הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 74

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ו (24 במאי 2016), שעה 13:30

פרידה מד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מרדכי יוגב

אורלי לוי אבקסיס

איילת נחמיאס-ורבין

ד"ר רונית צור - מנהלת השירות לחקירות ילדים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר יוכי סימן טוב - שירות פסיכולוגי ייעוצי - שפ"י, משרד החינוך

נועה ברודסקי-לוי - הלשכה המשפטית של הכנסת

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

כרמית פולק כהן - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

אליזבט לוי - יחסי ציבור וקשרי חוץ, המועצה הלאומית לשלום הילד

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיה אוחנה - ראש אגף הדרכה, המועצה הלאומית לשלום הילד

ציפי ברמן - מנהלת מחלקת מחקר, המועצה הלאומית לשלום הילד

דב ברנשטיין - ועד מנהל, המועצה הלאומית לשלום הילד

שירה גוטמן - מנהלת פרויקטים, המועצה הלאומית לשלום הילד

בתיה וידנפלד - מתנדב, המועצה הלאומית לשלום הילד

אסתר ספיריה - מתנדב, המועצה הלאומית לשלום הילד

ברוך עובדיה - מתנדב, המועצה הלאומית לשלום הילד

מירה קרני - פניות ציבור, המועצה הלאומית לשלום הילד

ליאת קליין - עורכת דין, יועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

רחל סעדה - המנהלת הקודמת של הוועדה לזכויות הילד

שרון סופר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

פרידה מד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

אני יודעת שזה נראה אולי לא כל כך חגיגי, כי חסר לי לפחות, אני לא יודעת מה אתכם, אבל לי חסר מאד הכיבוד. אז אתם מוזמנים אלי אחר כך למשרד, כי יש עוגות, אבל לא הרשו לנו להכניס לכאן מטעמי כשרות. אנחנו ציינו את זה כפרידה פורמאלית, לתת לד"ר יצחק קדמן את כל המקום והבמה שהוא בהחלט ראוי לה אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה מבורכת. בסדר, לכל דבר יש את היתרונות שלו ואת המחירים שלו.

אנחנו נמצאים כאן במפגש פרידה - קצת קשה לי להגיד מפגש פרידה, כי אני בטוחה שעוד יהיה לו הרבה מה להגיד ולתרום גם בהמשך – מיצחק קדמן אחרי 30 שנים במועצה לשלום הילד. כשאני הגעתי לכאן והתחלתי את התפקיד כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, אז תמיד הסתכלתי על האיש הזה, שבדרך כלל ישב לימיני וכל כך יודע וכל כך מעורה בפרטים, וישר זיהיתי שהנה, יש לי עוגן, שיש למי לפנות ויש את מי לשאול, ולאט לאט הבנתי שיש בכלל דבר כזה שנקרא מועצה לשלום הילד, שהוא חלק אינטגראלי מכל מה שקורה כאן בכנסת.

ידעתי שיש מועצה כזו, אבל אף פעם לא הבנתי את המשמעות האמיתית שלה כאן בתוך המערך הזה שנקרא כנסת ישראל ואת התרומה כמובן. ואני חושבת שצ'יק צ'ק הבנו שיש מקום לשיתופי פעולה והתחלנו לעבוד ביחד. תיכף אני אפתח את זה בפני כל הנוכחים, אבל זאת הזדמנות שלי לומר לך תודה גדולה מאד על העזרה, גם להיכנס פנימה לתוך התפקיד החדש, גם להבין את העולם הכל רחב הזה של זכויות הילד וכמובן כל סוגית החקיקה שדנו בה לא פעם וכמובן שיתוף הפעולה לאורך כל הדרך, ההתמדה שלך להגיע הנה ולהשמיע את הכל.

עכשיו אני בטוחה שכל הסובבים כאן גם רוצים להוקיר ולהודות. אנחנו נתחיל לפי הסדר, כדי שאף אחד לא ירגיש שהוא מקופח.

נפתח איתך. שם לפרוטוקול.

שמי ברוך עובדיה. הסיפור שלנו זה רומן עתיק יומין. מה שאני רק יכול לומר כאן, שלאיציק תפקיד מאד מרכזי להפוך את עצרת בית הנשיא לשלום הילד, שקמה כפי שקמה בכדי באמת להשיג את אותן מטרות אשר באמת המועצה במשך הזמן השיגה, אבל האיש הזה בעצם יצר יש מאין. יש מאין בכל מובן אפשרי בישראל.

את ראשית עבודתי בעבודה סוציאלית עשיתי עם ילדים ונוער ומה שחסר היה לי מישהו שידאג לזכויותיהם של ילדים. אז האיש הזה, עם המרץ שלו, עם התנופה החשיבתית, עם כוח יצירתי בלתי רגיל, באמת הצליח גם לחדור לצפונותיהם של ילדים ולהבין מה הם צרכיהם, וגם להפוך את זה לשפה של זכויות, שהחברה מעניקה לאותם ילדים. ואני אסתפק בזה.

אולי רק מילה אחת. אני בשנים האחרונות התנדבתי לעבוד באומבוצמן עם מירה, וכשאני נמצא אני שומע הורים ואני חינוך שבאים ומבקשים להתייעץ איתנו בנושאים הנוגעים לילדים. אלמלא היינו קיימים היו צריכים ליצור אותנו, להרכיב אותנו.

היה צריך להמציא אותם.

ואני מלא הערכה, הערצה ותודה לאיציק ולחבורה הנפלאה שהוא הקים סביבו, לעשות את מה שעושים לטובתם של ילדים בישראל, והלוואי על כולנו.

תודה רבה. רגע, הוא קרא לך איציק. זה אומר שעכשיו, כשאתה יוצא לפנסיה, אני גם יכולה במקום יצחק לקרוא לך איציק?

את יכולה.

לא ידעתי שזאת אופציה בכלל. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. היא צריכה להמשיך.

אני מתנצלת. אני עזבתי דיון אחר כי אני הרגשתי שאני ממש מוכרחה לבואו, ויפעת, המון תודה שאת נותנת לד"ר קדמן את המקום המגיע לו, לדעתי, בחינוך הילדים.

אני פגשתי את ד"ר קדמן רק כשנכנסתי לכנסת והצטרפתי לוועדה לזכויות הילד, אבל אני בעצם הכרתי אותך עוד הרבה שנים קודם ואני מניחה כמו רובנו. פעם היו אומרים לילדים אנחנו נתקשר למשטרה, באיזה שהוא שלב הילדים כבר קיבלו כזה אומץ, הם אמרו – אנחנו נתקשר לד"ר קדמן ולמועצה לשלום הילד.

