הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 196

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ו (31 במאי 2016), שעה 12:15

יום ההוקרה לתורמי הכליה בישראל

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – מ"מ היו"ר

מרדכי יוגב

עבדאללה אבו מערוף

יואב בן צור

יעל ביסטריץ - אחראית הדרכה ובקרה במרכז הלאומי להשתלות, משרד הבריאות

מאיר ברודר - עורך דין, לשכה משפטית, משרד הבריאות

פרופ' משה כספי - דיקן הסטודנטים, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

הרב אברהם ישעיהו הבר - יו"ר עמותת מתנת חיים

יאיר ארנון - סטודנט שתרם כליה

רותי פרינץ - תורמת כליה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

יום ההוקרה לתורמי הכליה בישראל

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך בנושא יום ההוקרה לתורמי הכליה בישראל. ראשית אני אספר סיפור אישי. יש לי דוד, אח של אבא שלי זיכרונו לברכה, שהיה במצב קשה מבחינת דיאליזה, עשה דיאליזה הרבה מאד זמן. הגיע למצב שהוא שבר כלי. היה קודם לכן איש חזק מאד.

ברוך הבא חבר הכנסת בן צור.

הוא היה איש עם המון המון כוח שפשוט אבד לו מהרגע שהוא איבד את כליותיו, כליותיו הפסיקו לתפקד והוא התחיל לעשות דיאליזה. כל ילדיו, ללא יוצא מן הכלל, הציעו לתרום לו כליה והוא אמר אני לא מסוגל. לא מסוגל להסכים. זאת אומרת, עם כל הרצון שלכם, אני לא מסוגל לקחת מכם כליה.

בסופו של דבר הגיע הרב שהכיר את הדוד שלי והתחילו תהליך, הגיע תורם שנמצא מתאים ותרם לו כליה והוא התחיל את חייו מחדש. זה ממש סיפור משפחתי אישי שלי, זה הדוד שלי. הוא תרם לו כליה והיום הם הפכו להיות משפחה. התורם הפך להיות כמו עוד בן של הנתרם והם בקשר הדוק. גם אני בקשר עם התורם. אגב, הוא איש מקסים. הוא איש אלטרואיסט ברמה מאד מאד גבוהה, עוסק בנושאי נוער במצוקה בעיר לוד, עושה פעולות אדירות שם. איש יקר.

טוב, רוב רובם של התורמים הם אנשי חינוך.

אני בטוח. יש להם ערכים מיוחדים שאין לכל אחד. ולכן בעיני הפעולה הזאת, ההחלטה הזאת לתרום איבר מגופך, להציל חיים של אדם אחר, יש בה כוחות שלא ניתן לתאר אותם. אגב, אני סבור שאתם מסודרים לעולם הבא גם. בעיקרון דבר כזה חד משמעית בעיני הקדוש ברוך הוא דבר מהמבורכים.

כל המציל נפש אחת מישראל.

כל ישראל נפש אחת מעם ישראל כאילו הציל עולם ומלואו. על כן אני שמח שנפלה הזכות בחלקי לקיים את הדיון הזה במסגרת ועדת החינוך, שאני חבר בה ואני כמובן אשמח לעשות היכרות קצרה עם החברים פה סביב השולחן. לאחר מכן יאמרו מספר דברים חברי הכנסת, נשמע גם את כל מי שירצה לומר משהו.

אני רק רוצה לומר שחלק מהאנשים שצריכים להיות פה עכשיו נמצאים בוועדת כספים. הם מיד יסיימו שם וירדו כולם.

אוקיי, בשמחה.

גם הרב הבר וגם כל האנשים שנמצאים איתו, אנשי משרד הבריאות וכו'.

בשמחה. אז בואו נתחיל סבב. כן, אדוני.

יאיר ארנון, סטודנט באריאל, גר במעלה לבונה. תרמתי כליה לפני שלושה חודשים.

יפה.

לבן משפחה?

לא. הכרתי אותו ביום של הניתוח.

מישהו שהוא לא מכיר.

זה הרעיון של הרב הבר. הרב הבר, שיצר את הרעיון הזה, הרעיון שהתרומה היא תרומה אנונימית בהתחלה, טרם הניתוח אתה מכיר אותו. זאת אומרת אין שום שייכות והכל על בסיס התאמה גנטית, ובסוף התרומה היא תרומה אלטרואיסטית לחלוטין, מבוקרת היטב. זה פשוט מפעל מדהים. אני מכיר אותו ברמה האישית.

שמי רותי פרינץ, אמא לשישה ילדים, מחנכת ברמת בית שמש. תרמתי את הכליה שלי לילד ממודיעין לפני כשנה. ממליצה בחום.

יפה.

לי קוראים יעל ביסטריץ ואני רכזת הדרכה במרכז הלאומי להשתלות, משרד הבריאות.

טוב. כן, בבקשה אדוני.

שמי פרופסור משה כספי, אני דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. ניצלתי את ההזדמנות שהוזמנתי ליום הסטודנט.

הגעת להתרשם. אגב, רק לפני שנתחיל לתת גם לחברי הכנסת לומר משהו, אני חושב שזה דבר שאנחנו צריכים לפעול פה, ואני אומר את זה לכם, חברי הכנסת. לא מזמן עוד חבר שלי עבר תרומה של כליה. הפעם זה לא היה באמצעות הרב הבר, באמצעות חבר ילדות שלו, שנמצא מתאים והחליט לתרום לו. שניהם אגב אנשים מאד מאד מבוססים מבחינה כלכלית. זאת אומרת שכמעט לא היה גם עניין של חשד נניח, שמדברים עליו לפעמים, שאולי היה פה אקט של תשלום. שניהם היום אנשים מאד עשירים. הם גם חברים מילדות, גם אפילו עשו עסקים ביחד, והם הלכו לייצר תהליך לקבלת תרומה.

זה היה תהליך מהקשים ביותר עד בלתי אפשריים, אני חושב. אני רוצה לספר עוד קוריוז. במקביל, אותו חבר שנתרם מתעקש לא לעשות דיאליזה. הוא לא רוצה לעשות דיאליזה. הוא מבין את ההשלכות, הוא מבין את התחושה, הוא לא רוצה לעשות דיאליזה, אבל אומרים לו חביבי, אם אתה תאכל משהו מעבר למלפפון ומים, אתה מסכן את חייך.

והאיש, על בסיס קבוע, כמעט ולא אכל כי הרי הדיאליזה היא כדי לנקות את הגוף, אז הוא כמעט ולא אכל. עמד על דיאטת רצח, על מלפפון ומים ברוב היום ודברים מינימאליים שלא מלכלכים את הגוף. ובמשך חצי שנה האיש מתיש את עצמו לדעת, מבוקר עד ערב, כדי לאשר את הניתוח.

