PAGE
1
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

12.2.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 72

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני , כ"ד בשבט תשס"ז (12 בפברואר 2007), שעה 09:30

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) – שליש מהתלמידים העולים מעדיפים לא להתגייס – של חבר הכנסת יואל חסון

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן - היו"ר

צבי הנדל

יואל חסון

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

ראובן ריבלין

יעקב דנון

- ר' תחום היערכות העורף, המשרד לקליטת עלייה

תא"ל ניסים ברדה
- רח"ט תכנון ומנהל כח-אדם, משרד הביטחון

רס"ן מושיק אביב
- רע"ן עלייה והשתלבות, משרד הביטחון

ריקי לאופר

- מנהלת תחום חינוך חברתי, משרד החינוך

דורית בר-חי

- מפקחת תחום חינוך, משרד החינוך

אפרת ולם-מזרחי
- מח' נוער אח"מ – משטרת ישראל

ד"ר אלי זרחין

- מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים

יצחק שטרית

- מנהל אגף בוגרים נעל"ה

גיורא קפלן

- מכון גרטנר, המרכז הרפואי "שיב"א" תל-השומר

ד"ר מרגריטה פריימוביץ - יו"ר העמותה בריאות פלוס לנוער עולה

אבי מספין

- האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

דנה גורדון

חיה מרקביץ', חב' פרוטוקול

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) – שליש מהתלמידים העולים מעדיפים לא להתגייס

של חבר הכנסת יואל חסון

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת קליטה, עלייה ותפוצות. הנושא היום: שליש מהתלמידים העולים מעדיפים לא להתגייס, זו יוזמה של חה"כ יואל חסון ולצערי הוא לא נמצא עכשיו ואני לא רוצה לחכות, יש פה מוזמנים ויש חברי-כנסת, אנחנו נתחיל את הישיבה.

אדוני היו"ר, אני מציע לשמוע את האורחים הנכבדים שהטרחנו להגיע לכאן.

בוקר טוב.

אני פתחתי את הישיבה.

יואל חסון: תודה לך אדוני, אני מודה לך על כינוס ישיבה זו שהעיתוי שלה במקרה גם מתאים לפרסום שאני בטוח שכולם ראו אתמול ב"ידיעות אחרונות", נתונים שגם משרד הקליטה מגבה אותם, לגבי המצב של הנוער העולה ומשפחות העולים. מדובר שם גם על הישגים בלימודים, בעיות במשפחות ושירותי הרווחה. זה התווסף לנושא שאני ביקשתי לדון עליו בהקשר לדוח של משרד הקליטה המפרט נתונים קשים על ילדים עולים: חמישית מהעבריינים הקטינים הם עולים וכשליש מהילדים העולים חיים מתחת לקו העוני.

כמו כן ביקשתי לקיים את הדיון בעקבות סקר מקיף שהתפרסם בשבוע שעבר, ולפיו 33 אחוזים מהעולים החדשים, מחבר המדינות הלומדים בחטיבות הביניים, ו-44 אחוזים מהעולים הלומדים בתיכון, היו רוצים לחיות במקום אחר, בעיקר בארה"ב ובאירופה. לפי נתונים לא פחות קשים של הסקר, רוב הנוער העולה סבל מדיכאון, ביטחון עצמי נמוך ותחושת ניכור ובדידות. כפועל יוצא מתחושת הניכור ישנה פגיעה ניכרת במוטיבציה של הנוער העולה להתגייס. עפ"י הסקר, 39 אחוזים מהעולים הלומדים בחטיבות ו-30 אחוזים מהעולים הלומדים בתיכון, מעדיפים שלא להתגייס.

קשיי הקליטה של הנוער העולה, בנוסף לקשיים שממילא חווה כל נער מתבגר, דוחפים אותם לעישון ולשתיית אלכוהול. עפ"י הסקר, בין 20 ל-57 אחוזים מהתלמידים, תלוי באזור המגורים, דיווחו על שתיית אלכוהול פעם עד פעמיים בשבוע. אני לא אמשיך למנות את שאר הדברים הקשים בסקר, אבל התמונה שעולה מכאן היא באמת עגומה וקשה.

בעקבות הנתונים הללו, אין להתפלא על העבריינות הגבוהה בקרב הקטינים העולים. המצב מחייב נקיטת צעדים משמעתיים מצד כל הגורמים, משרד הקליטה, הרווחה, החינוך והביטחון. הנוער העולה למעשה נופל בין הכיסאות מאחר ומצופה מהדור הצעיר, יותר מהמבוגר, להשתלב ביתר קלות בסביבה חדשה. ומסתבר שזה לא כל-כך קורה, אדוני היו"ר, וחייבים למנוע מצב שבו גדל דור שהוא מנוכר למדינה ומנוכר לערכים שלה.

והאמת, כשפוגשים עולים, דבר שהזדמן לי בשנים האחרונות כשעסקתי בנושא חינוך ונוער, רואים באמת שהדברים הללו הולכים ומתפתחים ומחמירים. אני חושב שנתונים שהיו קודם, החמירו. ואני אשמח לשמוע את הגורמים המקצועיים שוודאי הגיעו לוועדה כדי להתייחס לנתונים האלה ולראות איך אנחנו יכולים לשנות את המצב הזה. תודה רבה.

תודה. מר קפלן, בבקשה:

באיזה מדגם היה, בית-הספר ?

ההערה השניה שגם צריך לדייק, הסקר נעשה כפיילוט וזה נעשה בראשון-לציון. הוא בהחלט מייצג את ראשון לציון ומבוצע על ארבע חטיבות.

אבל זה סקר לא רלוונטי כדי לדבר על כל העולים.

הוא לא מייצג את הארץ.

אולי אפשר לדבר על ביה"ס התיכון בראשון לציון?

רגע, שאלתי למה בכלל בחרו בראשון-לציון?

האמנו שכדאי לעשות את זה דרך רשויות מקומיות, כי לרשות מקומית יש יותר אפשרויות להתמודד.

ראשון היא מיקרו קוסמוס.

ואז התחלנו בתל-אביב ובראשון-לציון.

כמה נשאלים?

800 ומשהו, ובתי-הספר נבחרו באופן אקראי, ארבע חטיבות וארבעה תיכוניים. כלומר, את ראשון לציון זה מייצג בטוח. זה נכון, אני מקבל, זה לא מייצג את כל הארץ, היינו אמורים להמשיך, בינתיים המימון שהיה, הספיק רק לשלב הזה של המחקר.

מי זה עולים לצורך הסקר?

עולים זה היה עד 10 שנים בארץ. הערה שניה להבהרה, אני רוצה גם לשים את זה בפרופורציה כי נבהלתי מעט כשראיתי את זה בעיתון. בסקרים מסוג כזה חשוב מאוד לעשות הבחנה בין עמדות לבין התנהגות בפועל. הדברים הולכים ביחד אבל הם לא אחד על אחד, בדיוק כמו שאתם כפוליטיקאים ודאי מכירים את זה, כשמישהו בסקר עונה שהוא מזדהה עם מפלגה מסוימת, זה לא אומר שבתוך הקלפי זה בדיוק מה שהוא עושה. כך גם יש להתייחס לשאלה הזאת, גם אלה שענו שהיו מעדיפים "לא", זה לא אומר שמחר הם לא מתגייסים לצה"ל. זה מבטא איזושהי אווירה שיש להתייחס אליה. זה מבטא איזושהי רמה של הזדהות משהו, אבל לא התנהגות בפועל.

חבל לי דווקא על הנתון שהיה בסקר, בעמוד 15, שזה היה משהו שולי. להרבה ממצאים מאוד קשים וטובים שיש בסקר, אין התייחסות. יש לנו רשימה שלמה של ממצאים די קשים לגבי אוכלוסיית הנוער העולה שמופיעים בסקר.

אם אפשר להוסיף שאני גם השתתפתי בסקר הזה. אני רציתי קודם כל להגיד תודה רבה לכל חברי הכנסת ולכל האנשים שהם מקבלי ההחלטות שנמצאים פה למען נושא באמת מאוד חשוב ורציני. אני אמרתי קודם לעוזרת של חה"כ חסון שחבל שהעיתון לקח מה שאומרים ברוסית, מטוגן, והכניס לעיתון. פרופ' נודלמן צודק במאה אחוז, נתונים אילו אינם מייצגים לכל העולים, לכל הארץ, זה ברור, את זה עשינו בתוך הפיילוט.

אבל בעיתון כתוב, שליש מהעולים החדשים לא רוצים להתגייס.

מה שאנחנו מסרנו לעיתון זה היה תוצאות הסקר, מה שמונח לפניכם על השולחן, זה דבר אחד. ודבר שני, הנושא הכי חשוב שהיה.

לצבא יש מספרים מדויקים, אנחנו נשמע.

זאת אומרת שהנתונים האלה שהתפרסמו בעיתון, אלה ממצאים נוספים. הכי חשוב מה שאנחנו ניסינו לברר שזה מצב ראשוני וציון ראשוני, זה מצב הבריאות פיזי ונפשי של בני-נוער עולה כגורם הסיכון להיכנס לגורמי סיכון. אנחנו עדיין חושבים שבני-הנוער העולים עדיין נורמטיביים. זאת היתה המטרה, גילוי מוקדם ומניעת כניסה לגורמי סיכון. זאת מטרת הסקר בתוך הפיילוט הזה.

והתוצאה של הסקר, שהם נורמטיביים?

התוצאה שחלק רב מהילדים שייכים לקבוצות פחות או יותר נורמטיבית. יש הרבה בעיות הן במצב הבריאותי הפיזי והן במצב הבריאותי נפשי, שזה אומר שהם יכולים להיכנס לקבוצות גורמי סיכון. זו היתה המטרה הכי חשובה של הפיילוט הזה.

אם אפשר שאלת הבהרה לעורכי הסקר, האם נבדק המומנט של ותק בארץ ביחס להתייחסות לשאלות השונות שעולות? כלומר, האם נער עולה שהוא צעיר בארץ מבחינת הוותק שלו בארץ, לעומת ותק של 10 שנים בארץ.

אני מציע שתעבירו לו את הסקר.

אני קיבלתי את הסקר, אבל זו הזדמנות להרחיב את הדיון ולהעמיק בו.

