הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 42

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ו (21 ביוני 2016), שעה 10:00

תכניות חינוכיות בנושא סמים ואלכוהול במערכת החינוך

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מירב בן ארי

יהודה גליק

רפ"ק ויקי אלעמרי - ראש חו' מניעה והסברה נוער, המשרד לביטחון פנים

אורית שפירו - ראש אגף מניעה ברשות, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברציק - דובר למגזר דתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

אורי נוימן - מנכ"ל האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ובאלכוהול, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

קרן רוט איטח - ממונה על היחידה למניעת סמים, המשרד לביטחון פנים

יסמין ליסמן - מדריכה באגף טכנולוגיית מידע, משרד החינוך

ד"ר אילן שמש - מפקח ארצי בתחום קידום נוער, משרד החינוך

אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מיכאל אריאלי - מנהל אגף האכיפה, משרד הבריאות

ד"ר רוני ברקוביץ - אגף אכיפה פשע פרמצבטי, משרד הבריאות

אלינה פופרנו - אגף אכיפה פשע פרמצבטי, משרד הבריאות

ד"ר לודמילה חלד - מפקחת על התמכרויות, משרד הבריאות

יחזקאל בן זימרה - ראש תחום התמכרויות, המרכז לשלטון מקומי

אורנה לשם - מנכ"ל, עמותת אל סם

רותי תנעמי - מנהלת עמותת אל סם

רוני נבו - מנהלת מחלקת מניעה, עמותת אל סם

אליס מליס כהן - יו"ר ישראל אומרת לא לסמים

אילה סמית - פעילה בעמותת ישראל אומרת לא לסמים

דניאלה שני - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

בני ג'אג'אטי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

חנזן יזדי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

אליהו יצחק - פעיל חברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

בת שבע פנחסוב

ר.כ., חבר המתרגמים

תכניות חינוכיות בנושא סמים ואלכוהול במערכת החינוך

ממש סליחה על האיחור, אני מתנצלת רוב התנצלויות. נתחיל. שלום חברי הכנסת יהודה גליק, עבדאללה אבו מערוף, מירב בן ארי, תודה שהצטרפתם. בלי עיכובים נוספים נתחיל עם משרד החינוך בישיבה שלנו היום שביקשתם כבר הרבה זמן ואני שמחה מאד שיכולנו להיענות היום.

תכניות חינוכיות בנושא סמים ואלכוהול במערכת החינוך. קרן רוט-איטח, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מאד שמחה על ההזדמנות להציג את העשייה שלנו. בתחום הזה כמובן שהעשייה שלנו היא בשיתוף פעולה עם הרשות למלחמה בסמים, משרדי ממשלה נוספים, אנחנו לא עובדים לבד, חייבים לעבוד, כפר שלם מגויס לטובת העניין.

רק לומר באיזה הקשר אנחנו עובדים: היחידה למניעת השימוש לרעה בסמים ובאלכוהול נמצאת בתוך אגף שפ"י – השירות הפסיכולוגי ייעוצי. לטובת העניין במחוזות ישנם מפקחים רפרנטים שהם ממונים על ידי מנהלי המחוזות והם אחראים על התחום באזור המחוז. יש לנו צוות מורים שעובד יחד איתי, 56 מדריכים מחוזיים שעובדים מדן ועד אילת, בפרישה ארצית בכל המגזרים, בכל האוכלוסיות, במגזר החרדי, במגזר הממלכתי דתי, במגזר הערבי ויש לנו בתוך בתי הספר בחינוך העל יסודי מב"סים – מובילים בית ספריים – אנשים שממונים, מקבלים גמול תפקיד להוביל את הנושא הזה של סמים ואלכוהול בתוך בתי הספר.

כמו שציינתי, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול גם ברמת מטה וגם ברמה היישובית.

כדי להבין איך אנחנו עובדים, הנושא של סמים ואלכוהול הוא לא בא כסמים ואלכוהול, הוא בא בתוך הקשר הרבה יותר רחב של התייחסות להתבגרות מיטיבה וגם פועל בתוך – כדי שאפשר יהיה לדבר על הנושאים האלה – חייבים לפעול בתוך מערכת שמקדמת אקלים חינוכי מיטבי, שמכוון לקידום רווחה נפשית. אנחנו מבינים שהתנהגויות סיכון הם סימפטום להעדר רווחה נפשית, ולכן אנחנו פועלים בשלושה כיוונים – גם קידום אקלים מיטבי, גם פיתוח שיח רלבנטי עם ילדים. היכולת שלנו כמבוגרים להיות שם עם הילדים ולייצר איתם שיח שהוא מותאם גיל ומותאם נושאים שמעסיקים אותם ותוך כדי גם טיפוח כישורי חיים, שיסייעו להם להתמודד עם משימות החיים ועם האתגרים ההתפתחותיים שלהם.

התפיסות שמנחות אותנו, שנקודות המוצא שלאורן אנחנו פועלים, של התמיכה של הורים - - -

קרן, על איזה גילאים מדובר? את תגיעי לחלוקה?

אנחנו בכל המערכת. מדובר בכל הגילאים ואני תיכף אומר גם מה אנחנו בכל אחד מהגילאים. התפיסה המנחה אותנו היא שלמורים ולהורים ולקשר שלהם עם מתבגרים יש חשיבות מאד רבה. הרבה פעמים הנחת המוצא היא שלמתבגרים, מי שחשוב בקבוצת השווים, אנחנו מבינים שלמבוגרים – שזה גם הורים וגם מורים – יש תפקיד מרכזי בחיים שלהם. אנחנו מאמינים ביכולת של מערכת החינוך לייצר השפעה על אמונות, עמדות והתנהגות של מתבגרים.

בהתבסס על גורמי השפעה של רווחה נפשית, שד"ר יוסי הראל-פיש מצא, שמשפיעים על רווחה נפשית, אלה דברים שמאד מנחים אותנו. מבוגר משמעותי בתוך המערכת, חוויה יומיומית בבית הספר, תחושה של ערך ומשמעות ומחוברות חברתית. אנחנו מניחים שכשמתקיימים הגורמים האלה, יש יותר סיכוי שתהיה רווחה נפשית ופחות התנהגויות סיכון. הדבר הנוסף שאנחנו מאד פועלים לקראתו זה העצמה של מנהיגות נוער.

מערכת החינוך לא פועלת בתוך בועה, היא פועלת מתוך איזה שהוא הקשר חברתי וצריך לקחת בחשבון את ההקשר החברתי שבו היא פועלת. יש היום יותר ויותר נורמות חברתיות שמקדמות שתייה של אלכוהול, זו הנורמה החברתית שמאד מבוססת בקרב בני הנוער. אנחנו רואים שזה חלק מאד אינטגראלי מתרבות הפנאי. הרבה פעמים הם יוצאים כדי לשתות, לא יוצאים כדי לבלות, הם יוצאים כדי לשתות וההתכנסויות שלהם הן כדי לשתות אלכוהול.

אנחנו רואים ירידה בגיל השימוש באלכוהול, ירידה בשימוש בקנאביס, לצערי ואנחנו רואים שגם השיח הציבורי על הלגליזציה, על קנאביס לצרכים רפואיים, משפיע לתוך המערכת והיום הילדים אומרים לנו – קנאביס הוא בריא, טבק זה לא בריא, טבק זה האוט, קנאביס זה בריא. אז בתוך הסיטואציה הזאת, בתוך המורכבות הזאת, אנחנו צריכים לנהל את התכניות החינוכיות שלנו, מה שלא היה לפני 10 שנים. זאת אומרת שהיום המורכבות של השיח – גם של המורים – מאיזו עמדה הם מגיעים לשיח עם הילדים – היא הרבה יותר מורכבת וגם מהמקום, מהאווירה התקשורתית, שעוד יותר - - -

קרן, יש גם התייחסות לעישון סיגריות ועישון טבק שאינו קנאביס, אלא כחלק מ - - -

כן, בוודאי, בוודאי ב - - -

כן, בגלל זה אני שואלת על האינטגרציה בין הדברים.

כן, בוודאי. כשאני אתייחס לנושאים שאנחנו פועלים, את תראי לפי שכבת הגיל מה התכנים שאנחנו עושים.

מדיניות משרד החינוך באה לידי ביטוי בכמה רבדים. יש את הרובד האחד שמדבר על מדיניות שמנחה מבחינת תכניות התערבות, מה אנחנו צריכים לעשות בכל אחד מהשלבים, שיהיה רלבנטי ומותאם. דבר נוסף, מדיניות שאוסרת שימוש בחומרים בכל פעילות בית ספרית וחוץ בית ספרית. והדבר הנוסף, יש חוזר מנכ"ל שמנחה אותנו - - -

מה זה חוץ בית ספרית?

מסיבות, טיולים, פולין, כל פעילות שהיא חוץ בית ספרית.

אבל דברים שהם במסגרת בית הספר.

במסגרת בית הספר, כן.

נגיד תנועות נוער ודברים כאלה זה לא.

זה לא. אבל כשמגיע מידע לבית הספר, יש לבית הספר תפקיד. זה לא שהוא אומר זה קרה שלא במשמרת שלי, יש התייחסות על כל הרצף. אנחנו מסתכלים על הרצף החינוכי ולכן גם כשזה קורה אחר הצהריים, לבית הספר יש תפקיד ומה הוא עושה כשמגיעה לידיו אינפורמציה כזאת. זה מעוגן בחוזרי מנכ"ל.

יש לנו את נוהל טיפול בתלמיד שמעורב בשימוש בסמים, מה ההנחיות שמנחות אותנו כמערכת שידוע לנו על תלמידים שמשתמשים בסמים; והדבר הנוסף, שזה רלבנטי יותר לעניין של ה - - -

כששוב, כאן שימוש בסמים זה כולל שתיית אלכוהול, עישון סיגריות ודברים כאלה?

לא, לא.

אלא רק דבר שהוא פלילי.

הנוהל הזה זה נוהל שמתייחס לסמים ספציפית, אבל יש לנו חוזר אחר, בסעיף הקודם – מדיניות שאוסרת – שהוא גם מתייחס למה קורה כשילד מעשן בתוך בית הספר או מה קורה עם ילד שנתפס שותה בתוך מסיבה או שותה בתוך רחבי בית הספר. יש הפרדה. פה זה מתייחס באמת לסיפור של באמת העבירה על החוק, ואז יש פה נוהל.

אבל באופן כללי שתיית אלכוהול כשלעצמה היא לא עבירה על החוק, רק המכירה וההגשה, נכון?

נכון.

אבל עדיין, זה די ברור שתלמיד במערכת החינוך, כלומר עד גיל 18 לצורך העניין ובטח ובטח ככל שהגיל צעיר יותר, שמעורב – כמו שאתם קוראים לזה – בשתיית אלכוהול שהיא לא חד פעמית עם ההורים בפורים או בליל הסדר, משהו כזה, אלא שתיית אלכוהול חברתית בעייתית, אז נכון שזה פלילי, אבל בעצם מבחינה חינוכית זה לא שונה.

לא, זה לא שונה. מבחינה חינוכית זה לא שונה, זה רק משנה מבחינת הנוהל.

הבנתי.

מבחינתנו ילד שמשתמש בצורה בעייתית, גם אם זה בסיגריות או גם באלכוהול, יש פה עניין של התנהגות סיכונית. התנהגות סיכונית, כמו הרבה דברים אחרים של נשירה מבית הספר, או של התנהגות מינית שהיא לא מותאמת. התנהגות שהיא לא מותאמת גיל דורשת התייחסות חינוכית טיפולית וזה פשוט מעוגן בחוזרי מנכ"ל.

והדבר הנוסף שמנחה את המערכת מבחינת חסימה של אתרי אינטרנט שהם לא מותאמים ויכולים להוות סיכון לילדים, יש ממש נוהל שמנחה - - -

בבית הספר.

בבית הספר, כן.

רגע, רק מילה. באופן עקרוני, חסימת אתרים, אני יודעת שיש גם איזו הצעת חוק עכשיו שמוצעת לחייב. כלומר, מה המדיניות שלכם מבחינת התנהגות בתי הספר עם אתרים?

יש הסכם עם ספקי האינטרנט.

כן, ספקי האינטרנט באופן כללי, לפי חוק, מחויבים להציע חסימה.

כן, הם מחויבים במנגנון חסימה לאתרים.

אבל מבחינת בתי הספר, אתם מחייבים כמשרד החינוך את בתי הספר לחסום אתרים מסוימים? אתם ממליצים? אתם מעודדים? אתם מיידעים? מה אתם עושים מול בתי הספר? בתי ספר שיש להם רשת.

אז כן, בוודאי. יש נוהל, יש חוזר מנכ"ל שמנחה את בתי הספר לחסום אתרים, זאת אומרת שהגלישה תהיה גלישה מסומנת, ובפרט את ספקי האינטרנט שלמעשה מתחברים ועובדים עם משרד החינוך.

כלומר, מבחינתכם כמשרד חינוך מול בתי הספר, מדובר על הנחיה ברמת חוזר מנכ"ל, לחסום אתרים - - -

כן, לא ראויים.

שזה בעיקר פורנוגרפיה, אלימות, סקס, סמים.

כן.

יש לזה באמת איזו שהיא תועלת, כשהיום כל ילד משתמש עם המחשב פתוח לכל ביד שלו, בכיס?

אנחנו מפיקים עלוני מידע להורים למשל ומיידעים אותם לגבי חוק התקשורת, שלמעשה מאפשר להורים לחסום אתרי אינטרנט. הם בעצם רשאים לקבל מספק האינטרנט את מנגנון החסימה באופן טבעי. אנחנו מיידעים אותם על כך בעלוני המידע וזה רלבנטי גם לטלפונים הסלולאריים של הילדים שלהם. אנחנו לא יכולים לחייב אותם, אנחנו יכולים לעדכן אותם וליידע אותם בנושא זה. בטלפונים.

לא, אבל בית ספר שיש לו רשת אלחוטית והטלפון גולש על הרשת האלחוטית, אז אותה חסימה - - -

זה כבר הרשת האלחוטית של בית הספר, אבל לגבי מה שקורה בכלל, בבית, זה מודעות.

ברור.

תראו, אין לזה סוף ולכן עבודה חינוכית יכולה - - -

ברור, אין לזה סוף, אבל גם יש לזה בהחלט סייגים. זאת אומרת לפי החוק משרד התקשורת מחייב היום את חברות האינטרנט להציג כדיפולט, חסימה לאתרים מסוימים ואני בהחלט חושבת שצריך להשתמש בזה, גם כהורים, גם כ - - -

בהחלט, לגמרי ואנחנו מעדכנים ומיידעים את ההורים.

את ההורים אתם יכולים ליידע, אבל את בתי הספר אתם יכולים לחייב.

בוודאי ולכן יש חוזר מנכ"ל.

בגלל זה יש חוזר מנכ"ל שמנחה מהבחינה הזאת.

אגב, יש לכם איזה שהוא נתון כמה מבתיה ספר באמת ממלאים אחר ההנחיה הזו או איפה יש חריגות או משהו כזה? זה נתון שאתם אוספים? יש לכם איזה שהוא מידע על זה?

לי לא ידוע על משהו.

יש כאן בכנסת הצעת חוק, שמתקדמת לחייב בחוק ופשוט תהיתי האם זה עלה מצורך שאתם, כמשרד החינוך הצפתם.

אני לא מכירה. אני יכולה לבדוק.

