הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 216

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ו (21 ביוני 2016), שעה 12:45

כשלים בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בבני ברק

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מנחם אליעזר מוזס

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

שולמית סויסה - מפקחת מתאמת חינוך מיוחד מחוז חרדי, משרד החינוך

סיגל אלה - מנהלת תחום תקציב חינוך פורמאלי, משרד החינוך

רוית גולדנר להב - מרכזת תמיכות לתלמידים עם לקויות למידה, משרד החינוך

אפנאן פרח - רכזת בכירה, המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

ציפי דביר - הסתדרות המורים

אפרת בצלאל - תחום חינוך מיוחד בארגון ההורים הירושלמי

ורד בכר - ארגון "מעורבות"

חנה פלוטניק - עמותת "ביחד-קידום השילוב"

איילת גולמבק - נציגת ועד הורים למען שילוב, בני ברק

חנה להמן - ועד הורים למען שילוב, מודיעין עילית

אודליה מעודה - נציגת ועד הורים למען שילוב, ההסתדרות החדשה

משה גולדשמיד - נציג הורים למען שילוב ילדי תסמונת דאון

נחמה גולדשמיד - נציגת הורים למען שילוב

לאה רוטשילד - נציגת הורים למען שילוב

יהודית גידלי

י.ר. - חבר המתרגמים

כשלים בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בבני ברק

שלום לכולם, אחר צהריים טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, 21 ליוני 2016 ט"ו בסיון תשע"ו. הנושא על סדר היום, כשלים בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בבני-ברק.

אני חייב לומר, הסוגיה הזו מונחת לפתחי כמעט מתחילת הקדנציה שלי כיו"ר ועדת החינוך. ניסינו ללמוד ולקבל פרטים, הגשנו כמה פניות, אני חושב דיברנו גם אתך, רחלי, בסוגיה הזו יש מספר פניות של הורים ואנחנו ממשיכים לשמוע את אותם דברים. יש קושי ביישום השילוב ורצינו לעמוד על העניין במבט מקרוב. נמצא איתנו חבר הכנסת אליעזר מוזס, אנחנו מתכבדים בנוכחותו בוועדה. נמצאת איתנו איילת גולומבק, בבקשה, את רוצה להציג? בבקשה.

אני אימא לעשרה ילדים, כאשר הבת הצעירה שלי היא ילדת תסמונת דאון. כשהתחלנו לחפש מקומות לילדה הזאת, שהיא ילדה מדהימה עם המון יכולות, גילינו שמאוד קשה להשתלב בעיר בני-ברק.

את תושבת בני-ברק?

אני תושבת בני-ברק שנים רבות.

סליחה, האם נוכח איתנו כאן מישהו מעיריית בני-ברק?

זה מה שרציתי לשאול. לא נראה לי.

לא, אני שואל את השאלות.

יש כאן נציג מעיריית בני-ברק? אף לא אחד הגיע מעיריית בני-ברק, אני מבקש שמישהו יבדוק למה אף אחד לא הגיע. בבקשה, תמשיכי.

בעקבות בעיות קשות מאוד בקבלת תנאים מתאימים לשלב את הילדה שלנו, כל זכויות חוק השילוב שניסינו ללמוד אותם, בעקבות כל הבעיות שראינו שלא הצלחנו לקבל את הזכויות המגיעות לנו, אנחנו התקבצנו הורים מהעיר בני ברק, שכולם חוו את אותה חוויה מאוד קשה של דחייה, דחיית בקשות אלמנטריות, בקשות בסיסיות. דיברנו על שעות דיפרנציאליות שהן הבסיס לשילוב הילד המיוחד בתוך החינוך הרגיל ולא קיבלנו מענה.

העירייה דחתה אותנו במשך שנתיים בהלוך ושוב, בהתחלה נאמר שבכלל לא קיים שעות כאלה ולא נותנים את זה ואין מושג כזה, אחר-כך לקראת סוף השנה שעברה, נתנו לנו קצת שעות דיפרנציאליות, בצורה מאוד חובבנית עם סטאז'רים שרק סיימו עכשיו את הלימודים שלהם, לעבוד עם הילדים שלנו.

הם לא חובבנים, הם רק חסרי ניסיון.

חסרי ניסיון, שעדיין לא היתה להם תעודה.

זה המקצוע שלהם, הם לא יכולים להיות חובבנים.

בהחלט, אבל עדיין צריך קצת יותר ממקצועיות, כדי לעבוד עם ילדי תסמונת דאון. צריך הרבה ידע והרבה ניסיון להתמקצע בנושא הזה ויש אנשי מקצוע כאלה. כמובן שלא קיבלנו אותם ולאחר שהיינו בטוחים שהבקשה שלנו לקבל את הזכויות הבסיסיות היא לגיטימית, התחלנו שוב את המאבק בתחילת השנה, כשבכלל אף אחד לא רצה אז, והם אמרו "אין מושג כזה, לא תקבלו" - - -

רגע, הילדים, באיזה מסגרות לומדים?

במסגרות רגילות. גני ילדים של עיריית בני-ברק, גני ילדים רגילים - - -

בגן, מתייחסים אליהם כמו אל כל ילד רגיל?

יש להם סייעת שמסייעת להם בקשיים, אפשר להגיד, הבסיסיים שלהם. היא יכולה לעזור להם בדברים בסיסיים, להזכירכם שבדרך-כלל הסייעת היא לא אדם מקצועי.

סייעת מלווה.

