הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 52

מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצ"ח הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הצ"ח התכנון והבניה (הוראת שעה) ובהצ"ח שירותים פיננסיים חוץ מוסדיים

יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ו (01 ביוני 2016), שעה 9:00

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), התשע"ו-2015, מ/975

חברי הוועדה: אלי כהן – היו"ר

חיים ילין – מ"מ היו"ר

יואל בריס - היועץ המשפטי, משרד האוצר

ברוך לוברט - סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד האוצר

יצחק מלכה - מנהל מחלקת ביקורת, משרד האוצר

יונתן בר סימן טוב - רכז מאקרו באגף תקציבים, משרד האוצר

אייל בן-ישעיה - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

נדב שמש - משרד האוצר

יואב צבר - מנהל יח' נותני שירותי מטבע, משרד האוצר

יעל אריה-הלדמן - סגנית יועמ"ש, רשות המיסים, משרד האוצר

נעמי היימין רייש - משרד הכלכלה

אביטל בגין - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רעות אופק - עו"ד, משרד המשפטים

אורנה ואגו - משנה ליועצת המשפטית, בנק ישראל

אביטל פריזמנט-בוטון - יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

יואב ענתבי - סמנכ"ל ביטוח אלמנטרי, איגוד חברות הביטוח

ירון אליאס - יועמ"ש, איגוד חברות הביטוח

רונן סולומון - מנהל תחום פיננסים ושוק ההון, איגוד לשכות המסחר

מיכה אבני - מנכ"ל חברת פנינסולה

אריאל גנוט - מנכ"ל גמא

אמיר ונג - יועץ משפטי, חברת גמא

רעות רגב - יועמ"ש, כלל החברה לביטוח

ליאור דץ - אדריכל, אגודת האדריכלים

אלעד וידר - עו"ד בהרצוג, פוקס, נאמן עורכי-דין

עודד אופק - יועץ משפטי, איגוד חברות ממוסדות למתן אשראי

נל מטקלף - המשמר החברתי

גל מנשה - משקיף, המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ורד קירו-זילברמן

אריאלה מלכה

ירון קוונשטוק

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), התשע"ו-2015, מ/975

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את הישיבה על הצעת הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), 2015. היו לנו שני נושאים על סדר-היום. גם להקריא את הסעיפים שלצורך העניין נעשו בהם שינויים. והיה נושא נוסף שרצינו לדון בו, אבל בסופו של דבר החלטנו שהוא ייכנס לנושא של רשות שוק ההון, שזה חוק מקביל, שלמעשה כבר נמצא שמה. ולכן, אם כך, נתייחס היום לנושא של ההקראות בלבד, וככל שיותיר לנו הזמן נעשה את ההצבעות? מי מקריא ממשרד האוצר, בבקשה?

ברוך, בהיעדרך אמרתי שהיום נדון בהקראות, ונראה אם נעשה את ההצבעות. אם לא, רק את ההצבעות פעם הבאה. והיה את הנושא שרצינו להוסיף, נדחה אותו לרשות שוק ההון. תהיה התייחסות לחבר הכנסת חיים ילין, שמבקש כמה הבהרות, וכמובן ככל שיהיו שינויים. אז, ברוך, נעבור להקראות בבקשה.

אוקיי. אדוני, אקריא את השינויים שעשינו, נחזור מתחילת החוק, שינויים שעשינו אגב הערות של חברי הכנסת והערות שנשמעו במהלך הדיונים.

התיקון הראשון הוא בהגדרה של מתן אשראי. בהגדרה של מתן אשראי עשינו תיקון לגבי סיטואציה של מתן אשראי, שזה אגב מימון רכישה או השכרה של נכס. אקריא את התיקון.

(3) מתן אשראי אגב מימון רכישה או השכרה של נכס או שירות שאינו נכס פיננסי או שירות פיננסי, למעט מתן אשראי כאמור בידי מוכר הנכס או השירות או משכירו שהוא אחד מאלה: 

מתן אשראי ללקוח בודד בסכום הנמוך מ-5,000 שקלים חדשים, או מסכום אחר שקבע השר באישור ועדת הכספים של הכנסת;

מתן אשראי על ידי סיטונאי לקמעונאי, או מתן אשראי על ידי סיטונאי לסיטונאי, כהגדרתם בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח-1957;

מתן אשראי לתקופה שקבע השר, או שהתקיימו לגביו תנאים שקבע, באישור ועדת הכספים של הכנסת.

רגע, זה לא מופיע פה.

כן, יש תוספת ב-(ג), יש מעט שינוי, את התקופה מהנוסח שמופיע אצלכם הורדנו, כיוון שיש התייחסות אליה בפסקה (א) – את הסכום, סליחה.

תקריא עוד פעם את (ג).

(ג) מתן אשראי לתקופה שקבע השר – זאת אומרת אין התייחסות לסכום, וגם אין התייחסות קצרה מתקופה אלא לתקופה, מתן אשראי לתקופה שקבע השר, כדי לאפשר פשוט לשר לקבוע תקופה.

או שהתקיימו לגביו תנאים שקבע – זאת אומרת, הוא יכול לקבוע תנאים שבגינם לא נכון יהיה שמתן אשראי אגב מימון רכישה או השכרה של נכס יהיה נחשב מתן אשראי לעניין החוק וידרוש רישיון. וכמובן הכול באישור ועדת הכספים של הכנסת.

נעשה מה שעשינו פה, במקום להשאיר את הכול לתקנות של השר, נתנו כבר שני מקרים שבהם אנחנו חושבים שלא יהיה נכון לתת בגינם רישיון או לפקח עליהם. אל"ף, באמת מתן אשראי שהוא מאוד מאוד נמוך, בסכומים נמוכים, מתחת ל-5,000 שקלים, שגם פה יש סמכות לשר לשנות את הסכום.

ובי"ת, גם מדברים על אשראי ספקים. הכוונה שלנו בחוק הזה לא להתחיל לתת רישיונות או לפקח על ספקים קמעונאים שנותנים אשראי. זאת הייתה הכוונה, זה גם עלה מהדיון פה, הבהרנו את זה בחוק.

שינוי נוסף יש לנו בהגדרה של נושא משרה, איזושהי הבהרה יש לנו לגבי - - -

זה הדיונים שהיו עם משרד הכלכלה, זה התיקון?

כן, דיונים גם בתוך הממשלה, גם מול משרד הכלכלה, כמובן גם מול משרד המשפטים. לגבי נושא משרה, לאו דווקא בחשבון, הבהרנו שהכוונה למורשה חתימה של תאגיד.

לגבי נותן שירותים פיננסיים שהוא יחיד, אז הבהרנו שהכוונה למי שמנהל את הפעילות – הייתה שאלה מה ההבחנה בין מכוון, למכוון יש לנו הגדרה שונה – אנחנו מבהירים שהכוונה למי שמנהל את הפעילות של נותן השירותים הפיננסיים.

אני ממשיך הלאה באותו עמוד, אצלי זה עמוד 4, ההגדרה של "נכס פיננסי", פסקה (5) – הפניה לנייר ערך למוכ"ז. ההפניה צריכה להיות לחוק החברות, לא לחוק ניירות ערך.

אני ממשיך לשיקולי המפקח, סעיף 3 ברישה. אנחנו מבהירים שהשיקולים בביצוע התפקידים והפעלת הסמכויות של המפקח כמובן יחולו גם בהקשר של מתן ההוראות לפי סעיף 4. מתן ההוראות זה ההוראות שהמפקח נותן.

אני ממשיך בסעיף 6, לגבי הוועדה המייעצת. הרחבנו את ההרכב של הוועדה לחמישה חברים, בעקבות הערה של חבר הכנסת פריג'. הבהרנו לגבי חברי הוועדה, בעקבות הערות שקיבלנו גם מהמועצה הישראלית לצרכנות, שחברי הוועדה יהיו מתחום המשק והכלכלה, אבל תהיה אפשרות כמובן שיהיו חברי ועדה לא רק מקרב הציבור באופן כללי, אלא גם שתהיה איזושהי הכוונה, שיכול שיהיו גם מתחום הצרכנות. ואיזושהי התאמה בסוף הפסקה.

אפשר שאלה על זה, אדוני היושב-ראש?

אולי אסיים קודם?

לסעיף הזה ספציפית.

תן לו לסיים. תרשמו בקשה, ובאמת אם יהיו שאלות, כמובן נשמע את כולן.

בסעיף 13, אני ממשיך, בסייגים לחובת הרישוי, הוספנו כמובן גם השמטה שהייתה מבחינתנו לגבי מנהלי קרנות השקעות משותפות בנאמנות, שכמובן גם הן מפוקחות על-ידי הרשות לניירות ערך. הוספנו אותם.

בסעיף 15 – תנאים למתן רישיון בסיסי, הבהרנו שהכוונה היא לא רק לצו פירוק זמני אלא יכול להיות גם צו פירוק. כמובן שגם בעניין הזה זה אחד מהתנאים למתן הרישיון – שלא ניתן לגביו צו פירוק, לא רק צו פירוק זמני.

בהמשך הבהרנו שאותה סדרה של עבירות שמפורטות כתנאי למתן רישיון בסיסי, מבלי לגרוע מההוראות שקבענו למעלה, מהאפשרות שיש למפקח לקבוע שיש עבירות שמפאת מהותן או חומרתן אותו אדם לא ראוי לעסוק במתן השירותים הפיננסיים.

אני מדלג לסעיף 22: אנחנו מבהירים שבמסגרת הדיווח למפקח על שינויים מהפרטים שמסר מבקש רישיון, אז כמובן הוא צריך גם לפרט אם נפתחה כנגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום.

בעמוד 15, בסעיף 23(ג), בעקבות הערה של הנסחות של הכנסת, שהחלה כבר כמובן לעבור על הצעת החוק, השמטנו את הפסקה.

ברוך, רגע, מה ההיגיון? אני פשוט לא זוכר את זה.

הנסחות של הכנסת העירה שזה לא גורע מהמהות, אלא שאין צורך באותה אמירה. אם ורד תרצה להתייחס.

כעיקרון עשינו השוואה, זאת אומרת היה חשוב שהמהות תהיה שיהיה פה עם רישיון מותלה, שתהיה הודעה ויהיה ברור. אז מהבחינה הזאת בדקנו, וראינו שמבחינת המהות – המהות נשמרת, אבל בשום חוק אחר כשמותלה רישיון לא מודיעים, כי אז זה כאילו מאיין את כל ההודעות האחרות. אבל אנחנו יודעים שהדבר הזה נעשה.

אני עובר לסעיף 29. סעיף 29, פסקה (ה), אני חושב שזה היה בעקבות הערות גם של היושב-ראש, גם של חבר הכנסת ילין, לגבי אותו ביטוי שמקובל באמת גם בחקיקות פיננסיות אחרות, שנותן שירותים פיננסיים יעשה כמיטב יכולתו למנוע מאדם לפעול מכוח אמצעי שליטה שמוחזקים בניגוד להוראות. זאת אומרת, למעשה חובה שאנחנו מטילים על נותן שירותים פיננסיים, כשהוא למעשה יודע שיש אדם שפועל מכוח אמצעי שליטה בניגוד להוראות.

אז איזושהי אמירה שהייתה, לדעת חברי הכנסת, מעט רחבה מדי, עידנו את הנוסח וקבענו שנודע לנותן שירותים פיננסיים כי אדם פועל מכוח אמצעי שליטה, המוחזקים בניגוד להוראות סעיף קטן (ב) – נסתפק בדיווח למפקח. אנחנו למעשה מבהירים מה החובה שחלה עליו בהקשר הזה.

בסעיף 31 יש איזושהי הערה טכנית. גם בסעיף 33.

בסעיף 36 – אחריות מנהל כללי ושותף, אנחנו מדברים על החובה שיש למנכ"ל לפקח ולנקוט את כל האמצעים שהוא יכול לעשות, כדי למנוע הפרה של הוראות בתוך התאגיד שאותו הוא מנהל. הייתה איזושהי הצעה קודמת של נוסח שתיקנו בעקבות הערות של הוועדה. לאחר מכן הערות נוספות של הוועדה. פשוט חזרנו לנוסח המקורי של הצעת החוק, שלמעשה קובעת שיש חובה גם לקבוע כללים ונהלים בכל נותן שירותים פיננסיים, וגם למנות אחראי שיטמיע את הכללים ואת הנהלים האלה, כדי באמת למנוע את אותן הפרות בנותן השירותים הפיננסיים.

