הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 246

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ו (20 ביולי 2016), שעה 9:30

נשירת תלמידים ממערכת החינוך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

נורית קורן

דב חנין

ד"ר סער הראל - מנהל אגף א-חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

נטלי אטדגי - מרכזת תיאום ותקציב אגף נוער בסיכון, משרד החינוך

ליאורה רמון - מפקחת ארצית לצוותים טיפוליים, משרד הכלכלה

נורית בירגר - סגנית מחלקת נוער, משרד הכלכלה

נצ"מ יהושע באואר - סגן ראש אגף חברה ומניעת פשיעה, משטרת ישראל

פקד אילן מלכה - ק' מניעה והסברה מחוז ש"י, משטרת ישראל

שבתאי גרברצ'יק - דובר למגזר דתי חרדי, משטרת ישראל

ענת הראל - מפקחת מחוזית שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אסף ויניגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

פרופ' יוסף יונתן שביט - ראש תחום חינוך במרכז טאוב

רויטל לן כהן - מנהלת קואליציית הורים לילדים מיוחדים

מעיין אורון - מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאל זליקוביץ' - מועצת התלמידים והנוער הארצית

חנה טורנר - ארגון אהב"ה

אורי חנימוב - ארגון אהב"ה

דוריס גרומן - ארגון אהב"ה

אירית גרינברג קושניר - ארגון אהב"ה

לבבית מער גלזר - מנהלת מיזמים חינוכיים, רשת עתיד

אסתר אלוני - מנהלת פרויקט היל"ה, רשת עתיד

רחלי הכהן - עו"ד, המועצה לשלום הילד

אבי קמינסקי - יו"ר איגוד מנהלי מחלקות חינוך

אתיה דן - מנכ"ל מניפ"ה

רעות דיסנברג - בוגרת מניפ"ה

ורד בכר - פעילה חברתית

אביב טטרסקי - תחקירן, עמותת עיר עמים, ירושלים

איתי מתתיהו - מנהל תקשורת, שיווק וקשרי ממשל

שמעון אבוחצירה - נציג עמותה

משה ישעיה - נציג עמותה

שרח סבט - מוזמן/ת

מוסא עבדלרחמן - נוכח/ת

פטמה עבדלרחמן - נוכח/ת

עמליה עמית - נוכח/ת

אליהו יצחק - נוכח/ת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

י.ר. – חבר המתרגמים

נשירת תלמידים ממערכת החינוך

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה- 20 ביולי 2016, י"ד בתמוז תשע"ו, הנושא שעל סדר היום – נשירת תלמידים ממערכת החינוך.

רבותיי, סוגיית הנשירה דוברה בעבר, מדוברת בהווה ותדובר בעתיד, אני מקווה במינון נמוך יותר. לא יודע אם טופלה בעבר, אני מקווה שמטופלת בהווה ואני רוצה לשמוע איך היא תטופל לעתיד. אנחנו שומעים לאחרונה כל מיני נתונים על נשירת תלמידים שמאפיינת כמעט את כל החברה בישראל, אבל ישנם מגזרים שאצלם הסיפור בולט. לא היה צריך לעשות מחקר לפני 20 שנה או איזה תוכנית, אפשר היה לדעת לפני עשר ו- 20 ו- 30 שנה, שב- 2016 ניתקל בנתונים האלה.

רואים את זה לפי חברי הכנסת הנוכחים.

רואים מי נוכח ומי נשר.

רבותיי, אנחנו אחרי יומיים מטורפים בכנסת, לכן לחלק מחברי הכנסת, מותר להיעדר. אתמול גמרנו פעילות בשלוש לפנות בוקר ויום לפני כן גם בשעה מאוחרת.

סוגיית הנשירה, אין ספק שמדובר באתגר לאומי, אתגר חברתי ממעלה ראשונה. אני יודע שמשקיעים משאבים רבים בנושא הזה. אני מכיר גם את מאפייני הנשירה, נקרא לזה, של הדור האחרון, כי זה לא מה שהיה בתקופתי וטוב שכך. מצד אחד, האצבע לא קלה על ההדק. אני הייתי במערכת החינוך בתקופה שמספיק היה להתחצף פעמיים למורה והתלמיד מסולק מבית הספר. היום הסבלנות והסובלנות בתוך מערכת החינוך היא גבוהה, רף הרגישות גבוה מאוד. אבל עדיין, זה לא תעודת ביטוח לכך שהילד לומד בבית הספר. הוא יכול להיות בבית הספר, לסיים 12 שנות לימוד ואנשי המקצוע מגדירים את זה כנשירה סמויה וגם עם התופעה הזו עלינו להתמודד.

הוועדה הזו דנה מספר פעמים בסוגיית הקב"סים (קציני ביקור סדיר), מחסור בקב"סים ושכר הקב"סים. בפרדוקס שיש, שהועצם במיוחד עם שדרוג השכר ברפורמת אופק חדש למורים, עם תנאי הקבלה של קב"סית או קב"ס, זה שנות ניסיון בהוראה, אינני רואה מורים רבים איכותיים, אלא אם כן יש אילוצים כאלו ואחרים. גם התקינה של הקב"סים, צריכה להשתנות וגם אופי העבודה של הקב"ס, הגדרת תפקידו ואני חושב שהגיע הזמן להיכנס לסוגיות האלה.

כך נגעתי ביעף בכמה נקודות בסוגיה הזו. נמצא איתנו ד"ר סער הראל, תציג את עצמך ואת תפקידך. יש מצגת?

יש מצגת.

של משרד החינוך?

של משרד החינוך. נראה משהו ממוקד במצגת, כדי לחסוך את הזמן כי יש הרבה דוברים.

בבקשה.

(הצגת מצגת)

טוב. בוקר טוב לכולם. אני מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך. בעצם, אגף שאמון עמוקות על נושא של מניעת נשירה במשרד החינוך. אני אגיד כמה מילים על האגף ואז ניכנס פנימה יותר לנושא עצמו.

האגף הוא אגף בן שנתיים, מורכב מכמה וכמה אגפים גדולים במשרד. הרצון היה לבנות מאמץ משמעותי ולמנף את מכלול התחומים שיש לנו, שעוסקים בנשירה או יותר נכון, עוסקים באוכלוסיות בסיכון, כי נשירה היא ביטוי לסיכון עמוק, שאנחנו יודעים לזהות בתוך החברה הישראלית והאגף הוקם בצורתו הנוכחית, על-מנת לטפל בנושא הזה או לקדם אותו או לפחות לפתח מענים משמעותיים, שייתנו רצף של פתרונות במיקודים שונים ברצף הגילאים, אבל גם בהקשר הזה של הנושא שבו אנו דנים היום – מניעת נשירה.

צריך להגיד שבגדול, האגף מפעיל שני מאמצים עיקריים. המאמץ הראשון זה באמת מניעת נשירה מתוך בתי הספר עצמם והמאמץ השני קשור בעבודה עם ילדים שכבר נותקו מבתי הספר, מנותקים בלי סמל מוסד ואנחנו עושים מאמץ גדול מאוד להפוך את הכיוון. בעצם, לשנות את כיוון הניתוק לכיוון של שילוב.

לטובת הדבר הזה, אנחנו מפעילים מגוון רחב מאוד של מענים בתוך בתי הספר ובקהילה. אנחנו מזהים ויודעים להגיד היטב היום שהנושא של סיכון ונשירה קשור גם בעבודה הפנים בית ספרית אבל גם בעבודה הקהילתית ובתפר בין בית הספר והקהילה, כמובן. אנחנו חושבים שזה תפר דרמטי, צריך לעבוד אתו בצורה מאוד מאוד משמעותית, על מנת לצמצם את היקף הנשירה.

אנחנו יודעים להגיד, כמובן, שנשירה היא – כמו שאמרתי – ביטוי עמוק בחוויה להוויה סיכונית שבה נמצא הילד וגם צריך להגיד באופן גלוי, הרבה פעמים זה מעיד גם על המערכת עצמה, על בית הספר ואיזה כלים אנחנו רוצים לתת לבית הספר על מנת להתמודד עם הילדים היותר מורכבים, עם אלו שזקוקים לתשומת לב אחרת.

אני אומר עוד פעם, אנחנו בתוך בתי הספר ובתוך הקהילה באמת מפעילים מענים ניכרים. המענים הם גם במענים של תשתית ברצף הגיל. אני יכול לתת לדוגמה – כל נושא הכיתות, מב"ר ואתגר בכיתות תל"מ במרכזי חינוך. מדובר באלפי כיתות, בתקציבים גדולים שמהותן של הכיתות האלה היא – מניעת נשירה מהמערכת. אלו כיתות קטנות, עם פדגוגיה מותאמת, התאמה מיוחדת של יעדים. הכיתות האלה מאכלסות בתוכן באופן מובהק וברור, ילדים שאנחנו זיהינו אצלם סכנה לנשירה בהיבט הלימודי או בהיבטים של חוסר פניות ללמידה, היבטים רגשיים, היבטים התנהגותיים והכיתות האלה אמורות לתת מענה עמוק. על הכיתות האלה יש תוכניות מניעת נשירה רבות ומגוונות, כגון תוכניות אומץ או תהל או מניעת נשירה ועוד ועוד. יש הרבה מאוד תוכניות שאנחנו מפעילים בתוך בתי הספר.

אנחנו עסוקים רבות בהכשרה של צוותים, של צוותי החינוך. אנחנו מפעילים את כל מה שקשור במרכזי החינוך, שמכילים בתוכם ילדים שהיו עלולים לנשור מהמערכת ואנחנו מכילים אותם ועובדים אתם בתוך בתי ספר מותאמים, כולל מפתנים בתוך הסוגיה הזאת.

כל עוד הם חיים.

מי, מפתנים?

גם על זה יהיה דיון. לא נפתח עכשיו דיון מיוחד.

אבל מפתנים זה כמובן מספר בתי ספר מאוד מצומצם. מדובר בפחות מ- 19 בתי ספר. אנחנו מדברים על 120 מרכזי חינוך ברחבי הארץ, שהם שווי-ערך מפתח.

כל אחד עם הייחודיות שלו.

נכון. ביחד, אנחנו מפעילים סדר גודל של 150 בתי ספר, מסגרות ייחודיות שאמורות לטפל בתלמידים שהיה להם קושי גדול להשתלב במקיפים הרגילים. לכן, אנחנו עובדים אתם בתוך בתי ספר קטנים יותר, מכשירים את אנשי הסגל באופן מיוחד. ואת אותו מאמץ אנחנו עושים גם בקהילה, סביב ילדים מנותקים. הביטוי העמוק של זה הוא קידום נוער, מערכת ההשכלה של הילה, שנותנת מענה לכ- 200 מרכזים שיש לנו ברחבי הארץ. בנוסף, אנחנו מפעילים פעולות דרך עמותות, אנחנו מפעילים פעולות דרך רווחה חינוכית, שיקום שכונות, התוכנית הלאומית של שמיל, מהמועדוניות ועד מרכזי נוער. כל אלה, הן פעולות שאמורות לצמצם ולמנוע את הנשירה.

אני רוצה להגיד משהו עקרוני בהקשר הזה: המושג נשירה הוא הרבה פעמים מושג מבלבל עבור הרבה מאוד אנשים. יש לו שני מובנים גדולים, האחד זה נשירה גלויה – ילדים שנמצאים מחוץ לבתי הספר בלי סמלי מוסד. זאת אומרת שאם היינו עושים פריזינג של המערכת וסופרים אותם, היינו רואים X ילדים, אני תכף יכול גם להגיד לכם מספרים, שנמצאים ללא בתי ספר, לא רשומים בשום בית ספר.

סער, מה זה אם היינו? אתם לא עושים?

לא, אנחנו עושים, סופרים כל הזמן.

עושים פריזינג או שלא עושים? אתה אומר – אם נעשים.

עושים כל הזמן. כל הזמן אנחנו עושים את הפריזינג הזה, לא רק באופן סטאטי אלא גם באופן דינאמי. דרך אגב, זה חלק מעבודת הקב"ס אבל אנחנו כל הזמן עושים את זה.

אתה יודע לומר לנו, לוועדה, כמה מצב נתון היום?

כן, תיכף אומר נתונים מדויקים. אני רק רוצה לסדר את המשפחות של המושג הזה שנקרא נשירה. אז אלה ילדים בלי בתי ספר. המושג השני הוא כמובן המושג השגור "נשירה סמויה". מדובר על ילדים שרשומים בתוך בתי ספר, אבל בפועל יש שלושה תחומים מרכזיים בתוך הנשירה הסמויה.

נוכח נפקד.

תחום אחד – ילדים שמגיעים לבית הספר אבל לא עושים שום דבר משמעותי מבחינת הלמידה שלהם. שתיים – ילדים שמגיעים לבתי ספר, אבל אין להם שום חיבור רגשי לבית הספר.

אתה יודע שיש לי רגישות לניואנסים. כשאתה אומר הילדים לא עושים שום דבר משמעותי עם הלימודים שלהם, אתה אומר שאתה זורק את זה עליהם. זו המערכת שלא עושה שום דבר משמעותי עם הילדים האלה.

