PAGE
21
ועדת הכספים

22.1.2007


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ג' בשבט התשס"ז (22 בינואר 2007), שעה 10:00

ס ד ר ה י ו ם

פיטורי עובדים ב"אינטל"

חברי הוועדה: יעקב ליצמן – היו"ר

חיים אורון

דוד אזולאי

אבישי ברוורמן

אלי גבאי

אלחנן גלזר

אבשלום וילן

יצחק וקנין

שי חרמש

דוד טל

שלי יחימוביץ'

אמנון כהן

סופה לנדבר

סטס מיסז'ניקוב

יורם מרציאנו

אורית נוקד

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

גבריאל מימון

- מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה



גבי וולקינסון

- ס/מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר






והתעסוקה



שלמה רולף

- מרכז השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה



חזי צאיג

- מרכז השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה



אלי בראל

- עוזר לסגן החשב הכללי, משרד האוצר



אוהד רייפן

- אגף התקציבים, משרד האוצר



אלכס קורנהאוזר
- מנכ"ל אינטל ישראל



יוסי שובל

- ממונה קשרי חוץ וממשל, חברת אינטל



ניר ברקת

- חבר מועצת עיריית ירושלים ויו"ר האופוזיציה



אביתר אלעד

- מרכז השלטון המקומי



אבי סלמן

- מרכז השלטון המקומי

שגית אפיק



אפרת קוצ'ינסקי

סמדר אלחנני

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

פיטורי עובדים ב"אינטל"

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים.

איפה מנהל מרכז ההשקעות?

מנהל מרכז ההשקעות עסוק בישיבה אחרת בוועדה לענייני ביקורת המדינה, ואני מקווה שהוא יגיע לכאן.

אם הוא לא מבין שזה נכון להגיע לישיבה הזאת, אני לא צריך את נציג משרד התעשייה בכלל. אני חושב שזה עובר כל גבול, עם כל הכבוד. אני עושה הפסקה לחצי שעה ואני מבקש שמנהל מרכז ההשקעות יגיע לכאן. תודה רבה.

הישיבה הופסקה בשעה 10:01 והתחדשה בשעה 10:50

אני מחדש את הישיבה. אני רוצה להתנצל בפני סגן מנהל מרכז ההשקעות ולומר שאני מקווה שלא פגעתי בו אישית כי לא התכוונתי לכך. האיש בהחלט יכול לייצג משרד, אבל חשבתי לנכון – ואני עומד על דבריי – שיהיה כאן מנהל מרכז ההשקעות. כאשר אנחנו דנים בפיטוריי 600 עובדים – ועוד מעט נשמע את הפרטים – צריך להגיע לכאן מנהל מרכז ההשקעות, אם לא השר. לזו הייתה הכוונה ולכן הפסקתי את הישיבה.


לפני שבועיים התחילו להתפרסם ידיעות כאילו אינטל מצמצמת את הפעילות שלה בעיקר בירושלים אבל בכלל בארץ, וכי הדבר עלול לגרום לפיטוריי 600 עובדים. אני חושב שהכנסת צריכה לתת את דעתה על העניין הזה שהוא חמור. כל פיטוריי עובדים זה קשה, קל וחומר אם מדובר על 600 עובדים, ובן בנו של קל וחומר כאשר מפעל מקבל הטבות – לא יודע כמה, אבל גם את זה נשמע בהמשך הישיבה – אני מבין שחלק מההטבות ניתנות בגין תוספת עובדים. זה שמפזרים את העובדים בכל רחבי הארץ, לדעתי זה לא אומר כלום. אני לא רוצה להקדים את הדברים. אני מבין שמנכ"ל אינטל ישראל נמצא כאן ואני מבקש לשמוע מה אינטל מתכוונת לעשות והאם מדובר בפיטורים או לא. אני מבקש לשמוע קודם מה המצב לגבי ירושלים. לאחר מכן נשמע את נציגי הממשלה ולאחר מכן ניכנס לדיון.

באינטל בירושלים יש קמפוס של כ-700 איש, מתוכם כ-400 אנשים בפיתוח ו-300 אנשים בייצור.


המפעל של אינטל בירושלים פועל 22 שנים. זה המפעל הוותיק ביותר של אינטל שהוקם ב-1985, והוא אחד המפעלים הוותיקים ביותר בעולם.

לכן הגיע הזמן לסגור אותו.

קו המוצרים שלו בסופו של דבר הסתיים.

מה זאת אומרת הסתיים?

הוא ישן. אי אפשר להשתמש בו.

אין יותר ביקוש לזה. זה קו ייצור שהוקם ב-1985.

אני מניחה שזה דבר שקורה בארץ לעתים קרובות, כאשר קו ייצור מפסיד להיות, אבל אז מחדשים אותו ומרעננים אותו.

או הולכים לקו ייצור אחר.

עשינו את הדבר הזה שלוש פעמים אבל הגענו לשלב שיותר אי אפשר לחדש. מדובר בקו ייצור בן 6 אינצ' והיום יש כבר קווי ייצור של 12 אינצ'. הייצור כאן הוא בטכנולוגיה קודמת. את המוצרים האלה אינטל יותר לא מוכרת. כנראה שבסוף השנה הזאת אנחנו נפסיק כאן את הייצור. את ה-300 עובדים האלה, אין לנו שום כוונה לפטר.

את 300 עובדי הייצור.

חברת טרה מייצרת חלב. נניח שהיום לא שותים חלב אלא רק שוקו, אז אם הוא קיבל הטבה להקים מפעל לייצור חלב, היות שלא צורכים חלב, הוא ייסגר?

את השוקו עושים על בסיס חלב.

ברור שכל מפעל צריך לייצר את הדברים שמתאימים למצב הנוכחי.

אני לא מבין בנושא ולכן אולי כדאי שאדוני ירחיב קצת. השכל הישר אומר שאם קו מסוים נגמר, הרי אתם מתפתחים כל הזמן ואתם מכניסים קו אחר.

המפעל עבר שדרוג כבר שלוש פעמים. הגענו לקצה היכולת לשדרג אותו שוב.

מה תעשו בקריית גת כאשר המוצר ייגמר ויהיה מוצר חדש וקו חדש? תפתחו במקום אחר?

אני חושב שאחרי 25 שנים, אורך החיים של קריית גת יסתיים.

זה יכול להיות?

זו טבעה של התעשייה הזאת.

כל פעם תעברו מקום כאשר הטכנולוגיה תשתנה? הרי אין בזה היגיון.

מה זאת אומרת עוברים מקום? בונים מפעל חדש.

מה עושים עם 300 העובדים?

אנחנו נציע להם עבודה באינטל ישראל ביתר הקמפוסים.

כאשר קיבלתם את המענק, הכוונה הייתה שאחרי 20-25 שנים אתם יכולים לסגור?

בוודאי.

אם זה כך, אתם בסדר אבל המדינה לא בסדר.

אני לא חושב שאי פעם מישהו חדש שמפעל כזה יתקיים לנצח. אין דבר כזה.

מבחינת החוק אתה צודק. אני לא יכול להתווכח אתך. אם תשאל אותי אם כוונת הממשלה, של מרכז ההשקעות בשנת 1993, מתי שקיבלתם את ההטבה האחרונה, שברגע שמסתיים צריך לסגור את המפעל, אני אומר לך שלא זו הייתה הכוונה. כל אחד היה בטוח ורוצה שהמפעל יתקיים אחר כך, אבל בדרך כלל לשנים הראשונות נותנים הטבות כדי לעודד או להביא משקיעים.

