הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 117

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"א בסיון התשע"ו (27 ביוני 2016), שעה 12:00

דיווח שר התפוצות נפתלי בנט על פעילות משרדו ותקציבו

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

יואל רזבוזוב

שר התפוצות נפתלי בנט

דביר כהנא - מנכ"ל משרד התפוצות

יוגב קרסנטי - מנהל תחום מאבק באנטישמיות, משרד התפוצות

עמית פרסיקו - יועץ השר נפתלי בנט בענייני חינוך

אלה סבן - סגנית מנהלת אגף בכיר לעידוד עלייה ותושבות, משרד העלייה והקליטה

דוידי הרמלין - רמ"ט המנכ"ל ויועץ בכיר למנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

רומן פולונסקי - מנהל היחידה לחמ"ע, הסוכנות היהודית

דני ווזנר - הפצדרציות היהודיות, צפון אמריקה

יצחק הילדסהימר - עיתונאי מקור ראשון ומצב הרוח, פעיל עלייה וחינוך בתפוצות

אודי לייזר - עוזר לראשת המחלקה לפעילות בתפוצות, ההסתדרות הציונית

דניאל ספיר - האגודה למען עידוד יצירה, תרגום ותרבות של העדה האתיופית

שאול פרבר - מנהל מכון "עתים"

אסתר ביסוור - עורכת דין, יועצת משפטית, מכון "עתים"

אריאל מואב - מכון "עתים"

עדי כהן - ארגון הסברה The Israel Project

שירה בן ששון - מכון על משמר הכנסת, התנועה המסורתית

דוד דהן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר המתרגמים

דיווח שר התפוצות נפתלי בנט על פעילות משרדו ותקציבו

צהריים טובים לכולם, אנחנו נתחיל. בוועדה מתקיים היום דיון והשר ידווח לנו על פעילות המשרד והמנכ"ל גם נמצא על ידו, מר דביר כהנא. אנחנו נשמח לשמוע על פעילות המשרד, היקף התקציב. אלה דבר שחשוב להתייחס אליהם.

אני נוסע הרבה ונפגש עם קהילות בארצות הברית וגם באירופה, ויש לי דאגה בעיקר בצפון אמריקה, בעניין שכל הזמן עולה, של הדור הצעיר אשר מתרחק, ולכן צריך לחזק את הזהות היהודית. גם פה בישראל יש כל מיני תלונות שלא מקבלים אותם, לא מכירים בהם. אתה מכיר את הסוגיה ואני אשמח אם תתייחס גם לנושאים האלה.

נמצאים איתנו גם חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר ועדה, וגם חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר ועדה. תודה רבה לכולם על כך שבאתם.

אני מעביר את רשות הדיבור לכבוד השר.

טוב, שלום לכולם. תודה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת נגוסה ולחברי הכנסת מוטי יוגב ויואל רזבוזוב.

אני אתחיל בתמונה הגדולה ואחר כך נתאר גם את הפעילות. לתפיסתי למדינת ישראל יש שני כובעים. פעם אחת היא מדינת האזרחים שגרים בה – יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים וכו', ופעם שנייה היא מדינה של יהודי כל העולם. כל יהודי בעולם, באוקלהומה או בבואנוס איירס או באתיופיה, יש לו איזו שהיא זיקה, איזו שהיא זכות במדינת ישראל. עכשיו, מה היא בדיוק – קשה להגדיר, אבל בוא נגיד החידוש הגדול בתפיסה שלנו – אנחנו מנסים לחולל שינוי תפיסתי ביחס לתפוצות.

אם עד היום, כשיצאנו ליהודים בתפוצות, בגדול אמרנו יש לכם שתי פונקציות – או שתעלו לארץ או שתתרמו. אם אתם לא מתכוונים לעלות לארץ ולא לתרום, אין לנו כל כך מה לעשות איתכם. אנחנו לא מקבלים את זה יותר. בוודאי, למען הסר ספק, האם היינו רוצים שכל היהודים יעלו לארץ – כן. זה הבית שלהם ופה המקום הראוי. האם זה יקרה בדור הזה? לא. הרבה מאד יהודים קבעו את משכנם באופן קבע בתפוצות, אבל למרות שהם עשו את זה, אנחנו רוצים להגדיר יעד חדש וזה שימור יהדותם של אותם יהודים ושימור הזיקה של אותם יהודים למדינת ישראל.

אני חייב לומר, אני מסתכל 100 שנים קדימה ואנחנו רואים למול עינינו אסון, בוודאי אסון בהיקף שהיו מעטים כאלה בתולדות העם היהודי, של אובדן כל כך גדול של מספר יהודים שמתבוללים, כמעט אפשר לספור על כף יד – היה אובדן עשרת השבטים בבית ראשון, חורבן הבית, חורבן בית שני, השואה, אבל אנחנו עכשיו באסון בקנה מידה עצום; ולא יכול להיות שמדינת היהודים לא תעשה כלום, מה גם שאנחנו מדינה חזקה מאד, אנחנו מדינה חזקה כלכלית. אז בעצם אנחנו החלטנו כן להקדיש תקציב של מדינת ישראל, לטובת היהודים שם, גם אם לא יהיה לזה החזר כלכלי ישיר. לכן זה שינוי מאד גדול.

עכשיו, אנחנו הקמנו את מה שאנחנו קוראים לו מוזאיק יונייטד, שזה שותפות בין מדינת ישראל לבין התפוצות, שזה ארגון חלץ מאד זריז, מאד מהיר, בעל יכולת סטראטפית נקרא לזה, שיכול לבצע בלי כל האיטיות המובנת בתוך משרדי ממשלה; ומטרתה היא עצומה: היא לעצב את המאה שנים הבאות של הקשר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל.

לקח זמן להקים את זה ולתקצב את זה ועכשיו זה אפ-אנד-רנינג. כמה מהפעולות הראשוניות שאנחנו מבצעים: כניסה מאסיבית לאוניברסיטאות שיש בהן כמות ניכרת, מספר גדול של יהודים, בשותפות עם הלל, עם חב"ד ועם עולמי, שמטרת הארגונים והשותפות הזאת, היא יצירת חיזוק זהות יהודית וחיזוק הזיקה בין ישראל לתפוצות.

הדבר השני שאנחנו עושים, גילינו שבמדינת ישראל אין כל כך מודעות ליהדות התפוצות, לא כל כך איכפת וצריך לשנות את זה. אנחנו רוצים שילדי ישראל והציבור הישראלי יהיה איכפת לו, ולכן יצאנו עם כמה פרויקטים. יצאנו לדרך, כבר יש סיורים של ישראלים משמעותיים, מנהיגות ישראלית מקומית, שיוצאת לקהילות בעולם אשר תשפיע עלינו, פעילויות במערכת החינוך.

עולם שלם נוסף זה עולם האנטישמיות. אפשר להגיד מה, אנחנו לא אחראים עכשיו על כל יהודי בפריז, אז אנחנו - - - יהודי פריז, אבל ישי לנו אחריות מסוימת ולכן הקמנו מטה פעולה לעניין אנטישמיות. אנחנו גם מנטרים. זה אפ-אנד-רנינג, זה עובד. ניטור, מעקב, קשר עם קהילות, עזרה בהכשרת הקהילות מה הן צריכות לעשות ואני לא רוצה להאריך פה יותר מדי.

מיפוי חקיקה – השלמנו מיפוי של החקיקה בכל אחת ממדינות היעד הרלבנטיות שיש בהן אנטישמיות, מה הן, כדי לראות איפה הלקונות שלהן ואז לעודד את אותן ממשלות לחוקק בעניין הזה. אנחנו מרחיבים והקמנו והשקענו במעין תגלית לאימהות, מה שנקרא פרויקט מומנטום, מקסים. מביאים אימהות למדינת ישראל, והייתי בכמה מהכנסים שלהם, אימהות יהודיות מכל העולם. אנחנו כמובן ממשיכים להרחיב את ההשקעה כל הזמן בתגלית המקורית.

עוד נקודה מעניינת נוספת, אנחנו מביאים תיכוניסטים כבר באלפים למדינת ישראל. זה שונה מתגלית במובן שאנחנו עושים את זה בעיקר דרך ארגון השומר החדש. הרבה מאד עבודת כפיים.

בנימה אישית, הורי הגיעו להתנדב בישראל, התנדבו בקיבוץ חצי שנה ואותה התנדבות בקיבוץ היא שהביאה אותם – הם היו חילוניים לגמרי, בלי זיקה יהודית כמעט, בלי כלום, ועוד קיבוץ דפנה, של השומר הצעיר. אבל אותה שהייה של חצי שנה והעובדה שהם השקיעו, קטפו ועבדו, הזיעה שאתה מזיע על ארץ ישראל בסוף קושרת אותך למדינה, ובסופו של דבר בעקבות הדבר הזה הם עלו לארץ – זו אותה מכאניקה שאנחנו מקווים לייצר גם בעניין הזה.

נקודה אחרונה ואז אני אעביר את המקל לדביר. אני גם שר החינוך ובימים אלה, בסיורים הרבים שאני עושה, לא מספיק סיורים, אבל בסיורים שאני עושה גיליתי חור גדול בבתי ספר יהודים. אין להם תשתית למענה. אני אדגים. אתה בית ספר בסן פאולו ואתה רוצה חומר לשיעור על חנוכה לילדי כיתה ז' – למי אתה פונה בספרדית, בפורטוגזית? למי אתה פונה? בישראל יש במערכת החינוך משהו שנקרא מפמ"רים, יש מפמ"ר פיזיקה, מתמטיקה, היסטוריה, יש לך כתובת, מוקד מידע. אז אין את זה.

אין היום גוף שאם אתה מנהל בית ספר, מורה, אתה צריך הפעלה על מי היה הרמב"ם לילדי כיתה ד' בקולומבוס ג'ורג'יה בארצות הברית. למי אתה פונה? אתה לבד. מה, אתה מתחיל לחפש באינטרנט? אז אנחנו עכשיו במשרד החינוך, עם משרד התפוצות בתהליכים ראשוניים של יצירת מעין מפמ"ר תפוצות שייתן מענה. אנחנו לא נשלח מורים אין סופיים, אנחנו לא יכולים את זה, אבל להיות המוקד העולמי לעניין ידע של חינוך יהודי, כן.

אני רוצה לומר לכם תודה, חברי הכנסת, ליושב הראש ולכל האנשים פה. אנחנו יום אחד, עוד מאה שנה מהיום ישאלו אותנו – אתם ידעם על האסון הזה שקורה? מה עשיתם? מה עשיתם כדי לצמצם את ממדי האסון, כדי להתמודד עם זה, וזה מה שדופק לי בראש כשאני מתעסק בזה.

תודה.

