PAGE
14
ועדת החינוך, התרבות והספורט

06.02.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 136

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ח בשבט התשס"ז (06.02.2007), בשעה 10:30

מחסור בפסיכולוגים בשדרות

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

זבולון אורלב

אלכס מילר

ג'מאל זחאלקה

ד"ר בלהה נוי – מנהלת שפ"י, משרד החינוך

מיכל צדוק – דוברות, משרד החינוך

סמדר בן אשר – פסיכולוגית מחוזית, משרד החינוך

ריקי ארמן – משרד האוצר

ד"ר יעקב פוליקביץ – בריאות הנפש, משרד החינוך

דןד מנצור – הסתדרות המורים

יהודה עשהאל – מועצת התלמידים והנוער הארצית

מרים ששי – מנהלת אגף החינוך, עיריית שדרות

יוסף פנחס כהן – עוזר לראש העיר, עיריית שדרות

תמי שגיא – מנהלת השירות הפסיכולוגי, עיריית שדרות

שמעון פרץ – גזבר, עיריית שדרות

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

מחסור בפסיכולוגים בשדרות

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. קיבלנו מסמך מאוד מקיף וחשוב של המ.מ.מ לגבי המחסור בפסיכולוגים במערכת החינוך בשדרות. אני מבין שראש העיר חולה, ואנחנו מאחלים לו רפואה שלמה. מי שהפנה את תשומת לבי לסוגיה היה חבר הכנסת זבולון אורלב. הוא אמר לי שחשוב שוועדת החינוך תטפל בדחיפות במצב של הפסיכולוגים במערכת החינוך. אני נותן לו לפתוח את הדיון, ואחר כך אנחנו נראה מה אנחנו יכולים לעשות. אנחנו פה לא בשביל לתקוף מישהו, אלא בשביל לפתור בעיה חמורה מאוד, בעיר שעומדת במוקד עניין של כלל הציבור במדינת ישראל. זה שיש מחסור בפסיכולוגים דווקא שם הוא דבר שלא מתקבל על הדעת ואנחנו חייבים לפתור את זה. חבר הכנסת אורלב, חוץ מלהציג את הבעיה, תציג גם פתרון.

אני מודה ליו"ר הוועדה שכדרכו זיהה את הבעיה הזאת כבעיה שעל הוועדה לדון בה בדחיפות. אין ספק, ששדרות ראויה מכל היבט לתשומת לב לאומית. היא ראויה שמדינת ישראל תעשה כל דבר אפשרי כדי לסייע לה בפתרון הבעיות שלה. במסגרת פתרון הבעיות, הילדים הם בעדיפות הגבוהה. הם גם כנראה הנפגעים העיקריים מהמצב ששרויה בו העיר, מצב של חרדה, פחדים ואי ודאות. מבוגרים יודעים להסתדר עם מצב כזה יותר טוב מילדים. ילדים יותר מתקשים. מטבע הדברים ילדים זקוקים לתמיכה ועזרה. אני זוכר את תקופות הקטיושות בקריית שמונה בראשית שנות ה-80, וכיצד מדינת ישראל עשתה כל דבר אפשרי בהצלחה רבה מאוד. בעקבות המצב של קטיושות בקריית שמונה, מדינת ישראל צברה ניסיון גדול בכל הנוגע לטיפול בילדים במצבי מלחמה. נמצאת כאן ד"ר בלהה נוי, שבתקופת מלחמת המפרץ שבה הילדים היו תחת חרדות ופצצות בכל רחבי הארץ, היא הקימה את הקו הפתוח לתלמידים שיוכלו לשוחח עם אנשי מקצוע. היום היא מנהלת שירות שפ"י.

מתברר שבשדרות יש שתי בעיות קשות. בעיה אחת קשה, היא שאין מספיק תקנים, ובתקנים הקיימים אין מספיק פסיכולוגים. לפי המסמך של המ.מ.מ כרגע מאוישות 3 משרות, בשעה שיש 6.5 תקנים לפי משרד החינוך. העירייה טוענת ל-8 תקנים. אני תומך בעירייה פלוס עשרה אחוזים. עוד פסיכולוג נוסף לא יזיק. מאידך, אנחנו קיבלנו מסמך שנכתב על ידי גורם בשפ"י, שמודיע למנהלת מחלקת החינוך הטובה של שדרות, מרים ששי, שמשרד החינוך לא מצליח להשיג פסיכולוגים שיגורו בשדרות אלא יהיו אנשים חיצוניים שיעשו זאת. בעיני, זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אצלנו ביהדות הדתית נהוג לומר, שרב צריך לגור בתוך קהילתו. גם שופט וגם דיין צריכים לחיות בתוך עמם. לדעתי, פסיכולוג זאת דוגמא מובהקת של אדם שצריך לחיות בתוך קהילתו. הוא צריך לעבור איתה את כל הקשיים, את כל החוויות הקשות, את כל ההתלבטויות ולהיות עם יד על הדופק. זה לא עובד שבא ל-3-4 שעות והולך. זה איש שחי בתוך הקהילה.

לעניין הפתרונות - לגבי התקנים, אני חושב שלא צריכה להיות בעיה למשרד החינוך להקצות את התקנים הדרושים גם על בסיס זמני. אני לא הייתי מתבייש לומר להרצלייה או לרמת גן: חברים, אני לוקח מכם תקן לשנה כדי לעזור לשדרות. לא הייתי מתבייש לומר זאת. זה לא שאין בעיות ברמת גן ובהרצלייה. יש גם שם בעיות, אבל יש ערים שהן יותר מבוססות והן יכולות לדאוג לעצמן. על פי עיקרון של ערבות הדדית, ניתן לנייד תקנים באופן זמני. אנחנו מקווים שהבעיה בשדרות היא זמנית.

