PAGE
24
ועדת החינוך, התרבות והספורט

20.2.2007

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מספר 151

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ב' באדר התשס"ז ( 20.2.2007), שעה 12:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת ואסל טאהא: הוצאות החינוך הגבוהות אותן מוציאות משפחות לילדים אוטיסטים

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור- היו"ר

משה גפני

ג'מאל זחאלקה

עבאס זקור

ואסל טאהא

ד"ר לאה שקד

- ממונה על שירות חינוך מיוחד, משרד החינוך

סמדר מליחי

- ממונה על השילוב, משרד החינוך

מוהנא פארס

- מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

איציק מלכי

- ועד הפעולה הורים משלבים

יעל גולד


- מנכ"ל מיח"א- מחנכי ילדים חרשים

יעל ניר


- ועד הפעולה הורים משלבים

חנה שטרום- כהן,
- פורום פסיכולוגים קליניים ועו"ס למען רפורמה מטיבה

חנה פרי


- מנהלת חטיבת נוערים, אלו"ט

לאה פרנקל

- מרכזת החינוך המיוחד, הסתדרות המורים

חגי שריר

- ועד הפעילות הורים משלבים

יהודית גידלי

אפרת מורלי

חבר המתרגמים בע"מ

הוצאות החינוך הגבוהות אותן מוציאות משפחות לילדים אוטיסטים

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. יש לנו היום דיון מהיר שביקש חבר הכנסת ואסל טאהא בנושא של הוצאות שמוציאות המשפחות שלהם יש ילדים אוטיסטים ואנחנו דנים בנושא על פי קביעת הכנסת. אני מוכרח להגיד שאני מעדיף שיביאו אלינו לוועדה הצעות ישירות ואנחנו בשמחה נדון בהם, אבל הפעם עשו זאת במסגרת של דיון מהיר ואנחנו מכבדים זאת.

הנושא בוודאי חשוב וראוי. אם יש ילדים שצריכים את ההגנה שלנו ומשפחות שצריכות את ההגנה שלנו - ובוודאי אלו משפחות של הילדים הללו - לכן הדיון ראוי. אני אתן את זכות הדיבור לחבר הכנסת ואסל טאהא שיציג את הנושא ואחר כך אנחנו נשמע כמובן התייחסות של משרדי הממשלה הרלוונטיים, קודם כל של משרד החינוך, וגם התייחסות הארגונים שבאו לכאן והם מייצגים את הילדים האוטיסטים.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הדברים שאמרת. העניין הוא עניין מאוד חשוב וכפי שאמרת אכן הקבוצה הזאת זקוקה לעזרתנו. למרות הסטטיסטיקה שראיתי וכל הנתונים שיש בפניי, המצב מצביע על מגמה לפיה מתחילים לעקר את הקבוצה ולקטלג אותה בבתי-הספר בכיתות משולבות ובכיתות שונות.

לאור הסקר שיזמה הגברת מלכי איציק ולאור הפרסומים בעיתונות ראיתי לנכון להעלות את הנושא לדיון מהיר בוועדת החינוך בכנסת כדי שנוכל באמת לעזור כמה שאפשר לקבוצה הזקוקה לעזרתנו והיא קבוצת הילדים האוטיסטים.

כשאני רואה בנתונים שמשפחות מוציאו הרבה כסף לטיפול בילדיהם אחרי שעות הלימוד, בחגים ובחופשות, כשאני רואה שמשפחה מוציאה 4,000 שקלים, זה המון כסף למשפחה לשאת בעול הזה על מנת לטפל בילד שלה שזקוק לעזרתה, על מנת לשלב אותו בכיתה רגילה כאשר בסופו של דבר צריך לבדוק את מידת ההצלחות, האם יש הצלחות בכיתות המשולבות או אין הצלחות, וגם לחקור ולבדוק מה הן הסיבות שמובילות לאי ההצלחה בחינוך הזה של התלמידים המשולבים.

שילוב יחידני זאת שיטה שמשרד החינוך טיפח לאורך שנים אבל אני לא יודע אם משרד החינוך בחן את ההצלחות, בחן את האפשרות כיצד ניתן לשפר את השילוב היחידני הזה. מהניסיון שלי כמחנך, כראש רשות במשך עשר שנים עת טיפלתי בנושא, אני יודע כיצד מגיעים לאבחון בבתי-הספר מחנכים לא מיומנים ולא מוכשרים בנושא. עורכים פגישות עם מנהל בית הספר ומתחילים לקטלג את הילדים האלה לפי ציונים ולוקחים דברים שהם לפעמים לא רלוונטיים בנושא האבחון ובנושא האיתור.

לכן ההצלחות הן מוגבלות. מהשטח שממנו אני באתי, מהסקטור הערבי, ההשקעות לא מוצלחות בכלל. ההשקעות שמשרד החינוך משקיע בכיתות של חינוך מיוחד הן רבות, יותר מההשקעה בכיתה משולבת. לעומת זאת התקצוב לכיתות משולבות הוא מאוד זניח, אם אנחנו משווים אותו להשקעה למשל בחינוך המיוחד או למגמות אחרות, או לקבוצות אחרות.

אני חושב שעל מנת שנדחף את השילוב היחידני להצלחות יש לקחת בחשבון כמה דברים, כמה אלמנטים חשובים שהם מרכיבים בסיסיים בשילוב היחידני הזה. ראשית, את המורה, והשאלה היא האם המורים מוכשרים דיים כדי שיובילו את החינוך הזה, האם הסייעות שממנים אותן לפעמים העיריות והרשויות ואני יודע כיצד ממנים אותן כי אני הייתי ראש רשות. אני יודע כיצד בוחרים סייעות כאשר זה תלוי בהרבה אלמנטים לא רלוונטיים שאין להם קשר לחינוך.

אני מקווה שבעיר שלך זה לא היה כך.

אני לא מיניתי אף סייעת מהסוג הזה, אלו שבאו אחריי מינו 70 סייעות ועכשיו פיטרו אותן, אחרי שהתגלה שהן לא מוכשרות ואין להן יכולות. אני חושב שיש צורך לקבוע סטנדרטים, לקבוע קריטריונים כיצד לבחור את הסייעות, כיצד לבחור את המורים, כיצד להכשיר את מי שאין לו הכשרה, וזה כמובן תלוי בהקצאות. לכן יש צורך שגם משרד החינוך יכנס לתמונה ויקצה ויוסיף תקציבים וישלם את התקציבים שהבג"ץ פסק.

אני גם מעוניין אדוני היושב-ראש לשמוע ממשרד החינוך לגבי ההשתלמויות בנושא, כי אני חושב שיש צורך בהשתלמויות אינטנסיביות למורים ולסייעות על מנת באמת לאפשר גם לקבוצה הזאת לרכוש חינוך הולם.

אני מודה לך. יש פה הרבה נושאים. באמת לא ידעתי על מה בדיוק הדיון מאחר וקיבלנו אותו כדיון מהיר. בדרך כלל, כאשר יש דיון מסודר, אנחנו מכינים את עצמנו, לומדים חומר לפני הדיון, אבל בנושא הזה קיבלנו את החומר רק עכשיו ולא לפחות יום לפני הדיון כדי שאפשר יהיה ללמוד את החומר ולמקד את הדיון.

יש פה הרבה נושאים ויש בעיות של חוק כאשר כל חוק השילוב לא ממומן כמו שצריך. הצעתי בזמנו, ואני עדיין מציע, לוועדת החינוך שאנחנו במשותף, כל הוועדה במשותף, כל 15 החברים בוועדה, נגיש בג"ץ נגד המדינה בנושא של אי יישום חוק השילוב. לדעתי המדינה לא מקציבה כספים כמו שהיא צריכה להקציב לעניין הזה וזה אכן ויכוח בין משרד החינוך ומשרד האוצר, אבל זאת אחריותה של המדינה והיא לא מיישמת את מה שבג"ץ קבע. על זה אני מציע שלא יהיה הדיון עכשיו כי על הנושא הזה כבר היה לנו דיון ואנחנו יודעים מה המצב.

זה מאוד חשוב כי אם אין כסף מספיק לסייע למי שצריך לסייע - וזאת המציאות וזאת התמונה שקיבלנו מהרבה מקומות - גם אם יהיה האדם הראוי שיסייע, וזה בוודאי דבר נחוץ, הסיוע לא יבוא. על זה כן נמקד את הדיון. אם אין תקציב לשלם לאדם הראוי הזה, אז זה שוב בא על חשבון ההורים, דבר שהוא גם לא ראוי, גם לא סביר וגם נגד החוק. אנחנו ביקשנו בזמנו ממשרד החינוך לא יותר מדיי להקפיד על החוק הזה, כי ממילא לא מקפידים על חוק התשלומים, אבל דווקא להקפיד בנושא המשפחות הללו. כמובן שראוי היה שמשרד החינוך יממן את זה ושיהיה תקציב מהמדינה לזה.

אני מציע שקודם נשמע על הסקר הזה שאני לא מכיר אותו. אחרי שיציגו לנו את הסקר, נמקד את הדיון ונוכל להביא גם לכמה המלצות בעניין. המגמה שלנו היא קודם כל לעזור לילדים הללו.

אני אתחיל ואומר שאני די הרבה זמן מבלה בוועדה הזאת, אפשר להגיד כבר שנים, בדיונים על חוק ועל הבג"ץ. באמת הייתי שמחה אם חברי הכנסת, חברי הוועדה, היו מגישים בג"ץ. דיברתם על זה בתקופת החופש ואני שואלת אותך איך אפשר לדחוף לזה.

קיוויתי שבתקציב המדינה תהיה התייחסות, דאבל אחרי שראיתי שאין התייחסות, בישיבה שלי עם המנכ"ל אמרתי לו שאנחנו מתכוונים לעשות את זה.

