הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט

לחינוך בלתי פורמלי

יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ו (21 ביוני 2016), שעה 14:00

תקצוב המכינות הקדם צבאיות ושילוב צעירים יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר

מרדכי יוגב

אודי דרור - ר' החטיבה לגיוס מסלולים ייחודיים ותורניים, משרד הביטחון

חביבה סולומון - ר' יחידת הנח"ל, ש"ש ומקד"צ, משרד הביטחון

טליה נאמן - מנהלת אגף תכנים, תכניות והשתלמויות, משרד החינוך

דני רוזנר - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

ג'רמי ספייסר - צוער, משרד החינוך

חנן ארליך - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שאול קירשנבוים - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

דנה זקס - מנהלת תכניות ש"ש ויוזמות חברתיות, הסוכנות היהודית

נחשון עוזרי - אופק, הסוכנות היהודית

דוד יאסו - מנהל אגף א' לקליטת עולי אתיופיה, אגף שיפו, משרד העלייה והקליטה

יצחק אוחנה - מנהל אגף בכיר צעירים, משרד העלייה והקליטה

זיוה מקונן-דגו - מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

חנה אלעזר לגסה - דוברות ושינוי מדיניות, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

זמנה אחיהון - מנהל תכניות מיוחדות, עמותת פידל

גדי דסטה יברקן - יו"ר מכינת 'בארי' (ע"ש ברל כצנלסון)

יוסי מלכה - מנכ"ל מרכז מעשה

טלי ארנולף - רכזת גיוס משותף, מועצת המכינות הקד"צ

זהבה טיספי - מנהלת תכנית צעירים 'אזימוט', הקרן לידידות

ישעיהו אלגד - רכז בתכנית הצעירים 'אזימוט', הקרן לידידות

נועם פלקה - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

רבקה וידר

ס.ל., חבר המתרגמים

תקצוב המכינות הקדם צבאיות ושילוב צעירים יוצאי אתיופיה

שלום לכולם, צהריים טובים, היום ה-21.6.2016, ט"ו בסיוון תשע"ו, אנחנו פותחים את הישיבה השנייה של ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדת המשנה לחינוך הבלתי פורמלי.

לפני שנתחיל אני אגיד כמה דברים. חשוב לי לומר, כשהייתה פה הוועדה הראשונה האולם היה באמת מפוצץ, השר, המנכ"לית, זה בשביל הסטייטמנט, כי זו פעם ראשונה. מי שמכיר אותי יודע שמבחינתי כמה שפחות ככה אפשר לעבוד ולקדם דברים. הוועדה הזאת, כל פעם שנסיים, אני אעשה לי את המסקנות שלי, יהיה גם מה שייצא פורמלית, אבל יהיו המסקנות שלי ולאחר שתיים-שלוש ועדות, זה מה שסיכמתי עם השר, אני אבוא ואגיד לו מה נראה לי, מה המלצנו. כמובן שיש לו את אנשי המקצוע, אבל מה אנחנו מבחינת הוועדה. לכן לא להיבהל שהכיסאות ריקים, מצדי, בעיקר באגף הזה כמה שפחות ברברת, יותר לבוא ולנגוע בדברים.

אני רוצה להגיד עוד משהו לפרוטוקול, המטרה של הנושאים זה להעלות אותם. יכול להיות שיש נושאים שנגיד הכול בסדר, הכול מצוין, לא צריך להתערב, נמשיך הלאה, אבל כל ועדה תעסוק בנושא, איפה שיהיה פער עצום אנחנו נלך לישיבות משנה קטנות יותר, אצלי במשרד, עם הגורמים הרלוונטיים, כדי להביא לפתרון. כך שאם יש כאן משהו שעולה, זה לא נגמר כאן, אלא אנחנו ננסה באמת לפתור אותו.

הנושא שאנחנו מתחילים איתו זה הנושא של המכינות הקדם צבאיות. יצא לי להכיר קצת את הנושא גם בתפקידי הקודם וגם עכשיו, אני ביקשתי מדני רוזנר שיציג את הנושא. אני חושבת שזה נושא חשוב מאוד, אני חושבת שהנושא הזה נוגע בכל הנושאים הרלוונטיים למשרד החינוך, משוויון לחברתיות, לערכיות, לציונות, הכול ביחד נמצא בנושא של המכינות ולכן היה לי חשוב להתחיל בו. וגם שיהיה ברור, זה שיש פה נושאים שבאים בסדר אחר זה לא מעיד על חשיבותם, זה פשוט עניין של נושאים שאנחנו לוקחים, זאת אומרת מבחינתי כל הנושאים שהוועדה תעסוק הם נושאים חשובים באותה מידה.

אז אני רוצה שדני יתחיל, יציג לנו את הנושא של המכינות, לאחר מכן כמובן נשמע את משרד הביטחון, שאני מודה לו על הנוכחות שלו פה, וגם שאר המשרדים וכמובן הנציגים שהגיעו. בבקשה, דני.

תודה רבה. מתנצל על האיחור. דני רוזנר, מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, נמצאת איתי גם טליה נאמן, מנהלת אגף תכנים ותכניות במינהל וחסרה אירית ברוק, הממונה על המכינות הקדם צבאיות, על תנועות הנוער ועל מסלולי ההגשמה, אבל גם היא מרכיב חשוב.

תן לנו באופן כללי סקירה על המכינות.

עוד שנייה לפני הסקירה אני אגיד שכל נושא המכינות ותחומים נוספים, כמו שנות השירות, תכניות ההכנה לצבא וכו', כל הדבר הזה מתנהל במשותף, במדיניות משותפת ומתואמת בין משרד הביטחון למשרד החינוך, האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון, ובכל תחום אנחנו מקיימים שולחן עבודה משותף, מדיניות משותפת וכו'. החוק או התקנות מגדירות מה בסמכות של מי, אבל חשוב קודם כל לומר את זה.

ואני אגיד משהו כללי על עולם שנת הי"ג, בעצם חבר'ה בוגרי י"ב שקיבלו החלטה לתת עוד שנה לחברה הישראלית, הפלטפורמה הוותיקה ביותר זאת שנת השירות, הצטרפה אליה בערך לפני 30 שנה, הרב אלי סדן ומכינת עלי בתור החלוצים של הדבר הזה, קיבל השנה פרס ישראל, וממש בשלוש השנים האחרונות מכינות אופק, תכניות חצי שנתיות. כל הדבר הזה של חבר'ה בוגרי י"ב שמקבלים החלטה 'אני רוצה לעשות עוד שנה לטובת החברה הישראלית', בעיניי זו החלטה דרמטית, בטח במדינה שבה השירות הצבאי גוזר כמעט עוד שלוש שנים עיכוב פלוס הטיול שאחרי, ועדיין התלמידים מצביעים ברגליים ורוצים לצאת לתכניות מנהיגות של שנה.

צריך להגיד שבשלוש הפלטפורמות האלה, ועכשיו אנחנו עובדים גם על פלטפורמה רביעית, של מכינות אזרחיות לאוכלוסיות שאינן משרתות, כרגע אנחנו עובדים על פלטפורמה לאוכלוסייה הערבית ובהסתכלות עתידית צריך לחשוב האם יש עוד אוכלוסיות שיכולות להיכנס, שוב, ילד בוגר מערכת, עוד לפני שלב המרוץ של החיים, אומר 'רגע, אני רוצה לעשות תחנת עצירה, לפתח את עצמי, לפתח מנהיגות, לתרום לחברה, לתרום למדינה, כי זה מעניין אותי'. אנחנו הרבה משמיצים את הנוער, צריך להגיד שהביקושים לפלטפורמות האלה, שנות שירות, מכינות קדם צבאיות, הן כמעט פי חמישה ממה שאנחנו מסוגלים לתת. זאת אומרת בשלב חתימות דחיות השירות אנחנו מקבלים, האגף הביטחוני במשרד הביטחון מקבל, סדר גודל בשנת השירות בערך פי ארבעה, במכינות בערך פי חמישה, חבר'ה שאומרים 'אני רוצה'. אחר כך יש את מסלולי המיון, יש פחת טבעי ובעיקר אין מספיק מבחינת מקום לכולם.

אין מספיק. זאת אומרת שיש מצב שנער או נערה, היום גם יש נערות, נער צעיר שרוצה לעשות מכינה ורוצה לדחות את השירות, כמו בשינשינים, שגם אם הוא עבר מיון והוא הצליח הוא עדיין לא יוכל להיכנס בגלל שיש חוסר ב - - -

נכון.

כמה סך הכול מקומות, בערך?

אנחנו בערך ב-3,200.

בכל הארץ?

נכון. אני אגיד עוד, כבר הוכח ששנת הי"ג היא שנת מפתח עבור השירות הצבאי, זאת אומרת עבור הצבא. אני חושב שבהסתכלות של ממשלה אנחנו צריכים להסתכל על ההשתלבות ארוכת הטווח שלהם ועל ה-ROI, על החזר ההשקעה של שנה כזאת, גם למשק הישראלי וגם לכל תפקידי המפתח בחברה הישראלית. יש לנו מספיק בוגרים לאורך השנים, גם של שנות שירות, גם של מכינות, אפשר לבחון את זה, אני בטוח שהתוצאות יהיו חיוביות. כל המחקרים שבדקו בוגרי שנות שירות או בוגרי מכינות הוכיחו השתלבות בחברה הישראלית.

עשו פעם מחקר על השתלבות של בוגרי מכינות בצבא או בחברה?

על ההיבטים של שירות צבאי, ודאי זה נבחן יותר מפעם אחת וזה מראה שזה מוכיח את עצמו. צריך להסתכל גם על החבר'ה שהם היום בני 35, וגם אותם אנחנו מוצאים היום בהרבה מאוד עמדות מפתח, אכפת להם מהחברה, אכפת להם ממה שקורה פה, מעורבים וכו'. לכן אני חושב שבהיבט של החזר על ההשקעה יש פה החזר.

אני אגיד כמה נתונים שהוצאנו ממערכת ה- qlikview של המשרד. יכול להיות שלמשרד הביטחון יש נתונים או זהים או קרובים.

אחרי זה הם גם יתייחסו. חביבה, תרשמי לך שגם אם יש משהו.

אני ארוץ על כמה נתונים, הכול נתוני תשע"ו, חניכים רשומים במערכת. דבר ראשון, עשינו פילוח לפי חמישונים, זאת אומרת איחדנו כל שני עשירונים. בחמישון התחתון 51 חניכים, וזה גם הגיוני כי האשכולות הנמוכים הם רובם רשויות ערביות וחרדיות.

כן, שזה פחות רלוונטי.

ולכן זה גם הגיוני. החמישון השני מלמטה 512 חניכים, החמישון האמצעי 1,037, הגבוה 1,327 והגבוה מאוד 828. יש עוד 26 ללא סיווג, בסך הכול 3,781. זה לדעתי עוד לפני הפחת וכו', אודי יידע אחר כך להציג נתונים מדויקים יותר.

זאת אומרת שהרוב, כי קשה לעקוב, אנחנו רגילים שהכול נמצא לנו על מצגת, אולי אחרי זה תוכל לשלוח לי את זה - - -

שני החמישונים הבולטים זה האמצעי ואחד לפני הכי גבוה, בכל אחד למעלה מ-1,000 חניכים.

דני, מה הם?

חלוקה לפי חמישונים של למ"ס.

כאילו 5 ומעלה, ולכן הוא אמר שמראש - - -

לא למ"ס, מדדי שטראוס. זה מדד טיפוח של משרד החינוך.

מדד שטראוס הוא אחר, הוא לפי בתי ספר. אגב, מדד הרבה יותר נכון בעיניי.

בנים-בנות, 937 בנות, 2,868 בנים. צריך לזכור, תיכף אני אגיע גם לפילוח המגזרי, אבל בערך 50% מעולם המכינות זה עולם דתי ולכן שם קהל היעד המרכזי זה הבנים ולכן ההטיה הזאת היא הטיה הגיונית.

מבחינת אופי המכינות, 575 במכינות מעורבות, שזה אומר שהמכינה מראש פתחה את שעריה לקהלים מעורבים, דתיים וחילוניים, 1,295 במכינות כלליות ו-1,794 במכינות שמגדירות את עצמן תורניות.

מבחינת מאיפה הגיעו התלמידים. אז יש לנו 30 מבתי ספר שהם מוגדרים חרדים, בפיקוח חרדי, זאת אומרת שייכים למחוז החרדי, 1,600 מבתי ספר ממלכתיים ו-2,151 מבתי ספר ממלכתיים דתיים. הדבר המרכזי שזה אומר, שיש חבר'ה בוגרי המערכת הממלכתית דתית שהולכים למכינות או כלליות או מעורבות, כי זה לא אותו מספר של התורניות.

ולא אוטומטית עוברים למכינה תורנית.

נכון. מבחינת הפילוח המחוזי, מאיזה מחוזות הם מגיעים, אז 334 ממחוז חיפה, 408 מהדרום, 416 ממחוז תל אביב, 443 ממחוז צפון, 1,043 ממחוז מרכז והמנצחת הגדולה מחוז ירושלים, 1,155, שוב, גם עם ההקשר של המכינות התורניות זה הגיוני. זה מבחינת נתוני הרקע. בהיבט תקצובי משרד החינוך ומשרד הביטחון נושאים בנטל 50-50.

ב-25,200 לחניך?

העלות למשתתף מתחלקת בין משרד הביטחון למשרד החינוך.