קודם כל, הכותרת לא נכונה, זה הדבר החשוב ביותר.

חברים, אנחנו צריכים לעבוד לפי סדר היום, חה"כ צבי הנדל, בבקשה:

תודה. אני רוצה כמה הערות לפני שאני שומע את הנתונים מצה"ל. כרגע אתם אמנם במוקד העניין, אבל ההערות הן לכולנו. לפעמים השאלה שנשאלת קובעת כבר את הסטיגמה. זאת אומרת, אם אתה שואל שאלה "כמה זונות יש מבין העולים החדשים?", זאת אומרת שיש שם בעיה, ומי מסתכל על התשובה בכלל?

כל שאלה שנשאלת, צריכה להישאל, אם שואלים ואם יש מטרה, על כלל האוכלוסייה. אפשר אחר-כך מכלל האוכלוסייה לגזור חתכים, עולים ותיקים יותר, פחות ותיקים.

סליחה, הסקר היה לכלל האוכלוסייה.

עכשיו צריך לדעת שיש להאשים את העיתון, למרות שאני עדיין צעיר, למדתי שלחנך את

העיתון אני כבר לא אצליח. אתה צריך לדעת שעיתונות זה נתון מאוד בעייתי ואי אפשר, כמו שאין היום מצב שאתה יכול לאחר לפגישה ולהגיד "היו פקקים". זאת אומרת, יודעים שיש פקקים, תתכנן את החיים שלך כך שיש פקקים. אתה צריך לדעת, יש עיתונות והיא מחפשת את הקטעים הצהובים, בדיוק את הדברים שאתה לא רוצה להראות. ולכן, אם אנחנו משתפים פעולה עם תקשורת, אנחנו צריכים לנהוג בזהירות מירבית.

דבר נוסף, בקליטת עלייה יש שני צדדים: צד אחד זה העולה עצמו והבעיות האובייקטיביות שלו. והצד השני זה הקולט. ובכל שאלה שאנחנו מעלים, החידוד צריך להיות "איפה צריך להיעשות התיקון", בדרך-כלל הקולט הוא הבעיה כי הנקלט הוא בבעיה, הוא בא מחוץ-לארץ לחברה חדשה למזג אוויר חדש, שפה חדשה, עבודה חדשה, בית חדש, הכל חדש. אז באופן טבעי קשה לו ובכל סקר כזה, אם נעשה את זה לפי הפרמטרים שאמרתי, הסיכוי שהעיתון יוכל להוציא מזה צהוב, הוא קטן.

כאשר כותרת כזאת מגיעה לשכונה מסוימת בעיר מסוימת וקוראים אותה אנשים, העולים והשכנים שלהם, זה כבר יוצר אי נוחות שהיא מיותרת. כולנו יודעים כבר בדקות הראשונות שהמצב של המתגייסים הישראליים לא שונה מזה. ואם הוא שונה – אז זה שינוי מקרי שיתכן שבעיר אחת זה ככה ובעיר השניה זה הפוך וכו'. לכן הזהירות שאנחנו נדרשים לה היא מאוד גדולה.

אני אומר את זה ברמה של אוהד ולא כמטיף בשער, כי כולנו אחראים לקליטה טובה, אין כמעט דבר יותר ציוני מלהביא יהודים לישראל. ואנחנו לפעמים יורים לעצמנו ברגל על שטויות. אז אם מזה נרוויח – אין לי ספק שלמעלה ההצעה, חה"כ חסון, היו מניעים טהורים שכוונתם לתקן ולראות מה אפשר לעשות כדי שיהיה טוב יותר וכדי שהבחורים והבחורות הללו האלה ירגישו יותר טוב. אבל על כולנו לדעת כל הזמן שכל מי שקשור באיזושהי צורה לנושא העלייה, חייב כל הזמן לחשוב מה עוד ניתן לעשות כדי לתקן ולא לחפש מה אפשר לקלקל, כי לזה יש אנשים שמוכנים בחינם והרבה.

תודה רבה. חה"כ ריבלין, בבקשה:

ל"יקים" זה לא היה ציונות.

ל"יקים" זה לא היה ציונות כי היו כאלה שהבינו יותר מהר שאם הם יישארו עם היטלר, הם בעצם לא יישארו. היו גם ציונים מופלאים ונפלאים שבאו לארץ. גאוותנו על העלייה הזאת וגאוותנו עוד יותר על הבחורים שעלו ואשר משרתים בצה"ל מתוך הזדהות שאין כדוגמתה. תשאל חברים ביחידת עילית, "איפה אתה רוצה להיות הלילה במחנה או באנדים בצ'ילה?", הוא יאמר לך באנדים בצ'ילה, אבל האם הוא בכלל יעלה על דעתו לעזוב את היחידה שלו או להשתחרר לפני הזמן?

זאת אווירה, זאת אמירה, זאת שאלה, אין כל ספק שיש בעיה בכל קליטת עלייה. אני באתי הנה משום שהדבר הזה ממש הדהים אותי, הוא כמעט ולא התקבל על דעתי ולכן ירדתי לפרטים, חה"כ חסון בצדק, הגיש הצעה לסדר. אני מיד התעניינתי אצל צה"ל והתברר לי שבסה"כ, אצל נשים, אני לא בטוח אם הייתם לוקחים למשל את הנשים החרדיות, אחוז ההתגייסות אצלן הוא שואף לאפס. רובן הולכות לשירות הלאומי ובשביל זה יצרנו את המערכת הזאת.

תודה. חה"כ לנדבר, בבקשה:

זה קמפיין.

זה מקומם, זה מכעיס ואני חושבת שזה קמפיין, כן, מרינה, אני לא הייתי זורקת את המילים אבל בעצם הכותרת של אתמול נורא הרגיזה אותי וטוב שאתה הגשת את זה להצעה לסדר היום. ואם כישראלי ותיק, כיליד הארץ, זה מקומם אותך, תאר לעצמך איך זה מכעיס אותנו.

רבותיי, אני רוצה להגיד שבעצם במלחמה האחרונה נהרגו ילדים במדינת ישראל, לא מעט נהרגו אלה שהגיעו למדינת ישראל כעולים דוברי רוסית וישראלים דוברי רוסית.

וגם האתיופים.

חה"כ ריבלין אמר נכון שהיו שותפים לנשק והיו שותפים למוות. אני יו"ר פדרציה ישראלית לדוברי רוסית ועשיתי עכשיו סבב טלפונים למשפחות של עולים, אלו שאני ביקרתי אותן ואני איתן בקשר, והיה לי כל-כך קשה לדבר איתן, מפני שאמרו, שלחו את הילדים שלנו למות. ופעם ראשונה בחיים שלי במדינת ישראל היה לי קשה להסתכל בלוויות לעיניים של ההורים וזה לא משנה באיזו שפה הם מדברים. זה ילדים שהיו שותפים לדבר שמדינת ישראל אחראית לו. ועכשיו זה לא המקום ולא הוועדה שאני צריכה להגיד מה שאני חושבת, ויכול להיות שאנחנו כולנו חושבים.

בזמן המלחמה האחרונה ביקרתי אצל רופא אחד שנפצע, רופא אורטופד שהיה במילואים וכולם מכירים אותו כי הוא הציל עשרות חיילים בקרב. הוא אמר לי, "את יודעת, סופה, אני לא יודע מה קורה אבל אני במלחמה הזאת, 90 אחוזים דיברתי ברוסית, היתה לי הרגשה שבקרב היו רק דוברי רוסית". אמרתי, "אתה לא מגזים?", הוא אומר: "לא, אני לא מגזים, אני רופא ואני הייתי שם איפה שהייתי צריך להיות וכשאני אעמוד על הרגליים, אני אעשה את זה שוב". והוא אומר: "אנחנו יכולים להיות גאים בילדים שלנו איך שגידלנו אותם". אמרתי, "אני שותפה למחשבה שלך".

אז אתם אמרתם שיש בסקר בעיות אובייקטיביות או בזה שכתבו את המאמר הזה. אני לא רוצה עכשיו להאשים, הדבר הזה מקומם אותי. מקומם אותי שמתחילת העלייה הזאת מה לא אמרו עליה. "זונות" אמרתם, בוועדה הזאת, כאשר היו יו"ר אחרים, אני הצעתי שנצא לכביש, ונעשה שם סקר, ונשמע באילו שפות הן מדברות. אמרו "אלכוהוליסטים", אמרתי להם את ההבדל בין ותיקים ועולים, שהיום הם שותים וודקה ומחר הם ישתו קוניאק, אז נכון שהיום הם שותים קוניאק וכל האלכוהוליסטים באותה רמה. אמרו "מאפיונרים", אני לא רוצה להגיד איזה חקירות יש היום במדינת ישראל, אז אני לא יודעת אם זה לא מאפיונרים שנולדו במדינת ישראל.

רבותיי, מה שאני רוצה לומר, אני יו"ר הפדרציה ואני לפני חמש שנים הקמתי קרן ואני מתכוונת לעשות ועדה לפניות הציבור, ואני אזמין את נציגי הצבא וגם את נציגי האגודה למען החייל.

רק אתמול דנתי עם נציגי קרן "עולה לעולה" על 20 מקרים, כולם חיילים בודדים וכאן האצבע המאשימה שלי כלפי צבא מדינת ישראל, איך יכול להיות חייל בודד שמשרת במודיעין או בגולני, והוא כאן לבד במדינת ישראל, שאין לו לאן לחזור, שאין לו כסף לדברים אלמנטריים? היום התפרסם מאמר ואתם ראיתם שבאגודה למען החייל אומרים שהיא מבזבזת כסף לפלאפונים, לבגדים והכל.

לחיילים האלה שפנו אלינו, אין מה לאכול, אין להם לאן לחזור בשבת, אין בעצם איך להזמין אפשרות לנסוע לאימא או להזמין את אימא לכאן, איך להמשיך לימודים באוניברסיטה. האנשים שמבקשים לעזור בדברים האלמנטריים האלה, הם ספורים. אני חושבת שזה דבר חמור ביותר. כאן אני שואלת, איך קורה דבר כזה שמפרסמים מאמר עם שם כזה? שליש מהעולים לא רוצים לשרת בצבא מדינת ישראל, כאשר אנחנו יכולים להיות גאים כמו הישראלים הוותיקים, כך העולים ממדינות חבר העמים.