לעניין הגיוס, אני חושב שניתן להגיע להסדר עם הממונה על השכר באוצר. כפי שנותנים חוזים מיוחדים למורים ויש מקצועות מועדפים שבהם מועסקים מורים בחוזים מיוחדים, כך ניתן גם להעסיק פסיכולוגים בחוזים מיוחדים. ניתן להגיע להסכם עם האוצר, שבגלל הבעיה של מחסור בפסיכולוגים צמודים בשדרות יינתן להם כרגע שכר מועדף. זאת רק שאלה של שכר. אם יינתן שכר ראוי, יושגו הפסיכולוגים. הואיל ומדובר באמת בדבר קריטי, בבריאותם הנפשית ובשלוותם הרוחנית של תלמידים, אני חושב שזה המינימום שמדינת ישראל יכולה לעשות.

אני מציע, שנתמקד לא בתוספת של תקנים, כי עד שלא ימנו את ה-6.5 תקנים ואחר כך את ה-8 תקנים שצריך, לא נדבר על התוספת. לפי התיאור שקיבלנו, זה הגיע למצב כל כך חמור עד שהפסיכולוגים כל כך עמוסים שהם לא יכולים להגיע לבתי הספר. הם כל הזמן רק צריכים לטפל בכל מקרי החירום. אנחנו יודעים שהמצב הוא מצב של חירום בשדרות. הממשלה החליטה החלטות שזאת עדיפות לאומית ראשונה. אם אנחנו לשם לא יכולים להביא אנשים ולאייש את התקנים שכבר אושרו, מה ניתן לעשות? אני מבקש מאנשי שדרות להסביר את המצב. אני מבקש ממשרד החינוך להסביר לנו, איך אתם פותרים את הבעיה. אי אפשר לקבל את הנתון שאין פסיכולוגים. אנחנו לא יכולים לקבל את זה. אנחנו לא יכולים לקבל מצב שבו הילדים בשדרות לא יכולים לקבל את העזרה הכי בסיסית לה הם זקוקים.

אני חושב, שמה שאמר חה"כ זבולון אורלב זה דבר בסיסי ביותר. עושים הסדרים מיוחדים במצבים מיוחדים. בטח האוצר לא אוהב את זה, אבל אין מה לעשות.

הבעיה התחילה עם החלטת הממשלה האחרונה. שדרות נערכה מבעוד מועד והציגה לממשלת ישראל את מלוא הצרכים שלה על מנת לטפל גם בבעיה הפסיכולוגית וגם בבעיה הנפשית של כלל האוכלוסייה בעיר. לצערי, במכתב הזה של חברי הוועדה מצוין שממשלת ישראל הקצתה לטיפול הפסיכולוגי 300,000 שקלים, כאשר למועצות האזוריות היא הקצתה 1,300,000 שקלים, בלי שום יחס וקשר לרמת הפגיעות,לרמת החרדה ולצורך האמיתי. זה מראה את ההתייחסות הראשונית של ממשלת ישראל לבעיה אמיתית של העיר שדרות.

300,000 שקלים הם כסף נוסף.

כסף נוסף לקליטה של 2 תקנים נוספים ל-4.5 תקנים קיימים. אני חייב להדגיש שעיריית שדרות משתתפת במימון של 4.5 התקנים ב-100% יותר ממה שהיא מקבלת ממשרד החינוך ברוב התקנים. היא נתנה תמריץ מיוחד בגובה של 60%, וחטפה ביקורת ממבקר המדינה ומבקר משרד הפנים. אמרו לנו להוריד את התמריץ הזה מיידית כי זאת עבירת שכר. אנחנו לא הורדנו את זה, והיום אנחנו מוגדרים כעבריינים.

אתם לא צריכים להיות עבריינים, אתם צריכים להעביר החלטה מסודרת.

בעניין הזה התקיים דיון עם השרה. אין ספק שלטווח הארוך מה שאמר חה"כ אורלב הוא נכון. צריך לחזק את היישוב באוכלוסייה חזקה, בפסיכולוגים, בעובדים סוציאליים, על ידי נתינת התמריץ על מנת שירצו לחיות בעיר הזאת. זה גם חלק מציונות. זה צריך להיעשות בטווח הארוך, תוך שינוי מדיניות העדפה של האוצר והמדינה בחוזים מיוחדים, כמו שיודעים לעשות בחינוך.

אפילו בבנק ישראל יודעים לעשות את זה.

יודעים לעשות את זה טוב אם המדינה רוצה. היום למדינה אין פתרון למהלך הזה. בשכר המוצע היום לפסיכולוג, לא ניתן לגייס ולו חצי תקן. זה אומר שכל התקנים שניתנים לשדרות הם על הנייר בלבד. אף אחד לא יבוא בתקן הזה. היום יש 3 תקנים מאוישים. חלקם מקבלים שכר נמוך. ברגע שאתה תשנה את השכר לפסיכולוגים החדשים, הם לא יישארו.

גם הם צריכים.

ברור שאם עושים זאת, זה צריך להיות לכולם.