אני מדלג לסעיף 39 לגבי דוחות והודעות. בעקבות הערות הדיון שהיה פה בישיבה לגבי הצורך לשים לב במסגרת הדיווחים גם לשמירה על סוד מסחרי או סוד מקצועי של נותני השירותים הפיננסיים, קבענו שבמסגרת הפרסומים וההוראות שהמפקח ייתן בהקשר הזה, הוא יצטרך באמת לתת את תשומת הלב לאותם עניינים.

אני מדלג לפרק ח' סעיף 41א – שמירה על ענייני לקוחות. אני מזכיר, זה באמת אחד הפרקים המשמעותיים, אם לא המשמעותי ביותר מבחינתנו בהצעת החוק הזאת, באמת ההגנה הצרכנית שיש על הלקוחות. בעקבות הדיונים שהיו פה, גם בעקבות ישיבה שעשינו עם המועצה הישראלית לצרכנות, עשינו כמה שינויים, כדי באמת לעבות את ההגנה הצרכנית.

אתה מקריא את זה?

כן, ודאי.

אחד זה נושא של אחריות להטעיה בפרסומת, סעיף 41א, אקריא אותו, סעיף שכמובן נלקח, עם ההתאמות הנדרשות, מחוק הגנת הצרכן.

אחריות להטעיה בפרסומת

41א

הייתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף 41 –

את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו;

אם הייתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה – אף את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום.

הובאו בפרסומת עובדות בדבר התכונות של שירות פיננסי או בדבר התוצאות הצפויות מהשימוש בו, יהא המפקח רשאי לדרוש ממי שמטעמו נעשתה הפרסומת או ממי שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו שיציג ראיות להוכחת אותן עובדות; לא הציג ראיות כאמור להנחת דעתו של המפקח, תהא בכך ראיה לכאורה שהפרסומת הייתה מטעה, אולם תהא זו הגנה למי שמטעמו נעשתה הפרסומת ולאדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת שהפרסומת מטעה.

פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תוכנה איננו מטעה;

המפרסם פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור כי המדובר בפרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה, אף אם תוכנה אינו מטעה;

לעניין סעיף קטן זה, השתתפות עיתונאי, לרבות מגיש, קריין או מנחה בכל כלי תקשורת, בפרסומת, יראו אותה כפרסומת מטעה, אם אין בה הבחנה ברורה בין עבודתו המקצועית לבין הפרסומת;

מי אוכף את זה? תגיד לי. זה קיים - - -

קודם כול, אנחנו מקווים שהמפקח החדש יגיע עם כוחות כדי לאכוף את זה. ואני מזכיר עוד פעם, היו לנו הרבה דיונים על זה, מבחינתנו מאוד חשוב שלא יהיה פער בין החקיקות הקיימות, ודאי בין הרגולטורים הפיננסיים הקיימים לבין הרגולטור החדש שקם. ואם יש פה איזשהו פער, אנחנו חושבים שחשוב - - -

מה שלא מופיע פה בכלל, זה אני כבר אומר לך, זה פרסומת סמויה. ההגדרה הזאת לא מופיעה פה, וזו אחת הבעיות הכי קשות שיש. ועל זה מבוסס הכול.

תבדקו את זה.

אדוני, זה סעיף קטן (ג)(1).

איפה אתה רואה את זה?

פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה.

אני מבין. זאת ההגדרה. אני מבקש להוסיף שם מה שנקרא פרסומת סמויה. זה ההגדרה של מה שאמרתי.

ברוך, מה אתה אומר לגבי הערתו של חבר הכנסת ילין?

אני חושב שיש פה מענה, בטח בנוסח, גם ב-(ג)(1).

לא משנה לך כלום. אם זה מופיע, רק שיופיע ככותרת שם, פסיק. זה הכול. אפילו במזג אוויר היום מכניסים לך פרסומת.

בסדר. אני מבין שההערה היא לא מהותית אלא יותר שעצם ההופעה, אנחנו יכולים גם לדאוג לזה בניסוח בסוף.

בסדר. תראו בניסוח בסוף, בסדר? תודה.

בסדר גמור.

חזקה שפרסומת נעשתה בידי מי שמצוין בה כמציע הנכס או השירות, אלא אם כן צוין אחרת בפרסומת עצמה.

פרסומת העלולה להטעות לקוח בישראל – אחת היא, לעניין סעיף זה, אם נעשתה בישראל או מחוצה לה.

נושא נוסף בהקשר הזה של ההגנה הצרכנית זה איסור רוכלות, זה סעיף 43א רבתי. כיוון שזה חקיקה חדשה, בנוסח הסופי לא יהיו סעיפים רבתיים, אבל כרגע זה לצורך הדיון. סעיף 43א רבתי, הגדרה של "רוכלות", למעשה מחקנו את ההוראה לגבי כל מקום שאינו בית עסק, שנותן השירותים הפיננסיים או של מי מטעמו, כדי באמת לאפשר לאותם נותני שירותים פיננסיים גם להגיע לעסקים של הלקוחות שלהם. זאת אומרת, צריך לזכור שבהקשר הזה יש גם חשיבות לצורך התחרות של אותם גופים, ודאי החדשים, שמנסים להתפתח, כן אפשרות להגיע לבתי עסק ולהציע את השירותים שהם יכולים לתת.

לגבי הגבלות לעניין קטינים – בעקבות ההערות פה של חברי הכנסת הוספנו: עם אדם שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 21 שנים. זאת אומרת, הגבלה למעשה גם מעבר לגיל 18 עד גיל 21.

סעיף 45, לגבי גילוי נאות, אקרא את הסעיף.

גילוי נאות

45.

נותן שירותים פיננסיים חייב לגלות ללקוח כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהוא נותן והסיכונים הכרוכים בו ואת דבר האפשרות לבטל עסקה, ככל שישנה, התנאים לביטולה ודרכי ביטולה.

השר רשאי לקבוע חובות שיחולו על נותני שירותים פיננסיים, כולם או חלקם לשם הבטחת גילוי נאות ללקוחות, ובין השאר חובות כמפורט להלן:

חובה לציין פרטים מסוימים בכל פרסום שלהם בדבר שירותיהם;

חובה לתת ללקוחותיהם, במועדים קבועים ובכל דרך שהיא, דוחות על השירותים הניתנים להם ולציין בהם פרטים מסוימים.

בהמשך יש לנו, מיד אחר כך, את סעיף עריכת חוזה בכתב. הוספנו את החובה: היה לשר יסוד סביר להניח כי הדבר דרוש למניעת הטעיה או ניצול מצוקת הלקוח, רשאי הוא לקבוע בתקנות, לגבי סוגי עסקים או שירותים, כי נותן שירותים פיננסיים חייב לערוך חוזה בכתב עם הלקוח, ולציין בו את הפרטים שנקבעו בתקנות.

זאת אומרת, חשבנו שיש חשיבות, בשירותים שעליהם אנחנו מדברים, שתהיה הסמכה לעריכת חוזה בכתב.

בסעיף קטן (ב): נותן שירותים פיננסיים, העומד לכרות – פה יש תיקון קטן, אנחנו משנים למעשה את המועד מחתימה, או יותר נכון שיהיה מכריתת החוזה – נותן שירותים פיננסיים, העומד לכרות על חוזה עם לקוח, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני כריתתו – גם פה תיקון מהחתימה – לפני כריתתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה.

בסעיף 46, לגבי הוראות בדבר חוזה למתן שירותים פיננסיים: השר רשאי לקבוע, דרך כלל או לסוג מסוים של שירותים פיננסיים, הוראות לעניין תוכנו של חוזה למתן שירותים פיננסיים או מידע אחר המיועד ללקוח.

זאת אומרת, אנחנו רוצים להרחיב את האפשרות של השר לקבוע הוראות לא רק לגבי תוכנו של החוזה אלא כל מידע שמיועד ללקוח בהקשר הזה. ותיקונים בהמשך אותו סעיף קטן (א), שיש לקבוע בהם. ואז כמובן בהתאמה למסור את החוזה או המידע, כי הוספנו מידע.

סעיף 47, אני ממשיך, לגבי פירעון מוקדם, אנחנו קובעים, בעקבות הערה גם של יושב-ראש הוועדה, שאותם תנאים לגבי פירעון מוקדם, תנאים כאמור ייקבעו בשים לב להגנה על הלקוחות ולשמירה על עניינם.

אני ממשיך לסעיף 52, תיקון טכני בסעיף 52 פסקה (2), במקום מנהלי עסקים ההקשר צריך להיות נושאי משרה.

סעיף 55 – בעקבות הערה של הייעוץ המשפטי של הוועדה והדיון שהיה כאן בוועדה, הורדנו את ההסדר לגבי בודק חיצוני. אז כמובן שגם בסעיף 55(ג) הורדנו את ההפניה לעניין בודק חיצוני. בהקשר הזה צריך לשים לב שההפניה לסעיף קטן (ז) בסעיף 345כד3 היא בסמכות של שר האוצר ולא של שר המשפטים.

בסעיף קטן (ד) – אז כמובן, האפשרות של המפקח להורות לשלם למפקח המיוחד, אז גם הוצאות, הדגשנו שכמובן מדובר בהוצאות שכר והוצאות סבירים.

אני ממשיך לסעיפים 66, 67 ו-68, שתי סוגיות שהוכרעו פה בוועדה, אני מזכיר, בניגוד להצעת החוק הממשלתית: אחד, השמטה של המנגנון של הבודק החיצוני. והסעיף השני, סעיף 68 שנמחק, סעיף של הוצאות ביקורת.

אני עובר לסעיף 71, שמדבר על עיצום כספי. בסעיף 71, אני מזכיר, זה סעיף שלוקח, למעשה עושה סקירה של כל הסעיפים בחוק, עובר אחד אחד על הנורמות שקבענו בחקיקה, וקובע את שיעורי העיצומים ואת האפשרות להטיל למעשה את המנגנון הזה של האכיפה המנהלית לפי ההפרות שקבענו. ולכן, כיוון שעשינו שינויים בקביעת הנורמות במהלך החקיקה, עשינו פה את ההתאמות שנדרשו.

כך בסעיף 71(ב)(9), בפסקה (24), בפסקה (15) התייחסנו לבעל תפקיד אחר, בפסקה (16) לגבי אותם כללים ונהלים שקובע המנכ"ל בהקשר של הפיקוח. יש לנו גם תיקון כזה בפסקה (20), בפסקה (22), בעקבות ההתייחסות לפרסומת מטעה, אז מי שפרסם פרסומת מטעה, אז כמובן שיש אפשרות להטיל עליו עיצום כספי. כך גם בפסקה (27) ו-(28) על אי גילוי של נותן שירותים פיננסיים, ולגבי מי שלא ערך חוזה בכתב. כך בפסקה (29) עדכון ובפסקה (35).

תקריא את זה.

אוקיי. בפסקה (27): נותן שירותים פיננסיים שלא גילה ללקוח פרט מהותי לפי הוראות סעיף 45(א), או הפר חובה לעניין גילוי נאות שנקבעה לפי הוראות סעיף 45(ב).

פסקה (28): נותן שירותים פיננסיים שלא ערך חוזה בכתב, או שלא כלל בו את הפרטים הנדרשים, בניגוד להוראות שנקבעו לפי סעיף 45א(א), או לא נתן ללקוח הזדמנות סבירה לעיין בחוזה, או לא מסר לו עותק כאמור בסעיף 45א(ב).

אני ממשיך לסעיף קטן (ד) – אנחנו עדיין בסעיף 71 – אנחנו למעשה מבהירים פה תיקון חשוב לגבי הבהרה שלא יוטל עיצום כספי על עובד זוטר וגם על עובד שכיר שאינו נושא משרה. אקריא רגע את הסעיפים.

