הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 241

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016), שעה 9:30

הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון - איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015 (פ/2395/20), של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

עיסאווי פריג'

אלי אלאלוף

יעקב אשר

יוסף ג'בארין

יגאל גואטה

יהודה גליק

חיים ילין

שולי מועלם רפאלי

ענת אסיף גיל - ראש אשכול בטחוני, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ליאת בן מאיר שלום - משפטנית, משרד המשפטים

עידית אנגלברג- טלר - מתמחה, משרד המשפטים

הילה דוידוביץ-בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים

שירה דימניק - רפרנטית, מנהלת ענף תקציבים, משרד האוצר

עידו סופר - רפרנט תעשייה ומסחר, אגף תקציבים, משרד האוצר

אגם דניאל - רכז בכיר חוקר- אכיפה, משרד הכלכלה והתעשייה

חנה וינשטוק טירי - יועמ"ש, הרשות לצרכנות וסחר הוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

מיה אלקבץ - מנהלת תחום הפעלה ורמת שירות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עופר לוי - מנהל מחלקה בכיר יעוץ משפטי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יהודה בראור - יו"ר ארגון הגג, ארגוני המוניות

ערן מאירי - יועץ משפטי שופר סל

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אביגל כספי

לאה ורון

שרון רפאלי

הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון - איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015 (פ/2395/20), של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי

בוקר טוב לכם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. חברת הכנסת המגישה שולי מועלם מתראיינת ברגע זה אצל רזי ברקאי, ואי אפשר להתחיל את הדיון בהצעת החוק שלה. אז אנחנו נמתין לה.

בוקר טוב, חברת הכנסת מועלם. המתנו לך בסבלנות.

על סדר היום הצעת חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015 של חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי שממשיכה את הצעת החוק של חבר הכנסת לשעבר ינון מגל שכבר נדונה כבר בוועדה. כיוון שלא היה לה דין רציפות היא העלתה אותה בשנית בטרומית, והיא עברה טרומית, והגיעה אלינו חזרה לוועדה. אנחנו כבר קיימנו דיון. אנא הציגי את החוק.

זאת הצעת חוק שהתחיל אותה בכנסת ה-18 חברנו האהוב השר אורי אורבך ז"ל.

זה לא ידעתי.

המשכתי אותה בכנסת ה-19 וינון המשיך אותה. ברוך ה' המעגלים נסגרים. אנחנו מדברים על מציאות לא פשוטה שבתואנות שונות ומשונות של מקום מגורים אנשים לא מקבלים שירות שניתן לאנשים שגרים במקומות אחרים. נמנעת מהם כניסה למקומות בידור בתואנה כזאת או אחרת שאומרת, אנחנו לא רוצים אתכם פה, אבל נמצא את הסיבה למה אתם לא פה – אתם לא קיבוצניקים, אתם לא עירוניים וכדומה. העליתי במליאה שני אירועים שנחשפנו אליהם: הראשון הוא על הדברים הידועים על תושבי יהודה ושומרון ותושבי הערבה שנדרשים שוב ושוב או לשלם מעבר לסכום שגובה חברה על אספקת אותו שירות או שבחלק מהפעמים, לדוגמה, בקרב תושבי יהודה ושומרון, אומרים להם, נביא לכם את המקרר עד המחסום, ומה יעשה האדם מהמחסום עוד נדבר; המקרה השני שהעליתי זה מקרה של כפר ערבי בצפון שכדי להגיע לאחד היישובים היהודיים חייבים לעבור דרכו. ליישוב היהודי מביאים את האספקה, וליישוב הערבי שעוברים דרכו לא מביאים אספקה.

המציאות הזאת חייבת להיות מתוקנת. ברור לגמרי שיש פה אפליה בוטה שנובעת רק מחמת מקום המגורים. צריך להגיד שבכנסת הקודמת זכיתי לסיים תהליך חקיקה של מניעת אותה אפליה מחמת מקום מגורים בקבלה למקומות במסגרת של דברים הגיוניים, וגם פה הדברים ידועים. אנחנו לא, כמו שאמר לי מישהו בטעות, אנחנו לא נדרוש מבעל פיצרייה בקריית שמונה לספק פיצה לתושבי הערבה. זאת לא המציאות שאותה באנו לפתור פה. באנו לפתור דבר הרבה יותר מהותי, לאפשר לכל אחד לקבל את השירות ואת הזכויות שמקבלים כולם. ואם לא אז נודיע לו את זה; נודיע למישהו שחברה מסוימת לא מתכוונת לספק לו את המוצר עד הבית; בואו נודיע לו שאחר כך היא לא תבוא לספק לו את השירות במקרה שהמקרר או מכונת הכביסה יתקלקלו.

אני רוצה להזכיר עבודה משותפת שלי עם ועד מתיישבי השומרון שבמשך הרבה שנים ריכזו את המקרים האלה ואת הטיפול בפנייה לחברות שאיתן זה היה רלוונטי. הם גם מפעילים ומפנים אל חברי הכנסת. המטרה ברורה לי – להיטיב את המציאות של אזרחי מדינת ישראל בכל מקומות מגוריהם.

תודה לך. הנקודה היא לא רק בכל הנוגע לשטחי יהודה ושומרון. אני מניח שיש כאן גם התייחסויות נוספות. תכף חברי גם יתייחס לכך שאני מניח שיש יותר ממקרה אחד שבתקופת מבצע או לחימה אנשים מבקשים להמשיך את שגרת יומם הרגילה, והם לא מצליחים. אני אפילו לא בעמדה שאני מנסה לשפוט מאן דהוא. זה גם יכול להיות בכפר ערבי שמסיבות כאלה ואחרות אתה אומר, אני לא נכנס לכפר כלשהו. חובת הגילוי מראש שכשאדם רוכש מוצר יודע מראש אם הוא יקבל את השירות או לא, הוא יצטרך אחר כך להידרש ולהחליט כיצד הוא נוהג.

חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה.

תודה רבה ובוקר טוב. אני מברך על הצעת החוק, שולי. אני עוד יותר שמח שהחוק לא מפלה. זאת אומרת, אנחנו באים ואומרים, יאללה, די, מספיק, כולם צריכים לקבל את השירות הזה.

