הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 208

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ח' בסיון התשע"ו (14 ביוני 2016), שעה 9:10

תפקיד מערכת החינוך בצמצום התחלות עישון של בני נוער והקפדה על סביבה נקייה מעישון – לציון יום ללא עישון

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

מסעוד גנאים

עבדאללה אבו מערוף

דב חנין

מאיר כהן

יוסי הראל-פיש - ד"ר, המדען הראשי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

שולמית כהן - יועצת חינוכית, נציגת הפיקוח על החריגויות, משרד החינוך

ירדנה להב - מדריכת שפ"י, משרד החינוך

קרן רוט-איטח - ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

דורית משאל - מדריכה ביחידה למניעת סמים, משרד החינוך

ליאורה רמון - מפקחת ארצית לצוותים טיפוליים, משרד הכלכלה

חיים גבע-הספיל - מקדם בריאות ארצי, משרד הבריאות

גילה גרינבוים - פקידת סעד מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

בילאיל איברהים - מתאמת בריאות ציבור, מרכז השלטון המקומי

פאדי גאליה - מתאמת בריאות ציבור, מרכז השלטון המקומי

מילכה דונחין - יו"ר רשת ערים בריאות, מרכז השלטון המקומי

יעל נסימיאן-פאי - מתאמת בריאות עירונית, עיריית רמלה

כוכבה נדב - מנהלת קידום בריאות, עיריית ראשון לציון

אילנה שמלה-ללום - מחלקת בריאות, עיריית אשדוד

אביטל פאטו-בן-ארי - ד"ר, מקדמת בריאות, האגודה למלחמה בסרטן

עדנה פלג-אולבסקי - מנהלת ודוברת מחלקת הסברה והדרכה, האגודה למלחמה בסרטן

פאתן ג'טאס - מנהל פעילות האגודה בחברה הערבית, האגודה למלחמה בסרטן

רותם קוינט - ד"ר, גזבר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון, ההסתדרות הרפואית

רחל דהן - ד"ר, יו"ר הסברה לגמילה ולמניעה מעישון, ההסתדרות הרפואית

ארנונה אייל - ד"ר, ראש החוג למניעה ולגמילה מעישון, רפואה תעסוקתית, קופ"ח כללית

ענת יום טוב - יו"ר האיגוד למחנכי ומקדמי בריאות, קופ"ח כללית

שושנה גן-נוי - קידום הבריאות, קופ"ח כללית

מאיה רודנאי - נציגת החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון, קופ"ח כללית

שושנה קרני - מנהלת המחלקה לקידום בריאות, קופ"ח מאוחדת

איריס אביגד - רכזת קידום בריאות מחוזית, קופ"ח מאוחדת

ברכה כלפון - מתאמת בריאות, קופ"ח מאוחדת

סמדר אלינסון - קידום הבריאות, קופ"ח מכבי

ויקי מאיירס גמליאל - חוקרת חשיפה לעישון, בית ספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת תל אביב

מירית אהרון - מתמחה ברשת ערים בריאות, בריאות הציבור

חן שמילו - עו"ד, ארגון הנוער הגאה

מרק לוריא - יו"ר הוועדה להגבלת העישון

מוסא עבדל רחמן - יו"ר ועד הורי אבו גוש וחבר בפורום ועדי ההורים בישובים

רינה גל - מנהלת, בית ספר קשת, אשדוד

ליאת קליין - יועצת, בית ספר קשת, אשדוד

אריאל גיימן - תלמיד, בית ספר קשת, אשדוד

פאני דניאלי - יועצת, בית ספר איתן ברנקו וייס, קיבוץ נען

אביתר אלבז - תלמיד, בית ספר איתן ברנקו וייס, קיבוץ נען

מאי טיבי - תלמידה, בית ספר איתן ברנקו וייס, קיבוץ נען

שני אטיאס - תלמידה, בית ספר אופק, אשדוד

איתי שובל - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

אריאלה פישר - פעילה חברתית, עמותת נבחרות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אביבה תמם, חבר המתרגמים

תפקיד מערכת החינוך בצמצום התחלות עישון של בני נוער והקפדה על סביבה נקייה מעישון – לציון יום ללא עישון

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-14 ביוני 2016, ח' בסיון תשע"ו. הנושא על סדר היום – תפקיד מערכת החינוך בצמצום התחלות עישון של בני נוער והקפדה על סביבה נקייה מעישון במסגרת יום ללא עישון בכנסת.

הכנסת מציינת היום מספר אזכורים. הראשון שבהם, ואיתו אנחנו פותחים – יום ללא עישון, ובטח כבר ראיתם בפרוזדור את התערוכה, הפרויקט החכם היומי של כל ישראל חברים. לא חסרות יוזמות חשובות בכנסת לציבור הרחב ולחברי הכנסת.

אני מקדם בברכה את חברי הכנסת האורחים שלנו, ובמיוחד אני מחזיק מהדור הבא שלנו. לא שאני מאוכזב מהדור הנוכחי, אבל בדור הבא אנחנו תולים תקוות.

יהיה יותר טוב.

תיכון איתן ברנקו וייס מקיבוץ נען, נכון?

כן.

ברוכות הבאות, ברוכים הבאים.

אומר מספר מילים לפני שנעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת ולמשרד החינוך ולכל האורחים שרוצים להתבטא בנושא.

הכנסת נדרשת לסוגיית העישון לא אחת, אם זה בוועדה במאבק באלכוהול ובסמים, אם זה במליאה, בוועדת החינוך, ומתפרסמים סקרים, דו"חות – משרד הבריאות פרסם סקר, מרכז מידע ומחקר של הכנסת פרסם מסמך בנושא. משרד הבריאות ב-2015 הגיע למסקנה שמצד אחד בקרב בני הנוער חלה ירידה במספר המעשנים סיגריה, לפחות סיגריה אחת בשבוע, אני גם מחייך, ירידה של 8 אחוז לעומת 2002, מ-2002 ל-2015; אבל במקביל המסמכים האחרים מדברים על עלייה, כמעט נסיקה בתופעה שנקראת השימוש בנרגילה בקרב כיתות י"א-י"ב, במסמך שהוצג בפניי. הפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית הצטמצמו, הממוצע בערך כ-40 אחוז – 39 אחוז בחברה היהודית, 42 אחוז בחברה הערבית, אז כמעט שאין פערים. רבות לא נכתב מחקרים על הנזקים וההשלכות של השימוש בנרגילה, אבל מהמעט שנכתב במסמכים מדעיים, מחקרים, אומר די והותר על ההשלכות של השימוש בנרגילה ועל התופעות החברתיות הנלוות לכך.

אני חושב שכשמדובר בדור הבא, בבני הנוער, יש תפקיד חשוב למשרד החינוך. אנחנו בהגדה אומרים – "עמלנו אלו הבנים". כל העמל שלנו זה בשביל הדורות הבאים, ואנחנו צריכים לאפשר להם ולסייע בידם לקבל את ההחלטות הנכונות ולעצב את החיים שלהם בהתאם. מה גם, שההשלכות הבריאותיות הן לטווח הקצר והארוך.

אני יודע מניסיון ומשיחות שהיו לי גם עם בני נוער, שיש יוזמות כאלה ואחרות של בתי הספר סביב חשיפה של התלמידים לנזק, להשלכות – התוצאות הן טובות – ויכול להיות שנעשות פעולות מצד משרד החינוך, אני לא מכיר אותן, אנחנו נשמע את זה היום. משרד החינוך נמצא איתנו?

כן.

יפה. אני מתאר לעצמי שלא מספיק, מרוב המטלות שיש למערכת החינוך בקרב בני הנוער והתלמידים, אבל אנחנו נשמע מהמעט שנעשה או ממה שנעשה, כמה אנחנו נוכל להעצים את זה, כדי לצמצם את התופעה הזו הן בעישון הסיגריות והן בשימוש בנרגילה.

רשות הדיבור, קודם כל, לחברי הכנסת, או שאתם רוצים לשמוע את משרד החינוך? נשמע את משרד החינוך קודם. בבקשה, תציגי את עצמך.

