הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 203

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, א' בסיון התשע"ו (07 ביוני 2016), שעה 11:30

רישום תלמידי שלומי לחטיבת ביניים - בי"ס "אורט" ובי"ס "בית חינוך גליל מערבי" - ביוזמת ח"כ יעל גרמן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מרדכי יוגב

יעל גרמן

יעל שטיינברג - סגנית מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

יעקב ונונו - נהג של סגנית מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

גבריאל-גבי נעמן - ראש רשות, מועצות

דוד תורג'מן - מנכ"ל המועצה המקומית, מועצות

דוד אטמור - מנהל אזור, רשת "אורט"

אופיר גליק - מנהל, רשת "אורט"

סבטלנה אלכסנקו - הורה

אודליה ברזני - הורה

איתן ונונו - הורה

תהילה וקנין - הורה

יורי רזניק - הורה

סמי פיורנטינו - הורה

דני קציר

–

מועצת תלמידים ונוער ארצית

יהל קירשנר - מועצת תלמידים ונוער ארצית

מאיר נוח - מועצת תלמידים ונוער ארצית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

אושרה עצידה

רישום תלמידי שלומי לחטיבת ביניים - בי"ס "אורט" ובי"ס "בית חינוך גליל מערבי", של ח"כ יעל גרמן

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-7 ביוני 2016, א' בסיון התשע"ו? תלמידים, אתם מכירים את התאריך הזה? מה היה ב-7 ביוני?

התקלת.

חגגנו לא מזמן את שחרור ירושלים. מלחמת ששת הימים – שישי-שביעי.

הנושא שעל סדר היום הוא רישום תלמידי שלומי לחטיבת ביניים - בי"ס "אורט" ובי"ס "בית חינוך גליל מערבי", ביוזמת חברת הכנסת גרמן.

חברת הכנסת גרמן לא מצאה לנכון להגיע בזמן. נציגי ההורים, בבקשה. אני מבין שיש מצגת. האם זה באישור הוועדה?

כן, כן.

שלום, שמי איתן. אני הורה לילדה בת 12 בשם אופיר שאמורה לעלות לחטיבה ביניים. אני גם מייצג קבוצה לא קטנה של הורים שהופתעו.

אני אפעיל את המצגת ואעבור שקף שקף.

למה קוראים ליישוב שלומי שלומי?

שלומי בן משהו, נכון? אחיהוד.

על שם אחיהוד?

כן, שבט אשר.

אנחנו דורשים עבור הילדים שלנו חינוך ברמה גבוהה ככל שניתן וחיי חברה ואוכלוסייה מגוונים. מה שקרה זה שלפני כעשר שנים הקימו בית-ספר חטיבת ביניים וחטיבה עליונה בשלומי. מדובר במבנה מדהים ויפה שקרוב לנו לבית. הלוואי והיינו יכולים ללמוד שם. במשך כל השנים האחרונות הוא היה מוגדר בתור בית-ספר ממלכתי-דתי, ולנו ניתנה האופציה, ואנחנו גרים שם תקופה של 10 - 16 שנה. האופציה שאנחנו ידענו שקיימת לנו עד היום זה ללמוד בבית-ספר אזורי שנקרא "גליל מערבי-כברי" ששם איכות הלימודים לפי כל התוצאות ולפי כל הסטטיסטיקות שרואים הוא בית-ספר ברמה טובה וגבוהה. יש שם מגוון מגמות גדול, הרבה תלמידים, ואוכלוסייה מגוונת שמגיעה מהמושבים, מהכפר, מהעיר.

יכולתם לבחור בין זה לבין?

לבין בית-הספר שיש לנו בשלומי. יש לנו "אורט" שלומי שעד עכשיו היה מוגדר כממלכתי-דתי, ורק עכשיו, כרגע, לפני מספר חודשים, הודיעו לנו שהוא הופך להיות בית-ספר ממלכתי בלבד, וכל הילדים של שלומי מחויבים ללכת לשם ואין שום אופציה אחרת.

ואתה מדייק בהבחנה של "כל הילדים של שלומי".

כל הילדים שבזרם הממלכתי.

אתה מדייק, אתה אומר: כל הילדים בזרם הממלכתי?

זה מכתב של ראש המועצה. אני יכול להגדיל את זה כדי שתראו פה. כתוב פה שכולם מחויבים ללכת לבית-הספר הזה.

- - -

גבי, בסוף. נהוג אצלנו בוועדה שהטוענים מרצים את טענותיהם ומשרדי הממשלה, בתקווה שהם הגיעו לפה. משרד החינוך כאן?

כן.

הרשות המקומית יגיבו בהתאם.

אנחנו קיבלנו מכתב לבתים שנכתב ב-21 לינואר 2016, הגיע אלינו עם דואר ישראל בתחילת פברואר: הרישום לבתי-הספר יתחיל ב-25.2. כלומר, היו לנו בערך כשלושה שבועות. ההחלטה הזו נכפתה עלינו שלושה שבועות לפני מועד הרישום, וזה לא נראה לי זמן סביר. זה גם לא מקובל ולא כמו מה שהיה נהוג עד היום במשך עשרות שנים – סטטוס קוו, שלילדים בזרם הממלכתי יש אופציה. כשאנחנו באנו לגור זה היה אחד השיקולים שלנו. אמרנו שאנחנו הולכים למקום מרוחק, לפריפריה, שיש לו את היתרונות שלו. יש לי בית יפה, יש לי נוף לים, הכול בסדר. לגבי חינוך לילדים – ידעתי מה יש. אי-אפשר להפתיע אותי בתוך שלושה שבועות ולהגיד לי: זה האופציות שיש לך, אתה תלמד רק בבית-הספר הזה.

לא הייתי מתנגד - זה היה הכי נוח לי, זה מתחת לבית - אם בית הספר הזה היה מציג נתונים סבירים. אני לא חושב שהבת שלי יכולה ללמוד במקום כזה. תיכף אראה זאת במצגת.

אנחנו ניסינו בהתחלה לדבר עם ראש המועצה וניסינו להבין ולבטל את רוע הגזרה בשיחות. לא הצלחנו. החלטנו להשבית את הלימודים ליום אחד, אולי מישהו ישים אלינו לב. אחרי ההשבתה הזו ראש המועצה הסכים להכניס אותנו לחדר הישיבות שלו. דיברנו, לא יצא מזה הרבה. הוא עמד בעמדתו שאזורי הרישום סגורים ואין אופציה אחרת לזרם הממלכתי.

פה יש את כל הטיעונים. מיד אחרי ההשבתה כתבנו לו מכתב כשאלו הטיעונים העיקריים: האופציות ביישוב פריפריה מוגבלות. אם בדבר אחד היתה לנו בחירה, אנחנו לא רוצים שזה יילקח מאתנו. עוד פעם אני חוזר על העניין החברתי. אתם צריכים להבין ששלומי הוא ישוב קטן. כרגע מדובר על שכבה של בערך 70 ילד, בשנה הבאה תהיה 40 ילד. זה כל שכבות חטיבת הביניים של כיתות ז'. זה ילדים שגדלו איתם מהגן ועלו איתם ליסודי, ועכשיו הם גם צריכים לבלות איתם עוד שש שנים – זו האוכלוסייה.

אתם צריכים להבין שבשלומי יש אנשים מאוד טובים, אבל יש גם גרעין של מעמד סוציו-אקונומי נמוך, וזה לא סוד לאף אחד.

כמו בכל עיר. גם בתל-אביב יש לנו פריפריה חברתית.

כמו בכל עיר, בשלומי קצת יותר. אין לנו בעיה עם זה, אבל אנחנו רוצים שהילדים שלנו גם יתערו עם אוכלוסייה אחרת ויהיו בקטע חברתי גם עם אוכלוסייה אחרת. אנחנו לא חושבים שמישהו יכול להכריח אותנו להיסגר עם אותה אוכלוסייה למשך כל כך הרבה זמן.

תתקתק את המצגת, עברתי עליה. תן לי את הנתונים שאתה כל כך פוחד מהם, זה מה שחשוב.