תודה רבה, תודה, כבוד השר. אנחנו נמשיך לשמוע עדכון על פעילות המשרד על ידי מנכ"ל המשרד, בבקשה.

תודה רבה. ברשותכם אני אתן סקירה כללית במה המשרד עוסק וניכנס עם מצגת לשני נושאים יותר לעומק. נתנו קריאת כיוון גם בישיבה הקודמת כשהצגנו לוועדה את פעילות המשרד בנושא ישראלים בישראל והקשר שלהם לתפוצות וגם בנושא מאבק באנטישמיות ונרצה קצת להעמיק ולהציג בפניכם יותר נתונים, את הרקע לעבודה ואת תכנית העבודה שאנחנו עושים ונמשיך לעשות.

אז ככלל, כפי שהשר ציין, אנחנו עסוקים בראש ובראשונה בחיבור וקשר של יהדות העולם הן לזהות והן לישראל. המיקוד בצורה ברורה בקרב הפחות משויכים בעולם היהודי, אנחנו מדברים על מיליוני אנשים, כ-70%-80% בצפון אמריקה וכמובן כל היתר פזורים בכל מדינות העולם.

במסגרת אותה שותפות שהשר ציין – מוזאיק שמה – אנחנו היום בשותפות מעמיקה וגדולה עם העם היהודי, יוצרים תכניות ארוכות טווח להתערבות. אנחנו קוראים לזה פלטפורמות, בדומה לתגלית ולמסע, שהם שני פרויקטים שמוודאים שותפות גם עם ממשלת ישראל, גם עם יהדות העולם, ובהם אנחנו מביאים צעירים לישראל. פה רוב המיקוד שלנו הוא בעצם פעילות בתפוצות עצמן, החל מגיל תיכון, מחנות הקיץ, הקמפוסים.

במסגרת הזאת אנחנו עסוקים תחת החשיבה שבין גמר הקמפוס, גמר הסמכת התואר לבין הקהילה, שגם שם אנחנו חושבים על מסגרת של פרויקטים משמעותיים שייצרו קהילות של צעירים, מה שאנחנו קוראים young professionals, ובין היתר אנחנו נמצאים בתהליך חשיבה מתקדם גם על מסגרת התנדבותית עולמית, שבה כל יהודי יוכל להתנדב ולתרום, הן במסגרת הקהילה, הן בישראל, הן במדינות עולם מתפתחות ובמקומות שונים בעולם, כמסגרת כזו שמאחדת גם אותנו, את אזרחי ישראל וגם את יהדות העולם תחת אלונקה משותפת שבה אדם יהודי תורם בגלל שהוא יהודי, בגלל הערכים היהודיים שלו. זה גם פרויקט שיאחד אותנו מאד.

דביר, אני צריך לצאת עוד שתי דקות והוא רצה שאני אשמע בן אדם אחד או שניים.

אני מבקש סליחה שאני עוצר אותך, כי השר יוצא ולפני זה הרב שאול פרבר ביקש, בבקשה. השר צריך לצאת וביקשת לומר את דבריך כשהשר נמצא.

אני מודה לכם על זכות הדיבור ובאמת הפעילות שלכם מאד מבורכת ואתם משקיעים הרבה משאבים בקשר בין התפוצות למדינת ישראל. באותו רגע מדינת ישראל, במיוחד המדיניות הבדלנית של הממסד הדתי, באה ולא רק הורסת לכם את העבודה, אלה בעצם גורמת להתפצלות לשני מחנות ואולי יותר.

בימים האחרונים התפרסם סיפור מתוך המון סיפורים שגם השר הגיב לזה בפייסבוק שלו, שמדינת ישראל – ואני לא מדבר רק על הרבנות, אני מדבר על ממשלת ישראל שלא מקבלת אנשים, רבנים, רבנים ציונים, רבנים שמסרו נפשם למען מדינת ישראל ביהדות התפוצות, לא מקבלים אותם, לא מכירים בהם לצורך גיור. וכאן אנחנו לא מדברים רק על הסיפור של גיורים שהיו ושעלו ארצה, אנחנו מדברים על אלה שבעצם רוצים להתחבר לעם היהודי.

וכאן אני פשוט רוצה להעלות שאלה אחת. כאן לא מדובר רק על איוונקה טראמפ ולא מדובר רק על הרב לוקשטיין. כאן אנחנו מדברים על עשרות, מאות, אולי אלפני רבנים וודאי ובוודאי עשרות אלפי אנשים שקשרו את גורלם לעם היהודי. וכיום ממשלת ישראל, דרך הרבנות, לא מכירה בהם. ואני פשוט בא ושואל שאלה מאד פשוטה. אינני רוצה להרוס את החגיגה. באמת, זה לא תפקידי כאן. אני שואל את השאלה עד מתי.

באיזה שלב אנחנו נבוא ואנחנו נגיד אנחנו מוכנים לשלם מחירים כדי שזה לא יקרה? בגלל שאנשים שכבר לקחו צעד, שנלחמים בהתבוללות, שבאים ואומרים נישואי תערובת זה לא בשבילנו, אנחנו מוכנים לעבור גיור כדי שאנחנו כן נחבר ויהיה קשר לעולם היהודי וכאן הם באים למדינת ישראל או אפילו אם הם לא באים למדינת ישראל, הם צריכים לקרוא בניו-יורק טיימס שמדינת ישראל לא מכירה בהם כיהודים.

אז אני פונה גם לשר, גם ליושב ראש הוועדה וגם למנכ"ל – מה אתם מוכנים לעשות בשביל האנשים האלה? מה אתם מוכנים לעשות בגלל שכל עבודה שאתם עושים, ברגע שהממסד הדתי כאן נותן סטירת לחי, זה לא רק מרחיק אנשים. ברגע שאתם מאפשרים, ממסד דתי, להגיד דבר כזה, זה בעצם הורס את כל עבודתכם החשובה והמבורכת.

תודה. בבקשה, כבוד השר.

אתה נוגע בנקודה סופר נכונה ואני מסכים איתך שאנחנו, מדינת ישראל עושה שגיאות חמורות מאד. גם התבטאתי בחריפות ובמיידיות בהקשר של האירוע האחרון, שרק ביטא תופעה גדולה יותר. אנחנו במערכה לא פשוטה בעניין הזה. אני שמח שאתה מבטא את זה ונותן לנו עוד אנרגיה ועוד כוח להילחם בזה.

אנחנו מדברים פה על גיורים כהלכה, אנחנו לא מדברים פה על משהו שהוא חצי רציני. משהו רציני לגמרי, בלי פשרות וכשעושים את זה, זה בסוף חותר מתחת. אני אפילו לא מצליח להבין מה המטרה של מי שעוצר את הדברים האלה. לא מבינים שאם אתה לא מאפשר לגיורים כהלכה לעבור, אז בסוף הלחץ יפרוץ את הכל.

בסדר. ההערה נשמעה היטב. אני מודה לך.

תודה.

אני חייב לצאת. אני משאיר אתכם בידיו האמונות של דביר כהנא. תודה רבה, יישר כוח.

מאה אחוז. בסדר גמור. תודה. בבקשה, כבוד המנכ"ל, תמשיך.

הוא עתיד להגיד לכם דברים מדהימים.

כן, כן.

בגדול התחלנו לתאר. בעצם אני אנסה לסקור בקצרה את פעילות המשרד ואתמקד בעזרת מצגת בשתי תכניות מעשיות, אחת בנושא ישראלים ותפוצות, השקף פה לפניכם, ואחרי כן גם בנושא המאבק באנטישמיות, בעזרתו האדיבה של מר יוגב קרסנטי, שהוא מנהל במשרדנו את כל המאבק באנטישמיות.

אז בקצרה אני אסקור את המרחב של פעילות המשרד. אמרנו בראש ובראשונה אנחנו עסוקים לקרב ולחזק את הקשר בקרב הפחות משויכים. אותה שותפות שאנחנו חלק ממנה, שנקראת מוזאיק יונייטד, בעצם פועלת על ה-Jewish Life Cycle, היא פועלת במרחב שבין גיל בת מצווה/בר מצווה, אל גיל כניסה לקהילה – 30-35. היא בעצם בונה התערבות נכונה, כשההתערבות הזו היא כיצד לייצר תוכן משמעותי ולשלש את מספר המשתתפים בכל זירה וזירה.

באותה פעילות, שהיא פעילות מאסיבית, מדובר פה בשותפויות של עשרות מיליוני דולרים, ביחד עם פילנתרופים יהודים מהעולם, כיצד אנחנו מייצרים את אותו רצף והמשכיות שאדם צעיר, תלמיד, סטודנט, שנגענו בו פעם אחת, יישאר ברצף ונוכל לאפשר ולהציע לו מגוון אפשרויות כיצד להתחבר, הן לזהותו והן לישראל, כמרכז העם היהודי. אז הנושא הזה הוא הנושא הראשון.

הנושא השני שבו אנחנו עסוקים, הוא יצירת מסגרת ארגונית גדולה להכפיל ולשלש את מספר הסטודנטים היהודים מהעולם, שיבואו ללמוד בישראל. אנחנו עסוקים בתחום הן בשיתוף פעולה הדוק עם המל"ג, ות"ת, כיצד להביא לפרק זמן משמעותי החל מסמסטר, שנת לימודים, תואר שלם, הן תואר ראשון והן תארים מתקדמים, ו - - - הקרובים אנחנו נוכל להכריז על זה בצורה רשמית ועל דרכי הפעולה.

תחום שלישי שאנחנו עסוקים בו הוא באמת כפי שהשר ציין, התערבות מאסיבית וסיוע אל המערך, אל מסגרות החינוך הפורמאליות בתפוצות. גם פה אנחנו בראש ובראשונה מתמקדים בקרב בתי ספר שמשרתים אוכלוסייה שעד היום אין שם הצלחה משגשגת ביצירת זהות וקשר לישראל, בתוך ה-Jewish days school's. מדובר בשלב הראשון בהתמקדות באירופה ובדרום אמריקה ואנחנו גם נמצאים באיזה שהוא תהליך תכנון ושותפות עם מספר גופים משמעותיים בצפון אמריקה, על אף שהמספרים של התלמידים בצפון אמריקה, לצערנו הרב המספר של תלמידי ה- Day School בצפון אמריקה הוא נמוך מאד.

עולם שלישי שאנחנו עסוקים בו, הוא חממה לפרויקטים פורצי דרך. אנחנו מנסים לזהות פרויקטים משמעותיים שיש להם מנהיגות חזקה וגם מנגנון יישומי, לזהות אותם בתחילת דרכם ולתת להם בוסט של התערבות ממשלתית, שמסייעת להם בשלב הפריצה. אנחנו לא רואים את עצמנו כקרן פילנתרופית ממשלתית שבאה לתמוך שנה בשנה בארגונים, אלא באמת איך אנחנו מאפשרים ליוזמות חדשות, צעירות, שיש להן פוטנציאל לייצר מגע משמעותי בקרב אלפי משתתפים מקרב יהדות העולם ואנחנו משקיעים בהם.