(ד) על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) – הסעיפים שדיברו למעשה על הטלת העיצומים –

לא יוטל עיצום כספי על עובד זוטר; בסעיף קטן זה, "עובד זוטר" – עובד שכיר בנותן שירותים פיננסיים, שאינו נושא משרה בנותן השירותים הפיננסיים ואין עובדים הכפופים לו, למעט יחיד בעל רישיון לפי חוק זה;

לא יוטל עיצום כספי על עובד שכיר בנותן שירותים פיננסיים שאינו נושא משרה בנותן השירותים הפיננסיים ושאינו עובד זוטר בו, אם במעשה המהווה את ההפרה לא חרג מנהלים של נותן השירותים הפיננסיים או מהוראה של הממונה עליו.

זאת אומרת, בניגוד לעובד זוטר, שפשוט יש קביעה שלא יוטל עליו עיצום כספי בכלל, לגבי שכיר יש התניה שהוא לא חרג מהנהלים או מההוראות של הממונים עליו.

הסיכום הוא פשוט בעקבות בדיקה שעשינו נוספת והערות של הייעוץ המשפטי של הוועדה. ההחרגות האלה נמצאות גם בחוקי הפיקוח של אגף שוק ההון, זאת אומרת הפטור הזה הוא נכון ומוצדק ואנחנו מכירים אותו גם מהחקיקות האחרות.

עוד תיקון בסעיף 72, תיקון טכני של הפניה לגבי סעיף 71(ב).

ברוך, שנייה, אני רוצה רק להעיר, שהעובדה שהסעיף על הבודק החיצוני וחובת התשלום עליו הושמט, באמת לפי בקשה של הייעוץ המשפטי של הכנסת, לא אומר שהמפקח לא יוכל להסתייע בגורמים שיסייעו לו לפקח. זה לא מונע, זו פרקטיקה שנוהגת היום, היא פרקטיקה מקובלת. ההסדר הספציפי שהוצע פשוט היה נראה לנו בלתי סביר, אבל זה לא מאיין את היכולת ואת האפשרות, וחשוב להגיד את זה.

הבהרה חשובה.

אני מתנצל, אבל אחזור רגע לסעיף 71 שהיינו פה, פשוט גם עוד איזשהו תיקון ב-71(ג) פסקה (5) שלא הקראתי, זה נותן שירותים פיננסיים או נושא משרה בנותן שירותים פיננסיים – השמטנו את ההתייחסות דווקא לזה שהוא תאגיד – שלא מסר למפקח המיוחד מסמך שנדרש למסרו, בניגוד להוראות סעיף 56. כמובן שזה לא יחול רק על תאגיד.

אני ממשיך ומדלג לסעיף 89א רבתי, אצלי בעמוד 43 – סמכות שנמצאת גם בחוקי הפיקוח של הביטוח והגמל שאנחנו מכירים, סמכות למפקח במקרה של הפרת הוראה זהה כלפי כמה לקוחות. הסעיף קובע: המפקח רשאי לקבוע כי יראו מי שהפר הוראה זהה כלפי כמה לקוחות, כמבצע הפרה אחת, אם ההפרה נעשתה בפרק זמן קצר, במעשה או במחדל אחד או בשל אותו גורם.

סעיף 101א רבתי, בעמוד 47, סעיף דיווחים לכנסת. יש סעיף קטן (א) שמדבר על ההיערכות, וסעיף קטן (ב) שמדבר על הדיווחים. סעיף קטן (א): בתום שמונה חודשים מיום פרסומו של חוק זה, ימסור השר לוועדת הכספים של הכנסת דיווח על ההיערכות ליישומו.

וסעיף קטן (ב), שדורש מהמפקח את הדיווח לוועדת הכספים של הכנסת, בתום שנה ובתום שנתיים מיום תחילתו של חוק זה לפי סעיף 110(א), על יישומו של החוק; דיווח כאמור יכלול, פירוט הוראות שנתן לעניין דרכי פעולתם וניהולם של נותני שירותים פיננסיים, מספר הרישיונות וההיתרים שניתנו, הותלו או בוטלו, ועיצומים כספיים שהוטלו על מפרי הוראות החוק. זה דיווח של המפקח.

אני עובר לסעיף 110, בעקבות הערה של חבר הכנסת ילין וההערות שנשמעו פה לגבי ההיערכות. דחינו את ההיערכות לתחילת אפריל, כיוון שה-1 באפריל יוצא בשבת, אז תהיה התחילה ביום ראשון ב-2 באפריל, כך שלא יהיה גם הקושי שציין חבר הכנסת ילין.

אלוהים עוזר גם בתאריכים.

בפרטים הקטנים, כן.

ולגבי סעיף דיווח שיש לנו בפרק של הוראת השעה, לגבי מנהל רשות המיסים, אז התיקון הוא שהוא ידווח לוועדת הכספים של הכנסת מדי שנים-עשר חודשים מיום פרסומו של חוק זה ועד לתום התקופה כאמור בסעיף 120. בעקבות באמת הוראת השעה והסמכויות שיש שם, הדיווח לוועדת הכספים יהיה לגבי הפעולות שהוא נקט בתקופה הזאת.

זה לא מונע מוועדת הכספים לזמן בכל רגע נתון שרוצים. אני מבהיר את זה.

ודאי.

אסיים רק בתוספת לגבי ההון העצמי המזערי. בעקבות הדיונים שהיו פה, למעשה העלינו את הרף לבעל רישיון בסיסי לגבי מתן אשראי מ-200,000 שקלים ל-500,000 שקלים.

ולגבי בעל רישיון למתן אשראי ברישיון מורחב, יצרנו מדרג לגבי צבר אשראי מ-25,000,000 שקלים עד 50, מ-50 עד 100, ומעל 100. במדרגה הראשונה ההון העצמי המזערי יהיה 1,000,000 שקלים, במדרגה השנייה – 2, ובמדרגה השלישית – 4. זהו, עד כאן.

נפתח את הנושאים לדיון. יש לי שתי הערות, ולאחר מכן חבר הכנסת ילין. לאחר מכן התייחסויות נוספות.

בנושא של האשראי, אני מבקש שתהיה תוספת, שברגע שגוף מסוים הגיע לאשראי של מעל ל-200,000,000 שקל הוא צריך לדווח. ברוך, אתה יורד לסוף דעתי? אני אומר שאם גוף, הרי כאן קבענו הון עצמי, נכון?

כן.

אני לא רוצה להיות במצב שגוף מסוים, אזוטרי, בפינת הרחוב, יגיע לסכומים משמעותיים. אני רוצה שלפחות תהיה מדרגת דיווח, כלומר יגידו לכם: שלום, המפקח, אני רוצה לדווח לך שהגעתי ל-200,000,000 שקל. הרי אין לנו כאן מעל 200,000,000 – זאת אומרת, שידווחו. ואז יידע המפקח שאותו גוף כבר הופך להיות שחקן משמעותי בשוק. בסדר, ורד?

בטח.

אוקיי, זה אחד.

רק אני חושב שהמיקום הוא לא בתוספת שמדברת על הרישיונות, אלא יותר בסעיף שמדבר על דיווח על שינויים או משהו כזה.

מיקום אני משאיר את לכם. אז זה בבקשה תוסיפו.

אוקיי.

הדבר הבא, הבנתי שיש בעיות עם הנושא של מתן אשראי.

הגדרת אשראי, כן.

כן. תנסו להרחיב גם את הנושא הזה בבקשה?

אנחנו מנסים עכשיו למצוא נוסח מתואם על כל הממשלה.

תראו, היום נסיים את ההקראות. בישיבה הבאה אנחנו רק עושים הצבעה. יש לנו גם נוסח מוסכם. אני רוצה להודות לחבר הכנסת ילין על כל התרומה שלו. אבל בישיבה הבאה אנחנו עושים רק הצבעות, ולכן אני רוצה שתגיעו כאן להסכמה.

זה כבר צריך להיות נוסח מוסכם. ואנחנו צריכים לקבל אותו לא 5 דקות לפני הישיבה, בבקשה.

בדיוק. אז תגיעו עם נוסח מוסכם, שיישלח גם לחברי הוועדה, וגם לחבר הכנסת ילין ואלי לפחות 48 שעות לפני. אם תגיעו לנוסח מוסכם, מה טוב, אם לא – חברי הכנסת נצביע על אלה מבין הנוסחים. אלה שתי ההערות שלי. חבר הכנסת ילין, בבקשה.

זה פחות על החוק אלא על הדיון שהיה פה פתוח, דיברו לפחות במושג אחד ששמעתי אותו פה, זה ארביטראז' הענישה שקיימת בין בנק ישראל למוסדות החדשים שפתחו. דעתי ידועה, אני רק מציין אותה פה, אני חושב שכל גוף חדש שאנחנו פותחים, שרמת הסיכון גבוהה – זה משהו חדש, אנחנו לא יכולים לצפות בסימולציה כל מה שיכול לקרות – אני חושב שכל נושא הענישה חייב להיות לחוד. הדבר היחידי שהייתי יכול להתפשר בדעותיי זה שלאחר תקופה מסוימת של חמש או עשר שנים, לבדוק את זה.

אבל אין לי ספק שהענישה צריכה להיות הרבה יותר חריפה כלפי משהו שאנחנו לא יודעים בסופו של דבר איך זה יתנהל ומה יהיו המוקשים שיש שם, לבין מערכת בנקאית, שעם כל הכבוד – טובה, לא טובה – עם כל הביקורת שיש, היא כבר עובדת הרבה מאוד שנים, וכולנו רגילים אליה.

זה נשמע כמו "מבחן בוזגלו" הפוך.

יכולתי לסתום את הפה, לא להגיד שום דבר. ואני פשוט מציין, שאם מישהו מכם יגיד את זה, אז זו דעתי כבר מראש, ואני מונע עכשיו את הוויכוח שיש לנו. אתה יודע, אתם יכולים להיות 20, אנחנו רק 2, אבל אנחנו כנראה קובעים. זה לא "מבחן בוזגלו", זה דיקטטורה כמעט, אז זה בסדר. מה לעשות, זה חלק מהמשחק הדמוקרטי בדמוקרטיה ייצוגית.

הנושא השני, שאני רוצה, ברוך, הסבר זה שלא סתם ביקשנו עוד שלושה חודשים או ארבעה חודשים, אלא עשיתם הבחנה בין שני סוגי גופים, שאני רוצה הסבר. הגוף שהוא יכול לרוץ, והגוף שמס הכנסה או רשויות המס צריכים לנקות. אמרתי לאלי: בוא, אני חושב שאת הדיון הזה אולי צריך לעשות בשקט, אבל אני פותח אותו. מה המשמעות של הפעולה לנקות? מה המשמעות? כי בסופו של דבר, גם הם יגיע התאריך שלהם והם יוכלו לפתוח. אז אני רוצה להבין.

החלוקה שעשינו במועד התחילה היא למעשה בעקבות מה שהסברתי בישיבה הקודמת, בעקבות ישיבות שהיו אצל היועץ, והדוח שהתחלנו אתו את העבודה. כן, ההחלטה הייתה בסוף במשרד האוצר, בעקבות באמת הוראה של היועץ המשפטי לממשלה, להעביר לתקופה משמעותית של לפחות שנתיים את הפיקוח הקיים במסגרת הקיימת היום לרשות המיסים, בגלל באמת האפשרות שלהם הקיימת כבר, והפריסה שלהם, יכולות האכיפה שלהם, כן לנסות ולהביא את השוק הזה של נותני השירותים בנכס פיננסים, להביא את השוק הזה למצב שהוא יהיה מוכן לרגולטור פיננסי חדש בעוד שנתיים, אנחנו מדברים לפי סעיף התחילה ביוני 2018. זאת אומרת, כן, זו איזושהי עבודת רקע לקראת הכניסה של הרגולטור החדש.

וזה בניגוד לנותני שירותי האשראי, שהמפקח החדש יפקח עליהם כבר מינואר 2017, או למעשה עכשיו ה-2 באפריל 2017. ועוד פעם, ההדגשה שלנו, וגם בעקבות ההערות, וגם אני חושב ההערה שלך, אנחנו לא מדברים פה על היערכות. זה לא שההיערכות של נותני השירותים בנכס פיננסי, נותנים להם יותר זמן היערכות. אולי דווקא הפוך, אנחנו רוצים שיהיה טיפול במגזר הזה על-ידי רשות המיסים, על-ידי גוף שהוא מנוסה ויכול באמת לפעול מול נותני השירותים הפיננסיים הקיימים. ולגבי ההיערכות, לגבי נותני האשראי, אנחנו נותנים עוד שלושה חודשים היערכות שלהם לרגולציה החדשה.

