הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 120

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, כ"ז בסיון התשע"ו (3 ביולי 2016), שעה 10:00

סיור וישיבה ב'נפש בנפש' - פעילות הארגון לעליית וקליטת יוצאי צפון אמריקה וקנדה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

דוריס קריאף - ממונה תיעוד וזכאות, משרד העלייה והקליטה

אלה סבן - סגנית מנהל אגף עידוד עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה

רותי דהן - מרכז תמיכות ופרויקטים מיוחדים, עידוד עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה

ניל גילמן - מנהל קשרי עולים במערכת דוברי אנגלית, הסוכנות היהודית

אריאל די פורטו - מנהלת תחום עליית מצוקה, הסוכנות היהודית

יהושע פס - מייסד ומנכ"ל ''נפש בנפש'

זאב גרשינסקי - סמנכ"ל, 'נפש בנפש'

ליזי מרטין - מנהלת המחלקה לקשרי ממשלה, 'נפש בנפש'

הילה סולימני - מנהלת פרויקטים, קרן מיראז' ישראל ('כנפיים')

אורי פרדניק - יועץ פרלמנטרי ליו"ר הוועדה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור וישיבה ב'נפש בנפש' - פעילות הארגון לעליית וקליטת יוצאי צפון אמריקה וקנדה

בוקר טוב. תודה רבה שבאת, אנחנו שמחים מאוד לארח אותך. אני זאב גרשינסקי, אני הסמנכ"ל של 'נפש בנפש', הרב יהושע פס, המנכ"ל, וליזי מרטין, מנהלת המחלקה לקשרי ממשלה, מי שעובדת מול הוועדה, אריאל די פורטו מהסוכנות, ניל מהסוכנות - - -

כמו משפחה, זה המשפחה שלנו.

זו המשפחה המורחבת של 'נפש' ואנחנו שמחים שהם פה. את 'נפש' אתה מכיר, אתה מכיר בגדול, אנחנו רוצים להיכנס יותר לפרטים ולהראות לך מה אנחנו עושים, איך נראה היום יום שלנו, מה עקרונות הפעולה שלנו, סקירה קצת יותר מורחבת על הארגון. אבל כדי להיכנס לאווירה אנחנו רוצים להתחיל באיזה שהוא סרט שעשינו ביחד עם הסוכנות לפני עשר שנים. עשינו פרויקט מטורף שנקרא להביא שלושה מטוסים של עולים בבת אחת.

זה כבר עשר שנים.

זה עשר שנים, עברו עשר שנים.

לפרוטוקול, נתחיל בכל זאת. חברי הכנסת, לא היה נוח להם להצטרף היום, זה לא הסתדר להם מבחינת לוח הזמנים שלהם ולכן אני ודנה פה, יכול להיות שבהמשך אנשים יצטרפו. אנחנו פה, סוף סוף, אני שמח שזה מתקיים, דחינו כמה פעמים. דנה, אתם מכירים אותה, מנהלת הוועדה. ואנחנו פותחים את ישיבת ועדת העלייה והקליטה בפורום מצומצם. חברי הוועדה כמובן יקראו את הפרוטוקול.

מצוין. אז אנחנו נתחיל עם הסרט.

(הקרנת סרט).

זה ככה רק כדי קצת להיכנס לאווירה של מה שאנחנו עושים. אנחנו נדבר על הרבה מאוד מהאלמנטים האלה במצגת, של מה שראית פה, אבל כדי להתחיל אנחנו רוצים להראות את כל ההיסטוריה של הארגון, מאיפה הכול התחיל ואיך אנחנו עובדים כרגע. בעצם הארגון הוקם ב-2002. ב-2001 עוד הרב פס התחיל לחשוב על הקונספט של ההקמה של הארגון, ביחד עם טוני גלברט, מבוקה ראטון, וב-2002 הייתה טיסת העלייה הראשונה שלנו, ביולי 2002.

לאורך השנים היו כמה נקודות משמעותיות בחיים של הארגון. קודם כל ב-2005 אריאל שרון, באחת ההחלטות האחרונות שלו, קיבל החלטה לממן את 'נפש בנפש', עד אז הארגון היה מאוד מאוד במימון עצמי וב-2005 אריאל שרון אמר שזה פרויקט שהממשלה צריכה להשקיע בו ובאמת נתן כספים ישירות לארגון. זו הייתה החלטת ממשלה שלו. ב-2006, אחרי שפעלנו כמה שנים בצפון אמריקה, נכנסנו גם לאנגליה, בעקבות בקשה של הקהילה שם, וב-2008, אולי נקודת המפתח למה שהארגון היום, בעצם חתמנו על שותפות אסטרטגית עם הסוכנות היהודית.

חתמנו על הסכם עם הסוכנות היהודית שמגדיר מאוד מאוד את גבולות הגזרה בין הארגונים ואת שיתוף הפעולה, יותר חשוב מכול. זה קבע בעצם ש'נפש בנפש' יהיה אחראי על עידוד העלייה והסוכנות היהודית תמשיך את התפקיד ההיסטורי שלה בקביעת הזכאות לעלייה ושני הארגונים יעבדו על בסיס נתונים משותף, כשאנחנו עובדים ביחד על אותה מערכת ניהול מידע שנותנת לנו את האפשרות לעבוד בסנכרון אחד עם השני ולעולה להרגיש שהוא עובר תהליך אחד והוא לא צריך לעבור בין שני ארגונים שונים. זה one stop shop לטובת העולים.

כלומר חלוקת התפקידים, אתם מעודדים את העולים, ברגע שעולה מחליט לעלות לישראל הטיפול עד הנחיתה בארץ יהיה של הסוכנות היהודית.

זה מאוד תלוי, כשאתה אומר טיפול למה אתה מתכוון.

אני מדבר על ההכנה של הלוגיסטיקה של המשפחה שעוזבת, הדברים שלה, האישור של העלייה.

האישור של העלייה זה בלעדי אצל הסוכנות היהודית. אני אדבר על כל הפרטים האלה שאתה מזכיר עכשיו במהלך המצגת, אבל בגדול הליווי של המשפחה, מבחינת תכנון העלייה ומבחינת ההכנה לקראת החיים בישראל, נעשה על ידינו, מבחינת אישורי העלייה, הזכאות, בדיקת המסמכים, לוודא שהוא יהודי ועומד בתנאים של חוק השבות והראיון עם השליח וכל הדברים האלה, זה הכול אצל הסוכנות היהודית. הם עושים את הבדיקה המקיפה ונותנים את האישור, כולל את הנפקת ויזת העלייה ואחר כך הוא מגיע בטיסה, אנחנו מזמינים לו את הטיסה והטיסה עצמה ממומנת על ידי הסוכנות היהודית. אנחנו בעצם זרוע הביצוע של הסוכנות היהודית לטובת עידוד העלייה ולטובת הליווי.

ב-2011 התחלנו עם פרויקט לחיילים בודדים, בשיתוף פעולה עם FIDF והתחלנו לתת שירות לחיילים בודדים, מעטפת קצת יותר גדולה, אני גם אכנס לזה במצגת. ב-2012 הרחבנו את הסיפור של הטיפול בחיילים הבודדים, לא רק לצפון אמריקה, אלא לכלל החיילים הבודדים העולים. התחלנו ב-2012 פרויקט לחיזוק הפריפריה, בשיתוף פעולה עם קק"ל, שבו אנחנו יוצרים גרעיני התיישבות גם בצפון וגם בדרום, כדי לחזק את הפריפריה וכדי להביא לשם יותר עולים, וב-2014 השקנו את פרס בוני ציון. פרס בוני ציון, מה שהיית בכנסת בפעם האחרונה, הוא בא להעלות למודעות של החברה הישראלית את התרומה של העולים מארצות דוברות אנגלית לטובת מדינת ישראל.

