הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 190

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016), שעה 9:00

הוזלת מחירי הקייטנות שמפעילות הרשויות המקומיות והמתנ"סים - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

יעל גרמן

תמר זנדברג

איתן ברושי

דב חנין

אכרם חסון

מאיר כהן

עודד פורר

יפעת שאשא ביטון

מרדכי כהן - מנהל המינהל לשלטון מקומי, משרד הפנים

יהודה זימרת - משרד הפנים

מירי דבוש - מפקחת קייטנות ארצית, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

נועה הימן - משרד האוצר

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

חיים ביבס - יו"ר מש"מ, מרכז השלטון המקומי

בטי טסטה - מנהלת המחלקה למסגרות משלימות למידה, עיריית ירושלים

מאיר תורג'מן - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

נועה צפליצקי - חברת מועצה, עיריית חולון, עיריות ומועצות

אליהו ברדה - ראש המועצה המקומית מגדל העמק, עיריות ומועצות

גבי גאון - חבר מועצת מזכרת בתיה, עיריות

ישראל אליסף - חבר הנהלה, ארגון ההורים הירושלמי

ורדה לוי - מנכ"ל רשת קהילה ופנאי חולון, החברה למתנ"סים

רונן קובלסקי - מנכ"ל מינהל שטח, החברה למתנ"סים

ליאל אבן-זהר - מנכ"לית, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

שגיא קורן - יו"ר ועד הורי הגנים פתח תקווה, ועד הורים ארצי

קרן ברנד - נציגת ועד גני בגבעתיים, ועד הורים ארצי

עינת גבריאל - מרכזת גנים בגבעתיים, ועד הורים ארצי

מייקל סונבוליין - ועד הורים פ"ת, ועד הורים ארצי

עדי מן - יו"ר ועד הגנים העירוני מודיעין, פורום ועדי הגנים הישוביים

ליאורה פור - מייסדת המשמר החברתי חולון

שרון פרייליך - נציג מחאת ההורים של גדרה

מוטי מיקלס - הורה

מורן רוחם - דוברת ועד גני הילדים העירוני מעלה אדומים

ליטל מזור - פעילה חברתית בעיר חולון

בני פרץ - פעיל

זאב גולדבלט - יו"ר הפורום ויו"ר ועד הורי גבעתיים

פז כהן - יו"ר ועד הורי ירושלים וחבר הפורום וועדי ההורים הישוביים

משה מנצ'ו - חבר הנהגת הורים רחובות, רכז גני הילדים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

לאה קריכלי

הדס צנוירט

הוזלת מחירי הקייטנות שמפעילות הרשויות המקומיות והמתנ"סים - ישיבת מעקב

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: הוזלת מחירי הקייטנות שמפעילות הרשויות המקומיות והמתנ"סים - ישיבת מעקב. ארצה להכניס את הדיון למסגרת הנכונה. אני קיימתי דיון ראשון בשנה שעברה, ביולי; כ"ח בסיוון התשע"ה. שם בעצם אני ביקשתי, שמשרד הפנים, שזיהיתי אותו כאבן הראשה, יתכנס גם עם משרד האוצר, גם עם השלטון המקומי וגם עם משרד החינוך – וכמובן ההורים, שהם הקליינטים בעניין הזה, למצוא פתרון לכל סוגיית הקייטנות.

אני סברתי אז, וסובר גם היום, וזה מה שאני מבקש לשמוע – אנחנו ביקשנו לבנות סל קייטנות בסיסי. מי שרוצה רכיבה על סוסים או קורס ד5אונים – אין לנו בעיה, שילך לקייטנה פרטית, ישלם 20,000 שקל – הכול בסדר. אבל קייטנות שמתבצעות בשטחים הציבוריים, בבתי הספר הציבוריים, במתנ"סים הציבוריים, ששייכים לציבור, אני סברתי – וזה מה שארצה לשמוע, גם מרדכי- צריך לבנות סל בסיסי לקייטנה של שלושה שבועות, ולקבוע מחיר מודולרי. זה אומר שהמחיר צריך להיות – לדעתי, אז אני חשבתי – לא אכנס אם זה עוד 10% לפה או לשם, אבל בין 600 ל-800 שקלים לילד אחד; לשני ילדים זה לא בדיוק כפול שניים, אלא צריך לעשות את זה פחות; לשלושה ילדים - מקסימום 2,000 ₪ - זה נראה לי מאוד סביר.

אמרתי אז – אני מביא את הסיפור של החיים שלי לכנסת. כשאני הייתי זוג צעיר עם שני ילדים – אני ואשתי ז"ל עבדנו קשה מאוד - קשה מאוד – וביולי-אוגוסט הייתי נכנס לסיוט. מתחיל עם הסיפור של הקייטנות שלושה שבועות, לאחר מכן מתחילים עם נופש קטן לילד כמו כל הכיתה, ואחרי זה חוזרים וקלמרים ותיקים ומחברות ותלבושות וכו' – אירוע שמסתכם בין 20,000 ל-25,000 שקלים. כמובן, אני שכיר, מרוויח 7,000, 8,000 שקל, וכנ"ל אשתי. אני הולך לבנק יהב, לוקח הלוואה של 25,000 שקלים, ממשכן את כל השנה, וחוזר חלילה. כל שנה. ואיפה זה מתבצע – במתקנים העירוניים. הילד, אגב, סובל פעמיים.

מה שקורה, גם הילד, כשרוצה לשחק בבית הספר – הוא לא משחק בבית הספר, כי יש שם קייטנה, והוא לא יכול להיכנס – זה בית הספר שלו, וזה מגיע גם למצבים, שיש הורים שאין להם באמת לשלם, אז הם משכנעים ילד בגיל שש, שהוא מספיק מבוגר, שיישאר בבית ולא יעשה לעצמו נזקים. זו הסיטואציה שאנחנו חיים בה, רבותיי.

סיפרתי – אני גדלתי בקריית מלאכי. אמא שלי היתה אשה שהיתה קמה בבוקר, רצה לשטוף – משפחה שבעה ילדים – היתה שוטפת בתי ספר. אשה קשת יום. באמת, רצתה לפרנס את המשפחה. אני הייתי קם בבוקר בקיץ, הולך לבית הספר, משחק כדורגל, נותנים לי שוקו ולחמנייה, פעם בשבוע סרט, פעם בריכה. אף אחד לא ביקש ממני שקל, לא נתתי לאף אחד שקל. הייתי בא הביתה - אמא שלי בכלל לא ידעה לאן אני הולך. זה בשנות ה-70, כשהמדינה היתה באמת ענייה, עם איום ביטחוני עצום. לא היו לנו פה כמעט אמצעים. אבל מנהיגי הדור אז הבינו, שהחינוך והקייטנות זה חלק מהמשחק, אין מה לעשות, צריך לדאוג להם. היום יש לי מין תחושה שגם משרד הפנים וגם משרד החינוך חושבים – יולי-אוגוסט מגיע, לחצנו על כפתור, הילדים נעלמו למאדים, ב-1 בספטמבר אנחנו לוחצים שוב – הם חוזרים. פתאום הופיעו לנו הילדים פה. מה לעשות – ביולי-אוגוסט ההורים הולכים לעבודה. מה מצפים? מה יעשו ההורים עם הילדים?

לכן חשבתי ועדיין חושב שהסיפור נופל למשרד הפנים. קיימתי את הישיבה הזאת, וביקשתי ישיבת מעקב בנובמבר. מה שקרה בנובמבר – התחלף לנו שר הפנים. נכנס שר פנים חדש. אני מאוד מעריך אותו – גם את הקודם הערכתי מאוד – ביקש זמן ללמוד את הנושא. אמרתי: טוב. שר חדש. דחינו את זה בחודשיים, הגענו לפגרת הקיץ, ומייד אחרי זה עשיתי דיון נוסף. הסתבר לי שהבחור ממשרד הפנים – לא משנה שהוא איחר בחצי שעה וחיכינו לו כולנו – אבל הוא הודיע שהוא לא מוכן. לא הכין את עצמו לדיון. כך התגלגלנו לכאן, במצב כזה שמשרד הפנים ביקש ממני – לפני שלושה שבועות רציתי לקיים את הדיון – ביקש עוד ארכה ועוד ארכה, לכן הגענו לנושא הזה.

לכן אני נתתי את כל ההיסטוריה, איך אני רואה את הדברים, ומה אני מבקש. אני לא פותח דיון מחדש, כי כבר דיברנו הרבה-הרבה. בזבזנו הרבה שעות על הנושא, כל אחד מה התחושה שלו ולמה וכמה. לי חשוב עכשיו לשמוע תשובות ממשרד הפנים, ממשרד החינוך ומהשלטון המקומי. אני שמח שהצטרף אלינו חיים ביבס, יושב-ראש השלטון המקומי.

היושב-ראש, התחלנו את הדיון בשנה שעברה כדי שהשנה נתחיל- - -

בדיוק. אגב, אני ניסיתי עוד בשנה שעברה – בגלל שעשינו את זה ביוני, ניסיתי להשיג, אולי נרוויח את השנה שעברה. אנחנו הגענו לאותו מצב השנה.

לא רק אותו מצב; אנחנו הולכים אחורה.

לכן אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למרדכי כהן, משרד הפנים. ציפיתי פה שתהיה המנכ"לית או מישהו בדרג – לא שאני מזלזל בזה, אבל זו אחריות כבדה בנושא זה. בבקשה, מרדכי. יש פה אחריות מיניסטריאלית בסיפור. בבקשה.

בוקר טוב. תודה, אדוני. אכן הפתיח משקף את ההתנהלות ואת ההתגלגלות של הנושא הזה. כשנכנס אריה דרעי לתפקידו כשר פנים, והוצג הנושא בפניו, קיים אתנו מספר פגישות, שתכליתן היה לברר מספר דברים: אחד, האם הנתונים כפי שהוצגו בפני יושב-ראש ועדת הפנים, ופורסמו בתקשורת – האם הם באמת משקפים תופעה. לטובת העניין, משרד הפנים, מעבר למה שהתפרסם עד היום, ריכז עבודה משל עצמו, ולא אפתיע אתכם שגם בהיקפים היותר גדולים שמשרד הפנים עשה, התמונה היא אותה תמונה – פערים מאוד גדולים, עלויות גבוהות, הבדלים בלתי-מוסברים לגבי חבילות דומות בין רשויות מקומיות. משרד הפנים, בצורה שבה הוא עובד, עשה את זה על-פי תמהילים – ערים, מועצות אזוריות, מועצות מקומיות, על-פי החוזק שלהם, סוציו וכו', אבל התמונה לא השתנתה. אין פה היגיון מסדר. המחירים נעים עד קרוב ל-3,000 שקלים. זה לא היה בנתונים שפורסמו בתקשורת. הנתונים שאספנו – הגענו גם עד מחירים גבוהים מהסוג הזה. זו היתה משימה ראשונה ששר הפנים הטיל על הצוות.

