הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 99

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ו (12 ביולי 2016), שעה 10:00

1. חסמים בפני זכות הנשים בדיור - מעקב

2. הטרדות מיניות בדיור הציבורי

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

אורלי לוי

דב חנין

דוד ביטן

רונן כהן - סמנכ"ל אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

יובל טלר - רפרנט שיכון באגף תקציבים, משרד האוצר

מלי אורגד - מפקחת ארצית נפגעות תקיפה מינית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רות מנע - סגנית מנהל המינהל לסיוע בדיור

בתיה כהן - מנהלת תחום אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח הלאומי

כרמן אלמקייס עמוס - פעילה, פורום הדיור הציבורי

ראובן קפלן - מנהל כללי, חברת עמידר

יצחק לקס - יו"ר, חברת עמידר

מילה רוזין - עוזרת יו"ר, חברת עמידר

אביבה קיבנסון - מנהלת לשכת מנכ"ל, חברת עמידר

מיטל נצר - מנהלת לשכת יו"ר, חברת עמידר

הגר שרן - מזכירה, חברת עמידר

בקי כהן קשת - עו"ד, רבנים למען זכויות אדם

רן מלמד - סמנכ"ל, עמותת ידיד

שני רבינוביץ' - עו"ד, עמותת ידיד

רחל אלרואי - מנהלת אגף נכסים עמיגור, חברות משכנות

אסתר חן-זקן - פעילה, המעברה

יוסי ממן - פעיל, המעברה

דוד קשני - יו"ר, פורום הדיור הציבורי

אתי אגיסון - פעילה, פורום הדיור הציבורי

ברכה קורי - פעילה, פורום הדיור הציבורי

זיו אליעזר - פעיל, פורום הדיור הציבורי

יפעת ביטון - ד"ר, פעילה, פורום הדיור הציבורי

נטלי גבאי - פעילה, פורום הדיור הציבורי

עדן אברהם - פעילה, פורום הדיור הציבורי

רבקה כהן-בנלולו - פעילה, פורום הדיור הציבורי

שירה איתן - מנהלת תחום צדק חברתי, שתי"ל

יפעת בלפר - עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

ורדה חורש - מנהלת הרווחה, עיריית ת"א

נועה שובל - עו"ס בעיריית ת"א, עיריות ומועצות מקומיות

עירית אורן - עו"ס בעיריית ת"א, עיריות ומועצות מקומיות

תמר בלונדר - עו"ס בעיריית ת"א, עיריות ומועצות מקומיות

אביבה מרדכי - פעילה, עיריית ת"א

אושרת שוקרון - פעילה, עיריית ת"א

לואיז סמרקורן - פעילה, עיריית ת"א

ליאת יום טוב - פעילה, עיריית ת"א

עליזה קמבסיס - פעילה, עיריית ת"א

איריס אסרף - אורחת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת מימון

דלית אזולאי

אביבה תמם, חבר המתרגמים

1. חסמים בפני זכות הנשים בדיור

2. הטרדות מיניות בדיור הציבורי

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-12 ביולי 2016. הישיבה מתקיימת גם לציון המיוחד ליום הדיור שיזמה אותו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס עם קבוצה של חברי כנסת, חבר הכנסת אילן גלאון, דב חנין, סתיו שפיר, איציק שמולי, אלי כהן ועמר בר לב. אני חושבת שזאת יוזמה מבורכת. אני מברכת אותך, חברת הכנסת, אורלי, אני יודעת עד כמה הנושאים האלה קרובים ללבך ואת תמיד עוקבת אחרי המתרחש.

הדיון היום, למרות שהוא לציון היום המיוחד, הוא גם המשך לישיבה קודמת שקיימתי בוועדה כבר בתחילת הקדנציה הזו. בישיבה הקודמת עלו הרבה נושאים, שגם הפתיעו אותנו, אבל בחלק מהנושאים גם ידענו על בעיות שמתגלגלות כבר כמה שנים ואין להן פיתרון.

אני חושבת שזה לא במקרה שברוב הישיבות שקשורות בדיור ובדיור הציבורי יש לנו קבוצה של נשים נהדרות שפעילות, שגם הן בעצמן זכאיות, או דיירות, או מחכות לדירה שלהן, ואנחנו עקבנו אחרי חלק מהמקרים, אבל אני לא יכולה להמשיך את הישיבה מבלי לציין קבוצה של נשים אמיצות, שאחת מהן היא חברתנו מיטל כהן, שלא נמצאת איתנו עכשיו בישיבה הזו, שהתחילו מאהל מחאה מול הבית של שר השיכון, גלנט. לצערי הרב, גם אני אשתמש בבמה הזו לשלוח את תנחומיי לחברתנו מיטל, שאיבדה את אבא שלה. הצעד הזה של מאהל המחאה, אנחנו לא יודעים כמה זמן הוא יימשך, אבל כולי תקווה שהוא יעזור באמת לשינוי המצב בעניין הדיור הציבורי והנשים שסובלות מלחכות ולחכות לנושא.

היום, אני יודעת שכבר התפרסמו פרסומים על מה יהיה היום ומה נציג היום, היום הדיון מיוחד גם לחסמים בפני זכות הנשים בדיור וגם מעקב בנושא הטרדות מיניות בדיור הציבורי. אני נותנת לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפתוח את הדיון, כיאה למי שיוזמת את היום הזה, ונמשיך משם. תודה.

תודה רבה לך, גבירתי יושבת הראש. זו הוועדה שפותחת את יום הדיור בכנסת. לא בכדי זה מתחיל בוועדה הזו, ואני באמת באמת מודה לך, עאידה, על כך שהנושא הזה, שהוא נושא נפיץ, שהוא נושא קשה, בעיקר כאשר מדובר על הנשים המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, על אותן נשים שנאלצות לשבור את הראש, לכתת את רגליהן, להתחנן כמו איזה - - -

דלפוניות על הפתחים.

כן, כן, אפשר לומר, אבל בשורה התחתונה אני רוצה להגיד משהו נורא פשוט, כאשר יש מצב כזה, תמיד יהיו האנשים שנמצאים בסיטואציה מסוימת שמנצלים את המצב הקיומי הזה של אותן נשים שנאלצות לראות איך להבטיח את קורת הגג מעל הראש של הילדים שלהן. ובמי אנחנו מדברים? בדרך כלל מדובר על נשים חד הוריות ללמעלה משלושה ילדים, אלה הקריטריונים לדיור ציבורי, ואם את זכאית לזה, אז גם לא בטוח שתקבלי, כי חסר דירות במלאי. ובתוך הטירוף הזה הן מתבקשות לראות איפה הזכויות שלהן, ומה מגיע להן ומה לא, ולפעמים הן נאלצות בעצמן ללכת לחפש אם יש דירה ראויה. שלא נדבר על הנשים, שהגיעו אלינו עדויות, על כך שהן מתגוררות בדירות לא ראויות, שראויות לשיפוץ מסיבי, ומישהו סוחר בהן, מה הן מוכנות לשלם, מה הן מוכנות לשלם כדי לממש את הזכות שניתנה להן על פי חוק, ומה הילדים האלו צריכים לעשות.

עכשיו, האבסורד הזה הולך וגדל, כי ברגע שאותה אישה לא מוכנה לשתף פעולה, לפחות לפי חלק מהעדויות, מתנכלים לה. עצם המחשבה שאולי, גם אם אין לזה היתכנות, הן תהיינה בידיו של מי שמנסה לנצל אותן, וברגע שהן תגדנה 'לא', הסיכוי שלהן להבטיח את קורת הגג מעל הראש של הילדים שלהן הולך וקטן, אבל יותר מכך, הסיכון לאבד את הילדים שלהן הולך וגדל.

תקשיבו, יש אבסורד במדינת ישראל, מצד אחד, נותנים לך זכאות לדיור ציבורי, מצד שני אומרים לך – אין לנו לספק לך את אותה זכאות. אבל בא משרד אחר ואומר, אם אתה לא מצליח להבטיח את קורת הגג באופן רציף מעל הראש של הילדים שלך, משרד הרווחה ייקח את הילדים, כדי להבטיח להם קורת גג. ואין זה משנה אם זה לטובת הילדים או לא לטובת הילדים, צריך את הרצף הזה. ועכשיו ב"בחירתה של סופי", במה היא תבחר? כי למדינה עולה הרבה יותר כסף, ברגע שמוציאים ילד למסגרת חוץ ביתית, זה עולה בין 7,000 ל-10,000 שקל פר ילד. אתם תסבירו לי את ההיגיון הכלכלי. בתוך העיוות המטורף הזה ישנם זאבים, הזאבים האלו מנצלים את המצב, והנשים האלו הן כמעט כמי שחסמו להן את הפה והשתיקו את קולן. הן שבויות, ושבויות במקום שאין להן יכולת לראות את האופק. עכשיו, אנחנו כחברה צריכים להגיד איך אנחנו אמורים להתנהל.

גברתי יושבת הראש, הגיע אלינו איזשהו מסמך עמדה של אחת החברות המשכנות, אולי הגדולה ביניהן. אני חייבת לספר לך סיפור, לדעתי, יש פה איזשהו ניצול ציני של החברות המשכנות, שלוקחות את הנושא של ההטרדות המיניות ובמקום לטפל באוכלוסייה המוחלשת ביותר שנפגעת מההטרדות ומההצקות האלו, משתמשים בכך, ואני אוכל לומר לך, כנגד מי שיצאו כנגד הניצול של הזכאים של הדיור הציבורי. אני יכולה לומר לך שאנשים שחשפו בפנינו את המטרה ואת הכוונה של משרד השיכון ביחד עם החברה המשכנת הגדולה ביותר למכור מאות דירות בשלהי הכנסת הקודמת, מהלך שאותו עצרנו רק בגלל שהגיע אלינו החומר הרלוונטי, דירות לעמותות, כאשר התור הוא מטורף, במחיר של 50 אלף שקל, בלי שמאי ובלי בדיקה מה הערך האמיתי. לאותם אנשים פתאום הגיעה תלונה אנונימית, למנהלי החברה, שהם אולי מטרידים אנשים. עכשיו, אותו אחד - - -

מי שחשף את הפרשייה הזו?

מי שחשף את הפרשייה הזו. יותר מכך, הביאו בודקת חיצונית, ותתקנו אותי אם לא, זה נמצא אצל מבקר המדינה, הבודקת החיצונית בדקה את הנושא, ואמרה, 'לא היה ולא נברא'. עכשיו, יבואו ויגידו לנו שהם עושים, אבל זו עדיין הייתה עילה לפיטורין, כי לא יכולים להגיד שבגלל שהם חושבים שהוא זה שחשף את החומר מפטרים אותו, למרות שהבדיקה החיצונית אמרה שלא היה ולא נברא.

אני רוצה לדעת כמה דברים, סמנכ"ל שמונה על ידי היושב ראש, כאשר הוא נחשד בהטרדה מינית, אתם יודעים מה היה שם הפתרון של החברה? פיטרו את האישה. היא העלתה פוסטים בפייסבוק, אני תיכף אפרסם לכם אותם.

כלומר, האישה הייתה עובדת של אותה - - -

פיטרו את העובדת, כן. כי הוא היה מינוי מקורב. את העיוותים האלה צריך לתקן והעיוותים האלה ייבדקו על ידי הגורמים המוסמכים. אני שואלת, מה קורה עם המטרידים שמטרידים את הנשים החלשות, מה קורה עם אלה שהמפתח לדירה נמצא בידיהם והם סוחרים בו על הדבר היחידי שהנשים עוד יש להן שליטה, שזה על הגוף שלהן. מדינה מתוקנת לא יכולה לעבור על דברים כאלו לסדר היום. אני רוצה לדעת כמה אנשים, אם וכאשר בכלל, טופלו בחשד שהטרידו זכאיות של דיור ציבורי, מה נעשה שם, איזה נהלים, איזו ביקורת אתם עושים, האם יש לכם איזשהו דף שעובר. אתם יודעים מה? בואו נדבר על תלונות אנונימיות, שיהיה מקור שבו הנשים האלו תוכלנה להעלות את התלונות שלהן בלי לחשוף את שמן. הן מאוימות, הן מפחדות והן דואגות לילדים שלהן. בתור אמא שרוצה לשרוד ולדאוג לילדים שלה, אני לא רוצה לחשוב מה קורה בשטח וכמה נשים ויתרו על כבודן כדי להציל את משפחתן. תודה.

תודה, חברת הכנסת אורלי. אני חושבת שהעלית דברים קשים ביותר, יכול להיות שהם נאמרו בטון רגוע, אבל הם דברים קשים, אם אכן הם מתקיימים. אנחנו נרצה לבדוק את זה היום ולשמוע את התשובות ולהתרשם באמת מהמצב הקיים.

אני נותנת את זכות הדיבור לכרמן אלמקייס עמוס, מפורום הדיור הציבורי, ואת הולכת גם כן להקרין את הסרטונים. בבקשה.

אני רק רוצה להגיד שאת הסרטונים עשו יחד איתי הבימאית וידי בילו, ערכה אותם שלומית כרמלי, וזה אחרי איזשהו תחקיר ארוך שאני עשיתי בשטח. אני פעילת שטח וכל הזמן הגיעו אליי תלונות של נשים, מצאתי את עצמי שומעת פעם אחר פעם את הסיפור הזה שנשים מאוימות על ידי גברים, בעיקר רכזי שטח. מי שלא יודע, רכזי שטח זה הגברים שמגיעים לבתים של הנשים, שאמורים לשפץ להן את הבית, לראות איזה תיקונים הן צריכות, אז ככה יש להם את המגע הישיר עם האישה, לאו דווקא במשרדי עמידר, אפילו אצלה בבית, זה חשוב לציין, מה שנותן להם איזושהי עמדה של כוח מולן.

אני רוצה גם, לפני שאני אקרין, להגיד תודה לד"ר יפעת ביטון, עורכת הדין שנמצאת כאן איתנו, שליוותה אותנו בסרטונים האלו ועזרה. וכמובן לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שתמיד נמצאת איתנו, ולך על הדיון החשוב הזה. אני אקרין את הסרטונים, אני לא ארחיב הרבה, הכל נמצא שם, ואני רק מקווה שהאנשים שנמצאים פה מעמידר - - -

כמה זמן הסרטונים? כי לא נצליח לראות את כולם.