אנחנו מקבלים את זה בברכה גדולה מאוד, כי אנחנו במלכוד.

תציגי לנו את הנתונים.

אתן רקע. אני פעילה בוועד ההורים. אנחנו היום פורום שמונה כ-300 הורים שמקושרים ביחד באי-מיילים ובמפגשים, כאשר אנחנו מנסים לתמוך אחד בשני בנושא של השילוב היחידני ומנסים לשדרג את השילוב מעבר למה שמשרד החינוך נותן.

אגב, בזמנו אמר נציג משרד החינוך פה בוועדה שחושבים שזה רעיון מאוד טוב שנגיש בג"ץ כי הוא יעזור למשרד החינוך.

נכון. אני בטוח שהם ישמחו לקבל עוד כסף אבל לנו חשוב מאוד שהכסף יגיע למקום הנכון ושישתמשו בו לצרכים הנכונים.

זה מה שאנחנו רוצים לשמוע.

לדוגמה, משרד החינוך היה צריך להגדיר את התפקיד של הסייעת, מה שאנחנו קוראים מתאמת שילוב.

אתם קוראים לסייעת מתאמת שילוב?

אנחנו קוראים לסייעת מתאמת שילוב, אבל כמובן שאפשר גם לשנות את השם כי זאת לא משמעות השם. המשמעות היא ההפרדה בין הסייעת המסורתית. הסייעת המסורתית נבעה מכך שבשנים קודמות היה תפקיד לנכים פיזיים וזה היה תפקיד מאוד לא מקצועי. אחר כך העבירו את זה בלי להגדיר את התפקיד. התפקיד של סייעת שמתעסקת בנושא של תקשורת הוא תפקיד לגמרי אחר וכתוצאה מזה יש היסטוריה של שנים של הסכמי שכר בעיריות כאשר העיריות משלמות לסייעות את השכר הכי נמוך.

משרד החינוך מעביר לעיריות תקציב. כרמלה איגר שהייתה בשנה שעברה הממונה על השילוב אמרה בפה מלא שאם היו משתמשים בכל הכסף שמשרד החינוך מעביר לעיריות, היה אפשר לשלם לסייעות 24 שקלים לשעה אבל היום כל העיריות פחות או יותר משלמות 18-19 שקלים לשעה. כלומר, משרד החינוך היה יכול להתאמץ וליצור סיטואציה שהעיריות היו משלמות יותר כסף לסייעות וזה כבר היה גורם לשיפור המצב.

ישנם תקציבים עבור הדרכה שמגיעים לחינוך המיוחד ואנחנו רוצים שזה יגיע גם לחינוך הרגיל. כאן יש לנו ויכוח גדול. משרד החינוך אומר שמורה בכיתה מובילה את השילוב. יצאו מחקרים - גם בבאר שבע וגם בבית ברל - ואנחנו יודעים שהמציאות היום היא שמורות הכיתה לא מסוגלות בתנאים הקיימים לנהל שילוב גם של ילדים בלקויות קלות. הממצאים האלה הם לאו דווקא מהמחקר שלי אלא ישנם מחקרים אחרים שהוצגו בכנס.

יש לנו ויכוח חריף עם משרד החינוך כמו על כך שמורת החינוך לא יכולה להיות מובילת השילוב וזה מגובה במחקרים שנעשו על ידי מכללות. דוקטור אורית אלמוג דיברה על זה ואמרה שהן לא מסוגלות לקחת את השילוב גם של לקויות קלויות. מצד שני יש לנו ויכוח לגבי תפקיד הסייעת, או כפי שהיא נקראת - מתאמת שילוב.

מה ההכשרה שאתם דורשים?

מסייעת? ממתאמת שילוב? כרגע 12 שנות לימוד אבל אנחנו חושבים שזאת צריכה להיות מישהי שהיא במהלך לימודיה לתואר ראשון או אחרי תואר ראשון, מישהי שתוכל לעסוק בנושא עם הכשרה שנותנים לה והיא צריכה לקבל הכשרה אינטנסיבית בנושא של האוטיזם.

יש מסלול הכשרה קיים?

כרגע, אנחנו, ההורים, מכינים מסלול הכשרה. אני אציג לכם עכשיו דבר דבר. יש לנו ויכוח חריף לגבי מה המשמעות של הסייעת, מתאמת שילוב, בתהליך השילוב וזה ויכוח מאוד חריף. בכל העולם לסייעת יש תפקיד מאוד רציני. היה פה לפני זמן מה מר מרקוס שמאוד מקובלת במשרד החינוך ההשכלה שלו והיכולת שלו בנושא האוטיזם והוא דיבר על חשיבות הסייעת ועל חשיבות המנחה של השילוב, המדריכה של השילוב. משרד החינוך אומר לנו שהסייעת היא רק עוזרת למורה אבל בכל העולם הסייעת היא המתאמת, היא המובילה את השילוב ויש לה חלק מאוד חשוב בטיפול.

אנחנו הבאנו את ההתפלגות של הילדים המשולבים בארץ אבל המספר הזה הוא מתוך 100 משפחות מהן קיבלנו שאלונים ולכן זה לא אומר שזאת ההתפלגות האמיתית בארץ, למרות שסביר להניח שבאזור המרכז יש הרבה יותר שילוב כי תמיד זה כך באזור המרכז, בגלל היכולת הסוציו-אקונומית וגם בגלל שיש יותר מנחים ומדריכים. לכן יש יותר שילוב.

אני אדלג על הנושא של אוריינטציות העבודה כי זה לא רלוונטי כרגע לנושא הזה.

תני לנו את ממצאי הסקר.

אין מספרים. אם תסתכלו בגרף 4, איך ההורים חושבים מה הכי חשוב מבחינת השילוב. שאלו את ההורים מה אתה חושב הכי חשוב במידה וזה היה תלוי בך לבחור. אין שום ספק שמתאמת השילוב מקבלת מקום ראשון מכובד מאוד בחשיבות של השילוב, אחרי המנחה והמדריכה של השילוב ובהמשך הפרה רפואי. בהמשך תראו שמנחת השילוב היא גם גורם מאוד חשוב שההורים מתייחסים אליה מאוד ברצינות.

ההורים חושבים שמתאמת השילוב היא הדבר הכי חשוב ואתם רואים בהמשך מה המצב של המתאמות כאשר בגרף 5 רואים דאת תשלומי הורים. קודם דיברתי על מה הכי חשוב ועכשיו אני מדברת על המימון של שכר מתאמת השילוב. בגרף 5 אתם רואים את זה. רואים שרוב ההורים כ-73 אחוזים מההורים, משתתפים במימון של הסיוע, כי הם רוצים שתהיה סייעת טובה, מתאמת שילוב. ההורים, כדי להשיג מתאמת שילוב טובה, הם חייבים להוסיף כסף, אם זה על ידי השלמת שעת העבודה של העירייה ואם זה על ידי הוספת עוד שעות סיוע שחסרות. יש לנו 20 אחוזים של הורים שבעצם משתמשים רק בסייעות של העיריות ובתקציב המדינה בלבד. הם מסתפקים במה שהמדינה נותנת לכם כי אין להם ברירה.

בכמה מדובר במימון בלעדי של ההורים?

9 אחוזים.

ביתר זה תוספת מימון. מה המספרים? כמה התוספת?

כן. אם אנחנו מדברים רק על השכר של הסייעת בשעות הלימוד שבבית הספר, זה יוצא משהו בסביבות בין 2,000-3,000 שקלים, פחות או יותר.

לחודש?

כן. זאת הערכה. אנחנו לא שאלנו אותם, אבל אנחנו רואים את דוח ההורים. זה היה המצב בשנה שעברה ולא השנה. אולי השנה זה ישתנה קצת לטובה.

אולי זה ישתנה לרעה?

לא. היה לחץ מאוד מאוד חזק מצידנו ולכן היה שיפור קל אמנם לא שיפור מאוד משמעותי. בממוצע משרד החינוך מימן לקבוצה הזאת של ההורים 16 שעות שבועיות וכתוב כאן בהתפלגות בין 0-30 למעט מקרה אחד חריג שיש שם 40 שעות. בנוסף לתשלום הזה ההורים מימנו מכיסם תוספת של עוד כ-11 שעות בממוצע, שבועיות, מעבר למה שמשרד החינוך נתן הוסיפו עוד שעות. על השעות שמשרד החינוך נתן, 16 השעות, הוא הוסיף עוד כסף. בממוצע השכר של הסייעת הוא 19 שקלים לשעה וההורים נאלצים להוסיף בסביבות ה-15 שקל.

זאת אומרת מוסיפים גם במספר השעות וגם בתשלום על כל שעה.

כן. כאשר ההורים צריכים לשלם באופן פרטי וזה לא מתוך המערכת, תמיד השירות עולה יותר יקר. כלומר, היה אפשר להשיג את אותם האנשים באותה מיומנות אם הם היו עובדים בצורה רשמית ומסודרת, אם הם היו מקבלים תנאים סוציאליים, שנות ותק, כל מיני דברים שהיום אין להם אותם. אם זה היה המצב, זה היה נחשב מקצוע ולא היה איזה משהו ככה מאולתר.

זה ממצא מאוד חשוב.

אם תסתכל בגרף 6, יש כאן ממצא שהיום משרד החינוך בשילוב לא מתייחס בכלל לשעות של אחרי שעות בית-ספר, אבל אני חושבת שבהחלט צריך להתייחס לזה כי החינוך המיוחד הוא עד שעה 4:00-5:00 אחר הצהרים.

יש גם חופשות.

נכון. אני רוצה לייחד את החופשות משעות הפנאי אחר-הצהרים כי אלה שתי סוגיות שונות.

