הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 209

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ח' בסיון התשע"ו (14 ביוני 2016), שעה 10:10

תוכנית "החכם היומי" – לציון יום כי"ח (כל ישראל חברים)

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מרדכי יוגב

יוסי יונה

נורית קורן

יחיאל חיליק בר

מיכל רוזין

דינה דרורי - ממונה על מורשת קהילות ישראל וחברה, משרד החינוך

אורלי נעים - ראש ענף תמיכות, משרד העלייה והקליטה

יוסף שרביט - ד"ר, מכללת אפרתה, אוניברסיטת בר אילן

דוד לביא - ד"ר, המחלקה ללימודים עבריים ויהודיים, אוניברסיטת פאריז 8

שלי אלקיים - ד"ר, יועצת חינוכית ונציגת אגודת היועצים החינוכיים בישראל

מארק אייזנברג - נשיא אליאנס העולמי, כי"ח

סם פינטו - יו"ר, כי"ח

יהודה מימרן - ד"ר, מנכ"ל כי"ח

אלי וקנין - סמנכ"ל, כי"ח

מיקי מנדלבאום-גרינברג - חברת הוועד המנהל, כי"ח

ג'ימי פינטו - חבר הוועד המנהל, כי"ח

רבקה שור - סמנכ"לית כספים, כי"ח

חני מימרם - מנהלת תקשורת שיווקית ומשאבי אנוש, כי"ח

אורית שולמן - מנהלת שותפויות, כי"ח

ציפי עדן - מנהלת השתלמויות, מורשה, כי"ח

אריאל דנאן - ד"ר, מנהל ספריית כי"ח

ענבר גלילי שכטר - ד"ר, מנהלת מכון כרם, כי"ח

אלי ברקת - סמנכ"ל חינוך, כי"ח

יפה בניה - מנהלת תוכנית חזון, כי"ח

שוקי יניב-אלחדד - מנהלת תוכנית מארג, כי"ח

דנה פרהמנד-נגר - עו"ד, רכזת לשכת מנכ"ל, כי"ח

אורנה גרמי-תנעמי - פיתוח תהליכים חינוכיים, כי"ח

חלי ירון - פיתוח משאבים ושותפויות, כי"ח

יצחק שוראקי - רב, ראש בית מדרש שער עוזיאל, כי"ח

בת אל אמסטר - מנהלת אזור מרכז, ממזרח שמש, כי"ח

איילה שניר - רכזת תוכן, תקשורת ויחסי ציבור, כי"ח

רן חורי - יחסי ציבור, כי"ח

עטר פלג - רכז, כי"ח

אפרת ריגר-בוכריס - מנחה, כי"ח

רוני מועלם - הפרויקט החכם היומי, כי"ח

ירדנה יפרח - אליאנס, כי"ח

יעל נכון-הראל - מנכ"ל, פוזן ישראל

שושנה מן - דרכא המר, בת ים

חלי טביבי-ברקת - מנהלת, בית הלל

מרב ליבנה-דיל - מנהלת תחום פלורליזם וחופש דת, ארגון שתי"ל

חפציבה כהן-מונטגיו - מנחה, דגל יהודה, קהילה ספרדית שוויונית

חגית מולגן-המל - קהילות שרות, פיוט וניגון

יעל רייס - רכזת, תנועת בני עקיבא

אמיר פז - מדריך, תנועת בני עקיבא

לידור חמדני - חניך, תנועת בני עקיבא

ספיר יום טוב - חניכה, תנועת בני עקיבא

יוסף מנגשה - חניך, תנועת בני עקיבא

חיים קוממי - חניך, תנועת בני עקיבא

עבדל רחמן מוסא - חבר ועד ההורים הארצי

עינת לוי - מובילת מסעות לימודיים על מרוקו ופיתוח הדרכה

זיבר פרץ-נפתלי - הדסה, ירושלים

פזית עדני - רכזת, הקרן החדשה לישראל

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אביבה תמם, חבר המתרגמים

תוכנית "החכם היומי" – לציון יום כי"ח (כל ישראל חברים)

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, ה-14 ביוני 2016, ח' בסיון ה'תשע"ו. הנושא – תוכנית "החכם היומי", לציון יום כי"ח, כל ישראל חברים.

אני אומר כמה משפטים מהלב, ככה, לא מסודרים. אנחנו תמיד מכינים חומר כתוב, זה כמו אותו מבוגר שהולך עם מקל, אבל כשהוא צריך לרוץ לאוטובוס, הוא תופס את המקל ורץ. זה פסיכולוגי. אז מכינים חומר כתוב, ובסוף מה שיוצא מהלב.

המפגש הראשון, האינטראקציה הראשונה שלי עם אנשי כי"ח סביב הפרויקט הזה של "החכם היומי" אני חושב שהדליק אותי, חיבר אותי, ואני אסביר לכם גם למה. פרויקט "החכם היומי" הוא לא צורך של מי שמכיר את הנושא. זה צורך של החברה הישראלית. בשנים האחרונות מתעורר שיח לגיטימי, שחבל שלא היה בנמצא, השיח הזה, שלושה עשורים, וארבעה עשורים, וחמישה עשורים קודם. אני חושב שזה היה תורם ללכידות של החברה הישראלית.

לצערי הרב, אני אומר את זה למצער, בקדנציה הקודמת, או שלפניה, אם אני לא טועה, נחשפתי לפרויקט דומה, אם אפשר להשוות אותו לדומה, פרויקט שקשור, לא אומר 'דומה', שמשרד החינוך הוביל, סביב חכמי ישראל. חוברת כזו דקה, שדופת קדים, אבל ניסיתי למצוא בה איזה חכם אחד, חכם אחד ממדינות האסלאם, מעדות ספרד. משרד החינוך של מדינת ישראל. היום שר החינוך באומץ, עם הקמתה של ועדת ביטון, אומר זאת מעל כל במה. אני חושב שעד היום מדינת ישראל, ילדי ישראל, אי אפשר לומר ילדי ישראל, כי אני כבר לא ילדי ישראל, אני כבר, איך זה נקרא? שמעתי יש דור X, Y ו-Z, אז אנחנו לא זכינו. את החלק השני של הסיפור, שחבריי לא שמעו אותו, החלק של הסיפור שהחברה בישראל לא שמעה אותו, זכיתי אני בגלל שהייתי בהוויה כזו או אחרת. אבל החלק הארי של החברה בישראל לא שמע את כל הסיפור.

ויש לנו הזדמנות טובה היום, הודות לאנשים טובים – אתם יודעים, הזמרת שלי זו נעמי שמר, כל אחד יש לו, והנשמה שלי התחברה גם לגישה שלה, והיא באחד השירים שלה שרה את "האנשים הטובים באמצע הדרך" – נפגשו באמצע הדרך, אנחנו באמצע הדרך, אנחנו לא אבדנו תקווה. למרות שהמדינה בת שבעים, היא עדיין צעירה לימים, ועדיין יש מה לתקן. כל עוד הנר דולק, ניתן לתקן.

ואני חושב שהיוזמה הזו של כל ישראל חברים, שאני זכיתי לשמוע על כל ישראל חברים בתוכנית הלימודים, אני יליד שנת 60', אז תיקחו את השנים שהייתי במערכת החינוך והיה כי"ח, ואליאנס, והוויכוח, ההורים שלנו עוד זכו ללמוד במסגרת אליאנס, כל ישראל חברים, יש ויכוח, והנה כל ישראל חברים לא הסתפקו רק בגולה, לא הסתפקו רק בשחר נעוריה של מדינת ישראל, כאן בארץ ישראל ממשיכים בפרויקט חשוב, ושוב, אני לא בחרתי את המילים, הן יוצאות עכשיו, ממשיכים באותה שליחות. מבחינתי, זאת סגירת מעגל. נכון, הם פעלו לחינוך יהודי בגולה, הם פעלו להעלאת יהודים לארץ ישראל, לעיצוב דמותם, והנה כאן הם משלימים את החלק של הסיפור המלא של "החכם היומי".

והצורך, כפי שאמרתי, ואני חוזר, ובזה אני אסכם ואני אעביר את רשות הדיבור, אני אברך את אותם האנשים הטובים באמצע הדרך, להזכיר אותם, הצורך הוא של החברה בישראל – היום כולם מגיעים למסקנה שברגע שאנחנו מספרים חלק מהסיפור, אנחנו נמשיך עם אותם פערים, עם אותם סטריאוטיפים, עם אותם חלקים בחברה הישראלית שמרגישים כאילו מישהו לקח להם משהו, שיש התעוררות. פשוט הם היו שחקנים יחידים במגרש, השחקנים האחרים לא עלו על המגרש, וזה לא צריך להוות ולא מהווה איום על אף אחד. תהיה לזה הפריה הדדית, תרומה הדדית. ואני אומר לכם, זה אחד המפעלים ששבו את לבי.

יש לי אתגרים רבים להתעסק איתם בוועדת החינוך, מול משרד החינוך, התרבות והספורט; אבל אין ספק שזו, אם מדברים על לכידות בחברה הישראלית, אם מדברים על צמצום פערים, אם מדברים על עיצוב פני החברה בישראל, זה אחד מהנדבכים, אחד מהפרויקטים שיכולים לעשות זאת.

ולכן אני רוצה לברך באמת מכל הלב את דוקטור יהודה מימרן, מנכ"ל כל ישראל חברים, מר סם פינטו, יושב ראש כל ישראל חברים, שזכינו שהוא נמצא איתנו כאן, מר אלי ברקת, סמנכ"ל חינוך כל ישראל חברים, איתו יצרנו את האינטראקציה של המיזם החשוב הזה היום סביב יום שלם בכנסת. יש עוד תוכנית עשירה, ההשקעה היא אדירה, זה לא מובן מאליו, מי שרואה את ההשקעה, מי שמבין בהפקת כנסים, זו השקעה, זה מראה כמה זה רציני, כמה זה חשוב. מארק אייזנברג, נשיא אליאנס העולמי, מייסד עמותת, איזה?

קעליטה.

קעליטה. זה נראה כמו הא, פחדתי לומר 'האליטה', שלא תפחידו חלקים אחרים בחברה הישראלית. מר ג'ימי פינטו, חבר ועד המנהל של אליאנס, כל ישראל חברים. מי זה ג'ימי? שאני אראה אותו. גברת מיקי מנדלבאום, חברת ועד המנהל אליאנס, כל ישראל חברים.

אני אפתח עם דוקטור יהודה מימרן, בבקשה, תציג לנו, אני מאמין שגם אני לא יודע מה כל הפרויקט, תציג לטובת אלה שיודעים ולא יודעים את חשיבות הפרויקט.

אז כבוד יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, כבוד יושב ראש כל ישראל חברים, מר סם פינטו, כבוד נשיא אליאנס ונשיא קעליטה, מארק אייזנברג, חברי ועד מנהל יקרים, אורחים נכבדים. בשם כל ישראל חברים ברצוני לברך את חבר הכנסת מרגי ולהודות לו על ההזדמנות לציין בכנסת את פעילותה רבת השנים של כל ישראל חברים ואת המיזם החשוב שלנו "החכם היומי".

