PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

20/02/2007


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 173

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

שהתקיימה ביום שלישי, ב' אדר, התשס"ז, (20/02/2007) בשעה 11:30

דוח שר הבריאות על עישון 2005 - 2006

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

רן כהן

עו"ד אילנה מישר – הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

פרופסור מנפרד גרין – ראש המרכז לבקרת מחלות, משרד הבריאות

סגן רוני קציר - יועמ"ש תכנון ומנהל כ"א, משרד הביטחון

סלמן זרקא – ראש ענף הבריאות בצה"ל, משרד הביטחון

מידד גיסין – צב"י, צרכני בריאות ישראל

עמוס האוזנר – יושב ראש הפורום למניעת עישון

ליאורה ולינסקי – מקדמת בריאות ארצית, מכבי שירותי בריאות

שוש גן-נוי – מנהלת מדור4 במחלקה לחינוך וקידום הבריאות, שירותי בריאות כללית

עירית שמש

וילמה מאור

אתי אפלבוים

דוח שר הבריאות על עישון 2005 - 2006

צהריים טובים. אני פותח את הישיבה. הנושא: דוח שר הבריאות על עישון 2005 – 2006. רשות הדיבור למשרד הבריאות, בבקשה אדוני.

תודה אדוני היושב ראש. שמי מנפרד גרין ואני ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות. אני אציג את הדוח ואראה לכם מצגת. אתם לא חייבים לראות את כל המצגת, רק מה שנראה לכם רלוונטי.

(מוצגת מצגת)

אני אתחיל עם השורה התחתונה ואז נתחיל עם המצגת. שני דברים חשובים: אחד, משרד הבריאות, בעזרת גורמים נוספים, מקיים פעילות רבה בתחום מניעת עישון או צמצום ההיקף העישון. יחד עם זאת, בשנים האחרונות אנחנו לא רואים שינוי משמעותי בהיקף העישון בישראל. יתכן שעכשיו אנחנו נתקלים בגרעין הקשה, שיהיה קשה להשפיע עליו להפסיק לעשן ויתכן ונצטרך לחשוב על דרכים נוספות.

לגבי הנתונים שאני אציג. אדגיש שסטייה מהנתונים לפה ולשם אינה משמעותית, מה שחשוב אלה המגמות במשך השנים. אם אנחנו רואים שיש עלייה או ירידה במשך שנתיים, אנחנו יכולים לדבר על סדר גודל ומגמות ולא על נתונים מדויקים.

מנתונים שהיו לנו בשנה שעברה, כי זה דוח של שנה שעברה, עולה כי בערך 25% מהאוכלוסייה מעשנים, מתוכם 32% גברים ו-19% אחוז נשים.

מדוע זה נראה שנשים מעשנות יותר?

אולי בפומבי.

בכל פורום שאני נמצא אני רואה שנשים מעשנות יותר. יכול להיות שזה לא כולל חרדים וערבים.

יש הבדל בין המגזר היהודי למגזר הערבי. במגזר הערבי העישון בקרב הנשים הוא עדיין נמוך. יש סימנים של עלייה אבל עדיין האחוז נמוך. אני מדגיש שהנתונים מתוקננים בהתאם לגיל והאחוזים כאן לא כל כך רלוונטיים. מה שרלוונטי זאת ההשפעה כי התוצאות הן אחרי תיקנון מתמטי של הגיל. כאן אנחנו רואים בעצם את ההבדל הגדול בין יהודים לערבים. במיוחד רואים שבקרב הגברים הערביים, העישון הוא בהיקף גדול מאוד וכמעט לא רואים שינוי בהיקף. אני מוסיף לזה נתון ששיעור התחלואה בסרטן הריאה אצל הערבים הוא בשיעור גבוה מאצל היהודים. סרטן הריאה הוא אחד מגורמי התמותה העיקריים בקרב גברים ערביים.

