הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 82

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום ראשון, כ' בסיון התשע"ו (26 ביוני 2016), שעה 14:00

ביקור בעיריית אשדוד

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

איציק אלישר - מרכז השירות לילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ליסה רובין - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

אביטל יצחק - סגנית מפקחת מחוזית, מחוז אשקלון, משרד הבריאות

אורלי עמרם - אחות מפקחת ל"ב, מחוז אשקלון, משרד הבריאות

מיכל בן זאב-שאול - יועצת בכירה חמ"ד, משרד החינוך

אילה משה - מפקחת גני ילדים ממלכתיים, משרד החינוך

גילית אבטליון - מנהלת המרכז להורות משמעותית, אשדוד

אילנה שמלה ללום - מנהלת מחלקת בריאות, עיריית אשדוד

שרה בל - אחראית על המשפחתונים, עיריית אשדוד

יעל כהן - מנהלת אגף, עיריית אשדוד

יעל נהוראי אטיאס - מנהלת תכנית לאומית 360, עיריית אשדוד

רונית צור - ראש מינהל רווחה, עיריית אשדוד

מירב סבג - מינהל השירותים החברתיים, עיריית אשדוד

טלי דרורי - מנהלת תחום הגיל הרך, עיריית אשדוד

עומר אונגר - מנהל אגף שירותים חברתיים, עיריית אשדוד

רויטל אבו - מנהלת הצהרונים, עיריית אשדוד

סימונה מורלי - מנכ"ל הרשות העירונית למאבק באלימות והתמכרויות, אשדוד

גילה מילר - מנהלת מרכז הורים-ילדים, אשדוד

אסתר שם טוב - אם בית, מרכז הורים-ילדים, אשדוד

מאי סימון - מטפלת במרכז הורים-ילדים, אשדוד

אורן טואל - מנכ"ל חברה עירונית, אשדוד

מזל שאלתיאל - ראש תחום נוער, אשדוד

איציק מלכה - מנהל מתנ"ס, אשדוד

אריאלה בונבידה - נציגת ועד הורים עירוני, אשדוד

טל בן דוד - יו"ר ועד חינוך מיוחד, נציגות הורים, אשדוד

יוסף מאיר הורוביץ - חבר ועדה

אלכס מילר - מנחה מועצת נוער

ליזה קבלקין - מזכ"ל מועצת נוער, אשדוד

רון גמזו - נציג מועצת נוער

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי ברנע

ס.ל., חבר המתרגמים

ביקור בעיריית אשדוד

אנחנו התחלנו עם ההיכרות עם המערכת.

אני רויטל, מנהלת את הצהרונים באשדוד. כרגע יש בצהרונים כ-110 עובדים בצהרון. יש, כמו שנאמר כאן, שמזינים מהגן עצמו ויש מקרים שזה מוזמן משני הגנים הצמודים. כרגע יש בסביבות 2,600 ילדים במהלך השנה, שזה משתנה, לפעמים יש יותר, לפעמים יש פחות. רוב הזמן יש יותר. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מאוד טוב עם עיריית אשדוד. הרישום מתבצע דרך עיריית אשדוד ואנחנו מפקחים על כל נושא התכנים. יש לנו שבע מדריכות פדגוגיות שמסתובבות בגנים. על כל 20 גנים יש מדריכה פדגוגית שאחת לחודש מעבירה השתלמות, מנחה את הצוותים.

הצהרון, מאיזה שעה עד איזה שעה?

מהשעה שתיים עד השעה חמש.

בחופשות זה ממלא את המקום של - - -

יש 15 יום שבהם אנחנו פועלים ימים מלאים, מלבד יולי. בימים האלה כמובן נערכים מראש, מקבלים תכניות במהלך כל השנה, תכניות חינוכיות שהמדריכה הפדגוגית מעבירה לבנות שעובדות בצהרון בהשתלמות, מעבירה את התוכן והן מעבירות את זה לילדים.

מה המחירים בצהרונים?

צהרון הוא 850 שקלים.

לחודש? כל השנה?

כן.

זה לוקח כבר בחשבון את ה-15 יום הארוכים?

כן.

זה זול.

יש ימים שיש בהם תוספת, כי אנחנו אמורים כביכול לתת, על פי משרד התמ"ת, בימים ארוכים מהשעה שמונה עד השעה ארבע ואנחנו נותנים מהשעה שבע וחצי עד ארבע וחצי. זאת אומרת אנחנו מוסיפים שעה מאיתנו.

גם בצהרון עצמו, אתם עובדים עד חמש.

גם בצהרון עצמו. בערים אחרות שלוקחים תוספת משעה ארבע, אנחנו לא עושים את זה.

יפה.

התשתית פה היא תשתית עירונית, כל העיר עובדת מיינדד למשהו אחד, לתושב. זה אחרת מאשר גופים פרטיים, אנחנו גוף ציבורי, אנחנו גוף של העירייה אז הראייה שלנו היא קצת אחרת.

מה קורה עם משפחות מעוטות יכולת?

יש אפשרות להגיש בקשת הנחה דרך התמ"ת גם לצהרונים. וכמובן שיש את הרווחה שגם נותנת סבסוד כלשהו להורים, תלוי על פי - - -

אבל, לצערי הרב, אין הנחות של השתתפות הורים בצהרונים.

אצלי כן.

בסדר, זה לא משנה, יש לנו במעונות יום, יש לנו בפנימיות, אין לנו במועדוניות.

המועדונית מלכתחילה מנוהלת ב - - - אני לא מדברת על הצהרון, המועדוניות, בין אם זה רווחה, בין אם זה משרד החינוך, המדינה מממנת.

נכון, הבעיה היא שניסינו לקבל פטור או הנחות למשפחות במצוקה, שהן לא יכולות לשלם את ההשתתפות.

לצהרון עצמו?

לצהרון עצמו. אנחנו קיבלנו בשנה שעברה למעונות יום, לתת להם דרגת מינימום, של 100 שקל לחודש למשפחה, שזה יפה מאוד - - -

אבל פה אנחנו מדברים על מסגרות אחרות, שהן מעבר למסגרת הפורמלית.

בסדר, אז אני אומר שוב פעם, אנחנו, לצערנו הרב, יותר זול השתתפות הורים בפנימייה מאשר מועדונית. אני אומר לך דוגרי. זה אחד האבסורדים.

יפעת, מה שכן, אני חייבת להגיד בדיוק את ההיפך, שאצלנו כמעט כ-100, אפילו קצת יותר, הורים מסובסדים, שהם משלמים בסביבות 150, 130 בצהרון.

במקום 850.

אני חייבת לשים את האצבע, זה נכון שהאופטימיזציה היא שלכולם תהיה מסגרת וכו', אבל כשאנחנו מדברים על מסגרת של צהרון זה גם מסגרת של בחירה של ההורים, הרבה פעמים זה מתוך אילוץ, כי הם עובדים וכו', אבל אני אומרת שאם יש מסגרת שמסוגלת להתחשב ולתת מלגות בתוך היישוב למשפחות שהן מתקשות בצורה משמעותית, כי חשבתי שאת תגידי לי שהן משלמות 300-400 שקלים, אבל הן משלמות 150 שקלים כדי שהילד יישאר במסגרת עד חמש, זה משהו שלא קורה במקומות אחרים. יש לי אפשרות לראות במניפה, איפה אשדוד ביחס למקומות אחרים, היא במקום טוב.

מצוין, לא רק טוב. אני מדבר על אותה הנחה שנותנים לצהרונים, ההורים צריכים לשלם - - - יש מקומות שהרשות לוקחת את זה על עצמה ונותנת להורים את ההשתתפות - - -

אוקיי.

אנחנו עכשיו בתחילת ארגון לקראת הקייטנה.

יש פה מנהלת חינוך או אגף חינוך?

מינהל חינוך. בעצם ראש המינהל לא נמצא, אבל מי שייצגה אותו זאת סיגל, היא מנהלת מחלקה.

יש חטיבות, חטיבת קדם יסודי, על יסודי והיסודי ויש אחראי תחום ויש מי שמתכלל את הכול. זאת עיר מאוד מאורגנת, מאוד מסודרת.

מישהו עוד צריך להשלים את תחום הגיל הרך?

אני יכולה להתייחס למגזר החרדי. אני אחראית על המשפחתונים והיות ש-25% מהאוכלוסייה בעיר שייכת למגזר החרדי אנחנו נותנים להם, במקום של לפתוח משפחתון זה מטפלת שפותחת בביתה בפיקוח של משרד הכלכלה, כשאנחנו עושים את הפיקוח. היא מחזיקה 5 ילדים. אנחנו תורמים מהבחינה הזאת שלמנהלת המשפחתון יש מקום עבודה וגם נותנים מענים לילדים שאנחנו רואים שזקוקים דווקא למסגרת יותר קטנה, של 5 ילדים, בדמות משפחתון, שיש את המודל של אמא ואבא ויש לנו יותר מ-10% ילדי רווחה שמקבלים איזה שהוא מודל של בית, התייחסות של אמא, של אחים, של ארוחה חמה וכדומה. הביקוש עולה על ההיצע, יש המון דרישה לפתיחת משפחתונים ואנחנו מחכים לתקנים של משרד הכלכלה.

את אומרת ארוחה חמה, המשפחתון עובד במסגרת שעות של?

משבע בבוקר עד ארבע. זה מסגרת חלופית למעון, יותר קטנה, עם יחס יותר אישי, אינטימי יותר.

אתם מפקחים על סביבת המשפחתון? בית, חצר?

על הכול, אנחנו מפקחים מבחינת בטיחות. כל הנושא של הבטיחות במשרד הכלכלה הוא ההיי לייט שלהם, אז אנחנו עם יועץ בטיחות צמוד, בדיוק כמו בתי ספר וגנים. יש לנו יועץ בטיחות שצריך לחתום מדי שנה שהמשפחתון עומד בתקן הבטיחות. מבחינת נושא של תזונה והיגיינה אנחנו עובדים בשיתוף עם משרד הבריאות, אנחנו פעם בשנה עושים סיור עם אחיות טיפת חלב במשפחתונים. הרכזות שלי, שהן עובדות סוציאליות מומחיות בגיל הרך, נותנות את ההדרכה החינוכית וסך הכול זו מסגרת שיש לה ביקוש מאוד מאוד גדול, בעיקר במגזר החרדי.

במגזר הכללי יש לנו בעיה, אנחנו בתחרות מאוד מאוד גדולה עם המשפחתונים הפרטיים. אם במשפחתון של משרד הכלכלה המחיר לילד הוא בסביבות 1,800, השוק הפתוח, מטפלת שפותחת משפחתון פרטי מקבלת 2,500-3,000 שקל. אני לא יכולה להתחרות במטפלות שיהיו מוכנות לעבוד אצלי, במגזר הכללי, כי הן יכולות באופן פרטי לקחת בין 2,500 ל-3,000 שקל, כלומר הרבה יותר, בלי פיקוח כמובן. אין פיקוח על משפחתונים.

פה זה מודעות הורים, ההורים צריכים להצביע ברגליים, לדעתי, אי אפשר לנצח את זה.

זה נכון, אבל זה עצוב כי בגדול מדינת ישראל הייתה אמורה לעשות פיקוח על כל גילאי לידה עד 3 ומה שקורה, בפועל זה לא בדיוק מתממש, כי יש יותר ויותר נהירה למגזר הפרטי.

קודם כל דה פקטו המגזר הפרטי הוא יותר גדול היום, יצא לי לדבר עם מקום אחר שהיינו היום, 77% מהילדים שנמצאים במסגרת נמצאים במסגרת פרטית. מאלה שנמצאים במסגרות, אני לא מדברת על אלה שההורים מגדלים בבית וכאלה. הצעת חוק שאני הגשתי, שעוסקת בפיקוח על מעונות היום, לא בטוח שהיא תעבור בקונסטלציה הזו, כי אני נדרשת לכמה פרשות ומבחינתי זה רק להוציא את העגלה הזו מהבוץ, אבל שם אני כן התייחסתי לפיקוח על כל משפחתון או פעוטון שהוא מ-5 ילדים ומעלה. זאת אומרת אף אחד לא יוכל להחזיק 5 ילדים אצלו בבית בלי שזה מפוקח. כנראה שבסוף, בתפר, זה ייסגר על 7 ילדים, זה איזה שהוא שיח בעניין הזה, אבל אני לגמרי מסכימה.

אם אנחנו נצליח להגיע למציאות שבה מדינת ישראל, גם אם עוד לא העברנו לחינוך ועוד לא לכאורה שינינו את השיטה, אם אנחנו נצליח לפקח לפחות על כל אלה שנמצאים היום בתוך המערכות אז אנחנו כבר עשינו צעד ענק קדימה.

שזה יהיה מגיל לידה.

מגיל לידה עד 3.

אנחנו מברכים על זה.

תצטרכו להחזיק אצבעות פה, כל מי שבחדר וגם מי שמחוץ לחדר.

המשרד שלנו הרבה פעמים מקבל טלפונים של אס.או.אס ממעון שמרגישות שהמטפלת פגעה בילד או לא מתנהלת כמו שצריך. אנחנו המוקד של כל התלונות, והאמת היא שאין כל כך הרבה למי לפנות כי אין חוק. עד שאין חוק אין מה - - -

גם כשאין חוק לאף אחד אסור לפגוע בילדים שלנו.

נכון, אלא אם הורה מסכים להתלונן ואז זה כבר תהליך קצת שונה. יש פה בעיה רצינית שאחוז מאוד גבוה של משפחתונים ללא פיקוח ואנחנו מדברים פה על ילדים בגיל הרך, שזה מאסט.

שהם חסרי אונים.

שני משפטים. אל"ף, לשכת הרווחה היא זו שמפעילה את המשפחתונים, שזה לא קורה בהרבה מקומות. הדבר השני, הם עושים עבודה מקסימה.

את זה היא שכחה להגיד, היא לא תגיד.

אני, בין השאר, כמפקח גם על המשפחתונים - - -

בין השאר כמי שבא מהרווחה.

צריכים להגיד את זה.

אבל אני חייבת לסנגר אחרי זה.

אנחנו תמיד מציינים את המשפחתונים באשדוד כמודל, לא רק בגלל המספר, אלא בגלל כל מיני השתלמויות שהם עושים למטפלות, מדהים.

צריך לראות איך אתם יוצרים לובי בקרב ההורים, כדי שבעיקר בפניות שמגיעות אליכם, ממקום של הורים שנמצאים במצוקה כי הם לא באמת יודעים מה קורה בפעוטון. הרי הם לא חייבים להחזיק את הילדים שלהם שם ואז אולי דרכם לנסות לעבות את המערך שהוא כן מפוקח.

אין לי כוח אדם. אם אני רוצה לפתוח באזורים, לא במגזר החרדי, אני צריכה מטפלות מקצועיות עם תעודה. אין לי.

והן מעדיפות את המגזר הפרטי.

הן מעדיפות לקבל כסף. בשביל מה הן צריכות גם את הפיקוח שלי? גם מישהי שתשב להן על הראש, בטיחות? יש להן גם משכורת כמעט פי שניים. משני הכיוונים זה לא - - -

פה לא תמצא, אבל אני חושבת שחייבים, אנחנו נתחיל לאט לאט את המהפכה, הם יבינו שגם לידה עד 3 זה חינוך וגם שם צריך הכשרה וכוח אדם ישתדרג ואני בטוחה שמתוקף זה גם השכר יילך וישתנה. זה עניין של ביצה ותרנגולת, בידיים שלנו להתחיל את הנושא של ההכשרה ובחינה של כוח אדם שהוא איכותי. טוב לי לשמוע שאתם מקפידים - - -

אני חושבת שאחת התובנות, שאם כבר יש כזה תהליך, זה בעצם לאגם את כל גורמי הפיקוח כי ברגע שיהיה איגום של כל גורמי הפיקוח, שזה הגרעין, אני חושבת שיהיה גם סביב כל תכנית, כל מענה, כל משהו שקורה, רווחה וחינוך ביחד יילכו, ולא זה מנחה ככה וזה מנחה ככה, כי זה יוצר - - -

מאסט. אני מסכימה. המערכות חייבות להתכתב אחת עם השנייה.

אבל אני חושבת שהחשיבה של פיתוח מרכזים לגיל הרך היא חשיבה שמאוד מושתתת על העניין של עבודה בין משרדית וגורמים פיקוחיים בין משרדיים והרצף של ילדים מגילאי לידה עד 6 כן יונח שם. אני חושבת שיש איזה שהוא שיפור בעניין הזה, גם התכנית הלאומית יחד עם המנגנונים שלה, אנחנו מאוד מאוד עומדים על זה שכל מערכת תהיה מורכבת מסל הנציגים שהם משמעותיים לקבוצת הגיל הזאת.

בתור יושבת ראש ועדה עירונית לגיל הרך אנחנו מתכנסים פעמיים עד שלוש פעמים בשנה, יש לנו מנגנונים עירוניים של כל תכנית, שאנחנו יושבים גם ברמה של לחשוב על הילדים שמקבלים את הטיפול, גם ברמה של חשיבה, איך אנחנו מפתחים את הדברים האלה לרווחת הילדים. כמובן שצריך להמשיך ולקדם. החשיבה של התקציב הצבוע לגיל הרך, הוא מאוד מאוד משמעותי, הוא שומר עלינו ושומר על הגיל הרך. הגיל הרך לא נשמע יותר מדי, הוא לא הגיל הצועק, הוא לא גיל הנוער שיותר בועט, יוטתר רואים אותו והמספרים שלו הם הרבה יותר גדולים והם מגיעים לכל קומה אפשרית.

מצד שני זה שם עלינו אחריות יותר גדולה.

נכון, וזה מחייב אותנו להיות הפה של הילדים ולהבין מה החשיבות של הגיל הרך ומה המשמעות של ההתפתחות של ילדים בגיל הזה ומה המשמעות של הבסיס לכל החיים. אני חושבת שזה בא ומתפתח. גם בעיר אני כן רואה שיש איזה שהוא שינוי של תפיסה וחשיבה איך אנחנו כרגע מייצרים יותר מנגנונים של עבודה משותפת בגיל הרך. זה דבר שקורה, כמובן שצריך להמשיך ולהעמיק את זה ולקדם את זה, אני מרגישה שכן הזרעים נטועים בעיר ואני אשמח שזה עוד יתקדם.

תעשי לי רגע סדר, את אומרת שאת יושבת ראש הוועדה ל - - -

העירונית לגיל הרך. לתכנית הלאומית יש מנגנונים של הגיל הרך - - -

אוקיי, ואצלכם כבר ממש, כנראה בגלל ההיקפים של ה - - -

אנחנו כבר כמעט שש שנים בעיר מפעילים תכניות והוועדה הזאת מורכבת מכל הנציגים העירוניים, הגורמים הפיקוחיים, הנציגים שיושבים כאן והרבה יותר. אנחנו מפעילים תכניות לפי כל הצרכים של ילדים בסיכון, על הרצף הכי הכי רחב, על ההגדרה הכי הכי רחבה, שהיא מקובלת על כל המשרדים וזה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב. יושבים על כל הצירים, גם של מניעה, גם טיפול, גם עבודה הם הורים, הנושא של האיתור שהוא מאוד מאוד משמעותי, איתור מוקדם. אלה מנגנונים שאנחנו מאוד דוחפים אליהם.