קצת נתונים. אנחנו מדברים על יותר מ-45,000 עולים, אנחנו מקווים להגיע ל-50,000 בקיץ הקרוב, יותר מ-50 טיסות צ'רטר ואולי בשלל הנתונים שיש פה הכי חשוב זה הנתון של 90% הישארות בארץ. תיכף נסביר איך אנחנו מגיעים לזה, אבל אנחנו יודעים היום שיותר מ-90% מהעולים שעלו איתנו גם נשארים פה וממשיכים להיות פה. זה אולי הנתון הכי חשוב.

מה שעוד אנחנו רוצים לספר זה שאנחנו ביקשתי מחברת דלויט לעשות סקר, לעשות בדיקה עבורנו, מה התרומה הכלכלית של העולים שלנו למדינת ישראל, כדי לראות האם ההשקעה הזאת היא באמת השקעה נבונה של מדינת ישראל. הם לקחו את כל הנתונים ועשו בדיקה מאוד מקצועית והם גילו שבסופו של דבר התשואה של ממשלת ישראל, מבחינת ההשקעה של מה שהיא משקיעה בעולים לעומת מה שהיא מקבלת בסופו של דבר, אנחנו מדברים על 400%. אז צריך לדעת שכשמחפשים מנופי צמיחה למדינת ישראל, כולנו יודעים שהעלייה זה מנוף צמיחה - - -

התשואה לעומת ההשקעה?

כן. אנחנו יודעים שכל עלייה שהייתה בישראל הייתה מנוף צמיחה. כולנו יודעים את זה. משנות ה-50 המוקדמות גל עלייה זה מנוע צמיחה למשק ורואים את זה במספרים מאוד ברור, מה ההשקעה ומה ההחזר של מדינת ישראל על כל זה ואנחנו ניתן לך את זה בצורה מפורטת. כשבאים לממשלת ישראל ואומרים 'חברים, אנחנו צריכים תקציבים', זה לא בשביל לקחת תקציבים שאחר כך נעלמים איפה שהוא רק לטובת איזה שהוא מיזם ציוני מאוד נחמד. מדובר פה על מנוע צמיחה שבסוף מכניס למשק הרבה יותר ממה שהמשק מוציא.

קצת על הפילוסופיה של הארגון ובמה אנחנו מאמינים. אז דבר ראשון אנחנו מאמינים פה בגישה הוליסטית, שיש פה ארגון שמלווה את העולה החל משלב טרום העלייה, מהשלב שבו הוא חושב ושוקל ובודק, הוא נמצא אי שם בצפון אמריקה בקהילה שלו בצורה הנוחה שלו ואז הוא אומר 'בסדר, אני רוצה לחשוב על החיים בישראל' ומאותו רגע מתחיל הליווי. הליווי יכול להיות בהרבה מאוד תחומים, שאני אפרט עליהם אחר כך, אבל זה ממשיך לאורך כל התהליך, כולל הטיסה עצמה וגם אחר כך בישראל. כל הליווי אחר כך, לראות שהוא פה והוא בסדר והוא נשאר פה וטוב לו ויש לו עבודה ויש לו השתלבות חברתית כמו שצריך, כל הסיפור הזה זו גישה הוליסטית שמלווה אותו מלפני ועד הזמן שהוא נמצא פה בארץ וטוב לו.

דבר שני זה שאנחנו, כל אנשי הצוות פה, חיים בישראל. אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים לשדר לעולים 'חברים, אנחנו פה, אנחנו חושבים שאתם צריכים לבוא לפה' ואנחנו מאוד מאוד משדרים לעולים שהם יכולים לעשות את זה, למה? כי בסוף רוב העובדים פה, הרוב המוחלט, הם עולים חדשים שעברו את זה בעצמם. הם יודעים בדיוק מה זה החוויה של הקליטה, הם עברו את כל התהליך הזה. אני יכול להגיד לך שניל שיושב פה, הוא עצמו אישר את העלייה של לפחות 15 עובדים פה, נכון? אלה אנשים שעברו את זה בעצמם והם יודעים להגיד למועמדים לעלייה, 'חברים, עשינו את זה, אנחנו עשינו את זה. תראו אותנו, אנחנו יודעים מה אתם הולכים לעבור ובואו תיעזרו בנו כדי להצליח בכל התהליך הזה'.

הדבר הבא זה השירות. אנחנו מדברים על אמריקאים שיודעים שהלקוח תמיד צודק ושרק שירות זה הדבר היחיד שמדבר אליהם יותר מהכול ולכן אנחנו שמים פה דגש מאוד מאוד חזק על שירות מקצועי ואדיב וברמה מאוד מאוד מאוד גבוהה, כדי שהעולה ירגיש את הביטחון שהוא צריך לקראת תהליך העלייה.

ובמה אנחנו עוסקים? כי הרי בסופו של דבר השאלה הגדולה היא איך אתה מעודד עלייה ממקום שהוא בסך הכול מקום נוח. עוד ב-2001, כשהרב פס הקים את הארגון, אחרי סקר שוק שנעשה הבנו שיש ארבעה חסמים לעלייה לישראל. ארבעה גורמים, שאם אנחנו נצליח לטפל בהם אנחנו נצליח לפתוח קצת את השערים. יותר מזה, אנחנו נצליח להביא אנשים שהתדמית שלהם היא לא תדמית של מסכנים שבאים לישראל, שזו הייתה התדמית של הרבה מאוד עולים טרום 'נפש בנפש', שמי שלא הצליח בארצות הברית והיה מסכן, נבך, הוא בא לישראל. אנחנו מאמינים שאם ניתן את המענה לארבעת החסמים נצליח להביא לפה גם עלייה חזקה.

אז החסם הראשון זה תעסוקה. כולנו יודעים שבלי עבודה בישראל אנשים פה לא יישארו ולא יצליחו לשגשג. מה שאנחנו עושים, שוב, לפי הגישה ההוליסטית שדיברתי בשקף הקודם, אנחנו מלווים את העולה משלב טרום העלייה ועד השלב שהוא נמצא פה ברמה התעסוקתית. זאת אומרת הכנה לשוק העבודה, האם המקצוע שלי קיים בישראל, מה אני צריך להכין מבחינת קורות החיים שלי, עם איזה אנשים אני צריך לדבר כדי להבין מה זה שוק העבודה בישראל, ואנחנו מחברים בין העולים במקצועות מסוימים לעולים שכבר נמצאים פה באותו מקצוע, כדי שיבינו לקראת מה הם הולכים. בסופו של דבר אנחנו חברת השמה, לנו יש במאגר יותר מ-2,500 חברות שפונות אלינו כל פעם שהם צריכים עובד. צריך לזכור שהעולים שלנו הם אקדמאים, הם דוברים בדרך כלל שתי שפות - - -

כמו שהתחלתי להגיד, יש לנו 2,500 חברות שבאות ואומרות 'יש לנו צורך בעובד כזה או אחר' ואז אנחנו לוקחים את קורות החיים שאנחנו אוספים מהעולים, שולחים להם ועושים השמה ישירה. יש לנו באתר האינטרנט שלנו לוח תעסוקה שאנחנו מפרסמים שם כמעט 200 משרות בשבוע, שאנחנו מקבלים מכל החברות האלה, כך שהעולים שלנו יודעים לגשת לאתר שלנו כדי לחפש את העבודה. אני יכול להגיד לך שכבר בשנת 2016 אנחנו מדברים על 150 השמות ישירות שעשינו ואנחנו לא יודעים כמה דברים נעשו מאחורי הגב שלנו, בתיווכים שעשינו, גם עם אנשי הקשר שתיווכנו בין העולים לפני כן וגם דרך האתר שלנו. זאת אומרת עוד ועוד השמות נעשות.