אם אנחנו מסתכלים על השוואה בינלאומית, אז ישראל, בגברים, נמצאת אי שם באמצע. אנחנו יותר גבוהים מארצות הברית ויחסית לאירופה אנחנו אי שם באמצע. בקרב הנשים אנחנו דווקא ברמה נמוכה יחסית לאירופה.

אלה מגמות בעישון ביחס לאוכלוסיה הבוגרת. הקווים אצל האוכלוסייה הערבית הם קצרים כי לא היו נתונים שוטפים מהמגזר הערבי. רק בשנים האחרונות התחלנו לאסוף נתונים באופן שיטתי בקרב האוכלוסייה הערבית. אתם רואים את הירידה המתמדת אצלם משנות ה-80 עד שנות ה-90 ואז התחלנו לראות יציבות. למעשה, בשנים האחרונות כמעט ולא רואים שינוי. יש ירידה קלה בקרב הנשים היהודיות. בקרב הגברים הערביים, לפחות לפי דיווח, יש מגמת ירידה אבל זה מבוסס על 3 סקרים בלבד.

אני אעבור עכשיו לנושא של מוכנות להפסיק לעשן: 20% מהמעשנים מצהירים שהם מתכוונים להפסיק לעשן בחודש הקרוב. רק אחוז נמוך עושה את זה אבל לפחות יש להם רצון להפסיק.

נושא הגדלת האזהרות על גבי קופסאות הסיגריות: זאת אחת מהפעילויות של משרד הבריאות בשנים האחרונות. רוב הציבור חושב שזה כן משפיע על התנהגות בריאותית.

אנחנו עורכים סקרים פעם ב-4 שנים. הממצאים הם מסקר תזונה אצל צעירים. אלה האחוזים של ילדים שמדווחים שהם מעשנים באופן שגרתי. זה לא אומר שהם מעשנים קופסה ביום, יכול להיות שזה דיווח על 2 או 3 סיגריות, אבל אלה הילדים שמדווחים שהם מעשנים באופן שגרתי ומגדירים עצמם כמעשנים. התופעה מדאיגה קצת כי מדובר ב- 14% אצל הבנים וב-8% אצל הבנות.

מעניין שזה יורד ב-י' וב-יא' ועולה לקראת יב', יכול להיות שלקראת הצבא זה עולה בחזרה.

יכול להיות שזה רק סטטיסטית.

החשיפה לעישון זה אחד הנושאים החשובים לנו. כאן אנחנו רואים שהחשיפה לעישון היא בקרב תלמידי כיתות ז' עד יב'. אחוז לא מבוטל חשופים לעישון בבית ובבית ספר. אנחנו שומעים על תופעה של מורים ותלמידים שמעשנים אחד ליד השני. כמובן שיש חשיפה במקומות בילוי.

אצל חלק מהאנשים זה גם בבית, גם בבית הספר וגם במקומות הבילוי.

לפי קבוצות אוכלוסיה אין הבדל גדול בין יהודים לערבים בחשיפה לעישון.


עישון נרגילה זה אחד מהנושאים המעניינים. יש תופעה שנרגילה היא אפילו בילוי משפחתי. זאת תופעה לא כל כך שכיחה בקרב הילדים הערבים. דווקא אצל הילדים היהודיים זה נתפס כבילוי, משהו אקזוטי.

הנזק הבריאותי בנרגילה הוא כמו בסיגריות?

פגשתי חוקרים מסוריה ומלבנון שעשו על זה עבודות מאוד יסודיות ומסתבר שאם אתה יושב במעגל של נרגילה, אתה בעצם מקבל קופסה שלמה של סיגריות.

גם העברת הפיה מפה לפה מגדילה את מספר המחלות שאתה עלול לחלות מהן.

עמדות בנושא עישון בקרב בני נוער: האם יש לאסור עישון מתחת לגיל 18? מעניין שאחוז גבוה של ילדים מסכימים עם החוק הזה.

אלה נתונים שקיבלנו מהצבא, עישון בקרב מתגייסים. אנחנו רואים שכמעט ואין שינוי משנת 1998 ל-1999.