אני מבין את הרצון שלנו כמדינה לבנות רגולציה מאד מאד כבדה כדי למנוע חלילה מצב בו יהיה סחר באיברים וזה דבר שברור שאנחנו לא ניתן לו יד ואנחנו נמנע אותו בכל דרך, אבל לדעתי יש דרך למנוע את זה גם בלי כמות הרגולציה הכל כך כבדה הזו, שמונעת לפעמים הצלה של חיים של בני אדם. אגב, אני חושב שגם הרב הבר, אני בטוח שגם הוא נתקל ברגולציה הזאת מן הסתם והוא יודע להביא את התורמים הכי אותנטיים והכי אמיתיים שיש ועדיין הוא נתקל ברגולציה כזאת. זה רגולציה שלדעתי צריך להפחית אותה וצריך לבחון אותה היטב.

עכשיו ברשותכם חברי הכנסת, כן, בבקשה. תתחיל אדוני.

אתה יכול לתת לנו רק מספרים כמה תרמו בשנים האחרונות?

310 בשבע שנים האחרונות. במתנת חיים.

בדיוק, צריך לחלק. יש שני סוגי תורמי כליה. יש כאלה שלא מכירים – זה 310.

כן, דרך מתנת חיים.

יש עוד המון תורמים של משפחה וחברים ודברים כאלה.

שנה שעברה היו 174 תורמי כליה בחיים, ומתוכם היו 104 בני משפחה והשאר היו אלטרואיסטים.

אגב, חבר הכנסת רביץ שהיה פה, בנו בזמנו תרם לו כליה ולפני שבועיים הנכד, הבן של זה שתרם כליה, בחור בן 30, תרם כליה גם הוא. לא למשפחה. הנכד תרם לא למשפחה. הוא תרם סתם למישהו שהוא לא מכיר.

הילדים שלו עמדו בתור, מי שרצה לתרום לו אז.

כן. רבו, הלכו לדין תודה, בטח. הלכו לדין תורה מי יתרום.

כן, כולם רצו לתרום לו.

חבר הכנסת אבו מערוף.

בוקר טוב לכולם. היום הזה הוא יום הוקרה לתורמי הכליה. לא במקרה זה יום שהוא מבורך והכנסת מעלה את היום הזה לא רק מבחינת מודעות וכדי לעשות "וי" מבחינה בירוקרטית ולשם הפרוטוקול. אכן יש רצון שלנו, חבר הכנסת יואב, שניתן לחברה את כל האפשרויות שאכן התרומה והמודעות לתרומת כליה תהיה יותר ברורה, וגם כמה שאפשר להפחית את החסמים הבירוקרטים. לכן הדבר יגרום לאנשים שיבינו הצלת חיים בכל המובן של המילה.

אני לא מדבר על ההיבטים הכלכליים אחרי זה ועל כמה שחולי הדיאליזה סובלים. אני מכיר את הנושא היטב גם רופא וגם כאורולוג. הנושא קרוב אלי. אנחנו לא משתלים ישירות בהשתלות, אבל הנושא מוכר לי. יש חולים רבים שסובלים, גם מבוגרים, גם ילדים. מחלת הכליות היא מחלה שיכולה להיות בכל גיל, מגיל אפס, בלידה, עד כמה שאלוהים נותן. הפתולוגיות שישנן למערכת הבריאות והשתן, - - - יותר נפוצות בבן אדם מבחינת הגוף שלו.

ולכן זה דבר חשוב מאד שאנחנו נהיה מודעים ובמיוחד זה לא במקרה שהדיון מתקיים בוועדת החינוך. זה קטע חינוכי, תרבותי, חברתי, שאנשים אכן יתרמו, אם זה על ידי כרטיס אדי או אם זה בתרומה של קרובים. יש לעודד א התרומה ולדעת את כל ההיבטים שזה קשה לתורם מכל הבחינות.

היה לנו דיון לפני שעתיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובאופן מפורט דיברו על זה. וכאן בוועדת החינוך אנחנו נמשיך עם יושב הראש מיקי - - -

המחליף.

הקיים עכשיו, חבר הכנסת ופרופסור כספי והאחראית על מרכז ההשתלות, ואכן נעביר את המסר הנכון. מה שדרוש מאיתנו כמחוקקים בכנסת, אנחנו נפעל בהתאם. יש חוק, נכון, חוק של השתלת איברים בכלל. מה שאפשר לתקן, כמו שהקדים אותי חבר הכנסת מיקי, שאנחנו כמובן נשמור על כל האפשרות, שלא ישתמע אפילו 1% שיש איזה שהן הטבות, כאילו סחר.

לכן יש לנו מסר גם תרבותי, גם חינוכי, גם חברתי, ואנחנו נפעל בחוקים עד כמה שאפשר לעשות, שאכן חולי הדיאליזה – ויש 6,000 חולי דיאליזה ישנם במדינה וזה עולה מיליארד שקלים לשנה. זה לא פחות כסף. ואם אנחנו נעשה השתלה של כליה, גם מבחינה כלכלית זה טוב, ואני לא מדבר רק על הצלת חיים של אדם.

מה תוחלת החיים של חולי דיאליזה?

תלוי מה המחלה.

בערך 10 שנים.

שלוש עד עשר שנים. תלוי מה המחלה ובאיזו מידה. לפעמים מתחילים בדיאליזה פריטוניאלית מה שנקרא, וזה יותר קל ויותר טוב, עד שמתחילים אחר כך להגיע מבחינה רפואית לדיאליזה הרגילה, של האדם דרך המכונה, שעושים שלוש-ארבע פעמים בשבוע, כל פעם ארבע שעות. זאת אומרת בממוצע זה חמש שנים.

צריך גם לציין שאדם שנכנס לדיאליזה יוצא אדם אחר לגמרי. יוצא אדם חלש יותר.

נגמרו לו החיים.

נגמר לו החיים. בוא נגיד שזה לא תענוג גדול.

לא. זו פגיעה חמורה באיכות החיים.

כן, אין איכות חיים בכלל. 4 שעות, 4 פעמים בשבוע, 3 פעמים בשבוע הוא על המכונה וזה לא רק זה. גם החיים שלו נפגעים. אוכל, אורח חיים, משפחה. חולי דיאליזה הם חולים קשים מאד.

תודה רבה חבר הכנסת אבו מערוף. חבר הכנסת יואב בן צור.