ישנם מספר דוגמאות. השר ציין לדוגמא את ארגון ממונטום, שבאמת הביא עד היום כבר אלפי נשים. פרויקט מדהים. ועוד כהנה וכהנה פרויקטים שאנחנו תומכים בהם. אם יהיה זמן אנחנו נשמח לפרט.

הנושא האחרון, לפני שניכנס לעומק שני הנושאים שתיארתי, שאנחנו גם ציינו אותו בעבר, אנחנו הקמנו ועדה ציבורית שעוסקת ובימים אלה אנחנו מקווים משלימה את עיסוקה, עתידה להגיש דו"ח למשרדנו בעוד כחודשיים. קראנו לנושא מעגלי העם היהודי. בעצם אנחנו עסקנו במיפוי של מיליוני אנשים, שהם אינם בני דת אחרת, הם אינם יהודים והם מרגישים זיקה וקשר אל העם היהודי. השאלה הגדולה היא מה אסטרטגיית הפעולה שלנו כמשרד תפוצות.

מה זה זיקה?

ישנן פה באמת תתי קבוצות רבות. אפשר להסתכל מאפריקה, אל דרום אמריקה, אל אירופה. ישנן קבוצות של אנוסים, צאצאי האנוסים. ישנן קבוצות רבות שאפשר לקרוא להן מתייהדים, שמנהיג כריזמטי כזה או אחר גילה רצון וסוחף קהילה שלמה ויש להם רצון גדול להיות באיזה שהוא מעמד בקשר עם ממשלת ישראל.

צריך גם לציין שרובם המוחלט איננו רוצה לעבור דווקא תהליך גיור ואיננו רוצה לעלות לישראל, אבל ישנה תופעה עולמית של מיליוני אנשים שמרגישים קשר וזיקה והשאלה היא כיצד אנחנו מתמודדים עם אתגר ענק שמייצר לנו גם הזדמנויות רבות, הן לנו לממשלת ישראל והן כמובן לעם היהודי כולו. אז אנחנו נקבל בקרוב את המלצות הוועדה. נשמח להציג אותן כאן בישיבה הבאה.

ברשותכם, אני אכנס לנושא ישראלים ותפוצות. כפי שהשר אמר, ניגשנו לנושא הזה ברצינות רבה וערכנו סקרים - - -

עד שהוא ימצא, אני אתייחס לכמה דברים.

עד שתתקנו, אז נשמע את חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

כמה שאלות. שאלה אחת, אתה התייחסת לעניין של תגלית, של מסע, האם בכלל קיימת איזו שהיא רגולציה, האם זה נעשה בדאטא בייס, האם יש מעקב מה קורה עם אותם אנשים שמסיימים, יוצאים, מגיעים לכאן בתגלית או במסע או בכל דבר אחר, כל תכנית אחרת שמגיעה לארץ. אני חושב שחשוב לשים את הדעת על כך וממש ליצור במשרד התפוצות את הדאטא ולדעת וממש לעקוב לאורך הזמן. אני חושב שזה דבר נכון לעשות.

הדבר השני, כל המלחמה באנטישמיות. הרי לא פעם דיברנו על כך שלא יכול להיות ששלושה משרדים, ואני יודע שמשרד התפוצות יצא מזה, זה משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ומשרד התפוצות. אני חושב שצריך להיות גוף אחד. עדיין, אם זה תקן שקיים אצלכם, אז כדאי ולא משנה – לא מעניין אותי אם זה יהיה אצלכם או שזה יהיה במשרד החוץ או שזה יהיה במשרד ראש הממשלה – אבל שיהיה גוף אחד שכל התקנים יושבים אצלו וגוף אחד רציני, שגם נוכל לבקר אותו. כי היום אנחנו גם לא יודעים לבקר. כי ברגע שזה מתחלק בין שלושה משרדים, אז כל אחד אומר – טוב, אנחנו יודעים לעשות את זה, הם יודעים לעשות את זה.

הדבר השלישי, מה שהרב פרבר אמר כאן, אני חושב שדווקא כאן אני מבין את ההשלכות הפוליטיות והכל בתוך הממשלה, אבל כן צריך לתת, משרד התפוצות צריך לתת את הדעת על כך, על יחס ליהודי העולם ואנחנו יודעים עוד מעט מי הולך כנראה להתמנות לרב הרפורמי, וזה כנראה תהיה רבה ואז עוד פעם יהיה פיצוץ. אז אני חושב שאתם פה כן צריכים לעשות איזה דו שיח מול הקולגות שלכם בממשלה, אחרת אנחנו מאבדים ואני הייתי עכשיו בביקור בארצות הברית, כועסים עלינו מאד.

תודה.

תודה.

ברשותך, אני אתייחס בקצרה?

כן.

קודם כל אתה צודק לגמרי בנקודה הראשונה, שאחד מהאתגרים המשמעותיים ביותר זה לייצר את אותו רצף והמשכיות ולא לגעת, נקרא לזה, בלקוחות שלנו רק פעם אחת. גם פה אני חושב שהכניסה שלנו דווקא והמעורבות הממשלתית בשותפות הזו, מייצרת תפיסה שהיא בדרך כלל הפוכה מהתפיסה הקהילתית, מהתפיסה הפרויקטאלית. הרבה פעמים אנחנו קוראים לזה פרוג'קטיטיס, שיש פה בעיה מובנת שבונים פרויקט ומרחיבים אותו, אבל בעצם לא מסתכלים על רצף.

ואנחנו באמת באנו אל השולחן, אל השותפות הזאת, ואיך בונים בשותפות. זה לא אנחנו ממשלת ישראל נלמד אתכם, נסביר לכם, אלא באמת בשותפות כזו, איך מייצרים תפיסה שהיא טופ-דאון והיא באה ואומרת יש לנו סוף סוף לִיד, לקחנו, הצלחנו למשוך אדם לפרויקט אחד, איך מייצרים לו את הרצף.

היום באמת היוזמה המשותפת הזו – בשמה החדש – מוזאיק יונייטד – היא באמת בתוך תהליך תכנון מאד מתקדם, שאנחנו אומרים שיש לנו הרבה יותר מה להציע מאמזון. ה-Digital Community, שתקום והיא תקום בתקופה הקרובה, היא בעצם באה ואומרת יש לנו הרבה מאד מה להציע.

יש המון ארגונים שעושים פעילות מדהימה, הן פעילות מכוונת והן פעילות בשטח, מקבלת שבת כזו או מלימוד או התנדבות והשאלה הגדולה היא איך באמת מתרגתים את הלקוח. לקחנו אותו מתגלית, הצענו לו ולא רק שהצענו לו דיגיטלית, אנחנו גם מנסים פה לבנות את המחברים, את הקונקטור בין תכנית שנמצאת על הקרקע לבין הפעילות הבאה. ובין היתר לדוגמא היום, ביחד עם תגלית אנחנו מפתחים מודל של המדריכים שבאים ועולים על אוטובוס של תגלית, שהם יהיו מחויבים לשתי פעילויות המשך על הקרקע, כפולו-אפ לאותו סיור.

עכשיו, זה לא פולו-אפ חד פעמי, שבאותן שתי פעילויות מצליח לייצר את השינוי שהוא הגיים-צ'ינג'ר, אלא הוא בעצם המחבר לפעילות הבאה, שהיא מתמשכת על פני סמסטר בקמפוס, שני סמסטרים, או פעילות של young professionals על פני כל השנה. ואז באמת איך שומרים אותם ברצף, זה אתגר שאנחנו מנסים לבנות לו מענה אסטרטגי.

בנושא המאבק באנטישמיות, עוד רגע נרחיב וגם בסוף נתייחס לשאלה האם צריך ונכון לרכז את התחום הממשלתי במשרד אחד; והנושא השלישי הוא בוודאי נושא שאנחנו מנסים. אנחנו חושבים שתפקידנו בשולחן הממשלה לייצג ולהשמיע את קולן של הקהילות, את האתגרים שלהן, את האתגרים שלהן שם וגם כמובן את האתגרים שלהן בקשר מולנו. כמובן זה לא תלוי רק בנו ואנחנו משמיעים את קולן ומנסים לקרב שותפים רבים שישמיעו את אותו קול. בזה ממש אפשר לגלוש אל תוך המצגת הזאת.

לא, חשוב שהם יידעו שיש ייצוג. שהם יידעו שבשולחן הממשלה יש להם ייצוג. גם אם אתה בסוף, או אני לא יודע, מי שעומד בראש המשרד שלך לא מזדהה, זה לא משנה, היום זה השר בנט, מחר זה שר אחר, אבל לפחות שיידעו הקהילות שיש להן ייצוג.

שהקולות שלהם יישמעו.

כן, אנחנו הרבה פעמים מסתמכים עליהם, אז חשוב שגם ניתן להם איזה שהוא - - -

לחלוטין. אנחנו שומרים על קשר הדוק גם עם ראשי הארגונים הגדולים, ראשי הזרמים, עם הפדרציות. וגם צריך לזכור ולהגיד שאנחנו צריכים כולנו לעשות מאמץ גדול מאד להגיע אל אותם אנשים שהם המאסה. אנחנו מדברים במספרים שכל הקהילה המשויכת, מה שאנחנו קוראים בגדול, זה אותם אנשים שאנחנו כולנו רגילים לשוחח איתם, הם כ-15% מהעם היהודי.

השאלה הגדולה היא איך מגיעים באמת אל מיליוני אנשים, הם לא מיוצגים ולא מרגישים מיוצגים לא באמצעות ארגון כזה או אחר, ושם האתגר הגדול של העם היהודי. והרבה פעמים אנחנו נקלעים כמובן להרבה פוליטיקה יהודית, שיש אומרים שהיא יותר מפוליטיקה ישראלים ויש על זה מחלוקת.

האם זו אסטרטגיה נכונה לחזק ולהדק את הקשר עם המיוצגים, אז המיוצגים האלה גם יביאו את אלה. אם אלה שמיוצגים מתרחקים, אז יהיה לנו קשה להביא את אלה שלא מיוצגים.

לגמרי, אבל בעיקר להתמקד בשותפות איתם, איך מייצרים אסטרטגיית פעולה שונה ממה שהם עשו עד היום וממה שאנחנו עשינו עד היום ולהגיע ולגעת בליבם של הפחות משויכים, שהם קהל היעד של כולנו. ושם אנחנו באמת מתמקדים. זאת אומרת פחות בשיח, או לרכז את השיח בקרב אותם ארגונים שאנחנו רגילים לשוחח איתם. כמובן שאין ספק שגם בזה צריך להשקיע, אבל עיקר המאמץ הוא באמת להגיע אל אותם אנשים שעד היום הם לא ביקורתיים כלפינו, הם לא ביקורתיים כלפי היהדות. פשוט לא נגענו בהם וזה האתגר הגדול.

