PAGE
1
ועדת החינוך התרבות והספורט

24/1/2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 126

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום רביעי ה' בשבט התשס"ז (24 בינואר 2007), שעה 09:30

מיליון וחצי כפתורים להנצחת מיליון וחצי ילדים שנספו בשואה

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור- היו"ר

אורית נוקד

אלכס מילר

יצחק זיו

רונית תירוש

שמואל הלפרט

יצחק גלנטי

מיכאל ירון

- משרד החינוך

יעל ברנהולץ

- משרד החינוך

יעל פרידמן

- ראש מדור פיתוח תכניות לימודים להוראת השואה, יד ושם

ד"ר מוחמד חוראני
- מכללת דוד ילין

שמחה שטיין

- מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, עמותת יאנוש קורצ'ק

חיים מגירה

- יו"ר אגודת קורצ'אק

בתיה גלעד

- יו"ר ועדת חינוך, אגודת קורצ'ק

בנימין אנוליק
- מנכ"ל אגודת קורצ'ק

גילה קנטור

- אגודת קורצ'ק

חוה אבני

- מנהלת ארכיון קורצ'ק

מרים ונגרובר
- מנהלת ביה"ס עשה חיל

סוזן וייס

- מורה ורכזת הפרויקט בביה"ס עשה חיל

טל רוזן

- תלמידה בעשה חיל

טליה אור זך

- תלמידה בעשה חיל

עטרה שכטר

- תלמידה בעשה חיל

הדר גוגנהיים
- תלמידה בעשה חיל

נינה אפלבאום
- תלמידה בעשה חיל

ריקי זלוט

- תלמידה בעשה חיל

מיכל ברייטברד
- תלמידה בעשה חיל

יפעת אברמוביץ
- תלמידה בעשה חיל

מיכאל פולסקי
- בית קורצ'ק ירושלים

מרים משל

- בית קורצ'ק ירושלים

חנה גוטרמן

- בית ספר יפה נוף

חגי הלמן

- תלמיד בית ספר רעות

יהודית גידלי

איה לינצ'בסקי
מיליון וחצי כפתורים להנצחת מיליון וחצי ילדים שנספו בשואה

שלום לכולם, קודם כל אני רוצה לברך את האנשים מאגודת יאנוש קורצ'ק בישראל שעל כל הנושא, ועל האיש אנחנו נעמוד היום. אני רוצה לברך את התלמידות מבית הספר "עשה חיל", יש סיבה מיוחדת שבאתם לישיבת ועדת החינוך, הרבה פעמים מגיעים תלמידים ותלמידות לוועדת החינוך, שמענו על הפרויקט שלכם, התרגשנו וחשבנו שיהיה נחמד אם תבואו לכנסת ותספרו לכולם על הפרויקט המיוחד, ולא רק לאנשים היושבים סביב השולחן, אלא שהישיבה הזו משודרת בטלוויזיה ואני יודע שכרגע עשרות אלפי אנשים יושבים בבית ורוצים לשמוע על הפרויקט.


ברשותכם, מאחר ואלה תלמידים צעירים אני יודע שברוח קורצ'אק אנחנו אמורים להתחיל בתלמידים ואחר כך המבוגרים, לכן אני מבקש שתתחילו לספר על הפרויקט בבית הספר.

שמי הדר ואני בכיתה ז'. בימי חמישי מגיע אלינו מרצה שמסביר לנו נושאים שונים, ביום חמישי אחד סוזן באה והקרינה סרט של "פייפר קליפס", הם הגיעו בסוף ל- 29 מיליון ואז סוזן הציעה שנאסוף כפתורים, כמיליון וחצי, לזכר הילדים בשואה. נפגשנו אצלה בבית כ-15 בנות.

זה לא חלק מעבודת בית הספר?

יש כמה בנות מכל שכבה וזה בזמן החופשי שלנו. בימי ראשון אנחנו נפגשות אוספות את הכפתורים ושומעות סיפורים מכל מיני אנשים שלא תמיד אנחנו מספיקות לקרוא את כולם. בפגישה האחרונה הגיע ארגז ענק שעוד לא הספקנו לקרוא אותו כי באותו מפגש הגיעה אישה שבאה לספר את הסיפור שלה.

ניצולה שהייתה ילדה בשואה.

כן. אני רוצה להוסיף שהבנות האלה מגיעות בזמן החופשי שלהן. הן מגיעות אלי הביתה וסופרות את הכפתורים אחד אחד. הגענו קרוב ל - 70,000 , יש כמה כפתורים מאד מיוחדים כמו זה של הרב לאו שהיה ילד קטן בשואה, כפתור מהסופר אורי אורלב, מהסופרת זהבה קור, כל כפתור הוא מיוחד בטלאי שלנו והבנות יודעות שכשאנחנו מקבלות 5000 כתפורים מהמעצבת דורין פרנקפורט, הן יודעות שגם אם הכפתורים אותו דבר אנחנו סופרות אותן. אנחנו סופרות כל כפתור משום שכל כפתור הוא לזכר ילד שנספה מהשואה.