גם אופק חצי חצי, משרד הביטחון עם משרד החינוך?

לא, אופק זה משרד החינוך בלבד.

זה לא כולל אופק, אני מבין.

לא כולל.

לא כולל, דיברתי רק על מכינות קדם צבאיות.

ואני רוצה שגם תתייחס בכמה מילים לתכנית לצעירים יוצאי אתיופיה בנושא של המכינות.

במסגרת החלטות הממשלה של הדרך החדשה אחד מהמפתחות שסימנו כמפתח לשינוי זה שנת הי"ג, גם שנות שירות, גם מכינות קדם צבאיות וגם תכניות אופק והחל משנה הבאה אנחנו - - -

מתשע"ז?

מתשע"ז, אנחנו נאפשר לגופים להגיש את החניכים הישראלים יוצאי אתיופיה. אנחנו הבנו שאחד החסמים, ובעולם המכינות הקדם צבאיות הוא עוד יותר גבוה, בשל תשלומי ההורים, בעצם כמה שהמדינה משתתפת בסכום מאוד מאוד גבוה פר משתתף, עדיין יש חוסר תקציבי והמכינות צריכות לגייס את זה וההורים הרבה פעמים נושאים בנטל.

שזה גם חשוב שתציין לפרוטוקול, הקטע של העלויות, רגע לפני שאנחנו חוזרים ליוצאי אתיופיה.

חוק המכינות מגדיר עד כמה מותר לגבות מהמשתתפים, זה בעצם עד 50% מהעלות שהמדינה נותנת, שזה בערך 13,000 שקלים. רוב המכינות גובות פחות, הן לא מממשות את מלוא הסכום, אבל פחות או יותר סביב 10,000 שקל למשתתף לשנה ברוב המכינות. יש מכינות שהרימו דגל של קהלי יעד, אם זה אוכלוסיות בסיכון, אם זה ישראלים יוצאי אתיופיה, אם זה נוער בפריפריה והן מוצאות פתרונות, הן מגייסות תרומות, הן עושות דיפרנציאלי, הן עושות כל מיני דברים, אבל באופן כללי ברוב המכינות זה סביב ה-10,000 שקלים. לא נתון מדויק, כל מכינה ומכינה והמנדט שלה להחליט כמה היא גובה מההורים. כיוון שהבנו שזה אחד מחסמי הכניסה, ההיבט הכלכלי קודם כל - - -

זאת אומרת שכל מכינה יכולה להחליט כמה כסף היא גובה מההורים, אבל יש לה מקסימום רף.

נכון, בדיוק. בשל הדבר הזה החל משנה הבאה אנחנו נחלק מלגות שנועדו לתמוך בדיוק בדבר הזה. עשינו דיפרנציאליות בין תכניות אופק ושנות שירות, שזה בתקנה, שם אנחנו נרצה לוודא שמלוא הסכום מגיע לילד, אותו חניך יוצא אתיופיה שהשתלב, שזה מגיע אליו, במכינות אנחנו הגדרנו מינימום שצריך להגיע לילד, והיתר, בגלל שאנחנו מבינים את הסיפור הכלכלי של תשלומי ההורים, המכינה תוכל להחליט איזה גובה מלגה היא תעניק לילד בשל הצרכים שלו ומה היא לוקחת לעצמה בשל הצרכים שלה.

מותר לשאול שאלת הבהרה?

שנייה, אני רוצה להבין עוד משהו. מה בעצם יגרום לאותו מנהל מכינה, מה המוטיבציה, הקטליזאטור אפילו שיגרום לאותו מנהל מכינה לקחת את אותם חבר'ה יוצאי אתיופיה? אנחנו סומכים עליהם - - -

אני מאמין ויודע שקודם כל המוטיבציה הלאומית, זה יעד לאומי ושנת הי"ג היא נקודת מפתח. אנחנו עשינו השבוע כנס של הדרך החדשה והתייצבו לא מעט ראשי מכינות. אני לא אגיד שכולם, צריך לעשות שם עוד דחיפה וצריך לעבוד על ההיבט התודעתי מאוד, אבל עדיין, נגיד ככה, אם עד עכשיו שמענו לא מעט את ההיבט הכלכלי, את החסם הזה עכשיו הסרנו. מפה כל היתר זה יהיה רק תירוצים.

זה צעירים יוצאי אתיופיה.

סליחה, אין לכם קריאות ביניים, זה שמור לאגף הזה, כל אחד ידבר בזמן שלו. אני יודעת שיש כאן הרבה תסכולים, שלא תחשבו, אבל אי אפשר פה שלא להגיד גם מילה טובה על זה שלצורך העניין משרד החינוך, מדינת ישראל, אומרת מעכשיו לראשי המכינות, זה כבר לא עניין של כסף, כי הכסף עלינו. ולמה אני מהנהנת לזיוה שם? כי אחד הדברים שכל הזמן אמרתי, כשאת מתעסקת עם יוצאי אתיופיה, זה שאנחנו לא רוצים שתהיה מכינה ליוצאי אתיופיה, אנחנו רוצים שבתוך מכינה קיימת מהטופ של הליגה וגם אפילו הבינוניות, לא משנה, שתהיה להם הזדמנות להיות עם כולם ולא יהיה מה שנקרא משהו - - - זה השיח שלנו, שאנחנו באות.

אני מהסוכנות היהודית, מכינות אופק.

אני רואה שנורא חשוב לך לשאול.

אני לא מבינה, במכינת אופק משרד החינוך משתתף בין 25% ל-50% מעלות חניך, זאת אומרת במכינות אופק הכסף שיגיע לחניך יוצא אתיופיה חייב להגיע ישירות לחניך. נניח שאנחנו נשיג את ה-75% הנותרים בגיוס תרומות, בעוד שבמכינה רגילה, כשחניך מקבל כמעט 80% מעלותו, דווקא שם המכינה יכולה להשתמש בכסף הזה עבור הפער ולא מחויבת לתת אותו לחניך. מה ההיגיון?

קודם כל השנה הקרובה תמונת המצב בתכניות אופק השתנתה, כיוון שהסכום בתקנה הוכפל. אנחנו מעריכים, אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק כמה חבר'ה ישתלבו בשנה הבאה, יש מכינות שעדיין מתנדנדות, חלק לא מצאו מבנה וכו', אנחנו מעריכים שזה יהיה סביב 17,000 שקלים למשתתף. למול תמונת המצב שאנחנו מקבלים מתכניות אופק השונות, על מה צפי החניכים שיהיו בשנה הבאה, 17,000 שקלים למשתתף זה כבר לא ה-25%, זה מקום אחר, זה יותר סביב ה-60% או 70%.

אני מוציאה 4,000 שקל לחודש, 17,000 זה 1,200 שקל לחודש וחניך עולה באופק מעל 4,000 שקל לחודש.

כיוון שזכיתי לנהל גם מכינה קדם צבאית וגם תכנית אופק, אז את העלויות אני מכיר. אם הוא עולה 4,000 הוא עולה יקר מדי, תמצאו דרך להוזיל. הוא עולה יקר מדי, זה לדיון אחר.

דני, אני רוצה לשאול עוד שאלה. אנחנו דיברנו על 18,000, עכשיו אתה אומר שזה 17,000 לחניך באופק.

17-18, רשום פה בפרוטוקול, אחר כך רודפים אחריך, משוער.

אבל זה חצי שנה, שזה גם חשוב לציין, כי ה-25,200 זה לשנה. אז זה גם חצי שנה ובגבייה שלכם יש בעיה ואתם תתייחסו אליה.

רוב תכניות אופק לא גובות, או גובות מעט מאוד.

נכון, מה שאמרנו בין 50 ל-200 ויש גם את הגורמים של הפילנתרופיה, שזה ההתמחות שלך שם. אז אנחנו נתייחס לזה, אבל כן היה לי חשוב וכן ביקשתי מדני להעלות את הנושא הזה של - - - וגם הכנס של ראשי המכינות. הוועדה הזאת לא קמה לחודש-חודשיים, היא תהיה כאן לפחות כל עוד אנחנו בממשלה ולכן אנחנו נבדוק כמה מבין אנשי המכינות, והנה את כאן, אז תשמעי ותעבירי, קיבלו צעירים יוצאי אתיופיה. זה לא עכשיו התחילה התכנית, אנחנו שמחים, אנחנו שמחות גם - - -

אני יכולה להגיב?

את תגיבי בזמנך, אל תדאגי, יש לי פה סדר.

לנקודה הזאת.

תרשמי לך ואת תתייחסי לכול.

אין בעיה, רשמתי.

כי אנחנו ניתן לך את הכבוד הראוי לך, את צריכה לדבר, את מייצגת כאן חבר'ה מאוד רציניים שגם דיברתי איתם בטלפון לפני, אני מודה, ואני מבטיחה, זה יהיה אחד הדברים פה, שאנחנו ננהל מעקב אחרי מכינות שבאמת מקבלות, וחבל שאני צריכה לעשות את זה, אבל אני מרגישה שהרבה פעמים אנחנו נותנים תכניות ובסוף לילד שם זה לא מגיע. לכן זו אחת המשימות של הוועדה הזאת, לוודא, לעשות איזה שהוא מעקב, פעם בחצי שנה לראות מה קורה. זה אחת.

עכשיו אני רוצה את משרד הביטחון ואז חבר הכנסת יוגב. משרד הביטחון, כמובן העמדה שלכם, גם התייחסויות קצת.

קודם כל אני רוצה לומר שבחזון שלנו שכל תלמיד במדינת ישראל שיסיים י"ב, היינו רוצים לראות אותו במכינה קדם צבאית או שנת שירות. זה בחזון. היום יש 54 מכינות קדם צבאיות, אני לא אחזור על מה שדני הציג. לגבי הנתונים שדני הציג, אלה נתונים שאנחנו פחות עקבנו אחריהם, אני פחות מכירה, כי לא נערכנו לזה, אבל אני רק יכולה לומר שבפריפריה אנחנו רואים פחות ופחות בני נוער שמגיעים למכינות הקדם צבאיות.

אני גם אומר, אני מחזקת את מה שדני אומר, לגבי החסם. לדעתי יש פחות חסם כלכלי, כי היום משרד החינוך גם - - -

את אומרת שהיום מה שנקרא מלא, אין מצב שאנחנו ניקח ילד שעבר מיונים, כאילו מתי מעט יעברו את המיונים ויגידו 'אין מקום' כלכלית?

אין מצב. אני חושבת שכל מכינה קדם צבאית לוקחת 10% מהחניכים, מודעת לזה שמצבם הכלכלי לא מאפשר להם להשתלב במכינה, ודרך אגב, גם בחוק המכינות מצוין, יש סעיף שמצוין שם שתלמיד שירצה להגיע למכינה לא יהיה מצב שמכינה לא תקלוט אותו כי אין לו איך לשלם עבור שנת המכינה. זאת אומרת זה חלק מחוק המכינות.

ועכשיו, כשמשרד החינוך גם מאפשר לחניכים אתיופים להצטרף למכינות קדם צבאיות והוא ייתן להם מלגות, אני חושבת שגם החסם הזה יורד. איפה אני חושבת שיש קושי אמיתי? ואני מדברת מהמקום של מישהי שגדלה בפריפריה, החסם האמיתי זה יותר במודעות של אותם בני נוער, המשפחות האלה באות ואומרות 'עזבו אותי מכינה, תנו לו שיתגייס לצבא, יסיים את השירות הצבאי, ילמד משהו, ייצא לעולם האזרחי ואל תבלבלו את השכל'. זה נמצא במקום הזה.

אני יכולה להגיד לך שהיום, לאור ההבנה הזו, מהכובע האחר שלי, במסלול הנח"ל, מה שאני דורשת היום מכל גרעין שנכנס, אני מכניסה את הגרעינים לפריפריה חברתית גיאוגרפית והם נוגעים באוכלוסיות האלה. אוכלוסיות שהרבה מהם זה חבר'ה מאוד חזקים, חבר'ה מצוינים, אבל יש פער בין מה שהם לבין הדימוי שלהם, כי מבחינתם מכינה קדם צבאית היא מכינה אליטיסטית, היא מכינה לאלה שבאים מרמת השרון וצפון תל אביב והרעיון הוא בתהליך - - -

אפילו פחות מרמת השרון. העיר ירושלים, יהודה ושומרון - - -

ירושלים זו לא דוגמה.

אני רק שואלת שאלת הבהרה, מה התהליך של ה-reaching out, איך הולכים לאותם בתי ספר הפריפריאליים ובאים ואומרים, איך מציגים לחבר'ה האלה את האפשרות שלהם? אני רוצה, עכשיו יש פה בעניין של החבר'ה יוצאי אתיופיה, אבל בכלל, גם נערים משכונה ג' בבאר שבע, האם יש מישהו מעולם המכינות שהולך ואומר לתלמידים 'יש לכם אפשרות, יש לכם אפשרות באופק, שזה לא עולה לכם הרבה כסף, אם זה מה שמתאים לכם', אגב, גם חצי שנתי, כי אני ודני גם דיברנו על העניין הזה של השנה, שנה זה המון זמן, השאלה כמה תלמידים היום במדינת ישראל יודעים על האופציות האלה. אני יכולה להגיד לך שאצלי בתיכון נגיד בכלל לא ידעתי שאין מכינה. אבל לא משנה, אולי זה בגלל שאני כבר זקנה.

זה נתניה, בגלל זה.

יכול להיות. איך בני נוער במדינת ישראל יודעים על המכינות?

