PAGE
25
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

21.2.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 74

מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי , כד' בשבט תשס"ז (21 בפברואר 2007), שעה 09:00

1. הצעה לסדר היום: שיעור העבריינות בקרב בני נוער עולים

של חה"כ יצחק אהרונוביץ ואליהו גבאי

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הקשה של ילדי העולים בישראל של חה"כ מרינה סולודקין.
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גידול הפשע בקרב ילדים העולים
של חה"כ דוד רותם

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן, היו"ר



אליהו גבאי

נאדיה חילו

דוד רותם

מרינה סולודקין

נצ"מ סוזי בן ברוך
- רמ"ד נוער, משטרת ישראל


תנ"צ מרגלית קרופרו
- ראש מחלקת חקירות ותביעות, המשרד לביטחון פנים


מפקח אפרת וולך
- קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים


מפקח שחר יונאי
- קצין נוער, המשרד לביטחון פנים


שרה כהן

- מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת עלייה


רס"ן מושיק אביב
- אמ"ש, רע"ן עלייה והשתלבות, משרד הביטחון


עמיהוד בהט

- מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך


דבורה מרחבי
- מפקחת ארצית, משרד החינוך


נח גרינבוים
- מפקח ארצי בתחום קידום נוער עולה, משרד החינוך


דפני מושיוב

- פיקוח ארצי – קליטת עלייה, משרד הרווחה


מרק בסין

- ראש מועצת בני-עייש


מרק איפראימוב
- רכז נוער שדרות


ד"ר יצחק קדמן
- מנכ"ל המועצה לשלום הילד


איתן גורני

- סגן מנהל הרשות הלאומית למלחמה בסמים


שמעון סיאני

- מנכ"ל עמותת "ידידים"


דוד מהרט

- מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה

דנה גורדון

חיה מרקביץ', חב' פרוטוקול

1. הצעה לסדר היום: שיעור העבריינות בקרב בני נוער עולים

של חה"כ יצחק אהרונוביץ ואליהו גבאי

2. הצעה לסדר היום (דיור מהיר): המצב הקשה של ילדי העולים בישראל, של חה"כ מרינה סולודקין

3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גידול הפשע בקרב ילדים העולים של חה"כ דוד רותם

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת קליטה, עלייה ותפוצות. היום על סדר היום שלושה נושאים. נושא אחד, הצעה לסדר היום: שיעור העבריינות בקרב בני נוער עולים של חה"כ יצחק אהרונוביץ ואליהו גבאי; נושא שני: הצעה לסדר היום (דיור מהיר): המצב הקשה של ילדי העולים בישראל של חה"כ מרינה סולודקין; נושא שלישי: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גידול הפשע בקרב ילדים העולים של חה"כ דוד רותם.

חיים גבאי: אני מתנצל, אני חייב להיות בוועדה אחרת ואני אומר שני משפטים. אני הייתי שותף עם חה"כ דוד רותם בהצעה לסדר היום וביקשת דיון דחוף בוועדת הקליטה בנושא עבריינות נוער בקרב עולים. עבריינות הנוער אינה צומחת מאליה, הם לא באו עם רקע של עבריינות מחוץ-לארץ, אלא זה תוצאה של הקליטה כאן. ודווקא מדינת ישראל שהיא קולטת עלייה כבר שנים רבות, מן הראוי שהיא תהיה מתורגלת יותר טוב בקליטת הנוער משנה לשנה, כי לא יתכן שמשנות ה-50 אנחנו קולטים עולים והנה עכשיו אנחנו צריכים להיכשל בגדול בנושא קליטת העלייה.


קליטת עלייה זה לא איזה דבר של תיקון, זה עניין מערכתי בכל התחומים. זה נובע גם מהמצב של התפרקות המשפחה מצד אחד, מעמדו של האב, מעמדה של האם שהם היו העובדים המפרנסים ומעמדם במשפחה השתנה והמשפחה התפרקה. בפרט משפחות של בני עדות שבאו מתרבויות ומרקע שונה כמו העלייה האתיופית, העלייה הרוסית. דבר שני, קליטת שפה, תרבות, ערכים, כל הנורמות האלה משתנות כאן בארץ.


דבר חשוב, הנושא של התעסוקה. כאשר אין תעסוקה בבית, זה מביא לעוני ועוני גם מוסיף את ההתדרדרות. אבל אני חושב שלפעמים יש לנו קושי בנושא התעסוקה וקושי בנושא שפה, אבל בנושא של קליטה חברתית אנחנו לא נוכל לבוא ולטעון שהבעיה היא רק כספית בעיקרה. אם אנחנו נתגייס כולנו וזה דבר שאפשר במערכת החינוך לקיים, אם זה מתנ"סים ואם זה מקומות של בילוי או תרבות, אם נשתף את מערך החינוך בנושא הזה, זה יקל עלינו לקלוט אותם. וקליטה חברתית, כאשר הילד ייקלט מבחינה חברתית בבית-הספר ובכיתה, זה יקרין על הצלחתו בלימודים, זה יקרין על השתתפותו בחברה וקליטתו בחברה. כי הצד החברתי יכול להביא אותו לניכור מהחברה, מהכיתה ומהכל.


ולכן כדי להצליח ולעמוד בפני הנושא הזה של העבריינות, כל הרשויות שמטפלות בקליטת העלייה צריכות לשלב ידיים ולהיות שותפות וגם בקליטה רוחנית, כי יש כאלה שמגיעים ממקום שכל המסגרת הרוחנית שהיתה להם בבית ובמשפחה, כאן היא שונה. ואם יהיה גיוס של כל הגורמים וכל אחד יתרום בתחומו, אנחנו יכולים לחסום את ההתדרדרות בעבריינות הנוער.


קליטה טובה יכולה למנוע מאתנו שהנוער הזה יצא ממעגל העבודה, מעגל הלימודים, מהצבא, ובסופו של דבר יעלה לנו הרבה יותר כסף והרבה יותר משאבים כדי לתקן את מה שהתקלקל בתחילת הדרך. אז בואו נתפוס את העסק בהתחלה כדי שההשקעה הציבורית והנזק שיווצר יהיו אפסיים ונוכל בעזרת השם לצאת לדרך אחרת ואין ספק שקליטה טובה תביא לנו עוד עולים. השתלבות בחברה תביא גם השתלבותו בצבא, בצבא זה בקצונה, זה יקרין על כל מהלך החיים של אותה קהילה שהם במקום שיוכלו להיות גאים בנוער שלהם, הם יתביישו כי כל פעם שיראו נוער עולה, הוא יתדרדר לעבריינות. כאשר הם יראו שהנוער העולה הוא בקצונה, אין ספק שזה יתרום רבות לקליטה טובה ולהבאת נוספים. אני מתנצל, אני צריך ללכת לוועדת הכנסת.

סליחה, לפני שאתה הולך, מבחינת נתוני המשטרה אין עלייה בפשיעת נוער עולה. להיפך, מ-2004 יש ירידה מבחינת נתוני המשטרה.

אבל אחוז אחד צריך להדאיג אותנו גם אם יש 18 עולים, אם זה יותר מהתושבים הישראליים. זה לא אם זה עלייה, עלייה בעיניי זה יותר מכלל הישראלים שנמצאים כאן. אם הנורמה יותר, אז כולנו צריכים להתגייס.

תודה. אנחנו נשמע את הדוברים קודם ואחר-כך נעבור לדיון, כי כולם מדברים על אותו דבר באספקטים אחרים, ופה גם יש כמה אספקטים, לא רק פשע.

דוד רותם: אדוני היו"ר, כשהייתי צעיר שלחו אותנו מביה"ס ומתנועות הנוער לפרוזדור ירושלים ללמד עולים עברית והם העשירו את עולמנו יותר מאשר אנו את העולם של העולים. לצערי הרב, מדינת ישראל נכשלה. וכשאני אומר שמדינת ישראל נכשלה, אני אומר כולנו נכשלנו בקליטתם של העולים בשנים האחרונות. ואני חושב שצריך להודות למועצה לשלום הילד על המחקר הזה משום שהוא הציף ושם על השולחן את פנינו המכוערות.


אחוז הפשיעה בין ילדי העולים הוא פי ארבעה מחלקם באוכלוסייה. וצריך לשאול למה זה קרה, במה אנחנו חטאנו בכך שהנוער הזה הפך להיות נוער עברייני? שהרי הנוער הזה הגיע ממקום של תרבות ושל חינוך והוא לא היה נוער עברייני קודם לכן. אז נכון שיש גם בעיית המעבר ממדינה למדינה שיוצר איזשהו משבר או אירוע שיכול לגרום לכך, אבל יש כמה דברים שאני חושב שהם בולטים יותר וצריך לתת עליהם את הדעת.


