הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 105

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ו (31 במאי 2016), שעה 14:00

ישיבה חגיגית לציון 25 שנה לתיאטרון "גשר"

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

סופה לנדבר

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

איתן ברושי

יעקב פרי

שרת הקליטה סופה לנדבר

עירית פוגל-גבע - מנהלת המחלקה לתיאטרון ופרינג', משרד התרבות והספורט

ולדימיר שקלאר - מנהל אגף קליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

דוד שכטר - ממונה על תקשורת בשפה הרוסית, הסוכנות היהודית

לנה קריינדלין - מנכל תיאטרון "גשר"

אלי זהר - יו"ר תיאטרון "גשר"

איליה ירוחימוביץ' - דובר תיאטרון "גשר"

דינה ליבסטר - דוברת תיאטרון "גשר"

יבגני אריה - מנהל אמנותי, תיאטרון "גשר"

רועי חן - דרמטורג, תיאטרון "גשר"

נטליה וויטולביץ'-מנור - שחקנית, תיאטרון "גשר"

ישראל (סאשה) דימידוב - שחקן, תיאטרון "גשר"

הנרי דוד - שחקן, תיאטרון "גשר"

דניאלה ספיר - יו"ר האגודה לעידוד יצירה ותרבות של העדה האתיופית

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.ל., חבר המתרגמים

ישיבה חגיגית לציון 25 שנה לתיאטרון "גשר"

אנחנו היום נמצאים באירועי 25 שנים לעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. בעוד חודש בדיוק, ב-30 ביוני, אני חוגג 25 שנה שאני בארץ ואני חושב שתמיד אמרנו שהעלייה מברית המועצות הביאה לכאן הרבה ואנחנו יכולים להתפאר בהרבה הישגים, אבל אחד ההישגים הכי משמעותיים ממה שהבאנו אתנו הוא התרבות וגם תיאטרון "גשר". זה הסמל של התרבות שלנו, התרבות של העולים מברית המועצות. כשאנחנו מדברים על תרבות אז תמיד איכשהו תיאטרון "גשר" זה הפרונט, זה הפרונט ותמיד אנחנו מתגאים.

אני חושב שהתיאטרון עבר עלייה, עבר את כל האינטגרציה בחברה, בדיוק כמו, ויושבים פה מסביב לשולחן הרבה עולים, הוא עבר את כל הקושי. כשהשחקנים בהתחלה עלו והיו צריכים לשנן את הטקסטים בעברית למרות שלא שלטו בשפה, ואז היו הצגות בעברית וברוסית והיום הם כבר הפכו למודל לחיקוי, גם בתרבות הישראלית וגם בתיאטרון הישראלי. זו באמת האינטגרציה הכי טובה לחברה. ויש גם הנגשה שפתית, עדיין יש הנגשה שפתית, והיא תמיד תהיה, כדי שכל דובר רוסית שלא שולט מספיק טוב בשפה יוכל לבוא ולראות.

אני תמיד אומר שטוב שיש אינטגרציה וטוב שאנחנו חלק, בסוף אנחנו כולנו עם ישראל ואנחנו חברה ישראלית אבל מה שהבאנו איתנו, והבאנו איתנו דברים טובים, זה רק בונוס, התרבות שהבאנו היא בונוס, שהיום היא מתורגמת כאן לשפה העברית ומוצגת לא רק בישראל אלא גם בעולם בצורה הטובה ביותר. זה כבוד, ובאמת כבוד גדול היה לי לזמן את הדיון הזה, לחגוג, לציין את היום הזה, שכולם יידעו, שמי שלא מכיר ולא שמע שהיום ישמע.

מעבר לזה, כמו שאמרתי, כולנו עולים ואנחנו כאן בוועדה הזאת, אני כיהנתי בקדנציה הקודמת כיושב ראש הוועדה, עשינו פה המון דיונים וממשיכים לעשות דיונים בנושא של עולים. עדיין, אחרי 25 שנה ישנן בעיות וכל מיני ניואנסים שצריך לפתור, אז אני חושב שגם ביום החגיגי חשוב שאתם תבואו ותגידו איפה הבעיות. אנחנו התכנסנו כאן כדי לעזור, אנחנו רוצים לעזור, כי בסוף תיאטרון "גשר", אחרי 25 שנה, הוא עדיין תיאטרון עולה, יש לו את קשיי הקליטה.

יושבים כאן נציגים של משרדים והכל כאן נרשם לפרוטוקול, יהיו המלצות של הוועדה אז חשוב מאד שאתם גם תעלו את הנושאים שמפריעים או שאנחנו יכולים ככנסת ישראל לסייע. אנחנו נשמח לעשות זאתף ושוב פעם תודה לכם, תודה גם בשם העלייה וגם בשם כל הציבור בישראל. תודה.

תודה רבה. חברי הכנסת.

שלום לכולכם. תודה רבה, אדוני היושב ראש, ותודה לך, חבר הכנסת רזבוזוב, על שיזמת את הדיון. אני באופן אישי מעריץ עצום של תיאטרון "גשר" ולא מסתיר את זה, הרבה שנים. אמנם לא הייתי בהצגה הראשונה ב 91', דומני, "רוזנשטיין וגולדנקרנץ מתים", האם אני צודק?

"רוזנקרץ וגילדנשטיין מתים".

כן, בדיוק, אבל כמו שאמרתי מקודם לחברים שהגיעו מהתיאטרון, יש איזושהי איכות נדירה, בלתי נתפסת, מאד לא מוכרת בכול, בכוריאוגרפיה, במשחק, בדרמטורגיה, בכל המרכיבים שנותנים לך חוויה שהיא פנטסטית מבחינה תרבותית. הפעם האחרונה שהייתי וישבתי ליד המנכ"לית וליד שמעון פרס, זה היה עם אשתי כשהיינו ב"הדיבוק", ואני ראיתי את "הדיבוק" כמה פעמים, בכל מיני צורות, גם בברודווי ראיתי את "הדיבוק", אין מה להשוות, זה היה שילוב נדיר של יהדות, המון יהדות, זה נורא עמוק הקטע היהודי, ישראליות ובינלאומיות, משהו ייחודי.

אני רוצה לברך במיוחד את יבגני אריה, שהוא אדם חשוב מאד בעולם הדרמה, בכלל, הרבה שנים. אני עוקב וקורא, מאוד מאוד מעריך את התרומה שלך לתרבות הישראלית ולתיאטרון כולו. לברך את השחקנים הנהדרים שנמצאים כאן, את המנכ"לית ואת ידידי היקר, עו"ד אלי זוהר, שלקח את המשימה הזאת, בהתנדבות, כאיש ציבור, כיושב ראש הוועד המנהל. נשמח לדעת מה התקציב שלכם, מה האתגרים. זו לא תקופה קלה לעולם התיאטרון, בגלל הקשיים שמציב משרד התרבות, נרצה לדעת, אבל מה שחשוב לנו זה ברגע הזה גם להרים כוסית, לברך אתכם על התרומה שלכם לתרבות הישראלית ועל היותכם גשר עצום בין העלייה מחבר העמים לדורותיה לבין הסיפור הישראלי הגדול. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך. איתן ברושי, בבקשה.

איתן היה פעם מנכ"ל משרד התרבות.

זו את - - -

לא, לא, לא, אם הוא היה מנכ"ל והוא עזר ל"גשר" אני מוותרת, אני אחריו.

עכשיו יש קואליציה רחבה, הכול ייפתר. תיכף נראה, כן. מה שאני רוצה להגיד, ברשותך, היושב ראש, הרצוג והחברים, אני גדלתי ונולדתי בקיבוץ בהתיישבות ואני זוכר שהייתי ילד וכתבתי מכתב לחרושצ'וב, היו משחקים כאלה בכיתה ד' או משהו, וכתבתי לו בסוף, אני זוכר עמוד שלם "שלח את עמי, להם זה חשוב ולנו זה חשוב". הייתי ילד והשפיעו עלי הסיפורים שחזרו מברית המועצות לשעבר וסיפרו בהם על האירועים התרבותיים בחצי מחתרת והמשלחות, בשקיקה שמענו את הסיפורים. אחר כך העלייה הגדולה ותחושה של איזו התרגשות גדולה. אני בעצמי ריכזתי את קליטת העלייה של התנועה הקיבוצית "בית ראשון במולדת", בשנות ה-90. היינו גורם מאד משמעותי, ההתיישבות כולה, בקליטה, בתקופה שאריק שרון אז ידע לפתור בעיות בירוקרטיות. בנו בתים, לא שאלו של מי האדמה, לא התייעצו והביאו קרוואנים, בקיצור, הייתה תחושה של איזה משהו מאד גדול שקורה וכבוד וזכות להיות שותף לזה.

