הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 111

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, י"ג בסיון התשע"ו (19 ביוני 2016), שעה 10:00

סיור וישיבת ועדה, בשיתוף קרן שח"ף, בחווה החקלאית של ארגוני 'הנני' ו'חברים בטבע' בקריית גת - גרעינים משימתיים של בני קהילת יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

אלמו אבנט - מרכז קליטת קבע, משרד העלייה והקליטה

לזר מירקוב - יועץ קליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

נינה דוקונין - מנהלת מחלקת קליטה, עיריית קרית גת

אלון זיו - מנהל השקעות חברתיות, קרן שח"ף

משה סלומון - מנכ"ל 'הנני'

עזריה פטיגו - מנהל כפר ביתא ישראל, 'הנני'

יעקב טלב - גרעין קרית מלאכי, 'הנני'

ענת אלמו - רכזת הדרכה בכפר, 'הנני'

ניר כץ - חבר גרעין קהילתי גדרה, 'חברים בטבע'

אבישי ברוך - יזם ומלווה גרעינים, 'חברים בטבע'

גאולה רדראי - רכזת חברתית , כפר ביתא ישראל

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור וישיבת ועדה, בשיתוף קרן שח"ף, בחווה החקלאית של ארגוני 'הנני' ו'חברים בטבע' בקריית גת - גרעינים משימתיים של בני קהילת יוצאי אתיופיה

אני אפתח. היום אנחנו פה בקרית גת, אנחנו שמחים להגיע למקום הזה, לראות את החקלאות פה, שאתם מפתחים, ואנחנו באמת רוצים לשמוע ואנחנו פה בעקבות הפנייה של - - - לבוא ולהתרשם מהעשייה החשובה שאתם עושים וגם עכשיו, באמת נפגשנו עם האנשים פה שעובדים בשדה ואנחנו נשמח לשמוע ואני מעביר את רשות הדיבור לרב משה סלמון, שאני מכיר אותו הרבה שנים ומברך על פעילותך.

קודם כל ברוכים הבאים. אני אהיה איש ההדרכה ולא האיש הרשמי, אז ברוכים הבאים ואנחנו נכיר לכם את כפר ביתא ישראל. המקום הזה נקרא כפר ביתא ישראל, הוא חולש בערך על 30 דונם. הרעיון שלו מתחיל לפני שבע שנים, כשמבוגרים מהקהילה באים, מתפללים שלוש תפילות ביום בבית הכנסת. בהיותי רב בית הכנסת, אחת התפילות מתחילה מאוד מוקדם בבוקר, קוראים לו שחרית, היא מתחילה בחמש וחצי לפנות בוקר ואחרי ריצה של שנה, משהו כזה, התחיל לגמגם המניין, פתאום לא מגיעים אנשים למניין.

באחת הדרשות שלי בשבת אמרו לי 'הרב, לא באים לתפילה, מה קורה? התפילה היא בחמש וחצי, תפנה, תדבר עם הציבור שיבואו לתפילה', אמרתי 'מה אני? תדברו אתם, אלה חברים שלכם'. זה לא עניין של לא מבינים למה חשוב, לא, לא קמים, אמרו לי 'לא, אנחנו רוצים שאתה תדבר'. אז פניתי לאדם הראשון ביום ראשון שאחרי השבת הזאת, קוראים לו איילי, הוא גם אחד האנשים פה, אמרתי לו 'תגיד, למה אתה לא בא להתפלל? חמש וחצי, אין לך ילדים קטנים, אין לך דאגות מה שנקרא זה, תבוא תתפלל', ואז הוא הסתכל עליי בעיניים ככה מוטרדות ואמר 'תשמע, רב משה, אני הולך לישון מבלי לדעת למה אני קם מחר בבוקר, המחר שלי לא מתוכנן, אין לי משהו מסוים לעשות בבוקר. עשיתי הרבה דברים בחיים שלי, וזה שאין לי ילדים זה דווקא אין לי מה לעשות, עכשיו אתה מבקש ממני להקדים את ההשכמה שלי בשעה-שעתיים. גם ככה אני לא קם בעשר, אני קם בשבע מקסימום. אתה מבקש ממני להקדים לחמש, זה עוד שעתיים מהיום שאין לי תכנון מסודר'. בהתחלה זה יכול להעלות חיוך על הפנים, אבל די מהר, בשניות, הבנתי את המשמעות של הדברים. הבן אדם בן 60 בקירוב והוא אומר 'אין לי למה לקום ב-60 השנה הקרובות שלי, אין לי משמעות בחיים'. זה המון דברים, אני יודע מי הבן אדם, אנחנו מכירים, אלה אנשים שלנו, כולם משפחה.

זה גרם לנו, לחברי הגרעין, שתיכף גם תפגשו, לבוא ולחשוב איך אנחנו נותנים פתרון לדבר הזה. יש לנו הרבה תכניות וסדנאות ופעילויות לנוער ולצעירים ואלף ואחד דברים, אבל יש לנו פה את ההורים שלנו, שהם המעוז של מה שאנחנו חיים פה היום והם חסרי משמעות ביום יום. האמירה הזאת לקחה אותנו לחשיבה איך אנחנו מייצרים איזה שהיא פעילות, שאני לא צריך ללמד אותו, לעשות לו סדנאות. משרד הקליטה נוהג לעשות הרבה פעילויות כדי ללמד את האחרים, וזה לא השלב, זה לא קליטה, הם לא בקליטה, הם כבר שנים פה, הם לא משרד הקליטה, הם כבר שנים פה. אפשר לעשות בשנה, שנתיים, חמש השנים הראשונות שלו, אז צריך הבן אדם לקלוט לאן הוא הגיע, אבל אחר כך הוא כבר חי כאן, מה שקלט קלט, מה שלא, הוא צריך להמשיך עם מה שהוא יודע. ואנחנו אמרנו לעצמנו שאנחנו רוצים לחפש משהו, שאני לא מלמד את המבוגרים אלא הם מלמדים אותנו. התפיסה הזו הביאה אותנו להרבה תוצאות, אבל אחת התוצאות זו החקלאות.

לכן התחלנו כאן ב-3 דונם, לתת ל-20 מבוגרים שהיו כאן, חלקם פה, הם נמצאים פה, ואיתם התחלנו. וזה מדהים. התוצאות של הדבר הזה הן מדהימות, כי זה לא רק נתן מענה לשלוש, ארבע, חמש שעות ביום, אלא זה נתן מענה להרבה דברים. אמר לך את זה פרדו קודם. זה נתן מענה קודם כל לנוסטלגיה, דבר שני זה נתן משמעות לחיים, יש לי למה לקום, זה נתן בריאות, זוגיות טובה. המון המון דברים שאנשים אומרים פה, לא אני. היו פה מהטלוויזיה, IATV, הם היו פה, הם ראיינו אותם באמהרית, וזה מדהים, על איזה תופעות ותוצאות אנשים מדברים. זה בגדול הרעיון הזה. אבל הרעיון הזה התרחב, לא די לתת מענה - - -

מאיפה האנשים ששותפים?

כולם מקרית גת. החקלאים הם קרית גתים, יש היום בסביבות 50 שיש להם חלקות, נוגעים במקום 70 אנשים. 50 חלקות, 70 אנשים, חלקם בזוגות, ואנחנו עוד מתרחבים. זה מה שיש לנו ככה במכלול. זו הייתה נקודת ההתחלה, הנושא של החקלאות, שהוא התחיל ב-3-4 דונם, היום אנחנו חולשים על הרבה יותר, כי התרחבנו ואנחנו תיכף נספר. הרעיון של המקום הזה הוא ללכת על שני ערוצים ובזה אנחנו נתחיל את הסיור. ערוץ אחד זה לתת מענה למבוגרים, מענה משמעותי, שהם מלמדים אותי ולא אני אותם, כלומר שהם באים מהידע שלהם, וערוץ שני זה לנסות להפוך את המקום הזה למרכז מורשת, או למוזיאון פתוח, שיספר את סיפורה של הקהילה על כל היבטיה, גם בהיבט התעסוקה וגם בהיבט של להכיר את הקהילה, את הנרטיב הציוני של הקהילה, את הגיבורים בקהילה, את המסע, את נושא היהדות. המון המון דברים, גם הנושא של גזענות והדברים שלדיון אנחנו רוצים לשים פה על השולחן ולהפוך את המקום הזה למקום שמזמין אליו אנשים מכל הארץ, מכל העולם ומייצרים שיח.

משה, ברשותך, אני אתן רק מסגרת להיום, מה אנחנו הולכים לדבר עליו היום. אז אנחנו נתחיל בסיור בחווה החקלאית, אחר כך אנחנו נציג קצת את קרן שח"ף, אחרי זה נציג את ארגון 'חברים בטבע', ארגון שמקביל ל'הנני', שמקים קהילות משימתיות של בני העדה האתיופית ואחרי זה אנחנו נדבר על הערכים המוספים שמביאות הקהילות בכלל וקהילות העולים וקהילות בני העדה האתיופית בפרט. אחר כך נפתח קצת לדיון יותר חזוני על אותו כפר שמשה עכשיו התחיל לדבר עליו ונעטוף את זה באיזה שהוא דיון עם שאלות לסיכום.

והחלטות תקציביות. אברהם דואג למקום הזה.

בוודאי, זה מיותר להגיד. אנחנו נסיים בסביבות אחת, אני מקווה שיהיו לנו שלוש שעות, גם מעניינות וגם מהנות וגם עם משימות לכולנו לעתיד.

עשינו פתיח, בעקבות הפתיח נעשה סיבוב להבין קודם כל מה היא החקלאות, איך עובדים בחקלאות ונראה כמה מבנים, אחר כך נשב באיזה שהוא מקום מסודר ונדון בדברים שאלון הציג קודם.

(סיור)

יש לך פה שם של בן אדם, אז הוא עד הסוף, מפה יש לו עד הסוף, לבן אדם אחד יש שתי רצועות. קודם כל תבינו שכל השטח הזה היה שטח חקלאי, הייתה פה חממה, עם השנים, בשבע השנים האחרונות כל פעם פיתחנו עוד ועוד שלב כדי שהדבר הזה יהפוך להיות מה שאנחנו רוצים.

המקום הזה נקרא מרכז סדנאות, הוא עדיין בתהליך, קצת יותר משנה הוא נמצא ככה. תקציבים ועניינים, אנחנו כל פעם מדלגים קצת, אבל המקום הזה הוא של סדנאות, אנחנו עושים סדנאות של עבודה בחימר, סדנאות של כתיבה באמהרית והתאמה של זה לעברית הקדומה וכל מיני דברים כאלה, שזה שפה שמית. המון דברים שהאנשים המבוגרים עושים כאן. הם עושים פה כל מיני סדנאות שמותאמות לקהילה, עושים גם אירועים קהילתיים, יום הסיגד, יום ירושלים, עושים פה הצגות וכן הלאה. במרחב הזה נכנסים בערך 400 אנשים ויש עוד כמה שלבים, עושים פה קצת התאמות יותר טובות. זה נמצא גם בשטח, אבל מאפשר גם איזה שהן פעילויות לציבור רחב יותר.

הקבוצה הכי גדולה שהייתה לנו כאן עד עכשיו היא 400 איש ביחד, קבוצה של ברנקו וייס, שהיו כאן, זה היה שבע שעות וכולם נכנסו לכאן, עם הופעה ועם המון הצגות שלהם, שזה היה מאוד טוב. בפסח האחרון היו פה 350 איש יחד עם שגריר ארצות הברית בישראל, עשו כאן פעילות, להכיר את התרבות של הקהילה.

אנחנו רוצים להפוך את המקום הזה למין דגם של כפר, שבאמצעותו אנחנו רוצים להראות טיפה יותר את התרבות שלנו ממקום זקוף קומה, לא ממקום של עוד צמות ועוד המסע שהביא אותנו מאתיופיה ולא אנחנו באנו לבד ועוד אלף ואחד דברים. להביא את התרבות בצורה הכי עשירה שאפשר. פה למשל, זה לא גוג'ו רגיל, נכון? זה לא רגיל, הגוג'ו הרגיל האתיופי תמצא אותו שם, אבל פה אנחנו ניסינו לראות איך אנחנו מייצרים מצב שבו מצד אחד יש דגם של כפר, אנחנו הולכים לבנות כאן עשרה בתי גוג'ו, כרגע יש את השלישי שמתחיל לעבוד, עם עוד שניים נוספים, אנחנו הולכים לבנות כאן בית כנסת ממש כמו שהיה באתיופיה, כדגם, כחלק מכפר, לייצר איזה שהוא שביל שהולך בתוך כפר, ובתוך כל בית, גוג'ו כזה, אנחנו נייצר איזה שהוא תוכן, תוכן של סדנאות, תוכן של עבודות אמנות, תוכן של תפילה וכן הלאה. בן אדם שיגיע לכאן יכול לעבור פה חוויה, לא רק בסיפורים, אלא גם דרך הבתים עצמם.

על הגוג'ו הזה קוראים גוג'ו תיקון עולם. זה שם שמישהו מהמסיירים בפסח נתן לי וקניתי. לגוג'ו הזה לקחנו חברה חיצונית שמתמחה בעבודה בבוץ, חווה ואדם ממודיעין, יחד עם המבוגרים כאן הם למדו איך בונים גוג'ו. אלה יודעים מתוך הידע שלהם, אבל לא ממוסמך, לא כתוב בשום מקום איך, בטיחות ומידות, ואלה באים עם המידות והבטיחות והחיבור ביניהם היה מדהים. היו עשרה מפגשים מדהימים. פה הם יצרו איזה שהוא גוג'ו, שמצד אחד אין לו מסוסו, אתה רואה שאין לו מסוסו, ומצד שני הוא בנוי בכל מיני צורות שונות. פה למשל יש לנו בוץ בחיצוני, אבל בפנים יש קש, הבידוד הוא קש, זו לא צורת הבנייה באתיופיה, אבל ככה בונים בעוד מקום בעולם. פה זה לבנים, תסתכל, פה עשינו לבנים מבוץ. לוקחים בוץ, עושים מזה לבנים, מייבשים את זה ובונים לבנים. במקום מאבן, אז מזה. זה במקום אחר. פה זה מקום שבו אנחנו עושים מחזור, לוקחים כל מיני דברים של מחזור, שמים אותם באמצע, מסביב בוץ, ואז יש לך גם בידוד, אבל גם אקולוגיה, אתה ממחזר משהו מסוים.

אז זו הדרך לכל מיני שיטות בנייה כשהרעיון הוא לבוא ולהגיד שגם צורת הבנייה של הקהילה, שזה הגוג'ו והצורה הזאת, היא מכילה עוד דברים, גם מבחינה אקולוגית, גם מבחינת להכיר עוד דברים. אנחנו רוצים ללמוד דברים חדשים, אבל מבלי לגרוע מהדבר הקיים שלנו. אז זה עוד איזה שהוא מבנה.

באוניברסיטת אדיס אבבה, אני לא יודע אם שמעתם, פיתחו מודל חדש של גוג'ו. כמו וילה, יש מדרגות, למעלה חדר שינה, למטה ככה, עשו את זה מקש, מגוג'ו. תבדוק את זה, זה מאוניברסיטת אדיס אבבה.

וזה קורה עכשיו, או שעוד לא?

לא, בונים היום.

בונים כבר כאלה?

כן.

אני ראיתי, הייתי לפני חצי שנה באתיופיה, ראיתי, אבל רק עם אבן.

מה זה גוג'ו? זה בית או חומר שבונים את הבית?

זה הבית עצמו. אני גר בגוג'ו.

זה גוג'ו. פה שמים פורז, פורז זה אור שעושים אותו מ - - - ואז שמים את זה ואז מדליקים פה את האור, שמים את זה פה. מפה זה נותן את האור. אם צריך עוד כמה, אבל בדרך כלל גם חוסכים את ה - - -

אז אנחנו שמנו את זה כדוגמה וגם שמנו מנורה. בגדול, את המבנה הזה בנו, את הבסיס המבוגרים כאן, ואת כל מה שנמצא בבוץ עשו כמעט 2,000 מתנדבים. כל פעם הגיע מישהו ובנה. כלומר הרעיון פה זה לא רק שאנחנו נבנה ונעמיד, אלא גם שיהיו שותפים. אז הרבה מאוד תלמידים וקבוצות שהגיעו לכאן בנו עוד חלק בתוך הסיפור הזה. אנחנו רואים, כשאתה נכנס למבנה זה טיפה יותר קריר, זה מבנה קטן, זה גוג'ו קטן באתיופיה, יש הרבה יותר גדולים, וגם כמה חדרים לפעמים יש בתוך גוג'ו כזה.

פה עשינו דברים מדהימים. מביאים לכאן צעירים, בני ה-40, ה-50, שהם הגיעו כילדים לארץ. אתה מכניס אותם לכאן, אתה אומר להם 'מה שלומכם?' הם פותחים ומדברים פה.

שלום. הנה משרד הקליטה הגיעו. מקור הכסף זה פה.

אז אמרתי שפה חלק מהדבר המדהים שראינו זה היה גוג'ו אחד, אתה מכניס לפה 15-20 צעירים, צעירים בני 40, אני אומר 'צעירים' כי הם הגיעו בני 10 בערך לארץ ואתה שם אותם כאן ואתה אומר להם 'ספרו קצת', אנשים פה בוכים, אנשים משתפכים, אנשים מספרים על הרבה דברים ממה שהם חוו באתיופיה, גם נוסטלגיה, אבל גם דברים שהם לא פשוטים. פתאום גילינו שזו תרפיה, זה פשוט עוזר לאנשים להוציא. אז פנינו בזמנו לאשר רחמים, שהיה אחראי על המרכז הישראלי לפוסט טראומה, ועשינו את זה גם למבוגרים. לקחנו את אותו אחד שהעביר להם סדנאות, 10 מפגשים, למבוגרים פה וזה מדהים, זה פתח המון דברים שזה ישב. עם ניצולי השואה דיברו וניסו להוציא בצורה מסוימת והם התחילו כבר לספר, אצלנו לא מספרים הרבה ואנחנו מנסים להוציא את הדבר הזה. זה חלק מהעניין.