הדבר השני היה לברר מה מקור הסמכות; מה המעמד של משרד הפנים ביחס לסוגיה הזאת. התבררו שני דברים: אחד, אכן משרד הפנים הוא הרגולטור. הרשויות המקומיות מפעילות את אותן קייטנות קיץ, מעבר לאותו בית ספר קיץ שאני מדבר עליו. אני לא מדבר על אותן קייטנות פרטיות אקסקלוסיביות. זה לא הדיון. גם יושב-ראש הוועדה לא לזה כיוון. מה שהתברר, שיש פה בעצם, משרד הפנים כרגולטור על הרשויות המקומיות, אבל מי שאחראי על תחום התוכן ומי שאחראי על תחום הפעילות הזו שנקראת בית ספר קיץ, קייטנות קיץ, הפעילות של החינוך הבלתי-פורמלי הוא משרד החינוך. משרד החינוך – לא רק זה שהוא אדיש ולא חלק מהסיפור; הוא זה שמנפיק את הרשיונות, הוא זה שמזמן אליו את מנהלי הקייטנות ונותן להם רישוי לפתיחת הקייטנה. הוא בוחן את התוכן שיודב-ראש הוועדה דיבר קודם. זה משרד החינוך.

מה שהשר עשה, כדי שלא יהיה חלילה מצב של לגלגל את הכדור מפה לפה, וזו היתה הדרישה או הבקשה של יושב-ראש הוועדה, לא לחזור עם תשובות - זה אחראי וזה אחראי – פנה גם ליושב-ראש המרכז המקומי חיים ביבס, וגם לשר החינוך בנט בצורה פורמלית, וביקש להיכנס לעובי הקורה, מבלי לגלגל את האחריות מפה לפה, ולראות איך אפשר ליצור שני מצבים – פעם אחת, שיש חבילת בסיס; יושב-ראש הוועדה הגדיר את זה גנרי, אבל זה אותו מושג – חבילת בסיס במחיר סביר, כולל הנחת אחים; ופעם שנייה – וזה גם תפקידו של שר הפנים – לא ליצור מצב ששוב מתגלגלת איזושהי אחריות על הרשויות המקומיות, הן לא משופות בגין אותו מהלך, האחריות חונה ברשות המקומית, ומשרדי הממשלה מתנערים מאחריות – במקרה הזה גם פנים, גם אוצר וגם חינוך.

אני רוצה להזכיר עוד דבר – שאחת הטענות – וזה צריך היה להיבדק – האם הרשויות המקומיות עושות - חלקן, כמובן; אני לא רוצה להטיל דופי – האם חלקן גם מנצלות לרעה את המצב של אותם תעריפים גבוהים, כדי להיעזר בהכנסה במהלך השנה; לא רק לטובת אותה פעולה קונקרטית, ולצערי הרב, גם בתופעה הזאת נתקלנו, אבל היא לא בהיקפים של מה שתיארתי קודם. חלק קטן מהרשויות מנצל את ההכנסה לא רק לטובת פעילות הקיץ, אלא לסייע לאותו גוף שמפעיל את הקייטנה. לכן, כדי שאהיה ברור, אין בכוונת שר הפנים, להיכנס בנעלי הרשות, להוביל איזושהי חקיקה, שהמשמעות שלה, שמשרד הפנים מנהל את הרשויות, אלא בפנייה שלו גם לחיים וגם לבנט – כמובן לאור הדרישה של יושב-ראש הוועדה – להיכנס לעובי הקורס, ולמצוא פתרון משותף לכלל הגופים.

מרדכי, אגיד לך משהו שמפריע לי בעניין. לא חיכיתי שנה כדי לשמוע שמשרד החינוך אחראי לעניין. תראה, אני רואה את משרד הפנים כאחראי ורגולטור מול הרשויות. אתם מוציאים חוזר מנכ"ל כל חודש. אתם מנחים אותם באלף נושאים. אני הייתי קורא את כל החוזרים שלכם. רבותיי, אני בא מזווית בית הספר בקיץ – זה רכוש עירוני. אתה אחראי על העירייה. כל מופע שקורה בעיר, יש אישור משטרה, יש רשיון של עסק, אבל בסוף יש בעל המופע. אז יכול להיות שכדי לקבל רשיון בקייטנה, צריך ללכת למשרד החינוך ולבקש את הרשיון.

לא יכול להיות.

אין בעיה. זה כמו שתגיד לי שמשרד התחבורה אחראי על כל מערכת הכבישים הפנים עירונית כי הוא מנפיק את הרשיון לבעל הרכב. שנייה. לכן אני אומר – אני לא בא מהצד המקצועי. כמו שיש רופא צבאי, ומצד אחד בגדוד, הוא שייך בניהול המג"ד, ובמטלות המקצועיות - לקרפ"ר. אני רואה את העירייה בעצם תחת משרד הפנים, אלא אם כן אתם אומרים: אנחנו לא מנהלים את העיריות – משהו אחר.

לכן אתם אמורים להוציא הנחיות לעיריות לגבי הנושא הזה של המחיר. כרגע המחיר, מה שקורה – ותכף אתן לאלי ברדה לדבר, הוא יספר לך, וגם לחיים – אין הצדקה מחיר של קייטנה בסיסי, יעלה מעל 700, 800 שקלים. אגב, לא צריך להרוויח כסף. לא קרה כלום. היום הרשויות והמתנ"סים – פתח את התקציב שלהם.

בדקנו.

חלק מההכנסות שלהם מבוססות- - -

צודק.

אז אם אני צודק, איך אתה אומר – זה לא עניין שלך? לא הבנתי.

מחר יוצא חוזר מנכ"ל, שמנחה את הרשויות באותו כיוון של פיקוח על המחיר. זה לא יונק מסמכות השר, לא מבחינה חוקית. בשום פנים ואופן. גם אתם תביא לי אלף מסמכים, אראה לך אלף מסמכים נגדיים. המקום הזה שבו משרד החינוך, כשנוח לו, מסתתר מאחורי הרגולטור שנקרא משרד הפנים, כאילו לא מדובר בילדים, בתי ספר, חינוך- - -

מרדכי, תעצור רגע. לא. מרדכי, אני מציע לך - אל תלך לשם. אומר לך למה. אני לפני שנה עשיתי את הדיון הראשון, כידוע לך. שלחתי לכם פרוטוקול, גם לשר, שבזמנו היה סילבן שלום. לכל העולם ואשתו שלחתי. אני סבור ועדיין חושב שזה חונה אצלכם בחניה. יש משהו מקצועי, שצריך לקבל הנחיות מקצועיות. נגיד, משרד החינוך – אין בעיה. אבל בקיץ במתקני העירייה, לו יצויר שכל העיריות היו פותחות, למשל, בבית הספר נותנות למשל ששוק ירקות ייפתח בבתי הספר, אז שר הפנים אומר: זה לא אני? אגב, אני כבר לא יודע מה שר הפנים.

אם היה דרוש משנה שעברה – נניח לשיטתך, אתקדם, שצריך לעשות שינוי תקנה קטן, קוראים לחיים, יושבים אתו עשר דקות, מנסחים את העניין, הבאנו את זה לכנסת, ונגמר הסיפור. הרי כל הזמן מחוקקים פה חוקים שהופכים את כל המדינה. אז אתה אומר לי עכשיו, אחרי שנה, משרד החינוך?

לא. שים לב מה אתה אומר: פעם אחת הציפייה היא שמשרד הפנים ינחה את הרשויות המקומיות באמצעות כלי שנקרא חוזר מנכ"ל.

נכון.

פעם שנייה אתה אומר: לא, הדרך היחידה לפתור את זה רק זה באמצעות תיקון לחוק.

לא אמרתי. מרדכי, תקשיב.

- - -

מרדכי, אני מחזיק ממך בחור אינטליגנט. אתה הרי מבין, בסוף – אנחנו מחפשים תוצאה. אני עשיתי עשרות-אלפי דיונים בחיים שלי. אני מייצר דיון, מבין איפה הבעיה, קורא לאדם שצריך, ועוד אחד שצריך, מנסחים את העניין, ומתקדמים. הרי אני כדודי כבר הגשתי פה הרבה הצעות חוק פרטיות, אז אם שר הפנים היה יושב בדיון, וקורא לך וליועץ המשפטי שלכם וקורא- - -

זה בדיוק מה ששר הפנים עשה.

רק שניה. וקורא לשלטון המקומי וקורא גם לנציג משרד החינוך כדי לשמוע שזה לא הוא – רבותיי, זה חונה אצלי, ושואל את היועץ המשפטי, מה אני צריך לעשות כדי שזה יחנה אצלי, ואז הוא ינסח לו תשובה, תוך שבוע ייתן לו את הסעיף שצריך. הוא מביא את זה לכאן, ונגמר העניין.

דודי, זה בדיוק מה שאמרתי. כל זה התקיים במשרד הפנים- - -

מתי?

לאחרונה, לאור הבקשה של שר הפנים החדש שנכנס, ללמוד את הסוגיה. אני לא חושב שמישהו בחדר הזה יכול לא לייחס לשר הפנים תפישה חברתית, הבנה של אותן אוכלוסיות מוחלשות. שר הפנים למד את העניין ואמר את הדבר הבא: לי הכי פשוט עכשיו לצאת במכתבים- - -

הבנתי.

אתה רוצה להגיע לתוצאה? זו השאלה. זה לא רק שר הפנים. יש שר, ויש משרד הפנים.

שאלת אותי. אני ציפיתי שתבוא לכאן היום עם פתרון; לא שתספר לעם ישראל שזה לא אתה. אבל הבנתי אותך. אני רוצה לעבור למשרד החינוך. רק שאלה – כן או לא. תחום האחריות של הקייטנות זה אצלכם?

חוק הקייטנות מ-1990, והוא בידי שר הפנים. כתוב גם בחוזר שנמצא לידי.