אני אומר לך. לצערי, אני אומרת את זה עם הרבה מאוד כאב, אין מודעות במקומות האלה, בפריפריה החברתית גיאוגרפית, ואנחנו הבנו את זה, ואני עשיתי גם פילוח, לקחתי את כל המכינות הקדם צבאיות, דרך אגב גם של שנת השירות, גם של המכינות הקדם צבאיות, ומה שראינו, שאין הרבה מהפריפריה החברתית גיאוגרפית, למעט מכינת גל, ששם מבחינתם זו הייחודיות שלהם, לקחת את החבר'ה מהפריפריה הזו. אבל מתוך 3,300-3,500 חניכים, אני יכולה להגיד לך, יש לנו סדר גודל של 900 חניכים מהפריפריה החברתית גיאוגרפית. זה מעט, זה לא הרבה. אני אתן לטלי תיכף לגעת בגיוס המשותף, איך הם עושים את זה בהיבט של המכינות הקדם צבאיות, אבל - - -

של מי האחריות לתהליך של reaching out, של גיוס ומיון?

רק שנייה, אני רוצה לענות למה שהתבקשתי כאן. מה שאנחנו עושים היום, חיילי הנח"ל מגיעים לפריפריה החברתית גיאוגרפית, הם משובצים בבוקר בבתי ספר, אחר הצהריים במסגרות הבלתי פורמליות ובמפגש שלהם הם פוגשים בדיוק את הנוער שזקוק לזה.

אבל אני אתקן אותך, כי הייתי שם, אפילו הייתי בשכונת שפירא בתל אביב, שהיא גם במדד נמוך של שטראוס. אם אתה לא בא למרכז אתה לא תדע על המכינה. זה שכבר בא למרכז אפטר סקול הזה, הוא כבר בתהליך.

רגע, זה מה שאנחנו עושים. החייל הזה, כשהוא מגיע, הוא יודע שהוא צריך לעבור איתם תהליך מתמשך, שהתהליך הזה הוא תהליך לאורך כל השנה והוא צריך לחשוף את עולם המכינות, כי הם בכלל לא מכירים את העולם הזה, הם לא יודעים מה זה מכינה קדם צבאית והם לא יודעים מה זו שנת שירות. הם לא מכירים את זה. בתהליך הזה הוא צריך לעבור איתם תהליך. הם רואים בו דמות לחיקוי והוא צריך לבוא ולומר להם למה חשוב שהם יילכו למסגרת כזו. זה תהליך שנתי, בתום התהליך הזה, כשמגיעה מכינה קדם צבאית, כשמגיע הגיוס המשותף, הם אמורים לחשוף להם את כל המפעל הזה של המכינות הקדם צבאיות.

זו תכנית, דרך אגב, שהתחלנו בה כפיילוט בשנה שעברה, עם מעט מאוד רשויות וחיילי נח"ל. השנה אנחנו רוצים להרחיב ולבנות תכנית הרבה יותר רחבה כדי גם לראות אחרי ולעקוב אם באמת התכנית הזו עובדת. אני חושבת שמבחינתנו הכרחי שכמה שיותר בני נוער מהפריפריה יגיעו, זאת אומרת שהחשיפה צריכה להיות הרבה יותר גדולה וצריך להטמיע את זה.

יש לנו עוד קושי נוסף, לא כל בתי הספר מוכנים לשתף פעולה. יש בתי ספר שאומרים 'אנחנו לא מאמינים במפעל הזה'. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לשטח, יושבים עם מנהלי בתי הספר, מסבירים להם, אנחנו גם אומרים להם שבסוף אנחנו מזהים שילד כזה שמגיע מפריפריה חברתית גיאוגרפית, לא רק שבצבא אנחנו מזהים שאחוז הגיוס לפיקוד, קצונה, הוא הרבה יותר גבוה, הוא אפילו פי שניים מכלל צה"ל. שאלת על נתונים ויש נתונים שמראים את זה, שכל מי שמגיע למכינה, ואני מדברת לא רק על החזקים, אני מדברת גם על האוכלוסיות היותר מוחלשות. הם מגיעים לצבא, אחוז הנשר שואף כמעט לאפס, ועל זה אחר כך יאמר גם יוסי.

אגב, זו בדיוק הבעיה שיש לנו עם יוצאי אתיופיה, שיש להם אחוז גיוס גבוה, אבל הם לא מצליחים להחזיק מעמד.

לא כשהם מגיעים למכינה קדם צבאית.

לא, לא אחרי מכינה.

ברמה הכללית את צודקת, ומבחינתנו אנחנו צריכים יותר להתמקד במקומות האלה כדי - - - אני יכולה לשלוח לך את הפילוח, מבחינתי זה must.

אני רוצה לדעת את הפילוח. אני אתן רגע לחבר הכנסת יוגב, כי הוא צריך ללכת. אז רק משפט סיום.

אז אני רק רוצה לומר, זה על סדר היום מבחינתנו. לגבי הנושא של האתיופים - - -

יוצאי אתיופיה.

סליחה, ישראלים יוצאי אתיופיה.

הכול בסדר, הוועדה כאן מקפידה לומר יוצאי אתיופיה. כולנו ישראלים.

לדעתי זה לא נכון להקים מכינה נפרדת, זה נכון שהחניכים האלה ישתלבו בכל המכינות הקדם צבאיות. בשנה שעברה האגף הקצה 30 דחיות גיוס לטובת מכינות שיקלטו, ואני אגיד לך איפה הקושי האמיתי. יש הרבה מכינות שבאו ואמרו לי 'חביבה, אנחנו רוצים לקלוט חבר'ה כאלה, אבל הם לא רוצים לבוא אלינו'. יש כאן חשש מאוד גדול, וגם כאן - - -

מה זה לא רוצים לבוא?

הם לא מוכנים להגיע למכינות היותר חזקות, כי יש פער. זה נכון, דרך אגב, גם - - -

חביבה, חבר הכנסת יוגב חייב ללכת, אז ניתן לו לדבר ואנחנו נמשיך.

תיכף אני אענה על זה.

חביבה, הדיון פה חשוב לי ואני מזדהה גם עם דברייך, גם עם הסיפה של המשפט האחרון ותיכף אני אזרוק איזה פצצה לזיוה, שתהיה רגועה.

זיוה רגועה תמיד.

אני יודע, אני מכיר אותה. מתוך הערכה פה לכולם, ברשות היושבת ראש וכל הגורמים ברשת, שני הנושאים שמדוברים, גם המכינות הקדם צבאיות בכללותן, אני חושב שזה דבר ענק, קיבל המייסד את פרס ישראל, אני חושב שראויים כולם מכל הכיוונים, הדתיות, החילוניות והחרדיות, שצריך לתת עליהן מבט עין, וגם כל אלה שנוגעות באוכלוסיות ופה אני רוצה להרחיב מעט את היריעה. מאוד נוגע ללבי העלייה בכלל ויהודי אתיופיה בפרט, אז לא צריך להאריך, כבוד היושבת ראש, כבר אמרו את זה פה, שהמכינות הן סיפור הצלחה וכל מי שעובר דרכן הוא משרת שירות משמעותי יותר והוא אזרח משמעותי יותר. כשהייתה מגבלה של תקציב או של שנת גיוס לצה"ל וחוסר בכוח אדם, אז המציאו את החצי שנה, זה must. וב-must הזה של מה שהוא עושה אנחנו צריכים לעבוד על שני דברים, לדעתי. האחד זה לחתור להגדלה תקציבית. צה"ל יהיה מוכן בגלגול השנים, ויש פה נציגי משרד הביטחון, לראות תוספת. בחוק זה עוד 15%. תקציבית, אבל גם לראות תוספת כמותית, כפי מה שהאוכלוסייה מבקשת, בוודאי למכינות של חצי שנה, מה שהן תורמות.

אבל לפני שאני אומר את שני הדברים אני מציע שנתייחס לא רק לעולי אתיופיה, ואני חושב שהם ראויים, אלא גם לכל גלי העלייה הגדולים. שלא נחפש אותם בדור השני, אנחנו צריכים להשוות את הדברים, לא לבני מנשה ולא לעולי צרפת וחבר העמים שמגיעים באלפים לארץ ומדדי העלייה יורדים כתוצאה מזה שאנחנו לא קולטים מספיק טוב. אז גם בפינה הזאת, של שביעיסטים ושמיניסטים, י"א-י"ב, בכניסתם לצה"ל. אני יודע כמה נאבקנו על שלושה בני המנשה מישיבת ההסדר במעלות ואיך הצלחנו, בעזרת נציב קבילות חיילים, כי אף אחד בצה"ל לא מבין את זה, יש פה רק נציגות מחנה, שהופך לאפליקציה - - -

ירחון. למרות שאני חייבת להגיד לך שאין מה להשוות את יוצאי אתיופיה, עם כל הכבוד, לחבר העמים ולעולי צרפת. מחבר העמים כבר מזמן לא היה פה גל עלייה.

תדעי לך שבצה"ל, את העריקים הכי גבוהים לקחו לפני שנה דווקא יוצאי דרום אמריקה, בהפתעה מוחלטת שלא הבנו אותה, מאיפה היא באה לנו. אז אני מעריך את זה ואני חושב שעושים נכון יהודי אתיופיה, אבל אני רוצה לומר שני דברים. לקדם את החזון, שאמרה פה חביבה, שכל נער בישראל, ולצמצם את הפערים, בדגש על האוכלוסיות המיוחדות, שבהם נכלול את כל העולים, אם תיקחו אחורה חמש שנים, מבית ספר יסודי לכיוון התיכון, חטיבת ביניים ותיכון, זה בצד האחד, ולפעול להגדלת התקציב וההחלטה המשותפת בעניין במשרד החינוך ובמשרד הביטחון.

לא צריך להעלות את התקציב, יש מספיק כסף.

ובמשרד החינוך, וזו ועדת חינוך, מי אלה נציגי משרד החינוך?

כאן, דני.

לראות איך עושים מציאות שכל מערכת החינוך, זו הפורמלית, מפקחים, מנהלים, מורים, עוברים הכשרה בקיץ באופן קבוע ובלא פורמלית, כל תנועות הנוער, כל המתנ"סים, המתנ"סים מקיפים היום את רוב האוכלוסייה, אין שום בעיה, מכניסים את זה כשעה של הכרה, כשעה שיוצרים יחידה של מה זה עושה. מצדי יעשו על זה סרטון, מצדי יעשו על זה - - - לענות על הפער שאמרה חביבה, והכול נתון במשרד החינוך, המערכת הפורמלית והמערכת הלא פורמלית, מסבירה מה הן המכינות ויוצרת מצדי את החבר מביא חבר, פורשת את זה על פני כל בתי הספר. אני זוכר את עצמי כסגן אלוף מופיע בגרוס בקרית גת פעם בשנתיים, ארבע פעמים. היו שם מגשרות של ארבע פעמים.

עוד נקודה אחת, ברשותכם, אחרונה, והיא מה שזיוה טוענת, אני טוען את מה שאמרה חביבה בסוף, אם זו תהיה מכינה ייחודית כמו אור מאופיר, או אם ישתלבו במכינות הכלליות, כמו שרוצה זיוה, לא לכוף על התהליך, לאפשר אותו, לאפשר אותו, כי יש כאלה שזה מה שמתאים להם ויש כאלה שעם זה לא יהיו במכינות. ולכן נאפשר אותו. זה כמו שתיל בחממה, יש כאלה שרק בחממה יכולים לגדול ואחרי זה הם ייצאו החוצה ויהיו נהדרים, ויש כאלה שיכולים לגדול כבר בשדה, עם כל העצים כולם. לכן לא לפגוע באלה ולא לפגוע באלה, לאפשר אותו, מי שמתאים לו כך מתאים לו כך, מי שלא מתאים לו כך יילך לייחודי.

צעקו נגד פתיחת קורס קשר בשעתו, אבל קורס הקשר הזה הקפיץ מנטורים שאחרי זה הם בחיל הקשר והם יכולים למשוך אחריהם את העולים. לכן צריך גם את זה וגם את זה, עד שברוך ה' ההשתלבות תהיה גדולה יותר בעוד דור, ולא לראות רק ככה או רק ככה, אלא לפי הצורך בשטח ואת הצורך הזה מביעים השביעיסטים או השמיניסטים. הם יודעים איפה הם יצמחו יותר טוב ואיפה יצמיחו אותם יותר טוב. זה כהערה אחרונה.

אנחנו מעריכים את זה שבאת.

אני מתנצל, הדיון מאוד נוגע ללבי.

תודה רבה.

רק לסיים. אמנם דיברתי על חזון, אבל חשוב גם לומר שיש כאן שתי מגבלות שצריך לקחת אותן בחשבון וכל מי שנמצא כאן מודע ומכיר אותן, זה ההיבט התקציבי וההיבט של הדח"שים. תיכף אני אתן לאודי לגעת בהיבט של הדח"שים.

אני רוצה שתתייחס לזה, כי היה את זה גם עם השינשינים.

אני מאמינה, ובזה אני אסיים, שאם תהיה חשיפה הרבה יותר - - -

יש לי שאלה. מי שעושה גם במכינה וגם שנת שירות?

כן. יוסי.

את מדברת על חניך או על ארגון?

חניך, יכול לעשות מכינה - - -

לא, או או. אני רוצה רק לסיים כדי לאפשר גם לאחרים להתייחס. כמישהי שמקבלת מדי שנה בין 15 ל-20 יוזמות להקמת מכינה, לצערי הרב, אין כמעט יוזמות של מכינות לאוכלוסיות מוחלשות. אין. לא מגיעות אלינו ומבחינתנו באג'נדה היינו רוצים עוד מכינות כאלה.