החסם השני זה החסם הבירוקרטי. אנחנו כולנו יודעים שישראל נתפסת כמדינה בירוקרטית, בין אם אנחנו מסכימים עם זה ובין אם לא, ואנחנו מתמודדים עם הסיפור של הבירוקרטיה הישראלית. העולים הרבה פעמים רואים את הבירוקרטיה כאיזה שהוא סדין אדום ואנחנו מאמינים שכדי להגדיל את העלייה אנחנו צריכים להנגיש עבורם את הבירוקרטיה. זה בעזרת המחלקה לקשרי ממשלה, של ליזי, שעובדת בצמוד לכל משרדי הממשלה שיש להם ממשק עם העולים, בראש ובראשונה כמובן משרד הקליטה, אבל זה גם משרד הבריאות וזה הביטוח הלאומי וזה משרד הרישוי וזה משרד הפנים וזה כל הגופים שבסוף עולה צריך להגיע לאיזה שהוא ממשק איתם.

הרעיון הוא לעשות שלושה דברים. דבר ראשון, להנגיש מידע. דיברנו על העולים האמריקאים שהם צרכני שירות ברמה גבוהה, הם רוצים מידע, הם רוצים לדעת שהמידע שהם מקבלים הוא מידע הכי מעודכן והכי מפורט ולכן אנחנו צריכים להיות בקשר עם המשרדים כדי לדעת מה הזכויות של העולים ומה הדרישות הבירוקרטיות מהעולים ואיך מוציאים תעודת מעבר ואיך מוציאים דרכון ומה צריך לעשות והכול צריך להיות מאוד מאוד מפורט עבור העולה. זה דבר ראשון.

דבר שני זה לטפל בבעיות כי הרבה פעמים עולה מתקשר אלינו ואומר 'אני הגעתי לפקידה במשרד הפנים והיא אומרת לי שאני לא בארץ, אבל אני עומד מולה, אז איך יכול להיות שאני לא בארץ? אבל הפקידה אומרת לי שאני לא בארץ', כי מופיע לה ברשומות שהוא לא בארץ, בגלל שיש איזה שהיא בעיה בירוקרטית. לנו יש את האפשרות באותו להתקשר למנהלת הלשכה ולבדוק מה הסיפור ולפתור את הבעיה במקום.

הרמה השלישית זה רמת המדיניות. אנחנו מאמינים שככל שנוביל מדיניות שהיא מנגישה ומקלה לעולים, כך נפתור יותר את הבעיות ברמה הרחבה ונצליח לתת מענה לבעיות הרבה יותר גדולות. בחלק מהדברים ליזי תדבר בסוף המצגת.

החסם השלישי זה החסם של הקליטה החברתית. גם פה, שוב, הסיפור ההוליסטי שבו אתה מתחיל לדבר עם העולה עוד כשהוא יושב לו בסן פרנסיסקו ותוהה לאיפה כדאי לי להגיע, מה מתאים לי, איזה בית ספר הוא מתאים עבור הילדים שלי. אז גם כאן אנחנו נותנים מענה ברמת המידע. מי שייכנס לאתר שלנו יראה מידע מאוד מקיף על יותר מ-150 קהילות בישראל, שכונות וקהילות וערים בישראל שיכולים להיות באמת הבית החדש של העולים. זה ברמה של מה מחירי הדירות, איזה שירותים יש בקהילה הזאת, אנשי קשר בקהילה הספציפית, פשוט לדבר איתם ישירות על הקיבוץ או על המושב או על העיר הזאת איפה להיקלט וכו' וכו'. אנחנו מאמינים שברגע שהבן אדם מגיע למקום הנכון יכולת הקליטה שלו היא הרבה הרבה יותר טובה.

ואחרי שהוא מגיע אנחנו נדאג ללוות אותו. נדאג ללוות אותו בכל מיני היבטים, זה יכול להיות גם בהיבט של מידע. זאת אומרת הוא צריך לדעת עכשיו, עכשיו כשהוא כבר בישראל, כל מיני דיני מסים, אז אנחנו נביא סמינר, או אליו לקהילה, או אצלנו פה, או בתל אביב, במקום מרכזי, שבו הוא יבוא וזה ערב מידע שהוא ילמד על מיסוי בישראל. בנוסף אנחנו גם מאמינים שהחוויה החברתית היא מאוד מאוד קריטית עבור העולה. הוא רוצה לדעת שהוא לא לבד, הוא רוצה לדעת שיש עוד כמוהו ולכן הוא מגיע לאירוע שלנו על חוף גורדון בתל אביב והוא פוגש עוד צעירים כמוהו שנמצאים בתל אביב והוא מתחבר אליהם והרבה יותר קל לו להשתלב חברתית. יותר מזה, אנחנו עושים אירועים שבהם יש אינטגרציה, שבהם העולה מגיע והוא פוגש גם חברים שלו וגם אזרחים ישראליים באותו גיל, כדי שהוא כבר ירגיש את ההשתלבות שלו בתוך החברה הישראלית.

החסם הרביעי זה התכנון הפיננסי. יש הרבה התמודדויות בעלויות המעבר. בסוף כולנו עברנו דירה וכולנו יודעים שלעבור ממקום למקום עולה כסף, אז דבר ראשון צריך להתכונן לזה ולדעת איזה הטבות מגיעות לך. אתה צריך לדעת איזה חסכונות אתה יכול להעביר ממקום למקום, איזה קצבאות אתה עדיין מקבל מארצות הברית אחרי המעבר, ובסוף, אם יש לך עלויות נוספות אנחנו גם נותנים מענקים. המענק שאנחנו נותנים לעולה הוא מענק מותנה, אנחנו מתנים את זה בהישארות בארץ. אם הוא נשאר בארץ שלוש שנים, ששוב, המחקרים שלנו מראים שמי שנשאר בארץ שלוש שנים הסבירות שלו להישאר בארץ לטווח ארוך עולה דרמטית, אבל אנחנו ניתן מענק, אנחנו נגיד לו 'כל עוד אתה נשאר בארץ זה הופך למענק והיה ועזבת את ישראל תוך שלוש השנים האלה אנחנו מבקשים את המענק חזרה'.

המענק זה בנוסף לסל הקליטה?

בנוסף לסל הקליטה. סל הקליטה מגיע ישירות ממשרד הקליטה.

המענק בא מ-?

מ'נפש ונפש'. אנחנו מאמינים שהסרת החסמים האלה, הסרת הסיבות שמונעות מאנשים לעלות לישראל תגדיל את כמות העולים. בסוף אנחנו רוצים להגדיל את כמויות העולים שמגיעות מצפון אמריקה. אם הצלחנו לעשות תכנון נכון טרום עלייה וללוות אותם בטיסות העלייה שלנו. בטיסות העלייה שלנו יש בעצם שלוש דרכים להגיע לישראל. אתה יכול להגיע מתי שבא לך ואיך שבא לך, בטיסת אל על, על פי מקומות שקנינו מאל על מראש, לפי ההתאמה האישית של העולה. אם יש לו פה בר מצווה של אחיין והוא רוצה להגיע, אז הוא יגיע בתאריך שמתאים לו בטיסת עלייה רגילה, ייקלט במשרד הקליטה, יעבור את כל התהליך כמו שצריך ובצורה הכי טובה ונעימה.