בזמנו היו לוקחים בהסכם עם משרד התקשורת עיר גדולה ופריפריה. זאת אומרת מי שלקח את "הוט", הזכיין של "הוט" באשקלון היה צריך לבוא ולעשות גם בקיבוצים וגם במושבים כי זה לא זול. בינתיים "יס" הגיעו ויצאו עם הלוויין, והיה מאוד זול לשים את האנטנות על הבתים, וכל הקיבוצים והמושבים התחברו ל"יס". "הוט" הגיע באיחור של עשר שנים, ואף אחד לא קנס את "הוט" על כך שהם איחרו בעשר שנים מההסכם עם משרד התקשורת. ואז כולנו התנתקנו ועברנו ל"הוט". אבל מה? היה צריך להוציא את האנטנה. "יס" לא הגיעו להוציא את האנטנות. עד היום, כמעט עשרים שנה, האנטנות בבתים בכל המושבים והקיבוצים. למה לא באו? יורים טילים. מפחדים. זאת אומרת במקום שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו הם לא מעזים לבוא ולהיכנס פנימה. עד היום יש לי אנטנה. מי שרוצה לעשות מזה צלחת על האש, אין שום בעיה בכלל, אפשר לעשות את זה בכיף.

הסיפור השני – אני לא רוצה לתת את השמות של החברות בכוונה, אבל שדרות ועוטף עזה מופיעים תמיד במחיר אחר. אני חייב להגיד לכם – מי שמכיר את מדינת ישראל בשעות הבוקר כשהמשאיות יוצאות, ואין פקקים, שדרות ועוטף עזה לעומת מרכז הארץ זה בין שעה ועשר דקות לשעה וחצי. כאשר אם נוסעים צפונה לגליל זה יכול להיות שעתיים נסיעה, אבל המחיר יותר זול. כנראה, הם קבעו לעצמם כמו הקרביים רמת סיכון מסוימת. אבל יותר מכול מעליב שאנשים מזמינים משה, ולא מגיעים אליהם. זה פשוט מעליב. אני שוב אומר – במקום שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו ומדברים במושגים של רציפות תפקודית, שגם אם יש טילים ממשיכים ללמוד וגם ממשיכים את שגרת החיים, לא יכול להיות שאנחנו חיים בצורה כזאת, אבל המרכז שמנותק לגמרי – וזה בסדר גמור, אין לי טענות – אבל שיספקו את הדברים. האפליה הזאת לא מקובלת עליה, והיא קיימת כבר שנים. אני מאוד מקווה שהחקיקה תעשה סדר.

תודה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

אני אעלה כמה נקודות. קודם כול האפליה לאוכלוסייה הערבית היא ידועה ומובנית, לא רק ידועה, והגיע הזמן לתקן את זה. יש אפילו פוליטיקאים בכירים ואחרים שהצהירו באירועים הביטחוניים לפני כמה חודשים ופנו לאוכלוסייה היהודית לא להיכנס ליישובים הערביים, לא לקנות שם ולהחרים.

במקביל יש הרבה אנשים וספקים ערבים שלא מוכנים להגיע להתנחלויות שבעיני הן גם לא חוקיות. הם לא מגיעים להתנחלויות מכמה סיבות: האחת היא פוליטית, וזאת זכותם, והשנייה היא גם מעשית כי הם עוברים השפלות בכניסה להתנחלויות, במחסומים. לכן הצעתי היא חוק – כן, אבל רק בתחום מדינת ישראל. מי שבחר ללכת למקומות מחוץ למדינת ישראל שילך לחוקים אחרים.

ברשותך, אני רוצה להעיר את ההערה ולא חברת הכנסת שולי מועלם. עמדותי ביחס להתיישבות לפחות בחלקים של יהודה ושומרון הן לא סוד. אני צועק אותן, ואומר אותן, ואני אפילו יכול להגיד לפרוטוקול שהקואליציה שיכלה להיות התפוצצה בדיוק בגלל העניין של שתי מדינות לשני עמים; האם זה יהיה חלק מהקואליציוני או לא. אני אומר את זה כאן, ויש מצלמה. זה לא סוד. יחד עם זאת כל עוד ממשלות ריבוניות של מדינת ישראל שולחות את האזרחים האלה לגור שם ומאפשרות להם לגור שם חובתנו –גם אם יש לי מחלוקת אידיאולוגית עמוקה וקשה – לאפשר להם לקבל את כל השירותים הנדרשים. כך אני מאמין, כך אני רואה את הדברים, וכך אני חושב שצריך שיהיה. כמו שאני אלחם על הזכות של אזרח ערבי – ואני קניין וצרכן גדול בכפרים הערביים שלידי, ומעולם לא היססתי. נכון, יש תקופות פחות טובות כמו שגם בשטחים יש תקופות יותר קשות ויותר רגועות. לכן אני מבין את אשר אדוני אומר, אבל כאן אנחנו חלוקים.

לא. הנקודה היא לא רק העמדה הפוליטית. לעמדה הפוליטית יש היסודות שלה - -

הבנתי. יש דבר אחד שאני מסכים - -

- - אבל יש גם הדבר הזה שכדי לעבור דרך המחסום, כל ההשפלות, להיכנס גם ליישוב, לחכות שיפתחו לו - -

מה שדורש תיקון - -

- - - אתה צודק - -

- - אם הולכים לכיוון הזה אז אזרחים ערבים לא יחויבו להיכנס. אם ירצה להיכנס שייכנס, אבל לא יחויב.

בסוף כתוב: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". אז אני יודע שזה לא משפט שחייב לעבור על כל אחד ואחד - -

על הרוב.

בסופו של דבר הרוב כשמעסיק יודע שהוא שולח ליצהר או למקום כזה אני חושב שזאת תהיה טעות מצדו לעשות את זה.

לא רק זה. הוא יכול גם לפטר אותו כי הוא סירב. אם החוק מחייב הוא יוכל לפטר אותו אחר כך. לכן אני רוצה שההסתייגות תהיה בתוך החוק.

חברת הכנסת מועלם, בבקשה.

אני ממש מתפלאת על חבר הכנסת חאג' יחיא שרוצה לתקן אפליה אחת ביצירת אפליה חדשה או לתקן אפליה אחת בשימור אפליה קיימת. בניגוד לאדוני אני גם אמרתי במליאת הכנסת בהצבעה על החוק בקריאה הטרומית, שהמטרה היא לתקן את זה לכל אזרחי מדינת ישראל. מתיישבי יהודה ושומרון הם אזרחי מדינת ישראל - -

הם מחוץ למדינת ישראל.

לא, לא. זאת הטעות שלך. הם אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא נעשה על גבם ועל התיקון - -

את לא תיתני שירות לאזרח מדינת ישראל אם הוא חי בארצות-הברית.

אבל יהודה ושומרון הם עדיין חלק ממדינת ישראל - -

הם לא חלק ממדינת ישראל. מדינת ישראל לא החילה עליהם את החוק. הם עדיין שטח כבוש.