ולכן זו לא שאלה של הסתכלות מהצד של למה לנותני השירותים בנכס פיננסי נותנים אפשרות להיערך עד יוני 2018, ולהם רק עד אפריל, זה בעיקר הנושא הזה של באמת האפשרות היום כבר במצב הקיים, לפני שיש לנו את הרגולטור החדש, אפשרות היום כבר לרשות המיסים הקיימת, בפריסה הקיימת, עם האמצעים הקיימים בפניה, להכין באמת את התשתית של השוק לרגולטור פיננסי חדש, שיפקח על השוק הזה. זאת ההבחנה.

הבנתי.

אני רוצה הערה נוספת שהיא לא נוגעת ישירות לחוק, אבל ברגע שגופים חדשים ייכנסו לשוק, זה מזכיר לי קצת את הגדר בגבול מצרים, אולי תבינו את זה ואוכל להסביר את זה יותר טוב. היו הברחות שם בסדר גודל של חצי מיליארד שקל בשנה על-ידי ישראלים. כששמו את הגדר הפסיקו ההברחות, אבל חצי מיליארד שקל החזיקו הרבה מאוד חמולות, היו צריכים לייצר את הכסף הזה.

עכשיו, למה אני אומר את זה? כי ברגע שיש את החוק, ויש גופים חדשים שנכנסים לשוק, היום השוק האפור הוא אותו שוק שאנחנו רוצים גם לנקות ולהסדיר אותו, הוא יתחיל לבעוט, כל עוד הם לא יכולים להיכנס ולא לעשות שום דבר. וייתכן מאוד שלקוחות ואנשים ייפגעו קשות מאוד, אני אומר את זה בגלוי.

ואני לא רוצה שנתייחס לזה בחוק, אבל מישהו צריך לתת את הדעת, כי אין ספק שהשינוי הזה – עזוב את המערכת הבנקאית הפורמלית ובנק ישראל, שימו את זה בצד, זה הם כבר יודעים מה הולך פה. אבל יש פה שוק שאנחנו רוצים לסדר אותו, רוצים לנקות אותו , ויהיו השלכות שם. אני אומר לכם את זה. ואין התייחסות בחוק, כי לא צריך שתהיה התייחסות, אבל צריכה להיות התייחסות אנושית. מישהו צריך בסופו של דבר להבין מה ההשלכות של החקיקה.

ואני חושב שאת זה, כחלק מההיערכות, גם שם אנחנו צריכים לתת את הדעת. כי אני צופה, אני אומר לכם את זה עכשיו, הרבה מאוד גופים ואנשים שיבואו ויהיו במצוקה, שאני לא רוצה להגיד איך זה ייגמר בסופו של דבר, אבל אין ואקום בדברים האלה. ואני לא יודע מי הגוף שצריך לתת את הדעת על מה שאמרתי עכשיו.

תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת, אתה עושה לי בעיות בבית. אגיד לך למה. הבת שלי אומרת: תראה איך חיים יש לו זמן לרוץ עם הבת שלו.

נגמר אתמול מוקדם. 18:00 בערב נגמרה אתמול הכנסת, מה לעשות. שחררו אותנו מוקדם, היה זמן לרוץ.

בקיצור, תעקבו אחרי הטוויטר של ילין. לא פחות מעניין מהדיונים, אפילו יותר. נעבור עכשיו לסבב התייחסויות. רן מלמד מעמותת "ידיד", בבקשה.

תודה. שתי הערות קטנות, אחת בקשה יותר והשנייה הערה. בוועדה המייעצת לא מצוין שתהיה חובה לייצוג של נשים. ואני חושב שצריך להכניס סעיף, שלפחות שתיים מתוך השלוש יהיו נשים. זו בקשה שאני חושב שצריך להופיע בחוק בצורה מפורשת ומוגדרת. עשינו את זה בחוק נתוני אשראי.

הפתעת אותי, כי אמרתי, בטח תגיד הערה לגבי ייצוג חברתי.

לא, דווקא לא ייצוג חברתי.

לא, בסדר גמור.

רעות צריכה להתייחס לזה.

רעות היקרה, בבקשה.

זאת השאלה הראשונה. אתן גם את השאלה השנייה. האם הרשות החדשה, הגוף המפקח, כפוף לחוק חופש המידע או לא? אני לא יודע, אני שואל. אם התשובה היא כן, אז זה בסדר. אם היא לא – אמרתי שאלה.

בוודאות כן.

התשובה השנייה היא כן. התשובה הראשונה - - -

לראשונה הייתי מבקש לדעת - - -

אני רק רוצה לציין שההערה באמת הושמעה באחד הדיונים הקודמים, הראשונים למעשה, על-ידי חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ובדקנו את זה, פניתי למשרד המשפטים לבדוק את זה, וממשרד המשפטים נענה, שיש חוק שמחייב ייצוג הולם לנשים בגופים ציבוריים, בגופים של המדינה. הוא חל במקרה הזה, ולפיכך גם החובות שחלות מכוחו יחולו על הוועדה במקרה הזה.

למה לא לציין את זה במפורש? בחוק נתוני אשראי, חוק חדש שיצא עכשיו, זה מצוין במפורש. האם יש בעיה לציין את זה במפורש?

אם הממשלה לא מצאה לנכון, ויש לזה תשובה חוקית, אני לא רואה מקום.

הייתי מציע, אולי אלי או חיים, אם אפשר כן לתקן. אני חושב שזה חשוב, האמירה הזאת צריכה להיאמר.

אני לא אוהב אגב סרבולים מיותרים ועודף של ניסוחים, ולהעביר בכל חוק את ההפניה לכל חוק. תוודאי רק שהתשובה שנאמרה כאן היא תשובה מבוססת. ואם התשובה מבוססת, אז אני - - -

אחר כך נצטרך לעתור למה אין נשים, וחבל.

לא. אני חושב שכאן זה נאמר בפרוטוקול.

זה מה שיקרה.

אביטל ממשרד המשפטים.

אביטל בגין, משרד המשפטים. לסעיף 22, לגבי דיווח למפקח על שינויים, עמוד 14, נוספה החובה של מבקש הרישיון למסור פרטים על חקירה שנפתחה נגדו, חקירה פלילית, או כתב אישום. כיוון שאנחנו סבורים, שזה לא נכון שהוא צריך לעדכן את המפקח, גם אם נפתחה נגדו חקירה בעקבות סכסוך שכנים או בעקבות הטרדה מינית, אנחנו מבקשים להפנות לרשימת העבירות, שכבר הוחלט שהן העבירות הרלוונטיות, בסעיף 15(א)(3)(א), לגבי החובה שלו לעדכן בשינוי אם נפתחה חקירה או כתב אישום.

לי אין התנגדות.

ברוך? בסדר, מקובל?

אסביר את המשמעות. הייתה חשיבה, מכיוון שאופי העיסוק הוא באמת מאוד רגיש, אז מה קורה אם נפתחת חקירה פלילית? והכוונה הייתה באמת לא להרחיב את היריעה לכל דבר, אלא באמת לדברים שנוגעים לעניין העיסוק הספציפי שלו. ואז הפנתה נציגת משרד המשפטים לאותן עבירות. זאת אומרת, שתחול עליו חובה אקטיבית לבוא ולהודיע, כי במסגרת בקשת הרישיון הוא אומר: המצב שלי כרגע הוא כזה.

מה קורה במהלך הזמן, כשדברים משתנים, ולא נובעים? כי הרי בזמן הרישיון לא נפתחה נגדו חקירה פלילית. מה קורה אחר כך? אז הכנסנו חובה אקטיבית להודיע, כשזה לא נובע מהרישיון, מהפרטים שהוא הגיש במסגרת הרישיון, אבל אין כוונה באמת לחדור לפרטיות ולצנעת הפרט ולדברים שלא קשורים.

אוקיי. תודה. אגב, כל מי שנרשם, כולם יוכלו להתייחס. המועצה לצרכנות, אביטל – בבקשה, גברתי.

ההערה הראשונה מתייחסת לסעיף 45א, בהתייחס לסמכות השר לקבוע בתקנות לגבי סוגי עסקים או סוגי שירותים עריכת חוזה בכתב. אז העמדה שלנו היא שהאינטרס הצרכני מחייב חוזה בכתב בכל שירות, גם אם מדובר בהלוואה של 1,000 שקלים וגם אם מדובר בהלוואה של 100,000 שקלים. וזה כמובן כדי למנוע הטעיות שיכולות להתברר וקשיי הוכחה שיהיו לצרכנים.

אני יכולה להקביל מחוק הגנת הצרכן שמתייחס לעסקה מתמשכת, שבעסקה מתמשכת בית העסק חייב למסור לצרכן חוזה בכתב. ולא רק למסור חוזה בכתב, אלא המחוקק קבע איזה פרטים חיים להיות בתוך החוזה בכתב, שזה כולל את הכתובת ומספר הטלפון של העוסק, מספר הפקס, כתובת דואר אלקטרוני, פירוט תשלומים, בעסקה לתקופה קצובה את משך העסקה, משך סיומה וכל הפרטים המהותיים של העסקה. ולא זו בלבד, אלא גם הפרטים האלה חייבים להיות בהבלטה, צמוד אחד לשני ובאותיות ברורות וקריאות. זאת ההערה הראשונה.

ההערה השנייה היא שנבקש, שמעבר לעריכת חוזה בכתב בכל סוג של שירות ובכל סוג של עוסק, לפי הצעת החוק, יתלווה לחוזה עמוד עיקרי ההסכם. ופה החשש הוא שיימסר לצרכן חוזה מאוד ארוך, יהיה לו קשה להתמצא בו, יהיה קשה למצוא את הפרטים המהותיים והחשובים, ואת החובות והזכויות שלו, ולכן בעמוד עיקרי ההסכם המפקח יקבע אלו פרטים יהיו ואיך הטופס הזה יהיה ערוך. זאת ההערה השנייה.

ההערה השלישית נוגעת עסקאות טלמרקטינג, עסקאות טלפוניות. מהטיפול שלנו בתלונות בעסקאות טלמרקטינג יש תופעות קשות מאוד של הטעיות, נמסר מידע מסוים בעל-פה, ואז מגיע החוזה בכתב ופתאום מגלים שהעסקה היא לא העסקה שהוסכמה אלא עסקה אחרת לגמרי. ולכן נבקש לקבוע הסמכה לשר, לחייב בתי עסק שעושים עסקאות בטלפון להקליט שיחות ולהציג אותן לצרכנים במקרה הצורך.

אני רק מפנה אותך, אתמול בדיוק, הייתה הצעת חוק שמדברת בדיוק על זה, עברה בקריאה ראשונה. אני חושב שאת צריכה להתעסק שם בחוק.

חל גם על נותני השירותים?

כן. על כל נושא הטיפול ברוכלות, במיוחד לטפל באוכלוסייה הוותיקה, שמוכרים להם ועושקים אותם בצורה בלתי רגילה. זו בדיוק ההתייחסות אתמול, זה עבר בקריאה ראשונה, עם תמיכה של הממשלה, ואני חושב ששם אתם צריכים להיות.

אוקיי.

רק רציתי להבין את הסוגיה הראשונה. את אומרת: כל חוזה שיהיה בכתב. הרי אני לפעמים מזמין באינטרנט טלוויזיה הביתה ב-1,000 שקלים וזה לא בכתב. הרי לא כל - - -

חייב להיות בכתב. לא, קודם כול, כשאתה מזמין בטלפון מדובר בעסקת מכר מרחוק. ועסקה שמתבצעת במכר מרחוק, חייב להימסר לך טופס גילוי בכתב, עם כל הפרטים המהותיים של העסקה.

לא נמסר. איפה נמסר? באינטרנט אני מזמין.

לא, עד למועד מסירת המוצר אליך הביתה חייב להימסר לך טופס גילוי בכתב. זו חובה חוקית.

זה קורה?

אבל אני מדברת על עסקה מתמשכת.

אתה מאשר שם באינטרנט, אתה מאשר באיזה וי שקראת והבנת את התנאים.

