PAGE
16
ועדת משנה בעניין עובדי אינטל

20.2.2007


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת משנה של ועדת הכספים לעניין עובדי אינטל

יום שלישי, ב' באדר התשס"ז (20 בפברואר 2007) בשעה 14:00

ס ד ר ה י ו ם

עובדי אינטל, ירושלים

חברי הוועדה: ראובן ריבלין – היו"ר

קולט אביטל

חיים אורון

יואל חסון

שי חרמש

יעקב ליצמן

אלכס קורנהאוזר
- נשיא אינטל ישראל

ישי פרנקל

- מנכ"ל מרכז הפיתוח של אינטל ירושלים

יצחק אוחיון

- מנכ"ל מפעל הייצור של אינטל ירושלים

אביעד אבני

- מנהל כספים, אינטל

יוסי שובל

- מנהל קשרי חוץ וממשל, אינטל

ניר ברקת

- חבר מועצת העיר ויו"ר האופוזיציה, עיריית ירושלים

אבי סלמן

- עוזר ליו"ר האופוזיציה, עיריית ירושלים

שלמה רולף

- מרכז השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

סמדר אלחנני

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

עובדי אינטל, ירושלים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים בעניין עובדי אינטל. קיבלנו מנדט מוועדת הכספים ופתחנו את ישיבת ועדת המשנה לכל אחד מחברי הכנסת הרוצה להירתם לנושא שהוא נושא כפול. יש לנו שתי אוניות דגל במדינת ישראל: ספינת הדגל האחת היא ירושלים, שהיא ציון, וציון היא הלא ירושלים, וציונות נגזרת מהמילה ציון. זו ספינת הדגל של מדינת ישראל שהיא גם מיקרו-קוסמוס של כל הבעיות שקיימות במזרח התיכון הקשורות בקיומה של מדינת ישראל. יש לנו ספינת דגל נוספת שהיא ספינת דגל של התעשייה במזרח התיכון בכלל, אחת מהיותר מרכזיות בתעשיות העולם ובוודאי שבישראל חברת אינטל היא אחת מהחברות המובילות במשק והיא הייתה לשם דבר. הייתי אומר שיש כאן שני סמלים, הסמל של ירושלים והסמל של אינטל, ואנחנו רוצים לא להתווכח כאן ולא להרבות בכותרות אלא לראות איך אנחנו יכולים לחבר את שני הסמלים.

כניסתה של אינטל לירושלים הביאה את הדחיפה הגדולה למיצוב העיר כיעד שהוא טכנולוגי, של תעשייה טכנולוגית ועסקים טכנולוגיים. אני מוכרח לומר שלא בכדי, ואולי פחות מדיי, העובדה שיש אפשרות חלילה לנטישה של המערכת האינטלית מירושלים תכה בסופו של דבר גלים ותגרום נזק תדמיתי כבד מאוד.

מה הסיבה לעזיבה?

בוועדת הכספים דנו בעניין זה, אבל תיכף נרחיב את הדיבור.

בזמנו, אין ספק שאינטל רצתה לפתח את העשייה שלה בירושלים והיא נתקלה בקשיים לא מעטים. קושי אחד היה שפשוט עיריית ירושלים לא איתרה לה את הקרקע המחויבת בגלל הבעיות הקרקעיות של ירושלים עצמה. מדינת ישראל רצתה לפתח את הדרום, מתוך כוונה שאינטל תלך לבאר-שבע לפי רצונם של שי חרמש, של אבישי ברוורמן, של בייגה שוחט, ואכן בזמנו הגיעו למסקנה שאינטל תקים את האימפריה האינטלית בקריית גת. אנחנו בירושלים הסכמנו להסתגל לרעיון מתוך אמונה שעד שנת 2007 הזמן הוא כל כך רחוק ושאף פעם שנת 2007 לא תגיע. והנה, להפתעתנו הרבה, שנת 2007 הגיעה ושנת 2007 הוא תאריך שבו בהתאם למחויבויות של אינטל היא עוזבת את ירושלים ולכן קמה הזעקה הגדולה. בדרך כלל, כאשר חלום הבלהות הופך לסיוט מציאותי, אז מתחילים אנשים להתעורר. הם לא היו יכולים להבין לפני כן שהמצב הוא כזה שצריך להביא ולפתות את אינטל ולא רק להטיל עליה מטלות, כדי שהיא תכלכל את מעשיה כך שהיא תייתר בכל-זאת איזה שהם משאבים שיהיו בבחינת חיבור הסמלים בין אינטל לירושלים.


כל מפעל טכנולוגי מתיישן כעבור זמן מסוים ופס הייצור שלו מחייב, גם במבנה הפיזי שלו, שינויים מרחיקי לכת. זאת אומרת, כאשר באו והתחייבו לשנת 2007 זה לא היה תאריך שבו אמרו שנותנים כסף בגלל זה, אלא שנת 2007 היה תאריך יעד שבו במהלך עניינים רגיל טכנולוגיה מתיישנת.

לא קבענו כיעד את שנת 2007.

זה קו המוצרים הכי ותיק. אין לזה תקדים לאורך הזמן שהמפעל הזה קיים.

יש לנו מרכז פיתוח שמעסיק 430 אנשים. מבחינתנו אנחנו לא נוטשים את ירושלים. אינטל בסך הכול נשארת כאן.

אבל מצמצמת את מספר העובדים.

