הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 207

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ז' בסיון התשע"ו (13 ביוני 2016), שעה 12:30

טיפול משרד החינוך בתלמידים עולים מצרפת

חברי הוועדה: עודד פורר – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

מרדכי יוגב

אלי אלאלוף

אברהם נגוסה

יואל גרומבק - רפרנט צרפת במינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

רונן ראובן צפריר - מנכ"ל כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל, המנהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

אילנה טישלר - מנכ"לית כפר הנוער בן שמן, המנהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

ד"ר שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, אגף בכיר לקליטה, משרד העלייה והקליטה

אריאל פיקאר - פרויקטור עלייה מצרפת, משרד העלייה והקליטה

אריאל קנדל - מנהל תחום צרפת, הסוכנות היהודית

ליזה כהן - רכזת עלייה מצרפת, עיריית ירושלים

אדוויג' שקרון - פרוייקטורית עידוד עלייה, עיריית ירושלים

ברוך גרשטיין - עוזר מנהלת אגף על יסודי, עיריית נתניה

פיני כהן - מנכ"ל חוות הנוער הציונית

ענת נחמיה-לביא - מנכ"לית הפורום הציבורי לכפרי הנוער ולפנימיות בישראל

פטריק ביתן - סטודנט לדוקטוראט, אוניברסיטת בן גוריון

סם קדוש - מנהל ארגון CNEF, עולים וקליטה לצעירים

אווה לביא - מנהלת תוכניות קליטה ותרבות בבתי הספר, אליאנס, כי"ח – כל ישראל חברים

ג'רמי קורשייה - מתכלל תוכניות קליטת עולים, אליאנס, כל ישראל חברים

דניאל חפץ - מנהל פרויקטים חינוכיים, עמותת עמי

מיכאל בן סעדון - מנכ"ל ארגון עולים קעליטה

ד״ר שלי אלקיים - נציגות אגודת היועצים החינוכיים ונציגות הדורות הבאים בכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

טיפול משרד החינוך בתלמידים עולים מצרפת

צהריים טובים לכולם. אני שמח ומתכבד לפתוח את ועדת החינוך של הכנסת. היום ז' בסיוון תשע"ו, 13 ביוני 2016, בנושא בתי ספר וחינוך ילדי צפרת. לשמחתי, יושב ראש הוועדה נענה לפנייתי לקיים דיון בנושא.

תראו, אני מהיכרות קרובה קצת עם נושא העלייה ובעיקר העלייה מצרפת, רואה מגמה שקצת מטרידה אותי במספרי העולים לארץ. מספר העולים מצרפת, שזינק בשלוש השנים האחרונות ללמעלה מ-8,000 עולים, נמצא בשנה האחרונה בירידה. והוא נמצא בירידה לא בגלל שנגמרו היהודים בצרפת ונגמרו זכאי העלייה בצרפת, אלא אחת הסיבות היא בעיות בקליטה, בעיקר במערכת החינוך והעובדה שילדים לא מוצאים את עצמם בתוך התמהיל הזה של מערכת החינוך, שצריך להבין שהמעבר ממערכת החינוך הצרפתית למערכת החינוך בישראל הואט מעבר לא פשוט.

ממערכת חינוך של בדרך כלל יום לימודים ארוך, שהילדים נמצאים כל יום הלימודים הארוך במסגרת, מערכת חינוך שבה גם חלק לא מבוטל מהילדים למדו במסגרות שהם בתי ספר יהודים, אז זה בתי ספר פרטיים. המעבר למערכת החינוך הישראלית מאד מקשה גם על ההורים וגם על הילדים. אני כשלעצמי זכיתי לבקר בצרפת בבית הספר יבנה, שאני חושב שהוא מודל שראוי שמשרד החינוך ילמד את המודל הזה, בלי קשר לחינוך בארץ, ומאד התרשמתי מהמודל שבו לומדים כל הילדים ביחד, גם אלה שלומדים יותר לימודי קודש וגם אלה שלומדים יותר לימודי חול. יש להם שיעורים שהם שיעורים משותפים ובנפרד הולכים חלק, שרוצים את החינוך היותר דתי ולימודי הקודש וחלק את לימודי החול, אבל את ארוחת הצהריים עושים ביחד, חיים ביחד, לומדים ביחד. איזה שהוא מודל שקצת כדאי ללמוד אותו.

מטבע הדברים, כשהמערכת לא פועלת באופן סדור ואם אין איזו שהיא אג'נדה מאד מאד ברורה עם תכנית שיודעת איך לקלוט, אז גם קמות להן כל מיני מסגרות עצמאיות כאלה או אחרות. צריך להבין שהן לא יכולות לבוא במקום הכלל, אלא יכולות לבוא בנוסף. לעתים, למישהו יותר מתאים מסגרת כזו או מסגרת אחרת.

אחת התכניות שאני נחשפתי אליהן היא התכנית שבבית הספר בכפר הנוער מקווה ישראל, שהיא תכנית ייחודית שבה תלמידים שבאמת, אם אנחנו מדברים על תלמידים שעלו בשלב מאוחר כבר, זאת אומרת תלמיד שעלה בכיתה י', י"א, הרבה יותר קשה לו להיקלט במערכת החינוך הישראלית ולסיים מערכת ישראלית והם מציעים לו באמת את האופציה של לסיים בגרות בצרפתית.

כמו כן אני מניח ואני מבין שיש פה גם נציגה מכפר הנוער בן שמן, שגם הייתי שמח לשמוע מכם ואחר כך לנהל על זה דיון. בראשות חברי הכנסת, אני אשמח עם נשמע קודם את האורחים שלנו, כדי שהדיון הזה באמת יהיה ממצה. אני רוצה לפתוח עם רונן צפריר, מנהל כפר הנוער מקווה ישראל.

שלום לכולם. ראשית אני אומר שמקווה ישראל בעצם הוקמה על ידי צרפתים בשנת 1870, על ידי אליאנס, כל ישראל חברים שהגיעו לארץ והחליטו שצריך לעשות כאן משהו אחר ומאז בעצם המדינה שלנו נכבשה שלום דרך האדמה והוקם היישוב הראשון - - -

שוחררה, שוחררה.

כן, שוחררה. והוקם היישוב העברי הראשון בעת החדשה, שזה בעצם מקווה ישראל. עד 1918 בערך דיברו אצלנו צרפתית, בשנת 1918 החליפו את הצרפתית בעברית. מאוחר יותר, בשנת 2007 אנחנו פתחנו את בית הספר הישראלי צרפתי במקווה ישראל, שבעצם נותן שירות לתלמידים עולים ולתלמידים ישראלים ולתלמידים ילדי שגרירויות, שנמצאים באזור המרכז.

בית הספר מנוהל על ידינו ובעזרתו של משרד החינוך, האגף לחינוך התיישבותי, ובעצם פועל בשני מסלולים שעובדים במקביל – מסלול שמכוון לבק-אלוריה, החל מכיתה י' ומעלה, ומסלול ישראלי שמכוון לבגרות הישראלית. אנחנו מזהים ומגלים בעצם שלאורך השנים שבית הספר קיים, אנחנו עדים לצמיחה גדולה מאד של עולים, שהשנה הנוכחית הזאת קצת נעצרה, אבל בעצם בשנים הקודמות העלייה הכפילה את עצמה משנה לשנה.

בית הספר התחיל עם 80 תלמידים, היום הם 420 תלמידים. הצפי הוא להגיע ל-600 תלמידים. הצפי הוא להגיע ל-600 תלמידים שרובם בעצם הם תלמידים שעולים לארץ. חלקם כמובן משולבים בפנימייה, והשילוב בפנימייה עצם עושה את ההבדל הגדול והמשמעותי ביותר ברגע שהם עוברים את החוויה של הפנימייה, כי זה בעצם איזה שהוא סוג של בית ספר משלים לחיים, לא רק לרמה של הבגרויות.

אני רוצה לציין מספר בעיות שאנחנו נתקלים בהן, שבעיקר נובעות מהקליטה של המשפחות עצמן, לאו דווקא של הילדים. אני אשמח לענות לשאלות במידה ויש לגבי זה. לגבי המשפחות אני חייב לומר שאנחנו צריכים לספק יותר פתרונות בקהילה להורים שמגיעים לארץ, לספק פתרונות למורים שמגיעים לארץ – אם זה מתחיל מההכרה בהשתלמויות שלהם והכרה בתעודות שלהם ובניסיון שלהם. זה דבר שאנחנו מזהים לאורך השנים שהוא מאד מאד בעייתי ומורכב, למרות שמשרד החינוך עשה לא מעט שינויים לטובה בסיפור הזה, עדיין אנחנו מזהים את הקושי.

מורה שנמצא בתהליך במסלול הבגרות הצרפתית למשל, נמצא בימים שבהם הוא משתלב בחו"ל כחמש פעמים בשנה והימים האלה בעצם לא נחשבים לו כ - - -

אורח הכבוד.

בשנת 2007 אלי היה שותף להקמת בית הספר. אז כמו שאמרתי בעצם, הימים האלה לא משתלמים כמו שצריך ואנחנו לא מקבלים בעצם את הפתרונות שההורים צריכים אותם על מנת להקל עליהם בקליטה של הילדים שלהם.

זה ככה בגדול.

אני כן הייתי שמח אם היית במתמקד באיך בנויה תוכנית הלימודים אצלכם. זאת אומרת מגיע תלמיד כיתה י' - הוא לומד עם תלמידים צברים? הם לומדים רק בנפרד? יש לימודים משותפים? איך זה עובד?

אנחנו מחלקים אותם לשני מסלולים וזה בעצם שתי כיתות בכל שכבה, כאשר הכיתה הישראלית והכיתה הצרפתית לומדות אחד ליד השנייה, ממש קיר אחר מפריד ביניהם. יש שיעורים שהם שיעורים משותפים, הפסקות כמובן משותפות וכל מיני פעילויות משותפות, אבל כל מסלול מתמקד בבגרות הספציפית שלו. ואם אני אציין את ההבדלים, אז אם אנחנו מסתכלים על פילוסופיה במסלול הצרפתי, זה משהו שלא קיים במסלול הישראלי. אם לומדים פיזיקה, מתמטיקה או שפה נוספת, אז בעצם המסלול הצרפתי - - -

ומה מתקיים במשותף?

