הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 251

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016), שעה 10:30

הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשע"ו-2015

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

יגאל גואטה

שולי מועלם-רפאלי

מנו טרכטנברג

חיים ילין

ורד כרמון - מפקחת ארצית לגיל הרך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רחלי סונגו - יועצת משפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נועם פליק - יועץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שאול קירשנבום - רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר

יעקב פרידברג - עו"ד, משרד המשפטים

טל שטיין - ממונה על יעוץ וחקיקה , משרד המשפטים

ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות

טל נשרי - יועצת משפטית, משרד הבריאות

מירה חונוביץ - מפקחת ארצית בריאות הציבור, משרד הבריאות

סימה אזולאי - מנהלת אבטחת איכות בסיעוד, משרד הבריאות

פיראס חאיק - אגף רפואה כללית , משרד הבריאות

מיכל חורין - עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

סימה חדד מה יפית - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

מיכל כרמל - ממונה הכשרה והדרכה, משרד הכלכלה והתעשייה

חגי פורגס - עוזר למשנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה, משרד הכלכלה והתעשייה

יונתן טיקוצקי - אגף כח אדם ושכר ברשומ''ק, משרד הפנים

אורטל חוברה - רכזת בכירה הון אנושי משרדי הממשלה, נציבות שירות המדינה

עליזה ברלזון - מנהלת אגף גמלאות משפחה , המוסד לביטוח לאומי

שנטל וסרשטיין

מנהלת תחום אגף המחקר, המוסד לביטוח לאומי

אתי נמרודי

מנהלת תחום אימהות, המוסד לביטוח לאומי

יחזקאל הורן

רופא מינהל - גינקולוג , קופת חולים מאוחדת

עומרי גולן - הלשכה המשפטית, המועצה להשכלה גבוהה

חן אבישר - הלשכה המשפטית, המועצה להשכלה גבוהה

מרק אסרף - ממונה באגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, המרכז לשלטון מקומי

הדר אליהו - רכזת תחום צעירים, המרכז לשלטון מקומי

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה הלאומית לשלום הילד

מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמ"ת

יעל דיין - מרצה, האוניברסיטה העברית

נעמי מורנו - מנהלת האגף לגיל הרך, ויצו העולמית, ויצ"ו ישראל

ליאת גלנץ - הקואליציה למען חינוך מלידה

מיכל ברם - הקואליציה למען חינוך מלידה

יערה שילה - חברת ועדת היגוי, הקואליציה למען חינוך מלידה

תמר ארז - האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

שמחה סחר - נציגה, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ישראל אליסף - יו"ר פורום וועדי הגנים הארצי, הקואליציה למען חינוך מלידה

דנה חוגרי - פעילה, המשמר החברתי

רינה ברעלי - פעילה, המשמר החברתי

ענת אייל - פעילה, המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שמרית שקד גיטלין

ענת כהן שמואל

יפה קרינצה

הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשע"ו-2015

היום 6.6.2016, כ"ט באייר התשע"ו, השעה 10:32, ואנחנו אמורים לדון בהצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשע"ו-2015, הצעה של חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, אלי אלאלוף, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון ודוד אמסלם.

תרשו לי כמה מילות פתיחה ומיד אעביר את רשות הדיבור לידידי, פרופ' טרכטנברג. היום אנחנו מקיימים דיון ראשוני, להבין בינינו את הרצונות. אני חייב להגיד לכם שהנושא של הגיל הרך וההיערכות טופלו בשלוש ועדות שונות בעשור האחרון: ועדת דוברת, שלעצרי לא ירדה לטיפול בגיל הרך מלידה; ועדת טרכטנברג, שלמרות הניסיון שלי אתו, בכנות שלו אמר לי: זה לא יעבור. אז לא טופל. אבל בוועדת אלאלוף, שהייתי שליט כמעט בנושא הזה - כל מי שלא היה בדעה לא היה בוועדה - הוחלט שהגיל הרך, הדבר הכי חשוב לטפל זה מלידה. זה קודם כול אקט להתמודדות עם המצב החינוכי של התפתחות הילד ולא לצורך תעסוקת האמא בלבד. זה שינוי מהותי שהומלץ עליו. לצערי, לאורך השנים המערכת כולה לא תפסה. המערכת שהיתה במשרד הכלכלה לא תפסה את ההמלצות או הכיוון הנדרש להתפתחות הילד.

היום אנחנו דנים באופן כללי. אנחנו לא נקבל היום שום החלטה ולא יהיו הצבעות, אבל יתאפשר חופש ביטוי לכל המעוניין בזה. הרשו לי לפתוח עם פרופ' טרכטנברג.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בעיניי זה לא עוד הצעת חוק שעולה לוועדה, אלא יש כאן, אולי אולי, סנונית של בשורה. עברנו קריאה טרומית, זה לא דבר של מה בכך. זה מתאפשר מכיוון שלילדים בגיל הרך אין עדיין צבע פוליטי, ועובדה היא שהיוזמים של החוק הזה, כל אחד מהם ממפלגה אחרת והעניין הפוליטי לא משחק בכלל.

אני גם חייב לציין שזה מזל – אני לא יודע עד כמה אתם יכולים להעריך את זה – שיושב-ראש הוועדה הזאת הוא דווקא אלי אלאלוף, שבלעדי זאת אני מסופק מאוד אם היינו מגיעים לשלב הזה. אז מגיעה ליושב-ראש הרבה מאוד קרדיט.

הערה כללית שניה - אנחנו מנסים לשנות מציאות בצורה מאוד משמעותית. מה לעשות, כשמנסים לשנות גם בפן המוסדי, יש הרבה מאוד גורמים שמעורבים ועובדים קשה בתחום הזה. זה נוגע להרבה אנשים בהרבה מוסדות וקשה מאוד להגיע לעמק השווה. היינו בקשר מאוד הדוק עם כל הגורמים: עם משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הכלכלה, עם הארגונים שמתפעלים את המעונות ועם האקדמיה. גם אם היו דיונים וויכוחים נוקבים, מצאנו אצל כולם רצון טוב ממשי, וזה לא דבר שקורה כל יום או כל שבוע במדינת ישראל. אני רוצה ציון של הוקרה לכל המשרדים ולכל הגורמים שבאו במגע אתנו בנושא הזה. אני מאוד מקווה שנמשיך ברוח של שיתוף פעולה, כי בלעדי זאת זה לא יקרה. תנאי הכרחי כדי שהמהלך הזה יצלח זה שיתוף פעולה ורצון טוב של כל הגורמים. אז אלה דברי הרקע.

תרשה לי לברך את כניסתם של שני החברים - חבר הכנסת יגאל גואטה וחבר הכנסת חיים ילין. ברוכים הבאים.

לגופו של עניין – לא אעבור על כל הרקע של הדבר הזה, הדברים ידועים לכל מי שיושב כאן. רק אציין את הדבר הבא: מדינת ישראל התברכה בשיעור הילודה הגבוה ביותר ב-OECD, זה לא דבר של מה בכך. זה של כל האוכלוסיות במדינת ישראל ולא של אוכלוסיות מסוימות. פעם היו אומרים זה אלה או אלה – לא רוצה להגיד. לא, יש דווקא תהליך של התכנסות של שיעורי ילודה מאוד מעניין. זו ברכה אמיתית, כי החברה הישראלית מתחדשת, יש פה אנרגיות, יש פה עתיד. יחד עם זאת, בשל העובדה הזאת, ברור לכולנו שהאחריות הרובצת עלינו, כחברה, לספק לאותם ילדים שנולדים חינוך מתאים, אופק התפתחותי וכו' היא אחריות הרבה יותר כבדה מאשר במדינות שיש מעט מאוד ילדים שנולדים. זו הערה אחת.

הערה שניה זה הנטל הכלכלי שרובץ על ההורים שהיום מגדלים ילדים. לא ארחיב, אבל גם זה צריך לעמוד מול עינינו. המשמעות של זה היא שאם לא מטפלים נכון, מההיבט הזה, בגיל הרך אנחנו יוצרים במו ידינו את הפערים ומרחיבים אותם, שאחר כך יהיו אתנו לשנות דור. כי מה לעשות, הורה שלא יכול לשלם עבור טיפול מתאים לילד שלו בגילאים הצעירים, אז מה שקורה או לא קורה עם הילד - הוא נושא אתו את זה לאורך כל הקריירה, אין שוויון הזדמנויות וכו'. צריך להבין זאת. זו לא נקודה טריוויאלית, זו נקודה שהיא הרבה יותר חריפה ב-2016 מאשר ב-1996, טווח של 20 שנה. למה? מכיוון שהרבה יותר נשים עובדות, ועובדות בקריירות ממשיות, דורשניות, לא פחות מהגבר, ומכיוון שהמשפחה המורחבת לא יכולה לספק את הסחורה, את התפקיד המסורתי שהמשפחה המורחבת היתה עושה. לכן ההורים היום הם במצב הרבה יותר קשה אבסולוטית ממה שהיו לפני 20 ו-30 שנה ביכולת שלהם לספק לילד בגילאים הרכים את מה שדרוש לו. לכן האחריות על המדינה היא כפולה ומכופלת, צריך להבין את הדבר הזה. אין כמעט עוד תחום שאני יכול לחשוב עליו שהתהפכו היוצרות. המצב האבסולוטי של המשפחות הוא רע, ולכן האחריות שמוטלת על המדינה היא הרבה יותר גדולה.