בוקר טוב. קרן רוט-איטח, מנהלת היחידה למניעת השימוש בסמים, אלכוהול וטבק ממשרד החינוך, ממונה על התחום.

קודם כל, אני רוצה לפתוח ולברך ולהודות על זה שהכנסת מייחדת את יום העבודה הזה לטובת סיפור של מניעת עישון. אני חושבת שזאת אמירה מאוד חשובה, שהכנסת מייחדת דיונים במספר ועדות, וגם אתם בוועדת החינוך מקדישים לזה זמן. מאוד מעריכה את זה.

מערכת החינוך עוסקת בנושא של מניעת עישון במסגרת תמיכה לעשייה לקידום בריאות, מתוך הבנה שמניעת עישון זה חלק מקידום בריאות של תלמידים שלנו. אנחנו עוסקים בנושא הזה החל מהקדם יסודי ועד כיתות י"ב במסגרת התוכנית לכישורי חיים. יש לנו פרקים ספציפיים שעוסקים במניעת עישון. זו תוכנית התפתחותית, שבכל שנה אנחנו מוסיפים פרקים. עיקר הבוסטר בנושא של מניעת עישון הוא ב-ה'-ו'. אנחנו לפני שנתיים השקנו תוכנית משותפת עם משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן – "מפזרים את מסך העשן" – שזה מרכז למידה חווייתי, שמאפשר - - -

גברת קרן, אנחנו רבות מדברים פה בשולחן על כישורי חיים, ואני אומר לכם, אני מתאר לעצמי את גב הגמל עם אותה שעה אחת שמעמיסים עליה הכל. את אומרת לי גם ה'-ו'.

כן. התחלתי, לא סיימתי.

כן. אני רוצה שתתני לנו משהו יותר משמעותי, בואי נאמר, בעשייה. כי ברגע שאת אומרת לי 'כישורי חיים', התחושה של חברי הכנסת מיד היא ש - - -

כן, בסופו של דבר, הנתונים גם מדברים בעד עצמם, והפחתות העישון לא באים בכדי. זה בא כתוצאה מעבודה חינוכית מתמשכת, תהליכים, כתוצאה מהסברה מאוד גדולה ועשייה בתחום מאוד גדולה. זה לא בא סתם. אז יש כנראה משהו בעשייה שלנו במסגרת תוכנית כישורי חיים, בשיח שמתנהל בתוך בית הספר, שכן עושה איזשהו שינוי בעמדות, שינוי בהתנהגות, שכן עושה משהו בהתנהגות של הילדים.

עכשיו, זאת המסגרת שבה אנחנו עוסקים, אלה התנאים. הכוונה של כישורי חיים זה איך אנחנו בעצם מייצרים שיח עם הילדים על הדברים שמעסיקים אותם בחיים שלהם – אם מדובר בתרבות הפנאי שלהם, איך הם מבלים, איך הם רוכשים חברים, איך הם מתמקמים מבחינה חברתית, מה הסיפור ששימוש בחומרים עושה כמתווך כדי להיות שייך או לא שייך בקבוצה. זה השיח שאנחנו בעצם מנסים - - -

וגילאי ה'-ו' הם המיטביים?

אנחנו עושים אפילו קודם. אנחנו עושים את זה גם בגני הילדים. תוכנית כישורי חיים - - -

אין לי בעיה עם קודם. השאלה שלי היא על הגילאים היותר מאוחרים.

גם בגילאים היותר מאוחרים – כיתות ז', ח', בחטיבה העליונה, העבודה היא ספירלית, היא מתמשכת, כל הזמן הולכים קדימה והולכים אחורה. אנחנו יודעים למשל, שהתחלות של אלכוהול יותר גדולות בתיכון, אז אנחנו מדברים על אלכוהול ועל סמים, וגם העישון יוצא שם. הדברים לא מנותקים. תרבות הפנאי כוללת עישון של סיגריות, עישון של נרגילות, אלכוהול, סמים, אז בתוך כל השיח הזה אנחנו נותנים את המידע על ההשפעות של העישון, ההשפעות על הנרגילה, ההשפעה של האלכוהול. תוך כדי זה, כישורי חברות, איך אנחנו מתמודדים. זה ברמה הפרו-אקטיבית, זאת התוכנית המניעה האוניברסאלית שמכוונת לכולם. אנחנו מחזקים גם בעזרת כל מיני תוכניות. למשל, נמצאים פה ילדים בחטיבת הביניים שישתפו בתוכניות מניעת עישון בית ספריים. זאת אומרת, שהעיסוק בתחום הזה קיים לאורך כל השנים.

עכשיו, בנוסף יש לנו גם תוכנית אופ"י – אימון ופיתוח יכולות התמודדות, שזאת תוכנית ספציפית לילדים שכבר מעורבים בשימוש באלכוהול או בסמים או בטבק, שכבר מעשנים ורוצים לעשות שינוי בהתנהגות שלהם, ותוך כדי עבודה קבוצתית בתוך בית הספר עם יועצת בית הספר, או עובד סוציאלי, או פסיכולוג בית הספר עושים עבודה בתחום הזה.

אנחנו נעשה הפסקה כרגע. אני אתן לכמה דוברים שהתעסקו מחקרית עם הסוגיה הזאת, ואם נצרך בהמשך לשלב - - -

בשמחה.

דוקטור יוסי הראל-פיש, בבקשה.

בוקר טוב.

שמתי לב, כשנתתי סקירה, נענעת, אז בוא. יש לי בעיה שאני לא מפספס, אתה יודע, זו אחת מהבעיות של הקשב והריכוז.

כל הכבוד.

לא יודע אם זה כל הכבוד, אבל - - -

אז קודם כל, בוקר טוב. אני מצטרף לברכות. אני חושב שהנושא הזה מאוד מאוד חשוב, וכשמקדישים בצורה כל כך רצינית ומעמיקה יום בכנסת כדי ללמוד את העסק, זה נותן רוח גבית אדירה לאנשים שיום יום עוסקים במלאכה, שהיא מורכבת ולא פשוטה.

אני ראש תוכנית המחקר הבינלאומית על בריאות הנוער באוניברסיטת בר אילן, משמש שם כחוקר הראשי של הסקר הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי על הנוער, מלווה את המחקר הזה כבר 25 שנה, מתחילת שנות ה-90. אני גם משמש כמדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול.

הבאתי מצגת. אני מבין שזה לא מתאים להציג מצגות, אבל אני כן אומר שאנחנו בעולם דווקא משתמשים בדוגמה של הסיגריות פה בישראל כאחת ההצלחות המאוד משמעותיות שקרו פה בשני העשורים האחרונים. כי שיעורי העישון היו פה יחסית גבוהים, ואם מסתכלים על המגמות של העישון של בני נוער – ואני מדבר כרגע על מה שנקרא תקופת הנעורים האמצעית, מגיל 11 לגיל 15-16 – אנחנו רואים ירידה מאוד עקבית בשיעורי עישון הסיגריות, מתחילת שנות ה-90, שעמד על בסביבות ה-35-40 אחוזים מבני הנוער שאי פעם עישנו סיגריות, וזה הלך וירד בהדרגה במשך שני העשורים הללו, עד שהגיע בשנה האחרונה לסביבות ה-15 אחוזים, 14-15 אחוזים. זה בפירוש תוצאה של עבודה מאוד מאוד מאומצת, גם בתוך משרד החינוך וגם בכלל בחברה הישראלית, שעסקה בנושא של מניעת עישון, אם זה בחקיקה, אם זה בשינוי תרבות של עישון בסביבה, דבר שהפך את העישון לפחות, הילדים מרגישים פחות לחץ קבוצתי לעשן, כי זה כבר לא כל כך in, זאת לא התנהגות in-ית, כמו שהיא הייתה בעבר. אז את זה אנחנו רואים בצורה מאוד עקבית.

אם מסתכלים למשל בהשוואה הבינלאומית, ישראל נמצאת די בתחתית הטבלה, בהשוואה ל-47 מדינות באירופה, מבחינת כמות הילדים שהתחילו לעשן מתחת לגיל 13, והיא בערך באמצע הטבלה מאוד בממוצע מבחינת כמות הילדים שמעשנים לפחות פעם בשבוע, שזו ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי על מעשן / לא מעשן.

