הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 201

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016), שעה 12:00

שיעורים משודרים ככלי לשיפור בגרויות

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – מ"מ היו"ר

יוסף ג'בארין

מנואל טרכטנברג

אתי מרון - מפקחת פדגוגית בנושא קליטת העליה, משרד הכלכלה

רוני דיין - מנהל אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

פזית שרון - מפקחת ממונה בתחום בתי ספר עי"ס, משרד החינוך

ליהיא תלם - מדריכה ארצית באגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

רויטל ליפמן-שמר - עורכת דין, חברת הנהלה, ארגון ההורים הירושלמי

יפים ורשבסקי - יוזם ההצעה אוניברסיטת תל אביב

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

רבקה וידר

ר.כ., חבר המתרגמים

שיעורים משודרים ככלי לשיפור בגרויות

אנחנו רוצים לפתוח ישיבה שאני זימנתי, בנושא שיעורים משודרים ככלי לשיפור הבגרויות. הדיון הזה הגיע לפתחי כחבר כנסת שמקבל פניות מן הציבור והקשבתי לזה בקשב רב וקיבלתי החלטה לקיים על זה דיון.

אני מברך את חבר הכנסת פרופסור מנואל טרכנברג, שבאופן אישי התגלה לי כאיש מיוחד, שאגב אני נהנה לעבוד איתו. בקרוב תדעו גם על עבודה משותפת שאנחנו עושים יחד ואני שמח שאתה כאן.

ברשותכם, נתחיל את הדיון בכך שנאפשר קודם כל מספר מילים – אתה רוצה להתחיל או לשמוע קצת את החברים?

לא, לא.

ניתן לשמוע מספר מילים, נשמע קודם כל את דבריו של הפונה ומשם גם נקשיב לבעלי המקצוע. חברי הכנסת יביעו את עמדתם ומשם נראה איך מתקדמים.

אתה יכול להתחיל.

תודה רבה. כולכם מודעים למציאות של הבגרויות במקצועות הריאליים, כפי שהוצג בנתוני הלמ"ס. אחת הדרכים המקובלות כיום בכל העולם לעזור לתמידים להפנים את החומר, היא הוראה מכוונת בווידיאו, כך שתלמידים שמתקשים בחומר - - -

אתה יכול להגיד את השם?

יפים ורשבסקי. כך שתלמידים שמתקשים בחומר מסיבות שונות, יוכלו להשלים פערים ולעבור על הנלמד בקצב שלהם. בארץ לעומת זאת קיים מצב אבסורדי, בו השירות הזה ניתן בתשלום עבור אלפי שקלים בחברות פרטיות, ויותר מזה, תלמידי תיכון לא יכולים ללמוד מהאתרים החינמיים הנמצאים בחו"ל, כי כל הטרמינולוגיה היא בעברית. בגלל מחסור בסיסי באנגלית הם תלויים במערכת החינוך בארץ.

במשרד החינוך קיימת מערכת של מט"ח שנקראת הילקוט הדיגיטאלי, אבל היא כל כך לקונית ומצומצמת, שהיקף ההדרכה הוא של מקסימום 3 שעות עבור כלל המאגר, כאשר בתוך זה התרגולים הם בתור מקטעים של השירות של חברה פרטית, שהוא שירות בתשלום של 10 דקות לכל תת פרק. אם נשווה זאת להיקף השעות השבועיות שתלמידי תיכון לומדים, מדובר בקומץ עד כדי זניח לרמה של 5 יחידות.

כמו כן, גם המעט הזה הוא נטו עבור לשון ומתמטיקה במערכת של משרד החינוך של הילקוט הדיגיטאלי. מקצועות כמו פיזיקה, כימיה, אלקטרוניקה, שחיוניים לא פחות לקבלה לאוניברסיטה, כלל לא נמצאים. ואיפה זה נמצא? בשירותים שנותנות חברות פרטיות שגורפות אלפי שקלים, ששם כן זה בא לידי ביטוי בשש עד שמונה שעות לכל תת פרק. תעשייה מאד משגשגת שנשענת על חלמאות.

הפתרון הוא פשוט והוא מיושם באוניברסיטאות שנים על גבי שנים. מביאים צלם שבמהלך השנה מתעד מורה ומעלה את השיעורים מא' עד תו לספרייה מסודרת לפי תאריכים בכל המקצועות הריאליים, במתכונת של הרצאה ותרגולים. כמו למשל בוידיאו טאוב שיש באוניברסיטת תל אביב, או Open Course MIT שקיים. אז בשביל התלמידים עם לקות ראייה, בעיות שמיעה או הפרעות קשב וריכוז שלא יכולים לעמוד בקצב האינטנסיבי של למידה במקצועות של 5 יחידות, השירות הזה יכול לתת מענה מעולה, מעבר לשירותים הקיימים.

תודה רבה. תראו, אני רוצה לומר משפט ביניים. אני הייתי תלמיד, ובכיתה לא תמיד כל התלמידים היו אוהבים ללמוד. חלק היו אוהבים קצת להפריע, חלק היו אוהבים קצת לדבר ואין שאלה בכלל שהרבה פעמים כשהגעתי הביתה, רציתי ככה לראות אם הבנתי את החומר – זה היה יכול להיות מאד שימושי אם הייתי יכול לשחזר קצת כמה דברים מהשיעור. זה לא היה מזיק לי אם הייתי יכול להסתכל על השיעור שוב. אגב, יש הרבה אנשים שאוהבים ללמוד דווקא – למשל גם באוניברסיטה, כשהייתי באקדמיה – גם בתואר הראשון וגם בתואר השני - אנשים אוהבים להקליט את ההרצאות ואחרי זה ללכת הביתה ולהקשיב להן. ואז הם משננים יותר טוב את החומר ואז הם יודעים יותר טוב את הדברים.