אחד, אני מאשים את מערכת החינוך, לא רק על כך שלא קלטה את הנוער והחזיקה בו, אלא מי שקורא את המחקר הזה יכול לראות בין השורות שכל הנושא של הנשרה הפך להיות מכה בין ילדי העולים. דהיינו, מאוד נוח לביה"ס, למורים, למחנכים, למשרד החינוך, להגיד לילד, "או-קיי, לא באת היום לביה"ס, אל תבוא גם מחר" ועל ידי-כך הנוער הזה נושר ממוסדות החינוך והופך להיות נוער עברייני.


משרד החינוך חטא בדבר נוסף. הוא ביטל את כל התכניות המיוחדות לילדי עולים. ויגידו לנו "אין כסף, צריך לקחת ממקורות אחרים". לא יתכן ש-18 אחוזים מהעבריינים הצעירים יהיו ילדי עולים כאשר, אנחנו אחראים לכך באופן ישיר משום שאנחנו לא מטפלים בהם. הרעיון שבא מכיוון המועצה לשלום הילד מוצא חן בעיניי מאוד, וזה הקמת תכנית של מורים עולים לטובת ילדי עולים.

זה לא להחליף את המורים הקיימים אלא לתת מסגרות נוספות ואני חושב, אדוני היו"ר, שאנחנו חייבים להחליט לדרוש מהממשלה לעשות מיד שני דברים. ראשית, לפעול לצורך הגברת החינוך של הילדים בבתי-הספר, החזקתם בבתי-הספר, גם על-ידי התכנית של מורים עולים על-ידי עולים. והדבר השני, אנחנו צריכים לפנות מכאן בקריאה, לא רק למשרדי הממשלה, אלא בעיקר לתנועות הנוער, לאלה שלא הולכים לצבא והולכים לשירות לאומי, להקדיש את מירב המאמצים בשנתיים, שלוש הקרובות לטיפול בילדי עולים כדי שהקליטה שלהם תהיה נכונה ואנחנו לא ניתקל בכתבות מסוג זה. תודה.

תודה. חה"כ סולודקין, בבקשה:

כי אתם ב"קדימה", אתם מחזיקים את האוצר.

אתה בטוח שאנחנו ב"קדימה"?

כך כתוב בשלט.

עדיין ב"קדימה".

אבל עצמאים ברחוב שלנו. אדוני היו"ר, יש גם נתון שאני רוצה להסב אליו את תשומת לב הוועדה. כמעט 20 אחוזים של תיקים פותחים נגד הנוער העולה ואחר-כך רואים נתון ש-40 אחוזים של תלמידים ונוער שיושבים בבתי-כלא, הם עולים. אני חושבת שכאן אנחנו הגענו למשהו מסוכן ביותר. שאין יחס שווה לנוער ישראלי ולנוער העולה, יש החמרה בעונש של עולים מבריה"מ ושל אתיופיה. רק בישיבה הקודמת אמרנו שהעיתון נותן תמונה מעוותת, כאן כתוב "18 אחוזים מהעבריינים הם עולים" ומה כתוב בעמוד הראשון: "40 אחוזים מהאסירים הילדים הם ילדי הנוער העולה". ואני חושבת שזה מאוד מסוכן ואנחנו צריכים לפנות כאן לעורך וגם אני מבקשת ישיבה מיוחדת שתברר מה קורה, איך מענישים את הנוער העולה.

חה"כ סולודקין, בואי לא נתחבא מאחרי הכותרות בעיתון, המצב הוא גרוע. זה שהוא כותב פעם 40 ופעם 18, אז הוא לא בסדר אבל אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיה, לא עם הכותרות.

אתה לא הבנת, אני אמרתי שחשודים בפלילים 20 אחוזים, מהאנשים 40 אחוזים. כאן אני חושבת שאנחנו מגיעים לבית-משפט ורואים שיש ענישה מאוד רחבה. ואני רוצה לשמוע גם מאנשי המשטרה מה קורה כיוון שהרבה שנים אנחנו מאזינים לדיווחים של סוזי בן-ברוך, שהמצב משתפר, נכון?

תודה. ד"ר יצחק קדמן, בבקשה:

באשכול אחד אני רואה שיש שני יישובים שיש בהם בין 10 ל-12 אחוז ילדי עולים. אני יכול להבטיח לך שבאשכול אחד לא תמצא עבריינות נוער בכלל וגם לא הנשרה, משום שזה שני יישובים חברים שלא נותנים לעולה לנשור ולא לפשיעה.

ד"ר קדמן, אתה חבר קבוע אצלנו. מתחילת הקדנציה אנחנו ידענו שיש נשירה, אנחנו הקמנו תת-ועדה ויומיים בשבוע הם יושבים עם נציגי החינוך וישנה איזושהי התקדמות אבל זה לא מספיק. אסור להתעייף מעלייה. עיתונים מדברים על סטטיסטיקה ודמוגרפיה וכיו"ב. עליה זה נכס גדול כשיש מלחמות וכו'.

אני משם ואני לא זוכר כנופיות של ילדים יהודים, זה היה בושה אם ילד יהודי נפל בדבר כזה, היו דברים בכל עיר וכמעט כל האזור ידע את זה, זה היה בושה. אנשים החליטו לעלות לארץ, הם חשבו שעם רפואה טובה, עם מדע טוב, חינוך טוב, הכל יהיה בסדר. כולם אמרו שאנחנו עולים למען הילדים שלנו. אתם יכולים להבין איך מרגישים האנשים האלה? זה כישלון גדול של המדינה.

ופה את רוצה להגיד על אחוז פחות, כל הכבוד, אתם לא אשמים, אתם כמו אלה שצריכים לנקות. אשמים אלה שלא נותנים יחד כמו שצריך, אשמים אלה שלא נותנים תקציבים כמו שצריך. נכון אמרת, חה"כ סולודקין, שאנשים הגיעו ממדינה אחת למדינה אחרת, עם תרבות אחרת. שם הכל ניתן בחינם, כל הספורט היה בחינם, כל החינוך היה בחינם, מה שקשור בילד היה בחינם. פתאום הם עולים חדשים ואין להם כסף ואין להם פרנסה.

ילד צריך להיות עסוק עם משהו, עם טכניקה, עם תזמורת, עם מוזיקה, עם ספורט, עם כל מיני דברים. אבל כאן קודם כל ההורה צריך לשלם. אבל אני צריך להגיד שמה שקרה זה לא סוף, למדינה זה עולה יותר כסף ממה שהשקיעה בילדים, על כל הקופה. ודבר שלישי, אני יודע שבישראל יש תנועות נוער, צופים ועוד ועוד. איפה העולים, חברים? אתם ותיקים, ישראליים, אתם צריכים לתת את הדעת על זה שיש כל-כך הרבה עולים, ילדי עולים אם עכשיו אנחנו אומרים שזה רע, זה יהיה יותר רע.


אני מבקש סליחה כי כואב לי על מה שאני שומע ואני יודע שהילדים וההורים האלה מעולם לא היו פושעים, לא היו שיכורים, לא עוללו דברים מהסוג שנשמע פה, ופה במדינה אני שומע לאחר 17 שנים, נפלו מיליון עולים ואנחנו עושים ממיליון עולים זבל.

אני חושבת שהדיון הזה הוא מבחינתנו תוצר מאוד משמעותי לזה שאנחנו בעצם שוב העלינו על סדר היום את תמונת המצב של ילדים עולים. השנתון הזה הוא שנתון שהוצא ביוזמה משותפת של המשרד לקליטת העלייה יחד עם המועצה לשלום הילד, וזה שנתון שיוצא במהלך השלוש השנים האחרונות בפעם השניה. שנתון קודם יצא בשלהי 2004, אנחנו העלינו את השנתון על סדר היום ובדיוק באותה צורה כשם שאנחנו גם נוהגים היום.

וכל המהלך מבחינתנו ברמה של תהליך משותף עם המועצה, זה באמת לשקף את תמונת המצב לא כאקט שהוא חד-פעמי שהיה בשנת 2004, אלא בעצם לתת את תמונת המצב של הילדים ובני-הנוער העולים גם בפרספקטיבה שהיא פרספקטיבה של זמן ושאנחנו נוכל באמת גם להתייחס באופן נכון ומקצועי לשינויים הן הטובים והן הקשים שמתרחשים בכל מה שקשור לקליטה של בני הנוער העולים.