ורצוי שתדעו, רבותיי, כאשר משפחה של עולים מגיעה למדינת ישראל ללא בית, ומתגלגלת משכירות לשכירות, אין מה לאכול, יש הרבה משפחות של חד-הוריות, לחייל אין אפשרות לעבוד ולהרוויח כמה גרושים והמשפחה נשארת באותו מצב קשה. יש פה משפחות של נכים, יש משפחות של חד-הוריות. החייל מבקש דברים אלמנטריים ויחד עם זאת, הוא חייל גאה, הוא הולך להגן על מדינת ישראל ואני חושבת שאנחנו צריכים ליצור סופר תנאים לעולים שהם בודדים במדינה, וזה לא משנה מאיזו מדינה הם הגיעו. הם משרתים במדינת ישראל והם חיילים בודדים. אנחנו צריכים לחשוב על כך שאנחנו צריכים לספק למשפחות צרכים אלמנטריים של רווחה ואנחנו צריכים להיות אוזן קשבת לאותם חיילים.

רבותיי, לא יתכן שחייל צריך לחשוב איפה הוא יכול להשיג כמה גרושים, לגייס כסף כדי שלא יהיה לו מינוס בבנק וכיצד לגייס כמה גרושים מכל מיני קרנות כדי שבעצם יוכל לתפקד כחייל ולא יחשוב בזמן שהוא בקרב על צרכים אלמנטריים שחסרים לו. לא יכול להיות. ושוב אני רוצה להגיד, המאמר מכעיס אותי, אנחנו צריכים לדאוג שסקרים כאלה לא יפורסמו, ויכול להיות שהיתה לכם מטרה אחת, אבל יצא דבר פגום.

אני רק מבקש להתייחס לסיפא של הדברים של חה"כ סופה לנדבר, לפני שאת יוצאת. אני

לא אכנס כאן לפירוט של כל נושא תנאי השירות שאנחנו נותנים בצבא, אין חיילים כאלה בצה"ל! אני מבקש שתיתנו לי את השמות, אני אטפל בהם אישית.

בסדר, תן לי טלפונים ואני אעביר אליך.

בבקשה גברתי. אין מושג כזה בצה"ל, אין חייל שאין לו לאן ללכת. כל חייל, אם אין לו כסף, מקבל בכרטיס שלו כל חודש שהוא עובר, הוא מעביר אנונימי כרטיס כמו ישראכרט בסופרמרקט והוא מקבל מצרכי מזון, מקבל מהמג"ד תלושים מהכיס והמג"ד נותן לו. משקיעים 120 מיליון ₪ בטיפול בתנאי שירות. תכננו 80, הגענו ל-120, לא יהיה מצב שיהיה חייל בצה"ל שאין לו איפה לאכול או לישון. אני אתן לך את הפרטים בבקשה ותעבירי לי את השמות.

תן לי בבקשה את הפרטים, אני היום אשלח לך את השמות של החיילים.

חבל שאתם לא נשארים.

אנחנו חייבים לשמוע, אבל אתם צריכים להבין שאנחנו הולכים לוועדת הכספים.

אני חייב לספר לכם וגם לשלטונות צה"ל, אני לא יודע אם אתם מודעים למושג שנקרא "בית חם לחייל" ביהוד. מי שמוביל את הנושא זה אפי מימון ובכל אירוע שיש שם, יש למעלה מ-60 אחוזים עולים, גם עולים ותיקים, אבל בעיקר מחבר העמים. יש שם ארוחות, לינה בשישי שבת, טקסים מפעם לפעם, היה בט"ו בשבט או באירועי פורים או בחנוכה, ואני נמצא שם בכל פעם "בית חם לחייל", והלוואי והיו עוד מקומות בארץ.

נכון שהוועד למען החייל מתנגד לזה כי הם חוששים קצת, אבל אני מבקש, גם משלטונות צה"ל, להיות שם באירועים האלה ולראות, בט"ו בשבט החיילים הבודדים יחד אתי, נטענו עצים, חייבים לבוא ולראות את מה שהאיש הזה עושה ביהוד והלוואי ויהיו עוד מקומות כאלה בארץ. זה לא ללכת למלחמה של הוועד למען החייל על אדם שעושה כאלה פעולות גדולות. יבורך האיש הזה, זה נקרא "בית חם לחייל", החזית והעורף בלב אחד. אם תרצו לקבל פרטים, אני אתן לכם. ודאי שמעתם על זה ואני מבקש ליצור את הקשר כי לאותם חיילים בודדים שנמצאים שם בסופי שבוע ובחופשות באמצע השבוע, יש מקום להיות ולקבל את הארוחות החמות ואת היחס האוהב והחם.

תודה.

אנחנו הגענו לכאן עם מר גיורא קפלן בתקווה מאוד גדולה שאתם תשמעו מה שאנחנו רוצים לספר.

חברים, אני יו"ר הוועדה ואני קובע את סדר היום, אם אתם תרצו לדבר עוד פעם, בבקשה, אבל אני הזמנתי את נציגי צה"ל כדי לשמוע מספרים אמיתיים.

נסים ברדה: קודם כל, לגבי עולים. ראשית, אנחנו מתייחסים לעולים. אני אפרט מה זה עולה אצלנו כדי שנדע. עולה ותיק זה בחור שארץ הלידה לא ישראל וגיל העלייה קטן מ-16, כלומר, עלה לפני גיל 16 ומגיל 16 ואילך, הוא בארץ. עולה חדש שארץ הלידה זה לא ישראל בגיל 16 ומעלה. כלומר, 16 ומעלה עלה לארץ. יוצאי אתיופיה, זה מי שהחייל או האבא שלו נולדו באתיופיה. יוצאי אתיופיה מבחינתנו, גם הוא נולד בארץ, הוא עדיין עולה חדש בגלל השוני הבין תרבותי, כך אנחנו מתייחסים לאוכלוסייה. אגב, לא קבענו את זה סתם, זו תוצאה של מחקרים כיוון שכל אוכלוסייה צריכה את המענה שלה בהתאם והכל על מנת למצות אותם באופן הכי טוב, כי אנחנו מאמינים שהמיצוי היא הדרך הכי טובה להשתלב בחברה.


ושנדע, סה"כ 68 אחוזים מהעולים והעולות מתגייסים לצה"ל.

אני לא הבנתי, עולה שנמצא שלוש שנים בארץ, בגיל 18 הוא כבר לא עולה?

הוא עולה ותיק, תלוי מתי הוא עלה לארץ.

בגיל 15.

אין בעיה, אז הוא עולה ותיק, קטן מגיל 16, עולה ותיק; גדול מגיל 16, עולה חדש. וכל אוכלוסייה מקבלת את המענה בהתאם. אגב, כשאני פונה לעולה ותיק שהוא כבר שש שנים בארץ ואני קורא לו לקורס הכנת עולים ליחידות השדה, הוא נעלב ואני צריך לטפל בו כי הוא אומר לי, "אני לא עולה, אני כבר ותיק". אני צריך לענות לכל אחד במענה שלו ואכן כאן אנחנו מטפלים באוכלוסייה ויש לנו תשובה לכל אחד ואחד.


68 אחוזים מהאוכלוסייה מתגייסים לצה"ל, גברים ונשים. גברים: הצברים מתגייסים 74 אחוזים, 24 אחוזים מהצברים לא מתגייסים לצה"ל; העולים הוותיקים מתגייסים 72 אחוזים, וזה נתון של השנה. יוצאי העדה האתיופית, 90 אחוזים מהגברים, הם מתגייסים יותר טוב מהצברים. עולים חדשים מתגייסים סדר גודל של בין 40 אחוזים ל-36 אחוזים. וכאן נשאלת השאלה למה.

אלה שפחות משנתיים בארץ?

כן. לצערנו, חלק גדול מהאוכלוסייה הזו לא נשאר בארץ, הם באים לכאן לעשות עלייה, מנסים להיקלט, לצערנו לא מתאקלמים ועוזבים אותנו. אז אנחנו הפסדנו משפחה והפסדנו חברים, אבל גם אי אפשר לבוא אליהם בטענות ולהגיד, העולים לא מתגייסים כי הם פשוט לא בארץ, הם באים לשנתיים, לשנה וחצי, לשלוש שנים ולעצרנו עוזבים אותנו.

עולה ותיק זה בין שלוש עד כמה שנים?

עולה ותיק, למעשה אם הוא עלה לארץ מתחת לגיל 16.

עד?

חמש שנים, שש שנים.

אני עליתי לארץ כשהייתי בן 10, אבל זה היה לפני 70 שנים.

אז פרטתי לגבי עולים ותיקים ועולים חדשים. יוצאי אתיופיה בגדול מתגייסים הרבה יותר טוב. שיעור גיוס בקרב העולים החדשים, כפי שאמרתי, נמוך לצערנו בגלל שהם לא מספיקים לשהות בארץ. לגבי נשים, הצבריות שלנו מתגייסות סדר גודל של 58 אחוזים, בערך 60 אחוזים. 40 אחוזים מהבנות הישראליות, הצבריות לא מתגייסות לצה"ל, לצערנו. 32 אחוזים מהן מצהירות "דת". אגב לא כולן דתיות, חד-משמעית.


בקרב העולות הותיקות, היקף הגיוס זהה בדיוק לבנות שלנו, 58 אחוזים. כלומר, כל אמירה אחרת לעבר הבנות האלה, עושה עוול לבנות.

ברשותך, עדיין יש כאן נתון אחר כי אתה מתאר לי את ההפרש בעולות שלא מתגייסות, הן כנראה לא מצהירות ואז לא נכנסות לסטטיסטיקה.

למה לא מצהירות דת? למה אתה מניח כך? הן מצהירות דת. גם אם הן לא דתיות, כמו הצבריות שלנו, לצערי, שלא כולן דתיות. אגב, כדי לעשות צדק עם האוכלוסייה הדתית, האוכלוסייה הדתית החרדית לא מתגייסת ולא עושה שירות לאומי. לגבי האוכלוסיות הציוניות/לאומיות, ראשית, יש עלייה בהיקף המתגייסות לצה"ל, יש על זה דיון ביום רביעי אצל חה"כ מלכיאור. ויש היקף גדול של צבריות דתיות שמתגייסות ומי שלא מתגייסת – הולכת לשירות לאומי.

