PAGE
15
ועדת הכלכלה

26.2.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 202

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום שני, ח' באדר התשס"ז – 26 בפברואר 2007 – בשעה 11:30

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79)(פסילה בעברה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז-2007, של ח"כ גלעד ארדן (פ/896/17)

חברי הוועדה: גלעד ארדן – מ"מ היו"ר

עו"ד חוה ראובני, לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרון, סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד אילנית שרבט, רשות לבטיחות בדרכים

עו"ד יפעת רווה, משרד המשפטים

נאוה שילר, ממונה בכירה בפרקליטות מחוז ת"א פלילי

עו"ד רווית דדו, עוזרת יועמ"ש בט"פ, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד דניאלה פילואקוב, קצינת מדור תביעות, המשרד לביטחון הפנים

יעל טלמון, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק דנית גלעד, מדור תביעות של אגף התנועה, המשרד לביטחון הפנים
שי צרפתי, הנהלת בתי המשפט

פרדי הרשקוביץ, בוחן תאונות ארצי, אגד

אתי בנדלר

לאה ורון

הדס דויטש

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79)(פסילה בעברה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז-2007, של ח"כ גלעד ארדן (פ/896/17)

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ב-6 בפברואר. הצעת החוק קובעת שכאשר הוגש כתב אישום נגד בעל רשיון נהיגה בעברה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, הכלל יהיה שבית המשפט יורה על פסילתו מלהחזיק רשיון נהיגה עד גמר בירור דינו, ואולם בית המשפט שהורה כאמור רשאי לדחות את הפסילה למועד שיקבע. בית המשפט רשאי שלא להורות על פסילה מהחזק ברשיון נהיגה כאמור בסעיף (א) אם שוכנע מנימוקים שיפרט כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.


על פי בקשת לשכת עורכי הדין, החלטנו להוסיף סעיף נוסף שכדי שלא ייגרם עוול קיצוני כלפי נאשמים כתוצאה מעיכוב בדיון בבקשה שלהם שלא לקחת מהם את רשיון הנהיגה עד לתום ההליכים, הוספנו סעיף שקובע שאם הנאשם ביקש לבטל את הפסילה, בית המשפט יצטרך לדון ולהחליט באותה בקשה בתוך פרק זמן של 14 יום ממועד הגשת הבקשה.

חוק זה בא לענות על מצב שלפיו עלול להיווצר מצב שאדם שהיה מעורב בתאונה שגרמה למות אדם אחר ועל פי הראיות שהצטברו בפרקליטות המדינה יש להעמידו לדין פלילי, ימשיך בשלב מסוים לנהוג עד תום המשפט ולסכן את הציבור. הצעת החוק הופכת את הכלל שאמר שהנאשם יכול להמשיך לנהוג אלא אם בית המשפט לוקח ממנו את הרשיון עד תום ההליכים, והכלל הופך להיות שלוקחים ממנו את רשיון הנהיגה אלא אם בית המשפט משתכנע שבהמשך הנהיגה שלו אין סכנה לציבור. אני פותח את הדיון, הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

ראשית, מה שהוסף בעקבות בקשת לשכת עורכי הדין, בדקנו שוב ועשינו התייעצות עם הפרקליטות, אין היום הליך שבית המשפט אוטומטית פוסל רשיון בלי לשמוע אף צד, עלולה גם להיות בעיה שהנהג לא יידע שנפסל רשיונו, מישהו צריך להביא לפני המשפט את הטענה, למשל, שאין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. זה יכול להיות גם הפרקליטות עצמה שתגיד את זה לאור עברו הפלילי, או הנאשם עצמו.


להבנתנו, והתייעצתי עם אנשים, מי שקרא את ההצעה המקורית של אדוני, הבין את זה כך, כך זה גם בסעיף 48, לא נאמר במפורש שצד הוזמן, אך ההנחה היא שהוזמן. אם בית המשפט ירצה לנהוג אחרת, ינהג אחרת. הדבר פתוח לשיקול דעתו. דווקא התוספת של (ג) עלולה לגרום להבנה הפוכה של הדבר הזה ולהזיק דווקא למה שנציג לשכת עורכי הדין, לכן התוספת הזו לא רק שאינה מועילה, היא יכולה להזיק ומוטב להשמיטה.

נניח שנוריד את (ג), בית המשפט יפרש את החוק כך שאמורים לקחת את הרשיון אך ברור שזה לא ייעשה בלי שהנאשם יוזמן על ידי בית המשפט.

גם הפרקליטות.

ברגע שמחליטים להגיש כתב אישום נגד אדם, האם הוא לא יודע על כך?

רק כשהוא מקבל את כתב האישום.

את אומרת שאם הסעיף הזה יתווסף, בית המשפט יאמר: באופן אוטומטי אני שולל את רשיון הנהיגה שלו. אם הוא יגיש בקשה לביטול הפסילה, אז נקיים דיון.

אנו הבנו את זה, שבית המשפט יזמין את הנאשם, ישמע את הדברים ויחליט כפי שיחליט. זאת היתה ההנחה, לכן כל הדבר הזה לא הועלה על ידינו.