אז לכן שנתון זה, לפחות מבחינת משרד הקליטה, הוא גם לא יהיה האחרון. המגמה שלנו זה כן להשתמש בו ככלי עבודה שיגיע לכל אחד ואחד, בין אם ברמה של קובעי מדיניות, ברמה של כל המשרדים הממשלתיים ודרך כל מי שעוסק בנושא של קליטה של נוער עולה ועד לרמה של הרזולוציה היישובית הכי מפורטת.

מתוך העבודה המשותפת שעשינו יחד עם המועצה ניסינו להגיע למקסימום של מידע וגם להעלות אותו על סדר היום כדי שהוא יגיע גם לידיעת כל הרשויות שקולטות את העולים, כדי שזה יהווה גם להם איזשהו כלי, איזשהו מסד נתונים נכון כדי שההתערבות גם בזירה היישובית ולא רק בזירה שנעשית ברמת הממשלה או המטה, תהיה מכוונת כמה שיותר לשיפור המצב של הילדים העולים.

אדבר גלויות, יש לי קושי עם כתבה שבסופו של דבר לוקחת מתוך השנתון רק את הנתון הכי בעייתי, כי ברמה של עיתונות זה הכי סקסי במובן הרע של זה ואז לשקף את זה בנקודת זמן אחת בלי בכלל להתייחס לתהליכים. ואנחנו כאנשי מקצוע ואנחנו כאנשים שצריכים לעבוד באופן שהוא שיטתי ורצוף, כן צריכים לבוא ולהתייחס למהלכים שהם ארוכי טווח וגם לנתונים שהם לא רק בפרספקטיבה של נקודת זמן אחת, כי אחרת מה שנבוא ונגיד לכל אנשי המקצוע ולכל מי שעוסק במלאכה במדינת ישראל, שכל מה שאתם עושים הוא לא שווה כי עובדה ששום דבר לא טוב.

אני לא הבנתי מה זה לטווח הארוך, זה לא טווח ארוך 17 שנים?

אדוני היו"ר, הטווח הארוך הוא מבחינתנו בין היתר, הנתונים שאנחנו בודקים אותם באופן שוטף ושיטתי עם המשטרה כדי לראות מה היה לפני חמש שנים, מה היה לפני ארבע שנים.

עכשיו יותר טוב, כן?

עכשיו יותר טוב.

השנתון האחרון היה ב-2004?

השנתון האחרון היה ב-2004.

מה קרה מ-2004 להיום, עלה או ירד?

מ-2004 להיום יש ירידה.

של כמה אחוזים?

ב-2004 הנתון היה 20.9 אחוזים; ב-2005 אנחנו מדברים על 18.5 אחוזים. אבל אני רוצה להגיד שב-2003 היה 22.2 וב-2002 היה 24.1 אחוזים.

כלומר, עבריינות הנוער יורדת?

אבל זה אחרי שהם לא פותחים תיקים לאלה שגונבים אוכל. קודם פתחו תיקים על מי שגנב אוכל?

מההתחלה לא פותחים לו.

לא, אני זוכר שפה אתם דיברתם שעכשיו אתם לא פותחים, קודם אתם פתחתם.

אדוני היו"ר, אני איש מקצוע ואני עובדת סוציאלית, ולא רק שאני רואה את עצמי,

אני רואה שהמצב גרוע.

אני מייצגת את זה כדי לבוא ולהגיד שזה לא רק שאני פועלת על בסיס של נתונים כאיש מקצוע אלא איכפת לי גם מאוד מהדברים. והמשמעות של הכנת החומר הזה, זה בשביל שכל מערכת שאנחנו עובדים איתה וגם מי שאנחנו לא עובדים איתה, תיקח את הדברים לתשומת הלב.

באחוזים זה בסדר, אבל במספרים אני רוצה לדעת.

הם מופיעים בתוך השנתון וכל הנתונים קיימים.

1,857 בני-נוער עולים נחקרו במשטרה, כל אחד פעם אחת לפחות.

זה 20 אחוזים?

כן.

ואילו זה היה 15 אחוז, זה היה בסדר?

לא, זה לא בסדר.

הוויכוח על האחוזים לפעמים משגע אותי, מכיוון שמאחורי האחוזים עומדים בני-אדם.

אני רוצה לדעת כמה זה. כמעט 2,000 ילדים זה חמור.

אני מסכימה אתך וכל ילד הוא ילד שמחייב התייחסות ולילד יש משפחה ולילד יש הורים ויש לו גם אחים וכל מה שקורה לילד ולמשפחה, צריך לעניין אותנו לא רק ברמה של ילד שביצע עבירה כזאת או אחרת. אנחנו לא מנסים להסתתר כאן להתחמק משיקוף הנתונים כמו שהם. הנתונים הם קשים אבל חלק מתוך האחריות המקצועית שלנו זה לבוא ולהסתכל על הדברים ולראות איפה צריך להשקיע יותר ואיפה צריך להשקיע פחות.


אני אמרתי גם בדיונים הקודמים שהתייחסו לגבי הנושא של מצב הנשירה. גם במצב של הנשירה אנחנו רואים מגמה של ירידה. עדיין המצב הוא יותר גרוע מאשר של התלמידים הוותיקים. אנחנו לא מתעלמים מזה אבל אנחנו אומרים שחלק מתוך ההתערבויות שנעשות מן הסתם אולי גם מניבות תוצרים חיוביים וצריך לעודד את אותן התערבויות, את אותן פעולות שמבחינתנו כן יפחיתו את הסיכון בקרב האוכלוסייה של הילדים העולים.


אנחנו רואים בחלק מהנתונים שיש מגמה שהיא מגמה מעודדת. זה צריך לחזק את ידינו כי אם כל הזמן רק מדברים על החצי הריקה של הכוס, המשמעות היא שכל מי שעוסק בדבר זה מרפה את ידיו. ואנחנו באים ואומרים, בואו נשקיע יותר ונשקיע ביחד ונעשה פעולות שמכוונות ומגיעות בדיוק לדברים שאנחנו מזהים אותם כדברים הקשים ביותר.

ואני חושבת שבכוחות משותפים אפשר כן להגיע ליותר הישגים. אני שוב אומרת, לרגע אני לא ערה לתמונת המצב, זאת אומרת, זה כלי שהוא מבחינתי כלי עבודה, אני הייתי ערה לנתונים באופן שוטף תוך כדי ההכנה של החומר. הנתונים כל הזמן מועברים לשטח ולכל מי שרלוונטי. אני רוצה היום לשקף לדוגמה שתי התערבויות מאקרו ברמה של המדינה כדי לבוא ולהגיד שמבחינתנו הנתונים לא רק נשארים בזירה של משרד הקליטה, יש שתי תכניות ענק כרגע שהמדינה יוצאת איתן. האחת, זו עיר ללא אלימות על בסיס על החלטה של ועדת שרים למאבק באלימות והמוסד לביטוח לאומי, שהולכת כרגע להיות ב-10 יישובים.

מבחינת ההסכמות בינינו ועם כל מי שמוביל את התהליך, אנחנו שמים את העולים כאוכלוסיית יעד שאנחנו מכוונים התערבויות שהן מבחינתנו התערבויות ממוקדות בדיוק בנושא של הפחתת התנהגויות אלימות.

באיזה אשכולות נמצאות הערים האלה?

נבחרו 11 ערים. הן פרוסות על פני אשכולות שונים. זאת אומרת, הרשימה היא רשימה ידועה והיא קיימת. 11 ערים שמתוכן אילת היא עיר דגם כי שם פותחה התכנית.

אולי את יכולה להרחיב, מה ההתערבויות הספציפיות?

התכניות בעיר ללא אלימות זה תכניות יישוביות מאוד כוללות, מערכתיות, שמדברות על הפחתת האלימות לסוגיה ביישוב בכל מה שקשור לנושא.

מה ההתערבות הישירה שלכם לגבי ילדי עולים?

ההתערבות הישירה שלנו באותם יישובים זה האימוץ של תכניות שאנחנו זיהינו אותן כתכניות שהן מניבות תוצרים חיוביים. לדוגמה, תכנית שאנחנו עושים כרגע יחד עם עמותת "ידידים", נמצא כאן ידידי, שמעון סיאני, מנכ"ל העמותה, יחד עם שירות המבחן לנוער ויחד עם משטרת ישראל. זו תכנית שאנחנו התחלנו אותה של ליווי נוער עולה עובר חוק, ליווי שלו ושל הוריו, של משפחתו.


התכנית התחילה ב-10 יישובים, אומצה גם על ידי הביטוח הלאומי וכרגע הורחבה ל-20 יישובים. אנחנו מאמינים מתוך השיח המשותף שלנו שהתכנית הזאת היא תכנית שמניבה תוצרים חיוביים בהפחתת סיכון והתנהגות עבריינית בקרב נוער עולה.