במשותף יש להם פעילות שהן בעצם קשורות א' לרמה של שפה שנייה שהם לומדים ביחד. לעתים הם מחוברים בשיעורי חינוך גופני ואומנות. טיולים כמובן הם עושים ביחד עם כלל התלמידים בפנימייה ועם כלל תלמידי בית הספר. כמובן גדנ"ע, שזה גם נושא שאנחנו רוצים לדבר עליו, הסיפור של הגדנ"ע. ובעצם אנחנו עושים את המקסימום כדי לחבר אותם, אם זה גם ברמה של ההורים, פעילויות משותפות שבעצם מביאות אותם לאיזה סוג של כיתה אחת גדולה שמחולקת לשתי כיתות, כשכל מסלול פועל דרך שלו, עם הצוות שלו ועם המורים שלו וחיבורים שקורים כל הזמן תוך כדי תנועה.

אני אבקש מאילנה טישלר, מנהלת כפר הנוער בן שמן. אצלכם המסלול עובד טיפה שונה.

אצלנו המסלול עובד טיפה שונה. אני אקדים בקצר היסטוריה: המסלול נפתח לפני 10 שנים תודות לחבר הכנסת אלי אלאלוף, שהחליט להביא את הנוער אלינו במסגרת תוכנית נעלה. לפני 3 שנים פרשנו מתוכנית נעלה והקמנו תכנית צרפתית בתוך הכפר, שמתמקדת בקליטת עלייה ולא ילדים ללא ההורים. ישנן שתי אפשרויות לתוכניות: האחת, פנימיית יום, שהילדים מוסעים לכפר, מגיעים בבוקר ועוזבים ב-6 בערב, ארבע פעמים בשבוע ופעם אחת בשמונה; והאפשרות השנייה היא בפנימייה רגילה.

כמה זה עולה להורים?

בפנימייה הרגילה עולים לא משלמים בשנתיים הראשונות. נמצא פה יואל מהמשרד והוא יוכל לתת את התנאים, ולאחר מכן זה לפי ההכנסות של ההורים, פרוגרסיבי.

בפנימיית היום, גם, ברוב המקרים זה נקלט על ידי משרד החינוך ויש השתתפות סמלית של 230 שקלים לחודש לחניך. אנחנו קולטים החל מכיתה ט', כאשר בניגוד גם למקווה ישראל וגם לחוות הנוער הציוני, אנחנו מתמקדים בבגרות עולים. זה אומר שמהרגע שילד מגיע לכפר, בשנה הראשונה הוא מקבל אולפן של 22 שעות שבועיות ושילוב במקצועות יסוד, עם מורים דוברי צרפתית, ומהשנה השנייה הוא משתלב בתכנית כשהמיקוד הוא להכין אותו לבגרות עולים ישראלים. אני יכולה לומר בגאווה רבה שהמחזור של שנת תשע"ב סיים עם 100% בגרות.

אנחנו נותנים להם במקביל לאולפן ולכיתות שהן מיוחדות להם, גם תגבור פרטני והתלמידים על פי בחירתם משתלבים גם בכיתות הישראליות. זאת אומרת אם חניך אומר אני מבקש לבחון 5 יחידות ביולוגיה עם הכיתה הרגילה, אנחנו מאפשרים לו את זה עם תמיכה. עכשיו עם עוזר לתמורה יש הרבה שעות פרטניות. אנחנו יכולים לאפשר להם תמיכה פרטנית.

כמה תלמידים כאלה יש אצלכם?

יש כיום כ-50 תלמידים בכפר.

סליחה, רק כמה במקווה?

יש בפנימייה 45 וכ-420 בבית הספר הישראלי צרפתי, מתוכם 250 זה עולים.

אצלנו האקסטרני נפתח רק השנה. בנוסף יש צוות דובר צרפתית הן בפנימייה והן בבית הספר, המחנכים הם דוברי צרפתית והילדים משתלבים החל מי"א גם בהכנה לצבא. יש לנו אחוז גיוס גבוה מאד לצבא, שזה אומר השתתפות בתכניות אחרי, לקראתך וכדומה, על מנת שהם ירגישו חלק מהחברה הישראלית.

תודה. פיני כהן, חוות נוער הציוני.

כן, בחווה יש את מה שנקרא בשעתו המגמה הצרפתית, שנוסדה על ידי מינהל הסטודנטים ועליית הנוער. מינהל הסטודנטים פרש מהר מהתכנית ולמעשה התכנית התחילה בשנים 1966-1967.

איך זה קשור למינהל הסטודנטים, סתם שאלה?

הם הקימו את זה. אתה בוגר ראשון יודע יותר טוב ממני.

לא, לא. אני הייתי שם, אז אני - - -

בוגר של תכנית עודד.

אז זה עודד הקים את התכנית. עודד היה הבסיס להקמה של מינהל הסטודנטים.

יפה. בכל אופן, המגמה הצרפתית קיימת כל השנים האלה והגיעה לפני 25 שנה לחוות הנוער הציוני, כשהסוכנות התפשטה מכל הנושאים של חינוך ילדי תיכון. בשנים הראשונות היינו צמודים לסוכנות ובשנים האחרונות הסוכנות למעשה פרשה מכל מעורבות בעניין, להוציא קליטה. אפשר לומר שהיום המעורבות של הסוכנות היא אפס בנושא קליטה. יש פה ניסיון לעזור לנו לגייס ילדים מצרפת, שיבואו ללמוד מישראל. אני לא מדבר על עולים שאותם מטבע הדברים קל יותר לגייס או להביא אותם אלינו, והם מחפשים פתרון לפעמים עוד טרם עלייה. הילדים שמגיעים אלינו במעמד של תייר, אין שום סיוע משמעותי היום בצרפת כדי לגייס אותם, וכאלה אפר לגייס רבים-רבים ורובם ככולם היום נשארים בארץ.

כמה כאלה לומדים אצלכם?

אצלנו בכפר 90 ילד, רובם בפנימייה.

מה אתה אומר? גדלת.

גדלתי, אם כי אני לא אופטימי. יש ירידה בעלייה.

רגע, 90 ילדים מהצרפתים?

צרפתים. לא אמרתי עולים. מחציתם עולים, מחציתם תיירים.

תיירים?

תיירים, כן, שמגיעים לפה במעמד תייר ויכולים לעשות עלייה. הם יכולים לעלות לארץ לבד רק כשזה במסגרת תכנית נעלה, או - - -

כשזה במסגרת תכנית נעלה?

לא, לא.

אז מי משלם?

זו תכנית שכמו שאני אומר הקימה אותה עליית הנוער ועדיין שותפה לה עליית הנוער - - -

אז אתם בכלל לא עובדים דרך הפורמט של נעלה?

לא. הם ניגשים לבחינות הבגרות של ממשלת צרפת לבק-אלוריה.

ומי מממן את השהות שלהם אם הם תיירים?

או, פה אני מגיע. המימון הוא כמו כל ילד ישראלי אחר, של משרד החינוך הצרפתי. אבל אליה וקוץ בה. היות ואנחנו מחויבים לתכנית הלימודים של ממשלת צרפת, שהיא מורכבת ומלאה ואנחנו בכל את רוצים לתת גם יהדות, גם לימודי קודש, אצלנו יש דרישה אצל חלק מהתלמידים, גם עברית וגם היסטוריה של עם ישראל, ותסלחו לי, גם תנ"ך, שלא קיים במסגרת תכנית הלימודים הצרפתית.

אנחנו מוצאים את עצמנו מתקשים מאד ונאלצים להיכנס לגירעון כדי לתת להם נושאים שמעבר לתכנית הלימודים הצרפתית. זה קושי גדול מאד, הייתי אומר שזה קושי מרכזי שם.

אבל העלות לתלמיד או למשפחה שלו, לתייר, כמה היא?

לתייר היא אפס, כמו נעלה. בוא נאמר שיש השתתפות של אגרת שירותים רצינית, אבל לא מעבר לכך.

גם לא בפנימייה?

גם לפנימייה.

מי משלם?

ממשלת ישראל.

אני רוצה לשמוע את העמדה של - - -

יש לי עוד שאלה מהבית. חלק מהתחרות שלך היא מול בית הספר הצרפתי של הכנסייה, ברחוב הנביאים. מה קורה שם?

קשה לעמוד בתחרות. היהודים לא מרגישים שם טוב היום. היו שם אינצידנטים בשנים האחרונות, שביום הזיכרון רצו לעמוד והתלמידים הערבים לא מתלהבים מזה.

מה זאת אומרת?

יש בית ספר - - -

בית ספר ברחוב הנביאים.

גם ביפו יש.

הם למשל עושים בחינות בגרות אצלנו בבית ספר בימים אלה.

צריך לעשות הכל למשוך אותם אלינו, לא להשאיר אותם במסגרת הכנסייתית. זה אבסורד שהם מגיעים לארץ ו - - -

אין כמעט עולים שהולכים לשם.

גם לא עולים, אבל יש גם - - -

יש, אבל יש.

יש גם תיירים.

תודה.

זה נכון ששמעתי שממשלת ישראל משלמת על תיירים?

בוודאי. כל תכנית נעלה זה תיירים שמגיעים לארץ.

הם חלק מנעלה?

לא, זו תכנית קודמת לנעלה. עתיקה מנעלה.

הילדים הצרפתים שמגיעים כתיירים לפנימייה שלך, מי משלם להם?

ממשלת ישראל.

הם מקבלים סטטוס זמני, הם מקבלים מספר זמני ממשטרת ישראל והם יכולים ל - - -

זו אותה פרוצדורה כמו ילדי נעלה. זה עוד קטן מילדי נעלה.

