הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 222

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ב בסיון התשע"ו (28 ביוני 2016), שעה 13:45

1. תקנות בתי הדין השרעיים (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016.

2. תקנות הדיינים (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016.

3. תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016.

4. פניית חה"כ מרב מיכאלי לדון בעניין היערכות לכניסת חוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה לתוקף.

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

אורי מקלב

מרב מיכאלי

שולי מועלם-רפאלי

מנכ"לית משרד המשפטים - אמי פלמור

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - יעקב פרידברג

עוזר ליועמ"ש, משרד המשפטים - עמיר הרן

יועמ"ש לבתי הדין השרעיים, משרד המשפטים - אדם אבזק

עוזר ראשי ליועץ המשפטי, בתי הדין הרבניים - רפי רכס

הנהלת בתי המשפט - שירי לנג

לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט - חנית אברהם בכר

מנהלת תחום גישור, הנהלת בתי המשפט - נטלי לוי

ממונה ארצית יחידות סיוע, משרד הרווחה - ענת מלכה ענבר

היועצת המשפטית, משרד הרווחה - רינת רחל וייגלר

רפרנט ממשל ומינהל באג"ת, משרד האוצר - דורון סמיש

מנהל מינהל הדיור הממשלתי, משרד האוצר - ניר ברלוביץ

מנהל אגף דיור ממשלתי אגף החשב הכללי, משרד האוצר - עמית אלון

מרכזת ועדת האגרות הבין-משרדית, משרד האוצר - שרה ונסו

מגשר ועו"ד, מרכז השלטון המקומי - אמיר זימן

מרכז רקמן לקידום מעמד האישה - קרן הורוביץ

עו"ד - פרופ' דב פרימר

יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת - מאירה בסוק

מגשרת - עינת קליין

עורכת דין ומגשרת - מיכל פיין

לשכת עורכי הדין - פנחס מיכאלי



בלהה אילון



מוטי אלבז

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

נועה ברודסקי לוי

אסף פרידמן

חנה כהן

תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016

תקנות הדיינים (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016

תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016

צהרים טובים, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החוקה. אני מברך את חברי חברי הכנסת שאולי יגיעו, את אנשי הממלכה בראשותה של מנכ"לית משרד המשפטים, המאוד יקרה ואהובה עלינו, וכל שאר הצוות, וכן את היועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים.

הוא גם חלק מהממלכה שלנו.

מרב, ברוכה הבאה.

היושב-ראש, מה קורה? הנה, החפצים שלי כאן כבר מזמן.

אה, ככה זה. אני אזכיר לך משהו, שאת בטח לא אוהבת שנדמה אותך לזה, אבל ככה עובדים בכולל. את מגיעה לכולל, שמה את הכובע, וככה את נמצאת ויכולה להמשיך לשני, לשלישי וכו'.

טוב שאתה אומר את זה לפרוטוקול.

ציפינו להכחשה גורפת, אבל אין אפילו הכחשה.

טוב, רבותי, בירכתי את חברי הכנסת, ואנחנו מתחילים. עברנו הליך מעניין בנושא של סכסוכים ולמדנו איך ליישב סכסוכים לא דרך בית משפט. עברנו הליך וראינו שאפשר ורצוי לפתור את הסכסוכים עוד לפני שאנחנו מגיעים לבית המשפט. מערכת המשפט לא היתה מאושרת כל כך בנושא הזה – שמעתי מסגני הנשיא של בתי המשפט לענייני משפחה שהם גמגמו מאוד בנושא של החוק, אבל הסברנו להם שהעסק הזה עובד, עובד בקהילות, וכנראה שבפועל רוב הסכסוכים שלא מגיעים לגירושין נפתרים דווקא בדרכים האלה של גישור. יש לזה חשיבות.

סיימנו את זה בשעה טובה ומוצלחת, דא עקא שיש אגרות, המדינה גם כן רוצה את חלקה. ברפרוף, עושה לי רושם שהאגרות הן בסדר, אבל ניכנס לזה.

מכאן ימשיכו אנשי משרד המשפטים. החלק השני - אחרי שעברנו את הכל, ואחרי ואחרי, עכשיו מגיע התכלס. אנחנו מחוקקים כאן את החוק, משקיעים את מיטב חלבנו, כמו שאומרים, כדי שיהיו חוקים טובים, אבל אם אחר כך הם נשארים רק בספר החוקים, על המדף, ולא מתממשים, אז לא עשינו כלום. אנחנו גם שואפים תמיד לראות שזה יתממש. בתחילת הדרך היה לנו מפגש בנושא ונדמה לי שאמי פלמור ואליעזר יבלון התחייבו ואכן החלק ההוא מומש. בחלק השני נדבר גם על הנושא של המימוש.

בבקשה.

בשבועות הקודמים דנו כאן בתקנות להסדר התדיינויות, שבלבן הבקשה ליישוב סכסוך, שזה הליך שבמסגרתו מגישים בקשה למזכירות של ערכאה שיפוטית מוסמכת. כרגע מדובר בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. אני מקווה שבתקופה הקרובה מאוד נחיל בצו את התקנות הללו גם על בתי הדין השרעיים ואז האגרה תוחל גם בהם.

על הבקשה ליישוב סכסוך, שהוא אקט שמוביל להפניה ליחידת הסיוע – שהיא חובה – שם זה עד ארבע פגישות - - -

אלא אם כן?

אין דיון בבית המשפט בבקשה הזאת עצמה. רצינו שזו תהיה אגרה שמצד אחד מאפשרת להגיש את הבקשה הזאת בלי שיישקלו שיקולים כלכליים, ולכן האגרה היא נמוכה, ומצד אחר לא רצינו שהיא תהיה בחינם או שווה לכל נפש, עד כדי כך שהיא תוגש ביתר קלות. מצאנו את האיזון על הסך של 100 שקלים.

דרך אגב, בפתיחתי שכחתי לומר שמעבר לתועלת הגדולה של זה כלפי הזוגות, שנקווה שכתוצאה מזה לא יתגרשו ויגיעו לעמק השווה, זה גם נותן סיוע גדול למערכת המשפט, שכולנו חפצים ביקרה, כי אם זה מצליח זה יכול לשחרר אותה ממסה גדולה מאוד של דיונים, שכן הם כבר לא צריכים להגיע לבית המשפט ולא לכלום. אנחנו רוצים לשחרר כמה שאפשר יותר כי גם כך הוא עמוס לעייפה.

אם ההליך יצליח, למעשה לא תהיה תובענה אחר כך וממילא האגרות שנגבות עבור תובענות ועבור כל יתר התיקים שנפתחים במסגרת סכסוכי המשפחה לא תשולם בהם אגרה. הסכסוך יסתיים בכך שהמבקש הגיש בקשה ושילם 100 שקלים. זאת אגרה ששווה לכל הערכאות השיפוטיות. אני מאוד מקווה שזו סנונית ראשונה לכך שנשווה את האגרות ביתר העניינים. כידוע, זה נושא שישבנו עליו כאן לאחר עבודה מרובה וההליך נמצא תקוע.

תן לי להבין - משלמים את האגרה הזאת והיא לארבעת הדיונים, ואם זה לא הולך זה גם אחר כך להמשך בבית המשפט?

אם ההליך של בקשה ליישוב סכסוך לא צלח ומוגשת תובענה, צריך לשלם על התובענה כפי שקבוע היום בתקנות השונות, בין אם זה בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין רבני.

חשוב להדגיש, בהנחה שההליך של הבקשה ליישוב סכסוך כן מצליח ויש הסכם שבסופו של דבר רוצים לאשרר אותו, אזי אם מדובר על הסכם שהגיע עוד בשלב – מה שקרוי בתקנות – עיכוב ההליכים, כלומר במסגרת הבקשה ליישוב הסכסוך עצמו, התקנות מאפשרות לומר שלא יצטרכו לשלם אגרה נוספת עבור אישור ההסכם. אבל זה רק כאשר מדובר בהסכם שנעשה בתקופת עיכוב ההליכים, כלומר בתוך העד 60 ימים. בהנחה שיחידת הסיוע הפנתה את הצדדים החוצה או שהם הגיעו להסכם באופן עצמאי בכל דרך אחרת, בגישור או בצורה אחרת, והם רוצים להביא לאישור את ההסכם שהם עשו מחוץ ליחידת הסיוע, הם יצטרכו לשלם את האגרה שקבועה רק עבור אישור ההסכם, והיא קבועה בכל ערכאה.

יש כאן עוד שני תיקונים קטנים שהגיעו אלינו.

אם הם מגישים תוך כדי ההליך, נניח שמישהו מהצדדים נאלץ להגיש בקשה לסעד זמני - - -

על זה צריך לשלם לפי האגרות הקבועות. את זה משלמים בנפרד. ה-100 שקלים שכתובים כאן הם רק עבור הבקשה ליישוב סכסוך. בעצם מדובר באגרה חדשה.

מה גובה האגרה שמשלמים בבית משפט?

תלוי למה, תלוי לאיזה הליך.

היתה בקשה כזאת, אפשר להגיד כמה. זה 547 שקלים.

גברתי, את אולי חדשה בוועדה - - -

כבר לא כל כך.

אז אם לא, את בוודאי זוכרת שכשאחד מדבר - ודברי חכמים בנחת נשמעים. מבקשים ומקבלים, אבל לא נכנסים.

יעקב, אני רוצה להבין אם 100 שקל זה הרבה או קצת.

מאה שקל זה מעט מדי, זו האגרה הכי נמוכה בספר. למשל, בבתי המשפט לענייני משפחה, כל תביעה אחרת, שזו האגרה שהיא יחסית נפוצה, זה 477 שקלים. או למשל אגרות של תביעה לגט בבית דין רבני, זה כ-260 שקלים.

יכול להיות שהתהליך התחיל בבקשה לגירושין ורק אחרי זה יש בקשה להידיינות בהליך ליישוב סכסוך? יכול להיות מצב כזה? יכול להיות מצב שקודם כל מישהו או מישהי הגישו בקשה להליך גירושין - - -

לפי החוק זה כבר לא יכול לקרות.

לא יכול לקרות שלא יהיה דיון, אבל גם לא יהיה אפילו פתיחת תיק?

לא, לא ניתן. לפי החוק לא ניתן להגיש תובענה עיקרית.

בשלב הראשוני זה יקרה. לפי התקנות היום זה כן חל על בני זוג שכבר יש ביניהם הליכים אם הם פותחים תיק חדש. זה נכון לגבי השלב הראשוני של החוק.

אז יכול להיות שנכון לא לקחת מהם את האגרה.

יעקב, ציינת בדבריך שמצד אחד אתה רוצה להקל, אבל מצד אחר אתה לא רוצה שזה יהיה הליך שקל להשיג אותו. כלומר, צריך סכום של רצינות כדי להיכנס להליך. אבל אנשים שכבר היום מופנים ונמצאים בתוך תהליכי גירושים, או שפתחו כבר תיק, אז את הרצינות הם כבר הוכיחו.

הם לא יצטרכו להגיש בקשה.

בשלב הראשוני, עכשיו, כשהחוק הולך להיכנס לתוקף ב-17 ביולי, הרי לפי התקנות זה כן יחול על בני זוג שכבר יש ביניהם הליכים אם הם פותחים תובענה חדשה.

אבל זה תיק חדש במסגרת ההליך הכללי.

אבל זה כן נכון שזה חל על בני זוג שכבר יש ביניהם הליכים.

אבל גם להם זה יחסוך, כי אם הם היו מגישים את זה במסגרת החוק הישן, כתובענה, זה היה עולה להם פי שניים וחצי.

האגרה אינה גבוהה, זה נכון.

יש אגרות שמגיעות גם ל-3,000 שקלים.

אבל זה הליך שאנחנו מחייבים אותם לעשות את זה. גם הפקת דרכון זה אגרה.

אם זיכרוני אינו מטעה אותי, עדיין אנחנו מחכים לתשובות של בית הדין הרבני לגבי האגרות.

נכון.

משום מה זה היה צריך כבר להיגמר עם השוואה או משהו דומה, וזה כבר לוקח חצי שנה או שנה.

דובר על זה שזה יסתיים ביוני.

יוני כבר היה. אנחנו בסוף יוני.

נצפה לו עד שיבוא. יש עוד יום, ואולי זה יגיע עד יום חמישי.

אני מתעסקת בדיני משפחה משנת 99'. העברתי למשרד המשפטים סוג של נייר עמדה בנוגע לחוק גישור חובה.

לא שמעתי מטעם מי את.

אני לא מטעם אף אחד, תודה לאל. אמנם אני מתנדבת 15 שנה בוויצ"ו - - -

מטעם עצמך והקדוש-ברוך-הוא.

יש לי מרכז גישור כבר הרבה שנים ואני מתעסקת רק בדיני משפחה וירושה מאז 99', עת התמחיתי אצל השופט גייפמן, שהיה בין מקימי בית המשפט לענייני משפחה, ונתבקשתי עוד בזמנו ונתתי נייר עמדה לגבי כל הביצוע של התקנות של חוק הסדר התדיינויות.

נתבקשת על-ידי מי.

לשכת שרת המשפטים. נפגשתי עם לשכת שרת המשפטית והערתי את ההערות וההארות שלי.

אני חושבת, גם כמגשרת וגם כעורכת-דין בדיני משפחה, שהחוק הזה הוא מאוד מבורך. בעיניי הדבר החשוב ביותר זה הביצוע, כי על זה זה יקום וייפול.

היום יש בקשה כזאת שנקראת "בקשה ליישוב סכסוך". מעת הקמת בתי המשפט לענייני משפחה היה ניתן להגיש את הבקשה הזאת והיא עולה 547 שקלים. האם מבחינת האגרות הבקשה הזאת שעכשיו תעלה 100 שקלים, תוסר? עדיין זה קיים באגרות של בית המשפט לענייני משפחה.

למה זה נשאר אם לא צריך להשתמש בזה?

זה לא ברור ולכן אני מעלה את זה, כדי שלא יהיה כפל, לא יהיו שאלות ולא יהיו מקומות להכשיל את אותו ביצוע של אותו חוק, שהוא מבורך.

דבר נוסף, כאשר פותחים הליך דרך יחידת הסיוע, את הליך המהות, ואחרי זה עוברים לניסיון להגיע להסכמות, יש המון המון דברים שישנם בדרך, בין אם זה הפניה למומחים, כי יש גם נושאים של רכוש והיוון ואיזון משאבים. לכן גם משך הזמן הקובע הוא לא תמיד ריאלי, אבל טוב שיש גם תיחום. מה קורה כאשר מצליחים להפנות - הרי יחידת הסיוע לא תוכל לגשר וגם אין לה את כוח האדם ואת הכלים – ותעביר את זה לגישור וכתוצאה מהגישור הזה יצמח הסכם. האם לאחר שמשלמים את אותה אגרה צריך עוד פעם לפתוח תיק לאישור הסכם, מה שקורה היום, ולשלם את ה-547 שקלים, או שאפשר יהיה לתת איזשהו תמריץ, שבעיני הוא מאוד חשוב, ולהגיד: אוקיי, פתחת בהליך של בקשה ליישוב סכסוך, אנחנו ניתן לכם קטליזטור לזה שבחרתם במסלול ההסכמי ולא נחייב אתכם אחרי זה, גם אם אתם הולכים לגישור חיצוני או גישור בחינם דרך אחת מהעמותות שתהיינה, ולא תצטרכו לשלם ?

השאלה ברורה. יעקב אמר שאם זה נעשה בתהליך של הגישור, אז לא יהיה. אם הולכים לאפיקים אחרים, זה יהיה.

