PAGE
21
ועדה לזכויות הילד

27.2.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ט' באדר תשס"ז (27 בפברואר 2007), שעה 13:00

מלכודת הדבש – חובות של ילדים לחברות הסלולאר

חברי הוועדה: שלי יחימוביץ – היו"ר



רוברט אילטוב



דב חנין



רן כהן



אלכס מילר



יורם מרציאנו

ד"ר יעל רוטנברג
- מנהלת "הקו הפתוח לתלמידים" משרד החינוך



אריה כהן

- מנהל אגף ההוצאה לפועל, הנהלת בתי-המשפט



יוליה מרוז

- מנהלת אגף רגולציה, חברת פלאפון



איתמר בר-טוב

- סמנכ"ל רגולציה, חברת סלקום



עדי בירן


- סמנכ"ל רגולציה, חברת פרטנר



יהל בן-נר

- סמנכ"ל רגולציה, חברת פרטנר



עו"ד יפעת בויאר
- המועצה לשלום הילד



מיטל בשרי

- המועצה הישראלית לצרכנות



רן מלמד

- סמנכ"ל עמותת "ידיד"



רינה יצחקי

- דוברת הוועד הישראלי למען יוניסף



ד"ר שירלי אברהמי
- מנהלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת



אתי וייסבלאו

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת



מיכאל אליאס

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



רומי חנוך

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



הלל אייזקס

- תלמיד בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



ליאור תמרי

- תלמיד בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



דניאל פאוסט

- תלמיד בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



איתי רם

- תלמיד בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



נועה רוזיליו

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



תמר גילינסקי

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



רמה יחימוביץ-זיו
- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



אריאל בקרמן

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



נעם קיש

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



אליה עשת

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



נעמי יו-אסן

- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



לי ורדי


- תלמידה בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו



אביב נועם

- תלמיד בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו

רחל סעדה

חיה מרקביץ', חב' פרוטוקול

מלכודת הדבש – חובות של ילדים לחברות הסלולאר

שלום לכולם, אני פותחת ישיבה של הוועדה לזכויות הילד, שעוסקת היום בצרכנות של ילדים בנושא מכשירי הטלפונים הניידים. החשבונות המנופחים שהם צוברים כמובן בסופו של דבר נופלים על כתפי ההורים. אנחנו נדבר כאן על ממדי התופעה הזאת, ההיקף שלה, ונחשוב איך אפשר להתמודד עם זה.

אנחנו מארחים כאן היום את כיתת האקטואליה של בית-הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו של המורה אסנת. הכיתה הזאת מורכבת מילדים מכיתות ה', ו, ז' ו-ח'. ואני רוצה לומר לילדים שמשתתפים בישיבה שהנושא נבחר עבורכם במידה רבה והתאמנו בין הנושא לבין האורחים הצעירים שלנו, אבל זה לא מסוג הנושאים שהוועדה לזכויות הילד עוסקת בהם בדרך-כלל, אפשר להגיד שזה אפילו נושא שהוא קצת תפנוקי כיוון שהוא נוגע מלכתחילה לילדים שיש ברשותם מכשירי טלפון ניידים, יש הרבה מאוד ילדים כמובן שלא יכולים להרשות לעצמם מכשיר כזה.

בדרך-כלל אנחנו עוסקים בילדים שלא זאת הבעיה שיש להם ולהוריהם בחיים, אלא בעיות הרבה יותר מרות, קשות, ילדים נכים, ילדים עניים, ילדים בסיכון, ילדים נפגעי תקיפה מינית, ילדים מוכים. ורק להשכלה כללית יש בישראל 700 אלף ילדים שחיים מתחת לקו העוני. זה מספר עצום. אלה ילדים שלהוריהם אין כסף לקנות להם ציוד לבית-הספר, ילדים שבוודאי אין להורים שלהם כסף לשלוח אותם לחוגים. יש גם מספר מאוד גדול, יותר מ-300 אלף ילדים בסיכון. ילד בסיכון זה ילד שהוא או בסיכון פיזי או בסיכון נפשי, בכל מקרה הוא ילד שמאוד מאוד קשה לו.

אני מודעת לזה שגם לילדים שהוריהם מבוססים, כמו רובכם כאן, יש הרבה מאוד בעיות. בכלל לא קל להיות ילד וגם ילדים למשפחות שמסוגלות לדאוג להם כלכלית ופיזית, לעתים קרובות החיים שלהם לא פשוטים. אז אני לא מקלה ראש חלילה בבעיות של ילדים בכלל, אבל בכל זאת חשוב לי להעמיד את הדברים על דיוקם ולהבהיר לאורחים הצעירים שלנו שאנחנו באמת מתעסקים עכשיו בנושא שהוא נושא צרכני פרופר, והוא נושא רלוונטי למה שקוראים "המעמד הבינוני ומעלה".

אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת לבקשתה של עמותת "ידיד" שהגיעו אליה תלונות רבות של הורים לילדים וגם צברה ידע רב בנושא, נמצאים כאן גם נציגים של חברת הסלולאר, גם שני חברי-כנסת איתנו, חה"כ דב חנין וחה"כ אלכס מילר. אנחנו נאפשר לרן מלמד מעמותת "ידיד" להציג קודם את היקף הבעיה או משמעותה.

תודה ליו"ר, חברי-הכנסת. עמותת "ידיד" מטפלת בכ-40 אלף פונים מדי שנה בבעיות שיש להם בכל מה שנוגע לזכויות שלהם כאזרחים. אנחנו גילינו בשנה וחצי האחרונות שבערך 3,000 תיקים בשנה הם תיקים שהנושא שלהם זה חובות של אנשים לחברות הסלולאר. צריך להבין שאנשים שמגיעים אלינו, מגיעים בדרך-כלל כשהחוב כבר נצבר, שיש הוצל"פ, שיש הליכים בבימ"ש, שיש הליכים מול עוה"ד.


ניתוח שעשינו בשנים האחרונות, הראה שבשנה וחצי האחרונות, 837 מקרים מתוך כ-3,000 היו בעצם חובות שצברו הילדים לחברות הסלולאר ולא ההורים שלהם. ומכאן התחלנו לעשות בדיקות ולחשוב איך מגיעים לכזה דבר, איך הגיעו ההורים למצב כזה ומה ניתן לעשות. איפה הבעיות ואיך ניתן לפתור אותן. אנחנו גילינו שניים או שלושה דברים מרכזיים. אחד, שחברות הסלולאר ברוב המקרים לא מוסרות מספיק מידע להורים או לילדים, בעיקר להורים, על היכולת שלהם לנעול את החשבונות של הילדים מפני שיחות.

יותר נכון, לנעול את החשבונות של הילדים בעיקר מפני הורדות של תוכן סלולארי שהוא הדבר היותר יקר. ואני חושב שפה מתחילה הבעיה, באי מסירת המידע. האינטרס של חברות הסלולאר זה שהילדים ישתמשו כמה שיותר, כי זה יותר כסף. האינטרס של ההורים בחלק גדול מהמקרים הוא הפוך. אמנם מדובר על מעמד בינוני אבל לא רק, צריך לזכור שטלפון סלולארי הפך היום להיות כלי שהוא מראה מקובלת חברתית וצריך לראות בו בעצם חלק מאופנה וטרנד.