תודה. אני אבקש ממיכאל בן סעדון, מנכ"ל ארגון עולים קעליטה, שעוסק בטיפול בעולי צרפת.

תודה רבה עודד. אז קודם כל אני רוצה לברך את כל מי שעוסק במלאכה, אם זה אליאנס, אם זה מקווה ישראל, בן שמן, חוות הנוער, גבעת וושינגטון, ובטח שכחתי הרבה גופים.

כפר מימון פה? לא פה.

הם לא פה פיזית, אבל איתנו בקעליטה, בעבודה מדהימה. אני חוש שהיום אנחנו יודעים מה המודלים שעובדים, כבר מכיתה א' ועד כיתה ט', אנחנו יודעים מהניסיון שאפשר לשלב את העולים במערכת הישראלית הרגילה. זה דורש שיפורים, זה דורש התערבות ואת זה משרד החינוך עושה בשיתוף עם כי"ח, ומכיתה י' עד י"ב אנחנו יודעים שהמסלול הצרפתי במודלים שונים כמו במקווה או בחוות הנוער, זה עוד מצוין.

מה שהיום צריך לעשות זה להרחיב, ואנחנו בקעליטה שותפים להרחבה של חוות הנוער הציוני ומאד חשוב שגם הממשלה תצטרף, כי לא רק הפילנתרופיה צריכה לתרום, כמו שזה קרה במקווה ישראל, אני חושב שמשרד החינוך צריך עוד יותר לתרום ולראות אסטרטגית מה ההרחבה הנדרשת. במערכת הישראלית אני חושב שיש התחלה של תכנית מעולה בנתניה, שאני חושב שצריך להרחיב אותה לכל בתי הספר בארץ, וזה קשור להחלטת ממשלה 2446, שאני קצת מודאג, כי בעצם היא תסתיים בסוף השנה.

עבדנו עם מאיה השנה על יישום ההחלטה ולצערי עבדנו במרץ רב, אבל היישום יתחיל רק בדצמבר-ינואר. אז אני קורא לכולם שתשפיעו בבקשה על משרד החינוך, כדי שנתחיל את היישום הפעם כבר בקיץ. היא מאד נלחמה כדי שנערך מראש וצריך להיערך מהיום. אז אין זמן ואני מאד מקווה שההחלטה הזאת תהפוך להחלטה תלת שנתית לפחות. כי חינוך, אתם בוודאי יודעים, זה לא שנה. זאת החלטה שתקפה רק לשנה ורק לעולים של אותה שנה. אז היא בסיס מאד טוב לרפורמה ואני מקווה שנצליח יחד אתכם להרחיב אותה.

לסיכום, עוד נקודה אחרונה. אני חושב שכדאי שנגדיר לעצמנו יעדים. אני יודע שאחוזי הבגרות של עולי צרפת הם נמוכים יותר מהממוצע הארצי. אני חושב שמטרה ראויה היא שלפחות נהיה בממוצע הארצי או יותר גבוה.

עולי צרפת במסלול הישראלי.

כן.

תיכף אני אתן לך להתייחס, מאיה.

עוד נקודה מדאיגה זה הנשירה מצה"ל. אנחנו יודעים שהנשירה מאד גבוהה בצה"ל, מפני שכנראה שההכנה של ההורים ושל הנוער בכיתות הגבוהות לא מספיק חזקה. זה שתי נקודות שאני חושב שצריך להתייחס אליהן כיעדים.

ושירות לאומי?

תודה. לפני שהוא עוזב, כי אני יודע שחבר הכנסת אלאלוף צריך לצאת ובכל זאת היה לו חלק בתכנית האלה, האם אתה רוצה לומר כמה מילים?

אז תודה עודד שהזמנת אותי לדיון. זה דיון בין חברים. באמת.

אני אשמח אם תתייחס גם למה שקורה בנתניה ואשדוד, שגם היו פניות אליך וגם אלי לגבי חינוך ילדים שם.

הם המשיכו שם, אבל אני אתייחס. קודם כל אני באמת מברך את כל מי שפועל בתחום הזה, כי זה לא היה פעם סקסי במערכת הממשלתית והסוכנותית. זה הרבה מאד עקשנות של כל אחד מהגופים לעשות את זה, ואני בשורה להגיד לכם – אין לכם ברירה אלא להמשיך זה. זה עוד לא מתואם מספיק, זה עוד לא ממומן מספיק וכו', וזו הבעיה.

הבעיה הראשונה זה הצורך בתיאום של כל המערכות האלה. כל אחד מהם חייב לרוץ לבד לגייס את התלמידים שלו וזה עולה לו כסף, זה עולה לו גם משאבים נוספים להתרכז בזה וזה בזבוז. מה גם שזה לא מאפשר לילד לקבל תמונה כוללת ולבחור את המסלול הרצוי לו.

אני חושב שיש פה מערכות אדירות, ובלי לפגוע באף אחד, כל מי שאני מכיר הוא פשוט עושה עבודה מדהימה, בניגוד להיגיון. היה יותר קל להביא ישראלים "רגילים", ולא להתעסק בעלייה מצרפת. אז אם רוצים לעשות את זה, קודם כל צריך להיות איזה תיאום בין כל המוסדות האלה.

נקודה אחת מוזנחת, זה אומר שזה הזנחה של ילדים שלא מגיעים לכל האפשרות של מסלול לימודים מקצועי. אין היום בשום מערכת פה מסלולים מקצועיים. יש הרבה מאד צעירים שבחלקם לא מגיעים למערכת הלימודים הקלאסיים, הרגילים של הבגרויות הרגילות, והם דווקא כאלה שאנחנו סומכים עליהם שהם גם ימצאו טוב יותר, מהר יותר, את תעסוקתם. וזה גם מלווה בפעילות חברתית שמתקנת מצבים שהם לפעמים לא קלים. אז הנושא הזה חייב להיכנס והנושא הזה צריך להיות.

אני חושב, ועודד אתה מכיר את הנושא ובקיא בו, זו נקודה שמתאמת, מדרבנת, מגייסת את כל המערך של הצעירים בארץ ושל הצעירים מצרפת כדי שיבואו לארץ, וזה יכול להגדיל בצורה מאד מאד משמעותית את המספר, כי יש פוטנציאל, למרות שאולי פה יש הרגשה שזה יורד וזמני. לצערנו מה שאנחנו יודעים היום על צרפת זה בפורומים שונים, שמדאיגים אפילו את הצרפתים שלא מחפשים תמיד את טובתנו, אז המצב הוא מאד קשה.

אני חוש שצריך להכפיל את הדגם של מקווה, מפני שיש פוטנציאל לאנשים ללמוד באזורים כמו אשדוד וכמו נתניה, וזה מה שדיברנו אז. למה? מפני שיש אפשרות לדעתי להמשיך ויש נכונות עירונית לתמוך בזה, וזה הכי חשוב. בלי לפגוע באף אחד, משרד החינוך בלית ברירה ממשיך בזה. זאת אומרת המסגרות האלה, שמאפשרות גם ללמוד בצרפתית וגם להתחיל להבין את החיים הישראלים, הן מסגרות שפחות מפחידות את ההורים ולכן הם מוכנים גם לשלוח אותם. אני חושב שבית הספר הפרנקו ישראלי, ביום שתוכנן על ידי מיכאל וחשבנו להגיד 200 תלמידים, חשבנו שזו חוצפה והיום זה כבר 450 והוא בולם. הוא בולם וזה נותן תחרות טובה מאד.

לכן אני מאד ממליץ, כל המסגרות אני רואה פה מסביב לשולחן, שאני יכול לזהות, התחילו במספרים קטנים. אבל אוי ואבוי אם לא היינו מוכנים לאור המצב הזה. כלומר, לא להתייאש מזה שמתחילים במספרים קטנים. המסגרת הרצינית אחר כך מושכת את התלמידים שלה. לכל אחד יש את האופי המיוחד. חוות הנוער הציוני – אני מכיר את היכולות שלה וכל אחד יכול לשווק את המערכת שלו בצורה שונה, וכדאי שהתלמידים וההורים יידעו שאלה מסגרות שונות, משלימות, לא מתחרות, כי זה הדבר שימשוך עוד יותר ויותר.

לגבי בן שמן – אני שמח לשמוע שיש פנימיית יום. זה מדהים. כל הכבוד, זו מסגרת שמתאימה לכל ההורים שגרים בסביבה, שאפשר להביא אותם הביתה חזרה בערב כי הם מפחדים ובצדק. אני תמיד אומר, בלי לפגוע בפנימיות, שעדיף בבית מאשר בפנימייה.

אז אני ממש מברך אותך על זה שנכנסת לקואליציה, גם זה טוב, אבל גם - - -

צריך להעלות את מספרי העולים. עכשיו, כשחזרנו למשרד הקליטה, נשנה את המגמה.

כן, כן, אני בטוח. אני מאלה שמאמינים גם כשאין פוליטיקה, אז זה בסדר. אבל בהחלט, אני חושב שזו מגמה שצריך לחזק אותה, ויש עוד מקומות בארץ שיכולים למשוך. אני אתן דוגמא אחת, יוזמה להתחיל להביא לתחום שונה, ואני אספר על הנושא של בית החולים אסותא, באשדוד. חברה, לפני חודשיים אף אחד לא חשב שיש קשר בין העלייה לצרפת לאסותא אשדוד. אף אחד. זה שאני במקרה עובר שם פעם בשבוע ומתפאר מהיופי של הבניין, חברה, עכשיו יש 158, לא 58 רופאים שמוכנים כבר להגיע מצרפת וכמה עשרות אחיות. זה אומר שצרפת היום היא אטרקטיבית מסביב לפרויקטים מוגדרים. זה שליש מהרופאים שיהיו בבית החולים החדש הזה, שיכולים להיות פרנקו - - -

אז חברה, יש הרבה מה לעשות. אני בטוח שלא תתייאשו אף פעם ואני אשמח לעזור כמה שאני אדרש. אני מתנצל, יש לי עוד דיון בנושא של עבריינות וחולי נפש.