בסופו של דבר, הרעיון שבעצם אנחנו מדברים עליו כאן ובעצם מהות הדיון, היא לחשוב על אפשרות בה השיעורים יצולמו או יוקלטו – לא יודעת, אחת מהשניים, מה שאפשר לעשות, כדי שלתלמיד, תהיה אפשרות בשעות הפנאי שלו לבוא ולעשות את זה גם בבית. כמובן שיש בזה גם לא מעט מגבלות. צריכים לחשוב גם על ההשלכות, איך מורים יחושו עם התחושה הזו שהם יהיו מצולמים או מוקלטים, מה ההרגשה שלהם תהיה מהבחינה האישית, התחושה שלהם. זאת אומרת המרחב הפרטי של המורה בכיתה שלו, איך הוא רוצה לעצב את הכיתה שלו. מנגד זה יכול גם להעלות את רמת ההוראה, שבעצם הם יידעו שהם נבחנים כל הזמן וגם חשופים לביקורת.

לכן זו שאלה באמת מעניינית שרצינו להעלות במסגרת הדיון הזה, כי בסוף המטרה שלנו היא לשפר כמה שיותר את מערכת החינוך, ויכול להיות שזה איזה שהוא תהליך שאפשר לבחון אותו ברצינות, שכן ישפר את מערכת החינוך ובעיקר יעזור לילדים עם לקויות למידה, שזו בעצם מהות הדיון שלנו.

כן, חבר הכנסת טרכטנברג.

אז קודם כל אני שמח על כך שמתקיים דיון ואני רוצה להגיד למשתתפים שמספר היושבים כאן לא מעיד על חשיבות הנושא ולעתים יש לנו פה חדרים מפוצצים עם אנשים והדיון הוא סתמי, ולפעמים יש מעט אנשים והדיון הוא חשוב.

תראו, ההוראה זה אחד מתחומי הפעילות שהם הכי שמרניים ובאיזה שהוא מקום נשארו תקועים בזמנים עברו בהרבה מאד בחינות. הטכנולוגיה התפתחה והטכנולוגיה כיום מתחילה באמת לעשות הבדל. זה לא רק עניין של להקליט או לא. אנחנו רואים את זה כיום בעיקר בתחום של ההשכלה הגבוהה, במה שנקרא moocs. Moocs זה – Massive Open Online Courses , שזה הפך לתעשייה פורחת בצורה בלתי רגילה. שתי חברות עולות מאד בארצות הברית, אחת זה קורסרה, שיסודה בסטנפורד, אבל היא חברה פרטית והשנייה זה EDX, שיסודה מזן משותף של הרווארד ו-MIT. אבל יש גם אחרות.

המיזמים האלה, מה שהם עושים זה לא רק – ופה, מיקי, אני רוצה שנבין – זה לא עניין של להקליט קורסים. אני כפרופסור באוניברסיטה בקורס שלי במבוא לאקונומטריקה, שהוקלט לפני כ-18 שנה, עד היום משתמשים בו לצרכי הלימודים שם, ורק פוגשים אותי ברחוב ואומרים לי וי, אין לך שפם, כי היה לי שפם אז, אבל עדיין לומדים וגם ל-MA וכו'.

זו טכנולוגיה ישנה. מה שה-Moocs האלה, הטכנולוגיה הזאת היא הרבה מעבר להקליט הרצאה. זה כל המערך השלם של תמיכה, של יכולת לשתף אחרים בלימודים וכו', שמתלווה לדבר הזה.

במדינת ישראל יש לנו יכולות. הזכרתם את מט"ח. למט"ח באמת יש יכולות מדהימות וגם במקומות אחרים, גם באוניברסיטה הפתוחה, יש יכולות מאד מאד גדולות בתחום הזה. אין הבדל בין נער בין 16 לבין סטודנט בן 22. אין שום הבדל. כלומר ביכולת לנוע, לשבת מול המורה לבין ללכת הביתה מול המסך. להיפך. ככל שהם יותר צעירים כיום, הם הרבה יותר מרגישים בנוחות מול מסכים מאשר בסיטואציות הקלאסיות של ההוראה.

ולכן מה שאני רוצה להגיד זה שחייבים להתחיל לחשוב בכיוון של מאמץ לאומי, של להכניס טכנולוגיות הוראה מתקדמות בכל הרמות, בכל הרמות. אני אומר בכל הרמות כולל בגילאים הצעירים. כמובן שמותר להגיד All the way מה שנקרא,ל-Lifelong learning - ללימודים גם אחרי תואר וכו', כאשר ברגע שאתה מתפתח את הטכנולוגיות האלה זה לא-. מה שנקרא אתה יכול לעשות מאסטר קלאסס, כלומר לעשות את השיעורים הכי טובים - לא כל מורה – אבל השיעורים הכי טובים, עם כל מה שמתלווה לזה מבחינת מערכי לימוד וכו'. ואז העניין של האינדיבידואליות של התלמיד, שחלקים כן יותר קולטים בכיתה, חלקים פחות, אתה מבין – אז אתה יכול להתאים את זה לפרט, שזה הדבר, זה בעצם הכיוון שאנחנו רוצים ללכת. מה שנקרא - Personalized education, והטכנולוגיה אכן תאפשר את הדברים האלה.

