הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 247

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, א' בסיון התשע"ו (07 ביוני 2016), שעה 13:30

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

רועי פולקמן – מ"מ היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

אסא קלינג - ראש רשות הפטנטים, משרד המשפטים

ז'קלין ברכה - סגנית רשם הפטנטים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

יונתן קו - בוחן מדגמים ברשות הפטנטים, משרד המשפטים

הווארד פולינר - ראש אשכול דיני קניין רוחני, משרד המשפטים

אליס מחליס אברמוביץ - מנהלת מחלקת מדגמים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

עו"ד נעמה דניאל - אשכול קניין רוחני, מחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי), משרד המשפטים

ליאור ששון - מתמחה, משרד המשפטים

ארנון יוסף - מנהל תחום מינהל תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה

דוד גודינגר - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

עו"ד איתן טוקר - יועץ משפטי, שנקר

עו"ד סער אלון - נציג אגודת עורכי הפטנטים בישראל

עו"ד דוד גילת - אגודת עורכי הפטנטים

עו"ד תמיר אפורי - נציג ה. שטרן

עו"ד עופר קיבש - יועץ משפטי, ה.שטרן

אריה ריכטמן - מנכ"ל, קליל תעשיות בע"מ

אורית פישמן אפורי - דיקן ביה"ס למשפטים, המכללה למינהל

יריב שדה - דיקן ביה"ס לעיצוב וחדשנות, המכללה למינהל

עו"ד ערן פרזנטי - יו"ר ועדת קניין רוחני, לשכת עורכי-הדין

עו"ד אוריין לביא - ממונה על החקיקה, לשכת עורכי-הדין

עו"ד יונתן דרורי - עורך פטנטים, משרד עו"ד דרורי-וירז'נסקי-אורלנד

יותם וירז'נסקי-אורלנד - עורך פטנטים, משרד עו"ד דרורי-וירז'נסקי-אורלנד

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

לאה ורון

הדר אביב

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

שלום לכולם, גברתי מנהלת הוועדה, היועצות המשפטיות, רשמת, דובר, אורחים נכבדים, אמרתי לכם שאני אוהב את החוק הזה. התגעגעתי אליכם מאוד-מאוד, אבל נבצר ממני להיפגש אתכם. אני באמת אוהב את החוק הזה, אני חושב שהוא גם חוק חשוב מאוד-מאוד, רק העניינים שבו הם מאוד כבדי-משקל ואני לא רוצה שברצון הכל-כך גדול שלנו להעביר את החוק הזה שאחרי הרבה מאוד שנים מכניסים אותו לתוך מסגרת, אנחנו נפספס אותו.

ולו רק היועצת המשפטית של הוועדה והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, ישבה עם משרד המשפטים, והתחילו להתקדם, ויש עניינים, יש דברים, ולכן לא קל לנו, אבל אני מבטיח לעשות הכול כדי לקדם את החוק במהירות, כי אני חושב שהוא חוק חשוב מאוד.

אני אהיה אתכם עכשיו רבע שעה, יחליף אותי חבר הכנסת פולקמן לחצי שעה ואולי פחות מכך, ואני אצטרף אליכם. אני אינני נוטש אתכם. אני מציע לכם הצעה פשוטה, שנתחיל בהקראה, זה יכניס אותנו כבר לתוך התהליך עצמו. זה אפילו מתחיל יפה: "אמנת פריס".

שמי נעמה דניאל, אני עורכת-דין באשכול קניין רוחני במחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים.

"הצעת חוק העיצובים, התשע"ו-2016

הגדרות

הגדרות

בחוק זה -

"אמנת פריס" – אמנה בדבר הגנת הקניין התעשייתי שנחתמה בפריס ביום 20 במרס 1883, והתיקונים באמנה כאמור ככל שישראל חייבת בהם;

"ארגון הסחר העולמי" – ארגון הסחר העולמי שהוקם בהסכם שנחתם במרקש ביום 15 באפריל 1994;

"בעל עיצוב" – בעלים של עיצוב לפי הוראות סימן א' בפרק ג', וכן מי שהועברה לו כדין הבעלות בעיצוב;

"בקשה לרישום עיצוב"- כמשמעותה בסעיף 20;

"הגורם המוסמך"- מי שהרשם הסמיכו בהתאם להוראות סעיף 92;

"הסכם לוקרנו" – הסכם בדבר סיווג בינלאומי של עיצובים שנחתם בלוקרנו ביום 8 באוקטובר 1968, והתיקונים בו;

"חוק הפטנטים" – חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;

"מדינת האיגוד" – מדינה שהיא חברה באיגוד להגנת הקניין התעשייתי מכוח אמנת פריס, או קבוצה של מדינות האיגוד המקיימת מערכת משותפת בעבור הגשת בקשות לעיצוב, לרבות שטחים שאמנת פריס הוחלה עליהם מכוח הסמכויות שהוענקו לעניין זה באמנה כאמור;

"מדינה חברה" – מדינת האיגוד או מדינה שהיא חברה בארגון הסחר העולמי;"

אנחנו רק נציין שבעקבות הישיבה המאוד-מועילה שהיתה לנו אתמול עם הייעוץ המשפטי שלה וועדה, אנחנו מבקשים את הדיון בהגדרת המועד הקובע בפריט (2) שנוגע לעיצוב לא רשום, לדחות למועד אחר, כי אנחנו חושבים שצריך לעשות שם התאמות שעלו - - -

אני כבר אומר לך מראש ואני אומר את זה לכולם כפי שאמרתי גם בפעם הקודמת – כל דבר שאפשר יהיה להגיע להבנות מוקדמות ולהסכמות, תמיד-תמיד יהיה מבחינתי מבורך.

בסדר גמור. אני רק אציין לנוכחים כאם שמצאנו שיש אי התאמה בין מועד הפרסום שלגביו נבחן החידוש לבין מועד תחילת ההגנה לפי ההגדרה של המועד הקובע.

את צריכה גם להקדים אולי שתי מילים לחברי הכנסת לאיזה עניין רלוונטית בכלל ההגדרה של המועד הקובע, כדי שיבינו את מה שאת אומרת.

ההגדרה של המועד הקובע היא הגדרה שאנחנו מתייחסים אליה אחר-כך במשך החוק כדי לקבוע את המועד שממנו מוגן העיצוב או כל מיני מועדים אחרים. לגבי עיצוב רשום, אין פה בעיה כל-כך, זה לא שנוי במחלוקת. יש לנו גם הגנה של עיצוב לא רשום בהצעת החוק. העיצוב הלא-רשום נבחן, זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על העיצוב, שהוא בעצם עיצוב תעשייתי, כמו למשל, הבקבוק הזה, ומסתכלים אם הוא חדש ביחס למה שיש בשוק, האם ראוי לתת לו הגנה. המועד הזה נבחן מהפרסום הראשון, ובעצם מצאנו שיש אי התאמה בין המועד של הפרסום הראשון לצורך הבחינה של אם הבקבוק הזה חדש, ובין המועד שבו מתחילה הגנה עליו. לכן אנחנו מציעים לדחות את הדיון.

"המועד הקובע" – המועד כמפורט להלן, לפי העניין: לעניין עיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב – תאריך הגשת הבקשה לרישום העיצוב לפי סעיף 21, ואם הוגשה לגבי העיצוב בקשה קודמת כאמור בסעיף 22 ומתקיימים התנאים המנויים באותו סעיף – תאריך הגשת הבקשה הקודמת כמשמעותו בסעיף האמור;"

מה זה אומר?

זה אומר, המועד שבו בעל העיצוב הגיש את הבקשה לרישום עיצוב לרשות.

ברשותכם, אני אעלה להצבעה את סעיף ההגדרות, כולל "המועד הקובע", פסקה (1). מי בעד? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 1 בהגדרות כולל פיסקה (1) שבהגדרה "המועד הקובע", אושר.

הסעיף אושר כולל פיסקה (1) שבהגדרה "המועד הקובע".

את פיסקה (2) היא לא הקריאה עדיין כי היא ביקשה לדלג.

לגבי ההגדרה "מוצר" אני אקדים ואומר שאדוני אמר שהוא לא מעוניין היום לדון בכל הנושא של הגופנים, ולכן אפשר לקרוא את ההגדרה "מוצר" ככוללת כמובן מרכיבים נוספים מעבר לנושא של גופנים.

מסתבר שגופנים זה נושא שמעורר המון רגשות, אז נעניתי לבקשה לדחות את הדיון למועד, כדי שהם יוכלו להיות כאן. וגם הסכמתי לא לעסוק בהגדרה "מוצר".

אני מציעה שנעמה תקרא את ההגדרה "מוצר", תסביר אותה, וההגדרה הזו לא תוצבע. זאת אומרת, לנושא של גופנים נשאיר בצד, כי אולי יש הערות למרכיבים אחרים בהגדרה.

אני מתנצל, אני יוצא לחצי שעה לברך קולגה בטקס.

(היו"ר רועי פולקמן, 13:40)

""מוצר" – פריט או מערכת של פריטים, המיוצרים בתהליך תעשייתי או במלאכת-יד, לרבות אריזה, סימן גראפי (Icon) וגופן (Typeface) ולמעט תוכנת מחשב;"

הפנה את תשומת לבי עורך-דין סער אלון לפני הדיון, שלגבי "סימן גראפי", כתוצאה מההערות שהתקבלו אחרי הדיון הקודם, קיבלנו הערה שהציעה לשנות את המינוח באנגלית ל: Graphic Symbol. אנחנו פשוט נעביר את זה בנוסח המעודכן שנשלח לוועדה.

במקום: Icon?

המושג המקביל במדינות אחרות הוא Icon? רק כדי שנהיה לפחות בניסוח הלועזי, דומים למה שמקובל בחוקים כאלה במדינות אחרות. אנחנו מכירים איך זה מנוסח במדינות אחרות?

כן, ראינו איך זה מנוסח. ההגדרה נסמכת על מה שמקובל באיחוד האירופי. לגבי ההגדרות המדויקות, אני יכולה לבדוק. לדעתי, זה Graphic Symbol.

כדאי שאם אנחנו כבר עושים חקיקה שכל היופי בה שהיא עדכנית ורלוונטית, אז שנהיה בסטנדרטים הבין-לאומיים לפחות בטרמינולוגיה. הערות לסעיף הזה?

אני דוקטור יונתן דרורי, לא מייצג שום גורם. אני עוסק בתחום.

יש לי בעיה עיקרית עם הסיפה של הסעיף: "ולמעט תוכנת מחשב", שיכולה להתנגש עם תצוגות מסך. תצוגות מסך זה איך תוכנת המחשב נראית. בחוק הזה תצוגות מסך ניתנות לרישום כמדגם, ולכן כדי שלא ייווצר מצב של אי בהירות ופרשנות לחוק, אני מציע בין "סימן גראפי", להוסיף פסיק, ולרשום: "תצוגות מסך וגופן, ולמעט תוכנות מחשב", ואז יהיה ברור שתצוגות מסך היא לא תוכנת מחשב.

רק להבין למה תצוגת מסך היא לא אוסף של אייקונים? ואז לכאורה אתה מכיל את זה בתצוגת מסך?

תצוגת מסך לא חייבת להיות אוסף של אייקונים. היא יכולה להיות מסגרת בלי אייקונים, עם check boxes שאפשר להזין בהם תכנים. אם נסתכל על דף הבית של גוגל, אין בו אייקונים. והחוק, לא רק החוק הזה, גם החוק האמריקאי וגם החוק באיחוד האירופאי, מכירים בהגנה של תצוגות מסך כמדגם, כעיצוב תעשייתי בר-הגנה.

לכן, כדי שלא יהיה בלבול בנושא של ההחרגה של תוכנת מחשב, אני חושב שמן הראוי להוסיף את זה בנוסח הסעיף.

אני מציעה להשאיר את כל ההגדרה של "מוצר" לישיבה הבאה, מאחר שיושב-ראש הוועדה הודיע שההגדרה של "מוצר" תידון בישיבה הבאה. אז נכון שההודעה היתה מבוססת על פנייה של קבוצה מסוימת של אנשים, אבל רק מהמחשבה שאולי מישהו יתבסס על כך שההגדרה לא תידון, לא בהיבט של גופן, אלא מהיבטים אחרים, ומצא לנכון לא להגיע לישיבה, אני מציעה לדחות - - -

הערה מצוינת. השאלה היא רק אם זה מייתר – הרי אפשר לדון בזה גם בפעם הבאה. אולי דווקא זה ייתן לנו הכנה. למשל, הסיפור הזה של תצוגת מסך.

שאדוני יחליט.

בוא נשמע עוד הערה ונתקדם הלאה. אנחנו לא נצביע. אפשר לדון על זה, ונסכם שיהיה על זה דיון מסודר בפעם הבאה.

שלום, צהריים טובים. שמי תמיר אפורי. אני מייצג בדיון הזה את חברת "ה. שטרן", חברת תכשיטים.

קודם כל, הרעיון שהדיון בהגדרת "מוצר" יידחה, אני חושב שזה רעיון נכון תודה. זו הגדרה מאוד חשובה ויש לה השלכות מרחיקות לכת, אולי יותר ממה שנראה, ולא רק לעניין פונטים.

הדיון בהגדרה של "מוצר" מתחבר עם הדיון בעיצוב, בשאלה מהו עיצוב, ועיצוב הוא מראהו של מוצר. אז ברגע שאנחנו מדברים על מהו מוצר, מכאן נגזרת גם השאלה מהו עיצוב של מוצר. יש שאלה שמרחפת מזה זמן בין הגורמים המקצועיים שמתכתבים עם משרד המשפטים סביב החוק הזה, והיא בעצם מרחפת כבר שנים, וזה היחס בין דיני זכויות יוצרים לבי דיני העיצובים. השאלה הזאת מורכבת ויש לה השלכות.

כאשר אתה קובע בחוק עיצובים שמוצר יכול להיות אלמנטים דיגיטליים וירטואליים, עשויה להילמד מכך מסקנה שעיצובים של אותם אלמנטים וירטואליים דיגיטליים לא יהיו מוגנים יותר בזכויות יוצרים, דבר שהוא מהפכני.