יש הבדל בין גישור חיצוני וגישור פנימי.

מאחר שאת שאלת ופירטת, הוא ייתן עכשיו תשובה יותר מפורטת. בבקשה, יעקב.

סעיף 3(ט) לחוק קובע: "הגיעו הצדדים להסדר בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה, רשאית ערכאה שיפוטית לתת תוקף של פסק דין להסדר בעניין שהיא מוסמכת לדון בו". כשקוראים את זה בתוך המארג הכללי של התקנות והחוק, אנחנו סבורים שאפשר לומר שבהנחה שזה קורה תוך כדי תקופת עיכוב ההליכים ומדובר בהמשך של בקשה ליישוב סכסוך שנפתחה, והסכסוך עצמו נפתר ביחידת הסיוע, אזי אפשר לומר שזה הגעה של הצדדים להסדר בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה ורשאית ערכאה שיפוטית לתת תוקף לאותו הסכם שהם הגיעו אליו ואין צורך לגשת ולשלם אגרה עבור אישור ההסכם.

זה כתוב?

זו פרשנות. אנחנו חושבים שמדובר פה בהמשך של הבקשה ליישוב סכסוך.

למה פרשנות? מאחר שדנו כבר בחוק ובתקנות ובכל, למה פרשנות? למה שלא יהיו כתובים דברים ברורים? למה צריך לפרש?

זה פשוט נובע מהחוק, זה לא קשור לתקנות.

כך אנחנו נוהגים גם היום. גם היום, כשמוגשת תובענה בענייני משפחה ובמסגרת ההליך הצדדים מגיעים להסדר גישור או הסדר פשרה, אנחנו לא גובים אגרה נוספת עבור הבקשה לאישור ההסדר. אנחנו רואים את זה כחלק מההליך שבעדו כבר שולמה אגרה.

זה לא מה שנאמר. הבנתי שיש הבדל בין אם הליך הגישור נעשה במסגרת החוק שאנחנו מדברים עליו, שזה מחייבים אדם ללכת, ואז אם הוא שילם את האגרה וזה הסתדר, אז את האישור דרך בית המשפט לא צריך לשלם. הוא הוסיף שאם כן הגיעו להסדר, אבל לא בהליך הזה, כן יצטרכו לשלם על אישור של בית המשפט. זה קצת שונה ממה שאת אומרת.

אני אסביר למה התכוונתי. כאשר נפתח הליך בבית המשפט, בין אם בתובענה רגילה, או באמצעות בקשה ליישוב סכסוך והצדדים הגיעו להסדר, אנחנו לא נגבה אגרה בעד הבקשה הנוספת. אם לא נפתח שום הליך בבית המשפט, אפילו לא הוגשה בקשה ליישוב סכסוך, והצדדים מיוזמתם הלכו ופנו למגשר חיצוני והגיעו להסכם והם מגישים את זה לבית המשפט, אז אנחנו נגבה את האגרה שקבועה בתקנות שלמיטב ידיעתי עומדת על 235 שקלים.

אבל המצב עכשיו הוא קצת שונה מהמצב הקיים. יש פה בעיה שחייבים להעלות אותה.

אגב, האגרה בעד אישור הבקשה, כשעושים את זה מחוץ לבית המשפט, עומדת על 235 שקלים.

547 שקלים, בוודאות.

אני ליוויתי את הליכי החקיקה והתקנת התקנות למין הרגע הראשון. בהתחלה מטעם הפורום ליישוב סכסוכים של לשכת עורכי הדין, ועם חילופי הגברי בלשכה פעלתי לבד. היום אני מטעם המרכז ליישוב סכסוכים של מרכז השלטון המקומי, שגם יש לו מרכז לטיפול במשפחה.

אני רוצה לחדד את הנקודה שהעלתה עינת קליין. מטרת החוק היא לעודד הגעה להסכמים ומחוץ לבתי המשפט, כולל מחוץ ליחידות הסיוע. לא עושה שכל כל כך אם כדי לעשות הסכם מחוץ לבית המשפט ומחוץ ליחידת הסיוע הזוגות יצטרכו לשלם 548 שקלים, בעוד שכשהם יגיעו את הבקשה ואז יגיעו להסכם, הם ישלמו 100. אנחנו צריכים לתת מוטיבציה לזוגות בכלל לא לפתוח בקשה ליישוב סכסוך, כלומר להקטין את אותה עלות של 548 שקלים היום, ל-100.

אני מבין שהבדל הגיוני אחד יש, שפה הם מחויבים לעשות, ושם הם רוצים לעשות.

דווקא אלה שמתנדבים צריכים לקבל פרס.

אם תתפרצי בכל פעם, בסוף לא תהיה לך זכות דיבור וחבל. אז להתאפק, זה בסדר, ואחר כך יהיה לך.

אני מניח שדבר שאנחנו מחייבים אנשים לעשות, יש היגיון גדול להגיד שהסכום יהיה נמוך, כי לא נתתי לך ברירה ואתה חייב ללכת. לעומת זאת, אם אדם עושה את זה מיוזמתו, אז אפשר. מצד שני, אני יכול להבין שתהיה בקשה להגיד שמאחר שהמטרה שלנו היא שיגיעו להסכם ולא יצטרכו להעסיק את בית המשפט וכו', אז בואו נשווה את העלויות ונגיד שגם פה, כי פה הם עשו ביוזמתם ולא העסיקו לא את בית המשפט ואפילו לא את הסיוע המשפטי והאחרים. אז כדי לעודד אותם, בואו נקל עליהם. אני יכול להבין בקשה כזאת. לפתחכם.

אני אחדד, ואני מקווה שזה ייתן מענה. ראשית, במהלך להשוואת אגרות – שאנחנו ממתינים לסיומו – אנחנו חושבים שאישורי ההסכמים צריכים להיות במחיר אחיד לכל הערכאות השיפוטיות. המחיר עומד על 350 שקלים. אני מקווה שזה יאושר ויותר זה לא יהיה 547 שקלים.

לעצם העניין, אמנם אין פה נציג של אגף התקציבים, אני חושב שאנחנו צריכים להיות הוגנים ולומר מה הסיכום שלנו איתם. קיבלנו אישור מוועדת האגרות הבין-משרדית לעניין האגרה של 100 שקלים ולעניין שאמרתי קודם, היינו אם מדובר באישור הסכם שנעשה תוך כדי ההליך, לא יגבו עליו אגרה. אם אנחנו הולכים על המהלך הנוסף שמתבקש פה, יש לזה עלות תקציבית משמעותית, מפני שמדובר בצורך לקבוע שאישור כל הסכם שהוא, ולאו דווקא אישור של הסכם מהסוג הזה, יהיה בחינם.

למה אי אפשר להפריד את זה ולומר שבנושא הזה של שלום בית, שכולם רוצים, שלא העסיקו את מערכת המשפט, שלא העסיקו אף אחד, ומאחר שכבר יצרנו תקדים - - -

זה המצב גם היום. גם היום המצב הוא שכאשר מגיעים עם הסכם לאישור בלבד, לא העסיקו את בית המשפט, ובכל זאת זו האגרה שנגבית. כאמור, אנחנו מנסים להוריד את גובה האגרה הזאת. אנחנו מאוד רוצים להתחיל לרוץ עם ה-100 שקלים, גם בוועדת האגרות הבין-משרדית כאשר הצגנו את הדברים ביקשו שנבחן את הפטור הזה מאגרה על אישור הסכם בכלל. נבחן את הדברים, אבל צריך לקחת בחשבון שזה הפסד הכנסות יחסית גדול, מפני שיש היום אלפים רבים של אישורי הסכמים.

הסכמים כאלה של בין בני הזוג?

כן. אבל בוא תדמיין לעצמך שאותם אלה יבואו לדיון בפני השופטים, כמה עלויות זה יעלה, כמה שופטים ובית משפט תצטרכו פה, ואתה נותן להם עידוד לגמור את זה.

אני בעד זה, אני מנוע מלהגיד שהיינו שמחים לעשות את זה. אנחנו נבחן את העניין. אנחנו לא נוכל לאשר את זה היום, מפני שאין לנו אישור.

אחר כך נדבר על הזמנים, אבל קודם כל ההיגיון כן אומר שאם אנחנו רוצים לעודד ולשחרר את המערכת, מעבר לזה שאנחנו רוצים שהזוג יחזור לחיות בשלום, וגם רוצים לשחרר את המערכת, ואם הזוג הזה בכלל לא פתח תיק, לא פנה, לא העסיק רשם, שופט וכו', הוא צריך לקבל על זה יישר כוח גדול ולעודד אותו.

הנושא הזה של האגרות הוא נושא מאוד מקצועי, ותודה לאל יש מי שיעסוק בזה במשרד. אני כבר מכירה את הראש של אגף תקציבים ואני מבינה איך זה עבד ההפוך על הפוך הזה. אני רואה את כולם כאן מהנהנים ואני לגמרי מסכימה שהתוצאה היא תוצאה קצת משונה. אבל אני רוצה להגיד על זה שני דברים: האחד, נקודת המבט היא הפוכה. עכשיו אנחנו מנתחים את זה מכיוון אחד, אבל המצב המקורי היה איך אנחנו גורמים לזוג שהגיע לבית משפט לצאת משם לא בדרך הרגילה. כלומר, לנהל דיונים ולהגיע לפסק דין, אלא ללכת לערוץ אחר. אנחנו רוצים לעודד ולתמרץ ואנחנו נעודד ונתמרץ בזה שנייצר חריג. אנחנו רוצים לעודד את השימוש בכלי החדש שהחוק בא לקדם אותו. כשאתה פורץ מערך של אישור הסכמים, שלא קשור רק - - -

לא, לא, רק את זה. אני מדבר רק על הנושא הזה.

מאחר שכל ההחלטות האלה הן לא סתמיות, ועדה לאישור אגרות, זה תמיד עם השלכות רוחב. אנחנו רואים את זה גם בניסיון לייצר אחדות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה - - -

המוצדק.

בוודאי שמוצדק. אבל אנחנו רואים את הקשיים ואת המורכבות מכל כיוון אפשרי. אני חושבת שמה שאדוני אומר צריך לתת לו את הזמן בתוך התהליך ולראות. ברור שאפשר היה עכשיו עם עיפרון ונייר להראות לאגף תקציבים שגם ההסכמים שמלכתחילה מגיעים רק לאישור הם חיסכון של זמן שיפוטי ולכן צריך לעודד את זה. אבל בסוף יש מערכת שלמה שנותנת גם את הדבר הזה, נותנת איזשהו מקום להגיע אליו ולאשר בו הסכם. בהיקף האדיר של הדבר הזה, עכשיו להחריג את הקבוצה הזאת, זה יכול לטלטל את כל הספינה.

כרגע אנחנו מנסים להנחיל סוג חדש של חשיבה לזוגות שהתכוונו בכל מקרה להגיע לבית משפט, והתכוונו להגיע לבית משפט כדי להתכתש שם ולנהל שם הליך משפטי. אז אם אנחנו מגדירים את זה וממילא אנחנו נמצאים בהוראת שעה – כרגע אני מנסה לשקף - - -

גם אני רוצה לשקף כמה דברים נורא חשובים מהפרקטיקה.

עינת, אבל ביקשתי ממך לא - - -

ובכל זאת, מנכ"לית משרד המשפטים, יושב-ראש ועדה. צריך רגע אחד שנבין את הרציונל.

זה לא הולך ככה. יכול להיות שיש כאן הרבה שרוצים לדבר.

אני רוצה להציע שאני אציף את הדבר הזה בפני אגף תקציבים, ננסה לראות אם אפשר בתוך התקופה הזאת של הוראת השעה לנסות ולהנחיל את הדבר הזה לגבי כל הסכסוכים לענייני משפחה, כדי לעודד, לתגמל, את היעדר ההתדיינות בהקשר הזה.

את אומרת שכל הסכם שלא עבר דרך בית משפט לא יצטרכו לשלם עליו אגרה?

הסכם לשלום בית.

זה לא שלום בית.

אם נעביר את המוקד של הדיון ונקרא לזה שאנחנו מעוניינים לקדם ערך חברתי שבו המשפחה, גם בעת משבר, לא מתדיינת, אלא מיישבת סכסוך – אנחנו כרגע רוצים לתגמל את כל אלה, בין אם הם התחילו בבית משפט והפנו אותם, ובין אם הם פתרו את זה מחוץ לבית המשפט. אז אני מוכנה לדבר איתם על זה, לנסות לקדם את הרעיון הזה.

אני לא אעכב את זה. לא התכוונתי לעכב ולהתלות אחד בשני.

בדיוק, זה מה שרציתי להגיד.

אנחנו למודי ניסיון ולא נעכב אחד בגלל השני.

יש לומר ניסיון רב, אדוני היושב-ראש.

אנחנו לא מתכוונים לעכב. זה מבורך, זה פותח דרך, וזה גם נותן לנו נקודת ראייה, וגם לך, כדי לפעול שגם שאר אלה שלא הולכים על-פי חוק, אלא מלכתחילה יישבו את כל הסכסוך בינם לבין עצמם, בין אם על-ידי שלום בית, בין אם על-ידי זה שיורידו את הלהבות ויגיעו להסכמים, אבל שלא צריכים את הסיוע של בית המשפט ורק צריכים את האישור הסופי של בית המשפט, גם להם – מאחר שאנחנו רוצים לעודד את עצם העניין שהם יגיעו לזה, וכן שאנחנו חוסכים את העיסוק של שופטים, רשמים וכו' – העידוד יהיה בזה שהאגרה בנושא הזה תהיה אפס.

לא, לא אמרנו את זה.

כמו שפה, הרי האגרה היא אפס בסופו של דבר.

לא, היא 100 שקלים.

סליחה, 100. היא 100 והיא אפס באישור על ההסכם.

כמו שאמרה נציגת בתי המשפט, שלא גובים פעמיים על אותו דבר.

לא. פה, כשאת פותחת דיון, את משלמת אגרה כי את מעסיקה את מערכת הסיוע ואת המערכת. לאחר שמגיעים להסדר ולא צריך את בית המשפט, האישור על ההסכם הוא אפס. אני אומר שאם מישהו גם לא מעסיק את הסיוע ולא את האחרים ומגיע לאותה תוצאה, והוא רק בא לקבל אישור להסכם שלהם, זה יכול גם כן להיות אפס. מהבחינה הזאת, בהקבלה, שכולם ירוויחו.

אני אומר שוב, אני לא מתלה אחד בשני. אני סומך על המנכ"לית שהיא תעשה כמיטב יכולתה לשכנע את האוצר בנושא הזה. אם תצטרכי עזרה, אז תגידי לי אצל מי ואנחנו גם נעשה את זה.

נציג האוצר בדרך.

נו, בדרך. אתה יודע, עם ישראל בדרך כבר אלפיים שנה.

המנכ"לית, אנחנו נחזק את ידייך וגם נסייע. חוץ מזה שזה אולי יעודד זוגות לפתור את זה, וזה הדבר הכי טוב, זה גם חוסך הון תועפות למערכת. זה שווה את זה. אנחנו נטפל בחוק הזה כשלעצמו, ומצד שני אנחנו נשמח מאוד שזה גם יהיה כך, כי זה לטובת המערכת.

אני אנסה.

נקודת המוצא היא שרובם לא יגיעו להסדר תוך כדי התקופה של פגישות המהות, אלא דווקא לאחר מכן, באמצעות אותם מגשרים או אותם אנשים שעושים גירושים בשיתוף פעולה, שיופנו אליהם. לכן אלה שהתחילו בתוך הבקשה לאישור סכסוך, אבל לא הגיעו לזה באותה תקופה - - -

לכן יש אגרה על הפתיחה.