אוקיי. תודה.

אז כפי שאמרתי וציינתי קודם, בית הספר בתכניות האלה לא עובד בבועה, הוא עובד בזיקה לקהילה ולכן שיתופי הפעולה הם מאד רחבים והתכניות שמתבצעות בתוך בתי הספר, הן כחלק מתכנית יישובית שנבנית יחד עם הרשות למלחמה בסמים ורואה את כל הרצף שבין החינוך הפורמאלי לחינוך הבלתי פורמאלי, וכמובן בקשר גם עם משרדי ממשלה נוספים. זה משרד הקליטה בתכניות ספציפיות, משרד הרווחה, המשטרה כמובן, שקציני המניעה משולבים ואני מניחה שויקי תרחיב על כך.

איך אנחנו בוחרים על מה נעבוד. אז קודם כל יש את התכנים ההתפתחותיים שבוודאי מנחים אותנו, אבל יחד עם זאת אנחנו פועלים גם בעקבות נתונים. יש את נתוני האח"מ, שזה שאלונים בית ספריים שמנתרים את האקלים החינוכי ואת התנהגויות הסיכון, שבית הספר בודק את עצמו ועל בסיס הנתונים גם מתאים ובונה את תכנית ההתערבות שלו. יש את הממצאים של ראמ"ה – רשת מחקר הערכה ארצי של ניטור אלימות והתנהגות סיכון ויש את הסקר של ארגון הבריאות העולמי, שזה הנתונים שהרשות נותנת ועל בסיסם אנחנו מפתחים את ההתערבויות שלנו.

כמו שאפשר לראות במחקר האחרון של ראמ"ה שהתפרסם, משנת תשע"ה, אנחנו רואים מגמה של ירידה בדפוסי שתיית אלכוהול בקרב תלמידים. גם בנושא של שתייה בעייתית אנחנו רואים ירידה ובנתונים של יוסי הראל-פיש גם כן. זאת אומרת גם הנתונים של ראמ"ה וגם הנתונים של יוסי הראל-פיש ושל ארגון הבריאות העולמי, מעידים על מגמה של בלימה וירידה באחוז בני הנוער ששותים שתייה בעייתית של אלכוהול, בעקבות התכנית המערכתית שהתחילה לפעול בשנת 2010.

לעומת זאת, מחקרים אחרונים, מחקר משנת 2014 מראה עלייה בדפוסי השימוש בקנאביס, שזה מבחינתנו האתגר שלפתחנו.

גם לא נעים לי לומר לך, אבל אחרי עבודה 10 שנים עם נוער בסיכון, בטח בשנים האחרונות, הרבה פחות שותים, הרבה יותר מעשנים בגלל ההשפעות השליליות של האלכוהול וה-so called חיוביות, של הקנאביס. אז אני אומרת לך שהמלחמה שלי, עוד לפני שהגעתי לכנסת, בשנתיים-שלוש האחרונות, לא היה בה אלכוהול. א' זה גם יקר, ב' זה גורם גם לתופעות פיזיות כמו הקאות וכל הדברים, את יודעת, לצערי. הגישה שלי על לגליזציה ואי הפללה היא אחרת, אבל בכל מה שקשור לבני נוער אני מאד מאד קשה. אני אנטי לחלוטין לשימוש בני נוער והיה לי מאד מאד קשה להילחם, כי הקנאביס נהיה הרבה יותר נפוץ.

אגב, אני רק רוצה להעיר הערה, כי אני אצטרך תיכף ללכת לאיזו קבוצה. רציתי לשאול אותך, ראיתי מדיניות לגבי שימוש של ילד בסמים, אבל לא כתבתם מדיניות לגבי ילד סוחר בסמים. זה ביטחון פנים

לא, לא, זה בתוך החוזר. החוזר כולל - - -

אוקיי. כי ראיתי רק את ה - - -

לא. תודה על ההערה. אז החוזר כולל גם התייחסות לגבי ילדים שמפיצים, שסוחרים בסמים. זה בתוך הדבר הזה.

מבחינתכם סיגריות – זה דבר שיש לו היתר בתוך תחומי בית הספר?

לא. אסור.

כלום? שום דבר?

אסור. גם לא למורים.

אפילו 10 מטרים מחוץ לחצר בית הספר.

זו הרחבה של החוק שנכנסה לתוקפה ב-7 בפברואר. לגבי ילדים זה תמיד היה אסור. לגבי הצוות החינוכי זה נכנס לתוקף בפברואר.

בפברואר השנה?

בפברואר השנה, כן.

איסור עישון בתוך בית הספר?

כן, כן, למורים בכל בתי הספר. זה ממש חדש.

בכלל, בשום מקום?

וגם מחוץ לבית הספר.

עד 10 מטרים מחוץ לבית הספר.

כן, מהשער של בית הספר.

מה, אז אני גדלתי על המורות שהיו מעשנות בחצר, כשהיו שומרות עלינו.

כן, כן, גם אני. אני עד עכשיו כשעבדתי עם בית ספר, הייתה לי סגנית מנהל כזו. עד עכשיו.

לא ייאמן. מדהים. איך פעם עישנו בתוך אולפני טלוויזיה, בקולנוע, באוטובוס.

ובמטוסים, בטיסות.

נכון.

זה אתה כבר הולך לשנות ה-90 הסוערות.

מדהים.

כן, אבל היום, בשנים האחרונות עישון בתוך בית הספר היה בחדרי עישון, שם זה היה מותר בלבד, גם לא בחצר בית הספר. ומעכשיו, עם הכניסה של הרחבת החוק, גם חדרי עישון הם מחוץ לתחום.

אז אין יותר חדרי עישון בבתי הספר?

אין יותר.

גם בפעילות החוץ בית ספרית?

חל איסור עישון בתוך פעילות בית ספרית בחוץ.

זה מלווה בהפניה לגמילה של מורים?

כן, כן.

יש לכם נתונים על מה בכל זאת הילדים מעשנים או לא מעשנים?

כן, בוודאי, יש לנו נתונים. הנתונים שהצגתי על אלכוהול, פשוט זה ממוקד לסמים ולאלכוהול, יש לנו נתונים שהוצגו בשבוע שעבר על היקפי השימוש בעישון של בני נוער. אנחנו פועלים בכל התחומים.

זה לא רלבנטי, אבל בתכניות החינוכיות אנחנו גם עוסקים כרגע בנושא של הימורים וגם בעניין של מסכים, שנתייחס לזה בהמשך.

בקיצור, השלב הבא זה שברגע שבצבא יפסיקו לעשן, אז הגאולה כבר הגיעה.

אחת הגאולות. אז אנחנו עובדים בעצם על שני צירים. על הציר הפרו-אקטיבי, שזה בעצם כל התכניות החינוכיות שמקדמות את החוסן ועל הציר הרה-אקטיבי, שכשקורה אירוע של שימוש בסמים ובאלכוהול, מה התכניות שלנו וגם לזה אנחנו נותנים מענה.

הפעילויות הפרו-אקטיביות בעצם הן מבוססות על הגישה של הפסיכולוגיה החיובית. זאת אומרת לא מה לא, אלא מה כן ואיך אנחנו מחזקים את כוחות ההתמודדות עם מצבי חיים, איך אנחנו מתמודדים עם השפעה חברתית בצורה טובה ביותר. איך אנחנו מייצרים - - -

דרך אגב, סליחה, לא מספיק מה כן.

לא. גם מה לא, אבל זה גם הולך על מה כן.

אגב, הוא צודק. ברשימת המדיניות שהיה כתוב לפני כן, כל הדברים היו חסימה, איסור, מניעה.

אז הנה, אז עכשיו היא אומרת.

זה גם כן, אבל גם לא. צריך להיות איזה שהוא איזון בין הכן והלא. התכניות בעבר שהלכו רק על הלא, נמצאו כלא אפקטיביות והתכניות שכן מדברות על חיזוק הכוחות, על העצמה אישית, על המקום של פיתוח תחושת מסוגלות ושייכות, מייצרים את ההבדל.

אחד הדברים שאנחנו גם כן מדגישים, זו הכשרה של צוותים חינוכיים לייצר שיח שיהיה באמת שיח משפיע על בני הנוער, כי בסופו של דבר התכניות שלנו הן תכניות בית ספריות שמועברות על ידי צוותים חינוכיים. אנחנו מאמינים בכך שהמורים, שהם הדמויות המשמעויות לילדים במפגש יום יומי, הם אלה שיעבירו את התכניות לילדים. כמובן עם תגבורת של דברים חיצוניים, של הרצאות מידע, הרצאות מומחים, דברים חווייתיים, אבל עיקר העבודה שלנו היא עבודה עם כוחות פנימיים, מתוך אמונה שהמחנך הוא שצריך להיות בקשר עם הילדים.

אז על מה אנחנו עובדים בכישורי חיים – ציינתי את זה קודם - התמודדות עם פיתויים, שומרי סף, המון התייחסות לגילויי אחריות מול הלשנה. על העניין של התנהלות מיטבית ברשת, על מה אני צורך מידע, איך אני צורך מידע בצורה נכונה ומהימנה, איך אני מתבסס על מקורות מידע. האם מה שחבר בשכונה אמר לי זה מקור מידע או שאני צריך לפתח איזו שהיא חשיבה ביקורתית לגבי מקורות מידע. קבלת החלטות, פתרון בעיות.

איך אנחנו עובדים? אז לשאלתך תמר.

קרן, את יכולה לחזור שקף אחד אחורה?

כן.

בשבוע שעבר – זה לא נושא הדיון וגם יהיה על זה דיון בוועדה אחרת – אבל בשבוע שעבר נחשפנו דרך העיתון לדרכי שיווק בעיקר מסחריות, של חברות מסחריות, בעיקר בתחום המזון, אבל זה גם בעוד תחומים כמו בנקים ודברים אחרים, שמבוססות להתמודד בעיקר עם היחסים החברתיים בקרב התלמידים, בינם לבין עצמם, הילדים. זה דבר שאתם מכירים אותו?

אנחנו עושים עבודה ספציפית על פרסומת. לא ציינתי את זה.

לא, ציינת את זה דווקא והאמת שזה בדיוק מה שהקפיץ לי את השאלה. תראי, הילדה שלי היא בת 10. אני מלמדת אותה מה זה פרסומת מגיל אפס ומתי זה פרסומת ומתי זה לא פרסומת, ולפעמים אפילו לזהות פרסומת סמויה או דברים מן הסוג הזה.

מה שאנחנו נחשפנו זה לדרכי שיווק שהן בדיוק לא דרך הפרסומות והמדיה לא הקנויה וגם לא הברורה, שאפשר להבדיל אותה, אלא למשל שהילדים המקובלים בכיתה מקבלים פרסים אם הם יגייסו חברים שישתו את המוצר הזה או יצטלמו ויעלו לפייסבוק או לאינסטגרם עם המספר הזה, או יפרסמו ברשת החברתית תמונה מהווטסאפ המשפחתי או הכיתתי, שבו הם פרסמו או המליצו או משהו כזה על המוצר.

כלומר, אם הבת שלי תשמע מחברה אחרת, שהיא מקובלת בכיתה, שהיא רוצה שהיא תעשה ככה או ככה, לא משנה אם היא תעשה את זה או לא כרגע, יהיה לה הרבה הרבה יותר קשה אם בכלל היא תוכל לזהות שזה פרסומת והיא תחשוב אולי שזה חלק מהיחסים החברתיים, התקינים. זה דבר שאתם מודעים לו, שקיים?

בוודאי, כן. אנחנו מדברים על סיפור של השפעה חברתית – מה קובע - - -

אבל השפעה חברתית שמעורבים בה גורמים חברתיים.

של לחץ חברתי. זאת אומרת לחץ חברתי חיובי ולחץ חברתי שלישי. זה גם מגיע דרך הפרסומות. זאת אומרת כי הפרסומות זה לא רק הפרסומת שרואים היום בעיתון או בטלוויזיה. הפרסומות מועברות בכל מיני מדיות של סרטים. בסדר, אבל אני אקח בחשבון גם את מה שאת אומרת.

כן, אני חושבת שיש פה תחום ששוב, לחץ חברתי זה ברור לנו, זה תמיד קיים, תמיד יהיה, חשוב להתמודד איתו. פרסומות וכו' - - -

זה כבר היה - - -

בדיוק. אני חושבת שיש כאן תחום שלמערכת החינוך שווה להקדיש חשיבה. זה לא כל כך פשוט. כלומר, זה דבר מאד מתוחכם, לא בטוח שכל כך פשוט או שבטח יש לנו כרגע את הכלים בדיוק, אבל זה בטח ובטח שווה חשיבה והתבוננות על הדבר הזה, כי היום במערכת החינוך יש לנו מגבלות על כניסה של חברות מסחריות לתוך בתי הספר, על פרסומות, על חסויות, על דברים מן הסוג הזה. זו הדרך הגלויה יותר. אבל מה קורה אם אותן חברות מסחריות תופסות את הילדים מחוץ לבית הספר ומבטיחות להם וגם גוררות התנהגות, ובמיוחד התנהגות ברשתות החברתיות, שהן מקום שהרבה יותר קשה, וככל שהגיל יורד הרבה יותר קשה - - -

זה גם המקום של ההורים.

אין ספק, נכון.

זה גם המקום של ההורים ובהקשרים האלה אנחנו גם כן עושים - - -

חד משמעית, ואני חושבת שמודעות ציבורית לזה זה דבר מאד חשוב, אבל אני חושבת שזה תחום שגם אם לא נשים לב אליו הוא ילך ויגדל, כי תחשבי כמה בזול אפשר להגיע לילדים עם השפעה הרבה יותר אפקטיבית באמצעות זה שקנית מקרר אחד של קוקה קולה, סליחה, או של חברה כזו או אחרת, לילדה אחת, כמה אותה חברה הייתה צריכה להשקיע אם היא הייתה פונה למדיה המסורתית ולכל דרכי השיווק הרגילות, עם כל המגבלות שמשרד התקשורת ומשרד החינוך וכל המשרדים שמים. כמה היא הייתה צריכה להשקיע במדיה קנויה ובפרסום בדרכים הרגילות, כשכאן היא מגבלת נגישות לא רק הרבה יותר זולה, גם הרבה יותר אפקטיבית.

אני רוצה לומר שבמסגרת תכנית חיים ברשת, התנהלות מיטבית – אז אנחנו מחנכים את הילדים שאין מתנו חינם, כי הם יכולים באמת להיות במרחבי הרשת, לשחק כל מיני משחקי רשת וכן הלאה, ועולים כל מיני קולות, את יודעת, כל מיני פרסומות, פופפים כאלה שקופצים ואנחנו כן מחנכים אותם שאין דברים חינמיים ושיהיו ביקורתיים בנוגע לפרסומות ולדברים האלה שקופצים להם מול העיניים. זה קיים במידה מסוימת.

אוקיי. אתה רוצה לדבר?

לא, לא, אני באתי לשמוע. אני במוד של לימוד. תודה.

תודה. קרן, את לקראת סיום?

כמה דקות.

אז אולי נעשה ברשותך הפסקה וניתן לשבי?

את לא רוצה לשמוע על התכניות?

אני רוצה לשמוע, אבל פשוט נציג משרד הרווחה צריך לצאת, אז נעשה רגע סוגריים, ניתן לו זכות דיבור ונחזור אליך.

אין בעיה.

סליחה קרן.

