הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 83

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"א בסיון התשע"ו (27 ביוני 2016), שעה 11:00

גבולות הפרסום והשיווק המסחריים בקרב בני נוער

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

תמר זנדברג

יוסי יונה

אילון גולדשטיין - מנהל מינהל מטה ההסדרה והאכיפה, משרד הכלכלה

שירה לב ציון - עורכת דין, מ"מ ראש תחום ייעוץ וחקיקה (אזרחי), הרשות להגנת הצרכן, משרד הכלכלה

שגיא תמיר - עורך דין, ממונה עיצומים כספיים, הרשות להגנת הצרכן, משרד הכלכלה

אתי דבש - מדריכה מחוזית לבריאות וקיימות מחוז ירושלים ומנח"י, משרד החינוך

נירית איבי - יועצת למנכ"ל האוצר, מרכזת הרגולציה ואת ההגרלות במפעל הפיס, משרד האוצר

יהונתן לוי - עורך דין, משרד האוצר

אורנה היילינגר - מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, איגוד האינטרנט הישראלי

יניב וייצמן - בעלים ומנכ"ל, teenk - טינק פתרונות שיווק לנוער

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה הלאומית לשלום הילד

אתי בוקאי - פרלמנט נשים, משמר מגדרי, "פנים חדשות"

פיאנה רוזן - משמר מגדרי, "פנים חדשות"

אליהו יצחק - פעיל חברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שמרית שקד

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

גבולות הפרסום והשיווק המסחריים בקרב בני נוער

בוקר טוב לכולם. אני פותחת ברשותכם את דיון הוועדה בנושא גבולות הפרסום והשיווק המסחריים בקרב בני נוער.

אני ארצה במסגרת הדיון להתייחס לשני רבדים. האחד סוגיה שעלתה גם בתקשורת לגבי פרסום של מזון לא בריא, או שיווק של מזון לא בריא בקרב בני הנוער, ואני מוכרחה לומר שזה לא הארד-קור של הדיון. אני אפילו מבקשת לחדד ולהדגיש שבכלל כל התעמולה סביב הנושא של אוכל בריא, גם בקרב הילדים וגם בקרב בני הנוער, היא קצת יותר מדי אינטנסיבית, קצת יותר מדי כפייתית, קצת יותר מדי קיצונית בעיני והיא מזמינה בעצם איזה שהוא תהליך של תעמולה הפוכה גם לגבי מזונות אחרים.

אני חושבת שאנחנו קצת חוטאים למטרה כשאנחנו אומרים לא יהיו בורקסים ולא יהיו גבינות 28%, יהיה רק 9% בתוך בתי הספר, תהיה רק שתייה מסוג מסוים ואנחנו לא הולכים לאיזה שהוא תהליך חינוכי שבעצם מחנך את הילדים שלנו לצרוך בכלל את השוק - לא רק בענייני מזון - באיזונים הנכונים. אני חושבת ששם אנחנו מפספסים ואנחנו שוכחים את התפקיד שלנו גם כמבוגרים אחראים, גם כהורים שאמורים לחנך, גם כמערכת שאמורה ללמד בעצם את הילדים שלנו ולחנך אותם לצריכה נכונה ולתרבות צריכה נכונה. ולכן זה אולי אחד הנדבכים, אבל זה לא הארד-קור של הדיון.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת תמר זנדברג, שהייתה לנו שיחה מאד ארוכה בנושא והיה לה עניין בעצם גם בקיום של דיון כזה, אז אנחנו נשמח לשמוע גם את ההתייחסות.

הנדבך השני הוא בעצם איזה אופי של פרסום ושיווק ברמה הכללית, לא רק של מזונות, אנחנו יכולים להנגיש לבני הנוער. באיזה היקפים, באיזה ערוצים, עד כמה אנחנו מותאמים מבחינת החוק לניו-מדיה, לערוצים החדשים של השיווק והפרסום, עד כמה אנחנו באמת "מכסים" את עצמנו בפלטפורמות החדשות שאנחנו נחשפים אליהם ואולי איפה אנחנו צריכים או לתקן חקיקה או לחוקק מחדש או להסדיר בעצם את כל הנושא של שיווק ופרסום בקרב בני הנוער.

אז אני אפתח עם חברת הכנסת תמר זנדברג, ולאחר מכן אנחנו נשמע מה קיים בחקיקה, על ידי הייעוץ המשפטי ונפתח את הדיון.

בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש, חברת הכנסת שאשא ביטון, תודה על ההיעתרות המהירה לקיום הדיון הזה. באמת היוזמה עלתה מפרסום בתקשורת ואני רוצה להצטרף להדגשה שלך, שממש לא מדובר, בטח לא אך ורק על מזון. יכול להיות שזה היה הטריגר, אולי לכתבה בעיתון, אולי זה היה טריגר בכלל לעיסוק ציבורי בנשוא.

הדיון בנושא המזון - לרבות דרכי הפרסום והשיווק שלו - נשים אותו רגע בצד - אני באמת חושבת שהנושא הוא שיווק. אני בכוונה מדגישה שיווק ואני עוד רגע אעמוד על ההבדל בין פרסום לבין שיווק, כי שיווק יכול להיות של כל מיני דברים. זה יכול להיות מזון, זה יכול להיות בנקים, זה יכול להיות חברות סלולר. דרך אגב, מעיסוקים אחרים שיש כאן בכנסת, גם ספציפית הנושא של בנקים וסלולר, זה אולי במידה מסוימת אפילו יותר ממזון, כי מדובר בחברות מסחריות שהנאמנות שהן קונות לאורך זמן – גם בסלולר וגם בבנקים, בגלל הריכוזיות הרבה – היא לטווח ארוך וראינו, אני באופן אישי מלווה ניסיונות כניסה של בנקים, של רשתות שיווק להיכנס לבתי ספר בכל מיני דרכים כאלה ואחרות.

וכאן אנחנו נחשפנו דרך הכתבה הזו, לדרך שיווק שבעיני היא מטרידה במיוחד. אני רוצה להגיד למה. המגבלות, גם החוקיות שקיימות, שאנחנו מכירים היום בחוק, הן נוגעות לפרסום קודם כל, למה מותר לשדר בפרסומת, באילו שעות, איך ילדים ישתתפו – כן או לא ובאיזה צורה וכו'; והדבר השני זה במערכת החינוך – מה ייכנס לבתי הספר, יש ועדה במשרד החינוך שאחראית על זה.

באופן עקרוני בכלל אסור לשווק במסגרת בית ספרית. זאת אומרת יש איסור.

נכון, ולמרות זאת אנחנו רואים ונחשפנו לא מעט בטלוויזיה לכניסה של בנק, שלא אציין את שמו, לשיעורי צרכנות נבונה או התנהלות נכונה - - -

חינוך פיננסי.

חינוך פיננסי בכיתה א'. האם זה באמת לחוק או לא, שוב, זה מתנהל פה גם בוועדות אחרות. מה שלא בהתאם לחוק צריך להיאסר, אולי החוק צריך קצת להתאים את עצמו, אבל זה דברים שיש עליהם רגולציה, אפילו הייתי אומרת ברורה ואולי אפילו כבדה.

בנושא של השיווק מהסוג שתיכף אנחנו דנים בו, בעצם מדובר על איזה שהוא רובד שעד היום אנחנו – אפילו אני לא רוצה להגיד כמחוקק, אלא כקובעי מדיניות במובן הרחב – לא נתנו עליו עד היום את הדעת, ולכן הוא קצת מתחת לרדאר ואותי הוא מטריד באופן מיוחד - אני אומרת את זה גם כאמא וגם כנבחרת ציבור - בגלל שהוא הולך ומחפש ומתעסק - הייתי אומרת - בצורה שאני אגדיר אותה נבזית במיוחד, אולי קצת מכוערת במיוחד, ביחסים החברתיים בין ילדים ובין בני נוער.

הבת שלי בת 10 ואני מגיל אפס מלמדת אותה מה זה פרסומת, מה זה תכנית, איך מסתכלים, כולל פרסום סמוי ואני מלמדת אותה להבדיל. מה אני אמורה להגיד לה, שהחברה שלה בכיתה היא פרסומת? שאם חברה שלה מהכיתה אומרת לה שמוצר כזה וכזה או התנהגות כזאת וכזאת או משהו כזה זה טוב וזה מגניב בגלל שאותה חברה רוצה לקבל מקרר, מה אני אסביר לה?

יש כאן תחום, ואני בכוונה נזהרת - - -

מעבר לזה, זה גם האינטליגנציה החברתית להבחין מתי החברה מייצגת איזה שהוא גוף שבאמת ייתן לה הטבה מסוימת לבין מתי החברה באמת ממליצה, כי היא באמת חושבת שזה נכון וזה טוב ו - - -

נכון, בדיוק. ואני רוצה להדגיש שתי נקודות בהקשר הזה. אחת, תראו, אם אנחנו נבקש מאותן חברות, ובאמת כרגע זה לא משנה אם זה מזון או סלולר או בנק או כל חברה מסחרית. אם נבקש מהן או נמדוד את היכולת להגיע לאותה השפעה, השפעה צרכנית, השפעה שיווקית, על אותו מעגל של ילדים בצורה כל כך אפקטיבית כמו שהם מגיעים דרך החברים שלהם, אנחנו נדבר על עלות מאד מאד גבוהה.

כאן יש ניצול כפול. אנחנו פעם אחת מנצלים את אותם ילדים שמשתתפים תמורת באמת כלום. מה זה? תלוש של 500 שקלים לעשות סרטונים או מקרר, שאני לא יודעת כמה זה עולה או דברים כאלה ואנחנו קונים בזה המון. את ההשפעה שלהם על החברים שלהם, שזה דבר שכמעט לא יסולא בפז. אז זה דבר ראשון, שזו בעצם דרך מאד מאד אפקטיבית להגיע מאד מאד בזול להשפעה מאד מאד גדולה, זה דבר אחד. והדבר השני זה עד כמה הדרך הזו היא באמת לא מפוקחת.

אנחנו מיד נברר את זה.

כי כל אותו פיקוח, גם של משרד החינוך, גם של משרד הכלכלה, גם של משרד האוצר, של כל הדברים האלה, זה באמת איזו שהיא דרך מתוחכמת ועם זאת ככל הנראה אפקטיבית ומשפיעה.

אני רוצה לסיום להתייחס לעוד שני דברים בקצרה. אחד, ועל זה אני רוצה לשמוע, אני מניחה שנמצאים פה משרד הכלכלה וכו'.

אנחנו נשמע עם כולם, אבל אני רוצה לפתוח דווקא עם הייעוץ המשפטי כדי להבין איפה החוק כן נותן לנו מענה ומה הכלים שעומדים לרשותנו.

אין בעיה, מאה אחוז. אז תיכף נשמע במה החוק נותן מענה ומה לא, אבל אני כן רוצה להתייחס לשני דברים שקיימים בחוק, אחד זה בנושא ההגרלות ודברים מן הסוג הזה. השני זה בנושא שימוש במידע ותקנות פרטיות. אז אלה שתי נקודות שאני ארצה התייחסות לפחות גם מהמשרדים וגם מהייעוץ המשפטי.

הדבר האחרון, אני קראתי היום, ממש הבוקר, בעקבות הפרסומים וגם הפרסום על קיום הדיון הזה, וזו שוב הזדמנות להודות לך, שחברות המזון לפחות בהקשר הזה, מתכננות לחתום על אמנה.

כן, זה משהו שאנחנו בעצם יצרנו בשיח בשבוע האחרון.

אמנה זה מאד נחמד, זה מאד יפה, זה כולנו הנה מה טוב ומה נעים, כולנו נשים יד אחד על השני ונחתום על אמנה.

תעשי זאת הלכה למעשה.

כן, אני תיכף אעבור לידך ונעשה את זה. אני כן רוצה להגיד שאני מצפה שגם מהדיון הזה וגם בכלל מהשיח הציבורי בנושא, ייצאו א' מודעות יותר גבוהה, גם של ההורים, גם של גורמי החינוך וכמובן שיחלחלו לבני הנוער ולילדים עצמם; והדבר השני זה בכל זאת אמצעי פיקוח ואמצעי – ואני בכוונה עדיין לא אומרת רגולציה. אני לא אומרת עכשיו הכנסת תחוקק נגד האינטרנט ונגד הילדים ונגד זה. אני לא נגררת לשם. אני כן רוצה לומר שיש כאן בעיה. יש כאן פרצה.

הכותרת בכתבה בדה-מרקר עצמה הייתה ואני מצטטת – זה מגעיל, אבל פשוט וזול. וזה גורם מתוך אותה תעשייה. ולכן אני חושבת שעל המגעילות הזאת אנחנו צריכים לתת את הדעת באמצעים שהם בכל זאת קצת יותר אפקטיביים.

