הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 277

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ו (05 ביולי 2016), שעה 10:50

היערכות תאגיד השידור הציבורי הישראלי לתחילת שידוריו

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יעקב אשר

דוד ביטן

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

אמיר אוחנה

ישראל אייכלר

יגאל גואטה

באסל גטאס

אילן גילאון

אורן אסף חזן

מרב מיכאלי

יוליה מלינובסקי

אראל מרגלית

נורית קורן

נחמן שי

עפר שלח

מנכ"ל משרד התקשורת - שלמה פילבר

רמ"ט לשכת השר, משרד התקשורת - רן שיטרית

יועץ מנכ"ל, משרד התקשורת - אבינועם רוזנבאום

נהג מנכ"ל, משרד התקשורת - יצחק דרוק

ראשת מינהל תרבות, משרד התרבות והספורט - גלית שאשו והבה

אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר - טל שחם

משפטן באגף השכר, משרד האוצר - אורי אפלבום

עוזרת ראשית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - אלידור בליטנר

סגנית האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים - סיגל יעקבי

מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי - אלדד קובלנץ

יועמ"ש תאגיד השידור הישראלי - אביגדור דנן

סמנכ"ל כספים, תאגיד השידור הישראלי - רן היילפרן

יו"ר המועצה, תאגיד השידור הישראלי - גיל עומר

דוברת, תאגיד השידור הישראלי - גילי שם טוב

סמנכ"לית חדשות, תאגיד השידור הישראלי - שלומית אברהם גלוברזון

מנהל רשת ב', תאגיד השידור הישראלי - עומר בן רובי

סמנכ"ל דיגיטל, תאגיד השידור הישראלי - אלעד טנא

סמנכ"ל טכנולוגיות, תאגיד השידור הישראלי - אודי הכהן

מנכ"ל, רשות השידור - ברי בר-ציון

מנהל חטיבת הביצוע בקול ישראל, רשות השידור - מנחם גרנית

דוברת, רשות השידור - לינדה בר

כתב, רשות השידור - ויסאם גבר

יו"ר ועד הנדסה ערוץ 1, רשות השידור, ועדי עובדים - משה שגב

יו"ר ועד משולב, רשות השידור, ועדי עובדים - מירי אדרי

ועד הנדסה ערוץ 1, רשות השידור, ועדי עובדים - אדיסו וובה

ועד משולב טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים - שלמה אברהם

ועד המח"ר, רשות השידור, ועדי עובדים - ענת אנאל כהן

יו"ר ועד הנדסה רדיו, רשות השידור, ועדי עובדים - רונן ששון

נציג העובדים, רשת מורשת, רשות השידור, ועדי עובדים - משה זמיר

ועד עיתונות והפקה, רשות השידור, ועדי עובדים - זיקי יעקבי

יו"ר אגודת העיתונאים תל אביב - רותם אברוצקי

יו"ר אגודת העיתונאים - אחיה גינוסר

מלבישה, רשות השידור - נורית אליהו

יו"ר ועד העובדים האקדמאים, רשות השידור - תמנה עורב

יו"ר איגוד התסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים - עמית ליאור

יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, ארגוני יוצרים ומבצעים - אסנת טרבלסי

אחראי היצירה המקורית באיגוד התסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים - ליאור תמאם

רכז, המשמר החברתי - חובב ינאי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

לאה ורון

אור שושני

היערכות תאגיד השידור הציבורי הישראלי לתחילת שידוריו

בוקר טוב, הנושא שעל סדר היום הוא היערכות תאגיד השידור הציבורי הישראלי לתחילת שידוריו. כמובן שהכותרת הזאת מקפלת בתוכה הרבה מעבר לעניין הזה. מצד אחד זו ההיערכות, ומצד שני פניות של חברי כנסת, שחלקם נמצאים כאן, לגבי ההתנהלות של התאגיד בתהליך הקמתו ועד פתיחתו, שאמורה להיות ב-1 באוקטובר. נמצא כאן מנכ"ל משרד התקשורת ונמצא כאן גם גיל עומר. ברוכים הבאים. ביקשנו שאדוני יגיע כדי להוריד קצת מהנטל ממנכ"ל התאגיד. הוועדה מאוד נלחמה שהמועצה תאושר ותוכל להתחיל לפעול.

אני רוצה למקד את הדברים. יש לנו כמה חלקים בתצרף, בפאזל, הזה. אחד, ההיערכות ל-1 באוקטובר, כן או לא, איך אתם רואים את הדברים. דבר שני, בתוך התהליך של ההיערכות האם מודיעין כן וירושלים לא, ולמה לא ולמה כן.

דבר נוסף, שהוא העילה המרכזית להתכנסות של הוועדה, נוגע לשתי נקודות מרכזיות. הראשונה, אני רוצה להזכיר שנקבע בחוק שיצורפו כ-450 משרות, והיה פה קרב לא פשוט, שהייתה לי הזכות להיות בין המובילים שלו אם לא ה-מוביל שלו, לצדם של אבי ניסנקורן ומנכ"ל משרד התקשורת. אבל אני רוצה לומר שהגיעו אלינו תלונות קשות על התנהלות בכל הנוגע למערכת היחסים המתקיימת אל מול עובדי רשות השידור. והאמינו לי, בגילי המופלג, במקום שבו אני נמצא וכמי שמלווה את התהליך הזה מספיק שנים, אני יודע לסנן היטב מי בא מסיבה כזו ומי בא מסיבה אחרת.

בשורה התחתונה אני יכול לומר שהיחס כלפי חלק מהעובדים, אולי חלק הארי, הוא כזה שהם יוצאים בתחושה פוגענית, שגם היא מורכבת משתי רמות. אחת, היחס. כשאתה מגיע לוועדה שאמורה לבחון אותך ולקבל החלטה לגביך, והוועדה הזאת היא פעם אדם אחד, פעם שניים, פעם שלושה; פעם השיחה היא חמש דקות, פעם עשר דקות, פעם רבע שעה – יש כאן תחושה של ביזוי. אני מנסה עד כמה שאני יכול להעביר את המסר של ציבור העובדים. אני אומר את זה בצורה ברורה, למרות שאתה יודע, אלדד, עד כמה אני מעריך ומוקיר ונותן לתאגיד החדש גיבוי, ש-90% ממנו אפילו לא בא לידי ביטוי לא תקשורתית ולא בשום מקום. מנכ"ל משרד התקשורת יודע כמה אנחנו פועלים מול האוצר ומול כל הגורמים כדי שהתאגיד יוכל לעמוד על רגליו.

ומצד שני יש, לטענתם, פערי שכר מאוד גדולים ומוגזמים. והנושא השלישי, שיציגו אותו חברי הכנסת, גואטה למשל, הוא על תמהול, האיזון הנכון שבו יהיו לא רק קבוצות מוגדרות אלא זה יהיה מקום פתוח לכולם.

משפט אחרון, אחרי שאמרתי את הדברים בצורה ממוקדת, מנומסת ומכובדת. אני מרשה לעצמי לומר שיותר מכל אחד אחר שנמצא בחדר הזה, אני מנהל מאבק של שנים לשינוי פניה של רשות השידור. כמעט יותר מכל אחד אחר, כדי שנחמן לא יעשה עם הראש תזוזה מצד לצד, כי נחמן עשה לא פחות במשך השנים. ואני יכול לומר לכם שאין הכוונה להרוג מפלצת כדי להקים מפלצת אחרת. אני אומר את זה בחברות.

גיל, אתה אדם שמעמדו המקצועי איננו מוטל בספק ושמחתי מאוד שנבחרת. עכשיו, אני מזהיר את כולנו, גם את חברי הכנסת: המלחמה הגדולה של כולנו הייתה בראש ובראשונה להוציא את הפוליטיקה מרשות השידור. ושלא נתבלבל, כי זו חרב מתהפכת שאין לה גבול. כי תמיד פונים אלינו לעשות את המעשה הנכון, הרי רק בטעות אין לחברי הכנסת מקום ב-ל"ו, הרי ברור שכל מה שאנחנו מוציאים מפינו הוא נכון והוא רק לשם שמיים. אבל אני פונה אלינו, גם אל עצמי: להיזהר מאוד-מאוד שלא נתחיל במעשה מהסוג הזה, ובסוף, שמתוך הכוונות הכי טובות נהרוג, שוב, את מה שאנחנו מנסים לבנות בעמל רב.

תודה על ההקשבה. גיל עומר, בבקשה.

איתן, האוצר נמצאים פה?

אני שחררתי את אסף, יש לו איזה דיון דחוף, אבל הממונה על השכר פה, והוא הגורם הדומיננטי.

אבל התקציב - - -

אני באתי איתם בדברים וזה התקדם בצורה מאוד משמעותית. הפעם הזאת הבעיה היא לא סביב העניין הזה, גם לדעת ראשי - - -

- - -

אבל אומרים שהאוצר לא עומד בהתחייבויות שלו.

חברים יקרים, אני לא באתי לפתוח עכשיו את כל הדיון, אני רוצה למקד אותנו בשאלות שנוגעות בעיקר לעובדים.

יגאל, בבקשה. אבל ממש בקצרה.

אדוני היושב-ראש, ביקשתי את ההצעה לסדר בגלל שאני באמת חושב שאנחנו נמצאים במצב חירום. אבל לצערי, במחילה מכבוד היושב-ראש, הדיון הזה הוא קצת עקר, בגלל שאנחנו שוב פעם מתעסקים בסימפטום של המחלה ולא במחלה עצמה. כל הסיפורים האלה – פעם סדן, פעם תאגיד השידור הציבורי וכולי – הם באמת רק הסימפטום של המחלה. ואם לא נטפל בשורש אנחנו נמצא את עצמנו שוב פעם ושוב פעם באותו דבר ועניין.

ההצעה לסדר שלי היא לזמן את מנכ"ל הרשות, את היועצת המשפטית של הרשות השנייה ואת יושבת-הראש של הרשות השנייה לדיון דחוף בוועדה על כל דרך קבלת ההחלטות בגוף הזה. תודה.

תודה. דב, בבקשה.

תודה, אדוני, אני אהיה מאוד קצר, שלושה משפטים.

היום בבוקר התפרסם סיפור נוסף, קשה ביותר, בעניין מועמדותו של מר סדן. הפעם הסתבר שבניגוד לקורות החיים שהוא העביר, הוא מעולם לא כיהן כמנהל בכיר, שזו דרישת סף ליושב-ראש חדשות 10. מכיוון שאנחנו קיימנו בוועדה דיון בעניין הזה והוא עוד לא הסתיים, ומכיוון שנדמה לי שיש תחושה שמצפצפים על ועדת הכלכלה, אני מצטרף להצעתו של חבר הכנסת גואטה, חברי, ומציע לך, אדוני היושב-ראש, לזמן את יושב-ראש הרשות, את היועצת המשפטית ואת כל הגורמים, לשימוע כאן, כדי להבין איך מתנהל אצלם תהליך הבירור. זה לא ועד בית, זה ערוץ 10.

תודה שהעלית את זה בפניי. אני יכול לומר לך שהיום אמורה להתקיים פגישה שבעקבותיה אני אודיע לכם מה נעשה בהמשך. מי שנדמה לו שהלכתי לנוח בנושא הזה, הוא טועה. אני זן חדש של רוטוויילר.

גיל, בשם כולם, אני מאחל לך בהצלחה מעומק הלב. בבקשה.

תודה. אני רוצה קודם כול לענות על שתי השאלות הראשונות שלך. שאלת האם יהיה שידור ביום התחילה, והתשובה היא חד-משמעית כן.

מה זה שידור?

רגע, הייתי שמח אם תיתנו לי כמה דקות רצוף.

ניתן לך. אני מבקש לא להפריע לו בשלב הזה, בוודאי בהופעתו הראשונה בוועדה.

אז יהיה שידור ביום התחילה, וזאת עובדה. דבר שני, אני אומר לכם בשמי ובשם מועצת התאגיד שהכוונה שלנו היא ברורה: קם תאגיד שידור עצמאי, ציבורי, חזק, שיפעל באופן עצמאי, נטול השפעות ונטול לחצים, וכל ניסיון לבוא מלמעלה, מלמטה, מימין, משמאל או מכל כיוון שהוא, ייבלם, כי כך נקבע החוק, וטוב שכך. בעניין הזה זאת באמת כוונתנו.

אני חייב לומר שקצת הדאיגו אותי דברים שאתה אמרת, על כך שפונים עובדים לחברי כנסת – והרי לא פונים רק לחבר כנסת אחד, פונים גם לזה וגם להוא – וכל אחד מנסה להגיע דרך חבר כנסת אחר, כדי להפעיל לחצים. זה כבר מדאיג אותי. אני הייתי שמח אם היו פונים אלינו - - -

לא, מדאיג אותנו יותר שאומרים לעובדים: תיזהרו מלהגיע לפה ולהביע את מחאתכם. זה יותר גרוע.

יגאל, סליחה, בואו נעשה ככה - - -

אנחנו שליחי ציבור, אם לא יפנו אלינו אז למי יפנו? סליחה, זה לא מקובל עליי בכלל, התפיסה היסודית שלך היא עקומה.

הם אזרחים, מותר להם לפנות אלינו.

אנחנו פה גם בשביל האזרחים האלה.

שנייה, אני רוצה להעיר. גיל, זאת הופעתך הראשונה, בדרך כלל אתה פוגש אותנו על המרקע. אבל שתדע לך שכל התהליך של רשות השידור התחיל כי היו עובדים שפנו מתוכה לשליחי ציבור. אנחנו כאן בדיוק בשביל זה. אז אל תטיף לא לנו ולא להם, אמור את דבריך בצורה... אל תיצור סתם... דבר לגופו של עניין.

התכוונתי שאם קבוצה פונה – זכותה. אבל כשפונים בעניין אישי, בעיניי זה כבר סיפור אחר. זו דעתי.

אנחנו יודעים גם את זה לסנן - - -

יגאל, די, מספיק. גיל, בבקשה.