יש טיסות עלייה קבוצתיות. ליזי נוסעת הלילה והיא נוחתת ביום חמישי בבוקר עם 70 עולים כמעט? 68 עולים שמגיעים בטיסת אל על רגילה, ואז כל הקבוצה מגיעה ביחד, יש את החוויה ש'אני לא לבד, כי אני חלק מקבוצה', אנחנו עושים תהליכים לזרז את ההליכים בשדה תעופה בעבודה מאוד מאוד צמודה עם משרד הקליטה בנמל התעופה ועם משרד הפנים, כך שאנחנו כבר מתחילים את התהליכים הבירוקרטיים עוד טרום עלייה.

האופציה השלישית זה לבוא במטוס. ב-19 ביולי ינחת המטוס הראשון שלנו הקיץ, ב-17 באוגוסט המטוס השני שלנו, טיסה מלאה, 230 עולים שנוחתים. היית בטקס בנתב"ג, אתה מכיר את החוויה הזאת.

עכשיו גם הוזמנו, אני אשמח.

מצוין, אנחנו נשמח מאוד שאתה תהיה שם. הרעיון הוא בסוף, יש עולים שההגעה הזאת וההבנה שיש לך עוד 1,000 אנשים שמחכים לך בשדה התעופה עם כל ההתרגשות הגדולה הזאת, זה מה שהופך את חוויית העלייה למשהו שהוא בלתי נשכח.

אז אם הם יגיעו בטיסות האלה ואחר כך ניתן להם את התמיכה וניתן להם את הליווי והם יקבלו טלפונים מאיתנו ויקבלו הדרכה טכנית של מה אני צריך לעשות אחרי שלושה חודשים ואחרי חצי שנה ואחרי שנה ויהיו להם את האירועים החברתיים, אנחנו מאמינים שכל המעטפת הזאת, מביאה לידי אל"ף, הגברת כמות העולים, בי"ת, הגדלת אחוזי ההישארות של העולים. את זה ראינו מאז ש'נפש בנפש' התחיל.

קליטה מיטבית.

נכון. אני רוצה לגעת בכמה פרויקטים שאנחנו עוסקים בהם כרגע, שהם סוג של פרויקט דגל שאנחנו עושים.

בעניין החלוקה עם משרד הקליטה, עולים מגיעים לפה, נניח למשל עכשיו קבוצה גדולה מגיעה, אתה אומר לי שאתם מלווים אותם, איך הליווי מתחלק עם שיתוף הפעולה עם עובדי משרד הקליטה? הדבר השני, אם אתם באמת מלווים את כולם, האם יש לכם כל כך הרבה כוח אדם? כשמגיעים בקבוצה, אני אומר, הליווי.

אז מה שאנחנו עושים עם משרד הקליטה, לצורך העניין הקבוצה שתגיע עכשיו ביום חמישי, אנחנו מכינים עבור מנהל משרד הקליטה בנתב"ג קלסר שלם. אנחנו עובדים בממשקים אלקטרוניים כדי להפסיק עם הניירת, כדי להציל קצת את העצים של קק"ל פה, אבל אנחנו בעצם נותנים למשרד הקליטה את כל המידע עבור העולה שאמור להגיע ביום חמישי. הוא מקבל את כל המידע שחשוב לו, עוד טרום עלייה. בערב לפני הטיסה אנחנו נותנים לו התראה עבור כל העולים שהגיעו כבר לשדה התעופה בניו יורק ושעולים על המטוס. בלילה, בזמן שהם בטיסה, מנהל משרד הקליטה בנתב"ג, עם הצוות שלו, מנפיק להם כבר את תעודות העולה. הכול כבר מוכן, הכסף מוכן במעטפות של סל הקליטה, החתימה על קופת חולים.

הם בחרו כבר את קופת החולים.

הכול מוכן, כך שה-68 העולים האלה שיגיעו הם יגיעו לחדרים, יש לו את כוח האדם, הוא יעמיד את חמישה הפקידים שיקבלו אותם. בעצם העולה מגיע, הוא רק מזהה אותו עם הדרכון, הוא אומר 'אה, אתה זה, הנה הכסף שלך, הנה החתימה, הנה תעודת העולה'. במקום לשבת ולהתחיל להקליד משהו במשך, כמה? חצי שעה ייקח עולה רגיל? 25 דקות ייקח עולה רגיל? חמש דקות. חמש דקות למשפחה של ארבע-חמש נפשות ובזה זה נגמר. העולה לא מרגיש שיש פה איזה תהליך בירוקרטי בכלל.

אחר כך זה נוגס בנו כי אנשים אומרים 'רגע, אבל בנמל התעופה היה כל כך חלק, אחרי זה היה טוב, פתאום באתי למשרד הפנים והייתי צריך לחכות שלוש שעות'. אבל אנחנו מאמינים שהחוויה הראשונית הזאת, המפגש הראשון הזה עם הצוות של מקסים בנתב"ג משנה להם הכול. הם יוצאים עם חיוך מנמל התעופה בן גוריון והם מבינים שהם הגיעו למקום שרוצה אותם. זה ההבדל הגדול.

אז אני רוצה להתחיל על כמה פרויקטים שאנחנו עסוקים בהם בימים האלה. הדבר הראשון זה הסיפור של עלייה ברפואה. מדינת ישראל הולכת לקראת מחסור, אנחנו יודעים שהולכת להיות בעיה עם מקצועות הרפואה בישראל, הגל של העולים מחבר המדינות עכשיו יוצא לפנסיה, החל משנה שעברה ובחמש השנים הקרובות כל הרופאים האלה הולכים לצאת לפנסיה. דיברנו קודם על מנוע הצמיחה, כמובן שהעלייה מחבר העמים הייתה מנוע צמיחה אדיר למשק ובטח ובטח בהיבט הזה של הרפואה בישראל, כי הרבה מאוד רופאים הגיעו והיום הם פורשים ואנחנו הולכים לקראת איזה שהוא מחסור, שמשרד הבריאות יודע להגיד 'חברים, אנחנו הולכים לקראת בעיה', ברמה של כמה רופאים ל-1,000 נפשות אל מול ארצות ה-OECD. אנחנו לקחנו על עצמנו להביא יותר ויותר רופאים ואנשי מקצועות הרפואה.

קודם כל עד היום, רק קצת נתונים, 440 רופאים ופסיכולוגים הגיעו עם 'נפש בנפש' ועוד מאות אנשי מקצועות הרפואה. הרעיון הוא דבר ראשון להגדיל את כמות אנשי מקצועות הרפואה. זה אומר שאנחנו צריכים לעבוד מול משרד הבריאות בהיבט הרישוי בצורה מאוד מאוד צמודה. הוועדה מכירה את זה, הוועדה עסקה בזה.

ועוד תעסוק בזה.

אנחנו מאוד מקווים, אבל הרעיון הוא שאחד הדברים המאוד מאוד משמעותיים שקרו בשנים האחרונות זה שהליך הרישוי לרפואה בישראל נעשה עוד טרום עלייה. אם רופא יושב בניו יורק וכבר את כל המסמכים הוא שולח לארץ ויותר מזה, הוא נפגש עם ד"ר שנון עוד בניו יורק ומציג לו את כל המסמכים שלו ופותחים לו את התיק והוא כבר יודע אם חסר משהו ומה הוא צריך והכול כבר נעשה טרום עלייה, כך שכשהוא מגיע לישראל כל מה שחסר לו זה להגיש את התצלום של תעודת הזהות ותוך שבועיים הוא מקבל את הרישיון לעיסוק ברפואה בישראל.