לאחר שהוא כבר נוער עובר חוק?

זאת תכנית שהיא תכנית טיפולית.

אני מחפש את ההתערבות לפני שהוא עובר את החוק.

אני מסכימה אתך שחלק מהתכניות הן תכניות שאמורות להיות מניעתיות. מה שאנחנו כאן כרגע שיקפנו זה אחת מהתכניות שהיא תכנית שאמורה להיות מכוונת גם לנוער שעבר את העבירה. אי אפשר גם להתעלם מהמצב הזה. אנחנו גם חושבים שברגע שנעשית עבודה אתו, אז עשויה להיות מניעה של העבירה החוזרת וזה יכול להשליך גם על בני-משפחה נוספים באותה משפחה.

תרשי לי לשאול, אני לא בא בטענות אלייך כי את עושה את מלאכתך נאמנה, אין לי ספק. מה אחוז התקציב של המחלקה שלך או האגף שלך מתקציב משרד הקליטה?

אני לא אתייחס רק לתקציב שלי כי אנחנו מדברים על כמה אגפים אצלנו במשרד. בבדיקה שאנחנו עשינו במסגרת דוח ועדת שמידט שזאת הוועדה הציבורית שבדקה את מצבם של ילדים ונוער בסיכון, וזאת הוועדה השניה שגם רציתי לתאר את ההתערבויות שנעשות באמצעותה כרגע, אנחנו ראינו שבמסגרת תקציבי המשרד מוקצים, נכון לשנת 2004, 41 מיליון ₪ שהם כולם מכוונים מתוך תקציב הפעולה של המשרד לטובת תכניות שונות לנוער עולה במצבי סיכון וסכנה.

ומה היה תקציב המשרד הכללי ב-2004 ?

אני מתייחסת לזה. התקציב הזה מהווה 18.9 אחוז מתקציבי הפעולה הגמישים של המשרד. אני לא מדברת על הקשיחים כי עם הקשיחים אין לנו מה לגעת. אני מבקשת מכל הנוכחים ליטול את חוברת דוח ועדת שמידט ולהסתכל גם על ההקצאות הממשלתיות השונות. משרד הקליטה כמשרד חברתי הקצה מתקציבי הפעולה שלו את התקציב הכי גדול אחרי משרד הרווחה, לטובת ילדים ונוער בסיכון.

ופה צריך לבוא ולהראות כי אין את הפרופורציות, רבותיי, זה על סדר היום של המשרד ומאז זה גם גדל. אבל המשרד לקליטה העלייה הוא בוודאי לא המשרד היחיד שעוסק בנושא של נוער בסיכון ויש שני משרדים ייעודיים בגדול שזה משרד הרווחה ומשרד החינוך, שהם הגורמים הממשלתיים המרכזיים שהנושא בעצם הוא על סדר היום שלהם.

אדוני היו"ר, אתה בוודאי גם הזמנת את שר הרווחה לדיון הזה?

חלק מתוך מה שאנחנו בעצם מכוונים לעשייה, זה להעלות בדיוק את הנתונים האלה ולהיות בשיח שוטף עם משרד הרווחה וגם משרד החינוך כדי שהנושא יקבל מבחינתנו את הפרופורציות. התפקיד שלנו בהקשר הזה גם מול המשרדים, הוא לא רק להיות שותפים שלהם אלא גם להיות הסניגורים של אוכלוסיית העולים.


אני מנסה להעמיד את הדברים בלי לטייח כשם שהם. רבותיי, זאת תמונת המצב.

רק שאלה אחת אם אפשר. מה יעשה משרד הקליטה כדי למנוע עבריינות נוער בעולים? דהיינו, האם אתם מפעילים שם תנועות נוער? האם אתם מפעילים מוסדות חינוך? האם אתם מפעילים עזרה לתלמידים? מה עושה משרד הקליטה לעניין קליטת הנוער העולה לפני שהוא הפך להיות עבריין?

משרד הקליטה לא מפעיל את כל אותן מסגרות במוסדות כי המוסדות והמסגרות הללו הן חלק מהתשתיות של המדינה, שהאחריות לגבי ההפעלה שלהן היא לא מהמקום של משרד הקליטה.

לא מבחינת אחריות, מבחינת ניסיון לשיתוף פעולה. אני לא מבין, אם אתם פונים לתנועות נוער ואומרים, "בואו תעזרו לנו", לא שאתם יכולים לחייב אותן, מה אתם עושים בעניין?

אם במשרד החינוך לא חושבים על כך, איך הם יכולים להצטרף למה שלא קיים במשרד החינוך?

לא, הם יכולים לפנות ולבקש שיתוף פעולה, למה הם לא יכולים?

מבחינת המשרד, הפעולות שלנו בנושא של מניעה נעשות על טווח מאוד גדול של פעולות. חלק מהדברים זה אם היה תקציב נוסף, בוודאי שאפשר היה להרחיב את זה. אבל בשביל לסבר את האוזן, חלק מהעשייה מתייחסת גם לנושא של תגבור לימודי, של שיפור מיומנויות השליטה בשפה העברית. זה הכל פעולות מניעתיות, של קליטה מרוככת יותר של הילד במערכת הבית-ספרית, של סיוע שהוא סיוע גם בשעות שהן שעות פנאי ברמה של שעות פנאי איכותיות, שילוב בחוגים, שילוב בעשייה מהסוג הזה. מבחינתנו זה הכל פעולות מניעתיות אבל הן לא רק שלנו.

תודה רבה. יש לי שאלה, אתם מדברים על כסף ואפשר להשקיע כסף. איזה כסף אתם צריכים להקציב? אתם משקיעים כסף ולא יודעים מה יהיה עם זה, או יהיה אחוז ירידה אחד או שניים או שלושה. במדינות מתוקנות עושים תכנית ולפני שמשקיעים כסף, מתכננים ויודעים שבגלל פעולות כאלה שמתכוונים לפתח בשנה הבאה, יהיה שני אחוז פחות עבריינות. אתם עושים את זה ככה או עושים ככה, יש כסף והכל הרבה והכל בסדר ויהיה בסדר, אני רואה כמה שבסדר.


אני רוצה לדעת, אתם משקיעים כסף רב, מה אתם חושבים שיהיה? כמה אחוז יהיה פחות? על כמה יהיה יותר טוב? חברים, אני כועס מאוד כי הילדים זה הצרה של כל המדינה. אנחנו מדברים בהרבה מלים אני לא מבין שום דבר ממה שאנחנו מדברים פה. יש תכניות, אבל מתי תהיה ירידה משמעותית בדברים האלה? מתי? אתם יכולים להגיד? מה אתם יכולים לעשות כיוון שאנחנו חברי-הכנסת לא יכולים להשלים עם המצב הזה. אני יו"ר ועדת קליטה וחברי-הכנסת פה, אנחנו דורשים מכל משרד שאתם תענו לנו מה אתם קונקרטית צריכים לעשות כדי שבשנה הבאה האחוז ירד פחות ממה שהוא עכשיו. אם אתם מוכנים לענות – בבקשה – אם לא – אין על מה לדבר. אנחנו מדברים במלים, אנחנו לא מדברים במעשים.


בישיבה שעשינו עם הצבא שמענו נתונים אמיתיים כי הם יודעים מה לעשות והם יודעים מה יהיה אחרי זה. פה אני לא שמעתי שום דבר, אני שמעתי מלים יפות אבל לא הבנתי ואני מבין שגם חה"כ רותם לא הבין את כל המשמעויות של הדברים שאתם אומרים.

אדוני היו"ר, אמרתי שחסר כסף למשפחות חד-הוריות. ומשרד הקליטה הוא משרד עני, כמו שאמרנו. כשאני עזבתי ב-2000, זה היה שני מיליארד, עכשיו מיליארד וחצי, זה קיצוץ של חצי מיליארד ₪.

מרינה, לא היית צריכה לעזוב.

בואו נשמע את נציגי הצבא.

הצגנו פה את התכנית השנתית שלנו בשבוע שעבר. לגבי נוער בסיכון. יש לנו תכניות משותפות עם משרד החינוך שחלקן הצגנו בשבוע שעבר. אנחנו שמנו לנו יעד השנה הזאת להיכנס לטיפול מסיבי באוכלוסיית בני העולים מחבר העמים ומיוצאי אתיופיה, מיצוי תפקידים שלהם. אנחנו גילינו שדרך מיצוי לתפקידים איכותיים בצה"ל, אנחנו יכולים להביא אותם למצב של מעורבות חברתית שמביא לשירות תקין. מרבית העולים, ברגע שהשירות משמעותי עבורם ועבור צה"ל, הם צולחים את כל השירות בשלום.

