הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 194

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ב באייר התשע"ו (30 במאי 2016), שעה 10:30

הצעה לסדר-היום בנושא: "פגיעה בילדים עם צרכים מיוחדים בשל היעדר צוותים פארא-רפואיים במסגרות חינוכיות" של חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת קארין אלהרר, חברת הכנסת נורית קורן, חבר הכנסת מסעוד גנאים

חברי הוועדה: איציק שמולי – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

קארין אלהרר

פנינה אלתר - מפקחת ארצית אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

רחלי אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

יפית יצחקי - בריאות הציבור, משרד הבריאות

דניאל לוברבוים - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

אמיתי שוחט - עובד סוציאלי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, מנהל תחום שילוב בחינוך, משרד המשפטים

הדר אליהו - רכזת תחום צעירים, מרכז השלטון המקומי

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה לשלום הילד

מוריה אשכנזי - יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור, הסתדרות האחיות

עדי עזוז - מנהלת האגף לקידום זכויות, אלו"ט

עבדל רחמן מוסא - יו"ר ועדת ההורים היישוביים אבו גוש, ועד ההורים הארצי

רויטל לן-כהן - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

רבקה מורוביץ - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

מוריה וינדרבוים - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

נילי כהן-אהרונסון - מנהלת מקצועית אוטיזם, עמותה לילדים בסיכון

ציפי נגל-אדלשטיין - מנכ"לית עמותה לילדים בסיכון

תמר שי - ייעוץ משפטי למיצוי זכויות, ארגון קשר - הבית של המשפחות המיוחדות

אוה ורסנו-יוגד - אם לילד אלרגי

רועי צימרמן - אב לילד עם קשיי שפה

אלמוג בן משה - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהל קרישנר - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

"פגיעה בילדים עם צרכים מיוחדים בשל היעדר צוותים פארא-רפואיים במסגרות חינוכיות", של חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת קארין אלהרר, חברת הכנסת נורית קורן, חבר הכנסת מסעוד גנאים

בוקר טוב לכם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-30 במאי, כ"ב באייר תשע"ו, השעה 10:32.

נושא הדיון – פגיעה בילדים עם צרכים מיוחדים בשל היעדר צוותים פארא-רפואיים במסגרות חינוכיות, דיון בעקבות הצעה לסדר של חברי הכנסת מסעוד גנאים, נורית קורן, קארין אלהרר ושלי. אני גם רוצה לציין לטובה את התכנית יהיה בסדר בגלי צה"ל, שעוסקים רבות בנושא הזה ושמו אותו על סדר היום ואני נחשפתי אליו בעקבות העיסוק הגובר שלהם בנושא.

אני רוצה להזכיר שאנחנו, מבחינת שנת הלימודים, עומדים בשלהי שנת הלימודים, שכידוע מתחילה בחודש ספטמבר, והסתבר לנו גם מעדויות שהגיעו מהורים שידברו כאן וגם מדיווחים שעלו בכלי התקשורת, שיש מסגרות חינוכיות בחינוך המיוחד, ובמקרה הספציפי שנידון במליאת הכנסת, גן שפתי, שממש הפלא ופלא, מכל אנשי המקצוע שהיו יכולים להיות חסרים באותה המסגרת, המרכיב הדומיננטי, שהוא כמובן קלינאי התקשורת, הוא המרכיב החסר באותן המסגרות ובאופן ספציפי באותו הגן.

אנחנו הבנו מדיווחים שהגיעו אלינו, שלא מדובר רק במקרה אחד שקרה, אם אני זוכר נכון. רועי, מאיפה אתם בארץ?

מבאר יעקב.

מבאר יעקב, אלא הגיעו דיווחים גם ממודיעין וממקומות אחרים.

בדרום אין בכלל בשום מקום.

והמקרה הזה של באר יעקב הוא מקרה שבעצם זועק לשמיים, כי הרי ברור מה תכליתה של המסגרת הסגרגטיבית של ילדי החינוך המיוחד. הכוונה של המחוקק וגם של המשרד כמובן, זה להקצות מסגרת אחת שנותנת מענה הוליסטי, אינטנסיבי לאותם הילדים, בשאיפה להעמיד אותם, בשאיפה, כאידיאל, על אותו קו זינוק. כמובן שלא תמיד זה מתאפשר, אבל זאת צריכה להיות הכוונה והמוכוונת של המערכת.

אבל כאשר יש מקרה שבו בגן שפתי הדמות המקצועית החשובה ביותר לא נמצאת, עולה השאלה מה בעצם הגורל החינוכי והאישי שנגזר על אותם הילדים. ואני מזכיר לכם את מה שאני אומר כבר הרבה זמן ולא בפעם הראשונה: יש דברים טובים שקורים במשרד החינוך, אבל התפקיד של משרד החינוך בראש ובראשונה זה לוודא שאף ילד, בכל הפרויקטים הטובים שקורים, לא נשאר מאחור. ואם יוצא מצב שבו במסגרת מהלך כלשהו התוצאה היא שיש ילדים שנשארים מאחור מסיבות כאלו או מסיבות אחרות, אני חושב שהמשרד חוטא למטרה, אנחנו חוטאים למטרה ושכרנו כמובן יוצא בהפסדנו.

אני רוצה לפתוח בבקשה עם רועי, שהוא אבא של אותו הילד מאותו גן שפתי בבאר יעקב, רק כדי לפתוח צוהר בעזרת דוגמא לבעיה שאנחנו עוסקים בה היום, וכמובן, כל מי שרוצה לדבר, יירשם אצל מנהלת הוועדה היקרה והמסורה, ואנחנו נשתדל לתת רשות דיבור לכולם.

בבקשה, רק תציג את עצמך לפרוטוקול ובקצרה.

בוקר טוב. שמי רועי צימרמן. אני גר בבאר יעקב ובני איתי התגלה – וקודם כל כגילוי נאות, אולי בגלל הרעש שעשינו – גם איציק וגם אני ברדיו – חודש וחצי אחרי התכנית הגיע קלינאי תקשורת לגן, ברוך השם, בחודש אפריל, שבעה חודשים באיחור, הגיע. אבל אני חושב שאנחנו כאן כדי לתקן עוולות עתידיות, כי יכול להיות שהוא הגיע סתם, כסתימת חור לשנה הזאת בגלל הרעש שעשינו ואני לא יודע מה התכניות הלאה. לגבי הבן שלי ספציפית, הוא עדיין צריך להמשיך להיות בגן.

רועי, אני מציע שתעזוב רגע את התחום הכללי. תספר את המקרה שלך שהיה, ואנחנו מתוכו נוכל ללמוד על הבעיה באופן כללי.

אוקיי, אז אחרי שגילינו שהבן שלי סובל מאיחור שפתי, התחלנו בכל התהליכים הנדרשים, דרך קלינאי או דרך קופת חולים, כמובן שגם קלינאות פרטיות. עשינו את כל המאמצים ואמרנו הוא עולה לגן של העירייה, שם נקבל את כל מה שנדרש ובא לציון גואל, ומה שקרה זה בדיוק הפוך.

אחרי שוועדה מחוזית החליטה שהוא זכאי לגן שפתי, התחילה שנת הלימודים. באסיפת ההורים הראשונה הגננת אומרת כן, הכל טוב ויפה, יש הכל – יש פיזיותרפיה ויש מרפאה בעיסוק ויש תרפיה במוסיקה, וואלה, קלינאי תקשורת אין. אמרנו טוב, ספטמבר, אחרי החגים בטח יגיע. מחכים, מחכים, שום דבר. עכשיו, אנחנו חדשים בתחום, לא ידענו אפילו איפה אנחנו נופלים, מי אחראי ולמה וכמה.

פנינו כמובן למחלקת החינוך של באר יעקב. כן, נכון, אין קלינאי תקשורת, בואו, אולי אתם תעזרו לנו למצוא קלינאי תקשורת, תעשו מאמצים בשבילכם – אנחנו ההורים – והפנו אותנו כמובן למתי"א, שאני הבנתי שזה מרכז טיפול יישובי אזורי. פנינו במכתבים למתי"א, בפגישות, גברת מאד נחמדה בשם יעל שושן משכה אותנו, משכה אותנו, בסוף אמרה – בואו נודה על האמת – אין קלינאית, לא תהיה קלינאית, זה המצב. תלמדו לחיות איתו.

כמובן שאחרי שקיבלנו את התשובה הזאת התחלתי את כל התהליך עם "יהיה בסדר" ברדיו והגענו עד לפה. סתם לסבר את האוזן, אני לא יודע אם אני מחדש לכם, קלינאי תקשורת בפרטי, על 40 דקות לוקחת 250 שקלים. אז אולי זו הסיבה שהן לא רוצות לעבוד עם משרד החינוך, אבל זאת באמת לא הבעיה שלי. ציפיתי שהמדינה תיתן לי מה שמגיע לי. דווקא כשחשבתי שזהו, הבן שלי יקבל מה שהוא צריך במסגרת החינוכית ואני אוכל – ודרך אגב גם קופות החולים מפסיקות לך את הקלינאית שלהן, ברגע שאתה מתקבל לגן שפתי. אה, קיבלת גן שפתי, שבעה ילדים רק – אמריקה. שתי סייעות, שבעה ילדים.

אתה יכול לתת משפט על העניין הזה של קופת החולים?

קופת החולים – ברגע שאתה התקבלת לגן שפתי – עושה קאט. אין יותר. אתה לא מקבל מהם.

אין כפל מבצעים.

וכאשר ניסית לפנות ולהסביר את המצב.

אז קיבלתי, אני מודה. ברגע שהם הבינו שאין קלינאי תקשורת, מאשרים לי. כבר אישרו לי 24 טיפולים.

יפה מאד, איזו קופה זו?