תת האוכלוסייה של התלמידים שלומדים בבתי הספר הערבים, שם ראינו ב-4-5 שנים האחרונות עלייה בשיעורי העישון של הסיגריות. הייתה שם ירידה גם כן במשך השנים, אבל מ-2006-2007 התחילה עלייה, וב-2014 בקרב הבנים במגזר הערבי יש החמרה בשיעורי העישון של הסיגריות, וזה נתון שצריך לחולל אצלנו חשיבה מבחינת איך נערכים במגזר הזה כדי לעשות עבודה הרבה יותר משמעותית בשנים הקרובות.

אז יש ירידה במגזר היהודי ועלייה במגזר הערבי?

יש ירידה במגזר היהודי לאורך כל השנים מאוד - - -

אתה עושה הבחנה בין נרגילה לסיגריות?

אני כרגע מדבר רק על סיגריות. נדבר על נרגילה עוד רגע.

אין לנו הרבה זמן רק תנסה להיות עיקרי.

עכשיו אני עובר לנרגילה. גם בנושא של הנרגילה - - -

הסיגריות עולות ו - - -

שמעת את ההערה של חבר הכנסת מסעוד גנאים? הוא ציפה לשמוע על עלייה בנושאים אחרים.

אני אומר – עישון הסיגריות עולה, בגרות יורדת.

את זה לא אמרתי.

לא, הוא רוצה היפוך מגמות. גם אנחנו שואפים לכך, ומקווים שעוד בקדנציה הזו נעשה הכל כדי שיהיה היפוך מגמה.

אני מאוד מקווה. ואני יודע שגם בכובע שלי כמדען ראשי ברשות למלחמה בסמים, בכל התחומים הללו בשיתוף פעולה מאוד מאוד הדוק עם משרד החינוך ומשרד הבריאות, יש היום עבודה מאוד מאומצת עם המגזר כדי לחולל את המהפך המקווה. אז אני מאוד מקווה שנראה את זה בשנים הקרובות.

גם בנושא של עישון נרגילה, מי שזוכר, היה פה מהפך ענק בתחילת שנות ה-2000, סוף שנות ה-90 בעצם, שהנרגילה נכנסה יש מאין לתוך תרבות הבילוי של הנוער הישראלי, ועברנו תוך שנה אחת מאפס אחוז שימוש בנרגילה למשהו כמו 50 אחוז מבני הנוער בישראל שלפחות פעם אחת עישנו נרגילה. אגב, זו התנהגות הסיכון היחידה בהיסטוריה, שהנוער הישראלי המציא אותה לבד, הוא לא ייבא אותה מאיזו מדינה אחרת. כלומר, זה קרה כאן, כנראה בגלל תרבות - - -

מה ההתפלגות בין ערבים ויהודים?

בהתחלה היהודים עישנו נרגילה, לא הערבים. הנוער הערבי לא. כלומר, השכיחות של נרגילה כתופעה התנהגותית בקרב המבוגרים באוכלוסיה הערבית הייתה תמיד קיימת.

כנראה תרמילאים, זה גם חלק מהיבוא. כי אמרת שזה לא יבוא, היא התפתחה פה.

כן. אנחנו לא יודעים איך זה הגיע ארצה. זה נושא מעניין בפני עצמו, אבל לא לדיון הזה. מה שכן קרה זה שכולנו, גם משרד הבריאות היה צריך להיערך ומשרד החינוך, כי - - -

אני רוצה לומר לך, שאלתי את הנרגילה, היא אמרה שהיא התקבלה באהדה ובסלחנות בחברה הישראלית.

זה בדיוק מה שקרה. כי אנשים לא ידעו שזה מסוכן, הייתה מין תפיסה כזו שבגלל שיש שם פילטור של מים אז זה לא מסוכן, וגם ההורים לא חשבו שזה מסוכן, ולכן זה תפס כמו אש בשדה - - -

והסטארטאפיסטים הכניסו לשם חומרים נוספים ו - - -

חומרים נוספים, והכניסו עוד כל מיני דברים מעניינים מהסוג הזה.

כאשר משרד החינוך ומשרד הבריאות למדו את הנושא והתחלנו לעבוד בצורה קצת יותר מערכתית לטפל בנושא, מאותו רגע והלאה, מתחילת שנות ה-2000, כשדיברנו למשל בכיתות י' על בערך 50 אחוז מהילדים שלפחות פעם אחת התנסו בנרגילה, מהרגע הזה והלאה יש התחלה של ירידה, גם כן, בהתחלה מאוד הדרגתית, אחר כך קצת יותר גדולה, עד שהגענו למשל בכיתות י' היום רק לשליש מהילדים שאי פעם נגעו בנרגילה, שזה הרבה יותר נמוך ממה שהיה בהתחלה. זה נכון, אגב, גם לגבי בנים וגם לגבי בנות. בתחילת שנות ה-2000 זה תפס גם במגזר של בתי הספר הערביים, אני מדבר שוב על הגילאים של ו' עד י', ב-י"א-י"ב זה קצת יותר גבוה.

יש פיקים גבוהים.

בגילאים של 11 עד 15 זה ירד מבערך 50 אחוזים לכיוון ה-20 אחוזים, אבל שוב, אצל הבנים במגזר הערבי זה עדיין בסביבות ה-40 אחוז של עישון נרגילה אי פעם. כשמסתכלים על עישון נרגילה לפחות פעם בשבוע, שזה חבר'ה שממש הכניסו את זה לתוך החיים היומיומיים שלהם, אז גם שם יש ירידה ברוב המגזרים.

מישהו אמר לי שיש נפיצות של הנרגילה בבתים יותר ממכשיר סודה סטרים.

מכל מקום, שוב, כאן אצל הבנים הערבים אנחנו רואים 26 אחוז, אצל הבנות הערביות 10 אחוזים, שזה בערך דומה לאחוזים באוכלוסיה של התלמידים היהודים. אז גם בנרגילה יש ירידה, למעט בתת אוכלוסיה הספציפית הזו, שכנראה עד היום לא צלחנו בקמפיין המניעה בנושא של הנרגילות באוכלוסיה הספציפית הזו, וזה דבר שאנחנו בשנתיים האחרונות הכנסנו ומכניסים, וקרן יכולה לדבר על זה אולי יותר מבחינת משרד החינוך, אבל זה דבר שאני הייתי אומר שצריך לשים על זה את העין. מאוד מעניין.

נקודה אחרונה שאני רוצה לומר – אגב, הנתונים שאני מדבר עליהם בסקר האחרון זה על 14 אלף בני נוער במדגם מייצג ארצי – אנחנו שאלנו את המנהלים של בתי הספר שהשתתפו במחקר שאלות לגבי הרמה הבית ספרית והמדיניות של בית הספר, ובין השאר שאלנו אותם – האם במסגרת בית הספר שלך אתם מקיימים תוכנית למניעת עישון סיגריות ושימוש בנרגילה. ואני רוצה לציין, שקודם כל, בבתי הספר היסודיים האחוז הזה הוא יחסית נמוך, אבל בבתי הספר בחטיבות הביניים ובתיכונים במערכת החינוך הממלכתית זה עומד על מעל 90 אחוזים. כלומר, רוב רובם של בתי הספר מקבלים תוכניות מניעה. המצב הזה לא כך במסגרת בתי הספר הממלכתיים-דתיים, ששם זה בערך 50 אחוז מבתי הספר שלא מקבלים שום תוכנית מניעה. בבתי הספר הערביים – ואולי פה אפשר לעשות חלק מהשיפור – רק שני שליש מבתי הספר - - -

מה, בדתיים אין להם "ונשמרתם לנפשותיכם"?

כן, אבל אתה יודע, בבתי הספר הדתיים, זה דבר שהוא מאוד מעניין, בשיחות שיש לי עם המנהלים והמפקחים של החמ"ד, יש פער בין הנורמות והערכים של הדת, של "ואהבת לרעך כמוך", וכל אלה שכתובים על הבאנר בבתי הספר, לבין ההכנסה של זה לחיי היומיום.