יש לנו מספיק גופים שיכולים כאן לפקח עוד לפני חקיקה.

בדיוק. תודה.

אנחנו בדיוק את הבירור הזה נעשה בדיון, לשם כך אנחנו נמצאים כאן ונראה אם איזה כלים אנחנו יכולים לצאת בצורה אפקטיבית יותר. תודה רבה חברת הכנסת תמר זנדברג.

שמרית שקד מהייעוץ המשפטי, יועצת הוועדה, בבקשה.

אז החוק הראשון שבאמת כבר הוזכר על ידיכן, זה חוק איסור פעילות מסחרית במוסדות חינוך. ככלל הוא קובע איסור למנהל מוסד חינוך לאפשר בתוך שטח מוסד החינוך כל פעילות של פרסום, שיווק, קידום מכירות וכו', אבל ככלל יש אפשרות לקבל אישור מיוחד בכל זאת להכניס גורמים מסחריים לבית הספר.

שמי מאשר את זה בעצם?

המנהל הכללי של משרד החינוך או מי שהוא הסמיך לכך.

זאת אומרת אין אפשרות למנהל בית ספר להחליט על דעת עצמו שהוא מכניס חברה כזו או אחרת לתוך שטח בית ספר, או לשיעורים השונים.

לשם פרסום, שיווק, קידום מכירות, הצגת מוצר, חלוקת חומר פרסומי, הצגת פרסומות, שימוש בעזרי לימוד לשם פרסום, קידום מכירות.

מה קורה עם פרסום סמוי?

אלא אם משרד החינוך מחריג. יש אפשרות למשרד החינוך.

כן, אישור של מנכ"ל משרד החינוך.

אם הוא מחריג אז זה כבר לא תופס טוב.

כן, אבל מלהגיע למנכ"לית המשרד ועד לשיקול דעת של כל מנהל בשטח, אני רוצה לבחון את הסוגיה הזו. זה פעם אחת. פעם שנייה, יש פה עניין של פרסום סמוי. זאת אומרת אנחנו מכניסים לחינוך פיננסי בנק מסוים, או אנחנו רוצים לחנך להיגיינה, אז אנחנו מכניסים חברה מסחרית שבסופו של דבר היא מותג ודרכה אנחנו עושים את זה. השאלה אם החוק אוכף גם את הנושא של הפרסום הסמוי, או שהוא מתייחס למשהו בצורה קונקרטית, של מישהו שהגיע במיוחד - - -

שוב, אני מניחה שפרסום סמוי זה בעצם סוג הדברים שמקבלים אישור ממשרד החינוך. כלומר אני מניחה שזה מסוג הדברים, ואנחנו נשמע מהמשרד מה השיקולים שלהם שמאשרים, אבל אני מניחה שדוגמאות כמו שאת נותנת בעצם נכנסות דרך הפתח הזה. אז באמת כדאי ל - - -

אבל החוק הזה חל רק בשטח בית הספר?

רגע, סליחה, תמר. זהו, העניין האם - - -

כן, בשטח משרד החינוך.

מה קורה עם האינטרנט, אתר בית הספר, מיילים, כל הערוצים?

אוקיי, אז יש לנו רובד נוסף עכשיו, מעבר לחוק איסור פעילות מסחרית במוסדות החינוך, כשאנחנו מדברים על תקנות הגנת הצרכן, פרסומת ודרכי שיווק המכוונים לקטינים. חוק הגנת הצרכן בעצם קובע איזה שהוא איסור לעשות פרסומות ודרכי שיווק שהן מכוונות לקטינים, שהן נוגדות את התקנות האלה. יש בעצם גם עבירה פלילית על האיסור הזה, שתיכף נפרט מה הוא כולל בתוכו וגם אפשרות להטיל עיצום כספי על אותם גופים או תאגידים שבעצם מפרים את הוראות התקנות.

התקנות האלה מפרטות בעצם איזה דרכי שיווק אסורות לקטינים, שבכלל זה דרכי שיווק זה כל פנייה של עוסק באופן ישיר, עקיף, גלוי או סמוי, לרבות גם באמצעות תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, שמטרתה להתקשר בעסקה, לקדם מכירות של מוצר או שירות, וכשמדובר כמובן על קטינים שטרם מלאו להם 18 שנים.

החוק מונה שורה של עקרונות. אני לא אקריא את כולם, שבהם הפרסומת הזאת צריכה לעמוד ויש גם סוגים ספציפיים של פרסום שאסורים לפי התקנות האלה.

מה אסור לגמרי?

ניצול לרעה של דמיונם של קטינים ושל נוחותם להתרשם, אמונם, תמימותם או חוסר ניסיונם. תיאורי אלימות, שימוש בעירום, ברמזים מיניים. אסור לעודד את הקטינים לרכוש מצרך, אלא אם כן זה מצרך או שירות שהוא מסוג סביר שקטינים ירכשו אותו.

זאת אומרת אם מפרסמים במבה זה בסדר, ואם מפרסמים כל מזון שהוא, זה בסדר, כל עוד שאין פרסום שהיא בעירום או משהו שהוא פרובוקטיבי אחר.

שוב, תלוי גם איך מפרסמים את הבמבה. צריך לפרסם אותה בלי - - -

זהו, בדיוק, פה אנחנו מדברים על דרך השיווק, לא על המוצר.

בלי לנצל לרעה את התמימות של קטינים. אסור לתת נתונים שהם לא אמיתיים לגבי אותו מוצר. אסור לגרום לכך שקטינים ירגישו מקופחים, נחותים או בלתי מקובלים לעומת קטינים אחרים אם אינם רוכשים את המוצר או גורמים לרכישתו עבורם.

יש פרסומת ודרכי שיווק אסורים מחמת פגיעה גופנית. כלומר אסור לגרום להם דרך הפרסומת הזאת לגרום לעצמם איזה שהוא נזק גופני.

וזה נתון להרבה מאד פרשנויות בסופו של דבר. זאת אומרת זה משאיר לנו פרצה די גדולה לכל מיני תחומים שאנחנו - - -

מצד אחד. מצד שני זה גם נותן כלים. אני מאד הייתי שמחה לשמוע ממשרד הכלכלה מתי פעם אחרונה משהו מהתקנות האלה נאכף.

אז אולי רק נציין רובד נוסף של התקנות האלה. סעיף 7 (א) בתקנות מדבר על איסור לעשות פרסומת שמשתמשת בפרטים האישיים שם הקטין. פנייה ישירה לקטין, להשתמש בשם שלו, בכתובת שלו, בדואר האלקטרוני שלו.

את זה אנחנו יודעים עוד מהתקופה של הפרסום של הדוגמנות.

נכון, חברות הפרסום. אז אנחנו פנינו באמת לרשות להגנת הצרכן, ביקשנו מהם וגם מעורכת הדין חנה טירי, שאני מניחה שהנציגות שלהם נמצאת כאן היום, וביקשנו עמדה ספציפית לגבי השימוש ביוזר-ניים בפייסבוק, כלומר לפנות לקטין ספציפי בפייסבוק וקיבלנו מהם את העמדה, ואולי הם ירצו להרחיב בנושא זה.

רובד נוסף שאפשר לציין זה באמת חוק העונשין, שאוסר על עריכת היתרים והגרלות בכפוף לחריגים הספציפיים המפורטים בחוק ובכפוף לאישורים של משרד האוצר, שאני מבינה שגם הם נמצאים כאן.

אז אנחנו נרצה התייחסות של משרד האוצר לעניין של האיסורים, אבל אנחנו נתחיל את חוות הדעת המשפטית של משרד הכלכלה.

הרשות להגנת הצרכן.

הרשות להגנת הצרכן, בבקשה.

האם אנחנו נדרשים כאן לפרט בקשר לפייסבוק או באופן כללי?

באופן כללי ואחר כך לצלול פנימה לניו-מדיה, שאנחנו יודעים שזו זירה חדשה שאנחנו מתמודדים איתה.

שמי שירה לב ציון, עורכת דין ברשות להגנת הצרכן ולצדי יושב עורך הדין שגיא תמיר, הממונה על העיצומים הכספיים ברשות להגנת הצרכן.

הרשות להגנת הצרכן היא רשות אכיפה, שאוכפת את חוקי הגנת הצרכן ואת התקנות מכוחן. בתחום הזה גם כן קיימת אכיפה, תיכף תמיר יפרט. בדרך כלל האכיפה היא אכיפה יזומה או אכיפה בעקבות תלונות, וככל שמגיעות תלונות בתחום הזה, נפתחים הליכי חקירה והם נמצאים בהליכי טיפול שונים, כפי שתיכף נשמע אולי קצת מעבר.

בקשר להתייחסות לניו-מדיה, הנושא הזה של פייסבוק, שהוא מה שנשאלנו כאן, שלאחרונה שומעים יותר ויותר פניות דרך הערוץ הזה, הוא למעשה לא נזכר באופן מפורש בחקיקה הקיימת היום. התקנות הללו הן משנת 1991, אולי ראוי להסדיר זאת.

יחד עם זאת, מדובר בתקנות כן על איסור שיווק פרסומת באופן של פנייה אישית, של שימוש בפרטים אישיים, כאשר פייסבוק זה גם כן שימוש בפרטים אישיים.

זה לא נתון לפרשנות?

זה בהחלט נתון לפרשנות, כי יש שימוש בפייסבוק שהוא שימוש שאדם עושה כשהוא פונה למישהו באופן אישי בפייסבוק, בחשבון האישי שלו, ויש גם בפרסום ב-Wall מה שנקרא, שהוא כמו כל מיני פרסומים או כל מיני לייקים שמישהו עשה וילד יכול להיות חשוף לזה, אבל הוא לא פנייה אישית.

אני חושב שמה שאנחנו יודעים היום, וגם כאלה שמשתמשים - - -

חבר הכנסת יוסי יונה.

רק הערת אגב, שיש את הפרקטיקה הזאת של טרגטינג. זאת אומרת שהפייסבוק ומה שעולה בדף הבית של האנשים - - -

הוא יודע לזהות ולאתר.

הוא יודע לזהות, דיוק.

נכון, זה כלי מאד מתוחכם.

כן, בדיוק, הוא יודע לזהות אוכלוסיות יעד ומפנה אליהן את ה- - -

אבל אני מציעה למרות שזאת, שלפני שנלך לדברים המתוחכמים, נתחיל בדברים הפשוטים.

רגע, שנייה, תמר. תני לי רגע - - -

אני רק הערתי הערת אגב, תמר, אם ההערה מכוונת אלי.

לא, לא, לא. אני איתך, אני פשוט אומרת - - -

אה, אוקיי, בסדר.

האינטרנט זה לא הקוסם מארץ עוץ. בסוף המטרה זה להגיע לבני אדם, כמו שהגיעו אליהם עם הסוסים ועם הכרוזים בכיכר העיר, כמו שהגיעו עם הרדיו והטלוויזיה, אז היום מגיעים בפייסבוק. אין פה איזה קסם.

נכון מאד.

ואנחנו גם יודעים היטב שהיום הרבה מאד מהפניות הן מבוססות כן על פנייה אישית, על אותו חלון שקופץ: היי, מה שלומך? אני עוסקת בשיווק כך וכך. זאת אומרת זו פנייה אישית, לא משתמעת לשני פנים. יש לכם אכיפה בתחום הזה?

אז יש לנו אכיפה על תלונות שאנחנו מקבלים. אנחנו לא יוצאים ומחפשים פניות אישיות כאלה.

אין רגולציה פרו-אקטיבית, אלא רה-אקטיבית.

בדיוק.

רק תלונות שמגיעות אליכם בעצם בדיעבד.

ובנוסף אני רוצה להעיר שלא ברור שבאמת באנר כזה שקופץ, הוא בהכרח פנייה אישית.

לא באנר. אני מדברת על פנייה אישית במסנג'ר, בצ'ט - - -

חברת הכנסת תמר זנדברג, שנייה רגע, כי אנחנו קופצים מדבר לדבר. אני רוצה למצות עוד. אנחנו צללנו פנימה לפייסבוק, אבל רגע לפני אתם מדברים בעצם על אכיפה ועל תהליכים שקורים. את יכולה להצביע על תהליכים אחרונים, מתי בעצם נאכף פרסום גלוי או סמוי בתוך מערכת החינוך? האם כשחברות פרסום עומדות מחוץ לשער של בית ספר, האם עדיין זה נחשב מערכת חינוך – כן או לא? זאת אומרת איפה הסייגים? מה האתגרים שאתם מתמודדים איתם, כדי שאנחנו נוכל להצביע ולהגיד – כאן אנחנו מזהים שיש איזה שהוא פער בין החקיקה לבין מה שנדרש במציאות שלנו.