אוקי, אתקדם. זו הכתבה שהיתה בעיתון. שלחנו בקשות. אני רוצה להגיד שניסינו ללכת בצינורות המקובלים ובצורה מסודרת. ביקשנו במילים, אך לא הלך. היינו בפגישה. אחרי זה כתבנו מכתב. אחרי זה יש טופס סטנדרטי של המועצה שנותנים לנו אישור לתושב חוץ וללימודי חוץ. מלאנו את זה. כמובן שכולם קיבלו הודעה לקונית אחידה: בדקנו את הממצאים וגילינו שלילדכם יש מענה הולם, ואנחנו לא נוכל לאשר.

יש לחץ של זמן, ולכן אקצר. פה זה נקודה מאוד חשובה. במהלך הזמן הזה שהיינו במאבק נכנסו לבית-הספר היסודי נציגים של מחלקת החינוך של שלומי ונציגים של בית-ספר "אורט" והתחילו לדבר עם הילדים בצורה ישירה, ובצורה שהיא ממש לא לעניין. כמו לדוגמה, ההורים עלולים להגיע לבית משפט, אם אתם תרשמו את הילדים לכברי ואם אתם תמשיכו להשבית, אתם עושים עבירה על החוק. מי שלא נרשם - - -

זה החוק, הם רק הפנו את תשומת ליבך.

אבל לא צריך להגיד דבר כזה לילדים, ולא צריך להמריד אותם נגד ההורים שלהם. יש לכם משהו – תבואו אלינו. אל תלכו לילדים.

צודק. הלאה.

עשו להם הצבעה מי נרשם לכברי ומי לא. מה זה הדבר הזה? אני לא מבין איך בכלל ניגשים לילדים. איימו עליהם שלא יוכלו להירשם למצוינות אם הם ילכו להירשם בכברי או שהם לא יירשמו ב"אורט". מפעילים עליהם לחץ והם גם עושים להם קבוצות בתוך הכיתות. בסוף גם שכנעו אותם: תבואו ל"אורט", ביום שישי לא לומדים אצלנו, ותקבלו גם המבורגר וצ'יפס – עד כדי כך. זה לא אני אומר, זה עדות שמיעה של הרבה מאוד ילדים שכל אחד ואחד סיפר את זה להורים שלו.

כתבנו למנהלת בית-הספר שזה לא מקובל עלינו. ראינו שזה לא עוזר, הלכנו לאורנה שמחון. ישבנו אצלה במשרד. היא החזירה אותנו חזרה לרשות ואמרה לנו: זה החלטה של הרשות, אני לא יכולה להתערב. אם אני אוכל להתערב, זה בכמה בודדים. אחזיר לכם תשובה באוגוסט. לא היה מקובל עלינו. המשכנו הלאה, כתבנו גם לשר החינוך. אני רק רוצה שתבינו כמה תלאות וייסורים אנחנו עוברים כדי שהילדים שלנו יקבלו חינוך הולם שאין בנמצא כרגע אצלנו.

פנינו אז לחברת הכנסת גרמן. שלום, יעל.

אני מתנצלת. היינו בדיון אחר ולא יכולתי להגיע.

היא הסכימה לקחת את הנושא הזה לידיים ולהביא אותנו לאן שאנחנו נמצאים. מבחינתנו, כרגע זה אחד הניסיונות האחרונים שלנו. מפה הרבה הלאה אין לנו. אבל יש עוד, נקווה שלא נגיע.

יש הבדל במגמות, לא רק ברמת החינוך אלא גם באפשרויות שיש בבית-הספר "אורט" בשלומי שמטבעו הוא בית-ספר קטן עם מעם תלמידים, מעט מורים, סגל שהתחלף לאחרונה הרבה מאוד פעמים, לעומת ההיצע הגדול שיש לנו בבית-הספר האזורי שהוא בית-ספר עם מעל 1,000 ילדים.

הנה הנתונים שאני כל כך פוחד מהם. 35 מדד מדלן למיצ"ב בבית-ספר "אורט" בשלומי, כאשר הממוצע הוא משהו כמו 60 ומשהו בגלל בית-ספר היסודי "בן צבי" שמביא נתונים טובים של משהו כמו 80. אני לא יכול לשלוח את הילדה שלי למקום כזה שאני יודע שבמרחק רבע שעה נסיעה ממני, ומה שהיה נהוג עד היום ובגלל זה החלטתי להישאר בשלומי, זו אחת הסיבות, שאני יודע שיש לה אופציה יותר טובה, הרבה יותר טובה, אני לא רואה סיבה ששלושה שבועות לפני הזמן יגידו לי: לא, הבת שלך תהיה רק פה. אני לא מוכן לקבל זה. בגלל זה הגענו לפה, כדי שלפחות יתנו לנו. אם זו החלטה של ראש המועצה, נכבד אותה. אבל אני חושב שמידתי וסביר לתת לנו לפחות שנתיים כדי שנוכל להתארגן ולשקול את צעדנו. אולי נחליט לא לגור פה, אולי בית-הספר הזה בשנתיים האלה יתעורר ויביא צוות מצוין ואנשים גם מבחוץ, מכברי, ירצו לבוא לשם, לא רק אנחנו נרצה לבוא לשם. ואז נהיה בית-ספר גדול עם הרבה מגמות. הכי נוח לי לשלוח את הילדה ברגל במדרכה, חמש דקות, בלי הסעות ובלי סיפורים.

תודה.

רגע.

לא, תודה. יש פה מי שמנהל את הדיון. חברי הכנסת, האם נשמע קודם את ראש הרשות או שניתן לכם לדבר?

אני אשמח לשמוע.

ראש הרשות, ברצון.

בבקשה, גבי נעמן.

צהריים טובים לכולם. אנחנו נאלצים גם להגיע לישיבה הזו ולעזוב את העיסוקים הרבים שלנו, אבל כבוד ההורים הוא מאוד מאוד חשוב בעיניי. גם חשוב שנמצה פה דיון בפני כבוד היושב-ראש וחברי כנסת שנמצאים כאן אתנו בעניין "אורט" שלומי.

ראשית, אני מבקש להדגיש בנושא הסמכויות. הסמכויות מוקנות לראש הרשות ולמחלקת החינוך. חברת הכנסת יעל גרמן בהיותה ראשת עיר יודעת את החוקים. כלומר, הדיון הזה הוא דיון עקר מיסודו. אין לו שום תכלית, למעט הצגת עמדה של ארבעה הורים.

60 הורים.

תודה. זו הפרעה אחרונה. את רוצה לדבר, את יכולה לבקש רשות ממנהלת הוועדה ויתנו לך. צריך גם לכבד האחד את השני.

טוב, תודה.

בין היתר, יש גם בג"צים שנדונו בבית-המשפט העליון, בבית המשפט השלום, המחוזי. למעשה, כל הנושא הזה של סמכות ואחריות למתן אישורי לימודי חוץ או אזורי רישום נקבעו בחוק גם של משרד החינוך, גם בבג"צים, וכן הלאה, כך שחברת הכנסת יעל גרמן מביאה נושא שהיא יודעת היטב את החוקים שלו.

כן, אבל היא רוצה לדון בוועדה כדי שנשמע מה הביא אתכם לעשות.

היה חשוב לי להביא את הדברים מבחינת החוקיות שלהם.

חברים, הקמנו בית-ספר בשלומי. היינו 4,000 תושבים, גדלנו ל-7,000 תושבים. אנחנו בונים כרגע שכונה חדשה של 1,200 יחידות דיור מתוך 4,000 יחידות דיור. המערכת החינוכית שלנו חייבת להתבסס ולהתכנס לתוך מסלול מאוד מאוד חזק ומשמעותי. מה שקרה עד היום שלא היה לנו בית-ספר תיכון. ב- 14 מוסדות חינוך ילדי שלומי היו מפוזרים. במלחמת לבנון השנייה הגענו להחלטה להקים סוף סוף בית-ספר תיכון. חשבנו על רעיון מאוד מאוד גדול שבו שני הזרמים - כלומר, שני בתי הספר: הממלכתי-דתי והממלכתי - מתאחדים יחד תחת קורת גג אחת. אלה לומדים במסלול ממלכתי-דתי ואלה לומדים מסלול מלכתי. כל מקצועות הליבה נלמדים ביחד. הסוגיה הזו אפילו הגיעה לבית-המשפט העליון. קיבלנו את ברכת הדרך גם מבית-המשפט עליון, ובתנאי שאם אתם קובעים שזה בית-ספר ממלכתי-דתי אתם צריכים לתת את הזכות הלגיטימית לבחור לזרם הממלכתי, וכך עשינו. למעשה, בית-הספר היה תחת פיקוח של ממלכתי-דתי ושני הזרמים למדו בבית-ספר אחד.