אז אני מאד רוצה לעודד את כולנו לחשוב בכיוון הזה, לא למהר, אתה יודע, לצעדים חלקיים ופלסטר פה ופלסטר שם, אבל ליזום תכנית באמת רצינית במשרד החינוך, לכיוון הזה.

תודה.

מה המצב היום? בכלל אין שום דבר כזה?

יש מעט מאד.

אתם רוצים לענות?

לא, אני רק אשלים. הרי גם אני בעבר הרחוק הייתי מרצה וכשהנושא הזה נכנס, לא מזמן התחילו להקליט במקומות מסוימים באוניברסיטאות - - -

לא, לא, התחילו להקליט בתל אביב לפני 20 שנה ויותר.

כן, כן.

אבל ה-Moocs האלה, זה רק בשנים האחרונות.

אני בהחלט חושב שזו יכולה להיות תרומה משמעותית לציבור הסטודנטים וכמובן כשהכל נעשה בתיאום עם המורים. אנחנו מודעים לענייני פרטיות וכדומה, כמובן שמודיעים למורה שמקליטים וכדומה, מקבלים את הסכמתו וככה גם המורה מתכונן. האמת שאני יכול להעיד כמרצה, כשידעתי שהולכים להקליט אותי, גם אני קצת יותר השתדלתי שההרצאה באותו יום תהיה אולי קצת יותר מופתית מיום אחר. אז זה גם תמריץ.

אני השתדלתי ללכת למספרה.

זה גם. זה באמת יכול לעזור. אני רוצה להגיד לכם שהיה לי ניסיון בטלוויזיה החינוכית של לומדים ביחד, זאת הייתה תכנית של שיעור לכיתה י' שהקליטו אותו 45 דקות. זה היה על המעמד המשפטי של הציבור הערבי וזה בעיקר היה מכוון דווקא לתלמידים היהודים, לא לתלמידים הערבים. ואני כל הזמן מופתע עד כמה אנשים נחשפים להרצאות הללו.

אז אם כך, באופן כללי, על אחת כמה וכמה, אני מניח שזה לתלמידים שבאמת צריכים את זה לבחינות, בין אם לסוף שנה, בין אם זה בבגרויות. אז אני מקווה שגם אתם שותפים, אתם – אני מניח משרד החינוך – שותפים לחשיבה האסטרטגית הזאת ובאמת נוכל לראות שזה קורה בתקופה הקרובה.

אוקיי, אז ברשותכם עכשיו אני רוצה לשמוע ממשרד החינוך קודם כל, מה העמדה שלו לגבי הסוגיה הזאת.

אז אני אתחיל והשותפים שלי, כל אחד ירחיב בתחומו, כי זו הזדמנות שאנחנו צוות.

מה שמך, אדוני?

רוני דיין, מנהל אגף טכנולוגיית מידע במשרד החינוך. בעוונותיי הרבים חוויתי את הנושא של הטלוויזיה הלימודית עוד בהקמתה לפני 50 שנה, כמעט 50 שנה, והייתי מאלה שעבדו במרכז הלמידה של הטכניון, לפני 40 שנה, כשהתחילו את ההקלטות הראשונות של השידורים. עם הזמן גם התגלגלתי למערכת החינוך ואני היום בתפקיד שלי במערכת החינוך.

אנחנו במשרד למעשה עובדים בשני ערוצים מאד חשובים וחשוב לי להסביר את ההיבט הזה. יש ערוץ אחד שבו אנחנו מחפשים את כל האפשרויות לתת מענה לתלמידים, שמסיבה זו או אחרת אי אפשר לקיים מסגרת למידה במקום שבו הם נמצאים. יש שני תלמידים עילויים שיכולים לגשת לבחינות ב-5 יחידות בפיזיקה מתמטיקה, אבל לשני תלמידים אי אפשר לפתוח מסגרת למידה.

לסוגים כאלה, לתלמידים בפריפריה ברמה כזו או אחרת וכדומה, מכל המגזרים ומכל האזורים בארץ, בין אם זה פריפריה, בין אם זה בפזורה או בין אם זה במרכז הארץ, בערים מסוימות או בשכונות מסוימות, פתחנו לשם כך מסגרת שנקראת בית ספר וירטואלי.

באמת המסגרת הזאת קיימת במט"ח. היא תוכננה מלכתחילה לתת מענים למקצועות הריאליים, מתמטיקה בהתחלה ולאחר מכן גם התווספו מרכיבים נוספים של מקצועות נוספים, כולל גלישה גם לתחומי האזרחות. על זה תוכל לפרט פזית, תיכף, במידה ותרצו לקבל תמונה הרבה יותר מפורטת ומדויקת. המטרה של בית הספר הווירטואלי היא לתת מענה לתלמידים שאי אפשר לקיים עבורם מסגרות סדירות במקומות שבהם הם נמצאים.

הערוץ השני הוא ערוץ הרבה יותר גדול והוא מכוון למעשה לכל האוכלוסייה בשני היבטים. בראש ובראשונה לתת דגשים לאותן אוכלוסיות שאנחנו רוצים להגדיל אותן ולהגדיר אותם כמצטיינים. כלומר, מאד חשוב לנו להגדיל את ההיקף של אותם תלמידים שאנחנו היום מגדירים אותם כמצטיינים ולהגיע למצב של 20%-30% מהאוכלוסייה שיהיו כאלה. אליהם אנחנו מכוונים סדרה שלמה של פעילויות שתיכף אני אפרט אותן; ומצד שני גם לתלמידים אחרים, שכל אחד על פי יכולתו נמצא בנקודת קושי כזו או אחרת בלמידה, שאנחנו צריכים לתת לו מענה. והפתרונות הטכנולוגיים נותנים לנו את הפתרונות.

