הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 191

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ז באייר התשע"ו (25 במאי 2016), שעה 9:00

תרומתה של יהדות ארה"ב למפעלי החינוך והמרכזים הקהילתיים בארץ – לציון 100 שנים לתרומתה ומעורבותה של יהדות ארצות הברית ליישוב היהודי ומדינת ישראל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איציק שמולי

יעל כהן פארן

רויטל דותן - ממונה על ארגון הלימודים, אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

שמעון אוחיון - ח"כ לשעבר, מנהל מרכז דהאן – המרכז לחברה, תרבות וחינוך לפי מורשת יהודי ספרד

פרופ' גור אלרואי - ראש תכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית

דר' מריל וייסמן - מנהלת פיתוח משאבים בכירה, הסוכנות היהודית

דני ווזנר - מנהל תקשורת, הפדרציות היהודית של צפון אמריקה

רחל קידר - מנהלת תכניות חינוכית, הליגה נגד השמצה - ADL.

זהר רביב - סמנכ"ל חינוך, "תגלית"

אופירה בינו

רכזת מפגשים ותכניות מיוחדות, "תגלית"

תום לייבוביץ' - בוגר תכנית "תגלית"

רותם שרון - בוגרת תכנית "תגלית"

ענבל פלד - בוגר תכנית "תגלית"

חן בר דוד - בוגרת תכנית "תגלית"

עדינה שוורץ - יועצת לענייני חינוך, "נפש בנפש"

פיטר קורץ - יו"ר האיגוד הישראלי לבייסבול

עמית שטרן - מנכ"ל תנועת "נועם" - תנועת הנוער של היהדות המסורתית

יצחק הילדסהיימר - עיתונאי "מקור ראשון" ו"מצב הרוח", פעיל בחינוך בתפוצות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

תרומתה של יהדות ארה"ב למפעלי החינוך והמרכזים הקהילתיים בארץ – לציון 100 שנים לתרומתה ומעורבותה של יהדות ארצות הברית ליישוב היהודי ומדינת ישראל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 25 במאי 2016, י"ז באייר תשע"ו. הלילה ליל ל"ג בעומר. הנושא: תרומתה של יהדות ארה"ב למפעלי החינוך והמרכזיים הקהילתיים בארץ, לציון 100 שנים לתרומתה ומעורבותה של יהדות ארצות הברית ביישוב היהודי ובמדינת ישראל. רבותי, כל מה שנאמר על יהדות ארצות הברית, אני לא יודע אם יש יכולת של מלים לתאר גודל המעשים. שייקספיר אמר "המלים מקררות לעומת חום המעשים". בכל אופן, למרות שהאדם הוא בחיר הבריאה, יש לו מגבלות, לפעמים המעשה הוא כל כך גדול שכמה שתבחר ביטויים הכי רחבים, הם עדיין לא יכילו את גודל המעשה. וזו באמת, התחושה, תחושת ההבעה וההוקרה והזכויות שיש ליהדות ארצות הברית, במפעל הציוני הגדול במדינת ישראל.

יהדות ארצות הברית, ידוע לכל, זו הקהילה היהודית השנייה בגודלה לאחר מדינת ישראל, היא קהילה שמשגשגת כלכלית, משחר ילדותה וכתוצאה מכך, גם באופן טבעי, מושרשת חזק בכלכלה ובמערכות הפוליטיות בארצות הברית. ביומיום, לא לעתים, ביומיום אנחנו נשענים על הגב הפוליטי הזה, בכל מיני צורות, בשדולות – בכנסת לא אוהבים לומר 'לוביסטים', אני לא יודע למה, אני לא מאלה אבל, הם הלוביסטים הכי טובים של מדינת ישראל בארצות הברית ויש קשר גומלין, גם מצאו דרך באמצעות הפילנתרופיה והשדולה שם בארצות הברית, עם החוזק שלהם, לממש את החזון הציוני מבחינתם. לא תמיד זה היה בצורה של עליה אבל בצורה של תמיכה ויש פה הרבה פרויקטים במדינת ישראל, מפעלים חינוכיים, אנחנו ועדת החינוך, התרבות והספורט לא נגע בדברים אחרים אבל בתחום החינוך, התרבות והספורט יש מפעלים רבים, מיזמים - - - ולכן זו ההזדמנות, גם בשעה שיש לנו עד לשעה עשר, ליהנות מהרוגע והפירגון, כי מחכה לי דיון סוער אחרי זה, בעשר, פה, בשולחן הזה ואני מתרפק על זה. יהיה דיון המשך מאתמול ושוב, אדם שאינו יודע לומר תודה, איך לבטא אדם כזה, אומרים "על הכול 'ברוך הבא' חוץ מעל כפוי טובה" ואנחנו, כמדינת ישראל, אחת הדרכים, הביטוי הזה, שהיום הכנסת מציינת את ההוקרה של הכנסת ליהדות ארצות הברית ולכל מפעליה, אנחנו פה בוועדת החינוך מצאנו את הדרך הטובה והנכונה לומר זאת, זה לא מובן מאליו. אדם משחר ילדותו צריך להתחנך וצריך להתחנך על כך, שהוא יידע להכיר טובה ולומר תודה, אז משרד החינוך אתנו?

כן.

בבקשה, נפתח איתך, כי בכל זאת, אלה מפעלים חינוכיים, בואי, הציגי את עצמך ונשמע ממך.

שמי רויטל דותן, אני ממונה על ארגון הלימודים באגף קליטת תלמידים עולים. אנחנו כמובן עובדים בשיתוף פעולה מלא עם התרומה שיש לנו מיהדות ארצות הברית והארגונים הגדולים שאני מניחה שעוד יגיעו. הפרויקט הלאומי האתיופי, שעובד עם תלמידים עולים מאתיופיה ועם יוצאי אתיופיה, הוא פועל בעשרים ושלושה ישובים, בהיקף של כ-3,500 תלמידים, מתוכם כאלף עולים והשאר הם ותיקים. הפרויקט הלאומי האתיופי עובד בנושא של תגבור לימודי, מעטפת רגשית והעצמה. בנוסף, הם עובדים עם מרכזי נוער אחר הצהרים, עובדים עם קבוצות ז'-י"ב ובשנתיים האחרונות יש פיילוט ביסודי.

בנוסף יש את "המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך", שגם הם עובדים בפריסה ארצית, בשנים עשר ישובים, עם 6,500 תלמידים, מהם 40% ממוצא אתיופי. המטרה היא אינטגרציה בחינוך ויש את - - - שעובדים בבתי הספר היסודיים במסגרות לימודיות לאחר שעות הלימודים. בסך הכול אנחנו מאד שמחים על התרומה של יהדות ארצות הברית, תרומה משמעותית, שמאפשרת קידום תלמידים, קידום הישגים לימודיים וזאת הזדמנות להגיד תודה רבה.

תודה רבה. אוניברסיטת חיפה, תכנית רודרמן, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב, אני רוצה להודות לך, היושב ראש - - -

הצג את עצמך.