יש שש ועדות מחוזיות בארץ לתכנית ה - - -

כן, זה אני יודעת, אבל כנראה פה בגלל שההיקפים הם מאוד מאוד גדולים אז לכל דבר יש בן אדם שמופקד, בעל תפקיד שמופקד על זה, כי בחלק מהמקומות יש מישהו שמרכז את הכול ואז הוועדה פשוט מתכנסת לפי תחומי עניין.

פה מוטת השליטה היא מאוד גדולה, אנחנו מחויבים לקיים את ועדות הגיל. זה גם חשיפה של כלל בעלי המקצוע וכלל גורמי הפיקוח שהם שותפים, זאת אומרת מפקחים הם שותפים. למשל אילה היא חלק בלתי נפרד מוועדת גיל הרך, איציק הוא אורח של כבוד בוועדה היישובית שמתקיימת אחת לשנה. אם מסתדר לו אז הוא מגיע. זאת אומרת השותפות עם הפיקוח מובנית בתכנית.

אני יושב בוועדה המחוזית בבאר שבע, שאחראית גם לאשר תכניות.

הצטרפה אלינו - - -

גילית אבטליון, אני מנהלת המרכז להורות משמעותית. אנחנו תיכף נסביר לכם על המרכז הזה שלנו. המרכז הוא תחום בתוך הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות. תיכף המנכ"לית גם תגיע, ניתן לכם סקירה על כל העבודה שאנחנו עושים ואיך אנחנו בקשר עם כל אחד ואחד מהגורמים שיושבים כאן סביב השולחן.

אני ד"ר ליסה רובין ממשרד הבריאות, אני יושבת בוועדה ההיגוי של התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. אז רק להוסיף למה שאמרת, כל העבודה הזאת נעשית לאחר שנעשה מיפוי, זאת אומרת שכל המשרדים המעורבים, חמשת המשרדים המעורבים, היו שותפים להגדרה משותפת שנתחיל לדבר בשפה אחת לגבי ילדים ונוער בסיכון. גם יש מיפוי שנעשה לפני הכניסה לתכנית, שהוא מהווה הבסיס, שאנחנו לא סתם, שזה יגיד 'אני רוצה זה' וזה יגיד 'אני רוצה את זה' וכו'. יש שיחה ודיון על כל הצרכים ויש איזה שהוא איזון בין הצרכים, מפני שהצרכים הם תמיד יותר ממה שאפשר לתת. התכנית הלאומית היא תכנית תוספתית, מעבר לתכנית של השירותים הבסיסיים שישנם.

באשדוד מופו 10,000 ילדים בסיכון, העונים להגדרה הרחבה, כפי שציינת, ומהגיל הרך, מלידה עד 6, אנחנו עומדים על 3,000 ומשהו ילדים. זה מיפוי שנעשה לפני כמה שנים, קרוב לוודאי שצריך כרגע לחשוב על מיפוי חדש, גם מבחן, מה ההשפעה של כל התוצאות של התכניות שאנחנו כרגע מפעילים, אם אנחנו מצליחים לייצר את השינוי הנדרש, אם אנחנו מעמיקים יותר את האיתור ואז זה מחייב - - -

יש תהליך הערכה מלווה? כדי ללמוד את הדברים האלה?

כן, ברמה העקרונית יש - - -

יש לנו בקרת ילדים שהיא מערכת התמ"י, תשתית המידע היישובית, זאת אומרת כל ילד שהוא בתכנית הלאומית והוא מטופל, הוא מדווח במערכת.

יש שתי פעימות, שתי פעימות שבוחנים את ה - - -

תעודת הזהות היא המוביל.

עוד בשנה הקרובה יעשו בחינוך, בעצם תמ"י - - -

תמ"י כבר יצאה כהנחיה על ידי אריה לוי, כהנחיה, כבר פיילוט, הוא לאט לאט יעבור להיות בכל בתי הספר בכל הארץ.

כשאת אומרת בכל בתי הספר, זאת אומרת שאתם מודדים רק תלמידים מ-א' ומעלה?

עוד לא. השנה עשו פיילוט בכל הארץ, לקחו מדגמית בכל מיני מקומות, בכל מיני מחוזות. אצלנו באשדוד עשו פיילוט על בית ספר אחד, כי עד שההחלטה ירדה ממשרד החינוך למחוז. אני הבנתי שבשנה הבאה זה כבר יהיה כלי שימפה את כל בתי הספר. היום יש כבר דוח תמונת מצב של בית ספר, שתוכלי לראות דוגמה.

כל הילדים.

כן, כל הילדים, כל מחנכת ויועצת מילאו על כלל הילדים בבתי הספר.

אני חייבת להעלות נקודה לגבי השאלון הזה. אני מוטרדת קצת ממנו, אם מותר לי לומר, מי ממלא אותו ואיזה שאלות נשאלות שם. העלינו את זה גם ב - - - זה לא לכאן, אבל - - -

לא, זה עבר את כל השאלות וההסתייגויות.

אני חייבת לומר, זו הזדמנות שלי לומר את דעתי האישית.

לא, זה בסדר, אני רק אומרת ש - - -

בישיבת המחוז בפיקוח, עם מנהלת המחוז, זה גם עלה. אנחנו מבינים שזה משהו שכבר עבר ואני עדיין לא שקטה, כשאני חושבת על זה שמיפוי ברמה מאוד מדוקדקת של פרטים אישיים על ילדים, לפי תעודת זהות.

אבל אף אחד לא רואה את תעודת הזהות. זה לא נכון, זה אומר שאת לא נחשפת לכלי עד הסוף.

אני נחשפתי כי מילאתי אותו. האם מחנכת ממלאת אותו ואז יש שם שאלות שלא בטוח שהיא בעצמה יודעת וצריכה לדעת. לי יש סימני שאלה. אני מבינה שזה כבר עבר והרכבת דוהרת.

לא, אני רוצה לחדד. החששות שלך הם בהחלט בהחלט מוצדקים והם עלו עוד לפני ארבע שנים. הכלי עבר ונבדק ייעוץ משפטי של משרד החינוך ומשרד הרווחה, זה לא איזה - - - מעבר לזה, את אומרת מי רואה, מי שמילא רואה. למשל בבית הספר האחרון שבו מילאנו, גם מירב, שהיא יושבת ראש הוועדה, ואני, שאני מנהלת העיר בכל התכניות, לא רואה אף תעודת זהות אחת, למה? כי רק מי שממלא ממלא גם את השם בראשי תיבות וזה עובר איזה שהוא ערבול. זאת אומרת לצורך העניין הפיילוט בבית הספר האחרון, מי שרואה את תעודת הזהות זו רק המחנכת שמילאה, והמנהלת, אם היא רוצה לראות נתון ספציפי, רק לה יש מורשית. זה חסום.

זה עבר את היועצת המשפטית של המשרד.

לא ראש מינהל החינוך בעיר יכול לראות.

מה הטעם במידע, אם אי אפשר לראות אותו?

יש מאגר נתונים - - -

יש שם מיפוי - - - יש שמי ותעודת זהות רק למי שנכנס, ואם מזהים איזה שהוא קושי, לצורך העניין המחנכת יודעת לאיזה גורמים לפנות ולהעביר את המידע לגורמים האלה.

אני רוצה להגיד לכם שאני עשיתי צעד אחד קדימה מהסיפור הזה. אתם בטח מכירים את דוח וינטר, הצעת החוק שלו, שזה ככה נראה לי בדלת האחורית הולכים להכניס את זה. אני מאוד שם, אני לא חושבת שכולם צריכים לראות את כל המידע, אבל אם יהיה גוף שיידע לרכז את הנתונים ויהיה סנכרון בין המערכות השונות יהיה אפשר להציל הרבה מאוד ילדים שנופלים בין הכיסאות, לא רק במעברים, אפילו תוך כדי תנועה, בגלל שלרווחה אסור לדווח למערכת החינוך והחינוך אסור לו לדווח, אלא אם כן בחובת דיווח על דברים מאוד מסוימים, ומשרד הבריאות, שגם שותף כאן. אני אומרת שיש כל כך הרבה ילדים שאם רק היה חיבור בין המערכות היה אפשר לאתר אותם ולהציל אותם.

כן, זה עלה כבר בוועדה לשלום הילד.

בהצעת חוק שהגשתי, והיא בשיח מתקדם, בדיוק אמרתי שכדאי שאנחנו נבדוק, הם הבטיחו שעד סוף יוני תהיה לנו עוד טיוטה, הם עובדים על זה מאוד ברצינות. אם עד לפני תקופה מסוימת היה וטו ולא היו מוכנים, גם משרד המשפטים, היום כבר יש איזה שהוא תהליך של למצוא את הערוץ הנכון, לראות מי האנשים שנכון שיעסקו בזה ואיך מצד אחד ישמרו על החיסיון ועל הילדים ועל הפרטיות ומצד שני לא ייתנו להם ליפול.

ברמה העקרונית, מלבד המנגנונים של תמ"י, שאולי את מכירה אותם ואתם אמונים עליהם, במנגנונים של רווחה אנחנו עובדים עם הרבה יותר דברים שקשורים לוועדות בין מקצועיות שמתרחשות לאורך השנה, על כל ילד שמתקבל לתכנית. אני כן מכירה את הילדים, גם את תעודת הזהות שלהם וגם את הכול, אבל המטרה היא לא כדי להכיר את הילד, היא כדי להכיר את ההתפתחות של הילד לאורך השנה. אנחנו יושבים עם ההורים שלו ואנחנו מחליטים על יעדים משותפים ואנחנו מנסים לפתח איזה שהם צירים בכל הכיוונים, גם עבור הילד, גם עבור המשפחה שלו, המערכת היא מאוד מאוד חשובה. ילד לא נולד בתוך מסגרת, הוא ממשיך את ה - - -

אני מסכימה ואני יכולה לומר, בהקשר למעברים למשל, הבעיה של יועצות ביסודי ועל יסודי, יש לנו בעיה מבחינת ויתור סודיות של הורים. אני שואלת את עצמי האם כל הורה שהילד שלו משתתף באחת מהתכניות של התכנית הלאומית חותם שהוא מסכים שהמידע יהיה רשום. אני כיועצת בית ספר מחתימה אותו על אישור שהילד יקבל תרפיה באמנות, אני לא מחתימה אותו על אישור שהפרטים של הילד שלו מסתובבים עכשיו באיזה שהוא ענן.

הם לא מסתובבים.

הם נמצאים איפה שהוא. אני כאמא, אני תמיד שואלת את עצמי איך אני כאמא, מה אני הייתי רוצה כשאני - - -

ברור לי.

אני שואלת את עצמי אם אנחנו לא אמורים ליידע את ההורים שהמידע הזה נשמר איפה שהוא. יש פה שאלות אתיות, שאני מבינה שהן נידונו וייעוץ משפטי וכו', ואני חוזרת ואומרת את זה. אם יש פה הזדמנות להגיד את זה מולך, אני רוצה - - -

אני רוצה להגיד משהו, ברשותך. אני בתכנית הזו מאז שהיא נפתחה ולפני. אני יכול להגיד לך שהיועצים המשפטיים שלנו, של משרד הרווחה ושל משרד הבריאות, ישבו על המדוכה. הדברים הם כמו שהיא אמרה בדיוק, בראשי תיבות של הילדים. אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד, החשיבות הקריטית באינפורמציה היא שאם למשל יש תכנית מסוימת שהילדים לא מקבלים את מה שצריך והיא לא עובדת, צריכים לשנות אותה, להחליף אותה, לעשות שינוי בטיפול בילדים. לכן התמ"י הוא קריטי. שוב פעם אני אומר לך, זה רק ראשי תיבות, נקודה.

אני יכולה להגיד לך כאשת חינוך שראינו הרבה פעמים ילדים שנכנסים לתוך המערכת ובגלל החיסיון - - - מצד אחד הרציונל, כשאת מקבלת אותם דף לבן אז את כאילו נותנת להם הזדמנות, שזה מצוין, אבל אם אנחנו נהיה מספיק מקצועיים אז אנחנו נדע לעשות את זה גם אם נדע את הרקורד של הילד, לצורך העניין, ולצד זה ללוות ולראות איך הוא מסתדר. והרבה ילדים, עד שהיה צריך לאבחן אותם מחדש ולהבין שיש פה בעיה, שאם היינו מקבלים אותם עם זה והיינו יודעים להתנהג איתם בצורה נכונה, הם לא היו מתויגים כמו שהם מתויגים הרבה פעמים בתוך המערכת ואז ההורים כועסים, כי 'מה, לא ידעתם? הם עשו את זה כבר לפני הרבה שנים'.

אז נכון שזה מאוד רגיש, אבל בסוף, כששמים את טובת הילד וההתפתחות שלו אל מול זה שכן יראו או לא יראו, יש דרך להתמודד עם הפרטיות.

אבל הנקודה שלא עולה בהלימה עם שאר המערכות, כמו ויתור על סודיות בין יסודי לעל יסודי, כמו ויתור על סודיות בין רווחה לחינוך.

צריך לטפל בזה, שכן יתירו את זה.

נכון, את מבינה שזו הנחת עבודה חדשה, שהמערכות האחרות ממשיכות לנהל במציאות אחרת לגמרי.

בשביל זה צריך להתיר את זה. אני חושבת שהצעת החוק של דוח וינטר תיתן מענה לסיפור הזה והיא בעצם תפתור גם את הדילמות שאת מעלה, כי היא מדברת בצורה רוחבית על כל המערכת.

וזה נכון שלא צריך כל פעם לאתר מחדש את אותם ילדים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד כספים באיתור ילדים ואנחנו גם צריכים לחשוב במקביל על זה שכבר ילד אותר עם קשיים מסוימים, אנחנו גורמים לאיזה שהוא רצף טיפולי בילד הזה, אנחנו יודעים מאיפה הוא מתחיל ואנחנו יודעים גם באיזה נקודה להמשיך ולטפל בו. אנחנו יודעים איך להרחיב את שיתופי הפעולה איך שהוא נכנס, במיוחד בנושא של מעברים. שרה ספטל, שהיא אחראית על התכנית הזאת, היא מאוד שומרת על הנושא של החיסיון ואנחנו כן מזהים אותה כתכנית אשדוד מאוד מאוד חשובה, היא פותחה בעיר אשדוד כפיילוט, אני חושבת שעכשיו ברחבי הארץ לומדים את התכנית ורוצים להפעיל אותה. אבל כל החשיבה שהתחילה מתוך זה שהיה ריבוי ילדים שנשארים הישארות נוספת בגן ילדים, היום כל התכנית הזו מפעילה את כל הנושא של כל אנשי המקצוע שיטפלו בילד בזמן המתאים כדי לייצר את האפשרות שהם יעלו לכיתה א' בצורה של מוכנות לצד הנושא של מעטפת בכיתה א'.

אגב, זו תכנית דגל בגיל הרך, משום ששמה יצא לפניה והיא פותחה באשדוד. היא התחילה לפני התכנית הלאומית, התכנית מעברים נולדה מזמן בעיר אשדוד, לפני כאעשר שנים בערך? אני טועה?

שש שנים.

לא, לפני, קרוב לעשר שנים. היא פותחה בעיר והיא נכנסה לתכנית הלאומית רק לפני כשש שנים והיא כבר מהווה מודל שערים אחרות באות ללמוד ולפתח את התכנית. זה גאווה מקומית.

יפה. השוטרים עזבו אותנו?

השוטרים ישמרו עלינו כל היום.

רציתי לשאול אותם על רמות הפשיעה כאן, ההתמודדות עם בני הנוער.

קצין הנוער יצטרף אלינו, מקידום מעמד הילד. הם לא אנשים שיודעים את הנתונים האלה.

אתם כל הזמן משאירים אותי בסקרנות.

על נוער את יכולה לעשות פה גם דיון, לפחות של שלוש שעות.

אנחנו ניסינו לייצר איזה שהיא הלימה בין התכנית שאתם ביקשתם לבין רצפים - - -

הכול בסדר. את צריכה לשמוח, אתם כל כך מסקרנים שאתם מדברים על משהו אחד וכבר רץ לי בראש, רגע, אז מה קורה אחר כך? אז זה ממקום טוב.

יש עוד מישהו סביב הנושא של הגיל הרך, או שאנחנו עוברים לנושא הבא?

יש עוד תכנית אחת שלא הזכירו, שהיא של משרד הרווחה, התכנית הביתית למשפחות אתיופיות ומצרפת ומקווקז. התכנית מדברת על כך שאימהות לגיל הרך מקבלות עזרה, גם בבית שלהן וגם בקבוצה, איך לטפל בילדים על ידי מודלינג, משחק איתם.

זה לא רק פה.

בסדר, באשדוד זה מופעל עם האימהות הצרפתיות, האתיופיות, התחיל מהאתיופיות. תכנית מאוד יפה.

יפה.

אגב, הייתה תכנית, אם כבר מדברים, מאוד נחמדה כאן בעיר, זה היה משחקיות בטיפת חלב. אתן זוכרות את זה? מנחות הורים, הן תפעלו את המשחקיות האלה והן היו בקשר עם אחיות טיפת חלב. עכשיו, הכול סבב סביב משחקים אבל ההורים קיבלו מסרים סביב המשחקים כדי לעבוד עם הילדים והאחיות היו עוזרות למנחה והיו אומרות לה 'תשמעי, כאן יש איזה שהוא עיכוב בשפה, תעבדי איתם איך לשחק יותר במשחקים שפתיים, איך לשחק במשחקים שיחזקו את המוטוריקה העדינה, את המוטוריקה הגסה'. זה היה מקסים, באמת. ההורים באו לא ממקום - - -

מה קרה לתכנית הזו?

היא קיימת בעיר, בתחנות לבריאות המשפחה באזורים מוחלשים, תחת הכותרת של תחנות לבריאות המשפחה, במסגרת התכנית הלאומית וגם הנושא של חיזוק קשר הורה-ילד והנושא של עבודה על ציר ההתפתחות.

אבל לא במשחקיות, כסייעת, הם מקבלים משחקים וספרים גם להשאלה, אז הם קיבלו בהשאלה משחקים.

שמי אורלי עמרם, אני מלשכת הבריאות. אני לא שייכת לאשדוד, אני מפקחת אזורית מקבילה לשולה בשדרות ואשקלון. אני התלוויתי היום לאביטל, שהיא הסגנית שלנו.

המקור של התכנית הזו הוא באמת עתיק מאוד, הוא מגיע משיקום שכונות, הוא לא מגיע מיוזמת 360 או כל מה שנלווה בהמשך.

הוא היום מתופעל בעיר דרך 360.