לפי החוק הקיים בישראל ולפי החוק למיטב הכרתי בכל העולם, מסכים מוגנים בזכויות יוצרים, עיצובים גרפיים זעירים שאולי קוראים להם פה: אייקונים, הם מוגנים בזכות יוצרים. ולהגיע לתוצאה אגבית דרך דיון בחוק העיצובים שתשלול את הגנת זכות יוצרים או אותם אובייקטים, זאת תוצאה שצריך להקדיש לה יותר מחשבה ויותר בדיקה.

משרד המשפטים הפיץ איזשהו נייר לקראת הדיון, והסביר באותו נייר שהשאלה הזאת אכן נבחנת, ושמשרד המשפטים הישראלי, אם הבנתי נכון, הוא חלק מקבוצה דרך ארגון בין-לאומי שבודק את זה, ואני חושב שזה דבר מצוין, ואני מברך על כך ומודה למשרד המשפטים. אני חושב שבדבר הזה חשוב שתהיה זהירות ומשרד המשפטים יבוא עם תשובות יותר ברורות, מה ההשלכות של - - -

תודה על הדברים. אמרת את זה מאוד מדויק: ההערה היא אם בתוך חוק העיצובים אנחנו מייצרים כאן ייתור של נושא של הגנת זכויות יוצרים בגלל שאנחנו מכפיפים אולי דברים שלא צריכים להיות מוגנים בחוק זכויות העיצובים אלא בזכויות יוצרים. אז קו הגבול הזה – דרך אגב, הוא מלווה את כל הרעיון של החוק הזה בסופו של דבר. השאלה היא אם זה רלוונטי גם להגדרה הזאת.

הנקודה שעורך-דין אפורי מעלה היא נקודה שנמצאת בבחינה בכל העולם, לפי מה שאנחנו יודעים. זו השאלה אם דיני מדגמים ודיני זכות יוצרים חופפים, ובאיזו מידה הם חופפים. מדינות שונות מסדירות את העניין הזה במגוון מאוד רחב של דרכים. לא בכל המדינות יש חפיפה, ולא בכל המדינות יש חפיפה מוחלטת. למעשה, מצאנו מעט מאוד מדינות שיש בהן חפיפה מוחלטת אם בכלל – בצרפת, קצת קשה לנו לקרוא את החוק שלהם.

בגלל החוק או בגלל שהוא בצרפתית?

בגלל שהוא בצרפתית.

אז אני יכול להמליץ על אנשים שיתרגמו. אני בטוח שהממשל הישראלי יודע לתרגם לצרפתית.

לא, יש לנו מאמרים אקדמיים בעניין.

בכל אופן, גם היום הנושא של החפיפה מוסדר בסעיף 7 לחוק זכות יוצרים. היום הוא קובע הסדר שבו אין חפיפה בתנאים מסוימים, אבל ברוב המקרים שבהם עיצוב מיוצר לייצור תעשייתי, שזה מעל 50 פריטים, לא תהיה חפיפה. הדבר הזה יידון תחת הוראות המעבר, ולדעתנו שם זה המקום לדון בזה.

אפשר לשמוע את התשובה שלהם להערתו של עורך-דין דרורי?

אני יכולה להסביר את הרקע ואני יכולה לתת את השורה התחתונה, אבל ההצעה נראית לנו סבירה לגמרי.

אז אתם תומכים בתיקון ההגדרה, דהיינו שיהיה כתוב: סימן גראפי, גופן ותצוגת מסך, למעט תוכנת מחשב.

בסוגיה הזאת יהיה דיון מסודר על הסעיף הזה.

אבל לפחות יש הצעה.

כן, כן, התקדמנו. זה טוב לדעת איפה אנחנו עומדים.

הצעה שצריך להשמיע אותה לאנשים שלא הגיעו היום.

נכון, וכך יהיה, וגם לא נצביע על הסעיף הזה. וגם הסוגיה של החפיפה היא ברורה, והשאלה היא איפה היא צריכה לידון, אם בסעיף הזה או אם בסוגיית התחולה.

לעניין הנוסח שיעמוד בפני הוועדה, סיכמתי אתמול עם נציגי משרד המשפטים שאחרי שהם ידונו בכל ההערות שדנו בהן עד עכשיו, ככל שהם ימצאו לנכון לתקן אחד מסעיפי החוק, אז הם ישלחו נוסח מעודכן לוועדה כדי שיתוקן גם באתר הוועדה ויהיה בפני כולם.

נמשיך לסעיף הבא.

""מעצב" – מי שעיצב עיצוב; עוצב עיצוב בידי שני בני אדם או יותר במשותף, ייחשבו כולם יחד למעצב;

"מערכת של פריטים" – שני פריטים לפחות שמתקיימים לגביהם כל אלה:

הם מאותו סוג;

מאפייניהם החזותיים נבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים;

באופן רגיל הם מוצעים למכירה יחד או מיועדים לשימוש יחד;"

שמי סער אלון, נציג אגודת עורכי הפטנטים בישראל. עלתה פה שאלה אם כשאנחנו מדברים על מערכת פריטים מאותו סוג כפי שהוגדר - - - או הוא תת סוג. אם מדברים פה על תכשיטים, אנחנו מדברים על תכשיט כתכשיט, או תכשיט מסוג רגיל.

זה סוג, לא תת-סוג.

אני מניח שאם היה אחרת, היה צריך לנסח את זה בהתאם. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

הגדרת "מעצב" אושרה.

""ניצול עיצוב" –

לעניין עיצוב רשום – ניצול עיצוב רשום כמשמעותו בסעיף 39(א);

לעניין עיצוב לא רשום – ניצול עיצוב לא רשום כמשמעותו בסעיף 62(א);"

סעיפים 39(א) ו-62(א) קובעים מה היקף הגנה שבעל עיצוב מקבל, בין אם זה עיצוב רשום או לא רשום, לפי העניין. ניצול עיצוב זה בעצם עשיית הפעולות האלה בלי הסכמתו, כלומר, מישהו שעושה את הפעולות שרק בעל העיצוב יכול לעשות, בלי הסכמת בעל העיצוב למעשה.

""סגן הרשם" – מי שהתמנה לסגן הרשם לפי סעיף 158 לחוק הפטנטים;

"עיצוב" – מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק מהמוצר, לפי העניין, ובכלל זה מתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים;"

זה בעצם לב-לבו של החוק. הסעיף הזה מסביר מהו בעצם עיצוב, כשהוא משתמש בהגדרה שהקראנו קודם ולא הוסכמה עדיין "מוצר". והסעיף מבהיר ש"עיצוב", מה שניתנת ההגנה עליו לפי החוק, או מראה של מוצר, כלומר, הוא יכול להיות מורכב מכל מיני דברים – אם אני מסתכלת על הבקבוק הזה, יש לו מתאר מסוים, יש עליו כל מיני קישוטים, יש עליו אולי גם את התווית, יש את הפקק, כל המאפיינים שלו כמו שאפשר לראות אותם בעין.

אם הקשר הוא לסעיף הקודם, האם יש היגיון לאשר את סעיף "עיצוב" ולא לאשר בדיון משותף עם סעיף "מוצר"? או שזה stand alone מבחינתכם? אני תוהה פשוט, כיוון שנראה לי שיש ביניהם קשר מהותי.

זו החלטה של הוועדה. לדעתי, אפשר לאשר את זה.

תהיה הגדרת "מוצר" אשר תהיה, "עיצוב" זה מראהו של אותו מוצר כפי שיוגדר. לכן א ני לא חושבת שיש מניעה - - -

אבל אין התליה ביניהם?

לדעתי, לא.

הערות לסעיף עיצוב?

אני מבקש לחזור בקצרה על המשפט הראשון שאמרתי קודם. יש השלכות מאוד משמעותיות להגדרות של "מוצר" ושל "עיצוב" לעניין היחס בין דיני זכויות יוצרים לבין דיני העיצובים או המדגמים. אמרו חבריי שזה עניין להוראות המעבר. למיטב היכרותי את העולם שנקרא: הוראות מעבר, הן עוסקות בתחולה על ציר הזמן - - -

לא, לא אמרה הוראות מעבר.

על ציר הזמן זה לא כל-כך שייך לעניין.

השאלה אם הנקודה הזאת צריכה להתברר בדיון על גודל המדגם וסוגיות כאלה, או בהגדרה עצמה של מהו עיצוב. כי ברור שמטבע הדברים יש פה חפיפה. והחוק צריך להגדיר איפה גבולות החפיפה, למשל, מספר הפריטים במיוצרים זה דוגמה אחת לזה, וזה יהיה בהמשך החוק, לא פה.

על השאלה אם זה בישיבה הזו או בישיבה אחרת אין לי דעה.

לא, האם זה במקום הזה בחוק, לא דיון על סדרי הישיבה.

זה במקום הזה, ולו מן הטעם שאין מקום אחר. אין כרגע בהצעת החוק שום סעיף אחר שמטפל או שעשוי לטפל בשאלה שאליה אני מבקש להידרש.

אני הבנתי שיש. סליחה רגע, נבהיר את זה

הפנו פה את תשומת לבי שאמרתי: הוראות תחולה – התכוונתי להגיד: בתיקונים העקיפים. התיקונים העקיפים זה החלק שעוסק בתיקונים של חוקים אחרים. מאחר שההוראה הכללית קבועה בחוק זכויות יוצרים, בעינינו, החלק של התיקונים העקיפים הוא החלק המתאים לדון - - -

זה מונח בפני הוועדה, התיקונים העקיפים? כי מונח רק החוק.

כן, זה חלק מהצעת החוק..

התיקונים העקיפים זה חלק מהצעת החוק.

ראית את זה שם?

אני ראיתי, אבל אין תיקון עקיף.

התיקון שהוצע בהצעת החוק הוא בעצם תיקון במונחים, כלומר, להתאים את המילים "מדגם" למילים "עיצוב". החוק הזה מחליף את פקודת הפטנטים והמדגמים. ככל שנראה שנחוץ שם דיון יותר מעמיק, או שנקבל הערות ונראה שיש צורך לעשות תיקון יותר מקיף, כמובן - - -

ההערה שבמקום שזה עדיין לא שם – אני מבין את זה. רק ההערה היא שהדבר הזה צריך להיות מטופל בתיקונים העקיפים, ולא פה.

אז אם מותר לי להציע, אני חושב שזה צריך להיות פה.

אז בוא נשמע הצעות לתיקונים בסעיף הזה.

העמדה לגופה שאני מבקש להציע מתייחסת לתפיסה, לקונספציה, של מהו עיצוב או מדגם שעליו דיברנו עד היום. מוצגת כאן, ובצדק, חלוקה בין מוצר ובין עיצוב של מוצר. אני חושב שצריך להציף לדיון ואולי אפילו למצוא את הדרך לנסח את זה, הסבר שהוא כבר קיים היום בפסיקה. להבנתי, משרד המשפטים, לפחות בתשובה שהוא נתן במכתב לוועדה חושב שההסבר הזה איננו תקף או איננו נכון. אני חושב שהוא כן נכון ואני חושב שהוא צריך להיות מבוטא בחוק, והוא שדיני העיצובים מגינים במקרה שיש הבחנה רעיונית בין מוצר שיש לו קיום עצמאי ופונקציה עצמאית ובין עיצוב שבאופן רעיוני מתלבש עליו. אנחנו מדברים על הבחנה רעיונית.

הבכת אותי.

זה נושא קצת מורכב. אני אנסה להסביר אותו.

קומקום או איך הקומקום נראה.

היה לי פעם שותף שהיה סטודנט ב"בצלאל", גרנו יחד באותה דירה, וכל היום הוא היה מדבר על הפונקציה ועל העיצוב. כל היום היה דיון על הדבר הזה. אבל אני לא מבין איך זה מתבטא כאן בדיון על העיצוב. העיצוב לא מדבר על הפונקציונליות בסעיף הזה.

יש מקום אחד שכן.

לדעתי, או בהגדרה של "מוצר" או בהגדרה של "עיצוב" או בהגדרה אחרת שתתווסף שם בסביבה הזו, צריך להיות מובן שהחוק הזה עוסק בעיצוב של מוצר ולמוצר יש קיום נפרד. עכשיו אדגים את העניין בעזרת תכשיטים, שזה הלקוח שאני מייצג בדיון.

אבל דיברנו קודם על דברים אחרים כמו: אייקון.

אני אדגים את זה בתכשיטים וזה יכול להיות נכון בהרבה מאוד מקרים אחרים וצריך לחשוב עליהם.

נשאלה שאלה אם אתה מביא תכשיטים להראות.

יש מצב שנראה את התכשיטים?

אני צריך לשאול את הלקוח. אבל לא הצטיידתי.

בפעם הבאה תהיו יותר פלסטיים, תביאו הדגמות.

למשל, תליון – תליון הוא לא חפץ שאפשר לדבר עליו כמו כיסא, שיש איזושהי אידאה של כיסא והעיצוב הוא איך כיסא ייראה במקרה המסוים. לתליון אין פונקציה, הוא לא חפץ שיש לו קיום בנפרד מהעיצוב שלו. הוא כולו העיצוב. כל קיומו הוא היופי והמראה. אין לו קיום פונקציונלי נפרד מהמראה שלו. ולכן במקרה של תליון, כמו כל פסל או כמו כל ציור שמוגן בזכות יוצרים, גם תליון, בעינינו, הוא יצירה שמוגנת בזכות יוצרים.

ניקח דוגמאות אחרות שיכולות להיות ביחס בין עיצובים ובין זכויות יוצרים – מסך של מחשב, העיצוב שבו ייראו על המסך בתוכנת מחשב מסוימת, בעיני, קשה מאוד לדבר על מושגים שיש פונקציה וזה העיצוב שלה. אני חושב שמסך הוא יצירה, הוא צריך להיות מוגן כיצירה, ואני חושב שהחוק צריך לבטא את זה באופן שזה יהיה ברור.

אתה שוב חוזר לדיון על גבולות הגיזרה בין זכויות היוצרים לעיצוב, ואתה אומר שמבחינתך, הפונקציונליות היא המבחן הזה. זאת אומרת, אם המוצר הוא פונקציונלי זה יותר בעולם העיצובים או בפטנטים, ואם לא, זה זכויות יוצרים, כי אז זה יותר יצירת אומנות. זה בגדול מה שאתה אומר? שתליון זה לא פונקציונלי זה יצירת אומנות, ולכן - - -

בערך. אבל הכוונה שלי היתה זו, ומה שאני אומר עכשיו זאת העמדה הקיימת בפסיקה הישראלית, היועץ המשפטי לממשלה לפני שבועות אחדים הגיש עמדה ברוח זו לבית-המשפט העליון, לא המצאתי כלום – ההבחנה בין פונקציה שיש לה קיום לבין העיצוב של הפונקציה, דיני המדגמים או דיני העיצובים מגינים על עיצוב של פונקציה. אם זה פונקציונלי לגמרי, אין לזה הגנת עיצוב. הרעיון הוא שהגנת עיצוב ניתנת להיבטים האסתטיים, ההיבטים העיצוביים, של אובייקט, ולאובייקט הזה יש פונקציה נפרדת משלו, מעבר ליופי.