שמי פרופ' גור אלרואי, אני עומד בראש תכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה ובעצם, אנחנו, בתכנית, יזמנו את הרעיון לעודד את החברה הישראלית ובמידה רבה את הכנסת היום, להכיר בחשיבות של יהדות ארצות הברית למדינת ישראל. יזמנו את היום הזה ואת התערוכה שאנחנו מתכבדים לפתוח אחרי הצהרים.

אני רוצה להודות לך, יושב ראש הועדה, על הדברים החמים שאמרת על יהדות ארצות הברית. אני חושב שאחד הדברים שמאפיינים את החברה הישראלית – אני אומר את זה באופן כללי, שהיא לא מכירה את יהדות ארצות הברית. הייתי אומר שיהודי ארצות הברית מכירים את החברה הישראלית הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את יהדות ארצות הברית, והתכנית הזו, שאני עומד בראשה באוניברסיטה, מטרתה – היא תכנית לתואר שני, לקדם את כל הנושא הזה של ידע, השכלה בקרב סטודנטים וכמובן, להנגיש את הידע לקהל הרחב. אני פה, לקראת התערוכה, אנחנו מבקשים באמצעותה וגם באמצעות הישיבה, לחשוף את הציבור הישראלי למעורבותה של יהדות ארצות הברית ביישוב היהודי בארץ ישראל, במדינת ישראל, והתמונות שאנחנו אספנו – ואנחנו נתמקד בעיקר בתחום החינוך, מלמדות על החשיבות.

כמה אתה מעריך זמן, פרופ' גור, של המצגת?

שלש דקות.

יש לך ארבע אפילו, לא תעמוד בשלש דקות.

זה קצר מאוד.

תתקדם.

מצגת קצרה. כאן אנחנו הבאנו נתונים שהתפרסמו ב- 2012, נתונים שנאספו ב-2007, לפי דעתי אלה הנתונים החדשים העדכניים ביותר שיש. יהדות ארצות הברית קודם כל מילאה תפקיד מכריע בהקמת האוניברסיטה העברית ב-1925, ובמימון פעילותה לפני הקמת המדינה ולאחריה. בשנת 2007, לפי הנתונים שיש בידינו, סך הפילנתרופיה היהודית האמריקאית בישראל הוערכה ב-2 מיליארד דולר, שזה סכום עתק, מתוכם הועברו 370 מיליון דולר למוסדות חינוך כלליים ובהם אוניברסיטאות, בתי ספר, פנימיות, והחינוך הדתי כולל ישיבות ומדרשות, בסכום של 167 מיליון דולר. מאז 1940 ועד היום, גייסה - - - ידידי הטכניון בארצות הברית סכום כולל של כ- 2 מיליארד דולר, כאשר יותר ממחצית הסכום גויס בעשור האחרון.

מערכת החינוך תל"י – תיגבור לימודי יהדות, נולדה ב- 1976, יוזמה חינוכית של קבוצת הורים ירושלמים, רובם, כאלה שעלו מארצות הברית ובעלי זיקה לתנועה הקונסרבטיבית, היום היא כבר מקיפה מעל מאה בתי ספר, כמאתיים כיתות גן ברחבי הארץ, המשרתות 35,000 תלמידים.

פה יש לנו קצת תמונות שאפשר לראות אותן גם בתערוכה, טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית ב 1925, גיוס הכספים, כמובן בניו יורק, רואים את חיים ויצמן ואת אלברט איינשטיין. פנימיות "הדסה", "עליית הנוער", בית הספר של דבורה קלן בירושלים, שהיה יוזמה חינוכית מאד יוצאת דופן.

בתחום התרבות אנחנו רואים שיצירות של סופרים ובמאים יהודים אמריקאי זכו להצלחה בארץ, מברברה סטרייסנד דרך דני קיי, שמגיע במלחמת יום כיפור לעודד את החיילים הפצועים, אהרן מגד שהלך לעולמו לפני כחודש והסופר – זוכה פרס נובל, סולה בֶּלוֹ.

בספורט כמובן יש לנו את התרומה האדירה לכדורסל, לו סילבר וטל ברודי שזכו בגביע ב-77' וכמובן כל המכביות והמשלחות האמריקאיות.

אני רוצה לסכם ולומר שני דברים, לפחות זה מה שאנחנו מנסים להעביר בתכנית באוניברסיטה ואנחנו רואים את זה גם בתערוכה; המפעל הציוני והקמת מדינת ישראל הם תוצר לא רק של אלה שבאו ועלו לארץ והתיישבו בה, כי המפעל הציוני הוא פרויקט של העם היהודי כולו בסופו של דבר, בראש ובראשונה של יהדות ארצות הברית. מדינת ישראל לא הייתה מגיעים להישגים שאליהם הגיעה ללא התרומה האדירה של היהדות הזאת, שמראשיתה גילתה סולידריות ליהודים בכל העולם וליהודי ארץ ישראל בפרט.

הדבר השני – ובזה אני מסכם את הדברים שלי, בכל פעם שמדינת ישראל והחברה הישראלית שיתפו פעולה עם יהודי ארצות הברית, הגענו להישגים מרשימים ביותר בכל תחומי החיים. אנחנו חייבים – כפי שאני רואה את זה כהיסטוריון, אנחנו חייבים להמשיך ולבנות את הגשר הזה בין שתי הקהילות. זה חשוב למדינה, זה נכס אסטרטגי למדינה וזה גם חשוב ליהדות ארצות הברית. תודה רבה.

תודה רבה. ברשותכם, גילוי נאות, חבר הכנסת לשעבר, דר' שמעון אוחיון, בהיותו חבר כנסת, אירגן משלחת למסע הכרת הקהילות היהודית מטעם קרן רודרמן, נכון?

לא, יחד עם נחמן שי.

ניסה לצרף אותי למשלחת אבל צוק העיתים לא איפשר זאת והנה, עכשיו, סוגרים מעגל כאילו הייתי שם. אנחנו רואים זאת מקרוב, תרתי משמע. הסוכנות היהודית.

כן. תודה.

בבקשה.

אני מריל וייסמן, כפי שאתם - - -

את מכירה את הקהילות היהודיות?

כפי ששומעים, אני תוצר של הקהילות היהודיות ומקווה שביומיום שלי גם אני תורמת בשם הקהילה היהודית, לחינוך, לחברה ולרווחה בארץ. אני רוצה רק כמה מלים על הסוכנות. אפשר כל היום לדבר על הסוכנות אבל אני אכבד את הזמן של הועדה ואביא רק כמה נתונים שאני חושבת שיעניינו אתכם.

קודם כל אנחנו הוקמנו ב- 1929, כלומר, אנחנו פועלים במשך 87 שנים ומקור המימון הכי גדול שלנו, 75% מהמימון שלנו הוא אכן מהקהילות היהודיות בצפון אמריקה, באמצעות הפדרציות המקומיות וארגון הגג שלהן, אז אנחנו, בלי עזרתם הכלכלית דרך המנהיגות שלהם, לא היינו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים.

