הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 221

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ב בסיון התשע"ו (28 ביוני 2016), שעה 10:17

מקום האצ"ל והמחתרות בלימודי ביה"ס לציון 85 שנה לאצ"ל

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – מ"מ היו"ר

ענת ברקו

דוד ביטן

יהודה גליק

תהילה עמר - מנהלת מרכז הדרכה ארצי, משרד החינוך

ד"ר אפרת זילבר - מפמ"ר לימודי א"י וארכיאולוגיה, משרד החינוך

ישי ציקוטאי - מורה בישיבה התיכונית מדעית נתיבות, משרד החינוך

צבי עדן - מנהל יחידת המוזיאונים, משרד הביטחון

ישראל מידד - רכז תכנים ומידע, מרכז מורשת בגין

יאיר אסיסקוביץ - יו"ר עמותת ברית חיילי האצ"ל

ראובן אברמוב - חבר הנהלת עמותת ברית חיילי האצ"ל

יצחק שמחון - רכז פרויקטים, עמותת ברית חיילי האצ"ל

זאב בן יוסף - חבר דור המשך של ברית חיילי אצ"ל, מנכ"ל חטיבת בוגרי בית"ר

יחיאל עבו - מפקד קן בית"ר בטבריה, יוצא אצ"ל

אברהם אלקיים - אצ"ל, תוקע השופר האחרון בכותל ב-1948

מאיר עמית - אצ"ל, מדביק כרוזים בירושלים בזמן המנדט הבריטי

בנימין אונגר - אצ"ל, כיבוש יפו

נפתלי בכר וידיה - אצ"ל, לוחם בכיבוש מלחה

אהרון בר - מנהל ועדת הכספים, מסדר ז'בוטינסקי, חבר אצ"ל

נסים ברוך - חבר אצ"ל ומדריך בבית"ר

איתן ויטלזון - עו"ד, יו"ר הנהלת בית הכנסת אחדות ישראל ע"ש עולי הגרדום

זאבה גיחון - חברת המייסדים, מנהלת בית ספר

מוסא עבדל רחמן - חבר ועד הורים ארצי, אבו גוש

שרה ליפשיץ - מורה, פעילה בליכוד

חולדה גורביץ - כלת פרס ישראל, חינוך ערכי ישראל

שלמה ירקוני - עו"ד

רוני רזניק - בן של לוחם אצ"ל

אריקה כהן - אלמנת לוחם אצ"ל

זהר הלל - גמלאי

יהודה מסחרי

יעקב אגיאשווילי

ראובן אברמוב

שלום סיידה

אילן כהן

דב נקדימון

אילה מסחרי

חגי עבו

נירה עבו

נעה עבו

יעל עבו

שולמית טיליוף

אליהו לוי

מרים גל

נפתלי טולדו

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

מקום האצ"ל והמחתרות בלימודי ביה"ס לציון 85 שנה לאצ"ל

שלום לכולם. חברים יקרים, ברוכים הבאים כולם. היום אנחנו רוצים כאן בכנסת ישראל לציין יום מיוחד לרגל 85 שנים לאצ"ל. עבורי ועבור חברי דוד ביטן, אין בכלל שאלה שזה אירוע מיוחד. אנחנו יודעים היטב כיצד נראה והתהווה הרעיון של האצ"ל, על ברכי בית"ר, ואנחנו כאן כדי באמת לעורר דיון בנושא הזה, להזכיר ולדבר.

שאלה שחשוב לי קודם כל לשאול היא האם יש כאן בוגרי אצ"ל.

רבים.

אני יחסית צעיר ובעיקר קראתי בספרים, אבל לא שמעתי את הסיפורים מספיק.

אלה שקראו בספרים. בדרך כלל העלימו את זה מהספרים.

כן. אחד הדברים היותר מיוחדים שיכולים להיות היום זה שאנשים שחוו חוויות בתקופת האצ"ל, יספרו לנו קצת ונוכל להבין הרבה יותר מה עשיתם.

הנה, מגיע עוד חבר כנסת מהליכוד, חבר הכנסת יהודה גליק. מגיע זאב בן יוסף. ברוכים הבאים.

ברשותכם, בטרם נשמע קצת סיפורים, ניתן לחברי הכנסת לומר מספר מלים. יתחיל יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. היום אנחנו מציינים 85 שנים להקמת האצ"ל. היום הזה מאורגן גם על ידי וגם על-ידי השר אופיר אקוניס. חוץ מהדיון הזה נקיים כנס, אמנם לא גדול, אליו נרשמו מעל 300 בוגרי אצ"ל שיגיעו היום לכנסת ולאחר מכן יש תערוכה שתהיה בכנסת. ראש הממשלה ישתתף רק בתערוכה ולא יבוא לכנס באולם.

אני מאחל לכם שתיהנו מהיום הזה.

אני יותר מבוגר ממיקי זוהר. אני גדלתי על אנשי האצ"ל שהיו בראשון לציון. אתם יודעים שהאצ"ל, כל האנשים שהיו באצ"ל, הם בעצם הקימו את תנועת החירות והם היו פעילים בתנועת החירות ואנחנו גדלנו על הסיפורים שלהם בכל סניף וסניף. האצ"ל לדעתי לא קיבל את המקום הראוי לו במאבק על הקמת מדינת ישראל. היה ניסיון של ההגנה, שהם בעצם ניהלו את המדינה בהתחלה, לגמד את התרומה של האצ"ל בהקמת המדינה, במאבק על הקמת המדינה, שהיה לו מקום מאוד מאוד נכבד אבל ניסו לגמד את זה כמה שיותר וזה הוביל אחר כך לכל מה שקרה בכנסת, שהם בעצם יצרו מצב שבגין היה מורחק מכל העמדות שהיו במדינת ישראל בהתחלה.

אנחנו צריכים לעשות את הכול על מנת להחזיר את האצ"ל למקום הראוי לו בהקמת המדינה ובהיסטוריה של מדינת ישראל. זה התפקיד שלנו, במיוחד שאנחנו נמצאים בשלטון. אנחנו צריכים לדאוג שזה ייכנס כמו שצריך בכל המקומות, כולל בספרי האזרחות, כולל בספרי ההיסטוריה, כי מה שאתם עשיתם ומה שעשו האבות שלכם ומי שהיה בהתחלה ועשה את העבודה – זה דבר שלא יסולא בפז ואנחנו נדאג שזה יבוא לידי ביטוי.

תודה רבה לכם.