זה מקובל עלי. אני חושב שזה ברור. אני חושב שהיום משרד החינוך לא בא ואומר בשום מצב שמדובר בתהליך חד צדדי שיושב אצל הילדים, אמרתי את זה בתחילת דבריי. יש כאן היבטים שהמערכת עושה עבודה עם עצמה כל הזמן בשביל לשפר את הנושא הזה. גם הרפורמה של למידה משמעותית נועדה בין היתר בשביל זה.

טוב.

והיא רפורמה גנרית על כל המערכת. וכמובן ילדים שמגיעים לבית הספר ולא נכנסים לכיתות או ילדים שמגיעים ונכנסים ולא נכנסים, זה היבטים של נשירה סמויה ובכל מקרה, הם רשומים בבית הספר. חשוב לי להגיד, אלו שני סוגי הנשירה שאנחנו מכירים.

דרך אגב, אני אפתיע שבחלק מהמקרים, בחלק מהמימדים האלה, מצבנו ביחס ל- OECD הוא לא מצב רע, אבל בואו עכשיו נצלול קצת אל הנתונים.

לגבי הנשירה הגלויה, הניתוק, צריך להגיד שהיום אנחנו יודעים לעשות הבחנה ברורה, כמובן בין מגזרים, בין קבוצות בעלות סיכון ואפיונים כבדים יותר לנשירה גלויה, אנחנו מזהים שם נשירה עמוקה יותר ואנחנו מפעילים שם מענים ייחודיים כדי לנסות ולצמצם את התופעה הזאת בקרב האוכלוסיות האלו. אני יכול לתת דוגמאות למגזרים כאלה, זה ממזרח ירושלים ודרך בדואים בדרום ועד חרדים ועולים הרבה פעמים נמצאים בתוך הסיטואציה הזאת. אז אנחנו יודעים היום לבדל, יש בערך שמונה – תשע קבוצות ייחודיות שאנחנו יודעים עליהם. אני לא סקרתי את כל הקבוצות, יש בערך שמונה – תשע קבוצות ייחודיות מאוד שאנחנו יודעים לזהות שם בעיות של נשירה, בעיות אקוטיות יותר מאשר אנו מזהים במגזר הכללי, שזה בעינינו מהותי.

זה שקף שמראה את הפעולות שאנחנו מפעילים בכל המערך הבית ספרי ומערך הקהילה, בהקשרים של מניעת נשירה וטיפול במניעת נשירה. אז כמובן אנחנו מזהים נשירה הרבה יותר עמוקה בקרב הקבוצות האלו, גם בהיבט של נשירה סמויה, אבל בטח בהיבט של נשירה גלויה.

חשוב להגיד שבשנתיים האחרונות אנחנו מקפידים להבנות אסטרטגיה שהיא לא גנרית אלא לראות מה מתאים, מה נכון לצורך, לאותו מגזר ולנסות לבנות יחד עם מי שנמצא בתוך המגזרים השונים, מענים מותאמים. אם זה רכזי מניעה פנים בית-ספריים, אם זה פעולה של עבודת רחוב עמוקה, אם זה חינוך טיפול בתוך בתי הספר, אנחנו מנסים לגייס את המערכות ואת מנהלי בתי הספר. הכוונה המאוד מאוד ברורה שלנו היא כמובן לצמצם את הנשירה ולמנוע את הסיטואציה שבה הילדים מתנתקים מהמערכת.

צריך להגיד שבעינינו זה לא מספיק לסגור את הדלת של בית הספר, כמובן, זה תנאי הכרחי, אך לא מספק. צריך בתוך בתי הספר לחזק כל הזמן את האוכלוסייה של התלמידים היותר מתקשים ושנמצאים על סף הנשירה, כדי למנוע בסוף את המדרון החלקלק הזה של נשירה גלויה.

סער, יש לי שאלה. אנחנו סביב השולחן הזה לפעמים יוצאים בתחושה, אחרי הסקירה, שישנה השקעה וישנה חשיבה, אבל אנחנו לא בטוחים שאחרי שאתם מקצים את המשאבים או אחרי שכותבים את מה שנקרא התורה ומפיצים אותה, שיש מי שעוקב שהיא אכן מבוצעת כפי שיצרתם אותה, כפי שתקצבתם אותה ולא יודע אם יש מדידת תפוקות.

אנחנו כמובן מפעילים מדידת תפוקות צמודה. אנחנו מדברים היום על היכולת שלנו לדעת פר תעודת זהות של ילד, פר תעודת זהות. אני באגף שלי מפעיל מערכת שעוקבת אחר תעודות זהות של ילדים נושרים ואנחנו יודעים, יש לנו מערכת חדשה של הביקור הסדיר, שמסונכרנת עם קידום נוער ומסונכרנת עם המצבות של בית הספר. אנחנו יודעים היום לעקוב אחרי כל ילד שאנחנו מזהים אותו כילד בסכנה. אנחנו יודעים לעקוב אחרי כל הילדים הנושרים שלנו. אנחנו יודעים לדבר במספרים מובהקים, ברורים וחד-משמעיים. אנחנו המקור של הנתונים של כל העמותות שאוספות את הנתונים, אנחנו המקור. זה יושב אצלנו באגף, לא סתם. אנחנו עוקבים גם אחר האפקטיביות של הפעולות שלנו. חלקן אפקטיביות מאוד, בחלקן – אנחנו צריכים לשנות או לשדרג. אנחנו נמצאים בתוך המהלכים האלה.

אני יכול להגיד לכם שלמשל בממלכתי היהודי הכללי, יש לנו פחות מאחוז אחד של נשירה, אבל יש לנו, למשל, מצוקה גדולה בהיבט של בדואים בדרום או במגזר הערבי בכלל.

יש סטטיסטיקות מדויקות?

במגזר הבדואי הנשירה היא גלויה. יש לנו נתון להתמודד אתו, של קרוב ל- 5,000 ילדים בערך.

אפילו יותר, נכון.

הילדים האלה לא רשומים בשום מערכת.

צריך להגיד, אז אם תיתן לי, אני אגיד. אני קודם כל אומר, עוד פעם – במגזרים יש בהחלט אחוזים אחרים. דרך אגב, בדואים בדרום הם אולי קבוצת הקצה, כי הבדואים בצפון הם הרבה פחות, הדרוזים הם בטח פחות, אפילו מאחוז וגם הערבים בצפון שהם 1.9, גם הם פחות.

אני רוצה משפט התייחסות של המאפיינים, צריך להתייחס לזה. אני רוצה לומר, ותקן אותי אם יש צורך. אחד הפרמטרים העיקריים שיוצרים את המצב הזה, אנחנו יודעים לאפיין אותם בחתכי גילאים, את אותם 5,000.

נכון מאוד. גם מגדר, בנים – בנות.

אנחנו יכולים לזהות אותם במגדר ויכולים לזהות אותם לפי מקום המגורים בהשוואה למיקום בית הספר.

גם נכון.

המדינה תקועה עם הסיפור של הסדרת ההתיישבות בנגב. אנחנו תקועים עם קריטריונים ומאפיינים, רק לאחרונה קיבלו קצת שכל ולכן פותחים בתי ספר ונותנים סמלי מוסד, אבל מדובר במסה כבדה של 5,000, אז צריך קצת לפחות ולשחרר. הרי נייר לא יכול לפתוח את הראש. יושבים אנשים מאחורי הנייר הזה. צריך לפתוח ולייצר את הפתרון במקום. אם יש לי מסה קריטית של 400 ו- 500 ילדים משטח מסוים - - -

אם אפשר, אדוני, משפט אחד. הפנייה של היושב ראש מאוד מאוד רלוונטית, כי מערכת החינוך דווקא, ואני אומר את זה לזכותכם, אתם יודעים להתנהל מחוץ לקופסה, מתוך הגישה שאומרת שילד שנמצא בישראל הוא ילד, גם אם יש המון בעיות אחרות. אז נניח כשמדובר על ילדים של מבקשי מקלט או פליטים, מערכת החינוך יודעת להתייחס אליהם כאל ילדים, למרות שיש המון המון ויכוחים קשים ובלתי פתורים במישורים אחרים. אותה גישה עצמה, אם אתם תפעילו אותה ביישובים ערביים, בדואיים לא מוכרים, תפתור חלק לא מבוטל מהבעיה.

אז אני רוצה לענות על זה. תראו, קודם כל, אי-אפשר להתכחש, זו תופעה אמתית ונכונה, המספרים מדברים בעד עצמם. אנחנו צריכים להגיד את זה נכוחה – יש לנו כמות נשירה גדולה, דרך אגב מאפיינת בעיקר כמובן את גילאי התיכון.

ובנות בגילאי תיכון במגזר הערבי הבדואי – קטסטרופה.

אני אגיד גם על זה מילה, נכון, יש הבדלים מגדריים. אבל פה, במגזר הבדואי בדרום, וזה לא דיון רק על הבדואים בדרום כאן, לצערי זה בשני המגדרים בעיה קשה. כמובן בקרב בנות לפעמים המצב הרבה יותר קשה.

הרבה יותר קשה.

אני מבקשת לעשות הפרדה בין תפישות של תשתית, של מבנים, אין ספק. אני חושב שהמדינה נדרשת לזה, המשרד נדרש לזה, זה תהליך אחד.

לא מספיק.

התהליך השני הוא התהליך הפדגוגי והוא מחייב מאיתנו כל הזמן חשיבה יצירתית. אנחנו אפילו בשנה האחרונה, הפעלנו תוכניות ייחודיות מותאמות, חוצות כל מה שאנחנו מכירים מתוך מסגרת רגילה, כמו להפעיל תקציב פעולות ייחודי עם אדם בתוך בית הספר, מכיוון שהרבה פעמים יש למנהל בית הספר קושי גדול עם הרשות שלו ועם הסביבה שסובבת אותו בהקשר של מניעת הנשירה. ומה כופים עליו ומה לא כופים עליו ומה הוא יכול לעשות, ולכן נתנו לו כלים פנים בית ספריים, כדי שהוא יוכל לעשות בתוך בית הספר עבודה שאינה קשורה ברשות שהוא נמצא בתוכה, כדי למנוע את אותה נשירה.

אנחנו מחזקים שם מאוד את ההיבטים המקצועיים והטכנולוגיים, זה תהליך. אנחנו מנסים לשדרג שם מאוד את מערכות המעקב שלנו, כדי לתת למנהלי בתי הספר כלים אמתיים, שאתם הם יכולים לייצר סוג של עבודה עם חליפות אישיות. למשל, החיבור של ביקור סדיר, קידום נוער ובית ספר היום, להכניס פעולות של קידום נוער לתוך בתי הספר, בדמות גשרים וחממות ורכזי מניעת נשירה, זה חלק מהרצון לטפל בנושא הזה.

אין ספק שבסופו של דבר, להיבט של התשתיות ולהיבט של המבנה הפיסי, יש משמעות. אבל אם רוצים, אני לא רוצה לעבור בטור. אני לא רוצה לחכות שיסתיימו להיבנות כל בתי הספר, ורק אז נתחיל לעבוד בהיבט החינוכי. אנחנו מבחינתי, אני עובד במקביל. זאת אומרת, על אף הקשיים בתשתית, אנחנו מנסים לייצר פתרונות פדגוגיים מותאמים. זה קשה מאוד, מורכב מאוד, אנחנו עושים את זה יחד עם השטח עצמו, דרך אגב. אנחנו לא באים מלמעלה. אנחנו נפגשים באופן קבוע עם מנהלי בתי הספר ואומרים להם – בואו, תעזרו לנו למצוא פתרונות, נהיה אתכם, נבנה מענים משותפים.

דרך אגב, באותו אופן, אנחנו מפעילים היום תוכנית ייחודית במזרח ירושלים.

אתה יכול לפעול רק עם מנהל בית ספר שקיים, לא עם בית ספר שלא קיים.

טוב, זה חוזר לעניין התשתית. תראו, תשתיות, יש לנו את אותה מצוקה גם במזרח ירושלים, יש מצוקה הרבה פעמים במגזר הערבי בכלל. גם פה אנחנו נוקטים באסטרטגיה שאומרת – בואו נבדוק מה הצורך הייחודי וננסה לבנות מענה מותאם לצורך. אני יכול להראות באופן רציף על כל מיני דוגמאות ומענים שאנחנו עושים שאנחנו לחלוטין חושבים מחוץ לקופסה, באופן שרואה את הילדים האלה במרכז ומנסה למצוא ולתת להם פתרון.

אנחנו מחילים תוכניות תוספתיות על ההיבטים השכלתניים. אם תשאל אותי אם זה מספיק, אני אגיד – בטח שלא.

אתה יכול להצביע על מגמות בחמש השנים האחרונות?

כן. אני יכול להתייחס ליותר מחמש שנים. קודם כל, במגזר הערבי בכלל, יש ירידה ניכרת באחוזי הנשירה.

מה זה ירידה ניכרת, כמה ניכרת?

אני יכול להגיד לא מתוך דו"ח של משרד החינוך, כדי שנהיה יותר אובייקטיביים.

תציג לנו.

אפילו ממכון ברוקדייל. עדיין יש אחוז נשירה גבוה.

סער, אבל אתה כאילו אומר זה לא נתונים של משרד החינוך, כאילו שזה - - -

לא, הוא מתכוון שלא תחשדו שאנחנו מייפים את הנתונים.

