PAGE
23
ועדת החינוך התרבות והספורט

5.12.2007

מהכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 132

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ז בשבט תשס"ז (5 בפברואר 2007), שעה 9:00

סגירת בית הספר א.ד גורדון בפתח-תקווה.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור
- היו"ר

זבולון אורלב

רוברט אילטוב

שמואל הלפרט

סופה לנדבר

אלכס מילר

סטס מיסז'ניקוב

דוד רותם

ליה שמטוב

ד"ר סולי נתן
- מנהלת מחוז מרכז, משרד החינוך

אבי הראל

- דובר משרד החינוך מחוז מרכז

רמי הופנברג

- מנהל מינהל החינוך של פתח-תקווה, עיריית פתח-תקווה

גינאדי
ברושבסקי
- ר' אגף לקליטת עלייה, חבר מועצת העיר פתח-תקווה

דורית חגי

- יו"ר סניף הסתדרות המורים בפתח-תקווה

גדי יפה

- יו"ר ועד הורים עירוני פתח-תקווה

ד"ר ורדה דיאמנט גרנות - מנהלת בית-הספר גורדון, משרד החינוךצ

פאינה קירשנבאום
- מנכ"לית סיעת "האיחוד הלאומי"

יהודית גידלי

תמר פוליבוי

סגירת בית-הספר א.ד גורדון בפתח-תקווה

אני פותח את הישיבה. בוקר טוב לצופים בבית. אני מקווה שאתם תהיו אתנו לאורך היום, כי יש לנו שלוש ישיבות היום, שכולן משודרות. נהיה עם הצופים, עם חברי הכנסת ועם האורחים המכובדים שהגיעו אלינו. ביום חגיגי זה הכנסת חוגגת יום הולדת. לכבוד יום ההולדת של הכנסת נקיים דיון מאוד מיוחד בשעה 12:00 עם השופט חשין, שיפתח בדברים גם על דמותה של הכנסת בכלל וגם על דמותה החינוכית בפרט. אני חושב שזה יהיה דיון מעניין ופורה. אני אשמח מאוד אם כל חברי הכנסת והאורחים האחרים ישתתפו בו. אני חושב שזאת ציפור הנפש של קיומנו הדמוקרטי.

נפתח בדיונים על מצבו של בית-הספר א.ד גורדון בפתח-תקווה, ביוזמה – אמנם לא רשמית - של חבר-הכנסת אלכס מילר. אני שמח שהוא לוקח ברצינות את כל תפקידיו הפרלמנטאריים, ובין השאר מביא לפה חמישה חברים מכובדים מישראל ביתנו. אני חושב שחבר הכנסת זבולון אורלב ואני במיעוט בכל קנה מידה בדיון הזה. שמעתי מחבר הכנסת אלכס מילר דברים, שנשמעו לי חמורים מאוד. לכן מייד העליתי את הנושא לסדר-היום של הוועדה. אני מעדיף לעבוד בצורה הזאת מאשר ללכת דרך הדיון המהיר. כך אנחנו יכולים לתכנן את הדברים בצורה מסודרת. אני שמח שחברי הכנסת הפעילים של הוועדה עושים כך. אני שמח לברך גם חברי כנסת שבדרך כלל לא מופיעים בוועדת החינוך התרבות והספורט בגלל שהם חברים פעילים בוועדות אחרות. אתם תמיד מוזמנים אלינו, ואם אתם רוצים לקיים דיונים חינוכיים, תרבותיים וספורטיביים, זה המקום. אני מציע שחבר הכנסת אלכס מילר יפתח את הדיון, אחר כך נשמע את הצדדים ונראה מה איך אנחנו יכולים להתקדם.

בשבוע שעבר ערכתי בפתח-תקווה סיור עם מחלקת הקליטה וחברי המועצה. אחד מבתי הספר שבהם ביקרתי היה בית הספר א.ד גורדון. גם נפגשתי עם מנהלת בית הספר שיושבת כאן. ראיתי את הילדים, ראיתי מה קורה שם וגיליתי בית ספר שמתנהל למופת.

בוועדות שבהן אנחנו דנים במערכת החינוך, אנחנו אומרים לאנשי משרד החינוך "תתחילו לעבוד, תביאו תוכניות ופתרונות". כשיש לנו בית ספר אחד - אני מאמין שיש לנו עוד כאלה, אבל זה מה שאני ראיתי – שבו בכל כיתה יש 28 ילדים, מוגשת בו ארוחה חמה ויש בו טיפול באוכלוסיות שמצבן הסוציו-אקונומי נמוך, אנחנו שומעים שעומדים לסגור אותו. בתור חבר כנסת ואדם שמטפל מטעם המפלגה בענייני חינוך, כואב לי מאוד לשמוע את זה.


אנחנו רואים סקרים ומחקרים ש-40% מהעולים נושרים מבתי-הספר בכיתות י"א-י"ב. כששואלים למה, התשובה היא שאותם ילדים לא מסוגלים להשתלב במערכת כשהם מגיעים לארץ. יש להם בעיה עם אינטגרציה. בגלל שהכיתות גדולות, אותם ילדים נפגעים ונושרים מבתי-הספר.


איך עוצרים את התופעה? או שיש תוכנית ייחודית לאותם ילדים, שבמסגרתה משרד החינוך מוסיף שעות לילדים שהם בסכנת נשירה, או שמרגע שהעולים מגיעים לארץ מטפלים בהם, פותרים את הבעיות שלהם ועובדים על שילובם עם שאר הילדים.

אני לא רוצה להיכנס למריבות כאלה ואחרות בעירייה או בבית-הספר, אלא רוצה להסתכל על העניין בכלליות. יש בית-ספר שמתפקד למופת, מבחינתנו. גם אם ההישגים שם לא הכי טובים, אפשר לשפר אותם, אבל לסגור בית ספר כזה ולהכניס את הילדים לקרוואנים, לא מקובל עליי. אני לא מאמין שיש פה חבר כנסת אחד, לא משנה מאיזו סיעה, שזה יהיה מקובל עליו. בכל לשון של בקשה אני מבקש לשמוע פה את כל הצדדים ולקבל החלטה חד-משמעית, שבית-הספר לא ייסגר. אנחנו רוצים שבכל בתי-הספר במדינת ישראל יהיו לפחות שלושים ומשהו ילדים בכיתה, תוגש ארוחה חמה ושהילדים יקבלו את הטיפול המגיע להם ואת מלוא תשומת הלב שהם יכולים לקבל.

אולי נשמע קודם את נציגי העירייה, שיגידו מה המניעים להחלטה הקשה הזאת.

יעקב בן שמחון לא יכול היה להגיע לישיבה, כי האימא של אשתו נפטרה אתמול בערב. אני רמי הופנברג, מנהל מינהל החינוך. הייתי בין כה וכה אמור לבוא אתו.

היינו מצפים שראש העיר יגיע.

הוא חולה בשפעת.

אנחנו מאחלים להם רפואה שלמה ותנחומים.

אם כך, אני אעמוד לבד בחזית. אני מקווה שאני אצליח לעמוד במשימה. ברשותכם, אני רוצה במשך חמש דקות לסקור את העניין. זה התחיל לפני כחמש שנים, אז ביצענו תוכנית אב לחינוך בעיר פתח-תקווה. יש בעיה קשה שמאפיינת ערים ותיקות - מרכז העיר מתרוקן מתושביו ומזדקן ומספרי התלמידים יורדים בצורה דרסטית. יש עשרות רבות של כיתות ריקות במרכז העיר. יש בתי-ספר שנמצאים בסמיכות מאוד גדולה אחד לשני. אגב, במקרה שלנו בית-הספר האלטרנטיבי שאנחנו מעבירים אליו את התלמידים נמצא במרחק של כ-200 מטר. מדובר על סמיכות מאוד קרובה. בימים עברו היו מספיק תלמידים. בתי-ספר קטנים עם כיתות קטנות, שבמבט ראשון נראים כחלום של כל מערכת חינוך, הם חלום הבלהות של מערכת החינוך היום, מכיוון ששיטת התקצוב של משרד החינוך בעקבות דוח שושני היא לפי מספרי התלמידים בכיתה. אם יש כיתה שבה 22 תלמידים, זה נפלא ללמד אותה, אבל אין לך שעות לימוד, ואז התלמידים יוצאים נפסדים מאוד מכיתה קטנה כזאת. כמובן שעדיף שיהיו 32 תלמידים ולא 40, אבל מספרים ממש קטנים הם בעייתיים. גם בית ספר קטן בעייתי מאוד, כי סל השעות לדברים הכלל בית-ספריים, כולל טיפול באוכלוסיות יותר חלשות, מצטמצם מאוד.

בתוכנית האב שנעשתה בזמנו בצוות היגוי משותף ואושרה על ידי מינהל הפיקוח של משרד החינוך, הפיקוח והמחוז, קהילת החינוך העירונית וועד ההורים העירוני, הומלץ לסגור את אחד מארבעת בתי הספר באשכול הזה של בתי ספר, כיוון שכל האזור מדלדל באוכלוסייתו באופן יחסי ודרסטי. ההמלצה הייתה גם לסגור את בית ספר גורדון מכמה וכמה סיבות, גם בגלל שהוא במקום שקל לפזר את אזור הרישום שלו וגם כי הוא נמצא באזור שבו הירידה הדמוגרפית היא הגדולה ביותר. הוא מצטמצם בקצב גדל והולך, ויש ירידה של עשרות אחוזים. היום בבית הספר יש 230 תלמידים, אבל אין כיתה א'. אם הייתה כיתה א', היו 260 תלמידים, כך שזה לא משנה. הוא הכיל פעם 350, 400 תלמידים והוא הלך והצטמצם. גם מבחינה פיסית המבנה שלו פחות מתאים מהמבנים של בתי הספר האחרים.

הוא הצטמצם לא בגלל שאנשים לא רצו ללמוד בו, אלא בגלל שפתחתם את אזורי הרישום, דבר שלא קיימים בשום עירייה אחרת.