אליאנס כל ישראל חברים קם בשנת 1860 על מנת להגן על זכויותיהם של היהודים ברחבי ארצות האסלאם ובאירופה, לבסס מערכת חינוך מודרנית ואיכותית. ניתן, ולעתים אף מוצדק, לבקר חלק מאופי עשייה זו, אולם לא ניתן להתעלם מהמפעל החינוכי האדיר שהקימו ומתרומתם הממשית לאיכות בתנאי חייהם של למעלה ממיליון ילדים לאורך הדורות.

כל ישראל חברים ממשיך גם בימים האלה בפעילות חינוכית חברתית רחבת היקף ברחבי הארץ, מקדם תלמידים ותלמידות לבגרות איכותית, עובד עם נוער בסיכון, ועם קליטה חינוכית מיטבית של העולים מצרפת, מכשיר מורים באמצעות מכון כרם, מוביל את כפר הנוער מקווה ישראל ומקדם חינוך יהודי מתון וחברתי בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.

אך טבעי שמפעל זה של הנכחת מורשת והגות יהדות ארצות המזרח וספרד ומיזם "החכם היומי" יהיו בלב העשייה של הארגון. המאגר הקיים, המכיל כבר מאות חכמים, הוא רק טיפה בים. היקף היצירה היהודית בארצות האלה בעת החדשה הוא עצום, בלתי נתפס, והוא עוד ביטוי לכוחות היצירה האדירים הקיימים בעם היהודי כולו. הסכם נפרץ. נחשולי מים חיים, מתוקים ומרפאים רבים יבואו בעקבותיהם.

מיזם "החכם היומי" מחזיר את כבודם של חכמי ארצות המזרח וספרד, מביא מדברי הגותם ומאיר את שיעור קומתם. לא ניתן יותר לומר 'לא היה'. מי שימשיך לטעון כי לא הייתה תרבות, רק יוכיח את בורותו, ולעתים את שנאתו. המיזם אינו רק מחזיר את כבודם של חכמים אלה, אלא את כבודם של כלל יוצאי ארצות המזרח וספרד.

יתרה מזאת, וחשוב מכך – הכבוד איננו העיקר, וממילא חכמים אלה לא היו רודפי כבוד ומחלו על כבודם – דבריהם מחנכים וקוראים לאהבה ולאחווה בין כולנו ולבניית חברה מתוקנת. ראשית כל, ביחסים שבין אדם לחברו – זרע אברהם הם גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים, לא עושים רעה לחבריהם. כל יהודי, חובש כיפה או לא, הוא חבר משפחה, יש לו חלק, כל אדם נברא בצלם וזכאי ליחס הוגן ומכבד. דבריהם מכוונים אותנו לדאגה אקטיבית לחולה, לזקן, לעני, לנוער בסיכון, לנדכאים באשר הם.

שנית, דבריהם קוראים לביסוס חברה מתוקנת, המבוססת על ערכים של אהבת הזולת ושל יושר וצדק. יש קו ישר המחבר בין הדאגה לזולת ובין שאלות חברה רחבות, הקשורות במדיניות ובצדק חברתי. החיבור הזה שבין המסורת היהודית המתונה, אוהבת האדם, ובין בעיות החברה כיום, הוא היוצר את היהדות החברתית אותה אנו מקדמים.

כשאני שואל את עצמי – כיצד עמדו דורות שלמים באי הכרה של התרבות שלהם, לעתים בזלזול בהורינו, באחינו, באחיותינו, ברבותינו ובמנהיגינו; כיצד על אף הקשיים נשארנו נאמנים לעם ולמדינה, על אף הדעות הקדומות שהוטחו בנו, על אף הפערים ותנאי המחייה הלא ראויים ברבות מעיירות הפיתוח – אני חוזר אל החכמים שלנו, אני שב אל תורתם של אבותינו ואמותינו, אל החינוך שקיבלנו מהם, חינוך שבמרכזו אהבת השם ויראת השם ואהבת ישראל גדולה, שהייתה נטועה בלבם של כל יהודי ויהודיה. אהבה שגרמה להם על אף הכל להתמיד בנאמנותם לעם ולמדינה.

התקופה הזאת בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל היא תקופה של מפנה. עם ישראל במדינת ישראל מתחבר שוב אל המסורת שלו, מחפש ומעצב מחדש את הזהות שלו. רוב העם מאס במאבק הדתי-חילוני ומבקש לסלול נתיבים משלו אל המסורת היהודית, לחבר אותה אל אתגרי החברה ולחזק את הלכידות והסולידריות בינינו.

למורשת יהדות המזרח וספרד ולמיזם "החכם היומי" יש תפקיד חשוב בבניית האתוס החדש של מדינת ישראל ובחיבור כל חלקי העם. אנו קוראים למשרד החינוך לקחת חלק במיזם "החכם היומי" ולפעול ביתר שאת לשילוב אינטגראלי ומשמעותי של מורשת זו בכלל מערכת החינוך. ההחלטה של השר בנט להקים את ועדת ביטון מהווה תמיכה חשובה לתהליכים הכרחיים אלה. אנו קוראים לוועדת החינוך בראשות חבר הכנסת מרגי לתמוך במיזם "החכם היומי" ולחזקו, לפעול ללא לאות לשילוב מורשת עדות המזרח וספרד בכלל מערכת החינוך. ילדינו אינם אורחים במערכת. הם בני בית. והבית צריך לבטא את מורשתם, ערכיהם וזהותם. על מי שנחשף למורשת הזו, וקל וחומר אם גדל בה, מוטלת אחריות כבדה לאהבה שבסיסה מתלווה גם נחישות גדולה לשילובה המלא בהוויה הישראלית והיהודית. תודה רבה.

תודה רבה. הדוברים הבאים, אנחנו נצטרך לצמצם אתכם לשתי דקות מקסימום, אם הארכתי אפי לשלוש דקות. לא יותר. אז מר אלי ברְקת, בבקשה.

שלום. שמי אלי ברֵקת, סמנכ"ל כל ישראל חברים.

ברֵקת. למה לא תיקנת אותי בפעם הראשונה?

"אודם פטדה וברקת", זו האבן.

רציתי להתחיל בשאלה אחת פשוטה – כמה אנשים מכירים את הרב יהושע הללו? בטח בשולחן הזה יש הרבה שמכירים.

חוץ מהאלג'ירים.

נכון.

הרב יהושע הללו נולד ב-1901 בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש כרב עיר. במהלך המלחמה נדרש לטיפול במאות פליטים יהודים שהגיעו לעירו מהעיר גאבס שבתוניסיה. נפטר ב-1950. ב-1986 הוקם בית כנסת על שמו בבאר שבע. וב-1992 הועלו עצמותיו לארץ ונטמנו בבאר שבע.

הייתי ראש מועצה דתית כשהביאו את העצמות ארצה.

לא ידעתי.

יהודה בר ישועה, בן משפחתו, הביא אותו.

אז מן הסתם, מי שלא קשור ליהודי אלג'יריה או לא נקלע לבית הכנסת על שמו בבאר שבע – לא יכיר אותו.

לפני מספר שנים, כשעמדתי בראש "ממזרח שמש", בית המדרש של כל ישראל חברים למנהיגות חברתית, ערכנו חוברת הדרכה ביחס הראוי לעוני ולעניים ומצאנו את המקור הבא בספרו: "על כן התורה מצווה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. אם תקשה לבך, ידך תיסגר, שאז האצבעות שוות, ואז תאמר לו – לך תעבוד כמוני. אלא כי פתוח תפתח את ידך, ואז תראה, האצבעות שיש בהם גדולים וקטנים, כך ברא הקדוש-ברוך-הוא בני האדם, גדולים וקטנים, וזה חי מזה". לאחר שערכנו את החוברת העלנו דברי הרב לרשת. כיום, באורח פלא, לרב יהושע הללו יש למעלה מ-200 אזכורים, ועשרות רבות של העתקים של המקור הזה דווקא ברשת בחוברות הדרכה של ארגוני חינוך, כולל משרד החינוך ותנועות נוער. מאות פעולות ואלפי צעירים נחשפים למקור הזה דווקא, מתוך שלל ההיגדים של החכם הזה וחכמים בכלל בנושא עוני ועניים.

המסקנה מבחינתי ברורה – בשונה אולי משנים עברו, החברה הישראלית היום, ודאי מי שמתעסק בחינוך בכלל ובחינוך יהודי בפרט, צמא למקורות רלוונטיים מתוך מסורת חכמי הספרדים. הבעיה העיקרית היא התיווך, היכולת להגיע למקור רלוונטי במינימום מאמץ. הדור של היום כמעט אינו מגיע לספריות, החיפוש הוא מהיר מהבית, ומה שאינו זמין ונגיש כמעט אינו קיים.

האתגר הראשון היה ונשאר הוצאה לאור של כתבי יד. רבים מדי מוטלים באוצרות פרטיים וציבוריים, וספרים שהודפסו לפני שנים רבות ואין כיום להשיגם. מאמץ זה, עד כמה שהוא חיוני, ויש לחזקו ולאמצו, נעשה בשנים האחרונות על ידי ארגונים ואנשים פרטיים, כמו אוצרות המגרב, הספרייה הספרדית ועוד רבים וטובים, אין בו כשלעצמו פתרון לדור הצעיר ולציבור הרחב, והוא מתאים בעיקר לתלמידי חכמים ולחוקרי החוק.

האתגר השני היה ונשאר דיגיטציה – צילום הספרים והעלאתם למאגרי מידע הפתוחים לקהל הרחב. אף בעניין הזה יש התקדמות חשובה, ספריית אוצר החכמה העלתה את ספרי הוצאת אהבת שלום ב-Hebrew Books, מועלים צילומים של חיבורים רבים, ואפילו בשו"ת בר אילן המורחב מתחילים להיכנס ספרים של חכמי הספרדים. מעט מדי, לא מספיק, אבל יש לברך על המגמה הזאת.

האתגר השלישי הוא הנגשה של החומרים האלה לדור הצעיר ולציבור הרחב. מבין עשרות הספרים של החכמים צריך לאתר את החומרים המדויקים והרלוונטיים ביותר. הם צריכים להיות קצרים ומונגשים, וצריך לערוך, לתרגם ארמית ולפתוח סוגריים, כך שכל קורא יוכל להבין את הנאמר. "החכם היומי" עונה על הצורך הזה. "החכם היומי" הוא מאגר מידע אינטרנטי נגיש, המאגר המקיף ביותר על חכמי ישראל בדורות האחרונות. במאגר עד היום, ברוך השם, יש 381 חכמים, המקיף כ-2,000 מקורות מונגשים מ-37 ארצות ותפוצות. לכל חכם נכתב דף לימוד, הכולל את סיפור חייו וקטעים קצרים מתוך כתביו בנושאים קבועים – כמו אהבת ישראל, צדקה ומרפא, לימוד תורה, מנהג ישראל, מסורת אבות, גאולת ישראל ובין ישראל לעמים – המהווים עוגנים לתפיסת זהות יהודית פתוחה ומכילה, המשלבת ערכים חברתיים כחלק מרכזי במסורת והמחברת את נכסי המורשת של קהילות ישראל לציבור הרחב.