היום משרד החינוך נותן לשעות אחר הצהרים מקסימום 30 שעות, כאילו אלה הן השעות שלומדים ולא משנה שלפעמים לומדים יותר מ-30 שעות. אתן לכם דוגמה. למשל אנשים שיש להם לקות שמיעתית, יש להם תוכנית אחרי שעות הלימודים, יש להם תוכנית בה הם מגיעים למרכזים ומקבלים תמיכה בנושא השמע. אין שום סיבה שגם ילדים שמשולבים, שהם אוטיסטים, גם אחרי שעות הלימודים הרגילים הם צריכים את זה, כי מה שקורה הוא שהורים משלימים את זה בעצמם בבית. הילדים האלה צריכים תמיכה בגלל הלקות האוטיסטית שלהם. לזה אין שום מענה ושום התייחסות בנושא של תוכנית השילוב וצריך להתייחס לזה. ההורים מוסיפים – זה לא כתוב פה בנתונים – בסביבות 46 אחוזים פחות או יותר לשעות אחר הצהריים והם אלו שמשלימים את החסר למרות שסביר שרובם לא יכולים לאפשר זאת.

בחופשות ובחגים זה כבר סיפור אחר, משום שמשרד החינוך כן מעביר את הכסף לעיריות, הכסף ישנו, ולכן זה האבסורד של העניין. כאמור הכסף קיים, אבל אין דאגה מסודרת לכך שהכסף יגיע לסייעות ושתהיה תוכנית לילדים. כלומר, הכסף נכנס אוטומטית לקופת העירייה.

מה שאת אומרת נשמע מאוד תמוה.

אבל זה המצב.

זה דבר שראוי להתייחסות. זה קשור גם לנקודה שהתייחסת אליה לפני כן לגבי הסכום שמועבר ממשרד החינוך.

כרמלה איגל בדקה את זה, אנחנו בדקנו את זה בעוד מספר מקומות, וזה אפשרי.

מה אפשרי?

24 שקלים. אני גם דיברתי עם חברת מלקר שמתעסקת בהעסקה, ונאמר לי שהיא מוציאה את זה ב-24 שקלים.

אלה דברים אובייקטיביים. או שזה כך או שזה כך.

זה כך וכרמלה איגל הודתה בזה.

מה שאת בעצם טוענת הוא שיש פה גניבה מצד הרשויות המקומיות.

לא, זאת לא גניבה ואני אסביר.

זאת גניבה. זה מועבר לילד אבל לא מגיע אליו.

לא רק זה לא מגיע ליעד, אלא גם הרבה דברים אחרים לא מגיעים ליעד.

אסור להוציא תקציבי חינוך לדברים אחרים.

אולי הם מוציאים את זה לדברים אחרים שקשורים לחינוך. אני אגיד לך מה הם אומרים. יצא לנו להיות בהרבה דיונים כאלה. הם אומרים שהשכר של הסייעות הולך לפי תקשי"ר של שכר העירייה, וזה לא קשור בצורה ישירה עם הכסף שמשרד החינוך מעביר. אני אומרת שמשרד החינוך היה צריך לדאוג לזה.

אנחנו נשמע את התייחסות משרד החינוך.

לגבי החופשות. יש את התירוץ שהמסגרת לא עובדת. אמרנו שאנחנו נבוא לבית הספר ונעבוד בו. עכשיו מה שהייתה פעילות בחופש הגדול, הייתה פעילות שלנו כהורים פעילים. פנינו לעיריות והרבה יותר עיריות נתנו את שיש פה עכשיו, והן נתנו כי לחצנו עליהם ואמרנו שמגיע להן הכסף וכי בעצם הכסף בעירייה אלא שהיא סתם נהנית מזה ובינתיים הילדים שלנו סובלים. לכן מצאו פתרונות יצירתיים איך להשתמש במתקנים של העירייה ושיינתנו לנו השעות האלה. אני חושבת שמשרד החינוך צריך לפעול למעננו ולא להשאיר את זה ככה באוויר.

בהמשך המצגת רואים עוד שני דברים. בגרף 8 רואים הבדל גדול בהשכלה של ההורים המגייסים. בגרף 9 תוכלו לראות שההורים דואגים שיהיה תואר ראשון.

זה מעניין כי זה המקצוע היחידי שאפשר לעסוק בו בלי תואר.

העניין הוא שעוד לא קבעו שזה מקצוע. לא קבעו שלקות התקשורתית דורשת להיות מתאמת שילוב ולא סייעת וזאת בדיוק הנקודה. אנחנו מכשירים את מתאמות השילוב ואני יכולה להגיד לך שההורים יזמו קורס בעלות של שנה שלישית והקורס הוא מאוד רציני לעניין וגם נותן הנחיה. אנחנו דואגים להנחיה והדרכה של מתאמות השילוב ושל צוות בית הספר. אם אתם רואים את גרף מספר 11, 60 אחוזים מההורים דואגים להדרכה מבחוץ ומשרד החינוך דואג להדרכה ב-23 אחוזים. אמנם משרד החינוך נותן הדרכה אבל מאוד לא מרוצים מהיקף ההדרכה, כי אם יש הדרכה פעם בחודשיים היא לא שווה כלום מאחר שילד אוטיסט צריך הדרכה אינטנסיבית וצוות של בית-ספר צריך הדרכה אינטנסיבית. אמר מר ג'ף צימרמן שלכל הפחות פעם בשבוע שתהיה הנחיה של בית-ספר.

תודה רבה. נשמע את משרד החינוך.

אני ממונה על השילוב במשרד החינוך. את מלכי ואת הצוות אני מכירה היטב ויש לנו גם הרבה תהליכי עבודה משותפים. אני בכלל לא רוצה להעמיד לוויכוח את זה שתלמידים משולבים צריכים תמיכה כי זאת עובדה. תלמידים שקיבלו זכאות מוועדת שילוב והם תלמידים שפרק השילוב התייחס אליהם, זאת עובדה שהם צריכים תמיכה יותר מילדים אחרים. זה לא נתון לוויכוח ואני חושבת שבכל השיח שיש לנו לאורך השנים זה לא עומד לוויכוח. אין סימן שאלה על הדבר הזה.

אני רוצה להבהיר כמה דברים. קודם כל, כאשר אנחנו מדברים על תמיכה בתוכנית שילוב, אנחנו מדברים על מספר תמיכות, כאשר סייעת לא מהווה את התמיכה היחידה. אנחנו מדברים על תמיכות שהן תמיכות בהוראה, אנחנו מדברים על תמיכה של התאמת הסביבה החינוכית, אנחנו מדברים על תמיכה של מומחה בתחום, אנחנו מדברים על סוגים של תמיכות ובכללם על תמיכת הסייעת. אני רוצה כאן קצת להרחיב לגבי ההתייחסות שלנו ולהבין שהילדים שקיבלו זכאות מתוכניות שילוב, שהם נקראים ילדים משולבים, הם ילדים שמקבלים תמיכות נוספות. אנחנו שמים כרגע בפוקוס, בשיח הזה, רק את תמיכת הסייעת, אבל בל נשכח שיש גם תמיכות נוספות.

אנחנו מרגישים מחויבים - לא מרגישים אלא אנחנו מחויבים - לתת את השירות המיטבי לכל הילדים שקיבלו את הזכאות. בשנים האחרונות, מאז נחקק פרק השילוב שהיה צעד מאוד חשוב במהלכים שנעשו במדינת ישראל, כאשר זה היה תחת חוק, כי עד שנת תשס"ה, כאשר התחילו להגיע תקציבי השילוב מהאוצר, הייתה תוכנית שילוב במשרד החינוך, באגף לחינוך מיוחד, שהיא לא הייתה תחת חוק והיא פעלה במקומות מאוד מסוימים. ביום שני שעבר דיברנו וגם הרחבתי קצת בשיחה שהייתה כאן לגבי הרחבת האוכלוסיות, אבל במסגרת הזאת, במסגרת של השינויים והתוספות התקציביות, הגדרנו באופן מאוד ברור ועשינו שינויים בתוכנית השילוב באופן כזה שבהחלט התייחסנו באופן מאוד לא מבוטל, ואפילו מאוד חשוב, לנושא של תמיכה בתלמידים עם לקויות משמעותיות.

למערכת יצאו הנחיות וקריטריונים האומרים מה הם הילדים שאמורים לקבל תמיכה מתוכנית השילוב. למערכת הוגדרו מאד בברור וניתנו ההנחיות והפרוצדורות שיש לבצע.

זה בסדר גמור, אבל כיצד קובעים בשטח?

בשטח מנהלי בתי ספר מקיימים ועדת שילוב. מנהל בית-ספר שמקבל תלמיד, הוא זה שמקיים ועדת שילוב עם הצוות. על פי חוק יש לו את ההנחיות איך לבצע את ועדת השילוב וכל ילד שהוא מוצא זכאי לתמיכה מתוכנית השילוב, הוא עצמו נותן את התמיכה.

אני רוצה לשאול כמה שאלות כי אנחנו מוגבלים בזמן. אני מבין שגם את לא שבעת רצון מהתקציב העומד לרשותך.

זה כמו לשאול אותי אם אני רוצה לנהוג במכונית מרצדס או סובארו, כי אז אני לא צריכה לומר את ההעדפה שלי.

אני חושב שאפילו סובארו או אופניים יספיקו. לדעתך, לדעת המומחיות של משרד החינוך, האם סייעת או מתאמת שילוב באיזה דרג היא צריכה להיות, ושנית, איזה סוג של הכשרה היא צריכה, איזה סוג של ליווי צריך ומה המצב היום?