זה אומר שצריך היום לשפר באופן משמעותי את השכר של העובדים הקיימים ושל אלה שייקלטו, על מנת שזה יהיה אטרקטיבי לבוא ולאייש את התקנים. אני טוען, שזה ברמה של אקמול. בטווח הקצר, חובה על המדינה להקצות משאבים במיידית ולקנות את השירות הזה לפחות לשנה הקרובה. עד אשר שהמדינה תעבור את התהליכים של האוצר, כנסת וממשלה, צריך לתת פתרון מיידי. זה אומר שיהיה פתרון לכל בתי הספר, לכל הילדים וגם לאוכלוסייה הבוגרת. זאת לא בושה להגיד שגם לאוכלוסייה הבוגרת יש בעיה בעיר שדרות.

בדיון שהתקיים עם השרה, השרה הבינה שהיא צריכה לעשות מעשה. היא גם כן חילקה את זה לטווח הקצר ולטווח הארוך. היא צריכה את העזרה של הוועדה על מנת להעביר את ההליך הזה כמה שיותר מהר. אני לא יודע איפה זה צריך לעבור, אבל תצטרכו לקבל החלטות על מנת לבוא עם פתרון בטווח של פחות מחודש. בנוסף, צריכה לצאת מפה קריאה לממשלת ישראל.

האם מישהו יכול להסביר, איך הממשלה החליטה להקצות את הסכום של 1,3000,000 שקלים למועצות האזוריות?

אני רוצה לתקן משהו שחה"כ אורלב דיבר עליו. הבעיה בשדרות היא לא זמנית. אנחנו הפכנו להיות נביאי זעם לאורך 6 שנים. מי שגר 800 מטר אווירי מול עזה, מה שצופה על עזה מתוך המרפסת, מי שצופה בתקשורת כל יום, כולל במסיבת העיתונאים של ראש השב"כ, יודע זאת.

לזבולון אורלב מותר להתפלל שיהיה לנו שלום, ושהדבר הזה יהיה בר חלוף.

אני רציתי לשים את הדברים על השולחן ולומר, כי מדובר בבעיה אמיתית שהיא קבועה. היא לא זמנית.

אני לא התכוונתי לחודש-חודשיים. הוא מפחד שיוצר רושם מדבריי, כאילו צריך לפתור את הבעיה לשלושה חודשים בלבד.

הזמני הפך לקבוע אצלכם.

לא רק שהפך להיות קבוע, אלא שהמצב הולך ומסתבך. אם לפני 4 שנים טיל קסאם גרם לפציעה של אנשים שהיו בסביבת הטיל, היום טיל קסאם שנופל מחוץ לעיר, על הכביש הראשי בין אשקלון לשדרות, גורם לחרדה אצל 20,000 תושבים בשדרות. צריך להבין את המשמעות של הדברים. אתמול שמעתי בתקשורת על תמרוץ מורים לאנגלית בכל הארץ. אני לא מבין למה אי אפשר לתמרץ גם כוחות מקצועיים לשדרות.

הממשלה התכנסה בשדה בוקר לפני חודשיים, על מנת להזדהות על הנגב. שם הביאו להחלטה את נושא הסיוע ליישובי עוטף עזה ושדרות. בהחלטת הממשלה שהתקבלה לגבי תקציב 2007 ישנם עיוותים נוראיים, שקשורים בחלוקת התקציב בין יישובי עוטף עזה לבין העיר שדרות. כמי שלוקח חלק בישיבות עם משרד הביטחון אני יכול להגיד, ששדרות היא יעד מרכזי לתקיפה מצד הפלסטינים. זה יעד קל מבוקש יותר מבחינתם, זה יעד קל יותר לתקיפה מבחינתם. חשוב להדגיש כי כל ההרוגים מהקסאם, הם משדרות, כולל מרבית הפצועים. שדרות היא העיר הגדולה באזור עוטף עזה, והיא יעד לתקיפה קבועה מצד הפלסטינאים. הממשלה החליטה שורה של החלטות הקשורות לסיוע ליישובי עוטף עזה ושדרות, כאשר הם פרטו את זה לפרוטות. בנושא הפסיכולוגים הם החליטו לתת דחיפה משמעותית יותר ליישובי עוטף עזה. זה לא רק בנושא פסיכולוגים אלא בשורה של דברים, כולל הנחה בארנונה מ-50% ל-25%. במקום לעודד את האוכלוסייה להגיע לפסיכולוג, עשו ההפך. אפילו אותו פסיכולוג שאנחנו רוצים לתמרץ אותו להישאר לגור בשדרות, בשנת 2007 יהיה לו פחות אטרקטיבי להישאר לגור בשדרות, כי בשנת 2006 הוא קיבל הנחה בארנונה של 50% ועכשיו הממשלה אומרת לו שיש רק 25%. היא אומרת לו את זה גם לגבי ארנונה, גם במיסוי גם בפיצוי לעסקים וגם בנושא התמרוץ של הפסיכולוגים.

אני רוצה להדגיש, כי לא באנו כאן לתקוף אף אחד. חשוב להבהיר שבישיבה שהשרה יזמה ביום ראשון לפני שבועיים, בין ישיבת ממשלה לבין נסיעה לקריית שמונה היא מצאה שעה וחצי זמן ובאה במיוחד לשדרות. היא נפגשה עם כל הצוותים מהעירייה, היא גילתה נכונות והצהירה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, שכל מה שניתן לעשות למען העיר שדרות בתחום של הפסיכולוגים היא מוכנה לשמוע ולעשות. מן האמירות ועד הביצוע בפועל - בגלל מגבלות של אוצר וממשלה - הדרך היא ארוכה.