תודה, אלי.

אני אהיה קצת ואלך.

אלי, בעקבות התכנית שאתה מוביל באסותא באשדוד, יש פנייה מעיריית אשדוד להקים בית ספר כמו מקווה ישראל באשדוד, כי הם שמים לב שיהיו הרבה רופאים שיעלו לארץ, בממדים גדולים וזה רק משמח.

תודה, חברה.

מאיה שריר ממשרד החינוך.

טוב, אני מבקשת כמה משפטים כלליים על קליטת תלמידים עולים. תלמידים עולים שמגיעים למערכת החינוך מגיעים לרשות, היכן שהם גרים והם נרשמים לבתי הספר בהתאם לבחירת ההורים. הם נרשמים לזרם שהם בוחרים ולבית הספר שהם בוחרים.

אנחנו דואגים לתלמידים העולים בכל מערכת החינוך. קודם כל יש לנו סטנדרטים לקליטת תלמידים עולים, שכל מנהל בית ספר, כל מורה, מחויב להתנהל על פי הסטנדרטים. יש לנו תיק תלמיד עולה, שמלווה את הילד שלוש שנים, הילד ממלא את הדברים, המורה ממלאת את הדברים ויש מעקב אחריהם.

כמובן שהמשימה הראשונה היא הוראת עברית כשפה שנייה. קודם כל הילדים צריכים ללמוד עברית ברמה תקשורתית חברתית וזה לא מספיק. כפי שאמרתם, מערכות החינוך בעולם מאד שונות ממערכת החינוך בישראל. יש פערים בכל המקצועות, גם מתמטיקה נלמדת אחרת, כותבים אחרת תרגיל חילוק, פערים גם באנגלית וכמובן מקצועות קודש, היסטוריה, גיאוגרפיה, הכל. אז אנחנו דואגים גם לשיפור השפה, גם להשלמת פערים בכל מקצועות הלימוד עד לבגרות.

כפי שאילנה תיארה, הוצאנו השנה חוזר מנכ"ל מעודכן על התאמות לתלמידים עולים בבחינות בגרות, שהן מאד מאד מקלות. הן מקלות על ילדים במיוחד שמגיעים בכיתה י', גיל 15, אנחנו מודעים לזה שזה קשה. הם נבחנים בעל פה, יש בחינות דו-לשוניות בשפת אם ובעברית. אבל מעבר לכך - - -

כן, זה בכללי.

מעבר לכך אנחנו דואגים גם לשילוב חברתי. הם צריכים להיות משולבים גם בחברת התלמידים וגם במדינת ישראל. אנחנו דואגים לפיתוח ולביסוס זהות יהודית וזהות ישראלית, הכנה לקראת צה"ל וגם - - -

מאיה, סליחה.

רק עוד משפט אחד. אנחנו עובדים הרבה מאד עם המשפחות ועם הקהילה ועם צוותי החינוך של בתי הספר ולשם כך אנחנו מפעילים צוות של מגשרים, שאחת הבקשות בתכניות שאת עוד הובלת, של צרפת-אוקראינה-בלגיה – הייתה באמת תגבור המגשרים. הם עושים עבודה טובה ואנחנו תגברנו.

אני אשמח אם תגידי מה נותנים יותר, בהקשר של העלייה מצרפת. עכשיו, זה לא שעולה צרפתי מגיע לו יותר מעולה אחר, אבל צריך להבין שממצב שבו בכל שנה היו עולים כ-1,600 עולים מצרפת, בארבע השנים האחרונות עלו למעלה מ-21,000 עולים מצרפת. אתם במשרד החינוך עכשיו מתחילים להרגיש את מה שקרה פה ארבע שנים אחורה וגם את מה שעוד הולך לקרות. זה פי עשרה ממה שהייתם רגילים לטפל בו. השאלה היא אם יש איזו שהיא אג'נדה ספציפית לעניין הזה, ואני לוקח את זה בכוונה כן לשתי רשויות ספציפיות. בואי ניקח את זה לנתניה ולאשדוד, שמתמודדות עם הבעיה הזו והבעיה הזו היא בעיה. היא ללא ספק בעיה.

טוב, אז בשנת 2015, בשנה אחת עלו 2,075 תלמידים עולים מצרפת, מתוך 7,000 תלמידים עולים שעלו לארץ. אם אנחנו מסתכלים על כל 10 השנים האחרונות, שזה זכאות להיבחן בבחינות בגרות עם התאמות של עולים, אז זה 6,797 תלמידים.

במסגרת התכנית של החלטת הממשלה 2446, הוספנו בהתאם למיפוי צרכים בשטח בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה, ראינו שמה שנדרש זה המגשרים והארכת יום לימודים, ואלה הדברים שאכן נתנו אותם, אבל התקיימו כבר מספר ישיבות בוועדת העלייה והקליטה, בטענה נגד. זאת אומרת עולים שהגיעו מצרפת בשנת 2015 קיבלו, יום לפני לא. או עולה מאיטליה לא קיבל.

היו שתי החלטות כבר במסגרת ועדת העלייה והקליטה - חבר הכנסת אברהם נגוסה יצא, אבל הוא הוביל את זה - שלא תהיינה יותר תכנית שמבדלות בתוך תכנית של העולים ש - - -

לא, לא, צריך להפריד בין נושא הדרך החדשה לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה עם הנושא של התכניות המבדלות, לבין החלטות הממשלה. עכשיו, עם כל הכבוד, את משרד החינוך מחייבות החלטות הממשלה, לא החלטה של ועדה כזו או אחרת.

כן. ברור.

עד כמה שההחלטות של הוועדות גם חשובות והממשלה כממשלה צריכה להתייחס אליהן. השאלה היא האם הנושא של טיפול בילדים עולים מצרפת, הרי אין אותו דבר בבית ספר שמגיע מספר מסוים של תלמידים, לזה שפתאום תוך שנה הצמיחה היא פי שלושה ופי ארבעה במספרים.

הבעיה היא שבאותו בית ספר, למשל היה דיון על כך שהגיע אב שהילדים שלו עלו מברזיל, אז באותו בית ספר לומדים 20 תלמידים עולים מצרפת ושניים מברזיל ואלה מצרפת קיבלו ואלה מברזיל לא. לכן עשינו את זה לאחר שעות הלימודים, יש הארכה של שעות הלימודים – תכנית מיל"ת. הם קיבלו גם אוכל, גם הזנה וגם שיעורים.

איפה זה מתקיים?

לכל היישובים הוצאנו קול קורא והיישובים האלה בצהרונים.

באשדוד ובנתניה?

בוודאי, אשדוד ונתניה ורעננה וירושלים וחיפה. זיהינו את היישובים ששם יש הרבה והם גם קיבלו תוספת של מגשרים, של רכזים.

מירב, את רוצה?

אני חייבת לשאול משהו ואחרי אני אשמח אם גם ברוך יתייחס. אני מנסה להבין, זאת אומרת מהדברים שאת אומרת ואחרי זה תגידי לי אם אני טועה פה. אני חוזרת לתקופה לפני שהייתי חברת כנסת, עבדתי 10 שנים עם נוער בסיכון בנתניה, אלין מרכז, כך שאני מכירה גם את אלי, שהיה הבוס הגדול שלי, מיכאל מקרן רש"י ואני מנסה לחשוב איפה היה המשרד, כי אני נתקלתי בילדים הצרפתיים שלי – אני קוראת להם הילדים שלי, כי ברוך יודע שטיפחנו אותם בפעילות של רש"י, אחרי בית ספר. אתם מהנהנים, כי אתם יודעים שבאתי משם ואני באמת תהיתי איפה.

עכשיו תביני, אני כולה שנה פלוס חברת כנסת, זאת אומרת עד לפני שנה ומשהו עבדתי עם בתי ספר בנתניה, בשכונות שיקום, זאת אומרת במקום שהכי צריך ואני לא יודעת. אני לא נחשפתי לפעילות. אני גם רוצה גם להקשות. הקשבתי למה שאמרת. מה קורה א' עם המשפחות. אוקיי, עזבי את מיל"ת ואת התכנית, כי את מיל"ת אני מכירה ואת פנימיות היום. מה קורה מבחינת ליווי משפחות, כי לי היה קושי מאד גדול מול המשפחה. כי אם הילד לא ידע עברית, המשפחה גם לא ידעה לתקשר עם בית הספר.

והדבר שעוד יותר קשה, והרגשתי את זה בעלייה מצרפת, זה שאנחנו כמדינה אמרנו זה לא אתיופיה, שזה מדינת עולם שלישי, זה לא חבר העמים, אלא אמרנו צרפת זו מדינה חזקה וכך ראינו גם את האוכלוסייה שמגיעה, כי באמת, לרובם לא היו בעיות של עוני, הם היו בסדר. מצד שני, היו להם קשיים כל כך רבים בלימודים, שאפיינו את אותם נערים שגדלו בדורה בנתניה או שנולדו בארץ. לכן אני באמת תהיתי עם עצמי והקשבתי לכל מי שדיבר, איך אני לא ראיתי את התכנית הזאת. איך לא ראיתי את ההורים שהתמודדתי איתם והיה לי מאד מאד קשה.

ואותו ילד שאמר אלי אלאלוף פה ובצדק, שבכלל לא התאים לבית ספר רגיל. אתה יודע, אני חושבת על איתן סוטו ואני אומרת לעצמי אם הייתי שולחת אותו לבית ספר מקצועי, אולי עוד היינו מצליחים להחזיק אותו, אבל. ואני אספר לך משהו אישי, חבר הכנסת פורר, ששאלתי את איתן, אותו ילד צרפתי – שמעתי אותו קורא. הוא היה בכיתה ח', הוא קרא כמו ילד בכיתה א'. כמו אחיין שלי הוא קרא. ואמרתי לו איתן, למה אתה לא זה, אז הוא אמר לי – פדיחות. אז הם לא קוראים בכיתה, אז הם לא חלק מזה, הם כאילו מעלייה חזקה, אבל לא קיבלו שום סיוע. אז באמת, אם לא הייתי מגיעה משם, הייתי אומרת אולי אני מנותקת, אבל באתי לדיון הזה במיוחד, כי ראיתי פערים שעכשיו את מגלה לי אחרים.

