PAGE
1
הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים

24.1.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 15
מישיבת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים

יום רביעי, ה' בשבט התשס"ז (24 בינואר 2007) שעה 09:30

הצעה לסדר היום בנושא: החלטת הממשלה להגדיל את מכסת העובדים הזרים אל מול עמדת בנק ישראל שיש לצמצמם, של חברי הכנסת דוד אזולאי, אחמד טיבי

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר

דוד אזולאי

עמירה דותן

יצחק וקנין

שי חרמש

שרה מרום-שלו

אמיר ברקן, ראש אגף כלכלי, משרד ראש הממשלה

ד"ר דניאל גוטליב, יועץ הנגיד, בנק ישראל

ניצה קסיר, ראש תחום שוק עבודה, בנק ישראל

אפרים כהן, ראש מנהלת עובדים זרים, משרד התמ"ת

שלום בן-משה, מנהל יחידת הסמך, משרד התמ"ת

עו"ד עירית בראון, יועמ"ש יחידת הסמך, משרד התמ"ת

יובל יעקובי, רפרנט תעסוקה ועלייה, משרד האוצר

נצ"מ אליהו אהרוני, סגן מפקד מנהלת ההגירה, המשרד לביטחון הפנים

יוסי אדלשטיין, ס' ממונה על יחידת האכיפה, משרד הפנים

יוסי ישי, משנה למנהל הכללי ומנהל הרשות לתכנון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יוסף בלייר, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

חיים חדד, התאחדות חקלאי ישראל

דני בן-שמחון, רכז השמה, עמותת מע"ן

נור טיארה, ראש קבוצת עובדי חקלאות במושב עולש, עמותת מע"ן

וופא טיארה, רכת סניף כפר קרע בעמותת מע"ן

אברהם דניאל, איגוד מגדלי הפרחים

טל דגן, "קו לעובד"

גלעד נתן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רות לובנטל

בת שבע פנחסוב

הדס דויטש

החלטת הממשלה להגדיל את מכסת העובדים הזרים אל מול עמדת בנק ישראל שיש לצמצמם, של חברי הכנסת דוד אזולאי, אחמד טיבי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


הנושא שעל סדר היום חשוב בפני עצמו. הוועדה הזאת בראשותי, לפחות, עסקה פעמים רבות בנושא עובדים זרים בחקלאות. גם לאחר הכנת נייר העבודה על ידי הממ"מ, שאותה כתב גלעד נתן, אם אתמצת את מרכז הסוגייה שבעניין, היא סוגיית קיום החקלאות הישראלית וצמיחתה. לא פעם התבטאתי בוועדה, גם לאחר הסיור שעשיתי בענפי החקלאות בדרום בעיקר ביוזמה של אגרסקו – זה היה סיור מפליא בעוצמתו – ענף שבלעדיו המדינה הזו אולי לא היתה קמה, גם חלקו הנוכחי בכלכלה הישראלית, כ-22 מיליארד תוצר, תפקידנו כחברי כנסת לעודד את הצמיחה הזאת.

התרשמותי היא שהסוגייה העיקרית שלפנינו היא באיזה אופן לא רק שתהיה חקלאות גדולה ופורחת אלא שתהיה ישראלית, ולא רק במונחים של המקום כאן אלא גם באיזה אופן היא נעשית על ידי ישראלים, מפרנסת ישראלים. הסוגייה הזו מייד מגיעה להתנגשות בין שתי עמדות הממשלה – אחת, שממשלת ישראל החליטה בכל השנים האחרונות, בעיקר בספטמבר 2006, שהיא רוצה להגיע למצב שבו מספר העובדים הזרים בישראל יקטן ובנתה מסלול של הקטנת מספר העובדים הזרים בכל ענף חוץ מענף החקלאות, אם איני טועה. ענף הסיעוד הוא נפרד מכל הענפים שבהם דנים בסוגייה של העובדים הזרים.

הנה באה ההחלטה מפני שבועיים של ממשלת ישראל, להגדיל את המכסה הזאת ב-3,000 עובדים זרים בחקלאות, החלטה חריגה לכל הדעות, ולכן חברי הכנסת היוזמים, אזולאי וטיבי, אומרים שיש פה מדיניות הפוכה למדיניות הממשלה, לכן דבר זה מחייב דיון ואני שמח שאנו נמצאים בפורום הזה כדי לדון בדברים.


אני מבקש מיוסי ישי לתת סקירה על סוגיות בחקלאות בכלל, להגיע לעניין העובדים הזרים. למדתי בסיור שעל כל עובד זר נוספים ארבעה עובדים ישראליים. אם הבנתי נכון את המתמטיקה הזאת, זה על כל עובד בקטיף או באיסוף הפרי בחקלאות נוספים ארבעה עובדים ישראליים. זה יכול להיות גם ישראלי, אך זאת ההשוואה שניתנה לי.

חקלאות ישראל מאופיינת בכמה גורמים; רמה מקצועית גבוהה, חקלאות ישראל עתירת הון ועתירת עבודה, בגלל השחיקה ברווחיות בעשור האחרון בקצב של 2.5% לשנה חקלאות ישראל היתה חייבת להתייעל כדי לשרוד, ולכן צריך לגדול, ואז בעשור האחרון גברה התלות בעבודה שכירה עד שזה הפך לצוואר הבקבוק המרכזי – כבר לא קרקע, לא מים, אלא עבודה. ככל שיש עבודה, כך יש יותר חקלאות. נציין גם שמדובר בתוצר שיש לו חיי מדף קצרים ביותר, התוצרת צריכה להיות באיכות גבוהה מאוד, גודל, צבע, פרי שלא נקטף אחרי שעות, זורקים. יש להשקיע כסף גם כדי להשמידו, אחרת זה פגיעה באיכות הסביבה.


מה נדרש מעובד בחקלאות, במיוחד עובד בעבודות הרטובות – הקטיף; מקצועיות. אי אפשר להדריך עובד שלוש שעות כדי שיתאים. היום הנחיה של עובד מקצועי בחקלאות לוקחת בין ארבעה לששה חודשים, ללמד כדי שיידע לקטוף בדיוק לאיכות הדרושה באירופה.

גם תאילנדי?

כן.