אני חוזר על דבריי לטובת יושבת-ראש הלובי לירושלים, חברת הכנסת קולט אביטל. אמרנו שוועדה זו הוקמה כאשר המציאות טופחת על פניה של ירושלים ועל פניה של מדינת ישראל, ולמרות שכולנו ידענו שבשנת 2007 מסתיימת מחויבותה של אינטל לירושלים, ולמרות שידענו שכאשר אנחנו מקימים את האימפריה האינטלית בקריית גת ומשקיעים כל כך הרבה משאבים, בסופו של דבר ירושלים לא תתפתח, ומאחר שיכולים לא השכילה בזמנו למצוא אפשרות להתפתחות והרחבה של אינטל ברמה של קריית גת, דבר שאף פעם לא היה אפשרי, אנחנו נמצאים היום במצב שבו הבשורה התקבלה למרות שזה חלום שהיה מציאות כל הזמן אלא שכולם התעלמו ממנו. הכוונה שלנו היום היא לראות איך אנחנו יכולים בכל זאת ליצור המשכיות של אינטל כיצרנית בירושלים. אינטל והנטישה שלה יכולים לגרום לנזק תדמיתי כבד שהופך להיות נזק מעשי לירושלים מבחינת המרכזיות שלה המובילה בתחום העסקי טכנולוגי.


לכן הוקמה הוועדה הזאת. אנחנו רוצים להבין כרגע, לנסות להתעמק בעניין ולראות האם יש פתרונות, אבל קודם כל לדעת מהו המחסום העיקרי מבחינת אינטל, מהו המחסום העיקרי מבחינת המשך הפעילות בירושלים, פעילות המתוכננת על-ידכם ומה היקפה ומהו המחסום להמשך הפעילות שהיא פעילות יצרנית בהגדרה.


גם בנושא של יעד הסגירה עד שנת שנת 2007, האם יש אשראי זמן שאינטל בכל-זאת תיתן לממשלה וגם לכנסת, באמצעות ועדת הכספים, עד סגירת פס הייצור, כדי לראות אפשרות לדון בחלופות.


אני אחר כך אסביר ואומר מה הן האפשרויות הקיימות, מה הן האלטרנטיבות, אבל הואיל והזמנו את אורחינו והגדרנו לחברי הכנסת אשר משתתפים ושלא השתתפו בוועדת הכספים את הסיבה ואת הרקע להקמת ועדת המשנה, הייתי מבקש היום, אם אתה מוכן, לומר לנו מה כרגע המצב ומה התוכניות של אינטל בכל מה שקשור למפעל הקיים ולהמשך הפעילות בירושלים.

אני קודם כל מבקש לתקן משהו. שנת 2007 לא נקבעה מתוקף איזשהו סידור של התחייבויות או הטבות. אני רוצה לתקן את הרושם הזה כי אין לזה שום קשר. מה שקרה הוא שלכמה מוצרים שהמפעל בירושלים מייצר אין יותר ביקוש.

יש מוצרים אחרים שיש להם ביקוש.

זה נכון, אבל לא בטכנולוגיות שאפשריות במפעל הזה. בסוף 2007 אנחנו אמורים להפעיל את פעילות הייצור בצורה שקיימת היום. במקביל אנחנו בודקים אלטרנטיבות. אני לא יכול לפרט את כל האלטרנטיבות האלה אבל אני יכול לציין שהמטרה, כדי להביא לכאן פעילות ייצור מסוג אחר, וזה אומר להציע פתרון שבסך הכול הוא תחרותי.


אחד הדברים שלפי דעתי היו עוזרים לנו בצורה מאוד משמעותית זאת שחיקת מחזור בסיס של המפעל בירושלים מפני שזה היה שם על בסיס חדש את כל נושא הכדאיות של פעילות הייצור בירושלים.

מה זה אומר שחיקת מחזור?

במסגרת עידוד השקעות הון יש הטבות מיסוי והטבות המיסוי נקבעות גם על ידי הקצאת ההכנסות לכל אחד מהפרויקטים. כאשר פרויקט נגמר, נגמרת תקופת ההטבות שלו, שיעור המס שלו עולה לשיעור מס רגיל. ברגע שעושים שחיקה, אנחנו מקבלים את שיעור המס המותר וכתוצאה מכך יש לנו הטבות מס.

צריך לציין שה"רבניו" הוא חיבור של הפעילויות.

אני רוצה להבין דבר אחד. אם היו ממשיכות הטבות המס, הייתם ממשיכים את פס הייצור בירושלים?

לא. בצורה הקיימת כיום, לא.

אנחנו כאילו אמורים ללכת על מוצר חדש שדורש התאמה ודורש גם התאמה של המכשור וכולי שלצורך העניין הזה אתם מוכנים להשקיע, אבל זה אומר, כדי שנהיה תחרותיים עם מקומות אחרים בעולם של אינטל שמייצרים את אותו הדבר אבל יותר בזול, אנחנו זקוקים למשהו שיאפשר את התחרותיות הזאת. כיוון שמדובר במוצר חדש ולא באותו המוצר לגביו נגמרה התקופה, האם יש אפשרות נניח להציע לעובדים?

נדמה לי שאנחנו ממהרים. אני מציע שנקיים את הדיון כך שקודם כל נשמע מה תוכניותיה של אינטל בשלב זה, לאחר מכן נשאל אותם שאלות האם אפשר לשנות ומה הם התנאים כדי ליצור מצב שבו לא יהיו רק התוכניות של אינטל, כי אני יודע מה הן התוכניות שלהם והתוכניות שלהם מורידות מקרנה של ירושלים הרבה ומחזירות את ירושלים להיות עיר של פקידים, של מוזיאונים ושל אוניברסיטאות.

יש עוד כמה מפעלים בירושלים.