במכבי, פרטי. זאת אומרת לא את כל הכסף, אבל אני משלים גם דרך ביטוח פרטי. אבל עדיין, זה לא משנה את העובדה שהשעות שהוא היה יכול לקבל בגן היו צריכות לחפות על הכל. זהו, פחות או יותר.

טוב. אני מבקש מנציגת משרד החינוך, רחלי, אני מבין שיש לכם מצגת להציג.

כן.

בבקשה. אני מבקש – שבע שקופיות זה עובר, אבל תשתדלו בפעם הבאה 5. אם את יכולה, רחלי, מעבר מאשר לתת לנו פירוט על כל התחום ומה אתם עושים, זה אני מניח שאת תעשי, גם להתייחס באופן ספציפי לבעיה שעלתה כאן – מה היקף הבעיה וגם איך אתם נערכים אחרת לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה.

טוב, אז בוקר טוב לכולם. אני רוצה באמת להודות על הדיון החשוב הזה. קראתי בעיון גם את הפרוטוקול של דיון ההצעה לסדר שנערך, וכדי שאנחנו נדבר באותה שפה ונדע למה אנחנו מכוונים, אנחנו באמת הבאנו במצגת בצורה מאד ממוקדת אלף את תמונת המצב נכון להיום, ב', את המשמעות של הזכאות למתן שעות טיפול ממקצועות הבריאות לתלמידים הזכאים לשירותי החינוך המיוחד; ואנחנו נעסוק גם בנושא החסר ומה הן הפעולות שהאגף מתכנן וכבר מקדם בתחום.

לכן רצינו לפתוח עם המצגת ואנחנו נעשה ככה: פנינה תדבר אחר כך. אני אתן רק את הפתיח נכון להיום. כשאנחנו מדברים היום על עובדי הוראה ממקצועות הבריאות במערכת החינוך, ואני מתייחסת לעובדי הוראה ממקצועות הבריאות רק במערכת החינוך, לא מעבר לזה.

אנחנו מדברים על 1,320 מרפאים בעיסוק. אנחנו מדברים על 1,390 קלינאי תקשורת, 355 פיזיותרפיסטים, ו-2,895 מטפלים באומנות. כשאנחנו מסתכלים במערך הכולל, יש לנו בממוצע כ-500 מטפלים חדשים מדי שנה שנכנסים אל המערכת.

אז אני מבקשת להעביר את רשות הפרזנטציה לפנינה, שהיא המפקחת הממונה באגף על מקצועות הבריאות, ולציין גם שפנינה במקצועה היא מרפאה בעיסוק. אז בבקשה.

בבקשה.

כשאת אומרת מטפלים זה בכל הקטגוריות?

אלה הקטגוריות. שלוש הקטגוריות הראשונות עברו בחקיקה - - -

אבל אני שואלת אותך על ה-500.

ה-500 כן. הם מטפלים מכל הקשת. לפנינה יש גם את הפילוח לגבי השנה.

אוקיי, תודה.

זהו, נורא מעניין כמה קלינאי תקשורת - - -

אז הנה, פנינה תציג.

זה באמת היה מעניין, גם סיקרן אותנו כמה מצטרפים, כי הנטייה לחשוב תמיד שזה רק מטפלים באומנויות. לקורסים השנה, כשאנחנו עושים קורסים למטפלים החדשים, היו 600 מטפלים, מתוכם 176 קלינאי תקשורת, 40 פיזיותרפיסטים, 182 מרפאים בעיסוק ו-177 - - -

במהירות הזו אני לא מצליחה לכתוב. בבקשה לחזור על המספרים.

אז אני אחזור. 176 קלינאי תקשורת היו, 40 פיזיותרפיסטים, 182 מרפאים בעיסוק ו-177 מטפלים באומנות. זאת אומרת שיש לנו פה משהו שמתחיל להתאזן, שיש לנו קצת יותר ושהמטפלים החדשים הם לא רק מטפלים באומנויות.

חשוב לי רק קצת ליישר קו בשיח ולהגיד שילד הושם לחינוך המיוחד בגין צרכיו, - - - זו מערכת חינוכית. זאת אומרת הוא מושם והצוות מוכוון לטובת אותה אוכלוסייה שהוא עובד בה. על פי החוק, זה חשוב גם להגיד שמקצועות הבריאות זה שירותים נלווים. זאת אומרת, ילד לא מושם לגן בגין זה שהוא צריך קלינאי תקשורת, אלא בגין זה שהוא צריך את המסגרת הייחודית הזאת. ואני אומרת שוב, מקצועות הבריאות אמנם בחוק זה שירותים נלווים - - -

אוי, נו.

אבל זה לא שירות - - -

סליחה, חינוך מיוחד זה שירות, זה לא - - -

סליחה, רויטל. יש לך שתי הערות ביניים בכל דיון וניצלת את שתיהן היום.

נכון להיום, זה שזה בחוק מוגדר שירותים נלווים, זה לא מונע מאיתנו לעשות את כל המאמצים שזה יקרה כשירות - - -

אבל אני חייבת לקטוע אותך, סליחה, אדוני יושב הראש. אני חייבת לקטוע ולומר, תראי, הרי כשבאים להורים ואומרים להם כדאי לכם חינוך מיוחד, כי בחינוך מיוחד יש את כל השירותים בילד אין בתוך המערכת, לא תצטרכו לרוץ לקופת חולים. אז כאילו, זה קצת מיתמם לבוא ולהגיד – זה לא הדבר העיקרי. ברור שזה לא הדבר העיקרי, אבל זה שירות ליבה שאמור להינתן במסגרות החינוך המיוחד.

אני מסכימה ואנחנו נדבר על החסר ועל ההתמודדות שלנו, אבל באופן עקרוני אני כן רוצה לשים את זה, שילד מושם בגין צרכיו הפדגוגיים. זאת אומרת לשם זה הוא בא. ילד שצריך רק ריפוי בעיסוק לא ייכנס לגן - - -

אף אחד לא מגיע רק בגלל ריפוי בעיסוק, בואי נודה על האמת.

אני אומרת שזה לא מונע מאיתנו – עוד מעט תראו – לעשות את כל מה שאנחנו עושים לטובת העניין, אבל חשוב לי רק להציג את זה באופן הנכון.

סליחה שנייה, אני רק רוצה לציין לגבי מתן הטיפולים והשירות מטעם, אני חושבת שלגבי העניין הזה של אם קופת חולים מפסיקים להעניק את השירות או לא, בגין שירות שמתקבל על ידי משרד החינוך – אני חושבת שצריך להפנות את זה למשרד הבריאות, לברר את הסוגיה, כי ברמה העקרונית - - -

רחלי, אבל את מכירה את המציאות.

היה בג"ץ - - -

לא, אבל מה שאני - - -

רחלי, אבל את יודעת שאם משרד החינוך הפסיק לתת את השירות וצריך ללכת לקופת חולים, את יודעת טוב יותר ממני כמה זמן צריך לעמוד בתור בקופת חולים ואיזה מערכת בירוקרטית צריך לעבור כדי לקבל את הטיפולים הפארא-רפואיים. את עומדת בראש המערך הזה, את מכירה את זה.

ביקשו גננת שאין והיא לא נותנת.

ואני רוצה רגע לומר שבמדיניות שלנו אין מצב – וצר לי על הסיפורים אני שומעת ואנחנו מודעים לחסר – ופנינה תיכף תדבר עליו ותדבר גם על הצעדים שאנחנו עושים כדי לטפל בעניין הזה ולקדם אותו. יחד עם זה, אין מצב שבו גן יהיה זכאי לקבל את השירות הזה ולא ננסה ולא ייעשה בשטח מאמץ כדי לנסות לאתר את האיש המקצועי שייתן את המענה הטיפולי הזה.

לכן אני רוצה לומר שהמשרד מכוּון לתת את השירות בתוך הגן, ככל שהילדים זכאים לו.

תגידי, לא היו גני תקשורת שלא הייתה בהם קלינאית תקשורת?

אז אני אומרת, על החסר הזה נדבר עוד רגע. פנינה תסיים ונתקדם.

כן, בבקשה, בואי תשלימי.

רק - - - אחת, שיהיה לנו שיח משותף איך בכלל השעות האלה מתנהלות. אז אני אעשה את זה בקצרה. בחינוך המיוחד ילד לא מקבלת שעות, המסגרת מקבלת שעות. כשיש קריטריונים של מספר התלמידים במסגרת, סוג הכיתה, דרגת הכיתה וסוג המוסד. ביחד הילד כאילו מביא איתו משאבים ועוד מעט נראה מה הילד מקבל.

כאשר יש טבלה שמראה מה ה-100% האופטימאלי שאפשר לקבל, המאסט הוא 70%. זאת אומרת זאת ברירת מחדל וכל מסגרת אמורה לקבל 70%, כשכל מה שיש לנו בתקן מעבר ל-70%, הוא על פי שיקול דעת מקצועי של מפקחים. לפעמים אנחנו רוצים לתקן, יש מסגרות מורכבות יותר, יש מסגרות שפתאום יש להן יותר תלמידים.

סוג הטיפולים מהמקצועות האלה שניתנים לתלמיד, נקבעים בעצם על ידי הצוות הרב מקצועי בתוך הגן. מה הוא יקבל, פרטני, קבוצתי, איזה סוג טיפול, את כל זה בעצם הצוות קובע. זאת אומרת, זה לא נקבע מראש בחוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל נתן מסגרת.