צריך להגיד למען האמת החלטת 2446 התקבלה בסוף שנת 2014 לשנת 2015. זה התחיל רק בשנת הלימודים האחרונה, הזו.

בתשע"ו?

כן. זה התחיל רק בשנת הלימודים הזו.

אז אולי.

זו החלטה שקיבלה עוד הממשלה הקודמת.

לא, למה אמרתי ברוך, כי הוא כאילו בא מבית ספר, לא מפנימייה בנתניה ויש לו הרבה צרפתים. אז אני לא יודעת.

אני רוצה לשמוע גם אותו. מי זה ברוך? אני רוצה לשמוע גם אותך ולפני זה אני רוצה לשמוע גם את הסוכנות היהודית. אני אגיד לך אריאל, מה מעניין אותי לשמוע דווקא במובן הזה. אחת הטענות היא, שכתוצאה מהמשבר הזה בקרב הילדים והדור הצעיר בארץ, גם מספרי העולים לישראל זה חלק מהשיקולים שפוגע בהם מלעלות לארץ, מהדאגה החינוכית ואני רוצה לשמוע את ההתייחסות של הסוכנות בעניין הזה.

טוב, אז אני גם אתייחס לסיפור של הגיוס, כי זה נאמר כאן, אז אני אתייחס גם לזה. אז נכון, לפני הכל נכון – יש עכשיו ירידה של 30% מהעלייה בצרפת. זה כבר לא סוד, אז אנחנו אומרים את זה. זה גם מתפרסם וזה בסדר להגיד את זה, וזה עוד יותר בסדר, כי כשאנחנו מנסים להבין איך הגענו למצב הזה, כמו שאמרת בהתחלה, אז אולי אפשר להגדיר את זה ככה: כל ה-20,000 שהגדרת עכשיו, בשלוש השנים האחרונות הם חברה שעלו בגלל שיש כל מיני גורמים שדחפו אותם מחוץ לצרפת. אם זה בעיית האנטישמיות, בעיית הכלכלה הצרפתית. יש כל מיני בעיות, או אפילו העובדה שהם ציונים, אז אחד ועוד אחד, הבן אדם אומר אני כן ציוני, יש אנטישמיות וכבר אין כסף בצרפת, אז אני מגיע לישראל.

אנחנו כנראה עכשיו מגיעים לאוכלוסייה חדשה. הרי גם המחקרים האחרונים מראים שכ-60,000 מיהודי צרפת מתכוונים לעלות מחר בבוקר, זה מצד אחד; ומצד שני, יש 30% פחות. כאילו מ-8,000 אנחנו נגיע ל-6,000 והאנשים האלה הם כנראה שכבה חדשה. זה כמו מתווה הגז, רק שזה לא גז, זה עולים. זה שכבה חדשה של אנשים שאומרים אנחנו צריכים מה שנקרא פול פקטור, דברים שיגרמו לנו לעלות לישראל.

אחד מהדברים זה דיור, וזה לא לוועדה הזאת. אחד מהדברים זה תעסוקה, וזה חלק כנראה כן מהוועדה הזאת. כל מיני אנשים, היום 50% מהעולים מצרפת ככלל, הם אנשים שהם ללא תואר אקדמי. אם כולם חושבים שהצרפתים עולים ישר מהסורבון למדינת ישראל, אז זה לא המצב. 50% מהם, שהם בגילאי עבודה, מגיעים ללא תואר אקדמאי. זה אומר שזה אנשים שהם צריכים כנראה מסלולים מקצועיים וכנראה לא רק מגיל 18 והלאה, אלא יכול להיות שזה כבר מגיל 16. זה הסיפור הזה. והסיפור של החינוך.

עכשיו, מצד שני, המגוון. אז עכשיו מיכאל על עוד בית ספר אולי באשדוד, אז יש מגוון די רחב של בתי ספר בישראל ואנחנו יכולים לחשוב שזה יכול לתת מענה. מצד אחר אני אגיד שהסוכנות היהודית ביחד עם משרד העלייה והקליטה כן פיתחו השנה יותר ויותר ירידים, כולל אפילו יריד ממוקד בנושא חינוך, שאף פעם לא היה דבר כזה, שאנחנו באנו ואמרנו למשפחות – הנה, אתם יכולים לבוא ולבחור את בית הספר המתאים - עד כדי כך שחתכנו גם מהעולם החרדי את זה וזה סיפור אחר - אבל בכל זאת אני חייב להגיד את המשפט הזה עכשיו. זה מצד אחד.

מצד שני, תסתכל על הסיפור של מסע. מסע היום זה כ-80 מארגנים, שמגיעים לצרפת ומגייסים בעצמם. אז ברור שהגיוס הוא קשה, אבל יש כל כך הרבה אפשרויות שהסוכנות מנסה להיות ממלכתית ולעשות ירידים בדברים מהסוג הזה. נכון, כשמגיעים למשתתף הקצה זה יותר ויותר קשה.

עכשיו יותר מזה, היום מנהלי בתי הספר בצרפת, וחבר הכנסת פורר התייחס לבית ספר יבנה, אז זה אחד מהם וזה גם לא סוד. היום בתי הספר לעלייה בישראל, אתם מתחרים בכל דבר בבתי הספר היהודיים בצרפת. דיברתי על זה עם יובל קצת לפני. היום כל מנהל בית ספר בצרפת - והם כולם חברים שלי ו - - - מנהל משלחת בצרפת ארבע שנים - הם אומרים לי תשמע, הסיפור הזה שפעם היו לנו רשימות המתנה נגמר וזה אומר שפעם, אם היו תלמידים שרצו להגיע לישראל, אז היינו שמחים. היום, אם הם ייצאו מבית הספר בכיתה י', בכיתה י"א או לפני זה, זה אומר שיש לי תלמיד אחד פחות ומבחינה כלכלית אני צריך גם להתמודד עם זה.

אם אפשר רק הערה. אצלנו אחוז התלמידים שלא באים מבתי ספר יהודים, נמצא בקו עלייה חד משמעי. זאת אומרת גם היהודים בצרפת מתקשים או לשלם בצרפת או - - -

כי קשה לו מאד להיכנס לבית ספר יהודי מבחינת העלויות.

בדיוק.

וכמו שאתה אומר, לא כולם מגיעים מהסורבון, על אותו משקל, לא כולם מגיעים מ - - -

רגע, אבל אתה חייב לתת לנו הסבר. אמרת שיש 30% ירידה בעלייה. אנטישמיות עדיין יש. משבר דיון זה כבר שנים, כבר 10 שנים יש משבר דיור. אז מה בעצם לדעתך הגורם המרכזי?

זה.

החינוך?

אז אני אומר, לטעמי - - -

אתה יכול לדבר גם על המספרים של היהודים מצרפת שעוזבים לאנגליה ולקנדה. אפשר לדבר על זה.

אז למרות שהנושא של הוועדה הזאת זה חינוך, לעניות דעתי זה לא החינוך הסיפור המרכזי, זה התעסוקה. וזה לא אומר שהם צריכים עבודה לפני שהם עולים לישראל, כי את זה הם יודעים שהם לא יקבלו, אבל זה מסלולי תעסוקה מאד מאד ברורים. היום מבחינת קליטה, ואם כבר דיברנו על הסוכנות ועל משרדי ממשלה, אז מבחינת תכניות הקליטה יש המון תכניות קליטה, אם זה מסע, אם זה תכניות הקליטה של הסוכנות ושל המשרד לעלייה וקליטה, במה שנקרא לצעירים. זה אומר עד גיל 30-35.

מעבר לזה, לעלייה מצרפת, ואני שוב אומר, לעלייה מצרפת, כמעט ואין תכניות קליטה לאוכלוסיות מצרפת. וזה אומר שאם בן אדם נכנס לסוכנות היהודית ואומר – אני מבין שאני לא אקבל את התנאים הסוציאליים שאני מקבל בצרפת, כי אין דבר כזה בישראל. אני חייב לקבל מכם מה שנקרא מסלולי תעסוקה, ובאופן פרו-אקטיבי, לא באופן רי-אקטיבי. לא אני מגיע לישראל ואז יציעו לי דברים שאני אוכל לעבוד בהם או ללמוד בהם או הכשרות תעסוקתיות, אלא במה שנקרא בפרו-עלייה, בטרום עלייה, בעידוד עלייה, תגידו לי מה האפשרויות ותחתמו איתי על חוזה. לא חוזה עבודה, אלא תגידו לי שישה חודשים לפני עבודה מה אני אעשה בישראל - - -

לא, אבל זה באמת לא הדיון.

זה באמת לא בתחום. אז זה בקשר לסיפור הזה ומבחינת הגיוס. המשפט האחרון בכל זאת, בביקור האחרון של שר העלייה והקליטה הקודם, השר אלקין, שהוא כבר לא שר הקליטה אבל הוא ממשיך להיות שר, אז אפילו הייתה פגישה עם מנהלי בתי הספר היהודיים והצענו לעשות אפילו מה שנקרא להגיע לכל בית ספר פעם בשבוע כדי להציע את האופציות האלה גם של מסע וגם של התיכון. אז לכאורה המנהלים אמרו כן. יכול להיות שמול השר הם קצת נלחצו, אבל גם עם המשרד עכשיו אנחנו ננסה לקדם את זה. עוד פעם, אם הדרך זה הארגון של המנהלים היהודיים בצרפת, זה יכול להיות, אבל תזכור תמיד שאתה מתחרה גם שם.

בוודאי.

תודה. ברוך.

מדינת ישראל מתחרה בכולם מעצם הווייתה.

תודה. שמי ברוך מעיריית נתניה, אני מייצג את מינהל החינוך, עוזר מנהלת אגף על יסודי. בעיריית נתניה יש לנו למעלה מ-300 תלמידים עולי צרפת. אני רוצה להגיד בפתח דבריי שיש לנו שיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, עם משרד הקליטה ועם כי"ח ועושים עבודה מצוינת.