כשהגשתי את הצעת החוק הנחתי שאדם אחרי שחקרו אותו ואספו ראיות והחליטו להגיש כתב אישום, ברור שברגע שהוגש כתב אישום, בדיון הראשון שבו הוא מופיע בבית המשפט בית המשפט אמור להודיע לו שרשיונו מרגע זה ואילך נשלל. אני מניח שגם עד הדיון הדרך כלל הפרקליטות מבקשת שלילת רשיון במקרים כאלה ואף מקבלת אותה אף בתקופת החקירה, ובאותו מעמד הוא יוכל להגיש בקשה לעכב בינתיים את נטילת רשיונו, ולכך נועד סעיף (ג), שבתוך 14 יום בית המשפט יקבע לו – אולי הוא רוצה לטעון באותו יום, אך אם לא, תוך 14 יום בית המשפט ישמע אותו ויחליט, האם רשיונו יילקח או לא עד תום המשפט.

אולי נשמע מנאוה איך הדברים מתנהלים בפועל.

סעיף (ג) גורע ממה שאדוני התכוון בהצעת החוק. אני מבינה שהצעת החוק היא חלק ממלחמת חורמה בתאונות הדרכים הקשות ובמיוחד הקטלניות. נהרגים כ-600 איש בשנה בדרכים, וכל המערכות צריכות להתארגן כדי להילחם בתופעה הזו. הצעת החוק הזו יכולה להיות טובה מאוד אם יוכנסו בה כמה שינויים, בכללם סעיף (ג). אם תרצו, אנסח בימים הקרובים משהו שהוא יותר חותר לכיוון שאדוני מתכוון אליו בהצעת החוק.

יש לנו אפשרות להצביע פה על עיקרון, ואז היועצת המשפטית של הוועדה קובעת את הנוסח הסופי.

כדי לסבר בסטטיסטיקה, ואני מתכוונת רק למחוז תל אביב – המחשבים שלנו לא כל כך טובים, לכן אני תמיד אומרת "כ".

מכיוון שכך, נהרגים כ-500 בשנה.

בדקתי את שלוש השנים האחרונות. בשלוש השנים האחרונות נפתחו במחוז תל אביב שחולש מגבול ראשון לציון בדרום ועד גבול כפר סבא בצפון, במזרח אנו מגיעים עד כמעט כביש חוצה ישראל ובמערב – הים. זה שטח גדול, כולל כבישים בין עירוניים. הגיעו לפתחנו בשלוש השנים האחרונות כ-190 תיקים בעברות שבהן נהרג לפחות אדם אחד. מתוך כלל התיקים שנפתחו אצלנו הוגשו כ-90 כתבי אישום. מכלל כתבי אישום אלה הוגשו בכ-55 תיקים בקשות פסילה עד תום ההליכים. בכ-90% מהמקרים הרשיונות נפסלו על ידי בית המשפט לפחות לתקופה הראשונה.

אמרת עד תום ההליכים.

עד תום ההליכים זה ששה חודשים על פי סעיף 50 לפקודה, וזה גם סעיף שזאת הזדמנות פז לתקן אותו.


מסך התיקים האלה שהגשנו ורק בחלקם הגשנו בקשות פסילה, לא הגשנו בקשות פסילה כשהרשלנות היתה גבולית. לראיה, מתוך 190 תיקים הגשנו כ-90. כשהרשלנות גבולית ונוטה לרעת הנאשם אנו מגישים כתב אישום בלי בקשת פסילה. אנו יודעים שפסילת רשיון זה פגיעה בזכויות יסוד. יש על זה פסיקה, ואני מתייחסת לכביש בר אילן, ששם נקבע במפורש – לאדם בישראל שמורה הזכות לחופש התנועה. זאת זכות יסוד, לכן באיזון אינטרסים נגיש פסילה רק איפה שהרשלנות אינה מינימליסטית או גבולית.


כשנגרמת תאונת דרכים המשטרה בודקת, וקצין משטרה בכיר יכול לפסול את רשיונו של הנהג ל-90 יום אחרי שימוע. לא בכל התאונות נפסלים הרשיונות על ידי הקצין. בחלק לא קטן מהם לא פוסלים רשיון, כשהקצין הממונה סבור או שהרשלנות היא מאוד מינימליסטית וגבולית או האשם התורם של הקורבן נראה גבוה – לא שזה שולל רשלנות, אבל הופך את הרשלנות למינימליסטית, ואם הוא אכן שולל את הרשיון, הוא יעביר לנו את התיק בתוך 90 הימים ומאוד קרוב אליהם, כי לעתים החקירה מסובכת ולוקחת זמן.


אנו במהירות הבזק על ידי פרקליטים תורנים מיוחדים מגישים כתבי אישום ב-90 הימים, ומזמינים את הנהג ועורך הדין לדיון. הנהג אומר: אני זקוק לדחייה, ובפרקטיקה הנהוגה הקבועה השופט מאריך את הפסילה מעבר ל-90 ימים עד לדיון הבא. בדיון הבא, ברוב המקרים הרשיון אכן נפסל עד תום ההליכים, תום בירור דינו שאדוני מתייחס אליו בהצעה, תום בירור דינו היום זה ששה חודשים.