יש הרבה מפעלים בירושלים ואין על זה ויכוח. אמרנו שיש שני סמלים: ירושלים היא סמל של מדינת ישראל ואינטל היא סמל של קדמת הטכנולוגיה ורצינו לחבר את שני הסמלים. יציאתו של אינטל מירושלים היא בשורה לא טובה לירושלים. לצורך הדיון זימנו את אנשי אינטל וגם את אנשי עיריית ירושלים. אני יודע למשל שאינטל מתכוונת להפוך את המקום הפיזי לאיזשהו דבר שהוא באופיו שונה בתכלית, למוזיאון אינטל.

אין דבר כזה.

אני קורא את כתבתו של יהודה שרוני: "בשורה לעובדי אינטל: טאוור במשא ומתן לרכישת המפעל בירושלים". כל הדברים האלה הם דברים שלשמם הקמנו את ועדת המשנה הזאת, כדי קודם כל לראות מה הן תוכניות אינטל ולראות האם אנחנו יכולים לשפר את מעמדה של אינטל בירושלים, לשפר את ירושלים באינטל בכל מה שקשור ליכולות שלנו מבחינת היותנו איזשהו גוף מרכזי המקשר בין הרשות המבצעת, לרשות המחוקקת, לרשות המשקיעה.

לא הצלחתי להבין האם המדינה מבחינתה ממשיכה להציע לאינטל את ההצעות שהציעה עד שנת 2007.

לא.

זו הבעיה המרכזית.

השאלה היא מה המדינה מציעה למפעל כמו אינטל או לכל מפעל חדש, כי מדובר על מפעל חדש. לאינטל יש מאות מפעלים בעולם, מפעל אחד מסיים את פעילותו אבל אנחנו רוצים להחזיק את אותם עובדים במפעל עם פס ייצור חדש.

לכן שאלתי מה בדיוק הדבר הדרוש.

קודם כל נשמע מה הם מתכוונים לעשות. הייתי רוצה לדעת מה אנחנו צריכים לעשות כאשר נעביר את המידע שנקבל כאן לגורמים המוסמכים, לאפשרות להתכנס להצעה שלך.

כמו שאמרתי, פעילות הייצור בצורה הנוכחית במפעל בירושלים, נסיים את הפעילות הזו בסוף השנה הזאת, שנת 2007. אנחנו בודקים אופציות לפעילות ייצור שונה ואנחנו היום בשלב גיבוש כמה הצעות. עם כל ההצעות האלה נפנה למרכז ההשקעות כי אנחנו רוצים לשמוע ממרכז ההשקעות איזה אופציות יש כדי שהפתרון הזה של ייצור שונה בירושלים יהיה אטרקטיבי ותחרותי בתוך אינטל.

האם המשך התמיכה כפי שהייתה עד היום לגבי אותו המוצר שנגמר ואין לו דרישה בעולם, האם אותה רמה של תמיכה למוצר החדש הייתה עונה על הבעיה?

זאת אומרת, האם התמריצים שניתנים באופן סטנדרטי בירושלים עונים לקריטריונים?

אני לא יודעת אם אלה סטנדרטים.

במדינת ישראל צריכים להיות סטנדרטים של אזור פיתוח א'. השאלה היא האם הסטנדרטים שקיימים במפעלים חדשים בירושלים עונים לצרכים שלכם.

הדבר הזה בוודאי ישפר בצורה משמעותית את הסיכוי להמשך פעילות הייצור שלנו. אף פעם אין ודאות, אבל אני חושב שאם נבוא עם תוכנית שהיא בסך הכול תחרותית, אני לא רואה סיבה למה אינטל לא תחליט לגביה.

הרמה של הסיוע שקיבלת עד היום לגבי המוצר שנגמר, האם זו הרמה שדרושה גם היום? האם בדקתם ואכן זו הרמה של הסיוע לו אתם זקוקים? הנחת היסוד של יושב-ראש ועדת המשנה ושל כולנו שהתכנסנו כאן היא שחשוב לנו מכל הבחינות - ירושלים היא העיר הכי ענייה בישראל וכולי, לפי כל הסטטיסטיקות היא אפילו עברה את בני-ברק – שאינטל תישאר וכי אנחנו רוצים לעשות את המאמץ לשמור את הפעילות של אינטל ואפילו לשדרג אותה.

התמריצים בוודאי ישפרו בצורה משמעותית.

אני מוכן להמשיך את המפגש החברתי של שאלות ותשובות, אבל כך לא נגיע לשום מקום. אני רוצה להבין פעם נוספת מה התוכנית כרגע. אנחנו לא ממריצים אותך כרגע, אבל אנחנו רוצים להבין מה התוכניות של אינטל כרגע ומה הם התנאים שאינטל תוכל לתת לנו איזושהי הצגה ותוכנית שבה תישאר פעילותה היצרנית בירושלים. השאלה אם אתה יכול לענות לי על השאלות האלה.

בסוף שנת 2007 אנחנו נסיים את פעילות הייצור הקיימת עתה. שום תמריץ לא ישנה את המצב.

מה יעשו כל עובדי אינטל אשר עבדו עד הפסקת הייצור בהמשך דרכם?

אנחנו לא נפטר אותם. אנחנו נציע להם מקום עבודה ביתר הפעילות של אינטל בארץ.

זאת אומרת, לא יהיה כאן מפעל אבל להם תינתן הזדמנות לעבוד בקריית גת.

נכון. לדוגמה.

השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא מה יקרה בהינתן שמדינת ישראל תיתן תמריצים.

קודם כל, תן לי לראות מה יש ומה אין. דבר אחד ברור שאינטל בפס הייצור שלה סיימה את הנושא הזה ולכן אין לה מקום בירושלים. 300 העובדים שעבדו במוצר הזה, אינטל לוקחת על עצמה אחריות לדאוג להם ובלבד שהם יסכימו להשתלב באחד מפסי הייצור שקיימים מחוץ לירושלים.