סליחה קרן. סליחה גם בגלל שאני איחרתי.

זה משהו שהודענו עליו לפני. אז באמת רק בכמה מילים, כי היום הזה הוא יום של מערכת החינוך ואנחנו באמת הוזמנו כאיזה שהוא משהו משלים.

משרד הרווחה, בהקשר של בני נוער, באמת ממקד את הטיפול הסוציאלי. מערכת העבודה שלנו היא עם 3,467 בני נוער, רובם המכריע, מה שלא היה בעבר, נמצאים בתוך מערכת החינוך. בגדול, בהתייחס לנושא של מאפייני האוכלוסייה, אנחנו מדברים על אוכלוסייה של בני נוער שבעיקר צורכת אלכוהול במקום ראשון, קנאביס במקום שני וסמים סינטטיים במקום השלישי. עכשיו, לגבי החלק של העבודה הרציפה - - -

עישון סיגריות אתם לא בודקים?

לא בדקנו את זה, אבל זה כנראה צריך - - -

הם בדרך כלל גם מעשנים סיגריות.

טוב, זו אמירה ש - - -

זו קצת הכללה.

זה מתלווה. זאת אומרת אלה שמעשנים סיגריות הם אלה שבדרך כלל שותים. זה הולך ביחד.

לא יודעת. אולי כן, אולי לא, אולי יותר, אולי פחות.

זה נתון של ה - - -

בסדר, פשוט אני אומרת שאני מציעה, באמת בהמשך לדיון הקודם, ואני מבינה שמבחינה ארגונית זה לא תמיד אפשרי – כי הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול זה אחד והעישון זה במקום אחר, אבל מבחינת היחס שלנו כמדינת ישראל לבני הנוער, זה חלק מאותו דבר.

ולכן אנחנו פועלים ככה.

המיקוד בעצם ברצף של מה שנקרא חינוך רווחה, אני חושב שהוא נע על בסיס גם של רמה חשיבה משותפת, ועדות היגוי, אבל גם ברמה של הפניית אוכלוסיות, שיווק והיכולת בעצם לתת מענים מותאמים לאוכלוסייה שלא יכולה לקבל את מה שהיא צריכה במסגרת בתי הספר. חשוב לציין שזו בעצם הייחודיות.

בשנים האחרונות מירב האוכלוסייה היא אוכלוסייה שנמצאת בבית הספר, מה שנקרא חלקה בנשירה סמויה, רשומה, לא מגיעה ועדיין בית הספר מהווה עוגן חשוב בכל מה שנוגע לתכניות מניעה. אז צורת העבודה היא באמת איתור של היחידות שלנו, שתיכף אני אציין אותן, אל תוך בתי הספר במטרה לקבל מידע אודות בני נוער ולהפנות אותם ליחידות.

אנחנו מדברים על מערכת שעובדת ב-71 יחידות ייעודיות לבני הנוער ויש שם את העבודה המוכרת, הפרטנית, בעבודה של התערבות במשפחה. החלק האחר הוא יחידות שעובדות בשטח, גם ממוקדות בבני נוער, יחידות האיתור, 11 יחידות שעובדות עם בערך 2,000 בני נוער ויש עוד מרכזי יום, מסגרות חוץ ביתיות וכו'.

הפרויקט המרכזי שאפשר לומר שהוא ממש של עבודה ביחד, בהקשר הזה יש את פרויקט חופים, שבטח יצוין בהמשך מהבחינה הזאת, זאת פעילות קיץ למניעת שוטטות ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. אז בגדול אפשר לומר שיש את הרצף, כל אחד יודע את תפקידו. המערכת שלנו היא לא מערכת חינוכית ולא מערכת שעוסק במניעה, אבל היא מערכת שעוסקת בטיפול. מהבחינה הזאת ככל שאתה מאפשר את הרצף היעיל יותר מול יועצות בתי הספר, מול שפ"י ומול מי שצריך, אז אנחנו מגיעים מוקדם יותר בכדי לטפל באוכלוסייה.

המוקד הכללי הוא הרחבה מקסימאלית של יחידות נוער, זה עומד במקום הראשון מבחינת המשרד, לפתוח יחידות בכל הארץ. בגדול אפשר לומר שסביב 40% עד 50% מבני הנוער המטופלים סיימו טיפול בהצלחה בשנה שעברה במערכת שלנו והתגייסו לצבא או המשיכו לפעילות כזאת או אחרת. זה הסיפור.

תודה רבה. אתה רוצה להגיד משהו או שניתן לקרן לסיים? קרן, תסיימי.

אני אמשיך. אז מה בעצם התכניות שלנו. רק לומר שהתכנית שלנו הן חלק מתכנית כוללת שנקראת כישורי חיים, שבעצם תכנית כישורי חיים עוסקת בפיתוח יכולות התמודדות שמותאמות גיל במשימות התפתחותיות, מקדם יסודי ועד י"ב, כשבכל שלב גיל יש את הנושא הספציפי.

בקדם יסודי שבגני הילדים יש לנו את תכנית היום של תכלת, זו תכנית בכתיבה מחודשת עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, תכנית שנכתבה בזמנו על ידי הרשות למלחמה בסמים. אנחנו בשנתיים האחרונות במהלך כתיבה משותף עשינו התאמה של התכנית לתפיסה המחודשת של משרד החינוך בתוך העבודה בקדם יסודי ואנחנו נטמיע. היא פועלת במספר גני ילדים ובשנה הבאה אני מקווה שנטמיע בקרוב ל-200 גנים, כשהיא בעצם עובדת על איך אני שומר על גופי ואיך אני שומר על עצמי מפני חומרים. לא סמים ואלכוהול בגיל הזה, אבל בוודאי איך אני שומר על עצמי מבחינת חומרים מסוכנים, דרך סיפור על חווה, עבודה בגיל הקדם יסודי גם - - -

גופי הוא ברשותי וכל הדבר הזה זה חלק מזה? גופי הוא שלי, גופי הוא ברשותי.

זה יותר מכוון למה שציינתי, של פגיעה.

בדיוק.

אבל פה זה אני שומר על גופי במובן של מה אני מכניס לגוף.

כשמה התכנים של זה?

איזה חומרים - - -

גופי הוא שלי, גופי הוא ברשותי, את זה אנחנו שומעים כבר שנים.

נכון, אבל זה במובן של שמירה על גופי מבחינת הפגיעה ופה זה במובן של אוכל בריא, של אוכל שהוא אוכל מותאם. כבר דרך של פנייה לעזרה, השפעה חברתית. דרך סיפור של חווה וסיפור של טיפול של ילדים בתוך חווה, אנחנו מכניסים מיומנויות של שמירה על גופי. מי נותן תרופות - האם כשאני חולה אני ניגש לארון התרופות באופן עצמאי ולוקח תרופה, או שרק רופא נותן תרופה. זאת אומרת מכניסים כבר מושגים של חומרים ושמירה על הגוף במובן הזה של מה מותאם. למידה שכשיש בעלי חיים מה מתאים, איזה אוכל בריא ואיזה אוכל לא בריא. איזה משקאות מסוכנים. הכוונה לגבי חומרים מסוכנים.

חשיפה גם לחומרים מסוכנים.

חשיפה לחומרים.

סליחה, המטרה היא לא זו. שמי אורית שפירו מהרשות וקרן היא שותפתי הנאמנה. המטרה קודם כל היא לפתח את החוסן הנפשי של הילדים, כשאנחנו מתחילים מגיל גן ועוד מעט קרן תציג את הסקירה מגיל יסודי ועל יסודי. המסר כאן הוא להיות אחראי למעשי – תמיד כדאי. זה הסלוגן שמלווה אותם לאורך כל השנה בהתערבות הספציפית הזאת.

התכנית היא תכנית ספירלית, כשאנחנו כל פעם דנים בנושא מסוים, אבל זה תמיד חייב להיות איזה שהוא בסיס של נושא מסוים והתפתחות קדימה.

ביסודי אנחנו מדברים על עניין של חומרים מזיקים וחומרים מועילים, שימוש לטובה ושימוש לרעה בתרופות, עישון כפוי. בכיתה ה' אנחנו מתחילים כבר כישורי חיים במסיבה, וזה כבר השלב שבו מתחילים עם שלב ההתבגרות ומתחילים לצאת למסיבות בצורה עצמאית. אנחנו הכנסנו מרכז למידה שהוא גם כן תוצר של עבודה משותפת עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים. זה בתכנית של גדולים ולא שותים.

בכיתות ו' אנחנו עם מניעת עישון. שבוע שעבר הראיתי תוצרים של העשייה גם כן באמצעות מרכז למידה – מפזרים את מסך העשן. שוב, אנחנו נותנים מידע על חומר, אבל עובדים על אותם כישורים של השפעה חברתית, של עמידה בלחץ, התמודדות עם פיתויים, עבודה מול מסרים של המדיות, של פרסומות.

בכמה בתי ספר? בכמה רשויות?

המרכזים האלה כרגע פועלים ב-500 בתי ספר, כל אחד מהמרכזים ונכנסנו כרגע לעוד 200 בתי ספר של החברה הערבית. לעסוק בנושאים האלה בבתי הספר היסודיים זה לא פשוט, בעיקר בחינוך הממלכתי, לא בממלכתי דתי ואנחנו לאט לאט עושים שם עבודה.

אז כרגע זה פועל ב-500 בתי ספר פלוס 200 - - -

הגדולים משרתים 550 בתי ספר - - -

בכל הארץ?

בכל הארץ.

איך נבחרות הרשויות? זה פר רשויות או פר בית ספר?

זה לא רשות שלמה.

נגיד רשות שנכנסים אליה, זה כל בתי הספר ברשות?

לא, אבל מרבית בתי הספר ברשות. לגבי הסיפור של אלכוהול, אנחנו נכנסנו לפני 4 שנים. כישורי חיים במסיבה זה היה קיר שהיה קיים בתכנית כישורי חיים. צריך היה לעבור מחסום של כניסה לתוך בתי הספר היסודיים בנושא של אלכוהול, כי הרבה פעמים התפיסה הייתה שלא לעורר את הדובים, שלא להתחיל לתת רעיונות לילדים. לאט לאט, תוך עבודה שלנו מול בתי הספר ומול ההנהלות של בתי הספר, התחלנו לייצר את הצורך כן להתחיל לעסוק בנושאים האלה.

אז באיזה רשויות זה מועבר כרגע?

בכל הארץ, זה מאד מגוון. מהצפון ועד הדרום.

לפי מה זה נקבע?

לפי נכונות של בית הספר לעסוק בתחום הזה.

זאת אומרת אתם הוצאתם קול קורא?

אנחנו הוצאנו קול קורא.

לכל בתי הספר, לכל הרשויות?

לכל בתי הספר בכל הארץ.

דרך מחלקות החינוך העירוניות?

דרך המפקחים על בתי הספר, שאנחנו יוצאים עם התכנית הזאת והתחלנו עם התכנית עם אלה שנבחרו כפיילוט בתכנית הלאומית של האלכוהול, שזה היה באשדוד, כרמיאל. התחלנו שם, אבל התרחבנו. זה היה בשלבים. התחלנו עם 100 בתי ספר, 200 בתי ספר, התרחבנו ל-550 בתי ספר.

ומבחינת ההיענות, אתם זיהיתם איזה שהוא דפוס? סתם לדוגמא, יש יותר בפריפריה, יותר מיישובים מוחלשים שפנו ראשונים, או - - -

מאד מגוון. זה נמצא בכל מקום כמעט. ממש. יש לנו נציגות בערב, ביישובים קטנים, בחיפה, באר שבע, אשדוד, ביישובים גדולים. בתל אביב למשל פחות.

בראשון לציון?

בראשון לציון מאד - - -

סליחה, ואיך היישום? באיזה שעות במסגרת החינוכית?

יש את שעת כישורי חיים, שבתוכה מפעילים את כל התכנים הרלבנטיים בנושאים האלה ושם מפעילים את התכנים האלה. אז למשל בכיתות ה'-ו' מייחדים משהו כמו 6 שעות לתכנים האלה, מתוך מערך שנתי.

אז אתם נותנים רק שש שעות?

שש-שבע שעות שנתיות.

אבל לציין יותר מזה. בגלל שאי אפשר את הכל בבית ספר, גם פיתחנו ביחד מערך להורים.

מובן שאי אפשר הכל בבית הספר. ההורים, המשפחה והבית זה חשוב, מובן.

בוודאי, אבל אני רוצה לומר שבסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על כישורי חיים, אתה מבנה כישורים של התמודדות, אז פעם אתה מדבר על זה דרך המיניות, פעם מדבר על זה דרך חומרים, ובסופו של דבר הרעיון הוא לבנות את החוסן ולבנות את ה - - -

אבל שש שעות זה לא מעט?

על הנושא הספציפי. שש שעות בכיתה ז', שש שעות וזה מתפתח, זה כל שנה. זה לא שאמר אומר טוב, דיברתי על זה בכיתה ו', בזה זה נגמר. אני חוזרת.

מובן, בכל שנה.

בכל שלב, אבל יש הרבה מאד נושאים ודברים שצריכים לדבר עם הילדים וזה מגיע מכל מיני כיוונים. יש ימי שיא, יש ימי מוקד, יש סמוך לאירועים מסוימים, ששוב, יש אירועים של פיקים ששוב אנחנו נכנסים ב - - -. למשל עכשיו לקראת החופש הגדול שוב עושים מערך. עושים כל מיני דברים, כל מיני פעולות להגיע לילדים.

זו דוגמא לאחד ממרכזי הלמידה שאיתם אנחנו עובדים – גדולים ולא שותים. תוצרים של ילדים. בחטיבת הביניים אנחנו ממשיכים עם מניעת עישון, נרגילות, אלכוהול, סמים. בכל שכבת גיל יש לנו נושא, חומר מסוים שהוא במרכז. בחטיבה העליונה יש לנו את תכנית משמעות, שהיא בעצם מדברת על משמעות החיים ובתוך זה איך אני מסמן לעצמי מטרות לחיים ובתוך זה איך השימוש בסמים יכול לחבל או להקשות.

בכיתה י"א אנחנו מחברים את האלכוהול גם בהקשר של אלכוהול ונהיגה, גם מחזקים את זה גם דרך לימודים של זהירות בדרכים. בכיתה י"ב זה נותן גם זום אין דרך ההכנה לצבא. כשאני אומרת את הדברים האלה, זה לא אומר שכשאני מדברת איתם על סמים, לא נכנס הסיפור של אלכוהול או לא נכנס הסיפור של טבק. זה הדבר המרכזי, כי החיים בסופו של דבר הם לא חיים נקיים והדברים הם מחוברים, ולכן זה כל הזמן עובר נדבך על גבי נדבך.

זה תוצרים של ילדים במסגרת מגמת אומנות, דברים שילדים עשו באומנות והביאו את הסיפור של סמים ואלכוהול.

פלטפורמה נוספת שאנחנו עושים אותה לקראת החופש הגדול ולא רק לקראת החופש הגדול, זה שיעורים מכוונים. אנחנו מפרסמים לתלמידים בגילאים השונים שיעורים מכוונים. למשל מחר מתקיים שיעור מכוון לתלמידים בבית ספר יסודי. לקראת היציאה לחופשה אנחנו מקדישים שיעור מכוון שמדבר על החופשה, על החופש הגדול, על התנהלות מיטבית בפנאי ותוך כדי זה גם התייחסות להתנהגויות סיכון בפנאי ואיך אני שומר על עצמי. זאת עוד דרך מבחינתנו להגיע לילדים ולאפשר שיח, בנוסף לשיעורי כישורי חיים.