אני בכוונה אמרתי את זה. תודה, יוסי.

פרט אחרון – בבתי הספר הערבים יש בערך 70 אחוז מבתי הספר שמקיימים תוכניות כאלה בתוכניות ובתיכונים, ואת זה אפשר לשפר, ואולי לעזור בצורה כזו גם כן להוריד את השיעורים.

תודה. אני קודם רוצה לקדם בברכה את תלמידי בית הספר קשת מאשדוד.

קשת ואופק, סליחה.

אופק הגיעו גם?

כן.

אוקיי. אופק מאיפה?

אשדוד.

גם מאשדוד. שזכו, לפחות על קשת כתוב לי, במקום ראשון בעיצוב קופסה נגד עישון. אנחנו נשמע מהם.

אבל לפני כן, יסלחו לי הח"כים, יש לנו סבלנות, אני רוצה לשמוע את נציגי תיכון איתן מברנקו וייס, קיבוץ נען. התלמידה או התלמיד – מי הראשון? בבקשה. תאמר לנו מה אתה חושב על העישון, ומה אתם יודע שעושים בבית הספר למניעה.

בית הספר - - -

מישהו אמר לי לשאול אותך - - -

רגע, אני רוצה שהם יסבירו למה הם עם חולצות שחורות כולם.

רגע, רגע, רגע, קודם כל - - -

לא, זה יותר חשוב לי.

בסדר, תודה. הנוהג פה בוועדה שאתה מציג את עצמך – מי אתה, מאיפה אתה, תענה גם לחברת הכנסת מירב בן ארי מה זו החולצה הזו, מה הקמפיין. וביקשו ממני לשאול אם אתה מעשן.

קודם כל, אני לא מעשן.

אז הבמה היא שלך. דבר. תציג את עצמך קודם.

אני אביתר אלבז, מבית ספר תיכון איתן ברנקו וייס, סתריה, או נען. קודם כל, החולצה הזאת - - -

לאלה שלא מבינים בידיעת הארץ, אני יודע איפה זה סתריה, תסביר להם איפה זה.

יודעים. אנחנו יודעים, יודעים.

לא כולם יודעים.

ליד רחובות.

הו, יפה.

החולצה הזאת זה חלק מקמפיין שעשינו, ציינו בבית ספר את היום נגד עישון, חילקנו מדבקות ועשינו את זה יום מרכזי בבית הספר, עשינו גם שלט גדול בכניסה, וכל הנציגים מהקבוצה שלנו לבשו את החולצות. גם בתחרות - - -

באיזו כיתה אתה?

אני בכיתה ח'.

ב-ח', בחטיבה. ואיך זה התקבל בקרב כל החטיבה? התחברו לזה?

כן. היו כמה שהתנגדו, אבל - - -

למה התנגדו?

כי זה לא מובן מאליו שבני נוער מתנגדים לזה, לא מעשנים גם, אבל זה די - - -

מה, אף אחד לא מעשן בבית הספר?

לא, יש כאלה, אבל זה לא - - -

ואתה חושב שזה ישפיע עליהם?

מה?

הקמפיין.

אני חושב שכן. אני ראיתי הרבה שהתחילו להסתובב עם זה ולשנות דעות.

בוא נשמע את חברתך מהכיתה. בבקשה, תציגי את עצמך.

קוראים לי מאי טיבי, אני גם מאותו בית ספר, גם בכיתה ח', אני גם חלק מהקבוצה הזאת שיושבת פה. אני גם לא מעשנת.

הצהרה.

חשובה.

זו הצהרת אמונים בוועדה לפני.

השאלה – את מוכנה להתחייב שלא תעשני?

כן.

יפה. זה יותר חשוב.

עוד נשמע מישהו שאומר – מכיתה ד' אני לא עישנתי.

אני הפסקתי.

בבקשה, אנחנו מורגלים בקריאות ביניים. בבקשה.

אני גם, כמו שהוא אמר, אני חושבת שכן היו השפעות על ילדים שכן מעשנים אצלנו בבית הספר, ויש חלק שרואים את זה משמעותי. אנחנו לוקחים בזה חלק, אנחנו מאוד רציניים בזה, לפי דעתי, כי זה נושא שחשוב לכל אחד ואחד מאיתנו שיושבים פה, יותר מלכל ילד רגיל, אני חושבת. אני, לדוגמה, יש לי במשפחה הרחוקה גם שמעשנים, וכן הצלחתי לעשות שינוי קטן במשפחה, וזה משהו שאני לוקחת ושהוא מאוד חשוב לי.

אני רוצה לשאול משהו – אתם עשיתם פה פעילות יפה של תלמידים, באמת, כל הכבוד לכם – אבל מה בית הספר עושה במסגרת בית הספר נגד עישון?

בקבוצה הזאת של העמיתים אנחנו עושים המון שיעורים גם נגד זה.

אנחנו בכיתה ח' העברנו לשכבת ז' פעילות, קודם כל, כבחירות, שזה גם מתקשר לנושא של הסיגריות, וגם בכיתות ב"מעגלים" דיברנו על – אם אתה מעשן, אז למה; ואם לא, אז האם תעשן. קודם כל, חשוב שתהיה מודעות, וזה גם חלק מהפרויקט, הקופסה של התחרות, זה חלק שבנינו את זה בבית הספר, וגם לזה יש מודעות.

תודה.

רגע.

רגע, היא רוצה להגיד משהו.

משפט, ונעביר את רשות הדיבור לנציג בית הספר קשת, כי אנחנו מצומצמים בזמן.

גם תלינו שלטים, ו"הידעת?", ודברים לגבי עישון, שכן אנשים עוצרים וקוראים את זה, אז כן יש מודעות.

טוב. נציג בית הספר קשת, ספר לנו מה זאת הקופסה, מה עשיתם. תסיט את המיקרופון אליך, זהו, אתה יכול לשבת רגיל.

טוב, קוראים לי אריאל, אני מבית ספר קשת באשדוד.

כיתה?

ו'. במיצג בו בחרנו יש תמונה של אמא ובן – הבן מנסה להגיע לאמא שלו, אבל עשן הסיגריות מפריע לו.

וואו.

יפה.

מטרת המיצג שלנו היא בעצם לעורר את מודעותם של ההורים המעשנים לנזקים הנגרמים לילדיהם כתוצאה מהעישון הפסיבי. כמו כן, מטרת המיצג שלנו היא להשוות בין הצורך הבסיסי הכי חשוב בחייו של הילד, שהוא אוויר נקי לנשימה; לבין הצורך הרגשי הכי חשוב בחייו, שהוא הקשר בין ההורה לילדו.

המסר בו בחרנו מכוון לאמהות, כי אחרי הכל – אין כמו אמא בעולם, אבל אנחנו בטוחים שהוא יפעל וישפיע באותה מידה גם על אבות.

כל הכבוד. מדהים. באמת. מקסים.

היה שווה. תודה. נציגת בית ספר אופק מאשדוד.

אני שני אטיאס מאשדוד, בית ספר אופק, בכיתה ו'. אני השתתפתי בפרויקט להכנת מיצג, שבעצם אנחנו הצגנו בו את ההשפעה של הסיגריות על הפן החברתי ועל החברה ועל הדרך שבה הילדים רואים את הסיגריה בתור אמצעי שיקדם אותם חברתית.

במיצג שלנו הסיפור הוא על ילד שרוצה להרשים ילדה באמצעות הסיגריה, אבל הילדה מודעת לנזקים שזה גורם ובעצם היא דוחה אותו. ואז הוא מבין, ומתעוררת המודעות לכך שזה בעצם רק מוריד למטה ולא מעלה למעלה.

אני חושב שנגעתם בנקודות הכי חשובות, הן בצד הרגשי בין אב לאם, וגם עם הבחור שרוצה באמת לעשות רושם, וזה עושה פעולה בדיוק הפוכה. שוב, אני רוצה להודות לצוות החינוכי שמלווה אתכם.

יש לי שאלה – כמה שעות השקעתם במיזם הזה?

השקענו בזה בערך שלושה ימים, שש שעות שלמות בכל יום, אז שמונה עשרה שעות.