כמה מן ההישגים שלנו. למדתי אתמול משהו שלא ידעתי, ש 80% מהתקציב הראשון של המדינה הגיע דרך היהדות של צפון אמריקה וכמובן שהכספים האלה גם עזרו לבנות את מוסדות החינוך, התרבות והחברה בארץ. כמו כן, יש קרן שקוראים לה קרן החינוך שבעצמה בנתה 1,500 מוסדות חינוך והיום, יש לסוכנות 140 חברות בת שמתוכן 170 הן מתנ"סים. אני בעצמי יושבת כנציגת הסוכנות בהנהלה של מתנ"ס אחד, אלה מתנ"סים - - - אינדיבידואלים, רשתות של מתנ"סים. יש חמש מכללות אקדמיות שהן גם חברות בת של הסוכנות, לא יודעת עם ידעתם, לוינסקי, וינגייט, קיי, כינרת, תל-חי, זה מידע שאני חושבת שהוא מאוד מעניין, בית התפוצות כמובן הוא גם חברת בת של הסוכנות.

באמצעות פרוייקט שיקום שכונות, שאני בטוחה שאתם מכירים, נתרמו מאות מיליוני דולרים לשיקום ופיתוח קהילתי, גם בתחום החינוכי והחברתי.

שמענו על "עליית הנוער", ראינו תמונה, מיסודה של הסוכנות היהודית. בחמישים שנות קיומה, כ-350,000 צעירים עברו דרך - - - שלהם וגם היום יש ארבעה כפרי נוער שבהם 850 ילדים לומדים כל שנה ובאמצעות השהייה שלהם שם מקבלים את הכלים שהם צריכים לחיים נורמטיביים.

לפני עשר שנים אנחנו הקמנו פרויקט בשם "פותחים עתיד", שמאפשר לילדים ולמשפחות שלהם לעבוד עם מנטורים בצורה מאד אינטנסיבית, ובכך גם למנוע את ההתדרדרות שלהם להיות בסיכון. גם שם יש לנו בכל שנה כ-12,000 משתתפים ב-36 ישובים.

מזה חמישים שנה אנחנו נותנים מלגות לסטודנטים ללימודי השכלה גבוהה. השנה 1,200 מלגות, 1.2 מיליון דולר, זה עוזר מאוד לצעירים האלה, שאולי בלי הכסף הזה לא יכולים ללמוד. כמו כן יש לנו כל שנה כ- 1,800 חיילים עולים ובני עולים, שלומדים בקורס שלנו לזהות יהודית.

נתון אחד, אני יודעת שאני צריכה לסיים. יש לנו מכינות קדם צבאיות של ששה חודשים, שבהן משתתפים כ-450 צעירים כל שנה, מהפריפריה, שלא היו מגיעים למכינות קדם צבאיות בצורה אחרת וזה בהחלט משפיע לטובה מאוד על מה שקורה אתם בצבא ואחר כך.

זה קצת מן הדברים שאנחנו עושים, אנחנו ארגון שפועל בצורה מאד משמעותית. ללא המימון והמנהיגות של קהילת יהדות צפון אמריקה, לא היינו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים.

דיונים כאלה, הערך המוסף שלהם הוא לדורות הצעירים, קודם כל. לא תמיד אתה נולד למציאות כזו, זה לא מובן מאליו, אלה אנשים עם חזון והשקעה רבת שנים של אנשים טובים, שחשוב שייאמר וחשוב שגם יירשם וייוודע גם לדורות הבאים. התודה והברכה. אנחנו נקפוץ לאיחוד הקהילות היהודית של צפון אמריקה, בבקשה.

תודה רבה. שמי דני ווזנר, היום אנחנו נקראים הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, אנחנו ארגון הגג של 151 פדרציות יהודיות. יש בכל קהילה יהודית בארצות הברית וגם בקנדה פדרציה יהודית, היא הגוף המרכזי בקהילה, אז אנחנו מייצגים את כל ה-151 ובנוסף, עוד 350 קהילות קטנות. אנחנו הארגון היהודי הכי גדול בארצות הברית, אנחנו מגייסים כמיליארד דולר בשנה ואנחנו מייצגים את יהדות צפון אמריקה, שיהדות צפון אמריקה, היא בערך 40% מיהדות העולם. בישראל יש עוד 40% זאת אומרת שאנחנו בסך הכול 80% מיהדות העולם – ארצות הברית ומדינת ישראל. זה כמעט כל היהודים בעולם.

יש עוד עשרה שבטים שלא התגלו.

נכון, אני מדבר על שני השבטים.

יש כאלה שיש להם סיוטי לילה, לך תדע מאיפה הם יבואו.

אני מדבר על 80% משני השבטים. אנחנו כמובן, יהדות צפון אמריקה והפדרציות היהודיות, אנחנו עמדנו ליד מדינת ישראל מאז ומעולם, אפילו לפני הקמת המדינה ותמיד היינו מוכנים לעשות ולתת מה שצריך באותה שעה. כעת אנחנו שולחים כ- 250 מיליון דולר השנה, בעיקר לסוכנות היהודית ולג'וינט ונושא החינוך תמיד עמד במרכז הדברים. כבר ב-1963 הקמנו את מה שנקרא Israel Education Fund, שבנתה מוסדות ובניינים, כ-1,200 מוסדות כאלה בכל רחבי הארץ. גני ילדים, מתנ"סים, בתי ספר, מכללות, מרכזי נוער שעד היום פועלים ועומדים. נותנים גם דרך ה- IEF מלגות לסטודנטים וכפי שאמרתי, הרבה מהכסף הולך לסוכנות וכבר דיברו על התכניות החשובות של הסוכנות בהקשר של חינוך כמו "פותחים עתיד", גם יש רשת עולמית של "בתי ספר תאומים". בג'וינט יש תכנית "אשלים" שגם עובדת עם נוער בסיכון, יש תכנית PACT של הג'וינט, שעובדת עם הורים וילדים של משפחות אתיופיות וגם דיברו על הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל, ה-ENP, ששם יותר מ-3,000 בני נוער אתיופי מקבלים עזרה ותמיכה ומנטורים לגבי שיעורי בית ודברים כאלה.

רציתי להוסיף, אני פעם קראתי איזשהו מאמר על פגישה שהתקיימה בשנות ה-50 בין ראשי הקהילה היהודית בצפון אמריקה לממשלת ישראל, זה היה עם דוד בן גוריון וכל מיני אנשים. אחד מהדברים שאני זוכר, כתוב שם, שהם דיברו, כל אחד, כל הפגישה, ביידיש, כל אחד היה יכול להבין את השני. היום, גם שם וגם פה, לא מדברים כל כך יידיש ולמרות שכמעט כולם מדברים אנגלית, אין בדיוק שפה היום, כמו שהפרופ' דיבר וזה לפעמים קצת קשה וקצת לא מבינים אחד את השני. אנחנו, בפדרציות היהודיות, מנסים גם לבנות איזשהו גשר, יש לנו משרד גדול פה בארץ, המשרד הראשי שלנו הוא כמובן בניו יורק אבל יש לנו כארבעים איש שיושבים פה, מדברים – אולי עם מבטא אבל מדברים עברית ומנסים לבנות את הגשרים האלה ובעזרת השם נצליח. תודה.