מה אתם מתכוונים לעשות במבנה שבו ייצרתם עד היום את פס הייצור?

אנחנו בודקים אופציות לייצור שונה מסוג שונה.

מוצר חדש?

לא. אנחנו ניקח איזשהו נתח של ייצור שעד עכשיו נעשה במזרח הרחוק ונעשה אותו בארץ.

כל המוצר?

לא, לא הכול אלא חלק ממנו.

גם מה שאתם עושים היום, הוא לא מוצר מלא אלא הוא חלק מתהליך.

אם כן, יש היום איזשהו תכנון אפשרי שבו אתם רוצים את אחד מתהליכי הייצור שלכם לייצר בירושלים.

נכון.

כמה עובדים יועסקו בזה?

זה תלוי. זה יכול להיות בין 250 ל-400 עובדים.

האם הדבר תלוי גם בסיוע ובמתן עידוד של הממשלה?

אני מסביר. יש לנו לא מעט מתחרים בתוך אינטל. כמו שזה נראה כרגע, עם הנתונים שיש לנו כרגע, להקים את הפעילות הזאת בירושלים, זה לא כדאי לאינטל משום שיש לה אלטרנטיבות זולות יותר. אנחנו נראה מה מרכז ההשקעות יכול להציע לנו כדי להביא את הפתרונות האלה למשהו תחרותי בתוכנית הזאת.

האם מרכז ההשקעות היום במצבו הכספי והתקציבי בכלל מסוגל לעזור למפעל עם 250 עובדים בירושלים כפרויקט שהוא יוכל להיות מתוקצב מתוך תקציבי ההשקעות? יש תקציב פעילות חופשי בסך 90 מיליון לעומת שני מיליארד שקלים היו לפני ארבע שנים.

בסל ההטבות שמדינת ישראל מעניקה למפעלים יש מענקים שמתוכם נגזר התקציב ויש גם הטבות שהן הטבות מס. הטבות מס אינם באותו תקציב של 90 מיליון.

האם אתם יכולים לממן את זה ולהשאיר את המפעל בירושלים?

הביקוש צריך לעמוד על ביקוש של 2 מיליון. בקובץ הזה אי אפשר להשביע אף אחד.

אין מסלול הטבות מס לאינטל?

זה מסלול הטבות אבל לא מסלול מענקים.

בנושא הטבות המס יש לנו מספר פתרונות וכבר קיימנו דיון עם אינטל. אני לא חושב שכדאי להיכנס לזה, אבל אנחנו יכולים להציע להם הצעות שישפרו את מצבם.

יגרמו להישארותם בירושלים להיות ריאלית. אני מבין שאתם נמצאים בקשר על מנת לאפשר המשך קיום מפעל יצרני של אינטל בירושלים שבו יועסקו בערך כ-250 עד 300 עובדים.

נכון. בין 250 ל-400 עובדים.

הממשלה אומרת שהיא נמצאת במגע ויש לה את האפשרויות לעניין את אינטל ולאפשר לה לקיים את המפעל. עד כאן הדברים שאנחנו שמענו.

זה יש מתאם בין תום תקופת ההטבות ותום תקופת הייצור מעורר שאלה. אני פונה אל חברי הוועדה ואל מרכז ההשקעות. ממשלת ישראל מתקציב המדינה נתנה לאינטל, ואינטל במובנה הרחב ביותר בתוך מדינת ישראל, רק בשנה שעברה 520 מיליון דולר. צריך לראות את כל התמונה. כשבאים בדרישה לאינטל, אם זה חלק מהטיעונים, שקיבלו מיליארד ורבע דולר, לא יכול לעמוד המפעל בירושלים לחוד.

אני לא רוצה שתשיב על זה כי אם תשיב, נעבור מירושלים לקריית גת ואילו אני רוצה להישאר בפרובינציה, בירושלים.


האם הידיעה שקיבלנו שאתם עומדים למכור את המפעל הפיזי, את הבניין לחברת טאוור, יש בה משהו?

אנשי טאוור שדיברתי אתם אתמול מכחישים זאת.

ומה אתה אומר?

גם אני מכחיש.

זאת אומרת, מכירת מפעל אינטל בירושלים לטאוור, לא עומד על הפרק ומוכחש על ידי שני הצדדים.

כשמישהו אומר לי שהוא מכחיש, אני מוטרד. הגיעו אליי דברים אחרים ואנחנו יודעים על הרבה דברים איך הם מתחילים אבל לא איך הם נגמרים. במקרה הזה ברור איך זה נגמר וזה נגמר בזה שאינטל היא חברה ששואפת להרוויח ואנחנו כמדינה רוצים שהיא תישאר אצלנו בירושלים. לדעתי אינטל מבקשת שנשכנע אותה להישאר, שנשתדל שהיא תישאר והיא תשמח להישאר כי היא תמצא מספיק מוצרים להכניס למפעל הנוכחי ולהפוך אותו לכדאי, אבל צריך לעזור לה לעשות זאת. אני חושב שזה המסר שמועבר כאן, וזה מה שאנחנו צריכים לתרום כוועדת המשנה ואחר כך גם בוועדת הכספים. אנחנו צריכים ליצור את האווירה וליצור את המעשיות שאינטל תקבל את העידוד המתאים כפי שקיבלה עד היום כדי לגרום לאינטל למצוא את המוצר, להכניס אותו לירושלים ולגרום שהמפעל היצרני ימשיך. כך זה צריך להיות ולכך צריך לכוון את הדיון.

הייתי מחלק את הבעיה למספר חלקים. אנחנו משתדלים למנוע את הפיטורים, השאלה היא אם הצלחנו או לא, והתשובה היא שלא הצלחנו. קיימנו דיון ואני יודע במה מדובר. אני רוצה לומר שלא הצלחנו למנוע כי המפעל נסגר.