דברים מדויקים, חבר הכנסת ביטן. אני מצטרף לכל מילה שאמרת. אני חושב שהמודל שלי בכל דרך שאני הולך בה בפוליטיקה בשנים האחרונות הוא מנחם בגין.

אני יושב ראש ברית חיילי האצ"ל בישראל. קוראים לי יאיר.

שלום יאיר. תכף נבקש ממך לומר כמה דברים.

בסופו של דבר מנחם בגין מבחינתי, כמובן עם זאב ז'בוטינסקי, הם מודל, הם דרך, הם דרך שאנחנו כאן לפחות בליכוד מנסים ליישם. אין שאלה שלהשתוות ליכולות שהיו לאותם אנשים דגולים, זה משהו שצריך לקחת הרבה מאוד זמן אבל הם מהווים לנו מודל, מודל אמיתי, ובסופו של דבר אני חושב שחלק ניכר מחברי הליכוד יודעים היטב מה המורשת שהשאירו אותם אנשים דגולים שהובילו את הגופים המדהימים האלה. אני חושב שככל שאנחנו אנשי הליכוד נלך עם הקו הזה, כך אנחנו גם נוכל לשמור את תנועת הליכוד כפי שאנחנו רוצים ולקחת אותה למקומות הנכונים ולהמשיך להיות חלק מהשלטון במדינת ישראל, בדיוק כמו שאמר דוד ביטן, אחרי עוול היסטורי שנגרם להנהגה הזו עוד בהקמת המדינה שלא קיבלה את ההכרה כמי שבאמת היו חלק מרכזי, אם לא מרכזי ביותר, בהקמת המדינה. אבל אני חושב העוול הזה תוקן עם הזמן והגענו למצב שאנחנו בשלטון, אנחנו עדיין מצליחים לשמור על השלטון אודות לעבודה טובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי הליכוד, ולכן חשוב שגם נמשיך לשמר את זה.

ברשותכם, נשמע את חבר הכנסת יהודה גליק.

אני עומד בפניכם נפעם. אנחנו הצעירים מתעוררים כל בוקר כאילו הכול מובן מאליו. כאילו מובן מאליו שיש לנו כאן מדינה, כאילו מובן מאליו שאם ה-ווייז לא בדיוק עובד אנחנו יכולים להתעצבן עליו, כאילו שזה כך היה מאז ומעולם. אני כל כך מודה לוועדה, אני כלל כך מודה לך, מיקי, כל כך מודה בעיקר לכם.

תודה לדוד ביטן שיזם את הדיון.

אני מודה לדוד ביטן שיזם את הדיון. באמת, יושב ראש הקואליציה שנושא כאן בעול.

אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות להיות חלק מתנועת הליכוד וממשיך את דרככם אבל אני קודם כל, בראש ובראשונה, אני מודה לכם כי הנס הגדול הזה שאין שני לו בתולדות האנושות שנקרא מדינת ישראל, קרה לא מעצמו. הוא קרה בגלל אנשים שמסרו את נפשם, סיכנו את חייהם בדרכים לא דרכים שלא כל הסיפורים סופרו ואני מסתכל על הפנים, על העיניים, על הידיים של כל אחד ואחד מהיושבים בחדר הזה וחוץ מלומר שאנחנו אסירי תודה לכם, שבאמת המדינה הזו היא פלאי תבל, הפלא שכולו קרה בגללכם. היום אנשים מוכנים להרים ידיים כי טיפה קשה, כי הקוטג' הוא טיפה יקר והמילקי קצת יקר, אבל אני רואה אתכם, מה שאתם עברתם, אני קורא את הסיפורים ויש עוד כל כך הרבה סיפורים שעוד לא סופרו ואני שמח שזה מתרחש כאן בוועדת החינוך שאחראית על העברת המורשת לדור הבא, שהדברים האלה, הדברים הנועזים והבלתי ייאמנו שאתם עשיתם ואתם אחראים עליהם, חייבים לעבור לדור הבא.

אני מודה על ההזדמנות להגיד לכם תודה, תודה, תודה.

יישר כוח.

אפשר מחיאות כפיים?

כן. בסדר. שיהיו מחיאות כפיים. בטח, למה לא?

(מחיאות כפיים).

מחיאות הכפיים הן לכם. לא לנו.

ברשותך, אדוני היושב ראש שדיברת קודם, יאיר, רציתי לשאול אותך שאלה. אני יכול לנחש על שם מי אתה קרוי. האם אתה סבור שהערכים של האצ"ל מונחלים היום לדור הצעיר?

אני מקווה שנצליח בגין הישיבה הזו להתחיל באופן ממלכתי רשמי להנחיל את מורשת האצ"ל בבתי ספר, בקורסים של צה"ל, שפה ושם זה נעשה באופן פרטיזני.

התשובה היא לא, אבל לראשית דבריך, לדברי חבר הכנסת ביטן, יש יהודי יקר שמקובל על כולכם וקוראים לו פרופסור מישה ארנס. פרופסור מישה ארנס שהיה שר ביטחון וגם הקים את התעשייה האווירית מחזיק מסמך אוטנטי ובגלל צניעותו רק אני ראיתי אותו והוא לא רוצה להראותו לאחרים. במסמך הזה כתוב בפירוש בשנת 1949, סוף 1948-תחילת 1949 שכל אירוע שקשור לקוממיות ישראל במדינת ישראל והוא מחובר לפעולות הארגון הצבאי הלאומי, למחוק מדפי ההיסטוריה. זה הפתיח שאני רוצה שנשמע, שמחקו ולא רק שמחקו אלא לא נתנו והתעללו במורים שרק ניסו ברמז לדבר על האצ"ל.

היות ואני צריך לדבר באריכות באודיטוריום, אתן לכם רק דוגמה אחת קטנה שרבים מהחבר'ה שלי כאן שמעו אותה. יום בהיר אחד מישה ארנס מזמין אותי, ואני מבקש שתחזיקו טוב את הידיים על השולחן, ואומר לי שראש המטה הכללי של צבא פולין וממשלת פולין מזמינים אותנו לגטו ורשה. מתברר בעליל שהכוח העיקרי שלחם נגד הנאצים בפולין בכלל ובגטו ורשה היו יוצאי בית"ר ולוחמי האצ"ל. אפילו יש בית קברות בוורשה, בית הקברות של האצ"ל עם מצבות האצ"ל. אנחנו ניגשים, מגיעים לשדה התעופה בוורשה, תזמורת הצבא הפולני מנגנת התקווה ומובילים אותנו לשטח מרכזי בגטו ורשה. אנדרטה ברוחב של עשרה מטרים וגובה שלושה מטרים, מספרת את הסיפור על הכוח היהודי העיקרי היחידי – כך כתוב – שלפי מסמכי הגסטפו נלחם נגד הנאצים ולאות הוקרה – לא ראינו מה היה כתוב כי כל האנדרטה הייתה מכוסה בדגלים – הורידו את הדגלים ואז בעברית, אנגלית, פולנית – והצבא הפולני מנגן את התקווה – והנציחו את הנושא של חלקו של האצ"ל כחלק עיקרי במרד גטו ורשה וגם העניין של פעילות האצ"ל בכל מיני מקומות בעולם, כולל צרפת אבל בעיקר פולין.