אז אנחנו נפרט בגדול על ההליכים שקיימים. כיוון שמדובר על הליכי חקירה, אז מטבע הדברים לא נוכל לרדת לרזולוציות עמוקות, אבל אולי שגיא יצרה להגיד על איזה עבירות כאלה מתנהלת חקירה או הליכים מנהליים.

שלום.

ועוד דבר, אם תוכלו להתייחס - - -

לא, שנייה, אחר כך. תני לו לענות ואז תוסיפי. בבקשה.

שלום. לגבי השאלה ששאלתם על אכיפת התקנות האלה וכל נושא אוכלוסיית הצרכנים הילדים: כן, הנושא נאכף, בעיקר מבוסס על תלונות, כמו ששירה אמרה, לעתים גם על ידי אכיפה.

מה זה כמו ששירה אמרה? זאת אומרת פניות יזומות?

תלונות של צרכנים שמגיעות אלינו, לרוב זה ההורים של הצרכנים. הילדים לא פונים. יש מספר נושאים שאנחנו כן בודקים וסיימנו לבדוק. יש מספר תיקים שהם בהליכים מאד מתקדמים.

תפרוט לי את זה. אתה לא חייב לומר לי את שם החברה, אלא איפה זה קרה. האם בשטח בית ספר, האם באמצעות המדיה.

אני אפרוט, אין בעיה.

ואם ישנן מסקנות, למשל ללמוד משהו, לבצע מניעה למקרה הבא, ממה שקיבלתם.

אוקיי. תיקים נוספים שנבדקים נדונו בהרחבה על ידי עמיתי אלי בוקובזה, בישיבה מיום 27 באוקטובר 2015. אלה הנושאים העיקריים שבדקנו, זאת אומרת ההליכים שהחקירה לגביהם הסתיימה ברובה ועברה לאגף המנהלי, להטלת עיצום.

חקירה ולאחר מכן הסקת המסקנות והטלת העיצום על פי הכלים החוקיים שיש בארגז הכלים. הנושאים העיקריים שבדקנו הם פגיעה בילדים גם על פי התקנות האלה, שזה נושא הפרסום, פרסום מטעה וגם הטעייה באופן כללי לגבי מהות השירות שהם יקבלו.

אני לא אוכל לפרט, מכיוון שאנחנו באמצע ההליך המנהלי ויש פה עניין - - -

אבל איפה איתרתם את הפרסום הזה? שוב אני אומרת, זה פרסום שאותר בניו-מדיה, פרסום שאותר במערכת החינוך?

את מדברת על הפרסומים עצמם?

כן.

בניו-מדיה. הרבה מגיעים בניו-מדיה ולפעמים גם בתצורות אחרות, שונות ומשונות. בואו נקרא לזה סוג של פלייר, אבל זה לא באמת פלייר רגיל, אבל הרוב המוחלט של התלונות בתיק מסוים הגיעו בניו-מדיה ובתיקים אחרים הם הגיעו בשטחי בית ספר. זו התקהלות של ילדים. כשאני אומר התקהלות של ילדים זה גם יכול להיות שבט צופים, קבוצת כדורגל, כאלה דברים.

אני רוצה רגע לשאול עניינית. העיצומים הכספיים, בהתחשב בזה שאנחנו מדברים על חברות מאד מאד גדולות עם היקפי מחזור מאד גדולים, הם בקנה מידה שהוא מרתיע?

מזיזים משהו?

כן, הם בקנה מידה מרתיע?

הפרה של הטעייה בפרסום בקטינים זה במדרג הגבוה יותר, וההטלה היא 45,000 שקלים להפרה, ובנסיבות מחמירות 67,500 שקלים.

זה נשמע - - -

כמה כאלה הטלתם בשנה האחרונה?

שנייה, אני ארחיב משהו קטן שאולי יהיה קצת יותר קל להבין. אני מבין ש-45,000 שקלים זה נשמע סכום לא גבוה, השאלה כמה פעמים פרסמת. אז אם פרסמת 2,000 פעם אז תעשו את המתמטיקה.

השאלה אם זה תיאורטי או שזה קורה בפועל?

אתם עושים את זה? אתם מכפילים באמת במספר הפרסומים?

אנחנו מבצעים איזה שהוא הליך נוסחתי ומצמצמים את זה בתצורה אחרת. העקרונות המנחים אותנו זה אופן השיווק שבחרו לחדור לקהילה. כלומר, אם בחרו בנתיב מדיה מסוים ובנתיב פליירים, זה יכול להיות שני נתיבים שונים שמבחינת הרשות אנחנו מפרשים את זה כפרסומות שונות.

מחמירים כשמדובר בפרסום כלפי בני נוער?

בפרסום בתקשורת אנחנו מטילים בנסיבות מחמירות, כי פרסום בתקשורת זה אמצעי הגעה להמונים. בנסיבות מחמירות זה הפרה שנוגעת להמוני צרכנים. כלומר, ההפרה בפרסום או הטעייה בפרסום – לרוב – אני לא מתחייב על זה – לרוב – תהיה 67,500 שקלים להפרה. מספר ההפרות משתנה מתיק לתיק.

כמה כאלה הטלתם? כמה גביתם בשנה האחרונה? כמה הפרות ובאיזה סכום?

כמה גביתם זו שאלה בעייתית, מכיוון שההליך נמשך על פני תקופה ויש ערעורים?

כמה הטלתם?

מיליונים.

מיליונים של מה?

של שקלים. וכשאני אומרת מיליונים זה לא אחד ושניים.

אוקיי, וכמה נגבו נגיד בשנת 2015? כי מן הסתם יש תהליכים, אז מה שהטלתם השנה אנחנו נראה עוד - - -

אין לי מספר מדויק, אבל אני רק יכול להגיד לך שחלק מההליכים הסתיימו, ההליך המנהלי וזה בשלבי ערעור. ויש מפירים זכויות, שאחת מהזכויות זה לעכב את התשלום.

זה בבית משפט.

משהו כבר נגבה מזה?

גבינו סכומים על הפרות הטעייה בפרסום, ואני רק מזכיר שלגבי התיקים האלה שאנחנו מדברים עכשיו - - -

בקיצור, עדיין על הקרח בשלב זה.

אני לא מסכים עם העניין שזה עדיין על הקרח.

לא, זה עדיין בתהליך.

כי נערכו חקירות וזה בשלבים מתקדמים במנהלי. אמנם אולי ההטלה לא בוצעה בפועל אבל היא תבוצע בזמן הקרוב מאד. יש איזה סדר מסוים שהמחוקק קבע, שאנחנו חייבים לעמוד בו בכל התחנות, אחרת כל ההליך המנהלי יקרוס. כנ"ל לגבי רמת ההוכחות שאנחנו דורשים במנהלי, כדי שלא ניפול אחר כך בהמשך.

אין בעיה, אבל - - -

רגע, חברת הכנסת תמר זנדברג, נוציא אתכם החוצה, תנהלו שיחה, אין שום בעיה. כשמדובר בבני נוער, יש בעצם החרפה? זאת אומרת יש תהליך שמחמיר עם המפרסמים?

אולי שירה תענה.

החוק עצמו רואה את ההפרה הזאת, את ההפרה דרך פרסום דרך בני נוער, כהפרה מהמדרג הגבוה. זאת אומרת אם הפרות רגילות של אי סימון מוצרים בסופר או בחנויות הוא על דרג עיצום כספי של 22,000 שקלים, אז כאן מדובר על הפרות - - -

אוקיי. אז בבני נוער זה בעצם העיצום הגבוה ביותר שניתן.

נכון. זאת לכאורה הפרה חמורה יותר או עבירה חמורה יותר.

איזה סוג של הפרות נמצאות אצלכם עכשיו בתוך ההליך הזה, שהן בתקווה – אתה אומר מיליונים – אז נגיד תוך שנה שנתיים קופת המדינה אמורה לראות את אותם מיליונים? על איזה סוג של הפרות מדובר?

על פרסום שהוא לא נכון. הוא ציין מקודם.

לא, זה הטעייה וכו'. אבל למשל הנושא הזה של פרסום התכתבויות אישיות מקבוצות וכו', פרסום תמורת קבלת לייקים, תמורת קבלת פרסים, זה דבר שאתם שמעתם עליו? נמצא על שולחנכם? הנושא של הגרלות לבני נוער, בניגוד לאותן תקנות שציינה היועצת המשפטית?

הנושא של הגרלות זה דבר שאנחנו כן מטפלים. זה אחד מהנושאים שהתיקים שקיימים כרגע עובדים עליהם. לגבי אותו פרסום שדיברת, על השליחות עם הלייקים, אני כרגע לא מכיר הליך חקירה שמתנהל. אני לא יודע אם יש לנו תלונות על זה, אני צריך לבדוק. אני רק רוצה שתדעו שמסגרת החוק, סמכויות המחשב שלנו הן לא רחבות כמו של רשויות אחרות, שזה יכול להשפיע על יכולת איסוף הנתונים שלנו כרגע.

אבל אלה דברים שמפורסמים בציבור. כלומר הקריאה לפרסם צילום מסך מתוך התכתבות ווטסאפ כיתתית או משפחתית - - -

במידה ויגיעו כאלה דברים, אני מניח - - -

קודם כל היו. זה פורסם עיתון, אז אתם יכולים לקחת את החומר, אלא אם כן מישהו טוען שזה לא נכון. אני מניחה שיתבעו דיבה, אם יש מישהו שטוען שזה לא נכון.

לא, אבל מה ששגיא מדבר זה על הליכי חקירה שכרוכים בתפיסת הראיות.

אוקיי, אני רוצה שנייה להתקדם עם הדיון ולפני שאני מעבירה את רשות הדיבור לחבר הכנסת פרופסור יוני יונה, לשאול איזה לקונות אתם מזהים בחוק, או איזה תיקונים אתם חושבים שנדרשים בחוק על מנת לסגור או לאפשר לכם לעשות את עבודת האכיפה בצורה שהיא טובה יותר, לנוכח המציאות שמשתנה, אם יש כאלה. אם לא, אז אנחנו נסכם ונבקש שאתם תעבירו אלינו לוועדה, אבל אם הכנתם איזה שהוא מסמך עמדות אז אני אשמח לשמוע.

לא הכנו מסמך עמדות על כך, אבל מאחר שהתעוררה שאלה בנוגע לפייסבוק, הפנייה האישית דרך הפייסבוק, הנושא הזה באמת הוא עמום ויתכן שיש מקום לבחון אותו ולהכיר גם יותר מקרוב את צורות הפרסום השונות שיש בפייסבוק. כי כמו שאמרנו, יש דרכים שונות, החל מלייק, פנייה אישית בצ'ט, באנר, איסוף חומרים דרך הגוגל והתוכנות השונות, איסוף מידע אישי והתאמת הפנייה בהתאם לחומר שנצבר. כך שצריך לבחון את זה.

אבל שוב, זה תקנות של משרד הכלכלה ולכן זה בעצם תיקון שיצטרך להיעשות על ידם בתקנות, לא בחקיקה ראשית, כי כל העניין הזה בעצם מוסדר בתקנות.

כן, לא משנה, אבל אנחנו נקבל נייר עמדה ואנחנו נדע על איזה נקודות צריך להצביע, אז אנחנו גם נדע מה לדרוש, אבל צריך שזה ייעשה בעבודה משפטית מסודרת.

יש שני דברים נורא נורא ברורים, האחד זה בעצם פרסום תמונה עם המוצר או משהו כזה בשביל לקבל לייקים, שמן הסתם הפנייה נעשית לאותם ילדים מקובלים או יותר פופולאריים, שזה דבר אחד; והדבר השני זה שימוש במה שאת קראת הפרטיות במידע אישי, שזה בעיני הדבר אולי החמור ביותר, שנעשתה פנייה מגורם מסחרי בשביל לפרסם התכתבות אישית של ילד או ילדה או נערה או נערה. הדברים ברורים. כלומר, אין פה מה, כל הדרכים וזה. הנה, זה קיים.

אוקיי, זה ברור והיינו פה. עכשיו צריך ללכת ולראות איך אנחנו אוכפים את זה.

אז ייתכן שזה בר אכיפה, בהחלט.

אני סיימתי את השיח הפרטי הזה. חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה.

הוא לא היה פרטי, הוא היה דיאלוג - - -

לא, הוא חשוב, אבל אנחנו כבר העלינו את הנקודות האלה. הנקודות האלה הן ברורות מאד. אנחנו עכשיו צריכים לראות איך אנחנו פותרים את זה, מה חסר לנו, איזה ארגז כלים חדש אנחנו צריכים. זאת אומרת כל הדיון, גם מנקודת הפתיחה שלו – הציגה אותו יפה חברת הכנסת תמר זנדברג – אנחנו מכירים את הלקונות, מכירים את השיטות השונות, עכשיו צריך לראות איך אנחנו מתמודדים.