עם הזמן הממלכתי-דתי הפכו לחרדים יותר, ובית-הספר הפך להיות באופן מעשי, וכמעט ב-100%, שהתלמידים הממלכתיים לומדים בבית-הספר. עוד משנה קודמת העלנו את הסוגיה הזו בפני אורנה שמחון ובפני כולם. כלומר, נוצר מצב שהילדים הדתיים עוזבים ולא נשארים ואין להם אזור רישום. כלומר, הם הולכים על דעת עצמם.

בלי אגרות חוץ, בלי כלום.

בלי אגרות חינוך, בלי אגרות חוץ, בלי הסעות. כלומר, הזרם הממלכתי-דתי נפגע בצורה באמת כמו שפה כרגע מרגישים. אבל זו היתה ההחלטה. נתנו להם את האופציה ללמוד, בחרו אחרת. יצאו החוצה על דעת עצמם. אנחנו כעיקרון לא התנגדנו, כל אחד שיבחר איפה שטוב. אני לא נותן אישור - זה לזרם הממלכתי-דתי.

מאחר ובית-הספר הפך להיות באופן מוחלט ממלכתי לכל הדעות נוצר מצב שאלה עוזבים ואלה יש להם זכות בחירת. כלומר, כל אחד בוחר, ובסוף יש לנו 270 ילד בבית-הספר.

לפי התוכנית שלך בית-הספר הזה הופך לצאת מהפיקוח של הממלכתי-דתי.

לא. דקה, כבוד היושב-ראש. כלומר, בית הספר הפך להיות ש-99% מהילדים הם ממלכתיים תחת פיקוח כפוי של הזרם הממלכתי-דתי. הכול הפוך פה. כלומר, הציבור החליט, קבע, שבית-הספר "אורט" שלומי הוא בית-ספר ממלכתי. זה הכיוון שהילדים רוצים, זה הכיוון שההורים החליטו.

מה אני כראש רשות הולך לעשות? לכפות את הפיקוח של הזרם הממלכתי-דתי על ילדים שהם חילוניים? בוודאי שלא.

לכן, הגענו להחלטה ולמסקנה כאשר כל ההורים וכל התושבים ידעו את התהליך שהולך להתבצע בשנה הבאה. הודעתי זאת קבל עם ועולם. כולם ידעו ששנה הבאה אנחנו הולכים לקבל החלטה כזו.

הגענו עם אורנה שמחון, עם "אורט" ישראל, כאשר המסקנה היא אחת: או משנים את זה לזרם ממלכתי או סוגרים את בית-הספר כי אי-אפשר להחזיק כיתה עם 30 ילד. לכן, ההחלטה שלי והאחריות שלי כראש רשות להציל את בית-הספר ולתת לבית-הספר "אורט" שלומי את העוגן החזק שלו ולהפוך אותו לבית-ספר ממלכתי. כל מה שיידרש מאתנו לתת לילדים באיכויות, בלמידה ובכל מה שזה צריך, אני מתחייב ומבטיח.

אתה מבטיח פה בוועדה.

לא רק זה, שר החינוך לשעבר יבוא אלינו ב-21 לחודש. הוא ייכנס אתנו לבנות מערכת חינוכית מיטבית.

שי פירון – "הכל חינוך".

שי פירון ייכנס אלינו ואנחנו הולכים לסגור אתו מהלך מאוד מאוד משמעותי לעשות חינוך מאוד מאוד משמעותי ביישוב שלנו. כלומר, אף ילד לא יסבול חלילה מהמערכת החינוכית שלנו. לראיה, בתי-הספר שלנו ברמות - - -

ומה יהיה עם ילדים שכבר לומדים במסגרות חוץ?

שאלה טובה. כדי לא לפגוע בתוך המערכת ובכל התושבים, מה שהחלטנו ב-7.1 אצל אורנה שמחון עם פרוטוקול כתוב ומסודר שאנחנו לא מקבלים החלטה על כל הילדים של שלומי, אלא רק על ילדי ו' שלומדים בשלומי ועולים ל"אורט". כל הילדים שלומדים היום מחוץ לשלומי ימשיכו ללמוד.

יהיה להם רצף חינוכי.

אנחנו נשלם אגרות חינוך, אנחנו נסיע אותם. כלומר, בעוד חמש שנים כל ילדי שלומי ילמדו פה.

כל מי שרוצה לבחור לגור בשלומי ולקבל את ההחלטות בניגוד לחוק, זו בעיה שלו. זו לא צריכה להיות בעיה שלי. אני עושה מה טוב לשלומי, ואני חושב שזו חובה גם עלייך לכבד את החוק שהוא למעשה מקנה לנו את הזכות לעשות מה טוב לילדים שלנו ולא מה לא טוב לילדים.

זה שבאים ונותנים נתונים על בית-הספר, אני אשמח מאוד אם יורשה לנו לתת למנהל בית-הספר לספר קצת על ההישגים של בית-הספר "אורט" שלומי, כך שלא יהיה לנו כאן חלילה איזה משהו שיישאר כאילו בית-הספר "אורט" שלומי נמצא במקום חינוכי לא טוב - נהפוך הוא.

מה עשינו פה? דאגנו לשני הזרמים. הזרם הממלכתי-דתי קיבל אזורי רישום – נהריה, שני מוסדות, ואת קנדי בעכו - כולל הסעות, כולל אגרות חינוך, כולל הכול. הזרם הממלכתי קיבל את העצמאות שלו. יש לו את בית-הספר שלו, מבית-ספר "בן צבי" עולה לבית-הספר – רצף חינוכי פנטסטי.

כמובן שלכל מהלך יש מתנגדים. אני רוצה לומר לך שיש פה גם סממנים פוליטיים מעבר לדעות של חלק מההורים.

אנחנו לא נתייחס אליהם כרגע. ניקח את הסוגיות החינוכיות.

לצערי, יש גם סממנים פוליטיים וגם אני איש פוליטי, והכול מתחבר ביחד. מערכת החינוך של שלומי נמצאת במסלול מצוין, ובעוד שנתיים אנחנו הולכים לקלוט 500 תושבים שכבר רכשו אדמות והם צריכים לקבל בית-ספר. חברים, איך אני מחזק את בית-הספר?

שימו לב מה כותבים פה השופטים בבית-המשפט העליון: גם אם נקבל החלטה שמשחררים חלק מהילדים, המשמעות היא שאנחנו פוגעים באותם ילדים שנשארים. כלומר, אי-אפשר פה - - -

זה מה שקרה לחינוך הממלכתי-דתי.

פוגעים גם בילדים בנשארים. כלומר, בית-הספר "אורט" שלומי - האם הוא יכול להחזיק שכבת גיל אחת עם 30 ילד בכיתה? האם עם זה הוא יכול להיבנות? זה פשוט הרס טוטאלי.

ההחלטה שלנו היא חוקתית, חוקית. אני עומד מאחוריה. אני מבקש שתסייעו בידנו לעקור את הסאגה הזאת של לתת לחלק מההורים לחשוב שעדיין יש עוד אפשרות של שינוי ולכפות עליי משהו.

תודה. משרד החינוך, אבקש לדעת האם ליוויתם את המהלך, האם אתם מכירים את המהלך?

כן. קודם כל, אני מחזקת את דברי ראש המועצה.

תציגי את עצמך.