מדינת ישראל היא הריבון ביהודה ושומרון.

לא. ככובש.

אם יתאפשר לי להשלים את דברי אני אשמח. אם לא אז אנחנו נישאר במקום הזה, וזה יישאר ויכוח פוליטי. ואין פה ויכוח פוליטי. יש פה אמירה עקרונית. אזרחי מדינת ישראל, בכל מקום שהם יושבים בו, ומדינת ישראל שלחה אותם לשם, זכותם לקיים ולקבל את כל הזכויות שמגיעות להם – כשהם יושבים ביצהר, כשהם יושבים בקריית שמונה ובכל כפר ערבי ובדואי שאתה ואני דואגים לו. אני בניגוד אליך דואגת גם לתושבים ביהודה ושומרון. אתה לא חייב אם אתה לא רוצה. אבל אתה לא יכול על גב החוק החשוב הזה לעשות דברים שהם לא נוגעים פה. ברור לגמרי מה המטרות של החוק הזה, על מי צריך לחול החוק הזה. אף אחד לא מכריח אף אחד, אבל תודיע מראש; אף אחד לא יפטר אף אחד אם הדברים יהיו ידועים מראש. הדברים נאמרו גם בדברים שלי, גם בהסכמות שהגענו אליהן בוועדת השרים, גם בהסכמות עם משרד המשפטים ועם משרד האוצר. הדברים ידועים. לנסות עכשיו על גב החוק הזה להגיד אמירה פוליטית שאין לה מקום. הוויכוח בינינו ידוע, תהום פעורה בינינו. מבחינתי ידוע שצריך להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון וגוש עציון תחילה, אדרבה ואדרבה. אבל אני לא באתי לפה על הדבר הזה. אני באתי לפה על זכותם של אזרחי מדינת ישראל לקבל את כל השירותים והצרכים שהם מקבלים בכל מקום אחר.

מדינת ישראל שלחה אותם. כשתגיד להם לחזור הם יחזרו?

ברוך ה' מדינת ישראל עוד לא מנוהלת על-ידך. בזה אני מסיימת את הדיון הפוליטי.

אני מודה לגברתי.

זה בדיוק המקום שאתה מנסה לתת שירות לאנשים, לישראלים, לאזרחי מדינת ישראל – לא משנה איפה הם יושבים – ולנסות לאחד את הכוחות במקומות האלה, ולא להביא אותם לפוליטיקה. אבל אם כבר הבאתם חלק מהדיון לשם, אז אני חייב להגיד שגם אם בעיניך זה שטח כבוש – ואני בכלל לא רוצה להיכנס לדיון הזה – כל עוד כל עוד כל ממשלות ישראל שנבחרו באופן דמוקרטי בחרו בדרך גם להתיישב גם ברמת הגולן, גם באיו"ש ובעוד הרבה מקומות שחושבים שזה שטחים כבושים, זה נמצא שם. ביום שיהיה הסדר והסכם, ויהיו גבולות מאוד ברורים לכל המדינות ולשתי המדינות מבחינה פוליטית אז אפשר להגיד - -

אבל לא לחייב אותי לתת שירות שם.

- - כבוד היושב-ראש, אבל האפליה קיימת גם בתוך המדינה, וזה אחד הדברים הכואבים אף על פי שהחוק לא מתייחס לזה. כאשר יש פצוע – ואני מכיר אישית את המשפחה כי אני מכיר כמעט את כל הפצועים ואת כל ההרוגים בצוק איתן – שמשרד הביטחון מפלה אותו, ולא משפץ את ביתו בגלל שהוא עופרה, והעם מתגייס – אנחנו עומדים בבעיה קשה מאוד. אתה אומר, רגע, אם משרד הביטחון לא נותן את השירות המינימלי לבן אדם שכמעט נתן את נפשו למען המולדת, אז מה אנחנו רוצים? אני בכוונה מחבר בין שני הדברים. האחד שהוא ערכי, האחד שהוא דמוקרטי-ליברלי ולצד השני שהוא פוליטי. אני לא רוצה להיכנס לצד הפוליטי אבל נדמה לי שההערה שלי היא כלפי כולנו. לאורך כל הדרך אנחנו מפלים בגלל כל מיני תקנות. זה בידינו לעשות את השינוי הזה.

הבקשה שלי שבתוך החוק אזרח ערבי לא יחויב להיכנס להתנחלויות. אני אגיד לכם למה, כי הוא הוא יעבור השפלה ויסרב פקודה – במירכאות – למעסיק שלו, הוא עלול להיות מפוטר. ההסתייגות הזאת צריכה להיות. הוא לא יחויב. אם ירצה – שילך.

סליחה, חאג', אני אפתיע אותך. אני לא יודע להגיד במספרים אבל אני מניח שרוב מי שמטפל בתיקונים הם לא ערבים, הם יהודים. עד היום כמעט כל מי שהזמנתי לתקן אצלי לא היה ערבי, אלא אם כן התקשרתי. אבל אני אומר את זה ממקום אחר כי הבעיה היום היא יותר אצל יהודים שמסרבים יותר מאשר ערבים שמסרבים להגיע למקומות האלה.

נכון.

אני גם לא רוצה לשים את השאלה הזאת בעניין יהודים-ערבים. אני רק יודע לפנות ולומר את זה גם בדברי ההסבר בהכנה לקריאה שנייה ושלישית במליאה - -

עכשיו זאת קריאה ראשונה?

כן. בקריאה הראשונה לא אני מציג. אני כבר אומר לכם שאני ארצה כן להתייחס ולשים דגש על העובדה שאזרח ערבי שיידרש מסיבות כאלה ואחרות לא ימצא את עצמו – מעבר לעניין האידיאולוגי – שמתחילים להפשיט אותו. אני אספר לך משהו. בשנה שעברה צנחן שהיה צריך להדליק משואה הפשיטו אותו כמעט לגמרי. לצערי, אני אומר את זה.

כבוד היושב-ראש, זה יכול להיות מקרה בודד.

השאלה, אדוני היושב-ראש, אם בתוך הדברים שלך אתה תגיד שעובד יהודי שחש חוסר נוחות להיכנס לכפרים ערביים בזמן טרור, האם אנחנו גם נותנים לו לגיטימציה? אני לא רוצה להיות בכלל במקום הזה.

זה בדיוק ההסתה שדיברתי עליה. כי אם בשטחים הכבושים הייתה אינתיפאדה ביישובים הערביים זה לא היה.

אדוני, ברשותך, אני לא רוצה להיכנס למקום הזה.