נקבע תהליך, נסגר מפעל. נסגר מפעל במדינת ישראל, בתהליך עצוב. באמת תהליך עצוב. לא אנחנו החלטנו לסגור אותו, כנסת ישראל החליטה לסגור אותו. והוחלט לפתוח מפעל חדש. נקבע חוק והוחלט לפתוח מפעל חדש, שיהיו בו נורמות חדשות, שיהיו בו כללים חדשים, שיהיו בו רמות שכר חדשות. לא כל עובדי המפעל הקודם נקלטים במפעל החדש. וזה באמת עצוב. זה תהליך אנושי עצוב, באמת יש פה משהו לא סימפטי ולא נעים. אבל זה התהליך שנקבע פה, ואותו אנחנו מקיימים.

אכן רמות השכר בתאגיד הן רמות שכר אחרות ממה שהיו נהוגות ברשות השידור.

נמוכות יותר?

הן נמוכות יותר - - -

זה תלוי באיש שמבקש.

הן נמוכות יותר. נכון, חלק מהאנשים מקבלים יותר, חלק מקבלים פחות – על פי קריטריונים מקצועיים. אני חייב לספר לכם שבאחת הוועדות אדם שהרגיש מאוד בטוח אמר: אתם מציעים לי משהו, אבל אני עד עכשיו רגיל להגיע לאולפן פעמיים בשבוע ולקבל 40,000 שקל, אז איך אתם מבקשים ממני עכשיו עבודה הרבה יותר מאומצת בשביל פחות?

מאיפה אתה מביא זה?

התשובה היא כן, אנחנו מצפים מאנשים שמצטרפים לתאגיד לעבוד ולהיות עובדים כחלק מהמרקם שנבנה בתאגיד. זו הציפייה. אנחנו פונים להרבה אנשים, ואני יכול לומר לכם שמבחינת התמהיל כרגע יש מעל 51 האחוזים שנקבעו בחוק - - -

אתה יכול להיות קצת יותר ספציפי ולתת דוגמאות? על מה מדובר? מה השכר? איך הוא לעומת קודם? אלה השאלות שמעניינות אותנו. למה האפלה הגדולה הזאת בקבלה?

- - - אתם דורשים מאנשים לעבוד כאילו הם בשלוש משרות - - -

אנחנו אמנם חברי כנסת אבל לא אידיוטים מוחלטים. דבר במספרים.

חברים, העניין ברור.

אתם לא מפסיקים לשתות לנו את הדם.

אני מקיים את הדיון למרות ה... אז בבקשה.

כן, אבל הם לא מפסיקים - - -

שקט בבקשה.

אבל הוא מסית נגדנו.

אני אוציא אתכם.

אבל הוא מלכלך על העובדים שבאו - - -

חברים, אני - - -

גיל, על מה אתה מבסס את הדברים שלך, את האמירות האלה?

גיל, בבקשה.

מי פה דרש 40,000?

אילן.

איפה 40,000...

סליחה, אתם רוצים שנקיים דיון? אז שהדברים יישמעו, לטוב ולרע, כדי שנוכל גם להתייחס. אני מאפשר לכם את הבמה, אבל אתם מפריעים לבמה הזאת להתקיים. אני אנעל את הישיבה וכל אחד ילך לדרכו.

אני לא מתווכחת עם זה, אבל אנחנו עכשיו בשעת ה-ש' - - -

איתן, אנשים מדברים מדם לבם - - -

עיסאווי - - -

- - -

איתן, הרי מזה חששנו, וצריך להגיד את האמת. ובגלל זה אתה גם מקיים את הדיון הזה.

איילת, אני מודה לכולכם, אבל להזכירכם, אני יזמתי את הדיון הזה - - -

לא אמרנו משהו אחר.

סליחה. אני עושה את זה עקב כל האירועים. אם התחושה שהם מדברים עליה לא הייתה מועברת אליי ולא הייתי מרגיש אותה, לא הייתי מקיים את הדיון. ואם זה יהיה דיון שכל אחד יצעק וילך לדרכו ויאמר "אמרתי" – לא עשיתי כלום. לא, יגאל, אי אפשר - - -

תן לי, הצעה קטנה - - -

לא, תן לי - - -

הצעה קטנה שתעזור לדיון הזה. אני רוצה להציע שוועדת הכלכלה תבטיח לעובדים האלה שאנחנו נקיים ועדה בהלני המלכה, שזו הדלת האחורית של רשות השידור; ועדה שאנחנו נבוא לשם ונשמע את כולם. תאמין לי, זה יחסוך הרבה ויכוחים.

יגאל גואטה, אתה יכול כבר עכשיו להקים לך משרד שם. אבל זה לא העניין, זה לא מה שפותר את העניין. זו לא הייתה כוונת המחוקק, עם כל הדברים הקשים שנאמרים כאן על ידי העובדים. אנחנו באמת מנסים לעשות את הדברים הכי טוב, ואני בעניין הזה לצדם של חברים נוספים בוועדה, שעמלנו קשות כדי לתת... בבקשה, בואו ניתן לגיל לדבר.

כשהיו בעיות ב"פרי גליל" הוועדה נסעה - - -

תן לו קודם כול להציג את מה שהם עושים ואחר כך יהיה אפשר להתייחס לזה. אבל הוא לא מצליח לדבר.

אני אומר עכשיו שמרגע זה מי שיפריע לי, אני לא קורא לו שלוש פעמים, אני פשוט מוציא אותו. גיל, בבקשה.

ביקשתם דברים יותר פרטניים לגבי התהליך עצמו, אז תכף יפרטו פה אחרים. כיו"ר המועצה אני יכול לומר שהמועצה קבעה כללים ונתנה הנחיות, אבל המועצה לא מתעסקת בקבלת עובד כזה או אחר, אני מדבר על המישור הכללי. במישור הכללי מתקיים תהליך שנקבע, מלווה על ידי השופט קמה. עם כל הכבוד קמתי הבוקר וקראתי שאנחנו משפילים ומבזים ורומסים. אני לא חושב שלהגיע בפני ועדת איתור זה השפלה. אני מבין את הכאב של אנשים שעבדו הרבה מאוד שנים וצריכים לבוא בפני ועדה, אני מבין את זה, אבל התאגיד מחויב בפני כל העובדים שהוא יקלוט לקיים תהליך קבלה שוויוני. וראיונות זה לא דבר משפיל. יש למשל עובד ששולח אס-אם-אס אחרי שהוא היה בוועדה ואומר: אני כוכב היום במקום עבודתי ואתם משפילים אותי, כי אני צריך לבוא בפני - - -

אבל זה לא מה שהם אומרים, גיל.

סליחה, זה מה שאמרו לו, לא מה שאמרו לך. איילת, את בתורך תגידי מה אמרו לך.

אומר לי עובד: אני כוכב ואני מקבל פחות. השבוע אמר מישהו: למה אני מקבל פחות מקרן נויבך? סליחה, אבל יש אנשים מקצועיים והם יחליטו האם איקס יקבל ככה ואחר יקבל ככה.

לפי מה הם מחליטים?

לפי הערכה מקצועית.

מה זה "מקצועי"?

לפי קריטריונים מקצועיים.

מה זה? תתרגם לי את המילה "מקצועי".

נכון, יש פה דבר שהוא אמורפי. כשאתה בא להעריך יצירת אמנות, אתה יכול להגיד שזה קשקוש, בעוד שמישהו אחר יבוא - - -

אבל זה לא יצירת אמנות.

סליחה, זה לא קריטריונים.

יש פה עניין גם של יכולת מקצועית. ועל יכולת מקצועית אפשר להתווכח – אחד יגיד שהבן אדם מעולה ואחר יגיד שהוא פחות טוב.

אבל לכל המעולים צריך להיות רף ולכל הבינוניים צריך להיות רף. יש קריטריון, זה לא יכול להיות כזה פלקסבילי.

יגאל, עוד לא נכנסנו לגופו של אדם ואתה כבר רומז כל מיני רמיזות.

גיל, הקריטריונים צריכים להיות גלויים לכלל הצדדים. זה נובע מהפתיחה שלך, אמרת שאתם תאגיד חזק, גלוי ושקוף.

הקריטריונים גלויים וקבועים, ואם תרצו אני אפרט אותם. יחד עם הממונה על השכר באוצר נקבעו קריטריונים, וכשאנשים מגיעים הם משובצים ברובריקות שנקבעו. זה לא איזה חלום בלילה שמישהו חלם.

אבל האם אתם לא מנצלים בתהליך הזה את מצבם של העובדים, שהולכים להיות מפוטרים?

לא.

איך קבעת שלא, אלדד?

כי אתה העלית פה תזה שהיא לא נכונה. לא, אנחנו לא מנצלים - - -

באופן טבעי עובד שעומד להיות מפוטר הוא במצב נחות בריאיון לעומת האחר.

ממש לא.

דברו איתנו במספרים, אל תמשיך להגיד לנו "ככה וככה". תגיד מה היה מקבל קודם, מה מקבל עכשיו, מה ההפרש בין הדברים, כמה אנשים התקבלו. אותי מעניינות כרגע שאלות כמותיות, לא כוונות.

חבר הכנסת גילאון, אנשים שעבדו ברשות השידור ועוברים לתאגיד, השכר של חלקם ירד, זה נכון, זו עובדה.

אבל לא דיברנו על זה - - -

- - -

אני מבין את המעבר הזה של אנשים שהיו ברמה מסוימת... אנחנו ידענו ודובר גם עם ההסתדרות על כך שתהיה ירידה, זה לא משהו שאמור להפתיע פה אף אחד.

אל תלך איתי למקרי הקיצון, לזה שהרוויח 40,000. רובם לא שם. הרוב המכריע לא נמצא במקום הזה. גיל, אחת הסיבות להקמת התאגיד זה אותם עובדים שהיו רגילים לבוא לשעתיים וללכת. זה לא יקרה. חלק מכל מה שעשינו היה בדיוק מהסיבות האלה. אז אל תביא לי את הדוגמאות האלה. אני מבקש ממך, גיל: תביא את הדברים בצורה הרגילה, של בני האדם.

כשאתה מגיע למקום אמורה להיות ועדה שלצדה יש כללים, שיש בה רשימה של טכנאים, רשימה של מגישים, רשימה של עורכים – אתה הרי לא תשבץ עכשיו טכנאי בתפקיד מגיש. אני מדבר על כך שכל אחד בסופו של דבר די מוכוון בתוך התהליכים השונים שבהם הוא נמצא. אני פשוט מנסה להיות מוכוון, כי אתה לוקח אותי למקומות שלא לחינם החברים מתקוממים אחר כך נגדם.

מה לוח הזמנים שנותנים לאנשים תשובות.. אני אתחיל צעד אחד אחורה: האם הוועדות שפוגשות את האנשים הן ועדות קבועות?

לא.

סליחה, לא ביקשתי ממך תשובה.

האם הוועדות הן קבועות, או שכל פעם זה צוות אקראי לחלוטין? האם הצוות שבודק את הטכנאים הוא גם הצוות שיושב עם העיתונאים?

מה שאנחנו מבקשים לדעת זה השיטה. מה השיטה? האם יש שיטה? יש ועדה אחת? שתיים? שלוש? מה הרכב הוועדות? האם יושבים שם אנשי מקצוע?

נחמן דייק אותי עוד יותר.

ואני רוצה לומר לכם את הנקודה שאומרת לי היועצת המשפטית, ובצדק: בסוף, בצוות שמקבל את ההחלטה, האם יש אחד, שניים או שלושה שהם בעלי הסמכות בדין להגיד אם מקבלים אותך לתאגיד או לא מקבלים אותך?

אדוני היושב-ראש, הדבר הזה היה כבר צריך להיות מונח לנו פה על השולחן לפני תחילת הוועדה. אם הקריטריונים היו כל כך ברורים - - -

תודה, אני רק רציתי למקד אותו.

זה נראה קצת ליצנות כל הדבר הזה.

גיל, בבקשה.

לחלק מהשאלות שאתה שאלת יש תשובות ברורות, ואני תכף אבקש מהנהלת התאגיד להשיב עליהן. אבל אני רוצה לסיים בשני דברים. אחד, אנחנו נעמוד במה שסוכם. זאת אומרת, בתאגיד יעבדו מספר האנשים שנקבעו בחוק, נקודה.

ותאמרו לנו לפי איזו חלוקה.

דבר שני, ברור לכולנו שהאנשים שבאים מרשות השידור הולכים להיות חלק אורגני וחשוב בתאגיד. הם הולכים להיות עובדים של התאגיד. הם עובדים שלנו ואנחנו באמת רוצים שיהיה להם טוב - --

אבל זה לא השֶדֶר שעובר. כי כשזה עובר לוקחים שלד, מספר אנשים שיהיו ברמה מספיק בכירה, כדי שיראו שאותם מתחילים להקים משהו. אתה יודע, רואים ומריחים מתי אתם מתחילים להקים משהו ורואים אם הגרעין הוא גרעין שחלק ניכר ממנו שייך לאנשים הקיימים. ואז אתה רואה גם בתוכן, גם באופרציה, גם בעריכה - - -

תודה. גיל, בבקשה.

הכוונה שלנו היא שהם יהיו חלק אורגני מהתהליך הזה, וברור לנו שאנחנו הולכים לעבוד איתם בשיתוף פעולה. יקום פה ארגון טוב, שלא יחזור לטעויות שהיו.

תודה, אדוני. אלדד, בבקשה. אני כבר רוצה שתיכנס לרזולוציות.

אני פה בשבילך, איתן. אני אשרטט את המתווה מלמעלה למטה, ואז קרן תיכנס לפרטים היותר ספציפיים.

בחקיקה המקורית נקבע 25% של נקלטים בתאגיד החדש. זה מה שכנסת ישראל החליטה. אבל במהלך משותף, שגם אתה, איתן, היית בו וגם פילבר וגם אבי ניסנקורן, הגענו להסכמה, על דעתי ועל דעת התאגיד, להעלות את המספר הזה ל-51%. והגענו להסכמה נוספת בתהליך הזה: שעובדי רשות השידור נקלטים בתנאים של התאגיד. ומהם אותם תנאים של התאגיד? אלה לא תנאים שרקחנו באיזשהו חדר חשוך. ישבנו עשרות שעות עם הממונה על השכר, שהוא הגוף שאחראי על תגמול העובדים במגזר הציבורי, ובנינו סולמות שכר, שכולם אושרו על ידי הממונה על השכר. אחרי שסיימנו את התהליך זה פנינו מספר פעמים לעובדי רשות השידור ופנינו גם לשאר העולם והתחלנו לנהל תהליך של מיון.