תודה אדוני יושב הראש. אני שמח שאתה עכשיו נמצא כיושב ראש הוועדה, בגלל שחווית חוויה אישית מקרוב, וראית בעצם מה הפעילות הברוכה שעושה עמותת מתנת חיים.

אני רוצה להעלות פה שני נושאים. א', החיסכון הגדול שאנשים מושתלי כליה גורמים למדינה הוא לאין ערוך. חולי דיאליזה עולה למדינה בממוצע כחצי מיליון שקלים בשנה. תעשו חשבון – 310 מושתלי כליה, תעשו ממוצא של בין 5 ל-7 שנים של חיים של חולה דיאליזה, כמה כסף חוסכים למדינה.

העמותה הזאת, שעושה את כל הפעילות המבורכת הזאת, עובדת ללא שקל תקציב מהמדינה. למה היא צריכה תקציב? היא צריכה תקציב בדיוק לאותן פעולות הסברה שבגינן מגיעים אנשים ומוכנים לתרום כליה ולתפעל את העמותה, לדבר עם האנשים, לקבל את הפניות אחרי שיש פרסום במקום מסוים. הם עושים את זה בדרך כלל בחגים באמצעות חוברות או בתקשורת. יש פניות רבות לעמותה ורצון לתרום כליה. יש היום תור של ממתינים, גם יש תור של תורמים. אנחנו רוצים להגיע שבמדינת ישראל לא יהיו אנשים שימתינו לכליה, יהיה עודף של תורמים.

כדי להגיע לזה צריכים להגיע למגזרים היותר רחבים. כרגע רוב התורמים או דתיים או חרדים. רוב התורמים. אנחנו רוצים להגיע גם למגזר הכלכלי. העמותה רוצה להגיע – אני מרגיש כבר חלק מהעמותה, חלק מהעמותה, חלק מהפעילות שלה. אני כל כך מחובר לנושא הזה.

אגב, התורם של הדוד שלי היה חילוני גמור.

מצוין, בסדר. אז הוא בסדר.

זה אותם 5%.

אפילו אני יכול להגיד שבשיחות אישיות הוא גם אמר לי שהוא מצביע שמאל.

אוקיי, בסדר גמור.

זה רק מחוסר מודעות ומפחד.

זה רק מראה שכל הציבור פתוח לעניין הזה.

ברור, ברור. אפילו שכתוב שהכליות זה משהו שחושב, לא ראינו שינוי גדול בחשיבה של אנשים אחרי שקיבלו כליה של מישהו אחר.

הוא נשאר איש שמאל, אם אתה שואל.

כן, זה בסדר. השאלה גם איזו כליה הוא נתן, את הימנית או את השמאלית.

בטח את הימנית.

אני דתית לאומית והילד שאני תרמתי לו הוא ילד חרדי. הוא ביקש לבוא אלינו ליום העצמאות, אז יש השפעה. צר לי, זה עושה משהו.

בסדר גמור. אם זו הבעיה, זה בסדר. את יודעת שהרב עובדיה אמר לי - - -

הוא בתפילה גם אמר הלל.

הרב עובדיה זכר צדיק לברכה, כשאני הייתי מנהל רשת החינוך של מעיין החינוך התורני, ואז הצטרפו אלינו לרשת כל מיני בתי ספר שהם דתיים לאומיים, חרד"לים. אז כשדנו בקבלה של בתי הספר לתוך המערכת, אז שאל אותי הרב מה הבעיה בעצם, למה לא לקבל אותם, כי מבחינה חרדית אז הם חרדים כמונו. הם דתיים לאומיים. אמרתי הם חוגגים את יום העצמאות. ובסדר, מה יש בזה? אמרתי – הם אומרים הלל. הוא אמר לי אתה יכול להגיד כל יום הלל, זה נמצא בתהליכים, תגיד כל יום את ההלל, אין בעיה בכלל. לא משנה, אני אומר לך שזה לא מרחקים כאלה ארוכים.

בכל אופן, אני רוצה להסיט את הנושא של ועדת חינוך והנושא העיקרי שאנחנו רוצים פה זה בהמשך למה שאמר פרופסור כספי, שנמצא פה, יום הסטודנט. סטודנטים שתורמים כליה, בעצם כמעט אין להם התחשבות אם יש להם מועדי בחינות או דברים מהסוג הזה. כך אני הבנתי. זה נכון?

כן.

ועל זה צריך לדון. לראות איך אנחנו בעצם מביאים את המל"ג או את המכללות או את האוניברסיטאות, או אני לא יודע מי צריך לטפל בזה, ולראות איך סטודנט שתרם כליה ויש לו מועדים לבחינה ויש לו עבודות שהוא צריך להגיש ויש לו כל מיני דברים אחרים, איך בעצם מתחשבים בו בכך שהוא תורם כליה והוא כרגע לא במצב בריאותי. אני מבין שמתאוששים מזה מהר. יש כאלה שמהר, יש כאלה שפחות מהר. זה אינדיבידואלי לכל אדם ואדם, אנחנו לא יודעים.

צריך למצוא את הדרך איך אנחנו בעצם עוזרים לאותם סטודנטים, שיידעו שאם הם הולכים לתרום כליה, יש להם הקלות ואם לא יצטרכו ייקוב הדין את ההר, לעשות את הדברים בדיוק בזמן, כמו כולם, אין שום הנחות וכו'.

ברור.

כמו סטודנטים משרתי מילואים.

חד משמעית. דברים חשובים.

כן, נכון. באותה מידה.

בסיכום העניינים אנחנו נאמר ונקרא לשר החינוך לפעול בנושא.

למל"ג.

למל"ג, לשר החינוך, בסדר.

הוא יושב ראש המל"ג.

אוקיי. יש מישהו שרוצה לומר משהו?

אני יאיר, אני גר במעלה לבונה. אני סטודנט להנדסה, תעשייה וניהול שנה רביעית. בעזרת השם מסיים השנה. ככה, חבר שלי תרם גם כסטודנט באריאל. הוא תרם לפני שנה - - - וככה אני נחשפתי לזה. התרשמתי מאד. הדהים אותי המעשה ואז התחלתי לבדוק סיכון מול תועלת ומסתבר שזה שווה את זה בגדול. כלומר התועלת והחולי של הכליות, כמו שהוזכר, הם גם איכות חיים וגם החולי מקצר חיים, וסיכון הוא סיכון בהחלט אפשרי ולגיטימי, כלומר הוא לא איזה סיכון גדול. בדקתי את זה הרבה ואז התחלתי את התהליך.