הנתונים הוצגו בשבוע שעבר. בשנה הזאת אנחנו בוחנים כל חייל ופיקוד בראשות ראש אכ"א וראש אמ"ש, בוחנים במיצוי העולים שם לקצונה. ויש הגדרות מאוד ברורות של החיילים העולים לפני צברים ביציאה לקצונה, אם האחוזים היו אחוזים שהם מאוד בעייתיים עד השנים האחרונות ואני מדבר על אחוזים מעטים מאוד של חיילים עולים ליציאה לקצונה, היעד השנתי בשנה הזאת הוא להעלות לפחות ב-50 אחוזים את כמות היוצאים לקצונה ולקורסי פיקוד ודרך זה אנחנו מביאים אותם למעורבות חברתית.


ייאמר לזכות משרד הקליטה, שהוא מלווה את התוכנית, מתקצב אותנו ומוביל איתנו תכניות נוספות בתוך הצבא. יש תכנית מערכתית שמתחילה בטרום הגיוס וזה בשיתוף משרד החינוך והיא מסתיימת בהכנות לקראת שחרור מצה"ל של מכינות ייעודיות להשתלבות מיטבית בחברה, בעיקר עם בני העדה האתיופית. כל חייל בן העדה האתיופית, מקבל מכינה שמסייעת לו עם השחרור להשתלבות במערכת האזרחית.


לגבי תחילת שירות. אחד הדברים הבעייתיים שאנחנו נתקלים בו זה קשיים בשפה. חיילים רבים באחוזים מאוד גדולים מגיעים עם שפה עברית מאוד קלוקלת או מאוד בעייתית ואנחנו משפרים.

גם לאחר שבילו כאן בבית-ספר?

אני מדבר עולים חדשים ועל עולים ותיקים. אנחנו כצה"ל בשנת העבודה הקרובה הולכים להכפיל במאה אחוזים את כמות האולפניות שאנחנו פותחים ואת קורסי העברית בגלל בעיות קשיי שפה. אם יש לו קשיי שפה, הוא לא יכול לקבל תפקידים איכותיים. ואנחנו כן רוצים להביא אותם לתפקידים איכותיים ככל חייל בצבא ולכן השנה הזאת אנחנו אפילו הגדרנו כשנת האולפנית ואנחנו מכפילים את האולפניות בליווי ותיקצוב של משרד הקליטה.


יש תכנית סדורה בעניין הזה כשהדגש השנה באמת על הרחבת האולפניות ומיצוי תפקידים לקורסי פיקוד וקצונה, לכל הזרועות, לכל החילות, כולל במשמר הגבול, בכל מקום שיש בו חייל של צה"ל. תודה.

תודה. מר איתן גולד, בבקשה:

תודה. דיברת ברור באופן מיוחד, כל הכבוד על מה שאתם עושים. זה חשוב אבל מה שיותר חשוב שפחות ופחות ילדים יגיעו אליכם.

הגענו להסדר עם הצבא שחלק מהילדים שמסיימים את טיפול הגמילה במלכישוע, מתגייסים. חלק אחר מקבלים מלגות והולכים ישר ממלכישוע ללמוד בטכניון, כי הם חבר'ה עם ראש טוב. וכשאתה מוציא אותם מהסמים – אתה יכול לעשות אתם הרבה דברים.


לדעתי אנחנו לא עושים מספיק.

לא, הטענה היא לא אליך.

האם אתם מרגישים שיש ירידה במשתמשי סמים כתוצאה מהפעילות שלכם?

אני לא יכול להגיד שיש ירידה. הכוונה, אני לא כל-כך רואה את הירידה.

תודה. נציגת המשטרה, בבקשה:

אסור לשוטר ליישר הדורים עם האזרח, אנחנו תמיד צריכים להיות בשני הכיוונים.

אנחנו משתדלים, לא שזה עוזר הרבה. בכל אופן משנת 1993 עד שנת 2004 היתה עלייה מסיבית במעורבות של קטינים מנוער עולה בפשיעת נוער. אנחנו כל הזמן התרענו על זה כאן בוועדת הכנסת. היתה עלייה גבוהה מאוד עד כדי כך ש-26 אחוזים מסך תיקי הנוער, היו תיקים של נוער עולה. וכל הגורמים שיושבים כאן מעורבים אתנו כי ישבנו על המדוכה לבדוק מה אפשר לעשות ומהר, כדי שזה יפסיק כבר לטפס כלפי מעלה.

אני חייבת לציין שהמצב גרוע, אנחנו לא במצב טוב, אני לא יכולה לבוא ולהגיד שהמצב נהדר, כי אם אני אקח אתכם לסיור ביום שישי בלילה בדרום תל-אביב, באזורי הפאבים והמועדונים; בבאר-שבע וגם בירושלים, בחיפה, במקומות מסוימים, אתם תראו הרבה מאוד נוער עולה ששותה לשוכרה ואי אפשר לא לזהות אותו. הם שותים לשוכרה ונמצאים בגילופין ובעקבות עבירות האלימות אנחנו נאלצים לעכב או לעצור אותם, להזמין את ההורים שיבואו לקחת אותם וכו'. זאת אומרת, זה יהיה פער עצום ממה שאני אומר עכשיו וממה שאתם תראו בשטח.

באלכוהול המכה היא מכה קשה, אני לא יכולה לתת נתונים כי זאת לא עבירה לשתות אלכוהול. העבירה היא רק למכור לקטינים וכאן אנחנו מנסים לעשות את המקסימום, וגם כן לא עושים מספיק. משנת 2004 עד היום 2006, בשלוש השנים האחרונות יש מגמת ירידה, המגמה היא מגמה ברוכה ואי אפשר להתעלם ממנה, אבל עדיין המצב הוא לא טוב, עדיין צריך להמשיך ולעשות את המקסימום כדי למזער את המכה הזאת.

ואני אומרת מכה משום שנכון אמרתם כאן, הכותרת בעיתונות בשנת 2006 היא שזה ירד ל-18 אחוזים מסך כל התיקים כאשר החלק של הנוער הזה באוכלוסייה הוא 11.5 אחוז. זאת אומרת, עדיין חלקו בפשיעה יותר גבוה מחלקו באוכלוסייה וזה עדיין לא טוב, הנורמלי הוא כאשר חלקו באוכלוסייה כמו חלקו בפשיעה, זה היה צריך לרדת ל-11 אחוז לפחות.


כאשר נכנסים לכל המקומות שציינו כאן איתן ושרה, כמו מרכזי גמילה ומעונות חסות של משרד הרווחה, גם שם אחוז הנוער העולה הוא גבוה מאוד יחסית. במעונות חסות מדובר על נוער עבריין שבעקבות עבירות נכנס למעונות חסות לפני הכלא. קפצתם ישר ל-40 אחוזים של הכלא, אבל זה משהו שכנראה ניתן שם בשירות בתי-הסוהר.


40 אחוזים זה לא במקרה, צריך גם לבדוק מה אחוז הנוער העבריין שממשיך לבצע עבירות לאחר שקצין מבחן לנוער מטפל בו. וכאן כנראה שהאחוז הוא גבוה מאוד למרות הניסיונות של אנשי הטיפול. טיפול של השירות לנוער הוא גם תלוי בתא המשפחתי ואתה ציינת זאת בתחילת דבריך. אם אין משפחה תומכת ומחבקת שיכולה להעניק לילד את מה שחסר לו – הנער הזה יחזור חזרה לפשיעה. ולכן בכלא ובמעונות חסות וגם במרכזי התמכרות, האחוז הוא גבוה מאוד כי אין מי שיקלוט אותו לאחר מכן כדי לסייע לו ולהרים אותו חזרה ולהכניס אותו למעגל הנורמטיבי.

אגב, ברשות חסות הנוער, הילדים העולים מהווים 40 אחוזים מכלל הילדים.

השאלה היא מה אחוזי ההצלחה, כי כשמדובר ב-40 אחוזים לכלא, זה שמתוך 160 בני-נוער מגיל 14 עד 18 הם בכלא, 40 אחוזים הם בני נוער עולה וזה הנתון בפועל. לכן אני אומרת, צריך גם לשבח את המגמה, נכון שהמצב לא טוב, אבל המגמה היא מגמה ברוכה ונכונה.

מרק בסין, בעיר שלך יש הרבה מקרים כאלה או יותר, מה אתם עושים שם בעירייה?