וזהו, ונגיע בעצם לבעיות שלנו, שבאמת זה סיבות לחסר. קודם כל אני רוצה להגיד זה חסר ואני לא יודעת אם יש פה את נציגי משרד הבריאות. החסר קיים במדינת ישראל ולא רק במערכת החינוך. בנושא של מסגרות ההכשרה, בשנים האחרונות יש הרבה יותר מסגרות הכשרה שאני חושבת שגם צופים שהחסר ילך וייעלם ויקטן עם הזמן. בזמנו היה בית ספר אחד לריפוי בעיסוק, אחד להפרעות בתקשורת. היום אנחנו עומדים על שישה בתי ספר להפרעות בתקשורת, חמישה לריפוי בעיסוק, שישה לפיזיותרפיה, כשאחד עומד להיסגר. זאת אומרת שלאט לאט. יש גם איזה דו"ח של משרד הבריאות - - -

למרות שהטענה שעלתה ברדיו לפחות, הייתה שאין בעיה באנשי מקצוע. הם לא באים לעבוד עם המשרד ומעדיפים לעבוד בחוץ, בגלל תנאי השכר.

אז אני אפריד. קודם כל עדיין כנראה יש בעיה וכבר נדבר עליה והיא באזורים מסוימים, במגזרים מסוימים, עדיין קיימת בעיה. ואם קיימת אצלנו והיא קיימת גם במשרד הבריאות וגם בעמותות שנותנות שירות למשרד הבריאות, משמע שזה לא רק אצלנו. ההעדפה לעבוד במערכת פרטית – אני לא יכולה לדבר עליה. אני יכולה לבוא ולהגיד מה אנחנו כמערכת חינוך נותנים למטפלים האלה מבחינת תנאי ההעסקה.

מה נותנים?

שהם מקבילים לעובדי הוראה.

הם עובדי הוראה לכל דבר ועניין מבחינתנו. זאת אומרת ממש.

כן, כן.

וכבר נדבר על זה במה שאנחנו עושים, אז אני אסביר את זה יותר בפירוט. הם עובדי הוראה לכל דבר ועניין.

אז איך מסבירים שלא מצליחים להביא אנשים?

אולי עדיין זה לא מפתה. אז אני אגיד לכם עוד כמה דברים למה אנחנו אולי לא מצליחים לפתות. אז קודם כל אנחנו אמרנו - - -

העסקה של מורים, יותר נמוך מהעסקה של מומחה. מומחה צריך להרוויח - - -

רגע, סליחה, מי את?

אני רבקה מורוביץ, אני אמא ואני גם מלווה הורים בקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ובתסמותק, אני מלווה הורים - - -

אז עוד כמה דקות תוכלי לדבר ולהשמיע את דבריך.

זה מה שרציתי להגיד מבחינת שכר.

אוקיי, בסדר.

בכל אופן, אז דיברנו שעם תוספת משמעותית של מוסדות ההכשרה, אנחנו מקווים שזה ילך ויפחת.

השונות בין האזורים – ידוע שאזור הדרום הוא אזור בעייתי ולא רק במערכת החינוך. הוא בעייתי וזה נושא שצריך לשים עליו את הדעת.

השונות בין מגזרים – במגזר הערבי ידוע לנו שיש גם איזה שהוא חסר עוד יותר, למרות שכבר עכשיו לומדים בירדן ובג'נין, יש חסר, שוב, מצטבר יותר לאזור הדרום ומזרח ירושלים.

אז מה עושים?

אני עוד דקה אדבר על זה. אני רק רוצה להגיד את החסרים ואז אני אתן תמונה מה אנחנו מנסים לעשות. גם מזרח ירושלים היא בבעיה בנושא הזה, כאשר חשוב לי דווקא לציין שבחלק מהמגזר הערבי דווקא טיפול באומנויות הוא החסר הגדול והבולט, מבחינה תרבותית.

העדפות של מטפלים – פה אני יכולה לבוא ולהגיד שכנראה לעבוד במערכת החינוך אולי זה לא הדבר היוקרתי ביותר ועל זה אנחנו עושים המון מאמצים. אולי נראה יותר מקצועי לעבוד במערכת בריאות ואולי פה, הייחודיות שלנו, שקשה לנו להביא את המטפלים דווקא למערכת החינוך, ואני כבר אגיד מה אנחנו עושים.

את יכולה לתת לנו מספרים?

מספרים של מה?

נגיד אם את אומרת שיש העדפות למטפלים ללכת למערכת פרטית, כמה הצלחתם לגייס בכל אחת משלוש השנים האחרונות?

אני אומר לך. אתה ראית דוגמא של שנה כמה הצלחנו לגייס. אנחנו מצליחים לגייס הרבה, אבל אם עדיין יש לנו חסר בעובדים, משמע שעוד לא גמרנו. אבל אני אומרת שוב, אני שומעת את זה גם ממערכת הבריאות באזור הדרום, שלא מצליחה לגייס. אז אני לא יודעת אם התופעה היא רק - - -

בסדר, אבל באר יעקב ומודיעין הן לא בדרום.

אוקיי. אני לא מדברת על זה. נכון שיש פה נקודות ספציפיות, אני מדברת על תופעה. התופעה היא שבאזור המרכז יש פחות, דרום המרכז מצטרף לנו קצת לדרום.

ולגבי מה ששאלה חברת הכנסת אלהרר, כמה חסרים?

כמה חסרים? תראה, באיזה שהוא בירור שעכשיו ערכנו, אני יכולה לבוא ולהגיד שבמקום שחסר משמעותית, אז משמעותית למשל חסרים לנו באזור הדרום 50 מרפאים בעיסוק, 55 קלינאי תקשורת ו-27 פיזיותרפיסטים.

סליחה, אני לא מספיקה לרשום.

50 מרפאים בעיסוק, בערך. 55 משרות, זאת אומרת אנשים במשרה אני מתכוונת. 55 קלינאי תקשורת ו-27 פיסיותרפיסטים. החסר בולט לנו גם במזרח ירושלים, של 6 מרפאים בעיסוק, 12 קלינאי תקשורת ופיזיותרפיסטים. בשאר המקומות בארץ זה חסרים הרבה יותר קטנים, נקודתיים, זה לא תופעה. זה קושי. ללא ספק זה קושי. ללא ספק זה קושי.

הם מועסקים במשרה מלאה?

לא, אז לכן אמרתי משרות. הם לא מועסקים במשרות. אני אספתי את מכסת השעות. במשרד החינוך משרה היא 26 שעות, חילקתי וזה מספר התקנים שיצאו לי. זאת אומרת זה לא מספר ה - -

לא, אני אגיד לך למה אני שואלת את זה. אני שואלת את זה ביחס לתשובתך הקודמת, שאמרת שהם מקבלים תנאים טובים, אז אני מנסה לחשוב על בעל מקצוע שלמד אי אלו שנים, עשה התמחויות ומגיע לפרקטיקה. הוא רוצה מן הסתם מקום עבודה מסודר, שמאפשר לו לחזור הביתה בסוף עם משכורת טובה וגם עם ביטחון תעסוקתי.

אני מסכימה איתך והלוואי וזו הייתה החשיבה של המטפלים. החשיבה של המטפלים היא לעבוד אולי חצי במשרד הבריאות, חצי אצלנו. זה צורך של מטפלים לא בקטע כלכלי - - -

זה לא פונקציה של כסף?

לא, לא, לא. אנחנו יכולים להעסיק ואנחנו רוצים להעסיק אותם במשרות מלאות. לפעמים זו בחירה של עובד. יש שעובדים במשרות מלאות ויש שלא. זו בחירה שלהם.

אבל כלל שהם מבקשים אתם מאפשרים.

בוודאי, בוודאי. בחסר הזה זה בוודאי.

את יכולה להבהיר את העניין? כשאת אומרת חסרים 50 מרפאים בעיסוק, זה אומר שמה? זה אומר שחסרים - - -

חסרים 50 משרות, שיש לנו מסגרות שאין בהן את אותם קלינאי תקשורת, או את אותם פיזיותרפיסטים.

תלוי בצרכים של אותה מסגרת, לפי זכאות.

ושוב, כשהם ילכו למערכת הבריאות, גם שם הם נתקלים באותו מקום באזורים האלה, גם שם הם נתקלים בחסר הזה, לצערנו.

אני רוצה לדבר עכשיו דווקא על מה שאנחנו עושים ומנסים לעשות סוג של איזו שהיא מהפכה, וזה דווקא בנושא המקצועי, כי אנחנו מאמינים שאם יש העדפה לעבוד במערכת הבריאות, אנחנו צריכים מאד מאד להתמקצע בייחודיות שלנו, כדי שנהיה מאד אטרקטיביים למטפלים לבוא ולעבוד איתנו. אז בנושא ההתמקצעות אנחנו עושים המון דברים.

קודם כל מטפל בשנה השנייה מקבל מאיתנו קורס של 150 שעות שבסופו הוא מקבל רישיון לעבודה במערכת החינוך. הקורס הוא על חשבון המשרד, כשהתכנים של הקורס זה הייחודיות של העבודה במערכת החינוכית, שזה סוג של תפיסה אקולוגית. זה דבר אחד שאנחנו עושים.

אני חושבת שאופק חדש זימן לנו אפשרות לפרוש המון קורסים מקצועיים, ייחודיים, וזה ללא ספק מהפך של שלוש השנים האחרונות. קורסים ברמת בית הספר, המתי"א, אפילו קורסים ארציים שהם קורסים מקצועיים לכל אחד ואחד מהמקצועות האלה. שיהיה להם באמת שווה לבוא. הם מקבלים את זה ללא כסף.

אנחנו גם עכשיו בונים לקראת השנה הבאה תכנית לחשיפת הטיפול במערכת החינוך במוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו רוצים להיכנס לשם, לחשוף את זה בפני הסטודנטים, להראות להם שהמערכת הזאת היא מקצועית והיא ייחודית ומאד מאד מעניינת ומרתקת. וכשאני באתי בעבר הרחוק ממערכת הבריאות, אני יודעת מה הייחודיות של העבודה במערכת החינוך.

