PAGE
6
ועדת הכספים

22.1.2007


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ג' בשבט התשס"ז (22 בינואר 2007), שעה 13:25

ס ד ר ה י ו ם

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת סופה לנדבר:

פניות של נכים בנוגע לפעילותו של המכון הלאומי לשיקום על-שם לואיס

חברי הוועדה: יעקב ליצמן – היו"ר

חיים אורון

יצחק וקנין

שלי יחימוביץ

סופה לנדבר

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

יובל פרידמן

- משרד האוצר



פרופ' מרדכי שני

- יו"ר מכון לשיקום על-שם לואיס



חיים רייזלר

- יו"ר עמותת קטועי רגלים, "קרן"



רועי בן-משה

- משרד הבריאות



נסים מורביה



נעמי מורביה



יעקב כהן

שגית אפיק

סמדר אלחנני

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת סופה לנדבר:

פניות של נכים בנוגע לפעילותו של המכון הלאומי לשיקום על-שם לואיס

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים בנושא פניות של נכים בנוגע לפעילותו של המכון הלאומי לשיקום על-שם לואיס, הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת סופה לנדבר.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את הנכים שחיכו בסבלנות רבה עד שנפתור את הבעיות שעמדו על הפרק עד עתה. אני מודה לך אדוני היושב-ראש על שהעלית לדיון מהיר את הנושא של המכון על-שם לואיס. לא אתפלא אם חברי הכנסת לא מכירים את המכון.

במדינת ישראל קיימים 9,000 נכים שכל שנה מקבלים במכון הזה טיפול ושיקום באמצעות אביזרים וזאת אחרי ניתוחים רבים ואחרי שהם מאבדים את הגפיים. כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור קיבלתי פניות רבות בנושא הזה ואני עוסקת בו מספר חודשים. מי שהעלה את הנושא היה חיים רייזלר שהוא נכה והוא יושב-ראש עמותת קטועי הרגלים. בהתחלה חשבתי שמכון לואיס אשם בכל הדברים אבל התברר שמשרד הבריאות מסיר מעצמו את האחריות ומעביר את הכספים למכון לואיס כדי שהנכים יקבלו את האביזרים להם הם זקוקים לשם שיקומם וחזרה לחיים רגילים.

לאחר בדיקה מצאתי שתהליך קבלת האביזרים הוא ארוך מדיי וזמן ההמתנה הוא ארוך מעל המותר. בדרך כלל מותר לחכות 75 ימים, אבל במקום זה אנשים מחכים מספר חודשים, ואפילו היו כאלה שחיכו שבעה חודשים, והמחירון לא מכסה את חומר הגלם. קיימת אפליה בין נכים לבין נכי צה"ל ונפגעי טרור. יש אביזרים שמאפשרים לנכים לחזור לחיים ולעשות כל פעולה רגילה, אבל יש אביזרים פרימיטיביים שספק אם משתמשים בהם בעולם השלישי. התקציב נגמר באמצע השנה ומאות נכים ממתינים לפרוטזות.

אני רוצה לתת מספר דוגמאות. אתמול דיברתי עם נכה, קטוע שתי רגליים, מתגורר בקריית אתא, מוניה גונופולסקי, והוא סיפר לי שהוא ממתין כבר כמה חודשים לאביזרים ולכיסא גלגלים, אבל בינתיים כבר מספר שנים הוא שוכב במיטה ולא יוצא מהבית. בנוסף לכך, הוא מתגורר בקומה האחרונה. הוא חי ללא אביזרים אלמנטאריים שהוא צריך לקבל ובלי כיסא גלגלים.

בוועדה לפניות הציבור פגשנו אדם דתי, אב לשני ילדים שיש להם מחלה גנטית. אחרי שיקום ממושך הילדים כבר התחילו ללכת אבל כשהגיע הזמן להחליף את הפרוטזות, הם לא קיבלו אותם. הילדים האלה שנולדו עם פגם - עמוד השדרה פתוח - זוחלים על הרצפה. לא יכול שבגלל כספים דבר כזה יקרה במדינת ישראל.

פגשנו נכה שהיה צריך לקבל אביזרים מתאימים ולא קיבל, ולכן היה צריך לעבור ניתוח נוסף. הרופאים שהופיעו בוועדה אמרו שאנחנו כמדינת ישראל משקיעים מיליונים בניתוחים אבל עד שהנכה מקבל את הפרוטזות להן הוא זקוק, מצבו הבריאותי מחמיר. אני כבר לא מדברת על סבל האנשים האלה וצריך לזכור שהיכן שנמצאים היום הנכים האלה, מחר כל אחד מאתנו יכול להיות במצב הזה. אני אומרת שזו רחמנות על מערכת הבריאות ועל האנשים.