מרק בסין: הבעיה קיימת אדוני היו"ר, כששאלת את השאלה הנכונה מתי אנחנו נראה את הירידה באחוזי הפשיעה, זה היה נראה מתוך כאב. אולי השאלה שצריכה להישאל היא, מה צריך לעשות כדי להשיג את המטרה הזאת? בשלטון המקומי אחת הבעיות שאנו מזהים היא שלנוער העולה אין כתובת. חה"כ דוד רותם ציין שכשהיה צעיר, היה בתנועת נוער והוא לימד את העולים. אני, כשהייתי צעיר ב-1973, למדתי עברית באחד המוסדות והיתה לנו כתובת.

לא רק לנוער העולה אין כתובת, גם בכלל באופן כללי לעולים חדשים. היה פרדוקס, הרי קליטה מתרחשת ברשויות באמצעות משרדים, באמצעות גופים מכובדים שכל אחד עושה את עבודתו, אבל בתוך הרשויות, הנושא של רכזי קליטה, מנהלי מחלקות הקליטה, לא מוסדר עד היום במדינת ישראל. אין פונקציה כזאת המחויבת עפ"י חוק או עפ"י תקנות, ברשויות מקומיות הנושא הזה הוא וולונטרי. רשות שמעונינת ויכולה, היא ממנה מתקציבה בצורה מלאה את הפונקציה הזאת שמנסה לטפל בנושא של קליטת העלייה.

למרות שקליטת עלייה זה אחריות ממלכתית באמצעות משרד הקליטה, כמו חינוך ורווחה, בחינוך וברווחה ברשויות חייב להיות אדם שמטפל בזה עפ"י החוק. בנושא של הקליטה אין פונקציה כזאת המחויבת עפ"י החוק. כאן הבעיה הראשונית.

גם במשרד הבריאות אין פונקציה כזאת.

נכון, בהחלט האחריות על הרשות בנושא הבריאות למעט תברואה ווטרינריה. גם תברואה וגם וטרינר חייבים להיות ברשות. בבני-עיש 60 אחוזים מכלל האוכלוסייה זה עולים חדשים, 47 אחוזים זה נוער. לפני שנתיים זיהינו שם בעיה של הנשרה ופנינו למשרד הקליטה ואני חייב לציין, משרד הקליטה הרים את הכפפה והשתכנע שקיימת בעיה שעלולה להתרחב ומימן נקודתית פרויקט, אבל הנושא הזה הוא נקודתי.


הפרויקט הזה מטרתו לזהות את אותם נערים ונערות שנשרו מהמערכת, להחזיר אותם למערכת החינוך והצלחת הפרויקט הזה היא מאה אחוזים, אולי צריך לקחת דוגמה ולהרחיב אותה באיזושהי צורה. הבעיה לא נפתרה כי צריך את אותם נערים להשאיר במערכת החינוך ואני לא בטוח שמערכת החינוך היא מענה לנושא הזה.

כבר דנו בוועדה למה נושרים הילדים, זה כי אין שפה, אין אולפן, אין שום דבר. כמה זמן ילד יכול להיות מטומטם בכיתה? חודש, חודשיים? מה זה להביא אותו חזרה? הוא צריך ללמוד שפה, אבל אם לא נותנים לו,

צריך שתהיה לו כתובת למי לפנות במערכת החינוך כדי שהוא לא יחזור לרחוב. חייבת להיות כתובת במערכת החינוך. הדוגמה של פרויקט משרד הקליטה בבני-עיש אולי זו דוגמה לרשויות אחרות.

תודה. גב' מושיוב:

תאמיני, אנחנו לא רואים בצורה מנטלית.

לא, יכולת לראות את התמונה הכוללת, וכמו שציינה שרה את דוח שמידט, שבדק אמנם את הנושא של ילדים בסיכון אבל עפ"י כל משרדי הממשלה והגורמים הנוגעים בדבר, ונעשתה עבודה מאוד רצינית שם. יכול להיות שצריך להציע שיהיה סוג של דוח שמידט בנושא תפקודי העלייה במדינת ישראל ויראו את התמונה הכוללת ולא יאספו נתונים באמת רק על ילדים אלא גם יאספו על משפחותיהם ויראו את הקורלציות בין הנושא של תעסוקה ושל שפה ושל חינוך ושל רווחה, של עוני שחלק גדול מהילדים האלה חיים בו.

וגם מקום המגורים, כי אם היום באמת ממשיכים בטייס אוטומטי להגיע בדיוק לשכונות הכי עניות במדינת ישראל, זה לא פלא שכשיוצאים החוצה לרחוב, אז את מי הם פוגשים? את אותם אנשים שקולטים בצורה הכי חזקה.

כי אין במה לעסוק, לא נותנים להם שום עיסוק. אפילו אם היה עוני ולילדים היה במה לעסוק בזמנם הפנוי, אולי זה היה פחות.

בחיפה למשל, בהדר, ישנה אוכלוסייה גדולה מאוד של ילדים עולים, לפני מספר שנים בדקנו ביחד עם שרה, ראינו ילדים שחיים לא עם ההורה הביולוגי שלהם, אלא עם סבא וסבתא או עם קרוב משפחה אחר, והאחוזים הם גדולים. נעשתה שם עבודה מאוד מעמיקה ומעקב אחר הילדים וראינו שהילדים שגרים בהדר, הם גרים בסמיכות לשוק, הם מחפשים מקום עבודה והתפתחו שם כמה כיוונים מאוד יפים.

אבל אם המגמה היא באמת מגמה, לצערי אני אומרת את זה, פרויקטאלית במדינת ישראל, אז הם מתחילים בנקודת זמן מסוימת והם מסתיימים בזמן מסוים. אם המגמה היא מגמת הפרטה, אז גם כאן יש קושי מסוים. יכול להיות שצריך בין היתר לבוא ולהגיד מי הגורם המסנכרן בין כל משרדי הממשלה, איך הוא עושה את זה בצורה אפקטיבית ואיך אנחנו בודקים במדינת ישראל, כמו שאמר כב' היו"ר, את התוצאות. אנחנו מדברים הרבה מאוד על תשומות, אין לנו היום את הכלים לדבר על תוצאות.

דוח שמידט הוא דוח מאוד טוב ומקצועי ואולי אפשר ללמוד ממנו לגבי קליטת העלייה.

תודה. בבקשה, משרד החינוך:

תודה. אבל אני רוצה לשאול, אלה שאת מסדרת, הם נורמטיביים אחר-כך?

הם נורמטיביים, הם גומרים בחינות בגרות. אני רוצה להגיד את זה יותר בכאב ויותר ברור, יש לנו היום במערכת החינוך הרבה תרופות טובות למחלות מסוימות, אין פתרון לכל, וגם לא לילדים הפרטיים שלי, יש לנו הרבה תרופות במערכת החינוך אבל הם כמו דוגמיות. כשאתה הולך לראות מועדונים זה אמנם נראה נהדר, אבל צריך פי 10 מועדוניות מאשר יש, ואין. זהו.

צריך להשקיע כסף בילדים, אחרי הלימודים, בזמן הלימודים. מדברים אתי בסיסמאות. אני לא מבין איך אפשר לעבוד עם ילדים עם סיסמאות?

דבר נוסף, אני חושבת שבמקביל צריך לעשות הרבה יותר עבודה ממה שנעשית עד כה עם ההורים. אני אומרת את זה גם כעובדת חינוך ואני גם מטפלת משפחתית, עובדת סוציאלית, לטפל בילדים צעירים ולא לטפל במקביל ולעזור להורים שלהם – זה כמעט כנגד כל הסיכויים. משרד העבודה והרווחה צריך פה לחבור עם משרד החינוך ומשרד הבריאות ומשרד הקליטה בתכנית גדולה עם תקציבים גדולים על נוער בסיכון בכלל, על ילדים או בני נוער בסיכון שחלקו, לצערי הלא מבוטל, הוא ילדים עולים. גם הילדים הלא עולים בסיכון, אני מוכרחה להגיד את זה, מוזנחים מאוד.

אודי יושב כמעט שנה כדי למצוא פתרון לנושא של הנשירה. אני רוצה להגיד לך תודה רבה, יש התקדמות בדברים שאתם עושים. אבל נראה שזה לא מספיק.

אודי בהט: תודה אדוני היו"ר הן על הרשות והן על הדברים שאמרת. היו"ר והוועדה יודעים שאנחנו מאוד מוטרדים מהתופעה ואנחנו לוקחים אותה מאוד ברצינות ואפילו יש מהלך מאוד מרכזי בתחום השפה שהמשרד הציג אותו. זה התחיל כבר בתשס"ז וילך ויגבר ויכלול את היסודי ואת החטיבות העליונות ונעשה בשיתוף הפעולה עם צה"ל.

