הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 109

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ח' בסיון התשע"ו (14 ביוני 2016), שעה 10:00

המשך הפעלת תוכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים, מגורים) בקיבוצים לצעירים יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

איתן ברושי

חיים ילין

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

דוד יאסו - מנהל אגף א' לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

ברוך שמעון - ממונה תעסוקה, אגף א' קליטה במדע, משרד העלייה והקליטה

חיים סלם - ממונה תוכניות ארציות וקליטת קבע לעולי אתיופיה, אגף א', משרד העלייה והקליטה

לירית סרפוס - ראש אגף תכנון אסטרטגי, אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

ורד אחיהון - מנהלת תוכן, הסוכנות היהודית

ד"ר גבי אסם - מנהלת אגף חינוך ומשימות, התנועה הקיבוצית

יצחק שפרן - מנהל תכנית תל"מ-נעלה, התנועה הקיבוצית

ניר בנדק - מקשר מקיבוץ גן שמואל בתוכנית תל"מ, התנועה הקיבוצית

אשר סלמסה - בוגר תוכנית תל"מ

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

אירית שלהבת

המשך הפעלת תוכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים, מגורים) בקיבוצים לצעירים יוצאי אתיופיה

בוקר טוב לכולם, חבר הכנסת איתן ברושי וחבר הכנסת חיים ילין, נתחיל את הדיון בנושא המשך הפעלת תוכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים, מגורים) בקיבוצים לצעירים יוצאי אתיופיה.

כפי שכולנו יודעים, זו תוכנית חשובה, תוכנית מוצלחת מאוד שמשלבת את הצעירים ונותנת להם הרגשה של עצמאות ושל תרומה לסביבה ולחברה. הגיעה אלינו בקשה בגלל שיש איזה כיוון או אפילו סכנה לסגירת התוכנית ולכן אנחנו רוצים היום לשמוע מן הגורמים. זו תוכנית שהוקמה בשנת 1998 על-ידי משרד העלייה והקליטה והתנועה הקיבוצית, ואני מבין שגם משרד הכלכלה הצטרף וכל מיני גורמים אחרים מעורבים. למה שתוכנית שהיא כל-כך מודל לחיקוי, שיכולה לקדם את הצעירים לשילוב בחברה, יש סכנה לסגירתה? אנחנו רוצים לשמוע מהגורמים השונים ואז להגיע למסקנה לפנות לגורמים הרלוונטיים בבקשה לא לסגור את התוכנית ולהמשיך את הפעלתה. אבל קודם אנחנו רוצים לשמוע.

מי יציג לנו את התוכנית? יצחק שפרן, בבקשה.

בוקר טוב. אשמח אם ד"ר גבי אסם, מנהלת אגף חינוך ומשימות בתנועה הקיבוצית, תציג את הרקע להמשך התוכנית.

אתחיל בסקירה כללית ואת עיקר הדיון אעביר לאיציק שפרן.

התוכנית הזאת מאוד-מאוד חשובה לנו. אנחנו משקיעים בה המון, לא רק מבחינת משאבים אלא בכלל בתפיסה מה התפקיד שלנו בחברה הישראלית. אנחנו מאוד-מאוד מקפידים על האמירה שהקיבוץ, פרט להיותו חברה לעצמו, יש לו תפקידים בחברה הישראלית, וזה אחד המרכזיים שבהם.

לגבי התוכנית עצמה, היתרון הגדול של התוכנית הזאת, בדומה לתוכניות אחרות שכתובות על הלוח, כמו "בית ראשון במולדת" שהמשתתפים בה מסיימים השנה שנת לימודים נוספת, כמו אולפנים, מתנדבי חו"ל, גרעיני "צבר" שהשתתפנו בשבוע החולף בדיון גדול סביב נושא החיילים הבודדים – בזמן נתון יש לנו כ-3,000 משתתפים בכל התוכניות הללו בקיבוצים.

תוכנית תל"מ, הייחוד שלה הוא בכך שהיא "תפירה" אישית, היא באמת "חליפה אישית" לכל אחד מן המשתתפים. היתרון הגדול באמת שהיא יכולה להציע הוא את הסביבה כולה, את החצר הקיבוצית המלאה – גם מגורים, גם מסלול לימודים, גם השתלבות ותוכנית אישית. זה הייחוד שלה.

סליחה, לא מתאים יותר, בואו לא נקיים אותה – פשוט אין לי הסבר. אני אורחת בכנסת, אני בסך הכול ממלאה את תפקידי במגזר הציבורי ביום-יום. אני לא יכולה להבין איך יכול לקרות דבר כזה.

אגיד לא רק שאנחנו צריכים לשמור עליה אלא אנחנו צריכים להגדיל אותה. תסתכלו למטה על השורה התחתונה. יותר מ-160 קיבוצים פעילים בתוכניות האלה וברבות אחרות ויש עוד שרוצים להצטרף. דווקא בגלל שהתוכנית היא השמה אישית ולא קבוצות של 20 ו-30 אלא באמת 4, 5, 10 יש לנו יכולת להציע להם עוד קיבוצים. אנחנו מבקשים שמהדיון הזה נצא בקריאה להרחבה של התוכנית ולא רק לשימור הקיום שלה. זאת בעצם הפנייה המרכזית שלנו.

תודה. בוקר טוב, אני איציק, פעיל בתנועה הקיבוצית באגף חינוך ומשימות ומנהל את תוכנית תל"מ מזה 4 שנים.

זו תוכנית עם היסטוריה. היא נוצרה בשיתוף פעולה, אם יורשה לי לציין, מצוין עם חברינו מן האגף לקליטת עולי אתיופיה במשרד העלייה והקליטה, שיתוף פעולה שהיה ואפילו התעצם ועובד היטב בשנים האחרונות. התוכנית הזאת כאמור היא מ-1998 והיא באמת הזדמנות, כפי שגבי אסם תיארה, להעצמה אישית ותעסוקתית לחניכים בפרופיל שנקלטים.

במשך ההיסטוריה הזאת יש לנו שגרירים, יותר מ-1,200 בוגרים שכבר סיימו את התוכנית. אחד מהם, אשר סלמסה, יושב פה והוא יגיד אחרי כן את חוויותיו ואת ניסיונו מעדות אישית. רבים מתוך הבוגרים שלנו גם נשארו בקיבוצים לשנה ולשנתיים ויותר, גם כי מצא חן בעיניהם המקום, גם משום שהם השתלבו היטב בתעסוקה וזה נתן להם עוד מנוף להמשיך את התפתחותם האישית.

גם זכינו לכמה עשרות חברי קיבוץ חדשים מבני העדה שהכירו בני זוג, אפילו שניים-שלושה זוגות שנקלטו, אחד מהם בברעם ממש בימים אלה, שהכירו בתל"מ, נקלטו כחברים והם היום חברים מלאים וטובים בקיבוצם.

נכון לרגע זה בתוכנית יש לנו 80 חניכים. אנחנו בעיצומו של גיוס לקראת שנת הלימודים הבאה של בנות שמשתלבות היטב במערכת החינוך ב-16 קיבוצים, כאשר הצפוניים שבהם הם דן וברעם והדרומיים שבהם הם יטבתה וקטורה. יש עוד קיבוצים, כפי שגבי אסם ציינה, שאומרים: אם יש לכם עוד חניכים בבקשה תציעו לנו, נשמח מאוד לפתוח קבוצות חדשות. לשם כך נשמח מאוד שהתוכנית תמשיך ותתרחב.