לקח לי שישה חודשים, אני חושב שאני אחד המהירים בתהליך. באיכילוב הם עושים את זה הכי מהר. המון בדיקות. בדיקות דם, בדיקות, צילומים, צילומים לכליות, ללב, בדיקות נפשיות, פסיכיאטר, פסיכולוג, עובדת סוציאלית.

כן, כן, שמעתי על זה.

תהליך מאד ארוך.

מייגע.

איך היה היחס אליך בוועדה?

ובסוף מגיעים לוועדה. היחס - אני לא אהרוס את זה - היה מצוין. הם התייחסו נחמד. לי היה בסדר גמור.

כנראה שיש לך איזה חן אלוקי מיוחד.

אני מכיר את הסיפורים. הם היו בסדר גמור אצלי.

כל מי ששמעתי עד עכשיו אמר לי שעשו לו חקירת שב"כ.

הפורום מלחיץ. הפורום מאיים, אבל זה לא נורא.

עשו, עשו. שעה וחצי, אבל הייתה שיחה. אצלי היה בסדר גמור. לא חייכו וכשסיפרתי בדיחות הם לא צחקו, אבל הם היו רציניים ובדקו.

את השם של המושתל קיבלתי בהתחלה – גבי. הוא נפצע בחווה הסינית במלחמת יום כיפור. הוא נפצע אנוש, המסוק שלו נפל או משהו כזה, וכל השנים עד היום, הוא כבר מעל גיל 60 מאז, בעצם התרופות הרסו לו את הכליה. לפני 5 שנים הוא התחיל טיפול דיאליזה. 3 שנים בבית חולים. אחרי זה הוא עשה טיפול דיאליזה בבית. כל חמש שעות בבית.

זהו. הכרתי אותו יומיים לפני הניתוח ועוד איזו בדיקה אחרונה אצל המרדים, ככה שם נפגשנו. ואז הניתוח עצמו. בתור סטודנט, אולי זה באמת יוצא יפה עם יום הסטודנט, ככה לפחות גם אין לימודים, אז ככה יצא לי טוב גם זה. אין התחשבות. האוניברסיטה לא מכירה בתהליך. האוניברסיטה מתחילה להכיר כשמביאים שלושה ימי מחלה. התהליך עצמו, של פסיכיאטר, פסיכולוג, בדיקות כאלה – האוניברסיטה לא מכירה בזה.

בניתוח עצמו האוניברסיטה מכירה כמו ימי מחלה. זאת אומרת היא כן מכירה בזה. יש דברים ידועים. בארבע שנים שאני באריאל – וזה מה שאני מכיר באוניברסיטת אריאל – אנשים מדהימים. אבל כל אחד שאתה מגיע לדבר איתו ישר בודק. בחוקים כתוב – הגשת ככה וככה ימי מחלה, זה מה שאני יכול לתת לך.

אין באריאל גורם מעל החוקים. אני פרופסור לתעשייה וניהול ולימדתי ניהול לייצור באריאל לפני כ-10 שנים כמה פעמים. ברור לי שאין תקנון כתוב לדברים האלה, אבל הפקידים - בלי לפגוע בכבודם - עוסקים לפי התקנון. רואים א', ב', ג', עושים "וי" אם מתאים, לא מתאים, מגיע לך שבעה ימים או שני מועדים.

ראש קטן.

אבל תמיד יש ועדת הוראה ומעל ועדת הוראה, לפחות במערכת שאני מכיר בבן גוריון, יש עוד מישהו בעל סמכות ומעליו יש סגן הרקטור, שבדיוק עוסק בכל הדברים החריגים. אני בעצמי הייתי סגן דקין הפקולטה להנדסה ועסקתי בנושאים האלה. אני לא יכול לדמיין שלא הייתי מאשר איזה שהן בקשות סבירות תוך כדי שיחה ותיאום עם הסטודנט.

אז פניתי. א' אני באמת לא כל כך ידעתי למי לפנות. שלחתי מכתב לשר החינוך, שלחתי מכתב לשר הבריאות - - -

לא, בתור אריאל, בתוך האוניברסיטה.

וגם בתוך האוניברסיטה שלחתי מיילים.

ולא קיבלת תשובה?

כן, זהו. לא, תכלס לסכם את הסיפור, מה שקיבלתי מהאוניברסיטה זה 30 צילומים ממכונת צילום על כל התהליך. אני חושב שכולם אחלה. זה מה שאני גם חושב, שבאמת לא צריך לעשות פה איזה חוק חדש, או איזה אנשים טובים מעירים את תשומת ליבם, אני בטוח שזה ישתנה. לא הצלחתי להגיע אליהם. פניתי במכתבים וזה, אבל לא - - -

אולי לא ידעת למי. אני לא יודע. אני לא מכיר את אריאל כרגע בשביל לענות.

אבל תמיד זו הבעיה של האזרח הקטן.

יש את הבוס האמיתי שהיה שר האוצר פעם.

פניתי ונפגשתי עם הדיקנט ועם מי שאני ידעתי ולא. אני חושב שצריך לשים לב לשני דברים, באמת למה כדאי כן לתת פה ולהגיע למצב שהסטודנט שנכנס לתהליך לא נפגע. א' זה מגיע. כלומר, כמו שאני זוכר שעשו לסטודנטים ששירתו במילואים בצוק איתן, היה להם מתכונות אחרות, יחס אחר. למה? כי מגיע להם. הם באו, סיכנו חיים, הלכו לא למען עצמם, מגיע להם.

הסיבה השנייה, זה שסטודנטים הם קהל שעוד לא נכנס למרוץ של החיים, של עבודה. זה קהל - ואני מדבר עם אנשים - עדיין אידיאליסטים ובאמת יכולים להיות אוזן קשבת, וכדאי שתהיה מודעות. אני יודע מה, בשומר מסך, שיתפרסם, שיידעו. סטודנט שנכנס לתהליך – לא נפגע. הוא יכול ללכת על זה.

אני חייב לומר משהו. אני שואל את עצמי שאלת תם. למה המדינה לא מעניקה הטבות לתורמי כליה?

יש. לא, אין הטבות - - -

יש. במשרד הבריאות יש.

המדינה כן מעניקה, אתה אומר?

צריך לשים לב. יש הטבה אחת. כל מה שמקבלים מתחיל במילה החזרים. כלומר, הכל זה טיפולים, אם זה טיפול פסיכולוגי – אז אתה תקבל החזר. מקבלים - - -

אני מדבר על הטבות, לא על החזר.

יש הטבה אחת אני חושב.

נניח פטור מתשלום ארנונה.

מקבלים הטבה אחת.

יש פטור לשלוש שנים מדמי בריאות. שנה לאחר התרומה יש שלוש שנים פטור.