יעל שטיינברג, סגנית מנהלת המחוז מינהל מחוז צפון. ראש המועצה אמר את עיקרי הדברים. גם הרשות וגם משרד החינוך פועל על-פי דין, על-פי התקנות, תקנות רישום. המהלך הזה נעשה בתיאום מלא עם המחוז. התקיימו מספר ישיבות. הרשות הציגה בפנינו נתונים מספריים ששכנעו את מנהלת המחוז לשנות את הזרם מהפיקוח הממלכתי-דתי לפיקוח הממלכתי.

אז זה עובר לפיקוח הממלכתי.

עובר חד וחלק לפיקוח הממלכתי. אני רק רוצה לחדד נקודה אחת שלא הוזכרה פה. ההורים טענו שיש מגמות רבות בבית-הספר גליל מערבי שהם מבקשים לעבור אליו. משרד החינוך לא מכיר במגמות בחטיבות הביניים, רק בחטיבות העליונות. כשההורים ירצו מגמות לבגרות יוכלו לעשות את זה כשהילדים יגיעו לכיתה י'.

זה עונה על השאלה.

זה לא עונה לשאלה.

רגע, תוכל אחר כך.

השינוי הולך להתבצע בשנה הבאה וכולנו רוצים להביא את החינוך המיטבי ולהצעיד את מערכת החינוך בשלומי, עד כמה שהיא טובה היום, לטופ ולמדדים טובים יותר. האם בעקבות השינוי הזה אתם הולכים לתת תשומת לב מיוחדת, הולכים להשקיע? הייתי מצפה לשמוע את זה.

רשת החינוך "אורט" שותפה למהלך הזה והם יוכלו לומר את ההשקעות שהם משקיעים. משרד החינוך כמובן ייתן את דעתו כשנעשה את חלוקת המשאבים לקראת פתיחת שנת הלימודים.

בואו נשמע את רשת "אורט", בבקשה.

דוד אטמור, מנהל אזור ברשת "אורט". הרשת נמצאת כבר עשר שנים, ובעקבות המהלך הזה התקבלה החלטה בתוך הרשת לתת תשומת לב מיוחדת ל"אורט" שלומי. קודם כל, במאמר מוסגר אני מבקש לומר, ואת זה המנהל ידגיש אחריי, שהנתונים שנשמעו כאן או נרמזו כאן אין להם שום קשר למציאות. אני מבקש שלמנהל בית-הספר תהיה האפשרות להציג אותם כי יש פה רמה של יותר הכפשה מאשר עובדות, וחבל מאוד שהדברים ייאמרו. את הדיוק בנתונים נשאיר למנהל בית-הספר.

לא אני כתבתי את הנתונים.

רשת "אורט" התחילה כבר השנה כדי לקדם את המהלך הזה שהתקבל ברוח חיובית במשרד החינוך, ואנחנו כרשת ליווינו אותו מהמנכ"ל ועד סמנכ"ל חינוך ותפעול. התחלנו בפעולות בתוך בתי-הספר היסודיים כדי לקדם את המיתוג של בית-הספר כדי להביא את בית-הספר אל התלמידים. הפעולות היו פעולות חינוכיות מקצועיות.

לא המבורגר וצ'יפס.

חס וחלילה, זאת הכפשה. אני לא רוצה לרדת לעניין הזה.

ממש - - -

זה הערה שלי. הלאה, הלאה.

הפעולות שאנחנו עשינו, ומנהל בית-הספר יעיד על כך, זה השקעות כספיות ושעות כדי שמורים מהחטיבה העליונה יבואו לבתי-הספר היסודיים, יתנו שיעורים, ומבתי-הספר היסודיים תלמידים יעלו לפעולות ולחוגים בתוך בית-הספר כדי להיוודע לכל מה שקיים ולכל האפשרויות – תוכנית רצף. יש לנו כוונה. אני מחזק את כל מה שאמר ראש המועצה. הוא נמצא בקשר עם מנכ"ל רשת "אורט" לתוכנית של מודל הוליסטי. כמו שאנחנו מפעילים מודל הוליסטי בבית-שאן, במעלות, במגדל העמק, תוכנית כזו הולכת להיכנס לתוך שלומי. אני חושב שמהלך כזה יעצים את הרצף וייתן את כל מה שחסר. היום ב"אורט" שלומי אפשר להתגאות באחד מבתי-הספר היפים, לא רק בנראות אלא בהצטיידות. אני חושב שגם המורים שכאן נאמר שמתחלפים, אני לא יודע בהחלט מאיפה הנתונים האלה. בית-הספר הוא אחד מבתי-הספר היפים שיש היום ברשת "אורט", לא במובן הנראות רק אלא גם בתוכן שלו. לכן, אני חושב שרשת "אורט" מחזקת את המהלך שהובילו משרד החינוך והרשות. אנחנו בהחלט מצפים לשיתוף פעולה.

בואו נשמע את מנהל בית-הספר.

שלום, בוקר טוב. אופיר, מנהל בית-הספר. לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן, אבל בהחלט שלושה דברים חשוב לי להדגיש: ראשית, אני יצירה של מערכת החינוך הממלכתית-דתית. גדלתי בבני-ברק, מהמעון ועד ישיבת ההסדר, כולל ניהול בית-ספר ממלכתי-דתי. באתי לשלומי לא בגלל שהציעו לי איזה תנאים מיוחדים, אלא בגלל שאני מרגיש שהמקום הזה מצריך שליחות מיוחדת. זו הסיבה שכל 40 אנשי הצוות שלי באו ליישוב הזה. הם באו לעבוד במקום שבו אפשר לעשות עם ילדים דברים שמדינת ישראל לפעמים שוכחת אותם בקצה הארץ, וזה בסדר לכולם.

שני נתונים אני יכול לתת. בדקתי אחורה בלמ"ס, אפשר לבדוק את זה. אלו נתונים מפורסמים. מ-2004, אבל גם עשרות שנים אחורה, ממוצע הבגרויות בשלומי, הזכאות לתעודת הבגרות מבין תושבי היישוב שלומי תלמידי כיתה י"ב, זז סביב סדר גודל של 40% זכאות לבגרות.

אלה שלומדים בבית-הספר או אלה שגרים ביישוב?

לא, לא. אלה שגרים ביישוב.

זה לא אומר כלום. כמה בתוך בית-הספר?

תני לו, הוא התחיל. הוא רוצה להיכנס לזה.

זה לא רלוונטי.

אני מיד אומר. אני מדבר על עשרות שנים אחורה, עוד לפני שהיה "אורט" שלומי. ב-2004 הנתון היה 46.8% זכאים לתעודת בגרות.

ברשות.

ברשות.

אבל כמה בבית-הספר?

לא היה בית-ספר. כל הילדים למדו באותו בית-ספר מפואר גליל מערבי – כולם. גם ילדים של הרב מימון, בית –ספר היסודי הדתי, 90% ממנו הלכו לאותו בית-ספר שההורים היום מדברים עליו. גם בית-ספר הממלכתי במשך עשרות שנים - - -

מהאזורי אתה רוצה לומר לי שהממוצע הוא 40%.

של ילדי שלומי.

ילדי שלומי, ודאי.

מתוך ילדי שלומי. זה פורסם בלמ"ס. זאת זכאות לדרישות הסף של האוניברסיטה להמשיך לתואר ראשון. ובאמת כשמסתכלים מי המשיך לתואר ראשון מבין תלמידי שלומי רואים שיש בודדים.

רגע, רגע. בוא תחדד. כשנותנים נתונים לוועדה צריך לתת אותם ברצף ובצורה מדויקת. כשאתה אומר לי 40%, זה זכאות לאקדמיה?

40% זכאות לאקדמיה.

כמה מתוכם הגיעו לאקדמיה?

אחוזים בודדים, ממש ספורים.

אנחנו יודעים שיש הבדל בין נתוני זכאות לאקדמיה לבין מי שמצליח להשתלב בסוף באקדמיה.

ודאי.

ספורים.

רגע. למה יש הבדל? העירו את עיניי בוועדה, גם אני לא ידעתי את זה, שיש רשויות חינוך, לטובת העניין בשפה המקצועית, ששיפרו את הנתונים שלהם בתוצאות. כשהלכו לפרוט את זה במכולת, להתקבל לאקדמיה, לא הצליחו להתקבל.

זה היה מינימום.