הנתונים של משרד החינוך. אני הבאתי דווקא דו"ח של מכון מוכר, של ברוקדייל, שבודק אותי, כמשרד.

בדיקה אובייקטיבית.

אני עושה עם עצמי כל הזמן מחקרים ובדיקות, אבל זה אני לעצמי.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ניזונה מהנתונים שלכם?

הסטטיסטיקה כמובן של הנתונים, נשענת על המסד של משרד החינוך.

תציג לנו את תוצאות המחקר של ברוקדייל.

המחקר הרבה פעמים נשען על דברים נוספים, על נתוני מהשטח באופן ישיר, דרך נתוני קב"סים וכו'.

אני יכול לומר שלמשל הם כותבים כאן, במגזר הערבי הם מסתכלים על נתונים משנת 2001 ו- 2002, היו שם 24.4% לעומת 12.9% בשנת 2013 – 2014. זה צמצום ניכר. אני אומר עוד פעם, הוא לא צמצום שוויוני לאורך כל השדרה של המגזר, כי בבדואים בדרום אנחנו עדיין נמצא מצוקה הרבה יותר גדולה. המגמה הזאת היא מגמה נמשכת.

דרך אגב, אנחנו מוצאים את המגמה הזאת גם בפועל, בשטח, כשאנחנו רואים שהמח"טים, שזה בתי ספר שאמורים לקלוט ילדים שלא השתלבו במקיפים, באים ואומרים – אנחנו לא מקבלים מספיק תלמידים, כי המקיפים מחזיקים אותם בתוכם ועושים מאמץ להכיל.

אני לא מנסה לצייר פה תמונה ורודה, יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, אנחנו עדיין נמצאים ב- 1.9% במגזר הערבי לעומת 0.9 במגזר היהודי. אנחנו צריכים לעשות עבודה ניכרת. אבל אני רוצה להתייחס לעוד מגזרים, גם בקרב עולים יש לנו כמובן אחוזים יותר גבוהים. יש לנו אפיוני נשירה ייחודיים, למשל בציונות הדתית ובחמ"ד. יש שם אפיון הרבה יותר עמוק של נשירה סמויה ואנחנו מנסים להפעיל שם תוכניות ייחודיות ארציות מהשנה. אנחנו מפעילים לאורך כל השדרה.

עם החרדים אנחנו עובדים עמוק, יש לנו איתם לפעמים בעיה של שיתופי פעולה, בנושא של איזה נתונים מסופקים לנו, מי מספר לנו מה. יש לנו לפעמים תחושה לא של תקרת זכוכית אלא של רצפה אטומה, שבה אנחנו לא נחשפים לכל הנתונים. זה אומר שאנחנו היום מפעילים ביחד אתם, אנחנו מנסים להפעיל קורות קוראים מותאמים.

סער, סליחה, אני יודע שאנחנו עוברים הרבה מושגים. אני אומר לך, כשאתה מדבר על נשירה סמויה, תוכניות בריאות וטובות מראות שלא יושבים בחדלות מעש, זה נכון. אבל יש לנו דברים שקיבלנו מהטכנולוגיה. אינני חוקר ולא איש מקצוע בתחום הזה, אבל נשירה סמויה אפשר לבחון גם במדדים ולבחון את הצוות. לפני שנגיע לחינוך החרדי ושיתופי הפעולה, אני רוצה להבהיר שזו בעיה שיש לטפל בה ואני לא מסתפק בזה שבאים לוועדות ואומרים – אין לנו פתרון, לא מקבלים את דעתנו.

אנחנו הריבון, אנחנו צריכים להכניס את הידיים ולדחוף אותם. אבל לא לשם אני חותר.

אם ניקח את מערכת החינוך הממלכתית, שיש לנו את התוכנות ויש לנו את מאגרי המידע, אני רוצה לדעת אם אתם אקטיביים. זה שהמנהל יציף או הקב"סית תציף, כשהיא תעשה ביקור, או כשיועצת שבוער בקרבה הנושא וכואב לה על ילד או ילדה מסוימים תציף את זה, זה עניין אחד. השאלה היא אם אתם עושים התערבות יזומה. עם כל מאגרי המידע שיש, אינני יודע היום אם יש לכם רף של היעדרויות שצריך לצוף. לא מהמנהלת, לא מהמורה, לא היועצת ולא מהקב"סית שלך. הקב"סית מבקרת רק אחת לכמה זמן והמפקחת, לא ידוע מתי נראתה שם לאחרונה, סליחה שאני מדבר בקיצוניות, אני משבח איפה שזה טוב, אבל כאן אין צורך, כי הדברים ברורים. השאלה היא אם אני כריבון, כמשרד ממשלתי, אם אני יודע לקחת את הנתונים האלה בלי שיציפו לי אותם.

קודם כל – כן, אנחנו יוזמים כל הזמן פעולות אקטיביות.

איך?

אני אתן לך דוגמה. המערכת החדשה של הקב"סים, היא מערכת שעד השנה לא ישבה על המצבות של בתי-הספר. מצבת זו רשימת תלמידים ומעקב אחרי נוכחות.

עד היום לא ישבה?

לא ישבה, עד השנה.

מאז שאני בוועדה הזו, אני בתחושה שהמדינה היא בת שלוש או ארבע. בסדר, מה לעשות?

השנה שדרגנו מאוד את המערכת הזאת, כדי שהיא תשב על המצבות של בתי הספר.

תוכנת אפיק, שנה וחצי. מערכת הקב"סים - - -

אז אנחנו מתקדמים.

יש מערכת חדשה שנקראת "קבסנט", יושבת על המצבות וזה נולד מתוך הסוגיה הזאת.

דרך אגב, אני רוצה להוסיף משהו על נשירה סמויה. ועוד לפני – אנחנו עושים פעולות אקטיביות בתוכו. כל האגף שלי, מרושת במדריכים מנחים לתוך בתי הספר, שנותנים לנו תמונה קבועה.

תן לי, אולי לא הבהרתי את עצמי. תקשיב – אנחנו יכולים לכלות פה קדנציה שלמה, ואתם עושים מעשים טובים. אמרתי בפתיח שלי, אני לא יודע עד כמה. כשאתה אומר לי יש לי את האנשים שלי, זה מקפיץ אותי. למה? כי עדיין זה אינטראקציה יחד עם הצוות וזה לא שאני פוסל את הצוות - - -

זה בא ממני, אליו.

בסדר, הוא יורד ממך, אבל בסוף הוא חי בתוך המעטפת של בית הספר והוא, היועצת אומרת לו – התלמיד הזה, תדע לך, לאחרונה כך וכך. הוא הולך, תופש אותו, מדבר איתו על העישון, מדבר איתו על הכל, מחבק אותו בחצר, הכל. אבל אני מדבר כרגע, צריכה להיות, אם יש, לא רק, אתה אומר לי שהתחלתם בקטע של נוכחות, בקטע של למידה משמעותית. תן לי רגע, אנחנו מדברים על נשירה סמויה. היום המערכת סובלנית לכך שילד יכול לא להיבחן כל השנה בכל המקצועות.

יש כאלה שמעודדים.

יכול לא להיבחן בשום מקצוע, כל השנה ולא שנה ולא שנתיים והמערכת – סובלנית. אני צריך לפקח על זה, אני צריך לדעת על אותו ילד. כי בסוף בסוף אנחנו בידיים איבדנו אותו.

אני אומר עוד פעם, זה שילוב של כמה מרכיבים. זה שילוב של המרכיב הטכנולוגי שיושב על המצבות ועושה מעקב, גם על מערכת השליטה שקיימת בתוך בית הספר וזאת אני אומר כמנהל בית ספר. היו לי מערכות שליטה ניכרות בתוך התחום הזה, שיכולת לעקוב. זה אחד. שתיים, זה הביקור של הקב"ס. שלוש, זה אותם מדריכים. ארבע – זה גם האמון העמוק שאנחנו צריכים לתת במנהלים כדי לדעת שהם עושים עבודה.

אני רוצה לתת אולי נתונים בהקשר של הנשירה הסמויה, להגיד גם – לא של משרד החינוך, נתונים גם של מכון ברוקדייל ובדק ופרסם על נשירה סמויה מ- 2014, זה מבוסס על נתונים של פיזה 12.

לפני כן, אני מבקש לציין שלושה מאפיינים עמוקים שקשורים בנשירה סמויה, כך יודעים להתייחס היום לנשירה סמויה, ברמה בינלאומית – אחד, במובן הקוגניטיבי, ילד שמגיע לכיתה, אבל לא מרגיש שהוא לומד שם משהו משמעותי. זה יכול להיות בגלל המורה או בגללו עצמו, זה לא משנה. כחוויה, הוא לא חווה שם למידה משמעותית. שתיים, ילד שמגיע לבית הספר, אבל מרגיש ניכור בתוך בית הספר, אין לו דמות משמעותית בתוכו. ושלוש – זה בהיבט יותר התנהגותי, מגיע או לא מגיע לבית הספר ואם כבר מגיע, נכנס או לא נכנס לשיעורים, שזה ההיבט היותר התנהגותי.

שני ההיבטים הראשונים הם הרבה יותר איכותניים, ביכולת לשאול ולתשאל אותם ולבדוק אותם. ההיבט השלישי הוא באמת היבט כמותי וניתן לראות כמה פעמים הוא הגיע, איך הוא הגיע, לאיזה שיעורים הוא נכנסה.

שימו לב, מתוך הפיזה 2012. בדקו פה את שכבת גילאי 15, לא בדקו את כולם, אתא את שכבת גיל 15, שהרבה פעמים זו השכבה היותר קריטית מבחינתנו.

כבר מאוחר, הרכבת יצאה מהרציף.

אבל בגילאים הצעירים אתה מזהה אפיונים אחרים. אנחנו עובדים גם בגילאים הצעירים, אני יכול לתת פה פרישה רחבה ועמוקה של פעולות שאנחנו עושים בגילאים הצעירים. אבל המחקר הזה שעליו אני מדבר כרגע, נגע לגיל 15, אצל ברוקדייל. 42% מהתלמידים בארץ, דווחו על ניתוק במימד אחד. 13% דווחו על ניתוק בשני מימדים והנתון המטריד אותנו יותר זה ה- 3% שדווחו על ניתוק בשני מימדים.

מה הכוונה מימד אחד או שניים?

מימד אחד או בקוגניטיבי או ברגשי או בשניהם.

עכשיו אני מבקש לעשות השוואה ל- OECD, על-מנת להראות לכם. זה מחקר של ברוקדייל, לא של משרד החינוך.

שהוזמן, אגב, על-ידי הכנסת, על-ידי מרכז המידע של הכנסת.

נכון מאוד.

אתם הזמנתם מברוקדייל?

אנחנו הזמנו.

כן, כן, נכון מאוד. אני רוצה לראות, הנה השוואה ביחס ל- OECD. תראו שמצבנו ביחס ל- OECD, זה המדינות החזקות.

סער, אני אתן לך טיפ. מצגות בכתב גדול, ארבע עד חמש שורות בשקף.

זה היה קודם עם שלוש שורות וזה חמש. שלוש וחמש.

הנה, אני אומר לך, עד חמש, לא מעבר לזה.

חמש שורות, כתב גדול, אפשר להגדיל. את הטיפ הזה, לקחתי.

טוב. אז ישראל. דווחו על מימד אחד ביחס ל- OECD, אנחנו אפילו במצב טוב יותר מה- OECD. לפי ברוקדייל, דווחו על ניתוק בשלושה מימדים, אנחנו באחוז אחד מעל.

42% זה מזעזע, גם אם תשווה את זה לעולם, זה בכלל לא מעניין אותי מה העולם.

תודה, תודה, רויטל.

אני תכף אגיד למה אפשר להזדעזע, אבל אפשר לבוא ולהגיד – תראו, כשאנחנו מדברים על בדיקה של - - -

מימד אחד, בוא.

מימד אחד, באופנים איכותניים, אפשר לייצר דרמה של מזעזע, זה בסדר.

כן, אבל במימד אחד. המימד יכול לפעמים להיות קריטי, כי זה גם לא נותן עדיין שום נתון. יכול להיות מימד קריטי ויכול להיות שולי.

תכף נשמע על ילדים שרויטל חושבת שאני לא יודע עליהם, זה יהיה מעניין. אנחנו, דרך אגב, מפעילים היום פעולה עם 1,222 ילדים דרי רחוב.

למה אתה נגרר לדיון הזה עכשיו?

הוא אפילו לא מכיר את הנתונים.

סליחה, גברתי. הערתי לך.

התנהגותי, איחורים והיעדרויות, בהחלט אנחנו במקום הרבה פחות טוב.

חמש דקות לסכם את המצגת שלך, על-מנת שנוכל לפתוח את הדיון.

מה שאני בא להגיד, יש מימדים שאנחנו במצב יחסית בסדר, כולם צריכים עבודה, אפשר להזדעזע זה בסדר. אבל אני חושב שהמערכת עושה עבודה משמעותית, משמעותית, בתוך בתי הספר. וזה עוד לפני שהגעתי למטה של משרד החינוך. עד לפני שנתיים הייתי במשך הרבה שנים מנהל בית ספר לנוער בסיכון ומנהל מקיף. המערכת עושה מאמצים ניכרים למניעה. זה לא תמיד פוגש את כולם, זה לא תמיד שוויוני ואחיד אבל אנחנו יכולים להגיד שאנחנו בהחלט עושים עבודה ניכרת.