לא, לא, ברור. כל סרטון חמש דקות. מתי שתגידו, אנחנו נעצור, נדלג. אני מקווה שהאנשים שנמצאים מעמידר - - -

בואו ניקח בחשבון, שלא יותר משני סרטונים, כדי לאפשר את הדיון.

אין שום בעיה. בסדר גמור, אין שום בעיה.

גבירתי יושבת הראש, איך אנחנו מבטיחים שאותן נשים שמופיעות פה, לא תיפגענה בעתיד?

אני חושבת, שעצם העובדה שהן מופיעות פה, זו ההבטחה העיקרית שהן לא תיפגענה. כי כל מי שינסה לפגוע בנשים האלה, אנחנו יודעים כבר למה.

הוועדה מוסרטת?

אנחנו נעקוב גם אחרי כל דבר. אני, קודם כל, רוצה לקוות שלא יהיה שום ניסיון לפגוע בנשים האלה. אני יוצאת מנקודת הנחה, שכולם כבר מבינים, אם אישה מגיעה עד לכדי חשיפת עצמה בפומבי בוועדה כזו בכנסת, היא לא מדברת סתם. דבר שני, אם ינסו לפגוע, אנחנו נהיה שם ואנחנו נגונן על האישה הזו, ולא ניתן שיפגעו בה.

חשוב לציין גם דבר אחד לפני שאני אשים play, שיש המון המון נשים שפחדו לדבר, פחדו להיחשף.

ברור.

ואלה באמת נשים אמיצות, שהחליטו לעשות את הצעד.

(הקרנת סרטון)

בגלל שאני יודעת שאלו עדויות של נשים שעשו את זה באומץ רב, ולא היה קל להן, אז אני אבקש עוד עדות אחת, כדי שנוכל להמשיך את הדיון.

אוקיי. אני רק אגיד על האישה הזו, שמהסניף שבו היא נמצאת, שתי נשים התלוננו, והיום עוברות נקמה מאוד מאוד קשה, אז היא פחדה להיחשף והיא מוסתרת, זו הסיבה שהיא לא מראה את הפנים שלה.

ואני מבינה שהסיפור עכשיו קורה.

כן, הסיפור הוא עכשיו. יש לציין שיש פה את אתי, יש לנו הטרדות מלפני 20 שנה אפילו עד היום, כולל היום. זה נמצא גם בתוך הסרטונים.

אוקיי. אז בואו נתקדם.

(הקרנת סרטון)

עצוב. עצוב.

קשה.

תמיד קשה אחרי עדויות כאלה.

מזעזע. זה לא קשה, זה מזעזע.

בסדר, בסדר, בסדר, ידעתי, אני לא מצאתי מילים לתאר, ואני יודעת שכולם מתקוממים, וכולן מרגישות כעס נוראי על שדברים - - -

יש אישה ששכבה עם מישהו ממשרד השיכון, וקיבלה בית. איך אני?

סליחה, אני יודעת שהישיבה עם כל העדויות ועם כל הנשים שחוות את זה תרתי משמע על בשרן, יהיה לנו קשה לנהל דיון אם רק נרצה לבטא איך אנחנו מרגישות, ואני יודעת שההרגשה היא מאוד קשה וכולן רוצות באמת להשמיע את קולן, אבל זמננו גם מוגבל. וכדי שבאמת נוכל להתקדם ולקבל תשובות, ועלו פה שאלות מאוד קשות, מהותיות, של הקשר בין הרכזים לבין הנשים, איך הרכזים משתמשים בכוח שניתן להם בהגעתם לבתים, נרשמו רבים לדיון, אני אבקש מכם שתבינו, לא אוכל לתת לכל ארגון, 4-5 אנשים מאותו ארגון, כי יש כמה וכמה ארגונים שירצו להתבטא ואנחנו עוד נרצה לשמוע גם מהחברות המשכנות וגם מהמשרד תגובות. לכן אני אתן עכשיו לד"ר יפעת ביטון, בבקשה, ואחר כך נלך עם השמות.

שלום, בוקר טוב, גבירתי יושבת הראש. אני כמובן מברכת מאוד את יוזמתה של חברת הכנסת לוי וגם חבר הכנסת דב חנין, כמובן, כל העוסקות והעוסקים במלאכה החשובה הזאת. מי שרוב הזמן עוסקים בהישרדות, עוסקות בהישרדות, יש להן הרבה פחות זמן לדבר על הדברים שהם מעבר לזה, ואני חושבת שבצורה מאוד בולטת הדבר הזה עולה בסרטונים שראינו לפנינו.

אני רוצה לנסות לתת איזושהי פריסה של המערך הכל כך בעייתי, שבתוכו מתקיימת התופעה הזאת של הטרדה מינית. קודם כל, אני חושבת שכולנו צריכות להבין, שמדובר פה בתופעה שהיא בעייתית בדיור ציבורי באופן כללי. זאת אומרת, נכון שהעדויות פה הוצגו על חברת עמידר, אבל אנחנו חייבות לשים לב שהנושא הזה הוא נושא שרלוונטי לכל הדיירות בדיור הציבורי, וצריך את הפעולה שלנו, ככל שנחליט מה נעשה, להפעיל על כל החברות.

זה, ככה, איזשהו disclaimer. אבל לגבי המבנה, אני חושבת שיש פה מפגש הרסני, מסוכן, בין שני יסודות ברורים. היסוד האחד הוא יסוד, אני רוצה להגיד מילים יפות כאלה, אקדמיות, פגיעוּת של הנשים, אבל בואו נהיה הוגנות ונאמר את זה, מדובר פה ביסוד של נזקקוּת, נואשוּת, חיבור לבלון חמצן של החיים. אין לי מילים אקדמיות יפות לשים על המציאות הזאת. כאשר מה שעומד על הפרק הוא קורת הגג שלך, היכולת שלך לשרוד, ואנחנו רואות כאן את בר עם הקטסטרופה של ההיזכרות בחוויות שלה של לחיות בחוץ על הספסל, זה יסוד מרכזי, ראשון, שמאוד מחליש את הנשים האלה, הופך אותן למאוד פגיעות לכל ניצול, אבל בוודאי לניצול מיני.

ופה היסוד השני, היסוד של יחסי הכוח. יחסי הכוח הם יחסים מובנים, לא צריך להיות פקיד דיור ציבורי מרושע כדי להיות ביחסי כוח, זאת ההבניה של המצב. פה אני רוצה גם אולי קצת לנסות להרגיע, למרות שהאווירה כל כך קשה וזה כל כך כואב לשמוע את הסיפורים וכל כך מקומם, אבל כן להזכיר לכולנו שאת יחסי הכוח האלה יצרה המדינה בעצם המנגנון של הדיור הציבורי. כלומר כל אישה כזאת נמצאת ביחסי כוח למול כל פקיד, גם אם הוא פקיד עמידר, רכז עמידר, המסור, המקסים, טוב הלב והאכפתי ביותר, ויש גם כאלה, זה ברור. עצם המבנה הוא מבנה מסוכן. מספיק בתוך חבית אבק השריפה הזאת ניצוצון קטן כדי להבעיר פה חיים של אישה ולשרוף אותה חיה. סליחה על הביטוי הדרמטי הזה. הסיבה היא, שבגלל - - -

זה נכון.

נכון, נכון. עכשיו תראו, יש תמיד את אלו שברגע שהם מקבלים את הכוח והם עומדים בעמדת יחסי הכוח, הם רק יחכו לנצל אותה. ויש את אלה, שהם לא חייבים אפילו להיות בעמדה הזאת של ה-לנצל, מספיק שהם יחשבו למשל שזה לא ניצול, זאת אומרת, היא נורא יפה, היא באה עכשיו אליי למשרד, והנה, אני מדבר אליה, זורק לה משהו, כאילו זה סוג של חיזור אפילו, הייתי אומר, לגיטימי, פלרטוט.

חיזור.

ואנחנו רואות את בר מגיבה ואומרת, 'אני אמרתי לעצמי, את יודעת מה? אולי זה המוצא שלך'. זאת אומרת, אנחנו לא יכולות בכלל להבין איך פועלת החשיבה של אישה שנמצאת בכזה מצב של נזקקות. היא, ברגע שיינתן לה אפילו איתות כזה, עלולה לחשוב לעצמה, אם זה הסיכוי שלי, לא מעניין אותי בכלל מנין הוא מגיע, העיקר שזה סיכוי לא להיות בחוץ. אל תשכחו, שוב, אפרופו הסיפור שלה, "בחוץ" זה הטרדות מיניות בחוץ. זאת אומרת, זה לא שהיא תרגיש עכשיו שאם היא לא תרשה לעצמה להיות פה מוטרדת, אז יהיה לה איזה משהו נפלא בחוץ.

את יודעת שחלק יושבים וחושבים שעצם העובדה שהיא חשבה את זה, אז זה לא ניצול וזה לא הטרדה, וצריך להגיד את זה.

יפה. לכן חשוב לי להגיד את זה.

חשוב מאוד, כי זה חלק ממנגנוני ההישרדות שהמבנה הכוחני הזה קובע לנשים.

בדיוק. ולכן במובן הזה אנחנו צריכים לדקדק עם עצמנו כחוט השערה. זאת אומרת, חברות משכנות צריכות להגיד, אסור לי, מה שאפשר אפילו להרשות, אתן יודעות, בבדיחה, לא יודעת, פה ושם, אני בוודאי נגד הטרדה מינית במקומות העבודה, אבל אני לא נגד אמירה קצת משועשעת, קצת מבודחת, זה בסדר, זה לגיטימי, אבל במקומות כאלה גם זה לא ראוי. גם זה לא ראוי. כשהקולגה שלי בפקולטה אומר לי איזה חצי בדיחה, אני יכולה לחשוב שזה סר טעם, אולי לא סר טעם, אבל כשאומרים את זה לאישה שעכשיו מחוברת לבלון חמצן וזה החוט שהיא רואה שמוביל אל בלון החמצן הזה – אסור לנו לעשות את זה.

עכשיו, ממש לסיום אני רוצה לומר לגבי מה צריכות החברות המשכנות לעשות. עמידר חילקה לנו פה את מה שהם כן עשו, ואי אפשר להתעלם מזה שיש פה כוונה טובה. שוב, כוונות טובות זה גם חשוב, הרבה פעמים הן לא מוליכות אותנו לאן שצריך. לכל הפחות, במה שאני רואה פה במסמך הזה שמונח על השולחן, כתוב פה, "מניעת הטרדה מינית", "עיקרי התקנון", וכיוצא באלה, אבל תסתכלו דווקא על כותרת המשנה הקטנה יותר, "ללקוחות עמידר ולעובדיה", ואני אומרת לעמידר, כמו לכל חברה משכנת אחרת, אין דבר כזה, אתם לא יכולים, פה לב הטעות. המנגנון שהסדרתם בנוגע למניעת הטרדה מינית לעובדי ועובדות עמידר לא רלוונטי בכלל למה שקורה עם הלקוחות. זה לא הטרדה מינית בעבודה. שוב, הקולגה שמציק לי, שאני יכולה להכניס לו בחזרה, וגם זה יש הרבה נשים שלא עושות, אבל זה סיפור אחר לגמרי, זה יחסי תלות-נזקקות ומבנה של לקוחות.

אגב, גם החוק בישראל לא מטפל בצורה ראויה בדבר הזה, לכן אני ייעצתי ליושב ראש עמידר, אני אמרתי לו, 'אני חושבת שצריך לעשות פה עבודה יסודית לגבי איך אנחנו מטפלות בקטסטרופה הזאת, שלא תישנה, איך מייצרות תקנון ייחודי לדיור הציבורי'. יכול להיות שאפילו צריך לעגן את זה, אגב, בחקיקה, אבל לכל הפחות להסדיר תקנון נפרד ללקוחות ולעובדות, ימי עיון נפרדים, כדי להבין עד כמה המצב הוא מסוכן. תודה.

תודה, יפעת. אני רק רציתי להגיד לך שבעצם כשמדובר בלקוחות, וכשמדובר במישהו שאמור לשרת את הציבור, נוצרים יחסים של מרות, למרות שזה לא ברור, ולמרות שהגבולות הם לא כל כך ברורים, והחוק כבר התייחס לזה.

בוודאי, אבל אין לו את כל הייחודיות שלו בעבודה, למשל אחריות על מעסיק ודברים כאלה. צריך יותר לחזק את זה. את צודקת שהוא חל, אסור להטריד מינית, נקודה.

נכון, אבל צריך לפתח גם נהלים שהם שונים ליחסים האלה.

נכון.

קודם כל, תודה לך, ואני מברכת על ההצטרפות גם של חבר הכנסת דב חנין וגם של חבר הכנסת דוד ביטן, יושב ראש הקואליציה, שהפעם הקודמת הייתה בדיוק בחרתם בי ליושבת ראש.

נכון, כן.

אני מאוד שמחה לראות אותך שוב בדיון.

זו פעם ראשונה שהליכוד נמצא פה.

לא. לא.

לא צריך להגזים, כן?

מאז שאנחנו נמצאים פה.

תשמעי, למרות שזה לא צפוי שאני אצא להגנת הליכוד, חלק מחברות הליכוד היו.

חבר הכנסת ביטן, אני חושבת שדיור ציבורי לא זר לו.

הדיור הציבורי לא נמנה על סדר היום שלהם.

במקרה של ביטן, זה לא נכון.

אז בואי נברך על זה, שחבר הכנסת דוד ביטן נמצא איתנו.

לא, זה לא נכון כלפי הליכוד ולא נכון כלפיי.

מה זה ליכוד? ליכוד זה אנשים.

נושא הישיבה הינו דיור ציבורי, בואו לא נהפוך אותו לדיון על הליכוד, כי אז אף אחד לא יוכל להשתיק אותי, יש לי המון מה להגיד. חבר הכנסת דב חנין, אחד היוזמים של היום גם כן.