בנוסף, רציפות בעבודה. מאחר שאתה משקיע בהכשרה, אם אינך מחזיק אותו לתקופה של שלוש עד חמש שנים, חבל על הזמן. עמידה בלוחות זמנים – אם הוא לא מגיע בזמן ומבצע את הקטיף, חבל על הזמן. הדבר האחרון – עלויות שכר סבירות. מתח הרווחים בחקלאות ידוע, השחיקה ברווחיות ידועה, ולכן גם העלויות צריכות להיות סבירות. עלות החזקת עובד זר לא נופלת מעלות החזקת עובד ישראלי.


החקלאות הישראלית נזקקת בהתאם לתחשיבים מפורטים שהצגנו אותם יותר מפעם אחת, על פי המפתחות של התחשיבים , חקלאות נדרשת לקרוב ל-45 אלף עובדים זרים. הממשלה בהחלטותיה בשנים האחרונות קבעה את מכסת העובדים הזרים לחקלאות - 26 אלף עובדים. המשמעות, שאנו נדרשים לבצע קיצוץ של 40%.

אמרתי קודם שאנו הגדרנו מספר יעדים בחקלאות בשנים האחרונות. אחת, היעד המרכזי, אנו רוצים שכל הקרקעות הראויות לעיבוד יעובדו. הישג זה הושג והיום כל הקרקע מעובדת. שתיים, אנו רוצים שהחקלאות תנצל את כל מי הקולחין בארץ, כי אם החקלאות לא מנצלת אותם, עלות הטיהור והטיפול של העיר יעלה כפול ממה שעולה עכשיו.

אין מגבלת מים מטוהרים? כי אמרת שצוואר הבקבוק הוא עובדים ולא מים.

אם כמות העובדים הזרים הדרושה לחקלאות תישמר, החקלאות תהיה מסוגלת לצרוך עוד כמויות אדירות של מעל ל-200 מיליון קוב, שעדיין המפעלים לא הבשילו, אבל אין בררה, וגם הם יגיעו לחקלאות בעתיד, לכן לאור נתונים אלה שאנו נדרשים כדי לעמוד בהחלטת הממשלה לקצץ לחקלאים 40% מכמות העובדים הנורמטיבית הבדוקה שהם צריכים, ואחרי שקבענו יעד, ולצערי "השגנו" אותו, שהייצוא החקלאי גדל ב-65% בשלוש שנים, החקלאי צריך כל בוקר להחליט מה הוא לא קוטף היום.


לגבי המספרים, בניגוד למה שחושבים פה, מעבר לבעלי המשקים מועסקים היום בחקלאות מעבר ל-20 אלף עובדים שכירים בעבודות ישירות. זה מתוך 75 אלף עובדים בכלל, עם העובדים הזרים. מועסקים בעבודה ישירה בחקלאות 75 אלף עובדים, בהם גם בעלי המשקים וכ-20 אלף עובדים שכירים ישראליים. בנוסף, בתעשיית התשומות הישירה לחקלאות מועסקים עוד 70 אלף עובדים. בנוסף, בכל מה שקשור לשיווק הישיר של תוצרת חקלאית עוד 100 אלף עובדים, כלומר 26 אלף עובדים זרים, ואין בלתם, מניעים את ה-75, את ה-70 בתעשיית התשומות.

למה רק העובדים הזרים? קודם כל זה החקלאים הישראליים העצמאיים. הם בעלי העניין, בעלי הקרקעות, הם החקלאים הישראליים האמיתיים.

אם תיקח את ההקדמה שלי לגבי הצרכים תבין שבלי הסטארט הזה של המסה הקריטית שמבצעת את עבודות הקטיף במיומנות, ברציפות וביעילות הדרושה, כל הרכבת הזאת לא תעבוד.

האם היוזמה להגדלת מספר העובדים הזרים היתה של משרד החקלאות?

כן.

אמרת שזה צוואר הבקבוק של החקלאות, ובתנופה שהחקלאות חייבת לגדול, זה משאת הנפש שמשרדך ממונה על זה. מה משרד החקלאות עושה כדי שיותר ויותר ישראליים יעבדו בחקלאות?

בהחלטת הממשלה אנו יזמנו שהתוספת תהיה אחד מול אחד; כל היתר שיינתן במסגרת התוספת של החלטת הממשלה תחייב את החקלאי להעסיק עוד עובד ישראלי אחד. בניגוד למה שחושבים, מעסקים מעל 20 אלף עובדים ישראליים כבר.

יש למשרדך כלים כדי לבדוק שהחקלאי, באותו זמן שהוא מעסיק עובד זר נוסף הוא מעסיק עובד ישראלי?

ובהמשך, האם יש הבדל בין הפריפריה- -

בהחלטת הממשלה מדובר על ייצוא, פריפריה, זה מותנה, אחד נגד אחד.

ה-3,000 זה רק לזה?

כן.

אחד נגד אחד יכול להיות גם במרכז הארץ.

בייצוא. התוספת ניתנת לגידול הייצוא בהעדפה לפריפריה בכפוף לכך שכל מי שמקבל היתר צריך להעסיק עוד עובד. אנו פועלים מול מע"ן, מול ויסקונסין, מכירים את המגבלות.

מה משרד החקלאות עושה על פני שנים לעודד יותר ויותר ישראלים לעבוד בחקלאות כדי שלא תזדקקו בעוד שנה לעוד 5,000, 10,000?

היום ב-12:30 אני מקיים דיון במשרדי בנושא, האם לשמר את היעד להגדלת הייצוא. הגענו למסקנה שתנאי להגדלת הייצוא, מעבר למה שכבר הגדלנו אותו, זה עובדים זרים. שאלנו את עצמנו, האם זה שווה, כי בלי זה לא יהיה. יכול להיות שנגיע למסקנה שאין לנו בררה, יש לעצור יעד זה, כי אם העלויות שלו הן בתוספת עובדים זרים ואנו עומדים מול חומה בצורה, לא להגדיל את זה מעבר להחלטות שהתקבלו עד היום- -

אני לא רואה חומה בצורה. הממשלה החליטה להגדיל.

העובד הישראלי יכול להשתלב בעבודות שבאות אחרי הקטיף – בבית האריזה, בגלל הסיבות של הרציפות, המיומנות, הזמן הנדרש. אנו רואים את בעלי המשקים- -

אם אתה אומר שישראלי לא יכול לעבוד בקטיף ובאיסוף פרי בחקלאות, זה סוף העולם. ישראלים יעבדו בכל דבר, תנו להם תנאים ושכר.