יפה. כל הכבוד.

כל הכבוד.

אבל זה מסתיר את הילד.

הסתרת את הילד, אבל. לא רואים את הילד.

יופי. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם, ולשמוע את זה ממשרד החינוך, אני כל כך שמח שהפסקתי אותך, כדי לחוש גם את מה שאתם עושים ביחד, אין ספק, זה גם מחזק את מה שאמרתי – זה לא היה מתבצע בשעת כישורי חיים, ששם יש את זה, אבל - - -

אני חייבת להסביר משהו – כישורי חיים זה מעבר לשעה.

יפה.

זה עניין של תפיסה של איך אנחנו מייצרים שיח עם הילדים על דברים שמעסיקים אותם. זה הסיפור. עכשיו, יש שעה במערכת, ובנוסף לזה יש שם מוקד, יש הרצאות, יש הצגות, יש מגוון של פעילויות. אנחנו קוראים לזה כישורי חיים, אבל זה הרבה יותר משעה אחת.

אני הייתי גם רוצה ל - - -

והדבר שלא ציינתי, סליחה, זה מנהיגות נוער.

אפשר לשאול?

מיד, מיד.

אנחנו הרבה עובדים עם מנהיגות נוער, כשכל הרעיון הוא מנהיגי דעה, לייצר מעגלים של השפעה ושינוי באמצעות בני נוער שמשפיעים על בני נוער, כפי שפה סיפרו הילדים.

עכשיו, רק לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת, אני חושב שהם בסך הכל גילו סבלנות, והם לא הצטערו על כך שהם התאפקו קודם כדי לשמוע, הייתי רוצה לדעת אם נערכים מדדים לבתי ספר סביב העישון, ואם בית ספר מסוים בולט בכמות המעשנים – האם יש צוות התערבות? האם יש צוות אקטיבי עם איזו חשיבה אקטיבית?

שולמית פה.

בבקשה, תציגי את עצמך.

שולמית, אני נציגה של הפיקוח על הבריאות במשרד החינוך. אתה התייחסת קודם לגבי כך, ששעה של כישורי חיים לא מספיקה.

לא, זה פריקת התסכולים שלי על שעת כישורי החיים.

ברור, ברור.

זה כל הזמן ככה.

לא יעזור כלום, אף אחד לא הצליח לשכנע.

אנחנו ביחד. אנחנו בעד עוד תוספת של שעות. אבל מה שרציתי לומר זה דווקא בהקשר של התיכון, בכלל בקידום בריאות אנחנו מתייחסים לאספקטים שונים. חלק מזה זה בעצם לשנות את אורח החיים, ואנחנו עובדים בשילוב של כוחות. אז התפיסה היא תפיסה רחבה, וחלק מהתפיסה של קידום בריאות נכנס לכל תחומי הדעת בבתי הספר.

לגבי השאלה הספציפית מה עושים בתיכונים דווקא, בחטיבות הביניים, אז א', ביטלו את פינות העישון. אין יותר פינות עישון בבתי הספר. החוק סייע לנו למנוע גם מצוות החינוך לעשן, שהם בעצם מהווים מודלים, וכל תחום העישון יצא משטח בית הספר על פי חוק. זאת אומרת, מה שהיה בעבר כבר לא קיים.

הן לצוות והן לתלמידים.

לא, לילדים זה אף פעם לא היו מותר.

אבל היו פינות.

היה חוזר מנכ"ל.

אני שמח על סף הרגישות. בסדר.

לא, אסור היה לעשן, אם הילדים עישנו. אבל עכשיו גם לצוות החינוכי אסור לעשן בתוך כתלי בית הספר.

תודה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שהוא גם רופא במקצועו.

בוקר טוב. יום מבורך שהכנסת מציינת את היום הזה, יום נגד עישון, וטוב שזה בוועדת החינוך, הוועדה המיוחדת הזאת, שחייבת להוביל את העניין החינוכי-התרבותי נגד עישון בבתי ספר, שזו גם כתובת נכונה.

אני גם מברך בהזדמנות את האגודה למלחמה בסרטן שכאן איתנו, עדנה ופאתן, שאנחנו יודעים מה עושה האגודה למלחמה בסרטן, בטח גם נשמע אותם, יש להם תפקיד חשוב ביותר במלחמה נגד עישון.

אפשר לדבר הרבה על הנתונים הסטטיסטיים, על כל הדברים, העובדות הן שהעישון מזיק לבריאות, וזה מוכח, ואין צורך לדבר על מחקרים כאן. אנחנו חייבים לראות מה נדרש מאיתנו לעשות, אנחנו כחברי כנסת, ועדת החינוך, מה לעשות הלאה.

שמענו את משרד הבריאות, את משרד החינוך, לא כל יום יש לנו איזושהי תוכנית, כמובן שלא, חסרות תוכניות, לא מספיק, צריך להיות כל יום, לא רק יום אחד בשנה, יום בחודש, יום בשבוע, וצריך להמשיך, להמשיך. ממה שאני יודע, יש מעט תוכניות בכל בתי הספר. מה ששמענו זה מבורך מאוד, זה טוב, אבל זו דוגמה, ואני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות בתוכניות בבתי הספר, לא רק בשיעורי התרבות. בכלל. אולי דרך חוק מסוים, חינוכי, במשרד החינוך, שאנחנו נחוקק. היו הצעות רבות. לצערי הרב, משרד החינוך לא משתף פעולה מכל מיני סיבות, שיכול להיות שזה יהיה כאילו חובה, אבל בכל זאת אנחנו חייבים לראות מה אפשר לעשות, ואולי נדבר על זה בהזדמנות אחרת עם יושב ראש הוועדה, מה אפשר לעשות מבחינתנו כפוליטיקאים, כאנשי ציבור, לעזור למשרד החינוך לקדם את התוכניות, שתהיינה תוכניות במהלך כל השנה בתוכנית הלימודים. זה מה שחייבים.

לגבי העישון יש כמה דרכים, יש הרבה נקודות שאנחנו חייבים לדבר עליהן – מודעות, תרבות, ענישה ובטח מניעה. אלה הדברים שאנחנו חייבים בשיתוף עם האגודה למלחמה בסרטן, שהציבור יידע שהעישון הוא דבר מזיק מאוד לבריאות מכל הבחינות, גם מבחינה תרבותית. למשל, יש פתגם בערבית שאומר, סליחה על הביטוי, 'אישבא לה סיגרה פיל אלקלף אל חרא'. זאת אומרת, יש תרבות שהיא לא נכונה, מה שאמרו הילדים כאן, שסיגריה זה טוב.

אתה לא מעשן.

אני מוביל תעמולה נגד עישון משנת 74', עוד כשהייתי - - -

לא, כי הדוגמה היא חשובה מאוד פה.

אני אף פעם לא קניתי סיגריה, אבל אני מעשן קבוע בגלל החברים בסביבה.

גם אני לא מעשן.

עוד כשהייתי בכיתה י"א הובלתי תעמולה נגד סיגריות, ואצלי בבית לא נכנס מי שמעשן, יש שלט. אנחנו חייבים לעשות, לראות מה חסר גם איתכם, מה אפשר לקדם בכל התוכניות האלה – המניעה והגמילה, ובקופות חולים יש תוכניות.

אנחנו לחוצים בזמן, עבדאללה.

בסדר. לכן, זה מה שאנחנו חייבים לעשות, והיום הזה הוא יום מבורך, ואנחנו צריכים לקדם את התוכניות לגמילה מעישון ומניעת עישון.

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה. אני מצטרף לברכות ליום החשוב הזה. גם אני מברך את כל האורחים. אני חושב, שחשיבותו של הנושא זה שאנחנו מדברים על הצלת חיי אדם. אלפי אנשים מתים כל שנה בגלל העישון, אם זה סיגריות ואם זה נרגילה.