אז אי מסירת מידע כדי שישתמשו יותר, זה בעיה ראשונה. הבעיה השניה שאנחנו גילינו זה שמהר מאוד חברת הסלולאר מעבירות את החייבים לטיפול משפטי. מהר מאוד, זה בין שבועיים, שלושה לחודשיים. בעוד שבחובות אחרים שאנשים נקלעים אליהם כמו משכנתאות וכיו"ב, לוקח לפחות שישה חודשים עד שמעבירים אותם לטיפול משפטי.

מה שקורה ברגע הזה, אנחנו גילינו שעורכי הדין מתחילים לעכב אצלם את התיקים. לא פותחים כל-כך מהר את התיק בהוצל"פ, לא רצים להודיע מיד לחייב שיש לו חוב. ומה שנוצר אז, זה שחוב שהסתכם בכמה מאות שקלים, 300 או 400 ₪, קופץ בתוך זמן קצר ל-1,000, 1,500, לעתים יותר. ופה נשאלת השאלה הגדולה שאני מודה שלא הצלחנו לקבל עליה תשובה ואולי זה יתאפשר באמצעות הוועדה, כמה מתוך הכסף הזה שגובות חברות הסלולאר, הוא בעצם רווח סמוי. כמה מתוך החובות שנגבו על-ידי חברות הסלולאר הוא הקרן, כמה הוא הריבית על הקרן וכמה עוד שכר טרחת עו"ד.

את האינפורמציה הזאת אנחנו לא מצליחים לקבל?

בשלב זה לא הצלחנו לקבל, עד כמה שאני יודע, גם בשאילתא שאתה הגשתם, לא הצלחתם לקבל את הנתונים האלה.

נכון.

ואני חושב שזאת נקודה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת. אני חושב שאלו שתי הסוגיות המרכזיות שבהן צריך לטפל, מעבר לסוגייה הצרכנית של יכולת החינוך של ההורים את הילדים, היכולת של חברות הסלולאר אולי במקום להוציא ספרים שמדברים על ההיסטוריה של התקשורת, להוציא חוברות שיחנכו לצרכנות נבונה ונכונה וימנעו מלהגיע למצבים שבהם הורים שאין להם, צריכים לשלם כסף שבעצם לא קיים ברשותם.

למי אנחנו מפנים את השאלות האלה, לחברות הסלולאר או למשרד המשפטים?

אני חושב שלמשרד המשפטים ומשרד התקשורת בראש ובראשונה, ולחברות הסלולאר שהן מכריזות בריש גלי שאכפת להן מהצרכנים שלהן. אם אכפת להן – צריך להיות אכפת גם מאלה שלא יכולים לשלם.

אני בטוחה שאכפת להן מהצרכנים. נשמע על זה בהמשך.


חה"כ דב חנין ביקש לדבר כיוון שהוא צריך לעבור לוועדה אחרת, בבקשה:

תודה רבה גברתי היו"ר, אני קודם כל רוצה לברך את האורחים שלנו שהם בעצם האנשים החשובים בדיון הזה ולומר לכם שהכנסת היא מקום מאוד חשוב, אני יודע שאתם הרבה פעמים שומעים ביקורת על הכנסת וחלק גדול מהביקורת שאתם שומעים על הכנסת, הוא גם מוצדק. אבל הכנסת היא זירה מאוד חשובה, הכנסת היא הזירה של הציבור לקבוע בעצם מה אנשים עושים בחברה שלנו ובמדינה שלנו. ואם כולנו חברי-הכנסת לא עושים את עבודתנו בצורה טובה ונכונה, צריך להחליף אותנו, אבל לא צריך לוותר על הכלי הזה של הכנסת. לכן אני מאוד שמח שאתם כאן איתנו ומברך אתכם.


הדיון שאנחנו עוסקים בו בוועדה היום הוא דיון חשוב. אנחנו בכלל בחברה הישראלית הגענו למצב שבו הרבה מאוד גורמים מצאו דרך מאוד פשוטה לעשות רווח על חשבון הציבור וזה באמצעות הילדים. כנראה שלפעמים קל יותר לפתות ילדים ולהציע להם כל מיני דברים שהם בחלקם אולי דברים חשובים שצריך אותם, אבל לא תמיד זה כך.


וגם בנושא של הטלפונים הסלולאריים מצד אחד, הטלפון הסלולארי הוא מכשיר תקשורת שיכול לעזור לנו ולתרום לנו. ומצד שני אנחנו לא באמת כל כך צריכים את כל הדברים שקיימים בטלפון הסלולארי. אנחנו לא באמת צריכים לראות שידורי טלוויזיה בטלפון סלולארי, עדיף לראות את זה בטלוויזיה. אנחנו לא באמת חייבים להעביר תמונות מאחד לשני בטלפון סלולארי, כי בסה"כ טלפון נועד לאפשר לנו לדבר, זה התפקיד של הטלפון, או להעביר smsשזה שירות יחסית זול, אבל דווקא את השירותים היותר יקרים והיותר מיותרים, דווקא אותם חברות הסלולאריות מנסות לדחוף ויותר דווקא לילדים.


אני רוצה לנצל את ההזדמנות, גברתי היו"ר, בכדי להפנות את תשומת הלב לשאלה נוספת שאותי מאוד מטרידה. אנחנו לא יודעים לומר היום בוודאות מהי ההשפעה של טלפון סלולארי על מי שמשתמש בו. יש כל מיני חששות, יש כל מיני טענות אבל אין לנו היום ידיעה ודאית האם טלפון סלולארי הוא דבר שהוא לחלוטין בטוח לשימוש. לכן הציבור הישראלי מאוד רגיש לאנטנות סלולאריות, אף אחד לא רוצה אנטנות סלולאריות ליד הבית שלו, זה דבר מובן, זה דבר נכון וזה דבר ראוי.


אבל אם אנחנו חוששים לרגישות הגוף האנושי לטלפון סלולארי או להשפעתו, רגישות מסוג זה אמורה להיות יותר חזקה בדור הצעיר. לכם יש עוד הרבה שנים לחיות, אני מקווה שאתם תחיו את השנים האלה בצורה בריאה ובטוחה, אבל יכול להיות ששימוש מאוד מסיבי בטלפון סלולארי, זה עדיין לא בוודאות אבל יש חששות כאלה, הוא גורם שיכול להזיק לבריאות שלכם.


ולכן יש טעם נוסף לפנייה שלנו מעל הבמה של ועדת הכנסת למעמד הילד ולזכויות הילד, לציבור הילדים בישראל, להשתתף בטלפון הסלולארי באמת כשצריך. לא להשתמש בטלפון הסלולארי בלי חשבון, לא רק בגלל החשבון הכלכלי שהוא חשוב ומרכזי, אלא גם בגלל החשבון הבריאותי והחששות הבריאותיים.