אני גר באשקלון וחי את הנושא של שדרות. הנושא של פסיכולוגים הוא בעייתי מאוד, אבל כדאי שתינתן הדעת גם לנושא של מצבם של המורים והגננות שם. הם גם גרים בשדרות וגם מטפלים בילדי שדרות, ואינני יודע אם נלקחה בחשבון התייחסות למורים ולגננות שנמצאים שם. ממשלת ישראל החליטה שאין תמריצים בשנה הבאה למורים, וכך תיווצר בעיה נוספת גם שם.

אני רואה בדאגה רבה את מצבם של התלמידים בשדרות. אני עובדת בשדרות 24 שנים. ב-6 השנים האחרונות חלה החמרה מבחינת הנושא של חרדה אצל הורים, ילדים, נוער ומורים. צוות הפסיכולוגים שלי לא הצליח להתמודד עם כל הלחצים. בעבר היו לנו תמריצים, אבל ב-10 שנים האחרונות אין תמריצים לקליטת פסיכולוגים חדשים.

האם בעבר היו תמריצים?

לפני 20 ניתנו תמריצים. הותיקים עוד מקבלים אותם. היום אני לא יכולה לקלוט פסיכולוגים חדשים עם תמריצים. אני קולטת היום פסיכולוגים רק על בסיס מה שמשרד החינוך נותן, שזה המינימום. אנחנו לא מקבלים אחזקת רכב, תוספת כוננות, שעות נוספות או קריאת פתע, דברים שרשויות בדרך כלל נותנות. פסיכולוג שיעבוד בבאר שבע, ראשון או רחובות, הוא יקבל משכורת יותר גבוהה מזו שהוא יקבל בשדרות. ברשויות אחרות הוא יקבל אחזקת רכב, הוא לא צריך לנסוע, אין לו כוננויות, אין לו קריאות פתע. אני הגעתי עשרות פעמים לשדרות בכל מיני שעות משונות, בחגים ובשבתות. כל פעם שנופל קסאם ויש פציעה, אנחנו אמורים להסתובב בבתי חולים. אין שום תמריץ ושום פיצוי על השעות האלה.

בבאר שבע הוא יקבל יותר, כי המועצה יכולה לשלם.

העירייה בבאר שבע נותנת אחזקת רכב לכל הפסיכולוגים שגרים בבאר שבע. אני גרה בבאר שבע ואני לא מקבלת אחזקת רכב או תוספת על ביטול זמן. אני צריכה אנשים בכירים. אני לא יכולה להסתפק בפסיכולוגים מתחילים בראשית דרכם. אלה צריכים להיות אנשים יציבים, עם חוט שדרה ואמת מקצועית, כדי שהם יוכלו לתת את המענה לצרכים מאוד גדולים.

את הבהרת את זה. בואו נשמע מה עושים.

משרד החינוך, מהשרה ומטה, עסוקים בזה לא מהיום. אין לנו בעיה לתת גם 8 וגם 10 תקנים. אנחנו יכולים לתת תקנים ככל הנדרש, אבל הבעיה היא שגם את התקנים האלה לא מאיישים. יש רק אחת מהשירות הפסיכולוגי שגרה בשדרות. כולם מגיעים מחוץ ליישוב, כך שמה שחה"כ אורלב אמר זה חזון אחרית הימים. אני רוצה להביע הערכה לתמי, שבחרה להגיע מבאר שבע למרות כל התנאים. הרבה יותר קל היה למצוא עבודה במקום אחר. האנשים שעובדים שם עושים את זה מתוך אידיאולוגיה וציונות.

מפחיד בשדרות. כשיש צבע אדום, כולם צריכים לרוץ. אנשים מתים מזה. זה באמת מפחיד להיות במקום הזה לנו כעובדים, ועל אחת כמה וכמה לילדים. זאת לא מציאות רגילה, זאת לא המציאות של באר שבע, זאת לא המציעות של תל אביב וזאת גם לא המציאות של ירושלים בימים אלו.

אין לנו בעיה של תקנים, יש בעיה של איוש.

תאמרי לנו, מה עושים ואיך פותרים את זה.

יש הרבה מאוד אנשים מתנדבים בסביבה, ויש מגזר שלישי - חבר כנסת אורלב אולי לא אוהב אותו – שעובד היום גם בצפון וגם בדרום. אנחנו נעזרים בקרן רש"י, בעמותת גוונים, בקרן הולנדית, בג'וינט ובקואליציה. זה מצד אחד זה מאוד עוזר, אבל מצד שני זה מבלבל. יש לנו אנשים שמוכנים לבוא בתעריפים שמקבלים דרך העמותות, אבל אלה תעריפים ששוברים את השירות הפסיכולוגי. הם נותנים 250 שקלים לשעה, והם מקבלים הרבה פחות מזה. נוצרים שני מעמדות בעצם.

אנחנו עובדים בשטח, אנחנו נמצאים בכוננות. אם נופל קסאם זה התפקיד שלנו ולא של האנשים החיצוניים שלא מחויבים.

גם אנשים חיצוניים מגיעים. לאורך זמן בנינו מערך תגבור של פסיכולוגים. בכל פעם שנפל קסאם היו אנשים שבאו מהתחנות בסביבה.

מה אתם עושים מול האוצר כדי לתת את התמריצים הנחוצים? מה אתם עושים כדי לפתור את זה ולהביא את הפסיכולוגים?

זה ברמה של השרה. היא הבטיחה שהיא תעבוד מול האוצר בנושא הזה.