מה שאני רציתי, תראו, אני קשור לעניין הזה משום שהייתי אז בוועדה שעסקה בנושא של תוכן שיווקי בטלוויזיה, בזמנו, כשאני הייתי בדעת המיעוט, כשפשוט חשבתי שבגיל הרך העניין של התרת פרסום בכלל לילדים הוא לוקה והוא בעייתי ביותר.

אני חושב שהנקודות שעלו כאן, גברתי יושבת הראש וגם הדברים שחברתי כאן, תמר זנדברג אמרה, אני לא יודע מתי החוק הזאת, אתם בטח יודעים מתי הוא חוקק, ואז עולה - - -

הם אמרו, בשנת 1991.

כן, לא הייתי. אז עכשיו מה שאני חושב שנכון להעלות פה בדיון, ישנו את החוק וישנה את האכיפה שנכנה אותה אכיפה קצת פאסיבית, אפרופו פרו-אקטיבי רה-אקטיבי, וצריכה להיות איזו שהיא הערכה לגבי האפקטיביות של החוק במתכונתו הקיימת, ושנהיה מעודכנים באשר לעד כמה ההפעלות רווחות ומה טבען. ואז אם אנחנו נהיה במצב כזה שיש לנו את המידע, אני חושב שנוכל לבוא ולהציע תיקונים בחוק או תיקונים בתקנות. אז נראה לי שזה מה שחסר לנו, איזה שהוא חוק, אכיפה וחוות דעת - - -

משפטית, נכון.

אם אנחנו עכשיו 25 לאחר חקיקתו של החוק הזה, עד כמה הוא היה אפקטיבי ואם אנחנו מגלים שישנן הפרות מאד בוטות והקנסות הם לא מרתיעים את החברות מלהמשיך ולהפיץ את הפרסומות שלהן, אז אנחנו צריכים לדון באפשרות של - - -

תראה, אני חייבת להגיד לך, חבר הכנסת יונה, מההתרשמות שלי, אנחנו לא קרובים אפילו למיצוי האמצעים שקיימים בחקיקה הקיימת. יש לנו אמצעים נגד הגרלות, יש אמצעים בנושא פרטיות - - -

אנחנו תיכף נשמע את האוצר בעניין הזה.

בוא נסגור את הפער הזה קודם. זה שאנחנו נשב פה ונחוקק, אתה יודע, נגד האינטרנט - - -

יפה, בסדר, נכון. אין בעיה, לכן אני - - -

אנחנו לא רוצים לסגור את האינטרנט.

לא, אני לא רוצה, לכן יכול מאד להיות, שוב, שהחוק הקיים הוא חוק די טוב והבעיה היא של רגולציה ואכיפה. אחת מהבעיות שהן באמת חולה רעה, שהיא משתקפת בפעילותה של המדינה בתחומים רבים, זה הדה-רגולציה האפקטיבית, שהיא באה לביטוי בהעדר רגולציה שהיא פרו-אקטיבית, שמחכים ש - - -

כן, אם לא מצליחים ליצור הרתעה בעצם, אז אנחנו לא מצליחים למנוע את זה.

כן, בדיוק, שאין גם את המנגנונים. יכול להיות שאת צודקת, תמר, אז בואו נחשוב קונסטרוקטיבית שלהגיד מה יש לנו להציע במובן הזה על אופני הרגולציה, שהם אכן יהיו אפקטיביים או אולי הקנסות, שצריכים להעלות אותם כדי שהם יהיו מרתיעים. יכול להיות ואנחנו מכירים את העובדה הזאת, הם אומרים נשלם את הקנס, אפשר לחשוב. זה קטן עלי. נשלם את הקנס ומחר אני אעשה את אותה עבירה.

נכון, כי הרווח שלו בעצם מעצם הפרסום הלא תקין עולה בכמה מונים.

קודם שישלם, אחר כך - - -

ואני רק אומר ומציע דבר אחרון. נניח אם את רוצה לתת פיצוי לעצם העובדה שהרגולציה היא לא פרו-אקטיבית והיא רק רה-אקטיבית, אז לפחות תפצי אותה על ידי קנסות הרבה יותר מוגדלים. זה מעין איזה שהוא טרייד-אוף.

אנחנו ננסה לבחון את זה בדו"ח שאנחנו נבקש. אתה רוצה להתייחס? בבקשה, תמיר.

משהו אחד קטן. נכון, החוק תוקן בשנת 1991, אבל הכלי המנהלי נכנס לתוקף רק בשנת 2015.

כשאתה אומר כלי מנהלי אתה מתכוון למה?

היכולת להטיל עיצומים כספיים בגובה של 22,000 שקלים, 44,000 שקלים, 67,500 שקלים. עד אז היו קנסות, נכון. זה היה נתיב פלילי והיו קנסות ויכול להיות שבעבר זה לא הרתיע. כרגע אני מדבר על לשנות את הכלים, אני לא נכנס ל - - -

יש דוגמא קונקרטית לעיצום כספי בסדר גודל שהוא באמת יוצר הרתעה, שכבר הסתיים ההליך לגביו?

כן. אנחנו מפרסמים באתר שלנו את העיצומים בהתאם לנהלים ולהוראות של משרד המשפטים. יש מספר חברות גדולות מאד, אולי לא בתחום הפרסום לילדים - - -

אז אם אתם מפרסמים, אתה יכול בעצם לומר את זה גם כאן. לתת דוגמא לחברה.

אני יכול להגיד לך הכל, פרט לשם שלה.

אוקיי.

מספר רשתות שיווק מזון שילמו סכומים של מאות אלפים. שילמו. ההליך הסתיים. ערעורים בבתי המשפט - - -

על מה? מה היו ההפרות?

הפרות שלא קשורות, אולי גם קשורות לילדים, כי הם גם קונים, אבל בעיקר על אי הצגת מחיר והטעיות במחיר בקופה ויידוע הצרכן על מוצרים בפיקוח. זאת אומרת אנחנו נוגעים גם בהמון המון פנים בעולם הצרכני שהוא אין סופי. יש לנו 64 הפרות ברות עיצום כספי.

נכון, והנושא של הטעייה של קטינים הוא רק אחד מהם. אבל אנחנו כן מנהלים תיקים מנהליים נגד חברות הליהוק, שדובר עליהן בישיבה האחרונה או הקודמת.

איזה חברות?

חברות ליהוק של ילדים.

כן, כי שם אנחנו באמת שמנו את הפוקוס על הטעייה שהיא הייתה בוטה, שימוש גם ביוזר האישי בחשבון האישי של כל אחד מהילדים וזה צעק החוצה.

מתקיימות גם חקירות נגד חברות שמשתמשות בדרכי שיווק שיש בהן עידוד קטינים להשתתף בהגרלות.

יש דברים כאלה שמתנהלים כרגע?

כן, כן, יש חקירות, אבל אנחנו בראשית הדרך. אנחנו מזכירים שאנחנו רשות חדשה וכלי מנהלי שהוא חדש יחסית.

אוקיי. אני רוצה לשמוע את עמדת האוצר. הגברת נירית איבי. עלה פה גם הנושא של פרסום והגרלות ושימוש באמצעים האלה כדי לעודד בני נוער להשתתף. אני אשמח לדעת מה קורה.

נירית, יועצת למנכ"ל משרד האוצר, מרכזת את הרגולציה על משרד הפיס וגם את ההגרלות. תראו, שם אנחנו נמצאים בסיטואציה קצת יותר מורכבת. אין לנו כלי מנהלי כמו שלמשרד הכלכלה היום יש להטיל עיצומים כספיים. אנחנו כן יכולים להפעיל דו"ח של לקוח סמוי ולבחון ולראות. לבקש פיקוח מכוח ההיתר, שדרך אגב, אם כבר מדברים על ההיתר, הוא נוסח משפטי נורא נורא צר שאנחנו תולים בו הרבה מאד תקוות, שייתן לנו את האפשרות גם להגביל פרסום ודיברנו על זה גם בשבוע שעבר או לפני שבועיים פה בכנסת.

המדיניות שלנו בעיקרון, גם כלפי הגרלות וגם כלפי הימורים חוקיים באופן כללי, היא לאסור, בדיוק כמו שאסור בסיגריות ואנחנו רואים היום שההנגשה הפרסומית לסיגריות לבני נוער היא כמעט אפסית. אז אנחנו מאד היינו רוצים לקחת את החוק ולהעתיק אותו.

כשמדברים על ארגז כלים חדש, ארגז הכלים החדש שאמור לבוא גם לממשלה, גם לכלי הממשלתי וגם לכלי החקיקתי, הוא לא נמצא אצלנו, לצערי. יש ועדה במשרד המשפטים שנועדה ונוצרה למען הפרסום, צרכים וכו' וכו'. היא דנה כמעט שנתיים בסיפור הזה. צריך לקום רגולטור חדש, שגם לי, כרגולטור על מפעל הפיס צריך לאפיין ולהגיד לי – האם נכונה הפרסומת אחת, שתיים, שלוש. האם אריאלה, שהולכת ומשדרת ברדיו בזמן שהילדים הולכים לבית הספר וכל הילדים שומעים על אריאלה, האם זה נכון?

אראלה.

אראלה, סליחה.

היא פשוט עוד לא התקשרה אליה. אנחנו יודעים כי היא כבר התקשרה.

אבל אראלה זה פרסומת ברורה שמפוקחת ואגב גם היו כאן בכנסת, בשבוע שעבר היה לנו יום שלם - - -

לפני שבועיים.

לפני שבועיים, בנושא מניעת הימורים. אבל שוב, זה פרסומת. אנחנו כאן מדברים על שיווק מסוג אחר. על שיווק שהוא הולך לא באמצעים הפרסומיים הרגילים - - -

אז בואי אני אסביר לך. האם השיווק שבערוץ - - -

במחיר של מקרר מילקי משיגים מה ש-1,000 אראלות, כמה מוציאים על קניית המדיה - - -

אז בואי אני אעשה סדר. שנייה, תתני לי לסיים ואז אני גם אתייחס. בשאלה האם למפעל הפיס מותר לפרסם בקירוב לבתי הספר או מותר לו לשים תחנות בקירוב לבתי הספר או למוסדות – התשובה היא לא, על פי ההיתר.

אבל מותר להם למכור לבני נוער?

לא, מה פתאום? זה בדיוק מה שהלקוח הסמוי עושה. הלקוח הסמוי בודק שהם לא מוכרים, ויש שני דו"חות כאלה – אחד שאנחנו עושים, אחד שמפעל הפיס עושים. יש שילוט מאד מאד ברור שאסור למכור מתחת לגיל 18. יש נוהל הלבנת הון שצריך לבוא ולהקליד את תעודת הזהות, כך שצריך להציג את תעודת הזהות בנקודת המכירה.

מלבד זאת, אם כבר עוסקים בפרסום ושיווק, האם נכון שיש באנר באפליקציה של ערוץ הספורט בזמן היורו בשבע בערב, באנר על וינר. אני לא בטוחה שזה נכון. אבל כמו ששאלתם וזו שאלה מוצדקת וזו שאלה הכי במקום שיש והכי לגיטימית, האם יש לי את הכלים – לא. לצערי אין לי את הכלים. התשובה נמצאת בחקיקה שמובילים במשרד המשפטים, שזו ועדה בין משרדית עם כל חתכי משרדי הממשלה, שבאים להקים רגולטור שבדיוק בזה הוא צריך לעסוק וזה המקום שלו.

את מדברת על הנושא של שימוש במידע של קטינים או באופן כללי?

אני מדברת על פרסום באופן כללי. זה דו"ח של 150 עמודים. ממליצה לכל מי שנוגע בו - - -

פרסום לקטינים, או פרסום - - -

גם פרסום לקטינים, גם פרסום באופן כללי. אנחנו לא רוצים לשדל להימורים, אנחנו לא רוצים לשדל להגרלות. אנחנו בטח לא רוצים שמי שיש לו את הקצבה ילך ויעניק אותה למפעל הפיס.

את מדברת רק בנושא הגרלות והימורים, או שיווק?

כן, רק בנושא הגרלות והימורים.

אה, בסדר, זה פן מסוים.

זו מכה. מי שיודע ומכיר זו מכה בקרב בני הנוער.

אני יכולה לדבר רק על הגרלות והימורים.

אין לכם מושג עד כמה התופעה הזו היא רחבה שם, כי זה מאד מפתה. הם בטוחים שזה הכסף הקל.

זה המענה שאני יכולה לתת.

זה חשוב, אבל זה חלק מהסיפור.

אפשר לשאול אותה איזו שהיא שאלה?

כן, כן, בטח.