כמנכ"ל התרבות והספורט נקלעתי גם למשבר של "גשר", והיו כספים, ואני חושב שגם עכשיו יכולים להיות כאלה, למשברים מיוחדים, לא הקצבות ולא תקציב שגרתי אלא פתרון למצוקות. אני זוכר שבתקופה הקצרה שהייתי, אופיר פינס, היה לו פתיל קצר, כמו שאומרים, והוא יצא אחרי כמה חודשים, אז הייתי מנכ"ל בלי שר במשך תקופה, אבל נתנו לבאר שבע, לתיאטרון, לתזמורת ול"גשר". אני חושב שזה היה 3 מיליון או משהו.

נכון.

הנה, את רואה? מכסף של בערך 9-10 מיליון, שהיה קרן מיוחדת. אני חושב שהערך המוסף של העלייה מברית המועצות לשעבר בכלל ולתרבות בפרט, אין שום אפשרות למדוד את זה, זה משהו ענק שהעצים את המדינה ונתן לה תרומה שאולי לקח לנו, הישראלים, או לחלק מאתנו, זמן, כדי להעריך וללמוד את ההשפעה שהייתה. פעם היינו אומרים, איך יודעים שילד רוסי או נער רוסי מנגן על פסנתר? אם הוא לא הולך עם כינור מתחת ליד אז הוא מנגן על פסנתר. זו הייתה האמירה.

אני חושב שיש ויכוח מסוים, חבריי, עם משרד התרבות על שאלת - - - אני לא חושב שהמבחן עכשיו הוא כמה תיאטראות יקימו בפריפריות, אני חושב שהשאלה היא כמה תיאטראות יופיעו בפריפריה, משום שאני לא חושב שאפשר להקים אינסוף גופים תרבותיים, למרות שזה מותר, עוד תזמורת ועוד מקהלה ועוד תיאטרון, אני חושב שהמבחן, ועל זה גם היה עידוד כספי, שהיה קריטריון של כמה מופיעים באזורים המרוחקים ולהגדיל את התמיכה להופעות האלו ולא לעודד עכשיו קיצוצים, כאילו מי שמייצר בתל אביב הוא צריך להיפגע. אתם חלק מהמערכת שמייצרת במרכז הארץ ואני חושב שבקטע הזה מותר לנו להתמודד גם עם משרד התרבות.

אני מוכן בהחלט לסיים ואני רוצה פה להגיד לחברי הכנסת שזה לא מספיק שניתן ברכות ל-25 שנה, כי המטרה היא לא להגיע למצב של "הבימה" או מישהו כזה, שהגירעון משתלט על היכולת האמנותית ואחרי זה אתה לא יוצא מהסחרחורת ומההסברים. אני חושב שצריך להגיד בפירוש, בסופו של דיון, לא הייתי מוכן לדיון הזה כי לא ראיתי את התמונה ולא יצא לנו להיפגש קודם, אבל אם צריך אז אנחנו צריכים ללכת ולארגן את מה שצריך. זה לא תיאטרון שיכול עכשיו להיפגע וזה לא תיאטרון שאפשר לסגור אותו חס וחלילה או לקצץ אותו, מצד שני, אני חושב שצריך להגדיר את הקריטריונים. אלי, אתה עוסק בזה הרבה, שיהיה עידוד להוציא את התיאטרון יותר החוצה, כדי שיהיה יותר חיכוך ומפגש בין התרבות והאמנות בכלל ותיאטרון "גשר" בפרט לכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. אני לרשותכם, מאחל לכם בהצלחה.

תודה רבה. כמובן שאתה צודק ולכן אנחנו הזמנו גם את נציגי המשרדים והם נמצאים איתנו, יש לנו את נציגת משרד התרבות והספורט, ד"ר עירית פוגל, וגם את נציג משרד העלייה והקליטה, ד"ר ולדימיר שקלאר, האם הוא נמצא פה? גם הסוכנות היהודית, הממונה על התקשורת בשפה הרוסית, מר דוד שכטר ויש גם נציגים אחרים ואנחנו נשמע איך אנחנו מחזיקים את תיאטרון "גשר". עכשיו חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני רוצה לברך את חבר הכנסת רזבוזוב על עצם קיום הדיון הזה ואני רוצה להתחיל עם זה שלפני כחצי שנה ביקרתי בתיאטרון "גשר", נפגשתי עם המנכ"לית, שמעתי דברים לא פשוטים ואמרתי לעצמי, היהלום שיש לנו ביד, כולנו צריכים לעשות הכול כדי שהוא לא רק לא יקטן אלא גם יגדל.

אנחנו כאן, בוועדה הזאת, מדברים כל הזמן על קליטה ועלייה ולא פעם מחפשים דרכים איך אפשר באמת לעשות את הקליטה מוצלחת. יושבים מולנו אנשים שדווקא נקלטו במדינת ישראל, זו דוגמה לקליטה מוצלחת, ולכן אנחנו, כוועדה וכמדינה, חייבים לתת את התמיכה לגופים כאלה ולגוף הזה במיוחד.

אני את הברכות אגיד בסוף, אני דווקא רוצה להתייחס למה ששמעתי בפגישה לפני חצי שנה. האם אתם יודעים עם מה הם מתמודדים? איך בכלל הם מתקיימים? כמה האישה הזו אולי ישנה בלילה וכמה לא? כמה היא מתרוצצת בין כל הגורמים כדי למצוא שותפים, לחזק את התיאטרון הזה, שההצגה הזו לא תיפול ושההצגה לא תרד גם באיכותה? אני לא חושבת שהרבה אנשים יודעים, וחיפשתי את הדרך איך אפשר לחזק, איך אפשר כן לתת להם תקציבים. זה שהיום יש את התקציבים וכל הקריטריונים, הרי בכל ועדה אנחנו דנים על תמיכות וקריטריונים ובכל ועדה אנחנו מאמינים ומבינים שהשיטה הקיימת כיום היא לא נכונה, הכסף לא מגיע לכיסים שהמחוקק מתכוון אליהם. גם כאן בעיניי, ואני לא חושבת שתיאטרון "גשר" צריך להיות רק אחד מהתיאטראות של מדינת ישראל, ממש לא.

אנחנו נמצאים בוועדת הקליטה ואני חושבת שתיאטרון "גשר" הוא הצלחה של קליטה אז אין מצב שמשרד הקליטה לא לוקח על עצמו ולא משיג משפטית, ולא מעניין אותי באיזו דרך, את הדרך לחזק את התיאטרון הזה. האנשים האלה, התיאטרון הזה, השחקנים האלה, צריכים לקבל חיזוק מהמדינה דרך קליטה, כי האנשים שעובדים שם נקלטו במדינת ישראל. רוב ההצגות אם לא כולן, ותקנו אותי אם אני טועה, בשפה העברית - - -

כולן.

כולן. בבקשה, כולן בשפה העברית. רבותיי, איפה יש דבר כזה? אז הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה שכשאנחנו נגיע לסוף, אחרי שנשמע אותם ונדבר על ההמלצות של הוועדה, אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים פה להיות מאד חדים כלפי הממשלה וכלפי המדינה לגבי תמיכה בתיאטרון "גשר".