זאת אומרת כל הסיפור הזה מגיע למבוגרים ומגיע לילדים ולא הפוך. החברה שלנו נבנתה לדבר עם הילדים והם דור העתיד ושוכחים את המבוגרים, אנחנו אומרים לא, בואו נדבר עם המבוגרים, כדי שהלפיד של המורשת והמסורת שלנו יעבור בצורה בריאה. זה גוג'ו.

זה כמו בית?

פה עשינו גם איזה שהיא תפיסה, גם אקולוגית, מדגם פנים. שמו את הכול במחזור פנימה, אבל יושבים פה.

זה ספה.

זה ספה, לשבת.

אנשים יושבים ככה, אוכלים ושותים.

אבל איפה המטבח?

זה תלוי, לפעמים בצד הזה מבשלים, גם פה בצד הזה יושבים וגם מבשלים.

הצטרף אלינו עזריה, שהוא מנהל המקום כאן, את כל החווה ואת כל מה שקורה כאן הוא מנהל ותיכף אנחנו ניכנס ונשב ונשמע את הכול.

פה אנחנו קוראים לזה בינתיים מרכז מבקרים, מרכז כנסים, נראה לאן זה יילך, אבל בגדול המבנה הזה אמור להיות המבנה הכי מתקדם מבחינה טכנולוגית. קרן (008) תרמה את רוב ההוצאות הכספיות שלו, כשבחלק הבא אנחנו נייצר פה מין אודיטוריום שיש כאן מסכים של פלזמות ויהיו גם סרטים על הקהילה שאנחנו נייצר וגם סרטים שכבר קיימים. אנשים שיבואו לכאן יוכלו לשמוע על הקהילה מגוף ראשון ולא דרך מרצים שחוקרים וכו' וכו', אלא מגוף ראשון. להכיר ולשמוע מי זו הקהילה, לדון בסוגיות שעולות כאן, סוגיות של הגזענות או לא גזענות, סובלנות/לא סובלנות, תרבות או לא תרבות, יהודים או לא יהודים. אלף ואחד דברים שעולים, לשים אותם פה על השולחן ולדון בהם בצורה עמוקה, עם מקורות, עם חומרים כתובים ולא רק מהבטן. זה הרעיון של המקום הזה.

יהיו כאן שלוש נקודות שהן עמדות צפייה אישיות, אם סטודנט ירצה לבוא ללמוד, תהיה לו פה נקודה, שיהיה לו פה את כל החומר במחשב, עם סרטים. הוא יכול לבוא וללמוד ולהכיר דברים מעבר להדרכות. זה יהיה החלק הזה. החלק הזה יהיה סגור. כל זה יהפוך להיות קיר ואז יהיו פה כמה מסכים. בחלק הזה אנחנו נעשה למעשה את כל הדברים שנייצר פה, תיכף תראו שיש לנו פה מפעל של צ'או. ברגע שהמפעל הזה ייצר צ'או, הוא יימכר כאן. תהיה פה כאן פינה של קפה ודאבו, כל הדברים האותנטיים שלנו, שאנשים ומבקרים שיבואו לכאן, הם יוכלו לקנות, לשבת כאן במרפסות ולאכול, להתכבד וכן הלאה. זו תהיה עמדה שמצד אחד מכירה ומצד שני כל מיני מיצגים שאנחנו רוצים להראות בצורה של תמונות. תמונות וכל מיני דברים אותנטיים. אז פה יהיו שני חלקים שבהם אדם יוכל להיכנס לפה ולצאת עם מידע רב מבלי לסייר בכפר. כמובן אם זה בנוסף אז עוד יותר טוב.

(המשך הסיור)

כאן אמור להיות מוקם מפעל של דילך. אני לא אאריך, אבל נמצא איתי פה יעקב, בקרית מלאכי היה משהו מאוד מעניין. אני אעשה את זה בקצרה, אולי אחר כך יעקב יספר. היה את המחאה בקרית מלאכי, אחת הנקודות שזיהינו במחאה הזאת זה שאנחנו כגרעינים הוצאנו קול קורא 'תפסיקו להיפגע, בואו נפעל', לא עכשיו ניפגש, אמרו לנו, עשו לנו. הרבה מבוגרים פנו אליי, ככה מדברים עלינו? ונפגעו מאוד. עזבו, אין לנו זמן להיפגע, עכשיו הזמן לעשות.

אז אנחנו כקהילות, הגרעין בקרית מלאכי יצא לדיבור ולדיון ולליבון, וגם להפגנה, אבל לא מתוך להגיד 'אני לא חלק מהעם', אלא 'אני חלק מהעם ואנחנו רוצים למגר את התופעות השליליות האלה'. בנוסף לזה יצאנו לשטח ופגשנו את האנשים שאמרו את הדברים האלה. בבניינים ההם. אחד האנשים, אני שאלתי אותו, 'תגיד לי, מה מפריע לכם באתיופים?' הוא אומר לי 'הריח'. בעדה אמרו פרימיטיבים, אבל בסוף הוא אמר 'הריח', שאלתי 'איזה ריח?' הוא אמר לי 'לא יודע, הבישולים שלכם, זה הורג אותי, לא רוצה לחיות לידכם'. הרי אמרו חינוך, אמרו ונדליזם, בסוף הוא אומר לי הסיכום הוא הריח.

כשניסינו לברר עלו שני דברים, אחד מפריע להם האזכרות מתחת לבלוק, שזה אני מבין את כולם, והדבר השני זה התבשיל, זה הדילך, זה ההכנה. זה לא האוכל, האוכל כשאוכלים זה בסדר, אבל תהליך ההכנה של הצ'או הוא מאוד מאוד חריף עד כדי כך שגם אנחנו בורחים מהבית, זה לא רק הפרנג'ים. ואז אמרנו אוקיי, איך אנחנו מייצרים מענה? כי מצד אחד אתה לא יכול להגיד 'אני בא מאתיופיה לחברה הישראלית ואני אשאר כמו שהייתי'. אז המחשבה הזו הביאה אותנו למצב שאם נקים פה איזה שהוא מפעל הוא ייתן מענה קודם כל לסביבה ואולי גם טיפה יותר רחב ויאפשר לאנשים להמשיך לשמור את המאכלים ואת הדברים האותנטיים, מבלי לפגוע בנושא החברתי, כלומר לשמור על ייחודיות אבל לחשוב על יחד. כל הזמן להיות בדבר הזה.

תיכף תראו את מה שמוקם. המפעל אמור כאן לייצר את הדילך, את הצ'או הזה, כאן יהיה דגם של כל התבלינים, אנחנו נגדל אותם, זה לא יהיה הכול, אלא דגם מכל 16 התבלינים האלה, נגדל אותם פה ואז אדם יוכל לבוא לראות מה זה, לאן זה הולך ואיך זה הופך להיות אותו מוצר.

למעשה זה המפעל. כאן יהיה המפעל, יהיו לו כמה חלקים. יהיה לו החלק של המכונות, שם יהיו המכונות, גם מכונת ייבוש, גם מכונת טחינה, כל מה שצריך. אנחנו נגדל את הפלפלים כאן, אני מניח שאת שאר הדברים יהיה קשה לגדול בכמויות, אבל חלק נגדל, חלק נקנה. תעבודנה כאן לפחות שבע נשים באופן קבוע ועוד נשים שתצאנה להכין. הרעיון הוא שיש פה מכונות, יש כאן מקום לאריזה, יש כאן מקום של מחסן שיש בו את כל הציוד, את כל הדברים שאדם יכול לבוא לקנות כשיש לנו שלושה מסלולים למי שירצה להשתמש במקום הזה.

מסלול אחד זה אמא שרוצה להכין, יש לה אירוע, יש לה אזכרה, היא רוצה להכין לבד, אבל היא לא רוצה להיכנס הביתה לעשות הכול. היא מוזמנת לכאן, היא משלמת סכום מסוים, קטן, כדי שיהיה סדר כאן, היא מביאה את כל הדברים שלה, עובדת כאן בידוק לראות שהכול בסדר, נכנסת, מכינה כל מה שהיא רוצה, איך שהיא רוצה עם הטעם שלה. רק מוציאים אותה מהבית. זה מסלול אחד.

מסלול שני, מישהי אומרת אני רוצה 5 קילו של דילך, במסלול הזה היא מגיעה לכאן, היא אומרת 'אני קונה 5 קילו', מזמינה מהנשים שעובדות כאן, הן מכינות לה והיא לוקחת. מסלול שלישי זה המסלול שאנחנו שואפים אליו, בסופו של דבר להפוך את המוצר הזה שנקרא דילך, למוצר מדף, כמו הסחוג התימני, וכל מיני סחוגים כאלה, כזה יהיה גם על המדף, כלומר הסחוג, הדילך האתיופי יהיה על המדף ולכן גם כל המקום הזה מותאם לאישור של משרד הבריאות. בסוף אנחנו נוכל לשווק את זה וזה יהיה עוד משהו שאנחנו מכניסים לחברה. אני מניח שהסחוג התימני ייפול מהר מאוד אז, כשזה יקרה, אבל אנחנו עובדים על זה.

שאלה. אמרת קודם שעניין הריח, איך אתם הולכים להביא שינוי להתמודד עם זה כשאתם מכינים את זה? יש איזה שהוא תבלין שזיהיתם אותו כגורם לריח ואז אתם לא תכניסו אותו?

לא, פה אין בעיה שיהיה ריח.

אבל אם הוא לוקח את זה לבית שלו ועושה את זה?

לא, הוא לא עושה את זה.

הבעיה היא כשקולים אותו. ברגע שקולים הרבה תבלינים - - -

שהם יבשלו אותו פה? זו הכוונה?

כן, יעשו את כל התהליך פה.

הריח, זה לא זה שהם מכינים אותו, הריח זה שמבשלים אותו.

נכון, כשקולים אותו. יש תבלינים, את אותם התבלינים קולים באש ואז ברגע שקולים באש יש הרבה עשן ואז כל העשן - - -

כן, אבל זה חד פעמי, אני אומר שכל יום צריך לבשל, אז לוקחים - - -

לא, אבל זו לא הבעיה. מהבדיקה שלנו גילינו שהבעיה היא לא הבישול, אלא ההכנה. תחשוב אתה, לא יודע אם יצא לך, לי יצא כמה פעמים שאמא שלי מכינה, אני יוצא בדרך כלל כשיש את ההכנה, כשקולים אותו.

אני מסכים איתך, כשמכינים זה נורא, אבל זה חד פעמי, לא כל יום מכינים.

אבל חמש הדירות, כל יום מישהו אחר מכין. זה לא באותו בית כל הזמן.

אבל לבישול עוד לא מצאתם.

לא, אני לא רוצה למצוא, אני רוצה שיהיה בבית שלהם. איפה משרד הקליטה? אולי ייתנו כסף, יבנו בתים פרטיים.

הוא מסתכל עליי.

זה נקרא התבדלות, אנחנו לא רוצים התבדלות.

לא, בווילות. בתי קרקע. לא, אני מניח שלא ניתן, אבל הרעיון הוא פה לתת איזה שהוא קמצוץ לדבר מסוים. שם הנקודה יותר חריפה, תרתי משמע, אז רצינו לתת מענה לזה. ישנה עבודה, לגרום למבוגרים לבוא לכאן, זו גם עבודה. אז פה אנחנו עוד בתהליך, אני מניח שייקח עוד זמן לא ארוך כדי שזה יהיה מוכן.

לגבי המיזם, זה מיזם מאוד מאוד ייחודי שאנחנו מנסים אותו פה. באתיופיה איך היו משקים? בדרך כלל אם יש באר ליד החקלאות, מצוין, אחרת היו מביאים בכד לכפר ואז משקים, כמו שמשקים עם הכד את החקלאות. לכן מה שרוצים לייצר עכשיו, במקום שאותה אישה, או אותו בן אדם יביא מהכד מים ויתחיל לשפוך לאורך השביל, פשוט לשים לו מיכל מאוד גדול ואז הוא ימלא את הכד, משם להוציא טפטפות, ולא מהכד ישירות לחקלאות, כי זה לא נותן את המינון הנכון.

אנחנו עושים דגם. היה פה שר אתיופי, הוא היה פה, הוא מאוד התלהב, והם רוצים לעשות בכמה מקומות באפריקה.

אנחנו למעשה עושים כאן הדגמה, בדיקה של איזה שהוא דבר מסוים כדי שנייצר אותו אחר כך לאתיופיה ולאפריקה בכלל. הדבר הזה, מרגע שהוא מצליח, התחלנו אותו לפני זמן קצר, חודש, הוא ייתן לא רק לעצמנו, אלא נתחיל לייצר לאחרים.

- - - מה ישראל יכולה לתרום לאפריקה, בחקלאות, חשמל מהשמש - - - ואמרתי שהשגרירים יהיו יוצאי אתיופיה.

מעולה.

(ישיבה)

לפני שאני מתחיל להסביר מה קורה כאן, אני אבקש מגאולה, שהיא הרכזת החקלאות החברתית כאן, היא אחראית על כל הנושא החברתי במקום כאן, היא מצטנעת, היא בורחת מפה, ועזריה, שמנהל את המקום, בנוסף הוא גם בן של קייס, אז אנחנו רוצים לארח כמיטב המסורת כמה שאפשר, יש לנו גם דאבו וגם בונה, נבצע את הדאבו ואחרי שקצת נטעם אני אסביר מה קורה כאן.

הדאבו בדרך כלל בקהילה רק בשבתות או באירועים מיוחדים, או כשיש אורחים מאוד מכובדים. בשבת עושים קידוש על הדאבו באתיופיה. אבא שלי עד לפני כמה זמן היה עושה קידוש בכל שבת רק על הדאבו, זה אומר שלדאבו יש משמעות מאוד מיוחדת.

אולי תסביר מה מיוחד בשבת, זה העניין שמוציאים אותו - - -

הוא מדבר על הקמח. הקמח עצמו, הרבה פעמים מיום שלישי אוספים את הקמח הטוב ביותר, כדי שהוא יהיה גם לדאבו, לקידוש של השבת, וגם לאינג'רה, כדי לכבד את השבת, מרגע שיצאה שבת חושבים על השבת הבאה.

אני אספר קצת על המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו ומיד אעביר את השרביט.

נעשה סבב היכרות אולי.

רק אסביר איפה אנחנו יושבים ואז נעשה סבב היכרות והמשך פעילות לפי מה שאלון יכתיב. המקום הזה נקרא בית שמגלוצ'. בית שמגלוצ' זה בית ועד לחכמים. חכמי הקהילה, אין זקן אלא קנה חוכמה, אדם שהוא זקן הוא קנה חוכמה, מעצם זה שהוא עבר שנות חיים יש לו חוכמה. באתיופיה יש לזה מקום, בעולם המערבי אין לזה הרבה מקום, באתיופיה יש לזה מקום מאוד משמעותי, אדם מבוגר, מעצם זה שהוא מבוגר הוא חכם יותר, אולי באורחות חיים, לכן יש לזה מקום.

המקום הזה הוא בית ועד לחכמים. המקום הזה שייך לחקלאים, הם יושבים כאן, הם שותים קפה כאן, שותים, אוכלים. אנחנו רוצים להפוך את המקום הזה למקום שהמבוגר מגיע אחרי עבודה חקלאית, הוא מיוזע וחם לו הוא בא ונח. מקום המנוחה שלו, אנחנו רוצים שהוא יהיה מקום שבו הוא מרגיש בבית. המבוגרים כאן, רובם בני 60 ומעלה, קרי הם הגיעו לארץ כשהצעירים ביניהם בני 30 בערך, כלומר החוויה של החיים באתיופיה היא חזקה, היא רשומה חזק אצלם ולכן אנחנו רוצים לייצר איזה שהוא מקום שמצד אחד הוא נוח, מצד שני הוא מזכיר את המקום הבטוח שלו. לאדם יש ביטחון ויש לו יכולת להביע את עצמו במקום שהוא מרגיש בבית. ברגע שהוא מרגיש אורח גם המילים מסתרבלות לו, לא יוצאות בדיוק כמו שהוא רוצה שייצאו.

לכן כל עיצוב הפנים של המקום הזה, אף על פי שהוא בנוי מבנייה רגילה, בנייה קלה, בעיצוב הפנים שלה מקום הזה הושקע המון, ממש הרבה, כדי להזכיר את כל הניואנסים. לדוגמה, יש כאן מסוסו, שהוא עמוד הבית, הוא מחזיק את הבית בגוג'ו, אז הוא יישב כאן והוא יישב כאן הכי טבעי שאפשר. יש כאן את הנקודות של הגוג'ו, את המקומות גם לתכשיטים ולכלים וגם לנר, שאמרנו קודם. כמובן עשינו הגדלה של הדבר הזה. ארונות המטבח, בפנים יש עץ, אבל הם עטופים בבוץ, כך שזה יתאים לאווירה וכן הלאה. יש כאן, לא רואים את זה, את המקום שמכינים את הקפה, את הבונה. עוד פעם, אנחנו מתאימים את זה לצורך כאן, אבל כאן ממש מכינים בונה. שם, בצד השני, יש פה מגוגו, מכינים פה את האינג'רה.

כלומר אנחנו מכניסים פה את כל האלמנטים כדי שאדם מבוגר, שנמצא פה, ירגיש בבית. אני אומר לכם, מניסיון שלי, עשר שנים כרב בית כנסת, במקום שבו אתה נותן ביטוי למה שאתה טוב בו ואתה חי אותו, פתאום אנשים מתחילים לדבר. אם כשהתחלתי להיות רב בבית כנסת אנשים לא היו מסוגלים לפתוח את הפה ולדבר, לא שלא היה להם מה להגיד, אבל זה לא התאים, אז פתאום כשאני מדבר על דרשה ואני משלב מנהגים ותרבות של בני הקהילה ומדבר בתיגריניה, פתאום כשאני לא נמצא בקלות אדם קם ומדבר גם חצי שעה. כלומר הדבר הזה מאוד משמעותי. הסדנאות וכל מה שנעשה לא יעלה את זה, רק המקום של ההבנה, של ההכרה בעוצמות הגלומות בתוך המבוגרים. זה המבנה הזה וזה חלק מהמבנה הגדול של הכפר.