אני חושב, שכדי להתמודד עם התופעה הזו צריך כן לחנך לאורח חיים בריא, ומשרד החינוך לא צריך להסתפק רק בכישורי חיים. מה שהציגו התלמידים הוא מאוד יפה, וזה גם מוכיח – ואני גם כמורה לשעבר יודע – תלמיד יכול לשכנע תלמיד יותר מאשר מורה שישכנע את התלמיד. משום שעישון סיגריות ונרגילה, בואו לא נשכח, זה חלק מהמרד, חלק מההתבגרות שלו, או ככה הוא חושב, אם הוא מורד בכללים, בהנחיות או בערכים שהמבוגרים מנסים להנחיל לו, לכן השתתפותם של התלמידים ובני נוער לשכנע את האחרים המעשנים, חבריהם, להפסיק, להביא למשל מישהו שהיה מכור לעישון והוא הפסיק, כדי שישכנע את האחרים מהחברים שלו להפסיק, זה חשוב מאוד, לפי דעתי.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי. חברי הכנסת, בקצרה נעבור את כולם.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת וכל השותפים, בעיקר תלמידים. אני רואה פה תלמידים בעיקר מבתי הספר היסודיים. אני מניח שעיקר הבעיה היא בתיכון ועיקר הבעיה היא בגילאים היותר בוגרים, שספק אם ילדים ביסודי משפיעים על ילדים בתיכון. ולכן חסרה פה, או שיש פה נציגות דווקא של בתי הספר התיכוניים, ששם ההתמודדות היא יותר קשה, והיא לא רק עם נרגילות, היא הופכת גם להיות התמודדות עם סמים קלים ואלכוהול. ולכן צריך לראות את התמונה בשלמותה. השימוש בקנאביס למטרות רפואיות יוצר אצל חלק מהאנשים לגיטימציה לשימושים אחרים, ואני מאלה שמסייע גם פה לשימושים הנכונים, ומתנגד בכל תוקף לשימושים שאנחנו חושבים שהם אסורים. סמים זה סמים, ואין סמים קלים בעיניי, כל סם הוא בעייתי. אבל זה לא הנושא.

אני חושב שכשהיה הקמפיין של שמירת הפרחים עשו אותו מהילדים להורים, ושמירת הפרחים בישראל זה אחד ההישגים הגדולים, פרחי הבר, וזו הצלחה שעד היום מתברכים בה. אני יודע שכשאנחנו היינו ילדים לא היינו מעזים להגיד להורים – אל תעשן; ואם כן, בחוץ. אנחנו היינו הולכים החוצה. היום גם הילדים מוציאים את ההורים החוצה, אפילו להדליק את הסיגריה, לא רק לעשן אותה, וזה בסדר.

מצד שני, אני אומר את זה למשרד החינוך, המאמץ העיקרי צריך להיות במקום שבעצם שם הוא הבעיה העיקרית, וזה בתיכון, וזה ביציאה לקראת הצבא והחיים העצמאיים. זה משולב בעישון, באלכוהול, בסמים, והנרגילות זה משהו באמצע, שהוא מין משהו חברתי, אבל יש בו גם את הסיכונים.

ולכן המסקנה צריכה להיות, אדוני היושב ראש – פה נתנו איזה נתונים, לא יודע איך בדיוק עושים סקר על מעשנים, בטח לא עם ילדים צעירים – אבל המסקנה צריכה להיות ברורה, כמו שיש בבית הספר מי שאחראי על הביטחון, כמו שיש בבית ספר מישהו שאחראי על טיולים, צריך להיות מישהו שיהיה אחראי בבית ספר ויהיו לו את הכלים לטפל - - -

יש.

אני אומר, אבל לוודא שזה קיים בכל בית ספר, שיש לו את הכלים לטפל בתופעות שהוזכרו כאן ולמנוע אותן. בהצלחה.

תודה, איתן. אנחנו, חברי הכנסת, נצטמצם, כי יש לנו עוד דוברים שהשקיעו עבודה בנושא, ואני רוצה לשמוע אותם. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

שלום, בוקר טוב לכולם. אני אעשה את זה קצר. קודם כל, חבר הכנסת ברושי, היום גיל ההתבגרות כבר מתחיל מ-9. לא פלא שהם שמו את כובד משקלם על היסודי, כי שם הילדים מתחילים לעשן. הם הרבה פעמים ממשיכים בתיכון, אבל הם מתחילים, לצערי - - -

המודעות מתפתחת, גם אם הם לא מעשנים.

לעשן. עזוב מודעות. הם מתחילים לעשן כבר בכיתה ד', בכיתה ה', זה לא מה שהיה כשאנחנו היינו, שהאנשים נחשפו לסיגריה בתיכון. היום ילדים נחשפים כבר ביסודי, והטעות היותר גדולה ששמו את חטיבת הביניים ביחד עם התיכון, אז ילד בכיתה ז' רואה ילד בכיתה י"ב וחושב שזה לגיטימי, שזו גם אחת הטעויות שנעשו, אבל לא משנה.

אני רוצה רק לומר לכם, לתלמידים שהגעתם לכאן, כל הכבוד על הפעילות שלכם. בכלל, אתה מאוד מרשים, הצגת את הדברים יותר טוב מרוב חברי הכנסת כאן.

אני כמעט רציתי אותך שתשב פה.

אני נמצאת הרבה בדיונים של הוועדה, אז באמת יישר כוח, דיברת יפה. ואני חושבת, באמת - - -

יו"ר מועצת התלמידים העתידי, צריך - - -

כן, דבר עם אליאב. ישבת כבר לידו, אז תעשה לו חפיפה למועצת התלמידים, כן.

אבל באמת רק משפט אחד לסיום, אני חושבת שהישועה בסיפור הזה תבוא מכם. לא שאני חלילה מזלזלת, רחוק מזה, אני חושבת שהפעילות היא טובה, כישורי חיים – כל דיון שלנו בוועדת החינוך, אני פה כבר שנה פלוס, לא סתם הוא אמר לכם - - -

אני צריך גמילה עוד מעט מהכישורי חיים.

כי זה כל דבר – זה מהלהט"ב, אלכוהול, סמים, הכל מסתכם בכישורי חיים, אבל שבכוונה - - -

תודה.

רגע, חכה, אתה גם דיברת לי באמצע. אני ממש דיברתי אפילו פחות משתי דקות. הנקודה של מה שהתחלתי לומר, זה שאני חושבת שבסופו של דבר הדרך להילחם בעישון תבוא מכם ומהשטח, ואתם עושים פעילות טובה. ולא סתם שאלתי אותך – מה אתם עשיתם? אותך וגם את התלמיד השני, כי בסופו של דבר מכם זה יבוא, אז באמת תודה, ותודה גם שבאתם לוועדה וחלקתם את הפעילות הזאת.

תודה, מירב. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

תודה, אדוני היושב ראש. ברכות על הדיון הזה, ברכות והערכה לכל האורחים והאורחות שלנו, במיוחד התלמידים, אנשי מערכת החינוך, על ההתמודדות שלכם.

אני מצטרף לכל דברי קודמיי, גם לגבי הערכת החשיבות של היום, גם לגבי הדגש שאנחנו צריכים לשים על ההתגייסות במערכת החינוך מול נזקי העישון.

הנקודה שאני רוצה לחדד, אדוני היושב ראש, היא שאנחנו צריכים לנסות, ואני מעריך שבמערכת החינוך יש יותר ידע בנושא הזה, להבין מהם המנגנונים הפסיכולוגיים, הנפשיים, החברתיים, שבסופו של דבר מגלגלים נערים צעירים, בעיקר בגילאי תיכון, להתחיל לעשן. אנחנו צריכים להבין, שההתמודדות עם הדבר הזה לא תיעשה בכוח וגם לא רק תעמולה, אני בהחלט בעד תעמולה על נזקי העישון, אבל הניסיון מלמד שזה לבד לא עובד, יש שם מנגנונים נוספים, שאנחנו צריכים להבין אותם יותר לעומק. חבריי דיברו על זה קודם, אולי ניסיון לחדד את הייחודיות, או את המרד, או את המקום שלי בחברה לעומת המערכת, ולעומת ההורים, ולעומת המשפחה, ולעומת המבוגרים, ולעומת החברים. את המנגנונים האלה אנחנו חייבים להבין יותר טוב ולדעת איך לפעול מולם ולגייס כוחות אחרים כדי למנוע מבני נוער לעשן. תודה, אדוני.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

שלום לכולם.