כאשר לוקחים פוסטר – פוסטר זה שכפול לא ב-50 עותקים, אלא ב-50 מיליון עותקים, של ציור ידוע, האם מישהו מעלה ברצינות על דעתו שבגלל ששכפלו את הציור הרבה פעמים לפוסטר אז זה מפסיק להיות יצירה וזה הופך להיות עיצוב של מוצר? מה המוצר? הנייר? זה נייר שהלבישו עליו עיצוב שהוא הדפסה? אף אחד לא חושב כך, וזה גם לא הדין. אבל משום שהדין הוא מורכב, והמציאות היא מורכבת, וברגע שאנחנו יוצאים מחפצים פיזיים – החוק הזה מתכוון, יכול להיות שבצדק, לצאת מהעולם שהוא רק פיזי, ולדבר גם על האובייקטים שהם לא פיזיים, שהם וירטואליים, הם מסכים, הם אייקונים, הם פונטים. כל האובייקטים האלה הם לא אובייקטים שיש להם קיום פיזי שהעיצוב מתלבש עליו, אלא קיום וירטואלי.

בהבנתי זה עדיין בתיקונים העקיפים, מה שאתה אומר עכשיו. מה היית רוצה שיהיה שונה פה בסעיף הזה? מהי הצעתך?

ההצעה שלי היא שתי אלטרנטיבות. האחת, בתיקונים עקיפים, זה בסדר גמור לעשות תיקון עקיף לסעיף 7, אין לי התנגדות לזה. האפשרות השנייה היא בהגדרת מוצר או בהגדרת עיצוב, לומר את מה שעכשיו אמרתי – אני לא באתי עם נוסח להקריא כאן לפרוטוקול, אבל אפשר לנסח משהו קצר שיבהיר שאנחנו מדברים על עיצוב של מוצר כאשר למוצר יש פונקציה עצמאית שאיננה העיצוב בלבד. זה הרעיון.

אל"ף, באופן עקרוני – ודווקא טוב שזה עלה ודילגנו על סעיף ה"מוצר" – עדיף שהייעוץ המשפטי והוועדה יקבלו הערות לפני, אז אפשר יהיה לראות את זה ואפשר יהיה לבוא יותר מבושלים לדיון. ואז, אם צריך לתקן מילה – אבל שנראה את זה קודם. אם יש הצעה לתיקון נוסח, אז להעביר אותו.

יש היגיון בדבר הזה, להבנתכם? להכניס ניסוח יותר מדויק שמגדיר את ההקשר לפונקציונליות, או שזה לא רלוונטי לסעיף הזה?

כמו שעורך-דין אפורי אמר, הדבר הזה מבוסס על פסיקת בית-המשפט העליון, כלומר, שלמוצר או לחפץ, כמו שכתוב בפקודה היום, צריך להיות שימוש פונקציונלי.

לדעתנו, המקום הנכון לדון בזה זה בתיקונים העקיפים.

אוקיי. חברים, עוד הערות לסעיף "עיצוב"?

יש לי שתי בעיות עם הסעיף: הבעיה הראשונה, זה הדבר החדש מבחינה מהותית שהכניסו לסעיף הזה והוא המילה "חומר". החוק הישן דיבר בעצם לא על החומר כחלק מהעיצוב. לא המידות ולא החומר, אף פעם לא היו חלק ממושג העיצוב, ואני לא חושב שמבחינה עיצובית יש משמעות לחומר, ואנחנו לא רוצים להכפיף או לצמצם את הגנת המדגם לחומר מסוים.

אתה רק אומר שהנושא של החומר - - -

לא צריך להיות חלק מההגדרה של עיצוב.

המילה "חומר" היא מיותרת?

המילה "חומר" מיותרת.

אני חושב שהיא מיותרת לגמרי.

נקודה שנייה שמתקשרת למה שחברי עורך-דין תמיר אפורי אמר, ואני חושב שאולי זאת הצעה שיכולה להבהיר – לעניין "מראהו של מוצר", זה צריך להיות "מראהו האסתטי של מוצר", כדי להדגיש שההגנה היא ביחס לעיצוב האסתטי ולא לעיצוב הפונקציונלי.

הוא לא אסתטי בעיני?

לא הבנתי.

אני מניח שהכוונה לעניין העיצובי-ויזואלי שלו, לא אם הוא יפה או לא יפה.

ממש מראהו האסתטי של מוצר, או חלק ממוצר.

ויזואלי. לא אסתטי.

אסתטי. חבר'ה, המילה "אסתטי" היא שמי שהשתמש בה הוא בית-המשפט, כאשר הוא התייחס להבחנה בין רכיב פונקציונלי למוצר, לרכיב אסתטי במוצר. ולכן ההלכה המדברת על כך שמוצר שהוא פונקציונלי כולו, לא יקבל הגנה בדיני מדגמים וצריך להביא לידי ביטוי את הצד האסתטי שעליו רובץ משקל ההגנה.

אבל בניסוח כתוב: "מראהו של מוצר". לא כתוב: מאפייניו האחרים של המוצר, יעילות תפקודו, השימוש שבו. מראהו זה בעצם המרכיב האסתטי שלו.

כאשר בית-המשפט מתייחס למונח "אסתטי", הוא מתייחס אליו במובן של אסתטי, להבדיל מפונקציונלי.

נו, אז מה? אם היה כתוב: שימושו של מוצר, הייתי מבין. אבל "מראהו של מוצר" אומר שכל הסעיף הזה - - -

אז אני מנסה לצמצם את ההגדרה של המראה האסתטי של מוצר.

מה ההבדל?

להבדיל מהמראה הפונקציונלי של המוצר.

בוא נגיד שאם לא תיווסף המילה הזאת - - -

מה זה מוסיף?

זה מצמצם את ההגדרה.

מה זה, "מראה פונקציונלי"?

למשל, העט הזה, יש לו עיצוב. לעיצוב יש צד אסתטי, צד של יופי.

שזה המראה שלו, ויש את הפונקציונליות שלו.

יתכן שמה שאתם אומרים הוא נכון, והבחירה של המושג "אסתטי" הוא לא הבחירה הנכונה. אני מנסה להבחין בין הצד הפונקציונלי של המוצר, שניתן לראות אותו בעין, לצד האומנותי של המוצר, שעליו צריך להיות הדגש בעולם המדגמים. אז אפשר להוסיף בסוף סיפה שאומרת: להבדיל ממאפייניו הפונקציונליים הנראים ל עין, או אפשר לעשות את זה על-ידי רישה שממש מבהירה את זה.

את ה"חומר" אני חושב שצריך להוריד.

אני אתן לך דוגמה שיש לי עכשיו בראש. אני ראיתי פרסומת, אני לא זוכרת באיזה הקשר זה היה, של מטבח חדשני לחלוטין שעשוי כולו מזכוכית שקופה, הכול מזכוכית שקופה. מה שמאפיין אותו לעומת כל המטבחים הקיימים עד היום זה רק חומר. האם הם לא יוכלו לרשום את העיצוב הזה? כי זה משהו חדשני לגמרי.

אולי לנסח את זה אחרת, אם זה המרכיב המרכזי. אבל מזכוכית אפשר לעשות כל מיני דברים.

ברור, אבל החדשנות היא ביחס לחומר שממנו עשוי המוצר הספציפי שעליו מדובר.

נכון, אבל אם נקרא אותם ביחד: "מתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר" - - -

האמירה היא שחדשנות יכולה להתבטא גם בשימוש לא צפוי בחומר, ואז אתה אומר: העיצוב שלי, במה אני מחדש, אם מחר אני אציע שיש לי שיטה לעצב תליון ממים, אז אני אגיד: חבר'ה, זה לא העיצוב, אבל אני הראשון שעיצב ממים תליון. ואל תגיד לי שכבר יש לכם כזה, כי אני ממש רוצה לחשוב על זה אחר-כך.

אבל אתה מציב את החומר בשורה אחת עם כל הדברים האחרים: הצבע, הצורה, העיטור, המרקם.

אני חושב שהדיון הוא שגם בצד האסתטי, במראהו, לשימוש בחומר יש השפעה על זה. זה מעבר לפונקציונליות. אבל בוא נראה אם יש עוד התייחסויות לזה.

שמי פרופסור אורית פישמן אפורי, אני דיקן בית-ספר למשפטים ב"המכללה למינהל".

יש קשר?

כן, יש קשר. אנחנו בני-זוג, אבל אנחנו - - -

אנחנו מקווים שקשר טוב.

אז תשבו אחד ליד השני בפעם הבאה.

אנחנו עכשיו רחוקים כי הוא מייצג לקוח, ואני בשם עצמי. אני חוקרת בתחום של דיני מדגמים, ואני לא מייצגת אף לקוח.

אני מצטרפת, קודם כל, להערה הכללית שנשמעה – בעולם המדגמים אחד הוויכוחים הקשים הוא קו התפר בין דיני מדגמים לדיני זכויות יוצרים, וכמובן שנצטרך לתת את הדעת על כך. הנושא של ההבחנה בין פונקציונליות לאסתטיקה, גם היא קו תפר מאוד בעייתי, וגם הוא נידון, גם בפסיקה, גם בספרות, באופן מאוד ענף. ובהקשר הזה אני רוצה להעיר שתי הערות.

הערה ראשונה, מאוד קשה לומר מה בדיוק קו הגבול בין מוצר שהוא פונקציונלי למוצר שהוא אסתטי. למשל, פסל אפשר היה לחשוב שהוא רק אסתטי, אבל הוא גם יכול לשמש כמשקולת להחזיק נייר או מעצור לדלת, ואז כבר יש לו פונקציה. זאת אומרת, קו הגבול שם הוא מאוד-מאוד עמום.

ודבר שני, אני חושבת שהיום בתפיסות מודרניות, אפשר לראות את האסתטיקה כפונקציה בפני עצמה. זאת אומרת, כדי שזה יהיה יפה או כדי שנתקשט, זו גם כן פונקציה. הפונקציה היא ההתקשטות, לתכשיט או בגד וכולי. בגד הוא לא רק כסות מהקור, הפונקציה שלו היא האסתטיקה שלו. ולכן אני חושבת שצריך להיזהר מאוד בהתוויית קו הגבול.

זה שזה מורכב, זה ברור. אני מנסה להבין מה אנחנו למדים ממה שאת אומרת. כי בסוף, הדיון כאן הוא על תכלית החוק ותכלית ההגנה. זה שזה דיון מרתק גם ברמה הפילוסופית וברמה אחרת – השאלה היא ברמה החוקית-פרקטית, אם הדיון כאן הוא על מוצר שיש בו מרכיב של ייצור תעשייתי ועוד ועוד דברים שאת יכולה להגיד, גם מכונית היא יצירת אומנות. אני מכיר כמה משווקים שככה מציגים את מכוניותיהם.

נכון, ולכן אני אומרת שקו הגבול במידה מסוימת הוא יהיה כמובן שרירותי.

אנשים מסתכלים מה הצורה של הדגם החדש - - -

ועדיין אני אעשה הבחנה בין מכונית שיכול להיות שישב עליה גדול האומנים ועיצב אותה, לבין פסל.

נכון מאוד. ולכן אני אומרת שבמקום להיכנס לוויכוח פילוסופי-עקרוני, מהי פונקציה ומהי אסתטיקה, יכול להיות שבאמת צריך להבין שקו הגבול במידה זו או אחרת תמיד יהיה שרירותי. ולמשל, בהוראות העקיפות, אני מבינה שזה המקום שבו רוצים לדון – וגם יש התייחסות בחוק עצמו לעניין אי ההגנה על האלמנטים הפונקציונליים, ההגנה היא רק על האלמנטים האסתטיים, ויכול להיות שהמענה הוא מענה מספיק.

עוד הערות?

יריב שדה, מעצב תעשייתי, דיקן בית-הספר לעיצוב וחדשנות ב"המכללה למינהל", מייצג את עצמי, ואולי בא בשם מעצבים תעשייתיים אחרים.

בהקשר למה שנאמר הרגע – בהרבה מקרים אי אפשר להבדיל בין פונקציה לבין אסתטיקה. אני לא קורא לזה אסתטיקה, אלא ויזואליקה, כי הדברים מחוברים. ברוב המקרים אי אפשר להבדיל. לדוגמה, האורך של העט, אם אני אקצר אותו מדי, אז הוא גם יהיה קטן ויזואלית וגם יהיה לי קשה פונקציונלית להשתמש בה. זאת אומרת, זה מחובר. אני לא עוקב עד הסוף בכל ההתפלפלות המשפטית, לי חשוב כמעצב לא להגביל את היכולת לרשום מדגם שהיא הרבה יותר מהירה, זולה, נגישה למעצבים, בגלל שמישהו יגיד: זה פונקציה, אתה לא יכול לרשום על זה מדגם.

כי אז אתה עובר לעולם הפטנטים, לזה אתה מתכוון?

לרשום פטנט, הרבה פעמים זה מסובך, יקר, ומעצבים צעירים בתחילת הדרך לא עושים את זה. ולרשום מדגם קל. ושלא יהיה מצב שאני בא לרשום מדגם על העט, ויגידו לי: אה, זה שיש פה כפתור, זה פונקציונלי, לך תרשום פטנט, שלם עוד 40,000 דולר. שלא נגיע למצב הזה.

אנחנו יכולים רק להגיב למה שעלה כאן, כי אנחנו חושבים שזה חשוב להמשך הדיון?

יש פה עוד שני אנשים שיעירו ואז תגיבו.

שמי דוד גילת, אני עורך-דין ועורך פטנטים, מייצג את אגודת עורכי הפטנטים.

