PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

29.1.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 149

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י' בשבט תשס"ז, 29.1.2007, שעה 10:00

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 87) (תגמול למשרתים במילואים בשירות חירום), התשס"ו-2005, מ/226 - רביזיה

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

עמי אילון

אריה אלדד

רן כהן

חה"כ אבשלום וילן

אל"מ חני כספי
- ע' הפרקליט הצבאי לייעוץ וחקיקה, משרד הביטחון

סא"ל יצחק לבנטר
- אמ"ש ס' רמ"ח מוטפ"ת ורע"ן כספים, משרד הביטחון

רס"ן שלי ארטמן
- קצין מילואים ראשי, משרד הביטחון

סרן עדי אברהם
- קצינת חקיקה, משרד הביטחון

סרן אלון כרמלי
- קצין ייעוץ במחלקת ייעוץ וחקיקה, הפרקליטות הצבאית, משרד הביטחון

סרן יבגני ורניק
- אמ"ש רמ"ד מילואים, משרד הביטחון

דארין יעקב

- לשכה משפטית, משרד המשפטים

שי סומך

- לשכה משפטית, משרד המשפטים

רועי קרת

- סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

עמר יעקב

- עוזר שר הרווחה

חזקיה ישראל
- התאחדות התעשיינים

שמרית שקד-גיטלין

וילמה מאור

טלי רם


הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 87) (תגמול למשרתים במילואים בשירות חירום),

התשס"ו-2005, מ/226 – רביזיה

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 87) (תגמול למשרתים בשירות חירום), התשס"ו-2005 – רביזיה.


מי שהגיש את הרביזיה נמצא?

חבר הכנסת אפרים סנה הגיש את הרביזיה, הוא לא חייב להיות נוכח.

אולי תגיד במה מדובר.

כשמישהו מגיש בקשה לרביזיה, והוא לא נוכח – זה לא יכול להיות, אני מצטער מאוד.


מדובר בנושא מילואים, הכרזת מצב מיוחד. קוראים לאנשים למילואים, משפשפים אותם, ולא רוצים לתת תשלום למשפחות כדי שיהיה להן ממה להתקיים.


הממשלה ומשרד הביטחון מכריזים מצב מיוחד כאשר מתחשק להם. זה לא יכול להיות, יש לנו אינספור דוגמאות, ואין מילה למשרד הביטחון בנושא הזה.


לא יכול להיות שאיש מילואים יבוא למילואים, ישרת את המדינה, ולמשפחה שלו לא יהיה ממה להתקיים. על זה מדובר.


האנשים החברתיים – כמו עמיר פרץ ואפרים סנה – הם נגד זה. הבנתם?

החוק שעבר, האם הוא עושה צדק עם אנשי המילואים?

ודאי.

אז אנחנו נגד הרביזיה.

האם הממשלה יכולה לחיות עם זה?

מה זאת אומרת אם הממשלה יכולה לחיות עם זה.

מדובר בהצעת חוק ממשלתית. מה שחשוב, שהחוק הזה יעבור. זה העניין שלי משום שזה חוק שמאוד מפשט את התשלום במצבי חירום.


אני שואל את משרד הביטחון האם הם יכולים לחיות עם זה, כי אם הם לא יכולים לחיות עם זה – יכול להיות שהממשלה תמשוך את הצעת החוק, ואז זה לא יעבור.

שתמשוך.

חבל, זוהי הצעת חוק שמתייחסת לשעת חירום.

לא יכול להיות מצב שאיש מילואים הולך לשרת את המדינה, ומשפחתו לא תקבל תגמול, נקודה.

אני מסכים איתך, אדוני. צריך לחשוב – השאלה אם אפשר לחיות עם זה. אם אי אפשר לחיות עם זה – ייתכן שצריך לחשוב יחד על פתרון שכולם יוכלו לחיות איתו.

איזה פתרון? עד עכשיו לא מצאו פתרון, והם גם "בילפו" בנושא הזה.

אבל מישהו צריך להסביר לנו מה הרביזיה. מי שהגיש את הרביזיה צריך לבוא להסביר, או שישלח מישהו.