אולי לא צריך.

כשאני מדברת על אוכלוסיות מוחלשות, מהפריפריה, אני מאמינה שבעבודה, כמו שאמרתי, של תהליך שיתמשך במהלך השנה על ידי חיילי הנח"ל שייגעו בכל נער ונערה בפריפריה החברתית גיאוגרפית, יכול להיות שבהמשך יהיו יוזמות כאלה שנאפשר שהם יגדילו את כמות החניכים.

אני אתייחס גם לדברים שאמרת. אבל, אודי, אני רוצה לדבר גם על הדח"שים, האם גם משרד הביטחון בעצם אומר 'זה הגבול של הדח"שים שאני עושה, יותר מזה, גם אם יש הרבה ילדים שרוצים, גם אם יש כסף, אני לא מאשר'.

אני אגיד ככה, אני אגיד שלמרות האילוצים של מערכת הביטחון וקיצור השירות שנכנס עכשיו ומתממש השנה, מערכת הביטחון מגדילה את דחיות הגיוס כל שנה, בשנים האחרונות בטח, בין 8% ל-10% בפועל.

כמה יש היום דח"שים בתשע"ו?

בתשע"ז לצורך העניין אנחנו כבר נעמוד על 5,700 ילדים דחויים, לא כולל תכניות אופק. למרות שתכניות אופק זה במסגרת השנתון, צריך להבין שאנחנו דוחים אנשים מאוגוסט ובנובמבר, זה חלק מהמהלך התכנוני. זה אחת.

כמו שאמר דני, המכינות הקדם צבאיות בעצם בשנה א' לוקחים כ-3,000 דחיות מתוך המאגר הזה, ולשאלתך שנות השירות השנה עמדו במכסה שלהם, בשנתיים האחרונות לא הגיעו למכסה שהקצינו להם. כשאני מדבר על שנות שירות אני לא מדבר על גרעיני נח"ל שעושים שנות שירות, אלא שנות שירות רגילות. אני אגיד שהמכינות הדתיות לרוב לא מגיעות למכסה שהקצינו להם והשנה הם כן הגיעו. אני לא יודע מה זה אומר לגבי העתיד, אני אגיד שהביקוש הרב באמת הוא במכינות הקדם צבאיות הכלליות.

אבל יש פה משפט מרכזי שאני מעריך שיוסי עוד מעט יתמוך אותי ופה אני קצת חושב שונה מחברתי חביבה, המכינות הקדם צבאיות לא מחפשות לגייס פנימה, רובן המכריע, לא יכול להגיד בהגדרה כולן, אוכלוסיות חלשות. וזאת ההגדרה. אם מישהו היום יפלח את הנתונים מאיפה מגיעים האנשים, הם מגיעים ממקום אחר. יש לי נתון כמה יוצאי אתיופיה יש במכינות.

כן, כמה?

אמרתי לך שאני אעשה לך מעניין. שנה קודמת היו 133 בני העדה האתיופית, בכל המכינות בארץ. השנה 221. גידול, ההקפצה את המספרים, נראה יופי, אבל אם היום את יושבת ומסתכלת איך זה מתפלג, אז המכינות המוחלשות קלטו יותר יוצאי אתיופיה והמכינות המחוזקות קלטו אחד, שניים או אפס, ופה אנחנו מבינים שזה פה העניין.

זאת אומרת שהמכינות, שגם ככה לוקחות אוכלוסייה חזקה, הופכות אותן לחזקות יותר.

נכון.

לא, אל תדאגו, אני ידעתי את זה בלב, רציתי לשמוע את הנתונים כדי לדעת שהמחשבות שלי הן בסדר.

את אמרת שלא חסר כסף, אני חושב בדיוק כמוך, לא חסר כסף. בשנה שעברה השקענו כמעט 70 מיליון שקל ובשנת התקציב הנוכחית אנחנו כמעט ב-80 מיליון שקל. כסף זו לא הבעיה, עכשיו זה עניין של החלטה. צריכים לקלוט יותר אוכלוסיות ייחודיות במכינות הקדם צבאיות, נקודה. זאת האמירה שאני רואה. כמו שאמרתי, הגידול, את רואה אותו במכינות המוחלשות שמלכתחילה זה הכיוון שלהן.

תודה רבה, אודי.

משפט אחרון, ברשותך. אני כמעט גם לא רואה יוצאי העדה האתיופית בתכניות אופק, שמלכתחילה זה לאוכלוסיות חלשות. זה במספרים מזעריים גם שם. אותו דבר בשנת השירות, אותו דבר בנח"ל.

דני, תיתן איזה הסבר. אופק, שתדעי, זה חצי שנה ומראש התשלום האישי שחניך משלם הוא נמוך בכמעט 80%.

שתי הערות קצרות. אחת, אני רואה את המגמה של הדיון, אני רוצה להזהיר, גם לפי הרכב המשתתפים בחדר, שזה לא יהיה דיון על הסיפור של ישראלים יוצאי אתיופיה. אנחנו עלולים ללכת לכיוון הזה ולהיתקע רק שם. הם חלק מסיפור רחב יותר של השתלבות הקהלים המגוונים.

תאמין לי, בגלל זה גם יוסי כאן והוא מתעסק עם עוד אוכלוסיות מוחלשות, וגם אני, שהיה לי מרכז נוער בנתניה, הנערים שלי מנתניה, משכונת דורה, ממרכז הארץ, אפילו לא פריפריה גיאוגרפית, גם לא הלכו למכינה. המרוקאים ו - - -

שכונה לידך - - -

תגיד לי, מישהו מהנערים שהלך למכינה? עשר שנים ניהלתי, מ-2006, ראיתי חבר'ה שכבר התחתנו. אני מחבקת את הצעירים יוצאי אתיופיה, כי זה היה לי חשוב, כי זה מיזם וזה מיזם שהמדינה שמה כסף והיה חשוב לי להעלות את זה, ובכלל בגלל שהנושא הזה קרוב ללבי, אבל בלי קשר, אני גם עבדתי עם הרבה אוכלוסיות מוחלשות במדינת ישראל שלצערי הם לא מכירים את העולם הזה. ובנימה אופטימית זו, בואי תני לנו את עמדת המכינות, רק תגידי את השם שלך שוב.

אני טלי ארנולף, נציגת מועצת המכינות הקדם צבאיות. תוך כדי אני אעביר לכם דף לעיון. אני אתחיל מלהציג באופן כללי ואז אני אתייחס להרבה דברים שנאמרו פה.

שתדעי, שפעם הבאה שאת באה לוועדות, את נותנת לסדרן והסדרן מחלק לכולם, כי זה לא כמו שיעור בבית ספר. צריכים לקבל את החומר גם לפני, בטח אם היו כאן חברי כנסת.

הם קיבלו את החומר לפני, אישרו את זה, זה בסדר. אז ככה, אני עובדת במועצת המכינות כבר ארבע שנים, מתוכן שלוש שנים התעסקתי בגיוס המשותף של המכינות הקדם צבאיות, אז גם אם יש שאלות על זה אני יכולה לענות, משם חביבה מכירה אותי.

אני רוצה להפריד את ההתייחסות שלי לשני תחומים או שני נושאים שדיברנו עליהם עד עכשיו, אחד זה ההתייחסות לצעירים יוצאי אתיופיה והשני, באופן כללי לצעירים מהפריפריה שמגיעים למכינות קדם צבאיות. אם אתם מסתכלים בדף מולכם אתם תוכלו לראות את הנתונים בצורה מאוד פשוטה וברורה.

תתייחסי בכלל לפריפריה, מבחינתי יש יוצאי אתיופיה גם בפריפריה.

אני אגיד על זה רק כמה משפטים.

אני רוצה שתגידי לי כמה במכינות אצלכם - - - יש לך נתונים מספריים?

של מה?

כי אודי פה נתן הערה לא פשוטה, שבין אחד לשניים - - -

בסיכום יש לך, סעיף 13 א' היא מתייחסת, שליש.

אוקיי, על פי הנתונים שליש הם בוגרי הפריפריה הכלכלית החברתית כולל נוער בסיכון.

נכון. אז למעשה הנתונים שנאמרו פה הם קצת שונים מהנתונים שאנחנו יודעים והנתונים שלנו נאספים מסקר פנימי שאנחנו עושים בתוך המכינות לפי החניכים שנמצאים במכינות ולפי הדיווחים שהם מוסרים והרצון שלהם לקבל סיוע מהמכינה. אנחנו יודעים שיש בערך 950 חניכים בשנה הנוכחית שפנו לקבל סיוע והסיוע הזה משתנה, הוא יכול לנוע בין סיוע של 10%, 20% משכר הלימוד לבין 100% ולכן האחוזים הם קצת שונים. אחוז התמיכה שכל חניך צריך הוא משתנה והוא לא קבוע בין כל חניך וחניך, הוא תלוי במצב הכלכלי שלו, תלוי ברקע המשפחתי שלו וזה לא משהו שהוא קבוע וחד משמעי.

כמה מכינות תחת אחריותכם?

יש לנו 52 מכינות השנה, 54 - - -

אבל חביבה דיברה על 54.

54 בשנה הקרובה, בתשע"ז.

בספטמבר יפעלו עוד שתי מכינות.

אתם כפופים למי?

אנחנו כפופים לחוק המכינות הקדם צבאיות, אנחנו עובדים בשיתוף עם משרד הביטחון ומשרד החינוך.

הם כמו מועצת ישיבות ההסדר, הם לא כפופים לאף אחד.

אני אתחיל אולי צעד אחורה. מועצת המכינות הקדם צבאיות זאת עמותה שהוקמה בשנת 2009 אחרי ש - - -

עזבי היסטוריה, אין לי זמן לזה. אני רוצה שתעני לי על שאלות. 54 מכינות, יש לך סקר פנימי.

52 מכינות.

את יכולה להפוך אותו לחיצוני?

לא, אלה נתונים שלנו.

מה זה? בוועדת חוץ וביטחון אני נתקלת בדברים הרבה יותר קשים מאלה. תני לנו נתונים. מה זה שליש? שליש מכמה?

שליש מתוך 3,300, מתוך 3,500.

דני נתן נתונים.

הנתונים שדני שלח, אני לא שמעתי מהנתונים של דני כמה - - -

נתתי לפי מדדי טיפוח ולפי - - -

אלה דברים שונים לגמרי. אם את משווה לפי בתי ספר את לא יכולה להגיד איזה חניך מאותו בית ספר הגיע ומה המצב הכלכלי שלו בבית.

אבל אני יכולה לדעת, אם יש לי בית ספר, נגיד, שנמצא, כמו בתל אביב, שכחתי, יש מלא עירוני שם, אבל אני זוכרת את העירוני שהייתי שם, שנמצא בשפירא, אבל עזבי, למה נלך רחוק? אני רוצה ללכת עכשיו לבית ספר ריגלר בנתניה, בית ספר שבאופיו יש שם הרבה חבר'ה צעירים יוצאי אתיופיה. אני רוצה לדעת כמה צעירים מבית הספר הזה הולכים למכינה, אני יכולה לדעת? כמה חבר'ה משכונת דורה, מהתיכון - - -

אנחנו יכולים לנתח את הנתונים האלה.

כן, למשרד הביטחון יש את הנתונים האלה.

האם את יכולה לנתח לי לפי בתי ספר? אני רוצה לדעת בנצרת עלית, כמה תלמידים.

יש לנו, מירב.

למה היא צריכה לנתח? הכול מסודר לפני, אנחנו נוכל להיערך ולהכין.

יש לי, אני עשיתי פילוח של שנת השירות וגם של המכינות הקדם צבאיות, לא לפי בתי ספר, לפי רשויות.

רשויות , אני אקח את זה גם. דרך אגב, זה יתאים לנו גם לדיון הבא של השינשינים, כי זה בערך עובד על אותה אוכלוסייה.

כן, יש לי את של השינשינים ויש לי גם את של המכינות.

גם אצלי בנתניה לא היה אף ילד שעשה שנת שירות.

אבל מה שיש זה רק של השנה הנוכחית.

זה ייתן לנו דוגמה מייצגת. אגב, אם בשנה הנוכחית לא הצלחנו אני מעדיפה לא לחזור עשר שנים אחורה.

לגבי צעירים יוצאי אתיופיה. בשנת תשע"ה, בשנה שעברה, מועצת המכינות יזמה מהלך שהיא החליטה שהיא רוצה לעודד באופן אקטיבי גיוס של יוצאי אתיופיה למכינות, ואז היא עשתה את המהלך הזה עוד לפני שהייתה את ההירתמות של משרד החינוך. היא בעצם הקצתה משאבים ייעודיים לזה.

איזה משאבים ייעודיים? לא הקצתה.

ביחד עם הקרן לידידות ותיכף זהבה תציג את זה. זה חלק ממהלך רחב שמתוכנן, אבל אני כרגע מציגה את הצד של המכינות ואחרי זה נשלים את כל הכיוונים.

מה עשיתם בפעילות?

אז בעצם הבנו שמה שהגיוס המשותף עושה, שזה ימי חשיפה כלליים בבתי ספר, מגיעים יום אחד, מסבירים מה זה מכינה, שזה מה שאנחנו עושים ביתר בתי הספר בארץ, מגיעים בערך ל-120 בתי ספר בשנה.