אנחנו רוצים לעודד ומעודדים ואנחנו הולכים לתגבר את זה - את ההכשרה הקלינית. אנחנו מאמינים שאם אנחנו נביא את הסטודנטים אלינו, להכשרה קלינית, הם כבר יכירו וזו איזו שהיא טעימה ראשונה שהם ירצו להישאר אצלנו.

אגב, במסגרת העידוד, אני יודע שיש פרויקטים כאלה של משרד החינוך בתחומים אחרים, שכאשר יש מחסור במורים אז נותנים יותר כסף. האם במסגרת העידוד - - -

החוזים האישיים.

את זה אסור לי להגיד במפלגת העבודה.

בסדר.

אבל במסגרת העידוד, האם אתם עושים מאמצים נוספים גם בתחום הזה?

מודה שאני לוקחת את זה לתשומת ליבי. אני יודעת שבאזור הדרום יש תמריצים ועדיין זה מסתבר לא מספיק. יש תמריצים לעובדים שגרים ועובדים באזורים מסוימים, הם מקבלים תוספת. כנראה זה לא מספיק. אני לא יודעת. חשוב לי להגיד שמשנה שעברה אנחנו מעסיקים מדריכה ארצית מהמגזר הערבי, שהמטרה שלה היא לקדם את מקצועות הבריאות במגזר הערבי, כי שם אנחנו בסוגיה אחרת. אני חושבת שכבר בעקבות זה אנחנו עושים הרבה מאד שינויים.

אנחנו בנינו קורסים לכל המטפלים שלומדים בירדן ובג'ינן, לתת להם תכנים שחסרים להם לעבודה במערכת החינוך בארץ. אז זה אחד מהדברים של העבודה שלנו.

כמה כאלה יש?

יש הרבה.

הרבה זו מילה יפה.

מספר, צר לי להגיד לך, אני לא יודעת. באזור הדרום ובמזרח ירושלים זה רוב המטפלים.

עשרות, מאות?

כן.

את אומרת שזה רוב המטפלים ועדיין המחסור הכי גדול הוא בדרום, אז צריך גם לדבר על מספרים.

רוב המטפלים שקיימים בדרום, במגזר הערבי, למדו בירדן ובג'נין. זה עדיין לא - - -

כמה?

אני לא יודעת. אין לי את המספר הזה, צר לי.

טוב, אנחנו נבקש לקבל את זה לוועדה.

בסדר. מספרי מטפלים שלמדו בחו"ל, בסדר גמור.

סיימת?

כאשר קורה מצב כמו שתיארת פה, ואני יודעת שגם במקרה הספציפי קיימת תכנית ואנחנו מעצימים אותה. מה אנחנו עושים בהעדר מטפל, ויש מציאות כזאת, וזה לא כי המשרד לא רצה, כי באמת לא נמצא המטפל הנכון. אז פה יש לנו את הדרך על ידי מומחי התחום במתי"א, על ידי מדריכים מחוזיים, שנותנים הדרכה לצוותים, שדרך אגב בגן שפתי הגננת מוכשרת קודם כל לעבוד עם האוכלוסייה הזאת, ואנחנו נותנים את התמיכה המקצועית בהעדר.

שוב, זה סוג של אילוץ, אבל אנחנו בונים איזו שהיא תכנית תמיכה, שהילדים לא יינזקו, ובמקרה הספציפי בהערכה מהצוות, הילדים יתקדמו. זאת אומרת שבהדרכה, בסך הכל אנחנו אומרים שהמטפל נותן פעם בשבוע, ההדרכה היא מאד משמעותית. מסתבר שכנראה צוות הגן עשה הרבה והילדים לא יצאו ניזוקים מהעניין הזה.

יש לנו את חוברת קווים מנחים, שאני מקווה שבתוך שנה תצא להיות חוזר מנכ"ל, שהיא בעצם מסבירה מה זה עבודת מערכת הבריאות בתוך מערכת החינוך – מה הייחודיות, מה זכויות העובדים האלה. יש דברים שאנחנו צריכים לעשות הסדרות והתאמות. מה לעשות שאנחנו הכנסנו מקצוע טיפולי לתוך מערכת חינוכית שעובדת באיזה שהוא אופן ואנחנו צריכים לעשות כל הזמן את המשחק של ההתאמות. אני אתן לכם דוגמא, אפילו שמירה בהפסקות. מילוי מקום. איך אנחנו גורמים שהמטפלים שלנו לא יהיו ממלאי מקום למורים. אז כל הדברים האלה נכתבים בחוברת הזאת, שאני מקווה שהיא תצא כחוזר מנכ"ל.

בקיצור, אנחנו עושים מאמצים רבים ויחד עם זאת, אני מאמינה שבתהליך של זמן החסר ילך ויתמלא, אבל ללא ספק החסר הוא אובייקטיבי. הוא לא בגלל שאנחנו לא עושים למען ולא בגלל שאין לנו תקנים. זה לא בעיה של התקנים.

אבל את אומרת בפירוש שהמגמה היא מגמה של צמצום הפער.

לצמצם את הפערים.

בוודאי, בוודאי.

כשאת אומרת לי שכבר יש תכנית למתן כלים לצוותים בהעדר מטפל, זה קצת מתחיל להטריד אותי.

לא, אז זה אנחנו צריכים להשאיר תמיד, כי אפילו אם יש לך מצב שמטפלת יצאה לחופשת לידה ועדיין לא מצאנו ממלאת מקום, חשוב לי שהגן, עדיין יש לנו עוד כמה שנים. אני עוד לא רואה שביום אחד באזור הדרום אנחנו מכסים על הכל. אז חשוב לנו לבנות תכנית כרגע שיהיה גיבוי מקצועי, אבל ללא ספק אני חושבת שגם המגמה שיש יותר מוסדות הכשרה וגם המאמצים שאנחנו עושים בחשיפה של מערכת החינוך, אני מקווה שביחד יתנו סוג של איזה שהוא מענה.

תודה. בבקשה, חברת הכנסת אלהרר.

תודה רבה אדוני יושב הראש. קודם כל תודה רבה על קיומו של הדיון הבאמת סופר חשוב הזה. אני יודעת שאתה מוביל אותו כבר זמן מה.

אני רוצה לומר כמה דברים. תראו, אין רוע של מישהו מהמשרדים ובוודאי שאין כוונת מזיד, אבל התוצאה בעיני ההורים היא תוצאה לא טובה ואני יכולה להבין למה. כי בסוף יש ילד או ילדה שמגיעים למסגרת חינוכית פדגוגית, שאמורה לתת גם מענים פארא-רפואיים, זה בילד אין, זה חלק מהגדרת המקום, והוא לא מקבל את המענים הללו וזה דבר שעשוי לפגוע פגיעה קשה וחמורה. רק עובדי משרד החינוך וההורים יודעים כמה עמל דרוש על מנת לקדם ילד ולהביא אותו למימוש מלוא הפוטנציאל שלו, ומבינים כמה אפילו גאפ של חודש, של חודשיים, עשויים ממש להביא לרגרסיה משמעותית במצבו של הילד.

מה שחורה בעיקר זה מצב שבו הדבר הזה ידוע מראש. אני אומר שכבר בשנת 2014, המועצה להשכלה גבוהה התריעה שיש מחסור חמור במקומות הכשרה במקצועות הפארא-רפואיים, וגם מרגע שהמדינה תיתן תמריצים ללכת וללמוד, אין מקומות באקדמיה.

עכשיו, הדיון כאן מחבר אותי לדיון אחר שהיה לנו בוועדת העלייה והקליטה. שמגיעים לכאן המון עולים חדשים, בעיקר מצרפת בזמן האחרון, שיש בידיהם תעודות, אבל המדינה מערימה עליהם קשיים על קשיים, כדי לאמת את התעודות האלה כאן וכך אנחנו מפסידים מטפלים פארא-רפואיים שיכולים להיות כוח עבודה מצוין שמשרד החינוך יכול להיעזר בו, על מנת לתת את המענים ואני לא מצליחה להבין. עושה רושם כאילו יד ימין לא מכירה את יד שמאל. אין חיבור ביניהם, למרות שזה אותו גוף ולמרות שזה אותה ממשלה, למרות שהמנהיגות היא אותה מנהיגות ואני באמת לא מצליחה להבין למה זה קורה.

עכשיו אני רוצה לומר עוד דבר. יש את העניין הזה של גידול משמעותי מאד במספר הילדים שזקוקים לטיפולים פארא-רפואיים. רק בקרב האוכלוסייה על הרצף האוטיסטי יש גידול של 123% בשנים 2010 עד 2015, שזה לבדו מעיד שצריכה פה להיות היערכות של תכנית חומש מסודרת. הרי שנת הלימודים לא מגיעה בהפתעה. היא מגיעה אחרי שאני בטוחה שמשרד החינוך התכונן אליה מבעוד מועד. ולכן העובדה שגן ילדים נפתח, גן תקשורת והוא נפתח כשאין קלינאי תקשורת בגן, קשה לי להסכים עם זה שלא ידענו מה לעשות. אני לא אומרת לא לפתוח את הגן, אני כן אומרת לפתוח את הגן עם הצוות הרפואי, או לחילופי חילופין אני רוצה לומר משהו.

יושבת כאן גברת אדלשטיין, שהיא המנכ"לית של העמותה לילדים בסיכון, שנותנת את הטיפול הרפואי המקדם הזה בין יתר העמותות שנותנות את הטיפול הרפואי המקדם, לאותם מענים פארא-רפואיים במסגרות החינוכיות. גם איתם צריך לשבת, גם איתם צריך לדבר. זה לא הבעיה של העמותות שלא יודעות לתת את המענה. גם אתם, במסגרות שאתם מביאים משלכם, לא מצליחים להביא.