זה לא נכון, לא פתחנו את אזורי הרישום. הוא הצטמצם קודם כל בגלל הדמוגרפיה, אין ילדים. זה לא רק מה אנחנו עושים עם הרישום, אלא התחזיות של המומחים המקצועיים, גם של משרד החינוך, גם של הגופים היועצים וגם של העירייה, שמראים שמספר התלמידים קטן והולך.

מייד אתייחס לדברים שאמרת לגבי האפשרות לעבור למקומות אחרים. בית הספר נמצא באחד המקומות הנמוכים בעיר מבחינה סוציו-אקונומית. אחת הסיבות לכך היא אוכלוסיית העולים, אם כי היום מספר העולים החדשים הוא יחסית קטן. יש מספר גדול של יוצאי ברית המועצות לשעבר, אבל חלק מהם כבר זמן רב בארץ. גם פה ההמלצה הייתה, שאם יש לשלב עולים, עדיף שזה ייעשה באוכלוסיות יותר טובות ומתאימות לעולים מאשר האוכלוסיות החלשות שנשארו במרכז הצפוף של העיר, שהן בדרך כלל או אוכלוסיות עולים או אוכלוסיות ותיקות חלשות.

לכן הייתה המלצה לסגור את בית הספר. אגב, באותה הזדמנות חגיגית סגרנו עוד שני בתי ספר יסודיים בפתח תקווה. כדרכנו בפתח-תקווה, השתדלנו לסגור את בית הספר בהסכמה. כשדיברנו על סגירת בית הספר, היו כ-350 תלמידים בבית הספר. קהילת בית הספר התנגדה, ניהלה על זה מאבק, ואנחנו הסכמנו להמתין. לפני שנתיים ועד ההורים של בית הספר, אותו ועד הורים שנאבק למנוע את סגירתו, ואמר: צדקתם, מספרי הילדים יורדים, אנחנו רואים שתלמידים לא רוצים להירשם לבית הספר, ולכן אנחנו מבקשים לסגור את בית הספר בצורה מסודרת.

לא רוצים להירשם או שאתם מעבירים אותם לבתי ספר אחרים?

לא רוצים להירשם. כיוון שחלק מהדברים שמענו במפגש שהיה בעירייה עם אנשי המפלגה, תנו לי להציג את התמונה השלמה, ואחרי זה תוכלו לשאול שאלות. ועד ההורים יחד עם ועד ההורים העירוני ביקש לסגור את בית הספר בצורה מסודרת, ואמר שהוא רוצה לעשות זאת בתנאים כאלה ואחרים, כך שהכיתות הקיימות היום ישתלבו בבית הספר עין גנים. בנינו תוכנית של פיזור אזור הרישום של כיתות א' בצורה מסודרת, שינוי של כל אזור הרישום וסגירה של בית הספר בתהליך כזה או אחר.


בשנה שעברה כבר לא נפתחו כיתות א', והשנה הרישום שמסתיים בעוד מספר ימים באזור רישום חדש. זאת אומרת ששני שנתונים בבית הספר כבר סגורים ולא פועלים. לצערנו, התעוררו עכשיו עם התנגדות נוספת לסגירת בית הספר.

מי התעורר?

התעוררו פעילים בעיר, זה מצב נתון.

יש ארבעה נושאים שחייבים להתייחס אליהם. אני אתייחס אליהם בקצרה, אבל אשמח להעמיק בהם אם תרצו. צריך לזכור שאוכלוסיית בית הספר היא אוכלוסייה שחלקים גדולים ממנה הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. אבל אם בודקים את הנתונים של העולים שהגיעו לאחרונה, שממש יש להם קשיי קליטה בחברה הישראלית כיוון שהם בשלב עלייה, אנו מוצאים שעונים רשמית להגדרות של משרד החינוך רק 6% מתלמידי בית הספר.

למשרד החינוך יש הגדרות שונות. אנחנו למדנו את הנתונים של משרד החינוך. ברור שזה מספר קטן, כי אין כמעט עלייה בשנתיים, שלוש השנים האחרונות. אבל אני מבקש ממך לדעת כמה עולים בסך הכול יש בבית הספר.

אין לנו מעקב מדויק על מי ש-15 שנה בארץ, כי אף אחד לא שואל מאיפה הגיע. אוכלוסיית יוצאי ברית המועצות לשעבר בבית הספר מהווה 60%, 70% מאוכלוסיית בית הספר. אם נסתכל על מספר העולים שהגיעו משנת 2002 - בכל זאת עבר זמן די רב מאז – לא על פי הגדרת המשרד של שנה וחצי או של שנתיים, יראה שיש בבית הספר 35 ילדים שהגיעו מאז 2002, כל השאר הם עולים הרבה יותר ותיקים.

בוא נשאל כמה ישראלים דוברי רוסית יש בבית הספר.

אמרתי שרוב אוכלוסיית בית הספר היא יוצאת ברית המועצות לשעבר, קרי: דוברי רוסית.

35 ילדים זה גם 15%.

6% זה לפי הגדרות משרד החינוך.

לסגירת בית הספר יש סיבות דמוגראפיות, אבל הטענה שתלמידים נפגעים מכך היא טענה לא נכונה. כשאנו בודקים את ההישגים הלימודיים, את האקלים בבית הספר, את האלימות בחצר בית הספר ושביעות הרצון של התלמידים בבית הספר ובעוד תחומים רבים נוספים, אנו רואים שהם נופלים בהרבה, בעשרות אחוזים לפעמים, מההישגים של בית הספר שאנחנו מפנים אליו את התלמידים. הדברים האלה בסך הכול ידועים לקהילה.

ציבור התלמידים, כולל עולי ברית המועצות, לא רוצה ללמוד בבית הספר. זה לא נכון שהם רוצים ללמוד. בשנה האחרונה שרשמנו ילדים לכיתה א', נרשמו 35 ילדים לבית הספר, מתוכם 25 הורים הגישו בקשות העברה ודרשו מאתנו ואמרו, במיוחד עולי ברית המועצות, "אנחנו דמוקרטיה, ולכן אנחנו רוצים להחליט איפה הילדים שלהם, אנחנו לא רוצים ללמוד בבית הספר הזה". אני התווכחתי איתם ואמרתי להם "נכון שאנחנו דמוקרטיה, אבל עדיין יש רגולציה ואזורי רישום, ולכן כל עוד בית הספר קיים ואתם גרים באזור בית הספר, אתם צריכים ללמוד שם". הכרחנו 25 מתוך 35 תלמידים ללמוד בבית הספר, כי הם לא רצו.


לסיכום, לא נכנסתי לעומק מה שאתם רוצים שאכנס, בעיקר להשוואה של איכויות בית הספר הספציפי מול בית הספר האלטרנטיבי, שיש בו גם כיתות מחוננים והוא אחד מבתי הספר הטובים בארץ.

אני מבקש ממך לא להעמיד אתם מול אנחנו ולומר "אתם רוצים". אני לא יודע מה "אתם רוצים". אני לומד עכשיו את הנושא ושומע את הצדדים ובינתיים לא עושה דבר מלבד לשמוע אותך. אין פה אתם לעומת אנחנו.

אני מתנצל על צורת ההתבטאות, לא התכוונתי ל"אתם" ו"אנחנו". מבחינה דמוגראפית אין יכולת להחזיק את בית הספר בנתונים הנוכחיים, כי התלמידים שלו מאוד ייפגעו אם נמשיך בפעילותו. מבחינת האיכויות שבית הספר נותן לתלמידים שלו, הן פחותות בהרבה. אני שמח שחבר הכנסת אלכס מילר הגיע לסיור בבית הספר, אבל חבל שהוא לא ביקש מאנשי מינהל החינוך להצטרף אליו. עם כל הכבוד לרושם שהוא קיבל, הנתונים הפוכים לחלוטין.

בוא נבהיר את הדברים, כי אני לא הסתכלתי על אף נתון. כשאני נכנס לבית הספר ואני רואה שהילדים רצים ומחבקים את המורים ואת המנהלת וכשאני רואה שמטפלים בילדים מאלף ועד תו ואני גם רואה שמגישים להם ארוחה חמה, עם כל הכבוד, אני לא צריך נתונים. אני יכול להביא אותך לבית ספר אחר, שם תראה שהכיסאות עפים.

תביא אותי לבית ספר בפתח-תקווה, אם אתה רוצה. תזכור שמדובר בפתח-תקווה, שם יש הבדל בין בית ספר טוב לבין בית ספר מעולה, לא בין בית ספר גרוע לבין בית ספר טוב. כל בתי הספר, גם בית ספר גורדון, בסך הכול במושגים ארציים הם בתי ספר טובים, גם אם בית ספר גורדון הוא בהרבה מהנתונים מתחת לממוצע הארצי והמקבילות שלו הן מעליהם.

גם מבחינת הנתונים בית הספר הוא פחות טוב וגם ההורים לא באמת רוצים להיות שם. הם רוצים בית ספר אחר. צריך לזכור, שתהליך הסגירה כבר נמצא בעיצומו, זאת אומרת: כבר שנה שנייה שלא רושמים ילדים לבתי-הספר. בעצם נשארו ארבעה שנתונים, ואני גם לא רואה איך מכריחים תלמידים לחזור לבית הספר.


אחד הדברים ששמים על השולחן הוא פעילות אחר-הצהרים של עמותת עולים. במסגרתה ניתנים כל השירותים. ראש העיר אישית דואג לעמותה הספציפית הזאת ומוודא שנפתחות הדלתות בכל בית ספר, כולל בבית הספר האלטרנטיבי. כל מה שעושים אחר הצהרים בבית הספר הזה אפשר לעשות בכל בית ספר אחר. כמובן שהכול תלוי ברצונם של התלמידים להירשם. אנחנו ניתן כל סיוע לעמותה שפועלת שם לפעול גם במקום האלטרנטיבי ובכל מקום אחר.