לא, זה השיווק מרחוק, אלה הפרטים שנמסרים לך בטרם ביצוע העסקה. ועם אספקת המוצר אתה מקבל טופס גילוי בכתב.

אבל הכוונה שלי היא אחרת, הכוונה שלי על עסקה מתמשכת, שבעסקה מתמשכת יש חובה למסור את החוזה, יש חובה לכתוב פרטים מסוימים בחוזה, שיירשמו בצמוד אחד לשני, בהבלטה. המחוקק מתייחס גם למספר הפרטים שצריכים להיות מפורטים, ונבקש שזה יהיה גם כאן.

הערה נוספת, גם לגבי שיחות טלמרקטינג, שהיא דומה להוראה שמופיעה בחוק הגנת הצרכן, היא שבחוק הגנת הצרכן יש חובה על חלק מבתי העסק בשיחות טלפוניות להזדהות בכל שיחה טלפונית בשמו המלא או בשמו הפרטי. ופנייה טלפונית תיעשה ממספר מזוהה, שהצרכן יוכל לחזור אליו. אז נבקש שגם הוראה דומה תופיע בהצעת החוק.

אני, ברשותכם, צריך עשר דקות לצאת. חבר הכנסת ילין יחליף אותי, וכמובן שכולם ימשיכו - - -

(היו"ר חיים ילין, 10:09)

הערה שנייה מתייחסת לסעיף 43, שמדבר על עסקת רוכלות. עכשיו, ההגדרה של עסקת רוכלות היא הגדרה שדומה לעסקת רוכלות בחוק הגנת הצרכן, אבל היא חסרה. ההגדרה בהצעת החוק היא הצעת עסקה ללקוח מאת נותן שירותים פיננסיים, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו של הלקוח, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם.

וההגדרה בחוק הגנת הצרכן היא הרבה יותר רחבה וכוללת: הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו, או פנייה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק או מי מטעמו למקום הצרכן כדי לקשור עסקה.

אז קודם כול, הגדרות שונות בחוקים שונים, אני חושבת שזה פחות ראוי ועלול - - -

יש לי שאלה, אביטל. הבנתי שנעשו שינויים פה בעקבות זה שישבו אתכם.

נכון, אבל חלק מהשינויים לא בוצעו. נרצה להעלות אותם שוב.

לא התקבלו.

אני שומע אותך, אני אומר: צריך לכתוב עוד חוק, כאילו כל מה שעשינו עד עכשיו לא שווה. את יודעת, בסוף יש ביצוע, אני אומר לך את זה עכשיו. אחד הבאגים שיש בחקיקה, אני אומר לך את זה עכשיו, שאף אחד לא מסתכל על הביצוע, כולם מסתכלים על האותיות. בסוף צריך לבצע גם.

אבל נכון להיום יכול לעמוד איש שנותן שירותים פיננסיים ברחוב, לעשות עסקת רוכלות, להציע לאנשים - - -

מתי, אחרי החקיקה? לא.

אם אני יכול להתייחס רק בהקשר של הרוכלות.

אביטל, שנייה, תני לי עכשיו. ברוך, בוא תסביר לי, כי ישבתם איתם.

קודם כול, ישבנו איתם, קיבלנו את כל ההערות. אנחנו כמובן צריכים לזכור שיש שינויים שמתבקשים בין חוק הגנת הצרכן, שהוא באמת חוק כללי שחל על כל המגזרים. אנחנו מדברים פה על הוראות צרכניות במטריה שיש בה מפקח, בניגוד לחוק הגנת הצרכן, שכביכול אין בו איזשהו למעשה מפקח ייחודי. ולכן ההוראות, גם בגלל המאפיינים כמובן הייחודיים של השירותים האלה, הם מאפיינים שונים.

אקח לדוגמה דווקא אולי את מה שהזכרת, איסור עיסוק ברוכלות, דווקא פה החמרנו מחוק הגנת הצרכן. פה פשוט יש לנו איסור על עיסוק ברוכלות, בניגוד לחוק הגנת הצרכן, ששם האיסור לא קיים, אלא יש אפשרות לשר הרלוונטי לקבוע הוראות שתהיה אפשרות.

ולכן בעקבות האיסור המוחלט, מהצד השני צמצמנו את ההגדרה של רוכלות, כי עדיין יש פה מאפיינים שונים. מדובר בשוק ייעודי שאנחנו יודעים במה מדובר, ולכן עשינו איזושהי עבודה של איזונים והגענו למסקנה הזאת.

גם בהקשר להערות אחרות שלך, הבאנו את הכול בחשבון. אני חושב שהוספנו הרבה מאוד הערות, ודאי אם אני מסתכל על הרגולטורים הפיננסיים האחרים. יש פה הגנה צרכנית מאוד מאוד משמעותית, שנהייתה הרבה יותר משמעותית בעקבות הדיונים פה והדיונים אתכם.

אבל היה ולא תהיה חובה למסור חוזה בכתב, תהיה כאן מילה של נותן השירות מול מקבל השירות, ויהיה קושי מאוד גדול להוכיח את הטענות של הצרכן על מה שנאמר לו בעל-פה.

אבל עוד פעם, גם לגבי עריכת חוזה בכתב - - -

- - - שלא מדובר על טלוויזיה, מדובר על מוצר שנקרא כסף. ותמורת כסף אין דבר כזה שלא יהיה רישום ולא יהיה הסכם ולא יהיה חוזה. אז אני מתנצל, זה לא – אני אומר לכם: האויב של הטוב זה טוב מאוד, ובסופו של דבר גם אנחנו בסוף לא מצליחים לעשות שום דבר.

וגם לגבי עריכת חוזה בכתב, הכנסנו סעיף חדש של 45א.

לגבי סוג מסוים של שירותים וסוג מסוים של עוסקים.

טוב, אביטל, תודה. עודד, בבקשה.

יש לנו מספר הערות שהיינו מבקשים להתייחס אליהן. סעיף 6(ב)(3), יותר לקבל אולי את ההתייחסות של משרד המשפטים, ובהתאם לראות - - -

עודד, אתה מתייחס לכל מה שבכחול, כן?

כן. יש נקודה אחת שנבקש להתייחס שלא כתובה בכחול - - -

אז תעביר אותנו לדפים, יהיה לנו הרבה יותר קל.

עמוד 7 – 6(ב)(3), יש כאן התייחסות לכך שהחברים בוועדה המייעצת יהיו מתחום המשק והכלכלה או הצרכנות. תחום משק וכלכלה, אנחנו רק רוצים לוודא, כי אנחנו חושבים שכן כדאי שיהיו כאן גורמים שמבינים בתחום האשראי. ואנחנו לא רואים איך זה נכנס פנימה, או נשמח לשמוע את ההבהרה של משרד המשפטים בהקשר הזה.

משק וכלכלה כולל אשראי.

משק וכלכלה אמרנו זה כולל הכול.

אבל יש כאן חשיבות כן שיהיו אנשים – זו לא נקודה שאנחנו עומדים עליה, אנחנו רוצים להבין אותה, כי יש כאן חשיבות שיהיו גורמים בסופו של דבר מתחום מתן האשראי. זו הוועדה המייעצת, זה התחום.

שמע, אם לא יהיו מומחים טובים כנראה, אז הציבור בפעם ראשונה ירוויח. כי אני לא מפקיד, אני רק לוקח משם.

טוב. סעיף 16(ב)(1): בבואו של המפקח לקבלת החלטה למתן רישיון מורחב.

זה לא נושא חדש, אנחנו לא פותחים את הדיון עכשיו.

לא, רק מה שבכחול.

נקודה אחת, פשוט דובר במהלך הדיונים שזה יישקל וייבחן, תיקון של הסעיף הזה.

אז כנראה שקלו ובחנו, והתשובה נמצאת שאין כחול פה.

טוב. נבוא בדברים בעניין עם משרד המשפטים, אם נוכל.

סעיף 22(א).

זה לא (א), זה סעיף 22.

עמוד 14, ראש הדף. בהתאם לסעיף הזה כתוב שנדרש לדווח על כל שינוי בפרטים. למרות זאת רשום: לרבות אם נפתחה חקירה. שמענו גם את ההסבר ממשרד המשפטים. עדיין לדעתנו זה יוצר איזשהו בלבול, אנחנו לא מבינים למה נדרש להתייחס למשהו ספציפי אם צריך ממילא לדווח על כל שינוי.

אם אתה קורא את הסעיף: חל שינוי בפרט מהפרטים שמסר מבקש הרישיון למפקח במסגרת בקשתו או המסמכים שצורפו לה, היה ונפתחה נגדו חקירה פלילית אחרי מועד הגשת הבקשה לרישיון, זה פשוט טכנית לא נכלל במסגרת הפרטים שהוא הגיש ברישיון, ואנחנו רוצים להיות מעודכנים בדבר הספציפי הזה, כי זה מהותי וזה קריטי להמשך החזקתו את הרישיון. זה עניין של מה נכלל במסגרת הפרטים ומה לא נכלל. והסעיף מכוון רק לאותם פרטים שנכללו במסגרת הרישיון היה והיה בהם שינוי.

השאלה אם לרבות זו המילה הנכונה. אם לרבות אז זה אומר שזה נכלל.

אז נחשוב על ה"לרבות". וגם "אם". יכול להיות.

פשוט שיהיה ברור, כי אנחנו לא - - -

בסדר, זו הערה טובה.

בסדר. כן, הערה נכונה.

סעיף 41א – אנחנו מקבלים, וגם קיבלנו לאורך כל הדרך, את הנושא של הוספת ההיבטים הצרכניים הרלוונטיים לתוך החוק הזה. מדובר בהוראה צרכנית מאוד מאוד מרחיבה לנושא של הפרסומות. אגב, היא תחול רק על אותם נותני שירותים פיננסיים שהם אינם בנקים ואינם חברות ביטוח.

יש כאן את שתי ההוראות הצרכניות שנוגעות לכך שתהיה אחריות גם על האדם שמבצע את הפרסום וגם על המפיץ. אנחנו חוששים בהקשר זה שזו החלה מעט מרחיבה מדי, ושיהיה חשש לפרסם פרסומים של נותני האשראי.

ולכן היינו מבקשים לשקול להקל בסעיף הזה דווקא ולא להחמיר כל כך. בטח בשים לב שאין הוראות מקבילות בתחום הבנקאות והביטוח.

כן, מה אתם אומרים פה? רק שתדע, זה בדיוק בפרקטיקה בסופו של דבר, כי מה שנכתב פה זה חלק מהפשרות או מהדיונים שהיו בין האוצר לבין הכנסת לבין המגזר הצרכני מה שנקרא. אני חושב שלא נשנה את זה, נשאיר את זה ככה, גם עם הבקשה.

אני רוצה להדגיש, שמדובר רק במצב שהפרסומת מטעה על פניה או שהוא ידע שהיא מטעה.

כן, ועדיין, הרי ידוע שהגופים הפיננסיים הם בין המפרסמים הגדולים. עכשיו, עצם ההוראה עשוי להיתפס ממנה כלפי מי שמפרסם, שקמה עליו איזושהי חובה לעשות בדיקה, אחרת הוא גם יהיה אחראי. דרך אגב, מדובר גם בעובדים שעוסקים בפרסומים בתוך הגופים עצמם, שיחששו לעשות את זה בגלל ההוראה הזו.

עכשיו, אנחנו כל הזמן הולכים על הקו הדק – ודיברנו על זה רבות, אין טעם להיכנס לזה – על הקו הדק של האיזון בין אלו הוראות יחולו על נותני השירותים הפיננסיים, ביחס להוראות שחלות על הגופים הבנקאיים וגופי הביטוח.

וכאן לפתע מאתמול, דרך אגב, ראינו את ההוראה הזו, יש איזושהי הפרה של האיזון הזה, כך לפחות להבנתנו. עוד הוראה נוספת שמחילים רק על נותני השירותים הפיננסיים. אגב, חלק מההוראות כאן גם קיימות בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אני כל הזמן מזכיר את זה, שגם שם חלות כל מיני הוראות לגבי הפרסום. אנחנו חושבים שזה ללכת איזשהו צעד אחד יותר מדי.

דווקא פה זה בא מהגנת הצרכן, זה לא בא מתוך הבנקאות.