רואים שבשנות ה-90' היתה עלייה.

כן, היתה עלייה שהיא לא לגמרי מוסברת. אני לא יודע אם היה גיוס מיוחד בתקופה הזאת אבל אין לנו הסבר מדויק.

הנתונים הם דיי יציבים. אנחנו מדברים על 5%,על פי סקר מדגמי, החל מסוף שנות ה-70. ראיתם בשקפים הקודמים, שאחוזי העישון ב-יב' הוא 14% ולקראת הגיוס זה קופץ ל-32%. חשוב לציין שהסקר הזה הוא 5% יציב 20 שנה.

נקודה נוספת היא, שאין הבדל גם בין בנים לבנות. פעם אלה היו בעיקר הבנים, והיום זה כמעט זהה.

גם בצבא וגם באוכלוסיה הכללית, אנחנו במצב יחסית סטטי. זאת תופעה שהיתה גם בארצות הברית לפני שנים. בארצות הברית כבר מתחילים לראות ירידה, אבל אנחנו עדיין בשלב הסטטי הזה שבו כמעט אין שינוי. דרך אגב, עצם העובדה שאחוז המעשנים נשאר כפי שהוא, אומר שמספר המעשנים עולה כל שנה.

ישנה הרבה פעילות. הקמנו את הוועדה הבין משרדית לבתי ספר נקיים מעישון. אני חושב שההשפעה תהיה יותר על המורים מאשר על התלמידים, וזאת היתה הכוונה כאן.

תוכניות ייחודיות לשנת 2006: פיתוח תוכנית למידה מתוקשבת, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, למניעת עישון. הקמת אתר גמילה מעישון לבני נוער בשיתוף נענע ופיתוח תכנית טלוויזיה לילדים.

ישנה תכנית גדולה יותר שנקראת 2020. התכנית למצב בריאות ב-2020 ומה צריך לעשות כדי להגיע למצב בריאות יותר טוב. חלק ניכר מהפעילות שלנו זה בצמצום היקף העישון.

לא רשמתי את כולם, יש הרבה. האגודה למלחמה בסרטן, משרד החינוך, קופות חולים, צה"ל.

עורכת הדין אילנה מישר, היועצת המשפטית של המשרד, יכולה להתייחס. אחד מהחוקים הבולטים הוא איסור מכירת סיגריות ומוצרי טבק לילדים. דבר נוסף זה האיסור בשימוש במונח "סיגריה לייט", כאילו שזה טבק שאינו מסוכן.

יש סדרה של הצעות חוק להגבלת הפרסומות, הצעת חוק לתיקון פקודת טבק וכן הלאה. אולי אילנה תתייחס לכך אחר כך.

ללא ספק עישון הוא גורם המוות העיקרי במדינת ישראל. אם הייתי צריך לומר מה גורם התמותה הגדול ביותר במדינת ישראל, אז עישון הוא למעלה, כל היתר למטה. עישון זה בעצם הבסיס להרבה מחלות אחרות כולל סרטן ומחלות לב. שואלים תמיד כמה אנשים מתים מידי שנה מעישון. התשובה היא: בין 6,000 ל-10,000. המספר הוא מספר ביניים אבל זה לא משנה. גם אם זה רק 6,000 זאת טרגדיה בפני עצמה. הנתונים האלה לא מבוססים על אנשים אלא על מודלים סטטיסטיים. יש מודל שהוא יותר שמרני ומודל שהוא פחות שמרני. היותר שמרני, הייתי מעריך שהוא בערך 6,000 לשנה, ואם הוא פחות שמרני, זה יכול להגיע ל-10,000 בשנה. זאת הסיבה להבדלים בין המספרים. יש גם מודלים אירופאים ואמריקאיים.

חסרים לי נתונים בעניין האכיפה של איסור עישון במקומות ציבוריים. האם יש נתונים לגבי מספר הדוחות שהוגשו בגין עישון במקומות ציבוריים?

