הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 197

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ו (01 ביוני 2016), שעה 9:00

התמודדות עם שסעים ובורות בין הזרמים במערכת החינוך - במסגרת יום האחדות בכנסת

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מנואל טרכטנברג

מרדכי יוגב

יהודה גליק

מאיר כהן

שולי מועלם-רפאלי

יואב קיש

דניאלה פרידמן - מפמ"ר מדעי החברה, משרד החינוך

הדרה רוזנבלום - מנהלת יחידת מועצת תלמידים ונוער, משרד החינוך

שאול קירשנבום - רפרנט חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

אילן גאלדור - מנכ"ל גשר

יוסף זוסמן - מנהל מחלקה בגשר

רחלי פרנקל - יום האחדות, גשר

דיוויד מוזס ספץ - עמית, גשר

קרן קופליק - עמית, גשר

ג'ונתן טולקוף - עמית, גשר

אודרי וייץ - עמית, גשר

יונתן שטן - גשר

נעמי שטן - גשר

יואב רימר - רכז הדרכה, מטה תנועות נוער

זאב גולדבלט - יו"ר הפורום ויו"ר ועד הורי גבעתיים, ארגוני הורים

מוסא עבדלרחמן - יו"ר ועד הורים, ארגוני הורים

פז כהן - חברת ועד הורים בירושלים, ארגוני הורים

חנן יזדי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהל קירשנר - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאלה שני - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

לילי הלפרין - מרכז אמת לסובלנות

אבי פרנקל - יום האחדות

שירה פורסטנברג בן ששון - מנהלת מכון על משמר הכנסת

הלי מישאל - מתמחה

יערה שילה





לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

התמודדות עם שסעים ובורות בין הזרמים במערכת החינוך - במסגרת יום האחדות בכנסת

בוקר טוב. אנחנו רוצים להתחיל, בואו נתחיל והמצטרפים יצטרפו אלינו. בוקר טוב לכולם. אני חברת הכנסת מירב בן ארי, אני אחליף את חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום יום רביעי, ה-1.6.2016, כ"ד באייר תשע"ו. הנושא של הוועדה הוא שסעים בין הזרמים במערכת החינוך, במסגרת יום האחדות בכנסת.

ראשית כמה מילות פתיחה ואז אני כמובן אעביר לדוברים. אני הייתי גם בישיבה בשנה שעברה ביום האחדות וגם הוצאתי את הסיכום, כי אני רוצה שנתייחס לכמה דברים שהעלינו שם כדי לשמוע אם היו התפתחויות בשנה האחרונה. אני הייתי ביום ראשון בבית ספר, במסגרת יום האחדות, הלכנו אני וחבר הכנסת שמולי, מקואליציה ואופוזיציה, ודיברנו עם תלמידי תיכון על נושא של אחדות ונגד גזענות וממש הוצאנו לפועל מה שנקרא את אותם ערכים ואותם דברים שאנחנו שומעים הרבה ביום האחדות ובסוף המטרה היא שזה יגיע לתלמידים ולנערים ולנערות.

אז גם אני אגיד תודה לדנה פרידמן, שיושבת כאן, זאת לא פעם ראשונה שאני בבתי הספר, ולעוזר שלי, אלכס, שתיאם וזה היה קשה מאוד. אני יכולה להגיד לכם, חברי כנסת ובתי ספר זה לא קל, היו לנו ביטולים ברגע האחרון ומראש ההשתתפות הייתה יחסית, אני מודה, לא גבוהה, אבל לפחות, וזה מה שאני ודנה גם אמרנו, שכל מי שהיה בבית הספר מהח"כים קצרו מחמאות. זאת אומרת אלה שהגיעו, זה לא עבר לסדר היום וזה באמת היה בעל משמעות בבית הספר. אני יכולה להגיד לכם שיצאתי מבית ספר ביפו, שמורכב ממוסלמים, נוצרים ויהודים, והיה שיח מאוד מאוד חשוב ובאמת גם נהנינו. מעבר לזה, ממש נהנינו להיות עם התלמידים, שזה לא פחות חשוב.

יום האחדות מצוין, כמו בשנה שעברה, גם השנה, היום יש את האירוע המרכזי, בבית הנשיא. אני לא אוכל כמובן להיות בגלל שזה יום רביעי ויש הצבעות, אבל יום האחדות, שהוא היוזמה של משפחות שלושת הנערים, שהבנתי שהם בדרך, כשהם יבואו הם יצטרפו, איל יפרח, גלעד שאער ונפתלי פרנקל, יחד עם עמותת גשר ועיריית ירושלים וראש העיר ירושלים מר ניר ברקת, והפרס של יום האחדות, שאתה גם תדבר עליו, מדבר על הנושא של אחדות בעם. הייתי פה בשנה שעברה בוועדה, שמעתי את הדברים שאמרו המשפחות, היו גם דברים קשים, אבל בעיקר דיברנו על הדברים המאחדים והדברים הטובים שנעשו.

אני יודעת שמי שמקדם את יום האחדות, כמובן חוץ מעמותת גשר שעושה פעילות מאוד מאוד חשובה, זה קודם כל משרד החינוך, מינהל חברה ונוער, רשויות מקומיות, צה"ל, חברה למתנ"סים, תנועות נוער, שירות לאומי. אני מאוד התרשמתי מהפעילות של משרד החינוך ואני גם מזכירה שבפעם שעברה, ביוזמתי אגב, החלטנו לפנות למשרד התרבות והספורט. מעניין, אני לא יודעת אם היה שם משהו, אולי אתה תעדכן אותנו. אנחנו נתייחס למה שהיה בשנה שעברה, אבל גם כמובן נשמע מכם מה היה השנה. ראשון הדוברים, בבקשה, מנכ"ל עמותת גשר, בבקשה.

שלום לכולם. ברשות יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יהודה גליק, חברנו, חברינו ממשרד החינוך. אני רוצה לציין גם אורחים שהצטרפו אלינו מחוץ לארץ, שבאו במיוחד ליום האחדות, שיושבים פה מאחוריי, הם באו מארצות הברית ומאנגליה, באמת זכות גדולה לנו.

(אומרת דברים באנגלית להלן התרגום החופשי): תודה שהצטרפתם אלינו. אני מצטערת שאנחנו נדבר בעברית רוב הזמן, אם יש מישהו שיכול לתרגם עבורכם זה יהיה מצוין. תודה ואנחנו מאוד שמחים שאתם פה איתנו בדיון החשוב הזה.

אז אולי אני אתן סקירה קצרה של מה שנעשה ואז אני רוצה לנגוע בעניין עצמו של מערכת החינוך בישראל. קודם כל אני אתחיל עם זה שבעקבות אותם 18 ימים שכל עם ישראל, כל החברה הישראלית והעם היהודי חיפשו את שלושת הנערים, נוצרה איזה שהיא תחושה של ביחד, של דאגה משותפת. האתגר היה איך לקחת את אותם כוחות שראינו שנמצאים בתוך החברה ולא לחכות למתי שיש לנו תקופת משבר, אלא גם בימים כתיקונם אנחנו צריכים את זה לא פחות, וככה קמה היוזמה שהתחילה כפרס האחדות, הרעיון היה להעניק לארגונים ואנשים פרס שמוקיר את מה שהם עושים לטובת האחדות.

מתוך זה זה התפתח והיום זה הפך להיות לחלק מהשיח הישראלי ואני מקווה שזה יתרחב עוד יותר, שהעיסוק ביום הזה, ביום האחדות, הוא איזה שהוא מגדלור לכל השנה כולה. זה לא משהו שאנחנו עושים וי ביום האחדות ואז אנחנו משוחררים מזה, אלא ההיפך, היום הזה הוא יום שיא.