כיום "החכם היומי" מהווה תשתית ללימוד יומי באופן אישי בבתי כנסת, קהילות ובתי ספר. בכל יום אפשר ללמוד דף על חכם אחר, שאותו יום הוא מועד פטירתו. המאגר מהווה גם תשתית תְכַנית לכתיבת תוכניות לימוד. עד היום כתבנו בכל ישראל חברים חוברות, בנושאים כמו חכמים מרבים שלום בעולם, תפילת חכמים ליום העצמאות, לימוד תורה לשבועות, לימוד על סובלנות ואהבת ישראל. שילבנו דברי חכמים בתוך תוכניות לימוד בבתי הספר, כמו תוכנית הלימודים "חולמים ומשנים" לכיתות ה', ותוכנית הלימודים "לקראת תעודת זהות", לכיתות י'. חומרים מן האתר נשלפים גם על ידי כותבי תוכניות לימוד מארגונים אחרים. משרד החינוך פרסם לאחרונה את תוכנית הלימודים במקצוע החדש "תרבות ישראל" מכיתות א' עד ט'. בכל מקום שהם הביאו מקור של חכם ספרדי, הוא נלקח מהאתר "החכם היומי". ממש ככה, cut and paste. כך גם המכון לאסטרטגיה ציונית, שחיבר חוברת על ציונות של יהודי המזרח – כל המקורות של חכמי ישראל לקוח מן האתר שלנו. כך גם ארגון "מבראשית", שדפי הלימוד שלו בפרשת השבוע לילדים הביא כל שבוע חכם אחר מן האתר של "החכם היומי".

"החכם היומי" אינו מסתפק רק בכניסה לתוכניות הלימוד. הוא מבקש להיות חלק משגרת יומו של כל עם ישראל. צילמנו אמנים ואנשי רוח שהצטרפו ללימוד "החכם היומי", והיום גם כנסת ישראל מצטרפת ל"החכם היומי" וכאן המקום להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת הרב מרגי, שפתח את הדלת והפך את הכנסת ולו ליום אחד לכנסת של חכמים.

התחלנו בעבודת המחקר ובניית תשתית החומרים לפני כשנתיים וחצי ויצאנו לציבור לפני כשנה וקצת. המשובים שאנו מקבלים מהציבור הם אדירים. היעד שהצבנו לעצמנו אז היה "חכם לכל יום". היום עם 381 חכמים אנו מרגישים שאנו רק בתחילת הדרך. אנחנו רוצים להגיע לאלף חכמים. "האלף לך שלמה". זה נראה יעד שאפתני, אבל גם כשהתחלנו היו שראו ב"חכם לכל יום" יעד שאפתני והציעו שנסתפק בחכם שבועי.

אנחנו רוצים לפתח עוד תוכניות חינוכיות על בסיס המאגר ולשמש כתובת למפתחי תכנים, מורים ומחנכים. אנחנו רואים ערך רב בתרגום החומרים באתר לצרפתית, ספרדית ואנגלית, כדי שהחומרים הללו יוכלו להיות נחלת יהודים בכל רחבי האדם.

אחרי אלף יש כמה - - -

אכן עוד רבה הדרך ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה. יש לנו אחריות גדולה לדור הצעיר, יש לנו אחריות גדולה לציבור הרחב, ובעזרת השם נעשה ונצליח, והשם ברחמיו עלינו ירוויח. תודה רבה.

תודה. "האלף לך שלֹמה", הכוונה לשלמה, אבל דורשי הח"ן והרמז אומרים מתי זה יהיה שלם? "האלף לך שלְמה". שלֹמה זה אותיות שלְמה. מתי זה יהיה שלם? כשתגיעו לאלף, בעזרת השם.

מר סם פינטו, יו"ר כל ישראל חברים.

תודה רבה. (מדבר באנגלית ומתורגם ע"י חברת הכנסת מיכל רוזין).

בוקר טוב. בסך הכל הוא בינתיים הציג את ארגון כל ישראל חברים, שקיים כבר 150 שנה. הוא התחיל להגיד למה הוא מכוון. הוא כמובן בירך את הוועדה ואת כל המשתתפים.

"הארגון פועל בצרפת ובישראל, אבל הפעילות החשובה ביותר היא כמובן בישראל. הוא כיושב ראש וגם כאיש עסקים משאיר כמובן את עבודת השטח לאנשי החינוך החזקים, שהם מבינים היטב בחינוך, והמטרה היא בעצם להפוך את ישראל לחברה טובה יותר.

"הערכים שלמדתי כשגדלתי במרוקו, של מתינות, של פתיחות, של המסורת, הייתי רוצה להנחיל אותם לחברה הישראלית, וככל שאוכל לתמוך כספית ואקטיבית בחינוך ובעיקר בילדים, שאותם עוד אפשר לשנות, כך אפשר להשפיע וכך ייטב.

"אמשיך להילחם לחינוך טוב יותר בישראל, להשקעה תקציבית גדולה יותר בישראל בחינוך וברווחה. ולאחר קריירה ארוכה של עסקים, אני מקדיש את חיי עכשיו ואת זמני לטובת כל ישראל חברים והמטרות האלה. אני מודה מאוד על העזרה. כל ישראל חברים ימשיכו לתמוך כמובן בהשרשת המסורת והערכים, כמו שהזכרתי, של מתינות, פתיחות וכדומה, וסובלנות, שאותם רכשתי במרוקו".

תודה לסם, תודה על המפעלים החשובים שאתה עושה, וחלק מהבעת התודה זה היום הזה, כדי שתחוש גם שיש גאווה וגם סיפוק סביב העשייה. שמענו על חלק מהתרומות, הערכים המוספים של הפרויקט, שזה תורם לחברה בהווה כבר, ולי אין ספק שלעתיד זה יהיה אחד המאגרים החיוניים.

תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין על התרגום המעולה, וניתן לה את רשות את הדיבור.

תודה רבה.

תודה. אני לקחתי עכשיו את זכות הדיבור, כי באמת אני רוצה להתחבר לדברים שלך, כי הם מאוד נגעו ללבי, וזה הדברים שגם רשמתי לעצמי לדבר עליהם.

הגעתי לפה היום במיוחד, אמרתי ליושב ראש הישיבה, אני מתנצלת על האיחור, אבל הגעתי כי היה חשוב לי מאוד להשתתף בישיבה הזאת. אחד הדברים שאותי מאוד מאוד טורדים מאז שבגרתי והבנתי את המחסור העצום, אותו מחסור שמנעו ממני כילדה במערכת החינוך הממלכתית, בין אם זה ביהדות - - -

דיברנו על זה בתחילה, במבוא שלי, את לא היית, זה חלק מהסיפור.

כן. אז בין אם זה ביהדות, שאני אישה חילונית לחלוטין, חסרת אמונה, למרות שהם תמיד מתעקשים איתי שלא יכול להיות, אבל - - -

אין דבר כזה.

הנה.

חסרת אמונה דתית.

חסרת אמונה דתית, בהחלט. אבל באמת, באיזשהו שלב בחיי, משהו כמו בגיל 16, התחלתי לחפש ללמוד ולקרוא, ואני חושבת שהיעדר המידע, היעדר הלימוד, היעדר המודעות, שאליה לא נחשפים הילדים בישראל, רוב הילדים בישראל, בין אם זה בנושאי יהדות ובין אם זה בנושאי התרבויות השונות וההיסטוריה של יהדות ספרד, הדברים האלה, חוץ מללמוד באמת את "אנוכי במערב ולבי במזרח", לדעתי זה הפוך - - -

הפוך.

הפוך. חוץ מזה, באמת, אנחנו לא יודעים שום דבר. אנחנו לא יודעים כלום. לצערי הרב, כל ההיסטוריה נלמדת דרך מאורעות, פוגרומים, שואה וכדומה. ולא שאני נגד לזכור גם את הדברים האלה, אבל אני חושבת שהתרבות העשירה של היהדות, שהייתה קיימת בכל כך הרבה מקומות בעולם, נעלמה. נעלמה. בעצם מונעים מאיתנו את התרבות העשירה הזאת. ויש דרכים ללמד אותה – דרך ספרות, דרך שירה, דרך היסטוריה, דרך יהדות, יהדות שהיא אחרת. ופה יש לי ביקורת, סליחה, עליך ועל חלק מחבריך – היהדות של ספרד שהייתה מכילה וסובלנית גם היא במידה מסוימת נכנעה ליהדות היותר כופה ויותר מחמירה של יהדות אשכנז, שבה אבותיי ואמהותיי נלחמו ובעטו, בגלל שהיא הייתה כל כך קשה, והם אמצו את הציונות והגיעו לארץ. וטוב שהם עשו את זה, כי יש לנו מדינה, אבל אני חושבת שהטעות הייתה לאבד את היהדות בדרך ולאבד את הסובלנות, וההכלה, ואת הערכים של היהדות מהמקום שמכיל את כולם, מכיל את כל הזרמים, מכיל את כל הקבוצות, מכיל את כולם, את כל בני האדם. ואני חושבת שזה משהו שיהדות ספרד יכולה להנחיל לנו וגם זה נעלם.

אני פה באמת כדי לתמוך. אני חושבת שמה שעשה השר בנט, כל הכבוד לו על הקמת הוועדה. אני מקווה שהמסקנות, לא צריך ללכת רחוק, אתם יודעים, כדי להגיע למסקנות הנכונות בנושא הזה, וליישם. אני מקווה שלא ייקח להם שנים. שלא כמו ספר האזרחות, חמש שנים לכתוב ספר. אני מקווה שהם ילמדו גם להנחיל את זה לא כספר, אתם יודעים, ספר ההיסטוריה, פתאום יש לך פרק על משהו, לומדים, זהו, שכחו. צריך להנחיל. כשרוצים לדבר על תרבות, צריך להנחיל אותה בכל כך הרבה דרכים לילדים, ואפשר לעשות את זה בצורה חכמה, ואני מקווה שכך יהיה.

אני מודה מאוד לחברת הכנסת מיכל רוזין. זה יום חג. היא אמרה כמה דברים על המרוקאי, אבל לא, אני מבין מאיפה זה בא לה, אבל זה נושא לדיון רחב ומעמיק יותר.

מרצון להכלה, ללימוד, להכרה.

אבל אין ספק שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אני לא מכיר משהו אחר. מי שעושה משהו אחר לא מייצג את מה שהתורה מסמלת, וחכמי ישראל שידרו לנו, ולכן זה התפקיד שלנו, זה אחד הדברים ששבו את לבי.

ואני אמרתי, אפרופו, אנחנו עוד נשמע את משרד החינוך, הייתה לי איזו שיחת התייעצות, לא יודע אם זה מותר לי, יחד עם מר ארז ביטון, יהודי משכמו ומעלה, הוא התלבט איתי, הוא אומר לי – 'יעקב, אני חושש, אני נכנס בחרדת קודש, אני לא פוליטיקאי, אני לא יודע מה יעשו אם המסמך הזה, אני לא יודע כמה יכילו, יש לי הסתכלות כזו'. אמרתי לו – 'תקשיב, אתה תלך תכתוב את המסמך לפי האמונה שלך, אל תתייחס לוועדה, תכין מסמך שיהיה כתוב, גם אם המסמך ייושם בחלקו, סליחה, אני מקווה שלא, גם אם ייושם עקום, אבל שהמסמך ייצא'. הוא אמר לי במילים אחרות, הוא אומר – 'תנוח דעתך שהנחת את דעתי'. כי הוא ציפה לאיזו שלמות שהולכת להיות עכשיו. קודם כל תכתוב את המסמך, זה כשלעצמו תקדים, תכתוב את המסמך, הוא ישמש, חלק משרד החינוך ייקח, הוא יהיה מסמך שחוקרים ואנשי חינוך ישתמשו בו, החברה בישראל, זה יהיה מסמך שאי אפשר למחוק, זה מסמך מכונן. אפרופו, זה על ועדת ביטון.