אתה יודע, הפטנט הזה הוא פטנט יהודי, שיש מי שנמצא רחוק, שולח את מה שנקרא פילנתרופיה ויש את מי שעושה את העבודה, אלה יששכר וזבולון, זה הסכם אז אנחנו היום אומרים תודה לקהילות היהודיות אבל, זה היה הכלי לעזור לאנשי החזון והמעש כאן בארץ, ביחד, לפעמים אנחנו שוכחים את ה'ביחד' ושהזכויות הן זהות. הן זהות כי זה בלי זה לא יוכל להתקיים, לכן יששכר וזבולון, זה היה ההסכם כמו שכתוב שם, "ישמח זבולון בצאתך" – הוא היה יוצא לחוף ימים, באניות, למסחר, "ויששכר באוהליך" זה הסכם ברית ואני חושב שזו ברית בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות. תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר דר' שמעון אוחיון.

תודה רבה לך, תודה אדוני היושב ראש על היוזמה, זה באמת רעיון חשוב מאוד, לעניין של הכרת הטוב. יהדות ארצות הברית על כל קהילותיה, זה לא רק העניין של הנושא החינוכי, אלא זה משהו רב-מערכתי. אם אני אציין את אייפא"ק ואת העבודה הנפלאה שלהם, אני אציין את ADL, הליגה נגד השמצה, ועוד גופים אחרים שעושים מלאכה נאמנה בשביל מדינת ישראל ועם ישראל. בנוסף, כמובן, למערכות חינוך וכבר הוזכר העניין הזה, בלי לציין ובלי לגשת לפירוט, אנחנו מכירים גם בעולם החינוך מוסדות רבים, רשתות כמו רשת "אמית", שהיא אמריקאית, היום אנשים לא מכירים אבל היא רשת אמריקאית, רשת חינוך שעוסקת בכל רחבי הארץ עם בתי ספר תיכוניים, כמו גם "ויצו", "הדסה", "אמונה" וגופים אחרים אבל, אני רוצה לציין במיוחד מקום שממנו אני בא, אוניברסיטת בר אילן, זו אוניברסיטה אמריקאית לכל דבר בתחילת דרכה. היא נוסדה על ידי אמריקאים - - -

הייתה בדיחה, למה בוגרות התיכונים מבאר שבע נוסעות לבר אילן? והלוא זה להוציא BA אבל BA זה "בעל אמריקאי".

אבל הרעיון היה באמת של יהדות ארצות הברית ובנו אוניברסיטה שהתנהלה, בראשית דרכה, כאוניברסיטה אמריקאית, עם הקרדיט, ארבע שנות לימוד, כמו בכל מקום, הצוות, הסגל, הכול, המימון, לקח זמן עד שהדברים עברו לממשלת ישראל אבל, העניין הזה של אוניברסיטה שבאה להביא גם רעיון חדש, של "תורה ומדע" שגם צבור דתי, גם יוצא ישיבות ובעל חינוך דתי, יבוא אל האקדמיה ויתחבר אל האקדמיה ויחקור ויעשה בנושא הזה, כמובן כמו בכל אוניברסיטה. זה רעיון כביר שיהדות ארצות הברית, בין היתר, תרמה לו.

אני רוצה לומר דבר אחד. אני מעריך את התרומות החינוכיות ובוודאי את קרן רודרמן, כדאי להזכיר, אחד הדברים היפים, אפילו בשילוב אנשים חריגים, ילדים חריגים, רודרמן גם פה מובילה באותה מתכונת שהיא מקיימת בארצות הברית, גם כאן, במדינת ישראל. יש מערכות רבות - - -

בזו הוועדה, לא ילדים חריגים אלא ילדים עם צרכים מיוחדים.

עם צרכים מיוחדים, תודה, בסדר, נכון. אני מקבל את התיקון, הוא במקום.

הדבר המרכזי, אולי, שמטריד אותי ואני פונה אליך, אדוני היושב ראש, גם השמענו את זה כמה וכמה פעמים, הוא שיהדות ארצות הברית במערכת החינוכית, בתשתית הבסיסית שלה, יש לה בעיה והיא מתמודדת עם התבוללות קשה מאד. אני מעריך את "תגלית", אני מעריך את כל התכניות הללו אבל התשתית היא עדיין בעייתית והיא צריכה להתמודד. אולי הגיע הזמן שמדינת ישראל – ואני לא הראשון שאומר זאת, מדינת ישראל אולי צריכה להשקיע משאבים רציניים בהקמת תשתית חינוכית בסיסית גם בארצות הברית, כדי לשמור על הקהילה הזאת, כדי לשמור. אני מכיר את הנושא של "תגלית" והתכניות החד שנתיות, גם חקרתי אותן, אני מכיר את ההשפעה שלהן אבל הן 'טיפה בים'. יש לנו בעיה רצינית ואולי הגיעה השעה שמדינת ישראל תשקיע משאבים רציניים במושגים של מיליארדים, כדי לתרום גם לאותה קהילה שתרמה לנו הרבה מאד.

תודה, אני שמח שנגעת בנקודה הזו, מבחינתי זו 'התפרצות לדלת פתוחה'. בין 2009-2013 כיהנתי כשר לשירותי דת ובאה ההסתדרות הציונית וביקשה ממני להיות שותף באיזה מיזם. משרד הדתות הוא לא משרד כל כך גדול, השתתפתי במיזם משותף של 8 מיליון ₪ לפרויקט פילנתרופי של שני יהודים עשירים וטובים, של וולפסון ושל אלי אורן, בדרום אמריקה, ברזיל, סן פאולו. סך הכול 8 מיליון ₪. הם שׂמו, אם אני לא טועה, הפעילות הייתה 100 מיליון דולר, שלהם, בקרן.

אתה מדבר על פרויקט "חי"?

לא פרויקט "חי", אני מיד אומַר. באחת הנסיעות שלי לארצות הברית ביקרתי בפרויקטים. בקמפוסים, ביקרנו בפעילות של זהות יהודית בסיסית, לסטודנטים שמדינת ישראל לפעמים היוותה בשבילם נטל, היא הפריעה להם בקמפוסים. הם קיבלו אותי בכבוד מלכים, ראשי הקרן ואמרתי: אני מתבייש, אני מדינת ישראל, מדינת היהודים, אני בא עם 8 מיליון ₪, אמרו לי: אתה לא מבין, זה לא הכסף, זו פעם ראשונה שמדינת ישראל כמדינה, עזבו את השליחים, אנחנו מכירים את השליחים של הסוכנות ומכירים את הכול אבל, בתפיסת העולם, מתקציב מדינה, הוא אומר: זה שינוי תפיסה וגם אני עשיתי זאת לא כמובן מאליו, הייתי צריך לעשות את זה דרך ההסתדרות הציונית, כי יש להם מה שנקרא אישור החשב הכללי לפטור מחובת מכרז, הרי אם הייתי צריך לעבור את כל הבירוקרטיה הישראלית, אז גם את ה-8 מיליון ₪ האלה לא הייתי יכול להביא ואני חושב שאתה צודק, היום, כשמדינת ישראל חזקה ואיתנה היא צריכה – אני לא אומר ב'מסות' אבל היא צריכה לגלות נכונות, אז יהדות ארצות הברית היא חזקה, בוא נדבר על קהילות יהודיות רחוקות וקטנות, שאין להן את המשאבים, אתם יודעים איזה ערך מוסף יש למשלחות האלו של בני הנוער לארץ? אם זה במסגרת שנה של "תגלית" או חודש, או שבתונים כאלה של שבוע או שבועיים, אתם יודעים מה הערך המוסף? דיברו אתי צעירים מצרפת, מקהילות יהודיות רחוקות, הוא אומר: הקהילה נסגרה אבל עם הפרויקט הזה של החלפת צעירים, הנסיעות האלו, החיזוק, הזהות – החיינו את הקהילה מחדש. אני מודה לך - - - זו נקודה חשובה מאוד, תודה רבה.