כמו שציינת, בכל הדברים שקורים היום אני רוצה לציין שלפרס עצמו, שמוענק בבית הנשיא, ניגשו למעלה מ-150 פרויקטים או אנשים שעושים דברים בחברה הישראלית ובעם היהודי לטובת האחדות, ולבחור מתוכם שלושה-ארבעה זו בחירה קשה מאוד כי נעשים דברים מצוינים. כמובן שהתקשורת פחות אוהבת אותם אבל הם דברים משמעותיים שמשפיעים לכולנו על החיים שלנו. בסופו של דבר נבחרו השנה ארבעה פרויקטים שכל אחד מבטא זווית שונה של עשייה בחברה הישראלית, פרויקט ראשון נקרא קשר יהודי, מפגש בין סטודנטים לבין אנשים מהמגזר החרדי. משתתפים כמה אלפי אנשים שלומדים ביחד באופן קבוע, קשר בעיקר בין חילונים וחרדים. פרויקט של תנועות הנוער, משהו שהנוער העובד והלומד ותנועת בני עקיבא עושים, מפגשים של מדריכים וראשי התנועה באופן קבוע, תהליך שקורה במשך השנה כולה והיה ראוי שיקבל ציון. מקבלים פרס גם קבוצת הפועל קטמון, שהם אמנם קבוצת ספורט, אבל הם בעצם תנועה חברתית.

הם קבוצה מצוינת, הם היו כאן אתמול, היה כאן דיון שאני ניהלתי גם, של ועדת המשנה לספורט בנושא להטבופוביה בספורט. היה דיון מאוד מעניין ובמסגרת הנושא של הלהטבופוביה בספורט הגיעו נציגים של הפועל קטמון, סיפרו על האירוע שהיה להם עם דגל הגאווה, אבל בכלל על העבודה שלהם בנושא הזה והם מצוינים לשבח, גם אתמול בוועדת החינוך וגם לפני שבועיים ראיתי אותם בוועדה לזכויות הילד, בכל מה שקשור למאבק בגזענות.

וזה מדהים מה שקבוצת ספורט יכולה לעשות כתנועה חברתית.

נכון, ואיזה השפעה יש לזה.

אז יש שם יהודים וערבים ודתיים וחילוניים ובנים ובנות, הכול קורה שם, וסביב הספורט קורים תהליכים באמת מיוחדים. הפרויקט האחרון שמקבל פרס היום זה פרויקט בינלאומי שמאורגן על ידי הסוכנות היהודית, שנקרא school twinning, חיבור בין בתי ספר במדינת ישראל לבתי ספר יהודיים בעולם הגדול, למעלה מ-600 בתי ספר שותפים בזה, קצת יותר מ-300 מכאן ומשם, באמת בכל רחבי העולם. אני פגשתי עכשיו קבוצת מורים מדרום אפריקה שמציינים את זה כאחת התכניות שילדים בכיתה ג', ד', ה' וכו' כבר יש להם איזה שהוא קשר ישיר עם ילדים בגיל שלהם במדינת ישראל, דבר שהופך את החיבור הזה להרבה יותר טבעי.

זה מה שקשור לעניין של הפרס. אני רוצה עוד משהו לציין. לגבי הפעילות שקורית היום, אנחנו מנסים להטמיע, ופה אני מתחבר לדיון שהיה בשנה שעברה, רצינו שזה יהיה יום, לא שעמותה כזו או אחרת עושה את היום הזה, אלא שמדינת ישראל כממלכה מציינת את היום הזה, את יום האחדות, כחלק מהדברים שנמצאים על האג'נדה הלאומית ולא איזה שהיא יוזמה רק מלמטה, אלא צריך להיות חיבור של הממלכה, של הרגולציה, עם הארגונים מהמגזר השלישי. זה עוד לא קרה. אני מעלה את זה כי אמרת, לגבי הסיכום שהיה בשנה שעברה - - -

עוד לא קרה, כלומר לא הייתה איזה שהיא התפתחות מול ארגוני המגזר השלישי, או - - -

או שהממשלה בינתיים החליטה לא לשים את היום הזה כיום - - -

מול משרד החינוך? כי לפני רגע דיברת על עמותות.

לא, העמותות עושות, אני מדבר על איזה שהוא חיבור שיש - - -

בסדר, דנה, את אחרי זה תתייחסי לזה.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות ובעיניי היא החשובה ביותר, זה מערכת החינוך במדינת ישראל מזמנת לנו צרות. הצורה שבה, עוד מימי הסטטוס קוו, שבן גוריון חתם להחליט שיהיו מערכות חינוך נפרדות על פי השתייכות דתית, זאת אומרת המדינה מחולקת למערכת חינוך ממלכתית, ממלכתית דתית והחינוך העצמאי, החינוך החרדי. אנחנו מוצאים את עצמנו, ילדים, נערים, אנשים, שגדלים בסקטור מסוים ובעצם לא פוגשים, לא רק שלא פוגשים, הם לא יודעים, הם חיים במסלול חיים שלם בחברה הישראלית ולא מכירים את השונים מהם.

אני אגיד אפילו יותר מזה, עשינו השתלמות למורים לאזרחות, לאחרונה, אז פגשתי מורה מהמגזר הדתי לאומי, גרה באלון שבות, לא תגידו באיזה הר מבודד, היא בת 35 ובהשתלמות היא אומרת, 'זו פעם ראשונה שישבתי בצורה רצינית עם מורים חילוניים', אמרתי לה, 'איך זה יכול להיות?', אז היא אומרת '18 שנה בתוך המגזר הדתי, שירות לאומי', התחתנה בגיל 19.5, גרה בגוש עציון, למדה הוראה בתוך המגזר והיא מורה בתוך המגזר. אז הנה אנחנו יכולים, זה לא משהו חריג, השאלה היא מה מערכת החינוך הפורמלית, מה המדינה עושה. אני לא אומר, בואו נעשה, אני לוקח את זה כמובן מאליו, זה המצב, אלה הנתונים, השאלה היא מה אנחנו כחברה ישראלית, מה משרד החינוך, מה הממשלה עושה כדי להתגבר על הדבר הזה כי הוא בונה סטריאוטיפים, הוא בונה סטיגמות, הוא בונה אנטגוניזם שאחרי זה אנחנו צריכים להתמודד איתו כשהוא כבר מגיע והוא כבר גועש.

שלא לדבר, ובזה אני מסיים, על המגזר החרדי, החינוך העצמאי. אז אני מבין שהם רוצים חינוך שיהיה מבודד מהחינוך הרגיל, ואפילו אני לא מתעסק בלימודי ליבה, אבל היחס שהם מקבלים מהחברה הישראלית והיחס שהם נותנים כלפי החברה הישראלית הוא תפוח אדמה לוהט, הוא משהו שאנחנו חייבים לטפל בו עכשיו ויפה שעה אחת קודם.

תודה רבה, אילן. חבר הכנסת גליק, בבקשה.

בוקר טוב, גברתי יושבת הראש, ידידי החבר, בלי הכנסת, אילן גאלדור. אני ממש רוצה קודם כל לברך על היוזמה הזאת, בדיוק יצא שזה בין ל"ג בעומר, שאנחנו מתחילים לנהוג כבוד זה בזה, לבין שבועות שאנחנו עומדים שם ומקבלים את התורה. זו יוזמה, אין לי מילים, רק לברך אותה. הייתי רוצה לומר שגם באופן אישי יש לי עניין מאוד מרגש שאני רוצה לומר, שלפני שנה וחצי עברתי ניסיון התנקשות ובעודי שוכב ללא הכרה עמדה גב' רחל פרנקל על הבמה בכיכר רבין, יום רצח רבין, ודיברה ואמרה שאין הבדל בין רצח כזה לבין רצח כזה והזכירה אותי שם. באמת מאוד מרגש אותי לבוא לפה לאירוע מטעם משפחות פרנקל שאער ויפרח.

אני לא בא להטיף, אלא להיפך, דווקא כח"כ מתחיל אני רוצה לקבל על עצמי, ראשית הייתי בעצמי מדריך בגשר, אפילו פעם הצעתי להם לשנות את המדבקה שהיה כתוב 'בואו נדבר' ל'בואו נקשיב', כי לדבר כולם מדברים. בואו נקשיב, נפתח את הקשב ונדמה לי שהדבר הזה הוא קריטי. נדמה לי שדווקא אנחנו כאן בבית הזה חייבים להיות דוגמה, דווקא הבית הזה שמפגיש בין השונים, צריכים להקפיד יותר על לפרגן זה לזה, להקשיב זה לזה, להבין שכל אחד ואחד מאיתנו שהגיע לפה בא כי הוא באמת רוצה טוב ואולי כל אחד יקבל על עצמו, לפני שהוא מעביר ביקורת על האחר, קודם להגיד לו מילה טובה, כי אם אתה לא מסוגל להגיד מילה טובה לאחר אתה לא מסוגל גם להקשיב ולא מסוגל גם להעביר עליו ביקורת.