סייעת לא צריכה הכשרה מסוימת וגם על זה אני רוצה לדבר. אין הכשרה, גם אין פתיחות למידע איך עושים שילוב נכון. בכל העולם יש את המושג הזה של שילוב בתוך אוכלוסייה, שילוב של האדם המוגבל בתוך האוכלוסייה הרגילה. צריכים לדעת איך עושים את זה בצורה נכונה וכאן זה לא היה כלל, הגננות לא ידעו מה לעשות. יש לי ניסיון ברוך השם, גם עם הילדים שלי וגם אני למדתי חינוך מיוחד. אני הייתי צריכה בעצמי פשוט להדריך, מה לעשות ואיך לעשות. זה דבר מאוד עדין, כי מצד אחד צריך לתת לילד את העזרה שלו, אבל מצד שני לא לחסום את הביטחון שלו בדברים שהוא כן יודע. לפעמים יש לנו נטייה לעזור יותר מדי או לא לעזור, לכן צריכים לדעת מתי צריכים לעזור כדי שהביטחון הבסיסי של הילד יהיה טוב כך שבדברים שהוא כן יודע וכן יכול, הוא יצליח לעשות אותם בלי הקביים שלפעמים מנסים להכניס לו.

כשהגענו שוב לנושא של שעות דיפרנציאליות, שוב נתקלנו בבעיה מאוד חמורה בעירייה. בעירייה אין מישהו שמטפל בנושא של שילוב בעיריית בני-ברק. יש מחלקת חינוך מיוחד, יש מחלקה של חינוך רגיל וזהו. לכן כשאנחנו באים ואומרים שאנחנו עם ילדים משולבים, זורקים אותנו ממקום למקום. המתי"א אומרת: "זה לא קשור אלינו, אנחנו בכלל לא מקבלים כסף אז מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו לא אחראים".

בשלב זה, תודה. גולדשמיד משה, בבקשה.

אני אבא לילד מיוחד עם תסמונת דאון. בחודש שבט בשנה שעברה, הגשנו את כל הניירות למתי"א בבני-ברק, בעירייה. העירייה מפרסמת בעיתונות המקומית הנחיות לאן צריך לשלוח את הניירות הרלוונטיים, כל הניירת הרפואית, הניירת של הפרה-רפואי, הכל, להגיש את זה למתי"א. הגשנו את זה למתי"א בזמן, הזמינו אותנו לוועדה במתי"א ושם אנחנו ביקשנו שאנחנו רוצים לילד שלנו, בעיריית בני-ברק אין כלל מושג כזה של ילדים לגני בנים, אין דבר כזה. יש רק גני בנות. זאת אומרת, אם יש לך בן, אתה בבעיה. אף חיידר לא רוצה לקבל אותך, אף אחד לא סופר אותך. הייתי באיזה חיידר, שם אמרו לי "מה אתה רוצה? הוא יהיה פה עם עוד 40 ילד וגם אם תהיה סייעת, הילדים יאכלו אותו".

מה עושים עם ילד כזה בבני-ברק?

אין להם פיתרון. הדבר היחידי שיש להם, זה איזה "מציאון" ששם הילדים עם מצבים מאוד קשים, עם CP, כשהילד שלנו נמצא ברמה גבוהה ואפילו מביטוח לאומי לא קיבלנו מעבר לפיגור קל, הקושי העיקרי שלו זה בדיבור, בשפתי.

יש גנים שפתיים בבני-ברק?

יש גנים שפתיים.

לבנות?

רק לבנות.

ומה עם בנים?

כן, יש גן שפתי. ביקשתי גן שפתי, בגיל שלוש-ארבע, ברמה נמוכה. יש שם בעירייה איזו מדיניות לא לשלוח את ילדי תסמונת דאון לגנים שפתיים, הם יזרקו אותו מכל המדרגות, לא משנה איפה. את התיק שלנו פשוט מאוד סיננו אחורה, זרקו את זה לאיזה כיוון שאני לא יודע איפה, אבל זה לא עבר למקום הנכון בעיריית בני-ברק ואנחנו מחכים.

תודה. גב' נחמה, בבקשה.

כן.

את רוצה להוסיף משהו שלא נאמר?

כן.

בבקשה.

אני האימא וכשרצינו את הגן השפתי, פשוט דחו אותנו ואמרו "אין בכלל מצב של שילוב, אין בבני-ברק לא תקבלי, מה שתרצי, את לא תקבלי", דחו אותי והילד בעיקרון נשאר בבית. עד לקראת פסח, לא היתה לו בכלל מסגרת וגם לאחר שכבר הכניסו אותו למסגרת, הכניסו אותו למסגרת לא מתאימה, בגילאי חמש-שש וגם שם הילד לא קיבל - - -

סליחה, בן כמה הילד?

הילד בן ארבע וחצי.

ולאיזה גיל הכניסו אותו?

לגיל חמש-שש. אמרו לי אם את לא רוצה עזר מציון, שזה מה שאנחנו מסכימים, אז זה הנתונים שאנחנו יכולים לתת לך וגם שם הילד היה "עציץ" בגו. עד לפני שבועיים, הילד לא קיבל קלינאית, גם לא ריפוי בעיסוק.

תעצרו, תודה. יש מצבים שלפעמים לא צריך להתקדם לשלבים הבאים, אבל זה לא שאני לא הולך לעשות כלום עם זה.

קיבלתם תשובות כאלה לא מספקות, נכון? חוץ מאלי, פניתם למשרד החינוך?

בוודאי.

פניתם?

דיברנו עם אברהמסון, דיברנו עם - - -

דיברנו עם גב' רחלה אברהמסון,

בשלב הזה, אני שואל את המפקחת לחינוך מיוחד מחוז חרדי, הבעיות האלה מוכרות?

כן. בנושא של משפחת גולדשמיד היה דיון אצל רעיה לוי גודמן, אנחנו קיבלנו את ההורים.

תציגי את עצמך לפרוטוקול, זה חייב להירשם בפרוטוקול, בבקשה.

שולמית, מתאמת חינוך מיוחד, חינוך חרדי.

בבקשה.

בדיון שנעשה בנוכחות רעיה, סוכם עם ההורים שאנחנו נבוא לקראתם.

מה זה סוכם? אני שואל, מתי היתה הפגישה עם גב' גודמן?

באוגוסט.

את מכירה את הסיפור שדיברה אתנו הגברת הראשונה?

כן, בהחלט.

זה מתגלגל מהשנה שעברה ועד השנה.

כן, מכירה.