הצבריות הלא מתגייסות שמצהירות דת, חלקן מרמות ואנחנו יודעים שהן מרמות, אבל הן מרמות בחסות החוק לצערי, החוק מאפשר להן את זה. הגשתי הצעה לתיקון חקיקה שירדה מסדר היום בגלל החלטות בתוך הממשלה.

אבל הצלחתם לראות מהן הסיבות למה העולות?

אותו דבר, הן מצהירות, הן למדו את הפטנט שלנו, לצערי.

בברית-המועצות נשים שירתו בצבא רק בזמן המלחמה. והאתוס שכל עוד יש גברים

שמשום מה לומדים בישיבות, הבנות והמשפחות שלהן חושבות שזה בסדר והולכים לשירות לאומי בגלל שזה יותר מתאים.

אם הן הולכות לשירות לאומי, אני הייתי מעדיף שתבואנה לצבא, אבל אני לא בטוח שהן שם והעניין הזה לא נתון לשיקול דעת. יש חוק ועפ"י החוק, מי שרוצה להצהיר בחסות החוק, שתצהיר, זה לגיטימי, אין לי בעיה עם זה.

יוצאות העדה האתיופית – מתגייסות 70 אחוזים. אגב, שם יש יותר דתיות מאשר באוכלוסיות אחרות ולמרות הכל, מתגייסות 70 אחוזים. הן מתגייסות יותר טוב מהבנות הצבריות שלנו. זה לגבי היקף הגיוס.

סה"כ העולים מהווים 24 אחוזים מהגברים בצה"ל. רבע מהחיילים בצה"ל זה עולים חדשים, ו-20 אחוזים, חמישית מהנשים משרתות בצה"ל, זה עולות חדשות. כלומר, זאת אוכלוסייה שמהווה נתח נכבד מאוד בתוך החברה הישראלית ויש לה ייצוג מלא והולם בתוך הצבא ואנחנו רק יכולים לברך על כך, כי אני לא רואה את צה"ל היום עם 24 אחוזים לוחמים פחות או טכנאים פחות או הנדסאים פחות או כל דבר אחר.

אז זו תמונה המצב. ואם אנחנו מסתכלים על שנים קודמות, אנחנו רואים שיש עלייה במיצוי של עולים ותיקים למערך הטכני. עולים יותר ויותר נמצאים במערכים הטכניים, ובמערכי המלחמה ואחר-כך אני אפרט. בעבר היו נמצאים יותר במקצועות הנהיגה ואני שמח שהם לא שם היום. הם הבינו שהיום כדי להיות אזרח במדינת ישראל, צריך להיות חייל לוחם ולא נהג והם ויתרו על הרשיון ואנחנו אגב, נותנים רשיון בסוף השירות לחיילים המצטיינים, כך שבעניין הזה אנחנו התקדמנו.

זה יפה. אפשר לקבל בצבא רשיון נהיגה גם אם אתה לא עוסק בזה?

כן בסוף, אם אתם לוחם, היית מצטיין, נותנים אנחנו ואוצ'רים למג"דים והמג"ד נותן לחייל המצטיין רשיון נהיגה, לא לכל החיים, נותנים להיקף מסוים וזה נותן מענה יפה. ואם מג"ד צריך עוד – הוא יודע לאן לפנות. וזה חלק מהעניין שאנחנו מחזקים את המפקד. ברגע שהוא הופך להיות המפקד, הוא הכתובת, הוא גם מאמן אותו, הוא גם חלילה שולח אותו למלחמה ועלול לשלוח להיהרג וגם נותן לו את הטיפול.

יותר מזה, הוא גם עוזר לו בקבלה לאוניברסיטה. אם הוא בעל רקע סוציו-אקונומי קשה, יש קרן אימפק של האגודה למען החייל, שקודם נאמרו עליה דברים שאני לא בטוח שזה מגיע לה. היא עושה עבודה יפה מאוד, וקרן אימפק בשיתוף עם הצבא נותנת אפשרות לחייל שהוא לוחם. חייל בעל רקע סוציו-אקונומי קשה, שהמג"ד ממליץ עליו לתואר אקדמי, מקבל במשך ארבע שנים, כל שנה 4,000 דולר מלגה, שמאפשרת לו גם רישום לאוניברסיטה וגם דמי קיום.

אם אנחנו מדברים על לוחמים, אז זו תמונת המצב. אנחנו מסתכלים למטה, השמאלי ביותר, הירוק, זה הצברים – צברים 46,9 אחוז, כמעט 47 אחוזים לוחמים. לעומת זאת, העולים הותיקים 35 אחוזים, העולים החדשים 39,5 אחוזים ויוצאי העדה האתיופית 40 אחוזים. כלומר, אם הרופא דיבר רק רוסית, כנראה שאחרים אולי למדו רוסית.

אבל יכול להיות יחידה שיש באחוזים, היא לא בדיוק אותו דבר.

אין, היו יחידות כאלה בעבר, מיוצאי חבר העמים כולם ביקשו להגיע לגבעתי, בגבעתי

אפשר היה לדבר רוסית. אנחנו חשבנו שזה לא נכון בהיבט של ההשתלבות החברתית, ואני מקפיד היום שיהיה מינון שווה וזהה בכל מקום. אז בשריון קצת פחות ובתותחנים קצת פחות, אבל בחי"ר הם בכל החטיבות שווה כי זה חלק מההתערות שלהם בארץ. אנחנו צריכים להכיר אותם, הם צריכים להכיר אותנו ולכן אני חושב שזה נכון.

וברוך השם יש לנו נציגים הן מקרב הצברים והן מקרב העולים החדשים, נמצאים בלחימה והנתונים לפניכם. מה שאותי יותר מדאיג זה הקטע של המנהלה. מתוך העולים החדשים 35 אחוזים עדיין בתחומי המנהלה וזה חבל ואנחנו פה צריכים לעשות מעשה. בין יוצאי העדה האתיופית, אנחנו שוב רואים, 40 אחוזים העולים החדשים ומעל העולים הותיקים, וזה מראה שהם השתלבו יפה מאוד בחברה הישראלית. זאת דרך של קליטה והלוואי ונוכל להציג נתונים כאלה שאי אפשר יהיה לזהות את ארץ המוצא של כולם.

מה שאתם מראים לנו, זה לא רב-שנתי, זו שנה מסוימת?

זו שנה מסוימת, אבל זה מתנהג אותו דבר. אני יכול להראות את זה ברב-שנתי, זה היה 30 שקפים אותו דבר, סטייה ימינה, סטייה שמאלה. אמרתי, הם עזבו את מערכי הנהיגה.

אבל ההפרשים הם לא כל-כך גדולים ויכול מאוד להיות ששנה אחת זה קצת פחות.

זה שולי. הם עזבו את מערכי הנהיגה והלכו לתפקידי הלחימה ואנחנו מברכים על כך. חסרים לי נהגים בצה"ל אבל אני מעדיף שיהיו לי חסרים נהגים בצה"ל ושהעולים החדשים ישתלבו כמו שצריך בחברה הישראלית, מבחינתי כקצין זה יותר חשוב ובוודאי כאזרח.

המתגייסים הם פחות מ-12 אחוזים, בצה"ל הם 24.

נכון.

אנחנו מדברים שלא מתגייסים.

סליחה, משהו פה לא מסתדר. אני מאוד רוצה שהנתונים יהיו חיוביים, הסברת שעולה חדש בהגדרה אצלך, זה מי שעלה בגיל 16, זאת אומרת, שהוא נמצא שנתיים, שלוש, ארבע מקסימום. איך יכול להיות שאם זאת ההגדרה של עולה חדש, שהם מהווים 24 אחוזים?

אדוני, אלו ההגדרות. עולה ותיק זה ארץ הלידה לא ישראל, גיל עלייה קטן מגיל 16. כלומר, הוא עלה בגיל 12, בגיל 5, עלה שנות ה-90, היום הוא חייל והוא מבחינתנו ותיק.

כמה אחוז זה העולים החדשים וכמה הוותיקים?

אין לי את הנתון הזה.

הקראת אותו לפני דקה.

לא, אני הקראתי אותו בתור חלקם בלוחמים.

או-קיי.

תרצה את הפילוח הזה, אני יכול להעביר לכם.

אני רק רוצה להיות בטוח שזה נכון.

אני יכול להתחייב על הנתונים שלי, אתה מכיר את הנתונים שאני מציג לא פעם, הנתונים שלי מאה אחוזים. אני לא מתכוון להסביר דרך הנתונים שלי את המחקר. מי שעשה את המחקר – שיסביר, מי שעשה את הכתבה – שיסביר. אני יודע להגיד לך שזה לא מחקר, זו תמונת מצב אמיתית, סטטיסטיקה מייצגת של הנתונים ואני מכיר אותם ואני מחובר אליהם ואני מאמין בהם.

זה לא סטטיסטיקה, זה הנתונים.

אלה הנתונים אבל מייצגים סטטיסטית כי זו התפלגות נורמלית של כל האוכלוסייה, זו תמונת המצב.

לגבי הנשים – אנחנו רואים שיש נשים בקרב העולות, 5 אחוז מהבנות שלנו הצבריות, נמצאות בלחימה; 5,6 אחוז בעולות הוותיקות; 9 אחוז ביוצאות העדה האתיופית; 8 אחוז בקרב העולות הותיקות. אנחנו רואים שהצבריות נמצאות במקצועות יותר איכותיים, שזה מודיעין, שלישות, תחזוקה וכן הלאה: 67,68 אחוזים; העולות 60 אחוזים; העולות החדשות 43 אחוזים ויוצאות העדה האתיופית 60 אחוזים. זו תמונת המצב ואחר-כך נראה גם מה אנחנו עושים לטובת טיפול בקליטת עלייה, ידידי מושיק יציג את הנושא.

אז הנה עוד פעם, 43 אחוזים העולות החדשות.

זה בתפקידים מסוימים, זה לא הייצוג שלהן בצה"ל, זה החלק היחסי שלהן. כל העולים החדשים, ותיקים, חדשים ויוצאי העדה האתיופית, אני אפלח את זה ואגיד מה חלקם של כל אוכלוסיית העולים.