סביב אותם 80-90 חניכים מידי שנה יש עשרות רבות של שותפים, כל אחד בתחומו. לא אתאר את כולם אבל נמצאים כאן גם חברינו ממשרד העלייה והקליטה, יש מעסיקים בקיבוצים, יש אנשי מעטפת שפועלים במערכת הזאת, מלווים אישיים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכמובן מורים לכישורי חיים, ובעיקר המקשרים בקיבוצים שהם החוליה המקשרת בין התוכנית, בין חברי הקיבוץ ובין החניכים, שנציג בכיר וותיק שלהם יושב פה לצדנו, ניר בנדק מקיבוץ גן שמואל שיעיד אחרי כן על פועלו שלו.

המקורות של התוכנית כאמור רובם ככולם, סכום ניכר מתוך התוכנית, קרוב ל-85% מגיע ממשרד העלייה והקליטה. בשנים האחרונות גם משרד הכלכלה תרם את חלקו בתחום התעסוקה. בשנה האחרונה כל התקציב הזה מגיע ממשרד העלייה והקליטה וכמובן גם התנועה הקיבוצית שותפה. הקיבוצים אמנם לא מהווים מקור תקציבי אבל הם מסבסדים באופן עמוק למדי את השתתפות החניכים, בין בשכר דירה ובין בשירותים כאלה ואחרים שהם מספקים לבני הקבוצה, ואנחנו מצליחים פה ושם גם להשיג קצת תרומות שמשמשות אותנו בעיקר לפעילויות שאין להן מקור תקציבי אחר, אם זה תגבור בלימודים, אם זה ציוד לימודי, מחשבים אישיים ודברים מן הסוג הזה שחניכים זקוקים להם בהמשך הדרך שלהם.

בסדר, אז מה סיפורי ההצלחה? יש עשרות כאלה מידי שנה – צעירים שהגיעו נבוכים, קצת חסרי כיוון בתחילת השנה ואתה רואה במהלך השנה אחרי שהם קיבלו את החיבוק ואת הבסיס, את הפלטפורמה הנוחה להמשך העצמתם, הם עברו אבחון תעסוקתי, בחרו מסלול לימודים, עלו על דרך המלך, התחילו לעבוד קשה. הם יודעים שזו שנה מאוד-מאוד אינטנסיבית. בסוף השנה רואים את זה אפילו על היציבה שלהם. האנשים האלה יוצאים עם ביטחון עצמי, עם תעודה ביד, כפי שאתם רואים את שלוש הדוגמאות של חבר'ה מקיבוץ גדות, או בצד שמאל דוגמה של ענת שכתבה את סיפור חייה בהנחיה מקצועית שלנו, או אדסה אבבה – מי לא מכיר אותה, כל מי שחובב מוזיקה אתיופית או מוזיקה בכלל, היא בוגרת תל"מ שהתחילה את הקריירה המוזיקאית שלה אצלנו בקיבוץ גלעד, וארגויה – גם כן דוגמה ממש מהתקופה האחרונה, שהתחילה בתנאי פתיחה מאוד-מאוד קשים וסיימה את לימודיה כסייעת לרופא שיניים. יש לנו כאלה עשרות מידי שנה. הבאתי דוגמאות ראשוניות רק כדי להמחיש שאנחנו גאים מידי שנה להצטלם ביחד עם החניך או החניכה עם תעודת הסיום ולזכות בתודות האלה, שרובן סמויות מן העין אבל שכרנו בכך שהחניכים האלה מסיימים את המסלול בהצלחה רבה, בשיעורי הצלחה שאמנם לא נמדדו מדעית. יש לי את הנתונים האחרונים שבדקנו בטלפון מ-2013, אבל גם מאז 2013 – ויעידו חבריי ממשרד העלייה והקליטה – אנחנו נהנים משיעורי הצלחה טובים יותר, גם משום שפרופיל החניכים השתנה ויש יותר ילידי הארץ, ויש גם שיטת מיון או השמה יותר מוצלחת אז שיעורי ההצלחה הולכים וגדלים, הם נושקים ל-90%-95%, הן בסיום לימודים והן בסיום התוכנית.

בעצם למה אנחנו מצפים? אנחנו רוצים גם להבטיח את המשך התוכנית לאורך זמן, גם להרחיב אותה ובעיקר להכיר בייחודה. אנחנו מבינים שהחלטת הממשלה שמה איזה סימן שאלה על היכולת של משרד העלייה והקליטה להמשיך לארח ולממן את התוכנית. אנחנו מבקשים שיהיה לנו אופק, שנוכל לפתוח את התוכנית בקיבוצים חדשים, לתת פתרון ל-250 החניכים שבכל רגע נתון מחכים לשיבוץ, לתת להם פתרון לשנים קדימה ולדעת שאנחנו ממשיכים בתוכנית הזאת ביציבות ומחזקים אותה גם לפרופיל החניכים החדשים, והצרכים לא קטֵנים, הצרכים הולכים וגדלים. הראיה היא מספר הפונים אלינו בכל הדרכים, הן בהכוונה של מרכזי צעירים והן בהרשמה לאתר. אפילו אם אותם 250 חניכים שמחכים כרגע לשיבוץ יזכו להצטרף לתוכנית ולהשיג את ההישגים שמצופים מהם – זה יהיה שכרנו.

בצילומים רואים שהשרה הישנה-חדשה ומבקר המדינה התארחו אצלנו בקיבוץ נען, אחד הקיבוצים המובילים בתוכנית, ב-2013. אנחנו מזמינים גם את חברי הוועדה המכובדים ואת חברי הכנסת לסיור דומה בהקדם. נשמח מאוד לארח אתכם כי, כפי שאומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים. אתם מוזמנים לראות במו עיניכם, בעיקר מי שיש לו עדיין ספקות, שלא נצטרך לשכנע את המשוכנעים אלא מי שעדיין יש לו ספקות לגבי ההצלחה וההשתלבות של החניכים בחיים הקיבוציים מוזמן להצטרף לסיור.

הכותרת היא שהתוכנית וסביבת החיים, כפי שגברי אסם פתחה ואמרה, הסביבה הקיבוצית היא שנותנת את התנאים המיטביים להצלחה.

יש לי שאלה. אם לא יעשו כלום והמצב הנוכחי יימשך, מה זה אומר? התוכנית תיסגר? היא מצטמצמת?

כן, חד-משמעית.

זה לא מספיק ברור מהדברים שאתם אומרים.

המשמעות מבחינתנו היא שב-1 בינואר 2017 אנחנו צריכים להפסיק, בעצם אין יותר בסיס לחניכים, אין להם יותר ליווי, אין להם יותר כישורי חיים. אלה שנמצאים בקיבוצים יצטרכו כמובן לשלם יותר ולא ייקלטו חניכים חדשים. בעצם התוכנית הזאת תגווע בצורה מאוד-מאוד דרמטית בתוך חודשים ספורים. אם לא יהיה תקציב שיחייה אותה לשנים קדימה, משנת 2017 והלאה התוכנית הזאת תגווע ו-250 החניכים שנמצאים בהמתנה יתאכזבו או אפילו יכעסו, ילכו הביתה, ואותם 80 חניכים שבתוכנית יהיו סוג של שכירים בקיבוצים מבלי שיש להם עורף של תוכנית מקצועית ומעצימה.

אדגיש יותר. החדרים שיושבים בהם היום תל"מ והתשתית שנרקמה עם השנים, שבעצם מאפשרת לתוכנית הזאת להתקיים, הרכזים שמלווים אותם, התפיסה – היא יכולה להתמלא. אין ואקום, היא תתמלא באחת, או בתוכניות אחרות או בכלום, בנדל"ן. אנחנו ממש-ממש-ממש לא רוצים להיות שם. זאת סגירה רק של צד אחד ואין סיבה ש-250 החניכים לא יקבלו את התוכנית. כפי שאנחנו אומרים, אגיד את זה שוב, אדגיש, יש לנו אפשרות להכפיל את התוכנית. הסירוב למי שלא מתקבל, גם כשהם מתאימים – אם הם לא מתאימים אז הם לא מתאימים, אבל כשהם מתאימים ואתה מסרב פשוט כואב הלב.