סתם, אני נותן לך דוגמא.

מה זאת אומרת, זה מקופות החולים?

כן, שלוש שנים.

שלוש שנים דמי בריאות.

הטבות שיגרמו לאנשים אולי - -

לא, לא רוצים. הרעיון הוא שלא קושרים את זה עכשיו.

מה זאת אומרת? אם המדינה - - -

אתה לא קושר את זה ברמה כספית. אתה לא קושר את זה עכשיו כאתנן כספי. לא. זה סחר באיברים.

אתה לא נותן את ה - - -

יבוא אחד שמצבו הכלכלי יהיה קשה ויש לו בית גדול והוא לא יכול לשלם ארנונה והוא אומר אני אלך לתרום כליה, אז הוא יפטר מהארנונה. זה לא עובד ככה.

לא, זה לא נכון. אני אגיד לך למה, כי אם וכאשר מחר בבוקר יש לבן אדם אינטרס מסוים לתרום את הכליה, והחשש שלי בעיקר זה שהנתרם ישתמש בכספו כדי להשיג את הכליה. אני לזה לא מוכן לתת יד. שהנתרם יוכל להיות איש עשיר ולקבל את הכליה לפני איש עני. את זה אני לא מוכן לקבל. בעיני זה אבסורד. אבל אם הנתרם הוא על פי סדר מסוים שמשרד הבריאות קובע בהתאם לרשימה המסודרת והתורם שווה לו לתרום, הוא לא מסכן את בריאותו, אבל זה עוזר לו כלכלית, מה רע בזה?

זה רע שזה עוזר לו כלכלית.

מה רע בזה?

זה רע.

אני לא חושב שזה רע.

טוב, היו הרבה מאד דיונים ובאמת נחקק חוק ההשתלות וזה לא עבר.

לכו תדעו, אולי נשנה את זה.

יכול להיות שבעוד כמה שנים.

אולי נשנה את זה. אני רואה דבר אחד רע. הדבר הרע היחידי שאני רואה זה שהנתרם מצליח לקבל כליה בזכות היכולות הכלכליות שלו, בזכות הקשרים שלו. זה בעיני אסור.

לא, למה?

לא, שהנרתם – אם יש לו כסף ובזכות הכסף שלו הוא יקבל כליה. אני אומר, זה הדבר שהוא בעייתי מבחינתי.

אוקיי.

אבל זה שהתורם יוכל לקבל איזו שהיא הטבה על עצם תרומתו, מה רע בזה?

זה לא הטבה, זה זכויות. יש זכויות - - -

זכויות שמטיבות עימו.

אבל לא הטבה. זאת אומרת כל דבר שמשתמע אחריו משהו שמתבטא ב - - -

בתמורה.

מה שבטוח שההטבות שאתה תיתן ותעניק, בטח לא יעלו לך מיליארד שקלים.

ברור שלא. הרבה פחות. זה גרושים.

בעצם זה יכולה להיות מהפכה מעניינת. אני לא הייתי פוסל את זה.

נדבר על זה אחר כך.

מה שמקבלים כיום זה הכל החזרים ופיצויים על דברים שהוצאת. החזרי נסיעות. יש הטבה אחת שבאמת היא הטבה כמו שאתה מדבר, וזה כניסה חינם לשמורות הטבע והגנים.

לבד.

לבד.

אני הייתי מציע הטבות. אני אומר לכם בכנות רבה, זאת דעתי והיא דעתי. אני לא מייחס את דעתי לאף אחד. אני הייתי נותן הטבות מרחיקות לכת לכל מי שתורם ובהיקפים משמעותיים של עשרות אלפי שקלים. ככה אני חושב שזה יהיה הדבר הכי נכון. אגב, הדבר היחידי שהייתי מתעקש עליו, כמו שאמרתי קודם, זה שמי שמקבל את הכליה יקבל על פי נוהל מסודר, בהתאם לקריטריונים ברורים שמשרד הבריאות יקבע על פי סדר ולא בלי שום קשר לשום דבר.

כמובן אם אנחנו נאיץ את כמות התורמים, אז יותר א' החיים של יותר אנשים יינצלו. יכול להיות שחלק מסוים מהאנשים גם ישפרו את איכות חייהם מהמצב הקיים ונחסוך מיליארד שקלים למדינה. כולם מרוויחים.

יותר ממיליארד.

רק לסיים את מה שהתחלתי. אני חושב שבצוק איתן היחס למשרתי המילואים היה לא כמו למשרת מילואים רגיל. כלומר, זיהו שיש פה משהו אחר ואני חושב אפילו שברמת האוניברסיטה, כל אוניברסיטה החליטה מה היא נותנת – ציונים לא נכנסים לממוצע או דברים כאלה. כלומר, יש לי כל מיני רעיונות. לא צריך לפרט אותם טכנית.

מה שכן, אני חושב, מה שאני ראיתי שאנשים באוניברסיטה מלאי רצון טוב. רק צריך להעיר את תשומת ליבם. איזה משהו עם סמל המדינה, כי ממילא זה לא יעבוד. כלומר, התכלס פה לא צריך להיות איזה חוק גדול, אלא אפילו איזה יחס ממישהו שהם יקשיבו לו, שיעיר את תשומת ליבם. אני בטוח שזה מה שצריך. אם זה מה שייצא מפה, שאתה מעיר את תשומת ליבם - - -

דברים חשובים. את רוצה, ברשותך, לפני שאני אתן לחבר הכנסת מוטי יוגב שנכנס?

מכובד ממני.

לא, לא.

היא תרמה כליה לילד.

אנחנו באנו לכבודכם, לא באנו לכבוד עצמנו.

כן, בבקשה.

תודה רבה. אני רציתי לשתף במשהו קטן בתור תורמת, אשת חינוך שתורמת. אני מחנכת כבר 16 שנה ברמת בית שמש. אני חושבת שבמסגרת התרומה שלי, ואני הרגשתי צורך לאיזה שהוא כלי להעברת התהליך גם לילדים האישיים שלי וגם רציתי שיהיה איזה שהוא כלי לתורמים אחרים, כי הרגשתי במהלך התהליך שמתנת חיים הייתה כתובת. הם כל הזמן הציעו – את רוצה לדבר עם תורמים, את רוצה לדבר עם דמות פסיכולוגית או משהו, אבל לא היה נעים לי לשגע אותם, אז בעצם אני בעצמי במשך התהליך כתבתי ספר שהיו בו שתי מטרות. גם להיות ליווי לתורם מתחיל. כיום הספר ניתן על ידי מתנת חיים לכל תורם מתחיל שפונה לארגון. הוא מתאר את כל התהליך מהזווית של הכליה. בעצם איך הכליה מרגישה שהיא עומדת לעבור לבית אחר, לעבור דירה וכל ההתלבטויות האישיות של התורם.