מה ההחלטה לגבי מקום הלימוד של הילדים?

חילקנו את ההחלטה לשני חלקים. לגבי ילדי כיתות א' שנרשמים מחדש, יש שינוי של כל אזורי הרישום לכל בתי הספר. אמרנו לילדים שלומדים היום בבית הספר, שכל הורה שרוצה לבחור כל בית ספר בעיר יכול, כי יש מקום בבתי הספר.

זאת אומרת שלא יהיו קרוונים?

כל ההורים רוצים לעבור לבית ספר עין גנים, כי קודם כל זה בית הספר הסמוך במרחק של כ-200 מטר דלת מול דלת, ושנית מדובר באחד מבתי הספר הטובים בארץ ששמו הולך לפניו וכל ההורים רוצים לעבור לשם. ייצא מצב שבו בתקופת המעבר בית הספר יהיה יחסית גדול, לא בהכרח הרבה ילדים בכיתה כמו הרבה כיתות. לכן לפחות שתי כיתות נצטרך להציב בקרוונים.

ההורים שותפים לעניין ומוכנים לזה, אין עם זה שום בעיה. בבית-הספר יש כיום כ-500 תלמידים, ויצטרפו אליהם עוד כ-180 תלמידים. הכיתות יהיו משותפות לחלוטין, זאת אומרת: לא יהיה מצב שתהיה כיתה - למעט תלמידי כיתה ו' שבעצמם ביקשו להישאר בכיתה שלהם, כי זאת שנה אחרונה – של ילדי גורדון ושל ילדי עין גנים. גם ועד ההורים של עין גנים הסכים שמאחדים את אזורי הרישום, אז אנחנו מחלקים את הכיתות מחדש, כך שהילדים יהיו משולבים בכיתות עם שילוב מלא של כל אזורי הרישום של בית הספר.

כשאנחנו ביצענו את תהליכי הסגירה עם עוד הרבה פרטים שלא ניכנס אליהם כרגע, ועד ההורים של בית-הספר הזמין כל מי שרוצה מוועדי ההורים של הכיתות או מההורים בכלל להיות שותף בדיונים ולהעלות בקשות. הסכמנו לקבל פחות או יותר כל מה שביקשו מאתנו בתהליך הסגירה, קודם כל כי תהליך כזה בכל זאת הוא תהליך שיש בו מידה של זעזוע.

אנחנו הולכים לקראת התלמידים וההורים בכל מה שהם רוצים. אין לנו שום בעיה לעשות את זה, כי מדובר בקבוצה קטנה יחסית של ילדים.

אני ראש האגף לקליטת עלייה וחבר מועצת העיר כבר קדנציה שנייה. תודה שהזמנתם אותי לדיון. ראשית אני רוצה לפתוח בכמה דברים שהם לא ממש מדויקים בלשון המעטה, שרמי הציג אותם. קודם כל, לא היה שום דיון במועצת העיר לגבי סגירת בית ספר וספציפית לגבי בית ספר גורדון.

בידיי שני מכתבים מאתמול גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, שלשמחתי כולם תומכים בקיומו של בית הספר. תוך שבוע ימים ראש העיר חייב לכנס את מועצת העיר. הרבה זמן לא קרה שגם הקואליציה וגם האופוזיציה בפתח-תקווה מתנגדות לסגירת בית הספר.

למה עושים את זה עכשיו? זאת החלטה שכבר נפלה לפני שנתיים.

אז זאת הבעיה, כי שום החלטה לא נפלה לפני שנתיים. רמי מציג את הדברים כאילו הלכו לשני בתי ספר והחליטו לסגור את בית הספר הקטן יותר. קשה לי אפילו להתייחס לדברים כאלה.

ביקשתי גם אתמול מבן-שמחון, ראש מינהל החינוך, להראות לי איזו החלטה. כולם מפילים את האשמה על מינהל החינוך ואמרו שיזרמו לפי מה שוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת תחליט. תראו לי את המסמך שמשרד החינוך מכריח אתכם לעשות את זה. אין שום מסמך.


קודם כל, אין שינויים דמוגראפיים. שנית, יש כאן שינויים דמוגראפיים ו-200 מטר מכאן אין יותר שינויים? אלה אותם בתי ספר. בסך הכול באזור כולו יש 2,000 ילדים נכון לעכשיו. יש לי גרפים של משרד החינוך ועיריית פתח-תקווה. נכון לעכשיו בית-הספר צריך להכיל 700 ילדים וצריך להיות בית-הספר הכי גדול. מי שצריך להיסגר לפי הנתונים ב-2010 אולי זה בית-ספר עין-גנים. באופן מלאכותי שינו את אזורי הרישום. מפנים את הילדים האלה מבית-ספר גורדון, מהרחובות הסמוכים, לבית-ספר ש-1,000 ילדים לומדים בו, שלושה או ארבעה קילומטר מבית-הספר. אם תיקח את הרשימות של כל הילדים מהכיתות האלה, תתפלא ותראה שכל הילדים לא גרים באזור הזה.


חבר הכנסת אלכס מילר דיבר גם עם המורים וגם עם ההורים. יש מכתב שנכתב אתמול על ידי המורים. הם שלחו מכתב לראש מינהל החינוך, סגן ראש העיר, ואמרו שהם לא היו מודעים לזה, אלא שמעו על כך מהעיתון. כל שבוע יש תמונה בעיתון, שמתחתיה כתוב "סוגרים בית-ספר" בלי לכתוב איזה. זה לא יאומן, אבל פשוט מכניסים אותם ללחץ. חברי הכנסת אתמול גם דיברו אתו ולא קיבלו תשובות. הוא אמר "החלטנו", וכששאלנו מי החליט, גם הוא לא יכול היה להגיד לי.


יבשו בית ספר, שינוי את אזורי הרישום ובצעד חד-צדדי העבירו אותם למקום אחר. חבר הכנסת שאל אתמול את ראש העיר מה המדיניות של ההעברה מבית ספר אחד לאחר. הוא אמר "אנחנו לא מאשרים". שאלתי אותו "אם יש לי ילדה שנרשמה לבית-ספר שמעוני ורוצה לעבור לעין-גנים, האם תאשר לה את המעבר?" הוא אמר "בשום פנים ואופן". כששאלתי אותו לגבי בית-ספר גורדון, הוא אמר "טוב, את גורדון כבר החלטנו לסגור". איך זה? בגלל שיש שם 80% עולים חדשים? רמי, מרוב עיסוק בכל הדברים האלה, אתם כבר מבינים שעולים נחשבים אלה שהגיעו מ-1989 ועד היום, אפילו אלה שנולדו כאן. אבל רמי עדיין מדבר על ה-3% שהגיעו לכאן משנת 2002 או 2003.

לפי מה שהוא אומר, מדובר על 15%.

אני רוצה לשאול את רמי – גם שאלתי אותו אתמול ולא קיבלתי תשובה – מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית הספר ומתי דיברת עם המנהלת. אתה כל הזמן שאין לבית הספר הישגים. קודם כל, מה עשית כדי לשפר את ההישגים? תענה לי, כי אתמול גם לא ענית על השאלות שלי.

האם לפי הרושם שלך ולפי ההיכרות שלך את בית הספר ואת אוכלוסיית בית הספר הם כן היו מעוניינים להישאר בבית הספר?

בטח, הם הזמינו אותנו.

יכול להיות שמישהו מזמין, אבל זה לא אומר שזה מבטא את דעת כלל ההורים שם.

מדובר ב-80%, רוב ההורים. אני כל יום שם.

לכן אני רוצה לשמוע. אם יחליטו היום להמשיך לקיים את בית-הספר, האם לדעתך לא תהיה נשירה מבית-הספר והרוב הגדול של התלמידים ירצה ללמוד שם? האם יהיו תלמידים נוספים שיירשמו גם לשנה הבאה לבית-הספר?

ממש כך. אמרת עכשיו שמדיניות עיריית פתח-תקווה היא לא להעביר את הילד מבית-ספר לבית-ספר. יש 2,000 תלמידים בסך הכול, אז מחלקים אותם בין בתי-הספר. דיברו על מחוננים, זה בכלל לא קשור לאזור. אם אפילו יחליטו לסגור, השטח שלו הרבה פחות גדול מעין גנים. אם אמרת שהוועדה תחליט או תמליץ – אני לא יודע מה הסמכויות של הוועדה – זו תהיה ההזדמנות שלנו להוכיח, שבאמת משקיעים בחינוך ומשתפים פעולה עם כל העירייה. אני אומר לך את האמת, לולא תמיכת מפלגת "ישראל ביתנו", אני לא ממש רואה את ההתלהבות של כולם לעזור לעולים, עם כל הכבוד.

יש עוד כמה חברי כנסת שרוצים את טובת העולים.

אני מדבר על עיריית פתח-תקווה. אני חוזר שאין שינוי דמוגראפי.

הוא בעצמו אמר שזאת רגולציה. אני לא עושה פרשנות משל עצמי. כחברת כנסת מותר לי להגיד מה שאני מבינה.

אבל החלק של עין גנים מזדקן מבחינת האוכלוסייה. מלבד זאת, בצמוד לבית-ספר גורדון בונים כ-200 יחידות דיור. לאן ילכו הילדים האלה? גם בנו לפני כחצי שנה שלושה בניינים, כ-200 יחידות ועוד 100 בדרך, אז לאן ילכו הילדים האלה?

לקרוואנים.

ראשית, אני רוצה לברך את הכנסת ואת חברי הכנסת ביום ההולדת שלה. ט"ו בשבט זה חגה של הכנסת. ברכות לכולם. אנחנו תמיד שמחים לארח גם חברי כנסת וגם שרים במחוז שלנו, וכמובן את האנשים המכובדים האחרים שנושקים לעשייה החינוכית. אשמח מאוד שבעתיד ובהווה, כשחברי הכנסת יגיעו לביקור בבתי הספר, הם יתאמו אתנו. אנחנו נקבל אותם בסבר פנים יפות, נלווה אותם ונדריך אותם. אני בטוחה שגם יחד עם הרשות המקומית, הביקור יהיה הרבה יותר מקצועי ויהיו נתיבים שנוכל להגדיר ולקיים דיאלוג על אותם נתונים, שאולי היום אנחנו חלוקים עליהם.