זה קורה?

זה קורה.

בוא נדייק. זה קורה לצפון אמריקה ולאנגליה, אבל בצרפת עדיין יש לנו בעיה.

עם התעודות.

כן, עם התעודות.

אין כל כך הרבה בעיות. בצרפת הם מוכרים. קודם כל צרפת נכנסת לאותה קבוצה של - - -

שמונה המדינות.

שבע המדינות. הכמות מצרפת היא הרבה יותר גדולה והעולים מצרפת הרבה פחות מאורגנים מהעולים מצפון אמריקה, אבל עקרונית עם ד"ר שנון זה גם קורה בצרפת ואנחנו עובדים איתו. הוא היה לפני חודש בערך, ב-5 ביוני הוא היה שם.

אז ברגע שרופא מגיע לישראל והוא לא צריך לשבת בבית שישה חודשים. הרי מה קרה קודם? קודם היה בהתכתבות דרך הדואר, גם לא פקסים, הכול היה דואר רשום, דואר רשום, דואר רשום, דואר רשום, היית מחכה שישה חודשים עד שקיבלת את האישור שלך לקבל את ההכרה שלך כרופא ואת הרישיון שלך. היום תוך שבועיים הוא יכול לצאת לעבודה ואז להתחיל את תקופת ההתאמה שלו ולהיכנס לשוק העבודה הישראלי.

כשאתה אומר לי שתוך שבועיים הוא יוצא לעבודה, עבודה בניסיון או לגמרי עצמאי?

תקופת התאמה. יש תקופת התאמה בבית החולים כדי אחר כך להיות מוכר כמומחה.

זה נקרא הסתכלות.

כן, זה נקרא הסתכלות, אבל הוא יכול להתחיל את זה תוך שבועיים, הוא לא צריך לחכות.

אבל התוך שבועיים האלה זה במסגרת ההסתכלות.

כן, כי כל רופא מומחה חייב הסתכלות. הוא מקבל רישיון זמני לעסוק ברפואה לשנה ומזה הוא יוצא - - -

תחת הסתכלות.

כן, תחת הסתכלות.

בעקבות הכניסה שלנו לסיפור הזה אנחנו מקבלים עכשיו פניות. לפני חמישה חודשים קיבלנו פנייה מאסותא. שוקי שמר, יו"ר אסותא ומקים את בית החולים החדש באשדוד, בא אלינו ואמר 'חברים, יש לי 173 תקנים שאני צריך למלא. אני צריך את העזרה שלכם. במרץ האחרון, ביריד הגדול שעשינו בניו יורק שוקי שמר וחיים ביטרמן באו וראיינו רופאים שיבואו להיקלט באשדוד במאי 2017, כשהם יפתחו, כמה כבר מתחילים? יש שלושה-ארבעה שכבר חתמו על חוזים מולם, הם התחייבו לחתום על חוזים טרום עלייה.

הם היו בצרפת עכשיו, עם שנון.

בעקבות אסותא ובעקבות זה שאנשים שמעו שאסותא מתחילים לגייס רעות פנו אלינו ואמרו 'חברים, אנחנו צריכים רופאי שיקום', סורוקה פנו אלינו ואמרו 'אנחנו צריכים רופאים' וגם רמב"ם ובשנה הבאה אנחנו מקווים לעשות במרץ יריד רופאים מאוד מאוד גדול בצפון אמריקה עם הרבה מאוד בתי חולים שיגיעו ויתחילו לגייס רופאים, כי אנחנו מרגישים כבר את הלחץ של בתי החולים עם תכנון קדימה. בזה אנחנו משקיעים. בסוף אנחנו רוצים לבנות חבילת תמריצים כדי שהרופאים האלה יגיעו במיוחד לפריפריה, כי שם אנחנו יודעים שהמצב יהיה עוד יותר חמור מאשר במרכז.

הפרויקט השני שאני רוצה לדבר עליו זה תכנית ההתיישבות של העולים בנגב ובגליל. הזכרתי שב-2012 פתחנו בשותפות עם קק"ל תכנית להביא עולים לנגב ולגליל. התכנית שלנו התחילה בצפון, היא נקראת go-north, היא התרחבה אחר כך לדרום. הרעיון הוא להקים גרעיני התיישבות. אם אנחנו נצליח להביא קבוצות של עולים למקומות ספציפיים והם ייקלטו טוב במקומות האלה, הם ימשכו אחר כך עולים אחרים. מאז תחילת הפרויקט, ב-2012, כשאנחנו ב-2011 ראינו כ-200 עולים לצפון, זה היה בשנה, 200 אנשים הגיעו לצפון, מ-2012 אנחנו מדברים על יותר מ-6,100 עולים שהגיעו לצפון ולדרום, לכרמיאל, למעלות, לצפת, לנהריה, לעפולה, לקצרין, לבאר שבע ולעוד הרבה מאוד מקומות, אבל הרעיון הוא, שוב, אתה יוצר קבוצה שמגיעה למקום ספציפי ואחר כך זה גורם מושך לעולים נוספים.

אנחנו רואים את הגלים הנוספים. הגלים הנוספים שמגיעים בדיוק לאותם מקומות, כי כבר נוצרה שם קהילה וברגע שנוצרת קהילה היא מהווה גורם משיכה. אנחנו רואים בתכנית הזאת פרויקט דגל שלנו, אנחנו משקיעים בזה המון המון משאבים כי אנחנו מאמינים שהפריפריה צריכה את העולים האלה, יש להם יכולת מאוד גדולה להשפיע על המקום הזה, לחזק את הפריפריה ואם נביא יותר ויותר עולים למקומות האלה, אנחנו מאמינים שזה גורם של עידוד עלייה בצפון אמריקה.

הפרויקט השלישי שאני רוצה לדבר עליו זה התכנית הבינלאומית לחיילים בודדים. כמו שאמרתי, ב-2011 התחלנו את התכנית עם האמריקאים, וב-2012 הרחבנו את זה לכלל החיילים הבודדים. בעצם לקחנו את המודל של 'נפש בנפש', את המודל ההוליסטי הזה של הליווי טרום, תוך כדי ואחרי ותרגמנו אותו לחייל בודד. חייל בודד צריך בעצם ליווי מטרום גיוס ועד אחרי השחרור. ואם יהיה לו את הליווי הזה, יש לנו צוות שיושב בבית החייל בתל אביב, והוא צוות רב לשוני שמטפל בכלל החיילים הבודדים העולים, והוא יודע לתת לו את הליווי ואת המענה לבעיות הספציפיות שלו בשפה שלו ובעצם לתת לו את התמיכה, כי הרבה פעמים דווקא החבר'ה הצעירים האלה זה אלה שאחרי השחרור, כשהם באו עם הרבה מאוד אידיאלים והם היו חיילים בודדים והם שירתו והם עברו את כל הקשיים האלה, אחרי השחרור, שם הייתה הנפילה והם לא עמדו בזה והם חזרו.