הוא שריד של שיקום שכונות וחלק מהמקומות עדיין מתוקצבים. אני לא יודעת לגבי אשדוד, כי אני באמת לא מספיק מעורה, והוא באמת הצטמצם מאוד ומלכתחילה הוא היה במקומות מוחלשים מאוד ומעוטי יכולת וזו הייתה מגמה ארצית שהלכה וצמצמה אותם. צריך לזכור שהבנות האלה, הייתה להם הכשרה מאוד מסוימת ובמקביל השתכללה הכשרת האחיות בטיפת חלב, שהיא עוסקת באותם נושאים.

אבל חבל, כי כל הנושא של התפתחות הילד למעשה עד גיל 18 כחוק במדינה הוא אמור להיות תחת המכונים של התפתחות הילד, כל מה שקורה, גם המוטוריקה הגסה והמוטוריקה העדינה, ובפועל בגיל 9 מוציאים את הילדים האלה מהמכון, כאשר הכול אמור להיות תחת מכון אחד שמתכלל את כולם, ולא בעיר או במקום אחר. המכון אמור לתת מענה לכולם, בכל עיר אמור להיות מכון כזה של הקופות עצמן ולתת מענה מלא, לכל הילדים, בפרט לילדים הסומטיים שבגנים של חינוך מיוחד, או בכלל ילד רגיל שנזקק בשל בעיה כזו או אחרת. חבל שלא ממשיכים את זה עד גיל 18 תחת מכון אחד.

הן מדברות על טיפות חלב, שזה שלב מאוד - - -

נכון, אבל ההתפתחות שם, חלק מההתפתחויות המוטוריות והכול, ילדים מסוימים - - -

כן, אבל צריך לקחת בחשבון שהתכניות הייחודיות הן באמת לאוכלוסיות מוחלשות שאין להם את הכלים בבית לעשות את זה. הרי ילדים מאותרים בגן או ילדים מאותרים במעונות, במסגרות של טיפות חלב. אגב, מה מצב טיפות החלב כאן, מבחינת עמידה בתקנים, תורים, התפקוד השוטף?

אני מצטערת, אנחנו נכנסנו עכשיו ואני לא יודעת מי את, אני חייבת שתציגי את עצמך שוב.

כמו שהשאירו אותי בסקרנות למפגש הבא, עכשיו תחכי למפגש הבא. אני יפעת שאשא ביטון, חברת כנסת מטעם כולנו, יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד. נעים לפגוש אתכם.

אולי תציגו גם, לטובת הפרוטוקול.

(הצגת נוכחים).

התקיים אצלנו דיון, הבנו שיש מצוקה, אנחנו יודעים שיש מצוקה בטיפות החלב. אני יודעת גם שהמצוקה היא לא ככה כלל ארצית, יש מקומות ששם זה ממש אקוטי ויש מקומות שמתנהלים בצורה שהיא באמת מיטבית, כי התקנים הם בסדר והתורים הם בסדר. מה קורה כאן באשדוד?

אצלנו יש מצוקה מאוד קשה, במיוחד שעכשיו קיבלנו גם את השירות של אחיות בבית הספר ולא כל כך קיבלנו את התקנים שהיינו אמורים לקבל כדי לתת מענה כמו שצריך. בנוסף לזה אנחנו בחסר תקנים מאז שהיא קמה, זה ברובע ז', אז אנחנו עובדים בתת תקנים והתורים, אנחנו משתדלים כמה שיותר לעמוד בנהלים, לא תמיד זה אפשרי.

יש משפחות שלצורך העניין נניח מתעכב התור שלהם בחצי שנה, שמונה חודשים ויותר מזה?

לא.

או שאתם לא במקום הזה?

לא, אנחנו ממש לא במקום הזה. את המשפחות שהן בסיכון, אנחנו רואים אותם ראשונים וביקורי בית אנחנו עושים.

אם אתם עושים ביקורי בית המצב שלכם טוב.

אנחנו עושים. המצב שלנו מאוד קשה, אבל אנחנו עושים. יש סדרי עדיפויות ואנחנו נותנים מענה איפה שצריך.

בעיר אשדוד כ-35% מאוכלוסיית העיר מוכרת בתחנות לבריאות המשפחה ובמקומות אחרים יש הבחנה בין קופות חולים וכדומה, שיעור הכיסוי באשדוד הוא גבוה.

אבל צריך להבין שזה סינדרום השמיכה הקצרה ושלא יהיה לאף אחד ספק שפה יש איזה שהיא עשייה יש מאין. זה למשוך כל פעם לכיוון אחר. מה שאביטל מתארת זו מצוקה אמיתית וקשה. את מדברת על הרובע, מבחינת ילדים, הכי גדול באשדוד, אף על פי שזאת לא עיר שאני מכירה את הנתונים, זה רובע עם ילודה מאוד גבוהה ואת מדברת על עבודה באפס תקינה, מהיום שהתחנה הזאת הוקמה. זה גם רובע שמאתגר אותנו מאוד מבחינת השירות לתלמיד.

ואין תזוזה של תקנים מרובעים אחרים.

זה בדיוק מה שעושים, אבל עדיין זה בדיוק מה שאמרתי, השמיכה קצרה, את תמשכי מימין יהיה חסר לשמאל, יהיה חסר לשמאל תמשכי - - -

זו בעיה כלל ארצית של טיפת חלב, שלא היה שיפוי של כוח אדם מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי ויש עלייה של יותר מ-40% בגידול האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה.

התקנים לא משתנים, אני יודעת, אני מכירה את המצוקה והיא באמת קשה. הוקמה ועדה שאנחנו דרשנו שכתבי המינוי יהיו ממש בסמכות לוועדה ואני יודעת שתוך חודש הם עמדו בזה, כדי לבחון מחדש את כל סוגיית התקנים וההתנהלות של טיפות חלב. היינו עדים גם למקומות שבהם יש יותר תקינה ממה שצריך, אבל לא מזיזים, כי כשאת לוקחת למישהו תקן זה קרייסיס, יש ילדים, אין ילדים, זה תמיד נראה - - - הרעיון הוא לעשות איזה שהוא מיפוי חדש. רציתי לדעת איפה אתם על הרצף, אבל קיבלתי תשובה.

יש לנו את השירות לתלמיד - - -

אתם מרוצים מהשירות לתלמיד? לא לפרוטוקול. אם אני אומרת לא לפרוטוקול אז - - -

היינו רוצים להיות מאוד מרוצים אם היינו יכולים לתת את השירות כמו שאנחנו מאמינים שהוא צריך להיות, שזה אחות בבית ספר.

אין אחות בבית ספר?

אין דבר כזה כי אין לנו תקינה. יש לנו - - -

לא, אני יודעת שאין אחיות בבית ספר כדפוס, שהיום מקבלים את זה במיקור חוץ, אבל אני יודעת שיש פיילוט ואני מבינה שזה אצלכם, שכן השירות נכנס לתוך בתי הספר עם האחיות של משרד הבריאות.

נכון, אבל האחות, בגלל שאין לנו מספיק אחיות, במקום להיות שם יום יום - - -

אז בעצם מגיחים לשם.

אז ניתן בשבועיים-שלושה כאלה - - - אנחנו לא אוהבים את השירות ככה.

כאילו לא פה ולא פה.

אנחנו מספיק ותיקות לזכור דפוס אחר של שירות, הוא דפוס שבו האחות היא חלק אינטגרלי מבית הספר, היא חלק מהצוות, היא כזאת שמעורבת, היא מכירה את הילדים והיא לא רק באה ומחסנת, באה ושוקלת ויוצאת החוצה. בחלקים קטנים של המחוז כן הצלחנו ליישם את זה, בחלקים אחרים פחות. כשכמות בתי הספר היא מאוד מאוד גדולה אז באמת זה הרבה יותר קשה.

יש פה 280 בתי ספר בערך ואנחנו עובדים עם 50 אחיות שהן גם בטיפות חלב וגם בבתי הספר.

כל פעם שאני שומעת את המספרים אני בודקת ששמעתי טוב.

זה גם מהפן שלנו כהורים, אנחנו מרגישים את החוסר הזה באחיות, כי אין מי שיאבחן את הילד, אין מי שיגיד לנו מה יש לו. מתקשרים הביתה, 'בואו מהר, תיקחו את הילד', אנחנו לא יודעים למה. כשיש אחות זה גורם מרגיע, כשילד נפצע לא צריכים ישר לרוץ איתו, יש את זה בבית הספר שיכולים לטפל בו.

סוגיה להביא לדיון בפני עצמו, אבל ההחלטה כבר די התקבלה בנושא הזה. הרבה לפנינו.

אנחנו יכולים להתקדם לנושא הבא שלנו?

אוקיי.

אז קצת שמענו סקירה על הנושא של הגיל הרך, זה מאוד קשה לעשות את זה בזמן המצומצם שלנו, אבל זו טעימה, זה אולי מעורר סקרנות להמשיך וללמוד יותר על מה קורה במפת העיר. סקרן אתכם קצת ללמוד על הנושא של מרכז להורות משמעותית, אז נמצאות איתנו הגב' סימונה מורלי, שהיא מנכ"לית הרשות. תציגי את עצמך.

ברוכה הבאה, לכבוד הוא לנו כאן לארח את הוועדה לקידום מעמד הילד, אחרי כן תמר תגיע לכאן בוועדה בנושא של נגע הסמים. אז אתם נמצאים כאן במרכז להורות משמעותית, שמי סימונה מורלי, מנכ"לית הרשות מזה שבע שנים וכאן מנהלת המרכז להורות משמעותית, הגב' גילית אבטליון.

קצת סקירה. חזון העיר אשדוד, שאנחנו מתממשקים אליו, זה בעצם עיר לכל תושביה, מבטיחה ומקיימת שיפור מתמיד באיכות החיים הכוללת ובתחושת הביטחון האישי. אשדוד מובילה בחוסנה הקהילתי, בשוויון הזדמנויות, צמצום פערים והעצמת הפרט ובלכידותה החברתית. כשאנחנו מדברים על העצמת הפרט אנחנו מתייחסים כאן להורה. כשאנחנו מדברים בכובע האחר שלנו כאן, שזה הנושא של נוער בסיכון, אז הפרט מבחינתי הוא אותו נער או נערה שלו אנחנו עושים העצמה.

הרשות שמה לה למטרה את נושא הטיפול במניעה על רצף המענים ובכללם תחום הנחיית ההורים. מגוון הפרויקטים שלנו שניתנים, אנחנו שמים את הפרט, את המשפחה, בפרונט. זאת אומרת כל נער או נערה שמקבלים, תלמיד או תלמידה, ובהתאמה גם בגיל הרך, אנחנו נותנים מענה להורה. המענה להורה יכול להיות בצורה פרטנית, בצורה קבוצתית, זה יכול להיות בתוך הזירה הביתית שלו, זה יכול להיות בזירה הבית ספרית, ותיכף תראו את המודלים שלנו שאנחנו מתאימים את עצמנו.

האג'נדה שלנו, שאנחנו נותנים מענה הוליסטי לפרט באשר הוא. אנחנו יכולים להכשיר את הפרט, אבל אם נחזור למרחב שלו ושם ההטמעה והערכים והנורמות הם אחרים ממה שאנחנו מנסים לסגל לו, אז שוב אנחנו נראה רגרסיה. לכן במקביל אנחנו נותנים לפרט, למשפחה וגם לרובע, לקהילה, יש לנו 14 עובדים, כמעט את אותם מענים באדפטציה והתאמה למה שהקהילה, המשפחה והפרט צריכים. אנחנו עובדים בצורת אינטגרטורים מומחים במומחיות ספציפית.

איך זה הולך הלכה למעשה? יש לנו את ד"ר יחיאל לסרי, ראש העיר שלנו, שבאמת התושב הוא במרכז ולא כסיסמה, ולכן הוא ראה לנכון להקים את המרכז להורות. זה מבנה ייחודי ברמה הארצית שרשות מוניציפאלית שמה לה מבנה כזה. אחר כך תעשו סיור, תראו איך המבנה מתאים למענים שלשמם הוא נוצר.

הנחות היסוד שלנו, שהורות היא תפקיד מאתגר. הוא לא קשה, הוא מאתגר, באשר הוא, במיוחד בעידן של היום ואנחנו מדברים בעידן של היום, של דור הוואי, אנחנו מדברים בעידן של האינטרנט, אנחנו מדברים בעידן שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו מבחינת הורות. אז הורים הם מנהיגים, ובאשר הם, כי הם הורים שמנהיגים, בעצם הם מנהלים את הישות הקטנה שלהם, של המשפחה, ולכן הם זקוקים לחיזוק, הכרה במעמד ומקום. זה המקום לומר שאחת המטרות שלנו והחזון של המרכז, שבאמת ניתן כאן, ללכת לכיוון החקיקה. אנחנו מאוד מאמינים בחקיקה מאפשרת. כי אם זה מגיע ברמה החקיקתית אז כל התושבים שווים וכל הורה באשר הוא צריך לקבל את אותו סל של מענים שאמורים להינתן. זה לא וולונטרי, 'אני רוצה, אני מעורב, אני מקבל', 'אני לא רוצה, אבל אני צריך אז אני אקבל', או שאני במצב סוציו אקונומי כזה או אחר.

בהתאמה אנחנו תמיד אומרים, לרישיון נהיגה מכשירים אותנו ואנחנו מקבלים איקס שעות נהיגה ואנחנו מקבלים הכשרה. וכשאנחנו מקבלים גוזל, ולד, ילד, שזה האוצר הכי גדול, אנחנו לא מקבלים הכשרה. זה לא אומר שהאינסטינקט שלנו לא עובד נכון, אבל איזה יופי אם גם ניתן תמיכה וגם ניתן את הנושא של גבולות וסמכות ודברים אחרים. בסוף ההורה בוחר לו מה לעשות, אבל לפחות שיהיה לו באמתחתו את הז'אנר בסל המענים שהוא יכול לתת ולא מהמקום של 'לא ידעתי. לו ידעתי אז הייתי פועל'.

דבר נוסף, הורות ניתנת ללמידה בכל גיל. אנחנו מתאימים את עצמנו ללמידה להורה לגיל הרך, לוולד שנולד, להורה לילד בגיל ההתבגרות, ואני חווה את זה ברמה האישית עכשיו, או להורה לילד או ילדה שמתגייסים לצה"ל, מה מידת המעורבות, האם הוא כבר גדול? מצד אחד הוא צריך המון תמיכה, מצד שני אנחנו צריכים לראות לאיזה סביבה אחרת הוא הולך, עד כמה אנחנו צריכים ללוות אותו.

עד שאנחנו מתים.

וגם אז אנחנו מטפלים בהורים שלנו, וזה ממקום אחר. אם אנחנו פותחים את 'עד שאנחנו מתים' אז אנחנו פתחנו קורס לסבתאות, כי מצד אחד היום העידן של הסבתא או הסבא, הם גם עם הנכדים, כי לדור הזה אין קריירה.

אז הסבא והסבתא בעוד כמה שנים כבר לא יהיו עם הילדים, כי הם בעצמם כבר בקריירה. כל המערך והחשיבה משתנים וצריך לראות גם איך הם לא מפסידים את התפקיד הכול כך חשוב הזה.

נכון. הורות, אנחנו מאוד גאים לומר שזה נכס ומשאב להיות הורה, לא משנה באיזה הרכב משפחה, אותו מין, דו מיני, זה לא משנה, הורות היא נכס ומשאב למי שמאמין. יש כאלה שלא חושבים כך.

המרכז להורות משמעותית שם לו למטרה להעצים ולחזק את התפקיד ההורי תוך טיפוח המשפחה כמקום בטוח ומצמיח. אנחנו רוצים להעצים את התא המשפחתי, אנחנו רוצים להעצים את העובדה שצריכים גם ארוחה משותפת, להעצים את העניין שההורה גם יכול להוות גוף מנחה ומוביל.

אני אעביר את השרביט לגילית, על מתווה הפעולה כאן. רק את החלק שלי אני אסיים, אחר כך אני אסכם, שכל המודולה הזו נולדה בהתאמה לעיר אשדוד ולצרכים שלה ואנחנו מתאימים את זה למבנה הדמוגרפי של העיר. אם זה במודל של עיר שיש בה גם חרדים, אז מה אנחנו עושים - - -

כל הרובעים מקבלים שירות מהמרכז הזה?

כן.

אתם מגיעים אליהם או הם מגיעים לכאן או גם וגם?

זה גם וגם וגם, אנחנו מתאימים חליפות למי מידה, איפה שצריך לקבל ברכת הרבנים אנחנו מקבלים, יש התאמות של המערכים עצמם, הז'רגון, השפה, השמות של המענים. אז לא מוגנות, אבל נשמרת לנפשותיך זה בסדר, אבל אותו מסר אנחנו מעבירים, מניעת שוטטות כאן, אנחנו אומרים למידה כאן. זאת אומרת אנחנו יודעים להתאים את עצמנו ומאוד מאוד מחוברים, גם למגזר החרדי, ובימים אלה אנחנו מנסים לבנות מסלול למגזר החרדי, למנחות הורים, בנפרד למנחי הורים חרדיים.

אנחנו מתאימים, תיכף גילית תדבר גם על הרב תרבותיות. אנחנו עיר קולטת עלייה, הרבה פעמים אנחנו צריכים לעשות התאמה לשפה, אם זה באמהרית, אם זה בצרפתית, אם זה ברוסית. גם לזה אנחנו נותנים מענה.

אני רק רוצה לומר לפני, הוועדה שמתכנסת כאן, שמדברת על הילד מיום היוולדו והלאה, היא כל כך חשובה ואנחנו כאן כדי להגיד שגם ההורים חשובים. הילד הוא במרכז, אבל גם ההורים במרכז, לכן המרכז להורות עובד במקום הזה של להכניס את ההורים למרכז, לתת להם את המקום הזה של תחושת ביטחון, תחושת יכולת, כדי שהם יוכלו להעביר את זה לילדים. כך שלפני שאני אשכור את מה שאנחנו עושים כאן בעיר אני רוצה להקריא משהו מתוך הספר של גיל גרטל, 'בית או ספר', מי שמכיר, אז הוא לקח הוגה דעות בשם יוהאן קומניוס, שבו לפני 400 שנה, כך כתב הוגה הדעות, 'שלא יהיו הורים שמותירים את כל הוראת ילדיהם בידי המורים בבתי הספר, שכן אי אפשר ליישר את אשר - - - הורים חייבים בעצמם להנהיג את ילדיהם וזאת המטרה, שתחת ידי ההורים יקבלו הילדים מידה גוברת של חוכמה וחסד, לבורא ולבני אדם'.

אז עם זה אנחנו נמשיך. מתווה הפעולה שלנו. יש לנו הדרכת הורים מחד ומצד שני מסלולי הכשרה. אני אתחיל עם מסלולי ההכשרה. מסלולי ההכשרה כאן נולדו לפני כעשר שנים וזאת מתוך המקום שהמענים בתוך העיר גדלו ונזקקנו ליותר מנחות ומנחי הורים. הקמנו כאן מסלול להכשרת מנחי קבוצות הורים, מסלול שמאושר על ידי משרד החינוך, אגף שפ"י, מלווה אקדמית על ידי מכללת אחווה וזה מסלול שנועד לאקדמאים שבאים מתחום מדעי החינוך, ההתנהגות והחברה.