אז ברשותכם אני ארוץ מהר על המצגת. בוודאי גם לנקודה השלישית שהעלית, שהיא נכונה, ברגע שגם הקהל הישראלי, וזה לא מדובר רק על משרד ממשלתי כזה או אחר או על שר כזה או אחר, באמת שהציבור הישראלי ירגיש את הקשר ואת ההבנה העמוקה גם מה הם האתגרים של הקהיליות היהודיות בעולם וגם מה המחויבות שלנו לאותן קהילות, על אף שבצורה כזו או אחרת זה לא יתבטא בעלייה - - -

לצערנו כולם מרגישים את הטריוויאלי כאן, שיש לנו יהודים בחו"ל ואף אחד לא מבין את החשיבות.

נכון. אז באמת הצבנו פה מטרות. אמרנו גם להגביר את הידע של הקהל הישראלי בישראל לגבי היהודים בתפוצות, הקהילות, היחידים, האתגרים שלהם; להגביר את תחושת השייכות בין יהודים – גם של ישראל וכמובן בין יהודים בישראל ליהדות התפוצות, ולהניע את הישראלים בישראל לפעולה. לערב אותם בתחומי עשייה שקשורים ביהדות התפוצות.

נכנסנו אל הנושא הזה ואמרנו קודם כל בואו נבין מה המצב הקיים ובאמת עשינו בחינת עמדות בקרב הציבור הישראלי. עוד רגע אני אשמח להציג לכם את עיקרי הדברים. יצרנו את מדד הקשר עם התפוצות, ופה הפרויקטים שנגזרו מתוך תחום הפעולה הזה, צריכים בצורה מאד ברורה להשפיע על המדד, ואם לא השפענו על המדד אז לא הצלחנו בתפקידנו.

אז מדד הקשר לתפוצות או מדד הקרבה לתפוצות ועוד רגע נציג כיצד בנינו את המדד הזה. אנחנו נכנסנו ועוד ניכנס לביצוע פעולות בזירות שונות כדי להשפיע על המדד, וכמובן אנחנו נמדוד את האימפקט ואת ההשפעה שלנו.

אפשר להגיד שמה שעלה מסקר העמדות זה נתונים מאד מעניינים. בראש ובראשונה יש 52% שמסכימים מאד כי ישראל אחראית לביטחונם של יהודי העולם. 21% מהציבור היהודי במדינת ישראל מתנגד לכך. פה מדובר בתחום מאד מסורתי, שממשלת ישראל במשך שנים גם ראתה בו חשיבות גדולה.

סליחה, זה בין ישראלים?

בקרב הקהל היהודי בישראל.

אפשר לשאול שאלה חשובה?

בסוף, שלא נבלבל אותו. תרשמו את השאלות.

50% מסכימים כי ישראל אחראית להמשך הקיום היהודי בתפוצות. 20% מתנגדים לכך. בדקנו את נושא הקצאת המשאבים. באמת השאלה האם יש לגיטימציה שמשרד התפוצות לוקח משאבים משמעותיים ומשקיע אותם בקרב יהדות העולם, ויש פה נתונים שמצד אחד הם מאד מאד מעודדים אותנו. חשבנו שהמספרים יהיו הרבה יותר נמוכים. מצד שני, יש פה בוודאי גם אתגר גדול להגדיל את המספרים הללו.

אז אפשר לראות שאנחנו מדברים על שיעור הסכמה של 44%. כשאנחנו מעמתים את זה עם סוגיות כמו השקעה בישראלים שירדו מהארץ או בהשקעה שבעצם נלקחת מהשקעה ציונית אחרת, כמו הקמת יישוב בגליל, אז אנחנו מדברים עדיין, גם אם ישנם 27% שבאים ואומרים - האם צריך להחליט אם להקים, עכשיו להשקיע בהתיישבות בגליל או להשקיע ביהדות התפוצות – 27% מאזרחי ישראל אומרים תשקיע ביהדות התפוצות. אז זה באמת מספרים גבוהים מאד. אין הרבה נקודות שיש עליהן קונסנסוס בישראל, אבל בוודאי ישנן מספר נקודות שהיעד שאליו אנחנו נרצה להגיע הוא באמת תמיכה של יותר מ-50%.

49% מהמשיבים סבורים שיש להתחשב במידה רבה באינטרסים של הקהילות בתפוצות בהחלטות בנושאי חוץ וביטחון. זה גם נושא מפתיע. לקחנו את הנושא הקשה – של חוץ וביטחון – בוודאי יותר אחוזים מהנשאלים מסכימים שיש לשמוע את קולם של יהדות התפוצות בנושאים יותר רכים מאשר חוץ וביטחון.

כמו דת ומדינה.

לדוגמא. 37% יודעים שישנם כ-10 מיליון יהודים או יותר מחוץ לישראל, וזה רק 37%. יש פה פער ידע גדול מאד. 60% מהמשיבים מעריכים את היקף התרומות בפחות ממחצית מההיקף האמיתי. זאת אומרת פה זה גם נתון שהוא מפתיע.

אני בעצם מציג פה כיצד בנינו את המדד. לקחנו גם מסקרי עומק, מקבוצות מיקוד וגם מסקרים כמותיים. אנחנו בעצם מנסים למדוד את הרגש, את הידע, את המודעות, את האחריות, את תפקיד הממשלה ומה הפעולה שאותו אתם מוכן לנקוט. אני לא אלאה אתכם פה בפרטים רבים של אנשי מחקר הן מסטטיסטיקה והן מעולם הסקרים, ויצרנו בעצם את המדד היום שאנחנו מעמידים אותו על כמעט כ-5 נקודות מתוך 10.

אז מצד אחד אתם רואים פה מצד ימין את הנושאים שהם חלק ממרכיבי המדד. אני יכול לבוא ולהגיד שהנושא הזה הוא באמת נושא שיש הרבה מאד מה להתפתח בו וההשקעה שלנו באמת תבוא לידי ביטוי במגוון תחומים, גם בתחומים כמו נושאי דת ומדינה שעלו, והתחשבות בקשב והתחשבות ברצונות המנוגדים בין ציבורים פה בתוך ישראל לבין יהדות התפוצות, שיבואו ויכירו בשיח הציבורי, גם בצורך של יהדות התפוצות עם ישראל.

איפה אנחנו משקיעים? אז באמת אנחנו עסוקים – השר ציין – גם במובילי דעה. גילינו שזה כלי אסטרטגי ליצירת שינוי בתודעה, ויחד עם ארגון גשר בנינו תכנית שנקראת גשר לתפוצות, שבה אנחנו עושים סמינר הן של ידע מכין ומקדים אל אותה מנהיגות והן בביקור כל פעם בקהילה אחרת. ובאמת, עצם ההקשבה וההיכרות, גם עם אנשים שטסים הרבה מאד לחו"ל ולעולם לא נפגשו עם הקהילה היהודית, ולהבין את כל רבדיה ומורכבויותיה של קהילה. הם היו בניו יורק ובימים אלה נמצאת משלחת נוספת בדרום אפריקה ועתיד יהיו גם באירופה. עצם ההקשבה הזאת יוצרת שינוי מדהים בקרב מובילי דעה בישראל.

אנחנו משקיעים במדיה. אם מישהו צפה בימים האחרונים בחדשות, אז התחלנו עם פרויקט של דקה לשמונה, שהוא תחילת החשיפה. אנחנו רוצים בעצם להציג באמצעות כלים שונים ורבים בשנה הקרובה, את ההתחבטויות, את הלבטים, את הלכי הרוח של הקהיליות היהודיות בעולם ולהביא אותם אל הסלון הביתי לא כפלקט, לא כדבר כזה, אלא במקום שמעורר גם רגע וגם כמובן מוביל לידע.

אנחנו נכנסנו לשותפות גם עם מערכת החינוך הפורמאלית, הן עם המזכירות הפדגוגית – איך מביאים את הנושאים הללו באמצעות מגוון מקצועות אל תוך תוכנית הלימודים, הן בתחום האזרחות להעמיק את הידע, הן בתחום היסטוריה של עם ישראל, הן בתחום יהדות ישראלית – נושא שנכנס היום ומיושם בתי הספר הממלכתיים, ולהביא פנימה אל תוך הלימודים, הן ביסודי והן בתיכון, את נושא העם היהודי והקהילות היהודיות בעולם.

כמובן גם חינוך בלתי פורמאלי, החל מתנועות נוער וכלה בפרויקטים כמו מסע ישראלי, שהוא פרויקט שהוא בוודאי צורב תודעה בישראל ועד היום לא עסקו בו בצורה משמעותית, במעגל של לא רק אני ומשפחתי, אני וקהילתי, אני ומדינת ישראל, אלא גם אני והעם היהודי, מה המשמעות של עם, מה הייעוד של העם ומה החלק שלי בתוך המרכיבים הללו.

אז זה ברשותכם סקירה קצרה על פרויקט ישראלים ותפוצות. אנחנו עסוקים בו. הוא פרויקט שפתחנו אותו רק השנה ואנחנו מתקדמים מאד בשלבי היישום שלו.

אני הייתי שמח לעבור לתחום הבא של המאבק באנטישמיות. ברשותכם נציג בקצרה את הרקע ובסופו של דבר גם נסקור את הפעולות. יוגב, בבקשה.

אדוני יושב הראש, חברי הכנסת.

איך ננצח את האנטישמיות?

לא, לא, אנחנו כבר מנצחים אותה. מוקדם יותר השנה הצגנו כאן בוועדה מספרי תקריות והפעם אני רוצה יותר להציג רעיונות, שאנחנו מתמודדים איתם בתחום האנטישמיות.

חזון המשרד זה הבטחת קיום חיים יהודיים אישיים וקהילתיים מלאים, תוססים וחופשיים ממגבלות, עם חיבור לגיטימי, חזק ומשמעותי של הקהילות ושל היהודים כפרטים למדינת ישראל. מטרות המשרד בתחום המאבק באנטישמיות הן הגברת הביטחון של הקהילות, אפשרות קיום חיים יהודיים מלאים, הפחתת מספרן וחומרתן של התקריות האנטישמיות, העלאת המודעות הציבורית לתופעה, חיזוק המחויבות של יחידים וארגונים להילחם בתופעה, הגשת סיוע למי שנפגעו מאנטישמיות וניהול וריכוז המאמץ בתחום המאבק באנטישמיות מול משרדי הממשלה השונים, בעצם מול כל הגופים של מדינת ישראל.