היחידה שלי אחראית על הפתרונות האלה ולכן אני גם פה עם חלק מהחברים. כאשר אני אומר אנחנו מייצגים את הפתרונות, אנחנו מייצגים את הפתרונות של כל יחידות המשרד, אם זה מזכירות פדגוגית, מינהל פדגוגי וכדומה, כדי לתת את המענה לכל ילד.

עכשיו, הערוץ השני, להבדיל מבית הספר הווירטואלי, שם קיימות כמה מסגרות. המסגרת הראשונה שהתחלנו איתה לפני כ-10 שנים, אבל היא לא כל כך צלחה, מכל מיני סיבות והשנה החזרנו עטרה ליושנה, הוא מענה שבו אנחנו אומרים כזה דבר: ילד נמצא בביתו, הוא נמצא באיזה שהוא קושי לימודי כזה או אחר והוא לא מקבל מענה, לא מההורים, לא מהחברים, אנחנו מזמנים לו מורה ווירטואלי ברשת, שהוא יכול באותו רגע להיכנס לתור של פונים. הוא מקבל למעשה – וזה מה שרצינו להראות במצגת – אבל נשלח את המצגת באופן נפרד.

הוא מקבל רשימה של מורים, הוא יכול לבחור את המורה בנושא או במקצוע שהוא רוצה ללמוד אותו, והמורה נותן לו מענה נקודתי לבעיה הספציפית שהוא העלה. במקביל לזה הילד יכול - - -

כמה יש כאלה? כמה ילדים לשבוע, לחודש?

אנחנו בפיילוט. אנחנו באזור ה-4,000 תלמידים. אנחנו רוצים להגיע ל-40,000 תלמידים בשנה הבאה.

4,000 תלמידים לחודש? למה? כלומר כמה פעמים?

בסך הכל בפעילות שעשינו השנה, התמודדנו עם 4,000 תלמידים. פילוחים יותר מדויקים אנחנו יכולים לתת לקראת סוף - - -

אני ארצה את המצגת.

אוקיי, בסדר גמור.

אגב, רק שאלת ביניים. בהיקפים שעשיתם את זה במסגרת איפה שעשיתם את זה, זה אומר שבעצם יש לכם את הטכנולוגיות להתפרש באופן קצת יותר משמעותי.

בכל הארץ. זה הכל עניין של משאבים ומשאבים.

זו השאלה.

עכשיו, בציר השני, הילד יכול להיכנס למערכת ולומר – אני לא בקושי נקודתי, אלא אני בקושי קצת יותר רחב שבו אני רוצה לקבל שיעור יותר ממוקד בנושא שבו אני חלש. ואז הוא יכול להזמין מראש שיעור אצל מורה פרטי, שאנחנו כמדינה מממנים אותו. זה הערוץ השני. כלומר, היה שיעור - - -

גם דרך הרשת?

גם דרך הרשת הזאת, כן. הוא מקבל מענה בשיעור פרטי. בציר השלישי שפתחנו אותו השנה התבססנו על מנגנונים של קורסרה, ונכנסו לתוך המנגנון של 'המוקס' למעשה. קיבלנו כמובן מאותו פרופסור ישראלי, שבעצם מוביל את התהליך הזה, עצות ורעיונות ופיתחנו את המסלול שקראנו לו לומדים 5, אתגר 5 וכדומה ללימודי המתמטיקה, שבו נתנו השנה דגש והחברה פה תוכל להרחיב על זה יותר מבחינת מספרים וכדומה. לקחנו את המודל של קורסרה, המודל שנקרא 'מוקס', ונתנו לילדים להתמודד במסגרת של הקורסים.

כדי לתגבר את הילדים האלה, לא רק התבססנו על המודל של המוקס, שבו יש את ההרצאה, אלא גם ליווינו אותם פדגוגית עם קבוצה נוספת שעשתה מה שאנחנו קוראים לזה חיזוק לימודי לתלמידים, כשהתלמידים בתוך עצמם מחלקים את העבודה ביניהם.

הקורסים האלה של קורסרה פותחו במיוחד לזה, או שזה קורסים ש - - -

לארץ, לא, לא, פותחו במיוחד לזה. יש קורסים ששלחנו את הילדים ללמוד - - -

כמה קורסים כאלה יש?

יש קורס אחד שפתחנו שנקרא אתגר 5, שהוא מכין את התלמידים לבחינות הבגרות.

ואתה חושב שבהיקף שלו הוא בסדר, אתגר 5? כי אני ראיתי את אתגר 5 ואני חושב שבהיקף ההוראה שלו, הוא - - -

התחלנו איתו רק השנה, שנה ראשונה. תראה, אני תיכף אתן את הפתרון. כלומר, אתה לא יכול לבוא ולפתח את הכל בלי שתבנה לך התנסות. זה הכל בתהליך הדרגתי. באנו ללמוד את היכולות האלה. פנינו לטכניון בנושא הזה, פנינו לאוניברסיטה העברית, פנינו לאוניברסיטת תל אביב. לאוניברסיטה הפתוחה כמובן. קיבלנו מהם הצעות, כל אחד בהצעה או בפתרון שהוא נתן, לא חשוב כרגע המחיר, לקח טווח של בין שנה לשנה וחצי לפתח לנו את הסביבה. כלומר, גם אם היינו רוצים, רק בעוד תקופה מסוימת נקבל את הקורסים ואנחנו שוקדים על זה. כלומר, כן יש לנו מטרה לא רק לעשות את זה במתמטיקה, אנחנו רוצים לעשות את זה גם באנגלית, אנחנו רוצים לעשות את זה גם - - -

אתגר 5 זה כבר קיים?