אני רוצה לשמוע את הבוגר של התוכנית לפני שאני פונה למשרדי הממשלה. בהמשך אעבור למשרדי הממשלה. אני רוצה לשמוע את אשר סלמסה, בוגר התוכנית, שישתף אותנו בחוויות שלו בתוכנית.

שלום לכולם. תודה רבה לכל הנמצאים פה, תודה רבה לאיציק שפרן, למשרד העלייה והקליטה, לחבר הכנסת נגוסה.

אני בוגר תוכנית תל"מ, התחלתי שם באוגוסט 2013 וסיימתי אחרי כמעט שנתיים בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. לי אישית זה תרם המון בחיים האישיים שלי, בעצמאות האישית שלי, בדרך החיים, לראות את החיים בקיבוץ, המעורבות בחיים בקיבוץ. זה היה אחרי השירות הצבאי שלי, אחרי 3 שנים של שירות קרבי. אחרי השחרור עבדתי קצת באבטחה אבל אישית לא הרגשתי שאני מתפתח. בקיבוץ מאוד הרגשתי את זה, אם זה בעבודה עצמאית, שם עשיתי את העבודה המועדפת שלי, אם זה לבנות את עצמי בחיים העצמאיים של בניית בית, דברים שאין לך אותם ביום-יום שלך. בקיבוץ יש לך את הפרטיות שלך, את החיים שלך לבד, את הפינה שלך. עשיתי שם עבודה מועדפת. זאת הייתה תקופה שבה היה לי המקום עם השקט שלי לחשוב מה אני באמת רוצה לעשות עם עצמי בעתיד, כי בשכונה ובבית אין לי את המקום הזה לשבת ולחשוב כי כל הזמן בבית אני מוטרד, למשל עם האחים. כאן היה לי זמן למחשבות איך להעביר את הזמן האישי, איך לפתח את עצמי. בקיבוץ היה לי באמת את המקום השקט הזה לחשוב מה אני רוצה לעשות בעתיד שלי, והיה לי ליווי מקצועי מהתוכנית, היה לי מלווה אישי שתמיד היה שם בשביל הצרכים שלי. וגם היום בתור בוגר יש לי את הליווי הזה ויש לי עזרה, אם זה לפני הלימודים שאני הולך ללמוד. יש לי תמיכה שלא הייתה לי בשום מקום אחר.

אם התוכנית הזאת תיסגר אני לא יודע מה יהיה העתיד של הנוער הצעיר. אני בתור בוגר, בכל מקום שאני הולך אני אומר שאני בוגר תוכנית תל"מ ואני אומר את זה כי המקום הזה באמת עזר לי להתפתח בפן האישי.

איפה אתה גר?

היום אני עובד כמדריך נוער בקיבוץ עין השופט במועצה האזורית מגידו וזה גם חלק מן ההצלחה שלי בתור בוגר תל"מ, והליווי הוא עד היום. השאיפה היא לפתוח את הבועה הזאת של החיים בקיבוץ שיש בו הרבה חיים מעורבים. אתה אוהב את עצמך ואתה גם מקבל מהם את הפן של החיים הקיבוציים ואתה רואה את המעורבות ההדדית שיש שם. אלה דברים חשובים.

כאשר הבנתי שהפרויקט הזה הולך להצטמצם או להיסגר תהיתי איך זה יכול להיות, כי אני הבנתי אחרת, עקב המחאות וכל הסיפור שהיה, שהתוכנית הולכת לגדול ולהתפתח כי זו באמת תוכנית שנותנת המון. אני לא סתם אומר את זה ואני לא ממציא פה. אני אומר את זה בתור אדם שהיה שם.

עם איזו הכשרה מקצועית יצאת משם?

רישיון C. במסגרת התוכנית.

מדריך נעורים. זה הרישיון הכי חשוב.

היום אני הולך ללמוד בעזרת-השם ויש לי ליווי מתוכנית תל"מ, עוזרים לי בלימודים שאני הולך ללמוד ב"רופין". זאת תוכנית שחבל שתיסגר, זה בזבוז גם לנוער הצעיר וגם לקיבוצים ובכלל לחברה כולה. זו תוכנית טובה מאוד שנותנת תעסוקה, לימודים ומגורים, שאין את זה בשום מקום אחר. לא רק אני אישית, יש לי המון חברים שהיו בזה ורבים מן המשפחה שלי היו בתוכנית הזאת. זה תרם המון. אני לא רואה שום סיבה לסגור את הדבר הזה, שהוא חשוב מאוד לכולנו. תודה רבה.

תודה רבה. נשמע ממשרדי הממשלה. לפחות אבבה אדסה, כפי שאמרת, אתה מכיר אותה גם, מוצלחת מאוד.

היא גם לא מצניעה, בכל הופעה שלה היא עולה על הבמה ומזכירה את התוכנית.

נהניתי בכמה מן ההופעות שלה ולכן אני מכיר אותה.

קודם כול נשמע ממשרד העלייה והקליטה ולאחר מכן גם ממשרד הכלכלה וגם ממשרדים אחרים אם יש, וגם הסוכנות כמובן, אני רוצה להבין בדיוק. דווקא על-פי הרוח בממשלה, התקבלו תוכניות לשילוב המיטבי של יוצאי אתיופיה, עם תקציבים, על מנת לעודד ולהרחיב תוכניות מוצלחות. איך זה מתיישב? מצד אחד יש פה כוונות טובות ויש תוכניות המאושרות על-ידי הממשלה עם תקציבים, ומצד שני סוגרים תוכניות. אני רוצה שתתייחסו לעניין הזה. דוד יאסו, מנהל האגף לקליטת עולי אתיופיה במשרד העלייה והקליטה, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האורחים.

אחרי כל מה שהם אמרו באמת אין לי מה לדבר כי אני מקבל את כל מה שהם אמרו, הם צודקים. זאת תוכנית לתפארת. מבחינת משרד העלייה והקליטה זו אחת התוכניות הכי טובות שיש לנו. היא יקרה בשני מובנים, גם בעלות שלה וגם באיכות שלה מבחינת העלייה הזאת.

בשנת 2007 ראינו אחרי העלייה של מבצע שלמה בני נוער שהלכו לפנימיות ולמדו שם מספר שנים ואחר-כך הלכו לצבא. בינתיים ההורים שלהם רכשו דירה ויצאו ליישובי קבע. כשחזרו אחרי הצבא לבני הנוער האלה לא היה איפה להיות. את הפרויקט הזה "תפרנו" ביחד עם התנועה הקיבוצית, שבאמת התגייסה, במימון מלא אך ורק של משרד העלייה והקליטה. בתוכנית, כפי שאמר איציק שפרן, יש היום יותר מ-1,000 בוגרים וביניהם גם כאלה שנמצאים כבר באוניברסיטאות או שכבר סיימו שם את לימודיהם, ויש גם כאלה, שהוא לא ציין אותם, שנשואים ונשארו בקיבוץ. לצערי הרב מעט מאוד אבל הייתי רוצה שיהיו יותר.

התוכנית הזאת מביאה את הצעירים והצעירות מקרב בני הקהילה אחרי שירות צבאי והיא ברמה גבוהה מאוד.