נמצא כאן מנהל מכון לואיס ואני מבקש לתת לו את רשות הדיבור.

נפגשתי עם שר הבריאות, כתבתי מכתבים למערכת הבריאות, אבל לא קיבלתי תשובות. אני אומרת שכסף זה לא הדבר החשוב בחיים, אבל מסתבר שלאנשים האלה כסף זה חיים ואנחנו צריכים לתת להם את האפשרות לחיות.

בלי קשר, אבל בעיתוי די מפתיע, כפי שחברי הוועדה זוכרים בזמן הדיון על תקציב המדינה, אושרה תוספת של 8 מיליון שקלים לפגיות. פנו אליי אנשי משרד הבריאות וגם אנשי האוצר ואמרו לי שהם חושבים שה-8 מיליון שקלים הללו צריכים ללכת לעדיפות אחרת במערכת הבריאות. אמרתי שאני מוכן להיכנס למשא ומתן ותוצאת המשא ומתן מופיעה בפניכם. מתוך ה-8 מיליון, 4 מיליון שקלים הולכים לבדיקות גנטיות, לנושא של נשים בהריון, לבדיקת מי שפיר, ו-4.5 מיליון הולכים למכשירי שיקום וניידות. אמרתי בראשית הישיבה ליושב-ראש שאני רוצה להביא לידיעת הוועדה – בלי קשר לדיון שמתקיים עכשיו – כדי שאם מוסכם על כל חברי הוועדה, שהיו שותפים להחלטה בקשר ל-8 מיליון, יאשרו זאת. אני לא מבקש שנלך לחפש מטרות אחרות. על המכתב חתומה רות רלב"ג וזה אחרי דיון גם עם השר וגם עם המנכ"ל. אני מציע שנאשר את זה ואז יתווספו למטרה עליה אנחנו מדברים עכשיו 4.5 מיליון שקלים במשרד הבריאות. זה לא פותר חלק מהשאלות שהעלית בנושא של הטיפול בנכים, אבל יש מקור תקציבי נוסף. היות שיש הבטחה של האוצר שהוא יעמוד במה שיסוכם כאן, אולי נוכל לפעול כך.

אני מניח שכולם מסכימים.

הנכים נפלו קורבן להתייחסות הנפרדת לתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות. התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות עוסקת בארבעה היבטים:

1.
בריאות הציבור, שזה נושא שלצערי לאט לאט הולך ונשחק.

2.
נושא הפסיכיאטריה שאני מקווה שיועבר סוף סוף לקופות.

3.
נושא הקודים הגריאטריים שבסופו של דבר הייתה כאן התייחסות טובה לקשישים.

4.
נושא הנכים. בניגוד לתוספת השנייה, אין עדכון דמוגראפי מאז התחלת החוק של התוספת לנכים.

כמה היה צריך לזה?

אני אתן לך בסוף את התוספת הכוללת, כי יש פה כמה פריטים.

יש תחלואה, סכרת הפכה להיות מגיפה בעולם. לפני שלושים שנה היו 20 מיליון, והיום בעולם יש מעל 70 מיליון, כאשר התחזית היא שבעוד עשרים שנה יהיו 350 מיליון חולים. סכרת מובילה בין השאר לקטיעה, אבל איש לא מתייחס לזה. לא ניתן תקציב להתייקרויות.


הנושא של המכשירים לנכים מתחלק לשתי קטגוריות: 28 מיליון ניתנים לפרוטזות, אורטזות ונעליים אורתופדיות וכ-35 מיליון ניתנים לנושאים אחרים ביניהם כיסאות גלגלים. מבחינה זו האוצר זורק למשרד הבריאות ואומר שהוא יחליט על העדיפויות שלו, אבל מעשית זה לא ניתן. לפני מספר שנים משרד הבריאות העביר 10 מיליון שקלים מתקציבו לנושא. אי-אפשר להשאיר את זה להחלטה בתוך משרד הבריאות.


לגבי החסר. קודם כל, אנחנו חייבים היום בנושא הפרוטזות והאורטזות שישה מיליון שקלים מינימום לנושא אחד: התייקרויות וקצת לנשום בלי להעלות את הסטנדרט.