הדבר השני, בוודאי ובוודאי הוא זה שכולם התחילו איתו, ברכות חמות, אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מעריכים את מה שאתם עושים, אתם הגאווה שלנו, שלנו, נציגי הקליטה והעלייה של שנות ה-90, על מה שהשגתם ומה שהגעתם. זו דוגמה להצלחה של קליטה במדינת ישראל. אז יישר כוח ואנחנו באמת באמת, בכל מה שנוכל מכאן, מבית המחוקקים, גם אם אנחנו צריכים חוק, בואו נחשוב ביחד מה עושים כדי לתמוך בגוף הזה, כי זאת הדוגמה והיא גם משיכה של כוחות נוספים למדינת ישראל ואנחנו צריכים את זה כמדינה. תודה רבה.

תודה רבה. עכשיו נשמע מיושב ראש תיאטרון "גשר", עו"ד אלי זהר, בבקשה.

תודה רבה, בראש ובראשונה על הדיון הזה. בכל זאת דיון ראשון ב-25 שנה ועדה חשובה מכבדת אותנו בהאזנה גם למה שיש לנו וגם לצרות שיש, אז תודה על זה. כמובן שאני מודה לכל חברי הכנסת שבאו, אני מצטער על אלה שלא הגיעו, אבל אלה שפה מבטאים בהמון חום את אותה הערכה שאנחנו מקבלים יום יום, ערב ערב, מן הקהל השלנו.

כמה רואים אתכם בשנה?

כמה הצגות יש לנו?

כמה צופים?

כמה צופים יש לנו?

100,000.

100,000 צופים בשנה?

אנחנו רוויי בעיות, בלי להתייחס לכמה המנכ"לית ישנה בלילה, אנחנו רצים - - -

זה כתוצאה מבעיות.

ברור לגמרי, אבל אנחנו רצים בצורה - - - תראו, אני אישית מעורב בענייני תרבות מאז 1988, בכל מיני נושאים. לפני "גשר" הייתי יושב ראש מועצת הקולנוע הראשון שיש לו תרומה קטנה באיך נראה הקולנוע הישראלי היום, ואני אומר לכם, אני מעולם לא נזקקתי לכבודת שתדלנות ובכיינות, בריצה אחרי, כמו בלעבור שנה אחרי שנה ב"גשר", חודש אחרי חודש.

אני אומר לכם את הדבר שהוא הכי קשה, אנחנו מגיעים לחודשים שבהם אנחנו לא יכולים לשלם משכורות, וכמה אנשים טובים מהחבורה שמקיפה את "גשר", כמו ישראל מקוב, או בוריס קרסני ועוד אחד או שניים, פשוט מביאים כסף מהבית. אלה דברים שקשה לחיות איתם, קשה לעכל אותם וקשה להבין אותם, אחרי 25 שנה.

האם יש איזו דלתא קבועה שחסרה או שזה משתנה?

כן, תיכף אני אתייחס לזה.

לנה תתייחס בדיוק לסכומים. יש דבר אחד שצריך להיות ברור בתור כותרת, יש תקציב. תמיכת המדינה היא בערך 27% מהתקציב, אנחנו מפיקים, במאמצים אדירים, בערך 48% הכנסה עצמית ואת השאר אנחנו צריכים לגייס. מכיוון שהתקציב שלנו הוא שרירים בלבד ללא שומן, אז כל גרוש שחסר הוא גרוש שלא יאפשר להתקיים. התוצאה היא, שוב, אני אעביר את השרביט ללנה כדי להיכנס למספרים ולכל מה שסביב הצד הזה של העניין, אבל, עניינית, זו תופעה שלא קיימת. בגלל הרצון של התיאטרון הזה לשמור על הרמה, אנחנו לא פונים אל הקהל ולא פונים אל הממוצע החברתי של הציבור, אנחנו שומרים על רמה, מאז "רוזנקרץ וגילדנשטיין" עד היום והתוצאה באה לידי ביטוי בהצגות. ככל שהדבר נוגע לכספים, החסר הזה הוא חסר קבוע כל שנה.

אני מציע שתקשיבו ללנה ותקשיבו לז'ניה, שהם בעצם אותה חבורה קטנה שבאה והקימה את התיאטרון הזה.

הם עמוד השדרה.

אז לנה, גם את מהתחלה?

כן.

מצטער. לא ידעתי.

אני פשוט נראית צעירה יותר כל שנה.

27% שאמרת כתמיכה של - - -

תיכף אני אגיד הכול במדויק.

רשות הדיבור ללנה, אבל אני רוצה להגיד שחבר הכנסת יעקב פרי הצטרף לדיון.

אז את התודה שאמרתי לפני שהוא נכנס, אני מלביש גם עליו. תודה לחברי הכנסת שבאים לעסוק בתרבות.

אני רוצה להגיד לך, שיטת העבודה פה בכנסת היא שאחד בא ואחד הולך, כי בו בזמן יש דיונים בוועדות שונות. לכן יבואו עוד ואלה שפה יילכו.

אבל יש פה נציגים מכל המפלגות.

אבל יש כאלה שיישארו עד הסוף.

אני מתנצל שאני תיכף אצא, לאירוע הבא.

תתרגלו, זה ככה, אז אנחנו נשמע מהמנכ"לית, גברת לנה.

קודם כל אני מצטרפת כמובן לתודות של אלי זהר, בשם כולנו, ליואל, למר הרצוג ולטלי ולאיתן וליעקב ולכולם, ולך, אדוני, יושב ראש הוועדה. לכל האנשים שהגיעו, תודה רבה. אנחנו כל הזמן שומעים במלים כזו תמיכה, כזו הערצה וכזו הבנה, שזה באמת נעים ואני יודעת שזה מכל הלב וזה נכון, אף אחד לא משקר, זה נכון.

אני רוצה להציג בפניכם את האנשים שיושבים פה ולא סתם, כי חוץ מאלי זהר, היושב ראש, אתם רואים את המנהל האמנותי, הבמאי הראשי, מייסד התיאטרון, יבגני אריה המיתולוגי, ש-25 שנה סוחב את העגלה הזאת ואיכשהו לא מתעייף. אני לא יודעת איך, זה נס. לידו יושב רועי חן, שבזמן האחרון, בתשע השנים האחרונות, כתב כמעט את כל המחזות שאתם ראיתם, כולל "הדיבוק", כולל "אני דון קיחוטה", כולל "ספר דוד המלך". יחד עם יבגני אריה הם עושים את הפרויקטים האיכותיים, המיוחדים, המקוריים האלה ומעלים את זה על הבמה. לידם יושבים סשה דמידוב ונטשה מנור והנרי דוד, אלה השחקנים שלנו, שלפני 25 שנה, בנובמבר יהיה 26 שנה, כי קודם נחתנו, אחר כך עשינו חזרות ואחר כך הצגנו, ב-21 לאפריל 91' הצגנו את ההצגה הראשונה, "רוזנקרץ וגילדנשטיין מתים". בגלל זה ב-21 באפריל השנה, לפני סדר פסח, השתכרנו כמו לא נורמאליים וחגגנו את העניין זה.

אלה האנשים שמחזיקים את הדבר הזה. לדוגמה, אתמול, בעיר כרמיאל, התקיימה ההצגה "אני דון קיחוטה" בבימויו של יבגני אריה, מחזה של רועי חן. בתפקידים ראשיים סשה, נטשה והנרי. הייתה שם הפסקת חשמל בעיר כרמיאל בחצי עיר והקהל ישב, כל הקהל ישב עד עשר בלילה וחיכה לתחילת ההצגה. הם חזרו בשלוש לפנות בוקר מההצגה, עכשיו הם פה ובארבע וחצי הם יוצאים מתל אביב שוב לכרמיאל להציג את "אני דון קיחוטה". זה כשמדברים על הפריפריה. אז, יקירתי, חברתי, אנחנו בסדר עם פריפריה.

ההישגים של תיאטרון "גשר" ידועים לכולם, אני חושבת. אנחנו בשנים האלו העלינו יותר ממאה הצגות. נכון לרגע זה אנחנו מציגים רק בעברית. אחרי שנה אנחנו התחלנו, אחרי שנה, זה היה ב 92', התחלנו להציג בעברית. זאת הייתה עברית מוזרה. אני תמיד מספרת את הבדיחה הזאת, שאחרי ההצגה בקיבוץ דורות שאלתי, איך העברית שלנו אחרי הצגה ראשונה? אז שאלו אותי, הו, זה היה בעברית? אני לא אשכח את זה, אבל מאז קצת השתפרנו. למרות זאת אנחנו לא שוכחים את הקהל הישן שלנו, שהגיע יחד איתנו לארץ ולכן אנחנו מלווים את כל ההצגות שלנו בכתוביות ברוסית, תמיד, תמיד, תמיד, בכל הארץ, לא רק בתל אביב.