יש עדיין ויכוח משפטי האם יום התחילה יהיה יום שישי ב-12:00 בלילה, כפי שכנראה יהיה. אבל זה יהיה אירוע שנדבר עליו בפעם אחרת - - -

זו פתיחה ברגל שמאל, פתיחה בליל ראש השנה - - -

חבר'ה, סליחה.

איתן, עד אז יקלטו 450 עובדים?

תשאל אותם.

אנחנו נמצאים פה בסד זמנים שגם לגוף פרטי הוא אירוע בלתי אפשרי, וצר לי על כך; אני אמרתי את זה מספר פעמים ובסופו של דבר הכנסת בחרה להתעלם ממה שאמרתי.

אני רוצה להזכיר שאלדד התנגד בגלל כל העניינים האחרים, אבל הכנסת החליטה שהיא מדברת על 1 באוקטובר.

בצער רב.

לא נכון, אנחנו אמרנו שישקלו את האופציה להאריך את זה בחצי שנה נוספת, כדי שיעלו בשתי רגליים - - -

חברים יקרים, זה היה רק - - -

הייתה החלטה לקחת קודם את ה-51% ואחרי זה לעשות את החשבון, ולא להכפיל ברגליים, לחלק ל-2, כך שאף אחד לא מבין מה מתרחש פה.

אבל זה לא העניין. הם ביקשו שנתיים, זה לא נכון ה... אלדד, בבקשה.

אלדד, אתה מאמין שב-1 באוקטובר אתם אכן תעמדו בהתחייבות ותפתחו את השידורים?

השידורים ייפתחו, אבל לגבי תוכן השידורים אין לנו עדיין תשובה. זה יהיה משהו חלקי, וייקח שנתיים להרים את זה.

מה זה חלקי?

אני עדיין לא יודע, זו משימה שאף אחד לא עשה לפני - - -

עיסאווי, אל תיקחו אותו למקומות שאני לא רוצה. כבר אמרתי, יש כל כך הרבה דברים לדון בהם, אבל תנו לו להיות ממוקד עכשיו בנושא העובדים, כי לא כל יום נוכל לקיים את הדיון הזה. אלדד, בבקשה.

בנינו את מודל השכר עם הממונה על השכר באופן מאוד מפוקח, עם סולמות שכר, כולל חוקת שכר, כלומר, איך עובדים יקודמו, כולל מודל של בונוסים לעובדים שיצטיינו, כי אנחנו רוצים לייצר גוף תחרותי שמתמגל את עובדיו הטובים - - -

אבל אין הסכם שכר.

יש הסכם קיבוצי עם העובדים?

סליחה, שקט. אלדד, בבקשה.

על פי סולמות השכר האלה התחלנו בוועדות.

לגבי השאלה על הוועדות, דבר ראשון, הגדרנו ביחד עם נציב שירות המדינה את הכללים השוויוניים והשקופים שעל פיהם יש לגייס את העובדים, על פי החקיקה. ביצענו את המטלה הזאת ואנחנו פועלים על פי הכללים האלה. אני ממש לא מקבל את האמירה שאלה ועדות משפילות. גם כשאני נבחרתי להיות המנכ"ל הזמני של התאגיד החדש נאלצתי להציג מה עשיתי בחיים. אין מה לעשות, אלה הכללים.

כמה ועדות כאלה יש?

תכף קרן תפרט, אבל מדי יום מתנהלות בין שלוש לארבע ועדות כאלה. אני אתן את המספרים הכלליים ואז אעביר את הדיבור לקרן - - -

אלדד, סולמות השכר שאתם מציעים זהים למועמדים שבאים מתוך התאגיד ולאלו שבאים מחוץ לתאגיד?

יש אותו סולם שכר לכל העובדים. בחלק מהמקרים השכר הוא נמוך יותר ממה שעובדי רשות השידור מרוויחים, לפעמים באופן משמעותי - -

אין חלוקה לפי מקצועות?

- - אבל אין שום הבדל בין סולמות השכר של עובדי רשות השידור - - -

איתן, כשאני מתערבת אתה צועק עליי - - -

איילת, אל תיקחי את זה אישית - - -

לא, אני לא לוקחת את זה אישית, אבל לא נותנים - - -

איילת, עיסאווי, אני מאוד מבקש - - -

אני לא מצליחה להבין כלום.

אני לא אשאל יותר.

לא, אני אאפשר, אבל העניין הוא שכל אחד פה הגיע עם הרשימה שלו. אני בהחלט רוצה שלכל אחד ואחת מכם תהיה אפשרות לומר את הדברים שלו ולשאול את שאלותיו, אבל מה שקורה זה שבמקום דיון שנדע לקבל עליו החלטות, זה הופך להיות דיון של "אמרנו להם".

אנחנו לא רוצים דיון "אמרנו להם".

אז זה מה שאמרתי.

אבל יש שאלה אחת שהיא מכרעת - - -

איתן, עשית את זה בגז, שאלות ותשובות, ובסוף - - -

נכון, זה מה שאני רוצה, כי הבן אדם קודם כול צריך להציג את ה"אני מאמין" שלו.

יושב-ראש הוועדה, מה תפקידה של קרן - - -

קרן עדיין לא דיברה.

אבל מה תפקידה? אתם הצגתם אותה, לא אני.

איילת, אף אחד עוד לא הציג אותה, הוא בסך הכול אמר שהיא תדבר.

אז אני שואלת מה תפקידה.

אנחנו ניתן לה להגיד את זה.

היא ממלאת מקום סמנכ"לית משאבי אנוש.

תודה, מה הבעיה לענות על זה?

זו לא הייתה בעיה, היא הייתה אומרת את זה כשהיא הייתה מתחילה לדבר, ואז היית חוסכת ממני את הזמן הזה.

אם אתם מאוד רוצים מספרים, אני אגיד לכם אותם. איילת, כמה עובדים את חושבת שהמגזר הציבורי יכול לגייס בחודשיים וחצי?

זה מסובך.

אלדד, אולי תיתן שלוש תשובות...

למה אתה שואל את זה?

אני אגיד לך. במגזר ציבורי שבו יש לך 400 עובדים, אם אתה רוצה להתחיל לעבוד באוקטובר, תיקח את 50 האנשים המרכזיים, כאלה שגם מכירים את המערכת, כדי שיעזרו לך. רוב הדברים שאתה צריך לגייס - - -

אראל, יהיו כמה שישמחו אם אתה תצא להיות יועץ מקצועי של - - -

נו, באמת - - -

סליחה, אראל - - -

- - -

אראל, עיסאווי, אלדד, חברים – אני אומר לכם, אני אסגור את הדיון. אני פשוט לא נהנה. סליחה, אני כבר ניהלתי דיונים הרבה יותר קשים. כל אחד פה מנסה למצוא חן בעיני... אני אנעל את הדיון. אני רואה שאנחנו לא מצליחים, לא מצד ההנהלה ועוד יותר לא מצד חברי הכנסת, להציג את הדיון כמו שצריך. אני לא יכול. כדי שאני אוכל לשאול את השאלות, אני רוצה קודם להבין מה הם אומרים לי. אני מסכים איתם או לא – זה כבר דיון אחר. אבל לפחות שתינתן להם האפשרות לומר את הדברים. אז אני חוזר ואומר - - -

זו פעם ראשונה שהם מציגים את זה בכלל.

נכון, פעם ראשונה. אבל כולם כבר יודעים מה יש להם להגיד, מה הם אומרים, מה אמרו להם – מספיק עם זה. די.

אלדד, בבקשה, ובלי שאלות אלינו.

עד עכשיו גויסו לתאגיד 162 עובדים, מתוכם 63 עובדי רשות השידור.

באיזה תפקידים?

די, עיסאווי.

162 עובדים, מתוכם 63 עובדי רשות השידור. בנוסף, נשלחו חוזים לעוד 75 עובדי רשות השידור. כלומר, כרגע אנחנו עומדים על 138 עובדי רשות השידור שהם או חתומים או עם חוזים בידיים. כלומר, אם אכן יחתמו עובדי רשות השידור, אנחנו נגיע בשלב הזה ל-55% עובדי רשות השידור בתאגיד.

אלדד, תסווג לנו לפי מקצועות, אם אתה יכול, את ה-63 שכבר חתמתם איתם. כי זו אחת משאלות המפתח, והיא קשורה גם למה שאראל מרגלית ניסה לכוון אליו, של איזה עוגנים אתה מייצר בתוך התאגיד החדש.

אז אני רוצה להביע מחאה קלה - - -

אני רוצה להביע מחאה לפניך. חברים יקרים, אנחנו לא באים לנהל את התאגיד - - -

נכון, אבל - - -

שנייה, שנייה. אנחנו לא באים לנהל את התאגיד, ואני מזהיר אותנו מלהתבלבל בזה. הבאנו אותם לפה כדי להבין איך התהליך מתקיים, כדי לראות האם מה שהובלנו וקיווינו כחברי כנסת קורה, כלומר, האם יש כללים שקופים, האם הפעולות נעשות מתוך מעשה נכון ולא מתוך תהליכים שלא רצינו. אבל אני לא אומר לו האם לקבל שני טכנאים או שני... אני בסופו של דבר רוצה להגיע למצב שבפני הוועדה יוצגו כל הנהלים, כל הכללים, כל הוועדות, מי, מתי, איך ולמה. אלדד, בבקשה.

איתן, אם 450 העובדים האלה יהיו בסופו של דבר מקשה אחת, במשרות לאו דווקא איכותיות ולא במשרות - -

מה זה "משרה איכותית"? אני לא מקבל את זה.

אני מדברת על משרות חלקיות, לא...

- - אז עבודתנו תהיה לשווא. אני לא אומרת לו "תיקח 20 עיתונאים ו-800 טכנאים", אני מנסה שיגיד לי באחוזים, לא במספרים אבסולוטיים, שיגיד לי את הרעיון... אני חושבת שלשם כיוון אראל מרגלית ואני חושבת שזה נכון. אנחנו בסך הכול מנסים לראות... אלדד, אני כנראה לא הסברתי את עצמי נכון; ככה זה עובד כשלא מבינים אחד את השני. תקשיב, בסך הכול אנחנו מנסים להבין איזה עוגנים אתם מייצרים בתוך התאגיד, באמת מבלי להתערב בעבודה שלך. אני לא רוצה להתערב לך בעבודה הניהולית, אני רוצה לנסות להבין איך זה אמור להיות בנוי. חלק מהעניין זה לדעת ש-450 העובדים האלה הם באמת משמעותיים.

תודה, איילת. אלדד, בבקשה.

כל המשרות שציינתי עכשיו הן משרות מלאות, הן לא שברי משרות.

לשאלתך איך בנינו את התהליך – שוב, אני מבקש מכולם, צריך לעקוב אחרי התהליך הזה כל הזמן, אבל הוא יישפט רק בסופו. כי אם כל חמש שניות יהיה איזה סנפשוט על המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע, יכולים להיות עיוותים. אנחנו, באופן סדור, מתוך החלטה ניהולית מצוינת, התחלנו בגיוס השדרה הניהולית, והשדרה הניהולית גייסה את השדרה הניהולית שמתחתיה, והשדרה הניהולית שמתחתיה מגייסת את העובדים, כך שזה לא מתפלג בצורה - - -

בשדרה הניהולית אנשי הרשות הקיימים הם חלק נכבד מהתהליך?

בוודאי. מנהל רשת ג', מנהל 88 אף-אם, מנהלת רשת רק"ע, סמנכ"לית הטלוויזיה, שהיא עובדת החינוכית, וסמנכ"ל הרדיו – מרשות השידור. וזה לא נבע ממכסות, ואני לא מוכן שאף אחד יטיל על התאגיד מכסות של עובדים כאלה ואחרים, כולל תפקידים ספציפיים, כי זו סכנה אמתית.

נכון. עוגנים, אללד, עוגנים.

בנוסף, גם סמנכ"ל המדיה בערבית. כלומר, יותר מחצי המשרות הבכירות מאוישות על ידי עובדי רשות השידור. ושוב, זה לא נבע ממכסות, הם פשוט היו הכי מתאימים, וככה זה יהיה גם בהמשך.

אתה לא צריך להתנצל; אתה צריך לעמוד באמות המידה שנקבעו בחוק ולקיים אותן. אנחנו לא לובי של אף אחד, אנחנו לובי של הציבור. יש פה הרבה חברים טובים שלנו ברשות השידור ואנחנו רוצים לשמור עליהם, אבל אם תעמדו באמות המידה אתם תמלאו את שליחותכם.

תודה, נחמן. אלדד, תסיים, ואחר כך קרן. אני רק אומר לכם שעד לרגע זה, זה הדיון הכי לא מכובד שיצא לי לנהל מבחינת האפשרות להגיע למיצוי תהליך.

על סדן היה לך פחות - - -

לא, סדן זה סוג אחר של דיון. ולא היית בו. קרן, בבקשה.

אני קרן הראל-הררי, ממלאת מקום סמנכ"לית משאבי אנוש.

למה פיטרו את הסמנכ"לית שהייתה?

אתה באמת רוצה לפתוח את הדיון הזה פה? זה לא מכובד.

למה?

לא, לא, לא, אני לא רוצה. עיסאווי, לא. לא.

זה לא מכובד.

קרן, בבקשה.

אנחנו משתדלים לקיים ארבע ועדות ביום. אנחנו פועלים לפי כללים שוויוניים, שהוגדרו עוד בתחילת הקמת התאגיד, באישור ובתיאום עם נציב המדינה.

קרן, לא שומעים מילה. תדברי קרוב למיקרופון או שתעלי את הקול.

מי שמרים שם את הקול הולך הביתה.

אנחנו משתדלים לקיים ארבע ועדות ביום, על מנת לעמוד בקצב הנדרש ובלוחות הזמנים הלא-קונבנציונליים. אנחנו עובדים לפי כללים שוויוניים, שנקבעו בתיאום עם נציב שירות המדינה עוד בתחילת הקמת התאגיד.

נשלחו מספר מיילים והודעות לעובדי רשות השידור, שאמרו שכל מי שמעוניין לבוא ולהציג את עצמו ולנסות להתקבל לתאגיד – הוא מוזמן לבוא. ולמרות שניתן דד-ליין אנחנו לא התייחסנו אליו, וכל מי שפנה אלינו באמת הוזמן לפגישת היכרות, לריאיון. כולם בסופו של דבר מוזמנים לאותו ההליך, ואנחנו כל הזמן מנסים לשפר, לייעל ולהתחשב. אנחנו שומעים את האנשים שבאים אלינו ואנחנו מנסים לקחת הכול לתשומת לבנו. השופט קמה מלווה את ההליך, ולפני מספר ימים הוא הוציא דוח שבו הוא חושב שההליך נעשה בצורה מאוד מכבדת, ראויה ומקצועית.