אבל אנחנו פה צריכים תשובות.

אנחנו נתנו תשובות שלא במסגרת האוצר. היום השירות הפסיכולוגי מגובה.

ריקי, תתייחסי לדברים שנאמרו כאן.

בשנת תשס"ז ניתנה תוספת של 65,000,000 שקלים לנושא הפסיכולוגים, לפי דרישה של משרד החינוך. זה ניתן במסגרת הסיוע לצפון, אבל לנו אין בעיה לנייד את זה.

הם קיבלו את זה, אבל זאת לא התשובה.

באיזו החלטה זה התקבל? האם זה התקבל בהחלטה בנוגע לצפון או לעוטף עזה?

היא אמרה שאין לה בעיה לנייד את הכסף לשדרות.

זה הכל במסגרת סדרי עדיפויות של משרד החינוך. אין לי בעיה שהוא יקצה את זה לפי הצורך.

אין שום ספק – וזה בא לידי ביטוי גם בדברי השרה וגם בדבריה של ד"ר בלהה נוי, ששדרות צריכה להיות בעדיפות ראשונה. הבעיה האמיתית היא לא מספר התקנים או הכסף, אלא איך מביאים את הפסיכולוגים לשדרות. איך אתם נערכים לזה?

אנחנו מצפים ממשרד החינוך שיגבש איזו בקשה.

האם לא קיבלתם שום בקשה ממשרד החינוך על זה?

לא פנו אלינו בבעיה הספציפית של פסיכולוגים בשדרות. יכול להיות שמשרד החינוך במסגרת תקציבו י כול לפתור את הבעיה. אם צריך את שיתוף הפעולה של האוצר, אין בעיה.

התוספת שאתם נתתם, זה תקנים זמניים לשנה. אנשים לא יבואו לתקנים זמניים בלי תוספת כוננות ותוספת נסיעה. למה שאנשים ייקחו את התקנים הזמניים האלה, כאשר הם יכולים לקבל באמצעות העמותות 250 שקלים לשעה. אף אחד לא נפל על הראש. זה לא פתרון מה שאתם הצעתם.

הדברים נעשו במסגרת סדרי עדיפויות של שרת החינוך. יש דברים שהם ביקשו לבסיס, ויש דברים שהם קיבלו שהם לא לבסיס.

ברור ששרת החינוך תיקח מה שהיא יכולה לקבל. זאת הבעיה של הטיפול המיוחד בצפון ובדרום. כסף שבא ככסף חד פעמי, הוא כסף שאתה לא יכול לנצל בצורה נכונה. אף אחד לא יעשה את זה אם הוא לא יודע שזאת עבודה קבועה. הם צריכים למלא את התקנים הבסיסיים באופן קבוע. זה לא חד פעמי, וזה לא לשנה. כל הדבר הזה בנוי לא נכון. אנחנו יודעים מה הן הסיבות לזה, אבל לא משנה. בואו נתמקד בפתרון. אני חושב שהפתרון צריך להיות, שמיידית יישבו אנשי משרד החינוך עם משרד האוצר ויגבשו חבילת תמריצים, שיכולה להתחרות עם כל דבר אחר שיש בשוק. זה מצב חירום, ואנחנו חייבים לפתור את זה. אני לא חושב שזאת בעיה של כסף. אנחנו מדברים על כסף קטן. עכשיו צריכים לתת את הסיוע המרבי שמדינת ישראל יכולה לתת לעיר שכל כך נפגעה. זה דבר בסיסי. זה הדבר הנחוץ והבסיסי. אני לא חושב, שיש פה הרבה על מה להתפלמס. אנחנו יודעים בדיוק איפה הבעיה. הבעיה היא לא במספר התקנים ולא בכמות הכסף, אלא זה ליצור את הבסיס הנכון בשביל הפסיכולוגים. כל אחד מבין שזה מה שצריך לעשות במצב של חירום.

אני לא אחזור על דבריו של אורלב, שמדברים על חיזוק הקשר עם הקהילה והבאת הכוחות המקצועיים המתבקשים. אני מרגישה צורך לשים בפניכם תמונה עכשווית. יש לי הרושם שאנחנו הולכים לעבר דברים מאוד גלובליים. המשמעות של מה שאנחנו היום חווים, היא שאין איוש פסיכולוגים במערכת החינוך. הבאנו את שלושת התקנים אל השירות לספק מענים מיידיים. המשרות המועסקות היום עוסקות עכשיו רק באבחונים לוועדות השמה ולוועדות השילוב. אנחנו לא עוסקים במצבי הטראומה, בחרדות, בהתפתחות של ילדים רכים, ובבני נוער עם בעיות של גיל ההתבגרות. שום דבר בתחום הזה לא מטופל. עד ה-15 במאי, אם לא יקרה דבר שהוא בחזקת חירום, אנחנו נערכים רק לוועדות ההשמה וועדות השילוב. אני רואה בהצעה שמתגבשת כורח. מבחינה זו, היא ברירת מחדל. היא מאוסה בעיני. אני רואה בה הפריה חוץ גופית. אלה אנשים שיגיעו עד הוק ל-7 שעות ולא יהיו יותר מזה. אני לא יכולה לחשוב איך אבסורד כזה קורה, שכל קואליציית הטראומה, כל התורמים המהוללים מגיעים לשדרות וכספם שמגויס בדם, יזע ודמעות הולך לשכר ולא הולך לילדים שלנו. זה ילך למימון שכר בסכומים מופלגים. אני לא רואה את הטיפול לטווח הארוך. אף אחד לא שם את זה בקדמת השולחן ואומר מה התוכנית לטווח הארוך. התמריצים הם בראש סדרי העדיפויות, אבל צריכה להיעשות פעולה מתמשכת, פעולה משמעותית. אני לא רואה אותה.