אתם יודעים שאנחנו העלינו יותר ממאה הצגות חדשות בשנים האלה, היינו בחמישים פסטיבלים בינלאומיים בזמן הזה, אנחנו מייצגים את המדינה בכבוד. עוד מעט אנחנו יוצאים לסיור לחודש לסין עם הצגה שכביכול אין לה שום קשר לסין, עם "כפר" של יהושע סובול, שלא מזמן אנחנו חגגנו 20 שנה להצגה הזו, 20 שנה, רבותיי. סשה דמידוב באותו תפקיד 20 שנה. לעזאזל, זה מעצבן, הוא לא משתנה. אגב, במצגת שאנחנו הבאנו - - -

בתפקיד של נער?

בתפקיד של נער, כן, אבל יש שם איזה טריק שיבגני אריה המציא, שכאילו הוא מזדקן ונזכר פתאום, איכשהו מכסים את הדבר הזה. הנרי הגיע איתנו בתור ילד, עם ההורים שלו. ההורים שלו היו שחקני תיאטרון "גשר", אימא שלו משחקת בתיאטרון עד עכשיו והנרי גדל, לצערנו, היה ילד מיוחד כזה, ועכשיו הוא משחק תפקידים ראשיים בתיאטרון, שלא לדבר על טלוויזיה, קולנוע ובכלל. גדודים של בנות צעירות מחכות ליד הכניסה. טוב, לא משנה, אני לא אספר את זה, אנחנו בכנסת.

במצגת שאני הבאתי לכם יש גם סרטים על התיאטרון. אגב, אני יכולה להשאיר את זה, למי שיהיה משעמם נגיד, איפה שהוא, אז אפשר לראות, יש סרט על התיאטרון, סרט על 20 שנה ל"כפר". הכול טוב ויפה, אנחנו ממש פורחים, משגשגים ועושים אמנות.

בקשר למספרים. אני נכנסתי לתפקיד הזה בדיוק דקה אחרי, איתן ברושי סיפר על זה, אורי לוי היה מנכ"ל, הביאו 3 מיליון מקרן למוסדות במצוקה, ואני אסביר למה אנחנו במצוקה. מלכתחילה, 20 שנה יש לנו משבר תמידי כלכלי. משבר תמידי, למה? עד 2011 היו חסרים לנו באופן קבוע בתקציב 2 מיליון שקל בשנה. ברגע ששלוש שנים חסרים 2 מיליון שקל זה מגיע ל-6 מיליון, אתם כולכם אנשים משכילים, אתם מבינים שזה משתק את התיאטרון. ב-2011 - - -

כמה סך הכול תמיכה?

תיכף. ב-2011 אנחנו חגגנו 20 שנה להקמת התיאטרון. אגב, זה חוברת 20 שנה עם כל הברכות של שמעון פרס, לימור לבנת, רון חולדאי וכל האנשים שהיו אז. את זה אני נותנת לכם, גם, כשיהיה משעמם, יש לכם פה תכנית לשנה. בו זמנית יש פסטיבל בינלאומי שאנחנו מנהלים. אז ב-2011 הגענו ל-20 שנה, ועד אז הייתה תקנה בהקצבה של תיאטרון "גשר" שנקראת ייחוד לשוני, שמישהו ב-2004, אני לא זוכרת מי זה היה, אלי זוכר טוב כי הוא היה בכל הוועדות אז, המציא שכדי לעזור ל"גשר" צריך להמציא דבר כזה, ייחוד לשוני, כדי שאנחנו נקבל - - -

זה מאוד הגיוני, צריך לתרגם, צריך זה - - -

הסיפור הוא פשוט. צביקה זמיר, שהיה יושב ראש התיאטרון אז, פנה לרבין ואמר לו, "גשר זה משאת נפשי." צביקה זמיר, האלוף, אמר "זה משאת נפשי, צריכים לעזור להם" ואז המציאו, מה שנקרא בעזרת השם, המציאו תקנה שהיא ייחודית ל"גשר", הייחוד הלשוני - - -

מי ביטל אותה? מתי זה בוטל? זה בוטל?

זה בוטל.

אני אמשיך. ב-2011 היה כתוב שם "עד 20 שנה". כנראה שבזמן שהקימו לא חשבו שנגיע לזה, אז ביטלו את זה. מ-2011 חסרים לנו 4 מיליון שקל בשנה. היו חסרים 2, עכשיו 4. יש לי פה סדין שאני מסתובבת איתו בכל המקומות, עירית מכירה את זה, זה סדין, כן, אני מאד אוהבת להראות את זה, אלו ביקורות על ההצגות של התיאטרון וקיצוץ של תקציב משרד התרבות. במצטבר, היום, זה 5.5 מיליון שקל, בשנים האחרונות, מ-2012, 5.5 מיליון קיצוץ.

זאת אומרת שהקטינו את התקציב ב-5.5 מיליון.

היום הגירעון המצטבר של תיאטרון "גשר" הוא 5.5 מיליון. תחזירו לנו את זה, אנחנו נהיה בסדר.

אני, אין לי בעיה להביא כסף, אבל איך אנחנו ניתן להם? הנה, יושב פה משרד התרבות. אני אומרת את זה באחריות מלאה, אין לי בעיה להביא כסף, תגידו לי איך זה מגיע לתיאטרון "גשר" ולא למקומות אחרים?

משרד הקליטה - - -

יפה, לכן אני אומרת, אנחנו חייבים למצוא - - - אני מבינה איפה הבעיה, הבעיה שלנו היא קריטריונים, הבעיה שלנו היא השאלה למה לתיאטרון "גשר" כן ולאחר לא, ואני יודעת מה קורה פה במדינה שלנו. לכן תמצאו לנו אתם, משרדי הממשלה, דרך איך להעביר כסף לתיאטרון "גשר". אם אנחנו מעבירים עכשיו 5 מיליון שקל אנחנו מחיים אותם.

אנחנו נושמים עוד שנה, אבל צריך לפתור את הבעיה הזאת באופן קבוע

בשיטה של היום את צריכה לשים 100 כדי שלהם יהיה 5.

לא, לא, אז לכן אני אומרת, אנחנו צריכים למצוא את הדרך שזה מגיע לתיאטרון "גשר".

את יכולה להעלות תקנה נוספת, את הפרמטר הנוסף, קריטריון נוסף, כדי שזה יתאים להם. הרי בסוף, כמו שאמרת, יש פה הנגשה שפתית, יש פה כמה דברים ייחודיים.

אתם צריכים לעזור לנו. אתם, משרדי הממשלה, צריכים לעזור לנו למצוא דרך להעביר להם כסף.

התיקון שיהיה יביא במקרה הטוב 700,000 שקל ולא 5 מיליון.

אני רוצה פה, בואו נעשה סדר.

זה לא פתרון.

תמשיכי להציג לנו, אחר כך נשמע מנציגת משרד התרבות. שרת הקליטה גם בדרך, בוודאי היא מכירה את הנושא, אז היא גם תתייחס. הנציג גם נמצא פה, ד"ר שקלאר. עדיף שאחר כך נתייחס אחרי שנשמע את שני הצדדים.

אז אני אסיים, ברשותך.

בסדר.

אני משאירה גם את הסדין הזה, שלא יהיה משעמם, כמו שציינתי. זו חבילה של מכתבים שאנחנו כותבים כל הזמן, החל מראש הממשלה ועד כל האנשים הרלוונטיים, כולל שר הקליטה שהיה, שרת הקליטה שהייתה לפני, כל השרים הרלוונטיים, כולל שר האוצר, כל הערימה של המכתבים, כולל עיריית תל אביב, כולל משרד התרבות, כולל כל השרים. זה מאד צבעוני, כל ההתכתבות הזאת.