לפי ההצעה כרגע אלה שהתחילו אבל לא הגיעו להסדר באותה תקופה, אלא רק בשלב מאוחר יותר, גם הם יצטרכו לשלם את הסכום הנוסף. כמובן שגם על הקבוצה הזאת צריך להחיל הזה.

יעקב, יש כאן נקודה אחת קצת לא ברורה ואני מבקש שתפרט את דבריך. שילמו את האגרה, התחילו תהליך ועכשיו הסיוע או אחרים אומרים להם שהם צריכים לפנות למגשר – יש רשימה של מגשרים, גם עסקנו ברשימה ואיך מרכיבים את רשימת המגשרים וכו' – והם באמת עשו את מה שאמרו להם. עשו והצליחו, ועכשיו יש להם הסדר. האם על ההסדר הזה, שהם רוצים לקבל את אישור בית המשפט עליו, הם צריכים לשלם או שגם זה נכנס במסגרת של אפס תשלום.

במצב הקיים היום, כפי שאנחנו קוראים את התקנות של האגרות, כאשר אין תביעה תלויה ועומדת ויש תביעה חדשה, צריך לשלם עליה אגרה. במצב שפירטת עכשיו, שבו הם מגיעים עם הסכם, זו תביעה חדשה והם צריכים לשלם את האגרה על הבקשה הזאת.

לא הבנתי, זה לא במסגרת - - -

זה לא אמור - - -

הבנתי היטב. אתם לא מסכימים, אבל זה מה שכתוב בתקנות היום.

אז מתי לא משלמים על האישור?

כאשר יש בקשה ליישוב סכסוך שהיא בחיים, ובמהלך הבקשה ליישוב סכסוך בתוך יחידת הסיוע מגיעים להסכם ואותו מבקשים לאשר, אז אנחנו אומרים שאין תביעה חדשה ולכן לא צריך לשלם אגרה.

ואם הסיוע הפנה אותם לאנשים מומחים - - -

הוא כבר הוציא אותם מידיו ומדובר בהליך חדש.

אז תסגרו את זה בתוך משרד המשפטים. אם היום זה כבר עובד כך, לא צריך להרע.

אנחנו מפרשים - - -

אני מסכים אתכם במהות, אמרתי את זה קודם, וגם תאמינו לי שאת המאבק הזה התחלתי להיאבק מול משרד האוצר.

אז אין טעם לכל העניין הזה.

שירי, מה אתם הבנתם?

אנחנו, הנהלת בתי המשפט, פירשנו את זה שהתביעה עדיין תלויה ועומדת. בימים אלה אנחנו נערכים ליישומו של החוק ונערכה טיוטה מקיפה של הוראת עבודה למזכירות וכל הזמן אנחנו מקבלים מהם שאלות. כשפנו אלי מהמזכירות עם השאלה הזאת, אנחנו הנחינו לא לגבות אגרה גם אם הסדר הפשרה מגיע בשלב שהוא קצת יותר מאוחר מהתקופה של עיכוב ההליכים, כי זה חלק טבעי של הליך. אנחנו עדיין תופסים את זה כתביעה תלויה ועומדת ולא חשבנו שנכון לגבות אגרה נוספת במקרה הזה. פעם ראשונה שאני שומעת כאן את המחשבה האחרת ויכול להיות שנקיים דיון בזה.

הגענו למצב אבסורדי קצת, שהנהלת בית המשפט כבר הבינה כיוון ועכשיו אנחנו עוד הולכים להרע, שזו בוודאי לא המטרה שלנו. אנחנו רוצים להקל. אז איך אנחנו מיישבים את הדבר הזה.

על מנת לאשר אגרה אנחנו צריכים לקבל אישור של משרד האוצר. אני לא רוצה לגנוב סוסים, זה דבר שאחרים עושים את זה.

אתה לא גונב סוסים. היא הבינה שזו לא גניבת סוס, שזה הסוס עצמו.

החוק אומר שהגישור עצמו יערך מחוץ ליחידת הסיוע, אז אין בזה כל כך היגיון שכשעושים את מה שהחוק אומר להם ויחידת הסיוע מפנה אותם למגשר, שישלמו אגרה נוספת.

דרך אגב, זה מה שאני הבנתי בהתחלה, גם מההסבר של יעקב.

אנחנו נעשה הפסקה של שתי דקות כדי שתדברו ביניכם.

אני מודה שלא הייתי בישיבות עם האוצר ולכן אני לא יודעת מה נאמר מול האוצר.

אבל את יכולה לחשוב בהיגיון, וזה טוב.

לפי השכל הישר.

אם אתם רוצים שתי דקות לדבר ביניכם, זה בסדר. אני יכול לעשות הפסקה.

אנחנו יעילים, כבר דיברנו. אני אגיד את זה בצורה מאוד מאוד ברורה, זה מסוג הדברים שאולי אם לא היינו מדברים עליהם הם היו מתנהלים על-פי חכמתה של מערכת בתי המשפט שיודעת לפרש את הדברים. אני חושבת שיעקב אמר דבר מאוד חשוב, וחשוב לי בפרט שזה יהיה ברור גם לפרוטוקול: אנחנו לא גונבים סוסים. בסוף משרד האוצר הוא לא אויב. הוא מסתכל מהמקום האחראי שלו על כל האיזונים שבסוף מבססים את המודל הכלכלי של מימון פעילות המדינה. לכן אני מציעה שננהל שיח שבו אנחנו נגיד שזו הפרשנות המהותית של מערכת בתי המשפט, ככה היא מבינה את זה, שמין הראוי לתת לזה גושפנקה. לא הייתי רוצה שפה, בלהט הרצון לראות את המימוש ובדרך ההגיונית, והסבירה וכן הלאה – כלומר, אנחנו רואים לנגד עינינו את היעד, ואני גם מקווה שנגיע אליו, שבו אנחנו נראה פעילות מופחת בהתדיינות. אין שום סיבה להתנגש עם האוצר.

אם כך יש לנו שלושה נושאים: נושא אחד, שהוא ברור ומקובל על כולם, שבמסגרת ההליך הזה של הארבע פגישות ואחרי ששילמו את האגרה של ה-100 שקלים, אם הגיעו להסדר, אישור ההסדר בבית המשפט לא עולה כסף. זה מקובל על כולם.

שלב שני, שבו יש מחלוקת, בפרשנות של העניין עצמו, זה מה קורה אם במסגרת הדיון בתוך ארבע הפגישות האלה הסיוע הפנה את האנשים לדבר עם זה או עם אחר, ותוך כדי זה, על-פי הנחיה של מסגרת ארבע הפגישות האלה, עושים את זה וברוך ה' הגיעו למצב שיש להם הסכם מסודר והם באים לאשר אותו. התפיסה שלנו אמרה שגם פה התשלום צריך להיות אפס. התפיסה של הנהלת בתי המשפט גם אמרה שזה צריך להיות אפס. התפיסה שלכם אומרת שפה זה הליך חדש שצריך לשלם עליו אגרה. אבל זה עדיין במסגרת החוק, ואת זה אתם תצטרכו לברר עם האוצר.

נקודה שלישית, שהיא אליבא דכולי עלמא לא נמצאת במסגרת הפרשנות של החוק, אבל היא הגיונית מאוד, וזה מה שדיברנו בהתחלה ושאמי פלמור לקחה על עצמה לדבר, לגבי כל הסכם שזוג יגיע מבלי להטריח את בית המשפט ואפילו בלי להטריח את ארבע הפגישות האלה, ויגיע להסדר על דעת עצמו וירצה לקבל אישור – אני מדבר רק בנושא הזה ולא הסכמים אחרים – שגם כן נחיל עליו את הדין של אפס אגרה, כמו בדברים האחרים. אנחנו מודים שלגבי זה צריך שיחה נפרדת, זה לא בתוך העניין.

אני מוכן לקבל את הפרשנות של הנהלת בתי המשפט בעניין, אני שומע אותה עכשיו, אבל העניין היחיד שמונע מלעשות את זה זה הנקודה השלישית שאמרת, שאין לנו סגירה מול משרד האוצר בהיבטים התקציביים.

הבנתי. אם ייכנס לכאן נציג האוצר, אנחנו נעשה את הסגירה. אני מקווה שהוא ייכנס במהלך הדיון.

מיכל פיין, בבקשה. את מי את מייצגת?

אני מלווה את התהליך מראשיתו, כתבתי את הצעת החוק הפרטית עבור חברת הכנסת מרב מיכאלי.

אני חושבת שאפשר למצוא פרשנות שמיישבת את המחלוקת הזאת. בהתאם לסעיף 3(ט) לחוק לפיו: "הגיעו הצדדים להסדר בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה, רשאית ערכאה שיפוטית ...". זה אותו סעיף שיעקב הפנה אליו קודם שבא ואומר שכל עוד הצדדים מצויים בתקופה של עיכוב ההליכים, לא אמורים לבקש מהם עוד אגרה, כי הם נמצאים בתוך המסגרת של החוק.

זה מוסכם.

גם אם יש עיכוב, כי הם יכולים בהסכמה להאריך שוב ושוב את ההליכים.

לא שוב ושוב, רק פעם אחת.

לא, לא, בהסכמה של שניהם.

אוקיי, בהסכמה של שניהם זה משהו אחר.

בהסכמה של שניהם, הרי אנחנו הולכים לוורסיה שהם יצאו לגישור או ליישוב סכסוך בהסכמה בהליך חיצוני שלקח להם הרבה זמן, והם הסכימו להאריך את תקופת עיכוב ההליכים שוב ושוב. זה צריך להיכנס לתוך המקום הזה.

אוקיי, אז את מצטרפת אלינו.

אני היועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים. לגבי הנקודה השלישית – צדדים שהגיעו להסכם מחוץ לכל המסגרות, מה ימנע מהם? במקום לשלם את הסכום הגבוה, הם יגישו בקשה ליישוב סכסוך ויאשרו את ה.

נכון.

ואז יגדילו את הכמות ללא צורך. למה שאדם ישלם יותר בדרך הרגילה, הוא יעשה את זה באמצעות יישוב סכסוך.

אתה רק מגדיל את האבסורד ההגיוני שאנחנו הרגשנו. יישר כוח.

כדי לנסות כן לקדם את זה, כן להשוות את זה, כי המטרה היא לעודד את עניין החוק וכל הנושא של הסכמים מחוץ לכותלי בית המשפט – במצב כזה, פרקטית, אני מדברת ברמה הביצועית, אני כמגשרת אמליץ לצדדים: תפנו בבקשה ליישוב סכסוך ב-100 שקלים, קחו את ההסכם הזה, בפגישה הראשונה תגידו לעובדות יחידת הסיוע שהגעתם להסכם, ואז - - -

את חוזרת על דברים שהוא אמר.

לצערי הרב, זה מה שקורה בפועל בדברים ועדיף שיהיה סדר, כדי שלא יהיה מצב שיהיו שופטים או בתי משפט – כל בית משפט לענייני משפחה יש לו את המחוז שלו – ולא יהיו כל מיני אי-סדרים. כדאי ליישב את זה, כי זה המצב שיהיה גם בפועל.

אם מישהו לא האמין שיבוא הגואל, אז לפחות החמור של הגואל הגיע.

דורון, תגיד בבקשה לוועדה שזה בגלל שאני סמסתי לך לפני 20 שניות.

אנחנו דאגנו לזה קצת לפני כן.

חשוב לומר שהתחייבנו לא לגנוב סוסים כשאתם לא כאן.

דורון, יש כאן אבסורד ומשום מה העמיסו את זה על כתפיך הרחבות. אתה מכיר את החוק שעליו אנחנו מדברים?

כן.

אני אציג לך את האבסורד שיש - - -

בפן של האגרות.

לפי מה שהחוק קובע, זוג שפותח בהליך, בסכסוך, לפני שהוא מגיע לבית משפט הוא צריך לעבור לפחות ארבע פגישות - - -

ועכשיו יש כביכול גבייה כפולה.

עזוב כרגע גבייה. קודם כל הוא צריך לשלם אגרה של 100 שקלים. נניח שזה עזר והם הגיעו להסדר, אישור ההסדר הזה בבית המשפט פטור מתשלום, מאחר שאנחנו רוצים לעודד אותם. בוא ניקח מקרה שונה – זוג לא הגיע לארבעת ההליכים האלה. ביוזמתו הוא מגיע לבד להסדר, לא פותח הליך בבית המשפט, לא מעסיק את המערכת, לא כלום - זה מה שאנחנו רוצים – אם הוא יבוא לקבל אישור מבית המשפט, הוא יצטרך לשלם 550 שקל על האישור. אתה מרגיש כבר את האבסורד, נכון? זאת אומרת, אם הזוג הזה יתייעץ איתי, אני אגיד לו: עזוב. תלך ותגיד שאתה הולך לפתוח הליך, אחרי ישיבה אחת תגישו את ההסדר ותהיו פטורים. למה לנו ללכת בדרך העקומה? הרי אנחנו רוצים לעודד את הזוגות. אני מדבר רק לגבי שלום בית, יישוב סכסוכים. הרי אנחנו רוצים להגיע למצב שכל הסכסוכים ייפתרו בדרך הכי טובה, אם בדרך של שלום בית ואם בדרך של להוריד את הלהבות, שימשיכו, לפעמים יש גם ילדים שצריך לטפל בהם. זו המטרה המרכזית. ב', יש לנו כאן מטרה גדולה – אנחנו לא רוצים להעמיס על מערכת המשפט, לא על מערכת הסיוע המשפטי, לא על כל האחרים. אנחנו רוצים לעודד אנשים להגיע להסדרים לבד ולבוא רק לקבל את החתימה. יהיה אבסורד שהם יצטרכו לשלם הרבה כסף. ההיגיון אומר שגם פה צריכים לשחרר אותם מלשלם. רק שכאן, מה שהיה לפני החוק שלנו, מופיע שצריכים לשלם. אנחנו חושבים שצריכים לשנות את זה, וגם פה צריך להיות אפס כסף.

ההיגיון צודק, נכון?

איפה צריך להיות אפס כסף? על ה-100 שקל צריך להיות אפס כסף.

על ה-547. על אישור ההסכם בבית המשפט. כלומר, שבית המשפט יאשר את ההסכם.

הבעיה עם זה שזה מייצר - - -

אין השלכות רוחב כאן, אנחנו מדברים רק על נושא סגור: סכסוכי משפחה.

לא בדיוק, כי אישור הסכם קיים בהרבה מאוד עניינים.

מאחר שאין להשוות שום מערכת יחסים למערכת יחסים שבין בעל ואישה, כאן האינטרס המובהק שלנו וגם של מערכת המשפט. הראיה, הנה החוק הזה הרי עושה את זה. החוק הזה נותן, אז יהיה אבסורד – מה, אנחנו נגיד לכולם לכו תרמו, תגיעו להסדר, ועכשיו תלכו לפתוח?

הרבה פעמים אנחנו חשופים לביקורת על הבדלים שיש בין אגרות מסוימות על פעולות דומות. לכן, יכול להיות שאתה צודק - - -

לא יכול להיות, אני צודק.

חד-משמעית. זה משהו שצריך שנייה לחשוב עליו, אם כל האגרות הדומות, אם כל אישורי בית משפט על הסכמים מתנהגים דומה או לא, ואם נכון לעשות - - -

הרי מה אנחנו עושים בחוק הזה - - -

מנגנון אישור חדש.

לכאורה היית בא ואומר שגם החוק הזה. מה ההבדל, שגם בסכסוך בין שני אנשים, בסכסוך בין שתי חברות – אבל לא, אנחנו הפרדנו את זה הפרדה מוחלטת. התקנות אומרות אפס כסף אם הם באמת מגיעים להסדר. אני מדבר על האישור של בית המשפט.