תודה, גבירתי יושבת הראש. תודה על הדיון החשוב הזה. אני מצטרף לכל מילה שאמרה ד"ר ביטון קודם, אני חושב שזו המסגרת הנכונה להבין את הבעיה שלפנינו. אני רוצה רק לחדד שתי נקודות.

קודם כל, במה שאנחנו ראינו, אני כמובן מצטרף להמלצתך, להצעתך, להוציא תקנון ונהלים ספציפיים לדיור הציבורי. ראוי שזה ייעשה במהירות רבה על ידי החברות המשכנות, ובמידה וזה לא ייעשה, אנחנו נצטרך לטפל בזה בחקיקה. את זה צריך לעשות. אחרי שאמרתי את זה, צריך להיות מאוד ברור, שמה שאנחנו ראינו כאן בסרט זו עבירה פלילית, זו התנהגות פלילית לפי החוק הקיים היום. אולי צריך לשפר בו ולדייק אותו, אבל עדיין זו עבירה פלילית באופן חד משמעי וזה מחפיר ומזעזע שיש עבריינים בתוך מערכת כזאת. אני קורא פה לכל נציגי החברות המשכנות לקחת מהדיון הזה לכל ציבור העובדים אמירה נוקבת חדה וחריפה, שצריכה להגיע מלמעלה עד למטה. לא ייעשו הדברים האלה, לא יקרו, תהיה אפס סובלנות להתרחשויות כאלה. זה מישור אחד, המישור של העבריינות.

אבל אני לגמרי מצטרף לד"ר ביטון בהערכה שיש קשר מאוד עמוק בין העבריינות לבין מבני הכוח, בין הדברים שהם עבירות והם אסורים לפי החוק, לבין כל מיני צורות של התעללות, שהן לגמרי חוקיות, אבל הן מאפיינות את המציאות היומיומית של דיירת הדיור הציבורי.

כאן יש בפנינו, גבירתי יושבת הראש, נייר של פורום הדיור הציבורי, הזדמנות להביע הערכה עצומה לפורום על העבודה - - -

נכון.

כל מיני מנגנונים. אני אעבור על זה רק בתמצית, רק כדי להדגים, אני מניח שזה יעלה גם בדיון. תסתכלו על הקריטריונים לזכאות, למשל התניית זכאות בזה שיהיה ילד שלישי, כולל לנשים חולות. אומרים להם, את רוצה להיות זכאית? תביאי עכשיו ילד.

כולל נשים נפגעות אלימות, שמבקשים מהם לעשות עוד ילדים.

כולל נשים נפגעות אלימות ונפגעות אלימות מינית. כל הסיפור, המנגנון העקום הזה, שבעצם מתנה זכאות בהבטחת הכנסה או בהשלמת הכנסה, הוא בעצם פוגע באימהות חד הוריות שמקבלות מזונות, אימהות חד הוריות שמקבלות מזונות לא צריכות להציג כל מיני אישורים לצורך הבטחת הכנסה ואז הן נפגעות בתחום הדיור הציבורי.

אני בדיוק כותבת חוק שמתקן את זה, אני אשמח אם תצטרף אליי.

כמובן. כל המנגנון העקום של הסיוע בשכר דירה, שהוא פוגע קודם כל בנשים, כי הסכום הזה לא מספיק, ונשים נזרקות לתוך שוק שכירות, שבו הקצת כסף הזה שהן מקבלות לא מאפשר להם להתמודד בשוק השכירות הקניבאלי שיש לנו במדינת ישראל, והן בוודאי הראשונות שיעופו החוצה, ואין להן יכולת להשיג ערבויות וביטחונות, ולכן זה לא באמת עוזר. זאת אומרת, זה מין כסף שהמדינה נותנת, אבל זה בעצם במקום הפתרון האמיתי של לייצר דירה של דיור ציבורי, וכמובן ההשלכה שלו על חוסר היציבות, על העובדה שכל הזמן צריך לעבור דירה ואין קביעות והילדים, והכל על ראשה של האישה, בסופו של דבר. אז זהו.

כן, אבל בוא נגיד שגם הכסף של הסיוע בשכר דירה בסופו של דבר עובר למי שיש לו בתים ולא למי שאין לו בית. זה דבר שצריך להגיד אותו.

והנקודה האחרונה, שהיא מאוד מאוד צורמת, זו העמדת האם החד הורית במצב של חקירה. זאת אומרת הכניסה לחייה הפרטיים וכל המנגנון הזה, כאילו שהיא תיראה כזכאית, אז נכנסים לחיים שלה ובולשים אחריה. חברים, הדבר הזה, שהוא לפי החוק, כאילו ככה עושים את הקריטריונים, אבל זה בדיוק מזמין את העבריינות, זו בדיוק המדרגה שעליה אחר כך אנשים רעים וחסרי גבולות יכולות להעלות את המדרגה למקום שאנחנו כולנו מתפלצים ומזדעזעים כשאנחנו רואים אותו, והחקירות החוזרות והנשנות של המצב הכלכלי וכדומה.

לסיכום, גבירתי יושבת הראש, אני רוצה להגיד משפט אחר בהקשר אחר. אחרי שאנחנו אומרים את כל הדברים הקשים האלה אני רוצה להגיד לכם משהו אחר לגמרי. בתחום הדיור הציבורי, שיחד עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס יוצא לי לעבוד בו בשנים האחרונות הרבה מאוד, יש עוד דבר אחד שנוגע לנשים ואני חייב להגיד אותו בפורום הזה, יש נשים מדהימות, מדהימות, שאני לומד מהן ושואב מהן השראה. מנהיגות חברתיות ונשים יוזמות, מתוך התנאים הכי מסובכים, הכי קשים, מובילות מאבק, חלק מהן נמצאות פה מסביב לשולחן. זו ההזדמנות, באמת, כנציג ציבור להגיד לכם בשם הציבור הישראלי המון המון תודה, המון הערכה, כל הכבוד לכן. אנחנו באמת מסתכלים עליכן, ועם כל הכאב, אנחנו גם מתמלאים תקווה.

תודה, חבר הכנסת דב חנין. אני חושבת שמה שסיימת איתו הוא דבר שרבים מאיתנו היו רוצים להגיד, אבל זה גם מנוגד בעיניי לגישה הבסיסית, לצערי, גם של המוסדות באיך להתייחס לנשים שנמצאות בדיור הציבורי, או אנשים שנמצאים בדיור הציבורי, הגישה הזו שרווחת, שכאילו הציבור הזה שקיים בדיור הציבורי הוא ציבור של אנשים שהם פרזיטים, רוצים לחיות על חשבון המדינה, רוצים לנצל את המדינה ואת מוסדותיה והם אשמים עד שלא יוכיחו אחרת. לכן אני חושבת שהתפיסה הזו והצורה שבה מתנהגים לציבור הזה היא שבונה את היררכיית הכוח, שהרבה לצערי נופלים לתוכו ומנצלים אותו ומנוצלות בתוכו. אולי באמת הגיע הזמן לדעת שהמדינה יוצרת את העוני והמדינה יוצרת את המחסור בדיור והמדינה אשמה בזה, ולא אלה שחיים בדיור הציבורי.

המדינה יוצרת נשים מוחלשות.

ואנחנו אלה שמחזקות את הנשים וכדאי מאוד שאנחנו תמיד נהייה בטוחות בעצמנו, לא?

אני אתן את זכות הדיבור לעורכת דין שני רבינוביץ', מעמותת ידיד. בבקשה, גבירתי, ואני מאוד מבקשת לתחום את עצמך בשלוש דקות.

בסדר. אני רוצה רק להוסיף לעניין של ההטרדות המיניות, וכמובן שאני מצטרפת לכל מה שנאמר, אני חושבת שזאת פשוט דוגמה קיצונית ביותר, אבל זאת דוגמה לחוסר הרגישות וחוסר ההבנה של מצבן של דיירות ודיירים בכלל של הדיור הציבורי ושל מבקשי הזכאות לדיור הציבורי, וזה מתבטא גם במקרים אחרים של אנשים שמגיעים עם בקשה בידיהם ונאמר להם שחסר להם מסמך זה או אחר. אני לא אומרת שצריכים לקבל מהם את הבקשה בלי המסמך, אבל יש דרך ויש דרך. יש כאן חוסר רגישות, כמובן, לא מטעם כל פקידי החברות, אבל זה חוזר על עצמו שוב ושוב, אנשים שלא לוקחים בחשבון את התוצאות וההשלכות של הדברים, של מה זה אומר לבן אדם לחזור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לביטוח לאומי, לבנק, לעבודה, להביא עוד מסמך ועוד מסמך. דברים כאלה צריכים להילקח בחשבון גם כן. בנוסף לנהלים שצריכים להוסיף בעניין הטרדות מיניות ספציפיות, צריכים להוסיף גם הכשרות יותר עמוקות ויותר יסודיות לפקידים של החברות לעניין רגישות והבנה של מצבם הכללי של דיירי הדיור הציבורי ושל מבקשי הדיור הציבורי.

אני רוצה גם להוסיף לעניין האימהות החד הוריות, האימהות העצמאיות. אני חוזרת ושואלת, ואני עושה את זה כבר שנים, למה אין זכאות לאימהות עצמאיות שמתקיימות מדמי מזונות. הדבר פשוט לא הגיוני.

האבסורד הוא שזה מזונות ילדים.

זה מזונות ילדים.

על פי חוק הכסף הזה של הילדים, אין לה את הסמכות בכלל לוותר על זה.

יש כמה וכמה אבסורדים.

אבל זה זועק לשמים.

יש את העובדה שמדובר בדיוק באותו סכום של הבטחת הכנסה, בדיוק אותם תנאים, הדבר היחידי שמשתנה בין שתי הקצבאות זה שאין את מבחן התעסוקה. ואנחנו חוזרים ושואלים את משרד השיכון, אתם רוצים מבחן תעסוקה? בבקשה, תעשו מבחן תעסוקה, תעשו הסכם עם המוסד לביטוח לאומי, שגם הנשים שמקבלות מזונות ורוצות דיור ציבורי תתבקשנה לעבור מבחן תעסוקה. אבל לשלול להן את הזכאות לדיור ציבורי רק בגלל שהן מממשות את זכותן לקבל את מזונות הילדים שלהן, שזה דרך אגב, גם הדבר היחיד במקרים רבים שמקשר את האבא לילדים, שעדיין מטיל את החובה לשלם את המזונות על האבא, כי ברגע שהן עוברות להבטחת הכנסה כבר אין שום חובה חוקית שמוטלת על האבא ואף אחד לא רודף אחרי האבא, זה פשוט אבסורד.

עמותת ידיד הגישה בזמן האחרון ערעור לבית המשפט העליון בדיוק בנושא הזה. זה עוד תלוי ועומד, אבל כמובן שנשמח אם הדבר יקודם גם בנהלי משרד השיכון, ואם יש צורך גם בחקיקה. אנחנו נשמח להצטרף ולסייע איפה שנוכל. זאת פשוט אפליה, אין מילה אחרת, זאת אפליה נגד אימהות עצמאיות שבוחרות לממש את הזכות שלהן ושל הילדים שלהן לקבל מזונות מהמדינה ולהמשיך להטיל את החובה הזאת על האבות שלהם.

אם יש פה איזשהו פקיד שיוכל להסביר לנו למה ההוראה הזאת בכלל קיימת.

אורלי, יש גם את משרד הבינוי, אני ארצה שהם ייתנו הסבר - - -

במדינה שלנו לא מסבירים לנו שום דבר, אורלי.

שנייה. אני ארצה שמשרד השיכון אחר כך ייתן הסבר, וגם נמצאים איתנו מהביטוח לאומי, שגם יצטרכו לתת תשובות.

משפט אחד לסיום.

משפט אחד.

גם הובא לידיעתנו בזמן האחרון שאימהות עצמאיות שלא הוכרו כזכאיות לדיור ציבורי אבל כן מקבלות סיוע בשכר דירה, אם הן מגישות בקשה לדיור ציבורי, למרות שידוע להן שהן לא זכאיות והן לא תקבלנה, יש סיכוי מאוד טוב שוועדת החריגים תאשר להן הגדלת הסיוע בשכר הדירה, כאילו שהן זכאיות. הן לא נכנסות לרשימת ההמתנה, אבל הן כן מקבלות את הסיוע המוגדל. אני רוצה גם לשאול את משרד השיכון, למה הדבר הזה לא נעשה באופן יזום לכל האימהות העצמאיות, ולא בשיטת המצליח, לחכות שרק אלו שמנסות את מזלן להגיש בקשה למשהו שהן יודעות מלכתחילה שהן לא זכאיות לו, לקבל את זה, ואז הן מקבלות את הגדלת הסיוע.

דרך לחסוך בכסף למדינה.

לא כל אחת יכולה לקבל הגדלה בסיוע.

לא אמרתי כל אחת.

גם זה מוגבל. הגדלה בסיוע היא מאוד מאוד ברורה. אם היא מגיעה לוועדת חריגים זה בגלל שהיא נמצאת במצב קטסטרופאלי עם שישה ילדים. לא כל אחת יכולה - - - דיור ציבורי.

לא נכון, זה בגלל שהיא מנסה את מזלה ומבקשת.

צריכים לציין את זה.

אני מאוד מבקשת, זה מאוד יפה לקיים את השיח הזה, אבל זה לא הולך ככה. לא מתפרצים לתוך דיון. יש פרוטוקול שצריך לרשום. אני מאוד מבקשת, לא מתפרצים לתוך הדיון, כי גם יש אנשים שעשו את זה כמו שצריך ונרשמו לדיון. אוקיי?

גברת לואיז סמרקורן, בבקשה, גבירתי, מהקבוצה לשינוי מדיניות, בשלוש דקות אני מבקשת.

בוקר טוב לכולם. לפי מה שאני מבינה, בנושא של הדיור הציבורי שום דבר לא השתנה בכלל משנת 2011 במאבק האוהלים. שוב ושוב אני באה לפה, ושוב ושוב אני שומעת את אותם סיפורים מכולם ואני ממשיכה לשרוד. בכלל, אני באה מהיסטוריה שיש לי 100% נכות, בגלל הנושא של הטרדה מינית במשך שנים, וכל פעם כשאני צריכה לעבור דירה, משרד השיכון שולח איזשהו חוקר, שיפתח לי את המגירה, ייכנס לי בתוך התחתונים ובתוך כלי האיפור ובתוך הבגדים ובתוך כל הדברים שלי האישיים, וחס וחלילה אם אני מגלחת את בית השחי ויש לי סכין גילוח בבית, זה פשוט אומר שיש גבר שגר איתי. אז כל פעם כשהוא היה בא, הייתי צריכה להחביא את סכין הגילוח שלי של בית השחי ואת השמפו של הילד שלי, זה שמפו של ילד, של זכר. הסיפורים פה באמת מחרידים.