כמעט כל דבר שנעשה בתחום השפה לגבי העולים, נמצא במהלך אחר לחלוטין ואני מקווה שזה ייתן את אותותיו, הוועדה מכירה את כל הפירוט ולכן אני לא אאריך בזה. שיתוף הפעולה בין המשרדים השונים הוא הכרחי ומה שאמרה קודם דפני כאן בקצרה, הוא הכרחי. החלו מגעים עכשיו בין מנכ"ל משרד הקליטה, רווחה, חינוך לבין ועדה בין משרדית כהכנה לוועדת שרים בעניינים האלה. יש לזה הרבה מאוד טעם.

דבר נוסף, אנחנו צריכים לעבוד כפול על רקע נתונים מאוד מאוד קשים כבר בהתחלה. צריך להבין את העניין, מערכת החינוך מתחילה את פעולתה וגם המנכ"ל פה הסביר לוועדה עם ועדת החינוך, שתי הוועדות ביחד הסבירו את זה בצורה מאוד ברורה. נתוני ההגעה הקשים הן של יוצאי אתיופיה והן של חבר העמים מחייבים אותנו לעבודה כפולה. בשנה האחרונה אנחנו מקבלים ליווי מאוד מרשים של הוועדה הזאת ואני מקווה שאותותיהן של הפעולות האלה יבואו לידי ביטוי בסופו של דבר.

תודה. בבקשה מר מהרט.

אני חושב שאכן העבודה, כמו שאמרת, זה עניין של מדיניות. אחד הדברים המוזרים במדינה שלנו שנקלטים כ-15 אחוזים מהעולים בעשור האחרון, מה שמאפיין את קליטת העלייה "הסמוך" והאלתור "ויהיה בסדר". המוזר הוא שדווקא מדינה שנבנתה והוקמה על-ידי עולים, בכל זאת בכל פעם שמגיעה עלייה חדשה, כל משרד וכל יחידה מקצים איזושהי נישה מצומצמת, זה יטפל בילדים עד גיל כזה וההוא יטפל בגיל כזה, אני אטפל רק שהילד יעזוב את בית-הספר, אני אחכה בחוץ, אני לא אתעסק אתו כשהוא נמצא בחברה.


יש פה לדעתי איזשהו בלגן עם דרך של איזשהו כיוון לעניין של מדיניות. במילה אחת מה זה מדיניות. במדיניות יש מצב מצוי ויש מצב רצוי. צריך להגיד איך אתה עובר ממצב מצוי למצב רצוי. אבל אין למדינה איזושהי תכנית ואתה שמעת פה, כל אחד מטפל בקצה. וכל מי שיש לו רכב יודע שטיפול מונע הרבה יותר זול מטיפול ברכב שכבר התקלקל. אבל כשמדובר בבני-אדם, כל אחד יצטרך לענות, המטופל שלי צריך לענות על הקריטריונים הייחודיים שלי והקריטריונים גם מאוד ברורים.


מילה נוספת בנושא של יהודי אתיופיה, אני רוצה להתייחס לתופעה של האלימות והנוער. אנחנו כקהילה סובלים גם מהניכור של החברה הישראלית. בני-הנוער יוצאי אתיופיה ובני המשפחה שלי אומרים לי, מה אתם מצפים מאתנו שיהיה, כאשר אנחנו כמו כל נוער שהולך לדיסקוטק, לא יכולים להיכנס לכל מקום כשהחברה דוחה אותנו, מסננים אותנו. כדי להיכנס למועדון מסוים, צריכים להתקשר לחברים שלנו בני יוצאי אתיופיה שהיו אתנו בצבא, שיעשו לנו פרוטקציה שאנחנו ניכנס מהדלת האחורית.


הרי יש פה אנשים שהחברה מנוכרת כלפיהם והאנשים האלה שמרגישים דחויים על-ידי החברה, אחר-כך הולכים לכל מיני מקומות שמרגישים ששם אפשר להיפגש.

בשבוע הבא, בוועדה הזאת יהיה דיון בנושא הזה.

לכן אני רוצה להגיד, אם לא היתה מדיניות קליטה בתחילת הדרך, עדיין לא מאוחר, גם היום אפשר לעשות שלא משרד כזה יחליט, אלא שממשלת ישראל תגיד שזאת תכנית הקליטה לעלייה גדולה ותוך עשר, עשרים שנים נגיע לזה.

תודה רבה. אני אמרתי שיהיה דיון פה. אני עוד פעם אומר, יש בישראל כל מיני תנועות נוער, מי אחראי על זה? מי יכול להגיד לי? אני לא בעד שיהיו תנועות נוער נפרדות, אני בעד שהעולים ייכנסו לתנועות הנוער שישנן פה. מי אחראי, אני חושב שזה גם יעזור קצת שיבלו נוער עם נוער ובתנועות נוער יש מדריכים והילדים מטופלים. מי אחראי, מי יכול להגיד לי איך לעשות את זה?

אני יכול לענות בשתי סיבות.

שאין כסף לתנועות הנוער.

לא בגלל שאין כסף, אני יכול לענות בכמה היבטים מהסיבה הפשוטה שבקידום נוער ניסינו לפני כמה שנים לעשות פרויקט משותף במימון הביטוח הלאומי לשילוב עולים בתנועות נוער. והאמת היא שלא זכינו להצלחה גדולה, אני גם רוצה להסביר את הסיבות לזה. זה לא בגלל חוסר רצון, בהחלט היה רצון והיה גם מאורגן.


יש כמה בעיות עם הנושא של תנועות נוער. אחת הבעיות זה שתנועות נוער מאוד מתאימות לילדים בגילאים יותר צעירים ולקראת כיתות י"א ו-י"ב, מספר הילדים שמשתתף בפעילות של תנועות נוער הולך ויורד מכל מיני סיבות, ביניהן סיבות של לימודים וכו' וכו'. בני-נוער עולים שאנחנו ניסינו לשתף בפרויקט, היו גילאי 16 והאמת היא שהיתה בעיה לחבר אותם לתנועות נוער.

אבל לא היו בני 14, 15?

הגיל הממוצע היה 16, היו בני 15 והיו בני 17. היה קושי לחבר אותם משום שהתרבות של בני הנוער בגילאים האלה היא באמת פחות תרבות של אידיאולוגיה חברתית ויותר תרבות של מועדונים ובילויים. וגם עבודה כי רבים מבני-הנוער העולה הם עובדים לפרנסתם. הדבר השני לגבי ההיבט הזה זה שקודם כל בתנועת הצופים יש את צופי שבא שמבוססים על בני-נוער בני העדה האתיופית ושבעצם נותנים ועושים מאמצים גדולים בניסיון לשלב בני-נוער מבני העדה האתיופית בתנועות הנוער.


המאמצים קיימים אבל בדרך-כלל הדיאלוג או ההתחברות לוקחים הרבה מאוד זמן ואני לא בטוח שיש לנו את הזמן הזה.

מתחילים מגיל 7.

מה שנכון, אם אנחנו מסתכלים על הפריסה הארצית על מקומות שהתנועות פועלות בהם, אז אני חייב להודות שיש מעט קינים או מבנים של תנועות נוער שנמצאים באותם אזורים שהעולים מאכלסים אותם. לא ראיתי סניף של תנועת נוער באמת בקרית משה ברחובות. תנועת הצופים עובדים בדרום תל-אביב. הניסיונות האלה שווים אבל אין פה עניין של חוסר רצון או חוסר היענות מצד תנועות הנוער.

נעשה דיון בנפרד על הנושא הזה. כי זה לא מובן איך יש תנועות נוער וכמעט אין עולים בתנועות הנוער.

היום גם אין ישראלים ותיקים בתנועות נוער.

לא נכון.

זה בהחלט שווה דיון וגם יש לנו הרבה מה לתרום בדיון הזה.

בסדר.

לעניין הזה. עד לפני ארבעה חודשים הייתי ראש מדור נח"ל שכלל את כל תנועות הנוער. אחוז העולים בתנועות הנוער הוא אחוז מזערי ביותר ואני גם מצטרף לקריאה הזאת, צריך לשבת ולכנס פה את תנועות הנוער ולהציב להן יעד בעניין הזה.

אולי הצבא יכול לקחת על עצמו את זה.

קודם כל הצבא לוקח, זה הנח"ל.

הבעיה העיקרית של מרבית הדברים שאנשים מעלים פה, זה התקציב בעצם. אני לא רוצה דווקא לדבר על תקציב של הפרויקטים המוסדיים ושל המשרדים השונים, אלא דווקא על ההכנסה הפרטית של כל משפחה ומשפחה. בחמש השנים האחרונות היו קיצוצים מאוד דרסטיים בכל הגמלאות שהביטוח הלאומי משלם כתוצאה מהחלטות של קובעי המדיניות בממשלה, אם זה גמלת הבטחת הכנסה, אם זה בקצבאות ילדים, אם זה בקצבאות של מענקי לימודים, או מענקי לידה וכו'.