יכול לעבוד שבוע, שבועיים, שלושה חודשים, בוא נראה אותו ממשיך.

זה היה פעם.

הנושא היחיד שלא צומצם החל משנת 2002 הוא ענף החקלאות. למשל, בענף הבניין בשנת 2001 המכסה היתה 45 אלף ובאוגוסט 2008 המכסה תעמוד על 12 אלף.


לגבי שאר הענפים, התעשייה והמלונאות, ואנו לקראת סיום הנפקת ההיתרים בהעסקת ישראלים, יש עבודה משותפת בין משרד החקלאות ליחידת הסמך במשרד התמ"ת לבין משרד הפנים, אנו פועלים על פי החלטת הממשלה. סדרי העדיפויות נקבעים על ידי מנכ"ל משרד החקלאות, לכן כשהממשלה מחליטה על 26 אלף היתרים יחידת הסמך מנפיקה היתרים לפי מה שדורש משרד החקלאות והעדיפות שלו.

צריך לקחת בחשבון שיש ענפים עונתיים ואי אפשר להקצות להם אלפי עובדים זרים לתקופה עונתית, ויישארו באותו ענף בלי שינועו לכאן או לשם. לכן הכרנו בניידות עובדים, ואם ענף העדרים מסיים את תקופתו, יכולים לעבור.

יש בעיה בפריפריה.

המעבר של עובד כזה מהעדרים לאיסוף, למשל, זה רק על ידי אותו מעסיק, או הוא יכול לעבור ממעסיק למעסיק?

יש ניידות.

כשאני לוקח את הערבה התיכונה, ושם יש רק עובדים זרים, וזה ענף פורח, מצוין, צריך לראות מה שנעשה שם, יש קשיים, ולכן בזמנו קיבלנו החלטה על העדפה מתקנת, הקצאת עובדים זרים לפריפריה, זה תוספת של 30%, מה שמקבלים במרכז הארץ, וזה משמעותי. למשל, אם ברמת הנגב המכסה היתה 2,400, זה היה בתוספת של 30%.

זה בעצה אחת עם משרד החקלאות?

כן, הכל.


הצוות המקצועי ישב במסגרת חוק ההסדרים ושר החקלאות דרש תוספת העובדים הזרים, והממשלה החליטה החלטה שקבעה מכסה של 26 אלף, וב-7 בינואר יש החלטה על תוספת של עוד 3,000. הוקמה ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בהשתתפות כל המשרדים הנוגעים בדבר, וההחלטה של התוספת של עד 3,000 מותנית בהעסקת ישראליים.


תיעשה בדיקה. כשמדובר בפריפריה קשה לי להבין איך הוועדה תקבל החלטה, אחד מול אחד, כשבקושי אפשר להשיג עובד בערבה התיכונה או במקומות אחרים, לכן נשב בוועדה ויחליטו.

יש שינוי לגבי ההחלטה של 3,000?

ועדת המנכ"לים תתכנס לדיון הראשון ב-4 בפברואר.

כלומר היישום יהיה רק לאחר ועדת המנכ"לים.


בבקשה, ד"ר לובנטל, מה מסקנות המחקר שעשיתם את וחברייך? אני מבין שהעבודה שלכם נעשתה עבור ציבור חקלאי ישראל בפריפריה.

בדבריי אני מבקשת לא להתייחס לנושא סוגיית עובדים זרים, האם ראוי או לא להעסיק עובדים זרים בישראל בתנאים אלה או אחרים. אני רוצה להפנות תשומת לב לנושא שהוזכר בצדי דברים של הדוברים לפניי – הפריפריה.


בפריפריה צמחה חקלאות אינטנסיבית מפוארת, ואותה חייבים להחזיק בידיים עובדות. ייתכן שאפשר ליצור איזו מערכת שתחליף את כוח האדם. אזור הפריפריה מאוכלס באוכלוסייה ישראלית מצומצמת יחסית. היזמים החקלאיים לוקחים על עצמם את מה שנדרש ועובדים שם, ואין בררה אלא להביא עובדים מרחוק, מגיעים מאיפשהו – ממרכז הארץ, מחו"ל או מעבר לגבול. כאשר מחשבים את ההגעה של עובדים יש להביא בחשבון את עלות היוממות שלהם. עובד ישראלי, כשהוא צריך להגיע למקום עבודתו בפריפריה צריך להביא בחשבון עוד שעה, שעתיים של נסיעה ממקום מגוריו למקום עבודתו, וזה אומר שבמספר שעות העבודה ליום עובד ישראלי יוכל להקדיש פחות שעות לעבודה בפועל מאשר עובד שמגיע מחו"ל, מעסיקים אותו במקום, וגר באותו מקום. ההפרש של היוממות, יש לו משמעות גדולה כשמחשבים את העלויות לשעת עבודה של עובדים אלה ואחרים.


אנו במצב שבו התשלום לתאילנדים או לעובדים הזרים הוא יחסית גבוה, אך עובדים ישראלים גם בשכר זה לא יהיו מוכנים לעבוד. השאלה היא מי השוק שסופג תוצר זה. מרביתו הוא השווקים בחו"ל, שלצערנו, לא מוכנים להקשיב להנחיות של ממשלת ישראל שאומרות: נעלה את השכר והשוק יספוג. השוק לא סופג. אם יוחלט שיש צורך להעדיף את הישראלי, להעלות את השכר שיתחרה בתנאי יוממות במרכז הארץ, כלומר אותו אדם שהחליט שהוא מוכן ליומם כדי למצוא עבודה, לעבוד בתל אביב מול עבודה בפריפריה בחקלאות, הוא ידרוש בעד העבודה בחקלאות שכר גבוה יותר. השאלה היא אם השוק העולמי יהיה מוכן לשאת על גבו את העלייה בעלויות השכר האלה. עד היום הבנו שהתשובה של השוק העולמי היא לאו, ולכן נשחקת הרווחיות של הענף ויכולתו להתקיים היא רק בזה שהוא ממשיך לגדול.

כלומר אם ממשלת ישראל היתה רוצה שגם יושגו כל היעדים של החקלאות והחקלאים וגם שהעבודה תיעשה על ידי ישראלים, אם היא היתה סופגת את הפערים בין העלות פה לעלות שם, הכל היה יכול לבוא על מקומו בשלום.