אני רציתי לשאול לגבי אם יש לכם אפשרות לתת היתרים לסוגי הגרלות והגרלות מסוימות שאתם מאפשרים לערוך אותם לקטינים. רציתי לדעת על היקף ההיתרים שאתם נותנים לפי 231 א' רבתי לחוק.

יהונתן לוי, הלשכה המשפטית באוצר. עד כמה שאני מכיר, בשנים האחרונות המדיניות הברורה היא לא לתת היתרים לפרסומות שמיועדות לקטינים באופן גורף. אני לא מכיר. אני מרכז את התחום אצלנו בלשכה המשפטית, אני לא מכיר שנתנו היתר לעריכת הגרלות לקטינים.

את ההגרלה הזאת של מילקי אתה מכיר, שפורסמה בעיתון?

לא. אני אסביר למה.

ואם אתה קורא על זה בעיתון או רואה את זה בפייסבוק, או מגיעה אליך תלונה מאמא שהבת שלה נרשמה להגרלה של מילקי שלא עברה דרככם, אז מה אתם עושים?

אז עושים אצלנו בירור. זה הולך ככה: יש היום היתר לעריכת הגרלות לפרסומת מסחרית. ההיתר פורסם ברשומות כמובן והוא בעצם אור ירוק, כי נערכות אלפי הגרלות כמובן בחודש או בשנה, איך שנספור את זה בישראל. once עמדת בכל ההיתרים, יש מפקח לכל הגרלה לפי ההיתר שפורסם ברשומות. once המפקח עומד בכל ההיתרים, אני בכלל לא יודע שנערכת הגרלה.

אבל גם אם היא נעשית לקטינים? ההיתר של הקטינים זה אותו היתר?

לא, זה לא אותו היתר. אין היתר לקטינים. היתר לקטינים הוא יותר ספציפי שצריך לעבור דרכנו.

זה אומר שמי שמפרסם - - -

כי זה - - - כביכול ועדת חריגים.

מי שרוצה לעשות היתר לקטינים צריך לעבור דרכנו. אין לו אור ירוק.

זה לא ההיתר הכללי של הפרסומת המסחרית.

זה אומר שאם מילקי קיבלו לצורך העניין היתר להגרלה והם מפרסמים בקרב קטינים, בלי שהם קיבלו היתר להגרלה בקרב קטינים, הם עוברים על החוק.

אבל מה הם מפרסמים בקרב קטינים? הם בעצם גוף מסחרי שעושה פרסומת. הם אומרים, הם יכולים להגיד לפחות – היא לא מיועדת לקטינים. מי שהולך לרכוש את המוצרים בסופר זה ההורים, זה לא הקטינים. יש בעייתיות להגדיר מה זה הגרלה לקטינים.

אוקיי, אז פה צריך באמת לראות מה קורה כשהם מגיעים לקיר של פייסבוק והם מונגשים בעצם לילדים צעירים ושם אנחנו חשופים ואין לנו כלי להתמודד עם זה.

לא, הוא יכול להגיד את זה רק בדיעבד.

אבל להגיד איך להגדיר שאתה מוכר לקטינים, אני לא מוכר את זה לקטינים.

זאת אומרת אם סטטיסטית יסתבר לך שבדיעד 95% מכלל האנשים שהשתתפו בהגרלה הזאת הם קטינים, אז אתה אומר אוקיי. אבל אתה לא יכול להגיד - - -

נכון.

אפריורית, נכון.

ושוב, הכלים שעומדים כרגע לרשותנו הם מוגבלים. אין לנו על פי חוק את הכלי המנהלי, אין לנו את האפשרות של העיצומים.

בעצם דרישה שיכולה לצאת מכאן למשרד המשפטים היא לבקש את הסטאטוס של אותה ועדה לגבי הקמת הרגולציה?

נכון, חד משמעית. ולבקש שהרגולטור הזה יוקם אתמול. אתמול.

אוקיי, כתבתי את הנושא.

אבל גם אכיפה לפי החוקים הקיימים בנושא ההגרלות, חברה. נשמעה כאן טענה שזה לא הגרלה, אז אני לא יודעת.

אז אני מוכן להסביר, כי יש פה פשוט דיון שהוא מבוסס על משהו שהוא לא מדויק וזו הפרצה שאת מדברת עליה.

אוקיי, אז תסביר.

יניב מ-Teenk, בבקשה.

קודם כל נעים מאד, יניב ויצמן, מנכ"ל של חברת Teenk, חברה שמתמחה בפרסום לצעירים. קצת קשה לי, כי אני פה מה שנקרא בצד של הרעים, אבל תיכף אני אדבר - - -

צעירים ובני נוער?

צעירים, בני נוער.

מאיזה גיל אתם שמים לכם?

אני רוצה לדבר גם על גילאים תיכף, אבל אני רוצה להתייחס שנייה למה שהוא אמר, כי כל מה שאת מציינת ומה שציינו בכתבה זה בכלל לא עולם של הגרלות. בכל מה שקשור להגרלה הוא צודק, יש שם רגולטור, יש שם אישורים, יש שם פיקוח. העולם הזה של כל מה שדיברת מחולק לשניים: הגרלה, שצריך אישור והוכחת יכולת. מה זה הוכחת יכולת? כמו שאמרת מקודם, תעלה תמונה הכי יפה, תזכה אותך במקרר מילקי. זה בסדר או לא בסדר, אני עוד לא יודע, תיכף נדבר על זה, אבל זו לא הגרלה וזה לא מגיע בכלל לפתחו. כל מה שצינית פה לא מגיע בכלל לפתחו. הם בכלל לא קשורים לזה.

אני רוצה לחדד, כי הגרלה זה משהו שתלוי יותר במזל מאשר ביכולת. זו ההגדרה ב - - -

בדיוק, מותר להם לעשות פעם בשנה. למילקי למשל פעם בשנה מותר לעשות הגרלה.

פרסום התמונה מזכה אותך ישירות בפרס או פרסום התמונה מכניס אותך להגרלה?

לא מכניס להגרלה.

זה לא הגרלה. יש כאן קריטריון שלפיו הם יבחרו את התמונה.

זה לא הגרלה, זה תחרות.

זה לא הגרלה. הם קובעים תבחינים מראש.

זאת אומרת, אגב, עוד יותר גרוע מבחינתנו, למה? כי שוב, אתה נכנס פה ליחסים החברתיים. אתה אומר מי שיותר פופולארי בחברה שלו ויוכל לשדל את החברים שלו לעשות לו לייק, לא רק שייכנס להגרלה ואז גם ייכנס לפיקוח, אלא יקבל פחית.

אין הגרלה. זה לא הגרלה. ההגדרות פה אין בכלל לא - - -

הבנתי.

הוא יעקוף את ההגרלה.

שוב פעם, לא, הוא לא ייכנס להגרלה, אבל יש פה משהו. הדיון פה בעיני הוא דיון הרבה יותר מורכב ומעניין, כי גם פה דרך אגב, העולם הזה של תוכיח הוא לאו דווקא על בסיס מה שנקרא כמה אתה פופולארי או כמה אתה אהוד או ליייקים. העולם כבר לא שם, דרך אגב.

הדיון פה, דרך אגב, אתם דנים על פייסבוק ואני חושב ששיתוף הפעולה בין הגופים פה הוא קריטי, כי הדיון על פייסבוק למשל, בכל מה שקשור לבני נוער הוא כבר לא רלבנטי. אנחנו כבר לגמרי בעולמות אחרים של סנאפצ'ט. אתם לא מדביקים את הקצב. והדיון פה בהרבה מובנים - - -

העיקר שאתם מדביקים את הקצב, אבל אתם - - -

אני יודע, אבל בגלל זה אני - - -

גוזרים קופון על הגב של הילדים האלה, יניב.

רגע שנייה, אבל בואי נשמע, כי זה מעניין ואנחנו יכולים לצעוק, לצעוק, אבל בואי רגע ננסה להבין את העולם הזה.

תמר, אני פה מתוך אחריות.

אוקיי, אז איפה האחריות?

ויש לנו כבר דרך ארוכה ביחד. אני פה מתוך אחריות ואני אומר לכם שגם המפרסמים וגם המותגים, אני יושב בשולחנות האלה, גם שם יושבות אימהות לילדים ולילדות בנות 10, וגם שם יושב מבוגר אחראי וגם שם יש רגולטור פנימי. אין במשחק הזה צד של רעים וטובים.

אני פה מתוך אחריות ואם צריך לחדד דברים, למשל אפילו הדיון הזה – מה זה למשל הוכחת יכולת והאם היום – ודרך אגב, לשם המותגים הולכים – על מקום של יצירתיות. למשל, המון חברות באמות ואומרות בוא תעשה משהו שהוא יצירת. האם זה טוב, האם זה לא רע? האם זה רע? את אמרת מקודם משהו על אמנה.

יניב, לפרסם תמונה, צילום מסך מתוך התכתבות כיתתית או משפחתית, זה בעיניך מקום של אחריות?

לא, לא.

חד משמעית רע, פסול, לא מכיר כזה דבר. אני אומר לך, אם יש כזה דבר, אני לא מכיר כזה דבר. ולא סתם הם לא קיבלו תלונה, כי אני לא יודע אם יש כזה דבר, לצלם תמונה מתוך התכתבות משפחתית? אני אומר, אני קורא את הכתבה וקראתי כבר את הפולו-אפ ואת הפולו-אפ על הכתבה. רוב הדברים שם, לצערי, לא נבדקו, לא שאלו לא את החברות שמוזכרות שם, לא את חברות הפרסום מה עומד שם. יש הבדל נורא גדול.

ביניכן בדיון היה איזה דיבור ציני כזה על אמנה. אני רוצה להגיד לאן העולם הולך, כי אנחנו בודקים ואנחנו בשיתוף פעולה על מה שקורה בעולם גם. האמנות האלה בעולם, דרך אגב, כשאת אומרת נשב שבט אחים גם יחד, הם כלי סופר אפקטיבי - - -

יש פה מחויבות ערכית לדעתי.

הם סופר אפקטיבי כי את מחייבת מה שנקרא את החברות להיות סוג של רגולטורים לעצמם. כי גם הם דרך אגב - ואחד הדברים שעלו שם למשל זה הפרדה. את דיברת על גילאים.

כן, אבל כל אחד רוצה להיות רגולטור לעצמו, זה ברור, אבל אנחנו - - -

לא, לא, אני אסביר.

לא, אבל יש לך פה עין ציבורית מאד כבדה.

בסדר, נכון, אז הדברים כאלה נחשפו בעין הציבורית - - -

יש לך סיבה. דיברת על קנס, הקנס לא מעניין. את צודקת. היום את החברות הגדולות בשוק לא מעניין הקנס, מעניין איך הן נתפסות בעיני הציבור.

נכון.

התדמית שלהן.

מעניין אותן מאד הערך שלהן. אני אומר לכם, אחרי המחאה החברתית, אתם לא מבינים ואני לא יודע אם יושבים פה נציגים מהחברות האלו, ואני פתאום השופר.

אנחנו הזמנו כי כן היה חשוב לי לשמוע אותן, אבל הן לא הגיעו.

אני חושב שכדי שהדיון הזה יהיה אפקטיבי, ואני חושב שחברת הכנסת תמר זנדברג דיברה פה ואמרה – מגעיל ונבזי. זאת לא התחלה טובה בעיני - - -

אני ציטטתי.

אני יודע, ציטטת. את הנבזי הבאת מעצמך, את המגעיל ציטטת.

לא.

בסדר, עצם זה שחברת כנסת מקריאה ואנחנו יודעים מה הן טיבן של כתבות ואני מכיר את הכתבת. באמת, צריך גם להבין שיש פה מה שנקרא אתגר הרבה יותר גדול. בעולם למשל דיברתי על גילאים ואני רוצה לענות לך. יש הבדל נורא גדול בין גילאי עד 12 לעד 18 למשל. האם היום פרסום לנער בן 17, שעוד שנה מתגייס לצבא, שונה מפרסום לילדה שלך בת ה-10?

אני יכול להגיד לך כמעט בוודאות דרך אגב. מה שאמרת על עבודה עם משפיענים, שמה שנקרא צריך לתת את הדעת על הזה, כי זה משהו שקרה בשטח. אף אחד לא אמר איזה סוג פרסום זה בכלל. את אמרת הם מובילי דעה. דרך אגב, הלוואי שבסוף מה שנקרא, בגלל אותם חברות הילדה שלך מושפעת מקנייה כזאת ויש פערים. הפערים קיימים גם אם היא הולכת עם בגדים שאחרות לא יכולות ודרך אגב, איך טיפלו בזה? למשל תלבושת אחידה. פתרון יפה.