לצורך העניין אני רק אציין שני נתונים, בשנת 2000 מספר הילדים העולים היה 35 אלף ובשנת 2005 הוא גדל יותר מפי שתיים, דהיינו 77 אלף ילדים עולים עניים. אז אם אנחנו רוצים לשפר את המצב הכלכלי האישי בכל משפחה אז כמובן שצריך לעבוד במקביל חוץ מהפרויקטים הגדולים בין המשרדיים, גם על ההכנסה האישית על-ידי מאמץ להעלות בחזרה את הגמלאות האלה, לשפר אותן.

הממשלה עכשיו חושבת על מס הכנסה שלילי כדי לעזור.

אני רכז נוער עולה בשדרות מטעם עמותת על"ם ב'הפוך על הפוך', ורכז חינוך בעלייה מטעם הג'וינט בשדרות.

וב'הפוך על הפוך' מטעם משרד הקליטה.

גם מטעם משרד הקליטה.

חבר'ה, המשאית עם המדליות של משרדי הממשלה נתקעה בקסטל והיא תגיע יום אחד.

אבל חשוב לדייק בדברים.

כולם כאן מדברים על בני-נוער על העולים וכל הדברים האלה, אבל קודם כל הכי חשוב לטפל באנשי המקצוע שעובדים בשטח כבר שלוש וארבע שנים. אני עובד ובעצמי הייתי עולה בגיל 15, ברוך השם שלא חונכתי במדינת ישראל, בגיל 15 כבר היה בגיר, אז לכן גם כנראה לא הייתי נער בסיכון כי כבר למחרת הגעתי הביאו אותי למנהלת לשאול למה עישנתי דברים ידעתי מהם. כך שרוב אנשי המקצוע שמטפלים כיום בנוער עולה ולא רק בנוער עולה, גם במבוגרים, יש אפליה בהנצחה ברורה של פערים.


נכון להיום, הורה מגיע לבית-הספר, הפידבק הראשון שהוא מקבל על בנו או על בתו, זה קודם כל הילד שלכם חמוד, אף אחד לא מסביר להם שהילד שלהם לא משיג את הפער, או מודיע שהילד שלהם לא היה בבית-הספר. כאן לא מדובר רק במשרד החינוך, כאן מדובר בכל המשרדים, במשרד הרווחה, במשרד הקליטה, גם בצבא, גם במשטרה. לא מזמן ניסיתי להעלות את הנושא, לפני שבועיים וחצי נרצחו שני נערים ואפילו לא הודיעו להורים שלהם. ב-5 בבוקר הם נהרגו, ב-06:30 כבר דיברו על זה בתקשורת ואף ציינו את השמות שלהם, דיווחו שהם ממשפחות עם רקע של פשע ועבריינים וכל השאר. ורק בערב המשטרה הודיעה שהם בכלל לא קשורים לארגוני הפשע. ונכון להיום אף אחד מהם לא נתן את הדין.


אתמול נפגשתי עם ההורים של אחד הנערים שאתמול דיבר, בכלל אף אחד לא הגיע אליהם, הם ידעו מהמקרה רק בשעה 12:00 בצהרים וגם רק בגלל שאבא של אחד מהנערים פשוט נתקל בגופתו של הילד. אני ניסיתי לשלוח לכל מקום אפשרי וגם לחברי-כנסת, ואף אחד לא רצה לקחת את זה.


בנוסף לכך, יש הנשרה מכוונת בבתי-ספר. יש שתי דרכים פופולאריות, או להכניס לכיתה טיפולית או להכניס לכיתה מדעית, שזה שתי דרכים הכי טובות להכשיל את הילד. בדרך כלל הילד שמגיע לארץ הוא מגיע לכיתה מדעית ולא מצליח ללמוד שם כלום. בסופו של דבר הוא נושר. אני הייתי עד לכך שיש נשירה קבוצתית, משלושה ועד עשרה נערים. ההורים לא יודעים שכמעט שנה, שנה וחצי הילדים שלהם לא מגיעים לביה"ס. אין בכלל קשר בין בית-הספר לבין ההורים.


אפילו מסגרת צבאית כמו עתודה. דיברו כאן על תנועות הנוער, אחד הרכזים בחינוך בעלייה פתח משהו בשכונת נחל בקע בבאר-שבע, ניסו לבנות שם כל מיני תנועות נוער, אף אחד לא הצליח, הוא הגיע לבד, הוא בנה שם וכיום יש לו 40 בני-נוער מגילאי 16 עד 21, כל סוגי בני-נוער, הוא עשה להורים שלהם את העבודה מול הצבא. אנחנו התפלאנו ש-30 שנים אנשים גרים בארץ ולא יודעים מה זה צבא, לא יודעים מה זה עתודה, לא יודעים בכלל מה זה יחידות קרביות.


ואם תשאלו היום את בני הנוער דווקא שגדלו בארץ ולא אלו שעלו עכשיו, אלה שגדלו כאן משנת 91 ועד שנת 99, הם בעצם אלו שלא רוצים ללמוד עברית, המילה ישראלי, זה כמו קללה. אני לא ישראלי, אני קווקזי, אני רוסי, אני בוכרי, אני גרוזיני, רק אל תגיד עליי ישראלי. זה מה שקורה נכון להיום. אני לא רוצה לשרת בצבא כי הצבא זה המשרד של המדינה.


בקשר למשרד החינוך, יש כל מיני פרויקטים כמו אומץ, אנחנו ניסינו להכניס לשם ילדים שבאמת הולכים לנשור. ברוב המקרים מה שקורה, לוקחים נערים נורמטיביים עולים שגם ככה לומדים לבגרות ומכניסים אותם לאותם הפרויקטים. למה? כי כל ילד שמצליח בבגרות, מקבלים עליו כסף. ואחד המנהלים אפילו אמר, אני לא חושב לנכון להכניס לכיתת אומץ כי אני צריך להכניס מישהו בעל פוטנציאל לבגרות. אלה העובדות, רוב הילדים עד גיל 15 פשוט משוטטים בבית-הספר, בגיל 15 הם נושרים ואין בכלל חיזור ויש הבדל בין היחס לילד ישראלי לבין ילד עולה.

תודה. אנחנו סיימנו את הדיון. אמרתי כמעט כל מה שאני חושב, אני רק מבקש מנציגי המשרדים קצת לחשוב כי זה מצב בלתי אפשרי. אלה ילדים, מבוגר אולי יסבול את זה, אבל לא עם ילדים, חברי-הכנסת פה לא יכולים לשמוע אבל צריכים לשמוע, רוצים לבנות איזו תכנית שתהיה ברורה ותגדיר לאן אנחנו הולכים. אחוז אחד שם, אחוז אחד פה, זה לא נותן לנו שום דבר.


אנחנו רוצים לדעת מה אתם רוצים לעשות ולא כל אחד בנפרד, יש אצלנו ראש ממשלה, הוא יו"ר ועדת השרים בנושא קליטת עלייה, אנחנו נשלח לו מכתב חריף כי אני לא חושב שלמישהו יש הרגשה טובה לאחר מה שאנחנו שמענו היום. וחס וחלילה אם זה ימשיך ככה, זה יהיה קטסטרופה. מה אני יכול עוד להגיד, המצב לא טוב.

אני רוצה להציע הצעת החלטה.

בבקשה.

1. הוועדה רואה בדאגה ובצער את הנתונים החמורים העולים מדוח המועצה לשלום הילד בשיתוף עם המשרד לקליטת עלייה.

2. הוועדה דורשת ממשרדי הממשלה כולם לפעול מיידית להכנת תכניות חינוכיות ומיידיות להורדה מיידית של הפשיעה בקרב הנוער העולה.
3. הוועדה קוראת למשרד החינוך לפעול בכל דרך, אני מדגיש, בכל דרך למניעת הנשרתם של ילדי עולים מבתי-הספר ולהקמת תכנית תגבור חינוכית ותמיכה בילדי עולים, לרבות תכנית מורים עולים לטובת עולים.
4. הוועדה קוראת לתנועות הנוער הציוניות ותנועות השירות הלאומי לקבל על עצמן אחריות גם כלפי נוער העולים ולסייע להם להשתלבות בארץ.
5. הוועדה תבקש לקבל דוח על הדברים שנעשו בעוד שלושה חודשים.

מקובל. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05