אנו מוכנים לעשות את החשבון האמור, ואני מעריכה שזה לא יפחת מ-2,000 או 2,500 ש"ח בחודש לעובד. איני בטוחה שמישהו יחשוב על אפשרות לממן לאורך זמן סובסידיה כזו.

זו מסקנה בתנאי מעבדה. בפועל זה לא יעבוד.

אנו צריכים להסתכל על העולם. קרו במדינת ישראל כמה תופעות שאסור לנו להתעלם מהן, ואחת מהן היא ענף הטקסטיל. שנים רבות מדינת ישראל חיה עם ענף טקסטיל פורח, מוצלח. כל כולו נדד אחרי כוח העבודה. אין לנו ענף טקסטיל.

זה לא נכון. ענף הטקסטיל במדינת ישראל הוא בעל עוצמה אדירה. דלתא, לאחר ייצוא בירדן, מעסיקה יותר עובדים ישראליים, עם הכנסה גבוהה יותר.

ההבדל היחיד בין דלתא לחקלאות, שהחקלאות שלנו נוסעת לאתיופיה ולמרוקו, ויותר מועסקים מועסקים פה, מול הטקסטיל.

אני לא מציע את זה לחקלאות.

ענף הטקסטיל, משקלו במשק הישראלי היה גבוה מאוד, משקלו ירד, והרבה מאוד מפעלים עברו בעקבות כוח אדם למצרים, לירדן, לסין, לתורכיה, לרומניה ולמקומות רבים נוספים.

נכון.

אם מדינת ישראל אומרת: לא נורא שלא תהיה חקלאות, במרכז הארץ זה קורה בפועל – היא גולשת, לא נורא. אם היינו אומרים שזה לא נורא, אז אפשר היה לומר: שתגלוש. אם נמשיך לומר שגם בפריפריה לא חשוב, החקלאות תגלוש ותיעלם, והשאלה היא אם זה נכון מנקודת הראות של מדינת ישראל על רקע הדברים של העובדים הזרים שהם בלב הייצור, לפחות בחקלאות האינטנסיבית בפריפריה. אני ממליצה לא ללכת בגישה זו.

בבנק ישראל מתגבשת עמדה לצמצום העובדים הזרים. נדמה לי שיש לכם עמדה גם בנושא זה, מה עמדת בנק ישראל בסוגייה?

בבנק ישראל לא מאתמול התחילו לחשוב על נושא העובדים הזרים. יש פרסום של שנינו מ-2004, אסטרטגיה לצמצום העוני, שם נושא אכיפת חוק שכר המינימום, עובדים זרים הם נדבך מרכזי של הניתוח של המצב. יש גם מחקר שלי משנת 2000 שמראה שיש קשר הדוק בין היקף מספר העובדים הזרים בישראל והדרך שבה הם נכנסו עם אכיפה שלפחות בשנים הקודמות היתה לקויה לבין הנזק שזה גם לעובדים מעוטי השכלה, בלתי מקצועיים, וגם לעובדים ישראליים, כי גם בחקלאות יש צורך בעובדים מקצועיים.


בנק ישראל אומר שיש בישראל אחוז גבוה מאוד מכוח העבודה של עובדים זרים, חריג בהשוואה בין לאומית, משמעותית גבוה יותר מאשר בארצות שאליהן אנו רוצים להידמות.

שליש מהעובדים בחקלאות הם זרים, אפילו יותר.

אסור לנתק את הנושא הספציפי בחקלאות מהנושא הכללי. אם מגיעים למסקנה שיש להגדיל את מספר העובדים הזרים בחקלאות, מה זה אומר לגבי סך הכל העובדים הזרים שהכרחי לצמצם כדי לשפר את מצב התעסוקה של אנשים מעוטי יכולת, גם בפריפריה? זה אומר שצריך היה לחשוב על קיזוז של אותם 3,000 ויותר כדי להיכנס למגבלה הכללית – זה רק בתור מחשבה. מה שחשוב זה קודם כל הכלליות של המדיניות, שאסור שתיפגע על ידי החלטה ספציפית בתחום אחד. אם זה אומר שרק מגדילים 3,000 ולא עושים שום דבר אחר, לקזז, זה אומר שמגדילים את מספר ההיתרים של עובדים זרים וזה בניגוד להחלטות ממשלה שונות וגם בניגוד לתפיסת בנק ישראל, שיש לצמצם משמעותית את מספר העובדים הזרים בישראל.

הייתי שמח שתתמקד בסוגייה, באיזה אופן היה ראוי לדעתכם לצמצם את מספר העובדים בחקלאות בהתייחס לדברים של רות?

לפני כמה חודשים סיירתי עם אגרסקו בצפון, בדרום, בעיקר בתחום התבלינים וראיתי את המצב של עבודה של תאילנדים, היו רק תאילנדים, והתחכום של החקלאות והקשר האינטרנטי ההדוק בין החקלאים ללקוחות בחו"ל. יחד עם זה ראיתי גם שתנאי המגורים היו בחלקם מאוד קשים. יש דבר קצת מעורפל במדיניות העובדים הזרים, וזה נושא הכבילה – למיטב הבנתי, עדיין קיימת כבילה של העובדים הזרים למעסיקיהם או לגורמים אחרים.


אחת ההמלצות שלנו היא לשחרר את הכבילה הזו- -

שחררנו, לא?

כן.

אין יותר שמו של המעסיק על דרכון העובד, וזה מרכזי. בנוסף, הניידות וההשאלה יכולה להיות חופשית מחקלאי לחקלאי בכל חלקי הארץ.

אם אנו רוצים לקחת ברצינות את צמצום מספר העובדים הזרים הכללי ובמקביל להגדיל בתחום אחד, זה אומר משוואה אריתמטית מאוד פשוטה לגבי מה שצריך לעשות במקביל בתחומים האחרים.

מאחר שנושא העסקת ישראלים בחקלאות עולה בכל פעם שמדברים על נושא עובדים זרים בחקלאות, אני יכול להעיד אישית שארגנתי את שירות התעסוקה ב-2003, 2002, 2004, בהשתתפות משרד האוצר כולל מענק או תמריץ של אלף ₪ לכל עובד ישראלי שיעבוד בחקלאות, מעל שכר מינימום. עשינו מבצע, משרד האוצר הקצה לזה תקציב, יצאנו לשטח, לשכות התעסוקה יצאו עם הסברה. בהתחלה היו 60, נשארו שלושה.

למיטב ידיעתי, השכר הממוצע בחקלאות נמוך מהשכר הממוצע במשק בסדר גודל של כ- 2,500 ₪.