אני לא רוצה שיהיה מצב שימשכו את הצעת החוק. צריך לראות מה צה"ל חושב – אם מושכים או לא מושכים. אני איתך, אדוני, אבל אני לא רוצה להגיע למצב שבסוף לא יהיה חוק. צריך לברר עם משרד הביטחון מה עמדתם בנושא.

אני מהמוסד לביטוח לאומי – הרביזיה לא היתה שלנו, אבל אני מבין מה היתה המטרה של הרביזיה.


כל התיקון הזה בחוק הביטוח הלאומי בא בעקבות בקשה של משרד הביטחון. אנחנו רוצים לראות אותו עובר ולא נתקע, והרביזיה היא מאוד קטנה. לא ייפגעו אנשי מילואים בעקבות הרביזיה, ותיפתר בעיה של מערכת הביטחון.

מה זאת אומרת תיפתר בעיה? תפסיקו, באמת...

אדוני, כל מה שמשרד הביטחון מבקש זה לגבי ההכרזה של המצב המיוחד – לא לבטל את מה שהכנסתם בפרק הקודם, אלא רק להכניס אותה לפני המילים: "לעניין פרק זה". דהיינו, שההכרזה של שר הביטחון של מצב מיוחד תהיה לעניין הוראות פרק י"ב בחוק הביטוח הלאומי, ולא שכל הכרזה שנעשית – תתפוס אוטומטית לעניין הוראות החוק, זאת אומרת להשאיר לו את שיקול הדעת.

אני לא משאיר לו שום דבר.

עקרונית, מדוע צריך להשאיר בחוק הכרזה על מצב מיוחד ולא לגייס בצו 8?

צריך לפתור את הבעיה היכן שהיא קיימת. לדעתי, גם במצב חירום לא היתה בעיה שצריך היה לפתור אותה.

אתם שוכחים. אתה שוכח – אנחנו במצב חירום מ- 48' , על מה אתם מדברים. באמת...

באנו לפתור כאן בעיה של מקרים מיוחדים שבהם שירות המילואים הוא כל כך ממושך ובנסיבות כל כך מיוחדות, שבהן באמת יש חשש שהתגמול לא ישולם. זאת לא הסיטואציה שלגביה נערך התיקון שחבר הכנסת עמי אילון ביקש בפעם הקודמת.

הפעם אחרונה שהמנגנון הזה הופעל – ונאמר בפעם הקודמת – היה ב- 1973, מלחמת יום כיפור, ולכן בעצם הממשלה באה וביקשה, משרד הביטחון בא וביקש: בואו נחזיר את המנגנון הזה אל המוסד לביטוח לאומי, שיכול לעשות אותו היום בצורה מיידית, בצורה יותר טובה, אבל לא בהזדמנות זו להרחיב את היריעה ולדבר על כל מצב של צו 8 או מצב מיוחד, שהפתרון הזה לא נדרש שם. אנחנו ממילא משלמים את התגמול, ולא הביאו לכאן שום ראיות לסתור את האמירה הזאת.

אבל אולי אם נקטין את חופש הפעולה של הממשלה בנושא הכרזת מצב מיוחד - -

זה משהו שהממשלה באה והציעה.

- - אולי זה יעשה יותר סדר אפילו לגנרלים, שיבינו שהם במלחמה. מה שאנחנו שומעים עכשיו זה שאף אחד לא ידע שהוא במלחמה – הדרג המדיני לא ידע שזה מלחמה, הצבא לא ידע שזה מלחמה, כל אחד חשב שזה מצב מיוחד,שלא ברור לנו מה הוא בכלל.

אני מדבר על התגמולים. התגמולים השתלמו כסדרם.

מתי?

הרי בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כל יום קיבלתי פניות מאנשי מילואים, מפורום המג"דים והמח"טים, שאמרו לי: תפסיק את המצב המיוחד הזה, מנצלים פה פרצה בחוק במקום לתת צו 8 לכולם.

לעניין התגמול? אני לא מדבר על הבעיות האחרות שהמצב המיוחד עורר. לעניין תגמולי המילואים לא היו בעיות.

אנשי המילואים, לא הפוליטיקאים. אנשי המילואים.