קל לחבוט במערכת, זה קל יחסית. אבל אני אומר לכם שאנחנו באמת מפעילים גם גמישויות, גם מותאמים לאוכלוסיות, גם מפעילים בתוך המוסדות. אנחנו גם מנסים לאתר מחוץ לבתי הספר ילדים, אם בפעולות של ריצ'ינג אאוט והגעה, אם בפעולות של קידום נוער והל"ה. מי שמכיר את הנתונים של קידום נוער, את הצמיחה בהם, את העבודה המקצועית שנעשית, מבין על מה שאני מדבר. אם זה בהעמקת הממשק שלנו עם הרווחה, עמוק מאוד בשנה וחצי האחרונות, על כל המגוון, על כל ההיבטים.

זה לא שהמצב הוא כזה שאפשר ללכת לישון, בשביל זה אני פה. אבל אנחנו עובדים.

אני רוצה להבהיר, אף אחד לא חובט במערכת, אנחנו יודעים להעריך את מה שנעשה, שלא תבין אחרת. אנחנו גם יודעים מה נעשה ותשים לב שזה חוזר כחוט השני בכל הדיונים שלי ואני אומר – אני מברך על אלה שנמצאים בתוך התוכניות של הל"ה ושל כל כיתות התגבור הללו, עם כל ראשי התיבות הצבאיים שפיתחתם להם. אנחנו עדים להצלחות. אבל דווקא בגלל מידת ההצלחה, אנחנו חרדים על השיעור הלא מבוטל של ילדים רבים נוספים שלא זוכים למענה. ולא מסיבות זדוניות, אלא צוק העתים, המטלות, הצרכים, התקינה, התקצוב, אבל יש לנו כאלה שהמערכת לא מכניסה אותם לתגבור הראוי. יש מקרים שהתלמידים פאסיביים, או לא משתפים פעולה ואסור לנו להרים ידיים.

יש לנו מקרים כאלה שאתה, כמפעיל המערכות, צריך לדעת למדוד את אותם ילדים שלא נמצאים בתוך מערכות התגבור וכרגולטור אתה צריך לדעת לשלוף אותם, צריך לדעת שכאן המערכת פיספסה מישהו. אם אני לא יודע שהמערכת יודעת לזהות את אלה שפוספסו או אלה שלגביהם הגולה כבר נכנסה לצינור בצד אחד והיא תיפול בצד השני, אז אני, כמערכת, נמצא בבעיה. ואל תענה לי שוב ברמה של היועצת והקב"סית, אל תלך לשם. מה שהמנהלת, היועצת והקב"סית זיהתה, בוא נאמר - - -

אני מסכים אתך לחלוטין. בגלל זה אנחנו מפעילים יחידות איתור של קידום נוער. דרך אגב, אני אתן לכם דוגמה טובה מה הבנו בתוך אזורי העיוורון שלנו.

תסכם.

בזה אני אסכם. בתוך אזורי העיוורון שלנו, הבנו. למשרד החינוך ברור שלא הכל יכול להיות מופעל על-ידו ואני בטוח לא רואה את הכל, בטוח שיש ילדים שאני מפספס. זה מדיר שינה מעיני. לכן אנחנו, למשל, הקמנו תקנה שכל כולה תמיכה באותן עמותות שיכולות להפעיל באופן גמיש פעולות שאנחנו, כמשרד, לא יכולים להפעיל ואנחנו נתקצב אותן במידה והן יוכיחו לנו והן מראות לנו שהן באמת עושות עבודה בשטח עם ילדים בסיכון. אנחנו כמשרד מתקצבים אותן ואנחנו אומרים – זה לא משהו שאנחנו מצליחים במנגנון שלנו להגיע אליו ולכן נפעיל עמותה שכן יודעת לעשות את זה.

יש כ- 15 עמותות שאנחנו מפעילים, מתקצבים אותן, מעל"מ ועד סח"י ונירים, שאנחנו מפעילים אותן, מתוך ידיעה שהם יכולים להפעיל מענה שאני כמשרד, לא יודע לתת.

תודה. עמותת מניפה, בקצרה סקירה ולאחר מכן עיר עמים וניתן לחברי הכסת ולאורחים.

שלום לכולם. שמי אתיה, אני באה מעולם החינוך. רציתי דווקא לא לדבר על עולם החינוך. אני חושבת שעל שולחנו של ד"ר סער הראל שמים את כל הבעיות החברתיות של מדינת ישראל ולא תמיד זה הוגן. אם תסתכלו על נתונים שכן קיימים ברווחה, למעלה מ- 300,000 ילדים בסיכון. בבריאות – 170,000 ילדים פגועים. כמה מהם גמרו טיפול כמו שצריך? אולי 12,000, 20% אולי.

אנחנו באים בעצם למשרד החינוך, שהוא הקודקוד, כי חוק לימוד חובה מחזיר לקהילה את הילדים היום, ושמים על שולחנו של משרד החינוך את כל בעיות החברה במדינה, כשלפעמים שוכחים את הילד בבית. כי איך מנגישים שירות רווחה בחינוך? איזה שירות בריאות יש לילד שעבר דיכאון והתאבד בתיכון אליטיסטי בירושלים?

כשאני באה ומנסה להבין איך לפעול כעמותה, תיכף אני אגיד מה אנחנו עושים, חשוב לי לומר שאני לא רואה מספיק שולחנות עגולים ולא רואה מספיק דרישה לשיתופי פעולה בין משרדיים, כי החינוך יכול להתייחס לרווחה, הוא לא יכול להפוך להיות משרד הרווחה והילד הזה הוא רב בעייתי. הרבה פעמים זה ילד שעבר פגיעוּת קשה, אנחנו יודעים את זה וחייבים לייצר גם חשיבה עקרונית בין משרדית.

המערכות לא יודעות לדבר?

גם אם הן יודעות, אני מציעה להרבות בדבר שהוא אמתי. כי אתה לא יכול לבוא רק לדבר על התוכנה והמיפוי, כשאתה רואה בהיגיון הפשוט שלנו, שיש פה בעיה בין משרדית. גם אם משרד החינוך יגיד שיש אפס אחוז נשירה, האם הילד הבעייתי, שלא מטופל, יחזור ללמוד?

גברתי, בשיח שחוסך משאבים, הם יודעים לעשות זאת. כי ילד שהתחיל לקבל טיפול באמצעות מערכת החינוך בסוגיה הרפואית, אז הוא מפסיק לקבל. נכון, רויטל? מפסיק לקבל בקהילה. אז הן יודעות לדבר כשהן רוצות.

אז אני רוצה רגע להציג, ברשותך, את המקום הקטן מאוד שלנו, כעמותת עמותת מניפה. עמותת מניפה עובדת להכשיר מורים לפתח שפה שמונעת נשירה, כי המורים זה העיקר, המנהל הוא זה שימנע נשירה. זה ברמה הפדגוגית, החינוכית, המקצועית. אבל אנחנו גם מנסים לעזור בהקמת מודלים גמישים שמדברים הוליסטית – רווחה, טיפול, חינוך, בריאות. למשל, הקמנו מיזם חדשני בארץ ואולי בעולם, שמשלב חזרה ילד פוסט אשפוזי מנותק שלא לומד, וחוזר ללמוד בבית הספר.

אני רואה את הערך המוסף של העמותות בגמישות שלהן וביכולת שלהן לדבר בשפה שהמשרד מעוניין אבל לא תמיד יודע לפתח ומצד שני, אני באמת אומרת שוב ואני רוצה להדגיש את זה ובזה לסיים. אני חושבת שעל השולחן של ד"ר סער הראל, שמים את כל בעיות המדינה ולא נותנים לו מספיק כלים לפתור אותם גם ברמה מערכתית.

כעמותה, נשמח לשתף פעולה אבל בסוף זה אתם, אתם משרדי הממשלה, צריכים להבין.

אנחנו הרשות המחוקקת שמפקחת על הרשות המבצעת.

אולי נשמע גם ממנה על העבודה שלהם במגזר הערבי, מאחר ואחוזי הנשירה בחברה הערבית בבתי הספר הערביים, אם זה בצפון ואם זה בדרום, הם הגבוהים ביותר. אולי גם נשמע על העבודה שלהם שם?

למרות שאני נראית אדם דתי, חשוב לי לומר שעמותת מניפה עובדת בכל המגזרים.

זה בסדר גם אדם דתי. זה גם בסדר.

יש לנו הצלחה במקומות כמו טובה זנגריה אצל הבדואים, ג'יסר א זרקא, עראבה, סאז'ור.

אני חייבת לומר שאנחנו מוצאים ייחוד בנשירה שהיא שונה ממגזר למגזר ואולי אני אדגיש, בגלל ששאלת.

כן.

היא עמותה, היא לא המדינה.

כן כן, אני יודע. לכן רציתי לשאול את סער בקשר לשיתוף הפעולה בין המשרד, את המענים שהוא נותן לעניין של נשירה, לבין העמותות והמוסדות.

היא תאמר.

אני לא חושב שמשרד החינוך לבדו יכול להתמודד עם כל זה.

אנחנו מאמינים שמשרד החינוך צריך להוביל וילד זכאי לחזור להיות נורמטיבי עם מצוינות. יש לנו ילד בשם איברהים, לא משנה, בעיקרון, יש לנו ילד שהולך לטכניון, כשהוא היה במצבים של עבריינות ואלימות קשה, באיזה כפר ערבי, לא אנקוב בשם הכפר. אני חושבת באמת שבסופו של יום, למגזר הערבי יש תכונות ייחודיות שצריך להתאים עבורם את התוכניות ואנחנו משתדלים לעשות את זה.

תודה. עיר עמים, בבקשה. תציג את עצמך, תן לנו בבקשה סקירה קצרה על המסמך שהגשת.

תודה רבה. אני אביב מעמותת עיר עמים, עמותה בירושלים והנייר מתמקד בהיקפי הנשירה במזרח ירושלים, רק להגיד כמה הם גדולים, זה נתונים של עיריית ירושלים של מנח"י, מלפני שנתיים – 13% נשירה במזרח העיר, 36% מכלל הילדים לא מסיימים 12 שנות לימוד.

מבחינת הבעיות, הבעיה המרכזית העיקרית זה פשוט המחסור האדיר בכיתות לימוד.

הוועדה הזו נדרשה פעמיים לזה, אבל לא הצליחה כל כך.

אנחנו דווקא חושבים שככל שתמשיכו לעסוק, זה יקדם את הנושא. מכיוון שהדיון כאן הוא באמת על התוכניות של מניעת הנשירה, אז דווקא מול שיעורי הנשירה האלה, 13% במזרח העיר לעומת אחוז אחד במערב העיר, אם משווים את היקף התוכניות אז יש למשל 21 תוכניות למניעת נשירה בחינוך היהודי, לעומת שמונה בחינוך הערבי.

מה זה בדיוק? 21 מול 8?

סער יתייחס בסוף.

זה לא מעודכן לשנה האחרונה, אני חושב.

לא, זה לא מעודכן. זה מלפני שנתיים.

בירושלים או בכלל ארצי?

זה רק בירושלים. אם יהיה שינוי, יהיה טוב לשמוע. בתי ספר מקצועיים לנוער, כדי למנוע נשירה, תשעה במגזר היהודי, אחד אולי נפתח בשנה שעברה. והרשימה היא מאוד מאוד ארוכה, ודווקא בגלל הדברים המרשימים לטעמי שאמר השר, אנחנו כשהיתה לנו פגישה במשרד החינוך עם עוזרו של השר הקודם, הוא אמר לנו במפורש שזה לא ממש בסדר העדיפויות.

סגן השר או השר?

עוזרו של השר.

אנחנו נשמע את מרכז טאוב, חברי הכנסת, ואחר-כך שרה תרכז את התשובה. תודה רבה, מרכז טאוב ואחר-כך חברי הכנסת. בבקשה, בקצרה.

שלום לכולם, שמי יוסי שביט, אני פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וראש תחום מדיניות חינוך במרכז טאוב. אני באתי לדבר על דבר מאוד ממוקד וזה על הקשר שבין מסלולים בחינוך העל תיכוני, לבין נשירה. נאמר פה על-ידי הדובר שקדם לי, שחינוך מקצועי נתפש כמכשיר לצמצום נשירה, זאת שאלה גדולה. אנחנו הרי זוכרים את כל הטררם הציבורי סביב החינוך המקצועי.

"שהבן שלך ילמד חרטות", זוכר את זה? להיות פחח או משהו כזה.

זאת היתה הציטטה הפותחת של המאמר שעליו אני מדבר כרגע. בדיוק.

אבל אתה יודע שבינתיים, גם בדו"חות של ה- OECD ושל מכוני מחקר, סוגיית התאמות של מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה לצרכים ולעתידנות ונושא המיומנויות זו סוגיה עתידנית, כבר צריך לפתח אותה בתחום הזה.

אין ויכוח, אתה עוד לא יודע מה השורה התחתונה שלי.

אוקיי.