למרות שבהגדרה הם עונים לתנאי הסף, הם לא באו עם יכולות.

מאידך, יש נתונים של זכאות לבגרות. אני מבקשת לדעת את הזכאות לבגרות, בגרות מלאה, אדוני.

אני מיד אומר. שני נתונים: האחד, בשנת 2004 זכאות לבגרות שעומדת בתנאי הסף לאוניברסיטה - - -

לא, לא. אל תיתן לי את אלה.

רגע. הוא רוצה לקחת אוויר כדי להמריא. מטוס גם מתחיל לאט לאט. תני לו, הוא יגיע להמראה. כל פעם כשהוא בא להמריא אנחנו מנחיתים אותו ואין לי סבלנות להתאפק כל פעם.

כדי שתבין, כשאנחנו אומרים אלפיים ו- - -

לא, לא. תנו לו. גבי, תאמין לי שידעתי מה הוא הולך לומר. תמשיך. יעל, אני כמו חיה במארב לראות אם הוא הולך להתחמק. לא אתן לו להתחמק.

ראיתי.

הממוצע בעשר שנים של הנתון הזה הוא בערך 40%, 45%. הנתון הכללי של הזכאות הכללית לא לאוניברסיטה היא סביב ה-50%.

בית-הספר שלנו הוציא עד כה שלושה מחזורים. היום המחזור הרביעי מסתיים. אנחנו התחלנו נמוך, התחלנו בדור מדבר של עבודה בתוך מתנ"ס. אני פגשתי את בית-הספר הזה אחרי שלוש שנים שהוא עבד. התחלנו ב-50%, בית-הספר אחר כך הוציא מחזור של 43%. בשנה שעברה סיימו אצלי בוגרים עם 70% זכאות לבגרות. 20% מתוך המחזור שלי הלך לעתודה, 18% נוספים הלכו למכינות קדם צבאיות.

אני לא למדתי באקדמיה, אני איש מספרים. כשאתה עושה השוואות אתה חייב לתת לי השוואות מקבילות. אני מבקש שמישהו מכם ייתן לי את האחוז של תושבי שלומי שלמדו באזורי, האם הם הגיעו ל-70%?

הנתון של שנה שעברה, של 2015, עוד לא התפרסם במשרד החינוך.

קח שנה שהתפרסם. לאיזה אחוזים הגיעו תושבי שלומי המקבילים שלמדו באזורי?

בשנת 2013 היינו באותו מקום.

43%?

לא. 50% היינו ב-2013. בוגרי 2013 הם 50%.

אתה יודע שאתה הגעת ל-70% בשנה שעברה.

כן, כי זה יש לי את הנתונים שלי.

יפה.

הצפי לסוף שנה זו יהיה 73%, הצפי לע"ז יהיה 80%, ובשנה לאחר מכן נגיע קרוב ל-90%. אנחנו יודעים את זה כי יש לנו שיטה מסוימת שאנחנו עובדים דרכה בכל רשת "אורט". אני יודע מה המענה האישי שאני נותן לכל תלמיד, אז אני יודע בדיוק לומר, בדיוק, על המילימטר כמעט, מה אני אגיע אתו בעוד שלוש שנים בצורה מאוד מדויקת.

בצורה מטאפורית אני מוריד את הכיפה – לא אוריד אותה כי יש לי קצת קרחת למעלה - ואני עכשיו הורה חילוני. בית-הספר הולך להיות ממלכתי, מה שנקרא חילוני. אני בכוונה שם את הדברים בצורה הזו. הוא הולך לקבל צוות הוראה שבו המנה דתי והצוות הם דתיים. אמרת: הבאנו צוות. אולי יש להם חשש מזה.

אני אתמול בשעה עשר וחצי בלילה סיימתי ישיבה של ועד הורים. החיבוק הכי גדול שאנחנו מקבלים - - -

אני לא מופתע.

אני אדם דתי והצוות שלי מורכב גם מדתיים וגם מחילונים וגם ממסורתיים. 85% מהתלמידים שלי בשלומי הם מסורתיים. הם רק מחבקים אותנו, הם רק אוהבים את בית-הספר. הם רק רוצים שניתן להם עוד ועוד ועוד. אני בעיקר בונה בתוכם שאיפות. לא סתם תלמיד שלי זכה השנה בחידון התנ"ך הממלכתי במסלול הארצי, לא סתם הוא הגיע כסגן שני לחתן חידון התנ"ך העולמי. זה לא סתם קורה. לא סתם הילד הזה בשנה הבאה יוכל להתחיל ללמוד בטכניון תואר ראשון, ולא סתם 20% מגיעים לעתודה.

זה גנטיקה, לא הכול זה אתה.

לא הכול אני, נכון. אני שמח שזכיתי לעבוד עם הגנטיקה הזו.

אני רוצה עוד נתון אחד, אם אפשר. הנתון שהוצג כאן לגבי המיצ"ב – אני רק רוצה לצטט כי הכול בנוי על אותו אתר מדלן. בשנת 2011 תוצאות המיצ"ב של מתמטיקה ועברית בתיכון אזורי גליל מערבי היו נמוכות מהתוצאות הראשונות שלי בבית-הספר שנה לאחר מכן, ואפשר לבדוק את זה. המבחן הבא במתמטיקה ובעברית ב-2015 שהיה שנה שעברה בגליל מערבי הגיע לנתון של 2012 שלנו. אנחנו בפעם הראשונה נעשה מיצ"ב בשנה הבאה על כל המקצועות ואז באמת אפשר יהיה לראות איפה אנחנו נמצאים.

תודה. חברת הכנסת המציעה יעל, בבקשה.

קודם כל, אני מאוד מאוד מעריכה את זה שקיימת את הדיון בצורה כל כך מהירה מפני שזה חשוב מאוד להורים.

יש לך מזל שהייתי בחו"ל והמזכירה שלי דחפה את זה. אני לא יודעת למה. עשית איתה משהו שאני - - -

תודה רבה. שוב, אני מתנצלת מעומק ליבי. בדיוק הייתי בדיון שבו דיברתי ולא יכולתי להפסיק באמצע, אז אני ממש מתנצלת על כך שאיחרתי.

אני רוצה לבוא ולומר, ראשית, כמו שכתבתי, אגב. אתה צודק ללא ספק, גבי. יש לי הערכה אדירה למה שאתה עושה, אני מבינה מה שאתה עושה. בסופו של דבר, אנשים בוחרים את מקום היישוב על-פי כמה פרמטרים, ואחד מהם זה רמת החינוך. אין לי ספק שאם אתה רוצה להוסיף עוד אנשים לשלומי אתה רוצה לשפר את רמת החינוך ואתה רוצה על ידי כך למשוך. מה שאתה עושה הוא נכון וראוי וחוקי. צדקת בכול. על זה בכלל אין לי מה לומר. גם כשנפגשתי עם ההורים באתי ואמרתי להם מילה במילה מה שאמרתי עכשיו.

אלא מאי? שמן העבר השני ישנם הורים שהם במשך שנים ידעו שפה יש באמת בית-ספר ממלכתי-דתי שההישגים שלו כנראה אינם בדיוק כפי שאומרים. אני לא יודעת, אבל כנראה שיש נתונים ויש מספרים.

הוצגו.

אז יש גם נתונים אחרים. בעובדה בית-הספר הזה לא התרחב, אלא הצטמצם.

אבל שמענו למה. זו המחלה של כל החינוך הדתי והחרדי. הם הולכים למסגרות ייעודיות וייחודיות ואז זה מחליש את עמוד השדרה.

נכון. לי היה מקרה דומה בהרצליה של "אורט", אני לא יודעת אם אנשי "אורט" שיושבים פה זוכרים את "אורט" בהרצליה, שפשוט הצביעו ברגליים. אנשים לא הגיעו, לא רצו את "אורט". בסופו של דבר, סגרתי את "אורט" ופתחתי בית-ספר אחר. אני רוצה לומר שלפעמים הורים וילדים מצביעים ברגליים ואז מספר התלמידים בבית-הספר הולך ופוחת.