את ההטבות עבור המפעל בירושלים קיבלנו ב-1980.

מתי הייתה השנה האחרונה שחידשו לכם את ההטבות?

בשנת 2005.

בסוף 2007 אנחנו נעמוד בכל ההתחייבויות שהתחייבנו להן.

אני אומר לך מה אנחנו כמדינה צריכים לעשות. אנחנו צריכים להבין שלא רק אינטל אלא מותגים בינלאומיים למדינת ישראל יש אינטרס עליון להביא אותם למדינת ישראל. אינטל זה מותג חשוב למדינת ישראל. אגב, אני פחות מוטרד מעובד כזה או אחר, כי אני יודע שלאינטל יש שם מצוין בטיפול בעובדים שלהם. להערכתי הם ימצאו פתרון לכל עובד, וזה לא מה שצריך להטריד אותנו. מדינת ישראל שהולכת לעזור ולתת תמריצים לאינטל כדי לפתוח מפעל חדש, ואינטל פותחת שניים-שלושה מפעלים חדשים בשנה בעולם, אנחנו צריכים לדאוג לכך שכל פעם שמפעל שבאורך חייו הוא לקראת אמצע דרכו, לגרות את אינטל לפתוח את המפעל החדש שלה כאן.

אתה מסכים אתי שכוונת המחוקק שאמר שצריך כך וכך שנים, לא הייתה כזו שמיד אחרי שמסתיימות השנים, המפעל ייסגר.

מסכים אתך. את ההטבות צריך להתאים לתקופת החיים של המפעל.

שהמפעל יישאר בירושלים כדי שלעובדים יהיה מקום עבודה.

תיכף נדבר על ירושלים. אם רוב החיים של מפעל הוא 10 שנים, ההטבות צריכות להתאים את עצמן ל-10 שנים. אם יש מפעל חדש, צריך להתאים את ההטבות למפעל החדש. אנחנו צריכים להבין שלמרות שאינטל תורמת את חלקה למדינת ישראל, במקום שהמפעלים החדשים יקומו בירושלים, הם לא קמו בירושלים אלא קריית גת נהנית מזה ועיני לא צרה בקריית גת.

אפשר לחדש את קו הייצור באותו המפעל שקיים בירושלים.

הבעיה היא שלא עשינו את זה לפני חמש שנים או לפני שמונה שנים. מי שלא נתן לאינטל להתפתח בירושלים, היום הוא ראש העירייה. הוא לא נתן להם 300 דונם שהם היו צריכים.

זאת כבר דמגוגיה מה שאתה אומר.

השאלה המרכזית היא השאלה שנשאלת כאן ואני מבקש לקבל עליה תשובה. השאלה היא למה אי אפשר להמשיך את המפעל בירושלים.

למה אי אפשר להשאיר את הבניין בירושלים ולהחליף את המכשור.

על זה אני מדבר.

שייתנו לנו תשובה מסודרת.

המפעל הזה נבנה ב-1980, התשתיות שלו לא מתאימות לדרישות הטכנולוגיות שקיימות היום.

אז מחליפים. אתה מדבר כאילו אתה מדבר אל אנשים שלא מבינים כלום. מפעל בסדר גודל של אינטל חייב שהוא צריך לשדרג את עצמו עם הזמן.

אינטל סגרה כבר לפני שלוש שנים מפעלים דומים כדוגמת המפעל כאן. היא סגרה את המפעלים באריזונה, בניו-מקסיקו ובאורגן. בזמנו אינטל העבירה את כל הייצור ב-6 אינצ' לתוך המפעל הזה כאן בירושלים. הגענו לשלב שהטכנולוגיה הזאת הסתיימה, נגמרה ואין יותר.

תבין שאנחנו באותו צד.

אני לא יכול לעבור לסדר היום כאשר מפטרים 600 אנשים או כמה מאות עובדים בירושלים ואפילו אם מעבירים אותם לקריית גת.

אני כן רוצה לתת איזושהי פרופורציה. אינטל מעסיקה בארץ 7,000 אנשים. זאת אומרת, זה לא שאנחנו בורחים משם. הבטחנו ונקיים. אנחנו לא מפטרים אף אחד אבל מפני שהפעילות הזאת הסתיימה אנחנו מעבירים את העובדים האלה לקמפוסים אחרים של אינטל בארץ.

לאן?

רובם בקריית גת.

אנחנו עדיין לא מוותרים על ירושלים.

אנחנו צריכים להיות קצת זהירים בדברינו מבחינתנו כי יושבים כאן אנשים אתם אנחנו כרגע בדו-שיח בנושא של הגדלת תקציב מרכז ההשקעות, ולכאורה העיתוי הזה של ההצהרה של אינטל יוצרת לנו בעיה, והאוצר יבוא ויאמר שהוא אמר לנו, כי הנה מסיימים את שנת ההטבות האחרונה וסוגרים. מבחינתנו חשוב שקודם כל ייאמר שסגירת היחידה באינטל ב-2007, אינטל בעצם עומדת בכל ההתחייבויות שלה כלפי המדינה עד סוף 2007. כתב האישור האחרון שניתן לאינטל היה בשנת 1992 להרחבה, שנת ההפעלה הראשונה הייתה 2003, הם קיבלו אז מענקים, קיבלו אז הטבות במס, שנת 2007 היא השנה האחרונה של העמידה ביעדים שנקבעו לאינטל.

ידוע לכם במשרד שבירושלים אינטל לא תמשיך לייצר בשנת 2007? אנחנו טיפלנו באינטל משום שכפי שאמר ברקת אינטל חשובה למדינת ישראל, אבל ירושלים היא החשובה ביותר. אני יודע איזה מאמצים היו להביא את אינטל ואיזו שמחה גדולה הייתה כשהיא באה. האמירה והמסר שאינטל עוזבת את ירושלים מכה. היא עוזבת כפס ייצור. היא משאירה אקדמיה והיא משאירה דברים שהיום הם יכולים להיות ומחר הם לא יכולים להיות. ברמת התעשייה היום המסר הוא שאינטל עוזבת את ירושלים. השאלה שלי היא האם המשרד צפה את זה. כיום למרכז ההשקעות אין כסף להביא עוד מפעלים לאיזשהו מקום בארץ.

מנקודת מבטנו כמובן שיש חשיבות גדולה מאוד להמשך העסקת העובדים בירושלים. אנחנו כמובן נבוא בדברים עם חברת אינטל במטרה לנסות ולבחון את האפשרויות להמשיך ולהעסיק את העובדים בירושלים, אבל קודם כל, לעניין המחויבות של אינטל, חשוב שייאמר ושכולנו נדע שהיא עמדה בהתחייבות שלה.

היא גמרה לעמוד בהתחייבויות שלה ואז היא הודיעה שהיא סוגרת את המפעל.

בסוף שנה. היא נותנת עוד שנה.

אני לא מתחום ההיי-טק. היום אינטל מקימה בקריית גת את קו 28. זאת אומרת, יש פערי טכנולוגיה כנראה אדירים שיוצרים מצב שכדאיות הייצור היום בקו 8, היא כנראה לא כלכלית, אבל אני לא מחפש צידוקים לאינטל.

אינטל ידעה בשנת 2004 שקו 8 כבר ישן. הם לא נערכו לזה ועכשיו הם באים לסגור את המפעל. על זה צעקתנו.