הרב יצחק שוראקי, ביטאתי נכון?

כן.

בבקשה, אבל ממש בקצרה. אתם יודעים, יש לי סיפור עם הומור – היה לנו באזור מסוים בארץ, כדי שלא תזהו, יהודי, תלמיד חכם, עליו השלום, עצום. היה מתחיל לנאום מהכתב. עכשיו, הוא מאריך, כי הוא חושב, במרוקו אין שעונים. כשבאים התיירים ממרוקו, אומרים – 'תשמע, אני רוצה להגיד לך'. אמרתי לו – 'מה נהנית שם?' הוא אומר לי – 'תשמע, הכל באיזי, אין שעונים, אין לחץ'. וזה תיירים, לא יוצאי מרוקו נוסעים. אז הוא חושב שאין שעון. מה היה עושה? היה כותב, מקריא את הנאום מהכתב, כולם היו מבסוטים, אומרים – פה זה המקסימום. היו סופרים לו את הדפים. הם לא ידעו שהוא גומר לנאום מהכתב, מתחיל בעל פה. אז רבותיי, הארכתי, כדי שהדוברים הבאים יקצרו. אז ממש בקצרה.

אשתדל כמידת האפשר.

ברשות כל מכובדי, כל אחד לפי כבודו ולפי מעלתו, התבקשתי לאפיין בקווים ממש ספורים את היסודות של הרבנות הספרדית ושל המורשת של חכמי ספרד. הייתי אומר דבר ראשון, לפני שאני אכנס לתוך האפיונים המיוחדים, הרעיון הראשון הוא עניין של הרמוניה.

רק הרב שוראקי, אני רוצה לקדם בברכה את חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה ואת חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה.

בהחלט. המילה שהייתי מאפיין בה את חכמי ספרד ואת מורשתם, אומרים – דרכיה דרכי נועם. בלשון שלנו, הרמוניה – הרמוניה בין התורה והחיים, הרמוניה בין היחיד והחברה, בין היהודי והאוניברסאלי, בין האדם הפרטי לבין האדם שחי באופן כללי.

הדברים האלה יכולים להיפרט על שלושה יסודות שפועלם של חכמי ספרד עומד – על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים, לא לפי ההבנה המסורתית שבמשנה, אלא על הדברים הבאים: על התורה מבחינת היסוד הרוחני שלהם – כשמדברים על פועלם של חכמים, הרבה פעמים הנטייה לשאול מה הפסיקה ההלכתית שלהם? כמובן והיא בשבילי יומיומית, רוב שעות היום שלי מסביב להלכה, אבל התורה רחבה יותר מהשאלה ההלכתית רק. היא מתחילה קודם כל בתורה, בתנ"ך, במנגינה ובשירה שהיא חזרה, ודנים היום עם הפיוט, ולאורך הדורות אנחנו שומרים על גדולי הפייטנים, עכשיו שומרים על רבי דוד בוזגלו, שמרו על רבי דוד חסין, כל פעם גדול פייטני מרוקו, ואפשר היה לפרט את זה שמלווה את התורה לא רק בצד הכופה, המחייב, האוסר, אלא בדבר החי, הנעים. והדבר הזה הוא רחב גם כן בגישתם לכל האוכלוסיות השונות, כשמביאים את התורה לא רק מהצד של התלמוד. ואגב, רק בתלמוד את הצדדים ההלכתיים, ומדלגים הרבה פעמים על הסוגיות האגדתיות, מה שאצל חכמי ספרד היה דבר מכונן, למדו ספר שנקרא "עין יעקב", עשו בדיוק את ההיפך, רק את הדברים הנעימים, שאנשים יכולים לשמוע. כלומר, האגדה שמושכת את לבו של האדם.

בנוסף לכך לא זלזלו בהשכלה באופן רחב. ההשכלה, הפילוסופיה היהודית והדרשות עד הרמות הגבוהות ביותר של הזוהר.

נכון. האסטרונומיה גם כן.

וההשכלה הרחבה ביותר. אנחנו היום מעלים, באמת בוועדת החינוך, שאלות של לימודי ליבה. צריך לזכור שבירושלים היה במאה השבע עשרה, 1658, חכם שעלה ממרוקו, רבי יעקב חגיז, שייסד את ישיבת בית יעקב, שלמדו בנוסף ללימודים היהודים גם שפה, בזמנם זה היה ספרדית, גם אסטרונומיה, תשבורת וחשבון, קרי חשבון, גיאומטריה וכל היסודות המתמטיים. אגב, שני היסודות האלה – שפות וחשבון – היו תמיד כבר לפני אלף שנה בבגדד, המאה התשע עשרה, אנחנו שומעים את זה גם כן אצל הבן איש חי, ואנחנו רואים את זה גם במאה העשרים, רבי עוזיאל פועלו גם כן לשלב את שני הדברים הללו.

לכן היסוד הראשון הוא על התורה הרחבה שיכולה גם כן לדבר עם כל האופי השונה של כל אחד מעם ישראל.

לסיכום?

אני רק אזכיר את שתי הנקודות האחרות.

על העבודה הרבנית – יש רבנים שהם פוסקים, ולא רק ראשי ישיבות, והדבר הזה גורר אחריו סוג אחרת של התנהלות, לדעת לפסוק, לא להביא את החומרה היותר גבוהה, אלא הדבר המתאים לאדם עם הרגשות שלו, עם הצרכים שלו, עם הדין, השכל, ההיגיון הבריא, והזמן והתקופה שבה אנחנו חיים, כפי שהתבטא רבי יוסף משאש.

והדבר האחרון על גמילות החסדים, אני אקרא לזה בלשון מודרנית יותר – על הצדקה ועל הצדק. הכוונה לא רק לגמ"חים, אלא גם כן ראייה כוללת של החברה. אנחנו יכולים לראות בהרבה סוגיות שהן סוגיות שעומדות היום על הפרק, לא דתיות, כלכליות-חברתיות, שיש במורשת של קהילות ספרד לדורותיהם יסודות מכוננים לדבר על שאלות של עליית מחירים, שאלות שנוגעות לעניין של יחסי עבודה וזכויות עובדות, שאלות שעומדות מבחינת הפיקוח על המחירים, ובזה חכמים ניסו ליישם לאורך דורותיהם את מאמר הנביא "שמעו זאת השואפים אביון", שואפים מלשון שאיפה, הוא כאילו שואף אותו, בולע אותו, "להשבית עניי ארץ לאמור מתי יעבור החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר". והם אומרים – יש לנו עכשיו שנת השמיטה, בסוף כולם יצטרכו, אני אוציא אז את הסחורה שלי ואני אעשה את הקופה. "העל זאת לא תרגז הארץ", והקדוש ברוך הוא מודיע, דרך הנביא, שעל הדבר הזה ירגז ועם ישראל ייתן את הדין. יש לנו חכמים שנתנו על זה את דעתם לפתח, לנו האחריות להעביר את הדבר למדינה ריבונית, בכדי ליישם את האופי המוסרי שהתורה בחיים יכולה לבשר.

תודה לרב יצחק שוראקי. גברת יפה בניה.

שלום. תודה על היום הזה, תודה על ההזדמנות.

כן, יפה. תציגי את עצמך.

בשנת 2007 הרב חיים סבתו פרסם מאמר לרגל 37 שנים למותו של עגנון, והוא מספר במאמר הזה איך הוא הגיע לאהבה - - -

הצטרפה אלינו חברת הכנסת נורית קורן גם. נקדם אותה בברכה.

בוקר טוב.

בבקשה.

והוא במאמר הזה מתאר איך הוא הגיע לאהבה את עגנון, את הספרות של עגנון, את העושר היהודי שבו. באופן מעניין, באיזשהו שלב במאמר הוא מגיע לרגע שבו הוא בעצם מבין, דרך עגנון, את השתיקה המהדהדת בתרבות הישראלית של כל המסורת הספרדית, והוא כותב ככה: "אבל אז, עם שמחתי גם קנוא קנאתי, חסרו לי מאוד כמה וכמה רבדים מלשוננו. איה מליצות החיד"א? שאלתי, ולשון דרשני ארם צובא? וגלגול פסוקי המקרא והתרגום של התימנים? ולשון חכמי ירושלים הספניולים? למה ייגרע ניב לשונם וארשת שפתותם וחין ערכם מלשוננו? קנוא קינאתי להם וללשונם, שלא תאבד לנו. אני מהלך עם עגנון בבוצ'ץ, ובבראזשניב ובזבליטיץ ובזהוריץ, כל הכפרים הסמוכים לפידהוריץ, בפולין גדול ובפולין קטן, וקנוא קינאתי לחלב וחכמיה, למקנס ורבניה – מי יצייר דיוקנאות חכמיהם? מי יתאר לשונם ותהלוכות חייה?"

אני מאוד מאוד שמחה לומר שכעבור תשע שנים החלום הזה מתחיל לקרום עור וגידים בזכות קול ישראל חברים, באמצעות הפרויקט המופלא של "החכם היומי", שחשוב מאוד מאוד שהמפעל הזה ילך ויתרחב ויעמיק שורשים בתוך התרבות הישראלית.

אני רוצה להגיד כאשת חינוך שתי מילים לסיכום למה הדבר הזה כל כך חשוב, דרך הפריזמה הפדגוגית של תוכנית לימודים. תוכנית לימודים, בלועזית קוריקולום, זה בעצם תיאור דרכם של הלומדים במרחב הידע האנושי. או כהגדרתו של צבי לם, איש החינוך הידוע, זה חינוך באמצעות הדעת. והשאלה היא, מהי הדעת הזאת, מה יש בה, מה היא כוללת. ואותה שאלה היא גם מה היא לא כוללת. כי תוכנית לימודים היא בעצם כל ההתנסויות וההתרחשויות בבית הספר, שיש להן השפעה מעצבת, גלויה וסמויה על התלמיד. היא בעצם נושאת את תהליכי כינון הזהות של התלמידים ועיצוב התודעה. אי אפשר להפריד בין למידה לבין זהות.

ולכן נשאלת השאלה, לאור הדבר הזה, ולאור זה שבעצם הכיתה היא מרחב ציבורי, שמשוחקת בה כל הדרמה של הישראליות, מי נשמע שם, מי לא נשמע, מי חלק מהסיפור, מי מודר ממנו, מהם הקולות שנשמעים ואלו קולות שתוקים, את מה המורה מחשיב כלגיטימי ואת מה פחות, מה הוא יודע, מה הוא לא יודע.

כל הדבר הזה משפיע בשני מישורים – קודם כל, על הזהות של התלמיד, ונורא חשוב שנדבר פה גם על התלמידים הפרטיים האלה, כי בעצם אפשר דרך הלמידה, דרך מה לומדים ולא רק איך לומדים, ללכת למקום שמסייע לכינון זהות חזקה שמכירה בערך עצמה, ומצד שני גם ללכת למקום שמשבש את תהליך עיצוב הזהות ומייצר דיסאוריינטציה בעולם שבו התלמידים לא פוגשים את עצמם ואת המסורת שלהם. מצד שני, כמו שכבר אתה גם אמרת, יושב ראש הכנסת - - -

הוועדה.