תודה. חה"כ חנין, אני מבינה שמבחינתך היה עדיף שבסוף הישיבה אנחנו נעשה טקס השלכת פלאפונים.

אני מאוד אשמח, כולנו ביחד.

חה"כ מילר, בבקשה:

סליחה, חה"כ מילר, לאחר ההרצאה המאלפת ששמענו מחה"כ חנין, חשוב לי למקד את הדיון היום בסוגייה הספציפית.

ברור. אני רוצה להתייחס לכל העניין של עצם העובדה שהטכנולוגיה שמתפתחת בכל העולם וחודרת לשוק, כיצד זה משפיע עלינו כמשתמשים וכצרכנים. קשה לנו לפעמים לעכל את זה ואנחנו לא כל-כך יודעים איך להשתמש בטכנולוגיה החדשה שחודרת לתוך השוק. אני רוצה רק להתייחס לעניין מכיוון שאני צריך ללכת, אני מבקש שהמחשבה של הוועדה לא תהיה רק בכיוון שאנחנו תמיד מחפשים איך להאשים כל אחד חוץ מאתנו. אני חושב שקודם כל צריך לבחון את העניין של האחריות של הורה, שבסופו של דבר הוא זה שחותם וזה שמשלם ויש לו את כל האפשרויות לבוא וללמוד את העניין.


צריכה להיות אחריות. וקודם כל, אני חושב שהקריאה שצריכה לצאת מכאן זה גם לא רק לחברות, הם הגדירו לעצמן את התפקיד, להרוויח כסף. הן לא סותרות את זה ואני בטוח שהן לא יכולות לקום היום ולהגיד קמנו בתור איזשהו גוף להתנדבות ולטובת איזשהו ציבור מסוים. הם באו להרוויח כסף. אנחנו בתור לקוחות צריכים לבחון כל דבר שאנחנו קונים ולהתמודד עם כל מה שנלווה לכך.


כמו שדיברנו על העניין של האינטרנט, מחשבים שרוכשים, ערוצי הטלוויזיה שאנחנו רוכשים, כך גם סלולאר. בסופו של דבר, מי שמשלם זה אדם שקיבל על עצמו אחריות להביא ילד לעולם והוא צריך להיות אחראי עליו עד גיל 18. זו עמדתי קודם כל. וכל החברות המסחריות שהיום עוסקות במכירה, אני חושב שבסופו של דבר גם הן מודעות לאותן בעיות שיכולות להיגרם מכך שהילדים נחשפים לדברים שהם לא כל-כך שולטים בהם כשהם משתמשים בטלפונים הסלולאריים, אני בטוח שהן נותנות את האמצעים בשביל לחסום את זה, אבל צריך להסביר את זה בצורה יותר מדויקת לרוכשים. תודה.

תודה רבה, חה"כ מילר. זו באמת תזכורת, אנחנו תמיד מביאים לכאן את כל המשרדים הממשלתיים, את כל המוסדות האפשריים ולפעמים אנחנו צריכים שמישהו יסביר לנו שיש גם אחריות הורית בסופו של יום וגם אחריות של הילדים כמובן.


הכיתה של אוסנת התכוננה היטב לישיבה הזאת, אני מבינה שגם הכינו איזה סקר משל עצמם. אז מי רוצה להציג את הנתונים של הסקר? רומי, ספרי מה עשיתם בעצם, מה שאלתם, כמה ילדים?

רצינו לעשות סקר של צריכת ילדים של טלפונים סלולאריים והסקר היה בקרב תלמידי כיתות ג' עד י"ב, 134 ילדים השתתפו בסקר.

מה שאלתם?

שאלנו כל אחד קודם כל אם הוא מחזיק ברשותו מכשיר טלפון. 85 אמרו שכן ו-49 אמרו שלא. זאת אומרת, 63.4 אחוזים אמרו שכן ו-36.5 אחוזים אמרו שלא. ואז שאלנו אם החשבון שלהם מוגבל לסכום מסוים בכל חודש – 15.3 אחוזים אמרו שהחשבון שלהם מוגבל ו-84.7 אחוזים אמרו שהחשבון לא מוגבל.

שאלתם כמה משלמים, מה החשבון בסופו של חודש?

ואז אלה שהחשבון שלהם כן מוגבל, נשאלו על הסכומים. 61.5 אחוזים אמרו שהחשבון שלהם מוגבל עד 100 ₪; 23 אחוזים אמרו שהחשבון שלהם מוגבל עד בין 100 ל-150 ₪; ו-15.4 אחוזים אמרו שהחשבון שלהם מעל 150 ₪. ואז שאלנו כל אחד "מי משלם את חשבון הטלפון הנייד" – 2.3 אחוז אמרו שהם בעצמם משלמים את החשבון; 93 אחוזים אמרו שההורים שלהם משלמים את חשבון הטלפון עבורם.

רומי, הסקר כלל את כל ילדי ביה"ס?

כן, חוץ מכיתות א'-ב'.

זאת אומרת, זה כיתות ג' עד י"ב בעצם?

כן.

זה בית-ספר שמתחיל בגן, נגמר ב-י"ב ונמשך לצבא אחר-כך.

ו-4.7 אחוז אמרו שהם וההורים מתחלקים בתשלום.

תודה, רומי. חה"כ רן כהן, בבקשה:

תודה, חה"כ כהן. אגב, זה שחברי-כנסת באים והולכים, שלא תחשבו לרגע אחד שהם מזלזלים בכם, מה שקורה הוא שחברי-כנסת חברים בכמה ועדות במקביל ואז הם צריכים לקפץ בין ועדה לוועדה. אף אחד לא הולך עכשיו לטייל או לבלות אלא פשוט הולכים לעבוד בוועדות אחרות.

יורם מרציאנו: אני רוצה לברך את יו"ר הוועדה ואת הילדים הנהדרים שהגיעו אלינו היום לכנסת. אני חושב שזה בהחלט מראה מרענן ומשמח לראות אתכם כאן איתנו בדיון כל-כך חשוב. אשתי שמחה שאני משתתף בדיון הזה כי היא ביקשה מחברת פלאפון להגביל את שיחות הפלאפון של בננו, והם סירבו להגביל את השיחות. היא ביקשה בכל זאת לנתק כי זה לא מוצדק שילד בגיל 14 מביא חשבון כל-כך גדול. והם ענו לה, אם אנחנו מנתקים אותך, הוא יוכל לקבל שיחות נכנסות, אז זה יעלה לך רק 40 ₪ לחודש.


לכן עצם הדיון הזה בצורך של השימוש בפלאפונים לילדים ובהגבלה של השיחות לילדים, אני חושב שהוא דיון חשוב ונכון. ראיתי גם את רן הבוקר בערוץ 10 יושב ליד אב שהראה שם את חשבונות הטלפון שהבן שלו קיבל, דבר שהוא בכלל לא הגיוני, לא יתכן שחברות הסלולאר לא יגבילו את שיחות הטלפון לילדים בשעה שההורים רוצים בעצם שהקו יהיה פתוח. אני חושב שזה יהיה נכון שהקו יהיה פתוח ואם האבא רוצה שהילד ידבר עד 200 ₪ או 150 ₪, בהחלט צריך לאפשר את זה.