ולכן הטחת האשמה ההדדית הזאת היא חסרת תועלת. היא גם לא מקדמת את ההורים. יש איזו הטחת אשמה. אני שומעת את זה הדדית. זה מיותר. ההורים רוצים מענה, לא מעניין אותם מי אשם במה.

ואני רוצה לומר לסיום, קודם כל להתנצל שאני לא יכולה להישאר עד סוף הדיון כי יש לי דיון בוועדה לביקורת המדינה. אני רוצה לומר את הדבר הבא: אפשר למצוא פתרונות. אני מסרבת להאמין שזה כתוב בכוכבים ואין שום דרך לתת מענה כי ככה זה, כי אין מספיק מטפלים פארא-רפואיים.

יש בישראל דה-פקטו המון מטפלים פארא-רפואיים שאנחנו לא מממשים את זכותם לתעסוקה במקצוע שאותו הם למדו. קחו את מאות המטפלים הפארא-רפואיים, העולים מצרפת, שכל המשאלה שלהם, שמישהו יכיר להם בלימודים הללו. משרד הבריאות צריך להפסיק להערים עליהם קשיים, ותאמינו לי, כולם ירוו נחת מהסיפור הזה. ההורים יקבלו מענה לילדים שלהם, משרד החינוך יוכל לבוא ולומר – הנה, אני נותן מענה. העמותות יקבלו את המענה והכי חשוב זה הילדים. הילדים יקבלו את המענה.

יש איזה פינג פונג כזה בין משרד הבריאות למשרד החינוך. אני מכירה את הבג"ץ, אני יודעת מה היה שם ועדיין, אם משרד החינוך יודע לומר ביושר – אני לא יודע לפתוח שנת לימודים עם קלינאי תקשורת בגן, תתנו להורים זמן היערכות. תגידו להם – אני לא יודע לתת קלינאי תקשורת. אל תגידו להם בואו נפתח את השנה ונראה מה יהיה. שיתחילו לעמוד בתור בקופת חולים. למה הם צריכים לחכות לתחילת השנה? או שיבחרו לחלוטין בשילוב.

אני באמת אומרת, המצב הזה הוא Loss-Loss ואפשר להפוך אותו ל-Win-Win, ואני אומרת יפה שעה אחת קודם. תודה רבה, אדוני יושב הראש.

מוריה וינדרבוים, נציגת ההורים.

האם אני יכולה לפני השאלה הערה קטנה?

יכולה.

אני אישית יש לי ילד על הרצף. הוא נמצא בגן תקשורת. בגן תקשורת הייתה קלינאית תקשורת וגם סל בריאות מקדם. היו למעשה – סליחה, לא נעים לי – שתי קלינאות תקשורת, אחת ממשרד החינוך ואחת מהעמותה. קרה מקרה וקלינאית התקשורת, דרך משרד החינוך מהיום למחר חלתה, נאלצה לעזוב ולא מצאנו קלינאית תקשורת. ניסו ונשארנו בלי. הילד מהיום למחר הפסיק לדבר. פשוט מהיום למחר הפסיק לדבר. זה קרה בפסח והיום אנחנו מנסים בכל דרך להחזיר את המצב לקדמותו. זה דבר אחד.

דבר שני, איך שנודע שקלינאית התקשורת לא מגיעה, ביקשתי אישור מהגן – תנו לי לקחת קלינאי תקשורת דרך קופת החולים. לא יכולים, לא יודעים, לא זה, טוב. הקלינאית של העמותה תחלק את השעות במקום שעתיים לילד תעשה שעה לכל ילד. תבוא מישהי, תכנית למתן כלים לצוותים בהעדר טיפול, כנראה שהפעילו אותה. אבל אישור בכתב על זה שהילד לא מקבל טיפול מלא של קלינאי תקשורת, אלא חצי טיפול כי הוא מקבל שעה ממישהי שלא מכירה אותו, לסתום חור, איזה פלסטר, לא קיבלנו וגם כנראה לא נקבל.

אני חושבת שבתכנית למתן כלים לצוותים בהעדר מטפל, הבולט הראשון צריך להיות מתן אישור להורים על זה שהילד לא מקבל קלינאי תקשורת ולתת להורים אפשרות לקבל אלטרנטיבה. זה דבר אחד.

עכשיו לגבי השאלה שלי. יש ילדים על הרצף שהולכים לשילוב. ילדים שהולכים לשילוב על פי הספר, אמורים לקבל קלינאי תקשורת גם כן, ואולי יש אחד או שניים במדינה שכן מקבלים. השאלה היא אם המספרים שהגברת הנכבדה ציינה פה, כוללים את כל החוסר של כל הילדים בשילוב, שכמעט כולם לא מקבלים קלינאי תקשורת. אני יכולה לומר לך שאני הייתי - - - -

השאלה ברורה. את שואלת האם החוסר המספרי מתייחס גם לילדים המשולבים במערכת החינוך ה-So called רגילה.

כן. הם זכאים באותה מידה כמו - - -

אוקיי, בבקשה. מה התשובה?

לא, התשובה היא שלא. אבל אני רק רוצה לשים פה משהו בפרופורציות. זאת אומרת, אם יש לנו בסביבות - - -

הנה המוטיבציה השלילית לשילוב והם אומרים שזה לא נכון והם מקדמים את השילוב.

אז רגע, אני אסיים את המשפט שרציתי לומר.

חברה, תנו לה לענות.

אני אסיים את המשפט שרציתי לומר. אני אמא חד הורית, ישבתי בוועדה ודיברתי עם ועדת השמה שקיוויתי שתלך לוועדת שילוב ודיברתי איתם על זה שאני רוצה שהבן שלי יגיע לשילוב לא השנה הקרובה, שנה אחרי זה, והגברת מהמתי"א והמנהלת של החינוך, אמרו לי אבל את אמא חד הורית, איך את תצליחי לתת לילד את המענה הזה של לרוץ לקלינאי תקשורת ומרפא בעיסוק. הילד לא מדבר. את צריכה את זה.

הם לא באו ממקום רע, הם באו ממקום טוב, לנסות לעזור לי לארגן את החיים שלי. הרי איך תעשי את זה ולמה? למה בגלל שאני אמא חד הורית הבן שלי לא זכאי לשילוב?

אוקיי, תודה. בבקשה.

אני רק רציתי לשים דברים בפרופורציות. מבחינת משרות, אם אני מדברת רק על חינוך מיוחד, אני אוסיף שוב, יש לנו 3,200 משרות של מטפלים. אנחנו מדברים על חוסר ואני עכשיו לוקחת מקדם גבוה, כי לא חישבנו 200 משרות. אז קודם כל אני רוצה - - -

אין סיכוי בעולם שהמספר הזה נכון.

רויטל, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.

וגם אם זה 250, עדיין אני רוצה שקודם כל במיין סטרים זה קיים ושאנחנו מודעים לבעייתיות. זה לא שאנחנו לא מודעים. ואני לא יודעת אם זה כל כך קל. אנחנו פותחים שנת לימודים ואנחנו מנסים גם לחלק את העוגה ולפעמים אין לנו אופציה, כי אין מטפל ואי אפשר למצוא יש מאין.

אבל אם אפשר ברשותכם להגיב לחברת הכנסת - - -

לא, את תאספי עוד הערות ואחרי זה תגיבו לכולם. עדי עזוז, נציגת אלו"ט.

שלום. אני שומעת את הדיון ואני חושבת שיש אולי לכולנו בעיה בהגדרת הבעיה בכלל. ואני תוהה לפני, אני רק רוצה לוודא. יש פה נציגים מהמל"ג וממשרד הבריאות? כן?

משרד הבריאות היה אמור להיות. הוא כנראה - - -

לא, לא, אני מבריאות הציבור. שמי יפית יצחקי. הבנתי שחיפשתם לראות ואני חתומה שאני בוועדה.

אז את נציגת משרד הבריאות?

בריאות הציבור.

את נציגת משרד הבריאות?

אני נציגה לא רשמית. אני נציגה במקום ד"ר עדינה יוסף, שהייתה אמורה להגיע.

את נציגת משרד הבריאות בדיון הזה?

כן, כרגע.

יפה. אוקיי, תודה.

אוקיי, אז פשוט היה לנו שולחן עגול איתם לפני כשלושה חודשים ואני לא זוכרת אותך ספציפית.

יקירה, תדברי בבקשה לוועדה.

סליחה, כן. אז אני אגיד מה. אני חושבת שהבעיה היא בזה שצריך קודם כל להגיד, וזה לא שמשרד החינוך לא מצליח למצוא מרפאות בעיסוק או קלינאיות וזה לא שאלו"ט לא מצליחה או העמותה לילדים בסיכון לא מצליחה, זה כי אין. אין מספיק. וצריך להגיד שיש גידול, למשל בקלינאיות התקשורת, אני יכולה גם להעביר לך את זה בסוף הוועדה, זה נתונים מחוק חופש המידע. יש גידול בקלינאיות. יש גידול משנת 2010 עד שנת 2014 ב-82%. זה יפה. זה גידול יפה. הוא לא מספיק.

למה הוא לא מספיק? כי כמו שחברת הכנסת קארין אלהרר אמרה, רק באוכלוסיית האוטיסטים יש גידול ב-123% בטווח זמן הזה ואני מכירה רק את הנתונים שלי ויש עוד מאות אלפי, לא יודעת אם מאות אלפי, אבל אלפי ילדים שזקוקים לטיפולים האלה. ואני אגיד שהמחסור אצלנו הוא כפול, כי אנחנו גם עמותה מתפעלת וגם מסנגרת. אז ברמת התפעול, למשל בבאר שבע, זה מחסור אמיתי וקשה.