אדוני, אני חושב שגם צריך באיזושהי מידה אולי בשלב הזה, להסתכל רגע מלמעלה על מה שיצא מכל ההצעה הזאת ולראות לאן הגענו. כי יצאנו לדרך עם חוק ששכפל את מה שקורה בבנקאות. חוק הגנת הצרכן לא חל, יש סעיף פה שאומר את זה, ויש את ההוראות של הגנת הצרכן שיש בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) – הועתקו משם.

מה שהגענו אליו זה שבמהלך הדיון בוועדה, וכל סעיף לכאורה בצדק, אומרים: מה, הסעיף הזה מחוק הגנת הצרכן לא יכול להיות שהוא לא יחול פה. אז הועתקו עוד ועוד ועוד סעיפים מחוק הגנת הצרכן, כל הסעיפים הרלוונטיים בעצם.

והגענו למצב שיש לנו חוק, שיש בו סעיף אחד בקצה, עוד לא הגענו אליו, שאומר: חוק הגנת הצרכן לא חל, אבל העתקנו לתוך החוק הזה את כל הסעיפים הרלוונטיים מחוק הגנת הצרכן, בגרסאות מחמירות יותר, כשזה חל לא רק על צרכנים אלא גם על לקוחות עסקיים. כל סעיף – הגיוני, בכללותו נוצר מצב לא הגיוני. זה לא גם מה שמישהו התכוון לצאת אתו לדרך.

אם צריך לעשות חוק הגנת הלקוחות בשירותים פיננסיים - - -

תכננת לצאת לדרך או - - -

לא, אני רואה בהצעת החוק, כתבו שחוק הגנת הצרכן לא יחול. עכשיו, אם צריך לעשות חוק הגנת הלקוחות בשירותים פיננסיים אז צריך לעשות את זה, אבל לקחת רק אותנו, והבנקים וחברות הביטוח פטורים מכל הסעיפים האלה, גם הם נותנים אשראי.

אני חייב להגיד לך משהו, הערה קטנה.

צריך לקחת חוק נפרד, שיחול על הגופים הפיננסיים, לא צריך להכניס את זה פה.

חבר'ה, זו פעם ראשונה שסותמים את הפה ליושב-ראש, גם אם אני זמני. אחת הבעיות המהותיות, אני אומר לכם את זה עכשיו כמעט, שאני רואה לא רק בחוק הזה, שאין בחקיקה את מטרות החוק – אין. זאת אומרת, אנחנו יכולים להסביר, אבל אין.

עכשיו, אם המטרה, ואני אומר אותה בעל-פה עכשיו, כי פתחנו בזה, אותי פחות מעניין איך החוק נכתב. זאת אומרת, קודם כול, מה המטרה? המטרה הייתה להוזיל, להנגיש את נושא האשראי לציבור בעלויות נמוכות. ככה אני מסתכל על המטרה, ככה קבעתי את זה לעצמי. האפשרויות הן רחבות מאוד. בחרנו בדרך של תחרות, לפתוח עוד גופים שיתחרו, שהעלויות שלהם יהיו יותר נמוכות, שיסתפקו בפחות רווחיות, וייתנו אשראי לציבור. היתר זה עכשיו מסביב.

אם המטרה הזאת מוגדרת, וככה קבעתי לעצמי, אני מקווה שכל אחד יש לו את המטרות שלו. יש כאלה שכל מה שרואים מול העיניים שלהם, המטרה זה להרוויח עוד כסף. אני לא מסתכל על זה ככה, אני מסתכל איך אנחנו יכולים לשרת את הציבור. אז כל מה שכתוב פה תואם את עמדותיי.

עכשיו, אם המטרה לא מקובלת, מה שאמרתי לך, או שיש סתירה בין מה שאמרתי לך עכשיו לחקיקה, תציין את זה בבקשה.

אני חושב שיש סתירה, כי תחרות צריכה להתנהל במגרש משחקים שוויוני.

לא, תסלח לי, אנחנו לא באולימפיאדה וזה לא "יורו". אין פה עכשיו קבוצות כדורגל, שיש כאלה שמשלמים יותר והם יכולים לנצח. אין מצב כזה, אנחנו בנבחרות עכשיו, אין כסף שם באמצע.

אני רוצה רגע להעיר, כי אני חושב שגם עכשיו, אדוני, נגעת בליבה של מה היה כשיצאנו לדרך בצוות שירותים פיננסיים ובחקיקה הזאת. אמרת שאין סעיף מטרות לחוק, אבל בדיונים הראשונים של הצוות ישבנו על המטרות והן משתקפות בסעיף 3, שזה סעיף שיקולי המפקח.

ואני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאמרנו הוא שאנחנו מייצרים פה שחקנים, שלא תהיה להם את אותה רגולציה כללית כבדה של המפקחים הפיננסיים הקיימים, שנכנסים בקרביים של הניהול של בנק וחברת ביטוח וקרן פנסיה לרמה שכבר לא פעם שמענו את הגופים האלה אומרים: אנחנו כבר לא מנהלים את עצמנו, אתם מנהלים אותנו. וכאן זה לא מה שיהיה.

ואני חושב שהצד השני של זה הוא שהרגולטור החדש הזה, המודרני יותר, יהיה לו דגש חזק מאוד על נושא הגנת הצרכן. ואני חושב שהתקומה והתחרות של הגופים האלה תבוא מזה שהם יוכלו להגיד – כמו שאנחנו רואים הרבה פעמים אנשים כותבים: בפיקוח משרד האוצר – הם יוכלו להגיד: אצלנו הגנת הצרכן, אנחנו מפוקחים עד הקצה, על זה אתם לא צריכים לחשוש.

ועל השאלה של היציבות, במפורש החקיקה הזאת אומרת: אנחנו בגלל שזה גופים שסיכון היציבות שלהם הוא נמוך הרבה יותר, ואנחנו מכירים בזה, לכן בנושא היציבות ובנושא התאגידי ניתן לכם תנאים שהם שונים ממה שאנחנו עושים בבנקים. וזה האיזון.

ואם אני שומע גם מהצד השני, שאולי לא הלכנו רחוק מספיק בנושא של הגנת הצרכן - -

אז סימן שעשינו נכון.

- - אני חושב שהעבודה כאן, גם שנעשתה בעבודה המקדימה שלנו בתוך הצוות הבין-משרדי, וגם עבודה באמת יסודית שנעשתה כאן בוועדה ומול הייעוץ המשפטי של הוועדה, הביאה לתוצר שבדיוק משקף, אם חוזרים לשיקולי המפקח של יצירת סביבה אמינה, בטוחה ויציבה למתן שירותים פיננסיים בידי נותני השירותים הפיננסיים, הפועלת בהתאם לכל דין; הגנה ושמירה על עניינם של הלקוחות; קידום התחרות בתחום השירותים הפיננסיים; עידוד חדשנות טכנולוגית.

אז כל הדברים האלה בסופו של דבר ייתנו לגופים האלה לתת גם פייט לבנקים ותחרות לבנקים בשירותים האלה, שיוכלו להתבצע מחוץ למערכת הפיננסית הוותיקה והקיימת. אבל התנאי לזה הוא שהצרכן יידע שהוא מוגן.

יצרתם מצב - - -

לא, אני מבקש.

יצרתם צמצום התחרות להעלאת מחירים - - -

אני לא רוצה דיון פילוסופי עכשיו. אני לא פותח.

יצרת צמצום לתחרות.

סליחה, זה לא מקובל. לא מקובל ככה.

- - - העלאת מחירים - - -

לא מקובל מה שאתה עושה. ממש לא מקובל.

לא שומעים מה שאתה עושה. ותגיע לשולחן.

לא מקובל. באמת אני אומר לך. אלי כבר היה מעיף אותך, אבל אני קצת יותר סבלני. בוא תסיים, באמת.

אני מנסה למצות את זה. אני רק מזכיר, שמתחילת הדיונים החברות הממוסדות למתן אשראי, שזה האיגוד שאני מייצג, אמרנו: אנחנו תומכים בחוק, מחבקים אותו, אבל צריך לא להכביד על הגופים, צריך למצוא את האיזון כדי לא להכביד על הגופים.

אני לא אומר, דרך אגב, שהטיה בפרסום במהותה, היא לא דבר שצריך להישאר בחוק, אנחנו מסכימים. אני רק אומר: ההוספה שזה יחול על כל אחד שנגע בפרסום ועל המפיץ היא מרחיבה מדי, היא מכבידה מדי, היא תקשה על הגופים. וזה באופן לא מאוזן ביחס לדברים אחרים. פשוט לא לשפוך את התינוק עם המים, את זה אנחנו מבקשים.

בוא תמשיך הלאה. יש עוד הערות?

כן, יש עוד הערות, אדוני. סעיף 47, לגבי פירעון מוקדם, עמוד 26 בתחתית העמוד, רשום שתנאים כאמור ייקבעו בשים לב להגנה על הלקוחות ולשמירה על עניינם. שוב, גם בנושא הזה לא נרשם שום דבר להגנה על נותני האשראי מבחינת הפירעון המוקדם, שהעסקה תהיה כלכלית. אז רק אם אפשר להוסיף: וגם להוגנות העסקה בפני עצמה - - -

אבל, ידידי, אתה רוצה שאני עכשיו אסביר לנותן אשראי מתי הוא נותן, מתי הוא לא נותן, ואם הוא צריך להרוויח או לא להרוויח? אני לא במקומו.

לא, אני אומר: יש כאן הוראות שהשר רשאי לקבוע רק בשים לב להגנה על עניינם של הלקוחות.

אני לא מצליח להבין. אני לא צריך להגן על מי שנותן אשראי. הוא בחר בדרך הזאת, הוא רוצה לתת אשראי והוא מצפה להרוויח מתוך העסקאות האלה. סלח לי. לא, אבל תבין, אומנם אתה מייצג אותם, אבל אני לא יכול - - -

סעיף 89א, עמוד 43, ראש הדף, מופיע בסימון הכחול. קודם כול, זו הערה שהתקבלה באמת בהתאם להערות שלנו, רק מה שמופיע כאן זה המפקח רשאי לקבוע כי יראו מי שהפר הוראה זהה כלפי כמה לקוחות. הכוונה שלנו הייתה, בדומה לחוקים פיננסיים אחרים, שמקום שבו התקיים רצף נסיבות עובדתי מסוים, שהוא מקים את העילה להטלת העיצום הכספי, לתת את האפשרות למפקח לא להטיל עיצום כספי במקרה הזה. אבל זה לא רק כלפי כמה לקוחות, אלא גם זה יכול להיות רצף נסיבות עובדתי שהוביל לאותו מקרה כלפי אותו לקוח.

ברוך, התשובה שצריך לתת היא משפטית, כי זה מה שכתוב פה. זה מה שאתם ביקשתם. אתה רוצה להוסיף או לשנות את הנוסח.

כן. זה יכול להיות כלפי כמה לקוחות וכלפי אותו לקוח.

יש דווקא.

ברוך, אתם תגידו.

לקחנו את הנוסח, בהמשך להערה שלהם, מחוק הפיקוח על הביטוח. אנחנו חושבים שיכולות להיווצר נסיבות, כמו שתיאר פה, נסיבות שאנחנו כמובן שוקלים במסגרת הטלת העיצום. אנחנו לא חושבים שצריך לצורך זה הבהרה בחקיקה ראשית. מה שנדרש צורך של הבהרה זה ההוראה שיש לנו פה שנמצאת בפניכם.

ההערה האחרונה שלנו נוגעת לסעיף 110, שאני מזכיר שהגדרנו אותה בתור גם ההערה הכי מהותית שלנו. אנחנו מודים גם לאדוני וגם למשרד המשפטים וליועצת המשפטית שנענו לאורכה שביקשנו. יחד עם זאת, אנחנו עדיין חושבים, הזכרנו את זה גם בישיבה הקודמת ואמרנו חד-משמעית שלדעתנו תקופה של בערך שמונה חודשים, כפי שהיא ניתנת כעת, או עשרה חודשים, לא תספיק.