מעבר לזה, אני רואה בזה ערך ככלי חינוכי מול תלמידים, שבעצם זה עזר לי מאד.

שלום לרב הבר, ברוך הבא.

זה בעצם מבחינתי יכול להיות גם כלי מול תלמידים כעידוד, כחשיפה. אז ראיתי בזה גם דרך לעזור לתורמים וגם להיות כלי הסבר, כי מבחינה חזותית הוא נראה כמו ספר ילדים, אז כלי הסבר לילדים הפרטיים שלי ולתלמידים.

לאחרונה, בשנה האחרונה עלה מאד מספר התורמים, אנשי חינוך, מנהלים, רבני קהילות, מורים. אני חושבת שאפשר לראות בזה קהל יעד. אני אישית תרמתי בשנת השבתון שלי. הייתה לי שנת חופש, נתקלתי בכתבה תורמת שתרמה. אמרתי לעצמי וואלה, יש לי שנה פנאי, חודשיים כבר סידרתי את הבית, עכשיו מה אני אעשה בשאר הזמן? זה בדיוק ככה בא בזמן.

אני באמת חושבת שתרומת כליה היא לא מספיק קיימת בציבור הרבה מתוך פחד, הרבה מתוך חוסר היכרות. כמו שחבר הכנסת, יושב ראש הוועדה כרגע דיבר, כשאתה רואה זה מקרוב, כשאתה נתקל במישהו, כשאתה רואה מישהו שעבר את זה ועבר את זה בסדר וחזר לחיים נורמאליים שלושה שבועות, חודש אחרי הניתוח, אתה מבין שזה לא כזה מאיים.

אז אני חושבת שיש משמעות מאד מאד גדולה לחשיפה של הנושא הזה גם בקרב אנשי חינוך, כי כל איש חינוך הוא שגריר בכיתה שלו, בקהילה שלו, בציבור שלו, וזה יכול ממש למנף את הנושא הזה של תרומת כליה.

אני מסכים לחלוטין. טוב, זו גם קריאה שצריכים לקרוא לשר.

בשבוע שעבר הייתה לנו אסיפת הורים, נכנסה אמא של תלמידה, ילדה בשם איילה, בת 8, אומרת לי איילה כבר החליטה שהיא תורמת כליה. היא רק לא מבינה למה היא לא יכולה לעשות את זה עכשיו, בגיל 8. אז באמת אני חושבת שהילדים לומדים לא רק ממה שאנחנו אומרים להם, אלא ממה שאנחנו עושים ויש ערך גדול באנשי חינוך, שיהיו שגרירים לעניין הזה, וזה יכול להצמיח דור של תורמים בעתיד.

יפה. אוקיי. כן, חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

כמו שאמרתי פה ופתחתי, נכנסו לוועדה בתוך ים הריצות של הדברים, אבל נפגוש אתכם אחר כך באולם שפרינצק, משום הרצון להוקיר ולהגיד תודה ובאמת הערכה רבה על כל היוזמה. נחשפנו לזה גם אצלנו בסיעה וגם בהזדמנות נוספות.

כל הצלת חיים היא דבר גדול ואני מצטרף למה שנאמר פה. אם אנחנו נצליח כמחוקקים, אני לא ידוע אם נתחיל בגדול נצליח, אבל אני חושב שדבר אחד מאד נורמטיבי הוא גם יהיה באופן ישיר לדבר, מעבר להנחות, או דירה או רשות טבע וגנים או דבר אחר, שזה נראה לי מין סוכריות. אני חושב שגם לו יצויר שביטוח רפואי או מחויבות כזו של סל כזה - - -

אפשר לבנות סל.

הוא יהיה דבר תומך.

בן צורך לוקח את זה. תרים את זה.

מאד קונקרטי וישיר.

בסדר, נשב ונדבר.

אנחנו נטפל בזה, מיקי. הביטוח הרפואי הוא באופן ישיר אולי לחרדה או לחשש ואם אתה מדבר עליו, עד 120, אז הוא אולי הדבר הישיר ביותר או הפיצוי הישיר ביותר לכך שאל תחשוש אנחנו איתך בתהליך, ומעבר להנחת לא יודע מה, דירה, או משהו גדול קטן, או - - - כמו שדיבר הבחור על דבר אחר. אני חושב שזה הדבר המבטיח יותר אולי את הצטרפותם של אנשים נוספים לדרך הזאת, שהיא דבר מדהים, של הצלת חיים.

אני גם רציתי להגיד משהו קצר. אני יכולה גם לומר?

אוקיי. כן, בבקשה.

אני רוצה להתייחס באופן כללי לנושא ולהדגיש שכל נושא ההשתלות בעצם תלוי לחלוטין בתורמים. זאת אומרת אין תורמים – אין השתלות. זאת משוואה מאד מאד פשוטה וישירה. ויש את התורמים החיים, שבאמת, לפגוש אותם זה כל כך מרגש וזה נתח של אנשים יוצאים מן הכלל. ואנחנו מברכים על זה ומלווים אותם בצורה הכי מיוחדת שאפשר.

אתה דיברת על החבר שלך שעבר תהליך קשה, אבל אני בטוחה שבסופו של דבר הוא יבין שזה נעשה לטובתו, כי מבחינת המרכז הלאומי להשתלות, משרד הבריאות – התורמים הם הדבר הקדוש ביותר. גם התורמים הנפטרים וכמובן וכמובן התורמים החיים. אנחנו מנסים לעשות את התהליך כמה שיותר אחראי ושיהיה תמיד לטובת שני הצדדים.

אנחנו עוסקים בנושא של ההסברה. אנחנו מגיעים לבתי ספר, אנחנו מגיעים לצבא, אנחנו רוצים להגביר את המודעות של הציבור, כי בוודאי ככל שאנשים יותר יתרמו, ככה אנחנו נוכל להציל יותר אנשים. אז כל אחד מכם הופך להיות שגריר לנושא הזה.

בהחלט. תודה רבה. משרד הבריאות, בבקשה.

האמת היא שהיינו בסבב - - -

רק מי אתה, בבקשה.