נכון לעכשיו אני מבין שהקייטנות, אף אחד לא מטפל בהן במדינת ישראל, מ-1990. אגב, כשאני הייתי ילד, לא היה מי שיטפל בהן. כנראה, כשאני הגעתי לבית הספר – אני מניח שזו לא היתה יוזמה של איזה מדריך שם, אבל כל בתי הספר, איפה שגדלתי, היו קייטנות. עכשיו אני מבין, שאתה אומר: זה לא אנחנו.

לא. גם.

אמרת: בחוק זה לא אנחנו. משרד החינוך אומר: זה לא אני, אז מה אתה רוצה, שאפנה למשרד החקלאות, שיעשה קייטנות?

זה בדיוק הפוך ממה שאמרתי. אמרתי שיש פה לקונה; הדבר הפשוט ביותר זה עוד חוזר מנכ"ל. הדבר האמתי לעשות כדי להגיע לתוצאה שאתה מכוון אליה, שבסופו של דבר יש פיקוח על המחירים, זה לא האמירה של משרד החינוך: יש חוק – זה לא אנחנו.

תודה. ברשותכם, אני רוצה לשמוע את יושב-ראש השלטון המקומי. אחרי זה אני רוצה לשמוע גם אחד מהבכירים בשלטון המקומי, אבל אני רוצה שידבר בכובע של ראש עיר - מה הוא עשה אצלו, ואז נפתח את הדיון. בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל, אני מודה ליושב-ראש ועדת הפנים, שללא ספק רואים שיש לו נשמה של ראש עיר, כי בסוף הוא נוגע בדברים האמתיים שצריך לטפל בהם, וזה בדברים שהם ביום-ביום. אנחנו רואים פה בדיוק את האבסורד שקיים – משרד החינוך הכניס אותנו להיריון, ברח, ומשרד הפנים, שהוא הרגולטור שלנו, ואמון על זה שאנחנו בסוף נוכל לממש את מה שמשרד החינוך הבטיח, לצערי רק עכשיו התעורר, ואני שמח על זה שבסוף הוא מצטרף, כדי שנוכל בסופו של דבר להוציא את מה שכבר ניתן למשרד החינוך. שלא תטעה - התקציב ניתן. מדובר בסך הכול על 30 מיליון שקלים. נמצאת פה נועה הימן ממשרד האוצר, שהם העבירו את הכסף למשרד החינוך.

מי זאת ממשרד האוצר? תתקרבי אלינו, נועה.

הכסף הועבר ממשרד האוצר. הסיכום היה – שי פירון ואנוכי ישבנו בקדנציה הקודמת.

יש פה סדרנית? שהיא תשב בבקשה סביב השולחן, משרד האוצר. בבקשה.

שי פירון ואנוכי ישבנו עוד בקדנציה הקודמת, סיכמנו על בית ספר של קיץ, יוצא לדרך – שנה ראשונה כיתות א'-ב', לאחר מכן ג'-ד', ולאחר מכן ה' וגני ילדים נכנסים פנימה. זה הסיכום, הוא כתוב ורשום. כל מי שמספר סיפורים אחרים, כנראה גם לא מכיר.

רבותיי, אנחנו לא פה אצטדיון טדי. גם לא כשכועסים וגם לא כששמחים. מי שרוצה למחוא כפיים – החוצה.

יחד עם זאת, שנה שעברה, כשראינו את משרד החינוך מגמגם, הלכנו בחלק מהרשויות, כולל ברשות שלי, וייצרנו התאמה של בית ספר של קיץ. יושב פה דודי מזרחי. הוא הכין את התקציב המדויק של בית ספר של קיץ. 852 שקלים עבור בית ספר. נעשה סדר לכולם פעם אחת ולתמיד. כאשר בסוציו אקונומי נמוך משלמים פחות עבור ההשתתפות; סוציו אקונומי גבוה משלמים יותר. ואז יוצא מצב שבין 40 ל-60% הנחה נוספת על הסכום הזה להורים. 40% ברשויות מ-7 עד 10, ומ-1 עד 6 זה סדר גודל 60%, פחות או יותר.

מה שקרה, אחרי שהכניסו אותנו פנימה – אנחנו לא הפעלנו קייטנות. צודק דודי, מה שאומר, בשנים אולי בשנות ה-60' וה-70' הפעילו קייטנות, אחר כך הפרידו הכול החוצה. הפעילו את זה מפעילים חיצוניים, עמותות, כל מיני דברים כאלה. הרשויות לא הפעילו את זה. אנחנו נכנסנו בעבור הסיכום שהיה עם משרד החינוך, שבשלוש שנים מביאים לכך שמגני ילדים ועד כיתה ה' באופן מלא אנחנו מפעילים את זה. אלא מה – משרד החינוך, כמו כל דבר שעושה, נכנס פנימה, מייצר רפורמה, אנחנו נכנסים, הוא בורח החוצה, ואנחנו צריכים להביא את הכסף, והכסף הזה בא מהכיס של התושבים, זה בדיוק כמו הסכם השר, שבאו כולם והתהדרו בהסכם השכר – הוא בא מהכיס של התושבים, מהארנונה. הדבר הזה גם בא משם. הכול בא משם. לכן צריך לעשות סדר, אדוני היושב-ראש, ואני שמח על כך שלקחת את זה, כדי שמשרד החינוך יכול מחר בבוקר. הכסף הועבר אליו. אם נועה הימן תגיד שלא, אני אגיד לכם שכן, והיא אומרת שכן, ואפשר להוזיל.

נועה, משפט - העברתם את הכסף למשרד החינוך?

זה לא נכון להתייחס לזה- - -

שאלתי. עזבי. אומר יושב-ראש השלטון המקומי שאתם, הדלתא זה 30 מיליון התוספת. השאלה, אם העברתם אותם למשרד החינוך.

אני לא מכירה את המספר של 30 מיליון.

תהיי משוחררת. אל תפחדי.

תקציב הקייטנות לכיתות א'-ב' היה 175 מיליון ₪.

ג'-ד'?

בשנה האחרונה נוספו 50 מיליון ₪ כדי להוסיף את תלמידי המוכר שאינו רשמי לקייטנות גם כן, אז היום התקציב לכיתות א'-ב' עומד על 225 מיליון שקל. הרחבה נוספת עלותה 225 מיליון ₪ נוספים לעוד שתי שכבות גיל.

זה לא נכון.

לא היה סיכום עם משרד החינוך בעבר, שזה עולה בשני טקטים – א'-ב' ואחרי זה ג'-ד', וגנים?

בממשלה הקודמת קבע שר החינוך שאלה יהיו סדרי העדיפויות שלו. הממשלה התחלפה. יש היום סדרי עדיפויות.

בגלל שהממשלה התחלפה ההורים סובלים, לפחת בנושא הקייטנות. אני מניח שההורים לא באו לכאן כי ההורים חוגגים.

ישבנו כאן בשנה שעברה בדיון על צמצום מספר תלמידים בכיתה ועל הוספת סייעת שנייה בגני ילדים.

מה זה קשור עכשיו? אולי גם צבעתם את בתי הספר בטפטים. אנחנו מדברים על קייטנות. מה הקשר?

מה ההורים רוצים? קייטנות?

יש פה זריקת אחריות ממי שצריך באמת לקחת אחריות לבין גורמים אחרים, וזה לא עולה לשיח.

- - -

רק לתקן את הגברת הימן – התגובה שלכם, של אגף התקציבים, שהתקציב הועבר למשרד החינוך, והאחריות על משרד החינוך לתקצב. לכן אני מציע שתבדקי את הנתונים.

יחד עם זאת אני אומר, רבותי, אנחנו ברשויות לקחנו על עצמנו, הסכמנו, לפחות אני, קודם כל, יחד עם מכתב לכל ראשי הרשויות אצלי ברשות, התאמה מלאה למשרד החינוך. עכשיו תפקידו של משרד החינוך, להביא את ה-40, 50, 60% הנוספים שאמור לתת הפחתה משמעותית נוספת להורים, והגיע הזמן שפעם אחת – שלא יספרו סיפורים. זה לא 220, 230 מיליון שקל, משום ששכבות ג'-ד' באים הרבה פחות ילדים, ו-ה' - עוד יותר פחות ילדים. בגני ילדים צריך לטפל. זה גם הזמן לטפל בהם.

תודה. יהודה זמרת, היועץ המשפטי של משרד הפנים – האם אין למשרד הפנים סמכות להנחות את הרשויות לגבי מחיר הקייטנות? רק תענה לי כן או לא.

אני חושב שזה תשלום שברשות; לא שבחובה. הרשות המקומית- - -

אגב, תשלומי רשות – משרד הפנים לא יכול- - -

חוגים במהלך השנה. מפעילים- - -

אני שואל אם בתשלומי רשות אין סמכות לשר הפנים להתערב? רק חובה?

קייטנות זה לא חובה של הרשות.

אני שואל.

מה שאומר שהאחריות היא שלכם גם. תגידו את זה. מחלקים פה אחריות לכל מיני- --

אנחנו בינתיים היחידים שלוקחים פה אחריות על הכול.

תכף נראה.

בבקשה, אלי ברדה, ראש עיריית מגדל העמק.

לפני שאני מדבר, אדוני היושב-ראש, אני שם לך פה כמה חומרים, שיישארו גם אחרי הדברים שלי.

קודם כל אני אומר לכם שבמגדל העמק דאגנו לפרסם כבר לתושבים תוכניות לקייטנה, גם לגני ילדים וגם לכיתות א'-ב' ו-ג'-ד' במחירים שווים לכל נפש, הכי אטרקטיביים שיש במדינת ישראל.

כמה?

תכף אומר אותם. מתוך הנחת מוצא שאנחנו רואים רצף חינוכי של שנת הלימודים, כולל בתקופת הקייטנות. אנחנו רואים את יוקר המחיה, את הרצון להתחשב בהורים ואת הצדק החברתי לא כסיסמאות אלא כהלכה למעשה יום-יום שנה-שנה כל השנה, וגם במבחן הזה של הקייטנות אנחנו עושים את זה.

כשאני אתן דוגמאות של קייטנה במגדל העמק לגני ילדים שעד שעה 13:00 עולה 550 שקל, ועד שעה 16:00 עולה 1,000 שקל, וכשבבתי הספר א'-ב' עולים 300 שקל, כי זה בית ספר של החופש הגדול, הבאנו לכיתות ג'-ד' את תוכנית תלמה, תוכנית אנגלית למצוינות בחינוך, שנותנת מענה לכיתות ג-'ד', והוספנו תוכניות מעברים ומחשבים היברידיים ומכינה בקליק לעוד כיתות במהלך השנה.