יושב ראש הוועדה, סליחה, מר מרגי.

בעזרת השם, גם, בקדנציה הבאה.

אי אפשר שניים באותו תפקיד.

זה ההתרגשות, וגם זה שאני צריכה למהר, למרות שכנציגה נשית יחידה אני חושבת שיש לי עוד שתי דקות, נכון?

לא. בכלל לא. עד פה. לקחת כבר את שתי הדקות שלי.

נציגה נשית יחידה?

לא, לא, דוברת נשית.

למה? יש גם עוד.

לקחת כבר את שתי הדקות שלי. יש לי עוד חברי כנסת, שאני רוצה שיתייחסו, ואני מאוד מעריך ומוקיר את זה שהם הגיעו לדיון החשוב הזה.

אז אני רוצה רק לסיים ולומר, שמדובר פה גם במישור האישי של התלמיד, איך הזהות שלו מתכוננת באמצעות המפגש שלו עם המסורות שלו, וגם בהקשר של החברה הישראלית, שבעצם החינוך הוא ערוץ לעיצוב שלה, לזיכרון קולקטיבי ולתודעה. ואת זה באמת צריך לעשות גם דרך הנושא של ייצוג ונוכחות וגם דרך בחינה מחדש של הליכות יסוד, כי אנחנו הרי יודעים שיש לנו גם עניין, חכמי הספרדים הם גם בעצם מודל של מנהיגות, מנהיגות שמחברת, מנהיגות שמייצרת חיבורים ולא מפרידה, מנהיגות שמייצרת מרחב שלא מייצר את ההבחנה הזאת דתיים-חילוניים, אלא בעצם רואה את אחדות הקהילה – לצורך העניין החברה היהודית בישראל – ומנסה לייצר מרחב יותר פתוח, פחות לעומתי, שזה דבר שבעיניי הוא חיוני מאוד לתרבות ולחברה בישראל.

תודה רבה לך. דוקטור יוסף שרביט, בסבב הזה אחרון האורחים, ולאחר מכן נתחיל חבר כנסת אורח. מי שרוצה עוד להשתתף בדיון רק להירשם אצל מנהלת הוועדה בפתק. דוקטור יוסף שרביט ורשומים אוטומטית חברי הכנסת אחר כך. בבקשה. ממש בקצרה, לא להאריך. אני לא מצליח, זה יום חגיגי, בדרך כלל אני תקיף בוועדה.

בוקר טוב. ברשות יושב ראש הוועדה, ברשות מורי ורבותיי וגבירותיי. אני מרצה באוניברסיטת בר אילן ואני התבקשתי לדבר קצת על ההיבט האקדמי.

באמת, אחד הדברים שביקשתי מוועדת ביטון, שאני קורא לה גם ועדת בנט, זה באמת ללוות את המהפך החשוב הזה, שהוא מקדם גם בהשכלה הגבוהה, במועצה להשכלה גבוהה, שהמהפך הזה יחלחל למערכות - - -

רגע, הוא מנסה לקדם. רק שלא יפריעו לו.

מנסה לקדם, וגם אנחנו בוועדה מקדמים. תיקון חשוב. כי ועדת ביטון לא קמה מעצמה.

יפה. בבקשה.

והיא נקראת ועדת ביטון ולא בנט. ואני בכוונה - - -

הלאה. לא, בוא, בוא, תמשיך. תודה, נורית. בבקשה.

תרשי לי לומר לך, שאני כתבתי בכתב לשר בנט, ואני מקווה מאוד שהמכתב הזה גם כן עורר אותו להקמת הוועדה.

כולם. כולם שותפים. התעוררות דורית.

אני הצעתי בהקשר לוועדה הזו ובהקשר לאינטראקציה שבין המועצה להשכלה גבוהה למערכת החינוך להקים איזשהו מכון, מרכז, שיעסוק בתכנים חדשים ומעודכנים בקשר ליהודי ארצות האסלאם והפזורה הספרדית. אותם תכנים עשויים להוות מקור של השראה לזהות שלמה של עמנו, זהות שבה חוסן מוסרי, לאומי וחברתי אל מול עצמנו ואל מול פני האומות. המרכז הזה עשוי להיות אירוע מכונן בתולדות ישראל המתחדשת ולהטמיע מוביליזציה ציבורית ואשר יתחדש האתוס הציוני והגאולי וישוב הוא לשיח הציבורי. עמו יונחלו ערכי הנבואה העברית, לרבות ערכי האחדות, האחווה, גאולת ישראל וגאולת האנושות, שעשויים לשרת את החברה הישראלית ולהשפיע עליה השפעה מיטיבה.

אני זכיתי לכתוב שמונה ספרים ושלושים מאמרים מחקריים שקשורים בעיקר בחכמי ישראל. אחד מהמחקרים עוסק בדמותו של הרב יוסף גנסיה, שהוא כתב 137 ספרים באלג'יריה, בקונסטנטין. באחד מרגעי ההתפרצות הרגשית והספרותית שלי כתבתי נובלה היסטורית, שאני אתן לך במתנה עוד כמה דקות, ובעזרת השם בעוד חודש תתקיים ההילולה לכבוד הרב יוסף גנסיה בדימונה, שהיא ההילולה השבע-עשרה. ואני סיימתי לפני שבוע-שבועיים ספר על הרב אשכנזי בליטו, זה ספר ביוגרפיה, והגיע הזמן באמת שהקורא העברי יתוודע לדבר הזה.

מה שאני מציע, מה שהצעתי, זה לחולל חידוש או מהפך מתודולוגי, שראוי שיחול על המחקר וההוראה. ואני רוצה, ברשותך, להמחיש כמה וכמה היבטים.

בקצרה. ממש בקצרה.

אני מבקש בתחום חקר חוכמת ישראל לא עוד לעסוק בניתוח טקסטואלי פילולוגי היסטורי, אלא גם לעסוק בזהות יהודית. פעם שאלו את הרב אשכנזי – מה יותר טוב, יהודי חילוני בארץ ישראל, או יהודי דתי בחוץ לארץ? אז הוא אמר לו, בחוש ההומור הידוע שלו – אי אפשר להיות נורמאלי? למה החשיבה הדיכוטומית הזאת של או-או? אולי גם וגם? לא יותר או מסורת או מודרנה.

תוויות, תוויות. הכל עם תוויות.

כן. אני מציע, וזה בעצם אחד האמצעים של המחקר אודות חכמי ארצות האסלאם וחכמי אלג'יריה במקרה הזה, שזה גם מסורת וגם מודרנה. לא עוד. דרך אגב, הרב יוסף גנסיה נכנס לתוכנית "לב לדעת" של משרד החינוך, שהוא מוצג כאחד מחמשת הדמויות פורצות הדרך בעת החדשה יחד עם הרב קוק, משה מנדלסון, הרצל ודוד בן גוריון, ולומדים את זה בתוכנית "לב לדעת". נתתי הרצאה ל-250 מורים בנושא הזה. לא עוד שואת יהודי אירופה, כי אם שואת העם היהודי. זה קונספט המתבקש מתודולוגית חינוכית והיסטורית.

עולם הישיבות והלמדנות היהודית בעת החדשה בצפון אפריקה ובארצות האסלאם הניב יצירה ומגמות רבות חשיבות לחברה הישראלית. זה עולם שהודר במרחב האקדמי. אני רוצה להגיד שבספר של מרכז זלמן שז"ר נכתב על עולם הישיבות מימי הביניים עד העת החדשה, שלוש שורות כתובות על ישיבות צפון אפריקה בעת החדשה. לא עוד העולם הדיכוטומי הזה בתולדות הציונות, בתולדות הרעיון המשיחי, הדיכוטומיה המובנית במחקר הנוכחי בין היישוב הישן ליישוב החדש, בין הזיקה לציון לבין הציונות.

לסיכום? תסכם, בבקשה.

אני מסכם בשלוש שורות, בבקשה. הדיכוטומיה הזאת עיוותה את הבנת מהלכה של ההיסטוריה החדשה של עם ישראל ושכתבה אותה.

לסיכום, בעוד שהפזורה היהודית האשכנזית תפסה את היהדות כדת, ולכן כמונח קונפליקטואלי ביסודו, הרי שהפזורה הספרדית תפסה את היהדות כאומה, ועל כן כמונח מכיל, ממתן ומיישב. יש אפוא לשוב אל אותו מינוח שנבע מן המעיין של אותה פזורה יהודית שלדאבון הלב הודר ולא השרה די את השראתו על ההוויה הציבורית הישראלית, ויש אפוא לכוננו מחדש.

תודה. אני מקדם בברכה את חניכי תנועת בני עקיבא כפר סבא, הנמצאים איתנו בדיון. ברוכים הבאים. חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה, בבקשה.

חברי יושב הראש, יעקב, אני מברך אותך על היוזמה הזו הרחבה היותר של חכמי ארצות המזרח ושמחתי גם להיענות וליטול חלק מהיוזמה הזו.

אני מרגיש פה בבית – יהודה, אלי, יפה. אנחנו פוסעים דרך ארוכה, והנה אנחנו רואים ניצנים של התממשותם של המאמצים המשותפים שלנו. אני לא מקיים מצוות, אבל אני בא מבית - - -

אתה חושב שאתה לא מקיים מצוות.

כן, כן. אני בא מבית, בכל אופן, הניצוץ האלוהי מפעם בי, כמו שיעקב אומר לי, כן.

יושב הראש שלנו רואה את הגם וגם. אתה מבין? הוא רואה את הנורמאלי.

כן, יפה.

לימדו אותי להסתכל על החצי המלא תמיד.

הוא חושב שיש בו ניצוץ, עכשיו אני מבין מאיפה זה בא.

אני לא מתעסק עם ניצוצות, אבל - - -

אדוני הוא יליד ירושלים, זה הניצוץ הגדול ביותר.

בכל אופן, אני בא מבית שעל קירותיו תלויות שתי תמונות – האחת של רבי יוסף חיים, הבן איש חי - - -

מבגדד.

בגדדי, כן. והשני של המרן עובדיה יוסף. וזה חשוב להגיד את זה, כי אבא שלי לא מצביע ש"ס. אני אומר שחשוב להגיד את זה, משום שמעמדו של הרב הוא הרבה מעבר להשתייכויות מפלגתיות ופוליטיות.

ודאי.

וזו גדולתו. לכן כאשר התבקשתי לבחון באחד מחכמי ארצות האסלאם בחרתי במרן עובדיה יוסף. אני קראתי, ככה, כשבאים מהאקדמיה אז קוראים גם, אני קראתי והאיש באמת פורץ דרך, הוא מנהיג רוחני שהצליח לעשות מה שהמון מאיתנו, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים, לא הצליחו לעשות, וזה להציג איזושהי עמדה, להציג השקפת עולם, תרשו לי, שאני מכנה אותה הגמונית, שהיא באה ואומרת – אנחנו פה, ויש לנו השקפת עולם משלנו - - -

רק משפט, למי שלא יודע, זה עלה לו בבריאות בתחילת דרכו.