מסלול הלימודים הוא מסלול של שנתיים וחצי, מאוד מקיף, מאוד מלמד, מאוד מעשיר. רוב הלומדים אצלנו הם תושבי העיר אשדוד, שאחר כך הם נקלטים אצלנו לעבודה עם אוכלוסיית ההורים שכאן. שמעתי דברים שדיברתם בהתחלה, אבל בין היתר מה שיש לנו בתוך המסלול זה גם מודולה שנקראת הורות בריאה. הם מקבלים מפגש של בטרם, בנושא של בטיחות, כדי להעביר את זה להורים, מקבלים מפגשים בנושא של תזונת ילדים, כי ההורים הם המובילים בעניין הזה, וגם מקבלים את הנושא של אינטרנט ורשתות חברתיות. שוב, מה ההורים יכולים לעשות בנושא הזה, וזה נוסף לנושאים רבים נוספים.

הנושא של הדרכת הורים. יש לנו ארבעה מודלים עיקריים במרכז. יש לנו מנחה הורים קהילתי במתנ"סים. במתנ"ס ה' יש מנחה קהילתית, יש לנו במתנ"ס מעלה ומתנ"ס ז'. מה שהם עושים, הם עובדים עם קהילת ההורים בתוך הרובע, הם נותנים הרצאות, הדרכה אישית וקבוצות הורים וזה על פי הצרכים של - - -

זה הורים שבוחרים להגיע?

לגמרי, ההורים בוחרים להגיע, המתנ"ס שותף, המתנ"ס מפיץ, זו אוכלוסיית ההורים שמגיעים גם למתנ"סים. זה משלים את מה שיש לנו, כי אם יש לנו בבתי ספר ואם הילד בבית ספר מסוים, אבל ההורה הוא מהרובע שם, אז הוא מקבל את השירות דרך הרובע. או שיש הורים שלא רוצים לקבל את זה דרך מינהל החינוך, דרך מוסדות החינוך של הילדים, אז יש להם אפשרות לקבל את המשאב הזה בדרך אחרת, בדרך החינוך הלא פורמלי.

אבל אז מה שקורה בעצם, שזו דילמה שצריך להתמודד בהרבה מאוד מקומות, שלמעשה מי מגיע בסוף לצרוך את זה?

אוכלוסייה יותר מודעת.

בדיוק, מי שיש לו מודעות והשאלה איך אנחנו פה עושים את זה. אני רואה את זה במקומות אחרים, שמקיימים סדנאות בבתי ספר ומגיעים ארבעה הורים.

זו הערה מצוינת, כי עם זה אנחנו מתמודדים כמעט כמעט כל יום, יחד עם זאת עם שיתופי פעולה עם הגופים שחובה לקבל את המענה, אנחנו מחייבים גם את ההורים לקבל את המענה. זה יותר לאוכלוסיות היותר מוחלשות או יותר לאוכלוסיות שצריכות את זה. למשל, עם שירות מבחן. שירות מבחן, אנחנו נותנים את המענה כמענה משלים להורים, חובה על ההורה, ההורה מתייצב בקבוצת ההורים דרך מנחת ההורים שלנו.

מתוקף מה?

מתוקף חוק שלהם, שהילד מקבל את הטיפול, ילד בסיכון. אז זה גם וריאנט חדש שנוצר עכשיו. יש לנו קבוצה שנקראת קבוצת מיל"ה, גם קבוצה של נוער בסיכון, שנמחקים לה תיקים, אנחנו מחייבים את ההורים 'אתה רוצה שהילד שלך ישתתף? אתה רוצה שהילד שלך יעלה על דרך המלך?' נכון שזה קצת סחיטה רגשית, נכון, יש כאן משהו, אבל השאלה אם אנחנו רוצים שהוא ישתתף או להשאיר את זה ברמה הוולונטרית. ואנחנו רואים את זה, בסוף, כשאנחנו גומרים את הסשן, ושם יש יותר מפגשים מאשר ברגיל, הם מברכים על זה שאנחנו סו קולד אילצנו אותם להיכנס.

אתם מתואמים עם לשכת הרווחה? כי יש גם באשדוד - - -

הם עושים משהו אחר. אבל אנחנו נותנים מענה - - -

בתחום של המניעה אנחנו עובדים איתם מאוד צמוד.

אין כפילות. ברווחה אנדראה צורכת מאיתנו את השירות ואנחנו - - -

הנושא של קבוצות טיפוליות לגיל הרך, הנושא של הנחיית הורים, הרחבת כישורי הורות וכדומה, אנחנו ממפעילים דרך המרכז להורות משמעותית.

יש השתתפות הורים?

סמלי ביותר. תלוי, יש מקומות שלקפה וזה, 10 שקלים, 20 שקלים, על מנת שזה לא יהיה חינמי לחלוטין.

דמי רצינות, אנחנו קוראים לזה.

דמי רצינות, כי אנחנו מאוד מאמינים שאם אתה משלם משהו, זה משרת אותם אחר כך.

אני רק רוצה להוסיף, למה שאמרת איך אנחנו מגיעים להורים. ההורים, למשל, בגיל הרך, ברובע מסוים, ההתקשרות הייתה דרך הפעוטונים. הייתה הדרכה למטפלות בפעוטון, הייתה השתלמות שניתנה להם, הם הבינו את הצורך הזה של כמה חשוב שהורים יגיעו גם הם לקבוצות הורים והם היו המפיצים, הם היו הדוברים שלנו בעניין והם הביאו את ההורים. הייתה קבוצה מדהימה באותו רובע, שאחר כך המשכנו, כמה אימהות מתוכן ילדו ועשינו הורות להורות צעירה. משהו מאוד נחמד שיצא מתוך זה.

אני לא יכולה לומר שבאות 20 נשים, אבל בין 8 ל-15 נשים מגיעות, בפחות מזה אנחנו גם לא פותחים קבוצה, הן מגיעות ומתמידות ואנחנו מתאימות אל זה - - -

הדבר הכי מורכב שלכם זה לראות איך מגייסים עוד ועוד - - -

נכון. אחד הדברים שאנחנו עושים זה התאמה תרבותית. אם במתנ"ס מסוים יש קהילה חרדית שהיא מגזרת האשכנזים, אז אנחנו שמים שם מנחה מתאימה, או מהספרדים, אז תהיה מנחה מתאימה לשם. זה מורכב על פי חצרות וזרמים, אנחנו ממש מנסים להתאים ועובדים על פי רזולוציות מאוד עדינות, אבל עם התאמה מקסימלית.

מנחות תלוי מגזרי, רב תרבותי. שוב, להנגיש את זה, מכיוון שהעיר שלנו היא עיר קולטת עלייה, אז יש לנו מנחות דוברות שפות והן מנגישות את השירות הזה בשפה המתאימה להורים. גם אם הם יודעים עברית, עדיין יותר קל להם בשפת האם שלהם ואנחנו רואים שזה עוזר. שוב, גם ההרצאות, גם פעילויות קהילתיות, גם קבוצות הורים וההדרכה האישית, איציק דיבר על התכנית הביתית שנעשית כאן, אז אנחנו שותפים גם באותה תכנית, כשאנחנו עושים את הקבוצות להורים יחד עם הילדים. נחמד כל כך להראות שעשינו קבוצה אחת כאן, האימהות מגיעות עם העגלות ועולות.

מנחים במקומות העבודה. שוב, להנגיש את זה במקומות העבודה, כי הורה, כשהוא פנוי מעבודת ההורות שלו, כי זאת עבודה, אז הוא יותר פנוי לעבודה שלו. יש מקומות עבודה שהשכילו לראות את זה ואנחנו מגיעים לשם, נותנים את השירות הזה או בזמן העבודה, או בתום שעות העבודה, זה תלוי במקום העבודה, כל מקום עבודה והמבט שלו. ואנחנו, שוב, מנגישים את השירות הזה בתוך מקום העבודה, זה הרצאות שנותנים להורים, זה הדרכה אישית.

גם ההיענות גבוהה מאוד כי זה בתוך שעות העבודה.

זהו, כשזה בשעות העבודה. אחרי שעות העבודה הם בלחץ להורות שלהם.

אבל תתפלאי, אחרי שעות העבודה, הנה סיימנו עכשיו שלוש קבוצות הורים עם היענות מדהימה בזמן ההסעות. יש להם הסעות בארבע וחצי ובשש, יש כאלה שמחכים להסעה הבאה, אז בארבע וחצי אנחנו עושים קבוצת הורים להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, בגיל ההתבגרות, בגיל הרך. ההיענות מדהימה, רוצים סשן נוסף.

והאחרון, לא הכי חשוב, אבל הכי גדול, זה מנחים במערכת החינוך העירונית. זה גם מודל שעובד כבר כמה שנים בעיר, עובד מאוד יפה, יש שם מנחה בשם גנית.

ברשותך, כאן אנחנו רואים את שיתוף הפעולה, הגורם המתווך זה ראש מינהל חינוך. ראש מינהל חינוך הבין וראה צורך שצריך לתת מענה להורים. זה לא בסל החינוך, משרד החינוך לצורך העניין, שאנחנו רוצים לקדם את העניין, הוא לא מקצה כאן וזה ממש תקציב ממינהל החינוך שמוקצה לגנים, ליסודי, לחינוך המיוחד, לעל יסודי ואנחנו מכניסים מנחה, או מנחָה, בתוך בתי הספר, כפופים ליועצת הבית ספרית, מתווכים על ידה ושם דווקא ההורים מונחים להגיע להנחיית הורים. אנחנו עכשיו בדיוק בשלב המחקר ואיסוף המידע, האם העובדה שנתנו את הנחיית ההורים לאותו הורה בבית הספר כאשר המקום הוא בתוך בית הספר, זאת אומרת המענה ניתן בתוך בית הספר, לא כאן ולא במתנ"ס או במקום אחר, האם אנחנו רואים, אנחנו רואים כבר מגמה, אבל אנחנו באיסוף הנתונים, שמצד אחד ההתנהגות, ציונים זה חשוב, נכון, אבל אנחנו רואים שעצם זה שאנחנו עירבנו את ההורים והנחינו את ההורים, יש שיפור בהתנהגות של הילד ובשילובו בחזרה במערכת החינוך במסגרת החינוכית בה הוא נמצא. אז הנה שיתוף פעולה של מינהל החינוך. אנחנו מדברים על עשרות מנחות שנכנסות, כי יש לנו היקף רחב של מוסדות חינוך.

מותר לשאול אותך משהו? לפעמים את עושה עבודה עם ההורים ואין להם את הראייה של הילד ושל המצב, השאלה היא אם אין איזה שהוא בכל זאת חיבור גם לילדים בצורה זו או אחרת?

מה זאת אומרת? הם רואים שיפור בהתנהגות של הילד בתוך בית הספר ודפוסים אחרים.

לא אמרתי. אני חושב שהרבה פעמים עושים קבוצה של הורים, זה מצוין, אבל לפעמים צריכים במקביל לשמוע את הילדים, איך הם רואים את השינוי בהורים שלהם, איך הם מקבלים, כל מיני דברים שעולים - - -

זה מרכז הערכה להורים? זה עוד פעם לתת לילדים איזה שהיא אחריות וסמכות, כשאנחנו בדיוק קצת במקום שהם היום מתבלבלים יותר מדי ולהחזיר חזרה את המסגרת.

אבל איך בנוי מרכז הורים-ילדים שאנחנו מפעילים? יש לנו עבודה קבוצתית פרטנית עם ההורים, דיאדי הורה-ילד ו - - -

זו אוכלוסייה אחרת, בקצה הרצף.

אנחנו כאן עובדים עם ההורים ובעיקר בהורות הנורמטיבית, ושם אנחנו רוצים לחזק את ההורים, רוצים לחזק את ההורים של הילד.

זה לא חיזוק הקשר בין הורה לילד.

נכון, זה מחזק את הסמכות - - -

להיפך, אני שמח על כך, רק אני אומר - - -

אני יכולה רק לספר שאנחנו עושים בתוך בתי הספר, חלק מהמענים שמנחת הורים נותנת בתוך בתי הספר, ושוב, זה שיח שלה עם היועצת, שהיא הקייס מנג'ר בתוך בתי הספר, ועם המנהלת, אנחנו עושים לא אחת סדנאות יחד עם המחנכת או יחד עם היועצת של הורים-ילדים. ויש לנו סדנאות מדהימות ואנחנו רוקמים את השיח בתוך הסדנה ודברים שיוצאים אחר כך המורה מקבלת את המשובים מהילדים, של דברים שהיו מעבר לזה.

באופן כללי הציר של המניעה הוא מאוד מאוד משמעותי, לאו דווקא האוכלוסייה שמטופלת אצלנו בנושא של מרכזי הורים-ילדים כי זה פרופיל שבע וזה הילדים המורכבים, עם הורות מורכבות, עם משתני חיים מאוד בעייתיים וכדומה ואנחנו נשמע את הסקירה. כאן זה יותר מניעה, כאן זה יותר להרחיק או לטפל באוכלוסיות כדי שלא יגיעו לשירותי הרווחה, שייתנו להם כלים הוריים, שיחזקו את כישורי ההורות שלהם, שייתנו להם כלים להתמודדות עם מה שהיום יום מזמן להם. הכוונה היא שהם לא יגיעו אלינו, אין צורך.

אחד התוצרים שאנחנו רואים את זה באופן ברור, שזה חיזוק הקשר של הורה וילד, אבל כאן אנחנו שמים את ההורה במרכז.

אבל לא כולם מגיעים אליכם, ברווחה. גם היום, גם בלי המרכז, הם לא מגיעים אליכם, אבל התפקוד ההורי שלנו, זה לא שאנחנו הורים לא טובים, אבל אנחנו כנראה לא - - - איך אני אגיד את זה? לא למדנו איך להתמודד עם כל האתגרים החדשים. אנחנו בוועדה דיברנו על כל הנושא של המרחב הווירטואלי, על הפער בין איך שההורה תופס את זה לבין מה שקורה במציאות ואנחנו כל הזמן מדברים על איך קוראים להורים להיכנס גם למרחב הווירטואלי ולהבין שהם צריכים להיות שם ולדאוג שם בדיוק כמו שהם דואגים כשהילד שלהם יוצא בלילה החוצה. זה היה אתגר וזו גם הייתה שאלה, כי אנחנו רואים את הילד עם הדבר הזה, מבסוטים, איזה ילד מוכשר יש לנו ומתלהבים מזה שהוא ככה שולט בכול והוא אפילו מלמד אותנו, אז אנחנו נמצאים בספירה אחרת לגמרי של התלהבות ואין לנו שמץ של מושג איזה עולם הוא מחזיק שם ביד.

וזה הסיפור, זה לא שהילד ירגיש את זה, אבל כהורה, כשאתה מודע אז אתה הופך להיות יותר מעורב ואתה מתנהל בצורה אחרת מבחינת היכולת שלך להגן על הילד. בואו נודה על האמת, גם הסמכות ההורית נפגעה. הסמכות בכלל נפגעה.

ככל שהילד גם גדל המעורבות של ההורה הולכת ויורדת, לצערנו, ואני מורה במקצועי, אז זה מהפן השני. כשיש לנו אספות הורים ההורים כבר לא טורחים להגיע, זה לא כמו ביסודי שהם מגיעים. מכיתה ז' זה מתחיל לרדת ולרדת ולרדת.

גם מי שמגיע, לא בהכרח הסמכות שלו שם, חברים, הם שומרים על שקט תעשייתי עם הילדים, כמה שפחות לריב, מתוך איזה שהיא תחושה שאם נהיה חברים שלהם אז אנחנו נהיה בשליטה ואנחנו לא תמיד שם. הצורך להראות להורים את המקום הזה מחדש, זה המקום של לחזק את ההורה עם הביטחון שלו כדי שהוא יהיה בסוף בשביל הילד. מעבר לכל הסוגיה של הקשר, יכול להיות להם קשר מצוין, אבל ההורה לא באמת מסוגל להחזיק את המושכות איפה שצריך.

יש הבדל בין מה שפה, לצורך העניין, בהארד קור, אני לא מדברת על הדברים התוספתיים, לבין מה שקורה בחיזוק הקשר של הורה-ילד ברווחה, שזה סיפור אחר לגמרי, מורכב יותר.

אני רק רוצה לומר, בקשר לנושא של הרשתות החברתיות, היה נורא מעניין, הזמנו לאחד המקיפים לעיר חבר'ה בי"ב, עשו מחקר בקרב התלמידים באותו מקיף, כמה מהם נפגעו ברשתות חברתיות, הרוב נפגעו.

מעל 70% ארצית.

ואז שאלנו, 'מי עזר לכם? פניתם להורים?' לא פנו להורים. הזמנו לשם, יחד עם יושבת ראש ועד ההורים המרכזי ובאמת אנחנו נתחיל באיזה שהיא עבודה בנושא הזה, גם עם ההורים, אבל גם עבודה מערכתית בתוך המקיפים עם התלמידים באמצעות המניעה.

אנחנו שותפים, יחד עם חברת הכנסת רויטל סויד, עם הנושא של השדולה למניעת בריונות ברשת. היא ביקרה כאן, היא ראתה, ועל בסיס זה יצרנו תכנית שנקראת 'רשת ביטחון', כאשר אחת מהן זה נושא של הכשרת בני נוער, קבוצת השווים, על מנת לאתר בריונות ברשת.

יש נאמני רשת היום.

אנחנו מתחילים אותה, וגם תעסוקת קיץ לאותם נערים ונערות שאותרו, פריקים של סייבר כאלה. ובנוסף מודולה שלמה שתיכנס בהכשרת הורים בנושא של המרחב הווירטואלי כמסגרת ונדבך של הכשרת הורים. זאת אומרת אנחנו כל הזמן מנסים לראות איפה אנחנו כהורים צריכים עוד משאבים ועוד ידע, זו בדיוק התכנית שאנחנו עכשיו - - -

תרשמו לכם סרטון שנקרא 'שומרים על הילדים גם ברשת'. זה סרטון שהופק בשיתוף של הוועדה יחד עם איגוד האינטרנט, הורה-ילד, הורה-ילד, עשינו כתוצאה מדיונים שקיימנו והגענו למסקנה שזו הדרך שיתעוררו קצת.

מענה להורים בחירום. בעת חירום אנחנו גם פעילים במאמץ העירוני. ותכניות עתידיות שיש לנו, יש לנו עוד הרבה תכניות עתידיות. כאן אנחנו היינו קצרים בזמן כדי לספר את כל מה שאנחנו ניסינו בזמן הקצר הזה להכניס, אבל אנחנו עושים עוד המון דברים ומאוד אוהבים את מה שאנחנו עושים.

ברשותך, בתור מארחת, אני חייבת לומר, עבורך, יש גם חוברת של המענים שלנו, תחלקי למי שנראה לך מובילים. יש כאן את החוברת של הרשות העירונית, שאני המנכ"לית שלה, זו החוברת הזאת ולא בכדי ראש העיר החליט שהמרכז להורות יימצא כאן. אנחנו עוסקים בנושא של מניעת אלימות, בסמים, אלכוהול, רשת מענים, חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, והנושא של ההורות נמצא כחלק מרצף המענים שניתנים לכלל האוכלוסיות, כפי שראיתם בסקירה, עם התאמה ואדפטציה לקיים.

