הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 274

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ב בסיון התשע"ו (28 ביוני 2016), שעה 9:00

תקנות פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (דרכי הפניה לוועדה וסדרי פעולתה), התשע"ו-2015

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מנואל טרכטנברג

יועץ משפטי , משרד הרווחה - אודיה איפרגן

יועצת משפטית בלשכה המשפטית , משרד הרווחה והשירותים החברתיים - רחלי סונגו

מפקחת ארצית לגיל הרך , משרד הרווחה והשירותים החברתיים - ורד כרמון

מנהלת המחלקה לאם וילד , משרד הבריאות - ליזה רובין

קלינאית תקשורת המח' להתפתחות הילד , משרד הבריאות - אורנלה דכוור קעואר

עורכת דין בייעוץ וחקיקה , משרד המשפטים - מצדה מצלאוי

עוזר ליועץ המשפטי , שירותי בריאות כללית - דוד גנוט

הקואליציה למען חינוך מלידה - ליאת גלנץ

עו"ס, מנחה תוכנית צעירות חונכות לזכויות במכללה האקדמית ספיר - שקד אריאלי



ליעד אילני



שקד סטרץ

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שמרית גיטלין שקד

ענבר הרשקוביץ, מתמחה

ענת כהן-שמואל

הדס צנוירט

תקנות פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (דרכי הפניה לוועדה וסדרי פעולתה), התשע"ו-2015

בוקר טוב, אני אחליף את חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה. היום 28.6.2016, כ"ב בסיוון התשע"ו. על סדר-היום: תקנות פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (דרכי הפניה לוועדה וסדרי פעולתה), התשע"ו-2015.

הבנתי אתמול שזה היה אמור להגיע מ-2003, אבל שבפועל הנושא מתבצע, אבל כן צריך לאשר את התקנות. לכן זה נראה לי הרבה עניינים טכניים. אני מודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג, שבכל פעם שיש מעונות או פעוטות – הוא הראשון שמתייצב.

הכול אינטרס אישי, כי אני סבא...

אני מציעה שמשרד הרווחה יפתח, ויציג את התקנות עוד לפני ההקראה.

זה מה שיש לנו. בבקשה, גברתי.

עו"ד אודיה איפרגן, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה. חוק פעוטות בסיכון, כפי שגברתי ציינה, עבר בשנת 2000, והוחל הדרגתית במשך השנים. בפועל – אני חייבת לומר – למרות שהוא עבר בלי תקציב לצורך הפעלתו, כלומר התקציב היה רק לצורך המקומות עצמם, אבל לא כל מה שנדרש מהמחלקה לשירותים חברתיים לצורך הפעלתו, נעשה מאמץ על – גם מצד משרד הרווחה, גם מצד הרשויות המקומיות, כדי להפעיל את הנושא.

בפועל, כל הרשויות המקומיות עובדות לפי החוק, יש נהלים שהוצאו – זה מוסדר ב- - - כבר הרבה שנים. בעצם התקנות האלה באו להסדיר את המצב החוק.

את המצב שקיים כבר בשטח, התקנות מסדירות.

את המצב, וגם את המסקנות, ממה שהם הסיקו במשך השנים. גם את התע"ס עדכנו מדי פעם.

איך עד היום - מה קרה?

מה שקרה, היה נוסח של תקנות ב-2005, כי הנושא של היישום בשטח לקח זמן – להסיק מסקנות, איך בדיוק להפעיל את זה. יש תמיד הפינג-פונג שלנו ושל משרד המשפטים – של אנחנו העברנו נוסח והערות, ואנחנו העברנו נוסח וכו', ואז אמרו: קודם נשנה את החוק, ובעקבותיו נשנה את התקנות. אז אמרנו שאין טעם להריץ את התקנות לפני העדכון לחוק.

אני יכולה לומר שאנחנו קרובים לתיקון החוק, אבל אנחנו שאנחנו לא יכולים לחכות עוד עם התקנות, אז אנחנו מבקשים להעביר אותן, וככל שיהיה צורך, נתקן אותן בהמשך.

בבקשה.

אני רוצה כמה התייחסויות. קודם כל, טוב שמביאים את התקנות לאישור. זה נושא מורכב. הוא קובע גורלות, לכן חשוב שיהיה מובנה, ושהקריטריונים יהיו ברורים.

אני הרי מתעניין מאוד בנושא הזה, ומגיעות אלינו כל מיני פניות. הגיעו לאחרונה פניות של אימהות חד-הורית, שלא מצליחות להכניס את ילדיהן למעונות, מכל מיני סיבות. ואז קורית תופעה שבאמת הדהימה אותי – שבאים עובדים מטעם הרווחה, ומציעים להן, שהילד יסווג כילד בסיכון, ואז הם ייכנסו למעון, אבל משם ואילך קורות כל מיני תופעות לוואי קשות ביותר, כי ברגע שזו התווית שנדבקת, יש לזה השלכות הרות גורל לאחר מכן.

אני לא יכול לומר שזו תופעה נפוצה או לא, כי אני לא מכיר; אני פשוט מציג לכן את המצוקה של אותן אימהות, ומבקש התייחסות לזה, כי זו תופעה מאוד-מאוד מסוכנת. זו אמירה אחת, ואשמח להתייחסות.

הדבר השני שאני רוצה לומר, זו אמירה יותר כללית, שלא תפתיע איש. יש מצוקה אדירה במסגרות לפעוטות. אנחנו מכירים את זה מכל הכיוונים. רק 23% מגיעים וכו'.

כן, מכל הארץ.

לכן אנחנו נדרשים למנגנוני סינון, בעצם, שחייבים להיות מהתקנות האלה - במקרה הזה זה אדרבא, כיוון שמדובר על ילדים בסיכון, אבל ככל שהמצוקה גדולה יותר, מנגנוני הסיכון נמתחים יותר, ויש הרבה יותר לחץ עליהם, בין אם זה ילדים בסיכון ובין אם לא. גם במעונות רגילים יש מנגנוני סיכון – אני חייב לומר, ניסיתי לעזור לאמא מסוימת. עשינו שלושה סבבים של טפסים, ובסבב האחרון לא הצלחתי לפענח את זה. אני לא אומר את זה בטרוניה. זה מטבע העניין, כשיש לך מצוקה כל כך גדולה, מחסור כל כך גדול. זה אני לא מפנה אליכם אלא לעצמנו.

חייבים לשנות סדרי עדיפויות. עכשיו אנחנו הולכים לתקציב דו-שנתי. זו הזדמנות פז, לעשות שינוי בסדר עדיפויות, כי כל עוד זה לא יקרה, אנחנו נידרש פעם אחר פעם – בוועדה הזו, בוועדת הכספים, בוועדת החינוך ומה לא, לסוגיות שנוגעות לעניין הזה, שהשמיכה קצרה מדי. יש מצוקות קשות של משפחות שלא מצליחות להכניס את ילדיהן למסגרות אלו או אחרות, ובסוף נעשים עיוותים וכשלים, לא עלינו. הרי אלה ילדים שלנו.

שלום, שמי ורד כרמון. אני מפקחת ארצית לגיל הרך במשרד הרווחה. חשוב להזכיר, שהחוק מיועד לפעוטות בסיכון, אבל כפי שכתוב בנוסח החוק המקורי – זה למניעת הוצאתו מן הבית. זה לא כל אמא חד-הורית או מישהי שקצת קשה לה, כלומר לחוק יש הגדרה של אוכלוסיות מאוד ברורות, מי זכאי, ויש שלושה קריטריונים – קריטריון של פעוט מוכה, סובל מהזנחה מתמשכת, תפקודי הורים שפוגעים בהתפתחות הפעוט, כלומר הקריטריון של אמא חד-הורית בפני עצמה אינו קריטריון של פעוט בסיכון. זה דבר ראשון שאני רוצה להדגיש אותו.

הרגולציה, ברגע שמשרד הכלכלה אחראי במדינת ישראל על כל המערך של מעונות היום, והוא קובע – בחלקו בשיתוף עם משרד הרווחה – גם את סדרי הקדימויות בקבלה למעונות. נכון שפעוטות בסיכון ופעוטות ממשיכים הם בקדימות הגבוהה ביותר, ואז, בגלל הסיטואציה שרק רבע מילדי המדינה יכולים להיכנס למסגרות המפוקחות, מאוד ייתכן שאמא חד-הורית, והיא עובדת והילד שלה לא בסיכון וכו', היא לא מצליחה להשתבץ באותן קדימויות. אם מישהו מציע לה לבוא לרווחה ושגם יגדירו אותה כסיכון, זה חמור בעיניי, כי זו דרך ממש לא מתאימה. לתת לאמא שמתפקדת, והיא עובדת, טייטל שהפעוט שלה בסיכון, זה טייל קשה ביותר – זה משהו שדורש ממש בדיקה. אני לא מכירה את התלונה הזאת.

פניתי במכתב למנכ"ל משרד הכלכלה, עמית לנג, עם תיאור המקרים. אני חושב שזה דבר שהוא מסוכן מאוד. כשאנחנו מתחילים להשתמש בכלים שהם לא לגוף העניין – זה כאילו לעקוף את התור בגלל מצוקה אמתית של אימהות חד-הוריות.

בדרך כלל זה גם לא יעבור, כי הוועדות, אם תראה בתקנות – הן מאוד מקצועיות.

זה עבד, מסתבר, ויתרה מזאת, בעקבות כך היו צרות צרורות, כי ברגע שסווגת כך, מאוד קשה גם לצאת מהסיווג הזה.

נכון, כי אז נקבעות דרכי טיפול.