כיום האחריות הזאת, או שלא ממומשת או שהיא מפוצלת בין הרבה מאוד גורמים. ציינתי ארבעה משרדים שיש להם איזושהי אחריות כלפי הנושא הזה, כל אחד בתחומו הוא. אני לא בא בטענות לאף אחד, זו התפתחות היסטורית. אין פה נימה של ביקורת. אבל צריך להבין שההתפתחות ההיסטורית הזאת תביא לידי כך שהילד נופל בין הכיסאות, וגם ההורה. הילד הופך למין אובייקט שמועבר מפה לשם, משם לפה, ההורה צריך לשנע אותו מפה לשם, כשכל פעם יש גורם אחד שמטפל בהיבט זה או אחר. אין מדיניות כוללת, אין סדרי עדיפויות כוללים לגיל הרך. לכן, מה שקורה מעת לעת, שההורים או גורמים חברתיים מתעוררים על סוגיה מסוימת, מפעילים לחץ נקודתי ואז, בלית ברירה, המדינה נותנת או לא נותנת מול הסוגיה הנקודתית, בלי שיש תיעדוף. לכן, גם כשקורה משהו, זה קורה בצורה מאוד לא יעילה ואופטימלית. לדוגמה, העניין של הסייעת השניה – נוהל מאבק, התקבלו תקציבים מסוימים, הלכו על זה. אם מישהו היה אומר: אני נותן לך חצי מיליארד שקל לגיל הרך. קח, אבל תעשה תיעדוף. האם כל חצי המיליארד הזה היה הולך לסייעת שניה? לא בטוח. יכול להיות שחלק לטיפת חלב, יכול להיות למשהו אחר. אבל כשאין יד מכוונת זה בזבוז.

אני רוצה להגיד את זה גם מהפן האוצרי התקציבי, כי אני מאוד מאוד מודע למגבלות התקציביות. אין דרך יותר טובה לבזבז תקציבים מאשר כשאין מדיניות מתעדפת לטווח ארוך. זו דרך בטוחה לבזבז משאבים ציבוריים, כי תמיד תמיד תיתן למי שלוחץ יותר ולא איפה שצריך הכי הרבה.

טוב, כל משרד עושה את התעדוף שלו. רבותי, חיסונים תמיד יהיו אחרונים בתור לעומת MRI לקשישה שמחכה חצי שנה בתור. אני לא בא בטענות למשרד הבריאות, ככה זה בחיים, וככה גם בנושאים אחרים. לכן המהות, הלב של ההצעה, היא שמדינת ישראל מרימה את הכפפה ומקימה גוף כדי שאפשר יהיה לגבש מדיניות לגיל הרך במדינת ישראל. מדיניות כוללת, על כל ההיבטים – ההתפתחותיים, הבריאותיים, החינוכיים, רווחה, אבחון וכו'. בפעם הראשונה, זה מה שאנחנו אומרים. הגיל הרך זה לא כשאתה חוגג יום הולדת שלוש או ארבע, זה מהלידה ואפילו לפני זה, כי העניין של ההורות הוא קריטי, והעניין של ההורות מתחיל לפני הלידה. אבל אנחנו אומרים מלידה עד גיל שש. בגיל שש מעבירים מקל למערכת החינוך הרגילה. זו האחריות, על כל ההיבטים.

הגוף הזה, אנחנו חושבים שהוא צריך לדור, להיות ממוקם במשרד החינוך, כגוף שיש לו את היכולות המקצועיות, גם התיאום בין כל הגורמים וגם הסמכות התקציבית לתעדוף. בלי זה, זה מועדון debate ולא משהו אחר. הגוף הזה חייבים להיות מיוצגים שם כל הגורמים הרלוונטיים. על זה יכול להיות ויכוח - ויש ויכוח, וזה בסדר שיש ויכוח - מה הוא ההרכב האופטימלי. זה נושא לגיטימי לדיון, אנחנו נדון על הדברים האלה.

הראייה חייבת להיות מערכתית בשני מובנים: של התחומים – בריאות, חינוך, התפתחות וכו' - וגם הסתכלות ארוכת טווח. אין אפשרות לקבוע מדיניות, אלא אם כן מסתכלים לפחות חמש שנים קדימה. כל שנה עושים הערכה מחדש, אבל מהות העניין זו הסתכלות קדימה. אנחנו מדברים על ילדים שמתפתחים לאורך זמן. הראייה הזאת, שפעם הם נמצאים, אז מעבירים לשם ואז כאילו נולדים מחדש - הילדים אצלנו נולדים מחדש חמש פעמים לפחות במהלך החיים הצעירים שלהם. זו מהות ההצעה.

עכשיו אגיד כמה דברים על העניין המוסדי, הטריטוריה וכו'. כשמקימים גוף כזה, יש בעיות טריטוריאליות, ובצדק. אני לא אומר את זה בציניות. זה ברור, הרי אם יהיה גוף שיידע להגיד מה מועדף בתחום בריאות הילד ולמשרד הבריאות אין את הסמכות האבסולוטית, אז יש כאן סוגיה של ממשק. יש ניסיון טוב בתחום הזה, וזה מה שקרה גם התוכנית הלאומית במשרד הרווחה, התוכנית "ילדים בסיכון". אילולא הניסיון הזה, אני עצמי הייתי מאוד סקפטי. אבל למדנו וראינו - כשיש רצון טוב ויש את הכלים הארגוניים, אפשר לעשות את הדבר הזה. אני לא אומר שזה אותו דבר, אבל זה דומה. הגוף הזה לא אמור להיות גוף ביצועי בשום פנים ואופן. אנחנו לא רוצים עוד ביורוקרטיה ביצועית, אנחנו רוצים יכולת לתכנן, לגבש מדיניות, תהיה ועדת שרים לענייני הגיל הרך שתוכל לקבל החלטות. גוף כזה לא מקבל החלטות ברמה של ממשלה, כמובן, אבל יכול לעשות את העבודה המתכללת הזאת.

כאמור, יש כמה נושאים במחלוקת, וזה בסדר גמור. אני קורא להם הערות ולאו דווקא נושאים במחלוקת. הטיוטה שעומדת בפניכם, מן הסתם לא תספק את כולם, ואני חייב להגיד שגם לא אותי. יש לי הרבה הערות על מה שכתוב כאן. אני מברך את היושב-ראש, שבשום שכל אמר שגם אם זה יקח עוד שבוע ועוד שבוע, נקיים ישיבה שבה אפשר להעלות את ההסתייגויות ואת ההערות, כך שנוכל אחר כך לעשות תכלול של הדברים, להכניס פנימה את מה שניתן, שלא מתנגש עם גופים אחרים, ומה שלא - לא. זו המטרה של הישיבה הזאת.

בינתיים רק יושבת-ראש המועצה הלאומית לשלום הילד ביקשה את רשות הדיבור. בבקשה.

אני רוצה לברך את המציעים על העובדה שבפעם הראשונה יש כאן ביטוי להבנה שצריך לבנות את הפירמידה מהבסיס. למרות שיש היום הרבה מאוד מחקרים, גם בארץ ובעיקר בעולם, על המשמעות וההשלכות החברתיות, הכלכליות והבריאותיות שיש להשקעה בגיל הרך, כולל השפעות הרות גורל על המוח של הילדים, זו הפעם הראשונה - - -

זה נשמע מפחיד.

חשוב לדעת. זה אחד הנושאים שמדברים עליהם בעולם המערבי, על משמעות הנושא של הזנחת ילדים לעומת השקעה בילדים, איך זה משפיע על המוח, השפעות שלא תמיד ניתנות לשינוי אחר כך. זו עוד הצדקה כבדת משקל להשקיע בגיל הרך. לכן אני רוצה לברך את המציעים על כך שהם הביאו את הנושא לוועדה, ועדה שכבר הזכרתי שאני יודעת שהיא יודעת לעשות היסטוריה בקשר לילדים וזו לא סתם אמונה.

לצד הברכות אני רוצה להעיר נושא חשוב. מבחינתנו, אחד הנושאים החשובים ביותר שצריכים לעמוד על סדר-היום הציבורי, החברתי, הלאומי זה נושא שיושב - או שוכב או כבר נעלם - על שולחן הכנסת מזה עשר שנים לפחות, וזה חוק הפיקוח על מסגרות לגיל הרך. חשוב לי להעלות את זה כאן כי אני מניחה ומקווה שהמציעים לא התכוונו שהדבר יבוא זה במקום זה. הנושא של רישוי, פיקוח וסטנדרטיזציה של מסגרות לגיל זה אחד הנושאים הכי חשובים שצריכים להיות בהקשר של הגיל הרך. אגיד את מה שאנחנו תמיד אומרים בהקשר הזה: בשביל לפתוח קיוסק צריך רישוי וסטנדרטים; אבל כדי לפתוח מסגרת לגיל הרך, לצערנו, עד היום לא צריך. אני בטוחה ומקווה שהוועדה לא התכוונה שהדברים יבואו זה במקום זה.

אני רוצה להזכיר שבכנסת הקודמת הגיע לוועדה מי שהיה שר הכלכלה או התמ"ת - - -

היום זה כלכלה ותעשייה.