אני רוצה לדבר קצת על האימהות החד הוריות שצריכות לשרוד בשביל לחיות ולשים קורת גג על הראש של הילדים שלהן. שלחו לי בגיל 52, הילד שלי רק בן 10, לפני שנה בדיוק שלחו לי מכתב, משרד השיכון, שכדי להיות זכאית לדיור ציבורי אני צריכה להביא עוד שני ילדים. אני ממש חושבת שזה אבסורד ברמות, אני לא חושבת שזה ייתן משהו למישהו, פשוט אני חושבת שאני אמשיך להיות במעגל העוני ועוד יותר נדחפת למעגל העוני.

רוצים עוד ילדים למעגל העוני.

כן.

כן. חסרים להם.

בגיל 52 זה גם איזה נס רפואי.

יש לי 100% נכות, אני יתומה טוטאלית ואין לי שום תמיכה מאף אחד, לא משפחה, לא אחים, לא אחיות, לא הורים, לא שום דבר. בת 52, חד הורית, עם ילד בן 10. הילד הזה ישן איתי במשך שמונה חודשים באוהלים. אחרי שעיריית תל אביב הציעה לנו איזשהו שוחד קטן של - - - הייתה איתנו יד ביד.

טעות.

לא אומרים טעות למי שנמצא במצב כזה.

אני לא לקחתי. הייתי היחידה שלא לקחתי. היחידה. אני נשארתי שם בחורף ובגשמים ובסוף פינו אותי פיזית משם עם מכות רצח שחטפתי שם ונתנו לי צו הרחקה מהבית שאין לי. עד עכשיו, הילד שלי בן 10, הוא עבר 11 בתים. אני מדברת עכשיו בשביל מאות האימהות, באמת. כל אחת עם הסיפור שלה, לכל אחת יש את הקושי שלה בחיים.

אני החלטתי לפני שנה לעשות את הדבר הכי טוב למען הבן שלי, במקום לעבור דירה שנה אחרי שנה אחרי שנה ניגשתי לרווחה וביקשתי להוציא אותו מהבית לפנימייה, שיהיו לו שנה אחרי שנה אותם חברים, שתהיה לו אותה תמונה על הקיר, שהוא יוכל להגיד שזה הקיר שלו. אין לילה שאני הולכת לישון ואני לא בוכה. זה המצב שאני הגעתי.

אני לא חושבת שמדינת ישראל ושר השיכון צריכים לדחוף אימהות להביא עוד ילדים, אני חושבת שצריכים לעזור לנו לצאת ממעגל העוני ולשקם את חיינו. זה דבר הכי חשוב. כל אחת במקום שבו היא נמצאת. אני לא חושבת שזה משנה שיש חד הורית כמוני, שאין לי אף אחד, או שיש עוד אחת חד הורית, שהיא כבר הגיעה לגיל 60, עם ילדים כבר גדולים, ואין להם איפה לחיות. אני חושבת, אני אוטוטו אני אהיה בגיל של הדיור המוגן, אני חושבת, והילד שלי עוד קטין. צריך להיות פיתרון לנשים כמוני, כמו כל הנשים מפה, צריך לתת פתרונות. זה לא פתרון להביא עוד ילדים. אני קצת נחנקתי, אני - - -

לואיז, את נחנקת, ואנחנו נחנקנו איתך. אני חייבת להגיד - - -

והפתרון של לשלוח ילד לפנימייה, אני חוזרת על זה שוב פעם, עולה אלפי שקלים בחודש למדינת ישראל. בכסף הזה יכלו לתת קורת גג לאימהות האלו ולילדים שלהן.

אבל אני רוצה גם לציין שהיום יש לילד שלי ביטחון.

נכון.

היום יש לו ביטחון והחרדות שלי גדלו.

אם זה לא היה חלם, הביטחון היה עזרה לאימא שלו.

מי שצריך להרגיש שהוא נחנק ומי שצריך להרגיש שהוא מתבייש זה מי שגורם לאימהות לקבל החלטה כזו, כי בסופו של דבר את עשית מה שחשבת שהכי נכון לילד שלך, אבל אימהות ונשים, וגם גברים, לא צריכים לעמוד מול הכרעות כאלה. לא צריכים לדחוף אותם לרמה כזו שיכריעו שטוב לילד שלנו לא להיות איתנו. אני חושבת שהגיע הזמן לחשוף את המדיניות הזו, שמובילה אותנו להחלטות כאלה.

יש איתנו חלק מהנשים האמיצות שחשפו את עצמן בסרטונים, ואני לא מכירה אתכן באופן אישי, אבל אני מצדיעה לכן על האומץ ואני חושבת שעשיתן עבודה למען כל האנשים, גם למען הנשים שאולי לא דיברו ולא חשפו ואולי נשים שמתעמתות עם סיפורים אחרים. בגלל הסיפור לא אוכל לתת לכולן לדבר, אבל אני אתן לנטלי גבאי לדבר, ואני מבקשת, באמת, בשתי דקות, כדי שנוכל להמשיך. בבקשה, גבירתי.

בוקר טוב לכולם. שמי נטלי גבאי ואני מאילת. אני ב-2012 כתבתי לשר השיכון דאז, מר אריאל אטיאס, מכתב, וסיפרתי לו שאני מוטרדת מינית על ידי רכז עמידר באילת. חשפתי באילת עוד מספר נשים רב. הוא פוטר לאחר מספר ימים. אני רוצה לספר לכם שבעקבות זה שחשפתי את הסיפור הזה, ופעם שעברה הגעתי לכנסת והייתי בוועדה לביקורת המדינה, אני עד היום סובלת מעמידר, בכך שהם שולחים לי משטרות כל שני וחמישי. סיפרתי גם שהמנהלת באילת, שלא יותר טובה, בואו נגיד, מקודמה, מתעללת בי, מתייחסת אליי לא יפה. בגלל שיש הרבה תלונות עליה מדיירים אחרים, אז היא החליטה בתוך תוכה, היא החליטה שאני פשוט אחראית על איזושהי כנופיה באילת נגד עמידר, או נגד מה שקורה שם. אני אם חד הורית לילד בן 4 וחצי, המשטרה לא מפסיקה לדפוק לי בדלת, היא שולחת אליי משטרות כל שני וחמישי. זה הגיע למצב שהילד שלי שומע דפיקה, ואומר לי, 'אמא, משטרה'. פשוט לא נגמר. הסיפור הזה לא נגמר עד היום. אני לא חושבת שצריך לשתוק.

אני עדיין ממשיכה לעבור ואני אישה מאוד מאוד חולה, ואני עדיין מתמודדת, ושום דבר לא קורה. אני שומעת כרגע מאנשים שצריך לתקן ולתקן. לפי דעתי, אם זה היה תלוי בי, הייתי סוגרת להם את החברה אחת ולתמיד. אני בחיים לא אסלח לחברה הזו על מה שעברתי. בחיים אני לא אסלח להם. אני לא אסלח להם על מה שהבן שלי עובר. למה זה צריך לקרות? למה כולם שותקים? למה אף אחד לא עושה שום דבר? למה לא סוגרים את החברה הזו, קיבינימט? שיימצאו דרך לתת דירות לאנשים לא דרך חברת עמידר. למה? למה אנחנו צריכים לעבור את זה? למה אותה רכזת עדיין באילת? ואיפה מר ראובן קפלן? איפה שר השיכון, מר יואב גלנט, שכולם טוענים שהוא שונא את עמידר? אז כולם מדברים ומתיפייפים, אבל למה - - -

אל תדאגי, עוד מעט כנראה עמידר מדיחה שר בממשלה. אבסורד. רוצים להוציא את השר היחידי שעומד על הרגליים האחוריות ואומר שכל ההתנהלות של עמידר ושל החברות המשכנות זה לא לעניין וזה לא בסדר, מה עושים? ניסיתי לא להוציא את הדברים האלו, לפני תקציב המדינה הוא מאוים שהוא יפנה את המשרד שלו וכל התוכניות על הדיור הציבורי והלאה יתמוססו, כי עמידר רוצה להפוך להיות חברה יזמית, רוצים להעביר לבעלותה את הדירות של הדיור הציבורי, ומי ימלא את המקום? יס-מן כנראה.

עכשיו, תקשיבו, אם כולנו מקבלים שני תפקידים ואת משרד הכלכלה, במקום להרוס את משרד השיכון, שנמצא באיזשהו רצף וכולנו מדברים על החשיבות של הרצף השלטוני, הולכים להעביר אותו למשרד הכלכלה, אחרי שירוקנו לו את המשרד, ואז יביאו את אלי כהן, שייקח לו כמה חודשים ללמוד איך המשרד הזה עובד ואיך התוכניות עובדות. אני יודעת מוועדה שהיינו כבר בעבר, שאלי כהן בעד ההפרטה הזו. אני שואלת היום, ביום הזה, אם לא נוריד את הבלון הזה מהשמים, אוי לנו ואוי לדיור הציבורי.

לאט לאט, לאט לאט.

תעזור לנו פה, אני בונה עליך. אני לא צודקת?

בחלק את צודקת, בחלק לא.

צודקת מאוד.

חבר הכנסת דוד ביטן, אני נותנת לך את זכות הדיבור.

טוב. קודם כל, אין לי מה להגיד. אין לי מה להגיד לאור מה שאני שומע. ברור שצריך לשנות את הקריטריונים ויש הרבה מאוד אנשים שזקוקים לדיור ציבורי, אין על זה ויכוח בכלל. אנחנו בהסכם הקואליציוני האחרון התחייבנו להגדיל ולרכוש דירות, 750 דירות לשנה. שר השיכון עשה את זה והוא עושה את זה, הוא גם שיפץ 500 דירות, שלא היו דירות שאפשר היה לגור בהן והוא הוסיף את זה למאגר. יש היום קרוב ל-2,500 ברשימת המתנה בקריטריונים הקיימים. את זה אנחנו נפתור עד סוף הקדנציה. אנחנו צריכים לפתור ולהגדיל את המאגר של הדיור הציבורי, כי יש הרבה מאוד אנשים שצריכים את זה. אני מודע לזה.

חבר הכנסת ביטן, יש בעיה שדיברנו עליה בישיבה הקודמת שהתנהלה בעניין הדיור, שיש נשים זכאיות באותו מקום, בעיר מסוימת, ויש מלאי דירות בעיר אחרת, שניתן לנשים או לדיירים שהם פחות זכאים והם פחות מבחינת הזכאות בגלל הניידות.

אני לא מכיר. הבעיה המרכזית - - -

לא, זאת בעיה שצריך לפתור אותה גם כן.

לא, אז אני אסביר. קודם כל הבעיה המרכזית, כפי שאני רואה אותה, היא לא רק בעיה של דיור, כיוון שחלק מהאנשים יכולים לנוע לערים אחרות לקבל דירה, הבעיה, וזה דבר טבעי, אני לא מתלונן על זה, הבעיה שאדם רוצה לגור איפה שהוא גדל ואיפה שבעצם מרכז חייו, וזאת הבעיה המרכזית שאי אפשר לספק לכולם דירות בדיוק איפה שהם רוצים. אלו בעיות שצריך לראות איך מתגמשים אותם ופותרים. ההתגמשות צריכה להיות גם מצד הממשלה וגם מצד הזכאים.

אני מסכים איתכם שצריך להגדיל את מלאי הדיור, אני בעד זה. נכון שיש בעיות תקציביות והדבר לא פשוט. אני עושה מה שאני עושה בעניין הזה. אבל לגבי מה שאורלי אמרה, היא אוהבת להטיל ביקורת על כל מיני דברים, חלק אני מסכים איתה, חלק אני לא מסכים איתה, אבל צריך להבין - - -

זה לא שאני אוהבת, אני מרגישה צורך לבקר.

מזל שיש לנו אותה.

רגע, אבל אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, בניגוד לאורלי, אני לא נגד שעמידר גם תעשה יזמות. זה לא על חשבונכם. כיוון שצריך - - -

לא, אבל הם רוצים להעביר לבעלות עמידר את הדירות שנשארו במלאי.

רגע, רגע.

ואז אתה מנתק את הקשר בין החובה שלנו כממסד לבין הזכאים.

זה לא, רגע, קודם כל, זה שעמידר רוצה זה לא אומר שזה מה שיהיה, אבל אני מדבר על הנושא של היזמות. לא הכל צריך לבוא מתקציב מדינה. צריך להגדיל את מלאי הכסף. מלאי הכסף יכול לגדול אם עמידר תעשה פרויקטים שיכניסו לה כספים ועם זה היא תקנה דירות ולכן אני לא פוסל את זה, תלוי איזה יזמות ותלוי לקראת מה הולכים. אני לא פוסל את העניין הזה. אני חושב שבעניין הזה השר טועה, כיוון שצריך לאפשר לחברות - - -

לכן מוציאים את השר מהמשרד.

רגע, אף אחד לא מוציא. את החלטת שמוציאים אותו, את גלנט אי אפשר להוציא.

אז זה לא קורה? אז זה לא קורה? אז יושב ראש הקואליציה אומר שלא יהיו שינויים במשרדים?

היחיד שיכול להוציא את גלנט ממשרד השיכון זה גלנט וכחלון, לאור זה שהם ביקשו את תיק הכלכלה ורוצים להעביר את גלנט לכלכלה.

זה משתק את המשרד לכמה חודשים.

זאת אומרת, זו לא החלטה שלנו, זו החלטה של 'כולנו' ושל גלנט באופן אישי. גלנט יכול לא להסכים להיות בכלכלה, ולהגיד, אני רוצה להיות רק בשיכון. אז מה, אנחנו אשמים שהם רוצים לעבור לכלכלה?