בשנה האחרונה עיריית נתניה השקיעה למעלה ממיליון שקלים בעולי צרפת, בתלמידי צרפת, בעיקר ההשקעה הנדרשת בתיכונים ובחטיבות הביניים, כי שם אנחנו צריכים להגיש אותם לבחינות הבגרות ובפרט אם תלמיד מכיתה בכיתות ט' ו-י', ואנחנו צריכים לתת לו את כיתת האולפן ואחרי זה אתה חייב להצמיד לו מורה אישי כדי שילווה אותו, כדי שהוא יצליח בבגרויות.

אני חושב שעיקר הבעיה היא בהגדרה של עולה חדש. יש איזה משהו בין מה שמשרד החינוך מגדיר לבין התפיסה של עיריית נתניה, שכל תלמיד שעלה מצרפת, מבחינתנו כל הזמן, כל המענים שאנחנו יכולים לתת ברמה עירונית, הוא יקבל אותם לאורך כל הדרך.

בשנת תשע"ה עיריית נתניה כתבה את תכנית המעטפת. זו תכנית של עיריית נתניה יחד עם כי"ח, יחד עם משרד הקליטה ומשרד החינוך. איגום משאבים כדי לראות איך אנחנו עושים הכי טוב לטובת העולים האלה.

משרד החינוך זה חמש שנים, נכון?

לא.

התקצוב לטובת תלמיד עולה.

אבל הוא הולך ויורד.

לא. סבסוד של שעות זכאות לרכישת השפה העברית כשפה שנייה הוא שנתיים. היום הוא מה-1 בינואר 2014, אבל אנחנו מאריכים את זה על ידי מגוון תכניות כמו סל"ע, כמו שע"ל, משעולים, יש מגוון תכניות וההתאמות לבגרות זה 10 שנים.

תודה, ברור.

אוקיי, עיקר התלמידים שלנו, העולים מצרפת מתמקדים בעיקר בחמישה בתי ספר בנתניה. יש 12 כיתות עולים, כיתת אולפן אחת. הם קיבלו 10 קורסים תגבור לבגרות בקבוצות קטנות של 10-15 תלמידים, כשמורה מחוץ לבית הספר מגיע ומתגבר אותם, כדי שיהיה להם תעודת בגרות.

השיעורים אחרי הצהריים?

יש בצהריים, אבל יש מה שאת מכירה, איפרגן-תה"ל, שנותנים לעולים חדשים, כדי שיעברו גם את הבגרות של העולים החדשים. כמו שיש לבית ספר סל טיפוח או מדד טיפוח, כך אני חושב שזה מה שחסר. חסר מעבר לתקציב הרגיל שמשרד החינוך נותן, צריך לתת סל טיפוח פרטני. זאת אומרת שכל בית ספר יציג מה בדיוק, מעבר לסל הרגיל, איזה בעיות יש לו עם התלמידים העולים ולא לתת את זה באופן גורף, אלא באופן פרטני.

שינויים שנעשו בשנה האחרונה באמת עם משרד החינוך, רק חבל שזה קרה רק בינואר – יש לנו גם את המגשרים וגם אנשי המקצוע של כי"ח וגם הכנסנו שני רכזים של עיריית נתניה, שהם פשוט שטים, עוברים תלמיד-תלמיד, לא מוותרים על אף אחד. אני יכול לספר לכם אפילו סיפור שרק בשבוע האחרון אני מרים טלפון לרכז שלי - איפה הוא - בכלל לוקח איזו שהיא תלמידה שהיו לה כל מיני כוונות אובדניות, הוא אישית מלווה אותה כדי שתקבל את הטיפול האישי.

אני חושב שמה שחסר זה בעיקר בעלי מקצוע, אם זה פסיכולוגים, יועצים, צריך לעזור למשפחות האלה כדי שהקליטה שלהן תהיה יותר טובה. מצד שני יש גם בעיה של תרבות. אתה יכול להביא את היד אל השוקת. ובדיוק יש בחינת מגן, אבל אם המשפחה החליטה שהיא נוסעת עכשיו שבוע לתחרות קריקט באילת, אז הוא נוסע לתחרות קריקט באילת. ואם המשפחה החליטה שהיא נוסעת חזרה לאיזה שבוע-שבועיים נופש לצרפת, אז היא נוסעת, והנושא הזה, של ההתאקלמות שלהם, ייקח עוד קצת זמן.

דבר אחרון שעשינו, אחד המנהלים שלנו, בשיתוף של כי"ח, של העירייה ושל כולם, בנינו משוב ועד ה-30 ביוני אנחנו רוצים לראות כיצד התלמידים תופסים אותנו. כל המשאבים שנתנו להם – האם הם מרוצים, לא מרוצים וכל הדברים האלה. ועוד דבר אחרון נוסף, זה נושא של סדנאות הורים, שלאט לאט, גם עם כי"ח וגם ברמה העירונית, סדנאות הורים במיוחד להורים של עולי צרפת.

תודה. משרד הקליטה, שרי פייר.

אני מאד מתחברת לכל מה שנאמר פה. המשרד בעצם מתכלל את החלטת הממשלה 2446 בנושאי חינוך, כפי שמאיה ציינה. רציתי לציין שבאמת הנדבך הנוסף הוא המעטפת המשפחתית, ולשם כך, מי שבאמת צריך לתת את הטיפול זה הרשויות המקומיות. המשרד יצא בקול קורא, גם בשנת 2015 וגם בשנת 2016. למשל בשנת 2016 – 41 רשויות קיבלו תמיכה מהמשרד לצורך תחומים של תכניות לגיל הרך, חינוך בלתי פורמאלי, תרבות ואומנות, קשישים, דברים נוספים שפחות קשורים לכאן וגם קיץ של עברית, ברשויות שיש בהן מעל 50 ילדים בגילאי 5 עד 18.

דיברתם גם על לימוד העברית למבוגרים והתכנית שאתה הובלת, עודד, הנושא של הוואוצ'רים. הבנו שבעצם העלייה מצרפת, אמנם ההחלטה מדברת גם על יוצאי אוקראינה ובלגיה, אבל זה מאד בולט לגבי עולים מצרפת, כשחלק מהחיים שלהם הם חוזרים לנהל – בעיקר אבי המשפחה – חוזר לנהל לעתים בצרפת, ונתנו להם אפשרות ללמוד עברית בצורה נוספת לאולפן. או במקום אולפן או בתוספת לאולפן. בינתיים זה כדור שלג שצובר תאוצה ואני מקווה שכפי שנאמר פה, הדברים גם יתמשכו.

אתה ביקשת להדגים על שתי רשויות – על נתניה ואשדוד – אז כדי לסבר את האוזן, נתניה קיבלה בימים אלה תמיכה של 350,000 שקלים לטובת התכניות שאני דיברתי עליהן כרגע; ואשדוד קיבלה סכום דומה, לא אשדוד קיבלה 232,000 שקלים, שאלה בהחלט סכומים מכובדים.

שאלה כאן חברת הכנסת לגבי ילדים ונוער בסיכון, וזה באמת איזו שהיא אשליה שבאים כולם מצרפת ממעמד גבוה. אנחנו רואים בהחלט היסחפות לכיוון של מקומות פחות נורמטיביים, ולכן גם במסגרת החלטה 2446, ניתנו תכניות לילדים ולנוער בסיכון. גם מערכות תמיכה משלימות באינטרנט וגם תכניות אחר הצהריים.

תודה. דניאל חפץ, עמותת עמי.

שלום. אנחנו גם מעורבים בנושא החינוך. שמחתי לשמוע את התכניות, אבל הם מייצגות באופן חלקי את העלייה מצרפת. להערכתי פחות מ-10% מהתלמידים לומדים במסגרות האלה ויש הרבה בתיכונים העירוניים, אם זה בירושלים, באשדוד, בנתניה.

הנושא של שנות אולפן, שבשנה הראשונה יש סל גדול, שמסתיים. בשנה השנייה הוא עדיין קיים, אבל הוא מוקטן ואנחנו יודעים שבתום השנה הראשונה התלמידים לא שולטים מספיק בשפה וזה משהו שאנחנו מקבלים מהשטח, שחסרות שעות אולפן בשנה השנייה לעלייה ושצריך לתגבר את הנושא הזה.

אגף תלמידים עולים מפעיל המון תכניות ואפשר לראות את זה באתר האגף, אבל אני כבר שנים מבקש לקבל דיווח על כמה בפועל התלמידים העולים מצרפת משתתפים בתכניות האלה, כמה הם מותאמים. לצערי, אנחנו יודעים שזה מתקיים פה ושם ומתקיים לפעמים בהרבה, אבל יש גם עדיין הרבה מאד' תלמידים שלא נהנים מהתכניות האלה. זה יכול להיות שפשוט לא הוגשה בקשה על ידי המנהל בזמן, כדי שזה יהיה במסגרת שלו. יש המון תירוצים, אבל סליחה שאני אגיד את זה ואני אגיד את זה בכל זאת, אולי בצורה שבעיני חלק מהאנשים זה לא ימצא חן וזה לא ישמע מכובד – ההרגשה שלי היא שיש הרבה דברים בחלון הראווה, וכשנכסים לחנות אומרים לך חסל במלאי, או שזה לא מתקיים או שזה כבר עבר, או שזה כבר לא מתאים לתנאים.

אז באמת יש הרבה תכניות. אני חושב שהוועדה יכולה לבקש ממשרד החינוך, מאגף תלמידים עולים, שייתן דו"ח עדכני, לא מלפני שנתיים או שלוש, כמה תלמידים עולים מצרפת משתתפים בפועל בכל התכניות שהוא מציע, כי באמת יש הרבה תכניות. מהשטח אני יודע שלא שמעטים משתתפים בהן וזה לא אחיד. שלא יביאו גם תמונה מבית ספר מסוים או מעיר מסוימת, צריך לראות את כל התמונה ואנחנו יודעים שהתלמידים מפוזרים בהרבה מקומות.