מה היית רוצה?

אני רוצה לראות תוכנית שמגובשת לתא המשפחתי, הביתי, לשפ"ח שעובד בתוך אגף החינוך.

אם צריך תוכנית מתגבשת, צריך גם אנשי מקצוע שיגבשו את זה.

לחלוטין.

אבל את דיברת נגד השכר והתמריצים.

זו ברירת מחדל. אני לוקחת אותה כאילוץ וברירה, אבל מבחינתי זה טלאי לצד השירות הפסיכולוגי. אני לא מסרבת להצעה. אני לוקחת אותה כברירת מחדל.

דבר אחד לא מונע דבר שני. זה שעכשיו תהיה חבילה של תמריצים כדי לטפל בחירום בטווח המיידי, זה לא מונע מעבודה על תוכנית מקיפה ומגובשת, שתאתר את אנשי המקצוע הנכונים כדי להביא אותם להשתתף בהתוויית היעדים ובביצוע של היעדים הללו. אני לא חושב, שאת צריכה להסתכל על זה כאילו נגמר הסיפור. אני חושב, ששני הדברים צריכים להיעשות בו זמנית. זה לא מונע את זה.

זו ההבנה שלי, שזה צריך להתבצע במקביל אבל אני רואה את ההשקעה יותר בצד המשבר.

הלוואי שהייתי רואה את ההשקעה הזאת. בינתיים אני לא רואה את זה.

בסך הכל יש כאן תסכול. יש כל כך הרבה דיונים, ובסוף מי שנמצא בקצה וצריך לקבל לא מקבל.

אני לא מייצג את הפסיכולוגיה החינוכית, אבל את הפן הטיפולי בילדים ובמבוגרים. אני לא יודע על איזה סכום דיברת, שמעון. במערכת הבריאות והרווחה בשיתוף עם משרד ראש הממשלה מדובר על 3,000,000 שקלים שמוקצים לשנת 2007 לצורך הקמת מרכז חוסן קהילתי, שמטרתו חיזוק והעצמה של הקהילה ומתן טיפול לילדים, בני נוער ולמבוגרים, שנכנסים למצב רע כתוצאה מהאווירה של חירום מתמשך. הכוונה להקים מרכז טיפול מתמשך והן מוקד חירום לטיפול, שיענה על כל מקרה של נפילת קסאם בעיר. גם היום אנחנו מפעילים מוקד קטן, שגם אליו מוקפצים אנשי מקצוע בעת נפילת קסאם.

אתה יודע שהדברים לא מדויקים, מה שנעשה דרך בית חולים ברזילאי, מי הגיע ומי לא הגיע, כספים שנשארו שם ולא עברו. העסק לא עובד כמו שצריך.

האם את לא רואה בהקמת המרכז הזה חלק מהתשובה למה שדיברת עליו.

זה יהיה במענה היותר גלובאלי, היישובי ולא בשפ"ח.

לגבי שאלתך, זה מענה עקיף. אין בזה מענה ישיר לבעיות שעולות פה בכל מה שנוגע לחינוך במסגרות הפורמאליות הקיימות. זה לא אמור להחליף את מה שאנחנו מעלים פה על השולחן במסגרת הטיפול השוטף.

אני מוטרדת תקופה ארוכה מהעובדה שבתוך מערכות החינוך הילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים. הכשרה למומחה למצבי טראומה וחירום לוקח בערך 10 שנים. יש אנשים נפלאים בארץ והם לא נמצאים היום בשדרות. כדי לתת מענה מיידי, חשבנו על אפשרות לעבוד במודולה מיידית ולטווח ארוך.

כמה כאלה יש בארץ?

יש מאות. יש מספיק. יש אנשים עם מוטיבציה ציונית-לאומית, שמוכנים לקחת את היום החופשי שלהם ולבוא מירושלים ומחולון. הם מוכנים להתחייב לשנה וחצי עבודה. נראה היה לנו שבמצב כזה עדיף לנו לקבל הצעה כזאת. גם מהפריה חוץ גופית נולדים ילדים, באים חיים לעולם. לקחת את זה, זה לא הדבר הכי טבעי אבל יש בזה משהו שנותן לנו כוח לגבי ההמשך. באופן מעשי, כספי הקואליציה, הקרן ההולנדית, הג'וינט וקרן רש"י מספיקים לנו היום כדי להעסיק בין 8-10 פסיכולוגים יום בשבוע. אנחנו משתמשים גם בתקן חירום של משרד החינוך.

זה אומר אחד ליום.

זה אומר עד 10 ימי עבודה לשבוע.

זה אחד וחצי ליום.

זה פי מאה מהיום. זה לא מצב אופטימאלי, אבל זאת נוכחות של פסיכולוג מומחה שיגיע וייתן את התרומה המקצועית שלו בבתי הספר. לצורך זה הפסיכולוגים גויסו. אנחנו מקווים משבוע הבא להכניס אותם לתוך בתי הספר כדי לתת את המענה המיידי. תודה למגזר השלישי שהוא מוכן להיות מגויס.

אני לא מזלזל במגזר השלישי, אבל אני יכול להבין שאם רוצים ליצור מערך בבתי הספר, זה לא עוזר שכל יום בא מישהו אחר.