עורך הדין מאיר ברודר ממשרד הבריאות, הלשכה המשפטית. התחלנו בוועדת העבודה והרווחה וכספים והרגע הגענו, אז אני מתנצל ואני לא יודע בדיוק מה היה פה, אבל אני כן שמעתי דברים שמדברים יותר על היבט של פיצוי ותגמולים. אז א' אני מוכרח לומר שכבר היום התורמים מקבלים שורה ארוכה של פיצויים והחזרים, שכוללים גם החזר של 40 יום אובדן ימי עבודה ושורה של החזרים של ביטוחים, ביטוח רפואי, ביטוח מפני כושר עבודה, ביטוח חיים. הם מקבלים החזר של טיפול פסיכולוגי, הם מקבלים חופשת החלמה בבית מלון, הוצאות נסיעה וכיוצא באלה.

אני לא אכנס עכשיו לכל הדיון הזה, אבל שמעתי על היבטים של הרחבות. הדיון הזה נידון פה בכנסת.

לא, זה בסדר, אנחנו יכולים לקיים דיון נוסף וגם ל - - -

אני יודע, זה לא ראה וקדש, אבל אני כן - - -

ברור, זה תפקידנו כמחוקקים.

אבל אני כן אומר שהסוגיה הזאת נדונה פה בכנסת במסגרת חקיקת חוק ה - - - מעל 5 שנים, עם כל ההיבטים האתיים, המוסריים שנבחנו.

לפני כמה זמן היא נדונה?

החוק נחקק בשנת 2008.

הגיע הזמן לשנות את החוק. זו דעתי.

זו דעתך, אבל אני אומר, אני כן - - -

לשפץ, לשקם.

לשנות, לשנות. שיבואו לתרום כמה שיותר. תן להם, תבואו. אם אנחנו מחליטים שזה לא מסוכן, אז - - -

לא, אבל אדוני יושב הראש - - -

רגע, שנייה. קודם לא כפיתי על אף אחד לעשות כלום. הצעתי לו רעיון, הצעתי לו הטבה, הוא יכול לקבל אותה, יכול לא לקבל אותה. זה פעם ראשונה. פעם שנייה, הבן אדם לא רק שהצעתי לו רעיון, הצעתי לו גם רעיון טוב, כי הוא הולך להציל חיים. לא שהצעתי לו עכשיו ללכת לפשע. אמרתי לו בוא, תעזור להציל חיים, תקבל ממני הטבה. כולם ללא יוצא מן הכלל פה מרוויחים. אין מפסידים בזה.

אמרתי לך, הדבר היחידי שצריך להתעקש עליו זה מי מקבל את הכליה. שהכל יבוצע על פי סדר, מסודר, עם נוהל ברור ונוקדה. זה כן. אבל כל השאר – אין שום סיבה.

אני מוכרח להתערב גם בזה.

כל אחד אומר את עמדתו.

זה לא עניין של ויכוח, זה לא בגלל שאני רופא או בגלל שאני עכשיו גם מחוקק. זו עמדה עקרונית אידיאולוגית אתית ביותר. אם אתה מפרק קשר אחד לפי הרעיון שלך, אז כל ההקשרים, כל המעגל הזה. אם אתה אומר את המילה הטבה זה פיתוי, אז זה כבר לא נכון, לא מוסרי.

מה לא מוסרי בלעזור לבן אדם להציל את חייו?

לא, סליחה, אנחנו לא נתווכח עכשיו. עכשיו יש דיון על החינוך ואיך לעודד את התרומות מן החי, מן המת. אנחנו עכשיו לא מתווכחים על המחיר.

אתה יודע מה, זה לא הדבר היחידי שאנחנו לא מסכימים.

נכון, נכון מאד, אבל עניין ערך בן אדם, שישתמע אפילו 1% סחר מכר - - -

לא סחר ולא מכר. לא יהיה לא סחר ולא מכר.

החוק עד עכשיו שנחקק - - -

זה עידוד אנשים לתרום כליה, גם בהטבה כספית. לעזור לאחר.

זה חינוך להרגשת מחויבות לחברה, הרגשת מחויבות להצלת בני אדם, הרגשת מחויבות לעשות כרטיס אדי, כמו שיש להרבה אנשים ואני פונה לכולם לעשות. זה מה שצריך.

טוב. גם לזה אולי ניתן את הדעת.

את החסמים האלה שיש לנו כחברה מזרחית, או לא יודע, כחברה, צריך להוריד אותם ואכן שזה יבוא מהרצון הטוב, אחרי שהוא יעבור את כל התחנות ואת כל המחסומים ואת כל החסמים וכך נתרום כליה.

אדוני יושב הראש, אתה אומר גם על זה צריך לתת את הדעת, וזה צריך להיות בדיוק הפוך. צריך בראש ובראשונה, ואני קורא פה גם לכנסת לעודד תרומת איברים מן המת, כי רק תרומת איברים מן המת זה הפתרון לחולים במדינת ישראל. כי תרומת כליה זה רק כליה, תרומה מן המת נותנת מענה לכל החולים – לחולי לב, גם לחולי כליות וגם - - -

אבל שם יש כבר עניין אחר. כאן נכנס העניין ההלכתי.

העניים ההלכתי שהוא פטור.

שהוא פטור אלא אם כן אתה לא מכיר - - -

יש כאלה שאומרים שכן, יש כאלה שאומרים שלא.

נכון, אבל ברגע שאתה נכנס לתרומה מן החי וברגע שאתה נותן רכיבים שהם תמריצים, אדוני יושב הראש, אני יושב בוועדות הערכה ל - - -, אני פוגש את אותם נדכאים, את אותם אנשים שבאים עבור כסף. ברגע שאתה כמדינה גם תתמרץ אותם, אנחנו יודעים איזה שכבות אוכלוסייה יגיעו אם תיתן את אותם כספים ואנחנו לא רוצים שככה מדינת ישראל תפתור את המצוקות החברתיות הכלכליות שלה.

זה ממש לא. זה למשל בעיני – סתם – כי עכשיו הרמת לי להנחתה – טענה מן הסוג הזה שהצגת עכשיו בעיני היא דמגוגיה.

אבל אנחנו מכירים את זה.

אני אגיד לך למה. כי לבוא ולומר שאם אני אתן הטבה מסוימת לתורם כליה, אני מכווין את תורמי הכליה לאוכלוסיות מוחלשות, זו דמגוגיה. למה? כי אני דווקא יודע שהרבה מאד מהאנשים באוכלוסיות המוחלשות הם בעלי מודעות נמוכה יותר לכמה זה לא מסוכן והם אפילו פרנואידים הרבה יותר מאדם שגם יודע ברמת המינימום לשבת ולקרוא חקירה מדעית, האם באמת יש סכנה אמיתית או לא. זה לא נכון. זה לא קורה לאף אחד וגם אם יהיו הטבות, אגב, כאלו ואחרות, לא ידובר לעולם על דברים שאתם בטח מדמיינים פה, שיעשו העברה בנקאית של 150,000 דולר לתורם. זה לא הפנטזיות שלנו. זה דברים אחרים.