דווקא מערכת החינוך, אפילו דווקא מערכת החינוך בירושלים, בשנה האחרונה, לפני שהייתי חבר כנסת הרציתי ברחבי הארץ, בהרבה מאוד מקומות, ודווקא בנושא שהוא קונטרוברסלי, הר הבית, ודווקא בירושלים מצאתי שלושה בתי ספר שהיה ויכוח בחדר המורים האם לתת לי לבוא לדבר או לא לתת לי. בשלושת בתי הספר הכריעו לתת לי והרציתי גם בבית ספר רעות, שהוא לכאורה בית ספר פתוח בירושלים, וגם בבית ספר הרטמן וגם בבית ספר ליד"ה, שהיה שם ויכוח וקיבלתי הרבה מאוד ברכות. כך שאם מקשיבים אפשר ליצור דיאלוג, זה לא אומר שמסכימים.

לכן אני מודיע בזאת שבכנסת, אחד הנושאים, אולי הנושא שאעסוק בו, קראתי ללשכה שלי 'ירושלים של שלום' והלשכה שלי תעסוק בכמה שיותר שיח ומפגשים בין, כמו שאמרת, חרדים, דתיים, חילוניים, ערבים, אתיופים, צפונים, דרומים, בני פריפריה, מלהב"ה ועד שוברים שתיקה.

גם זרמים ביהדות?

גם זרמים ביהדות, כן. חטפתי על הראש כבר בשבוע הראשון שלי בכנסת על שהעזתי להגיד שאני קורא לרבנים הראשיים להיפגש עם גורמים רפורמיים. לכן אני אומר, עשיתם את הפרס בבית הנשיא כי הנשיא מסמל אחדות, אבל נדמה לי שהאחדות היא לא אחידות ולכן דווקא היה עדיף שזה היה בכנסת. ולכן אני מברך על הישיבה הזאת, גברתי חברת הכנסת בן ארי, ואני אומר שבאמת כדאי שהכנסת תהיה במה למפגשים בין חלקי האוכלוסייה, כדי שניפגש ונשמע ובעיקר נקשיב זה לזה. שוב, אני, ככל שאוכל, פונה קודם כל לעצמי ואני קורא לעצמי ואני קורא לך, אילן ידידי, תעודד אותי, אני רוצה שהלשכה שלי תהיה מחבר בנושא הזה.

ושוב, אני מברך את כל הפועלים בשטח, פגשתי פה את ועדי ההורים, פורומים מאבו גוש, מירושלים, מכל הארץ, ובאמת כל האורחים, נדמה לי שזאת המשימה שלנו וברכותיי.

תודה רבה, תודה, חבר הכנסת גליק. אבא של נפתלי פרנקל.

אני אגיד כמה מילים. אנחנו עוד מהתחלה, מהימים הראשונים, אנחנו מהר מאוד הרגשנו איך כל העם, כל האנשים שגרים כאן בארץ הזאת, כולם איתנו. הרגשנו את זה בהתחלה ככה באוויר, אחר כך זה כמעט היה פיזית, אני יכול להגיד, כולם היו איתנו, בארץ ובתפוצות. בסופו של יום הכול נגמר כמו שנגמר, אנחנו יודעים, ובא אלינו ניר ברקת, עוד בימי השבעה, והציע לנו את הרעיון הזה והרגשנו שזה הדבר הנכון לעשות וזה הדבר שאנחנו יכולים לבוא ולהחזיר ולשמש מעין מראה שקלטה את כל האנרגיה, את כל הטוב שאנשים העבירו לנו ולשקף אותו החוצה ולהראות לכולנו שבבסיס שלנו, בדברים האמיתיים ביותר, אנחנו עם אחד. כל שאר הדברים הם דברים חשובים, הם דברים שצריך לדבר עליהם, דברים שצריך להתווכח עליהם וצריך לקבוע דרך, אבל בבסיס של כולנו אנחנו כולנו ביחד.

אני חושב שזה הדבר העיקרי שאנחנו מדברים עליו, זה הדבר שאפיין את הימים ההם וזה הדבר שאנחנו מנסים לעשות כאן היום. לשמחתנו עשינו את זה יחד עם ארגון גשר, שמתעסק בזה שנים, יש שם את מנהלת הפרס מדהימה, את ענת, וזאת העבודה. בדיוק כמו שחבר הכנסת גליק אמר, את הטקס אנחנו עושים בבית הנשיא, אבל אני חושב שהמקום הזה, הכנסת, שמסמלת את כל החברה, זה לא נשיא כדמות אחת ייצוגית, אלא פה כל אחד עם הדעות שלו ועם העמדות שלו ועדיין לעשות את הדברים האלה פה, זה הדבר הנכון. זה המקום הנכון, זה המקום שמסמל את כל החברה שלנו על שלל הגוונים שלו והכול. שנצליח להטמיע את הדבר הזה.

תודה רבה. רחלי, את רוצה להתייחס גם?

רק לומר שאנחנו לא נאיביים ומבינים שזה לא רק עניין של להחזיק ידיים ולשיר שירים ביחד.

אנחנו נשמח על נאיביות, נאיביות זה גם דבר טוב.

בטח בשבועות הראשונים של חבר כנסת זה נחמד להיות נאיבי. שום דבר לא מתהפך ברגע, אבל אנחנו רואים הרבה חשיבות בפסקי זמן שבהם נעצרים לרגע, אומרים בבסיס יש כאן סוג של משפחה מורחבת, מגוונת אמנם, ויש לנו יכולת להסתכל אחד על השני בכבוד ובשיתוף ובחיבורים ואפילו בקרבה ואחרי פסק הזמן הזה להמשיך ולהתווכח הלאה, אבל עם יותר כבוד ויותר חיבורים.

תודה רבה, רחלי. אני רוצה לשמוע נציג של מועצת התלמידים, מי מדבר?

אני אדבר. אני חנן יזדי, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. דבר ראשון, אנחנו מברכים על קיום הוועדה בנושא שסעים במערכת החינוך, אנחנו חושבים שזה משהו חשוב ומבורך. במסגרת המועצה הארצית פועלים כמה צוותים שעוסקים במסגרת הנושא הזה, צוות חינוך לחיים שעוסק כרגע ביישום של כנס חינוך, צוות שעוסק בפריפריה-מרכז וכו' וכו'.

אנחנו מאמינים שבאמצעות שבירת סטיגמות אנחנו נוכל לצמצם ולאחות את אותם שסעים במערכת החינוך. זה דבר לא חדש, שבירת הסטיגמות וכל הנושא הזה, ואפשר לעשות את זה לאו דווקא באמצעות למידה משותפת, באמצעות מפגשים, באמצעות טיולים משותפים, שיח משותף, מעגלי שיח, אנחנו נוכל ליצור את הקשר האמיתי, הנכון והטוב בין כל האוכלוסיות במדינה ובאמצעות כל הדברים האלה אנחנו נוכל ליצור את זה.

תודה רבה. יש עוד מישהו מהתלמידים שרוצה להגיב?

אני רק אוסיף ואומר שהמועצה עוסקת בנושא כמה שנים, אם זה הנושא השנתי שקיימנו עד השנה ובמשך 20 השנים האחרונות שהמועצה מקיימת את הכנסים ובוחרת נושאים שנתיים. אנחנו מאמינים ופועלים עם זה גם במועצות הרשותיות וגם במחוזות, בקיום מעגלי שיח, הידברות לאורך כל השנה, לא רק ביום אחד, ובמפגשים חד פעמיים. בכל הנושאים מאחדות עד נושאי אקטואליה ואלה באמת אירועים שחשוב להוביל גם בעולם, אני אקרא לזה עולם המבוגרים, כדי שנוכל לאחות וליצור רצף של שיח נוסף ולא רק ביום אחד שמסמלים אותו.

תודה רבה. יש קשר בין עמותת גשר למועצת התלמידים?