השאלה כמה זה תלוי בו.

בואי, צריך לקחת את הדברים, את יודעת, לא להגיד אותם, צריך גם להגיד את הדברים על השולחן כפי שהם.

כפי שהם, לפני תקציב מדינה מורידים את השר שדואג לדיור הציבורי, מורידים את השר שיש לו תוכניות לרכישת דירות.

אבל הוא רוצה את זה.

ואולי בגלל שהוא גם דרש 5%.

אורלי, הוא רוצה לזוז.

אלי כהן יכול להיות שר מצוין גם במשרד הכלכלה.

הוא רוצה.

הוא כלכלן, הוא מתאים למשרד הכלכלה.

יכול להיות שהוא רוצה לזוז, וזה המצב.

תבדוק את זה, תבדוק את זה.

אבל לא מדובר, דרך אגב, על משהו שיהיה בשבוע שבועיים הבאים. עכשיו, אתם צריכים לעבוד יותר על שינוי הקריטריונים. אני חושב שצריך לשנות. אין שום סיבה שהקריטריונים - - -

אני חושבת שיו"ר הקואליציה יכול לתרום רבות, יותר מכל הנשים שיושבות בחדר הזה.

יכול להיות, אני עושה מה שאני יכול בכל דבר. אני לא יכול לעשות הכל ביחד.

יופי, אז אתה תהיה עזר בזה?

גם כשהייתי בעיריית ראשון פעלנו לטובת האנשים שצריכים את הדיור הציבורי. זה דבר שמחויב המציאות. זכות לתת לכל אדם מקום מגורים, זה הדבר החשוב ביותר, אם ידו לא משגת. אנחנו מבינים אתכם. לא כל דבר אנחנו יכולים לעשות, אבל אתם צודקים בטענות, אין ויכוח בעניין הזה.

טוב, תודה. אני חושבת שהגיע הזמן לשמוע תשובות גם כן לכל הטענות שעלו. נמצא איתנו יו"ר חברת עמידר, מר יצחק לקס. אדוני, נשמעו דברים שבעיניי גם מזעזעים וגם מאוד כואבים והם מחייבים תשובות מאוד ברורות. מה המדיניות של עמידר בנושא הזה, ובמיוחד בניצול מיני של נשים שנזקקות לשירות שלכם?

קודם כל אני אומר, גבירתי, שהעדויות שנשמעו ונראו כאן ונראו אתמול גם כן בטלוויזיה, בעיניי הן מזעזעות, הן מחליאות, הן מחפירות, וזו בושה וכלימה. יתרה מכך, מי שפעל ועשה את אותם מעשים, זו רשעות ופשע. אנחנו, הנהלת עמידר חדשה, קיימנו דיון בנושא הזה עוד לפני חמישה חודשים והעמדה של הדירקטוריון של החברה, ואני אצטט לכם מתוך החלטת הדירקטוריון: "הדירקטוריון מדגיש באופן נחרץ וברור, כי יש לו אפס סובלנות כלפי עובדים אשר מתנהגים באופן שאינו הולם עובד ציבור בכלל ואדם בפרט".

אז למה מנהלת עמידר עדיין מתפקדת כמנהלת עמידר?

אנחנו נשמע גם על זה.

יתרה מכך, הזכירה ד"ר יפעת ביטון אמירה שהיא לא ספציפית לגבי עמידר, דיור ציבורי בכלל, ולא רק, כל מערכת יחסים של ספק ולקוח, שהוא סוג של לקוח שבוי, סוג של לקוח שאין לו אופציה אחרת. לכן פרסמנו בכל הסניפים ומעל גבי אתר האינטרנט את העובדה שכל דיירת, כל לקוח, יכולים לפנות, גבירתי, באופן ישיר, לא לרכז, לא למנהל הסניף, לסמנכ"לית משאבי האנוש, שהיא האינסטנציה הגבוהה ביותר, וזה כדי שלא תיווצר סיטואציה שדיירת תחשוש להתלונן, כיוון שאם היא תתלונן ותאמר את הדברים לרכז או למנהלת הסניף, אולי זה ייסגר בתוך חדרי החדרים האלה. לא עוד הדברים האלה.

קודם כל, בסדר גמור, זה שיש לכם כתובת לסמנכ"לית משאבי אנוש, אני חושבת שזה טוב וזה יכול להיות טוב לעובדי עמידר.

לא, לא, לא, אני אומר לגבירתי - - -

שנייה. שנייה. לעובדי עמידר זה יכול להיות טוב. אני לא רואה איך דיירת באמת תוכל להגיע בקלות לסמנכ"לית בעמידר. מה במיוחד - - -

היא לא תצליח להגיע. היא לא תצליח.

גבירתי, הפנינו וצירפנו לנייר עבודה את אותה כרזה שפורסמה בכל סניף, שנמצאת באתר האינטרנט, ואגב, היא גם כן אמורה להישלח במסגרת הדיווח השנתי לכל אחד ואחד מדיירי עמידר, ושם יש את השם של הסמנכ"לית למשאבי אנוש, יש את הטלפון שלה, יש את הפקס שלה, יש את האימייל שלה. כל אחד ואחת יכולים להגיע באופן הישיר לסמנכ"לית משאבי אנוש.

עכשיו, אני מוסיף ואני אומר, אני נושא על גבי, במרכאות, צלקות בעניין הזה, כיוון שבמקרים שהיו בשנה וחצי ובשנתיים האחרונות של הטרדה מינית, של ניצול מיני, של ניצול יחסי מרות - - -

כמו עם יוסי אבוטבול שהטריד בהודעות אס.אמ.אס., כמו אותו סמנכ"ל שאתה מינית ופיטרת את המזכירה שהתלוננה, שהוא מנצל אותה, שהוא מנצל את יחסי המרות.

של ניצול יחסי מרות, ואם תתני לי לדבר - - -

אתה השתמשת בכלי הקדוש הזה לחסל יריבים מקצועיים.

אורלי, אורלי - - -

אם תתני לי לדבר - - -

במקום לטפל בדיירות, טיפלת במתנגדים.

אם הגברת אורלי לא תפסיק לצעוק - - -

אורלי, אורלי, אורלי - - -

אני אמשיך לצעוק, כי אתה עושה מניפולציה עם הנתונים.

רק שנייה, שנייה, שנייה, אורלי, חברת הכנסת אורלי לוי - - -

אתה עושה לנו מניפולציה פה בוועדה.

אם חוזרים ואומרים - - -

אני מצטערת, אני צריכה ללכת לוועדת ביקורת.

גבירתי, אם חוזרים ואומרים אמירות שאין מאחוריהן כלום, זה לא הופך אותן לאמירות נכונות.

אני העברתי לך חלק מהאס.אמ.אסים. ואפילו - - -

אני אמשיך ואני אומר - - -

הן גם מפרסמות בפייסבוק. למה לא תובעים אותן אם זה לא נכון?

אני אמשיך.

לעומת זה, אנשים תבעו אותך.

אני אנשים תבעו אותי על כך שפיטרתי אנשים שהואשמו בהטרדה מינית.

אז אני רוצה להגיד לך, האם אתה אומר שמי שהעביר לנו את החומרים - - -

יש תביעה משפטית נגדי, יש כמה וכמה תביעות שכאלה, אני לא רוצה להיכנס - - -

אז בבקשה, אתה מואשם בלשון הרע.

זה תלוי ועומד - - -

ואת הביקורת החיצונית שאתה הבאת, יש לי פה את המכתב, יש פה עורכת דין שיכולה להסתכל, שלא היה ולא נברא. זה נמצא אצל מבקר המדינה. במקום לדאוג לזכאיות, אתה דאגת שתהיה לך סביבת עבודה, שלא יהיו לך מפריעים.

אורלי, אני מבקשת עכשיו, שנייה, לא - - -

מה לעשות - - -

להגיד מה מבקר המדינה בודק עליך, כמה פעמים זימנו אותך לחקירה, ועל הדוקטורט המזויף שלך, תתחיל לדבר.

שנייה, חברת הכנסת אורלי, חברת הכנסת אורלי - - -

כשאנשים מזויפים האנשים הקטנים פה משלמים את המחיר.

אני אבקש להמשיך באמירות של הדברים שנעשו ונעשים בחברה.

את גדולה את.

כל הממונים להטרדה מינית בחטיבות קיבלו הדרכה. אחת. פורסם תקנון. בוצע מערך הדרכות ורענון לכל העובדים.

בסדר. אני - - -

אני רוצה לומר אמירה - - -

לא, לא, לא, שנייה, שנייה. אני התחלתי להגיד משהו לפני כל הביקורת שאמרה עכשיו חברת הכנסת, אני התחלתי להגיד משהו, אתם קולטים, לפי כל מה שנאמר עד עכשיו, שיש להפריד בין מנגנון קבלת התלונות של העובדים לבין אלה של הדיירות? כי זה שני מערכים.

אני אומר - - -

זה נפרד. אתם פשוט לא יודעים - - -

אני מבקשת, גבירתי, אני חושבת שהוא יודע לענות. אני שאלתי את השאלה ואני רוצה לקבל תשובה, מה המנגנון הקיים של הדיירות? אל תגידו לי שהן יכולות לפנות לסמנכ"לית, כי אני, חברת כנסת, יהיה לי קשה להגיע לסמנכ"לית של החברה.

אז אני אומר, לא, לא יהיה לך קשה - - -

אז אני אענה לך, אני - - -

לא, לא, לא, לא, לא, אני מבקשת, רוצות תשובות? בואו נקשיב. ואני מבקשת להפסיק את הרחש פה.

יש תקנון שהוא התקנון לכלל העובדים, שהוא מתייחס למערכת היחסים במקום העבודה בין עובד לבין מעביד, בין עובד לבין ממונה. בנוסף לכך, ואני מדגיש, בנוסף לכך, יש את אותו תקנון ספציפי את אותה כרזה, את אותה ידיעה והודעה שפורסמה בכל הסניפים שנמצאת על גבי אתר האינטרנט, שאמורה להגיע לכל דייר, ששם נאמר בצורה המפורשת, וההתייחסות היא לגבי הדיירים עצמם - - -

איך זה מגיע לכל דייר?

אמרתי, זה מגיע בשלוש דרכים, אחת, זה מפורסם בכל הסניפים, שתיים, זה נמצא באתר האינטרנט, שלוש, בדיווח השנתי שאנחנו מוציאים אמורים להוציא לדיירים. התקנון הזה עם הטלפון, עם הפקס, עם המייל של סמנכ"לית משאבי אנוש נמצא שם והוא מופנה באופן ספציפי לדיירים. אני חוזר ואני אומר, יש לנו בהנהלת עמידר, ואני מסתכל לכל אחת ואחת מהיושבות פה בעיניים - - -

אבל זה אותו תקנון, אדוני, אדוני, אדוני - - -

אפס סבלנות ואפס סובלנות - - -

אדוני, לא, לא, זה לא נאומים פה. אדוני, זה לא נאומים.

זה לא נאום, זאת אמירה.

כשאני פונה אליך, אתה מקשיב לי. יש לי שאלה. אני מאוד מבקשת, כשאני פונה למישהו שנותן דיווח, הוא אמור לחכות עד שאני אשאל את השאלה. זה התפקיד שלנו פה בכנסת, לשאול את השאלות, לעשות את הביקורת. יש בידיים שלי, אני חושבת שאתה מתכוון לכרזה הזו, נכון?

לחלוטין.

אז כתוב, "ללקוחות עמידר ולעובדיה".

נכון.

זה מה שאני מנסה להגיד, הכתובת שכתובה היא לאותה סמנכ"לית של משאבי אנוש.

נכון.

זה לא הפרדה, זה אותו תקנון, אותה כרזה, אותו בן אדם או אותה אישה שאמורה לקבל את התלונות. השאלה שלי, אחרי הדיון הזה, אני מבקשת לשאול שוב, לא הבנתם את הקושי של הנשים, אני חושבת שזה לא אותו דבר, הטרדות מיניות במקום העבודה זה לא הטרדות מיניות בין מישהו שנותן שירות ומישהו שהחיים שלו תלויים בשירות הזה. זה מערך אחר.

אז אני אענה לגבירתי ואני אצטט שוב מתוך דיון והחלטה של הדירקטוריון לפני חמישה חודשים, עוד הרבה לפני קיום הדיון הזה, וכך נכתב בהחלטת הדירקטוריון: "עוד הוסיף הדירקטוריון וביקש כי יועבר המידע ללקוחות החברה, כי בכל מקרה של הטרדה מינית או ניצול מיני, תהיה להן אפשרות לפנות באופן ישיר ובלתי אמצעי לממונה על מניעת הטרדה מינית, וזאת בכדי להסיר את חששן של המתלוננות שמא תפגענה זכויותיהן על ידי מי מעובדי הסניף בו הן מטופלות, באם תוגש תביעה".

אוקיי. אני רוצה לשאול שאלה אחרת, כמה תלונות היו לסמנכ"לית שלכם מאז שקיבלתם את ההחלטה הזו, פרסמת אותה ושמתם את הכרזות?

אפס תלונות.

החלטה טובה.

הייתה תלונה אחת שנבדקה, ולא זו בלבד שנבדקה, היא נחקרה, וגם המתלוננת, ביקשו ממנה לקבל - -

תגיד, אולי אני אעביר לך את כל המתלוננות?

אדרבא.

שנייה, שנייה.

אני בטוחה שד"ר לקס יסכים לדבר הזה, אין לי בכלל ספק בזה.

מה אתה מקשקש? אני לא מבינה על מה אתה מדבר.

אני אעבוד בעמידר, אני אאסוף לך תלונות.

היא יכולה להגיע אליי, היא יכולה לעבוד מולי.

יש לי רשימה של חצי מהדיירות.

אני חושבת שאת צריכה לעבוד בעמידר, גם אני חושבת שאת צריכה לעבוד בעמידר.

אבל תסכימו איתי, תשמעו - - -

יש לי אפס סובלנות כלפי העובדים, אם התלונות האלה קיימות. אפס סובלנות כלפיהם. תעבירו לי את כל התלונות האלה. כל אחת ואחת אליי אישית. אני רוצה לשמוע עליהם, אני רוצה לדעת עליהם, כי אני - - -

איך אתה לא יודע עליהם?