עלות מעביד בהעסקת עובד זר בחקלאות עולה על 5,000 ₪.

השכר הממוצע בחקלאות הוא נמוך מאוד.

כשאני עשיתי את הסיור, לקחו אותי למשקים מרשימים, הי-טק חקלאי במובן מסוים. יש עוד הרבה משקים חקלאיים שהם הרבה פחות מפותחים וששם המצב אולי שונה.

החלטת הממשלה אומרת אחד מול אחד, כלומר לא מפרים את המצב הקיים. לא התייחסת לזה בכלל. אני אומר לך, ההתניות אינן פשוטות.

אבל הוא לא מייצג את הממשלה.


יש מישהו ממשרדי הממשלה, כולל משרד ראש הממשלה, שיש לו מה לומר לנו לגבי הסוגייה הזו עכשיו? לא.

אם מסתכלים על המפה של מדינת ישראל, היא צרה וארוכה. הדבר שמנסים להיכנס בו לעומק אינו כמו שאתם מציגים אותו. מעל 50% מענף הפרחים נמצא במרכז. גם הקליטה של ה-3,000 עובדים, זה תיאורטי מדי. אין ישראלים שמוכנים לעבוד בחקלאות.

אז למה אתה עובד בחקלאות?

אני שם. אם היום הממשלה תחליט: אין עובדים זרים, זה לטובת החקלאים, שיסגרו את העסקים שלהם בשקט וילכו הביתה.

מה שהממשלה מטילה עלינו, זה חלק מהעלות שאנו כמעבידים משלמים, ואין לנו היכולת. התנאי של ישראלי בתמורה לתאילנדי – את ה-3,000 עובדים האלה כמעט לא יחלקו. לא נראה לי הגיוני שיחלקו אותם, ואפרים כהן זרק משהו בכיוון הזה.

אני לא שמעתי.

העסק הזה לא יכול לעבוד. החקלאות בקשיים. אגב, לממשלה יש גם הכנסה בתוספת הזאת של העובדים, אני כבר מתחיל לחשוד שהממשלה עושה את זה בגלל ההכנסה, לא בגלל החקלאים. לכן הנושא הזה, או ייתנו לנו הלוואות, או יסגרו את העסק.

מי שירוויח זה חברות כוח אדם. כל תאילנדי משלם 9,000 דולר לא אליך ולא לממשלה אלא לחברות כוח אדם. זה עושה שוק הכי שחור במדינה.

לגבי הנתונים שנאמרו על ידי בנק ישראל, נראה לי שהם שגויים. יותר מזה, כשאצטרך למצוא תעסוקה לילדים שלי, אפנה את הילדים שלי לעבוד בבנק ישראל ולא בחקלאות.


אני לא חושב שיש הבדל בין הפריפריה למרכז הארץ בנושא ישראלים. גם אתה כיושב ראש הוועדה יזמת דיון בוועדת הכספים, לנסות להמריץ עובדים ישראלים שעבדו בכל הארץ- -

זאת הצעת חוק.

ומי שהתנגד לזה הוא משרד האוצר.

מי ששם וטו זה משרד האוצר. 5 מיליון. כלום. כמה ממשלת ישראל מקבלת הכנסות עבור עובדים זרים בחקלאות?

140 מיליון ש"ח.

אבל 5 מיליון להחזיר לעבודה בחקלאות, את זה לא נותנים. אבל החוק יחזור לחקיקה.

העובדים שלנו הם מרוצים, הם לא עובדים שמשתקעים בישראל, והם חוזרים לארצם. כולם תאילנדים. כששגרירות תאילנד סגרה את גוש קטיף לקבלת עובדים, הגיעו הנפאלים. זאת הסיבה היחידה שהם הגיעו. זה לא הצליח, עכשיו הם מחפשים מקום עבודה. העובדים שלנו מקבלים את התנאים הכי טובים, אנו נמצאים תחת ביקורת מתמדת של משרדי הממשלה הן בשכר, הן בתנאי המגורים, הן בתנאים הסוציאליים. אנו עובדים תחת הפיקוח, ומי שלא מתנהג כראוי מקבל את הקנסות האלה. היום פחות או יותר כל החקלאים נמצאים בתנאים הכי טובים, גם מבחינת מגורים וגם בתנאי ההעסקה.


אנו, החקלאים, ממלאים את התפקיד האמיתי של המדינה בנושא קרקעות. אנו מחזיקים יום יום את קרקעות המדינה. אנו מוצאים לפתרון למזון של המדינה הזו, ולהבדיל, אנו נותנים פתרון גם לשפכים של המדינה, אנו מכניסים מטבע זר ברמה גבוהה. החלטת הממשלה הזו היא כושלת כי הצורך שלנו הוא 45, לא 29. אין לנו חלופות אחרות. אם המדינה רוצה שיהיה חקלאות, היא צריכה לתת עובדים. הפקידים צריכים ליישם את החלטות הממשלה ולא להתנגד להן.

אולי נוצר פה מצב שמאחר שבשנות ה-90 הכניסו הרבה עובדים זרים, ואתם בחקלאות התרגלתם שיש עובדים זרים מתאילנד שעובדים סביב השעון, שבעה ימים בשבוע, בשכר שפר שעה הוא ודאי יותר נמוך מעבודה של ישראלי – אילו הייתם עובדים מול ישראליים אמיתיים באחד על אחד, להזמין אותם לעבודה, הייתם מעלים את תנאי השכר, את תנאי העבודה.

אנו עושים את זה ביום יום. האמת היא שמשנת 67 אין ישראליים בחקלאות. משנת 67 עד האינתיפאדה הראשונה הפלסטינים עבדו בחקלאות. כל עוד אנו במלחמה מול הרשות הפלסטינית, אני לא אסכים להכניס לחממה שלי פלסטינאים.


בעניין עמותת מע"ן, הם מנסים לקדם ישראלים ערבים לתוך החקלאות. זה מבורך. אני רוצה לומר נתון אמיתי – במושבים שלנו כמעט אין מובטלים, כי כל מי שפנוי בא לעבוד בחקלאות, אך בישובים הערביים מעסיקים תאילנדים במאות, אז צריך להתחיל בישובים הערביים.