אתגר 5 כבר קיים, כן.

כמה ילדים לוקחים את זה?

את זה את יכולה להגיד.

אין לי כרגע את הנתון המדויק של אתגר 5, אבל אני יכולה להשיג אותו.

אנחנו נספק לכם את זה במצגת שנשלח, ניתן לכם גם טבלה של זה.

מי מפעיל את זה?

מט"ח.

דרך האגף לחינוך על יסודי.

האגף לחינוך על יסודי של המשרד, בתיאום כמובן עם המפמ"ר הרלבנטי.

אבל קרוסרה סיפקה את הפלטפורמה, או מה?

זו פלטפורמה שלקחה אותה מט"ח, כן, כי אנחנו דרך ישראל דיגיטלית אמורים לקבל את ההדסקט לתוך המערכת ועליה אנחנו מפתחים עכשיו את כל הסדרה של הקורסים. אז אם אתה מתעניין בנושא הזה, אז בהחלט אפשר להראות לך את כל הרשימה.

לא, זה משהו מאד מצומצם מה שאתה אומר.

סליחה?

אני עיינתי באתגר 5 הזה, הוא משהו מאד מצומצם. הוא לא תואם את השעות השבועיות שמלמדים 5 יחידות. בהדרכה, בתרגולים, הוא מאד מצומצם. יש להם הסברים והכל טקסט, טקסט, טקסט, כאילו ש - - -

רגע, אני רוצה להגיב.

שזה גם למתמטיקה - - -

רגע, היא תיכף תגיב. אני רק רוצה לתת את כל הסקירה.

רגע, באיזה נושא זה ההרחבה?

מתמטיקה 5 יחידות. תיכף נרחיב את הנקודה. אני רוצה לתת את כל הסקירה. בנוסף לזה יש לנו מסלול שנקרא אקדמיה ברשת. למסלול הזה אנחנו מזמינים מרצים מומחים ואנחנו יוצאים בשידור, כמו שיש בטלוויזיה החינוכית, בשידור רחב לתלמידים. המפמ"ר בעצם בוחר נושא שמאד חשוב לו לתת לו דגש בחיזוק ידע של תלמידים בנושא מסוים. אנחנו מזמינים את המומחה הכי טוב בנושא הזה והוא יוצא בשידור לתלמידים, והכל דרך האינטרנט וזה לא חייב להיות דרך הטלוויזיה או משהו כזה.

אבל זה היה סינכרוני או א-סינכרוני?

השידור של האקדמיה ברשת זה בדרך כל א-סינכרוני, כי זה בקבוצות גדולות. לעומת זאת אתגר 5 או הפעולות שאנחנו עושים עם קרוסרה זה לקבוצות יותר קטנות, שאז יש גם תגובה של - - -

אוקיי. כמה עובדים יש ביחידה שלך?

הרבה.

כמה?

אחת הקבוצות הכי הגדולות במשרד. אצלי יש בסביבות 500 עובדים.

500 עובדים?

כן, כי הם עובדים גם בתוך בתי הספר.

גם בתוך בתי הספר?

בוודאי. אתה צריך לעשות את הליווי בתוך התהליך. הם מדריכים בבתי הספר.

מה התקציב שלך?

זה תקציב שמשתנה כל שנה לפי היכולות.

טוב, בסדר, לא השכר, כי שכר אמרת 500 איש, בסדר.

בוא נגיד כזה דבר, התקציב שלנו בלמידה מרחוק נע בין 20 ל-30 מיליון שקלים בשנה.

וואו. ומכל התקציב הזה אי אפשר לקחת צלם, להצמיד אותו למורה מעולה ולצלם ולתעד את זה?

יש את כל המסלולים האלה. יש אותם.

לא, אין אותם.

כשהוא יסיים אני אפרט.

תיכף אנחנו נפרט. המסלול האחרון זה קהילות ברשת, אם זה בווטסאפ או בפייסבוק. קבוצות תלמידים מתארגנות, אנחנו מאפשרים להם לפתוח סביבה שהם רוצים לחזק אחד את השני. אנחנו בתיאום איתם, ביחד, משלבים גם מורה שיכול לכיוון במידה והוא מוצא איזו שהיא שגיאה, או טעות, הוא יכול בצורה הכי נכונה רק להביא את התיקון לידיעת התלמידים ולטפל בה.

אלה המסגרות בצורה גדולה. כבר אמרתי פחות או יותר את ההיקפים של התקציב. זה תקציב שרק הולך וגדל משנה לשנה. אנחנו התחלנו לפני איזה 6 שנים בסדר גודל של 5 מיליון שקלים ואנחנו הלכנו ותפחנו והגענו ל - - -

אבל זה תקציב פעולות, מעבר לשכר?

זה לא שכר. זה תקציב שאני מעביר למט"ח. אני מעביר אותו לעידית, כדי שהם יבצעו את הפעולה. אני לא מביא בחשבון בכלל את העובדים שלנו, את המדריכים.

הבנתי, כן.

ברשותכם, אני רוצה לעבור עוד שלב בדיון, כי יש עוד דברים לעשות. אני רוצה להבין ברמה הבסיסית. נניח והיו משאבים, יש התנגדות עקרונית ממשרד החינוך, שכל מערך החינוך במדינת ישראל יהיה מרושת במצלמות לרווחת התלמידים והדורשים?