זה אכן מפריע לנו שבשנת ההטבות האחרונה אינטל סוגרת. אני אומר שאנחנו נבוא אתה בדברים ואנחנו נעשה כל מאמץ על מנת שהיא תמשיך לפעול.

מה זה נקרא סוגרת? היא מוכרת את המפעל?

האם המשרד היה כל כך מנותק מירושלים?

אתם מוכרים את המבנה עצמו או שהוא נשאר אצלכם?

המבנה נשאר של אינטל ואנחנו בודקים פתרונות אלטרנטיביים מה לעשות עם המבנה.

יש אפשרות שתביאו לשם קו ייצור חדשני?

לא. משהו אחר במסגרת אינטל. לא ייצור שבבים כמו שזה קיים כיום.

300 העובדים יוכלו להשתלב?

אני לא יודע. אני לא יודע את סוג הפעילות שם. אני לא רוצה להבטיח שאכן זה כך יהיה.

מתי תדעו קצת יותר?

כנראה שתוך שנה.

אותם 300 עובדי ייצור בירושלים, הם עובדים קבועים? הם עובדים לפי הסכם קיבוצי?

קבועים. כולם קבועים.

אין עובדי קבלן.

יש כ-40 או 50.

אבל כל היתר הם עובדים קבועים.

נכון.

האם יש חלק מהמפעל בקריית גת שמתאים למפעל בירושלים?

המפעל בירושלים הוא קטן יותר מאשר המפעל בקריית גת. זאת אומרת, אנחנו כן בודקים אופציה אם יש איזושהי מחלקה שאפשר להעביר אותה או לא, אבל זוהי בדיקה שתיקח לא מעט זמן.

מה שברור מדבריך הוא שפועלי הייצור לא יוכלו להישאר בירושלים. האם זה נכון? פועלי הייצור של אינטל שנמצאים היום בירושלים עוזבים. זאת אומרת, ירושלים כמפעל תעשייתי יוצר עוברת מן העולם ואינטל מעבירה את כל מרכזה לסניפים אחרים. אני לא בא אליך בטענות דרך אגב. אני לא בא אל אינטל בטענות.

אני רוצה לתקן איזשהו ביטוי אחד. אין לנו פועלי ייצור. יש לנו טכנאי ייצור. טכנאי הייצור האלה לא יישארו כאן.

זאת אומרת, אינטל כמפעל ייצור לא קיימת יותר בירושלים משנת 2007. האם זה נכון?

כמפעל ייצור, כן.

האם העובדים האלה שאתה חושב להעביר מירושלים לקריית גת, למפעל בקריית גת יש התחייבות לקבל את העובדים? למפעל יש התחייבות להביא עובדים חדשים. האם אלה נקראים עובדים חדשים ובזה אתם חושבים שאתם ממלאים את חובתכם? אם זה כך, לא עשינו כלום אלא אלה הם פיטורים כמו כל פיטורים.

אנחנו נעמוד בהתחייבות שלנו של יצירת 2,000 מקומות עבודה חדשים בקריית גת.

חוץ מהעובדים שתביאו מירושלים.

נכון.

איזה סוג של מקומות עבודה? כמה מתוכם יהיו עובדי קבלן?

אנחנו נעביר את עובדי אינטל לסטאטוס של עובדי אינטל.

וכולם יישארו עובדי אינטל?

נכון.

ה-2,000 החדשים גם יהיו עובדי אינטל?

נכון.

זה לפי ההסכם.

אדוני היושב-ראש, לכאורה אנחנו לא אמורים לשבת כאן בוועדת הכספים ולדון בענייניו של מפעל פרטי, כי הרי יש כוחות שוק והמפעל הזה הולך לאן שכדאי לו, וסוגר מפעל ברגע שזה לא משתלם לו, אף על פי שאני מבינה שהמפעל הזה לא סובל מהפסדים. בגלל המעורבות העצומה של המדינה באינטל ובגלל התמיכות העצומות – 190 מיליון דולר בשנת 1982 עד 1993, 570 מיליון דולר בשנת 1999, 525 מיליון דולר בסוף שנת 2005 – אנחנו דנים בו. הכסף הוא שלנו, שלי ושל הציבור, ולכן יש לנו מילה ליד השולחן הזה. לו היינו אומרים שישחקו כוחות ההון וכוחות השוק לפנינו, אז אולי אפילו לא הייתה לנו לגיטימציה לכנס את הדיון הזה, אבל כיוון שאנחנו מכיסנו מימנו חלקים ניכרים באינטל, יש לנו זכות מוסרית מלאה ואף מעשית כן להתערב בעניין.


אני חושבת שהעובדה שברגע שסיימתם לעמוד בהתחייבויות שלכם אתם סוגרים את המפעל הזה, יש בה יותר מטעם לפגם.


אני גם מאוד חוששת שזו דרך פשוטה וקלה להיפרד לשלום מקרוב ל-300 עובדים קבועים שמן הסתם יש להם הסכם קיבוצי. העובדים האלה הרי לא ייסעו לקריית גת מדי בוקר.

יש לא מעט שעושים את זה כבר היום.

חברת הכנסת יחימוביץ מדברת על העובדים שתפטרו.

אנחנו לא מפטרים אותם.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל לפי חוקי העבודה להעביר עובד ממקום למקום, מרחק כל כך גדול של קילומטרים, משמעו הרעת תנאים והוא אפילו לא חייב להסכים למעבר הזה. אני בטוחה שאתם מכירים את חוקי העבודה.


השיטה הזאת של סגירת מפעלים במרכז והעברתם לפריפריה היא מעין צינור שנותן לגיטימציה להיפרדות מעובדים שעובדים לפי הסכמים קיבוציים ולהעסקה עממית של עובדי קבלן. יש לי תחושה עזה שבמקום העובדים האלה בירושלים, מי שלא יסכים לעבור לקריית גת, יעסיקו במקומו עובד קבלן. לי לכשעצמי לא מספיק לשמוע כמה מקומות עבודה אתם מייצרים אלא אני רוצה לדעת איזה מקומות עבודה אתם מייצרים. האם לעובדים יש ביטחון תעסוקתי, באיזה צורה הם מועסקים, כמה מהם מועסקים ישירים של אינטל, כמה מהם בהסכם קיבוצי, כמה עובדי קבלן שמעמדם רופף ואפשר לפטר אותם מהיום למחר. אני רוצה לשמוע את הנתונים האלה.


מטבע הדברים אתם יודעים מראש שיבוא יום והמוצר כנראה לא יהיה רלוונטי. לא יכול להיות שאין צפי למרחוק להחלפה של הציוד הקיים או לחידוש ורענון של המפעל. אני בטוחה שכיוון שאתם חברה רצינית, יש לכם גם תוכניות עומק ותוכניות לעתיד הרחוק גם לגבי אינטל בקריית גת, וגם שם ברגע שמוצרים מסוימים לא יהיו רלוונטיים יותר, אתם לא תסגרו את המפעל בקריית גת ותעבירו אותו לבאר-שבע או למקום אחר, אלא מן הסתם יש לכם תוכניות של התחדשות ורענון. אני תוהה למה זה לא נעשה לגבי ירושלים. בעיניי תעסוקה בירושלים היא לא פחות חשובה מתעסוקה בקריית גת.