משרד החינוך, כרגע אני בכל אופן שואל אתכם, כי לפי התחושה אתם לא קיימים בגלל שזה בני-ברק, אלא אם כן תתקני אותי. בבקשה.

אני מבקשת להציג כמה נתונים.

בבקשה.

בשביל החלק של המידע הכולל של העיר בני-ברק, יש לנו תוכנית שילוב. יש בגנים 1,058 ילדים שנהנים מתוכנית השילוב, כאשר מתוכם 18 ילדים דיפרנציאליים.

מה זה, בהגדרה?

ילדים דיפרנציאליים זה כמו ילדיה של איילת? מהתרגשות, שכחתי את השם. סליחה.

מותר לך. מהמקרים המזעזעים כבר כמעט ואין לי את כושר הביטוי הרגיל שלי, הכמעט נהדר, גם האסרטיביות שלי הצטמצמה ואני מקווה שהיא תחזור לי בהמשך. אני מאמין שהיא תחזור לי בהמשך ואז אנחנו נטפל בבעיה הזו כמו שצריך.

בסדר. בהקשר של איילת, אני יכולה לתת אבל קודם כל נדבר באופן כללי. אנחנו לא מדברים על פרטים.

הכי טוב, רק כללי.

כללי, והם באים ומייצגים קולות רבים של הורים ואני מבקשת, ברשות יושב ראש הוועדה, באמת לתת את הנתונים הכלליים.

יפה.

יש לנו 1,058 ילדים בתוכנית השילוב הסטטיסטית. 1,058 ילדים רק בגנים של בני-ברק, מתוכם 18 ילדים דיפרנציאליים, כאשר מדובר בלקויות מורכבות.

לילד דיפרנציאלי מגיע, בגין הלקות המורכבת שלו, 2.7.

קשה לי עם ההגדרה של ילד דיפרנציאלי. קשה לי מאוד עם ההגדרה.

התקצוב הוא תקצוב אישי, מותאם לצרכים של הילד. אנחנו נדברים על זה.

קשה לי מאוד לבלוע את זה.

אנחנו נדבר על תקצוב.

ילדים עם תקצוב דיפרנציאלי, בבקשה.

כן. ילדים מקסימים, אהובים, שזכאים לתקצוב הדיפרנציאלי, מקבלים 2.7 כאשר שתי שעות מועברות לילד באופן ישיר ו- 0.7 הדרכה.

לנושא הדרכה של כל הילדים שמקבלים סייעת צמודה בעיר בני-ברק, יש לנו מדריכה מטעמנו, שנותנת הדרכה לכל הילדים שמשולבים. איילת מקבלת 24 שעות סיוע.

גברתי, אני רוצה להתמקד בדיון, בסדר? את רשימת הזכאויות אני יכול להוריד מאתר האינטרנט, אינני זקוק לסקירה הזו כעת. אני רוצה לשאול שאלות ספציפיות. מוכרת לך הסוגיה הזו שילדים שנשלחו לשילוב, לא מקבלים את זה ולא משלבים אותם? בגן ההתייחסות אליהם היא כמו אל כל ילד, ללא שום תמיכה?

כל הילדים שזכאים לתמיכה מסוג סיוע צמוד, זוכים גם להדרכה וגם לשעות.

רק לסייעת.

סליחה, אל תפריעי. תנו לה.

רק לסייעת, אבל גם בנושא של השעות, של מומחיות בתחום.

קיימות מתי"אות בבני-ברק?

מתי"א קיימת בבני-ברק והיא נותנת הדרכה לכל מי שמשולב בגן רגיל וזה נעשה כסדר, מתחילת שנת הלימודים.

איזו שנת לימודים? מתי זה התחיל?

גם בשנה שעברה וגם בשנה הזו.

פעמיים בשנה יש הדרכה. אני פעמיים נפגשתי עם המדריכה, לא יותר.

נכון. אבל הצוות המקצועי - - -

אין צוות מקצועי.

רגע, לא, אני לא מתכונן לדיון כרגע. יש מענה או אין מענה? את טוענת שיש?

יש בהדרכה, בהחלט יש, בנושא של מתן השעות, גם מגיעה מומחית תחום. אנחנו, בגלל שהיה ביקוש וצורך לטיפול בילדים.

כמה פעמים בשנה יוצא לך להיות בבני-ברק, כמפקחת במחוז החרדי?

בגנים הרגילים – פחות.

פחות ממה?

פחות מהמספר הכללי.

מה? כמה פעמים יצא לך בפועל, בשנת הלימודים שמסתיימת עכשיו?

אני לא יודעת להגיד מספר, אבל מספר רב מאוד של פעמים, כולל ברשות, כולל בגנים, כולל בבתי-הספר. יש לנו דו"ח שמנהל המחוז מבקש.

התלונות של ההורים האלה הן תלונות סרק?

יש דברים שמתארגנים, שמסתדרים. ברוב הפעמים כשהורים פונים אנחנו דנים בעניין ומוצאים פתרונות. יש הורים שהדברים באים על פתרונם הטוב, יש דברים שההורים קצת מתנגדים. למשל, החלק הזה, אני חייבת ברשותכם, אני מבקשת להציג את מה שאנחנו כן עושים.

לא, אני רוצה שתציגי לי את מה שלא עושים. את מה שעושים אנחנו יודעים, אני רוצה לדעת על מה שלא עושים. גברתי, רחלי, בואי תקשיבי טוב טוב. קודם כל, זה חמור מאוד עד כדי זלזול משווע בוועדה ובמשרד החינוך, ההיעדרות שצפיתי אותה וידעתי, היעדרות שנתקע בתל-אביב בפגישה, לא מקובלת. כבר לפי הסגנון, הבנתי שהם לא יגיעו. ניסינו לדבר אתם לפני כן, בלי דיון בוועדה, אין תגובה בעיריית בני-ברק. לכן, אני לא רוצה להגיע למסקנה ולנעול את הדיון, שעה פחות. יש חוסר מעש, בגלל שזה בני-ברק. יש את הסוגיות המאפיינות את החברה החרדית בקטע של התגיות והתוויות, אנחנו מבינים אותם. אבל מכאן ועד שילד עם תסמונת לא יקבל את המענים הנדרשים, כמו בכל הארץ, זו פשיעה, זה חדלות מעש של המשרד ושל המחוז החרדי.