צריך לזכור שפעם החקלאות זה לא מה שרואים היום. היום כמות החקלאים קטנה בצורה משמעותית. אם פעם כל אחד עיבד 12, 20 דונם, היום יש חקלאי אחד, שניים בישוב. אני גר בקו העימות, על גבול הצפון. אם פעם כל אחד עיבד 12 דונם, והיינו קמים כדי לקטוף אגס, אז היה לנו חודש בשנה בשביל זה, היום יש 600 דונם אבוקדו שמגדלים שני מגדלים. החקלאי שמחזיק 300 דונם, הוא חייב עובדים יום יומיים שיעבדו אצלו, ואם אין לו אותם עובדים – היום רמת כמות החקלאים ירדה מאוד.

לא באים עובדים מגוש חלב?

כמעט לא. הם בעצמם מגדלים. מי שלא צריך תאילנדי, לא יעסיק אותו. אין רצון לשלם כסף מיותר. אני מסתדר עם המשק שלי גם בלי תאילנדי, אך מי שיש לו 50 דונם או חממה של פטריות – החקלאות במדינת ישראל, אפשר להתפאר בה אך לא להסתדר בלי ידיים עובדות, וישראלים לא מוכנים לעבוד בחקלאות.

אני גר באזור שאוכלוסיית המיעוטים היא הגדולה ביותר במדינת ישראל – הגליל המערבי. רוצים לעבוד איפה שעובדים בלי תלוש שכר, כי אז הולכים לחתום אבטלה. לי יש לול מבוקר של האגודה ואוכלוסיית המיעוטים מוכנה לעבוד שם בשחור, לא עם תלוש שכר.

כבר היום בחקלאות הישראלים עובדים למעלה מ-20 אלף עובדים שכירים ישראליים, מה שמוכיח שהדבר קיים.

ושהמינוף עובד.

כלומר יש ישראלים שעובדים כבר היום, אז בואו לא נגיד שישראלים לא עובדים בחקלאות. מע"ן, בבקשה.

החקלאים טוענים שאין עובדים מקומיים, ואם יש, הם בורחים. אני עבדתי בחקלאות שנתיים וחצי, אצל קבלן שלא הכרתי מי שיסדר את הזכויות. עבדתי בקטיף אפרסק במושבים בשכר נמוך – 80 ₪ לעשר שעות ביום.


הייתי זקוקה לכסף והסכמתי לעבוד בשכר הרעב הזה, עד שעמותת מע"ן נתנה לי עבודה מסודרת, פעם ראשונה שקיבלתי תלוש. יצאתי לעבוד, הבן שלי היה בן שנה ולא ברחתי. אנו רוצים לעבוד. אני רוצה לדבר בשם נשים ערביות, מקומיות שרוצות לעבוד. עכשיו אני עובדת בעמותה בתור מתאמת השמת פועלים. יש לנו מאות נשים שנרשמות, יש להן ילדים קטנים וכל היום באות אליי, בוכות ואומרות: מתי תיתנו לנו עבודה? אנו רוצים להצטרף לקבוצות המסודרות. אני מתביישת, מה לומר להם, שהממשלה מביאה עוד 3,000 פועלים זרים?

את באזור עמק חפר, ויש לכם רשימות של כמה מאות אנשים שמוכנים לעבוד בחקלאות ולא מקבלים עבודה?

לא, וכל יום באות אלינו לעמותה ואין לי מה לומר להן.

יש לנו הזדמנות פז להעמיד את הדבר הזה למבחן; החלטת הממשלה אומרת: 3,000 עובדים זרים מול 3,000 ישראלים. המשרד עובד בשיתוף פעולה עם מע"ן, האנשים שלנו עובדים מול המחוזות. אברהם חרד בצדק, שלא ניתן ליישם את החלטת הממשלה בגלל הקושי- -

כי הוא רוצה את העובדים הזרים.

המשימה שלנו כדי לעמוד בהחלטת הממשלה ולהציל את החקלאים מהמצב שהם צריכים להחליט, מה הם לא קוטפים היום, להשיג להם את ה-3,000 עובדים שאני מקווה שמע"ן תציע.

אך מע"ן זה עמותה שהתארגנה באופן עצמאי.

מע"ן ואחרים.

לפעמים אנו עובדים בגשם, בבוץ, ולפעמים שלחו אותנו הביתה, כשלא היו צריכים את העבודה. לתאילנדי לא אומרים: לך הביתה, כשאין לחץ בעבודה. למרות השכר הרע והתנאים הקשים היינו קבועים ועבדנו.

אני עובד בחקלאות שנתיים וחצי, כמעט קבוע, באותו מקום עבודה. אנו מוכנים לעבוד שנים ארוכות, למדנו את המקצוע בזמן קצר, לא ארבעה עד ששה חודשים. אנו מוכנים לעבוד בשכר מינימום כדי לפרנס את הילדים – שבתות, שעות נוספות.

הוא אחד מה-20 אלף.

אם מקבלים אותנו, אנו ממשיכים.

האגדה הזאת שאין ישראלים בחקלאות היתה נכונה אולי ל-2002. במצב הכלכלי של היום אם היה נעשה ניסיון דומה, היו באים אלפי אנשים. הבאנו פה דוגמה לאפשרות פוטנציאלית קיימת לגיוס של אלפי אנשים, כי ברגע שאנשים מועסקים דרך קבלני משנה ב-80 ש"ח ליום, זה מרחיק את האנשים מענף החקלאות. במקום לגייס כוח אדם מקצועי ולתת לו את התחושה של ההתמקצעות במקצוע, מישהו שילמד את העבודה כמו שצריך, במקום זה מעסיקים אותם דרך קבלנים. יש אפשרות היום בעוני הקיים – היום כל ילד ששי הוא מתחת לקו העוני, 44% מהחברה הערבית היא מתחת לקו העוני.


אנו מדברים על המרכז – עמק חפר, השרון, הגליל, יש שם מאות אנשים שמוכנים לעבוד, תנו להם הזדמנות. אנו מקבלים שמות של חקלאים ממשרד החקלאות ועובדים בשיתוף פעולה מאוד מיוחד, ואני מברך על זה.

תגיד לנו שב-2006 עמותת מע"ן הצליחה לשלב כך וכך- -

איפה שפתחו דלת, נכנסו עובדים לעבודה.

כמה בתיאום עם משרד החקלאות או אני לא יודע עם מי, הצלחתם לשלב עובדים בעמותת מע"ן בשנת 2006?