מה אני רוצה להגיד? אף פעם, ב-25 שנה האחרונות, לא היה לנו משבר אמנותי. האנשים האלה דואגים לזה שלא יהיה משבר. משבר כלכלי, זה נהיה כבר כרוני. תעזרו לנו, בבקשה, לעבור עוד 25 שנה בהצלחה. תודה רבה.

תודה.

ברשותך, היושב ראש, אני רוצה רק לומר מספרים. תקציב התיאטרון הוא 27 מיליון שקל.

27 מיליון שקל בשנה?

תמיכה כמה?

תמיכת הממשלה 4.7 השנה, מהעירייה עוד 1.8 וזהו.

4.7?

זה לא 27%, אמרתם 27% מקבלים מהמדינה.

זה רבע בסך הכול.

אלה הסכומים?

כן, אלה הסכומים.

זה רבע מהתקציב, אנחנו צריכים חצי כדי לשרוד.

ומההכנסות?

חצי.

מאיזה משרדים אתם מקבלים את זה?

משרד התרבות וזהו. יש חוק במדינת ישראל.

האם משרד הקליטה מממן?

לא מקבלים שום דבר ממשרד הקליטה.

משרד החינוך?

לא, לא.

רק משרד התרבות.

כל מוסדות התרבות מקבלים רק ממשרד התרבות. הכול הולך בתקנות תמיכה. לחדש תקנת תמיכה או לעשות תקנת תמיכה חדשה זה - - -

שנה, מינימום.

כן, זה שנה, אם הצלחתָ.

זה לפתוח. יהיו לזה בעיות משפטיות, השלכות רוחב.

זה בדיוק העניין, זה בדיוק העניין.

גם אם אתה פותח תקנת תמיכה ומשרד המשפטים מסכים, במשרד התרבות זה סיפור, איך אומרים? בלתי גמיר.

הנה השרה.

הנה השרה החדשה.

אנחנו מברכים את שרת הקליטה, שגם הייתה חברת ועדה. עכשיו לא. לא הספקתי לברך אותך.

מה נשמע איתכם? יום הולדת, הא?

אני הייתי בחו"ל, אז לא הספקתי לברך אותך.

.

הם רוצים מתנה ליום ההולדת.

מגיע להם - - -

5 מיליון שקל.

עכשיו יש לנו פתרון.

נכון, הגיע הפתרון. ברכות.

תודה רבה.

ברכות, יש לכם ספר שלם.

כן, הנה, פה ברכות.

נשמע את הממשלה.

רגע, שנייה, שנייה.

אז אנחנו, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, הוועדה מברכת, כל חברי הוועדה, את שרת הקליטה סופה לנדבר, שעכשיו היא שרת העלייה והקליטה. תפקיד ישן חדש, לא חדש בשבילה, ואנחנו פה דנים, כמו שאת יודעת - - -

שאחרי 25 שנה לתיאטרון אין בעיות, נכון?

יש בעיות, הרבה בעיות ולכן הגעת בזמן. אנחנו שמענו בעיות, כמובן שזה תיאטרון שהוא מודל להצלחה של שילוב של עולים חדשים. אני לא צריך להגיד לך, את מכירה את זה טוב. הגעת בדיוק אחרי שהיושב ראש והמנכ"לית סיפרו לנו על הבעיות שהם נתקלו בהן ויש להם בעיות של 5 מיליון שקל בגירעון. הם ממש נמצאים בבעיה ואנחנו שמענו על זה בדיוק לפני שאת הגעת. אנחנו נשמע ממך ואחר כך נשמע את נציגת משרד התרבות.

אנחנו נשמע את נציגת משרד התרבות.

אם יש לך את הזמן אני אשמח - - -

רק תיקון קטן, אדוני היושב ראש, 5 מיליון הם גירעון מצטבר ואם אנחנו נעביר להם את אותם 5 מיליון שקל אז יש להם מחייה לעוד 25 שנה. הם לא מבקשים כל שנה 5 מיליון שקל, נכון?

לא, הם רוצים להגדיל את התקציב.

לא, לא, אנחנו מבקשים להחזיר לנו את הקיצוץ של חמש השנים האחרונות ואחר כך לטפל בבעיה תמידית שיש כל שנה, שבגלל זה אנחנו נקלעים - - -

שעוד צריך למדוד ואנחנו נמדוד אותה.

אמרתם 2 מיליון שקל בשנה.

משהו כזה.

4. 2 מיליון היה לפני 2011.

עכשיו ד"ר עירית פוגל, בבקשה.

שלום. אני מנהלת את המחלקה לתיאטרון ופרינג'. במסגרת המחלקה אנחנו תומכים במאות גופי תיאטרון, פרינג', קבוצות, יוצרים עצמאיים, בפריפריה, במרכז. יש במסגרת המחלקה 26 תיאטרונים רפרטואריים, ביניהם תיאטרון "גשר". אתם דיברתם על סיפור הצלחה מבחינת קליטה, ואני, כמנהלת המחלקה לתיאטרון, יכולה להגיד שמכל ילדיי זה התיאטרון האיכותי ביותר. זה תיאטרון שאינו מסחרי, זה תיאטרון שאינו מתחנף לקהל, כמו שתיאטרונים אחרים עושים, התיאטרון הזה לא עושה את זה ואנחנו מעריכים אותו בשל כך.

כמובן שהתמיכות הן באמצעות קריטריונים ותיאטרון "גשר" נתמך באמצעות תקנת התיאטרונים הרפרטואריים שיש בה 26 תיאטרונים, מתיאטרון גדול "הבימה" ועד תיאטרון ילדים קטן. יש שם 11 פרמטרים, אחד הפרמטרים היה ייחוד לשוני. הייחוד הלשוני אמר שתיאטרון שמרבית הצגותיו אינן בעברית יקבל תוספת. זה היה בהתחלה 7 מיליון ואחר כך הפחיתו את זה. היה סעיף שהיה ממש מיועד ל"גשר", תיאטרון שמרבית צִוותו הוא פחות מ-20 שנה בארץ. "גשר" הצליח, עבר את ה-20 שנה ואז בעצם לא חל קיצוץ, אלא מה שקרה שהוא סיים את עמידתו בפרמטר הזה, ואנחנו, מה שכן עשינו, מצאנו שמי שנהנה מהפרמטר הזה הוא בעצם התיאטרונים הערבים, שלושה תיאטרונים בערבית וה"יידישפיל". לכן זה קוצץ מ-7 מיליון ל-3.5 מיליון, מ-7% ל-3.5% מסך ה-91 מיליון, על מנת שגם הם יוכלו ליהנות, שאר התיאטרונים, מהאחוזים שנותרו.

אתה הדגשת את תיקון הקריטריונים, שהוא הליך קשה ומובנה ומורכב, שצריך לעבור הערות ציבור, משרד משפטים, מועצה ישראלית, עשינו את זה מספר פעמים. לזכותה של השרה שלנו מירי רגב ייאמר שהיא כן הצליחה לתקן את הקריטריונים בפחות משנה שהיא בתפקיד והקריטריונים החדשים, שיש השגות עליהם, שהם מעדיפים פריפריה, תיאטרון בפריפריה וכן הלאה, אבל, מה שכן, הייחוד הלשוני, הפרמטר של ייחוד לשוני שוּנַה לפרמטר של ייחוד תרבותי. אנחנו ישבנו וחשבנו איך אפשר לעזור ל"גשר" ובאמת, הלוואי שיכולתי לקחת ולחלק לפי הערכה. צריך להגיד שבמדור לתיאטרון תיאטרון "גשר" מקבל את הניקוד הגבוה ביותר בתחום האיכותי שלו, במשתנה הרפרטואר ובמורכבות. כלומר, כמה שאפשר לנקד אותו יותר אנחנו עושים את זה - - -

אין קרן מצוקה?

לא, אין כבר.

אז תקימו.

אז אולי צריך להקים.

לקרן מצוקה היה מקום לשיקול דעת. ויצאה לי ההזדמנות שאני הפעלתי אותה, הייתי המנכ"ל, לא היה לי שר, זה לא רע, מנכ"ל בלי שר - - - אני לא זוכר בדיוק את המספרים המדויקים.