אנחנו ביטלנו הרבה מאוד מבחנים שחשבנו לקיים בהליך המיון, בעקבות פניות של אנשים מתוך הרשות, והורדנו את זה למינימום.

האם אתם נעזרים בחברה חיצונית או איזשהו גורם מקצועי שמסייע לכם?

בכל ועדה אנחנו משתדלים שיהיה גם יועץ חיצוני, גם איש משאבי אנוש וגם הממונה על ה - - -

אוקיי.

ואנחנו כאן בשביל לשמוע ולנסות - - -

אני אומר לך, קרן, ואני אומר לך, היושב-ראש, ולך, המנכ"ל, שמה שחשוב לי יותר מכול זה לבדוק את התהליך. אני ארצה לראות את התהליך בתרשים זרימה מסודר – מיהם הצוותים, כמה הם יושבים, כמה הם נפגשים. זה תפקידנו. אנחנו לא רוצים לקבוע איך ומה יהיה, אנחנו כן רוצים להתרשם ולהיות בטוחים שמה שקבענו כאן באמת נעשה בצורה נכונה, שקופה, שיודעת גם לכבד את האנשים שנמצאים.

איתן, גם סולמות השכר, הרי זה כסף ציבורי.

בוודאי.

אנחנו לא שואלים מי קיבל מה, אנחנו רוצים לדעת מהם סולמות השכר ומהן אמות המידה.

יועבר.

אני גם אוציא את זה בצורה מסודרת, כדי שתדעו בדיוק מה אנחנו מבקשים.

ואני אומר לכם שוב, החשיבות הגדולה היא שהצוותים הם לא מין צוותים אקראיים כאלה של מי שיש לו זמן באותו רגע, החשיבות היא שנראה שהתהליך הוא באמת... אין לי ספק שאתם רוצים את האנשים הכי טובים והכי מקצועיים, אבל אנחנו לא רוצים להיות בתחושה שהמהלכים הם כאלה שאתם כבר יודעים מה אתם רוצים ורק עושים את התהליך כדי שלא יגידו אחר כך בביקורת שעשיתם דברים בצורה לא תקינה.

אתם תקבלו את הדברים בצורה מסודרת, במהירות האפשרית.

אוקיי. אני מקריא את רשימת הדוברים: חברי הכנסת דב חנין, אילן גילאון, עיסאווי פריג', נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, אראל, יוליה - - -

כולם כבר דיברו בזמן שאני ישבתי בשקט. מה, צריך להתפרץ כדי שקולי יישמע?

יוליה, אני מודה לך שאת מלמדת אותי איך לנהל את העניין. הנה, כבר התפרצת, את חלקך עשית, עכשיו כולם כבר התפרצו. ברשותך, בואו נתחיל. דב, בבקשה.

אורחים נכבדים שלנו, אני מחזיק לכם אצבעות. אני באמת מחזיק לכם אצבעות שתצליחו במהלך המורכב הזה לייצר לנו ערוץ ציבורי ברדיו ובטלוויזיה. זה מאוד חיוני. אני אומר את זה לפני כל ההערות, כי ההצלחה שלכם היא קריטית לחברה הישראלית, כי בלי שידור ציבורי אנחנו בבעיה איומה.

אדוני היושב-ראש, אני אומר ביושר שאני חושב שלא זו הגישה של כולם. לפעמים נדמה לי שיש אנשים שלא היו שמחים שיהיה שידור ציבורי, ואני אומר את זה בצער. זו גישה שקיימת, אגב, גם בבית הזה. ולכן אני חושב שחשוב להגיד קודם כול את העיקרון הזה, שאנחנו רוצים שידור ציבורי ומחזיקים לכם אצבעות.

המשימה שלכם מורכבת ביותר, ולפעמים כשאני קורא את החוק הזה יש לי תחושה שהוא נכתב אולי כדי שלא תצליחו, לא כדי שתצליחו.

ממש לא.

אני אומר את דעתי כמובן.

החוק הוא הכי משוכלל, ותעיד על זה היועצת המשפטית.

הערתי את מה שהערתי ואני רוצה להמשיך הלאה.

ולכן, כדי שאתם תצליחו, אתם צריכים לעמוד בפני כל סוגי הלחצים, גם הלחצים הפוליטיים. אתם צריכים לשמור על העצמאות שלכם.

אבל אני מאוד מודאג בדיון הזה. אני מודאג משני היבטים. היבט אחד זה האיומים החיצוניים. יש איומים חיצוניים. אפשר להעמיס על המערכת שלכם מערכת דרישות שתהפוך את היציאה שלו לדרך לבלתי אפשרית. קל מאוד לעשות את זה. גם היום, אפילו אחרי שהחוק קיים, אפשר לחזור ולהעמיס עוד ועוד דברים, שיהפכו את התפקוד שלכם לבלתי אפשרי ולא תוכלו לצאת לדרך. יש איומים חיצוניים, אני רואה את זה, אני ער לזה, ואני חושב שאנחנו בכנסת צריכים לעמוד לימינכם אם אנחנו רוצים שיהיה פה שידור ציבורי.

מצד שני, יש גם חולשות פנימיות. והחולשות הפנימיות הן משהו שמחליש את המערכת הזאת מבפנים. צריך להבחין בכך שיש גם ביקורת שהיא נכונה ומוצדקת. אני לא קיבלתי פניות אישיות, אבל בהחלט קיבלתי פניות קבוצתיות שמטרידות אותי. למשל, הפנייה של העיתונאים. אני קראתי את הפנייה בתשומת לב, הסתכלתי על רשימת החותמים ואמרתי לעצמי שיש בה אנשים שהם ממש נכס של השידור הציבורי, אז מה קורה? האנשים האלה לא מצליחים להשתלב? הם לא מרגישים שרוצים אותם? יש פה בעיה. המערכת שלכם צריכה את האנשים האלה בפנים.

אדוני היושב-ראש, אתה הובלת פה תהליך, שאני מאוד מברך עליו, של הגנה על העובדים הקיימים. עכשיו, ההגנה על העובדים הקיימים היא משתי זוויות. קודם כול, עובדים זה לא "השתמש וזרוק". אנשים עובדים במערכת ואי אפשר להגיד להם: סגרנו, מתחילים משהו חדש, אז שלום. אלה עובדים, בני אדם, עם זכויות, עם מעמד, וצריך להגן עליהם, כמו על כל העובדים בתוך המערכת הציבורית, כולל מערכת השידור הציבורית. היבט שני, העובדים האלה הם עובדים עם ניסיון, עם ידע, עם מסירות, יש להם יכולת לתרום, חלקם בוודאי יכול להיות נכס למערכת הציבורית החדשה, ולכן צריך לתת להם עדיפות. צריך לתת לעובדים הקיימים עדיפות, גם כי הם נמצאים כבר. יש איזשהו כלל בסיסי במערכת, כולל במערכת ציבורית, שמי שכבר נמצא במערכת עדיף על מי שמגיע מבחוץ ואנחנו עדיין לא מכירים אותו.

הדבר הזה קשור גם לשאלות של יחס. ויחס זה לפעמים גם פרטים קטנים; לפעמים הפרטים הקטנים נותנים את ההרגשה הכללית הגדולה הרעה. וזה נוגע גם לתנאים, לשכר, למעמד. אנשים לא רוצים להרגיש שהם נתנו את החיים שלהם, אנשים שיש להם חלק בזה שלשידור הציבורי יש מעמד ויש פופולריות, בוודאי ברדיו אבל גם בתכניות מסוימות בטלוויזיה – ולכן העניין של היחס והתנאים לעובדים הוא מאוד חשוב לנו, ואני חושב שאתם צריכים להיות מאוד פתוחים לדבר הזה.

דב, לסיים.

נקודה אחרונה, בסוגיית השקיפות. ככל שהמערכת הציבורית היא מערכת שקופה יותר, היא מערכת ציבורית יותר. השקיפות היא חובה שלכם גם כלפי העובדים וגם כלפי הציבור, הרי אתם בסופו של דבר שייכים לציבור. ולכן אתם צריכים לעמוד בקריטריונים ובסטנדרטים גבוהים ביותר בסוגיית השקיפות. תודה.

תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאני חשבתי להגיע לדיון הזה על אף שאינני חבר הוועדה דווקא משום האפלה. אני רוצה שנבין שאנחנו נמצאים בסיטואציה שבה חלק מהאנשים, אלה שהולכים לעזוב את מקומם, צריכים להיבחן על פי הרגשתם, ואלה שצריכים להעזיב אותם צריכים להיבחן על פי מעשיהם. זאת צריכה להיות חלוקה ברורה.

גילוי נאות, אני הייתי אחד מששת הטמבלים – ככה קוראים להם – שהתנגדו לתכנית הזאת. יכול להיות שזה משום שאני איש מיושן ולא כל כך מהפכן ולא כל כך רפורמטור, אבל אני כבר ראיתי מה הרפורמות עושות היום. אני בא מתוך מקום שאם דברים התקלקלו, נהוג קודם כול לתקן אותם. והיו ניסיונות לתקן אותם, אבל בדרך יש אנשים שאותם צריך לראות. הדברים לא קרו כך, אבל אני לא רוצה להידרש לדיון הזה, כי השחתּי אלפי מילים, עד שהכחילו לי הידיים, כדי להתנגד לתהליך הזה. התהליך הזה בהחלט מבטא תפיסת עולם שלמה, ואני בעוונותיי לא חשבתי שהיעילות היא הערך העליון ביותר. היא ערך מאוד עליון, אבל לא העליון ביותר.

מה שחורה לי כאן זה שגם אחרי שהתקבל החוק, יש דרכים שונות לעשות את זה. אפשר לעשות את זה בכבוד, ואת זה אני בוחן לפי מבחן ההרגשה. אני אף פעם לא דיברתי על "מי?", למרות שאתם יכולים להבין שיש אנשים מאוד יקרים לי בתוך המערכת ואני רוצה בטובתם. מעולם לא שאלתי את השאלה הזאת. אבל לא יצאתי לָמֵד כלום מן השאלות הכמותיות שאני שואל.

מדוע התהליך הזה שבו הייתה התחייבות שלפי טבע הדברים היה צריך קודם לקחת את השדרה המרכזית, את האנשים האחרים – מדוע זה לא קרה. ולא הבנתי מכל הדיון כאן על מה צריך לוותר בן אדם שעבר מרשות השידור לתאגיד החדש.

אנחנו בכנסת, יש לנו נטייה כל פעם להשוות – לראות כמה אנחנו רוצים לתת, כמה אחרים משלמים, ואנחנו גם תמיד מוסיפים את ה-OECD, כי זה יותר מרשים. אלא שהשאלות האלה לא נשאלו כאן, ולכן זה משאיר ספק מאוד גדול ואפלה מאוד גדלה. אני עדיין באפלה הזאת, ותנסו להפריך את מה שאני אומר: שהמעבר לתאגיד החדש עולה יותר מאשר השארת המצב הקודם, ברפורמה הקודמת, במשך 20 השנים הבאות. ואתם מתבקשים להוכיח לי, כי אתם אף פעם לא עושים את הדבר הזה.

מה עלות המתווכים? מה עלות המעברים? מה עלות כל המסביב וכל הדברים האחרים, שיש בהם הרבה יותר פצועים והרבה יותר אנשים שמרגישים לא טוב?

זה לא אנושי להשאיר כל כך הרבה זמן אנשים בעמימות. תתנו את גזרתכם ותתנו אותה מיד. כל אחד שמקבל את ההחלטה, הוא צריך למצוא את עצמו בתוך גופו של האדם שמחכה לתשובה.

תודה לך - - -

אדוני, אני מצטער, למרות שאתה כיוונת את השאלות מצוין... הנימוס שלי כאן נבע מתוך ייאוש, לא מתוך נימוס... אני רוצה שתבין, זה עוד דיון אחד, כמו הקודמים, כשבסופו של דבר הפור נפל, הגזרה נפלה, והאנשים כאן הם מרמס לתהליכים שמתרחשים פה.

ולא שמעתי כמה, לא שמעתי כמה לעומת הפעם הקודמת, לא שמעתי כמה מקבל לעומת קודם מי שעובר לתפקיד מקביל, ומה מנגנון הפיצוי על הדבר הזה. אלה הן לא השאלות העקרוניות, אבל אלה השאלות המעשיות, המעניינות.

אילן ידידי, אני מצטרף לסיפא של דבריך בכל הנוגע לקבלת ההחלטה ואי-השארת אנשים בעשרת ימי תשובה הכי ארוכים שיש בין שמיים לארץ. דבר שני, כל אשר ביקשת כבר ביקשתי בדבריי, וזה יהיה. זה יהיה, ואני יכול לומר את זה כמי שילווה את העניין הזה באופן אישי. תודה, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

שלום לכולם. לבי איתכם, החברים שיושבים בשדרה השנייה, העובדים, על כל המתח שקיים אצלכם. אני מבין אתכם, אתם נלחמים על החיים שלכם, ובצדק, ואתם צריכים לעשות את זה עד הסוף. ותפקידנו כנבחרי ציבור הוא להשמיע את קולכם ולומר זאת בקול חזק, אלדד. זה תפקידנו כנבחרי ציבור. אנחנו לא באים לנהל את רשות השידור, זה לא מתפקידנו. אבל אנחנו, כנציגי ציבור, כמחוקקים, מתפקידנו לדאוג שהחוק מיושם הלכה למעשה, ומתפקידנו לדאוג שאתם – כלומר, כל מי שעוסק בעניין – לא מורחים אותנו. זה תפקידנו, זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. מניסיוננו המר, וסליחה שאני אומר את זה, אנחנו מגלים שבכל חוק עוברים תהליך מריחה, "נסתדר מול הח"כים". לא, אני אומר לכם, התהליך שקיים ברשות השידור לא מרגיע. אלדד, אתה בעצמך אמרת את זה עכשיו, אמרת: ב-1 באוקטובר נתחיל חלקית, ולגבי התכנים אין לי מה להגיד. וגם אין לנו תשובות ברורות לגבי העובדים, שמחכים באי-ודאות כדי לדעת מה הולך להיות גורלם. אני מודה, אני מקבל פניות רבות מהרבה חברים ברשות השידור, אם זה משפחה ואם זה ממקום אחר.