אני רוצה להגיד לך פשוט תודה רבה על זה שנתת לילדים את הקול שלהם. אני חושבת על זה הרבה פעמים, על כמה אנחנו צריכים להיות הקול של הילדים פה בוועדה, בכנסת בכלל, בכל מיני דברים. אגב, לא תמיד אני בטוחה שאנחנו עושים להם את השירות הכי טוב והרבה פעמים אולי גם אנחנו לא נותנים את הדוגמא הכי טובה בכנסת, ואולי בזה צריכה להיות גם המשימה הבאה שלך, אולי אתה צריך לחנך אותנו, אבל באמת לומר לך המון המון תודה.

אתה השפעת על חיי הרבה יותר מכפי שאתה יודע, יש לי ילדים צעירים יחסית, אז אני הרבה פעמים חושבת לעצמי אוי אלוהים – ואני אצחיק אותך קצת בדיון סביב נושא ההנקה וזה שההודעה של ארגון הבריאות העולמי שחשוב להניק ועצם ההתנגדות להשתמש בתמ"ל, אז כתבתי באיזה שהוא סוג של גילוי לב ואמרתי – האם העובדה שהנקתי את הבן הבכור שלי עד גיל שנה וארבעה חודשים מפצה על רגעים של חוסר סבלנות שלי? ואני מניחה שהתשובה היא כנראה לא, אבל שתדע שהנוכחות שלך ומה שאתה עשית בשביל ילדים בישראל, וכתוצאה מזה גם לפחות על הורים שמנסים להיות קשובים ממני, במה שנקרא הנוכחות.

נכון, אנחנו לא נמצאות הרבה בבית, אז אנחנו מסבירות לעצמנו בייסורי מצפון שבעצם הנוכחות שלנו משמעותית מתוקף זה שאנחנו משתדלות לצקת לתוכה משמעות כשאנחנו נמצאות שם פיזית. אז שתדע לך שברגעים האלה- - -

לא, אנחנו נתמכים במחקרים שמראים שילדים לאימהות קרייריסטיות מצליחים יותר ויש לנו תעודת כשרות.

כן, בדיוק. לא מזמן, שוב, כאיזה פיצוי לילדים, קניתי לבת של שני כלבלבים שהיא מאד מאד רצתה, אז לאחד קראתי ייסורי ולשני קראתי מצפון. ככה הצגתי אותם, כי אין תשובה אחרת לשאלה למה שוב קניתי לה שטויות בשביל למלא את הבית, כשבעצם צריך לקנות להם דברים אחרים לגמרי.

תודה רבה לך מקרב לב ותמשיך להיות נוכח בחיינו.

תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואנחנו נחזור לסבב.

שמי דבר ברנשטיין, אני עובד סוציאלי. אני עסקתי 35 שנה במשרד הרווחה כקצין מבחן לנוער וחוקר ילדים. איציק הוא המנטור שלי. הוא המנטור במלוא מובן המילה של עשרות עובדים סוציאליים במדינת ישראל ואיציק הוא בעצם מותג. זה מעבר לשם כבר, זה הולך לפניו. אני גאה שהוא בחר בי, עם יציאתי לגמלאות, כחבר בוועד המנהל שלו ואני ממש יכול רק לאחל לורד, הנכנסת במקומו, הצלחה ושיהיה לכולנו בריאות טובה, ואיציק, כה לחיי.

תודה רבה. בבקשה, את רוצה לומר משהו? איך שאת מרגישה.

לא התכוונתי, אבל קוראים לי אסתר, אני בוועד המנהל ואני עוקבת תמיד אחרי העשייה של יצחק, אם זה לשמוע אותו בתכניות שלו ואם גם לשמוע אותו כשהוא מופיע ברדיו. תמיד מאד מאד מדויק, מאד רהוט ומאד לא מנסה לעשות מניפולציות. אנחנו חושבת שיצחק קידם דברים מדהימים בזכויות הילד, זה בפירוש. ואני עדיין לא מבינה למה הוא קם והלך. אני רק מאחלת לו - - -

30 שנים. מגיע לו קצת לנוח ולנשום.

אמרתי את דעתי. אני רק מאחלת ליצחק הרבה הצלחה בעתיד ואני מניחה שהוא ימשיך בנושא הזה של הילדים, ודי בדרכים כאלה או אחרות. רק הרבה הצלחה.

תודה רבה אסתר. בבקשה.

שמי יוכי סימן טוב, אני משפ"י, ממשרד החינוך. אני לא יודעת אם איציק זוכר את הפעם הראשונה שאני פגשתי אותו. הוא בטוח לא זוכר, שאני פגשתי אותו אז, אבל אם הוא זוכר את הכנס הזה, זה היה כנס בבאר שבע, הייתי עדיין יועצת בבית ספר. היה כנס לזכרה של פסיכולוגית שנפטרה ודיברו על פגיעות בילדים והוא הביא סיפורים. הוא פתח בשלושה סיפורים איך הוא זיהה פגיעה בילדים. זה הרשים אותי כל כך. זה כל כך היה חזק בשבילי.

אני רוצה להגיד מה למדתי ממך, איציק, במהלך השנים ומה אני רוצה לקחת ממך. אני רוצה לקחת את האומץ שלך, להגיד את הדברים ישירים, לפעמים אולי אפילו בוטים, אבל שמעוררים את הסביבה שזה נורא נורא חשוב. את השותפויות שהצלחת. זה תמיד היה מרשים אותי בצורה בלתי רגילה. איזה שותפויות בכנסים שלכם, איך כולם באו והתייצבו והיו שותפים והרגישו שברור שמגיעים. והכלים הנאים. גם בדיבור וגם בעשייה, זה תמיד הוגש בצורה טובה, יפה, מקצועית והשילוב של הילדים, תמיד תמיד הילדים היו שם.

אז תודה רבה לך והמשך חיים טובים ומאירים.

אם אפשר לבקש, מאחר שהמנוח עדיין פה, שיקצרו בדברי ההערכה.

אני סיימתי.

אחרי 30 שנים אתה חייב להתמודד עם זה. התמודדת עם דברים הרבה יותר קשים.

אני אגיד לך, אני מבינה את המבוכה, כי בסוף הרי כולנו מדברים על עצמנו ועל איך שאתה השפעת על החיים שלנו. זו ברכה לאריכות ימים.

צריך להתמודד. ליאת, בבקשה.

טוב, שמי ליאת קליין מאיגוד מרכזי הסיוע. אז אני כמובן כבר אומרת שאני מדברת פה בשם הארגון כולו, בשם כל תשעת מרכזי הסיוע והאיגוד וכל הציבור הרחב שהולך איתנו. אני לא יודעת, בתקופה שאנחנו עוסקים הרבה מאד במי הוא הילד של כולנו, נראה לי שיותר ברור מי הוא האבא של כולנו ומי טבע פה את המושג ואני לא חושבת שיש מישהו שעשה יותר ופעל וקידם זכויות ופעל בשביל ילדי ישראל יותר מד"ר קדמן. זה ברור לכל מי שיושב פה.