אנשי המילואים וכל עורכי הדין שלהם אמרו שצו 8 הוא מאוד ברור; מצב מיוחד – ניתן לשחק איתו.

אני מבקשת לסכם את הדיון הקודם כדי שחברי הכנסת שלא היו נוכחים, יוכלו להבין.


סעיף 278 בא לפתור בעיה שלפיה חייל מילואים יצא לשירות מילואים ממושך, או לדוגמה שהוא נקרא מהיום למחר לשירות מילואים; הוא לא יכול היה להיערך לכך. בינתיים, מה שקורה שהוא נמצא במילואים, ומשפחתו לא מקבלת משכורת – נניח הוא עצמאי, נאלץ לסגור את העסק, אפילו לא הספיק למצוא מישהו שיחליף אותו בעסק שלו; נניח הוא סטודנט, הוא צריך להגיש טפסים למוסד לביטוח לאומי – כל עוד הוא במילואים, הוא לא יכול להגיש את הטפסים האלה, ובינתיים המשפחה שלו נמצאת ללא משכורת. את זה סעיף 278 בא לפתור.


המנגנון היה שהתשלום יהיה אצל הצבא. בדיון הקודם הוצגה הצעת משרד הביטחון – והוועדה אישרה אותה – שזה יעבור למוסד לביטוח לאומי כיוון שהובן שמי שיודע לעשות את התשלומים בצורה הטובה ביותר זה המוסד לביטוח לאומי.


הדיון התפתח למקום אחר.

גם נאמר שזה ממקורות האוצר.

כן.

ממקורות משרד הביטחון. זה מתקציב משרד הביטחון.

חבר הכנסת עמי אילון אמר שהסעיף הזה מצוין ובאמת נכון לשלם, אבל גם אמר: כדי שהסעיף הזה יפעל, שר הביטחון צריך להכריז ששירות המילואים יהיה שירות חירום לעניין אותו פרק, לעניין הסעיפים הספציפיים האלה.


שאלו פה מתי הפעם האחרונה שבה הכריזו – וחברי הכנסת עמי אילון, רן כהן ומשה שרוני, שהיו בדיון קיבלו את הרושם שהסעיף הוא מצוין, רק הוא פשוט לא יופעל כי שר הביטחון לא יכריז.


לכן, חבר הכנסת אילון הציע איזשהו תנאי אובייקטיבי. הוא חשב שהסעיף צריך לקום בהתקיים משהו אובייקטיבי, ולא תלוי דווקא בהכרזה של שר הביטחון.

ברגע שהממשלה מכריזה על מצב מיוחד, לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית – חוק ההתגוננות האזרחית אומר: "שוכנעה הממשלה כי קיימת סבירות גבוהה שתתרחש התקפה על אוכלוסייה אזרחית, רשאית היא להכריז על מצב מיוחד בעורף" -חבר הכנסת עמי אילון וחבר הכנסת רן כהן הציעו שברגע שיהיה מצב מיוחד בעורף, ייכנס הסעיף לתוקף, ועל זה ביקשו את הדיון הנוסף.

ואם המצב הוא לא בעורף אלא בחזית? למה זה צריך להפריע למישהו?

בחזית או בעורף.

אם אין לי נתון שהעורף הולך להיות מותקף. על העורף. אינני מבין למה צריכה להיות התניה.

אלה שני תנאים חלופיים: או ששר הביטחון הורה על שירות מיוחד, או שחל מצב מיוחד בעורף, על-פי סעיף 9ג. הרעיון הוא שלא רצו להיות תלויים בהכרזה של שר הביטחון, כי אמרו: אם נחכה להכרזה של שר הביטחון – הוא לא יכריז, ולכן מצאו איזשהו תנאי אחר.


הדיון הוא של חברי הכנסת.

מה אכפת לכם לקבל את ההתניה?

אבל לפעמים מצב מיוחד בעורף לא מחייב גיוס מילואים בכלל.

אם הוא לא מחייב גיוס מילואים – הסעיף לא יחול.

אבל הוא יחול אוטומטית. לפי ההצעה, בכל מקרה שיש מצב מיוחד הוא יחול.

אבל אם אין מילואים – אין סעיף, אז מה הבעיה? הרי הסעיף מתקיים רק כאשר יש מילואים, לא?