העולם חילק את זה לעד גיל 12 ומגיל 12 ומעלה. לא בכדי עשו שם עבודה מאד מאד רצינית. לעשות את ההבחנה בין ילד בן 8, בין ילד בן 12 שכבר מבין מה זה תוכן סמוי, מבין מה זה פרסומת, לבין נער בין 17. אנחנו צריכים להבין את הדברים האלה.

צריכים לעזור להם אגב, להבין, וזה משהו שקצת איפה שהוא נעלם מהדיון ואמרתי אני אחזיר אותו אחר כך. חברים, אנחנו יכולים לדבר על פייסבוק ועל האכיפה ואני אבקש דף עמדי משפטי, ואנחנו יכולים לתת את הכלים הרגולטורים למשרד האוצר, וכמובן אני לגמרי תומכת בסוגית האמנה. אני חושבת שכשאנשים חותמים על משהו שהם מתחייבים לו, הם לא יכולים לצאת אחר כך נגד מה שהם עצמם חתמו והתחייבו ואני יותר מאשר מאמינה. עשיתי את זה גם עם עבודת הנוער ואתה צריך לראות את ההתגייסות שלהם בשטח.

אבל בסוף בסוף יש פה גם עניין חינוכי שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת. יש פה מקום של הורים שצריכים. אז את, חברת הכנסת תמר זנדברג, עושה את זה מול הבת שלך, אבל זה ממש לא מובן מאליו שבכל בית קורה תהליך כזה, שהורים מנהלים שיח עם הילדים על מה זה פרסום ומה מוכרים להם ומה האשליה ואיך בעצם לצרוך את כל מה שהם קולטים בצורה נכונה. אני חושבת שחייבים מכל הכיוונים - - -

צריך גם שיח בין מבוגרים מאד לבין - - -

למבוגרים, כי גם אנחנו חוטאים בעניינים האלה, בוא נודה. זאת אומרת השיח הוא מאד מאד רחב.

ועדיין צריך גם אכיפה. יש לנו שיח, שוב אני אומרת - - -

לא, לא, ברור, אני התחלתי מאכיפה, אבל עדיין זה לא מספיק.

שיח - - - וכולנו נקיים אותו, אבל עדיין, שוב - - - גם בכלים היום - - -

התחלנו עם האכיפה. את מפספסת, כי לא יודעת, את כאילו נמצאת פה באיזה שהוא רובד.

לא, אני לא מפספסת.

אני התחלתי עם האכיפה ועם העניינים המשפטיים ואני התחלתי עם הרגולציה של משרד האוצר. אני התחלתי מהנקודות האלה כי אנחנו לא נוותר עליהן ואנחנו נראה איזה חורים יש לנו בתוך תהליך החקיקה, שלא מאפשרים בעצם אכיפה מיטבית ואנחנו נשלים את הפערים, אבל לצד זה אנחנו חייבים גם לגבות בתהליכים חברתיים.

אין בעיה. את צודקת מאה אחוז, אין ספק ואני חושבת שכן דווקא נשמע פה קצת עיתון וגם אנחנו לא מאמינים לכל מה שכתוב בעיתון וכולנו ציניים ויודעים. ועם זאת, אין מה לעשות, בסוף באמצעות העיתון הרבה מהדברים האלה נחשפים. עם כל הכבוד, החברות האלה מאד איכפת להן לתדמית, אבל איכפת להן לתדמית בשביל הכיס ולא להיפך. אז אנחנו גם רוצים לדעת שעם כל השיח, גם לנו כמדינה אנחנו לא נשארים מאחור.

אני רק רוצה לבקש ממך, שגם בסיכום וגם בהנחיות כאן לביצוע, אנחנו באמת נעמוד על שני דברים. השיח שהיה כאן מול משרד האוצר זה בהקשר של בעיקר מפעל הפיס וגם הגרלות. אז אנחנו שמענו שגם את זה יש דרכים לאכוף.

וגם רגולציה של פרסום. זה נכתב, זה יהיה בסיכום.

בדיוק. אני רוצה שאנחנו בדיוק נהיה, כי גם כאן שמענו, דווח לנו על הפרות ועל קנסות, אבל אז הסתבר לנו שזה בעיקר על אי פרסום מחירים ודברים כאלה ברשתות השיווק. ואני אומרת, כאן לא שמעתי וזה בסדר גמור, כי הנושא חדש גם לנו. אבל לא שמעתי כאן על התייחסות אכיפתית למה שעלה כאן, שזה הנושא של - - -

אני התייחסתי בפירוש. אמרתי שקיימים הליכי מנהליים נגד חברות ליהוק ונגד חברות שמעודדות להשתתף בהגרלות וכדומה והם מתקיימים בימים אלה.

אני מציעה את הדבר הבא, על מנת שזה יהיה - - -

שיהיה פוקוס על נושא של נוער, רשמתי. רשמתי את זה בסיכום.

בדיוק, שאנחנו נעשה גם דיון המשך - - -

אני רק לא אסכם לפני שאנחנו נסיים.

בסדר. אני פשוטה צריכה ללכת כי יש לי חוק בוועדה אחרת, אבל אני רוצה לבקש שנעשה ישיבת המשך. ואתה יודע מה יניב, אני מרימה את הכפפה שאתה וגם באמצעותך את המסר ללקוחות שלך, שהם המפרסמים. אם אנחנו נראה, ויש היום תהליכים שמתקדמים, מן הסתם אתם גם תנסו לתפוס את מה שפורסם ואת מה שהעלינו כאן. זה דברים שמפורסמים בפייסבוק, בסנאפצ'ט, תיקחו מיניב את הפרטים. זה לא איזה משהו סודי. זה לא נסתר. לא צריך פה ראיות וגם יש לכם כלי מנהלי. זה לא איזה דיני ראיות יותר מדי מורכבים. ואז אנחנו נעשה דיון המשך בעוד כמספר חודשים.

אם הדרך להשפיע על אותם מפרסמים זה האמנה והשיח ופתיחות וזה וזה, אז עוד כמה חודשים אנחנו נראה ירידה בכלים ובשיטות האלה ויהיה לנו פה בהחלט - - -

זה שיח שלא התקיים עד היום, דרך אגב. האינטרס הוא משותף.

מאה אחוז, יפה. אז אנחנו שמחים שאנחנו אלה שהעלינו את זה, אבל אנחנו גם מצפים לראות תוצאות ולא שאנחנו נשב פה ונדבר על מחירים בסופר ועל מפעל הפיס, ובינתיים המילקי והקוקה קולה והבנק וזה, ובכוונה, זה לא חברה כזה או אחרת, זה כל העולם הזה.

ואני לא מפרסמת אותם עכשיו בסמוי, זה לא רק במקרה.

בנקים וסלולר.

הם היו מעדיפים שלא, דרך אגב.

בסוף זה יוצא לנו באופן טבעי. בגלל זה אני אומרת שבתוך כל הנושאים של הרגולציה אנחנו גם צריכים לראות איך אנחנו עוברים פה תהליך חברתי מול הילדים שלנו. אין מנוס מלקשור בין הדברים.

אני ממש מתנצלת. יש לי חוק בוועדה אחרת.

מאה אחוז. הדברים נרשמים בהתייחסות של הסיכום. יניב, אתה סיימת? אתה רוצה להוסיף עוד משהו?

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. אז קודם כל לברך על הדיון הזה. אני חושב שהוא סופר חשוב. לפני שנתיים – ודרך אגב, אנחנו עושים כל שנה כנס עם איגוד השיווק הישראלי, מעלים סוגיות כאלה. לפני שנתיים מי שפתח את הכנס היה השר פירון, דרך אגב, שהיה מאד אמיץ ובא ודיבר מול הקהל ואמר חברים, יש פה איזו מלחמה סמויה בין עולם השיווק, הפרסום, לבין מה שנקרא עולם החינוך. אתם צריכים להתחיל לדבר ביחד, כי אין פה שני צדדים לדבר הזה. אין פה הרעים והטובים, וברגע שהתחלנו לדבר ביחד ולהקשיב אחד לשני, בעיני פה התחילו הדברים להשתנות.

לגבי פרסום בכלל, אני חשוב שצריך ללמוד ממה שקורה בעולם. יש את מה שנקרא הפרי האסור. דיברו פה על מזון, דיברו פה על לאסור פרסומות לבני 17, דיברו פה על סיגריות. אני יכול להגיד לכם שיש כבר למידה בעולם על איך ומה התוצאות של כזה דבר שאומרים עכשיו לא עושים פרסום ואיך הדבר הזה בסוף משפיע.

אני חושב שהרבה פעמים יש פה באמת איזה שהוא שטח אפור, שברגע שאת תבואי ותאירי עם פנס, למשל מה שדיברו פה על אותו בנק שנכנס לבתי ספר. מישהו מכיר את הסיפור האמיתי עם אותו בנק שנכנס לבתי ספר? מה קרה שבנק, שכולנו פה יושבים, מצקצקים ואומרים - - -

אני יכולה להגיד לך. אני חושבת שאני יודעת במה מדובר. הרי הוא שותף בכל מיני פרויקטים במשרד החינוך, יש לו את הספרייה הניידת וכל מיני כאלה. מאד היה קל להכניס אותו פנימה.

ממש לא. את יודעת מה הסיפור שם?

לא.

הוא סיפור הזוי. בתי הספר, הכיתות, עושות ימים כאלה שבאו הורים לדבר על מה הם עושים בעבודה. מה לעשות שבא הורה שעובד באותו בנק ומדבר על הדבר הזה. ראו בבנק שההורים מגיעים לבתי הספר, כי יש לך כמעט בכל הכיתות. באים הורים, אני לא יודע אם יש פה הורים שמגיעים לסיטואציה הזאת, לספר על מה ההורה עושה. אני חברת כנסת, אני חלבן, אני זה.

בא הארגון מיוזמתו ובאו העובדים ואמרו אנחנו צריכים ללכת לבית הספר, לספר לילדה שלי בכיתה א' על בנק, אני לא יודע איך לעשות את זה. לקחו כאילו צעד קדימה, אמרו אוקיי, בוא נעשה לך מערך שיעור. הדבר הזה התפרסם, מערך השיעור. דרך אגב, השם של הבנק לא הופיע שם. זה לא לוקח שלי. אני לא עובד איתם, פשוט בדקתי את זה לעומק. הנה הפער לדוגמא בין מה שקרה במציאות לבין מה שהייתה הכוונה. המורה ביקשה מההורה לבוא לדבר על הבנק. הבנק שראה שמלא הורים באים לדבר, נתנו לו כלים כי ההורים אמרו אין לי איך לעשות את זה, הגיע לתקשורת, הנה, הבנק נכנס ושוטף לנו את המוח.

זה בדיוק הפער שאם נשב בשולחן פה ונבין שאין פה רעים וטובים, נוכל, תאמינו לי, לעשות פה חברה יותר טובה. ומנהלי השיווק יש להם גם ילדים והאינטרס שלהם הוא כמו כל מי שיושב פה בשולחן.

אני מסכימה. אם כל אחד מהצד שלו ידאג שזה יתנהל בצורה קצת יותר נכונה, אנחנו כולנו נרוויח.

גם אם זה התגלגל מתוך כוונה טובה, זה עדיין לא אומר שזה עומד בהוראות של החוק.

חד משמעית.

כן, אבל גם אני כחברת כנסת וכאמא מגיעה באמת לבתי ספר, אז אני אמנם משווקת את הכנסת אולי, אבל בסופו של דבר זה יכול להיות עם איזה שהוא טעם לפגם.

נכון, ובמקרה את לא מותג מסחרי.

כן, אבל יש הבדל. אין לי מושג מה קרה במקרה הספציפי הזה, אבל שוב אני אומרת, יכול להיות שאם אתה מגיע לבית ספר גם לספר על מה אתה עושה בעבודה ואתה מחלק מתנות לילדים עם לוגו של - - -

לא חילקו מתנות.

לא, זה מה שהוא אומר, זה לא היה.

אני רק אומרת שיש הבחנה בין מה המטרה שלך לבין בפועל אם אתה מפר אותה או לא.

ברור, אבל כשזה הגיע לתקשורת זה כבר לא היה מעניין. לא חילקו מתנות, לא היה לוגו ויושבת פה נציגה של משרד החינוך. זה דבר שהוא מקובל שהורים מדברים על מקום העבודה שלהם.

אוקיי, תודה רבה יניב. תמיר רצה להתייחס ואחר כך אני אשמח לשמוע נציגה של משרד החינוך. יש לי גם מספר שאלות ואחר כך אורנה.

אין צורך.

לא? בסדר. בבקשה, תמיר.

תודה. כמה דברים, פשוט חברת הכנסת זנדברג זרקה כמה דברים והלכה. אנחנו נשאלנו שאלות וענינו עליהן, כי היא יצרה את הרושם שאנחנו אמרנו שיוטלו קנסות וגבינו כספים, אבל לא על ההפרות הנכונות. אנחנו נשאלנו בדיוק מה שביקשתם לשאול וסיפקנו את התשובות המדויקות.