התפישה שלנו מאוד פשוטה – משק סגור בהתנהלות הכספית – כל המשאבים של הרשות משועבדים, במירכאות, לטובת העלויות של הקייטנה. איגום משאבים בין כל גורמי הרשות – כוכב הילדים, מתנ"ס עירוני, חוגים שמופעלים במהלך השנה בעיר – מוכוונים חלק מהם לפעילויות בתוך התקופה הזאת.

אתן לכם את הדוגמה של הקשר שיש לנו עם דטרויט, שעם חלק מהמשאבים שדטרויט נותנת לקהילה המשותפת שלנו, עמק יזרעאל, נצרת עלית, מגדל העמק, כיוונו חלק מהתקציב שהם מייעדים למהלך השנה לפעילות, אמרנו: אנחנו רוצים לפעילות קיץ, כי אנחנו רוצים לאפשר להורים קייטנות גם לג'-ד' בקיץ, כי אנחנו לא מאמינים שהמדינה תעמוד, על-פי הניסיון המצטבר, תעמוד בהתחייבות שלה, שמ-א'-ב' היא תעלה גם לג'-ד' – מה שגם קרה בפועל, ואנחנו בפועל נותנים היום את הקייטנה הכי זולה, אני חושב, במדינת ישראל, הכי אטרקטיבית. תראו פה בתוכניות שיש פה העשרה, חוגים, יציאות מחוץ לגנים ומחוץ לבתי הספר במחיר שווה לכל נפש. לא רוצים להרוויח שקל, מוכנים גם לסבסד קצת כדי שיהיה אפשר.

אני חושב שגם בתפקידי כנציגו של חיים, כיושב-ראש האסיפה הכללית של מרכז השלטון המקומי וגם בכובע האחר – יושב-ראש הרשות לפיתוח הגליל – אנחנו רואים את הצרכים של ראשי הרשויות. אני מאמין באחריות שכל ראש רשות רוצה את זה. אני גם לוקח בחשבון שחלק מהרשויות בקשיים, חלק לא בקשיים. אבל במסר שראשי הרשויות, ודאי – ואני מדבר בשמם - כולם רוצים טובת הילדים ואת הרצון לצאת לקראת ההורים. לא כולם מצליחים בזה, אבל אני חושב שאנחנו מביאים דוגמאות חיוביות שאפשר לעשות את זה, ואני מזמין כל מי שרוצה, מכל רשות, לשאול, לגעת בעומק בפרטים – איך זה עולה, אילו איגומי משאבים, מה עושים עם הסייעת השנייה שניתנה לנו השנה ומה עושים עם הסייעות הפדגוגיות שנמצאות בבית הספר, איך משתמשים בהם במהלך הקיץ כדי להקל על הילדים – אנחנו עושים את זה הלכה למעשה ולא סיסמאות.

תודה. אני ארצה להעביר את רשות הדיבור למאיר תורג'מן מידיעות אחרונות. הוא עשה תחקיר עמוק כדי לתת לנו – חמש דקות.

אפשר לדבר?

חברי הכנסת לא כל פעם צריכים לדבר. אני לא פותח דיון מחדש הרי. עשיתי אותו כבר פעם שלישית.

יש לנו מה להעיר. אדוני מעיר הערות חשובות. גם לנו יש מה להעיר.

אסביר. אני מקדם פה דיון מקצועי.

אתה בסדר גמור. גם אנחנו רוצים לדבר – זה הכול.

שנייה, תן לי להסביר. אם אתן לך את רשות הדיבור – תדבר; אם לא, אז לא.

מה, אם לא אז לא?

אם לא, אז לא?

יש דיון בכנסת, לא?

אז מה?

אדוני יודע איך נראה דיון בכנסת?

אחרי זה תתלונן עליי. אין בעיה.

חבל.

אין בעיה. באתי לפתור בעיה; לא כדי שחברי הכנסת ידברו.

גם אנחנו באנו לפתור בעיה.

אז תן לי לקדם אותה.

קדימה.

יש לי שאלה, עו"ד יהודה זימרת – האם משרד הפנים אחראי להנחות את העיריות, מה הם עושים במבנים העירוניים?

הם רשאים בכפוף להוראות כל דין לעשות זאת. הם בעלי הנכס.

אם עיריית ירושלים מחר מחליטה בבית הספר לפתוח שוק רמלה–לוד. זה בסמכות שר הפנים?

עד חמש שנים רשות מקומית יכולה להשכיר את הנכסים שלה בלי אישור שר הפנים. זה החוק היום. אף אחד לא משכירה את הנכסים האלה מעבר.

תודה. מאיר תורג'מן, בבקשה.

בוקר טוב. מצאתי שיש קורלציה מאוד לא הגיונית. בערים החלשות, שאין יכולת לראש העיר לחלוב כסף מהלקוחות שלו, כי הוא חי אתם ביום-יום והוא צמח אתם, הוא יודע שאין. אם יבקש קייטנה ב-2,400 שקל, ילדים פשוט לא יגיעו לקייטנה - ראש העיר מצליח ליצר קייטנה באלף ומשהו שקלים. ככל שהעיר גדלה – יש לה חברות עירוניות, ויש פסטיבלים ויש הצגות, ויש מנכ"לים לחברות העירוניות, מתחיל להיווצר מצב שמעמיסים הוצאות על הילדים המסכנים האלה באמצעות ההורים שלהם לקייטנה.

חולון דוגמה לזה.

אני לא נכנס לשמות. מצאתי עצמי בשבוע האחרון – כמעט אין עיר, מקייטנה של 400 שקלים – בכוונה עכשיו זיקקתי את זה לגן ילדים, שעובדים עם אותה סייעת, לא יוצאים לסופרלנד, שתי סייעות, ארוחת בוקר, הרבה חום ואהבה, פעילות מחוץ של ללטף את האוגר, דירה להשכיר, שעת סיפור, קצת משחקי מים וכדומה. כלומר בכל הקייטנות המבנה הוא עירוני, ראשי ערים הרבה פעמים מדברים בגוף ראשון - אני נתתי להם. שום ראש עיר לא נותן דבר לאף אחד. זה נבנה בכספי העירייה, בכספי הארנונה, בכספי המסים של התושבים. אף ראש עיר לא קונה את זה- - -

אף ראש עיר לא- - -

לא להפריע, חבר'ה.

למען הדיוק, למען משרד החינוך - משרד החינוך בונה את בתי הספר; לא העירייה. בוא לא נתבלבל.

שנייה. מדובר במבני ציבור. לא משנה מי בנה אותו כרגע. בבקשה.

הוא לא שוכר את המבנה, ומשלם שכירות – לזה אני מתכוון. כלומר למעשה כל ההוצאות כבר קיימות. ההוצאות הנוספות זה מה שאתה מכניס. אם הסייעת עבדה במהלך השנה משעה 13:30 עד 16:00, היום אתה מזמין אותה בשעה 07:30 – אתה משלם יותר. אתה מזמין יותר פעילות. דיבר על זה ראש העיר אלי ברדה – משק סגור.

אני אומר לכם – תבדקו בעיריות החזקות. קודם כל, קשה לקבל את הנתונים האלה, את דוח הרווח והפסד של הערים. כולם מוכנים לתת. אתה פותח את זה - עם רואה חשבון לא מצליח למצוא את הדברים. הסיפור פשוט – מעמיסים על הקייטנות מרכזי רווח, וזה מתחיל בקייטנות, זה עובר לחוגים. אלה המקומות שאמורים לכאורה לממן- - -

כבר קבע- - -

חיים, מאיר, חיים- - -

לא יכול להיות מצב, סליחה, אדוני היושב-ראש- - -

לא, חיים.

לא יכול להיות- - -

חיים, אתה תכבד אותי.

זורקים פה דברים שהם לא נכונים.

חיים ביבס, מספיק עם הביזנס. לא תעשה כלום. רוצה לסחוט את כל העירייה.

בני, אני אוציא אותך. חיים, כשאני לא נותן את רשות הדיבור – אני מבקש, אל תתפרץ, גם אם אתה חושב שאתה צודק. תרצה בסוף – אתן לך דקה להשלמות. בבקשה.

אני ניגשתי לראשי ערים. עובדה שאצלנו בידיעות מצאנו הפרשים – מ-117 שקלים, אם איני טועה, עד 45.

ליום.

על אותה קייטנה?

כן. תיגש לעיריית תל-אביב. הם עושים אותו צהרון בערים אחרים. קוראים לילדים – קייטנת כייפנית, לילדים בני 3. הם נשארים באותו צהרון ולא יוצאים לשום מקום. ובעיריית תל-אביב הם גובים 1,100. פה היא מתחילה ב-07:30. ההשוואה היא תפוח לתפוח. אין השוואות לדברים אחרים. הסיפור פה הוא פשוט.

ישבתי עם יואל לביא, והוא פתח בפניי את הספרים. הוא אמר: אני לא מעמיס הוצאות על הקייטנה. כל מה שזה עולה לי - זה מה שאני דורש. אולי יש לי כמה שקלים ספייר, וגם אם נשאר עודף בסוף היום, זה נשאר. לא מעמיסים עליהם שום תקורות של מנכ"לים, של מינהלות, של מה שאתם לא רוצים, ואני אומר לכם דברים שאני יודע. וקייטנות, מי שמפעיל אותן - אני לא נכנס לכל הרגולציות – זה החברות העירוניות או המתנ"סים. אתמול במזכרת בתיה 200 הורים בעידן הפייסבוק, יצאו 200 הורים. דיברתי עם אשה שבעלה מהנדס אלקטרוניקה. היא עובדת כרפרנטית בכללית. יש לה ארבעה ילדים. היא חוזרת מחופשת לידה. היא אומרת שהיא לא מסוגלת לשלם את המחירים האלה. אז הם ירדו מ-2,420 ל-2,195 ל-15 ימים, ובמתנ"ס מסבירים, שהם צודקים, והם גובים מחיר של 20, 30 אחוז. רק נלך לעיריית אשדוד – בא ראש עיריית אשדוד, והחליט שהוא מוריד מ-1,500 ל-950. דיברתי עם הסמנכ"לית שהוטל עליה לבצע את הקיצוץ. היא אומרת שבמחיר החדש עיריית אשדוד מסבסדת בכ-150 שקלים. רק מה שהיא אמרה – שהיא לקחה אותו כוח אדם, את אותו מארג אנשים, ושיחקה נכון. עכשיו תעשו את החשבון שלכם, למה עיריות חזקות גובות – אגב, הן תמיד אומרות שהן מחזירות את הכסף לתושבים.