מה יקרה חלילה אם מישהו יפרש את ההצעה אם היא תהפוך לחוק החדש – יקבל השופט אליו כתב אישום, לפעמים גם שנה אחרי התאונה, הרי אנו ב-90 הימים מגישים רק אם אנו חושבים שהאיש הזה, לא עלינו, יחזור לכביש, אך במקרים רבים התיק שהקצין לא פוסל מגיע אלינו שנה, שנה וחצי, אולי חצי שנה אחרי התאונה, ואז אנו מטפלים בו במהירות האפשרית ומוגש כתב אישום אחרי שנה. לפי הצעת אדוני, גם במקרה כזה מייד ייפסל הרשיון כי הוגש כתב אישום, וזה לא כל כך צודק, גם בהיבט של רמת הרשלנות וגם בהיבט של חוקי היסוד, במיוחד חוק כבוד האדם וחירותו.

לתפיסתי, אם אדם בגלל מסובכות החקירה או הפרקליטות או המשטרה מבעיותיה לא הצליחה בפרק זמן מסוים להחליט האם להעמיד לדין, אני מבין שכל עוד לא הוגש כתב אישום לפגוע בזכות חופש התנועה של האדם זה קיצוני. האיזון לטעמי מושג כשהמדינה אחרי ששוקלת את הראיות ומחליטה שיש להעמידו לדין, מבחינתי כמחוקק רמת הוודאות כדי לפגוע באותו אדם מול זכויות הציבור של נהגים מסוכנים, או הסתברות שאדם מסוכן לא יסתובב בקרבו, היא מספקת ברמה כזו. אז מה אם זה קרה אחרי שנה? זה אומר שהוא צריך ליהנות מכך שהחקירה התארכה?

כאשר אנו לא מגישים כתבי אישום בתחום הפסילה, בדרך כלל מדובר בתאונות שרמת הרשלנות שלהן לא מאוד גבוהה מבחינת הנהג. אם אנו רוצים שייפסל רשיון הנהג, צריך לתת לו שימוע בבית המשפט.

קשה לי לקבל את זה. אני מכיר מקרים רבים שהמשטרה היתה רשלנית בחקירה ולכן החקירה התארכה הרבה מעבר לכך, די שנזכיר רק תיק שלאחרונה נסגר בגלל רשלנות המשטרה, של ניר לנצמן – זה פורסם הרבה בתקשורת, תיק שהיתה תאונה, המשטרה לקחה דם במידה לא מספקת ולמרות שנמצא אלכוהול זה נפסל, אחרי שלוש שנים המשפחה עתרה לבג"ץ וכתשובה לבג"ץ הפרקליטות אמרה שכיוון שהמשטרה התרשלה, היא נאלצת כרגע לסגור את תיק החקירה למרות שנהרג שם אדם.

אני לא חושב שאפשר לקבוע חזקה כזו, שאם תוך שלושה חודשים לא הוגש כתב אישום, זה אומר שהרשלנות פה היתה מינימליסטית. אני מציע שאם הפרקליטות מחליטה להגיש כתב אישום נגד אדם וחושבת שאותו מקרה לא נופל – את אומרת שמתוך 90 ביקשתם 55. נניח שאותו תיק נופל דווקא במסגרת של אותם 35 מקרים שאתם לא חושבים שצריך לשלול עד תום ההליכים, אז הנאשם יטען זאת, אתם תגידו שהמדינה מסכימה לבקשת הנאשם, ובית המשפט יחליט מה שיחליט. השופט יבחן מדוע החקירה התארכה כל כך.

אני מסכימה. התכוונתי לאותו דבר. בכל מקרה ועל אחת כמה וכמה בתיקים שעבר זמן רב מעת התאונה צריך להתקיים שימוע לפני שהשופט מחליט על פסילה. נאמר שאנו בתקופת 90 הימים, הוגש כתב אישום והשופט מחליט על פסילה בלי שראה את הצדדים, תכף ניגע בשאלה, איך הוא יידע שהאיש מסוכן. עד שההודעה תגיע לנאשם יעברו עוד ימים בין 90 הימים למועד שהוא יקבל את ההודעה, ובתקופה הזו הוא חוזר לנהוג. מה עושה אדם שנפסל ל-90 ימים – סופר את הימים, ואחרי 90 ימים מתחיל לנהוג. הוא לא צריך ללכת בשביל זה למשטרה, מספיק שהוא ילך למשרד הרישוי, עולה לאוטו, אחרי עשרה ימים מקבל הודעה שכבוד השופט בבית המשפט לתעבורה פסל אותו. בעשרת הימים האלה הוא לא מסוכן? מסוכן מאוד. בהצעה הזו נוצר גאפ- -

החלל הזה היה גם קודם.

אנו מזמינים את האיש לפני תום 90 הימים לבית המשפט.

אני לא מונע מכם את זה.

מהצעת החוק עולה שהשופט מקבל כתב אישום, שום דבר נוסף, אף צד לא בא לפניו.

