PAGE
19
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

6.3.2007


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 76

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ט"ז באדר התשס"ז, (6 במרץ 2007), בשעה 10:00

מצוקת דיירי הבנייה הקלה ופתרונות לסיוע בהחזר הלוואות לדיור לעולי שנות ה-90

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

מרינה סולודקין

ראובן ריבלין

יוסף שגל

יוסף מנור

- מנהל מינהל תכנון והנדסה – משרד הבינוי והשיכון

שרה צימרמן

- מנהלת אגף נכסים ודיור – משרד הבינוי והשיכון

רונן כהן

- משרד הבינוי והשיכון

ביתיה פודרביטל
- אגף תקציבים משרד האוצר

עליזה ג'אן

- הלשכה לשיקום נכים, משרד האוצר

יובל רז


- עוזר סגן החשב הכללי, משרד האוצר

חביב קצב

- מנהל אגף בכיר לדיור, המשרד לקליטת עלייה

מאיר פרץ

- ראש תחום העולים, משרד לענייני גמלאים, משרד ראש הממשלה

עו"ד שרית וייסטוך
- בנק ירושלים

יפים רויטברג

- מנהל ומהנדס ראשי של אגף התחזוקה חברת שיכון ופיתוח

חיים יודלביץ

- סמנכ"ל חברת אזורים

בצלאל סינואני

- סמנכ"ל נכסים וגבייה חברת עמיגור

אריה מאור

- מנהל אגף הנדסה ואמרכלות חברת עמידר

ערן כהן


- עוזר ליו"ר חברת עמידר

לידיה זילברשטיין
- עמותת בית ומשפחה

אלה זלטין

- עמותת בית ומשפחה

ז'אנה מירופולסקי
- עמותת "בית ומשפחה"

זינובי קוזינץ

- עמותת בית ומשפחה

אלכסנדר מרגוליין
- עמותת ברית ליקוידטורים צ'רנוביל

דוד קשני

- יו"ר פורום הדיור הציבורי ועמותת קול בשכונות

ז'נה לבוט

- מתורגמנית

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

מצוקת דיירי הבנייה הקלה ופתרונות לסיוע בהחזר הלוואות לדיור לעולי שנות ה-90

חברים, חברי הכנסת, נציגי המשרדים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא בו אנו דנים היום הוא מצוקת דיירי הבנייה הקלה, פתרונות לסיוע והסדר הלוואות לדיור לעולי שנת 1990.

אתם יודעים שבמחצית הראשונה של שנת 1990 הוקמו בדרום הארץ כ-6,000 דירות בבנייה קלה. כאשר התחילו הבעיות, הוועדה שלנו דנה בנושא ומאז כבר כמה פעמים קיימנו דיונים בנושא הזה.

ביקרנו כמעט בכל דיור שקיים בנחל בקע, ביקרנו בערים אחרות בדרום היכן שיש דיור כזה, דיור שאי אפשר לחיות בו. אתמול גברת אחת נפלה יחד עם האמבטיה מתחת לרצפה, כמה ימים לפני כן נפלה מכונת כביסה. קשה להיכנס לדירות כאלה. קשה כי אתה לא יכול להבין איך שם גרים אנשים.


האנשים שגרים בתנאים כאלה הם אזרחי מדינת ישראל והם צריכים לשלם משכנתא, כמו כל אזרחים. הסכום שאתם משלמים כל חודש עבור המשכנתא, הם משלמים כל חודש עבור דירה שאדם לא צריך לחיות בה.

כבר התקיים דיון בוועדה לביקורת מדינה והיום אנחנו שוב דנים כי רוב הדיירים שם הם עולים חדשים, למרות שאולי יש מי שחושב שהם לא עולים חדשים, אבל הם עולים חדשים, והם עולים חדשים לא חזקים, כי אם הם היו חזקים, מזמן הם היו עוזבים את הדירות האלה. הם לא יכולים לעזוב, ואתם מבינים באיזה מצב הם נמצאים. אין להם איפה לחיות, הם צריכים לשלם משכנתא. כאן יושבים נציגי המשרדים ואני חושב ומקווה שבליבכם קצת רחמנות, קצת אנושיות ואנחנו צריכים להגיע לאיזשהו הסדר כדי לעזור לאנשים האלה, או לחיות שם או לעזוב את המקום הזה. אני לא אומר שכל הדירות הן כאלה, אבל אולי מישהו צריך לעשות בדיקה, אולי יש דירות באזורים בהם כן אפשר לחיות. הדירות שאנחנו ראינו, בהן אי אפשר לחיות.

המדינה כל הזמן נותנת כסף נוסף, 80 מיליון שקלים. בביקור שלנו דיווחו לנו שיש 80 מיליון שקלים שמיועדים לתיקונים. אנחנו סבורים, לא רק אנחנו אלא המומחים, שבעוד שנתיים הדיור הזה עוד פעם יצטרך טיפול וכי למדינה לא כדאי אפילו להתעסק עם זה. אני מבין שלמדינה יש התחייבות מול האנשים האלה, והשאלה היא מי בנה שכונות כאלה.

קנו משיכון ופיתוח, יד ראשונה.

השאלה היא מי עשה בדיקה ראשונית ונאמר לי שהטכניון עשה והוא אומר שזאת בנייה טובה, איכותית, ואפשר לחיות בדירות האלה. אני לא מנהל כאן משפט, אני לא רוצה לומר מי אשם, אבל אני רק אומר שהמצב גרוע מאוד, ואנחנו, המדינה, צריכה לחשוב איך לעזור לאנשים האלה. שוב אני אומר שאולי לא לכולם אלא ללכת פי מצב סוציו-כלכלי ולפי מצב של הבנייה. ראות איך אנשים סובלים ועוד משלמים עבור זה כסף - זה בלתי אפשרי.

אני מבקש שמי מהם שיכול, יספר לנו על מצבו.