אתם בוחרים נגיד לפי?

לפי פניות של בתי ספר, לפי בתי ספר שמגיעים אליהם באופן קבוע שנה אחרי שנה, לפי נכונות ופניות של רכזי חינוך, מחנכים, מנהלים.

לפי איפה שיש בוגרי מכינה, חוזרים לאותו מקום.

כן, אבל בוגרי המכינה יכולים גם להגיע - - - זה לא נכון, זו הטיה לא נכונה.

חבר'ה, תשמעו, יש כאן הרכב בחדר חברתי, קצת מיליטנטי. אנחנו מעריכים את זה שהיא באה, מעריכים את הנתונים, אז בואו ניקח את הדברים וזו המטרה שלנו - - -

אני חושב שגם המגמה וההצהרה הזו היא חשובה.

כן, גם זה חשוב. זה תשע"ה, זו פעם ראשונה בכלל ש - - -

אז אני רוצה להתקדם ולהגיד, בעצם מה שהבנו, שהמהלך שאנחנו עושים בגיוס המשותף הוא לא מספיק לסוגים מסוימים של אוכלוסיות, לאוכלוסיות מודרות סוציו אקונומיות ואוכלוסייה כמו צעירים יוצאי אתיופיה. זה לא מספיק להגיע יום אחד לבית ספר, להשמיע, להגיד כמה זה חשוב, כמה זה יפה. זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה. לכן יש צורך בהקצאת משאבים יותר אינטנסיבית באוכלוסיות מסוימות.

מה שעשינו זה עשינו מהלך ביחד עם הקרן לידידות של להגיע באופן יותר אינטנסיבי לבית ספר, לפעול דרך מרכזי הנוער בעיריות, בערים שיש בהם ריכוזי אוכלוסייה גדולים של יוצאי אתיופיה, ושם לעשות פעילות מתמשכת שנתית של חשיפה לי"ג, גם למכינות וגם לשנת שירות, שבעצם הם יכירו את זה ולא ישמעו את זה פעם אחת בסוף שנה לקראת גיוס ואז יצטרכו להחליט אם הם רוצים ללכת למכינה או לא. קצת מה שזהבה אמרה. אנחנו מאמינים וחושבים ומהניסיון שלנו, שהתחיל בשנה שעברה, שחייבים פה הקצאת משאבים כדי לבצע תהליך משמעותי והדרגתי של חשיפה בבתי הספר, תהליך חינוכי, של להסביר מה זה אומר, להסביר מה המשמעות של השנה הזאת, להיפגש עם בוגרים שהיו במסגרת כזאת ולהבין מה זה יכול לתת לי.

למה זה צריך להיות כסף? מספיק שיש לך בוגר כזה אחד של מכינה - - -

אז הוא יעשה את זה בלעדיי.

הוא יעשה את זה.

הוא יעשה את זה בלעדיי, זה לא מה שצריך. כדי לבצע תהליך חשיפה משמעותי, כדי להכניס את זה לשיח, כדי להעלות מודעות, לא מספיק מפגש אחד עם בוגר, לא מספיק, זה חייב להיות תהליך הטמעה. כמו שהיום בירושלים יש בתי ספר שאחוזי היציאה לשנות שירות ומכינות הוא 80%, כמו ליד"ה או לא יודעת. אחוזים מאוד מאוד גבוהים, זה כבר בשיח, כולם שם יודעים, קמים בבוקר, יודעים מה זה מכינה - - -

כן, אבל זה עוד יותר מתסכל אותי, כי אנחנו לוקחים את החזקים והופכים אותם לחזקים יותר.

אנחנו לא עושים - - - זה ממש לא מה ש - - -

אז משפט אחרון, אני רוצה להתקדם.

זה ממש לא מה שאנחנו אומרים. אנחנו אומרים להגיע - - -

לא, את לא אומרת, אל תדאגי, זה אני אמרתי.

אוקיי, אז אני אומרת, להגיע למרכזים שיש בהם ריכוזי אוכלוסייה גדולים, גם של יוצאי אתיופיה וגם של צעירים מהפריפריה, ולעשות שם תהליך שבו הם מפנימים בהדרגה, זה נכנס לשיח של מה זה מכינה, מה זה שנת שירות, מה זה יכול לתת להם ובהדרגה מסירים חסמים. יש אמנם הרבה חסמים תרבותיים, חברתיים, סביבתיים, הרבה לחצים שמופעלים עליהם ובגלל זה יש אחוזי יציאה נמוכים ואנחנו רוצים לשנות את השיח הזה ולתת את התחושה לכל צעיר שהוא יכול וזה גם בשבילו וזה לא רק לאליטות.

תודה רבה.

עוד משפט אחד.

לא, אני אתן לך להעיר אחרי זה, גם נתתי להם.

אבל לא התייחסתי למה שאנשים אמרו.

את תתייחסי. יוסי, מרכז מעשה, בבקשה.

אני רוצה לפתוח בברכות. אני חושב שמדובר במפעל חינוכי, אולי מהחשובים ביותר בחברה הישראלית. לא בכדי קיבל מי שקיבל את פרס ישראל, בצדק קיבל את פרס ישראל, באמת מדובר במפעל שיש לו תרומה משמעותית לצעירים שלוקחים בו חלק קודם כל ואחר כך, לפי סדר עדיפות, הצבא והחיים האזרחיים, כי מי שבוגר מכינה עובר שירות צבאי מסוג אחר, עובר שירות אזרחי מסוג אחר, הוא ממשיך להיות פעיל ולתרום לחברה ולקחת חלק בתפקידים משמעותיים בחברה האזרחית.

צריך גם לומר בהגינות, הסימפטומים של מכינות קדם צבאיות דומות מאוד לשנת השירות, אנחנו מדברים פה פחות או יותר על אותו מגרש. החסמים הם חסמים דומים ומאחר שמרכז מעשה מפעיל גם מכינה שנתית עם עמותת 'אחריי' - - -

כמה חניכים יש במכינה שלך?

105 חניכים. גם מכינה שנתית עם 'אחריי' וגם מכינה קצרה, אופק, בטבריה, וגם שנת שירות, אנחנו מוציאים כ-160 צעירים וצעירות מהפריפריה לשנת שירות. אז אני יכול לומר באופן ברור שהחסמים הם חסמים דומים. אני יכול לומר לגברתי יושבת הראש שאנחנו עוקבים כבר עשר שנים אחרי הבוגרים שלנו ומדובר בדרמה, דרמה של החיים, לא פחות מזה. לא פחות מזה. אני מדבר על מאות צעירים יוצאי אתיופיה, אפילו לא נושר אחד מהשירות הצבאי ואנחנו יודעים יפה מאוד מה אחוזי - - -

כי יש בעיה קשה מאוד בצבא עם יוצאי אתיופיה, כי הייתי שם בחוץ וביטחון ושמעתי את הנתונים ואלה נתונים מאוד קשים.

אני מדבר על נתוני קצונה שהם גבוהים משמעותית מהממוצע הצה"לי ואני בעיקר מדבר על מה קורה ביום שאחרי וביום שאחרי אנחנו מדברים על צעירים שרבים מהם מגיעים לאקדמיה ורבים מהם משתלבים בתפקידי עשייה אזרחית מאוד מאוד חשובים.

יוסי, שאלת הבהרה, איך צעיר מגיע אליך למכינה?

מרכז מעשה עובד מאוד מאוד קשה כדי להגיע לצעירים. אנחנו פוקדים למעלה מ-200 בתי ספר מקיפים במדינת ישראל, רק בפריפריה, אנחנו מפעילים תכנית ב-22 פנימיות וכפרי נוער, ממוקד, ולכן אחוז הצעירים שמגיעים חסרי עורף משפחתי למכינות אצלנו הוא יחסית מאוד גבוה ואנחנו מקווים להיכנס, בעזרת מינהל חברה ונוער, בשנה הבאה לתכנית יותר מקיפה בבתי ספר מקיפים בפריפריה.

דני, אתה מכיר את זה?

צריך גם להודות ולומר, השר בנט, אפשר להגיד הרבה דברים, אבל צריך להגיד לשבחו שהוא מכיר במפעל הזה כמפעל חשוב והוא מגויס והוא הגדיל את התקציב של מכינות אופק ושנת השירות וצריך לברך על זה. זה חצי הכוס המלאה ועכשיו אני רוצה לקלקל קצת את המסיבה.

המסיבה לא משהו עד עכשיו.

יש פה קבוצה של פקידי ציבור, אני אומר את זה כמחמאה, חלילה לא בגנותכם, יש לי כבוד עצום אליכם, שכולם מודים מסביב לשולחן שיש בעיה, שהייצוג של הפריפריה הגיאוגרפית וחברתית בשנות ההתנדבות הוא בעייתי. אז אני אומר, ריבונו של עולם, אתם מכירים בעובדה ואני שואל אתכם איך אתם עוזרים לנו לשנות את המפה. אני יודע שאודי יצעק ויגיד 'רגע, רגע, אבל מתוך ה-130 צעירים אתיופים, אתה מחזיק 40 מהם אצלך במכינה' ואני אגיד לו 'אתה צודק' ובמידה רבה בזכות אודי, גם על זה אני אומר צודק, אבל אני מסתכל עכשיו במבט לאומי, לא למרכז מעשה, אני לא מייצג פה את מרכז מעשה, אני רוצה לדבר בהשקפה רחבה.

ובהשקפה רחבה הבעיה היא לא רק כסף, דני. יש פה שלוש בעיות מרכזיות שאני רוצה לחשוף אותן, כי אם לא ניגע בהן לא נטפל בשורש הבעיה.

אגב, זו פעם ראשונה, אני פה כבר שנה פלוס בוועדות, שהבעיה היא לא כסף. יש פה את הנציג של משרד האוצר, שיושב ומהנהן - - -

פעם ראשונה שלי גם.

פעם ראשונה, לכן הנקודה שלך ברורה.

אני רוצה לומר שחלק גדול מהמכינות הקדם צבאיות הן מכינות אליטיסטיות בהגדרה, הן אידיאולוגיות, מבחינה זאת הן אידיאולוגיות והן לא מתביישות לומר את זה. מי שרוצה טיפ טיפה ללמוד על זה יקרא ספר שרק יצא עכשיו, הוא נקרא 'סרוגים בקנה' של יניב סגל, שעשה רעיונות עומק עם מקימי המכינות הקדם הצבאיות והם אומרים שם, הרב אלי סדן ואחרים, חד משמעית, 'אנחנו מכינות לאלופים, לא לאלפים'. חד וחלק. זאת האמירה. אני רוצה לשאול אותם, חשבתי שהם יהיו פה, אז הייתי שואל אותם, האם האלופים בצה"ל לא יכולים לבוא מקרית שמונה או מירוחם? למה הם באים מרעננה וכפר סבא ותל אביב?

ומי שלוקח את המכינות המובילות היום, למרות שבעיניי הן הרבה פחות מובילות, אז המכינות האלה לא מגויסות לסדר היום הלאומי וסדר היום הלאומי צריך לפתוח את שורותיו לאוכלוסיות מודרות בהגדרה וזה לא קורה. זה קורה במשורה, זה קורה כי האנשים האלה שיושבים פה לוחצים, גם אם לא באמצעים אגרסיביים הם לוחצים. מועצת המכינות שאני חבר בה, אני מתבייש להיות חבר בה. את יודעת למה? כי המובילים שלה הם המכינות הכי אליטיסטיות שיש, ממכינת רבין ודרך מכינת עלי, אלה המכינות הכי אליטיסטיות. תשאלי אותה כמה יש במכינת רבין, שמי שהוביל אותה זה היום מנכ"ל מועצת המכינות, כמה צעירים יוצאי אתיופיה יש במכינת רבין וכמה אתיופים יש במכינת עלי ואחרות. אז אל תבואו ותסתכלו על פקידי המדינה שעושים את עבודתם, לפני שאנחנו, הארגונים, עושים את שיעורי הבית ואת המאמצים הנדרשים.

אז המחסום קודם כל הוא אידיאולוגי וצריך לומר את זה, לא להתבייש. יש פה החמצה של סדר יום לאומי אחר. המדינה קלטה, עובדה, התכנית של משרד החינוך היא תכנית נפלאה, התכנית של קרן הידידות היא תכנית נפלאה, לא מספיק.

המחסום השני זה המודעות, הם צודקים, חבריי פה צודקים, יש בעיה. המסר שאני קיבלתי לפני שיצאתי לשנת שירות ב-1985 מההורים שלי, 'יוסי, חבל על הזמן, לך לצבא, תהיה קצין בסדר, אל תהיה קצין גם בסדר, תגמור את השירות הצבאי שלך, לך ללמוד, חבל על הזמן'. זה המסר שאנחנו נתקלים בו. איך עושים שינוי? רק בחריש עמוק, בעבודת כיתות רגליים, בעבודה חינוכית, במסר של ראשי המערכת, במסר של מנהלים וזה צריך להיעשות. זה נעשה, צריך לומר גם. המאמצים נעשים, זה לא שמשרד החינוך לא עושה את זה, לא מספיק בפריפריה.

שאלה, אני רואה שאתה בלהט העניין לכן חשוב להתייחס. היא אמרה כאן שחסרה הקצאת משאבים כדי ללכת לבתי הספר ואני אמרתי שלא נראה לי שזה - - - ואתה אומר שאתה כן עושה תהליך של reaching out בבתי הספר, איך אתה עושה את זה? כי אתה במינימום משאבים.