גם בשנים שלא היו תקציבים, חברי לעבודה בתנועה הקיבוצית מעידים על כך, משרד העלייה והקליטה עשה את כל המאמצים כדי שהתוכנית הזאת תימשך כל שנה ושנה. כאשר הייתה תוכנית חומש בשנת 2008, בשנת 2011 משרד הכלכלה השתתף במימון של 700,000 שקל למשך כשנתיים. בשנת 2015 הוא אמר שהוא יותר לא משתתף. כדי לא לפגוע במספר המשתתפים מקרב הצעירים משרד העלייה והקליטה גם בשנת 2015 וגם בשנת 2016 הגדיל את התקציב, רק בגלל הכרות וראייה נכונה עד כמה התוכנית הזאת חשובה והייתה ראייה שאנחנו ממשיכים אותה.

כפי שאמר גם אשר סלמסה, אני וחבריי חיים סלם וברוך שמעון פוגשים אותם בשטח. אנחנו גאים בכם וגאים על העשייה ויודעים מאיפה יצאתם ולאן הגעתם.

יחד עם זה, כפי שאמרת, ואתה יודע, יש החלטת ממשלה שהתייחסה לשילוב בני הקהילה בחברה הישראלית. החלטת הממשלה קבעה שמשרד העלייה והקליטה יטפל עד 15 שנים מיום העלייה.

ידעתי שתגיע לזה.

ביקשת תשובה. אני עונה תשובה. אדוני היושב-ראש, אני פורש כאן הכול. כל עוד לא הייתה ההחלטה הזאת משרד העלייה והקליטה סייע כפי שהוא עשה במינהל הסטודנטים, כפי שעשה בכל התוכניות, במוקדים וכן הלאה, כי זה אחת מתוכניות הדגל שלנו. אבל ברגע שיש החלטת ממשלה אנחנו חייבים להיצמד להחלטה הזאת. אמרנו, וגם חברי התנועה הקיבוצית שמעו, מבחינת משרד העלייה והקליטה אנחנו לא סוגרים את הדלת. כן נממן צעירים וצעירות שיגיעו, עד 15 שנים בארץ נממן אותם. שאר הפרויקטים עוברים לפי החלטת הממשלה למשרדים הרלוונטיים. את פרויקט הבריאות שאנחנו מימנו מעבירים למשרד הבריאות, נושא התעסוקה צריך לעבור למשרד הכלכלה. לכן קיימנו מספר דיונים.

כמה בוגרי צבא יש שעונים על הקריטריון הזה, שחלפו כבר 15 שנה מאז עלייתם?

אני לא יודע. השאלה שלך במקומה.

זאת לא פעם ראשונה שמשתמשים בזה.

כאשר הממשלה קיבלה החלטה ושינתה את המדיניות היא לא השאירה את זה באוויר, היא מצאה תחליף. כל מי שנמצא בארץ יותר מ-15 שנים המשרדים הרלוונטיים יטפלו בעניינו. לדוגמה, המשרד הרלוונטי יכול להיות משרד הכלכלה. למשרד הכלכלה גם ניתן תקציב.

אדוני היושב-ראש, אבל אם יש מספיק צעירים בוגרי צבא שעונים לקריטריון, ולאחרונה הממשלה, גם בזכותך, החליטה להביא עוד עולים יוצאי אתיופיה – זה עלה לו בבריאות אבל הוא השיג את זה.

זה עוד לא התממש.

נתתי לך מחמאה, מה אכפת לך...

אנחנו לא נוותר. הם יהיו.

בינתיים יש לך בעיה, אתה צריך עוד כמה חברי כנסת כדי לקדם.

בינתיים הגדילו את הקואליציה.

אני אופטימי.

בזכותך נכנס ליברמן.

אני אומר כרגע שצריך לפי דעתי דווקא כן לנסות להיצמד ל-15 שנים ולראות. אם אמרו פה שיש 250 מועמדים אז אפשר לראות כמה אנשים בוגרי צבא יש.

על זה אין ויכוח. השאלה לגבי עולים אם הם כבר 15 שנים בארץ.

את זה לא תיאמתי עם חברי מהתנועה הקיבוצית, אבל אם יש פוטנציאל מספיק גדול של בוגרי צבא שעונים לקריטריון של 15 שנים, בואו נתרכז בהם ואז רשימת ההמתנה תהיה קצרה יותר. תוכלו להגיד למשל שאפשר להביא 100-200 אנשים שיעמדו בקריטריונים והמשרד שלכם יתקצב. סופה לנדבר טיפלה יפה במשבר הקודם והיא עשתה את זה מהר יותר מהשר שסיים, אלקין. גם פורר שיושב בכנסת היה אז מנכ"ל והם גילו אתכם נכונות. איציק שפרן הציג אז גירעון גדול של כסף והעניין הזה הסתדר. זה היה אִיוּם גדול על התוכנית עוד לפני ההחלטות האלה, בשל סיבות אחרות.

לפי דעתי – אני אומר את זה גם לאיציק שפרן ולגבי אסם – אם אנחנו יכולים לסמן פוטנציאל לתוכנית, שמאפשר קיומה של התוכנית והכפלתה מ-100 ל-200, לפי דעתי נכון להיצמד לכלל של 15 שנים, יש בזה היגיון, שהבסיס שניתן בתוכנית תל"מ הוא בסיס לאנשים שנמצאים בישראל פחות זמן ולא לוותיקים יותר.

תשאל את אשר סלמסה מתי הוא עלה לארץ. אז אתה עוזב את האנשים האלה.

עכשיו אשר סלמסה הוא בוגר, הוא לא המקרה.

אני מדבר כרגע על התנועה הקיבוצית. היא לא יכולה לשנות את החלטות הממשלה, בשביל זה אתם קיימים. היא יכולה לבצע את החלטות הממשלה.

אני חושב שיש לנו כתובת.

הוויכוח הוא בעצם לא זה. אם יש מספיק מועמדים שנמצאים בארץ פחות מ-15 שנים- - -

משרד העלייה והקליטה מוכן לממן.

זה לא המצב.

הקושי כרגע הוא ש-80%-90% מהתוכנית- - -

לזה יש לי כתובת. לירית סרפוס ממשרד ראש הממשלה, אני רוצה שתבהירי לנו. משרד העלייה והקליטה זה ברור, ידעתי גם שיגידו את זה. לגבי הקריטריון של 15 שנים בארץ אין לנו בעיה, משרד העלייה והקליטה יממן. אחרי 15 שנים בארץ, כפי שאת מכירה את ההחלטה, משרדי הממשלה מקבלים את הירושה או את המשך הטיפול. איזה משרד להערכתך צריך להיות אחראי? אני שואל אותך כמי שמרכזת במשרד ראש הממשלה את התוכנית החדשה של הממשלה.

בוקר טוב. אני מאגף ממשל וחברה. אני מתכללת את התוכנית הממשלתית לקידום השילוב של יוצאי אתיופיה. האגף שלנו משמש גוף המטה של ועדת השרים לקידום השילוב של יוצאי אתיופיה, שעומד בראשה ראש הממשלה.

לפי החלטת הממשלה נקבעו צוותי מעבר שצריכים לדון בתוכניות או בתחומי אחריות שהיו במשרד העלייה והקליטה ולפי המדיניות החדשה לא יכולים להישאר במשרד העלייה והקליטה וצריכים לעבור למשרדים אחרים. אנחנו עושים את צוותי המעבר האלה בכל אחד מן המשרדים שאישר את התוכניות שלו בוועדת השרים, ובין היתר עלתה על השולחן גם תוכנית תל"מ.

ראשית, התרשמנו מהתוכנית, נתחיל בזה, ושמענו עליה דברים טובים לא רק ממשרד העלייה והקליטה, כי הם אולי משוחדים, הם היוזמים וההוגים, אבל שמענו דברים טובים גם מגורמים אחרים. נקודת המוצא היא שאנחנו רוצים לחפש בית חם לתוכנית הזאת. אבל השאלה איפה. יש כאן מישהו ממשרד הכלכלה?

הם הוזמנו ולא הגיעו.