אני מגיע לארץ, וכאן תקשיבו טוב, אני מקבל מבול של טלפונים שאפילו המקום המקודש בארץ ישראל, יד ושם, הכחיש את חלקו של האצ"ל במרד גטו ורשה כאשר הגסטפו עצמו במסמכיו אומר, מה לעשות, כבר יש לנו 82 הרוגים על ידי כוח אצ"י, ארגון צבאי יהודי בפיקודו של פרנקל. אז הנהלת יד ושם מטלפנת אלי ליאיר אסיסקוביץ ושואלת האם אתה עומד לעשות מהפיכה. עניתי לא כל כך יפה אבל במלים עדינות אמרתי שאני לא דומה לכם. נותן לכם שבעה ימים אחרי 65-66 שנים מאז קום המדינה, כאשר באים ל-יד ושם בקטע של גטו ורשה, אני רוצה שתהיה תצוגה והסבר על חלקו של אצ"י, ארגון צבאי יהודי, במרד גטו ורשה. ואכן היום כשניגשים, אחרי שישים וכמה שנים, נזכרו להצדיק את מה שאתה אמרת, חבר הכנסת גליק, להנציח גם את חלקו, למרות שהוא היה העיקרי, במרד גטו ורשה. אני משוכנע לפי מבט פניך שאתה שומע את זה פעם ראשונה.

נכון.

זה הקטע שאני אומר, נכניס לא שנאה – וזה מה שאני עושה מעל שישים שנים – בבתי ספר, בקורסי צה"ל, אני לא מדבר על הסזון ועל ההלשנות, לא מדבר על אלטלנה אלא אני מדבר רק על אהבת המולדת, על ההקרבה, על הנתינה מבלי לשאול את השאלה מה יצא לי מזה.

לכן אני מבקש מהוועדה – כמו שאמרת מר גליק, ואותך אני מכיר ונדמה לי שאפילו יש לך משפחה בעירי, פתח תקווה – שתהיה רשמי, ממלכתי, לאומי תכנית לימודים בבתי ספר - בלי להיכנס לוויכוחים ועל מה שהיה - ללימוד מורשת האצ"ל שתחנך ותקדם את נושא האהבה.

אתן דוגמה קטנה שלא קשורה לאצ"ל. לפני שנתיים הייתה תחרות של שגרירים צעירים מישראל לאו"מ ובני עירי פתח תקווה זכו במקום ראשון. שגרירים צעירים באו"מ. אתה יודע, מר גליק, הם מטלפנים אלי מהאו"מ ואומרים שראשי משלחות חושבים שהסכסוך הישראלי-הערבי התחיל בשנת 1967 ולא שמעו מעולם את המושג מאורעות 1921, 1929 ו-1936. כך שיש המון מה ללמד. זה ילכד את הנוער.

המפכ"ל החדש עם עוזריו עשו במשטרת רמת גן כנס של מאות רבות של תלמידים עם ניצבים ובסוף ההרצאה שלי על נושא מורשת האצ"ל קמים התלמידים ואומרים: דבר כזה לא מלמדים בבית הספר? קמו הניצבים והצדיעו לתלמידים על ההערה הזאת.

לכן, אני מבקש שתקבלו את ההצעה שלי שאני לא אצטרך באופן פרטיזני להיכנס לבתי ספר כפי שאני עושה אלא בראש מורם כאשר במסגרת תכנית הלימודים נלמד את מורשת האצ"ל.

אדוני, אני מצטרף לדבריך.

(מחיאות כפיים).

כן. בהחלט מגיעות לך מחיאות כפיים.

אנחנו נעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים. בוא נהיה פרקטיים. נמצא כאן משרד החינוך ואני רוצה התייחסות שלכם לרעיון שנכניס פעם אחת ולתמיד את כל מה שקשור למורשת האצ"ל גם ללימודים במסגרת בית הספר. מה תגובתכם בנושא?

כל הזמן אנחנו שומעים על מורשת בן גוריון. מה קורה עם בגין? למה לא משמיעים גם את זה?

אנחנו בדיוק עכשיו מדברים על זה.

שלום וברכה. תודה רבה לכם על ההזמנה. כבוד גדול לשבת כאן במסגרת ציון 85 שנים לאצ"ל.

מה התפקיד שלך?

אני באגף תכנים, תכניות, הכשרה והשתלמויות במינהל חברה ונוער במשרד החינוך. שותפתי שנמצאת אתי כאן תציג את עצמה, היא מהאגף למינהל פדגוגי.

אני חושבת שאנחנו נשמח להתייחס לדברים אבל קודם כל חשוב שנזכור מה קיים כי הדברים נוכחים. צריך רק להבין מה נמצא שם. במקומות שאנחנו צריכים לחדד את הדברים, אולי נחדד אותם.

קחי בחשבון שכשאני הייתי בגימנסיה, למדנו רק על מורשת ההגנה. שם דבר לא על האצ"ל.

סיימת שם לפני חמש שנים?

לא לפני חמש, אבל אני מקווה שמאז השתנה משהו.

השתנה. אני מקווה.

דברים השתנו ואנחנו נסקור אותם כי חשוב שהוועדה תשמע את הדברים. קודם כל, אני אדבר על הצד שלנו בנושא של מעורבות חברתית, קהילתית, אזרחית, של"ח, כל הנושא של תכנית הליבה, ליבת הטיולים שזה חלק נוכח מאוד של ביקור במוזיאונים, סיורים בעקבות לוחמים, אירועים שהתרחשו באזורים שונים בארץ, באתרים, בעקבות המחתרות והמרי העברי לאורך השנה, ביניהם גם כמובן מורשת האצ"ל. דבר נוסף, גיליונות על סדר היום שזה משהו שאנחנו כותבים אותו כל פעם מחדש כדי להעלות על סדר היום עוד דמויות מרכזיות בהיסטוריה או טיעון אקטואלי של אירועים שקרו, כמו שעכשיו שנת ה-85 לאצ"ל, וביניהם - אתם יכולים לראות את זה, זה קיים אצלנו במערכת – דובר גם על זאב ז'בוטינסקי. יש לנו גם גיליון להושיט את הספינה כאשר מדובר על מנהיגותו של בגין. לשנת ה-85 אנחנו הולכים להוציא גיליון לכל מערכת החינוך לציון הדבר.