רק כרקע, אתם רואים פה ש- 60% בערך מתלמידי התיכון לומדים בישראל בחינוך עיוני לבגרות, אני מציין פה שאנחנו לא מדברים על חינוך מיוחד, לא מדברים על חינוך עצמאי, כלומר חרדי, ולא מדברים על בתי ספר תעשייתיים - - - משרד הכלכלה. ואילו יתרת התלמידים מפוזרים כמעט שווה בשווה בין שלושה סוגים של מסלולים שמכונים בישראל מסלולים טכנולוגיים. אחד זה מסלול הנדסי לבגרות, השני הוא מסלול שאנחנו קוראים לו טכנולוגי והשלישי הוא מסלול מקצועי ואין לי זמן להסביר את ההבדלים ביניהם, אז תרשו לי לדלג לשקף הבא.

כאן יש טיפה נתונים על ההתפלגויות של אוכלוסיות שונות במסלולים השונים. כל מה שאני רוצה להראות לכם פה זה את ההבדל בין ערבים ל-לא ערבים, בהתפלגות המסלולית. מה שמעניין לציין, אם תסתכלו על המסלול ההנדסי, זה הגוש השני מימין, על השקף, אתם תראו ש- 29.9%, בערך 30% מכלל התלמידים בחינוך ההנדסי שהוא הכי סלקטיבי מבין תחומי החינוך הקיימים בישראל, הם ערבים. בניגוד לדימוי. זה נכון שהאוכלוסייה הערבית גם מיוצגת ייצוג יתר במסלול הנמוך ביותר, אבל זה לא כל הסיפור.

בואו נתקדם הלאה. כאן טיפה להראות ששיעור הלומדים בחינוך הטכנולוגי בישראל, בקרב האוכלוסייה הערבית, גדל מאוד במשך השנים. פעם הוא היה כמעט אפס, והיום הוא עולה על שיעור היהודים.

הנה ממוצעי השכלת ההורים של תלמידים, שלומדים בארבעת המסלולים השונים ומה שאנחנו רואים פה הוא שיש שני מסלולים יחסית סלקטיביים מבחינה סוציו אקונומית, זה העיוני וההנדסי. תזכרו, ההנדסי נקרא בישראל טכנולוגי, ששם לומדים תלמידים שבממוצע הוריהם הם אנשים משכילים ושני המסלולים שמשמאל, הם מסלולים שפחות סלקטיביים מבחינה סוציו אקונומית ויש בהם את ההבדלים שאתם רואים כאן.

סליחה שאני מפריע לך. אתה יודע מה אמרת - - -

עמדתי להגיד – השאלה הגדולה היא זו.

אתה יודע מה אמרת במשפט הזה, משהו מובלע? מה יוצא מכך? שבעוד 25 שנה, אנחנו נקבל את הגרף שפועל יוצא של הילדים שאנחנו דנים בהם היום.

אכן, בדיוק.

בבקשה. נכון.

הנה הבדלים בין המסלולים בהישגים קודמים, התמונה בערך דומה לכן אני מבקש לקפוץ קדימה. הנה אנחנו מגיעים לפואנטה. הנה ההבדלים בין המסלולים הללו, בשני דברים. אחד זה בשיעורי הזכאות לבגרות, זה העקומות הארוכות, אתם רואים שיש הבדלים עצומים בין המסלולים בשיעורי זכאות לבגרות, זה מוכר, ידוע, ולא על זה אנחנו מדברים היום. ולמטה, אתם רואים את שיעורי הנשירה מהמסלולים השונים והמספרים מאוד דומים למספרים שאתה העלית פה. כלומר, המספרים הם מזעריים ואני מדבר פה אך ורק על נשירה שאתה קראת לה – נשירה גלויה. אני לא מדבר על נשירה סמויה, כי אין נתונים על נשירה סמויה. אני מקווה שהוועדה פעם תחליט, באמצעות מכון מחקר - - -

כהגדרתה, היא כהגדרתה, סמויה.

אני מקווה שהוועדה פעם תחליט לנקוט יוזמה ולעודד מחקר גם על ההיבט הזה, אבל כרגע אין. מה שרואים פה: א – שיעורי הנשירה הם נמוכים מאוד באמת גם באמות מידה בינלאומיות. ב – שיעורי הנשירה גבוהים פי שניים ויותר, בחינוך המקצועי שאמור כביכול, אני מסתכל ומתייחס לדובר שקדם לי, שאמור היה לצמצם את שיעורי הנשירה. שזה אומר, שיעורי הנשירה הם יותר גבוהים, אם כי נמוכים, בחינוך הטכנולוגי הפחות סלקטיבי.

נשאלת השאלה ואני כמעט מסיים, האם ההבדל הזה הוא פועל יוצא של הפרופיל הסוציו אקונומי של המסלולים השונים, שהראיתי אותו מקודם, ושל היכולות הקוגניטיביות הדיפרנציאליות של הלומדים במסלולים - - -

אני לא צריך להיות חוקר במרכז טאוב כדי לענות לך.

מה התשובה?

אני מעריך, למה הם נמצאים שם, כברירת מחדל, ולא כפועל יוצא של איזה השקפת עולם והם קפצו למסלול הזה. הם נמצאים שם בגלל אותם מאפיינים שמביאים אותם.

אבל השאלה היא אם זאת הסיבה שהם נושרים.

לא, הפוטנציאל לנשירה משם הוא יותר גדול.

הנה, אתן לך את התשובה.

אוקיי. אם תוכל להביא לי גם זכוכית מגדלת, אני אשמח.

התשובה היא כדלקמן: שיעור הנשירה העודף במסלולים הטכנולוגיים, נובע גם וגם. הוא גם פועל יוצא של ההרכב הסוציו אקונומי קוגניטיבי הנמוך, והוא גם נובע מכך שהמסלולים האלה, יש להם כושר החזקה יותר נמוך. אבל, שקף אחרון – אני רוצה להסב את תשומת לבכם לשתי השורות התחתונות בשקף, לשאלה שעליה, לדעתי, הוועדה צריכה לתת את הדעת. זה שהמסלולים הנמוכים בחינוך הטכנולוגי הם מסלולים שיש מהם נשירה עודפת, את זה אנחנו יודעים. אבל השאלה מה היה קורה במערכת שבה לא היו מסלולים שכאלה, מה היה קורה אילו מערכת עיונית, שהאלטרנטיבה היחידה לה זה נשירה לעומת האופציה הקיימת ואת זה אנחנו פשוט מאוד לא יודעים. שואלים שנה אחרי שנה את השאלה החשובה הזאת, ואנחנו לא יודעים לתת לה את התשובה.

לכן, אם לסכם - - -

איך יכול להיות שלא יודע? אני יודע לתת תשובה.

אוקיי, בבקשה.

אני מעריך, כי לא חקרתי, מה לעשות, אני יושב פה, בזמן שמישהו אחר חוקר, ואני אומר לך – אני מעריך שאם לא היו המסגרות האלה בכלל, אז היית מקבל נתונים יותר גבוהים על נשירה. וזו הבכייה שלנו בשני העשורים הקודמים האבודים, שלא ייצרנו אלטרנטיבה לתלמידים, מה לעשות, מבחינה אובייקטיבית, תעזבו את הסיבות הלא אובייקטיביות, אל"ף, נולדו לסיבה או מבחינה אובייקטיבית נתונים אישיים, שלא יכולים להיות במסגרת של מצוינות לימודית עיונית.

כבוד היושב ראש, תרשה לי רק לענות לך במשפט.

אתה כופר בתפישה הזו?

אני רק רוצה להגיד שאם לא היו מסלולים כאלה, נקרא לזה של הזדמנות שנייה, המערכת היתה מנשירה ביתר, איך אומרים? ידה על ההדק היתה פחות מהירה. כלומר, היום קל למסלולים הסלקטיביים להנשיר, כי הם יודעים שיש מי שינקה אחריהם, אם אפשר להתבטא כך. אלמלא היתה האלטרנטיבה, אפשר היה לדרוש מהמסלולים הסלקטיביים להיצמד לתלמידיהם ביתר שאת, ולא לאפשר להם הנשרה כה זריזה.

גם וגם, תודה. אני לא פותח דיון על זה, תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עכשיו אני נותן רשות דיבור לחברי הכנסת.

רק שאלה בהקשר הזה. מה עושים עם התלמידים שנושרים מבית הספר, אבל הם לא חוזרים למערכת, הם נשארים בחוץ.

זו היתה הסקירה ונחזור על זה. היתה סקירה ונחזור על זה לקראת הסוף. בבקשה, יוסף ג'בארין.

ראשית כל, אני בהחלט רוצה להודות ליושב הראש על ההתעניינות הנמשכת שלו בנושאים הללו, היו לנו גם דיונים על הקב"סים, שיעורי נשירה בכלל, נשירה במזרח ירושלים. אז בוועדה יש על מי לסמוך ואני מקווה שבמשרד החינוך יהיה גם על מי לסמוך.

מה שהפריע לי בהצגה שלך, סער, שהיא היתה יותר הצגה אקדמית מאשר הצגה שממוקדת בטיפול בסוגיות הבעייתיות. הייתי מצפה ממך לדבר כמה דקות ברוח הכללית הזו של הדברים הטובים שאתם עושים ואז להתמקד בבעיות. כי אני מניח שאם הכל היה בסדר, לא היינו מקיימים דיונים, כי על הצלחות איננו דנים. אנחנו מקיימים דיון בדיוק על הבעיות. אז הייתי מצפה ממך להצביע על הבעיות שהזכרת אותן ככה באופן כללי, למרות שזה היה אמור להיות עיקר הדיון.

דיבר יושב ראש הוועדה על יותר מ- 5,000 תלמידים בנגב. 5,000 תלמידים. אני מצפה שתבוא ותגיד – אני מכיר את הבעיה הזו, להלן תוכניתי לטיפול בכך ולהלן היעדים שלנו. אתה מדבר בצדק על מצוקה בחברה הערבית וזה אתה הזכרת את זה ולא אני, אז הייתי מצפה ממך שתבוא ותאמר – יש את הנתונים הללו, זה היעד שלי, זה מה שאני הולך לעשות ואותו דבר לגבי מזרח ירושלים ומה שהוצג לגבי עיר עמים.

אני פשוט מבקש להיות כאן יותר מדויק עם יותר פרטים, כי עם כל הכבוד, אתה באמת מדבר על הישגים, אבל בשטח זה לא מורגש בנימה החיובית שאתה מדבר עליה, לא במזרח ירושלים, לא בנגב.

בכובעי הקודם, גם כעורך-דין, טיפלתי בעתירות בגלל שיעורי נשירה גבוהים ובגלל היעדר קב"סים בנגב. אני רואה שיש שיפור אבל שוב, שיפור זה לא מספיק כדי להגיד – הנה, הצלחנו בעניין הזה.

אני מכיר את הנתון שאתה מדבר עליו, האחוזים הבודדים של שיעורי הנשירה. אבל צריך גם להבין שצריך להתייחס לכלל שכבת הגיל של 17 ו- 18 והנתונים שלי לגבי החברה הערבית אומרים שסטודנטים, תלמידים ערבים בשכבת הגיל הזו, שמסיימים עם תעודה שיכולה להכשיר אותם להיכנס לאוניברסיטאות, הם בסביבות 23% בלבד. בשכבת הגיל. אז כבוד היושב ראש, זהו הנתון שמדאיג אותי – מה קורה עם כל אותם 75% צעירים ערבים בגיל הזה, שאפילו תעודה אין להם כדי ללמוד באוניברסיטאות. ולכן, אני מקווה שאתה מבין שסוגיית הנשירה עבורנו, היא סוגיה מאוד מרכזית.

זה לא רק עבור המגזר.

נכון. אני מסכים.

זו סוגיה ואינטרס עליון של החברה הישראלית.

נכון, ודאי, ודאי. היה לנו דיון על הקב"סים והיתה בעיה מאוד משמעותית של תנאי העסקת הקב"סים ואנחנו אמרנו שאם הקב"סים לא היו מרוצים מתנאי העסקתם, הם לא יעשו את עבודתם כנדרש ולכן היו לנו המלצות שמשרד החינוך יעשה יותר מאמץ כדי להסדיר את עניין הקב"סים. לא התייחסת גם לשאלה אם חלוקת הקב"סים עונה על הצורך. אני מבין שעדיין יש פער בין התקן הראוי והתקן הנדרש לבין מה שקיים בשטח. זו בעיה מאוד אקוטית שמשרד החינוך צריך לתת גם עליה את התשובה.

תודה.

שוב, אנחנו מדברים על החוליה הכי מוחלשת בקרב התלמידים שלנו וזה לא רק האוכלוסייה הערבית אבל זה מאוד דומיננטי ומאוד בעייתי בקרב האוכלוסייה הערבית. תודה.