זה חמור מאוד. הם הוזמנו ולא הגיעו. זה לא מקובל עלינו. משרד שהוזמן חייב להגיע לפה, בעיקר כשזה נוגע אליו ישירות, והתוכנית הזאת נוגעת ישירות במשרד הזה.

אני לא מוסמכת לייצג את העמדה של משרד הכלכלה, אבל אני כן יכולה להגיד לכם מה- - -

זה לא מדויק. ראש הממשלה הוא גם ממלא מקום שר הכלכלה היום, את יכולה לייצג אותו.

אני מסכים אתך. וגם את יודעת שמשרד הכלכלה מהתוכנית הזאת קיבל, אם אני זוכר נכון, יותר מ-55 מיליון שקל, דווקא לתוכניות לשילוב בתעסוקה.

משרד הכלכלה קיבל כסף בתוכנית למשימות מוגדרות שיש בצדן גם מדדי הצלחה ברורים והם כולם מפורטים.

כדי שתוכנית תיקלט במשרד, קודם כול הצד המקבל צריך לגלות רצון, הוא צריך לרצות את התוכנית, הוא צריך שהיא תתאים למערך העבודה של המשרד, שהוא יידע לעבוד איתה, שזה יתאם את עקרונות הליבה של עבודת המשרד, שזה יהיה בסדר העדיפויות שלו, שלא יהיו לו כלים אחרים לתת מענה לאוכלוסיות. כל התנאים האלה צריכים להתממש. פה משרד הכלכלה צריך להגיד את עמדתו בנושא הזה.

אנחנו ניסינו לבדוק גם אופציות נוספות. הצענו את האפשרות שזה יעבור למשרד הרווחה. במשרד הרווחה דווקא יש פתיחות גדולה מאוד, רוצים מאוד לקחת את התוכנית. כאן עלולה לעלות איזו מגבלה אחרת.

השאלה אם הם נותנים- - -

תנו את התקציב למשרד העלייה והקליטה והוא יבצע את זה.

התקציב נמצא כרגע במשרד העלייה והקליטה. הנקודה שאתה מעלה בהחלט רלוונטית, האם בית במשרד הרווחה לא עלול לתייג את התוכנית בדרך שלא היינו רוצים. כמובן שהכול מותנה בכך שהמקור התקציבי ממשרד העלייה והקליטה עובר למשרד הרלוונטי, זה ברור, מפני שבתוכניות שאישרה הממשלה, היא אישרה לתוכניות שהמשרדים הגישו. יש שורה לכל סעיף תקציבי, יש תוכניות, יש מדדים, אין לנו שם גמישות וחופש פעולה, אין תקציבים חופשיים.

אני חושב שמתאים יותר שזה יהיה במשרד הכלכלה. פה מדובר גם בשילוב בתעסוקה שהופך את האנשים לעצמאיים. זה יותר מתאים. כפי שאני מכיר את התוכנית של משרד הכלכלה, זה יכול להתאים דווקא למשרד הכלכלה. למה אתם לא בוחנים מענה דווקא בכיוון הזה?

אני מצפה שיהיה כאן נציג משרד הכלכלה שיגיד מה העמדה שלהם בעניין הזה.

תודה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

כבוד היושב-ראש, תודה. קודם כול, אני מכיר את התוכנית הזאת. עד לא מזמן הייתי חבר קיבוץ שקלט את התוכנית בקיבוץ בארי. אני חושב שזה אחד הדברים הכי יפים שקרו, גם לצעירים שהגיעו וגם לחברה הצעירה שחיה באותו מקום. כל הזמן מדברים מה הקיבוץ תורם לצעירים יוצאי אתיופיה אבל אף אחד לא מדבר על מה הם תורמים לחברה מכל הסוגים שבה הם נמצאים. אנחנו מטפלים באוכלוסייה האתיופית בכל מיני רבדים, שתמיד-תמיד-תמיד הם לא נעימים, אני חייב להודות, ופה סוף-סוף יש משהו שהוא מרומם רוח ולא כמו כל הדיונים שאנחנו מקיימים על גזענות, בדרך כלל, בתוך מדינת ישראל.

לירית סרפוס, שמעתי אותך. שמעתי את הנאום שלך. מהנאום הזה לא ייצא כלום. אל תיפגעי, זה לא אישי. לא ייצא כלום. כשמתחילים לשים מכשולים, בירוקרטיה, שום דבר לא ייצא מזה.

אני לא מסכים שמשרד הכלכלה צריך לקחת את זה. אני טוען גם כראש רשות מקומית לשעבר וגם היום כחבר כנסת שמשרד הכלכלה הוא אחד המשרדים הכושלים ביותר שיש במדינת ישראל. הוא לא מסוגל, יש לו מניפה כל-כך גדולה, ממעונות יום ועד תעסוקה של כל מיני אוכלוסיות. הוא לא מסוגל לשאת בדבר הזה. אין קוסם, גם לא ראש הממשלה, שיכול לנהל את המשרד ולקדם אותו לממדים שאנחנו רוצים שיהיו.

הדוגמה הקלסית היא שבמשרד הכלכלה לפני עשור הקימו מאות ואלפי מפעלים מידי שנה. בשנה שעברה הקימו 4 מפעלים והשנה 3 מפעלים. רק שתבינו שמשרד הכלכלה, שהוא מנוע הצמיחה של מדינת ישראל, בכלל לא עושה את עבודתו. אז עכשיו אתם הולכים להפיל עליו את תוכנית תל"מ?

אל תזרקו את התוכנית הזאת. אני אומר את זה למשרד העלייה והקליטה. אסור לזרוק את זה בשום פנים ואופן. עוד מעט תעלה האוכלוסייה של הפלאשמורה ואתם תצטרכו לא לאמץ את החלטת הממשלה על 15 שנים אלא ל-30 שנים. לכן אל תזרקו את זה. אתם יודעים לעשות את זה הכי טוב – הכי רגישים, בלי תווית של משרד הרווחה, בלי תוויות אלא קליטה נטו וחיבוק ענק, זה אתם. אף אחד אחר לא יעשה את העבודה הזאת.

לכן הטענה הבסיסית שלי היא שאנחנו צריכים להילחם קודם כול כדי להגדיל את התקציבים ולדאוג לכך – ואני מבקש שזה יהיה הסיכום – שבתקציב לשנים 2017-2018 – אני אומר בסוגריים במחאה שאני נגד התקציב הדו-שנתי, אבל אם כבר הקואליציה הגדולה הזאת מעבירה את התקציב הדו-שנתי – שבשנתיים האלה יתוקצב הסכום לפי פרמטר של 250, אם יש, את זה תצטרכו לבדוק לפי הרישומים, לשנתיים, עם זה אין שום בעיה, זה לא 15 שנים, ותתוקצב התוכנית הזאת בתקציב 2017-2018 בתוך משרד העלייה והקליטה. אחרי כן תעשו את כל הדיונים שאתם רוצים, אם אתם צריכים להעביר את הכסף או לא.

בסוף, התוכנית הזאת מצליחה. למה להרוס? אנחנו מומחים בהריסת דברים שמצליחים, ולא מצליחים לתקן את מה שהרוס.

כדי להיות מעשיים, יש פה את החלטת הממשלה. אגיד לך, בני הקהילה אשמים בזה. אנחנו אשמים. קמו צעירים ואמרו: למה אתם כל הזמן רואים אותנו כעולים חדשים? למה אנחנו כל הזמן מטופלים על-ידי משרד העלייה והקליטה? למה משרדים אחרים לא משרתים אותנו? ואז הממשלה החליטה: 15 שנים.