אולי גם לפגוש את האנשים ולשמוע את הסיפורים שלהם. הם הסיפורים האוטנטיים שעוד מעט ילכו לאיבוד.

תכף ניגע בסיפורים.

כדאי לקחת את הסיפורים של כל האנשים שיושבים כאן.

תכף ניגע בסיפור הזה שהולך וקורה. אם כן, זה יעלה לשיח חינוכי ערכי בתוך המערכת.

על כל הנושא של איך זה משתלב בתכנית הלימודים תשלים אפרת.

אני מהמזכירות הפדגוגית, מפמ"רית לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה. אני מייצגת גם את ההיסטוריה כאן ולכן אני אתייחס לשני מישורים ואני אתן גם את הדגש שלנו. הדברים קיימים. בהיסטוריה יש דגש ולומדים על האצ"ל, על הוויכוח האידיאולוגי, על הפעולות השונות, על התרומה של הארגון להעברת שאלת ארץ ישראל לאו"מ ועל ההסדרים של המנדט, על פרשת אלטלנה, על פירוק האצ"ל כאשר בשנים האחרונות, כמעט בכל בחינות הבגרות ניתן למצוא התייחסות לנושא הזה בהרחבה.

מבחינת לימודי ארץ ישראל, הנושא שאני אחראית עליו, בכל יחידות ההוראה שישנן לומדים על האצ"ל כחלק מהלמידה על המחתרות. אני רוצה עוד לומר דבר נוסף והוא שהלימוד בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה שם דגש על הוראה חוץ כיתתית. זאת אומרת, התלמידים לומדים, מגיעים לשטח ואם מדובר על ארגון האצ"ל, נניח על הפעולות שלו בירושלים, הם אכן מבקרים באתרים הספציפיים בהם נערכו הקרבות.

זה מישור אחד בו התלמידים נבחנים.

הדבר השני הוא עבודות החקר שלנו. בעבודות החקר שלנו – ויש לנו שני מסלולים שתכף נציג – תלמידים בוחרים לכתוב עבודה כאשר הם חוקרים נושאים ספציפיים שקשורים לאיזשהו אתר ועושים את עבודת הספרייה, מתייחסים למה שהיה בשטח, וארגון האצ"ל כמובן מופיע גם בעבודות החקר האלה.

יש משהו מיוחד. בשנתיים האחרונות בנינו מסלול מיוחד שנקרא מסלול מגש הכסף ובו בעצם תלמידים מגיעים לראיין אנשים שבנו את המדינה הזאת והקימו אותה, אם זה בתחומי הביטחון, אם זה בתחומי הכלכלה, אם זה בתחומי ההתיישבות. הרעיון הוא בעצם שתלמידים יגיעו אל האנשים שסיפורם אינו נשמע, יתעדו את הסיפור הזה, יכתבו אותו. אנחנו מעוניינים להציג את זה ולהנגיש את זה לכלל הציבור בישראל. זה עניין של תיעוד. העניין השני הוא המפגש הבין-דורי בין האדם המבוגר לבין האדם הצעיר כי יש ערכים שאי אפשר להעביר ולחוש אתם בלי להפגיש. עבודות כאלה נכתבו. ישי ציקוטאי, שהוא מורה ובדיוק אצלו הדברים נערכו, יספר על כך. יש לי כאן גם עבודה שנכתבה והיא מרתקת כשלעצמה בהתייחס לארגון האצ"ל. אנחנו כמובן נעודד ומעודדים לכתוב על הדברים האלה במסגרת 85 שנים לאצ"ל.

אני מורה בנתיבות ללימודי ארץ ישראל. השנה ערכתי עם התלמידים שלי את עבודות החקר במסלול מגש הכסף. במהלך הקיץ הקודם יצרתי קשר עם מספר ארגונים ועמותות כדי לבנות משהו ביחד. היה לי קשר עם איציק שמחון, מנהל ברית חיילי האצ"ל. בנינו יחד את הפרויקט. הוא עזר לי מאוד לחבר את התלמידים אל הלוחמים. בנינו יום מרוכז במוזיאון בתל אביב. הגענו לשם וביקרנו במוזיאון ולמדנו את הדברים. לוחמי האצ"ל הגיעו, וחלקם נמצאים כאן, והתלמידים ראיינו אותם שם. אחר כך הם כתבו את העבודה על הבסיס של אותו ראיון כשכל אחד חידד את העבודה שלו לפי הנושאים שהמרואיין שלו הזכיר. אחד הרחיב על מחנות המעצר באפריקה, שני הרחיב על תנועת המרי העברי, שלישי הרחיב על הבריחה מכלא עכו וכן הלאה.

קיבלתי מהתלמידים וגם מההורים והצוות משובים מאוד טובים. התלמידים ממש חיו את העבודה, חיו את הדברים וזאת לא הייתה עוד עבודת ספרייה כזאת שמסכמים מאמרים אלא באמת הם חוו את הנושא וזה יצר אצלם חיבור רגשי שעורר אצלם מוטיבציה ללמידה. כשהם נחשפו לכל העניין שהוזכר קודם, של ההשתקה המכוונת שהייתה לאחר קום המדינה, זה עוד יותר נתן להם תחושה של שליחות שהנה, אנחנו עוזרים לגלות את ההיסטוריה.

תתכונן לסיים כי אנחנו צריכים להמשיך.

זהו. אני יודע מעמיתים שלי שעשו את הפרויקט הזה שבאמת הצביעו על כך שהלמידה הזאת יצרה חיבור מאוד מיוחד לנושא.

תודה. חברים, אני רוצה ברשותכם להתקדם. אני רוצה לומר בנושא החינוך. המסקנות וההמלצות שלנו הן להעמיק את נושא החינוך והלימוד בכל מה שקשור לאצ"ל במסגרת בית הספר, במסגרת הלימודית השוטפת. אנחנו סבורים שעדיין קיים עוול היסטורי שצריך לתקן אותו ואני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה באמצעות מערכת החינוך. אלה חלק ממסקנות הדיון היום בוועדת החינוך של הכנסת. כמובן שהוועדה מצפה לקבל את תגובתכם בכתב תוך כדי הסבר מה השינויים ומה הדברים שהחלטתם להוסיף למערכת הלמידה החינוכית במדינת ישראל. ניתן לכם לעניין הזה חודש ימים על מנת שתתנו לנו תשובות ברורות לגבי איזה נושאים אתם כן רוצים לשנות ולקדם במערכת החינוך ומה ההשפעות על תחום הלמידה.