חברי הכנסת כמובן יכולים לתאם הכול, אבל הם יכולים גם לבוא בלי לתאם. זאת גם זכות של חברי כנסת לבוא ולהתרשם לבד. אחר כך, כמובן, אם הם רוצים לקדם דברים, ברור שהם צריכים לשמוע וללמוד מכל הצדדים.

נכון. אני אמרתי שאכן זה כך, ואנחנו תמיד גם נשמח לארח אותם במחוז כולו. אני תמיד אשמח להתלוות כמנהלת מחוז לחברי כנסת ולשרים. לאו דווקא שרת החינוך, אלא שרים רבים מגיעים אלינו, ואנחנו מקבלים אותם בסבר פנים יפות. זאת משאלה, אבל בוודאי הם רשאים להגיע לבד, כי גם כך יקבלו אותם בסבר פנים יפות. אני לא צריכה לחזור על הדברים, כי הדברים ברורים, דיאלוג עם המחוז הוא תמיד דיאלוג פורה.


הליך של סגירת בית-ספר הוא הליך מסודר. ההליך הזה החל לפני שנתיים, וזו לא גחמה של רשות או של משרד. חוברים פה יחד גם רשות, גם אגף המיפוי אצלנו במשרד החינוך שנותן את המיפוי לטווח קצר וארוך של המצב הדמוגראפי של אותו יישוב. ההחלטה על סגירת בית-הספר נפלה לפני שנתיים על-ידי אגף המיפוי של משרד החינוך יחד עם עיריית פתח תקווה.

אפשר לראות את ההחלטה?

אני בטוחה שההחלטה אצל רמי.

אני בעיריית פתח-תקווה, שם אין שום החלטה.

אני אמשיך, ואחר כך נמציא את המסמך.

לא תמיד בהכרח מביאים את זה למועצת העיר.

לפחות לידיעתה.

אני עכשיו עוסקת בעניינים הפורמאליים בין משרד החינוך לבין העיר בהליך של סגירת בית-הספר. ההליך הזה היה לפני שנתיים, ועל בסיס ההליך הזה לא פתחו בשנת הלימודים תשס"ז כיתות א'. זאת אומרת שההליך הזה היה ידוע לכולם. מעולם ולעולם לא יקרה מצב, שלא נפתח כיתות א', שזאת התשתית של גידול בית-ספר, אם אין איזושהי כוונה לאיזושהי תוכנית ברורה לכולם. ההחלטה נפלה, וההליך הוא הליך מקצועי.

אם יש בבית-הספר הסמוך 200 מטר משם 531 תלמידים ועכשיו בונים בנייה חדשה באזור, ויש בלי כיתות א' - ועם מסר שכנראה יצא לפני שנתיים, שזה בית ספר שעומדים לסגור אותו - עדיין 230 תלמידים בבית הספר, מה השינוי הדמוגראפי הגדול? למה לא היו יכולים להתקיים שני בתי-ספר עם 400, 450 תלמיד כל אחד, אחד ליד השני ולחיות בשלום זה לצד זה כשכולם היו מרוצים?

אנחנו עובדים במשרד על בסיס נתונים. הנתונים של מומחים במשרד הם של אגף המיפוי, שנותן לנו תמונה לטווח קצר וארוך של מספר שנים, אפילו של חמש שנים ולפעמים יותר. על בסיס זה אנחנו פועלים. המשרה והתפקיד של האנשים האלה הם מאוד רציניים.

האם ההחלטות מתקבלות רק על בסיס אגף המיפוי, או שאתם מסתמכים גם על העובדה שמדובר באפיונים מאוד ייחודיים בגלל כמות העולים? זה לא מקרה שכל העולים באים לבית-ספר כזה. הם כנראה מרגישים שבית-הספר מעשיר אותם. אלה אולי נתונים לא פחות חשובים.

אני משערת שהיה דיאלוג כזה עם המחוז.

מה זה משערת?

היה דיאלוג בעניין הזה עם המחוז, ואני בהחלט משערת ששמו את הדיונים האלה על שולחן הדיונים. אני מנהלת מחוז חדשה, אבל יש לי כמובן אחריות על מה שקורה במחוז שלי. כמובן שהכנתי שיעורי בית. אני יודעת שאכן היו ישיבות משותפות של המחוז. מנהלת המחוז הקודמת הייתה שותפה לתהליך הזה, הפיקוח היה שותף לתהליך הזה, אגף המיפוי היה שותף לתהליך הזה וגם העירייה שותפה לתהליך הזה.

המשתמשים גם שותפים לתהליך?

בוודאי, יושב-ראש ועד ההורים תומך.

אבל אם החלטתם לסגור את בית-הספר לפני שנתיים, למה אחרי שנתיים לא הכנתם את התשתיות ולא קיבלתם את האישורים לבנות כיתות נוספות? הרי אתם מעבירים את הילדים לצריפים.

אנחנו לא מעבירים את הילדים לצריפים. יהיו רק שתי כיתות בקרוונים. הסיבה היחידה שזה קורה היא שהתלמידים רוצים דווקא את בית-הספר הזה. אני רוצה להזכיר, שהתהליך לפני שנתיים החל על-פי בקשת ועד ההורים של בית-הספר.

אתה חוזר על אותו דבר, אין שם אחד שמדבר ברוסית בוועד ההורים של בית הספר. אין אף עולה בוועד ההורים.

ועד ההורים נבחר.

חבר הכנסת אלכס מילר, ועד ההורים העביר בבית-הספר שאלון, כולל שאלון ברוסית, שיש לי עותק שלו כאן, כך שגם העולים החדשים יחסית יכולים היו להבין על מה מדובר. רוב התשובות שהוא קיבל היו לסגור את בית-הספר. היו הליכים רציניים, מסודרים ודמוקרטיים.

כרגע בבית-ספר גורדון יש תשע כיתות, תשע כיתות עם מספר תלמידים מאוד קטן. 234 תלמידים זה בית ספר מאוד מאוד קטן, ואנחנו במשרד היינו צריכים לתחזק את בית-הספר עם הרבה מאוד שעות להשלמת משרות.

טוב מאוד.

טוב מאוד לטווח קצר, אבל לטווח ארוך הילדים יוצאים בסוף נפסדים מבתי-ספר קטנים, מפני שמה שאנחנו יכולים לתת לכיתות שהן קטנות מאוד ולבית-ספר קטן מבחינת שעות התקן והשעות הדיפרנציאליות לא מאפשר לתת לבית-הספר איזושהי חיות.

הממוצע של תלמידים בכיתה הוא מעל ל-25, וזה אחרי שיש מסר במשך שנתיים, שכדאי לעזוב את המקום הזה, כי הוא עומד להיסגר. זה לא שפתאום יש כיתות של 15 או 10 תלמידים.

עד כמה שידוע, ועכשיו גם מחזק את דעתי רמי, זה אזור רישום. באזור רישום אין בחירה. לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אזור בחירה מחייב את התושבים ללמוד בבית-הספר הספציפי, שמתוחם על ידו. נכון שיש מקרה אחד, שניים או שלושה – אני לא יודעת אם בבית-ספר גורדון זה כך - - -

אבל אם בשנתיים הללו לא היה מועבר המסר הזה, אני מניח שהממוצע היה 30 תלמידים.

זה אזור רישום, אין בחירה.

בשנה האחרונה שרשמנו כיתה א', 25 ילדים ביקשו לעבור וסירבנו. כשאמרתי רגולציה, אמרתי להפך, לא להוציא אותם, אלא להשאיר אותם. אני משאיר אותם בכוח, למרות שהם רוצים ללכת לבית-ספר אחר, כי אני אומר להם שכל עוד לא החליטו לסגור, אני לא יכול להוריד את המספרים.

כמה כיתות יש בעין גנים?

16 כיתות.

כמה מהילדים שלומדים בעין גנים הם מאזור רישום של בית-ספר גורדון?

בודדים. אנחנו לא נותנים העברות. בכיתה א' כבר יש יותר, כיוון שהן כבר נסגרו. אנחנו אל נותנים העברות בין אזורי הרישום. יש ועדה שדנה במקרים ספציפיים, כי יש כל מיני כללים כלל-עירוניים לגבי אנשים שעוברים דירה ושיש להם בעיות מיוחדות. בודדים עוברים את המסננת של הוועדה. מבחינתנו, זה סכר. אנחנו במערכת ציבורית, ובעיר שבה הציבור יודע את זכויותיו, אם 25 ביקשו לעבור ואני מאפשר לאחד או לשניים לעבור, אלה צריכים להיות מקרים שעומדים במבחן ציבורי מאוד משמעותי.

נכון, אתה מבין שהרישום ואזור הרישום הם באחריות ובסמכות העירייה.

אני רוצה לומר כמה דברים על בית-ספר גורדון. הנתונים על בית-ספר גורדון הם חד-משמעיים. אני לא אתן בדיוק את הנתון המדויק, אלא אומר באופן כללי, שלפי התוצאות של המיצ"ב, שהן תוצאות אובייקטיביות לגבי אקלים בית-הספר, אנחנו רואים שתלמידים שבעי רצון מבית-הספר מתחת לממוצע הארצי בצורה דרסטית. בעיות האלימות בבית-הספר הן מעל לממוצע הארצי בצורה דרסטית. אנחנו ממש לא שמחים עם הממוצע הארצי, אבל התוצאות הן מעל לממוצע הארצי. האם לתלמידים יש יחסים טובים עם המורים? התוצאה היא נמוכה ביותר בצורה דרסטית לעומת הממוצע הארצי. האם למורים יש יחסים טובים עם התלמידים? מתחת לממוצע הארצי. האם המורים שבעי רצון מעבודתם? מתחת לממוצע הארצי. האם למורים יש מוטיבציה לעבודה? מתחת לממוצע הארצי. האם יש מריבות רבות? הרי היום אנחנו מדברים על אלימות בית כותלי בית-הספר. יש מריבות רבות ומקרי אלימות בקרב התלמידים מעל לממוצע הארצי, יש מורים מעליבים יותר מהממוצע הארצי ותלמידים פוחדים לבוא לבית-הספר יותר מהממוצע הארצי.