הנושא של סייעת כפי שבאה לידי ביטוי גם בספרות המקצועית, ומלכי הציגה את הספרות המקצועית כאילו היא אחידה, יש לי עדויות וגם אני קוראת ספרות מקצועית והספרות המקצועית איננה אחידה בדעותיה אלא להפך. הנושא של סייעת נמצא במחלוקת מקצועית מאוד מאוד קשה. זה לא שאנחנו אומרים שאין צורך בסייעות, הראייה היא שב-4 השנים האחרונות תקצבנו את הסייעות והתלמידים, לפחות התלמידים עליהם כרגע מלכי מדברת, התלמידים עם האוטיזם, כאשר יש 900 תלמידים במדינת ישראל שמקבלים תמיכה מסוג סייעת בנוסף לתמיכות האחרות.

את אומרת שהנושא במחלוקת. זאת אומרת שיש כאלה שאומרים שזה לא טוב?

הגדרת התפקיד של הסייעת נמצא במחלוקת. זאת אומרת, האם הסייעת אחראית. קראתי כאן בחומר שחולק, שראיתי אותו כרגע, לגבי השאלה האם הסייעת מבצעת איסוף נתונים מדוקדק של מוקדי קושי והיא זאת שמובילה את השילוב.

בסדר אבל זה לא אומר שעצם התפקיד הוא במחלוקת.

המדיניות של המשרד היא שמי שאחראי על השילוב זאת המחנכת של הכיתה, כמו שהיא אחראית לקליטתו של כל ילד. בתמיכה יש לה כמה סוגים של תמיכות, כאשר הסייעת – אצלכם היא נקראת מתאמת שילוב - היא אחד מהסוגים של התמיכות למחנכת.

שאלת מה יש במדינת ישראל. בכל בית-ספר שיש בו תלמידים עם צרכים מיוחדים יש מורת שילוב שהיא בוגרת מסלול ההוראה במדינת ישראל על כל גווניו. אני לא בוויכוח, אלא שאני רוצה להציג את העמדה.

יש לי פה נתונים שאני יכולה להראות לך שמראים מה היה המצב של האוטיזם לפני כמה שנים ומה המצב של הטיפול באוטיזם וכמה ילדים אוטיסטים משתלבים היום במערכת החינוך הרגילה.

למנחות השילוב הכנה לגבי אוטיזם?

כן. במסגרת התמיכות שאנחנו נותנים למוסד המטי"ה, שמלכי הזכירה אותו. במט"יה יש מומחה בתחום שהוא זה שבעצם מלווה את המסגרת המקצועית שהוא בנוסף למורת השילוב שקיימת בתוך בית-הספר.

אבל מורת השילוב אולי הוכשרה לפני שהיה אוטיזם.

מורים עוברים השתלמויות חדשות לבקרים ויותר מזה.

את יודעת שזה לא קיים, את יודעת שאין את זה בבית-ספר, את יודעת שאין מורת שילוב, איך את אומרת את הדברים האלה כאשר את יודעת שהדברים האלה לא קיימים? אני אומרת לך שאין מנחים, אין מורות שילוב שמבינות באוטיזם, אין, זה לא קיים, את מדברת על דברים כאשר אולי יש מורת שילוב שמשלבת ילד עם לקות למידה קלה. זה פשוט לא קיים ואנחנו מתפוצצים. אם יש מנחות, הן באות פעם בחודשיים והלוואי שבכלל יגיע איזשהו מנחה. לא, זה לא קיים.

בואו נעשה את זה באופן מסודר. אני רוצה להבין את הסיפור הזה. אני מניח שההורים לא שמחים לשלם עוד 3,000 שקלים בחודש. הם משלמים בגלל שהם רואים תועלת רבה מאוד.

לא בטוח. מלכי, אני לא אמרתי את זה ואני מאוד מכבדת ומעריכה את מה שאתם עושים. את יודעת יפה מאוד שהמפגש הזה בכנסת הוא לא המפגש היחיד שיש לנו. בראשית דבריי הבהרתי שאני לא רוצה להיכנס לוויכוח, אלא אני רוצה להציג את העובדות כפי שהן היום עם הפנים לעתיד.

ההורים מוסיפים שעות סיוע. אם למשל משרד החינוך מקצה 15 שעות או 20 שעות, וההורים סבורים שהסייעת צריכה להיות 30 שעות, הם מוסיפים.

לא, הם מעודדים גם זה וגם הוספה. ההורים מוסיפים שכר כדי לקבל אנשים יותר מוכשרים וגם יותר שעות.

לגבי מספר השעות. כאשר מנהל בית-ספר קובע את דרגת השילוב של התלמיד, התרגום של דרגת התפקוד הוא מספר שעות הסיוע שהוא יקבל מתמיכה מסוג סייעת. מנהל בית-ספר קובע את זה, הוא יכול לקבוע רמה א', ב', או ג'.

אבל אני מניח שיש תקציב מוגבל לזה.

לא. זה לא בגלל תקציב, אלא בגלל תיאור תפקודי של ילד. יש ילדים שאינם זקוקים לסייעת ב-30 שעות לאור מצב תפקודי מסוים. אני לא אכנס להיבטים המקצועיים שאומרים למה לא, כי כאן יש תימוכין מקצועיים למה ילד מסוים צריך 20 שעות, למה ילד מסוים צריך 30 שעות ולמה ילד מסוים צריך 10 שעות.

זאת אומרת, את אומרת שגם אם היה לך יותר תקציב - את לא היית נותנת יותר שעות.

נכון. עדיין רמות התפקוד היו נתונות להחלטה של מנהל בית-ספר. יש ילדים שמקבלים בהחלט את כל רמות התפקוד, את 30 שעות הסיוע שזה מביא אותנו עכשיו לשאלה לגבי התוספת של השכר. הרי גם לילדים שמקבלים 30 שעות - כמו שאמרתי יש דרגות תפקוד - יש ילדים, גם אם היה את כל הכסף שבעולם, עדיין שוב היו רמות תפקוד שונות של מספר שעות הסיוע לחלק מהילדים שהן תוצאה של הרמה התפקודית שלהם, ויותר מזה, הן למטרות ההימצאות של הסייעת שם.

לגבי התוספת של השכר לסייעת. בהיבט המקצועי, אם יש תוספת של שכר, תוספת שכר כלשהי, ההעדפה הייתה לצוות מקצועי. ממילא את הסייעות צריך להכשיר, וההורים מכשירים את הסייעות, דבר שכרוך בהיבטים תקציביים כאלה ואחרים.

אם אנחנו מדברים על הכשרה, גם משרד החינוך פועל להכשרות ויש לי פה דוגמאות של קורסים שנערכים גם על ידי השלטון המקומי וגם קורסים שניתנים על ידינו, על ידי המטות שפועלים ברחבי הארץ. הקורסים ניתנים לצוותים ולסייעות, כאשר לעיתים הם רק לסייעות ולעיתים הם לסייעות ולצוותים וזאת כחלק מתפיסה מקצועית. אם כן, את ההכשרה אנחנו נותנים.

אם ניתן לסייעת 40 שקלים לשעה או 20 שקלים לשעה, אני חושבת ש-20 השקלים הנוספים, אם היו שואלים לחוות דעת מקצועית, חוות הדעת המקצועית הייתה שמה את הכסף הזה במישהו שהוכשר מקצועית לעניין. הראיה היא שגם ההורים מדברים על מי שהוכשר לתואר ראשון, על מי שהוכשר להוראה, כאשר העדיפות היא להכשיר את האדם הזה. אם תהיה תוספת תקציב, עדיף להכניס אותו לאנשים שהם מקצועיים והם הוכשרו ויודעים לעשות את זה ולא להכשיר אנשים חדשים שיעשו את הפעולה הזאת.

האם יש לכם תוכניות? הרי בכל מחלקה כזאת אתם רואים את המצב, אתם שומעים את תלונות ההורים, אפילו שאתם לא מסכימים ב-100 אחוזים למה שאומרים ההורים, אז לפחות הרושם כאן בוועדה – ואני רוצה להיות זהיר - שאחוז אחד מהטענות שלהם הן נכונות. אתם שומעים את הדברים ואני שואל האם יש לכם תוכניות שאתם מכינים לשיפור המצב ולפתרון הבעיות.

גם אתם אנשים הגונים ואתם כואבים את המצב הזה. מה נראה לכם - לפני שאנחנו נדבר על האוצר אם הוא ייתן תקציב או לא - שצריך לעשות עכשיו? כלומר, מה צריך להכין עכשיו בשנה הזאת ולשנה הבאה? מה הדברים הדחופים שצריך לעשות אותם מחר?

הישיבה הזאת מתקיימת על מנת לפתור את הבעיות ולדחוף את הנושא קדימה. מבחינה זאת, משרד החינוך יכול לנצל את הוועדה שלנו.

אכן כך. כמו שציינתי בתחילת דבריי, מקשיבים להורים ואני חושבת שיעידו על כך מי שנמצאים פה. מאוד חשוב לנו לשמוע אותם ולשמוע את עמדתם. גם אם אנחנו חלוקים בדעותינו המקצועיות, עדיין מאוד חשוב לנו להקשיב להם. הרבה דברים גם נלמדים תוך כדי הדיאלוג.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאתם הקשבתם להורים, אבל השאלה היא מה הלאה. ההורים לא רוצים רק הקשבה.

אחד הדברים שעשינו הוא העמקת התקצוב לילדים שהם ילדים – כפי אנחנו קוראים להם - מהאוכלוסיות הפחות שכיחות באוכלוסייה. זאת אותה קבוצת תלמידים, לא אוכלוסיית השילוב כולה, אלא קבוצת תלמידים שמונה כרגע בסביבות 6,700 תלמידים, נכון להיום במדינת ישראל. העמקנו את התקצוב, ועשינו זאת בתהליך הדרגתי מתשס"ו, אז הוספנו שעת הוראה אחת לטובת סל התקצוב. בתשס"ז הוספנו עוד שעת הוראה. כמו שאמרנו, אם יש לנו סדרי עדיפויות שלנו מה לעשות, הרי שהכוונה היא להעמיק יותר את האפשרות המקצועית. הוספנו עוד שעת הוראה לתקצוב לאותה אוכלוסייה בה מדובר. אם תהיה לנו הזדמנות - ואנחנו מצפים להזדמנויות ויש לנו כבר הזדמנויות בקנה - אז אנחנו נעמיק עוד יותר.