אין ויכוח. הם נותנים אפשרות לעובדים להשתלב, אבל במקומות אחרים.

אם כן, ברור שאין מפעל אינטל בירושלים.

לא, יש מפעל אינטל בירושלים.

יש מרכז פיתוח בירושלים עם 450 עובדים.

אבל המפעל המסוים הזה עליו אני מדבר לא קיים. 300 איש צריכים לחפש עבודה. בא אינטל ואומר שהוא מוכן לקלוט את כל העובדים אצלו בקריית גת או במקום אחר, ושנית, הוא מוכן, אם יעזרו לו בכסף ממרכז ההשקעות, להשתכנע להישאר בירושלים.

בפעילות ייצור שונה.

אני הממשלה צריך לשקול האם להשקיע כסף בדבר שאני יודע שבסופו של דבר הוא לא נשאר בירושלים, כי יעברו כמה שנים והמפעל ייסגר. לא זו הכוונה. אנחנו רוצים מפעל שייצר כל הזמן. כאשר אני, מרכז ההשקעות, בה להשקיע כסף במפעל, אני רוצה שהמפעל הזה יעבוד עד שהמשיח יבוא. לא ראיתי שמפעל עלית גומר לייצר במבה והוא סוגר את המפעל. לא זו כוונת מרכז ההשקעות כאשר בסופו של דבר המפעל ייסגר ויחפש מוצר חדש. בקטע הזה אני רואה כישלון למרכז ההשקעות.

זאת אומרת, אתה חושב שההשקעה באינטל היא השקעה שגויה.

כן. לא צריך להקים מפעל שאחרי כמה שנים הוא מתיישן ועובר למקום אחר.

אין נצח. נצח יש במקום אחר.

יש נצח גם בנצח שאתה אומר שהוא לא קיים.

למען הגילוי הנאות. אם מחפשים לאינטל פתרון למפעל שיתקיים לעולם ועד, אין דבר כזה.

האם כאשר חבר הכנסת ריבלין הצביע על מתן סיוע של יותר ממיליארד שקלים לאינטל חשב שהמפעל ייסגר? לא ולא.

לא סתם החוק קבע.

בהיסטוריה של אינטל, בחברת אינטל מעולם לא היה מפעל שנשאר כל כך הרבה זמן. אנחנו מחזיקים את השיא העולמי.

לא הרי קריית גת כירושלים. גם בקריית גת הזמן ומשך קו הייצור הוא זמן שאתה יודע שישתנה בעתיד והשינוי יכול להיות שינוי דרמטי. אבל בירושלים, הואיל והיית מייצר רכיב יחיד ומיוחד, בקריית גת הרכיבים רבים יותר ופס הייצור הוא הרבה יותר מפותח, ולכן בקריית גת אורך החיים שלו הוא יותר ארוך והאפשרויות לתחלופה אגב ביצוע הן יותר ארוכות מאשר היו באופן מיוחד בירושלים. אין על זה ויכוח.

אני רוצה לומר שאני אעשה כל מה שצריך כדי שנמשיך לייצר פריטים באינטל ירושלים. מצד שני אני מתחברת לדבריו של הרב ליצמן במובן הזה שאני לא רוצה שנצא מכאן עם פתרון ארעי. כל אחד מאתנו צריך לחשוב גם על משהו שאין בו ארעיות אלא יש בו המשכיות. אם הכוונה היא שאנחנו סוגרים חור ואנחנו מייצרים משהו שבעוד ארבע שנים נאמר שגם זה נגמר עכשיו ומה שיצא הוא שדחינו את הקץ בארבע שנים, אז לא עשינו כלום. לכן אני שואלת אתכם שאלה. בסך הכול אתם באתם, ולדבריך השקעתם בארץ 7 מיליארד דולר. השקעתם משום שהאמנתם בכלכלת ישראל, בכל זאת היו גם מניעים ציוניים, אני זוכרת את המשא ומתן עם אינטל שהייתי בו חלק, ראיתי את המפעלים ושמעתי את הכוונה להמשיך. אנחנו רוצים לצאת מכאן עם איזשהו פתרון כדי שנדע שיש גם איזו אמירה אסטרטגית. שתאמרו שאנחנו רוצים להמשיך להיות בירושלים, אנחנו רוצים להגיע לפתרון שיאפשר לנו את ההמשכיות הזאת ולא רק את המוצר החדש. אני מבינה שאנחנו מתחרים עם יצרנים במזרח הרחוק, שם כוח העבודה יותר זול והאפשרויות יותר גדולות, אבל האם יש לנו אפשרות להגיע לאיזושהי חשיבה אסטרטגית שהדבר הזה לא ייפסק בעוד 4 שנים עוד פעם ולא נחזור למצבנו העכשווי?

השאלה היא האם אנחנו רוצים את אינטל או לא רוצים.

אנחנו מאוד רוצים. הם השקיעו 7 מיליארד וצריך לראות מה הם מוכנים לעשות.

כאשר אתם באים לאינטל, לא יכולים לומר להם שימכרו כאן בגדים תחת השם של אינטל כי הם לא מייצרים בגדים. הם מייצרים את מה שאינטל מייצרת וקו הייצור שלהם משתנה מפעם לפעם בהתאם לטכנולוגיה המשתנה. זאת אומרת, את יכולה לומר שבהמשך לדבריו של הרב ליצמן יתכן מאוד שכדאי להביא לירושלים דבר שהוא בר-קיימא. קו המחשבה של הרב ליצמן, אותו המשיכה חברת הכנסת קולט אביטל, אומר למשל שאולי לא כדאי להשקיע במפעלים של אינטל.