אנחנו יודעים על כמה שיתופי פעולה בין מועצות תלמידים רשותיות לבין עמותת גשר, קיום מעגלי שיח משותפים, ימים משותפים.

זה עובד דרך הרשויות המקומיות.

למה לא דרך מועצת התלמידים?

כי בסופו של דבר צריך להגיע לשטח והחיבור לשטח נעשה או דרך בתי הספר או - - -

דרך הרשות שזה בעצם בית הספר.

דרך בתי הספר והרשויות יש יותר את יחידות הביצוע בשטח.

נציג ההורים, זאב, אתה רוצה להתייחס?

כן, בבקשה. כיו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים אני סבור שהפורום יכול לשמש מודל חיובי ודוגמה לגוף אזרחי כלל ארצי שמאחד בתוכו ופועל יחד כשחברים בו ערבים ויהודים, דרוזים, צ'רקסים, נוצרים, מהמרכז, מהפריפריה, מהעשירון העליון, מהעשירון התחתון. זאת אומרת זה לא משנה כרגע אם אתה מכפר שמריהו או סביון או מג'סר א-זרקה, כולם חברים בפורום או בקיצור אנחנו גוף שיכול לשמש כדוגמה למשהו שמלכד ומאחד את כל מרכיבי החברה הישראלית. כולם בפורום שווים ולכולם יש את אותו משקל. ושוב, זה בניגוד להרבה מאוד גופים אחרים. אנחנו לא מדברים אחדות, אנחנו יוצרים אחדות. לא רק נשארים ברמה התיאורטית, עוסקים בפרקטיקה של החיים ועושים את זה חדשות לבקרים. נכון שאנחנו ממוקדים בנושא החינוך.

אני חושב שזו אולי זו איזה שהיא דוגמה שלשמאלי יושב מוסא עבדלרחמן מאבו גוש ומימיני פז כהן, שהוא היו"ר של ירושלים, וילדיו לומדים, הוא בטח לא יגיד את זה, מותר לי? בבית הספר הדו לשוני שנשרף לא מכבר, במקרה הכיתה של הילדים שלו, ואני בכלל מגבעתיים, ובשבת אני מרצה בג'ת ינוח, לוועד ההורים של ג'ת ינוח הדרוזי. סתם דוגמה, הסגן הראשון שלי זה מרואן עבד אלחי מטירה. זו דוגמה איך אנחנו עושים הלכה למעשה את האחדות שכולנו מדברים עליה גבוהה גבוהה. אני חושב שראוי ונכון שמשרד החינוך יאמץ את המודל הזה, יאמץ את הפורום אל חיקו, כדוגמה וכסמן ימני לאיך צריך להתנהל באמת בחיים.

סתם הרהור נוגה, אני מסתכל מסביב לשולחן ולצערי יושבים כאן רק שני חברי כנסת. אני מכיר את הוועדה ויש ימים שיושבים כאן אפילו 15 חברי כנסת והדיון לוהט וסוער וחבל לי ברמה האישית שעל נושא כל כך חשוב לקיומה של המדינה כמדינה חלק גדול ונכבד מחברי הוועדה בחרו להיעדר.

תודה רבה, זאב. אני רוצה רק להגיד לך, אני גם התבטאתי השבוע בוועדות, יש חברי כנסת שצריך להבין שהם חברים בעוד ועדות ולכן הם לא נמצאים פה. שתדעו. אני חברה בעוד חמש ועדות, עכשיו מתנהל חוק שלי בוועדת העבודה והרווחה, שכבר התנצלתי אתמול בפני אלאלוף. אז צריך להבין שאנחנו נעים, אבל כן, אין ספק שהפתרון לזה הוא לא להקים עוד ועדות.

נכון.

זה בינינו מה שנקרא.

יש לי את הפריבילגיה שאני עדיין לא חבר באף ועדה, אני יכול לבחור לאיזו ועדה אני רוצה לבוא מרצון חופשי.

גליק, גם זה זמני, אתה יודע.

אני יודע, תני לי ליהנות מזה.

תיהנה. כל עוד אתה יכול לשבת ולסמן לך ולבחור.

זה פריבילגיה של צעירים.

מוסא, אתה רוצה להתייחס?

הנה עוד חברת כנסת נכנסה.

בדיוק דיברנו על חברי הכנסת. אגב, אמרתי לכם שהם עסוקים בוועדות אחרות, אז נגיד שולי נמצאת עכשיו עם אותו חוק שלי, החוק של שירות לאומי, שהוא חוק מאוד מאוד חשוב שנמצא עכשיו בוועדת העבודה והרווחה.

קודם כל בוקר טוב לכולם. אני שמח שאנחנו נמצאים במטרה אחת, להצלחת הילדים במדינת ישראל, ואני כערבי גאה בהשתתפות המכובדת הזאת, במיוחד עם ידידי זאב, על ההצלחה ועל כל דבר טוב ששייך לכל בית ישראל ושנמצא במדינת ישראל. אני מאחל הצלחה ואנחנו נמצאים כולנו לכיוון אחד, להצלחת הילדים במדינה.

תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, את רוצה להתייחס עכשיו?

לא, אני אקשיב לפחות לעוד אחד או שניים.

אז בואו נשמע את תנועות הנוער, אני רואה שהגיעה נציגות שלכם, תציגו את עצמכם וגם תגידו איפה המקום שלכם ביום האחדות.

אני מתנועת דרור ישראל, תנועה חינוכית, חברתית, שהוקמה על ידי בוגרי הנוער העובד והלומד. אני אנסה לדבר בשם שלוש התנועות שזכו בפרס האחדות השנה, דרור ישראל, הנוער העובד והלומד ותנועת בני עקיבא.

כדי להבין את המשמעות של הזכייה הזאת צריך ללכת עוד מעט 21 שנים אחורה. אנחנו מדברים בתקופה של אחרי רצח רבין על נתק מאוד מאוד גדול, הנוער העובד והלומד ובני עקיבא אולי מסמלות את השבר, אני אוהב להגיד שהוא שבר מדומיין, באותה תקופה בחברה הישראלית. מבחינת הנוער העובד תנועת בני עקיבא קיבלה שורה של החלטות שלא היה אפשר לעבור עליהן לסדר היום ולא היה אפשר להמשיך את מערכת היחסים כתקנה בתקופה של לפני הרצח. מבחינת בני עקיבא, כמו רבים בציונות הדתית, תחושה שמאשימים אותם ברצח שלא הם ביצעו ונתק מאוד מאוד גדול.

בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי של המגמה הזאת שמגיע לשיאו כשקואליציה, בהובלת תנועות הנוער, זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה, היא לוקחת על עצמה לארגן את העצרת המרכזית לזכר רצח רבין. רכז תנועת דרור ישראל, פסח האוספטר מתקשר לדני הירשברג, מזכ"ל תנועת בני עקיבא, ומזמין אותו ואת התנועה שלו להשתתף בעצרת אחרי תקופה מאוד ארוכה שהציונות הדתית הדירה את רגליה או הודרו רגליה, תלוי מאיזה זווית מסתכלים על זה, מהמפגש הזה. דני עושה החלטה מאוד מאוד אמיצה להגיע, נושא נאום שמבחינתי לפחות, ברמה האישית, כמי שצפה אותו, היה מאוד מאוד מהפך, הוא מדבר על משבר, בעברית משבר הוא משבר אבל הוא גם מקום מושבה של היולדת, וכך שמשבר יכול להיות נקודה של התחדשות, ומהנקודה הזאת הולך ומעמיק דיאלוג שמתבסס על הבנה הדדית של שתי התנועות ששתיהן תנועות שרואות את עצמן אחראיות באופן מלא לקיומו של עם ישראל בארץ ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית, דיאלוג שמתקדם. אגב, הוזכרו מפגשי ההנהגות, אנחנו מדברים היום על אלפי חניכים שנפגשים, היבט שהולך ומתרחב, התחלנו מעגל מצומצם יותר והוא הולך וגדל.