נעשה סבב היכרות, כל אחד יכול להגיד שם ותפקיד ונוכל להכיר את מי שיושב איתנו כאן. אני אתחיל, יהיה יותר קל, משה סלמון, אני תושב קרית גת, נשוי, אבא ל-6 ילדים, אני מנהל את עמותת 'הנני', שהיא למעשה רשת של קהילות משימתיות שנותנת דגש על עבודה עם הקהילה האתיופית. ל'הנני' יש תשע קהילות כאלה, מאופקים ועד נתניה ואחד הפרויקטים הגדולים שלנו זה החווה כאן. הכפר כאן הוא הפרויקט הגדול שלנו, באמצעותו אנחנו רוצים להגיע ולעשות שינוי לאומי.

אברהם נגוסה, יושב ראש ועדת עלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו כאן, אני אמרתי בהתחלה, בעקבות הפנייה שפניתם אלינו לבוא ולהתרשם מהפעילות החשובה, הציונית ושמקדמת גם את שילוב הקהילה לתוך החברה הישראלית עם המסורת, עם התרבות שיש לה, עם גאווה. זה מאוד חשוב.

(המשך סבב נוכחות)

חבר גרעין קהילתי גדרה, של עמותת 'חברים בטבע', אבא ל-4, תושב גדרה מזה עשר שנים וחצי, מנהל את עמותת 'חברים בטבע', שיש להם שמונה קהילות, באופן מאוד דומה למה שמשה תיאר.

אנחנו נציג את זה אחר כך יותר בפרטים.

חברת קהילה מאופקים של 'הנני' ורכזת הדרכה פה בכפר.

אני תושב קרית גת, חלק מגרעין קהילתי 'הנני', נשוי פלוס 6 ילדים, אני עשר שנים בקרית גת, בנינו פה את הכפר. אני שמח על הביקור החשוב הזה. לפני שבוע היינו אצלכם מתיכון רבין, גם ניסינו לתאם פגישה, תיכון רבין במגמת איכות הסביבה, היו בוועדה שם, פגשו אותך, התלהבו ורצו לתאם, אבל במשרד אמרו להם שאתה תהיה פה היום. זה פרויקט של תלמידים מתיכון רבין, הם מגיעים לפה פעם בשבועיים, עובדים עם המבוגרים בשיתוף בשטח.

כן, אני פגשתי אותם בכנסת.

הם שלחו תמונות והתלהבו.

אלון זיו מקרן שח"ף.

כן, אתה פנית אלינו.

אני אשם.

קרן שח"ף למעשה מלווה את קהילות 'הנני' מרגע היווסדן, מ-2005. בכל הקמה של קהילה כזאת קרן שח"ף מעורבת, כולל גם בכפר, הם מנסים לייצר גם את התשתיות כדי שהדבר הזה יצליח.

(המשך סבב נוכחות).

קרן שח"ף, בבקשה.

אני אתן כמה משפטים על קרן שח"ף. קרן שח"ף למעשה היא שותפות בין 20 פילנתרופים, חציים מהארץ, חציים מחו"ל, היו"ר של הקרן הוא אבי נאור, חתן פרס ישראל, והקרן שמה לה למטרה לקדם את התופעה שנקראת קהילות צעירים משימתיות.

קהילות משימתיות, מה זה? זה חבר'ה צעירים ברובם, או בני מקום או חבר'ה שמגיעים מבחוץ, שמתארגנים כקהילה ובאים להתיישב התיישבות קבע, זאת אומרת לא פרק משימה, אלא באים לחיות במקום, כי למעשה קהילה עומדת על שלוש רגליים. יש לה אורחות חיים משותפים, בדרך כלל סביב מעגל השנה, חגים משותפות, מסיבות משותפות וכו' וכו', יש להם תהליך של לימוד ובירור מתמשך, סוג של בית מדרש, איזה שהוא מפגש שהקהילה נפגשת ולומדת ומתעניינת ומרחיבה את אופקיה. והרגל השלישית היא עשייה חברתית למען הקהילה הרחבה, זאת אומרת פרויקטים שהקהילה מזהה כצורך ומפתחת אותם למען אוכלוסייה שגרה במקום, כדוגמת הפרויקט הזה ופרויקטים אחרים שנשמע גם מ'הנני' וגם מ'חברים בטבע'.

היום יש מעל ל-200 קהילות כאלה ברחבי הארץ, מכל הסוגים, דתיים וחילוניים ועולים וותיקים ויהודים וערבים ודרוזים. למעשה חלק ניכר מהשסעים של החברה הישראלית נמצאים בתוך התופעה הזאת. רוב הקהילות מאורגנות תחת ארגונים כמו 'חברים בטבע' ו'הנני', יש היום 15 ארגונים כאלה שגם מקימים את הקהילות וגם מלווים אותן, ממש משלב הרעיון ועד קהילות ותיקות. יש היום 15 ארגונים כאלה, אותם ארגונים פועלים גם יחדיו והקימו את מועצת הקבוצות בקהילות המשימתיות, שזה גוף של הארגונים שהוא הארגון המייצג של הקהילות.

קרן שח"ף קיימת כבר קרוב לחמש שנים, בתחילת הדרך אנחנו עסקנו בעיקר בהקמה של קהילות חדשות כדי לייצר מסה קריטית. היום, יש כבר למעלה ל-200 קהילות כאלה. אנחנו עשינו תהליך אסטרטגי, שהיה תהליך בשיתוף גם עם השותפים וגם עם נציגי הקהילות והיום אנחנו עוברים משלב של הקמה לשלב של ביסוס והשפעה. זה התהליך שאנחנו נראה אותו מתחיל לקרום עור וגידים בתקציב של שנה הבאה.

הקרן למעשה התחילה כקרן אורן, שהיא הקרן המשפחתית של משפחת נאור, ועם הקהילות אנחנו עובדים קרוב לעשר שנים. אנחנו מלווים את 'הנני' ואת 'חברים בטבע' ממש מתחילת דרכם, אנחנו מאוד מאמינים שלקהילות האלה יש ערכים מוספים ויכולות ייחודיות שנותנות להן כוח מאוד מאוד גדול, גם מבחינת העשייה שהם עושים וגם מבחינת האווירה שהם משרים במקומות שבהם אותן קהילות פועלות.

זה ממש על קצה המזלג על הקרן. באמת יש לנו זכות ללוות את התופעה הזאת, אנחנו מאמינים שהיא אחת מהתופעות שיכולות בטווח הארוך לשנות את פני החברה הישראלית. אלה מילים פומפוזיות אבל אנחנו באמת מאמינים בהן. אני חושב שעכשיו אנחנו נצלול קצת להכיר יותר את שני הארגונים האלה, משלב ההיסטוריה עד למצבם הנוכחי.

'חברים בטבע'.

לעמותת 'חברים בטבע', כמו שציינתי קודם, יש שמונה קהילות. הגרעין הראשון קם בגדרה, בדיוק לפני עשר שנים וחצי, באמצע 2005, והיום אנחנו קיימים ועובדים בגדרה, בבית שמש, בראשון לציון, חדרה, יקנעם, לוד, פתח תקווה, אשדוד, יכול להיות ששכחתי עוד אחד בדרך.

יבנה.

ביבנה הגרעין צריך להחליט אם הוא גרעין או לא, אנחנו כרגע נותנים להם לעבוד לבד, בלעדינו. אלה הגרעינים.

אני אספר קצת על התכניות שאנחנו עושים, כי בגדול יש לנו חמש תכניות שאני חושב שמייצגות את היום יום שלנו. תכנית ראשונה, אפשר לקרוא לזה תכנית, היא תכנית שלמעשה מתעסקת בגיבוש חברי הגרעין עצמם, תכנית שבה אני חניך, אבישי חניך, אנחנו המשתתפים. למעשה אנחנו לוקחים קבוצה של אנשים שהם בני, אני כבר בן 44, לוקחים אנשים שהם בין הגיל 25 ל-45 והופכים אותם לקבוצה, שהיא קבוצה שמתפקדת כקבוצה.

אנחנו בונים את זה לפיה גיל שלנו.

כן, בהתחלה אנחנו אמרנו שזה 25 עד 35, אבל היינו צריכים לשדרג את הפרזנטציה עם השנים. אנחנו לוקחים קבוצה של אנשים שזה בדיוק אותם אנשים שלא חייבים לגור בשכונת שפירא בגדרה, אלא אותם אנשים שכן יש להם את היכולת לקנות בית ביישוב אחר, במקום אחר, אנשים שכבר היו במקומות אחרים בחלקם ולהגיד 'לא, אני עובר היום, אני ניר כץ, עובר עם הילדים שלי ואשתי לגור בשכונת שפירא בגדרה', וזה שיפור של איכות החיים שלי, אוקיי? זה לא פוגע בי וזאת לא הקרבה, כי הקרבה ומלגה נגמר באיזה שהוא שלב ואז זה מתפרק. זה לא בא מהמקום הזה, אלא באמת מהרצון לשפר את איכות החיים שלי, כשמובן שאיכות החיים שלי, כשהיא משתפרת גם איכות החיים בשכונה משתפרת.

איך עושים את זה? איך מייצרים קודם כל קבוצה שהיא קבוצה שהיא פשוט כיפית, שטוב להיות בה. אז ביום שישי האחרון הייתה לנו ארוחת שבת ביחד, על המשפחות והלכנו לטיול ביחד לפני כמה שבועות ובעוד שבועיים יש לנו חגיגה של כל ימי ההולדת של הקיץ, בין אם זה ילדים, בין אם זה אנחנו המבוגרים, כל ימי ההולדת, אנחנו עושים ארבע פעמים בשנה ביחד, אלה הדברים שלמעשה עושים לנו טוב.

אז הפרויקט הזה היום קורה ביותר ויותר שכונות בישראל. כמו שאלון אמר, יש אומרים 200, יש אומרים 250 שכונות, עם יוצאי אתיופיה אנחנו עוד מעט נגיע ל-20 שכונות ואני חושב שזה מאוד מאוד משמעותי. זה כבר יהיה למעלה משליש.

אנחנו שואפים להגיע ל-37 יישובים, בהתאם למיפוי שעשינו לפני כמה שנים.

יש כ-55 שכונות, השאיפה שלנו להיות בכל שכונה כזאת, לא אנחנו, מי שנמצא שם יהיה, אבל גם ייקח אחריות ויבחר לגור שם ויבחר לגדל שם את הילדים שלו.

השאלה הבאה היא מיד מה הגרעין הזה עושה, אז נדבר תיכף על פרויקטים, אבל אני חושב שגם אם אני מצטרף לוועד ההורים של בית הספר או לוועד ההורים של הגן, כבר קורה שם איזה שהוא משהו. כשהילדים שלי הולכים שם לאותו גן אני מיד רואה שכשיש יום הולדת אף פעם ילדים אתיופים לא מגיעים, ההודעה בכלל לא עוברת, או אם היא עוברת אז היא עוברת ככה ליד, זה קורה. איך זה קורה? לא בתור פרויקט, פשוט בתור שכן, בתור תושב השכונה, איך מתחילים כבר מהגיל הכי צעיר לדאוג שהדברים האלה יקרו כדי שכשמגיעים לגיל בוגר אז זה חלק מהחיים המשותפים שלנו פה בישראל.

אני חושב שזה לא מקרה שבכל אחד מהגרעינים האלה יש חברי גרעין גם יוצאי אתיופיה וגם לא יוצאי אתיופיה. אני חושב שמאוד מובן שהמנהיגות היא מנהיגות של יוצאי אתיופיה בכל המקומות האלה, אני חושב שבכל אחד מהגרעינים האלה יש גם זוגות שהם זוגות נקרא להם מעורבבים, אני יודע? חצי חצי, שזה באיזה שהוא אופן סוג של מודל לחיקוי בלי ללכת ולנפנף בדגל 'אנחנו מודל לחיקוי', אנחנו פשוט שם.

התכנית השנייה שאנחנו מפעילים היא תכנית לחבר'ה אחרי צבא, או לצערי הרב הרבה פעמים אחרי לא-צבא. חבר'ה בגילאי פחות או יותר 20 עד 25, עד 28, שהם די אבודים, שהם לא יודעים לאן ללכת, להורים שלהם אין חברים מורים, עורכי דין, רואי חשבון, אין להם חלומות מספיק גדולים, אנחנו עוזרים להם לחלום. אנחנו אומרים, גמרתם את הצבא, חכו רגע, אל תלכו ללמוד, בואו קודם כל תחשבו מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים, בהתאם לזה תתכננו את החיים שלכם. אנחנו רואים בבוגרים של התכניות האלה הצלחה גדולה, 27% הולכים לאקדמיה, נהיים אקדמאים, זה יותר ממה שקורה בחברה הישראלית בכלל, לא החברה של יוצאי אתיופיה, כנראה משהו עובד שם חזק מאוד.

אנחנו חושבים שלמעלה מ-90% בוחרים להמשיך לגור בשכונות איפה שהם גדלו ואיפה שההורים שלהם גידלו אותם, קונים שם דירות, זה ממש הופך להיות משהו שמשפיע. יש לזה גם נגזרת של תכנית סטודנטים, כלומר לפעמים זה תכנית צעירים, לפעמים זה תכנית סטודנטים, בהתאם לגיל של החבר'ה. אנחנו לא כל שנה פותחים קבוצה חדשה, אלא זו קבוצה שהולכת איתנו.

סתם, יש לנו חבר גרעין שקוראים לו אדיסו, אדיסו למד מחשבים. אדיסו הוא לא פרויקט, בסדר? כשאדיסו צריך לשדרג את קורות החיים שלו הוא יכול לפנות אליי בתור חבר שלי וכשאני צריך לתקן את המחשב שלי אני פונה אליו, שוב פעם, בתור חבר. אני לא פרויקט שלו והוא לא פרויקט שלי, זו פשוט קהילה שלמה יותר, גדולה יותר. ברוך ה' היום הוא מרוויח יותר ממני, כנראה שהצלחנו.

אבל המפגש הזה אמור להביא למצב שגם אתה תרוויח מספיק.

נראה. זה כבר התייאשתי.

אני מוכוון מטרה.

עזוב. התכנית הבאה, אנחנו קוראים לה תכנית מסלול. זה לא סוד שבהרבה מאוד מהשכונות שאנחנו פועלים אין תנועת נוער, אין תנועת נוער מתאימה, גם אם יש משהו בעיר החבר'ה לא הולכים. אנחנו מנסים לייצר אווירה של תנועת נוער, חבר'ה שמתחילים אצלנו בכיתות ד'-ה' מגיעים עד י"ב, הולכים לגרעיני נח"ל, לא שלנו, אבל לגרעינים אחרים. יוצרים איזה שהוא מין מעגל כזה שחבר'ה מתחילים לתת, להיות המדריכים, מקבלי פרסי מתנדב יישוביים, בלי קשר אלינו. כלומר היישוב כבר מכיר בזה שהם חלק מהמנהיגות היישובית באיזה שהוא אופן ואנחנו גם רואים תנועה איטית שמתחילה היום ללכת לתוך תנועות נוער אחרות שקיימות, כילדים, והורים שמתחילים לזהות את הפוטנציאל מתחילים לשלוח את הילדים גם לדברים אחרים ולא רק אלינו.

אני אשמח אם בעתיד לא יהיה צורך בנו. כרגע, ברוב השכונות שלנו, אין פתרונות אחרים שפשוט מפתחים מנהיגות, מחברים את הקשר עם הרגליים למה שקורה פה בחוץ, לארץ ישראל, כמו שכולנו תופסים אותה, דרך הצמחים והאדמה וההיסטוריה שלה, שקורית פה בחוץ.

התכנית הרביעית שלנו נקראת שיעורי בית בבית. לצערי זה לא סוד שבהמון תכניות אומרים לילדים 'בואו החוצה', 'תלמדו בחוץ, נארגן לכם מועדונית, נארגן לכם בית חם'. יש איזה שהוא סבטקסט קטן שם מתחת, בואו לבית החם, מה זה אומר לגבי הבית שלכם? הוא חם או לא חם? בואו תכינו שיעורים בחוץ, מה זה אומר על ההורים? ההורים שלכם יכולים לתת, לא יכולים לתת? אנחנו אומרים, בחברה המערבית שיעורי בית, התהליך הזה צריך לקרות בבית, אי אפשר? אין דבר כזה אי אפשר, תמיד אפשר. כשהייתי ילד, זה היה די מזמן, לא היו מזגנים, לא היה חדר לכל ילד ובכל זאת עשינו שיעורים ולמדנו ואם היה צורך לא שלחו אותי לאיזה ספרייה ללמוד, אלא הביאו מורה פרטי וככה למדנו.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים, מכניסים מורים פרטיים לבתים. כל מורה עובד עם שניים-שלושה ילדים, בית קבוע, יום קבוע, שעה קבועה, מקצוע קבוע, למהלך שנה שלמה, לא מחליפים את זה. מייצרים איזה שהוא אי של יציבות בתוך המון חוסר יציבות של הילדים האלה. אנחנו רואים שגם הציונים משתפרים בתוך שנה ב-10% במקצוע שנלמד, גם הורים מתחילים לבוא לבית ספר. היום אנחנו רואים תופעות, בחלק מהיישובים שאנחנו עובדים, שאנחנו כבר לא צריכים לדבר על זה, איזה ילד מבקש עזרה במתמטיקה, עד שהשגנו מורה, אנחנו מדברים עם האמא, 'לא, לא, הוא כבר השיג מורה, כבר יש מורה'. הוא כבר הביא את המורה הביתה, האמא כבר מארחת, הכול בסדר, זה קורה כבר בבית. זה מתחיל לקרות בלעדינו. לא חסרים מתנדבים בקהילה שרוצים לתת, בסך הכול נתנו פה פלטפורמה כדי שזה יקרה בכוחות עצמו. שיעורי בית בבית, מה יותר פשוט מזה? אין פה שום כלום מאחורי זה, פשוט מורה ייכנס הביתה.