ברשותכם, אני רוצה לעבור לשלב בו נשמע מספר אנשים שיספרו כמה סיפורים מעניינים שקשורים לתחום החינוך. אנחנו נתחיל עם זאבה גיחון שתספר לנו סיפור שקשור לאביה, אברהם דרורי שהיה חבר כנסת אם אינני טועה, היה חבר באצ"ל ומפקד בית ספר לקצינים. נשמע אותה ואחר כך נשמע את זאב בן יוסף. לאחר מכן, אם עוד אנשים רוצים לומר משהו, יבואו אלי ויירשמו כדי שנוכל לבנות איזשהו סדר.

אנחנו רוצים לעשות את זה בקצרה כי כולם רוצים לדבר ואנחנו רוצים להספיק לשמוע כמה שיותר אנשים.

אני אהיה קצרה. שמי זאבה על שם זאב ז'בוטינסקי כמו שמו של זאב בן יוסף שגם הוא על שם זאב ז'בוטינסקי.

אנחנו נותנים היום לדבר רק למי שקוראים לו זאב או מנחם או יאיר. ניתן לכולם, לכל מי שנוכל.

הייתי מנהלת בית ספר על שם יוני נתניהו בקריית אונו.

גם מי שקוראים לו יוני.

אבי היה חבר כנסת עד הכנסת החמישית, אז הוא נפטר. הוא היה יושב ראש ועדת החינוך. אני ליוויתי סיפור מאוד מעניין של האצ"ל בילדותי. כמובן לא הספקתי להיות באצ"ל למרות שאנחנו מתקרבים לגיל שמונים, גם הילדים של. אבל ליוויתי כילדה סיפור מיוחד באצ"ל. אנשי האצ"ל לא שמו לב אליו ולא הדגישו אותו היות והם עסקו בלחימה ולא בחינוך, אבל אני מספרת לכם עכשיו סיפור מיוחד.

בשוני, מקום ממנו יצאו הפעולות של האצ"ל, היה קורס קצינים של האצ"ל שנקרא קורס סגנים ואבי היה מפקד המקום. בשנת 1946 שחררו הבריטים מקפריסין את הילדים שהיו יתומי שואה ושם עצרו אותם ונתנו אותם כאן לאנשי הארץ, מדריכים ישראלים הובילו את הילדים לארץ, וכל מפלגה קיבלה נתח מהילדים האלה. לקיבוצים הייתה אפשרות להכניס, היה להם מקום, בישיבות היה גם מקום להכניס ילדים, אבל לאצ"ל לא היה מקום אליו אפשר לקחת את הילדים. בית"ר קיבלה כ-120 ילדים שהיו בשוני וליוו בשוני את כל הפעילות המחתרתית. הילדים למדו בבית ספר ואבי היה בד בבד, גם מפקד האצ"ל במקום הזה וגם מנהל בית הספר בו למדו הילדים. מהמוסד החינוכי הזה אחר כך, לימים, התפתחו חוות הנוער של בית"ר, מי שמכיר ברמת רזיאל יש ובבאר יעקב. כל זה התפתח מאותו מקום קטן שהיה בשוני. הילדים היו חסרי אמונה, ילדים שלא למדו בבית ספר כבר חמש שנים, ילדים בלי שפה ואת כולם היה צריך לארגן וללמד עברית, היסטוריה, להכניס אותם לתלם. לאבי הם קראו אבא כי לא היה להם אבא אחר.

לימים הילדים הגדולים ביניהם נכנסו לשורות האצ"ל לפי בקשתם והשתתפו בפעולות השונות. בקרבות במלחמת השחרור נהרגו 14 מהם. הם ביקשו מהסוכנות, ביציאתם מהצבא כי לא היה להם לאן לחזור, ליישב את הארץ והם קיבלו לרשותם שלושה כפרים שהם כבשו בזמן מלחמת השחרור והיום יש שם את עמיקם, את כפר אביאל ואת גבעת נילי, שבנו הילדים האלה. תודה.

סיפור יפה מאוד.

כפי שציינה זאבה, גם אני נקרא על שם זאב ז'בוטינסקי. ההורים שלי, אבי ואמי, היו לוחמי האצ"ל ואנשי בית"ר, נתנו לי את השם הזה וזה בהחלט קשור לנושא שאני רוצה להעלות כדוגמה נוספת למה ששמענו מיושב ראש ברית חיילי האצ"ל יאיר אסיסקוביץ וזה בנושא ההעפלה.

כשאומרים העפלה, יש מוזיאון יפה בחיפה וזה באמת נושא שהוא לא רק לגבי משרד החינוך אלא גם משרד הביטחון שאחראי על כמה מוזיאונים וביניהם גם על מוזיאון ההעפלה בחיפה. זה באמת מוזיאון יפה וגדול וכולו, כולו, כולו על ההעפלה שהייתה בערך מ-1946, אם אני לא טועה, 1947, עד 1948. הייתה העפלה בלתי ליגלית שבעיקר הונהגה על ידי ארגון ההגנה. כל המוזיאון הזה מדבר על ההעפלה הזאת.

אדוני, טעות בידך. אני מנהל יחידת המוזיאונים במשרד הביטחון.

אני מבקש ממך. אני לא אפריע לך אם תדבר ותהיה לך בטח זכות תגובה, אבל אני מבקש לסיים את דבריי כי אני הייתי במוזיאון הזה, ביקרתי בו ואני רוצה עוד פעם לציין את הדברים.

מי כאן ממשרד הביטחון?

אני.

כל המוזיאון הזה, כולו, חוץ משורה אחת שמצאתי שם שהיא לא על ההעפלה הזאת, כולו על ההעפלה הזאת שהייתה בסוף שנות ה-40. אמרתי, אם אני לא טועה, בערך מ-1946 וכאן אולי תוכל לתקן אותי, עד 1948. אולי גם 1945, אחרי המלחמה.

בכל אופן, הייתה העפלה בלתי חוקית שהונהגה על ידי ההגנה. כל המוזיאון הזה מדבר על ההעפלה הזאת. יש שורה אחת שמצאתי, ואני חיפשתי בכל המוזיאון, שאומרת שהייתה גם העפלה של רביזיוניסטים.