שוב, אנחנו מאמינים שאם יהיה ליווי נכון לאורך כל התקופה, שהוא ירגיש שהוא אף פעם לא לבד, שיש מי שמגיע לטקסים שלו והוא לא צריך להיות החייל הבודד הזה שעומד בצד ומחכה שאיזה אמא תבוא ותגיד לו 'בוא, תצטרף אלינו גם', אלא יהיה מי שיבוא כדי לתת את ההערכה למה שהוא עובר ויהיו לו את האירועים החברתיים, גם את סעודות ליל שישי שהוא צריך כשהוא משתחרר, גם את הליווי הבירוקרטי הזה - - -

אחת לשנה אנחנו עורכים יום סידורים לחיילים הבודדים ויום הסידורים הזה מקיף את כלל משרדי הממשלה שהחיילים הבודדים צריכים לבוא במגע איתם. בבית החייל בתל אביב בפברואר האחרון הגיעו 1,400 חיילים בודדים, הם קיבלו שירות מלשכה ניידת של משרד הפנים, זאת אומרת שהם יכלו לבוא עם ביומטרי, עם כל הציוד המשוכלל של משרד הפנים, הם באו והם עשו את כל הדברים שהם היו צריכים לעשות, החלפת כתובת והנפקת תעודת זהות ובקשה לדרכון וכל מה שהיה אפשר לחשוב עליו. משרד הקליטה כמובן היה שם עם צוות מתוגבר, כדי לתת את כל המענה שמשרד הקליטה נותן לחיילים בודדים. היה שם משרד הרישוי, אנשים המירו את רישיון הנהיגה שלהם במקום ועשו קפיצה אדירה.

יצאו חיילים ואמרו 'חברים, עשינו היום בשלוש שעות מה שהיה לוקח לנו חמישה חודשים לעשות', כי ביום סידורים אנחנו מגיעים בדרך כלל למשרד אחד ומבזבזים את הזמן רק במשרד אחד, ועשינו את הכול במרוכז. הליווי הבירוקרטי הזה והמענה הבירוקרטי הזה פשוט פותר להם ונותן להם את התמיכה שהם צריכים.

עם הליווי הזה, הנכון, לאורך כל התקופה הזאת וגם לאחר השחרור, כשאתה נותן להם ייעוץ לקראת האקדמיה ואיזה מקצוע ללמוד ותעסוקה, כמו שאנחנו עושים עם שאר העולים שלנו, זה מה שייתן להם בסוף את היכולת להשתלב בישראל בצורה הכי טובה.

יש כמה דברים, ופה אני אעביר את השרביט לליזי, שאנחנו נשמח להעלות פה, שאנחנו רוצים לקדם במסגרת הוועדה.

האמת שזאת חוויה להגיע ליום סידורים של חיילים בודדים, זה באמת מרגש לראות.

אתם עושים את זה אולי בראשון וחמישי?

זה בחמישי. זה מה שאנחנו עושים במחלקה שלי, אנחנו כל הזמן מנסים לבחון מחדש את התהליך שהעולים עוברים ולראות איפה הם נתקעים ברמת המקרו ולראות איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיות וחלק מהפתרונות באמת אנחנו עוסקים בתוך הוועדה.

אנחנו מזהים שיש לא מעט משפחות עם בני משפחה עם צרכים מיוחדים, נכויות קשות, נכויות קלות יותר ואנחנו מזהים שיש שם עבודה לעשות. עולים בעלי נכויות קשות יכולים להיקלט במוסד מתאים רק 90 יום אחרי העלייה. אם מדובר בנכות קשה באמת, זה בדרך כלל אנשים שנמצאים במוסד ולא יכולים לשהות בחיק המשפחה ואז אנחנו צריכים ליצור מנגנון שיאפשר לעולים האלה לשלוח מסמכים מראש למשרד הרווחה, כמו שאנחנו עושים במשרד הבריאות, גם אולי לביטוח לאומי ולראות אם הם יכולים לסדר את זה שהעולה ייקלט ויוכל להצטרף למוסד המתאים מיום אחרי העלייה או ביום של העלייה. זו נקודה שאנחנו צריכים לפצח אותה.

אז כבר פנינו למשרד הרווחה בעניין, אבל אני אשמח מאוד שיהיה דיון של כל מי שיושב פה בוועדה, עם משרד הרווחה ועם ביטוח לאומי, לראות איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה הזאת. למשפחות שצריכות פתאום להחזיר את בני המשפחה לחיק המשפחה ואין להם את הסטינג הנכון לנכות קשה זה יכול מה שנקרא to make it or break it , לעלייה הזאת. זה משהו שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעבוד עליו.

היום זה 90 יום?

היום, לבעלי נכויות קשות זה 90 יום.

אז בתוך ה-90 יום איפה הוא נשאר?

בבית, עם המשפחה. הם לא יכולים להצטרף למוסד בגלל ש - - -

אם אין לו משפחה שמגיעה, למשל.

מבחינת הבירוקרטיה זה לא מוסדר בצורה כזאת שהעולה עם הנכות הקשה יכול להיקלט במוסד המתאים. אין אפשרות כזאת היום.

אי אפשר להכין את זה מראש.

אי אפשר להכין מראש. אז כבר ראינו כמה מקרים שבאמת אי אפשר היה להיות במקום אחר חוץ ממוסד, שאנשים עולים, מתחילים לשלוח את המסמכים, חוזרים, אבל לקחת בן אדם שיש לו נכות קשה ולהביא אותו לפה ולהחזיר אותו לשם, זה בלתי אפשרי. ויש לא מעט משפחות עם בעלי צרכים מיוחדים, זה משהו שאנחנו צריכים להידרש אליו, וגם נכויות קלות יותר, גם שם יש דברים שצריך לעבוד עליהם.

יש כל מיני הטבות דיור חדשות שהתעדכנו לאחרונה, אבל עוד לא קרו.

עוד לא תוקצבו. הם אושרו, אבל עוד לא תוקצבו.

זה גם משהו. מענקי דיור לחיילים בודדים, תוספת מענק דיור לעולים. בדרך כלל עולה מקבל מענק דיור רק אחרי 13 חודשים.

לחיילים לא אושר עדכון, רק שתדעו. זה יישאר 402 שקלים, זה בכלל לא אושר.

אבל במשרד השיכון אמרו לנו שכן יש תוספת דיור לחיילים בודדים.

אני זוכר שקיימנו דיון בעניין ויש פורום שעובד בנושא.

עדיין לא. לעניין תוספת מענק דיור לעולים, עדיין לא תוקצבנו. משרד הקליטה אמור לבצע את זה.

זה נורא משמעותי. מתי הפעם האחרונה שעודכן מענק הדיור? לפני עשרות שנים וזה כל כך לא תואם את ה - - -

ב-92'.

משהו כזה.

אתם מדברים ספציפית על חיילים בודדים?

עכשיו אני מדברת על עולים בכלל.

מ-92' זה לא עודכן.

זה עודכן, אבל הורידו את הסכום. ב-2003, נדמה לי. זו הפעם הראשונה שזה נעשה באופן - - -

נכון להיום, זה כמעט מצחיק. זאת אומרת אם עולה מקבל 250 שקל בחודש לשכור דירה, אדם אומר 'טוב, אני רוצה לגור איפה שהוא באזור שתהיה לי חברה', אתה אומר טוב, מה אני אעשה עם 250 שקל כשאני רוצה לשכור דירה ב-1,500 שקל? גם למשרד השיכון ברור שצריך לעדכן פה את המספרים.

אבל זה לא משתנה לפי התקופה?

אם זה צמוד למדד או משהו כזה?

לא, בהתחלה מקבלים סכום מסוים, עד תקופה מסוימת, ואחר כך זה יורד.

כן, זה יורד.

נכון, בשנה החמישית, נדמה לי, זה יורד.

בדיוק מישהו אמר לי בשבוע שעבר 'אני מקבל 83 שקלים'. זו בדיחה.