שמי לידיה זילברשטיין, אני יושבת-ראש עמותת בית ומשפחה. מאז התחלנו לטפל בבעיית הבנייה הקלה, משרד השיכון הקציב סכומים גדולים לשיפוצים. אבל עד שלא פתחו את הקירות לאף אחד לא היה מושג מה הולך שם. כל השלד של הבניינים האלה הוא רקוב לגמרי. פתחו את הבתים 12 שנים לאחר מכירתם, לא מחליפים את הקירות שנרקבו אלא פשוט פותחים בבוקר וסוגרים אחרי הצהריים. את כל התקלות שנעשו בעת הבנייה, הם פשוט מסתירים תוך כדי השיפוץ ולא מטפלים. השיפוץ הזה גרם סבל רב לכל הדיירים. אנשים נזרקו מחוץ לבתים למשך חודשים ארוכים ואנשים פשוט איבדו יותר ממה שהם הרוויחו. לאחר השיפוצים הבתים הם עוד יותר גרועים ונהרסים עוד יותר מהר. את השיפוצים שעשו בקיץ שעבר, צריך להתחיל היום מחדש. זה מה שעושה שיכון ופיתוח.

כל מי שיושב כאן יודע מה המצב של הבתים. אני רוצה שאתם תאמרו מה אתם מבקשים. אני חושב שכל הארץ מכירה את המצב הזה של הבתים האלה.

הדרישה שלנו היא חד משמעית. אנחנו רוצים לבקש מוועדה בין-משרדית את ביטול ההלוואה שנלקח ואת ביטול הריבית על ההלוואה שנלקחה. 150 משפחות בשנת 2004 קיבלו את הפטור הזה מהריבית. ההחזר שלנו הוא 90 אחוזים וזאת רק הריבית, כך שרוב החוב מורכב מהריבית. מהשנה ה-12 או ה-13 מתחיל בעצם תשלום הקרן כאשר עד אז משלמים את הריבית. כך זה בכל הלוואה. לאור המצב, זה נטל יותר מדיי כבד בשבילנו. בשכונות שלנו מתגוררת אוכלוסייה שהיא אוכלוסיית מצוקה, שחיה מביטוח לאומי, והנטל הזה כבד עליה. המשפחות הצעירות שכן עובדות, הן פשוט שורדות, איכות החיים שם לא גבוהה, אין פתרון עבודה, לא תנאי חיים ראויים מינימאליים, מצב סוציו-אקונומי נמוך, המשפחות הן על קו מצוקה ועל קו העוני. לדוגמא, המשפחה שאתם רואים לפניכם לא צפתה בטלוויזיה למעלה מ-3 שנים, 10 שנים היא חיה ללא טלפון, אין לה אפשרות לשלם את החשבונות האלה. המשפחה עצמה מגדלת ירקות כי אם לא יעשו כן, לא יהיה לה כסף לתרופות. בני המשפחה סובלים ממחלות קשות. זאת משפחה שהיא לא יוצאת דופן, אלא זאת משפחה לדוגמא ממדגם האוכלוסייה. המשפחה חוסכת בכל דבר אפשרי, כולל חשמל. עד שתיים בלילה הם לא מדליקים חימום כדי לחסוך. שישים אחוזים מהאוכלוסייה הם מעל גיל 50 עם עוד הורים מבוגרים שרובם כבר מתו, אבל הם חייבים להמשיך לשלם את המשכנתא.

12 שנים אנחנו בארץ. אני הגעתי עם אימא שנפטרה לפני 7 שנים. היא קיבלה משכנתא גדולה, בגובה של 59 אלף שקלים ולי נתנו 40 אלף שקלים. אני עובד, יש לי השכלה גבוהה, אבל אני לא מסוגל להחזיר את הכספים האלה.

אדוני היושב-ראש, אני קראתי את החומר לפני כן, המצוקה פה היא גדולה וברורה. השאלה היא האם הוועדה יכולה להושיע, כי אסור לעורר איזה שהן אשליות. השאלה שלי לגורמים, גם לבנקים, גם לגורמי האוצר וגם לגורמי משרד הפנים, אני רק אומר לגורמים האלה, האם המשכנתא שהם משלמים היא ערבות מדינה או שזה היחס ביניהם לבין הבנקים בכלל?

בעיקר כספי מדינה.

זאת אומרת, הבנקים מובטחים. המדינה, במידה והמשתכנים לא משלמים, היא משלמת. זאת אומרת, לבנקים לא ייגרם נזק כי הבנקים יכולים לבוא ולומר לנו אם אתם רוצים שהם ישלמו, תנו לנו כסף.

האמירה הזאת היא כמעט נכונה.

יש לכם 30 אחוזים, אתם בטח תוותרו על 30 אחוזים למען הציונות. השאלה שלי, נוכח המצב כפי שהוא משתקף במסמך הזה, גם אם מה שכתוב במסמך רק 60 אחוזים הוא נכון - זו גם כן מצוקה שהיא בלתי אפשרית לפתרון. השאלה שלי האם המדינה נתנה את דעתה והאם יש אפשרות ללכת לקראת אותם אנשים שבנו להם את אותם בתים, אשר אני זוכר שכאשר אנחנו קבענו את המבנים שלהם אנחנו שיערנו שהם יהיו טובים ל-10 שנים, ל-15 שנים, אבל לא יותר מזה. אני שואל האם יש אפשרות שהמדינה תלך לקראת האנשים האלה. בכמה כסף מדובר כאן?

אנחנו עוזרים כבר כמה שנים.

המתחיל במלאכה אומרים לו גמור.

לפי המסמך הזה עזרנו כבר ל-200 משפחות. מצוין כאן שמצפים בשנה הקרובה לעוד 1,000 פניות. בכל הנושא של השיפוצים, כאן אנחנו לא עוזרים, כי זה שייך למשרד השיכון. אנחנו עוזרים בנושא של ההלוואות. כאשר מגיעים אלינו מקרים של בנייה קלה, הוועדה מאוד פתוחה בנושא, שזה אומר שאנחנו מורידים ריביות, משהו שאנחנו בדרך כלל כמעט ולא עושים בהלוואות רגילות. אנחנו מורידים לארבע, לשתיים ולאפס אחוזי ריבית. אנחנו לפעמים מוחקים חלק מהפיגורים שנוצרו, אנחנו מאפשרים פריסה של ההלוואה כך שההחזר החודשי, במקום שיהיה 1,000 שקלים לחודש - יכול לרדת משמעותית. אם גם מורידים ריבית וגם פורסים בשנים, זה יורד משמעותית. אני חייב לציין שבמרבית ההלוואות האלה, שמתי לב שהם לווים מצוינים, זאת אומרת, אין להם פיגור. לרוב אלה שהגיעו אלינו, שמנו לב שאין להם פיגור.

כי הם אוכלים מהאדמה, הם לא אוכלים מהשוק.