תראה, קודם כל זו שאלה שלא אני הכתובת. אנחנו יכולים לברר אותה בהנהלת המשרד

אני מדברת מבחינת המדיניות, מבחינת מה שהמורים היו רוצים גם. גם להם יש - - -

תראה, להכנסת מצלמות לשיעורים הייתה התנגדות ראשונה דווקא של ההורים.

של ההורים?

של ההורים דווקא, כן.

למה?

את זה צריך לשאול אותם. בכל זאת אתה חושף תלמידים. יש פה כמה בעיות.

זה פוגע בפרטיות של הילדים?

כן, הם קטינים.

אבל לא צריך לצלם אותם. מצלמים את המורה.

אני באה מהאוניברסיטה הפתוחה ברוב עוונותיי מזמן, ועובדים בשיטה הזאת כבר עשרות שנים, ומה שיכולים, כמו שאמר פרופסור טרכטנברג, אפשר לעשות את זה בכל גיל, גם בגיל הגן. הקושי הוא ליצור מצב שהמורים מוכנים לעמוד בסיטואציה הזו. גם באוניברסיטה הפתוחה מרצים בהתחלה לא רצו להיחשף. אני מודה, ברוב עוונותיי, עם עלי זה עבר.

יש איזה שהוא משהו מאד לא פשוט בלהיות פתוח למדיום הזה, אבל המדיום הזה בא עם ערך מוסף, כשעושים אותו נכון ועל זה דיברת מקודם. אני רוצה לתת לדוגמא את הקורסים שנותנים מכון ויצמן ואוניברסיטת תל אביב לילדים מחוננים, שהוא נותן מעטפת של נקרא לזה שידור סינכרוני אם קהילת למידה.

רגע, נשאל שאלה אחרת.

תרגול מהסגנון של מקבת בתוך הטכניון.

אבל אם נניח נעשה משהו כזה, שאנחנו נאפשר נגיד למורה להחליט.

לא עניין המורה להחליט. מספיק שיש לך שבעה מורים בכל הארץ שמסכימים לזה ועושים את זה והם טובים בעבודה שלהם, אתה מייצר איתם בשבעה מקצועות את מערך הלימודים, לפחות לבגרויות, כדי שיהיו איזה שהוא כלי עזר. העניין הוא לא הכמות במדינת ישראל – 8 מיליון אנשים ועשרות אלפי מורים בעבר ובהווה.

כן, צריך לבנות איזה שהם מה שנקרא מודלים משופרים שאיתם יעבדו כל התלמידים.

אני רוצה להוסיף משהו.

ההורים וודאי יקדמו את זה. השאלה מה משרד החינוך אומר על זה.

רגע, המחסום פה הוא בכלל - - -

לא, אני אגיד לכם למה אני אומר את זה. חברה, בואו, צריכים להיות גם ריאלים בעניין הזה. כל מורה מעביר את החומר שלו בצורה שונה ממורה אחר. החומר הוא אותו חומר, אבל יש מורים שמעבירים אותו בצורה שונה ואחר כך גם מי שבודק את המבחן זה אותו מורה שהעביר לך את החומר, והוא מצפה שאתה תיישם את מה שהוא העביר לך, גם אפילו בקו מחשבה של אותו מורה או סגנון ההתבטאות של אותו מורה – איך שלא תקרא לזה. ואם אתה תנסה להביא למבחן דברים שונים ממה שהמורה ניסה להעביר לך בשיעור, יתכן מאד שהציון שלך לא יהיה זהה למה ש - - -

אז אולי אני קצת אסטה ואני אתן הבהרה.

סליחה על ההתפרצות, זה דווקא מאפשר את האחידות ואת היצירה של - נקרא לזה בסיס ידע – שהוא משותף ברמה הארצית.

כן, אני מבין מה שאת אומרת. אני לא חולק על העניין הזה, אני רק אומר שבסוף אבל בציון זה יכול להתבטא - - -

אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת, ברשותך, חבר הכנסת, יושב הראש. ברשותך אדוני יושב הראש, אני רוצה לפרט את הנקודה הזאת. כל מבחן שנעשה בארץ ויש לגביו בדיקה של מחברות, עובר איזה שהוא שלב התחלתי שבו המחברות, קבוצה מסוימת, מדגמית, מחולקת לבודקים השונים. הבודקים השונים – כל אחד על פי כיוון המחשבה שלו וכדומה – בודק על פי איזה שהוא מכוון מסוים וקובע איך הוא היה מנקד את המבחן.

מתרכזים כולם ביחד, מקבלים את כל ההיבטים השונים, כי אתה מקבל פתאום, בזמן של בדיקה של בחינה לדוגמא, אתה רואה שיש גם גישה אחרת. זה לא אומר שצריך לפסול את הגישה הזאת. כל עוד היא גישה נכונה, היא גישה שיש בה את האימות המדעי הנכון, היא תבוא לידי ביטוי בבחינה, וזה לא רק לפי בוחן אחד ספציפי.

יש גמישות פדגוגית.

בדיוק. ופה אפשר להרחיב לכם את זה. אני כבודק שעשה בחינות וגם שבדק בחינות לפני הרבה שנים, אני יכול להגיד לכם שזה - - -

ברגע שיש גמישות פדגוגית, הווה אומר שחשוב לתלמיד ללמוד דווקא מה שהמורה שלו מלמד.

לא בהכרח. הוא לומד את ה - - -

אם יש גמישות פדגוגית, אז זה אומר שגם לבודק יש גמישות פדגוגית לתת ציון בהתאם למה שהוא מצפה מהתלמיד שלו. כל מורה מצפה מהתלמיד שלו למשהו אחר. אגב, כל מורה זה עולם ומולאו.