אני חושב, אדוני היושב ראש - - - דקה, אני אפריע לך. אני חושב שכל ניסיון להביא שקל לתיאטרון "גשר" צריך להביא שקל לכל גופי התיאטרון ויש מספיק כאלה ש - - - יש מספיק נשמות טובות, אומרים בקיבוץ, יש הרבה נשמות טובות, בתיאטרון יש הרבה. עכשיו, אם רוצים לפתור בעיה נקודתית, צריך לעשות הסדר ייחודי ל"גשר". זו אפשרות אחת. "הבימה", מאז ההסדר, לא יצא ממנו, יותר מפעם אחת עשו הסדר. אלי מומחה להסדר חובות. או שעושים את זה ל"גשר", או שעושים קרן מצוקה, קרן מצוקה מספיק גדולה, כי אי אפשר לתת רק לאחד.

אתה צריך לתת לכולם.

כמה תיאטראות יש במצב כזה?

לא, לא, רגע, דקה. לקרן מצוקה יש כללים של קרן מצוקה, אני לא מבין למה אין אותה. לקרן מצוקה יש יכולת לתת פתרון נקודתי ולא להסתבך עם כל הענף. אני לא בטוח שאפשר פה להחליט מהי הדרך הנכונה אבל יש רק שתי אפשרויות, או פתרון נקודתי של הסדר חובות ל"גשר" בתנאים לצמיחה מחודשת, או קרן מצוקה מספיק גדולה שתפתור יותר מבעיה אחת, לרבות "גשר". אלו שתי האפשרויות. התקציב הזה צריך לבוא מתקציב משרד התרבות והספורט לשנת 2016, כי אחרת הם לא יגיעו ל 17', בטח כשהולכים ל 17'-18' עם תקציב דו שנתי צריך להבטיח שיהיה תקציב, שתהיה קרן מצוקה בתוך התקציב. אתם לא שווים כלום כמעט, לא באופן אישי, אבל שר שאין לו כסף לפתור בעיות, לא צריך אותו. השרים הם לא נגנים ולא במאים, השרים צריכים להביא כסף. התפקיד של שר הוא להביא כסף והמנכ"ל צריך לחלק אותו, אבל זהו, בזה נגמר תפקיד הממשלה. אם אין כסף גמיש, אז זה כמו מפקד שאין לו עתודה להשפיע על הקרב. התקציב נחלק כך שאם לא נשאר כלום ואין קרן מצוקה, אז אתם עומדים עם ידיים קשורות.

יש למרות זאת, דרך, סליחה שאני - - -

בסדר גמור.

25 שנה ל"גשר", 25 שנה לקליטת העלייה המסיבית הגדולה, המאוד מוצלחת, מברית המועצות לשעבר וצריך להעמיד סכום מסוים כמענק הוקרה למפעלים אשר עברו, עמדו ועשו מעשה ומהלך.

יש לזה תקדימים?

יש לזה תקדימים. יש תקדימים. קרן מצוקה היא נתון - - -

רגע, איפה תקדימים? אני רוצה תקדימים. איפה? יש כזה דבר? עשו למישהו כזה דבר?

נותנים פרסים כאלה.

פרס ישראל.

נותנים פרסים, וזה בידיים של השרה, שמכירה את התיאטרון שלנו מצוין המון שנים ובאה להצגות שלנו. זה בידיים שלה. אולי נחשוב על פרס חד פעמי או - - -

הכוונה היא שנגיד, משרד הקליטה בא ואומר שזו הצלחה, זה מודל לשילוב, משרד הקליטה מכריז על מתן פרס.

בדיוק, היושב ראש. זה הרעיון וזה הדבר היחיד - - -

אנחנו נעשה ככה, משרד הקליטה תמיד היה לרשות התיאטרון ועשינו המון הצגות וקנינו המון הצגות, אבל אני חושבת שכאן אנחנו לא נפטור את משרד התרבות, זוהי חובה של משרד התרבות. זה תיאטרון מיוחד ואנחנו חייבים למצוא, כמו שאנחנו מצאנו שעולה חדש היה עולה חדש עם כל ההטבות שהוא היה מקבל עד עשר שנים, בתקופתי אנחנו הארכנו את זה עד 15 שנה ולעולים מאתיופיה נתנו עד 20 שנה . אני חושבת שכאן אנחנו נצטרך לשבת יחד, או להזמין לוועדה שלך, את משרד העלייה והקליטה יחד עם משרד התרבות ולמצוא את הפתרון. הם נקראים "גשר" אז צריכים לבנות להם את גשר ההצלה כדי להציל אותם מהמצוקה הזאת.

אבל, אם תרשה לי, אני פשוט נכנסת בעוד כמה דקות לטקס קבלת משרד העלייה והקליטה, בפעם השלישית. חזרתי מתל אביב מטקס של שר הביטחון. אני רוצה להגיד שאני היום באמת מאד מתרגשת, פעם ראשונה בהיסטוריה. אתם חוגגים 25 שנה כתיאטרון של עולים שהפך להיות תיאטרון של כולנו, של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן הפך מעולה חדש לשר הביטחון, זה היה פשוט מרגש, ואני פעם שלישית נכנסת למשרד העלייה והקליטה. עבדנו יחד, נעבוד יחד ואני רוצה להגיד לכם את ההוקרה שלי על מה שעברתם במשך 25 שנים, הכרה בציבור, ובראבו, אנחנו נמשיך יחד. ואני מבקשת מכם, לחייך, נטשה, סשה, מה זה? לחייך, לחייך, אנחנו נמשיך, נעשה הכול כדי לתמוך, לעזור ולסייע. תודה רבה לכם, בהצלחה.

תודה, תודה רבה. בהצלחה.

אבל נעשה ביחד עם שרת התרבות.

עכשיו אנחנו נשמע מאחד השחקנים, למשל נזמין את ישראל דמידוב.

שיבחרו הם. מי רוצה? תבחרו אתם מי ידבר. המנהל האמנותי אולי? תבחרו אתם מי ידבר.

הוא ידבר, אבל אני אתרגם.

המנהל האמנותי, מר יבגני אריה.

בסדר.

תודה. אני בתחושות מעורבות היום. מצד אחד, אני מודה לכולם על המלים הטובות בנוגע לתיאטרון, תודה לכם. מצד שני, ואני מתנצל על זה שאני מכניס פה נימה כזאת עכשיו, שמענו המון מלים טובות לכיווננו, אנחנו כל יום שומעים מלים טובות ובינתיים גוועים. אני רוצה שזה יהיה ברור, אנחנו לא במצב קשה, אנחנו גוססים. התיאטרון על סף סגירה. זה לא קשור רק לתקציבים. אנחנו לא חיים בוואקום, אנחנו חיים במצב תרבותי מסוים במדינה, מצב שבו לעשות תיאטרון מהסוג שאנחנו עושים זה קשה מאוד. למשל, אנשים שקונים הצגות בערים אחרות באים לראות את ההצגות שלנו, קניינים, יוצאים עם דמעות בעיניים, "איזו הצגה מדהימה", "כל הכבוד לכם, אבל זה לא מתאים לקהל שלנו". מדובר על קניינים. והקהל מתחנך לאט לאט לרמה מסוימת של אמנות, זולה, שלא דורשת ממנו שום מאמץ אינטלקטואלי, אפילו מינימלי. הם בעצמם חינכו את הקהל להיות כזה. כל יום מחנכים אותו לרמה הזאת. ואת ההצגות הטובות, מצטער שאני אומר את זה על עצמנו, ההצגות שלנו לא מגיעות לשם. אנחנו עושים הצגות לעצמנו. כמובן, יש לנו קהל, שלנו, שאוהב אותנו, מגיע אלינו, מעריך אותנו, יש אנשים שבאים כמה פעמים להצגות שלנו, אבל זה לא מספיק כדי ליצור חיים לתיאטרון הזה. זה הדבר הראשון.