עובדה שהם לא הגיעו. אתם אמרתם שהן חוששות. אל תחששו, תבואו אליי. אף אחת לא יכולה לבוא ולהגיד, אני חוששת, כי מישהו, מנהל סניף יתנכל לי, כאשר הפנייה מגיעה אליי. תגיעו אליי באופן הישיר. הטלפונים שלי, הפקס שלי, הסלולר שלי, הכל חשוף בפני כולם. אנא, עשו זאת. עשו זאת.

לא, לא, לא, לא, לא, אדוני, אדוני, חכה שנייה - - -

איפה חשוף?

אולי אפשר עוד דבר אחד? בהמשך לדברים שלך ובהמשך לדברים של ד"ר ביטון במילה אחת?

אבל אני רוצה להגיד דבר אחד - - -

אפשר?

בבקשה.

ד"ר ביטון העלתה פה איזשהו רעיון שאני חושב שנכון לתת עליו את הדעת, כיוון שיש פה סוג שונה, שאני חושב שהמחוקק לא נתן את דעתו עליו גם כן, של מערכת יחסים בין - - -

מעניין מאוד. אני כבר שואלת שלוש פעמים על אותו דבר - - -

לא, אני עניתי את זה. אני רק לוקח את זה עוד צעד אחד קדימה, כבודה, עוד צעד אחד קדימה. מעבר לאמירות של הדירקטוריון ומעבר להודעה, אני חושב שנכון אולי יהיה, שוב, בהתייעצות גם עם האקדמיה, לנסות ולנסח תקנון ייחודי, כי הוא לא קיים היום באף חברה, של אותם גופים שהם נותנים שירות ללקוחות שבויים, ללקוחות שאין להם אלטרנטיבות אחרות. אני מאוד מאוד אשמח לשתף פעולה עם האקדמיה לנסות ולבנות תקנון שכזה, כי אני חושב שנכון שיהיה דבר שכזה.

אדוני, אוקיי. תודה.

אני חושבת - - -

שנייה, לא, אף אחד לא יחשוב ואף אחד לא ידבר. מעניין מאוד, שלוש פעמים פניתי אליך עכשיו בדיון וביקשתי ואמרתי, אתה לא שמת לב שמדובר פה על מערכת אחרת? ולמה לא מפרידים? ובכל זאת, לא ענית.

סליחה, הקראתי את החלטת הדירקטוריון - - -

ובסוף הגעת למסקנה הזו. אני שמחה שהגעת למסקנה הזו ואני אתייחס לזה בסיכום שלי.

תודה רבה.

וזה לא רק אם האקדמיה תעשה, תיכף תשמעו בדיוק איך זה הולך להיות.

כבודה, אני רוצה עוד מילה אחת - - -

תודה. אבל בכל זאת, לא קיבלנו תשובה - - -

מילה אחת - - -

לא, לא, לא, לא. אני לא אצטרך לשאול את השאלות ארבע פעמים כדי לקבל תשובה. אני שמעתי פה תלונה מאוד ספציפית, מאוד מיוחדת בעניין של סניף שלכם. אני לא יודעת אם אתה תוכל להתייחס עכשיו לזה. אם תוכל, זה יהיה מצוין. אם לא תוכל, אני רוצה התייחסות רשמית של עמידר כתובה בעניין הזה.

בסדר גמור.

יש לך אפשרות עכשיו לענות?

תגיע התייחסות כתובה ומסודרת ליושבת ראש הוועדה.

ואני פונה לכלל הנשים גם כן, זה אכן נכון, אנחנו לא יכולים לבוא בטענות שלא מטפלים במקרים אם לא רשומות תלונות.

נכון.

אם הן לא מתלוננות, אי אפשר להגיד שהם לא מטפלים. ואני אומרת לכן, יש תלונות? תציפו את החברה בתלונות האלה.

לגמרי.

ואני רוצה לעקוב ולראות איך החברה תתמודד עם זה. אוקיי? אבל אי אפשר, כאילו, תלונות, אם זה לחברה או אם זה למשטרה, ואני יודעת את הקושי בלהגיש תלונה, אבל בכל זאת, אם הן לא מתלוננות, אי אפשר לבוא אחר כך ולהגיד, הם לא מטפלים, הם לא יטפלו.

צריך בתוך מנגנון שיהיה את המרכז לנפגעות תקיפה ואז יותר קל לנשים גם. זאת אומרת, שזה לא יהיה רק בתוך עמידר.

ברור.

למשל, זה רעיון יפה, צריכים לחשוב על משהו יצירתי.

זה חלק מנייר עמדה, שלא נתנו לי לדבר בעצם.

רחל אלרואי, מנהלת אגף נכסים בעמיגור, איפה את, גבירתי?

אני פה.

אם אפשר להתקרב. אני יודעת שאת בטח מאוד נינוחה מזה ששם החברה לא הוזכר, אבל כפי שאמרה גם ד"ר יפעת ביטון בהתחלה, התלונות הן גם על חברות אחרות. אני רוצה להבין מה התהליך שנמצא בתוך החברה, מה הנהלים, איך אתם מטפלים במקרים כאלה.

ראשית, לנו היו מספר מועט של מקרים שפנו אלינו. ההנחיה שלנו חד משמעית, כאשר יש דיירת שמתלוננת, אנחנו קודם כל מנחים, כשיש דיירת שמתלוננת נגד הטרדה מינית, הדבר הראשון שאנחנו מנחים זה להתלונן במשטרה. זה הדבר הראשון שאנחנו מנחים את הדיירת.

כל הכבוד.

זאת החלטת הנהלה שלנו, שמי שנפגעת או מתלוננת נגד הטרדה מינית מצד רכזי השטח שלנו, דבר ראשון אנחנו מנחים אותם ללכת להתלונן במשטרה. היה לנו מקרה לפני חודשיים, שדיירת התלוננה - - -

סליחה, כשאת אומרת 'אנחנו' - - -

הנהלת החברה - - -

מי הכתובת אצלכם שברור לדיירות שהן יכולות לפנות אליה?

הכתובת היא הנהלת החברה. הפורומים מכירים את מנכ"ל החברה שלנו, פונים אליו ישירות, פונים למנהלי הסניפים שלנו, וההנחיה היא חד משמעית - - -

איך הדיירות יודעות על המדיניות שלכם בנושא הזה?

אנחנו ערכנו קודם כל השתלמויות לכל עובדי החברה - - -

לא, אני מדברת על הדיירות.

אנחנו קודם כל, אני אומרת, ערכנו השתלמויות לכל עובדי החברה בנושא של ההטרדה המינית. אנחנו עומדים לפרסם בכל סניף וסניף תקנון - - -

'עומדים ל-'.

עומדים לפרסם תקנון - - -

טוב שיש ועדות.

למה זה קשור לוועדה?

לא יודעת.

אני אומרת, אם יש הנחיה, ותראי, הדיירות, סך הכל הדיירות של הדיור הציבורי, יש להן לאן לפנות והן יודעות לאן לפנות. ברגע שהן פונות - - -

את ישבת בישיבה הזאת ושמעת את הנשים, לא?

לאן יש להן לפנות?

למה צריך להיות ברור להן לאן פונים בדבר כזה? אני לא מבינה.

על מה, נשים שאין להן קול, יש להן לאן לפנות?

קודם כל, יש לנו בהנהלת החברה ממונה להטרדות מיניות, אבל זה לעובדי החברה. אנחנו היום, ההנחיה היא חד משמעית, דיירת שמתלוננת שרכז שכונה הטריד אותה, ההנחיה היא חד משמעית שהיא תפנה למשטרה. המשטרה היא הכתובת לטפל בתלונה הזאת.

לא, זה לא פוטר אתכם מהאחריות גם כן על הטרדות מסוג זה וזה לא בא במקום האחריות של המשטרה. לדיירת יש את האופציה להשתמש גם בתלונה למשטרה, אבל גם למנגנון שאמור להיות קיים כדי לפנות אליכם ישירות, כי הוא עובד שלכם, ויש לכם אחריות. כלומר, זה לא, "תלכי למשטרה" ופטרנו.

לא, לא, כמובן שהיא פונה אלינו קודם. אנחנו לא אומרים לה ללכת למשטרה, היא פונה אלינו. יש לה את מנהל הסניף והיא פונה אלינו.

אז מה אתם עושים - - -

איך הן יודעות - - -

שנייה, שנייה, תאמינו לי, אני יודעת לשאול את השאלות, חכו שנייה. מה אתם עושים בתוך החברה, לאחר שקיבלתם את התלונה? מי מטפל בזה?

אז אני חוזרת ואני אומרת, יש לנו את האחראית על הטרדות מיניות, התלונה מגיעה אליה, והיא ישר מנחה את הדיירת להתלונן במשטרה.

למה היא לא פה עכשיו בשביל לשמוע את הבנות האלה מדברות?

שנייה.

יש לכם תלונות כאלה?

אבל למה היא לא באה לשמוע את הבנות?

אני מבקשת, אני מנסה להבין משהו ואתן מפריעות עכשיו. שנייה. לאחר שהיא מפנה אותה למשטרה, מה קורה?

כלום. מתעלמים.

לא נכון. אנחנו קודם כל קוראים לבירור לרכז השטח, מעלים בפניו את הטענות של הדיירת הזאת, ובאיזשהו שלב אני חושבת שהטיפול צריך להיות במשטרה, כי זה מילה שלו נגד מילה שלה.

אוקיי. הבנתי. הבנתי. אתם בעצם לא עושים תהליך של - - -

העשייה היחידה שלנו, שאנחנו עשינו השתלמויות לכל רכזי - - -

לא, לא, לא, אני לא שואלת על השתלמויות. אני נתתי לך, גבירתי, להשיב לי.

מה את מציעה? תגידי לי את, מה את מציעה לנו לעשות?

אז שנייה, את תיכף תשמעי.

כן, אני רוצה לשמוע.

אני רציתי לשמוע, האם לאחר שאתם מפנים אותה למשטרה, יש תהליך גם פנימי שמחויב לפי החוק. אז הבנתי שהתהליך הוא לא ברור, ובעצם אתם רוצים - - -

איזה תהליך פנימי? איזה תהליך פנימי אני יכולה לבצע?

לוודא שהזכויות שלה לא נפגעות.

גבירתי, תקשיבי, זה מה שאני מנסה, זה לא העניין, אני עכשיו לא יוצאת נגדך אישית.

לא, אני מבינה שאת לא יוצאת נגדי.

אני מדברת על חברה שיש לה אחריות. ולפי החוק - - -

ואנחנו לוקחים את האחריות עלינו.

זה לא נשמע ככה. סליחה.

זה נשמע ועוד איך ככה.

נכון. זה לא נשמע ככה.

מחובתך להגיש עם הדיירת תלונה ביחד במשטרה.

נכון.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, אז אתם רואים, זה לא יכול - - -

את צריכה להיכנס ולפקח ולוודא שזה לא קורה.

העניין הוא אחרי שהולכים למשטרה צריך לפקח עליהם.

זה המנגנון שצריך לפתח.

תשמעו, תשמעו, תשמעו - - -

אף דיירת, קודם כל, לא היו לנו מקרים רבים כאלה בעמיגור, ואני שמחה על כך - - -

שאתם יודעים.

זה מה שידוע לנו. אנחנו באמת מעבירים את עובדי השטח שלנו סדרת השתלמויות בנושא של הטרדות מיניות. ואמרתי, במקרה האחד שהיה לנו לפני מספר חודשים, הפנינו את הדיירת למשטרה. אני חושבת - - -

אוקיי. אז אני מבקשת להבהיר משהו, כבר אמרתי את זה מאה אלף פעמים בשנה הזו שאני יושבת ראש הוועדה, ואולי ב-25 השנים שטיפלתי בנושא של אלימות ואלימות מינית במיוחד,אין גוף, אין ארגון שאין בו הטרדות מיניות. כאשר ארגון בא ואומר לי, "הייתה לי תלונה אחת", או ארגון שבא ואומר לי, " לא היו לי תלונות" כבר מכירים אותי, השאלה השנייה, תבדקו את עצמכם, כי אין דבר כזה שאין תלונות. אין תלונות, אפס תלונות, זה לא אומר אפס הטרדות, דעתנו לא צריכה להיות נוחה עם זה שאין תלונות. אין תלונות זה אומר שאין מנגנון ברור לקבל את התלונות ואין מנגנון ברור לטפל בתלונות. אז מה שאני מנסה להגיד, שהמנגנון שאתם חושבים שיש לכם הוא בעצם לא מנגנון והוא לא ממלא את כל הוראות החוק. \אני אתייחס בסיכום מה כן אתם אמורים לעשות. עכשיו, זה שיש - - -

יש לי שאלה אליך, כמו שיש מנגנון - - -

לא, לא, לא, זה לא הולך ככה.

כשדיירת מתלוננת שיש לה פיצוץ בצנרת והיא יודעת לאן לפנות, או שיש לה, היא רוצה להתקין דוד שמש - - -

כי זה לא פיצוץ בצנרת.

אבל יש לה כתובת. יש לה כתובת.

את יודעת מה? זה מקומם אותי.

גוף של אישה זה לא צנרת.

סליחה, אתן מוכנות להקשיב?

לא, אבל יש לה כתובת.

לא, תקשיבי לי עכשיו.

אין כתובת בעמידר לאף אחד.

אתן יודעות מה? פעם ראשונה תוך שנה שאני משתמשת בפטיש הזה. זה מקומם לחשוב שהטרדה מינית וניצול מיני וניצול של מרות ושל - - -

זה לא אותו דבר.

אנחנו הסברנו מה זה להיות - - -

אנחנו - - -

לא, את תקשיבי לי עכשיו.

אני מקשיבה לך.

לא לקטוע אותי.

בסדר.

לבוא ולהגיד שזה כמו צינור, כמו פיצוץ - - -

לא, אני אמרתי שכמו שיש לה, היא יודעת את המהלך - - -

לא יכול להיות. גבירתי, גבירתי, זה לא הולך ככה.

טוב.

מקבלים משכורת על סתם, עמידר.