פלטפורמה מאד מבוססת אצלנו זה סיפור של מנהיגות נוער. למנהיגות נוער יש כל מיני רבדים, גם בחינוך הפורמאלי וגם בחינוך הבלתי פורמאלי. אחת מהתכניות הכי גדולות שלנו זה עמיתים ומשפיעים, כשאנחנו מכשירים בני נוער להיות אלה שיעבירו – יחד עם הצוותים החברתיים להעביר את התכנים האלה שציינתי קודם. יש לנו מדי שנה משהו כמו 8,000 עמיתים מכיתות ה' עד כיתות י'-י"א, תלמידים שאחר כך אחראים להעביר את התכניות לתוך בתי הספר וגם הילדים הצעירים יותר.

אנחנו עושים עבודה עם מועצת הנוער. אני רואה שהנציגים הלכו.

לא, אני כאן.

אנחנו עושים עבודה עם מועצת התלמידים והנוער הארצית וגם עם תנועות הנוער. אני רק אדבר על תנועות הנוער ואני אעביר לך את דיבור, בני. אנחנו משהו כמו ארבע-חמש שנים עובדים עם מת"ן – מועצת תנועות הנוער – כשהרעיון הוא לייצר שפה משותפת. כי אמרנו, זה שאנחנו מדברים ומעבירים מספר בתוך בית הספר ובתנועת הנוער המסר הוא לא אותו מסר ובמועצת התלמידים המסר שעובר בחינוך הלא פורמאלי הוא לא אותו מסר, הוא לא טוב. אנחנו צריכים לייצר סביבה לילדים שמייצרת את אותם מסרים.

התחלנו באמת עבודה משותפת עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, עם מינהל חברה ונוער, עם שפ"י, עם תנועות הנוער, ממש עבודה תהליכית של יצירת אסטרטגיה של התמודדות עם שתייה של אלכוהול בתנועות הנוער. כי ילדים שבתנועת הנוער הם אותם ילדים שגם הולכים למסיבות וגם שותים, ואז איך זה עובר שהם צריכים להעביר, כשהם מדריכים בתנועה, כשהם בתוך שנת שירות, איזה תפקיד יש להם בתחום של האלכוהול.

יחד עם תנועות הנוער, בצעדים מאד מאד אמיצים, הם יצרו לעצמם את המדיניות שמנחה לגבי שימוש בחומרים במסגרת שנת שירות ובמסגרת העבודה שלהם כמדריכים ואחר כך מה הם עושים עם החניכים. יש לנו ממש תוצרים יוצאים מן הכלל, עם ליווי אינטנסיבי של תנועות הנוער, גם בעבודת המניעה שלהם וגם בעבודה שהם קוראים ורואים מה עושים.

מועצת תנועות הנוער – בני, אני אתן לך את זכות הדיבור.

אוקיי. בוקר טוב לכולם, אני בני ג'אג'אטי, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית וראש צוות סמים ואלכוהול במועצה הארצית.

מאיפה אתה בארץ?

אני מבת ים.

מאיזו כיתה?

כיתה י', עולה ל-י"א. בחודשים האחרונים ערכנו סקר בנושא. הוצאנו סקר בעצם לכל בני הנוער בכל הארץ. לפי הנתונים שעלו, 65% מבני הנוער אמרו שהם לא מאמינים או תומכים בשימוש בסמים. רובם אפילו אמרו שהם לא צורכים, אך עם זאת אנחנו חושבים שיש צורך במיגור התופעה לחלוטין, ואת זה עושים באמצעות התכנים החינוכיים במערכת החינוך.

במועצות הרשותיות אנחנו גם כן עושים שיתופי פעולה ויוצרים קשרים, פרויקטים, כל מה שצריך עם ארגונים שעוסקים בנושא כמו עיר ללא אלימות וכו'.

באיזה גילאים הסקר נערך?

כיתות ז' עד י"ב, בני נוער. אנחנו גם מארגנים שיתופי פעולה ופרויקטים, שוב, במועצות הרשותיות בכל הארץ עם עיר ללא אלימות, ארגונים שעוסקים בנושא וכו'. חשוב להמשיך לעסוק בנושא באמצעות ימי שיא, הרצאות, שיעורי חינוך, פרויקטים למיניהם וכו'.

אנחנו חושבים כי הדברים צריכים להיות גדולים יותר, עם אמצעים רחבים יותר, מאשר מצגת עם משפט שרשום בה: אל תשמשו בסמים. זה כל נכון וזה כן צודק, אבל צריך משהו יותר משמעותי מאשר זה. אם לומר את האמת, התלמידים לא כל כך התעניינו במצגת הזאת, לפי מה שאנחנו יודעים.

אז מה כן?

פחות להשתמש בסלוגנים, יותר בימי שיא, הרצאות, שיעורי חינוך, כמו שאמרתי. לדעתנו המערכת צריכה להקציב יותר משאבים בנושא ולהכשיר אנשים שיוכלו לדבר בנושאים האלה עם בני הנוער. לא כל מורה או מחנך יש לו את הזכות, הוא לא יכול בעינינו להגיע ולדבר עם התלמידים בנושא. באמת צריך מישהו שהוכשר לזה מראש, שיודע מה להגיד בנושא. גבולות אדומים, בעצם להכשיר. זה בקיצור.

אני קורא מכאן לכל היחידות שעוסקות בנושא במשרדי הממשלה השונים, בכל הארגונים שעוסקים בנושא, להגיע, לדבר איתנו, להיפגש עם נציגי התלמידים והנוער וליצור באמת שיתופי פעולה ופרויקטים. תודה.

ורק לומר שבמאי קיימנו כנס מנהיגות נוער בשיתוף פעולה עם המשטרה והרשות למלחמה בסמים והגיעו משהו כמו 400 בני נוער מכל רחבי הארץ.

אנחנו הגבלנו את זה, כי לא היה מקום. זה היה נציגות.

הגבלנו את זה ל-400, כן, נכון. הגיעה נציגות וזה היה ממש מרהיב לשמוע את הנוער ואת האמירה שלהם ואת המחויבות שלהם להוביל שינוי חברתי, שזה היה ממש מרגש.

אחד השותפים המרכזיים מבחינתנו בתכניות אלה זה הורים ולכן אנחנו מייחדים פעילויות מכוונות הורים, כי לעשות את השיח אם הילדים, גם עם גדולים ולא שותים בכיתות ו', בלי לשוחח את ההורים על מה התפקיד שלהם, מה קורה בתוך הבית בהקשרים האלה, זה עקר. ולכן יש פעילויות שאנחנו מייחדים לסיפור לעבודה עם ההורים. בהקשר של זה פיתחנו מערך של מפגשים יחד עם הרשות בנושא, להורים לילדים בכיתות ה'-ו' לקראת המעבר לחטיבת הביניים.

יש לנו מעגלי שיח, שולחנות עגולים של ילדים והורים שעוסקים בתרבות הפנאי ומהמקום הזה מה העמדות ומה המקום של ההורים. יש הרצאות מומחים להורים. אנחנו מנסים להגיע להורים בכל מיני אפיקים, כולל גם מפגשים מכוונים להורים, כשהרעיון הוא באמת להגביר את המודעות ואת השותפות שלהם יחד איתנו בתוך הסיפור הזה, כי זה הסיפור של כולנו.

לגבי התנהלות מיטבית ברשת, יסמין התחילה להתייחס לזה, אני חושבת שהיא רוצה קצת להרחיב.

כן. שוב, אני מאגף טכנולוגיית מידע במשרד החינוך ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם שפ"י במסגרת הובלת תכנית חיים ברשת בכל בתי הספר בארץ. התכנית הזו למעשה פועלת, או העוגנים שלה למעשה מבוססים על שתי ועדות משרדיות שמשרד החינוך מוביל - הוועדה המשרדית והוועדה הבין משרדית. הוועדה המשרדית היא ועדה שכוללת את כל אגפי משרד החינוך, אגפי הגיל, החינוך המיוחד, המינהל ההתיישבותי, החברה הערבית וכן הלאה. למעשה במסגרת הזו אנחנו קובעים את המדיניות להתנהלות מיטבית ברשת.

המדיניות הנקבעת בוועדה המשרדית עוברת אחר כך לוועדה הבין משרדית, הכוללת את משרדי הממשלה השונים, עמותות וגופים מסחריים. למעשה התכנית הזו, שבסופו של דבר פועלת בתוך בתי הספר עם שיתופי פעולה מחוץ לבתי הספר, מכשירה לילדים להתנהגות נאותה ברשת.

אנחנו מקנים להם נורמות התנהגות, שפה מכבדת בתוך הרשת, ותוך באמת מודעות לאתרים שהם אינם ראויים ברשת ומה הם עושים כשהם נתקלים בסיטואציות שהן פוגעניות, בסיטואציות שהן אינן ראויות. למי הם מדווחים במידה והם נחשפים ואנחנו למעשה גם מעצימים את אלה שעומדים מהצד, כדי להעצים גם את הנפגע וגם לעזור גם לפוגעים ברשת, כדי באמת בסופו של דבר לייצר איזו שהיא סביבה שהיא טובה יותר, בטוחה יותר וראויה, כי הרשת היא כבר חלק מהחיים של כולנו והדברים קורים גם שם.

נמצא פה ד"ר אין שמש מיחידת קידום נוער. הוא יתייחס לנושא.

קידום נוער היום הוא חלק מהאגף החדש שהוקם במשרד החינוך שנקרא האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון.

של סער הראל.

שסער הראל מנהל את האגף הזה. חשוב לידיעה, מדובר היום ב-20,500, אבל זה בדרך כלל נע בין 17,000 ל-21,000 נערים ונערות שהתחילו כיתה א', אבל מדי שנה אנחנו יודעים עליהם שהם בנשירה גלויה. נשירה גלויה זאת אומרת שאנחנו יודעים עליהם שהם לא לומדים בבית ספר, הם לא רשומים בשום קוד מוסד. אני לא מדבר על נשירה סמויה, אני לא מדבר על דברים נוספים, אני מדבר על נשירה גלויה, שזו האוכלוסייה הקשה, הארד-קור.

מכיתה א'?

זה למעשה מכיתה א', כן. סליחה, זה למעשה מכיתה ב', כי הם חייבים להיות רשומים קודם כל בבית ספר, כדי שנדע. אני לא מדבר על כאלה שאף פעם לא היו רשומים, או שאת יודעת, נולדו ויש להם תעודת זהות כי הם נולדו בארץ ואף פעם לא נכנסו למערכת החינוך.

כלומר כאלה שנרשמו בכיתה א', אבל כבר נשרו.

כן, הם נשרו במערכת החינוך.

כמה כאלה אתם מעריכים שקיימים?

אנחנו לא מעריכים, יש לנו מספרים, שמות וכל מה שאת רק רוצה, במדויק לחלוטין.

אוקיי, כמה כאלה

לפני שבוע זה היה 20,500 ומשהו.

20,000 מכיתה א' עד?

מכל הארץ.

עד י'?

כן. זה שיעור נמוך יחסית.

את י"א-י"ב אתם כבר לא סופרים, נכון?

זה למעשה עד סיום י"ב.

עד י"ב, כי י"א-י"ב זה בצו כל השר.

היום כולם על צו. כלומר היום יש חוק עד י"ב.

איך הם מתפלגים בין הגילאים האלה

תראי, הנשירה הגבוהה ביותר היא כמובן בחטיבה העליונה. הנשירה הגבוהה ביותר היא גם בקרב קבוצות אוכלוסייה מאד מסוימות. אם את מדברת על האוכלוסייה היהודית, הוותיקה, הרגילה וכו', הנשירה היא מאד נמוכה – חצי אחוז או מתקרב לאחוז. אבל אם את מתייחסת לאוכלוסיות כמו המגזר הבדואי, המגזר הערבי במזרח ירושלים – שם מדברים על למעלה מ-30%. זה נשירה המונית. היום קבוצה נוספת שיש בה נשירה גבוהה זה המגזר החרדי. נשירה גבוהה מאד, בערך פי ארבעה מהממלכתי.

בכל מקרה, לגבי האוכלוסייה הזאת - - -

אז איך זה רק 20,000?

איך זה רק 20,000? אנחנו מנטרים את זה כל הזמן. ברגע שמנהל בית ספר מדווח - - -

אבל עכשיו סתרת את עצמך.

לא, הוא אמר פי ארבעה מהממלכתי. הממלכתי מאד נמוך.

30%, 1%. אני חושב שהנתונים האלה עושים, וסליחה שאני מפריע, הנתונים הם יותר, לפני מה שאני יודע. יש לכם נתונים חסרים הרבה וכנראה שלא עשיתם את המחקר הנכון במועצות המקומיות ובמרכזי הרווחה ובמחלקות הרווחה. צריך לחזור לזה ולראות.

אכן יש נשירה, אנחנו רואים שיש הרבה נשירה מכל מיני סיבות שאתה הזכרת, ולכן אני חשוב שהנתונים הם חסרים וטוב שמעלים את הנושא.

יש בזה משהו. אם יש מגזרים מסוימים שיש 30%, אז קשה להאמין שהסך הכל הכללי מגיע ל-20,000. יש בזה משהו.

עושים היום עבודה לעומק.

הם עושים עבודת עומק.

עושים עכשיו עבודת עומק גדולה.

זה מאד רציני.

דווקא במגזר הבדואי ובמגזר של מזרח ירושלים - - -

אנחנו לא מערערים על העבודה שעושים, אבל - - -

כלומר במקומות שהם ממש, אבל עוד פעם, צריך להיות מאד זהירים כי - - -

סליחה, כשפונים אליכם ממחלקות הרווחה ומהמועצות לתקצוב, יש לכם היענות מהירה או לא כל כך?

תראה, משרדי רווחה לא פונים אלינו. אנחנו משרד החינוך.

מה שידוע לי שהתקצוב - - -

הוא משרד החינוך, הוא לא קשור.

כן, אני מבין, אני מבין.

יש תכניות של הרווחה - - -

אני מבין, כן, אבל - - -

אני אתן לך תשובה על זה.

מה זה קידום נוער? זה לא תקצוב? אם אין כסף, אז בכלל - - -

יש מלא כסף. 60 מיליארד שקלים, התקציב השני וסער הראל והם עושים שם עבודה מעולה. הבעיה זה לא הכסף.

לא, לא, יש בעיה של כסף.

הבעיה זה לא כסף, עבדאללה.

לא, אבל יש בעיה של כסף.

אנחנו היינו בסיורים במגזר הבדואי, שלושה סיורים עשתה ועדת החינוך, כולל הצוות של צמצום פערים ואמרו שם – החברה הבדואים אמרו בעצמם והיה איתנו טלב - - -

בסדר, אני מדבר על - - -

תן לי רק לסיים את המשפט. הרבה פעמים הגיע מהמגזר הבדואי שיש היענות. בכלל בבאר יש שם את אמירה שעושה עבודה מדהימה, אבל הם אומרים שהרבה פעמים כבלי המשפחה והמסורת, הרבה פעמים ואני לא יודעת איך להגיד את זה במילה הנכונה – משאירים את הילדים ובעיקר את הנשים בבית. בלי קשר לעניין של התקציב.

לא, לא, לא על זה מדובר.