גם היה ראש רשות מקומית, גם שר הרווחה וגם מנהל בית ספר תיכון. אני מקווה שלא פספסתי משהו.

חבר כנסת. מרוקאי.

טוב, את זה רואים, לא צריך עוד פעם.

זה יש לך בעבודה ברווחה, את הקטע המרוקאי.

יש לנו את זה מובנה, לא צריך.

שני דברים למדתם – שכשחבר כנסת אומר 'משפט אחרון', אז זה עשרה משפטים, מירב.

אני? עליי אתה מדבר? בוא, אפילו לא הייתה דקה וחצי.

אני רוצה לומר משהו והוא באמת קצר – ראו, חבריה, לבי לבי על משרד החינוך, ואני מלא גאווה על התלמידים ועל הפרויקטים האלה. למה לבי לבי על משרד החינוך, אדוני? אני מלמד כל יום חמישי אזרחות ברחבי הארץ בתיכוניים, רובם הם בתי ספר על הרצף השש שנתי. אין בית ספר תיכון אחד שאני לא רואה בחצר ילדים מעשנים והמורים מעשנים. אין שום טיול שנתי שבו יש אמירה מאוד ברורה של מנהלי בתי הספר, שבטיול הזה לא מעשנים. וברגע שהתלמידים, ולא משנה, כל פרויקט שנעשה, ויש כאן ילדים, אגב, הילדים שנמצאים בבתי הספר זה לחבק ולנשק כל אחד מהם, אנחנו מגדלים את הנוער הטוב ביותר בעולם, האמינו לי, אבל עדיין, ואני פונה אליכם, משרד החינוך, כשאתם אומרים שהחוק עוזר לנו, תוודאו שאין פינות עישון למורים. עכשיו, אני מעשן סיגריה ביום. אני מודה ומתוודה. אבל כשאני בא לבתי הספר ואני רואה על הקירות של בתי הספר פרויקטים של חינוך של יום כנגד העישון, וצמוד לחדר המורים יושבת קבוצה של מורים מעשנים במקום שהוא מותר, והילדים נכנסים לחדרי המורים ורואים את המורים שלהם מעשנים – הכל מתרסק. וכשעומד בחצר המורה התורן והוא מעשן בפינה – הכל מתרסק. לכן, אם זאת התחלה, זאת התחלה של משהו מאוד טוב, ודב, אתה צודק, להגיד שסיגריה מזיקה לבריאות זה לא עושה שום רושם על הילדים. הסיפור הוא הדוגמה האישית שלנו בתוך בתי הספר, של הנחרצות של המנהלים ושל הנחרצות של משרד החינוך – שהמפקחת, לפני שהיא בודקת מתמטיקה תבדוק שהמורים מכבדים את החוק ואין פינת עישון בתוך בית הספר.

תודה, מאיר. דוקטור רותם.

שלום.

ותודה רבה, אדוני היושב ראש. אני לא חבר בוועדת החינוך, אבל אני בא כל יום כי אני פה - - -

תבוא. כל פעם כשאני רואה אותך אני נהנה, אתה יודע למה? אני זוכה לקבל ממך מחמאה וחיזוק. תודה.

אני אומר לך, הדיונים פה הם נהדרים.

תודה.

תמיד.

ולעתים זה פשוט הופך את הכנסת למשהו מיוחד. תודה רבה.

תודה, אדוני. תודה. השפעת העישון הכפוי על ילדים, בבקשה, בוא תספר. אבל אתה יודע, אני אתן לך, בדקה וחצי תנסה להעמיד את כל ה-issue שלך.

את כל הדוקטורט שלך.

טוב, אז שמי רותם קוינט. אני ממכון הבריאות בהדסה עין כרם. אני נציג איגוד רופאי הריאות בישראל ונציג החברה לגמילה ומניעה מעישון הישראלית, החברה הרפואית.

יש לי רק דקה וחצי, אז אני רוצה לחדד שני נושאים עיקריים שעלו פה. אחד זה נושא הנרגילה – אנחנו יודעים מכמה וכמה מחקרים שבוצעו גם בארץ וגם בעולם, שהנזק מהנרגילה הוא אפילו יותר מאשר הנזק מהסיגריה, הריכוז של החומרים הרעילים הוא יותר גבוה בעשן שנשאף מהנרגילה מאשר בסיגריות. ואני חושב, אם שאלתם מה אפשר לעשות, אז כל הנושא של חקיקה כנגד הנרגילות, הפיקוח על המוצרים של הנרגילות ואיסור המכירה של הדברים האלה לילדים.

אנחנו נאבקים בלגליזציה שרוצים לעשות בסמים.

אני חושב שזה נושא מאוד מאוד חשוב, במיוחד במיוחד במגזר הערבי, ששם הנגע הוא גדול יותר, אני חושב, לפי מה שאני מבין.

נושא שני שאני רוצה להעלות, שאולי העלה חבר הכנסת כהן בקצרה, זה כל הנושא של העישון הכפוי. או סליחה, לא זוכר מי, אחד מחברי הכנסת. כל הנושא של העישון הכפוי, שאתם קוראים לזה עישון פסיבי, אנחנו קוראים לזה עישון כפוי, במיוחד במיוחד בקרב ילדים, שאנחנו יודעים שהם חשופים הרבה יותר ופגיעים הרבה יותר לעשן הסיגריות, גם בגלל שהם נושמים יותר מהר, גם בגלל שנפח הריאות שלהם יותר קטן על כל פיסת עשן שיש באוויר.

חשוב לחדד שיש כמה סוגים של עישון כפוי – יש עישון כפוי, דרגה שנייה מה שאנחנו קוראים, שזה בעצם מישהו שמעשן לידי ואני נושם את הסיגריה שלו; ויש עישון מדרגה שלישית, שזה בעצם שכשאנחנו מעשנים, עשן הסיגריות והחומרים הרעילים נדבקים לכל הסביבה שלנו – לריפוד המכונית, לספות בבית, לבגדים שלנו, לשיער שלנו, וכשחבר הכנסת כהן מעשן סיגריה אחת ביום ואחר כך מחבק את הבן או את הנכד, אז הוא שואף את כל עשן הסיגריות הזה שנשאר כל הזמן על החפצים שמסביבנו.

אנחנו נאתגר אותו גם את הסיגריה הזו להפסיק.

ואני חושב שמאמצים נוספים - - -

נראה אותך יוצא מהכנסת ולא מעשן.

אתה תראה אותי. תבוא ותראה.

תודה.

רגע, אני רוצה להגיד רק, שהנושא של העישון הכפוי הוא מאוד מאוד חשוב בעיקר בקרב ילדים, זה גורם להם ליותר ויותר תחלואה, גם דלקות אוזניים, ודלקות נשימה, ואסטמה, וצפצופים, ולפעמים זיהומים קשים, ואנחנו רואים גם תחלואה וגם תמותה בקרב ילדים בגלל עישון כפוי.

אני יודע שכולם אוהבים את הילדים.

נכון. וגם, אני חושב, שחקיקה בנושא הזה, לדוגמה – איסור על עישון בתוך מכוניות עם ילדים, איסור על עישון בתוך בתים עם ילדים, וכו', וכו', זה משהו שאתם יכולים בהחלט לתרום בו כדי למגר את התופעה.

תודה. גמילה מעישון בפנימיות של ההתיישבות העובדת, שוש קרני, אבל ממש בקצרה.

כן. שמי שוש קרני, אני מנהלת המחלקה לקידום בריאות במאוחדת.

אנחנו מקבלים לעתים תכופות פניות מבני נוער, שמבוטחים אצלנו במרפאות, אצל הרופאים, על כך ש - - -

לפי הכותרת, את מזהה שאצל תלמידי פנימיות האחוזים שם יותר גבוהים מתיכונים רגילים?