אז לא רק שטבעת מושג והפכת את החזון הזה לאיזו שהיא מציאות קיימת, אני חושבת שגם הרבה מעבר לעשייה למען הילדים, עשית למען השינוי החברתי בישראל. ואם כבר חינוך, אז גם בשבילי עשית בית ספר ולימדת אותי איך עושים שינוי חברתי והמון המון תודה על זה.

אני חושבת על הנושא הזה של ילדים, שככה בפרפראזה על הדברים החשובים של יאנוש קורצ'ק, שכבר אמר לכולנו שתיקון העולם יתאפשר רק בתיקון הילדים, אז עשית הרבה מאד בתיקון הילדים ובדרך הזאת גם לתיקון העולם.

המון המון תודה על שנים ארוכות של עשייה. תודה על שיתוף פעולה איתנו, עם מרכזי הסיוע.

ורד, המון הצלחה. אנחנו נורא שמחות להמשיך איתך את הדרך הזאת. אז המון הצלחה והרבה תודה.

תודה, ליאת. בבקשה.

נועה ברודסקי-לוי מהלשכה המשפטית של הכנסת, ועדת חוקה. אז קודם כל מעבר למה שלמדתי, ולמדתי רבות בעבודה שלי במשך שנים במועצה לשלום הילד, אני רוצה דווקא להביע את ההערכה הגדולה שלי שיש בכלל למקום של זכויות הילד בעקבות הפעילות של קדמן, של איציק ושל המועצה לשלום הילד בכלל. אני מאד רואה את זה גם בעבודה שלי היום, שהשיח בכלל של זכויות ילדים נמצא שם בכל נושא ובכל עניין ועולה. אפילו היום, לא רק שהמועצה נמצאת ושהיא מביעה את העמדה, אלא זה פשוט נמצא בשיח כבר של יותר ויותר, אני חושבת כמעט של כולם. וזה הרבה מאד בזכות הפעילות שלך, איציק.

אז באמת הערכה ואריכות ימים. ורד, בהצלחה רבה.

תודה.

אני עובדת במועצה לשלום הילד ואנחנו פה כמה וכמה עובדות. אני אדבר בשם כולם? או שאנחנו נבקש מורד שתאמר בשמנו את הדברים.

את יכולה. זה בסדר אם אתם רוצים שוורד תאמר בשמכם את הדברים. את רוצה עכשיו?

לשיקולך. אפשר.

בבקשה, הבמה שלך.

גם אני רוצה לדבר.

אני אתן. איציק כתב לנו על הלוח איזה מילות פרידה, הלוח של המשרד שלנו. אף אחד לא מעז כבר חודש וחצי למחוק אותן. אז כשיגיע הרגע הזה, זה יהיה חקוק על לוח ליבנו. אני ועוד רבות מחברותי, אנחנו עובדות במועצה לשלום הילד כבר תקופה מאד ארוכה.

את יכולה לשתף אותנו מה כתוב על הלוח.

זה לא לפרוטוקול. אני עובדת במועצה לשלום הילד כבר 16 שנה וזאת פריבילגיה אדירה לעבוד לצד מי שמקדיש את חייו לזולת, לאוכלוסייה שאין לה קול והיינו שותפים, ואני חשבתי על זה, למעלה ממחצית הזמן מאז הקמת המועצה, שאני יודעת מה זה אומר שהמועצה היא בית, היא לא מקום עבודה רגיל. ולעבוד לצד מי שהוא השראה ושעשה לא פחות ממהפכה.

העובדה שכולנו מתייחסים בנונשלנטיות, בכמעט שוויון נפש לזה שבכלל צמידים את המילים זכויות לילדים ואנחנו יודעים שזאת הייתה מהפכה שבראשה עמד איש אחד, שאנחנו מדברים היום בשפה שלא דיברנו ולשינוי הזה בשיח יש הרבה מאד משמעויות מעשיות ואנחנו רואים אותן.

הרבה רגעים שהיו לנו כאן בכנסת, שליווינו חקיקה של חוקים שחשבנו שיכולה להיות בהם תועלת אדירה לילדים, ובילינו פה את השעות הקטנות של הלילה או השעות המאוחרות של הערב, כדי לראות אם החוק הזה שליווינו אותו - לפעמים גם 15 שנה - אם הוא מצליח לעבור. ומי שנשאר בדרך לאורך זמן, זוכה גם לקצור פרות ויבול ולראות ברכה בעמלו.

אני מקווה מאד שאנחנו-. מילאת לנו תרמיל בדרך, כי צריך לטפס להר וההר הזה גבוה ולפעמים הוא נראה גבוה מדי, אבל התרמיל שלנו, שיצאנו איתו לדרך, הוא מלא באומץ והוא מלא בנחישות והוא מלא בהתמדה. אז עם התרמיל הזה שמילאת לנו, אנחנו מתכוונים להמשיך להאמיר אל ראש ההר.

תודה רבה ורבה. הזדמנות, ואנחנו גם נסכם עם זה, אבל הזדמנות לומר לך בהצלחה רבה עם כניסתך לתפקיד הזה, שהוא מאתגר כשלעצמו ועכשיו אולי עוד יותר ואני בטוחה שאת תעשי את זה בהצלחה רבה.

תודה רבה.

הצטרפה אלינו חבר הכנסת אורלי אבקסיס, את רוצה לומר עכשיו? בבקשה.

טוב, אני צריכה לסכם ולא נוח לי עם סיכומים, אבל אני אגלה לכם. עוד כשרצנו בבחירות לכנסת ה-18 וכשהחלטתי שאני מתעסקת עם ילדים בסיכון, אז הפגישה הראשונה, עוד אפילו לפני שקיבלנו את המשרדים, את המנדט מה שנקרא, נפגשתי עם קדמן. והוא בא אלי עם קלסר ועם מסמכים, רצה לבדוק כמה אני רצינית. היה נראה לו אולי שזו איזו שהיא אמירה שהיא ככה לחלל האוויר, שאין מאחוריה משהו יציב ואני חושב שמהפגישה הזו, לא רק שאני גיליתי מי הבן אדם, אלא מה המניע שלו. וקדמן, מי שמכיר אותו, הוא יכול לעבוד עם כולם. לחוד ובמקביל. ואולי זה סוד הקסם שלך, ויכול להיות שבגלל זה גם חוקים שהם פרי של המועצה לשלום הילד, מצליחים לבוא גם לכדי חקיקה.

כשאני נחשפתי לכל הנתונים, וזאת הייתה פגישה באמת ארוכה, פגישת המשך, אותו קלסר, עם כל כך הרבה חוקים ואנחנו מתחילים לעבור על החוקים. ואני אומר לו – רגע, אבל החוק הזה – אז הוא אומר לי, עזבי, בואי נתחיל עם החוקים הקטנים, כי החוק הזה למשל ארבע כנסות לא מצליחים להעביר וקשה לי להאמין שנעביר. אמרתי אוקיי, אתגרת אותי.