האנטישמיות היא תופעה על היסטורית. הרבה פעמים אנחנו שומעים אם רק תעשו ככה או אם רק תעשו אחרת, האנטישמיות תעלם. האנטישמיות היא תופעה שהיא בת 2,300 שנה. הטקסטים הראשונים, זה מתוך נגד אפיון. יוספוף פלביוס כותב נגד אפיון שבעצם כותב כתבים אנטישמיים כנגד העם היהודי. מה שאפיון כתב לא נשאר לנו, התשובה של יוספוף פלביוס נשארה לנו, אבל בעצם אלה טקסטים שמהדהדים בערך משנת 300 לפני הספירה.

כן יש פה גרסה אלטרנטיבית ליציאת מצרים. היהודים בעצם היו מצורעים וחולים שגורשו ממצרים ואם רק היו מגרשים אותם ממצרים, אז האדמה תחזור ותיתן את היבול. זאת אומרת תכו ביהודי ותצילו את המולדת.

שוב, עלילות דם בעת העתיקה. מספרים שאנטיוכוס הגיע למקדש אחרי שהוא כובש את ירושלים, מוצא שם במרתפים איזה שהוא שבוי, שהשבוי הזה מפוטם ואומר לו שהיהודים מתכננים לזבוח אותו בתור איזה שהוא פולחן. אז הדברים האלה משם עוברים דרך ימי הביניים, הפרעות, עלילות הדם, מסעות הצלב בדרך לישראל עוצרים בקהילות, מתחילים את מסע הצלב כבר באירופה, טובחים בקהילות וממשיכים אל המזרח התיכון.

כך יהדות ספרד, גם כן סבלה את חלקה. יש לנו את גירוש ספרד, יש לנו את פעילות האינקוויזיציה, כשפעילות האינקוויזיציה דרך אגב, לפי המחקרים של בן ציון נתניהו זיכרונו לברכה, היא לא הייתה מכוונת כנגד היהודים שהמשיכו להיות יהודים בסתר, אלא בעצם היהודים שהומרו לנצרות, היו כל כך מוצלחים, שהכמרים והנזירים ואחרים שם קינאו בהצלחה שלהם והחליטו בעצם לרדוף אותם רדיפה גזעית אפשר כבר לומר, בעצם כמעט כמו הרעיונות של הנאצים. זה עוד בימי הביניים.

כמובן צפון אפריקה, שושלת המוראביטון ויש לנו את המוואחידון, נקרא להם כנופיות, או על כל פנים הם מכריחים את יהודי צפון אפריקה להמיר את דתם או למות ובאמת יש הרבה שמתאסלמים, אחר כך חלק חוזרים אל היהדות, אבל התופעה היא בהחלט תופעה עתיקה. כל פעם משתנה הסיבה. דרך אגב, גם דרייפוס, בדומה לאנוסי ספרד, היה מומר, השתלב היטב בחברה ובגלל ההשתלבות הזאת בחברה, הוא הואשם בעצם בבגידה.

הרב ג'ונתן זקס מדבר על אנטישמיות כווירוס. ההישרדות את האנטישמיות מחייבת שינוי והתאמה ואז אם אנחנו מדברים באמת על העת העתיקה וימי הביניים, השנאה היא שנאה דתית, היהודים מואשמים כמרעילי בארות, רוצחי ילדים, עלילות הדם מהסוג הזה. בעצם היהודים חייבים באיזה שהוא קיום מושפל, כי הקיום המושפל של היהודים מוכיח את צדקת האמונה הנוצרית. זאת התקופה הדתית.

במאות ה-19 וה-20, בעקבות המודרנה וההארה שמחליפה את הדת, לא מקובל לשנוא, זאת אומרת זה לא רציונאלי לשנוא על בסיס דת, אז עוברים לשנאה על בסיס גזע, ואז יש לנו תופעות של גזענות ונאציזם. כל אחת מהתופעות האלה, דרך אגב, לא נעלמת, היא נשארת איתנו בווליום נמוך יותר. אבל ממשיכה, והיום, כשלא מקובל לשנוא על בסיס גזעי, אז השנאה היא על בסיס לאומי וישראל היא מדינת אפרטהייד, היא מדינה לאומנית, קולוניאליסטית וכו'.

זאת אומרת האמצעים משתנים אך במעט, זאת אומרת התירוצים משתנים במעט, אבל בסופו של דבר, כשבודקים מה אותם אנטישמים רוצים לעשות עם היהודים או מה הם האמצעים שבהם הם משתמשים כנגד היהודים, אז האמצעים לא משתנים יותר מדי. זאת אומרת שוב יש פה מגבלות וחרמות והדרות וכלים מהסוג הזה.

המנועים של האנטישמיות בעת הזו, כמו שאמרתי, אותם מנועים לא נעלמו אלא פשוט חלק מהם בווליום נמוך יותר. אז תיאולוגיה ואידיאולוגיה מוסלמית היום היא המנוע העיקרי. אחרי זה יש לנו אידיאולוגיה ימנית רדיקלית, סוגים שונים של גזענות, הסכסוך הישראלי-ערבי כמובן, שכל פעם שיש שלנו כאן איזה שהוא עימות או מבצע כזה או אחר, אז כמות התקריות האנטישמיות באירופה בעיקר עולה בצורה משמעותית. תיאולוגיה נוצרית וכאן חייבים לציין שהכנסייה הקתולית עשתה מאמצים ניכרים כדי להפחית את הנושא הזה ויש כמה וכמה חידושים בהחלט משמעותיים.

משבר כלכלי עולמי ומשברים מקומיים – היהודים בדרך כלל מואשמים בגרימה להם, באחריות להם, בזה שהם מרוויחים מהם; וקואליציית האדום ירוק לסוגיה, בעצם יש לנו פה מוסלמים רדיקליים עם שמאל רדיקלי שמתחברים, כשהדבק שמחבר ביניהם זה שנאה לישראל.

מה הם רוצים בעצם להשיג? אז דבר ראשון זה שלילת זכויות ואפליה של יהודים כחברים שווי מעמד בחברה ובמשפחת האומות וכמובן בכלל זה זה הוצאת מדינת ישראל ממשפחת האומות. ישראל היא היהודי הגלובאלי. פגיעה עד כדי העלמת הזהות והדת היהודית מהמרחב, הגבלות על מילה, על שחיטה, על חבישת כיפה, על בתי קברות יהודיים וכו'. שלילת הלגיטימיות שבהגנה והזדהות הקהילות עם ישראל. זאת אומרת זה לא מקובל. אתה נתפס כבלתי נאור אם אתה מגן על מדינת ישראל בחוגים מסוימים, ושלילת העבר היהודי בעצם כתיבת היסטוריה חדשה לתקופת השואה, לתקופת מלחמת העולם השנייה ומי שמנסה להציג את הגרסות שכולנו מכירים, יכול להיות מואשם בפגיעה בעבר של מדינה כזו או אחר, ולפעמים עד כדי בגידה; והשמדת יהודים במדינת ישראל, כמובן זה איראן, חיזבאללה, אנטישמיות קיומית.

אנחנו מחלקים, יש לנו את מטריצת זירות האנטישמיות שבה בעצם אנחנו מחלקים את העולם לאזורים גיאוגרפיים בהתאם לסוג האנטישמיות שיש בהם ובהתאם למספר היהודים שחשוף לכל אחד מסוגי האנטישמיות. אז יש לנו את מערב אירופה, ששם יש מעט, אנטישמיות נוצרית קצת פחות חזקה, אבל אתם יכולים לראות שיש אנטישמיות מוסלמית חזקה ואנטי ישראליות חזקה ומספר היהודים שחשוף להם בקירוב הוא 1.1 מיליון יהודים.

מזרח אירופה – יש לנו אנטישמיות נוצרית, פחות אנטי ישראליות, פחות אנטישמיות מוסלמית, 0.4 מיליון יהודים בקירוב חשופים. צפון אמריקה – יש לנו בעיקר בעיה של אנטי ישראליות שמתהווה בקמפוסים, אבל יש שם קהילה יהודית גדולה וחזקה. דרום אמריקה – בעיה עם אנטישמיות נוצרית ואנטי ישראליות. אוקיאניה – לא משמעותי. העולם הערבי – יש לנו שם אנטישמיות מוסלמית חזקה מאד ואנטי יהודיות חזקה מאד, אבל מספר היהודים שחשופים לזה הוא יחסית נמוך.

ובסוף מרחב האינטרנט, שזה מרחב שעד היום הוזנח יחסית על ידי הארגונים ועל ידי הפעלים, ושם בעצם יש לנו את כל סוגי האנטישמיות וכמו שאני אראה לכם בהמשך, חשופים לזה כל היהודים וזה גם אמצעי מאד מאד חזקה להפצת רעיונות אנטישמיים.

אם אנחנו מסתכלים מי הם מחוללי האנטישמיות העיקריים היום, אז אנטישמיות מוסלמית הפכה למחולל העיקרי והמסוכן ביותר באירופה – 80% מהתקריות האלימות מבוצעות על ידי מוסלמים רדיקליים. חשוב פה להדגיש שאנחנו לא מדברים על הפליטים. הפליטים עסוקים בשרידה היום יומית שלהם. אנחנו מדברים על מוסלמים שגדלו והתחנכו לרוב על אדמת אירופה, שפוגעים ביהודים אזרחי אירופה, שגם הם גדלו והתחנכו על אדמת אירופה, והניסיון להסיט את זה אל הפליטים, בעצם מהווה איזה שהוא ניסיון להתחמק מאחריות לתופעה הזאת.

באנטישמיות המוסלמית יש שלוש גישות עיקריות: הגישה האסלאמית הפונדמנטליסטית, יהודים אויבי דת האמת, בני ברית של הצלבנים, של הכופרים, הגישה הקלאסית, אנטישמיות היסטורית, תיאוריות קונספירציה שונות. במשך שנים הפרוטוקולים של זקני ציון זה אחד הספרים הנמכרים ביותר במצרים, באמת לאורך שנים ולא רק במצרים. אתם יכולים למצוא אותו גם בשאר מדינות ערב.

והגישה הפוליטית, ששנאת יהודים בה היא חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובעצם מזהים בה את היהודים - את יהודי התפוצות ואת מדינת ישראל – על איזה שהוא רצף אחד. אתה רוצה לפגוע בקצה אחד של הרצף, אתה יכול לעשות את זה על הקצה השני ולהיפך, הם קשורים אחד לשני.