דווקא בגלל שאנחנו רואים שהם משלמים, אנחנו עוד יותר עוזרים. העזרה שלנו מתבטאת בהורדה מאסיבית של הריבית. בשנה שעברה, ב-2006, אני כמעט שלא זוכר שהיה, ב-2005 הביאו לנו במרוכז תיקים ואנחנו העברנו אותם לבנקים שיכינו אותם לוועדה. אין לנו בעיה אם רוצים להעביר במרוכז אלינו ואת התיקים לפזר, אין בעיה. אין לנו בעיה אם כל אחד פרטנית רוצה ללכת לבנק כך שדרך הבנק זה יובא אלינו לוועדה.

באופן עקרוני המדינה מוכנה לוותר על הריבית, לגרום לבנקים לכך שהם לא ישלמו את הריבית.

אנחנו בודקים כל מקרה ומקרה. יש מקרים שהבית במצב יותר גרוע, יש מקרים שהמצב האישי יותר קשה. בגלל זה גם כאן כתוב שהם רוצים כל מיני קריטריונים, למרות שאני לא הייתי ממליץ לעשות קריטריונים, כי ברגע שיש קריטריונים מאוד קשה לסטות מהם. אנחנו בוועדה הולכים כמה שיותר פתוח וכמה שיותר על מתן עזרה. זה אומר שאם אנחנו רואים אדם שהמצב שלו מאוד קשה, אנחנו עוזרים לו מאוד. המקרים של הבנייה הקלה לדעתי הם המקרים שאנחנו הכי הרבה עוזרים להם בוועדה והכי הרבה פתוחים אליהם.

תשאלי אותה בבקשה האם היא הגישה בקשה לביטול הריבית, או להקלה כלשהי.

הדולר היה בשיאו. בשנת 2004 ניתנה הבקשה.

יכול להיות שהם ביקשו מחיקה והם קיבלו רק אישור על ביטול הריבית, אני מניח שיש פה אי הבנה. שתגיש את הבקשה עוד פעם ותעביר העתק לחברת הכנסת מרינה סולודקין.

היא אומרת שיש לה הסבר לסירוב שהם קיבלו. היא אומרת שיש כל מיני מקרים מאוד קשים, למשל יש זוג אחד שהגיש בקשה להקלה וקיבל סירוב, ממש תוך חודשים ספורים הוא חלה בסרטן ובמשך 7 חודשים לא שילמו תשלומים, ולכן זרקו אותם מהדירה.

למה דנתם רק ב-200 מקרים? יש אולי 4,000 מקרים.

אנחנו דנים במקרים שמגיעים אלינו. מי שפונה אלינו, המקרה שלו מגיע. כל מי שפונה לבית, הבית מחויב להעביר את המקרה לוועדה.

אם אני מגיש בקשה לביטול כל החוב שלי - אתה אומר שאתה לא מסכים לבטל את החוב, אלא תוריד את הריבית, או שאתה, לפי הבקשה, עושה מה שנקרא דיון ואומר מה אתה יכול לעשות ומה אתה לא יכול לעשות? הן מספרות כאן שב-2004 הן הגישו בקשה, כנראה הבקשה שלהן הייתה מרחיקת לכת, ולכן היא נדחתה. מדוע לא תציעו להן את ביטול הריבית?

אדם יכול לבקש הרים וגבעות. אנחנו לא דוחים ואומרים לא, להתראות. אנחנו אומרים לא, אבל מאשרים את מה שאנחנו כן מוכנים לעשות.

מה שאמרת זה יפה מאוד, רק שהן טוענות שהגישו ב-2004 בקשה, ואחרי חודש הודיעו להן שהן לא מקבלות.

צריך לציין שני דברים. במכתב - הרי כל אחד גם פונה במכתב, מביא מכתב לבנק - רצוי להדגיש שמדובר בבנייה קלה. למרות שיש חקירה ובחקירה החוקר מציין שזו בנייה קלה, לא תמיד אנחנו מזהים את האוכלוסייה.

בבקשות שלהן הן ציינו שזאת בנייה קלה.

אין מצב שמגישים בקשה שלא צוין בה שמדובר בבנייה קלה, כי זאת בעצם עצם הבעיה. כאן מתחילות הבעיות לדיירי הבתים האלה.

בסדר, אבל אני בוועדה לא רואה תמונה של הבית.

אתה אומר שרק 200 אנשים פנו אליך ובגלל זה רק 200 אנשים קיבלו הטבות. למה פנו רק 200?

אני לא יודעת למה.

למרות שבחוק כתוב שכל אחד רשאי להגיש, בפועל המערכת הזאת פועלת כאשר האדם מפסיק לשלם משכנתא ונוצר פיגור, ואז זה קורה או ביוזמתו או בדרך כלל ביוזמת הבנק.

לגבי כל העניין הזה של 200 אנשים. בישיבה הראשונה בעניין שהתקיימה בוועדת קליטה בינואר 2004 מי שאז ריכז את הוועדה הציע לעזור. בהתחלה שלחנו מכתב לבנקים, אבל הסתבר שבבנק פשוט לא מקבלים את זה וזה לא עובד. נאמר לנו לרכז רשימה, להעביר את הרשימה אליו במרוכז. אנחנו עמותה קטנה, פרטית בעצם, אין לנו תקציב, אין לנו יכולת להגיע לכולם, אספנו מי שהיה, מי שהיה חבר עמותה באותו מועד, והעברנו. לכן מדובר ב-200 אנשים.

חוץ מ-200 אנשים, כמה אנשים קיבלו תשובה חיובית?

כמה עשרות. אני חושב 70-80 אנשים. העניין של קריטריונים, אומרים אין קריטריונים אלא כל מקרה לגופו. אבל העניין הזה עולה 200 שקלים. האנשים חוששים לפנות, לשלם 200 שקלים ואחר כך לא לקבל כלום.

200 השקלים הם עבור חקירה כלכלית, הכסף הזה הולך לחוקר ולא המדינה היא זו שמקבלת את הסכום הזה. כאמור, את הכסף הזה החוקר מקבל את זה, כי על סמך החקירה שלו אנחנו יכולים לבדוק. אם לא תהיה חקירה כלכלית, כל המצב הסוציו-אקונומי, שעל סמך זה מקבלים את ההחלטה, לא יעמוד לפנינו. זה נכון לכלל האזרחים. זה נכון גם לגבי מי שיש לו קשיים והוא לא גר בבנייה קלה אבל מצבו אולי יותר קשה.