הביא הבטחה, לפחות בעל פה, שהוקצו ממשרד האוצר מיליארד שקלים לנושא של הפיקוח והרישוי, וחשוב לי להזכיר את זה גם כאן. זו אמנם היסטוריה, אבל גם להיסטוריה יש משמעות כשקובעים את העתיד.

ממתי את מאמינה לדברים האלה?

אני מזכירה את זה כעובדה. זאת אומרת, שאם רוצים, יש תקציב לעניין.

יש נציג אוצר פה? כן. אתה זוכר איזה מיליארד שקלים שנעלמו?

למרבה המזל יש פרוטוקולים.

היה - - -

מי אדוני?

נציג משרד המשפטים.

דרך אגב, היו גם 17 מיליארד שקל לנגב גליל.

כן, נציג משרד המשפטים.

אין לי מה להוסיף, מעבר לזיכרון.

אדוני היושב-ראש, הייתי מציע שנציגי המשרדים השונים יגידו את הערותיהם.

חיים ילין ברשות דיבור, אחר כך נעבור אליהם.

כבוד היושב-ראש, תודה. קודם כול, אני רוצה לציין שאני חושב שהצעת החוק הזאת, למועצה לגיל הרך, היא אחד הדברים הכי חשובים שיש. ברמה האסטרטגית, אם זה יוקם – ואני מקווה שזה יוקם – זו תהיה פעם ראשונה או בין הפעמים הראשונות שמדינת ישראל מבינה שהיא צריכה להתחיל לתכלל ולהסתכל לטווח הארוך, מה שבדרך כלל לא קורה. לכן אני מאוד שמח על הצעת החוק.

ההצלחה תהיה אם יהיה הכלים שיאפשרו למועצה הזאת להצליח, כי זו הצלחה של כולנו, במיוחד למשפחות הצעירות. כל עוד מי שהבטיח את המיליארד שקל, השר בנט, שהיה במשרד הכלכלה ולא רצה להעביר את מעונות היום למשרד החינוך, והיום הוא במשרד החינוך - - -

זה השר שמחון, אדוני.

אז זה השר הקודם הקודם הקודם...

לכן זה דורש זיכרון.

דרך אגב, אני יכול להבטיח הרבה, אבל אחרי זה אני הולך לשוק הפרטי וזה נרשם על הקרח. אבל כל עוד היה השר בנט במשרד הכלכלה, והיום במשרד החינוך, והוא לא מוכן לקחת את האחריות של מעונות היום בגיל הרך – במיוחד עכשיו, כשאין עדיין שר, זה העיתוי - אם לא נצליח לעשות את זה, אז בצער - - -

היות שרוב האנשים פה הם אנשי מקצוע, אז אני מציע שהדיון הלא מקצועי - - -

אז אני מפחד שכל עוד יהיה פיצול בין משרד החינוך למשרד הכלכלה, המועצה הזאת לא תצליח לעשות את מה שהיא רוצה. מה היא רוצה לעשות? להסתכל על הילד מגיל לידה עד כיתה א', להסתכל על הגיל המשמעותי ביותר שיש. אמרתי פעם שזה לא שייך לשמאל או ימין; ברגע שהפוליטיקה נכנסת לחינוך - הפסדנו כולנו. אם היינו מנהלים יותר את החינוך, אני חושב שהיינו מצליחים הרבה יותר.

קראתי את הנתונים וכמעט נפלתי – אנחנו עם ילד אחד מעל הממוצע ב-OECD. זאת אומרת, אם הממוצע ב-OECD הוא 2.2 ילדים, במדינת ישראל אנחנו ב-3.2 בילודה. זאת אומרת, ילד שלם, עם כל המשמעויות. במשרד החינוך אנחנו בונים גן מההתחלה עד הסוף בשנתיים, במשרד הכלכלה – מההתחלה ועד – 40 שנה היינו במדבר, אז זה פחות או יותר. 23% מהילדים נמצאים במוסדות שיש בהם פיקוח; 77% מהילדים אין להם פיקוח בכלל, במשפחתונים ושמרטפונים. לכן אני חושב שאם השינוי לא יבוא שם, המועצה תביא את המסר שלה, אבל לא יוכלו לבצע את זה.

אני טוען שהדבר הכי חשוב שיש בחינוך, מעבר לערכים, זה המיצוי. זה לא המצוינות, זה לא חמש יחידות, זה האם אנחנו מסוגלים, כאנשי חינוך, כולנו - כהורים, כבני אדם – לתת את הכלים כדי שהילדים יוכלו למצות את מקסימום הפוטנציאל שיש להם. זה המפתח – לא מצוינות, מיצוי. את הדבר הזה, אם המועצה תצליח לעשות, אז אני חושב שכולנו נרוויח, כי מי שאמן יהיה אמן ולא יכריחו אותו לעשות חמש יחידות במתמטיקה, ומי שאלוף במתמטיקה יעשה גם שבע יחידות. את השינוי הזה, מכמות ומצוינות, כל הזמן מדברים על זה במושגים כאלה, אם נעביר את זה למיצוי וערכים, לדעתי כולנו נרוויח.

אני מאחל בהצלחה. אני חושב שהחוק הזה הוא לא של אופוזיציה ולא קואליציה. זה חוק שצריך להסתכל על הדבר היקר ביותר שיש לנו, שזה הילדים שלנו, לטווח ארוך. זה גם עתיד המדינה. אני לא חושב שאנחנו יכולים לדלג על החוק הזה. אני מקווה מאוד, מנו, שתצליח ואני מפרגן בכל מקום שאני יכול.

ואלי, אלי.

ואלי.

כולנו. יש לי בקשה, לפי ההמלצה של פרופ' טרכטנברג: נבקש מהמשרדים לבטא את עצמם, אבל יש לי רק הערה כללית. אני טיפוס עקשן, זה אומר שגם אם אני מחייך מדי פעם, אנחנו חייבים להשיג את המטרה. הנושא של הגיל הרך והמועצה או הרשות או כל גוף אחר, זה אחד החולשות הכי גדולות שיש לנו במדינה.

לפני שבוע נשלחתי על-ידי הכנסת, יחד עם משלחת, לגרמניה ל-24 שעות – לא בזבזנו, לא זמן ולא כספים – בראשות נחמן שי, כדי לדבר עם הבונדסטג על הנושא של ההגירה. ההחלטה הפזיזה של גרמניה לפתוח את הדלתות נבעה מהתמוטטות נושא הלידה. תבינו את זה. מי שחושב שההחלטה לתת למיליון אנשים להתיישב מהיום למחר, ללא שום היערכות, כדי למצוא את 400,000 העובדים החסרים זו החלטה חכמה. יושב-ראש הבונדסטג שואל אותנו: איך אתם רואים אותנו בנושא של ההגירה, של המהגרים? החברים שלי התחמקו, השאירו לי את התשובה. אמרתי לו: אתה מוכן לקבל חוצפה של ישראלים? אתם תמימים. הוא אומר: לזה ציפיתי. לא רציתי להגיד לו כמה, כי אם גרמניה, צרפת או חלק ממדינות ה-OECD לא התפתחו, זה בגלל הרשלנות שלהם בנושא הלידה, שיהיה ברור לנו.

אז אם יהיו לנו ילדים שלא ניתן להם את התנאים להתפתחות אופטימלית, אז עוד יותר. אתם, אנשי המקצוע, אמרתם ואני רק תוכי בזה: ילד שלא מתפתח נכון בין לידה לגיל שלוש – קשה להדביק את הפיגור הזה. לכן אנחנו חייבים לעשות הכול, להמשיך לעודד ילודה בצורה טבעית, אבל בצורה מאורגנת לשמור על הגיל הרך. זה נכס אדיר, ואם לא נעשה את זה ונחשוב רק על הטיפונדיה המנהלית, הארגונית, התקציבית וכו', זה אומר שנפשל לטווח ארוך למדינה שלנו. אני בטוח שזה לא מה שאנחנו רוצים. כל אחד מאתנו יש לו נכדים, ילדים, נינים, כולם רוצים לראות אתם מתפתחים נכון. בלי לפגוע באף אחד, אני אומר לכם שאת האובססיה לגיל הרך יש לי לפחות 30 שנה, בכל התפקידים שמילאתי ב-30 השנים האחרונות. זה התחיל כשלמדתי מה זה הגיל הרך בבאר שבע והקמנו את המרכז הראשון לגיל הרך בשכונה ד' בבאר שבע כדי לשרת את כל העיר.

הם לא יודעים מה זה שכונה ד'.

משכונה ד', הדפוקה במירכאות, להקרין את התורה הנדרשת להתפתחות הילד ב-1985. אני אומר לכם, עד עכשיו לא מצאתי שום עניין טהור, חוץ מעניין טכני, מנהלי, אדמיניסטרטיבי וכו', שמביא לעיכוב הנושא הזה. הטיפול בילדים האלה - תלכו למקומות שיש טיפול משולב, תראו שההתפתחות של הילד לטווח הארוך תהיה טובה, מה גם שאחד הדברים שצריך לתכנן זה ההתפתחות.