עובדים מתחילים לעבוד וכעבור חודשיים שלושה המעסיק מקבל היתר לעובדים זרים, ומושיבים את הפועלים האלה בבית. באנו הנה לפני שלושה שבועות, חודשיים ימים אנשים שכבר עבדו, יושבים בבית כי המעסיקים שלהם קיבלו עובדים זרים בניוד. זאת דלת מסתובבת.

זה פשע.

בהומור אני אומר, שאני נותן גם היתרים לחקלאים ערבים תאילנדים...


לדעתי, אם החלטת הממשלה האחרונה, שהיא מותנית, ומשרד האוצר, יש בו אטמוספירה חדשה ברצון שלהם להעמיד כסף כדי לעשות ניסיון לעודד עובדים ישראליים. יש שתי הקצאות של האוצר שהקצה אותן, יש 500 עובדי בתי מלון באילת, היה הסכם עם אגודת המלונאים שלא יהיו עוד עובדים. האוצר העמיד כסף, יותר מ-5 מיליון.


יש הסכם שהולך להיחתם עם התאחדות התעשיינים, לתת כסף להכשרת עובדים ישראליים, 1,500 עובדים, להכשיר כדי שב-2010 לא יהיו עוד עובדים בתעשייה, והאוצר מעמיד שם יותר מ-10 מיליון.


לדעתי, אתה צריך לצאת בקריאה שלאור כך שהממשלה התנתה את ה-3,000 בקליטת עובדים ישראליים, לעודד הכנסת עובדים ישראליים כדי שישתלבו בעניין.

על זה לא יהיה ויכוח בין חברי הכנסת.

אני מאשר את מה ששלום אמר, ואני מוסיף את הבניין – אנו יושבים גם עם הקבלנים.

אני רוצה להזכיר, פה נשמעו זעקות לשמיים של הקבלנים, שישראלים לא רוצים לעבוד בבניין, ותביאו עובדים זרים, וזאת היתה התשובה היחידה, ומאז מספר העובדים הזרים בבניין ירד וענף הבניין עלה.

בכל הענפים מה שעשינו היה בשיתוף עם הענף, גם בחקלאות היו דיבורים ב-2006, ואנו מקווים שנתחיל להתכנס לכיוונים אלה.


חשוב לזכור את העמדה של משרד האוצר לגבי עובדים זרים באופן כללי. עולים פה הרבה דברים בערבובייה. רוב העובדים הזרים אינם בפריפריה.

זה לא נכון.

גם בטווח הארוך יכול להיות שבפריפריה יהיו כמה עובדים זרים, פה ושם. צריך להיכנס לפרויקט רציני של החלפת עובדים זרים בעובדים ישראליים. ישראליים כן מוכנים לעבוד. אתה רואה את זה בכל הישיבות שלך, גם בבניין אמרו שלא.

מדובר בנושא שיש בו דעות לכאן ולכאן. על משרד ראש הממשלה הוטל לרכז את ועדת המנכ"לים, גם בממשלה יש דעות שונות. רציתי לספר איך אנו מתכוונים להתקדם עם יישום החלטת הממשלה.


הממשלה החליטה על מסגרת, חלוקה שלא תעלה על 3,000. חשוב לזכור את הדבר הזה. מה שאנו מתכוונים לעשות זה לקיים בין חמישה לששה דיונים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה והמשרדים הרלוונטיים וגם סיור, ובדיונים אלה אנו מתכוונים לכסות בצורה רצינית את כל הנושאים שנשמעו פה – נתוני מקרו על השפעת העובדים הזרים על שוק העבודה בכלל ובחקלאות, כי יכול להיות שיש פה ורסיות שונות, נושא הפריפריה, מפתחות לחלוקה של היתרים בחקלאות ועוד. נקיים דיון אחד שכולו לשמוע. נזמין את כל מי שנחשוב או הוא יפנה אלינו וירצה להשמיע דעותיו. נדון גם בנושאים נוספים כמו נושא תעסוקת פלסטינים בחקלאות. אני מקווה שעבודת הוועדה תוביל להחלטה נכונה.

אני מקווה שתעבירו לנו דיווח שוטף מהחלטות ועדת המנכ"ל.

לגבי המחסור בידיים עובדות, אני רוצה לצטט פסק דין שניתן בשבוע שעבר, זה עובד שמגיע אלינו, היה לו גם ניסיון בעבודה בחקלאות, ולא מצליח למצוא מעסיק. השופטת אומרת כך: "נראה שגולת הכותרת ברשומון יש לייחס להודעת מזכיר הממשלה על פיה מכסת העובדים הזרים הקיימת אינה מספקת ומהווה את החסם העיקרי לפיתוח המשקים החקלאיים ברחבי הארץ ובעיקר בפריפריה. כתוצאה מהחלטה זו החליטה הממשלה לייבא עוד 3,000 עובדים לחקלאים. עובד אחד אינו מוצא מקום, הכיצד ימצאו מקום 3,000 נוספים?".


אנו לא מתייחסים למה תהיה המכסה אלא מה יקרה לעבדים שמגיעים הנה. לא ייתכן שידברו פה על הבאת עובדים נוספים כאשר לא דואגים להשמה של עובדים שנמצאים כבר בארץ. כתנאי הם צריכים להיעצר כדי שהמדינה תהיה מוכנה לעזור בהעברתם למעסיקים אחרים, צריך לקום מנגנון שכל עובד שנמצא כבר היום בארץ ורוצה לעבוד יוכל למצוא מעסיק, לפני שמדברים על הבאת עובדים נוספים.


שכר של עובד זר בחקלאות הוא 104 או 102 ₪ לשמונה שעות עבודה, זה 13 ש"ח לשעה, וכל עובד כזה משלם כ-9,000 דולר כדי לבוא. כשמדברים על זה שחייבים ידיים עובדות, שידאגו לידיים העובדות שנמצאות פה ורוצות לעבוד.

ראשית, תודה רבה על הדיון הזה, כולנו בעד חקלאות וידיים עובדות. אני מברכת את משרד ראש הממשלה על העבודה.