אתם שמעתם כאן על מקרה של אישה שלא הולכת לקנות בקניון אלא מגדלת ירקות כדי שיהיה לה מה לאכול. איך היא יכולה לשלם 200 שקלים? בשבילה הסכום הזה של 200 שקלים הוא כמו 2,000 שקלים עבורך.

אם האדם מגיש כמה פעמים, כל פעם הוא צריך לשלם 200 שקלים.

ברור שהוועדה לא תוכל לדון אם לא פונים אליה. ברור שלעמותה אין לה קשר עם כולם, אלא היו לה 200 מקרים ולכן היא הגישה את אותם 200 המקרים. על מנת להקל, לקשר ולהביא לתודעה של אותם אנשים שנמצאים אכן במצוקה, אנחנו עשינו לפני שנתיים, ואני מוכן לעשות את זה עכשיו בשנית, פרסומים בשפה הרוסית, כולל פרסום ברדיו רקע בשפה הרוסית.

יש לכם במקום מנהל פרויקט שלכם?

בשכונה יש, אבל הוא לא מדבר רוסית.

אנחנו מוכנים לפרסם בשנית הודעה, גם בשפת העולים, וגם ברדיו רקע, שמביאה לתודעת אותם העולים את האפשרות לפנות באמצעות הבנק לוועדה הבין-משרדית, מה צריך לעשות ואיך צריך להגיש את הבקשה.

בנחל בקע יש רכז קליטה.

בכל מקום יש רכז קליטה, אבל אין להם קשר לזה, מדובר על 15 שנים.

אדם קשה יום, במלוא מובן המילה, כאשר הוא לא בטוח שאם הוא יגיש את הבקשה, הוא בסופו של דבר יקבל איזה סעד, הוא לא יגיש אותה. אין לו אפילו למחייתו שקל אחד, אבל מבקשים ממנו להגיש בקשה ולשלם 200 שקלים. הוא עושה חשבון מה הסיכוי שהוא בכלל יקבל. עבורו ה-200 שקלים הוא עניין קריטי. אם אתם מגישים בקשה ברמה הסוציו-אקונומית, זאת אומרת, כסעד, אתם באים לעזור לאנשים חסרי יכולת, חסרי ישע כמעט, מדוע שתיקחו את ה-200 שקלים האלה? שהמדינה תממן את זה באיזושהי צורה.

אולי משרד קליטה יכול לקחת אדם ולשלם לו משכורת?

אחד מהם, מנהל הפרויקט שלהם. מה עם משרד השיכון?

צריך להבין שאלה סכומים מאוד גדולים. אתם מתייחסים לקבוצה הזאת, אבל יש עוד כל מיני קבוצות במדינה שיש להן קשיים כלכליים מאוד משמעותיים.

אלה סכומים מאוד גדולים כי זה לוועדה, פרט לבנייה הקלה, מגיעות בסביבות 5,000 פניות פלוס וזה גדל מדיי שנה כאשר המודעות גדלה. יש בנקים, ואלה לא כולם, שאני יודע שמעמיסים את זה על ההחזר החודשי של ההלוואה ואז זה מקל על הלווים. זה מאוד תלוי בבנק כי בעצם הבנק יוצר את המימון ביניים.

אבל אלה לא כל הבנקים.

לא. כי הבנק משלם את זה. החוקר מקבל את הכסף היום.

חוץ מזה הכול בסדר, חוץ מזה שהבנק צריך לקבל וזה צריך לקבל ובסוף לא מגיע אליך שום דבר כי בדרך זה נופל ואין להם כסף.

אם הם לא מרוצים מהחלטת הוועדה, יש ועדת ערר.

הנושא הזה של הבתים של בנייה קלה צריך מייד טיפול נקודתי.

אני יודע שבאמצעות משרד השיכון יש טיפול פיזי באזורים האלה.

משרד האוצר אמר שיש טיפול. משרד האוצר מטפל בזה.

לא. אנחנו מטפלים בהלוואות.

אני שואל אותך, האם בעיית הבנייה הקלה היא בתשומת לבכם, האם אתם מבינים שזה באמת דבר שצריך לעשות? תסבירו לי.

אני מרכזת תחום שיכון באגף תקציבים. משרד האוצר ביחד עם משרד השיכון ישב לא מעט על הנושא הזה בידיעה - אני שמה את עניין ההלוואות בצד - שיש צורך בטיפול. כבר הושקעו עשרות מיליונים בשיפוצים בשנים האחרונות, כאשר השנה הוקצו עוד 30 מיליון שקלים כדי לטפל טיפולים נקודתיים, בשיפוצים ובבעיות בעניינים ספציפיים. כל הזמן נעשה טיפול שוטף בבעיה של הבנייה הקלה.

בית צריך לעמוד 50 שנים אבל כאן אנחנו רואים שבשנה העשירית, הבית נופל. איזה תיקונים יכולים להיעשות במקרה כזה?

יש בתים שעדיין לא שיפצו והם עכשיו בתהליך.

מי אחראי על זה, אגף התקציבים, משרד השיכון או משרד הקליטה? מי אחראי-על, מי הוא הכתובת לאזרח? ועדה בין-משרדית זה פטנט הכי גדול, כי כל אחד אומר שהשני יטפל.

ועדה בין-משרדית היא לנושא ההלוואות בלבד.

בבעיות בנושא השיפוצים פונים למשרד השיכון, האחריות פה על הבאת המבנים האלה היא לא רק של האוצר או רק של השיכון אלא של מכלול גורמים.

הבעיה היא שאין להם איפה לגור והם צריכים לשלם משכנתא. גורם אחד עושה את זה וגורם שני עושה דאת זה, אבל שום דבר לא זז. עושים שיפוצים ואז אחרי שנתיים עוד פעם צריך לעשות שיפוצים.

תגיד בבקשה כמה עולה כל התיקון לכל הבית, לבית אחד?

אני לא משפצת, אני פחות בקיאה בשיפוץ בתים.