אני מאוד מבקשת, אל תגרמו לי, אל תדחפו אותי לפינה הזו שאני צריכה לצעוק, אני לא אוהבת את זה. אבל לא יכול להיות שאני אעבור בשקט על זה שאומרים לי שפיצוץ בצנרת הוא - - -

לא התבטאתי אולי נכון. אמרתי שיש לאיפה לפנות.

לא. לא. לא. לא. לא. לא.

תני ליושבת הראש לדבר.

עכשיו את תקשיבי לי.

אני מקשיבה לך.

את תקשיבי לי ותקשיבי איך את נשמעת, כי כנראה את לא מודעת איך הדברים שלך נקלטו, לא רק באוזניים שלי, וזה לא - - -

לא, אולי לא אמרתי - - -

את לא מקשיבה.

ככה הם לא מקשיבים לאף אחד, לאזרחים.

מה שברור לי עכשיו, שיש עדיין הרבה מה ללמוד באיך להתייחס. אם אני, יושבת ראש הוועדה, חברת כנסת, ולא מוכנים להקשיב לי עד שאני משלימה את המשפט, מה עם האנשים האלה, כשהם מגיעים למשרד שלכם? איך מתייחסים אליהם, לנשים המוחלשות, שצריכות את השירות, שמרגישות שהחיים שלהם תלויים בזה? אני בטוחה שהן מקבלות יחס אפילו יותר גרוע ולא מקשיבים להן, ועכשיו ניתנה דוגמה, דוגמה טובה מאוד. תלמדו ממנה. וזה מקומם - - -

אז - - -

ולא, סליחה, סיימת את דבריך.

לא, אני רק רוצה להגיד - - -

אצלי את לא תמשיכי לדבר. זהו. אני רוצה להמשיך את הדיון.

אני יכולה רק רגע להתבטא? אני קודם כל, אני - - -

אני נתתי לך להתבטא מספיק, גבירתי.

רגע, אני רוצה להגיד - - -

ועוד לא נתתי לך שוב את זכות הדיבור. תני לי - - -

מה את לא מבינה? ככה את מתייחסת לנשים. ככה את מתייחסת לנשים.

ככה עמידר מתייחסת אלינו כשאנחנו הולכים אל המשרדים בכלל.

תשמעו, תשמעו, אני אמרתי את מה שאמרתי, ואני מבקשת, אני רוצה להמשיך את הדיון. יש נציגים של משרד השיכון והבינוי, אני רוצה לשמוע אותם.

איפה יש פה נציגים?

ועכשיו תקשיב טוב מאוד, כי אני רוצה לקבל תשובות - - -

לא, זה לא יאומן.

תשמעו, זה עוד לא קרה בשנה הזו שהוצאתי מישהי או מישהו מתוך החדר. זה מנגנון כוחני שאני לא אוהבת להשתמש בו, אבל תאמינו לי, אני יודעת להשתמש בו. אני לא אוהבת להישמע כאילו מאיימת, כמו שעושים בהרבה ישיבות, אבל אני רוצה לנהל ישיבה כמו שאני יודעת לנהל ישיבה עם תשובות בסוף ועם סיכום טוב.

גברת רות מנע, סגנית מנהל המינהל לסיוע בדיור, נמצאת איתנו? בבקשה, גבירתי. הועלו כמה שאלות ששייכות אליכם ועוד שאלה שאני הייתי רוצה לשאול.

אוי, אוי, אוי.

תשמעו, זה לא עוזר, אוקיי? עם כל ההבנה שלי, ואתן יודעות ואתן רואות שאני מבינה, אבל אי אפשר ככה. בסופו של דבר, אנשים שמופיעים בפנינו הם לא הארגון, הם נשלחו לייצג, אז תנו כבוד לכל אדם בהיותו.

גבירתי, הועלתה טענה גם בנושא של הילד השלישי, ואני הבנתי בקשר שלי עם החברות המשכנות, שאתם אלה שמחליטים איזו דירה תלך לאיזו אישה.

נכון.

ושבשטח, נאמר לי, שהם רק עושים מה שאתם מבקשים מהם. אז בואי תבהירי לנו מה המדיניות ואיך אתם גם מפקחים על השירות שניתן בשמכם דרך החברות. בבקשה. וגם אם אפשר להתייחס לעניין של הסיוע בשכר דירה והגדלת הסיוע.

שני נושאים שעלו פה זה הנושא של סיוע בשכר דירה, אני אפתח בו, אנחנו שותפים לדעה וחושבים שסכום הסיוע שאנחנו מאשרים הוא סכום שהוא לא מספק, יש פער גדול בין מה שאנחנו נותנים לבין מה שהזכאים צריכים לקבל ושוכרים דירה.

אי אפשר להשכיר מחסן עם זה.

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

אנחנו מעלים ומציפים את הסוגיה הזאת בכל הזדמנות, בכל ישיבה עם משרד האוצר. פעם אחרונה שזה עלה, ועלה בדגש גדול, זה בוועדת אללוף. זו ועדה שהוקמה כדי לבחון את סוגיית העוני. בהמלצות של ועדת אללוף זו הייתה אחת ההמלצות של המשרד, שביקשנו ליישם אותה, להגדיל סיוע בשכר דירה. לצערי, ההמלצות האלה לא יושמו בסוף בגלל בעיה של תקציב, אבל בדיוני התקציב לשנה הקרובה אנחנו העלינו את הנושא ואני מאוד מאוד מקווה שתהיה לנו בשורה. אני לא יכולה להגיד, אבל זה עכשיו בדיונים.

כלומר, באם זה יתקבל, אז ההגדלה בסיוע לא תהיה קשורה בבקשות לוועדת חריגים? זו תהיה הגדלה לרוחב?

יש מה שנקרא מבחני הכנסה אוטומטיים. אם הבן אדם עומד במבחן ההכנסה, או שהוא מתקיים מקצבת קיום, הוא מקבל את הזכאות באופן אוטומטי באמצעות ספק שכר דירה. זה הדלפק הראשון שהוא מגיע כדי לקבל סיוע מהמדינה. אם הוא עונה על הכללים, הוא לא צריך להגיע לוועדות חריגים.

זה כולל עניין חישוב המזונות?

כולל מי שמתקיים מקצבת מזונות. מבחינתנו, לצורך סיוע בשכר דירה, קצבת מזונות היא קצבת קיום לכל דבר, כמו קצבת הבטחה.

של מי? קצבת קיום של מי, המזונות?

שהאישה מקבלת בגין הילדים.

זה לא של האישה, הכסף.

שנייה. שנייה.

דקה, אני אשלים. זו קצבת קיום, שהיא צריכה לקיים ולכלכל בה את הילדים.

נכון.

מבחינתנו זאת קצבת קיום והיא תקבל סיוע בשכר דירה, כמו אישה שמקבלת קצבת קיום אחרת.

לא, לא, לא, לא, יש הבדל. יש הבדל. קצבת קיום לאישה זאת קצבת קיום לאישה. אי אפשר לבוא ולהגיד, קצבת קיום של הילדים תיחשב כקצבת קיום של האישה.

נכון, איפה הילדים?

לא, אבל היא מקבלת סיוע בשכר דירה.

זה לא לטובתה.

אם היא לא עובדת, וזו הקצבה היחידה שעומדת לרשותה, אנחנו מכירים בה כקצבת קיום ונותנים לה סיוע בשכר דירה.

אבל בית לא.

אני אגע בסוגיה של הדירה תיכף. אני רק רוצה לדבר על סיוע בשכר דירה.

אז לעניין הזכאות, למה זה שולל את העניין של הזכאות?

לדיור ציבורי?

לדיור ציבורי.

אם אין שאלות לסיוע בשכר דירה, אני אתייחס לנושא של דיור ציבורי. שמעתי פה הרבה מאוד פניות, באמת, אני חושבת שהמצוקה היא חותכת - - -

ענקית.

והיא ענקית והיא גדולה, ומבחינתנו זה לא אג'נדה לבוא ולהגיד שאנחנו מבקשים משפחה עם שלושה ילדים, או שאנחנו מבקשים שתהיה קצבת הבטחת הכנסה ולא קצבת מזונות. הקריטריונים שלנו הם נגזרת של משאבים מצומצמים. כשהמשאב של הדיור הציבורי הוא דל ומצומצם, אתה חייב כמדינה לחתוך איפה שהוא, ולתת את הזכאות למשפחה עם שלושה ילדים, שמתקיימת מהבטחת הכנסה.

עכשיו, למה נאמר פה הבטחת הכנסה ולא מזונות? אנחנו כבר עם השאלה הזאת הרבה מאוד שנים. עשינו את כל הבדיקות האפשרויות מול הביטוח הלאומי. ביטוח לאומי אומר לנו, תקשיבו, מי שמקבל הבטחת הכנסה זה מי שעובר אצלנו מבחן תעסוקתי של כושר השתכרות חודש בחודשו. כשאתה נותן דיור ציבורי, שהוא משאב דל ומצומצם, ואתה נותן לו דירה שזה forever, אתה לא הולך ובודק את המצב הכלכלי שלו אחרי שהוא נכנס לדיור הציבורי, אז אתה צריך לדעת ולראות שבאמת המשפחה הזאת עברה את מבחן ההשתכרות הסביר שביטוח לאומי בדק, וזה מצב שמבחינתנו הוא מצב מונצח והוא המקרה שצריך לקבל דיור ציבורי. בשונה ממזונות, שהם לא עוברים מבחן תעסוקתי.

אז תעשו מבחן תעסוקתי.

עשינו. דקה, אני אשתף אתכם בכל המהלכים והתהליכים שעשינו. אני אשתדל שזה יהיה מהר. לפני שנתיים בערך הלכנו לביטוח לאומי, לשירות התעסוקה, אמרנו, יש רשימה של משפחות שמקבלת מזונות, בואו, תשתפו איתנו פעולה, בואו תעשו בשבילם את מבחני התעסוקה, אנחנו נקבל את זה. זה לא צלח. האוזניים לא היו קשובות לעניין הזה, ואנחנו לא יכולנו להתקדם.

מה זאת אומרת 'האוזניים לא היו קשובות'?

אנחנו הלכנו להנהלת שירות התעסוקה ואמרנו, בואו תעשו מבחני תעסוקה, הם לא יכולים, הם כן יכולים, זה כן אפשרי, זה לא אפשרי. אנחנו עשינו סדרת ישיבות איתם.

למה אף אחד לא יודע מזה בכלל?

שנייה, שנייה, שנייה. עד כמה שאני יודעת, אתם שייכים למשרדים, לאותה ממשלה, לאותה מדינה, לא? כלומר, אם יש החלטה מדינית, מחייבים את שני המשרדים לעבוד להשגתה.

נכון.

מה זאת אומרת 'פנינו'? כאילו, העובדים שם לא רוצים לעזור לנו, וזה?

אנחנו נשמח לכל שיתוף פעולה בעניין הזה, אנחנו לא הצלחנו להוביל את המהלך הזה.

אוקיי. תודה.

היו עוד דברים שנאמרו, רוצים שאני אמשיך להתייחס?

אני רוצה לשאול. המדיניות הזאת שנגזרת ממה שאת אומרת זה בעצם שאותן נשים שמקבלות דיור ציבורי בכלל אין להן סיכוי לשיקום, כי הן תמיד תהיינה סמוכות על שולחנה של המדינה. זה לא מאפשר להן בכלל להתקדם, כי אסור להן לעבוד ואסור להן להרוויח.

ובכל זאת שולחים אותן לעשות גם ילד שלישי, כדי שהן תקבלנה זכאות.

אני אסביר. ברגע שהיא נכנסה לדיור הציבורי, אין מבחני תעסוקה ואין מבחני הכנסה.

המדינה שלנו צריכה לעזור להן לחשוב לצאת ממעגל העוני. לעבוד. להתקדם. ללמוד. להן צריך לעזור, להן צריך לתת קורת גג, כמו שלואיז כאן סיפרה שהיא רוצה לצאת מהמקום שהיא נמצאת בו.

אני מאוד מבינה את הקושי.

אני אמא לשלושה ילדים, והיא התעללה בי באופן אישי.

אני יכולה להגיד דבר אחד, כאישה שפנתה אליכם פעם אחת בחיים שלי - - - אליכם פעם אחת - - - קיבלתי תשובה - - - להזדקק לחסדים שלכם.

סליחה, סליחה, אתן לא יודעות מה אתן עושות. אין לי את השמות, אין לכן את זכות הדיבור, לא יכולים לרשום פרוטוקול, הכל מתפספס.

למה? נרשמנו.

הכל מתפספס. זה שנרשמתן אצלי זה לא נכנס לפרוטוקול, אנחנו לא יודעים מי מדבר עכשיו. אנחנו צריכים את השמות כדי שנעשה את המעקב. אז אני מבקשת שוב, נשארו לנו עשר דקות, עשר דקות כי יש עוד ישיבה, אני מבקשת עכשיו, תעשו את זה כמו שאני מבקשת. גבירתי, איך השם?

איריס אסרף.

דקה. דברי דקה.

רות מנע, אני איריס אסרף. אחרי כל סיפור במכתב יש דמות, והדמות זו אני. אני אימא לשלושה ילדים, יש לי את כל הקריטריונים. אני הייתי במקלט. הייתי פה בחודש פברואר בוועדה הציבורית עם קורין אלהרר.

אני הייתי איתך.

הייתי במקלט, את זוכרת? שמונה שבועות.

סיפרת לי שהעכברים אוכלים את - - -

לא, לא, לא, לא.

היום אני עם ילד נכה, ואני עם נכות, אני גרה בקומה רביעית, אני עולה חמש קומות ברגל, יש ימים שאני נשארת לבד. אמרת לי, רות מנע, 'היי איריס, צפון או דרום? אין לי זמן בשבילך, שמעת? צפון או דרום?' אמרתי, 'על מה את מדברת?' אמרתי, 'צפון'. מגדל העמק, זרקת אותי עם ילד נכה פה. הלכתי לראות את הדירה, בשביל שלא תגידו 'היא סירבה'. כמה הצעות אמרת שסירבתי? 17 הצעות. אני לפני חודשיים הייתי תור 22 אחרי 17 שנה שאני בהמתנה. יש לי ילדה, טוב, אני גם לא רוצה שיראו את הצילום, כי בפעם שעברה הילדה שלי רצתה להתאבד, יש לי שלושה ילדים, אני חד הורית, אני לא עובדת, אני עם נכות, עם ילד נכה, אני עד היום, כן? אני צריכה לעזוב את הדירה היום, לאן אני אלך? אף אחד לא משכיר לי דירה, אני בפשיטת רגל, אף אחד לא משכיר לי דירה. למה את לא מכניסה אותי לבית? למה? למה? יש דירה בחולון ליד הבית שלי שהתפנתה.