ברור שצריך הכשרה, איך לוחצים יד, איך אוכלים דאבו, מה זה אינג'רה, כל הדברים האלה. צריך גם הכשרה, ילד מבריז לפעמים, מה מורה שהגיע הביתה יושב ועושה אם הילד לא הגיע? הילד הלך, יצא החוצה, מה עושים עם זה? מלמדים את המורה לשבת על הברזלים, מלמדים את המורה לאכול את האינג'רה ולהגיד לאמא 'אל תשכחי לספר לו שהייתי פה ושאכלתי אינג'רה', בפעם הבאה הילד הזה כבר לא מפספס.

התכנית החמישית שלנו היא תכנית שעובדת עם מבוגרים, תכנית של חקלאות קהילתית. יש לנו בגדרה ובלוד, בגדרה משהו כמו 18 דונם עם 90 משפחות שעובדות שם, בלוד יש לנו היום 46 משפחות שעובדות, אנשים שפשוט מגדלים. חשבנו שזה יהיה להם ככה נחמד, יכניס אותם קצת לפעילות גופנית. ראינו כמה דברים, היה מחקר הערכה ב-2014 לתכנית הזו בגדרה. מחקר ההערכה אמר, דבר ראשון שקורה פה זה מה שקורה לבני הנוער ולחבר'ה צעירים, סטודנטים, מבחינת כמה שהם גאים במבוגרים שלהם. הלכו ודיברו עם אנשים בשכונה, כולם סיפרו, 'כן, הייתי עם אבא שלי בגינה', 'וואו, אבא שלי החקלאי הכי טוב בגינה', ואלה ילדים שעד היום ממש לא העריכו את זה ופתאום הם גאים בהורים שלהם. מבחינתנו זה הדבר המשמעותי.

הדבר השני שקרה, מכניסים אוכל בריא וטרי הביתה. אצלנו הכול מגודל בשיטות אורגניות, מכניסים אוכל אורגני הביתה, קורה שם משהו שהוא סופר מיוחד שתכל'ס כמעט כל הצריכה של הירקות שלהם הם מגדלים בעצמם. יותר מזה, היום אנשים מקרית מלאכי, לא יודע אם אתה יודע, עומדים בתור, באים לגדרה וקונים את הירקות. יש להם בסטה בשוק ברחובות שהם מוכרים את הירקות, אנשים עושים כסף, בתשלום, משלמים על הפרויקט הזה. נכון שהם לא משלמים את כל הסכום, אבל 33% מעלות הפרויקט, האנשים משלמים בעצמם, 300 שקל לחלקה ועומדים בתור אנשים. אנחנו היום עם 90 משתתפים בגדרה, כמו שאמרתי, 46 בלוד, בכל מקום יש רשימת המתנה של 150 איש שהיו מוכנים להיכנס לעסק הזה מחר. זה פשוט מחמם את הלב לראות אנשים שחלקם 20 ו-30 שנה ישבו ולא עשו כלום, גידלו כרס אפילו יותר גדולה משלי וכשהם לוקחים מעדר הם פשוט עובדים כמו שאף אחד לא מסוגל לעבוד. זה מחזיר להם משהו שהוא פשוט לא ייאמן.

מה הסיבה להמתנה? אתה אומר 150 בהמתנה.

כסף. אנחנו צריכים לממן את השני שליש שלנו, אם היה אז היינו מרחיבים את זה.

הבנתי, יש אנשים רוצים להצטרף אבל יש הגבלה בעניין התקציב.

כן. התקציב, מעבר למסים עירוניים וכאלה דברים, שזה באמת לא הסכום הגדול, אנחנו צריכים הנחיה לכל העסק הזה. צריך איש אחד שהוא מנחה חקלאי, שמלמד לחבר טפטפות. אנשים עודרים והם לא רגילים לעבוד עם טפטוף אז הטפטפת נקרעת, נחתכת כל פעם, אלה דברים שצריך ללמוד. מצד שני יש גם מנחה חברתית שיושבת איתם, מדברת על דברים, פתאום אישה יוצאת לשדה, עובדת, איך הבעל מרגיש לגבי זה? איך עובדים עכשיו ביחד?

הנה, אתה רואה כאן. יש את עזריה שמנהל את המקום כאן שצריך לשלם לו, כי הוא שייך להיבט החברתי. ראית את אילן, שאחראי על כל הסיפור. בדברים האלה צריכים לתחזק אותם.

צריך כוח אדם על כל דבר כזה. בעוד הם מצוינים בחקלאות יש עניינים שעדיין צריך לפתור עם - - -

השאלה שלי, זה יכול להיות לכולם אז מאיפה הכסף מגיע?

אנשים טובים.

אני מבין שקרן שח"ף, אתם עוזרים להם ליוזמות האלה?

לא בפרויקט הזה, בהמון דברים אחרים.

בפרויקט הזה ספציפית לא, בפרויקטים אחרים כן. בפרויקט הזה בנושא מסוים אנחנו כן עוזרים.

העובדה שאנחנו חיים בתוך גדרה - - -

אני רוצה להבין מאיפה - - -

אברהם, צריך לראות איזה משרד מגייסים.

כן, זה מה שאני רוצה להגיע, סך הכול אנחנו באנו - - -

כן, בשביל לעזור לדברים האלה לקרות יותר טוב.

זה יפה מאוד לראות וכל הדברים האלה, אבל הכוונה שלנו היא איפה אנחנו יכולים לעזור. אחרי שאנחנו ראינו, להגיד 'כל הכבוד לכם ועשיתם טוב', אבל אני בטוח שמצפים מאיתנו גם לעשות משהו. אני רוצה להבין בדיוק קודם כל איזה משרדים רלוונטיים לפרויקטים האלה, דבר שני, האם אתם מקבלים תקציב מהמשרדים האלה או לא.

היום הפרויקט הזה באופן ספציפי לא, אבל אני יכול לומר - - -

בכל הפרויקטים.

אני חושב שמה שאלון התחיל לומר קודם, שאנחנו למעשה 14 ארגונים ביחד, שהקמנו את מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל, יצרנו פה איזה שהוא גוף שהממשלה באיזה שהוא אופן עכשיו אוהבת להתחבר אליו ולא יכולה להתעלם מקיומו. כשיושבים יוצאי אתיופיה ויוצאי חבר העמים ומוסלמים ויהודים ודרוזים ויוצאי קיבוצים ואנשים עם כיפות על הראש, וכולם ביחד אומרים, אנחנו עושים משימה דומה מאוד בחברה הישראלית ובארץ ישראל וכולנו ציוניים, כל אחד בדרכו שלו, הממשלה מתחברת לעסק הזה. למעשה הצלחנו לגייס תקציבים, יש החלטת ממשלה 741 מלפני שלוש שנים, התחילו להזרים כסף לכל הגרעינים.

אני אמשיך ואומר, העסק הזה תקוע, יש היום קולות קוראים, אנחנו עדיין מחכים לכספים של 2015, אלה דברים שאושרו לנו.

שני קולות קוראים, גם בגליל נגב וגם במשרד החקלאות, שלמעשה ביצענו, אנחנו חצי שנה אחרי סיום השנה הקודמת וטרם קיבלנו כסף ובעמותות כמו שלנו זה קריסה.

כשחצי מהתקציב שלך מבוסס על כסף כזה ועוד לא הגיע הכסף של 2015, זה אומר שאנחנו בגירעונות של רבע מהתקציב. כשהכול חתום ומוכן.

לא קיבלתם את הכסף של 2015?

לא, לא קיבלנו כי זה הסטנדרט במדינת ישראל, לא?

לא, אני מבין שב-2015 למה לא קיבלתם, כי לא היה תקציב.

אושר, הכול אושר.

התקציב אושר בסוף 2015, אבל יש רטרואקטיבית.

אלה כספים שאושרו עבור 2015, לא 2016, ועוד לא קיבלנו.

לא, עבר תקציב דו שנתי, של 2015-2016.

אני רוצה לעשו סדר. בנובמבר 15' עבר תקציב, תקציב 15' ו-16' דיבר על הן סיוע ב-2015 דרך משרד החקלאות ומשרד נגב גליל, מה שהיום פריפריה נגב גליל, לנושא הכללי של קהילות משימתיות. התקציב של 2015 הן במשרד החקלאות והן בנגב גליל עדיין לא אושר. הקול קורא יצא - - -

לא, הוא אושר.

אושר, קיבלת כסף?

לא. אושר, אבל לא קיבלנו כסף. זה דבר אחר. ממה שאושר, לאברהם נניח יש לו יכולת, הוא יכול לבוא ולהגיד 'חבר'ה, תזרזו פה במקום הזה והזה'.

כן.

מה שלא אושר זה עוד שלב.

מה מעכב את האושר מלהגיע אליכם.

שאלה מצוינת.

אנחנו מקווים שתיתן לנו תשובה.

מי?

אתה.

אני רוצה קודם כל לדעת. אם אתם לא יודעים - - -

אנחנו לא יודעים, אין לנו תשובות. זאת הכוונה שלי.

אנחנו לא יודעים, זה לגבי נגב גליל.

אז אתה אומר 'תבדוק לנו'.

כן.

אנחנו לא יודעים.

יש בירוקרטיה ויש דברים שלוקחים זמן. זה לוקח כל כך הרבה זמן - - -

לא, זה מעבר לזמן. הקול קורא של נגב גליל הוגש כבר בסוף 2015, הוא כבר עומד על המדוכה קרוב לחצי שנה, גם במשרד החקלאות. לגבי 2016 בנגב גליל הוגש 2015 ו-2016, יצא הקול קורא, אתם הגשתם גם ל-2015 וגם ל-16'. על אחת כמה וכמה אם אין תשובות ל-15' בוודאי שאין תשובות ל-16'.

והמשרדים זה משרד החקלאות והמשרד לענייני פריפריה?

נכון.

והדבר נכון לגבי 200 ומשהו קהילות, לא 'הנני' ו'חברים בטבע', זה הרבה יותר גדול מהאנשים שיושבים פה בחדר.

אבל מבחינתנו יש אפשרות לקדם, אולי, אני לא יודע אם ועדת הקליטה היא על הכול, אבל מבחינתנו יש שלושה ארגונים, אנחנו, 'הנני', 'חברים בטבע' ו'מדור לדור', יוצאי קווקז, עולים מקווקז, שלושת הארגונים האלה, זה לשון המאזניים שלנו, להיות או לא להיות. למשל 'מדור לדור' הולך לסגור בגלל הקצב הזה.

הם מפטרים אנשים וסוגרים גרעינים. חד משמעית.

יש כאן שתי זוויות הסתכלות, כמו שמשה אמר - - -

אולי לפני זה, ידוע לכם מה הסכום שאושר?

27 מיליון שקל במשרד החקלאות.

במשרד החקלאות 27 מיליון שקל ו-10 מיליון שקל נגב גליל.

סך הכול 37.

לכל הקהילות.

לשנה.

הבנתי, בסך הכול 37 מיליון.

אבל זה לא חופף, אלה לכל הארץ ואלה רק ל - - -

לשנה לכל הארץ.

נגב גליל לנגב גליל, השאר לכל הארץ.

באופן כללי, זה חותך לכל הקהילות, לאו דווקא - - -

אין כפילויות פה.

אין.

מכיוון שכבודו הוא יושב ראש ועדת הקליטה ואני חושב שיש פה תופעה ייחודית שבה מדובר על שלושה ארגונים, שני ארגונים של הקהילה האתיופית ועוד ארגון שנקרא 'מדור לדור' שביקרנו פה לפני שנתיים עם הוועדה, בשדרות, ארגון של יוצאי קווקז, שקודם כל יש בעיה מבחינת הקריטריונים, כי הקריטריונים היום של הקולות הקוראים, לא רק שהם לא מעודדים, הם מקשים על קהילות שהן קהילות בני מקום. הרבה פעמים קהילות העולים הם קהילות בני מקום, אלה לא חבר'ה שהגיעו מבחוץ, רובם חבר'ה שמתהווים ומתארגנים - - -

גדלו בשכונה והתארגנו לגרעין.

בדיוק, במקום לחיות את הנרטיב של מי מצליח עוזב הם מייצרים פעילות אחרת. הם באים ואומרים 'לא רק שלא נעזוב, אנחנו נחיה כקבוצה ונשפיע על השכונה שבה גדלנו'. הקולות הקוראים, נכון להיום, לא נותנים פתרון לדבר הזה, פעם אחת, ופעם שנייה, אני חושב שוועדת הקליטה, אם היא מתרשמת שהפעילות שאנחנו מציגים היום היא פעילות משמעותית, איכותית, טובה ותורמת, צריך לראות איך תורמים ותומכים בתופעה הזאת ביתר שאת ולא מסתכלים רק - - -

גם בהחלט אפשר להעביר דרך הקולות הקוראים תקציב נוסף לגרעינים שהם קשורים לוועדת הקליטה.

אין ויכוח על חשיבות התכניות, גם אם זה ליוצאי אתיופיה, גם ליוצאי קווקז, גם לעולים אחרים בכלל, הפרויקטים, אין ספק בתרומתם וחשיבותם. השאלה פה, אני הולך לתכל'ס בעניין, איך אנחנו מתחילים את זה, קודם כל מחזקים מה שקיים, ודבר שני, איך אנחנו מרחיבים את זה. אם יש כבר החלטה, כלומר שיש כבר משמעות תקציבית במשרדי הממשלה, אנחנו צריכים ללחוץ שהכספים לא יישבו שם, אלא יגיעו לשטח כדי לחזק וגם להרחיב.

אני הבנתי לגבי שנת 2015, הבנתי את הסכום, הבנתי את המעמד, אושר, רק לא הגיע אליכם. זה אנחנו נברר. עכשיו אני רוצה להתקדם ל-2016, מה המצב של 2016.

היה קול קורא לפני שבוע, הוגשו כל הניירות, ב-9 ביוני, במשרד החקלאות. נגב גליל, שלכם זה רלוונטי, הוגש כבר לפני כחצי שנה ועוד לא נפתח, המעטפות נשארו סגורות למעשה.

למה?

כי הם עוד לא סגרו את 2015. הם לא אישרו את 2015 עדיין. הגשנו - - -

לא, לא.

שנייה. במשרד החקלאות, מה שאמרת מדויק, כלומר אנחנו הגשנו לפני שבוע וחצי. גם ל-16' הגשנו ויש אישורים על 2015. נגב גליל, הגשנו באותה הגשה גם 15' וגם 16', כי זה היה בפברואר, אולי מרץ, השנה. מראש הם אמרו שהם יפתחו רק את 2015, יאשרו אותו ואחרי שהכול יהיה מאושר יפתחו את 16'. 2015 עוד לא מאושר, הוא יצא החוצה לבדיקת רואה חשבון.

אמרת מאושר.

לא נגב. אמרנו שחקלאות אושר.

רק חקלאות?

כן.

אז אושרו רק 27 מיליון ולא ה-10 מיליון?

נכון. אבל זה יצא לרואה חשבון חיצוני לבדיקה.

חשבתי שזה גם וגם אושר.

לא.

אושר התקציב, עכשיו אנחנו צריכים גם לדעת איך מחלקים את זה בין הגרעינים, יש גרעינים שייפסלו ויש גרעינים יעברו. צריכים לראות את הבקשות של כל הגרעינים.

אני עוד לא שם. עניין החלוקה זה השלב הבא.

אנחנו מבינים. נגב גליל, עוד לא יצא, נפתחו המעטפות, בדיקה שנייה עברה, בדיקה שלישית זה רואה חשבון חיצוני של המשרד, טרם אישר, זה לא סופי עדיין.

2015, 10 מיליון עוד לא אושרו.

הכסף יועד, אבל הקהילות לא אושרו עדיין. 2016 מותנה בזה שזה ייועד ויבוצע ואחר כך יפתחו את המעטפות הבאות. אני מניח שמי שנפסל פעם אחת ייפסל גם בפעם השנייה, כי זו אותה הגשה.

הבנתי.

בעצם כרגע אתם מתפקדים בלי תקצוב ממשלתי.

נכון.

כרגע ל'הנני' יש תקצוב ממשלתי אחד, גם לך? משרד השיכון?

יש לנו 50,000 שקל ממשרד הקליטה.

השיכון.

נכון, יש לנו גם משיכון, תקציב 2015. כן, זה 300,000 שקל.

אנחנו מדברים על 300,000 שקל בערך.

משרד השיכון נותן לכם?

כן, שיקום שכונות.

משרד השיכון נתן, אבל אין המשכיות.

ל-2015. למעשה ביוני עכשיו נגמר הביצוע של 2015, נגמר התקציב.

מה עם משרד הקליטה?

משרד הקליטה? יגיע הכסף.

משרד העלייה והקליטה, יש אפשרות בתמיכות להגיש בקשה לעמותה, נכון, משה?

כן.

יש אפשרות, זה סך הכול דורש תקופה שבתקופה הזאת יש כמובן כמו שנדרש, יש מסמכים שצריך להביא ולעמותות להם אפשרות להגיש בקשת תמיכה והבקשה שלהם תיבחן לפי כל התבחינים. אני לא בדקתי אם השנה הגשת או לא.

אני לא הגשתי.

עוד לא, הם לא הגישו, כי עד 1 באוגוסט אפשר להגיש.

יצא קול קורא?

כן, הקול קורא נפתח, זה של משרד הקליטה.

ניר, אתה מכיר?

אני לא מכיר, לא ראיתי. האמת שלנו - - -

לא, זה יצא לפני כמה ימים.

זה חדש. גם של המוקדים לא מזמן פרסמנו, זה ביחד.

אני חייב לומר שיש פה עניינים גם שאנחנו צריכים להיזהר, שלא לפעול בניגוד לחוק, שיש סיפור של כפל תמיכות. היום הקול קורא של משרד החקלאות הוא ספציפית לענייני משכורות. למעשה כל הפעילות שלנו שאיננה משכורות לא ממומנת היום על ידי הממשלה, חוץ משיקום שכונות, שלמעשה נגמר החודש, ונוכל פה לגשת בדיוק לעניין הזה של הפעילות, בצורה שלא תהיה כפל תמיכות.

אבל עוד פעם צריך לבדוק - - -

השאלה אם זה לא נקרא כפילות כשפונים לשני משרדים.