בדיוק. אז גברתי היושבת-ראש, אני מבקש שתיתנו את הדעת על הדבר הזה.

כן. גם בדיוק בדקנו עם משרד הכלכלה.

שתבדקו את הנושא, וזאת לא טענה כלפיכם.

זאת הערה שמאוד הייתי רוצה לבחון אותה. זה משהו שמאוד מטריד. אני חושבת שמעבר למצב שחסרים מקומות במעונות היום, זה גם הרבה פעמים השיקולים הכספיים, שבדרגות של אימהות עובדות יש דרגות מאוד-מאוד גבוהות.

נכון. זה ממחיש את המצוקה של אימהות חד-הוריות, וזה ממחיש את התוצאות ההרסניות של אותו מחסור, שמביא גם לתופעות האלה.

זה גם הקדימות וגם התשלום, ואלה עניינים שנדונים בכל הדיונים הרבים שאנחנו מקיימים על הגיל הרך באחרונה.

תודה. נתחיל לקרוא את התקנות.

תקנות פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (דרכי הפניה לוועדה וסדרי פעולתה), התשע"ו-2015.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 5 לחוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התש"ס - 2000 (להלן – החוק), ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. בתקנות אלה - "אחראי" – אחד או יותר מאלה: (1) הורה; (2) אפוטרופוס;

2. פניה לוועדה לצורך קביעתה האם פעוט הוא פעוט הנמצא במצב סיכון (להלן- פעוט בסיכון) תוגש באמצעות עובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים שבמקום מגוריו של הפעוט; עובד סוציאלי כאמור ימלא את פרטי הפניה לפי טופס 1 שבתוספת הראשונה, בצירוף המסמכים המפורטים בטופס האמור, לפי העניין.

רק אומר – הוועדה בעצם צריכה לקבוע, האם פעוט נמצא במצב סיכון. ההגדרה של מהו פעוט הנמצא במצב סיכון מצויה בחוק בעצם. החוק קובע שפעוט בסיכון הוא פעוט הנמצא במצב שיש בו חשש ממשי להתפתחותו התקינה, שהוועדה קבעה לגביו כי הוא נמצא במצב סיכון, ועקב כך הוא צריך לשהות במעון יום, כדי למנוע את הוצאתו מבית אמו.

כלומר הוועדה צריכה לבדוק, אם הקריטריון הזה מתקיים. הפנייה לוועדה נעשית באמצעות עובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים.

אבל, רק אתמול כשהסתכלנו על החוק, הוועדה מוגדרת בחוק כמהי הוועדה. כאן לא כתוב איזו ועדה. כי בחוק ראיתי, ואז אמרתן לי שזה לא החוק - זה התקנות.

אני צריכה לבדוק בכלל, אם יש צורך להגדיר מונח שכבר מוגדר בחוק, אבל אם יש צורך, נוסיף. נכתוב: הוועדה, כהגדרתה בחוק.

אולי בהזדמנות זו נסביר, מי זאת הוועדה הזאת. בעצם החוק מפנה להגדרת הוועדה בתקנות הפיקוח על מעונות, אחזקת ילדים במעון רגיל. בעצם ההגדרה של הוועדה היא ועדה שליד המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, שבתחומה נמצא מקום מגוריו של אחראי על קטין שמתפקידה להחליט על דרכי הטיפול בילד, ושבראשה מנהל המחלקה לשירותים חברתיים של הרשות המקומית או עובד סוציאלי שהוא מינה וחבריה. העובד הסוציאלי המטפל במשפחה, מדריך ראש צוות הממונה עליו. במידה שהילד נמצא בטיפולו של פקיד סעד – אותו פקיד סעד, ומומחה מקצועי אחר שקבע יושב-ראש הוועדה, אם קבע, ובדיון בעניינו של ילד שטרם מלאו לו שש שנים – גם מפקח מטעם השירות למען הילד, אימוץ, במשרד העבודה והרווחה, וכן מפקח מטעם השירות למען הילד והנוער במשרד העבודה והרווחה, אם ראה צורך בהשתתפותו בדיון בילד פלוני.

אבקש שמשרד הרווחה ירחיב על הוועדה הזאת.

הוועדה הזאת ידועה בשמה העממי – פעם היתה נקראת ועדת החלטה; היום שונה שמה לוועדת תכנון, טיפול והערכה. מדובר בוועדה שיושבת במחלקה לשירותים חברתיים – לא ליד המחלקה לשירותים חברתיים, ברשויות המקומיות.

השלד המרכזי שלה זה מנהל המחלקה לשירותים חברתיים, העובד הסוציאלי שמטפל במשפחה, המדריך שלו. אם יש עו"ס לפי חוק הנוער, וכעיקרון גם אמור להיות עו"ס של אימוץ, אבל בדרך כלל במקרים האלה, אם אנחנו לא מגיעים לסף של האימוץ, זה לא תמיד נמצא. בעצם הוועדה הזאת יושבת על הבקשות האלה.

כפי שציינתי קודם, אנחנו עובדים על תיקון חקיקה, ואנחנו עובדים גם בנושא הזה, כי אנחנו לא בטוחים שבכל המקרים הללו, כשהם בדרגת סיכון ברמה נמוכה יחסית, צריך את כל ההרכב הרחב, אבל זה אנחנו עובדים בתיקון לחוק, וזה יובא בהמשך מן הסתם לוועדה הזאת.

זאת ועדה מקצועית, כי מאוחר שמדובר שהוא לא חוק טכני של השמה במעון, אלא חוק שכל מהותו הוא מניעת הוצאת הקטין מביתו, הקביעה חייבת להיות מלווה גם בהסתכלות טיפולית, כי כשאתה רואה ילד בסיכון, אתה חייב להחליט – אולי הוא בכזה סיכון, שאתה חייב להוציא אותו עכשיו מביתו. אם אתה משאיר אותו, מעון זה לא הפתרון הבלעדי; צריך עוד דברים. רואים את הקריטריונים בחוק – אם יש הורה שמכור לסמים, רוצים טיפול בסמים, אם יש הורה באלכוהול – רוצים אלכוהול, אם יש ילד מוכה חלילה צריך טיפול בנושא של האלימות. לכן הוועדה הזאת היא ועדה מקצועית, ויש משמעות מאוד חשובה להחלטות הללו, כי ככל שהדברים לא יתקדמו, יהיה צורך לבחון בהמשך, מה קורה עם הפעוט הזה. הוא לא לעד נשאר פעוט. הוא גדל.

כן, אבל אני רוצה להבין דבר אחד, שלא הבנתי אותו אתמול. הסתכלתי פה בקריטריונים. הם קריטריונים קשים – מוכה, אחד ההורים אינו מתפקד, אלימות, אלכוהוליזם, התמכרות, זנות, עבריינות. וכאן את נותנת לו מעון יום. מה זה אומר – שהוא חוזר הביתה בערב?

כן. אם מדובר בפעוט שהוא ברמת סיכון ברף הגבוה, עד כדי כך שחוששים גם משעות הערב בבית, כבר לא נהיה במישור הזה. אם יש הסכמה של ההורה לטיפול – מה טוב. אם אין הסכמה, נגיע לבית משפט לנוער, ובית המשפט ייתן צווים. יכול להיות שבית משפט לנוער גם יגיד - מעון יום בבוקר, ואחר הצהריים סומכת צמודה, למשל, עד הלילה. הרעיון הוא שהחוק הזה הוא למניעת הוצאתו מביתו. כלומר כרגע אנחנו יכולים לשאת את זה שהפעוט יישאר בביתו אחרי שעות המעון. עדיין צריך ועדה טיפולית, עם הרכב שכתוב בחוק, שתבחן את המכלול, כי תמיד אנחנו הולכים על האיזון הזה של לעשות את הסעדים הטיפוליים בצורה ההולמת. אם הוא יכול להיות במעון, צריך לבדוק את זה. אם הוא לא יכול להיות במעון, וצריך להוציא אותו מהבית- - -

בהמשך לשאלה, מה קורה במעון באותן שעות שהפעוט נמצא שם? נניח שסיבת הסיווג היא שהפעוט מעוכב התפתחות. האם יש מענה במעון?

החוק מגדיר את האפשרות לתת את הזכות למעון יום, והוא משתמש בוועדה היחידה שהיתה קיימת נכון לזמן הוצאת החוק, שהיא ועדת תכנון, טיפול והערכה – נקראה בזמנו ועדת החלטה. זו ועדה מקצועית רחבה עם גורמי מקצוע שונים, שאליה מזמינים את ההורים, עם כל הדוחות הסוציאליים, הרפואיים, אם זה של אחות בריאות הציבור או רופא. כל מי שמכיר את הפעוט, ודנים, ושם נקבעת הזכות שהוא פעוט בסיכון והוא הולך למעון, אבל חלק מכל התהליך זה לקבוע את כל שאר הדברים שיש לעשות עם אותו פעוט – לא בהכרח במעון: צריכים להפנות אותו ליחידה להתפתחות הילד, האמא – צריכים להפנות אותה לבריאות הנפש כי יש דיכאון אחרי לידה, הדרכה הורית. יש לנו למשל מעונות רב-תכליתיים. שם בתוך המעון יש- - -

יש מעטים כאלה.

יש לנו 75, ואנחנו מקווים שיהיו הרבה יותר מזה מסגרות באמת מאפשרות טיפול בתוך המעון, אבל עדיין אני חושבת שהתפישה אומרת: המשפחה גרה בקהילה. אנחנו עושים את כל המאמצים הטיפוליים כדי להשאיר את הפעוט בחיק המשפחה, ועל-מנת שזה יתאפשר אנחנו נותנים לו שהייה במסגרת היום במעון, אבל צריכים לתת מעטפת טיפולית למשפחה ולפעוט בכל השירותים הקהילתיים האחרים.