אני רוצה לגעת בשתי נקודות עקרוניות שאני חושב שהן חשובות למפגש הזה ואם יש משהו שמערכת החינוך הפורמלית יכולה לקחת מאיתנו, אז זה נוגע בהן. כמובן שהוזכר המפגש בין האוכלוסיות, הוא תנאי הכרחי, זאת אומרת אי אפשר לייצר אחדות בלי להיפגש, אבל יש גם שאלה של איך נפגשים. בקול הקורא של הקואליציה, שאותה הזכרתי קודם, שעליו חתומות כל התנועות, יש שני דברים שאני רוצה לצטט מתוכו, הראשון ציטוט פשוט, לכאורה מובן מאליו, בכל מחלוקת שתהיה בתוכנו תכריע הדמוקרטיה, אנחנו נשענים על הביטוי, אחרי רבים להטות. יש כאן עניין של דיאלוג שמתחיל ממתיחת הגבולות, לא יכול להיות דיאלוג, לא יכולה להיות אחדות אם לא מסכימים על הכלל הבסיסי הזה, על ציות לחוקי הדמוקרטיה ויש לנו ברוך ה' עדיין דמוקרטיה במדינת ישראל, יציבה ומרשימה. ביחס למה שרואים מסביב בטח.

אחרי שסימנו גבולות הדבר השני, ואם יורשה לי מילה של ביקורת, שמערכת החינוך שוגה בו או לא מצליחה מספיק בו, הוא יצירת מרכז ערכי משותף. באותו קול קורא רשום גם ציטוט, רבי עקיבא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם, מהות כוונתו הייתה לאדם בכלל ולא לאדם היהודי בפרט. בלי הסכמה על העיקר הזה, על המיקום של מה שבשפה החילונית אנחנו קוראים לו ערך השוויון, ערך האדם, בשפה הדתית יותר אפשר לקרוא לו חביב אדם שנברא בצלם, בלי הסכמה על זה אין מקום לאחדות, אין מקום לדיאלוג, אין יכולת אמיתית להיפגש.

ואני אסיים במילה על המושג הזה של אחדות. אחדות מאוד בקלות יכולה גם להיות אחדות כנגד מישהו. הוזכרה כאן אחדות, אחדות היא לא בהכרח מאבק בגזענות, אחדות לכאורה יכולה גם לנבוע מגזענות מאוד גדולה. אני יכול להתאגד נגד אויב משותף, במקורות היהודיים מצטטים הרבה ולרוב לשלילה, את הביטוי אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. זאת אומרת אפילו את חביב אדם שנברא בצלם אפשר לקחת למקום גזעני. מאידך יש לזה גם תשובה וכאן אני מקריא סיפור קצר שהוא יסיים את דבריי. הרב מלובלין שלח את הרב מזא"ה לעזור למנדל בייליס במשפטו המפורסם, בשנת תרע"ב. השופט הנוכרי שאל את הרב מדוע על הפסוק 'אדם כי ימות באוהל' דרשו בתלמוד של היהודים ישראל קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם, מדוע אין אתם מחשיבים אותנו בני אדם? שאל השופט את אותו יהודי והרב מזא"ה עונה לשופט בשאלה, כמו יהודי טוב הוא חייב לענות בשאלה, 'אם אדוני השופט היה נשפט בארץ רחוקה, האם היה מגיע גוי מארץ רחוקה אחרת לסייע לו במשפט?' השופט עונה כמובן לא והרב מזא"ה אומר לשופט 'חז"ל דייקו בלשונם, ישראל קרויים אדם בלשון יחיד, כי כולנו גוף אחד, כאשר יכאב במקום אחד יתפשטו הכאבים בכל הגוף, לכן אנחנו נקראים אדם בלשון יחיד ושאר אומות העולם גם הם נקראים בני אדם', כלומר גם את המקום הזה, האחדות יכולה לאפשר לנו להמיר משהו שהוא לכאורה יכול להיות לעומתי או אפילו גזעני במסר הפוך לחלוטין. ואם את הדברים האלה מערכת החינוך תדע לאמץ, אני חושב שבשנה הבאה אנחנו נהיה במקום יותר טוב מהיום.

תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה.

תודה, גברתי. אכן התנצלות מראש על זה שכשאני אסיים עוד קצת ואז אחזור לדיון על חוק השירות הלאומי אזרחי שהוא בכלל לא מנותק מהשיח של פה. הרצון האמיתי להתחבר ולחבר אל תוך מהות של שירות משמעותי את כל חלקי החברה הישראלית, היכולת, אני חושבת, להיות במקום שמאפשר, מתוך החוזק שלנו כמדינה, כציבור, שברור לו לגמרי שאמנם זו מדינה יהודית ודמוקרטית יש בה קהלים נוספים, שחלקם יהודים, אבל מתנהלים באופן אחר ביחס לשירות משמעותי, חלקם לא יהודים, ואיך הם מביאים לידי ביטוי את המחויבות החברתית שלהם לשירות משמעותי, זה דווקא בכותרת הזאת של שירות לאומי אזרחי.

אני רוצה להתחבר דווקא למקום הזה של האחדות גם כמובן מהזכות שהובילו אותנו משפחות שלושת הנערים, משפחת פרנקל שיושבת כאן, ומשפחות שאער ויפרח שאינם כאן, למקום הזה שדיבר בדיוק על חביב אדם שנברא בצלם, דיבר בדיוק על הרצון האמיתי לחיבור המהותי של כל אזרחי מדינת ישראל באותם 18 ימים שעצרו את נשימתם. אני רוצה להתחבר לדברים שאמרת על רצח רבין, דווקא מהמקום הפרטי שלי. זמן לא רב אחרי רצח רבין, בסך הכול שנה ושלושה חודשים לאחריו התרחש אסון המסוקים וכששאלתי את עצמי ככה במרחק השנים למה תפסנו כל כך הרבה כותרות, בעלי ואני. אז באמת מעבר לדברים הסטנדרטיים שאפשר להגיד על כל אחד מהנופלים וכל אחד שמוסר את עצמו לטובת הקיום שלנו כאן, שהוא גדול ושהוא משמעותי ובאמת במשמעות של מסירות הנפש, שוב, של שלושת הנערים ושל רבים אחרים, אני חושבת שמה שמאוד תפס היה החיים המורכבים שלי ושל בעלי, כאישה דתייה ואיש חילוני, ששוב, מי שמכיר אותנו מחייו של בעלי יודע שמעולם לא המלצנו על זה כאיזה מודל, גברתי יושבת הראש, לא חשבנו שעכשיו כל הדתיים צריכים להתחתן עם כל החילוניים וככה תבוא הגאולה לחברה הישראלית, אבל כן כל הזמן ניסינו לדבר, ובזה אני מרגישה שאני אוחזת בשולי בגדיהם של משפחות הנערים, כן לדבר בלי הפסקה על אהבה גדולה אחד לשני, בלי הפסקה, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה לכל מי שצועד איתנו פה במסלול של להביא את מדינת ישראל להיות מקום טוב יותר עם הרבה מאוד סובלנות.

אני חושבת שגם האנשים היותר קרובים וגם האנשים היותר רחוקים וגם האנשים שפגשו את המשפחות לפני, קיבלנו מהם כל כך הרבה בשקט הזה, בהבנה הזאת, שיש פה כלל ומתוך הכלל הזה אנחנו יוצאים אל הפרטים, אל שלושת הנערים שאני מרגישה שבחייהם ולא רק במותם דיברו אלינו ממקום של סובלנות ואהבה וגיוון ורצון אמיתי להתחבר לכלל ישראל ולעשות את הקיום שלנו כאן, לא רק את השירות שלנו, גם את הקיום הכללי שלנו, להרבה יותר משמעותי. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת שולי מועלם. אני אקח את זה, אגב, לתשומת לבי האישית, את הדברים שאמרת. הם מעניינים אותי.

לגמרי.

לורן פוריס, בבקשה.

אני יושבת פה בשני כובעים. אני מנהלת קשרי כנסת של התנועה ליהדות מתקדמת. רציתי לברך אותך על הדברים החמים. אני באמת מרגישה שהרבה זמן ציפיתי לחבר כנסת מהליכוד שיבוא למשכן וידבר בכזו פתיחת וממש תודה רבה. אני מאחלת לך שבאמת - - -

ברור, אני חייל שלו.