לא, אין בעיה. אם זה לא - - -

אם זה לא על אותה פעולה. מה היקף תקציבי של תמיכה?

כ-50,000.

מה 50,000?

את עניין התמיכות אני מכיר, זו עבודה יותר קשה מאשר - - -

אבל משרד הקליטה, הם בקליטה תמידית. לאט לאט. אנחנו מקבלים ממשרד החקלאות 300,000-400,000, 50,000 זה - - -

תמיכות זה קצת, אנחנו יודעים, אבל מעבר לזה אין תקציב לארגונים האלה, לפרויקטים האלה? מכיוון שהם עוסקים - - - אני לא יודע אם כולם עומדים בקריטריון של העולה, אבל בטוח יש חלק שעומדים בקריטריון של עולים חדשים. בגלל שפה יש עבודה משותפת, האם אתם גם שותפים בסיוע בפרויקטים האלה? לא כעמותה שמגישה בקשה לתמיכות, אלא בתקציב. נגיד בתקציב של קליטה חברתית, שילוב חברתי, האם אתם - - -

ב-2015 אנחנו התחלנו לעבוד יחד עם מוקד קליטה בקרית גת, אתם מכירים את יניב, אנחנו עובדים כמינהל הקליטה, עובדים איתו ביחד. עשינו פעילות כבר ב-2015, 350,000 שקל, זה גם כוח אדם וגם פעילות.

במוקד?

במוקד, כן. השנה אנחנו הולכים גם כן. היה קודם כל למחצית הראשונה קול קורא, עכשיו אנחנו צריכים לקבל גם למחצית השנייה. אנחנו באמת עובדים עכשיו על המחצית השנייה, אנחנו מחר יושבים בוועדת ההיגוי של המוקד, שאנחנו מקבלים את התכניות שלהם, דנים עליהם, ואם הם עומדים בקריטריונים אנחנו מעבירים את זה הלאה לוועדה.

במסגרת מוקד קליטה?

במסגרת קליטה בקהילה, במסגרת מוקד קליטה של - - -

קליטה בקהילה זה רק דרך מוקד קליטה? או שאפשר גם דרך עמותות אחרות שעובדות עם הקהילה?

לא, עמותה זה רק דרך תמיכות. קליטה בקהילה זה מוקד.

אני דווקא התמקדתי בקליטה בקהילה, לא בתמיכות. תמיכות אני מכיר, זה לא נותן לך פתרון. הם לא נותנים הרבה כסף.

לא נותנים הרבה כסף, זה נכון - - -

וגם הבירוקרטיה וכל הניירות למלא זה בעיה. אני לא אומר שלא יעשו, יעשו, אבל מעבר לזה. זה בסדר, יעשו, יקבלו 10,000, יקבלו 20,000, מקסימום 50,000. אני מתמקד, כיוון שהפרויקטים האלה פועלים בקהילות בערים, אז יש להם קליטה בחברה, מהתקציב הזה האם אתם יכולים לתת להם? זה הכיוון.

זהו, יש קול קורא, מגישים תכניות.

אז הם צריכים להגיש?

כן.

אבל זה לתמיכות .

לא, אל תבלבל. אני צריך להסביר עוד פעם.

אני חייב להבהיר.

תבהיר, יש שני כיוונים.

כל התמיכה של מוקדי קליטה זה דרך תמיכות, השיטה היא אותה שיטה. גם בקליטה בקהילה אתם עובדים דרך תמיכות.

לא. אלמו, אני לא מסכים איתך.

כל המוקדים זה דרך תמיכות. אני חושב שאני יודע למה אתה מתכוון.

לא מסכים איתך. אלמו, התמיכות זה לעמותות.

הם ככה מקבלים את זה.

לא, יש תקציב למוקד קליטה בנפרד. אם אני מתמקד ביוצאי אתיופיה, יש מוקד קליטה, זה לא הרבה כסף, אני יודע, אבל יש תקציב מוגדר. זה לא שייך לתמיכות. על זה אני מדבר. כנ"ל גם יש לעליות אחרות, זה נקרא קליטה בקהילה.

נכון.

זה מה שאני אומר. את עניין התמיכות תעזוב בצד, כל עמותה יכולה להגיש, גם עמותה באיזה שהוא מקום יכולה להגיש תמיכה, עומדת בקריטריון, לא עומדת בקריטריון, זה ועדת התמיכות מחליטה. אבל זה לא הרבה כסף, אנחנו יודעים. אני מדבר על התקציב השוטף של משרד הקליטה שהוא מקבל מהאוצר על קליטה בקהילה ואם אנחנו מדברים על יוצאי אתיופיה זה מוקדי הקליטה. על זה אני מדבר. בתקציב הזה, כיוון שפה זה מאוד רלוונטי למטרה של קליטה בקהילה, האם אתם מסייעים להם? זו השאלה.

אנחנו מסייעים להם. עוד פעם, נפתח קול קורא למחצית השנייה של 2016. מחר יש לנו ועדת היגוי, לשבת עם מוקד קליטה ברשות בקרית גת, אנחנו, במשרד הקליטה, יושבים ודנים על התכניות שהם מגישים לנו בתוך הקול קורא הזה. אנחנו יושבים, דנים, מדברים ו - - - זה גם כולל כוח אדם, כולל רכז תעסוקה וגם כולל - - -

כל הפרויקטים. מצד אחד זה מאוד יכול להתחבר כי אנחנו שם בשכונות, מכירים את האנשים. מצד שני, אני אגיד את האמת, אנחנו עובדים עם ראשון, אני מאוד נהנה בעבודה עם כוח האדם שם, בין אם זה אורי, שהוא רכז הנוער, כמובן זיווה, שהיא משכמה ומעלה, היא מנהלת מוקד מדהימה, אבל המקסימום שהצלחנו לקבל, עם כל הרצון טוב שלהם, 16,201 שקלים. בשביל זה אני אעשה את כל העבודה הזאת? לא.

ודוחות הביקורת של משרד הקליטה הם הכי קשים.

אני אגיד את האמת, אני לא מגיש בכלל לקול הקורא. ללכת - - - אחר כך, ללכת לרואה חשבון, להחתים את הכול, עולה לי כבר 5,000, אז מה בשביל 11,000 שקל? אני לא נכנס לזה אפילו.

אני לא יודע על איזה מוקד אתה מדבר. מה שאנחנו יודעים - - -

אני מדבר על זה שבמוקד קליטה בקרית גת בכלל אין גישה לגשת אליו.

אז תגישו. מישהו עכשיו אומר לכם - - -

אני אומר - - -

הגשת?

אנחנו צריכים עוד לפני כן. הנושא של מוקדי קליטה זה ערוץ שעובד, טוב שיעבוד, שימשיך לעבוד, אבל אנחנו מדברים כרגע על משהו נוסף על זה, שאנחנו מנסים לייצר לעמותות שפועלות כבר, אני פה 11 שנה כבר, אנחנו עשר שנים כבר פועלים בשטח, מוכיחים את עצמנו, מייצרים פה פעילויות שהן קצת יותר יצירתיות מסדנאות כאלה ואחרות במקום מסוים, ואנחנו כן מצפים שמשרד הקליטה, בצורה זו או אחרת, לא אכפת לי מה האופן, יתמכו וייתנו כסף, לפחות כמו המשרדים האחרים.

אנחנו מדברים פה היום על בערך 500 מתנדבים, בשני הארגונים האלה ביחד 500 מתנדבים בשטח שחיים בשכונות.

אין משהו לתת לו, לעמותה זו לא באמת התשובה, חוץ מתמיכות. אז הוא צריך להגיש לתמיכות.

לא, הבנתי, עניין העמותות זה ברור.

בדיוק, אם היא הוגדרה עמותה - - -

יש תהליך, יש בירוקרטיה, יש טפסים, אתם ממלאים, יכול להיות שהוועדה יכולה גם לדחות אתכם. זה משהו אחר, לכן אני לא מתמקד בזה. עמותות, אתם יכולים להגיש את זה.

אלמו, אני אגיד לך את הנקודה. בפועל, מה שאנחנו מצפים, יש שטנץ שעובד, זה בסדר, אנחנו מכירים אותו, אני כבר הצגתי כמה פעמים במשרד הקליטה את כל התכניות של 'הנני', אמרו 'מחר אנחנו נתמוך' ולא קרה כלום. ניר ואנוכי היינו - - -

בישיבה של כל מנהלי המוקדים.

והצגנו ולא קרה שום דבר. בסדר, אין שום בעיה, אנחנו מבינים ש - - - זה לא אומר שזה לא מוכר, אלא פשוט יש הגבלה מסוימת. אנחנו כן מצפים, וזה אני פונה אליך, אלמו, שהנושא של שתי הרשתות האלה, שהן עובדות עם הקהילה ואנחנו עובדים, יש לנו בממוצע משהו כמו 500 מתנדבים שאנחנו מפעילים.

רק חברי הגרעינים - - -

רק חברי הגרעינים עצמם, ויש לנו עובדים, בכל מקום, בין שניים לארבעה עובדים בכל יישוב. זה כוח אדם שאתה יכול להשתמש בו כדי לייצר פעילות הרבה יותר ענפה ביישוב עצמו. מעבר, זה לא במקום, בנוסף, באמצעים אחרים, בדרכים אחרות. לדבר הזה יש לנו ציפייה, אל"ף, להכרה. הכרה זה אומר שכשמדברים על תקציבים, כשמדברים על פעילויות, כשמדברים על מיפוי אז הנושא של הקהילות מופיע. אפשר לבוא ולהגיד, ביישוב קרית גת יש לנו קהילות, אלה הן הקהילות, בגדרה וכן הלאה, ואז ברגע שיש ממשקים כאלה אפשר לייצר שותפויות. לפעמים שותפות היא לא בכסף.

אתה יודע מה? אני אתן לך דוגמאות. יש לנו קשר עם סמים ואלכוהול, יש לנו קשר עם כל מיני גופים כאלה. אין לנו העברת כספים בינינו, אבל אנחנו עושים פעילות גדולה, שהם משלמים חלק, אני משלם חלק ואנחנו עושים פעילות הרבה יותר רחבה, הרבה יותר איכותית, לקהילה. זה לא כל כך קורה עם מוקדי הקליטה.

אני חושבת, יכול להיות שלגבי קרית גת ספציפית אתה קצת טועה, יכול להיות שאתה לא מעודכן. ל-2016, במסגרת קליטה בקהילה אנחנו בנינו תכנית ממש מיוחדת. אם אתה פעם ביקרת אצלנו במוקד, יש שם מקום שמאפשר לעשות גינה, בהרבה יותר קטנה ממה שיש לך, אבל זה אני חשבתי לעשות בפעילות בלתי פורמלית לילדים, לבני הנוער של הקהילה.

אני רק אגיד לך שמוקד הקליטה בקרית גת הוא רק שנתיים.

זה דבר נהדר, לשתף את זה ולפתח - - -

כיוון שזו ועדת עלייה וקליטה אז אני אומר - - -

לא, כדי לפתח את זה לכל הקהילה של העיר, כדי למשוך אנשים, כדי מפה לצאת לכל מיני רעיונות. זו דווקא תכנית מיוחדת שאני לא חושבת שיש עוד איפשהו באיזה מקום בארץ.

אני גר שם ליד המוקד ואני מגיע לעתים קרובות למוקד, בגלל הרבה דברים, לצערי אין שום דו שיח, אין שיתוף. אני מכיר את יניב, אני מעריך אותו, אני מכבד אותו, אני בא אליו למשרד, הוא לא מוכן לשתף שום שיתוף פעולה. לצערי.

יניב היה פה?

לא רק שהוא לא היה פה, יש הרבה פורומים בתוך הרשות שהוא מנסה, את 'הנני' הוא לא - - - אני אומר, לצערי, איזה שהוא גוף הגיעו אליו, שהיו פה והגיעו, הוא שאל אותו אם הוא מכיר את הפעילות פה, הוא אמר 'אני לא מכיר מה קורה פה, אני לא מכיר את החקלאות - - -

פוליטיקות.

מגיעים לפה מעל 70 מבוגרים, כל יום, שהם גרים בשכונה, והרבה בני נוער, והוא לא מכיר בזה, זה קצת לא - - -

אז תבוא למחלקת הקליטה ומשם אנחנו נצא לדרך.

פוליטיקה לא יכול להיות, כי פה הוא מייצג משרד ממשלתי, זה העירייה.

אני מדבר איתו. אגב, אני חבר טוב של יניב.

יש מקומות שהעיריות מקדמות ויש מקומות שהעיריות - - -

לא, זה משהו אחר. אבל תבוא אלינו ישירות למחלקת הקליטה ואנחנו נצא לדרך.

נשמח. אני אומר, יניב הוא חבר טוב, אנחנו מדברים הרבה, אבל כנראה מגבילים אותו מאיזה שהיא סיבה - - -

אנחנו כמשרד מקבלים כל הצעה שתהיה לנו על השולחן שעומדת בקריטריונים של משרד הקליטה.

אני רוצה לנסות ולשים דברים בפרספקטיבה קצת יותר רחבה מיישוב כזה או אחר. חלק מהמקומות, בגלל כל מיני סיבות פוליטיות הקשר לא מתקיים. בחלק מהמקומות הקשר כן מתקיים והסכומים הם לא סכומים גבוהים, חלק מהמקומות הקשר מתקיים ללא כסף באוטובוס פה וכיבוד שם.

כמו אשקלון.

כמו אשקלון. אני חושב שיש כאן תופעה, אני לפחות, אני רק 20 שנה בשדה החברתי, יש כאן באמת תופעה ייחודית, מרשימה, שעושה פעולה שהיא פעולה שאני חושב שאפשר להתרשם ממנה. אני לא אומר את זה כנגד פעולות אחרות. חלק ניכר מהפעולות האחרות הן מעולות, יש כאן פעולה שצמחה מלמטה, שבאה ומעלה מנהיגות שהיא מנהיגות אותנטית, מקומית, של הקהילה, מלמטה, שבאה לעשות עבודה אמיתית ואנחנו רואים איך פרויקטים קמים. החקלאות קמה כי החבר'ה מתוך הגרעין ראו שהזקנים לא קמים בבוקר, ושיעורי בית בבית קמה כי החבר'ה ראו שדרך המועדוניות לא קמה תקומה, החבר'ה לא מתקדמים שם, הם מתקדמים עד כיתה ה' או עד כיתה ח', כי בכיתה ד' או בכיתה ו' או בכיתה ט' מפסיקה המועדונית ואז הילד לא יודע להכין שיעורי בית.

לכן אני חושב שצריכה להיות פה הסתכלות, גם של המשרד, ואני אשמח מאוד אם אתה תוכל להוביל את זה, אנחנו ניסינו לעשות את זה המון פעמים, הלוואי שהיו לי 10 שקלים על כל מפגש שניסיתי לקדם את הדבר הזה ולא הצלחתי, יכול להיות שהיינו מצליחים לקדם יותר. לבוא ולראות את התופעה הזאת כתופעה משמעותית, שמשנה מציאות ומייצרת מציאות שהיא מציאות אחרת ולכן הקולות הקוראים והתמיכות הקיימות הם מצוינים, אבל יש כאן משהו שהוא מעבר. בדיוק כמו שבמשרד הקליטה לא כל תמיכת משרד הקליטה מסתיימת במוקדי קליטה ובקליטה בקהילה, נכון? יפה, לזה אני מכוון.

יכול לצאת קול קורא שבא ואומר שמשרד הקליטה בא לעודד גרעינים משימתיים של עולים מאתיופיה ויהודים מקווקז, לייצר מסלול שהוא מסלול ייעודי, מתוקצב. לא מדובר פה במאות מיליונים, המשרד הוא משרד גדול, עם תקציב גדול ואני חושב שיפה שעה אחת קודם לקחת את הדבר הזה ולחבק אותו ולא להגיד לו 'תשמעו, יש את ה-15,000 שקל פה ואת ה-20,000 שקל', אנחנו יודעים, סליחה, זו אחת מההגשות באמת הקשות ביותר, ואתם יודעים את זה. אני לא בא אליכם בתלונות, זה הרי לא אתם אישית, אבל ההגשות האלה הן הגשות נורא קשות, שאתה עושה חשבון ואתה אומר, בשביל 15,000 או 20,000 שקל, שאני צריך איקס שעות להשקיע בזה ורואה חשבון ועורך דין וכו' וכו' וכו', יכול להיות שלא שווה לי, וגם אם שווה לי מה-20,000 שקל נשארים לי 15, או 18 או 12,000 שקל, לא על זה נבנית פעילות כזאת. אני חושב שהמדינה כמדינה ומשרד הקליטה או הוועדה צריכה לבוא ולראות שיש כאן משהו שהוא משהו ייחודי שמצריך תקצוב ייחודי.

אני לא מבין על איזה 15,000 אתה מדבר.

זה לא משנה, 25,000 שקל.

זה לא 25,000 שקל ולא 15,000 שקל, לא אפילו 100,000 שקל. ב-2015 מוקד הקליטה האתיופי, ממשרד הקליטה, כל השנה זה 350,000 שקל בקרית גת.

כמה כסף קיבל 'הנני'?

מקליטה בקהילה 208.

כמה כסף 'הנני' בקרית גת - - -

'הנני' זה עמותה, 'הנני' לא מקבל מקליטה בקהילה.

על זה הוא מדבר.

אתם מדברים על בירוקרטיה ואני מדבר על תכל'ס. בתכל'ס אין כסף.

בסדר, אנחנו מדברים על האפשרויות שלנו.

בסדר, אני לא בא אליכם ב - - -

יש לנו קליטה בקהילה, אנחנו נותנים את הכסף לקליטה בקהילה. היום, ב-2016, המחצית הראשונה כמעט 250,000 שקל. עכשיו אנחנו מקבלים למחצית השנייה. חבר'ה, זה לא 15,000 ולא 20,000 שקל.

לכן אני אומר, אולי באמת התכלית היא דבר שאפשר לפתור אותו בצורה כזאת, אני חושב שכסף שאנחנו נותנים כקליטה בקהילה למוקד הקליטה, לאחד את כל הפעילויות של מוקד קליטה ו'הנני', אם נגיד הפעילות של 'הנני' אומרת ככה, קודם כל - - -

בני הקהילה.