אתה בעצם אומר שביחידה מסוימת, לא משנה עכשיו איזה, יש 43 אחוזים עולים חדשים שהם באוכלוסייה מהווים אולי חצי אחוז?

זה לא נכון להסתכל על זה כך.

אם זה מגיל 16 ומעלה, זה חצי אחוז מהאוכלוסייה. איזו עלייה היתה בשנתיים האחרונות?

זו תמונת המצב של הגברים בצה"ל: 77 אחוזים מהחיילים בצה"ל הם צברים; 3 אחוז מיוצאי העדה האתיופית; 17 אחוזים עולים ותיקים ועוד 4 אחוז עולים חדשים. זו תמונת המצב של הצבא בגברים.

וזה המצב באוכלוסייה גם.

זו תמונת המצב של הגברים, זו תמונת המצב של הנשים, 80 אחוזים צבריות.

יפה מאוד.

לא, למד את העניין, מה שאצלו מוגדר "עולים ותיקים", אצלו במחקר הם לא עולים, ולכן יש הבדל בנתונים כי הצבא מגדיר את העולים אחרת.

אצלו זה 10 שנים עולים.

ואצלו 6.

חברים, אנחנו רואים שהעולים הם יוצאים לקצונה באחוזים יחסית יותר נמוכים מהצברים, ואנחנו כרגע בעניין הזה עושים מעשה, בשלוש, ארבע השנים האחרונות, קבענו ליחידות יעדים.

אנחנו כבר עשר שנים עובדים כדי שהאחוזים יהיו זהים.

גברתי, אנחנו עושים מעשה כי אין ברירה. התהליך הוא שאני אומר ליחידה מגיעה לך X הקצאות לקורס קצינים, יש לך 20 אחוזים עולים חדשים, 20 אחוז מההקצאות הוא לעולים חדשים, תשימו עולים חדשים, ברוך הבא, לא תשימי – אין לך הקצאות במקום זה, אי אפשר להכניס צבר במקום עולה חדש, אלא אם העולה החדש לא ראוי להיות מפקד כי בסוף צריך לזכור, הוא הולך להיות מפקד/לוחם של הילדים שלנו וכדאי שייקח אותם בשלום ויחזיר אותם בשלום.

פתחנו קורס הכנה לעולים לקראת קורסי פיקוד עבור כל מי שראוי להיות מפקד ואין לו את הכלים המנהיגותיים. הכנה זו נוספת לכל העולים החדשים שהיא מתרכזת בבית-ספר למ"כים בחי"ר בזרוע היבשה. מכל הצבא מגיעים לשם להכשרה, ההכשרה היא מתחילה בסלנג וכלה בסוף ביכולת עמידה בפני קהל, הצגת נושא, ארגון חומר. הכנה מצוינת בסיומה, רובם ככולם נמצאים אחר-כך בקורסי קצינים ואנחנו בעניין הזה עושים תגבור.

לגבי יוצאי העדה האתיופיים, יש יותר קצינים מאשר בקרב העולים. וכאן אנחנו הלכנו לקראתם כי הנתונים משקרים לגביהם. בגלל השוני התרבותי בינינו נוצר מין פער בנתונים, במבחנים, וכאן אני נותן להם איזושהי הקלה ובאמת אני רואה, בסה"כ, ברוך השם יש היום ייצוג יפה מקרב האוכלוסייה האתיופית. עכשיו אני מטפל בקרב העולים ממדינות חבר העמים ושם גם תהיה מהפכה בעניין.


שיעור הכליאות אגב, גבוה יותר בקרב יוצאי העדה האתיופית, לצערנו.

מה הסיבה?

אנחנו יודעים מה הסיבה, כואב לי להגיד את הסיבה. הסיבה שאנחנו לא משכילים לזהות את הבעיות ותנאי השירות האמיתיים שלהם טרם הגיוס, לצערי. כתוצאה מזה הם במצוקה, הם בורחים הביתה והולכים לעזור, הם חוזרים ונכנסים לכלא. כשצבר שיוצא מהכלא נשאל, "מה אתה רוצה לעשות?", הוא אומר, "אני רוצה ללכת לוועדה ולהשתחרר מצה"ל". אתה שואל את יוצאי העדה האתיופית, הוא אומר לך, "לא, אני רוצה להמשיך לשרת בצה"ל". ייכנס לכלא וייצא מהכלא כשיש לו בעיה, אבל הוא יסיים את השירות, הוא יעשה את הכל כדי לסיים את השירות.

מה שעשינו לטובת העניין זה פרויקט שניגע בו אחר-כך במספר מלים, פרויקט גדול מאוד שהוא יצר מהפכה. הצלחתי היום לייצר חמש או שש בנות מש"קיות ת"ש, יוצאות העדה האתיופית שגמרו את הקורס בהצלחה, הן היום בלשכות הגיוס, הן מטפלות ביוצאי העדה האתיופית. כשיוצא העדה האתיופית מסתכל עליי ואני שואל אותו, "יש לך בעיה?", הוא אומר לי, "אין לי בעיה המפקד, הכל בסדר".

אבל באמת יש לו בעיה והוא מתבייש לדבר אתי. הילדה הזאת תדבר אתו, בעיניים שלו, בשפה שלו, בנורמות ובערכים שלו ותצליח לזהות את הבעיות ואני מאמין שתוך שנה, שנתיים, נביא אותם יותר מוכנים לטיפול וגם הבעיה הזו תיפתר. ואז תהיה לנו תמונת מצב אחרת לגמרי. בקיצור, אנחנו יודעים לזהות כל אוכלוסייה ולתת לה את המענה ההולם.

עולם השחרור – 76 אחוזים מהעולים ו-85 אחוזים מהעולות מסיימים שירות מלא בצה"ל וזה יפה מאוד. אגב, בקרב הצברים והממוצע הכלל צה"לי, 17 אחוזים משתחררים לפני תום שירות, ואנחנו רואים שהעולות מסיימות שירות יותר מהעולות הצבריות והגברים מסיימים די דומה בסה"כ. כלומר, גם מתגייסים טוב מאוד, גם משתחררים טוב מאוד, גם משולבים בלחימה טוב מאוד.

אתה תראה את העיתונות, ככה פירגנו לכם.

אם בסופו של דבר באתי להציג את הנושא בגלל הכותרת, אני שמח שהחברים פה ישמעו.

איזה אחוז נשארים בקבע?

בקבע, יש לנו אחוז יותר נמוך לחלקם היחסי באוכלוסייה,וגם בזה שמנו מדדים ויעדים. יש תכנית שנקראת "מדדים ויעדים", בנינו תכנית לכל זרוע, מצאנו איך הם צריכים להשתפר כדי להיות יותר טובים. עשינו עבודת מחקר רצינית מאוד, הצגנו את זה לראש אגף משאבי אנוש, הזרועות כולן לקחו על זה אחריות לטיפול. לדוגמה, בקרב יחידות חיל-האוויר יש יותר יוצאי העדה האתיופית שנמצאים בכלא, אמרנו, אנחנו צריכים לשפר את זה. יש יותר כאלה במקום אחר שעושים עריקות, צריכים לשפר. בזרוע היבשה גילינו שאין להם מספיק קצינים, אמרתי, פקודה עכשיו, או קצין עולה חדש או אין קצין צבר במקומו. ולא תהיה ברירה, הם ימצאו את העולים המתאימים ויכניסו אותם לקורס קצינים.

בנינו תכנית יעדים שמקדמת כל אוכלוסייה בכל מקום, בהתאם לצרכים שלה. משהו פנטסטי בעניין הזה.

בעניין מילואים?

אותו דבר, במילואים, אין לי כאן את הנתונים, אבל חלקם היחסי אותו דבר.

אדוני היו"ר, אני חייב להגיד כמה מלים, ואני חייב ללכת לוועדת הכנסת, אני מצטער. קודם כל, מודה לחברי המחקר ולך, על הנתונים שהצגת. אני חושב שגם היה חשוב להעלות את הדיון ולו כדי לשמוע את הנתונים האלה. ואני חושב שבאמת גם צריך להרחיב את האמירות האלה בציבוריות ובתקשורת עד כמה שאפשר, ולהציג גם את הנתונים האלה, שהם נתונים חשובים.

ובכלל, מי שרואה גם את הכותרת, כתוב: "שליש מהעולים מרוסיה מעדיפים לא להתגייס", זה לא אומר אגב שהם לא מתגייסים.

אבל זו סטיגמה לא טובה.

בסדר, אני מסכים, אבל זה לא אומר שהם לא יתגייסו בסופו של דבר.

אנחנו יודעים איך לקרוא את זה, אנחנו אומרים, זו פגיעה חזיתית לעולים וזו פגיעה פי שניים לצבא.

מרינה, אני אגיד לך למה לי זה הפריע. לי זה הפריע כי כשאני משרת במילואים אני רואה אותם מגיעים למילואים. אני אספר לכם סיפור נחמד מלפני שנה או שנה וחצי כשהייתי במילואים, היה באותו זמן משחק כדורסל בין קבוצה ישראלית לבין קבוצה ברוסיה. אני בתותחנים במילואים ורבים מהיחידה הם עולים, ואותי עניין במועדון לראות למי יריעו העולים מרוסיה, ולשמחתי הגדולה, הם היו בצד של הקבוצה הישראלית וזה מאוד ריגש אותי ושימח אותי.

אנחנו ברחנו משם, אתה מבין, ברחנו.

ולכן זה שימח אותי אז וראיתי את זה וזה הפריע לי, אבל יחד עם זאת, חשוב לדעת להתמודד עם המציאות, אגב, כששואלים את העולים הם אומרים שהם מרגישים ניכור ומרגישים שקוראים להם רוסים ושאין התחברות אמיתית לצברים וזה חלש. למרות שיש מקומות שיותר ויש מקומות פחות.

אני אגב טוען, שחלק מהסיבה הזאת, זה שלא עשו ביזור נכון של אוכלוסיית העולים, אלא יצרו בערים מסוימות קבוצות גדולות מדי של עולים. בערים שהריכוז של העולים הוא לא גדול, העולים יותר מתחברים לצברים ויותר מתחברים לאווירה ופחות מתכנסים בתוך עצמם. וזה טיעון אגב, שאני בטוח שמקיימים פה בוועדה דיונים על כך. במקומות שיש 40 אחוז כמו באור-עקיבא, ברור שיש יותר התחברות אחד לשני מאשר התחברות החוצה.