אף על פי.

אתה אמרת אף על פי. זה לא מצוין שם. אני רוצה לציין שלאורך כל הדרך במגמה הזאת, הרי אנחנו יודעים שהיה ניסיון וגם הצלחה לטשטש ולעוות ולהעלים את חלקם של בית"ר והאצ"ל למשל בנושא ההעפלה וגם בנושאים אחרים כמו למשל פקודות הגיוס של בית"ר.

אני מעלה את זה משום שזה עורר את זעמי משום שאני חי כאן, אני נמצא כאן, עומד לפניכם בזכות אותה ההעפלה. ההורים שלי, אבי ואמי, שופט בית"ר נתן בן יוסף ואמי רות בן יוסף, עלו במסגרת ההעפלה הזאת וגם הכירו בנמל היציאה שאז נקרא פיומה והיום ריאקה ובזכות זה בעצם אני נמצא כאן לפניכם. הם נישאו לאחר מכן עת הגיעו לארץ בהעפלה הזאת ההירואית. ההעפלה הזאת הייתה מ-1933 עד 1941 ועשרות אלפים של חברי בית"ר, שכמובן לא היו להם הסרטיפיקטים שניתנו רק או בעיקר לסוציאליסטיים ולאנשי התנועות הסוציאליסטיות ולא ניתנו במכוון כמדיניות להם. זה נמצא גם בפרוטוקולים שאפשר למצוא אותם בארכיון הציוני. לא ניתנו סרטיפיקטים, רישיונות עלייה, לאנשי בית"ר ואצ"ל ולאנשי תנועת ז'בוטינסקי ולרביזיוניסטים.

אני רוצה להעיר הערה לגבי מה ששמענו על הפעולות היפות של משרד החינוך. יש להעריך באמת את הפעולות האלה אבל צריך להבין שזאת טיפה בים ומה ששמענו ממר אסיסקוביץ, זאת הנקודה.

אנחנו מצפים לקבל ממשרד החינוך בתוך חודש ימים שינוי מסוים עם תוספת.

מדיניות ברורה לחיסול העיוות והטשטוש והניסיון לעוות את ההיסטוריה ואת הפעולות של האצ"ל.

תודה רבה. נשמע את תגובת משרד הביטחון בקצרה.

בוקר טוב. אני מנהל יחידת המוזיאונים. למרות שלא קוראים לי לא יאיר ולא מנחם, יש לי את הזכות להיות בן עירו של דוד ביטן ושנינו התחנכנו באותה גימנסיה.

אני רוצה להגיד שאנחנו בחודש אפריל השנה, לפני כחודשיים, פתחנו תצוגה חדשה במוזיאון ההעפלה בחיל הים. התצוגה הישנה הייתה ישנה מאוד, מלפני שלושים שנים. בתצוגה החדשה אנחנו תיקנו את כל העיוותים.

מתי היא נפתחה?

באפריל השנה. זאב, תלך לבדוק. יש לך משימה והיא ללכת ולבדוק.

אני מזמין אותו להיפגש אתי שם ולעבור על החומר.

זאב, יש לך חודש ימים לעדכן את הוועדה בממצאים.

הוא לא ילך לבדוק. הוא ילך ליהנות.

במוזיאון ההעפלה בחיל הים תיקנו את הדברים האלה ובהחלט יש שם מקום נכבד גם להעפלה משנת 1933.

יישר כוח. כל הכבוד. תודה.

אני רוצה לומר עוד כמה דברים לגבי המוזיאונים של משרד הביטחון. ביחידת המוזיאונים יש 12 מוזיאונים כאשר ארבעה מהם מתעסקים בנושא המחתרות של האצ"ל. האחד הוא האצ"ל בתש"ח בחוף ימה של יפו.

בית גידי.

בית גידי. כל הזמן אנחנו מעדכנים. לדוגמה, רק לפני שבוע הכנסנו לשם תערוכה חדשה בנושא המושבה משמר הירדן שמי שהקים אותה היה האצ"ל.

יש לנו חידון שנתי שהשנה עשינו אותו במוזיאון בית הגדודים באביחיל בנתניה ושם אנחנו קיבצנו עשרות בתי ספר שהתחרו בחידון בשלבים מסוימים, שזה כלל ראיונות של אנשי המחתרת של האצ"ל והלח"י והסיום שלו היה בחידון ארצי שהיה במוזיאון בית הגדודים באביחיל.

דבר אחרון שאנחנו עושים. במוזיאונים שלנו שמתייחסים לאצ"ל, שזה גם במוזיאון אסירי המחתרות בעכו, גם מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים בו ישבו אנשי אצ"ל, אנחנו מדברים גם על הפריצה מירושלים דרך תעלות הביוב ואנחנו מזכירים גם את הנושא הזה של הפריצה מכלא עכו שהתבצעה על ידי חברי האצ"ל והלח"י. באותם מוזיאונים אנחנו מדגישים את זה ואנחנו מקיימים גם עבודות חקר אליהן אנחנו מזמינים את התלמידים.

יש לי רק הצעה אחת לסדר היום. אני חושב שמשרד החינוך בשיתוף עם כל מיני גורמים נוספים צריך לעודד את הביקורים באמצעות הקצאת אוטובוסים שיביאו את התלמידים למוזיאונים. יש לנו מוזיאון אחד בצפון.

האם אניית אלטלנה נחשבת כאניית העפלה? היא הרי גם הביאה עולים.

בוודאי.

ברשותכם, דוד ביטן צריך להמשיך לעוד ועדות ולכן מספר מלים.

אני חייב ללכת לוועדת הכנסת שם צריכים אותי דחוף. אני אפגוש אתכם באודיטוריום. כל הבעיות שהיו בכניסה טופלו. אם יהיו עוד בעיות, אנחנו נטפל בהן. תודה רבה.

במוזיאון של חיל הים, לא מוזכר שמו למשל של הלפרין.

המוזיאונים שלנו הם לא מוזיאונים להנצחה אישית.

הוא מדבר על חיל הים של האצ"ל.

אנחנו מדברים גם על הקורסים שהיו. גם במוזיאון בית הגדודים אנחנו מזכירים את זה, גם במוזיאון האצ"ל עצמו ואם אנחנו מדברים על קורסים של טרום הקמת המדינה, למשל במוזיאון האצ"ל בקינג ג'ורג' אנחנו מדברים על קורס הטיס של האצ"ל ולא רק על הימייה. לכן אני אומר לכם שאנחנו בשנים האחרונות עשינו עבודה רצינית מאוד בנושא הזה וכדאי לכם להגיע למוזיאונים האלה ותראו את העבודה הזאת שמבוצעת.