ואת החוק הזה העברנו. ומי שלא יודע – הפיצוי לנפגעי עבירה קטינים, שאני חושבת שזה עשה מהפכה, אבל בלי הנתונים, הרצון, הריצה המשותפת – לא יכולנו להביא לתיקון כל כך משמעותי, כי כל הזמן אמרו – העלות, העלות, העלות. מבחן התוצאה – לא רק ש-90% לא מימשו את הכספים הללו, שזה הפיצויים בהליך הפלילי שמגיעים לאותם נפגעים, אלא בסופו של דבר לא רק ש-90 ומשהו אחוזים קיבלו את הכסף בלי עבודה, שינינו שם את החוק המקורי, העברנו אותו מהביטוח הלאומי למרכז לגביית קנסות.

רצו לעשות שינוי תדמית וכדומה, ומאבקים באמת באמת עיקשים, הצלחנו להעביר את זה, ואז בסוף גם המעקבים שמבצעת המועצה לשלום הילד, אז המהפך היה מהפך כל כך גדול, שלמעלה מ-90% לא רק שקיבלו את זה באופן מיידי, היום השופטים לא פוסקים פחות מהסכום של 10,000 שקלים - מפה העלינו את הרף - מפה מתחיל הפיצוי, אלא גם אותם אחוזים בודדים זה בגלל שעברו דירה וכדומה, ידעו גם לשים סטודנטים כדי שיאתרו את האנשים שיעברו, כדי שיידעו שכשהם מקבלים את המכתב מגביית קנסות, לא מדובר באיזה דו"ח או באיזה תשלום, אלא באיזו הטבה.

וזו העבודה היפה, וזו היסודיות, וזו היכולת אולי באיזה שהוא אופן לא רק להגיד שגרתי ואני ממשיך הלאה. לחזור ולראות מה נעשה עם אותו שיגור. מה נעשה עם אותו חוק.

אבל זו רק דוגמא קטנה, כי העברנו המון חוקים ביחד. לא מעט בוועדת חוקה ולא עשו לנו חיים קלים, גם כאשר היו לנו חברים מהסיעה שהם היו יושבי ראש, אבל הדברים האלה משנים מציאות של אנשים. אז אולי לא עשינו מהפכות גדולות, אבל בהחלט בחיים הפרטים של חלק מהאנשים עשינו מהפכה גדולה. ולמהפכה הזו יש המון שותפים, אבל שותף מרכזי היית ועודך ואני בטוחה שגם בהמשך, וגם מה שהשארת, אני חושבת כאחד מהבתים היציבים האלה, של אותם ילדים חסרי בית או חסרי מה שאמור להיות התוכן של הבית, של ההגנה וכדומה.

יש עוד הרבה הרבה עבודה. יש עוד הרבה מה לעשות. אני לא מתייאשת גם כשיש קשיים, אבל אני אשמח לשתף פעולה, כמו שאת יודעת, כמו שאתם יודעים.

אני רוצה לומר פה כמה דברים. קדמן, אני לא יודעת לאן פניך מועדות. אולי קצת לחופש, קצת לרגיעה, קצת לעצמך, אבל אני מאחלת לך הצלחה ואת הזרעים שזרעת, הילדים בדור הבא יקצרו. אנחנו לא נעזוב את הנושאים הללו, לא משנה, אני יכולה לדבר לפחות בשם עצמי, וגם בכל מקום אשר אני אהיה, אני אזכור את אותה שיחה ראשונה, באותו מפגש ראשוני, שניסית לשים לי סיכה בבלון והצלחנו לעבוד. אני חושבת שגילית מאז שאני הייתי רצינית ולא סתם, נכון?

עד היום הזה ממש.

אני מאחלת לך בהצלחה ואני מאחלת בהצלחה למוסד הזה שנקרא הוועדה, גם לוועדה, כמובן, אבל גם למועצה. ושתדעו לכם, הרבה מתבלבלים, קוראים לוועדה הוועדה לשלום הילד, אז זה משהו שאומר הרבה על העבודה שלך.

אז תודה רבה בעבור כל מה שעשית ובשם הילדים, אם יורשה לי, תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס. בבקשה, ד"ר רונית צור.

למי שלא יודע, אני מנהלת השירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות של אנשים עם מוגבלות שכלית במשרד הרווחה. גם בשבילי איציק הוא שותף לאורך הרבה מאד שנים. שותף, מתווה דרך בכל מה שהוא מייצג במועצה לשלום הילד. בהחלט אנחנו עבדנו ביחד. ראינו, היינו שותפים אותה מטרה. גם אם היה לנו לא אחת מחלוקות, והן היו מחלוקות לא פשוטות, אבל הן היו מחלקות לשם שמיים, מהמקום השונה שאנחנו נמצאים, אבל בסך הכל כולנו ראינו את המטרה של זכויות הילדים וטובת הילדים, והילדים בישראל ומדינת ישראל חווה לך חוב עצום.

אנחנו מרגישים וראינו בך באמת מישהו שסייע לנו לקדם הרבה מאד דברים, מחשבות ורעיונות. פעלנו יחד בפרויקטים, באמת פרויקטים מאד מאד ייחודיים, כמו הפרויקט של ליווי נפגעי עבירה, ילדים שמעידים בבית המשפט, שהמועצה לשלום הילד מלווה. חוקר הילדים מלווה אותו ליד דוכן העדים ומסייע, אבל גם יש, בהחלט היה מקום ויש מקום לסיוע של מישהו מהמועצה, שמלווה את הילד ואת המשפחה שלו ומדריך אותו. פרויקט מאד מאד חשוב. ועוד פרויקטים וחוקים, אני לא רוצה - - - -

רונית, אם יותר לי שנייה להפריע. בגלל שהתעסקת בנושא של חוקרי ילדים, אז אנחנו הצלחנו ביחד עם מי שהיום הוא נשיא המדינה, לעשות בלגן מאד גדול ולתקוע תקציב מדינה עד אשר יוכפל ואפילו ישולש מספר חוקרי הילדים במדינת ישראל ועשינו שם מהפכה. אבל זה גם בזכות המועצה לשלום הילד. לא היה קל מולכם ואני שמחה מאד שהיו לנו גם שותפים.

אכן כן, ואנחנו באמת הכפלנו את כוחנו מ-50 חוקרים ל-100 חוקרים ומעבר לזה גם בחקיקה ובכל הכיוון הזה, לשים את הילדים הנפגעים על סדר היום הציבורי. זה לא דבר של מה בכך ובאמת אני חושבת שיש לך זכויות, אתה עתיר זכויות ואני מודה לך גם על מה שלימדת אותי ומה שלמדנו.

אני מאחלת לוורד המון הצלחה. אני מעריכה ומוקירה את העבודה שלך ואני בטוחה שתצליחי, אבל איציק, אתה תחסר לנו מאד ואני מאחלת לך המון הצלחה.