מתוך הדיון הקצר הזה מתקבל הרושם שאינטל מילאה את חלקה אלא אם כן מרכז ההשקעות או מישהו ממשרד התעשייה או ממשרד האוצר יאמר לי אחרת. השאלה שלי מופנית כאן למרכז ההשקעות. האם מרכז ההשקעות, ברגע שהשקיע סכומים כאלה אדירים, הוא השקיע את הסכומים האלה בידיעה שמפעל כזה עתיד להיסגר תוך פרק זמן כזה וכזה. אם נניח שהוא ידע והוא עשה זאת – וזאת שאלה גדולה – הוא היה צריך להיות השומר שבעצם מצלצל בפעמונים שנה-שנתיים-שלוש לפני הסגירה ולומר שצריך לתת תמריץ לאנשי אינטל כדי שהם ימשיכו להישאר בירושלים. אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד לאינטל, אני מאוד מחייב את כל הנושא התעסוקתי בהיי-טק, שכן אנחנו מגדלים כאן דור שיכול להתחרות בכל העולם. אני לא רוצה שקריית גת תספק רק את אנשי הניקיון והשמירה אלא שבאמת יגדל שם דור שישתלב במערך הזה של ההיי-טק. אני מקבל את הרושם שהמטרה הזאת לא הושגה.


לכן השאלה שלי מופנית קודם כל לאנשי מרכז ההשקעות ואני שואל האם המרכז נתן את דעתו על הנושא הזה ועל דעת זה הוא הקצה סכום כסף, וכפי שחברת הכנסת יחימוביץ אמרה, מדובר בסכום של מעל מיליארד דולר. אתם יודעים מה היינו עושים במיליארד דולר בתחום החינוך, הרווחה, הבריאות וכולי?

זה כנגד שבעה מיליארד דולר שאינטל השקיעה.

חבר הכנסת טל אמר שהוא מבין שאינטל קיימה את החוק ולכן אם יש לו טענות, יש לו טענות לממשלה שלא התכוונה שהמפעל ייסגר בזמן הזה.

האמת היא שיש לי גם מה לומר על אינטל, אבל אני לא חושב שזה רלוונטי. באחד הדיונים בקדנציה הקודמת נאמר שאינטל מייצרת איזשהו מוצר שהוא מוצר לא מוגמר כי היא לא מסיימת אותו. ברגע שהמוצר הוא לא גמור, היא לא משלמת עליו את כל מס ההכנסה שהיא צריכה לשלם, ואני שהשקעתי במפעל 600 מיליון דולר, השקעתי את זה בהנחה שכתוצאה מכך מס ההכנסה יישאר כאן, אבל הם מייצאים את המוצר הזה להונג קונג, לטייוואן או לאיזשהו מקום אחר ושם משלימים את התהליך האחרון. אז המוצר הוא מוצר מוגמר ושם משלמים מעט מאוד מס הכנסה, כך שהם מרוויחים מכל הכיוונים.

הערה אחת שהיא הערה היסטורית והערה שנייה לגבי המוצר. בכל השנים שהייתי באוניברסיטת בן-גוריון, הייתי מעורב בשיחות לגבי אינטל בקריית גת-באר שבע. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם להשקיע או לתת את הסבסוד הגדול עקב הערך והאיתות שאינטל מגיעה לארץ ולשם יצירת תנופה במקומות עבודה וגם במחקר ופיתוח. אני לא אסתיר שההמלצה שלי לשר האוצר דאז, בייגה שוחט, ולשר התעשייה והמסחר, מיכה חריש, הייתה שמבחינה אסטרטגית, כמו שירושלים הייתה מרכז, ברגע שהיו מחברים את זה עם המרכז בבאר-שבע, כולל האוניברסיטה והדברים האחרים, היה לזה סינגריה יותר טובה. מי שקיבל את ההחלטה קיבל ולגבי ההחלטה בקריית גת יש לה ערך. יש גם שאלה מסוימת, אבל לא אכנס לנקודה הזאת.


הבעיה המרכזית בכל ההשקעות הגדולות שניתנות לחברות כמו אינטל – ואני מאוד מוקיר, ועבדתי ביחד עם אלכס וחבריו, ואכן התרומה שלהם אדירה – היא שהטענה היא לא כלפי אלכס אלא היא מופנית לממשלת ישראל ולהנהלת אינטל העולמית כי הנהלת אינטל העולמית נותנת הוראות ובסופו של דבר אלכס מבצע אותן. לכן מה נאמר על-ידי חברת הכנסת יחימוביץ וחבר הכנסת דוד טל, סוף מעשה במחשבה תחילה. כל מה שנאמר כאן, היה ידוע לפני שלוש שנים.


בעצם בכל ההחלטות שמתקבלות בממשלת ישראל, ההחלטות הן מיידיות. מכיוון שההחלטות לגבי סגירת פסי הייצור היו צפויות, אני שואל שאלה – וזה אולי לא ברמה של אלכס, כאשר המשמעות לגבי ירושלים הייתה ברורה לפני שנתיים – האם בכלל יש מדיניות. מאחר שהשרים מתחלפים אחת לשנה, ממילא אין מדיניות לטווח ארוך. אני שואל האם מדיניות הסבסוד לגבי אינטל תקפה גם לגבי העתיד, האם היא ממוקדת לגבי אזורים כמו ירושלים, הנגב וכולי, והאם כל הנושא של ניוד עובדים נלקח בחשבון. לכן התשובה היא די ברורה. אין מדיניות ברורה לגבי הנושאים האלה. הייתה מדיניות ראשונית, היא אמרה סבסוד גדול, אינטל זו זכות גדולה, אבל השאלה עכשיו – ואני שואל למרות שאני לא יודע אם זה ברמה של אלכס – כי מה שקורה כרגע הוא שיהיה ניוד עובדים עם אחריות, אבל השאלה אם כל הסיפור הזה, לאור המצב של אינטל, לאור דברים אחרים, יכול לפגוע בכל התהליך על פני זמן בישראל. אם זה כך, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו הבאנו חברה מאוד גדולה, ההוצאה האלטרנטיבית כמו שאמר דוד טל, גם לגבי סבסוד חברות אחרות ודברים אלטרנטיביים היא על הפרק, ואני חושב שזה ברמה של ממשלת ישראל ואינטל העולמית מכיוון שהשאלות הן תמיד נקודתיות. בתשובות האלה חייבת גם הממשלה להחליט האם בכל התהליך של המשך הסבסוד, החשיבות לגבי המשך המפעל בירושלים היא קרדינאלית או לא.


אני מאוד מעריך את העבודה של אנשי אינטל והם עשו עבודה ברוכה. אלכס הוא באמת מנהל לתפארת. חסר לי שחוסר המדיניות של התעשייה לטווח ארוך ובעצם הנהלת אינטל העולמית בסופו של דבר תקבל את ההחלטות שלה לפי הקריטריונים. אני לא מצפה ממנכ"ל אינטל העולמי שהוא ייקח בחשבון את פיתוח ירושלים.

אפשר לקבל תשובה לשאלה אם במרכז ידעו שהמפעל בירושלים עומד להיסגר בתוך שנתיים-שלוש? יש כאן הנחת עבודה שאולי היא שגויה. אמר פרופסור ברוורמן שידענו שזה הולך לקרות ואני שואלת האם ידענו שזה הולך לקרות.

הנחת העבודה שלנו והמדיניות שלנו היא שהשאיפה היא שהמפעל יתקיים לנצח.