שתיים, הגיל הרך זה לא זבנג וגמרנו, לא גומרים בזה שפותחים 20 מעונות יום. יש מחסור מטורף בכל הפרמטרים של התשתיות הנדרשות לגיל הרך. מי שמחזיק במפתח של 400 או 500 מעונות יום, יש לו את המפתח לעתיד? לא. אם לא תהיה תוכנית רב-שנתית לאומית לתשתיות, לעלות של החזקת הילד – ואני אומר לכם, אני באופן אישי נגד אוניברסליות; שירות אוניברסלי, תקצוב דיפרנציאלי. כן, צריך שכל ילד שייוולד יימצא במסגרת מטופלת, אבל, ודאי בשלב הראשון, כשהמדינה אין לה עוד את כל המשאבים הנדרשים, אולי יהיה תקצוב דיפרנציאלי. חייבים מערכת שמפתחת תשתיות בזריזות ובחוכמה. מעונות היום זו לא הפורמולה היחידה הטובה בעולם. אני קצת מושפע מהחינוך בצרפת, אז בצרפת מדברים על ecole maternelle – מתחילים כבר מגיל שנה, ואז קוראים לזה "בית-ספר לגיל הרך". שם יש שילוב של שירותים, יש חיסכון אדיר, כמו שציינת, מנו. ברגע שיש פיצול ואין סדר עדיפות יש בזבוז. מי אמר שזה טוב מעון לשתי כיתות? ומי אומר שיש פיקוח טוב על זה? יש מקומות שהתחילו לעשות שירותים לגיל הרך, עד גיל שש. איפה שיש דבר כזה, תראו שההתפתחות תהיה זולה יותר, יעילה יותר, מפוקחת יותר. איך אפשר לפקח על שני גנים?

אני זוכר שהייתי לוקח את הבן שלי לגן בשכונה שלי בבאר שבע, איפה שאני עוד גר. ואני רואה, 25 שנים אחרי, אותו גן, אותו סגנון. שום דבר לא התפתח. נקי, אנחנו מודים. המערכות החינוכיות לא התפתחו בעולם? והגננות עם לב מפה ועד להודעה חדשה. ואתם חושבים שזו המסגרת האופטימלית?

החוק הזה, אני מתחייב - כל עוד שזה בוועדה זאת, יעבור. הוא יעבור מפני שזה טוב לכולם. כדאי שנעשה חשבון נפש, כל אחד, כדי לתקן אותו, לבנות אותו, להביא אותו בתקופה סבירה למערכת שתאמץ אותו, מערכת המדינה, כי זה לא פרויקט של אדם זה או אחר. זה פרויקט של המדינה, המדינה צריכה להבין שזה לטובתה, היא תחסוך כסף לטווח ארוך, ובמיוחד, היא תבנה את עצמה טוב יותר לטווח הארוך.

אז אני מבקש שתיקחו את הדברים שלי כהנחיה, למרות החלק הרגשי שלי בעניין. אנחנו נלבן פה כל נקודה שתרצו, אבל תסתכלו על זה שזו פעם ראשונה שיש דיון על חוק של הגיל הרך. לא היה לפני כן. זה הישג אדיר של כולכם, כולנו, מפני שזה לא במקרה שמנו רוצה, מפני שיש לחץ של השטח, של החברים, של אנשי המקצוע, של חברה בוועדה שלו, זכרונה לברכה, שתמיד לחצה על זה.

פרופ' נינה קליין.

פרופ' נינה קליין, שבמקרה גם קיבלנו יחד את פרס ישראל.

התחום הזה כל כך חשוב, כל כך מהותי, אז תתכוננו בבקשה. זה לא הדיון הקודם שהיה אם המעבדה בבית המרקחת היא שישה מטר או שמונה מטר. זה גם חשוב, אבל בנושא הזה תלכו עם החשיבות, לדון ולהביא את הנושא הזה לדרך טובה. תודה.

בבקשה, גברתי.

אני אחות מפקחת ארצית בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. בתפקידי אני אחראית על האחיות שעובדות בטיפות החלב. אנחנו, משרד הבריאות, מכבדים את הצעת החוק הזאת וחושבים שחשוב שתהיה מועצה כזאת. יחד עם זה, אני רוצה להדגיש מספר דברים, ואחר כך יש פה נציגה נוספת של משרד הבריאות והיא בטח תוסיף ותרחיב.

משרד הבריאות הוא המשרד היחיד שעוסק בילדים מלידה ומלפני לידה. אנחנו מלווים את האימהות ההרות, אנחנו מקבלים את התינוקות בטיפת החלב ואנחנו מלווים את התחלת החיים מבחינת התפתחות, מבחינת תזונה, מבחינת הביקור של הילדים בבית. אנחנו מהווים גוף שיש לו עולם תוכן והתמקצעות, כמו לכל משרד אחר. כל משרד אמון על עולם התוכן, הידע והמומחיות שלו. לכן, כשקראנו את ההצעה הזאת, זה לא מספיק בא שם לידי ביטוי. זה לא עניין של טריטוריאליות. מה שאני רוצה להגיד זה שכתוב, למשל: הכנת תוכנית רב-לאומית עבור משרדי הממשלה. זה לא צריך להיות "עבור משרדי הממשלה, זה צריך להיות "בתיאום", כי כל משרד אמון על התכנים המקצועיים של התחום שלו, אם זה חינוך, אם זה רווחה ואם זה בריאות. צריך לראות איך כל גוף שיש לו את המומחיות הזאת עושה את זה, והמועצה, לדעתי, צריכה לסנכרן את הכול, לראות אם כל אחד חשב על הכול ואיך מחברים. זה בדומה לתוכנית הלאומית, של ה-360. זה החשוב, כי משרד יודע לעשות, החסך הוא שהילד נופל בין הכיסאות, כמו שאמרת. צריך לראות איך לחבר.

אם אנחנו מדברים על הגיל הרך, יש נושאים שלא מקבלים את כל החשיבות, וכשאני אומרת חשיבות, אני לא מדברת רק על חשיבות קונספטואלית. למשל, רפואה מונעת וטיפות חלב בישראל. כולם מכירים את המערך הזה, אבל זה מערך שלא מקבל את הביטוי מבחינה תקציבית כמו שצריך או מבחינה חוקית כמו שצריך. גם זה נופל בין הכיסאות. אם זה אחד השירותים הראשונים והייחודיים שהילד נכנס למערכת הזאת כבר בהתחלה, זה צריך לקבל ביטוי במסגרת החוק למועצה.

לקבל ביטוי - איך?

כל הנושא של טיפות חלב, צריך לעגן אותו באיזושהי צורה בחקיקה. היום יש את התוספת השניה ואת התוספת השלישית - איך מסדירים את זה; איך מסדירים את הבנייה של טיפות חלב – היום זה לא קיים; איך מתחזקים את אותו מוסד. אם מר אלאלוף דיבר על הגן שנראה כמו לפני 25 שנה, יש גם טיפות חלב שנראות כמו לפני 30 שנה. אנחנו מדברים על המקום שאליו הילד בא עם ההורה שלו כדי לראות איך לגדל אותו בצורה המיטבית ביותר, ולכן אני חושבת שצריך לעשות את הסנכרון.

אם אנחנו מדברים על נציגים במועצה, אז הבריאות, דווקא בגלל הייצוגיות, בגלל תחילת החיים, בגלל שבגיל הזה אין גורמים אחרים שמטפלים בילד, אנחנו סבורים שצריכים להיות לפחות שלושה נציגים של בריאות בתוך ההרכב של המועצה. כל מה שכתוב בסעיפים 4 עד 7 – המלצה על סטנדרטים בתחומי הגיל הרך, גיבוש המלצות וכו' – הכול צריך להיות בתיאום עם אנשי המקצוע של המשרדים הרלוונטיים. תודה.

תודה לך. אם יש לכם הערות ספציפיות להצעת החוק, המאוד מאוד ראשונית, תעבירו הכול בכתב ליועצת המשפטית שמרית, שיושבת אתנו. תעבירו לה את כל הדברים שאתם רוצים והיא תרכז את כל החומר שישפיע.

אז תתחום איזהו תאריך שעד אליו יעבירו לי.

אז אולי חודש - - -

פחות. הדברים נאמרו, אנחנו צריכים לרוץ מהר.

תתייחסו למסמך. יש לכם שבועיים להגיב. הישיבה הבאה תהיה בתוך חודש.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת שולי מועלם. ברוכה הבאה.

בבקשה, רצית שמישהו מהבריאות ישלים?

לגבי תקציבים, אני חושבת שצריך לדאוג להקמת המועצה הזאת, שהתקציבים שיוקצו לא יהיו על חשבון דברים שכבר הוקצו. יש תמיד סכנה כזאת, שכאשר יש איזשהו מקור ייעודי – יש דוגמאות למכביר לזה - - -

מה תפקידך?

אני מנהלת המחלקה לאם ולילד במשרד הבריאות, שירותי בריאות הציבור.

יש תקציבים, וצריך להסדיר את הנושא הזה. יש תוכניות מעבר למשרדים, בין אם זה 360, וגם שיקום שכונות - צריכים למצוא את המקום המתאים כדי לתאם את כל הפעילות הזאת, שבחלקה מכוונת לגיל הרך.

אני רוצה להגיד משהו בשמי האישי, לא בשם המשרד, וזה בנושא המעונות ו הדגש על מעונות. אם אנחנו יודעים שהקשר בין האם לילד והחשיבות שלו היא משהו מרבי, אני חושבת שראוי שהמועצה והכנסת ידונו בנושא של חופשת הלידה ואורך חופשת הלידה. היום אנחנו גם ב-OECD, וזה נושא שהוא מאוד חשוב, והוא לא במקום החשיבות של המעון. הוא עומד בזכות עצמו.