לא, יש מילואים בפיקוד העורף.

נניח שהמילואים הם בקריה בתל-אביב, מצב החירום הוא בצפון – אין פה הצדקה להקים את המנגנון המיוחד למילואימניקים בתל אביב, שעושים מילואים כרגיל, בלי קשר למצב המיוחד, בגלל שהוכרז מצב מיוחד במקום אחר.

אולי צו 8 – הוצאת צו 8.

צו 8 פותר את כל הבעיות. מהתחלה אני אומר זאת.

אם היו מוציאים צו 8 – לא היתה בעיה. הרי כל העניין הוא שלאחרונה התחכמו ולא רצו להכריז על מצב חירום וגם לא הוציאו צווי 8.

רן, ככה אנחנו נראים...

אלון כרמלי, הפרקליטות הצבאית. צריך להסביר, גם לעניין צו 8. ההסדר פה מדבר על סיטואציות שבהן איש מילואים משרת תקופה ארוכה. אם מישהו מגויס בצו 8 לשישה ימים – אין שום תועלת לתת לו מקדמות, הוא יסיים את שירות המילואים, יבוא לביטוח הלאומי ויקבל את התגמולים המגיעים לו.


אנחנו מדברים רק על מי שמגויס לתקופה ארוכה.

אבל זה לא מעשי – שישה ימים.

גם צו 8 – הרלוונטיות שלו היא רק למי שמשרת מעל חודש. לעניין מצב מיוחד בעורף – אני חוזר על מה שנאמר פה על-ידי הביטוח הלאומי. צריך ליצור את הקשר – אם כבר, שתהיה רלוונטיות להסדר, כי ההסדר מדבר על אנשי מילואים, ומצב מיוחד בעורף מדבר על הוראות לאוכלוסייה אזרחית.


ההסדר בחוק ההתגוננות האזרחית מדבר על כך שלצבא ולשר הביטחון יש אפשרות לתת הוראות כלפי אוכלוסייה אזרחית, למשל: ריתוק לעבודה או הישארות בבית במקלטים. אין רלוונטיות בהכרח לאנשי מילואים. ייתכן שיגויסו אנשי מילואים, אבל ייתכן שלא יגויס איש מילואים יחיד, וייתכן גם שיגויסו אנשי מילואים לפרקליטות הצבאית, בכלל בלי רלוונטיות למצב מיוחד בעורף.


לכן ביקשנו את הדיון הנוסף, כדי לנסות להסביר מדוע במצב מיוחד בעורף אין רלוונטיות לנושא של ההסדר הספציפי הזה, שמבקש לטפל באנשי מילואים שבמשך תקופה ארוכה לא נמצאים בביתם, ולכן לא יכולים לבקש את התגמולים.

אני עוד לא הבנתי למה לא מצב מיוחד.

אתה מבין את זה, חבר הכנסת רן כהן? אלוף במילואים עמי אילון - הוא לא מבין שום דבר... היא ביקש את זה. כל היתר מבינים יוצא מן הכלל.

נכון, גם אני ביקשתי את זה.

חבר הכנסת שרוני, בתור תת-אלוף במילואים אני אסביר לך שהרבה פעמים החוקים של המילואים הם כל כך סבוכים, שאנשים שמעורבים בהפעלת כוחות בצבא לא בקיאים בהם עד רזי הרזים הכי קטנים. הסבך שיצרו פה בחוקים האלה הוא באמת בלתי נסבל.


חלק מהדברים רלוונטיים לזה, וחלק מהדברים לא רלוונטיים לזה. אולי חברתנו המלומדת, עורכת-הדין כספי, תשכיל אותנו מה אנחנו צריכים לעשות.

קודם כול, אני מתנצלת על האיחור – פגשתי את שרת החוץ, היא דיברה אתי על הנושא, אני ממש מתנצלת.



ראשית, אני חייבת לציין שאתמול דיברתי עם חבר הכנסת איילון כי אני חושבת שהוא העלה בעיה, וצריך לפתור אותה. לכן, אנחנו לא באנו היום להגיד לחבר הכנסת איילון לא. אם זה הצטייר כך, כבר אני אומרת על השולחן הזה: אנחנו בעד אנשי המילואים, אנחנו באים לפתור.