זו אמירה שקצת מצריכה בדיקה ואנחנו לא - - -

אני אומר לך את זה מניסיון.

אוקיי.

כל מורה. גם אני באקדמיה הייתי לומד קורס, וזה מה שאני זוכר גם בבית הספר, וחבר שלי היה לומד בדיוק את אותו קורס, עם אותו שם של קורס, היינו מקבלים מבחנים וכל אחד היה צריך לכתוב משהו אחר לגמרי בשביל לקבל את הציון הרלבנטי. כי בסוף מורה מצפה שתענה כפי שהוא מבין. אתה צריך להיכנס לתפיסה ולקו המחשבה של המורה, לא לקו המחשבה של המערכת הפדגוגית, כי קו המחשבה של המערכת הפדגוגית הוא רחב מאד. המורה מצמצם את זה למה שהוא מאמין בו.

אני שומע את מה שכבודו אומר, אבל אני צריך להביא את זה לידיעת הגורמים המקצועיים.

עוד נקודה פדגוגית, ואני לא פדגוג גדול, זה בסך הכל רק מניסיון חיים. מורה גם מרכיב את המבחנים לפעמים, וכשהוא מרכיב את המבחנים הוא מרכיב על בסיס החומר שדווקא הוא רצה ללמד. אתה עכשיו רוצה להעמיס על תלמיד, סתם דוגמא, חומר שהוא רחב פי 100 יכול להיות או פי 20 ממה שבפועל יהיה לו במבחן, למה הוא צריך ללמוד את כל המערכת מאשר למקד את עצמו למה שהוא למד בשיעור, שזה גם מה שיהיה לו במבחן.

חברה, זה לא פשוט.

לא, זה לא הנושא הזה.

אבל הוא עושה היום את כל הבגרויות.

אנחנו רוצים להביא למצב, זו שאיפת הדיון, שכל תלמיד יוכל לחזור הביתה ולראות את השיעור שלו שוב. אתם יודעים מה, אם קשה לצלם בגלל שיש מרכיבים של ילדים, אולי אפילו להקשיב לשיעור שלו. יכול להיות שזה לא מספיק, אבל - - -

לא, זה לא מה שהוא הציע.

היום כל ילד יכול להקליט את השיעור על הטלפון שלו.

נכון, אבל זה לא - - -

לא זה מה שהוא צריך.

זאת לא ההצעה שהוא מדבר עליה. הוא מדבר על מערך תמיכה שלם.

סליחה, מערך תמיכה ויזואלי.

לא כל כך ויזואלי, אבל הוא אומר יש לך - - -

לא, ויזואלי. אני מדבר על - - -

החומר שנלמד בכיתה ויש לך תמיכה ויש לך מקום לתרגול. הוא מדבר על - - -

לא, לא, אני מדבר על וידיאו, על מערך של אוניברסיטה, תרגול, הרצאה במישור הכללי, כי תכלס 5 יחידות מתמטיקה זה לא כזה קורס גבוה שהמרצה יכול לשחק. זה קורס מאד כזה צר. אם לקחת מורה ממש טוב שיסביר, לא יודע, בשעות, כמות גבוהה של תרגול, מספר תרגילים מאד גבוה של 10-20 תרגילים מכל תת פרק, אין יותר מדי לאן לברוח, אבל צריך לעשות את זה. בינתיים יש תעשייה שלמה שגורפת. זה קיים בארץ.

אבל כל התעשייה שכבודו מדבר עליה, היא תעשייה שאנחנו מממנים אותה.

זה לא חייב להיות שיעור אמיתי.

אבל למה אתם מממנים אותה? הם גורפים עשרות אלפי שקלים מתלמידים על זה. מי שיש לו כסף הוא הולך למערכת הזאת, של המכונים הפרטיים ושל ההדרכה של - - -

תראה, אתה דיברת והזכרת - - -

אתה מכירים את גול, נכון?

אתה הזכרת בדבריך את חברת גול.

כן.

חברת גול מוכרת את השירותים שלה למט"ח ואנחנו מממנים את הפעילות של מט"ח כמשרד.

למה היא מוכרת לכם? למה אתם לא יכולים לעשות את זה בעצמכם?

סליחה?

למה אתם לא יכולים לעשות את זה?

כי הם לא פנו למכרז שלנו. הם העדיפו לעשות את זה בדרך אחרת.

מה קשה לכם לקחת מורה, לצלם מורה ול - - -

רגע. קודם כל לגבי האמירה שאמרת לגבי חברת גול. יש מכרזים ואנחנו - - -

יש עם זה הרבה קושי ומורכבות.

זה לא חייב להיות שיעור אמיתי, אגב.

לגבי השיעורים האלה שמדובר עליהם בהקלטות, אני רוצה להסביר. אין פה מגבלה של כסף ואין גם מגבלה של טכנולוגיה. אנחנו מעודדים. יש לנו פרויקטים שונים לעידוד מורים כן לצאת להקלטות.

אז כרגע מה? המורים לא רוצים?

סליחה, זה בכל זאת פעילות שאדם מוכן לחשוף את עצמו.

אבל זה לא חייב להיות - - -

זה אומר שלפעמים אם מורה לשחרר איזו צווחה, הוא אומר עכשיו אם יצלמו אותי יהיה לי - - -

לא, לא, אם יש מורה כזה שיזם - - -

לא על זה מדובר.

אז על מה?

כאן מדובר על למידה לבגרות באמצעות שיעורים משודרים בנושאים מסוימים ולא על השיעור השוטף בין המורה והתלמיד.