התכניות העתידיות שלנו להוות מרכז השתלמות אזורי לאנשי מקצוע. בימים האלה אנחנו שוקדים על הנושא של הכשרה לסייעות כאן, על מנת שהן יופעלו בחברה למתנ"סים שמפעילים את הסייעות, אבל ההכשרה תינתן כאן ועל ידי כך אנחנו מגדילים את מאגר הכלים. אז אוקיי, אז זה בכובע של סייעת, אבל פעם אחת היא תנגיש את השירות הזה גם להורים שהיא איתם במגע וגם היא, כהורה, אז אנחנו דרך זה מכניסים את התורה.

אקדמיזציה של מסלול הכשרה עם מנחי הורים, מכללת אחווה. אנחנו חושבים שיש מקום לשים את זה בהכשרה של חינוך פורמלי, חינוך יסודי, בטח גננות, להכניס את הפרק של הנושא של הורים. לא אחת אנחנו נתקלים במערכת החינוך שהמורה הוא מדהים, אבל קשה לו הרבה פעמים לתווך את זה להורה עצמו ויוצרים את ההתנגדויות, אנחנו רוצים שהם ידברו באותה שפה. אנחנו פועלים מול המל"ג.

קידום חקיקה. פה אני מרימה את זה גם אלייך, חברת הכנסת, בנושא הדרכת הורים להורים והורים שבדרך, לחיזוק התא המשפחתי. אני חושבת שזה משהו שצריך להיות בקונצנזוס פוליטי, גם קואליציה, גם אופוזיציה, שההורה באשר הוא כתושב צריך לקבל את החיזוק הזה.

בסוף את לא יכולה להכריח את ההורים להגיע, אבל כן יש חלק מתוך זה בתוך התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, שאגב אנחנו עובדים גם עם בטרם, וזו באמת הורות בתחילת הדרך, שמגיעים אליהם כקהל שבוי, בחדרי לידה, רגע לפני שהם יוצאים הביתה ומפעילים שם את ההנחיה. זה משהו שכן נכלל, יש תכנית היום בפיילוט, היא חלק מהחקיקה.

בעיר אשדוד יש לנו תכנית פיילוט שעובדת - - -

אז אנחנו כמרכז להורות נשמח מאוד להרים את הנושא הזה, להנגיש את זה להורים שבדרך.

זה נמצא בכמה בתי חולים, אנחנו ניקח את משרד הבריאות שירחיבו את זה לבתי חולים נוספים, אבל בסופו של דבר זה חלק מתהליך חקיקה שנמצא בתכנית הלאומית לבטיחות הילדים, כי מבחינתנו שם זה מתחיל. תודה רבה לכם.

אני רוצה להודות לכולכם, אנחנו ממשיכים לתחנה הבאה, שזה שבט בנימין 8, מרכז הורים-ילדים, אנחנו ניחשף לשירות של מרכז הורים ולאחר מכן תתחיל הוועדה העירונית.

(אשדוד הפיס)

רק נגיד שהבית הנפלא שיש לנו פה הוא באמת רוצה לדמות בית. הרעיון הוא רעיון של משרד הרווחה, יושב כאן איציק אלישר, מרכז השירות לילד ונוער, שחשבו מה אנחנו עושים על מנת להסיר חסמים.

מוטי וינטר היה יחד איתנו.

יש לנו שם של מה עושים ברווחה, בטח חוטפים ילדים, אז לא, מסתבר שאנחנו משתדלים עד כמה שיותר לחבק את ההורים והילדים פה על מנת כמה שיותר להנגיש להם איך אנחנו חושבים שבית בטוח צריך להיות עבור ילדים. סלון, שייראה סלון, מטבח, שיהיה מטבח, אסתר, אם הבית שלנו, אחת הדמויות הכי חשובות פה בבית. יש פה צוות רב מקצועי. יעל, מסתתרת בצניעות, ביחד עם הכלבה הטיפולית, שהיא מטפלת בבעלי חיים. ויש כאן טיפולים משפחתיים וטיפולים דיאדיים של הורה-ילד, גילה מאוד אוהבת את הים ובכלל את כל הפעילויות בים, אז הרבה מאוד קורה עם המשפחות, על מנת לחזק את הקשר בין ההורים והילדים ולתת לילדים חוויה בטוחה של להיות בתוך בית ולהרגיש בטוח.

על מנת שזה יקרה מה יותר טוב מלתת הזדמנות? לתת הזדמנות, לא להכשיל, אלא לחפש כל דרך על מנת שהמשפחות יגדלו את הילדים שלהם בצורה הכי בטוחה. הרבה פעמים אנחנו מרוב עשייה מגיעים למצב שגם חלק מהחברים שלנו, הקולגות שנמצאים כאן, ואני לא יודעת אם עשיתם איזה שהיא היכרות, או שרק עשיתם את הסיור.

את חלקם הכרנו.

אורן, מנכ"ל החברה העירונית. כל הצוות של החינוך, יושבים כאן מפקחים של גני ילדים, כל הצד הזה כבר - - -

כוסה.

טלי דרורי קולגה שלנו. הרבה פעמים אני אומרת, בעיר החמישית בגודלה במדינת ישראל גם אנחנו בתוך עצמנו צריכים כל פעם לחזק את החיבורים ולרענן את ה - - - אני התעקשתי שתבואי היום לפה עם הוועדה כי חשבתי שלא פחות חשוב מלהבין בכלל מה קורה אצלנו בעיר, מבחינת תרבות פנאי ובכלל פעילות בגני ילדים, זה ההשלמה. בסופו של דבר בעיר הזאת לא מסתירים את האוכלוסיות המוחלשות.

אני יכולה ליישר את הגב, כל העובדים שלי, ואנחנו מדברים כמעט על 400 עובדים שעובדים רק במינהל לשירותים חברתיים, עם משהו כמו סדר גודל של 60 מבנים שנמצאים מחוץ לעירייה, פזורים ברחבי העיר, שנותנים שירות לכל מעגל החיים, מלידה עד זקנה, ממערך של פעילות מאוד מאוד מכבדת לאוכלוסייה הוותיקה בעיר, לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ובטח ובטח, היום אנחנו בכובע של כלל הילדים וילדים בסיכון. בסופו של תהליך אנחנו חושבים שלאוכלוסיות המוחלשות מגיע השירות הכי איכותי. כל המבנים שלנו, וזה לא מבנה חדש, זה מבנה די ישן, והמרכז קיים כבר 14 שנה, צריך לתחזק - - -

בתקופה שאלי ישי היה שר הרווחה קיבלנו תקציבים לילדים בסיכון ואז פתחנו את המרכז, ומפעל הפיס נתן את המבנה.

אחד הדברים שאנחנו אוהבים לתת לילדים זה באמת את ההרגשה שיש בית. שיש בית זה אומר שאפשר להריח מרק ואפשר להריח תבשילים ואסתר דואגת לעבוד יחד עם האימהות, או עם האבות, תלוי מי נמצא אצלה במטבח הטיפולי.

ואני חושבת שכאן אני עושה פאוזה, אני מרימה את כולנו בסיור כדי שנראה בעיניים איך זה נראה ומכאן נתקדם.

רק לעשות לי סדר קטן, הבנתי כבר שזו עיר גדולה, נכנסתי פה ליישוב אינטימי, נחמד, נורא התלהבתי ופתאום אני מגלה את הממדים, אז אני עוד מעכלת את זה. את ראש מינהל שירותים חברתיים ואתה מנהל אגף?

הוא מנהל אגף ויש עוד מנהלת אגף. זה אומר שיש לנו מנהלים.

אוקיי, זה כמו עם החינוך, שיש מינהל חינוך ואז אתם מחולקים.

נכון, ואז יש לפי נושאים, אז גם יעל ועומר הם מנהלי אגפים, מתחתם יש מחלקות, יש גם מחלקות לשירותים חברתיים אזוריים שפרושים בכל העיר, ואם אני תושבת של רובע א' יהיה לי שירות אזורי נגיש לי ברובע א', אבל אם יש לי בעיה בתחום של נוער בסיכון או בתחום של צרכים מיוחדים, אז תהיה מחלקה עירונית שנותנת שירות לכל העיר בתחום פונקציונלי. זאת אומרת חשובה לי המומחיות, אז יש מומחיות לאוטיזם ויש לפיגור שכלי התפתחותי ויש לכלל המערכים שקיימים בעיר. סתם זרקנו אוטיזם, אז בעניין הזה אורן ואני, באמת, אני לא יכולה להגיד כלום חוץ מזו עיר חברתית, חברתית, חברתית. אנחנו יכולה להרים טלפון לאורן, להגיד לו 'תשמע, נראה לי לא הגיוני שאתה בונה מעון יום ולא תהיה כיתה לאוטיסטים בתוך המעון. נראה לי נכון, למה הילדים האלה צריכים להיות שונים מילדים אחרים?' ובזה מסתכם. אני מדברת איתם, לא על ישיבות ולא על תהליכים ולא על פרוגרמות ולא על שום דבר, 'קיבלת'. 'קיבלת', הוא אומר, 'יש לנו מעון שנפתח בספטמבר', אומר אורן, ויש בו כיתה של ילדים עם אוטיזם בשיתוף עם שתי כיתות נוספות.

אז כולם מרוויחים, כי אם צריך פיזיו ואם צריך טיפולים פרא רפואיים, אז יש גם הורים עם ילדים רגילים או ילדים של שילוב כזה או אחר, למה שהם לא ייקחו חלק? אלכס, אני רואה אותה משחק עם הכלב, אתה מוזמן להיכנס. אלה החבר'ה שלנו, של שולחן עגול נוער, כי זה גם משהו שאנחנו עושים פה בעיר כבר שש שנים, מנסים עד כמה שיותר לחבר גם נורמטיבי וגם לא נורמטיבי. אלכס, הגעת, אז תציג את עצמך ליפעת. אתה?

אני אלכס, אני מנחה מועצת נוער - - -

אני בטוחה.

אני מקווה שנגיע לזה עוד מעט. אז עשינו פאוזה.

כן, הבטיחו לי תשובות על הנוער. כל פעם אומרים לי 'בתחנה הבאה'.

עכשיו את תקבלי.

אתה אחראי לזה שאני לא יוצאת מפה בלי תשובות.

יש כאן הכרזה עירונית של ראש העיר, שהוא רוצה להעסיק כמה שיותר בני נוער. לא מעניין אותו. 'לא מעניין אותו' זה אומר שזה ברור שאנחנו אמורים להעסיק בני נוער, אנחנו זה אורן - - -

אתם מודעים לזכויות שלהם?

כן, מכירים. פועלים ברמה שבני הנוער בסיכון מקבלים 25 שקלים כשהם עובדים בפרויקט חוף פיקס, גם אצל אורן אנחנו משלמים להם 25 שקלים ולא לפי החוק, אלא הרבה מעבר לזה.

כן, אני מכירה את זה.

יפעת, אני לא סתם מחדדת את זה, כי אנחנו, אורן ואני, בקשר אינטנסיבי בעניין הזה ובאמת הסיפור הוא לחזק את העיר. לחזק את העיר זה אומר איך אנחנו מייצרים פרויקטים. בשנה שעברה זה הוכיח את עצמו, מפקד תחנת המשטרה אמר שרמת הוונדליזם בעיר ביולי אוגוסט ירדה פלאים, ותיכף נספר לך על הפרויקטים ועל מה שהיה.

כן, זה מה ששאלתי שם ואני אשמח לקבל נתונים.

אז נתייחס לזה.

ואחר כך גם בינתיים, בדרך, תאספו נתונים. מעניין אותי לשמוע על האתגרים של העיר. הכול כל כך קסום, כאילו נשאר לי רק לארוז מזוודה ולבוא הנה, כתושבת חדשה.

אז אנחנו נתייחס גם לעניין הזה.

זה מאוד מרגש ומפתה פה, הייתי רוצה לשמוע גם קצת על האתגרים, עם מה אתם מתמודדים.

בסדר גמור. אבל אני אומרת, אני חושבת, אלא אם כן אתם רוצים בסיום, אז אם התיישבנו נעשה את הסיור בסיום. תציגי את כלל מערך מרכזי ההורים בעיר, לא רק את מה שאנחנו יושבים פה. אני אתן תעודת זהות קצרה שדי תרמז לך, יפעת, על האתגרים שיש לנו בעיר.

זאת עיר מעניינת, כי, תסתכלי, אנחנו העיר החמישית בגודלה במדינת ישראל, השלישית בגודלה בקרב המגזר החרדי. אין חצר שקיימת בירושלים ובבני ברק, אנחנו השלישית אחריהם, שלא קיימת כאן בעיר. על מנת לייצר סטטוס קוו, על מנת לעבוד בשיתוף פעולה, על מנת שהם יראו בנו כתובת, לא רק בשירותי רווחה, בכלל.

הם כמה? 25%?

28%.

ועולים כמה יש כאן?

30%, אבל תיכף אנחנו נתייחס לעולים בכלל. מארצות מוצא בכלל יש - - -

יש לנו פה תמונה כללית של העיר, אני כן משתהה על ההמשך של השקף הקודם, מספר הנפשות המטופלים באגף ועם דגש מיוחד על ילדים ונוער, כי אנחנו עוסקים בנושא הזה היום. זה מבט על העיר לפי הרובעים ואפשר לראות את פריסת המרכזים בעיר.

רק כדי שיהיה לי סדר, כמה תושבים יש כאן?

כ-250,000 תושבים ואלה הרובעים. אפשר לראות את הרובעים, שהם לאורך החוף, שהם בעיקרון אדומים, החזקים יותר. המרכז הראשון, שאיציק דיבר עליו, שהוקם זה זה, עם התפיסה הראשונית של מרכז שמנגיש את עצמו, משהו אחר מהמשרד של עובדת סוציאלית, והוא היה מלכתחילה לגילאים 6 עד 12. כמו שאתם רואים, הוא הוקם ב-2002, בפועל הוא יצא לדרך, בשנת 2010 התווסף אליו עוד מרכז בתוך מרכז, שזה המרכז לגיל הרך, מלידה עד גיל 6. בסך הכול הוא מיועד ל-160, 100 של גיל החביון ו-60 שזה הגיל הרך. אפשר לראות את היקפי המשרות, חלקי משרות, יש לנו פה ביחד 12 עובדים סוציאליים במקום ואלה היקפי המשרות.

אם אני הולכת בסדר ההקמה, בשנת 2011 הוקם מרכז הורים-מתבגרים, שהוא לא רחוק מפה, ברובע י"ג.

גם כן מדמה בית, עם המשמעות של איך עושים התאמה למתבגרים ולא לילדים קטנים. אז אם פה יהיה ארגז חול ויהיו משחקים שמותאמים לגיל, אז שם אנחנו ננסה לתת אתגרים שמתאימים למתבגרים.

רואים יותר הנגשה לגיל ההתבגרות, היה שם בוסתן לנוער. שני אלה, מה שאנחנו רואים כאן ברובע ט', לפי הסדר, הוקם 'נתיבים להורות', יותר נכון באזור ב'.

אני עושה סדר במושגים שלך נראים מוכרים. מרכז הורים-ילדים, זה השם הכללי. כשאין מספיק תקציב אז עושים משהו קטנצ'יק, קוראים לו 'נתיבים להורות', זה לא משנה את העובדה שכל הפונקציה, לא משנה אם היא משרתת פחות משפחות או יותר משפחות, זה אותו דבר. לכן מבחינתנו, כשאני מסתכלת על המערך העירוני, אני מסתכלת על זה שיש בעיר למגזר הכללי שירות מגיל לידה עד גיל 18, במגזר הכללי יש לי שירות מגיל חביון עד גיל 18, אין לי עדיין לגיל הרך, והכול במספרים מאוד מאוד מצומצמים.

העיר הזו, אם היא יכלה לקבל חמישה מרכזים במגזר הכללי ועוד חמישה במגזר החרדי, זה היה בקלות מתמלא. זאת אומרת כל הסיפור של אותו בית, אבל למלא אותו במגזר החרדי, יש לי את אותו בית, אבל אין לי אפשרות למלא אותו מהבוקר עד הערב, כי אין לי מספיק תקציבים על מנת לקחת יותר כוח אדם שייתן לי יותר שירות ליותר אנשים, כי פשוט יש כאן הרבה מאוד אנשים. מענה טוב הוא בסופו של דבר מענה שלצערי רוצים לצרוך אותו, כי בסופו של דבר כשאני מסתכלת על זה, ביחס של - - - איציק אחראי גם על החוץ ביתי וגם על השירותים בקהילה, והדבר שחסר מאוד זה תקציבים בתוך הקהילה.

העיר אשדוד, עוד לפני שהתחלנו את שנת העבודה שלנו, אנחנו בגירעון של מיליון שקל. את אומרת אתגרים, זה אתגר ראשוני, כי מבחינתי ככל שאני נותנת יותר שירותים בקהילה יש לי יותר אפשרות לטפל ביותר אנשים על מנת שילדים יהיו בבית שהוא בית שמגן עליהם.

וזה למרות שהתקציב של השירותים בקהילה הלך וגדל?

זו אחת הרשויות הראשונות שאנחנו נותנים להן רזרבות כשיש לנו.

שמעת את הסכומים, אתה יכול להתחיל להיערך.

האמת שאיציק הוא אחד מהמפקחים שהייתי אומרת שמאוד מאוד מחובר לשטח, מאוד מבין את הצרכים. אין כאן מנהל כולל שר הרווחה ולהתחלפותם, מה שנקרא, או מנכ"לים, בשש השנים שאני פה הספקתי כבר להכיר את כולם, שלא יודעים, לא מודעים, הם לא יכולים להגיד שהם לא ראו ולא שמעו, כשאיפה שהוא יש קושי. אני אומרת את זה כי אני יכולה לדלג בין זה שהייתי 15 שנה במשרד הרווחה לבין זה שאני שש שנים ברשות מקומית, לא השכילו להבין שאולי זה קשה, אבל צריך באומץ לשים יותר תקציבים בקהילה ופחות בחוץ ביתי, נקודה. ואי אפשר להגיד לנו, כרשות מקומית, תחליטי כמה את מורידה מהחוץ ביתי אם את רוצה לקבל בקהילה. זה לא עובד ככה.

כן, זה לא זה במקום זה, שניהם נדרשים.

ממש ככה.

אני מסכימה.

נתקדם למרכז הורים-ילדים. דיברנו על זה שהוא פותח על ידי משרד הרווחה לפני יותר מ-19 שנים, מתוך צורך לפתח מענים חדשים שימנעו את המשכיות המצוקה הבין דורית, אנחנו רואים את הנושא הבין דורי מאוד חזק כאן, ויפעלו לשיפור התפקוד ההורי. זה שירות טיפולי בקהילה, לילדים בסיכון והוריהם.