נכון.

בפריצת הדרך הוא נרדף, הוא לא היה בקונצנזוס.

כן. זה מה ששבר אותי. אני הייתי שייך לפעילות, שבה לא מי יודע מה הצלחנו, והנה האיש הגדול הזה הצליח לעשות דבר מהפכני בחברה הישראלית. אז המון מאיתנו פוסעים גם בעקבותיהם של מנהיגים כאלה, אנשי רוח, בין אם דתיים או לא דתיים, באמת כפי שנאמר כאן הקו שחוצה בין היותו של אדם דתי או לא דתי הוא אצלנו, במסורת ארצות המזרח, הוא מאוד מטושטש וטוב שכך. ולכן גם אני פוסע בשביל או בדרך שהם חצבו. והנה הקמנו לפני מספר חודשים את הכנס הגדול פה בכנסת של צדק פיוטי, ומאוד שמחתי לראות את ההמונים צובאים על הפתחים ומתלהבים מהאירוע הזה, שזה גם אירוע מכונן, היסטורי.

שתי הערות אני רוצה לומר, אחת באשר לתוכנית הלימודים – ראו, אני חושב שזה מוסכם על כולנו, שאין כאן מבחינתנו איזשהו מהלך או איזושהי אג'נדה שבאה ואומרת – תלמידים יוצאי ארצות המזרח, הבה ונזקוף את קומתם שהם יתחברו למורשת שלהם.

לא.

אנחנו בהחלט רואים אותה כחלק מהמורשת של עיצוב הזהות הישראלית.

אמרנו את זה בפתיח, לאלה שאיחרו.

אמרנו. ולא רק דרך שואה, פוגרומים ומאורעות.

אז אלה דברים חשובים, וטוב להגיד אותם פעמיים, נכון? במפגש מסוג זה.

אפילו יותר. צריך להגיד כל הזמן.

ואפילו יותר, כמו שמע ישראל, שאנחנו בעצם רוצים את המורשת הזו של אבותינו, שהיא תהיה משולבת בתרבות המשותפת של כולם.

פה אני רוצה גם לציין איזושהי אנקדוטה – הוריי עלו מעירק, בבל, מנהרדעא, כשהייתי ילד לא ידעתי את החשיבות ההיסטורית האדירה שיש למקום הזה. קוראים למקום הזה אנאה. דרך אגב, סיפור קצת מכמיר לב, העיירה הזאת לא קיימת, כי סדאם חוסיין, זה לא הזמן להסביר מדוע, הטביע אותה במי נהר הפרת. אז נהרדעא לא קיימת היום הלכה למעשה, אבל זו העיירה שממנה הוריי הגיעו. עיר באמת שאין לתאר אותה מבחינת חשיבותה בהיסטוריה היהודית. רק כשהתבגרתי, לימים, כשהייתי ילד היו קוראים לנו במקום אנאהווי, איזשהו כינוי זלזול לאלה שהגיעו מאנאה, ואני מאוד התביישתי באנאהווי הזה. רק לאחר שנים רבות גיליתי - - -

אצל המרוקאים עד היום זה ספראוי, זה רוואטי, זה מקנשי.

כן, אבל לא ידעתי שזה נהרדעא, חברי יעקב. והנה אני מגלה שאני צאצא של מורשת תרבותית ענקית,ואיך זה יכול להיות שלא ידעתי את זה כשהייתי ילד, ואיך זה יכול להיות שכל ילדי ישראל לא יודעים על העיירה הזאת שהיא חלק מהתרבות היהודית המתפתחת והמתמשכת.

לפני כשבוע נאמתי פה בכנסת ביום שהוקדש לשפה הערבית. ראו, השפה הערבית לא שייכת רק לערבים. השפה הערבית היא נדבך מאוד מאוד מרכזי בתרבות שלנו, וההוגים הגדולים שלנו, ובכלל זה גם הרמב"ם, כתב את מורה הנבוכים בערבית. ואני עמדתי שם ודיברתי על השפה הערבית ועל הזיקה שלנו של היהדות לשפה הערבית, וציטטתי מדבריו של המשורר שמואל בן עדיה, שהוא כתב שירה בחצי האי ערב בתימא, שאולי זה לימים הפך להיות תימן, שהוא היה גם מנהיג של שבט יהודי קדום לפני עליית האסלאם, והוא היה משורר מאוד מאוד חשוב, שאחת מההשפעות המרכזיות שהיו לו על התפתחותה של השירה הערבית הקלאסית, והנה, משורר יהודי בדואי, יהודי ערבי, דרך אגב, שכל מי שמכם ייכנס ליוטיוב ותראו כיצד חכמי דת מוסלמים היום מציינים אותו לשבח את היהודי הזה, שמואל בן עדיה. אז הנה, זה גם סימן לכך שדברים מתחברים – היהדות, והציונות, והישראליות. ואנחנו כאן כדי להגיד משהו מאוד מאוד פשוט, אנחנו רוצים תמהיל חדש - - -

סיפור השלם.

אנחנו רוצים את השלם. לא רוצים להקטין מתרומתה של שום תפוצתה. כל מה שאנחנו רוצים זה ליצור תמהיל חדש, שבו כולנו, כולנו יחד, נוכל לחוש בבית. באמת בבית. זה בית שלנו, אבל עדיין לפעמים יש לנו תחושות כאלה של ניכור וכו', מדוע ההיסטוריה שלנו איננה מקבלת ביטוי. נעשים מאמצים גדולים פה בכנסת, מחוץ לכנסת, באמת החברים שהזכרתי, אתם עושים עבודה נהדרת ואתם חלוצים בכך, והנה אנחנו שותפים לאותו מאמץ כדי ליצור תמהיל חדש של הזהות הישראלית כך שכולנו נחוש באמת ובתמים בביתנו. תודה, אדוני.

חבר הכנסת חיליק בר.

כן, באמת רק כמה מילים קצרות. קודם כל, יישר כוח על הדיון הזה.

תודה רבה.

אני לא רוצה להיכנס לא לפילוסופיה ולא ליופי שבתרבות המופלאה שלנו. אני רק רוצה להתחבר למה שאמרת על ועדת ביטון. באמת פגשתי את ארז בתיקון שבועות, הוא בא לצפון ועשה תיקון במטולה, נסענו לראות אותו. אנחנו יודעים כמה ועדות מקימים וכמה ניסיונות עושים בכנסת, ואני כן רוצה להתחבר, אם זה מה שהתכוונת לומר, קודם כל, בוודאי שהוועדות בכנסת עושות גם כן, אבל יש עוד מרחק גדול בין ההמלצות של הוועדה הזאת לבין ההטמעה של זה. ואני זוכר עוד את המאבקים שבועות על פליטי יהדות ערב ועל התרבות ועל ניסיונות ההטמעה, ותמיד היו הבטחות, ותמיד עמדו שרי חינוך.

ואני רק זוכר במהלך השנים כשלמדתי עם רבי אלי ועקנין בירושלים והיינו ב'פעילי ציבור', זה כל הדפוקים מהפריפריה שנתנו להם מלגה בשביל ללמוד, והיינו לוקחים איזה קורס אצל סמי שלום שטרית, היינו מרגישים באמת במחתרת, מורדים, שאנחנו מעזים ללמוד במגדל השן של האקדמיה את הקורסים הזה, וגם הפעילויות שעשינו באותן קרנות ומלגות וכו'. הדבר הזה, אדוני יושב הראש, ואני יודע שאתה, לבך במקום, כבר חייב אחרי כל כך הרבה שנים, בלי להמעיט בערכה ועושרה של אף תרבות אחרת, ואני בעוונותיי חצי מזרחי חצי אשכנזי, איך לא?

זכית.

זכיתי?

כי אתה רואה גם מכאן וגם מכאן. יש כאלה מה שרואים מכאן לא רואים משם.

ולפי הפסיכולוג של הוועדה למינוי שופטים אין לך משבר זהות?

לא, לא, לא.

איזה מזל.

לא, הצד המרוקאי מנצח.

המרוקאים האלה.

את הצד הפולני של אמא שלי אני לא מכיר בכלל.

אבל אני כן רוצה, ואני קודם כל מברך על ועדת ביטון, וארז ביטון בוודאי איש ראוי, ואני שמח על זה, ואני מוקיר את המאמצים של השר בנט, אני קורא לוועדה הזאת באמת באמת לעשות כל מה שאפשר גם כדי לעקוב, גם כדי לוודא ביצוע, גם כדי לוודא הטמעה בשטח.

באקדמיה ובמוסדות החינוך.

באקדמיה, אבל אתה יודע מה? בעיקר במוסדות החינוך של עד כיתה י"ב. כי שם, תשמע, אתה מגיע לאקדמיה יש לך קורס חובה, בסוף אתה יכול לבחור ואתה יכול לא לבוא. הסיפור של תרבות ספרד והמזרח והחכמים האלה שאנחנו מדברים עליהם, ונדבר עליהם גם ב-1 וחצי באודיטוריום, זה דבר שהנוער שלנו, ואין מה לעשות, המוח שלנו ספוג בעיקר בגילאים האלה, הנוער שלנו צריך לקבל אותו בזמן אמת. ובזמן אמת זה בחינוך היסודי ובחינוך העל יסודי. ואני יודע שיהיה יותר קשה להטמיע את זה על-אמת, לא בסיסמאות והצהרות במערכת החינוך, ולכן אני קורא גם לך, אדוני יו"ר הוועדה, וגם לנו, לעקוב אחרי הדבר הזה. עד שקמה כבר ועדה כזאת, ובאמת עשו מעשה מבורך, לוודא ביצוע. כי אנחנו מכירים כבר ועדות חקירה שנגעו להרוגים ופצועים, שטויחו, חלילה, וזה דבר שאנחנו לא ניתן לו להיות מטויח.

אני באמת מברך את כל מי שיושב פה על התרומה שלכם להטמעת התרבות הכל כך עשירה והחשובה הזאת. תודה, אדוני.

דינה דרורי, ממונה על מורשת קהילות ישראל וחברה. נו, תרגיעי אותנו.

אני ארגיע אתכם בקצרה אבל ממש, ככה, לא יותר מדי.

קודם כל, משרד החינוך הקים את ועדת ביטון על כל המשמעויות שלה מתוך רצון לנסות לשנות, לנסות לשלב, ללכת לתוכנית אחרת, לראות את הדברים בצורה אחרת, ועל הדבר הזה כולנו מסכימים. באמת השאלה, אני מקווה מאוד שנצליח ליישם את המסקנות של ועדת ביטון, אבל זה הדבר המרכזי.

לגבי "החכם היומי" – תוכנית ברוכה, יפה, טובה, שאני חושבת שכדאי להציע אותה למשרד החינוך כתוכנית לימודים. כמו שהוצעה התוכנית של "לב לדעת", של התוכנית הזו, להגיש אותה למשרד החינוך, לוועדה לתוכניות לימודים, או לוועדה לתוכניות לימודים ייחודיות, נגיש, נפגוש, ניפגש בדרך, ואז נוכל לראות איפה אנחנו יכולים להטמיע, מה יכולים להטמיע, באיזה כיתות להטמיע, איך מטמיעים את הדבר הזה. כלומר, אני אומרת שני דברים – אחד, יש את ועדת ביטון, שאנחנו מחכים כולנו להמלצות של ועדת ביטון, ואני מקווה שהם ייושמו; והדבר השני, לגשת למשרד החינוך בדרכים הרגילות, הנורמאליות של המשרד - - -

אנחנו נקרא למשרד החינוך בסיכום.