נכון, לצערי עד היום עיקר הכסף לא מגיע מהמדינה, אבל למדינה יש תקנות כאלה ואחרות, כל מיני תכניות, שאמורות לעודד הצטרפות לשנת התנדבות. יש כל מיני עמותות שעוסקות בזה. לדעתי המאמץ הזה חייב להתגבר במקומות שאנחנו כבר מבינים שמשם לא יוצאים מספיק צעירים, לא יוצאים מספיק צעירים. הבעיה של הכסף. קודם כל הבעיה היא לא רק של יוצאי אתיופיה, צריך להגיד את זה. אני מברך מאוד על הצעד של משרד החינוך, זה צעד חשוב ביותר, אבל צריך להגיד בהגינות, ההתמודדות הכלכלית, הבת שלי בשנה הבאה הולכת למכינה בבית ישראל בירושלים, אנחנו משלמים 11,500 שקלים למכינה. ברוך ה' אני יכול לשלם, אבל צעיר או צעירה מהפריפריה שרק שומע מהבת שלי שהוא צריך לשלם כזה סכום הוא מראש מוותר.

וגם כסף לחיות.

וגם נסיעות - - -

לא, מנסיעות הם פטורים. אני לא מדבר על זה שחלק מהמשפחות אומרות 'מה זאת אומרת? אנחנו רוצים שהם יעזרו לנו ויסייעו לנו, אז מה פתאום בכלל לשלוח אותם לשנת התנדבות? זה בזבוז זמן'. אז אני אומר, החסם של הכסף הוא גם בהשקפה של מי ששומע את זה, הצעיר או הצעירה ששומעים בפריפריה אומרים 'רגע, סכומים כאלה, עזוב אותי מהתמודדות, לא רוצה להתמודד'.

והדבר שלפני אחרון שחשוב לי פה לומר. למכינת גל ניגשו בשנה החולפת, לקראת תשע"ז, 500 צעירים וצעירות. אין בעיה של צעירים שרוצים להגיע למכינת גל, אין בעיה וכולם מהפריפריה. אני אתן לך מספר, היו 87 צעירים בני העדה האתיופית שהגיעו למיונים אצלנו, לצערי קיבלנו רק 40, לא יכולנו לקבל יותר, כי יש לנו 105 תקנים. אנחנו לא מכינה צבועה, אנחנו מכינה שרוצה לראות את כל עם ישראל בתוכה, יכולנו לקבל רק 40. אבל אם היו לי יותר דח"שים, לצורך העניין הקצאות מהמדינה, הייתי יכול לקבל את כולם ועוד. כלומר הבעיה כאן, לטעמי לפחות, במכינות הקדם צבאיות, לשנת שירות כן, אבל במכינות הקדם צבאיות היא לא ביקושים, יש ביקושים של צעירים להגיע למכינות קדם צבאיות, זה כבר מחלחל בפריפריה.

עכשיו אני רוצה לומר פה דבר חריף, אני מצטער, אני חייב לומר אותו. למה אני חושב שהבעיה היא לא רק כסף ולמה אני חושב שהכלי שמשרד החינוך עשה, אם הוא לא יושלם בכלי נוסף, אין לו סיכוי לייצר מהפכה? אני אסביר. למכינות הקדם צבאיות אתה מגיע למבחני מיון שמי שממיין אותך זה צעירים שכבר נמצאים במכינה - - -

זה לא נכון.

הצעירים האלה בוחרים - - - אל תגידי לא נכון, אני קצת מצוי בעניין. גם יש לי מכינה, גם שתי בנות שהלכו לתהליכי מיון. הצעירים שנמצאים כבר במכינה מחפשים אנשים בדמותם ובצלמם, חד משמעית, ולכן יש פה מחסום שהוא עם מי אני מזדהה. הבת שלי הייתה במכינה, אני לא אומר את השם שלה, לא חשוב, כי זה ממש לא רלוונטי, אבל מכינה אליטיסטית, היא חזרה הביתה ואמרה לי 'אבא, גם אם יגידו לי כן אני לא הולכת למכינה הזו', היא לא התחברה לצעירים שנמצאים שם, שנמצאים שם צעירים, אגב נפלאים, אין לי מילה רעה להגיד, אבל הם צעירים מסוג מאוד מאוד מסוים. ולכן גם אם המכינות יקבלו עכשיו כסף כדי לקלוט אוכלוסיות מודרות, אם לא יהיה שינוי במנגנון המיון לא תקרה מהפכה.

עכשיו אני אומר עוד משהו ואני מסיים. אחת, המכינות, גם כשהן לא מקבלות, אגב זה לא קורה בגל, כשהן לא מקבלות צעירים הן לא מחויבות בדין וחשבון. את הבת שלי לא קיבלו למכינה קדם צבאית, לא משנה כרגע, היא התקבלה אחר כך למכינה אחרת, כשפניתי לראש המכינה ושאלתי 'אתה יכול להסביר לי למה?' ילדה שמתנדבת יומיים בשבוע, אגב גם במהלך הצבא, בשירות קרבי, כשהיא חוזרת לחופשה היא יוצאת להתנדבות, 'היא לא מתקבלת אצלך?' הוא אמר לי 'אני לא חייב לך דין וחשבון, לא קיבלנו אותה, נקודה'. למה? מה הקריטריונים? אתה מקבל כסף ציבורי. לא עניין אותו כלום, הוא לא נתן דין וחשבון. מה אני בא ואומר? חברים, אתם מבינים שיש פה בעיה ויש פה בעיה לאומית, יש לכם את היכולת, אתם הרגולטור, אתם המפעיל, אצלכם הדח"שים, אצלכם הכסף, כן, אתם מקצים את הכסף, מה לעשות, בלי הכסף שהמדינה מקצה אין מכינות קדם צבאיות, אם אתם יודעים שיש בעיה, אז אפילו אם תגידו, אתם יודעים מה, לצבא יש בעיה עם דח"שים - - -

אבל, יוסי, בשביל זה אנחנו נמצאים כאן.

אני אומר, חברת הכנסת בן ארי, אם אכן יש בעיה, אז את הגידול של ה-5% תיתנו דיפרנציאלי, תיתנו למכינות שיקלטו אוכלוסיות מודרות ואל תיתנו לאוכלוסיות חזקות.

אל תקרא מודרות.

לא מודרות, בסדר. הנקודה ברורה, יוסי, תודה רבה. דנה, הסוכנות היהודית. בבקשה.

שלום לכולם. לפני חמש וחצי שנים אנחנו התחלנו עם תכנית ראשונה, תכנית אופק. יוסי התחיל בברכות, אני רוצה להצטרף אליהן ולהגיד שאני חושבת שזה אחד המקרים הכי מהירים שראיתי שהמדינה זיהתה פוטנציאל של תכנית ויצרה תקנה מיוחדת עבור מכינות אופק. בשנה הבאה הסוכנות מפעילה 14 תכניות קדם צבאיות, מתוכן תשע תכניות אופק ועוד תכנית אחת לנוער יוצא ברית מועצות, שמוגדרת טיפה אחרת, ואני לא רוצה להתעכב על הסוכנות כי זו לא המטרה.

אני דווקא כן רוצה לדבר על נושא התקצוב ולקלקל את החגיגה והשמחה ולומר, המצב היום הוא שיש חוק מכינות ויש תקנת אופק. כמו תמיד בתקנה יש לנו שאלה של כמה כסף יוקצה באותה שנה ויושם בתקנה. כרגע, לשנה הבאה, אנחנו יודעים שיש לנו רישום של 600 חניכים לתכניות אופק, לכלל תכניות אופק, לא רק של הסוכנות היהודית, אחרי שהסוכנות הקימה יש עוד גופים, כמו מרכז מעשה, אני מסכימה, אגב, עם כל מילה שנאמרה כאן, כמו 'אחריי', כמו שחר, אני לא אמנה כל אחד - - -

ה-600 האלה שמיועדים לאופק עברו תהליך מיון?

עברו תהליך מיון, כבר קיבלו את שינוי תאריך הגיוס - - -

אבל לא כולם מוחלשים.

כן, אני יודעת, אנחנו גם לא רוצים שהכול - - -

המטרה שלנו היא באמת להגיע לאוכלוסיות שעד היום לא הגיעו למכינות קדם צבאיות. יש לנו בשנה הבאה מכינה לנוער חרדי, יש לנו מכינה לנוער שבתוך המכינה חצי מהנוער יהיה נוער דרוזי וחצי מהנוער יהיה נוער יהודי. בתוך הדבר הזה אנחנו מנסים להגיע כמה שיותר לאוכלוסיות שלא הגיעו. בדרך כלל אנחנו משתדלים שזה יהיה ככה, שליש מהנוער שיהיה נוער בסיכון, כלומר נוער שאפילו לחלקו, גם אם יש לו תיק פלילי, גם אם אנחנו יודעים שהוא עסק בסמים, גם אם הוא נשר והיה ברחובות, גם אם הוא שייך לקידום נוער, שליש מהנוער הוא נוער שמגיע משכונות או בתי ספר מקיפים, שבעבר לא גייסו. אני רוצה להגיד, כשבאנו בפעם הראשונה למקיף בדימונה, מעולם לא היה שם ניסיון גיוס לפני שהגענו, בירוחם הבת הראשונה שיצאה למכינה הגיעה לאופק וכן הלאה. ושליש מהאוכלוסייה אנחנו משתדלים שתהיה אוכלוסייה שתגיע מהפריפריה, אבל תהיה שייכת לקבוצות יותר חזקות, כי אנחנו מעוניינים ואנחנו אומרים שמפעל המכינות יהיה משהו שיסמן שאתה שייך לקבוצת מנהיגות ואיכות.

כן, אנחנו לא רוצים שכולם יהיו מוחלשים, זה בסדר.

אני רוצה להגיד משהו על נושא התקצוב. בשנה הבאה, לשמחתי, השר הגדיל את התקצוב, הכפיל את התקנה, שזה נורא מרשים, אבל הסכום עומד על 7 מיליון שקל. 7 מיליון שקל חלקי 600 חניכים אומר שכל חניך יקבל 11,500 שקל לשנה, כלומר פחות מ-2,000 - - -

זה לא מסתדר עם ה-17 שלך.

פחות מ-2,000 שקל לחודש. חניך במכינה כמו שלנו צריך יותר כוח אדם. אני אומרת, יש פה צורך בכוח אדם שיהיה - - - אי אפשר לקחת ילדים שהם חלקם ילדים בסיכון וילדים שהגיעו מהרחוב ולא לחשוב שיהיה צוות ש - - - אנחנו משלמים משכורות מאוד נמוכות, אנחנו מאוד חסכנים, אני אומרת לכם, אני מוכנה לחשוף את התקציב לפרטיו, המצב שאנחנו נמצאים בו והשנה היה באמת תקצוב נדיב של המדינה, כי היו פשוט פחות חניכים עדיין באופק, קיבלנו בחלק מהמכינות סכום שעמד בערך על 50% מעלות המכינה, אבל זה אומר שכל שנה אנחנו צריכים לגייס למכינה, בהנחה שיהיה תקציב יותר גבוה של 2017, תקציב כמו של 2016, משהו כמו 600,000 שקל למכינה.

אני חייבת להגיד לך, אל תתייחסי למה שעבר, יש שר חינוך שהכפיל את אופק. אל תתייחסי למה שהיה, עכשיו ואני גם שואלת את דני, זה יסתדר עם ה-17,000. זה לא יסתדר? אז אנחנו נחזור לשר.

אני רק רוצה לומר על ה-17,000. אני חושבת והבקשה שלי שבסך הכול חניך שנמצא בתכנית אופק יקבל לחודש, אני לא מדברת לשנה, ברור לי שאנחנו חצי שנתי, יקבל לחודש אותו סכום שמקבל חניך שנמצא בתכנית שנתית, למה? כי לא רק שאני לא יכולה לגבות את השתתפות ההורים וכבר חסר 1,000 או 1,500 שקל לחודש, לחלק גדול מהחניכים אני צריכה לתת מלגות כשהם יוצאים הביתה כדי שיהיה להם לקנות לצרכים אישיים או לבילוי או לעזור להורים טיפונת, כי אחרת הילדים האלה לא יישארו בחג וקרן הידידות יהיו עדיי שאני מתקשרת ואני אומרת להם 'אם לא תיתנו לי כרטיס לאוכל לראש השנה הילד הזה לא יישאר במכינה', כי אמא שלו צריכה אוכל לראש השנה והוא הולך לעבוד עכשיו כדי שיהיה לו כסף לתת לה. אז אני חושבת שהמינימום המתבקש הוא שהמדינה לא תיתן לאוכלוסייה שמגיעה משכבות סוציו אקונומיות נמוכות פחות כסף לחודש מאשר היא נותנת לילד במכינה שנתית רגילה. אותו סכום.

אני חושבת שאם זה יהיה אותו סכום, אז למרות שאין לנו את השתתפות ההורים אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים לגיוס כספים ולשמחתי יש גם פילנתרופיה ישראלית וגם אנחנו מביאים הרבה מאוד כסף מחו"ל כדי לנסות להתמודד עם זה. אנחנו גדלנו, מ-23 חניכים לפני חמש שנים ל-600 חניכים השנה, אנחנו מתכוונים תוך שלוש שנים להגיע ל-1,000 חניכים ואנחנו מתכוונים לגדול. לא נוכל לעשות את זה בלי ההשוואה הפשוטה של התקציב לחודש.

הנקודה ברורה. זיוה.