אני רוצה להסביר לך, כי משרד הכלכלה כושל, ומשרד הרווחה זה תווית, ומשרד החינוך – זה לא מתאים פשוט, מה לעשות. משרד העלייה והקליטה זה הכי מתאים, מה לעשות. חבר הכנסת נגוסה, תקשיב היטב, אתה אני ויואל רזבוזוב נהיה עולים חדשים, אתה יודע עד מתי? עד שתהיה לנו חלקה בבית הקברות, לא יעזור כלום. לא משנה 15 שנים.

אני מוכן להרים את הכפפה.

אני אומר לך עכשיו, לא יעזור כלום. אנחנו שם, אנחנו עם שקולט, מדינה שקולטת. היא קולטת את כולם.

היא לא קולטת שהיא קולטת...

את זה צריך להשאיר שם. אני מבקש, יש לנו נטייה – ואני אומר את זה גם למשרד ראש הממשלה – ניהולית, לא פוליטית, שאנחנו מקבלים החלטות ולא מבינים מה השלכות הרוחב של ההחלטות. אם ראש הממשלה קיבל החלטה להעלות עוד עולי אתיופיה אז למה קבעו בהחלטת הממשלה 15 שנים? למה לא שונתה החלטת הממשלה בהתאם להחלטה של ראש הממשלה להעלות את היהודים מאתיופיה? תבין מה אני אומר.

כן, אבל אותם עולים חדשים שיגיעו משרד העלייה והקליטה יטפל בהם במשך 15 שנים.

אני יודע. ולכן אני אומר, זה לא כל פעם מחדש 15 שנים. למשרד העלייה והקליטה אין תווית, צריך להבין את זה, יש לו התמחות. ההתמחות הזאת שאנחנו מתגעגעים אליה, ניהולית ולא פוליטית, צריכה להיות שם. סופה לנדבר, שרת העלייה והקליטה החדשה, שמבינה עניין, היא רגישה לתוכנית הזאת והבטיחה שתעשה את כל המאמצים. היא אמרה לי: זה לא פשוט כי החלטות כבר התקבלו. בסדר, בשביל זה היא שרה, מה לעשות. מכל הדבר הזה יצא אחד הדברים הכי טובים שיש, ואני אומר את זה בגלוי, שהיא חזרה למשרד העלייה והקליטה. אני חושב שהתוכנית הזאת צריכה להישאר שם. אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שיהיה תקצוב לא לפי 80-100 צעירים אלא לפי 250 צעירים, שזה ייכלל בתקציב 2017-2018. אני חושב שכולנו יכולים להתחבר לזה. זה יבוא כהמלצה לשרת העלייה והקליטה החדשה. תודה רבה.

אפשר להציע משהו?

רק רגע. חבר הכנסת איתן ברושי רוצה לדבר. אתה רוצה לשמוע את ההצעה שלה?

לְמה שהיא אומרת אני מסכים.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה שהיא חברת הוועדה. בבקשה.

אני רוצה להעיר מספר הערות קצרות. אחת, יכול להיות שאם רוצים להכפיל את התוכנית אז ההכפלה שלה יכולה להיות ל-15 שנים. חצי ממנה יישאר כפי שהוא היום, כדי לא להרוס את התוכנית הטובה, והתוספת תהיה למי שהם עד 15 שנים בארץ, ואנחנו נמצא את הזמן להתאים.

בכל מקרה, שלב הביניים הוא השלב המסוכן ביותר. זאת אומרת, אם בחודשים הקרובים לא נמצא פתרון תהיה לנו בעיה להמשיך לקיים את התוכנית. לכן אם זה אפשרי – אני לא מכירה, אני רק יכולה לבקש – שיימצא זמן ביניים של כשנה שתיבחן שוב מחדש התוכנית בלי הפסקת התקצוב. אחרת, אם תהיה הפסקה היום אין לנו אפשרות להמשיך אותה.

הדבר השלישי הוא המשרד לשוויון חברתי, השאלה האם הוא יכול להוות בית. זה סוג של מקום. מעצם קריאת אופי המשרד ותחום השליטה שלו, הוא כן נמצא באזור הזה.

אבל שוב, זמן הביניים חייב להיות מוגדר. אם נצא עם זה מהוועדה זה כבר יהיה טוב.

הבעיה במשרד שעליו את מדברת, שפותחים אותו וסוגרים אותו לפי עניין פוליטי. בבסיס הוא לא משרד שאת יכולה להיות בטוחה שימשיך 30 שנים.

הטוב ביותר בשבילנו להישאר במשרד העלייה והקליטה.

לירית סרפוס מקשיבה לזה, היא שומעת. אמרתי משרד הכלכלה- -

הם לא רוצים אותנו.

- -בגלל שמשרד הכלכלה קיבל תקציב כמו משרד הרווחה, כמו משרד החינוך. אמרנו שמשרד הרווחה זה סטיגמטי. לכן חשבתי: מה נשאר? משרד הכלכלה. בסוף הישיבה הם יחליטו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי מהתנועה הקיבוצית, משרדי הממשלה, אני חושב שדבר ראשון צריך להודות לתנועה הקיבוצית ולברך אותה על המפעל המרשים הזה, שנמשך כבר שנים רבות. אני לא בטוח שבעבר היו חוזים וצופים את המפעל הזה ואת ההתמדה בו. התנועה הקיבוצית הייתה אחד המקומות שבהם קלטו את העולים שהגיעו במטוסים בלילות מסודן וממקומות אחרים, בחלקם בבתי הבראה, כפי שיש עוד היום באיילת השחר או באזור בית אלפא, אבל גם היינו שותפים לחוויה המרגשת של עליית יהודי אתיופיה בדרכים הבלתי רגילות כפי שעם ישראל יודע להתגייס. חשנו חלק מאותה תחושת התעלות שהייתה כשהגיעו ראשוני היהודים מאתיופיה, וגם עכשיו אנחנו תומכים בהמשך המפעל הציוני החשוב הזה, גם של איחוד משפחות וגם של ריכוז העם היהודי כאן במדינת ישראל.

אני חושב שהמפעל הזה בוודאי לא יכול היה להתקיים בלי משרד העלייה והקליטה ובלי המימון של המדינה. אבל החשיבות של המפעל הזה – אני אומר את זה גם לנציגת משרד ראש הממשלה לירית סרפוס – היא בשילוב של תל"מ, של תעסוקה, לימודים ומגורים, ושל חברה. זה לא בדיוק "מעון" של משרד הרווחה. זה פתיחה של הקיבוץ, גם במובן הרחב של המילה, של החינוך, של העבודה, של החברה, ככל שניתן.

לא תמיד שנה זה מספיק. כאשר ביקרתי במקומות לא פעם שאלתי כמה נוצרה הרקמה המשותפת. לא תמיד בשנה אפשר להספיק. שאלתי למשל אם ההורים באו לבקר. לא תמיד באו. אבל תמיד הרגשתי בגאווה של חניכי תל"מ מהשתייכותם למפעל הזה וגאווה גדולה מאוד של המדריכים והחברים שלנו בתנועה הקיבוצית, שיש לנו את הזכות למפעל הזה. המפעל הזה חשוב לנו כתנועה הקיבוצית, שהייתה תמיד שותפה למאמצים הלאומיים.

אני אומר למשרד העלייה והקליטה וללירית סרפוס, אנחנו מפוזרים על פני כ-270 ישובים מדן ועד אילת, תרתי משמע. גם תוכנית תל"מ מפוזרת מהצפון ועד הדרום הרחוק. יש יתרון עצום ב-270 בסיסים כאלה שמכילים בתוכם אלפי אנשים, אוכלוסייה זמנית, כפי שהוזכר כאן: "בית ראשון במולדת" שהצטמצם לצערנו בגלל הבנייה, חיילים בודדים, אולפנים, נוער עולה ללא הורים (נעל"ה) וכמובן תל"מ ושנת שירות ועוד רבים אחרים.