זה לא סתם שאני הצעתי שהוא ידבר השבוע איפה שהיה צריך לדבר.

נהדר. ובשם ארגון ההורים. האמת היא, מצחיק להגיד את זה, שאני ממש גאה להיות סגן יושב ראש ארגון ההורים בירושלים, הסגנית של פז, שיושב לצדי, אנחנו פעילים מאוד, עושים הרבה מאוד עבור בני הנוער ונפלא שיש ישיבה כזאת. אני יודעת ומודעת שהרבה חברי כנסת טובים נמצאים ופועלים כעת במקומות אחרים. ככה זה. תודה רבה.

תודה. פז, אני אתן לך להתייחס לפני שאנחנו עוברים למשרד החינוך.

קודם כל תודה רבה. אני מכיר את המשפחות, הייתי בביתם ומאוד מרגש שהצלחתם להביא אותנו למקום הזה. תודה, באמת אנשים אצילים, אני אומרת את זה כי זה חשוב, כי הדבר הזה לא היה קורה בלעדיכם.

אני כן רוצה להגיד כמה דברים קטנים פרקטיים. אחת, תפקיד החברה האזרחית בישראל. הרבה מנסים לייצר את הפעילות ואת האחדות בין חלקי העם השונים, אם זה חרדים, חילונים, דתיים, יהודים, ערבים, התחושה שלי, ואני אומר אותה כאן אולי דווקא ביום האחדות וקשה לי להגיד את זה, אבל אין מספיק תמיכה לדבר הזה ברמה הציבורית. אני מרגיש שקורים הרבה תהליכים, שיש הרבה מאוד אנשים טובים בשטח שמנסים, אבל כשהשסעים האלה צומחים או כשיש דיון על שסעים כאלה יש הרבה יותר נוכחים, הרבה יותר אנשים מנסים לייצר את האחדות הקבוצתית היותר קטנה וזה חבל. צריך לחזק ולהמשיך ולחזק את האחדות המשותפת.

אני כן אגיד פה עוד משהו אחד והתנצלותי אם הוא יתפרש לא נכון. נושא ספר האזרחות שנידון פה בוועדה, זה בדיוק נושא שנידון ומספר איך לוקחים נושא אחד שהוא כן צריך לאחד את כולנו ולוקחים חלקים מסוימים בזרמים היהודיים, ולא רק שמה, ומחלקים את הדבר הזה או שופטים אותו בצורה מסוימת. אנחנו חייבים לעשות את העבודה הזאת בכל יום, הוועדה הזאת עושה עבודה מאוד חשובה.

אני מאוד מודה, עוד פעם, על הדיון הזה ושמח להיות שותף בו, אבל צריך גם להרים את הדגל ולהגיד שלא נעשה מספיק במהלך כל השנה.

נו, אז אתה ישר מעביר את הדגל למשרד החינוך בדברים שלך. בבקשה, דניאלה פרידמן, משרד החינוך, מפמ"ר מדעי החברה.

ומנהלת המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים. בוקר טוב.

ועושה עבודה טובה מאוד, לפחות בקשר בין הכנסת לבתי הספר, זה אני יכולה להעיד.

קודם כל אני רוצה להודות על הישיבה הזאת ועל הזכות להיות חלק מתוך הישיבה הזאת. אני חושבת שהיום הזה הוא יום שנוגע לכולנו. אנחנו הרבה פעמים מזומנים לישיבות בכנסת על ימי לוח כאלה ואחרים שעוסקים בנושא של התמודדות עם גזענות, של מאבקים, במקרה הזה אנחנו מדברים פה על הצעד הנוסף שהוא אחדות ומה שמייחד אותו זה שהוא קודם כל ספציפי למדינת ישראל ולא ימים בינלאומיים, כפי שאנחנו בדרך כלל רגילים. יחד עם זאת חשוב לי להגיד שעם הציר הזה המרכזי מערכת החינוך בהחלט מציינת הרבה מאוד ימים שעוסקים בנושא של התמודדות עם סטריאוטיפים, שסעים וכו'.

היו הרבה דברים שכבר דיברתי עליהם בישיבות הקודמות. אני לא רוצה לחזור עליהם, אלא דווקא להגיד דברים חדשים שנעשים היום במערכת החינוך שאני חושבת שהם בהחלט ברמה של בשורה. אז קודם כל מבחינת משרד החינוך, הוא נערך היום לתכנית אסטרטגית תלת שנתית, תשע"ז, לשלוש השנים הבאות, ואחת המטרות המרכזיות בתוך התכנית הזאת שמה בפעם הראשונה כשתי משימות מרכזיות את הנושא של מפגשים בחברה הישראלית, שזה לא היה קודם. היה קיים שערכים והכול היה, רק לא המוקד הזה. והדבר השני, הנושא של התמודדות עם גזענות. זה יבוא כמשימות שיעמדו בפני עצמן. שר החינוך בשבוע שעבר פרסם את המתווה לבתי ספר מצטיינים ובפעם הראשונה הדגש הוא לא רק הישגים לימודיים אלא בהחלט בתוך ההיבט הערכי שם את הנושא של סובלנות והכלת האחר כנושא מרכזי שעליו יימדדו בתי ספר.

אני מוכרחה להגיד ששמעתי את שר החינוך, השבוע הקמתי את ועדת המשנה לחינוך בלתי פורמלי, והוא ישב כאן עם המנכ"לית ומפיו שמענו את העניין שכבר לא למדוד בתי ספר רק לפי אחוז הזכאות לבגרות, כמו שהיה במשך שנים, אלא באמת בנושאים ערכיים אחרים. אני מחזקת את זה, שמעתי אותו אומר את זה כאן בוועדה.

והוא גם חזר על זה ביום ראשון כשהוא היה בהימלפרב יחד עם נשיא המדינה, הוא בהחלט הראה את המחויבות שלו. גם היום נבצר ממנו, אני לא חושבת שהוא היה אמור להיות כאן, אבל הוא נמצא בתוך טקס שגם הוא מחזק את הנושא של חיים בשיתוף או חיים משותפים.

אני אזכיר את ועדת ביטון שהוקמה, שגם היא נועדה לחבר בין חלקים בחברה הישראלית וללמד ולהתייחס גם למורשת עדות המזרח. את כל הנושא של הקהילה האתיופית בשנת הלימודים הקרובה, בתחילת השנה, עומדת לצאת יחידה ספציפית להיכרות, גם עם הקבוצה הזאת. אנחנו הרבה פעמים מדברים כאן על יהודים-ערבים, דתיים-חילוניים, ושוכחים שיש לנו עוד קבוצות ותרבויות משנה בחברה הישראלית. פיילוט ערבית מדוברת, שנידון לפני שבוע כאן בוועדות הכנסת, נכנס פיילוט לבית ספר יסודי. המערכת בעצם אומרת כאן אמירה של לקיחת אחריות. אם בעבר גופים חיצוניים לימדו ערבית ביסודי, היום אנחנו באים ואומרים שזה חשוב לנו ולכן המערכת הולכת ולוקחת על זה אחריות.

שיתוף הפעולה המאוד טוב שנעשה היום עם בית הנשיא בשלושה צירים שמקדמים את הנושא של הפגשה בין קבוצות. אחד מהם, בכל מחוז ומחוז, נכון להיום, יושבים שולחנות עגולים שבהם יושבים מנהלים מבתי ספר מכל המגזרים, כולל החרדי, ומנסים לבנות תכנית ספציפית למחוז שבו הם יושבים שיתאים למחוז שלהם ואולי יהיה שונה ממחוזות אחרים. התכנית להתמודדות עם גזענות, שבוודאי תומכת בנושא של מפגשים, דיברתי עליה המון פעמים, אני מרגישה שזה לא יהיה נכון לעסוק בזה. ויש היום המון המון המון התחלות, בזכות כנראה כל מה שבכל זאת קורה.

דניאלה, בגלל שזמננו קצר והוועדה תיכף מסתיימת, בואי נרד שנייה מפסגת האולימפוס ותגידי לי כמה בתי ספר היום, לצורך העניין, בממלכתי, בממלכתי דתי, מעבירים את הנושאים האלה.