המסקנה האוטומטית שלי מההערה שלך היא שהיינו צריכים להעלות את הסכום פה, כדי לא לייצר את הפערים האלה.

אני לא שוללת את זה. אני רוצה רגע לעזור לדורון.

תני לי להמשיך איתו את המהלך, כי עשיתי רק חצי דרך. תנו לי רק להשלים. אבל הרי זה לא מה שאנחנו רוצים.

הבעיה היא שהמצב הקיים של הפסיקה וגם של החקיקה לאופן קביעת האגרות מייצר לנו צורך לבחון מאוד לעומק אם אגרה מסוימת משליכה על אגרות אחרות, כי כבר ניהלנו תיקים על שתי אגרות דומות, שהפעולה היתה מאוד דומה, אבל האגרה היתה טיפה שונה והיינו צריכים לעמוד בבית משפט. אני אישית העדתי בתיק כזה, להסביר בדיוק למה פעולת השופט היא אולי שונה בתיק כזה או בתיק אחר. אני לא רוצה לשלוף תשובה מהמותן על כזה דבר - - -

אתה רוצה לחשוב על זה.

כי זה מחייב עבודה סיזיפית, לבחון אגרה לעומת אגרה דומה.

אני אתן לך זמן לעשות עבודה סיזיפית. היום אנחנו ביום שלישי, עד יום חמישי יהיה לך זמן לתת לנו תשובה.

אבל לפחות תסכים איתי על דבר אחד שכן, שבמסגרת המהלך הזה של החוק, נניח שמתחיל הדיון אצל יחידת הסיוע, והם לא מומחים גדולים, והם אומרים להם שילכו למגשר הזה והזה, הם הולכים ומגיעים להסדר, ועכשיו מביאים את ההסדר הזה לחתימה של השופט – פה תסכים איתי שלא צריך לשלם על זה.

המסקנה שלי היא שהאגרה שמופיעה פה צריכה לעמוד על 547 שקלים.

באיזה מקרה?

מה שמופיע פה. זו המסקנה האוטומטית שלי, כדי לא לייצר בדיוק את האפליה שאתה הצבעת עליה.

רגע, לא הבנתי, תסביר לי עוד פעם.

אתה מדבר על שתי סיטואציות – מי שעבר את יחידת הגישור או מי שהגיש ישירות לבית משפט, זה שמגיש ישירות לבית משפט משלם 500 ומשהו שקלים, וזה משלם רק 100. נכון?

לא, אני לא מדבר על האגרה. אני מדבר על אישור ההסכם אצל השופט. לפי החוק כאן לא משלמים כלום.

משלמים 100 שקלים.

לא, זה על פתיחת הליך.

אני מתקדם אתך, לפחות שנסכים - שילמו אגרה של 100, פתחו את ההליך. יחידת הסיוע תוך כדי דיון איתם, בפגישה השנייה או הראשונה, אומרת להם: רבותי, כדי להתקדם, תדברו עם זה ועם זה שהם טובים בגישור. הם הלכו ומדברים איתם, סוגרים איתם, מגיעים להסדר, ועכשיו רוצים לתת את זה לבית המשפט רק כדי לאשר את ההסכם. כאן אתה מסכים איתי שהעלות צריכה להיות אפס?

אני מסכים שאין טעם בירוקרטי לגבות פעמיים אגרה.

פה זה צריך להיות אפס. פה אתה מסכים איתי.

רק על ה-100 הראשונים אני פחות מסכים.

את ה-100 הראשונים שלמו, אבל כרגע זה קיים בחוק.

בעקבות הביקורת המוצדקת שלך על הפער, בין אם עברתי דרך מנגנון הגישור או ניגשתי ישירות לבית המשפט, על פניו – אם הייתי תופס את זה קודם – הייתי אומר שגם דרך מנגנון הגישור זה צריך לעלות 547 שקלים.

אבל זה כבר לא קיים, זה כבר עבר. את זה כבר אי אפשר להחזיר.

אני רוצה להתקדם לחלק השני, וזה המקום שבו אנחנו נמצאים כרגע, שאם פתחו הליך ושלמו 100 שקלים אגרה, ונמצאים במסגרת של ארבעת הדיונים האלה, ולצורך זה היו צריכים להסתייע, על-פי ההמלצה של הייעוץ, בגישור, עשו את זה, הצליחו, ומביאים את זה לאישור בית המשפט – פה לא צריכים לשלם כסף.

אני רוצה להגיד משהו עכשיו. עכשיו אני אעזור לו בכל זאת, אדוני, ברשותך. באמת, מתוך האחריות כמנכ"לית בממשלה ולא כמנכ"לית משרד המשפטים. פתיחת הליך בבית המשפט לענייני משפחה זה משהו כמו 2,800 שקל.

לא, לא, תלוי איזה הליך. רכוש, משמורת, מזונות זה גם 3,000 שקל.

מאה אחוז, 3,000 שקל. לזה התכוונתי, עם הפער העצום מול בית הדין הרבני. אני מזכירה לאדוני שאישור הסכם ב-547 שקלים זה כסף קטן – אני ארשה לעצמי להגיד – בכלל. בסכסוך של היפרדות, הפרדת רכוש, מזונות וכן הלאה זה סכום זניח. אני אומרת את זה כרגע בשם מערכת בתי המשפט ובשם התקצוב שהמדינה לוקחת על עצמה כדי להחזיק את המערכות האלה. אם אנחנו משווים את זה למה שעולה להתחיל הליך, שהיה במקור 3,000 שקל, אז 547 שקלים – אם היינו עכשיו באים משם ואומרים שזה מה שיעלה ליישב סכסוך, זה מה שיעלה לאשר הסכם – היינו אומרים וואו. גם יגידו לך אנשים שעוסקים בתחום, זה וואו. לא הייתי שותפה לקביעה הזאת של 100 שקלים, אין לי מושג איך זה נעשה. אני מבינה את המוטיבציה לעשות את זה, כדי להפוך את זה למשהו מאוד מאוד נגיש, זמין וכן הלאה, אבל הייתי אומרת שזה כמעט על הגבול שאנחנו נגלה תופעה שפתאום אנשים קמים בבוקר, משהו לא טוב, והם קודם כל הולכים ופותחים ב-100, כדי לוודא שהם מבטיחים לעצמם את הדבר הזה, כדי לחסוך עוד 457 שקלים בסוף התהליך. אני יכולה להבין – אני נותנת לדורון זמן לחשוב בזמן שאני מדברת. נחמד שהוא מהנהן בהסכמה – שבהחלט יכול להיות שחוסר האיזון הזה, כמו שכולכם אומרים, הוא לא נכון. אבל הפתרון – זה נשמע כאילו קנטרני מה שאמר דורון, אבל הוא צודק – לא בהכרח להוריד את הכל ל-100 שקל ועכשיו לטלטל את כל הספינה, אלא להגיע בין אם ל-500 שקל, לאיזשהו סכום שהוא הרבה יותר נמוך מאשר לפתוח הליך כמו שהיה מקובל היום. זה כמו שדיברנו על לקרב את האגרה בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה, כדי לא לייצר פער, וגם בגלל ש-3,000 שקל זה כבר באמת סכום. בן זוג במשפחה ממוצעת שנקלע לתוך סכסוך, להוציא 3,000 שקל מהכיס זה לא פשוט. להוציא 500 שקל זה בכל זאת יותר סביר.

בהחלט יכול להיות שהדיון הזה שבא ואומר שצריך ליישר את הפער הזה, הוא לא בהכרח להנציח את ה-100 שקל, אלא לחשוב על זה מחדש ולהגיע לסכום אחיד, סביר. אני מזכירה לאדוני, שיודע את זה היטב מכל החוקים שבאים בפניו, שיש פה שמיכה תקציבית קצרה. עכשיו אנחנו רוצים מאוד לעודד, אבל אלה סכומי עתק. כלומר, כשזה מצטבר אנחנו מדברים על מיליונים ועל עשרות מיליונים שעכשיו נגרע מתקציב הנהלת בתי המשפט. ואני מבקשת לספר למנהל בתי המשפט שאני חרדה גם לתקציבו.

לכן הייתי מציעה כן לתת לו לעשות את שיעורי הבית האלה, אבל גם לנו – לחשוב על זה בצורה פתוחה, לא לדבוק בזה שעכשיו היה את ההישג הזה, 100 שקל, ולהבין שאפשר להגיע לאיזשהו מתווה שמיישר את התהליך, אבל לא מערער עכשיו את כל הנושא של הסדרת הסכמים בבתי משפט.

אני לא רוצה שיהיה כאן בלבול. יש כאן שני סכומים ולא דיברנו על הסכום של ה-100 שקל, שאותו לא פותחים בכלל. אני דיברתי על האישור של ההסכם, שהוא לא מצריך שום דבר. מה הוא מצריך? שיבואו חס ושלום הרבה אנשים? הלוואי שיבואו הרבה אנשים עם הסכם מסודר ויחתמו עליו. זה שונה לגמרי ממה שאת אומרת, שיפתחו סכסוך ואז ירוצו כדי להבטיח לעצמם את הסכום. כרגע אני לא מדבר על פתיחת התיק, אני מדבר על זה שיש ברוך ה' הסדר ורוצים שבית המשפט יאשר בחצי שנייה.

זה לא חצי שנייה.

אדוני, זה לפתוח תיק במזכירות, זה לקבוע מועד, זה לפנות זמן שיפוטי.

אפשר להתחיל מהתחלה, שיעשו את כל הדיון אצל השופט. זה גם כן יכול להיות, אבל הגענו למצב שברוך ה' עשו את הכל בלי, לא השתמשו בבית המשפט, אפילו לא השתמשו בארבע הפגישות ובסיוע המשפטי. כל זה חיסכון עצום של כסף. באים עם הסכם ורוצים רק את האישור של השופט. כמו שאמרנו פה, שיהיה אפס כסף, אז גם במקרה הזה צריך אפס כסף.

אמרתי שאני נותן לך לחשוב על זה, אבל יש מצב ביניים שבו אין מה לחשוב, אלא אם כן אנחנו עוצרים את העסק. זה שהם כן נכנסו למסגרת של ארבע הפגישות האלה ועל פי ההמלצה בפגישות האלה הם הלכו למי שאמרו להם ללכת והצליחו להגיע להסדר, הם הולכים עם ההסדר שהם הגיעו אליו לקבל את אישור בית המשפט. במקרה הזה בוודאי שזה יהיה אפס, כי זה ההליך עצמו. מי שבכלל לא התחיל בהליך – אני אתן לך לחשוב לגבי זה. אבל מי שהתחיל בהליך ושילם את ה-100 שקל - - -

אתה צודק באפליה שקיימת, שהצפת אותה, ואנחנו לא היינו ערים מספיק ומחודדים אליה. האם הפתרון הוא להנמיך את כולם, להוסיף אגרה על האישור אחרי ה-100 שקל? באינטואיציה שלי אני מעדיף שלא לעשות את זה, אבל על מנת לא לייצר אפליה יכול להיות שלא תהיה לי ברירה אלא לעשות את זה.

איזו אפליה?

בין מי שעשה את הליך הגישור לבין מי שלא נדרש בכלל לבתי המשפט ורק מבקש אישור.

יש שלושה מצבים, אני נותן לך לחשוב על המצב שדיברת עכשיו, של מי שלא התחיל.

אבל שלושת המצבים קשורים. יש את המצב שהלכתי לגישור, שילמתי את ה-100 שקל, ועכשיו אתה אומר: נכנסתי כבר, שבית המשפט רק יאשר לי.

זה קיים בחוק. זה קיים עכשיו – אם הוא נכנס בתוך המהלך הזה, אם בארבע הפגישות האלה הגיעו להסכמה, ההסכם הזה יוחתם על-ידי בית המשפט באפס כסף. זה קיים. נקודה.

הדבר השני שדיברתי אתך עליו – מי שבכלל לא הלך בהליך הזה, שההיגיון גם אומר שזה צריך להיות אפס כסף – עדיין לא קיים.

יש מצב ביניים, שעליו אני מדבר איתך עכשיו. אתה שילמת את ה-100 שקל, אתה נמצא בתוך ההליך של הארבע פגישות, רק שבהליך הזה הייעוץ המשפטי אמר לזוג ללכת ליועץ הזה או ליועץ הזה, כדי שיעזור להם. הלכו, עזר להם, הגיעו, ועכשיו הם באים לאשר את ההסכם הזה. להערכתי, אין לי שום פקפוק אפילו, זה נמצא בתוך ההליך של הארבע האלה, שעל זה נאמר שאישור של ההסכם הזה הוא אפס כסף.

לאור הביקורת שאתה הצפת, בצדק, על הבעיה, אני לא בטוח מה הפתרון המקצועי הנכון. על פניו, אני הייתי רוצה להשוות את האגרות כלפי מעלה, כי צריך להבין שאישור שופט של הסכם הוא לא פעולה אוטומטית – נתקבל, אושר – אלא פעולה שמחייבת אותו לקרוא את ההסכם, אולי לקרוא פסקי דין שרלוונטיים ולבחון אם ההסכם הזה עומד בכללי סבירות או לא סבירות. זו פעולה שיפוטית שלוקחת הרבה זמן, זה גם כולל מערכות של מזכירויות ואישורים. אני מבקש לא להצביע כרגע ולתת לנו את הכמה ימים לבחון את זה. אלה סוגיות משפטיות מאוד מורכבות, יש הליך עומד בבג"ץ – או היה לפחות בבית משפט עליון – בנוגע להשוואת אגרות בין כל המערכים האלה. זה באמת מארג עדין.

המשמעות של מה שאתה אומר היא שהכל נעצר. תדע לך, חוק שלם נעצר בגלל הדבר הזה. אני לא חושב שזה מה שאתה מתכוון, אבל זו המשמעות של מה שאתה אומר.

אני מתנצלת שאני עוזבת, אבל אני צריכה לחזור למשרד. תודה רבה, ולא נעצור את החוק.

שבוע.

לא, אין שבוע.

יחליט יושב-ראש הוועדה.

אין לי שבוע לעשות, אתה מכיר את העסק. אני צריך לדון על המזומנים, על האשראי החוץ בנקאי. יש לי מיליון דברים. אתה רואה באיזה שעה אנחנו יושבים היום, ויש לנו גם את ההמשך של זה. אני לא יודע אם זה יספיק להיות עוד במושב הזה, וחבל. להערכתי, אחרי כל מה שעברנו, זה חבל. הכנסתי את זה עכשיו כי אמרתי שאי אפשר שלא נגמור.

החוק ייכנס לתוקף בכל מקרה ופשוט לא יגבו עליו אגרה.

אני לא בטוח שזה נכון שנקבל החלטה כרגע בחטף, כי המשמעויות של זה יכולות להיות אחרי זה שנים בבג"ץ.

אבל הנושא של אפס כסף היה בילט-אין בנושא. לא על זה היה ויכוח בכלל.

אבל עכשיו, לאור האפליה שאתה מעלה, יכול להיות שאנחנו עושים פה שגיאה.

אנחנו לא חושבים כך.

מה אתם חושבים?

ה-100 שקל בכל מקרה קיים. השאלה היא הפרשנות של התקנות, מה גובים באישור ההסכם – אם הוא צריך להיות אפס. השאלה היא איך מפרשים את התקנות, ולכן התקנה בכל מקרה של הגשת הבקשה ליישוב סכסוך היא נושא שהוכרע ואין בו מה להוסיף. השאלה היא איך לקרוא את תקנות האגרות. לא מה לכתוב, אלא איך מפרשים את מה שכתוב שם. את זה אפשר תוך כמה שבועות, לחשוב ולהשלים, אם זה בהנחיה מינהלית או אם צריך באיזשהו תיקון לתקנות. את היסוד של היום זה לא משנה.