בדיוק על זה, תאמין לי. אם לא הייתי שומעת את זה מהבדואים, לא הייתי מאמינה.

לא, לא, לא על זה מדובר. אני מדבר על מועצות מקומיות, אני אתן לך שמות, לא חשוב, שהן מבקשות ואני בעצמי ביקשתי כמה פעמים ואין היענות. אז אני מעלה את השאלה. אנחנו נרתמים בעניין. אתה לא הכתובת, משרד החינוך הרווחה, אז זה העניין.

אנחנו מקיימים היום מכלא עופר, בקרב - - -

כלא אופק.

לא, אופק זה כן, אבל יש גם את כלא עופר. עופר זה דווקא החברה הפלסטינאים או החברה ה - - -

אבל הנושא לא על זה. מה זה קשור לפלסטינאים? אני לא מדבר על זה.

אבל עזוב את זה.

אני לא מדבר על זה. אני לא מבין אתכם. ישר - - -

זו לא הבעיה של הכסף.

אני רוצה להגיד מילה על מה עושים בנושא, לפחות זה. בנתונים אנחנו שותפים בדרך כלל לסקרים של הרשות למלחמה בסמים. אחת לחמש שנים הם עוסקים בסקר האפידמיולוגי גם לגבי אוכלוסיות מנותקות, כלומר גם לגבי נוער שנשר מבתי הספר. כמובן, השימוש בסמים הוא פי שניים מדווח כאן יותר. אלכוהול זה כולם, זה מכה, אבל אצלנו השימוש באלכוהול הוא באמת קשה. נוער מנותק, בדרך כלל התופעות האלה קיימות אצלו יותר.

יש לנו מגוון תכניות אוניברסאליות. זה בסדר, נבנו תכניות שבדרך כלל הן תכניות שקשורות לתכניות מעצימות. התפקיד שלנו בדרך כלל זה שהילדים האלה יסיימו את בית הספר, שתהיה להם הזדמנות ללמוד, שתהיה להם הזדמנות להשלים חוסרים וכן הלאה.

בתוך התכניות אנחנו תמיד משלבים את הנושאים האלה. אתה לא יכול להוציא חברה לפולין בלי להתמודד עם הנושאים האלה בקרב הנערים שלנו. אנחנו מוציאים היום גם לאתיופיה קבוצה של בני העדה. כבר במחנה ההכנה כולם שיכורים. כולם, במחנה ההכנה. היינו צריכים לסגור את מחנה ההכנה - - -

אבל מה הקשר, סליחה?

לא, אבל הוא מדבר על הפעילות שלהם.

אז אי אפשר שלא להתמודד עם הנושא הזה. אני יהיה מוכן לתת לך אחר כך נתונים רק על המגזר הערבי.

לא, אני כאן, סליחה, לא. אני כאן מדבר בכלל. אני מכיר את הבעיה, מכיר מה שיש. מה קשור מגזר ערבי, מגזר בדואי? סליחה. הנושא אכן מאד טוב, אנחנו נדבר על זה. כל הכבוד על התכנית, זה בסדר, רק אל תעשו את זה מגזרי. אני מבין ויודע שיש כל מיני חסרים פה ושם, אבל זה לא העניין. הויכוח שלנו הוא לא על אוכלוסייה זאת או אחרת, הויכוח שלנו הוא בכלל, כאזרחים.

בכלל, אם שמתם לב, אנחנו מגיעים רק ל-10,000 מנותקים. זאת אומרת מתוך ה-20,000 הידועים לנו, אנחנו מגיעים רק לחצי.

דבר אחרון, אנחנו גם עובדים עם כל המסגרות של רווחה וכן הלאה. זה דואלי. א' אנחנו מפנים נערים או נערות שהם במצב קשה. אנחנו לא יכולים לטפל בהם, אז אנחנו משתדלים להפנות אותם. ודבר שני, גם במסגרות האלה, כמו ברטרנו או במלכישוע, בבתי הכלא וכן הלאה, אנחנו נותנים את שירותי ההשכלה שלנו.

מרכז למידה. כמו תכנית היל"ה. היא שלכם?

שלנו, כן.

איפה עוד ראיתי את זה?

במלכישוע למשל. במלכישוע, ברטורנו, בכל - - -

וגם במסילה.

במסילה, בצופיה. בכל המוסדות. אז מהבחינה הזו זה החיבורים שיש לנו עם הרווחה.

אני רק אתייחס לפן הנוסף, לפן הפרו-אקטיבי – מה קורה עם ילדים שמעורבים בשימוש בסמים, גם לשם אנחנו מתייחסים, של סמים, אלכוהול וטבק ויש מתן מענה באירועים.

הדבר הנוסף – תכנית אופ"י – אימון ופיתוח יכולות התמודדות. זו תכנית לעבודה כיתתית עם ילדים שכבר מעורבים בשימוש באלכוהול, סמים או טבק, תכנית שפותחה יחד עם הרשות, שילדים שמאותרים ואומרים שהם רוצים לעשות שינוי בהתנהגות הבלתי רצויה. ואז יש אפשרות לעבודה קבוצתית בתוך בית הספר עם הילדים, בתוך העוגן הבית ספרי, שעוזר להם לעשות איזו שהיא עבודה של שינוי בהתנהגות הלא רצויה ואנחנו רואים תוצאות מדהימות עם התכנית. זה משפיע על תחושת המסוגלות שלהם, על ההתמדה, על ההישגים הלימודיים שלהם. נעשו מחקרי הערכה עם תוצאות מאד טובות לתכנית.

זהו. אני באמת מאמינה שעבודה משותפת היא מביאה בסופו של דבר להצלחה.

אני חייבת להגיד עוד משהו אחד לגבי הקטע שיש 10,000 מנותקים ו-10,000 שאני קוראת להם מנותקי קשר. זאת אומרת יש לך את אלה שמנותקים מהמסגרת, אבל אתה מטפל, ויש את אלה. האם אתם שמתם את זה כיעד להפחית? תשמע, זה חצי בני נוער מתוך המנותקים, שבכלל אין לך קשר איתם.

אז השאלה, אתה יודע, זו מדינת ישראל, שנת 2016, האם אנחנו – ובטח בקידום נוער, גם מהיכרות עם סער אני יודעת שכל כולו בעניין – האם שמתם לכם איזה שהם יעדים להחזיר לפחות את החבורה הזו, לפחות חלקה לאיזו שהיא מסגרת.

את יודעת, גם עם מזרח ירושלים, גם עם הבדואים, אנחנו בתכניות רחבות מאד, כי שם הקייסים הגדולים. המגזר השלישי, המגזר הנוסף הוא החרדי. יש לנו מחוז חרדי. אם תסתכלו על ההגדלה של האוכלוסיות שמקבלות היום שירותי השכלה, זה במיוחד האוכלוסיות האלה, כי שם לא היינו. בואו נהיה הוגנים. כלומר, שם זה האוכלוסייה שהכי נושרת ואנחנו די חלשים שם.

שנזנחה.

אנחנו משקיעים גם בביקור הסדיר, מכניסים היום את קציני הביקור הסדיר כדי שזה יהיה מוניטורינג יותר אינטנסיבי, יותר רציני. גם זה לא היה. היום תבואי למגזר הבדואי, הוא לא היה שם. אפילו קציני הביקור הסדיר לא קיימים שם. במזרח ירושלים היה קצין ביקור סדיר אחד. הכנסנו עכשיו 15 עובדי מניעה.

את מכירה את סער. אוכלוסיית הקצה היא הקו האדום שלו. אנחנו משקיעים בזה עכשיו בדמנו.

ועוד שאלה אחרונה. בכמה רשויות עדיין קידום נוער נמצא במשרד הרווחה, לצערנו? כמה יש עוד כאלה? הרוב עברו לחינוך.

12.

יש 12 רשויות עדיין שקידום נוער נמצא תחת משרד הרווחה.

אנחנו כל שנה מפרידים כוחות. אנחנו חושבים שהרווחה צריכה לעשות את העבודה שלה ואנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו ויש שיתופי פעולה טובים, אבל זה לא טוב שהיחידה לקידום נוער נמצאת בתוך הרווחה - - -

ברור.

כמו שזה לא טוב שיחידה של רווחה נמצאת במערכת החינוך.

נכון.

ואנחנו משתדלים להפריד את הרשויות האלה וזה כל שנה פחות ופחות. היינו בהתחלה קרוב ל-60. היום אנחנו 12. איך את מכירה את זה? זה מעניין.

אני 10 שנים, תאמין לי.

תודה רבה. רגע מירב, תיכף אני אתן לך.

לא, סיימתי.

זה נושא כואב. זה יבלת כואבת.

להיפך, אני גאה בזה, תאמין לי. אה, בקידום נוער? ברור.

חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

בוקר טוב לכולם, כבוד יושבת הראש, הדיון מאד מאד חשוב. אין ויכוח על חשיבות הדיון ועל חשיבות התכנית שהציג משרד החינוך. זה מאד טוב, אבל יש כאן כמה הערות - איפה אנחנו נשים את הנקודה לא רק על הכאב, שנצא בתועלת להישג שאנחנו רוצים. מניעה היא שהתלמידים לא יכנסו למעגל הזה. וכאן חסר איפה להשקיע יותר.

קודם כל צריך להשקיע בהתרעה. אין כאן. זאת אומרת אין כאן תכנית איך להתריע, שהילד יפחד, שהתלמיד יפחד. יש כאן תכנית וחסר בה האפקט הזה, המרכיב הזה שאולי דרך - - - או דרך משהו, זה גם צריך להיות שם.

אז אמרתי שבתוך התכניות הצגתי את הפן החינוכי, אבל בתוך זה אנחנו משלבים הרצאות של מומחים, רופאים שמדברים על הנזקים, אנשי המשטרה שנותנים את ההיבט של החוק ומביאים - - -

ההיבט של החוק זה דבר שלגביו כבר עברה הרכבת. אני לא רוצה להגיע לשם.

למה, ברמה של מניעה?

ברמה של להגיע לכלל בני הנוער?

בסדר, אבל לא - - -

אני תיכף ארחיב מה אנחנו עושים.

ולכן צריך להשקיע יותר. שש שעות זה מעט בשנה. צריך להשקיע יותר בכיתה ח' והלאה. מובן שגם בכיתות א'-ב' זה חשוב מאד, אבל אם אין לנו אפשרות, אז להשקיע יותר בכיתות הגבוהות. זו תקופת מעבר, תקופת ההתבגרות שהיא תקופה קשה מאד, ושם צריך להשקיע יותר, עם יותר שעות ויותר חינוך. וכמובן עניין של שיתוף פעולה עם ההורים לגבי המצב החינוכי והמודעות לדברים האלה. לאתר את הקבוצות שנשרו, קבוצות הסיכון שישנן. זה גם מאד חשוב, שיתוף הפעולה עם התלמידים, עם כולם.

אני חושב שאין להתקמצן. אנחנו חייבים ואני יודע שיש בעיה תקציבית. נהיה כנים ונהיה ברורים, ולכן גם חובתנו אנחנו כאן בוועדה ובכלל בכנסת, ואתם חובתכם כמשרד, חינוך, רווחה, אני לא יודע - - -

חינוך.

חינוך, שאכן תבקשו ושלא יהיה חוסר כסף שאכן התכנית לא תצא לפועל ויש איזה שהוא מקום שלא איתרנו עוד 20 תלמידים במועצה ההיא, בגלל שאין תקציב. כל שנה צריכים לעשות ביקורת ולראות, לעשות עבודת שטח מאד חשובה בכל שנה עם כל מנהלי בתי הספר ושיתוף פעולה כללי. לא רק חינוך, גם אנחנו, גם משרד הרווחה וגם המועצות עצמן. תודה.

תודה, חבר הכנסת אבו מערוף. קרן, מכל התכניות שהצגת פה, מה התקציב השנתי הכולל שלהן?

7.5 מיליון שקלים היה לשנה הזאת.

זה מתקציב משרד החינוך?

כן.

יש השתתפות של עוד גורם?

מתקציב משרד החינוך.

7.5 מיליון שקלים מתקציב המשרד.

כן. שזה אומר תקצוב של מימון מב"ס, בעל תפקיד בתוך מערכת, צוות הדרכה, הכשרות, השתלמויות, פעילות בית ספרית, כל הכשרות העמיתים.

ובסופו של דבר מי שמעביר את התכניות האלה בבתי הספר זה המורים, זה הצוות החינוכי השוטף, הרגיל.

הצוות החינוכי, כן.

הבנתי. ולרשות אין פה - - -

אני אשמח להוסיף.

תיכף.

אבל יש ברמה של הרשות המקומית שנותנת מענים, תגבורות, הצגות. מממנים מתוך בתי הספר הצגות, הרצאות. יש קרן חילוט שאנחנו נעזרים בה.

שזה הרשות המקומית.

כן, שזאת הרשות למלחמה בסמים.

גם 360 נמצא אצלכם.

הרשות המקומית או הרשות למלחמה בסמים?

הרשות למלחמה בסמים.

שמתווסף לרשות המקומית.

שמי אורנה לשם, אני מנכ"לית עמותת אל סם. נמצאים איתי כאן רותי תנעמי, שהיא מנהלת סניף נתניה ואחראית על נושא המניעה, והצטרפה אלינו רוני נבו, שהיא אחראית על נושא המניעה. מאד חשוב לי להציג את אל סם. אל סם היא עמותה שנותנת טיפול לבני נוער עד גיל 24, משתמשי סמים, אלכוהול והימורים בשנה האחרונה, שזה כל ההתמכרויות העיקריות.

במסגרת הטיפול ומעבר לטיפול אנחנו גם נותנים שירותי הרצאות של מניעה וחשוב להגיד, וזו נקודה מאד משמעותית, אני מאד מברכת את משרד החינוך על הפעילות המאד עשירה שנעשית, אבל אנחנו רוצים מאד שבני הנוער יגיעו אלינו בשלב מאד מוקדם של השימוש, כדי שאז נוכל הרבה יותר בקלות לעזור להם בנושא הזה ולטפל בנושא השימוש שלהם.

אני חושבת שככל שבני הנוער, מהמסגרות של כל העבודה הנפלאה שנעשית כאן, יגיעו ישירות אלינו או יופנו, או שיהיו מרצים שלנו, שהם חלקם מכורים נקיים, שהם חיים את השטח ומבינים את זה ובתוך ההרצאה, אם עובד סוציאלי שלנו בא ומרצה, הוא צ'יק צ'ק, בסוף ההרצאה הוא שומע את השאלות שנשאלות, הוא מזהה ולוקח את בני הנוער להפניה. אני פשוט אומרת את זה וזה מאד מאד חשוב בהמשך לכל הדברים שנאמרו.

אוקיי, תודה רבה.

הוא גם אמר פה כיתה ח'. כיתה ח' כבר העסק גמור. היום גיל ההתבגרות מתחיל בגיל 9.

מגיעים אלינו גם מגיל 10 וגם מגיל 11.

גם 9.

כן, בטח.