אני יכולה לדבר כרגע על קרוב ל-70,000 תלמידים, לא באתי עם מספרים של בתי ספר, כן באתי עם מספרים של תלמידים בבתי ספר שונים שבהם מתבצעת פעילות של הפגשה.

מה עושים היום בבתי הספר? חוץ מהשיעור, נגיד, שאנחנו העברנו, מה עושים?

אז אני אתן להדרה להציג קודם כל את כל מה שקורה בנוער.

אני אעשה את זה בקיצור. תכל'ס יש רשתות שממש לקחו את זה כדגל, אם נדבר על רשת עמל ורשת אורט, ששם בפירוש אני לנגד עיניי רואה לפחות 300 בתי ספר שיש בהם מפגשים.

יפה.

כשאנחנו מדברים על מפגשים אני מדברת על מפגשים של ערבים-יהודים, דתיים-חילוניים, פריפריה ומרכז פחות. כשאני מדברת על מפגשים אני לא מדברת על מפגש אחד, זה לא לעשות וי, אני מדברת על תהליך של לפחות בין חמישה לשבעה מפגשים כשגם עובדים לחוד וגם עובדים ביחד. כלומר אחרי הביחד יש עיבוד ויש ממש תכנית רצינית. אם אנחנו מדברים על שעות חינוך בבית הספר, שכולן 24 שעות, ולפחות 60% מהן עוסקות בנושא הזה, בכל מיני צורות, אם אנחנו מדברים גם על הדברים האלה, אבל גם על עיבוד ונושא של מפגשים, זה בהחלט משמעותי.

אבל, למשל עם חרדים אנחנו לא נפגשים, יש לנו בעיה מאוד קשה וזה לאו דווקא בא מהממלכתי. אם אנחנו מדברים גם על המנהיגות של אחר הצהריים, ופה דיברו שני הנציגים, אצלנו אין דבר כזה שאנחנו אומרים 'אל תבואו', כולם ביחד, אבל לחרדים יש - - -

אילן, היה את החיבור הזה של ארגוני הנוער, כשישבתי אצלכם ודיברנו עליהם, שבתוך ארגוני הנוער יש את נוער חב"ד, בנות בתיה - - -

חב"ד כן משתפים פעולה.

אני דווקא מגיעה דרך הלא פורמלי. היה איזה שהוא דיבור?

יש ארגון נוער של בנות חרדיות שמתחיל משהו, אבל זה לא פשוט. זאת אומרת כל התפיסה של המגזר החרדי היא מתגוננת וסגורה.

אבל להשתלמויות הם כן התחילו להגיע.

כן, המורים וראשי קהילה ואנשים כאלה, הם באים.

אבל בהחלט יש עדיין רתיעה. אני רק רוצה להגיד מילה על הסיפור שהוא אמר, שמשרד החינוך יאמץ את הנושא של חביב אדם שנברא בצלם, בדיוק היום לפני שבועיים הייתה ועידה ארצית, דיבר על זה אחד מהנערים, כי אצלנו זה אירוע מאוד מאוד רציני, גם השר השתתף ומדברים על נושא שנתי וכו', והנושא שהם החליטו עליו השנה הוא דמוקרטיה, מחזון למעשה, עם דגש על הנושא של שוויון.

ב-1994 קראו לזה הומניזם ודמוקרטיה, מחזון למעשה. המשרד ממחזר את עצמו.

אני יודעת, אני הייתי שם.

את זוכרת.

אני זוכרת, כן.

והשסעים רק גדלו, כמו שאת יודעת. ככה זה כשמפגשים הם פרויקט ולא דרך חיים.

אבל זה לא הכול תחת משרד החינוך, בואו נסתכל גם על מה שקורה פה.

רציתי, גברתי, לשאול אותך, תנסי לבודד, היות שככל שהימים נוקפים השסע הגדול הוא בין יהודים לבין ערבים, שם השסע הגדול. אני מבין את הסיבות ההלכתיות שבעטיין - - - אני ניהלתי בית ספר 25 שנה ובאמת היה קשה מאוד להביא את החרדים ולא בגלל שהם לא רצו לבוא, אלא כל הזמן שזה יהיה בנים עם בנים ובנות עם בנות וזה לא התאפשר, אבל ערבים, היינו ביחד עם חבר הכנסת טרכטנברג, היינו ברהט, בית ספר יוצא מן הכלל - - -

סליחה, גם אני הייתי שם.

ומירב, היושבת ראש הייתה שם, נכון. הילדים בכיתה ח' ו-ט', בחטיבת ביניים, שבשפת המדעים הם מדברים נהדר, כמעט ולא ידעו להגיד מילה בעברית .כששאלתי את מנהל בית הספר 'האם אתה יוצא למפגשים?' מנהל בית הספר אמר לי 'אנחנו לא יוצאים למפגשים'. אגב, בצד אחד מהאנשים המובילים אמר, 'אתה יודע, מפגשים עם היהודים זה כבר לא אִין עכשיו בחברה הערבית', ככה הוא אמר לי, זה כבר לא אִין בחברה הערבית. לכן אני שואל האם את יכולה לבודד כמה מתוך האחוז הזה, שאמרת שהוא מכובד, אני מכיר את הנגב, אני יכול לתת לך פריסה איזה בתי ספר ואגב יש התחלה טובה מאוד בנגב, שמובלת על ידי משרד החינוך, של בתי ספר יסודיים שנפגשים עם בתי הספר היסודיים בפזורה, אני יודע שבדימונה נפגשים עם אל אוושלה ובירוחם עם רחמה וחורה, האם אפשר להעתיק את זה גם לצפון? את יכולה לתת לנו נתונים כאלה?

אז אני רוצה לומר על זה כמה דברים. קודם כל בצפון יש הרבה יותר בתי ספר שנפגשים מאשר בדרום, למרות שבפעילויות, מבחינת משרד החינוך, כולם עובדים ביחד. כל הקורסים שלנו - - -

כן, זה אני יודע.

לא, אני מדברת גם על התלמידים, אבל מה שאתה אמרת זו נקודה מאוד משמעותית, כי פחות מכיתה ט' ו-י' קשה מאוד להיפגש כי אתה לא יודע את השפה. אז אנחנו עושים את זה הרבה פעמים, אומרים שעם ילדים זה יותר קל כי עושים את זה דרך משחקים וכו', אבל זה לא דבר כל כך עמוק.

עושים את זה דרך אמנויות למשל.

בדיוק, דרך תרבות, אמנות, יצירת סרטים, תיאטרון, כל מיני דברים מהסוג הזה, אבל זה לא דבר שאני יכול לעבד מבחינת עומק כי יש באמת מגבלה של השפה. למרות שביסודי יש להם, במפתח הלב וכל הדברים האלה, הרבה תכניות בנושא. בצפון בהחלט יש הרבה מפגשים.

יותר מאשר ב - - -?

הרבה יותר, בהיקף ממש רציני. אני לא מדברת על הדרוזים, שיש המון, אני אומרת מבחינת ערבים, מוסלמים ונוצרים, יש בהחלט הרבה מאוד מפגשים וגם במשולש.

מה עם ירושלים?

יש בתי ספר שעושים לימוד משותף, 20 צמדים של בתי ספר שגם נסעו ביחד לאירלנד ללמוד את המודל הצפון אירי והם הולכים להיכנס בשנה הבאה, גם היסודיים וגם חטיבות הביניים, לתוך הנושא הזה.

נמצא פה האבא מאבו גוש, למשל המועצה העירונית של אבו גוש יכלה להיות עם המועצה הכללית של המגזר, היא העדיפה להיות במועצה של ירושלים - - -

כן, אבל שוב, את מציינת יישובים שהם - - - לאבו גוש יש היסטוריה נהדרת.

גם לאבו גוש שרפו ולא היה כיף. אז הרעיון הוא שבהחלט הם משולבים במועצה העירונית של ירושלים, עם המחוז.

אבל פז לא התכוון לזה. לזה התכוונת, לאבו גוש?

לא, פז הוא בוועד הורי ירושלים ומוסא הוא מהוועד של - - -

אני יודע, אבל פז התכוון למפגשים - - -

לא, הוא דיבר על ירושלים המזרחית.