עצרתי את הדיון האידיאולוגי. אנחנו חוזרים לדיון הענייני בלי להמעיט. אני לא מקל ראש בדברים שאת אומרת, ואני לא מקל ראש בדברים שאתה אומר. אנחנו משתדלים שהמשפט: "אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה" יהיה נכון תמיד, קל וחומר גם במקרה הזה.

אנחנו עוברים להקראה. בבקשה.

(הקראה): הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016

תיקון סעיף 3

1.

בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000‏, בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי במקום העסק, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת מקום מגורים."

הערה, יש למישהו? כי אני רוצה להזכיר שכבר קיימנו את הדיון המעמיק בשאלות האלה.

בבקשה, אדוני.

אני מהלשכה המשפטית במשרד התחבורה. נוסח החוק, אני מבין את כוונתו, אבל השילוב שלו בחוק עצמו מעורר חשש לתקיפה של אפליה בהצבת תחנות, מסופים ומתקני תשתית של תחבורה ציבורית מחמת מקום המגורים.

האמת – הבאת אותה בלופ.

חברים, לא קראתם את החוק או שאתם לא מבינים את כוונתו, ברשותכם.

אני מבין את כוונת החוק, אבל אני מציע - -

סליחה, עופר, עזוב. תתקדם. זה לא קשור.

זה לא קשור.

גברתי, נראה לך שאני עושה את מלאכתי - -

אתה עושה אותה נאמנה, אדוני.

אני מודה לגברתי.

חבר הכנסת כבל, אני אשמח שזה לא יהיה קשור, ואני אשמח שזה יירשם כך בפרוטוקול.

עופר, מהמשפט הזה אפשר להגיע לרזולוציות כל כך גבוהות, אין לך מושג. כל אחד כטוב לבו, אפילו לא ביין. יש כאן כוונה מאוד ברורה. אף אחד לא בא למשרד התחבורה, מחר נחליט מסיבות מקצועיות להציב תחנה במקום זה או אחר מסיבות ענייניות כמו שהוא היה מקבל אותן בדיוק בפתח-תקווה, בראש העין, בהרצליה או בכל מקום אחר. כאן אנחנו מדברים על התייחסות שנובעת מעצם המקום. זאת אומרת אם מחר באריאל או בכפר-קאסם – ולא הפלגתי למקומות אחרים – משרד התחבורה מחליט לא להקים מסוף או תחנה מכיוון שזה אריאל או כפר-קאסם זה דיון אחר. אנחנו לא שם. אני מתנצל, אני לא איתך.

אני אשמח שדברי אדוני יירשמו בפרוטוקול.

אני יודע שאני יכול לשמח את אדוני, אבל לא בא לי. לא נראה לי שבא לי לפתוח את זה. העניין ברור.

הוא ישמח שזה יירשם בפרוטוקול.

הבנתי. זה לא תלוי בך. זה כבר נרשם בפרוטוקול מעצם אמירתך.

מעולה.

גם התשובה שלך.

גם התשובה שלי.

כן, חאג'.

אני שוב חוזר לאותה נקודה. בידור – יש אנשים שמשחקים בתיאטרון, ויש גם ערבים שמשחקים. הוא לא רוצה להגיע לאריאל כי הוא לא מרגיש שם נוח, זה לא המקום שלו; בכניסה, ביציאה, במחסום זה לא נוח לו. לכן אני שוב מסתייג ורוצה שההסתייגות הזאת תירשם.

ההסתייגות שלך נרשמת.

מה היא אומרת?

שאזרח ערבי לא יחויב להגיע להתנחלויות.

זה לא רלוונטי לסעיף.

זה לא רלוונטי בסעיף הזה.

זה מחמת מקום מגורים.

סליחה, בוא נעשה סדר. חאג' התכוון קודם שהסתייגותו תירשם בפרוטוקול. אם הוא ירצה להסתייג לקריאה השנייה והשלישית, לפי הכללים, הוא יוכל להגיש זאת לקראת הדיונים בקריאה השנייה והשלישית.

אני אומר לאדוני, אני מבין אותך, אבל אני לא שותף לדעתך. זה ויכוח אידיאולוגי שהתקיים כבר לפני שנה או שנתיים. אני זוכר את זה היטב. ועדיין הדיון לא היה על בסיס הסעיף הזה. הדיון היה ערכי, אידיאולוגי שכל אחד בא מהמקום הזה. ההתייחסות שעולה כאן בהצעה, בינינו, היא לא בדיוק נוגעת רק להופעה כזאת או אחרת. הרי הצורך הזה נבע מכך שיותר מדי פעמים יש מצב שאנשים מעבר לקו הירוק או ברצועת עזה - ולא רק – זה יכול להיות גם בכפרים ערביים בנקודות זמן מסוימות שאנשים תמיד יכולים להגיד, אני לא מרגיש בטוח. אני זוכר יותר ממקרה אחד שאזרחים ערבים פנו אלי וסיפרו שהם הזמינו את "בזק" או גופים כאלה ואחרים, והם מסרבים לבוא ולתקן להם את המזגן בקיץ או את הטלפון. זאת הכוונה.

אני רוצה להעיר הערה. במסגרת הסעיף הזה ההערה הזאת פחות רלוונטית מכיוון שהצעת החוק הזאת פוצלה לשניים. הסעיף הראשון עוסק במקום העסק, כלומר מדבר רק על מקום העסק; ובמקום העסק כל אזרח צרכן שמגיע מקבל אותו שירות בין אם הוא מגיע ממטולה ובין אם הוא מגיע מאילת. כמובן, מקום המגורים גם יכול להיות כסות לעילת אפליה אחרת, אבל מדובר רק על מקום העסק. לכן ההערה שלך לרלוונטית רק לסעיף 2, וגם לשם זה פחות רלוונטי. פה זאת הוראה של יידוע ולא בדיוק חוק איסור אפליה. ככה פתרו את המורכבות הזאת שהייתה בהצעת החוק.

תודה לך. אנחנו נצביע על תיקון סעיף 3. מי מצביע פה? במקום מי את מצביעה?

במקום בצלאל. לא, סליחה, בכלל אין לנו אנשים בוועדת כלכלה. אני בעיקר מצביעה באופן וירטואלי- -

נכון, אין לכם נציג. אתם מפלגה קטנה.

- - אנחנו מפלגה קטנה ושולית.

אני במקום פרי.

כן, במקום פרי.

יהודה שואל במקום מי הוא מצביע.

חבר הכנסת יהודה גליק יכול להצביע במקום חברת הכנסת נאוה בוקר.