אין לי נתונים. אנחנו מקבלים פניות של כל התלמידים שמבוטחים אצלנו, שרוצים להפסיק לעשן. הם מעשנים בגיל 17, הם התחילו כבר לעשן בגיל 9, והם במלכודת, וקשה להם להפסיק לעשן. אנחנו ראינו את זה כאתגר, והושבנו צוות מומחים בתחום של גמילה מעישון ואנשי חינוך, ובנינו תוכנית התערבות, שהיא תוכנית ייחודית לבני נוער, מותאמת לבני נוער, וחיפשנו פרטנרים וקיבלנו יד מושטת מהחינוך ההתיישבותי. התחלנו ב-2014 לעשות פיילוט וב-2015 הרחבנו והגענו ל-180 משתתפים בסדנאות, כאשר חלקם הפסיקו לעשן, חלקם הפחיתו, ומעל 90 אחוז ציינו שהם קיבלו כלים כיצד להתמודד עם ההתמכרות של עישון. עשינו את זה במגזרים – במגזר כללי, רוסי, עולים מאתיופיה ומגזר חרדי, ובשנה הבאה אנחנו נרחיב למגזר הערבי, כי אנחנו רואים בכך חשיבות רבה.

תבורכו. הצעה להנחלת גישה מערכתית, דוקטור מילכה, בבקשה.

תודה. קודם כל, אני מצטרפת לכל אלה שהודו על קיום היום הזה.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שעלו כאן בדיון. אחד זה הסוגיה של העישון הפסיבי, שזה קיים מגיל אפס אצל הילדים, ועל כן נכון להתחיל לעסוק בעישון מגיל הגן, לא לחכות לתיכון, כי הילד יכול להיות זה שמונע מההורים שלו לעשן, כי הוא מעשן פסיבי. זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה היא שכל הקטע החינוכי, שהוא מאוד חשוב ומבורך ונעשה בבתי הספר הוא לא מספיק כדי באמת ליצור אווירה אחרת או נורמה חדשה. צריכה להיות פה תוכנית כוללת, מערכתית, משתפת בין כל המערכות שאחראיות על הילדים ביישוב. זה צריך להיות גם כמובן בית הספר, אבל גם ההורים וגם המוסדות האחרים של מערכת הבריאות והרשות המקומית – כולם יחד יכולים לחבור וליצור תרבות של בית ספר נקי מעישון. היה פרויקט כזה לפני שנתיים, התקציב נגמר והפרויקט נפל.

אני רוצה פה לחבר עוד ערוץ אחד וזה האחות בבית ספר. היה פה דיון לפני שבועיים בוועדה הזאת על תפקידה של אחות. אני חושבת שכל חברי הכנסת שהיו נוכחים הסכימו שלאחות יש תפקיד משמעותי בבית ספר. זה לא קיים.

איפה היא? על איזו אחות את מדברת?

אם יתקצבו נכון את הפונקציה הזאת של אחות בית ספר, היא יכולה לסייע בכל התהליך הזה המשתף, כי זאת דמות מקצועית שמובילה בית ספר נקי מעישון.

אין אחות?

אין. היא אמרה שאין אחות.

תודה. גברת אילנה שמלה-ללום נמצאת?

כן. שלום.

שלום. בבקשה. גם את, בקצרה. כי אנחנו צריכים גם את נציג מועצת התלמידים, וסיכום.

בקצרה, בקצרה. אילנה מעיריית אשדוד, אני מנהלת את מחלקת הבריאות בעיריית אשדוד, ואני רוצה לחדד קצת יותר את הנושא שמילכה דיברה עליו, ואני חושבת שנפגשנו כבר בכמה ועדות ביחד - - -

נכון.

על הנושא של מה התפוקה הטובה ביותר לכל פעילות שאנחנו עושים.

שיתופי פעולה.

במיוחד בקרב הילדים. אני חושבת שאיגום משאבים ויצירת עבודה משותפת גם עם הרשות, וגם עם מוסדות החינוך, וגם עם מוסדות הבריאות בעיר, יכולה באמת להניב תוצרים הרבה יותר טובים, וגם אנחנו רואים שהשנה, כעיר, אני יכולה לתת מודל, היום הזה שעשינו, יום שהוא היה יום שיא של תהליך שנמשך בבתי הספר, חובר לקמפיין עירוני גדול, מסיבי, של שלטי חוצות והסברה ברחבי העיר ובמקומות בילוי בנושא של נזקי העישון. אני חושבת שזה מביא את הנושא לקדמת הבמה וגם גורם לדור הצעיר להבין, שעישון היום זה כבר לא משהו in, לא משהו שמתחברים אליו.

אנחנו מקווים שעם התמיכה של מערכת החינוך, וכמו שציין חבר הכנסת מאיר כהן, שגם הדמות של המורה ופינות העישון יימחקו מבית הספר - - -

וההורה.

וההורה, יביאו לתוצאה הרבה יותר טובה.

תודה. איתי שובל, מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה.

בוקר טוב. אני איתי שובל, תלמיד כיתה י"א מהרצליה ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

דבר ראשון, אני באמת רוצה לברך על קיום הוועדה הזאת. לי יש מאבק אישי בבית עם אבא שלי שמעשן כבר 20 שנה בערך קופסה ביום לפחות.

אל תתייאש. בסוף זה יעבור.

עובדים על זה.

עכשיו, אני אחלק את דבריי לשלוש נקודות קצרות. הראשונה היא נושא הנרגילות, כמו שהדוקטור כאן אמר, השוק הזה פרוץ, גם לא מצליחים להשתלט על המכירה ולא כתובות אזהרות בנושא הנרגילות על המוצרים, כמו שכתוב על קופסאות הסיגריות, וגם אפשר בקלות לזייף, יש מקומות שמזייפים חומרים, כמו ציוד וטבק, שזה דבר שהוא מאוד מאוד מסוכן.

הנקודה השנייה היא בעצם מה שאנחנו עושים, מועצות התלמידים והנוער בארץ, נגד עישון, ואני אתן דוגמה לפעילות אלטרנטיבית, שזה דבר שאנחנו מאוד מאוד מאמינים בו – מסיבת סיום לימודים בהרצליה בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, נקייה מסמים ואלכוהול ומעישון, שזה דבר מאוד מאוד חשוב בעינינו.

עכשיו, חוץ מזה, אנחנו נשמח באמת לעזור בכל דרך שתתאפשר דרך מועצות התלמידים והנוער בישראל. תודה.

תודה. אני אומר לכם וידוי קצר – אני הקדשתי שעה לדיון, אמרתי – זה לא מהנושאים, אבל אני חושב שהיה צריך להקדיש לזה יותר זמן, כי בסך הכל אמנם הדיון היה ממצה, אפשר לומר ככה, משמעותי, אבל אני חושב שהיה צריך להשקיע ויותר זמן לתת לזה. זה חומר למחשבה לפעמים הבאות. במיוחד שקיבלנו, זכינו, לא קיבלנו, זכינו בנציגות מכובדת של התלמידים שהציגו פה. יש מושג תלמודי "לא דומה תא שמע לתא חזי". אם היה משרד החינוך רק מֵסַפר, אבל גם רואים את זה בעיניים, ואני חושב שזה גם נותן.

הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון, לחברי הכנסת, לאורחים הנכבדים. הוועדה מברכת על הפעולות שננקטות הן במערכת החינוך והן בגופי המחקר וקופות החולים ומשרדי הממשלה השונים לצמצום תופעת העישון.

הוועדה עמדה מקרוב על הנתונים שמצביעים על ירידה בשנים האחרונות של מספר המעשנים בקרב התלמידים. הוועדה שמעה בדאגה על הנתונים הגבוהים בקרב תלמידים מעשנים בחברה הערבית, והוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תוכנית מעשית להתמודדות עם התופעה, כמובן בשיתוף עם הקהילה.

הוועדה מודה לתלמידי התיכון – אני אציין אתכם, מה לעשות, אני יוצא מגדרי – תלמידי תיכון איתן מקיבוץ נען ברנקו וייס, הוועדה מודה לתלמידי בית הספר קשת ואופק מאשדוד. יש לציין את עיריית אשדוד גם בנושא העצמת הורים, הם חלוצים, ופעולות כאלה חשובות.

שוב, תם ולא נשלם. אנחנו נמשיך להיאבק בתופעה וננסה לצמצם אותה כמה שיותר. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:10.