם הבאה, אין אפשרות. זאת אומרת עושים להם מכינה מאוד מאוד גדולה, וגם בזה הולך להיות ביטול - - -

לכן שאלתי על האקרדיטציה?

כי הם לא מכירים, אין להם תעודת בגרות. בעבר הם הכירו במכון סולד, היום הם לא מכירים - - -

רבותיי, זה המאבק שלנו. ועדת ודמני קבעה, נתנו ארכה לזה בשנה שעברה, עוד יכולתם להסתמך על - - -

נכון, אבל זה נגמר.

השנה זה נגמר, אנחנו עדיין במשאים ומתנים, זה למחוק שנתיים על תיכוניות, לא לתת שום קרדיטציה. אני עוד לא הרמתי ידיים בסוגיה הזו.

אסור להרים ידיים. מערכת החינוך מכירה בהם כמורים, נותנת להם להיות מורים, נותנת להם תעודת מורה מוסמך בכיר, אבל - - -

אני מכיר את הנקודה הזו, נאבקים בזה. לצערי הרב, אתה שם לב שבבשורות לא אמרתי את זה. אין ספק, זו מכת מוות, סליחה שאני משתמש במושג הזה, אם מישהו חושב שאמא ל-6, 7, 5 ילדים תוכל לשבת ארבע שנים עם עלות גבוהה של כל שנה אקדמית ולהשלים - - -

זה פשוט לחסום אותם.

אם התפעלנו מ-10,000 סטודנטים חרדים, אז אני אומר לכם שאנחנו נהיה עם 6,000, 4,000 מתוכם זה - - -

זה להגיד כן ולעשות לא.

הדבר השני, ברשותך. הנושא שדיברת עליו קודם, תואר שני. אנחנו 100 סטודנטים שמסיימים - - -

אנחנו נפגשנו איתו בכנסת והוא מודע.

חשובה מאוד הנקודה הזאת, כי יש לנו פה את האופציה של מכללת אחוה, שהיא קרובה לכולם, אל"ף, מבחינת זה שהיא קרובה לפריפריה, בי"ת, יש לנו כבר - - - אתה יודע, ברגע שאתה מתרגל לאיזה שהיא דרך, אתה מכיר את כל המערכת והמערכת פה - - -

אני אדם אופטימי. לפי הדברים שנאמרו לי אני אופטימי, אבל אני גם אחראי, לא הייתי אומר למערכות לכו תרוצו, כאילו - - - אני אדם אחראי.

אני רק אחדד ממש במשפט אחד. מה ששמעון אומר זה שכל הסטודנטים שגרים פה באזור הדרום, הם מסיימים תואר ראשון, כמו שהוא ציין, זה למעלה מ-100, אין להם אפשרות לעשות תואר שני. הם גרים פה בפריפריה, האופציה היחידה לעשות תואר שני זה בירושלים והם לא ייסעו לירושלים.

כולי תקווה שזה - - -

אנחנו סומכים עליך שתמצא את הדרך.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.