אנחנו גם הבנו מה הוא אומר. החוק היום מדבר על כך שמכריז שר הביטחון על שירות חירום – אפשר לתת לאנשי מילואים - - -

לא על שירות חירום. על מצב מיוחד. זאת הבעיה.

לא. מצב מיוחד זו הצעה שלו. אני מדברת על מה קורה היום. שירות חירום – אנשי מילואים שלא יכולים לקחת 3010 – טופס קבלת כסף על מילואים – וללכת לביטוח הלאומי; הם מקבלים ישר לבנק מקדמה – דבר יפה, ואנחנו בעד.


אנחנו באים לתיקון הזה כדי להסדיר את זה טכנית עם המוסד לביטוח לאומי, ולעגן זאת ברור, שהם יקבלו מקדמה.

לא טוב. אם זה תלוי בהכרזה של השר – אולי הוא לא יכריז, והם גם לא יקבלו מקדמה.

(חבר הכנסת עמי איילון מצטרף לישיבת הוועדה)

אני אמרתי בדיוק אותו דבר.

אנחנו מבינים את זה וחושבים שההערה הזאת נכונה. השאלה מה הפתרון.


מצב מיוחד בעורף – אפשרות. אלא שמצב מיוחד בעורף זה חוק ההתגוננות האזרחית – הוא לא קשור דווקא לשירות מילואים ארוך, והרוצה לתקן, לא תיקן עד הסוף.


מצב מיוחד בעורף – אני מוכנה להבין מה עומד מאחורי זה ולהחליף את המונח הזה, שהוא מונח מחוק שמדבר על התגוננות אזרחית ולאו דווקא על שירות מילואים, במונח אחר שיהיה מקובל על חבר הכנסת, שייתן מענה לבעיה הזאת.


דיברתי אתמול עם חבר הכנסת איילון, והוא אומר: מה אכפת לך. אז אני מצהירה לפרוטוקול: לא אכפת, אלא שהתיקון הזה – חייבים לדעת וזה חייב להיות רשום בפרוטוקול – מאחר שהוא לא ממין העניין, זה יהיה כאילו רצינו לפתור בעיה בחיטין, וענינו בשעורין; אז במקום בשעורין, הבה ונציע תיקון שיהיה מקובל, יענה על הבעיה שלא יהיה תלוי-שר הביטחון.

אבל לא הנחתם הצעה.

מאחר ששוחחתי רק אמש עם חבר הכנסת איילון, אני מוכנה להציע פה הצעה. קודם כול, צריך לדעת אם אנחנו יורדים ממצב מיוחד בעורף. עם זאת, אני גם אומרת – אחרי ששוחחנו בנושא, חבר הכנסת איילון ואני, אומנם בזמן קצר מאוד – והוא אומר: מה זה מזיק לך; זה לא מזיק לנו. המלים האלה לא יעלו ולא יורידו. הן סתם יהיו – ובפרוטוקול, שיחפשו המשפטנים של עוד כמה שנים; אני אמרתי "חיטין ושעורין", זה יהיה רשום, הם יבינו. אם באנו לפתור את הבעיה, אנחנו יכולים להציע כמה מודלים, ואנחנו כבר התכוננו לכך, אבל השאלה אם אנחנו נשארים במונח הזה "מצב מיוחד בעורף". זאת השאלה הראשונה.

לא במונח. במצב. המצב שחבר הכנסת איילון ואני למשל העלינו אותו אז – יש מצב מלחמה, שר הביטחון לא מכריז.

אני מציע שאם המילה מלחמה מופיעה בשני עיתוני הערב וב"הארץ" – אז הם יקבלו מקדמות, כי הלוא הממשלה לעולם לא תכריז מלחמה, שר הביטחון לעולם לא יכריז...

מצוין. אז בואו ניקח את משך שירות המילואים. אם המֶשֶך הוא ארוך, או התרעה קצרה – וזה קרה, גם עם חומת מגן – יקבלו מקדמות, אדרבה, אני מרחיבה, לדידי.

מה זה ארוך? 35 יום זה ארוך, ו- 31 יום זה קצר?