כלומר, לא ידעתם שהמפעל עומד להיסגר.

אני לא יכול להתנות משהו שהוא מעבר לחוק. אם החוק אומר שהוא חייב לעמוד בתנאי כתב האישור 10 שנים או 20 שנה, אני לא יכול לתת לו תנאי של 30 שנים.

השאלה אם כאשר הם קיבלו את המענק לאחרונה, נאמר בשנת 2005, האם הם עדכנו אתכם שהמפעל בירושלים ע ומד להיסגר.

הם לא צריכים לעדכן אותי.

עם כל הכבוד, אתה צריך לדעת. אתה השקעת את הכסף ואתה אומר שאתה לא יכול להתנות מעבר למה שכתוב בחוק. אם בחוק כתוב 10 שנים, אתה צריך לדעת שאחרי 10 שנים הם יישארו.

לפי מה שאתה אומר עלול להיות מצב שהמפעל בקריית גת לא ימשיך להתקיים.

הכול אפשרי.

בדרך כלל לתעשיין יש אינטרס מובהק להמשיך ולקיים את המפעל שלו. אינטל הייתה צריכה לחשוב על זה וכמה שנים לפני כן לשנות פסי ייצור ולעשות את כל מה שצריך.

מרכז ההשקעות היה צריך לחשוב.

מה שמדאיג אותי ביותר זה העיתוי. המפעל נסגר כשההתחייבות נגמרת.

אני לא רוצה לחזור על דברי קודמיי שבכולם היה טעם. אני רוצה לזעוק את זעקתה של ירושלים.


אין לי כל טענה פורמאלית לאינטל. כל מי שיודע לקרוא מסמך, שהוא גם מסמך כלכלי וגם מסמך משפטי, יודע שההתחייבויות שלה היו התחייבויות ברורות ומוגדרות. אני תמה על כולנו שבשנת 2005, כאשר אנחנו אישרנו את ההסכמה עם אינטל שעלתה בממון רב, למעלה מ-2 מיליארד שקלים, לא נתנו את דעתנו לכל שלל המחויבויות שאנחנו מבקשים מאינטל בארץ.


אני רוצה לומר שאלה שאינם יודעי חן, אלה שלא מכירים בעניין של 15 שנה, בעניין של מחויבויות ובאפשרות של כל תעשיין לבחור ולברור איך שהוא רוצה, איך הוא מפתח את מפעליו, איך הוא משנה קווי ייצור, אורגון וכל שאר המקומות שהזכרת – שהם מקומות מכובדים והם מקומות של פיתוח נפלא – הם לא ירושלים. כל אנשי ירושלים וכל מי שמקורב או קרוב לירושלים הוכה בתדהמה שאינטל עוזבת את ירושלים. כמו שאינטל היא סמל לתעשייה מוצלחת בעולם, כך ירושלים היא סמל והקישור והחיבור בין שניהם יצר איזושהי מערכת שהביאה לירושלים יתרונות מעטים על החסרונות הרבים שיש לה בעניין התעשייה.


לכן אנחנו פונים אליכם באמירה מפורשת לא להשאיר כאן איזשהו בית שהוא יהיה מוזיאון להתפתחות המפעלים של אינטל ב-50 השנים האחרונות. אנחנו מבקשים שירושלים תהיה במצב שבו תמשיך התעשייה של אינטל והדבר אפשרי. אם צריך למצוא איזושהי דרך, צריך למצוא. נכון, מרכז ההשקעות היום הוא מרכז השקעות בהגדרה משום שכל המחויבויות שלו בחמש השנים הבאות הן אליכם, ובצדק. מי ששקל את זה, שקל, והעניין נגמר, אבל אי אפשר לבוא ולהפקיר סמלים שיש בהם ממש. אינטל היא סמל בתעשייה ובהיי-טק, ירושלים היא סמל מבחינתנו וטדי קולק עשה את כל מה שהוא יכול על מנת שירושלים לא תהיה רק עיר של פקידים ושל אוניברסיטה. ירושלים עם למעלה מ-750 אלף אנשים, צריך שיהיו בה גם מקומות עבודה בתעשייה. אנחנו פונים לאינטל ומבקשים מהם – למרות מחדלי משרדי הממשלה. אם אני למשל הייתי ראש עיריית ירושלים והייתי מתברך באפשרות להתמנות לשר המסחר והתעשייה, הייתי קודם כל גם משגיח על ירושלים והייתי אומר לכם באותה עת שבשנת 2007 עומד להסתיים איזשהו מפעל בירושלים ואני מתחנן ומבקש מכם שאתם תראו איך להמשיך את אותו מפעל מייצר ולא מפעל שהוא ללימוד או לאקדמיה או למוזיאון או לאיזשהו דבר שאינו בעל ערך.


לכן אני מבקש ופונה באמצעות יושב-ראש ועדת הכספים ובאמצעות מרכז ההשקעות ואומר שצריך למצוא את הדרך שבה הציבור בארץ ובירושלים יבינו שאינטל ממשיכה עם ירושלים. יש בכך אמירה שהיא חשובה ביותר גם לירושלים וגם להשקעות של אינטל בארץ ובעולם.

כדי לא לחזור על דברי חבריי, אעיר שתי הערות. אני מבקש מהיושב-ראש לזמן ישיבה בתוך חודשיים-שלושה על כל הנושא הזה כי אני שומע מבין השיטין של דברי חבריי ואחרים שישנם כל מיני הערות או דברים שלא ידענו או דברים שלא היינו יודעים לא היינו מאשרים. אני חושב שצריך לקיים כאן דיון רציני מאוד על כל הנושא, הן מבחינת גמר המוצר כאן ונושא מס הכנסה, הן מבחינת משך העבודה וכולי. צריך לקיים דיון רציני על הכול כדי שאנחנו כאשר נבוא בפעם הבאה לאשר את השקעת המדינה, שנדע מה אנחנו עושים.


אני פונה לאלכס ולמי שאתה מייצג. בעסקה בין שני סוחרים, בין שני תעשיינים, יש חוזה ולפי ההסכם אתה צודק שאתה יכול לעשות זאת, אבל כאן אתה מדבר עם מדינה. יכול להיות שלפעמים מדינה טועה ויכול להיות שהיא לא שמה לב, ומהבחינה הזו אתה צודק, אבל אם אתה עובד עם מדינה ויש לכם ראייה לטווח רחוק – ואנחנו גם רוצים את ההמשך אתכם – צריכים לעבוד בדרך אחרת. הגמרא אומרת שלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על הדין. הכוונה היא שהלכו לפי הצדק בדיוק ולכן ירושלים חרבה, כי היו צריכים ללכת לפנים משורת הדין.


שמע את כל מה שאומרים כאן, תרגיש את התחושות, תעשו חושבים ואני מבקש מהיושב-ראש שלא יסגור את הישיבה היום בסיכום אלא נקבע ישיבה לעוד שבועיים, שלושה, ארבעה, כי יכול להיות שהם יבואו עם רעיונות חדשים או עם דברים יותר מוגמרים לגבי מה הם מתכוונים לעשות כדי שכולנו נרגיש הרבה יותר טוב בעניין.

אני מרגיש שאנחנו עושים כאן עוול לאינטל ואני רוצה לסנגר עליהם. באה חברה וירדה דרומה. אבישי ברוומן ואני לחמנו כדי למשוך אותם עד לבאר-שבע, אבל הם נעצור בקריית גת, ואולי טוב שכך עשו כי האלטרנטיבה הייתה שהם בכלל לא יגיעו דרומה.