ברור, אף אחד לא לוקח את זה לכיסו.

אותה אמא אמרה, הרפרנטית שחוזרת ב-1, יש לה ארבעה ילדים, היא אומרת: כשאני צריכה לשלוח אותו לחוג ב-17:00, אני יכולה להישאר אתו בבית. לקייטנה אני חייבת, כי סיימתי חופשת לידה. אם אני לא חוזרת ב-1 ביולי ולא שולחת את הילדים לקייטנות, אין לי עבודה, אני לא חוזרת לתפקיד. אף אחד לא יחכה לי. אני חושב שזוג כזה, הוא מייצג עובדים, מתפרנסים בכבוד, מרוויחים יפה. היא אומרת ששנה שעברה היא קיבלה צ'ק מאמא כדי שתסייע לה, וגם השנה היא צריכה לקבל צ'ק. עכשיו שכל אחד יעשה את החשבונות שלו.

תודה.

בדקתם במגזר הדרוזי והערבי גם?

לצערי, לא. אני מתנצל.

תודה רבה. אתה צודק שהעסק הזה לא רק של ההורים; גם של הסבים בדרך כלל.

ברשותך, ישראל אליסף, יו"ר פורום ועד הגנים הארצי, בקצרה.

שלום, פורום הגנים הארצי, חבר בפורום ועדי ההורים הישוביים.

ראשית אני רוצה להודות ליו"ר שלא מוותר מבחינת דיונים ודיוני מעקב. ההורים בישראל מאוד מעריכים אותך על זה.

תודה. גם הילדים שלי מעריכים אותי. אני גם הורה שלהם...

בימים האחרונים מתעוררת מחאת הורים אדירה בנושא המחירים המטורפים של הקייטנות, ומכיוון שיש קצת בלבול, אני רוצה לחדד ולמקד את המסר. יש שני שותפים מרכזיים בחינוך בישראל: השלטון המקומי ומשרד החינוך. למשל, המשרד מתקצב את הבניינים - וזה לא נכון שהעיריות בונות אותו. העיריות בונות אבל המתקצב הוא המשרד. השלטון המקומי מבצע.

משרד החינוך החל ברפורמה של בית הספר של החופש הגדול שפועל כרגע רק בכיתות א'-ב'. השנה זה היה אמור להתרחב, כפי שאמר חיים ביבס – מגיל גן עד כיתה ה', וזה לצערנו לא קרה.

כיום משרד האוצר לטענתו, באחד הדיונים הקודמים, העביר את התקציב והשתנו סדרי העדיפויות. אנחנו רוצים שהקייטנות יתקיימו כמתוכנן, ואני רוצה להציע הצעה אופרטיבית. התקציב כרגע – אמרה נועה הימן - עומד על 220 מיליון שקל, וכל שכבה נוספת זה עוד 110 מיליון שקל, וזה כולל המוכר שאינו רשמי, וחשוב, לאור הערתך, שתשמע את זה גם אתה. אנחנו כפורום ועדי ההורים שמייצגים את כל ההורים בישראל - דתיים, חילוניים, ערבים, חרדים - כולם, עמדנו על כך באופן נחרץ, שהנושא הזה יורחב למוכר שאינו רשמי, ויגיע לכולם. שנה שעברה זה כבר הפך להיות של כולם, ואנחנו נקפיד שזה יהיה לכל המגזרים חד-משמעית. הערה חשובה.

אנחנו מבקשים להרחיב בעוד שתי שכבות; זה היה אמור להתרחב בעוד כמה שכבות. אנחנו מבקשים שזה יתרחב בעוד שתי שכבות – כלומר 440 מיליון שקל, ולחלק את הכסף לכל השכבות, כלומר לייצר קייטנה לכל הגילאים במחיר שפוי - 850 אלף שקל בסטנדרט אחיד בכל המדינה, שזה המחיר כיום, ואת ההשתתפות של המשרד לחלק בכל הרשויות, ולא רק באשכולות הנמוכים, כלומר לעשות את זה פר הכנסה של הורה. במקום לתת לאשכול 1 עד 4, לכולם בחינם, תנו את כל האשכולות, למי שצריך, בסוציו אקונומי נמוך – תנו את זה פר הכנסה.

תתכנס.

למה שמאיר תורג'מן אמר, שיש ערים שבהן המחירים ירדו פתאום דרסטית – אני רוצה לומר על זה עוד משהו. יש ערים גדולות שהמחיר בהן, הקייטנה היתה זולה מלכתחילה, אבל זה לא חוכמה גדולה, כי מעמיסים את זה על ההורים במשך כל השנה. כשהצהרון, המחיר האמתי שלו היה צריך להיות בסביבות 800 שקל, והצהרון כל השנה עולה 1,100, 1,050 שקל, כלומר את הקייטנה הזולה גבו מההורים כל השנה, אז יש התחכמויות בעסק הזה, ואנחנו מציעים הצעה הגיונית, מערכתית ברמת מדינה, שאנחנו חושבים שגם משרד האוצר וגם משרד החינוך יוכלו לעמוד בה.

תודה.

רק עוד מילה אחת. אנחנו כרגע מתמקדים במשהו שהוא מול משרד החינוך, אבל בוא נהיה ריאליים – זה לא יקרה מהיום למחר, זה לא יקרה עד 1 ביולי. לכן אנחנו דורשים מהרשויות כולם – אנחנו ממקדים את המאבק שלנו משרד החינוך והאוצר להרחיב. כלומר זה יקרה בשנה הבאה – אנחנו מקווים. השנה אנחנו מתמקדים ברשויות. הרשויות מפעילות קייטנות במחירים מטורפים, לא שפויים. ההורים לא עומדים בהם.

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

בקיצור, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לך על קיום הדיון הזה. יש פה שני שחקנים שחייבים להיות כאן – שר האוצר ושר החינוך, ואני לא יודע למה מפילים את הכול על ראשי הרשויות. הייתי ראש רשות. אז יכול להיות שיש ראשי רשויות שעושים קייטנה יקרה; רובם הגדול מתמודד עם כל שקל כדי להוזיל.

יש כסף. יש כסף בחינוך. אני מחזיק פה בקשות מוועדת הכספים, של שר האוצר, שמבקש להעביר 1,370 באלפי שקלים, מסעיף 20 במשרד החינוך לסעיף 47, רזרבה כללית. לוקחים כסף, מיליארד ו-300 שקלים, ממשרד החינוך, ומעבירים אתם יודעים למה – לתמיכה בענפי המשק. כל הסיפור הזה שאין כסף, זה קשקוש. יש כסף. סדרי העדיפויות של שר החינוך לא מעניינים את סבתא שלי. הוא צריך להבין שיש ילדים מסכנים, ולא רק הילדים מסכנים; גם הבן שלי במודיעין, שצריך לשלם לשני ילדים, והוא ממעמד הביניים – גם בו אני צריך לטפל. אז מה שהתחילו ועשו שר האוצר הקודם ושר החינוך הקודם וחיים ביבס - היתה שום סיבה בעולם לפרק את זה היום. לא היינו יושבים פה אם משרד החינוך היה מבין שיש רצף שלטוני, והיה מכבד את ההחלטה, כי ההחלטה היתה לא פוליטית; ההחלטה היתה בשביל דימונה כמו בשביל מודיעין כמו בשביל תל-אביב.

לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לפני שאנחנו מתחילים לצלוב את ראשי הערים ואת משרד הפנים, ויש מקום להעביר ביקורת, היו צריכים, והפנייה שלך – אני מאוד מקווה; אתה יושב-ראש ועדת הפנים – הפנייה תהיה גם לשר החינוך, למרות שאתה לא יושב-ראש ועדת החינוך. אתה אל תהיה קטן אמונה. אפשר תוך יומיים להשיג 200 מיליון שקלים. אתה יודע כמה כספים קואליציוניים עפים מצד לצד בוועדת הכספים? בשנייה אחת חצי מיליארד שקל.

לא תקציב.

הסיכום צריך להיות שאם משרד החינוך ומשרד האוצר לא יכולים להתארגן, שייתנו לראשי הערים להתארגן, וישפו אותם על הקיץ זה. יכולים לעשות את זה ככה.

מקבל את הביקורת.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. אני חושבש הדיון הוא לא רק על הקייטנות אלא על סדר העדיפות הנכון – גם של הממשלה וגם של השלטון המקומי. החינוך, תמיד ראינו אותו. גם הייתי ראש רשות, כדבר מרכזי; ודאי שעות הפנאי והחינוך הבלתי-פורמלי.

חיים, דיברתי אתך, ואני רוצה להעיר הערה. הצעתי הצעת חוק שאומרת: לבטל עבודה מועדפת בתחנות דלק, ולהעביר אותה 25 מיליון שקל עבודה מועדפת בחינוך, מה שהיה נותן חלק מהפתרון לכוח אדם איכותי במחיר סביר.

למה לבטל? להוסיף.

מאחר שיש בעיה להביא מקור כספי, יש המלצה של ועדה ממשלתית, להפסיק את העבודה המועדפת בתחנות דלק. מי שעוצר את זה, זה שר האוצר. גם החינוך וגם הביטוח הלאומי וגם שר הרווחה תומכים בזה. לכן אני אומר לכם שמי שמדבר על החינוך, צריך גם לעשות. בתוך העשייה יש אפשרות לעבודה מועדפת.

דבר שני, אני מסכים למה שאמר חברי מאיר כהן. יש זמן גם לקבל את ההחלטות. מה שחשוב לתושבים, לאזרחים זה לא החלוקה בתוך הממשלה אלא איך נראית הממשלה כולה. מה מעניין את האזרחים עכשיו מי למעלה ומי למטה? מה שחשוב, אדוני היושב-ראש, שא'-ב' יימשך, ג'-ד' יתקיים.

וגני ילדים?

גני ילדים זה הפתרון הכי פשוט.

קיבלתי. הערה אחת עקרונית – גם יש פה אנשים שעוסקים בחינוך. יכול להיות שמה שיכול לעזור משרד החינוך והפנים זה לקבוע את הנורמות של הקייטנות. יש בעיה – לא רק כמה זה עולה אלא מה מקבלים. אנחנו מכירים את זה גם ממסיבות סיום.

דיברנו על זה.