זה לא מפתיע. אני אדבר מהר, כי הזמן קצר. קרן, "תקתקת אותה" באמת בצורה מאד ברורה. אני רוצה להדגיש שעל הרצף החינוכי קרן בעיקר הרחיבה על העבודה התוך בית ספרית, עם דגשים מסוימים על העבודה החוץ בית ספרית, אבל על הרצף הזה בעבודה מאד מסונכרנת בין נציגי משרד החינוך על אגפיו השונים לבין נציגים שלנו בקהילה מטעם הרשות הלאומית, יש עבודה גם במערכות החוץ בית ספריות מעבר לעבודה עם מועצת תנועות התלמידים והנוער ומועצת תנועות הנוער על כל התנועות שלה. יש עבודה במרכזי הנוער, במתנ"סים, בכל מקום באשר נמצאים הילדים. יש עבודה מאד מאומצת על סדנאות תהליכיות להורים לאורך השנים. גם שם זה בחיבור עם משרד החינוך, לאתר את ההורים של אותם ילדים ולהמשיך.

אני חושבת שצריך להדגיש מאד - ואני מניחה שזה ברור לכולם - את ההבדל בין חינוך, מניעה, טיפול ושיקום והאכיפה על הרצף. עיקר הדברים שקרן הציגה כאן קשורים לחינוך ומניעה, ומשום כך אנחנו מתחילים את זה מגיל מאד צעיר, כבר מגני הילדים. לא מדברים על המושג סמים, אבל מדברים באמת על החוסן ועל האחריות האישית על מה ההשלכות של מה שאני עושה.

ככזה שאנחנו צריכים להבין שיש השלכות גם על מה שקורה מסביב בשיח המשפחתי, הקהילתי, החברתי, הציבורי. היום אנחנו עומדים, קרן ואנכי, באותם הגופים שאנחנו מניעים לפעולה, מול אתגר מאד מאד משמעותי. ואם קרן הציגה את זה שבחמש השנים האחרונות אנחנו עובדים עם מדריכים ומנהלי הדרכה שהם תנועות הנוער השונות - אנחנו מדברים על 12 תנועות נוער ברמה ארצית - אם התחלנו את השיח על הנושא של אלכוהול והם ביקשו מאיתנו לעזור להם לפתח את השיח התוך תנועתי שלהם, כבר לפני שנתיים התחילו לבקש מאיתנו לפתח את הנושא של הקנביס, בעיקר של המריחואנה והחשיש.

אנחנו רואים את זה גם בעבודה מחוץ לבית הספר, בתוך בית הספר. זה נושא שאנחנו צריכים להבין שיש לו השלכות. אנחנו ראינו את זה גם במחקר האחרון של הכפלה של כמות בני הנוער שמעידים שלפחות פעם אחת הם השתמשו במריחואנה/חשיש, ואנחנו כגופים שאמונים על הנושא של חינוך ומניעה, זה אחד האתגרים המאד משמעותיים שלנו ,איך אנחנו עושים את כל מה שניתן לפתח התערבות, שתהיה אפקטיבית ותהיה מספיק משמעותית עבור בני הנוער, שיגידו אנחנו רוצים להימנע ואז לא להגיע במספרים שכאלה אליכם, לאל סם, או למקומות אחרים.

והשיח הזה הוא שיח מאד מאד מאתגר בשנים האחרונות למול השיח הבין לאומי על הלגליזציה ועל הדה-קרימינליזציה ולמול מה שקורה כאן בארץ, וזה האתגר הבא שלנו, איך עושים את זה להצמיח את הילדים, יכול להיות לאור מה שההורים שלהם חושבים או האחים הבוגרים שלהם חושבים, או מקומות שהם שומעים את זה ברדיו או בטלוויזיה. זה שיח שאתם צריכים להבין שזאת השלכה.

אם אנחנו רואים עלייה ואנחנו רואים הכפלה של כמות בני הנוער שמעידים על שימוש, בהחלט נצטרך לעשות עם זה איזו שהיא עשייה שתהיה אפקטיבית.

למה נושא העישון הוא לא חלק בכלל מהשיח בתכניות שלכם? גילינו את זה בשבוע שעבר, יש איזו שהיא הפרדה ארגונית, אבל זאת הפרדה שהיא לא מהותית וראינו שאתם דווקא שמים מאד דגש וגם שמת דגש בדברים שלך עכשיו על נושא הקנאביס, כתוצאה ממה שאתם רואים וכתוצאה משיח שאתם שמים אליו - - -

וסמי פיצוציות והנדיפים.

סמי פיצוציות אין ספק, זה גם במנדט שלכם, זה גם במסגרת ישירה.

נכון.

מצד שני, אנחנו לא היינו רוצים, שכמו שאתם אומרים – איך אתם קוראים לזה – תפיסת המסוכנות – עישון סיגריות כולל טבק, למרות שהוא חוקי מבחינה פלילית, הוא מאד מאד מאד מזיק וגם ממכר, בטח בגילאים האלה, שאנחנו מדברים עליהם, אני לא יודעת כמה צעירים, אבל בטח בגיל הנוער. אני הייתי מצפה שבמסגרת כזאת של מניעה של שימוש בחומרים, נקרא לזה באופן כללי, אז עישון סיגריות וטבק יהיה חלק מאותו דבר. דיברנו בשבוע שעבר, וגם יש איזו שהיא תפיסה אולי מה פחות מסוכן ממה. אולי טבק פחות מסוכן מסיגריות בקופסה ואולי זה יותר בריא, ואולי.

כלומר, העובדה שאנחנו לא מתייחסים לכל האירוע הזה כמקשה אחת, אולי מייצרת חלק מהטעויות האלה.

כן, אבל גם חשוב לנו שראינו את הירידה בשימוש בסיגריות. ראינו שזה ירד במגזר היהודי מ-40% ל-20%, שזה חשוב. ומצד שני, וזה אני אומרת לך גם מנתונים, אבל גם מהעבודה בשטח, יש עלייה כמעט כפולה בשימוש בקנאביס. ואני חושבת שגם אם העישון הוא לא בריא ומזיק והאלכוהול, וסמי הפיצוציות, אבל בסוף אם מסתכלים על הנתונים ורואים ירידה בעישון, ירידה באלכוהול, באים ואומרים רגע, אם היום בני נוער הרבה יותר חשופים לסמים – וזה לא משנה מה אנחנו חושבים על המבוגרים – שימי רגע רק את בני הנוער - - -

לא, אני פשוט שמה סימן שאלה האם זה נכון להגיד שבני נוער יותר חשופים לסמים מאשר לסיגריות.

כן, בטח. גם ראינו את זה בנתונים. ירד מ-40% ל-20%.

נו, ועדיין 20% מבני הנוער מעשנים. איזה אחוז מבני הנוער משתמשים בסמים?

היה לנו שבוע שעבר, בוועדה.

זה 8% בקרב - - -

ואיזה אחוז משתמשים בסמים?

זה 20% באוכלוסייה הבוגרת.

למעלה מ-10%, כשהתחלנו את זה מ-4.8%.

נכון.

בסדר, תראו, אני לא חושבת שצריך לעודד אחד ולאסור את האחר. הנקודה שלי היא כזאת, אני הייתי מצפה שאם יש לנו רשות ממשלתית, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, אז נושא עישון הסיגריות יהיה חלק מאותה התמודדות, גם מבחינה ממשלתית. אנחנו גם שמענו שבוע שעבר – משרד הבריאות הוא זה שאמון על נושא העישון - - -

מה עם הימורים?

הימורים? את צודקת.

אנחנו נלחמים בהימורים במקביל.

זה נושא נפרד, אבל בואו נגיד אם יש לנו רשות שמדברת על נושא החומרים, ואני גם אמרתי את זה בשבוע שעבר. אני רציתי לשנות את השם של הוועדה הזו לוועדה למניעת התמכרויות, כי התמכרויות זה כל מיני דברים, זה חומרים וזה התנהגויות וזה כל מיני דברים.

וגם אנחנו רואים את זה, שאחד מפסיק את זה אז הוא עובר לשני.

אז אני שמה את זה בצד רגע. אני עכשיו מדברת אפילו בתוך החומרים המסוכנים והממכרים והמזיקים, אז זה שמשרד הבריאות לקח על עצמו ובאמת הציג גם נתונים וכו', אבל רשות ממשלתית זה דבר, ובאמת הרשות היא גם רשות עצמאית, היא רשות שמנהלת את התקציבים שלה באופן-.

נגיד משרד הבריאות החליט עכשיו ללכת על נושא המזון ושמענו בשבוע שעבר, הוא קצת זנח את הנושא של העישון, למרות שבממשלה הקודמת הייתה הצעת חוק ממשלתית שמאד מאד התקדמה עם נושא העישון. אני שואלת – הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול – עישון סיגריות לצורך העניין הוא סם מסוכן. זה שהוא לא בפקודת הסמים המסוכנים - - -

זה הרשות למניעת סמים, אלכוהול וסיגריות.

אבל אלכוהול הוא במנדט שלכם.

לא, לא, עד לפני עשור גם אלכוהול לא היה במנדט. אבל אני אגיד לך מה הם כן עשו, הם כן נכנסו לנרגילות. הייתה תקופה שהם עסקו גם בנרגילות.

חברים, אני אשמח לענות.

אז בבקשה.

טוב, קודם כל אני מבינה את דברייך. אני מסכימה איתך ובתפיסה של משרד החינוך איתנו, זה תפיסה שאנחנו הולכים איתה ביחד שנים רבות והדברים נאמרו על ידי קרן. התפיסה שלנו היא כישורי חיים. אני אמונה על אגף חינוך ומניעה. התפיסה שלנו היא לחזק את החוסן של הילדים, נערים, מתבגרים, חיילים ואחר כך האדם הבוגר.

כשאנחנו בונים התערבות מסוימת, אנחנו מדברים על כישורי החיים. על היכולת לקחת אחריות, על היכולת לאמוד מה הנזקים לי, לסביבתי, לציבור שסובב אותי. יש מקומות ויש מתאמים שידברו גם על הנושא של סיגריות, יש מקומות שידברו גם על נושא של התמכרויות למסכים או התמכרויות אחרות. יש מקומות שידברו גם על הנושא של מיניות.

גם על הימורים.

בוודאי. אנחנו מדברים כאן על היכולת שלי, אני עצמי, לקחת אחריות ולהבין מה ההשלכות של מה שאני מחליט לעשות כאן ועכשיו כתוצאה ממידע שקיבלתי במהלך השנים, ממידע שאני מעכל ומבין. בוודאי שיש מקום וזה היופי, יש מקום לשיתופי פעולה מאד משמעותיים בין גופים שונים שאחראים על כל מיני דברים, והביחד הזה יוצר את השלם.

אם יש את משרד הבריאות שעוסק בתחום מסוים, גם העבודה שלנו היא עבודה שפועלת על שיתוף פעולה. העבודה שלי גם עצמי, באגף שלי עם משרד הבריאות היא עבודה מאד שזורה. אז מה שאני אומרת, לשאלתך, השאלה שלך מובנת לי, הדברים עצמם נעשים. אם את מדברת על זה שהעשייה שלנו עכשיו תזוז כולה לנושא של עישון סיגריות ופחות לנושא של חומרים - - -

לא אמרתי תזוז כולה. פשוט שנושא העישון והסיגריות ייכנס לעשייה שלכם, כי הוא כרגע לא נמצא.

לכן אני אומרת, היא נמצאת שם בהחלט.

לא אמרתי תזוז, בטח לא כולה.

היא נמצאת בהחלט במקום הזה מול העבודה של המתאמים ואני חושבת שזה נושא ששווה להרחיב ולחשוב איך עוד אפשר לעשות את העשייה הרחבה יותר בנושא של חומרים מסוכנים. אני בהחלט מסכימה איתך.

אוקיי.

אני חייבת ללכת. אני יכולה רק להגיד משפט אחד?

כן, בקשה, מירב ואחרי זה רוני.

אני הולכת לחינוך, אבל אני רק רציתי להגיד משהו אחד. אני חושבת שהוועדה הזאת חייבת לרכז מאמץ בנושא של שימוש בקנאביס בקרב בני נוער. חייבת. לדעתי גם צריך לעשות פה אולי אפילו ועדה משותפת עם חינוך, כי יש מחלה בקרב בני הנוער והמחלה הזאת מתפשטת ואם זה סם אהבה, לא סם, דיונים אחרים, גיל אחר, אבל זה שהיום פי שניים – והייתי איתך בשבוע שעבר לגבי עישון וראינו שהוא ירד, ראינו את האלכוהול – ואני גם מתעסקת עם תנועות וארגוני נוער גם הבלתי פורמאליים.

זאת אומרת נהייתה כאן סוג של לגיטימציה, כשאתה יוצא לטיול שלי, לטיול של התנועה ומעשן ג'וינט. זה לא היה בתקופה שלי. לא היה בתקופה שלך. לא היה אפילו לפני 10 שנים. ואם אני הולכת קצת אחורה, כי אני קצת זקנה כבר - - -

שתו אלכוהול בטיולים עד מוות ועד הקאות. זה היה יותר גרוע.

נכון, אז נפטרנו מהמחלקה הזאת.

אני לא יודעת. נפטרנו?

לפחות ירדנו ממנה משמעותית. אני רואה את זה. ירדנו ממנה משמעותית, ירדנו משמעותית מעישון סיגריות. אני חושבת שהוועדה הזאת בנושא עישון סמים בקרב בני נוער, חייבת לצאת באמירה נחרצת, כי בבני נוער אין לנו שליטה והבחנה. אני תמיד הייתי אומרת לנערים שלי, כשהם אמרו לי מה, אבל הנה, הוא גם מעשן, אז הייתי אומרת - - -

הם נורא מבולבלים, את צודקת.

אז הייתי אומרת להם יש גיל מסוים שהאבחנה בין טוב לרע והאבחנה גם מבחינת מוסר היא יותר ברורה ובקרב בני נוער אין את זה.

זה מאד מורכב. נכון.

אז הייתי חייבת לומר את זה. אני מכירה אותך, אז אני בטוחה שתטפלי בזה.

תודה רבה. משרד הבריאות, בבקשה, רוני.

ד"ר רוני ברקוביץ, סגן מנהל אגף אכיפה, ומיקי כאן הוא מנהל האגף. אנחנו כעיקרון אגף של שטח, עובדים בשטח בתפיסה עם המשטרה ועם המכס של כל מיני חומרים מסוכנים וסמים.

אנחנו לא נתנו פעם הרצאות, אבל בעקבות זה שאנחנו ראינו את ההשפעות, את החומרים ואת מה שזה גורם גם לבני נוער, אנחנו נכנסנו גם למערכת החינוך והתחלנו לתת שם הרצאות. אנחנו נותנים הרצאות בכל בתי הספר, גם בתי הספר שנחשבים טובים מאד, גם בתי ספר רגילים, פנימיות נוער, פנימיות שנשרו אליהם כל הילדים האחרים וגם כן בפרויקט מיל"ה, שעובדים עם המשטרה, שזה לבני נוער שהם יותר בסיכון, בגילאים יותר נמוכים או עם שימוש יותר גדול.

כמו שגם את הזכרת בהתחלה והוזכר פה, כשאנחנו נותנים את ההרצאה קודם כל בבתי ספר, אנחנו לא מדברים אך ורק על סמים מסוכנים. אנחנו מתחילים להגיד שיש גם חומרים אחרים שהם לאו דווקא סמים, כמו כדורי הרזייה, דיאטות שנשים חושבות שהם טבעיים והם מכילים בתוכם גם סמים לפעמים וגם חומרים מסוכנים ויש גם אשפוזים. יש את הנושא של בני הנוער שמשתמשים בסטרואידים אנבוליים בחדרי הכוח, לנפח את השרירים, חומרים מסוכנים שיש גם אשפוזים. כלומר לא רק סמים גורמים, יש חומרים אחרים שלוקחים אותם בני נוער בתור טבעיים, שגורמים לאשפוזים. אז אנחנו מתעסקים גם בדברים האלה.