אני מוכן לענות. אני ממשרד הבינוי והשיכון, אני מנהל מינהל תכנון והנדסה, אחראי על הצד הטכני מקצועי הנדסי. הבתים האלה דרך אגב הם לא המצאה ישראלית, אלא הבתים האלה קיימים בכל העולם והם עומדים ומחזיקים ויחזיקו 50 שנים. בכל בית, גם בבנייה קונבנציונאלית, עושים שיפוצים. יש בתים שדורשים אחזקה קצת יותר יקרה ויש בתים שדורשים אחזקה פחות יקרה. המדינה עומדת מאחורי הבתים האלה והקציבה סכומים ניכרים בשנים שעברו לשיפוצים,. אנחנו עומדים בפני סיום הפרויקט הזה של השיפוצים, אנחנו מעריכים בעוד 30 מיליון שקלים, ונביא את כל השכונות למצב תקין. נכון, היו גם מספר טעויות, אבל הרי לא חברה אחת בנתה אלא בנו 30 חברות כך שיש שכונות טובות יותר ויש שכונות פחות טובות מבחינת העבודה שנעשתה. בכל מקרה המדינה עומדת מאחורי זה ומשפצת.


בתים ששופצו בדרך כלל הם במצב טוב למרות שלפעמים יש תקלה, כמו שקורה עם כל קבלן, יש איזו תקלה מקומית, אבל אנחנו לא מתנערים ומתקנים. בנוסף לכך יש לנו גם את אחריות הקבלן ואנחנו מתקנים את הטעון תיקון.

זה לא נכון מה שנאמר כאן שבתים ששופצו, אי אפשר לגור בהם. אפשר בהחלט לגור, ואנחנו גם יודעים שאין תלונות מהדיירים אחרי השיפוץ, ואם יש, הרי שמדובר במעט מאוד תלונות. התלונות הן לפני השיפוצים.

כמה זמן כבר אתם משפצים?

משנת 1996, אבל זה מתבצע לאט לאט, שכונה אחרי שכונה ולא באותם מקומות.

לפי הקצב הזה, כמה זמן ייקח הסבב הראשון של השיפוץ? בתוך זמן כבר תצטרכו לשפץ מחדש.

בשנים הראשונות היה תקציב קטן מאוד, של 3-4 מיליון שקלים בשנה, אבל בשנתיים האחרונות קיבלנו תקציב גדול, של 37 מיליון שקלים ועוד 25 מיליון שקלים השנה, כך שאני מקווה שנשלים את השיפוצים.

מאז נבנתה הבנייה הקלה כמה כסף הושקע בשיפוצים?

85 מיליון שקלים ל-3,000 בתים.

בסכום הזה אני הייתי קונה להם דירות. 85 מיליון שקלים ל-3,000 בתים, בממוצע זה 30 אלף שקלים לכל בית.

זה שקר.

חברים, אתם ביקשתם לא לדבר היום על איכות השיפוץ אלא אתם רוצים עזרה במשכנתה.

אנחנו רואים את זה גם לפי מספר התלונות הקטן מאוד אחרי שאנחנו משפצים. יש מספר קטן של תלונות.

כאשר אתם סיירתם בנחל בקע לפני חצי שנה, אולי קצת יותר, הייתה המלצה שם לפנות לגורם אובייקטיבי שיגיד אם השיפוצים בסדר או לא. אנחנו פנינו למכון התקנים והם עובדים על זה. הם כבר היו בשטח, אבל עדיין לא קיבלנו את הדו"ח הסופי. הם יגידו אם השיפוץ בסדר, בסדר. אם יש דברים שצריך לתקן, אנחנו נעמוד מאחורי הדברים ונתקן.


ישנה תופעה אחת שהוזכרה כאן, והיא תופעה חדשה שנקראת טרמיטים. דיברו על כך שהם אוכלים את הקורות והשלד של הבניין, כאשר פחות משנתיים מאז אנחנו יודעים על כך. ברגע שנודע לנו, למדנו את הנושא, לקחנו את טובי המומחים בארץ, עשינו מכרזים בנושא הזה, אנחנו מתחילים עכשיו בטיפול, מחוץ לבית בטיפול הדברתי ובתוך הבית החלפת אלמנטים פגועים. כלומר, גם הנושא הזה יבוא על פתרונו. זה נושא שקיים בכל העולם, ויש פתרונות ומדבירים. בגלל זה לא הורסים את הבית אלא מטפלים בנושא וגם זה תוך מספר חודשים ייפתר.

אני לא יכול לעבור מנושא לנושא בלי להגיע לתוצאות. אני שואל מה צריכים לעשות כדי לקבל הנחה ועזרה בתשלום הריבית?

הם יכולים לעשות שני דברים. הם יכולים לפנות באמצעות הבנק בו הם לקחו את ההלוואה, לפנות בבקשה להגיע לוועדה, שבו הבנק מחויב, אם יש אחוז אחד, אפילו פחות, של כסף תקציבי, להעביר את זה לוועדה. אם הבנק לא יעביר, תפנו אלינו ואנחנו נטפל מול הבנק. תפנו אל משרד השיכון,

כמה עלה עד היום למדינה פטורים מריבית? כמה הקצתה המדינה עד היום ושילמה לבנקים על הנחות מריבית?

המדינה לא משלמת לבנקים, המדינה מקבלת בחזרה פחות בחזרה מהלוואות שהיא נתנה.

כמה עלה למדינה עד עכשיו הפטור מהריבית? אני מדבר רק על האוכלוסייה הזאת.

רק לאוכלוסיה הזאת, קשה לי להגיד כי אנחנו לא מתכנסים כדי לדון בה.

באיזה סדרי גודל מדובר? כמה מיליונים, עשרות מיליונים או מאות מיליונים? יש לכם 5,000 יחידות כאשר עד עכשיו טיפלתם ב-200 מהן, וזה יפה מאוד. מתוך ה-200 שהגיעו, 70 קיבלו פטור, זאת אומרת, מתוך 5,000 כרגע, 70 קיבלו פטור. 70 מתוך 200, זה יפה מאוד. אני שואל אתכם, כמה ה-70 האלה עלו למדינה.

זה מאוד משתנה. זה תלוי גם בגודל ההלוואה שכל אחד לקח.

תן לי הערכה, הרי מדובר בגרושים.

אני אומר לכם בוודאות שלא מדובר ב-70. אני לא זוכר מקרה כזה שלא ירדנו ולו באחוז אחד.

למה אתם לא יכולים לסדר שהם לא ישלמו את ה-200 שקלים? עבורם זה כסף גדול.

אנחנו מבקשים את הסכום הזה מכל מי שמגיש בקשה לוועדה הבין-משרדית, כאשר אין הבדל בין בנייה קלה לבין אנשים שגרים בבנייה אחרת. הכסף הזה הוא לצורך הבחינה של בדיקה כלכלית. מדובר ב-6,000 בקשות כפול 200 שקלים, שזה מיליון שקלים.