הליגה נגד השמצה, אתנו? בבקשה אבל ממש בקצרה.

ממש בקצרה. שמי רחל, אני מנהלת את התכניות החינוכיות של הליגה בארץ. זו זכות גדולה של הליגה לעבוד כאן, בבתי הספר ובחינוך הבלתי פורמאלי. למי שלא מכיר, אנחנו ארגון שמ-1913 עוסק בשני תחומים עיקריים, התחום הראשון הוא מאבק באנטישמיות והתחום השני הוא תכניות חינוכיות למאבק בגזענות, סטריאוטיפים ודעות קדומות.

לגבי התחום הראשון, גם אם לא נאבקים באנטישמיות בישראל, חשוב להעלות מודעות. חשוב שהנוער היהודי יידע מה נוער מקביל לו – בין אם זה באירופה ובין אם זה בקמפוסים בארצות הברית, מה עובר עליהם מבחינת תקריות אנטישמיות, זה חלק אחד של תחום העשייה שלנו והחלק השני הוא מאבק בסטריאוטיפים ודעות קדומות. יש לנו תכנית חינוכית שעשינו לה התאמה דרך משרד החינוך ואנחנו מריצים אותה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בארץ. חלק מהתכנים שלנו גם בבר אילן בקתדרה לסובלנות. יש עשייה מבורכת ואנחנו שמחים על הזכות הזאת.

תודה.

תודה רבה.

"תגלית", אתם לא רק איזו פרסומת בגב אוטובוסים.

מסתבר שלא.

ספרו לנו.

בוקר טוב כבוד היושב ראש, חברים. שמי דר' זהר רביב ואני סמנכ"ל החינוך הבינלאומי של פרויקט "תגלית". נמצאים אתי פה גם ארבעה בוגרים של התכניות שלנו - - -

אנחנו נשמע אותם אחריך.

בשמחה רבה. וגם רכזת המפגשים שלנו שאחראית על כל הגיוס והכנת הישראלים שמשתתפים בסיורים האלה, הגב' אופירה בינו. לפני שאתחיל, הערה קצרה לאדוני שדיבר פה מהפדרציות על השפה העברית, חשבתי שזו הערה שבמקומה, אנחנו חוגגים הערב את ל"ג בעומר ואחד הדברים שבר כוכבא או בר כוזיבא תבע בארץ, בזמן שהוא היה נשיא על ישראל, הוא חִיֵיב את השימוש בשפה העברית ויש אפילו מגילה אחת שהתגלתה במערות בר כוכבא, שמציינת מכתב שלו, שכתב כמובן, כותב בשמו, שהוא כותב אותו ביוונית והוא כותב למטה "לצערי, אין אתנו עוד אדם שדובר עברית" וזו הייתה אחת הטרגדיות הגדולות של המרד הזה, אז אנחנו פועלים בתוך היסטוריה מאוד משמעותית.

ברשותכם, כמה מלים על "תגלית" כדי לשבר את האוזן, גם חילקנו לכם דפים אז אני לא אדבר על המספרים אבל, כדי שתקבלו קצת פרופורציות, לפני ש"תגלית" קמה, לפני חמש עשרה, עוד מעט שש עשרה שנה, הגיעו לארץ בעיקר מארצות הברית, בטווח הגילאים של 18-26 – שכל המחקרים הצביעו על כך שהוא אחד מטווחי הגילאים המשמעותיים ביותר, גם ליצירת זהות יהודית וגם להקמת משפחה יהודית וזיקה לישראל, עד שנת 2000 הגיעו בממוצע בערך 2,000 בני הגיל הזה בשנה לישראל. ברגע זה, כשאנחנו מדברים, כרגע, היום בבוקר, מסיירים 6,000 משתתפי "תגלית" בישראל היום, עכשיו, כחלק מיותֵר מ-22,000 שיסיירו במהלך עונת הקיץ, סך הכול כ-45,000 שיסיירו במהלך השנה. "תגלית" הביאה למעלה מחצי מיליון משתתפים כבר, 78% מהם מיהדות ארצות הברית, שכפי שצוינה, היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר ומעוד ששים מדינות שונות.

מה שחשוב לי לציין בפניכם ואני אעשה את זה בקצרה כי אני רוצה לתת לבוגרים לדבר, זה שאחת התרומות הגדולות של פרויקט "תגלית", שנבעה משיתוף הפעולה הכול כך מערכתי, עם יהדות ארצות הברית וגורמים שונים, כולל הסוכנות והפדרציות, יש מחנכים בסיור שלנו שלומדים אצל רודרמן, יש פה הרבה מאד שיתופי פעולה מאד יפים ומערכתיים, ו"תגלית" הציגה בעצם, שינוי פרדיגמה, כמפעל החינוכי הציוני בישראל, של סיור חוויתי בישראל, הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית, ושינוי הפרדיגמה הזה הוא שינוי מערכת היחסים בין ארצות הברית וישראל וקהילות אחרות שאדוני הציג קודם, שהוא לא רק: בואו תעזרו למפעל הציוני ואנחנו נגיב בכך שניתן מערכות חינוך, אלא בעצם "תגלית" הפכה לנוף חינוכי שבו גם ישראלים וגם משתתפים מחו"ל, לומדים להעריך מחדש, הן את זהותם היהודית, הן את זיקתם לישראל וגם את התרומה האינהרנטית שיש לכל אחת מהקהילות להציע לשנייה. ישראלים שלומדים עד כמה יהדות ארצות הברית מורכבת, עשירה, בעלת תכנים ויכולת לתרום לעיצוב זהותם שלהם, וכמובן אמריקאים ואחרים שלומדים את אותו הדבר מישראל.

פה אני רוצה להעיר הערה לפרוטוקול, שבאמת אחד משינויי הפרדיגמה המשמעותיים ביותר ש"תגלית" דוחפת, הוא שהתקשורת – גם החינוכית, בין ישראל לקהילות התפוצות ובראש ובראשונה ארצות הברית, צריכה להיות הדדית. לנו, לישראלים, יש הרבה מה ללמוד מהם, להם יש הרבה מה ללמוד מאתנו וביחד אפשר להעצים חוויה שהיא הרבה יותר משמעותית.