יושב כאן מנכ"ל אינטל שהקים אתרים מאוד משמעותיים. אמרתי שמה שעשתה אינטל למושבי לכיש, לאזור לכיש ויואב, לא עשו מאז משפחת גובר ירדה ללכיש. ברגע שמושבים מתים, חדלי קיום, מזדקנים וננטשים, הם הופכים לאזורי ביקוש ולהרחבות קהילתיות. אני מציע לכל הוועדה המכובדת הזאת - מבלי לפגוע בכבודה של ירושלים שעומדת על ראש שמחתנו, וחלילה לנו לפגוע בירושלים – לרדת לראות מה מתחולל כרגע באתר אינטל בקריית גת. 200 מפעלים קטנים של מפעלי לוויין חברו אל אינטל ויוצרים שם מקורות תעסוקה. בואו נפסיק עם הבלוף של הכתבה המגמתית שהייתה בזמנו בערב שבת בטלוויזיה.

אני מתפלא שאתה אומר את זה. הדיון הזה נקבע עוד טרם שידור הכתבה.

תנופת הבנייה והפיתוח, עשרות המנופים באתר בקריית גת, זה מחזה שאזור לכיש לא ראה מימי חלדו. מטבעם של ענפי היי-טק שאינם מאפיות ברמן לייצור לחם. מי שרוצה ברמן, נרחיב את ברמן.

מי ערב לכך שאותו הדבר לא יהיה בעוד עשר שנים באינטל קריית גת?

אף אחד לא ערב לאף אחד על שום דבר, שהרי מאז חורבן הבית וגומר, אבל גם עם הטענות הגדולות על ירושלים, אני מבין שבסך הכול קרה בו דבר.

לא על ירושלים אלא על העיתוי.

אין עיתוי שאתה עוסק בחברה פרטית. אתה רוצה שנעביר את זה לחברות ממשלתיות? ראינו מה קרה עם החברות הממשלתיות. המפעל הוא מפעל עוגן שירד דרומה ללכיש וליואב ושינה את פני האזור שם. הדברים האלה צריכים להישמע כאן.

אנחנו לא חולקים על זה.

מוציאים כאן את אנשי אינטל ככאלה שלקחו מיליארד דולר וסגרו את המפעל.

אנחנו רק רוצים שימשיכו.

אנחנו לא עוסקים בפילנתרופיה. מישהו כאן קצת התבלבל. אינטל איננו מפעל פילנתרופי. אם אנחנו רוצים פילנתרופיה, נמצא את כל ההיי-טק באירלנד וזה בדרך. בא מפעל שישב כאן 25 שנים, מילא את כל הדרישות, מצמצם פעילויות משיקולים עסקיים, ממלא היום משימה שאבישי ברוומן ואני בירכנו עליה, וחבל שלא משכנו אותם עוד 37 קילומטרים אלא הוא נעצר בקריית גת וטוב שכך, ושם יוצרים מנוף של פיתוח, של 200 מפעלי לוויין מסביב למפעל שלהם. לכו לראות את זה. הם יוצרים היום את כל מושבי לכיש ויואב. העובדים הם לא רק פועלי ניקיון ופועלי קבלן אלא נמצאים אנשים שמעתיקים את מושבם למושבי לכיש כדי לעבוד באינטל. גם הקול הזה עם כל הכבוד ראוי שיישמע כאן.

אני לא יודע למה שי חרמש צריך כדי לדבר על קריית גת לפגוע בירושלים. אני לא מבין.

לא פגעתי בירושלים.

אני מצטרף לדברי חבריי ובא בבקשה ובתביעה לאינטל לעשות כל מאמץ שהמבנה בירושלים לא יהיה מצבת וחורבן. אני רוצה לומר לחברים שמאוד מאוד כדאי שהפרוטוקול של הדיון הזה לא יהפוך למסמך של אנשי האוצר נגד חוק עידוד השקעות הון. הם אומרים שחוק עידוד השקעות הון הוא למפעלים עד המועד שהם ממצים את ההטבות ואז הם מסתלקים. לכן לא צריך אותו. לכן הם קיצצו את התקציבים ממיליארד ו-200 ל-150 ובעצם בפועל ל-80 מיליון שקלים השנה. לא כמו שי חרמש ואבישי ברוורמן, אני הייתי כאן ולא שם. אחת הטענות שאי אפשר להקים את המפעל בנגב הייתה כי יש שם אבק. ידידי בייגה שוחט לא קיבל את העמדה הזאת וקיבל את קריית גת, ובדיעבד אני לא חושב שהוא טעה. אני אומר בגלוי, למרות שמאוד היססתי האם לתמוך בהטבה בקריית גת ולא ממש באזור פיתוח א'. אבל כרגע ההנמקה כאן צריכים להשתמש בה טיפה בזהירות. אם התנאי של חוק עידוד השקעות הון הוא שגם אחרי תום ההטבה אנחנו ממשיכים לנהל אותם, וסליחה שאני אומר את זה, אז המסקנה היא לא מה שאומרים כאן אלא המסקנה תהיה באוצר והמסקנה תהיה שלא צריך השקעות הון. כל ההנמקות האלה עובדות יותר מאשר לכיוון אחד.


מוצדקת התביעה הציבורית של ירושלים, של חברי הכנסת מירושלים, אפילו שחברי הכנסת מהנגב, לתבוע מאינטל ירושלים לעשות כל מאמץ כדי שהמפעל בירושלים ימשיך לפעול ולהיות מפעל.

תסתכל מה כתוב כאן.

אני לא מבין למה אני צריך לתפוס עמדה של עורך-דין לצד אחד. מותר לי להביע עמדה שהיא לא דעתו של עורך-דין לצד אחד. אפילו מידע אישי אני יודע שאינטל לא עוזבת לגמרי את ירושלים. אני יודע את ההבדל, אם אני לא טועה, בין מרכז מחקר ובין פס ייצור, בין מרכז מחקר לבין מפעל שיש בו גם מחקר וגם ייצור.


לכן אני חושב שהתביעה שאינטל תמשיך לקיים אתר שיש בו גם ייצור בירושלים היא לגיטימית והיא נכונה. אגב, כמו שתבענו מכיתן דימונה לא לעזוב את דימונה. אתם רוצים את הרשימה של ההפגנות שהשתתפנו בהן ושל השביתות שהיו, כולל שביתות רעב? מה קרה בדימונה, בירוחם, בערד עם חלק ממוטורולה? מחר יבוא מישהו מהאוצר ויאמר שזה מה שהם אומרים ולכן אל תיתנו להם הטבות כי בסוף, אחרי ההטבות שהם מממשים, הם בורחים. כאן אני מסכים לנאום שלך כי אני חושב שמה שעושה אינטל בקריית גת ובאזור הנגב הצפוני, הוא משהו דרמטי. אני רואה איפה גרים האנשים, אני גם מצפה שיותר מאנשי קריית גת יעבדו באינטל, אבל אני יודע מה קורה במושב כוכב ומה קורה במושב שחר, ואני לא מציע להתעלם מזה. לכן אני לא צריך להצדיק החלטה שהיא מתקבלת אי שם רחוק ולא רואה את הרגישות הגדולה שיש פה לנושא ירושלים ובצדק, ובעיקר תעשייה בירושלים, ובצדק. אני אומר את זה כאן כמי שהתנגד לתת לירושלים אזור פיתוח א'. ניר ברקת יכעס עליי, אבל אני חשבתי שלתת באמצע הארץ אזור פיתוח א', זו טעות. אז נתנו אזור פיתוח א' להיי-טק וזה מתחרה עם הנגב. בזה בנאום אחר אבישי ברוומן יאמר לכם שלא מצליחים להקים עוגן של היי-טק בנגב ולכן כל אלה שמסיימים את האוניברסיטה הטובה שלו בורחים צפונה, ועד שלא יוקם העוגן הזה בנגב, זה מה שיקרה.