אבל אני רוצה להתמקד במגזר הערבי, בסדר? לגיטימי? מותר לי? יפה. חבר הכנסת מרגלית אמר שמתחילים עם השדרה הניהולית, ואתה הסכמת איתו, נכון? מתחילים עם השדרה הניהולית ואחרי זה מתחילים להקים את המערך. אז למה בקול ישראל בערבית ובטלוויזיה הערבית התחלתם להפך, התחלתם לראיין עובדים לפי שקלטתם שדרה ניהולית? קלטתם את ידידי, איש מוערך, יאסר עטילה, מנהל מדיה, אבל אין מנהל קול ישראל בערבית, אין טלוויזיה בערבית, אין שדרה ניהולית, אבל כן התחלתם לראיין עובדים ולשלוח חוזים. דבר שני - - -

עדיף שלא תשאל על אנשים ספציפיים.

אני מסכים עם אראל. בלי להיכנס לשמות.

לא שאלתי ספציפית. והשאלה השנייה שלי: חברים, אני לא מסתיר את כוונותיי הפוליטיות, אני פועל לשלב את האוכלוסייה הערבית בתוך מדינת ישראל, אני חושב שהם צריכים להיות שם.

אתה לא לבד.

לקחת לי שליש מהנאום – חרדים, מזרחים ובני מיעוטים.

גואטה, מה עם עולים? אנחנו פה גם כן.

אתם כבר מסודרים; עוד 50 שנה לא נגיע אליכם.

איתן, אני לא רוצה להיכנס לפינה הזאת, אבל מרוב שזה זועק אני חייב להגיד לך. שאלתי אליכם, אלדד וגיל עופר: 80% מהאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל היא מוסלמית, אז למה אין אף מוסלמי בשדרת הניהול?

אני מוכרח לענות על זה, אדוני היושב-ראש.

אני אתן לאדוני לענות.

אז תענה, אבל תן לי לסיים את הדברים.

אבל אתה נותן תשובות לשאלות של - - -

יאסר, אל תיכנס לנישה שאין לך מה למכור בה. ואני תופס את עצמי. תעשה לי טובה, אני שאלתי שאלה קלה, אני לא רוצה להיכנס לשאלות הקשות, אני מציע לך, אני יודע למה אני מתכוון. שתי שאלות לגבי קול ישראל והטלוויזיה בערבית. כי אני רוצה, לטובת המדינה ולטובת האוכלוסייה הערבית, שהכול יהיה ביחד. כשאני רואה שקבוצה מודרת מתפקידי ניהול, בשבילי זה מסר.

שאלה כללית, אלדד. אני בשיח איתך, מדי פעם מרים אליך טלפון, יושב איתך, ואני רגוע, הדברים מתקיימים כהלכה. אבל ברחל בתך הקטנה, תהיה אמיץ ותגיד את האמת: האם אתה מסוגל ב-1 באוקטובר לקלוט 451 עובדים ברשות השידור, בקול ישראל ובטלוויזיה? ומה אתה מתכוון להעלות ב-10 באוקטובר? תהיה אמתי, תהיה כמו שכשבנית את "החינוכית", שכולם העריכו אותך - - -

אנחנו רוצים אפילו יותר טוב מ"החינוכית".

תגיד לי את האמת, אלדד.

תודה.

משפט אחרון, איתן, לגבי האוצר. אני מבקש לדעת שאכן החוק מתקיים הלכה למעשה לגבי ההעברות התקציביות בסעיפי החקיקה, שעמלנו עליהם קשות. אני מסופק אם זה כך.

תודה. נחמן שי, בבקשה.

בוקר טוב. יש לי כמה הערות בעקבות הדברים ששמענו. תראו, אתם עוסקים באחד האתגרים הכי גדולים שאני מכיר היום במדינת ישראל, וזה להקים תאגיד מהיסוד. זה לא קורה, אולי פעם בעשור. אבל זה לא עומד לבד, כי אתם בונים אותו על הריסות של תאגיד אחר. ולכן הבנייה היא לא נקייה, היא משולבת ומעורבת גם בעניינים כספיים ועניינים פרסונליים, וחלק מהאנשים שהעתיד המקצועי שלהם תלוי ועומד נמצאים איתנו היום. לכן זה תהליך מסובך מאוד וקשה מאוד.

אבל אני רוצה לברך אתכם ולאחל לכם הצלחה, שלא יהיה ספק בכך. הוועדה הזאת, וגם אני, תעמוד לרשותכם בכל העניין, אם הוא יתנהל על פי אמות מידה ציבוריות.

תראו, יש לנו מפגש אינטרסים פה. מה רצתה הממשלה? הממשלה רצתה להיפטר מהרשות הקיימת, שלא ענתה על ציפיותיה. אבל מה שרוצה הציבור – זה מה שחשוב. הציבור רוצה כלי שיספק את הצרכים שלו בתחום התקשורת, זה מה שהוא רוצה. ואתם צריכים להיענות לצורכי הציבור. אמרת את זה, גיל, ואת הדברים שאמרת בראשית דבריך אני אזכור להרבה זמן, וגם יש לי סיבה טובה לכך: כי אני מכיר את יכולותיך האישיות. אתם משרתי הציבור היום, שזה הדבר הכי מסובך. לא את צורכי הפוליטיקה של אלה, לא שלנו ולא של אף אחד. ולכן הדבר העיקרי שאתם צריכים לחשוש ממנו זה שני הצירים העיקריים שאתם בונים עכשיו: משאבי אנוש וכוח אדם, ותקציב. שם מחכים לכם הפוליטיקאים, וראיתם את זה אפילו בדיון פה. אתם צריכים לראות איך אתם מבודדים את ההתערבות של האוצר, גם השוטפת בעתיד, בתקציב, כי שם הוא יחזיק את האצבע שלו על הדופק שלכם ואתם תהיה תלויים בו.

לא, מרגע שהם יפעלו הם עצמאים.

לא, החוק לא סידר בצורה מספקת. אני כבר קראתי ושמעתי, אין מספיק תקציב לתאגיד לפי התכניות שלהם. הם יבואו ויזדקקו, ויכול להיות שאנחנו ניתן להם גיבוי, אבל הכסף הקיים לא יספיק. רצו לעשות הוקוס פוקוס והורידו 50% מהתקציב הקיים, אבל זה לא יספיק, גם אם יורידו את השכר. ועוד לא דיברנו בכלל על היוצרים והמפיקים, שנמצאים פה, שהם אחד הקליינטים הכי חשובים.

אז דבר אחד הוא התקציב – האם אתם כבר רואים את התמונה שמחכה לכם, ששם מחכים לכם הפוליטיקאים. והדבר השני הוא משאבי אנוש וכוח האדם שאתם קולטים עכשיו. אני רוצה להשתכנע שהתהליך הזה נקי מכל מעורבות פוליטית ושהוא ענייני והוא מקצועי.

ואני רוצה להעיר עוד הערה אחת. תכבדו בבקשה את האנשים שנשאו על גבם את רשות השידור במשך עשרות שנים. זה הבית שלהם, זה המקצוע שלהם, אין להם משהו אחר והם גם לא יכולים למצוא בית אחר עכשיו. זה כל כך חשוב, ואני לא יודע אם אתם מבינים עד כמה. אני ממרום גילי כבר יודע את זה. לרבים מהם אין אלטרנטיבות, ואתם צריכים לשקול גם את השיקול הזה ולא רק לעבוד כמו professionals. יש אנשים שאם הם לא יתקבלו אצלכם הם הולכים הביתה לתמיד, והם עדיין אנשים צעירים ויכולים לתרום. אז קחו את זה בחשבון, ועזבו אותי מהאחוזים. תקלטו כמה שאתם יכולים לקלוט מעובדי הרשות הקיימים בלי שתיפגע הרמה המקצועית.

תודה, נחמן.

רגע, עוד שתי הערות. האם אתם יודעים איפה אתם הולכים להתמקם? אנחנו נפגשים מחרתיים בבג"ץ ואנחנו נפעל כמה שאנחנו יכולים כדי שהתאגיד הזה יפעל בירושלים. זה חיוני, זה חשוב - - -

זה בחוק.

זה בחוק, ונקפיד על זה.

והערה אחרונה, לחבריי המפיקים והיוצרים, איך אתם מפתחים את הערוץ הזה? הרי זה אחד מספקי התכניות הכי חשובים שלכם. האם נכנסתם לתהליך?

תודה לנחמן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה האורח המכובד שלנו, חבר הכנסת יגאל גואטה.

אני רוצה להמשיך מאיפה שנחמן שי סיים. ניסיתי לכוון לכך שאותם 450 עובדים, או 51%, הגבוה מבין שניהם, שייקלטו זה לא עניין טכני, ואלדד, אני בטוחה שאתה לא מתייחס לזה כאל עניין טכני. פערי השכר שאנחנו מדברים עליהם הם לא עניין טכני. כי אני זוכרת אותך יושב כאן מאוד מוטרד; ישבת כמעט עם כולנו בניסיון להסביר איך אתה בונה את התאגיד הזה, מאפס או לא מאפס. ודיברנו על המורכבות, כי אנחנו בהחלט לא מתייחסים לרשות השידור כאל אפס עובדים, זה ברור, ואני חושבת שגם הם לא מתכוונים להתייחס כך, גם אם לפעמים זה יוצא לא מוצלח, וכבר נחמן הדגיש מאוד את נושא הכבוד.

אתה היית מאוד מוטרד מפערי השכר הפוטנציאליים, כלומר, מפערי השכר הנובעים מעצם העובדה שהרבה אנשים עבדו ברשות השידור ברמות שכר מאוד גבוהות, ועכשיו, בתאגיד החדש, המשכורות לכאורה יורדות. אלדד, אני רוצה להזהיר אותך עכשיו מהדבר ההפוך. כשאתה קולט במסלול... אגב, אני לא יודעת אם זה מסלול דומה או שונה לעובדי רשות השידור ולאנשים מבחוץ, ואני מבינה את הצורך לקלוט טאלנטים, אלא שאני פשוט חושבת שרשות השידור מציעה מאגר לא מבוטל של טאלנטים, שלא כולם מוכרים לציבור, ואנחנו יודעים על מי אנחנו מדברים, מבלי להתייחס לאף אחד באופן אישי. יש שם תשתית מאוד טובה. ואני לא רוצה שפתאום נהיה במצב הפוך, שהשכר שבו עובדי רשות השידור נקלטים הוא מאוד נמוך בהשוואה לעובדים החדשים שנקלטים, כי גם זה דבר גרוע. הדבר הזה, אני אומרת לך בכנות, מהלך עליי אימים, כי אני גם זוכרת את החרדה שלך ועכשיו גם פוחדת מהדבר ההפוך.

בעניין של מרד בקול ישראל, אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא שמח לקום לבוקר הזה. זה לא משמח לראות את הדבר הזה. וכשאנשים מדברים על היחס שהם מקבלים, אני רוצה לשתף אותך במה שהם מדברים עליו. ולא מדובר בבן אדם ספציפי. ואני אומרת, גם לך גיל – שאני מאוד מעריכה אותך מקצועית – שאנחנו בכנסת, מטבע העבודה שלנו, שומעים הרבה יותר את העיתונאים ואת אנשי רשות השידור, את כולם, אגב, את הצלמים והסאונדמנים, כי זה חלק מהעבודה שלנו. והם בדיוק כמו כל אחד אחר שפונה אליי בטלפון או במכתב, אני רואה את זה כחלק מהעבודה שלי. וצריך לראות שהצורה שבה רשות השידור נבלעת בתוך התאגיד תהיה צורה לא משפילה.

אנשים מדברים איתי על כך שהם שלא מקבלים תשובות אם הם לא נקלטו, מדברים על חוסר ודאות אחרי שהם באים לראיונות. חלק גדול מאוד מהאנשים בטלוויזיה אומרים שבכלל לא זימנו אותם לריאיון, אף אחד לא מדבר איתם. אז שוב, הפררוגטיבה את מי להזמין ואיך להזמין היא שמורה לכם, וחזקה עליי מצוותו של יושב-ראש ועדת הכלכלה לא להתערב לכם ואני באמת נזהרת בדברים האלה, אבל אתם צריכים להבין שהפידבקים האלה הם קשים ובעייתיים, והם מטרידים אותנו. כי זה באמת הולך לעניין היחס; בסוף, יחס מורכב מדברים קטנים.

ולבסוף?

רגע, אני רוצה להגיד משהו. אני יודעת שאלדד קובלנץ רצה שהטלוויזיה תיפתח ב-2018, כולנו יודעים את זה. ואלדד, אתה יודע שאני חשבתי כמוך, אתה יודע שאמרנו את זה כמה פעמים ועמדנו מאחוריך. אנחנו יודעים שיהיה לך קשה להרים טלוויזיה, בטח לא טובה. אבל השאלה האם בכלל תהיה מהדורת חדשות ב-1 באוקטובר היא שאלה שאתם כבר צריכים לדעת אותה, אתם צריכים לדעת האם תהיה מסוגלים להרים את זה.

לסיום, איתן, יש כאן יצור כלאיים מאוד בעייתי, גם לרשות השידור וגם לתאגיד השידור הישראלי: המצב שהתאגיד מתחיל לקלוט אליו עובדים מרשות השידור בזמן שרשות השידור מתחילה לדעוך אל תוך עצמה, והם, שעדיין עובדים ברשות השידור, צריכים להמשיך להעמיד מהדורה וצריכים באופן תאורטי גם לעבוד אצלו - - -

הרעיון ברור ואני אבקש תשובה על זה.

התמהיל הזה הוא מאוד בעייתי.

תודה.

רק סיכום. אני יודעת שהתהליך הזה הוא מאוד קשה, אנחנו יודעים שאתם עוברים ימים קשים, אנחנו איתכם, וכולם פונים אלינו ואומרים "תדחו את זה", אבל במציאות שנכפית על כולנו אני לא רואה דחייה, וצריך לראות איך אנחנו מתארגנים ומתכנסים לתוצאה הכי טובה שאפשר.