קודם כל, אני רוצה לשבח את עבודת משרד המשפטים במיל האחת בכל זאת. הם נפגשו אתנו, גם אנשי משרד הפטנטים, גם אנשי משרד המשפטים, השקענו בזה הרבה שעות ורואים את התוצאות, ואנחנו מאוד מברכים על כך ותודה רבה.

לגבי הדבר עצמו – דווקא מה שחשוב לי זה ההתפלפלות המשפטית והוודאות. אם אנחנו נכניס עיצוב, אסתטי להבדיל מפונקציונלי, עכשיו יהיה לנו תלי-תלים של פסיקה, האם המראה הוא פונקציונלי או אסתטי. וכמו שראינו כאן, המראה הוא תמיד מעורבב. אז אנחנו נכלה את זמנו של בית-המשפט בדיוני סרק, האם המראה הוא פונקציונלי או אסתטי. בעיני, זה יהיה טעות. אני חושב שהנוסח כפי שהוא, אם מסתכלים על החוק, לא רק על הסעיף הזה, אלא על המבנה הכללי של החוק, לא רק בסעיף הספציפי, בורר מהחוק שאלמנטים פונקציונליים לא מוגנים במובן הזה.

לא מוגנים בחוק העיצובים?

לא מוגנים בחוק העיצובים, בוודאי. על זה אנחנו מדברים.

הם אמורים להיות מוגנים במקומות אחרים.

יכולים להיות, אם הם עומדים בקריטריונים של חוקים אחרים שיש להם רציונלים אחרים.

לגבי "חומר" – חומר יכול להיות במוצרים מסוימים הדבר. זכוכית זה מקרה אחד, אבל יש לנו הרבה דוגמאות לכך שהחומר הוא זה שנותן את האפקט הוויזואלי. ואם זה היה חומר אחר, זה כבר לא נראה אותו דבר. החומר הוא זה שעושה את זה.

אתה אומר, להוריד את החומר זה כמו להוריד את הצבע, מה ההבדל בין חומר לצבע בהקשר הזה?

בדיוק. אנחנו עובדים עם המעצבים, והרבה מאוד פעמים החומר זה כל העניין.

אני עורך-דין יותם וירז'נסקי-אורלנד, גם שותפו של דוקטור יונתן דרורי.

שני דברים – גם לעניין החומר, אני לצערי חולק על מה שנאמר עכשיו. גם אם קיימת סיטואציה שבה עיצובו או מראהו או החוזי של מוצר מסוים נראה כפי שהוא נראה בגלל שהוא נעשה מחומר מסוים, ושיש לו לצורך השיחה, pattern מסוים, דוגמה מסוימת, תבנית מסוימת, כבר בעצם השאלה הזו יש פה שאלה אם הצורה של מוצר – ופה צריך להבחין בדיוק בעניין הזה של פונקציה ואסתטיקה, אם צורתו של עיצוב נגזרת אך ורק מהפונקציה שהמוצר ממלא. ואני לא מדבר על דעתי ואני לא מדבר על דעתם של אף אחד מהנוכחי כאן, זה דבר שמקובל שנים בעולם בצורה - - -

סליחה שאני עוצר אותך – אני עדיין לא מבין את ההבדל בין צבע לחומר, או בין מרקם לחומר. חומר וצבע זה תכונות של החומר שממנו עשוי אותו מוצר, וזה מרכיב ויזואלי של אותו מוצר. אנחנו אומרים: החומר, יש לו אפקט ויזואלי ולא רק פונקציונלי. אז אם צבע, אז ל מה צבע וחומר? איפה ההבדל בין צבע וחומר? או מרקם – מה ההבדל בין זה למרקם?

אני אסביר את זה בשתי שאלות שהמחוקק צריך לשאול את עצמו כאשר הוא בא להכריע איך הוא ינסח את הסעיף. שתי השאלות הן כדלקמן: מה זה עושה? כי ברגע שהשאלה היא: מה זה עושה? באותו רגע, ככל שהעיצוב נגזר ממה שהדבר עושה, הוא לא אמור להיות מוגן כעיצוב. השאלה יאך זה נראה, היא השאלה היחידה שצריך לתת עליה - - -

ברור, והחומר הוא חלק מזה.

לאו דווקא, כי חברינו המעצבים כאן יכולים להציג לך עיצוב ספציפי משלל חומרים שונים והם ייראו לך בדיוק אותו דבר.

גם יטענו הפוך: שעיצוב ספציפי תלוי חומר ספציפי.

כאשר עיצוב הוא תלוי חומר ספציפי, - - - של המוצר נגזרת בגלל שכך נראה החומר - - -

אבל סליחה, תליון מזהב ותליון מכסף, זה אותו דבר? זה לא קשור לפונקציונליות של התליון?

מבחינת דיני המדגמים ואיך שהדברים מתקבלים באופן בין-לאומי, הצורה, ולא משנה החומר, היא זו שצריכה לקבל את ההגנה.

זאת אומרת, אתה אומר שאין הבדל בין תליון מזהב או תליון מ כסף או אם זה תליון מעץ, זה לא משנה.

קווי המתאר והצורה, זה הכול. החומר יכול להיות מעץ, מברזל, מזהב, מזכוכית או ממים, אם תצליח.

אני ביקשתי לעשות את זה ממים. אני תמיד שואף מאוד רחוק.

אני עורך דין ערן פרזנטי מלשכת עורכי-הדין.

באותו הקשר, גם לעניין החומר ויש פה עוד תוספת חדשה של עניין הצבע – צבע זה תוספת שלא היתה קיימת עד היום בהגנה על מדגמים, לא בארץ ולא בחו"ל. זה משנה את כל תהליך הרישום, האם צריך לרשום תכשיט לדוגמתך, פעם בכסף ופעם בזהב, ופעם בצבע אחר – זה נראה לי רחב מדי.

באופן כללי, אני מציע שיהיה לנו נוהל בוועדה, שאנשים שהם לא עורכי-דין, יהיה להם זמן כפול. זאת אומרת, אנשי אקדמיה, מעצבים, יהיה להם זמן דיבור כפול בוועדה. זה מקובל?

אני בעד, בתנאי שזה לא כולל אותי.

לא, חוץ מאנשי הצוות. אני בהכשרתי כלכלן, ובאופן כללי יש בעיה בבניין הזה, שיותר מדי מדברים בו כלכלנים ומשפטנים. אנחנו רוצים יותר מעצבים, היסטוריונים, אנשי חינוך.

פילוסופים.

ולא, חס וחלילה, לפגוע במקצועו של אף אדם.

אני רק אגיד מה אני מציע לעניין הזה – גם עניין החומר, ויש מצבים כמו שראינו דוגמאות משני הצדדים, שלחומר יכולה להיות משמעות לעיצוב. ולכן, גם חומר וגם צבע, אפשר לעשות את זה כאופציה שבתהליך הרישום אתה מבקש הגנה נוספת או חריגה, כמו בסימני מסחר, בדרך-כלל מגישים אותם ללא דרישת הגנה על הצבע, ומי שמבקש דרישת הגנה על הצבע מבקש את זה באופן ספציפי.

נעמה, השאלה שעולה כאן היא אם זה מחייב. אם אני מגן על תליון, אז הוא תליון וזה לא משנה אם הוא בצבע: צהוב, ירוק או סגול, או הוא עשוי מזהב, כסף או עץ. לצורך העניין הגנתי בעיצובים על תליון. ולכן, לכאורה, אין משמעות לא לצבע ולא לחומר. למה בעצם הוספתם את שני המרכיבים האלה? זה בעצם נראה לי לב הסוגיה.

אני אתחיל מהמענה לעניין חומר וצבע, ואז אני רוצה להגיד שתי מילים לגבי עניין הפונקציונלי שעלה פה.

לעניין9 חומר וצבע – אני אבהיר שמדובר ברשימה שהיא רשימה לא מחייבת. כלומר, אנחנו מסתכלים איך נראה העיצוב, המוצר המעוצב, ואנחנו רואים איזה אלמנטים בו הם האלמנטים שאנחנו רוצים להגן עליהם, כלומר, שהם חדשים. ואז זה יכול להיות לפעמים צבע, זה יכול להיות לפעמים חומר.

במאמר מוסגר – צבע, בתור עצמו, הוא כנראה לעולם לא יהיה מוגן כעיצוב. בקבוק אדום כנראה לא יהיה מוגן כעיצוב ככזה, אלא נדרוש עוד אלמנטים שהם חדשים.

בעולם ככה זה מנוסח, צבע וחומר?

זה הגדרה מהדירקטיבה, אם נסתכל בדירקטיבה האירופית.

לי אין בעיה. למשל, משך התקופה של ההגנה וכולי. אני חושבת שההצעה ברובה מבוססת על הדירקטיבה, לא?

נכון.

לעניין תקופת ההגנה אני רק אגיד, שאנחנו מציעים תקופת הגנה שהיא הסף העליון במדינות המפותחות, כלומר, אנחנו מציעים תקופת הגנה של 25 שנים. זה מה שמקובל לפי הדירקטיבה האירופית. זה לא מה שמקובל בארצות-הברית, באוסטרליה.

למשך הזמן עוד נגיע.

שאני אבין, הטענה של חלק מהנוכחים כאן היא שאת שתי הנקודות האלה היה צריך להוציא. האמירה כאן היא שזה לא מחייב. זה מה שאת אומרת?

מי יגיד שזה לא מחייב אם זה רשום? מישהו יכול להתלונן, ואנחנו נגיע לבתי-משפט כדי - - -

זה תמיד נכון.

אבל אנחנו יכולים לחסוך לעצמנו ולאנשים.

לא, השאלה היא אם בזה שזה מנוסח זה גורם נזק - - -

זה חד משמעית גורם נזק.

כלומר, מה? שאני אגיש פריט שאומר, בקבוק אדום, ומחר בבוקר אתה תעשה את אותו בקבוק בדיוק בצבע ירוק, ואתה תטען: לא על זה אני הגשתי מדגם?

בדיוק.

אבל אם נאמר כאן שאני בסוף אגיש, אם זה העניין, והצבע הוא לא מהותי כאן בעיצוב, אז אני כמגיש המדגם לא אגיש אדום, אני אגיש בקבוק.

נכון.

אבל האופציה היא אצלי כמעצב. מה אומרים כאן? יכול להיות מקרה שהצבע הוא לב החידוש, ואז אני אגיש מנורה שקופה בצבע מסוים. אבל אם לא, אז אני לא אבקש את זה.

אני אגיד את זה ככה: ככל שאדם שמגיש בקשה לרישום מדגם רוצה להגביל את עצמו לצבע מסוים, אזי הדרך יכולה להיפתח - - -

בדיוק.

אבל זאת לא צריכה להיות ברירת המחדל. ברירת המחדל היא עיצובו.

אין ויכוח על זה. אני מבין שזה רק נותן אופציה שאם הצבע או החומר הוא לב החידוש בעיצוב, אתה יכול להגיד: אני מגן רק על מוצר, על הכוס הזאת. היו לאחרונה פרסומים על צבע שחור שמישהו המציא. לא, זה אולי מוצר, זה פטנט מן הסתם. אבל אתה אומר, החידוש שלי זה הצבע, החידוש שלי זה העיצוב האסתטי מחומר מסוים. אם לא, אני לא אגיש את זה. זו כוונתכם?

הסעיף מנוסח כך שמראהו של מוצר או חלק ממוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק ממוצר, ובכלל זה – זאת רשימה פתוחה, והעיצוב עדיין צריך לעמוד בשאר תנאי החוק כדי לזכות בהגנה. כלומר, אם תגיש בקבוק שהוא לא חדש, וכל מה שחדש בו זה שצבעת אותו בצבע אדום, העיצוב שלו לא חדש - - -

תיכף אני אציע אם נתקדם עם הסוגיה הזאת. אדוני, בבקשה.

אני רוצה לשפוך אור על מה שקורה בפועל, איך באמת מגישים את הבקשה בפועל, ולמה הדבר הזה נפתר בפרקטיקה. ישנן דרכים להגיש בקשה למדגם, כבר היום, בלי קשר לחוק הזה. ישנן טכניקות שונות של דרכים להראות את העיצוב שרוצים להגן עליו. אלה טכניקות שאומנם הן שונות ממדינה למדינה, אבל בגדול הן די מקובלות בכל העולם. ואם אתה רוצה לא להגביל את המדגם שלך לצבע מסוים, למרקם מסוים או לחומר מסוים, אתה תגיש אותו באמצעות שרטוטי קו.

לא מזמן היתה פסיקה בעניין הזה באיחוד האירופי, פסק דין טרנקי מדבר בדיוק על זה. אם אתה כן רוצה להגביל את המדגם שלך בגלל שאתה חושב שיש ערך מוסף לשילובי הצבעים - - - אתה תראה אותו בצורה שונה.

זה מה שנאמר פה ממשרד המשפטים, שזה רשימה לא מחייבת. ברור.

או שתראה אותו באמצעות צילומים, או באמצעות הדמיות ממוחשבות.

אז אתה חושב שהנוסח הזה כן נכון?

אני רוצה להמשיך את דברי חברי – מדגמים שמוגשים היום לרשם המדגמים, הם צילום של המוצר הזה, צילום בצבע - - -

זה לא נכון.

אל תגיד לי: זה לא נכון, על דברים שאני אומר.

זו רק דרך אחת - - -

לא אמרתי שהיא היחידה. אמרתי שכך עושים המון. מצלמים את המוצר as is - - -

ואתה אומר שזה יסבך את המגיש, כי מחר הוא יגיש את אותו עיצוב ויעשה אותו בצבע אחר. זה מה שאתה אומר?

לא, זה לא יסבך אותו. זה יגביל את העיצוב שלו לצבעים שנמצאים בתמונה.

אני מבין שיש פה פרשנות קצת אחרת – מכיוון שזה סעיף גם מאוד מהותי, וגם יש לגביו מחלוקת – אני מציע בעת הזאת, אם יש עוד הערות או דיוקים, תעבירו אותם לוועדה או תשוחחו ישירות עם נעמה, עם משרד המשפטים. בדיון הבא ננסה להתכנס, אנחנו גם נ שוחח כאן הייעוץ המשפטי של הוועדה יבחן את זה, לראות אם יש כאן מקום לפתוח את זה.

אני מבין, כפי שאמרנו, אל"ף, בדירקטיבה זה הנוסח. אני מבין שזו רשימה לא מחייבת. היו כאן שתי הערות: אחת על הצורך בצבע ובחומר, והדבר השני היה אם מראהו זה מספיק או שצריך להדגיש באופן אחר את ההבדל בין פונקציונלי לאסתטי.