אם כל ה-6,000 יגישו בקשות, מדובר ב-12 מיליון שקלים.

אבל זה רק לגבי הבנייה הקלה. אנחנו מתייחסים פה לכל מי שקיבל הלוואות וזה כבר אומר עשרות אלפי אנשים, אם לא מאות אלפי אנשים

כמה אנשים מגדלים תפוחי אדמה ליד הבית בגלל שאין להם כסף?

אנחנו לא יכולים לעשות קריטריון של מי שמגדל תפוחי אדמה.

הוועדה היום יושבת כאן על נושא הבנייה הקלה, ואילו אתם מרחיקים את העדות שלכם לנושאים של כלל האוכלוסייה של העולים שקיבלה. מה שקורה הוא שהאנשים הטובים האלה נבלעים בתוך המכלול האדיר של הוועדה הבין-משרדית. אני שואל אתכם, אנשי האוצר, מדובר פה ב-6,000 משפחות כאשר מתוכם עד עכשיו הגישו 200. מדוע שלא תטפלו בנושא של הבנייה הקלה נקודתית? כי ברור שבבנייה הקלה יש איזושהי בעיה. טרמיטים, אנשים מגדלים תפוחי אדמה על יד הבית כדי לאכול, אבל אנחנו כרגע מדברים על ההקשר של ביטול ההלוואה. אם נדבר אתכם על הכול, לא נקבל כלום. ביטול ההלוואה אולי יהיה.

אין לנו בעיה לדון ב-6,000 תיקים.

אני מבקש שלגבי הבנייה הקלה תגישו בקשה, תסדרו אצלכם שהם לא יצטרכו לשלם 200 שקלים.

משפטית לא נראה לי שאני יכול לתת הבטחות.

אתה לא יכול לעזור. זאת אומרת, אתה לא הולך לעשות את זה.

:

אדוני היושב-ראש, למי יש את הזכות לבטל את התשלום של 200 השקלים?

למשרד האוצר.

זה אפשרי לפתור את זה?

תשאל אותם.

אדוני היושב-ראש, אני מבקשת את זכות הדיבור כאן. אני צריכה לצאת לצערי הרב לוועדה אחרת אז בגלל זה, אנחנו לא יום ראשון ולא יום שני יושבים בנושא זה בוועדה זו. צר לי מאוד שמישהו שומע על הטרמיטים בפעם הראשונה. אני שומעת שלוש או ארבע שנים האחרונות, לידיה הציגה את כל מה שקורה בבנייה קלה לפני כמה שנים,

קודם כל אני אמרתי שיש טרמיטים אכלו בתים כאלה בשנה 2003. אבל זה אומרים יש מכתב אצלך שאין טרמיטים, הכל בסדר. הכל מצויין.

אדוני היושב-ראש, השגנו כאן בוועדה הרבה דברים.

את הנושא יזם חבר הכנסת ברונפמן ביחד עם קולט אביטל כיושבת-ראש הוועדה.

אנחנו בשלב השיפוצים ואנחנו רואים שמזרימים כספים ונותנים 80 מיליון שקלים ועוד 30 מיליון שקלים. אני מצפה שגם אחרי השיפוצים, בעוד כמה שנים, נגיע לאותו מצב. אני חושבת שהוועדה שלנו צריכה לפנות לוועדה הבין-משרדית, אבל לפני זה לקחת ייעוץ משפטי, כי אני חושבת שלא יהיה לזה סוף ולא יהיה סוף לכסף של המדינה שמזרימים לשיפוצים, שעוזרים לשנה, שנתיים, או שלוש. אני חושבת שמשהו יותר דרסטי צריך להיות בוועדה הבין-משרדית. אנחנו עכשיו מדברים על 200 שקלים. בבנייה קלה אנשים משלמים אבל התוצאות יהיו שלא יהיה להם היכן לגור וזה כאשר המדינה וגם המשרדים לקחו 65 אלף דולר, דבר שאני חושבת שהוא אפילו פלילי. לקחת מחירים כאלה לדיור באיכות כל כך ירודה. אז אני חושבת שצריך לקחת ייעוץ משפטי ולפנות לוועדה הבין-משרדית.

היום , כאשר מוכרים, בין קונה מרצון למוכר מרצון של הבנייה הקלה, בכמה כסף אפשר למכור היום דירה בבנייה הקלה? 40 אלף דולר או פחות? כמה המשכנתא?

היו אנשים שקנו את הדירה בשנת 1996 בסכום של 75 אלף דולר, יד שנייה. המחיר הגבוה ביותר שאני מכיר היה 93 אלף דולר.

ועכשיו המחיר הוא בממוצע 40 אלף דולר, או יש יותר ויש פחות?

פחות.

כמה המשכנתא?

יש אנשים שמשלמים קרוב ל-2,000 שקלים משכנתא.

כמה החוב על המשכנתא?

החוב הוא כמעט 100 אחוזים של המחיר, כי לאנשים לא היה מימון משלהם. 95 אחוזים תשעים ממחיר הדירה.

זאת אומרת, אדם שאין לו היום כסף לשלם, הוא למעשה לא מכסה ואפשר לקחת לו את הדירה, אז הוא יישאר בלי בית כאשר הוא עוד חייב 20 אלף דולר.

זה די משקף ירידת ערך שהייתה בכלל הדירות בדרום. אולי לא עד כדי כך, אבל דירות יד שנייה בבאר שבע שנקנו לפני 10 שנים ב-80 אלף דולר, ב-120 אלף דולר, שליש מהערך שלהן ירד.

אני מפורום הדיור הציבורי. ישבתי אצלך בוועדה לפני שלוש שנים וגם לפני שנתיים, ודנו בנושא הטרמיטים, ועל הבעיה בכלל. אני חושב שהבעיה הזאת לא תיפתר אם הממשלה לא תבוא לקראת האנשים האלה. יש לי את אותם הסיפורים משכונת הארגזים עם 40 מגורונים שנבנו בשנת 1990 והבאנו אליהם את כל החבר'ה מחבר העמים. גם להם יש את אותן הבעיות, אבל לא נספר על זה עכשיו.

אני מציע שהממשלה תדאג לדיירים האלה באותה הלוואה שהם קיבלו, תיקח את הדיירים לגור במקום אחר ואת הדירות האלה תחסל ותהרוס. אין טעם להשקיע בזה 80 מיליון שקלים ועוד 30 מיליון שקלים. חבל על הכסף הזה שמשקיעים בשיפוצים כי לא יעזור שום דבר. הם צריכים לקבל דירה חלופית.