לכן אני אומר שלא תתחילו להתערב עכשיו פה בהטבות מעבר לזמן החוק, כי מה שיהיה בפועל זה לא מה שאתם רוצים אלא יהיה בדיוק הפוך. אז יבוא האוצר ויאמר שקורה בדיוק מה שהם אמרו לנו, רק הטבות מס, שום סיכוי בהשקעה, וההוכחה היא היום אינטל.


לכן סליחה שהעמדה שלי היא טיפה יותר מורכבת כי אני ממשיך לחשוב שצריך להיות בסעיף המענקים בחוק עידוד השקעות הון מיליארד שקלים ולא 90 מיליון שקלים. אחרי ההתחייבות לאינטל נשאר סכום של 90 מיליון שקלים.

אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה את הדברים שכתבתי וחילקתי לכם. אני כוללת את כל אינטל כי הטיפול של חברי ועדת הכספים צריך להיות מול כל ההשקעות. זה חלק אחד של הקריאה הציבורית אבל הטיפול הוא בכל ההשקעות. המענק האחרון היה 2,4 מיליארד שקלים בפס ב-28, שזה בעצם משכורת, השכר הממוצע במשק, לחמש שנים, ל-4,000 אנשים. זאת אומרת, המענק משלם את כל השכר. אני רוצה שתיקחו את זה בחשבון.


תזכרו שאנשים שהתחילו לעבוד במפעל הירושלמי לפני 20 וכמה שנים, היו בני 20-25 והיום הם בני 50. זאת אחת הבעיות שאתם צריכים להתמודד בחוק עידוד השקעות הון. איזה עבודה ימצאו האנשים האלה אם הם לא יוכלו לנסוע לקריית גת? הם בני 50 פלוס ואנחנו יודעים שאף אחד לא לוקח לעבודה אדם בן 50 פלוס.


הפיתוח של ועדת הכספים. יש לי פה תיק שלם מלא מחקרים כלכליים על אינטל החל מ-1980. כולם דיברו על הסיכון בהשקעה. היו אתם כל כך הרבה קפיצות ושאלות אם כן כדאי לייצר את זה, לא כדאי לייצר וכולי. ההשקעה הזו בפס 28 נדחתה בכלל. היה לה כתב אישור, ביטלו אותו, ואחר כך חידשו אותו. זאת לא ביקורת מה שאני אומרת אלא זה עולם שאני אפילו לא יכולה להבין את כל התחום הזה של קבוצות הסיליקון ב-300 מילימטר. זה נושא מאוד רגיש. כל המחקרים הכלכליים ציינו את הסיכון שבהשקעה הזאת. לכן אמרו שתהיה מעקב, תהיה הפקת לקחים, תהיה ועדת מנכ"לים מיוחדת שתפקח עליהם – מנכ"ל האוצר, מנכ"ל התעשייה והמסחר ומרכז ההשקעות.


הסכום הזה של 2,4 מיליארד שקלים למשל שאושר לפני שנה ומשהו, אתה צריך בלחיצת מקש באינטרנט לקבל דיווח כמה הוצא, כמה נשאר להוציא, מה התועלת למשק, לא לחברה ואפילו לא לירושלים אלא למשק. התועלת למשק היא המיסים שמשלמים והתועלות העתידיות. איזשהו דיווח לוועדה אחרי 20 וכמה שנים שאינטל פועלת פה, הפקת לקחים.

ב-1993 התברר שאין עתודת קרקע להרחיב את הפעילות של אינטל בירושלים. בקריית גת היום יש לנו 600 דונם. בירושלים היו לנו בקושי 60 דונם. זו הייתה המלצה של הממשלה לרדת לקריית גת.

על כמה דונם עומד המפעל בקריית גת?

סביב 400 דונם. יש עוד 200 דונם במידה שנבנה שם עוד מפעל.

כל מי שקיבל את ההחלטה ההיא, היה ברור שיום אחד הפעילות הזאת בירושלים תסתיים. הייתה טענה שלא חידשנו את הפעילות, אבל חידשנו אותה שלוש פעמים ובהשקעות גדולות. אני לא צריך להיות הסנגור של הממשלה ושל מרכז ההשקעות. הייתה כאן טענה על ההטבות, ואני חושב שלמשוך השקעות של 7 מיליארד דולר, והטבות של 1,3 מיליארד דולר, זה לא עסק רע. הלוואי שהייתי מרוויח ביחס הזה בכל מה שאני עושה.


מסים. אני לא רוצה לנקוב בכל המספרים, אבל אינטל עד היום שילמה יותר מסים מכל ההטבות שבסך הכול היא קיבלה מהמדינה. כל מי שבא בטענה שאינטל לא משלמת, זה לא המצב.

עדיין זאת לא ראיה שהיא שילמה כמה שהייתה צריכה לשלם. היא אולי שילמה יותר ממה שהיא השקיעה, אבל זה לא אומר שזה מה שהיא הייתה צריכה לשלם.

אנחנו שילמנו את כל מה שהיינו צריכים לשלם לפי החוק. יש חוק ואנחנו שילמנו לפי החוק. עברנו את כל הביקורות השנתיות של מס הכנסה.


אני חושב שזו פעם ראשונה באיזשהו דיון מהסוג הזה ששמעתי תמיכה כל כך חזקה בחשיבות של הייצור. אני מאוד שמח על זה מפני שבכל המקומות מדברים על חשיבות הפיתוח. אני מסכים שבלי ייצור אין עתיד לפיתוח.

גם אין תעסוקה.

הגיל הממוצע של העובדים שלנו בארץ הוא 32. אני יכול לומר שקיבלנו פניות מלא מעט מפעלים בירושלים שבסך הכול רוצים לקלוט את העובדים שלנו וסירבנו לזה.

יש לי המלצה לחברי הכנסת. כשאנחנו מדברים על היי-טק, כללי המשחק בקביעת איפה נפתח מפעל היי-טק לא נקבעים לפי החלטה של מה שאנחנו חושבים שנכון בתוך השלולית הקטנה שלנו במדינת ישראל, אלא זה נקבע בתחרות בין ענפים בינלאומיים.

את מי אתה מייצג?

אני מייצג את ירושלים. אין לי מניה באינטל, אני איש ציבור במשך 4 שנים, כך שיהיה ברור שאני לטובת העניין מייצג את האינטרס של מדינת ישראל וירושלים ספציפית. צריך להשכיל לגרות ולהתחרות על מותגים בינלאומיים כמו אינטל ולגרום להם להקים את המפעלים שלהם בארץ ולא במקומות אחרים, אינטל זה קטר כי על כל עובד אינטל יש עוד שלושה עובדים אחרים במדינת ישראל. אני רוצה שמפעלים כמו אינטל כמותג יישמרו במדינת ישראל ואנחנו נפתח אתם עסקה שטובה לאינטל וטובה למדינה.