תודה. מסעוד גנאיים, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. לפי דעתי, אנחנו צריכים לחזור לשאלה היסודית. לפי דעתי, מערכת החינוך לא נמדדת בהישגים או בציונים או באלה החזקים שיש בה, אלא במידה שהיא מטפלת בשכבות החלשות ונותנת להן מענה. הצלחתה של מערכת החינוך נמדדת בשאלה כמה תלמידים כאלה היא משמרת במסגרת חינוכית לימודית, מאפשרת להם לבנות את עצמם ובסוף להיות גורם קונסטרוקטיבי, יוצר לחברה וזה כרוך גם בשאלה יסודית אחרת, שזה מה המטרה ומה היעד של מערכת החינוך. האם להפוך את בתי הספר לבתי חרושת לציונים ולהישגים ולתחרות בהישגים, כדי להראות שאנחנו בעלי סטאטוס גבוה גבוה, או בזה שהיא מרכז לבניית האדם, הדמות שלו, להכין אותו לחיים.

אחוזי הנשירה מעידים על דבר שהוא חשוב מאוד, שמערכת החינוך אמורה לטפל בו – הפערים החברתיים והכלכליים בין כל קצוות החברה. אם מערכת החינוך מקבעת את הפערים האלה, היא לא עשתה שום דבר, לפי דעתי. היה פה דיון בקשר לקב"סים, בקשר לעבודתם, בקשר להגדרת תפקידם, לאור כל האחריות, כל העומס שיש עליהם וכל החידושים במערכת החינוך וגם משרד החינוך נדרש למענה לקב"סים.

דבר שני, מה שאמרה בתיה בקשר לעמותת עמותת מניפה, שזה חשוב מאוד – הטיפול הוא טיפול מערכתי הוליסטי. הכוונה – לגבי ילדים בסיכון יש את מימד הרווחה, הכלכלי, החברתי, הטיפול בשטח, בבית והכל ולא רק העניין של מערכת החינוך או בית הספר הוא לבדו יכול לתת מענים.

תודה.

בקשר לנשירה בחברה הערבית, אנחנו יודעים על האחוזים הגבוהים בדרום.

לא קיבלנו נתונים. בסבב התשובות, אני מבקש שתיתן לנו נתונים מגדריים.

נכון. כמורה לשעבר שיודע מה מנהלים עושים בקשר להנשרה, הכוונה – ילד בעייתי, ילד שיכול לגרום לכך שממוצע ציוני בית הספר יהיו נמוכים יותר בבגרות, והמנהל עם קצת עזרה, מנשירים אותו, נותנים לו לא לגשת לבגרות כדי לשמור על הסטאטוס של בית הספר.

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

לא אכביר במילים כי כבר נאמר פה הכל. אני רק רוצה לומר שהתופעה הזאת, של הנשרה, היא תופעה שמבחינתי היא מאוד מאוד חשובה וצריך להתייחס אליה, כי כמו שאמרת, אנחנו רוצים שיהיו לנו ילדים עם ערכים. הם הופכים להיות אנשים בוגרים ואחר-כך מגדלים משפחות וזה מה שחשוב.

אני חושבת שגם לפי הנתונים שיש לנו פה, שצריך להחזיר את המסלול המקצועי, יחד עם הבגרות. כל-כך חשוב ותחשבו מה זה עושה לילדים במצב הזה, שיש להם בשעה כלשהי זמן, אם זה נגרות או כל דבר אחר, להראות את הכישורים שלהם בדברים האלה וזה עושה טוב גם לילדים וגם מכין אותם לאיזה שהוא מקצוע, ויחד עם בגרות. כי אנחנו יודעים שלא כולם יכולים ללמוד ולהביא בגרות, אבל לפחות שיהיה מקצוע, שגם אחרי 12 שנות לימוד, שיהיה משהו שאפשר להתחיל אתו את החיים.

אני חושבת שיש כאן הצעת חוק שהתגלגלה פה, שברגע שהם הולכים לצבא ולומדים מקצוע, אז שהם אז יוכלו להשתמש בזה ולכן אני אומרת שכמו שאנחנו רוצים היום שיהיו לנו ידענים גדולים במחשוב, בטכנולוגיה, הדברים האלה מאוד חשובים, ולכן צריך לשים לב שמי שלא יכול, שילך למסלול באותו בית הספר ולא להנשיר אותו.

מבחינתי, הדבר החשוב ביותר, זה אותם אלה שיצאו מבית הספר ולא חוזרים חזרה ומסתובבים בחוץ, מה אתם, איפה המספרים האלה? מישהו בודק את זה?

ברור, יש מספרים מדויקים.

אני רוצה לומר שהבעיה היא עם הורים שידם אינה משגת לשלם אחר-כך עבור התלמידים האלה לשבת וללמוד לבגרויות, זאת הבעיה, ואז אנחנו באמת מגדילים את הפערים, אם יש כאלו שלא יכולים ללמוד שוב.

תודה. כפי שאמרתי, הסוגיה של נשירה גלויה, נשירה סמויה ובמיוחד במגזרים, ובמיוחד באותם חתכי אוכלוסייה שאנחנו פחות או יותר יודעים לזהות אותה, זה כמעט, אפילו לא צריך להיות מדע, זה כמעט, מי שעוסק בזה יודע להצביע, יודע ללכת ישר לאותה מגירה, גם בחשכה וגם בעצימת עיניים. נכון, זה לא מכיל הכל, אבל עדיין אנחנו, כפי שאמרה חברת הכנסת נורית קורן, צריכים לטפל במיוחד במקומות הקשים – במגזר הערבי, במגזר החרדי.

אני חושש מזה שאנחנו כמדינה, פיתחנו נורמה שאומרת – טוב, מה לעשות, אלה חברות סגורות, אלה חברות מסורתיות, אנחנו מרימים ידיים. אני יודע שלא מרימים ידיים, אני יודע שמשקיעים משאבים רבים, אבל המדינה צריכה להציב יעדים. אנחנו מדברים על זה הרבה שנים, כולם יודעים מה צריך לעשות, משתפרים, ללא ספק, ואין ספק שבתקופתך סער, העבודה היא יותר מקצועית, יותר ממוקדת ויותר אינטנסיבית, אבל אנחנו צריכים לוודא שאנחנו מציבים יעדים דווקא באותן חברות סגורות ומסורתיות, באותם מגזרים שבהם הנתונים הם הגבוהים ביותר. אני שמח על הירידה, איך אומרים? עין אחת בוכה על אלה שלא טיפלנו בהם ועין שנייה שמחה על אלו שהצלחנו להציל.

רויטל, בבקשה, בקצרה.

שלום, בוקר טוב. עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני רוצה לדבר על אוכלוסייה שאף אחד לא מדבר עליה, היא לא נמצאת בטווח הראייה שלכם, היא אפילו לא נמצאת, אני חייבת להגיד, כנראה באזור - - -

אל תגזימי, רויטל, אל תגזימי. אל תיסחפי, את שותפה פה.

אדוני, לא אליך אני מתכוונת.

לא, גם לא במשרד. לא ביקשתי לעצמי.

המשרד הקים אגף, הם לא יודעים עלינו ואנחנו לא יודעים עליו, מבחינתי משרד החינוך - - -

אז בבקשה, עכשיו תציגי.

יש נשירה גלויה וסמויה כאחד, של ילדים עם צרכים מיוחדים. אני אפילו לא מדברת על תיכון, אני מדברת אתכם על ילדים בגנים, בתי ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון, וכל גורם אחר. ילדים שאני יכולה להגיד את זה בפוליטיקלי קורקט, שהמערכת לא יכלה להכיל אותם והמערכת לא ידעה לטפל בהם. בשורה התחתונה, למערכת לא התחשק להתמודד עם המורכבות שלהם והם מוצאים את עצמם או בקדימה מדע, שזה מיועד ילדים שנמצאים בבית, או כשההורים שלהם מבינים שהדרך היחידה להציל את נפשם, ואין לי דרך אחרת להגיד את זה, זה חינוך ביתי.

רגע, רויטל. קדימה מדע זה ספק, שם שם ספק.

נכון.

סליחה שאני משתמש בהפרטה, בספק שירות.

נכון.

ההגדרה שלהם, ילדים חולים שמקבלים חינוך במסגרות ביתיות.

אבל אני לא מדברת על ילדים חולים שמקבלים שירות שלמענו הוקם הספק שירות, לאו דווקא הזה, אלא גם מי שהיה לפניו, שגם זה, אני חושבת, צריך לעבור בחזרה למשרד החינוך, אבל לא עליהם אני מדברת. אני מדברת על הילדים שבשנים האחרונות אנחנו מכירים אותם כי הכמות שלהם גדלה, ילדים שהמערכת התעמרה והתעללה בהם, מאחר והיא לא הנגישה את עצמה, לא התאימה את עצמה, התעלמה מהצרכים שלהם, הביאה אותם לנקודות קיצון שהדרך היחידה להציל אותם מהמקום הזה, היתה לקבל אישור של פסיכיאטר שהמערכת מזיקה לילד וכתוצאה מזה, הוא מקבל חינוך בבית.

אז יש כאלה שהצליחו לקבל את האישור הזה מפסיכיאטר והם מקבלים בבית חינוך של קדימה מדע ויש ילדים שמאחר והם לא יכולים לקבל את זה, ההורים שלהם נאלצו לכתוב תוכנית בעצמם ולקבל עבורם אישור לחינוך ביתי.

תודה.

סליחה רגע, אנחנו לחלוטין לא מדברים על ילדים שבתפישת העולם של ההורים שלהם הם בחרו בחינוך ביתי כאילו היו בוחרים בחינוך ממלכתי דתי או בכל חינוך אחר, אלא בילדים שנדחפו החוצה מתוך מערכת החינוך ומערכת החינוך מודעת לילדים האלה, מערכת החינוך לעתים מעדיפה לתת להם קדימה מדע מאשר לטפל במורים, במנהלים ובאנשים אחרים בתוך הצוות ובתוך המסגרות, שדוחפים את הילדים האלה החוצה.

אני מודיעה לך, שעל הילדים האלה אתה לא יודע.

תודה.

על איזה ילדים מיוחדים רק זה, הילדים שהועברו - - -

אני אתן לך.

אלו גם ילדים משולבים, גם ילדים בכיתות קטנות וגם ילדים בבתי-ספר לחינוך המיוחד. עוד היית אומר – נגיד הילדים המשולבים, לא יודעים לטפל בהם. אני אומרת לך שמדובר על כמות של ילדים בתוך מסגרות של בית ספר לחינוך מיוחד שאמור להיות סופר מותאם עבורם, והם נפלטים החוצה.

רויטל, תודה. בבקשה.

שמי שרח, אני אימא לארבעה ילדים, שניים נמצאים בסכנת נשירה. אחד מהם, שעולה לכיתה י', עולה לתיכון, אמרו לו ביום קבלת התעודה שהוא לא ממשיך בבית הספר והילד השני, איך שהוא הגיע לחטיבת הביניים, כבר אמרו לו שהוא לא יישאר, כי בית הספר הזה הוא לא בשבילו.

איפה את גרה?

בתל-אביב. זה בית ספר גבוה גבוה, כמו שקרא חבר הכנסת גנאים, שאני רוצה שהילדים שלי יהיו בבית ספר גבוה גבוה, כי מגיע להם. הטעות שלי, שהייתי בחסד ולא בזכות. המעמד הזה כאן היום מאוד קשה לי כי אני פשוט נשאבתי למקום הזה, לא בכלל שאני כל-כך אוהבת להיות במרכז. אני פה למען הילדים שלי ומה שחשוב לי להגיד זה שאם יש איזה שהן בעיות, אפשר לשנות כשאתה במצב שאתה לא רוצה להפסיד, לא כשכבר מדיחים אותך ובעצם הפסדת.

סליחה, אני אשאל שאלה. בתל-אביב, בית הספר אמר לך מה שאמר לך. מה עשית עם זה?

זה קרה עכשיו. הלכתי לעירייה, בקשר לילד הגדול שעולה ל- י' - - -

הלכת למחלקת החינוך. למי פנית? לא שם, מה התפקיד.

פניתי לסגנית של מנהלת העל-יסודי. לגבי הגדול, ייתכן ואני אקבל עזרה וישלבו אותו, לגבי הקטן, שאמרו שהוא יהיה בחינוך מיוחד, הגשתי ערר ושילמתי ממה שאין לי, שילמתי כסף לעורך-דין, שלא ממש הצליח ולא יודעת, הכל היה לא ברור ואין לי, אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני יודעת שהילד הזה - - -

תערערי עוד פעם.

אי אפשר.

בואי אני אספר לך, בכוונה התגריתי בך. אנחנו כאזרחים, לפעמים מקבלים תשובות של הממסד, הם אורים ותומים ואנחנו משלימים עם זה. אם את מאמינה בבן שלך ואת אובייקטיבית, לעתים הורים עושים עוול לילדים שלהם, על המזבח של הרצונות האישיים שלהם, על המיתוג האישי, על הדחקה. אם את אובייקטיבית ובאמת יודעת מה הכי טוב עבור הבן שלך, תיאבק על זה, עד הסוף. בעיריית תל-אביב, תגיעי עד ראש העיר. לא הצלחת עד ראש העיר? יש משרד החינוך. לא הצלחת במשרד החינוך? יש את הכנסת, נבחרי הציבור. לכן, אין שום סיבה. אסור לוותר.

אני אסייע לך. למה לא פנית עד עכשיו?

את רוצה שאני אוציא אותך ותזכרי את זה שאני הוצאתי אותך? את הפרעת לי, את לא דיברת אתה. את רוצה שאני אוציא אותך? אין בעיה, אני אוציא אותך. אנחנו באים פה להקריב זמן אישי של כולנו פה, לנהל דיון.