אבל ההורים מדברים לא רק על כמות, אלא הם מדברים גם על איכות.

לא נותנים למנהלת הבית-ספר את הזכות לקבוע מה לעשות עם הכסף הזה. קודם אמרו שמנהלת בית-ספר היא זאת שקובעת, אבל לא כך המצב ולא נותנים לה לקבוע, אלא מכתיבים לה. מוסיפים עוד תקציב שהוא יקר, שעה הרבה יותר יקרה משעת סיוע, נותנים לה שעה דיפרנציאלית שהיא הרבה יותר יקרה, זאת שעת ההוראה, ובעצם מכתיבים למנהלת מה לעשות עם הכסף. מצד אחד אומרים שמעריכים את ההחלטה של מנהלת בית-הספר שהיא יודעת מה לעשות, אבל בסופו של דבר מכתיבים לה מה לעשות עם התקציב. מוסיפים תקציב למקום - שאנחנו ההורים וגם הרבה מנהלי בית הספר טוענים - שזה לאו דווקא תמיד זה הדבר שצריך אותו. מוסיפים תקציב, אבל מכתיבים מה לעשות אתו.

אני רוצה שסמדר תענה לשאלה ששאלתי. שאלתי מה התוכניות שלכם. ההורים באו לכאן לשמוע, וגם הוועדה רוצה לשמוע מה משרד החינוך מתכנן. כלומר, האם יש לכם תוכנית? האם יש לכם מסלול הכשרה מיוחד לאנשים האלה? אם אתם מתכוונים להגביר את השעות? האם אתם להגדיל את התקצוב? בכותרות, תאמרי לנו מה אתם מתכוונים לעשות.

על מנת לפתור את הבעיה הקיימת, את הסוגיה זאת. כיצד משרד החינוך חושב לפתור את הבעיה הזאת? ותרגישי חופשי ותאמרי לנו מה בדיוק אתם רוצים לעשות.

הייתה כאן הערה על כך כאן שהרשויות או המנהלים של בתי-הספר, מעבירים גם למטי"ה.

השעה הנוספת הזאת שנותנים, מעבירים אותה למטי"ה ולא נותנים למה שאנחנו צריכים.

אני עובדת באגף לחינוך מיוחד. צריך לשים בגלוי על השולחן ויכוח שמתנהל בנינו לבין ההורים. יש הרבה דברים שאנחנו מסכימים, אבל יש ויכוח שהוא עקרוני וזה יוצר את הפלונטר, ואני אפילו אוכל לומר ההתכתשות בנינו.

מדיניות משרד החינוך אומרת שצריך להשקיע בגדול בהכשרת מורים כי יש להם הכשרה בסיסית ולא בכדי המורים הם בעלי תואר ראשון שני והם עובדים הפרה-רפואיים. ההורים סבורים שמורים לחינוך מיוחד במידה רבה מיותרים ובמקום זה ההורים מבקשים להכשיר את הסייעות ולהפוך את הסייעות לאנשים עם תואר ראשון. אפשר לקחת את כל תוכנית השילוב ולהגיד שניקח את כל מורי השילוב, נהפוך את כל התקציבים לתקציבי סייעות ונרוויח הרבה יותר שעות שהן לא שעות הוראה.

משרד החינוך טוען שהוא זה שמוביל מדיניות חינוכית ולא ההורים, על אף שאנחנו איתם בדיאלוג והדיאלוג הזה מאוד חשוב. אנחנו סבורים שהורים - עם כל החשיבות שלהם - לא יכולים להחליף אנשי הוראה או אנשי מקצוע כמו מטפלים פרה-רפואיים. זה הבסיס.

יש לנו בעיה נוספת. נכון שאנחנו שמחים לקבל תוספת תקציבית ואפילו אנחנו חושבים שצריכה להינתן תוספת תקציבית משמעותית, אבל זה ויכוח אחר מול משרד האוצר והוא מתנהל בערוץ אחר.

אני מבין שאפילו אם תהיה תוספת, היא לא תלך לזה.

אם תסתכל במה שכתוב פה, אנחנו סבורים שמתאמת שילוב היא המורה ומורה, בין אם הוא המורה הרגיל ובין אם הוא המורה לחינוך מיוחד. בעוד שההורים סבורים - ואני מכבדת את דעתם אלא שאנחנו סבורים אחרת - שמתאמת השילוב היא זאת שצריכה להיות סייעת. אנחנו חושבים שתוכנית השילוב כפי שהיא מיוצגת בחוק היא תוכנית אינטגרטיבית שיש לה כמה סוגים של תמיכות שחלקם אפילו לא נאמרו פה.

אני רוצה לומר עוד דבר לגבי הסקר. חבל שלא קיבלנו אותו קודם לישיבה. זאת דעתם של ההורים ואני לא רוצה לחלוק עליה, אבל יחד עם זאת יש פה כמה דברים שהתוצאות שלהם יכולות כאילו להראות שזה מטה את הכף. חוק חינוך מיוחד, פרק ד' שילוב, מדבר על שילוב של תלמידים מגיל 5 כאשר כרגע מדובר בילדים בגיל חובה.

הסקר הזה מתייחס לילדים בני 3.5 עד 15.5 ולכן צריך להראות כאן בשקיפות רבה איפה זה, כי זה יכול להיות מוטה וזאת מפני שתוכנית השילוב מבחינת משרד החינוך מתחילה מגיל 5.

גם זה דבר שצריך לשנות.

אני לא בוויכוח איתך.

אני מסכימה איתך אבל אין שום בעיה להוציא את הנתון הזה.

באופן מהותי זה לא היה משנה.

בדיוק.

זה כן משנה באופן מהותי.

אל תתפסי למשהו כזה.

אני רוצה דווקא כן להיתפס למה שאתם אמרתם. שימו לב שהסקר הזה מייצג גם רצף של אוכלוסיות שהם ילדים בתפקוד הגבוה יותר ועד לילדים שהם בתפקוד בינוני.

זה בעצם משקף את הרמות השונות של הסייעת.

מה שאני מנסה לומר הוא שלקחת היום את כל רצף השירותים ולהתייחס לילד הפרטני המשולב כאילו כולם צריכים את אותו דבר, זה לעשות את העוול הכי גדול לתלמידים. ולכן, בצדק בחוק נקבע שמי שנותן את הזכאות לשילוב הוא מנהל המוסד החינוכי. ההקצאה נעשתה בחלקה סטטיסטית וזאת מסיבה אחת מאוד פשוטה, מפני שצריך להניע מערכת שהיא כל כך גדולה, צריך להניע אותם ב-1 לספטמבר אז הם כולם צריכים להתחיל לעבוד.

יחד עם זאת, בשנתיים האחרונות, ניסינו לתקן - וזה צריך להיות יותר - ולהעמיק את זה. ההקצאה סטטיסטית עשתה עוול לילדים עם לקויות, כי ילד לקוי למידה וילד אוטיסט, אם הוא קיבל סטטיסטית את אותו דבר, מנהל בית הספר הרבה פעמים נתן למישהו שאולי יכול היה להראות הצלחה יותר גדולה. לכן משרד החינוך הכניס - כל פעם שקיבלנו תוספת תקציבית - הקצאה דיפרנציאלית כאשר כל ילד הוא עם תעודת הזהות שלו.

אנחנו מבקשים לקבל את אמון ההורים שככל שייכנס יותר תקציב, אנחנו גם אלה שרוצים להוביל את המדיניות ואנחנו רוצים להוביל את המדיניות לא באמצעות הסייעות. הסייעת הוא עוד איזשהו גורם, אבל אנחנו רוצים להוביל את המדיניות עם אנשים עם תואר ראשון, שני ושלישי.

יש גם את העובדים הפרה-רפואיים שנכון שכרגע התקציב הוא מאוד קטן, אבל העובדים הפרה-רפואיים קיימים. המועצה להשכלה גבוהה הוסיפה עוד חצי שנת לימוד, כאשר אנשים שלומדים לתואר שני ושלישי, הוסיפו להם עוד חצי שנת לימוד. זה מה שיצר איזה שהוא מצב של דיסוננס. שתבוא סייעת עם הכשרה כזאת או אחרת שאין לה השכלה אקדמית חינוכית, ותגיד שעכשיו היא מנהלת את מדיניות השילוב דבר שמייקר את מורת השילוב ומייקר את העובד הפרה-רפואי.

נכון שהדיאלוג הזה הוא מאוד מסובך וצריך לעבוד עליו. אנחנו חושבים, שככל שיתקבל תקציב, אנחנו נעמיק את התקציב הדיפרנציאלי ועל זה וועדת החינוך של הכנסת קיבלה הודעה. מצד שני אנחנו כן רוצים בדיאלוג עם ההורים, אנחנו רוצים שההורים יאמינו שגם אנשים מקצועיים שהם לא סייעות דווקא רוצים בטובתם של הילדים על רצף השירותים. יש ילדים שאולי צריכים קצת פחות אבל הם צריכים משהו אחר ויש ילדים שצריכים דברים יותר אינטנסיביים.

מדברים על משרד החינוך ועל מעורבות הורים. בנושא הזה מעורבות הורים חשובה יותר מאשר במקרים אחרים וצריך להכפיל אותה. אחד הגורמים למדידת הצלחה תוכנית זו או אחרת, הם ההורים כי ההורים רואים את הילדים שלהם, עוקבים אחריהם, רואים אם הילד מתקדם או לא מתקדם והם יודעים זאת יותר טוב מכל גורם אחר.