זה מה שאני קוראת אצל החד-הוריות ההטבות הנלוות, במירכאות, כלומר מרגע שהוא מגיע לוועדת החלטה – זה לא ממוקד רק בזה שהוא ילך אלא גם- - -

בכל דרכי הטיפול המשפחתיים הרחבים – בהורה עצמו, בקשר הורה-ילד, וגם בכל מיני דרכים אחרות כדי לממש זכויות בתוך הקהילה. יש הורים שאפילו לא יודעים מה מגיע להם או לא יודעים איך להגיע, ואז כל דרכי הטיפול, שזה גם חלק מהתקנות, קובעות מהן דרכי הטיפול שייקבעו, וקריטי שזה יהיה חלק מהתקנות.

בסדר. נמשיך.

פרטים נוספים. 3. יושב ראש הוועדה רשאי לדרוש מהאחראי, בטרם הדיון בוועדה או במהלכו, בנוסף על הפרטים והמסמכים כאמור בתקנה 2, פרטים נוספים וכן כל מסמך נוסף העשויים לסייע לוועדה.

מועד כינוס הוועדה. 4 (א) התקבלה בוועדה פנייה בצירוף מסמכים כאמור בתקנה 2 ובכלל זה פרטים נוספים או מסמך נוסף, אם נדרשו כאמור בתקנה 3, תתכנס הוועדה לדיון ראשון בפנייה שקיבלה לפי תקנות אלה, תוך תקופה שלא תעלה על 15 ימי עבודה מיום קבלת הפניה והמסמכים הנדרשים.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יושב ראש הוועדה רשאי במקרים חריגים ובהחלטה מנומקת בכתב – (1) לכנס את הוועדה גם מבלי שהושלמו כל הפרטים או המסמכים הנדרשים לפי תקנות 2 או 3; (2) לדחות את כינוס הוועדה למועד אחר בהקדם האפשרי.

הייתי אומרת, למה לא להוסיף גם את 4, ואז, אם יש מקרה דחוף, הוא מתכנס תוך יומיים?

כתוב: תוך תקופה שלא תעלה על 15 ימי עבודה, כלומר הוא יכול בכל מקרה לכנס אותה בפחות מזה.

מקובל.

זימון לדיוני הוועדה. 5. (א) עד 7 ימים לפני מועד כינוסה של הוועדה כאמור בתקנה 4, יזמין יושב ראש הוועדה או מי מטעמו לדיוני הועדה את כל אלה:

(1) חברי הוועדה; (2) האחראי; (3) כל אדם אחר העשוי לסייע לוועדה, לפי הצורך.

הוזמן האחראי לדיון בוועדה, וביקש לדחות את מועדה, ידחה יושב הראש את מועד הדיון למועד אחר בהקדם האפשרי, אלא אם הוא קבע, בהחלטה מנומקת בכתב, שלא ניתן לדחות את הדיון.

אבל גם פה, בהקדם האפשרי - למה לא להגביל בזמן?

היתה פה מחשבה על הנושא הזה.

אם פה כתבתם עד 15 יום - דוחים כבר את המועד של הפעוט הזה.

הסיטואציה פה זה שההורה מבקש לדחות את הדיון. הזמינו אותו לבוא לדיון.

זה בא מהאחראי וזה לא בא מהוועדה. טוב. תמשיכי.

אז בעצם ברירת המחדל היא שהוא ידחה את הוועדה לבקשת ההורה, אבל הוא יכול להחליט בהחלטה, שהוא צריך לנמק אותה בכתב, שלא ניתן לדחות את הדיון. נניח, אני יכולה להעלות על הדעת, בקשה שמגיעה ברגע האחרון וכל הגורמים הגיעו, ומועד הרישום עומד להסתיים.

(ג) הוזמן האחראי לדיון בוועדה ולא הגיע – כלומר אנחנו מדברים על סיטואציה שמגיעים ליום של הדיון, ורואים שהוא לא נמצא - רשאית הוועדה לדון בפניה בהעדרו; סבר יושב ראש הוועדה כי לא ניתן לקיים את הדיון ללא נוכחות האחראי, ידחה את הדיון למועד אחר בהקדם האפשרי, אליו יוזמן האחראי.

(ד) נבצר מאחד מחברי הוועדה להשתתף בדיון, רשאי יושב ראש הוועדה לדחות את מועד הדיון למועד אחר בהקדם האפשרי.

אני רק תוהה, אם לא צריך לומר שזה בכפוף להוראות סעיף 6, זה המניין החוקי. הוא רשאי לדחות את מועד הדיון- - -

6 חל בכל מקרה.

טוב.

ב-6 אנחנו קובעים את המניין החוקי לקבלת החלטות.

המניין החוקי בדיוני הוועדה יהיה יושב-ראש הוועדה, העובד הסוציאלי המטפל במשפחה ומדריך ראש צוות הממונה עליו, כלומר לפחות שלושתם חייבים להיות בדיוני הוועדה כדי שניתן יהיה לקים דיון ולקבל החלטות באותו דיון.

מהלך הדיון בוועדה. 7. יושב ראש הוועדה ינהל את הדיון ויציג למשתתפים את הפנייה והמסמכים שצורפו לה.

כמובן הכוונה במניין החוקי – מניין חוקי מינימלי.

כן.

כי בוועדת תכנון, טיפול יש גם אחות- - -

כן. אז אולי כדאי להוסיף את זה.

אז נכתוב לעצמנו את זה, שהוועדה מקבלת החלטה שזה מינימלי, וככל שצריך, נבהיר את זה בנוסח, או אתם תבהירו את זה בנוסח לאחר מכן.

יכול להיות מצב שמנהל המחלקה הוא גם המדריך. יכולים להיות במחלקות מאוד קטנות מצבים כאלה. אנחנו מדברים על התפקידים; לא על המספר.

כן, שיכול להיות שהעובד הסוציאלי הוא גם המדריך.

זה לא דרך המלך, אבל יש לנו מחלקות מאוד קטנות. לכן היה חשוב לנו לדבר על מניין חוקי מבחינת התפקידים.

אני ישר חשבתי שזה מינימלי, אבל אולי צריך להוסיף את זה.

נכתוב שזו המהות שמאושרת – הרכב מינימלי.

אני חושבת שדווקא במחלקות הקטנות הניסיון מלמד שבישובים הקטנים האחיות כמעט תמיד נמצאות. עובדים מאוד במשותף, והמידע הזה הוא קריטי. אנחנו לא בכל המקרים בערים גדולות יכולים לחייב את זה אלא אם כן המקרה מאוד מורכב, והיא מעורבת, אז היא חברה קבועה בוועדה והיא משתתפת, אבל אני מבינה שהניסוח הזה אומר שהמניין החוקי זה המינימום.

כן. ככל שיש צורך, נבהיר את הנוסח, אבל אנחנו מדברים על הרכב מינימלי מבחינת התפקידים. אני לא חושבת שזה יכול לגרוע מההוראה של החוק, שאומרת מיהם חברי הוועדה. ברור שכל חברי הוועדה. גם כתוב למעלה שכל חברי הוועדה מוזמנים, אבל ככל שיהיה צורך, נבהיר את זה.

מהלך הדיון בוועדה. יושב ראש הוועדה ינהל את הדיון ויציג למשתתפים את הפנייה והמסמכים שצורפו לה; יושב ראש הוועדה ייתן הזדמנות למשתתפים להשמיע את דבריהם; קבעה הוועדה כי הפעוט הוא פעוט בסיכון, תמציא הוועדה לאחראי אישור לזכות הפעוט למעון יום לצורך רישום הפעוט למעון.

הוועדה תחליט על דרכי הטיפול המומלצות על-ידה כדי לסייע למניעת הוצאת הפעוט מביתו, וכן תחליט מיהם הגורמים האחראיים ליישום ולמעקב אחר קביעתה והמלצותיה.

אודיה, את רוצה להרחיב?

אני יכולה לומר מה עמד מאחורי הדברים. צריך להבין, שאנחנו עדיין רואים בהורה בתור האחראי לקטין – כך גם הוגדר בחוק, וזה ברור מאליו. אנחנו רואים אותו כהורה שניתן לסמוך עליו, כי הילד נשאר ברשותו. לכן צריך להיות ברור, שמטרת החוק היא קביעת הזכאות של הפעוט, אבל האחריות של השמת הפעוט במעון היא על ההורה; גם מבחינת הכללים של משרד הכלכלה, הוא זה שצריך לרשום למעון. הוא היחיד שיכול לרשום. עובד סוציאלי לא יכול לרשום במקום הורה אלא אם כן קטין הוצא מביתו, ואז עובד סוציאלי אחראי, אבל בסיטואציה של החוק שאנחנו מדברים עליה, שזה מניעת הוצאת קטין מביתו, כל הנושא של רישום והסדרת הדברים מוטל על ההורה, שהוא האחראי, או אפוטרופוס, במקרה יוצא דופן.