אני חושב שבשלב הזה, הבנת. אני חושב שקיבלת את המענה וזה מענה לכולם וגם לאזרחים בבית.

חשוב לי. חשוב לי לא למען הילדים שלי, למען כל הילדים.

ועדת ערר זה לא בית-המשפט העליון שאין אחריו, וגם אחרי בית-המשפט העליון אפשר לעשות דיון נוסף. תודה.

תודה.

בבקשה, ליאורה רמון, ממשרד הכלכלה.

שלום. אני נציגת משרד הכלכלה, האגף להכשרה מקצועית. אני רוצה לברך אתכם על כך שמספר בתי ספר עברו אליכם ולא כולם, לשמחתם. אני רוצה להגיד שני דברים.

שמחתם של אלה שעברו או של אלה שלא עברו.

לשמחתם של אלה של עברו, אני חושבת, אבל אנחנו נראה.

תרשי לנו להתייחס לעמדה שלך כעמדה לא אובייקטיבית.

אתה צודק.

יכול להיות שאת צודקת. אבל הנה, אני נטול דעה. אני מאלה שמנעתי את המעבר, נלחמתי מאחורי הקלעים, לא בגלל שאני חושב שאתם יותר טובים מהם או שהם פחות טובים, אלא כי אני לא בטוח שנעשתה עבודת עומק. נאמר לי שכן נעשתה, אבל לא טרחו להודיע לנו. אנחנו נקיים פה דיון ונבחן את הסוגיה. אם נבחן שהילד יקבל, הנער או הנערה, או התלמיד או תלמידה יקבלו טיפול יותר טוב והכי טוב במקום מסוים, לא יעמוד לנגד עינינו – לא המשרד הזה ולא המשרד הזה, אלא טובתו של הילד בלבד וגם אם השר הנוגע בדבר יהיה ממפלגתי, זו העמדה שאביע, נקודה.

אני מודה לך, כי זה מה שאני כתבתי, להעדיף את טובת הילד.

אוקיי.

וזה הדבר העיקרי ומה ששמעתי פה, אז אני רוצה להתייחס לשני דברים. הדבר הראשון זה עניין של נשירה, שאנחנו בדקנו אותו יחד במחקר עם ה- OECD, ב- 11 מדינות באירופה וישראל היתה אחת מהן. זה נבדק במערכת שלנו ונמצא קשר מאוד ברור שאי-אפשר לוותר עליו, שגם קשור לכל ענייני הרווחה שעלו כאן, בין מצוקה, חרדות, מצבים רגשיים מאוד קשים לדיכאון ולכן לנשירה. זאת אומרת, יש את כל השרשרת הזאת.

לטובת השרשרת הזאת, לפחות במערכת שלנו, שהיא קטנה ונותנת מענים טיפוליים מאוד גדולים שרק אותם אני מייצגת כאן במקרה הזה, יצרנו את מה שנקרא פרויקט ה"נ, שזה הגברת נוכחות, ויש בו מענה טיפולי מאוד מאוד רחב לילדים ולמורים, כדי שיוכלו לעמוד במצוקות.

יש לכם מערכות מדידה למערכות שלכם?

כן, יש לנו.

יש לכם נתונים?

בוודאי, ואפשר להציג אותם, אין שום בעיה זה נמדד בכל שנה עם אחוזים מאוד גבוהים, עם כל העניין שאנחנו שואלים ישירות על סכנת אובדנות ואנחנו בודקים את זה כל שנה, במשך חמש השנים האחרונות. יש לנו נתונים ואם נתבקש, נציג אותם בשמחה.

זה בעניין הזה שנקרא נשירה ומצוקה שגורמת לנשירה וזה מענים חברתיים.

תודה. סליחה שאני מאיץ בכם, אנחנו לקראת סיום.

הדבר הנוסף זה שאני לא כל-כך מבינה למה מערכת ממשלתית שנותנת מענים טובים למי שזה טובתם, וטובת הילדים ללמוד מקצוע, לעבוד וללמוד, נחשבת לנשירה. אני חושבת שזה דבר שצריך לתת לו מענה.

ניתנה לך ההזדמנות לשאול, לא הבטחתי לך לקבל תשובות. אף אחד לא הגדיר זאת כנשירה, אלא הסבירו שמשם הפוטנציאל לנשור גדול יותר. אמר את זה פרופ' שביט. תודה. חשבתי שתתייחסי לדברים שלו, אבל לא נורא. אוקיי, נציג המשטרה. אם יש בידך נתונים – מה טוב, אם לא, האם אתה יכול להצביע על הזיקה בין הנשירה הגלויה והסמויה ונוער מנותק, לבין פשיעת בני נוער.

תציג את עצמך ואת תפקידך, בבקשה, בקצרה. אם תוכל בדקה, דקה וחצי, אודה לך מאוד.

אני פקד אילן מלכה, אני קצין מניעה והסברה בתחום הנוער במחוז ש"י, נציג מחלקת הנוער הארצי. תרשו לי כמה משפטים, זו הזדמנות שתכירו – יש תפקיד מערך מניעה והסברה של משטרת ישראל שהוקם לפני כשנתיים, על-מנת להעצים את כל נושא מניעת - - -

המערך יודע לעבוד עם משרד החינוך ומשרד הרווחה?

חד משמעית, אנחנו מעבירים הרצאות בכל חטיבות הביניים והתיכונים בישראל בשיתוף משרד החינוך, בנושא אלכוהול, סמים, אלימות, גלישה בטוחה ברשת ואנחנו מנסים, מן הסתם, לצמצם את עבריינות הנוער.

פיתחתם יחידה שתתאים את עצמה גם להיכנס למגזרים כמו החרדי והערבי?

חד משמעית. גם במגזר החרדי, גם מסורתי, גם מגזר ערבי בצפון ובדרום, אנחנו עושים עבודה מאוד יפה, פרויקטים שהובלנו, שהקמנו, שיזמנו. זה דבר שבאמת עובד יפה מאוד. חשוב שתכירו את התפקיד הזה, שתכירו שיש מערך כזה, הוא חדש והוא מאוד מתחבר להשקפת עולמו של המפכ"ל, כל הנושא של מניעה מצבית. זה מאוד מתחבר לזה. אנחנו שם בשביל למנוע.

שם אתם עושים סטאז', יש לכם שם מה שנקרא נוער מנותק, נוער הגבעות, לא רוצה לתייג אף אחד.

יפה. אני רוצה להתייחס לנושא הזה של הנשרה, אם תרשה לי. באופן כללי, מבלי להיכנס לנתונים, בני הנוער שנושרים הם לא בהכרח מגיעים לידי פשיעה ואני לא מדבר על פשיעה שהיא קלה. אני מדבר על פשיעה חמורה, רצידיביסטים, נוער שעובר על החוק בעבירות חוזרות ונשנות, אלא שבפשיעה חוזרת אנחנו מדברים מן הסתם שלא כל נער שהוא נושר, הוא עבריין. אנחנו כן עדים לכך שבדרך-כלל, רוב המקרים - - -

לא כל העבריינים הם דווקא נושרים, בסדר, אנחנו מכירים את זה.

מכירים את זה. הפוך הוא שאם אנחנו מסתכלים על הנוער שהוא כן מנותק ומבצע את הפשיעה החמורה, אז כן רואים קורלציה מול ההנשרה.

מניסיוני האישי רב השנים, אני יכול לומר שנער חסר מעש שאין לו מסגרת והוא לא שייך למסגרת ולא עובד ולא עושה שום דבר, מן הסתם הפוטנציאל שלו להיות נער עובר חוק - - -

אתה לא צריך להישען על מכוני מחקר ופרופסורים.

לא חייב, חד משמעית.

היית מגיע לאותה מסקנה גם בלי מכוני המחקר.

נכון. חד-משמעית, נער שלא מעסיקים אותו, הוא מעסיק אחרים. זה ידוע, זה לא משהו שאני המצאתי.

אהבתי את ההגדרה הזו. תודה. אני אעצור אותך ונשמח לשמוע אותך בדיונים נוספים ובהזדמנויות נוספות. אתי אלוני, תוכנית הל"ה ולאחר מכן ניתן רשות דיבור לרעות. גם לך דקה או דקה וחצי. אנחנו רוצים לשמוע שוב את סער.

שלום, בוקר טוב. תוכנית הל"ה מופעלת על-ידי רשת עתיד, היא תוכנית של משרד החינוך, היא תוכנית ממשלתית שמוכרת כבר עשרות שנים ואני רוצה לומר מספר דברים.

תנאי העבודה של המורים הסתדרו שם, הסכם העבודה, הכל?

כן כן כן. אני רוצה לומר ששנים הנושא של הנשירה היה החצר האחורית של החברה שלנו.

אני גדלתי בתקופה שזה היה החצר המרכזית. אלה שהלכו לאקדמיה, היו חצר קטנה.

אני רוצה לומר דווקא בראייה הממשלתית וכן לפרגן למשרד החינוך ולאגף שהתוכנית מופעלת על-ידו עם התקציבים והמשאבים שהוא מעמיד. בעצם העובדה שהתוכנית עברה להיות תחת המינהל הפדגוגי, זו אמירה חשובה שזה נמצא בפרונט-ליין, וזה לא נמצא באיזה משהו שעושים בו בבלתי פורמלי, כי שם זה היה.

הדבר השני שאני מבקשת לציין זה את המשמעות של הישארות הנער בתחומים שלנו. למה הנער נושר? אם אנחנו מציעים לו עוד פעם מסלולים אלטרנטיביים ללמידה, אנחנו לא טיפלנו בבעיה. אני חושבת שההצלחה של התוכנית שאנחנו חווים אותה במשאבים שמקצה האגף, היא ביכולת הליווי והתמיכה של הנער. אני מטפלת היום, אני – המשרד – באמצעות תוכנית הל"ה אנחנו נוגעים ב- 8,000 בני נוער שעובדים ב- 197 יישובים במדינת ישראל. עם למעלה מ- 1,000 עובדי קידום נוער.

מה שמעניין אותי, אמרתי, אני מכיר את התוכניות. אני רוצה לדעת נתון אחד, כי אין לנו הרבה זמן.

אוקיי.

אם יש לך ואת יכולה לומר לי – מה טוב, אם לא, אז נחזור, לא באתי להצגת תכלית. שמתם לב שאנחנו חיים את הנתונים. אני רוצה לדעת – את, כמובילה של פרויקט הל"ה, יודעת לומר לי כמה הצלת, כמה נערים הגיעו אלייך ואם לא היית עושה כך וכך, מה היה קורה, ואילו היו נותנים לך משאבים נוספים, מה היית יכולה לעשות עוד? זה הדיון שלנו, זה פרקטי, זה להגיע לציין.

אני יכולה לתת נתון מדהים, לפחות בתשע"ה כי תשע"ו רק עכשיו הסתיימה, אני יודעת להגיד שבתחומים של הל"ה – למעלה מ- 60% מהמספר שנקבתי בו, למדו מסלולי 12 ובגרות. זה נתון מדהים.

אם לא הייתם קיימים, מה היה קורה עם אותם נערים?

אני לא יודעת איפה הם היו. הם מסתובבים כנראה.

תודה רבה. תפרשי בשיא, מה שנקרא.

אני רוצה לומר שני דברים נוספים. אנחנו חידשנו, באמצעות האגף במשאבים שקיבלנו, הכנסנו כיתות מצוינות. אתה העלית על דעתך, אדוני היושב ראש, שיש לנו שתי כיתות מצוינות של נוער בסיכון, שהסתובב בבאסטות, ולומד תכנות?

ודאי. אני לא מופתע. יש מושג תלמודי בארמית שאומר – על דא קא בכינא, על זה אני בוכה. על זה אני בוכה.

אני אומרת לך שבאמצעים הנכונים אנחנו בכיוון הנכון. למעלה מ- 700 נערים בהל"ה החל מ- 2012, לומדים במסלולים טכנולוגיים, זה דברים שלא היו. זה בעידוד ובעבודה משותפת שלנו. חבר'ה שהולכים היום למסלולים בצבא עם התחום הזה, זה גם לא היה.

יפה.

עכשיו סיימנו כל מיני תוכניות שקשורות גם לנושא של יזמות עסקית. לפני יומיים סיימנו תוכנית מאוד יפה עם הכשרה של מיקרוסופט העולמית.

זה לילדים מנותקים, צריך להגיד.

כולם מנותקים. אני רוצה להגיד שהעוגן המרכזי או המעטפת המרכזית היא החיבוק והליווי. אתה תשאל את הנערים האלה, יגידו לך שזה מה שעזר להם.

תודה, גברתי. זה מה שאמרתי, יש את זה במערכת וצריך להגביר את האיתור כדי שעוד ועוד ילדים.

צריך להרחיב את זה במערכת החינוך.

תודה. גברתי, אני מצטער שאני נאלץ לעצור אותך. רעות, בבקשה. לא יודע כמה תכננת לדבר, אבל מקציב לך דקה, שתיים. תודה.

שלום. סיימתי ללמוד בעמותת מניפה השנה, סיימתי 13 שנות לימוד. הייתי בכל מיני מסגרות.