רגע. אני חושב שזה כן יכול – חוזרי מנכ"ל – להגדיר את רמת הקייטנה הנדרשת, שהיא תתאים לרמת ההוצאה שאפשר להטיל על ההורים.

תודה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

בוקר טוב. המשך הדיון הזה, לצערנו הרב, הוסט לכיוון אחר לגמרי. דנו מיוני שנה שעברה, והכול היה ברור, מה שאמר יושב-ראש הוועדה מההתחלה. אנחנו רוצים עכשיו שיהיה כסף. זה הכול. זה כל העניין. כל הדמגוגיה הזאת, משרד החינוך, משרד הפנים - זה דמגוגיה. מה, זה צחוק? לא תיאמנו, לא עשינו. מי אחראי, מי לא אחראי? רשויות מקומיות? מה הולך כאן? זה צחוק? גן ילדים? דנו על זה אלף פעמים, והיו החלטות ופרוטוקולים. והעלינו את הנושא מלכתחילה לפני שנתיים, והבאנו את כל מה שהיה, הכתבה היום בידיעות אחרונות – כל המחירים, כל הקייטנות. מדברים על קייטנות רגילות של הילדים שצריכים שבועיים, שלושה שבועות בקיץ, כשההורים עובדים. מה כאן קשה? יש הרבה כסף, אמר שר הרווחה לשעבר, והוא ידע, וגם אני יודע שיש הרבה כסף.

לכן האחריות, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד לא יודע, הביטחון שיהיה – צריך כסף. להעביר כסף לרשויות, והרשויות יידעו איך לנהל את זה. אם אין לנו ביטחון ברשויות, שהם אחראיים על הקייטנות מבחינה ניהולית, אז בבקשה, משרד הפנים, תעשה את הביקורת שיש לך, ותן להם חשבון, תבוא אתם לדין, תתחשבן אתם. בשנה שעברה הספקנו בכמה מקומות, כבוד היושב-ראש, לעשות את זה. למשל, בירכא ובעוד מקומות הספקנו לעשות את זה, ועשו הנחות. המועצה הביאה תקציב. לכן צריך להעביר כסף, זה הכול; לתת את האפשרות לרשויות המקומיות, שיפעלו בהתאם.

תודה רבה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה - לא בגלל שהערת נתתי לך... שלא תתבלבל. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על קיום הדיון זה, ומקווה שלא נרפה מהנושא עד שיהיה שינוי.

אדוני היושב-ראש, יש הרבה בעיות ברשויות המקומיות, וכפי שמר תורג'מן אמר ובצדק – יש שם שערוריות. אני האחרון שמציע לנו להבליג על התנהלות כמו ההתנהלות של עיריית תל-אביב יפו, עירייה עשירה שגובה באופן שערורייתי כספים מהורים לקייטנות. שערורייה. בלתי-נסבל, וזה מבטא מדיניות אנטי חברתית של העירייה הזאת.

אבל היכולת שלנו מכאן לשנות – אני אומר את זה בצער – התנהלות של ראשי ערים, מאוד-מאוד מוגבלת. הייתי מחליף את ראש עיריית תל-אביב מחר בבוקר, אם הייתי יכול. אנחנו לא יכולים לעשות את זה מכאן.

לא בגלל הקייטנות.

לא בגלל הקייטנות רק...

תזכיר שניסית.

ניסיתי, כן. קיבלתי רק 40%, מה אני אעשה? אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – היכולת שלנו להשפיע מכאן על התנהלות של ראשי הערים היא מאוד מצומצמת, ולכן המוקד שלנו צריך להיות, איפה שאנחנו יכולים להשפיע, ויש ממשלה בישראל. יש משרד חינוך בישראל, ונעשה, אדוני היושב-ראש אחד השינויים הדרמטיים ביותר, שיש לו השלכות לגבי החיים של כל ההורים במדינת ישראל בלי כמעט דיון ציבורי. היתה ממשלה, היה שר חינוך, קידם רפורמה מגן ילדים עד כיתה ה', היה על זה הרבה דיון, היו הרבה ברכות, הרבה הורים ראו את האור בקצה המנהרה, והנה בחטף, בלי שום דיון ציבורי, הדבר הזה הוכנס למגירה. איך זה ייתכן? איך דבר כזה קורה בלי ביקורת ציבורית, בלי מעורבות של הכנסת, בלי בקרה ובלי בחינה מעמיקה?

ההצעה שלי, אדוני היושב-ראש – בסיום הדיון הזה הוועדה תפנה למשרד החינוך, להחזיר מייד את התוכנית שאושרה בממשלה, מגן הילדים עד כיתה ה'. ההצעה המעשית שחבר הכנסת כהן הציע, היא הצעה מצוינת. אם משרד החינוך לא ערוך לבצע את זה בכוחותיו, שיאפשר לרשויות המקומיות לבצע את זה בכוחותיהם, וישפה אותם. תודה.

למדנו שהם לא יודעים לשפות.

תודה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.

אדוני, אני לא ראיתי שמישהו פנה לשר האוצר ואמר: חסר כסף לקייטנות, והוא סירב, אבל אני רוצה להזדהות עם דבריך. אני בעברי הרחוק הייתי מנהל מתנ"ס. לא היה ילד בישוב שלא היה הולך לקייטנה, והקייטנות היו מסובסדות על-ידי הרשות ועל-ידי החברה למתנ"סים. כנראה, יש הרבה ששכחו מה תפקידם. ראיתי היום – לא עשו בדיקה, לא למגזר הדרוזי ולא למגזר הערבי. כאילו אנחנו לא קיימים. אבל זה לא העניין.

לא, הם יצאו מהנחת עבודה, שאם יש בעיה במגזר היהודי, ודאי גם אצלכם...

אצל מה לעשות – אצלנו המצב הסוציו אקונומי הכי טוב 3.

אגב, שם המחירים אמורים להיות הכי נמוכים, לפי מה שמאיר אומר.

בהחלט. אני רוצה רק להעיר גם למען כבודך וכבודנו. אני מניסיוני כאן רואה הרבה פקידים - לא רק עושים בירוקרטיה; מזלזלים בנו. לנו אין סנקציות ואין לנו ענישה. כל עוד נמשיך להיות פראיירים, כך יתנהגו אתנו. החבר'ה האלה, לא צריך להכניס אותם לוועדה. לא צריך לטפל בהם בשום בקשה. מהיום והלאה, מי שלא יכבד את הוועדה הזאת. תאר לעצמך אזרח פשוט במדינת ישראל שפונה אליהם, מה הוא מקבל? לא מקבל יחס, דורכים עליו, לא מעניין, אין חמלה במדינה הזאת. כולם הפכו לאנשי כיס, רק כל אחד לכיס שלו, ולא מעניין אותו, ומורחים אותנו, ואנחנו נופלים בין הכיסאות.

אני מציע, כדי שלא נאבד מהאפקט של הדיון החשוב הזה שהבאת – וכל הכבוד, בוא נאמץ את מה שעשו במרכז השלטון המקומי. מה שעושה ברדה, אפשר לעשות בכל הרשויות המקומיות. אנחנו נציע את הסכום הזה, 850 ומשהו לכל הרשויות, כולם חייבים ללכת לפי זה, ואחר כך נתקן את המצב.

תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא.

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אני גם מברכת על הדיון. אנחנו קיימנו דיון דומה בוועדה לזכויות הילד. עלו, פחות או יותר, אותם דברים. אני רוצה להחזיר את המיקוד לסוגיה של מחירי הקייטנות, כפי שהם נגבים על-ידי הרשויות המקומיות, ואני מתחברת למילה שערורייה, כי הרי בסופו של דבר אנחנו כן עדים לרשויות שגובות סכומים שהם דמיוניים לחלוטין על הקייטנות. אז נכון, אולי זה אקסטרים ואולי יש שם כל מיני דברים שאני לא יודעת למה צריך אותם בגילאים האלה, ומרוויחות לא מעט כסף, על מי – על הגב של התושבים. כלומר אם הרשות המקומית, בבסיס התפישה שלה היה ברור, שזה חלק מהשירות שהיא נותנת לתושב, אז לא בטוח שהיתה גובה סכום כזה שמאפשר לה אחר כך רווח מאוד-מאוד גדול.

אני חושבת שנקודת המוצא של הדיון הזה הוא מה שהציג פה ראש העיר אלי ברדה, ואני אומרת לכם שמה שהוא עושה, עושים ברשויות נוספות. לבוא ולומר שמשרד החינוך ומשרד הפנים ומשרד האוצר, ואפשר לגלגל את האחריות לכל מי שרוצים, אבל אז זה מיקוד שליטה חיצוני. אנחנו אומרים: אם הם לא פותרים, גם אנחנו לא, ובוא נמשיך כמו שאנחנו נמצאים היום.

לכן אני אומרת, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו צריך לקחת רשויות. ראשי רשויות הם האבא והאמא של התושבים שנמצאים שם. גני ילדים זה פתרון פשוט, כבוד היושב-ראש. יש שם סייעות שממשיכות לקבל שכר במהלך יולי לפחות. אפשר להעסיק אותם במסגרת הרשות. אנחנו עושים את זה בקריית- - -

גם המורים מקבלים שכר.

ההערה שלך עכשיו הורידה עשרים שניות מהדיון. למה?

תלמדו את הנושא. סייעות ברשויות המקומיות מועסקות גם בחודש יולי. אנחנו בקריית שמונה ממשיכים את ההעסקה שלהן דה פקטו בתוך גני הילדים, ומאפשרים קייטנות בתוך גני בילדים בסכומים שהם באמת אפשריים. יש פתרונות יצירתיים. מי שרוצה, מוצא אותם, והשאלה היא איך באמת לוקחים אחריות, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו.

תודה. עודד, בבקשה.

אדוני, אני חייב לומר שאנחנו מתייחסים לנושא התמחור של הקייטנות כאילו זה הנדסת טילים. הרי זה ממש לא מסובך לקבוע כמה עולה קייטנה. יודעים כמה עולה גננת, כמה עולה סייעת וכמה עולה מזון היום ל-25 ילדים. לא צריך לעשות מזה סיפור. גם לא צריך לחפש את זה בדוחות. אנחנו יודעים לעשות אזה. זה מה שמוביל לעובדה, שמשרד החינוך צריך לקחת את האחריות על העניין הזה, וצריך לקבוע סטנדרט אחיד, מה צריך להיות בקייטנה, מה המינימום שרשות מקומית צריכה לספק בקייטנה, וכמה זה צריך לעלות מקסימום.