בצד הנושא של הרישום למעון יש, כפי שאמרנו קודם, כל הנושא של דרכי טיפול. יכולות להיות דרכי טיפול מגוונות. יכול להיות דרכי טיפול שהורה יהיה אחראי עליהן, יכול להיות דרכי טיפול שעובד במחלקה יהיה אחראי עליהן. למשל, חובה ללכת למפגשים ביחידה להתמכרויות, אז העובד הסוציאלי מהמחלקה, שהוועדה צריכה לקבוע שהוא אחראי לזה, הוא אחראי על תיאום הדברים, על המפגש. ההורה יהיה זה שאחראי ללכת – העובד הסוציאלי לא יכול ללכת במקומו. לכן יש פה התייחסות שהוועדה תקבע בכל אחת מדרכי הטיפול מי אחראי, וגם את דרכי הטיפול. יש פה גם בהברה, שזה משתמע מהדברים, שהנושא של הרישום למעון הוא של ההורה. עדיין צריך איזשהו גורם שיתכלל את הדברים. לכן זה מקיף את כל הנקודות, התקנה הזאת.

שאלה לגבי נקודה ספציפית אחת.

מי גברתי?

אני קלינאית תקשורת ממחלקת הילד במשרד הבריאות. לגבי מקרים מסוימים שיצא לנו לא מעט להיתקל בהם – פעוטות שהם כן עם עיכוב התפתחותי, ובנוסף הורים לא באמת מגויסים לטיפולים האלה. השאלה הספציפית - מי האחראי פה להביא את הפעוט ליחידות?

היא צודקת.

בסופו של דבר ההורה לא מגיע.

היא צודקת. מי אחראי, שאותן דרכי טיפול המומלצות שלכם ייושמו?

יש פה יישום ויש מעקב. המעקב הוא תמיד באחריות העובד הסוציאלי. נאמר, נקבע שהאם תגיע עם הפעוט ליחידה להתפתחות הילד, והאמא לא מגיעה, התפקיד של העובד הסוציאלי – נגיד, היה זימון, והמחלקה תדווח שלא הגיעו. צריך להיות קשר עם העובד הסוציאלי. ברגע שהוא שומע גם מהאמא שהיא לא הלכה, וגם מדיווח שלכם, תפקידו לנסות לעזור לה להגיע.

זה לא קורה הרבה בשטח. הרבה פעמים אנחנו נאלצים להפסיק את הטיפולים הללו, כי הפעוט לא מגיע.

אני מכירה תופעה בדיוק הפוכה, שאנחנו מאתרים הרבה פעוטות שצריכים טיפולים במעונות, והתור כזה ארוך ולא מגיע, ואז הם לא מקבלים אותו, ואז יש דיליי.

אבל תמיד מציעים יחידות להתפתחות הילד. אם המכון לא מצליח לקבל אותם- - -

גם ביחידות, אבל גם הבעיה שאתה מעלה היא בעיה שמחייבת קשר ודיווח- - -

לדעתך הסעיף הזה הוא מספיק?

התשובה למה שאת אומרת היא התקנה הזאת, ובהמשך יש טבלה. כל- - -

מה בעצם הסנקציה על הורה שאינו מיישם את דרכי הטיפול?

קודם כל אני רוצה לענות לשאלה שלך. הפרשנות של תקנה 7 היא בטבלה. זו בדיוק המטרה, שיש סוג טיפול – נניח, בענייננו - הליכה למכון להתפתחות הילד. מי הגורם האחראי ליישום מעקב - במקרה כזה אנחנו מצפים שהיא תגיד: ההורה צריך להביא, והעובד הסוציאלי הזה הוא אחראי למעקב ולראות שהדברים מתבצעים. יש לנו גם בסוף, מתחת לטבלה, זה גורם אחראי ליישום ומעקב אחר המכלול של קביעת הוועדה והמלצותיה, כלומר חייב להיות מבחינת האחריות של המחלקה מעקב. זה מתחבר גם לשאלה של גברתי.

אבל מה שהיא התחילה – אם הוא לא עושה את זה.

מה שקורה- - -

ברשותך, אני רוצה לחבר את השאלה – הרבה פעמים נתקלנו בסוגיה ספציפית. אני, כשהייתי פונה לאותו עו"ס, הוא היה אומר לי: אם האמא לא רוצה, אני לא יכול להכריח אותה. ואז הפעוט מתפספס.

איך אפשר לחייב את האם?

אי-אפשר לחייב לגמרי. לפי רמת הסיכון שיש ולפי הדיווח שמקבלים, אנחנו באמת יכולים לשקול, האם צריך להחזיר את הטיפול לוועדה, ולקבוע דרכי טיפול אחרות, כי אם הפעוט, נגיד, לא משגשג, ההתפתחות שלו- - -

עזבי שהוא לא משגשג. האמא לא לוקחת אותו.

תלוי ברמת הסיכון. המכון יודע מה הבעיה, והאמא מתחילה ומפסיקה. אז היא מדווחת לעובד הסוציאלי. העובד הסוציאלי משכנע את האמא. לחייב אותה הוא לא יכול אלא אם כן רמת הסיכון היא מאוד-מאוד גבוהה של ההזנחה וכו', ואז מחזירים לוועדה ולעו"ס לחוק הנוער.

אבל מה שחסר פה זה סעיף שאומר שאם האחראי בוחר שלא – לצורך העניין - לאמץ את דרכי הטיפול המומלצות, שהוועדה תקבל את הסמכות מחדש – לא כתבתם פה.

זה לא יכול להיות במסגרת החוק הזה. מה שגברתי מדברת זה על הנושא של רמת סיכון אולי מוגברת של פעוט, ואנחנו עוברים לשדה של חוק הנוער.

מין סוג של הזנחה הורית.

בדיוק. פה ודאי שזה יחזור לוועדה, כי גם ההוראה של הוועדה הזאת – כתוב שהיא תקבע לאיזה זמן מדובר. לרוב זה לא יותר משנת לימודים אחת. כל שנה נקבעת הזכאות מחדש - זה גם יובהר בחוק החדש.

כל שנה הוועדה מתכנסת מחדש?

כן. אתה לא קובע- - -

מצד שני, פעוט – כולה שלוש שנים.

כן, אבל אם הוא יצא ממצב סיכון, אם ההורים השתקמו להפליא - אני לא רוצה לתייג אותו מעכשיו לעוד שלוש שנים. וכמובן, יש מעקב כל הזמן. בתקנות פה, בגלל שזה לא נכתב מראש בחוק, רק כתבנו שהיא תקבע לכמה זמן. בחוק, שאנחנו עובדים על התיקון שלו, אנחנו מדברים על הגבלה של עד שנה.

למעשה אנחנו מדברים על הגבול הדק הזה – לפעמים הוא דק ולפעמים הוא עבה – שבין החוק הזה לבין חוק הנוער, טיפול והשגחה. למעשה פעוט כזה, שהאם לא משתפת פעולה, ודאי שהעניין שלו יחזור לוועדת תכנון, טיפול והערכה, שזה למעשה אותה ועדה. עכשיו צריכים לדון מה המשמעות שהיא לא הלכה. אם זאת היתה המלצה – זה היה עדיף לפעוט, אבל זה לא ייהרג ובל יעבור, חוץ מזה המצב איכשהו סביר – יכול להיות שהם יחליטו עוד השתדלות. אם הם יסברו שמדובר בסיכון מאוד משמעותי לפעוט – יכול להיות שיחליטו ללכת לבית משפט לנוער, ואז הוא זה שמוסמך להורות לאם. הוועדה יכולה להחליט על דרכי הטיפול, אבל היא לא יכולה לחייב אותו. היה לנו הרבה דיון של הנוסח בעניין הזה עם שמרית – היא יכולה להחליט שזו ההמלצה - עדיף בשיתוף עם ההורה. אבל אם זה לא הולך בשום אופן, יש שיקול דעת לבית משפט. אין לנו יכולת לחייב הורה.

חוק הנוער – יש סמכות להכריז על קטין שהוא קטין נזקק. בעצם אחת העילות להכריז עליו זה שאחראי על הקטין מזניח את הטיפול או את ההשגחה. במקרה כזה יש לבית המשפט סמכות – כתוב בחוק שאם פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק, ושלמען הטיפול וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית משפט משום שאין הסכמת אחראי על הקטין, פונים לבית משפט, ואז בית משפט נותן כל הוראה. הוא יכול להורות להורה.

יש שיקול דעת. מאוד דרסטי לפנות לבית משפט. לפעמים הורה יודע שעומדים לפנות לבית משפט, זה כבר עושה את פעולתו.

הייתי רוצה להוסיף בניסוח, אולי שקצת יבהיר – הוועדה תחליט על דרכי הטיפול המומלצות על-ידה כדי לסייע למניעת הוצאת הפעוט מביתו – זה בסעיף 7 בסוף, וכן, במקום תחליט מיהם הגורמים האחראיים, אני חושבת – היא תגדיר את חלוקת האחריות ליישום ולמעקב, ואז אומרים בוועדה: זה באחריות ההורה, זה באחריות העובד הסוציאלי.

אני חושבת שבטבלה זה בסדר – שם עושים את חלוקת התפקידים.

כי אנחנו לא מחליטים על ההורה. אנחנו נותנים לו הגדרה, שזה חלקו, כי בנהלים לרישום למעון או לקבלת טיפול במכון להתפתחות הילד זה רק כשההורה פונה.

באמת חלק מהגורמים האחראיים יכול להיות גם ההורה, כלומר אחד הגורמים שאחראיים ליישום יכול להיות הרבה פעמים ההורה.

חשוב לי לציין עוד הערה שהזכרת לגבי תורי ההמתנה – במסגרת המכונים להתפתחות הילד יש קדימות לאותם פעוטות.

זה כתוב בהנחיה של משרד הבריאות?

כן, בחוזרים שלנו. חוזר של מכון להתפתחות הילד.

אשמח בהפסקה לגשת אליך ולהתחבר לחוזה הזה. תודה.