האפשרות במספר התלמידים הנמוך לתת את השעות השבועיות ובאמת את כל המגמות הולך ופוחת. אני שמחה מאוד לשמוע ש"אורט" מתכוון להשקיע, כי באמת רק על-ידי השקעה נוספת. על 270 תלמידים אי-אפשר יהיה לתת מגמות, וזה צריך להיות ברור. אין הצדקה בכלל לקיים.

אנחנו לא שם כרגע. אתם מדברים על חטיבה.

בדיוק. אבל אני משערת לעצמי שבאמת יוסיפו, ואני חושבת שזה בסדר גמור.

אבל יש לנו כאן קבוצה של הורים שבמשך שנים הם כיוונו את עצמם לכברי, לבית-הספר האזורי. גם ילדיהם נמצאים שם. הם עוקבים אחרי ההישגים והם רצו להביא את ילדיהם לשם. אמרו להם: הכללים השתנו. הודיעו להם את זה בצורה כזו שלא היה להם אפילו את העט בידם לקבל החלטות, כמו למשל, אולי לעבור באמת מקום מגורים. הרי קודם באתי ואמרתי שכל הכבוד לגבי שהוא רוצה למשוך את התושבים לשלומי על-ידי כך שיעלה את רמת החינוך. באותה מידה גם יכול להיות שאנשים משלומי ירצו לעבור ליישוב אחר כדי להיות בבית-ספר אחר, בין אם בבית-הספר האזורי בכברי ובין אם בית-ספר – זו זכותם. אבל בזמן שעמד לרשותם הם לא יכולים לקבל החלטה. זו החלטה כבדת משקל לעבור מקום. יכול להיות שהם גם רוצים לתת לבית-הספר הזה את השנה-שנתיים כדי לראות אם אכן יתממשו ההבטחות. זה שיש כוונות טובות זה ללא ספק. אגב, אני מאמינה שהן יתממשו בסופו של דבר וזאת לאחר ששמעתי את המנהל. הוא עושה רושם נהדר, וגם ראש המועצה בוודאי עם רצון טוב.

ובמיוחד שידידנו הולך לקחת את זה לידיים.

ושי יהיה שם, אז בכלל יש לזה סיכוי טוב מאוד. אבל זכותם של ההורים לבוא ולומר: תראו, אנחנו עדיין רוצים שהדברים האלה יתממשו ולא נתתם לנו את ההזדמנות להיערך בהתאם. כל מה שמבקשים אותם הורים, וזה לא כל ההורים, זה קבוצת הורים שזו רצונה. אני חושבת שכראש עיר אני הייתי באה לקראתם. הם מבקשים שנתיים, אבל אני לא הייתי נותנת שנתיים. הייתי נותנת שנה. בשנה הבאה לבוא ולהודיע לכולם: חברים, דעו שמהשנה הבאה אין העברה, אין אישורים. אתם רוצים לעבור מקום? יש לכם עכשיו שנה להיערך. אני חושבת ששנה להיערכות לעבור מקום זה בהחלט fair enough.

זה מה שהודעתי להם לפני שנתיים.

איפה הודעת? למי הודעת?

אבל אי-אפשר לעשות את זה עכשיו. ההחלטה להעביר את זה מבית-ספר דתי לבית-ספר ממלכתי רגיל נעשתה רק לפני מספר חודשים.

יעל, בדרך כלל הדיונים פה הם הפוכים - לוקחים לממלכתי בית-ספר והופכים אותו לדתי.

נכון.

זו פעם ראשונה שאני נדרש, אני עדיין לא - - - לאט, לאט.

לא, אני הבנתי.

אני אדם דתי והשאיפות שלי לשמר ולשמור שיהיה בית-ספר דתי. הגעתי למסקנה שהמהלך הזה להשאיר את הפיקוח של הזרם הממלכתי-דתי הוא טעות. לכן, שברתי שמאלה והחלטתי מה טוב לעיר.

אתה עשית נכון, אני מאוד מעריכה. גבי, התחלת עם דברי הערכה. אגב, גם בבקשה שלי לדיון אני אומרת זאת. אני אומרת שאני מעריכה ומבינה, ובאמת כראש רשות אני מבינה. כל מה שמבקשים זה שתאפשרו להם השנה, מאחר והם לא הספיקו להיערך בזמן, ללכת לבית-הספר שהם תכננו מראש, שהם כיוונו את הילדים, שהאחים של הילדים נמצאים שם, ומהשנה הבאה תחיל את אותה מדיניות כאשר כל היישוב יודע זאת וכל אחד יכול באמת להיערך. זו כל הבקשה, בקשה קטנה מאוד.

חבל שאין לנו פה את נציגי המועצה האזורית מעלה יוסף. אולי הוא מוכן לוותר על אגרות.

לא, הוא לא מוותר. הוא לא יכול לקבל את הילדים.

אבל האזור שלנו פתוח בשבילו, אתה מבין? הוא סוגר לנו ואנחנו פותחים לו.

מיד אתן לאחד מההורים.

חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

בשורה הראשונה אני מודה שאני מצטרף לחברתי חברת הכנסת יעל גרמן באמירתה. למרות שכתבתי לעצמי קודם שנתיים, אני מצטרף ואני רוצה לבסס את זה על ניסיון. אופיר, אני ממש מתרשם ממך כמנהל וגם מראש המועצה שאני מכיר. שלומי יקרה לי מהרבה מאוד היבטים ובחינות. אני חושב שרק צריך לחזק אותה בכל דרך. המדריך שלי בבני עקיבא, אולי אז היה הגרעין הראשון שהלך לשלומי – יצחקי שוורץ – וזה היה בעשרים שנותיו הראשונות כמגשים. אחרי זה הוא הלך להושעיה יחד עם צילה, אם הוותיקים מכירים.

ראשית, מוסכם על כולנו ש"אורט", בוודאי וגם עם "הכול חינוך" או כל גורם אחר, ואני גם אומר ישירות משרד החינוך, לעשות הכול עם החרגה כדי ששלומי תקבל על בניית בית-הספר הזה עוד שעות בכדי לייצר מגמות ועוד יכולות, וכל מה שאפשר, ולבקש ולבסס את זה לא רק מהפילנתרופיה אלא גם ממשרד החינוך עצמו. אני אישית אומר את זה לשר בנט, אני מקווה שהוא יקשיב ויבין, להחריג את שלומי מכל היבט ועניין. אני יכול לדבר רק על ההיבט הביטחוני, אבל מדבר על ההיבט החברתי.

שנית, אני רוצה לדבר דבר אחד מניסיון חיים. הייתי סגן ראש מועצה בבנימין, מועצה אזורית הכי גדולה בישראל, 63,000 נפש היום, 44 ישובים. למבוא חורון שהוא ישוב ליד מודיעין לא היה בית-ספר ואנשיו הלכו לשישה-שבעה מקומות, ממלכתי במודיעין, ואפילו משלב ודמוקרטי, ועד נוף איילון, יסודות, מודיעין עילית, בית חורון, ושילמו על ההיסעים. זה התפוצץ מול אבי רואה כראש מועצה. הוא קיבל החלטה ראשונה, ושתי החלטות במקביל: הראשונה, שהוא נלחם בגזבר ונותן להם פר-קפיטה הסעות, ונתן להם הסעות פר-קפיטה כזה. זה מינימום כזה. השנייה, שמקימים בית-ספר בבית חורון עם מנהיג חינוכי, ואני חושב שאופיר הוא כזה. נדמה לי שהוא אחרי זה הוחלף במנהלת, במנהיגה חינוכית. תוך שנתיים כל העדר הזה נכנס פנימה. בית-הספר פשוט צמח ואנשים ראוי כי טוב וכל חסרי האמון נכנסו פנימה.

הוא לקח את ההחלטה הזו, אני למדתי ממנו. אני יכול לצטט את ליברמן: הוא האריך לי את הפתיל – אבי רואה – ביחס להחלטות שבהן הוא התחשב בהורים.

הפתיל של ליברמן כבר התארך?

הוא אמר שהוא עבר ניתוח. הוא גם הציע לבנט לעשות את זה.

מזל שהוא לא עבר ניתוח עם המתמחים שהיו היום בוועדת הבריאות אחרי 26 שעות.