היושב ראש הצהיר בתחילת דבריו שהוא ראה לנגד עיניו שאכן הדיון מתקיים במעמד הנאשם, רק שהוא נעשה בתכוף להגשת כתב האישום, ואת זה יש לעגן בחוק. אין טעם כרגע לשכנע את היושב ראש בזה שיש טעם לנהל את הדיון במעמד שני הצדדים, כי הדברים מוסכמים.

היום הדיון נעשה בתכוף, לפני תום 90 הימים. לפעמים כשאנו מגישים כתב אישום ללא בקשת פסילה, בית המשפט צריך לדעתנו להזמין את הצדדים לדיון. השאלה היא איזה חומר יהיה בפני בית המשפט. כשאנו מגישים כתב אישום העובדות הן די לקוניות כי אסור לנו להכניס פרטים שצריכים לעלות במשפט עצמו או בסוף המשפט כמו עבר פלילי או ראיות טכניות. כתב האישום מספר איך הוא נסע, מה הוא עשה ואיך זה קרה, לא מעבר. עמוד, עמוד וחצי. התיק עצמו מכיל לעתים מאות עמודים ואז יש כל הראיות. אילו כלים מדויקים יהיו לשופט, כשיש לפניו רק כתב אישום?

הרבה פעמים בהליכי ביניים לא תמיד מה שמובא בפני השופט זה כל חומר הראיות.

הרי מדובר בשני שופטים שונים. כשאנו מגישים בקשת פסילה, שופט הפסילה שומע כל מה שצריך לעניין המסוכנות, ואז התיק עובר לשופט אחר.

גם היום יש הליך פסילה עד תום ההליכים.

כשלכתב האישום מצורפת בקשה שמפרטת למה יש לפסול את הרשיון, נסיבות התאונה ונסיבות אישיות של הנהג – המסוכנות שלו, העבר שלו וכל נסיבות שצריכות לעניין, נהג שנמצא מעט או הרבה על הכביש, אלה עובדות שלא בא זכרן בכתב האישום. לכשיקבל שופט כתב אישום ללא בקשת פסילה, לא יהיו לו מספיק פרטים כדי לקבוע אם הנהג מסוכן.

מה אתם כוללים בבקשת פסילה?

את עיקרי הראיות לרשלנות, אם יש רשלנות תורמת של הולך הרגל - גם את זה, ואת עברו ואת הסיכוי- -

במקום שזה יהיה על פי שיקול דעתם, הצעת החוק רוצה להפוך את זה לכלל, שיצורף לכל כתב אישום בעברה שגרמה למוות החומר הזה. איזה שינויים את חושבת שיש לעשות בנוסח הצעת החוק כרגע?

לגבי הששה חודשים, על פי הפקודה, אם בית המשפט קובע שהוא פוסל נאשם מלנהוג עד תום בירור דינו, פירושו עד תום ששה חודשים אלא אם הוא קובע מועד אחר. כיום רוב השופטים שאנו נתקלים בהם לא מוסיפים מועד אחר, כלומר הנהג פסול ששה חודשים.

אף משפט תעבורה לא מסתיים בששה חודשים משני טעמים; האחד, העומס על בתי המשפט. השני, הנאשמים עושים כל תרגיל אפשרי כדי למשוך את הדיונים כדי שיסתיימו ששת החודשים. בחלק ניכר מהמקרים אם לא בכולם אנו מגישים בקשה לפני תום ששת החודשים להאריך את הפסילה הארכה נוספת. במקרים רבים אנו לא מקבלים כי בית המשפט רואה שעברו ששה חודשים, המשפט לא התחיל. רק אתמול הונח על שולחני תיק שהנאשם נפסל לששה חודשים, הקראה עוד לא היתה. הנאשם חזר לנהוג כי תמו ששת החודשים, השופט בבית משפט התעבורה לא האריך לנו כי הוא אומר: למה לא מתנהלים עניינים? ובית משפט של ערר דחה לנו את הדיון בחודש. ביקשנו דיון דחוף, הנאשם נוהג חודש וחצי מאז שתמו ששת החודשים. תום בירור דינו זה ששה חודשים.

אני מסכימה שבהקשר הצעת החוק הספציפית- -

זה אפשר לעשות, אפשר להוסיף פה שלעניין זה לא יחולו הוראות סעיף 50ב.

זה תיקון שאני מעוניין בו.

פשוט לא נתקן את סעיף 50ב. יש הוראה ספציפית, שזה עד גמר הדיון.

צריך להכליל גם את סעיף 49 בעניין של עיון חוזר וערר.

נכון.

לידע כללי, בגרימת מוות ברשלנות, אם הנאשם מורשע, כמה בדרך כלל- -

לשמחתנו, יש יותר מאסרים ממש שלא בעבודות שירות. יש מגמת החמרה בשנתיים האחרונות.

ראיתי שהממוצע הוא כ-15 חודש. מה משך הפסילה?

ארוכות ביותר, מ-7, 8, 12, על רשלנות. זה נע בין 5 ל-10 שנים בקלות, ויותר נוטה לכיוון ה-10.