כי אין לה זמן בשבילך.

יש הרבה דירות סגורות. יש הרבה דירות סגורות, רות, ואת יודעת את זה.

היה שם רצח לפני חודש. בדיוק. חצי שנה דירות סגורות.

אוקיי. תודה.

למה אתם לא מכניסים אותי?

תודה. עברה דקה, שמענו את התלונה.

ואני פה, ואני לא אשתוק.

שנייה, שנייה, שנייה.

מלכה. מלכה.

אני לא אשתוק לה.

אני מבקשת התייחסות.

א', אני מעולם לא דיברתי - - -

שקרנית.

איריס, מעולם - - -

שקרנית.

ואם השיחה מוקלטת?

הייתי בוועדת חריגים, מה אמרת לי? 'אני מצטערת שאת במקלט, קחי אלף שקל ממני'.

את חתומה בוועדה שלה, מה.

איריס, איריס, איריס, סליחה.

חתומה על ועדה זה בסדר, בטח מכתבים - - -

ועדת חריגים. איך את יכולה לחתום על בן אדם שהוא במקלט? איך את יכולה לרצות לקחת את הבית שלי? עשר שנים אני מתלוננת שליאור, הרכז שטח, מטריד אותי מינית, ואת ורונן אמרתם לי, קחי, בפרצוף שלך, תסתלקי מפה. לא אגיד שרונן רצה לקום ולהרביץ לי במשרד של ג'קי לוי ואת ישבת רגל על רגל והסתכלת עליי בזלזול כאילו אני איזה סמרטוט.

אוקיי. אני מבקשת - - -

רות, אני מבטיחה לך דבר אחד – עד יום מותי אני אעשה הפגנה, את ורונן לא תהיו במשרד השיכון.

בדיוק.

כי אתם מקור הבעיה - - -

גבירתי, גבירתי - - -

סליחה. עשר שנים אני סובלת.

מה סליחה? אפשר להתפרץ עשר דקות ולהגיד סליחה?

עשר שנים אני סובלת, גברת.

אני מבינה את הסבל. אבל אני עכשיו סובלת.

עשר שנים.

אני עכשיו סובלת.

שרה, די.

עשר שנים. די.

לא יכול להיות ככה.

אנשים באים טעונים לפה.

אפשר להבין.

אני יודעת שאתן באות טעונות ואני יודעת שאתן חיות במצב שהוא קשה, אבל אני התחננתי מתחילת הישיבה הזו, אני רוצה להתקדם עוד מעט. אפשר לעשות ישיבות קיטור ליד המדורה כל יום, אבל ישיבות שיוצאות עם תוצאות קונקרטיות אי אפשר להשיג כל יום. אני מאוד מבקשת - - -

אני רוצה - - -

לא, אני לא יכולה לתת עוד. לא. שנייה.

אני רוצה להגיד מילה.

גבירתי, גבירתי, אני מבקשת מכן שתכתבו את מה שרציתן להגיד, כל אחת, ואם יש תלונה נגד נציגת ציבור, אני רוצה לטפל בה. אני מבקשת שכל אחת שנמצאת, יש לה תלונה ספציפית? תכתבו. תכתבו את התלונה ותגישו לי ואני אעקוב אישית אחרי זה.

עשר שנים אף אחד לא מקשיב לי.

לא. תכתבי. אל תגידי. תכתבי. אוקיי?

אוקיי.

שרה, אנחנו נעשה את זה ונגיש לה.

אני מאוד מבקשת, יש לכן פורום, אתן מאורגנות, יש מי שיעזור לכן בכתיבה, תכתבו את התלונות שלכן עם תאריכים, עם מסמכים ואני אטפל בזה.

יש לנו גם שתי בחורות בחוץ שישנו ברחובות, קרן ויונית.

היא פתחה בזה.

בסדר, רק שתדעו.

היא פתחה בזה.

לא משנה, זה עדיין - - -

לא משנה, היא פתחה, אנחנו נעלה את זה שוב. תודה. אני מסכמת את הדיון הזה.

איך אפשר לסכם דיון כזה קשה?

תשמעו ואז תדעו איך מסכמים את הדיון הזה, אוקיי?

אני רוצה, בבקשה, להגיד משהו.

אני לא יכולה עכשיו. אני מצטערת, יש דיון שאמור להתחיל.

אין בעיה, ממש עשר שניות אפילו להגיד משהו.

הרי כל עשר שניות פותחות עוד גל של צעקות.

לא, אני לא התווכחתי עם אף אחד. אני חיכיתי בסבלנות שהם באמת יקשיבו לי.

בבקשה. השם?

עדן אברהם. אני אימא לשישה ילדים. אני מתנדבת קהילתית, אני עוזרת לשכבות המוחלשות. אני יצאתי ממעגל האלימות. לפני כמה חודשים הגרוש שלי איים עליי ברצח, תפסו אותו, הוא ישב בפנים, שוחרר. הייתי חוטפת מכות. עובדת סוציאלית הגישה מכתב דחוף להעביר אותי מבאר שבע, קיבלתי סירוב. למה אני צריכה לחיות בעיר בפחד? את יכולה להסביר לי?

זה מהם.

אוקיי. עדן, גמרת?

כן.

עדן, קודם כל, אני מקווה שלא תצטרכי לחיות בפחד.

גם אני.

ואני מאוד מקווה שתוכלי לשמור על עצמך ועל ששת ילדיך. אני מבקשת שתתני אחר כך לצוות של הוועדה את הפרטים שלך ואת הסירוב שקיבלת ואנחנו נעקוב אחרי זה.

תודה.

כי זו חובה בעניין, ואפילו הייתה חקיקה בנושא של דיור ציבורי לנשים יוצאות מקלטים, אז אני רוצה לבדוק את זה לעומק. אוקיי?

תודה.

תעבירו אותה לירושלים.

אתי, די.

אתם סתם מעצבנים.

טוב שמישהו מצחיק אותך.

אני בדרך כלל תמיד צוחקת.

יש לה רוח טובה.

כל הכבוד לך, איזה אורך רוח.

אבל תשמעו, אני מבינה את הכעסים שמצטברים עם השנים ואני מבינה את המצוקות, אבל אני גם אתן לכן טיפה של חכמה שלמדתי בחיים, הרבה פעמים צריך גם ללמוד איך לא להוציא אנשים שרוצים לתמוך בנו מגדרם וצריך לשמור על האנשים שרוצים להיות לצידנו, שיישארו לצידנו. אז תשימו לב לפעמים. אני יודעת שאתן מאוד בתוך המצוקות שלכן, אבל תקשיבו לפעמים גם למה שמתחולל מסביבכן, אוקיי? כי אתן יכולות לפספס לפעמים אנשים שכן רוצים לתמוך ולעזור.

היום הדיון היה קשה והתלונות ששמענו הן תלונות קשות. אני שמחה על זה שלפחות הנציג, או יושב הראש של עמידר הגיע למסקנה שצריך להפריד. החוק היום מתייחס ליחסים בין עובד ציבור שמפעיל סמכות לרעה ומנצל יחסי מרות או תלות של אדם בו, אבל רק לעניין זה שלא צריך להראות סירוב להטרדה. נכון שלא ברור שצריך לפתח תקנון מיוחד בעניין הזה, אבל אני עכשיו מסכמת ואומרת, ואני שמחה שקיבלת את זה, שכל החברות המשכנות תצטרכנה ביחד, כמו שעשינו עם הרבה גורמים אחרים, כמו שעשינו עם האקדמיה, כמו שאנחנו עכשיו מקדמות, הוועדה מנסה לקדם גם כן עם גופי תקשורת, החברות המשכנות צריכות לפתח תקנון ברור שמתייחס לעניין הטרדה מינית על ידי העובדים שלהן כלפי הדיירות והדיירים.

אני מציעה כמחווה וכהודעה מצידכם לדיירות ומסר לדיירות, אני מאוד שמחה שאמרת, אדון לקס, שיש לכם אפס סובלנות לזה, אבל צריך לשדר לדיירות את זה בצורה הכי ברורה. כרזה כזו, תאמין לי, בלחץ שקיים במשרדים שלכם, אף אחד לא יעצור כדי לקרוא את הכתיב הקטן הזה.

צריך פרסום יותר.

תמצאו דרך לכרזה יותר ברורה, שמשדרת מסר לדיירות, שאומרת במשפט אחד, אפס סובלנות להטרדה מינית, תתלונני, אנחנו פה בשבילך. זה יכול לעבוד. אבל בינתיים אנחנו נעשה פגישת עבודה של כל הנציגים של החברות המשכנות אצלי פה, עם אנשים שיש להם גם גישה מבחינת אקדמיה ואיגוד מרכזי סיוע, כדי שנתחיל להתקדם עם תקנון מיוחד שמתייחס להטרדות מיניות של הדיירות ומנגנון ברור בתוך החברות איך לטפל בתלונות.

כל העניין של הילד השלישי במשרד השיכון וכל הבקשה הזו לילד שלישי, אני רוצה להתקדם עם זה מול המשרד, מול האוצר וגם משרד הכלכלה, כי את אמרת שבעניין - - -

ושירות התעסוקה.

ושירות התעסוקה, אנחנו נבדוק מה קורה בנושא הזה, כי נראה לי שהתשובה היא מאוד, ככה, לא נחה דעתי מהתשובה הזו וצריך לבדוק את העניין איך אפשר להתקדם, שהעניין לא יהיה קשור בכמה ילדים, אלא שתיבדק ההכנסה מול מספר הילדים, ובזה צריך לעשות שינוי אמיתי.

בעניין התלונות האישיות או המקרים הפרטניים, כמו שאמרתי מקודם, אני פונה אליכן, אם יש תלונות, תגישו אותן לחברות. תגישו אותן בינתיים לכתובת שקיימת בתוך החברה ואנחנו נעקוב, ותגישו לי העתקים מהם, אני אשמח לטפל בזה אחר כך.

חברת הכנסת מירב בן ארי, כנראה הגעת לישיבה הבאה, או לישיבה הזו?

ועדת משנה, אמרו ב-12 וחצי.

אנחנו עוד מסכמים את הישיבה הקודמת, זה בעניין הדיור.

אבל ב-12 וחצי זו ועדת משנה?

כן.

אז אני יכולה להגיד רק משהו?

למרות שאני כבר לקראת הסיכום, אבל אני יודעת שעניין הדיור קרוב ללבך, אז בבקשה.

קודם כל, אני רצתי, כי אני ביום ארוך מאוד, אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אני מאוד מאוד מעריכה אותך ומעריכה את העבודה שלך - - -

שנייה, שנייה, שנייה, שנייה - - -

רגע, רק תני לי להגיד מילה.

לא, לא, לא, לא, שנייה, מירב, שנייה.

תני לי להגיד מילה, תאמיני לי, את לא, זה, אני רוצה רגע - - -

בואי נגיד משהו, את רוצה להתייחס לעניין הדיור?

אני רוצה להגיד מילה לוועדה. מותר לי להגיד מילה לוועדה?

לא, אבל לא.

אסור לי?

לא אסור לך.

למה?

בואי לא נעשה את זה ככה.

אבל למה?

אני רציתי לסכם ולנעול את הישיבה.

אין בעיה, אבל אני - - -

וכיבדתי, שאולי רצית להגיד משהו בעניין הדיור הציבורי.

אין בעיה, אז אני רוצה להגיד משהו לוועדה לקידום מעמד האישה.

אז הוועדה לא קיימת, רק אני נמצאת פה, כי שאר החברות לא נמצאות, לצערי, כבר יצאו, אז בואי נסיים את זה ואני אנעל את הישיבה.

רגע, למה לא, אבל למה את לא - - -

אם זה לא בעניין הדיור הציבורי - - -

אבל אני רוצה להגיד משהו. אני אגיד משהו - - -

לא, לא, את רוצה לעשות הצהרה, וזה לא ככה. אני נועלת את הישיבה.

אוקיי. להגיד, לא, אני רוצה להגיד משהו לדיור הציבורי.

תודה.

אני יכולה לדבר על הדיור הציבורי?

תודה. נעלתי. נעלתי.

אני רוצה להגיד משהו. זה לא מקובל עליי.

תסגור את השידור. זה לא הולך ככה, מירב.

אחרי זה באים ואומרים שזה מדינה של סתימת פיות.

מירב, מירב, אני אמרתי באופן - - -

אני באתי באופן מיוחד כדי לבוא ולהגיד לך משהו, שלא נתת לי לדבר. למה? אחרי זה תבואי – סתימת פיות, ואחרי זה – למה לא נותנים זכות? אני רוצה שהוועדה שלך תשמע שאת ממדרת אוכלוסייה שלמה בישראל.

תודה רבה לך.

תודה רבה. תבואו לוועדה לקידום מעמד האישה, תנו את הכבוד הראוי. אבל שעשרות חיילות צה"ל מסתובבות פה, לאף אחד לא איכפת. חיילות שלמות ממודרות, לא נכנסות לוועדה לקידום מעמד האישה.

למה?

ולמה? תשאלו את יושבת הראש שדוגלת בסתימת פיות. לא נתנה לי לדבר. אני חברת כנסת. בושה. זו בושה למדינת ישראל.

איך שאת מדברת - - -

אני מצטערת. אני מצטערת.

מה יש לך להצטער? שנה וחצי, שום דיון על חיילות צה"ל. אתם ממדרים.

זה מה שבאופן קבוע את רוצה להגיד.

למה היא לא נתנה לי לדבר?

סתימת פיות, את הקואליציה.

למה? סתימת פיות. זו המדיניות שלכם, אחרי זה תבואו ותגידו שסותמים לכם את הפה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.