ואני חושב שאם זה לא יקרה בדרך של הידברות בינינו בצורה מסודרת, נצטרך להעביר את זה לתהליך חקיקתי שבעצם בחוק אתם תיאלצו לקבל. ואני בטוח וסומך על חברתי חה"כ שלי יחימוביץ שהיא תוביל את הדבר על הצד הטוב ביותר. אני שמח על עצם קיום הדיון הזה, לא שאני חלילה מזלזל פה במישהו, יצאתי מדיון בוועדת הכלכלה ואני חייב לחזור לשם על-מנת להצביע שם. אני מברך אתכם ומודה לך על קיום הדיון החשוב. ואנחנו נתמוך בכל מה שתחליטי.

תודה, חה"כ מרציאנו. חה"כ רוברט אילטוב, בבקשה:

תודה. רן מלמד:

רן, כיוון שאתה יזמת את הדיון הזה, אני גם נותנת לך את הזכות כשאנחנו נשמע את חברות הסלולאר, להתערב ולהקשות ולשאול ולהעיר.


מישהו מהילדים רוצה לומר משהו?

אני רוצה לשאול שאלה את חברות הפלאפון. עד לא מזמן לא ידעתי שיש דבר כזה טוקמן לשיחות מוזלות, אז אני רוצה לשאול אם יש פרסום לזה? אני שמעתי על זה מחברות שלי.

בנוסף לסקר, גם בדקנו באינטרנט והתעניינו לדעת האם בכלל ילדים ומבוגרים רגישים באותה מידה לקרינת הפלאפון לאו דווקא מאנטנות. אולי אתם יודעים את זה, אנחנו לא ידענו את זה, אז בדקנו. ומצאנו באינטרנט בכל מיני מקורות מידע שהילדים יותר רגישים גם לקרינה, גם שרוב הילדים מדברים הרבה יותר ממבוגרים, בשיחות לחברים, בשיחות לאבא ואימא, וגם בנוסף לזה הגולגולת וגם הגוף של הילדים עדיין בהתפתחות והגולגולת שלהם עדיין רכה והיא עדיין רגישה מאוד לקרינה.

בעצם יש קרינה בטלפון, אבל מה הקרינה גורמת בגוף?

נועם, זו שאלה מאוד חשובה וגם הדברים שרמה אמרה וגם דברים שאתה אומר הם מאוד חשובים ומהותיים. הם אפילו יותר גורליים מהנושא של חשבונות הטלפון והצרכנות ואנחנו אולי בפעם אחרת נייחד להם דיון נפרד, אבל האורחים שלנו היום בוועדה לא ערוכים לענות על השאלות מהסוג הזה. כשאנחנו נדון בסוגייה הזאת – אנחנו נזמין רופאים ונזמין חוקרים, כרגע אנחנו מדברים על היבט מאוד צר של הדברים ואליו אנחנו נתייחס.

רציתי לשאול משהו את חברות הסלולאר. האם אתם מודעים לכך שהפלאפונים יכולים לגרום לבעיות בראש לילדים? ואם אתם יודעים – אתם מיידעים את מי שצורך את הפלאפונים?

אנחנו נתחיל עם חברות הסלולאר ולסירוגין נעבור לנציגים האחרים של המשרדים. בבקשה איתמר ברטוב, סמנכ"ל רגולציה בסלקום:

שלום לכולם, אין ספק שהמפגש הזה שונה מהמפגשים הרגילים בכנסת ואנחנו מודים על כך. הדיון הזה הוא ביוזמה של עמותת "ידיד", ומאחר ואני באופן אישי מכיר את העמותה הזאת היטב וגם הייתי שותף בהרבה מישורים לעבודתה, אני מניח שאנחנו נעמיק ונקיים שיחה על הרבה מאוד מהנושאים ואני מזמין את זה ואנחנו נעשה את זה בנפש מאוד חפצה ובלב מאוד פתוח כדי למצוא באמת דרכים ופתרונות שיוכלו לתת מענה לאותם מקרים שהם מגיעים לעמותת "ידיד". אנחנו עוסקים בזה יום יום ואנחנו בהחלט נעמיק את הקשר כדי למצוא פתרונות הן נקודתיים והן מערכתיים כדי לתת מענה לדברים.

כיוון שידעתם את נושא הדיון הזה, באתם מצוידים בפתרונות, אתם תוכלו להציע אותם במהלך הדיון וגם נתונים.

לא, חלק מהנתונים שנשאלו עכשיו, בעצם הנתון המשמעותי שהעלה רן שהוא מנסה לבדוק אותו הוא זר ומנוכר לכל דבר שאנחנו מכירים, אבל בכל זאת התמונה הזאת מצטיירת, אז בוודאי שאנחנו צריכים לעסוק בזה ובוודאי שלא ננקוט בהתנערות כי מספיק לנו שמישהו מהצד רואה את הנתון בצורה כזאת והכוונה לאותו משך הזמן שלכאורה עורכי הדין מושכים כדי להעמיק את החוב. אני שומע על כך לראשונה, אני לא מכיר את זה, זה מנוכר גם לתפיסת עולמנו וגם להיכרות שלנו את העובדות. אבל אם מצטיירת תמונה כזאת, אז זו סיבה מספיק טובה כדי לבחון את זה ואם יש תופעה כזאת שזו תוצאתה – אז בוודאי נמצא דרך לפתור אותה.

איתמר, אני רוצה למקד את הדיון בשלוש סוגיות שאני מבקשת מכל הנציגים של חברות הסלולאר להתייחס אליהן וגם מהאורחים האחרים. סוגייה ראשונה זה סוגיית שקיפות המידע, כלומר, עד כמה ההורים והילדים מודעים לאופציות שיש בפניהם לכל מיני הסדרים. הדבר השני, זה נהלי הגבייה, כלומר כמה חובות ניגבים, כמה קרן, כמה שכ"ט עוה"ד, ממה זה תפור בעצם. וההצעה שלי שאני רוצה להציע לכם, לזרוק לכם כפפה ולשמוע את ההתייחסות שלכם, זה להקים ועדה משותפת של חברות הסלולאר ואולי של מועצת התלמידים הארצית ולקבוע ביחד בהידברות דרכים לפיקוח. אלה שלוש הנקודות ואני אשמח אם נתמקד בהן.

קודם כל לגבי הנושא המרכזי שנשאלנו פה על ידי הילדים לגבי האפשרות להגבלה מראש של התשלום באמצעות כרטיסים, שקונים אותם מראש במחיר. זה דבר שידוע, שליש מהלקוחות שלנו נוהגים בשיטה הזאת, ואם יש צורך שגם בעניין הזה וגם בעניינים אחרים נעמיק את הידע, אז נעסוק בזה. כמות האפשרויות היא כל-כך גדולה ואם יש עוד דבר שצריך חשיפה נוספת אז נעסוק גם בזה.