אתה שאלת על תמריצים. אנחנו נותנים תמריצים של 150% מהשכר ונותנים שכר על ביטול זמן של נסיעה מהמרכז ועדיין אנחנו מקבלים ממש מעט קורות חיים, לעתים לא מקבלים בכלל. מהצד השני של הסנגור, הורים שרוצים לקחת את שעות הטיפול בקופות החולים, אין גם לקופות החולים את קלינאי התקשורת לתת להם. אז הם ממתינים את השלושה חודשים, בזמן הזה הם לא יכולים לעשות כלום. אחרי שלושה חודשים הם הולכים לקחת פרטי. השכר שהם משלמים לא תואם את התעריף של משרד הבריאות. חלקם אפילו לא מסוגלים לשאת בדלתא של התעריף בין מה שהם יקבלו לבין מה שהם מוציאים.

השורה התחתונה היא שאין מספיק, וכמו שחברת הכנסת אלהרר אמרה – צריך תכנית חומש גדולה. לדעתי זה שמשרד הבריאות לא פה זה חמור מאד. אנחנו עדיין מחכים לפרוטוקול מלפני שלושה חודשים של השולחן העגול, שאלו"ט ביקשה הכרה בבעיה, שיש מחסור. יצאנו משם עם הכרה, אחרי שאנחנו – תסלח לי – ירקנו דם בדיון כדי לקבל את ההכרה הזאת. הם לא נמצאים כאן והבעיה היא שהם גם לא פותחים מספיק תכנית הכשרה, ולכן המל"ג גם לא מאפשר פתיחה של תכניות לימוד חדשות.

תודה. רויטל לן-כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני רוצה להגיד כמה דברים באופן כללי, שרשמתי לי קודם, ואז להתייחס לדברים שנאמרו פה, כי חלקם ממש מקוממים.

בשלוש דקות תגידי כל מה שאת רוצה.

אני מדברת מהר. קודם כל אין סטנדרטים. כדי שהורה יוכל לקבל טיפול לילד שלו, יותר נכון כדי שהילד יוכל לקבל טיפול, אין סטנדרט שאפשר לבוא אליו ולהגיד הוא זכאי כי. ואז מתחיל מסחרה, שוק, מול מערכת החינוך. בדרך כלל מול המנהלת, אם אנחנו מדברים על שילוב או מול הצוות הפארא-רפואי של המסגרת של החינוך המיוחד. זה נכון שיש מחסור במטפלים, אבל אחת הסיבות למחסור העיקרי בתוך משרד החינוך הוא כן השכר.

תוך כדי אני מתכתבת עם קלינאית תקשורת. היא שלחה לי את תלוש השכר שלה. יוצא שהיא מרוויחה לשעה 40 שקלים.

אין רצף טיפולים בחופשות ובחגים, ולא משנה כמה שנים אנחנו אומרות את זה, משרד החינוך לא טורח לפתור את הבעיה הזאת, שלפעמים חודשיים ילד מפסיד טיפול. אי אפשר להפסיק לילד עם צרכים מיוחדים טיפול לחודשיים, גם לא לחודש, גם לא לשבוע. צריך למצוא איזה שהוא פתרון של רצף טיפולי. כנ"ל רצף טיפולי של מטפלים. זה מקסים שמטפלת יוצאת לכל מיני דברים של משרד החינוך, אבל אנחנו צריכים לחשוב על הילדים ולא על משרד החינוך ולכן גם לזה צריך לתת מענה.

אין פיקוח על איכות ויעדים, בטח לא בשילוב, כי אין יעדים, כי אין סטנדרטים. הורים רבים מבקשים לייצר קשר עם המטפלים של אחר הצהריים כדי לתת מענה הוליסטי. אז שמענו פה מאד יפה את הביטוי של חשיבה אקולוגית, אין חשיבה אקולוגית. הם לא מרשים לדבר עם המטפלים של אחר הצהריים. לא מרשים להביא אותם לדיונים פנימיים בתוך המסגרות והרבה יותר מזה - - -

תצפיות.

ומעבר לזה, וזה נכון, גם תצפיות הם לא מרשים להם לבוא לעשות כדי שהם יידעו איך לטפל בילד, הם גם לא מוכנים לקבל את דעתם לגבי על מה כדאי לעבוד עם הילד. ואז יוצא שזו עובדת על משהו אחד וזה עובד על משהו אחר והילד, שצריך להיות זה שמאגמים סביבו, הוא הכי ניזוק מהעניין הזה.

יש דיפרנציאציה בין מוגבלות שלא מסיבות רפואיות, אלא מסיבות של איזו עמותה לחצה יותר. אם כבר הצליחו להכניס דברים פרטיים לתוך החינוך הציבורי, בניגוד לכל כלל אחר, ואני מדברת פה על הסלים השיקומיים, כי הכירו בצורך, אז לפחות שיאפשרו כניסה של סלים שיקומיים או שיבנו סלים שיקומיים לעוד אוכלוסיות חוץ מהאוטיסטיים, כי יש עוד אוכלוסיות שזקוקות לזה.

נאמר פה על רגל אחת ואני רוצה להדגיש את זה ביתר שאת, הילדים בשילוב היחידני זה ילדים שההורים שלהם מסוגלים לשאת בעלויות, בקושי ובאורח החיים הבלתי אפשרי של טיפולים בילד. משרד החינוך, אני אומרת את זה קבל עם ועדה, לא פעם ולא פעמיים, האופן שבו משרד החינוך מנהל את המשאבים שלו, מייצר, למרות ההצהרות היפות של לתת עדיפות לשילוב, מייצר מוטיבציה שלילית אצל הורים ללכת לשילוב, והוא לא עושה את זה במסביב, ברקע. א' אני יושבת כנציגת הורים בוועדות השמה בתפקיד סטטוטורי - - -

רויטל, אני מבקש.

כן, אני מסיימת. הם אומרים את זה להורים בצורה ברורה.

רויטל, את פשוט נפרשת יותר מדי על כל התחום של השילוב והחינוך המיוחד. אז תסכמי את דברייך ותתמקדי בנושא הדיון בבקשה.

זה הכל סביב נושא הדיון. אין בנייה של תכנית עבודה עם הילד לפני ה-1 בספטמבר, ואז ב-1 בספטמבר הם רק נפגשים, באוקטובר הם רק עושים תצפית, בנובמבר הם נפגשים פעם ראשונה עם ההורים, מתחילים בדצמבר, שלושה חודשים הצלחנו לטפל בילד.

אני רוצה לציין שגם קדימה מדע, שאמור לתת לילדים, לפי המכרז החדש, טיפולים פארא-רפואיים, גם הוא לא מצליח לתת להם את הטיפולים. זה ילדים שהרבה יותר קשה להם להגיע לטיפולים והעובדה שלא מצליחים לתת, היא משהו שחייבים לתת עליו את הדעת.

לגבי הדברים שנאמרו פה, עוד דבר שאני רוצה להגיד. משיחות שלי עם מטפלים פרטיים, שאחת הסיבות שהם לא רוצים לעבוד מול משרד החינוך, מעבר לעניין של השכר, כי יש אידיאליסטים שכן רוצים, זה שבגלל שהם אידיאליסטים ושבגלל שהם רוצים לעבוד עם הילדים בצורה שמיטיבה עם הילדים, הם מגיעים למערכת החינוך ורואים שההתנהלות בפנים לא רואה את הילד, אלא רואה את המערכת והם לא מסוגלים לשאת את זה. אני כמובן לא אחשוף שמות, אבל אם הוועדה רוצה, הם ישמחו לדבר בדלתיים סגורות בפני הוועדה ולהסביר למה הם מתכוונים כשהם אומרים שלא רואים את הילדים והם לא מסוגלים לשאת את ההתנהלות הזאת מול ההורים והילדים.

תודה רבה. אמיתי, מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

שלום לכולם. שמי אמיתי שוחט, מנהל תחום שילוב בחינוך בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נקודה שאני רוצה להעלות זה באמת הנושא של השילוב. אני לא רוצה לגעת אם כן דוחפים או לא דוחפים, אבל יש פשוט בעיה מובנית בסיפור הזה, שילד שנמצא בשילוב יחידני, אז אם בבית הספר אין מספיק ילדים או שיש ילדים שצריכים טיפול שונה, אין את המטפל, מטפל רגשי או כל מטפל אחר שאותו יהיה צריך, ולכן - - - ואתה צריך טיפול בבעלי חיים, נביא מה שיש בבית הספר, שזו בעיה שצריכים לראות באמת איך פותרים אותה.

זו גם בעיה מבחינת המטפלים. אני מבין שמשרד החינוך צריך לתת מענה לסיפור הזה, איך מטפלת עוברת ממקום למקום בבית ספר והאם הנסיעה הזאת נחשבת שעות העסקה או לא שעות העסקה. אני מבין שזה נושא רגיש ואני חושב שגם כן צריך לתת עליו את הדעת.

אנחנו מדברים על כך ששילוב זה באמת משהו שאמור לבוא מבחירה חופשית של ההורים, אז באמת כדאי לפתור את הנושא הזה.

אוקיי. עורכת דין תמר שי, מארגון קשר, בבקשה.

ארגון קשר, הבית של המשפחות המיוחדות. באמת אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו ואני מסכימה עם כל מילה שרויטל אמרה פה, כי זה פשוט כל מילה בסלע. אני רוצה להגיד שגם כשמקבלים את המטפלות ויש מטפלות בגנים, מה שהוצג פה, זאת אומרת בסופו של דבר לפי הלקות של הילד ו-70% מזה, אנחנו בסופו של דבר מגיעים בגנים או בבתי הספר, באמת הקשים ביותר, אני מדברת באמת על הקשים ביותר – ל-1.8, 2.2 טיפולים בשבוע.