תודה רבה רונית. מי עוד רוצה להתייחס? רחל? ותיקה.

טוב, איציק, אנחנו עובדים ביחד מאז שהוקמה הוועדה לזכויות הילד בכנסת עם תמר גוז'נסקי, ואני באמת זוכרת שהמועצה לשלום הילד הייתה בשבילי המקום שממנו אני יכולה לקבל את המידע. ואז לא היה מרכז המחקר והמידע בכנסת, וכל הנתונים ותמונת המצב והבעייתיות, זה היה כל כך מסודר, כל כך מובנה. עבודה מאד מאד מקצועית. ועם הזמן באמת נשארתי עם כל האנשים פה במועצה ואני תמיד הופעתי ואמרתי – מאיפה הוא מוצא את האנשים האלה? כל אחד נשמה מיוחדת וגם מקצועיים ונחמדים, וכאילו, איך הוא מוצא אותם?

מצד שני, אני הרגשתי עם הזמן את התסכול שלך, כי אני הרגשתי שאתה קצת כועס שהדברים הולכים כל כך לאט.

כן, לאט. זה חלק מהתסכולים פה.

זה כל כך קשה. ואני קצת הצטרפתי להרגשה הזאת. זאת אומרת אני מאד התחברתי להרגשה הזאת. אני הרגשתי את הכובד שמלווה אותך. אני רק מתפללת שהדברים קצת ישתחררו, שהבירוקרטיה תהיה קצת פחות כבדה, למען הילדים ולמען כולנו.

תודה רבה על כל מה שעשינו בוועדה בזכותך וקידמנו בוועדה.

תודה רבה רחל. שרון, את רוצה לומר?

כן, אני אשמח. שרון סופר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואמא לארבעה ילדים. אני בשני הכובעים. אז אחרי שהוקם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, רחל סיפרה על מה שהיה לפני, עדיין זכינו שיש לנו עוגן כזה משמעותי בדמות המועצה לשלום הילד. זה לא ברור מאליו שיש ואני חושבת שעוד אין משהו שיש לו גם מעמד מקצועי מהימן, אובייקטיבי כזה, בתחום שהיכולת שלנו לא להישען רק על הדברים שעולים והסוגיות שעולות מתוך משרדי הממשלה ומתוך הכנסת ויש גוף חוק פרלמנטארי, NGO מובהק, אבל בעל כוח ומעמד כל כך חזק בתחום שהוא לא תחום כלכלי. זה לא מקום של כסף.

בראייה לאחור, בראיית פני עתיד בוודאי מקום מרכזי וגם אם מסתכלים בסוגיות של עלות – תועלת. בהסתכלות המאפיינת הרבה מאד מעבודת המדיניות של ישראל היום, זה יוצא דופן. אנחנו נעזרנו ונמשיך להיעזר ביכולת המקצועית של המועצה וגם באמת המקום הזה של לתת את כל זכויות הילד, מה שאמרה חברת הכנסת ורבין קצת בחיוך, לא יבוא שוטר - אלא המועצה או קדמן בעצמו - זה בבדיחות, אבל יש בזה המון כוח שגם ילד יודע שיש לו קול וגם הורה יודע שיש לו לאן לפנות ושפאר היצירה שלו הוא לא רק שלו, אלא זה בן אנוש שעומד בפני עצמו והוא צריך לרסן או לראות את הדברים בצורה רחבה יותר.

וגם היכולת לתרגם מה זה זכויות ילדים לכל כך הרבה סוגיות וכל כך הרבה נושאים, זאת אומרת הקלסר הגדול הזה, שהוא גם בחקיקה וגם בדברים שהם לא רק חקיקה, זה מרשים וגם במקום שבתוך הדיון, לראות את היכולת להביא את הזווית האחרת, גם אם הדיון מתקיים פה באיזה שהוא ערוץ אחד ומשהו מוביל, עניין מוביל לעניין וככה זה נכנס באיזה ערוץ. היה לך המון פעמים את הסוגיה של בואו נוציא את זה מהתחום הזה ונראה עוד סוגיות ועוד תחומים.

זכינו בכמה שיתופי פעולה וגם הרבה מאד ללמוד בכנסים המרתקים של המועצה לשלום הילד בבאר שבע. הרבה תודה.

תודה רבה, שרון. חבר הכנסת אורי מקלב, תודה.

תודה רבה. אני מתנצל מראש, כבר בשתיים הוועדה שבראשותי אמורה להתחיל ואני קיבלתי טלפון ממנהלת הוועדה, ועדת המדע.

יש לנו גם רפורמות בשתיים.

גם נכון, אבל אני בוועדת המדע. יצחק, כל פרידה יש בה איזה מימד עצוב, אבל מה שיכול להקהות את ההרגשה הזאת, זה למידה כשמסתכלים אחורה ורואים מה נעשה, את העבר וכמה זכויות יש לך בכל הנושא הזה של שלום הילד, ביטחון הילד, בכלל במודעות וגם במהות. אתה העלית את זה באמת לדרגות גבוהות מאד. בספר שלום הילד או בספרי הילדים, בספרים האלה אתה נרשם חקוק, כי בסופו של דבר לא היה לך רק תפקיד, אצלך זה גם מהות וזה מה שמאפיין.

במהות הזאת הצלחת לסחוף גם אותנו ולהביא אותנו ולהשפיע עלינו כדי ללכת איתך בדרך שלך, וזה היה בגלל שראינו את הכנות של הדברים ואני מציין את זה שזה לא רק במגזר אחד. ידעת להתהלך עם כל המגזרים בדברים הכי רגישים. זו יכולת שליחידים יש אותה. מה שנקרא אצלנו בשפה התלמודית – איש אשר רוח בו, אשר יודע לדבר בשפתו של כל אחד ואחד. זה נאמר על יהושע, אבל יש כאלה שממשיכים את התורה הזאת.

גם על בצלאל, לא?

בצלאל בן אורי היה חכם מאד, אבל יהושע, אמרו שהוא היה איש אשר רוח בו, שידע לדבר, להתהלך עם כל אחד ואחד לפי שפתו, לכן הוא קיבל את המנהיגות ולא הבן של משה רבנו. משה לכאורה חשב שהוא יצטרך לקבל בגלל שהוא מתאים לזה, והנה נאמר לו לא. הקדוש ברוך הוא אמר לו לא אתה, כבודו במקומו מונח, אבל יהושע יקבל את זה בגלל הסיבות האלה. בכלל, למנהיגים נבחרו מי ידעו להתעסק עם הטלה ועם השה, אלה המנהיגים ובזה הם נבחנו. ככה גם משה. עם הילדים, עם אנשים שהם חסרי ישע או חסרי הגנה, אם היה מישהו, מנהיג שידע להגיע אליהם באמת.