כשאנחנו כבר נותנים הרצאות לבני נוער, תמיד המחשבה לא לתת להם רעיונות, לכן אנחנו מקבלים תמיד דיווחים מבתי חולים על אשפוזים, מה שקרה, וגם רוב ההרצאה שלנו היא בדיוק על מה קרה לבן אדם, מה תופעות הלוואי, אם הוא נפטר, הוא לא נפטר, את הגילאים, כי יש אשפוזים מגיל 14 עד גיל 69. כלומר, אנחנו מדברים על כל הגילאים וכל המקרים. אנחנו מדברים על הרבה תופעות לוואי.

בהרצאות לבני נוער מישהו תמיד אומר לנו – אני לוקח את זה תקופה ארוכה ולא קרה לי שום דבר. ואם אנחנו הולכים שלושה אנשים, אותם גילאים, נותנים להם אותו חומר, זה שזה גרם לבן אדם אחד שום דבר, זה לא אומר שלבן אדם השני לא יהיו תופעות לוואי והוא לא יתאשפז ולא יקרה לו שום דבר מיוחד. כלומר, זה שזה לא גורם לבן אדם אחד משהו, זה לא אומר שום דבר.

תמיד בבתי ספר יש את בני הנוער שאומרים לי – קנאביס זה מקור טבעי, זה חוקי, אין איתו שום בעיה. אני רוצה לתת דגש שזה שזה ממקור טבעי זה לא אומר שום דבר, כי יש עלי קוק, אז גם זה גם ממקור טבעי ויודעים מה מכילים מזה. המטרה היא להגיד שזה שזה ממקור טבעי זה לא אומר שאין לזה תופעות לוואי, כי תמיד המחשבה שזה ממקור טבעי ואין לזה שום תופעות לוואי.

אנחנו נותנים דגש בעיקר על סוגי סמים, חוץ ממה שדיברתי, לדבר על הקנאביס, בעיקר על סמי הפיצוציות שיש אותם המון. המון בני נוער משתמשים בהם וגם בסמי אונס, שזו גם תופעה רווחת שיש אותה ומשתמשים ושמים אותו ויש מקרים שגם היינו בבתי משפט ויש אותו הרבה לצערי. אלה בפקודת הסמים פשוט מאד ואנחנו מדברים גם על הדברים האלה ונותנים דוגמאות, נותנים תמונות מהשטח כי אנחנו יחידת שטח, תופסים ותמיד מראים בתמונות – זה נתפס כאן, זה נתפס כאן. כלומר, החומרים נמצאים, החומרים קיימים, החומרים זמינים והם כל הזמן נמצאים שם.

אנחנו עושים את זה בהתנדבות. דיברו על התקציב, ולמרות שזה לא התפקיד המרכזי, אנחנו כמובן לא לוקחים כספים משום גורם בדבר הזה.

הורים מגיעים אלינו, שהילדים שלהם לקחו אותם ונהיו אלימים והתחילו להרביץ להם וירדו בלימודים וכו'. אז תמיד כשאנחנו מדברים עם בני הנוער, אנחנו מנסים לדבר גם על ההשפעה שזה גורם להורים שלהם, כלומר שינסו להתחשב גם בהורים שלהם.

כמו שאמרתי, אנחנו נותנים הרצאות איפה שבעצם מזמינים אותנו, למרות שאנחנו רק שישה אנשים ואנחנו עובדים בכל הארץ, בעיקר על דברים אחרים, חומרים וזה, גם אלינה, גם ברק שפירא וגם אני, שלושתנו מנסים לגבי כל פנייה שיש לנו לקבוע תאריך וללכת, אם זה בעוספייה ואם זה בגילה ואם זה בחולון ולא משנה מה. אנחנו מנסים למקד את זה ל-40 דקות, בעיקר על הנזקים, בעיקר על תופעות הלוואי ותמיד גם אומרים לנו אני מכיר מישהו, אני לא מלשן. אחר כך אתה תראה אותו מאושפז, אתה גם תגיד שאתה לא מלשן? כלומר, כן לתת לבני הנוער את הכלים הללו ואנחנו אחר כך תמיד מקבלים דיווחים שאומרים תשמע, אני לא ידעתי, אני לא חשבתי, תודה רבה, דברים כאלה.

זה פחות או יותר מה שאנחנו עושים בתחום. אתה רוצה להוסיף משהו?

כן, מיקי.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אנחנו באמת שישה אנשים בכל אגף האכיפה במדינת ישראל. על חשבון השטח, החברה שלי מגיעים לבתי ספר, נותנים הרצאות במקום להיות בשטח האכיפה, בגלל שאנחנו רואים את החשיבות הרבה. אנחנו גם מקבלים פידבק מהם וזה נורא נורא חשוב.

לגבי הנושא של עישון ואלכוהול, אנחנו אחראים גם על נושא האכיפה של משרד הבריאות. לקחו לנו תקן. בן אדם אחד אחראי על אכיפת עישון במדינת ישראל. אני מבקש את עזרתך. אני איתך.

זה ניתן בחוק לרשויות המקומיות, זה לא הוטל על המשרד הבריאות.

לא, לא, הנושא שהוא מבחינתם מנהלתי, שאנחנו מקבלים את כל פניות הציבור, גם לגבי מכונות עישון וכל הסיפור הזה, אנחנו אחראים ואנחנו מפעילים - - -

אבל על מה?

את צודקת - - -

מה זאת אומרת אתם אחראים? על איזה סוג של אכיפה כלפי עישון סיגריות אתם אחראים?

זה בדיוק הנושא. אני מברך. הנושא הוא ככה: המועצה האזורית היא אמורה באמת לעשות, הפקחים הם שלהם. יש להם גם סמכות, גם הם יכולים לקבל את הקנס, הרי את יודעת כמה הקנס על עישון בציבור, זה 1,000 שקלים למען ו-5,000 שקלים לבית העסק. המועצה האזורית או העירייה מקבלת את הכסף. זה אפילו לא הולך לאוצר.

אנחנו ראינו את התוצאות של הנושא. למשל בעיריית תל אביב, בשלוש השנים האחרונות כמות הדו"חות ירדה בכמות כזאת - - -

לא זה מה ששאלתי. אני שואלת מה התפקיד שלכם, כמשרד הבריאות, באכיפה בעישון?

להפעיל אותם.

הם אמורים להעביר אלינו את הדיווחים, אנחנו אמורים לתת להם סדנאות, הרצאות על מניעת עישון במקומות ציבור וגם פרסום של אלכוהול שלא על פי התקן. זה גם.

פרסום של אלכוהול? מה עם פרסום סיגריות?

גם סיגריות, שלא על פי התקן.

זה באחריות שלכם?

כן.

פניות מהציבור מגיעות אלינו. אנחנו בעצם מפנים את זה למועצה האזורית וכו' והם יפעילו. אין לנו את הסמכות.

טוב, אוקיי. חזי, בבקשה. אחריו ויקי ואנחנו נסכם את הדיון. בבקשה.

בוקר טוב, שמי חזי בן זימרה, אני סגן מנהל הרשות למניעת אלימות, סמים, אלכוהול בעיר ראשון לציון, ראש תחום התמכרויות. מודה ומתוודה, אני פה בכובע של מנהלי, דוד בן שושן, הוא היה צריך לבוא לפה, אבל מכיוון שנמנע ממנו אני באתי. הכנתי מצגת יפה, אבל מכיוון שקרן כבר דיברה על כמעט כל תכניות המניעה הבית ספריות - - -

אנחנו נצרף את המצגת שלך לפרוטוקול הדיון.

בדיוק, אנחנו נחסוך לכם את הזמן הזה, כי קרן באמת נגעה כמעט בכל התכניות. רק תכנית אחת שהוזכרה על ידי הבחור הזה, שרציתי כן לציין, שזה שאפו למשטרת ישראל על תכנית מיל"ה. מי שלא מכיר את תכנית מיל"ה, מיל"ה זאת תכנית משטרת ישראל למען הנוער. זו תכנית שלוקחת בני נוער שפעם ראשונה בחיים שלהם עשו איזו שהיא עבירה, והם רוצים להשתתף בתכנית הזאת. זו תכנית זכות, לא חובה לאותו נוער שרוצה להשתתף בתכנית.

התכנית הזאת מכילה בתוכה כל כך הרבה דברים חינוכיים, באמת. צריכים לראות את התכנית, היא רחבה. ואז תוך כדי זה, אם הוא עובר את התכנית בהצלחה ומסיים אותה, סיכוי סביר שהרישום הפלילי שלו יימחק. זה שיתוף פעולה של המשטרה, הרשות למלחמה בסמים, אגף הנוער בעירייה, שירותי הרווחה. שיתוף פעולה מלא. זו באמת תכנית מבורכת של המשטרה, הפרויקט הזה של מיל"ה. עכשיו זה מסתיים עוד פעם, זה פרויקט רביעי בראשון שעבר בהצלחה.

אחד הסיפורים היפים שרציתי לציין פה, יש איזה בחור שהיום נמצא בצבא, שעבר את הפרויקט הזה. זה באמת פרויקט מבורך. ולבוא ולשמוע אותו, איך הוא עשה את זה השינוי הזה, שסגרו לו את התיק והיום הוא ילד יצירתי, בחברה, ממש בנה לו מסלול חיים חדש. זה יכול היה להיות בדיוק ההיפך, זאת אומרת אם לא היה הפרויקט הזה היה נפתח לו תיק פלילי, הוא יכול היה להגיע לכתב אישום, בית משפט ואפילו יכול היה להישלח לבית סוהר וזה יכול היה להוביל אותו לכל מיני מקומות שליליים. הפרויקט הזה מכוון למקום באמת חיובי.

אנחנו ברשות בראשון ע ושים את המיטב. לסיום, אחד הדברים שרציתי להגיד הוא לגבי הנושא שהעלתה חברת הכנסת ויושב ראש הוועדה, תמר זנדברג, זה הסיגריות, שבאמת צריך לתת לזה חשיבה מחדש. גם לנו וברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, אולי באמת לתת. אנחנו אמנם נותנים כישורי חיים, כל מיני תכניות מניעה והסברה ואנחנו כן מדברים על הסיגריות ,זה כן חלק מהעניין, אבל אולי לתת לזה יותר משקל, יותר מחשבה, יותר מחשבה מחדש, אולי איך אנחנו מכניסים את לבתי הספר את עניין הסיגריות.

אני חייב להתנצל מראש, אני חייב לטוס, יש לי הלוויה.

משתתפים בצער. תודה שבאת. בבקשה, ויקי.

שמי ויקי, אני ממחלקת הנוער במשטרה. את בטח מכירה את הצד של האכיפה ואני משתתפת בו רבות. אני בכובע האחר. מחלקת נוער זה גם אכיפה, גם טיפול וגם מניעה. רק בקצרה אני אתן הקדמה קצרה.

התחלנו עם מיל"ה, שזה בעצם לנוער חובר חוק או לנוער בסיכון. הייתה חשיבה במשטרה שצריך לפנות לפלח הרבה יותר רחב של בני נוער, ולאו דווקא נוער עובר חוק, אלא כלל בני הנוער הנורמטיביים. אני אומרת נורמטיבי, אבל כלל בני הנוער, שזה פלח גדול. ולכן לפני שנה וחצי הקמנו מערך מניעה והסברה במחלקת הנוער, שהוקם משבעה קציני מניעה והסברה בכל מחוז, כשהתפקיד שלו בכל מחוז להניע פעילות מניעה והסברה.

הם שנה וחצי כבר פועלים בשטח, כאשר הנושאים שבהם אנחנו מתמקדים זה חמישה נושאים, שעלו כצורך מהקהילה. עשינו מה שנקרא קבוצות מיקוד, וביניהם אנחנו מדברים על סמים וסמי פיצוציות. במסגרת זאת, בכל תחנה יש קשר עם כל גורמי הקהילה הרלבנטיים, בוודאי עם משרד החינוך שפתח לנו את הדלת ומאפשר לנו להיכנס והערך המוסף שלנו הוא ההיבט החוקי. לדבר על מה היא עבריינות, מה זה עבירה פלילית, מה גיל האחריות הפלילית, מה ההשלכות של זה, וכמובן אנחנו נכנסים גם להיבט החוקי. אנחנו נותנים דוגמאות ונכנס שוטר שתחום העבודה שלו זה נוער, אז הוא מכיר את כל ההיבט החוקי, שהוא מאד ייחודי לנוער.

אם יש צורך אנחנו כמובן משתפים פעולה עם אל סם, אנחנו משתפים פעולה עם הרשות למלחמה בסמים, גם ברמת המטה ועד רמה של התחנה ונכנסים ומדריכים איפה שאנחנו מתבקשים ואיפה שיש תכניות ורוצים אותנו, אנחנו נכנסים ונותנים הרצאות בעיקר על ההיבט החוקי.

יש לנו גם ימי מניעה מרוכזים, מה שנקרא, במספר נושאים. אחד הנושאים זה באמת סמים, ששם אנחנו משתפים פעולה עם הרשות, עם משרד החינוך ואנחנו נותנים את כל ההיבטים. כל אחד מביא את ההיבט שלו. זה תורם ובלי שיתופי פעולה לא יכולנו לבצע את הפעילות.

יש לנו את התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. גם שם אנחנו משולבים. זאת אומרת כל תכנית ממשלתית שקיימת, שעניינה מניעה, אנחנו נמצאים שם. ואיפה שהעניין הוא סמים ואלכוהול, אז אנחנו גם נמצאים שם ונותנים את ההיבט שלנו באמצעות קציני המניעה המחוזיים וגם באמצעות עובדי המניעה שנמצאים בתחנות, וזה כמובן ללא תקציב. זה אנשים שעושים את העבודה במקום לחקור כרגע בתחנה, אז הם ניגשים לבצע את פעילות המניעה וההסברה.

אוקיי, תודה. זה בתחום ההסברה והמניעה. במסגרת התכנית הזאת או במקומות אחרים שלא במסגרת התכנית, מה המדיניות שלכם לגבי אכיפה בקרב בני נוער?

תראי, המדיניות לגבי אכיפה בקרב בני נוער הולכת ככה: אני חייבת לשים על השולחן, המדיניות שלנו כשאנחנו רואים נער היא לבדוק מה אפשר לעשות איתו כדי להחזיר אותו למסלול הנורמטיבי. זאת שאלת השאלות כשילד מגיע אלינו לחקירה. זאת אומרת האם מדובר בעבירה ראשונה, מה חומרת העבירה, מה סוג העבירה. זאת אומרת אם זה עבירות שנקראות עבירות קלות, יש שיתוף של הנער, הנער מתנצל, מוכן ללכת לאיזו שהיא תכנית כמו מיל"ה למשל, אנחנו פשוט סוגרים לו את התיק אות פותחים מה שנקרא ט"מ.

ט"מ זה טיפול מותנה. זאת אומרת אני אומרת לנער ראה, באת לפה, הייתי צריכה לפתוח לך תיק, אני לא פותחת לך תיק כי אני מתרשמת שנכשלת, הייתה מעידה חד פעמית וזה נחשב כאזהרה. ט"מ זה סוג של אזהרה. תחזור אלינו שוב – אז התיק הזה ייפתח ואז נפתח תיק פלילי. ברגע שהוא מקבל את זה כאזהרה הוא יוצא לדרך ובעצם אנחנו מעבירים אליו את האחריות.