וזו בכלל סוגיה בכלל שצריך לטפל בה, אבל זה כנראה חלק מתהליכים שעוברת בכלל חברה שיש בה אווירה ויש בה עלייה, זה קרה בעליות הקודמות פה וזה כנראה יקרה שוב. העליות של ההורים שלנו, לדעתי היו סיפור הצלחה, אני מאמין שבעוד 10 שנים גם העלייה הזאת בסופו של דבר תעבור את הקשיים האלה וגם תהיה סיפור הצלחה והיא סיפור הצלחה. תודה רבה, אני חייב לצאת לוועדה אחרת.

אדוני היו"ר, כמה משפטים כי אני צריכה לעזוב לוועדת הפנים. קודם כל, מודה לנציגים של הצבא שמהם קיבלנו דיווח ודיווח נכון, מפני שאנחנו מרגישים בשטח שקודם כל רוצים ללכת לצבא, מתגייסים, משרתים וגם יש רצון חזק מאוד להיות קצינים בצבא. עשר שנים אני בכנסת ומ-1996, 1997 התחלנו להסביר למשרד הביטחון כמה זה חשוב שיהיו קצינים, עבדנו, לחצנו ואני צריכה לומר שהצבא לשמחתנו, זה מערכת במדינת ישראל שעובדת הכי טוב מבין המערכות האחרות.

אני מבקשת מיו"ר הוועדה שבין המסקנות נאמר שהעיתון עשה פגיעה חזיתית באוכלוסייה, אבל זה פי שניים בצבא.

את קראת מי כתב הכתבה?

כן, נטשה מוזגוביה, להגר את נטשה מוזגוביה בחזרה.

היא לא עלתה מאותו מקום שההורים שלי עלו.

מה שאנחנו מציעים, אני חושבת לא לכתוב לנטשה מוזגוביה, התפקיד שלה בעיתון זה ללכלך על הקהילה שהיא באה ממנה ואנחנו כל הזמן רואים זאת. אבל אולי הוועדה צריכה לכתוב לעיתון שעלילה דרך העיתון זה לא דבר מקובל בחברה דמוקרטית.

דבר שני, עם כל זה שעושים הרבה מאוד בצבא ואני מרגישה את זה, יש עדיין בעיות ועובדים במיוחד. אני צריכה לומר שהכנסת בשיתוף פעולה עם הצבא, עם משרד הביטחון ואני מאוד שמחה.

ועוד דבר, אתם משרד הבריאות, אתם סוציולוגיים, אתם לא צריכים לשאול את השאלות שאתם שאלתם כי זו מסקנה ישירה, התגייסות לצבא, אני חושבת שאתם נתתם חומר ולא רצו לראות מה אתם לומדים ואתם למדתם דברים מאוד חשובים על המצב הבריאותי והמצב הנפשי. גם לא מבינים למה לא הולכים לרופא שיניים. לא הולכים לרופא שיניים כי למשפחה אין כסף ואין בסל הבריאות. זו אחת הבעיות שאנחנו צריכים להרחיב. תודה.

רופא שניים זה בוודאי ובוודאי, הבעיה הכי גדולה אצלנו פה בחברה שלנו, אני רוצה להגיד עוד פעם תודה לכולם, אבל דבר נוסף, אני מאוד מבינה שהפגיעה שעשה העיתון זו פגיעה בכל האוכלוסייה, והנתונים שאנחנו קיבלנו זה נתונים נוספים ממה שאנחנו קיבלנו בתוך הסקר. אבל אני עוד פעם מאוד מבקשת מכולם פה לפנות לכיוון קצת אחר. אנחנו פשוט הדלקנו אור אדום. אתם זוכרים מה היה לפני 10 ימים בבת-ים? המקרה עם הדגל הישראלי, זה לא פלא שחלק רב מבני-הנוער בגיל 12-17 מאוד ניגיליסטיים.

אבל זה ביחס לצבא.

פרופ' נודלמן, אנחנו בכלל לא חיפשנו יחס בצבא. ובזמן שאנחנו קיבלנו את ההזמנה לישיבת כנסת לגבי בעיות עולים לגבי גיוס, אנחנו התפלאנו כי זו לא היתה מטרת המחקר שלנו. המטרה הכי חשוב הייתה לשים לב לקבוצת בני-הנוער העולים שהם עדיין לא בקבוצת גורמי הסיכון, פשוט למנוע כניסה לגורמי סיכון על סמך כל הנתונים שאנחנו קיבלנו.

ואנחנו מאוד מבקשים להכניס למסקנות של הישיבה לגבי האפשרות להקמת מוקדי מניעת בריאות לבני-נוער עולה, גם ביחס לכל הקבוצות, לא רק עולים מרוסיה.

בנושא גיוס החיילים זה לא יהיה, תהיה ישיבה מיוחדת ושם נדון בנושא הבריאות, הסמים וכד', על זה יהיה דיון מיוחד. היום אנחנו עוסקים בהשתתפות הנוער העולה בצבא. אני לקחתי את כל החומרים שהיו בנושא גיוס הנוער העולה ואת כל הסקרים שהיו בארץ, ולא היו שם דברים שכתבו בעיתון. אתם לא אשמים, אנחנו לא רוצים להאשים אתכם, אנחנו יכולים רק לבוא בטענות לעיתון שכותב כתבות כאלה ולא נכנס לתוכן המחקר.

מושיק אביב: אני ראש ענף עליה והשתלבות בצה"ל ואני אציג את הפעילויות שאנחנו מבצעים. באגף

משאבי אנוש אנחנו מרכזים את העבודה בתחום העולים החדשים, על שולחנו של תא"ל נסים ברדה יושבים כל הגופים שעוסקים בנושא וגם חיל חינוך שלמעשה מבצע את זה. הפעילות מתבצעת לא בפעילות צבאית בלבד, אלא, מלווה על-ידי משרד הקליטה ומתוקצבת על-ידי משרד הקליטה. המשנה למנכ"ל משרד הקליטה, חנוך צמיר, למעשה מלווה אותנו, נמצא אתנו ומשרד החינוך פועל אתנו בתכניות.

קודם כל, כל פעילות צה"ל בתחום העולים מתבססת על מסמך מכונן שנקרא "ייעוד וייחוד", זה מסמך שמגדיר את היקף האחריות הכללית של צה"ל בעיצוב הערכים של מפקדי צה"ל וחיילים. כמובן תוך השפעה על זה שהם חיילים היום, אבל אזרחים מחר. למסמך הזה היו שותפים הרבה מאוד מפקדים וחיילים, אזרחים, ויש חלק מאוד מיוחד לנושא של קליטת העלייה כדי ללמד על חשיבות הנושא בתוך צבא הגנה לישראל.

צה"ל התברך בעולים חדשים שמהווים מרכיב חשוב ואיכותי בכל מערכיו. וכתוב פה עד כמה חשוב לנו ולמפקדים, זה מסמך שהמפקדים מקבלים, לאורו אנחנו עובדים ועושים מאמצים כדי שצה"ל ימצה את האיכות וזה מה שהראה ראש חטיבת אמכ"א. אנחנו מודעים לקשיי השפה, לקשיי הקליטה, לחשיבות של העניין. יש פה סקירה על הגעה של העולים ועל כל נושא קולט ונקלט ועל סוגיות שונות שמאפיינות את השירות של החיילים העולים בצה"ל ושל המשפחות. אנחנו לא מתעלמים מנושא המשפחות שזה משהו שהוא בלתי נפרד וחשוב ובתוך תהליך הקליטה.

לכן יש מחויבות לכל מפקד ומפקד לבצע פעילות בנושא ולעשות פעילות שמחייבת מתוך הדבר. המדיניות שאנחנו מובילים זה תהליך השתלבות שהוא תהליך ארוך ומורכב שמושפע מתחושות סובייקטיביות ולכן ציין פה נסים את הגדרות העולה המתייחסות, לעולה בכלל, לאו דווקא העולה החדש, הגדרות מאוד רחבות. אנחנו מדברים על קבלת זהותו, הערכה לתרבותו של החייל העולה ומתן כבוד לרצונו להמשיך ולשמור עליהן. ציפייה מהחייל להסתגלות תוך פיתוח זהות משלבת.

לא מדברים על כור היתוך שבאים נכנסים ממקום אחד והופכים להיות משהו אחר, אלא משהו שהוא משלב עם כבוד לרצון ולערכים שאיתם מגיע החייל. אנחנו רוצים את הצבא ככלי לניהול חברתי עבור העולים, ואנחנו מדברים על מיצוי מיטבי של העולים בין הצרכים שלהם לבין הצרכים והכישורים של צה"ל.

קיימים מספר צרכים שאנחנו יודעים שהעולה זקוק להם ופה רשומים מעט מאוד מהמענים, יש עוד הרבה שלא ציינו, אלה המרכזיים. בתחום השפה – יש קורסי עברית במחווה אלון וביחידות שונות. פעם ריכזנו את זה רק במחווה אלון, מצאנו שהחיילים נמצאים ביחידות וגם מתקשים בשפה ואנחנו פתחנו אולפניות בבסיסים שונים, בבסיסי אימונים, בבסיסי חטיבות, שבהם מדריכות שלנו, של חיל החינוך, מש"קיות עלייה, מדריכות ומלמדות עברית. כנ"ל לגבי מהלך שירות בהתחלה חשבנו שרק בתחילת שירות, אנחנו כבר יודעים שצריך ללוות אותם במהלך שירות ויש לנו חיילות שנמצאות בכל הבסיסים שבהם מתאמנים החיילים ואנחנו פותחים אולפניות עפ"י צורך.