בדוח שהונח על שולחן הוועדה יש פרק שעוסק בנושא האכיפה. קיבלנו דיווחים מהעיריות לגבי האכיפה. לצערי התמונה אינה מעודדת. רק 16 עיריות דיווחו שאכפו את החוק. מתוכן אפשר לציין לטובה את עיריות באר שבע, חולון, הרצליה, ירושלים ורמת-גן. שאר העיריות שדיווחו הגישו מספר מאוד מצומצם של דוחות. בעיריית תל אביב לא הגישו אף דוח. עוד כמה עיריות בודדות דיווחו על התארגנות לקראת אכיפה. אלה נתונים דיי עגומים.

בדיון הזה אני מייצג את האגודה למלחמה בסרטן, שאני חלק ממנה. בדוח של משרד הבריאות, בפרק של האגודה למלחמת בסרטן, מוצגת כל הפעילות של האגודה למלחמה בסרטן. האגודה עושה הרבה מאוד בנושא הזה. אני רואה את הנושא של האכיפה כנושא החשוב ביותר. אם לדבר מהצד האישי, למרות בת הזוג שלי בבית מעשנת, אני בעד החמרת נושא האכיפה כי לדעתי זאת הדרך היחידה למנוע עישון.

הדבר השני הוא הטיפול בילדים ובבני נוער החל מגיל הגן. לאגודה למלחמה בסרטן יש גם אתר לילדים צעירים מאוד. החינוך הזה צריך להגיע בגיל צעיר מאוד.

דבר שמפריע לי מאוד הוא רשימת החוקים שנמצאים בשלבי חקיקה שונים, כאלה שאפילו לא עברו את הקריאה הטרומית בנושא של מניעת עישון. אני חושב שהוועדה הזאת בהחלט יכולה ללחוץ על חברי הכנסת או על המוסדות של הכנסת, שמעכבים מכל מיני סיבות את החוקים האלה, לזרז את החקיקה של כל החוקים המופיעים ברשימה. לדעתי, החקיקה שלהם ואכיפתם לאחר מכן, יכולים לתרום להקטנת בעיית העישון.

אני מבין שאתה בעצם מעשן פאסיבי.

אני רוצה להוסיף שמחקרים בעולם מוכיחים שהדרך היחידה היעילה להפחתת עישון בבני נוער, זה מסר סביבתי. אתה יכול לתת הרצאות בבתי ספר מעכשיו ועד הודעה חדשה. אם הילד רואה מורה מעשן בבית ספר או הולך לקניון ורואה אנשים שמעשנים מתחת לשלט האוסר עישון, ישנה סבירות גבוהה שהוא יתחיל לעשן. לכן הדרך היחידה למנוע דור חדש של מעשנים היא לאכוף בצורה יעילה את החוקים.

הפעילות שלנו בתחום מניעת עישון, חקיקה ואכיפה, מפורטת בדוח. כדי להפחית את התחלת העישון אצל בני הנוער צריך לנקוט בדרך כוללנית – חינוך, הדרכה מניעה. לצערנו הנושא של עישון הוא לא חובה בתכנית הלימודים. אחת הדרכים היא לכלול את הנושא של מניעת עישון ושזה יהיה חובה ולא תלוי ברצונו של מורה או מנהל כזה ואחר.

אם היו עוד 250 אחיות בבתי הספר, אני חושב שהיו פותרים את הבעיה. משרד החינוך צריך לדאוג שיהיו עוד 250 אחיות בבתי הספר.

המורים מעבירים את המסר הזה בכל מיני שיעורים. לצערנו הנושא הזה לא נמצא בסל הבריאות.


דבר נוסף שהוכיח עצמו מאוד יעיל הוא הגדלת תקציבים באמצעות חלק מהמיסוי על הסיגריות. למשל, באוסטרליה יש ירידה בעישון אצל בני נוער. אותו דבר בקליפורניה ובעוד כמה מדיניות בארצות הברית.