תודה.

אני ממשרד הבריאות. כמובן, אנחנו מצטרפים לברכות. אנחנו חושבים שתכלול של מדיניות הוא דבר טוב וחשוב.

אפשר לשאול באיזו רמה קיימתם דיון במשרד?

הדברים נדונו גם מול צוות של שר הבריאות, גם אצל מנכ"ל משרד הבריאות, גם עם חבר הכנסת טרכטנברג וגם בתוך היחידות המקצועיות השונות. לקחנו את ההצעה הזאת ברצינות הראויה, בחנו אותה. ברמה העקרונית אנחנו מצטרפים לברכות. חשוב לנו, ואצטרף לדברים שמירה אמרה קודם, שהמועצה לא תחליף את שיקול הדעת של המשרדים אלא תפעל בתיאום אתם. יש לנו עולם תוכן ייחודי משלנו, לא נראה לנו נכון, גם רעיונית, שמועצה מתחומי עניין שונים תקבע סטנדרטים מקצועיים, לטיפות חלב למשל, או למעונות יום שיקומיים.

למה לא? אם יש נציגים משם.

השאלה היא אם יש לנציגים האלה זכות וטו או שגורמים מקצועיים ממשרד החינוך, למשל, יקבלו החלטות ביחס לתחומים שמשרד הבריאות מופקד עליהם ועל היישום שלהם. אני אומרת שוב: יש לנו גורמי מקצוע מצוינים שזו העבודה שלהם. לפעמים צריך עזרה ברמה של התכלול, ברמה של קביעת המדיניות הכוללת, אבל זה חייב לבוא בתיאום עם המשרדים ולא להחליף את שיקול הדעת שלהם. הרשות הזאת היא גורם חשוב, ובאמת חשוב לנו שהנקודה הזאת תובהר.

תודה. חבר הכנסת גואטה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את חבר הכנסת טרכטנברג וכל החברים – היושב-ראש אלאלוף, אורלי אבקסיס, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון ודוד אמסלם - על הצעת החוק הזאת.

אף על פי שאינם כאן, כבודם כאן.

כן. ועל האווירה הזאת של עידוד הילודה, זה בטח ובטח דבר שאנחנו מברכים עליו. לא תמיד מברכים על הדבר הזה בוועדות השונות.

אני חושב שמעבר לזה שהנושא הזה חשוב והוא ראשון במעלה לעתיד המדינה – הטיפול בילדים בגיל הרך - לא פחות חשוב עבור ההורים, שאם לא נטפל בילדים האלה בעוד כמה שנים אולי לא נהיה פה אז יקום מישהו שיצטרך לטפל בהורים שמטפלים בילדים בגיל הרך כי, כמו שאמר חברי פרופ' טרכטנברג, היום ההורים עוברים קשיים מאוד גדולים בכל מה שקשור בטיפול בילדים בגיל הרך.

מה נשמע? איך אתה מרגיש? הוא אמר: אני מרגיש כמו נהג מירוצים. שאלתי: למה? אמר: אנחנו נהגים והילדים מרוצים. צריך כל היום לרוץ ולקחת אותם מפה לשם ומשם לפה, וכל היום ההורים מתעסקים רק באיך לסדר את הילדים.

הדבר היחיד שמפחיד אותי, וסליחה שאני אומר את זה, שלא ייווצר מצב שבעקבות אינטרסים או מאבקים על טריטוריה החוק הזה ייהרס. תמיד יש צלילים של: אנחנו פה, ההם שם וכל משרד דואג לטריטוריה שלו. זה בסדר וזה לגיטימי, אבל לא על חשבון הילדים ולא על חשבון הצעת החוק המדהימה הזאת. תודה רבה.

לפי הסדר שכתוב אצלי, משרד הרווחה עכשיו. בבקשה.

בוקר טוב, אני מפקחת ארצית לגיל הרך בשירות ילד ונוער ואני מייצגת את משרד הרווחה. יש פה גם את היועצים המשפטיים שלנו. גם אנחנו מברכים מאוד על הנושא של התכלול ועל כך ששמים את הגיל הרך על המפה. גם היו לנו הרבה ישיבות עם פרופ' טרכטנברג. אנחנו עובדים על הנושא הזה במסגרת התוכנית הלאומית, זה משהו שהוא מאוד מבורך ושם את הנושא של הגיל הרך במקום יותר ראוי ומכובד ממה שהוא נמצא היום.

אני גם מסכימה ברמה המשרדית שאוניבסליות זה חשוב, אבל חשוב מאוד משהו דיפרנציאלי. כמייצגת האוכלוסייה של משרד הרווחה, מרבית האוכלוסייה שלנו צריכה את התקצוב הדיפרנציאלי, ומעבר לתקצוב היא צריכה הרבה מאוד שיתופי פעולה עם המשרדים האוניברסליים: חינוך, בריאות ושימוש במסגרות. הנושא הזה הוא אחד הנושאים המרכזיים שמאוד היינו רוצים לקדם.

אנחנו נמצאים בשלבים של דיון בין כל האגפים במשרד. שמנו לב שמה שחסר בעיקר בהצעה הראשונית, לפני שנעביר את כל ההערות, זה התייחסות לאוכלוסייה של ילדים בעלי צריכים מיוחדים. אנחנו מטפלים גם ילדים בסיכון והוריהם - שגם זה נושא שצריך להיות לו ביטוי בהצעה, כי ילד בגיל הרך לא עומד בפני עצמו, מדובר קודם כול על ההורים. אני חושבת, כמו שאמרה מירה ממשרד הבריאות, הורים עם ילד ראשון, ראשית ההורות – כל הנושא של ההורות בגיל הרך הוא נושא לא פחות חשוב מהילד עצמו וזה צריך לבוא לידי ביטוי בחקיקה.

את כל ההערות לפרוצדורות והמינהל נעביר בצורה מסודרת לפי לוח הזמנים שהתבקשנו. תודה.

תודה. יש עוד מישהו ממשרד הרווחה שרוצה לדבר? לא. חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה. אני רק מזכיר שב-11:45 אנחנו מסיימים.

תודה, אדוני. גם אני אתחיל בברכות לכל המציעים, ובראשם לחברנו פרופ' טרכטנברג. מנו, אני חושבת שאתה רואה אחד מיצירי כפיך מתקדם לידי שלמות. אני רוצה לשים בראש הצעת החוק הזאת את השיר האלמותי של להקת הברירה הטבעית, שאני מאוד מאמינה בו, שילדים זה שמחה. אני חושבת שכל הצעת החוק הזאת נכתבה מתוך הראייה הזאת.

את יודעת מי כתב את זה.

זה נכתב עם הרבה כאב.

אני מרגישה שהצעת החוק הזאת מגיעה לשולחן בדיוק כשאנחנו מקיימים אין סוף דיונים בוועדה הזאת על קריסת מעונות היום, על השאלה לאן תלכנה טיפות החלב, על השאלה למה החוק לשיקום נכי נפש בקהילה מתחיל רק מגיל 18 ומתחת לא, וכמובן, ילדים מגיל אפס עד שש בכלל לא קיימים במציאות חיינו. הצעת החוק הזאת תוביל אותנו למקום שמדבר מחדש על ילדים, ובעיקר על ילדי הגיל הרך.

אני חושבת שדרכה גם יהיה שיח אמיתי על העולם של עבודה במדינת ישראל. זאת אומרת, איפה ההורים והילדים בעניין העבודה. יש המון שדולות, גם בכנסת הקודמת וגם בכנסת הזאת, שמדברות על השעות הבלתי אפשריות כמעט שהורים נאלצים לעבוד כאן, ואני בטוחה שדרך הצעת החוק הזאת נוכל לדבר גם על הדבר הזה. אני יודעת שזאת רק ההתחלה ושיש עוד דרך ארוכה, בעזרת השם, להביא לידי גמר את הצעת החוק המצוינת הזאת. אז חזקים וברוכים כולכם.

תודה. בבקשה, משרד הכלכלה.

שלום, אני מהאגף למעונות יום. קודם כול, אני כמובן מברך על הצעת החוק הזו, שנועדה לקדם את הגיל הרך בישראל, במיוחד גילאי אפס עד שלוש, שהאגף למעונות יום מטפל בהם. אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה בקידום הטיפול והמערך של גילאי לידה עד שלוש. כמו שציינת, התיאום הבין-משרדי מאוד חשוב לנו וגם היום אנחנו עושים אותו. נשמח להתקדם בכל יוזמה מבורכת כזאת.

ובלבד שזה יישאר במשרד הכלכלה.

לא לא. כמה הערות: הראשונה – גילאי לידה עד שלוש וארבע שש שונים במהותם אחד מהשני. אי אפשר לקחת את גילאי לידה עד שלוש ולעשות העתק הדבק, ואותם עקרונות ומודלים ליישם על ארבע עד שש ולהיפך. אלה שני עולמות תוכן שונים, תוכניות פדגוגיות שונות, מדובר בסוג טיפול אחר, התאמה של ילד למסגרת ולא ילד למסגרת בשני הגילאים השונים, עבודה בקבוצות קטנות וכיוצא בזה. אלה דברים שחייבים לשים לב אליהם כשמדברים על גיל לידה עד שש. יש פה אבחנה חשובה.