הביטויים זה הסתה ארסית כמובן, הסתה ארסית וקיצונית במסגדים ובמדיה, דמוניזציה של ישראל, קידום מערכה ציבורית נגדה תוך שימוש במוטיבים אנטישמיים של רוצחי ילדים, מרעילי בארות, קריאות להשמדת ישראל, הכחשת שואה וסירוב ללמוד לימודי שואה. זה קורה באירופה, דרך אגב, ובאקס טריטוריות באירופה; וביצוע פיגועי טרור כנגד יהודי, קריאה להשמדת עם ומתן פתואוות להצדקת הפעולות הללו כחובה דתית. ואני שוב מדגיש, מי שמחולל את זה לא זה הפליטים. יכול להיות שהפליטים יכולים ליצור איזה שהוא איום בהמשך, אבל כרגע לפחות זאת לא התמונה.

עניין נוסף שעולה זה הנושא של הגחכת השואה, בעיקר בצרפת. בעצם להפוך את השואה לאיזה שהוא דבר שהוא, איך נקרא לזה, לסתום את היהודים את הפה באמצעות הומור: עוד הפעם אתם עם השואה, עוד הפעם עם הזיכרון הזה. יש דברים יותר חשובים, יש אירועים יותר חשובים בהיסטוריה. אתם עושים כסף מהשואה וכו' וכו'. כאן למשל שואה-הבדו, שער שבעצם רומז או מנסה לחקות את שרלי-הבדו, ואתם רואים פה את אלי ויזל נמלט מאושויץ ומגני דוד עם סימני דולר עליהם, ופה מהצד אנחנו רואים את הפליט האמיתי שסובל, בזמן שהיהודים מורידים את כותנת הפליטים ולובשים חליפה יקרה.

הסיפור של האננס, גם כן, להגחיך את השואה, להגיד במקום שואה – שואננס, תיכף אני אתן עוד כמה דוגמאות לזה, תיראו איך זה רץ חזק ברשת. שואזיס, שואה ואואזיס, שואה ביזניס, אפשר להיות מיליונים מהסיפור הזה וכו' וכו'. אתם מבינים את הכוונה.

כמובן שמאד קשה מבחינה חוקית להילחם בדבר הזה, כי מאד מאד קשה למצוא חוק שיתאים לכל עיוות כזה שהצד השני, אם אפשר לקרוא להם ככה, עושים. ולכן דרך אגב אנחנו מדברים הרבה, יותר ויותר, על התנהגויות ולא על הגדרה ספציפית, אלא על התנהגויות מפלות כנגד יהודים או כנגד אירועים היסטוריים וההגחכה שלהם.

עליית הימין באירופה, החשש המרכזי הוא שעליית הימין תפגע בקהילות היהודיות. כמובן שעכשיו, בעקבות הברקזיט יכול להיות שאנחנו נראה אירופה אחרת, שבה הימין ממשיך ומתחזק עוד מעבר למה שראינו עד עכשיו.

שנת 2015 הייתה השנה שבה הימין סימן לעצמו כמטרה את מניעת האיסלמיזציה של אירופה כנגד גלי הפליטים, ושם יש לנו גם כן ארבעה סוגים עיקריים: הימין הקיצוני הישן, שמחפש את העבר הנאצי והפשיסטי. מחייה מחדש דמויות מהעבר הנאצי והפשיסטי. הימין החדש, שחש מאוים מהאיסלמיזציה ורואה בישראל וביהודים בעלי ברית. הם רואים בנו איזו שהיא מצודה במזרח התיכון, מצודה של העולם המערבי.

יש מפלגות שונאות זרים מסורתיות ומפלגות נוצריות פונדמנטליסטיות, ובגדול, ברגע שהימין מתחיל לעלות, אז הרבה פעמים הביטויים שלו זה לחץ להטיל מגבלות על המהגרים המוסלמים, שבסופו של דבר הן יוצרות איזו שהיא השפעה חיצונית גם כלפי הקהילות היהודית. כי אם מנסים להגביל שחיטה, אז זה מגביל גם את השחיטה של הקהילות היהודיות. אם יש הגבלות על המילה, אז זה מגביל גם את המילה היהודית.

עיוות זכר השואה – דיברנו על קידום נרטיבים חדשים בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעצם לטעון כאן שהעמים שסייעו לנאצים היו בעצמם קורבנות של הנאצים, ולכן אין לשופט אותם או לא לשפוט אותם בחומרה לפחות, ועוד ועוד דוגמאות כאלה. ערגה לעבר הפשיסטי, החייאת דמויות שהן מבחינתנו כיהודים שנויות במחלוקת, שיתפו פעולה עם הנאצים ולפעמים גם יותר מזה, מתפרקים עליהם כעל לוחמי חירות, כמנהיגים; והאשמת היהודים בתיאוריות קונספירציה שונות. אנחנו אחראים למשבר הפליטים, מנסים לרוקן את המזרח התיכון מערבים, להעביר אותם לאירופה, להתסיס את העולם הנוצרי נגד העולם המוסלמי וכו' וכו'. כמובן יש גם פגיעה ביהודים וברכוש יהודי, אבל הווליום של הדברים האלה ירד עכשיו, בעיקר על רקע משבר הפליטים שהם אלה שסופגים את עיקר האלימות מצד הימין.

הרבה פעמים זה נראה לנו כמו תופעה שהיא כבר לא קיימת, או תופעה שהיא אזוטרית. אני אנסה להראות לכם בקצרה ממש איך זה נראה היום. זאת הפגנה מנובמבר האחרון מוורצלב בפולין, הפגנה כנגד הפליטים. דווקא המדינות ממזרח אירופה הן לא המדינות שמהוות מוקד לפליטים, אבל תנועות הימין שם תופסות את עצמן כמגנות אירופה. אנחנו רואים את זה גם בהונגריה, גם בפולין, גם בעוד מקומות והימין הקיצוני שם חזק מאד.

אני רואה שהאינטרנט פה עולה לאט, אז ננסה לראות.

תראה, היינו משלחת של אקי"ם בגרמנייה ואחד הדברים ששמענו שם, שהמהגרים שעכשיו מגיעים לשם מפיצים חומר בקרב המוסלמים הוותיקים, חומר אנטישמי למהגרים החדשים. הדבר הזה ידוע לכם?

ידוע לנו שהם מגיעים ממדינות שבהן האנטישמיות היא מאד מאד רווחות, היא מאד מקובלת, הם לא יודעים בכלל שזה משהו שצריך להתנגד לו, אבל כרגע ממה שאנחנו רואים לפחות, הם עסוקים בלשרוד את המחר. מי שאולי רוכב על זה ומי שאולי מחזק את הדברים האלה, זה אנשים שנמצאים באירופה, זאת אומרת מהגרים שנולדו שם או בנים למהגרים שהיגרו והם אלה שדוחפים את עיקר התקריות האנטישמיות.

כאן אתם יכולים לראות בובה של יהודי חרדי. היהודי החרדי הזה מחזיק את דגל האיחוד האירופי. היהודים נתפסים פעם אחת כמדינת לאום ובפעם השנייה כליברליים הגדולים שבעצם מסמלים את האיחוד האירופי, ומפלגות כאלה שהן גם יורו-סקפטיות בתפיסה שלהן, רואות ביהודים סמל.

היכן זה צולם?

זה בוורלצב, בכיכר העיר וורצלב בפולין – הפגנה במחאה על ההגירה, אז שורפים את הבובה - - -

על ההגירה לתוך אירופה?

במחאה ההגירה לתוך אירופה. שורפים את הבובה של היהודי החרדי. זה לא שיש בוורצלב כזאת כמות של יהודים, שאפשר להגיד שיש שם איזה שהם מתחים וזה לא שיש שם כזאת כמות של פליטים. זה בעצם רוכב פה על הרבה מאד דעות קדומות ורעיונות. אתם יכולים לראות את התמונות.

זה סימבולי.

כן. לגבי האנטי ישראליות אני אקצר קצת. בעצם אנחנו מדברים פה על תקיפתה של הלאומיות והאחדות של העם היהודי בכל מקום ומקום ושלילת זכויות היהודים לחיות כחברים שווי מעמד בחברה חופשית, שלילת זכותו של העם היהודי לחיות כחבר שווה מעמד במשפחת האומות. המטרה היא לבודד את מדינת ישראל במרחב הבינלאומי, להוציא אותה ממשפחת העמים ובסוף לפרק אותה.

במה זה בא לידי ביטוי – זה רעיון שנתן רוני ברומן, יליד ירושלים, שחי בצרפת, לשעבר נשיא ארגון רופאים ללא גבולות, פעיל פרו-פלסטיני. בעצם הוא אומר כאן – יהודי שחובש כיפה – והוא אמר את זה ביחס לפולמוס שהיה במרסיי סביב יהודים שחובשים כיפה ברחוב, זה הבקשות שנשמעו שם בעצם ליהודים להוריד את הכיפה. הוא אומר מי שחובש כיפה בעצם מביע הזדהות עם המדיניות של מדינת ישראל, ובעצם בזה שהוא אומר את זה, הוא אומר חבישת כיפה היא לא רק אקט דתי, היא אקט של הזדהות עם ישראל, הזדהות עם המדיניות של ממשלת ישראל ובזה שהוא אומר את זה, הוא בעצם מפקיע מהיהודים את הזכות לחבוש כיפה והופך אותם למטרה, כי הם הרי מזוהים עם מדיניות ממשלת ישראל. ואני רק יכול לתאר לעצמי, אם אמירה כזאת הייתה מופנית מול כל מיעוט אחר, מה היה קורה.

מתי הוא אמר את זה?

הוא אמר את זה ממש בתחילת השנה. אני חושב שזה היה בינואר. אז הביטויים של האנטישמיות החדשה הם דמוניזציה, תעמולת זוועה כנגד ישראל והיהודים, ישראל היא מדינה נאצית, השוואת מצב הפלסטינאים למצב היהודים בשואה, דה-לגיטימציה למדינת ישראל, להזדהות אותה, שלילית השוויון בפני החוק מישראל – שופטים את ישראל לפי סולם ערכים נפרד. קידום חרמות ובעיקר יצירת אווירה אנטי יהודית במדינות אירופה. ברגע שכל המוצרים הישראלים הם מוצרים נוטפי דם ומוצרים של ג'נוסייד ומוצרים של אפליה, אז גם אין מה להתפלא שהיפר כשר זה מקום שמוכר את כל המוצרים האלה ובסוף מקומות כאלה מותקפים.

אנטישמיות ברשת זה אחד ממוקדי הפעילות שלנו במשרד התפוצות. אז בשנים האחרונות יש עלייה חדה בפעילות אנטישמית ברשתות החברתיות וברשת בכלל. הרשת מאפשרת למעט להגיע לתפוצה נרחבת, היא הפלטפורמה המרכזית לדיס אינפורמציה אודות השואה, אודות היהודים, אודות מדינת ישראל, ומספר התקריות האנטישמיות ברשת גבוה בהרבה ממה שמדווח.