ולכן היום הזה, השולחן הזה, החדר הזה, הוא באמת אכסניה ראויה להיפרד ממך בטקס הפרידה. ההשפעה שלך הייתה בכל הוועדות, הנוכחות שלך הייתה נוכחות מקצועית, אמינה, בכל הוועדות ואני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך.

אני ממש מתנצל, לא נעים להגיד דברים ואחרי זה ללכת. אז אפשרו לי את זה.

תודה רבה.

גם ועדת חינוך בישיבה והם מתנצלים שהם לא יכולים להגיע.

כן, אני בטוחה שהם היו יכולים אז היו מגיעים עוד ועוד חברי כנסת, כי אין שאלה שיש פה הוקרה אמיתית של כל מה שעשית.

ועכשיו, אתה אמרת מנוח, אתה רחוק מאד מלהיות מנוח, במיוחד בכל מה שקשור לעולם הילדים. אז חתן הפרידה, בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש, כמובן לחברי וחברות הכנסת אלא שיצאו ואלה שפה. אני לא חושב שיש מקום יותר ראוי למפגש הפרידה הזה מאשר השולחן הספציפי הזה. קודם כל הכנסת עצמה. הכנסת הייתה מקום עבודה עיקרי שלי יותר מ-30 שנה אחורה.

אני חושב שמבחינת שעות כנסת, יש לי יותר שעות מאשר לכל אחד מחברי הכנסת המכהנים בכנסת בכלל, ופה אני אגיד במשפט מוסגר דבר שצריך להגיד אותו – הכנסת במדינת ישראל היא מקום מבורך, רב עשייה ופועלים, שהדימוי שלו עושה לו עוול נוראי, ושהכנסת עושה, עשתה ותעשה הרבה יותר ממה שמיוחס לה. למרבה הצער, רק דברים אפיזודיאלים, שליליים, צהובים, עולים לכותרות והעבודה הסיזיפית, המתמשכת, וחברת הכנסת אורלי לוי רמזה לזה, היא גולת הכותרת של העשייה, למען האוכלוסייה בכלל, למען אוכלוסיית הילדים בפרט וראוי להגיד את זה וראוי לזכור את זה, וזה אופייני בכל הכנסות שהיו.

אז לא רק הכנסת בכלל, אלא גם הוועדה הזאת בפרט היא בעיני המקום הנכון להיפרד, גם מפני שעמדתי על ערש לידתה של הוועדה הזאת, ואם יש מישהו שמאשים את זה שיש בכנסת ועדה כזאת, אנחנו נוטלים על עצמנו לא מעט מהאשמה. אני אגלה פה קצת סודות שהיום אני כבר יכול לגלות אותם.

תחילתה של הוועדה לזכויות הילד של הכנסת הייתה בוועדת משנה לגיל הרך, שהייתה ועדת משנה של ועדת החינוך בכלל, ובראשה עמדה חברת הכנסת תמר גוז'נסקי. אני אמרתי בשעתו לחברת הכנסת גוז'נסקי שהגיל הרך הוא מאד חשוב, הוא קריטי, אבל הוא קטן עליה. היא מסוגלת להרים את הנושא של הילדים לא רק בגיל הרך. ואז עשינו איזה שהוא "תרגיל", הקמנו - - -

עם עמיר פרץ, לא?

זה עוד לפני עמיר פרץ. הקמנו שדולת החכ"ים למען הילד בכנסת ה-15 ותמר גוז'נסקי אמרה לי – אבל איך זה יעבוד? היו אז רק שני עוזרים פרלמנטרים בחצי משרה והיא כידוע - חברת הכנסת גוז'נסקי - עסקה בכל מיני תיקוני עולם, לא רק בעניין הילדים, והיא אמרה אני לא יכולה לעשות את זה בלי שיהיה לי מישהו שיסייע לי בעבודה האדמיניסטרטיבית.

עכשיו, מאחר שאנחנו פה בדלתיים סגורות ואף אחד לא רואה ולא שומע, אני יכול לספר לכם. עלינו לג'וינט ישראל, אמרנו להם תשמעו, אנחנו מוכרחים למצוא מימון למישהו שיעזור לתמר גוז'נסקי, ואיך שהוא - - -

זה משודר באינטרנט, אתה יודע.

רק אמרתי ארבע עיניים, דלתיים סגורות. עלינו לג'וינט והג'וינט הסכים לממן עוזר שיסייע לעשות את העבודה האדמיניסטרטיבית של השדולה. אז תשמעו סיפור מעניין. מצאנו לתפקיד הזה בחורה מתאימה שעבדה אצלנו כסטודנטית, ולימים היא נהייתה חברת כנסת בכנסת ישראל. מישהו יודע מי זאת?

תמר זנדברג.

עדי קול. והדבר הזה אפשר להקים את שדולת החכ"ים למען הילד, שמאוחר יותר וכבר בכנסת ה-15, הפכה להיות הוועדה לזכויות הילד. גם זה לא מדויק, כי השם הראשוני של הוועדה היה הוועדה לקידום מעמד הילד. העתיקו את זה מקידום מעמד האישה, אמרו זה דגם טוב, נעתיק את זה. רק יותר מאוחר, שוב, בהשתדלותנו, ואז היה חבר הכנסת מיכאל מלכיאור יושב ראש הוועדה, היא שונתה לוועדה לזכויות הילד.

אגב, למי שחושב שאפשר לנוח על זרי הדפנה, בשום אופן לא. גם בהרבה חוקים אחרים, שנרמז פה שהם עדיין על השולחן ובקלסרים עבים, אבל גם בדבר שאני יודע שיושבת הראש הנוכחית, שמיום יום מוכיחה עד כמה היא הייתה בחירה מצוינת לתפקיד, יודעת ושותפה איתי שמוכרחים להשלים את המהפך הזה, שהוא כבר נמשך 20 שנה – להפוך את הוועדה הזאת לוועדה סטטוטורית.

רציתי לתת לך את זה כמתנת פרידה, אבל איך אמרתם, הכל פה עובד לאט וצריך במהפכות.

הוועדה הזאת, על אף שהיא – ופה גם תמי, מנהלת הוועדה הנוכחית וגם מנהלת הוועדה הקודמת, יודעים שהוועדה הזאת פועלת גם בשעות וגם בהקדשת מאמץ וגם בשותפות של חברי כנסת, הרבה יותר מאשר ועדות ותיקות של הכנסת. אם מודדים את מספר הישיבות, את הנושאים, את הסיורים, את העשייה העצומה, הוועדה הזאת הייתה צריכה להיות מזמן ועדה סטטוטורית. כרגע היא לא, וצריך כל כנסת מחדש - - -

השלמנו חצי מהלך. אתה רוצה שאני אבשר לך?

כן.