תודה.

אני מבקש גם יותר גמישות בנושא של התכניות האלה, כי כדי לקיים אותן יש כללים מאד נוקשים ואז זה - - -. רצו לקיים את התכנית, השעות לא מתאימות, מספר התלמידים בדיוק – צריך כך וכך תלמידים וחסרים אחד שניים אז זה לא מתקיים. דברים כאלה, שצריך לדעת לעגל את הפינות כדי שלא ניפול לנושא של נוער בסיכון, שאנחנו לצערנו גם יודעים שהוא קיים.

תודה. ענת נחמיה לביא, הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות.

שלום. אני רוצה קודם כל להודות על היוזמה ועל קיום הדיון. שתי הערות עקרוניות. אני מייצגת שותפות פילנתרופית שמקדמת את כפרי הנוער והפנימיות בישראל, ודווקא מהנקודה של הפילנתרופיה, אני שמחה שבחרת להתחיל במנהלי כפרי הנוער, כי כפרי הנוער וכל מה שהם עושים בנושא של קליטת עלייה זה מודל, ואני לא חושבת שהמדינה רואה את זה היום כמודל.

ולכן ההצעה הראשונה שלנו – יש כאן מערכת שכבר יודעת לקלוט עלייה, עוד הרבה לפני קום המדינה ואנחנו רואים, דווקא כגוף פילנתרופי אנחנו רואים שהרבה פעמים, כדי לעשות את הייעוד שלה בקליטת העלייה, היא נעזרת בפילנתרופיה כי המדינה לא נותנת מספיק.

חבר הכנסת פורר, אתה בעצמך מהשיחות איתנו יודע למשל שמשרדי ממשלה מעבירים תקציבים לרשויות ואת כפרי הנוער הם לא רואים, למרות שכפרי הנוער לפעמים עושים עבודה לא פחותה מהרשות המקומית, בטח בנושא של ילדים ונוער בסיכון. אז זו בקשה אחת שלנו, לראות, ללמוד את מה שקורה בכפרי הנוער בקליטת עלייה. ראינו כאן מודלים שונים ומעניינים, שילוב של אקסטרני ופנימייה, שילוב של מסלולים נפרדים ומסלולים משותפים, ויש כאן הרבה מה ללמוד לפני שמפתחים תכניות חדשות. זו הערה אחת.

הערה שנייה - וגם על זה דיברנו, חבר הכנסת פורר, כשהיית מנכ"ל משרד הקליטה - בפגישה עם שמואל אבואב - שיתוף הפעולה הוא קריטי, לא רק הבין משרדי אלא הבין מגזרי, גם לחברה האזרחית ואנחנו רואים כאן, וגם לפילנתרופיה – יש רצון ויש תפקיד לקחת חלק בקליטת עלייה.

שיתוף הפעולה הבין משרדי – חינוך, רווחה ועוד משרדים רלבנטיים – אולי שולחן עגול שאפשר ליזום דרך הוועדה הזאת, כדי לקדם את המשימה הספציפית של העלייה הצרפתית, אני חושבת שהיא קריטית, כי כמו שחבר הכנסת אלאלוף אמר, הרבה גופים עובדים לפעמים בנפרד, לפעמים תוך שיתוף פעולה חלקי, אבל שיתוף פעולה מלא יוביל למציאות הרבה יותר טובה בתחום הזה. תודה.

תודה. רצית לדבר אדוני, מה שמך?

כן, בהחלט. שמי פטריק ביתן, אני סטודנט לדוקטורט בסוציולוגיה וחינוך באוניברסיטת בן גוריון - - - מיל. בשנת 1977 עליתי לארץ מצרפת ובשנים ההן היה רק הנסי-פרנסה בירושלים, - - - אז זה מנהל בית הספר והסוכנות היהודית.

עליית הנוער.

כן. מה שכן, אני חושב שמכל מה שנאמר כאן, מה שלא נאמר שלדעתי הוא חיוני, זה שהדור הוותיק של עולים מצרפת יעזרו לדור היותר צעיר. אני חושב שזה דבר שבמסגרת מה שחבר הכנסת אלאלוף הציע, דבר שבאמת באותה מסגרת אינטגרטיבית יכול להיות. מה שהיה ולהערכתי גם עלה כרגע, שיש קשר ישיר בין הצלחת הקליטה של הורים, קרי: דיור ועבודה, לבין הצלחה של הקליטה של הילד.

הדבר השני שגם עלה, שלהערכתי הוא גם מרכזי, זה כל הנושא הזה של מה קורה עם אותם ילדים לאחר מכן בצבא, ולכן ההצעה הקונקרטית היא ליצור מסגרת של מעטפת של סוג של חונכות, שתעזור לאותם הילדים ואני נתקל בלא מעט כאלה שקשה להם המעבר לצבא.

ובסופו של דבר, אני חושב שמה שיש היום במשרד החינוך, שגם כן יכול להיות עם אותם ילדים, זה ליצור מצב שתוך כדי הלימודים הם יהיו מעורבים בפעילות קהילתית חברתית. בתקופה שלי זה היה המשמר האזרחי. להערכתי זה דבר שיכול להיות ושיכול גם לעזור להם, אבל לא פחות חשוב, וזה גם היה בדור שלי, שכבר בצרפת אנחנו התחלנו בתהליך של הכנה קליטה וזה לא התחיל אך ורק בארץ.

אני חושב שאינטגרציה שפשוט בשורה התחתונה הדור הוותיק יעזור לדור הצעיר ולדאוג לעבודה של ההורים, ודאי גם לדיור שלהם, זה מה שבסופו של דבר יאפשר לאותם התלמידים להיקלט. אני חושב שקבוצת הסיכון היא אותם התלמידים מכיתה ט' עד י"ב.

תודה. חבר הכנסת מוטי יוגב.

ראשית אני מודה לך שיזמת את הדיון ואני חושב שהדיון הוא מאד חשוב. אני כל פעם מקפיץ אותו, גם בוועדת העלייה והקליטה, לקליטה של כלל העולים. בשנת 2015 עלו מעל 31,400 עולים. ביום העצמאות מסרו מספרים נוספים. זה המספר הרשמי שידעתי, ועם צפי בשנת 2016 ל-40,000, כשהורידו את הצפי ל-33,000 שמתממש, וכרגע אני יודע על כ-60% וזו בעיה שלנו, של קליטה לא מספקת.

כשם שוועדת העלייה והקליטה זה לעניינים מעשיים, אני סבור שאנחנו צריכים לפנות גם למשרד ראש הממשלה, ואני אומר את זה כקואליציה - לא מצאתי שם שיש סמנכ"ל או מנכ"ל שמבין שזה – איך אני אומר – קול דודי דופק, ו-8,000 מצרפת, 8,000 מחבר העמים זה שתי גלויות חזקות, מה שנקרא, שמתדפקות על דלתותינו ועוד 16,000 מכל העולם, עד ה-19 מתימן והמספרים האחרים, 1,000 מפה ו-800 משם.

זה תקופה שאסור לנו לפספס. זה אחד הערכים היותר משמעותיים בציונות. בשביל זה באנו לפה ואנחנו מחויבים לאלה שמתדפקים על דלתותינו. זו ההחלטה של מדינת ישראל.

אני גם חושב שמערכת החינוך – ופה אני כבר מתמקד בוועדת החינוך – היא אולי המערכת היותר מאורגנת, שהרי כל ילד מגיל – אלא אם כן מעונות – ומשרד הכלכלה נמצא שם עד גיל 3 – אבל מגיל 4 עד גיל 18 ואנחנו היינו רוצים שזה יהיה עד גיל 21, נמצא שם. רוצה לומר כל מנהל שהגיע לתיכון בנתניה או הגיע לגן ילדים ברמת גן – הוא היה צריך מיד לתת דיווח ממוחשב, שהיה מתוכלל בכל המערכות והיו מורידים וואוצ'ר פר-קפיטה לכלל הצרכים, בכך שאם יש 30 נערות או נערים או ילדים מצרפת, אז יהיה לזה תקן של מגשר ולכל אחד מהם יהיה פר-קפיטה אולפן עד שלוש שנים, וואוצ'ר לתנועת נוער או למועדון או למתנ"ס, עד שלוש שנים וארגז כלים שמאפשר לו.

אם הוא בגיל המתאים לקראת גיוס, ואנחנו מכירים גם מקרים פרטניים יותר מהעדה הצרפתית, שנער בסיכוי עצום או נערה בסיכוי עצום הופך לנער בסיכון מכמה סיבות או רק אחר כך מתגלים הכישרונות שלו, אבל הוא לא הצליח לגשר בין י"א-י"ב לצה"ל, או לשירות לאומי או לבגרות או למעבר בגרות.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים לייחס דיון מקיף יותר, כי הדיונים פה קורים על ההסמכה של רופאי השיניים מצרפת, ואני לא מזלזל בזה, אבל יש גם פסיכולוגים ויש גם בעדה האתיופית ויש ויש ואנחנו חייבים להבקיע את זה לכלל ילדי העולים, שהמדינה תבין שיש פה שנים של הזדמנות. אז כמובן להתייחס ספציפית לבעיה של עולי צרפת, גם קהילה גדולה וגם צורך גדול, אבל גם לפתוח את רחב יותר לכלל העולים.

חובה למשל בקיץ זה ומי פה נציגי משרד החינוך, סליחה? מה השם?

מאיה שריר, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים.

כן, אני חושב ואולי אתם עושים את זה, אבל נראה לי חובה שבהשתלמויות הקיץ הזה, תהיה יחידה מיוחדת לכלל המנהלים והמורים, לתשומת הלב לכלל ילדי העולים, מכלל המגזרים, איך מורה באופן הבין אישי מראיין, יודע מה קורה אצלו בבית ויודע להגיד למנהל ולמנהל המחוז מה עוד צריך ולתבוע עוד שעות או עוד אולפן בשבילו ולתת תמונת ראי מהצד לעובדים סוציאליים לדוגמא.