מה שאנחנו עשינו בזמן האחרון זה פשוט לקחת את המדיניות של כל חברות האינטרנט ולהשוות אותה בעצם למה שקורה באתרים. ראינו שמצד אחד אין חקיקה מתאימה כדי למנוע את מה שקורה ברשת ומצד שני יש חוסר יכולת, חוסר רצון של החברות הגדולות להתמודד עם התופעה. רק דוגמא מהשבוע: קבוצת סטודנטים בפריז החליטה לעשות איזה שהוא מחקר והם הגישו תלונות ממה שהם הצליחו למצוא, כמובן שהמספר האמיתי גדול הרבה יותר. ממה שהם הצליחו למצוא הם הגישו תלונות לפייסבוק, לטוויטר, ליו-טיוב. פייסבוק הורידו 34% מפוסטים שהם התלוננו עליהם, טוויטר הורידו 4%, יו-טיוב הורידו 7%.

זה דוגמאות למסחר ברשת בספרים, ספרות נאצית, ממורביליה נאצית. אתם יכולים לקנות את מיין קאמפף, להזמין אותו לישראל, אפילו המשלוח יהיה חינם. זאת המדיניות של פייסבוק בנוגע להיד-ספיץ', הם לא מוכנים שיהיה הייד-ספיץ' מבוסס על גזענות, אתניות, לאומנויות כמובן, ואז אתם יכולים כל מיני דוגמאות כאלה.

דיברנו על הגחכת השואה, רציתי שתראו פה את דיודונה, זה הקומיקאי הצרפתי, אם אפשר לקרוא לו ככה. הרבה פעמים אנחנו מתמקדים במה שקורה ברחוב. לא מצליחים לראות כאן, אבל בסרטון הזה ביו-טיוב נכון להיום בבוקר, יש מעל חצי מיליון צפיות. זאת אומרת אם מרססים איזה שהוא גרפיטי אנטישמי רואים את זה אני לא יודע כמה אנשים, אבל ברשת הדברים האלה – ורק לסרטון הזה יש מעל חצי מיליון צפיות. לסרטון הזה יש עוד סרטון לידו שגם כן מציג את אותו דבר, עם 200,000 צפיות. זאת אומרת אנחנו מדברים פה על מיליונים שנחשפים לדבר הזה ופה צריכה להיות המערכה האמיתית.

(הצגת סרטון)

במצגת - יהודים עושים עסקים מהשואה וכו'. דרך אגב, ביו-טיוב הקטגוריה שבה הסרטון הזה נמצא בה זה קומדיה, לצורך העניין.

כשאנחנו מסתכלים על סך התקריות האנטישמיות, הרוב המכריע של התקריות האלימות לא מדווח. סליחה, יש פה טעות. מעל 75% מהתקריות בכללותן אינו מדווח. אם מוסיפים לזה דברים כאלה, כמו שראינו ברשת, אז המספר הוא הרבה הרבה יותר גדול. הסיבות המרכזיות הן תחושה של אין מה לעשות עם זה, אף אחד לא יטפל בזה, העדר מנגנון לדיווח וחשדנות הרבה פעמים מול כוחות המשטרה – אם אני יכול להגיש, לא יכול להגיש תלונה, איך הדבר הזה יטופל.

מבחן האנטישמיות מבחינתנו זה המבחן של שרנסקי, שלושת ה-D – דה-לגיטימציה, דמוניזציה, דאבל סטנדרט. אם יש את דברים האלה – אז מבחינתנו זאת אנטישמיות.

פעילות המשרד שלנו- מה אנחנו עושים: ניהול המאבק בשלושה מישורים מקבילים ועצמאיים. הדבר הראשון זה הפיכה למקור ידע מרכזי בתחום האנטישמיות, שזה איסוף וניטור תקריות אנטישמיות ברשתות החברתיות. יש לנו פרויקטים עכשיו בתחום הזה, בתחום האינטרנט, שבעצם אמורים להפיק תוצרים שאנחנו ננגיש אותם גם לקהל הרחב, גם לארגונים, גם למקבלי ההחלטות: דו"חות, מפות חום, להתעדכן און ליין ברשת ולדעת דיוק מה המצב.

קידום חקיקה ואכיפה, מיפוי החקיקה הקיימת בעולם, דגש על מדינות אירופה, איזה מדינות בעצם יש להן חקיקה שמאפשרת להתמודד עם התופעות האלה ובאיזה מדינות זה חסר. ליצור מדד של חקיקה, כמובן לזהות פערים בחקיקה ופערים בין חקיקה ובין אכיפה ונראה איך ניתן לצמצם אותם, והכשרת אנשי מקצוע שבאים במגע יום יומי עם הקהילות, לטפל בעבירות כאלה.

מבחינת חינוך, יש לנו שיתוף פעולה עם יד ושם. אנחנו מפתחים קורסים לרשת האינטרנט, מה שנקרא Mooc – Massive Open Online Courses, לכל קורס כזה אנחנו צופים שיהיו מאות אלפי משתתפים ובעצם ילמדו על מה היא אנטישמיות מודרנית, איך ניתן להתמודד עם התופעה ומה אפשר לעשות.

מבחינת ניהול המאבק, אז יש לנו את הובלת הפורום למצבי חירום בקהילות ברשות השר בנט ויושב ראש הסוכנות, נתן שרנסקי. יש לנו את הובלת הפורום לתיאום – פורום התיאום הבין משרדי ברשות מנכ"ל המשרד דביר כהנא, שבעצם מתאים בין משרדי הממשלה השונים. טיפול בנושאים שוטפים ותכלול המאמץ וסיוע לקהילות בהיערכות למצבי חירום ומשבר. זהו. תודה רבה.

תודה רבה, תודה. שירה בן ששון, בבקשה.

תודה רבה. אני מייצגת פה את מכון על משמר הכנסת, שיושב בתוך התנועה המסורתית. אני מצטערת שהשר לא שומע את דברים, אבל דביר בוודאי יעביר את זה הלאה. אנחנו רוצים להכניס למשוואה או לשיחה היום את הדאגה הרבה שלנו מהליכים שקורים פה במדינת ישראל, שאתם אמרתם שאתם מייצגים בעצם את הקהילות בתפוצות מול הממשלה בעניין הזה. אז זה לא חדש לכם.

גם העניין של הצעת חוק עוקף בג"ץ בנושא המקוואות שעולה היום לקריאה ראשונה, היום אחר הצהריים במליאה, למרות התנגדות גדולה שהתנועות הביעו, שבעצם סוגר את הדלת במקוואות הממומנים על ידי המדינה בפני הגרים הרפורמים או הגרות הרפורמיות והקונסרבטיביות וגם הקריסה, או המסמוס של מתווה הכותל – שני אלה דברים שמשדרים לקהילות שלנו בתפוצות, עוד פעם, בהמשך למה שהרב פרבר אמר, הפניית עורף, סגירת דלת מצד ממשלת ישראל ואלה דברים שמעסיקים אותנו ברמה מטרידה וכואבת ביותר. תודה.

תודה. משרד הקליטה, בבקשה, דוידי הרמלין.

תודה רבה אדוני יושב הראש על האירוח כתמיד. ברשותך, ראשית כל תודה רבה לך, לחברי הוועדה, לשר על הסקירה המעניינת שלו, למנכ"ל, לצוות המקצועי. אני כבר זכיתי במסגרת מקצועית לשמוע סקירה ברזולוציות אפילו קצת אחרות, וזה בכל אופן תמיד נשאר מעניין.

אני מלווה פה בגברת אלה סבן, סגנית מנהלת האגף הבכיר לעידוד עלייה ותושבים חוזרים ומעבר לנקודות ההשקה שלא נדון בהן, לפחות לא אני, כרגע בין ישראלים בתפוצות ויהודים בתפוצות, תמיד כשאנחנו ניגשים לנושא של עידוד העלייה, עומדת בפנינו שאלה אסטרטגית, שיש עליה תשובה בדרך כלל מבחינת המדיניות על ידי קובעי המדיניות, אבל תמיד השאלה הזאת באוויר: איפה אתה מעודד את העלייה? היכן שיכולות להיות בחלון הזמנים הנוכחי תוצאות מיידיות וטובות, או איפה שיש את הצורך האסטרטגי מבחינת גורלו הכללי של העם היהודי, והשר נגע בנושאים של התבוללות וכו'.

ולכן אני לא אכנס כאן לנעליהם של קובעי המדיניות, אני רק רוצה לומר שמבחינתנו תוצאה מוצלחת בנושא של חיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות בתפוצות, יהיה שבסופו של דבר לאלה ולאגף שלה תהיה יותר עבודה, כי למרות שחיזוק הקשר עם התפוצות – ולא ניכנס פה לוויכוח – יש כאלה שיאמרו שזה קווים מקבילים שלאו דווקא נפגשים, אבל חיזוק הקשר הוא לאו דווקא בנושא של עידוד עלייה לאחר מכן. אין ספק שכבר מי שיש לו קשר, מהרבה בחינות הוא "קהל קליינטים" נוח יותר של המשרד שלנו.

עלה כאן הביטוי זהות יהודית. אני הצעתי בדיון מקצועי שעשינו במשרדים, זה ביטוי שלמדתי מעמותת גשר, שגם אני בוגר של אחד הקורסים שלה, בנושא עמיות יהודית. כדי שאף אחד לא ירגיש באיזה זהות ולאיזה זרם זה משתייך, אני חושב ואף מציע לשקול להשתמש בביטוי עמיות יהודית.

אין ספק שכל הנושאים האלה, גם משרד התפוצות, גם משרד העלייה והקליטה, אני חושב שכל מי שנגע בנושא של מלחמה באנטישמיות מתקשר היטב גם לנושא של המאבק בדה-לגיטימציה, שעוסק בו לא מעט גם המשרד לנושאים אסטרטגיים או להסברה, שאני לא יודע מי מנציגיו כאן, אלה שהוזמנו.

אני שב ומציע ואני חושב שהדלת פתוחה. זאת התחושה שלי. אני רק משתף בתחושה הזאת - שאין לי ספק שהיא הדדית - גם את הוועדה ואת יושב הראש, שלדעתי בדרגים המקצועיים ואולי אחת לתקופה גם בדרגים גבוהים יותר מבחינת הכוונת מדיניות מקצועית ומדיניות בכלל, אנחנו צריכים לסנכרן בינינו מידע ופעילויות, אם זה בגישה לדאטא בייס של העולם היהודי, אם זה באיגום משאבים לפרויקטים ומתן דעת על כך שלא למשוך בשתי עגלות נושא אחד, אלא לרתום את כל הסוסים ביחד. סליחה על הלשון הציורית.

אני מברך על הדיון הזה. אני מברך על שיתוף הפעולה ואני חושב שאני מדבר – אני מרשה לעצמי לומר שהמשרד שלנו בוודאי ישמח לתת כתף למשרד התפוצות, כפי שלכל משרד אחר, בכל עניין שנתבקש ויישר כוח.