ההצעה הזאת מעוררת קשיים כל נושא הסמכויות שקיימות היום וחפיפות שעלולות להיווצר בסמכויות בין משרדים שונים. אנחנו עוד לא מבינים בפירוט את המודל שמוצע בהצעת החוק הזאת. לא פנו אלינו עם איזשהו פירוט שנוכל להתייחס אליו, ולכן אנחנו צריכים לדון יותר לעומק ולהבין יותר את הפרטים של המודל שהרשות תעבוד לפיו כדי שנוכל להבין את ההשפעות שיש על ההתנהלות כיום. לא ברור גם מה ההשפעה על כל נושא התקציב, שהזכירו פה. בהצעת החוק יש כמה מקומות שמדובר על התקציב או לפחות שיש השפעה ברורה על תקציב, אפילו בגיבוש סטנדרטים והכשרה. אלה דברים שיש להם השפעות תקציביות, ואנחנו חייבים להבין: האם זה תקציב שייגרע מפעילות אחרת של המשרד ושל האגף? האם זה תקציב שיתווסף לתקציב הפעילות השוטפת? אלה דברים שחשוב לנו להבין במסגרת הדיון הכולל והמפורט על הצעת החוק הזו.

הערה אחרונה, לגבי הצוות הבין-משרדי שהוקם סביב בחינת מיקומו של האגף למעונות יום בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. המשרד הציג בפני הצוות את מכלול השיקולים ומכלול הסוגיות שחייבים להתייחס אליהם במסגרת השאלה המורכבת הזאת של מיקום האגף. הצוות הבין-משרדי הניח על שולחן הממשלה את המלצותיו וכרגע זה מונח לפתחה, ולכן זה לא משהו שאפשר לחתוך אותו לכאן או לכאן כרגע. שוב, אנחנו מאוד מברכים על היוזמה הזאת ונשמח לקדם.

תודה. ד"ר יעל דיין, בבקשה.

רציתי להגיד כמה דברים בהקשר של החוק, שאני יודעת שהוא נורא ראשוני ועדיין לא מפורט, אבל לא הבנתי כמה כוח יש למועצה מול הממשלה. אם מדובר בתיאום מדיניות – אני חושבת שזה מצוין, השאלה היא עד כמה היא יכולה לכופף את המדיניות הזאת מול משרד האוצר. לא הבנתי.

המדינה לא תעמוד לרשות המועצה.

כי אני פוחדת שזה עוד מקום לדיונים שלא יובילו לפרקטיקה של הדברים.

אשמח מאוד שחברי מנו יגיד את זה. את יודעת, כשיצא הדוח של מנו אמרו שהוא לא יעשה כלום. אז בינתיים, כל גיל שלוש נמצא במערכת החינוך. זה כלום – יש עיתונאים שמומחים לזה: ועדות זה סתם כדי לבזבז. זו החלטה אדירה. הוא פה, לידי, והוא לא יעז להגיד.

אתם יודעים שדוח העוני עד עכשיו יצא לביצוע בשבעה מיליארד שקל – שנה תקציבית ראשונה. אם אתם חושבים שאנחנו יושבים פה, כל חברי הכנסת, כדי לטחון מים - אז בואו נפזר את הישיבה. אני אומר לכם בלי סקפטיות: אם המועצה תקום יהיו לה שיניים, יהיו לה אפשרויות להשפיע, היא תתקן עיוותים, היא תוסיף - היא תיקח חלק מהתקציבים הקיימים, שלא יהיו לכם אשליות, כי יש בזבוזים - ותביא תקציבים נוספים, כי צריך להגדיל אותם. אנחנו לא נמצאים במקום הטוב ביותר ב-OECD מבחינת שירותים חברתיים, אנחנו נמצאים בתחתית הסולם ואנחנו חייבים לעלות לאמצע הסולם, ולהגיע לאמצע הסולם זה מיליארדים - - -

למה לאמצע? לראש, בשביל שנגיע לאמצע.

יש שם בזבוזים.

אם נשאף לאמצע נגיע למטה.

הצרפתים שהם בראש הסולם הם בזבזנים לא קטנים. אבל חבר'ה, תיגשו לעניין ולהתמודדות האמיתית. זה יהיה מהלך שבאמת ידרוש, כי זה כסף חדש ודורש התמודדות מול דברים נוספים; כי זה כסף קיים וזה דורש גם התמודדות נוספת. אל תיבהלו מזה. לא במקרה ציטטתי את שתי הוועדות, כי שנינו יושבים פה, מפני שזה לא יבוא ביום בהיר אחד, זה יבוא במאבק של כולנו יחד. זה אפשרי, כי זה צורך אמיתי, ולצורך אמיתי יש תמיד כסף. על בזבוזים אני לא ממונה, לצערי.

זה בדיוק מה שרציתי להגיד. אני לגמרי מסכימה.

המועצה צריכה להיות עם שיניים.

זה בדיוק מה שרציתי להגיד, ונורא חשוב לשים לב לזה בניסוח החוק, למרות שאני לא מבינה דווקא בעניין הזה. אני לא דואגת, כמו שנאמר פה על-ידי משרדי הממשלה, לאיזה מריבות טריטוריה – שיהיו הנציגים הנכונים ויגידו את הדברים. אני מאמינה שמועצה כזאת יכולה למצוא את הדרך לראות את כלל הסוגיות של הגיל הרך.

יש פה המון סעיפים, כמו המלצה על סטנדרטים וגיבוש הכשרה וכן הלאה, וכל הדברים האלה כתובים כבר, היו על זה ועדות. אני חושבת שהחוק יכול להכניס את הרפרנס של הדברים האלה, אבל גם אולי להכניס לתוכו את החוקים האחרים הקיימים, כמו חוק הפיקוח. זאת אומרת, לארגן את החוק הזה עם הדברים שכבר קיימים כדי שלא צריך יהיה להתחיל מההתחלה את כל המסע הזה.

נקודה אחרונה, שהמון פעמים אנחנו מדברות על העניין שצריכים להשקיע בהתפתחות. אני חושבת שבמציאות הישראלית היום צריך להשקיע באיכות החיים של ילדים וילדות בגיל הרך ולא להסתכל כל הזמן רק על הצד העתידני – מה יהיה כשהם יגדלו. כאן ועכשיו המצוקה היא קשה ביותר, הסיכון הוא גדול מאוד ולכן זה מאוד דחוף ולכן חשוב שזה ירוץ מהר.

נציגת משרד החינוך, בבקשה.

מיכל חורין

אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך.

משרד החינוך מנוהל על-ידי הלשכה המשפטית?

מיכל חורין

לא. נמצאת אתי גם הגברת סימה חדד, מנהלת האגף לגיל הרך. אבל בכל זאת מדובר בהצעת חוק. גם אנחנו רואים חשיבות גדולה בתכלול הנושאים שקשורים בגיל הרך. עבדנו על הנוסח בפורומים שונים אצלנו במשרד, בדרגים שונים, העברנו את ההערות ואנחנו שמחים שחלקן נכנסו לנוסח. נעביר הערות נספות בלוחות הזמנים שקיבלנו.

גם אנחנו חוששים מהפיצול של אפס עד שלוש ושלוש עד שש וחוששים מהכפילות בין משרדי הממשלה - הסמכויות של משרדי הממשלה לבין המועצה. אבל אני מניחה שניתן יהיה לגשר או לתאם כדי לפתור את הקושי הזה. זהו. אנחנו מברכים על ההצעה.

תודה. מישהו ממשרד החינוך רוצה להשלים את התמונה? לא, אוקיי. אז משרד הפנים, בבקשה.

אני ממינהל שלטון מקומי במשרד הפנים. גם אני מצטרף למברכים, כמובן. אני חושב, גם באופן וגם המשרד, שזו הצעה מאוד חשובה שיכולה לקדם את הנושא. נושא אחד שאנחנו חושבים שיש לו מקום בהצעת החוק - לאור העובדה שהמועצה שתקום תעבוד בצורה רבה, סביר להניח, גם דרך השלטון המקומי, דרך הרשויות, כי הן אלה שבסופו של דבר מספקות את כלל השירותים לתושבים – אנחנו חושבים שיש מקום גם לנציג של משרד הפנים במועצה, שייתן את נקודת המבט של השלטון המקומי בכל מה שקשור להחלטות המועצה.

כיום הצעת החוק מזכירה נציג של השלטון המקומי שימונה לפי המלצת שר הפנים. גם ראש רשות שמייצג את הרשות ואת השטח זה משהו חשוב, אבל נראה לנו לנכון גם שיהיה נציג של המשרד הממשלתי שאמון על השלטון המקומי.

נציג אחד מספיק? הנציגה של משרד הבריאות אמרה שלושה.

אעזור לשניכם - נציגות. תודה רבה. נציג מרכז השלטון המקומי, בבקשה.

בוקר טוב. אני סמנכ"ל חינוך וחברה במרכז השלטון המקומי, ואני מבקשת לפתוח בברכות. בהכירי את הנפשות הפועלות, זה גם יקרה, והגיעה השעה. אני מברכת בעיקר על שינוי נוסח הצעת החוק ועל ההחלטה המבורכת להכיל את המועצה כחלק אינהרנטי של משרד החינוך ולא להקים מנהלות וגוף רגולטורי נוסף.