יש פה שתי סיטואציות – האחת נתונה לפרשנות של 3(ט), שאם הם האריכו את תקופת עיכוב ההליכים בהסכמה, חל מכוח 3(ט) ואז זה חלק מההליך ליישוב סכסוך שנפתח כבר והם שילמו ה-100 שקלים. לזה באמת אפשר להגיע בפרשנות.

אבל יש את הקבוצה הנוספת, של מי שמגיע מלכתחילה רק לאישור הסכם, שאת זה אתם לא יכולים לפרש.

אדוני היושב-ראש, אישור הסכמים - החוק הזה החריג אותו. לא יהיו תקנות על אישור הסכם מכוח החוק הזה, משום שאישור הסכם לא נכנס לגדר זה.

זה רק אם אתם מתקנים את התקנות.

בואו נפריד, רבותי. מה שנכנס בחוק הזה זה רק הנושא של מי ששילם את ה-100, התחיל תהליך וכתוצאה מהתהליך הגיעו להסכם והולכים לקבל אישור, ועל זה אפס כסף. אמרנו שגם אם זה מתרחב, שהם שולחים למגשר וכתוצאה מזה יש להם הסכם, אמרנו – וגם הנהלת בית המשפט אמרה שכך היא תופסת את זה – שגם על זה צריכים לשלם אפס כסף. זה הדיון שלנו.

אמרתי משהו נוסף - הרחבתי ואמרתי שלהערכתי, מאחר ששתי המגמות המרכזיות, גם להגיע להסדר נאות וגם כדי לא להעמיס את המערכת, צריך לעשות את זה גם אם אנשים לא התחילו בתהליך הזה. אבל לגבי זה אני מודה שזה לא במסגרת החוק הזה. לכן אמרתי שעל זה הוא צריך לחשוב, על זה ניתן לו זמן. אבל כל מה שהוא במסגרת החוק הזה – אם רוצים לערער על זה, אז מה עשינו, סתם בזבזנו את הזמן שלנו.

אני מבקש לומר שגם לשכת עורכי הדין תומכת בעמדה שמבקשת להשוות את האגרות כולן, הן של מי שבתוך ההליך יצא למגשר חיצוני ובין מי שנכנס להליך, כי המציאות הנוכחית תיצור מציאות שבה אנשים יעמיסו על המערכת למרות שיש להם הסכם ביד וייכנסו להליך, כפי שהוצג.

לא הבנתי, למה הכוונה "להשוות"?

הן מי שבתוך ההליך יצא למגשר חיצוני, שלא יצטרך לשלם בכלל, והן מי שהיה בחוץ לגמרי ובא עם הסכם כתוב.

בשני המקרים שלא יצטרכו לשלם כסף על האישור?

במקרה שלא נכנס בכלל, זה יכול להיות עד 100 שקלים.

הבנתי, כדי שלא תהיה עדיפות לאחד על השני.

אני חושבת שהחוק הזה עשה מהלך דרמטי. הוא הכניס את כל נושא הגישור כחובה, או לפחות את גישת המהות. יש פה עניין של מדיניות ואם כבר משווים, אז צריך להשוות למטה. היתה פה החלטה של מדיניות, שמדינת ישראל מעודדת את הציבור להליכי גישור. מדינת ישראל קיבלה החלטה וההחלטה צריכה להיות מגובה גם ברמה התקציבית. אנחנו מעודדים אנשים ללכת להליכי גישור ולכן להשוות את זה למעלה קצת מחטיא את מטרת החוק.

אני גם רוצה להחזיר אותנו לדיון שעלה פה קודם בעניין השוואת אגרות באופן כללי. כרגע יש אגרות לא שוות בבתי הדין הרבניים וההצעה – שיעקב בקיא בה – מדברת על הורדה מ-500 ל-450, אז ללכת עכשיו ולקבוע אגרות ולהשוות אותן לאזור ה-500 ומשהו, כאשר המגמה היא בכלל להוריד את האגרות, נראה לי מגוחך כי מחרתיים אנחנו הולכים להעביר תקנות שיורידו את זה.

לא רק זה, אלא שהאגרה הגבוהה של ה-3,000 שקל אמורה גם היא לרדת ל-500 שקלים.

נכון. שוב, יש פה החלטה של מדיניות שמעודדים גישור, ולכן אם כבר משווים – להשוות למטה. חבל שחברות הכנסת לא נמצאות פה, כי הן חתרו למען הגישור הזה ולהשוות את זה למעלה זה ההפך מכוונת החוק.

דווקא ברמה הביצועית חשוב מאוד לציין שבדיני משפחה כל הסכם בסופו של יום, ללא אישור מתן תוקף של פסק דין על-ידי שופט, אין לו תוקף משפטי. זה בכל ההליכים של דיני משפחה, כך שחשוב להבין קודם כל את המהות. אישור ההסכם הוא מתן תוקף של פסק דין והוא גם מכוח חוק יחסי ממון, שזה חובה, וגם מגדר שאר החוקים. לכן נקודת המוצא שההסכם הזה, בין אם ייעשה ביחידת הסיוע ובין אם ייעשה במהלך המהות על-ידי גישור חיצוני, ובין אם ייעשה מלכתחילה אצל מגשר חיצוני – כמו שאומרים רופא פרטי, כי יש כאלה שירצו מראש לא להטריח את המערכת – בסופו של יום כל שלושת הגורמים האלה צריכים ללכת לקבל אישור ומתן תוקף של פסק דין אצל בית המשפט. שני מצבים זה מה שקורה היום – גם היום אם פותחים תיק ב-248 שקלים, רק תיק מזונות, ומגיעים להסכם, במסגרת אותו תיק לא צריך לשלם עוד פעם אגרה של אישור הסכם. במסגרת אותו תיק, כפי שאמרה נציגת הנהלת בתי המשפט, ניתן לבוא עם הסכם ולא צריך לשלם אגרה, ובית המשפט ימחק את אותה תביעה ויאשר את ההסכם במסגרת סעיף 3(ג) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה גם אם תלויה וגם אם אינה תלויה תביעה ועומדת. לכן גם במצב השלישי – ואני רוצה לחזק גם את מנכ"לית משרד המשפטים וגם את חברתי – המטרה שלנו, המדיניות שלנו היא לעודד גישורים. יש כאלה שיבחרו ללכת במסלול של בית המשפט ויש כאלה שיבחרו ללכת במסלול פרטי. במצב כזה אנחנו צריכים לתת להם את חופש הבחירה, כי אני למשל, בכובע שלי כמגשרת פרטית, אגיד ואמליץ לצדדים: חבר'ה, יש אגרה של 547 שקלים, לכו לבית המשפט, תציפו בעוד כמה תביעות, וזאת למרות שיש לנו כבר הסכם והכל חתום, תגישו דרך המסלול הזה כי המסלול הזה עולה לכם 100 שקלים. בעצם כך אנחנו חוטאים למטרה.

לכן כן יש מקום להשוות את הסיטואציה של אישור ההסכם בכל השלבים. אם נותנים את הקטליזטור גם דרך הליך חוק המהות, שכאשר פותחים בקשה ליישוב סכסוך שעולה 100 שקלים וזה התמחור שלה, ניתן יהיה להגיש במהלך התביעה הזאת גם לאישור הסכם. זאת משום שזו הדרך, אין דרך אחרת בדיני משפחה, חייב שופט לתת אישור ומתן תוקף של פסק דין. לכן חייבים להשוות, כי אז תיווצר אפליה שתציף גם את מערכת בתי המשפט, וזו לא המטרה. אנחנו חוטאים לשתי המטרות.

נציגי משרד המשפטים, משרד האוצר והנהלת בתי המשפט, הגעתם לאיזושהי הבנה?

לא.

זאת אומרת? תנו לי להבין מה המשמעות.

אני רוצה להציע את מה שהובן לכל אורך הדרך ומה שהובן גם בדיון בוועדת האגרות, וזה אומר את הדבר הבא: אנחנו חושבים שהסכום שנקבע, 100 שקלים, שהוא סכום שווה לכל נפש, הוא הסכום שצריך להישאר. אנחנו סבורים בעקבות הערה של עו"ד אבזק והשיח שהיה כאן עם דורון , יש חשש שמא אנשים ינצלו את הפרצה הזאת שבמקרים שבהם – אגב, הם בודדים במתווה של החוק, הם כמעט לא יקרו – אישור הסכם יקרה ביחידת הסיוע, לכאורה ויציגו הסכם שכבר היה להם מראש על מנת לחסוך 400 שקלים. אני מוכרח לומר שאם זה יקרה וירבו על-ידי זה הסכמים בישראל, אני באופן אישי חושב שזה דבר מצוין.

זה יקרה כל הזמן.

זה דבר מצוין. זה דבר מצוין, כי זה יגרום לזה שההסכמים יקרו מהר רק כדי לחסוך 400 שקל. זה דבר מצוין.

המערכת מוציאה אלפי שקלים - - -

תן לי לסיים. אני מודה שלא לקחנו בחשבון את האפשרות הזאת. חשבנו שזה המקום היחיד שבו לא תיגבה אגרה עבור אישור הסכם וכל הסכם שלא נעשה – כאן אני אולי אתן תשובה לדאגה שלכם, כך אני סבור שצריך להיות – בגישור ביחידת הסיוע, אי אפשר יהיה לבוא עם הסכם שנעשה בחוץ ולהגיד שהנה זה נעשה, זה יעלה לי 100 שקל. אתם מביאים אישור של הסכם שנעשה בחוץ, אתם משלמים את האגרה שנקבעה לה כיום. אני כן מסכים – וזה גם מה שהיה בוועדת האגרות הבין-משרדית, שאמרנו שאנחנו נבחן אפשרות לראות איך אנחנו יכולים להקל. אני מזכיר לכם שבכל מקרה יש מהלך של הנמכת האגרות במסגרת השוואת האגרות הכללית, וזה גם לעניין האגרה של אישור הסכם בבית משפחה לענייני משפחה שכיום עומד על 547 שקלים.

אני מציע שנאשר את ה-100 שקלים היום.

דורון, מה אתה אומר?

הבנת מה אני מציע?

הבנתי מה אתה מציע, אבל אתה הופך עכשיו את המגשר לבחון אם ההסכם הגיע מבחוץ או לא הגיע מבחוץ.

מאוד קל לנו לדעת מתי נעשה גישור - - -

רבותי. דורון, מה אתה אומר?

אני חושב שהמצב האפלייתי הקיים הזה הוא קיצוני מדי והוא ייצר סיטואציה שבה אני ואשתי, אם חס וחלילה נתגרש – בינתיים אנחנו נשואים באושר – אנחנו נגיע להסכם בעצמנו ונגיש את זה לשם, כי למה לנו לבזבז 400 שקל. וזה אומר שהמדינה משקיעה אלפי שקלים כדי לאשר משהו שאני כבר עשיתי אותו בבית ואני מוכן, במקום שאני אשלם את ה-500 שקל. אני לא חושב שהמצב הזה סביר.

על כן?

אני חושב שהפער הוא קיצוני מדי. לדעתי או שכל אישור של הסכם, לא משנה מאיפה הוא הגיע, תיגבה בעבורו אגרה נוספת, או שהפער צריך להיות יותר קטן בין ה-100 לבין ה-547. להוריד את ה-547 כרגע, אני לא רואה את האפשרות לעשות את זה בסד זמנים כזה, כי המשמעות לאישורי אגרות אחרות או אישורי הסכמים אחרים יכולה להיות משמעותית, וכרגע אנחנו לא מול כל רשימת האגרות במדינה.

אני מבקש להחזיר את הנושא הזה לדיון בוועדת אגרות.

בסוף הרי תקבלו את עמדתי, רק מה – עד אז תשלמו הרבה. זאת משום שאנחנו לא נאשר את האגרות עכשיו – זה גם מה שאתה מבקש – ובינתיים החוק פועל, והוא יפעל בלי אגרות בכלל. אחרי שנה, אם לא יהיה דיון, תחשוב כמה כסף הפסידו בגלל שלא גבו אגרות בכלל ושהיה כדאי לסגור את זה היום ולא למשוך את זה לפחות עוד שנה או שנתיים.

אני מציע שמי שפותח משלם 100 שקלים. אם כתוצאה מהדיון הזה של הארבע פגישות, בין אם זה ישיר ובין אם זה קצת התרחב, הגיעו להסדר והולכים לשופט – על זה לא משלמים; הנושא החיצוני – על זה באמת לא דיברנו, החוק הזה לא מדבר, זה סיפור נפרד. אני שמתי את זה לשיקול דעתכם, כי להערכתי גם אם תעשו את שיקול הדעת, אפילו הכלכלי בלבד, זה שווה את זה מאשר להעסיק את בתי המשפט ואת כולם, אבל זה כבר העניין שלכם.

אם אנחנו סוגרים את היחידה הזאת – אפשר לסגור היום. אם לא – אז תחזרו, תחשבו, בעזר ה', אתה יודע - - -

היחידה הזאת ב-100 שקל?

כן, זה מה שהבאתם לנו.

נכון. אני מודה שהביקורת שלך נכונה וגורמת לי לפחות לחשוב מחדש.

לא ביקורת, אני מצדיק את זה מאוד ואני אומר שאתם חוסכים הון עתק. במקום שכל אחד מהם ילך לבית משפט ויעסיק את השופטים – ואני לא יודע אם אתה יודע, אבל כששני הצדדים הולכים לבית השפט, כל אחד מביא איתו את הסוללה, כל הטילים כבר שוחרר, זה הולך לעוד דיון ולעוד דיון ובית המשפט עמוס ועמוס ועמוס, וכל עורכי דין ירוויחו – כולם מפסידים מזה. למה? בגלל ה-100 שקל של זה. שלא לדבר על זה שלא הגיעו בסוף להסדר טוב, כשכך יכלו להגיע להסדר בלי כל זה, בניחותא.

חשוב לי לומר שככל שהחוק ייכנס לתוקף מבלי שאישרו היום את התיקון לתקנות האגרות, אנחנו נאלץ לגבות אגרה בהתאם לפריט 7 בתוספת, שזה בקשה בכתב, וזה עומד על 235 שקלים. חשוב שאדוני ידע את זה.

מה פירוש.

בעצם התיקון הזה אמור להפחית את ה-235 שקלים ל-100 שקלים.

בקשה ליישוב סכסוך זה 547 שקלים.

אם אנחנו לא - - -

ברגע שפותחים בבית משפט הליך חדש, ה-default זה 547.

כיום, אם אנחנו לא מאשרים את זה - - -

547.

אם זוג לא פותח לפי החוק שקיים, ההערכה שלי היא שהוא לא צריך לשלם אפילו אגורה אחת.

לא, הוא צריך.

על מה הוא צריך לשלם?

בקשה ליישוב סכסוך, זו תובעה שעולה 547 שקלים. זה מה שקורה עד היום.

אבל הוא לא מבקש, החוק מחייב אותו. אם החוק מחייב, אין כזה דבר.

הבקשה הזאת היא בעצם תובענה שכדי לפתוח אותה במזכירות זה עולה 548 שקלים.

הם פשוט רואים את זה כתביעה אחרת שנכנסת. יש סעיף באגרות שנקרא "תביעה אחרת", שזה כל יתר התביעות. זה 470 ומשהו ועוד אגרת פרוטוקול.