הסטנדרט לא עודכן מאז חוק ביטוח בריאות. יש פער אדיר בין נכי משרד הביטחון לבין הנכים האזרחים במדינת ישראל. הפער הזה, רק בפרוטזות, שווה 15 מיליון שקלים. אם אתה רוצה נעליים שנכי משרד הביטחון מקבלים אחת לשנה, הנכים האזרחים מקבלים אחת לשנתיים, והרי לך עוד 9 מיליון שקלים. בסופו של דבר מדברים על פער – בלי כיסאות גלגלים – שיכול להגיע ל-30 מיליון שקלים.


בנוסף לכך, גם נושא כיסאות הגלגלים מטופל בצורה לא טובה. יש ועדה בראשותו של דוד בועז שהיה הממונה על התקציבים בעבר והיא בודקת את הנושא. הוועדה תגיש המלצות בעוד חודשיים, אבל גם שם נמצאים במצב של סטנדרט מאוד נמוך לחולים האזרחיים וקיימות בעיות תחזוקה. גם אם יבוא פתרון ארגוני, ואני מניח שדוד בועז יגיש את הפתרון הארגוני, ללא תוספת משמעותית של תקציב, אי אפשר לפתור את הבעיה של הנכים.

פרופסור שני אמר כמעט את כל הדברים והרבה מאוד דברים שרציתי לומר. הוא חי את הנושא הרבה יותר טוב מכל אחד אחר במדינה.

הוא אמר שחסרים 15 מיליון שקלים.

40 מיליון שקלים.

הנושא הועלה בכל כובד משקלו על-ידי חברת הכנסת סופה לנדבר שמצאנו אצלה אוזן קשובה לכל הבעיות שיש לנו. אתה לא יכול לתאר לך אדוני היושב-ראש מה קורה בשטח. אני מנהל היום שיחות עם מנכ"ל משרד הבריאות וגם עם פרופסור שני כדי לנסות ולפתור את הבעיה. כל מה שאני רואה כרגע הוא שמי שנחלץ לעזרתנו בנושא הזה בצורה אמיתית זה פרופסור שני. אני יכול לומר לך שלפני כן לא חשבנו שפרופסור שני יהיה כל כך מסור לנושא הזה. לאחר שפגשתי עם שר הבריאות, הוא פשוט לא נתן לי לדבר אצלו והרגשתי מושפל, נכה ללא אבא וללא אימא, כאשר מדינת ישראל כריבון בצורה מסוימת אחראית לכל הבעיות שיש לנו. כל השנים אנחנו משלמים ותורמים למדינה, אבל ברגע האמת המדינה מזניחה אותנו.

פרופסור שני, האם אתה יודע מאיזה מקורות אנחנו יכולים להביא את הכספים האלה או חלקם, מלבד המקור שחיים אורון מדבר עליו?

זה חלק מסל הבריאות. התוספת השלישית היא נכה מהיום שחוקק החוק. ידענו את זה אז והנכות הזו לא נפתרה.

אני לא רוצה שיצא מכאן דבר כאילו אנחנו יושבים והישועה נמצאת כאן. אנחנו יכולים לאשר או לדחות את הצעות הממשלה. אנחנו יכולים להביא לכאן את שר הבריאות ולשאול אותו, אבל אז הוא צריך לדעת מהיכן הוא לוקח את התקציב.

זורקים אנשים מבתי החולים בלי פרוטזה. זה מתחיל בזה שמוציאים אנשים מבתי-החולים ולא נותנים פרוטזה בזמן, שולחים אותם הביתה בלי פרוטזה, והרגל מקבלת שינויים, ואז הבעיות הן בלתי הפיכות. יש דברים שאתם לא מבינים. בסך הכול אנחנו רוצים לחזור לחיים נורמאלים אבל המצב היום לא מאפשר לנו. אני מסתכל על נכה צה"ל או על נכה תאונת עבודה, כאשר אנחנו הנכים הכלליים נזרקים בצורה שפלה. יש פה עיוות ועוול היסטורי.

אני לא אסיים את הדיון היום אבל אני אזמין לכאן את מנכ"ל משרד הבריאות. נקיים ישיבה מסודרת כי הנושא הוא חשוב. יכול להיות שביום שני או שלישי בשבוע הבא נקיים את הדיון אתו.

אני יועץ לנכים שנתקלים בקשיים בכל המוסדות, כולל משרד הבריאות וכל המשרדים האחרים.