תודה, איילת. יגאל, אכפת לך לתת לאראל לפניך, הוא פשוט צריך ללכת לוועדת הכספים?

לא, אין בעיה.

אז יגאל, בבקשה.

אף אחד פה לא חושב שהאתגר שעומד בפניכם הוא קל. זה אתגר לא פשוט בכלל. אבל אחרי כל השמות היפים, בסוף העיקר זה "הציבורי". זה תאגיד שצריך לרדת לציבור, להבין מה הציבור רוצה בסופו של יום. ולדעתי זו השליחות שלכם, ואני מקווה שתעשו אותה טוב.

לגבי הנושא של המספרים, בלי להתלהם, זה קצת מעליב שאתם אומרים "יש קריטריונים, הכול מסודר ומסודר ומסודר", אבל אין אפילו נייר עבודה אחד פשוט שלכם על שולחננו. זה עסק רציני, זה עסק גדול, ואני חושב שהייתם מונעים הרבה התלהמות אם הייתם מביאים נייר שאומר מה הקריטריונים, שמראה איך מקבלים עובדים ומה עומד מול עיניהם של אנשי הוועדה. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שבישיבות הבאות זה יונח לפנינו.

מאה אחוז.

אני מבקש בכל לשון של בקשה שבישיבה הבאה תביאו נייר מסודר שאומר איך אתם משלבים את נושא המגזרים בתוך הסיפור הזה, כולל בני המיעוטים, המזרחים, החרדים, כיפות סרוגות - - -

גם נשים.

דוברי היידיש.

תושבי מבשרת.

כולם. שיהיה ייצוג הולם לכל המגזרים. ובעיקר אני רוצה שתשימו דגש, רבותיי, על כך שמה שאתם עושים היום בקבלת העובדים, בראיונות, זה דיני נפשות. זה דיני נפשות. אנשים לא ישנים בלילה, אני מקבל טלפונים. ותאמינו לי, אנחנו יודעים לסנן מי סתם מתלונן ומי סתם מתריס, יש לנו בכל זאת קצת חושים. אלה דיני נפשות, אנשים לא ישנים בלילה, "תהיה לי משכורת?", "מה אני אעשה בחודש הבא?". כל הסיפור הזה של עינוי דין, הזמינו בן אדם לריאיון וחודשיים לא נתנו לו תשובה. רבותיי, קצת רגישות, באמת, במיוחד לעובדים השקופים והמוחלשים. וגם לעובדים החזקים, אלה שקראת להם כוכבים, גם אליהם צריך רגישות, בכל זאת, 40 שנה הם היו כוכבים. צריך פשוט לעשות את זה במנגינה של כבוד, לכבד את כולם בכבוד הראוי.

אני מאמין באמונה שלמה שאם תפתחו ב-1 באוקטובר לא תהיה בזה ברכה, כי זה ליל שבת. בחייאת, היושב-ראש, שיפתחו ב-2 באוקטובר, שזה מוצאי שבת.

אבל זה ערב ראש השנה.

אז תפתחו ב-5 באוקטובר. קובלנץ, הנה, אני מאשר לך, תפתח אחרי החגים, לא בליל שבת. תודה רבה.

תודה, אדוני. חבר הכנסת אראל מרגלית ידבר עכשיו, ואחר כך יש לי שאלה לברי בר-ציון בעניין העובדים, כי חשוב לי שהדברים ייאמרו כאן לפני שהוא יצטרך ללכת. בבקשה, אראל.

תודה. אני חושב שהדיון הזה הוא מאוד חשוב, למרות שהוא מאוד קשה. גיל, אלדד, דיברנו על כך שאנחנו לא רוצים להיכנס לשיקולים ניהוליים, אבל אני אגיד לכם איך אני רואה כמה עקרונות שהייתי רוצה לראות. אנחנו רוצים לראות אתכם בונים שידור ציבורי לתפארת, גם אם בשלבים, בירושלים. זה העיקרון. טדי קולק נתן את "שערי הצדק" הישן, הרשות לפיתוח ירושלים הקצו ב-1992 24 דונם עם הבניין הישן, ואני מבין שאת הדבר הזה מכרתם וזה לא הולך לקום שם. אבל תמצאו מקום אחר, בירושלים.

דבר שני, אנחנו מבינים שאתם רוצים להביא גם אנשים חדשים. רשות השידור נוהלה רע בשנים האחרונות. רע. אבל למרות שהיא נוהלה רע, יש פינות של מצוינות ברשות השידור גם היום, וכולם רואים את זה. יש אנשים יוצאי דופן ויש עשייה חיובית יוצאת דופן ברשות השידור. ולכן היינו מצפים מכם שתבואו עם נקודת מבט. אנחנו מצפים מכם לקחת את מוקדי המצוינות, הניהוליים והיצירתיים, שיש היום ברשות השידור, את חלקם, אולי לא את כולם, ולשים אותה כחלק מהשדרה שעליה ייבנה השידור הציבורי החדש, בנוסף לאלה שאתם מצרפים. היינו רוצים להתחיל לראות שזה מתגבש.

דיברו כל כך יפה אילן ועיסאווי ואיילת ויגאל על הממד האנושי, שהוא באמת מאוד קשה, ואין לי ספק שאתם מבינים אותו. זה לא הממד היחיד, אבל זה ממד גדול. אני אגיד לך גם עוד משהו, לגבי טבע האדם: נגיד שאתה מאוד מעוניין בכיוון מסוים של חדשות ואתם בוחרים אנשים מהשדרה הקיימת של החדשות ברשות השידור, ונניח שחלק מהאנשים לא מתאימים לזה – יותר קל גם למי שלא נבחר, לראות את נקודת המבט של הבחירה שלכם, לראות שאתם לוקחים החלטות, שאתם הולכים בכיוון מסוים, אפילו אם לא בחרתם בו. זה יותר קל, כי הם אומרים "אוקיי, הם הולכים עם הכישרון שקיים גם בתוך הרשות, הם בונים פה משהו, ואפילו אם הם חושבים שאני לא מתאים, אני רואה שיש פה איזה סוג של הגינות בסיסית".

כדי לבנות בניין גדול, היסודות צריכים להיות יסודות חזקים. ובתוך רשות השידור היום, למרות הניהול הרע בשנים האחרונות, יש המון כישרון. חלקו בולט לעיניים, כי רואים את האנשים משדרים ורואים את העשייה המבורכת, וחלקו הוא מאחורי הקלעים. למשל, יש לי בראש דווקא מישהי שמאפרת. למה? כי היא הייתה אימא של ילדה שהייתה ביחד עם הילדה שלי. אני רואה אותה עובדת ואני אומר לעצמי: כשאתם חושבים על מאפרת אחת מול מאפרת אחרת, ממקום אחר בארץ, שלא עובדת היום – האם יש את ההגינות הבסיסית לקחת את מי שהייתה פה כל השנים, מאפרת טובה, שבנתה פה משפחה, שגידלה פה ילדים, שהיא בשר מבשרו של השידור בירושלים.

עכשיו, אתם צריכים להבין, אצלנו בירושלים זה לא קל, אין לנו הרבה דברים שהם בנפשנו, שאנחנו טובים בהם כמו השפלה. והרבה מאוד פעמים מזלזלים בנו. אתם רואים שאת ההיי-טק הצלחנו להקים פה, אבל זה לקח לנו שנים, לקח לנו כל כך הרבה עבודה. ושידור זה חלק מהכישרון שלנו בעיר הזאת. בזכות האנשים האלה. זה חלק ממה שאנחנו מביאים. רוב השידור המסחרי, במקומות אחרים בארץ, בנוי על אנשים שבאו מהשידור הציבורי בירושלים. זה חלק מהכישרון. תיעוד, חדשות, טלוויזיה – פה עשו את זה ראשונים. ולכן אנחנו רוצים את זה לא רק בשביל העניין הפטריוטי, אלא גם מהבחינה המהותית. ירושלים ידעה ליצור, זה חלק ממה שהיא יודעת לעשות, אז קחו את האנשים הטובים שנמצאים בעיר הזאת ותבנו איתם, וגם עם אחרים, את השידור הציבורי החדש. כשנראה את זה אנחנו ניתן לכם את כל הגיבוי, גם אם יהיו החלטות קשות לגבי אנשים כאלה ואחרים.

תודה, אראל.

אני רוצה לומר שיש הבחנה ברורה בין ההנהלה של הרשות שהייתה לבין ברי והצוות שמנהלים היום את הרשות. ברי, אני רוצה שהאנשים כאן ואלה שצופים בנו ידעו שבענייני עובדים, מעבר לטיפול בעובדי הרשות, יש כל מיני קבוצות ייחודיות שלקחתי על עצמי לנסות לטפל בהן מולך, אנשים שנפלו בין הכיסאות או כל מיני דברים כאלה. ואחד הדברים שאני מבקש לברר כאן – כי אני מקבל על זה פניות וגם איילת העבירה לי – הוא עניין הזוגות הנשואים. אני לא אומר את זה כי האחרים פחות חשובים, אלא כי נראה לי שהנקודה של זוגות נשואים עובדי הרשות זה מצב שאני לא יכול לגשת אליו. אז ברי, אני מבקש ממך לתת מענה ומי הגורמים הנוספים שיכולים לעזור.

אדוני, אתה מחרים אותי? אתה תיתן לי זכות דיבור אחר כך?

באסל, אל תדאג, אתה רשום. פשוט הגעת אחרון. ניסיתי לעשות העדפה מתקנת, אבל כבר היה ערבי לפניך...

תודה. אני רוצה להוסיף על הדברים שנאמרו פה על ידי חברי הכנסת מרגלית ושי ואחרים. אני חושב שאנחנו צריכים להצדיע לאותם 1,060 איש שנותרו ברשות השידור וממשיכים לעשות, בזיעה, בדם ובמחסור של כוח אדם, שידור ציבורי טוב ואיכותי. אני חושב שמגיעות לכל האנשים האלה הכרה ותודה מכולנו. הם נותנים לנו שירות ציבורי, הם נותנים לנו שידור ציבורי איכותי.

תודה בשם כולנו.

לגבי השאלה שלך על הזוגות הנשואים, הם פנו אלינו מספר פעמים וגם פנו אליכם. במועד הפנייה וגם לאחר מכן פנינו לתאגיד, לקרן, ונאמר לנו שהנושא יטופל. תראו, יש איזו בעיה של העדפה כזאת או אחרת, אבל אני חושב שהדברים ניתנים לטיפול. צריך להעסיק לפחות את אחד מבני הזוג. התשובה הלא-רשמית שניתנה הייתה שזה יטופל, ואם אתם יכולים לפרמל את זה – זה חשוב.

מהידיעה שלי יש 18 זוגות שנמצאים בסטטוס המיוחד הזה. אדוני, בבקשה.

אני אביגדור דנן, היועץ המשפטי. אכן קיבלנו פנייה עם רשימה של אנשים, ואמרנו שהבחינה היא קודם כול עניינית, כלומר, האם מבחינה מקצועית יש מקום בתאגיד השידור הישראלי לקלוט את העובדים בהתאם לקריטריונים שוויוניים. ולאחר שקולטים אחד מהם, צריך לראות האם גם קולטים את הבן זוג או לא. אלה שאלות שלא אחת עולות. צריך לוודא שאין כפיפות בעבודה, שאין קשרי עבודה, שקליטת בני הזוג לא יגרמו קושי בעבודה תקינה.

עזוב, עם כל הכבוד, זו לא שאלה משפטית. העניין הוא כזה: יש היום 18 זוגות שעובדים ברשות השידור, לשניהם אין מקור פרנסה אחר. אני כבר אומר לכולכם, כולל לנציג של הממונה על השכר, שנחבא אל הכלים ממני: אני מתכוון להתעסק באופן אישי בעניין הזה ולוודא שיינתן מענה על כך.

עוד משפט אחד. אם אפשר, באיזושהי דרך, שהכנסת תיתן – כי אני לא רואה מישהו אחר שיעשה את זה – איזשהו סוג של עדיפות - - -

ברי, אל תציע רעיונות שלא יקרו. אנחנו לא נביא עכשיו לחקיקה ש-18 - - -

לא התכוונתי לחוק.

אצלנו זה או חוק או תקנון.

הוא אומר לך שאם זה זוג, השני ישלם מחיר כבד יותר אם הראשון יתקבל - - -

לא, זה לא מה שהוא אמר.

אם שניהם הולכים הביתה זה קטסטרופה.

חברים, שקט. ברי, תודה רבה לך. כמובן שהדברים האלה יוכנסו גם בסיכום. יוליה, בבקשה.

תודה רבה. יש לי שאלות להנהלת התאגיד, ואני לא מתכוונת לנאום, אני מתכוונת לשאול ולקבל תשובה. כי אפשר לדבר יפה-יפה כמה חשוב השידור הציבורי וכולי, אבל לי יש שאלות פרקטיות.

תמיד יש יותר טובים מהאחרים.

הבטחתם שרדיו רק"ע בשפה הרוסית ישדר 24/7 – מה קורה עם זה? כרגע אנחנו לא רואים את זה קורה. דבר שני, היה מכרז למנהל/ת רק"ע ברוסית, היו כבר ראיונות, מכתבים, מיונים, אבל זה נפסק ולא קורה שם שום דבר. והשמועות שם רותחות, "משהו לא בסדר, היה מכרז, היו מועמדים, ופתאום שקט מוחלט". משהו לא תקין, זה לא יכול להיות. או שיש כוונה מאחורי הדברים או שמשהו נעצר. אם היו מספר מועמדים והיה הליך, צריך להיות גם תוצר סופי. אבל אין תוצר סופי. אז מה קורה עם זה?

אני מצטרפת לחברים האחרים, זה לא אנושי שחלק מהאנשים קיבלו זימונים לשימוע וחלק לא קיבלו, וככה יוצא שכולם יושבים באי-ודאות, כי אלה שקיבלו זימונים עוד לא קיבלו תשובות, ואלה שלא קיבלו זימונים לשימוע בכלל לא יודעים מה יקרה איתם. אז תזמנו את העובדים ותנו תשובות. גם "לא" זו תשובה. אני הייתי במצבים שחיפשתי עבודה, והכי מעצבן זה שאתה לא מקבל תשובה, כי אז אתה לא יודע מה קורה איתך. אתם כבר מאוישים, אתם בתפקיד, אבל תחשבו קצת על האנשים שנמצאים לפני שימוע או אחריו ועדיין לא יודעים.