כדי להתמודד עם הדבר הזה, המנהלים מבינים שהם לא יכולים לתת לילד שני טיפולים בשבוע או טיפול וחצי בשבוע. מה שהם עושים זה את העבודה הקבוצתית. לקבוצת ילדים אין אף פעם את אותם צרכים ואי אפשר לטפל בקבוצת ילדים יחד וזה מה שקורה ברוב הגנים. אני יכולה להגיד גם באופן אישי, מעבר לזה שאני יועצת משפטית בקשר, אני גם אמא לילדה עם צרכים מיוחדים, ילדה מאד מאד מורכבת וקשה. רוב הטיפולים שהילדה שלי מקבלת בגן הם טיפולים קבוצתיים. היא כמעט ולא מקבלת טיפול פרטני בגן מאד מאד מאד קשה.

אז זה משהו שהמנהלים עושים כדי להתמודד עם החוסר בשעות ותקצוב, שגם על זה צריך לשים את הדעת, גם כשיש זה לא מספיק.

אני רוצה כן שהדיון הזה לא יתמקד רק בכיתות תקשורת, בגני תקשורת ובילדים האוטיסטים, כי באמת זה כל המוגבלויות וכל הצרכים וצריך לדבר על זה. למשל אם אנחנו דיברנו על השילוב היחידני, אז אם יש שתיים, שלוש, חמש קלינאיות תקשורת שנותנות מענה לשילוב, אז פיזיותרפיסטיות למשל, אין דבר כזה טיפול פיזיותרפיסטי בשילוב. אין חיה כזאת ולא הייתה ולא תהיה אף פעם פיזיותרפיסטית בשילוב. רוב הילדים, או הרבה מהילדים המשולבים עם ילדים עם לקויות פיזיות קשות, שצריכים את המענה הזה של פיזיותרפיה.

תודה.

אני רק אגיד עוד משפט, מילה אחרונה. באמת כמו שרויטל מתכתבת, גם אני מתכתבת. אחד הדברים שבעצם מונעים ממטפלות לעבוד במשרד החינוך, זה הסיפור הזה של כן מציעים לי משרה מלאה אבל משרה מלאה בשלושה או ארבעה בתי ספר שונים. זה אומר שבאמצע היום אני צריכה לנסוע מבית ספר לבית ספר, אף אחד לא משלם לי את הנסיעות האלה, או גם אם משלמים לי, משלמים לי לפי חופשי–חודשי. אני מפסידה המון שעות, אני מגיעה הביתה מאד מאוחר. אז משרה מלאה בארבעה בתי ספר, בעיני זה לא תנאי עבודה הולמים. תודה.

תודה. עורכת הדין ציפי נגל-אדלשטיין, מנכ"ל העמותה לילדים בסיכון.

שלום, תודה רבה. צהריים טובים. אני גם מייצגת כאן את גני התקשורת של הילדים על הרצף האוטיסטי, שצריך לדאוג לכולם, אבל אני חושבת שמהבעיה שנוצרה בתחום הזה, כן אפשר להסיק לגבי דברים אחרים ואין ספק שעל אף שיש גידול של מספר אבסולוטי כלשהו של מטפלים, אין לו שום קורלציה לגידול במספר המסגרות. זה נכון גם לגבי המסגרות של גני התקשורת וגם לגבי מסגרות אחרות.

יש לי כאן נתונים. קודם כל העמותה לילדים בסיכון פרושה ברחבי הארץ מאילת בדרום ועד מטולה בצפון, עם כ-150 מסגרות שבהן אנחנו נותנים את הטיפול הבריאותי המקדם. כמובן מסגרות של גני תקשורת, של משרד החינוך מרביתם. יש לנו כ-1,150 עובדים שמרביתם מטפלים גם פארא-רפואיים, גם פסיכולוגים, פסיכיאטרים מכל הסוגים, וכחלק ממה שאנחנו רואים בשנים האחרונות ובגלל הגידול באבחון של הילדים על הרצף האוטיסטי, אנחנו באמת ראינו שיש בעיה עצומה במספר המטפלים ויש חסר עצום בכוח אדם.

יש לי גם נתונים פנימיים של העמותה וחסר בכוח אדם מגויס, על אף בג"ץ שהגשנו ועדכון תעריף וניסיונות לשפר את התנאים.

באיזה אזורים במיוחד?

בצפון יש בעיה קשה. יש לי נתונים גם של משרד החינוך.

מה זה צפון?

צפון – בצפת למשל אין בכלל קלינאיות תקשורת באזור הזה. בדרום – בבאר שבע, זה פשוט קטסטרופה. אנחנו מנסים להקים גנים, יחידה של גני תקשורת בבאר שבע. הקושי שם פשוט עצום. באשקלון יש חוסר מאד גדול במטפלים. ושוב, לצערי פריפריה - אנחנו נאלצים להגדיר מחדש פריפריה, כי בכל מה שקשור למטפלים, הרבה פעמים אי אפשר לדעת אפילו מה הסיבה שבגללה באזור כזה או אחר יש חוסר מאד גדול. בזמנו, בראשון למשל, ראשון הייתה פריפריה ובת ים הייתה פריפריה, כי מטפלים לא רצו להגיע לשם.

עכשיו שוב, חבל באמת לחזור, הדברים נאמרו מבחינת הבעיה, אבל אני כן יכולה להציע אולי שני פתרונות שיכולים להקל. ושוב, אני מבינה שהדיון נוגע לפארא-רפואיים, אז אני מתעלמת מנושא של פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אנחנו לקחנו על עצמנו תפקידי מדינה - - -

כן, מה שתי ההצעות?

קודם כל נושא של ביצוע סטאז' בקהילה. זאת אומרת כן לחבור לאוניברסיטאות, וכמו שמתמחים בפסיכולוגיה יכולים לעשות סטאז' במסגרות שלנו, שיהיה ביצעו סטאז' בקהילה, בתוך גני התקשורת, שוב, או גנים אחרים, כמובן תחת הדרכה וכך ניתן יהיה להוסיף עוד מטפלים. שוב, אני מדגישה שזה תחת הדרכה. זה חייב לעמוד בקריטריונים מקצועיים.

דבר נוסף שכן מתקיים למשל במתמחים בפסיכולוגיה, אבל לא מתקיים אצל המרפאים בעיסוק וקלינאיות התקשורת, בגלל הגבלות של האיגודים המקצועיים, למיטב ידיעתי, הוא נושא של מה קורה עם סיום הלימודים. זאת אומרת יש פער בין סיום הלימודים לבין מעבר הבחינה. בעצם בפער הזה, אצל פסיכולוגים, הם כן יכולים לעבוד תחת הדרכה. קלינאי התקשורת והמרפאים בעיסוק, אני יודעת שאיגוד הקלינאיות הוציא מסמך שאוסר עליהם לעבוד כקלינאיות תקשורת בפרק הזמן הזה. זאת אומרת אם כן היינו מצליחים "להשמיש" אותם לעבודה בתקופה הזו, זה היה יכול לפתור בעיה לא קטנה.

כיוון שיש פער השתכרות בין המגזר הפרטי - - -

על איזה פער אנחנו מדברים?

זה חצי שנה ואני אסביר למה הוא משמעותי. זו אינה רק החצי שנה הזאת - - -

לא, אנחנו יודעים למה הוא משמעותי, לא צריך להסביר.

לא, הוא משמעותי. אני מדברת על כך שברגע שמישהי נכנסת למסגרת שלנו, זאת אומרת אם היא לא נכנסת למסגרת, היא מיד כמעט הולכת למגזר הפרטי, בגלל פערי ההשתכרות, אבל אם היא נכנסת למסגרת והיא מקבלת את המעטפת של הצוות הרב מקצועי, היא נקשרת לתחום הרבה מאד פעמים, על אף שכוונתה הראשונית לא הייתה להישאר במסגרות מהסוג הזה, היא כן ממשיכה ומתמידה לעבוד במסגרת השירות הציבורי, כי היא רואה את היתרונות האחרים, שאין בקליניקה פרטית. לכן האפשרות הזאת לעבוד בתקופת הביניים הזו, היא מאד משמעותית.

אוקיי, תודה רבה לך. אלמוג בן משה, מההסתד - - - ממועצת התלמידים.

ממועצת התלמידים.

מועצת התלמידים והנוער הארצית. היית אצלנו ב - - -

כן, אצלו זה הכל הסתדרות.

אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית, ואני באה לדבר קצת בכובע אחר. לי יש אח אוטיסט, אני חונכת בכנפיים של קרמבו בסניף נתניה ובעצם הנושא הזה של מחסור בצוותים פארא-רפואיים, פוגש אותי בהמון המון מקומות. אח שלי זקוק לטיפול רגשי, ובעצם ככל שחסרים הצוותים הפארא-רפואיים, ככה הוא מקבל פחות שעות והוא בעצם גם נפגע מזה. זה בעצם צורך שהוא מאד מאד משמעותי, כמו שעלה כאן.

כמו שחברת הכנסת קארין אלהרר אמרה, יש פתרונות. יש פתרונות. לא יכול להיות שאין פתרונות, שאנחנו מחכים לא יודעת למי. יש פתרונות וצריך וחייבים להשתמש בהם ולממש אותם בהקדם האפשרי, ובאמת בתור אמירה: אנחנו במועצת התלמידים והנוער הארצית קוראים לוועדת החינוך של הכנסת לעשות את הכל בשביל לממש את הפתרונות האלה, כי זה צורך שאני אפילו לא יודעת להסביר במילים כמה הוא משמעותי וכמה הוא גדול.

אז בפנייה לכל היושבים כאן סביב השולחן, אנחנו באמת נשמח לקחת חלק בכל דבר שצריך כדי לקדם את הנושא הזה. וזהו.

תודה רבה. רועי, אתה רצית להוסיף משהו?