יחד עם זאת, אם זה למשל נושא סמים, אנחנו גם מעבירים אליו אחריות, אבל גם מעבירים דיווח לקצין מבחן, כי מאד חשוב לנו שבתהליך הזה הוא יקבל כבר עכשיו טיפול. למרות שזאת מעידה ראשונה, כבר בשלב הזה אנחנו רוצים שהוא יקבל טיפול על ידי שירותי הרווחה.

כמה מפגשים כאלה – אני מניחה שזה רשום - - -

של הרצאות?

עם בני נוער. זה בנושא סמים בלבד, נכון? הט"מ?

לא. אין לי פילוח לפי סמים ואלכוהול. כשנכנסים לבית הספר אנחנו - - -

לא, רגע, מה זאת אומרת? על אלכוהול אין לכם?

את מדברת כרגע על סמים? על אלכוהול?

לא, אני מדברת על הפעילות האכיפתית שלכם מתמקדת בנושא סמים. אין לכם סמכות בנושא אלכוהול כלפי בני נוער. זאת אומרת בני נוער ששותה - - -

לא, רק לאספקה, למספק, לא לבני הנוער.

לא, אבל כשאתם פוגשים את אותו בן נוער. האספקה וכל הדברים האלה נעשים בחנויות, בקיוסקים, במקומות האלה.

נכון, נכון.

לא אל מול בן הנוער עצמו או הנערה. כלומר, כל אותו טיפול אכיפתי, הט"מ הזה והאזהרה ואחר כך אולי גם החקירה או כתב אישום או משהו כזה, זה הכל מתמקד בנושא סמים?

בנושא סמים.

אין לכם עוד משהו בתחום הזה של סמים, אלכוהול וכו', שהוא מופנה כלפי בני נוער?

לא. יש לנו רק סמים. אבל רק אם אפשר לעשות הבחנה. כשאני מדברת על המדיניות של הטיפול, אני מאד מבחינה בין נער שבא אלי עקב שימוש עצמי, לבין נער שעסק בסחר. יש הבדל. החומרה היא אחרת. אם זה נער שעסק בסחר, מה שנקרא בקנה מידה גדול, אז היחס הוא אחר ופה אנחנו פחות שוקלים אם לפתוח לו תיק אזהרה ואנחנו יותר הולכים לחומרה ולא לקולה.

אוקיי, וכמה ט"מ כאלה רשומים אצלכם בשנה? החל מאיזה גיל זה?

מגיל 12, גיל האחריות הפלילית עד גיל 18. זה גיל האחריות הפלילית.

כמה כאלה?

תראי, מינואר עד יוני השנה יש לנו 1,176 תיקי ט"מ בעבירות סמים, אני מדברת על שימוש.

שימוש עצמי.

אני מדברת על שימוש, כן. ופ"א שפתחתי להם תיק זה 1,200. זאת אומרת אם אני מדברת על כלל שימוש פ"א פלוס ט"מ, זה 2,178 תיקים. חצי שנה, מינואר - - -

מינואר עד יוני 2016 – 1,200 פתיחת תיקים שזה בעצם תיק פלילי לכל דבר.

פ"א זה תיק פלילי לכל דבר.

שהוא מגיע לכתב אישום?

הוא יכול להגיע לכתב אישום.

למשל בחצי השנה הזו, כמה כתבי אישום?

אין לי את הנתון של כתב אישום.

אוקיי, לפי הסטטיסטיקה שלכם פחות או יותר, איזה אחוז מהתיקים של בני נוער מגיעים לכתבי אישום בעבירות סמים?

להערכתי, אין לי את הנתון פה, כ-30%.

כ-30% מבשילים לכתב אישום שעומד בפני שופט נוער, בבתי משפט לנוער.

נכון, נכון. אבל סביר להניח שהפ"א הזה, זאת אומרת שהנער הזה שהגיע אלינו זה כבר לא פעם ראשונה. זה מה שנקרא נער רצידיביסט, שיש לו הרבה עבירות, זו לא פעם ראשונה, הוא מוכר למשטרה ונורא חשוב לי להדגיש את זה. אם זה נער שמגיע אלינו פעם ראשונה בשימוש, לעולם לא ייפתח לו פ"א.

אתם עושים איזו שהיא עבודה סוציו אקונומית או חברתית אחרת? סתם דוגמא, מבין 1,200 תיקים האלה, יש הרבה גורמי רקע מן הסתם שמעורבים בדברים האלה, גם מה הסיכוי של אותו נער או נערה להגיע למצב כזה, שכמו שאת אומרת זו פעם ראשונה ואחר כך הוא ממשיך באותו דפוס, גם אולי ביחס לגורמי עבריינו אחרים כמו עבריינות רכוש, כמו אלימות, דברים מן הסוג הזה.

וגם נשאלת השאלה האם אתם עוקבים אחרי סיכון של איזו שהיא הטיה שלכם, כגורמי אכיפה, האם למשל יש נערים או נערות מרקע מסוים, ממעמדות מסוימים, שיש להם פחות סיכוי ויגיעו באותו מצב, מבחינת התוכן עצמו, אבל אלה יופנו למסלול של חזרה לקהילה, חזרה כמה שיותר לנורמה וכמה מהם יש להם סיכוי להיות מוסללים למסלול שהוא סיבה ותוצאה. הוא גם יוביל אותם לעבריינות ולא רק בגלל המעשה הראשוני שלהם, אלא - - -

אין לי. אנחנו לא עוקבים, כי מראש המדיניות שלנו היא לא כזאת שכשמגיע נער אלינו, לא משנה על רקע גזעו, מקומו הסוציו-אקונומי - - -

לא, ברור. אף פעם לא מגיעים ממדיניות כזו, אבל לפעמים הטיה הוא דבר שהוא לא מכוון.

אם גורמים חיצוניים באים ובוחנים אותנו, בודקים אותנו, לנו יש במסגרת העבודה השוטפת שלנו בקרה על תיקים. זאת אומרת במטה ארצי, יש לנו תכנית בקרות, אנחנו הולכים לתחנה, אנחנו עושים בקרות. הבקרה יכולה להתייחס האם פה היה מקום לפתוח ט"מ, האם היה מקום לפתוח פ"א ואם לפתוח פ"א והיה צריך לתת לו ט"מ – למה לא נעשה. זאת אומרת לוקחים את התיקים ועושים בקרה בכלל על כל אופן הטיפול, החקירה, זכויות הילד. האם נשלח לקצין מבחן מה שנקרא מסמך על פתיחת התיק. האם ניתנו לו הזכויות. זאת אומרת זה במסגרת הבקרה.

אז במסגרת הבקרה אנחנו בעצם בודקים האם היה מקום, מה היה המקום לעשות, אם הלכנו יותר מדי לחומרה, אם היה מקום להפנות אותו למיל"ה, אם היה מקום להפנות אותו לקדם – שזה גם סוג של תכנית, קבוצת דיון משפחתית. זאת הבקרה שלנו במסגרת הכללית.

למשל מבחינת רקע, כמה מהם בנים למשפחות שהם יוצאי אתיופיה, כמה מהם בנים למשפחות שהם יוצאי ברית המועצות לשעבר, מבין אלה. אבל זה נתון שאתם אוספים אותו?

אין לי פה.

אין לך אותו כרגע, אבל הוא קיים?

אין לנו נתונים על מה שנקרא יוצאי אתיופיה, עולים. יש לנו אנשים שמפיקים את הנתונים ואני יכולה לבחון האם יש להם יכולת לעשות אבחנה בתוך עבירות השימוש בין עולים, עולים ותיקים.

וסוג הסם של השימוש, זה דבר שאתם אוספים אותו בנתון הזה?

תראי, אנחנו לא אוספים, אבל ביציאה שלנו לשטח, הדברים שנאמרו פה ממש נכונים. הייתה לנו תקופה שנכנסנו חזק לנושא סמי הפיצוציות. סמי הפיצוציות הרעישו ועשינו באמת ועדה ובחוק שיצא, חוק חומרים מסכנים, זה עדיין נמצא. כשאני מגיעה לתחנות ואני שואלת את קציני הנוער, חברה, מה יש לנו פה היום יותר, יש לנו מריחואנה, קנאביס, יש לנו יותר סמי פיצוציות, אומרים לי ויקי תשמעי, סמי פיצוציות יש, אבל זה בירידה, המריחואנה, הקנאביס בעלייה. אני שומעת את זה ואנחנו מבקרים ביחידות השטח וזה עולה בכל מקום. כל פרשייה שמדברים איתי אומרים לי ויקי, זה כבר לא סמי פיצוציות. פעם זה היה סמי פיצוציות, היום זה קנאביס.

באמת צריך להודות לרשות על העבודה בנושא הזה, כי אנחנו רואים חברה שמגיעים אלינו ואומרים לנו – אני אשתמש בסמי פיצוציות? לא לרמה שלי. בדיוק זה.

אנחנו ממש מרגישים את זה.

אוקיי. אנחנו פשוט חייבות וחייבים לסיים את הדיון, אז אני רוצה מאד מאד להודות לכם. קודם כל קרן ומשרד החינוך על ההובלה של הדיון הזה, תודה לכם. זה באמת משהו שאתם רציתם אותו כבר הרבה זמן. גם על ההשתתפות הפעילה בכל הדיונים השוטפים לאורך השנה ועל הבמה המרכזית ועל הצגת הדברים כאן.

בסך הכל התמונה שאני מתרשמת ולדעתי אני מייצגת גם את חברי הכנסת שנכחו בדיון, היא שיש חשיבות מאד גבוהה שלנו כמבוגרים ושלנו כמדינה ושלנו כמשרדים - כמובן בראשות משרד החינוך ובהשתתפות של עוד משרדים - בהסברה, במניעה ובחינוך לבני הנוער, בכל מיני מסגרות.

אני גם רוצה להודות לך, כנציג מועצת התלמידים על ההשתתפות, אבל אני חייבת להגיד שהעבודה שלכם כנוער לנוער היא מאד מאד חשובה, אבל נוכחנו כאן בוועדה שגם העבודה או אולי אפילו בעיקר העבודה של מבוגרים אל בני הנוער גם יש לה חשיבות. אני מודה שאני בעצמי לא חשבתי ככה, שבאמת בני הנוער יכולים בעצמם ואולי לא רוצים כל כך לשמוע מהמבוגרים, אבל עלה כאן בדיונים וגם כאן, שהצורך בהשפעה של מבוגר משמעותי, בכלל מבוגרים באופן כללי שמדברים בגובה העיניים, שמכירים את הנושא ושהם מהווים איזה שהוא מקור סמכות ומקור השראה לבני הנוער, אין לו הרבה תחליפים והוא מאד מאד חשוב.

לאור ההערות שנשמעו כאן מחברי הכנסת, אני רוצה לומר בצורה ברורה שאנחנו כוועדה ואנחנו כחברי כנסת ואנשי ציבור, רואים עתיד מאד מאד מבטיח לבני הנוער שלנו. אנחנו לא רוצים לראות אותם מתנסים בהתנהגויות מסוכנות, אנחנו לא רוצים לראות אותם משתמשים בחומרים מסוכנים, אנחנו לא רוצים לראות אותם אוכלים אוכל לא בריא ומסכנים את עצמם בכל דרך. אנחנו רוצים לראות אותם לומדים, עוסקים בפעילויות משמעותיות, נהנים מהחיים ומהנעורים שלהם ומהתקופה - - -

אפשר לעשות את בדרכים שונות.

בהחלט, בהחלט, ואת כל זה אנחנו רוצים לראות אותם עושים בדרכים חיוביות, בדרכים שמחות ובדרכים שהם משתתפים, יחד עם בני הגיל שלהם ובאמת חווים את התקופה המיוחדת הזו של הילדות והנעורים.

אנחנו כן רוצים להתייחס לסכנות ולחומרים ולפיתויים, כמו שזה נקרא כאן, בצורה מושכלת, בצורה עניינית ובצורה שמזהירה מפני מה שמאד מסוכן, מזהירה פחות מפני מה שפחות מסוכן. אני בהקשר הזה שמחה מאד לשמוע על העדויות כאן בנושא סמי הפיצוציות, כי הם ללא ספק סכנה באמת רצינית ושנתפסה בצורה מאד מאד עצמתית ואני שמחה לראות שיש לזה תוצאות ושיש לזה אפקט.

הייתי מאד רוצה לראות את נושא העישון נכנס כחלק מרכזי ואני מטילה את זה פה לפתחכם, ברשות, למרות שזה כאילו לא במנדט, אבל אני חושבת שזה כן במנדט, אם נתייחס למנדט בצורה - - -

אני אעביר את בקשתך הזאת.

שוב, אני לא מדברת כאן כרגע על משקלות ועל פרופורציות, אלא בכלל שזה יחסה בתחנה שלכם, זה מה שאני אומרת, ושזה יהיה חלק מהסל שאתם עוסקים בו ושאתם מציעים אותו יחד עם המשרדים האחרים והשונים.

הדבר האחרון, שגם אמרתי אותו במהלך הדברים, והוא הנושא של תשומת לב מיוחדת לשיווק - ואני בכוונה אומרת שיווק ולא פרסום, אלא לעולם הזה – אני קוראת לזה מסגרת עולם הפיתויים, שבני הנוער שלנו חשופים אליו.

בדיון הקודם על העישון אנחנו נחשפנו איך מצד אחד אנחנו משקיעים בגמילה ובמניעה ובמניעה מאנשים שהם כבר מעשנים, אבל ביד השנייה אנחנו לא יודעים מה קורה עם הפרסום של סיגריות. אז אצל בני הנוער יש על זה מגבלות, אבל באוניברסיטאות ובקמפוסים למשל - וזה גם נושא שאני חושבת שהוא לפתחו של משרד החינוך – העובדה שבשבועות פתיחת שנה ופתיחת סמסטר, במסגרת הדוכנים שמוצעים לסטודנטים אפשר למצוא חברות סיגריות, שמחלקות סיגריות בחינם ולמעשה את אותם אנשים שאנחנו אחר כך ננסה לשכנע אותם ללכת לגמילה ולהתנסות דרך חברות התרופות, אנחנו מכניסים אותם באופן אקטיבי למעגל הזה דרך חברות הסיגריות, זו בדיחה שצריך לתת עליה את הדעת גם כן במסגרת מערכת החינוך.

אני חוזרת על מה שהפניתי את תשומת ליבכם במשרד החינוך, לנושא השיווק ברשתות החברתיות ואת השיווק במסגרת – נקרא לזה – חברת בני הנוער עצמה, שהוא תחום שאני לפחות נחשפתי אליו באמת לאחרונה ואני חושבת שגם הוא חלק ממה שמערכת החינוך צריכה לפחות להיות מודעת אליו. זה ברור לי שזה הרבה הרבה יותר קשה למנוע אותו, אבל המודעות לזה וכן לחשוב ולפתח דרכים, איך אנחנו יכולים להזהיר, להעלות למודעות בעזרת ההורים, בעזרת הפניית תשומת הלב – גם של הצוות החינוכי וגם של התלמידים עצמם – אני חושבת שיש כאן איזו שהיא נקודת עיוורון שצריך לתת עליה את הדעת גם כן.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05.