הכל בסדר.

אז אני קצת מתרעם על מה שהיא אמרה. זה נשמע כאילו אנחנו הסתרנו משהו. דבר נוסף, היא גם העלתה איזה רעיון מאד יפה על אכיפה. נכון, צריך לבצע אכיפה והרשות תבצע אכיפה במסגרת הכלים, התקציבים והיכולות שיש לה. זה דבר שרציתי לחדד.

בסדר גמור. היו פה פערי מידע. אני שאלתי, אם רוצים למען הסדר הטוב. חברת הכנסת לא נמצאת כאן, אז אולי זה קצת לא לעניין להתייחס רק לגופו של נושא. אני שאלתי אלה עיצומים כבר הוטלו, זאת אומרת איזה תהליכים הסתיימו ועליהם אנחנו קיבלנו תשובה, משום שאנחנו יודעים שיש תהליכים – כמו שאתם אמרתם לפרוטוקול בראשית דבריכם – שנוגעים בעצם לסוגיה של פרסום ושיווק בקרב בני נוער, אבל הם עדיין לא הסתיימו. כי הכלים החדשים, אתם אומרים, הם משנת 2015 וזה תהליכים שכבר נקבעו. דייקתי?

רק אולי הערה שכל הנושא של האכיפה תלוי בזה שבאמת התופעות האלה הן עבירה על התקנות. יכול להיות שחלק מהתופעות שתוארו פה, הגם אם חברי הכנסת מסתייגים מהן, הן עדיין לא מהוות הפרה של התקנות ועל זה אולי צריך לעשות בחינה ברשות. זאת אומרת אני לא רוצה לתת חוות דעת משפטית לגופו של עניין, כי אני בטוחה שהם יבחנו את זה, אבל סתם לדוגמא כל התופעה שתוארה פה של לקבל ולאסוף כמה שיותר לייקים, הם צריכים לבחון אם זה באמת נוגד את התקנות ואם לא אז אולי צריך לעשות תיקון. אלא אם כן הם חושבים שזה לא דבר שמצריך תיקון.

נכון, זה נושא שצריך לבחון.

וגם עניין של הגרלה או לא הגרלה. יש פה משהו בטרמינולוגיה שגם אולי צריך הגדרות מחדש. בקיצור, הנושא הזה הוא כאילו בתולי לגמרי. יש פה את העניין של הרשות להגנת הצרכן, יש פה תקנות שמתייחסות באופן כללי, יש את החוק משנת 1991, יש אולי כלים חדשים משנת 2015, ועדיין אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים באיזה שהוא שטח שהוא לא לגמרי מוכר, ואני חושבת שזאת ההזדמנות שלנו לבחון אותו.

נציגת משרד החינוך, אתי.

אני אתי דבש, אני ממונה על הבריאות והקיימות ועל הלמידה המשמעותית במחוז ירושלים ומנח"י. אני מחליפה את עירית לבנה, שהיא יושבת ראש הוועדה לנושא הזה.

בגדול, אני רוצה להתייחס לכמה דברים שכן הוזכרו כאן. א' לגבי העניין של לחנך ילדים להבחנה, אנחנו מכיתה א' ועד כיתה י"ב עובדים עם הילדים על כל הנושא של הסוגות של הכתיבה, ובין היתר עובדים על הנושא של פרסומת ושיווק וטקסט מגמתי וטקסט פחות מגמתי ומדעי וכו'. כך שהדברים האלה מאד מאד שגורים בעשייה, כולל להביא להם תמונה של פרסומת ולברר מה היא בכלל משווקת, אם בכלל. כך שעל הנושא הזה אנחנו עובדים מאד חזק בעניין של החינוך, כי אנחנו מאד מאד חוששים.

כנ"ל לגבי הסכנות באינטרנט ובכל רשתות השיווק, איך אנחנו משתמשים בהן בצורה מושכלת, על מנת שבאמת הילדים לא ייפגעו.

יחד עם זאת, כשם שפרסומת ושיווק יכולים להשפיע עליהם, וודאי הם ישפיעו גם על האחרים. זאת עמדה - - -

השאלה עד כמה משרד החינוך מנגיש באמת פרסומות, גם אם זה באופן סמוי. אני יכולה לומר שאני רואה לא מעט. עכשיו, זה לא כוונת זדון. זאת אומרת אני בטוחה שאף אחד לא בא ומייצג מישהו או שיש לו איזה שהוא רווח מזה, אבל זה נראה תמים, זה גם מאד מפתה אותנו. אנחנו מקבלים מהם מתנות או כל מיני צ'ופרים קטנים ואנחנו רוצים להעביר אותם לילדים. אנחנו כל כך שמחים שאנחנו מצ'פרים אותם ואנחנו לא נותנים את הדעת לזה שיש פה בעצם איזו שהיא פרסומת שהיא סמויה.

כל הנושא של היגיינה. אני זוכרת – אני זוכרת את העניין של משחות שיניים, של צחצוח וכאלה. אני יודעת גם איזה חברה הייתה שם.

אבל בגדול, תראי, יש פה חוזר מנכ"ל. חוזר המנכ"ל אפילו עודכן בינואר 2016. היום כבר עכשיו ישנה ועדה. במשרד החינוך יש ועדה כל הזמן שבראשה עומדת עירית ליבנה, שהרעיון הוא מהמנכ"לית זה עובר למנהלי המחוזות, ממנהלי המחוזות זה עובר למפקחים הכוללים עם הרפרנטים, כשכולנו ביחד אמורים לעבוד על המניעה של הדבר הזה.

בגדול מבחינת הסדר הטוב, הוועדה הזאת ברשותה של עירית, היא זאת שאמורה לאשר את אותה חברה, שאמורה להיכנס לבית הספר, כשהשיקולים הם רק שיקולים חינוכיים.

הם לא חינוכיים. אני אגיד לך למה, כי אם בוחרים – ואני אתן פה כמה דוגמאות, שאף אחד לא יאשים אותי חלילה – אבל אם זה קולגייט או אורביטול או כל האחרים, בסופו של דבר נכנסת חברה מסוימת. אני יכולה לשער שמדובר בחברה שאולי גם תורמת את זה ואז בעצם אין עלות כספית למשרד החינוך, אז זה מאד נוח גם לקיים את השיעור החינוכי הזה, והנה אנחנו עושים פה פרסומת בקרב מאות אלפי ילדים.

אז חשוב לעשות הבחנה בין אותן חברות שנכנסות ללא אישור הוועדה, וזה קורה לדאבוננו. דרך אגב, מנהל בית ספר שהכניס לתוך בית הספר גורם כזה או חברה כזאת, עובר על חוזר מנכ"ל.

וכשמשרד החינוך מכניס באופן גורף חברה אחת באותה צבע לכל המערכת?

דרך אגב, גם כאשר אישרנו למשל שעיתון מעריב ייכנס בשנה אחת, שנה לאחר מכן חייב שייכנס עיתון אחר. זאת אומרת אין מצב שמאשרים רק לאחד להיכנס. עכשיו, אני מאד מסכימה עם מה שהוא אמר. אני למשל אמא שעובדת בתנובה. אני אקח את הילדים של הכיתה של הילד שלי לטייל בתנובה. אז תגידו הייתה פה פרסומת? אני לא בטוחה, דרך אגב, שמנהל בית ספר יודע שאסור לו לעשות את זה. אני לא יודעת אם הוא יודע את זה, כי על פי החוזר אסור לו.

נכון.

אז מה שאני חושבת, אם דיברנו קודם ואני לא אדבר על אכיפה, אבל על העניין הזה של איך למנוע את הדבר, כי יכול להיות שיש מקום לחדד את אותן דקויות שאני, כמנהלת מוסד, לא בהכרח מודעת להן. וזה אני מאמינה יקרה באמת דרך העבודה של מנהל מחוז דרך המפקחים הכוללים וכך זה ירד יותר לשטח.

ואני אתן לכם דוגמא, אני כממונה על הבריאות סיירתי במזרח ירושלים והראו לנו שם את הנושא של ההיגיינה, בריאות והכל, ומגיע אבא שמביא לילדים את היוגורט שלהם. היוגורט, אין מה לעשות, על החותמת יש שם את הפרסומת. אז אני שואלת אתכם - - -

זהו, אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו גם לא הופכים להיות יותר מדי גרידים עם הסיפור הזה.

בדיוק, בדיוק. ופה אני שואלת האם באמת - - -

שלא נלך לאיבוד בסופו של דבר. אני מסכימה.

בדיוק. וזה הקטע שאני רוצה באמת להעלות כשאלה ובקשה. הזכרת קודם את העניין של ההליכה עד לקצה עם הנושא של המזון הבריא. בואו לא נלך לקצה ובואו לא נטיל גזרות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן - - -

אני מסכימה.

ובואו נשמור על אותן פרופורציות - - -

איזונים. צריך איזונים. אני מסכימה לגמרי.

בדיוק, שבאמת נשמור על המקום הנכון.

אפשר לשאול משהו?

אני מיד אתן לך, בסדר?

אפשר להבין מה השיקולים של הוועדה כשהיא כן מאשרת את הכניסה?

כן, זה דרך אגב זה כתוב פה בחוזר מנכ"ל.

במשך שנה, זה מה שאני רוצה להגיד.

סליחה? מה שמך?

רחלי הכהן מהמועצה לשלום הילד. במשך השנה האחרונה, מדיון שהתקיים בוועדת החינוך לפני כמה חודשים, מסתבר שהוועדה קיבלה רק חמש פניות במשך שנה שלמה.

לא. עירית אמרה לי בין 10 ל-11 פניות.

יש לי פה את המסמך.

פניות למה, רק כדי שכולנו נדע על מה מדובר.

לאשר את החברה להיכנס.

בסדר, גם אם זה 10 או 11, הרי ברור שבמשרד החינוך יש הרבה יותר מזה ואני לא מדברת רק על מקרי הקצה. זאת אומרת דיברו שם על שיעורי ספורט בחסות אדידס, דיברו שם על מה שדיברו מקודם לגבי הבנקים שנכנסנו לשיעורים, על קיוסקים שבנו אותם מחדש - - -

זאת עבירה על חוזר מנכ"ל.

נכון, והשאלה גם במישור הזה מה קורה עם האכיפה, כי 10 פניות בשנה זה כלום.

אז זה מה שאני כרגע אמרתי. מבחינת האכיפה מה שקורה אין פה ענישה כספית - - -

זה לא מקרה קצה.

אבל יש הערה משמעית. זאת אומרת מנהל בית הספר מוזמן לשימוע ויש לו הערה משמעתית בתיק.

השאלה אם זה מרתיע.

האמת שכמנהלת בית ספר, אם כל שנה עושים לי הפנינג בחסות מישהו, אני אתן לכם ספר מראש 20 שנה קדימה, תחתמו.

נכון, כל הקודם זוכה.

לא, באמת, צריך לראות איפה אנחנו יוצרים גם סוג של הרתעה, כדי שאנשים יבינו איפה הגבולות שאנחנו לא עוברים אותם.

כן, מצד שני אני שואלת ברמה האישית: אם מנהל בית ספר הוא לא גוף עצמאי, אז את מי את מענישה? עכשיו תראי, יש לנו פה רצון ויש עבודה מאד חזקה. למשל, כשפונים אלי ואומרים לי – כשאת מגיעה לבית הספר תגידי על הספר שלי. אני אומרת – אני לא יכולה להמליץ על הספר שלך, כי זה בעצם שיווק של הספר שלך. אז כך שאני בכלל לא יכולה להגיד שום דבר לגבי הספר. אני יכולה לומר שנחשפתי לספר, אני לא ממליצה עליו. אני מזמינה אתכם לעיין בו, אבל אני לא ממליצה.

עכשיו, מה שקורה בגדול, ישנם חומרים - - -

הפוליטיקלי קורקט.

תראי, וזה שוב הקטע שאתה באמת צריך לברר עם עצמך מה הוא הגבול הדק הזה, של בין העניין של אני מזיק לבין אני מועיל. עכשיו, העניין הזה של האכיפה, אני אומרת לך את האמת, יש הרבה מאד אכיפה- ואני בכוונה אומרת משהו מאד מוקצן - יש אכיפה על מהירות בכביש, אז האם הצלחנו למנוע את תאונות הדרכים בזכות זה? לא בטוחה. אני דווקא רוצה ללכת על המקום של החינוך. אני רוצה ללכת על המקום של בואו ננסה לראות איך אני משפיעה - - -

זה לא סותר את זה. כי זה צריך להיות מרתיע - - -

צריך להיות זה וזה. זה חייב להיות גם וגם וזה חייב להיות במינונים נכונים, אני מסכימה לגמרי וצריך להגדיר את הדברים, כי התחושה היא שהדברים לא מוגדרים עד הסוף, וכשדברים לא מוגדרים עד הסוף, אז קל ללכת לאיבוד, כי אנחנו יכולים להקצין - - -

בחוזר מנכ"ל זה מאד קיצוני. אם את תקראי את חוזר מנכ"ל - - -

השאלה אם בפועל זה קורה. זו בעיה.