לא.

אתה לא יכול לדרוש מאינטל דבר שמטבע הייצור שלו הוא אחר.

אתה אמרת שלמשל בקריית גת רואים את זה לתקופות יותר ארוכות.

אומרים לנו שכל פעם שייתנו להם את אותו עידוד של השקעות הון, הם ישמחו להמשיך.

ברור שלמוצר יש אורך חיים וברור שיש סדרת פסי ייצור שהאחד מחליף את השני, השלישי והרביעי, אבל כל תמריץ שאתה נותן הוא לא כללי אלא הוא ממוקד לפס הייצור.אם זה לא היה ברור קודם, זה צריך להיות ברור עכשיו.

זה מאוד ברור. כדי להחזיק מפעלים בירושלים, צריך לחשוב על מדיניות קבועה של מתן תמריצים כי אחרת זה לא יקרה.

צריך להתאים את התמריצים לצרכים של העסקים ולא את העסקים לתמריצים.

נדמה לי שאנחנו לא מנהלים משא ומתן בשפה הנכונה ועם האנשים הנכונים. אם תשאלו את אלכס, הוא מוכן להפוך את כל אינטל העולמי, שיביאו את כל מזרח אירופה לירושלים בכל תנאי שהוא. אדון אלכס, שאני לא מכיר אותו אישית אבל אני מכיר את הקולגה שלו במפעל דומה שנקרא אמדוקס, יש לו חברה עולמית והשוק הזה הוא שוק גלובאלי. היה לי חלק במשא ומתן בניסיון להביא את אמדוקס לשדרות וראיתי את הדילמה כאשר אנשי אמדוקס הביאו נימוקים ציוניים. אנחנו נמצאים באותו הצד של המתרס. זאת אומרת, אינטל ירושלים צריכה לשכנע את הנהלת אינטל שכדאי לה לבוא לירושלים במקום ללכת למקום אחר. בהנהלת אינטל הם לא ציוניים.


אני סנגור שלהם לא בגלל שהם בקריית גת ואני מהלובי של הנגב, אלא אני סנגור שלהם משום שהם היום צריכים לשכנע את ההנהלה העולמית. אם ההנהלה העולמית מציגה היום סיטואציה שאת המוצר אסור לשים כאן, כלום לא יעזור. כסף למענקים, עברנו כאן מסלול של דיון בוועדת הכספים. חבר הכנסת ריבלין שהוביל את המהלך, ואני התלוויתי אליו, כשלנו במאמצינו להביא את ה-500 מיליון. במרכז ההשקעות אין היום אגורה אחת. אנחנו כשלנו ולא יהיה.


הדבר היחיד הוא שאנחנו צריכים לראות היום הוא את מסלול הפטור ממס. מר ברקת, אתה בהיי-טק ואתה בירושלים ואני מוכן שנשב יחד כדי לראות אם אפשר לבנות מסלול כזה שיניע אותם לא מקריית גת לכאן אלא מהמזרח הרחוק לירושלים כי זה השוק הרלוונטי. אני לא יודע מה הפער ואני לא יודע כמה חסר, אבל יתכן שזה מחייב תקנה מיוחדת נוספת ויותר קל להעביר תקנות מאשר להעביר כסף. כסף אנחנו לא מסוגלים להעביר.

יש מגבלת הוצאה תקציבית.

אבל לא תוספתי.

לכן הצעתי שתשבו עם מרכז ההשקעות. בואו אלינו ותאמרו לנו בהגינות מה ההבדל בין פיליפינים לבין ירושלים. תמזערו את זה למשהו קטן, כי אם תבקשו משהו בשמים, לא נוכל לתת לכם. תביאו אותנו אל הצד שנוכל להביא את הסוס אל האבוס.

אני מודה לחבר הכנסת חרמש על שחסך ממני לומר דברים רבים לסיכום ביניים. ניר, תסביר לנו בין השאר איך אתה רואה את האפשרות להביא את אינטל. אנחנו יכולים גם ללחוץ על אינטל ועובדה שהם כאן.

באנו ברצון. אני גר בעיר הזאת.

אני לא חוזר בי ממה שאמרתי. כולנו היינו שמחים מאוד להגיע לתוצאה. בכל-זאת היחסים בין מדינת ישראל לבין אינטל הם כאלה שיש הבנה שהיחס הוא כלל ארצי ולפעמים ניתן לעשות במקום אחד כדי שיהיה במקום אחר. את כל הדברים האלה אנחנו יודעים. יש לנו קשר בלתי אמצעי לשר המסחר והתעשייה וקשר בלתי אמצעי לשר האוצר. כמובן שעומדת בפנינו המגבלה האחת והיחידה שאוי לה למדינת ישראל אם היא לא הייתה קיימת, וזאת פריצת תקרת ההוצאה. אם היית יכול לפרוץ את ההוצאה, הפריצה הייתה מעתה ועד עולם, מה עוד שאנחנו נמצאים במצב שאף אחד לא יודע מתי יהיו הבחירות, כך שכל אחד רואה את יום המחר, אם לא יבוא משיח, לפחות בחירות יכולות חלילה ליפול על ראשו.


אנחנו יצרנו מחסום תקציבי שהופך את מדינת ישראל למדינה עם עוצמה כלכלית ראויה בוודאי באזור ואפילו בעולם, רק בגלל העובדה שאנחנו יודעים לרסן את עצמנו.