לכן אני חושב שבכל מקרה צריך להיות דיאלוג עם ההורים. כלומר, דווקא בנושא הזה לא להנחית על ההורים. בוא נצא מנקודת הנחה שאין ספק שלהורים אכפת מהילדים שלהם, כלומר הם לא יבואו עם משהו שהוא טוב לילדים והם יאמרו שהם רוצים פחות, הם לא יבואו עם משהו שהוא רע לילדים שלהם ויבקשו אותו. זה מובן מאליו.

אני בטוחה שאם נשאל את ההורים מה הם היו מעדיפים, אם היה את כל הכסף שבעולם להשקיע, אני לא בטוחה שהם היו אומרים שצריך סייעת בתנאים האלה. השאלה אם צריך סייעת בתנאים האלה או מורת שילוב שבמונחים שאתם מציינים היא הייתה מתאמת השילוב.

לפחות הבהרנו דבר אחד. הובהר - ואני בכוונה מקצין את העניין - שמשרד החינוך חושב שצריך להשקיע יותר בנושא הזה, אבל חושב שההשקעה לא צריכה ללכת לנושא של הסייעות, של מתאמות שילוב אלא הוא חושב שיש להשקיע במורים לחינוך מיוחד, בפרה-רפואיים.

שאלתי מה התוכניות של משרד החינוך, אבל אם אני מבין נכון את השורה התחתונה, אין למשרד תוכניות.

יש תוכניות.

מלכי הציגה את נושא הילדים החירשים. אחת התוכניות - שאלתם על תוכניות אופרטיביות במסגרת התקציבית הקיימת כרגע – היא לנסות לעשות איושהי חשיבה על המודל של הילדים העיוורים והחירשים שיש להם את קבוצת השווים. אנחנו כן רוצים לפתח את המודל ויש כבר התחלות.

שוחחתם איתם? זה הבעיה אני אומר לכם, גברת שקד, דווקא פה צריך ליווי של ההורים, אל תנחיתו עליהם שום דבר, כי בלי ליווי ההורים – העניין הזה לא יתקדם.

יש צוות ארצי למדריכים ארציים שהשנה התחיל לעבוד תחת הפיקוח שלי וכן התחלנו לדבר על הנושא של קבוצת השווים. ההבדל בין שמע - נדמה לי שמלכי הזכירה את שמע - הפעילויות האלה של קבוצת השווים אחרי-צהריים לא ממומנת על ידי משרד החינוך אלא על ידי משרד הרווחה. אני אכן חושבת שאחד הדברים שאולי כל משרדי הממשלה - ואני מזמינה לבמה הזאת - צריכים לעשות יותר תאומים. לפעמים מתקבל הרושם שמשרד החינוך הוא הגוף היחידי שאמור לתמוך בילדים עם הלקויות היותר משמעותיות במשך 24 שעות ביממה, אבל אנחנו יודעים לעבוד עם משרד הרווחה.

אז למה אתם לא עושים את זה?

אנחנו עושים אבל מלכי ציטטה משהו למרות הידיעה שלא משרד החינוך מממן את זה שם. ברגע שמשרד אחר ישים את התקציבים שלו על שיתוף פעולה, בדרך כלל אנחנו מובילים כאן את נושא שיתוף הפעולה כמו שאנחנו עושים עם אוכלוסיות בפיגור.

אבל יש את התקציב לגבי אותם הילדים עליהם דיברתם, כאשר מדובר גם בילדים בתפקוד הגבוה, כאלה שיש להם צרכים מאוד קשים. אז מה אם הם מדברים? יש לכם לקות חברתית מאוד גדולה. תבינו שהילדים האלה מגיעים בסופו של דבר להוסטלים, כלומר, הם ילדים קשים. הילדים האלה מחר יכולים להיכנס לכיתות PDD ולהיות במסגרת עד שעה 4:00-5:00 ולקבל תקציב של 10,000 שקלים בחודש. הילדים האלה צריכים להיות מתוקצבים באותה מידה גם בשילוב היחידני.

בוויכוח הזה - ועלינו על הנקודה הזאת - יש באמת דבר לא הגיוני. דיברנו על זה בעבר ולכן אני לא אפתח את זה עוד פעם כי אנחנו נילחם על זה, אבל. יש כזו אפליה בין הילדים בחינוך המיוחד לבין הילדים בשילוב. זה דבר שאנחנו לא מקבלים בשום אופן וזה דבר שצריך תיקון גדול. אני מבקש רק לברר את הנושא. אולי את יכולה לברר יותר את העניין הזה? איך יכול להיות שעוברים תקציבים לעיריות בשביל הילדים הספציפיים האלו אבל מוציאים אותם על כל מיני דברים אחרים? את יכולה להתייחס לזה או שאת לא יודעת על זה?

אני לא יכולה להגיד את זה בסמכות, אבל יש לי כיוון. אנחנו כמשרד החינוך, כאשר מורה עובד בחופשה, מוסיפים לו, מעבר למשכורת השוטפת שהוא מקבל, מוסיפים לכל איש הוראה 127 אחוזים. לסייעות שעובדות במסגרות וזכאיות לחופשות, משרד החינוך נותן איזושהי תוספת תקציבית קטנה כדי שגם לסייעת שעובדת בבתי-הספר לחינוך מיוחד יהיה תמריץ לעבוד בזמן החופשה.

הרבה מאוד פעמים, לרשויות המקומיות - בגלל שיש התחייבות באיזה שהם הסכמים פרטניים בתוך הרשות המקומית - אין מספיק סייעות בשביל לקיים את הארכת שנת הלימודים שכולנו מחויבים לה על פי חוק. לכן הרבה מאוד פעמים אותן הסייעות או אנשים כאלה או אחרים שמקבלים תקציב רק ליום הלימודים, עושים איזושהי העברה של עובדים כדי שהתלמידים של החינוך המיוחד יוכלו ללמוד בבטחה במשך 11.5 חודשים בשנה.

אנחנו חשבנו שזה לא נכון לעשות את זה. היה ניסיון בהסכם פרטני שילדים שהולכים לקייטנה העירונית והם משולבים ברמה הפרטנית, שהרשות המקומית תנתב את אותה הסייעת לקייטנה כי זאת המשמעות של השילוב. אין הסכמי שכר קיבוציים. אנחנו רק יכולים להמליץ אבל אנחנו לא מעסיקים את האנשים האלה.

כן, אבל יש תקציב מיועד. ממילא הילדים האלו מופלים לרעה לעומת ילדים אחרים שמהם אני, אגב, לא רוצה לקחת שום דבר, אלא אנחנו רוצים להגיע להשוואת תנאים, שזה אומר להעלות את התנאים של ילדי השילוב לילדים של החינוך המיוחד. ממילא ההפליה הזאת קיימת. לא יכול להיות שהעיריות מוציאות כסף - ואני לא מדבר על הכסף שאין אלא אני מדבר על כסף קיים - שצריך להיות בשביל הילדים הללו ולנתב אותו למקום אחר.

צריכה להיות פה דרישה חד משמעית של הוועדה שלנו כלפי משרד החינוך שיעשה את העבודה שלו.

היא צריכה להיות מהשלטון המקומי.

כלפי משרד החינוך וכלפי מרכז השלטון המקומי. צריך להגיע להסדרה של העניין הזה, כאשר זאת לא הסדרה חד צדדית של צד אחד. לא יכול להיות שיש כסף לילדים האלו והוא לא מגיע אליהם. זאת תהיה החלטה הראשונה שנקבל.

אנחנו גם לא יודעים באיזה היקף תופעה מדובר.

אתם אחראים כי אתם שולחים את הכסף. ישמעו את זה משרד האוצר ויוריד לכם את התקציב. לא נשמע דבר כזה שאתם לא יודעים לאן הולך התקציב.

עוד הערה בנושא הזה כבוד היושב-ראש, הסייעת היא לא יישות שיכולה על פי ההגדרה לעבוד לבד. מה קורה בחודשיי הקיץ?

סליחה, אמרנו שאנחנו ההורים נעשה כל מה שמוטל עלינו, וכך אכן נעשה. אני רוצה להבהיר מה אני יודעת על הסיפור של הסייעת, על אותו פער שעליו דיברה מלכי. הרשויות אומרות שהן מקבלות סכום כסף מסוים מאיתנו ויש להן סייעות בדרגות שונות, וכיוון שיש להן סייעות בדרגות השכלה שונות ויש להן את הפול שלהן, הן לא מקבלות את הפול שלנו, הן לא מקבלות את 20 השקלים עבור סייעת איקס, ו-21 השקלים עבור סייעת. הפער הזה נובע מהניסיון של הרשויות להסביר את השכר של הסייעות בהתאם להשכלה שלהן.

אנחנו לא גוף ביצוע. אתם המבצעים ואנחנו סומכים עליכם. דבר ראשון, תסדירו את העניין הזה. דבר שני הוא ההתחברות של משרד החינוך עם משרד הרווחה בעניין הזה. גם דרוש תיאום מלא. אני חושב שאנחנו צריכים להמליץ לשני המשרדים לעשות תיאום מלא לגבי מה שקורה במשך כל שעות היום ולא רק בשעות הלימוד בבית-הספר.

לגופו של עניין, לגבי מתאמות השילוב או הסייעות. יש פה וויכוח מאוד גדול ופער מאוד גדול בין העמדות. שמעתי את נציגי משרד החינוך שאומרים שכן רצו להגביר. אני בעצמי גם מכיר מספר דוגמאות של ילדים אוטיסטים ואני יודע שהם רצו מאוד להגביר את השעות של הסייעות.