המועצה שלנו, גם התלמידים בבתי הספר היסודי עוד, יש להם שותפות עם בית ספר מבשרת ירושלים וברוך ה' אנחנו גם השתתפנו, ראש המועצה עם ראש מועצת מבשרת ירושלים עשו קרית ספורט אצלנו באבו גוש.

נכון, זה ממש - - -

אתם עכשיו צ'צ'נים. אתם עכשיו מצ'צ'ניה.

דנה התחילה לדבר על התכנית מתשע"ז ועל זה ששמו את הדגש, האמת שכולנו גם קראנו את הסקר הלא מחמיא שהיה על משרד החינוך בנושא של טיפול בדמוקרטיה וגזענות - - -

זה הכול פונקציה של משאבים.

אז הנה, גם האוצר פה ממול. אני רוצה רק להבין, מבחינת התכנית לשנה הבאה.

יש תכנית לשלוש שנים.

יש תכנית לשלוש שנים, מתוקצבת?

חלק, אני מקווה שיוסיפו.

אתה רוצה להתייחס?

אני לא כל כך מכיר את הפרטים של התכנית, נשמח אם נשב ונראה את הפרטים. אני רפרנט חינוך באגף התקציבים. באמת נשמח לקבל, נשב, נראה את הפרטים ונראה במה באמת מדובר.

נראה לי חשוב שתדברו.

כן, נשמח.

הוא ישמח לשמוע אתכם ולהגיד לכם שיש לכם לזה תקציב.

חבר הכנסת מוטי יוגב, אני ממש מבקשת שתקצרו, כי הדיון של חבר הכנסת טרכטנברג היה צריך להתחיל.

ברשות היושבת ראש, ברשות משפחת פרנקל וכל הנוכחים, היה חשוב לי לשמוע קודם למרות שכפי שציינו פה, אנחנו נעים ונדים קצת יותר מדי בין פיצולים, בין ועדת העלייה והקליטה שעוסקת כרגע בענייני האתיופים, נקודה שהזכרתם, לבין חוץ וביטחון שצריך להצביע שם עוד מספר דקות. אז אני כן אגיד כמה נקודות.

הראשונה, אנחנו פה על בסיס הרקע של יום האחדות, שהאצילות של משפחת פרנקל ומשפחות שאער ויפרח ואהבת ישראל שהם הפגינו וכולנו והדאגה לנערים באמת יצרו שיאים של אחדות שזה ערך עליון בעיני כולנו, לחפש את המשותף ולא את המפריד, ובכל מעגל, במעגל של תוככי עם ישראל, המעגל בינינו כיהודים, המעגל של החיים בתוכנו פה כולנו, עם ישראל על שכנינו מכלל העדות, הערבים והדרוזים ואחרים, לחפש את המשותף ואת החיים המשותפים. אני אומר את זה ואני ממליץ, וכך גם בעדה האתיופית בעת האחרונה, תוך העמקה של השורשים ולא תוך דלדולם, דבר שמעמיד כל אחד על העמקת השורשים הטובים שבו, הוא נותן לו את החוסן ואת העמידות ויחד עם זאת לחפש את המכנים המשותפים. זה צד אחד.

הדבר השני, לומר בימים הללו, ואני מציין שתי תקופות שנים, אחת לפני 49 שנה, ממשלת ישראל הראשונה התאחדה, ממש בימים הללו, לפני יומיים בתאריך העברי, ועד אז אמרו בלי מק"י ובלי חירות ואז הכניסו את בגין ודיין והגענו לשישה ימים מופלאים, כתוצאה מאחדות. ובימים האלה, לפני 3,300 ויותר שנים, נקרא בעוד שבוע וחצי, ויחן שם ישראל כנגד ההר, המדרש אומר בלב אחד, כאיש אחד, ומזה הגענו לשיאים שאני חושב שבתרבות השפיעו על כל העולם. כל העולם, גם המודרני, לקח מאותו בסיס של עשרת הדברות רק ערכים טובים.

אז הערך הזה הוא ערך עצום ודגל ויום שכזה, מה שאני הייתי רוצה לשמוע עוד, אם אני נשאר פה עוד כמה דקות, זה מה משרד החינוך או כלל האנשים עושים ביום האחדות הקרוב, הבא עלינו לטובה. ראיתי את מה שהיה, נכון לראות מה יהיה ואיפה אנחנו יכולים להיות שותפים בכדי שהיום הזה יאיר.

מצרפים את בוז'י.

אני בעד. אי אפשר שלא לקחת מכל הציטוטים שלי שהייתי כל הזמן בעד, חשבתי שזה חשוב והייתי בעד הצירוף.

גם אנחנו בעד.

גם אם לכאורה זה יעכב את הרצונות הפרטיים של המפלגה שלי או שלי אני מניח שנצעד בשם כולנו.

בשם האחדות.

אז אני רוצה להגיד באמת תודה על הדיון עצמו. יערה, מה את רוצה לרמוז לי?

להזמין אותך לבוא ביום חמישי, מחר, בשש בערב, בפארק המסילה, לרוץ איתנו, עם רצים ללא גבולות.

יערה, בכל זמן נתון היא תזמין אותך בעוד שעה למשהו, אז תהיה זהיר.

נדמה לי שמחר יש לי שני ערבים שבאים לגייס צעירים לחיזוק הפריפריה ואני חלק מרמה של ערב כזה, הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, אז נדמה לי שלא אוכל, אבל אני בהחלט רוצה מאוד להעריך ולהיות שותף לכל מעשה שייעשה למען האחדות בישראל.

תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן, בקצרה, אתה רוצה להתייחס?

לא. תודה רבה.

אז אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות לכל הנוכחים בוועדה, אני רוצה להודות למשפחת פרנקל שהגעתם ושיתפתם אותנו, לאילן מעמותת גשר, כמובן למשרד החינוך, ועדת החינוך שמחה לשמוע שתהיה תכנית לשלוש שנים, גם למלחמה בגזענות וגם ליצור את המפגשים האלה.

אני מבקשת, מכיוון שאין נתונים מספריים, גם עבור חבר הכנסת יוגב וגם עבור הוועדה, אנחנו רוצים לדעת בכמה בתי ספר היום במדינת ישראל, מדברים על יום האחדות, מדברים על מפגשים שנתיים. דיבר כאן פז על ירושלים, מצד שני דנה אומרת שיש 20 בתי ספר בירושלים, נשמח לקבל את הנתונים של הפעילות הקיימת היום בשטח בנושא הזה של מפגשים ושל אחדות.

אני לא הספקתי להתייחס, כי אין לי זמן לזה, אבל אנחנו ביקשנו בשנה שעברה, גם ממשרד הספורט, נתונים על האירועים בספורט שעוסקים ביום האחדות. לא התייחסנו ואין פה גם נציג של משרד הספורט, אז אני מבקשת שהוועדה תפנה למשרד הספורט. אמנם זה נושא של חינוך, אתמול ניהלתי את ועדת המשנה לספורט ונתקלים בגילויי גזענות קשים מאוד ואני חושבת שליום האחדות יש מקום מאוד מאוד טבעי שם. אני ממש מבקשת התייחסות לוועדה גם מהמשרד הזה.

אני כמובן אמשיך ללוות את הנושא גם מול עמותת גשר, הם שותפים שלי בכל מקרה בנושא הזה. אני מודה גם לתנועות הנוער, אני יודעת שגם ארגוני הנוער מצורפים לנושא של יום האחדות וכמובן לנציגי ההורים והתלמידים שהגיעו לכאן ולהמשיך בעבודה, להמשיך בהידברות. כמובן אני רוצה לציין לפרוטוקול את חברי הכנסת שביום ראשון היו בבתי הספר ועשו פעילות מאוד יפה ליום האחדות. ואת יודעת מה? דיברנו על זה, אנחנו מדברים על זה כל הזמן, לא צריך יום אחדות בשביל ללכת לבתי ספר, זה משהו שחברי הכנסת צריכים לעשות כל הזמן ומדהימה כמה השפעה יש לחברי הכנסת.

אני בכל יום חמישי מלמד. בשבוע שעבר הייתי בכדורי, יש שם אחדות יוצאת מן הכלל, בכל שכבה יש כ-50 ילדים מכפר כמא, מוסלמים, בית ספר לדוגמה.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.