אם פה יש ניסוח ספציפי שמישהו מציע, אנא העבירו אותו אלינו ולמשרד המשפטים, ונבחן. אני לא ראיתי כאן חידוש דרמטי שהנוסח הנוכחי לא עונה עליו. אבל אנחנו לא נצביע על זה עכשיו.

אני רק רוצה להשלים לגבי העניין הפונקציונלי שעלה כאן – ההחרגה של אספקטים שהם כל-כולם פונקציונליים, מצויה בסעיף, 10 להצעת החוק. אני יכולה להסביר את זה באופן כללי.

נגיע לשם.

אז אפשר להצביע על ההגדרות "ניצול עיצוב" ו"סגן הרשם", ולדלג על ההגדרה: "עיצוב".

נצביע על "ניצול עיצוב" ו"סגן הרשם" כפי שהונח בנוסח בפני הוועדה. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

הגדרת "ניצול עיצוב" והגדרת "סגן הרשם" אושרו.

אושר.

""עיצוב לא רשום" – עיצוב שאינו עיצוב רשום;

"עיצוב רשום" – עיצוב הרשום בפנקס העיצובים;

"פוסק בקניין רוחני" – מי שהתמנה לפוסק בקניין רוחני לפי סעיף 172א(א) לחוק הפטנטים;"

שאומר מה?

יש שם תנאים למינוי פוסק בקניין רוחני, מי הוא יהיה.

שזה קיים, אין פה שינוי, לא בהיקפים ולא בכלום?

לא, כל הפונקציות ברשות הפטנטים, הרשם, סגן הרשם והפוסק מתמנים לפי חוק הפטנטים והם דנים בסוגיות שקשורות לפטנטים, לסימני מסחר ולמדגמים, מה שיהיה עיצובים אחרי שהחוק, בתקווה, יעבור.

אם יש הערה למישהו, אז רק שיגיד.

""הפנקס" – כמשמעותו בסעיף 99;"

זה פנקס העיצובים, קבועות שם הוראות לעניין מה יהיה בפנקס, וגם קבועות הוראות לעניין מה יתפרסם באינטרנט.

""הרשות" – רשות הפטנטים שהוקמה לפי סעיף 156 לחוק הפטנטים;

"רשם העיצובים", "הרשם" –

מי שהתמנה לרשם הפטנטים לפי סעיף 157 לחוק הפטנטים וכן סגן הרשם;

לעניין הסמכויות המנויות בסעיפים 12(ב), 36(ב), ו-47 עד 49 – גם פוסק בקניין רוחני;"

בעצם שם יש סמכויות שעוסקות בהכרעה במחלוקות ודברים שהם קצת יתר ספציפיים.

זו התייחסות לסעיפים נוספים בהמשך החוק?

כן, בדיוק.

""השר" – שר המשפטים."

הערות עד כאן, מסעיף "עיצוב לא רשום" ועד סוף פרק א'? אפשר לאשר? מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

הגדרת "עיצוב לא רשום" ועד הגדרת "השר" אושרו.

אושר. עד שאיתן חוזר אנחנו גומרים את החוק.

נראה אחרי הסעיף הקרוב. לא בטוח.

אני נמלטתי כדי לדבר אתכם כאן. אני אמור להיות עכשיו בחוק העמותות בוועדת החוקה. נראה לי שעדיף שאני אהיה תקוע פה. לא, סתם. אני חבר הוועדה וזה מאוד מעניין אותי, רק פשוט יש פה היום מלחמות בחוק העמותות.

אתה אמור להיות שם.

אני יודע שאני אמור להיות שם, אבל אני פה עכשיו. אחר-כך יהיה לנו זמן. אני אהיה גם שם.

פרק ב', בבקשה.

"פרק ב': ייחוד הוראות החוק וכשירות עיצוב להגנה"

בעניין הזה, לסעיף 2, אנחנו מבקשים רק לעדכן את הוועדה שהוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה לבית-המשפט בעניין החפיפה בין זכות יוצרים למדגמים. נדמה לי שזה עלה פה בדיון קודם. במסגרת הדיון בבית-המשפט העליון השופטים ביקשו שהיועץ המשפטי לממשלה ייתן דעתו להלכה שעוסקת בהגנה של עיצובים באמצעות דינים כלליים אחרים – דיני עשיית עושר ולא במשפט, אני לא אכנס לזה. זו סוגיה משפטית מאוד-מאוד מורכבת.

השורה התחתונה היא שכרגע יתכן שתוגש עמדת היועץ המשפטי לממשלה גם בעניין הזה. כלומר, לעניין תחולה של דין כללי על דיני העיצובים, ולכן נשמח אם אפשר יהיה לדחות את הדיון בסעיף הזה להמשך הדיונים.

את מדברת על סעיף 2?

כן.

כי יכול להיות שאתם תרצו שכן תהיה תחולה של חוקים והגנות נוספות וכולי, זאת הנקודה?

כן, כי כרגע אנחנו מעדיפים להיות, מן הסתם, מתואמים עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה מאחר שאנחנו נציגיו.

כך רצוי. אז נמשיך לסעיף 3.

"כשירות להגנה על עיצוב כעיצוב רשום

עיצוב יהיה כשיר להגנה כעיצוב רשום לפי הוראות פרק ד', אם הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם להוראות פרק זה."

אנחנו נותנים הגנה לעיצוב רשום כשמוגשת בקשה לרישום לרשות הפטנטים, ואנחנו דורשים תנאי כשירות. תנאי הכשירות מנויים בפרק הזה ומונים כמה דברים: דבר ראשון, החידוש והאופי הייחודי שבהם צריך לעמוד העיצוב בשביל שהוא יזכה להגנה. בעצם הרציונלים של דיני הקניין הרוחני הם לעודד ולפתח עיצוב או יצירה של יצירות או עיצובים חדשים, ולפי העניין. ואנחנו רוצים לוודא שלא ניתנת הגנה למה שהוא לא חדש.

למה אנחנו רוצים לוודא את זה? כי כל עיצוב או כל יצירה שניתנת להם הגנה, הם "מופקעים", במרכאות, מנחלת הציבור. הציבור לא יכול לעשות בהם שימוש. המאגר הקיים של עיצובים ויצירות מאוד-מאוד חשוב לציבור כי על סמך המאגר הזה נבנות גם יצירות ועיצובים חדשים. ולכן חשוב לנו להגן רק על מה שצריך ורק לתקופה שצריך בשביל לתמרץ את ההמשך.

חוץ מזה יש כאן הוראות נוספות שקשורות לפגיעה בתקנת הציבור ולעניין הפונקציונלי שדיברנו עליו קודם.

הערות לסעיף 3?

סעיף 3 מתייחס לשני מרכיבים: חדש, ובעל אופי ייחודי. לטעמי, ובהתאם לפסיקת רשם המדגמים בעניין מדגם מספר 44701 פסיקה מיום 9.12.2010, יש תנאי נוסף שהוא מאוד-מאוד מהותי וחשוב לצורך רישום מדגם או לצורך ההבנה על מה מגן המדם: "שהוא כולל עיצוב חיצוני הבולט לעין במוצר סופי", קרי: במוצר, למשל עט, יכול להיות לו גם עיצוב בחלק הפנימי של העט שבכלל לא ניתן לראות אותו בעין.

כיום הפסיקה, בפרט פסיקת הרשם שציטטתי, אבל גם פסיקת מחוזי מדברת על זה, ולדעתי גם פסיקת עליון מדברת על זה, שהעיצוב צריך להיות בולט לעין במוצר הסופי. הדבר הזה יותר הבחנה בין החלקים - - -

הפונקציונליים - - -

לא רק פונקציונליים, אלא שלא נראים לעין במוצר הסופי.

אבל תן לי להבין את ההערה: אם הדיון שלנו כולו בעיצובים הוא על הוויזואליה, על זה מהות החוק הזה, אז מה המשמעות של עיצוב נסתר מן העין בהקשר הזה? הרי תסכים איתי שאם יש לי פסל, אבל יש בתוך יציקת הברונזה בפנים משהו, אין לזה משמעות. אז הדיון כאן הוא על העיצוב הנראה, כל מהות החוק כאן היא על העיצוב הנראה. למה צריך להכניס כאן את התוספת הזאת?

אם זה פונקציונלי, זה הופך להיות בעולם אחר, בעולם הפטנטים, בעולם הגנת המוצר, לא בעולם העיצוב. ההגדרה הקודמת שדיברנו עליה – מהו עיצוב ומהו מוצר, אבל בוודאי להגדרה מהו עיצוב: מראהו. "מראהו" זה לא אם יש לי בתוך הפטיש הזה איזושהי משקולת. זה ברור שהחוק הזה לא יגן על זה.

בוא נגיד שאני קונה פנס לרכב, חלק חילוף. הפנס הזה על המדף, יש לו צד חיצוני שייראה לעין כאשר נתקין את הפנס ברכב, ויש לו גם צד אחורי של הקונוס.

להבנתי, זה לא יוגן בחוק העיצובים.

השאלה היא על מה מגן המדגם שרשמתי: האם המדגם מגן על כל הרכיב, או האם הוא מגן על רק על החלק הנראה לעין, החיצוני של הרכיב?

לחלק הנסתר כשהוא מורכב באוטו יש המון משמעות, בקטלוג, ב-web site, בחנות, והוא עוזר למכור את זה.

זאת השאלה שאני שואל: על מה המדגם צריך להגן? על הצד העיצובי שנראה לעין במוצר הסופי, או על הצד העיצובי שגם לא ייראה לעין?

יש פה הבדל משמעותי בין מוצר שהוא one piece לבין מוצר שהוא assembly כמו אוטו. רוב המוצרים זה assembly, זה הרכבה, ויש להם שני מצבים: מצב אחד של מפורק ומצב של מורכב. אם המצב המפורק הוא באמת הקרביים של תוך המשאבה, שאף אחד לא רואה את זה אף פעם, אוקיי. אבל אם זה משהו שאני יכול ללכת בחנות ולקנות אותו, ולהיות כפוף אליו, יש לזה משמעות עסקית.

מה היית רוצה שיהיה כתוב כאן אחרת מהנוסח?

אני רוצה, כפיש רשם המדגמים, בהחלטתו מ-9.12.2010, שהתנאים לכשירותו של מדגם יהיו: חדש, בעל אופי ייחודי, וכולל עיצוב חיצוני הבולט לעין במוצר הסופי.

אני חושבת שההחלטה ניתנה לאור הוראות הפקודה. פקודת הפטנטים והמדגמים בהגדרת המדגם, קובעת ש:""מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ על ידי תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בניין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מכני."

זאת ההגדרה עד היום, וזה מה שנסמכת עליו החלטת הרשם.

כלומר, שהכוונה היתה, ואני מניח שזו גם כוונת הניסוח של החוק פה, זה שרק במראה הנראה, הוויזואלי הגלוי, לא משנה אם זה במפורק או במחובר, החלקים הפנימיים הם לא הדיון בחוק העיצובים.

החלקים הפנימיים ככל שהם לא נמכרים בנפרד, ואז יכול להיות שהם נמכרים בנפרד.

אסא קלינג, ראש רשות הפטנטים, רשם המדגמים לעת עתה.

אני אצטרך להערותיה של נעמה, שאני חושב שהנוסח הנוכחי של הצעת החוק עולה על הערותיו של דוקטור דרורי, וגם עומד בקנה אחוד עם מה שהיה בעבר. כלומר, יש את ההגדרה של מהו עיצוב, יש את ההגדרה של מהו מוצר, וללא ספק, אם המוצר כמוצר נמכר בנפרד, ולהבדיל מה-assembly, אז אנחנו מסתכלים עליו. אם הוא יושב על המדף ורואים את חלקו האחורי של אותו פנס, אז זה חלק מהעיצוב של אותו מוצר ספציפי לאותו עניין.

להבנתי, זו תשובה מספקת. אם אין הערות, נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 3 אושר.

אושר.

לעניין סעיף 4 – קודם ביקשנו לדחות את הדיון בהגדרה של המועד הקבוע לעניין עיצוב לא רשום, וסעיף 4(2) עוסק בעניין שנגזר מזה. אז אנחנו מבקשים רק לא להקריא את סעיף 4(א2) כרגע.

בואו נדלג על כל סעיף 4.

מבחינתנו אפשר להקריא את 4(א1) ואת 4(ב), אבל זה כמובן לשיקולכם.

אפשר להקריא את הכול - - -

לא נצביע על 4(א2). פשוט בשביל רצף הבנת החוק, נראה לי שכדאי שנהיה רציפים ככל הניתן.

"כשירות להגנה על עיצוב כעיצוב לא רשום

עיצוב יהיה כשיר להגנה כעיצוב לא רשום לפי הוראות פרק ה', בהתקיים שניים אלה:

הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם להוראות פרק זה;

המוצר נושא העיצוב הוצע למכירה כדין או הופץ בציבור כדין, לראשונה, באופן מסחרי, בישראל;" – אנחנו הצענו תיקון כאן, כך שתתווסף סיפה שתאמר כך: – "לעניין זה, עיצוב שהוצע למכירה כדין או הופץ בציבור כדין, לראשונה, באופן מסחרי, במדינה שאינה ישראל, ובתוך שלושה חודשים הוצע למכירה כדין או הופץ בציבור כדין, באופן מסחרי, בישראל, יראו אותו כאילו הוצע למכירה כדין או הופץ בציבור כדין, לראשונה, באופן מסחרי, בישראל."

כאן אנחנו עוסקים בשאלה מהו עיצוב לא רשום שכשיר להגנה. התנאים הראשונים הם היותו חדש ובעל אופי ייחודי, כמו עיצוב רשום. והתנאי השני – בעולם מקובלת איזושהי זיקה בין העיצוב הלא-רשום לבין המדינה שבה הוא מופץ.

הכוונה היא עיצוב שלא הוגש לאישור כמדגם, הוא לא הוגש בכלל.

נכון.

כי עיצוב שכן מוגש, אז זה לא משנה איפה הוא הוצג מסחרית, הוא יכול להירשם פה. נכון, אין בעיה?

נכון. הוא צריך להיות מוגש לרישום לפני שהוא הוצג, כי אחרת הוא כבר לא חדש.