הדיון היום הוא לפי סעיף 4 של החוק, שבעצם אומר שכאשר יוגש הדוח, הוועדה תעיר את הערותיה ותמליץ המלצות כפי שתמצא לנכון. העתק מהערותיה והמלצותיה יועברו לשר. זאת אומרת, הוועדה הזאת קיבלה תפקיד, לפי החוק, לתת המלצות, ושר הבריאות יתחשב בהמלצות של הוועדה. אחד הדברים הבולטים בגרפים שד"ר גרין הציג, היה שיש דברים שעוזרים. אפשר היה לראות שמידי פעם היו ירידות תלולות בעישון. אנחנו יכולים להסביר את הירידות האלה בתקופות שבהן אירעו. למשל, בשנים 86' עד 88' היתה מערכה ציבורית עם תשדירי שירות. היו שלא אהבו את התולעים הזוחלות על המסך, אבל זה הוריד את העישון. ב-1994 נכנס לתוקף החוק שמגביל את העישון במקומות העבודה. יש כאלה שאהבו את זה, יש כאלה שלא אהבו, אבל היתה ירידה מאוד בולטת בעישון ב-94'. אפשר לראות ירידה גם ב-2001. זאת אומרת, אפשר לעשות משהו. השאלה מה כדאי שנעשה כדי להשיג תוצאות כפי שהשיגו בתקופות האלה? כפי שדוקטור גרין אמר, המצב כרגע הוא מצב סטטי.

אם כן, מה אני הייתי מציע? אני הייתי אומר שתמותה של 6,000, שזאת ההערכה זהירה, זה משהו מאוד חמור. אם נשווה את זה לבעיה לאומית מאוד חמורה של תאונות דרכים, אז מתאונות דרכים מתים כל שנה 450 איש, וזאת בעיה חמורה. אבל, נושא תאונות דרכים נמצא ראוי להקמת רשות לאומית, אז גם הנושא הזה של מניעת עישון ראוי להקמת רשות לאומית למניעת עישון. זאת המלצתי הראשונה.

המלצות נוספות הועלו בכנס ים המלח שהתקיים בצפת בחודש יוני השנה בנושא התנהגות בריאותית כיעד לאומי. שם ניתנו מספר המלצות מעניינות להפחתת העישון ונזקיו ואני רוצה להביא אותן בקצרה. אחת מהן מטפלת בנושא מניעת ההתמכרות. הטבק כולל גם חומרים רעילים וגם חומרים ממכרים. זאת אומרת, הצרכן לא יכול לבחור. הוא מקבל גם את זה וגם את זה. אין לו אפשרות לומר שהוא רוצה סיגריה בלי החומרים הממכרים או שהוא רוצה רק את הניקוטין. הוא מקבל הכל בחבילה אחת. את המצב הזה אפשר לשנות ואני חושב שזה נושא שראוי לטיפולו של המחוקק.

נושא אחר הוא נושא המיסוי הישיר. ההצעה היא להתיר כניכוי, לצרכי מס הכנסה או לתשומות למע"מ, הוצאות שנעשו לפרסום, קידום מכירות או שתדלנות של מוצרי סיגריות או מוצרי טבק.

נושא אחר, שאני מטפל בו גם באופן אישי, אלה התביעות המשפטיות נגד חברות הסיגריות. מומלץ לעודד את זה. יש אמצעים ספציפיים לבני נוער, בתחום המס על הטבק של הנרגילות. יש הצעה להשוות אותו למס על הסיגריות.

המלצה שמופיעה פה וכבר הפכה לחוק, זה איסור על מכירה של סיגריות בודדות, כד שילדים לא יתמכרו. עקב יוזמתה של עורכת הדין מישר, החוק הזה כבר קיים ועבר.

הצעה אחרת מדברת על איסור פרסום של סיגריות כולל פרסומות מוסוות, עקיפות או נסתרות. הצעה אחרת בתחום המיסוי העקיף. מדינת ישראל התחייבה באמנה בין לאומית, היא אמנת הפיקוח על מוצרי טבק משנת 2003, שישראל אישררה אותה בשנת 2005. בין היתר ישראל התחייבה לבטל את המוסד של ה"דיוטי פרי" על סיגריות. לא כולם יאהבו את זה, אבל זאת ההמלצה שמופיעה שם.