כמה מילים על ילדים בסיכון. הם כאלה החיים במצבים המסכנים אותם ואת משפחתם וסביבתם, וכתוצאה ממצבים אלה נפגעת יכולתם לממש את זכויותיהם האלה על פי האמנה לזכויות האלה. אנחנו רואים מצבים החל מקיום פיזי, בריאות והתפתחות, השתייכות למשפחה, למידה ורכישת מיומנויות, רווחה ובריאות רגשית, השתייכות והשתתפות חברתית.

דרך אגב, כל הציורים שאתם רואים כאן, הציור הוא ציור שילד צייר במרכז והם מלאי הבעה כי - - -

כן, מול מה הוא עומד?

אפשר לראות שם כאילו ארון ותלויים שם דברים. אחד הדברים ששמעתי באחת הוועדות, שדרכן מפנים אלינו, זו אמא שלוקחת מהארון של הבת שלה את הג'ינס ולובשת אותו, בלי שום רגישות מה הילדה הזו מרגישה. וראינו, הילדה ישבה בוועדה וראינו את הפנים שלה מול זה שהאמא שלה לא רואה את הצרכים שלה. אנחנו מתמודדים עם כאלה. אתם עוד תראו בסיור ציורים ועבודות של הילדים.

זה מה שאמרה רונית לגבי המרכזים שמעוצבים כבית, אבל הרעיון הוא להיות מודל לחיקוי. אנחנו סביבה טיפולית, החל מהקצה הרחוק. אנחנו לפעמים מסתכלים איך הם פוסעים לתחנה ממול. היה לנו ילד, למשל, שהגיע לאשפוז, שחצה ופשוט האבא לא ראה את זה אפילו, לא ראה את החציה המסוכנת של הכביש.

אז אנחנו בונים את תכניות הטיפול כחליפה אישית, כי כל משפחה, אין משפחה שדומה לאחרת, ואני אראה בהמשך את בניית התכנית כחליפה אישית, כי באמת צריך להכיר באבחון את הפרופיל האישי של כל אחד שם ולראות איך אנחנו יכולים, במיקוד שאנחנו נותנים לטיפול כאן, לתת מענה בזמן שהוא מאוד קצר יחסית. למשפחות שהן קצה הרצף, בשנה עד שנה וחצי קשה לתת את המענה.

מגוון שיטות ההתערבות, גם ניתן לראות, הסיבה שאנחנו עושים את הסיור תמיד בהתחלה, למשפחות למשל, זה שיראו בחדרים. אז פה חדר של מטפלת באמנות ופה יושבת המטפלת בעזרת בעלי חיים והנה הגינון הטיפולי והמטבח הטיפולי. אז ההתערבויות הן גם פרטני, דיאדי זה הורה וילד בדרך כלל, משפחתי, קבוצתי, חווייתי, יצירתי ומה לא? עד הים הגענו.

צוות רב מקצועי. אז יש לנו מתחום עבודה סוציאלית כמובן, בדרך כלל הם הקייס מנג'רים, אלה שמחזיקים את הטיפול כי בדרך כלל כל משפחה מקבלת כמה יחידות טיפול בשבוע. אנחנו בודקים את המוטיבציה וגם כשאין מוטיבציה אנחנו יוצרים אותה. ככל שיש יותר מוטיבציה מצליחים לעטוף יותר וכשעוטפים יותר מקבלים יותר בשנה וחצי. מתחום הפסיכולוגיה יש לנו כאן, טיפול באמנות.

הנגישות. אנחנו באמת מנסים להיות נגישים. המרכז מאמין ביכולת ההורים לשפר את מצבם, אבל במצבים בלתי אפשריים, באמצעות קבלה בלתי מותנית, פתיחות וכבוד. אלה עקרונות המרכז, ראייה כוללת של הילד, המשפחה והסביבה שלו ומחפשים את מקורות התמיכה.

שותפות הילדים והורים בתכנון הטיפול ויישומו, אנחנו אפילו מודדים את עצמנו בזה. תכניות המדידה, יש לנו תיעוד של העברת תכנית הטיפול למשפחה וכמה הם איתנו בעניין. הם חושבים שזה מה שהם צריכים. יש מצבים שאנחנו נשנה את תכנית הטיפול בהתאם למה שהם מבקשים ואז אנחנו שואלים את עצמנו, זה הרצון? זה הצורך? ויש ועדות הערכה אחת לשלושה חודשים כדי לראות אם הטיפול משיג את המטרות, המטרות הן ממוקדות מהתחלה, מיקוד שהוא גם מבחינת הזמן, שנה עד שנה וחצי, למעט יוצאי דופן. אנחנו מבקשים, איציק, את ההארכה מעבר לשנה וחצי. אתם רואים פה ציור.

את יכולה להעביר אותו עוד פעם, אם את רוצה.

ציור משפחה כאוטי. החלום הוא להביא אותם למצב כזה. אחרי 13 שנה שהמרכזים עבדו כבר, הקימו קבוצת למידה ונושא האבחון במרכזי הורים ילדים הוא כבר תורה שקיימת ויצאה בספר הזה, פה אנחנו יכולים לראות את בניית התכנית במרכזי הורים, שהוא בעצם זהה בכל המרכזים ומאוד מעניין שהוא מאוד דומה. עוד לפני שהספר יצא לאור אנחנו עבדנו בדיוק בדרך הזאת.

אנחנו מדברים על איסוף הנתונים, אנחנו מגיעים גם לביקורי בית, אנחנו לא בונים תכנית טיפול בלי להגיע לביקור בית, אלא אם כן המשפחה לא מעוניינת בזה. אנחנו מסתכלים על מה גורמי הסיכון לילדים, היחסים במשפחה, הצרכים הטיפוליים. לפעמים יכול להיות מצב שאנחנו נרצה לבנות תכנית טיפול מיטבית, אבל או שאין לי חדר במקביל, או שאני לא מצליחה בשום פנים ואופן לסדר שלושה עובדים במקביל בשעה הזאת שהאמא ושני הילדים שלה צריכים להיות בטיפול. אנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו.

דיברתי על רצונות המשפחה, היסטוריה טיפולית ויוצאים לדרך עם תכנית טיפול מיטבית שבודקים אותה אחת לשלושה חודשים. הרצון הוא להגיע לשיפור וצמצום מצבי סיכון. החזון היה הוצאת ילדים ממעגל סיכון. חשבו שבסוף שנה וחצי יסגרו את התיק ברווחה, אבל בפועל אנחנו הרבה פעמים מסתפקים בצמצום מצבי סיכון ובהרבה מאוד סיפוק לפעמים כשהשינויים הם מאוד קטנים. יש לנו אמא שמגיעה מחיפה לפה, כי היה ניכור הורי מאוד קשה מצד הילדה, שגדלה עם אבא שלה ובת הזוג, האמא מוכנה להגיע - - - זו אחת הדוגמאות שנתנו מעבר לשנה וחצי, עוד חצי שנה בשביל העניין הזה, ולראות את האמא הזאת פה יושבת, מגיעה ברכבת מחיפה והבת מוכנה לשבת איתה, זה היה משהו - - - זאת הייתה בת שאני לא חשבתי שאנחנו יכולים להכיל אותם עם התיאורים של ההתנהגויות שלה.

אז אנחנו מדברים על זה שהמשפחות המופנות הן רב בעייתיות, הן בקצה הרצף, הזמן הנדרש לבניית אמון ארוך ביחס לזמן הנתון לטיפול. כשמגיעה אמא שנפגעה בעצמה מינית ויש השלכות הלאה והיא אומרת אחרי תשעה חודשים, 'קשה לי לבנות אמון' ואז עברו כבר תשעה חודשים ועכשיו אנחנו בסוף השנה וחצי וזה היה - - -

ועדיין, איפה איציק? אנחנו מדברים על סדר גודל של 7,000-8,000 שקל של כל ילד שיוצא בהוצאה חוץ ביתית לעומת השירות כאן, שאם היו ויכולנו להכפיל אותו ולשכפל אותו, שלכאורה יחידה משפחתית תקבל משהו כמו בסביבות 2,000 שקלים, אם אני מכמתת את זה לכסף.

ילד שמסודר בפנימייה פוסט אשפוזית עולה לנו 16,000 שקל.

אני יודעת, לא רציתי להגיד. בכוונה לא רציתי, כי זה כותרת.

את אמרת אמא שנפגעה מינית ולא בנתה אמון?

היא נפגעה מינית בילדותה. זו דוגמה שהייתה בחדשות ביום שישי שעבר, הבת שלה, כל העיר חיפשה אותה ובראש החדשות של 11:00 אני שומעת שאומרים שמחפשים אותה, את הילדה. הם סיימו פה שנה וחצי ואני שואלת את עצמי אם זה לא היה acting שהושלך מהאמא על הקושי שלה, שסוף סוף בנתה אמון פה, עם העובדת הסוציאלית, והיא יודעת ששנה וחצי הסתיימה ומה? עטיפה כמו שהיא קיבלה, הייתה פה מעטפת, הבן שלה טופל, יש לה ארבעה ילדים?

יותר.

חמישה, אבל אצלנו היו ארבעה. היא קיבלה את המעטפת, היא לקחה הכול, היא באה כמה פעמים בשבוע ואז השנה וחצי הסתיימה ואז הילדה השאירה מכתב התאבדות, אנחנו לא מצליחים לנטוש אותה. אני חודשיים בלי הועדות, אני מחזיקה.

בעיקרון, זה ילדים והורים ביחד במעגל, אנחנו מדברים על אמון, אנחנו מדברים על הובלה, אנחנו מדברים על קשר, אנחנו מדברים על לראות אחד את השני, אנחנו יוצרים הרבה גם באמצעים מאוד מאוד - - - ואני אומרת שזה היה - - - העפיפונים שם, זה היה סוף קיץ - - -

גילה מצטנעת. אין דבר כזה לא לחגוג חגים, אין דבר כזה לא לחגוג ימי הולדת, אין דבר כזה לא לעשות כל מה שצריך לעשות בבית רגיל. אז מה שעושים בבית רגיל, גילה משתדלת פה עם כל הצוות המקסים. באמת מקסים, זה הזמן, תקומו, כולכם. אסתר, יעל, בואו, מגיע להם (מחיאות כפיים), סיגל.

אני השתדלתי, באמת אני שמחה על זה שאתם פה. כדי שנוכל לארח אתכם, אלה שעות של פעילות, ביקשתי שלא יתקיימו עכשיו טיפולים. יום ראשון זה יום עמוס מאוד אצלנו וזה בסדר גמור - - -

זה עושה לי ייסורי מצפון, שבגללי עכשיו אין - - -

אבל זה פולניה, זה יופי. אמרתי, בגדול, הקבוצה לא מתבטלת, הדברים קורים תוך כדי, הכול בסדר, לא לדאוג. כל מי שצריך לקבל טיפול היום מקבל, אז את יכולה להירגע, דאגנו להם. אבל בואו, רק תציגו את עצמכם, כבר דיברנו על מי ועל, אבל זה אתן שנותנות פה את הטיפול.

סיגל, זה אותה האמא שלא רוצה לעזוב אותנו. יעל זו נציגת הגיל הרך, כי חלק נמצאים בהשתלמות של טיפול SE, Somatic Experience. אנחנו לא סיפרנו שאנחנו צוות שלומד כל הזמן את הגישות שהן אפ טודייט. מאי.

לא שומעים אותך. מאי, מטפלת - - -

מאי מובילה את הקבוצה הזאת. מאי מובילה את הקבוצה הזאת ואת הקבוצה - - -

אז יש את סיגל, היא עובדת סוציאלית, יש את יעל לידה, היא מטפלת בבעלי חיים, יש את מאי שהיא פסיכולוגית וגם נותנת שעות ואסתר. הבית בנוי על אסתר. שיהיה ברור.

אסתר, אם הבית, תעשה לכם את הסיור, כמו שהיא עושה למשפחות.

כי היא אמרה משהו ופספסתי.

את פספסת בעניין שיש משפחות שלא רוצות, התאהבו במקום, טוב להן, הן מרגישות מאוד בטוח מעצם העובדה שהן יודעות שיש כאן החזקה ויש כאן חיבוק וקשה להם להיפרד אחרי שנה וחצי. הם כבר רואים במקום הזה בית. יש המון בדידות בקרב המשפחות המוחלשות, חלקם ללא קשרים בקהילה, חלקם, עד כמה שהייתי רוצה שיהיו קשרים טובים מבחינת משפחה מורחבת, זה לא כל כך קורה. אז פתאום יש להם בית ויש משפחה ויש אוכל.

אחת הסבתות אמרה לי שהבן שלה מגדל - - - האמא היא חולת נפש במרוקו, הבן מגדל את שני הילדים והבן הוא לא מאוד, הוא די גבולי, מכל הבחינות, היא גם הייתה מטופלת והיא אמרה לי שכשהיא שמעה בוועדה בזמנו שאני אומרת, אני מסתכלת עליה ואני אומרת 'את מתחילה בשבוע הבא?' אז היא קיבלה, פתאום ניטעה בה תקווה, היא הרגישה לא לבד.

אנחנו בגיל הרך סיימנו לא מזמן טיפול באבא, באמת איש בודד לחלוטין, הוא קיבל לחזקתו שניים מהילדים שלו. זה סיפור חיים שיכול לפרנס שתי סדרות טלוויזיה. הוא הגיע לפה ממש באנטי מאוד גדול, כי הוא כבר היה למוד ניסיון של טיפולים ושל כל מיני דברים ובאמת הצלחנו ליצור איתו קשר. הבן שלו חזר אליו אחרי 11 שנה, עבדנו על הקשר ביניהם. הסיבה שסיפרתי את זה, כשהסתיים הטיפול, חודש אחרי הבר מצווה לבן, כל המרכז התגייס והלכנו לבר מצווה ואנחנו היינו היחידים מהמשפחה, כי אין לו מישהו אחר. ואנחנו כן שומרים איתו על קשר.

בוני באה גם?

דרך אגב, הרבה מההצלחה של הטיפול היה - - - הם התחילו עם קאלי, הכלבה שיצאה לפנסיה, והמשיכו עם בוני.

גם כלבים יוצאים לפנסיה?

פנינה היא המטפלת באמנות מאז הקמת המרכז. יש פה שתי דמויות שמלוות את המרכז מהקמתו, אסתר אם הבית ופנינה, המטפלת באמנות, שהחזיקה ככה גם תקופות אחרות.

התקלנו אותך.

14 שנה פה. אני זוכרת שהגיעו המטופלים הראשונים, המשפחה הראשונה. אני חושבת על איזה דרך המרכז הזה עבר.

התחלת לספר על המשפחה הראשונה.

המשפחה הראשונה היו זוג הורים לשלוש בנות ואנחנו עוד אף פעם לא טיפלנו, כולנו היינו מוכנים, ישבנו פה, אני זוכרת, ישבנו בשורה וחיכינו שהם ייכנסו והיינו כל כך נרגשים. לא ידענו בכלל מה זה הדבר הזה, מה אנחנו הולכים לעשות כאן ומאז עברנו הרבה דרך. הרבה הרבה דרך.

מה אני אגיד? זו עבודת שליחות, פשוט מאוד, כי הורות זה הדבר הכי הכי זמין, קיים אצל כולם. אנחנו מקבלים משפחות לא פשוטות ולפעמים אנחנו צריכים לייצר תקווה מאין ולפעמים זה נראה באמת ללא - - - כאילו מאיפה מתחילים ומאיפה מוציאים שביב של תקווה ואנחנו בעצם צריכים להמציא אותה כל פעם מחדש.

עומר, רצית להגיד משהו.

כן, שאלתם לגבי אתגרים. עוד פעם על מספרים בעיר הזאת, בסופו של דבר הם קטנים, שזה מה שמדהים. פעוטות בסיכון, אנחנו מדברים על מעל ל-600 פעוטות בסיכון בשנה, שמתוכם 450 בערך במעונות ועוד 160 בתוך המעונות הרב תכליתיים. עוד פעם, בעיר גדולה כמו אשדוד רק 160, בדיוק. מצד אחד זה לא נשמע הרבה, מצד שני זה רק 160 ברב תכליתי. אנחנו מדברים על מעל 600 ילדים במועדוניות ומסגרות יום לימודים ארוך טיפוליות. יש את מיל"ה, יש תכניות של החינוך, אנחנו קוראים להם סדרות של מסגרות טיפוליות, שעוד פעם, בעיר כמו אשדוד זה רק 600. יש לנו תכנית רצף של בעיות התנהגות שזה 12 ילדים, מסגרת שהיא מסגרת - - -

באמת? בתוך מערכת החינוך? 12 ילדים?

זה רק מראה, הצורך קיים, אין לנו תקציב, הקמנו אחד.

זה אחרי צהריים.

זה אחרי צהריים, במסגרות של הרווחה, זה לא בבוקר.

אם אנחנו מדברים על הקיץ, הנושא של תכניות מוגנות קיץ, אנחנו מדברים על בערך 1,500 ילדים מגיל הרך ועד סוף יסודי, שנמצאים בתוך תכניות הקיץ, בעיקר של החברה העירונית. מתוך זה בערך שני שליש זה המגזר הכללי ובערך שליש זה המגזר החרדי. בכלל בגדול אנחנו במגזר החרדי בתהליך של שבע- שמונה שנים של היכרות וכניסה, אבל במיוחד בארבע השנים האחרונות, של הרחבת המענים בתוך המגזר החרדי. על פניו זה נשמע אולי הרבה 1,500, במגזר הכללי זה בערך כל ילד חמישי שמקבל סבסוד.

מדברים על מחאת הקייטנות, אצלנו משלמים 100 שקל. אנחנו כשירותים חברתיים מממנים חלק והחברה העירונית חלק וההורה עצמו משלם רק 100 שקל לילד.

זה על הילדים שבסיכון, אתם מדברים על חתך - - -

בדיוק, כאשר ברור שזה סוג של משפך. אם אנחנו מדברים על מחזור ב', כי הרי בסופו של דבר ב-25 או ב-26.7 לא נגמר הסיכון, בכל זאת הרוב זה למחזורים הראשונים, גם במחזור שני, שהוא נמשך עד אמצע אוגוסט יש לנו בדרך כלל עוד סדר גודל של בין 60 ל-70 בכל קיץ ויש לנו בין 20 ל-30 שאלה ילדים, רובם בגיל הרך, אבל לא רק, שגם באוגוסט - - - אלה קצה הרצף.

שנשארים במסגרות האלה גם למחזור השני?

גם הרב תכליתיים, בסביבות ה-10-12 באוגוסט מסתיימים ואנחנו מדברים על סדר גודל של בין 20 ל-30 שאנחנו נמצא להם פתרון. אם זה אומנה זמנית לתקופה הזאת, אם זה סומכת שתהיה בבית, לא שעתיים, רק בבוקר, אלא שתהיה יחידות זמן.

כי הסיכון לא הסתיים.

בדיוק, זה לא סיכון, זה סכנה. אז אני אומר, כל הקיץ עבור כל הילדים האלה זו סכנה. אם הם כל השנה בסיכון, הקיץ היא התקופה, לא נעים להגיד, המאוד מאוד רגישה.