ביקשנו שנה, ואנחנו חוזרים ומבקשים לשקול לתת עד יוני להיערכות לגופים, כי מדובר בהיערכות מאוד משמעותית, גם של מערכות ממוכנות, על כל ההוראות השונות שצריך להחיל כאן, תוכניות שצריך להכין, תוכניות ציות הכוונה ואכיפה בתוך הגופים, כדי להתגונן כנגד הוראות הציות הרבות שנוספו לתוך החוק, גיוס כוח אדם, הכשרת כוח אדם. כשיש גופים שמערכות ממוכנות, צריך למצוא מישהו שיכין את המערכת, לבנות אותה, מה שנקרא להגדיר אותה, להגדיר את הדברים השונים שיחולו בה.

אנחנו, שוב, מפצירים בחברי הוועדה, במשרד המשפטים, לשקול את הנושא הזה בשנית.

טוב, תן לנו, אשב עם אלי. זה לא עניין משפטי, זה כרגע רק עניין ניהולי והתארגנות. כן.

אלו הערותינו.

אוקיי. אלעד.

אני מבקש להתייחס לשתי נקודות שהעליתי באחת מהישיבות המוקדמות כאן בוועדה. העלינו אותן גם שוב בפני משרד האוצר, ולא באו לידי ביטוי.

אני עוד פעם מעיר: רק מה שבכחול.

אנסה בקצרה, אבל אלה נושאים שגם אדוני - - -

לא. תקשיב, אני יושב מהיום הראשון פה על החוק הזה, לא זזתי מפה.

הוא מדבר על חברת חוץ, וזה נדון וזה נענה בשלילה. התייחסנו להערה שלך.

יש פה התייחסות, בסדר? כל השינויים. לא כל אחד מקבל את כל מה שהוא רוצה. גם אני לא קיבלתי, דרך אגב, את כל מה שאני רוצה. אבל אם זה בכחול – בבקשה. אם לא, אז אנחנו ממשיכים הלאה. חברת "גמא", בבקשה.

אני רוצה להתייחס לסעיף 45, שהוא בעמוד 25, בנושא גילוי נאות. הוועדה עושה עבודה חשובה בעניין, אנחנו בעד גילוי נאות מלא לחלוטין, יש כאן בעיה מסוימת בסעיף מבחינת התהליך. קודם כול, רק אבהיר בשתי מילים, מה זה אומר גילי נאות. גילוי נאות אומר לדוגמה, שמחליטים, שאם אתה מלווה ללקוח כסף, אז אל תכתוב רק שהלוויתי 1,000 ותחזיר לי בעוד שלושה חודשים 1,050, אלא גם תציג לו את חישוב הריבית.

עכשיו, זה לא משהו שצריך מבחינת החוזה. החוזה מאוד ברור, כשכתוב בעוד שלושה חודשים שתשלם – אני מדבר על סעיף 45 בעמוד 25. זאת אומרת, החוזה היה מאוד ברור גם אם לא היינו מציגים את חישוב הריבית, אבל אומרים: גילוי נאות, תחשב את הריבית ותראה לו, הריבית היא איקס אחוזים בחישוב שנתי.

אנחנו בעד גילוי נאות, השאלה היא איך. מה המצב הקיים, ואתו גם יצאנו לדרך. ותסלחו לי, אני באיזשהו מובן מוזר מרגיש שזה כמעט משמש נגדי, זה המצב גם בבנקים. מי שקובע גילוי נאות, זאת אומרת מי שיושב וחושב: רגע, זה פרט שצריך לכתוב אותו. אפילו שהחוזה ברור לגמרי גם אם לא כותבים אותו, צריך לשים אותו ללקוח מול העיניים. מי שיושב וקובע את זה זה המפקח, זה הרגולטור.

לא שולחים את הגופים, את המתחרים, לשבת עם עצמם ולחשוב: רגע, הדבר הזה זה זכות שיש לו בכלל בחוק, אני לא צריך לכתוב אותה בחוזה כדי שתהיה לו את הזכות הזאת. אבל אני צריך לשים לו את זה מול העיניים, זה משהו שחשוב לו, זה משהו שמעניין ללקוח. בכל החוקים שיש, גם בחוק הגנת הצרכן, כשצריך לגלות דברים – שוב, החוזה מדויק, אבל לגלות אקסטרה – זה תמיד הרגולטור קובע בדיוק מה צריך לגלות.

עכשיו, כאן מוצע לעשות איזשהו שינוי, ולמעשה מה שכתוב עכשיו זה: נותן שירותים פיננסיים חייב לגלות ללקוח כל פרט מהותי, זאת אומרת מיוזמתו, בלי שהרגולטור ישב והגדיר את הרשימה של מה צריך לגלות.

עכשיו, זה מאוד קשה. תשאלו אותי: מה אכפת לכם? מה, אתם לא רוצים לגלות הכול ללקוח? אנחנו רוצים, יש עם זה בעיות, יש עם זה עלויות. אל"ף, זה לשבת ולעשות את התסריטים, ולהבין מה יכול לעניין את הלקוח, זו עבודה קשה.

בי"ת, זה יקשה מאוד על גביית חובות. כל הליך משפטי עכשיו יתחיל באמירה, פתאום התגוננות: לא, אבל את זה הייתם צריכים גם כן לכתוב – למרות שזו זכות שיש לי לפי החוק, למרות שהחוזה היה ברור גם בלי זה – גם את זה הייתם צריכים לכתוב. זה מאוד יקשה, אין לנו ספק שזה יביא לעלויות מאוד גבוהות.

זאת גם התנהלות מתסכלת הרבה פעמים, דברים כאלה, צפויה להיות מול המתחרים שלך, כי כל אחד – רגע, הוא לא מגלה את הדבר הזה, אני דווקא כן חושב לגלות, אז אני מגלה, זה מפריע לי מול הלקוחות? זה מעכב את תהליך המכירה? אלה דברים קשים.

אתה מעלה סוגיה אחת, שזה בעצם נותן השירות מול הלקוח, ואתה עכשיו מכניס את הרגולטור. בסדר, אנחנו מנסים לעשות משהו שיהיה ישיר, זאת אומרת שכמה שפחות ידיים יהיו שם בפנים, ואתה אומר: אבל זה יעלה לנו יותר כסף.

כן, בהחלט. בנקודה הזאת צריך את הרגולטור.

אני בהלם כבר, תאמין לי. תחרות חופשית מביאה ליותר - - -

בוא נשאל רגע את בנק ישראל למה זה ככה בבנקים. בבנקים יש כללי הבנקאות (שירות ללקוח) - - -

לא, אני מבקש, אנחנו מנסים כולנו ביחד, בסדר? כולנו, בסדר? כל מי שיושב פה, כל אחד עם האינטרס שלו, לבנות משהו אחרי לגמרי. וכל הזמן שמים לנו את הבנקים פה מולנו. ואני מנסה - - -

אבל יש מנגנונים שהם טובים, צריכים ללמוד מהקיים שהוא טוב.

תקשיב, זה מנגנון אחר לחלוטין. הבנק יכול לקחת ולעשות, לקבל אשראי, לתת אשראי. אנחנו פה רק נותנים אשראי.

לא, זה בסדר, אבל - - -

אז אתה לא יכול להשוות. לא, כי אתה כל הזמן מנסה להגיד - - -

אדוני, אספר רק מה יש.

אין השוואה. יש פה שירות אחר, אל תקרא לזה בנק. מתן שירות, זה הכול.

אדוני, זה בדיוק אותו שירות. בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) כתוב לבנקים, כתב הנגיד באופן ספציפי: כשאתם נותנים אשראי לזמן קצוב – אקריא, זה כתוב – בהסכם למתן אשראי לזמן קצוב, זה מה שאתם צריכים לגלות, כתב להם הנגיד:

(1) סכום ההלוואה;

(2) שיעור הריבית על ההלוואה ותקופת חישוב הריבית;

(3) תקופת ההלוואה, סכומי הפירעון של הקרן ושל הריבית ככל שהיא ידועה בעת חתימת ההסכם, ומועדיהם.

הפירוט ממשיך עד סעיף (8). וזה רק מה שאנחנו מבקשים, שגם אצלנו, גם המפקח שלנו יישב ויגדיר סוג כזה של אשראי. זה הדברים שצריך לעשות להם גילוי נאות. זה יותר מסודר, זה יותר טוב לכולם.

הוא שטנץ.

אדוני, אני רק רוצה להבהיר: עוד פעם, בסעיף הזה של גילוי נאות, זה גם, שוב, תוצאה של דיונים שהיו פה, ואיזשהם איזונים שניסינו ליצור. אין בסעיף איסור על הרגולטור החדש לקבוע כללים לגבי חובת הגילוי הנאות, אני מניח אפילו שהוא יקבע כללים כאלה. ויש כמובן גם סמכות לשר.

רק חשבנו, באמת בעקבות הערה גם פה של המועצה הישראלית לצרכנות, שיש חשיבות מאוד גדולה בהקשר הזה, בהקשר הצרכני, שתהיה קביעה בחקיקה הראשית של חובה על נותני השירותים הפיננסיים לגלות את הפרטים המהותיים ללקוחות. הרי, אנחנו חושבים, עיקר ההגנה הצרכנית זו ההגנה של הלקוחות, והמידע השלם שיהיה להם כשהם מקבלים את השירותים האלה.

חברים, אנחנו מוגבלים. לא, באמת אני אומר לכם את זה עכשיו: 10:40, אנחנו - - -

אדוני, הבנתי למה זה חשוב. תסבירו בבקשה איך יכול להיות שזה לא חשוב בתאגידי עזר בנקאיים, בחברות ביטוח? איך זה יכול להיות שרק פה זה חשוב? אני מבין אותך, אני מקבל שזה חשוב. איך זה יכול להיות שרק פה זה חשוב? תסבירו למה אתם מגינים על הבנקים, סליחה, ועל תאגידי העזר שלהם. תסבירו. בנק ישראל מגן עליהם, האוצר מגן עליהם. למה?

אנחנו לא מגינים על הבנקים, בשום פנים ואופן. אני פשוט לא קורא לזה בנקים. ואתה כל הזמן מנסה להשוות – אין מה לעשות.

הם נותנים אשראי אותו דבר.

אנחנו החקלאים אומרים: אל תשווה עגבנייה למלפפון, מה לעשות, אבל זה בדיוק מה שאתה עושה.

אדוני, רק נקודה אחת.

חברים, עוד עשר דקות, אני אומר לכם, הפעמון מצלצל בבית-ספר.

נקודה מאוד קצרה. עד עכשיו ניסינו, לאורך כל הדרך, ואני מצטרף לדעתו של חברי בעניין הזה, אמרנו: תצמצמו את הסמכויות של המפקח. כאן אנחנו אומרים ההיפך: תנו למפקח את הסמכות.

אבל ברוך אמר לך.

לא.

הוא אומר לך. מה אתה רוצה?

אני לא שולל נתונים נוספים. שהוא יקבע מה מהותי לצרכן. ואז לא יבואו בטענה, שנקודה שלא הופיעה כאן היא לא מהותית. זה קריטי. זה קריטי מאוד, זה חשוב מאוד, זו נקודה מאוד מאוד - - -

ויש פה הצטברות בלתי נסבלת. אתם יוצרים חוק בלתי חוקתי, זה לא יעמוד במבחנים.

אני רוצה להבהיר שתי נקודות, ואני כבר אומרת שהתיקון הזה - - -

בלתי חוקתי?

בוודאי. אתם מחויבים לשוויון.

תיקון אזרחי הוא בלתי חוקתי?

רגע. לא מחויבים.

כמו שאמר לך חבר הכנסת ילין, אין כאן שוויון פרללי בכל התחומים.

כל הזמן אתם מנסים להשוות.

גם לא מבחינת הפיקוח על הבנקים, גם לא מבחינת דרישות הגילוי, גם לא מבחינת מערכות המחשוב. כלומר, זה לא מצב שבו יש שוויון אחד לאחד.

עכשיו, אני רוצה להסביר. התיקון הזה הוכנס באמת בעקבות הערות על-ידי משרד האוצר. מקובל עלי לחלוטין, ואני רוצה להגיד, שאם אתם לא יודעים, רשום בדיוק: נותן שירותים חייב לגלות ללקוח כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהוא נותן והסיכונים הכרוכים בו ואת דבר האפשרות לבטל עסקה, ככל שישנה, התנאים לביטולה ודרכי ביטולה.