נמשיך. 8.

קבלת החלטות על-ידי הוועדה. קביעת הוועדה והחלטותיה יתקבלו ברוב דעות של החברים המשתתפים באותו דיון; היו הדעות שקולות, תכריע דעת יושב ראש הוועדה.

9. חובת תיעוד ומסירה. (א) יושב ראש הוועדה או מי מטעמו יתעד בכתב לפי טופס 2 שבתוספת השנייה את אלה, והתיעוד כאמור ייחתם בידי כל חברי הוועדה המשתתפים בדיון: (1) עיקרי הדיון בוועדה; (2) קביעת הוועדה האם הפעוט הוא פעוט בסיכון ונימוקיה; (3) אם נקבע כי הפעוט הוא פעוט בסיכון - (א) החלטת הוועדה לגבי דרכי הטיפול המומלצות על-ידה; (ב) החלטת הוועדה לגבי הגורמים האחראיים ליישום ולמעקב כאמור בתקנה 7;

(4) דעת מיעוט, אם ישנה, לעניין קביעת הוועדה או החלטותיה כאמור בפסקאות (2) ו-(3).

כלומר האם יש דעת מיעוט לעניין העובדה שבכלל הפעוט הוא פעוט בסיכון, או אם יש דעת מיעוט לגבי מהן דרכי הטיפול המומלצות והגורמים האחראיים.

(ב) יושב ראש הוועדה או מי מטעמו, ימסור לאחראי עותק מהתיעוד כאמור בתקנת משנה (א) בתוך 10 ימי עבודה ממועד הדיון בוועדה, וכן יתייקו בתיק הוועדה ובתיק המשפחה שבמחלקה לשירותים חברתיים.

סדרי דין וראיות. 10. הוועדה לא תהיה קשורה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, והיא תפעל בדרך הנראית לה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון.

תחילה. 11. תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן.

תוספת ראשונה (תקנה 2). טופס 1. טופס פניה לוועדה לפי חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התש"ס-2000 (להלן- החוק). חלק א': כללי. תאריך. שם הרשות המקומית. חלק ב': פרטים. שם פרטי. שם משפחה. מספר תעודת זהות. תאריך לידה. גיל הפעוט ב-1 בספטמבר של שנת הלימודים המבוקשת. מתגורר עם. כתובת מגורים. טלפון בבית. טלפון נייד. מין: זכר או נקבה.

אב: שם פרטי ושם משפחה. מספר תעודת זהות. כתובת. אם. שם פרטי ושם משפחה. מספר תעודת זהות. כתובת. אחראי אחר. שם פרטי ושם משפחה. מספר תעודת זהות. כתובת. קשר לפעוט.

האם עניינו של הפעוט נדון בפני הוועדה בעבר? האם הפעוט שהה במעון יום?

מצבי הסיכון הנטענים: סעיף 3(1) לחוק: לפי דעתו של עובד סוציאלי ועל סמך חוות דעת רפואית הפעוט מוכה, או שצרכיו ההתפתחותיים אינם נענים עקב הזנחה מתמשכת;

סעיף 3(2) לחוק.

ד"ר ליזה רובין, משרד הבריאות. אני רוצה להתייחס לזה. אני יודעת שבחוק כתוב, ויש למשרד הבריאות גם כן חוזר מינהל רפואה שיצא ב-2007, שבעצם טוען ומדבר על ההגדרות, ומהווה כלי עזר לרופאים ולצוות הרפואי, אבל עליי לציין, שהחוק הזה אינו משקף לגמרי את המציאות בפועל.

אחיות טיפות חלב נמנות כחברות ועדה, שהוועדה לתכנון טיפול במשפחה, והן שותפות לדיון הזה. הן לא מוזכרות כאן. אני מבינה שאלה תקנות החוק הישן ולא תיקון החוק, אבל כשהן משתתפות, אנחנו רוצים גם כן למנוע בקשות לאישורים מיותרים שאין צורך בהם, ופניות לרופאים לאישורים שכבר אנחנו יודעים שהמצב קיים. למשל, אם משרד הרווחה כבר פונה באשר לילד מוכה – הוא יודע שהילד מוכה. למה הוא צריך לפנות לרופא על-מנת לאשר שהילד מוכה? הוא כבר פונה בנידון. זה אולי מתייחס למה שחבר הכנסת פרופ' טרכטנברג ציין, שיש כאן בקשות לדרכי סינון.

נכון שבתיקון לחוק אנחנו עומדים להכניס חוות דעת של אחות כחלופה לחוות דעת רופא, אבל כרגע זה מה שיש לנו בחוק. זה לא החוק המקורי. זה החוק הקיים.

אז בואו נתקן את זה בחוק.

אי-אפשר. הדרישה בחוק היא שאם מדובר בקריטריון של פעוט מוכה, או שצרכיו ההתפתחותיים אינם נענים, זה רק על סמך חוות דעת עובד סוציאלי וחוות דעת רפואית. אני לא יכולה לשנות את זה עכשיו בתקנות.

אני יודעת שצריך לשנות בחוק - לכן אמרתי שאני אגיש את זה.

יש לנו כבר נוסח שעומד בפני תזכיר חוק, שעומד להיות מופץ.

את רוצה להוריד את זה, או להפוך את זה לחוות דעת של אחות?

או-או.

למה אי-אפשר רק עובד סוציאלי? למה צריך חוות דעת רפואית?

אנחנו, בגדול, רצינו. זה היו דרישות החוק.

יש פה גם ענין תקציבי. החוק הזה, יש בו איזון, שבין אתה רוצה באמת לתת זכות לפעוט בסיכון, אבל גם לא להרחיב את היריעה יותר מדי כדי שהפעוטות שבאמת בסיכון, הם אלה שיזכו.

אבל העובד הסוציאלי יודע. מה הוא צריך את חוות הדעת?

אבל מאחר שהחוק הזה יש לו עלות תקציבית מאוד משמעותית, וגם תיוג, בקריטריונים כאלה של פעוט מוכה או מוזנח התפישה היתה ועודנה שאתה צריך משהו מעבר, משהו רפואי, משהו שהוא מעבר רק לחוות הדעת הזאת. לפעמים יכולים להיות עוד כל מיני – למשל, אני מזועזעת מהדוגמה שחבר הכנסת טרכטנברג אמר, סוג של מניפולציה ששמעתי פה. לכן יש פה עניין שצריך חוות דעת נוספת.

חיצונית לשירותי הרווחה.

אנחנו סומכים על שירותי הרווחה.

לא חלילה שאנחנו לא סומכים.

לא השתכנעתי. היום עובדים סוציאליים מוציאים ילדים מהבית בלי רופא, בלי אחות.

קודם כל, הם לא מוציאים מהבית אלא בית המשפט מוציא מהבית.

לפי חוות הדעת של העובד הסוציאלי. אני באה מעשר שנים של עבודה כזאת עם נוער בסיכון. אני יודעת מה המשמעות של חוות דעת של עובד סוציאלי יכולה להיות, בטח אחת שמכירה את המשפחה, בטח אחת שעובדת ברשות המקומית, ומכירה יותר טוב מכולנו את הפעוט, את ההורים.

העניין הוא שאף עובדת סוציאלית לא מוציאה ילד מביתו, אלא כל התהליך של הוצאת ילדים הוא נתון לוועדות על סמך חוות דעת של הרבה אנשי מקצוע - לא של אחד.

תשכנעי אותי ואת הוועדה, למה חוות הדעת הרפואית הזאת, ועל מה אנחנו מדברים כאן? על מעון.

קודם כל, אנחנו מדברים על קביעה שפעוט הוא פעוט בסיכון, שיש לה הרבה משמעות.

עדיין היא לא מוציאה את הילד מהבית.

אבל זה דורש הרבה עתודות של טיפול, יש לזה עלויות כספיות, כי מדובר בדרגות השתתפות.

נגיד עכשיו, היום, כמו שליזה אומרת, מי אחראי ללכת לרופא, להביא חוות דעת?

ההורה.

אני יכולה לומר עוד משהו. מדובר היה בזמנו בדרישה שלוותה בדרישה של משרד האוצר. מאחר שמדובר בהרבה עלויות שכרוכות בחוק הזה, היתה דרישה למשהו מחמיר יותר. הדרישה של חוות דעת רפואית, למיטב זיכרוני, הגיעה גם כדרישה של האוצר, כדי שיהיה סינון נוסף. אני באמת חושבת שבתקנות אנחנו עכשיו מוגבלים, לפי מה שהחוק קובע. לגבי התיקון, אנחנו רוצים הגמשה, כי אנחנו חושבים שלא מוצדק.

ההגמשה שאת מדברת היא הגמשה של אחות?

הגמשה של אחות, כחלופה נוספת.

כי פה, חוות דעת רפואית, לא כתבת רופא, את מבחינתך, חוות דעת רפואית זה רופא?

ודאי. לא אני כתבתי.

גם היא סמכות רפואית, האחות. השאלה, אם בחוק איפשהו כתוב שחוות דעת רפואית- - -

חוות דעת רפואית היא של רופא.

אני יכולה לקבל את הפרשנות הזאת.

היא חד-משמעית אומרת: רק רופא.

אני יכולה להבין למה, שכשאודיה אומרת: חוות דעת רפואית – זה יכול להיות רק רופא.

אני לא רואה איך אחות יכולה לתת חוות דעת רפואית. נראה לי שמשרד הבריאות- - -

אני רוצה להתייחס לזה בפן התפעולי, ומדיון עם לא מעט אחיות שמשתתפות כחברות הוועדה, ובמינוי של משרד הרווחה הן מכירות את המשפחה, כמו שעובדת סוציאלית מכירה את המשפחה - הן מכירות את המשפחה ואת הילד, ויש להן תרומה משמעותית לדיון, של מהן דרכי הטיפול הרצויות.