לצורך העניין, השוו אותנו סוף סוף עם הוועדות הסטטוטוריות, לפחות מבחינת מניין העוזרים הפרלמנטאריים, כי הבינו שצריך כוח עזר כדי להניע גם את הוועדה ויש לנו עוזר רביעי, כמו כל ועדה אחרת. עכשיו נשאר לשנות רק את הטרמינולוגיה ולא להקים את זה כל כנסת מחדש.

אוקיי, יפה. אז אני סמוך ובטוח שיושבת ראש הוועדה הנוכחית תעביר גם את העניין הזה. אני יודע. אני הספקתי להכיר אותה, את הכישורים שלה, את היכולת שלה, את הדרייב העצום שיש לה ואני יודע שהיא תעשה את זה.

אני אגלה לכם עוד סוד קטן מהחדר, היום אני יכול כבר לגלות. אני חושב ואני לא אומר את זה בגאווה, אלא כציון עובדה. אני חושב שאני האדם היחידי שאיננו חבר כנסת, שניהל לפחות שתי ישיבות ועדה של הכנסת הזאת בוועדה הנוכחית. גם חבר הכנסת רן כהן, בהיותו יושב ראש הוועדה וגם חברת הכנסת נדיה חילו, זיכרונה לברכה, שהייתה יושבת ראש הוועדה.

מה לעשות שלפעמים לא כל חברי הכנסת באים לכל הישיבות, כי יש להם גם ישיבות אחרות במקביל. הם לא מתבטלים באותו זמן. הרבה פעמים נוהלו ישיבות של הוועדה, כשהיה ראש יושב הראש מבין חברי הכנסת שהם חברים בוועדה. וזה קורה שמזעיקים את יושב הראש לתת ראיון ברדיו או משהו אחר שלא סובל דיחוי. ואז קרה לי פעמיים.

אנחנו דוחים את כולם.

וזה נורא הצחיק אותי, אבל התאפקתי. הם כל כך היו רגילים שאני בא לכל ישיבה, שגם רק כהן וגם נדיה חילו בתקופות אחרות, ביקשו ממני אם אני יכול לנהל את הישיבה עד שהם חוזרים. זה לא מתאים לתקנות של הכנסת, אני מודיע לכם, ולכן אני מקווה - - -

כבר עברו לי מחשבות, עכשיו שאתה פנוי ויש לנו במקרה ב-28 בחודש - - -

מאחר ששני חברי הכנסת שבהם מדובר כבר לא נמצאים בכהן ואחת כבר לצערי כבר לא נמצאת איתנו, ומאחר שיש על זה בוודאי כבר התיישנות, אז אני יכול לספר את זה, כי אולי אחרת היו מעמידים אותם בפני ועדת אתיקה. אבל זה גם כדי קצת להביא מהקוריוזים שליווי אותי סביב העבודה עם הוועדה הזאת.

מה שהרבה יותר רציני זה באמת הדיונים לגופו של עניין. חלקם עוסקים בחקיקה, חלקם עוסקים בהסבת תשומת הלב והעלאת מודעות לנושאים שונים. חלקם עוסקים בחשיפת דברים שאף אחד אחר לא העיז לחשוף אותם, וזה קורה גם בכנסת הנוכחית וקרה גם בכנסות קודמות.

אני ספרתי שכמעט 80 חוקים ותיקוני חקיקה בספר החוקים במדינת ישראל הם פרי העבודה של המועצה. אני גאה בזה מאד. בלי הכנסת ובלי השותפות היוצאת מן הכלל, ואמר את זה חבר הכנסת אורי מקלב, שאני מאד מעריך אותו, בלי שותפות מקיר לקיר בין מפלגות קואליציה ואופוזיציה, שמאל וימין, חילונים ודתיים וחרדים, אי אפשר היה להעביר את ההישגים האלה.

אני אתן רק דוגמא אחת, שהיא אולי אחת מגולות הכותרת של החקיקה של אותם 80 חוקים, זה החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע, או מה שידוע כתיקון 26 לחוק העונשין. החוק הזה, שפשוט אי אפשר להבין איך הוא לא היה קודם, נחקק לראשונה בסוף שנת 1989. עד שנת 1989, 41 שנה מאז הקמת מדינת ישראל – אני אומר את הדברים באחריות – בדקתי – לא הופיע בספר החוקים של מדינת ישראל המושג – התעללות בילדים. לא היה קיים. המושג הזה לא היה קיים, כאילו שאין דבר כזה. לראשונה בשנת 1989, עם חקיקת החוק הזה, ושוב, תראו איזו ברכה הייתה לעבוד במשותף עם כל קצות הבית.

הצעת החוק הזאת נחקקה בעקבות מותה של מורן דמיאס, זיכרונה לברכה, ילדה בת 3 מטבריה, שמתה כתוצאה מהתעללות בתוך המשפחה. פנו אלינו חברי כנסת אחרי מותה המזעזע ושאלו אם אפשר לעשות משהו בנושא החקיקה. למזלנו הייתה לנו הצעת חוק מוכנה לעניין הזה. אני אזכיר לטובה את עורכת הדין תמר מורג, שהייתה היועצת המשפטית הראשונה של המועצה. אמרנו כן. ומי הגיש את הצעת החוק הזאת? חבר הכנסת חנן פורת מצד אחד ודדי צוקר מצד שני. הם לא הסכימו בחיים שלהם על שום נושא אחר. בעניין הזה הם הלכו יד ביד.

והפלא הגדול שהממשלה ומשרד המשפטים, שבדרך כלל באופן מסורתי מתנגדים להצעות חוק פרטיות, אמרו הנושא כל כך חשוב, אנחנו נתמוך בהצעת החוק הפרטית הזאת. וכך שולבו המדינה, הרשות המבצעת, משרד המשפטים בראשם, יחד עם שני חברי כנסת משני קצות הקשת הפוליטית, יחד עם יושב הראש של ועדת חוקה דאז, שעשה עבודה נהדרת – אוריאל לין, שמגיע לו שנזכיר גם את שמו, כי הוא עבד כל הפגרה. הוא אמר בעניין הזה אין פגרה. והכנסת העבירה את החוק שקבע בין היתר דבר שהיום כולם יודעים – את חובת הדיווח וכדומה.

אבל לא עסקנו רק בעניינים גדולים ורק בחוקים גדולים, אלא גם בראייה של הילד הבודד. אני תמיד אמרתי שמה שמנחה אותנו וצריך להנחות כל אחד שעוסק בילדים, זה לראות את העץ הבודד, אבל יחד עם זה לראות גם את היער כולו. רק ראייה דו קוטבית כזו, של ראיית האדם הבודד, הילד הבודד ומצוקתו וראיית כלל הילדים כקבוצה וכחתך באוכלוסייה, יכולה להביא את נושא הילדים וזכויות הילדים למקום הראוי להם.