המחוז החרדי מבקש מאיתנו, בוא תקשיב, העירייה זה חשבון אחר, יש לי את הרגולציה. אני ועדת החינוך, מפקחת על משרד החינוך, על העבודה. לא בגלל שזה חרדי או מחוז חרדי, אני לא אתן את המענים, באותה רמה לפחות.

אני לא מבין, למה ילד של משפחה חרדית בבני-ברק, עם תסמונת, לא יקבל את הפתרונות ואת המענים שניתנים בכל הארץ? זה שהעירייה לא רוצה להתמודד עם ילדים כאלה? היא אומרת את זה בדרכים אחרות, היא לא אמרה את זה במילים. הם אמרו לנו, במילים אחרות, "אתם לא רצויים פה, אל תדפקו לנו את הרף הזה, אנחנו לא נבנה מסגרות מיוחדות בשבילכם. אם תוכלו ללכת לרשות אחרת, תלכו". הם אמרו להם את זה בשפה אחרת.

לכן, אני מבקש תשובה ואני מבקש תשובות לדיון הזה.

ברמה הפרטנית, כל פניה שהיתה באמת הועברה לאיזשהו טיפול ולמענה במחוז החרדי. אני חושבת שגם משפחת גולדשמיד יודעת שאנחנו פנינו, גם בעקבות פניות מאדוני היושב-ראש, אני שוחחתי באופן אישי עם ראש הרשות כדי לברר מה היו הקשיים ומה היו הבעיות. עכשיו, מכיוון שהרשות המקומית לא נמצאת, אני בוודאי לא אדבר בשם הרשות. אני אדבר בשם המשרד ואתם יודעים ומכירים את גישתו ואת אמירתו של משרד החינוך. משרד החינוך, ככלל, מעודד את שילוב התלמידים, ככל שניתן, בקהילה שלהם. יחד עם זאת, לעתים אנחנו מוצאים איזה שהוא קושי של מענים ספציפיים, כאלו או אחרים, בתוך רשות מקומית וזו הסיבה שבאין מענה, או כדי למצוא חלופות, לעתים ילדים נאלצים לצאת מרשות מקומית אחת ומקבלים מענים מיטביים ברשות אחרת. אז על זה אני לא רוצה לומר שדווקא בבני-ברק צריך להימצא המענה. ילדי החינוך המיוחד בכל מדינת ישראל לא תמיד מוצאים את המענה.

אני מסכים אתך. אני גר במושב, אני לא מצפה שבמושב שלי יהיה מענה. אבל עיר ואדם כמו בני-ברק, רחל, אל תלכי למפלט הזה כי זה לא בריא ולא נכון. נהפוך הוא, בני-ברק היתה אמורה להיות עיר מחוז לכל החברה החרדית באזור, על-מנת לקלוט ולטפל בסוגיות האלה.

נכון, אני מסכימה אתך. יחד עם זאת, אני מבקשת שאת הדיון אל מול הסוגיות הבעייתיות האלה שמציפים, נקיים יחד עם הרשות המקומית.

את אומרת לי עכשיו נקיים דיון ונבדוק? מזה שנה אני מתמודד עם זה.

לא. כשמגיעה אלינו פנייה, היא מטופלת באופן אישי וספציפי לגבי ילד כזה או אחר. הדרישה לא היתה לעשות איזשהו דיון מערכתי, כשאתם מציפים אותו. אנחנו מדברים בשיח אל מול רשות מקומית שאם הוא צריך להתקיים, אנחנו נצטרך לשבת ולקיים אותו. יחד עם זאת, אני רוצה לומר שישנם דברים מאוד יפים שקורים שם.

רחל, לא, סליחה. את רוצה שנפתח בדברים טובים שקורים בבני-ברק? אין לי בעיה. בואי ונקדיש חמש דקות על הדברים הטובים שקורים בבני-ברק, כולל, ולכן אני מופתע.

נכון.

אני זוכר את הסיור הראשון שלי לפני כעשר שנים ויותר במרכז הזה, עם הסופר חיים ולדר ואותם ילדים שהיו שם. הייתי בטוח שלפחות בבני-ברק, יש לי מענה ומסתכלים נכון על ילדים עם צרכים מיוחדים. רחל, חז"ל אומרים "רוצה לאבד ממונו ישכור פועלים ואל ישב עמהם". זו הנקודה ואני בכוונה מתמקד בך. הטיפול שלי, אני אפנה לראש עיריית בני-ברק ואומר לו איך מחלקת החינוך שלו מתייחסת. אני אעלה את זה על הכתב ואוציא את זה גם בהודעה לתקשורת, אין לי בעיה, אני יודע לטפל. בבעיות של אגו אני יודע לטפל, אבל אני צריך לתת מענים לילדים האלה.

דיברתי לא פעם ולא פעמיים עם המנכ"לית על המחוז החרדי בסוגיה של החינוך המיוחד, אני לא אאפשר התייחסות כזו סלחנית, בגלל שזו העיר בני ברק או ביתר עילית או מודיעין עילית או כל יישוב או שכונה חרדית אחרת, לא אאפשר זאת. לא אאפשר ואני יודע שהבעיה היא בגלל שההנהגה שם, היא מקרב הציבור החרדי. זה נראה כאילו זה הולך להסתדר מאליו, אבל זה לא יסתדר מאליו, ההפך הוא הנכון. שם החברה החרדית עדיין סובלת, היא עדיין לא הגיעה ליעד ולמקום הנכון בהסתכלות הנכונה על הילדים המיוחדים האלה. פה אני הייתי צריך לדעת ולשמוע מכם, שאכן היתה התייחסות של 100% פלוס הערך המוסף הזה שחסר, שאמרתי אותו.

סליחה, אדוני היושב ראש.