זה שהמכינות הן אליטיסטיות זה ברור, זאת אומרת זה שיש איזה שהוא ניסיון ורצון להגיע לאוכלוסיית פריפריה זה ידוע, בשנתון במשרד החינוך יש כ-100,000 תלמידים, מתוכם רק כ-5,000 יוצאים או לשנת שירות או למכינות קדם צבאיות. זה אומר משהו, זה אומר שהסיפור הזה הוא מיועד לאוכלוסייה מאוד מאוד ספציפית. אם משרד החינוך והצבא בכלל רואה שהמכינות האלה תורמות, שנת הי"ג היא משמעותית אז צריך לקבל החלטה שהשנה הזאת היא משמעותית לכולם ולעשות מהפכה לאומית פה.

לא, אבל צריך להגיד שיש עוד שנות י"ג, יש ישיבות הסדר שיש שם - - -

ישיבות הסדר זה מגזר אחר לגמרי.

יש ישיבות הסדר שמיועדות לאוכלוסיות - - - זה לא נכון.

זיוה, בואי לא נחזור על דברים שנאמרו, כי את רואה שיש פה את התמיכה.

בנושא של יוצאי אתיופיה, כשאנחנו מתמקדים, הסיפור עמוק יותר. אנחנו מתחילים עם בתי ספר, עם נתונים מאוד מאוד נמוכים, עם בתי ספר גם סגרגטיביים אבל עם פערים מאוד מאוד גדולים. אז בכלל כשאנחנו ניגשים לשיח הזה של האם יוצא אתיופיה יכול להגיע למכינה, גם אלה שמגיעים למכינות, עכשיו בואו נבדוק אותם, הם מגיעים מבתים יותר חזקים ומודעות מאוד גבוהה והם נמצאים בבתי ספר המאוד איכותיים וכו'.

או שהפנימייה מפנה אותם ומלווה אותם. הפנימייה הרלוונטית שלמדו בה.

הסיפור זה לא התקצוב. ברור שהתקצוב הוא בעיה והוא חסם, אנחנו מכירים את זה, אבל לגבי יוצאי אתיופיה לפחות, בהצהרות ובהחלטות ממשלה כן אומרים שנותנים כסף, הסוגיה היא איך מנגישים את הסיפור הזה ואיך מונעים מתלמידים יוצאי אתיופיה להיות בתכניות ייחודיות עוד בבתי הספר.

כן, הפעם דווקא אין תכניות ייחודיות, זה מה שאנחנו דיברנו.

לא, אבל עוד בבתי הספר. אם אחרי הצהריים הם נשארים בתכניות מיוחדות ובאמת הסוגיה הזאת של הגיוון לא נמצאת שם והם מודרים ו - - - דרך אגב, כאילו כל התלמידים יוצאי אתיופיה מוגדרים כאוכלוסייה בסיכון, שזה בהחלט אמירה מסוכנת. אם זה המקום שלהם איך אנחנו מצפים באמת שיגיעו לשם ובאמת לנצל את התקציבים שהמשרד עכשיו קבע שיהיו חלק תלמידים כך וכך. לכן השינוי צריך להיות מהותי, משמעותי ולהגיע לאותם בתי הספר, כולל היסודיים, שההתנעה שלו היא משמעותית ביותר.

הדבר השני הוא הנושא של הצבא. צבא ההגנה לישראל הפעיל בחמש ובעשר השנים האחרונות שש תכניות מיוחדות ליוצאי אתיופיה - - -

זיוה, אל תיכנסי איתי לצבא, מפאת קוצר הזמן. דיברת יפה על הנושא של המכינות, מה שקורה בצה"ל לא רלוונטי.

מה שאני רוצה להגיד הוא, במקום לעשות תכניות מיוחדות, אילו היו באים ואומרים 'אנחנו רוצים לעודד את היותם חלק מכלל החברה, מכלל התכניות המובילות והמשמעותיות והמנהיגות', המקום שלנו היה אחר לגמרי גם בצבא ולא הייתה נשירה. כי הנתונים באים ואומרים שמי שהיה במכינות לפני כן, גם אם זה ב'אחריי' או במכינות, הוא מצליח. אז איך יכול להיות שהצבא, במקום לבוא ולהגיד 'אני מגדיל ראש, אני אסגור את כל התכניות, אני אשקיע לפני כן במלש"בים', הוא לא עושה את זה? זה הדבר המהותי.

תודה רבה. זמנה אחיהון, עמותת פידל.

גברתי היושבת ראש, קודם כל תודה על הדיון הפורה. אני מודה ומתוודה שזו פעם ראשונה שאני בדיון בנושא של מכינות.

זו פעם ראשונה, נראה לי שיש פה, היה פעם משהו, דני?

אני לא יודע, אם כי אני משתתף בהרבה דיונים, אבל לא חברי כנסת ולא שרים בדיון כל כך מעמיק וחשוב. אני תוהה בכלל, גברתי, אל"ף, כפתיח, אני לא רוצה לעשות פינג פונג, אבל כמה בני הקהילה מועסקים באותן מסגרות של מכינות קדם צבאיות, ודבר שני, סוגיית בני הקהילה האתיופית הפכה להיות טרנד חדש לדיונים חדשות לבקרים, גם בכנסת, מי אוכף את הסוגיה של התקצוב הדיפרנציאלי? אם אין בריחה תקציבית בכלל בנושא של מכינות קדם צבאיות.

אנחנו, כעמותת פידל, פזורים ברחבי הארץ, מטירת הכרמל עד באר שבע, יש לנו מועדוני נוער, רק בעצם המפגש הזה יכול להיווצר שיח של חיבורים משותפים, לעבודה של עומק ולעשות באמת לאותם פילוחים חשובים, שננגיש את ההנגשות אם המכינות הקדם צבאיות הן חשובות כל כך. אני לא יודע באמת בסוגיה הזאת, אם כי אני התחנכתי בפנימייה דתית, בפנימיית ימין אורד, שהולכים הרבה, אני יודע על בוגרי ימין אורד שהולכים למכינות קדם צבאיות שהן חשובות.

הסוגיה הנוספת, באותן מסגרות שעושים תהליכים של גיוס ומיון, או קראת לזה reaching out, מי עושה את עבודת העומק שם?

זו כבר נקודה שאני אברר. אין טעם לחזור על דברים, הנקודה ברורה והיא צריכה טיפול.

ועוד סוגיה, מי עושה את ההנגשה של ההורים? באותם מרכזים קהילתיים סוגיית ההורים היא מאוד חשובה וקריטית.

אתה צודק, ההנגשה היא רלוונטית לילדים ולהורים, זו נקודה מאוד מאוד חשובה.

דוד יאסו, מנהל אגף יחידת עולי אתיופיה, בבקשה, דוד.

תודה, גברתי, משתתף בברכות. אני באמת לא אדבר על המשרד, הנושא הוא כל כך מעניין אז אני אדבר על הנושא, גם כי הבן היה בשנת שירות במכינת גל, זו הייתה הבחירה שלו, אבל הוא לא הגיע סתם למכינת גל, דני, זה מלפני, הנושא של פעילות של עמותת 'אחריי'.

הבן שלך היה במכינת גל?

היה, היום הוא לוחם ב - - -

אבל אתה יודע, זה עוד פעם, דיברנו על זה, זה לקחת את השכבה הגבוהה ביותר.

לא, מכינת גל, אם הוא סייע לבת שלו - - -

איפה מכינת גל הזאת?

בעכו. אנחנו גרים בבאר שבע, מבאר שבע לעכו, עשה את המשימה. אבל מה שרציתי פה לחזק או לקשור, זה לא אני שהלכתי וחיפשתי, אני גם סגן אלוף במילואים ואני מכיר את העניין של הצבא, העניין של הביטחון, מכיר הכול, לא זה, הוא בעצמו עשה את זה מבית הספר. ברגע שכל הגופים הגיעו, כמו 'אחריי' וכמו כל תנועות הנוער למיניהן, בני עקיבא, שהגיעו כדי לעודד, גירוי בבית הספר, כפי שאמרה חביבה שזה מה שחסר, זה בדיוק מה שיכול להפעיל. דני, זה אצלכם במערכת החינוך - - -

לא, אנחנו נדאג לזה.

אני אומר, הדבר הזה יכול לשנות גם את בני הקהילה. בני הנוער של הקהילה, יש חוסר של מודעות, או 'תן לי לעשות את השלוש שנים ולצאת כמה שיותר מהר' ולא לדחות בעוד שנה ועוד שנה, כי זה, זה נאמר גם על ידי זמנה וכל אלה מבחינת כל הדברים האלה. תודה.

תודה רבה. זהבה, טיספי מהקרן לידידות. זהבה, לא לחזור על דברים שנאמרו, כי הדברים שנאמרו נשמעו כאן היטב.

אני רוצה רק לאגוד את כל הדברים שנאמרו כאן, כי יש מהלך שהקרן בשנתיים האחרונות הובילה יחד עם מועצת המכינות ויש לציין גם את חבר הכנסת לשעבר, שמעון סלומון, שהיה מהאנשים שהיו ברוח הדברים. בעצם הקרן לידידות מפעילה תכנית שנקראת 'אזימוט' שאחד מהצירים שקיימים בה זה שירות צבאי משמעותי ומכינות קדם צבאיות ושנות שירות באמת זיהו כפלטפורמה שממנפת לתוך שירות משמעותי. מתוך המקום הזה הקרן נותנת לנוער מבני הקהילה האתיופית, מלגה שנעה בין 1,200 ל-2,000 דולר לתקופת המכינה. זו בעצם מלגה שאמורה לתת מענה לכל הנושא של גביית הורים ואנחנו רואים שיש גידול. הגידול שדיברה עליו טלי, בשנת 2014-2015 היינו על כ-122 צעירים שקיבלו מאיתנו מלגה, השנה אנחנו נמצאים על 235 ואנחנו גם עם ראי קדימה לשנת תשע"ז, אנחנו בקשר עם המכינות, כשהמהלך שפה הובלנו, חייבים להבין, זה לא רק לעורר את השטח, אלא גם לחבר כאג'נדה את המכינות.

את מדברת רק על יוצאי אתיופיה או באופן כללי על פריפריה?

אני מדברת כרגע רק על נוער מבני הקהילה האתיופית. אני מצטרפת לחלוטין לדבריו של יוסי לגבי החיבור האידיאולוגי והאג'נדה. אני פוגשת מכינות, יש מכינות שאני יודעת שהתמריץ הוא תמריץ כספי וצריך לשים את זה רגע על השולחן, אבל הרעיון הוא לייצר כאן חיבור שהוא חיבור מעבר לזה, להבין למה לך חשוב, כי אתה פותח את דלת המכינה שלך ואתה רואה את החברה הישראלית ולא רואה את אותם פנים בהעתק-הדבק, ולא כל מכינה נמצאת שם באידיאולוגיה, יש מכינות שחסרות את זה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו מבחינת הנושא של יצירת המודעות וחשיפה. צעיר שפוגשים אותו בי"ב, ואני יודעת שלא כל המכינות מחפשות, הן לא צריכות לגייס, יש חבר מביא חבר, אבל כשמחפשים ורוצים להביא ספציפית, דרך אגב לא רק לבני הקהילה אלא בכלל, אז צריך לחשוב אחרת. אני יכולה להגיד לך שאחד הדברים אל מול המכינות, אני שלחתי דף עם טיפים, אתם רוצים לבוא ולייצר? ישנם מופעים מאוד ברורים, לכו לעיר מסביבכם, שלוש הערים מסביבכם, תאתרו בתי ספר שהם בתי ספר או בעלי אוכלוסיות מוחלשות או בעלי ריכוז של בני הקהילה האתיופית. כמה מהם עשו את זה? אני לא יודעת להגיד לך, יש מכינות שבדנ"א שלהן יודעות איך לעשות את זה, 'אחריי', גל, ימין אורד וכו', ויש מכינות שעדיין לא קיימות שם בתמריץ האידיאולוגי חברתי שלהן. אנחנו מנסים להחזיק גם את זה ולא לשלול, אלא לבוא ולהסביר למה זה כדאי ולמה זה ראוי ולמה זה נכון לנו בתור החברה הישראלית.

דני, מי מפקח על המכינות? לא הבנתי מכל הדיבורים פה.

שני המשרדים. משרד החינוך ומשרד הביטחון - - -

מפקחים גם על תהליך הגיוס של המכינה? או שזה חבר מביא חבר?

לגבי הגיוס, את מעלה כאן סוגיה מאוד מורכבת, כי בסוף כל מכינה פועלת באופן אוטונומי והיא מגייסת לה את בני הנוער. ונכון שאנחנו מגיעים, יש 54 מכינות, אני משתדלת להגיע לכל מכינה במהלך השנה ולשבת עם ראש המכינה ויחד איתו להסביר לו את החשיבות והמשמעות. ואני כן חוזרת ואומרת שוב שיש מכינות שהן המכינות החזקות יותר שהן באות ואומרות לי 'אנחנו רוצים לקחת מהאוכלוסייה הזו', אבל נכון שאותה אוכלוסייה חוששת להגיע כי יש פער בין הדימוי - - -

הנקודה הזו ברורה.