יש מורים שהם אלימים?

לצערנו, כן. אנחנו עובדים על בסיס נתונים ואנחנו שקופים. אם אנחנו לא נדע איפה אנחנו נמצאים, גם לא נוכל לטפל ולמנוע את הדברים הללו. אחד הדברים הקשים ביותר זה כאשר מורים מעליבים ופוגעים בתלמידים. אנחנו לא נסכים לזה בשום פנים ואופן. כשיש נתונים חד-משמעיים, לא של תחושות בטן, בהשוואה למדינת ישראל ובהשוואה למחוז, אני מוכרחה להגיד לכם שהנתונים גרועים מאוד לצערי הרב.

יש לי הצעה לסדר. מכיוון שאין מחלוקת שמועצת העיר לא דנה ולא החליטה בעניין, מדוע ועדת החינוך, התרבות והספורט צריכה לקיים דיון? בוא נחזיר את הבעיה למועצת העיר, שתדון ותחליט בעניין הזה. אגב, כך החלטנו גם במקרה הקודם שעסקנו בפתח-תקווה. הוקמה אז ועדת משנה. החזרנו את הבעיה למועצת העיר. היא המנהיגות המקומית, שיודעת מה האקלים ומה הבעיות. יבואו אנשי משרד החינוך ואנשי המקצוע, ייטענו טענות לכאן ולשם ותחליט מועצת העיר. אם יהיה ערעור, נוכל אנחנו לדון בזה, אבל למה צריך להקדים דיון של מועצת העיר?

אני ממש לא מכיר את הבעיות הפנימיות, אבל כנראה שנפלה החלטה שהשבוע סוגרים את בית-הספר, לפני שמועצת העיר דנה בזה. בעקבות הדיון שלנו והקביעה שאנחנו נדון בזה, היא החליטה להתכנס ולדון בזה. לכן אני חושב שחשוב שנלבן עד תום את העניין. יכול להיות שההחלטה שלנו צריכה להיות מה שאתה מציע, אבל אני מציע שנשמע את כל הגורמים.

אם הם כבר באו, נשמע אותם.

לא משום שהם באו, אלא משום שזה חלק מהתפקיד שלנו כוועדת חינוך, תרבות וספורט. כשתהליכים טבעיים שהיו צריכים לקרות, במקרה הזה בפתח-תקווה, לא קרו, אנחנו צריכים להיכנס לעניין.

אני לא יודע אם מבחינת החוק מועצת עיר צריכה להחליט על סגירת בית-ספר, אבל אם אין מחלוקת, אני מציע שמה שאנחנו נמליץ כהצעה לסדר זה שנחזיר את הבעיה למועצת העיר שתחליט בעניין הזה.

גם לכם יש דעה.

אני לא מכיר את הבעיה.

שלום לכם. שמי דוקטור ורדה דיאמנט גרנות. אני מנהלת בית-הספר במשך 18 שנה. הדוקטורט שלי הוא מאוניברסיטת בר-אילן בספרות עם ישראל. האמת היא שכאשר התייעצתי עם אנשים לגבי ישיבות מסוג כזה, הפחידו אותי ואמרו לי שלא נותנים לדבר. כשעלתה השאלה מה הנושא, הבנתי שמדובר בשטח בית-הספר וגודלו. אמרו לי תבואי עם מפות. אמרתי להם שאני הולכת לוועדת החינוך, התרבות והספורט, לא לוועדת וינוגרד.

הבנתי שמוקצה לי זמן קצר לדבר על העניין. לכן ברשותכם אקרא את דבריי מהכתב, כדי לא להתפרס ולהיות ממוקדת. אני כותבת להורים, למורים ולצוות העובדים שלי: בוודאי נודע לכם דרך המקומונים ודרך רכילויות, שעומדים לאחד - תמיד כתוב בכל המכתבים לאחד ולא לסגור - את בתי-הספר עין גנים וגורדון, אבל אף פעם לא אמרו היכן, לא בעיתונים, לא בפרוטוקול ישיבה, כמו גם לא בהזמנה לישיבה בנושא. מכיוון שמעט הורים ומורים, כולל אותי, היו שותפים למהלך, ברצוני להבהיר לכם כמה דברים.

אחד - אין פסול בהתייעלות. אין ספק שבתי-ספר עין גנים וגורדון יכולים להפוך לבית-ספר אחד. אמרתי את זה לראש העיר, לסגן ראש העיר, להורים ולמורים. השאלה היא רק היכן עושים את זה פיסית. ההיגיון אומר, שאם מאחדים שני בתי-ספר, כדאי לטובת התלמידים לעשות את זה בבית-הספר היותר גדול. ברור שבית-ספר גורדון כפול בגודלו, הן במבנים, הן בכיתות והן בחצרות. עוול גדול ייעשה למספר כה גדול של ילדים בגיל בית-ספר יסודי, הזקוקים למרחב, שיהיו כלואים בחצר.

האם בית-ספר גורדון כפול בגודלו?

לא באתי עם מפות.

לכן בדיוק חשבתי שלא כדאי.

אני אתן את התשובות, אני פשוט לא רוצה להפריע לה.

שני הילדים שלי למדו בבית-ספר עין גנים, הבית שלי הוא שם. היום אני לא גרה שם, אבל שני הילדים שלי הם בוגרי בית-ספר עין גנים. זה בית-ספר נהדר וכל מה שמספרים פה עליו הוא נכון, אבל העובדות הן שבבית-ספר עין גנים יש שני מבנים ובבית-ספר יש ארבעה, בבית-ספר עין גנים יש חצר אחד ובבית-ספר גורדון יש חמש חצרות.


בכל יום נעשים בארץ מעשים לרעת האוכלוסיות החלשות, ובמקרה שלנו, רובה של אוכלוסיית בית-הספר הם עולים חדשים ומעוטי יכולת. בשנים האחרונות הגענו בבית-הספר למצב אליו שואפים כולם, כיתות קטנות ומטופחות, חצרות רחבות ידיים, השקעה בחיצוניות, כל הכיתות ממוזגות, לכל תלמיד יש לוקר אישי, ולא פחות חשוב, התוצאות הכי טובות של תלמידינו בחטיבה ובתיכון. חבל לתת יד שתקלקל את זה.


ועד ההורים יודע, שהכול נעשה משיקולים פוליטיים ומקומיים ומשיקולי נדל"ן ומשקרים לו במצח נחושה, ששטח עין גנים גדול יותר, אך הם חסרי אונים. גם אני שותפה להרגשתם, למרות שאני ממשיכה לשכנע ולעשות, כולל המכתב הזה והמפגש הזה אתכם. תקוותי בכל זאת שההיגיון הבריא והלב הטוב של כל הנוגעים בדבר ידאגו לעתיד ילדיכם, כמו גם לצוות המורים והעובדים.

אני מבקשת להסב את תשומת לבכם לעוד מכתב אחד מאתמול. חבר מועצת העיר, שאני בכלל לא מכירה אותו ולא ראיתי אותו אף פעם, טלפן אליי ואמר שהוא ביקש מהעירייה שתגיד לו מה הגודל. אמרתי לו שאני לא מוכנה לדבר אתו. חבר הכנסת מילר טרח והגיע לראות בעיניים את בית-הספר. הוא ביקר בבית-הספר ואתמול הוציא את המכתב בתום הביקור שלו.

ביקור בבית הספר. בעקבות מכתב התשובה, שקיבלתי ממר הופנברג, יצאתי הבוקר - ב-4 בפברואר 2007 - לביקור בבית-ספר גורדון. אני חייב לציין שהופתעתי לטובה. גיליתי בית-ספר מושקע, נקי ומסודר, שירותים חדשים ונקיים בכל בניין, מזגן בכל כיתה, חדר מוסיקה מפואר, חדר מחשבים, חדר מדעים, אולם ספורט משופץ וצבוע, פשוט להתגאות. בשטח בית-הספר מקלטים גדולים, שש חצרות למשחק, הווילה משופצת ובמצב נהדרת, הכניסה לבית-הספר הינה דרך רחוב כרמלי, שהנו רחוב פנימי ולא סואן. בית-הספר הוא בית-ספר לדוגמה בכל פרמטר. הייתי שמח מאוד, אילו ילדיי היו לומדים בבית-ספר כזה.

למה הופתעתי? אין שום קשר בין המכתב שקיבלתי למצב בשטח. איציק - הוא כותב את זה לראש העיר - אני מתקשה להבין, מדוע נתת למכתב מכפיש כזה לצאת. הרי אתה משקיע משאבים רבים בבית-ספר גורדון – וזה נכון, כי רק עכשיו הוא שיפץ את בניין ההנהלה - כולל בשנת הלימודים הנוכחית. אבקש לברר מתי בפעם האחרונה נערך סיור בבית-הספר על ידי כותב המכתב. אני מוכן להצטרף לסיור עם מי מהם, כדי שיראו לי למה התכוונו. התייחסותך בהקדם, תודה רבה.

יחד עם חבריי ביקרתי בעיריית פתח-תקווה והשתתפתי בדיון אצל ראש העיר, בהשתתפות ראש מינהל חינוך וסגן ראש העיר ובהשתתפות חבר המועצה גינאדי ברושבסקי. היה לנו קצת יותר זמן להבין את כל העובדות ולשאול שאלות. עכשיו התמונה הרבה יותר ברורה לי ממקודם.