יותר ברור מזה אני חושבת שלא יהיה. וכל בית-משפט שיבוא לפרש מה זה תנאי מהותי, יסתכל על תנאי הסעיף, וככל שאותו נותן שירותים יעמוד בתנאי הסעיף, לא תהיה לו שום בעיה. המשמעות היא שזה מוחל כרגע, כבר מעכשיו, לא צריך לחכות לשר שיקבע את ההוראות, אלא יש לך חובה שחלה עליך כבר היום. ואני חושבת שזה ברור מנוסח הסעיף.

עורכת-דין קירו, סליחה. לתאר את הסיכונים - - -

חברים, אני חושב שלא הבנתם. אין פה שיח עכשיו. מיכה אבני.

רק, אדוני, עוד נקודה קצרה.

לא. מיכה אבני.

נקודה קצרה, ברשותך. אני רוצה דווקא להעיר את עיניכם בנושא הזה. מיכה, אם יורשה לי, נקודה קצרה.

אני מקבל את האמירה שניתן ליישם את זה. אני רק אומר: בסוף זה ישיג את התוצאה ההפוכה, כי ייתנו גילוי על כל הפרטים כדי להגן על עצמם, והפרטים המהותיים הרלוונטיים - - -

שיעשו גילוי על כל הפרטים. אז הוא יהיה כמו בנק.

אז אתם לא תשיגו את התוצאה הרצויה.

כל מה שהוא מבקש זה שייתנו לנו הנחיות מה לגלות.

למה אתה חושב שאנחנו לא מבינים מה הוא מבקש? למה אתם חושבים כל הזמן, אם לא מקבלים את דעתכם, שאנחנו לא מבינים מה אתם רוצים? כן.

מיכה אבני מ"פנינסולה". קודם כול, אני מצטרף לדעתם של כל החברים לתעשייה, שהדבר הזה צריך להיות מובהר על-ידי המפקח, ואנחנו לא יודעים להגיד בעצמנו מה נאות לגלולת ומה לא.

אלו שלוש הנקודות שרציתי להתייחס אליהן בקצרה. והראשונה, כבר דיברנו עליהן, זה הוראות המעבר. אני רוצה פשוט להבהיר בצורה פרקטית: מערכות המחשוב שלנו, וחלק מהעמיתים פה, צריכות שינוי מסיבי.

עניתי על זה.

רק להגיד לך. הנציגים ממשרד האוצר ומבנק ישראל יסבירו לכם, שלו הייתם מחילים דבר כזה על בנק, היו צריכים שנתיים-שלוש כדי לשנות את המערכות, רק האפיון זה חצי שנה. אני לא יודע אם עבדת עם "מטריקס" או אחד הגופים האלה, זה מהלכים של שנה, שנה וחצי בקלות.

אתה יודע מה לימדו אותי? הקמתי מערכות כאלה.

אז אתה יודע שזה מינימום שנה וחצי.

ואחת התכונות שלי הייתה לא ללמוד מה היה, בגלל שאני לא יכול ללמוד מה יהיה. וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות פה.

אז בסדר. אני לא מדבר רק על הנקודה הזאת.

לגבי הזמנים, אשב עם אלי.

אוקיי.

הנקודה השנייה שלי, והבהרת את זה יפה בכל הדיונים, יש פה איזשהו חוט מקשר בכל הדיונים, דאגה לשחקנים הקטנים שפועלים ספק לגיטימי, ספק לא, ושאתם רוצים לנקות את התעשייה, וכל מי שפה מברך על המהלך הזה. הכלי הכי בסיסי לדבר הזה זה שיעור ההון העצמי.

וכשדיברנו פה על האפשרות להעלות את שיעור ההון העצמי, אז המהלך שנבנה מדורה לא פתר את הבעיה. זאת אומרת, ה-500,000 שקל לנותן אשראי קטן זה כסף כיס, זה כלום. כל אחד שפותח חנות נעליים יכול גם לפתוח חברת אשראי ברמה הזו. המינימום של 4,000,000 שקל זה להערכתי צריך להיות המינימום של המינימום למי שרוצה להיכנס לענף, וחופשי בסכומים יותר גדולים זה פשוט צחוק.

ברוך, חשוב לי שתתייחסו להערות.

אני מביא לך בחצי דקה את הסכום הזה. מכל אחד ברחוב.

הוא דיבר על ההון העצמי, שאנחנו כאמור הגדלנו מ-200,000, וקבענו מדרג של עד 4,000,000 ש"ח, בין 500,000 ל-4,000,000. כשהוא יסיים, מיכה אבני, תתייחסו מה קורה בעולם ותיתנו את התייחסותכם לנושא.

אז זו הייתה הערה שנייה.

והערה שלישית, קרה פה מהלך חוקתי, שרק עכשיו נפל לי האסימון, שהוא מאוד בעייתי בעיני. מס הכנסה, תפקידו בחיים הוא בעצם לגבות מהאזרח ומעסקים כסף עבור המדינה, ואם הוא עושה עבודה טובה הוא גובה כמה שיותר.

מיכה, שני הסעיפים הקודמים שאמרת הם בכחול. הסעיף הזה - - -

סליחה, תן לי. ביקשת ממני להיות בשקט, הייתי בשקט.

לא היית בשקט. כבר היית צריך להיות בחוץ אבל לא חשוב.

כל עסק במדינת ישראל נמצא בדיון מתמשך מול רשויות המס לגבי כמה כסף הוא משלם. אין שום תעשייה, אין שום תחום, שמס הכנסה, שבבוא הזמן שהוא מנהל עם העסק דיון על כמה מס הוא ישלם ושומות, הוא גם יכול לקבוע איך הוא מפעיל את העסק מבחינת הרישיון. זה דבר לא הגיוני, תחשוב שיגידו ל"סלקום" שמס הכנסה קובע איזה תדרים תשתמש, פתאום הוא יצטרך לשלם כל שומה שיגידו לו, כי הוא לא יכול לפתוח את הפה.

זה מעמיד אותנו במצב – יש לי דיוני שומה, אני הולך מפה למס הכנסה. אני לא יכול להופיע לדיון שומה כזה ולהגיד שאני מתנגד, כי יתחילו להטיל עלי סנקציות – המפקח. אותו בן-אדם. זה לא הגיוני. אין שום דוגמה כזו במדינת ישראל, ולא באף מדינה דמוקרטית.

אסכם, מיכה. הנקודה הראשונה – אלי ואני נשב לגבי האשראי או כמות האשראי, וגם על הנקודה השלישית.

האמת, לגבי ההון הראשוני שהעליתם כבר בעבר, שהיה לכם רצון שההון הראשוני וההון העצמי יהיה גבוה יותר. אז בעקבות זה כן עשינו בדיקות עם מדינות שונות מה ההון הנדרש, הסתכלנו לדוגמה בדירקטיבות אירופית גם לסולקים, לא רק לנותני אשראי, אבל גם לנותני אשראי. גם בחו"ל נהוג שתנאי הסף הם יחסית קטנים. באמת, הרציונל לקביעת תנאי הסף זה באמת לאפשר לכמה שיותר שחקנים להיכנס, מתוך תפיסת עולם של כמה שיותר שחקנים וכמה שיותר תחרות. זה הרציונל שעמד מאחורינו.

לגבי הנקודה האחרונה שהוא העלה, של מס הכנסה?

היועץ המשפטי לממשלה נתן את דעתו בדיוק לשאלה הזאת, אלו היו הדיונים אצל היועץ. ובסופו של דר הוא זה שהכריע, שניתן לעשות את זה. וכמובן שהוא קבע גם את ההגנות הפנימיות, שלא יהיה מצב שבו אותו פקיד יושב מול העסק ואומר: קודם כול בוא נדבר על השומה שלך, אחר כך נדבר על - - -

אבל שניהם מדווחים לאותו מנהל רשות. ואני רוצה שבוע הבא לתבוע ב-40,000,000 שקל את מס הכנסה. וזה יגיע למנהל הרשות, והוא יהיה בדיונים על הרישוי שלי, על התנאים, על קביעת איך אנחנו פועלים. מה יקרה? לא אגיש את התביעה הזו, אני לא יכול להעז. בתור אזרח זה מקפח אותי. אין שום דוגמה כזו. במדינת ישראל אין שום דוגמה כזו, ואין בעולם הדמוקרטי שום דוגמה שמס הכנסה מנהל הרישוי. זה פשוט דבר לא חוקתי.

זה בדיוק הנושא שהיועץ דן בו. בדיוק בזה הוא דן, ולכן הוא עשה את ההגנות לעניין הזה.

האחרון ברשימה זה ירון, היועץ המשפטי של - - -

בכל מקרה, צריך לזכור, שרק נותני שירותי מטבע עובר למנהל – נותני אשראי נשארים אצל המפקח.

ההערה שלנו היא לסעיף 105, שהוא לא בכחול.

לא.

אם בלתי אפשרי, אז לא.

אלא אם אתה מיכה ואתה רוצה להתפרץ. לא, רק בכחולים. טוב, חברים. שם, אתה חייב לפרוטוקול.

אריאל גנוט, המנכ"ל של "גמא".

אתה מחליף את ונג בדיבור.

אמיר ונג הוא עורך-דין. אני לא מדבר כעורך-דין ולא כמשפטן, אני רוצה להעלות נקודה כללית. במיוחד להתייחס למה שאמרת, שאתה רואה צורך בפיקוחיות שונה, כי יש פה גופים פיננסיים, שהם לא חברות ביטוח ולא בנקים, ולכן צריכות לחול עליהם חובות צרכניות. ומה שאמר יואל בריס, שהוא לא רצה פיקוח כמו בחברת ביטוח, שהמפקח נכנס לתוך ליבה של חברת הביטוח או לתוך לב ליבו של הבנק.

הכניסה לתוך לב ליבן של חברות הביטוח והבנקים נובעת בעיקר מכך שהם מחזיקים פיקדונות של הציבור. הגופים האלה שנותנים אשראי חוץ בנקאי אינם מחזיקים פיקדונות ציבור. אין שום היגיון שתהיה חקיקה צרכנית שונה על חברת ביטוח, על בנק או על חברת ניכיון כרטיסי אשראי, צריכה להיות חקיקה צרכנית זהה.

ויכול להיות, ואני רוצה להציע את זה פה, שבשלב שני, צריכים לקחת את החקיקה הצרכנית על גופים פיננסיים, להוציא אותה לחוק נפרד ולהחיל אותה ביישור קו על כל הגופים. אני חושב שזה רעיון הכי טוב, כשלב עתידי.

(היו"ר אלי כהן, 10:49)

אריאל, מכיוון שאני מניח ש"גמא" היא חברה מסודרת, אני מניח שאתה מבין מאיפה הבקשה הזאת להוסיף הגנות צרכן הגיעו. ואני מניח שאתה מכיר את הנושא של ההתנהלות הבנקאית. וגם במימון החוץ בנקאי אפשר לומר שלא כל האצבעות שוות. ולכן, על מנת להבטיח שההתייחסות לצרכנית תהיה נאותה, הדבר הזה הוא חשוב וחיוני.

אני בטוח שגם בנק ישראל, אולי שמה יש מקום לשפר את הנושא של הצרכנים, למרות שאתה יודע שיש לי מחלוקות לפעמים עם בנק ישראל, אבל בנושא הזה אני חושב שבנק ישראל, לפחות מתנהל בצורה עניינית ורצינית, והכול בכתב, ואתה יודע מה מגיע. ולפחות בנושא הזה, אולי זה לא מופיע בהוראות בנק ישראל, אבל לבטח מהניסיון שלי, ואני מניח שכלל האזרחים, לפחות הנושא הזה של הגנת הצרכן, לפחות הוא קורה.

חברים, אני רוצה להודות לכם. גם ההערות שהיו כאן כמובן נרשמו גם על-ידי היועצת המשפטית. נפיץ את הנוסח המעודכן 48 שעות לפחות לפני הישיבה הבאה, כשהישיבה הבאה, כאמור, תעסוק אך ורק בנושא של ההצבעות, ורק לתיקונים שיהיו. ואני חוזר שוב: בישיבה הבאה נקרא רק את התיקונים שהיו בנוסח הזה. ותוכל להיות התייחסות של הגופים שיגיעו אך ורק לתיקונים האלה ולהצבעות.

תודה רבה לכם ויום טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 10:51.