אז תראו, חוזר מנכ"ל מחייב כל מנהל בית ספר לקרוא אותו וליידע את ה - - -

מחייב. בתכלס זה לא פעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם זה, שחוזר מנכ"ל במקרה הטוב הוא ברמת המלצה, במקרה הפחות טוב בכלל לא יודעים מה כתוב שם, אז גם אפילו המלצה זה לא - - -

ומעבר לחוזר מנכ"ל צריך לזכור שזו גם הוראת חקיקה ראשית. כלומר יש פה - - -

וזאת השאיפה שלנו בהגעה על המפקחים הכוללים. ברגע שזה יגיע אל מפקח הכולל והרפרנטים בשטח, אני מאמינה שהדבר הזה יהיה הרבה יותר מהותי.

אם תהיה אכיפה עם סנקציות קצת יותר משמעותיות מאיזה שהיא הערת משמעת, בסדר, נחמד. אני חושבת שהדברים יהיו הרבה יותר ברורים. למנהלים יהיה אינטרס לדעת, רגע, איפה אני פה הולך בשטח בטוח ואיפה לא וזאת אחת הדרכים שגם אם מכניסים לצורך העניין חברה מסוימת או משהו, אז שהדברים יהיו בשיקול דעת ובאמת אחרי אישור ואחרי שכולם פעלו על פי החוק.

אגב, זה עד כדי כך מוקצן. אסור להם להכניס אפילו אם יש חוגים בערב של חברה מסוימת ביישוב, אסור להכניס אותם לבית הספר. זאת אומרת יש פה משהו ואם תקראו את החוזר, הוא מאד מאד ברור וחד משמעי. זאת אומרת אין כאן עניין של - - -

אבל לא הרבה קוראים ממנו, וזאת התקלה.

בדיוק. עכשיו, אני כן מסכימה איתך בנושא של האכיפה וגם אם היא לא תהיה קנס כספי, כי באמת לטעמי אין שם אפשרות, אבל כן ללכת על העניין הזה של מקומו כמנהל. הקטע של הגעה למנהל המחוז. זאת אומרת ללכת על הדברים היותר משמעותיים, שהם אכן באמת מהווים איום ולטעמי הרבה הרבה הקטע של מה תפקידו של המפקח הכולל, כי הוא נמצא הרבה בתוך בתי הספר. מה תפקידו כמפקח כולל כשהוא שומע על הדברים הללו, להעביר אותם הלאה.

אוקיי, תודה רבה אתי. רחלי, את רוצה להוסיף משהו?

לא.

מישהו רוצה להוסיף משהו כהתייחסות לדיון?

רק משהו קטן. יניב הזכיר כאן הבחנה בין הקטינים, החוק מתייחס לקטינים מול בגירים ובאמת יש מקום בנושא של פרסום סמוי או פרסום לקטינים, להבחין בין טווחי גילאים שונים.

את מדברת במסגרת החקיקה?

כן, במסגרת החקיקה, כי ההבנה של קטינים על פלג מסוים, מעגל גיל 12 הוא 15 וכדומה, זה לא כמו מתחת לגיל 10.

אוקיי.

והשאלה היא איפה מכניסים פה את ההורים באמת בתוך העניין. כי אם אמא יושבת מול הטלוויזיה לעניין אחר - - -

אני אכניס אותם עכשיו בסיכום.

כשאמא מדברת בטלוויזיה על כמה טוב לה שהילדה שלה בגיל 12 דוגמנית ועושה את כל התנועות הללו והיא גאה בה - - -

אבל זה כבר סיפור אחר. עזבי, גם אנחנו כהורים חוטאים. כמה פעמים קנינו ואנחנו לא מאמינים לפרסומות והכל, אבל בכל זאת ניסינו את מרכך הכביסה הזה? השאלה פה באמת איך אנחנו יוצרים איזה שהוא - - -

אני צריכה.

כן, השאלה היא איזה. השאלה איך אנחנו באמת יוצרים פה איזונים נכונים ומינונים נכונים ואנחנו לא שופכים את התינוק עם המים אלא באמת עושים את זה בצורה מושכלת.

אז אני רוצה לסכם את הדיון ולומר שראשית לפחות ממה שעולה כאן, הנושא הוא די חדש. אמנם הוא נדון אני מבינה גם בוועדות נוספות במהלך החודשים האחרונים, אבל זה עדיין משהו שהוא נבחן ונבדק.

לי כן חשוב שגם בהמלצות יודגש שאנחנו אמנם רוצים לפקח ולבקר את כל הנושא של פרסום ושיווק בקרב בני נוער, אבל אנחנו חייבים לזכור לצד זה שאנחנו חייבים שוב לשמור על איזונים נכונים, על מינונים נכונים, על תהליך חברתי חינוכי שלא יסתמך רק על אכיפה ולא יסתמך רק על חברות הפרסום והשיווק, אלא באמת ייתן איזה שהם כלים לילדים, לבני הנוער, לצרוך נכון את המידע שהם מקבלים. זה נכון אגב לפרסום ושיווק וזה נכון גם לגבי מידעים אחרים. הם מוצפים במידע דרך רשתות חברתיות, דרך המדיות השונות וחשוב שזה יהיה חלק מאד משמעותי.

משרד החינוך – קחו את זה לתשומת ליבכם. זה פוגש אתכם בכל מקום. אני לא נותנת לכם עכשיו נושא חדש לעסוק בו. אני רק אומרת תחדדו את זה שם ותתייחסו למניפה הרחבה.

אני מבקשת מהרשות להגנת הצרכן כן לבחון את החקיקה, לבחון את המקרים שאתם מתמודדים איתם, לבחון את הסוגיות שעלו כאן בדיון מבחינת הניו-מדיה וההגעה לבני הנוער באמצעים שונים ומגוונים ולראות איזה פערים יש בין הכלים שאתם נדרשים להם לבין מה שקיים היום בחוק, כדי שאנחנו נוכל להמליץ על תקנות, שינוי תקנות או הוספה של כלים לתהליך החקיקה או כל דבר אחר. אז תוך חודש. מספיק לכם חודש כדי להעביר מסמך נייר עמדה בנושא של חקיקה, ייעוץ משפטי?

אולי טיפה יותר.

חודש. חודש זה הרבה. עד שיסתיים המושב.

אנחנו באמצע הליכי אכיפה עכשיו.

אז בואו עד סוף הקיץ, עד 1 בספטמבר?

כן, כן.

זה נותן לכם מספיק אוויר, נכון? ב-1 בספטמבר שיעבור נייר עמדה לוועדה בנושא של המלצות לתיקוני חקיקה או תקנות או כלים נוספים שצריך להוסיף.

בנושא של הרתעה – הבנתי שאתם מפרסמים באתר. אני הייתי נותנת לזה אפילו בוסט נוסף של מקומות שבהם יש עבירות מאד משמעויות ועיצומים כספיים משמעותיים, שיפורסמו לציבור הרחב. אני חושבת שלא בגלל העניין של הכסף, בגלל העניין של התדמית. אמר את זה יפה יניב – כולם רוצים להיות בסדר, רוצים שתהיה להם תדמית חיובית בעיני הציבור. אני חושבת שדברים כאלה מעיבים. שווה לבחון את זה כאלמנט של הרתעה.

הם לא רוצים לעשות שיימינג. אני חושבת שהפרסום באתר האינטרנט של הרשות הוא במה נכונה וראויה. אנחנו לא רוצים לצאת נגד גופים כאלה ואחרים.

אתם לא יוצאים נגד, אבל נותנים לזה בוסט מעבר. כמה אנשים נכנסים – בלי לפגוע חלילה.

אני. רק אני כנראה.

אף אחד לא בודק – בוא נראה איזה חברה קיבלה עיצומים כספיים.

אנחנו חיפשנו הבוקר, כי פשוט רצינו לדעת פחות או יותר מה תמונת המצב ולא ראינו כלום וחבל.

יש בעיה באמצע הליך מנהלי לעשות שיימינג.

תקשיבו, זה לא עניין של לעשות שיימינג, לא הכל הוא שיימינג.

אבל לא הגענו לשלב הזה אולי עם אותה חברה.

מצוין, הלוואי ש - - -

לא הכל הוא שיימינג, ואני חושבת שכמו שמפרסמים הרבה מאד דברים, חברה צריכה לדעת שחלק מכל הסיפור – אתם לא חייבים לפרסם אותה בנפרד, אבל נניח פעם בכמה זמן, פעם ברבעון. לא יודעת, צריך לחשוב על השיטה.

אנחנו נחשוב וננסה למצוא איזה משהו.

משרד הכלכלה מוציא בעצם, ואתם יכולים אגב, על אותה פלטפורמה גם להוציא חברות שבאמת יוצאות מגדרן כדי לנהל את הכל כדת וכדין ואז אתם יוצרים איזה שהם איזונים, ואני בטוחה שכולם ירצו להיות חלק מהרשימה של מי שעובד כדת וכדין. תחשבו על זה. ההרתעה יכולה גם לחסוך לכם עבודה וגם לעשות טוב בגיוס של חברות נוספות.

יפעת, צריך להביא לידיעתם שהם יכולים להתלונן על פרסומות?

כן. אני אוסיף את זה ואני תיכף אשאל. צריך לפנות למשרד המשפטים לבקש סטאטוס של הוועדה להקמה של רגולציה בכל הנושא של הגרלות ופרסום, תוך שימת דגש גם על הנושא של שיווק ופרסום בקרב בני נוער, ושגם הם עד ה-1 בספטמבר יתנו לנו את התשובה לגבי הסטאטוס.

האמנה – יניב, אני רואה אותך כנציג כאן, כי אתה פשוט הצדיק שהגיע, למרות שאתה נכנס פה לאיזה שהוא דיון שאתה לא בצד – אמרת טובים ורעים – אני לא רואה את זה טובים ורעים, אבל אתה נמצא קצת בצד השני. אני מאד מאמינה באמנה. אני מאד מאמינה בגיוס של אנשים למען משהו שהם מאמינים.

כבני אדם, כשאנחנו חותמים על משהו שאנחנו יוזמים אותו, מן הסתם יותר קל לנו גם לעמוד מאחוריו ואני אשמח מאד להיות שותפה במהלך כזה. אז תרתמו אותנו גם כוועדה. אני חושבת שהמסר ביחד יכול להיות עוד יותר משמעותי. בסדר?

אולי שווה להביא גם בני נוער מנציגות ארצית של מועצת תלמידים.

מועצת התלמידים ומועצת הנוער חזקה מאד.

רעיון פנטסטי. ואני מתחברת כאן אפרופו להערה שלך גם למה שהציגה כאן שמרית. בני נוער יכולים בעצם להתלונן על פרסום שהגיע, אז צריך לעודד - - -

אבל השאלה אם הם מודעים לזה בכלל.

הם יכולים להתלונן. על עניין גביית עדות אנחנו צריכים לבחון את זה. זה לא בהכרח נכון, הם קטינים. יש סוגיות נוספות.

בסדר, ההורים שלהם יכולים להתלונן.

אז תבחנו בבקשה את היכולת של בני נוער להגיש ואנחנו מדברים על מקרי קצה. דיברה כאן חברת הכנסת תמר זנדברג על איזו שהיא תופעה שבאמת צריך לבחון אותה לעומק, וזה העניין של לגייס בני נוער שהם - אנחנו נקרא לזה בשפה יפה שגרירים, בשפה פחות יפה הם סייענים של אותן חברות. קונים אותם ב-50 שקלים, 100 שקלים, 500 שקלים והם הופכים להיות בעצם אלה שמשווקים בתוך בית ספר. תופעה שבהחלט צריך לבחון אותה וללמוד אותה, ולפחות במקרים כאלה, כשמגיעות תלונות, אז למצוא את הדרך לטפל.

מודעות בקרב מנהלי בתי ספר – אני מבקשת להעביר מסר למשרד החינוך, פעם אחת לבדוק סנקציות קצת יותר משמעותיות מהערת משמעת למנהלים שעוברים על התקנות בנושא של פרסום ושיווק בקרב בני נוער; ופעם שנייה לוודא שמנהלים באמת קוראים ומכירים את החוקים. אני חושבת ששני הדברים האלה ביחד יוכלו להשלים איזה שהוא מהלך שימנע בעצם את התופעה.

מישהו רוצה להוסיף משהו שפספסנו לסיכום? אז תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.