תודה רבה. כן, בבקשה.

שמי יצחק הילדסהימר, אני עיתונאי ופעיל עלייה וחינוך בתפוצות. אני רוצה לשאול, להעמיד את זה בצורת שאלה – האם משרד התפוצות מודע לבעיה, אולי החמורה ביותר לדעתי, ביהדות ארצות הברית, בעיה שקשורה בחינוך בארצות הברית, בעיקר בערים הגדולות, והיא שכר הלימוד הגבוה, העצום, לא הגבוה, בעיקר כמו שאמרתי בניו-יורק ובשיקגו, כשלא ידוע אולי לרבים, שכר הלימוד הממוצע לילד בבית ספר יהודי בניו-יורק מסתכם בערך ב-30,000 דולר לשנה.

זאת אומרת שמשפחה שיש לה שלושה ילדים, לא מסוגלת בשום אופן לעמוד בזה וכתוצאה מזה רבים מאד מהיהודים, כולל יהודים ממשפחות דתיות, שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר כלליים, ציבוריים, לא יהודיים, וכתוצאה מזה לא פעם התוצאה היא התבוללות ונישואי תערובת. אני יודע זזה קיים בעיקר בערים הגדולות. פעם אמר לי יהודי ידוע בשם שלדון אדלסון, שבערים שלו זה קיים כל כך, כי כנראה הוא תורם לממן את זה. ואם השר אמר שאנחנו מודעים לכך שאנחנו צריכים להשקיע משאבים גם בתפוצות, לדעתי צריך לדון בעניין הזה בכובד ראש מאד.

בעבר היה ידוע שחלק גדול מהישראלים היורדים לארצות הברית, אולי אפילו רובם, לא שלחו את ילדיהם לבתי ספר יהודיים מאותה סיבה, אבל היום הנושא הזה חל גם לגבי יהודים מקומיים רבים מאד. אמר בזמנו פעם פה בוועדה אחד מחברי הכנסת, שיהודי שהיה פעיל בקהילה שלו בארצות הברית, יהודי, תימני, דתי, אמר לאותו חבר כנסת ששת ילדיו נישאו ללא יהודים. הוא שאל אותו איפה חינכת אותם, והוא אמר לו בבתי ספר לא יהודיים. אין לי כסף לממן את שכר הלימוד לשישה ילדים והוא אמר לו מה אתה רוצה, זאת התוצאה. ואני שואל ומציע למשרד התפוצות, האם הוא חושב על הבעיה הזאת ומנסה להציע פתרונות.

לגבי הנושא של אנטישמיות, אני רוצה להוסיף למה שאמר חבר הכנסת רזבוזוב, נדמה לי שהוא לא הזכיר את זה, יש עוד גורם שמטפל באנטישמיות וזה הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, ביחד או בנפרד, יש להם מחלקה מיוחדת למאבק באנטישמיות. ולגבי סקרים ומחקרים על אנטישמיות, ראינו פה סקירה די רחבה, באוניברסיטת תל אביב, מכון קנטור מקיים פעילות רבה מאד בעניין הזה של סקרים ומחקרים על נושא האנטישמיות ומפרסמים כל שנה מחקר רחב מאד. תודה רבה.

תודה רבה. אתה רוצה?

כן, אם אפשר לשאול שאלה. תודה אדוני יושב הראש. דוד דהן, יושב ראש הארגונים החברתיים בכנסת. אני רוצה להעלות שאלה שאני ניסיתי כבר בהמון גופים, כמו אצלכם גם, להעלות את הנושא החשוב העיקרי, מה אתם עושים עם כל היהדות בתפוצות כדי באמת להתחבר ולהתקשר אליהם כשאין להם את העברית. אין להם את השפה העברית. מה עושים כדי שתהיה להם השפה העברית, שזה הדבר המרכזי והחשוב ביותר, שירכז ויצליח לחבר אותם בכלל לפה. ובמיוחד לאור העובדה שהנוצרים הולכים ולומדים עברית ולומדים את התורה שלנו ומתקדמים ברמות כאלה של מספרים של מיליון, 10 מיליון, 100 מיליון, מיליארד, כשכל היהודים, שמה שיקרה איתם, עם אלה שלא מדברים עברית יישארו מאחור בבעיה מאד קשה, בבורות קשה אפילו הייתי אומר, בגלל כל המערך הזה, שלא נתנו להם את האפשרות הזאת ללמוד עברית, שתהיה להם את האפשרות הזאת להתחבר פה כמו שצריך.

תודה. אתה רוצה לענות לשאלות ולהתייחס? למה שאתה יכול. מה שאתה לא יכול לענות תעביר לשר.

בסדר גמור. אז באמת בנושא שכר הלימוד, אנחנו בוודאי מכירים את התופעה. אנחנו גם בוודאי יודעים שממשלת ישראל לא תיכנס לסבסוד שכר הלימוד של חינוך יהודי בעולם. מדובר בתקציבי עתק. אנחנו כן רואים איך אנחנו נסייע לבתי הספר במספר תחומי תוכן, שגם יוזילו להם את העלויות ועל ידי כך אולי כתוצאה מכך יופחת שכר הלימוד.

צריך גם לזכור שאנחנו מדברים על המעגל שהוא מאד קרוב בעיקר לקהילה האורתודוכסית, שהיה מעוניין לשלוח לבתי ספר יהודיים, ולצערנו הרב, גם אם בתי הספר היהודיים בצפון אמריקה היו חינם, רוב הציבור היהודי לא היה שולח את ילדיו לחינוך יהודי. אז בוודאי זו בעיה חשובה שצריך והציבור והקהילה בארצות הברית דוגלים במחשבות יצירתיות ואנחנו כמובן שותפים גם לשיח הזה. היום קם ארגון חדש שמאגד את כל הזרמים השונים ואת בתי הספר השונים בצפון אמריקה, אבל אין פה פתרון קסם.

לשאלה שאתה שאלת על תחום העברית, אפשר להגיד בקצרה שזה בוודאי חשוב מאד. זה כלי משמעותי מאד בעיקר במשרד לעידוד עלייה וקליטה, כיוון שלקהל שעתיד לעלות או שרואה את עצמו מתלבט בסוגיה האם לעלות לישראל זה בוודאי כלי משמעותי מאד כדי להיקלט בארץ. אנחנו לא בטוחים היום במשרד התפוצות שהעברית עצמה היא נקודת הפריצה כדי לייצר זהות משמעותית וקשר לישראל בקרב הפחות משויכים.

אפשר גם להביא סימוכין מימי חז"ל, ממקורות תנאים וגם מלפני 2,000 שנה. לא כל העם היהודי ידע עברית. בלשון הקודש יש להם קטעים מסוימים הן בתפילה, הן בקריאת מגילה, האם אדם צריך לדעת, להבין, או רק לומר? זאת אומרת זה לא מצב חדש שלצערנו חלק גדול מהעם היהודי, ואני אומר לצערנו הרב, הלוואי וכולם היו יודעים את שפת הקודש.

השאלה הגדולה היא היום, כשמנסים להגיע לאנשים פחות משויכים ולהתמודד על שעת הקשב שלהם, האם דנים איתם בלימוד שפה, הקניית שפה, שזה מערך שאיננו פשוט ומתמשך, או נקודת המגע הראשונית הזאת, ראוי שנעסוק בהם בתחומים אחרים שמייצרים קשר וזהות הן עם טקסט, הן עם חוויה, טקסט עברית, חוויה עברית, על אף שאינם כתובים בעברית.

אז וודאי שיש פה הרבה מה לדון. יש הרבה שחולקים עלינו בגישה הזאת, אבל יחד עם זאת זאת אסטרטגיית הפעולה שבה אנחנו נוקטים.

יש לך את תגלית ואת כל אלה שמגיעים לכאן. אני נפגש איתם המון והם מגיעים לכאן ולא מדברים עברית. מביאים אותם לכאן, אבל הם חוזרים חזרה ובגלל זה הם לא באים לפה בכלל. הם באים רק לקבוצה הזאת של הסיור.

לא כולם. חלק עושים עלייה כתוצאה מזה. אתה רוצה להתייחס להערה או שאלה שהעלתה שירה?

כן, בשמחה. אני חושב שזאת הייתה יותר הערה ופחות שאלה וכמובן אנחנו מודעים גם לזה היטב. אני גם רוצה לבוא ולהגיד, אנחנו צריכים להתחדש. זאת אומרת אנחנו תמיד מדברים על דור חדש וצריך לייצר אסטרטגיית פעולה שרלבנטית לתקופה העכשווית. אני רק בא ואומר, אלף זה נושאים שהם מאד חשובים ואנחנו קשובים להם מאד, אבל יחד עם זאת צריך לזכור שגם אם הכנסת היום לא תצביע או גם אם מאחר ישתנו יחסי דתי ומדינה בישראל לאין ערוך, עדיין מיליוני יהודים בעולם לא ירגישו זהות משמעותית בקשר לישראל ,בגלל השינויים שיקרו בישראל.

אז אני אומר, מחד אנחנו צריכים להיות קשובים ואנחנו באמת עם אחד ובוודאי לכל יהודי יש פה מניית יסוד בקיום המדינה. ישנם הרבה מאד נושאים שאנחנו צריכים להיות קשובים, צריכים לשנות הרבה מאד דברים. יש לנו הרבה מאד במה להשתפר; ויחד עם זאת אני אומר, זה לא ה-Game changer שישנה את עתיד העם היהודי, גם אם נעסוק בזה יומם וליל. צריך לחפש את המשותף וצריך לחפש את המחבר וצריך למצוא את המקומות שבהם אפשר לעמוד יחד ולפעול בצורה אחידה למען עתיד משותף וכמה שניתן להפחית את החיכוך ואת חוסר ההסכמה גם במקומות שישנה חוסר הסכמה אמיתית.

תודה רבה.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה? אני מקווה שמי שרצה לדבר – דיבר.

הגיע הזמן לסכם את הדיון. אנחנו מברכים מאד את המשרד לענייני תפוצות. אנחנו מברכים את השר שהגיע לפה ונתן לנו את הדיווח, וגם את המנכ"ל ואת הצוות של המשרד, יישר כוח על מה שאתם עושים.

תודה רבה.

אנחנו נמשיך כך לקבל את העדכונים מהמשרד. כמו שאמר דוד, אנחנו גם אתכם במערך הזה ואנחנו גם לרשותכם כדי לקדם וגם כדי להילחם נגד האנטישמיות וגם לחזק את הקשר בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות, וזה מאד חשוב לנו, כי כל יהודי, איפה שהוא נמצא, צריך להרגיש שמדינת ישראל היא הבית שלו. הרגשה כזאת צריכה להיות לכל קהילה, איפה שהיא נמצאת.

תודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:31.