לגבי הגבייה, זו גבייה ככל גבייה אחרת, אין אצלנו הליכי גבייה שונים מאשר כל הליכי הגבייה בהוצאה לפועל וגם רכיבי הגבייה הם עפ"י מה שקיים בחוק. ואני לא חושב שבזה הסוגייה, אין אצלנו הליכי גבייה שונים. הייתה פה הערה וביקשת לא להרחיב עליה, אז גם אותה נבדוק.

לאיזו הערה אתה מתכוון?

הייתה פה הערה שמעבר לנוהל הרגיל של הגבייה, אנחנו לכאורה מושכים את תחילת הגבייה כדי להעמיק את החוב ובכך - -

וזה לא נכון?

ודאי שזה לא נכון. בכלל, כל העיסוק בגבייה ומשך הגבייה הוא לרועץ.

כמה כסף גביתם בשנה האחרונה מחובות של תיקים שפתחתם בהוצל"פ?

קודם כל, הנושא הוא נושא של ילדים. אתם ביקשתם נתונים על גביות הילדים, נושא הדיון של הוועדה על הנושא הוא לא נושא גביית חובות בכלל על-ידי החברות וכל עולם החייבים שלנו, זה לא הנושא.

איתמר, יש לך איזשהו נתון שאומר כמה כסף גביתם מילדים, ממבוגרים?

אני יכול להגיד שמילדים לא גבינו בכלל ואני יכול להגיד שמספר הילדים שהם בכלל לקוחות, זה בפרומילים בודדים. יש ילדים שהם בכלל הלקוחות שלנו ונהלי הגבייה לילדים הם בוודאי אחרים לחלוטין, אנחנו משחררים אותם לאלתר מכל התחייבות.

הם גובים דרך ההורים, זה בסדר, אבל כמה כסף גביתם?

אני חוזר ואומר, השאלה חוזרת, המנוי מבחינתנו הוא ההורה. אנחנו מכירים את ההורים ואין לנו שום דרך לדעת.

כלומר, אתם לא יודעים אם מכשיר טלפון נמצא בידי ילד או בידי הוריו?

אין לנו שום דרך לדעת.

אז למה לא לגבש דרך לדעת?

אז אנחנו בהחלט נעסוק בזה, זה לא נתון שקיים, זה לא חלוקה שקיימת אצלנו. זה לא בידיעה ולא בספרים ולא בשום מקום אחר. וגם לפעמים הטלפון הוא טלפון משותף, הוא בסופי שבוע אצל הילדים ויכול להיות שהבעיה נוצרה מהשימוש אצל הילד. אלה חלוקות שאנחנו לא יודעים לעשות אותן, הן לא קיימות אצלנו ואנחנו מוכנים לראות דרך שתוכל לסייע ויש כל מיני אפשרויות אגב, שאנחנו מפרסמים. למשל, להודיע ב-sms להורה שמבקש על הגעת הילד שלו לגבול מסוים של חשבון, אלה גם שירותים שאנחנו נותנים ומפרסמים. ויכול להיות שצריך לתת לדברים תהודה גדולה יותר, גם על זה אנחנו לא באנו להתווכח.


אני באמת חושב שהמועצה הציבורית או מועצת התלמידים היא לא הפורום שמייצג את הבעיה שאתם העליתם. הבעיה של משפחות שנוצרת בעיה אמיתית של חובות של ילדים היא לא במסגרת של מועצת התלמידים.

כלומר, אתה דוחה את ההצעה?

לא, אני לא דוחה את ההצעה, אני חושב שצריך לצרף את כולם.

אתם לא מוכנים לשבת עם ילדים?

זו לא כוונתי וזה לא מה שנאמר, אני רק חושב שצריך לצרף לזה מישהו שבאמת מבין את הבעיה. וכמו שבעצמך אמרת, שכנראה שבמועצות התלמידים לא יושבים אנשים שבאמת חיים ומכירים את הבעיות. ואני אומר את זה דווקא מנקודת המבט של עמותות כמו "ידיד" ועמותות אחרות שהן באמת מתמודדות עם הבעיות הקשות שאליהן התייחסת בהתחלה.

לא, אני אמרתי דבר מאוד שונה, נהפוך הוא, אמרתי שדווקא הסוגייה הזאת היא סוגייה שנוגעת למעמד הביניים ומעלה. אתה ודאי מכוון לכך שהקליינטים של "ידיד" הם אנשים מאוד עניים ולאו דווקא. בא רן מלמד עם הנתונים האלה שמן הסתם נעשו על אנשים שכן יכולים לרכוש לעצמם מכשיר טלפון סלולארי.

אנחנו בוודאי נשמח לשבת עם מועצת התלמידים.

תודה, איתמר. עו"ד יפעת בויאר, בבקשה:

מה את מציעה?

הדברים צריכים להיות מוגדרים מחדש ואני אתן דוגמאות לכמה שאלות. לדוגמה, מי בעצם החייב? מי בעצם האחראי על העניין? חברות הסלולאר או גורמי שיווק למיניהם שעומדים בכל מיני נקודות שיווק ומשווקים. ואני אומרת את זה מתוך תשובות שקיבלנו מחברות הסלולאר. הרי בכל סופר-פארם יש היום איזושהי נקודת שיווק ואח"כ טוענים בחברה, אני בעצם לא אחראי על מה שקורה בנקודת השיווק. אז זאת שאלה שצריך לדון בה.


שאלות משפטיות. הכלל המשפטי היום קובע שפעולה שקטינים בדרך כלל נוהגים לעשות, לא צריכה הסכמת הורה. אבל בנושא רכישת סלולאר צריך לפצל את זה למסלול רגיל, ומסלול מיוחד לקטינים, זו פעולה שאינה מיועדת לקטין. זו שאלה שצריך לדון עליה וגם לקבוע איזה גיל זה קטין.

ומה התשובה?

גם יתכן שהתשובה שלי לא תהיה בהכרח התשובה של חברות הסלולאר ולכן אני חושבת שאנחנו כן צריכים להגיע להסכמה ואני חושבת שלחלק מהדברים גם אפשר להגיע להסכמה. כלומר, אני חושבת שחברות הסלולאר לא יבואו ויגידו, והם יכולים כמובן לתקן אותי, שילד בגיל 12 או אפילו בגיל 14 יכול לקיים עסקה לרכישת סלולאר בכל מסלול שהוא בלי איזושהי הגבלה.

אבל מה שהם אומרים לך זה שמבחינתם העסקה לא מתבצעת עם ילד אלא עם בוגר.