גם בגיל כזה - אין לי פעוטות, אבל כמה רואים רופא? רואים את האחיות של טיפת חלב.

ביקורים יש, לא מעטים.

אז למה את חושבת שאחות יותר משמעותית מהרופא?

אחות טיפת חלב רואה את הילד שמונה פעמים בשנה הראשונה במקרה שגרתי. רופא טיפת חלב רואה פעמיים בשנה הראשונה. הרופא בקהילה – תלוי. יש הרבה מחלות וכו', ורואים אותם – אני חושבת שהמספר הוא כששה ביקורים, אבל תלוי.

אם את היית מחוקקת את החוק עכשיו, לא את התקנות, מניסיונך, היית אומרת, לפי דעתו של עובד סוציאלי ועל סמך חוות דעת אחות או רופא?

אחות או רופא, הייתי אומרת.

בתזכיר החוק אתן כותבות אחות או רופא?

מאחר שחוות הדעת הרפואית צריכה להתייחס לזה שהפעוט מוכר, ואנחנו חושבים שלא תמיד רופא, שרואה אותו פעם בשנה, יכול להעיד שהוא מוכה. לכן אנחנו חושבים, שהגמישות – ודאי לגבי צרכיו הרפואיים אינם נענים, הגורם של האחות – שוב, גם היו פה שיקולים של האוצר, ולכן הנוסח כפי שהוא היום זה גם היה סביב דיונים שהיו עם האוצר.

אני גם רוצה להסב תשומת לב הוועדה, שהקריטריון השני, שלגבי ההורה אינו מתפקד וכל הרשימה - שם לא נדרשת חוות דעת רפואית, אז יש איזון מהבחינה הזו. שם זה העובד הסוציאלי. אנחנו גם דורשים מסמכים – אם זה הפרעה נפשית, אתה צריך אבחון של הפרעה נפשית. אם זה התמכרות – אתה צריך של המכון להתמכרות. אנחנו כל הזמן נעים פה על לא לעשות שימוש לרעה בחוק, לבין לתת את הזכות למי שבאמת זקוק לה.

אודיה, אני באמת חושבת ששווה לעשות מחשבה מחדש, אם באמת יש צורך באישור הזה. אולי לא צריך רופא או אחות.

היו דיונים עם האוצר גם.

אם אפשר להוסיף, יש קריטריונים שהם מאוד ברורים לגבי – כבר הוכרע לגבי ילד מוכה, ילד מוזנח, אלימות וכו'. קודם, בשביל להגיע להכרעה הזאת, בדרך כלל יש אימפוט רפואי או בריאות של הצוות הבריאותי כדי להכריע לגבי זה. לגבי ההחלטה לגבי מעון, נראה לי שברשימה, בטבלה של 3, 4, 5 אני לא יודעת מה יש התרומה התוספתית של הרפואי.

3 ו-5, בלי 4.

ב-7, כשיש הערכה של ילד שלא מתפקד ולא מממש את הפוטנציאל שלו, והתנאים במשפחה- --

נגיע לטבלה ונתעסק אתה. נקריא אותה. חכי רגע עם זה. עו"ד דוד גנוט, לשכה משפטית, שירותי בריאות כללית, בבקשה. אבל רק על מה שעשינו עד עכשיו – לא על הטבלה. על הטבלה נקבל התייחסויות.

מעבר לעובדה שלא כל כך הבנתי מיהו הרופא שאמור לתת את חוות הדעת, כי סל הבריאות מדבר על הרופא הכללי, ובעצם כל קופה אין הפונקציה הזאת של מתן חוות דעת באופן כללי. רופאים מרפאים ולא נותנים חוות דעת.

גם אם זה קיים בחוק, ולא קיים בפועל- - -

אין דבר כזה בסל.

היא הולכת עם הילד לרופא, הילדים.

זה מידע רפואי. זה הוא יכול להוציא- - -

אני גם תהיתי – איך הוא יודע בכלל?

רופא לא יכול לתת חוות דעת, אם ילד מוכה, אבל יכול לומר שיש לו סימן פה, משהו כזה. הניסוח פה לא נכון, כי על סמך חוות רפואית – הוא לא יכול לומר שהפעוט מוכה. שום רופא לא יגיד את זה.

זה נוסח של החוק.

שום רופא לא יכתוב על דף שעל סמך חוות דעתי הרפואי, הילד מוכה. לא יכתוב בשום אופן.

בחוזר מינהל הרפואה, שהוציא משרד הבריאות, שעשינו עליו לפני כמה שנים את הפרשנות, באמת צריך לכתוב: הרופא מתוך התיק הרפואי, אם הוא ראה.

על סמך התיק הרפואי ראיתי שיש לו סימן – את זה הוא יכול לכתוב, אבל זה לא מה שכתוב פה.

יש החוק מולכם? לא התקנות. כל הסעיף הזה הוא סעיף מאוד בעייתי. זה אמור לדעתי – תקנו אותי אם אני טועה – להיות: לפי דעתו של עובד סוציאלי ועל סמך חוות דעת, נגיד רופא או אחות, או שצרכיו. בלי פעוט מוכה בכלל.

אני חושב שצריך להיות, אם יורשה לי - על סמך תיקו הרפואי.

אבל אני לא רוצה שיהיה פעוט מוכה. עובד סוציאלי - לא הרופא.

גם כשאנחנו הולכים לבית משפט לנוער, למשל, הרבה פעמים אם הטענה היא שהוא מוכה, אתה מביא אסמכתאות רפואיות – סימנים, צילומים.

אם ילד מגיע לרופא עם מכות, בסיכום מידע רפואי שיש במערכת בכל קופה יהיה כתוב את זה. אם ידרשו מאתנו, הרופא יכול להוציא את הסיכום מהמחשב. הוא לא יכתוב חוות דעת ייעודית לזה. הוא בחיים לא יכתוב שהילד מוכה.

איך היית כותב את זה?

לכתוב: לפי דעתו של עובד סוציאלי ועל סמך סיכום מידע רפואי.

אבל זה יכול להיות סיכום מידע רפואי גם של אחות? הערה במקום.

זאת הערה במקום. צריך לקחת את זה בחשבון. אנחנו ממילא דנים בעניין.

אתה מדבר על שינוי החוק.

את עובדת על תזכיר חוק, לכן זו הערה מאוד חשובה.

סיכום מידע רפואי. כל מבוטח יש לו סיכום במחשב.

סיכום מידע רפואי שנכתב על-ידי אחות או על-ידי רופא.

זה במערכת.

בסדר. הערה חשובה. קיבלנו את ההערות של כולכם, שהן הערת חשובות. אנחנו ממשיכות.

אני מבינה שזה לא נכנס לתקנות, אבל זה תיקון חוק שאנחנו ממליצות עליו.

נכון.

סעיף 3(2) לחוק: אחד מהורי הפעוט אינו מתפקד כראוי מחמת אלימות במשפחה, הפרעה נפשית, מחלת נפש, ׁאלכוהוליזם, התמכרות לסמים, פיגור, נכות קשה, זנות, עבריינות או מחלה כרונית של אחד מבני המשפחה;

סעיף 3(5) לחוק: הפעוט מעוכב התפתחות, על סמך אישור רופא ילדים בעל ניסיון בתחום התפתחות הילד או פסיכולוג התפתחותי וקיימות נסיבות משפחתיות שבשלהן יש חשש ממשי להתפתחותו התקינה של הפעוט;

מסמכים.

בגלל הבעיה של חוק לעומת התקנות אני לא חושבת שיש בעל ניסיון בתחום התפתחות הילד שאמון – אין לזה הגדרה.

זה גם בחוק?

כנראה, זה גם בחוק.

זה נוסח החוק.

ודאי, זה לא יכול להיות רק רופא התפתחותי. אין מספיק בשביל לכסות את זה.

צודקת.

זה עובד כבר היום. כבר היום מפעילים את זה, לפי החוק הזה. איך זה עובד?

הם הולכים בטח לרופא ילדיך.

התלבטתי לפני שבאתי, האם בכלל להעיר, כי החוק מאוד מבורך.

ורד, אולי היום אתם לא עומדים על זה שזה יהיה רופא?

עשינו בקרות על קיום החוק בהרבה מאוד רשויות בארץ באמצעות הפיקוח שלנו, ודווקא הכי קשה היה בסעיף 3.1 עם חוות הדעת הרפואית, מוכה – זה היה הסעיף הכי מורכב, שלא מצאנו כל כך אישורים. דווקא בתחום התפתחות הילד הרבה פעמים כן יש המסמכים הרפואיים, נמצאו מיחידה התפתחותית.

למה לא על סמך אישור רופא ילדים?

אגב, זה אותו סיכום מידע רפואי - יש הכול.

כן, זה הרופא של הילד.

אני חושבת שצריך הבנה והתמחות.

בדרך כלל ההערכה ההתפתחותית נעשית בטיפת חלב, ואנחנו מדברים ממילא על גיל לידה עד 3, אז אנחנו מדברים על ילדים שפוקדים בדרך כלל טיפת חלב.

ואז זה יהיה רשום פשוט במערכת. לא צריך לחפש את זה. כל אדם שמגיע לקופת חולים, לטיפת חלב – הכול רשום. יש תיעוד. לא צריך בשביל זה לעשות פעולה ייעודית.