הנה, הציע פה חבר הכנסת מוטי יוגב רעיון טוב. בואו ניתן ביטוח רפואי חינם לכל החיים לבן אדם. וואלה, תשמע, יש מי ששומר עלי.

אז הוא מקבל. הוא מקבל את זה היום. לא לכל החיים.

לא משנה, אבל אני אומר נגיד ניתן לו כל החיים. בוא נטיב איתו ברכישת דירה, בוא נטיב איתו במס הכנסה, שישלם פחות מס הכנסה.

אבל ברגע שאתה - - -

לא, לא, אבל לא מדברים על זה. יש דרך ליצור מנגנון - - -

בחנו את זה, אדוני.

אדוני, עם כל הכבוד שבחנת את זה, יש מחוקקים אחרים. אני לא הייתי בכנסת כשבחנת את זה. היום אני פה. כשאתה תצטרך לדון איתי, גם אני משפטן – תואר שני – יודע לשאת את טענותיי בצורה טובה. אי אפשר לדעת מה יהיה.

אבל על פיצוי והחזרים כולם מסכימים שצריך לקבל. לפי דעתי, וכמו שהצגתי קודם כשלא היית, על זה מסכימים.

טוב. אני מתנצל פשוט, אנחנו כבר ברבע שעה אובר ממה שהבטחתי למנהלת הוועדה שנגמור את הוועדה. אגב, התחלתי אותה קצת באיחור.

אני רוצה כמה מילים מהרב הבר, כי אתה היום השושבין שלנו.

אני אומר באמת כמה מילים. אני לא אצא בלי כמה מילים. אני אציין ש-57% מתורמי הכליה בשנה וחצי האחרונות הם אנשי חינוך – מורים, מנהלי בתי ספר, מחנכים. יצוין שזה שפשוט החינוך – ואני אומר את זה כמנהל בית ספר לשעבר – בעיקר דוגמא אישית, לא גם דוגמא אישית אלא בעיקר דוגמא אישית ועצם זה שיש לנו במדינה מורים כאלה, שהם מהווים דוגמא לנתינה הכי נקייה, הכי טהורה – מערכת החינוך ראויה לכל הערכה.

כל הנושא הזה של הפיצוי הוא לא נושא לדיון כאן. אני לא מסכים עם זה שאנחנו נהפוך את האגודה למקום של סחר איברים. ההיפך, אנחנו צריכים להילחם בכל דרך בכל דבר שייראה כמו סחר איברים, אבל אכן, אם אפשר לפשט את ההליכים – לפשט כן. מה שאני כן רוצה זה שישפטו את ההליכים לאותם אנשים כמו סטודנטים, כמו הבחור היקר שיושב כאן, יאיר, שהוא סטודנט שתרם כליה והלימודים שלו נפגעו וזה בהחלט לא סחר איברים אלא אפשר לפשט לו, להקל עליו בחינות וכדומה, שזה כן תפקידה של ועדת החינוך.

מוסכם על כולם שאין בזה שום בעיה אתית-מוסרית. אדם בא, תורם מעצמו בהתנדבות, להקל עליו את העניינים הללו. כמו כן מורים שתורמים וכדומה - - -

גם אני כמורה, בגלל שתרמתי בשבתון, אז לא נחשבתי כעובדת מצד מה שמקבלים לאחר התרומה, נחשבתי לאדם שלא עובד.

גם השבתון שלה נפגע. דברים הזויים.

פניתי בכתב וזה לא עזר. אז זו עוד נקודה לתיקון.

ברשותכם, זה היה באמת דיון מעניין מאד. אני רוצה לסכם אותו.

הוועדה מוקירה ומציינת את נדיבותם של תורמי האיברים, שעושים זאת מתוך נדיבות ואלטרואיזם אמיתי.

הוועדה קוראת למדינה לפשט את ההליכים, להפחית ברגולציה, כדי לאפשר תרומות רבות ככל הניתן, מבלי להסיר את הפיקוח על התרומות, תוך וידוא שלא יתקיים סחר בתרומות איברים, אבל הרעיון הוא בעצם הפחת והקלה של הרגולציה.

הוועדה קוראת למדינה להעביר תקציבים לכל שניתן לעמותת מתנת חיים לתרומת איברים, כדי להגביר את ההסברה בקרב הציבור. דבר זה יביא להגדלת מספר התורמים, יקטין את החולים ויחסוך המון כסף למדינה. פחות חולי דיאליזה – הרבה פחות כסף שהמדינה מוציאה, מאחר שמדובר בתהליך יקר מאד.

הוועדה קוראת למל"ג ולשר החינוך, יושב ראש המל"ג, להתחשב בסטודנטים תורמי כליה ולהעניק להם הקלות כמקובל לסטודנטים משרתי מילואים.

הוועדה קוראת לשר החינוך, יושב ראש המל"ג, להגביר את ההסברה ואת המודעות במוסדות החינוך לתרומת איברים.

הוועדה קוראת בשמי למדינה, למחוקקים ולממשלת ישראל לבחון מתן הטבות נרחב ומקיף יותר לתורמי כליה באופן משמעותי.

תודה רבה. הוועדה הסתיימה.

סליחה, לא הבנתי.

אמרתי בשמי, לא בשמך.

לא, לא, אני מבין. אני לא מערער, זה סיכום. אבל לעשות כמו מילואים, לא יודע, זה קצת לא מתאים לתורמי כליה. אני חושב שצריך להוריד את המילה להשוות למילואים.

טוב, בסדר. אמרתי לך, לא נסכים כמעט על כלום, אבל מה נעשה.

כי המילה מילואים זה קצת לא מתאים בכלל לחברה שלנו. מה הקשר?

אז אני אסביר. מה שהתכוונתי להגיד, שצריך לתת להם הבנה והקלות כמו שנותנים הקלות, לא אותן ההקלות, אלא כמו - - -

למה? לא צריך. אני לא מבין. זה צריך להיות אידיאולוגי יותר. למה להגיד את המילה מילואים? אני לא מבין מה הקשר כאן למילה מילואים.

אני מנסה להסביר.

עם כל הכבוד, זה ייחוס לא במקומו.

זו מילה בסלנג הישראלי שמראה על פריבילגיה.

נכון, נכון, אבל אני רוצה לייחס את זה לתורמי כליה ש - - -

הישיבה ננעלה בשעה 13:18.