בני הקהילה. אני עכשיו מדבר ביניהם, שיהיה איזה שהוא שיתוף פעולה ובשיתוף פעולה הם יוציאו אלינו את התכניות האלה, שהם עושים בשיתוף פעולה איזה שהן פעילויות, אז אנחנו יכולים נגיד לתקצב לפי מה שאנחנו יכולים לקחת מהתקציב של המדינה באמת לפעילויות האלה שיש להן ביחד לעשות. בנוסף לזה אני חושב ש'הנני' יכול להעביר את הבקשה לוועדת התמיכות, בכל זאת שיהיה, שלא יהיה כפל סיוע שאתם עושים ביחד, אבל נגיד פעילות אחת הוא נותן בתמיכות, פעילות שנייה הוא עושה ביחד עם המוקד. שלא יהיה אותן פעילויות, שלא יהיה כפל סיוע. אני חושב שאפשר למצוא איזה שהוא פתרון.

אני הגשתי ארבע פעמים ולא קיבלתי שקל.

את מה?

תכניות למשרד הקליטה, לקול הקורא.

מתי?

עד לפני שנתיים. ואמרתי מספיק. לא הגשתי יותר בפעמים האחרונות כי - - -

אבל כשהגשת קיבלת.

לא, קיבלתי פעם אחת, דרכך, זה היה משהו אחר, זה היה 'כחול לבן', זה היה פרויקט ייחודי - - -

אצלנו מי שהקליד את התכנית עשה שגיאת כתיב. הייתה לנו פעילות בבית שמש, רשמנו בית שמש, בכל הניירות היה כתוב בית שמש, מי שהקליד כתב באר שבע, אמר 'תוכיחו פעילות בבאר שבע', אמרנו 'אין לנו באר שבע, יש לנו בית שמש, בואו תראו', הם אמרו 'נכון, טעינו, אבל מה לעשות?'

אני רק רוצה להגיד לך, קודם כל אני מתחבר עם כל מה שאמר אלון ולדעתי זה הכיוון, אבל רק בשביל להבין את זה, פעמיים כשאנחנו היינו בקשר זה היה על פרויקט ייחודי שנקרא 'כחול לבן' שהוא פרויקט שתיאטרון תאיר לקח ומשרד הקליטה הפעיל וזה היה הקשר. זה לא היה דרך מוקד הקליטה, דרך התמיכות הרגילות שלכם.

לא. זה היה לפני שנתיים.

נכון, רק שנתיים קיבלתי.

אז תתחברו. אני לא מבין מה הבעיה, תתחברו, תבדקו מה אפשר לעשות ביחד.

אנחנו באים כי לא הצלחנו. אני בעד לא להיכנס לרמה הזאת, אני מסכים, ולכן בואו נלך למקום שאלון הציע.

אם יורשה לי. מה שאני מנסה לתאר, יש כיום 25 מוקדים, בחלק מהמוקדים, יוצא לי לראות את כל הפעילויות, אז הפעילויות שאתם מתארים פחות או יותר מיוצגות, מיוצגות ומקבלות. כל הנושא של החקלאות נגיד, זה משהו שהוא עכשיו טרנד, בכל מקום אתה תראה, אם תעשה סיור, אתה תראה את זה, בחדרה, בעפולה.

גינות קהילתיות.

אני לא בטוח אם זה קשור לעמותות, אני לא יודע, יכול להיות שזה יוזמה פרטית שלהם. מה שצריך לעשות, כל הנואש של שיתופי הפעולה, זה תלוי באותו מנהל מוקד או באותו חבר גרעין שבאותו אזור. אם יש כימיה ויצליחו לעבוד ביחד, אז ברור שאפשר להרים דברים ביחד, אם אין אז אין. שם אני לא יכול להתערב, אני לא יכול להגיד בכוח, 'אתה חייב לשתף פעולה'. התמיכה שלי זה מול הרשות. הרשות בעצם בוחרת את סדר העדיפות שלה, מה היא רוצה להפעיל ומה היא לא רוצה להפעיל, כי יש לה גם גופים ממשלתיים שמשקיעים כסף והיא צריכה לדעת לנתב בין כולם. לכן כל הנושא של שיתופי הפעולה תלוי באמת באנשים שנמצאים שם.

שוב פעם, הייתם, אנחנו עשינו מפגש ואני יכול להגיד שהפעילות הזאת היא חיונית והיא טובה והיא תורמת, מעבר לזה אני לא יכול לחייב אותו. אני תומך, גם אני לא מחייב אותו. גם בנוהל שלי אני כותב שאני לא מגדיר לו מה צריך להפעיל. אני נותן לו את התקציב, הוא צריך לבחון על פי הצרכים של הקהילה ולהחליט ולהגיש תכנית, אני אבחן אם זה עומד בתבחינים של המשרד שהוא פרסם או לא, ולפי זה אנחנו תומכים.

והדבר הנוסף שאני מציע, צריך לבחון תכנית טובה, ארצית כוללת, צריך להגיש אותה למשרד. המשרד יבחן את זה. אם זה משהו כמו נגיד טנא הבריאות. טנא הבריאות עושה פעילות מאוד ייחודית, אף אחד לא עושה, היא הגישה למכרז, היא התמודדה במכרז, לא היה מי שיגיש, והיא הזכיינית של המשרד ועושה את כל הנושא של הבריאות, כל הנושא של הכנה לאורח חיים בריא וכל הנושא של סוכרת, הם עושים את זה, היום הם המקצוענים, אף אחד לא מתחרה. עכשיו, בגלל הדרך החדשה אולי עכשיו, בעוד 15 שנה, אולי זה קצת יירד, אבל זה מה שצריך לעשות. אם יש לכם פעילות ייחודית, כמו שאתם מתארים, זה מה שאני מציע לכם.

מעבר לזה, אני שוב פעם אומר, המוקדים, כמו שאתה אמרת, הכסף הוא לא גדול, בסך הכול יש לנו 11.5 מיליון שקל, זה מה שאנחנו מחלקים ל-25 יישובים, כשהמוקדים מצליחים להכפיל את הסכום הזה ממה שהם מצליחים לגייס ואז בצורה כזו בעצם מגדילים את נפח הפעילות ואת היקף הפעילות. ואני אומר לכם, בחלק מהמקומות יש שיתופי פעולה מדהימים שבהחלט אפשר ללמוד מהם ויש מקומות שבהם, כמו שתיארת, זה הכול בסופו של דבר אותו בן אדם, כמה הוא רואה את הדברים עין בעין - - -

או הוא או הבוס שלו. אני יותר ממסכים איתך. אני חושב שהצגת את זה בצורה מצוינת ואני חושב שהמסלול שצריך לקדם הוא באמת מסלול שיוצא מהתמיכות. זה לא היה ביקורת כלפיכם, אני מתנצל אם לא הובנו.

אני רוצה שלא תתבלבלו עם התמיכות, תעזוב את התמיכות.

יש מסלול ייחודי לקהילות - - -

קורה משהו מיוחד בחברה הישראלית, משרד השיכון - - -

מסלול ייחודי לקהילות משימתיות.

המציאות זה ככה, יש תכניות שמוקדי הקליטה מפעילים. עכשיו, ממה שאני שומע מכץ גם, שעוסקים גם בשיעורי עזר, במועדונית ובכל מיני דברים.

לא מועדונית. שיעורי בית בבית, זה אנטיתזה למועדונית.

לא, שהמועדונית לא הצליחה, אז אתם מתערבים בעניין הזה. אז מה שאני אומר פה, זה לא הכול מהכסף של משרד החקלאות, זה לא הכול מהמשרד של נגב ופריפריה, הם ייתנו מה שנוגע להם, לכן אנחנו פנינו למשרד הקליטה, שאתם לא תיתנו מה שנוגע לחקלאות או לזה, מה שנוגע לכם. אז פה השאלה אם אתם רואים את התכניות האלה שהם מפעילים הן תכניות דומות למטרות של המשרד, בזה המשרד עוסק, אז אני מבין שאתם אומרים 'אנחנו מוכנים לממן את התכניות, אבל אנחנו לא יכולים להעביר כסף לעמותות, זה מה שאתה אומר? אוקיי, אז אם כך למה לא עושים את ה - - - אם יש לך תכנית, דוגמה אני הולך אליך בעניין שיעורי עזר, גם בעניין האנשים המבוגרים, זה גם נוגע לכם. אז אם יש את התכנית ואתה בא ואומר להם 'אני רוצה שתעזרו לי, בואו תממנו את התכנית הזאת'. קודם אתה תציג להם את התכנית, אם הם משתכנעים מהתכנית, אז מתוך ה-350, אם אני לוקח דוגמה של קרית גת, 350,000 שקל, אז אתה יכול לממן את התכנית הזו.

עוד פעם, אם הם מגישים מטעם העמותה אנחנו לא יכולים לממן, רק מטעם הרשות. אם הרשות, דרך מוקד הקליטה, מגישים לנו את זה - - -

אני צריך להגיש לרשות בכל מקום.

כן.

אתה מגיש לרשות והרשות מגישה לו.

כן, אבל אני - - -

הרשות לא תקבל את זה?

יש מקומות שהרשות כן תקבל את זה ויש מקומות שהרשות לא תקבל את זה.

ובדרך כלל אני אחד מ-20 שהגישו.

אוקיי, אם אנחנו נלך לכיוון מה שאמר גם אלמו, אם להגיש את זה, אתם כגוף מתכלל, את כל התכניות או הקהילות המשימתיות, אז אתם מכינים את התכנית, מה שרלוונטי למשרד הקליטה, ואתם מגישים למשרד הראשי.

לרוץ במיזם משותף. קרן שח"ף כבר שמה כסף, אם אפשר לשים שקל על שקל על מה שקרן שח"ף שמה.

כן, אתם יכולים לדבר עם המשרד, אולי יש ערוץ אחר.

אני רוצה לענות. אני חושב שמיזם משותף הוא פתרון קל מדי, כי מיזם משותף הוא מוגבל בזמן, הוא מצריך מצ'ינג ואני חושב שיש פה פעולה שהיא פעולה, אמרתי, לאומית, משמעותית, ענפה ומיוחדת. אני אשמח אם אתה תוכל לעזור לנו ולפנות יחדיו, כל פעולה שאנחנו, כשאני אומר 'אנחנו' אני מדבר עלינו, גם על הקרן וגם על הארגונים, נצטרך לעשות בכדי לסייע לקידום הנושא הזה, אני כבר אומר, אנחנו שם גם אם זה מחר בחמש בבוקר.

בסדר, אבל אני מנסה להבין איך לעזור.

לדעתי צריך לפנות, או לשרה, אני לא יודע אם עכשיו מנכ"ל או מנכ"לית, זה אותו מנכ"ל?

מנכ"ל, חביב קצב.

אנחנו נפגשנו עם חביב ולא הצלחנו להוציא מים מהסלע, נקרא לזה ככה. יכול להיות שאתה תוכל לעזור לנו להיפגש עם השרה החדשה כדי לראות איך אפשר לקדם בצורה משמעותית את הדבר הזה. אנחנו, דרך המסלולים שאנחנו מכירים, שפועלים במשרדים אחרים, לא הצלחנו במשרד הקליטה, עם אריה קורת.

אוה, זה מזמן.

אבל עכשיו יש לנו יושב ראש ועדה בן הקהילה, שמכיר את העניין יותר עמוק וינסה לקדם את זה אחרת. כשהצבע שונה גם הקצב שונה.

אל תהיה אופטימי יותר מדי, אני מוגבל. יש הפרדה בין משרד הקליטה, כרשות המבצעת, לבין ועדת העלייה והקליטה כרשות המחוקקת.

אבל מודעות.

לא, אני אפעל, אני לא בורח מאחריות, אני רק אומר שיש פה חלוקת תפקידים ברורים. השרה היא מאוד חיובית, אני מכיר אותה, בעניין חיזוק הקהילות וכל זה לכן מה שאני מציע, אני מציע שתכתוב מה צריך לעשות, מה צריך לדרוש, אנחנו כוועדה, ואז אנחנו הולכים לכתוב מכתב לשר החקלאות, לשר לענייני הפריפריה ואני רוצה גם לכתוב לשרת הקליטה בעניין הזה ולבקש פגישה איתה ו - - -

אפשר לכתוב, לדעתי, גם למשרד לשוויון חברתי. הוא רלוונטי פה מאוד מאוד, כי אנחנו עובדים הרבה עם המבוגרים.

תסביר לי מה - - -

עם המשרד לשוויון חברתי לקרן יש מיזם משותף שקורם עור וגידים בימים אלה, אבל אפשר כמובן - - -

כן, אז תכתוב גם את זה, אנחנו יכולים לפנות. גם למשרד התרבות יש חלק?

בינתיים לא.

לא, כי דיברת על הסיגד, מורשת וזה.

כן, נכון, אבל לא עשינו שיתוף פעולה.

אז אוקיי, לא בשלב הזה, בסדר. אז בואו נתמקד במשרדים האלה, של ארבעה משרדים. בעניין השוויון החברתי, הסוגיה לא ברורה לי, תכתוב אותה, מה אנחנו בדיוק שם. אני הבנתי במשרד הקליטה את שיתוף הפעולה, או את השותפות בשטח, אני מבין, בחקלאות הבנתי, בפריפריה הבנתי, בשוויון לא הבנתי, אז תכתוב לנו. אם זה רלוונטי אנחנו נפנה.

אנחנו נייצר מסמך משותף.

בסדר גמור. אז אני רוצה להציג את הנושא של הכפר. אני אמור להציג את 'הנני', אבל זה אותו דבר, אותו עניין, חבל למשוך.

אני חושב שאנחנו באיזה שהוא אופן משלימים אחד את השני. בגרעין של 'הנני' החברים בדרך כלל דתיים, בגרעין של 'חברים בטבע', בכל גרעין יש גם דתיים וגם חילוניים, מעבר לזה אני חושב שהעשייה שלנו ממש, לא רוצה להגיד זהה, אבל מאוד דומה.

אנחנו מתואמים. אני אגיד רק שתי מילים על העניין של 'הנני' ואז אני אעבור לכפר. בגדול הרעיון שלנו, של 'חברים בטבע' ושל 'הנני' הוא לנסות להגיע למרב השכונות בהן יש ריכוז גבוה של הקהילה, כל אחד לפי אורח חייו ולפי היוזמות שנובעות מתוך השטח. אנחנו רק נותנים להם את הגב. בא בחור שיש לו מנהיגות, הוא רוצה לשנות, הוא רוצה לעשות, אנחנו נותנים לו את התמיכה, גם הארגונית וגם הכלכלית בשלב ראשון, כדי שהדבר הזה יתרומם. זה הרעיון שלנו, לכן אנחנו מתואמים, איפה מוקמת כל קהילה כזו. תמיד הקהילה שלו לא תהיה במקום שאני מפעיל. זו הדרך כדי להגיע לאותם 37 יישובים, 55 שכונות. הרעיון הוא להגיע למרב בקהילה, במקומות שיש להם ריכוז גבוה.

אז כך שאלה אותם רעיונות, לנו יש דגש של כניסה לבתי כנסת, כלומר אנחנו מנסים להפוך את בתי הכנסת גם כמקום תפילה, אבל גם כמקום קהילתי, שבבית הכנסת לא רק מתפללים בשבתות וזהו, אלא כל השבוע ובין לבין יש גם שיעורים ופעילויות קהילתיות ומשפחתיות, להפוך את בית הכנסת כמו שהוא היה בבסיס שלו. הוא לא מקום תפילה וגמרנו, אלא הבסיס שלו הוא מקום שמתכנסים, דנים בסוגיות.

אני אתן לך דוגמה, בשנה שעברה אנחנו התכנסנו כמה פעמים בעקבות ההתאבדויות של בני הנוער ושאלנו את השמגלוצ' מה עושים, למה זה ככה. משם נוצר דיון סביב התורה, מתוך עולם התורה. זו נקודה שאנחנו מקדמים. יש לנו בקרית מלאכי כולל של צעירים יוצאי אתיופיה שעושים סמיכה לרבנות, בכולל של הקהילה, יעקב אולי יגיד כמה מילים.

זה כולל של בני הקהילה. הכולל מתחלק לשני תכניות, יש לרבנות ויש כאלה שלומדים ל - - - האברכים בעיקרון באים מכל מיני המקומות, חלקם מתוך השכונה. זה כולל ראשון בכלל בארץ, וגם מעבר ללימוד שלהם הם נותנים פעילות בתוך הקהילה. בסוף הרצון הוא שהחבר'ה האלה, אחרי שהם מתמנים במה שהם מתמנים הם יוכלו לתת ולהפיץ גם את היכולת שלהם בתוך הקהילות השונות. כמו שאנחנו עושים כ'הנני' ו'חברים בטבע', שעושים בגדול, אז הכולל התפוצה שלו היא מצד לימוד התורה שלו וגם מבחינת הפעילות שלו. מעבר לזה גם לימודי יהדות לאנשים, אצלנו הכולל בערבים, כל האברכים נותנים שיעורים לאלה שלא סיימו גיורים, לאלה שעזבו את מרכזי הקליטה ולא סיימו. כיום, לפני חודש וחצי התחלנו לתת שיעורים דרך האברכים האלה, שהם יוכלו לסיים את הגיור שלהם, כי הם באמת לא סיימו במרכזי הקליטה ואז בתוך החברה הם מקבלים את המענה הזה והיום הם מקבלים מענה ביחד עם ידידיה, שמרכז את הסיפור הזה.