דבר אחרון. למה מאתר התאגיד נעלמו כל הפרוטוקולים של הישיבות? היו פרוטוקולים של ישיבות והם נעלמו.

של איזה ישיבות? של המועצה?

כל הישיבות שלהם.

של המועצה.

היו פרוטוקולים וזה נעלם.

הכול בסדר, יש את החלטות המועצה.

אבל למה אין פרוטוקולים?

החוק מחייב - - -

יש כאן שאלה מעניינת, שנוגעת גם למקומות אחרים שאנחנו עוסקים בהם, למשל ערוץ 10, אבל אני מבקש לא להרחיב בעניין הזה, כי זו שאלה שמצריכה התייחסות שהיא מעבר לנקודה של הדיון.

אז אלה השאלות שלי. זה נוגע ללבי, כי כשעליתי לארץ זה היה הרדיו היחיד שיכולתי לשמוע ולהבין מה קורה.

זה לא אנושי, זה לא נכון, ואנחנו רוצים לקבל תשובות ברורות ולא מתחמקות.

ודבר אחרון, אני מברכת אתכם. אתם עוברים תקופה מאוד קשה, חבלי לידה קשים, אבל בסוף יהיה תינוק, כי אין תוצאה אחרת - - -

תודה, גברתי. אורן חזן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, זו הוועדה שהייתי בה הכי שקט, כי אני פשוט מסכים עם כל מה שנאמר.

אותי פחות מעניין תוכן השידור, פחות מעניין אותי אם יהיו חדשות ב-1 באוקטובר או ב-20 באוקטובר, פחות מעניין אותי אם שבועיים המסך יהיה שחור או לא – אותי מעניין דבר אחד: אנשים. והסיפורים שמגיעים חדשות לבקרים, עוד מהתקופה שישבנו בוועדה המיוחדת לחוק רשות השידור ועד לרגע זה, הם מפחידים. ואנשים פוחדים לדבר, כי הם חוששים שאם הם יפתחו את הפה ויספרו את הסיפור שלהם, לא ייקחו אותם לעבודה או שייתנו להם תנאים לא נורמטיביים. יש פה בעיה שצריך לשים אליה לב, אנשים מגיל 50 לא מקבלים. ומה קורה עם בן אדם שהוא עד גיל 50, שמצד אחד לא זכאי עדיין לקבל פנסיה, ומצד שני אנחנו יודעים שבשוק העבודה הציבורי אף אחד לא ייקח בן אדם כמעט בן 50. כלומר, אנחנו מתעלמים לחלוטין מהעובדה שכל הרעיון של תאגיד השידור הישראלי או איך שלא תקראו לו... אגב, אני אפתיע אתכם: לא מפריע לי אם הוא לא יהיה בירושלים, זה לא מהותי. מפריע לי אם יהיו היום אנשים בבית שלא יהיה להם מה לאכול במקרר.

דבר נוסף, הוועדות הן לא שוויוניות, ולא רק לכתבים ולעורכים אלא גם לדרג ב' ו-ג'. לכולם. עורך חדשות הגיע לוועדה, שעה וחצי ועדה מול ארבעה חברי ועדה, בעוד שעורך חדשות אחר הגיע לוועדה בת 13 דקות מול בן אדם אחד.

קיבלנו את אותו מידע.

אז תסבירו לי איך זה מקצועי.

דבר שני, כמו שאמרתי כבר אז, אם היה שר בליכוד שהיה מקבל למנות 400 איש בלי מכרז, בצורה כזאת חפיפניקית, כנראה שכל המדינה כבר הייתה על הרגליים. פה יש אפשרות למנות מאות תפקידים בלי שום ביקורת ובלי שום פיקוח, וזה קצת מטריד. וזה לא שחלילה אני מפקפק במישהו, אני לא. המהות של הדבר הזה נולדה מזה שהניהול היה לא נכון, שההתנהלות הייתה לא תקינה, אבל מה אשמים בזה האנשים, אותה מאפרת, אותו עורך סאונד, אותו מחבר וידאו או עובדת משק בית? מה הם עשו רע, שבסוף צריך למצוא להם תחליף? לאן אנחנו כל כך ממהרים?

משפט אחרון.

אני חושב שהמחויבות שלנו, כמו שאמר חבר הכנסת גואטה, זה לדרוש מהם שיראו לנו תכנית עבודה, שיראו לנו איך נבחרים האנשים, איך אנחנו פותרים את הבעיות עם אלה שמחר בבוקר לא יהיה להם מה לאכול במקרר. שיסבירו לנו איך בן אדם... אין טעם לחזור על העניין של איפה ואיפה, שאנשים לא מקבלים תשובות, שמגיעים לראיון עבודה ולא יודעים מה השכר שהם הולכים לקבל, מה התפקיד שהם הולכים לקבל, מה שעות העבודה. הכול עמום. אותי זה מטריד.

תודה, אורן. באסל גטאס, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, יש כמה רבדים לדבר על כל מה שקורה בחוק רשות השידור והביצוע שלו. ישב פה השר גלעד ארדן כשהיה שר התקשורת והבטיח הבטחות, והנה, כמעט כלום ממה שהוצהר אז אכן התקדם לאותו כיוון.

תראו, אני הייתי מעורב בהקמת תאגיד לא פחות חשוב מבחינת גודל ותקציבים, שזה הפיכת המדען הראשי של משרד הכלכלה לתאגיד. כמובן שפה יש את הממד התקשורתי, שתמיד מעצים את הדברים, אבל מבחינת זכויות עובדים, מקצועיות, מקסום... למה עושים את התאגיד? כי יש בזה תועלת מסוימת. אבל כאן הכול הפוך. זה הכשל, החלטורות, המנטליות הישראלית הידועה.

בנוסף, יש את העניין של מרכוז התקשורת בהשפעת נתניהו, וזה מביא אותי למה שמעניין אותי במיוחד: מה שהבטיח ארדן לגבי הטלוויזיה והרדיו בערבית. הוא אמר כאן שזו הזדמנות היסטורית להכפיל ולשלש את התקציבים ולהוציא את זה לדרך חדשה. אבל אני אומר לכם שמה שאתם עושים – ואני לא יודע איך, יש מאגיות מסוימת – זה לייצר מחדש את אותו יחס כוח של השלטון מול הערבים בתקשורת. יעני, הרדיו חייב להישאר רדיו ישראל, בשירות השב"כ, בשירות האג'נדה הביטחונית.

אתם יודעים מה הערבים רואים בישראל? מה הם שומעים? הם שומעים רדיו ישראל? וסליחה, יאסר, אני לא מתכוון לפגוע, ואני גם מגיע לעובדים ואני אתן להם מילה טובה.

הוא לא התכוון להעליב אותך.

אנחנו רואים ערוץ 1, ערוץ 10, קול ישראל בעברית וגל"צ. למה אנחנו שומעים אותם ולא את רדיו ישראל בערבית, במיוחד במה שקשור לחדשות? כי לא מאמינים.

גם חנין בכל הערוצים - - -

- - -

אדוני היושב-ראש, בשבועיים של הסערה בעניין המשפחות התראיינו לכל הערוצים בעברית, חוץ מקול ישראל בערבית.

גם שם לא רוצים אתכם. הם בשפה שלך, אז הם מבינים שאתה מדבר שטויות.

דבר שלישי, הגיע אליי מידע שאני רוצה לשאול עליו. איך אתם עושים את המכרזים, במיוחד לרדיו ולטלוויזיה בערבית? איך אתם מנגישים את המכרזים האלה? מי יודע עליהם? איך נעשה תהליך הקבלה? אתה יודע מה, האג'נדה הפוליטית שלי היא שתישארו ככה ושאפילו יתדרדר. מה, אני מעוניין שהאג'נדה הקיצונית של הממשלה תגיע לצופה או למאזין הערבי? אבל יש את הקומון-סנס; למה 1.5 מיליון אזרחי המדינה, מתייחסים אליהם במנטליות של ימי ה - - -

תודה, באסל.

דבר אחרון. מבחינת כישרונות יש ברדיו ובטלוויזיה את המובילים והטובים ביותר, גם בתכניות האקטואליה, גם כמראיינים, גם בתכניות הכלכלה – בכל התחומים. אבל פשוט לא נותנים להם לעבוד. אני הבנתי שלשלוש חטיבות ברדיו בערבית כבר מינו יהודים - - -

היהודים האלה...

לא, לא, אני מוכן לקלוט, אבל בשביל לאזן... לפחות שיהיו מזרחים, שיבינו ערבית - - -

תודה, באסל.

אני רוצה לומר עוד משהו אחד. יש עיתונאי דתי מקול ישראל שהעיד שבוועדת הקבלה שאלו אותו: מה תעשה אם הרב שלך יורה לך לא לשדר משהו? אני רק אניח את זה פה.

- - -

אין דבר כזה, אני לא מאמין שיש דבר כזה.

למה אתה אומר שאין דבר כזה? מה, הוא משקר?

אני אתייחס לזה.

- - -

באסל ואורן, אני מבין שאתם נהנים זה מחברת זה, אבל בבקשה. גלית והבה שאשו, שמייצגת את השרה רגב, בבקשה.

אני ראשת מינהל תרבות במשרד התרבות והספורט, ואני מביאה את דבריה של השרה רגב כמו גם את חוות דעתנו המקצועית.

בבקשה.

אני חייבת להודות לך, איתן כבל, בשמה של השרה על כינוס הוועדה החשובה הזאת. הבטחת וקיימת, באפס זמן, ואנחנו מאוד מעריכים את המהלך החשוב הזה.

דבר שני, נמנע מהשרה רגב להיות כאן, משום שהיא מנהלת את שהותה באפריקה לקידום שת"פים עם מדינות באפריקה.

ועכשיו נחזור לישראל. כמי שמובילים צדק תרבותי, אנחנו מצרים מאוד על כך שהתאגיד המכונה "תאגיד השידור הישראלי" לוקה בחוסר שקיפות. כמו שאמר מר גואטה היקר, אין נייר עמדה, אנחנו לא יודעים את התבחינים ואנחנו לא מבינים איך נבחרים האנשים. לנו חשוב שתהיה שקיפות.

אנחנו גם מאוד מוטרדים ומודאגים ממה שאתה אמרת, איתן כבל, לגבי התמהול.

השרה רגב לא מרוצה משר התקשורת?

אני רוצה לתקן, וזאת נקודה שצריך להדגיש אותה: שר התקשורת לא מעורב. עשינו את כל התהליכים האלה ואת כל הדרך הארוכה הזאת - - -

- - -

אני אומר את זה כדי שהדברים יהיו ברורים.

חשוב לי לומר שאנחנו מאוד מוטרדים מהתמהול, במיוחד ברדיו, בדרגי הביניים. הגיעו לשרה הרבה מאוד פניות על כך שהדברים הולכים לקבע את מה שהיא נלחמה נגדו בעניין סוגיית גלגל"צ. היא לא רוצה להחזיר את המדינה שלנו לאותם ימים חשוכים שבהם רשת ג' לא ייצגה מנעד רחב של האוכלוסיות והציבוריות בישראל.

נקודה נוספת שהשרה ביקשה ממני להדגיש: היא מאוד חוששת מהיותו של התאגיד איזשהו תעתיק של תאגידי המים, שנגדם היא מחתה נמרצות. היא רוצה שיהיה פה פיקוח ובקרה על הליכים של הוגנות והגינות ושל הבעת מכלול הציבוריות בישראל. זהו, אלה הנקודות שהיא ביקשה מאיתנו להעביר.

אנחנו היינו שמחים לקבל את הפרוטוקולים של מועצת הקולנוע. ביקשנו אותם הרבה פעמים ומעולם לא קיבלנו.

טרבלסי, תודה.

אם מדברים על שקיפות, אז שיהיה במשרד התרבות - - -

- - -

טרבלסי, דברייך נשמעו בקול.

אנחנו נוהגים בשקיפות כמכלול - - -

לא, זה לא מדויק. לא קיבלנו דבר - - -

חברים, אני הייתי שמח להיות אימפריאליסט ושגם משרד התרבות יהיה פה תחתיי, אבל יש לנו מספיק משלנו. אנחנו משתדלים לעסוק בשלנו.

אני מודה לגברתי. שמעון אלקבץ, תן לי איזה שניים וחצי משפטים על מה שקורה אצלכם.

אני נמצא בסוג של פיצול אישיות, משום שעד ליום התחילה אני משמש כמנהל רשתות קול ישראל וכעורך הראשי של רשות השידור ואחראי בפועל על חטיבת החדשות של הטלוויזיה, ובתאגיד אני נבחרתי לשמש כסמנכ"ל הרדיו.

אני רוצה לחדד משהו שאולי חלק מהמשתתפים כאן לא יודעים: רשת ב' של קול ישראל, שנמצאת כיום תחת רשתות קול ישראל, בתאגיד החדש היא חלק מחטיבת החדשות המשותפת והמאוחדת, והיא לא חלק מתחנות קול ישראל, הן במובן הניהולי והן במובן של מה יהיה ואיך יהיה. כלומר, מנהל קול ישראל מנהל את חטיבת הרדיו ללא רשת ב'.

הבוקר הזה היה אחד הבקרים העצובים שלי, משום שגם אני נחשפתי למכתב של אנשי רשת ב'. מה שהעציב אותי הכי הרבה היה העובדה שמי שחתום על המכתב הזה הם לא רק בכירי רשת ב', העיתונאים שעושים את רשת ב', אלא גם אנשים שהתקבלו לתאגיד או אנשים שנמצאים - - -

שמעון, אני רוצה לקטוע אותך לפני שתגיד משהו שאני לא רוצה שתגיד. לפעמים אתה צריך לראות את האנשים האלה, ואחד מהם נמצא כאן - - -

הוא מאחוריי.

שנייה, אני רוצה להגיד את הדברים, וממך אני מבקש לא לומר יותר ממה שצריך. תבין, אנשים עובדים זה לצד זה, כתף אל כתף עשרות בשנים. זה קורה לי בכנסת יותר מפעם אחת, שבאים ומבקשים ממני להצטרף למרות שאינני חלק מ-, אבל הדבר הבסיסי הוא שאם אני לא יודע לתת את העזרה ואת כל הסיוע, אז לפחות מילה טובה. ואסור לך לשפוט בשום פנים ואופן את האנשים האלה. נהפוך הוא – הם לא באו מהמקום של "אנחנו כבר מסודרים", אלא למרות שהם מסודרים הם אומרים שצריך לתת את המילה הטובה לחברים שלהם. ככה צריך לשפוט אותם לדעתי.