הכוונה היא, שפסיכולוג שיגיע לבית הספר יהיה פסיכולוג קבוע במשך שנה וחצי. כל פסיכולוג יקבל בית ספר אחד או שניים, שזה לא פחות ממה שקיים במקום בו קיים שפ"ח רגיל.

אם הוא מגיע בימי שלישי והקסאם מעז להגיע ביום שישי, אז מה עשינו?

אז יש יועץ חינוכי שיושב שם. זה הרע במיעוטו.

זה נשמע טלאי, אבל אנחנו לא נגד שום דבר. כל מה שאתם עושים זה מבורך. אנחנו בכל זאת צריכים לדון, האם עשינו מספיק לנסות להעביר פסיכולוגים לגור בקרבת מקום כדי שיבואו 6 ימים בשבוע ולא יום בשבוע.

בכל הרשויות יש סעיפים שאומרים שהרשות יכולה לתת את זה מבלי לעבור על החוק. יש סעיף של שעות כוננות. במרבית השירותים הפסיכולוגים, פסיכולוגים שמוקפצים מקבלים שעות נוספות. בשדרות זה לא דבר שניתן. זה אבסורד שבמקומות אחרים, כמו ראשון לציון, מקבלים שעות כוננות ושעות נוספות ובשדרות לא. זה פתרון שהרשות יכולה לעשות אותו מהיום למחר מתוך כספי הרשות.

את מציעה, שאנחנו גם נהיה המוצב הקדמי של מדינת ישראל וגם נממן דברים שהמדינה צריכה לממן. אנחנו לא רשות עשירה. אנחנו לא ראשון ולא רעננה. אין לנו את היכולת המימונית לתת את מה שאתם דורשים. אם כבר נתנו, אז עמדנו בביקורת בפני מבקר המדינה ובפני מבקר משרד הפנים. אולי פעם אחת תיקחו אחריות.

זה באמת לא הגון מה שאת אומרת עכשיו. נאמר לפני כן, זאת לא הבעיה. אי אפשר לצפות משדרות לעשות זאת. זה לא סביון. שדרות עומדת בחזית, ואנחנו צריכים לעשות הכל בשביל לעזור להם ולא להפיל את זה עליהם. אם אתם חושבים ששעות הכוננות יעזרו, תתנו את שעות הכוננות.

מי זה תתנו?

משרד החינוך, ממשלת ישראל.

רק האוצר.

זה לא רק האוצר. אנחנו לא חיים במדינת האוצר. אנחנו חיים במדינה מסודרת. אם הממשלה חושבת ששדרות היא עיר שצריך להשקיע בה, אז הממשלה, שר האוצר, שרת החינוך וראש הממשלה, מקבלת החלטות וכולם אחראים להחלטות הללו. זה לא פקידי אוצר, נערי או נערות האוצר, אלא החלטה של מדינה. אם מדינה חושבת שזה חשוב, היא לא תפיל את זה על העיר. לא מדובר פה בהרבה כסף. זה המינימום שצריך לעשות.

אם יש ערוץ אחר שיכול להביא את הפסיכולוגים האלה, זה יהיה מבורך. במקביל, העבודה של הפסיכולוגים מבחוץ תאפשר לשירות הפסיכולוגי להתארגן מחדש בגיוס אנשים. אנחנו צריכים לעשות את זה ברחל בתך הקטנה, אדם אדם.

אני רוצה לציין דבר נוסף. יש התארגנות היום של פסיכולוגים קליניים, שעובדים בקופת חולים, שמוכנים להגיע לשדרות ולעזור בביסוס השירות הקליני שנדרש לאוכלוסיית הילדים, ביסוס השירות והרחבתו, כדי להציע שירות מיידי לאוכלוסייה שנמצאת במצוקה. לא צריכים להיות אנשי מקצוע כדי להבין שאנשים במצוקה. אנחנו עובדים על זה.

אפילו בירושלים מבינים את זה.

בנוגע למרכז שאנחנו מדברים עליו, מדובר בתקציב שקיים, והכוונה להתחיל ולהפעיל את המרכז הזה החל מהראשון למרץ.

אני ביררתי בשטח עם התלמידים מה קורה. אני הבנתי, שהתלמיד לא תמיד יודע על הדבר הזה שנקרא פסיכולוג שנמצא בבית הספר.

הוא לא נמצא בבית ספר. אם היית פה מתחילת הדיון, היית שומע שאין בכלל פסיכולוגים בשדרות.

גם בצפון המצב דומה.

אבל כרגע לא נופלים קטיושות בצפון ובשדרות כן.

אבל מה שהשאירו הקטיושות בצפון עדיין לא נמחק.

אבל שם נופלים כל הזמן.

יש בעיות בשטח, והן נתקלות בקשיים בירוקרטים. טוב יעשו משרדי הממשלה אם הם יתעלו קצת מעל הבירוקרטיה ומעל העברות תקציביות. יש כאן בני אדם, שהמקום הכי בטוח שלהם נמצא בפני ארטילריה יומיומית. מעבר לזה, יש בעיה של זמניות. נתנו תקנים זמניים לשנה. פסיכולוג זה לא עורך דין. מדובר בתהליך חינוכי. הוא מלווה ילד מההתחלה עד שלב סיכוני מסוים שבו הילד יצא מהמצוקה. בנוסף, אנחנו לא רואים פתרון מדיני ביטחוני באופק שיסיים את הבעיה הזאת בעוד שנה. לכן, תקנים לשנה זה לא מספיק. פסיכולוג צריך ללוות את הילדים. שום פסיכולוג לא רוצה עבודה זמנית לשנה, אלא אם כן יש לו אידיאולוגיה. בכל זאת, אנשים בכל זאת צריכים לפרנס את משפחתם.