דיברנו על העסקת בני נוער וראית שדיברתי עם עומר ואורן, אמרנו שהתקבלה כאן החלטה, שהיא באמת החלטה חברתית. לפני שלוש שנים היה 'צוק איתן', אז אמנם קיבלנו את האוקיי מראש העיר והמנכ"ל לקבל שני חופים לבני הנוער בסיכון שלנו, על מנת שישכירו כיסאות ושמשיות. אז ב'צוק איתן' קנינו כיסאות ושמשיות, העירייה קנתה ויש לנו תמונות שרואים את הסקאדים על הכיסאות והשמשיות שקנינו, כי לא הצלחנו להפעיל את המיזם.

בשנה שעברה הפעלנו את המיזם וגם השנה, אני אראה לך את הסרט של בני הנוער שלנו, שעשינו כאן בעיר, שמראה - - - ותיכף אני אספר לך מה ההבדל של מה שקורה השנה. (סרטון). זה בני הנוער שלנו, עם הכוחות של העיר. ב-700 שקלים הסרטנו את הסרט הזה, הוא הפך ויראלי, כמו שהצעירים אומרים, ולמעשה כל העיר מחבקת את זה.

אז מה שאני אספר לכם, מזל ואלכס ואורן, שנכנס כרגע, שראש העיר קיבל החלטה שאחננו משכירים שמשיה, כיסא ושולחן, כל אחד מהם ב-2 שקלים לתושבי העיר, תושבי חוץ ב-5 שקלים כל אחד מהם, והמזנון הפך להיות בכלל חברתי, כך שמשפחה שתגיע בעיר אשדוד, וגם אם היא לא מהעיר אשדוד, היא יכולה להשכיר כיסא, שמשיה, שולחן וארטיק בפחות מ-10 שקלים. המשמעות היא משמעות חברתית אמיתית, גם לתושבי העיר וגם למי שהוא לא תושב העיר. הסרט הזה יתוקן, כי זה סרט משנה שעברה, ההחלטה התקבלה היום על ידי ראש העיר.

הם ילדים מדהימים. הם עושים את הסרטון, בלי שום ספק.

הם מדהימים.

אגב, זה קריטי לילדים שבאים לחופשה מהפנימייה ואין להם תעסוקה והתכנית הזאת בדיוק בול עליהם.

לגמרי.

מדהים, ובים.

אז גם בים וגם חם להם, אז אם חם להם והם עובדים קשה אז הם משתוללים פחות. אמרנו, חד משמעית, הרגשנו שהעסקת בני נוער, לפחות זה מה שמפקד התחנה כאן אמר לנו, הורידה את רמת הוונדליזם בעיר. דברים נוספים שרצינו להגיד ולחדד. אורן, העסקת בני נוער.

בעיקרון החברה העירונית, חוץ מהקייטנות, חוץ מהגיל הרך שדיברנו בחלק הראשון שלנו, אנחנו אמונים גם על הנושא של הקייטנות, הנושא של החוגים, הנושא של העסקת בני נוער וגם על הנושא של כל הבילוי והפנאי בחופשים. אז אני לא יודע אם נתנו לך פה את הסקירה - - -

טרם.

אז עשו איזה שהוא סקר עם בני הנוער לגבי אילו האמנים שהם רוצים לראות ומה מעניין אותם מבחינת הבילוי שלהם ואנחנו הגענו לאיזה שהיא תכנית, שבמסגרת התכנית הזאת אנחנו מנגישים פעילויות תרבות, מופעים וסטנד אפ וכדומה לבני הנוער במחיר מאוד סמלי של 10 שקלים במהלך כל הקיץ. אנחנו מדברים על שמונה מופעים, או שמונה פעילויות, מסיבות בריכה וכדומה, כמובן זה נעשה באמצעות תחום הנוער וגם מועצת הנוער, זה החלק הראשון.

חוץ מזה, מה שאנחנו עוד עושים, זה הנושא של מה שדיברה פה רונית, העסקת בני הנוער. בשנה שעברה החברה העירונית וגם הרווחה הגיעו לסדר גודל של לדעתי 800 בני נוער שעבדו. בשבוע שעבר, ב-23 בחודש, היה יריד תעסוקה לבני הנוער, אבל הפעם הזו לא רק הגופים העירוניים השתתפו, אלא זה גם פתח את כל המעסיקים הפרטיים, הם יצרו איזה שהוא דוכן והם הצליחו לרשום את כל המעוניינים לעבוד, מעל 1,000 בני נוער. אני מניח שמתוכם אנחנו נעקוב אחרי ההשמה שלהם, זו תכנית כזאת.

גם תעקבו ששומרים על הזכויות שלהם. זאת פלטפורמה מצוינת גם לשלוט במה קורה שם אחר כך.

מבחינת הזכויות בגופים העירוניים זאת לא הבעיה, מכיוון שקבענו 25 שקלים ואנחנו רצים עם זה קדימה. בגופים הפרטיים, אחד מהדוכנים שהיה שם זה היה הנוער העובד והלומד והם חילקו עלון עם כל הזכויות. היה כנס מאוד מאוד גדול ומרשים, זאת פעם ראשונה שעושים את זה בסדר הגודל הזה. בחברה העירונית, כל נושא הקייטנות, מועסקים גם בני נוער - - -

כולל בית ספר של הקיץ.

בוא נלך על הקונבנציונלי. הקונבנציונלי זה מה שאנחנו גדלנו, זה הקייטנות החברתיות. בקייטנות החברתיות בני הנוער מועסקים מלא.

מד"צים, מש"צים וכאלה?

כן, ממש ככה.

כל מי שיש לו תעודה, זה על מלא. בקייטנה של החופש הגדול, שזה כיתות א'-ב', שם כוח ההדרכה מורכב משניים, או מורות מוסמכות, או פרחי הוראה. ההחלטה העירונית זה 50% מורות ו-50% פרחי הוראה ומד"צים, זאת אומרת אין מצב שבו יהיה פחות מ-50% כוח ההוראה של בני נוער, שזה מאוד משמעותי. בשנה שעברה זה קצת קרטע, אבל - - -

כי משרד החינוך הגביל את זה ועכשיו הוא פתח עוד קצת ובאמת הרבה מקומות וולונטרית הרחיבו את זה.

משרד החינוך נתן 20% ואנחנו הלכנו על 50%. 50% מכוח ההדרכה הוא כוח של נערים. מה שאנחנו חושבים, שזה יגדיל את הנוער להעסקה של סדר גודל של בערך 1,000 בני נוער, שזה פנטסטי.

כמו שאמרה לך רונית, שקיבלנו מהצד של המשטרה, ראינו שהוונדליזם והתלונות היו פחותות ביחס לשנים עברו, כך שמבחינה זו נוער מועסק לא מעסיק, אתם מכירים את המשוואה הזו, זה בא לידי ביטוי.

אני חטפתי עליה לפני כמה חודשים בכנסת, 'זו עבדות להעסיק בני נוער', אבל אני לגמרי איתכם. אני נאבקת על ה - - -

אז את יכולה לשלוח אותם אלינו.

תיתני את הדוגמה של אשדוד. האמת שהנתונים מוכחים, מספרית. אנחנו יכולים להביא לך את הנתונים על ונדליזם, על אלכוהול, על שפיכה, על הכול.

זה הכול, אבל צריך מסגרות.

בנושא של קייטנות, בקייטנות זו פריצת דרך ברמה הארצית. ראש העיר החליט באופן חד משמעי שהוא הולך להנגיש את הקייטנות להורים, ברמה של המחיר. אם המחיר ליום שלם, משעה שבע וחצי עד ארבע וחצי, המחיר הרגיל, בשנה שעברה היה 1,500 שקל, השנה הוא השקיע המון משאבים על מנת שהמחיר יהיה 950 שקלים. יום ארוך.

אתה עושה קייטנה ב-950 שקלים, משבע וחצי עד ארבע וחצי?

כאשר ילדי רווחה, ילדים שמוכרים לרווחה, משלמים 100 שקלים לחלק הראשון של היום ואם הם רוצים יום שלם עוד 150, זאת אומרת הם משלמים 250 שקלים ליום מלא.

אנחנו מסבסדים את זה ביחד עם משרד הרווחה.

זה לארבעה שבועות, זה לגיל הרך. ארבעה שבועות, לא שלושה שבועות. זה ברמה הזאת. על מנת שנבין קצת במספרים, אז בשנה שעברה, אם בשנה שעברה היינו 2,300 ילדים שנרשמו לקייטנה, אני מדבר עד גיל 6, היום אנחנו עומדים על סדר גודל של 2,600. אנחנו יודעים עד השבוע האחרון, השבוע הזה גם עוד יירשמו לנו ואנחנו עכשיו בלחצים, לא יודע אם שמעתם אותי צועק קצת בחוץ.

טוב שלא שמענו.

לא שמעתם, אז יש לנו קצת בעיות בשביל לגייס עובדים, לא פשוט, אבל אני מקווה שאנחנו נעמוד במשימה.

אתם מעסיקים את הסייעות של הרשות?

אנחנו מעסיקים את הסייעות של הרשות במסגרת - - -

אתם יודעים שיש לכם זכות.

נכון, זה בדיוק מה ש - - -

יש לכם זכות, תעמדו על זה, כי ראשי רשויות אחר כך בוכים שאין להם כסף, יש להם כסף, לפי חוקי התקשי"ר, הם ממילא מקבלים שכר על זה, הן אמורות לעבוד, אם לא בגן, אז במקום אחר בעירייה, מיותר לבזבז אותם במקום אחר.

בדיוק כך, אנחנו עובדים בדיוק לפי החוקה.

אני עשיתי את זה בקרית שמונה הרבה שנים.

אז אנחנו עובדים לפי החוקה וזה בדיוק מה שאנחנו השנה הולכים לעשות. גם בשנה שעברה עשינו את זה, השנה ביתר שאת. זה מהבחינה של הקייטנות לגנים. הקייטנות של החופש הגדול, רק א'-ב'. ב-א'-ב' המחיר הוא 300 שקלים, לפי האשכול הסוציו אקונומי, ואנחנו מסבסדים שמי שילדי רווחה, כמו רונית, הם ישלמו 100 שקלים במקום 300.

את מבינה? 'כמו רונית'? רונית – רווחה. בסדר.

אין מה לעשות.

נכון, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. מינהל החינוך, מינהל הרווחה והחברה העירונית זה חד הם. לגבי קייטנות חברתיות, ג'-ו', שלושה שבועות. קודם כל המחירים, שלושה שבועות זה 750 שקלים היה לפני ההורדה של ראש העיר, ראש העיר הוריד את זה ל-650 שקלים.

היום הם משלמים על שלושה שבועות 650 שקלים, ג' עד ו'?

כן. קייטנה חברתית משעה שמונה עד ארבע.

זה פנטסטי.

היא בהלם. זה בסדר, את יכולה להגיד שאת בהלם.

אני מאושרת, לא בהלם. זה רק מוכיח שאפשר.

זה אפשרי, כי זו עיר גדולה.

הפעם הזו גם הוספנו להם שלוש הצגות של ערוץ הילדים. כלומר אפילו שהורדנו את המחיר אנחנו הוספנו עוד קצת.

אני יודעת שאפשר, רק נלחמים כל הזמן. אני יודעת גם שזה קשה.

אנחנו לא קוסמים, זה קשה.

אבל זה אפשרי. אם היינו פה בשביל מה שקל אז אנחנו לא שווים הרבה, אנחנו פה בשביל להצליח במקומות שקשה.

נכון.

ברשות המקומית. סליחה שאני אומרת את זה, אבל פשוט זו התחושה של מי ש - - -

זה התפקיד שלנו. או לפחות שלי, של טלי, של החבר'ה שלנו. זה התפקיד שלנו, לעשות את הכי טוב ולהתייעל, במינימום תשומות.

אני יכול לומר לך, רק בקייטנות החברתיות, נכון לעכשיו יש לנו עלייה של בערך 300 ילדים, אבל עדיין אין את הפיק הגדול. הפיק הגדול יבוא עכשיו, כל ה - - -

כן, אנשים מחכים לרגע האחרון.

אז אני מניח שגם פה הוא ייתן את אותותיו. שאלת אותנו לגבי אתגרים, מה מאתגר אותנו, אז לפחות אותי מאתגר ברמה של שיתוף הפעולה עם הרווחה וחבל - - - אני שאלתי אותו לגבי מועדוניות. אנחנו חייבים לפתוח עוד מועדוניות לילדים ואנחנו מבינים שאין תקציב לטובת הסיפור הזה. אומר גם איציק שבכלל יש מגמה לצמצם אותם עוד קצת.

את המועדוניות של הרווחה?

כן. עד עכשיו יש כאן כמה מועדוניות שהן כמו צהרונים. אנחנו רוצים שיותר ילדים בסיכון עם בעיות יותר קשות יקבלו את הטיפול הזה. לכן צריך לעשות סדר עדיפות. הכוונה שלנו היא שהמועדוניות יהיו הרבה יותר טיפוליות ו - - -

איציק, אין לך תקציב למועדוניות טיפוליות, למה אתה מספר את כל הסיפור? הסיפור הוא לא רלוונטי. אם יהיה תקציב המועדונית תהיה גם עם עובדים סוציאליים, גם עם הצוותים שאנחנו מדברים עליהם, אני לא אצטרך להוזיל חלק מהמועדוניות אבל עדיין להגן על הילדים. על זה אין בינינו חילוקי דעות, אני יודעת, לכן אני אומרת - - -

אני יכול להגיד לך משפט אחד? שאני השגריר שלכם - - -

אבל, איציק, אז מותר לך להגיד שבאני מאמין המקצועי אנחנו מאמינים שבעיר כמו אשדוד צריך להיות תקצוב יותר הגון למסגרות בתוך הקהילה.

אי אפשר שרק 100 ילדים יקבלו תקצוב.

זה לא הגיוני.

רק 100 ילדים - - -

מתוך 10,000 ילדים בסיכון.

משרד הרווחה, כשהוא בא למחוז, אני אמרתי לו, בלי בושה, הוא צריך לבוא אלינו עוד שבועיים עוד פעם, שהקריטריונים שהמשרד מתווה הם לא תמיד מעוגנים במציאות, נקודה.

יש מועדוניות משותפות, חינוך ורווחה, יש ארבע כאלה בעיר, 60 ילדים.

עוד אתגר, אני לא הכנתי את טלי, ראש התחום של הגיל הרך, זה בנושא של הסייעות. אני יודע שיש, גם במגזר הפרטי, דרך ויצ"ו, נעמ"ת וכדומה, הם לא מצליחים לגייס סייעות לאור המחיר שהם נותנים להם, כי המחיר הוא נמוך.

אתה מדבר על לידה עד 3.

נכון. ברגע שהמחיר הוא נמוך אז אתה יכול לשלם איקס כסף לאותן סייעות. ברגע שאתה יכול לשלם רק איקס כסף ולא מספיק אז אתה לא מצליח לגייס, ואם אתה מגייס אתה לא מגייס את הבנות היותר טובות, נקרא לזה בלשון המעטה. זה קשה, זה מורכב, אבל זה משחק סכום אפס, זה או שמתקצבים - - -

זה הביצה והתרנגולת. כמה אתם משלמים לסייעת?

אנחנו היום משלמים לפי, נקרא לזה חוקת העבודה בסייעת בעירייה. אנחנו משלמים בדיוק לפי הסייעת בעירייה, שזה גם לא משהו, הבעיה היא שאתה לא מצליח לגייס, איך שתהפוך את זה.

לנו יש במשרד הרווחה תכנית יפהפייה של שילוב ילדים חריגים למעונות יום ולמשפחתונים. יש ילדים שיש להם מחלות, יש ילדים עם תסמונת דאון, אנחנו מאוד רוצים לעודד אותם להיכנס למסגרות רגילות ואני אחראי על הוועדה במשרד, אנחנו מאשרים סייעות למעונות ולמשפחתונים. אלא מה? נגיד משלמים לכל חברה 50 שקל, חצי מזה לוקחת החברה, זאת אומרת העלות של החברה שמעסיקה את הסייעות, זה גם ביטוח וכו' וכו', הם לוקחים 50%.

למה אתם מעסיקים דרך חברות?

זו הבניה בעייתית של משרד הרווחה, לא שלנו.

תציפו את זה. זה כמו הסיפור עם מרמנט, אומרים שתקציבי החינוך בשמים, ברור שהם בשמים, אלה לוקחים 70% והחינוך מקבל 30%.

אצלנו אין דבר כזה. אצלנו, לפחות בחברה העירונית, זה לא קיים, כי אנחנו גוף עירוני, אם אנחנו לוקחים תקורות אז זה תקורות של 5%, לא מעבר.

מה אני אעשה? לפעמים אני מאשר להם שעות משמותר לי.

אלה האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם, אבל אני רוצה לומר שהעיר אשדוד וראש העיר מוביל את העסק בצורה ששלושת המינהלים, גם מינהל רווחה, מינהל חינוך והחברה העירונית, שנותנים את הפתרונות, הם נותנים פתרונות שהם יוצאי דופן, אין כמעט לזה אח ורע במדינה.

הוא ראש עיר כבר שבע שנים, קדנציה שנייה שלו.

כן, קדנציה שנייה שלו. אני יכול לומר עוד דבר אחד, שהוא חוזקה גם בתוך החברה וגם, אני חושב, בתוך העיר, זה שהנוער שלנו הוא נוער מאוד פעיל, כלומר זה נוער פעיל ברמה של לא רק מועצת נוער, אפשר לראות את זה גם ברמה של השתתפות בחוגים, גם אחוזי המתנדבים, אפשר לראות את זה באחוזי המשתתפים בתנועות הנוער ובארגוני הנוער. כלומר הנוער פה בעיר מאוד פעיל ואנחנו מאוד משתפים אותם כי אנחנו רוצים שאנחנו נדבר איתם באותה שפה. לכן הם גם חלק מהשולחן העגול של הנוער והם גם חלק מקבלת ההחלטות. פורום מנכ"ל שמדבר על הנוער, יש פה את יושב ראש מועצת הנוער, מנחה, ראש תחום הנוער, מזל. זאת אומרת שאנחנו מדברים איתם באותה - - -

משתדלים.

כן, משתדלים, לא מה שהיה לפני כן, שהיינו מתנתקים, הדור של ההורים יודע מה טוב לילדים.

כן, מדברים עליהם במקום לדבר איתם.

כן, בדיוק, אז אנחנו מדברים איתם. זה מאוד חשוב לדעת גם את החוזקה הזו.

הם נבחרים לפי צבע העיניים? איך זה עובד?

לא, יש את רון, הוא מאזן אותנו.

יש הכול.

אנחנו נוסיף כמה מילים מנקודת המבט של הנוער.