לגבי ירושלים. חד-משמעית אני מודע לכך שמה שעיכב את אינטל בהתפתחות בירושלים זה חוסר בעתודות הקרקע וקוצר הראייה של המערכת הירושלמית.

אמר המנכ"ל שלכתחילה לא הייתה שם קרקע.

יש קרקע.

עם כל הכבוד, אני מכיר את הר חוצבים. אין שם עתודה.

אני מכיר את הדיון שהיה ואני אומר שעוד לא מאוחר לחשוב על איך אנחנו מפתחים את התנאים המתאימים לאינטל להתפתח בירושלים. אני רוצה לומר שהבעיה היא לא רק אינטל בירושלים. אני רוצה להרים דגל אדום ולומר שעד שמדינת ישראל לא תשכיל להבין שמבחן התוצאה קובע, אם לא נצליח להנחית לכאן מפעלים דוגמת אינטל, לא על בסיס ההיסטוריה אלא על בסיס העתיד כי המציאות משתנה ואנחנו צריכים לבוא ולגרות את אינטל. אגב, אף אחד לא ישב עם מנכ"ל אינטל כדי לחשוב ביחד – ויש עוד שנה – איך אנחנו משמרים את העובדים שעומדים לעזוב בשנת 2008, ולא בשנת 2007. הם נתנו לנו התרעה של שנה כאשר בשנה הזאת צריכים לשבת אתם. אני לא חושב שצריך להוריד את המכנסיים, אלא אנחנו צריכים למצוא מצב בו אינטל מרוצה וירושלים יכולה ליהנות מהפירות של אינטל וחברות אחרות כדוגמתה.


אני שוב חוזר ואומר שהבעיה היא לא רק אינטל. אני אומר שצריך לשבת אתם ולשמוע.

אולי עוד מענק?

לא את המענק הישן. על פס 30 ופס 31, כי על כל עובד אינטל יש עוד שלושה עובדים מסביב. אני אציג את זה בצורה פשוטה. מי שיזכה במפעלים הבאים, אם זו לא ירושלים ואם זאת לא קריית גת, תהיה סין. אני מכיר סטרט-אפיסטים שפיתחו עסקים חדשים שבהתחלה עבדו באינטל, צברו את הניסיון, קפצו בשורות באינטל ולאחר זמן הם יצאו והקימו סטרט-אפ חדש. זו תשתית שאנחנו במדינת ישראל חייבים לשמר אותה.

אני לא אוהבת את האיומים האלה.

אני לא מאיים.

יותר מדי דיונים נפתחים כשאומרים לנו שאם לא תעשו ככה וככה, יהיה כך וכך.

חברי הכנסת מתמודדים עם האוצר בקשיים גדולים מאוד דווקא בנושא של מרכז ההשקעות. אחד הטיעונים הקשים שהיו לנו השנה הן תוספות תקציביות.

מה שאני אומר, זה ממש לא איומים. חברות גלובאליות בעולם, אי אפשר לבוא אליהן עם מקלות אלא צריכים לבוא אליהן עם גזרים. באינטל יש היום 7,000 עובדים, מתוכם 700 בירושלים, בשנת 2008 הם סוגרים קו של 300 עובדים ואני רוצה במקום ה-300 עובדים האלה אלפיים עובדים בירושלים באינטל, אבל לשם כך צריך לתמרץ ולעשות עסקאות. עם אינטל עובדים בעסקה אחת ועוד אחת ועוד אחת. אורך החיים של עסקה היא 10 שנים. מדינת ישראל צריכה להיות חכמה ולהתאים את עצמה לעסקה עם אינטל.

כשאין השקעה במחקר ופיתוח ובסבסוד, אתה צריך לקחת את ההוצאה האלטרנטיבית.

רוב החברים כאן התייחסו לעיתוי של סגירת המפעל ולעמידה ביעדים של חברה, אם היא עמדה ביעדים או לא עמדה ביעדים. אמר קודם המנכ"ל שהחברה עמדה בכל היעדים ומילאה את כל המחויבות שלה כפי שהתחייבה.


חשוב כאן להזכיר, ואני רוצה להזכיר לכם, שאתם לפני שנה אישרתם תיקון לחוק עידוד השקעות הון. אתם זה הכנסת. התיקון היה מסלול ירוק בהטבות מס. זה אומר שמדינת ישראל לא יכולה לעקוב אחר יעדים, אין למפעל שום מחויבות לגבי כמה עובדים להעסיק. מפעל כמו אינטל, אם היום הוא זוכה בהטבות מס במסלול ירוק, הוא יכול להקים את המפעל היכן שהוא רוצה ואף אחד לא יכול להכתיב לו אם זה ירושלים או קריית גת או יוקנעם, כי זה אזור פיתוח א'. אף אחד לא יכול להכתיב לו כמה עובדים הוא יעסיק. זה תיקון שאתם עשיתם אותו. אף אחד גם לא יכול להכתיב לו להמשיך ושדרג את המפעל אחרי שהוא מסיים את שנות ההטבה. זה תיקון שאתם עשיתם.

אני תומך בדברים שאתה אומר. אנחנו אשמים בזה. לפחות בחלק אנחנו אשמים.

כבר היום, לאור החקיקה החדשה ולאור התיקון בחוק, קיימות חברות – אני לא יכול לומר שמות ואיפה – שבהחלט לא אמורות לעמוד ביעדים האלה כי החוק לא מחייב אותן לעמוד ביעדים האלה, והן גם מעבירות את הפעילות שלהן מבלי שאנחנו נדרשים או זכאים לומר את דעתנו.

אני מודה לחברי הכנסת, למנכ"ל אינטל ולנציגי הממשלה על הדיון החשוב הזה. מאחר שאנחנו מדברים ב-300 עובדים היה לי חשוב שמנהל מרכז ההשקעות יהיה נוכח בדיון.


ועדת הכספים קוראת למשרד התעשייה ולאינטל לעשות כל מאמץ כדי לחדש את המפעל בירושלים על כל המשתמע מכך. זה לגבי המפעל הקיים.
אני בהחלט רוצה להרחיב את התעשייה בירושלים. אני חושב שגם ראש העיר מאוד מעוניין בזה ואני בטוח שאפשר להגיע להסכמות.


ועדת הכספים קוראת למרכז ההשקעות להגביר את הפיקוח על המפעלים שמקבלים הטבות כל כך גדולות. אני חושב שיש הבדל בין מפעל שמקבל מיליון שקלים והוא צריך להתקיים במשך 12 שנה לעומת מפעל שמקבל מיליארד דולר והוא צריך להתקיים 12 שנים. אני חושב שיש הבדל תהומי בין זה לזה. אני חושב שצריך להרחיב את תקופת השנים מעבר ל-12 שנים. יכול להיות שצריך לעשות זאת לפי חוק. מי שמקבל מיליון שקל, בסדר, יתקיים 12 שנים. לפי השקעות המדינה צריך לראות את מניין השנים.


אני חושב שכדאי להקים ועדת משנה בראשות רובי ריבלין שהוא איש ירושלים כדי לעקוב אחרי מה שקורה למפעל ולעובדים. מדי פעם הוא ידווח למליאת ועדת הכספים.

אני אשמח מאוד.

נבדוק מה קורה עם המפעל ועם העובדים. תעדכן אותנו בהמשך.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.