יש אפשרות להגיש משפטית למה שנקרא פנייה ייצוגית. זאת אומרת, דייר או שני דיירים פונים לבית המשפט בדיוק על המקרה הזה כדי שיקבלו דירה חלופית. אם בית המשפט יחליט שהם צריכים ומגיע להם דירה חלופית זה יכלול את כל הקבוצה הזאת.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. נקודה ראשונה היא תשלום 200 השקלים. עוד לפני שנתיים ביקשנו לברר מה הבסיס המשפטי לגביית 200 השקלים האלה, כי בחוק נכון להיום כתוב שכל אדם זכאי, כל מי שלקח הלוואה שכוללת רכיב תקציבי שהיא מוגדרת כהלוואה לדיור בחוק יכול לפנות לוועדה.

לא מכריחים אותך לתת 200 שקלים, אלא אתה יכול להביא חוות דעת בעצמך.

איך שזה נראה עכשיו זה תשלום חובה שלא מעוגן לא בחוק ולא בתקנות. כך שאני לא חושב שצריך להתעקש בעניין הזה אלא צריך למצוא פתרון.

האלטרנטיבה שהוועדה - מפאת חוסר נתונים - היא תנחש.

אבל מי שיש לו את הבעיה, אין לו מאתיים שקל.

שוב אנחנו חוזרים לכלל האוכלוסייה.

לא, אנחנו מדברים רק על דיירי הבנייה הקלה.

אין הבדל. אצל אחד הבית שלו עם טרמיטים, לשני אין כסף לשלם.

אנחנו דנים כאן רק על בנייה קלה.

צריך איזושהי חוות דעת משפטית שמאפשרת להבחין בין האוכלוסיות.

אתה לא יכול להשוות את תנאי המגורים בבנייה הקלה עם תנאי המגורים שבשיכונים.

אנחנו חושבים שאין שום קשר. ההבדל הוא שהמגורים בבנייה קלה דורשים הוצאות גבוהות יותר לאחזקת הבית מהדייר והם דורשים הוצאות יותר גדולות לחימום וקירור, כי לבית הזה יש בידוד גרוע ואי אפשר לגור שם בקיץ בלי לפתוח מזגן כל הזמן, ובחורף אי אפשר לחיות בלי לחמם בצורה יסודית. המצב הוא כזה שלוועדה אין בכלל קריטריונים, לוועדה הבין-משרדית, ואין תקציב מוגדר. אנחנו לא מדברים על הנושא הכללי.

כשמורידים לך שני אחוזים, המדינה מורידה מההכנסות, מהתקציב.

מה סכום התקציב השנתי של הוועדה הבין-משרדית? בקשתנו היא שיהיו קריטריונים ברורים לדייר הבנייה הקלה.

על הקריטריונים דיברנו קודם, אתה לא היית. ברגע שיהיה קריטריונים ומישהו נופל מהם, הוא ייפול לגמרי.

זה מקובל.

אני לא זוכר מקרה שבא לדיון ונדחה אלא אם כן המצב הכלכלי היה כזה שהוא חריג במיוחד. אני אומר לך שאני לא זוכר, לא באחוז, בשני אחוז ולא בשלושה אחוז. אני לא זוכר מקרה שנדחה. יכול להיות שאדם בא וביקש מחיקה, ואנחנו, המדינה לא מוחקת. היו מקרים שאחרי מכירת הדירה, כאשר כבר אין ערבים, המדינה אומרת שהיא מוחקת.

אם אתה רוצה לדבר על מקרה מסוים, בסדר, תמצא לי מקרה, ואני אגיד לך שאתה צודק. באופן כללי, אני לא זוכר דיון כזה.

לקבוצה הזאת יש פה איזה יתרון מסוים. אין מחלוקת בין חברי הוועדה. ברגע שמזהים את זה שהקבוצה הזאת היא קבוצה של בנייה קלה, מראש, כמו שאמר יובל, הפתיחות היא מרבית. נשאלת השאלה האם מדובר באפס אחוז, באחוז אחד או בשני אחוזים, אבל לא מדובר בנושא שצריך יותר מדיי לשכנע אלא מספיק שמזהים אותם הקבוצה. יחד עם זאת צריך לראות את התמונה. אתה מעדיף שיתנו לכולם שלושה אחוז במקום שיתנו לאחד שני אחוזים, יפה, אבל לכן אני אומר שכל מקרה הוא לגופו. הוועדה יושבת ודנה כאשר נקודת הפתיחה היא בסיוע. בואו נראה איך מסייעים ובכמה.

אף מקרה לא דומה למשנהו. אין כזה דבר. כל אדם יש לו את הבעיות שלו. בנוסף לבעיה של הבנייה הקלה, יש עוד אנשים עם בעיות משלהם. הוועדה כאן עוזרת, ואם הבנק אתה אומר שהוא מסרב לקבל, תפנו למשרד השיכון או תפנו אלינו ואנחנו נדאג שהבנק יקבל את זה. בנוסף, אם הלווה לא מרוצה מהחלטת הוועדה - הוא יכול לפנות לוועדת ערר.

אבל לא על זה אני מדבר. אני מדבר על השיטה, על כך שאין קריטריונים ברורים ואין תקציב מוגדר וזה מבחינתנו מצב קשה.

נניח שהיה מוגדר והיית מגיע עם מקרה כזה וחרגת מהתקציב הזה, האדם לא היה מקבל שום דבר. אנחנו אומרים לך שכל האוכלוסייה מקבלת תשובה. אתה רוצה להקשיח את הקריטריונים, אתה לא רוצה להגמיש את הקריטריונים. בעצם בפעולה שלך אתה אומר שחרגנו מתקציב מסוים. אני אומר לך שוב שלא עבדנו לפי תקציב וכי תמיד כל הבקשות נענו בחיוב. המקרה הפרטני הזה די מפתיע אותי אבל אני בטוח שאם נקרא את התשובה שהוא קיבל אנחנו נראה שהוא כן קיבל סעד.