לא, בסדר, אבל אני יכול לרשום אותו פה ולשווק אותו בכל העולם, ושהוא לעולם לא יהיה בשיווק מסחרי פה, ואין לזה קשר. הוא יכול להיות מוגן כאן במדגם, כי הוא רשום. אנחנו מדברים על מוצר לא רשום.

נכון.

אנחנו הצענו בהצעת החוק שהמוצר נושא העיצוב הופץ לראשונה כדין בישראל. קיבלנו הערות מהציבור גם במסגרת הפנייה שהפצנו אחרי הדיון הראשון בוועדה, שזה בעצם פוגע במעצבים ישראליים כי הם לא יכולים להציג את העיצובים שלהם בחו"ל, בתערוכות, וכולי.

פספסתי את הדיון הקודם, תוכלי להבהיר לי את הנקודה של עיצוב לא רשום? כלומר באיזה מקרה אני כמעצב לא ארשום, אם יש לי עניין בהגנה?

אתה לא רוצה, זה המקרה הטוב. הרציונל מאחורי ההגנה על עיצוב לא רשום היה כמה דברים: דבר ראשון, להגן על מעצבים מתחילים שבכלל לא מודעים להוראות החוק, ואז, יום אחד מישהו מעתיק את העיצוב שלהם והם מגלים שאין להם הגנה. מאחר שהיום, לפי הפקודה, רק עיצובים רשומים מוגנים. אין עיצוב לא רשום, ולכן אם לא רשמת אתה לא מוגן.

העניין השני היה לתת הגנה לאופנות חולפות. בעצם, עקרונית, בגדים הם עיצובים, למשל, וכדי לזכות להגנה, לפי הפקודה היום, חברות הביגוד צריכות לרשום את כל הקולקציה שלהם כל פעם. הקולקציה של ביגוד יכולה להיות מורכבת מ עשרות פריטים, והיא תקפה לכמה חודשים. עלו טענות, כנראה מוצדקות, שזה לא כלכלי לרשום כל עיצוב ועיצוב.

זאת אומרת, כדי לחסוך את העניין הביורוקרטי של הגנות מהסוג הזה, אז זה עיצוב לא רשום?

נכון.

אלה הרציונלים המרכזיים.

לפני שאנחנו עוברים לסעיף (ב), הערות, חברים, לסיפור של עיצוב יהיה כשיר להגנה, מיהו העיצוב, הניסוח מקובל?

איזה סעיף?

סעיף 4(א1), ו-4(א2).

יש הערות רבות.

לא, אנחנו לא נצביע. אבל לא נקיים על זה דיון?

לא, כי יש עוד הערות שגם אני הערתי בעניין הזה והם שוקלים - - -

אז בואו נתקדם. אנחנו לא נצביע עכשיו על 4(א) ממילא, אז בואו נתקדם.

השאלה היא אם בכלל לתת הגנה ללא רישום. זה דיון בפני עצמו.

החדשנות שבהצעה הזו הוצגה בישיבה הקודמת, אבל אולי כדאי כמה מילים לטובת - - -

לא, זה נאמר עכשיו. גם עלך הסיפור של מעצבים מתחילים וגם על העניין של נושאים שאנחנו לא רוצים לייצר בהם ביורוקרטיה עודפת. הנה, דוּבּר כאן על עיצוב קולקציית ביגוד שאתה לא רוצה - - -

לא, עלות כלכלית היא יותר. לא הביורוקרטיה.

בסדר, ביורוקרטיה יחד עם העלויות.

אם אפשר להשלים לעניין השאלה שהעלה חבר הכנסת: ההגנה של עיצוב לא רשום היא הגנה לתקופה יותר קצרה מאשר לעיצוב רשום, וההגנה היא גם לא "הגנת מונופול", במרכאות. כלומר, אנחנו דורשים כתנאי להפרה של עיצוב לא רשום העתקה. כלומר, שיש איזושהי מודעות ברמה כלשהי של מי שמפר את העיצוב הלא-רשום כהעתקה.

העתקה אחד לאחד? מלאה?

העתקה, או העתקה מאוד-מאוד דומה.

העתקה זה עם כוונה או שזה גם יכול להיות במקרה?

לפי הפסיקה בזכות יוצרים יש חזקות שאם הן מתקיימות, אז הנטל להוכיח שלא היתה העתקה עובר לנתבע. החזקות הן שהיתה גישה ליצירה או לעיצוב, וששני העיצובים מאוד-מאוד דומים. אם זה מתקיים, כלומר, אם למפר היתה גישה לעיצוב והעיצוב מאוד-מאוד דומה למה שהוא בעצמו מייצר, הנטל עובר אליו להוכיח שהוא לא העתיק, שזה פרי יצירה מקורית שלו.

אוקיי, בואו נתקדם.

"4.

על אף הוראות סעיף קטן (א)(2), נחתמה אמנה בין ישראל לבין מדינה אחרת בעניין הגנה על עיצובים לא רשומים או שישראל הצטרפה לאמנה בעניין זה, רשאי השר לקבוע, בצו, כי עיצוב לא רשום שהאמנה כאמור מחייבת את הגנתו בישראל, יהיה מוגן בישראל בהתאם להוראות הצו אף אם לא מתקיים לגביו התנאי שבסעיף האמור; אולם ההגנה על עיצוב כאמור לא תהיה יתירה על ההגנה שהייתה ניתנת לעיצוב אילו התקיימו לגביו התנאים שבסעיף קטן (א)(2), אלא אם כן הוסכם על כך באמנה אך לא יותר מכפי שהוסכם."

אח, משפטים זה מקצוע נפלא. זה פשוט כל-כך יפה. באמת, יפהפה.

בגדול, זה בעצם סעיף שמאפשר לחתום על אמנה, בדרך-כלל הגנה הדדית שמעצבים ישראלים מוגנים במדינה אחרת, ומעצבים ממדינה אחרת יהיו מוגנים בישראל, גם אם לא התקיימו שאר תנאי הסעיף.

הערות על הסעיף הזה, חברים?

אני מבין שבסעיף 4(א2) לא רוצים לדון, אבל אני רוצה באופן כללי לומר שהנושא של עיצוב לא רשום, יש לו השלכות שאני לא בטוח שהן נשקלו עד תומן לגבי הבחירה להגן על האובייקט הזה שנקרא: "עיצוב לא רשום" בחוק הזה, ולא למשל, בחוק זכויות יוצרים.

יש אמנה בין-לאומית שעוסקת בהגנה על יצירות, היא נקראת: אמנת ברן. לפי אותה אמנה, נקבע כלל שאומר: applied arts, אומנות שימושית, ובמובנים רבים עיצובים יכול להיות applied arts.

(היו"ר איתן כבל, 14:50)

תודה לך, ואני ממש מתנצל.

אדוני, אנחנו הגענו לסעיף 4 בהצעת החוק. אושרו בינתיים רוב ההגדרות לסעיף 1. סעיף 2 לא אושר ונשאר לדיון בשבוע הבא בגלל הספקות.

גם ההגדרה ל"מוצר" וגם ההגדרה ל"עיצוב", היו פה הערות, ואלה נושאים קשים.

ולכן אמרתי: רוב ההגדרות. סעיף 3 אושר, והגענו לסעיף 4. כשבסעיף 4(א2) ביקש משרד המשפטים בשלב זה, בכל מקרה, לא להצביע עליו.

למה? לא היה לכם זמן להתעסק עם זה? אחרי כל-כך הרבה שנים צריכים לבחון את זה?

לא, היו הערות.

אני שוב מבקש, בדיון כאן, כמו בדיון הקודם, הכוונה היא לזהות איפה יש נקודות מחלוקת, ואיפה יש נקודות השקה. החוק הזה הוא לא חוק פשוט, הוא חוק ארוך, ואם כולנו רוצים, ואתם כמי שמובילים את החוק הזה, אפילו מיוזמתכם, אתם צריכים ליזום פנייה אל כל אחד מן הגורמים האלה.

הם יזמו, הם קיבלו הערות, והם דנו בהערות. הם העבירו אפילו את מסמך ההערות והתשובות.

אני יודע. אני רק אומר, גם אחרי שהם העבירו והם עוד יעבירו, עוד יהיה. את יודעת את זה. אז אני אומר, ככל שאתה יכול לסגור פערים, כן ייטב.

עלתה עכשיו הסוגיה של עיצוב לא רשום, שזה אכן חידוש, גם בחוק הזה, וגם יש פה מורכבויות. אז הסעיף הזה שהגענו אליו, סעיף (ב) דיבר על אמנות בין-לאומיות, והדיון הוא אם בכלל צריך להצביע אן שלפתוח את סוגיית העיצוב הלא-רשום ואם אנחנו רוצים עכשיו להצביע על ההגנות הנדרשות. זו היתה ההערה.

האם בכלל לאפשר הגנה לעיצוב לא רשום.

כי זה באמת חידוש, אבל נשמעו כאן טענות - - -

כשהתחלף היושב-ראש, התחלתי לומר שהשאלה הזו של הגנה על עיצוב לא רשום במסגרת החוק הזה דווקא, היא לא מובנת מאליה, והיא מעוררת כל מיני שאלות, ואני רוצה להצביע לפחות על שאלה אחת או שתיים עקרוניות. עוד יהיו פרטים ויהיו עוד תקופות הגנה, ואיך מגינים, אבל מבחינת המהות, הגנה על עיצוב לא רשום כפי שמוצע כאן בחוק היא בעצם הגנה זהה במהותה להגנת זכות יוצרים, ולא זהה במהותה להגנה של דיני העיצובים הרשומים. צריך להוכיח העתקה, הסעדים, היקף הזכויות, אפילו חלק גדול מהניסוחים כאן בסעיפים שהוצעו, בעצם הועתקו מתוך חוק זכויות היוצרים.

זה בסדר, זה נכון, ההגנה על עיצוב לא רשום מבחינה רעיונית נמצאת בסביבה של דיני זכויות יוצרים. אלא מה? שכאן מייחדים את ההצעה רק לעיצובים שנמכרו לראשונה בישראל, מבלי לאפשר הגנה למשל למעצב ישראל ככזה. זאת אומר, מעצב ישראל שעיצב מוצר ולא מכר אותו בישראל אף פעם, הוא לא יהיה מוגן פה. הוא צריך למכור בישראל כדי לקבל עיצוב לא רשום בישראל. אני חושב שזו טעות. בדיני זכויות יוצרים, על דרך ההקבלה, יוצר ישראלי, עצם זה שהוא ישראלי, מקנה לו הגנת זכות יוצרים בלי שום קשר לשאלה אם הוא מכר או לא מכר מוצר.

דבר שני, וזה מה שהתחלתי לומר קודם, זה אמנה בין-לאומית שעוסקת בהגנה על זכויות יוצרים, אומרת את הדבר הבא: מדינות שבחרו להגן על applied arts שלא במסגרת דיני זכויות יוצרים, אלא במסגרת דיני מדגמים, אז במדינות אחרות האזרחים שלהן לא יהיו מוגנים בזכויות יוצרים. התוצאה של זה היא תוצאה מרחיקת לכת – חברות ישראליות שבאות למדינות אחרות ורוצות להגן על עצמן, לפי החוק המקומי באותן מדינות, בזכות יוצרים על היצירות שלהן, אשר אנחנו תופסים אותן כאן לפי החוק המקומי כעיצוב שצריך להיות מוגן בחוק העיצובים, הן באות לאותן מדינות, החברות, ואומרים להן, סליחה, אצלכם בישראל אין בזה זכות יוצרים, זה עיצוב, אז גם אצלנו אין.

זה לא משהו תיאורטי, זה קרה לי השבוע עם חברה ישראלית גדולה ובמדינה חשובה באירופה. על הדבר הזה אני חושב שצריך לתת את הדעת, ובמסגרת החשיבה איך מטפלים בעיצוב לא רשום, אני אומר את זה, יכול להיות שזה צריך להיות בסוף החוק, בדיונים עקיפים, הכול בסדר, אבל זו המהות.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס, כי לי יש עמדה בעניין.

שמי אורית פישמן-אפורי, דיקן בית-הספר למשפטים במכללה למינהל. אני חושבת שהמקום הנכון של מדגם לא רשום או של הגנה קצרת-תקופה על applied arts הוא כן במסגרת חוק המדגמים. גם באירופה מקובל להגן על מדגם קצר לא רשום - - -

איתן, אגלה, הם קשורים. אם יש מחלוקות ביניהם, אני לפחות אציע שהוועדה תציע שזה ילובן קודם לכן. זה בסדר שיהיו מחלוקות, ויובאו בפני הוועדה, גם זה מכובד, אבל אני עדיין אציע שזה ילובן קודם.

אתה לא אומר באיזה מקום - - -

לא, לא. אבל כמובן זה בסדר שיש עמדות מקצועיות שונות, וזה כמובן היה בהומור.

ואני רק אוסיף ואומר שלמיקום יש חשיבות. למשל, הסעדים אינם סעדים. למשל, בחוק זכויות יוצרים יש פיצויים סטטוטוריים. אני חושבת שבמדגמים לא ראוי להחיל פיצויים סטטוטוריים, וההשלכות הן מרחיקות לכת. ולהערכתי הצנועה, המקום הוא הנכון.

רק להפנות את תשומת לב הוועדה שהסעיף הזה הוא רגיש גם מבחינת ההגנה שאנחנו נותנים ליוצרים זרים. זאת אומרת, לפעמים יוצרים ישראליים יהיו מוגנים באירופה במקום שאירופאים לא יהיו מוגנים בישראל. צריך לשים לב לזה. מכיוון שלא מצביעים על זה עכשיו, אני לא מפתח את זה.

ודבר שני שצריך לשים לב אליו ולא כתוב כאן – מה נקרא: פרסום בישראל כדין, כי זה לא רק מכירה בישראל, גם פרסום בישראל, זה תוקן עכשיו. אבל בכל זאת, פרסום בישראל כדין, גם באינטרנט זה בישראל. וזה לא כל-כך ברור. יכול להיות שזה פותר את הבעיה אם נגיד שפרסום באינטרנט הוא פרסום בישראל כדין, כי בהרבה מאוד מקרים נקבע שפרסום באינטרנט ייחשב לפרסום בישראל. אז את הנקודה הזאת צריך לחדד, לדעתי.