תני לי, אני רוצה למקד את הביקורת שלי. יש פה ילדים, שמענו על שלושה מקרים ואני מאמין, בתוך עמי אני יושב, אני מאמין שיש, אלה ההורים שכנראה כלו כל הקצין, ואין להם כבר מה להפסיד ובאו. יש כאלה החוששים מדברים אחרים, חוששים לילדים האחרים שלהם, וחוששים למסגרות אחרות שלהם ולכן הם לא נמצאים פה. אם משה סובל מהסוגיה הזו, ודאי שזה לא ברמה האישית בגלל שהוא משה. יש שם כשל מובנה בטיפול בילדים האלה, המיוחדים. יש עוד אימא שרוצה לדבר והיא תציג את זה. לאה רוטשילד, בבקשה. תשמעו, תשמעו את הבעיות ותגידו לי אם זו בעיה שצצה בחודש האחרון, בשבוע האחרון.

אני אימא לילדה בת ארבע עם תסמונת דאון, היא בגן רגיל עם סייעת והיא כמובן לא מקבלת את מה שהיא צריכה לקבל בגן עצמו.

רגע, מה את יודעת שהיא צריכה לקבל והיא לא מקבלת?

אין בגן קלינאית תקשורת, גננת שפתית, מרפאה בעיסוק. היא לא קיבלה כלום מתוך זה במשך כל השנה, אלא אם כן אני לוקחת אותה למכון.

האם אי-פעם שמעת שהמפקחת של משרד החינוך הגיעה לגן?

לא. אני לוקחת אותה באופן פרטי לקבל טיפולים במכון אחיה. כעת מהעירייה הציעו ונתנו לנו את הפארק של עזר מציון, שבתור חוויה הוא נותן לילדה הרבה מאוד. גם בגינה הציבורית היא מאוד נהנית וגם שם היא מאוד נהנית, אבל היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה כדי לקדם אותה. שמעתי כעת מאחת שאמרה לי שזו ילדה ברמה מאוד גבוהה ואני חייבת לקדם אותה כמה שיותר, אבל אין לה כלום.

יש מישהו שרוצה להתייחס? בבקשה.

יש לי שאלה, אבל היא לא בסוגיה הזאת. אני מארגון ההורים בירושלים ואני תמיד יושבת בוועדות ושואלת מי נותן את הטון, הרשות או משרד החינוך? אני כל הזמן אני שואלת את עצמי, גם כאימא וגם כפעילה.

אין ספק שאם הרשות המקומית היתה נמצאת פה הנטל היה מתחלק בין שני הגופים, אבל הם לא נמצאים כאן ואני לא מנקה אותם מאחריות.

הרשות היא רשות חינוך. הסמכות של שר החינוך מוקנית לראש הרשות, להיות מיני שר חינוך ברשות שלו. אבל יש את הרגולציה, יש את הפיקוח.

אין פיקוח, לא קיים.

איפה הם?

זאת שאלה שאני רוצה לשאול. יש עוד הורה או מישהו שרוצה להתבטא בסוגיה הזו? בבקשה.

אני אם לילד עם תסמונת דאון. כולם נגעו בנושא שקשור בשילוב ובשעות הדיפרנציאליות, אבל אני הבנתי שהבעיה היא באמת מערכתית, הקשורה לקליטה של העובדים. כשאנחנו נפגשנו בעירייה עם אדון ספרא, הוא טוען שאין להם כוח אדם.

מי זה אדון ספרא?

הוא מנהל מחלקת החינוך של עיריית בני-ברק. הוא טוען שהוא בכלל עשה טובה שהוא התייחס אלינו, זה לא מתפקידו ויש מישהו אחר שמטפל בזה. אנחנו עברנו כמו כדור מתגלגל מיד ליד, מאוזן לאוזן.

כן, כי הוא מהחינוך החרדי רק של הילדים החכמים, הבריאים, הגבוהים והנאים.

והוא ממש עשה טובה שהוא ישב איתנו. כשאנחנו הצגנו בפניו שאין את השעות הדיפרנציאליות והילדים לא מקבלים את מה שמגיע להם על-פי החוק, הוא טען שפשוט מאוד אין לו כוח-אדם אין לו אנשי מקצוע שייכנסו. בואו תעזרו לנו אתם, תפרסמו, תעשו, תעזרו לנו אתם, תביאו את אנשי המקצוע ונתחיל את התהליך הזה.

כשאנחנו גם נכנסנו לשטח וניסינו לברר את הדברים בעובי הקורה, התברר קודם כל שעוד ממאי בשנה הקודמת, הם בעצמם לא דאגו לזה עבור השנה הבאה. בנוסף, תנאי ההעסקה של העובדים הפרה-רפואיים לא היו מתאימים לתנאים של כל הרשויות המקומיות, מה שאומר שלא היה שווה להם לבוא.

אף אחד לא יבוא כך.

בדיוק. כך שכל הכשל הזה הוא ברמה מערכתית.

רחל, אני מבקש, את שמעת את הדברים ואני מקווה ורוצה להאמין שהדברים האלה חדשים לכם ושכל מה שאמרתי קודם זה לא נכון, הלוואי. אני רוצה לשמוע מה אתם הולכים לעשות עם הסיפור הזה של ילדים עם צרכים מיוחדים בבני-ברק, תסמונת דאון, גנים שפתיים ובכלל כל הילדים עם הצרכים המיוחדים.

אפשר לשאול שאלה קטנה?

בבקשה.

אנחנו יודעים שכל ילד בשילוב מקבל 80,000 שקל לשנה, עבור השעות הדיפרנציאליות. ברגע שמשרד החינוך מעביר את השעות האלה, הוא יודע לאן זה הולך ואיפה התקציב הזה נמצא?

שאלה טובה. בבקשה.

אני רק רוצה לומר, ככלל ולא להתבלבל, מי שנותן את הטון במערכת החינוך ומי שקובע את הכללים, זה המפקח. יושבת כאן מפקחת, שאני מקווה שתהיה לה הזדמנות לספק מהו תפקידה ומה היא עושה, גם בעיר בני-ברק כמפקחת מטעם משרד החינוך. אז רשות מקומית לא מתנהלת סתם ואם יש קשיים כאלה ואחרים - - -

זה לא קשיים, זה כשלים.