אני חושב שהוועדה תחליט שאתם חייבים להתייחס לבנייה הקלה בצורה ייחודית ונקודתית, ולא במסגרת כל המכלול, שגם בו יש ודאי בעיות. אנחנו דנים עכשיו רק על הבנייה הקלה. בנושא הבנייה הקלה, קודם כל צריך דיון עקרוני לראות האם לא צריך להביא לידי סיומה, למחיקתה ולמציאת פתרונות לאותם משתכנים שהשתכנו שם. אנחנו רואים לפי המצב שצריך לבדוק. תזכרו, המדינה היא זו שהכניסה לשם את האנשים. אבל זה ברמה העקרונית. כשבאתי לארץ לפני 200 שנה, אנחנו ישנו ברחובות, אבל ידענו כשבאנו מוילנה שנישן ברחובות. אתה הכנסת אותם לשם. אם הכנסת את המגורשים מגוש קטיף לקרוואנים ולא תמצא להם דיור קבוע, אני מבטיח לך שהמדינה תמצא דרך גם במיליארדי שקלים לבנות להם בתים חדשים. הדברים הם ברורים וברור שאנחנו מדברים כרגע רק על הבנייה הקלה. ברמה העקרונית צריכים להתחיל לחשוב שאם הבעיות והתקלות מתחדשות כל הזמן, יכול להיות שהרבה יותר זול לפתור אותן בפתרון יסודי.


אנחנו מבקשים להתייחס לנושא המשכנתאות והריבית על המשכנתאות של דיירי הבנייה הקלה באופן ספציפי ולפטור אותם נקודתית מתשלום 200 השקלים כדי שיוכלו להגיש את הבקשה. זו הבקשה שלנו. הבנתי את כל הנימוקים שלך הבנתי, אבל הבנתי שבדרך כזאת, כאשר הם במכלול, הם לא יגיעו לשום מקום.

אני מאמין שאתם נותנים יחס מיוחד לדיירי הבנייה הקלה, אבל אנחנו מבקשים לפטור את הדיירים מתשלום 200 השקלים.

אנחנו נדבר עם הבנקים שיכניסו את זה לתוך ההלוואה ואז זה ייבלע שם.

אין לנו שום בעיה עם זה. מי שחייב 30 אלף דולר, שיהיה 30 אלף דולר ו-200 שקלים.

עוד פעם אני אומר, אנחנו ננסה,אבל אני לא יכול לחייב את הבנק לדבר הזה.


אני עוד פעם חוזר על מה שאמרתי בהתחלה, שבשמחה, תביאו לנו את הבקשות במרוכז וזה יהיה יותר קל. בנושא ההלוואות, אנחנו נפיץ את זה לבנקים שיביאו את זה לוועדה. אין לנו שום בעיה לעשות זאת.

כמה זמן אתה צריך כדי לפנות לבנקים לגבי ה-200 שקלים האלה שהם ילכו להלוואה?

כמה ימים, אבל אני לא אומר שהבנק יקבל.

חביב, אתה מוכן לפרסם שוב ברדיו רקע, כדי שאנשים ידעו?

אני אפרסם, בסדר.

אבל חשוב להדגיש שזה רק אם הבנק יסכים. נכון להיום מחייבים עדיין את תשלום ה-189 שקלים עבור החקירה.

הם יכולים לפנות בלי תשלום 200 השקלים? אחרי שאנחנו מסדרים שהם לא ישלמו 200 שקלים, תהיה בעיה עם רכב. הוא רוצה לפנות לבנקים ולהסדיר את זה כך ש-200 השקלים יהיו בהלוואה, כך שאם ההלוואה היא בגובה של 30 אלף שקלים, היא תהיה 30,200 שקלים.

לגבי הרכב. הביטוח הלאומי לא נותן השלמת הכנסה למי שיש רכב ישן. והם אומרים שאם יש רכב, אתם לא נותנים כסף.

אם יש לו וולוו 2007, אנחנו מתרשמים מהמצב הכלכלי.

הם אומרים שהחוקר מתייחס מאוד בצורה מוזרה. אם הבית הוא נקי ומטופח, גם אם המשפחה בעייתית, אומרים שהכול בסדר.

החוקר מסתכל על ההכנסות. הכנסות זה משהו אבסולוטי. אם הבית נקי וגם אם הוא מלוכלך, ההכנסות הן אותן הכנסות. אם בתוך הבית יש מכשיר קולנוע ביתי וכן הלאה, הוא מציין את זה, זה הכול.

עניין אחד הוא התשלום של ה-200 שקלים. העניין השני הוא שאנחנו נעביר תוך חודש חודשיים רשימות בצורה מרוכזת.

אנחנו נדון במקרים ואנחנו לא תוחמים את זה בזמן. אם יעבירו עוד שנה, גם נדון.

אנחנו מבקשים, וגם הוועדה מבקשת, התייחסות ספציפית לבנייה הקלה בהתחשב בהוצאות גדולות יותר לאחזקה ולחימום ולקירור הבית.

הם הכריזו לבד שהיחס לבנייה הקלה שם מיוחד.

אתמול הייתה החלטה בוועדה הבין-משרדית שיש קבוצת אנשים בארץ שמקבלים מתנה בסכום של 3,000 שקלים. מתנה. לזה יש כסף למדינה? מה זאת אומרת, יש אנשים סוג א', יש אנשים סוג ב'.

זה לא בעיה שלהם, הם מבצעים פקודות של הממשלה. אפשר לפנות לממשלה.


חברים, אני צריך להגיע לסוף. סיכמנו עם הוועדה הבין-משרדית שלגבי תשלום ה-200 שקלים ייעשו מאמצים עם הבנקים כדי לפתור את הבעיה. הם צריכים לדבר עם כל הבנקים כך שהבנקים ייקחו את הסכום הזה בחשבון ההלוואה. זה עדיין לא סופי, אבל הם יעשו מאמצים.

הם ממתינים לרשימות. הם אומרים שאתם לא צריכים להעביר מייד כל הרשימות. אם תעבירו אותן אפילו אחרי חודשיים, שלושה חודשים, ארבעה חודשים, זה יהיה בעדיפות ראשונה אצלם. מבחינת הוועדה, תהיה עדיפות לבנייה הקלה.

התהליך הוא שאנחנו נקבל את זה, נעביר את זה לבנק, הבנק יזמין חוקר, החוקר לדעתי תוך שבועיים צריך להגיע למסקנות.


צריך להדגיש פה שזה משהו ייחודי רק לבנייה הקלה. בדרך כלל הפנייה נעשית אך ורק על ידי הבנקים. אנחנו יושבים כל שבוע כך שתוך כמה שבועות מקבלים תשובה.

אני חושב שאתם גם צריכים לעשות סדר בוועדה שלכם ולערוך רשימות.

אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15