במובן הזה, לגבי עשרת הימים ש"תגלית" מציעה למשתתפים, המחקרים מראים שהם באמת יוצרים אפקט שהוא טרנספורמטיבי במהות שלו, כאשר המטרה שלנו היא לא לגרום למשתתפים לחזור אחרי עשרה ימים עם תשובות לשאלות שלהם, אלא באמת להציג להם תמונה שהיא הרבה יותר מורכבת, שבה הם מתחילים להתמודד עם שאלות של זהות יהודית בצורה הרבה יותר אינטליגנטית וחקרנית. המחקרים שלנו מראים ש"תגלית" עושה את זה באופן אפקטיבי מאד. ברשותך, היושב ראש, אני רוצה לתת לאחד או שני בוגרים שידברו, כדי שתשמעו קצת - - -

תום ליייבוביץ'.

בבקשה, תום.

שמי תום לייבוביץ' ואני סטודנט בבן גוריון, שנה ג'. באוגוסט האחרון יצאתי לטיול "תגלית" וזכיתי להיות חלק מהמפעל האדיר הזה. מסע של עשרה ימים – במקרה שלי זה היה אפילו חמישה ימים מאוד מאוד אינטנסיביים. יצאנו לטיול יחד עם החבר'ה האמריקאים ואני אישית הרגשתי את החיבור עם הזיקה הזו, בהתאם למה שראש תכנית רודרמן אמר קודם, כי אני לא ממש הכרתי מה זה אומר "יהדות ארצות הברית", זה היה בשבילי משהו מאוד מאוד רחוק, אבל פתאום אתה פוגש אותם ואתה מדבר איתם ואתה מרגיש את החיבור הזה והם מרגישים את זה.

מעבר לזה, אני חושב שגם לגבי הסוגיה של ההתבוללות שדיברנו מקודם, אז ברגע שיהודים באים לפה ונחשפים בארץ לכל הנושא של היהדות, לארץ ישראל במיוחד, הם חוזרים הביתה והם גאים, והם הולכים בקמפוסים והם יודעים שיש להם לאן לחזור. הם גם הרבה יותר מגובשים על הזהות היהודית שלהם וזה מפחית התבוללות – זה ברובד הראשון.

ברובד השני, זה גם, מהצד שלנו, מקרב אותנו ליהודים באמריקה. אני אישית, דרך ארגון O.U. הטיסו את הקבוצה שלי חזרה לארצות הברית, פגשנו שם את הנדבנים, ישבנו לארוחת ששי ב-Five Towns, זו חוויה מרגשת מאין כמותה - - -

ארוחת ליל שבת.

כן, ארוחת ליל שבת, חוויה יוצאת דופן, של פעם בחיים, ושם באמת אתה נחשף לזה. מאותו רגע אני הרבה יותר מעורב, הולך לסמינרים, גם אם זה שאני פוגש סטודנטים בקמפוס, סטודנטים יהודים שבאים מחו"ל, שומר על קשר הדוק איתם וגם מעורר את כל מי שקרוב אליי, לקחת חלק בנושא. אני רק רוצה להדגיש את החשיבות של זה ותודה רבה לכם.

רותם שרון.

כן. שלום לכולם.

תחדשי לנו, לא לחזור על דברים. מצומצמים בזמן.

רק לחדש. אני סטודנטית באוניברסיטה העברית וגם נציגה של ארגון הבוגרים של "תגלית". רציתי קצת להדגיש ולדבר על הקשר הבינאישי שנוצר בינינו, הישראלים, לבין אותם יהודים שבתפוצות, אם זה ב"תגלית" עם אמריקאים או מארגנטינה, שיצא לי להיות אתם. יצא לי להכיר חברויות שאני שומרת אתן על קשר עד היום. לאחר שטסתי לארצות הברית, לתכנית השליחים של מחנות הקיץ בעקבות "תגלית", פגשתי אותם שם, הם אירחו אותי בבתים שלהם וגם עכשיו, כשאני גרה בירושלים, אירחתי אותם כמה וכמה פעמים. יצאנו לטיולים בירושלים. זה איזשהו פרויקט שגורם לך ליצור איזשהו קשר בינאישי ואני חושבת שכמה שנדבר מלים גדולות ונדבר על כמה שיהדות היא דבר חשוב, היצירה של הקשר האינטימי, של "אני רותם, מביאה את הסיפור האישי שלי, מהצבא, מהחיים שלי בארץ פה, במדינת ישראל", זה מה שיוצר את הקירוב הזה וגורם לנו להיות קהילה יהודית יותר חזקה.

מעבר לזה אני כן רוצה להגיד שהיהדות שלי בעקבות התכנית של "תגלית" וגם לאחר מכן, כשטסתי לארצות הברית, התחזקה. לא בהכרח מהפן הדתי כמו שנחשפתי להכיר תרבות שהיא אולי יותר רפורמית, אולי מכל מיני זרמים אחרים ביהדות, ש'פתחו לי את הראש' להבין שהבית שבו גדלתי הוא לא בהכרח משהו שהוא טריוויאלי וגרם לי להבין, שהיהדות שלי היא משהו הרבה הרבה יותר חזק ממה שבכלל חשבתי ובאתי מבית שהוא מאוד מסורתי, אז כן הייתי רוצה להדגיש את העניין הזה של "בואו נקרב את אותה יהדות שיש בתפוצות, כדי שנוכל ליצור את הקשרים האלה, שהם יהיו לאורך זמן". אני יצאתי ל"תגלית" לפני שנתיים ועד היום, אפילו שבוע שעבר הגיע אלי חבר קרוב כדי שנוכל לטייל בירושלים, זאת אומרת שהקשר הזה נשמר אם רק רוצים. תודה רבה.

תודה רבה לך. עדינה שוורץ, "נפש בנפש".

במסגרת "נפש בנפש" הגשתי לאחרונה דוקטורט באוניברסיטה העברית על מערכת היחסים בין הורים עולים אמריקאים והחינוך פה בארץ. אני רוצה להתייחס להון התרבותי והחברתי שההורים העולים האמריקאים מביאים ארצה, הפרופ' התייחס לזה בהקשר של רשת תל"י, אני רוצה להתייחס למה שעוד קורה היום. יש הרבה הורים עולים בערים בכל הארץ, שטוענים לא רק לצד הכספי שלהם כאמריקאים, אלא יותר לצד ההתנדבותי, ההון התרבותי, הקהילתיות שהם מביאים יחד אתם מארצות הברית, אז כל התרומות שדיברו עליהן היום הן חשובות מאוד אבל התרומה הזאת, שהיא תרומה של אולי 1% של יהדות פה בארץ, אני חושבת שמרגישים את התרומה הזאת כמו שמרגישים את התרומה של יהודים בארצות הברית, למרות שהם גם אולי 1% של ארצות הברית. רואים את זה גם בצד של ההורים גם בצד של המורים.