בתחום המידע – קורסי הכנה לקראת גיוס בשיתוף משרד החינוך בבתי-הספר, במקומות שהם בתי-ספר עתירי עולים או פנימיות שהן עתירות עולים, באמצעות מדריכי נוער שנמצאים וגם באמצעות קשר עם סגלי ההוראה של בתי-הספר. וכמובן בתחום המידע, לחייל שנמצא בשירות, העברת מידע דרך המפקדים והסגלים. כשיש סגלים ת"ש כתשובה לגודל של מתן הערכת אמכ"א, הת"ש הוא מערך מאוד מעובה ובעיקר נותן מענה לתחום העולים וגם כאן אנחנו שותפים ובקשר בהכשרות ובהכרת האוכלוסייה וזה בתוך הקורסים, ונותנים מענה לפרט ביחידות הצבאיות.

כתוספת למה שהועלה פה בנושא של חייל שאין לו איפה ללון. בתי-החייל שלנו, המוסדות שצה"ל נותן עבור חיילים שהם חיילים בודדים, לאו דווקא עולים, חיילים בודדים, מרביתם מאוכלוסים על-ידי עולים ולכן צה"ל נותן מענה מיטבי בעניין הזה, גם במענה כספי וצוין פה התחום שצה"ל משקיע בנושא.

מושיק, יש לנו גם דירות שאנחנו שוכרים אותן, שגרים בהם שניים, שלושה, ארבעה עולים חדשים ולכל אחד יש את הפינה שלו ואת המיטה שלו, גם אם הוא בא הביתה פעם בחודש. המיטה היא רק שלו, אף אחד לא ישן בה. בחדר שלו נמצאים הדברים הפרטיים שלו. מנקים את הדירה ומטפלים בה, יש בדירה מזגן, מקרר, טוסטרים והכל הנחוץ. אין מצב שחייל יוצא הביתה ואין לו איפה לישון.

לגבי תחושת זהות ושייכות- כל הכנת סגלים לקראת קליטת חיילים, מלווה בסדנאות שאנחנו מקיימים עם המפקדים מול החיילים וזה משהו שאנחנו מבצעים, כולל קשר עם הורים לחיזוק מעגלי התמיכה וגם נספר מה עושים בעניין הזה. בתחום טיפול בפרט – אז כמו שציינו, כולל התייחסות רגישת תרבות לבקשות החיילים וטיפול פרטני בעולים.

בגדול אנחנו עובדים מטרום הגיוס, שזה בתחום ההכנה לקראת השירות, עם פעילויות רבות. בתחום קליטת העלייה שזה קורסי עברית לעולים, פעילות בטירונות וליווי במהלך שירות והכנה לשחרור. ופה אני אעביר את רשות הדיבור לנסים כדי שיסקור.

תום הגיוס, יש כאן נציג נעל"ה ואני מבקש שגם הוא יקבל הזדמנות לספר מה הוא עושה בעניין הזה ואיך אנחנו עובדים בשיתוף פעולה.

מתכנס אצלי פורום שנקרא "זינוק ועלייה", ושותפים בו: משרד הקליטה, משרד החינוך, הביטוח הלאומי, הג'וינט כמובן הם שותפים בכירים. ויש קבוצה של אנשים שמתכנסת מעת לעת אצלי במשרד, מסכמים סיכומים, קובעים דיונים ועושים בקרה על הדברים והעסק נוסע ומתקדם בצורה יפה מאוד.

זה מודל התערבות לשילוב וקידום העולים, הן יוצאי קווקז, הן יוצאי אתיופיה, במרחב הקהילתי לקראת השירות הצבאי, במהלכו ולקראת השחרור. אנחנו בתמונה משלב היותו מועמד לשירות ביטחון ובשלב החייל ולקראת השחרור כמובן כאזרח. אנחנו מפתחים מעגלי תמיכה של המשפחה ולצערנו לא תמיד המשפחות יודעות שצריך ללוות את האנשים בתהליך קבלת ההחלטות, לפעמים אין להן את הזמן, הם עסוקים בטרדות היומיומיות כמו דאגה לפרנסה ולילדים ואנחנו עוזרים להם.

קלטנו רכזי מתגייסים, רכזי קהילה שנמצאים בקהילה יש לנו כרגע שמונה והוספנו עוד עשרה עכשיו בשיתוף פעולה ומימון של הג'וינט ושל הביטוח הלאומי. בשבוע שעבר המוסד לביטוח לאומי אישר עוד 10 חברים ויחד אנחנו יחד יוצאים לטפל באוכלוסייה. הרכז מסתובב בשכונה, מכיר את ההורים, מכיר את הבחורים לקראת הגיוס ומטפל בהם לקראת הגיוס, הוא עוזר להם, מלווה אותם בשירות. אם יש בעיה למישהו בצבא – הם יודעים לפנות אליו והוא יכול להיכנס בצבא לכל בסיס ולדבר עם המפקדים. פעם נעשתה עבודה דומה ע"י ועדות הביטחון של הקיבוצים. הם אנשי הקשר שיוצרים את הקשר הבלתי אמצעי בין החייל והמשפחה לבין הצבא.

המטרה היא לטפל בהם ולמצות אותם למערכים הטכניים והיותר איכותיים. יש לנו בעיה עם עולי קווקז כי אין לנו יכולת לאתר מיהם עולי קווקז. אין מושג כזה "עולי קווקז", כי כולם עולים מרוסיה או מחבר העמים. אנחנו ישבנו עם ראשי הקהילה של קווקז לפני חודש, אנחנו מנסים למפות את האוכלוסייה ולטפל בה, לדעתי, הם זקוקים לטיפול ייחודי כמו עולי אתיופיה ואני לא יודע איך לטפל בהם. אני יודע לזהות אתיופים, אך לא עולי קווקז ואנחנו כרגע מנסים לאתר רשימות ונעשה משהו ידני.

גם משרד הקליטה לא הצליח לאתר רשימות של האנשים, אנחנו עושים מחקר כיצד לאתר אותם כדי לתת להם את המענה. אם נטפל בהם כמו שמטפלים היום בעולים חדשים ובדגש על יוצאי אתיופיה, אנחנו נראה אותם בעוד כמה שנים במקום אחר בחברה הישראלית הן הנשים והן הגברים. המטרה היא כמובן לצמצם את הנשירה בשירות, למצות אותם טוב יותר ולהכין אותם יותר טוב לצה"ל.

לא אפרט את כל התהליכים שנעשים, אבל נעשית כאן פעילות רצינית מאוד, מורכבת מאוד, עם המון משאבים של הרבה גופים והרבה כסף. השותפים האמיתיים שלנו שמלווים אותנו יד ביד זה מצד אחד, משרד הקליטה ומצד שני זה הג'וינט, והם מעמידים משאבים לא מעטים. לפני חודש וחצי היה לנו יום עיון שלם על ההישגים של הפרויקט הזה וההישגים של הפרויקט דיברו בעד עצמם.

פעולה נוספת שעשינו – זה קורס שנוצר כתוצאה מהפרויקט של "זינוק ועלייה", עבור יוצאי העדה האתיופית שזיהינו, שיש להם פער בנתונים. מבחני הקב"א והדפ"ר הסטנדרטיים אינם משקפים באמת את היכולות שלהם. שיתפנו בזה את מחלקת מדעי התנהגות, עם כל הגופים שלנו, והכשרנו אותם, ובנינו קורס ייחודי עבורם בן חמישה שבועות בשיתוף עם פרופ' פויירשטיין, עם מכון פויירשטיין. ביום רביעי הקרוב ייערך יום עיון לכבודו באוניברסיטת תל-אביב והנושא הזה יעלה כאחד הנושאים המרכזיים.

עשינו טיפול יסודי באוכלוסיה זו, לאחר שזיהינו את הפערים בנינו קורס שסוגר אותם והשגנו תוצאה מדהימה. הרעיון הוא לאתר את הפוטנציאל, לעשות שיווק והסברה באמצעות רכזי הקהילה, לאבחן אותם באמצעות מכון פויירשטיין ולא דרך הנתונים שלנו. מזהים את הצורך, מייצרים פעולות העשרה והצמחה ולאחר מכן מכניסים אותם לתהליך הכשרה. ואנחנו כרגע בשלב המחקר של העניין הזה כדי לראות מה התוצאות.

סטטוס עד כאן. זה לא מעודכן, כבר יש לנו שלושה מחזורים, סדר גודל של 300 בני-נוער כבר עשו את הדבר הזה. הם השתלבו במקומות שהם במקומות אחרים לגמרי בצבא.

הם מיועדים לתפקידי קצונה בעיקר?

כל התפקידים. יש כאן את רשימת התפקידים. לפני הקורס הזה מעולם לא ראיתי מש"ק הוראה אחד יוצא העדה האתיופית. בקורס הראשון נתתי פקודה לקחת שבעה. בסוף הקורס ביקשו ממני 25 חבר'ה. אמרתי, תעצרו, אמרנו שבעה, בסוף לקחו 17. לאחר שנתתי פקודה לקחת באו וכשזיהו את היכולות שלהם, הם חטפו אותם. יש שם חובשים, מאבחן מדעי התנהגות, מאבחנת במינהל גיוס, מראיינת במינהל גיוס יוצאת העדה האתיופית, מש"קיות ת"ש שכבר הזכרתי, עיתונאית צבאית. יש היום בגלי-צה"ל כתבת יוצאת העדה האתיופית שהיא נכנסה בזכות בלי טובות, מהקורס האחרון. היא היתה החיילת המצטיינת של קורס סמיר, והיא השתלבה בזכות והיום היא כתבת בגלי-צה"ל. אלמלא הקורס הזה, היא לא היתה מגיעה לשם בכלל.

היום אנחנו יודעים לתפור תכנית כזאת לכל סוג אוכלוסיה. זה מצריך הרבה מאוד משאבים, שזה כסף שצריך לחפש בכל מקום ומקום לקראת כל קורס. הקורס עולה בערך 400 אלף ₪, בלי עלויות של צה"ל וכל פעם אנחנו מתרימים מתורם אחר. הג'וינט הבטיח לי עכשיו כסף לשניים, שלושה קורסים קדימה ואני מקווה מאוד שהעסק ימשיך הלאה.

זה פרויקט הדגל שלנו בעניין הזה ואני חושב שהגענו להישגים שעם ישראל יכול להתברך בהם. ייאמר לזכותה של שרת החינוך, הצגתי לה את הפרויקט הזה והוא מאוד מצא חן בעיניה ואני הצעתי לה לקחת את זה ולהתחיל את הקורס הזה עוד בשלב התיכון כדי שהחבר'ה יוכלו לסיים את התיכון עם בגרויות ברמה אחרת לגמרי.