מבחינת מרכז השלטון המקומי, קיימנו פעולות רבות בנושא כדי ללמוד את הדברים לעומקם עם חבר הכנסת טרכטנברג והצוות שלו, ועל כך תודתנו. קיימנו דיונים פנימיים בדרג מקצועי, וועדת החינוך שלנו התקיימה ברמת גן בכדי לבחון מרכזים לגיל הרך ומודלים דומים ויפים.

איזה בחרתם?

היפה הוא השונות, ואני מאמינה גם בחינוך בשונות ובהתאמת החליפה לילד ולצרכיו. אמר בזמנו מנכ"ל משרד החינוך: "אלף פרחים יפרחו", אז אכן כך. ועדת החינוך שלנו, שהיא גוף מוסדי, ברכה והצביעה פה אחד שהיא בעד המהלך הזה. עוד העברנו את עמדתנו לבקשת משרד רוה"מ. אנחנו אתכם.

אני רוצה להדגיש מה שנאמר כאן לראשונה על-ידי משרד הפנים, ותודה על כך, שהוא הרגולטור של השלטון המקומי. אני רוצה להזכיר שכל הילדים, התינוקות, הוריהם ומשפחתם הם תושבינו ומרחב ההתרחשות היא הרשות המקומית, בין אם כזרוע ביצועית של משרדי ממשלה רבים ובין אם כבית לגופים נוספים שנותנים שירותים. לכן חשוב מאוד שאנשי שטח יהיו במועצה, ושוב אני מבקשת לברך על הנושא הזה. אנחנו מכירים את השטח לא משום שאנחנו קוראים אותו; אנחנו מנגנון קטן שמייצג את הרשויות ונמצאים יום יום ושעה שעה בשטח ושומעים את צרכיו. אני חושבת שיהיה לנו מה לתרום. אני מבקשת להודות על ההזדמנות ועל העתיד לבוא.

תודה לך. הקואליציה למען חינוך מלידה, בבקשה.

תודה. אני יושב-ראש פורום ועדי הגנים הארצי. אני מייצג פה גם את הקואליציה לחינוך מלידה, אני חבר ועדת ההיגוי של הקואליציה. קודם כול, אני כמובן מצטרף לברכות,

פרופ' טרכטנברג וכל השותפים להצעת החוק הזאת מראים על החזון ולא רק על הטיפול של מה שקורה כאן ועכשיו. מה שקורה כאן ועכשיו זו קריסה שלמה בנושא הגיל הרך, במיוחד בגילאי לידה עד שלוש. זה מטופל גם ברמה הפרלמנטרית, והיו דיונים על הנושא, אבל ההצעה הזאת היא הצעת עם הרבה חזון.

יש המלצה טובה שקיבלתי מפרופ' טרכטנברג בעבר, שצריך לתעדף. אז גם בראייה של חזון עתידי צריך תמיד לתעדף. בגדול, הדבר המיוחד והחשוב ביותר במועצה לגיל הרך זה שסוף סוף במדינת ישראל 2016 שמים את הילד במרכז, שמים את החשיבה על החינוך כבר מגיל לידה. זה לא היה עד עכשיו. המחאה החברתית של 2011, אם אתם שואלים אותי, הולכת להתחדש בקיץ הזה סביב הנושא של הגיל הרך. אנחנו פועלים בכיוון הזה.

בכיוון של המחאה או של הטיפול?

של המחאה, ותראה שהמחאה תביא גם לטיפול. לצערנו, ככה זה עובד במדינה. מי שלא מבין את זה לא רואה את התהליכים. לא קרה כלום בנושא הגיל הרך בלי המחאה החברתית של 2011. המחאה הזאת תתמקד בגיל הרך, ובחוק הזה סוף סוף לוקחים את הילד ושמים אותו במרכז ולא חושבים על האמא כמי שצריכה להיות במרכז.

באופן אוטומטי היא תהיה במרכז ברגע שיטפלו בילד.

לא נכון. החשיבה הממשלתית עד עכשיו היתה שרוצים לדאוג לילד לפתרון כי שאמא שלו תצא לעבודה, ואנחנו רוצים לסיים עם זה. 85% מהאימהות בישראל יוצאות לעבודה, נקודה. הילד נמצא במסגרת, ואנחנו רוצים שלכולם יהיו מסגרות מיטביות ציבוריות, לא מסגרות פירטיות ולא מסגרות פרטיות ויקרות, וצריך שמישהו יתכלל את המערכת בראייה רוחבית ולא שכל שנתיים יתחלף לנו שר וכל שר בא עם רפורמה חדשה, עם משהו חדש ואין לנו דרך להתמודד עם זה. המועצה מתכללת מדיניות והיא שומרת על רצף, ואם שר מתחלף הוא לא מחליף את הכול בבת אחת. זה מאוד חשוב בעינינו, אנחנו מברכים על זה ונשמח להיות חלק מזה.

נציגת המשמר החברתי, בבקשה גברתי.

תודה רבה. אני נציגת המשמר החברתי וגם כאשת חינוך של יותר מ-40 שנה, אני מאוד מברכת על החוק הזה. אני רוצה להגיד שזה אולי אחד הדברים היחידים, שהודות לוועדה של טרכטנברג ואלאלוף יצא משהו שאני מאמינה שייצא ויהיה לטובת כל המדינה.

תמיד יוצאים דברים טובים מהוועדה הזו.

אני לא מדברת על הוועדה הזאת, מהמחאה החברתית.

אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב. כאשת חינוך של הגיל הרך משך 40 שנה, מגיל אפס בחינוך בקיבוץ עד לסגנית מנהלת בחינוך המיוחד, אני רואה את הגיל הרך כדבר הכי הכי חשוב וההתפתחות של הילד בגיל הזה היא הדבר החשוב ביותר. כשלא מקבלים, אז אנחנו רואים יפה מאוד מה קורה. היום כדי לקבל מסגרת טובה ההורים מוציאים סכומי עתק שהם פשוט לא יכולים לעמוד בזה – אני בכוונה זורקת פה את הסכום: כ-3,000 שקל זה סכום נורמטיבי, ולא נדבר אם יש שניים או שלושה ילדים בגיל הרך, וזה קורה. ההורים לא יכולים לעמוד בזה.

גם הפיקוח הוא לא פיקוח אחיד. יש איזשהו פיקוח דרך משרד הכלכלה, אבל זה לא פיקוח אחיד. שוב, כאשת משרד החינוך, אני חושבת שכל הגוף הזה חייב להיות במשרד החינוך כי זה המשרד שמפקח.

יש לי נכד בחינוך מיוחד. האבסורד הגדול הוא שכילד עיוור עד גיל שלוש היה בעמותה. העמותה מאוד נחמדה והכול בסדר, אבל החינוך של העמותות זה לא החינוך של משרד החינוך - כל אחד מחנך איך שהוא מבין.

עמותת עלם?

כן.

בפתח תקווה?

בירושלים. החינוך הוא נהדר, אין ויכוח, אבל זה לא אותו כשזה גוף אחד של משרד החינוך. אני, כאשת משרד החינוך, זה לא היה אותו דבר מה שהיה שם. תודה רבה.

תודה רבה. נציגת המועצה להשכלה גבוהה, בבקשה.

אני מהשלכה המשפטית. אנחנו רוצים לוודא שכשמדובר על הכשרה, מדובר על הכשרה שאינה אקדמית. כל מה שקשור לנושאים אקדמיים, אנחנו אמונים על זה באופן בלעדי.

אני לא מבין. מה זה אומר? למה שלא תהיה אקדמית?

כי כל מה שקשור לנושאים אקדמיים, המועצה להשכלה גבוהה היא זאת שאחראית על זה.

אתם חיים בפלנטה אחרת?

לא - - -

למרות שיש פה יושב-ראש - - -

אז הוא יסמיך - - -

אז נביא אתכם לשבת. תדעו שאתם חייבים לרדת לשרת את השטח, לא לשבת על האולימפוס ולתת הנחייה מה לא אקדמי.

אין שום בעיה, אני רק אומרת שבין התפקידים של המועצה שתוקם עכשיו, היא לא יכולה להתעסק בתכנים אקדמיים. זה באחריות הבלעדית של המועצה להשכלה גבוהה. זה הכול.

מה זה בלעדיות? אתם לא משרתים את המדינה? מה זה חוק, זה עצמאי? אני מבקש שתבדקו את עצמכם בהגדרות שלכם. אני חושב שהגיע הזמן שתגדירו את עצמכם כמשרתי מדינה.

אני יושבת-ראש האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך. אני מבקשת מכל השותפים לדיון לתת קדימות להעברת הצעת החוק. אפשר יהיה לעבוד על שיפורים ועל וגיזום בהמשך, אבל חשוב ודחוף שהצעת החוק תעבור לקריאה. נהיה אתכם בקשר, נשלח הערות קטנות פה ושם.

הערה עקרונית אחת, מאוד חשובה בעיניי – היום כל הארגונים שאני מכירה בתחום מדברים על גיל רך כלידה עד גיל שמונה. יצא עכשיו גם תיקון לאמנת זכויות הילד, עם התייחסות ספציפית לגיל היונקות. נלמד את הדברים האלה, ננסה כבר לדבר עם הפנים לעתיד ולא קישור רק לעבר.

הדבר היחיד שחשוב לי לציין כרגע – המקום של ההורות וההורים. הייתי מציעה לבחון דרך שיהיו במועצה – גם אם הגוף עוד לא קיים - גם נציגים של הורים לילדים בגיל הרך או המעוניינים להיות הורים.