התיקון לגבי הששה חודשים, אין צורך לעשותו, זאת פרשנות רגילה של החוק. למה סעיף (ג) יוצר מצב הפוך ממה שהתכוונו אליו?

עלול מישהו לפרש את סעיף (ג) שההליך לפי סעיף (א) אמור להיעשות במעמד צד אחד, כלומר ההליך כמעט אוטומטי, וכדי לבטל את הפסילה יש להגיש בקשה, ולכן מאחר שזו לא הפרשנות שהיינו רוצים שתתקבל אלא מדובר בהליך שאמור להיעשות במעמד הנאשם והתביעה, כי אז אין צורך לעשות זאת.


התיקון הנוסף הוא בעיון חוזר וערר שעו"ד רווה הפנתה את תשומת לבנו, סעיף 49 לפקודה, ואני רוצה להוסיף פה את 46ב.

לטעמי, נדרש תיקון נוסף. אומרת עו"ד שילר שהפרקליטות לא בכל מקרה מגישה לבית המשפט, גם אם יש כתב אישום, היא לא תמיד מגישה בקשה לפסילה אלא מתוך 90 רק לגבי 55 היא ביקשה, ובמקרים שהיא לא מבקשת אין לשופט חומר ראיות מספק לקבלת החלטה.

כדי שהכלל יקרה כפי שהתכוונתי, אני צריך להנחות שהפרקליטות בכל הגשת כתב אישום שמעורב בו מוות של אדם, תצרף חומר. היא יכולה לציין המלצתה. בית המשפט יהיה חייב לקבל החלטה שיפוטית. אם אתם חושבים שאין צורך לשלול לו, תכתבו בעמדה שלכם, אך אני רוצה החלטה שיפוטית בעניין הזה בכל תיק. אפשר לעשות פה חלוקה, שאם הוא מקבל שאין צורך לשלול לו- -

אפשר לומר: לא ישלול אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמיע טענותיו.

המסלול הוא שהפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום בעברה שגרמה למותו של אדם, היא חייבת לצרף אליו גם את חומר הראיות.

היום קוראים לזה בקשה לפסילת רשיון נהיגה, שאנו מצרפים על פי החוק, לכתב האישום ובו אנו מפרטים, לפי סעיף 46. אפשר לצרף מסמך שמתאר את חומר הראיות.

האם הם חייבים לצרף את זה לכתב האישום או אפשר בדיון הראשון שמזמנים אותם, ואז הפרקליטות תטען טענותיה לעניין הזה?

אני רוצה שזה יצורף לכתב האישום כי זה חומר שממילא קיים. זה תמצית החומר הרחב יותר. אחרת הדברים יידחו. זה צריך להיות בפני בית המשפט.


את אומרת שאסור לכם לצרף חומרים שמוצגים בשלב מאוחר יותר, מצד שני כשאתם מגישים בקשה לפי סעיף 46 אתם מצרפים- -

זה לשופט הפסילה.

כשאתם מגישים כתב אישום, זה צריך להיות כדבר שבשגרה שיש שופט פסילה ויש שופט של ההליך העיקרי.

לגברת רווה יש רעיון מצוין – בכל פעם שנגיש כתב אישום, נצרף מסמך שכותרתו תהיה: עמדת המאשימה, קרי המדינה, לעניין סעיף 46ב.

אך אז בית המשפט צריך לדעת שבכל הגשת כתב אישום בעברה שגרמה למות אדם קודם כל צריך לראות את החומר השופט שיחליט לגבי הפסילה, שלא יהיה השופט של התיק העיקרי.

בעמדה הזו נפרט את עמדתנו ואת הסיבות לעמדתנו.

אם עד היום מתוך 90 הגשתם 55, ב-55 היו שני שופטים, ובשאר היה שופט אחד. מעכשיו תמיד צריך שניים.

עמדת המדינה לעניין פסילה עד תום ההליכים לפי סעיף 46ב לפקודה. או נקרא לזה בקשת פסילה על פי סעיף 46 או נקרא לזה עמדת המדינה לפי סעיף 46ב.

החוק מבקש לפסול, ובית המשפט יכול לומר שאין הצדקה בנסיבות העניין.


למה מפרשים את 46 שצריך להיות במעמד הנאשם?

איך בית המשפט יקבל החלטה אם לא ישמע את הצדדים?

אז נוריד את (ג).

הייתי נוכח בישיבה הקודמת. סעיף (ג) הוסף כדי לשים סד זמן מבחינת בית המשפט, זו אחת הסיבות.

נציג לשכת עורכי הדין פירש את החוק כך, כאילו מרגע שהוגש כתב האישום ייקחו את הרשיון אוטומטית, ואם אין הצדקה, צריך שמשך הזמן יהיה קצר ככל הניתן. לפי הפרשנות שניתנה פה היום, ואנו מסכימים לה, ורואים שכך גם מתנהגים בהליך שלילה רגיל לפי סעיף 46, לא עושים הליך זה בטרם שומעים את הנאשם, לכן אין צורך בקיצור הזמנים ל-14 יום, כי לא ייקחו לו לפני שישמעו אותו.