זו היתה בקשה של המנכ"ל.

המנכ"ל, השרה, אנחנו בעניין הזה ביחד. אני מוזמן למנכ"ל בשבוע הבא להציג את הנושא ואני מקווה מאוד שמשרד החינוך ייקח את זה, לא כי אני רוצה לוותר על זה, כי אני חושב שצריך לטפל בהם הרבה יותר מוקדם וכדי שנראה את ההישגים הרבה יותר מוקדם.

אלה הפעילויות שצה"ל עושה על-מנת לקלוט עלייה. אני לא צריך להכביר מלים על התועלות לפרט ולמדינה. ואני חושב, כפי שנאמר כאן קודם שהצבא יודע לקחת נושא לטפל בו, לנתח אותו, לחקור אותו, לזהות את הבעיות ולתפור חליפה לכל אחד ואחד עפ"י המידה שלו. ואני חושב שבעניין הזה בסה"כ יש הישגים יפים מאוד.

ודבר נוסף שכבר נאמר דרך מסמך "ייעוד וייחוד" שהוצג על-ידי מושיק אביבי, ועל-ידי ההבנה שלנו שהאוכלוסייה היא 24 אחוזים מהלוחמים הגברים בצה"ל ו-20 אחוזים מהנשים בצה"ל. זו אוכלוסייה שאי אפשר לוותר עליה וצריך לעשות את הכי טוב כדי שהיא תיקלט. ואני חייב לציין שהיא נקלטת מצוין והיא מגיעה להישגים יפים. לדעתי המאמר עשה לה עוול, אני חושב שהאוכלוסייה ראויה לכבוד בעיקר הרבה יותר מאשר היא קיבלה במאמר הזה.

תודה רבה. מר זרחין, בבקשה:

תודה. איציק שיטרית, בבקשה:

תודה. ריקי לאופר, בבקשה:

תודה.

מספר מלים ברשותכם, לכל מה שנאמר כאן. אל"ף, "זינוק בעלייה" זה פרויקט שהוא סמל וצה"ל מצליח לשלב שם שותפים שאני לא בטוח שבימים רגילים היו מדברים ומשתפים פעולה ביחד במטרה להגיע להישגים.

כל אחד מהגופים האלה מגיע אלינו עם המשימות והיעדים והאגו שלו, משאירים את האגו בחוץ, שמים את כל מה שיש על השולחן ויוצרים שיתוף פעולה מדהים שכמותו לא ראיתי אף פעם במדינה, ובאמת סביב השולחן אפשר לרכז דברים וזה הישג.

הכנה לצה"ל זה נושא שמטופל בצורה יפה מאוד. יש לנו תכנית להכנה לצה"ל לכל קבוצה וקבוצה, לכל יישוב, לכל עיר, לכל בית-ספר בהתאם למה שאנחנו מצפים ממנו ובהתאם למה שיש לו. ההתקדמות אדירה. השרה והמנכ"ל הנוכחיים של משרד החינוך, קיבלו על עצמם אחריות בעניין הזה ומנכ"ל משרד החינוך הוציא חוזר שאני שותף לו וגם קצין חינוך ראשי שותף לו, שבו הם אומרים, המדד של בית-הספר להצלחה הוא לא רק הישגים בבגרות אלא גם הישגים בגיוס לצה"ל ומיצוי לקצונה וסיום שירות כמו שצריך.

זה תהליך יפהפה שאני לא זוכר לו דומה בעבר עם משרד החינוך וזה חלק אגב, מהתהליך. אני מתכוון לדבר עם מנהלי בתי-ספר ולהציג להם את התהליכים של קליטת עלייה. וגם כאן, גם לעולים כמובן, בהתאם לכל בית-ספר. אני הולך לבית-ספר "שבח מופת" שיש שם ריכוז גדול של עולים לקבל התייחסות בהתאם לבית-ספר "שבח מופת", לשם ותכנית ההכנה לצה"ל תפורה בהתאם לאוכלוסייה. לאן אני רוצה להביא אותם, מה חסר להם. אין טעם לתת להם סל דברים שהוא לא רלוונטי.

קורס נתיב – קורס נתיב הוא קורס במושגים של יהדות שבסיומו, מי שרוצה, ממשיך לסמינר א' ולאחר מכן לסמינר ב' ולאחר מכן עובר תהליך בית-דין. זה קורס שאנחנו מתחילים אותו בתחילת השירות בצה"ל, ממש לקראת שמתגייסים, לפני כל הטירונות, והם ממשיכים עם הקורסים האלה עד הימים האחרונים שלהם בצבא. אנחנו הצלחנו עד לפני שלושה ימים לגייס סה"כ 1,783 אנשים, 78 אחוז מהם זה נשים, זה גם פחות כואב וגם יותר חשוב לעם ישראל.

בסה"כ הצלחנו כאן להשיג הישג בלתי רגיל. צה"ל לא שקט בעניין הזה ואני אומר פה משהו שייאמר פעם ראשונה בפרהסיה, אנחנו מוכנים לקחת אחריות על העניין הזה גם לגבי אנשים שנמצאים במילואים. כלומר, אם אנשים שהשתחררו מצה"ל והתחילו את התהליך של הגיור אצלנו, ירצו להמשיך באמצעותנו, אנחנו מנסים כרגע למצוא את הדרך כיצד לעשות את זה.

ביום חמישי האחרון, ראש אגף משאבי אנוש יחד עם יו"ר הסוכנות, סיכמנו ללכת על המהלך הזה. ויו"ר הסוכנות יעמיד את המשאבים ואנחנו מוכנים להירתם לעניין הזה, ואם מדינת ישראל תחליט שצה"ל יבצע את המשימה, אנחנו מוכנים לבצע את המשימה הזו למרות שזה לא הפור ביזנס של צה"ל, כי אנחנו מבינים ששיתוף הפעולה אתנו והיכולת שלנו לארגן דברים היא גדולה ואנחנו נרים את המשימה הזאת. אז גם בעניין אני חושב שבסה"כ יש לנו הישגים יפים מאוד והגיור הוא גיור כהלכה כמובן, עם בית-דין ומועבר על-ידי הרב דרוקמן ממשרד רה"מ.

רק שני משפטים. קודם כל, תיארת את כל הפעילות היפה, אנחנו אכן עובדים בשיתוף פעולה מלא ועכשיו אנחנו בעיצומה של גיבוש התכנית לשנת העבודה הזו ואני מקווה שנצא לדרך.

לעניין החיילים הבודדים- למיטב ידיעתי, אין היום במדינת ישראל בעיה של חייל בודד שאין לו או כסף או מקום לישון. הבעיה הזאת הייתה לפני הרבה שנים. היום יש פתרונות בעניין הזה ומשרד הקליטה מתקצב את צה"ל בנושא הזה.

הערה אחרונה לגבי הגיור. השכלה כללית, משרד הקליטה נכנס לתחום הזה ועוסק בו ואני מודע לתכנית נתיב שמקיים הצבא, ויש לי רק לומר מחמאות כי הצבא היה חלוץ בעניין הזה של הנחלת הגיור לעולים הלא יהודים. אלו ההערות שיש שלי ויישר כוח.

כמה מלים לנסים ברדה. תודה רבה שאתם באתם וזה לא סתם שבאתם, נתתם לנו ידע על איך העולים החדשים מתגייסים ואיזו דרך הם עוברים בצבא. אני חושב שאנחנו נמצאים במצב מסוים לאחר המלחמה ואף אחד לא יודע אם תהיה עוד מלחמה, אנחנו צריכים בסופו של דבר צבא חזק וכדי שהצבא יהיה חזק, צריך להיות תיאום בין העולים, בין הוותיקים ובין כולם ואתם עושים עבודה נפלאה. תודה רבה מוועדת קליטה, עלייה ותפוצות על עבודתכם. אתם לא לבד עושים את זה, משרד החינוך, משרד הקליטה, כולם שותפים בתהליכים האלה ותהיינה תוצאות טובות.

תודה רבה לכם. אני משאיר כאן את מושיק אם תהיינה משימות לצבא.

לא, החלטות לגבי הצבא לא תהיינה. אולי תארגנו לוועדה סיור בצה"ל, זה מעניין לראות חיילים שמתגייסים.

קבענו בעבר ונעשה את זה בשמחה.

האם אפשר להכניס להחלטת הוועדה את מה שאנחנו ביקשנו בעצם הסקר, להרים את השאלה לגבי בדיקת בריאות פיזית ונפשית לגבי בני נוער עולה וקבוצות לקראת גיוס. זאת אומרת, שנתיים לפני הגיוס לצבא.

אנחנו צריכים לשלוח מכתב לעיתון, כי כל עיתונאי שכותב משהו הוא צריך יותר להעמיק ולהיכנס לנושא, לא לחפש איזה סקופ כי אחר-כך סקופ כזה הולך לסטיגמות ואחר-כך אנחנו צריכים לדבר פה ואחר-כך אתה צריך להסביר לעם שעולים חדשים מתגייסים כמו כולם.

ועוד דבר שמעניין אותי, אולי אתם צריכים לבדוק איך זה קרה שיש נתונים כאלה, יושב פה נציג מביה"ס בראשון ציון.

אני יועץ חינוכי בביה"ס הזה כבר שש שנים.

ששם 92 אחוזים מתגייסים. אולי הכוונות לא דומות למציאות. אני גם מדען ואני מבין מה זה מחקר, אולי השאלות האלה לא רלוונטיות, מה זה, איזה כוונה. כוונה, ילד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אני לא מבקר את הסקר, בסה"כ המטרה היתה טובה.

אני רוצה להדגיש עוד פעם, שצה"ל, יחד עם משרד הקליטה ויחד עם משרד החינוך, עושים עבודה נפלאה כדי שהצעירים יתגייסו לצבא וירגישו בצבא טוב. אני חושב שצה"ל זה משרד הקליטה הכי טוב שיש בארץ לצעירים כי הם נכנסים לתהליך צבאי ויוצאים משם עם שפה, עם ידע, עם מקצוע. ואני לא ראיתי בעולם צבא כמו צבא הגנה לישראל.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.