אני חייב לומר, שמה שהציג פה ראש העיר מגדל העמק אלי ברדה, הוא ראוי ויפה; יש לי רק בעיה אחת עם זה – הוא אמר שבתוך התחשיב הכלכלי שלו יש כסף, תרומות מקהילת דטרויט.

לא. פרויקט אחר. ג'-ד'. לא להתבלבל. לא גני ילדים, לא א'-ב'. אין את זה באף רשות אחר.

להכניס תרומות כדי שזה יממן את הקייטנות – מדינת ישראל מספיק חזקה. יכולים משרד החינוך למצוא את הכספים, כמו שמצאו את הכספים לעניין ראוי - לחינוך חינם מגיל 3, אחרי ששילמנו בעבר – את הילדים שלנו, כשהלכו בגיל 3 לגן, היינו משלמים את כל הסכום הזה. מצאו בסוף במדינת ישראל איך לממן את זה. יכולים למצוא גם איך לממן את הקייטנות.

תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, בקשה.

אני דווקא חושבת שהאחריות על הקייטנות ועל תעסוקת הילדים ועל כך שההורים הצעירים ימשיכו לעבוד, כפי שהם צריכים לעבוד, מוטלת על מדינת ישראל, ואי לכך אני חושבת שגם משרד האוצר וגם משרד החינוך הם אלה שצריכים לדאוג.

אני רואה בקייטנות המשך של חינוך חובה. הרי מדינת ישראל היא זו שנותנת את ימי החופש, והיא זו שמשלמת עבור המורים שיוצאים לחופש, ולא ייתכן שבימים שבהם המורים והגננות יוצאים לחופש, ההורים גם הם יישארו בבית, כי זה עולה להם כסף, ולפעמים אפילו באיבוד מקומות עבודה.

לכן דבר ראשון, אדוני היושב-ראש, אני לא הבנתי – מימיני יושבת נציגת משרד האוצר. באמת לא הבנתי כמה כסף יש. שאלת, והיא אמרה: זה לא נכון, אי-אפשר להסתכל כך, אי-אפשר להסתכל אחרת. אני הייתי רוצה בתום דבריי לשמוע, איזה תקציב עומד מצד משרד האוצר לטובת הקייטנות? כי עם כל הדיון המחכים הזה, באמת מחכים, לא שמענו את השורה התחתונה, כמה כסף יש. הכסף שישנו צריך לעבור למשרד החינוך. משרד החינוך כן צריך לראות את עצמו אחראי, וכן צריך לסבסד את הקייטנות.

אין מה לעשות, חיים. זה נכון. הרשויות המקומיות הן גוף הביצוע, הו סוכן הביצוע. בסופו של דבר כל דבר, כל תחום, הרשויות המקומיות הן סוכנויות ביצוע, וככאלה הן לא יכולות לקחת, כפי שאמר כאן העיתונאי מאיר תורג'מן, הן לא יכולות לקחת תקורה. אין שום סיבה, לקחת תקורה על ההוצאות, ועל-ידי כך אפשר יהיה להוזיל משמעותית את המחירים.

תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני גם רוצה לדבר על הרשויות ועל משרד החינוך לחוד. משרד החינוך – לדעתי קצת פספסנו את המילה המרכזית שנאמרה כאן, שתי מילים, שכאילו אמורות לעניין מישהו מאתנו: התחלף שר. וואללה, התחלף שר. השר התחלף – לכן הביתה, שלום, אין קייטנה בשבילכם. מצטערים. מה? אני באמת רוצה להבין את זה. זה לא היה שר מהמפלגה שלי, אפילו להפך, אבל באמת, הדבר הזה של אורך החופש הגדול, והחודשיים האלה, שמוטלים על ההורים, הוא במשך עשרות שנים אחת הבעית המרכזיות לא בחינוך אלא באופן כללי, בתחום ההורות, המשפחה – אנחנו מדינת ישראל, משפחות גדולות, לכל משפחה יש ילדים. החודשיים האלה זה האתגר המרכזי משך שנים. אז משהו פעם אחת קרה לטובת העניין הזה – משרד החינוך התחיל בתוכנית, א'-ב', כבר נתן את האופק לג'-ד', אז התחלף לשר. אז לשר החדש אפילו אין אומץ לומר, שהוא מבטל את זה, אז הוא משעה בשנה. מה, אנחנו נשכח? לאן ילכו הילדים בשנה שאחרי?

לכן הקריאה הראשונה והכל כך בסיסית שלנו צריכה להיות – להחזיר לאלתר, עכשיו, השנה, יש זמן, את הקייטנות של ג'-ד', ביולי 2016. יש זמן.

והדבר השני זה באמת הקייטנות הרשותיות. זה נושא שאתה הובלת, אדוני היושב-ראש. לקחת אותו על עצמך בחורף, על-מנת לטפל בו בקיץ. עכשיו הגיע הקיץ. הקייטנות הרשותיות הן קייטנות ציבוריות, לכלל הילדים, אלה שיש להם ג'-ד', ואלה שאין להם את זה. לא ייתכן לשלם מחיר של קייטנה פרטית לקייטנה של משפחה רשותית, שמשתמשת בצוות עירונית, במתקנים עירוניים ולמשפחות עירוניות.

יותר זולות.

על אחת כמה וכמה.

תודה. אני מבקש לשמוע את דודי מזרחי, משרד החינוך. בבקשה, בקצרה. רק תאמר מה תפקידך.

מנהל אגף תקציבים של משרד החינוך. כמה דברים. קודם כל, תקציב משרד החינוך לשנת 2016 הוא התקציב החברתי ביותר, אני חושב- - -

לא. אתה לא נותן לי עכשיו נאום לאומה. דבר קייטנות. רק קייטנות.

התקציב לשנת 2016 כולל - אדוני, תן לי 20 שניות. אני מבטיח שאתייחס לכל הנושא.

אתן לך יותר מזה; אתן לך שתי דקות, אבל תתייחס לקייטנות.

מבטיח להתייחס בצורה מדויקת. תקציב 2016 – לא בשביל נאום לאומה, לא בשביל פוליטיקה – אני איש מקצוע – הוא התקציב החברתי ביותר באמת של משרד החינוך מאז ומעולם. כולל בתוכו דברים - יושבים פה נציגי ההורים, נציגי השלטון המקומי, שהנחלנו יחד הפחתת- - -

לא. דודי מזרחי, יש לך מה לומר לי לגבי תקציב קייטנות? אני משוכנע שאתם עושים הרבה דברים טובים. זה לא הנושא.

לגבי תקציב בתי הספר של החופש הגדול.

קייטנות.

הקייטנות זה בתי הספר של החופש הגדול. על כך אנו מדברים. התקציב עמד בספר התקציב לשנת 2016 על 225- - -

כמה עמד 2015?

175 מיליון, משום שהוא לא כלל את המוכר שאינו רשמי.

הבנתי. הייתם אמורים להתרחב ל-ג'-ד'?

כן.

מה המשמעות הכספית של ג'-ד'?

עוד 225 מיליון שקלים לחינוך המוכר- - -

למה לא קרה?

משתי סיבות: היו נושאים כבדים מאוד, בעיקר הפחתת מספר תלמידים- - -

הבנתי. מה היתה ההמלצה- - -

שממשלת ישראל קיבלה, הכנסת העבירה את תקציב המדינה של 790 מיליון שקל.

דודי, תענה לי, מה היתה ההמלצה של הדרג המקצועי של המשרד בנושא הקייטנות?

שר החינוך והדרג המקצועי המליץ – והשר חשב שהפחתת מספר התלמידים בכיתה והנושא של הסייעת השנייה בגני ילדים - אנחנו בעד להרחיב ונילחם על זה. יש עניין- - -

תודה.

- - - בתקציב בלי שום קשר.

תודה רבה. משפט אחד, אלי, ואני רוצה לסיים.

כאנקדוטה לסיום אני רוצה לומר – מגדל העמק היא עיר הייטק, מוקפת בכל ישובי עמק יזרעאל, כמו קריית שמונה כדוגמה עם מועצת הגליל. יש לנו תחרות עם הקיבוצים. הם בחופשות עובדים מ-07:00 עד 17:00, וזה עולה בין 2,400 ל-2,800. עיריית מגדל העמק, כמענה לאתגר שאלה הציבו לנו, מפעילה קייטנה כזאת עד 16 באוגוסט, ללא חופשות. בחופשת פסח יש שלושה שבועות חופש? רק בחול המועד יש חופש. זה עולה רק 850 שקל.

תודה.

כשמועצה רוצה לתת שירות לתושבים שלה, היא מוצאת את המשאבים.

לכן צריך פיקוח על מחירי הקייטנות של ראשי הרשויות, והצעת החוק- - -

תודה. לפני שאני מסכם, הדובר האחרון, זאב גולדבלט, בבקשה, בקצרה.

אנחנו בפורום ועדי ההורים הישוביים רואים את משרד החינוך כאחראי על נושא הקייטנות בכלל, או הקייטנות בפרט, אבל בפירוש גם כל החינוך, מהגיל הרך, או בכל מה ששייך לתחולת חוק חינוך חובה. וזו גם התוכנית שהוצגה על-ידי משרד החינוך כבר לפני שנתיים וחצי, בקול תרועה רמה, עם שקופיות, כשנכון להיום התוכנית הזו היתה אמורה להיות מיושמת כבר מהגיל הרך, דהיינו מגני הילדים עד כיתה ה' כולל.

טענותיו של המשרד לגבי שינוי מסדרי עדיפויות – גם זה לא מחזיק מים, בעיקר כשמשרד האוצר מציג שאת התקציבים לסייעות ל- - - ולצמצום מספר הלמידים בכיתה זה תקציבים תוספתיים, שהמשרד קיבל ממשרד האוצר. זה לגבי הקייטנות, לגבי משרד החינוך.

אנחנו פונים לשלטון המקומי, וקוראים לכם להרים את הכפפה בדיוק כמו שאתה, מר ביבס, ובדיוק כמו שמר בני ביטון ובדיוק כמו שמר ברדה, עשיתם כל אחד בישוב שלו, להנחיל אותה תפישה חברתית על כלל הרשויות המקומיות, כי יש כאן פערים אדירים בין הרשויות, שבהן אתם עומדים, לבין רשויות כמו קריית אונו, שזה 2,500 שקל, או חולון. יש הרבה מאוד.