זה חשוב. אני מאוד מעריך את זה. אנחנו הטלנו על בן יוסף לבדוק את זה.

אני רוצה לומר שאני מתנצל מראש כי לא כולם יצליחו לדבר כי לא נשאר לנו הרבה זמן, מה גם שהתחלנו טיפה מאוחר. אנחנו נחרוג ממה שהתחייבנו שרק מנחם או יאיר או זאב ידברו וניתן את רשות הדיבור לאיציק שמחון מבית חיילי האצ"ל שיאמר מספר דברים בקצרה כי אנחנו רוצים לאפשר גם לאחרים.

אדוני היושב ראש, הייתי רוצה לחדד כמה עובדות ואחר כך לתת איזושהי קריאת כיוון כי שלחת את משרד החינוך לעשות כמה דברים ואני חושש שהם יעשו פחות או יותר את מה שנעשה עד עכשיו, אם לא יהיה כיוון.

אני רוצה לדבר סטטיסטית. אם יש במדינת ישראל בשכבת גיל כמאה אלף תלמידים, פחות משליש ביקרו באחד מהמוזיאונים ולאו דווקא של האצ"ל. הלכתי וחיפשתי חוזרי מנכ"ל. דיברו על 85 שנים לאצ"ל. כנראה שמחכים לשנה הבאה.

לא. מחכים למאה שנים לאצ"ל.

אותו הדבר לגבי אחוז החומר שעוסק בפרק המאוד מאוד משמעותי הזה שבעצם מדבר על הפעם הראשונה שיהודים מחליטים לא רק לשמור על הגורן אלא לעשות מעשה ולתקוף בחזרה, דבר שלא היה מקובל עד לאותו רגע. נתתי איזושהי כותרת שכאן הכול התחיל וחבל שלא נמצאים כאן אנשי היסטוריה שירימו גבה לגבי הכותרת הזאת. אבל זאת עובדה. האצ"ל הביא שינוי משמעותי בתפיסה של לא איך מתגוננים אלא איך מונעים את ההתקפה הבאה.

שבירת ההבלגה.

הלכתי ובדקתי סלי תרבות. הילדים שלנו יודעים מי זה מוצרט, מהי אומנות פלסטית ומחול מודרני אבל הם לא יודעים מי זה דוד רזיאל. לפני מספר ימים ראיתי את דוקטור אניס ביידה מהבינתחומי צורח מדם ליבו, שכשהוא מדבר עם הסטודנטים שלו שעברו את מערכת החינוך, הם לא יודעים על מה הוא מדבר והוא שולח אותם ללמוד את הדברים.

אני חושב שזה צריך להתחיל עוד אצל המורים. איך התלמיד אמור לדעת אם המורה לא יודע ואני לא מדבר על מורי היסטוריה אלא אני מדבר על המחנכים. חייבים להקצות מורים שיקבלו את הגמולים בהתאם וילמדו את החומר הזה כדי שהחומר הזה לא יהיה עוד פרק בתוך הבגרות אלא הוא יהיה פרק באמת משמעותי שבו אנחנו לא מביאים עוד סיפור היסטורי אלא אנחנו מביאים פרק שהוא מלא בערכים.

ברוכה הבאה חברת הכנסת ענת ברקו.

מה שאנחנו באמת מבקשים ממשרד החינוך זה רגולציה שתשנה את כל הגישה. אנחנו חושבים שצריך לאפשר לבני הנוער את הזכות ללמוד. יש בתי ספר ירוקים, יש בתי ספר טכנולוגיים, אין בתי ספר שיכולים להגיש - - -

המסר ברור. תודה.

עוד דבר אחד אחרון. אני חושב שבתקציב מינימלי אפשר באמת לקיים את הימים האלה ולעודד ביקורי נוער במוזיאונים.

תודה רבה לך אדוני. הגיעה חברת הכנסת ברקו ואם לא ניתן לה לדבר, איזה מין יום אצ"ל יהיה לנו? חברת הכנסת ברקו, בבקשה, אבל תשתדלי בקצרה כי אנחנו מסיימים בעוד שתי דקות. אני כל הזמן אומר לענת שתקדיש לי כמה דקות ושתיתן לי קצת היסטוריה. לענת יש דברים שבעיני הם נשגבים והיא בעיני מחברות הכנסת המוצלחות שלנו במפלגה.

זאת חברת הכנסת מהבודדים שקרובה ומאוד בחיי היום יום של מורשת האצ"ל.

נכון.

תודה רבה לכם. יש כאן חברים שבאמת ראיתי אתכם רק לאחרונה באזכרה לחללים מאלטלנה ואני חושבת שגם באירועים אחרים, גם לזכר דוד רזיאל, ואני מודה לכם שבאתם לכאן.

אני מתנצלת שלא הייתי מתחילת הישיבה כי הייתי בוועדת חוץ וביטחון אבל יש לי דברים סדורים לומר, אדוני היושב ראש, ואני אשמח לומר אותם.

כאשר מדברים על האצ"ל, בדרך כלל נהוג להזכיר בעיקר את התקופה שבה מנחם בגין שימש כמפקד הארגון, תקופה שללא ספק היוותה את תקופת הזוהר שלו. יחד עם זאת, אנו מציינים באירוע זה 85 שנים להקמת האצ"ל ולכן בזמן קצר שעומד לרשותי ארצה להתמקד דווקא באותה תקופה של תחילת הדרך, תקופה שלא נהוג לדבר בה כל כך הרבה.

כידוע, האצ"ל למעשה הוקם בשנת 1931, בעקבות מה שניתן לקרוא פרשת תהומי, מי שנחשב למפקד האצ"ל הראשון והיה בכלל מפקד בכיר בהגנה. לא כולם יודעים את זה. לאחר הפרעות ב-1929 אף נתמנה למפקד.

מקים ההגנה היה זאב ז'בוטינסקי.

כן. רגע, אבל ההתפצלות. אנחנו יודעים את זה. על מה נסובה הפרישה שלו ושל חברים נוספים מההגנה? פרישה שהובילה למעשה להקמת האצ"ל? אנחנו לא נוהגים לדבר על הדברים האלה. היו שתי טענות עיקריות. האחת, ההגנה, אותו מוסד שאמור היה לספק הגנה לכלל האוכלוסייה היהודית, הייתה כפופה למרותה של ההסתדרות שחבריה לא היו יותר מאשר שישית מהאוכלוסייה באותו זמן. בעצם הדרישה הייתה שההגנה תעבור למרותו של הוועד הלאומי שנבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי כלל היישוב אבל מה לעשות, כמו שאנחנו יודעים במהלך ההיסטוריה, סוציאליסטים לא כל כך אוהבים יותר מדי דמוקרטיות. אגב, בפועל, הוועד המפקח של האצ"ל - - -

חבל שלא נמצאים כאן אנשי מפלגת העבודה לשמוע את הדברים.