אדוני היושב-ראש, למשרד ראש הממשלה אין נכס גדול יותר מהתנועה הקיבוצית. הנכס הזה הולך ונשחק, בשל שתי סיבות. סיבה אחת, כי החברה הישראלית משנה את סדר העדיפויות שלה, ועל זה נתמודד בכל מקום, כולל בתקציב 2017-2018. ראש הממשלה מסכים, לפי דעתי, עם הדברים שלי אבל לא תמיד יש לזה ביטוי בהתנהלות של המשרדים. השחיקה שלנו היא קודם כול שחיקה ושינוי סדר עדיפויות של החברה הישראלית.

והסיבה השנייה היא המשאב העיקרי שהולך ונעשה וחסר, זה השיכון. בעבר המדינה ידעה לבנות מקרוואנים בעלייה מברית-המועצות לשעבר ושיפוץ של בתי "עמידר" והיו בונים פינות נוער וקלטו חברות נוער. אני לא יודע אם יש כאן נציגים של הסוכנות היהודית. יגידו: טוב, יש כמה מרכזי קליטה לא מלאים. אבל אין להשוות את הקליטה במרכז קליטה ריק לקליטה בתוך קיבוץ מלא, על כל המובנים של זה. ברור שאחר-כך לא כולם נשארים בקיבוץ. גם כשקלטנו את העלייה מברית-המועצות לשעבר ידענו שזאת נחיתה רכה ולא תמיד קליטה שלמה, אבל מי שיצא משם אחרי שנה-שנתיים יצא יותר בָּשֵל להתמודדות מאשר מי שלא עברו את המסלול הזה.

והנה אנחנו שומעים גם, בניגוד לכל מיני תחזיות, גם קליטה אמיתית של חברות, של מדריך נוער, של נישואים. מי שחשב שהקיבוץ הוא מקום סגור – ויש מי שאומרים את זה ואמרו את זה, ויש מי שאומרים את זה גם היום מתוך חוסר הבנה והכרות. אין ספק שכאשר אתה בא לקיבוץ כמו נען או קיבוצים אחרים ואתה רואה את יוצאי תל"מ עובדים במערכת החינוך של הקיבוץ, אתה מבין שהקיבוץ נתן את הדבר הכי יקר לחברים מתל"מ, את חינוך הילדים. זה לא דבר פשוט, כאשר החינוך הוא הדבר הכי יקר שיש בקיבוץ. והנה אנחנו רואים את ההשתלבות של תל"מ. יש משהו יותר חזק מזה לומר על החיבור המרשים הזה בין ההתיישבות ובין תל"מ?

ועכשיו באים מנימוקים בירוקרטיים ומסבירים איך בירוקרטיה הורגת. ראש הממשלה אוהב לקרוא לזה רגולציה. ראש הממשלה אומר שצריך לחסל את הבירוקרטיה, אבל הנה דוגמה, לירית סרפוס, תגידי למנכ"ל אלי גרונר, שאפגש אתו בקרוב, הנה דוגמה. אז איך יסבירו לאנשי תל"מ וליוצאי אתיופיה שיש החלטה? מה זה משנה בכלל איזה משרד אחראי? יש ממשלה בישראל, יש ראש ממשלה שרוצה להישאר, וזה בסדר גמור. אז מה מעניין החלוקות הפנימיות? תמיד הייתי אומר כשהייתי ראש מועצה: מי למעלה? מי למטה? מה זה מעניין את יוצאי אתיופיה מה הן ההחלטות האלה, שגם אנחנו לא תמיד מבינים אותן? השאלה אם התוכנית תימשך או לא תימשך.

התפקיד שלכם לדאוג שהתוכנית תימשך. יש שתי אפשרויות. או שיחריגו את התוכנית מן הכלל, ותמיד בכל כלל יש יוצא מן הכלל. יכולים להגיד שהתוכנית הזאת חריגה. אני רוצה להציע סיכום מעבר לברכה לתנועה הקיבוצית, שלא תשכח לכתוב את זה. אני רוצה לומר, אפשרות אחת היא שיחריגו את התוכנית הזאת למספר שנים. עם כל הכבוד, זה לא התוכנית שמשנה את מצב האומה, זה יגדל בין 100 ל-200, במקום שיפעל ב-20 קיבוצים יפעל ב-30 קיבוצים, שחלקם מתחלף. אבל דעו, אם יום אחד יפרקו את התוכנית אי אפשר יהיה לחזור יותר כי הבתים יתמלאו, הצוות יתפזר, כך החיים, ויש ביקושים נוספים.

אפשרות שנייה, חברי ממשרד העלייה והקליטה, ואין לי בעיה לדבר על זה עם סופה לנדבר, אני מכיר אותה כבר שנים רבות, פעם היא הייתה במפלגת העבודה. אצלנו יש נדודים פוליטיים... אפשרות שנייה היא שמשרד הכלכלה יתקצב והממשלה תחליט שהכסף הזה עובר. אתם תהיו "הקבלן" של התוכנית ובמקרה כזה התוכנית תימשך. אין היגיון לשלוח את התנועה הקיבוצית עכשיו לאסוף את הכסף ממשרדי הממשלה. עם כל הכבוד, זה לא התפקיד שלה. היא לא תהיה הקמב"ץ של הכסף, שיגידו: שליש יתקבל מפה, שליש יתקבל מפה. בזה הרגנו את העניין. התנועה הקיבוצית צריכה לעבוד מול משרד העלייה והקליטה.

אדוני היושב-ראש, הממשלה, בפיקוח שלנו, צריכה לאפשר את התוכנית ואת הכפלתה ולמצוא דרך, או שתהיה החרגה לתוכנית או שהתקציב שקיים יהיה בידי משרד העלייה והקליטה כתוצאה מן ההחלטה שהתוכנית לא תיפגע. אי אפשר לשלוח את התנועה הקיבוצית לעבוד עכשיו מול כל המדינה. אם כך יקרה, שישלחו אותם, זה לסגור את העסק, הם לא יכולים לעשות את זה. תפקידם להצליח בתוכנית. תפקיד הממשלה לתת להם את התנאים כדי שהם יצליחו למען קליטה שלמה של יוצאי יהדות אתיופיה.

אדוני היושב-ראש, אתה מכיר אותי, הייתי גם באירועים, אני "חייל" שלך ואני נאמן לתוכנית ומחויב לקליטה של העלייה הזאת, שאני מאמין בה.

אני פונה אליך, לירית סרפוס, אם צריך אני מוכן לבוא לדיון במשרד ראש הממשלה כדי שאנחנו נשלים את התוכנית ונכפיל אותה. תודה רבה.

תודה. יש לי הצעה ללירית סרפוס. אנחנו יודעים שאת מינהל הסטודנטים עשינו כחריג. האם יש אפשרות לעשות גם את התוכנית הזאת כחריג?

עקרונית, כן, אם משרד העלייה והקליטה מסכים.

שלום לכולם. אני מצטער אם אחזור על רוב הדברים שנאמרו פה. הקשבתי בקשב רב. קוראים לי ניר ואני מקיבוץ גן שמואל ומקשר של התוכנית כבר כמעט 11 שנים. מכל מי שיושב פה וקשור בצורה כלשהי לתוכנית, אני הכי ותיק.

אחרי דוד יאסו.

נכון.