הדבר השני, הרפרטואר שלנו הוא רפרטואר של תיאטרון לאומי. תראו את הרפרטואר שלנו, מהיום הראשון של התיאטרון שלנו אני אישית שמתי לעצמי למטרה שזה לא יהיה רק תיאטרון איכותי ברמה אירופאית, זה צריך להיות תיאטרון ישראלי, שיעניין את האנשים שגרים ברחוב שבו נמצא התיאטרון, אבל זה לא אומר שאנחנו רק נבדר אותם, זה אומר שאנחנו נביא להם משהו שחשוב, שבעינינו הוא חשוב, שיוכל להיות חשוב אולי גם בעיניהם. תאמינו לי, לא מדובר באיזה משהו ארכי-אינטלקטואלי כזה. האבסורד הוא שאנחנו עושים רפרטואר של תיאטרון לאומי, גוססים בגלל שחסר לנו תקציב, הרבה מהרעיונות שלנו אנחנו מבטלים בגלל זה, כל יום אנחנו מאבדים שחקנים, אלה שגידלנו, שאנחנו לא יכולים לשלם להם כמו ש"הבימה" ישלם להם, שיש להם כזה גירעון. "הבימה" עושה פרויקט מסחרי אחד אחרי השני, מקבל על כל הצגה כפול שניים כמעט, זה אבסורד.

אף אחד לא יכול להמציא לנו איזו דרך ולעזור לנו. עד היום זה לא קרה. כלומר, אני לא באמת מבין בזה, אבל אני רואה את התוצאות, אני חי את התוצאות, ביחד עם התיאטרון שלי. המספרים על הנייר מנצחים את ההיגיון הבריא ואת החיים. זה המצב שאנחנו חיים בו. תודה רבה על תשומת הלב ועל שהזמנתם אותנו.

תודה רבה. אנחנו נשמע את השחקן הנרי דוד, בבקשה.

בוא אלינו לכאן.

תודה רבה. אני לא אאריך.

אחרי מלים כל כך קשות.

אני חושב שאלו הן מלים אמתיות שמבטאות בסך הכול את הלך הרוח שלנו ואת הלך הרוח של מדינת ישראל, כמו שאנחנו תופסים אותה. אנחנו, מלכתחילה וגם עכשיו, לא מתייחסים אליה כאל עוד מדינה שאליה אפשר לברוח, שפה אפשר לחיות באופן נינוח. לדעתנו זו מדינת מאד ייחודית ומיוחדת, מיוחדת כלפי תושביה ומיוחדת כלפי העולם כולו. התוכן שממנו אנחנו צריכים להיות ניזונים, בשביל להזין בתוכן הזה אולי גם את העולם, צריך להיות ערכי ואני בטוח שזה לא נושא לוויכוח, ולא רק כלכלי. התוכן הערכי הזה מיוצר על ידי מחשבה עמוקה ומאמץ. בשביל דברים כאלה צריכים תנאים מינימליים, בסיסיים. הרי אנחנו לא מבקשים מותרות, אנחנו מבקשים אפשרות להתקיים בשביל לתת לאזרחים של המדינה הזאת וגם לנו, אפשרות להתחנך.

לתיאטרון יש אחריות גם לחנך, חוץ מלבדר. לחנך, לתת חופש למחשבה ולפתח דיון, זה משהו שאמור להעשיר את האזרחים ואנחנו מקדישים את עצמנו לאזרחיה של המדינה הזאת, למדינה הזאת, כי אנחנו רוצים שהמדינה הזאת תהיה הרבה יותר מיוחדת. שהיא תהיה חזקה, לא רק במספרים ולא רק בכלכלה שלה, אלא גם ברוח שלה, כי אנחנו עם יהודי, כי אנחנו עם הספר. אנחנו לא עם ספר חשבונות. אנחנו עם של אידיאה. מלכתחילה היינו כאלה, עוד מימי אברהם אבינו, ואנחנו מתכוונים להישאר כאלה. בשביל זה חשוב שאנחנו נייצג אידיאה ובשביל זה אנחנו מבקשים מכם שאתם תיתנו לנו אפשרות לנהל מאבק של כולנו ולא רק שלנו. תודה רבה.

תודה. תודה.

תודה. אנחנו אמנם שמענו את השרה, אבל ד"ר ולדימיר, אתה רוצה להתייחס לנושא?

טוב, אז לפני שאני אתייחס לנושא בתור מנהל אגף במשרד העלייה הקליטה, אני חייב להזכיר שם של שחקן שהגעתי איתו באותו מטוס. למדנו יחד באולפן, היינו חברים הרבה שנים, ולדימיר חלמסקי, הוא נפטר לצערי לפני כמה שנים. יהי זכרו ברוך.

השרה כבר אמרה, אנחנו לא מתקצבים תיאטראות. היו לנו כל מיני פרויקטים משותפים, אנחנו נשמח להמשיך בפרויקטים האלה, אבל בטוח שהפתרון לא אצלנו. זהו, אין לי מה להוסיף.

אולי זאת הטעות? אולי אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו כן הופכים את הפתרון הזה במשרד הקליטה.

השרה דיברה כבר על זה. צריכים כנראה להתכנס ברמה של שרים ומנכ"לים, עכשיו כולם בקואליציה. אני מבין שאין בעיה של כסף, אמרת את זה, גם לנו אין בעיה של כסף ואני בטוח שגם במשרד התרבות זו לא בעיה של כסף, זו בעיה של קריטריונים.

רק ל"גשר" יש בעיה של כסף.

איך מעבירים את הכסף.

לפני שאנחנו מסכמים, יש מישהו שרוצה להתייחס? נטשה, בבקשה.

נטשה מנור, שחקנית של תיאטרון "גשר". אם אין בעיה של לתת כסף, אז אין בעיה שאנחנו נעשה תיאטרון איכותי ממש, אבל אם אתם כל כך חכמים ויושבים פה, אולי תמצאו איזשהו סטטוס מיוחד לתיאטרון. זה באמת תיאטרון מיוחד, אני מאמינה בזה, בגלל זה אני עובדת בתיאטרון הזה 25 שנה, כי אנחנו עושים, אי אפשר להגיד 'מוצר', ממש איכותי, שראוי לציבור הישראלי, שלא דיברו אתו ככה, אלא רק עם בידור. אי אפשר ככה, אנחנו חייבים לכבד את הקהל שלנו ולחשוב שבאים אלינו חכמים, אנשי רוח, שצריכים את זה. יש צורך גדול בזה. צריך לכבד את הצופים שבאים אלינו. אולי תמצאו סטטוס מיוחד לתיאטרון ואז זה יהיה אולי יותר קל.

חייבים פה להיות יצירתיים. מענק של 25 שנה, צריך לחשוב על זה.

וזה יחזור ביותר.

סליחה שאני מתפרצת, אבל אנחנו מכירים את הטקסטים האלה, את הכדורגל הזה, שזורקים אותנו, ממשרד התרבות לעיריית תל אביב, ממשרד הקליטה למשרד התרבות, מעיריית תל אביב לעיריות אחרות, גם הציעו לנו, אגב. אנחנו מכירים את המשחק הזה, שאנחנו נמצאים באמצע ואתם תאבדו את זה.

היושב ראש, שני משפטים. משרד הקליטה יכול לפתור את הבעיה ככה. יש לו גם את היכולת, הוא גם צריך, מה שנקרא בעזרת השם, למצוא לזה פתרון. נדמה לי שכבר היו דיונים במשרד על אפשרות לציין 25 שנה - - -

כמה כסף השקענו בחגיגות 25 שנה לעלייה? למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה גם כאן? חלק מהכסף לטובת התיאטרון הזה? עכשיו נזכרתי.

אנחנו יכולים. אני מרשה לעצמי לומר שהיו לנו כבר דיבורים עם הקדנציה הקודמת, שמתחלפת היום, על מנת לעשות את זה. וצריך לעשות את זה, אי אפשר להטיל את זה על משרד התרבות עם ה-60 תיאטרונים שהוא צריך לטפל.

נכון, נכון, אני מסכימה, כי שם אנחנו נטבע.