אנחנו לא נצביע על זה. קודם כל, אני בעד. אני בעד ההגנה. אני חושב שזה עניין מאוד מבורך, כי הגדרה של רשום, לא רשום, וכל מיני עניינים מן הסוג הזה, שאנחנו גם נתקלים בהם בחיי היומיום פה בפעילות הפרלמנטרית, שאנשים פונים אליכם לגבי כל מייני עניינים. אני חושב שזה חידוש מאוד-מאוד חשוב ונכון. אבל דווקא בגלל זה, אני רוצה שנקדיש מחשבה יותר פתוחה לכל התהליך הזה לפני שנצביע, בגלל החידוש שיש כאן.

אני כבר אומר לכם, אני אתמוך וזה יהיה. כל אשר אני מנסה לומר לכם, שאנחנו לא נצביע כי אני רוצה שכל אחד מאתנו ילך לביתו, יחשוב, אם הוא רוצה לחדד יותר, אם באמת יש ויכוח, אם המקום של זה הוא המקום הזה, כדי שתהיה לנו ראייה יותר רחבה, ונוכל לקבל בבוא העת את ההחלטה הטובה ביותר. אבל שוב אני אומר לכם, אני בעד, אני חושב שזה חשוב, והמציעים – תבורכו. אלה שהחליטו להכניס את הסעיף הזה. בואו נתקדם.

"פגיעה בתקנת הציבור

על אף הוראות סעיפים 3 ו- 4, עיצוב שיש בו משום פגיעה בתקנת הציבור לא יהיה כשיר להגנה."

הסעיף הזה קיים היום בפקודה. בעצם הכוונה היא לאפשר דרך להתמודד עם עיצובים שאנחנו חושבים שפוגעים בתקנת הציבור, למשל, עיצובים של מכשירי עינויים, לצורך הדוגמה, או שעושים שימוש פוגעני בסמלים דתיים. זה מונח שהוא פתוח, והוא מיועד להתמודד בעיקר עם הדברים האלה.

הסעיף הזה קיים גם בחקיקה האירופאית.

הערות? מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

הגדרת "פגיעה בתקנת הציבור" אושרה.

אושר.

"עיצוב חדש
עיצוב ייחשב חדש, אם לפני המועד הקובע לא פורסם בציבור, בישראל או מחוצה לה, עיצוב זהה לו או עיצוב שנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים."

הסעיף הזה בעצם הוא אחד מתנאי הכשירות המהותיים.

זה סעיף מאוד חשוב, סעיף ליבה.

נכון, והוא לב-לבו של החוק. כלומר, אמרנו קודם שכל מטרת החוק היא לעודד עיצוב של עיצובים חדשים לטובת הציבור, שיהיה לו מבחר יותר גדול של עיצובים. והסעיף הזה בעצם קובע שעיצוב שהוא לא חדש, לא ראוי לזכות להגנת החוק, ראוי שהוא יישאר בנחלת הכלל, ראוי שהכלל יוכל להשתמש בו כדי לבנות עליו לצורך יצירת עיצובים שהם כן חדשים. ולכן זה תנאי מאוד מהותי בכשירות של עיצוב להגנה.

אני רק רוצה להעיר שנטל הבדיקה הוא בעצם על הרשם, כפי שנאמר לי, ולא על המבקש. זאת אומרת, המבקש כמובן עושה את הבדיקה הראשונית, אבל הרשם הוא זה שמחובר למאגרים של רשמים אחרים, הוא זה שיש לו את היכולת האמתית לבדוק אם זה פורסם או לא פורסם, בעיקר כשמדובר מחוץ לישראל. אבל התוצאה הסופית היא שאם המבקש בדק את הבדיקה הראשונית שלו, והרשם בדק גם פרסומים בחוץ-לארץ, ולא מצא עיצוב זהה או עיצוב שנבדל ממנו בפרטים שאינם מהותיים – אם נרשם בחוץ-לארץ והוא רשם אותו כעיצוב בישראל, ולאחר מכן הסתבר שכן היה איזשהו פרסום, אפילו במדינה נידחת כלשהי שלא נבדקה מסיבה זו או אחרת, או שהפרסומים שלה אינם זמינים, ניתן יהיה לבטל את הרישום.

אני רוצה להוסיף: זה לא בהכרח במדינה רחוקה. כבר היו דברים מעולם, פה בישראל, בעיקר בזמר, ולא רק בזמר, שהסתבר אחרי שנים, פשוט שמו לב שזה נלקח מאיזשהו קטע מוזיקלי אחר. האם אפשר יהיה גם אז, למרות שבארץ סרקו ובדקו? איפה הגבול הזה? איפה אתה תוחם את הגבולות?

אין גבולות, למעשה. ההוראה כאן היא הוראה גורפת: "עיצוב ייחשב חדש, אם לפני המועד הקובע לא פורסם בציבור, בישראל או מחוצה לה,". זאת אומרת, אם זה פורסם בציבור, יכולה להיות מחלוקת אם פרסום מסוים בחוץ-לארץ היה פרסום לציבור בדרך שבה זה פורסם. אבל אם אכן זה פורסם בציבור, אז בעצם אותו עיצוב, אף אם הוא נרשם, לא היה כשיר לרישום.

רק להניח את דעתו של כבוד יושב-הראש: המנגנון שמוצע כאן הוא מנגנון מקובל בכל הליך של בחינה. גם בתחום הפטנטים יש דרישת חידוש, כלומר, של פרסום קודם - - -

לא, אני לא חולק. אני חושב שהניסוח הוא ניסוח טוב, הוא נכון.

המנגנון מקובל גם בתחומים אחרים, גם בבחינות אחרות.

זאת אומרת, הוא עמד כבר במבחנים במקומות בנושאים אחרים.

ובתחום הפטנטים, ובתחום העיצובים – אז נכון, אין הרבה מדינות שבוחנות. אנחנו החלטנו ללכת לכיוון של מדינה בוחנת. נגיע בהמשך לסעיף 33 שמתייחס לרישום העיצוב. כלומר, מה הבחינה, הבדיקה, שהגורם המוסמך מבצע בפועל, כאשר הבדיקה המרכזית, כפי שאדוני ציין, ליבת העיסוק היא האם זה חדש, וזה משהו שברור שאפשר לטעות בו, אבל יש דרכים לתקן את הדבר בהמשך הדרך.

דרך אגב, לפני כחודש, ואפשר אפילו ל"גגל" ולהוציא את זה ב-ynet, היו את כל הזיופים של כל מיני לוגואים וכל מיני כאלה, וזה ממש מדהים, כי אם אתה לא שם, אתה רואה שזה אותו דבר.

פעם זה היה סימנים מסחריים.

כן, זה סוג של - - -

זה חלק מהתחומים שאנחנו בודקים, וגם שם, גם בתחומים של סימני מסחר בהחלט זה חלק מהבדיקה. והערך של הבחינה בכל התחומים, גם לפטנטים, גם סימני מסחר, ולא כל שכן גם בעיצובים, הערך של הבחינה והרישום זה הערך של הוודאות. כלומר, שבא אותו גורם מוסמך ועשה את אותה בדיקה ראשונית כמיטב יכולתו, ונתן איזשהו ערך של ודאות כלכלית למבקש העיצוב.

עיקרון מאוד-מאוד בסיסי בתחום של כל רישום קניין רוחני, פטנטים, מדגמים, סימני מסחר, הוא עיקרון first to file; מי שמגיש ראשון, לא משנה באיזה מקום בעולם, הוא זה שצריך לזכות. הניסוח כפי שהוא כרגע לא מדבר על first to file, אלא על first to publish. וזה ניסוח בעייתי. למה? מה הבעייתיות? יתכן מצב שמישהו הגיש בקשה למדגם בסין, אני מתאר מצב שקרה במדינת ישראל, פסק דין גרינפילד.

בן-אדם א' הגיש בקשה למדגם בסין, בן-אדם ב' לקח את אותה בקשה והגיש אותה בישראל. המדגם בסין טרם פורסם, אז אנחנו לא מגיעים בעצם למה שכתוב בסעיף 6: "לא פורסם בציבור, בישראל או מחוצה לה,", כי הוא רק הגיש את הבקשה, הוא לא פרסם אותה עדיין. ומישהו לאחריו הגיש בקשה כאן בישראל. קרי: ההתנגשות היא לא בין פרסום לפרסום, כי רשות הפטנטים והמדגמים לא תמצא כאשר היא תבצע חיפוש - - -

אבל הוא לא בעליו של מדגם בכלל.

לא, לא דיברתי על בעליו של מדגם.

מה שאני מנסה להבהיר, שוב, ואני יכול לפתור את זה על-ידי הוספת סיפה לסעיף, שהסיפה אומרת: "ואם לא הוגש לרישום עיצוב מתחרה זהה במועד הקודם למועד ההגשה", ואז אני מוסיף את העיקרון של first to file לסעיף. העיקרון הזה קיים בסעיף 34 לחוק הזה, אבל הוא קיים על first to file על ישראל - - -

אני אגיד לך איפה הבעיה: הרבה פעמים עורכי-דין בוחרים את השופט, ואומרים, אני אגיש את התביעה בירושלים. עכשיו, או שהצליח לו או שלא. זאת אומרת, העובדה שהוא הגיש את העתירה דווקא בירושלים כי הנחת העבודה שלו על-פי הניסיון, שבירושלים כנראה יש שם שופט שבעניינים האלה הוא יותר מקל – הוא יכול למצוא את עצמו במצב הפוך. הרי בסופו של עניין, אין גבול.

אני מנסה לחשוב על זה – הוא הגיש שם. זה לא ששני בני-אדם עכשיו יצאו מהבית, אחד נסע לסין והגיש מהר, ואחד נסע לתל-אביב והגיש. כל אחד, אני מניח, בדרכו שלו הגיש או הניח את הפטנט שלו ולקח לעצמו גם את הסיכונים למה הוא מגיש פה או שם. זה דרך אגב נוגע בדיוק במה שניסיתי להבין גם קודם – איפה אותו קו שאתה בסוף מייצר?

- - - הרשם יידע שהוגשה - - -

בסעיף 34 לחוק הזה מוצע בצדק שאם היה מצב ששניים הגישו בישראל, יזכה מי שהגיש קודם. אין מצב כזה שאומר, אם שניים הגישו בישראל ובירדן, שמי שהגיש מהם קודם יזכה, וזה מה שחסר כאן. אפשר לפתור את זה בסעיף 34, או אפשר לפתור את זה כאן.

בוא נשמע את האחרים. איך אומרים? אני מבין את מה שאתה אומר, אבל לא "עף על זה".

אני חושבת שאפשר להניח את דעתו של דוקטור דרורי. סעיף 11 לחוק קובע: המעצב הוא הבעלים הראשון של העיצוב. מי שעיצב את העיצוב הוא הבעלים הראשון שלו. ולאחר מכן, סעיף 19 אומר: בעל עיצוב רשאי להגיש בקשה לרישום העיצוב. זאת אומרת, רק המעצב רשאי להגיש את הבקשה. ואז אם אדם עושה מחטף ומגיש בקשה, והוא איננו המעצב, אז נעשה בעצם ריב קנייני – בא אותו מעצב ואמר: אתה לא רשאי להגיש את הבקשה מפני שאני בעל העיצוב. זה אף קיים בעולם הפטנטים, ואני חושבת שזה פותר את הבעיה.

ואם זה שני בני-אדם שונים שהגישו בשני מקומות שלא קשורים? זה העניין.

- - - של בעלויות נפרדות. זה יכול להיות בעלים פה וזה יהיה בעלים פה.

זה מה שאני מנסה להבין: בסופו של דבר, גם רישום הוא סוג של מרוץ. הרי מה זה הרישום? זה מי גם בסופו של עניין יגיע מבלי לדרוס את זכותו של השני? זה לא שהוא נרשם בתל-אביב ושלח מארבים בדרך ופיזר מסמרים בדרך לזה שנסע לעמאן. בסוף, אחד הלך לשם, אחד הלך לפה, והרבה פעמים זה קורה.

על מה המאבק בזכות יוצרים או דברים מן הסוג הזה, זה מי בעצם האיש שביצע את הפעולה שנתנה לו את הזכות. אתה מכיר את זה? הרבה פעמים מישהו אומר: חשבתי על זה לפניך, רציתי להגיד, אבל מה לעשות? הוא אמר.

אני מנסה כל הזמן בחיי היומיום להבין איפה הוא הקו, כי תמיד יכול מישהו להגיד: חשבתי, הלכתי, באתי, אמרתי. החיים, אתה יודע, למה לסין? ואולי הסיני היה עושה את זה יותר מהר?

בפטנטים פותרים את זה ב-first to file. אם יש שני פטנטים זהים, מי שהיה ראשון בזמן – ינצח. ולא ב-first to publish.

בבקשה, גברתי.

שלום, אני ז'קלין ברכה, סגנית רשם הפטנטים.

לעניין שניים שמגישים בשתי טריטוריות שונות באותו זמן – ראשית, עד שהבקשה מתפרסמת חולף זמן, ולכן גם אם אנחנו נקבע כלל שאנחנו צריכים לבדוק כל טריטוריה בעולם אם יש מישהו שהגיש קודם, לא נוכל לעשות את זה מעשית , כי לא כל הבקשות מתפרסמות באופן מידי. רובן לא. ולכן הכלל, גם אם הוא נשמע מאוד הוגן, הוא פשוט לא מעשי.

ודבר שני, גם הכלל של first to file בישראל, הוא first to file to Israel. כלומר, מי שהגיש ראשון בישראל. כמובן שבודקים את הפרסומים בכל העולם, אבל הכלל הוא מי שהגיש ראשון בישראל.

יש לי הערה, שאלה, למנסחי הנוסח. בסעיף 4(א2): "המוצר נושא העיצוב הוצע למכירה כדין או הופץ בציבור כדין, לראשונה, באופן מסחרי, בישראל; לעניין זה, עיצוב שהוצע למכירה כדין או הופץ בציבור כדין, לראשונה, באופן מסחרי, במדינה שאינה ישראל," – בלה, בלה, בלה, אין לי מושג מה כתוב פה. אם הצגתי את זה באופן מסחרי? ומה זה באופן מסחרי? ואם מכרתי אחד בתחנת דלק, זה כן מסחרי? אם פרסמתי את זה בתערוכה? יש פה בלגן שלם, ואני חושב שלהיכנס למין פינה כזו, איפה הוא היה בפעם הראשונה, זה סתם לסבך את החיים.