שימוש בחלק מהמיסוי על סיגריות למניעת עישון, שזה נהוג באוסטרליה ובחלק ממדינות ארצות הברית. הופנתה תשומת הלב לזה שמחירי הסיגריות בישראל יחסית נמוכים למחירים באירופה ובארצות הברית. הזכירו איסור מכירת סיגריות בבתי חולים ובמחנות צה"ל. איסור מכירת סיגריות ברדיוס של 500 מ' מבתי ספר, והקצאה מיוחדת בחוק של תקציב למטרה של מניעה.

המלצה מיוחדת שעוסקת במעשנים ובסיוע להם, היא בנושא סל הבריאות. אני חושב שנושא הגמילה מעישון צריך להיות חלק מסל הבריאות. אם אנחנו לוקחים מיסים על הסיגריות, אנחנו צריכים לסייע לאנשים להפסיק לעשן כחלק מסל הבריאות. תודה רבה.

אפשר להעביר חלק מהמיסים של הסיגריות לסל הבריאות.

לשר הבריאות אין כסף לכדורים החשובים ביותר, אז הוא יכניס את זה לסל הבריאות? באמת, אנחנו צריכים להיות מציאותיים. אני רוצה לשאול את משרד הבריאות, לדעתכם, אם תהיה אכיפה מוגברת זה יהיה אפקטיבי והאם יש סקר בינלאומי בנושא?

אני חושב שאם אנחנו רוצים להשפיע, זה צריך להיות הדבר העיקרי. מעבר לזה שחושפים את הלא מעשנים לעשן במקומות ציבוריים יש מסר מאוד ברור. אנחנו יושבים במקומות שבכלל אין בהם שילוט. אנחנו יושבים במסעדות ורואים שאנשים מעשנים במקומות שאסור, ושום דבר לא קורה. המסר לציבור הוא שזה לא רציני. אנחנו צריכים להעביר מסר שאנחנו רואים בזה בעיה מספר אחת במדינת ישראל.

אולי תעשו כנס, תכנסו את ראשי הערים וראשי המועצות כדי שהם יאכפו את החוק.

אתה הזכרת את הצד המציאותי, ואתה נמצא בגוף שמחליט לאן יוקצו המשאבים. אני מניח שיש צורך כאן במשאבים. אני חושב שזאת השקעה כל כך טובה. אם מישהו שואל אותי, כרופא, מה הייתי עושה למען בריאות הציבור, הייתי אומר קודם עישון ואחר כך נתחיל לחשוב על דברים אחרים כי זה כל כך בולט.

הייתי מוסיף דבר נוסף. אם נסתכל על הדוח, אז משרד הבריאות פנה לרשויות המקומות וחלק מהן בכלל לא טרחו לענות.

אולי שר הבריאות יחד עם שר הפנים יעשו איזו פעולה. אני חושב שזה יהיה יותר אפקטיבי

בחלק מהמדינות בארצות הברית, ניו יורק, קליפורניה, כשחוקקו חוקים שהגבילו באופן דרסטי את העישון במקומות ציבוריים והיתה אכיפה מספקת, ראו ירידה בשיעורי העישון. בוועדת הכלכלה דנים עכשיו בהצעת חוק שתטיל אחריות גם על בעל המקום הציבורי לדאוג למניעת העישון במקום. בעל המסעדה לא יהיה רשאי להיות אדיש לזה שאנשים יושבים אצלו במסעדה ומעשנים. אם הוא מתיר אצלו את העישון, אז גם הוא חשוף לקנס. זה יוכל להקל על העיריות לאכוף את החוק.