הכיל נציגים של מרבית המפלגות הציוניות הלא פועליות. חשוב לזכור זאת. לא היה מדובר בארגון שהורכב רק מאנשי ז'בוטינסקי. הטענה השנייה הייתה שהארגון הזה פשוט אינו מספיק צבאי, אין בו סדר, אין בו משמעת ולכן הוא לא יכול למלא את תפקידו. כאילו הוא משחק בכאילו. אבל גם את זה אפשר להבין, שהרי המפלגות הסוציאליסטיות שהרכיבו את ההסתדרות לכן גם שלטו על ארגון ההגנה לא ממש ששו, בלשון המעטה, ללכת בדרך צבאית. הסוציאליסטים פחדו מהדרך הצבאית ומכל מה שקשור בה. נכון, יאיר?

נכון מאוד. את גוזלת לי חלק מהנאום שלי באודיטוריום.

אתה זה מפי הגבורה ולכן אני לא גוזלת לך כלום, אתה היית שם ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממך. באו תהומי וחבריו ואמרו, עד כאן, לא באנו לכאן לשחק משחקים, מה עוד שזה עולה לנו בחיי אדם. אמרו ואכן עשו, פרשו מההגנה והקימו ארגון עצמאי. אין ספק שבמבחן ההיסטוריה הם גם צדקו ולראיה, ההגנה עצמה הבינה את הטעות שלה ושינתה את אופייה ועברה למתכונת צבאית, אותה מתכונת ששימשה בסיס להקמתו של צה"ל. הבעיה היא שהיא עשתה זאת רק בשנות ה-40, הרבה שנים לאחר מכן. מי יודע איך הייתה נראית ההיסטוריה הציונית לו ההגנה הייתה משכילה לשנות את אופייה כבר אז, בראשית שנות ה-30.

אבל שימו לב לאירוניה של ההיסטוריה. הרי מה כל השנים הייתה הטענה כלפי "הפורשים"? שהם הפרו את אחדות השורה? שהם פעלו נגד ההיררכיה הארגונית לאומית של הישוב? שהם בעצם יצאו נגד רצונו של הרוב? ומי טען זאת? אלו שמלכתחילה סירבו לפתוח את השורות ולתת ייצוג לכלל הציבור בארגון שאמור היה להגן על כלל הציבור וזאת הנקודה החשובה. אבל באמתחתה של ההיסטוריה יש לא רק אירוניה אלא לעתים יש גם צדק פואטי ומה שאנו עושים כאן היום, עכשיו, זה מפגן של צדק פואטי. לראות את כולכם כאן, זה הצדק הפואטי. תודה שבאתם.

אני רק אומר שחבל שבוז'י הרצוג וכל החבר'ה שלא לא נמצאים כאן. היינו מסבירים להם קצת מה ההבדל. אני חושב שאחרי דברים כאלו מרנינים ומשמחים, ניתן לך משפט אחד ונסכם את הישיבה.

אני מאוד מברכת על הדברים עליהם דיברו החברים ממשרד החינוך, שמבקרים במקומות כמו במוזיאונים. הדברים מבורכים. אבל הייתי רוצה מאוד לשמוע שיש ספר מיוחד שמדבר על ההיסטוריה בתקופה של טרום הקמת המדינה. אצ"ל ולח"י הם בעצם נלחמו נגד המנדט האנגלי שפינה את המקום ואז התחילו הערבים להילחם. הם הבינו שאם המנדט האנגלי יעוף מכאן, מה שגרמה המחתרת ובראשה האצ"ל ולח"י, אז תהיה בעיה לערבים. לא שרצינו לגרש את הערבים. ארץ ישראל השלמה, זאב ז'בוטינסקי לא רצה לגרש את הערבים, הוא היה איש מציאותי. זה הראש שעמד מאחורי גירוש המנדט האנגלי מהמדינה. ולכן נלחמו בנו כי לא רצו שלעם היהודי תהיה מדינה.

זה ידוע.

אף אחד בעולם גם לא האמין לזה.

גם עדיין לא רוצים.

היות והם באמת ממשיכים עם המשימה לגרש אותנו מהמזרח התיכון.

הם לא יצליחו. איך אמר ראש הממשלה? הראשון לא נכון והשני לא יהיה.

לגרש אותנו מהעולם. לא מהמזרח התיכון.

זה דבר שחייב להיות כתוב ושהתלמידים יראו כי היום תשאלו כל אחד ואחת, לא יודעים מספיק על זה.

תודה. אני רוצה לסכם את הישיבה במספר משפטים. לא נוכל לאפשר יותר התייחסויות כי אנחנו צריכים לסכם את הישיבה ואנחנו חורגים בחמש דקות מהזמן. כאן בכנסת, זה לא כמו באצ"ל, אסור לחרוג מהזמן.

גם באצ"ל לא.

זו הייתה בדיחה, חברים. הלוואי שאנחנו – אני אומר את זה עכשיו כחבר כנסת צעיר וכמי שבאמת גדל על העקרונות הללו הבית"ריים – נבחרי העם, חברי הכנסת, האנשים הצעירים שרק מנסים עוד לעצב את דרכם, היינו למדים מהעקרונות, מהאמונה, מהמוטיבציה הזאת שקשה אפילו לתאר, מהשליחות הבלתי מסויגת גם ברמת מחיר שאתה משלם בחייך, את הדברים הללו, את הגבורה. יש לנו עוד הרבה הרבה הרבה ללמוד. אנחנו גם נעשה את כל המאמצים כדי באמת להגיע לרמה הזו. זה ייקח זמן אבל תנו לנו את הזמן אבל אנחנו נגיע לשם.

אני רוצה לומר לכם שאנחנו גאים בכם. אנחנו גאים להיות מי שממשיך את דרככם כאן בכנסת ישראל. אני חושב שאט אט, שעה שעה, אנחנו מצליחים לראות שאותו עוול ואותו קיפוח ואותו פער שנוצר מאז קום המדינה הולך ומצטמצם. היום אנחנו בשלטון ובעזרת השם גם נמשיך להיות בשלטון לעוד הרבה הרבה שנים.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:09.