הוצג שברגע שהנאשם מגיש בקשה, הדיון בבקשה זו לא ייארך- -

זה כיוון שהנחנו שיכול להיות שלקחו לו בלי שעוד שמעו אותו, ופה לאור התיקונים, אין סיכוי שזה יקרה.

נגיד שבית המשפט אחרי השימוע לקח את זה, הוא יכול לבקש עיון חוזר או ערר, ובסעיף 49 אין היום הגבלת זמנים.

הייתי קצין בשנות ה-80, פסלתי הרבה רשיונות והייתי שותף לדיונים להחזרת הרשיון. בפסילה של 60 יום ו-90 יום מוגשת בקשה מהאיש שנפסל, ובית המשפט צריך להכריע האם האיש מסוכן לציבור, לפי עברו התעבורתי וסוג העברה. בפועל מגיעים לבית המשפט נציג המדינה והנהג עצמו או נציגו, התיק מובא לפני השופט וקצין משטרה שהיה אמון על הבוחנים, מרגע שיש בקשה להחזרת הרשיון, הבוחן צריך להשלים את העבודה המקצועית על פי דוח הבוחן לקראת הדיון, התיק מובא בפני השופט, הסנגור מבקש לעיין למרות שעוד שלא הוגש כתב אישום, והכלל הוא שעד שלא הוגש כתב אישום, הסנגור לא יכול לראות את חומר הראיות, אך לקראת הפסילה הסנגור מבקש לעיין. לעתים קרובות הדבר מתאפשר לו חוץ מכמה מקרים שהתביעה חושבת שהדבר עלול לפגום בחקירה, האיש רואה את הראיות, מתנהל דיון על עניין המסוכנות. לא פעם השופט לוקח את כל התיק לעיון ולאחר מכן נותן החלטתו.


משהוגש כתב אישום, והנאשם רשאי לראות את חומר הראיות, ואם התיק יובא לאחר שהוגש כתב אישום, אז הסנגור יראה את חומר הראיות וגם השופט, כך שלא צריכה להיות בעיה, לדעתי.

איך שבתי המשפט יתייחסו לזה – הם צריכים לעשות את ההפרדה.

משהוגש כתב אישום, חומר הראיות עומד לרשות הסנגור ויעמוד לרשותו של בית המשפט. בית המשפט צריך לדון, לטעמי, לאור חומר הראיות הכולל, לא רק רשימה מצומצמת בלי החומר המקצועי.

זה מה שיקרה בפרקטיקה.

הוא אומר שגם אם לא הוגשה בקשה לשלילת רשיון עד תום ההליכים. הוא אומר שגם אם אין הצעה לפסילה, כל החומר של התאונה ועברו של הנאשם - היא דיברה על מקרה שבו לא מוגשת בקשת פסילה.

ההתייחסות היתה ל"רשימת המכולת". כל חומר הראיות נמצא בידי הסנגור. היוצא מן הכלל זה בדרך כלל העברות הקודמות.

היוצא מן הכלל הוא רלוונטי לעניין הנוכחי. לא דומה אדם שגרם מוות ברשלנות וזו העברה הראשונה בחייו למישהו שאת העברה הזו כבר עשה 40 פעם, מבחינת מסוכנותו לציבור.

גם השופט וגם הסנגור צריכים להגיב לבקשה עם כל החומר המקצועי.

יש הרבה מקרים עד היום, כ-30%, שהפרקליטות לא חושבת שיש לקחת את רשיונו עד תום ההליכים, לכן, כשאין בקשה לפסילה עד תום ההליכים, בית המשפט חושב שלפניו תיק של כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות וימונה לעניין שופט. הצעת החוק מכריחה את בית המשפט לקבל בכל כתב אישום כזה הכרעה מקדמית לעניין המשך החזקת הרשיון, ולזה רלוונטי גם עברו התעבורתי של הנהג, לכן השופט שידון בבקשה זו לא יכול להיות זה שידון בתיק העיקרי.

שבית המשפט יראה לא רק את רשימת המכולת אלא את חומר הראיות בכללותו.

ירצה בית המשפט, יראה את כל חומר הראיות. זה סמכותו.

בהיות המשטרה גוף שאוכף את הנהיגה בזמן פסילה חשוב לנו שמועד תחילת וסיום הפסילה יהיו ברורים בחוק. אנו חוששים מהניסוח שנוצר לגבי המועדים האלה. לגבי סיום מועד הפסילה, הסעיף לא ייכנס לסעיף 50, ויישאר לוטה בערפל, מה משמעות "עד גמר בירור דינו". בית המשפט עשוי לפרש את זה כלקונה ולהחיל עליו את סעיף 50.

אולי כדאי שיהיה פה הסדר פוזיטיבי, איך מוחזר לו הרשיון כשלוקחים לו על פי 46ב עד תום משפטו ואמרנו שהששה חודשים לא חלים פה. צריך להיות פה הסדר, איך הוא מקבל חזרה את הרשיון בתום משפטו, ועד אז הוא בשלילה.

שיהיה ברור שזה עד תום משפטו, כי למשל, במעצר עד תום ההליכים יש משמעות אחרת למושג "עד גמר בירור דינו", שם זה תשעה חודשים. כאן צריך לקבוע חד משמעית מה זה עד גמר בירור דינו.