אני רוצה להביא לכאן את הזעקה של הנכים מהשטח. הנכים פוקדים אותי יום יום במטה מאבק הנכים ומספרים לי שלא מאשרים להם כיסא גלגלים, אלא מדברים על רבעון ועוד שליש שנה. הם זוחלים על הרצפה וכל הנושא הזה הוא סיוט. לא יתכן מצב שיש התנצחויות בין משרד האוצר לבין משרד הבריאות לבין מכון לואיס ואנחנו הנכים נמצאים בתווך.

הדיון הזה משקף את הצורה לפתרון בעיות מהסוג הזה. זה מצב שבו משרד הבריאות צריך להחליט אם הוא נותן כסף לפגיות או הוא נותן לנכים, אם הוא נותן לסל הבריאות 730 מיליון שקלים כמו שזה בשנת 2006 ו-2007. אני חושב שבעניין הזה צריך להביא לכאן את מנכ"ל משרד הבריאות כדי שיציג את סדרי העדיפויות שלו.

השירותים האלה, בהבדל מניתוח לב פתוח, הם בלתי מותנים תקציבית. את השירותים האזרח מקבל ברגע שפותחים לו את החזה כי הרי אף אחד לא ישאיר אותך עם לב פתוח משום שנגמר התקציב. בחוק יש מספר שירותים שכרוכים בקודים. האם זה מותנה קוד, קרי, בתקציב, או שזו זכות של האזרח לקבל, ונכון, אתה יכול לומר לא ברמה הכי גבוהה, לא הפרוטזה הכי יקרה מגרמניה. הוויכוח הגדול עם משרד האוצר הוא האם הזכויות הללו הן זכויות כמו של פתיחת הלב, ויש מסתם יקר ויש מסתם זול, או שזה לא כמו פתיחת הלב. האם אפשר להוציא אותך מבית החולים בלי פרוטזה, או האם אפשר להוציא אותך בלי כף רגל ובלי טיפול משום שזה תלוי תקציב. העמדה שלנו אומרת שזה לא יכול להיות תלוי תקציב כי זה חלק מסל. זה הוויכוח העקרוני.

יש לי מעט מאוד להוסיף על מה שנאמר כאן. בוודאי שצריך כסף ואין ספק שהבעיה היא כספית ותקציבית. תקציב התוספת השלישית נשחק החל משנת 1995 ועד היום, הן דמוגראפי והן פנימי.

אומר נציג האוצר שאתם צריכים להחליט אצלכם על העדיפות. אני חולק עליו בזה, אבל אני חולק גם עליך. אני לא יכול לומר מי אשם במצב שנוצר, אבל אני יכול לומר שהנכים בטח לא אשמים ולכן הם צריכים לקבל את מה שמגיע להם.

הנכים בוודאי לא אשמים, אבל כמו שאתה אומר, צורכי הזמן מרובים. השאלה אם לוקחים את התקציב מטיפולים בחולי נפש או מכל שירות אחר שנמצא בתוספת השלישית. השירותים של התוספת השלישית כולם הולכים למיפוי של מחלות ולטיפול בחולים.

כמו שאמרתי קודם, אנחנו נזמין את המנכ"ל לדיון. אנחנו הולכים לעשות כאן עסקה משולשת: האוצר, משרד הבריאות וועדת הכספים. אתה תיתן חלק, האוצר ייתן חלק ותתפלא לשמוע, גם אנחנו ניתן חלק. לזה תתכונן לישיבה שנקיים ביום שני או שלישי. אני לא אומר שהם יקבלו את כל הסכום שהם מבקשים. אני לא יכול להגיד לך שנגיע לסכום הזה, אבל תתכונן לישיבה הבאה בנוכחות מנכ"ל משרד הבריאות.

שלא תצא מכאן איזושהי אשליה שמדובר בתוספת של 40 מיליון שקלים.

אמרתי זאת. אמרתי שהם לא יקבלו את כל הסכום שהם מבקשים.

לא שאנחנו לא רוצים. הדבר הכי נורא הוא שאתם תבואו לכאן ותחשבו שקיבלתם. אנחנו יכולים להשתדל ואני מודיע לכם שמדובר במיליוני שקלים ספורים ובודדים ולא בארבעים מיליון שקלים.

כרגע אנחנו מפסיקים את הדיון ובעזרת השם נקיים דיון שני ביום שני או שלישי. על הסכום נתווכח.

הצגתי את הדרך שאני מאמין בה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50