חבר הכנסת גליק יצביע במקום חברת הכנסת נאוה בוקר.

תודה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 1 – רוב

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

סעיף 1 אושר.

בעד- רוב, נגד- מיעוט, אין נמנעים. סעיף 1 אושר.

אתה מתנגד? גם אני מתנגד.

אני עוד לא נכנסתי. מה שחשוב זה שיהיה בתחום מדינת ישראל.

עד שיהודה ושומרון יהיו חלק ממדינת ישראל - - -

אז למה אתה מחכה? ספח אותם, מה אתה מפחד?

לא - - - לספח, אפשר להחיל את החוק.

חברים, אני שמח שבצורה כזאת או אחרת אנחנו הופכים לוועדת חוץ וביטחון. תמיד יש שאיפה לחברי כנסת להגיע לשם.

למה מפחדים לספח?

יש לנו הזדמנות לדעת מה קורה שם. אז אם זה מה שקורה שם אז השכלנו במשהו.

הוועדה היחידה הכי שקופה שיש זה הקבינט במדינת ישראל, ועדת חוץ וביטחון. מה שהציבור שומע עכשיו זה לא מעניין. מה שסגור יוצא החוצה. ככה זה.

הקראת סעיף 2, בבקשה.

(הקראה): תיקון חוק הגנת הצרכן

2.

בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 –

(1) בסעיף 2(א), אחרי פסקה (3) יבוא:

"(3א) המקום שאליו יסופק לצרכן הנכס או השירות, לרבות הספקה לאזור, כהגדרתו בתוספת לחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007;";

(2) בסעיף 31א(א), אחרי פסקה (1) יבוא:

"(1א) ביקש צרכן כי עוסק יספק את הנכס או השירות למקום כפי שהוסכם בין הצדדים לפי סעיף 2(3א) –והעוסק לא סיפק כאמור;".

מי אתן, בבקשה?

מתא "אופק" באוניברסיטת בן-גוריון.

ברוכות הבאות. הכנסנו אתכן לפרוטוקול. גם זה משהו. תיהנו היום בסיור. נדמה לי שגם אני אמור לפגוש בכן, נכון?

נכון.

עלא-כיפאק.

ההערות והתייחסויות, בבקשה.

אני מבקש לציין. יש הגדרת חוק לגבי עוטף עזה. שאותם דברים שכתובים פה יחולו גם על עוטף עזה. הדבר השני, למעט במצב חירום שבלאו הכי הצו שקיים הוא הצו של משרד הביטחון, שזה שטח צבאי סגור. שם אין בעיה, אי אפשר בכל מקרה להיכנס.

ההערה השנייה שיש לי, וזה עניין יותר משפטי שאני לא מצליח להבין – רוב החברות שנותנות את השירות משתמשות בקבלני משנה, והחברה הזאת לא מגיעה. את מי הצרכן תובע? אם אני קונה מוצר ב"איקאה", והחברה שמובילה את המוצר היא חברה אחרת לגמרי, ואין אפילו שקיפות מולם, אז כשמתקשרים ל"איקאה" הם אומרים, מה אתם רוצים מאתנו? יש פה חברת משאיות. והם תמיד יוצאים נקיים. איפה החיבור הזה? יש אחריות - -

לדעתי, האחריות היא של השולח.

של החברה המוכרת.

זה מה שאני רוצה. מרגע שהאחריות תהיה של החברה המוכרת לא יוכלו יותר לגלגל את זה הלאה. אנחנו אלופי עולם בלגלגל.

מדברים כאן על חובת גילוי במסגרת החוזה. העסקה היא מול העוסק שנותן רשות להשתמש - -

הם אומרים, אל תשתמשו בזה. תובילו לבד.

נאמר כאן שבחקיקה יהיה ברור שהחובות הן של החברה שממנה רכשת את המוצר. שזה יהיה ברור. זה מה שמתכוון לומר חבר הכנסת ילין.

בדיוק.

כרגע משמעות התיקון בחוק הגנת הצרכן היא לקבוע שהמקום הוא פרט מהותי בעסקה. לנו כבר יש טיוטת תקנות מוכנה שמדברת על האחריות של מי שמוכר. אנחנו אומרים: "עוסק המוכר - - -

מצוין.

מצוין. זה מה שרצה חבר הכנסת ילין.

זה מה שרציתי.

ואם הוא לא מגיע הוא צריך לגלות.

זה מה שרציתי.

אם השטח אזור צבאי סגור זה ממילא לא משנה באיזה מקום בארץ.

בסדר, אז תוסיף. להוסיף את עוטף עזה.

אבל זה לא רק עוטף עזה. הנחת העבודה שלי - -

יש הגדרה חד-משמעית מה זה עוטף עזה, לפי החוק.

אבל אתה אומר את זה בגלל - -

גברתי, סליחה, אני מודה לך. אני לא פותח את הדיון הזה. לקראת הקריאה השנייה והשלישית אני רוצה שתהיו מוכנים עם השאלה הזאת. אני לא מכיר דבר שהוא מיוחד לאזור מסוים, כי ברגע שיש החלטה לסגור אזור מבחינה צבאית אז הוא אזור סגור. זה לא משנה - -

אבל גם כשנופלים טילים הוא לא סגור, אלא רק במלחמה הוא סגור, וצריך לספק את השירות, ולא מספקים אותו - -

נכון.

לכן צריך להוסיף פה את עוטף עזה.

אבל ברגע שאתה שם אצבע על מקום מסוים אתה ממעיט, אתה לא מוסיף. אתה מחליש, אתה לא מחזק. אתה בא לברך, ואתה נמצא מחליש.

אבל אני מודיע לך חגיגית שכל התלונות באות משם.

בסדר. החוק פה נוגע לכל מקום במדינת ישראל.

במדינת ישראל? אז החוק הזה פסול.

לא, עזוב, דנו בזה.

עיסאווי, אנחנו - - -

חאג' ביקש שתצביע אתו.

אז החוק פסול. אמרת בעצמך. אתה לא יכול להגיד דבר והיפוכו.

הרכבת הזאת יצאה מהתחנה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

כבר קיימנו את הדיון בסעיף הזה.

אבל זה הדיון, מה לעשות.

זה לא הדיון.

זה הדיון.

כבר החלנו את הסעיף הזה.

בבקשה, גברתי.