הרי כבר היום יש בקשה ליישוב סכסוך שאפשר להגיש, עוד לפני שהחוק נכנס לתוקף, וגובים בעדה אגרה. המטרה היתה להפחית את האגרה ל-100 שקלים.

לא, אתם מפספסים נקודה מרכזית. כשאדם בא לבקש - זה סיפור אחד. כשהמדינה מחייבת אותו – זה סיפור אחר. פה המדינה מחייבת.

זה לא משנה.

מה לא משנה?

ומכאן המוטיבציה לקבוע את זה על 100 שקלים.

אם תלכו לחייב אנשים, כשאתם מחייבים אותם לשלם את הסכום הזה, מחר אנחנו נגיש בג"ץ.

אולי צריך להסביר משהו לגבי איך מתנהגות תקנות האגרות בבסיס שלהם. תקנות האגרה זה בעצם חיקוק שמתייחס לפקיד בבית המשפט. הוא אומר לו: אתה רואה בקשה שהוגשה – הוא אומר לך כמה לגבות. לכן, ברגע שזה מוגדר בקשה ליישוב סכסוך - - -

אפשר לקבל שתי דקות להתייעצות? אני רוצה להסביר משהו למשרד האוצר.

כל הרעיון היה להפחית את האגרה.

זה ה-default, ככה זה עובד.

זה ה-default של תקנות האגרה בבית המשפט לענייני משפחה. כשאתה מגיש תובענה או בקשה חדשה שאין לה הגדרה, שלא נופלת תחת שום הגדרה אחרת, ה-default הוא 548 שקלים.

זו לא בקשה חדשה, זו בקשה לאישור הסכם.

תובענה חדשה.

אני רוצה להציג את הדבר כפתרון, אתם תוכלו לתמוך בעניין ותאמרו את זה לפרוטוקול, וזה מקובל על משרד האוצר. אנחנו אומרים שוב את הדבר הבא: לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, ולכן באנו לכאן היום לא על ה-default, שזה תובענה אחרת או כל דבר אחר, אלא אנחנו רוצים שזה יהיה שווה לכל נפש. לכן זה נקבע על 100 שקלים לאחר דיונים והדברים היו מקובלים גם על משרד האוצר. לאור העובדה שהוצג כאן שלכאורה יכולה להיות כאן פרצה שבמסגרתה אנשים ינצלו את האפשרות לקבל הוזלה, 400 שקל חיסכון, כי הם יבואו מהבית עם אישור והם יגידו שזה קרה במהלך עיכוב ההליכים, אני מבקש לתמוך באמירה הבאה - מי שמכיר את התקנות האלה ואת החוק הזה יודע היטב שהוא בנוי בצורה הבאה: אדם בא ומבקש בקשה ליישוב סכסוך, הוא הולך לעד ארבע פגישות מהות. בפגישות המהות לא מנסים לגשר, רק במקרה קיצון - הם הולכים לכתוב נוהל על העניין הזה – במקרים קשים של אלימות במשפחה, שבהם יש להם מומחיות מיוחדת, במקרים האלה הם ינסו להביא את הצדדים לפתרון הסכסוך המשפטי בכללותו. החוק הזה בנוי על זה שאם הם מזהים שיש אפשרות להגיע ליישוב הסכסוך בהסכמה, הם ממליצים לצאת החוצה, ובזאת מסתיימת תקופת עיכוב ההליכים. אנחנו יכולים לומר כאן בבירור לפרוטוקול - - -

לא, לא - - -

רבותי, הוא מדבר, גם אני לא מסכים איתו, אבל מה זה שייך? הוא מדבר ואנחנו נדבר.

תקופת עיכוב ההליכים, לפי הקבוע בחוק, בסדר?

הם יכולים להאריך אותה.

מיכל, אני מנסה לעשות דבר חיובי, אני לא מצפה שאתם תסכימו, בסדר?

אני לא חושש מזה שאנשים ינצלו פרצה מעין זאת וזה יעלה לקופת המדינה, מהסיבה הפשוטה שגישורים שייעשו בתוך יחידת הסיוע, יחידת הסיוע יודעת היטב שהיא עושה אותם, הם נדירים. כאשר גישור או כל דרך אחרת ליישוב הסכם נעשה מחוץ ליחידת הסיוע, לפי המתווה העיקרי של החוק, למרות שמאריכים את תקופת עיכוב ההליכים – צודקים כאן אלה שהעירו – כשהם יגיעו עם ההסכם הזה לבית משפט על מנת לקבל תוקף, בית המשפט ידע ידוע היטב שהוא לא נעשה ביחידת הסיוע והם ישלמו את האגרה שנקבעה בחוק. ההערות שהתקבלו כאן קודם הן נכונות, אני באופן אישי חושב שהן נכונות. אני חושב שהמנכ"לית התחייבה לבחון את זה שגם בהם אנחנו נפחית את האגרה, אבל אנחנו צריכים לצאת לדרך, רבותי, ואנחנו חייבים כרגע לאשר את ה-100 שקלים הללו ולדעת שרק במקרים נדירים ביותר הסכום על אישור ההסכם יעמוד על אפס ובמרבית המקרים הוא יעמוד על 547 שקלים, ואנחנו נבחן אם אפשר להוריד את הסכום הזה.

רק כדי להבין אחד את השני ונדע על מה הולכים ואז נראה אם אנחנו מצביעים או לא – מה שאתם אומרים זה כך: זוג שיש לו סכסוך והוא פונה, הוא מצווה לקיים את ארבעת המפגשים האלה.

עד ארבעה מפגשים.

הוא פותח תיק, משלם 100 שקלים ומתחיל את הדיון. אם במסגרת ארבע הפגישות האלה יחידת הסיוע המליצה להם ללכת ליעקב שיעזור להם לגמור את הסיפור, אבל הם עדיין באותה מסגרת. הם הלכו, סגרו, יש להם הסכם, מגיעים לבית המשפט עם ההסכם הזה ובית המשפט חותם והם לא צריכים לשלם שום דבר.

הם כן צריכים. אני אחדד – הם צריכים לשלם. כאשר עושים גישור בתוך יחידת הסיוע בתקופת עיכוב ההליכים, אז הם לא צריכים לשלם. אלה מקרים נדירים ביותר.

יוצא מצב אבסורדי - - -

אני מסכים שיש עיוות, אבל אני רוצה לפתור את העניין.

יעקב, אני מבקש לא לריב עם אף אחד. כרגע אין להם זכות דיבור.

כמו שכתוב בתקנות וכמו רוח החוק, מה שאמור להתנהל ביחידת הסיוע זה אכן עד ארבע פגישות מהות שבמסגרתן ייתכן ויגיעו לידי הסכמים, בעיקר הסכמים זמניים שנוגעים לתקופת עיכוב ההליכים.

עוד כתוב בתקנות, שעל-פי הנחיות של מנהלת יחידת הסיוע, על-פי נהלים שייקבעו, יהיה שיקול דעת לקיום הליכי גישור in house. המקרים אכן לא יהיו מקרים רבים, הם יהיו מקרים יוצאי דופן במובן הזה שגם ברמת כוח האדם שנמצא לרשות יחידת הסיוע, לפחות כיום, זה לא המצב שהיה בעבר שלפיו השופטים הפנו ליחידת הסיוע כדי שהיא תגיע להסכמים. אנחנו נמצאים במצב אחר.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף – אדוני יודע שאנחנו נמצאים בהוראת שעה, אנחנו נמצאים במצב שהרעיון הוא לבחון את החוק. אם אכן יהיו הטענות, כמו שנאמר כאן, של או ניצול לרעה או מצב כזה או אחר של נזק לקופת המדינה, ניתן יהיה לעשות שינוי בדבר הזה. אני מצטרפת לגמרי למה שיעקב אומר. באנו במיוחד לדיון הזה, נאלצנו להפסיק באמצע יום הכנה של יחידות הסיוע. כרגע מושקע המון זמן בעבודה בשטח בניסיון להטמיע את החוק. צריך להתחיל לעבוד, צריך להכניס את התקנות לתוקף, צריכה להיות ודאות בתוך הסיפור הזה, אנשים צריכים לדעת איפה עומדים. ככל שהנתונים יראו ויצביעו כך או אחרת, זה לא דברים בלתי הפיכים. ניתן לחזור חזרה לשולחן הדיונים ולשולחן הזה ולבצע שינויים כמו שנדרש.

ישנם שלושה מצבים לא שניים. יש מצב אחד שעלה, מצב שלא מופיע בחוק, אבל הוא עלה בדרך ההסתברות – נניח שזוג לא הולך לבית המשפט ולא הולך ליחידת הסיוע וחסך למדינה הון עתק, וביוזמתו הוא הגיע להסכם, ההיגיון אומר שאנחנו רוצים לעודד אותם. א', שיגיעו להסכם; ו-ב', שלא יעמיסו את המערכת. ולכן כשהם באים לאשר את ההסכם, הם היו צריכים לשלם אפס כסף, כמו שבחוק. אבל זה עדיין לא מופיע בחוק ולכן ביקשנו שיבדקו את זה.

לא לזה התייחסתי.

יש גם את המצב השני – זוג נכנס להליך ושילם אגרה של 100 שקלים. בחוק הזה אנחנו רוצים שהם יגיעו להסדר ושלא יעמיסו על בית המשפט, ולכן יש את ארבע הפגישות האלה. אם אתם אומרים שארבע הפגישות האלה לא יכולות להביא לסיום הסכסוך או להנמכת הסכסוך - - -

לא אמרנו שלא יכולות. יש מקרים שבהם יגיעו להסכמים.

לפעמים יש תביעות שהם על נושא מסוים, לא הכל זה הסכם גירושין.

אם אתם אומרים שהוא לא יכול, גם לא להנמיך את הלהבות וכו', אז בשביל מה אנחנו צריכים את כל זה? אנחנו מקווים שזה כן יעזור וכן יוכלו להגיע. זה הדבר הכי חשוב, או שיגיעו לשלום בית או שיגיעו להנמכת הלהבות ולהגיע להסדר מכובד שיהיה טוב גם לטובת הילדים וכו'. זה הא'-ב' שאנחנו רוצים. דבר שני, הם גם משחררים את המערכת של בתי המשפט ולאור זה אנחנו נותנים להם עידוד בזה שהם שילמו רק 100 שקל. ועכשיו, כשהם באים לאשר את ההסכם הזה, הם לא צריכים לשלם שום דבר. זה קיים.

יש מצב נוסף, שלהערכתי הוא בילט-אין בתוך החוק הזה, שיחידת הסיוע מתחילה והיא רואה שכאן צריך התערבות של עוד מישהו והיא מפנה אותם. דרך אגב, אם איני טועה, אמרתם שאם אלה אנשים שלא מסוגלים, אתם אפילו משלמים להם. יכול להיות דבר כזה?

זה הסיוע המשפטי.

כן, הסיוע המשפטי משלם.

אם הם זכאי סיוע.

אז אפילו הסיוע המשפטי משלם להם. זאת אומרת, שזו אותה מערכת וברוך ה' הגיעו, וכולנו שמחים שיש ישוב סכסוך ולא מצריכים בית משפט ומביאים את זה עכשיו לחתימה של השופט. מה ההיגיון אומר? שגם פה לא יצטרכו לשלם. אם מישהו יכול להגיד לי אחרת מזה, אז הכל הפוך. פה זה לא משהו שמדבר על מישהו שנמצא בחוץ, אלא על מישהו שנמצא בהליך הזה.

אם הם זכאי סיוע, הם פטורים מאגרה.

לא, רציתי רק להראות שהם בתוך הסיוע.

מה שאני רוצה שנסכם – ואם נסכם את זה אנחנו נגמור את הכול ואחר כך אתם תחשבו על החלק החדש, למרות שההיגיון אומר כך גם לגביו, אבל עליו אני לא עומד. אבל לפחות על זה נסכם שכל אלה שנכנסו להליך הזה, שילמו אגרה של 100 שקל, ובמסגרת הזאת, בהנחיה של יחידת הסיוע, עשו את מה שצריך לעשות והגיעו להסדר, כשמביאים את זה לשופט, ברוך ה' כולנו רוקדים, שמחים, והם לא צריכים לשלם. הם מקבלים ישר כוח ולא צריכים לשלם. הם הרוויחו שיש לנו ישוב טוב, בית המשפט הרוויח וכו' וכד'.

אם נסכם את זה – דיינו. את החלק השני, אם הם עושים את זה בלי זה, תחשבו אתם. ההיגיון אומר שגם אז צריך לעודד אותם, אבל זה כבר לא במסגרת של החוק כרגע. אבל לפחות את זה נסכם, כי אני חושב שבלי זה זה סתם טירוף – זה כאילו שאנחנו מכשילים אותם.

את זה אפשר לסכם, יעקב ודורון?

כן.

ברוך ה'.

אנחנו לא גובים אגרה.

אני רוצה להעיר שתי הערות טכניות בעקבות ההערות שקיבלנו ואנחנו נטמיע אותן אחר כך בנוסח: באגרה של 100 שקלים, שסוכם עליה, הואיל ואין פרוטוקול, בגלל שזה רק הגשת טופס לבית המשפט – אנחנו נחריג את הפרט הזה מחובת תשלום הפרוטוקול, שזה סך של כ-70 שקלים.

הערה נוספת שקיבלתי הבוקר מבתי הדין הרבניים, שהיא גם תקפה לבתי המשפט האחרים – במקרים שבהם בסוף לא היה דיון, בכל תקנות האגרות יש הוראות על החזר חלק מהאגרה. גם את זה צריך להחריג, זה לא רלוונטי כאן.

בסדר גמור. אני מבקש שתקריא את התקנות.

תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016

בתוקף סמכותי לפי סעיף 26(א)(5) ו-(ג)לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, ולפי סעיפים 83 ו-108 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:

תיקון התוספת הראשונה

1. בתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) התשנ"ו-1995, "אחרי פרט 12 יבוא:

בשקלים חדשים

"13. בקשה ליישוב סכסוך לפי סעיף 3 לחוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014.
100 שקלים"

תקנות הדיינים (אגרות)(תיקון), התשע"ו-2016.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:

תיקון התוספת הראשונה

בתוספת הראשונה לתקנות הדיינים (אגרות), התשי", בפרט 4, אחרי פרט משנה (1)(ז) יבוא:
גירושין
"(ח) בקשה ליישוב סכסוך לפי סעיף 3 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014.
האגרה בשקלים חדשים100"
והאחרון, שכרגע אנחנו מתקינים עבור העתיד - - -

רק דבר קטן, יעקב, אני מציעה לחשוב עוד פעם על המיקום. לא בטוח שזה נכון דווקא תחת "גירושין".

זה המקום הטוב ביותר שמצאנו.

תסגרו את זה ביניכם.

תקנות בתי הדין השרעיים (אגרות)(תיקון), התשע"ו-2016

בתוקף סמכותי לפי סעיף 28 לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, ובאישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אני מתקינה תקנות אלה:

תיקון התוספת

בתוספת לתקנות בתי הדין השרעיים (אגרות), התשכ"ח-1968, אחרי פרט 9 יבוא: "10. בקשה ליישוב סכסוך לפי סעיף 3 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014.
האגרה בשקלים חדשים 100"

ומה שדיברנו רשום בפרוטוקול ומקובל.

רשום, וכפי שהתחייבה המנכ"לית אנחנו נבחן גם את העניין.

כרגע מה שסיכמנו, סיכמנו. אנחנו שמחים שהגענו לזה ולכן אנחנו נאשר. מי בעד לאשר את התקנות.

יש פה כמה: תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות); תקנות הדיינים (אגרות); תקנות בתי הדין השרעיים (אגרות).