לא, רגע, צריך להפנות אותם בצורה מסודרת אל משרד החינוך כי מכוח תפקידה, היא עושה - - -

רחל, הם פנו.

רגע, ברשותכם. יחד עם זאת, אני מבקשת לאפשר לרווית גולדנר להב שהיא מדריכה והיא אחראית באגף שלנו על נושא השילוב, לספר קצת על המענים גם בתקצוב הדיפרנציאלי ומה הילדים מקבלים בתוך הגנים. לשאלתכם, אם אתם אומרים מקבלים או לא מקבלים. אז בואו נדייק, כדי שנדע מה הם אמורים לקבל, בסדר?

לפני כן, אני רוצה לומר ברמה האישית. תוך כדי דיון, אני מכה על חטא שעלו תלונות על ההסתכלות, על ההתייחסות של החינוך המיוחד במחוז החרדי כלפי אישיות מסוימת, קיבלתי תשובות שזה יטופל, מטופל. לפי צורת ההתבטאות שהיתה אז, מובנת לי כל הסלחנות וכל הזרימה עם מה שקורה כאן. אם אני הייתי אז עומד על הדברים, יכול להיות שהדברים היו משתפרים לפחות לקראת שנת הלימודים. כדאי מאוד שלהבא, כשיש קושי במשרד החינוך עם ניידות עובדים, שהמחוז החרדי לא יהיה פיתרון. תודה.

אני רוית מהאגף לחינוך מיוחד, אני אחראית על התמיכות בתלמידים עם לקויות מורכבות. חשוב לי רגע להגיד לגבי ועדת השילוב, שמי שצריך להיות בוועדת השילוב זה המפקח הכולל של גני הילדים, מנהלת הגן של החינוך הרגיל, לא החינוך המיוחד, עובד הוראה מתחום החינוך המיוחד, פסיכולוג מטעם השירות ונציג הרשות המקומית, כמובן ההורים והתלמיד, מי מטעמם של ההורים. הוועדות אמורות להתקיים או מתקיימות על-פי הנהלים, עד ה- 30.5. כמו שאמרתי, הוועדה מתקיימת עם נציג של הרשות ובגני הילדים מתקיימת ברשות עצמה כעין מסגרת קולטת, זה גן ילדים. ואחת המטרות שזה מתקיים שם, זה כדי שבסוף כל הוועדות, ישב הרכז מטעם העירייה ויגיד – אלה הילדים, במקרה הזה 18 ילדים עם לקויות מורכבות, אלה התמיכות שעלו בתוך הוועדה שהילדים האלה צריכים ועכשיו אנחנו ניגש וניקח את התקציב שמתקבל ונתחיל לחלק אותו לילדים. ככה זה צריך לעבוד. ככה חשוב שגם אתם תדעו שזה עובד.

כשהילדים יעלו בעזרת השם לכתות בתי הספר, הוועדה צריכה להתקיים בתוך בית-הספר ויושב-ראש הוועדה הוא מנהל בית-הספר. זה מהבחינה הזאת.

הועלתה כאן השאלה מבחינת התקציב הדיפרנציאלי, שכרגע עומד על 2.7 שעות, הוא לא מעוגן בנוהל שכל ילד מקבל תמיד 2.7, אבל מאז 2003 זה עובד ככה. אנחנו מאוד מקווים שגם בתקציב הבא זה יעבוד כך, אז באמת מגיע תקציב גלובלי לתלמיד של 2.7 וכמו שאמרה קודם המפקחת, התקציב הזה מתחלק בין שעות פרטניות שצריכות להינתן לילד, לבין שעות של הדרכה שמגיעות בדרך-כלל דרך רכזת במתי"א. זה מבחינת מה שהמשרד נותן.

אני מבינה שבחלק מהמקרים שמצוינים - - -

קלינאית תקשורת.

בתוך ועדת השילוב שמתקיימת, עולים הצרכים של הילדים. לפעמים הצרכים - - -

ממה מורכבת ועדת השילוב?

ועדת השילוב, לפי חוזר מנכ"ל, מורכבת מהמפקח הכולל, מנהל את הגן של התלמיד, עובד הוראה מתחום החינוך המיוחד, יכול להיות רכז, מנהל מתי"א, מומחה תחום גיל רך, פסיכולוג מטעם השירות המקומי, נציג הרשות המקומית ובעל מקצוע - - -

אבל ילד עם תסמונת דאון שמגיע לכיתת גן, עובר ועדה כזו?

כן, בוודאי. בגלל זה אמרתי, כל הילדים עם הלקויות המורכבות, עוברים ועדה כזאת.

אז אני לוקח כדוגמה את הבן של משה, לצורך העניין, שעבר את הוועדה הזו. משה, חוץ מהסייעת, מה עוד קיבל הבן שלך?

גם סייעת הוא לא קיבל.

גם סייעת לא?

הוא נכנס לגן שפתי, שם יש גננת וסייעת.

עזוב גן שפתי, בשילוב רגיל.

רק סייעת.

את אומרת כלום, רק סייעת.

סייעת זה מבחינתי - - -

לא, עזבו את הרגשות.

זה לא 2.7 שעות - - -

רגע, רגע, אנחנו רוצים ללמוד את זה, בסדר?

כן.

הוא עבר ועדה, מה אישרו לו?

סייעת וגננת שילוב. שעה אחת של גננת שילוב, כן.

שעה אחת שבועית, גננת שילוב?

כן, זהו.

קלינאית תקשורת, הוא קיבל?

לא. מרפאת בעיסוק, שהיא זקוקה? לא.