משרד החינוך דיבר על מיליון קרנות ומימון פרטי. זה לא דבר שאמור להיות במדינה מתוקנת.

מי אמר שאנחנו מדינה מתוקנת.

לא ייתכן שלילדים שנמצאים תחת מתקפה ארטילרית יומיומית ימומן להם טיפול פסיכולוגי על ידי קרנות פרטיות וכל מיני ארגונים ציוניים שוחרי יהודים וכו'. טוב יעשה משרד החינוך אם ישתחרר מהתלות בארגונים פרטיים וקרנות ויכול להעמיד על הרגליים את הדבר הזה. רשות מקומית לא אמורה לממן בעיה ביטחונית-מדינית. זה דבר שקשור לכל המדינה. זאת עיר בפריפריה, שנמצאת תחת התקפה ארטילרית ולא היא אמורה לממן את הטיפול בחרדות של הילדים. בוא נתעלה קצת מעל הבירוקרטיה, ונקדם את העניין הזה לטווח הארוך כדי שהנושא הזה באמת יטופל.

רציתי להגיד, שהתהליך הזה עושה דמורליזאציה לצוות השירות הפסיכולוגי הנאמן והמסור. אנחנו הוצאנו מבתי ספר פסיכולוגים ועשינו את העבודה הזאת עד לפני כמה חודשים בצורה נאמנה ומסורה, ועכשיו יביאו פסיכולוגים אחרים שיעשו חלק מהעבודה והפסיכולוגים שלנו יעשו את העבודה שאנחנו עשינו בשנות ה-50. אנחנו נהיה פסיכולוגים שיעשו אך ורק אבחונים, שזה דבר שפסיכולוגים הכי פחות אוהבים לעשות. אנחנו השתלמנו בנושא של מצבי חירום, בנושא של מצבי לחץ. באים אנשים חיצוניים לעשות את העבודה הזאת.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני רוצה להביע את ההזדהות המוחלטת שלנו עם תושבי שדרות, ילדי שדרות והמערך הפסיכולוגי של שדרות. אני רוצה להביע את הערכה של ועדת החינוך על עבודת הקודש שאתם עושים, תמי והצוות שלה בשותפות עם מרים ששי והאנשים שלה. יחד עם זאת, המחסור צועק לשמים. המציאות שהעיר שהכי נפגעה במדינת ישראל לא יכולה למלא את התקנים שכבר קיימים, ולגבש תוכנית כוללת שנכנסת למערך של בתי הספר ושל המשפחות בשדרות כדי לתת להם את הבסיס של העזרה לה הם זקוקים, זה דבר לא מתקבל על הדעת, לא סביר, לא נכון ולא מוסרי. אנחנו לא יכולים לקבל את זה.

אנחנו רוצים לקרוא לשרת החינוך - שהצהירה שהיא רוצה לפתור את הבעיה, ואנחנו בהחלט סומכים עליה בעניין הזה – להיכנס למגעים עם האוצר – שמענו שלא היו עדיין מגעים, וקשה לי להבין איך זה יכול להיות - ותקבע את החוזים המיוחדים ואת סל התמריצים הדרושים לפתרון הנושא באופן מיידי, בשביל הפסיכולוגים הקיימים היום ובשביל הפסיכולוגים העתידיים שימלאו את ה-6.5-10 תקנים, שגם במשרד החינוך אמרו שלא תהיה בעיה לעשות זאת. לפחות שימלאו את התקנים האלו, יתנו את כל התמריצים הנחוצים: אחזקות רכב, כוננויות וכו'. זה מצב לא פשוט גם לפסיכולוגים להיות במצב הזה, ולתת את מה שהם צריכים תחת האיום המתמיד הקיים במקום. זה מה שאנחנו חייבים לעשות למען הילדים בשדרות. זה המינימום. זה צריך להיעשות ביחד עם תוכנית מקיפה. יכול להיות שאם הדבר ייצא ברשות הרבים, יהיו פסיכולוגים ואנשי חינוך אחרים, שירצו להיות חלק מהפתרון המקיף של המצב הקשה שיש היום בשדרות. אנחנו נעשה מעקב אחרי הביצוע של זה באופן מיידי. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך ומשרד האוצר לחזור אלינו תוך שבועיים ולומר לנו, מה התקדם בנושא הזה. אנחנו יודעים שיש אנשים במשרד החינוך, בראשות ד"ר בלהה נוי, שמסורים לנושא. תנו להם את הכלים לפתור את זה. יחד עם אנשי שדרות, ניקח את האחריות שהמדינה חייבת לקחת.

מחר יש דיון בהצעות דחופות במליאה בנושא הזה ממש, אחת של חה"כ אלכס מילר ואחת של חה"כ רונית תירוש. אני אביא לידיעת השרה את מה שדובר עליו כאן בישיבה. יכול להיות שמחר היא תוכל להשיב.

אני מציע שרונית תירוש ואלכס מילר יידעו על מה שהוצג פה בדיון. הדיון במליאה ממילא מועבר אלינו אחר כך.

אם השרה תבוא ותגיד שהיא פתרה את כל הבעיות בשדרות, אני מוכן לוותר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45