יש לנו שני נושאים עיקריים; אחד, תרשים זרימה שממנו הדם הזה מגיע ארצה, נשאר בארץ, חוזר למקומו או לא, ותפקידנו לטפל בנושא הזה. גם הממ"מ מציין את ה-9,000 דולר על כל עובד. אנו לא נגד עובדים זרים. כוועדה עלינו לראות את תרשים הזרימה של הדרך, ואיני נגד החקלאים, אך צריך לראות היכן הפער בין העובד שנמצא לבין החקלאי, מי גוזר את הקופון הזה באמצע, כולל ישראלים, ולא משנה אם זה מיעוטים, נשים, שרוצה לעבוד בחקלאות ויש חסמים שעלינו ללמוד עליהם כדי לאפשר זאת.

ייתכן שמה שאמרתם, של עד 3,000 עם ההתניה של אחד על אחד יכול לפתור את הנושא הזה, ומע"ן וגורמים נוספים, שייתן יד כדי למנף את היכולת. את הנורמות של תעסוקה נשנה, כלומר נעשה מעשה – לא נגד החקלאים - כדי לשפר את נורמת החיים.


לא דיברנו גם על ברחנים שהממ"מ מדבר עליהם.

אני חושבת שכל הבעיה היא פער התיווך, כי אם לא היה פער תיווך גדול כזה, ובזמנו אמרתי פה – אם הממשלה היתה פונה לממשלות אחרות ומבקשת עובדים ולא היה צריך לשלם את פער התיווך, היה טוב יותר לעובדים שלנו כי היו משלמים את מה שמגיע להם, והעובד הזר לא היה צריך לשלם את ה-9,000. את זה הוא לא משלם פה, פה הוא צריך לשלם רק 3,000. תארו לכם כמה הוא צריך לעבוד כדי להחזיר את זה. ברור לחקלאי קל יותר להחזיק אותו, כי הוא בפתח ביתו מתי שהוא צריך אותו, אך זה לא פותר את הבעיה. עלינו לדאוג לעניין הזה.

לבנק ישראל אני רוצה לומר שמשרד החקלאות הגדיר את הצרכים ב-45 אלף עובדים חקלאיים לנושא עבודה בחקלאות. בכל מתמטיקה שלמדתי, הפער בין 45 ל-29 הוא 16 אלף, והוא לא מסופק. אני לא מכיר חקלאי שחסר לו כוח אדם והוא אומר: אני לא לוקח אותו כי הוא בא מכפר קרע. יכול להגיע עובד לבית המשפט ולתבוע את כל מה שהוא רוצה, רק צריך לשאול את המעסיק מה בדיוק קרה בחממה באותו רגע. אני מניח שהוא בא כשתשע אצבעותיו נקיות, ובקצה ציפורן אחת יש בעיה. אם בכל המערכת של 70 אלף עובדים חקלאיים נותר קורבן אחד שהגיע לבית המשפט ויצא צדקו לאור, אני מברך על זה, אך מסיפור אחד אי אפשר לעשות הכללה.


החקלאי נמצא בין הפטיש לסדן. הוא לא אחראי לפער התיווך. זה הסקטור היחיד במדינה שבאופן אדמניסטרטיבי מישהו קוצב לו גורם ייצוא.


החקלאות היא סקטור, להבדיל מנושא הבניין, שמתמודד מול שוקי חול. מיליארד דולר ייצוא ישיר, מיליארד דולר ייצוא עקיף, השוק העיקרי של החקלאות מתמודד עם הדולר ליום באתיופיה ועם שני הדולר ביום במרוקו. אני לא מציע להגיע לזה, חס וחלילה. יש כל הדרייב בעולם לפתח טכנולוגיה, אין דבר שמסתובב בעולם ויכול לנוע בחממה שלא נמצא היום בארץ. אם אחרי כל הפיתוחים האלה נאלצים עדיין לקחת ידיים עובדות, כנראה שאין דרך אחרת.


מנתונים שיש לי, עם עוד 7,000 עובדים זרים מדינת ישראל מייצאת עוד מיליארד דולר. אם עוד סקטור כזה יקום, תיירות, בניין, תעשייה, מסחר, מייצרים עוד מיליארד דולר ייצוא, עם ערך מוסף גבוה. כנראה שאנו מפונקים, בנק ישראל, כנראה שכל הבעיות נפתרו – גם בכלכלה, גם בייצוא, גם בייבוא. זה הסקטור היחיד שיכול להביא היום עוד דולרים נטו לארץ. אני מציע – בואו נוותר על המיליארד דולר, נשמור לפחות על השני מיליארד דולר שעדיין קיים.

אני מבקש לסכם בשם כל חברי הכנסת, תעירו אם יש לכם הערות. אנו חייבים להניח נייר עמדה של הוועדה בפני מליאת הכנסת. הדיון הזה חשוב לחקלאות ולחברה הישראלית;


בעינינו, החקלאות הוא ענף קריטי לביסוסה של הכלכלה והחברה בישראל, ואינו עוד ענף כלשהו במערכת הכוללת, גם לחברה וגם לכלכלה.


שנית, אנו רואים תהליך מסוכן שבו למעלה משליש מהעובדים בחקלאות עלולים להיות בעתיד עובדים זרים. בהקשר לזה, עלינו לדרוש מהממשלה, אולי מוועדת המנכ"לים, לגבש תוכנית לאומית לעידוד ישראלים לעבוד בחקלאות וצמצום בטווח הארוך של מספר העובדים הזרים. בעניין זה אנו פונים גם למשרד האוצר לממן תוכנית כזאת כדי להשיג את המטרה הכלכלית והלאומית בעניין זה, אנו פונים גם למשרד החקלאות לשתף פעולה עם מע"ן, עם שירות התעסוקה ועם גורמים אחרים כדי לדאוג להשמה מה שיותר מסיבית של עובדים ישראלים לעבודה בחקלאות.


נדמה לי שעלינו בכל זאת לפנות לגורמים האחראיים לקראת הייבוא של ה-3,000 עובדים זרים, קודם כל לדאוג להשמה של העובדים הנמצאים בארץ ללא עבודה כדי לעשות ניוד של העבודה מחקלאי לחקלאי או מחוסר אישור לאישור, או גם עוברים מענפים לענפים, היכן שאפשרי, לפני שמייבאים עובדים זרים חדשים מחו"ל.

בוא נדבר חיובי ולא שלילי. תוריד את המילה "מסוכן".

"הוועדה מודאגת".

לא נגענו בחברות האלה.

שלום העביר לי פתק, ובדיון הבא או אחריו נקיים דיון מיוחד בסוגייה הזו של פערי התיווך.

יכול להיות שהכסף הזה שהם מקבלים ילך לתוכנית שאנו רוצים למנף.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.