את מבינה איפה הכשל? זה ב- א'-ב'. בואי תקשיבי טוב טוב, זה לא נכון רק לגבי בני-ברק. אני ראש רשות, לצורך העניין, דווקא בגלל הסקירה שנתת קודם, זה לא כמו בבית-הספר מנהל בית-הספר הוא בראש. ברגע שאת נותנת לי כראש רשות, את התקציב ואני צריך לחלק אותו בלי פיקוח, קרוב לוודאי ואפילו לא קרוב אלא בוודאות מוחלטת, אין לך שום אינדיקציה שהילד קיבל את המגיע לו.

סליחה, הוא לא מקבל תקציב גלובלי ויש פיקוח.

כן, אבל הוא בסוף מקבל, אז זהו, הוא מקבל הכל והוא צריך לחלק את זה לפי הילדים. לא את הכסף, את שווי הכסף, את הפעילות, את התמיכה שהוא צריך לקבל. ללא פיקוח, צמוד, לראות כל חליפה לילד שהיא אכן מיושמת, אתם פשוט זורקים תקציבים לרשויות ולכן כשנשאלה השאלה האחרונה, האם יש לכם פיקוח על כל ילד אם הוא אכן מקבל, ותסלח לי המפקחת שאני עצרתי אותה, זה לא ברמה האישית. אבל יכול להיות שאת עובדת קשה מאוד, יכול להיות שאת עושה מעל ומעבר לגבי העיר בני-ברק, אבל זה לא הפתרון שצריך להינתן. זה לא הפתרון שצריך להינתן, עם כל הכבוד.

יש פה כשל שצף על פני השטח בצורה קלה מאוד, לא הייתי צריך לחפור כדי למצוא את זה. בבקשה, ביקשת להגיב.

קודם כל, אני חייבת לומר שכמפקחת כ- 20 שנה, אני חייבת לומר שמגיע פה את הקרדיט העצום לרחלי ולכל הצוות שלה, שלא מפלה אותנו, לא ביחס וגם סיגל המקסימה, כל הצוות של המשרד, לא מפלה אותנו כמחוז חרדי כהוא זה, נקודה. אני מבינה שהזמן הוא קצוב, אז אני אומרת - - -

אין לי טענה של אפליה, הפוך.

אני רוצה להגיד - - -

הפוך, אין לי טענה של אפליה.

אני רוצה להעיר פה בוועדה.

יש לי טענה של כשל בתפקוד, נקודה.

אני תמיד עם ההורים. בחלק הזה, צריך להמשיך לראות איך אפשר לסייע. אני כן מבקשת לומר שלא נצפה ממפקח חינוך מיוחד שאחראי לעשרות מוסדות ועשרות גנים בעיר של חינוך מיוחד, שהוא יצפה ב- 1,058 ילדים שיש ביישוב.

אני מסכים אתך. זה חלק מהמסקנות של הכשל, זה חלק מהדברים שהביאו לכשל.

הנושא של המתי"א, הוא גם נושא שצף פה בצורה עקיפה או ישירה. זה לא קשור, אבל אני אומרת שבאמת היכולת שלנו לפקח היא מצומצמת באופן יחסי, בגלל ההיקף העצום של אלפי ילדים.

זה ברור, אבל זה הכשל. אם עיריית בני-ברק מתקשה למלא אחר משימותיה בתחום הזה, בגלל קשיים אובייקטיביים של המגזר, זה היה צריך להיות על שולחנו של משרד החינוך והם היו צריכים לפתח מענים. אם אין בבני-ברק קלינאי תקשורת שמוכן לעבוד בתעריף כזה, זה תפקידו של משרד החינוך למצוא את הפתרון ולתת את המענה, לכן אנחנו כאן. אבל העובדה שזה קיים, מהבהב, זועק, כבר יותר משנה וההורים לא מקבלים מענים, זאת אומרת שאם תחת האילוצים של לוח הזמנים שלי, לא הייתי מקבל היום, ההורים האלה היו ממשיכים להיות כשה אובד, ממשיכים להתמודד לבד עם הקשיים שלהם.

לכן, אני אגיד לך מה אני מצפה. בדיונים אחרים, אני יודע יש סיעור מוחות כשצריך למצוא את הקושי. פה הקושי צף וכפי שהדברים נראים, הם לא עובדים כפי שצריכים לעבוד או כפי שזה עובד במקומות אחרים. זה יותר מתסכל, כי אנחנו מכירים את זה ולא צריכים להמציא את זה, מכירים איך זה עובד. אנחנו מתקצבים את זה וזה לא מגיע.

יש פה גם עירוב, שיתוף של השקפת עולם, ראייה לא נכונה של כל הסוגיה הזו של הילדים עם הצרכים המיוחדים והשילוב בעיר בני-ברק, שצריך לטפל בה. לכן אני אסכם את הדיון לפני הזמן כי אני לא רואה טעם בלהמשיך ולחזור על הדברים מאחר ואנחנו נשארים באותו מקום.

לסיכום, הוועדה מודה להורים על הצפת הסוגיה של הכשלים בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך בבני-ברק.

הוועדה רואה בחומרה את היעדרותם של אנשי המקצוע מעיריית בני-ברק וקוראת לראש העיר להתערב ולתת מענים בשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לקיים בדיקה מעמיקה ויסודית בסוגיית שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים מכיתות הגן, עובר דרך מערכות החינוך ולהעביר אלינו דו"ח ממצה בשאלה האם לעיריית בני-ברק יש את המענים הנדרשים והאם היא מבצעת אותם.

כמה זמן את רוצה לזה, רחל?

אני צריכה לבדוק את זה מול המחוז, אבל אני מניחה שזה לא משהו שצריך לקחת - - -

30 יום?

כן.

אני מבקש תוך 30 יום לקבל את הדו"ח הזה.

אין בעיה.

בבקשה.

שלום. אני מהמחלקה להתפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות. שמעתי את הדיון ואני רק רוצה להדגיש שאנחנו, כמשרד הבריאות, שאחראים על התפתחות הילדים, רואים צורך רב שהילדים יקבלו את המענה שהם צריכים אותו.

את יודעת לומר לי ספציפית לגבי בני-ברק, אם הם מקבלים? האם משרד הבריאות יודע?