אני חושב שהנתונים שהציג פרופסור גרין הם נתונים מטרידים. 8 שנים של יציבות, בין אם בצה"ל ובין אם בסקטור האזרחי, עם כל הפעילות הרבה שמתבצעת – אני מסתכל ימינה ושמאלה וכל האנשים מוכרים כאן. אנחנו נפגשים בכל מיני פורומים שמנסים לקדם את צמצום העישון. זה מאוד מטריד. אם צריך להסתכל על מגמות, המגמה העיקרית היא שגיל התחלת העישון הולך ויורד. אנחנו רק הולכים למצב יותר גרוע מבחינת נתוני העישון. אם יש אופטימיות בחדר, אני מבקש להיות זה שאומר שהאופטימיות לא נכונה ומצבנו הולך ומדרדר, למרות החוקים ולמרות הפעילות הרבה שאנחנו עושים.

אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו קודם. אני חושב שמבחינה ערכית ואתית צריכה להיות אפס סובלנות לעישון כפוי. לא יכול להיות שילדים ונשים יהיו חשופים לעישון כפוי והרכבת עוברת. אני חושב שזה אולי המרכיב העיקרי שצריך לחזק אותו. גם בתוך מחנות צה"ל אנחנו במגמת שינוי פקודת מטכ"ל, שעד עכשיו התירה עישון בהתכנסויות ובישיבות. לשמחתי, הפקודה נמצאת בסבב ויהיה אסור לעשן בתוך צה"ל גם בתוך דיונים ויחול על צה"ל הנוהל שחל על מקומות עבודה. עד עכשיו צה"ל היה מוחרג ולא התייחסנו אליו כמקום עבודה. אני סבור שצריכה לצאת קריאה לשר הבריאות, לכל הגורמים ולצה"ל ולשר הביטחון של אפס סובלנות לעישון כפוי.

אני זכיתי בבית המשפט העליון, באמצעות עורך דין עמוס האוזנר, בתביעה נגד מסעדה ששם עישנו. אני רוצה לחזק את העניין של האכיפה. החוק יכול לעבור רק בדרך של אכיפה. במסעדה, הייתי בהריון וישבתי שם עם ילדי ועם בעלי ומאוד סבלתי מזה שעישנו. גם המלצרים עישנו. אחד המלצרים ניסה להזדהות אותי בזה שהוא אמר שהוא עובד שם וגם הוא סובל מהסיגריות ואין מה לעשות. בהתחלה עברנו למקום אחר אבל זה לא עזר והעשן הגיע אלינו.

כשפניתי לבעל המסעדה הוא אמר שאצלו במסעדה מותר לעשן. לא היו שם שלטים. נאלצתי להגיע עד לבית המשפט העליון כדי להוכיח לו שאסור לעשן במקום שיש בו רישוי עסקים וכדי להוכיח לבעלים שיש צורך בהתחשבות. אם היינו מסתמכים על זה שאנשים יתחשבו באלה שיושבים לידם וסובלים מעשן הסיגריות, אז זה היה טוב. אבל זה לא קורה. אכיפה זה הדבר היחיד שיכול להביא את החוק הזה לידי ביצוע בשטח. לכן נאלצתי להגיע לבית המשפט כי אין מנוס מזה.

ישנו חוק שאסור לעשן בבתי ספר. ברוב בתי הספר מורים ותלמידים כאחד מעשנים באופן חופשי. יש התעלמות מוחלטת. יש מחקר סקנדינבי שמוכיח שתלמיד שנחשף למורה מעשן מכפיל את הסיכוי שלו לעשן כשהוא יהיה יותר מבוגר. כי המורים והמנהלים הם מודל לחיקוי. אסור לנו להמשיך להתעלם מזה שאסור לעשן בבתי ספר.

לשאלתך לגבי מחקרים בעולם. בצרפת, היום, אסור לעשן במקומות ציבוריים. כולנו יודעים שהצרפתים אוהבים לעשן. הם הוציאו לרחובות שוטרים ומתנדבים בצורה מאוד מאסיבית. הם נותנים דוחות ושיעורי העישון יורדים. אותו דבר ראינו בסקוטלנד ובאירלנד. גם ראו ירידה באוויר המזוהם ובתפקודים של העובדים שנחשפים. זאת אומרת שזה באמת גורם שאפשר להתמודד איתו אם יחליטו שהוא מספיק חשוב ויקצו לו את המשאבים.