אז כך, בצד חוקים כמו החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע, והרבה מכם היום כבר כמעט לא עושים בזה שימוש, אבל פעם עשו בזה הרבה יותר שימוש – אבל תיקחו, כשתגיע לידיכם קופסת גפרורים באקראי, תסתכלו מה מודפס על קופסת הגפרורים. אני מניח שלאף אחד פה אין קופסת גפרורים, כי אף אחד לא מעשן, אבל כתוב שם – הרחק מהישג ידם של ילדים.

גם קופסאות הגפרורים שמיובאות אלינו מתורכיה, כי שם בדרך כלל מייצרים את זה, נושאות את השורה הזאת. השורה הזאת הייתה פרי מפגש שלנו עם השר, אז קראו לזה התמ"ס –תעשייה ומסחר, שבא בעקבות מקרים שילדים שיחקו בגפרורים וגרמו נזקים גדולים מאד בעיקר לעצמם וחלקם גם נפצעו קשה.

אז גם הגפרור הקטן וגם החוק הגדול, אלה שעיצבו את העשייה שלנו ואלה כמובן רק שתי דוגמאות.

אני רוצה לסיים בכך שאין שום טעם, למרות שזה היה נחמד מאד לשעה קלה להתרפק על העבר ולהנות מהישגי העבר, מפני שהאבן שאנחנו צריכים לשאת אל ראש ההר, כל הזמן נופלת במדרון ואנחנו צריכים להרים את האבן ולגלגל אותה במאמץ משותף אל ראש ההר.

יש עוד המון דברים שהכנסת צריכה לעשות למען הילדים. הכנסת בכלל, והוועדה החשובה הזאת לרשותך בפרט ובמיוחד.

לחלוטין.

הן בענייני חקיקה, ואני אזכיר רק חוק אחד לדוגמא, שאנחנו מוכרחים סוף סוף להעביר אותו וזה החוק לרישוי ופיקוח על מסגרות לגיל הרך.

כן.

לא יכול להיות שאותם מסגרות, מעונות, פעוטונים וכדומה, בגיל הכי קריטי לילדים, הילדים הכי פגיעים, לא יהיה מוסדר בחקיקה. יש ניסיון של למעלה מעשור להעביר את החוק הזה. הוא עדיין לא עבר, הוא עדיין מונח כאבן גדולה ואתגרית מאד כדי להעלות אותה לראש ההר.

גם זה וגם נושאים אחרים, בעיקר לגבי הילדים שנמצאים בשוליים של השוליים של החברה. אנחנו צריכים להמשיך לעסוק, גברתי יושבת הראש, בתופעת הילדים מקצבי הנדבות בצמתים. אנחנו צריכים להמשיך לעסוק בנושא של פגיעות מיניות בילדים בכלל וברשת בפרט, ובמיוחד שזה מכה חדשה, קשה וכואבת. אנחנו צריכים לעסוק עדיין בנושא שדנו בו רבות ולא נפתר, וזה נושא מחסני הילדים, בעיקר בעיר תל אביב יפו.

העשייה הייתה עד כה רבה ומוצלחת, אבל הדרך הרבה והארוכה עוד לפנינו. אני סומך על הוועדה הזאת ועל העומדת בראשה וגם על כל אלה שנמצאים בחדר הזה ועל אלה שרצו להיות פה היום ולא הצליחו, שביחד תגלגלו את האבן הזאת אל ראש ההר ולא תתנו לה ליפול.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה לד"ר יצחק קדמן על הדברים. אני לגמרי מתחברת במיוחד לסוף דבריך. האבן הזאת כבדה, כבדה, כבדה, במיוחד לגבי חוק פיקוח מעונות יום שממש אני שוברת שיניים כבר כמה חודשים, רק כדי שנפתח אותו, כי כבר הגשתי אותו ממש עם כניסתי לכנסת ונושא הפגיעות המיניות בקטינים, שזה נושא שאנחנו כבר הרבה מאד זמן חופרים בו ומנסים למצוא את הדרך להתמודד עם הסוגיה הקשה הזו. לא פשוט.

כאן אנחנו צריכים גם שותפים מבחוץ, שזה מערכת המשפט, שלצערי הרב, ואני בדרך כלל לא מעבירה ביקורת על מערכת המשפט, אני גם מאד משתדלת לשמור עליה, אבל שלצערי הרב בזמן האחרון היא לא נותנת לנו גיבוי עם פסקי דין שנורא קשה להבין אותם ונורא קשה להבין איך באמצעותם אפשר למגר את הפגיעה בילדים שלנו, ואני מקווה שהם ישמעו את קולנו ואת זעקתנו כדי לגלות אפס סובלנות לכל מה שקשור לפגיעה בילדים.

אני מקווה שיחד אנחנו נצליח להוציא את הקול הזה החוצה ולרתום גם את השותפים שלנו מבחוץ.

בשם הוועדה וכל השותפים, הבאנו לך מתנה צנועה, צנועה, צנועה. בעיקר אתגר. וכשיהיה לך זמן לשבת לשתות קפה עם ספר טוב, אז זה ספר שנקרא המקום הנכון של חיליק טרופר, והוא בעצם נותן הרבה תקווה למי שהאמין כל כך בילדים, כמו שאתה האמנת שאפשר לעשות ולשנות ומראה ושוזר לאורך הספר את ההצלחה שלו להוביל את האבן הבאמת קשה הזאת, וגם לו היה מאד מאד קשה והוא בסוף הצליח.

ואני רוצה ללכת עם הסוף של הסיפור ולהאמין שגם אנחנו בסוף נצליח. אז תודה רבה, יצחק.

אפשר מילה?

בוודאי. הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב. תראה איזה כבוד יש לך, לומר את הסיפא של הדברים.

רק מילה, אבל לא לקחת. פשוט ניהלתי עד עכשיו ישיבה של ועדת חוץ וביטחון. הכל במקביל ויצאתי עכשיו ככה ממש בקצה.

בבקשה.

אז רק ללחוץ את היד ולהגיד תודה, כדי לא לעכב את כל המוזמנים.

לא, זה בסדר גמור.

אבל בזה שהיה חשוב לי להגיע לכאן, אני יכול להראות לך שזה מסומן בסדר היום של היום. היו כל כך הרבה ועדות מקבילות, אבל זה פה עם קו. אז זהו.

תודה רבה.

זה מבטא את ההערכה.

גם חבר הכנסת מוטי יוגב שיתף איתנו נפלא פעולה וזכינו יחד איתו להעביר חוק תיקון לחוק הפיצויים, שהוזכר קודם, שאפשר לתת למעגל הרבה יותר רחב של ילדים וילדות שנפגעו מינית, פיצויים על חשבון המדינה, גם בזכותו.

יישר כוח. יפה, תודה רבה לכולכם ושנצליח כולנו, כל אחד במקומו הוא, למען הדבר הנפלא הזה שנקרא ילדים.

הישיבה ננעלה בשעה 14:25.