הנושא של המודעות הוא נכון, גם לנוער הפוטנציאלי וגם להורים. צריך לבוא ולחשוב איך יוצרים את אותן חשיפות. אנחנו, בתוך הקרן, בשיתופי פעולה שלנו עם ארגונים, אמרנו איך אנחנו חושפים את זה רוחבית, חשפנו את זה בארבעה מופעים עם פידל, חשפנו את זה עם תכנית 'זינוק בעלייה' דרך הרכזים. כל מה שיש לנו וזה לא כסף, להביא נציג מכינה, שלושה-ארבעה שיישבו ויסבירו למה צריך מכינה, פה לא צריך כסף אלא מינוף של קשרים שקיימים, וכן יש לעבוד עוד יותר על הנושא של מה תורם לי, לא במובן הפיזי, אלא במובן המהותי, עם איזה כלים אני יוצא מהמכינות וכאן יש עוד מה לעשות גם מבחינת ההורים, שכמו שאמר יוסי, אני לא הלכתי למכינה כי אבא שלי אמר לי שזה בזבוז זמן, הקשבתי לו, לא הלכתי למכינת נחשון, הייתי אמורה להיות במכינת נחשון ולא הלכתי. זה בדיוק אחד הדברים שצריך לבוא ולהתיר, וחשיפה כדי שזה יחלחל, לא בי"ב, אלא בכיתות י' וי"א.

גדי, מנהל מכינת בארי בבית ברל. זה יהיה ממש קצר, כי תכל'ס נגמר לנו הזמן.

אני ראש המכינה הקדם צבאית בארי, החדשה, לשמחתנו, שהשנה אושרה, שהאגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון אישרו.

אתה ראש מכינה?

אני ראש המכינה.

את רואה מה זה?

לאט לאט נשברת תקרת הזכוכית, או מסך הברזל, או איך שלא - - - משהו שם נשבר בדרך.

אני מרגיש כאילו אני שר ביטחון, כולם מתפעלים.

לצערנו.

כמה חניכים יש לך?

אתיופים?

לא, בכלל, כמה חניכים יש - - - אנחנו לא חושבים שבגלל שראש המכינה, אוי ואבוי, אז כל החניכים - - - אוי ואבוי.

כמה חניכים?

15 חניכים שנה ראשונה.

משרד הביטחון אישר לנו 15, אבל אנחנו, אל תספרו להם, מתחילים עם 23. אני אעשה את זה קצר, אני מסכים עם מה שכולם אמרו, לגבי מה שיוסי אמר, באמת עם כל הדברים אני מסכים, אני רק רוצה להגיד בתור ראש מכינה חדשה, שאפילו לא היה היריון ואנחנו כבר - - - הוקמה ממש לפני מספר חודשים וכשבחרו אותי לעמוד בראש מכינה הסתכלתי על התכנית והחלטתי שאני משנה כמה דברים, כמובן בשיתוף עם הצוות, עם האנשים של בית ברל, של קרן ברל כצנלסון.

הסתכלתי, אני כאיש חברתי שמגיע לשם ואני יודע כמה עולה מכינה לחניך או חניכה, אנחנו החלטנו בשיתוף שהנושא הזה לא יהווה מחסום. גם אם החניך או החניכה, כפי שיוסי אמר, מצטיינים עם ממוצע בגרות 90-100 והם מהפריפריה או מעמד ביניים, כשהם שומעים שהם צריכים לשלם, לכאורה לאנשים זו שנה בזבוז לשלם על השנה הזאת, אז אוטומטית מעט הרצון שהיה להם להשתלב במכינה יורד. אז החלטנו, בהחלטה משותפת, שמתי על זה דגש ממש, שבמכינה הזאת הנושא הכלכלי לא יהווה בעיה והחלטנו שגורף כולם ישלמו 1,500 סמלי לשנה, גם מי שלא יכול לעמוד בתקציב הזה, ב-1,500 שקלים האלה, תהיה שיחה איתי כראש מכינה - - -

יש עוד שתי מכינות כאלה.

ואנחנו נעשה שיחה ונקבל את זה. את שאר הסכום, העבודה היא ערך חינוכי חשוב מאוד, כחלק מהערך החינוכי שאנחנו רוצים להנחיל, בתקופת המכינה החניכים יעבדו וישלימו את השכר.

אבל כמובן כדי שזה יהיה גם יגיע, מפה רואים שהאגף החברתי ביטחוני במשרד הביטחון, באמת היה חשוב לו השינוי בחשיבה הזאת, לכן גם כשהגענו לוועדה והוועדה אישרה אותנו באותו רגע, ואנחנו שמחים על זה, לגבי יוצאי אתיופיה, עכשיו כנקודה לא הערה ולא בונה ולא כלום, מה שאמרת, שהגיעו אליכם כ-60 חניכים יוצאי אתיופיה - - -

87.

87 הגיעו וקיבלתם 40. אני אומר, גם אם ה-80 מגיעים וכולם מתאימים למכינה אני מקבל את כל ה-80 ומבחינתי הצבע הוא לא מדד. כששאלו אותי אם אתה תקבל חניכים יוצאי אתיופיה, אמרתי להם כפי שאני - - -

לא, אבל אתה יודע למה זה כן? אל תיכנס לשם, זו לא המטרה, אנחנו דווקא רוצים לערב ולערבב, לא לעשות מכינה - - - זה מה שאנחנו כל הזמן אומרים.

ברור, אבל מה זה לערבב? תמיד יהיה, גם בעוד 30 שנה יהיו אנשים שהצבע השחור יהיה, אז יהיו באותו צבע, אז גם בשנה הזאת - - -

זיוה תסביר לך.

החשיבה צריכה להשתנות.

אני דווקא איתו, גברתי היושבת ראש, כיוון שהשיקול צריך להיות האם הוא מתאים לי והאם הפחד שלי שלא יחשבו שהמכינה הזאת אתיופית ואחרים יברחו זה לא יהיה שיקול, אלא באמת יש לי 80 ואיך אני עושה את המכינה הזאת, ממשיך לעשות, כדי שהם יהיו מצוינים.

אני מסיים.

רק תסיים, אנחנו לא נכנסים לשם עכשיו.

במשפט. אני אומר לכם, כשאני חשבתי שאני כראש מכינה יכול לגייס חניכים יוצאי אתיופיה חשבתי שלי יהיה הכי קל, ואני אומר את זה כנקודת ביקורת בונה אצלנו בתוך הקהילה, נושא המודעות זה לא רק של המכינות ולא של המערכת, זה גם בתוך הבית. כשאני רציתי לקלוט חניכים עשינו יום חשיפה ובאו לנו, ממש בהתראה קצרה, אני באמת הופתעתי לטובה, מאות אנשים ליום החשיפה הזה ומעט אנשים בני הקהילה. אני חשבתי שאולי זה שמכירים אותי בתוך הקהילה, ראש מכינה יוצא אתיופיה, זה יעזור, זה אפילו לא עבד. עכשיו מה קרה? אני כיתתי רגליי בית ספר בית ספר ואנשים ברמה כזו שאפילו נסענו לצפון כדי לחפש חניכים דרוזים למכינה.

ברוך הבא לשטח, עבודת שטח היא העבודה הכי נכונה.

הוא יודע. משום מה יש לי תחושה שהוא יודע שהשטח זה הדרך.

ברור.

כשאתה מדבר על העניין הזה שזה - - - אני לא יכולה שלא לשכוח, היה לי חניך במרכז, קראו לו שמואל, אתיופי - - -

שהוא מדריך היום.

חמוד, מקסים, באמת, מאוד אהבתי אותו, עד היום אנחנו בקשר. יום אחד אמרתי לו, הייתי בביקור בית אצל ההורים שלו ואמרתי להורים שלו 'תגידו, למה אתם לא גרים בחפציבה', זו שכונה - - - מה הוא אומר לי? אפרופו, 'מירב, כולם שם אתיופים'. הוא אומר לי, את מבינה? וזו בעיה.

נכון.

בגלל זה שאמרת 87, אני ויוסי הסתכלנו אחד על השני, שאין כמו מי שהיה בשטח והכיר כדי להבין כמה אנחנו חייבים - - - אתה אומר שזה לא עניין של צבע, זה עניין ש - - - זה צריך להיות בכל מקום, זה צריך להיות בעלי ובגל ובאפרת ובטבריה ובכל מקום.

אפרופו לשבור את התקרה, סתם כדי לספר לכם איך שוברים סטיגמות, כשהם באו ליום חשיפה, כמה הורים באו עם החניכים שלהם, אז הם ראו אותי, 'אתה ראש מכינה?' אמרתי להם 'כן', 'אה, חשבנו שזו מכינה כללית'.

קודם כל אני רוצה לסכם, אני מאוד מודה לכם על דיון ענייני, גם דיון מעניין. אני מאוד שמחה שהיו כאן גם אנשי השטח, בכלל חשוב לי שבדיונים בוועדה יבואו אנשים מהשטח לצד המשרדים, ובאמת ההתייחסות הרצינית שלכם. אני רוצה להגיד כמה מסקנות, כי תמיד בכל ועדה שלי, יש לי ועדת משנה גם של צעירים וצעירות חסרי בית ותמיד איכשהו יצאו משם עם שיעורי בית, אז גם אני לקחתי על עצמי, אמרתי ליוסי שאני באה אליו לבקר אצלו במכינה, וכמובן מי שיזמין אותי אני אבוא. שלא תחשבי, טלי, אני יודעת שהיית פה ואני מעריכה את זה, אבל זה לא מספיק לי, עלו כאן דברים לא פשוטים, גם מהמשרדים, עזבי מהשטח, מהמשרדים, ולכן מה שאנחנו נעשה, אנחנו נשב ביחד, דני הוא זה שהתקשר אליי, בפגישה מצומצמת יותר ונראה אם - - - כי אני יודעת שגם הוא מגויס, אני דיברתי איתו בטלפון, אני יודעת שהוא מגויס, אני יודעת שברמת על יש שיתוף. דני, הוא המנכ"ל או יו"ר?

דני זמיר, מנכ"ל המועצה.

הוא מאוד מגויס לעניין, אנחנו כן צריכים לחשוב איך ברמה - - - אני מציעה שאנחנו נעשה דיון מצומצם יותר, גם על זה וגם על גיוס מול בתי הספר, איך אנחנו מגיעים לבתי הספר, כי אין ספק שיש פה פער. אלה שני נושאים שאנחנו נטפל בפגישה מצומצמת של המכינות והמשרדים. זה יהיה מול דני, גם על הנושא של בתי הספר וגם על העניין של איך לפרוש את הבשורה מה שנקרא יותר.

אני רוצה גם להגיד לכם שהיו כאן דברים קשים, המכינות זה מפעל ציוני אדיר, גם שנות השירות, אבל אין ספק שהיום, אחרי שנים שזה פועל, אנחנו יכולים לבוא ולהגיד רגע, משהו צריך להשתנות. אם זה היה מפעל חדש היינו אומרים מילא, אבל זה כבר מפעל שעובד שנים, זה מפעל שמשנה צעירים וצעירות בישראל. לא סתם אמרנו שהעניין הזה באמת משפיע. עכשיו שהמפעל עובד והוא מפעל טוב ומפעל של מיליונים, עכשיו אנחנו יכולים לבוא ומה שנקרא חתיכה חתיכה לבוא ולראות איך אנחנו משפרים אותו ומנגישים אותו יותר.

זה לא דיון על צעירים יוצאי אתיופיה, אבל כן היה חשוב לי להעלות את הנושא הזה וכן אחד הסיכומים של הוועדה, הנושא הזה, שהגיע ממשרד החינוך, לקדם, כי אני חושבת בעניין הזה, קצת שונה ממוטי יוגב, כן צריך לתת פה דגש. אבל, ויש פה אבל גדול, אנחנו צריכים בכלל לחזק נוער מהפריפריה ולא רק גיאוגרפית, גם חברתית, גם ג'סי כהן בחולון, גם אור עקיבא, גם אור יהודה, גם נתניה, חבר'ה שם שלא נחשפים, לא למכינות ושנות השירות, ולכן אנחנו ניקח את זה.

אני רוצה את הנתונים, דני, מה שאתה הקראת, שיהיה לנו בכתב נתונים שלכם, גם אודי, מה שהבטחת לי, בבקשה להעביר, יש את הערוצים שאתם מעבירים דרך משרד הביטחון. אני כן רוצה לדעת. ואם צריך אנחנו נעביר גם מחקר של הממ"מ למכינות, הבנתי שהמחקר האחרון היה לפני כמה שנים, דני?

מחקר של הג'וינט, שש-שבע.

לפני הרבה שנים, אז אולי אנחנו צריכים גם לעבור מפה, לכתוב לנו במסקנות מחקר של הממ"מ.

חברת הכנסת, אם תוכלי להתייחס רק לתקצוב מכינות אופק.

תקצוב מכינות אופק, קודם כל כבר דיברתי על זה עם השר כבר לפני כמה חודשים, העניין הזה של ה-17,000 שקל. אם בשטח, בסוף, זה יגיע, אני מבטיחה לכם שאנחנו נשב על זה בנפרד, לא בפורום כזה, ונראה איך אנחנו יכולים לקדם, כי השר מאוד מאוד מגויס לעניין הזה. אם זה הבדל, יש לנו חוק הסדרים עכשיו, צריך לראות, חוק ההסדרים גם ככה יגיע עכשיו וצריך לראות אם צריך להוסיף, וכן, נתייחס לזה בסעיף על התקצוב של מכינות אופק, אם הוא רלוונטי לשטח ואם הוא בפועל קורה. גם יש פה נציג של משרד האוצר והוא גם שמע את העניין על אופק.

אני מאוד מאוד מודה לכם שבאתם, תמשיכו להגיע ולהעלות את הדברים, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45.