בעיקרון הכולל הוא כולל ייחודי, מעבר לגרעין שנמצא שם, גרעין 'הנני'. בתור גרעין אנחנו מפעילים גם את הכולל. מעבר לזה אנחנו מלמדים, שלא ייצאו עם תעודות של איך זה נקרא? רועה רוחני, כל מיני מושגים כאלה, לא, הם ייצאו רבנים לכל דבר שיוכלו להעמיד את הקהילה האתיופית במובן התורני. מעבר לזה זה גם מפריח את השממה בצורה אחרת לגמרי, זה גם מתמסד. זה שונה, גם ההסתכלות על הקהילה משתנה מקצה לקצה, אם זה חב"ד, הם מסתכלים היום בצורה אחרת, לא כאנשים שלא בהם תורה. מעבר לזה יש עוד מנהיגות בתוך התכנית הזאת, מישהו מתוך הכולל מעביר דברים, מנהגים של הקהילה לאור ההלכה, איך נהגו באתיופיה ואיך היום עושים ובעצם עושים שילוב מצוין. גם הקייסים באים ללמד פעם בשבוע בתוך התכנית הזאת, מביאים אותם ושומעים מה קורה שם. זה הולך ותופס תאוצה. יש לזה עוד מטרות, אבל בעיקרון - - -

מקרית מלאכי תצא תורת ביתא ישראל. זה 25 אברכים שנמצאים שם.

דרך אגב, זה גם מדביק את שאר הקהילות.

אני ירושלמי, אז אתה לוקח לי את 'מציון תצא תורה' לקרית גת.

ירושלים נותנת לכולם.

ברור שזה לא חקלאות כמו כפר ביתא ישראל, אבל בעיקרון מה שכן, זה גרם שכל מיני מקומות מנסים להקים כולל. מה שייחודי בזה, מבחינת היכולת הכלכלית זה מאפשר מאוד, מה שלא קורה פה, מה שמדברים עליו, שאם הייתה היכולת הכלכלית הגבית הזאת לשאר הפעילות בשאר הגרעינים זה היה- - - פשוט אנשים נשארים שם להמשיך לתת, כי יש כסף ספציפית לכולל, לדבר הזה, לכן זה קורם עור וגידים מהר.

אני אתן לך דוגמה פה, אלמו. העבודה עם מוקד הקליטה בקרית מלאכי היא טובה.

בדיוק רציתי לשאול.

יוסי בריהון בא ממקום שאומר שיש פה כלי, 'בואו נעזור לכלי הזה לקרות' ויוצרים שיתופי פעולה. גם זה קשה, אבל הנכונות קיימת. ברגע שהחיבור קיים זה הרבה יותר קל. יש דוגמאות לכאן או לכאן, אבל אני אומר, שוב, הנושא הכספי, פה לא בא לידי ביטוי. ברמת ארגון, לא ברמת אוטובוס פה אוטובוס שם. הנושא הכספי, מה שקורה שימשיך לקרות, ההצעה של אלון היא 'בוא נייצר משהו מסוים כמשרד שיאפשר לקהילות שלנו לחיות ולהתפתח כפי שהם מתפתחים'.

אני רק רוצה להמשיך את הנקודה הזאת ולהגיד שברמלה, כל מה שאני אומר כאן זה תוספת למה שניר אמר בקהילות, יש את הכולל בקרית מלאכי, ברמלה אנחנו בתהליך הקמה של מדרשה לבנות, בנות אחרי י"ב, או אחרי שירות לאומי, שמגיעות לשם. אנחנו ראינו שהרבה מאוד בנות שסיימו שירות לא מוצאות את עצמן. אנחנו מנסים לייצר משהו שייתן להן שנה של לימוד, של הכוונה, או לקראת שירות או אחרי שירות. זו מדרשה של בנות שהגרעין מקים ברמלה.

יש חקלאות בקרית מלאכי, יש חקלאות בנתיבות, יש חקלאות ברמלה, יש כאן ואנחנו מפתחים בעוד שני מקומות, באשקלון ובשדרות. בכל מקום אנחנו גילינו שנושא החקלאות תופס מאוד. לא גינון קהילתית, חקלאות, זה שאדם יכול לקחת ממש פירות הביתה. גינון קהילתי זה מתחת לבית.

זה בגדול בנושא של הקהילות. אנחנו היום יחד מונים 17 קהילות. אנחנו רוצים להגיע ל-37 קהילות, זה עוד 20 קהילות, אנחנו עצרנו בשלוש השנים האחרונות את ההתקדמות - - -

הייתה לנו אפשרות ביחד ארבע קהילות חדשות בשנה.

ואנחנו למעשה כמעט שלא מקימים, כי אנחנו אומרים, אין לי יכולת להחזיק את מה שקיים, חבל לי להקים עוד. לא בגלל שאין צורך. היום בכל זמן נתון, לי לפחות, יש שלוש קהילות שרוצות לקום ואני אומר להם 'אין לי כסף', כי יש לי כמה מקומות. התקציב השנתי לקהילה, המינימום שאנחנו צריכים להתחיל זה 100,000 שקל.

לכולן?

ליישוב אחד.

לא, חשבתי לעמותת 'הנני' 100,000 שקל.

מה אני אוכל? אבנים?

קהילה, אתה מתכוון ל - - -

גרעין, שיש בו שני עובדים - - -

עירוני?

עירוני, ביישוב אחד. יישוב ראשוני, התחלה שלו, אנחנו מתחילים עם 100,000 שקל, אבל אנחנו שואפים להגיע - - - גרעין שעובד כמו שצריך זה חצי מיליון.

זה גרעין שמגיע ל-400-500 איש בשכונות, ברמה של לפחות פעם ב - - -

כמה יש לכם עכשיו?

כמה תקציב יש לי?

לא, כמה קהילות יש לך?

ביחד יש לנו 17 קהילות. אם אתה רוצה לחשב כמה אתה צריך להביא לנו, זה 17 כפול חצי.

בתוך כל קהילה זה מתפצל למספר תכניות.

כן, ניר הציג את הדברים האלה.

נניח 100,000 שקל לכל יישוב.

100,000 זה התחלה. חצי מיליון שקל מחזיק קהילה בצורה איכותית, טובה, והוא מגיע ל-400-500 אנשים במעגל ראשון.

אלה שמגיעים לפעילות אחת לשבוע.

בשבוע הוא מגיע ל-500 איש.

זה 500,000 שקל.

כן, לקהילה. זה קהילה מבוססת. קהילת קרית גת 500,000 שקל. קהילת גדרה 500,000 שקל. אתה שואל אותי אם יש את הכסף הזה? אין לי, יש לי 350 ו-150 אני עושה עם מצ'ינג, עם שיתופי פעולה.

אז אני שואל כמה יש לכם מתוך זה? כמה יש לכם וכמה אתם רוצים להשלים?

לנו, כ'הנני', ב'הנני' יש תשע קהילות, התקציב של 'הנני' הוא 3 מיליון שקל, כשרק החווה זה מיליון שקל בנפרד, אז לתשע קהילות יש 2 מיליון שקל ועוד החווה. זה מה שיש לי. כדי שאני אצליח לעמוד כבמה שאני רוצה לעמוד אני צריך 4.5 מיליון שקל.

כמה קהילות יש לכם?

שמונה קהילות. 2.5 מיליון. אם היינו רוצים לפעול כמו שצריך היינו צריכים 4 מיליון.

אני צריך 4.5, לקהילות יש לי 2 מיליון, יחד עם הכפר יש לי 3 מיליון. וזה לא כספים גדולים. כשאני מדבר על זה שאני יכול לשנות פני שכונה עם 2.5 מיליון שקל נוספים.

זה לא הרבה כסף. אם משרד החקלאות ישתחרר זה בוודאי - - -

לא, זה כולל. מה שיש מאושר, זה הכסף שיש לי.

אבל לא קיבלת, איך יש לך?

לא, אני אמרתי לך מה היה לי בשנה שעברה.

אבל משרד החקלאות משחרר 27 מיליון שקל.

לא, הוא משחרר לנו 300,000 שקל.

לא לנו. הוא משחרר את זה ל-200 קהילות ברחבי הארץ, לאו דווקא לנו.

אז כמה מגיע אליכם?

300,000 לכל אחד.

לנו היה בשנה שעברה בערך 450, כולל - - -

לי מגיע גם מגליל נגב, אז בערך איתו אני גם מגיע ל-450. 150 מגליל נגב ו-300 מחקלאות, כי לי יש קהילות בנגב ולו אין. כלומר אנחנו מגיעים לחצי מיליון שקל, זה הגג ממה שאנחנו מדברים עליו, אם לא יהיה את זה אני קורס. אם תביא לי לא יעזור, צריך להביא לי לפני כן.

אלמו מחייך, זה אומר שהוא - - -

שיש לו מה לתת.

הוא בא עם צ'קים בכיס, הוא רוצה להפתיע אותנו בסוף.

זה שיח שצריך להמשיך אותו, אבל בגדול זו הנקודה ובאמת אין פה השקעה. אני אדבר קצת על הכפר. מה שהתחלתי לומר קודם, הכפר הזה, אנחנו רוצים להפוך אותו למיזם לאומי כשהרעיון שלו הוא - - - כשמסתכלים על הקהילה היום בתקשורת או בחברה הישראלית, ויוצא לי הרבה מאוד להסתובב בהרבה הרצאות ושיחות שאני מעביר, לא מכירים את הקהילה ומי שמכיר מכיר אותה גרוע. הרבה לא מכירים, אני כל פעם בשוק מחדש איך לא מכירים, אבל רק בשבוע שעבר העברתי באונו הרצאה, בתואר שני ביהדות, והם עמדו בשוק, לא הכירו בכלל את הקהילה. כאילו יודעים שיש אתיופים, זהו.

אני כל פעם בשוק, שואל איך יכול להיות, אבל בסופו של דבר אנחנו 137,000 אנשים בארץ, מתוך 7-8 מיליון אזרחים, אז באמת אין סיבה שיכירו אם אתה לא עושה איזה שהיא פעולה אקטיבית כדי שיכירו. מי שמכיר מכיר דרך העיניים של מי שמצלם ואם אבישי היה מצלם מה שקורה בחדשות זה היה טוב, הוא צלם, הוא עושה סרטים, אם הוא היה עושה את זה הקהילה הייתה נראית אחרת בחדשות. אבל כשהיא נראית היא נראית כשהיא באלימות, רצח, אנחנו מכירים.

אנחנו רוצים להפוך את המקום הזה למקום שלפחות מנהיגים או קבוצות מחנכים, תגלית, כל מיני קבוצות גדולות שקיימות בחברה, יעברו כאן. אני פניתי כבר למשטרת ישראל, בשמחה הם רוצים לבוא, פניתי לקורס מג"דים-מ"פים בצה"ל, בשמחה הם רוצים לבוא, פניתי למשרד החינוך, פניתי בינתיים רק לחמ"ד ולבנט ושניהם אומרים 'קדימה, תרוץ עם הדבר הזה', בעיקר אברהם ליפשיץ, פנינו לתגלית, הם באים. יש לנו יכולת דרך המקום הזה שהוא רחב ואתה יכול גם להתנדב ולעבוד בתוכו, לעשות פעולות ולהתחבר, להציג כאן את הפנים האמיתיות, הטבעיות, של הקהילה שלנו מבלי לחצות דרך הטלוויזיה ודרך כל מיני דברים אחרים.

מה אנחנו עושים כאן? מה שראינו כאן, כשעבדנו עם המבוגרים, כשעבדנו עם המשפחות, נכנס פה אור עצום. זה מדהים, אתה ראית, פגשת כמה שהיו איתך. אילן דיבר איתך ודיבר איתך פראדה. זה מדהים, בן אדם אומר לך כמה השפעה זה נותן לו, כמה שמחה זה נותן לו. יש סרטונים שצילמנו שאנשים אומרים 'זה השפיע לי על הבריאות, על הזוגיות, על אורחות החיים שלי', השפיע לו על כל מעגל החיים והוא אומר שבחופשות הוא מביא את הילדים שלו לכאן, הם מעשבים איתו, הם קוטפים, הם עושים המון פעולות שפתאום הוא במקום מאוד חזק. אז זה נחמד כלפי הקהילה וזה נחמד כלפי הצעירים אפילו, וזה הצליח, בהתחלה לפחות, בינתיים. ברנקו וייס היו פה, אמרתי לך, והיו פה 300 אנשים בפסח, זה פשוט עושה לכולם 'וואו, לא הכרנו את זה'.

אנחנו רוצים לבוא ולהגיד שזה לא מספיק. לא מספיק שאני יוצר זקיפות קומה בקרב הקהילה, זה דבר חשוב וראשוני, זה דבר טוב, אבל זה לא מספיק, אנחנו רוצים לייצר מציאות שכשמישהו פוגש גם אדם גאה וזקוף קומה במורשת שלו, כשהצד השני פוגש אותו, אז הוא יידע לכבד את זה. ברגע שהצד השני נשאר בסטיגמות ובעיניים הסטיגמטיות שלו, אז הוא בשנייה הוא משבית את בן הקהילה, בשנייה קורים דברים שהם הרבה יותר רחבים וקשים. לכן המקום הזה רוצה ליצור מרחבים להכיר את הקהילה מהממד החזק של הקהילה.

למשל אנחנו נספר את סיפור העלייה. אנחנו נייצר פה איזה שהוא שביל שמדגים את המסע. זה שלב מאוחר יותר, כי הוא יקר מאוד, אבל אנחנו נעשה איזה שהוא שרוול שבתוכו אנשים הולכים ויש מקרים ותגובות, אם זה רעב ואם זה צמא ואם זה שודדים ואם זה לידה, כל מיני מקרים לדמות כשאדם עובר 300-400 מטר בהליכה, כמו מנהרת הזמן כזה, והוא יוצא עם חוויה אחרת. אדם בא לגוג'ו ומספר לו אילן את הסיפור האישי שלו. אילן עשה דברים מדהימים שבעיניו זה 'בסדר, חייתי', אבל אנחנו מכירים איזה סיפורים מדהימים יש למבוגרים ובשבילם זה 'שרדתי, אני פה'. אבל כשהוא מספר את זה זו ציונות ממדרגה ראשונה.

יש פה מספר אסירי ציון שעובדים בחקלאות, שהם היו פעילי עלייה בסודן. יש פה מישהו שאין לו יד, נקטעה לו היד בגלל שהוא היה ציוני. הוא לא שרנסקי ולכן לא כתוב שום דבר עליו. ואני לא מזלזל חלילה בשרנסקי, אני מלא הערצה אליו ולמה שהוא עשה, ואני קראתי את מה שכתבו עליו, אבל למה הוא, שהקריב את היד שלו והמשיך לפעול למען העלייה, הוא לא מופיע?

הוא לא מוכר?

הוא לא רוצה להיות מוכר. הוא אסיר ציון. לא, זה על הנייר, אני מדבר כרגע - - -

לא כתבו ספר עליו, לזה אתה מתכוון.

לא, אני מדבר על זה שהחברה לא מכירה את הסיפור שלו. כשמכירים את הסיפור אומרים 'וואו, תראו מה הם עשו'. כשאני מספר ואני מדבר על זה שאנחנו הלכנו בין 700 ל-1,000 קילומטר ברגל ואת כל מה שחווינו ורק כשהגענו לסודן הממסד התערב, אבל לשם הגענו לבד, 'אה, באמת, לא העלו אתכם? לא הביאו אתכם?' 'לא היה לכם רעב באתיופיה?' זה מה שאנשים מכירים ואני אומר, הסיפור אחר לגמרי. הנרטיב שהוכתב כאן, בצורה מאוד מאוד שגויה, ואני לא רוצה לומר משהו יותר חמור - - - המקום הזה רוצה להביא לידי ביטוי, בכל מיני דרכים, דרך הכפר שנקים כאן, דרך מרכז המבקרים, אפילו דרך המפעל, לספר את הסיפור שאנחנו רוצים להיות חלק, אנחנו רוצים להיות יחד, אנחנו לא מחפשים להגיד 'אנחנו ייחודיים, אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים', יש לנו כל מיני אלמנטים, דרך העבודה של החקלאים ודרך החממות שאנחנו מקימים כאן, כל מיני גידולים מהקהילה, כל זה מייצר חוויה לבן אדם שמגיע פעם, פעמיים לכאן, לשעה, שעתיים, שלוש, והוא יוצא עם שאלות אחרות, הוא יוצא עם תובנה אחרת.

היו כאן עורכי הדין של מבקר המדינה, היו פה 30-40 עורכי דין שהם באו כדי ללמוד. הם היו בשוק, הם לא הכירו את כל הדברים האלה. הם הכירו את הסיפור, הם קראו, הם אנשים משכילים, אבל הם מכירים את זה דרך האינטרנט ודרך האנתרופולוגים. ואני לא מזלזל באף אחד מהם, אבל הם מספרים סיפור מסוים, ואת זה אתה מכיר היטב. אנחנו רוצים להפוך את הכפר הזה למרכז מורשת, שהוא יהיה תחת מרכז מורשת שהחוק מאפשר בירושלים, בע"ה, היום יש את הכנס שלו, אבל הוא יהיה משהו מעשי, הוא לא רק מוזיאון, אלא הוא מוזיאון פתוח שאפשר יהיה באמצעותו גם להעביר מסרים, דרך החקלאות, דרך הדברים שדיברנו עליהם. זה לא במקום או כנגד, אלא ביחד עם הדבר הזה. זה מה שאנחנו עושים.

היום, כדי להקים את המקום הזה יש תכנית עסקית שהיא בערך 15 מיליון שקל. כבר הושקעו 3 מיליון שקל כאן. וכדי לייצר את כל מה שדיברנו עליו יש פה השקעה גדולה במשך חמש שנים. אנחנו מחפשים שותפים לדבר הזה, כרגע קק"ל שותפים, קרן וולף, קרן - - - שותפים - - -

מה עם המגזר העסקי? לפתוח פה מסעדה, בית קפה?

יש, זה חלק מהתכנית.

זה מאוד חשוב, זה מה שיביא את האנשים.

כן, אבל כדי להביא לזה אנחנו צריכים להשקיע את הכסף. מתוכננת כאן מסעדה.

המיזמים העסקיים, הם ישקיעו בזה. אני אומר עסקים פרטיים, נגיד למשל אתה מזמין בן אדם שיפתח פה מסעדה ויפרסם את זה. אנשים יכולים לבוא עם הילדים שלהם לפה, לאכול במסעדה ובאותו זמן הם מסתכלים, הם לומדים על התרבות. גם בית קפה והדברים האלה.