זה גם וגם, זה לא מדויק וזה פניות שכן מגיעות אלינו מהמועצה. נכון שחלק מהעסקאות נעשות מול המבוגר וכאן אני כן דורשת מההורה איזושהי אחריות הורית כי אם הוא קונה עבור ילדו מכשיר סלולאר או קונה עבור עצמו ונותן לקטין את האפשרות להשתמש בו, אז בבקשה, שייצור איזושהי מערכת של כללים מחייבים בינו לבין ילדו. אני כן מצפה מחברות הסלולאר להעביר להורים את כל האופציות של חסימה, אם זו חסימה של הגלישה באינטרנט וחסימה של תוכנות. הטכנולוגיה קיימת, אז אני כן מצפה שזה יהיה ברור.

ועניין הטוקמן לא עונה על הסוגייה הזאת?

לגבי המסלולים האלה זה כן עסקאות שנעשות ישירות מול קטינים ולא מול ההורים שלהם. ופה כן צריך לבוא ולשאול שוב על איזה גיל אנחנו מדברים ומה סכום החיוב. בדרך-כלל זה הפוך, המכשיר הוא זול, העלות אחר-כך היא מאוד גבוהה. אבל אני אומרת, הפתרון שאני מציעה הוא שחברות הסלולאר יתכנסו עם גורמים אחרים שביניהם שיכללו גם ילדים ונוער וגם נציגי עמותות שמתעסקות בנושא ויקבעו את הדברים.


אגב, אני חושבת שההסדרה הזאת גם יכולה לשרת את חברות הסלולאר שלא יעמדו בפני שוקת שבורה בבתי-המשפט כשיהיה הורה מספיק אמיץ ומספיק נחוש כדי ללכת עם העניין עד הסוף ויעיז גם להגיע לבתי-המשפט. כי הכלל המשפטי היום הוא כזה שניתן לפרשנויות והוא לא בהכרח מגבה את הפעולות שנעשות.

תודה. מהדוברים הבאים של חברות הסלולאר, אני מבקשת לשוב ולהתייחס להצעה שקודם הובעה לה התנגדות, להקים איזושהי מועצה.

לא הובעה התנגדות.

לא הובעה התנגדות?

ההיפך.

מועצה משותפת לחברות הסלולאר, לעמותות שעוסקות בזה כמו "ידיד", כמו המועצה לשלום הילד.

להיפך, אני הצעתי אותה בתחילת דבריי וביקשתי לשלב, אני לא יודע למה נאמר התנגדות.

הוא לא ענה לשאלות למשל כמו פרי-פייד, האם הוא יותר יקר מאשר המסלולים הרגילים. אולי כדאי לשאול גם את אריה כהן, ראש ההוצל"פ שנמצא פה.

יוליה מרוז, בבקשה:

יוליה, לתמצת בבקשה.

ההיבט השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא שחברות הסלולאר בסופו של דבר קשובות לצרכים ולביקושים שמגיעים מצד הצרכנים שלהם. חברות הסלולאר הישראליות הן לא הראשונות שחשבו על הפתרון, פתרון שהוא מאוד פופולארי ברוב מדינות העולם ובכלל ענף הסלולאר מפותח בו, זה פתרון הפרי-פייד. פתרום הפרי-פייד מדבר על שליטה מלאה שניתנת להורה של הילד לשלוט בהוצאות שלו. זו הוצאה שנקבעת מראש ברמה מאוד גמישה של תקרות, הוצאה על מגוון המכשירים שאנחנו מציעים וקיים פרסום אגב, לשאלת הילדים שנשאלה כאן.

איפה הפרסום הזה קיים?

הפרסום הזה קיים באינטרנט, הפרסום הוא פרסום תקופתי, גם במדיה שלנו כשאנחנו מפרסמים כל מיני מבצעים ומסלולים חדשים וגם בפרי-פייד.

רק שזה לא בולט, הפרסום.

אני לא מסכימה איתך אבל בסדר.

האם העלות של הפרי-פייד זהה לעלות של הדקות?

עלות הדקה של הפרי-פייד היא לא בהכרח זהה, אבל אם אתה משקלל את כל המרכיבים של העלות במסלולים שהם פוסט-פייד ששם יש דמי שימוש וכל מיני מרכיבים נוספים, בסופו של דבר זה די שווה ערך.

לגבי שקיפות המידע כאמור, גם אנחנו מפרסמים. כשמגיעים לנציגים במרכזי שירות שלנו, כל מבקש יכול להצטרף למסלולי פרי-פייד ולקבל כל אינפורמציה על מסלול כזה או אחר או על אפשרויות חסימה למשל של שירותים מסוימים שהצרכן לא מעוניין בהם. הפתרונות קיימים וזה מה שהיה לי חשוב להדגיש.

תודה. חברת פרטנר, בבקשה:

אנחנו בוודאי לא נשתמש עכשיו בוועדה הזאת כדי לעשות יחסי ציבור לפרטנר.

לא יחסי ציבור אלא רק בעניין השקיפות.

תתייחסי לסוגיה עצמה.

אני מזמינה להיכנס לאתר להתרשם מעניין שקיפות המידע והפרסום. שום דבר לא נחבא מהעין. לגבי גבייה – פרטנר כעניין של מדיניות חד משמעית לא מצרף לקוחות מתחת לגיל 18. בכל צירוף של לקוח קיימת חובה של הצגת תעודת זהות. אם במקרה הייתה טעות של משווק או של מישהו אחר שצורף קטין, העסקה מבוטלת מיידית ופרטנר נושאת בכל העלויות. ולכן גם פרטנר אינה מנהלת שום הליכי הוצל"פ נגד קטינים, חד-משמעית.

באשר לוועדה המשותפת, אנחנו מברכים על הוועדה המשותפת, אנחנו נשמח לקיים ועדה משותפת עם עמותת "ידיד" ועם נציגות מועצת התלמידים. אני רוצה רק לציין שפרטנר עושה פעילות הסברתית בבתי-הספר, היא מדריכה את הילדים כיצד לחסוך, כיצד בעצם להשתמש בטלפון בתבונה והיא עושה זאת ברשות.

תודה רבה. מר אריה כהן, בבקשה:

המספר שנקבת בו עכשיו הוא מחברות הסלולאר?

לא, סך-הכל כל התיקים.

אז זה לא רלוונטי לדיון שלנו פה היום.

אין לנו מידע לגבי הסלולאר מתוך התיקים האלה ואין לנו שום חתך לגבי התיקים הספציפיים. מה שכן, יש מקרים שבאמת אכן פועלים כנגד קטינים ואני גם כאן לא יודע להגיד אם הקטינים האלה זה בגין חובות של סלולאר או חובות אחרים. מה שכן, יש תקנה 129 שברגע שמתגלה שפועלים מול קטין ואז מעוקל החשבון או ביצעו כנגדו הליך אחר, ואני שוב אומר, אין לנו את המידע לגבי העניינים של חברות הסלולאר, זה צריך לפנות לחברת הסלולאר, במקרה כזה התקנה אומרת חד משמעית, ראש-ההוצל"פ משעה את ההליכים ולא מבצעים שום דבר כנגד הקטין ברגע שנפתח נגדו תיק.

תודה רבה.