אבי רואה לימד אותי בכמה מקומות והמלחמה היותר גדולה היתה בעלי, להאריך את הפתיל ביחס להורים, לקבל ובמקביל לנסות. לכן, אני מצטרף להצעתה של חברת הכנסת יעל גרמן שבמקביל לכל המאמצים לייצר את בית-הספר כאבן שואבת וכמקום שמקבל את כל התעצומות משלושת הגורמים: משרד החינוך, "הכול חינוך", "אורט" כרשת חזקה והאנשים במקום. כמו כן, לייתר עוד שנה שתגיד לאנשים: בסוף אנחנו רוצים לבוא פה, ומעין חופש בחירה שבו תהיה פחות כפייה ויותר מימוש התהליכים במקביל. אני סמוך ובטוח שבית-הספר יהיה אבן שואבת, ובעוד שנה עוד שניים מכברי או מנהריה, ובעוד שנה עוד עשרה יחזרו, והתהליך יביא לכך שבשנתיים-שלוש בית-הספר יהיה אבן שואבת לסביבתו.

סגנית מנהלת המחוז, שמעת את הנתונים גם של מנהל בית-הספר וגם של ההורים. האם את מכירה את הנתונים?

שמעתי אותם עכשיו. לא באתי עם הנתונים. אבל אני רוצה לומר שאם תתאפשר הבקשה של הגברת גרמן זה יכול לפרוץ את כל הגבולות והורים נוספים יבקשו, ואז כל התוכנית של רשת "אורט" ושל הרשות ומשרד החינוך לא תעלה יפה.

אני שומע, תודה.

מישהו מההורים רוצה להוסיף משהו?

כן, אני רוצה להוסיף. קודם כל, אני רק רוצה להדגיש שלא באנו נגד. זה שאנחנו יושבים בשני צדי המתרס – אני לא נגדם ואני לא פוליטי.

זה צדי השולחן, אין מתרסים פה.

אני רק חושב שזה גם יכול להועיל לשני הצדדים. אני כבר רואה שעצם הדיון הזה מועיל לרשת "אורט" שעכשיו ייתנו עליה יותר פוקוס וייתנו עליה יותר אמצעים.

לא, היא צריכה לתת. אל תשחררו את "אורט", אתם נופלים אתם. תן לי לעזור לך בניסיון הפוליטי שלי. זה מחייב את רשת "אורט", היא צריכה להשקיע. חוץ מזה, יש להם משאבים. אני בקי. הם יכולים להרשות לעצמם.

כולנו הבאנו מספרים שמצאנו באינטרנט, אני והוא וכל אחד אומר שזה לא נכון. אני רק אומר, אם זה באמת כל כך טוב, מדוע יש לי מכתב שחתומים עליו 60 הורים מתוך 75 שלא רוצים לגשת לשם ורוצים להירשם במקום אחר? מדוע? בגלל הנתונים הטובים?

לא, לאו דווקא במקרה הזה. אענה לך. אנשים לא אוהבים שינויים.

בטח לא בטווח כל כך קצר.

שנית, אני גם מתייחס לנקודה שיעל העלתה בתוך דבריה. יש הורים שילד אחד שלהם כבר נמצא שם, ולמה לפצל בין הילדים כשאחד יהיה פה ואחד יהיה שם. אם אפשר לצמצם, לצמצם – אני לא יודע.

כמה משכבת בית-הספר היסודי אמורים לעלות לחטיבה, גבי?

כ-100 תלמידים.

כ-100 תלמידים. השאלה היא האם אנחנו יכולים לצמצם?

זה לא 300 ואולי יעזבו 100. זה - - -

ברור. אם הייתי שר חינוך או שר הפנים אין ספק שהייתי מחייב אותו לעשות את הצעד הזה, ואם הייתי תושב שלומי הייתי דורש שיהיה לי מוסד, נכון, גם ראוי, ביישוב שלי. מכל הסיבות האלה צריך לתת לזה להצליח. צריך לתת לזה להצליח לא בגלל שאתם פה, וגם אם תמצאו פתרון לילדים שלכם. כל ילדי ישראל, ללא הבדל של מגזר, דת, עדה, כולם, צריכים לקבל חינוך מיטבי. זה תעודת הכניסה לחיים. כשלאדם יש תעודה שהיא לא ראויה הוא מתחיל את החיים שלו בחסר. הוא יופיע כנתון סטטיסטי בכל הדוחות הבאים בעשורים הבאים. אנחנו לא מצליחים להתמודד עם הדוחות שפורסמו שנים אחורה. אף אחד לא רצה לשמוע, כולם חשבו שזה בא מבכיינות. ודאי שכולנו שואפים לשם כדי שכל ילד יקבל הזדמנות שווה בחיים שלו. מה הוא יעשה איתה אחר כך? ירחם השם. אבל קודם כל אנחנו כמדינה צריכה לספק הזדמנות שווה לכל ילד, ואנחנו באים משם. אבל צריך להתחיל ממשהו. ואני אומר לכם, באומץ עשה זאת.

על הגב של הילדה שלי.

לא על גב של אף אחד. בוא נעשה הסכם. אל תעזור לי להתנסח. תאמין לי שאני מתאמץ איך להתנסח עכשיו עם המגבלות שלי ולברור גם כן את המילים. זה עוד מאמץ תוך כדי, אז אל תפריע לי.

הוא עושה צעד, וצעד חשוב. הוא ייבחן על כך, הוא יצטרך לתת הסברים. אתם חושבים שאין תלונות? יכול להיות שיש תלונות פתאום מצד הורים בממלכתי-דתי שמסיעים את הילדים שלהם? יכול להיות שהוא חוטף גם משם.

נכון.

לכן, צריך להתחיל ממשהו. גבי, השאלה היא האם מתוך ה-100 האלה אני יכול להפריד את המשפחות שלהן זה הילד הראשון שעולה?

רוב ההורים יש להם ילדים.

יעל, את מבינה שאם הוא נותן את השנה שביקשת הוא לא מתחיל את המהלך השנה?

כן. מניסיוני, היה לי דווקא בית-ספר יסודי שלא רצו ללכת אליו, וכל הזמן ביקשו ממני להעביר לבית-ספר יסודי אחר. יום אחד החלטתי שאני משקיעה בבית-הספר היסודי שלא רוצים ללכת אליו, ובאתי לאותו אזור רישום ואמרתי לתושבים: תקשיבו לי, אנחנו הולכים להשקיע בבית-הספר "הנדיב". אני יודעת שאתם רוצים ללכת ל"אלון", אבל אני ממליצה לכם. אפילו הבטחתי לאלה שמאוד התקשו שאני אבוא ובאופן אישי אקח את ילדי כיתה א' ביד ואביא אותם ל"הנדיב". אני רוצה לומר לך שלמעלה מ-98%, אני חושבת שאולי שני הורים בסופו של דבר הלכו ל"אלון", כולם הגיעו ל"הנדיב" כי שמתי את כובד משקלי.

אני חושבת שאם אתה תבוא ואתה תספר מה אתה מתכוון לעשות ואתם תיפגשו, ואני מבינה שכבר עשיתם את זה, עם בוגרי כיתה ו', אני מעריכה שמרביתם לא ירצו להכניס את הילדים ולנסוע, כמו שאמרו כאן גם ההורים. זו בטח נסיעה של חצי שעה ולהקדים חצי שעה. אני מעריכה שמרביתם בסופו של דבר כן יישארו ביישוב. אלה שלא ירצו – כבד את רצונם. אני לא מאמינה שזה יהיה הרבה. לפי מה שאתם סיפרתם כאן, ושכנעתם אותנו שיש לכם רצון טוב ובסיס טוב, אני חושבת שתוכלו לשכנע גם את ההורים. אבל בצורה כזו אתה עושה את זה בניחותא, מתוך רצון טוב ומתוך הסכמה, ונותן להורים את הבחירה. תנסה לשכנע אותם.

גם על הצד שיש נימה פוליטית, יכול להיות שיש מישהו ביישוב שמנצל את זה, אם רעב שונאך השביעהו לחם.