מי בעד לאשר את שלושתם?

הצבעה

בעד אישור התקנות – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016; תקנות הדיינים (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016, ותקנות בתי הדין השרעיים (אגרות) (תיקון), התשע"ו-2016, אושרו.

אושר פה אחד.

מזל טוב וסימן טוב.

החלק הזה נגמר ואנחנו עוברים לחלק השני.

אתה ניצחת. העיקר שניצחת.

לא אני ניצחתי. השכל ניצח והזוגות והשלום בית - - -

יישוב סכסוך בהסכמה.

פניית חה"כ מרב מיכאלי לדון בעניין היערכות לכניסת חוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה לתוקף

אנחנו עוברים לחלק השני. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל, אני רוצה להודות לך - - -

לפרוטוקול, תהיה מוכנה לרשום, כי היא רוצה להודות. זה נדיר, נשלוף את זה ביום שידובר.

אני רוצה מאוד מאוד להודות לך, אדוני היושב-ראש, וכמובן גם לצוות הוועדה, שעשיתם מאמץ למצוא מקום לדיון הזה, כי אני חושבת שיש חשיבות עליונה, במיוחד לאור ניסיוננו המר מאי-ההיערכות בפעם הקודמת, לנסות לקבל פה תמונת מצב. אני מחזיקה אצבעות שתמונת המצב היא כזאת שהדברים אכן ערוכים ומוכנים, ואם לא – אז לראות איפה אנחנו יכולות ויכולים עוד ללחוץ ולעשות מה שצריך כדי שהדברים כן יהיו מוכנים, בשביל שהחוק יצא לפועל על הצד הטוב ביותר, בשביל שסיכויי ההצלחה שלו יהיו אמיתיים לטובת כל הציבור שאנחנו מאוד מאוד מקוות להביא תועלת בעניינו.

ברשותך, אם תסכים לקבל את הסקירה - - -

יש לי רק שאלה. מאחר שכל מי שיושב כאן בחדר הוא שומר חוק, ומאחר שהחוק הזה כבר קיים, עלה על דעתך שאין היערכות ושזה לא מוכן? כלומר, יש לך איזה שהם סממנים שחס ושלום יש משהו שהוא לא ערוך ומוכן?

אתה שואל על דברים ספציפיים?

אני מסתכל על כולם פה, ורק אנחנו סוגרים את הישיבה והכל רץ. האם חסרים תקנים? חסר משהו?

זה מה שאני רוצה לדעת. בעיקרון היתה לנו הסכמה על מספר תקנים, היתה התחייבות של האוצר לממן אותם. פנינו גם למינהל הדיור הממשלתי וכל הדברים האלה.

אולי בגלל זה דורון עבר מהשורה הראשונה לשורה השנייה? אולי תחזור לשורה הראשונה, אתה עדיין יכול להיכנס לאוצר, זה לא ההפסד של המיליונים שדיברנו.

הלוואי שזה היה משעשע, אבל בפעם הראשונה היו לנו עשרה חודשים להיערכות לחוק ולא קרה כלום, ובפעם השנייה גם, זה לא היה פשוט להניע את המכרזים, את התקנים, לקבל אישורים עליהם, להוציא אותם לפועל. אני רוצה לדעת אם יש לנו את כל החדרים.

אנחנו עובדים שנה קשה מאוד להכנות. אנחנו נמצאים בסיום תהליך המכרזים, אבל עדיין לא כל העובדים יושבים במקומות.

כמה מתוך כמה?

11 עובדים כבר נבחרו במכרז פנימי והתחילו לעבוד; שלוש הממונות על עורכי-הדין נבחרו, אחת מהן כבר עובדת ושתיים יתחילו ב-1 ביולי; לגבי 11 עורכי-דין נוספים המכרזים ייערכו בימים הראשונים של אוגוסט ואני מקווה שבתחילת ספטמבר הם יתחילו לעבוד. כלומר, ניתן להם חודש ואז הם יצטרכו להתחיל לעבוד; עובדים סוציאליים – הסתיים תהליך הבדיקות המאוד מאוד ארוך וממושך על-ידי נציבות שירות המדינה. המכרזים, גם לבאר-שבע וגם לאזור מרכז, יהיו בימים הראשונים של אוגוסט. גם כאן, אני מקווה שבתחילת ספטמבר הם יעבדו. למרות זאת, בכוח האדם החסר, בגלל שמדובר בתקופה ראשונה וחלק מהתקופה היא פגרה, אנחנו נצליח להתמודד.

יש לנו בעיות נקודתיות עם דיור. הבעיה העיקרית היא בראשון לציון, שאנחנו חוזרים ומבקשים הרחבת הדיור שם. קלטנו שם עובדות, כרגע אין להן חדרים לקבל משפחות. הן מסתובבות בין החדרים של העובדות. לגבי ראשון לציון נעשתה פנייה לדיור הממשלתי; גם בחיפה וחדרה ביקשנו להרחיב. יש שם שטחים, אני יודעת שגם היו פרוגרמות, אבל התהליך הזה עדיין לא הסתיים.

אלה הנושאים החשובים והדחופים.

מתי להערכתך יסתיים התהליך הזה.

לגבי ראשון – אני לא יודעת.

יש פה נציג של מינהל הדיור?

כן, תכף נשמע. אני מעוניין לשמוע קודם את הערכתך.

יש לנו איזשהו פתרון. אנחנו יודעים שבבניין שלנו יש שטח גדול מאוד של רשות הדיור שמתכוונת לפנות אותו באוקטובר וגם כרגע חלקו ריק. פנינו וביקשנו שלכל הפחות יתנו לנו להתחיל עכשיו להתנהל מול היזם, מול בעל הבית, כדי שנהיה בטוחים שבאוקטובר נוכל להושיב שם עובדים או להחליף את היחידה. זה בבניין שלנו, בקומה אחרת, וזה מאוד פשוט. אני לא יכולה לקבוע תאריכים.

מה קורה עם תל-אביב?

תכף אגיע לזה.

אני צופה בעיות בגיוס עובדים לבית הדין השרעי. אני יודעת שבבאר-שבע למשל לא היו מועמדים דוברי ערבית ואנחנו נצטרך להמשיך ולחפש. יש לנו כבר שתי עובדות שעובדות ביפו ובטייבה. לפי דעתי בצפון לא תהיה בעיה, לא בנצרת ולא בעכו, אבל בבאר-שבע אנחנו מחפשים כבר הרבה זמן דובר ערבית לבית המשפט לענייני משפחה וזה מאוד מאוד קשה באזור הזה.

זה עורכות או עורכי-דין?

לא, עובדים סוציאליים. אני חושבת שבבתי הדין השרעיים זה פחות קריטי, כי החוק לא חל על זה. כלומר שמבחינת הפעלת החוק זה פחות קריטי.

עדיין.

עד שיהיו יחידות.

אחרי כל הדברים, מתי להערכתכם החוק הזה יוכל להתחיל לפעול?

החוק יוכל להתחיל במצב הקיים, אבל אנחנו רוצים לדעת שבמקומות שיש לנו בעיה שלכל הפחות יהיו פתרונות או יהיה גיוס לצורך סיוע. אנחנו עשינו את כל מה שהיה צריך לעשות.

יש איזשהו משרד ממשלתי או אגף כלשהו שבגינו יש עיכוב ושצריכים שם קצת לזרז? אני לא מדבר על האוצר, אני לא מעלה על דעתי שיהיה עיכוב כזה באוצר. אבל אולי, בכל אופן, יש איזו בעיה שצריך לדחוף או שיש לכם יד חופשית והנושאים הם טכניים, כמו שלא מוצאים פה וכד'?

אם כבר אנחנו נמצאים כאן אפשר לומר שיש קושי. אנחנו כן מנסים להשיג שיתוף פעולה. אנחנו מחויבים לפעול באמצעות הדיור הממשלתי בהקשר הזה ולכן אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ומנסים ללחוץ. הנושא של איפה יישבו העובדים הוא קריטי. כרגע אפשר לעשות תחלופה, אבל ברגע שיתחיל העומס לא נוכל ליצור מצב כזה.

בראשון לציון למשל ביקשנו מעובדות לעבוד אחר הצהרים.

לאיזה משרד שייך הדיור הממשלתי?

למשרד האוצר, החשב הכללי.

דורון, אתה בעל הבית עליהם?

יש צוות אחר אצלנו שממונה עליהם.

הדיור הממשלתי כפוף לחשבת הכללית לעומת אגף התקציבים ואנחנו גוף ביצוע. בעיקרון, כל תהליך של איתור דיור הוא תהליך ארוך מאוד יחסית. זה לוקח לא פחות זמן מתהליך גיוס. אחת הבעיות הקשות היא שנזכרים להגיע אלינו בשלבים מאוחרים.

זה לא מדויק.

בחיפה וחדרה כבר יש מקום.

לא אמרתי מילה כשאת דיברת.

אחת הבעיות הקשות היא שרק אחרי שמגייסים עובדים נזכרים פתאום לבוא אלינו.

בעיה נוספת היא כאשר יש יחידה קיימת ורוצים להרחיב אותה. זה מאוד הגיוני לומר: אנחנו לא רוצים לשים שני עובדים במרחק חמישה בניינים או שני רחובות, אלא רוצים באותו בניין או באותה קומה. לוקח זמן, זה תהליך שהוא ארוך. כל תהליך דיור לוקח בין חודשים לבין שנה או שנתיים. בכל המקומות שביקשנו מאתנו, אנחנו בתהליכים. לפעמים אנחנו מתחילים לעבוד גם לפני שאנחנו מקבלים את כל החומר. צריך לזכור שמדובר בהיערכות מאוד רחבה שאנחנו צריכים לתת לה פתרונות, לחלקם מצאנו פתרונות. בראשון לציון לדוגמה, העמדנו מול משרד הרווחה שתי אפשרויות. אמרנו: או שניקח למתחם אחר או שנחכה שרשות השידור תפנה. רשות השידור התחייבה כלפינו, על-פי החוק, לפנות באוקטובר. אנחנו במגעים לקבל את השטח באוקטובר, לאחר שהיא תפנה. צריך להבין שמשרד הרווחה לא יאכלס את המקום כבר באוקטובר כי יצטרכו לעשות שם עבודות.

בכל הרשימה הארוכה – מקרית שמונה, שם רוצים לעשות חילופי שטחים והעברות - - -

זה לא קשור לחוק.

זה לא קשור לחוק, אבל אני אומר למשרד הרווחה, כדי להקל עליכם. מקרית שמונה ועד באר שבע אנחנו בתהליכי פתרונות דיור ורוצים לתת בצורה רחבה. יש דברים שמתקדמים מהר יותר, יש דברים שמתקדמים פחות מהר. אחת הבעיות הקשות שיש לנו עם יחידות הסיוע, כפי שזיהינו בתל-אביב למשל, שהנהלת בתי המשפט החליטה יום אחד, כשהיתה אמורה לעבור לבת-ים, בלי שידענו החליטה לעבור בלי להקצות שטח ליחידת הסיוע - - -

שלוש שנים - - -

תאמיני לי שאני מתמודד עם זה, כי זה קשה למצוא פתאום במרכז תל-אביב. זה יוצר לי בעיות קשות. הסקנו מזה הרבה מסקנות. כלומר, היום אני לא מוכן לדבר בכלל על בית משפט, כל בית משפט – אם זה בית דין שרעי או בית דין רבני. למשל, באשדוד בית הדין באשדוד רצה לצאת, ואני אמרתי שאני לא מקדם בית דין רבני לפני שיש סגירה שלהם גם כאן. פעם אחת נפלתי, הבנתי, למדנו.

יש רשימה ארוכה, אנחנו פועלים ומנסים. יש מקומות שזה יותר קל. כלומר, יש מקומות שבאים שם אלינו עם בקשה ואנחנו מוצאים מקום בקלות ומצליחים לחתום הסכם עם הבעלים ואז יש להם את השטח. יש מקומות, שאין מה לעשות, זה לוקח זמן. אז ראשון – זה ייקח קצת זמן; בחיפה – אנחנו במגעים.

מה עם פתח-תקוה?

אני אענה לך על הכל.

סליחה, אתה לא תענה לה.

אני אענה לכם על הכל. כפי שאמרתי, בחיפה אנחנו במשא-ומתן עם הבעלים. בפתח-תקוה למשל, יצאנו למכרז, חתמנו על חוזה ועכשיו עובדים שם. אין מה לעשות, התהליך הזה שמהרגע שרוצים ועד שעוברים אורך כשנה וחצי, כי צריך לאשר בדרך פרוגרמות, לקבל התחייבויות, לפרסם מכרז ואחר כך הבעלים צריך לבצע התאמות. צריך לזכור שכל התהליך הזה לוקח שנה וחצי. יש מקומות שבמזל אנחנו מקבלים יותר מהר ויש מקומות פחות מהר. פתח-תקוה לדוגמא, יש לי חוזה חתום ואני מחכה שהבעלים יסיים את העבודות ונאכלס.

רינת וענת, אני רוצה להבין – יש לכם בעיה מבחינת תקנים?

לא.

תקציבים, האם יש לכם צורך? אין לכם בעיה. אני מבין שהבעיה המרכזית שלכם כרגע זה הדיור.

הדיור ולסיים את הליך הגיוס.

טוב, זה בידם.

לא, זה נציבות שירות המדינה.

אני רוצה לבודד. מבחינת הדיור – אני שומע את הדיווח של ניר. נכון לרגע זה – אני לא מדבר על ההיסטוריה – אתם חושבים שיש משהו לעשות, שאפשר לזרז את זה יותר ממה שהוא כבר עושה עכשיו? כלומר, אם נשפוך עליו דלי רותחין זה יעזור?

אני שומעת עכשיו על הפתרון של רשות השידור, וזה מצוין.

אני רוצה לומר יותר מזה. אני עובד מול אחראי בינוי אצלם במשרד – יורי – ויש להם בעיות דחופות. צריך לזכור שבסופו של דבר היחידה שלי אינה גדולה, למרות שזה לא צריך לעניין אף אחד, ואם שמים לי עשר יחידות, זה לא. אם יגידו לי ששתי יחידות הן יותר קריטיות, אני מוכן לקדם אותן. אני רואה את החשיבות הגדולה בטיפול בזה.

אני רואה את הבקיאות שלך, אני רואה את ההתלהבות, ולכן אני שואל: אם נכון להיום – ובלי להסתכל עכשיו על ההיסטוריה – אתם עובדים טוב וזה מסודר, אין צורך ללכת ולזעזע את הדיור הממשלתי. כרגע הם עובדים, ועובדים טוב?

אני שומעת כרגע על הפתרון בראשון ואני מאוד מאוד אשמח אם זה יתגשם. עד היום לא שמעתי על זה. אנחנו הצענו את זה ומצאנו את זה. גם בחיפה ובחדרה אנחנו מצאנו את השטחים והם קיימים, הם נמצאים, הם ריקים, הם מחכים לנו. גם בחיפה וגם בחדרה. כמו שאתה אומר, אני מקווה שזה יהיה מהר ונפתור את הבעיה. בתל-אביב כבר הרמנו ידיים.

חוץ מזה יש לכם עוד נקודות צומת שאתם נתקלים בהן? הבנתי שהמכרזים עדיין לא נסגרו ויש בעיה עם נציבות שירות המדינה.

כרגע זה לקראת פתרון. המכרזים תלויים בנו, במשרד שלנו, וברגע שהחברות גומרות את הבחינות ואת המיון, מה שתלוי בנו אנחנו נזדרז ונעשה כמה שיותר מהר. אני מקווה שבמהלך אוגוסט כבר נסיים את כל הוועדות.