התוכנית הזאת התחילה לטובת עולים חדשים, אבל לא סתם אנחנו מתייחסים אליה כקליטה ולא כאל עלייה. לאט-לאט עם השנים למדנו עם עצמנו לאיזו אוכלוסייה מן הקהילה אנחנו מסוגלים בשנה או שנה וחצי, בגלל התקציבים המצומצמים, לתת את המקפצה לקליטה נכונה יותר בחיים הבוגרים שלהם. כשקלטנו בהתחלה חבר'ה שהיו עם בעיות מפה-ועד-הודעה-חדשה של קליטה, של מקום, כנראה לא הצלחנו בשנה אחת, כאשר תוקצבה התוכנית לשנה אחת, לא הצלחנו להגיע לתוצאות. עם השנים אנחנו מצליחים להגיע לתוצאות ולשילוב הצעירים לקליטה משמעותית, לא סתם לקליטה כפי שאתם רגילים. אנחנו מצליחים להביא את החבר'ה האלה מחוסר יכולת בסיסית, מן המציאות שלהם ביום-יום, למצב שהם מסוגלים לנהל חיים בוגרים, משפחה, עסקים, עסקים פרטיים, כמעט בכל תחום ועניין.

אני לא מצליח להבין, כפי שדיברו פה על נושא הבירוקרטיה – קיבינימט, תמצאו את ה-2.5, 3 או 4 מיליון שקל בשביל לשמר את התוכנית. זה הסיירת של התוכניות החברתיות לקליטה במדינה שלנו. אין שום מסגרת אחרת שיודעת לחבר גם לימודים, גם עבודה, גם מגורים, גם מעטפת של אנשים כמונו שמתנדבים. בכל קיבוץ יש לפחות 4, 5 או אפילו 10 חבר'ה שמתגייסים בהתנדבות כמונו בשביל לשלב את החבר'ה האלה ובשביל לעשות את התוכנית הזאת לאפשרית.

אני חושב שמשרד העלייה והקליטה הוא המקום הנכון. ראשית, הוא מכיר את זה. שנית, הם עושים את זה כבר שנים. למצוא מקום לנושא הזה שייכנס אל תוך המשפך הזה – זה לא משחק.

אין על זה ויכוח, אבל תסכם.

אני חושב, כפי שנאמר פה, שאסור להזיז את הדבר הזה, לא להזיז את הגבינה אפילו סנטימטר.

תודה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתייחס.

אני מצטער אבל אין לנו זמן. אין ויכוח על הדבר.

יש לי הרגשה שהסיבה להחלטה שמשרד העלייה והקליטה יטפל בעולים עד 15 שנים ממועד עלייתם, לזה יש משמעות נוספת, כי חלק מבני הקהילה לחצו שכל הפעילויות נמצאות במשרד העלייה והקליטה ייצאו למשרדים הרלוונטיים ולאו דווקא יישארו במשרד העלייה והקליטה.

זה נבע מחוסר הבנה של החבר'ה האלה.

אמרתי קודם שאנחנו אשמים. נעבור להתייחסות של נציגת הסוכנות היהודית ואז נסכם.

מלבד להגיד שצריך באמת להמשיך את התוכנית, וכפי שהוא אמר, זה הסיירת של החבר'ה האלה לחיבור למרקם בחברה הישראלית, ולהגיד: תמשיכו – לא משנה באיזה משרד הם יהיו, יש תוכניות שצריכות להמשיך, וגם אם יש החלטת ממשלה, יש תוכניות ביניים. עד שיחליטו לאיזה משרד התוכנית הזאת תעבור צריך לתת לה להמשיך. תודה רבה.

לזה צריך להיות תרגום של החלטה.

בסדר גמור. אנחנו נסכם. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

אני רוצה לחזק את חברי איתן ברושי ולהגיד שאין לנו ויכוח בכלל שבהרבה מאוד תחומים בני העלייה האתיופית מטופלים על-ידי משרד העלייה והקליטה שלא בצדק. כבר מזמן צריך להעביר את האחריות ולפזר בין שאר המשרדים. אבל כאשר מדובר בעניין כמו קליטה, שזה התחום היחיד שבו אמור לטפל משרד הקליטה, אני חושבת שפה אנחנו פונים למשרד העלייה והקליטה ואומרים להם שוב ושוב שאנחנו מצפים שיעשו את הדבר הנכון וימשיכו את התוכנית המבורכת הזאת.

אני יכולה להגיד שהמחקר האחרון שראיתי בנושא הזה היה באמצע שנות התשעים, ואני בטוחה שיש עוד רבים אחרים בנושא הזה, אבל אני זוכרת משהו שהיה אז רלוונטי לי כעולה חדשה, כמי שדווקא לא עברה קליטה דרך הקיבוצים. ראיתי שאחוזי ההצלחה של אלה שנקלטו דרך הקיבוץ, גם מן הבחינה הפסיכולוגית שלהם, ללא ערוך גבוהים יותר מאשר של אלה שעברו את הקליטה הישירה או קליטה במרכזי הקליטה, שהם פחות מוצלחים או יותר מוצלחים, אבל אין מה להתווכח שהקיבוץ נותן באמת את החיבוק החם ואת הדרך הישרה מהתחלה. צריך לחזק את זה ולא להרפות.

אני באמת קוראת למשרד העלייה והקליטה לתת יד ולעסוק באחריות הישירה שלהם לקליטה. עניין הקליטה, אנחנו תמיד זוכרים, נמשך זמן רב מאוד אחרי שהאדם הגיע בפועל לארץ. עלייה קורית ביום אחד, קליטה יכולה להימשך גם עשרות שנים.

תודה. תודה רבה לכל המשתתפים.

אני מסכם את הדיון.

קודם כול, הוועדה מברכת את התנועה הקיבוצית על תוכנית כה מצליחה, שכפי שאחרים כינו אותה היא הסיירת של תוכניות הקליטה.

הוועדה קוראת להמשיך להפעיל ואף להרחיב משמעותית את תוכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים, מגורים) בקיבוצים. מדובר בתוכנית מצליחה שמקדמת את יוצאי אתיופיה הצעירים אחרי צבא.

הוועדה מוחה על היעדרות נציגי משרד הכלכלה, שבחרו לא להגיע לדיון.

הוועדה תפנה ותבקש מימון ממשרד הכלכלה לתוכנית תל"מ עבור יוצאי אתיופיה שנמצאים יותר מ-15 שנים בארץ.

הוועדה קוראת למשרד העלייה והקליטה להמשיך לממן את התוכנית ליוצאי אתיופיה ששוהים עד 15 שנים בארץ.

הוועדה מבקשת שבתקציב של השנים 2017-2018 יתוקצב הסכום הנדרש עבור 250 משתתפים בתוכנית תל"מ.

אין 250. יש להם יכולת לקלוט רק 80-85.

המגבלה היא התקציב.

הם אמרו קודם, אני הקשבתי, ש-250 ממתינים להיכנס לתוכנית ולהשתלב בקיבוצים.

מתוך 160 קיבוצים שקיימים בארץ פועלים כרגע ב-16 קיבוצים.

בגלל התקציב. הקיבוצים רוצים לקלוט.

הוא אומר שאם יהיה לו תקציב הוא יכול לשלב 250. לכן אנחנו נבקש תקציבים. התקציב בכל זאת הולך פר אדם ולכן זה לא בעיה. אם אין להם, תיתן להם לפי מספר המשתתפים בתוכנית.

אני חוזר ומדגיש, בתקציב של השנים 2017-2018 יתוקצב הסכום הנדרש עבור 250 משתתפים בתוכנית תל"מ בתוך תקציב משרד העלייה והקליטה.

לא מתקציב משרד העלייה והקליטה.

אמרתי: בתוך התקציב של המשרד.

הוועדה קוראת למשרד ראש הממשלה לבחון כיצד ניתן להשאיר את התקצוב לתוכנית במשרד העלייה והקליטה גם למשתתפים שנמצאים בארץ יותר מ-15 שנים, ומבקשת לקבל את תשובת משרד ראש הממשלה בתוך שבועיים.

הוועדה תערוך סיור באחד הקיבוצים כדי ללמוד על הצלחת התוכנית.

בשמחה רבה. תודה רבה.

תודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.