מזכרת בתיה, חולון- - -

תודה. משפט אחד.

אני חושב שהרף שהציג מר ביבס והרף שהציג בני ביטון הם רף שבפירוש הרשויות האחרות יכולות להרים – שוב, כמענה ביניים, עד שמשרד החינוך באמת - - -

תודה. הבנתי. בבקשה, בני, חצי דקה. אני כבר מאחר בשש דקות.

אני סבא לחמישה נכדים. אחד תינוק. הרביעי הוא בן 3. הוא אלרגי, שיש לו היום מטפלת. אני שנה אחת החזקתי אותו אצלי בבית, כי במעון עמדו לשדוד אותה - בין 2,500 ועוד 4,000 על מטפלת צמודה עם מזרק רפואי. אני רוצה לומר לך, אדון ביבס – אפשר לעשות קייטנה גם ב-600 שקל, אם כולכם תתאחדו, כל ראשי הערים, ותכריז כמה תקנה במכרז מתנובה או קוטג' או שוקו ולחמנייה, תקבל את זה בעשר אגורות, ותוכל להוזיל, כולל בריכת שחייה לקחת אותם. לא יותר מעשרים שקל, שלוש פעמים. תלוי איך אתם מוציאים את הדברים.

תודה רבה. בבקשה, משפט.

כבוד היושב-ראש, אני מדברת פה גם כמנכ"לית עמותת כן וגם - - - ראשון לציון. בתעדוף שכבודכם עושים היום, גני הילדים קודמים. להורים אין ברירה. אי-אפשר להשאיר ילד בן 3 בבית.

צודקת.

תודה. חיים, בקצרה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני צריך לפנות את החדר כבר שמונה דקות. הבנתי הכול. האמינו לי – אני משקיע בו הרבה שעות.

דקה בדיוק. כדי להשלים את מה שדודי היה צריך לגעת, ולא נגע בזה לצערי. ראשית, תשלומי ההורים הם תשלומי רשות ולא חובה.

שתיים, עלות הבסיס שהוא הכין אותה, ואני ישבתי אתו יחד - כוללת את כל המרכיבים כדי להגיע ל-852 שקלים, כאשר אצל ברדה, הוא מביא רק 150 שקלים מההורים, ובמודיעין מביאים 450 שקלים מההורים.

והדבר האחרון והכי חשוב – הם בתיעדוף שלהם הביאו 100 מיליארד שקל למתנ"סים, שהיה צריך ללכת בדיוק לדבר הזה, כי קיבלו להפעיל את זה, ולתת הנחה משמעותית, ואת זה הם לא עשו.

תודה רבה. בבקשה.

גבי ממזכרת בתיה. אני מוטרד מהדיון הזה פעמיים. המדינה ברחה מהאחריות שלה. לא השלטון המקומי, ותפסיקו להפיל הכול על ראשי רשויות. המדינה צריכה לקחת אחריות על החינוך, מגיל 3 עד גיל 10. יש פה מודל שהצליח, ובמקום לומר: היה פיילוט, הצלחנו, עכשיו הולכים להרחיב אותו מ-3 עד 10 – לא צריך ג'-ד'. צריך מגיל 3 עד 10. פנסיות. יש מיליארד שקל לדברים אחרים. 600, 700 מיליון פותרים פה בעיה לאומית חברתית מהמעלה הראשונה.

תודה. ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל, אני רוצה להודות למאיר תורג'מן. הוא מלווה את הנושא הזה בחודש האחרון. אני חושב שהם העלו את זה לתודעה הציבורית, והוא עושה עבודת קודש בעניין הזה.

גם הפגנה בגבעתיים.

שנייה. אבל למה את מתפרצת? זה עושה את זה מכובד?

חלילה.

אני בסיכום. זה לגבי מאיר.

אני רוצה להודות לוועדי ההורים, שמקפידים לבוא לכאן כל דיון, ולמה אני אומר את זה – כי חלק מהפקידים שמקבלים משכורת לא באים. מי שבא לפה, לרוב שאני נתקל בו זה דווקא הארגונים שמתנדבים, שנוסעים על חשבונם ומכתתים רגליהם פה בכנסת, ומשלמים חניה בחוץ כדי לעשות את המלחמה שמי שצריך לעשות זה בכלל לא הם. זה המדינה שצריכה להוביל. שאפו לנושא הזה.

רבותיי, כמה אמירות בעניין הזה. אני מסכים שהנושא של הגיל הרך הוא יותר חשוב אפילו מכיתות א', ב', ג' ו-ד', כי שם באמת ההורים אין להם מה לעשות. הוא לא יכול להשאיר ילד בן 3. סיפרתי לכם שמשכנעים ילד בן 6 שהוא מבוגר ואחראי שיישאר בבית כדי לא לשפוך על עצמו את המיחם. זה בסדר. אבל בגיל 3 אי-אפשר גם לשכנע את זה – כל אדם שמבין שהוא לא יכול לשכנע אותו. לכן אני חושב שזו בעיה הרבה יותר קשה, ושם צריך לתת את הפתרון.

אני חושב שנושא הקייטנות זה נושא בסיסי, לטעמי. אני משוכנע ששר החינוך רצה להוסיף עוד סייעת בבית הספר מצוין. קייטנות יותר חשוב, כי מה נעשה – האויב של הטוב זה הטוב מאוד, אבל סוף אין כלום. לכן אני חושב שהבעיה אינה רק של ההורים. זה מתגלגל בסוף לסבים ולסבתות. הם משלמים את הכסף. הרי כמעט כל הורה, גם אני, כשהיתה לי מצוקה, הלכתי להורים שלי לעזרה. לאן אני אלך? למדינה? היא לא עוזרת. נשאר לי רק ההורים שלי. לכן הסיפור הזה עוטף כמעט את כל המדינה. והגיע הזמן שאתם תתעוררו.

אני עושה כאן דיון שנה. זה מה שמדהים אותי. התחלתי בשנה שעברה. אגב, אזרח רגיל לא יודע לדפוק למשרד החינוך, לשר החינוך. אם זה היה קורה, הקייטנות היו כבר היום. גם משרד הפנים. הוא דופק לראש העיר בדלת. לוקח מונית, נוסע לעירייה. בכל בעיה הוא נוסע לעירייה. לכן הלחץ מתנקז לכיוון ראשי הערים.

אני אישית חושב שראשי הערים אחראיים לתושבים שלהם. אני לא אומר שהם צריכים לשלם כל דבר, אבל האחריות שלהם היא מול התושבים. והם צריכים להפעיל את הלחץ על המערכות הציבוריות. לכן אזרח רגיל לא יודע ללכת למשרד ממשלתי ולדפוק לו בדלת. לכן קודם כל אני מבקש – אגב, הסיפור הזה יכול להתבצע השנה. השנה. פה בכנסת עובר כסף מפה לפה במיליארדים בעשר דקות. כשרוצים. ואני מציע גם לשר החינוך וגם לשר האוצר וגם לשר הפנים – חבר'ה, תאמינו לי – לציבור בארץ נמאס. אנשים לא מוכנים לספוג את זה. לא מעניין אותם כבר מי זה. יש פה ממשלה שנבחרה. אף אחד לא הכריח אף אחד להיות שר, אבל הציבור לא מוכן לבלוע את זה. אני מקבל מאות פניות ביום. תאמינו לי.

לכן אני מציע לכם את הסיפור הבא – השנה עוד להשפיע. השנה. אני אקיים דיון אחרון בעוד שבועיים בנושא, כי אני לא עובד בעשיית דיונים. אני בסוף צריך לייצר משהו. חבל גם על הזמן של כולם. אני מבזבז את הזמן, בעיקר של ההורים. אעשה דיון עוד שבועיים, ששם אבקש את מה שביקשתי שנה שעברה בדיוק, ואבקש שמי שיוביל אותו זה משרד הפנים. שיקרא לשר – שוב, לשר החינוך, לשלטון המקומי.

איך זה מתקשר עם הפתיח? למשרד החינוך?

- - -

אסביר. לא להפריע לי. אני רואה את זה חונה אצלכם, מול הרשויות. אני בא מהזווית הצרכנית.

תיעדף שר החינוך.

תן לי לדבר. ואני חושב שזה חונה אצלכם. זה לא אומר שאתם צריכים לשלם את הכסף. אגב, האחריות - לא אומרת שאתה צריך לתקצב את העניין. אבל זה אחריות שלך להוביל את זה. כמו שאני חושב שחלק מהאחריות של ראשי הערים – להוביל את זה מולכם. זה לא שהם צריכים לשלם. אבל אתם לא מהאו"ם. אני כבר לא יודע מה אתם עושים. כל נושא שאני מעלה פה הוא בעייתי. אני מבקש, תעשו דיון. תקראו למשרד החינוך. אני מציע ששר הפנים יוביל את זה עם שר החינוך ועם שר האוצר – לא פקידים מלמטה. ואם יושב-ראש השלטון המקומי ונציג הורים.

שר- - - החלטה חדשה.

אל תפריע לי. דיברת כבר. הסתיים הסיפור. אני מבקש משר הפנים להוביל ישיבה, שיזמן את שר החינוך, את שר האוצר, את יושב-ראש השלטון המקומי וועד ההורים. תאמין לי, אחרי שעה פותרים את העניין. אני אומר את זה באחריות. אני לא מבקש שהוא יממן את זה. זה פעם אחת.

בלי קשר לאירוע, אם יקרה או לא יקרה, אני חושב ואני מבקש מהשלטון המקומי, מחיים ביבס. גם שמעתי אותו בחודשים האחרונים, בדגש בחודש האחרון, בנושא זה, שיעשה עבודה פנימית גם בהנחת העבודה שהממשלה חסרת אחריות, ואני לא רוצה להיכנס לעניין, כדי לשבת ולעשות סיכום וולונטרי עם ראשי הרשויות. לתת להם איזו תקרה, שממנו, שיעשו מערוף, מה שנקרא. אם עוד שבועיים זה לא יקרה, אני אקבע את המחיר. אני אחתים את חברי הכנסת. אני אגיש הצעת חוק פרטית.

אנחנו לא בטדי. יש פה מים. אפשר לשתות. בגדול, אני אקבע את המחיר, בלי לשאול אף אחד, ונגיש את זה לכנסת, והכנסת תחליט, ואני מקווה שאז אולי הממשלה תעשה מה שהכנסת מחליטה. תודה רבה לכולם, ואני מצטער שכך זה התנהל.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20.