יש. שניים.

תודה רבה. נציג משרד המשפטים, התקיים דיון במשרד?

לפי ההצעה, אין פה נציגות של משרד המשפטים. אני יושב כאן רק משום שמדובר בהליך חקיקה ואנחנו תמיד מצטרפים לדיוני החקיקה.

יש לך גם זיכרון טוב במקרה. נציג האוצר, בבקשה.

אני רפרנט חינוך באגף התקציבים. תודה ליושב-ראש ולחברי הכנסת על הנושא החשוב. אני רוצה להעיר דבר אחד בקשר לנוסח של ההחלטה, מה שסוכם בוועדת השרים לקראת ההצבעה בענייני התקציב. כפי שסוכם, נדון על הנוסח הסופי, אבל המועצה מגבשת תוכנית מתכללת, תוכנית שבאה לחקור ולסקור את המדיניות המומלצת לגיל הרך. כמו שאני מאמין שאתם לא רוצים שאגף התקציבים יקבע למשרד מה יהיה התקציב שלו - כל משרד ומשרד וכל שר בתחומי האחריות שלו קובע את תקציב המשרד שלו - מה שאנחנו מציעים זה שלקראת דיון תקציב כל שנה המועצה תדון, תציג את ההמלצות שלה, תגיד מה נדרש מבחינת התוכנית שהיא מציגה ושהדבר יידון בממשלה.

תודה.

כשאנחנו מכינים הצעת חוק לקריאה ראשונה, לפי התקנון משרד האוצר צריך לתת את הערכת העלות התקציבית. אני מבינה שהעברתם בכתב, אבל אתה רוצה לומר אותה לפרוטוקול?

הוועדה ביקשה שאכין הערכת עלות להצעה. לפי ההצעה שעומדת כיום – יכול להיות שיהיו שינויים, ובסופו של דבר ההצעה לא מדברת באופן קונקרטי איך היא רוצה שהמועצה תיראה – ההערכה שלנו מדברת על סדר גודל של 8.75 מיליון שקלים; מתוכם 2.5 מיליון שקל זה שכר ועוד 6 מיליון שקל לפעולות ועוד 250,000 שקל לתפעול.

זה הגיע לוועדה, ואני חייב להגיד שגם פרופ' טרכטנברג וגם אני לא ראינו את זה. אני מברך שיש כבר נכונות לתקצב.

בגלל הנומרטור, כמובן שההצעה הזאת תצטרך להעמיד מקורות כנגד על מנת שהקואליציה תוכל לתמוך בהצעה.

אנחנו צריכים לדעת אם הממשלה נותנת את הסכמתה לעלות התקציבית. יש לזה משמעות, כי אם הממשלה נותנת את הסכמתה לעלות התקציבית אז לא מדובר בהצעת חוק תקציבית, אין צורך בקולותיהם של 50 חברי כנסת כדי להעביר אותה; אם הממשלה לא נותנת את הסכמתה לעלות התקציבית אנחנו מכריזים על הצעת החוק כהצעת חוק תקציבית, והמשמעות היא שהיא יכולה להתקבל במליאה רק בקולותיהם של 50 חברי כנסת.

כרגע אנחנו עוד לא דנים בזה.

זה צריך לחזור לוועדת השרים ממילא.

ודאי. לפי ההמלצות של ועדת השרים ביקשו שכל מיני נקודות יחזרו. אבל בינתיים לא דנים בזה. פרופ' טרכטנברג, בבקשה.

מאוד בקצרה, כי השעה מאוחרת. קודם כול אני רוצה להודות על כל ההערות. נשב על המדוכה, ננסה כמה שיותר להפנים ולתת ביטוי להערות.

אבל אם אנחנו באמת רוצים שיקרה, אני חושב שכל מי שיושב כאן מבין שחלק ניכר מההערות לא יכולות לבוא למימוש מלא בחוק. אנחנו לא נקים מועדון לדיונים אקדמיים במימון של שמונה מיליון שקלים בשנה. בשביל זה אקדמיה, יש סמינרים, יש סדנאות, והם מתקיימים. יש המון כנסים, וזה טוב, זה משרת פונקציה. חלילה, אני בא מהאקדמיה אז אני יודע להעריך גם מה זה כנסים וסמינרים.

אתה גם מוזמן לכל הכנסת.

אני גם מוזמן ואני גם נהנה מזה, כי שם מקשיבים ולא כמו פה בכנסת.

לא בוועדה הזאת.

זה תענוג גדול. אנחנו רוצים מהפכה בגיל הרך, לא פחות ולא יותר, ומהפכה דורשת שינוי. שינוי זה שינוי בסדרי עדיפויות לאומיים ושינוי גם בסמכויות של הגופים הקיימים. ושלא נתבלבל בעניין הזה - מועדון לוויכוחים, לדיונים ולכנסים אנחנו לא נקים, חבל על השמונה מיליון האלה. אפשר לחלק מלגות לדוקטורנטים שיעשו עבודות בתחום הזה. אני אומר את זה כדי שכולנו נפנים את זה. אנחנו כן נתייחס לכל הערה בכובד ראש, כי כל אחד מכם בא ממקום טוב.

לא יהיה פה מועדון דיונים וכנסים, אלא יהיה גוף עם תקציב - לא השמונה מיליון האלה - גוף שיכול להמליץ לוועדת שרים לגיל הרך. ההחלטות, בוודאי שיתקבלו על-ידי ועדת השרים לענייני הגיל הרך והממשלה בסופו של יום, על זה אין ויכוח. לא יכול להיות אחרת. אבל הגוף הוא זה שצריך לבוא לוועדת השרים ולהגיד: זו התוכנית, ולצד התוכנית זה התקצוב שהולך עם זה, כי אם לא - אין משמעות לתוכנית. אין משמעות לתוכנית אלא אם כן היא מלווה תקציב שבא לממשלה, והממשלה צריכה להחליט.

אין דבר כזה שכל שר יעשה תיעדוף לעצמו, זו כל הנקודה. זה לא מה שהולך להיות. אם זה זה - חבל על המאמץ. לא אתן יד, אסיר את השם שלי ואנסה לטרפד כל ניסיון, אני אומר לכם את זה במלוא הרצינות. פה, בכנסת, אעשה מאמץ לטרפד בצורה מאוד ציבורית כל ניסיון להעביר הצעת חוק קלוקלת, חסרת שיניים. להעביר חוק לא טוב זה בכייה לדורות, כי לכאורה נעשה משהו.

אני רוצה לתת דוגמה, כדי שנבין. יש גוף במדינת ישראל שנקרא המולמו"פ - המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. זה נשמע וואו, הוא גוף מתוקצב, הוא מקים ועדות - אף אחד שעוסק במחקר ופיתוח במדינת ישראל לא מכיר את הגוף הזה. כלום לא עשה הגוף הזה, ולא בגלל שלא היו ניסיונות טובים אלא בגלל שלא יכול היה מלכתחילה. זה חוק, אלא מה, זה מועדון. זה לא יהיה, אטרפד דבר כזה, כי זה ימנע התפתחות חיובית בעתיד. לגבי היכולת של גוף כזה לקבל החלטות שנובעות לבריאות או לרווחה.

תגידו לי, ישיבת ממשלה מסוגלת לקבל החלטות? אלה שיושבים סביב שולחן הממשלה יודעים את כל הפרטים מה זה MRI כשמקבלים החלטות? ועדת הסל לתרופות – יושבים שם גם פילוסופים, הם יודעים לעשות את זה? המועצה להשכלה גבוהה מקבלת החלטות פרטניות על סילבוס של קוריקולום לפיזיקה גרעינית; יושבים שם כלכלנים, הם יודעים? זה לא עובד ככה. הגופים האלה, כל העניין הוא שהם מקבלים את כל התשומות של ידע, מחקר, את התשומות של המשרדים השונים וכו' ואז הם עושים את התכלול ואת סדרי העדיפויות. זו המהות של הגופים האלה; אם לא – בשביל מה הם קיימים?

יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל אני אומר שניקח את הכול בחשבון, אבל שנבין למה אנחנו חותרים. יחד עם זאת, נעשה את הכול בדרך ארץ, בשיתוף. זה גם האופי של האנשים, מה לעשות, זה משפיע בסופו של יום.

אני מודה לכל מי שהודה לנו. זה לא רק אלי ואני, יש פה חברי כנסת אחרים – אורלי לוי אבקסיס, יפעת ביטון, דודי אמסלם, חיים ילין ואנשים טובים אחרים. יש פה התעניינות, יש רוח גבית מאוד חזקה מתוך הכנסת מכל המפלגות. אילולא זאת, באמת היה מאוד קשה.

מילה אחרונה - אני רוצה להגיד עוד פעם, שאילולא אלי היה יושב בכיסא היושב-ראש אני מסופק מאוד אם היינו יכולים לקדם את הצעת החוק. אז אני מבקש המשך שיתוף פעולה, אבל שכולנו נבין לאן אנחנו הולכים. תודה.

אני מודה לכולם. נשתדל לקיים את הדיון הבא בתוך חודש. כל מי שיש לו הערות ללשכה המשפטית והצעות נוספות, אתם יודעים את הכתובת. אנחנו גם אחראים להפיץ לאחרים חומר שתרצו. הישיבה נעולה, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:56.