אני המזכ"לית, אני מחליפה את טלי, היו"ר, היא לא יכלה היום להגיע. מבחינת הנוער, במועצה לפחות אנחנו מנסים כמה שיותר, כך שכל הנוער ייוצג, אם זה מתנועות נוער, אם זה מארגונים, אם זה מבתי הספר. הוזכר לפני זה יריד התעסוקה שעשינו יחד עם העירייה בשבוע שעבר, הגיעו אליו באמת כמעט כ-1,000 בני נוער, הנושא כבר הוזכר, לא צריך לדבר על זה.

כל אירועי הקיץ שעבדנו עליהם, השקענו בסקר והפצנו וחיפשנו כמה שיותר תשובות מבני נוער בשביל להבין מה הם רוצים, מה הם מחפשים, גם בשביל עבודות - - -

סליחה שאני נכנס באמצע. אני חושב שהייתה שנה ראשונה שבה הנוער, משימת ההוכחה הייתה עליו, להביא את צרכי ומאוויי הנוער לשולחן מקבלי ההחלטות והם עשו את זה גם בפעם הראשונה וגם בפעמים הבאות טוב מאוד וזה באמת נתן תחושה שכשהנוער מצביע מה כדאי ועושים את זה אז מרגישים את ההצלחה.

באשדוד אנחנו מרגישים דלתות פתוחות. יריד התעסוקה, שעמדו סביב היו"רית שלנו כל מנהלי המחלקות ושאלו אותה 'מה עוד צריך לשפר?' זה היה מחזה שהיה כיף לראות.

בעניין התעסוקה, אני חושב שאשדוד פותחת פה שיאים, בעיקר ברמת ההעסקה העירונית וגם משרד התעשייה ומסחר שהביא מעסיקים פרטיים. כן יש בעיה ארצית של העסקת נוער, הביקוש הרבה יותר גדול מהיצע בכל מובן ובכל דרך ואנחנו בכל קיץ נשארים עם כמויות בני נוער, ורואים את זה גם בערים אחרות, שכמויות מאוד גדולות של בני נוער לא מצליחים למצוא תעסוקה. אנחנו מנסים ברמה הארצית לפתח איזה משהו, אולי איזה שהוא תו תקן להעסקת בני נוער שיקדם את זה ולא ימנע ממעסיקים.

ליזה פה הזכירה ייצוג, אנחנו לא מייצגים רק על פי תקנון של מועצות התלמידים והנוער, אנחנו אוספים נציגויות מבית רשת, תכנית לשילוב נוער עם מוגבלויות לחברה, לק"ש, לקויי שמיעה, ומכל המרכזים האפשריים וגם נוער בסיכון, ואנחנו תמיד מחפשים אתגרים. כרגע, בגלל ההיענות הגדולה בקיץ, גם של העירייה וגם של הנוער, אנחנו חושבים שצריך להמשיך את זה לא רק בקיץ, אלא גם בהמשך, וגם מרכזים שהם רק לנוער ולא רק עם אמא ואבא, אנחנו הולכים להיכנס בזה חזק השנה.

אתם למעשה מדברים על מופעים וההתארגנות שלכם לקיץ, אבל מעבר לזה יש פעילות נוער נוספת?

מטורפת. אנחנו מיוצגים הרי גם מתנועות נוער, חוץ מהתיכונים אנחנו מיוצגים גם דרך תנועות הנוער וארגוני הנוער. כלומר עצם העובדה שיש לנו פה תנועות מאוד גדולות, אנחנו לא לוקחים שלושה נציגים מתנועת הצופים, אלא אנחנו צריכים לקחת מכל שבט שלושה נציגים בגלל שהשטח הוא מאוד מאוד גדול.

כמה בני נוער שותפים בתנועות וארגוני נוער?

נראה לי שמזל תענה על זה.

28.5%.

מסך כל בני הנוער בעיר?

בעיר, מכיתה ד' עד כיתה ט'.

שוב, אורן, צריך לעשות הפרדה בין מגזר כללי למגזר החרדי, ששם יש השתתפות של בני נוער - - - חשוב לחדד את זה. בקרב המגזר החרדי, זה לא שלא מתקיימת פעילות נוער ופעילות בכלל, אבל - - -

כן, אבל יש להם את המסגרות שלהם.

זה מסגרות שלהם והתייחסות אחרת וזה משהו אחר. חלק בישיבה קטנה וישיבה גדולה, זו תרבות אחרת וגם אליה אנחנו מתחברים.

קודם כל אני יושבת ומתענגת רק מלשמוע את החבר'ה, כי אלכס בעצמו הוא בוגר מועצת נוער, כשאני הייתי המדריכה.

אני אגיד באמת לשבחה של העיר הזאת זה שיתוף פעולה חוצה משרדים וחוצה בעלי תפקידים, שעניינם של הנוער הוא עניינם של כולם. פשוט כך, כולם נרתמו להבין איך הקיץ הזה הופך להיות משמעותי לבני הנוער. זה ממפקד המשטרה ועד לאחרון המדריכים באחד מהארגונים של הנוער, כולם דואגים להעסיק את בני הנוער בקיץ ולהעסיק לא רק בשכר. כלומר לא שאנחנו רוצים בהתנדבות, אלא להעסיק אותם גם בתרבות הפנאי שלהם, כי הם הופכים את היום והלילה, אז אנחנו מנסים אפילו להנגיש פעילות בשעות הלילה, למרות שאומרים לנו שהילדים צריכים לישון בלילה, אבל הם לא, אז יש לנו את ה -- -

והם יהיו שם, איתך או בלעדייך. כשאני הייתי בכפר ורדים עשינו פעילות שקראנו לה ציפורי לילה, התחלנו את הפעילות של בני הנוער בשמונה, שנה אחר כך בתשע, עד שלוש-ארבע לפנות בוקר, כי היה ברור לנו שאם אנחנו לאנהיה איתם הם יהיו לבד.

אנחנו עושים את ציפורי לילה, הם קוראים לזה מחצלות בלילה, וגם עמותת עלם יושבת אצלנו ונותנת את המענים בשעות הלילה. אני חושבת שאשדוד היא ראש חץ שמוביל מאוד בתחום מנהיגות הנוער. מנהיגות המד"צים זה דבר שלדעתי אין לו אח ורע ברמה הארצית, שמובילה בחוסן הקהילתי שלה את הקהילה. אנחנו פועלים בחירום כמו בימי שגרה. את היית צריכה לראות את הנוער הזה, חיכינו שההורים יחתמו על זה שהנוער רשאי להתנדב בעתות מצוקה, אבל לפני שאנחנו פנינו לנוער הנוער פקד את כל המקומות והפעיל, הפעלת המקלטים, למשל, ברמה העירונית ואת כל תומך המשרדים למיניהם בהפעלת הילדים בעלי הצרכים המיוחדים.

אני חושבת שזה הזמן הראוי באמת לאמוד את תרומתם של הנוער לקהילה, לא רק כי המנכ"ל אישר לשלם להם מעל שכר המינימום. אני חושבת שזאת הייתה ההוקרה על תרומתם של הנוער בימי שגרה ובימי חול, כי במשך כל השנה הם מתנדבים. אז הזמן היחידי באמת לפרגן להם זה הקיץ.

רצף השירותים בקיץ, עוד פעם, אלפי בני נוער, כמעט כל נער רביעי בעיר הזאת יוצא למחנות קיץ של תנועות הנוער, אז במספרים הם המון, בפרופורציות זה המון. ויש גם את הנוער בסיכון או הנוער שנמצא בפארקים או נמצא ברחובות, ומזל ציינה, יש פה גם את עמותת עלם, יש פה יחידת איתור שמשלבת גורמים מסוימים בהובלה של ה - - -

את מכירה את יחידת האיתור? שמעת עליה?

יש סיירת הורים מאוד מאוד חזקה וגם מעבר לכל הפעילות הפורמלית עדיין אנחנו, לצערנו, זו המציאות, נמצאים ברחובות ובלילות, במיוחד בחודשי הקיץ.

אבל הילדים שם, אין לך בררה.

בדיוק, אבל בגלל שזו עיר גדולה ואין לנו מספיק משאבים, אז כמו שאורן אמר ומזל ציינה, אנחנו צריכים שניידת עלם, אם היא נמצאת ברובע מסוים, שיחידת האיתור תהיה ברובע אחרת וסיירת הורים ב - - -

כן, ברור.

כי אנחנו לא נצליח, אנחנו צריכים חמש ניידות עלם ועוד שתי יחידות איתור. זאת אומרת הכול אפשר להכפיל ולא נצליח לכסות את כל - - - זו בהחלט עיר ענקית, כמו שאמרת, לא הגענו לאיזה שכונה.

והים. אגב, בשנה שעברה הייתה פה תופעה שחשבנו שנסגור להם את הפארקים בשעה מסוימת, אבל בני הנוער זה כמו מים בצנרת, סליחה, הם ימצאו את המקום החלש, אז הם הלכו לכיוון הים. הבעיות בים ורמת הסיכון בים היא מטורפת, כי כניסה למים - - - בקיצור, אנחנו חייבים להיות נוכחים. אנחנו, כעולם המבוגרים, חייבים להיות נוכחים, אנחנו מוכרחים שיתוף פעולה, עוד פעם, עם כל הגורמים בעיר.

זה המפתח.

הייתם קודם ברשות העירונית להתמכרויות. אני אומר, זה שיתוף פעולה באמת של כל השירותים בעיר.

יפה, טוב לשמוע.

אפשר לתת סקירה גם מה נעשה בבריאות?

בתחום של ילדים בסיכון?

לא רק, ילדים ונוער.

מחלקת הבריאות, אילנה נמצאת במינהל לשירותים חברתיים.

אני בלחץ מראש העיר, אני מתנצלת, אילנה, תמשיכי. אני מתנצלת.

תודה רבה.

חבל שטלי ואורן הלכו, אבל אנחנו בתחום הבריאות, בהיבט של הילדים ונוער, נכנסנו בשנה שעברה לכל הנושא של תזונת ילדים, שינינו במעונות. התחלנו קודם כל עם הקייטנות, אצלנו אין קייטנת שוקו ולחמנייה, אצלנו יש ארוחות עשר בריאות.

הרסתם את כל הכיף של הקייטנה.

ממש לא. הילדים עושים את הבישולים לעצמם, שזו עוד חוויה ומשהו חדש שהילדים חוו. בני הנוער אצלנו היו שותפים לכל הנושא של שתיית מים, קמפיין שתיית מים, בני הנוער בסיכון, הם היו המובילים את כל הקמפיין שהיה לנו, אנחנו כבר שנה רביעית.

אפילו את הבקבוקים היא עטפה בתמונות של הנוער האשדודי.

כן, צילמנו נוער אשדודי ומיתגנו את כל ה - - - ואת בקבוקי המים שאנחנו מחלקים. בנוסף, פרויקט יפהפה של נוער בסיכון ונערות בסיכון שאנחנו עושים. נוער בסיכון, אנחנו הצמדנו לו מדריכי כושר. התחלנו עם נוער בסיכון, נוער בסיכון מקבל במשך חמישה חודשים מאמן כושר מעבר לשעות הלימוד, הוא בא כמעט שלוש שעות בשבוע, שעה וחצי כל פעם, ומאמן אותם. השיא הוא השתתפות שלהם במרתון ירושלים ותל אביב, מקצה של 5 קילומטרים. זה היה מרגש.

אני חייב להפריע לך. זו הייתה קבוצה של נוער חרדי. הנוער החרדי, אמרו ניתוק, אז פה במגזר החרדי הוא עוד פחות מאשר המגזר הכללי. הרבה הולכים ורצים, במגזר החרדי זה פחות. באחד האירועים האחרונים, אירועי הלילה בבאר שבע, הייתה קבוצה של הנוער החרדי, שזה מישהו, אותם שניים שהצליחו לחבור לנוער הזה, שני מורים צעירים מוכשרים בטירוף הצליחו לתת את הדרייב הזה של הכושר הגופני. עוד פעם, זה זר לגמרי לעולם שבו הם גדלו ו - - -

והם חונכים את החינוך המיוחד, את התיכוניסטים בחינוך המיוחד. הצלחנו בעקבות הפרויקט הזה, אל"ף, יש שם מקרים מאוד מיוחדים ומאוד מרגשים, אבל אנשים שהיו ממש על סף יציאה ממסגרות חינוך בכלל וכשהם שמעו על הפרויקט, בהתחלה הם היו באים רק לשעה והולכים, במשך חודשיים-שלושה, ואחר כך הם פשוט היו נשארים שעה - - - בסוף השנה מסתבר שכמה ילדים חזרו למסגרת הלימודים. זה פרויקט מדהים.

ועם הנערות בסיכון, אנחנו עושים להן סדנאות דווקא עם דוגמניות, מעין קרת וסמדר גמזי, ומתוך הפנטזיה של להיות בעולם הזוהר - - -

אני מקווה שהן לא רזות מדי, אני לא מכירה את השמות.

אנחנו עובדים איתן גם על דימוי עצמי וגם על החפצה של הגוף ובסוף התהליך אנחנו מבקשות מהן להצטלם, אנחנו עושים להם יום של צילומים, שהן בוחרות להעביר מסר. הפלא ופלא, אנחנו ממש יוצאים כל פעם מרוגשים, אף אחת מהן לא רוצה להצטלם, לא בחשוף, תמיד עם מסר שמושלמות היא לא שם המשחק. דברים מדהימים, הם עוברים תהליכים. גם עובדת סוציאלית מלווה את התהליך, דברים מדהימים.

וכמובן הנושא של התזונה, כל המשפחתונים, המועדוניות, קיבלו גם כן היבט אחר של תזונה בריאה ושינוי תזונה שהובלנו ברמה הארצית במהלך של הפיכת התזונה לתזונה מותאמת גיל וכמובן בריאה.

עכשיו אני שמה לב שרק דיברת על אוכל בריא והתחלתי לאכול. מהחרדה שלא - - -

דרך אגב, אחד הדברים שראש העיר, כשהוא התחיל את התפקיד, הוא אמר שבישיבות יהיו רק פירות וירקות, בלי בורקסים ובלי קרואסנים.

בורקסים אולי לא צריך, מיותר וזה, אבל אני כל הזמן אומרת שחייבים בשיח הזה גם לשמור על איזה שהוא איזון, כי נראה לי שכל העולם עכשיו הולך עם הטרנד הזה של אוכל בריא והתנזרות מכל מיני, אז אני אומרת בסופו של דבר השיח המתנזר הזה - - -

זה לא מתנזר, זה מאוזן.

כן, ללמד את הילדים שאפשר מהכול ואפשר במינונים הנכונים וזה בסדר לטעום פעם ככה.

את צודקת, אבל גם במועדוניות שלנו, או בחברה העירונית, בעבר היה אוכל תעשייתי, היה את השניצלים המוכנים וכו', אז היום הכול בבישול ביתי. יש שניצלים, רק לא השניצל התעשייתי.

לא, זה אין שאלה שצריך לעשות שינוי במרכיבי המזון וכו', אבל כל השיח של תכניסו לבתי ספר רק גבינה 9%, שבעיניי דווקא ה-9% לא בריא, גבינה צהובה, כל הפלסטיקים האלה, אני לא מבינה למה הילדים שלנו צריכים, אני כן הייתי מכניסה גבינה כמו שצריך. אלה דברים שאני לא הייתי מקצינה עד כדי כך. זאת אומרת צריך לחנך את הילדים לצרוך נכון את מה שהעולם מציע.

דיברת על זכויות הילדים המועסקים. אנחנו מעבירים את הסדנה של ג'וב בטוח, שזה גם מדבר על זכויות ובטיחות ילדים.

איפה אתם מעבירים?

בתיכונים. אנחנו מקבלים שיתוף פעולה מביטוח לאומי ואנחנו עושים את זה במיוחד במגזרים חלשים, שאנחנו יודעים שגם יכולה להיות - - -

כולם צריכים לקבל את זה. לפי ההנחיה של הוועדה לזכויות הילד גם - - -

משפט סיכום שלך להיום, כמה משפטים על החוויה הבלתי אמצעית.

קודם כל כמו שאתם רואים אני עדיין מתפעלת מהכול, מעכלת את הממדים לצד כל התכניות והשלווה שיש מצד כל הגורמים שפגשנו, ממש מהרגע הראשון שנכנסנו ועד עכשיו, כולם מאוד שלווים, המספרים מפוצצים, אבל הכול פה נעשה בצורה מאוד רגועה ומקצועית ואני מוכרחה לומר שמאוד מאוד מאוד התרשמתי. לא סתם אמרתי שזה עושה חשק לבוא ולהיות חלק מהמקום הנפלא הזה.

ביקשתי אתגרים, ניסיתי בכוח, ברור לי שאתם מתמודדים עם אתגרים ביום יום, אבל עושה רושם שלצד זה אתם גם יודעים למצוא את הפתרונות, גם כשמאוד מאוד קשה.

העניין של המועדוניות, זרקו את זה פה לחלל האוויר, יצרו איזה שיח, אני אלמד את מה שקורה כאן. דיברתי גם עם רונית צור ואנחנו נראה, איפה שאפשר לסייע ולקדם משהו אז אנחנו בהחלט נעשה את זה בשמחה.

אני חושבת שלא יכולנו להגיע למקום יותר מתאים בנקודת הזמן הזו, לנוכח העבודה שאתם עושים, עם הנוער בכלל, זה נושא שבוועדה לזכויות הילד אנחנו דנים בו כבר מינואר. אמרה פה אחת הבנות באחד הסיורים, 'אנחנו לא מחכים לרגע האחרון, אנחנו מטפלים בדברים כבר מחודש מרץ כדי שנהיה ערוכים'. כל כך אהבתי את זה, כי גם אנחנו ישבנו בוועדה, זה היה יום שלג, כולם היו בהיסטריית השלג של ירושלים, בסוף לא ירד, אבל כולם היו באווירה ואנחנו ישבנו ודיברנו על הקיץ, כי היה לנו ברור שאם לא נתחיל לעבוד שם אז אנחנו לא נצליח להגיע למה שאנחנו רוצים לנקודת הזמן הזו, ולבוא ולשמוע שגם העירייה מתגייסת וגם אתם מיינדד לנושא וגם יריד התעסוקה וגם ההפצה של זכויות הנוער העובד, אני חושבת שכל זה פשוט פנטסטי וסוגר לי איזה שהוא מעגל של החודשים האחרונים.

אין לי הרבה מה להגיד חוץ משאם תיזכרו אחרי הביקור במשהו שאתם זקוקים לנו, אז אנחנו עדיין כאן בשבילכם ויש לכם דלת פתוחה לחלוטין. אני יוצאת נפעמת, באמת, זה תענוג של סיור, לבוא ולהתמוגג ולנסוע אחר כך בנחת.

אני מרגישה פספוס שלא עשינו סיור קטן גם בטיפת חלב, את כבר כאן, יש לנו טיפות חלב מדהימות.

הבטיחה לי, ראש מינהל הגיל הרך, סיגל, היא הבטיחה לי ביקור נוסף. היא אמרה 'לא ידעתי שאתם באים, צריך פה יום שלם', אז מי שרוצה אותי לביקור הבא, כי אני אבוא בשמחה, תסמנו ואני אבוא ממש בשמחה רבה. באמת. תענוג להיות כאן. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:30.