בניגוד לסעיף הראשון שהיה בעצם תיקון לחוק איסור אפליה, ושם דובר על אפליה, אבל הוא צומצם רק למקום העסק, סעיף 2 הוא תיקון לחוק הגנת הצרכן. לפי התיקון הזה, העוסק חייב לגלות לצרכן שהוא לא מספק את השירות למקום כלשהו. מזה נובע שהעוסק יכול להחליט שהוא לא מספק את השירות למקומות מסוימים, אבל חלה עליו חובת גילוי.

זאת הכוונה של הצעת החוק.

נכון. שלצרכנים יהיה כל המידע לפני שהם רוכשים משהו.

אני רק רוצה להזכיר שבדיונים שקיימנו בקדנציה הקודמת דנו בתוספת הזאת והקדשנו לה אורך הזמן המרבי כי היא הייתה הפשרה בין הדברים שהובאו. תקנו אותי, אם אינני טועה, זאת גם ההסכמה שהגעתי אליה עם משרד המשפטים, אם אני זוכר היטב מהדיונים בקדנציה הקודמת.

נכון.

מנקודת המבט אני זוכר שהסכמנו.

לגמרי. זאת הייתה הדרך לחוקק את החוק הזה בצורה הנאותה מכל הבחינות.

חבר הכנסת פריג', בבקשה.

אני לא מבין, כבוד היושב-ראש, ידידי איתן כבל, חבר המחנה הציוני, מה אתה ממהר ומעלה את הצעת החוק הזאת לדיון בוועדת הכלכלה? יש לנו כל כך הרבה הצעות חוק לדוש בהן ולדון בהן, ואתה דוחף להצעת חוק כזאת. מה העניין? מה הלחץ?

כשאדוני יסיים אני אענה לו.

שאלה שנייה – אני מבין שאני הצטרפתי לדיון באיחור וכבר התקיים הדיון שבכותרת. אני בכל זאת רוצה להגיד את דעתי לפרוטוקול. כמובן, אנחנו נמצאים במדינת ישראל. מעבר למדינת ישראל יש לנו שב"חים שגרים בשטחים – שוהים בלתי חוקיים - -

אתה מתכוון, התנחלויות.

בעיני הם שב"חים. הם שוהים במקום בלתי חוקי. כל עוד זה לא סופח למדינה הם נמצאים במקום בלתי חוקי. עכשיו אנחנו דנים בחוק שהוא לא חוק של מדינת ישראל. הוא לא מתייחס אלינו, עם כל הכבוד. אני מתפלא איך אנחנו מגיעים למצב כזה שצריך לדון בזה. אז לדעתי, אנחנו חורגים מהסמכות החוקתית שלנו כמחוקקים במדינת ישראל.

עכשיו אני שומע את ידידי חיים ילין שרוצה את עוטף עזה. הוא התבלבל ביוצרות. הרי עוטף עזה נמצא בתוך מדינת ישראל. אתה רואה את הבלבול שנוצר.

תסלח לי, תבוא בפעם הבאה מוקדם, תשמע אותי, ואז תוכל לבוא ולהגיד את זה.

אתה ביקשת - -

אבל לא שמעת לפני כן. אתה כאילו לא קורא את המבוא, לא את הפרק הראשון, לא את השני – נכנס לשלישי, ועכשיו אתה - - -

אני סומך עליך שתתקן אותי.

אני לא רוצה לתקן. תבוא בזמן. אני לא מחנך אותך.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך, זה לא מאוחר. הדיון בהצעת החוק הזאת צריך לרדת. יש לנו דברים הרבה יותר חשובים בוועדה. לדעתי, זה לא המקום לדיון.

אני רוצה, ברשותך, להתייחס לדברים.

אולי תשיב לשנינו?

בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין.

חשוב לי לשתף אותך במה שמפריע לי בחוק הזה. אם החוק הזה היה מוגבל לתחומי מדינת ישראל זה היה חוק מצוין. טרמינולוגיה של זכויות אדם, הגנה של זכויות אדם שלא תהיה אפליה. אגב, הציבור הערבי גם יכול ליהנות מההגנה שיש בחוק. העיר שלי אום-אל-פאחם מככבת בבעיות הללו: נהגי מוניות שלא רוצים להיכנס, לפעמים משלוחים שלא רוצים להביא. לפעמים אני נאלץ לצאת מהעיר כדי לקבל את זה ברחוב הראשי כי אנשים לא רוצים להיכנס. אלא הבעיה שטמונה כאן שלא מסופרת היא שיש כאן פגיעה קשה גם בחופש הביטוי וגם בעמדות פוליטיות של אנשים שמטעמים אידיאולוגיים לא מוכנים לתת שירות מסוים; למשל הצגה או בידור או להקה, ולא רוצים מטעמים אידיאולוגים להופיע בהתנחלויות. השאלה אם אנחנו רוצים להכריח שחקן להופיע בהתנחלות כשזה סותר את כל ההוויה הפוליטית שלו. שמחתי על הביטוי החדש – שב"חים, שזה המתנחלים. יש כאן קושי. הקושי טמון בכך שהגדרת השירות הציבורי כאן היא מאוד רחבה כי היא מלכתחילה לא נועדה לנושאים הפוליטיים. מלכתחילה היא הייתה הגדרה מקצועית של איסור אפליה ואספקת שירותים. זה היה יותר על בסיס עדתי, לאומי, על בסיס מגדר וכדומה. לוקחים כאן חוק יפה וטוב שבא לקדם זכויות אדם ורוצים להכניס אותו לתחומים אידיאולוגיים פוליטיים בלי לסדר את זה.

תגיד "סיפוח זוחל".

כל החוק הזה בא אחרי כל הסיפורים שאנחנו מכירים של אמנים שאמרו במפורש שהם לא יכולים להופיע בהתנחלויות. זאת זכותם של האמנים הללו. זאת לא אפליה כלפי המתנחלים – זה לא אישית כלפי המתנחלים, אלא פשוט מכיוון שמדובר בהתנחלות לא חוקית ומדובר בעמדה פוליטית. לדעתי, השיח הזה צריך להיות לגיטימי, והוא מחוץ לחוק הזה.

השיח הוא לגיטימי.

לא, הוא מחוץ לחוק הזה. השיח לגיטימי במובן שאמן, למשל, צריך - -

ברשותך, לא תמיד חשוב להגיע מההתחלה. אני מודה, גם אני אף פעם לא מגיע לכל דבר מההתחלה. אבל לפעמים יש סרט שאם לא ראית את ההתחלה לא תבין את הסוף. אנחנו כבר פתחנו את הדיון - -

זה המהות של החוק. שאר הסעיפים לא חשובים כשאין בכתובים. זה המהות. זה ממשיך עם העקיצה שלא הגענו. לא הגענו, מה לעשות.