אנחנו נפגשנו עם IVN, נפגשנו איתם, הם היו כאן. אנחנו כן פתוחים גם לעולם העסקי, להמון דברים, אבל בסופו של דבר ההשקעה הראשונית, אנחנו יודעים שהמקום הזה, ברגע שתהיה פה השקעה, אין ספק שהוא יחזיק את עצמו. אין שום בעיה, אנחנו היום, כמה?

אנחנו מגיעים ל-600 מבקרים בחודש וזה בלי שעשינו שום שיווק ופרסום.

600 מבקרים בחודש? וואו, זה יפה.

וזה לא עשינו שום מאמץ, זה מפה לאוזן. יש קבוצות שחוזרים פעם שנייה ויש הרבה התעניינות. הרכזת נכנסה לפני שבוע בשביל להגביר את העבודה של הקבוצות וגם שההכנסה תסייע לנו לפתח את מה שאנחנו רוצים לפתח פה.

מה שהקבוצות עוברות פה זה בעיקר חוויה של היכרות יותר מעמיקה, אם זה על ידי המאכלים המסורתיים, כי אפילו לאכול אינג'רה, יש כאלה שאוכלים בלי רוטב ואז פתאום האוכל של האתיופים חמוץ, מזה הם נתקעים. צריך לדעת איך לאכול את האינג'רה, הרוטב הוא הבסיס, הוא התבלין לאינג'רה. אם זה היכרות על ידי סיפור אישי, אם זה סיפור עלייה, אם זה עבודה, זה המקום היחידי שנפגשים עם המבוגרים. אותם מבקרים שמגיעים עובדים ביחד עם המבוגר ונוצר איזה שהוא קשר, אפילו הילדים והנכדים שלהם בבית, על מה הם ידברו עם הסבא? על שיעורי בית, על מחשבים? ופה הילדים מגיעים ואותן קבוצות שמגיעות שואלים את אותו מבוגר, את האנשים, 'איך אתם מגדלים את זה?' 'איך אתם - - -', פתאום הוא מקבל את המקום, הוא מקבל הערכה וזה רק התחלה.

גם מבחינת הילדים, סיפור קצר, אני אסיים בסיפור הזה. הייתה פה קבוצה של ילדי גן מקרית גת, בגילאי 5.5-6. עמדתי שם וסיפרתי שבאתיופיה - - - עם ענף של עץ זית, והבאתי לכל אחד ענף שגם יתנסו. הייתה שם ילדה אתיופית, בת 5.5, והיא אומרת את זה בהתלהבות, בשמחה, 'וואו, סבא שלי עושה דבר כזה'. המשמעות של זה, עד אותו זמן אותה ילדה בת 5.5, 'סבא שלי לא מדבר איתי עברית, הוא לא מספר לי סיפור מתוך ספר, הוא מתלבש מוזר ממה שאני מכירה, הוא דוחף לפה שלו כל מיני דברים מוזרים', אז מבחינתה הוא מישהו - - -

מוזר.

עד שהיא עברה פה תהליך שמה שסבא שלה עושה זה משהו ערכי, זה משהו שהוא לא מוכן לוותר עליו ככה בקלות, עם זה שהחברה מסתכלת קצת שונה על מה שהוא עושה, הוא עומד בעקרונות שלו. וזה מה שקורה פה.

בני נוער שמגיעים לפה שואלים 'מה, חייתם בבית כזה?' 'בישלתם בזה?' הרבה שאלות שצפות וזה מבחינתנו מחזק את התרבות, את השורשים, את הערכים, קודם כל אצלנו, וגם החברה הישראלית, התפיסה שלהם, הסטיגמות קצת משתנות. ואת זה אנחנו רואים את זה בצורה יותר ברורה.

רק לסיים את הקטע הזה. בגדול, בכפר יש תכנית עסקית, יש לו קונספט, יש לו תכנית אדריכלית לבנייה ולהרחבה ולהתאמה של המקום הזה, השטח הוא תחת האחריות של משרד החקלאות, אנחנו עובדים תחתיהם ואנחנו כל הזמן מוסיפים דברים כדי שהדבר הזה יילך וייבנה.

אני מאמין שברגע שנצליח להפוך את המקום הזה, כפי שאנחנו מתכננים, לדעתי זו תהיה תשובה מאוד משמעותית לקהילה, תשובה מאוד משמעותית לחברה הישראלית והנושא הזה שנקרא ייחוד ביחד, זו סיסמה שאנחנו הולכים איתה, ייחודיות של כל אחד, להביא אותו לידי ביטוי בצורה הכי חזקה, על השולחן, ומצד שני תמיד לחשוב עם אוריינטציה ביחד. לא כאילו אני, התבדלות, אלא יש לנו משהו להביא ומה שיש לנו זה לחברה הישראלית.

נסיים בזה שיש מושג בתורה שכתוב, איש על דגלו תחנו. לכל שבט ושבט יש דגל מיוחד, צבע מיוחד, אפילו איור מיוחד, בברכות של יעקב לבניו, ותמיד שואלים פרשנים, למה הצבעים שונים? זו משפחה אחת, מה כל העניין? יעקב מברך את ילדיו ואומר להם, לכל אחד יש תכונה מסוימת, 'אתה תהיה איש עסקים, לחוף ימים ישכון, אתה תהיה איש תורה, לוי ויששכר', כל אחד יהיה במקום, 'אתה דן תהיה מנהיג', אנחנו דן, יהודה בראש הכוח ומי שמחזיק את הכוח המאסף זה דן. בני ישראל התפצלו לשניים, ממלכת יהודה וממלכת ישראל, דן היה מנהיג פה בממלכת ישראל. אז לשבט דן יש כוח של מנהיגות שלא בא לידי ביטוי כרגע. אנחנו אומרים אותו דבר, לכל שבט ולכל קהילה וקהילה יש דגל מיוחד, יש תכונה מיוחדת, יש אופי מיוחד, לנו יש אחריות להביא את זה לידי ביטוי. האחריות היא לא כלפי הקהילה האתיופית, היא כלפי החברה הישראלית, כי עם ישראל יהיה חסר אם אני לא בא לידי ביטוי.

המחויבות שלי היא לא להיות מערבי, להיות מודרני, להיות אירופאי, אני לא אירופאי, אני אפריקאי ואפריקאי בא לפי הזמנים של השמש. סתם. אני אומר, אנחנו באים מאפריקה, באים ממקום מסוים, אני רוצה להביא את זה בצורה הכי חזקה. אני לא מעוניין להיות אירופאי, אני מעוניין ללמוד מהם דברים שאני אשמח להשכיל, כמו שהם יהיו מעוניינים ללמוד ממני. לכן ברגע שאתה מביא את זה ממקום לא לעומת אלא כדבר מזוקק, אחר כך הרבה יותר קל לאנשים ללמוד. ברגע שאתה מביא את זה ממקום - - -

איך פעם אמרו לי, ברשותכם משרד הקליטה, עזריה מספר תמיד, פנו אלינו, הייתה תקופה, אנחנו היינו בנציגות והייתה תקופה שהייתה אלימות, עשינו כנס חירום, אז פנו אלינו ממשרד הקליטה, אמרו לנו, 'יש כסף, אנחנו חייבים לעשות סדנאות', מה הסדנאות? פנו לעזריה, אמרו לו 'יש אלימות, אנחנו רוצים לעשות סדנאות נגד אלימות. תעשה לנו קבוצה של מבוגרים, נבוא לעשות סדנה נגד אלימות', הוא אומר 'אבל את מי אני אאסוף?' אמרו לו 'תביא מבוגרים, יש לנו זה, נעשה סדנאות'. טוב, בגלל שיש חברות עשינו קבוצה. במילים אחרות, מה שאמרנו, באו 15 מבוגרים, הסדנה הייתה על כמה חשוב לא להיות אלים, במילים אחרות, 'אתם אלימים, בואו נלמד אתכם איך לא להיות אלימים', למפגש הבא אף אחד לא בא.

למה?

כי מה אתה אומר להם? בוא נעשה קורס על מודעות נגד אלימות, נכון?

נגד אלימות, לא להפוך אותם - - -

ומה אתה אומר להם? 'תבוא תלמד כי אתה אלים'. זה מה שאתה אומר לו. לא אנחנו אומרים, זה הם אמרו. אבל מה אתה אומר לו? 'למה קראת לי? אני לא אלים'. 'אה, בגלל שיש אתיופים אלימים, אז כל האתיופים אותו דבר?'

זו עבודה מתמשכת, לא סדנאות. אבל כשאנחנו מביאים אותם לכאן, בשוטף, ואני יכול לבוא ולהגיד 'יש סוגיה כזאת, בוא נעלה אותה לדיון', כמו שאמרתי לך על בית הכנסת, נעלה אותה לדיון בקבוצות שקיימות. זה אחרת.

כשבעל עובד ליד אשתו בשדה והם משתפים פעולה החיים אחרת.

נכון, זה הרעיון. הרעיון של הכפר הוא לייצר את השיח הזה ולשים אותו על השולחן, לא לפחד ממנו, אבל ממקום של גאווה ולא ממקום שבאים ללמד אותי האחרים מה צריך להיות. בקהילה שלנו, באתיופיה, החיים היו חיים עם אחריות, חיים עם מודעות, חיים עם הרבה מאוד מוסר, חיים עם הרבה מאוד תורה, ודברים שהלכו ונמוגו כאן ואנחנו צריכים להחזיר עטרה ליושנה, גם בליכוד, לא רק בש"ס.

אני מבין שהוא פוליטיקאי, שהוא מבין גם בפוליטיקה.

אנחנו מסכמים.

יש עוד? אלון, אנחנו מסכמים?

כן.

אז אני אגיד שתי מילות סיכום ותסכמו גם אתם. יש ציפייה מהמפגש הזה, הציפייה שלי לא להביא מחר כסף, אני מבין שזה לא דבר שהוא פשוט, אבל הציפייה שלי שהדבר הזה יידון, שהדבר הזה יהיה בו שיח, יהיה ניסיון שלייצר הזדמנויות כדי שנוכל להיות חלק מהדבר הזה. אנחנו כולנו מבינים, אנחנו חיים פה, אנחנו יודעים את כל הבירוקרטיה וכל הדברים שצריך לעשות כדי שיקרה משהו מסוים, אבל אם תהיה המשכיות מכאן, אם יהיה שיח בוועדות או בכל מיני אופנים שאתם מכירים, זה כבר שכרנו. כי יש מודעות ויש הכרה של הדבר הזה שנקרא קהילות ואני מאמין שמשם אנחנו יכולים להמשיך. זו הרמה להנחתה, אנחנו יודעים להגיע למקומות ולהמשיך.

נקודה שנייה זה באמת באמת באמת לקחת את הסוגיה הזו של הכפר, מעבר לקהילות. בעיניי יש כאן הזדמנות פז, ואני אומר את זה לך באופן אישי, יש הזדמנות פז כאן לקחת משהו שהצלחנו לייצר, לא תכננו בהתחלה שזה יקרה ככה, אבל ברוך ה' זה המצב, זה לקחת את זה ויש הרבה מהקהילה שישמחו לבוא ולחוות כאן את החוויה המדהימה. לקחת את זה כפרויקט אישי ולראות איך אנחנו מקדמים את זה, הן בהיבט של התודעה, אבל גם בהיבט הכלכלי. תודה רבה.

תודה.

קודם כל אנחנו שמחים שהיינו גשר לחשיפה, אנחנו מאוד מאמינים בפעילות הזו ואנחנו נשמח לראות איך אתה עוזר לנו למנף את זה לפעולה שהיא גם יותר עמוקה, גם יותר רחבה וגם יותר יציבה. לנו כפילנתרופיה, העניין של יציבות, הפילנתרופיה תפקידה לנסות לעורר, אני חושב, את הפעולות וברגע שהן יוצאות מהכוח אל הפועל בצורה יציבה, לראות איך הממשלה מסייעת בפעילות הזו.

אני רוצה לסכם את המפגש. קודם כל אנחנו מאוד מודים לכם שהזמנתם אותנו לבוא ולסייר פה ולראות ולהתרשם ולשמוע גם, זה מאוד חשוב. למדנו הרבה דברים. אתם עושים עבודה טובה וחשובה, מכל מיני היבטים, מהיבט של השילוב, מההיבט של גאווה, אתם עושים גם בעניין התרבות, גם פתרון לאנשים המבוגרים וגם להביא את המודעות לחברה הישראלית על התרבות ועל המקורות של הקהילה. זה חשוב מאוד. הפעילות שאתם עושים עם הילדים, שיעורי העזר, ועם המבוגרים, כל זה זה מאוד מאוד חשוב ומבורך ויישר כוח.

אני רואה כמה כיוונים כדי לחזק את מה שקיים וגם להרחיב את הפעילות. קודם כל אני מבין, ממה שאני למדתי מכם, שיש תקדים ממשרדי הממשלה לממן את התכניות האלה. זה מקל, זה טוב שיש תקדים כזה, ובעיקר הבנתי שיש גם אישור של התקציב של 2015, יש בקשה ל-2016 ואנחנו הצלחנו לאתר גם את המשרדים הרלוונטיים ולכן מה שאני רואה שוועדת העלייה והקליטה, אנחנו, יכולים לעשות זה לכתוב מכתב לאותם משרדים. המכתב למשרד החקלאות הוא לשחרר לאלתר את הכסף המאושר של 2015 ודרישה לאשר את הכסף ל-2016. למשרד הפריפריה, לאשר את ה-10 מיליון ל-2015, שלא אושר, ולאשר גם את 2016. משרד הקליטה, אני בא ואומר למשרד הקליטה, אני הבנתי שזה לא מסתדר ברמה המקומית, לפי הבנתי, זה צריך להיות מיזם משותף ברמה הארצית, במשרד הראשי, זה יכול להקרין לרשויות המקומיות. ברגע שיהיה מיזם משותף - - -

מה זה מיזם משותף?

נגיד למשל אם משרד הקליטה מכיר בהם כשותפים בקידום קהילות או שילוב העולים בקהילות הקיימות, או קליטה בקהילה, אם הם רואים בהם כגוף משותף, אז הם צריכים להחליט מלמעלה ולשלוח את ההוראות לרשויות המקומיות. איפה מוקד הקליטה? במשרד הראשי יש תיאום בין המשרד הראשי לרשויות המקומיות וכך גם הכסף מגיע לרשויות המקומיות. אני הבנתי מאנשי משרד הקליטה, גם אם אני משתכנע שהתכנית הזו היא תכנית טובה, לא אני קובע את התכנית, את סדר העדיפויות קובעת הרשות המקומית, ואת הרשות המקומית אתה לא יכול לשכנע, אלא אם כן זה בא מלמעלה. לכן אם זה יהיה, נגיד, 'הנני', בערים האלה, באזור מסוים, כמו טנא הבריאות, שיש החלטה לממן אותם, או כגוף מתכלל שיש להם משימות קהילתיות, ויש להם, אז אם זה כגוף אחד, נגיד מרכז אחד, מול משרד הקליטה, אז הוא אומר 'אני, משרד הקליטה, מעוניין שאלה גופים שיהיו שותפים בתכניות ובכספים שאני מעביר'.

כמיזם משותף זה משהו שמצריך מצ'ינג, אתה לא מדבר על זה.

יכול להיות. אז יהיה לך מצ'ינג ממשרד החקלאות, יהיה לך מצ'ינג - - -

אי אפשר, אתה לא יכול, כפל תמיכות, רק מכסף חיצוני. מצ'ינג מממשלה יכול להיות - - - אבל מה שאמרת כמו טנא בריאות זה אפשרי, זה לא מיזם משותף.

משרד הקליטה, מוקד הקליטה פה לא מקבל החלטה, הוא רוצה להפעיל תכניות, הוא לא רוצה לתת כסף לעמותות, אתה רוצה לקבל עמותות? תפנה למשרד הראשי, זה העניין. אתה רוצה שאני אפעיל את התכנית שלך? תפנה לראש העיר, לרשות המקומית, היא צריכה להגיד לי 'זו תכנית חשובה, זה יופעל'. הרשות המקומית תגיד לך 'אין לי את הכסף, תשכנע את משרד הקליטה' - - -

שיוסיף.

כן. זה כל העניין. לכן אני רואה את החשיבות הרבה שביחד עם המשרד הראשי. זה מה שאני רואה, בגדול. משהו קטן, כמו שאתה אמרת קודם, 20,000, 15,000, זה אפשר להסתדר, אבל זה לא הפתרון. זה מה שיקרה בשטח. אם אנחנו מדברים בסדר גודל של מאות אלפי שקלים זה צריך להיות במשרד הראשי. לכן אנחנו נכתוב מכתב לשרת הקליטה על הביקור שלנו פה, על ההתרשמות שלנו ואנחנו רואים בזה גורם חשוב ומשמעותי לקידום קליטת העלייה בקהילה ולכן אנחנו מבקשים שמשרד הקליטה יעשה עבודה משותפת עם הגורמים האלה, במשמעות תקציבית. אנחנו נפנה ונבקש גם פגישה עם שרת הקליטה ונדבר על זה, נסביר לה גם בכיוון הזה.

המשרד לשוויון חברתי.

נדמה לי שאמרתם לרדת מזה.

אמרנו שקרן שח"ף - - -

לא, אנחנו אמרנו שלנו יש מיזם משותף עם המשרד.

תעדכן אותנו מה אנחנו צריכים, אני לא יכול לקבל החלטה אם לפנות בכתב או לא עד שאנחנו מקבלים את המכתב שלך. ברגע שתפרט לנו מה הנקודות, מה ההסברים שאנחנו יכולים לפנות אליהם אז אנחנו גם נכתוב אליהם. למשרדים האלה שאני ציינתי, ברור לנו מה להגיד ומה לכתוב.

אבל אולי גם כדאי שנקבל מהם את המכתב שהם יסבירו יותר על הפעילות ואת זה נעביר לשרת הקליטה.

סוג של נייר עמדה משותף שלנו.

אוקיי, בסדר גמור.

תעבירו לנו מה אתם עושים, זה יעזור לנו, אנחנו נצרף לבקשות שלנו.

אני מאוד מודה לכם, אנחנו מסכמים את העניין והישיבה שלנו הסתיימה, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.