ועוד נושא בקטגוריה הזאת, יש חברות סיוע, משרד השיכון לוקח חברות, מפריט את זה ונותן להם לתת את הכסף לעולים. יש שם בעיה, שכל פעם שעולה מגיע הם לא בטוחים מה העולה צריך להגיש, מה בן אדם אחר צריך להגיש.

את מדברת על חברות כמו עמידר ו - - -

כן, החברות המשכנות. זה מכרז, משרד השיכון צריך לבדוק אם הם עומדים בתנאי המכרז.

נכון, ושיש את הידע הנכון, שהם יודעים מה לדרוש מהעולה.

אני מאמינה שזה היה בתנאי המכרז.

כן, אבל הם ממש לא יודעים, כל פעם באמת צריך התערבות שלנו בכל דבר.

כן, ממש. ואין סיבה, זה עניין של מידע. אם הם יידעו איך לטפל בעולה הם יוכלו לתת שירות יותר טוב.

עוד שני נושאים ואז נראה לכם משהו ונעשה סיור קצר של כמה דקות. בנות שירות לאומי, עולות, זו קטגוריה אחרת. דיברנו על חיילים בודדים ויש לא מעט בנות שירות עולות, האמת שמצרפת יש כמות מאוד מאוד גדולה, והן נתקלות בבעיה. הן עולות לארץ בקיץ, יולי-אוגוסט, ואז הן רוצות להתחיל את השירות הלאומי ב-1 בספטמבר, אבל עד שהן פונות לצבא ועד שהן מקבלות את הפטור ועד שהן מקבלות את האישור בחזרה ממינהל השירות הלאומי הן מפסידות את ההכרה בחודשים הראשונים של השנה.

ואז הן צריכות לחכות לשנה הבאה.

באוגוסט אומרים להן 'אין לכן הכרה של שנה שלמה, אתן צריכות עוד שלושה-ארבעה חודשים כדי לקבל הכרה', הן אומרות, 'אבל עבדנו', אומרים 'בסדר, אבל הבירוקרטיה לא הוסדרה אז אין הכרה של שנת שירות'. אתה אומר, יש בנות שירות עולות, ציוניות, עם אידיאולוגיה, שמגיעות לפה, בואו נזרז את העניינים. אז זה גם נושא - - -

חלק מהסיפור זה גם הצבא? מיטב?

חלק זה הצבא וחלק זה מינהל השירות הלאומי. יש שם משהו במשולש הזה שלא עובר מספיק מהר. אנחנו אומרים לעולות החדשות שרוצות לעשות שירות לאומי 'אל תבואו ב-20 באוגוסט', אנחנו לא יכולים לסדר את זה, אבל אם מישהי מגיע ב-10 ביולי אז זה אמור להיות מספיק זמן בשביל להסדיר את העניינים. אי אפשר להגיד להם שיבואו במרץ כדי שיהיה מספיק זמן, איפה הם יהיו? אנחנו צריכים לפתור את הסוגיה הזאת, את המשולש הזה.

והנושא האחרון שרציתי לדבר עליו הוא עולים שמגיעים לישראל וממשיכים לעבוד בחו"ל, ויש את זה לא מעט, בצרפת, בכל מקום, אני חושבת. יש מדינות שיש איתם אמנה שהאנשים האלה שעובדים במקום אחד וגרים במקום אחר לא צריכים לשלם כפל דמי ביטוח לאומי. הם לא צריכים לשלם בשני מקומות כשהם מקבלים קצבאות או הטבות רק ממקום אחד.

אבל אם קורה להם משהו במדינה שבה הם לא מכוסים?

אז למשל בקנדה יש אמנה מצומצמת, שלא צריך לשלם דמי ביטוח לאומי בשני המקומות, אבל צריך לשלם דמי בריאות בשני המקומות, בארצות הברית אין את האמנה הזאת.

ובצרפת?

זה הולנד, נורבגיה, בלגיה.

מבחינה מספרית רוב העובדים הם צרפתים.

זה חמש-שש מדינות בסך הכול.

אין אמנה בצרפת?

בצרפת לא.

מה עושה הבעיה הזאת הרבה פעמים? זה גורם לאנשים, משפחות עולות ונגיד האבא לא מתאזרח בארץ, כי הוא לא רוצה לשלם פעמיים ואז הוא בפועל גר פה, אבל אי אפשר לעקוב אחריו. אז אנחנו פנינו לביטוח הלאומי בנושא הזה והם אמרו 'אין לנו התנגדות עקרונית ליצור איזה שהיא אמנה, אבל שהיא חד צדדית', זאת אומרת שהם משלמים ביטוח לאומי במקום שהם עובדים כל עוד הם משלמים דמי בריאות בארץ. זה משהו שאנחנו יכולים לעמוד בו.

מה עם מס הכנסה?

מס הכנסה, זה תלוי. אם יש לך הכנסות מחו"ל אז אתה לא משלם במשך עשר שנים בארץ על מה שאתה מכניס מחו"ל.

זה בתוקף?

כן. על מה שהם מייצרים פה בארץ הם משלמים מס הכנסה כמוני וכמוך, אבל מה שהם מייצרים בחו"ל, הם לא משלמים על זה במשך עשר שנים.

הם לא משלמים שם?

הם משלמים שם, הם לא משלמים פה. הם לא מדווחים פה ולא משלמים פה.

אבל הביטוח הלאומי, יוצא שאנשים עובדים שם, משלמים 10%-15% מהמשכורת לביטוח לאומי שם ואז פה עוד 10%-15%, אלה סכומים ענקיים. אחרי שפנינו לביטוח הלאומי, לפרופ' מור יוסף, הוא אמר שאין לו התנגדות והוא בעד אפילו. אני אתן לכולם עדכון בנושא הזה, ממש בשבוע שעבר ועדת העבודה והבריאות, היא אמונה על הביטוח הלאומי, היא ביקשה אישור בכתב מביטוח לאומי בנושא הזה והאישור יצא בשבוע שעבר. עכשיו העבודה היא בכנסת. אני חושבת שבוועדה שאמורה להיות ועדה משותפת לוועדת העלייה והקליטה וועדת העבודה והרווחה בכנסת, צריך אישור של שר הרווחה בנושא הזה. הם עשו בדיקה תקציבית בביטוח לאומי והם אישרו את הסיפור הזה. זה יהיה מאוד משמעותי לעולים. מאוד מאוד, יש לנו פניות כל הזמן בנושא הזה.

זה מצריך ישיבה אחת, את מתכוונת לישיבה משותפת, אחת.

ישיבה שמאשרת רק.

כן, זה צריך לעבור גם ועדת שרים לחקיקה, אבל הם ביקשו קודם שזה יידון גם בוועדה.

בסדר.

אם אחר כך אנחנו יכולים לצאת עם זה ולהגיד 'חברים, ועדת העלייה והקליטה, הכנסת עצמה, אישרה כזה דבר', זה שוב, אנחנו משדרים לכל האנשים בחוץ לארץ, גם בצרפת, חברים, מדינת ישראל רוצה אתכם פה.

ומבינה שתמשיכו לעבוד ותהיו על הקו ושהעולם השתנה.

זה יכול להיות לעשות הדים ממש ממש גדולים.

איך אמר לי סמנכ"ל ביטוח לאומי? יש פה הזדמנות, חלון, שביטוח לאומי נותן את האישור שלו לדבר הזה וזה יוצא ממנו, אנחנו חייבים במומנטום הזה לתפוס את העניין.

מי הסמנכ"ל?

אני בקשר עם דני זקן, אבל זה עבר את האישור של פרופ' שלמה מור יוסף, המנכ"ל, הוא חתום על זה.