הנושא האחרון הוא רשימת המגשרים שאמורה להתבצע בשותפות עם משרד המשפטים ואיתנו. אמנם אנחנו ננהל אותה, אבל כל הקריטריונים וכל מה שקשור ל"קול קורא" - - -

אנחנו צריכים לפרסם אותה, לא לנהל אותה. אנחנו צריכים לפרסם אותה באתר האינטרנט של המשרד ולצורך זה אנחנו - - -

ברשותך, לפני שאתה עובר לרשימת המגשרים, אני רוצה להישאר עוד בתחום הדיור. מר ברלוביץ, בנוסף לעבודה שלך מול הממונה על הדיור במשרד הרווחה ומי שזה לא צריך להיות עוד, לפני שלושה חודשים אני פניתי אליך במכתב, שעליו לא טרחת לענות מעולם - דבר כשלעצמו אני אשמח לקבל הסבר למה לא היה ראוי לענות על המכתב – אבל מעבר לזה הפנינו את תשומת לבך בצורה מאוד ספציפית ומיוחדת לבעיה הזאת. גם במכתב אצלנו כבר מצוין הפתרון הזה האפשרי, לפחות בפוטנציה, של רשות השידור, והשאלה היא למה אי אפשר לנסות ולייצר מענה זמני בחלקים הריקים בבניין הזה, בחלק הזה של רשות השידור, כדי שלא יהיה מצב שתכף נכנס החוק לתוקף ולעובדות ולעובדים אין איפה לקבל את הקהל שיגיע. השאלה: עד שלא יפרשו משם רשות השידור ויצאו למכרז לשיפוצים, יעשו את השיפוצים וכל הדבר הראוי הזה שלוקח את הזמן שלו, למה אי אפשר לנסות ולארגן פתרון זמני שם או בכל מקום אחר שצריך?

בגלל הדיון הבוקר עשינו בדיקה - - -

מי אדוני?

אני מהדיור הממשלתי.

גם אתה מכותב על המכתב שלנו וגם אתה לא ענית לנו.

עשינו בדיקה בעניין הזה מול סמנכ"ל למינהל של רשות השידור ולטענתו המקום מלא. הוא העביר אנשים מרשות השידור, מהמקומות שהוא פינה, לשטח הזה. הוא אמר שב-2 באוקטובר הם יוצאים מהמקום. שאלתי אם אפשר, כפתרון ביניים, לקחת חלק מהשטח, והוא טען שהשטח מלא ואין שטח פנוי.

בדקתם אופציות אחרות בראשון לציון בינתיים?

כרגע אכלסנו שטח חדש של חקירות, שנמצא במרכז העיר, ואולי אפשר היה להקצות אותו ליחידת הסיוע, אבל הבקשה של יחידות הסיוע היא להיות בצמוד לבית המשפט. אני מזכיר שבית המשפט יושב בסביבה שהיא בעיקרה מגורים. אין שם שטחי משרדים שייתנו פתרון מיידי ויכולים להיות מוקצים ליחידת הסיוע, אלא רק במרכז העיר, שם יש להם שטח. בעצם אנחנו לא נותנים לזה פתרון על-פי רצונם, למעשה אנחנו נמצאים ב-default שהוא לא נכון.

פתרון זמני הוא כמעט בלתי אפשרי. אי אפשר לשכור משרדים לחצי שנה או לשנה. כלומר, כדי להיכנס למשרדים יש לעשות עבודות רבות שצריך לעשות – תקשורת וכו' – ולכן פתרון זמני הוא פתרון כמעט בלתי אפשרי.

אני חושב שהרבה פעמים הבעיה היא בזה שאנחנו מתחילים לטפל בדברים לא בלוחות זמנים נכונים. אנחנו מנסים לצמצם את לוחות הזמנים, אבל זה תהליך ארוך.

אני אשאל שוב את רינת וענת, וגם את חברתי מרב: במצב כרגע, כפי שאנחנו שומעים – שלפחות שומעים תנועה ותזוזה וכו' – יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לזרז?

אם אכן באוקטובר יש צפי לקבלת היחידה בראשון, אז לפחות יש צפי, מה שלא ידענו עד הרגע. עד הרגע ידענו שיש פיל כזה שקוראים לו "רשות השידור", אבל אני חושבת – אם מותר לי להגיד – שאולי אפשר לעשות בדיקה ולראות אולי בכל זאת. מבחינתנו לא מדובר על המון חדרים. גם אם יש שני חדרים שאפשר לתת אותם עכשיו - - -

הוא דיווח שהוא ביקש את זה, ונאמר לו שהכל מלא.

נאמר שזה מלא, אבל אולי אפשר לבדוק.

אנחנו לא יכולים להיכנס לדבר הזה. או שתעשו עבודת בילוש או אני לא יודע מה.

הם עשו עבודת בילוש וראו שחלק עומד ריק. זה בדיוק העניין. זה הדבר המגוחך פה.

זה בינם לבין רשות השידור.

מר אלון, אולי אתם יכולים ללכת לשם פיזית? זה לא בסמכותכם ללכת ולפגוש שם את רשות השידור ולהוריד להם אולי את החדר שעומד ריק ולבדוק אם אפשר להשאיל לנו?

רשות השידור היא רשות עצמאית ואם היא אומרת שהיא חתומה מול הבעלים - - -

מתי סוגרים אותם? מתי תאריך הסגירה הסופי שלהם?

ב-2 באוקטובר.

צריך לזכור שגם הבעלים לא ירצה לעשות איזושהי הפרה של הסכם. אני צריך הסכמה של שני הצדדים להוציא מתוך ההסכם של רשות השידור, וגם לאשר את זה לא יהיה פשוט.

אנחנו נבקש מהעובדים שבינתיים – מחלקם כבר ביקשנו - - -

בהנהלת בתי המשפט לא יכולות לסייע עם חדרים? אין חדרים שיכולים להשאיל אותם באופן זמני? אין פה נציגים של הנהלת בתי המשפט?

היתה שירי והיא יצאה.

אז אולי נפנה אנחנו להנהלת בתי המשפט?

אבל אם התאריכים שהם מדברים נכונים, להערכתי לא נמצא משהו יותר זריז, כי פתרון זמני לא הולך.

אבל רק באוקטובר הן רק יוצאות.

אם רוצים שזה יהיה רציני, צריך להשקיע.

אולי פתרון בתוך הנהלת בתי המשפט. זה לא פתרון זמני בשכירות במקום אחר, אבל אולי בתוך הנהלת בתי המשפט.

בתוך הנהלת בתי המשפט. היו כבר דברים מעולם.

אני לא מאמין בזה, כי עד שיזוזו וכו'. אנחנו כבר בחודש יולי ואוקטובר זה עוד שלושה חודשים.

ואז רק מעבירים את הבניין ומתחילים את השיפוץ.

אם התאריכים נכונים, אני לא רואה דרך שנמצא פה, בהנהלת בתי המשפט. תדעו, ככלל, אף גוף לא ייתן לך בהתנדבות משהו. אני זוכר את בתי-הספר, שפעם ביקשנו להיכנס ולעשות שם בית כנסת, רק בית כנסת, וגם אחרי 20 שנה הזמני הזה לא יצא. גופים לא כל כך אוהבים ומפחדים. אם מדובר על שלושה חודשים, להערכתי צריך רק לדחוף שזה יהיה כך ולהיות מוכנים עם הכל, שמהרגע שעוזבים להיכנס, להפוך, ולקוות לטוב.

בנציבות שירות המדינה עוד צריך לעשות משהו?

לא.

שם הכל בסדר?

אנחנו בסיום.

אני אפנה להנהלת בתי המשפט.

טוב, בכבוד. אנחנו נקבע ישיבה נוספת לספטמבר, לקראת אוקטובר.

מה עם לב לבו של הליך, המגשרים עצמם? מה קורה עם ההיערכות לגבי זה?

"קול קורא" ורשימת המגשרים.

זה המהות, זה התוכן.

לגבי המגשרים – נדמה לי שקבענו כאן את הפרוצדורה.

משרד המשפטים אמור להביא לנו את תקנות המגשרים, אנחנו מקווים מאוד שבקרוב.

אמרנו שהרשימה צריכה להיות בפריסה מאוד רחבה. החלוקה יכולה להיות לפי פונקציות, אבל לא לפי אנשים וכד'. אני מקווה שתעשו את זה ותעבירו את זה לרינת, שהיא אמורה לפרסם את זה.

אבל עד אז יש עוד "קול קורא", רשימה זמנית.

עד אז אמורה להתגבש רשימה. נעשית עבודה על זה ועד אז אמורה להתפרסם רשימת מגשרים באתר.

בדיון הקודם אמרת שיהיה "קול קורא" של משרד הרווחה - - -

לא של משרד הרווחה בלבד.

ה"קול קורא" ייצא בתקופה הקרובה ביותר.

ה"קול קורא" יהיה הרשימה שאתם מכינים?

ה"קול קורא" יהיה קול קורא למועמדים לבקש להיות ברשימה הספציפית.

אני רק מבקש שלא יקרה מה שקורה לפעמים עם הנאמנים או המפרקים למשל, שאתה מוצא פתאום את אותם חמישה או שבעה, אותם שמות, והם המגשרים היחידים שקיימים במדינה. דיברנו לפתוח את זה רחב מאוד. החלוקה תהיה לפי פונקציות, אבל הרשימה תהיה רחבה מאוד.

עוד מילה לגבי מוכנות – דיברנו על מסע פרסום לציבור.

יש.

עובדים על זה.

מתי זה יהיה? לפני תחילת החוק?

אנחנו מקווים.

כן. היו כבר מספר ישיבות עם קמפיינרים וכל כיוצא בדברים האלה.

לפ"מ.

לשכת הפרסום הממשלתית עובדת על קמפיין פרסומי.

צריך לתקן את הטעות של הציבור שמדובר בחוק גישור חובה.

יש דבר נוסף, שדווקא הגיע מחנה כהן ממזכירות בתי המשפט, שבנוהל עצמו, בקשה ליישוב סכסוך, בפגרה – מה-20 בחודש – זה לא נחשב כבקשה פתוחה. מה קורה בפגרה, אם אפשר לפתוח את זה – צריך לשים לב גם לנקודה הזאת.

נתנו את דעתנו על נושא הפגרות ויש לנו תשובות ברורות.

האם אפשר לפתוח הליך במהלך כל הפגרה? כידוע יש זמנים מסוימים שניתן.

לא. על מנת שתהיה גם אחידות באופן שבו אנחנו מתייחסים לזה בין הערכאות השונות, אנחנו עוד נקיים ישיבה פנימית שלנו כדי לוודא שכל הערכאות יעשו את אותו הדבר במהלך הפגרות. ככלל, הכוונה היא שבתקופה שבין ה-20 באוגוסט ל-5 בספטמבר, אז מקבלים רק בקשות דחופות, אפשר יהיה להגיש בקשות דחופות ואי אפשר יהיה להגיש בקשה ליישוב סכסוך, מפני שהיא איננה נחשבת בקשה דחופה. אפשר יהיה לשוב ולהתחיל להגיש בקשות ליישוב סכסוך ב-5 בספטמבר.

רק כדי להבהיר את מה שנאמר פה – זה לא מה-20 ביולי, אלא מ-20 באוגוסט עד ה-5 בספטמבר.

ברור. מ-20 ביולי עד 20 באוגוסט אפשר להגיש הכל, למרות הפגרה.

נניח מזונות זמניים כאשר אין תביעה תלויה ועומדת – פתרתם גם את הבעיה הזאת?

בין 20 ביולי ל-20 באוגוסט, למרות שזו תקופת פגרה, המזכירות עובדת פחות שעות, אבל מקבלים את כל הסוגים של הבקשות ואפשר יהיה להגיש גם בקשה ליישוב סכסוך.

וזה ייחשב כאילו זה באותו מועד, כי תקנות הפגרות חלות גם על זה? מבחינת זה שהגשת בקשה לגבי מרוץ הסמכויות, במובן הזה שמי שמגיש ראשון קובע בסוף – אם הגשתי את זה גם בפגרה זה ייחשב כאילו הגשתי את זה - - -

אם זה התקבל על-ידי המזכירות, אז כן. בתקופה שבין ה-20 באוגוסט ל-5 בספטמבר, המזכירות לא תקבל את הבקשה.

אני מבין, אבל אם הגשתי בפגרה איך זה מסתדר עם תקנות הפגרה?

זה מסתדר, אני יכול להראות לך.

זה בעצם כאילו להפעיל בפגרה? זה מסתייע, ההצעה הזאת, להפעיל את האירוע בפגרה?

חלק מהפגרה כן, חלק מהפגרה לא.

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

הוא מחיל את זה ברוב הפגרה.

הנושא החשוב ביותר מבחינתנו, כשאנחנו מתייחסים לאופן שבו החוק להסדר התדיינויות פועל אל מול פגרות של הערכאות השיפוטיות, שבכל הערכאות השיפוטיות זה יהיה אותו הדבר. כפי שאמרתי קודם, אנחנו נקיים דיון עם היועצים המשפטיים של הערכאות, כדי לוודא שיש מדיניות אחידה בנושא הזה. אנחנו לא רוצים להפנות, בגלל מדיניות שונה, אנשים למקומות שונים. די לנו בזה שהאגרות לא שוות.

לעצם העניין, בחנו את העניין מכל הזוויות שלו והגענו לכלל מסקנה שהפגרה צריכה להשפיע באופן מינורי יחסי, ואני אפרט איך: הפגרה מתחילה ב-20 באוגוסט והיא נמשכת עד ה-5 בספטמבר. לפי הכללים הקיימים בבתי המשפט – אני מדבר כרגע על בתי המשפט – בין ה-20 ביולי ל-20 באוגוסט המזכירות של הערכאות עובדת פחות שעות, אבל הם מקבלים את כל סוגי הבקשות והתובענות. לכן מבחינתנו החודש הזה לא משנה שום דבר, פשוט יש פחות שעות מזכירות, מה שאומר שצריך להגיע בשעות שהמזכירות פועלת. אפשר להגיש בקשות ליישוב סכסוך, אפשר להגיש תובענות דחופות, כל מה שהחוק מסדיר. בין ה-20 באוגוסט ל-5 בספטמבר – הסבירו לי פיזית איך זה עובד – יש שומר בכניסה והוא לא נותן לך להיכנס למזכירות בשעות המאוד ספורות שהמזכירות פועלת אם אתה לא מוכיח לו שיש לך ממש בקשה דחופה. בקשה ליישוב סכסוך איננה בקשה דחופה מהבחינה הזאת, כי לא יקרה כלום - אין דחיפות. אפשר יהיה להגיש בקשות דחופות, כפי המצב היום, אבל לא בקשה ליישוב סכסוך. את הבקשות ליישוב סכסוך אפשר יהיה להגיש שוב החל מה-5 בספטמבר, ואנחנו רוצים לוודא שכך יהיה גם בבית הדין הרבני וגם בבית הדין השרעי.

השלמה אחרונה – כמובן שמי שיגיש לפני, התקופה הזאת כן באה במניין הימים. חוק הפרשנות חל.

חוק הפרשנות חל.

מה עם תקנות המגשרים? לא ענית על זה.

דיברנו על זה קודם. אנחנו עובדים על מנת להגישן לוועדת החוקה. עד שהן יוגשו תהיה רשימה זמנית שתפורסם באתר האינטרנט. אנחנו נצא ב"קול קורא" ממש בקרוב.

רבותי, אני מודה לכולם.

תודה רבה רבה.

אני מקווה שזה ירוץ כמה שיותר מהר. תודה רבה ויישר כוח. גברתי, יישר כוח גדול.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:55.