מעוכב התפתחות זה מסקנה מעבר למה שרשום בתיק. יכול להיות שהילד בנה את הקוביות כמו שצריך, או לא בנה את הקוביות בזמן הנדרש, או לא הבין שאמרו לו, אבל מישהו צריך לנתח ולהגיע למסקנה.

יכול להיות שזה צריך להיות באופן פרטי, ללכת באופן פרטי.

לא. יש בנושא הזה של לתת חוות דעת על מעוכב התפתחות, יש משהו בחשיבות, גם אם בפועל הן הולכות רק לרופא ילדים. אין מה לשנות.

אבל מה שאני כן רוצה לשאול אתכם, אם כבר מסתכלים על החוק – או אישור רופא ילדים, כתוב, או פסיכולוג התפתחותי, ולמה עשיתם: וקיימות נסיבות משפחתיות שבשלן, ולא כתבתם: או קיימות?

זה משהו שקשור להסתכלות שלא כל הורה שיש לו ילד מעוכב התפתחות – נגיד, נולד לי תינוק והוא מעוכב התפתחות – הילד שלי לא מוגדר כפעוט בסיכון. זה רק אבא או אמא או שני הורים- - -

שנסיבות משפחתיות מביאות לחוסר התפתחות.

בדיוק. יותר מזה – החוק זה מניעת הוצאתו מביתו.

ברור לי. בבקשה.

שקד אריאלי. אני עובדת סוציאלית ממכללת ספיר. מייצגת הרבה אימהות שלא יכולות היו להגיע לכאן, שהילדים שלהן נופלים בין הכיסאות, כי אם החוק פעוטות בסיכון אמור לעזור למנוע הוצאה מהבית, הילדים שלהן לא מעוכבים התפתחותית, הן עצמן לא אימהות מזניחות, אבל הן באות ממצוקה כלכלית מאוד קשה – הן אימהות חד-הוריות, ואין להן פתרון. הן לא נכנסות תחת הגדרה.

כיוון שאני כל הזמן עוסקת באימהות חד-הוריות ובמצוקות, קיזוזים הטבות, דברים כאלה– תאמיני לי – תעירי אותי בלילה - אגיד לך הכול. חשוב מאוד לשים לב – אגיד לך גם אני כפעוטה לאם חד-הורית – זה לא אומר ישר שהייתי פעוטה בסיכון. אני לא רוצה שמצוקה כלכלית – אוי ואבוי לנו – תכניס פעוטות לסיכון. צריך למצוא פתרון, נכון, אבל לא במסגרת החוק הזה.

או בחוק תהיה תקנה של טרום סיכון, שזה אופציה אחת, או תחת משרד התמ"ת תהיה הגדרה שהן יכולות להיכנס למעון על סמך מצוקה כלכלית.

אני יכולה לדבר אתכם גם בלי קשר על הנושא של חד-הוריות, אולי על סדר עדיפויות. היום אני יודעת, בתל-אביב בוודאות, כי יש לי שתי חד-הוריות כאלה שמקבלות סדר עדיפויות ראשון במעונות של נעמ"ת ו-ויצ"ו. במקרה יש לי שתי חברות כאלה.

מישהי מקבלת מזונות והבטחת הכנסה לא יכולה לקבל הנחת תמ"ת.

זה ההטבות הנלוות של חד-הוריות.

זה כן קשור לחוק הזה. לא סתם הגענו לפה.

בכל מקרה לא סתם הגעת. נוכחות מהשטח היא תמיד מבורכת פה, אבל ההטבות הנלוות והעניין של המזונות חד-הוריות הוא נושא אחר, שנוכל לדבר עליו בנפרד, אבל זה לא קשור לפעוטות בסיכון.

זה כן קשור לפעוטות בסיכון – לכן הגענו לפה – כי מהר מאוד, ברגע שהילדים נשארים בבית, ואין להם אפשרות להכניס אותם למעון, כי כלכלית הם לא יכולים לשלם 2,500 שקל, הם מהר מאוד מידרדרים.

אנחנו צריכים לזכור שהעוגה היא מוגבלת. אם אנחנו צריכים להחליט על סדרי עדיפויות – למשל, גם בתמ"ת יש לאימהות חד-הוריות קדימות על פני משפחות אחרות, אבל אם אני צריכה לעשות סדרי עדיפויות, פעוטות בסיכון- - -

אני רוצה להתקדם. אנחנו רוצים להמשיך את הטבלה, כי אני רוצה לסיים את התקנות האלה, כי הן פה משנת 2003, והבטתי לאלי. בואו נתקדם, ואיפה שצריך, נעצור. עברנו לטבלה.

לפנייה מצורפים המסמכים האלה. סעיפי החוק. הגדרת מצב הסיכון. המסמכים הנדרשים.

3(1) פעוט מוכה. צריך חוות דעת עובד סוציאלי + חוות דעת רפואית.

הכול הולך אחרי החוק.

3(1) פעוט שצרכיו ההתפתחותיים אינם נענים עקב הזנחה מתמשכת - חוות דעת עובד סוציאלי וחוות דעת רפואית.

3(2) אחד מהורי הפעוט אינו מתפקד כראוי מחמת: אלימות במשפחה, אלכוהוליזם, התמכרות לסמים, זנות, עבריינות - חוות דעת עובד סוציאלי.

3(2) אחד מהורי הפעוט אינו מתפקד כראוי מחמת: הפרעה נפשית, מחלת נפש, נכות קשה, מחלה כרונית של אחד מבני המשפחה. חוות דעת עובד סוציאלי + חוות דעת רפואית.

ב-3(2) גם כתוב לנו בחוק חוות דעת רפואית?

לא כתוב, אבל הכוונה היא חוות דעת רפואית שמלמדת על המצב של ההורה.

רוצה שלפחות נרשום סיכום מידע רפואי, ולא חוות דעת רפואית?

דווקא זה אמור להיות חוות דעת, כי מדובר באבחנות רפואיות. מחלת נפש זו אבחנה רפואית. הפרעה נפשית זו אבחנה נפשית. מחלה כרונית – כל אלה אמורים להיות חוות דעת רפואיות.

בכל מקרה אני חושבת שזה סמנטיקה, כי בסוף הוא לא בא ונותן התרשמות, אלא הוא נותן סיכום מידע הרפואי. זה מה שהוא עושה היום בפועל. חבל להתעכב על זה.

ב-3(2) לא כתוב חוות דעת רפואית.

אם מישהו יאמר לרופא: אני צריך לפי התקנות, ומבקש שתוציא לי חוות דעת – הוא לא יעשה את זה.

הוא יוציא לו סיכום מידע. אנחנו נתקלים בזה כל יום, כשאנחנו הולכים לרופא שלנו, אבל מה שהיא צודקת כאן, שב-3(2) בחוק המקורי לא כתוב- - -

נכון. לא חייבים. אני מבינה שהם רוצים לדרוש את זה בתקנות כדי לבסס, כי זה בעצם מיישם את החוק. המחוקק אמר את העילה, ועכשיו אני אומרת איך הוועדה תקבע שהעילה התקיימה.

לדעתי, בחוק בכל פעם שמופיעה חוות דעת של רופא משפחה, זה צריך להיות סיכום מידע רפואי, אלא אם כן זה רופא ספציפי שמתמחה כמו שדיברנו בהתפתחות הילד.

נכון.

אני חושבת שסיכום מידע רפואי ו/ מחלת נפש - זה אבחנה.

כן, אבחנה רפואית.

זה יהיה בסיכום.

אבחנה רפואית אודות מצבו של ההורה.

אבחנה היא לא מסמך. כתוב: המסמכים הנדרשים.

סיכום מידע רפואי הכולל אבחנה רפואית אודות, או חוות דעת רפואית.

נכתוב: חוות דעת רפואית או סיכום מידע רפואי? כשיש או- - -

אבחנה רפואית בכתב.

בעיניי זה באמת לא משנה.

אבחנה רפואית או סיכום מידע רפואי, בסדר? אם סיכום מידע רפואי לא עולה, שיש לו אחת העילות כאן, אי-אפשר יהיה לאשר את הזכאות.

אפשר להוסיף: אודות מצבו של הורה – למרות שזה די ברור.

זה ברור.

גם מחלה כרונית – הרי אלה המצבים של הסיכון הזמני, למשל. אמא ששברה את הרגל.

זה לא כרוני.

אנחנו חייבים להתקדם. אין זמן.

3(2). אחד מהורי הפעוט אינו מתפקד כראוי מחמת פיגור - חוות דעת עובד סוציאלי + החלטת ועדת אבחון לפי סעיף 7 לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969.

3(5) הפעוט מעוכב התפתחות וקיימות נסיבות משפחתיות שבשלהן יש חשש ממשי להתפתחותו התקינה של הפעוט - חוות דעת עובד סוציאלי + אישור רופא ילדים בעל ניסיון בתחום התפתחות הילד או פסיכולוג התפתחותי.

זה לא פסיכולוג התפתחותי אלא אישור שלו.

צודקת.

8. מסמכים נוספים, אם קיימים, אז מציינים אותם.

מסמכים נוספים, אם קיימים, שהוגשו לעובד הסוציאלי העשויים לסייע לוועדה.

הערות. שם העובד הסוציאלי. חתימה.

כל הטופס שקראנו זה הטופס שאותו ממלא העובד הסוציאלי שממלא את הפנייה לוועדה.