מה זה 13 שנות לימוד? עלולים לחשוב שנשארת פעמיים כיתה ח'.

כן.

זה מה שהתכוונת? אני אמרתי את זה בהומור.

סיימתי עם בגרות מלאה, מה שלא היה כל-כך מובן מאליו. הייתי בכמה וכמה מסגרות של בתי ספר ובסוף החלטתי שטוב לי בבית .

באיזה שלב התחלת להאמין בעצמך שוב?

ממש קצת זמן אחרי שהגעתי לעמותת מניפה.

מתי זה היה? באיזה כיתה?

לפני כשלוש שנים בערך.

ואם לא היית מגיעה לעמותת מניפה, מה היה קורה?

אני לא חושבת שהייתי לומדת עכשיו. לא חושבת שהיה לי בגרות. עמותת מניפה זה לא קידום נוער, אני רשימה על צביעה אמנותית, שזה בית ספר - - -

עמותת מניפה זה לאוורר קצת.

כן.

סליחה, עמותת מניפה זה מלשון להניף.

בסדר. לאורר, מניפה, ואחר-כך, יש לזה עוד הרבה. הלאה, בבקשה.

התחלתי ללמוד בצ'רנה, שזה גם של עמותת מניפה, ואחרי זה עברתי לעמותת מניפה. מה שטוב בעמותת מניפה זה שלא לגמרי הוציאו אותי מהחברה. אני עדיין לומדת בבית ספר רגיל וזה שעברתי דברים לא אומר שאני פחות טובה מכל אחד אחר. אני עושה בגרויות בבית הספר, יש לי כיתה, יש לי מורות שעוזרות לי בכל.

אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אנחנו לפעמים באמת, כמו שאמר סער, חובטים במערכת, כי כך צריך, כי היא המערכת. חובטים בנו, כי אנחנו הריבון, אנחנו נבחרי הציבור. אבל אם לא היית רוצה, לא היית מאמינה והיית מסרבת, לא היית מגיעה לזה, נכון?

נכון. אבל אני חושבת שחלק נכבד מזה שאני מאמינה בעצמי זה בגלל שהאמינו בי.

היה שלב שלא רצית?

כן.

היה שלב שלא רצית. והם שכנעו אותך או שזה בא ממך?

הם לא שכנעו אותי, הם הראו לי שאני יכולה. הם הראו לי שאין סיבה שאני לא אצליח.

אוקיי.

אני רוצה להגיד לך שאת מאוד מרגשת אותי. מאוד. כל הכבוד לך. אני מאוד מעריכה את מה שעשית.

אין ספק. אין ספק שיש לך ושאת מתכוננת עוד להמשיך. אני מאוד מודה לך. אבי קמינסקי, המועצה לשלום הילד ומועצת התלמידים, לאחר מכן סער ואני כבר גולש בזמן. בבקשה, אבי קמינסקי. בבקשה לא לחזור על מה שנאמר ועל כל מה שאתה יודע, כי אנחנו יודעים שאתה יודע הרבה. תאמר מה שלא נאמר עדיין.

טוב. יש לי שתי נקודות מוצא. -

תציג את עצמך, לא כולם מכירים.

אבי קמינסקי, יושב ראש איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות. אני אומר – נדרש כפר שלם לטפל בילד אחד, זה ברור, זה הדבר המרכזי והדבר הנוסף, שהמוסד החינוכי הוא האינטגרטור המרכזי לטובת התלמידים וכמובן לגבי מניעת נשירה.

כבוד היושב ראש, נעשית עבודה נהדרת ושמענו את ההתלהבות של אתי וגם של סער ואנחנו חברים טובים. אבל אני רוצה לדבר דווקא על מה שאין ולא על מה שיש. למשל, לומר שקידום נוער עדיין אין לו סמל מוסד, זו עדיין התארגנות כזו או אחרת, במקום כזה או אחר, ואין לנו סמל מוסד. אז אם מתהדרים בקידום נוער – בואו נעשה לזה סמל מוסד.

חסרים מאות, מאות תקנים של כיתות מעבר. חסרות כיתות מב"ר ואתג"ר, שזה המסד המרכזי.

מועדוניות משפחתיות, שזה לילדים שאנחנו נותנים להם בגיל היסודי, לא מחזקים אותם שם ויש ברשויות המקומיות תור לילדים למועדוניות משפחתיות ואין תקנים. חשוב לדעת את זה.

הנושא של הקב"סים, על אחת כמה וכמה, אנחנו יודעים את הקשיים של זה. השילוב של הרווחה בתוך בתי הספר, השיח המשותף שחייב להיות בין הרווחה לחינוך, שקהילה שלמה צריכה לתת את הדעת, לא עומד במבחן.

תודה. רחלי, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

שלום. אני רוצה בעיקר להתייחס לדברים שאמר חבר הכנסת מסעוד גנאיים, לגבי הפערים בין אחוזי הנשירה. יש לי פה נתונים של הלמ"ס. אמנם לא ממעבר לשנת הלימודים האחרונה אלא מהשנה לפניה, מסוף שנת תשע"ה. אם בכיתה ט', אחוז התלמידים הנושרים הוא 1.9% מכלל התלמידים במגזר הכללי, אז במגזר הערבי הוא בעצם 7.4, זאת אומרת מ- 1.9 ל- 7.4 ובכיתה י' הפער מצטמצם, אבל הוא עדיין פי שניים, כלומר במגזר הכללי הוא 2.1.

זה נתון חד שנתי?

כן, זה נתון של השנה.

זה לא מצטבר. זה מעיד על ההצטברות, פחות או יותר? טוב, סער, אתה תתייחס בסוף. בבקשה, תמשיכי.

יש פערים בין הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבין המשרד.

בעיה עם נתונים, אוקיי, בסדר. בבקשה.

אני רק רוצה לציין גם שבין כל היישובים, כמובן יש פערים מאוד משמעותיים וכמו שכבר נאמר פה, זה לא רק משפיע על הדור הנוכחי ועל כל העתיד של אותו ילד, גם לאורך שנים ארוכות, אלא גם באמת על הדורות שיבואו אחריו ולכן צריך לפעול כמה שיותר מהר ובכל הכלים.

תודה. בבקשה, מועצת התלמידים.

שלום, אני דניאל ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

בזמן החופשה, מופיעים יום יום בדיונים, הלוואי וארגון המורים והסתדרות המורים שאני יודע שצריך לחבוט בהם, היו מופיעים כך לדיונים.

בנושא הנשירה הגלויה, אני דווקא די רגוע, אנחנו דווקא די רגועים, למשרד יש הרבה תוכניות והל"ה ועמותת מניפה ועכשיו בתמונה החינוכית החדשה גם של משרד החינוך הבנתי שמכניסים את אחוז הנשירה כקריטריון בעצם לאיך נראה בית הספר, לעומת הזכאות לבגרות, כי הרבה בתי ספר בעצם מנשירים את התלמידים כדי להעלות את אחוז הזכאות לבגרות.

הם לא צריכים להנשיר, הם פשוט לא מכניסים אותם לסטטיסטיקה.

אני רואה בנשירה הסמויה בעיה אמתית. תלמידים שמסתובבים במסדרונות, מסתובבים ברחובות, ואני אומר לכם שלא דיברתם אפילו לא קצת, על הפיתרון המשמעותי לזה.

מהו הפיתרון לזה, לדעתך?

להכניס תנועות נוער לתוך השכונות החלשות. אני אומר לכם את זה בתור אחד שהיה מדריך בתנועת הנוער הלאומי, בשכונה חלשה בחיפה. זה משנה את התמונה בצורה משמעותית.

צודק.

ברגע שנכנסת תנועת נוער לשכונה חלשה, מצטרפים אליה ילדים שבהמשך גם נשארים במערכת החינוך.

תודה.

ואת זה, סער, אתה יכול להעביר לחברים שלך במטה, במשרד החינוך צריכים להשקיע הרבה יותר בתנועות הנוער והלכניס הרבה יותר סניפים ושבטים לשכונות החלשות .

חברי הכנסת, תסתכלו אחורה, נציגי מועצת התלמידים נושפת בעורפיכם.

סער, תקשיב, יש לנו שלוש וחצי דקות נטו. מה שאתה יכול לעבור ביעף, אני מציע לומר דברים מסכימים. מה שנעשה – כבר סקרת.

נכון.

תאמר את האני מאמין ואיך אתם הולכים לעשות, במיוחד כפי ששמעת, כולם מודים על מה שנעשה ונעשה הרבה. אנחנו כולנו רוצים יותר, רוצים בנקודות של איתור, מניעה וטיפול, בקטע הזה, לצמצם, כדי להמשיך את אותה מגמת ירידה מבורכת אך עדיין לא מספקת.

אני אגיד ממש במילים קצרות. הצגנו כאן אמנם באמת נתונים ושינויים, ברור שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה. אני לא חושב שמישהו מאיתנו חושב שנגמרה העבודה ושאנחנו באנו לכאן לישיבה מסכמת של התהליך. זאת אולי ישיבת המשך, מבחינות מסוימות – גם ישיבת פתיחה.

אנחנו עמוק בתוך הדברים, אני מזמין את כל מי ששאל פה לגבי תוכניות ייחודיות שאנחנו מפעילים, אני מוכן לחשוף, זה שקוף לגמרי, לשבת ולהראות את התוכניות הייחודיות שאנחנו מפעילים בכל אחד מהמגזרים, זה חלק מהאסטרטגיה, בכל אחד מהמקומות.

עם יעדים.

זה כולל יעדים בכל אחד מהם.

יפה.

יעדים לא רק חמש שנתיים. היום אנחנו מדברים גם על ידעים חצי שנתיים ושנתיים.

תגיש לוועדה מסמך?

מה שצריך. נגיש מה שצריך בתוכניות שיש לנו בכל אחד מהמגזרים, בכל הפורמטים שקיימים.

ברור שתמיד יש צורך בעוד משאבים. חלק מהעניין הגדול הוא מצוקת משאבים. אני חושב שעל המשאבים הקיימים אנחנו מנסים לייעל ולמקצע את התהליכים שאנחנו עושים במקסימום שאנחנו יודעים לתת, במקסימום. ועוד פעם אני אומר, יש תחומים רבים שמדירים שינה מעינינו, אנחנו עושים הכל כדי לנסות ולהגיע ולתת מענים במקומות היותר חלשים, היותר פגועים במובן הזה, הפחות נראים, שיש לנו בהם איזורי עיוורון ניכרים.

יש ויכול להיות שיש לנו גם אוכלוסיות שאנחנו לא מכירים, למרות שהאוכלוסייה שציינת קודם, רויטל, אנחנו כן מכירים. אני לא חושב שאנחנו נותנים שם רק פתרונות מיטביים, יש לנו עוד הרבה עבודה עם האגף לחינוך מיוחד ועוד ואנחנו בממשק עבודה עמוק עם האגף לחינוך מיוחד, על-מנת לתת מענה לצרכים כאלו ואחרים ומגוונים, ברמה כמעט אישית. למרות שזאת מדינה, עם רזולוציה של מדינה, אנחנו מנסים להגיע לרמה של נתינת פתרונות אישיים.

לגבי מה שעלה כאן אפילו מתל-אביב, עם האימא שהופיעה כאן ודיברה על ילדיה, זו בדיוק דוגמה טובה. אל"ף, לא להרפות מאיתנו, לא להרפות. יש קב"סים, יש מפקחי ביקור סדיר, יש מפקחי שח"ר במחוזות, יש אותנו במטה, יש במחוז, לא להרפות. זה מסר לכולם.

סער, יש לנו בעיה שחוזרת ונשנית בסוגיה הזו, של קבלת נתונים.

אני יכול לתת איזה נתונים שרוצים.

רגע, רגע, רגע. יש תמיד ויכוחים עם הלמ"ס, וגם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מתקשה לקבל נתונים מהמשרד בצורה מסודרת, לכן בדו"ח שאנחנו נבקש ממך להגיש, תן לנו את המימדים בחלוקה של מגדרים, מגזרים ותת מגזרים.

רבותיי, אני מודה לכולם. אני מודה, הוועדה מודה לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון, לנציגי מועצת התלמידים וכן לד"ר סער הראל על עבודתו המסורה ועל הצגה שנתן לנו כאן של הנתונים.

הוועדה עמדה מקרוב על נתוני הנשירה בחברה הישראלית על כל היבטיה ומאפייניה. הוועדה עמדה מקרוב על התוכניות הרבות שמשרד החינוך מפעיל שמביא לאותה ירידה באחוז הנשירה שנמצא בשנים האחרונות. הוועדה שמעה שיש עדיין מה לעשות עם סוגיות האיתור, הזיהוי והמניעה וכן בטיפול בנוער נושר ומנותק.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך וכן מד"ר סער הראל להציג לה דו"ח ממצה על מימדי התופעה בחלוקה כפי שאמרתי למגזרים ומגדרים ותתי אוכלוסיות, כל מה שמאפיין את התופעה, על הטיפול שנעשה ועל היעדים שהוצבו להתמודדות עם התופעה.

תודה רבה לכולם, מתנצל בפני מי שלא הספיק לדבר, אבל אני חושב שסך-הכל הקפנו את הנושא.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:09.