עד גמר פסק הדין בערכאה ראשונה.

אם רוצים שזה יהיה יעיל, למה ערכאה ראשונה? אם הוא זוכה והמדינה מגישה ערעור- -

אנו עוסקים פה באיזון מסוים בין הזכויות שלו כאדם שלא הורשע בדין לבין רצוננו לשמור על הציבור מפני נהגים מסוכנים. אם אדם בהכרעת הדין החליטו שהוא זכאי, כף המאזניים נוטה לזכויותיו.

לעניין מועד תחילת ריצוי הפסילה, יש פסילה של 90 ימים שהנהג נפסל על ידי קצין משטרה אם נמצאו ראיות וסיבה של מסוכנות. עלול להיווצר פער בין סיום 90 הימים למועד שבו בית המשפט ידון בבקשה. הבנתי שמשתדלים להגיש את הבקשה במסגרת 90 הימים. היום קיימת אפשרות לפרקליטות להגיש את הבקשה במסגרת 90 הימים, וכשכתב האישום מוגש, הנאשם עדיין בפסילה. כרגע עלולה להיווצר אי בהירות, כי 90 הימים הסתיימו, הוגש כתב אישום לבית המשפט, אנו הבנו תחילה את ההצעה כאילו מרגע שהוא מוגש תהיה חזקה של פסילה, אך עכשיו אנו מבינים שלא, שרק מרגע שהתקיים דיון ובית המשפט החליט והודיע לנאשם. המועד הזה יכול להיות אחרי שבוע, שבועיים, חודש מיום שהוגש כתב האישום. ייווצר פה פער שבו הנאשם לא יהיה פסול לנהיגה לכאורה.

46ב יבוא בנוסף לסעיף 46 וזה לא יפגע ביכולת של תובע להגיש בקשה לפסילה רק אם הוא משוכנע שיש מספיק יסוד להאשים.

כל הסעיפים פה חלים בנוסף.

אף בית משפט לא יבין שיש פה כוונה לבוא לטובת הנאשם ולהוסיף לזכויותיו.

אנו לעתים מגישים בקשה להארכת פסילה גם לפני שאנו מגישים כתב אישום כי לא סיימנו בדיקותינו. זה לא קורה הרבה, אך דווקא דוגמה כמו דורי קלגסבלד – לא סיימנו בדיקות טכניות בחו"ל בתקופת 90 בימים, הגשנו בקשה לבית המשפט לתעבורה להאריך את הפסילה טרם הגשת כתב אישום, והחוק מאפשר את זה. זה קורה במספר מועט של תיקים.

במקרים של פסילה מינהלית או במקרים שבהם מוגשת בקשה להארכת הפסילה המינהלית, לטעמי, כשמוגש כתב האישום הפסילה תוקף המינהלית פוקע.

נניח שיש חקירה, קצין המשטרה ביקש שלושה חודשי פסילה, קיבל אותם, לא הוגש כתב אישום, הפרקליטות ביקשה הארכה של עוד שלושה חודשים ומקבלת – אם הוא קיבל 90 ימים פסילה, וכתב האישום הוגש, בלי החוק שלי, תוך 40 יום?

אם הפרקליטות סבורה שהנאשם צריך להיות עדיין בפסילה, זה כבר לא פסילה מינהלית, ההליך עכשיו עובר לבית המשפט.

עד שבית הדין דן בבקשה לפסילה אז פוקעת הפסילה המינהלית? אם כן, תמיד יש פער.

עד שהנאשם יזומן לבית המשפט לפני שתמו 90 הימים.

נניח שהגשתם כתב אישום במהלך 90 הימים, משהוגש כתב האישום מייד פוקעת הפסילה המינהלית.

פסילה מינהלית היא עד הדיון.

אנו מציינים בבקשה שהפסילה תפקע בתום 90 הימים.

למיטב ידיעתי, בהליכים מינהליים כמו מעצר, השבתה מינהלית ופסילה מינהלית, מהרגע שמוגש כתב אישום ורוצים שהפסילה או המעצר או ההשבתה ימשיכו לחול, יש להגיש בקשה לבית המשפט ואז חל השבתה שיפוטית, פסילה שיפוטית או מעצר שיפוטי, כלומר עד גמר הדיון. ידוע לנו למשל, אם יש השבתה מינהלית ויש המון שמגישים בקשה גם להישפט, הנאשם מגיע, אם התובע לא שם לב והנאשם מבקש להישפט ודנים את הנאשם במקום, אם לא ניתנה החלטה מפורשת לגבי ההשבתה של בית המשפט, ההשבתה המינהלית פוקעת.

נתן קצין משטרה פסילה ל-90 ימים, הוגש כתב אישום נניח אחרי 60 ימים והפרקליטות לא הגישה בקשה לפסילה עד תום ההליכים, הפסילה מפסיקה מאליה אחרי 60 ימים? אני לא רואה לזה בסיס חוקי.

יכול להיות שיש לי טעות. אני מוכנה לבדוק את הנושא.