דבר שני, משרד התרבות דואג לפריפריה, משרד הקליטה ומשרד התרבות יכולים להקים קרן שתשנע הצגות לפריפריה בלא שתחייב את הפריפריה לקנות הצגות, כדי שהקניינים לא יגידו את מה שז'ניה אמר קודם, "הצגה נהדרת, אבל לא בשביל הקהל שלנו". את הקהל הזה צריך להביא לרמה שתאפשר לו לראות כל הצגה שתיאטרון "גשר" מביא.

אני חושב שיש כיוון ברור, לדעתי. אני הקשבתי לשרה, השרה אמרה שמצד אחד היא לא רוצה לתת פטור למשרד התרבות, אבל מצד שני, היא רוצה לפתור את הבעיה, היא מכירה את הצורך ולכן היא אומרת שהוועדה תביא את שתי השרות, גם שרת התרבות וגם שרת הקליטה, לשבת יחד איתנו, חברי הוועדה. נשב איתם ונמצא את הדרך. כיוון שמדובר בכסף ממשלתי לא תהיה כפילות ולכן צריך למצוא פתרון בהבנה בין שתי השרות. זה מה שאני חושב. זה הכיוון שלנו, אבל אני רוצה קודם, חבריי - - -

אני חושבת על הדרכים, לא מעט זמן כבר חשבתי על זה. פשוט זרקו לי היום רעיון נוסף שלא חשבתי עליו, זה הרעיון של 25 שנה לעלייה. אני חוזרת ואומרת, המדינה השקיעה, ואולי ולדימיר יגיד לנו כמה כסף משרד הקליטה השקיע בכל החגיגות בארץ, לציון 25 שנה לעלייה.

35 שנה לעולי אתיופיה ו-25 שנה לרוסיה – זה הרבה כסף.

נכון, אז אני אומרת שאולי אנחנו באמת צריכים להידבק לזה, כי, עוד פעם, אם אנחנו נלך למשרד התרבות אנחנו נלך לאיבוד, אנחנו נטבע שם, כי יש עוד הרבה תיאטראות ואנחנו לא נצא מזה, ואין לנו עכשיו עשרות מיליונים לחלק לכולם. אנחנו רוצים כרגע לתמוך בתיאטרון "גשר", ויש פה ערך שאין בתיאטרונים אחרים וזו העלייה. ולכן אני שוב פעם חוזרת ואומרת, אני כרגע מדברת רק על חד פעמי, לא מדברת על קבוע, כי קבוע זה כבר פתרון נוסף ושם צריך משרד התרבות להיכנס, אבל פתרון חד פעמי של 5 מיליון שקל, ואני פה פונה גם לוולדימיר ואני אדבר גם עם השרה הנכנסת, לפי דעתי אנחנו צריכים להיכנס דווקא לנישה של ציון 25 שנה לעלייה הגדולה, שם אנחנו נוכל לקחת את "גשר" כמשהו ייחודי. זה רעיון שיכול להיות הגיוני.

חברים, אני חושב שאני יוצא מפה היום ברגשות מעורבים. מצד אחד אני שמח על 25 שנה של תיאטרון "גשר", מצד שני, תאמינו לי, יש לי קצת, אולי לא ניסיון גדול אבל יש לי קצת ניסיון, כל זה היה מריחה אחת גדולה. אתם שמעתם את הטקסטים האלה, אני בטוח, במשך 25 שנה, "צריך" ו"רוצים" וזה וזה. אני לא בא לתקוף פה את חברי הכנסת, את הקולגות שלי, כי אני גם יודע על התקציבים. רוב התקציב, גם בתרבות וגם בקליטה, הוא תקציב צבוע ובשביל לתת איזשהו אקסטרה כסף זה שינוי קריטריונים, שמעתם, יש פה לא מעט בעיות. גם מהניסיון שלי, כי קיימתי מספר דיונים בוועדה, מחר יהיה עוד דיון ועוד דיון וחברי הכנסת יצאו עכשיו ויעלו עוד נושאים ועוד נושאים ויבואו הספורטאים ויבואו השחמטאים ויבואו רקדנים וכולם רוצים כסף. אתה יוצא ואתה מתחיל לטפל בבעיות אחרות.

אתם שמעתם, שרה אחת אמרה שהיא לא תלך בלי השרה השנייה, אבל השרה השנייה, מהניסיון שלי, איך שאני מכיר אותה ואת דרך ההתנהלות, ואני מאד מכבד ואנחנו חברים טובים, לא בטוח שהיא תלך לכיוון של לתת כסף לתיאטרון "גשר" ולא לתת לאחרים. אז מה שאני חושב, עלו פה כמה נקודות, אבל בגלל שאנחנו נצא וכל אחד יתחיל לעסוק בבעיות אחרות, אז לא יהיה באמת פתרון אמיתי. בשביל לעשות פתרון אמיתי, אמרנו, אנחנו כאן כמה חברי כנסת, יכול להיות שאני היום מהאופוזיציה ואתם שניכם, שני חברי כנסת מהקואליציה, שרה אחת לפחות הביעה נכונות, צריך לרתום את השרה השנייה. צריך כן להקים איזושהי קואליציה ולא לעזוב את זה כי מחר אנחנו נעסוק בדברים אחרים, נעזוב את זה, נשכח ויש לכם פה ספר שלם של הקדשות עד כמה אתם טובים ומצוינים, עם זה אתם לא תלכו למכולת ולא תיתנו לשחקנים שלכם שום דבר. אז כמו שאמרתי, אני יוצא ברגשות מעורבים, כי אני לא בטוח שייצא מפה משהו עכשיו, ברגע זה. שמעתי הרבה כיוונים, הרבה מלים טובות ונכונות, אם לא נדחף את זה לא יקרה כלום.

אני, לפחות מהצד שלי, יכול להתחייב, וכשאני מתחייב אני עושה, לדחוף את זה. לא מבטיח תוצאה, לא יודע מה התוצאה, כמובן בשיתוף פעולה עם חברי כנסת, שאני צריך אותם יותר, כולל השרים. אני מבטיח עוד דבר אחד, שאני עושה מנוי, זה כן יתרום. אני חושב שהגעתי לגיל הנכון ואני מוכן לצרוך את התרבות הזו. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני דווקא, בניגוד לחברי, אני אופטימי מהדיון הזה ואני חושב שאנחנו יוצאים עם איזשהו כיוון, איזושהי דרך, שהשרה גם הציעה, ולכן הוועדה עכשיו צריכה לשנות ולהפוך את זה למעשה, את כל מה שדיברנו פה.

המעשה בשלב הראשון הוא שאנחנו נוציא, כוועדה, מכתב, גם לשרת הקליטה וגם לשרת התרבות והספורט, עם סיכום של הדיון שלנו, שאנחנו מבקשים מפגש של שני הגורמים ביחד, גם משרד התרבות וגם משרד הקליטה, בנוכחות של ועדת העלייה הקליטה.

חברי ועדה, אבל עם גורמים מקצועיים. קודם כל המשפטיים והאוצריים, הרפרנטים.

אמרתי בכוונה "משרדים", כדי שלא רק השרות אלא שגם אנשי הדרג המקצועי יצטרף.

אני מציע לקבוע איזשהו תאריך גם, כדי שזה לא יקרה עוד שנתיים ואז לא תהיה ממשלה.

אנחנו נוציא מכתב - - -

צר לי לאכזב אותך, יש לך שלוש שנים.

כנראה שלהיות אופוזיציה זה להיות פסימי, אבל אני אומר לך, אנחנו נוציא - - - מנהלת הוועדה, אנחנו נוציא מכתב לשני המשרדים האלה, נבקש דיון מקצועי, ענייני, כדי למצוא פתרון. ואני אופטימי כי אני חושב שאפשר להגיע לאיזשהו פתרון, לדעתי. כמובן שאנחנו מדברים גם על חד פעמי ונדבר גם על המשך לטווח ארוך.

אם אתה מדבר ככה אני כבר אופטימי.

תראה, אני מדבר עכשיו על מה שנעשה. מה תהיה התוצאה, ימים יגידו, אבל נהיה אופטימיים ונעשה, זו הדרך שאני אוהב לעשות.

יישר כוח, אדוני היושב ראש.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:20.