אני רוצה להתייחס קודם לדברים של יוליה ואיתמר. יוליה אמרה שכל העסקאות של קטין נעשות בנוכחות הורים. אז אל המועצה לצרכנות הגיעו תלונות של קטינים על עסקאות שנעשו שלא בנוכחות של הורים. רומי נתנה דוגמה על סקר שהם עשו שילדים משלמים לבד לפעמים את חשבונות הטלפון שלהם. ילד שעשו איתו עסקה והוא יודע שהוא צריך לשלם 200 ₪ בלבד ומגיע בסוף החודש ל-1,000 ומשהו ₪, כאשר האינטרנט גובה ממנו סכום ניכר, כאשר הוא לא יודע שהוא מוגבל בסכומים האלה, ואם הוא עובר את סך השיחות שלו, הסכומים שלו גדלים, הם לא מודעים לכך שההורים הם אילו שאחר-כך ישאו בנטל. הילד הזה פונה להורים וההורים לא מודעים לפעמים שעפ"י דין הם יכולים לבטל את העסקה והם נושאים בכל האחריות הזאת.


אמנם המחוקק התערב והוא מצא שעסקאות אשראי ותשלומים ניתנים לביטול, אם אין אישור של ההורים. אבל גם איתמר אמר שהם לא מודעים, זאת אומרת, למי הטלפון מיועד אם זה לילדים או לא. אז היו הורים שפנו אליי כאשר אחת החברות נתנה איזושהי תכנית של חזרה לבית-הספר ואם אחת בכתה אצלי בטענה שלא ייתכן שהילד ישתמש באינטרנט בסכומי עתק, כשהיא בכלל לא ידעה שיש שם אינטרנט וכאשר פנתה לחברה, נאמר לה, זה ברור, זה טלפון של הדור השלישי. אבל ההורה לא היה מודע לכך, זו תכנית של חזרה של בית-הספר, זה לא ייתכן.


לכן המועצה לצרכנות דורשת שעסקאות מעל 300 ₪ יהיו עסקאות שאינן דרכן של קטינים לעשות, ולהוסיף את זה בחוק הכשרות המשפטי והאפוטרופוס. וכנ"ל גם בסעיף 6 (א) לחוק, אנחנו דורשים שכל עסקה בתשלומים, שהילד אינו מודע לגודל הנזק שיכול להיגרם לו, תיחשב כעסקה בתשלומים שהורים יוכלו לבטל אותה וצריך את האישור של ההורים לכך.

תודה רבה. רינה יצחקי, בבקשה:

מה זאת אומרת "הורים", מטעם מי?

הסלולאר הוא רק קצה קרחון. לפני כמה ימים הראו לנו את ילדי המותגים, זה אותו סיפור. כשח"כ רן כהן ודב חנין מדברים על זה שיש מישהו שמרוויח, אני לא יודעת כמה ילדים מודעים לעניין הזה שמישהו מרוויח, מה רע בזה או אם זה טוב שהוא מרוויח.

סוגיית הצרכנות היא באמת מאוד רחבה, אבל כאן אנחנו באמת מדברים על סוגייה ספציפית וצרה.

הסוגייה הספציפית זה שהילדים חשופים לפרסומת אגרסיבית בעד ואילו את הפרסומת או את המידע שאת רוצה שהוא יהיה שקוף, צריך לחפש מתחת לכיסויים של הפרסומת. אני חושבת שילד לבד לא יכול לפתח את ההתנגדות. הוא צריך להתמודד עם השאלה של המקובלות "יש לי פלאפון דור שלישי בצבע ירקרק וזוהר". אולי אם תקום קהילה של ילדים כי יש בכל בית-ספר מספיק ילדים שכן מבינים את זה ואני בטוחה שיושבים פה המון ילדים שברצון רב היו מוותרים על חלק גדול מהדברים האלה, אילו הם לא היו צריכים לעמוד בזה לבד.


לכן אני חושבת שלא יכולים לבטל את העניין הזה מול הצרכים הכספיים ואני בעד להגן על הילדים בכל מקרה, אז כל מה שנאמר כאן לטובת הילדים – זה לטובת הילדים, אבל צריך להוסיף גם את זה.

תודה רבה.

אני סמנכ"ל רגולציה בפרנטר.

אבל למה יש לכם שני דוברים, חברים?

את מתנגדת לכך שאני אדבר.

אני אתן לך לדבר דקה אחת, בבקשה.

אני פונה אל הילדים, הנגישות מהטלפון הסלולארי היא לברכה מכיוון שהיא מאפשרת לכל ילד לתרגם מאנגלית לעברית, מאנגלית לאנגלית, לחפש כל דבר בגוגל.

עדי, אני מודה לך על דבריך, אז אנחנו לא עוסקים בזה עכשיו ושניכם באתם עם אוריינטציה מאוד שיווקית, זה ממש לא המקום.

אני לחלוטין לא באוריינטציה שיווקית, אני באוריינטציה תרבותית.

תודה רבה, אנחנו לא עוסקים כרגע בסוגייה תרבותית, היא מאוד רחבה, היא ראויה להתייחסות נרחבת והיא לא תלובן בפורום הזה.

שירלי אברהמי: שתי שאלות, אחת לנציגי החברות הסלולאריות שבסופו של דבר לא העבירו שום נתונים על היקף החובות ועל החובות של הילדים ובני-נוער בתוכם ואני אשמח אם מישהו מכם יתייחס לזה. השנייה, לאריה כהן מהוצל"פ, שבתשובה לאחת השאילתות שהועברה אליו אמר שיש בעייתיות בחובות של קטינים לחברות הסלולאר והייתי רוצה להבין מאיפה התשובה הזאת באה.

שתי הערות קצרות. אל"ף, חברות הסלולאר אומרות שהן לא יכולות לפלח בין החובות של הקטינים וההורים כי ההורים הם אלה שחתומים. אבל אני מניחה שחזקה על חברות הסלולאר, כיוון שהן קונות במסלולים מיוחדים לקטינים, אז כחברות שיווקיות יש להניח שהן גם בודקות האם השיווק הזה עושה את פעולתו, האם הלקוחות האלה אכן קיימים וכו', ואני מניחה שבידי חברות הסלולאר הנתונים האלה קיימים.

קיימים?

בעניין החובות, הנתונים לא קיימים. מה שקיים הוא שיש לנו אלפים בודדים של לקוחות שהם הקטינים עצמם ולגביהם אין הליכי גבייה. ואם יימצא מקרה אחד – אז הוא נפל בטעות ואנחנו מיד נתקן את זה. אין לנו שום פילוח לגבי החובות, האם החוב הוא של הקטין או של ההורה.

הפילוח של הרגלי השימוש לבין התיקים שאתה פותח בהוצאה לפועל, היית יכול לראות איזה תיקים שייכים לקטינים. אני חושב שזה לא ברצון או באינטרס שלכם לעשות את זה ולכן אתם לא עושים את זה.

אז אני מודה לך על בחינת הכליות והלב של הרצונות שלנו, הדבר הוא שונה לחלוטין. זה נתון שלא קיים אצלנו, אני אבדוק אם אפשר לפלח אותו.