איתן, זה בדיוק מה שרציתי להגיד. עובדה היא שאריה גולן, שהוא אחד העיתונאים המוערכים בתקשורת הישראלית, העיתונאי שמוביל היום את רצועת הבוקר המואזנת ביותר ברדיו הישראלי בכלל... ובכלל, רשת ב', שהייתה לי הזכות לנהל אותה ועכשיו צ'יקו מנשה מנהל אותה, יש לה יותר ממיליון מאזינים, והיא עשתה רדיו – בטח בשנתיים האחרונות, בתקופת הפירוק, שזה דווקא אחד האבסורדים הגדולים – תוך שהיא מרימה חומה גדולה ובצורה. וזה ייאמר גם לזכותכם, כי אני מעולם לא נתקלתי בסיטואציה שבה מישהו אמר לי אם כן לשדר משהו או לא לשדר משהו. ואגב, גם אם הייתם אומרים, זה לא היה קורה. היו דוגמאות רבות, והייתה עצמאות ועודנה. ישנה עצמאות עיתונאית מערכתית מוחלטת, ואני לא מכיר דומה לה בשום מקום אחר במדינת ישראל, וכבר הייתי בכמה מערכות.

אני רוצה להגיד משפט אחרון, לגבי העובדה שרק לפני חודשיים ציינו 80 לקול ישראל. מדובר בפסקול של מדינה, ואותה רגישות שחברי הכנסת דיברו עליה, חזקה עליי שאני אקפיד עליה, ולמרות שרשת ב' בתאגיד החדש לא תהיה קשורה אליי, לפחות בכל עולמות התוכן שאני אחראי עליהם אנחנו נעשה את זה בכבוד.

אגב, יש לנו תשובות מצוינות לחברת הכנסת יוליה – שאני לא מכיר אותה – ששאלה שאלות נכונות, והיא יכול לקבל עליהן מענה.

ועוד הערה, למרות שמדובר ביושב-ראש התאגיד שלי. אני לא מכיר, גיל, עיתונאי ברשות השידור שמקבל 40,000 שקל ובא רק פעמיים בשבוע לעבודה. אני לא מכיר דבר כזה.

תודה. אריה גולן, כבוד גדול לנו שקולך יישמע במיקרופונים שלנו.

אני חתמתי עם התאגיד, התקבלתי בתאגיד בסבר פנים יוצא מהכלל, קיבלתי יחס נהדר - - -

כי אתה טאלנט.

סליחה, זיקי, למרות זאת הוא חתם, אז בבקשה. ואני רוצה לומר גם לך, זיקי, שטאלנט זו לא מילה שאמורה להיות פוגענית.

אבל צריך לחשוב על האחרים - - -

סליחה, זו הסיבה שהוא חתם.

נכון. אני חתמתי על המכתב שאנחנו הוצאנו הבוקר, ולא היה לי פשוט לחתום. אמנם אישית, ברוך השם, הכול אצלי יוצא מהכלל, ואני גם מגיע לתאגיד ורואה שם עיניים בורקות וחבר'ה שמתלהבים ממה שהם הולכים לעשות, אבל עדיין יש לי חברים, ויש עניין של סולידריות, ומדובר באנשים טובים מאוד, ואני רוצה אותם איתי ועם כל אלה שכבר חתמו, כדי שנמשיך לעשות את העבודה שאנחנו עושים עכשיו.

אריה, תודה.

אני רוצה לסיים ולסכם.

- - -

יאסר, לא.

- - -

אחיה, אני אתן לך.

רגע, גם אני - - -

- - -

טרבלסי, לא בסרט הזה, לא היום. אני מטפל בכם בלי קשר להיום.

איתן, גם אני רוצה - - -

שניים אחרונים, אחיה ותמנה.

זה לא פייר, אנחנו פה - - -

חברים, כל הדיון הזה הוא - - -

העוול שנגרם הוא בלתי נתפס. צריך להודות לכם על המיליונים ועל המנהלים שמינו במינויים הפוליטיים. הם הובילו אותנו לכאן, ובסופו של דבר העובד הקטן משלם את המחיר.

בשביל זה אני מסכם את הדיון בצורה - - -

הפרלמנט מינה את המנהלים - - -

כל הדיון הזה נעשה בשביל שגם יהיה פרוטוקול ודברים שנוכל לעקוב אחריהם מקרוב. זה נעשה בראש ובראשונה בשביל אנשים כמוך, אז בבקשה.

אני לא הולך לתאגיד, קצה נפשי מהמדינה - -

לא, אני לא אומר את זה במובן האישי.

- - על כל מה שראיתי שהמדינה הזאת מסוגלת לעולל. יש חד-הוריות שהולכות עם 1,200 שקל לבית. זה לא ייאמן, זה לא נתפס. ואתם בבית הזה, במקום להגן על האנשים המסכנים - - -

סליחה, אני לא - - -

יש צדק? רק - - -

נשמה, החוק כבר נחקק.

הפרלמנט לא מינה שום מנהלים - - -

אנחנו לא מינינו את המנהלים ולא כלום - - -

אישה חד-הורית בראש השנה, נראה איך היא תעשה את הקניות שלה. בושה וחרפה.

איפה אתה עובד?

יגאל, עזוב.

אני נהג בטלוויזיה.

אחיה, בבקשה.

תבוא לטלוויזיה, תראה איך נשים חד-הוריות הולכות עם 1,200 שקל הביתה. גם ההסתדרות מכרה אותנו, גם הפרלמנט מכר אותנו, כולם מכרו אותנו, שמו עלינו - - -

לא כל הפרלמנט. הממשלה.

הממשלה, כן, ככה אנחנו נראים.

יחד עם הכנסת. צריך להגיד את זה, יחד עם הכנסת.

- - - כבל, הצלחת להקים את השידור הישראלי, ועכשיו תרשום את זה לפרוטוקול: - - - הבושה ש - - -

תודה.

הבושה שאתם מקימים היום, אתה תשמע את זה עוד חמש שנים.

תודה. אחיה, בקצרה, אני מבקש, כבר הייתי צריך לסיים מזמן.

בקצרה, אבל תיתן לי לדבר. קודם כול, אני רוצה לתקן שתי טעויות שנאמרו כאן. אחת, כשמר קובלנץ אמר איזה תפקידים נתנו לאנשי רשות השידור והאם נתנו להם תפקידים בכירים, הוא מנה את רשת ב'. אבל רשת ב' לא ניתנה לאיש רשות השידור, אלא למישהו מבחוץ.

88 ורשת ג'.

הוא לא אמר רשת ב'. הלאה.

אני כן שמעתי. אבל אף אחד לא קיבל תפקיד בכיר. נהפוך הוא, התחושה היא שמנסים לנפנף ולנער את אנשי רשות השידור, חץ ממתי מעט כמובן.

אני רוצה לתקן עוד טעות. מדובר כאן כאילו המכתב נשלח היום על ידי אריה וחברים אחרים. אבל אנחנו, אגודת העיתונאים, שלחנו כבר לפני חודשיים מכתב בדיוק בזו הלשון, מכתב שקובל על ההשפלה, על ההתנהגות, על המעבר למודיעין, שזה דבר הזוי ומנוגד לחוק, על התירוצים שבגינם עוברים לעיר מודיעין. איך אבי ליכט יכול לבוא עם התירוצים הדלוחים האלה, עם ההתפלפלויות המשפטיות האלה? איך אפשר להפוך את מודיעין לירושלים? איך אפשר להפר את החוק בצורה כל כך בוטה ושתהיה פה מין הסכמה כזאת כאילו זאת גזרה משמיים? זאת לא גזרה. חוקק חוק שכנראה לא היה כל כך טוב, כי עובדה שאף אחד לא מצליח ליישם אותו. ועכשיו, כשמנסים כל הזמן לתקן את הטעויות שנעשו, מנסים לתקן אותן בטעויות נוספות. אנשי התאגיד, עם כל הרצון אולי הטוב – אני אגב חושב שאין שם רצון טוב – לא מצליחים לבצע את הפעולה. הם לא יכולים להתחיל את השידורים ב-1 באוקטובר - -

אחיה, אנחנו דיברנו על זה.

- - והם אומרים את זה. הם ישימו שקופית - - -

אחיה, תודה.

רגע, רק שנייה - - -

לא, אחיה, אני חייב - - -

אנחנו חייבים לפנות את האולם.

אולי הפתרון הוא בהחלפת הניהול של התאגיד. אני חושב שאולי זה הפתרון הנכון.

אוקיי. תמנה, בבקשה.

אני רוצה לציין שאני עברתי ריאיון, ואמנם הוא לא היה משפיל אבל הוא היה לפני למעלה מחודש ועדיין לא קיבלתי תשובה. אז סליחה, אבל אני רואה בזה התעללות, אני רואה בזה השפלה. תשובה, כן או לא, היא תשובה, ואני מוכנה לקבל את התשובה הזו. וכמוני יש עוד כמה וכמה אנשים, אני לא היחידה. ודרך אגב, אני לא טאלנט.

דבר נוסף, כל המשרות בדרגות הביניים והבכירות כבר מאוישות, ואנשים ברשות השידור שנמצאים בתפקידי ניהול מקבלים טלפונים די מעליבים. בן אדם שנמצא 20 שנה, שיש לו ניסיון של 20 שנה, מציעים לו לקבל תפקיד שהוא תפקיד של מישהו מתחיל. אני חושבת שזה עלבון גם כן. לכן התחושה שלנו, העובדים, היא שיש כאן איזושהי מגמה לסמן וי, להגיד "זימנו עובדים והם לא רצו להגיע".

תודה, תמנה.

לא, יש לי עוד משהו להגיד.

משפט.

לא, לא משפט, איתן, בחייך.

יש ועדה שממתינה בחוץ.

תמנה, אני מצטער אבל לא הייתה תכנית שאני אתן לאנשים לדבר.

יש גם עניין של שקיפות. אני מחפשת את הפרוטוקולים של המועצה, ואין פרוטוקולים, יש רק החלטות.

לגבי שוויון, כשאותי ראיינו היו חמישה אנשים שראיינו אותי ונכתב פרוטוקול. שמעתי שבשבועיים האחרונים יושבים שני אנשים ואין פרוטוקול. אז איפה השוויון? מה קורה עם נשים? מה קורה עם באר שבע? אני באה מבאר שבע ואני לא יודעת אם יש מערכת או אין מערכת בבאר שבע. זה לא יכול להיות שבתאגיד שידור ישראלי חדש אין מקום לכל הדרום, אין לא טלוויזיה ולא רדיו.

תמנה, תודה.

הגיע הזמן שתיתנו את הדעת גם על הדברים האלה.

תודה, אני רוצה לסכם.

ושלא לדבר על זה ש - - -

לא, לא, לא, תמנה, תודה, אפילו לא עוד רגע. עכשיו אני מסכם.

עוד משפט.

לא.

רבע.

לא.

עשירית.

לא, די, מספיק. מחכים כאן בחוץ. יש כללים בבית הזה. אני רוצה לסכם, ומרגע זה אף אחד לא מפריע לי.

הדיון הזה הוא הדיון חשוב והוא לא נעשה כדי שיבואו עכשיו העובדים... אני חושב שהדברים שחברי הכנסת אמרו ייצגו בצורה מאוד נאותה את המסר של העובדים.

אני רוצה לומר לכם ולחברי הכנסת, ושיהיה ברור: התאגיד זה חוק שחוקק על ידי הכנסת, והוא פועל יוצא של תהליכים שונים שאנחנו מבקשים לשנות את אמות המידה שלהם. אי אפשר למדוד את התאגיד כשהוא עוד לא התחיל. כבר שואלים אותו מה ישודר בין חמש לשש והאם דודלי יחזור. אבל חבר'ה, סליחה, עוד אין כלום, עוד אין שום דבר.

זה לא פשוט לפטר עובדים ולשלוח עובדים הביתה. אלוהים בשמיים עדי שכל עובד שמדבר איתי, הבטן שלי מתהפכת. ואני כל הזמן מנסה לראות איפה אני נמצא בתוך התהליך הזה. ראשי התאגיד, אני אומר לכם שאני לא אתערב לכם בתכנים ובמי שאתם לוקחים ומי לא, אבל אני אלחם בכם בכל הכוח כדי שהכול יהיה שקוף, כדי שאנשים לא יושפלו, כדי שזמן יהיה זמן, כדי שנהיה בטוחים שאכן אמות המידה שבהן נבחרים האנשים הן אמות מידה מקצועיות ומכובדות.

אני אומר בצורה הכי ברורה, זה לא התפקיד שלנו לבוא ולבחור בין זה לזה. ואני אומר לעיסאווי, אני לא מצפה שבראשון לחודש כבר יעלה הקריין ויתמתח לפני שידור החדשות. יש כאן תהליך שבו - - -

אז החוק לא מתקיים.

יש כאלה שהם קוסמים, שכבר יודעים - - -

זה החוק.

לא, החוק אומר שהשידור יתחיל בראשון לחודש, הוא לא אמר שבראשון לחודש כבר יעמוד החיים יבין של 66'.

- - -

סליחה, אני כתבתי את החוק, בחלקו, אז אל תגידו לי מה כתוב בו.

אני אלווה את זה אישית. אני לא רוצה ועדת משנה ולא כלום, אני ארצה ללוות את זה באופן אישי; ללוות את הוועדות, לראות איך הדברים מורכבים. אנחנו גם נקים צוות שילווה את הדברים האלה מקרוב, בשבילכם. וכמו שהתעקשנו, גיל, שאתה כבר תוכל להיות בתפקידך כיושב-ראש המועצה... וכבר אמרתי לאלדד, כל יום שיעבור יגיע הרגע שאתה לא תוכל לעשות את זה לבד.

אני אומר בצורה ברורה שאת כל השאלות שנשאלו כאן אני אבקש לקבל בכתב, באופן מסודר, ושאלות נוספות שייצאו מאיתנו יועברו אליכם. אנחנו נלווה את הדברים מקרוב, אנחנו נעזור לכם שיהיה תאגיד שידור ציבורי ישראלי חזק, אבל תעזרו לנו לעשות את זה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.