בישראל הפסיקו את העישון באוטובוסים. זאת אומרת, אם רוצים לעשות משהו, זה מצליח.

יש נושאים שדווקא מביאים לנו דוגמאות מהעולם, אז שיביאו לנו גם את הדוגמה הזאת.

אחד הדברים שהייתי מציע לעשות, במובן העקרוני, זה להגדיר את זה כיעד לאומי, מה שלא נעשה עד היום. אין לנו הגדרת העישון כיעד לאומי. זה דבר ראשון שהייתי מציע.

הזכירו פה את העניין של האכיפה. יש להביא זאת כהמלצה של הוועדה לשר הבריאות.

לעניין ראשי הערים ומשרד הפנים, אני חושב שצריך לחייב את הרשויות המקומיות לדווח על פי החוק. היום שר הבריאות חייב לדווח לכנסת. איך הוא ידווח? אם הרשויות המקומיות לא מדווחות לו, איך הוא יידע? צריכים לחייב את הרשויות המקומיות - - -

צריך להיות שיתוף פעולה בין משרד החינוך, משרד הפנים ומשרד הבריאות. אני חושב שזה יהיה יותר אפקטיבי מהכל. אני גם חושב שהממשלה צריכה להקציב תקציב שזה חשוב מאוד.

בבריטניה מקצים כל שנה 25 מיליון שטרלינג, מקביל ל-200 מיליון שקלים שלנו. זה הסכום שממשלת בריטניה משקיעה בהסברה, בחינוך, בפעולות למניעת עישון. זאת עוד לפני שנכנס שם לתוקף החוק שמדבר על עישון במקומות ציבוריים. ישראל צריכה לעשות את זה גם כן. אם היא רוצה, היא תשתמש במיסים. אם לא, אז מהתקציב הכללי, אבל חייבים לעשות את זה.

כל החלטה של הוועדה הזאת מועברת למשרדי הממשלה והם צריכים לעשות את זה, לנו אין תקציב. אני חושב שאם רוצים לקחת את זה כפרוייקט לאומי, אני חושב שאפשר להצליח ולהוריד בצורה משמעותית מהרבה תלמידים ומהרבה אנשים את העישון.

אני סמנכ"ל הסברה במשרד הבריאות. יש דבר אחד שהבית הזה יכול לעשות. נכון להיום, לא מוטלת על בעל המסעדה שום מחויבות. גם אם הוא הציב שלט ומישהו מעשן ואתה מתלונן אצל בעל הבית, הוא אומר שזאת הבעיה שלך. אנחנו עכשיו בהליך חקיקה בוועדת הכלכלה לחייב ולהטיל קנס על בעל מסעדה שלא מקפיד על אכיפה של החוק הזה בתוך כתלי המסעדה שלו. ככל שהתהליך הזה יתקצר, זה ייתן משקל רב למאבק שלנו.

זה צריך להיות שיתוף פעולה כללי ברצון. אני חושב שכל בעלי המסעדות, עד כמה שבדקתי, רובם מקפידים.

ממש לא.

לסיום, הוועדה רשמה לפניה את הנתון המזעזע של-6,000 עד 10,000 איש נפטרים מידי שנה בשל העישון. הוועדה מציינת בדאגה שגיל המעשנים יורד מידי שנה, גם אם אין מגמה של גידול באחוז המעשנים.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות לפעול בקרב ראשי ערים ורשויות מקומיות להגביר את האכיפה של איסור העישון במקומות ציבוריים.

הוועדה קוראת לממשלה לראות במאבק נגד העישון יעד לאומי ולהקצות משאבים גדולים יותר להסברה בקרב הציבור למניעת עישון ואכיפת יתר של החוקים הקיימים. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30