למה לא להרחיב מ- 20? למה 30 יום?

מעל שלושה שבועות, מעל 21 יום – יתנו מקדמות.

צריך לדעת למה נותנים מקדמה. נותנים מקדמה לאדם שלא היה חודש בבית – זה כמו משכורת, שהוא לא יאחר לקבל את המשכורת. אנשים חיים מראשון בחודש לראשון בחודש.

אבל למשל לגבי עצמאי, גם אם הוא שלושה שבועות לא בבית – יש לו בעיה משום שלפעמים המזומנים שלו הם מוגבלים.

האם 21 יום זה יספק?

זאת פשרה הגיונית.

כן, יותר סביר בעיני.

אנחנו צריכים רק לבדוק את זה עם אנשי המחשוב. אנחנו מוכנים לבדוק את זה.

יש לי הצעה. ניתן עוד פרק זמן למשרד הביטחון, לפרקליטות, לשר הביטחון, לסגן שר הביטחון, למטה הכללי - תביאו הצעות בכתב. אנחנו נקיים דיון ונראה.

אני מוכרח להודות - מאחר שאכן היתה שיחת טלפון אתמול – שאני, מרוב בלבול מושגים, לא יורד להבנת עומק העניין, אבל כנראה זאת בעיית אינטליגנציה שלי.

עניין של תפיסה, לא אינטליגנציה.

כנראה זאת בעיית תפיסה שלי. יש פה איזושהי הצעה שבה איש המילואים בעצם יקבל שירות טוב יותר - במצבים מיוחדים, לצורך העניין – שאף אחד לא יודע כרגע להגדיר. הרי בסוף יגדירו 21 יום, אז ישאלו: 20 יום לא? התרעה של כך וכך, אז התרעה של יום פחות לא?


מה היה היתרון של מצב מיוחד בעורף? מצב מיוחד בעורף היה מצב שבו ברור לכולם שהמציאות השתנתה. בתחילה חשבנו להגדיר "מצב מלחמה", "מצב חירום", אבל אנחנו מבינים שבמדינת ישראל זה לא יקרה. מצב מיוחד בעורף זה אותו טריק שהציעה המדינה על מנת להפעיל רק חלק ממערכי החירום.
למשל, להכריז על מצב מיוחד בעורף מבלי להתמודד עם הצורך להפעיל מל"ח.


כשהוצג מצב מיוחד בעורף בוועדת החוץ והביטחון, אני שאלתי שאלה: באיזו מידה המציאות החדשה הזאת נותנת הגנה על עובדים, שהרי עכשיו ברור לגמרי שיפוטרו. העורף נותן פקודה לא לפתוח מפעלים – מעסיקים יפטרו. אמרו לי: הכל בסדר, ולקח בערך יומיים-שלושה להבין ששום דבר לא בסדר.


הכרזנו מצב מיוחד בעורף, ולא טיפלנו בכל ההיבטים החברתיים-הסוציאליים של המצב החדש הזה, והתברברנו עם משרד האוצר והמעסיקים וההסתדרות על מנת להבטיח שעובדים יקבלו הגנה, ומעסיקים יקבלו שיפוי.


לכן אני אומר – לי אין בעיה עם הצעת היושב-ראש שנחכה. הנטייה שלי היא לחזור להגדרה המאוד כללית של מצב מיוחד בעורף, ואם פתאום יקבלו כמה אנשי מילואים מקדמה – מבלי שלדעת מישהו מגיעה להם מקדמה– זאת רק מקדמה, אז מה הבעיה?

אז יחזירו.

הבעיה היא שאני הבנתי שזה לא מכסה חלק מהמצבים.

נכון. "חומת מגן" זה לא מכסה.

יכול להיות שלא יוכרז מצב בעורף - - -

אז אני אומר: כולל מצב; אינני אומר: רק מצב מיוחד בעורף.

זה לא מזיק, אבל זה לא סוגר לנו את הפינה.

בואו ניתן עוד שבוע ימים ונקבל הכל בכתב - תעבירו זאת גם לחברי הכנסת כדי שהם יידעו במה מדובר – נתכנס כאן ונסיים את הנושא.


אני מודה לכם, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 10:30.