נכון, אתה מרגיע את הכול. אתה תיתן בחירה.

אנחנו נעשה אפליה בין ילד לילד, ואני לא רוצה להיות שם.

לא, אתה תיתן את הבחירה להורים.

ברגע שנפתח ונעשה את הברירה כפי שאת אומרת, אני מבטיח לך ש-70% מהילדים ילכו לכברי ואנחנו נסגור את בית-הספר, אני מבטיח לך. עשינו את כל הפעולות שאת אמרת. כרגע העדר לוקח כיוון וצריך לקבל החלטה טובה.

גבי נעמן, לא נתחיל מהסוף. אני כוועדה לא יכול לצאת נגד המהלך. הורים, אני לא יכול. אני כן יכול לקרוא למהלך שבו ההידברות תימשך. אני מבקש בכל לשון שההידברות עם ההורים תימשך.

כן, חד משמעית. יהיו נציגים.

מה שאפשר – גם יחד עם נציגי "אורט", עם הנהלת בית-הספר, משרד החינוך. גברתי, אני מבקש יותר מעורבות. נראה לי שאתם יושבים על הגדר, לא אחרי הכביש הסגול. נראה לי שאתם יושבים על הגדר.

ממש לא.

פעם כשהייתי שר והייתי מאובטח הייתי צריך להגיע לשלומי. המאבטח המקביל שואל את זה שיושב אצלי ברכב: איך מגיעים? מאיזה ישוב להגיע לשם? אומר לו: סע בכביש החוף ישר ישר. תגיע למחסום של החיזבאללה, תחזור 100 מטר. אז אל תשבו על הגדר, זה מסוכן תרתי משמע.

אנחנו לא יושבים על הגדר, אנחנו יד ביד.

הם אתנו יד ביד.

אני חש שאתם לא מעורבים בתהליך.

מאוד - - -

את יכולה לחלוק עליי, אני לא הלכה למשה מסיני. אני אומר שהתחושה שלי שאתם לא מעורבים ושאתם לא יורדים לפרטים ולא נכנסים פנימה. אני מסכים איתך שיש ברצון טוב ובליווי. אבל אני רוצה שיהיה תהליך משותף של ראש הרשות, של רשת "אורט", הנהלת בית-הספר, משרד החינוך, יחד עם נציגות ההורים הנוכחית והעתידית כשקודם כל צריכה לראות איך מרגיעים. אני מאמין שאם תהיה להם תמונת מצב נכונה, כפי שאמרה יעל, אז מתוך 70 זה ירד ל-30 – 40, ואז נראה איך מתמודדים. כרגע זה טוען כך והשני טוען אחרת.

חשוב מאוד שלא תהיה אשליה פה ש- - -

לא, אין אשליה. הנה אני אומר לכם, אני לא מייצר אשליות כי לא אני המוסמך. גבי, אמרתי שאני מוגבל בקריאה שלי בסיכום. בדרך כלל אני נחרץ בסיכומים שלי, גם לוקח סמכויות שהם לא שלי ועושה אותן וקורא. אבל במקרה הזה אני לא יכול. ראשית, אני באמת רוצה שהתהליך הזה יצליח לטובת תושבי שלומי.

יצליח, חד-משמעית. מאוד יצליח. אבל צריכים לקבל החלטות ואני קיבלתי החלטות אמיצות.

בסדר. אבל גם החלטות אפשר שהן ייעשו בשילוב, גבי. אתה בכל זאת ראש הרשות שלהם והם התושבים שלך. אין מלך בלא עם.

עשינו את כל התהליך.

צריך לשלב ולהשתתף ביחד ולראות שהתהליך הזה ילך איתם ביחד.

גברתי, האם רצית להוסיף משהו? תציגי את עצמך.

כן. קוראים לי תהילה וקנין. ראש המועצה שלנו זה כבר 17 שנה, בית-הספר "אורט" קיים כבר עשר שנים. הוחלפו כמה מנכ"לים. היו להם הרבה הזדמנויות. הם הלכו לבג"צ ממלכתי-דתי. גם הדתיים חושבים שזו אפליה וגם לפה יש אפליה, אז זה גם בסדר. שמענו כבר 16 - 17 שנה ששלומי הולכת להתפתח. אנחנו עכשיו עם חשב מלווה ואין לנו שום דבר בידיים.

לחלופין, מה את מציעה? לסגור את בית-הספר בשלומי בכלל?

לא, חלילה. תן לנו את הזמן, תן לנו שנה. כאופוזיציונרית הכי גדולה של ראש המועצה שלי, והוא יודע את זה, אעזור לו להקים את בית-הספר הזה על הרגלים. אבל כרגע בהתראה של חודש להגיד לנו: זה מה יש? זה פשוט לקחת ילדים ולסגור אותם בגטו. כמו שאתה אומר, אף אחד לא יודע איפה זה שלומי.

הגזמת – "גטו". תאמיני לי, אני מכיר את שלומי טוב.

לא, סליחה. אני מזמינה אותך אליי באמת ובאהבה. כשאני אסתובב איתך אתה תראה שבאמת זה ישוב נחשל, באמת גם לילדים שלנו. אנחנו רוצים לעזור להם להרים את היישוב הזה. אי-אפשר להרים אותו בזה שאתה תיקח ילד ותסגור אותו במקום שהוא לא יודע מה קורה בעולם החיצון. לפחות בכברי הם מכירים ילדים מהמושבים, הולכים אליהם בערבים.

גברתי, עולם ההגדרות שלך של עולם פתוח, עולם סגור, גטו, הן קיצוניות מדי.

לא, ממש לא. ככה אנחנו מרגישים.

אני מתפלא עלייך.

למה? למה?

אוי ואבוי.

אם אני רוצה ללכת אחר הצהריים לשבת בגינה עם דשא וגן ציבורי, אני מבקשת יותר מדי?

זה לא קשור עכשיו, אנחנו בדיון על מערכת החינוך.

זה חלק מהחינוך.

אנחנו בדיון על מערכת החינוך. זה שהולך לכברי לא יושב בגינה אחר הצהריים עם ההורים שלו.

הוא עם חברים מחוץ לשלומי, הוא מכיר אנשים מבחוץ.

אני לא רוצה להרחיק לכת בהצעת פתרונות, אבל בואי תקשיבי. אני שומע את הצורך של חלק מההורים. אני לא קונה את זה שזה רק מסיבות של חרדה וטובה ורמת התלמידים הבאים, כי כל אחד בא ממניעים כאלה ואחרים. אחד לא רוצה את ההפרדה בין הילדים, אחד לא אוהב שינויים.

ניהלתי מערכות ובחיים שלי עשיתי רה-ארגון. אני מוגדר כקבלן שיפוצים תמיד, ובכל מערכת שאליה נשלחתי הייתי צריך לשקם. במסגרת זאת אתה עושה דברים לא נעימים. חלקם מקללים אותך עד היום, וחלקם אומרים לך: באת משמיים, מאז שעזבתי את הגוף הזה אני רק פורח. עשיתי להם טובה. אז תבינו. אני לא קונה אקסיומות. בניסיון הקצר או הארוך שלי בחיים – כל אחד ישפוט – אין אצלי לקדש מושגים. צריך לבחון כל מקרה לעומק ולרדת.

יש פה תהליך, ואין ספק שכאשר ישנו תהליך חדש ישנן תמיד תהיות מה יהיה הלאה. צריך לתת לזה להצליח. ההיפך הוא הנכון. אם הייתי תושב שלומי ואני מנהיג בשלומי ואני רוצה לתת לשלומי את ההזדמנות לעמוד על הרגליים שלה, וכמו שאמרנו, אחד מסמלי הסטטוס של ישוב זה גם מוסד חינוכי מצליח, אז הגיע הזמן. בדרך כלל ראשי רשויות הם שחוקים אחרי 17 שנה. אבל אחרי 17 שנה ראש הרשות בא, מרים, מפשיל שרוולים והולך למהלך כזה, ואני חושב שצריך לברך.

עם כל זה, אני קורא באמת להמשיך בהידברות.

בשמחה רבה. תודה לכם.

תודה רבה לך.

אני מודה לכולם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.