תוספת שנייה. תקנה 9. טופס 2. תיעוד החלטות הוועדה לפי חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התש"ס- 2000 (להלן- החוק) חלק א': כללי. תאריך. שם הרשות המקומית. פרטים. פרטי הפעוט. שם פרטי ושם משפחה. מספר תעודת זהות. פרטי האחראי. שם פרטי ושם משפחה. מספר תעודת זהות. קשר לפעוט. שם פרטי ושם משפחה. מספר תעודת זהות. קשר לפעוט. האם האחראי השתתף בישיבת הוועדה – סמן. כן או לא. אם האחראי לא השתתף – סיבת אי-ההשתתפות.

ראשון / חוזר שמספרו/ חירום/ אחר.

מסמכים. בפני הוועדה הונחו המסמכים האלה (נא הקף בעיגול): (1) טופס 1 – פנייה לוועדה באמצעות העובד הסוציאלי. (2) המסמכים האלה (סמן).

נעשה פה אותם תיקונים.

אני בודקת אם זה ממש אותו דבר – אז אולי אנחנו לא צריכים לקרוא את זה שוב. זה בדיוק אותו דבר. פשוט חוזר. הוועדה מסמנת אילו מסכים היו בפניה. ארשום את התיקונים כדי שלא נתבלבל.

אני רואה שבנוסח עשינו – בסעיף 3(2) יש לנו חוות דעת רפואית המעידה על האמור בטור ג'.

אין צורך. רשמת את זה רק ב-5, ולא ב-3, נגיד.

תמיד חוות הדעת מתייחסת למה שהיה בטור לפניה.

טוב.

ב-3(2) אנחנו כותבים חוות דעת רפואית או סיכום מידע רפואי. פה רושמים: או אישור של פסיכולוג התפתחותי. אלה התיקונים היחידים.

חלק ד'. עיקרי הדיון. נקודות עיקריות שהועלו בדיון.

חלק ה'. קביעת הוועדה ודרכי הטיפול המומלצות על-ידה. 1. קביעת הוועדה: (סמן) הפעוט הוא פעוט בסיכון לפי סעיף:3(1) לחוק. 3(2) לחוק. 3(5) לחוק.

תוקף הקביעה והזכות למעון יום היא למשך.

המצאת אישור לזכות לפעוט למעון יום לאחראי.

מסירה במעמד הדיון או מסירה לאחר הדיון.

הפעוט אינו פעוט בסיכון מהנימוקים האלה.

סוג הטיפול למי מיועד הגורם נותן הטיפול מועד לתחילת הטיפול, הגורם האחראי ליישום מעקב.

כלומר בעצם יש לנו לכל דרך טיפול הגורם האחראי ליישום ומעקב של אותה דרך טיפול שהוועדה ממליצה עליה. בסוף יש איזשהו גורם שהוא הגורם האחראי לכלל קביעת הוועדה וההמלצות שלה והוא עוקב. זה בדרך כלל העובד הסוציאלי.

דעת מיעוט, אם קיימת. חברי הוועדה שהשתתפו בדיון – שם ושם משפחה, תפקיד, חתימה. שם ממלא הטופס, תפקיד, חתימה.

האחראי רשאי לערור על החלטה זו בתוך 30 יום בפני ועדת ערר על-פי חוק שירותי הסעד, התשי"ח–1958, שמענה. אגב, יכול להיות שצריך לתת לו לא רק את מענה, אלא שפרטי ההתקשרות אתה?

יש ועדת ערר על-פי חוק שירותי הסעד שבכל לשכה נותנים, וזה מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד.

אולי ניתן יותר פרטים מעבר לכתובת?

יש את זה במחלקה. המחלקה שולחת את זה לוועדת ערר. כל מחלקה מחוברת למנגנון הזה.

אז לא משנה לך המען?

ענת הפנתה את תשומת לבי – ב-ה1 – תוקף הקביעה והזכות למעון יום - לא אמרת שקבוע לשנה, וכל שנה בוחנים?

לא, כי לא יכולנו, כי בחוק זה לא כתוב. נשנה את זה בחוק. רצינו בהתחלה, ואמרו לנו שבגלל שלא כתוב מראש שזה מוגבל, למרות שזה הגיוני, כי אתה מאשר לשנת הלימודים הנוכחית או הקרובה, לכן זה היה האילוץ, כי בחוק זה לא כתוב.

אנחנו פה בגישה שהתקנות צרכיות להרחיב את החוק ולא הפוך.

זו כבר הרחבה. זה שהוספנו את המשפט שתוקף הקביעה היא למשך – זה מאוד הגיוני, אבל זה לא כתוב.

זה שנת לימודים או שנה אחת?

שנת לימודים. מלכתחילה בטופס הראשון שהכנו היה כתוב – נניח, מאשרים, אז כתבנו: טופס אישור לשנת – למלא, ואז אמרו לנו: יותר מדי אתה מותח את החוק, שאני כותבת בכותרת של הסעיף לאיזו שנה זה. אז הכנסנו את זה. לפעמים זה גם פחות משנה, אם זה מצב מצוקה של כמה חודשים.

אולי תגיעו למצב שזה שנה וחצי – נניח, התינוק באמצע כיתת הפעוטות.

כל שנה אנחנו מקיימים, והדיונים מתקיימים גם בינואר עד מרס כדי שהם יוכלו להגיע לוועדות הקבלה של משרד הכלכלה ולהיות בקדימות.

ומשהו שעוד ראיתי בחוק – פעוט זה מגיל לידה? כי כתוב: מי שטרם מלאו לו. לא כתוב מאיזה גיל.

זה גם בתיקון שלנו.

תגדירי פעוט.

קודם כל, זה תלוי לפי איך שמשרד הכלכלה מקבל. הוא לא מקבל מתחת לגיל שלושה חודשים.

אז אם היית מתקנת את חוק פעוטות בסיכון, היית עושה: פעוט מגיל 3 חודשים עד גיל 36 חודשים?

מה שראינו, וגם דיברנו במשרד הכלכלה, בפועל, לפי הנהלים שלהם, הם מעדיפים לקבל מגיל ששה חודשים, וכתוב שאם הוא מתחת גיל ששה חודשים, זה בכפוף לאישור רופא על בשלות הפעוט למעון, אז בעצם בתיקון שאנחנו רוצים לעשות הלכנו על תנאי הקבלה של משרד הכלכלה, וזה גם נכון – פעוט לא צריך איך שהוא נולד, ללכת למעון, ודאי אם ההורה נמצא בבית.

אבל עדיין לא היית מגדירה בחוק פעוט מגיל ששה חודשים עד- - -

כן הייתי מגדירה פעוט מגיל ששה חודשים, ואולם אם הומצא אישור- - -

למרות שאם תגדירי אותו - אנחנו מקיימים עכשיו דיונים על החוק שצריך לתקן, אבל יכול להיות שאם תגדירי אותו ששה חודשים, לא תוכלי לדון בעניין שלו עוד לפני, וחבל.

אם יש לי חוות רפואית שיש בשלות, זה יהיה גם מגיל- - -

אבל אם יש סיטואציה שבה את רוצה לקיים את הדיון על התינוק שאת יודעת את מצב הסיכון כבר כשהתינוק נולד, ואת רוצה לשריין את המקום במעון- - -

אני יכולה לומר – נגיד שהוא בגיל בחודשים, אני יכולה לקיים את הדיון בעניינו, ולקבוע שהזכאות שלו תהיה כשהוא יגיע לגיל ששה חודשים, או אם יש אישור רפואי.

הייתי משאירה את זה כמו שזה.

אנחנו לא רוצים שבגיל חודש אימהות יגידו: אנחנו רוצים לשים במעון.

אין להן אפשרות כזאת. בגלל שהנהלים של משרד הכלכלה ממילא מחייבים אותך- - -

נכון שהם מסונכרנים אתנו.

אימהות רגילות- - - גם בשלושה חודשים ובאופן לפעמים אפילו גורף, ודווקא בפעוטות בסיכון, שאנחנו מאוד משקיעים בקטע של ההתקשרות, וכל הטיפול, ויש הנחיה של עובדת סוציאלית, אנחנו לא מעודדים להכניס בגיל שלושה חודשים. להפך – אנחנו רוצים קצת להקשות ושיהיה דיון, וכן לאפשר את השלב הזה להישאר בבית. אם המצב ממש מחייב בגלל נסיבות, כן יש אפשרות, וההחרגה עם אישור רפואי. אני גם מבקשת היום שהפיקוח יהיה שותף להחלטות הללו, כי אנחנו לא רוצים גורף, וראינו שברגע שהתחלנו להקפיד, כמות המקרים שנכנסו בגיל מאוד צעיר ממש ירדה פלאים בגיל שלושה חודשים. בהתחלה היה לי גם חודש או חודשיים. היום זה פחת למספרים שניתן לספור על שתי הידיים.

העתק לאחראי על הפעוט והעתק משפחה.

רק רצינו להעיר טכנית – ורד דיברה – במילא זה יעבור למחלקת הנוסח של הכנסת- - -

של משרד המשפטים ולא של הכנסת.

טוב. נרצה להכניס את כל הפרטים לטבלה – כל הטפסים. זה לא נעים לעין. זה טכנית.

אין בעיה. מי בעד?

הצבעה

בעד התקנות – פה אחד.

התקנות אושרו.

התקנות אושרו, במזל טוב, מ-2003. 13 שנה.

החוק הוא מ-2000.

כתבו שהתאריך האחרון להתקנת התקנות הוא 2003.

התקנות אושרו. אני מודה לכולכם, וחשוב שנעבוד על תזכיר החוק הזה כדי לעשות בו תיקונים. תודה רבה.

אנחנו מודים לשמרית על השעות הרבות שהשקיעה.

אני מודה לכל צוות הוועדה החרוץ והיעיל של ועדת העבודה והרווחה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.