קודם כל, גם לי כמו חבר המועצה שדיברת עליו, משהו לא מסתדר. מצד אחד דיברה פה מנהלת המחוז על כך שיש אלימות וצעקות בבית-הספר. האם בגלל הדברים האלה סוגרים בית-ספר? אם בגללם היו סוגרים בית-ספר, היינו צריכים לסגור גם את בתי-החולים, שם המטופלים מתנהגים באלימות כלפי הרופאים. משום מה לא נסגרים בתי-החולים, אלא מטפלים בתופעה. אם לא מטפלים בתופעה, יש פה כשל מערכות עירוני, שאחראי על תחזוקת בית-הספר ועל האווירה שם.


אם מצד אחד מוזכר במכתב הזה, שראש העיר משקיע בבית-ספר גורדון ומצד שני אני רואה פה מסקנה של ועדת בדיקה, שכותבת שבית-ספר גורדון במצב פיסי גרוע ושאין מיזוג וזה נמשך שנים על גבי שנים, יש פה כשל מערכות חמור ביותר, שכך מינהל החינוך התייחס לבית-ספר שם למדו 700 תלמידים. איך מינהל חינוך, שאחראי על החינוך בעירייה, מרשה לעצמו להתייחס כך לבית-הספר ולתלמידים שלומדים באותו בית ספר? זה לא ברור לי. איך יוצא כזה מכתב אחרי שנים של תחזוקה לקויה ואחרי שתלמידים סובלים במצב כזה? אם זה לא נכון, למה להוציא מסמכים כאלה?


אני עושה הקבלה למה שקורה ברשויות אחרות, וזה לא עוזר לי. גם הייתי חבר מועצה בראשון לציון לפני שנבחרתי לכנסת, שהיא עיר לא קטנה. סגירת בית ספר זו אמנם פררוגטיבה של ראש עיר, זה נכון, אבל אני לא זוכר סיפור של סגירת בית ספר בראשון לציון, שם לא התקיים דיון רציני במועצת העיר, כשראש העיר לא קרא לכל הגורמים המקצועיים, כולל הנהלת העיר וחברי מועצה שהיו מעורבים, כדי ללבן איתם את כל הנושאים שקשורים לסגירת בית-הספר. ראש העיר קרא לי, כשהוא רצה לפתוח כיתות מופת שנועדו לעולים חדשים, על מנת להפחית את כמות העולים שעוזבים לשבח מופת בתל-אביב, כי כמות האנשים שעוזבים לבית ספר שבח מופת בתל אביב גדולה. יש גם סיבה לזה. הוא קרא לי, כמי שמייצג את העולים בעיר, כדי ללבן את פתיחת כיתות מופת. למה בעיריית פתח-תקווה לא נעשה תהליך דומה? למה אי אפשר לקרוא לכל הגורמים המקצועיים, לא רק למינהל החינוך, אלא גם לאלה שמייצגים את העולים בהנהלת העיר, כדי לבדוק את הנושא לעומקו?


אני בכוונה אומר דברים בוטים. אתמול דווקא התאפקתי בישיבה אצל ראש העיר, אבל כנראה שלמישהו הפריע מאוד שבפתח תקווה קיים מודל מוצלח, כמו שקיים בתל אביב, של בית ספר שבח מופת, שלשם מעדיפים הורים לתלמידים עולים לשלוח את הילדים שלהם. אני לא אתעמק בשאלה, למה הם שולחים את הילדים דווקא לבית ספר שבח מופת או לדומיו. בית ספר גורדון זה פחות או יותר המודל של בית-ספר שבח מופת. כנראה שהם נהנים מהאווירה, מהתכנים, מחומר הלימוד ומהמקצועיות של המורים, כי זה האלף-בית. אני עכשיו מחפש בית ספר לילדה שלי שעולה לכיתה א'. אני מחפש אווירה, מקצועיות ותכנים.


יש הגדרה מאוד מוזרה בעיריית פתח-תקווה מי נחשב לעולה חדש. אני הגדרה כזאת לא שמעתי מעולם. אתמול כשדיברו אתי על 6%, לא הבנתי על מה מדברים אתי. אחד מדבר על 80% והשני על 6%, איזה פער קיים? הסתבר לי שבעיריית פתח תקווה יש הגדרה אחרת לגמרי ממה שמקובל במדינת ישראל לגבי עולה חדש, מי שהגיע בשנתיים האחרונות. מסתבר שכל המודלים האלה שקשורים לבני-נוער ולילדים עולים שיושבים בפארקים, כשיש בעיית סמים שמתפתחת בקרב אותם ילדים ובני נוער שהגיעו לפני 10, שמונה שנים ושש שנים, זה לא נוגע לפתח-תקווה, כי שם המודלים שונים.

הם לא מכירים את פקודת העיריות, שיש שם הגדרה ברורה מה זה עולה חדש.

שם המודלים שונים, שם עובדים לפי מודלים שונים. מה שקורה בגנים עירוניים וברחובות העיר לא מעניין, העיקר לרוקן מתוכן בית-ספר מוצלח ולהכפיף אותו לעירייה.

אתה חושב שזה בכוונה?

אני חושב שכן. אני חושב שלרוקן בית-ספר מ-700 איש ל-251 תלמידים ועוד להוציא מכתבים כאלה, שמצב בית הספר רעוע, שמצב אולם הספורט רעוע ושהכביש המוביל לא מטופח ולא להשקיע במשך שנים בבית ספר, נעוצה בזה מחשבה תחילה לרוקן מתוכן את בית הספר. ועוד להגיד שעולים חדשים מוגדרים רק כמי שהגיע לפני שנתיים לארץ? בלשון המעטה, זו חוצפה.


שאלתי אתמול, מה המדיניות של עיריית פתח תקווה לגבי העברה מבית ספר אחד לבית ספר שני. דרך אגב, אני חושב שזאת גם חוצפה. זאת צמיתות. אם אני רוצה להעביר את הילדה שלי מבית ספר אחד לשני, למרות שאני לא נמצא שם, אני צריך להיות צמית בעיר שלי? במדינת ישראל אני לא יכול להעביר בחופשיות את הילד שלי? אבל זה סיפור אחר לגמרי.

אתה לא יכול, יש חוק במדינה.

יש חוק צמיתות במדינת ישראל. כששאלתי האם אני רוצה להעביר ילד משמעוני לעין גנים, נאמר לי שאני לא יכול, אבל כששאלתי האם אני יכול להעביר ילד מבית ספר גורדון לעין גנים, התחלת לגמגם, ולא מדובר על כיתות א'-ב' שכבר סגרתם. כנראה שמבית ספר גורדון אפשר להעביר בקלות רבה.

יש גבול גם כמה אפשר לעוות את דבריי. אני אמרתי במפורש - - -

למה להעליב אנשים?

חבר הכנסת אורלב, אתה לא היית אתמול. עם כל הכבוד, אני השקעתי שעתיים מזמני – ואני לא מצטער על זה - ודיברתי בנימוס עם האנשים ושמעתי את התגובות.

אני מציע להמשיך לדבר בנימוס.

אני מדבר בנימוס. אני אנסח מחדש את דבריי, התשובה הייתה מאוד מעומעמת ולא ברורה. למה בקלות כזאת מעבירים ילדים מבית ספר גורדון לבתי ספר אחרים – ושוב אומר שלא מדובר על כיתות א'-ב' - אם לא על מנת לרוקן את בית הספר?


אני מסיים בקריאה. זו פררוגטיבה של ראש עירייה לסגור בית ספר, אבל לא בלי דיון מעמיק ולא בלי שאנחנו, לאור כל העובדות והמסמכים שהוצגו כאן, נעשה עבודה רצינית ונמליץ לראש העיר לתקן את הטעות שהוא עומד לעשות. תודה.

אדוני יושב הראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, קודם כל אני רוצה לברך את חבר מועצת העיר גינאדי ברושבסקי על כך שהביא לדיון של ועדת החינוך, התרבות והספורט נושא, שלדעתי הוא כאוב לא רק למשפחות שילדיהן לומדים בבית הספר, אלא גם לסביבה.


אני מבינה שמדברים על דמוגרפיה, כאשר מדובר בדמוגרפיה נטו. כאשר מדובר בדמוגרפיה של-200 מטר ממנה מעבירים את הילדים, אני לא מבינה. אני לא מבינה שמדובר כאן בדמוגרפיה, אלא ברגולציה, וברגולציה במובן לא כל כך טוב ומחמיא למחלקת החינוך ומשרד החינוך בכלל ולא מחמיא למחלקת החינוך בפתח תקווה.


הוסבר לנו ש-25 ילדים זה מעט. ציניות לא מקובלת עליי, אבל מותר לכם לחייך, ומותר לנו להחליט ולהמליץ למועצת העיר ולראש העיר. אני לא מבינה איך 25 ילדים בכיתה זה מספר קטן ביותר שאתם לא ממליצים עליו. אני יודעת ששאיפה של כל מערכות החינוך בכל המדינות היא שמספר הילדים יהיה עד כמה שיותר נמוך כדי להעמיק את הלימודים ואת הידע. חברים בוועדות שונות יודעים שבכל העולם יש שאיפה, שמספר הילדים בכיתה יהיה עד כמה שיותר נמוך בכיתה.

אדוני יושב הראש, אני רוצה להבהיר שמעבר ממדינה למדינה זה קשה מאוד, מעבר של משפחה ממדינה למדינה זה משבר, מעבר של ילד ממדינה למדינה זה משבר שקשה לתאר אותו. אני מדברת על הסבל שעובר אותו ילד, שאביו ואימו חיו ברמה מסוימת במדינה שבה נולדו. הירידה במצב הסוציו-אקונומי משפיעה על כל המשפחה ועל הילד בפרט. ההשתלבות בבית ספר מאוד לא פשוטה, אדוני יושב הראש. יכול להיות שהמשבר הזה בא לידי בדברים שונים: להשתלב במדינה, להשתלב בעיר שבה הם גרים, להשתלב בבית-הספר וללמוד שפה חדשה. כאשר ילד עובר ממדינה למדינה, הוא מפסיד חומר לימודים ומתחיל ללמוד בבית-ספר בלי בסיס.