אז אולי אנחנו נציץ בטאבלט, רק נעשה סיור של כמה דקות. מישהו רצה להעלות איזה שהוא נושא? לדון במשהו?

משרדה הקליטה? נציגי המשרדים?

אנחנו רק רוצים להגיד שאנחנו מאוד אוהבים לעבוד עם הארגון, יש בינינו שיתוף פעולה מלא. גם אם יש לנו איזה שהן בעיות או טענות, משני הצדדים, אנחנו מקיימים דיונים ופותרים את כל העניינים בינינו. אני חושבת שהם עושים עבודה מבורכת, אני חושבת שליווי צמוד שלהם טרום עלייה ועם העלייה ואחר כך הפרויקטורים שלנו בתוך הרשויות, שממשיכים את הליווי בשפה, זה יכול באמת לתת קליטה מיטבית לעולים.

זה כמו חלום, שלושה גופים שעובדים ביחד, שמאחדים את הכוחות אחד של השני, עם רצון טוב, עם אהבה.

כן, קודם כל המדינה מבינה שהיא לא יכולה לעשות הכול והיא צריכה להפריט מעת לעת.

זה דבר מאוד חשוב. אני גם הרגשתי את זה עם אנשים בארצות הברית. אנשים באו ואמרו לי, 'אני החלטתי לעלות, אנשי 'נפש בנפש' היו בקשר איתי, עכשיו אני מחכה לאישור מהסוכנות'. ככה הם אומרים. 'אבל אני מאוד מודאגת', אומרת לי אחת, 'אני רופאה, אבל אני מאוד מודאגת אם אני אמצא עבודה. הבטיחו לי שתהיה', זה מראה את שיתוף הפעולה בשטח בין הסוכנות ל'נפש בנפש', מרגישים את העבודה. יש גם עולים שמגיעים בעצמם, אני יודע לפחות על משפחה אחת, שמגיעה בשביעי, המשפחה מאוד נרגשת להגיע לפה. שיתוף הפעולה נותן גם מוטיבציה לעולים, זה מאוד מחזק אותם. לכן זה טוב.

זה השיווק הכי חזק שיכול להיות, מפה לאוזן. כל הפייסבוק וכל זה הוא טוב, אבל מפה לאוזן, כשמישהו מגיע לפה ויש לו קליטה טובה זה הדבר הכי טוב.

נכון, כי העולה לא מרגיש שזורקים אותו מפה לשם ומשם לפה.

כן, את העולה לא מעניין מי זה מדינת ישראל, מי זה הסוכנות, מי זה 'נפש בנפש', הוא רוצה מסלול נקי.

ובאותו יום כשהוא מגיע הוא לא מרגיש שהוא מחכה בשדה התעופה הרבה שעות, כדי לקבל תעודת עולה, כדי לצאת משם, זו חוויה ממש שהעולים בדרך כלל לא שוכחים את זה. אתם כל כך ארגנתם את זה מראש ומקצרים את זה, איך אמרת? חמש דקות, זה משהו.

אני רוצה להראות לך, השימוש בטכנולוגיה, דיברנו קודם על מה אנחנו עושים, איך אנחנו מזרזים, אז למשל הבקשה לתעודת זהות, יש פה כמה דברים שבאים לידי ביטוי. האחד, אם אנחנו מגיעים לטיסה, אנחנו רואים את העולה, אנחנו אומרים לו 'אוקיי, זה אתה', זה טופס הבקשה לקבלת תעודת זהות של משרד הפנים, אבל אתה יכול לראות שכל הנתונים כבר מוזנים פנימה, למה? כי אנחנו ביחד עם הסוכנות היהודית אספנו את כל הנתונים, מה שאמרתי לך, מערכת ניהול המידע שיש לנו, שהיא משותפת, משם הזנו את הדברים ישר לתוך הטופס הזה. העולה לא צריך למלא, אין פה כתב יד, הוא פשוט מסתכל ואומר 'אה, כן, ככה קוראים לי, ככה אני רוצה שיכתבו את זה בעברית, מצוין, אני הולך לשד' נשיאי ישראל 3 בכרמיאל' והוא חותם וזהו. ואחר כך יש לו עוד שני טפסים שהוא צריך לחתום עליהם, זו הצהרה, או לאזרחות, אישור יהדות. אם הוא רוצה לשנות את השם, גם פה, הוא יכול לשנות את זה במקום.

ברגע שהוא סיים לחתום הטפסים עוברים דרך האינטרנט למחשבים שלנו פה והכול כבר מוכן, כך שהוא נוחת ההנפקה של תעודת הזהות, שוב, זה עניין של דקות, בלי להזין שום דבר, בלי להקליד שום דבר, הכול עובר בכל המערכות. אנחנו, משרד הקליטה, משרד הפנים, הכול עובר בצורה מאוד מאוד חלקה. זה הטכנולוגיה בשירות העלייה. קודם כל העולים יוצאים נפעמים, הם אומרים 'מה, זהו? סיימתי?' זה היה 40 שניות ובזה זה נגמר. זה, שוב, להנגיש את הבירוקרטיה ולעשות את זה הרבה יותר ידידותי.

איך אנחנו מפעילים את המודל הזה אחרי שהעולה הגיע לפה בבירוקרטיה מול משרד הבריאות, משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד - - -

לאט לאט.

יש אפשרות לשכפל את המודל הזה?

אז אני רוצה להגיד משהו לגבי זה. קודם כל זה קורה בכל המערב, בטיסות גדולות. כשזה טיסות קטנות יש לנו ממשק במערכת עם 'נפש', אבל יש לנו ממשק עם משרד הקליטה במערכת שלנו שנקראת - - - הם מקבלים אוטומטית את כל הנתונים. היום אנחנו עובדים על פרויקט שאוטומטית כל תעודת עולה תהיה מוכנה מראש עבור כל המערב, וגם על המזרח, אוקראינה וכל המקומות האלה. למשל יש לנו טיסה גדולה של 200 עולים ב-20 ביולי, שנוחתים, בטח אתם תקבלו הזמנה לטקס, כל תעודות העולה כבר מוכנות, הצוות שלנו עבד על זה, הם מביאים את זה למשרד הקליטה כדי שיכינו וגם יחתמו. זה משהו שאנחנו אוטומטית עושים בטיסות גדולות כדי שאנשים לא יחכו.

וגם עם תעודות זהות, בתוך התוכנה הזאת יש לנו את הטפסים גם של תעודות הזהות. נוסעים ממשרד הפנים לצרפת או לכל מקום אחר וחוזרים עם הטיסה אחרי שהחתימו את כל העולים ומכינים להם את תעודות הזהות. זה מודל שאנחנו עכשיו רוצים להפעיל לכל העולם. ויש פה משולש, 'נפש בנפש', הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה, שעובד מצוין.

תודה רבה.

הלוואי שכל הישיבות שלנו יהיו כאלה.

תודה רבה לכם.

נעשה סיור של כמה דקות.

כן, בשמחה.

(סיור)

לאחר ששמענו וקיבלנו סקירה וגם דנו על הנושאים, בעיקר שיתוף הפעולה בין שלושה גורמים, 'נפש בנפש', הסוכנות ומשרד הקליטה, אנחנו מאוד התרשמנו משיתוף הפעולה הנפלא שיש בין שלושת הגורמים האלה לטובת קידום העולים החדשים, גם בתהליך העלייה שלהם וגם בתהליך הקליטה שלהם פה במדינת ישראל. עכשיו אנחנו נמצאים בסיור במשרד 'נפש בנפש'.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.