לא, לגשת אלינו. כלומר, או למורשת קהילות או לאגף מורשת, שאני חלק ממורשת קהילות, אני נמצאת באגף מורשת, או לתוכניות לימודים ייחודיות של המשרד, לשני המקומות הללו, לגשת ולהגיד את הדברים.

טוב, תודה בשלב זה. חברת הכנסת נורית קורן, ולאחר מכן מוטי יוגב. בבקשה.

אני רוצה כאן לספר לכל הנוכחים, וזו הזדמנות גדולה לומר - - -

על ועדת ביטון.

מה אנחנו עושים, וגם מה אנחנו עושים בוועדה. בוועדה הזאת אני רוצה להודות ליושב ראש, שהלב שלו שומע, ולב פתוח, ולב עושה, על מנת שהדברים יצאו לפועל.

אני אומר לכם כך, כשאני נכנסתי לכנסת, הדבר הראשון שאני עשיתי זה היה לבוא ולדבר עם שר החינוך ולומר לו – אני רוצה שייכנס לתוכנית הלימודים הנושא של לדעת מי האחר. יש לנו בחברה הישראלית מגוון תרבויות, אנחנו צריכים ללמוד על מגוון התרבויות, ולאו דווקא על תרבות תימן, ארצות אסלאם. כולם. כל מי שנמצא פה בפסיפס של החברה הישראלית, שיהיה לו ביטוי בספרי הלימוד, שאנחנו נכיר את האחר, נדע מה החגים שלו ומה התרבות, ומכאן התחלתי. אז מכאן התחלתי לדבר עם השר בנט ולהציק לו כל הזמן בנושא הזה.

אני העליתי שתי הצעות חוק. הצעת חוק אחת שקשורה אליי, שאני תימנייה, על מורשת רבי שלום שבזי, שהוא היום לא החכם, הוא משורר. היה מאוד חשוב לי, שיש משורר שנתן את אהבתו לציון, הוא אבן דרך, הוא אבן דרך לתימנים, שגם בשבת וגם בשמחות אנחנו שרים את השירים שלו מתוך הדיוואן. ולי היה מאוד חשוב. עשיתי הצעת חוק. אבל כמובן ששר החינוך לא רצה להכניס את זה למסגרת הלימודים בחוק. הוא אמר לי – 'אני אכניס את זה אחרת'. אז בואו נראה איך הוא יכניס את זה.

דבר נוסף שאני עושה זה תיקון העוול הנורא של הנעדרות של החלוצים יוצאי מדינות ערב. והקמתי עכשיו יוזמה חדשה שמדברת על המעברות, להנציח את המעברות, להנציח מה עשו ההורים שלנו שהגיעו למעברות, איך הם גאלו את מדינת ישראל, איך הם בנו אותה, מה הם עשו, וזה להנציח אתר מעברות ולהקים מוזיאון ולאסוף לתוכו את כל הפריטים ואת כל התמונות וכל החומר בעניין המעברות. אני חושבת שזה משהו מאוד חשוב, צריך ללמוד אותו, כי זה משהו מכונן. אנשים נשארו חמש, שש, שבע ועשר שנים במעברות, וזה השפיע על הילדות שלנו, אם נרצה או לא נרצה. אז זה הדבר הנוסף.

ועדת ביטון קמה בגלל שהצקתי לו. היא קמה, לצערי הרב - - -

גם. גם בגלל.

גם בגלל שהצקתי לו, ולצערי הרב, אמרתי לו – 'היה צריך לקחת אתיופי, ספרדי, מרוקאי, אשכנזי, מכל עדה, שכל אחד יבוא ויהיה בוועדה עצמה', אבל הוא לא עשה.

היא תהיה ועדה בת 70 חברים.

איזה 70 חברים? היא לא תהיה 70 חברים, אבל לא משנה.

במקרה הטוב.

שמו את כולם בוועדת משנה. אני מקווה שזה ילך באמת לאן שאנחנו רוצים.

בעזרת השם.

ונושא מאוד חשוב שאני פועלת בו עכשיו, שהוא קשור גם כן לכל הנוכחות ולכל מה שקרה פה בארץ – הקמתי שדולה בעניין חקר האמת בנושא פרשת ילדי תימן. והעניין הוא שעולה שזה לא רק ילדי תימן, ואני רוצה סוף סוף לתקן את העוול ההיסטורי בנושא הזה. בשבוע הבא אני מקיימת שדולה, כולם מוזמנים בשעה 12 וחצי לבוא לשדולה, לשמוע. יהיה פה מאוד מעניין. זו פעם ראשונה שהדבר מדובר בכנסת ונחקר על ידי חברי כנסת, וחברי הכנסת שותפים. חבל שחברי פרופסור יוסי יונה הלך, כי גם לו יש מה לומר.

לא, לא, אני פה.

אתה פה? יפה שברחת לאגף שם.

עכשיו, אני רק רוצה מילה אחרונה בנושא של היום – אני בחרתי את מורי יוסף קאפח ורעייתו, ששניהם השנה נלמדים בבית הספר. האנשים האלה באו עם מורשת. פרופסור יונה, דיברת על הנושא שהרמב"ם כתב בערבית, מי שתירגם אותו לעברית זה מורי יוסף גאפח, כך אנחנו קוראים, והוא תירגם אותו לעברית.

והרב יוסף גנסיה תירגם את "היד החזקה" לערבית-יהודית.

יפה. אז אתם רואים שיש כאן המון המון כוחות משותפים. אני בחרתי דווקא במורי יוסף גאפח, מכיוון שהבן אדם היה דוגמה ומופת, שאם אנחנו היום ניקח את הערכים שלו וניישם אותם בחברה של גמילות חסדים, דיברתם פה על גמילות חסדים, על הערכים של אהבת ארץ ישראל, אהבת האנשים היהודים, כל המולדת שלנו והתרבות שלנו, אנחנו נגיע למדינה שוויונית וערכית יותר. תודה.

תודה. חבר הכנסת מוטי יוגב.

כבוד יושב הראש, כבוד הנוכחים כולם, אני מתנצל שאני אצטרך להיות קצר ולצאת פה לחבורה שמחכה לי לעוד ועדה שאני צריך לנהל.

אני רוצה לדבר בשלושה מישורים בתמצית. אחד, כלל חכמי הספרדים, ארצות האסלאם, מזרח ומערב, נחשפתי להם מלימודיי בבית הספר היסודי. מחנכי במשך כיתות ז'-ח' היה חיים כהן, איש תוניסיה, ומקורות אחרים, וכך לאורך השנים, בצבא, בישיבה התיכונית כמובן, זה באמת עולם ענק שאני אישית התאהבתי בו. בוודאי שהפרויקט הזה של משרד החינוך, וכל מי שתרם לו, של ועדת ביטון, אני חושב שהוא חשוב ביותר – לחשוף את ילדינו ולחשוף את דורות העתיד לפאזל המלא של עם ישראל, של "מקבץ נדחי עמו ישראל".

ואני אומר פה לכל ישראל חברים ולפרויקט "החכם היומי" עוד מדרגה שאני סבור שהיא מאוד חשובה – באופן אישי הכרתי רבים מחכמי ספרד של הדור האחרון ובהחלט התאהבתי בפשטות, שמשווים אותה קצת בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי באליבא דהלכתא, אבל גם בצניעות וגם בקרבה ובניסיון לזרום עם הציבור וכך לאהב את עולם התורה, את עולם המסורת, על הציבור, שהוא נמצא באמת יותר בעולם הספרדי.

באופן אישי בחרתי במי שזכיתי לגור בשכונתו, הראשון לציון, מורנו הרב מרדכי אליהו, ומתוך שזכיתי לגור בשכנותו אז זכיתי גם ליהנות מאור פניו, אבל לא רק מאור פניו, משאלות, משפיר ושליה ביום יום ועד שאלות גדולות של צמתות של חיים ועד היותו סנדק לבננו הצעיר, ולכן בחרתי בו כחכם היומי, אבל בוודאי שיש גם עוד חכמים רבים.

וכפיניש של הסיפור, נתתי אתגר לשלוש בנותיי מתוך מניין ילדינו, אז הצעירה שבהן זיכתה אותנו בחיבור לכלל ישראל לפני כחודשיים וחצי כשהתחתנה עם יוצא איראן ותימן משני הצדדים, אז את יכולה להיות רגועה, נורית.

אני רגועה כל הזמן. כל זמן ש - - -

אנחנו מאוד מאוד שמחנו ובירכנו על כך, "מקבץ נדחי עמו ישראל". והוספנו, אדוני יושב הראש, לשולחן השבת שלנו את פיוטי המזרח ואת פיוטי תימן, ורק חשנו שהאושר שלנו נעשה גדול יותר.

תודה. מארק אייזנברג, קעליטה, תסביר לנו מה זה.

כן, קעליטה ונשיא אליאנס.

ברשות יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, וברשות חברי הכנסת, תדעו שהיום יש עוד ארבע כיתות בקזבלנקה של Alliance Israélite Universelle. כמה זמן יש לי?

דקה וחצי. בגלל שראיתי שאתה מדבר מהר, אתה יכול בדקה וחצי.

דקה וחצי. אוקיי. כן, אין בעיה. באתי לכמה ועדות, ובשבילי היום זה נס. זה נס, למה? אף על פי שנולדתי בפאריז ממשפחה אשכנזית לגמרי, אני מסכים עם כל מה שאמרתם היום. כל המילים שאמרתם, אני מסכים, ידידיי מכי"ח, הרב שוראקי וכולם. אני מסכים ומשתתף. תודה.

הצלחה לתוכנית החשובה של "החכם היומי".

תודה רבה. דוקטור דוד לביא.

כבוד יושב הראש, חברים נכבדים, אני חושב שאין מחלוקת בין כולנו לגבי העוצמה, המעמד, החשיבות של ההון התרבותי של חכמי ספרד.

אבל אני רוצה ללכת דווקא לאיפה שלא, איפה שיש בעיה. יש בעיה גדולה מאוד בהנגשה של ההון התרבותי העצום הזה אל הישראלי בן ימינו, בין אם הוא בן 6 ובין אם הוא בן 18 ובין אם הוא בן 50, וכאן צריכה להיעשות העבודה האמיתית. הרי גדולי חכמי ישראל לא זקוקים לנו כדי שאנחנו נהפוך אותם לגדולים. הם גדולים גם בלעדינו. אנחנו, התפקיד שלנו, להנגיש אותם לציבור, וזאת אומנות. ולצערי השיח של חקר הרבנים, חקר יהדות ספרד, מנותק ברובו מהחברה הישראלית של היום, ולכן הסיכוי שהוא יצליח להתקרב הוא קטן מאוד, בלי עבודה מקצועית, של להבין מהי התרבות הישראלית של עכשיו.

במילים אחרות, אני אהיה קצת חתרני, כדי להביא את הבן איש חי לתרבות הישראלית של היום, צריך לדעת מי זה עידן רייכל ופחות מי זה הבן איש חי. עד כדי כך.