בעשר השנים האחרונות 900 מורים עלו מארצות הברית ארצה ונכנסו למערכת החינוך פה בארץ, גם בהוראת אנגלית כשפה שניה וגם בהוראת יהדות. רואים את התרומה שלהם גם במישור הפמיניסטי של הוראת תלמוד לבנות, חינוך יצירתי וגם במישורים אחרים, אז אני פשוט רוצה לסיים ולומר, שצריכים לחשוב על יהדות ארצות הברית לא רק בהקשר של מה שהם תורמים בצד הכספי ובכל הארגונים שיש פה בארץ, אלא גם עם ההון התרבותי, שהם מביאים איחד אתם, כשהם עולים ארצה ותורמים לקהילתיות ולהתנדבות פה בארץ.

תודה. עמית שטרן, בבקשה.

שלום רב, עמית שטרן, מנכ"ל תנועת "נועם", תנועת "נועם" היא ארגון הנוער של התנועה הקונסרבטיבית המסורתית בארץ. זה ארגון שפעיל בכל העולם, במזרח ומערב אירופה, דרום אמריקה, צפון אמריקה בשתי תנועות USY ו - - - . אחד הדברים המשמעותיים הוא גם משלחות שאנחנו מקיימים לארץ ובקיץ הקרוב, כמו בכל קיץ, מגיעים למעלה מאלף חניכים מצפון אמריקה לארץ, לחודש וחצי של סיורים ולמידה.

אני בהזדמנות זו רוצה לחזק את מה שהיו"ר אמר ואת מה שחבר הכנסת אוחיון אמר, בנוגע לחיזוק החינוך היהודי בארצות הברית. חשוב לי להדגיש שחלק מן החיזוק הזה הוא גם הכרה בזרמים ובמקום שלהם, גם בארץ. אחד הקשיים שיש לנו עם המשלחות שמגיעות לארץ הוא התחושה שהתנועה הקונסרבטיבית היא לא חלק בתוך המדינה. התחושה הזאת מתבטאת – ועכשיו נעשתה התקדמות יפה עם "מתווה הכותל", שבתקווה יאושר וגם יתחיל אבל, הקושי להגיע לכותל כשלא מתאפשרת תפילה מעורבת לאנשים שכך היא דרך חייהם – פוגע. ובאמת אני מקווה שהכנסת הקרובה עם הממשלה תמשיך בכיוונה ותאפשר לכל הזרמים הכרה במדינה.

תודה רבה לך. יצחק הילדסהיימר, אחרון הדברים. אני אתן לחברות הכנסת התייחסות ונסכם את הדיון.

הקשבתי ליושב הראש, אני פעיל - - - בארצות הברית. רציתי לומר שתי נקודות בקיצור נמרץ. הוזכרו פה הישיבות אבל כדאי לדעת שכל שנה מגיעים אלפי בני ישיבות מארצות הברית, מכל הסוגים, הדתיים והחרדים. למשל, בישיבת "מיר" בירושלים, שהיא כנראה הישיבה הכי גדולה בארץ, נמצאים כל שנה כ-4,000-5,000 בני ישיבות מארצות הברית. ישיבות ה'הסדר', אליהן מגיעים מאות תלמידים מישיבות תיכוניות בארצות הברית ומצטרפים ישירות ל'הסדר', אחוז העולים ביניהם אחרי שנים, אחרי שהם חוזרים לארצות הברית ללמוד באוניברסיטה, אחוז העולים מביניהם הוא גדול מאד, כמו שגם אחוז העולים מבין היהדות האורתודוכסית בארצות הברית הוא הגדול ביותר.

נקודה שניה שרציתי לומר, אני חושב שהיא נוגעת לישראל וחשובה גם לתרומה של יהדות ארצות הברית לישראל, היא הנושא של שכר הלמוד הגבוה מאוד בבתי ספר יהודיים בארצות הברית. אחוז גדול מאוד מבין אלה שעברו לגור בארצות הברית, נקרא להם יורדים או נקרא להם שם אחר, אחוז גדול מהילדים שלהם לא לומדים בבית ספר יהודי בגלל גובה שכר הלימוד - - -

פאבליק סקול.

זה גורם ממש להתבוללות ונישואי תערובת וכך גם הרבה ילדים, למשל, גם ילדים של מאות אלפים של יהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר לארצות הברית, לא מסוגלים לממן את שכר הלימוד ולכן הם הולכים ללמוד בבתי ספר כלליים.

עוד נקודה חשובה.

אנחנו צריכים לבקש מיהדות ארצות הברית לתרום את תרומתה יחד עם ישראל, גם לנושא הזה, תודה רבה.

חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל תודה רבה לכל מי שדיבר. אני רוצה להגיד שזה יום חגיגי וזה יום חשוב, שהכנסת מציינת את התרומה של יהדות ארצות הברית, אבל, יש לי 'אבל' אחד שאני חייבת לציין אותו, כי הייתי עכשיו בתקופת הפגרה במשלחת של השגרירות האמריקאית בארצות הברית במשך שבועיים, היינו ארבעה חברי כנסת שהוזמנו דרך שגרירות ארצות הברית, הייתה חוויה מאוד משמעותית וה'אבל' שלי הוא לא במקום של "לא לקיים חגיגה ראויה ומוצדקת" אלא ה'אבל' שלי הוא דווקא עלינו וגם ראיתי פה במצגת, שאנחנו, כאזרחי ישראל, אסור לנו לקבל כמובן מאליו את התמיכה של יהדות ארצות הברית. ככל שהייתי שם וככל שהסתובבתי, נחשפתי, מסנטורים ל-congressmen, לעוזרים פרלמנטרים ועד ל-home hospitality שישבנו בבית – והקשבתי למה שאֲת אמרתְ על החיבור, ישבנו אני וחבר הכנסת שמולי כמעט ארבע שעות בארוחת ערב, בלי פלאפונים, בלי כלום, רק אני, איציק שמולי והמארחים שלנו, שמענו ואני חייבת לומר שאנחנו, גם חברי הכנסת ואני, חזרנו משם בתחושה כזו, שמאוד מאוד חייבים להבין שגם זה לא מובן מאליו וגם, כל הזמן באמת לעשות כאן עבודה משמעותית, כדי לחזק את הקשרים וכדי להבין שעצם העובדה שנמצאים שם יהודים, זה לא אומר חד משמעית שהתמיכה במדינת ישראל היא בלתי מסויגת, אז זה דבר שבאמת למדנו כשהיינו שם בסיור.

עוד משהו אחד שרציתי לומר הוא שהפעילות כאן, של משלחות שמגיעות לכאן מארצות הברית ולפחות אני רוצה להציע את עצמי – אני בטוחה שגם יעל וגם חבר הכנסת מרגי, שכל פעילות שאתם מביאים לכאן, לכנסת, סטודנטים, אני גם יושבת ראש השדולה למען השכלה גבוהה בכנסת, או בכלל, קבוצות, מאוד מאוד חשוב בעיניי שתשתפו חברי כנסת ותזמינו אותם לבוא ולדבר ולומר את הדברים שאני אומרת עכשיו, אני בטוחה שהם יסכימו, שאנחנו לא מקבלים כמובן מאליו, ולא רק זה אלא גם להבין כמה הכנסת רואה את החשיבות של הקשר בין מדינת ישראל לבין יהודי ארצות הברית, אז אני מציעה את עצמי - - - אבל חשוב לי להעלות את זה פה בוועדה.