כנציגת המחלקה אני רוצה גם כן לדעת כיצד הדברים מתקדמים ולקבל דיווח על מה שקורה.

עזבי, דיווח הוועדה תקבל, אין לי בעיה. אבל אני יכול לדרוש ממך, כמשרד הבריאות, אם יש קשיים ברמת גיל כזו, כדאי מאוד ואני מבקש מכם לקיים ביקורת סביב תחנות הטיפול באם ובילד, מה שנקרא בעבר תחנות "טיפת חלב", לבדוק אם אכן קיים טיפול נאות וליווי נכון של ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים, עד לשילובם במערכות החינוך.

הילדים האלה כבר מאובחנים, הם מוכרים, הם היו בוועדות שילוב. עברו את כל השלבים.

כן, השאלה אם הם קיבלו ממשרד הבריאות כבר בגילאים המתקדמים, את כל הליווי ואת כל התמיכה שהם צריכים לקבל.

זאת כבר שאלה אחרת. אני רוצה להניח ולקוות שהם כן. אני גם שומעת שיש כמה משפחות שהולכות לטיפולים מעבר למה שאמורים לקבל.

אלה שהתלוננו, אלה עם מודעות גבוהה. יש עוד הרבה כמוהם שלא התלוננו. גברתי, את משרד הבריאות, נכון? את לא באה מארגון הבריאות העולמי או ממבקר המדינה, נכון? אז אל תצפי שאת מקווה, אתם צריכים לוודא שזה אכן קורה.

אני שומעת שהם מקבלים את הזכויות שלהם.

אני לא יודע.

אם יש שאלות, אז אני פה.

לא בדיוק.

סליחה, אלה דוגמית של הורים, דוגמה של הורים, ואני בכוונה אומר דוגמית, שהעיזו ובאו ופנו.

אוקיי. ובדוגמה פה שמענו שהילדה מקבלת טיפול.

לא תמיד.

זה לא מעיד על הכלל, זה מה שאני מנסה להסביר לך. תודה.

השר ליצמן היה בכנס שאנחנו בעמותת ביחד קיימנו ביום חמישי, דיברנו על החסר בטיפולים פרה-רפואיים לילדים שמשולבים במערכת החינוך. זה חסר. אמרנו לו אולי צריך לחשוב על להעסיק עזרה פרה-רפואי, אנשים שעובדים לפי יום ומסתובבים, והשר אמר: "זה לא רק בני-ברק, זה בכלל הארץ, יש חסר לילדי שילוב בכוח-אדם בפרה-רפואי. לא שווה לבן-אדם להגיע לחצי שעה למסגרת הזאת, אני מבין את כוח האדם ואת האנשים וצריך למצוא פיתרון". אמרנו גם לשר לדבר על זה והוא הבטיח שביום שני הוא ידבר על זה בוועדה.

כאמור, אני מעמותת ביחד ושמעתי על הסיפור לפני שנתיים, באמת בבני-ברק פנו אלי והגעתי לעיריית בני-ברק, אמרתי להם: 'אני מוכנה לעשות לכם כנס בנושא השילוב, להביא לכם מידע'. לא היו פנויים לשמוע. אני חושבת שהכוח בחינוך המיוחד, מסגרות החינוך המיוחד מאוד חזקים בבני-ברק והצוות בעיריית בני-ברק מפחד. הם צריכים למלא תקנים של החינוך המיוחד, הם מפחדים להוציא ילד מפה. יש לחץ אדיר מהמסגרות החינוכיות.

את מבינה איפה הביקורת צריכה להיות, גב' רחל? זה לא ביקורת כללית ושטחית, צריך להיכנס לעומק הבעיה. יש שם בעיה שורשית, צריך להתמודד אתה.

לאדם שיושב שם יש לחץ אדיר. הוא לא יכול להוציא ילד לשילוב, הוא מפחד להוציא. כשאני באה ואומרת שאני עושה כנס להורים ועוד מעט יגיעו אלי 50 הורים שרוצים שילוב, הוא אומר אני לא יכול לעמוד בילדי שילוב. יש פה תקנים שאני צריכה למלא, יש פה חינוך מיוחד, חזקים, עומדים לי על הראש, אני לא יכולה לפתח.

לכן אני אומרת שזה ניגוד אינטרסים של בן-אדם שעובד במחלקת חינוך מיוחד והוא צריך להיות זה שמקדם את השילוב, זה פשוט ניגוד אינטרסים, אי-אפשר לצפות מהבן-אדם הזה לעשות את העבודה הזו. אני חושבת שצריך לחשוב, אני אומרת את זה גם במחלקה, גם בעירייה וגם במערכת החינוך. הורים שואלי אותי – מיהו האבא של השילוב? מי אחראי על ילדי השילוב? האם זה המערכת, אגף החינוך הכללי? האם זה אגף החינוך המיוחד? את אומרת כן?

את יודעת מה זה "שגר ושכח"? זה מה שהם עושים.

אגף החינוך הכללי אומר, "אני האבא? אין לי שום כלים".

תודה.

חבר'ה, צריך מחלקת שילוב.

תודה, אני חייב לסיים.

אם זה זמני, שזה יהיה זמני.

רחל אברמזון, סליחה, אני מאוד מודה לך, אני ידעתי ועזרת לי עם כל הקושי שלי, עזרת לי כי אני חושב שעזרת, וגם עזרת להם. עזרת למשרד החינוך.

יש בעיה מובנית שצריך להתמודד אתה וצריך לטפל בה, צריך להיכנס לעומק ולא לחשוש.

היום יש לי ישיבה עם מנכ"לית משרד החינוך, ביחד עם כמה ראשי אגפים. אני אעלה את הסוגיה הזאת בפניה, אבל זה לא פוטר אותך מהסיכום שביקשתי. תוך 30 יום אני מצפה לקבל דו"ח ממצה בכל סוגיית השילוב, לא רק השילוב אלא השילוב והחינוך המיוחד, כמו כן מתן המענים לילדים עם צרכים מיוחדים בעיר בני-ברק, מ- א' עד ת'.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.