לא, כבר מיצו את זה. קודם כל צריך לקחת בחשבון שגם הטיפולים הפרטיים, אין קלינאית תקשורת שמקבלת אחרי הצהריים. זה רק בבוקר, גם בקופת החולים וגם בפרטי, וזה גם על חשבון ההורים איפה שהוא. ימי עבודה וזה גם דבר שלא לוקחים בחשבון.

אוקיי. משרד החינוך, אם אתם רוצים להשלים.

סליחה, אפשר עוד נקודה אחת רק?

לא, אנחנו סוגרים את הדיון עוד שתי דקות. בבקשה, משרד החינוך.

ברשותך, אדוני יושב הראש, אני רק רוצה למקד שתי נקודות, לגבי אותם תלמידים שמגיעים לתכניות השילוב. אז אני רוצה לסייג, באמת מילים ואמירות בסלע, ככל שיהיו, אני רוצה לדייק אותן ולומר שאין דבר כזה שאין מענה ממקצועות הבריאות או אין מענה כמדיניות, לא בחסר אם חסרה דמות כזו מטפלת או אחרת.

המדיניות היא לאן את שולחת את המשאב.

אין מדיניות כזו שלא מאפשרת לילד לקבל את המענה הטיפולי, אם בפיזיותרפיה, אם בקלינאי תקשורת, מבחינת תכנית העבודה. תכנית עבודה לילד נבנית תכנית יחידנית, עם יעדים ברורים, עם מעקב, עם בקרה, כך שהדברים מאד מאד מדויקים כשנבנית התכנית והיא ניתנת. במידה וחסר, זה משהו אחר. זה אחד.

הדבר השני זה - - -

זו אמירה מאד יפה של רחלי, רק שבשטח זה לא מחובר - - -

הדבר השני שאני מבקשת לומר, שאני כן לוקחת לתשומת לב, זה קצת בדיקה של אותה סוגיה שהעלתה חברת הכנסת קארין אלהרר, לגבי המתמחים או העובדים ממקצועות הבריאות, העולים החדשים שהגיעו. אנחנו נבחן את זה יחד. מבחינתנו נבדוק. אני לא יודעת מה היא המשמעות מבחינת המשרד, אבל אנחנו נבדוק את העניין ונראה איך מקדמים את זה אל מול משרד הבריאות, כי אני מניחה שבשותפות הזאת, צריך להיות שיח מאד ממוקד עם משרד הבריאות.

אני גם רוצה לציין את שיתוף הפעולה. כשיש שיח מקצועי בין משרדים, זה לא קשור להטחת האשמות, זה קשור לשיח מקצועי שמתקיים כל הזמן. קשר מאד הדוק עם העמותות, וחשוב לי לציין את זה.

תודה רבה. אני רוצה ברשותכם לסכם את הדיון. ראשית - - -

סליחה, משרד החינוך - - -

ומה אתם, לא משרד החינוך?

אנחנו פשוט רחוקות אחת מהשנייה.

יש לך ממש דקה לסכם.

יש לי דקה, אז קודם כל אני רוצה להגיד שלמרות הכל יש לנו המון אנשים שכנראה עדיין רוצים לעבוד אצלנו. נערך סקר של משרד הבריאות שיש לי אותו כאן - - -

זה קצת סותר את מה שאמרת בהתחלה, אבל לא משנה.

לא, זה לא סותר. אני אמרתי שעדיין אנחנו מעסיקים כל כך הרבה. יש חסר, רק צריכים לקחת אותו באיזונים. נעשה סקר של משרד הבריאות בשנת 2012, שבעוד כמה שנים הפער ילך ויצטמצם בניגוד למה שחברת הכנסת אמרה. אני אתן לכם את הסקר הזה.

לגבי הנושא של קלינאי תקשורת שעולים מצרפת, הסיפור הוא בכלל לא לפתחנו, הוא לפתחו של משרד הבריאות, והייתי פה בוועדה, ודווקא לגבי קלינאי תקשורת בנושא של שפה, היו שם דרישות מאד הגיוניות מה הם צריכים לעשות.

נקודה לגבי פיזיותרפיה. אני מודה שדווקא פיזיותרפיה בשילוב, זה באמת הנקודה שאנחנו שמנו עליה השנה את כל משאבינו לשכנע ולהסביר את החשיבות של העניין. זה נכון שלפיזיותרפיה ספציפית לא היה ידע - - -

את מי את צריך לשכנע?

את מנהלות המתי"א - - -

סליחה, את הרגולטור. הן עובדות אצלך.

רויטל, די.

בסדר, אז זהו.

רחלי, אני רוצה לשאול. לפי הסקר שיש אצלך, מתי נסגר החוסר?

הסקר של משרד הבריאות מדבר על העשור הקרוב, אבל זה סקר של משרד הבריאות. אנחנו נעביר לכם אותו ואני חושבת שאם יושבת כאן נציגת משרד הבריאות - - -

רגע, סליחה, אבל השתמשתם בו. הוא על דעתכם או לא על דעתכם?

מה זה אומרת על דעתכם? אנחנו נסמכנו עליו. להבין שאם עשו בדיקה, משמע ש - - -

תוך כמה שנים?

אני חושבת שהם דיברו על עשור.

הם לקחו בחשבון גם את הגידול בילדים או רק את הגידול במטפלים?

לא, גם. תחזית עד שנת - - -

טוב, אז אנא תעבירי את הדו"ח גם לוועדה. אני רוצה לסכם ברשותכם.

סליחה, אמרת שתיתן לי לדבר.

זה נכון, אבל נתתי לכל ההורים ולך לא הספקתי לתת, אז את תדברי בדיון הבא. אני רוצה להודות לכל המוזמנים, גם לחברי הכנסת, גם לנציגי הממשלה, כמובן להורים ותודה מיוחדת גם לרועי צימרמן, שבעזרת הסיפור האישי שלך נחשפנו לבעיה.

אני רוצה לסכם בכמה נקודות:

1. הוועדה מצפה לקבל מנציגי משרד החינוך תכנית חומש לסגירת הפער, איך אתם נערכים, לאור הבעיות שאתם הצגתם כאן, גם באופן כללי עם המחסור באנשי מקצוע וגם באופן ממוקד, באזורים מסוימים בארץ.

2. אני אבקש גם התייחסותכם מה בכוונתם לעשות או מה אתם יכולים להציע כדי להגדיל את שיתוף הפעולה, גם עם המועצה להשכלה גבוהה, גם עם משרד הקליטה. מדובר פה על העולים.

3. נקודה כואבת נוספת שעלתה פה זה חוסר התיאום בין משרד החינוך, לא כמערכת, בסוף זה הגננת הפרטית, אבל משרד החינוך לבין משרד הבריאות/קופות החולים. לא יכול להיות שהתוצאה של מקרים רבים, זה שההורה מצד אחד לא מקבל את החתימה מהגננת, כי היא לא יודעת על מה מותר לה לחתום, על מה אסור לה לחתום. ומצד שני הוא לא מקבל גם את הזכאות במשרד הבריאות, או שלוקח לו זמן לקבל את הזכאות ממשרד הבריאות, בגלל שהוא לא מקבל את החתימה.

אז אני מצפה מכם, וזו קריאה גם למשרד הבריאות, שנמצאים כאן בדיון, לגבש נוהל משותף מה עושים במקרה כזה.

אדוני, אבל מעבר לזה, הם לא נותנים לאנשים של קופות החולים להיכנס לגן. קופות החולים, לא תגיד פרטי. מבקשים מהתפתחות הילד לבוא לגן, לצפות בילד, הם לא מרשים.

רויטל, אני בדברי הסיכום. אז אנא התייחסותכם גם לנקודה הזאת, שרויטל הוסיפה כאן.

1. נקודה נוספת שהעלתה חברת הכנסת אלהרר לגבי זמן ההיערכות מול ההורים. אם אתם יודעים שיש לכם מחסור בגן מסוים, גם כאן אני חושב שמצופה להודיע להורים על זה מבעוד מועד.

2. אנחנו גם נוציא פנייה כוועדה למועצה להשכלה גבוהה, לאור הדברים שעלו כאן, ונבקש את ההתייחסות של המועצה להשכלה גבוהה, גם לגבי ההכשרות, גם לגבי הנקודה שאת העלית, המנכ"לית של העמותה בסיכון, לגבי חוסר ההלימה בין המועד שבו מסיימים את התואר, את ההכשרה באקדמיה, לבין נקודת הכניסה לשוק העבודה.

אלה בעצם עיקרי הדברים.

אני רוצה להודות לכם. רק בואו נקבע מסגרת זמנים, שלא ניקלע לדיון כזה עוד שנתיים ונראה ששום דבר לא בוצע. אז משרד החינוך, כמה זמן דרוש לכם כדי להגיש לנו תכנית כזאת? משרד החינוך ומשרד הבריאות, כמה זמן דרוש לכם כדי להגיש תכנית כזאת?

זאת הנציגה שמשרד הבריאות בחר לשלוח.

בנושא של התיאום בין משרד החינוך לבין - - -

של התיאום ושל תכנית החומש של סגירת הפערים.

אני רוצה לומר שאנחנו נקדם את השיח המשותף הזה כדי לשבת ולבחון את כל הסוגיות, אבל קשה לי לאמוד את זה עכשיו בחודש, חודשיים שבהתחייבות.

אוקיי, אז אני אאמוד את זה בחצי שנה.

יש סיכוי שבשנה הבאה תרשו למשרד הבריאות להיכנס לגנים שלכם? לבתי ספר?

אז בתחילת כנס החורף.

אוקיי, אז בתחילת כנס החורף, אנחנו מדברים על תכנית החומש, אבל אני מזכיר שלקראת שנת הלימודים הקרובה צריכה להיות היערכות שונה, ואני אבקש גם מיושב ראש הוועדה הקבוע לעקוב אחרי העניין הזה, ובשאיפה גם לקיים דיון טרם פתיחת שנת הלימודים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.