לא בגלל זה. עיסאווי, אתה לא צריך לקחת את זה ברמה האישית. לא התכוונתי לעקוץ. ואם אתה מרגיש נעקץ אתה אשם.

אתה לא יכול לברוח מזה.

אני לא בורח לשום מקום.

אתה לא נמצא במשא ומתן קואליציוני.

אפילו את זה - - -

חבר הכנסת גליק, בבקשה.

הדברים שנאמרו כאן הם ממש לא רלוונטיים. אנחנו מדברים פה על זכויות אדם. וכשם שלא מצופה מאף אחד שיגיד, אני לא נכנס לכפר ערבי כי אידיאולוגית אני לא חושב שערבים לא צריכים להיות פה או אדם אחר יגיד, אני לא נכנס לאשכנזים כי הם מפריעים לי. המתנחלים הם בני אדם. אני אומר לך, בדקתי הבוקר. הם הולכים לשירותים, אוכלים ארוחת בוקר. לגמרי בני אדם. יש להם רגליים, ידיים - -

עד היום לא ידעת עד שבדקת היום?

ידידי מר חאג', אני לא הפרעתי לך. אני מכבד את זה שאתה צם בחג הרמדאן. אני לא רוצה להציק לך. תן לי לסיים את המשפט הראשון שלי בוועדת הכלכלה בפני היושב-ראש המתוק הזה, איתן כבל.

הגדרה חדשה.

עכשיו אנחנו חוששים.

גם אתה מתוק.

תושבי יהודה ושומרון הם משובחים - -

אתה לא - - - אתה לא שב"ח?

אשתי משובחת.

אתה לא שב"ח? שוהה במקום בלתי חוקי?

לא, אני שוהה במקום חוקי. מבחינתך גם תל-אביב לא חוקית.

לא, לא, אל תכניס לי מילים. עברת קו אדום עכשיו.

עיסאווי.

תראה, הוא אומר לי - -

לא יעזור לכם, אני אדבר.

עיסאווי, זה לא קו אדום, זה קו ירוק.

אני חיכיתי לזכות דיבור. לא התפרצתי אפילו לא פעם אחת.

בבקשה, חבר הכנסת גליק. ועדת הכלכלה זה עם כ' ולא עם ק', ומותר לבני אדם לדבר.

בבקשה.

אני מציע שתכבדו. אני הקשבתי לך קשב רב וגם לך.

תושבי יהודה ושומרון, לפי חוקי מדינת ישראל, הם זכאים לשירות כמו כל אזרחי מדינת ישראל. הוויכוח הפוליטי שלכם אולי לגבי המקום והשטח, אבל לבני אדם מגיע כל השירות. לכן כשם שלא אתן לגיטימציה למי שלא רוצה לשרת את האוכלוסייה הערבית, אין שום מקום - -

אבל אין מה להשוות. זה נמצא בתוך מדינת ישראל.

די, עיסאווי. די. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אמרת את דעתך, הקשבנו לך.

לכן כל אזרח ישראלי, שלפי חוקי מדינת ישראל הוא אזרח ישראלי, מגיעים לו כל השירותים המגיעים לכל אזרחי ישראל יהודים ושאינם יהודים. תודה.

ואם הוא גר בברזיל גם מגיע לו שירות?

עיסאווי, נו.

ואם הוא גר בירדן גם מגיע לו?

זה רק זמני שזה לא בחלק - - - אוטוטו, אל תדאג.

חבר הכנסת יעקב אשר, ברוכים הבאים בצל קורתנו בוועדת הכלכלה. נכון שאתה בא במקום חבר כנסת אהוב אחר שלנו, חבר הכנסת מקלב, אבל הוא גם יושב-ראש ועדה, ואתה תוכל להשקיע אף יותר ממרצך. אתה גם תהיה זה שנמנה אותך להמשיך את העבודה להיות יושב-ראש ועדת המשנה למאבק בקטל בדרכים. אנחנו, כמובן, נעמיד את זה להצבעה בסוף הישיבה. היית חבר בוועדה, ואני מודה לך שהצטרפת לוועדה הזאת. מאוחר יותר נעלה את הדברים להצבעה.

אני רוצה להגיד תודה רבה. חזרנו חזרה לוועדת הכלכלה. אני יודע שאני נכנס לנעליים די גדולות של ידידי אורי מקלב - -

תזכור – אין נעליים גדולות, יש רגליים קטנות.

- - אבל אני בטוח שהוועדה בראשותך, אדוני, עם הצוות המקצועי הנפלא שלך מהקדנציה הקודמת תעשה ועושה הלאה. אני לשירות הוועדה ולשירות עם ישראל. תודה רבה.

תודה לך.

קודם כול הגיוס לא נדרש. אני התייחסתי לדברים האלה. עיסאווי, לא אמרתי בציניות, אבל בסעיף הראשון הרחבנו בעניין הזה מאוד. כל עוד מדינת ישראל שלחה או מאפשרת לאזרחי ישראל להתיישב ביהודה ושומרון, למרות שיש לי מחלוקת מאוד גדולה, בוודאי בחלקים מאוד גדולים בשטחי יהודה ושומרון, אנחנו חייבים לתת להם את כל ההגנה ואת כל הזכויות ולשמור על זכויותיהם בכל הנוגע להתנהלות יומיומית. אנחנו אפילו לא עוסקים כאן בדברים שהם הרבה מעבר לכך, אלא בהתנהלות יומיומית של חיים. כמו שאני נלחם עבור כל מקום ומקום בכל פינה שבה יושבים אזרחים או תושבים – אני מבין את מה שמפריע לך, עיסאווי - -

אתה נותן - - - עדינה, וזאת מכבסת מילים - -

המדינה ששלחה אותם, שתגיד להם כרגע, תחזרו.

אתה משתמש במכבסת מילים.

תסלח לי, חבר הכנסת פריג', מותר לנו לחלוק האחד על השני, וזה בסדר גמור. אני חלוק עליך, וזה בסדר. אין לי שום בעיה שאינך מסכים אתי בנושא הזה, ואני גם מרגיש שלם כפי שאתה צריך להרגיש שלם מהמקום שאתה נמצא בו. זה בסדר גמור מבחינתי.

כבוד היושב-ראש, אני מבין את הטיעון שלך. אני חולק עליו, אבל אני מבין אותו. השאלה שלי היא האם אתה לא רואה מקום להבדיל בין שירות טכני כמו משלוח של פיצות לבין שירות - -

הבנתי. זה המשפט הבא שרציתי לומר כי גם בזה עסקנו.