השעות של הסיוע הוגברו.

אבל אני מבין ממך שאם יש תקציב נוסף, הוא לא ילך לזה אלא למשהו אחר.

הסייעות תוגברו. אם אנחנו היינו במצב של 200 ילדים עם אוטיזם ששולבו ורובם היו ללא סייעות, היום אנחנו מדברים על כ-900 ילדים עם אוטיזם וילדים אחרים שכן מקבלים סייעות. הוויכוח שלנו הוא על התקציב.

סמדר, אני לא אמרתי שלא תקצבתם סייעות. יש פה ויכוח לכאורה מקצועי לגבי הצורך גם להגביר את רמת הסייעות, את ההכשרה לסייעות ואת השעות שסייעת נותנת לכל ילד. על זה יש לנו ויכוח, אבל זה עדיין לא משנה. אני לא קבעתי אפילו עמדה אלא אמרתי שיש ויכוח ולא אמרתי מה עמדתי בוויכוח.

יש פה שתי עמדות ואני רושם לפניי שלדעתי משרד החינוך בנושא הזה שינה את עמדתו מזו שהייתה בעבר לגבי הנושא הזה, וזאת זכותכם לעשות זאת, במיוחד אם אתם מבססים את זה על מחקר רחב וכולי.

הזכירה סמדר שהם מאוד סומכים וגם שהחוק אומר למעשה שמנהלת בית-הספר היא זאת שקובעת מה האמצעים שצריך בשביל השילוב, במיוחד בנושא של הסיוע. גם בג"ץ הכריז זאת בריש גלי. מצד שני, שנה אחר כך הוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל עם טבלה שהמציא אותה אני לא יודע מי, טבלה שמגבילה בעצם את מתן שעות הסייעת וקוראים לזה טבלת רמות תפקוד. לכל מי שמבין באוטיזם, הטבלה הזאת, אני לא אגיד מה היא מעוררת, אבל היא לא מתאימה והיא לא נכונה. מניסיוננו אנחנו רואים שגם כאשר הילד הוא גבוה ומסוגל ליותר, הקשיים הם גם בהתבגרותו, הקשיים נהיים יותר מורכבים, ההתמודדויות יותר קשות ועדיין צריך סיוע בצורות אחרות.

החוק אומר שלמנהלת יש את הזכות אבל הם הוציאו חוזר מנכ"ל שמגביל את המנהלת ואני לא יודע אם זה חוקי.

יש פה אי הבנה בסיסית. מנהל בית-הספר הוא קובע אם הילד הוא ברמה א'- ד'. עדיין ילד יכול להיות אוטיסט ולא להיות נזקק לשום שעת הוראה ולהיות בנושא של הסיוע ברמה ד'.

יש דרגת תפקוד שזה בין 24-30. המנהל יכול להחליט שהוא ברמת תפקוד ד', אבל אחר כך במטי"ה יתנו לכולם ברמת תפקוד ד', ואז יתנו לו 24 ולא את 30. כלומר, מגבילים אותו. עוד פעם מגבילים אותו בזה שמכתיבים לו. לא נותנים למנהל סכום כסף כדי שהמנהל יחליט כמה זמן צריך מורת שילוב, כמה זמן צריך פרה-רפואי וכמה זמן צריך סיוע. מכתיבים לו.

תתייחסו בבקשה לשאלה של 24-30. אם המנהל לא יודע אם מה שהוא ממליץ, בסופו של דבר יוצא 24 או 30, יש פה הטעייה מסוימת.

אנחנו שקלנו את זה והיו פה שתי גישות.

יש איקס שעות.

זה לא קשור לתקציב, כי נתנו למנהל בית הספר להחליט.

אבל אתם לא נתתם לו עד הסוף להחליט.

נתנו לו להחליט בתוך תווך כאשר התווך הוא קטן יחסית והוא בין 24 ל-30.

זה בשביל ילד. בשביל הורה שצריך לשלם את ההפרש, זה עוד פחות.

אנחנו לא אומרים שהורה צריך לשלם.

אתם לא אומרים את זה, אבל זה מה שקורה בפועל. מה שקטן בעינייך, הוא לא תמיד קטן בעיניים אחרות.

לא, אבל זה כך כי אנחנו רואים את הסייעת כמכלול של דברים.

אני מבין אבל עדיין לא מבין למה זה 24-30.

למה לא המנהל מחליט?

אני אמרתי ולכן אני שאלתי.

מטרת הסייעת מבחינה פדגוגית היא לתמוך ולהביא את הילד למעשה לרמה של עצמאות כמה שאפשר יותר גבוהה. בעצם הבקשה לסייעת היא כמעט בלתי אפשרית כי ככל שהילד מתקדם, היא בעצם מעלימה את עצמה, דבר שקשה מאוד לבקש מכל אדם. לומר לו שהוא יקדם את הילד וכאשר הילד כבר לא יצטרך ליווי לאיזשהו תחום תפקודי, היא בעצם צריכה לתפוס מרחק. אנחנו שקלנו את זה. אנחנו רוצים לבדוק את עצמנו ולראות שאותה סייעת אכן קידמה את הילד לפי מטרות חוק חינוך מיוחד, כאשר המטרה היא להביא אותו לחיי עצמאות. אם היינו אומרים 30 שעות לדרגה ד' באופן עצמאי, אם הילד התקדם ואנחנו רוצים להראות את ההתקדמות, אי אפשר יהיה לרדת ל-29.

למה? אני שואל למה אי אפשר להוריד את זה אם יש שיפור כזה שדורש להוריד? את מגדירה אבל את לא מסבירה. את אומרת שעשיתם את הגמישות הזאת כי אחרת אם הייתם נותנים 30, אז אי אפשר היה להוריד ל-29. עכשיו את אומרת שזאת החלטה של המנהל. יש לי השכלה ממוצעת, לא משהו מעבר לזה, אבל אני לא מבין אף מילה ממה שאת אומרת.

חגי שאל מי הרכיב את הטבלה. ישב צוות מקצועי שכלל פסיכולוגים ומומחים בתחום והוא זה שקבע את הדרגות ואת הצורה הזאת של הטבלה. כמו שציינה לאה, לא מדובר רק על בילדים עם אוטיזם, אלא מדובר בילדים נוספים, או בלקויות נוספות.

אני לא מבין למה את לא יכולה לענות לשאלה ששאלתי. הייתה שאלה מאוד ספציפית לגבי קביעת המנהל, אם הוא מחליט בין 4 הדרגות. נשאלה פה שאלה שבסופו של דבר מנהל קובע אבל לא קובע דבר שהוא דיי משמעותי. אתם הייתם צריכים להסביר למה זה כך, אבל עכשיו את מספרת לי שיש ילדים אחרים ויש כל מיני דברים אחרים. נא לענות על השאלה.

לגבי התווך, כמו שאמרנו שיש תמיכות נוספות.

תודה. אין צורך לחזור על זה. אנחנו לא עד כדי כך לא מבינים עניין. את לא מסבירה, אלא את אומרת דברים שכולנו יודעים כבר, ואם לא ידענו בתחילת הישיבה, בוודאי עד עכשיו נדע.

אם ילד מקבל 24 או אם ילד מקבל 16 והוא זקוק ליותר, יש לו תמיכות.

אבל זאת לא השאלה. השאלה היא למה נותנים למנהל לקבוע ובמקום לקבוע ספציפית שדרגה כזאת שווה נגיד 30 שעות של מתאמת שילוב, נותנים תווך. למה אתם לא יכולים לענות על השאלה?

כי מכסת השעות של העובד הפרה-הרפואי יושב במטי"ה, בגלל שזה שברירי ומדובר בשעות יחסית מאוד קטנות. בסופו של דבר מסך כל שעות הלימוד של הילד, זה צריך להגיע לאיזשהו מכלול. לכן אמרנו, למנהל בית-ספר שהוא מכיר את הילד.

אני מכיר אותך מספיק טוב ויודע שכאשר יש לך תשובה, את יודעת לענות. אני מבין את התשובה. אני מבין שאין לך תשובה.

אגב, שקלנו את זה.

כדאי שתשקלו את זה עוד פעם.

יכול להיות שכן, אבל יש לזה גם חסרונות.

אני מייצגת את החינוך המיוחד בהסדרות המורים. כלומר, מורים, מנהלים ומפקחים. אני חושבת שחבל מאוד שהדיאלוג, שאני יודעת שמתנהל מזה שנים, עוד מניסיוני כמנהלת וכמפקחת במשרד החינוך, לבין הורים לילדים, הולך לפרטים. כלומר, באמת אתם בורחים מן השדה לפרטים של כמה שעות. אני חושבת שצריך לדבר על הצרכים של הילדים ולא על הגדרת התפקיד. לטעמי צריך לראות מה צריך הילד, האם הוא צריך יותר שעות, האם הוא צריך יותר ליווי, ועל זה יש לענות.

אני אשמח יותר שמורים מיומנים בעלי תארים יענו על מרב הצרכים שלהם.

יש עדיין מציאות שמצטיירת בפנינו יום יום בוועדה הזאת ועדיין אצלכם בהסתדרות המורים והיא המציאות של בתי-הספר שלנו, של מורים. אנחנו יום יום שומעים מכם את הדבר הזה. מורים שיושבים עם 37 ילדים בכיתה, גם אם הם יהיו המלאכי, בני מלאכים וגם הכי מיומנים, עם ההכשרות הנכונות - האפשרות לתת את הסיוע ואת הטיפול הפרטני לילד עם צרכים כל כך מיוחדים כמו הילדים שאנחנו מדברים עליהם, הוא מאוד מוגבל. אם היה מורה במקום הסייעת, אם היה מורה שהיה עושה את העבודה הזאת, אני בטוח שאף אחד מסביב הזה לא יתנגד לעניין, אבל זה שוב עניין של כסף.