תגיד לי אתה איך אתה חושב כי הוא לא יכול לבוא ולומר לי מה הוא רוצה. הוא אומר שהוא עובד במהלך עסקים רבים, הוא חברה שהיא חברה עסקית, הוא עוסק מספיק בפילנתרופיה שלו ואם אני רוצה לדבר אתו על עסקים, שאדבר אתו על עסקים. יושב כאן מרכז ההשקעות ואנחנו יודעים מה המגבלות שלו. תאמר לי איך אתה רואה את האפשרות להעביר את המפעל שהם מתכננים, שהם רואים כאפשרי מבחינת אינטל, מהמזרח הרחוק לירושלים, מה הם הדברים שאתם רוצים מאתנו כדי שאנחנו נביא לידי מצב שבו אנחנו נגשים הלכה למעשה את התוכנית האפשרית הזאת, והתוכנית היא אפשרית. היא אפשרית בגלל שאינטל אומרת שהיא אפשרית, היא אפשרית בגלל שמרכז השקעות אומר שזה אפשרי, ואני רוצה לשמוע ממך – כאחד מהמובילים בעיריית ירושלים בנושא הפיתוח הכלכלי – מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא לידי פתרון.

בוא נתחיל מזה שירושלים חייבת להיות תחרותית לאופקים חדשים. ברגע שירושלים לא תחרותית בתפיסת העולם מול מקומות אחרים בארץ ומול מקומות אחרים בעולם, העסקים עזבו. מבחן התוצאה כאן הוא חד משמעי מאוד פשוט. אגב, יש לנו את אינטל, אני לא יודע אם אתה יודע שיש גם את התעשייה האווירית עם 300 עובדים, ויש את בזק עם 300 עובדים, כאשר מדובר במעל אלף משפחות שעומדות לעוזב בגלל כל מיני שיקולים עסקיים כאלה ואחרים וכולם צודקים ולא חכמים. המפעלים עצמם, אין להם בעיה. גם בבזק, ודיברתי עם האנשים, הם מעבירים אנשים. גם הם שינו פס ייצור אחד שמועבר למקום שני. כולם עושים את החשבונות הכלכליים שלהם ואנחנו בירושלים מאבדים עובדים.


האופטימיזציה שאנחנו צריכים לעשות זה לבוא למפעלים ולשאול אותם כמה עובדים הם יכולים להשאיר, כמה לבנות פסי ייצור חדשים. אני אגב לא חושב שצריך להסתכל רק על ה-250-400 עובדים כי אני רוצה לדעת אם אנחנו יכולים לגרות את אינטל להשקיע בירושלים, כי זו השקעה חדשה. כל מפעל חדש, זה מפעל חדש. היתרון הוא שאינטל מכירים את העובדים והם יכולים להעביר אותם ממקום למקום, כך שהעובדים לא צריכים לעבור הכשרות מלאות, כך שיש להם יתרון. זה גם כדאי להם. העלות השולית הנוספת היא לא כל כך גבוהה. אנחנו צריכים ללכת למסלולים הנוספים של פטור ממס שהם קיימים אבל לא מופיעים ברשימה. במקום שיקום מפעל חדש בהודו, קם מפעל חדש כאן ואני יודע שהגמישות של האוצר למפעלים חדשים במסלולי פטור ממס הם טובים מאוד, ושם להערכתי אפשר ללכת לקראת אינטל או כל מפעל אחר, ואני לא מדבר רק על אינטל. זה פותר חלק מהבעיות.


כיוון שאורך חיים של מפעל מוגבל בזמן, צריך להסתכל על ההשקעה לטווח זמן. לעתים נכשלים פוקסים ומשאירים אותו עוד זמן מסוים, אבל ברוב המקרים יודעים לנבא פלוס-מינוס מה אורך החיים של מפעל. אם מביאים מפעל שאורך חייו הוא 5 שנים, זה ייתן לנו יותר זמן לבדוק עוד אופציה ולגלגל את זה. מדינת ישראל צריכה לעשות גם את החשבון שלה שהשקל לעובד לשנה שהיא מסבסדת את אינטל בפטור ממס נראה סביר. את המבחן הזה נוכל לעשות אחרי שנקיים אתם משא ומתן.


אני בעד לשמוע אותם, לעשות את הדינאמיקה ולהציג המלצה או שתיים-שלוש חלופות. אני הייתי מעודד את אינטל לחשוב על הגדלת מספר העובדים בירושלים ואותי זה מעניין לדעת - כי זה אינטרס עירוני ממדרגה ראשונה – את היקפי התעסוקה בעיר הענייה ביותר בארץ, במיוחד אם הולכים למסלולים חלופיים.


אינטל לא עובדים עבור עיריית ירושלים, הם לא עובדים שלנו בעירייה והם לא עובדים של הכנסת. אנחנו צריכים לזכור שמבחינתי הם לקוח שלנו ואנחנו צריכים להתייחס אליהם כאל לקוח, אפילו מועדף, ולבחון איך אנחנו יכולים לתת להם שירותים, במקום לתת פטישים בראש כמו שלעתים נותנים, כי בשיטת המקלות, הלקוחות יודעים בדיוק לאן ללכת והם הולכים להיכן שיש גזרים ולאו דווקא מקלות. כל הדינאמיקה לדעתי עם העסקים – בכל מקום בארץ, אבל במיוחד בירושלים – צריכה לנסות לגרות אותם עם גזרים, לנהל משא ומתן בתום לב ובשקיפות, לפתח כדאיות כלכלית ועסקית להישאר בירושלים ושהמבחן יהיה סביר, שיעבור את המבחן ההגיוני שהוא לא יותר גדול מאשר מקומות אחרים בארץ.