חברה, אני אומר - - -

אפשר גם וגם. ולכן אני אומר, זה לא צריך - - -

רגע, ברור לי, חברה, זה מה שאני אומר - - -

פשוט זה לא חייב להיות שיעור אמיתי.

זה מה שאני אומר. כן, זה מה שאני אומר. ברור אי אפשר לצלם כל שיעור - - -

זה יכול להיות משהו - - - שיעור שמלכתחילה - - -

אני אציג את זה. אני אשלח לכם חומר.

אבל נניח, מה היה רע אם שבוע לפני המבחן, כשמתחילים השיעורים המסכמים שבהם מסכמים את כל השנה ועושים הכנות למקצוע, שהשיעורים האלה יהיו ברשת. מה יהיה רע בזה?

לא, לא, כנס ל - - - החינוכי - - -

חברה, יש מסקנות לוועדה. אני רוצה לסיים. אני חושב שמסקנות הוועדה הן שאתם צריכים לחזור אלינו עם תשובה, נניח תוך חודש, זה מספיק, לבחון אפשרות בכל הליך השיעורים המסכמים טרם מבחן, נניח אם יש מבחן, לא יודע, אני נותן לכם דוגמא, נגיד מבחן בספרות והמורה הכתיב לעצמו שהוא יעשה ארבעה שיעורי הכנה או שלושה שיעורי הכנה לקראת המבחן, שדווקא השיעורים האלה ספציפית יהיו מצולמים.

למורה הספציפי של הכיתה.

כן, למורה הספציפי של הכיתה, וכל תלמיד – יש היום גם מערכת אינטרנטית, אתר אינטרנט. כמעט לכל בית ספר יש אתר אינטרנט ואפשר לבוא ולהזין בתוך אתר בית הספר את הלינקים של השיעורים הספציפיים האלה, אך ורק שיעורי הכנה לקראת המבחן, לא מדברים על כל השנה. מדברים על שלושה-ארבעה שיעורים טרם מבחן, שזה יכול להיות דבר מבורך גם לתלמידים, גם למורים, גם לכולם.

הוועדה קוראת לכם לעשות בדיקה מעמיקה בנושא, לתת לנו תשובות האם זה ישים, מה ההיקפים, האם מצריך כסף, לא מצריך כסף, מה עמדת ועד המורים, מה עמדות ועדי ההורים. לקחת איזו שהיא בדיקה מקיפה. אם אתם צריכים יותר מחודש – אז אולי יותר מחודש, כי זו באמת בדיקה מקיפה. בסופו של דבר אנחנו לא נעמוד על הימים, גם אם זה יהיה יותר, ובסופו של דבר עם זה יהיה לנו המון כלים לעבוד.

אני חושב שזה יהיה דבר מבורך. אני חושב שזה ישפר מאד את הציונים של התלמידים. כי כל תלמיד יוכל לקבל את השיעורים המסכמים טרם המבחן בוידיאו. הוא יוכל לשבת בבית ולחזור עוד פעם על השיעור ועוד פעם על השיעור ועוד פעם על השיעור, ואם יש כאלה שצריכים לראות 10 פעמים את השיעור כדי לדעת את החומר, הם יראו 10 פעמים את השיעור. ואם יש כאלה שלא צריכים והספיק להם בשיעור, הם גם יביאו את הציון.

לכן אני מציע באמת לשקול את הנושא הזה בכובד ראש. הגברת נסערת, רוצה לומר משהו?

הנושא שהיה חשוב פה מאד לייצר כאן זה לגבי הבגרויות שמשרד החינוך נאחז בהם כל השנים כהכנה לאקדמיה. זו פשוט מקפצה לא נורמאלית ליישר קו ולאחד את הרמה בכל הארץ.

נכון.

מורים ממרכז הארץ שהם מוצלחים מאד ושיודעים לעשות את המלאכה, שמשרד החינוך ייתן תשובה לעניין הזה כהכנה לבגרויות - - -

אז אני אגיד לך. אני שמח לראות שאנחנו לא חלוקים על הרעיון, אנחנו רק חלוקים על הדרך.

כן, לגמרי.

נביא את זה שוב פעם לדיון, אבל הרעיון צריך להיות רעיון ברור: שיהיו שיעורים מסכמים. זה אחד. גם את רוצה לומר משהו?

אני רק אגיד מילה. אני מפקחת פדגוגית במשרד הכלכלה. יש לנו 60 בתי ספר. אני מאד אוהבת את מה שאתה מעלה פה ואני אעלה את זה אצלנו.

אני מקווה. משפט אחד רק אם אפשר.

אנחנו העלינו לאוויר מקום שנקרא ענן חינוכי, שם יש את כל תכניות הלימודים וכל תכניות הלמידה הדיגיטליים שקשורים לאותם - - -

תביא את זה לדיון הבא וגם את זה נעלה, אבל את הבדיקה צריך לעשות.

את הבדיקה נעשה.

זו בדיקה חשובה שתיתן כלים באמת לבדוק את העניין. תודה רבה על הרעיון. אתה רוצה לומר מילה לפני שאני מסכם? מילה.

כן, בסופו של דבר יש יוזמות התנדבותיות, יש את אנקורי שהעלו את המכינה שלהם, יש כל מיני מורים שמעלים ליוטיוב בחינם את השיעורים שלהם. בסופו של דבר זה יקרה, וחבל שאתם - - -

יודעים מה, אם זה יקרה יש לך גם אחוזים בזה.

אני נועל את הישיבה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05.