כיוונת לדעת גדולים ממני. לדעתי זה עניין של תקציב. לכן הגלישה מנושא התקציב לנושא הפרטים לדעתי עושה איזושהי זילות של הדיאלוג הזה.

בנושא זילות בתפקיד מנהל בית-הספר שבעצם אמור לקבל החלטות מאוד חשובות באחריות אבל בלי סמכות. והעובדה שהוא אחראי על הילד מחד ולא מאשרים לו להחליט על איך יחולק התקציב מאידך, לנו כאיגוד מקצועי זה מאוד מפריע.

אני חושבת שהמורים כאן לא הובאו בחשבון סביב השולחן הזה וזה קצת חורה לי אבל אני מקבלת את דעתך בכבוד.

לא הובאו בחשבון? הם תמיד מובאים בחשבון.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. בקשר לתקציבים שלא מגיעים ליעדם ברשויות, אני חושב שזה תפקידכם כמשרד חינוך לתקן, לבקר, יחד עם השלטון המקומי, מה עוד שיש מחלקת חינוך בשלטון המקומי, יש גם אחראי על תיק החינוך בשלטון המקומי, אפשר איתו, דרכו, ביחד אתכם, עם המחוז, לבקר ולשאול. אתם רשאים לשאול למה זה לא מגיע, ואגב, זאת עבירה פלילית אם הכסף לא מגיע ליעדו ברשות. לפי חוק החינו, זאת עבירה פלילית ואני חושב שאתם חייבים לפעול לפי החוק. אם אתם שומעים מהשטח שהכסף לא מגיע והכול לקוי שם - חובתכם לשאול.

בקשר למתאמות השילוב. אני חושב שגם מחובתו של משרד החינוך, אם לא זכותו, להתערב או לומר את דעתו. הוא צריך למנות מתאמות שילוב, לפחות עם מינימום קריטריונים שהמועמדת צריכה לענות עליהם. לא ייתכן שיאספו אנשים שסיימו רק י"ב והן לא מתאימות ולא עונות על הדרישות, ויכולות לקלקל במקום לשפר. אני חושב שזאת גם חובתו של משרד החינוך.

בקשר לוועדות ההשמה. עברתי על הסקר שמהווה אינדיקציה. אמרתי למלכי שזאת אינדיקציה והוא לא משקף את האמת בצורה נכונה כפי שהיא קיימת בכל השטח. למשל, לא ייתכן שבדרום יש 7 אחוזים. אני לא מאמין לזה. ראיתי גם את הדוחות במשרד הרווחה ואת הנתונים של משרד הרווחה, ולדעתי הם לא נכונים. עברתי על דוח ביטוח לאומי, שם סך כל המטופלים שם הוא 1,939.

זה כולל גם את החינוך המיוחד. לכן כאשר אתה מנסה להשוות נתונים של רווחה ושל הביטוח הלאומי, אי אפשר לעשות את זה מול ילדי השילוב.

אני יודע. אני מדבר בכלל על ועדות ההשמה גם בבתי-ספר. בבתי-ספר ועדות ההשמה מוקמות אמנם בלי ביקורת של משרד החינוך בצורה מסודרת. אני חושב שאין ביקורת רצויה, דרושה, כפי שדרוש שתהיה על ועדות השמה, ולכן הרבה תלמידים נופלים כתוצאה מכך. יש הרבה תלמידים שמתאימים לשילוב אבל הם מוצאים מחוץ למסגרת הזאת. עליכם גם לבדוק את זה.

נקודה אחרונה אדוני היושב-ראש. אני חושב שאם העניין הוא עניין של תקצוב, ושמעתי את כל הדעות, וכולם אומרים שהכול מסתובב סביב התקציב, כדאי מאוד להמליץ בוועדה שעל משרד החינוך לבצע את פסיקת בג"ץ וליישם אותה בעניין התקצוב.

לגבי הנושא של התקצוב, אנחנו נקיים ישיבה של הוועדה ונעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות בנושא התקצוב. זה יהיה מאוד קרוב למה שאתה ממליץ ואת זה אני מבטיח לך. אין התנגדות של משרד החינוך לעניין. אני בטוח שזה לא יהיה מהתקציב של משרד החינוך אלא זה יגיע מהאוצר, כמו שזה צריך להיות. בנושא הזה אנחנו חד-משמעית תומכים בעמדת משרד החינוך.

לגבי הנושא של ההעברות. סיכמנו שאתם תשבו עם מרכז השלטון המקומי ותעשו את ההתאמות. בנושא הזה תדווחו לנו בעוד חודש. בסדר?

פסח באמצע.

אני מבטיח לך שפסח לא באמצע. יש לנו כלל גדול האומר שמראש חודש אדר עד ט"ו ניסן זה יותר מחודש. אנחנו נקבל את הדיווחים גם בזמן פגרה.

תשבו ביחד גם עם משרד הרווחה ותגיעו לאיזושהי דרך.

הקמנו ועדה בין משרדית.

אם כן, תדווחו לנו על מה הוועדה הבין משרדית הזאת הסכימה לגבי הילדים האלה.

עדיין נשארת שאלה אחת גדולה והיא מה קורה עם הסייעות. אני לא יכול לקבל את הפער בין העמדות כפי שהוצג כאן מאחר שזה פער יותר מדיי גדול. אני לא יודע איך להציע אבל אולי אתם במשרד החינוך, שאחראיים על הנושא, תציעו משהו. אני הייתי חושב שראוי שתשבו עם מכלול של הורים בעניין הזה, תדברו גם על המכלול של ההצעה שאתם נותנים במגבלות התקציביות הקיימות היום. תשבו ביחד ותגיעו לשיח עמוק ואמיתי. אני לא מאמין שהורים מוציאים בממוצע סכומים כאלו כפי שהוצגו כאן או כפי שמוצגים במחקר, בלי שיש איזה ביסוס הרבה יותר מהדברים שהבנתי מתוך הדברים שאת אמרת סמדר. יכול להיות שיש חוסר תקשורת, חוסר ידע אצל ההורים לגבי מה קורה, גם בשינויים שאתם עוברים, יכול להיות שיש לכם את הסיבות המקצועיות לזה ויכול להיות שאתם יכולים גם ללמוד דברים מאלו שיום יום יש להם את האחריות העצומה על הטיפול בילדים האלה.

לכן אני מציע לכם, גם כתוצאה של הדיון הזה, שתשבו ביחד בצורה מאורגנת, תשבו ביחד ותגיעו לדיון מעמיק לגבי הצרכים של הילדים האוטיסטים ספציפית, למרות שזה יכול להיות גם נכון לגבי קבוצות אחרות. כרגע אנחנו מדברים על הילדים האוטיסטים, על 900 ילדים שנמצאים בשילוב.

אנחנו מדברים על שילוב כאשר כל הנקודות הן מורכבות כי זה בעצם אותו דבר.

אדרבא, תקיימו את הדיון הזה עם ההורים ועם המומחים. אלה אנשים שאכפת להם, אלה אנשים שמשקיעים את הנשמה ואת החיים. זה לא אומר שתמיד בכל נקודה הם צודקים, אבל יש להם כנראה גם מומחיות, גם ניסיון וגם מומחים. תגיעו להתדיינות משותפת, עמוקה, מעמיקה ואנחנו נעקוב בוועדת החינוך אחרי הדיון הזה ונצפה לתוצאות, כי בנפשנו הדבר והילדים האלו הם ילדים שצריכים את מרב היכולת שלנו לעזור.

לגבי המורים והאפשרות לשלב כמה שיותר מורים, אני חושב שאף אחד לא חולק על זה, ובוודאי ההורים היו שמחים שבמקום סייעת - שבקושי סיימה כיתה י"ב - יהיה מורה מוסמך לעניין שיטפל ויהיה במקום מתאם השילוב. אכן זה יכול להיות מצוין. תדונו בכל האפשרויות יחד עם השילוב של כלל הדברים הפרה רפואיים וכולי.

אני מציע שיהיה דיון כזה ואנחנו נעקוב אחריו. אני לא אגביל את זה בזמן כי אני מצפה שתעשו את זה כמה שיותר מהר אבל אני אדרוש תשובות ממשרד החינוך ואני אבקש מכם, מסמדר ולאה, תנו לי דיווחים שוטפים, תאמרו לי מה מתקדם בשיח הזה,. אם נצטרך לקיים עוד ישיבה, נקיים עוד ישיבה ועוד ישיבה, כי אני לא אוותר בנושא הזה.

הדיאלוג הזה, שרת החינוך לקחה עליו חסות, וחשוב שזה יירשם גם לפרוטוקול. היה יום עיון, ביוזמה של שרת החינוך, שהתחיל סדרה של דיאלוגים בנושא של שיתופי פעולה עם ההורים וזה נעשה בחסות שרת החינוך.

אנחנו מברכים את שרת החינוך על הדבר הזה. יחד עם זאת יש עדיין פערים יותר מדיי גדולים.

אני מציע להוסיף החלטה נוספת. לא הכול סקרים, אלא יש שיטות יותר מתוחכמות מסקרים. אני מציע למשרד החינוך וגם להורים לחשוב על השיטה של קבוצת מיקוד.

אנחנו הצענו את זה למשרד החינוך.

ההצעה שלי היא ללכת על קבוצת מיקוד כי בדיונים כאלה, בנוכחות של אנשי מקצוע, אפשר לרדת ולגלות את התמונה בצורה ברורה. יש שיטות לבחור מי משתתף ואיך לעשות את זה. אני לא רוצה לתת המלצות, אבל אני זורק את ההצעה הזאת לחלל.

אנחנו מוסיפים את הרעיון הזה לסיכום הישיבה.

תודה רבה לכולכם, תודה על השתתפותכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00