אם הוא העלה את זה לאינסטגרם כשהוא מכר.

בתערוכות סוף שנה של סטודנטים - - -

מכרתי שתי חתיכות בפינת רחוב – זה מסחרי?

אני רק אגיד שכשהיושב-ראש נעדר מהדיון, ביקשנו לדחות את הדיון בסעיף הזה ספציפית, בדיוק בגלל הבעיות שאתה מעלה.

אה, סליחה, אני לא משפטן, I'm not following.

אני רוצה להגיד משהו כללי: החוק הזה מיועד לאנשים שהם לא משפטנים. תנסחו אותו כך שבני-אדם יבינו אותו. באמת, אני קורא ניירות כאלה, כמעצב, כאיש תעשייה, ואין לי מושג מה רוצים מחיי.

אני רוצה לומר לך את הדבר הבא: יש כלל בוועדה הזאת, לפחות בכל תקופת כהונתי, שעורכי-הדין לא יתפרסמו מהחוק, או מינימום פרנסה לעורכי-דין. אנחנו באמת משתדלים, לפחות בחקיקה שאנחנו מוציאים מתחת ידינו, משתדלים - - -

יש - - - שזה פשוט לא הולך.

אז תקראו את הסעיף הזה. א6ני מנסה להבין מה כתוב פה.

אני מאמין בחקיקה שהיא יפה לכל נפש.

הם אמרו לי שלפעמים זה מורכב.

נכון, ולפעמים זה גם נכתב בצורה מסובכת כדי שזה יהיה מסובך.

במקצוע העיצוב, אגב, אני מלמד את הסטודנטים שאם אתה לא יכול להציג משהו פשוט, כנראה שאתה לא מבין אותו מספיק טוב. כל דבר, כל דבר, אפשר להציג בעמוד אחד.

את זה אני אומר, דרך אגב, לכל אלה שמגישים לי חוברות שאני אקרא אותן, או מצגות. אם הם לא יודעים להביא לי את זה בשני שקפים, אז כנראה שהם לא – אז אותו דבר כאן.

אני מבין את מה שאתה אומר. אני מציע גם שתבואו בדברים, אם אתה יכול לעזור להם בניסוח, במובן הזה שכשתשב בחדרך ותתעמק בסעיף שהוא יהיה שווה לכל נפש. אני מקבל את ההערה שלך. בבקשה, בואו נמשיך.

אני חוזר לעניין של סעיף 6, להגדרה של "עיצוב חדש" – לא שכנעת אותי שיש צורך לשנות את הסעיף, אבל חשוב שהעלית את העניין שהעלית. אני רוצה להזכיר, לפני שאני סוגר, זה סעיף ליבה. אם יש למישהו עוד הערה, דברים שלא נאמרו, אני אשמח לשמוע. אם לא, אז נצביע.

מי בעד אישור סעיף 6? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 6 אושר.

תודה. הסעיף אושר.

"עיצוב בעל אופי ייחודי
עיצוב ייחשב בעל אופי ייחודי, אם הרושם הכללי שהוא יוצר אצל משתמש מיודע שונה מהרושם הכללי שיוצר אצל משתמש מיודע עיצוב אחר, מכל סוג, אשר פורסם בציבור לפני המועד הקובע.

בקביעה האם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שונה מהרושם הכללי שיוצר אצל משתמש מיודע עיצוב אחר, לעניין סעיף קטן (א), יילקח בחשבון, בין היתר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שבו מצוי המוצר נושא העיצוב."

אני חושבת שאולי כדאי שאני אסביר את הסעיף.

אגב, אתמול ביקשתי לעשות מאמץ בכל זאת להגדיר את המונח הזה, משתמש מיודע. והובטח לי שהם יעשו ניסיון להעביר לוועדה הצעת הגדרה.

אתם מבינים את ההגדרה?

אנחנו מבינים אותה. אף הגדרנו אותה בתזכיר, ואנחנו מציעים פשוט להוסיף חזרה את ההגדרה.

בעצם ההגדרה הזאת אומרת, שעיצוב, חוץ מזה שהוא יהיה חדש, הוא צריך לייצר איזשהו רושם על מי שמשתמש במוצרים מהסוג שאליו שייך העיצוב. מה זה אומר? אנחנו מחפשים משתמש רגיל במוצר- אם אני רוצה ללכת לקנות חולצה, או שואב אבק, או משהו פחות gender-related, כמו מכונית, אז אני בתור המשתמש המיודע, מכירה פחות או יותר את העיצובים שיש בשוק, ואני מחפשת משהו שהוא שונה אחד מהשני. ולכן אנחנו מחפשים את מי שהוא המשתמש הרגיל במוצר.

יש מוצרים שלגביהם המשתמש הרגיל יהיה אדם שהוא יותר מומחה. למשל, בתחום של ליטוש יהלומים, יהלום מלוטש יכול להירשם כעיצוב, אבל שם אנחנו נחפש את המשתמש שמשתמש ביהלומים המלוטשים הגולמיים, שהוא יכול להיות או תכשיטן או מלטש יהלומים.

לפני שבועיים ניתן פסק דין בבית-המשפט המחוזי שדיבר על ספסלי רחוב, ושם המשתמש או הצרכן הרגיל, נחשב כאדריכל הנוף של העירייה, שהוא גורם קצת יותר מומחה מהמשתמש הרגיל שמתיישב על הספסל. הסעיף הזה בעצם אמור לתת לו ביטוי. כלומר, להסביר שבעיצוב צריך להיות משהו ייחודי כשאני כמשתמש מיודע מכירה את קשת העיצובים הקיימת בתחום.

את מכירה, אבל את לא דורשת הכרה לעומק דווקא. כדאי להבחין את זה. זה לאו דווקא מומחה. זה כשאתה עושה סקר שוק ואתה מתחיל להבין קצת במטריה, למשל, כשאתה רוצה לרכוש דבר מה, אז יש לך פחות או יותר ידיעה על איזה היצע יש בשוק הזה.

זה ידע בסיסי פלוס.

כן, משהו כזה.

זה לא כמו שאתה נכנס לחנות, קונה מכנסיים או חולצה, או חליפה, ואתה אומר למוכר: איך זה עליי? הוא אומר: נראה נהדר. עוד לא ראיתי שלמישהו אמרו: זה מכוער עליך.

אפילו לא אמרו: קח את השני, זה לא מתאים לך. באותה חנות.

כן.

מה החשיבות של "עיצוב בעל אופי ייחודי"? מה חשיבות ההגדרה בתוך התהליך?

אני מזכירה שסעיף 3 אושר לפני שהגעת לכאן, אדוני, וקובע שעיצוב יהיה כשיר להגנה כעיצוב רשום לפי הוראות פרק ד' אם הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם להוראות פרק זה.

אוקיי, הבנתי.

סעיף 6 אמר מה זה חדש, ועכשיו סעיף 7 מתייחס לנושא של אופיי ייחודי.

אני מנסה להבין את "ייחודי" – הוא לא בהכרח חדש, נכון?

צריכים שני תנאים מצטברים: גם חדש וגם אופי ייחודי, כדי לקבל הגנה לרישום עיצוב ייחודי.

לא, זה ברור לי. אבל הוא לא צריך להיות גם וגם? זאת אומרת, הוא או-או?

גם וגם.

גם וגם. תנאים מצטברים.

"ייחודי", אני אסביר זאת. אם יש לך שני עטים כאלה, הם שונים, אבל אין שום ייחוד בשוני ביניהם. זה סתמי.

שלא סתם תעשה משהו טיפה שונה. משהו טיפה שונה יכול להיות חדש, אבל אתה רוצה שתהיה לו איזושהי תרומה עיצובית מסוימת, איזושהי התקדמות.

בגלל זה אתה אומר שכולם היום מעתיקים את הלבוש? כי אין בזה שום אופי ייחודי? זאת אומרת, אם אתה הולך ועובר בחלונות הראווה, ואתה רואה את כל הג'ינסים די דומים, זה די דומה, די דומה, ואף אחד לא תובע את אף אחד, כי יש הגדרה של חדש.

- - - זה בדיוק השאלה של המבחנים. - - - הצרכן שבא לחפש ג'ינס מסוים, יודע להבדיל לבינו לבין ג'ינס אחר.

כן, אבל זה ג'ינס מסוים מתוך ג'ינסים דומים אחרים. כשאומרים לי "ייחודי", זאת אומרת, שיש לו איזשהו טוויסט. זה לא שיש חולצה, ועשית לה עוד ציצית כאן. אני מנסה להבין.

"חדש" הוא שחור-לבן - - -

"חדש" ברור לי.

ואז נשאלת השאלה: כמה אפור צריך כדי שייחשב כחדש, ייחשב ככשיר לרישום עיצוב. וזה ה"ייחודי", זה כמה אפור צריך. וה"ייחודי" הזה נבחן כמשולש, כשבצד אחד של המשולש יש את מי הצרכן שרגיל לרכוש את המוצר הזה, בצד השני של המשולש יש כמה התחום צפוף, כמה יש המון-המון עיצובים דומים בתחום הזה, ואז אפשר להבין מה המידה.

חברים, בסוף אתם הלקוחות. האם נחה דעתכם מהעניין הזה?

זה בסדר.

קודם היה כתוב "מקורי", ולמילה "מקורי" יש שני מובנים. מובן אחד, קודם כל, שהוא מקורי שלי, שלא לקחתי את זה ממישהו אחר. ושנית, שאני לא עושה קו, ואני אומר - - -

אם אתה מסתכל על עיצוב, אם הוא משהו שהוא מקובל, הוא לא שונה – הוא צריך להיות משהו שיש בו איזושהי ייחודיות. מבחינת המבחנים שהתגבשו בפסיקה, אין כוונה לשנות אותם, זה מסתדר עם הדין, זה מצוין למי ש - - -

מאה אחוז, אבל אני אגיד לך איפה העניין. הרי לבתי-משפט לא מגיע אם זה טישרט וזה מכנסיים, לא על זה מתווכחים. בסוף הוויכוח יהיה תמיד – ופה אני מנסה למצוא את ההבחנה כשאני שופט ואני צריך להכריע: חדש – חדש, מקורי – מקורי, ואז הייחודי. הרי שוב, בסוף אתה תמצא את עצמך בתוך סד כזה שאתה צריך לקבל דברים שהם כמעט מאותה - - -

אין מה לעשות. אנחנו פה עושים איזושהי רמת קונפקציה. בית-המשפט יסתכל על המקרה עצמו, והוא יבין את זה. זה גם כל-כך משתנה, וזה משתנה בין סוגים שונים של מוצרים.

בגלל זה המשפטים מאוד קצרים, כי זה מאוד קצר.

אבל אין מה לעשות. לא תוכל, לא תוכל - - -

חברים יקרים, אני רוצה להזכיר, אתם אלה שעוסקים - - -

אני מציעה שאולי קודם כל תומצא לוועדה הגדרה של משתמש מיודע, ואז לקרוא את הכול ביחד, ולראות אם אפשר לחיות עם הסעיף הזה בנוסח הזה.

רק רציתי להניח את דעתך – הסבירו כאן קודם שהחוק לא הולך במודל האירופאי, וההגדרה הזאת קיימת באירופה, ממש ההגדרה של "אופי ייחודי", עם ה-informed user, המשתמש המיודע, ולכן בעניין הזה גם בתי-המשפט יוכלו להשתמש בפסיקה קיימת אירופאית. זאת אומרת, זה לא קרקע - - -

זה גם לא משנה את ההסבר הקיים כיום.

יש לנו פסיקה מקומית. אין כוונה לשנות בפסיקה מקומית.

לא, אבל זה לא הסדר חדשני במובן הזה.

זה - - -

אם דעתכם נחה, בסדר, רק אני מבקש, אנחנו לא נצביע על זה כי אנחנו רוצים שתביאו את הניסוח, או נגדיר, ניתן הגדרה לשאלה מהו משתמש מיודע. מאיפה הבאתם את זה, דרך אגב?

מוכר מאוד באירופה, המשתמש המיודע, ה-informed user האירופאי. יש שם - - - של פסיקה די נרחב בעניין הזה, ולכן אימצנו גם כאן את ההגדרה. החוק באופן כללי, הרבה ממנו הולך בעקבות הדירקטיבה האירופית - - -

כן, אני זוכר את הדיון על אירופה.

אז זה בעצם אחד מהדברים שהיא מציעה.

זה בתשובה להערתו של מר שדה שביקש שזה יהיה בלשון בני-אדם.

אז אנחנו נסיים פה. כמה התקדמנו.

עד סעיף 6 בדילוגים.

או-אה, זה נהיה חפירות 1914.

אני שוב מציע לכם – אני יודע שהעברתם ואתם מעבירים. ככל שתעבירו, ככל שתייצרו ביניכם שיח, היכולת שלנו להעביר את הצעת החוק תהיה הרבה יותר מהירה.

כל אחד מכם הוא בעל עניין – כמובן, בעל עניין ממקום טוב – כדי לתרום לחקיקה. אם באמת אתם רוצים שהחקיקה הזאת תתקדם, אז אנא, אני מציע לכם לעבור כבר מבעוד מועד על הדברים ולהעביר את ההערות שלכם. זה יחסוך המון זמן. כל סעיף פה, תהיה אליו באופן טבעי התייחסות, כי כל הערה כאן מדליקה נוריות אצל האחר. איך אומרים? רק טבעי הוא. זה הכול פה כמו דומינו. כל מילה שאתה אומר, היא מייצרת סגירת מעגלים אצל האחרים.

אז ככל שתעבירו את הדברים ביניכם, כן ייטב. כי באמת זה חוק לא פשוט. הוא חוק לא פשוט כי יש בו גם חדשנות, ויש בו גם כל מיני פעולות כאלה שאנחנו רוצים. חשוב להיות מדויקים בעניין הזה כדי שזה יהיה גם כתוב בלשון בני-אדם. אז אנא, ברשותכם. כי אני רוצה להעביר את החוק הזה. אגיד את זה ככה: אני רוצה שזה יהיה רשום תחת העובדה שוועדת הכלכלה - - - העבירה את זה.

עכשיו זה תלוי במגעים הקואליציוניים.

לא, זה לא תלוי בכלום. אני מודיע לך שזה לא תלוי. תודה רבה לכם, נתראה בפעם הבאה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30.