לעניין החוק הנוכחי, לא אעסוק בזה. אם יש פרשנות של בתי משפט שהליך עיקרי פלילי מתפרש לקולת הנאשם בהליכים מינהליים שלכאורה ההיגיון שלי אומר ההפך, דברו אתי, אני מוכן לבחון חקיקה נוספת בנושא.

עדיין לא ברור לי מה יהיה המועד שתתחיל בו הפסילה.

משהוגש כתב אישום, מוגש המסמך הזה של הפרקליטות. בית המשפט מזמן את הצדדים, מחליט להורות בהתאם לכלל, מאותו רגע תתחיל הפסילה.

כדאי שנכתוב את זה במפורש.

גם הנאשם צריך לדעת מפורשות. בסופו של דבר עברה של נהיגה בזמן פסילה היא חמורה מאוד, ואנו הגורם שאוכף את העברה הזו. זאת עברה שדינה מאסר.

יש לנו הוראות אחרות לגבי סעיף אחר שמדבר על מועד תחילת פסילה?

יש פה סעיף 42א. אני חושבת שהחלטה בדרך כלל היא פרוספקטיבית. קובע בית משפט, היא חלה מאותו יום, אלא אם קבע מועד אחר.

אם כך, איפה הבעיה מבחינתכם?

אם הנאשם נוכח בדיון, זה יהיה מרגע שבית המשפט הורה על כך. אם לא, הנאשם חייב להיות מיודע.

אם יש כתב אישום בעברה כזו ולא הנאשם או עורך דינו הגיעו לדיון?

יכול להיות שבית המשפט יכול לדון בהיעדרו ואז יצטרכו לשלוח לנאשם הודעה לביתו או לבא כוחו.

אבל הבעיות האלה קיימות גם בהליכים אחרים, זה לא קשור לחוק הזה ספציפית.

הפסיקה מפרשת את סעיף 42 שזה מתחיל מיום גזר הדין, אבל בכפוף לכך שהנאשם יודע על גזר הדין.

כמו שאתם דואגים לדעת, איך הוא יודע ב-42, אותו הליך יחול גם פה.

אנו בעד ההצעה הזו, היא טובה ותתרום מאוד במלחמה בתאונות הדרכים הקטלניות, לדעתנו. יחד עם זאת, היינו מעוניינים שהמועד שבו תתחיל הפסילה יהיה ברור. כשהגענו לכאן היה נדמה לי שההליך המשפטי לא מגובש לגמרי. לא ברור, האם יש חזקה מרגע הגשת כתב האישום שהנאשם הוא בפסילה, ורק אם הוא מגיש בקשה אז דנים בזה- -

הבנתי. אצביע על הסעיף בנוסח הקיים עם התיקונים שקיבלנו – הורדת סעיף (ג) והתוספת שתנסח היועצת המשפטית על הנוהל שהפרקליטות תצטרך לצרף, תקבעו את הניסוח המדויק בהתייעצות ביניכם, ותיקון סעיף 49.

הסכמתם אתנו קודם לכן שלגבי העניין של גמר הדין, יירשם מפורשות שזה עד מתן פסק הדין.

כן, גם התיקון הזה. אם משטרת ישראל תרצה לעשות שינויים נוספים, תשלחו לי בקשה לדיון חוזר ולפני שזה יעלה לשנייה ושלישית נקיים דיון נוסף ואולי נתקן. כל ההסדרים, חוץ מהיפוך הנטלים וכיצד הפרקליטות תתייחס לעניין, אין שוני – כיצד מודיעים לנאשם על כך שהוא בשלילה, כיצד מודיעים לכם. כל הנהלים שחלים בדרך כלל יחולו גם פה. ההבדל הוא רק בתום השלילה.

ראינו את ההצעה הזו כיוצרת חזקה שמרגע הגשת כתב האישום, שהנאשם הוא בפסילה, אלא אם יזומן דיון ואז ייאמר לו שיוחלט אחרת.

איך היה ברור לכם, המשטרה, אם הנאשם אולי לא יודע על כך שהוא בפסילה?

מוגש כתב אישום, מודיעים לו על שהוא מוזמן לדיון, ובאותה הזמנה היו מודיעים לו שהוא בפסילה.

גם זה היה יוצר בעיות אחרות שלדעתי אינן פחותות מהבעיה שהצגת כרגע. אני מוכן לשקול את זה מחדש.

סיעת חד"ש הגישה הסתייגות דווקא לפסקה (ג), ומאחר שפסקה (ג) נמחקה, אני מבינה שאין מקום להסתייגות שלהם, אף כי איני משוכנעת שלא מדובר בהסתייגות לדיבור. הם לא הגיעו על אף שהוזמנו לדיון.

אם כך אני לא מציעה לתת להם אישור, הם לא באו.

אני מעלה את הצעת החוק להצבעה, מי בעד? אין מתנגדים, אין נמנעים, ההצעה אושרה לקריאה שנייה ושלישית ומשטרת ישראל תוכל להעביר בקשה לדיון מחדש אם תחליט שיש צורך בדבר.

דנית, מקסימום שבוע ימים, בבקשה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.