אנחנו הזמנו גם את ראש העיר ירושלים כי חשבנו שאנחנו מסייעים בידי העירייה לשכנע את אינטל להישאר בירושלים, כמו גם לשמוע את העירייה. אין לנו מנדט לזה, כי אנחנו מדברים רק על אינטל, אבל באותה עת לראות אם אפשר לעודד גם מפעלים אחרים לבוא לירושלים. האם אתה רואה בעיריית ירושלים איזושהי מגמה שלא לראות אותם כקליינטים שלה?

לפני פחות מחודש התקיימה ישיבת מועצה ואני הצעתי לראש העירייה להקים גוף משותף. אמרתי לו שאני מוכן יחד אתו להוביל מהלך של תמרוץ להשארת המפעלים.

הזכרת את תנובה, הזכרת את בזק והתעשייה האווירית.

300 עובדים בבזק, 300 עובדים בתעשייה האווירית ועוד עובדים בתנובה. אנחנו מדברים על מעל אלף משפחות בירושלים. אנחנו מדברים על הגירה שלילית ועל העיר הענייה ביותר בארץ.


הצעתי לראש העיר, אבל מאז לא קרה שום דבר, אבל אני פה ואני מוכן להעביר את כל המידע הזה לראש העיר ולנסות לשכנע אותו. זה גם נוגע לרשות לפיתוח ירושלים.

הזמנו את עזרי לוי לבוא לכאן אבל הוא לא מצא את הצורך להגיע לישיבה חשובה מבחינתה של ירושלים. האם יש לך איזושהי הערה לגבי העמדה של עיריית ירושלים? עיריית ירושלים לא מתרגשת מזה שאינטל יכולה לעזוב את העיר?

תרשה לי לא להגיב. אותי לא הזמנת, אבל בכל-זאת באתי. שמעתי על קיום הישיבה ובאתי. אם היו נותנים לנו להסתכל על העיר כמכלול ועל תקצוב העיר כמכלול, יש כאן כמה סעיפים שהייתי ממיר אותם בקלות כמו סעיפי תחבורה והשקעה בתשתית הפיזית. הייתי מוריד 10 אחוזים מההשקעה של מדינת ישראל בתשתית הפיזית ומשקיע אותם בצד של התעסוקה. אני מוכן להראות את הדרך איך להוריד השקעות פיזיות בתחבורה.

אני רוצה לנסות לראות איך אנחנו מסכמים עד כאן את הנושא לשמו התכנסנו. העובדה היא שאינטל אומרת שהיא יכולה להעביר פס ייצור לירושלים. כמובן הדבר תלוי בעידוד שיינתן לאותו פס ייצור ולאפשרות שלה לקיים את התחרות במסגרת השוק הגלובאלי. אומר מרכז ההשקעות שהואיל ומדובר במסלול של פטור ממס ולא במסלול של עידוד השקעות הון, בהחלט הדבר אפשרי. אומר אינטל שיש לו גם תוכנית מעשית להעברת פס ייצור שהיום קיים באחת מדינות המזרח הרחוק וכאן בירושלים, דבר שיכול לגרום להעסקת כ-400 עובדים.

יש לי בקשה. לשמור על הדבר הזה בקונטקסט הנכון. זה מסבך אותי באינטל וזה מסבך אותי עם כל הפעילות שלי.

יש אופציה לפתוח קו ייצור כאשר הדבר אינו כרוך בהשקעה אלא במסלול של פטור ממס. האם אנחנו יכולים לקבל איזושהי תוכנית שבה אתם תקבעו מה תפקידנו בכוח? קודם כל, שמחתי לשמוע שמרכז ההשקעות אומר שהדבר הוא ישים.

לירושלים יש אזור פיתוח א'. אם זה כך, היכן הבעיה?

לא זאת הבעיה.

אני רוצה שאתם תאמרו לנו מה תפקידנו בכוח כדי להגשים, מה אנחנו יכולים לעשות, מול מי אנחנו צריכים לעמוד בישיבה הבאה ולזמן אותו כדי להגשים הלכה למעשה את אותה תוכנית אפשרית.


אם אכן תוכנית כזו תתגשם, מה זמן היישום שלה? זאת שאלה לאינטל. אינטל יכולה לומר שאם ניתן לה את זה ואת זה ואת זה, היא תוכל להתחיל את פעולת הייצור. אני רוצה לדעת האם מדובר בתוכנית שתתחיל ב-2009, ב-2010 או ב-2008. אתם לא צריכים לענות לי עכשיו. אם אפשר לענות, אדרבא.

לפי דעתי ההחלטה בתוך אינטל צריכה להתקבל קרוב לאמצע השנה הזאת. השאלה אם אני יכול לקבל תשובות תוך חודש.

תכין לי את השאלות. אני מבקש להעביר לוועדת המשנה את אותן השאלות ששאלתם את מרכז ההשקעות. אתם תאמרו לנו איזה תשובות אתם צריכים לקבל על איזה שאלות ואני מבטיח שאם צריך, אני אקיים ישיבה עם השר ועם מרכז ההשקעות. נראה איך אנחנו יוצרים מצב שיהווה סיוע לכם להגשים דבר שבמהלך עניינים רגיל אולי לא היה מתבצע כל כך מהר. בגלל ירושלים אנחנו רוצים לקדם את זה.

למען הסדר הטוב הייתי רוצה להציע הצעה. אנחנו נקיים את כל המגעים העסקיים שלנו עם מרכז ההשקעות. אתה תבקש ממרכז ההשקעות את כל הנתונים והם רשאים להעביר אותם אליך.

קיבלתי. מר רולף, אני מבקש ממך בהקדם האפשרי ובכל רגע שאתה רואה לנכון, להפנות את תשומת לבי ולבקש פגישה אתי ועם הוועדה על מנת שנשמש קטליזאטור לשם הגשמת העניין.


ניר, אני ממנה אותך ליועץ הוועדה.

אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:10