איתמר, לא נתתם אף נתון אחד היום, באתם בלי אף נתון אחד אמיתי שאומר. שאלנו שאלה פשוטה ראשונה, קודם כל, כמה כסף אתם גובים מחובות בכלל למשל בשנת 2006? נעזוב לרגע את הקטינים.

אדוני, זו חברה ציבורית, נושא גביית החובות הוא לא הנושא הנדון כאן.

ועד שלא תיתן את זה, אנחנו סוברנים להגיד שאתם עושים מזה רווח.

שירלי, תמשיכי בבקשה:

עוד מישהו, בבקשה:

קודם כל אני מברך אותך על השאלה ובדיוק בשביל זה חשוב שנשב עם תלמידים ועם המועצה למצוא דרכים כדי שהדברים האלה יובהרו. ואנחנו ניקח את השאלה הזאת כאתגר ואני מניח שנתמודד איתה יפה.

אני רוצה להפנות את השאלה לחברת פרטנר. דבר ראשון, עדי, כשאתה אמרת שאנחנו יכולים לתרגם דברים מאנגלית לעברית, מאנגלית לאנגלית וכל אלה, חוץ מזה שאני אתרגם במבחן באנגלית ואני אתרגם את זה באינטרנט, מה עוד אני יכולה לעשות חוץ מלתרגם לאנגלית? אתם גובים בעצם מהילדים זמן אוויר והרבה פעמים ילדים אפילו לא מודעים למחיר שזה עולה וגם יש ילדים שסתם רוצים להראות לחברים שלהם ואז אתם גובים מהם את זמן האוויר ובעצם אין להם בכלל מה לעשות באינטרנט.

נעזור לעניין הוועדה, אנחנו מברכים על הקמתה של אותה ועדה ובמסגרת אותה ועדה, מבלי שנואשם רק ברצון לפרסם, לשווק ולהרוויח כסף, אנחנו נשמח ללמד את הילדים כמו שאנחנו עושים בבתי הספר, איך לצרוך בכלל ואיך לצרוך בצורה נכונה.


לשאלתך הספציפית בעניין האנגלית. אני לדוגמא קורא אנגלית, אני מאוד ממליץ לילדים לקרוא אנגלית, כשאני קורא אנגלית ומוצא מילה שאני לא יודע, אני שולח sms ומקבל תרגום של המילה, אני אשמח לאחר מכן להראות לכם את השירות הזה.


ה-sms הזה אכן עולה כסף, אבל בטלפונים המשוכללים, האלה שנתקפנו עליהם, יש מילונים שלא עולים גרוש אחד, יש מפות של כל העולם שלא עולות שקל אחד וזה אוצר בלום שנמצא אצלנו בכיס ואני באמת מדבר אליכם מהלב. הבן שלי נחת כרגע באמסטרדם, אני קיבלתי sms וזה עשה אותי רגוע.

תודה רבה. רמה רוצה לענות לך.

בעצם אתה כל הזמן שיווקת לנו את האינטרנט, אמרת שנשתמש בו, שנקנה את המכשירים המשוכללים כדי שנוכל להשתמש בהם. ואז בעצם עכשיו כשאני מבקשת תשובה, אתה בעצם אומר שיש מילונים שלא עולים גרוש, אז למה בעצם אתה אומר לנו על האינטרנט שיכול לתרגם לנו בזמן שאתה אומר בעצמך שיש מילונים שלא עולים בכלל כסף בתוך המכשיר.

מפני שבמכשירים מסוימים אין נפח להחזיק את המילון ואז האפשרות היא לשאול שאילתא שעולה כסף. לחילופין, אם המכשיר הוא יותר משוכלל, אז בתוכו יש מילונים ויש תנ"ך ויש אפילו ספרים.

תודה רבה. איתי, בבקשה:

תעבור אלינו וזה יעלה לך יותר זול.

דבר נוסף, הדבר העיקרי בפלאפון שזה נורא לא בריא. ההורים שלי שאלו אותי מה אני רוצה ליום הולדתי ואמי הציעה שדרוג לפלאפון, אז אמרתי, ממש לא כי אני מעדיף את הפלאפון הישן שלי, דור שלישי זה מלא קרינה וכמה שיותר קרינה – זה ממש לא בריא ואני לא חושב שצריך לשדרג את הפלאפונים ואני לא חושב שצריך את זה.

איתי, תודה רבה, אמרת דברים מאוד נבונים, זאת לא שאלה, אנחנו נסתפק באמירה הזאת. נעמה, ואז אני אסכם, בבקשה:

יש לי שאלה לחברת פרטנר. אמרתם שאתם באים לבתי-ספר, לא זכור לי שבאתם לבית-הספר שלנו.

אבל עכשיו הם יבואו אלייך, אני מבטיח לך.

נעמה, זה סוגיה אחרת, כמו שאמרה כאן יפעת בויאר מהמועצה לשלום הילד, יש בכלל דיון האם להרשות לגורמים מסחריים להיכנס לבתי-הספר. אם את שואלת אותי – אני נגד, יש על זה ויכוח. ברגע שאת פותחת את בית-הספר לחברת סלולאר שבעצם משווקות לך מוצרים, אז את גם יכולה לפתוח את בית-הספר לכל חברה שמשווקת לך כל מוצר שזו כבר סוגייה כבדה בפני עצמה.


חברים, אני מסכמת את הדיון הזה, סליחה שנחפזתי לקראת סופו, פשוט חסתי על סבלנותם של הילדים, אני אקרא כאן הודעת סיכום, אם למישהו יש השגות עליה, אני אשמח לשמוע.

1. הוועדה קוראת להקמת ועדה משותפת של משרד התקשורת, המועצה לשלום הילד, מועצת התלמידים הארצית, חברות הסלולאר. מבחינתי, המועצה לצרכנות, כל גוף שהוא רלוונטי לעניין, "ידיד" לצורך העניין, שתבחן דברים של העברת מידע לצרכנים בכל הנוגע לאפשרויות העומדות בפניהם, להפחתה או הגבלה של חשבון הסלולאר של קטינים.
2. הוועדה קוראת לחברות הסלולאר לנסח מחדש את נהלי הגבייה שלהם, כך שיהיה אפשר לבדוק מתי מדובר בקטינים ולנקוט במקרים הספציפיים האלה בנהלים אחרים מאלה שנהוגים לגבי מבוגרים.
מקובל עליכם?

אני מציע להוסיף את ספקי האינטרנט לוועדה מפני שהם ערוץ חשוב מאוד לילדים שניגשים לאינטרנט.

רן, מה אתה אומר, זו סוגייה נפרדת?

אני מודה שהוא יותר מתוחכם ממני.

לא, אנחנו נסתפק בשלב זה רק בהצעה הצרה הזאת ואנחנו נבדוק את העניין הזה אולי בישיבה אחרת.


אני מודה לכולכם, והילדים מוזמנים להישאר, מיד יגיע חבר-הכנסת אחמד טיבי ויסביר לכם קצת על פעילות הכנסת.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10