תודה. חברת הכנסת יעל כהן פארן.

תודה רבה כבוד היושב ראש ואני גם מברכת על הדיון הזה היום, על היום המיוחד. מנקודת מבט אישית, ואגב, אני הייתי מדריכה של קבוצות בעבר, בסוף שנות התשעים, הדרכתי גם אמריקאים וגם אוסטרלים, גם מאנגליה אפילו, לפני שעוד הייתה "תגלית" היו קבוצות של הסוכנות. אני רוצה לספר איזו אנקדוטה, עוד לפני שהייתי חברת כנסת, פגשתי במקרה לגמרי, כשהייתי במגדל הקריה בתל אביב, יצאה בחורה צעירה בוכייה, ממררת בבכי ולא יכולתי שלא לגשת אליה ולשאול אותה מה קרה. היא לא הייתה אזרחית ישראל, היא הייתה, נדמה לי, אם אני לא טועה, מאורוגוואי, או מדינה אחרת בדרום אמריקה והיא הייתה כאן במסגרת תכנית "מסע". "מסע" זו תכנית אחרת שאולי הוצגה כאן ואולי לא, המשך ל"תגלית", המתקדמים, מי שרוצה להגיע לחצי שנה להתנדב בארץ - - -

או שנה.

או שנה. זה אולי היה אז חצי שנה, זה היה לפני ממש מעט שנים, שנתיים, שלוש. והיא רצתה להישאר עוד חצי שנה בארץ, פנתה למשרד הפנים לקבל ויזה ונתקלה בסירוב. היא נתקלה בסירוב משום שנאמר לה שיהדותה מוטלת בספק. הבחורה לא מיררה בבכי רק כי היא סורבה להישאר בישראל עוד חצי שנה, אלא תחשבו, הביאו אותה לארץ בתכנית של הסוכנות, ב"מסע", היא כל כך אהבה את ישראל שרצתה להישאר פה עוד חצי שנה ונתקלה בסירוב הזה; הבכי שלה היה לא רק בגלל שסירבו אלא בגלל שערערו את כל זהותה. היא גדלה כיהודייה, מבחינתה היא הייתה יהודייה ופתאום באים ואומרים לה: סליחה, הניחו סימן שאלה. ייתכן שאמה גוירה בצורה שכן או לא מקובלת היום או לפני שלש שנים, אני לא יודעת מה הסיפור אבל פה יש נקודה, שאנחנו צריכים לשים לנגד עינינו ואני פונה אליך, כבוד היושב ראש, כי לצערי – ובצער אני אומרת את זה, כי סיעתך וחלק מחברי סיעתך, מובילים קו מאוד קיצוני בהיבט הזה והיו אמירות מאד קשות בכנסת. אני יודעת שזה יום חגיגי היום אבל אני לא יכולה שלא להתייחס אליהן, לאמירות שנאמרו בסוף המושב הקודם, על זרמים שונים ביהדות ובעיקר ביהדות התפוצות, הזרמים הרפורמים והמסורתיים הקונסרבטיבים, ש"הם לא חלק מהזרם היהודי" או "מהעם היהודי" או "כן חלק מהעם היהודי" ואני חושבת שזה משהו שיהדות ארצות הברית וכל הקשר החשוב והאסטרטגי, הוא חשוב לכלל עם ישראל ולעם היהודי, שיישאר, שהם יישארו חלק מן העם היהודי. אנחנו צריכים להבין שיש שם זרמים וחייבים לתת להם מקום ובגלל ההתנהלות פה בארץ אנחנו עלולים להביא את עצמנו לנתק מאוד גדול. ועל זה אני חוששת ואני רוצה להביא את זה לדיון כאן, תודה רבה.

תודה. תראי, אני אתייחס לנקודה הזו למרות שהישיבה היא ישיבה של הוקרה והבעת תודה. כשנתבקשתי לקיים את הישיבה הזו אין ספק שהסוגיות האלו היו עומדות ונשאלות. זו סוגיה שהייתה מטרום קום המדינה וכנראה, לצערנו, תימשך גם אחרי כן, וכמו כל סוגיה, אם נוריד ממנה את הממד האישי והפוליטי, ננסה לטפל בה באמת בשאלת זיהוי הצרכים והתמודדות עם הבעיות, אז נראה שאף אחד לא רוצה להלאים את השני, אף אחד לא רוצה לשנות את השני, אף אחד לא רוצה להכתיב מחשבות, הסוגיה הזו – והביקורת פה היא דו צדדית, היא של שניים שמתנגשים, אלה שניים שמתנגשים והשאלה היא אם אפשר להתחבר או להתנגש ובשעה של דיון ביום חגיגי בוודאי שלא נפתור. ולכן בכוונה לא נכנסתי ולמרות הדילמות אמרתי: במקום שצריך לומר תודה שמים את כל המחלוקות בצד ולקחתי זאת באומץ ושמתי את זה על השולחן. אנחנו מכירים ומוקירים את גודל התרומה – חבל שלא היית בפתיחה כי כל מה שאני אומר עכשיו יצמצם את מה שאמרתי בפתיחה, אז כאן המקום לומר תודה לכולם ולסיכום אני מקריא את דברי הסיכום. רצית להוסיף מילה? אני נכנס לדיון סוער.

רציתי רק לבוא בבקשה ובקריאה. נשמעו פה קולות של עשייה 'מלמטה', אם באקדמיה וגם ב"תגלית", ב"מסע", בסוכנות ובכל דבר אבל, יש פה קריאה לבית הזה, במידה רבה, לקחת חלק בבניית הקשר. אפשר למתן את הקריאות נגד זרמים כאלה ואחרים ביהדות ארצות הברית.

תודה רבה. הוועדה מודה לכל מי שהגיע והשתתף בדיון.

הוועדה מעלה על נס את תרומתה של יהדות ארצות הברית להקמת מדינת ישראל, משנות הקמתה ועד היום, דרך שלל המפעלים ובתוכם המפעלים החינוכיים הנרחבים, בהם הושקעו מיליארדי דולרים. הועדה מודה ומוקירה תרומה נדיבה זו ואת כל העושים במלאכה וכפי שאמרתי, אני חושב שאני מצטט את שייקספיר שאמר: "מול חום המעשים המלים רק מקררות".

הוועדה מודאגת מהבעיה המרכזית הקיימת ביהדות ארצות הברית, כפי שהעלו פה הדוברים, בעיית ההתבוללות. יש לבחון דרכים לצמצם את תופעת ההתבוללות.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל להתגייס ולהשקיע במפעלי חינוך בארצות הברית ובמיוחד, בתכניות המחזקות את הזיקה ואת הקשר למדינת ישראל ולזהות היהודית. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:54.