מנהל אגף מחלקת החינוך בעיר, אני רוצה לשמוע מה עשיתם לטובת העולים החדשים שהגיעו לעיר. נאמר שהילדים קשים ואלימים יותר מבתי ספר אחרים.

דיברתי על רמת האלימות ועל האקלים הבית-ספרי.

לא מדובר על כך שהילד אלים, אלא על האווירה בבית-הספר. אדוני יושב הראש יודע שמדובר באיכות הצוות.

הבנתי שדובר על אלימות בבית הספר. אני חושבת שגם חברי הכנסת בוועדה הבינו כך. אני חושבת שמערכת חינוך במחוז ובעיר צריכה לדעת שכאשר ילד עולה למדינה אחרת והוא צריך להתחיל ללמוד בבית-ספר חדש, אתם צריכים להשקיע בשעות נוספות. כאשר בבית הספר יש כיתות קטנות, אני חושבת שזה צ'ופר לילדים האלה, כי אז הם יכולים להתחיל ללמוד על בסיס השעות הנוספות ובעבודה אינדיבידואלית.

למרות הכיתות הקטנות, האקלים הבית-ספרי הוא כזה.

זאת צריכה להיות עבודה סופר אינדיבידואלית, כי כאשר ילד מתחיל ללמוד בבית-ספר, הוא צריך קודם כל לקבל שעות נוספות בעבודה אינדיבידואלית של מורים במקצועות העברית, המתמטיקה, הפיסיקה והאנגלית, אותם מקצועות שהוא הפסיק ללמוד כאשר משפחתו עברה ממדינה למדינה.


אמרתם כאן שיש אלימות בבית הספר. אדוני יושב הראש, אם יש אלימות באזור ובבית הספר, אני מתפלאת למה עד כה לא היה דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. זה דבר חמור ביותר, שאנחנו לא צריכים לעבור עליו לסדר היום. אני חושבת שזה דבר שהיינו צריכים לדעת קודם, לפחות לפני שנתיים. אם יש אלימות ומדברים עליה כאן, היינו צריכים לדבר עליה באחת הוועדות שאתה מנהל אותן.


תקנו אותי אם אני טועה, אבל הבנתי שיש כאן שיקול שלא מקובל עליי, שמדובר במגרש שעליו יושב בית הספר. מדובר במגרש במרכז העיר, ששם כנראה הוועדה לבניין ערים תצטרך בבוא הזמן לאשר את הבנייה של איזשהו מתקן.

זה שטח חום ציבורי. הטיעון שמישהו זרק, לא נכון. זה שטח ציבורי שאי אפשר לבנות עליו בנייה פרטית. הולך להיות שם מתנ"ס אזורי. זו האשמה לא רק נכונה כלפי העיר והדרך בה היא פועלת, אלא בלתי אפשרי חוקית לבנות במגרש הזה.

אני גם הייתי חברת מועצת עיר. אני לא מאשימה עכשיו, אבל אני מרגישה שזה השיקול, והשיקול הזה לא מקובל עליי.

הוא לא קיים.

נכון שראש העיר רשאי לסגור את בית הספר, אבל אני חושבת שצריכה לצאת מכאן קריאה לראש העיר ולמועצת העיר לקיים דיון אמיץ, קודם כל מועצת העיר. לשם כך הם נבחרים ומנהלים את העיר. אני חושבת שזה צריך להיות קודם כל במועצת העיר ובהנהלת העיר, ואחר כך נחזור ונקבל את ההחלטות.

אני חושב שזה צריך להיות כיוון ההחלטה, כפי שגם הציע חבר הכנסת אורלב.

ברור לי לחלוטין שתהליך סגירת בית-ספר הוא תהליך קשה. הוא תהליך קשה והוא תהליך בעייתי, כי יש הורים, מורים, תלמידים וקהילה, כך שהדברים כלל לא פשוטים.


לא מסתדרים לי הנתונים של המיצ"ב, כפי שנמסרו על ידי מנהלת המחוז החדשה - וזו הזדמנות לאחל לך הצלחה בתפקיד - עם הנתונים שהביא חבר הכנסת אלכס מילר וכפי שהמנהלת מוסרת אותם. הדברים האלה לא עולים בקנה אחד ומצריכים בדיקה יותר מעמיקה.

מקובל עליי שהעירייה לא שוקלת כאן שיקולי נדל"ן. מתוך היכרותי עם עיריית פתח-תקווה, אני לא חושב שאפשר להדביק לעירייה הזאת, שהיא אחת המשקיעות הגדולות בחינוך, כוונות של שיקולים זרים ושיקולי נדל"ן, כי זה נראה לי דבר מופרך מן היסוד.


אני חושב שתפקידה של הוועדה הנכבדה הזאת הוא להעלות נושאים. אני חושב שטוב עשה יושב-ראש הוועדה, שנענה לפנייתו של חבר-הכנסת אלכס מילר להעלות את הנושא. מדובר פה באוכלוסיית עולים, בין אם הם עולים ותיקים שנמצאים 15, 16 שנה בארץ, ובין אם הם עולים ממש ממש חדשים. אם יש הרגשה לקהילת עולים, שנעשה כאן דבר שלא כראוי, הדבר הזה בהחלט כמדינה קולטת עלייה בהחלט מחייב התייחסות. לכן אני רוצה שוב להציע – ואני מקווה שזו תהיה ההחלטה – לבקש מראש העיר להביא את הנושא הזה לדיון בהנהלת העיר ולאחר מכן למועצת העיר. מתוך ניסיון, חזקה על מועצת העיר שתקבל את ההחלטה הראויה. ואם לאחר החלטת העיר מישהו יהיה סבור שהתקבלה החלטה שלא כדין, אפשר לחזור לוועדה.

קודם כל, אני שמח לשמוע שחברת-הכנסת הנכבדה מדברת על 25 ילדים בכיתה. כאב וכנציג הורים אומר שאני מצביע והולך אחרייך באש ובמים בעניין הזה, כי לצערנו הרב המצב הוא שיש 40 ילד בכיתה.

אני אמרתי שיש שאיפה בכל העולם לצמצם את מספר התלמידים בכיתה.

אני רוצה לדייק, אין החלטה של 40 תלמידים, אלא יש גג של 40 תלמידים, ואנחנו בהחלט, גם כוועדת החינוך, התרבות והספורט, עושים ונעשה כל מאמץ להוריד אותו.

אבל שיטת התקצוב שונתה לפני שנתיים או שלוש, תחת השרה לימור לבנת והמנכ"לית רונית תירוש. התקבלה שיטת שושני בחינוך היסודי של תקצוב פר תלמיד, שמכתיב ומעודד את משרד החינוך ואת הרשויות המקומיות להגדיל את הכיתות. זה דיון נפרד.

לכן אנחנו נשמח מאוד אם יהיו 25 ילדים בכיתה. אבל לצערנו הרב בפתח-תקווה, כמו בכל הערים בארץ, מדובר בגג של 40 ילד בכיתה. בואו לא ניתמם, הכיתות בארץ הן מאוד גדולות.


ועד ההורים של בית-ספר גורדון, שחלקו הגדול לא מורכב מעולים חדשים ומדוברי רוסית, אבל הוא נלחם עד טיפת נשמתו האחרונה כדי לא לסגור את בית-הספר. במשך שלוש שנים מדברים על סגירת בית-הספר, כאשר לפני שלוש שנים סגרו שני בתי-ספר בעיר, ובית-ספר גורדון היה מיועד לסגירה. ועד ההורים נלחם, עד שהוא ראה שאין יותר כוחות למנוע את האיחוד בין גורדון לבית ספר אחר, עין גנים.


מבחינת ההורים שעשו את המאבק והגישו תביעות לעירייה אחת לאחת, העירייה נענתה לכל התביעות האלה. לגבי גודל בית הספר, הייתה ועדה בראשות מנכ"ל העירייה הקודם, שקבעה שבית-ספר עין גנים מבחינת איכות למידה הוא בית-ספר חדשני וגודלו מתאים יותר לקלוט את הילדים. הקרוואנים יהיו לשנה הראשונה בלבד.

הם בגודל דומה.

אבל הבנייה שלו היא אחרת. יש הבדל בין בנייה במדרגות לבין בית ספר שבנוי עם חצר פנימית אחת גדולה.

הוא לא היה בחיים בבית הספר.

גם מבחינת הנתונים הפיסיים על הנייר, בית-ספר עין גנים גדול יותר.


הקרוונים יהיו אך ורק לשנה אחת, כיתות ה' ו-ו', בגלל שהתנאי של ההורים היה שהם יהיו יחד.

האם ישבת עם ההורים בבית הספר?

כן, עם ועד הורים. ועד ההורים מייצג את בית הספר. מדובר בשלושה הורים מכל כיתה איתם ישבנו.

אני לא רוצה לדבר על משהו ספציפי, כי תפקידי לדאוג למשרות המורים, וכך אעשה. אני רוצה להתייחס לחברת הכנסת סופה לנדבר. את נגעת ללבי, כאשר דיברת על מצבו של התלמידים ומאיזו משפחה הוא מגיע.

כאשת חינוך, אני רוצה לקחת את זה למקום רחב יותר. הלוואי ואתם חברי הכנסת הייתם עוזרים לנו, לנציגי מערכת החינוך, לשנות את חוק התקצוב, שבגללו בלתי אפשרי לתת מענה למצוקות של ילדי ישראל. אתם התמקדתם בפן של הילדים שבאו כעולים חדשים, אבל כלל ילדי ישראל שבאים מכל מיני משפחות מצוקה זקוקים גם לעבודה אינדיבידואלית, לתשומת לב ולמרחב למידה נאות.

בוודאי תסכימי שאנשים שעלו לארץ, יש להם ממד בעייתי נוסף.