לא הבנתי. תפרט.

עד כדי כך. כדי להבין איך מתרגמים את הבן איש חי, את רבי רפאל בירדוגו - - -

איך מנגישים.

איך מנגישים את כל זה, זה מתרגמים, לא בגלל שזה לא בעברית, זה בעברית, אבל זה עדיין טעון תרגום מבחינה תרבותית. כי הקודים התרבותיים של ישראל היום רחוקים - - -

אז אמר הרב שוראקי, אם אני יורד לסוף דעתך, אמר בתחילה, הוא אומר – אם אני מביא את הבן איש חי רק בקונטקסט ההלכתי, הקבלי, אתה בחיים לא תחבר אותו לא לעידן רייכל ולא למי שאפילו לא דומה לעידן רייכל. אלא שכשאתה מנגיש אותו, תביא לו את מה שמעניין את עידן רייכל והדור הצעיר, מה שמעניין, תביא מכתיבתו, מיצירתו של הבן איש חי, שים לו את הראייה החברתית, את הראייה האוניברסאלית, הראייה - - -

זה מה שהוא אומר לעשות.

בוודאי. מתוך הראייה ההלכתית, לאו דווקא במנותק מההלכתי, אלא לחפש בתוך העבודה ההלכתית התורנית - - -

בתוך. בתוך. ודאי. אין משהו אחר.

דברים שהם אוניברסאליים, שיכולים למזג.

אני יכול לתת דוגמה מעבודה שאני עשיתי – רציתי לעשות ספר תפילות מקובלים וסיפורים מחייהם דווקא לציבור הכללי, ועשיתי את זה בהוצאת כתר, שהיא הוצאה של עמוס עוז ויאיר לפיד ורוב הסופרים החילוניים, והם הסכימו ללכת על ספר שהוא ספר ביהדות בעצם, 280 תפילות מקובלים, ולכל דבר בחיים - - -

יש איזושהי פריחה היום, יש איזה רצון לדעת.

יש פריחה. אמרו לי – 'מי יקנה את זה?' אמרתי – 'בואו נשים רק בסטימצקי ובצומת ספרים, לא נשים את זה בכלל בחנויות של ספרי קודש'. מה הסיכויים, גברת קורן, שספר - - -

אז בוא נגלה את אוזנך – אם היית שם אותו בספרי קודש, לא היו קונים אותו.

נכון. בדיוק.

מה הסיכויים, גברת קורן, שספר שנפתח במילים "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו", שאת בטח מכירה מי כתב - - -

ברור, גם שרתי את זה במליאה.

מה הסיכוי שספר שנפתח במילים האלה, מה הסיכוי שספר שיש בו פיוטים של הבן איש חי, מה הסיכוי שספר שיש בו פיוט שכתב בבא סאלי יימכר? הספר הזה לפני שנתיים היה הספר הראשון בישראל במכירות, לפני כל ספרי הבישול, בז'אנר שלו. ובעצם הוא ספר היהדות הנמכר ביותר בישראל לפני שנתיים וגם לפני שנה. למה? כי הוא נעשה בהבנה של התרבות הישראלית של היום. בוודאי שצריך להבין את ההון התרבותי של פעם, אין מחלוקת, אבל יש כאן מומחים - - -

אז צריך להמליץ על הספר הזה למשרד החינוך, שיכניס אותו לתוכנית הלימודים.

לא, אי אפשר להכניס את הכל.

לא הכל. קצת. קצת מכל דבר. שיהיה על המדף.

אני מדבר לאו דווקא על ספר ספציפי, אלא יותר על מכניזם של הבנה מהי התרבות של ישראל היום, וזה לב העבודה התרבותית שלנו.

אתה צודק.

תודה. בבקשה. אנחנו מסיימים את הדיון ב-11 וחצי, כשיש מקום לסיכום של דוקטור יהודה מימרן ושלי.

קוראים לי עינת לוי. אני אעשה את זה ממש קצר. אני כאן בוועדת החינוך קודם כל בשביל לכבד את הפרויקט הנפלא הזה, שהוא נאבק - - -

תציגי את עצמך, מי את? מה את עושה בחיים?

קוראים לי עינת לוי, אני נמצאת על הקו בין ישראל למרוקו בארבע שנים האחרונות. דווקא זה התחיל ממקום שאני לא ידעתי מה המורשת שלי, והדרך היחידה או הדרך שלי להגיע לזה הייתה דרך זה, לנסוע לשם. היום אני גם מובילה מסעות. אבל זה לא הנושא שאני רוצה לדבר עליו.

אני רוצה לדבר על איך התלמיד מגיע לחומרים הנפלאים האלה, וכשאני חושבת על זה, אני חושבת על עבודות השורשים. גיליתי לפני כמה שבועות עובדה נפלאה, או קצת לא נפלאה, נפלאה בצורה צינית, שעבודות שורשים זה לא דבר שמושרש בתוכנית חינוכית כלשהי, זה נתון לשיקול של בית ספר, זה לא מתוקצב. כן יש תוכנית עכשיו במשרד החינוך, אני יודעת, שנקראת "תרבות ישראלית יהודית", שעבודת שורשים היא לא חלק ממנה. עד עכשיו עבודת שורשים הייתה עניין אישי. יכול להיות שאני לא מדייקת. עבודת שורשים הייתה עניין אישי, שילד - - -

מתוך דברייך יובן למה את שואפת.

בדיוק. עבודת שורשים עד עכשיו הייתה עניין אישי, תלמיד כותב עבודת שורשים, היא חוזרת איתו הביתה, נשארת על איזה מדף – ומה קורה איתה? אני חושבת שהיא צריכה להיות עניין ציבורי, שכל ילד אפשר להעצים אותו ולהגיד לו – 'אוקיי, עכשיו אתה זה שהולך לתעד את המורשת שלנו, אתה גם יוצר את השיח הבין-דורי עם הסבא והסבתא', ובסוף לוקחים את כל הידע הזה ומחברים אותו ביחד ושמים אותו במאגר נגיש. מאגר נגיש וטכנולוגי. עזבו אתכם מהעבודות הישנות עם הדפים והמדפסת.

את רוצה בקצרה להתייחס אליך? במשפט.

משפט אחד – אנחנו הולכים לקראת זה.

יפה.

תודה.

רעיון מצוין. אפשר יהיה לחפש בארכיון בעוד 50 שנה.

אני רק רוצה לומר לכם בשורה אחת, אני נתקלתי בקורס יהדות תימן של האוניברסיטה הפתוחה, וישבתי וקראתי, אני כמובן לא עשיתי עבודת שורשים, אני רוצה לומר לכם, שמצאתי שאני נצר לרבנים מאוד מאוד חשובים בתימן, ואמרתי – וואו, אם לא היה את הקורס הזה, בכלל לא הייתי יודעת. ולכן זה חשוב.

תודה. דוקטור יהודה מימרן לסיכום.

כן, ממש מאוד בקצרה.

לא סיכום היום, כי עוד תפרט לחברים פה את המשך היום, והכל בדקה וחצי.

שלושה משפטים פשוט. אני רוצה לחבר בין מה שהיה פה לוועדת ביטון. אני חבר גם בוועדת ביטון. אני רוצה לומר, דיברנו הרבה על חכמי יהדות ארצות האסלאם, אבל האוריינטציה היא כלל עם ישראל, ואנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד שבהיווצרות החדשה הזאת של הזהות במדינת ישראל, חכמי ארצות האסלאם יהיו נוכחים.

לא מתקנים עיוות בעיוות.

נכון. נכון. והוועדה באמת התייחסה לכלל המרכיבים שעלו פה – לתוכניות הלימודים, לחינוך לא פורמאלי, לאוניברסיטאות. ואני באמת מאמין שאנחנו בתקופה חדשה, שאי אפשר יהיה יותר לא להביא לידי ביטוי את המורשת הגדולה והעצומה הזאת. אז באמת תודה רבה לכולם, תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב מרגי.

יהודה, אל תשכחו את רבי ישראל נג'ארה.

זה מאות רבנים.

רבי ישראל נג'ארה זה צפת.

כשאמרו 'כלל ישראל', לא שכחנו כלום. כלל ישראל כולל את כולם. תודה רבה לכולם.

אני רוצה לסכם – מאחר שזה יום חגיגי, איך אומרים? אין בית מדרש בלא חידוש, גם מי שחשב שהוא מכיר את הפרויקט ויודע הכל על הפרויקט ומתחבר לנושא - - -

צריך לאמץ את זה – אין בית מדרש ללא חידוש.

אין בית מדרש בלא חידוש. אין.

אני בעד חידוש.

חז"ל אומרים – "כינוס של חכמים טוב להם, טוב לעולם". למה? כי אין בית מדרש בלא חידוש. ואני שמח על ההזדמנות שניתנה לי, בכלל, היום התחלנו לכאורה בדיונים על מניעת העישון במערכת החינוך, שאמרתי – בדרך כלל, דיונים בכנסת אם הם לא כמעט זירת אגרוף, אתה לא מרגיש שעשית משהו. וברוך השם, התחלנו את היום ביום נפלא, ראינו את גדלותם של ילדי ישראל עם המיזמים, גדלותו גם של משרד החינוך, וכל מי שעשה בסוגיה הזו, ואנחנו מגיעים לנשמה היהודית של כלל ישראל כאן במיזם החשוב הזה.

מבחינתי, אני אומר לכם, כי"ח – תרגישו שאתם סוגרים מעגל. תרגישו. מאז שנוסדה התנועה הזו, דרך כל מה שהיא עברה, ומה שאתם תורמים היום לחברה הישראלית, וזה לא יסתפק, "האלף לך שלמה", שלא יעמוד באלף, כי האוצר הוא גדול, אבל תשלימו את הפרויקט סביב כל מה שאמרו החברים כאן – להנחיל את זה, להנגיש את זה, דיגיטציה של הנושא, לגרות את האנשים לחפש ולהיכנס ולצלול לזה. אנשים צורכים מידע. ככל שהוא יותר נזיל, יותר נגיש, יצרכו אותו יותר.

ומעניין. כמה שהוא יותר מעניין.

ופה הערך המוסף הוא גדול.

הוועדה מודה לחברי הכנסת על השתתפותם בדיון, ובמשך כל היום בכנסת, יום כי"ח. הוועדה מודה לכל ישראל חברים על מנהליה, חבריה ופעיליה, ובראשם מר סם פינטו, תודה רבה לך על התרומה החשובה והנכבדה.

הוועדה מודה למשרד החינוך על האוזן הקשובה, על המגמות החשובות. ואני קורא למשרד החינוך לקחת את הסיכום של הדיון הזה ואת פרוטוקול הדיון, להעצים אותו בעשייה יומיומית. אנחנו יודעים שיש רצון טוב, אנחנו גם מכירים במגבלות של מערכת החינוך וגם של כאלה שיושבים שם, שלא אוהבים שינויים, אבל משינויים לא מתים. צריך לומר להם, משינויים לא מתים.

חידוש. חידוש.

ואין בית מדרש ללא חידוש.

בדיוק.

אז שוב, אני מודה לכולם. תם ולא נשלם. היום רק התחיל. תיהנו מהתערוכה. יש מפגש באודיטוריום ב-13:30. תודה רבה לכם, כל טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.