- - -

תרשה לי. כבר קיימנו שיח בעניין הזה. הזכרתי את העובדה שבאריאל בזמנו לא באו. כבר בדיון שהיה בתחילת השנה משרד המשפטים בא בדברים עם המציע הקודם, והגיעו להבנה מה המשמעות. זה לא שכל אחד יכול לקום ולהגיד, אני לא עולה להצגה. יש הדיון הערכי שכל אחד, לפי צו מצפונו, פועל או לא פועל, ויש מה שאנחנו אומרים שזה הסעיף המרכזי שרציתי לגעת בו - -

איפה כתוב?

החוק מתייחס לנקודה מאוד ברורה שכל גוף שאתה קונה ממנו שירות, חובתו להודיע לך שאם תידרש לטיפול שוטף להחליף חלק במכונה או תרצה לבצע פעולה כזאת או אחרת במכונה, בטלוויזיה, "הוט", "יס" – הוא צריך להודיע לך שהוא איננו מספק שירות זה במקום הזה. זה יכול להיות באריאל, בכפר קאסם, זה יכול להיות בערבה – כי זה רחוק לו וחם – או בעוטף עזה - -

או בעופרה. משרד הביטחון לא מטפל בחייל שגר בעופרה. אני מבקש ממך להוציא מכתב מהוועדה שאנחנו דנים על החוק הזה, אבל מדינת ישראל כממלכה לא נותנת דוגמה לחוק.

המכתב ייצא בשמכם הפרטי, לא בשם הוועדה.

עוד לא יצא המכתב.

עוד לא יצא המכתב. לא שמעתי את יושב-ראש הוועדה מסתער - - -

תכף נברר אם הדואר מגיע לשם או לא.

בדיוק.

אמרתי את זה קודם, ואני אומר את זה שוב בגלל ההערה של חבר הכנסת ג'בארין על שחקנים ותיאטראות. הצעת החוק בנויה כך שהיא מחולקת לשניים: העוסק מחויב באי אפליה במקום העסק, אבל זה רק כשהוא נמצא במקום העסק; כלומר אם למקום העסק, לתיאטרון עצמו, מגיעים אנשים מכל הארץ הוא לא יכול לומר לאנשים מתל-אביב שהוא נותן להיכנס, ולאנשים משאר רחבי הארץ, אני לא נותן להיכנס או להפך. בתיאטרון עצמו אסור להפלות. אם התיאטרון רוצה לנסוע למקומות שונים ברחבי הארץ אז אנחנו עוברים לסעיף השני של הצעת החוק שהוא תיקון לחוק הגנת הצרכן. הוא לא מדבר על אפליה, אלא אומר שכאשר העוסק מתקשר עם הצרכן הוא חייב לגלות לו שהוא לא מגיע למקומות א', ב', ג'; שלא יקרה מצב שהצרכן יתקשר על דעת זה שהוא יודע שהוא יקבל את השירות, ולמחרת - - -

את אומרת, שבהצגה שהשחקנים אומרים שהם לא מופיעים בשטחים הכבושים - -

זה לא רלוונטי.

בבקשה, גברתי, היועצת המשפטית ממשרד המשפטים.

כפי שאדוני היושב-ראש הסביר וכפי שהסבירה חברת הכנסת המציעה וכפי שהסבירה היועצת המשפטית, התיקון לחוק איסור אפליה חל על אספקה של שירות ציבורי במקום העסק עצמו. זאת אומרת שאדם הגיע למועדון, ובגלל מקום מגוריו לא ניתנו לו כניסה או שירות. זה יכול להיות מועדון או דבר אחר. זה יכול להיות גם כשאדם יגיע למשל לתיאטרון, ויגידו לו שמכיוון שהוא גר במקום מסוים לא תותר לו כניסה, והוא לא יוכל לקבל את השירות. זה במקום העסק. הנושא שהטריד את אדוני, אין תיקון לחוק איסור אפליה בעניינו. בסדר?

זה לא המענה במקום הזה.

מה שיש זה חובת גילוי בחוק הגנת הצרכן.

תודה, גברתי, העניין ברור.

חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

אני שואל את היועצת המשפטית. יש מקומות שיש בהם גנים ציבוריים ומגרשי משחקים ציבוריים – יכול להיות שיגידו, אתם לא תושבי המקום אז צאו החוצה? אני שואל אם החוק הזה נותן הגנה מסוימת לאנשים שנמצאים שם. אני קיבלתי תלונות כאלה, אני לא סתם מדבר על זה.

אני לא חושב שזה במסגרת הזאת.

אני שואל אם החוק הזה יכול לפתור את הבעיה.

דבר ראשון זה בדרך כלל רשות מקומית. אולי פארק רעננה שסגור לאזור מסוים – אני חושבת שזה בשליטת הרשות המקומית. ואז השאלה היא אם הרשות המקומית היא בכובע של כעוסק או לא. יש פסק דין באלו מקרים רשות תיחשב עוסק. אז צריך לבדוק האם הרשות המקומית לעניין הזה נחשבת עוסק.

בדוגמה שהבאת, וגם לא רחוק משם, היו מקרים.

אני רוצה להציע הצעה. אני לא חושב שזה קשור לעניין הזה.

השאלה אם הוא עוסק או לא עוסק זאת בדיוק הנקודה. לכן שאלתי.

חאג', אני הבנתי. השאלה שלך במקומה. אני לא מנפנף אותך, חס וחלילה. אני רק מבקש שלקראת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית, יבואו הגברת ממשרד המשפטים והיועצת המשפטית והנכבדה שלנו וייתנו התייחסות מעמיקה יותר. אני מעלה להצבעה.

חבר הכנסת גואטה מצביע במקום חבר הכנסת יצחק וקנין; וניסים ג'בארין מצביע במקום דב חנין.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

סעיף 2 אושר.

סעיף 2 אושר.

סעיף 3, בבקשה.

(הקראה): תחילה

3.

תחילתו של חוק זה ביום ________.

מועד התחילה ייקבע בקריאה שנייה ושלישית.

תודה.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד הסעיף – רוב

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

סעיף 3 אושר.

סעיף 3 אושר.

עיסאווי, רצית להגיד משהו?

אני קורא בסעיף 1, והפרשנות המשפטית לא מסתדרת.

אין בעיה. לקראת הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אחרי "במקום העסק" הסעיף כולו מתבלבל.

מי פה הנציג של האוצר?

האם הצעת החוק כרוכה בעלות מתקציב המדינה?

לא.

עידו סופר, נציג משרד האוצר, אמר שאין בהצעת החוק הזאת עלויות מתקציב המדינה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40.