אני הזדעזעתי, בתור סגן ראש מועצה, שבאדם יש עובדת סוציאלית על 250 משפחות. הייתי בבנימין. הזדעזענו גם בוועדת העלייה והקליטה לפני כחודש, ואתה הרי מכיר את הנושא מצוין, שבראשון לציון יש עובדת סוציאלית לקליטה ל-600 משפחות עולים. איך היא מגיעה אליהם בכלל?

היא לא מגיעה.

אם כן אני מדבר פה על ראייה מדינתית ועל חסר בחינוך.

זה לא שונה ביחס לגבי משפחות ישראליות.

יכול להיות, אבל אנחנו יודעים הרי שלעולה יש את אותו קושי גדול של המעבר העצום ושל השינוי התרבותי ושל היכולת שלו להתמודד. אז תמיד אפשר להגיד אף פעם לא היה, אבל זו חובתנו, אנחנו מדינה חזקה. חובתנו היום להושיט את היד ולתת את ארגז הכלים הזה, ובצד החינוכי א' להתייחס והייתי שמח שיהיה עוד דיון על כל ילדי העולים בכללותם, שיפרשו בפנינו פה את כלל הילדים במערכת והצפי, וכך שכלל המנהלים והמורים בהשתלמויות הקיץ הקרוב והבא אחריו, יהיו יחידה מחייבת, וכך גם אם יש חומרים שניתנים בפילנתרופיה של דרך אגב מינהל ההתיישבות, לחינוך התיישבותי, אז בהחלט ללמוד מהנעשה שם ולקחת מודלים של התייחסות אל התלמידים הנמצאים שם ומי שעולה ללא עורף, איך משרד החינוך - - -

צריך - - -

אני אסיים בזה. מי שעולה ללא עורף משפחתי, אם הוא פה בתכניות נעלה או בתכניות אחרות, או שהעורף המשפחתי אינו מספיק חזק כי זיהו שהאבא בכלל עם חצי רגל חזרה בצרפת, כי הוא לא מצליח לסיים את הפנסיה או לעבוד, אז איך משרד החינוך או כלל הגורמים מצליחים להמשיך איתו לפחות עד גיל 21, עוד כמה שנות גישור פה, כדי שהמערכת הזאת – ואין אחרת – היא זאת שרואה את 99% מילדי ישראל.

ולכן למערכת החינוכית יש פה משקל מאד גדול, ואם חסר תקציב בעניין, אז איך אנחנו גם את זה מצביעים כלפי משרד ראש הממשלה, כי זאת הזדמנות שאסור – קול דודי דופק – אסור שזה ייפול לנו בין הידיים.

תודה. אגב, יש פה נציג מהמינהל לחינוך התיישבותי?

אני.

יש לך עוד משהו להוסיף לפני שאנחנו מסיימים, כי אני רוצה לסכם את הדיון.

כן, אני אשמח. שמי יואל גרומבק, רפרנט צרפת במינהל. אני רוצה להתמקד חזרה בנושא של התכניות המיוחדות של המינהל, לטובת המתבגרים שמגיעים עולים לארץ. למי שלא יודע, אנחנו מטפלים בכפרי נוער, ישיבות תיכוניות - - -

ברור, ברור.

אולפנות וארבעת המקומות שמכינים לבגרות הצרפתית נמצאים בכפרי נוער שלנו. אני רוצה לציין שני דברים. אחד, הנושא הפנימייתי הוא נושא שמאד מאד עוזר לקליטה של התלמידים ולא משנה באיזו מסגרת. מעצם זה שהם חיים בשותפות עם ילדים ישראלים, רכישת השפה היא הרבה יותר מהירה ויותר טובה וההצלחה נמצאת.

אני רוצה שניזהר משני דברים. אחד, לא להתפזר יתר על המידה. היום יש ארבעה מקומות שמכינים בגרות צרפתית, מעבר לבעיות של קבלת אישור מטעם השגרירות ומשרד החינוך הצרפתי כדי לקדם עוד מקומות נוספים על מה שדובר כאן. מעבר לבעיות הללו, צריך מאד להיזהר לא להתפזר עוד ועוד ונראה לי שעדיף להתמקד בארבעת המקומות הקיימים, לחזק ולשפר מה שיש לשפר בכל אחד מהם בכל תחום ותחום, ו - - -

ולהתמחות בבגרות עולים.

ואולי, אם יש ילדים ברשויות מסוימות שזקוקים לזה, דווקא לתגבר מערך הסעות או דברים כאלה ולא להתחיל להתפזר בעוד ועוד מקומות, כי גם ככה לא קל למקומות לגייס, כמו שנאמר, וגם צריך מיומנות מיוחדת כדי לעשות את זה, ולא כל בית ספר יידע לעשות את זה; ולחזק את ההשתלבות של התלמידים דרך כפרי הנוער.

תודה. חברים, ראשית אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לדיון. אני אציין מוטי, רק בהקשר למה שאמרת, אני מצטרף לעניין הזה. העובדה שהעלייה בעלייה היא ברורה בשנים האלה ואני חושב שיש פה הזדמנות שמדינת ישראל עלולה להפסיד אותה. בסופו של דבר אנחנו צריכים להפוך את המאזן – מתוך 14.5 מיליון יהודים בעולם, רק 6-6.5 מיליון גרים בישראל. צריך להפוך את המאזן הזה שהרוב יחיו בארץ.

אבל כן צריך להבין בהקשר הזה איך נראית מפת העולם של העולם היהודי. הקהילה היהודית הכי גדולה באירופה נמצאת בצרפת – חצי מיליון יהודים, הם פה, הם רוצים לעזוב את צרפת. אחד מכל צרפתי שני, לא קשור אם הוא יהודי או לא, שוקל הגירה מצרפת, קל וחומר אם אנחנו מסתכלים על המספרים של היהודים ולצערי קמו בשנים האחרונות קהילות צרפתיות במקומות שלא היו קודם: באנגליה, בקנדה ולו בגלל שהם יודעים להקל על הקליטה שלהם בתחומים שאנחנו לא הגענו אליהם. כמו שנגע בזה אריאל, לא רק בנושא החינוכי, זה נכון, אבל אנחנו התכנסנו פה כדי לדון על העניין החינוכי.

אני רק אוסיף שעולי צרפת גם שונים קצת מעולי המערב, אם אני משווה את זה לקהילה היהודית השנייה בגודלה, אם זה אנגליה, שאגב כשמגיעים עולים מאנגליה ומארצות הברית הם חיים בתל אביב, הם לא יודעים עברית. הם לא צריכים, כי בתל אביב אתה מסתדר מצוין עם אנגלית, אין שום בעיה. צרפתית – אולי בנתניה כבר אפשר להסתדר לבד בלי ללמוד, אבל גם כאן אנחנו מדברים על דור ההמשך ועל הילדים בבתי הספר ובהחלט יש כאן בעיה.

אני צריך לסכם ואני רוצה לסכם את הדיון הזה גם עם איזה שהן החלטות לסיכומים שיצאו בסיכום כתוב של הוועדה.

ראשית, הוועדה קוראת לממשלת ישראל להאריך ולתגבר את החלטת הממשלה 2446, שעוסקת בקליטת עלייה מאזורים שבהם באמת אנחנו רואים מספרי עולים הולכים וגדלים, ובהקשר הזה להפעיל את התכניות החינוכיות כבר החל מהקיץ הקרוב ולא לחכות עוד פעם לסוף השנה, עם אישורי התקציב וכו', ולהקדיש לזה מה שנדרש לצורך כך.

כלקח גם מיישום אותה החלטה, הוועדה קוראת לממשלה ולמשרד החינוך להקים ועדת תיאום לעניין הזה ולעניין אותה החלטת ממשלה והיישום שלה ברמה החינוכית, שתכלול את משרדי הקליטה והחינוך בוודאי, אבל גם נציג לארגוני העולים מצרפת, שיידע להביא את הבעיות מהשטח וגם לבתי הספר שבהם יש את מספר העולים הגבוה ביותר. אתם צריכים לשמוע מה קורה שם מקרוב ולא רק כשמגיעים כאן לוועדה.

בהקשר הזה לשקול ולבחון אוספת מסלולי לימודים מקצועיים בהקשר העלייה - - -

אגב, יש אחד בירושלים.

אני מדבר על תוספות בעניין הזה. לטפל בנושא ההכרה לגמול למורים הצרפתים ובאישור התעודות למורים הצרפתים. הכוונה פה למורים שעושים ומטפלים גם בבגרות הצרפתית.

הוועדה פונה למשרד החינוך להרחיב את נושא סל האולפן לתלמידים אל מעבר לשנתיים הראשונות. הנושא הזה הוא דרוש, הוא חשוב והוא קריטי וגם מבחינת משאבים, אני בטוח שהוא יוזיל משאבים במקומות אחרים, שהתלמידים יוכלו לקבל את אותו תגבור בעברית.

הוועדה קוראת למשרד לבחון את המודל של הבגרות הצרפתית המשולבת גם במקומות כמו נתניה ואשדוד, על מנת לתת פתרונות בהקשר הזה.

בנוסף, הוועדה קוראת למשרדים לבחון הכרה מיוחדת של כפרי הנוער, עם תקצוב ייעודי כמו רשויות מקומיות. צריך להבין שחלק מכפרי הנוער מתפקדי כרשות מקומית לכל דבר. זאת אומרת הם ממש הרשות המקומית באותו מקום ותקצוב נוסף יאפשר להם גם לקלוט יותר תלמידים.

יש לומר שהחלטה 2446 הובילה לתוספת ולעשייה מוגברת בתחום הזה, אבל זה לא מספיק וצריך להבין שהתוספת הזו תידרש עוד יותר בהמשך, גם אם לא יהיה גידול בעלייה, כי מספרי העולים שעלו בשנים האחרונות, אתם תראו אותם במערכת החינוך רק בשנים הקרובות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.