הייתי מבקשת לקחת את הבעיה שיצאה מהמגזר הזה ולמנף אותה לכל ילדי ישראל, כדי שנהיה מדינה מתקדמת ונאורה עם 25 תלמידים בכיתה.

משרד החינוך הקים ועדה לשינוי שיטת התקצוב, שאני חברה בה. אני מאמינה שאנחנו נעשה את הדברים טוב יותר עכשיו.

כבר שמעתי קצת על התוצאות שלה, אז אני לא בטוח שבנקודה הזאת יש בשורה, אבל אני אשמח לשמוע אחרת. הבעיה היא לא רק שיטת התקצוב, אלא בקדנציה הקודמת גם כל שעות הרוחב קוצצו, ולכן האפשרות לתת את הטיפול לפני כן בשעות הרוחב נלקח יחד עם התקצוב. הדברים ידועים לחברי הוועדה.

ברור לכולם שאנחנו נמצאים פה מאיזושהי סיבה, והסיבה לכך היא פנייה של אותם הורים, שפנו אלינו בבקשה לטפל בנושא הזה. לכן אני אנסה בקצרה להעלות דברים שלא עלו עד עכשיו. קודם כל, חורה לי שוועד ההורים מייצג צד אחד, כשאנחנו מקבלים הרבה פניות לא לסגור את בית הספר. מדברים על סגירת בית-הספר במשך שנתיים. המצב הדמוגראפי השתנה בשנתיים אלה, כי יש בנייה חדשה. האם התייחסו לבנייה החדשה, שאולי משנה את המצב הדמוגראפי?


הדברים של חברת-הכנסת סופה לנדבר גם אותי ריגשו. כשאנחנו מעבירים את הילד כעולה חדש שמצוי במצב סוציו-אקונומי נמוך מבית-ספר מטופח לקרוואן, זה כאילו אנחנו אומרים לו: אתה לא שווה, לקחנו אותך מבית-הספר.

הוא עובר מבית ספר מטופח לבית ספר יותר מטופח.

אנחנו נתקלים בילדים האחרים ואחר כך מטפלים בהם בשירות הפסיכולוגי.

לפעמים יש דברים שיושבים אצלנו בתת מודע, אבל יוצאים בשטף הדיבור. כשיושב פה מנהל מחלקת חינוך, ואומר "מסיבה חגיגית החלטנו לסגור את בתי הספר", זה חורה לי. אני חושבת שסגירת בית ספר זאת לא סיבה חגיגית.

אני אמרתי סיבה חגיגית?

רשמתי את המילים שלך.

אמרתי באותה הזדמנות. אגב, דעי לך שאם סגירת בית ספר היא לטובת התלמידים, זאת סיבה לשמוח.

לא אתייחס לגופו של עניין, כי הרי מדובר בדיון ארוך, אבל אני רוצה להדגיש שכאשר מדובר בטיפול בעולים החדשים, פתח תקווה היא אחת הערים שקלטה יותר מכל עיר אחרת בארץ עולים מברית המועצות שלעבר.

אני מאשדוד, אז אני לא יכולה להתחרות אתך...

אין כמעט מקום, שמטפלים בו בצורה כל כך טובה ויסודית בנושא.

הכול נכון תודות לגינאדי.

אין לנו כל רצון לקיים את הדיון על העיר פתח-תקווה ואיך היא מנוהלת. אנחנו משוכנעים שהיא מנוהלת היטב. אנחנו גם מכירים את ראש העיר.

העיר זכתה בפרס חינוך.

אני שמח שחבר הכנסת אלכס מילר, שהוא חבר מאוד פעיל בוועדה שלנו, העלה את הנושא. זה חשוב גם עבור ילדי העולים וגם עבור שאר ילדי ישראל.

ברור שיש פה ויכוח על העובדות ועל מהות הדבר. אני מרגיש שיהיה נכון לקבל פה החלטת ביניים - יכול להיות שזאת תהיה גם ההחלטה הסופית - שאנחנו מעבירים בדחיפות את הטיפו למועצת העיר, שתשב עם המפות ועם כל הגורמים ותעשה ליבון מעמיק של כלל הצדדים. אני מבקש לקחת בחשבון שזה לא רק עניין דמוגראפי ושיש פה ייחודיות של בית הספר הזה. יכול להיות שהיא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בבית ספר שכן, אבל יש בכל זאת ייחודיות.

אני חושב שכדאי שהשיח עם כלל ההורים בבית הספר יהיה מעמיק יותר מכפי שהיה עד היום הזה. גם אם יש נציגות רחבה של הורים, זה ברור שיש כנראה תופעה פה שההורים העולים – אולי בגלל שהם הורים עולים – פחות מיוצגים בגופים המייצגים של ועד ההורים במקרה הזה. כדאי מאוד לעשות את הדברים הללו לא רק מתוך הידברות. לפעמים זה בכאב גדול, אבל אלה הורים וילדים שעברו שינויים משמעותיים, ולפעמים קשים, שיש להם השפעה על כל התנהלות חייהם מתוקף זה שהם עלו לארץ, ואנחנו מאוד שמחים על כך.


כדאי מאוד שהדברים ייעשו מתוך הסכמה ושיהיה ראש פתוח גם להגיע לכל מסקנה שהיא של מועצת העיר על השיקולים המקצועיים והערכיים שמדובר עליהם בוועדה. אני בטוח שגם משרד החינוך ילך עם כל החלטה שתתקבל במועצת העיר אחרי דיון מעמיק, בהתחשב בכל השיקולים שנשמעו בוועדה.

מה עושים עם ההרשמה?

שלא יפסיקו את הרישום לבית הספר עד החלטת המועצה.

ישיבת המועצה תתכנס תוך שבוע, אבל היא גם לא תחליט תוך שבוע, כי היא תצטרך לבדוק את כל הדברים האלה לעומק.

אני לא מציע לקבל החלטות של רישום או לא רישום. בהחלטה יחליטו גם על הרישום.

אם יסגרו את ההרשמה, אנחנו הורגים את בית הספר לפני שהחלטנו.

אנחנו לא טריבונל. שבוע ימים כל דבר סופג. אם מועצת העיר תחליט שבית הספר חי וקיים, יעשו רישום ופרסום, למה אתם מודאגים?

הם ביטלו את הרישום, זאת הבעיה.

לא ביטלו את הרישום.

הרי שמענו פה, לשביעות רצון חברי הכנסת או לא לשביעות רצונם, שיש מדיניות של רישום גם בפתח-תקווה, שמבוצעת ביד רמה, אפילו קשה. כפי שהעירייה יכולה לקבוע שעכשיו אין רישום לגורדון בשנה הבאה, הפה שאסר יכול להחליט שבוע אחרי - אם זאת תהיה ההחלטה –לפתוח את הרישום.

אז כל הילדים שהיו צריכים להיות שייכים לשם אזורית, יהיו שייכים לבית הספר הזה. זה לא שהם מתחילים את שנת הלימודים. זה נכון שהרישום מסתיים, אבל הפה שאסר זה גם הפה שיתיר, ואם כך תתקבל ההחלטה, יגידו לכל הילדים שהם יצטרכו להירשם.

אחרי הדברים הטובים ששמענו על בית-ספר גורדון, אני בטוח שזאת לא תהיה בעיה להירשם מחדש כדי להיות באזור ששייך לבית-ספר גורדון. אני לא חושב שנעשה פה דבר בלתי הפיך. אל תטילו עלינו את זה. אנחנו המלצנו שיהיה דיון מהיר, מעמיק עם כל הנתונים, דיון מקיף של כלל ההורים, בהתחשב בנתונים המיוחדים של בית-הספר. אני חושב שזה קצה הגבול, שכרגע ועדת החינוך, התרבות והספורט יכולה לקבל לגביו החלטה. האם זה מקובל על כולם, גם על חברי הכנסת של ישראל ביתנו?

אני מציע שימשיכו את הרישום, כי אחרת פירוש הדבר שכבר סגרו את בית-הספר. אדוני יושב הראש, אם לא נחליט כאן על המשך הרישום, משמעות הדבר שכל הדיונים של מועצת העיר ושלנו מיותרים.אם מפסיקים את הרישום, פירוש הדבר שסגרו את בית-הספר וחבל לקיים דיונים נוספים.

חבר הכנסת הלפרט, אני לפעמים גם מאוד מתפתה מרשות מחוקקת להפוך לרשות מבצעת ולהפוך את עצמנו לאיזשהו טריבונל שמקבל החלטות מבצעיות.

מכיוון שישיבת מועצת העיר עומדת להתכנס תוך שבוע ומכיוון שיש בעיר הזאת אזורי רישום שאין במגזר החרדי - אולי בגלל זה אתה לא בקי בזה - אין בעיה שכל התלמידים הרשומים באזור הרישום אפילו לא יירשמו. מבחינת החוק הם פשוט משויכים מכאן ולהבא לאותו בית ספר, אין עם זה שום בעיה.

ברגע שילד נרשם לבית-ספר אחר, פירוש הדבר שבית-הספר הזה נסגר. הילד לא יעבור חזרה מבית-ספר אחר לבית-הספר הזה.

אני מביא לידיעתך, שגם תלמיד שלא נרשם ילמד בבית-הספר באזור הרישום שלו, הרישום לא מעלה ולא מוריד. צריך לקיים דיון של שלוש שעות, להתחיל לעשות פה חקירות למה, איך, האם ההורים רוצים או לא רוצים. בגלל שלא עברנו את כל התהליך הזה, אני לא מציע לקבל את ההחלטות האלה. אני חושב שההחלטה שהציע יושב-הראש מאוזנת ונכונה, ובכל מקרה אפשר לחזור אלינו, כי הוועדה לא סוגרת את הדלת שלה.

אני אגיד את זה גם בהחלטה, שכל תהליך חייב להיות הפיך. אני מוסיף את זה להחלטה. אם זה מקובל על כולכם, אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40