אחת המורות בבית הספר, הבן שלה היה חייל והוא נהרג לפני ארבע שנים בעזה וארבעה חודשים לפני כן הוא היה אחד הקצינים שהגיעו לאושוויץ מטעם הצבא וקבלנו את הכפתור שלו. יש לנו כפתור מהאמן חנן יובל שהלחין את המילים "לכל איש יש שם" של המשוררת זלדה. יש אישה ששלחה 13 כפתורים שטלי עיצבה באות ה' והיא סיפרה שהכפתורים הם על 13 מידותיו של הקדוש ברוך והם נלקחו מהספות של סבא וסבתא שלה, וגם מהבגדים שהיו שלה כשהייתה בילדות.

הבנות נחשפות כל הזמן למכתבים שונים ומרגשים ויש שם עדויות של ניצולי שואה, מתוך המכתבים אנחנו רואים את הרצון לספר והבנות מקבלות את זה מיד ראשונה, הן לא נכנסות למחשב ביד ושם כדי לבדוק אלא מקבלות כמו שזה. גם ילדים קטנים שולחים כפתורים ומעצבות אופנה שהן לא מכירות ונחשפות לעולם הזה של האופנה ועולמות אחרים שהן לא נחשפו קודם לכן.

את בטוחה שהן לא נחשפו קודם לעולם האופנה? הן מתלבשות מאד אופנתי, זה יכול להיות גם יפה וצנוע.

כל שבוע אנחנו שולחות מכתבים לפלח מסוים באוכלוסיה. בשבוע הראשון זה היה רק לבני משפחה שבוע שני לאנשי אופנה אחר כך לסופרים, חברי כנסת, לחנויות סדקית וביקשנו מתנועות הנוער שיעזרו לנו. יש כפתור מאיש יקר מאד, לפני שבוע הגיע מכתב ממנו שאמר, אני לא הכרתי את סבא וסבתא שלי, אני בקושי יודע את הסיפור שלהם ובזכות הכפתורים שלכם אני אשב עכשיו עם אבא שיספר לי את הסיפור והייתי רוצה להיות חלק מזה.

הבנות עוד לא יודעות אבל קבלנו השבוע חצי אוטו מלא בכפתורים והן לא יודעות כמה ספירה יש, אנחנו כבר לא יכולות לספור אצלי בבית. אנחנו עומדים לערב את הקהילה ומקווים שיעזרו לנו בספירה הזו. זה בן אדם שמייבא כפתורים וקבלנו ממנו המון כפתורים השם שלו אבי. יש גם כפתור מחבר הכנסת לשעבר שבח וייס .

שהיה גם יו"ר הכנסת, השגריר בפולין, יו"ר יד ושם וניצול שואה בעצמו.

הוא מספר שזה כפתור מילד שעלה אתו ארצה וזה היה על הז'קט שלו. צריך להבין שהבנות מתנדבות, הן באות אחר הצהרים והמכתבים והבולים נעשים על חשבונן הפרטי ללא תמיכה מאף גורם וזה יאמר לזכותן.

גם בכנסת, אחרי ששמענו את הסיפור החלטנו להתגייס. שלחתי מכתב בשם כל הוועדה לכל חברי הכנסת וביקשתי ממי שיכול שיביאו כפתור. אחד מהכפתורים שקבלתי הוא משרת החינוך, היא שולחת כפתור מאד יפה והיא כותבת כך: "אני מברכת על האפשרות ליטול חלק במיזם החינוכי הייחודי של בית ספר "עשה חיל" לזכר מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה. אני מעריכה את הירתמותך לסייע להעלאת מיזם חשוב זה לסדר היום הציבורי. לבקשתך אני מעבירה לידך כפתור שלי, אין לו סיפור מיוחד אבל עצם המחשבה שמשהו השייך לי יהיה חלק מהאנדרטה לזכר הילדים שנספו בשואה מרגשת אותי מאד, בברכה יולי תמיר".

יש עוד חברי כנסת שהביאו כפתורים מלבד הכפתורים שלי ושל חברי הכנסת שיושבים כאן. גם חבר הכנסת זיו, מילר וחברת הכנסת אורית נוקד מוסיפה כפתור בצורת פרח.

לתקווה, ובגלל חודש שבט.

יו"ר הוועדה הביאה כפתורים מהילדות שלה והרבה חברי כנסת באו ונתנו משלהם. בכנסת בדרך כלל לא עושים דברים מיוחדים כאלה אבל זה ריגש אותם והם ביקשו להשתתף הרבה חברי כנסת ובמיוחד חברות כנסת. אני מבקש משתי בנות להגיע אלי לאסוף את הכפתורים.

אני רוצה לברך את בית הספר ואת התלמידות, זה פרויקט שמגייס גם את הקהילה וגם את הבנות ואנחנו מאד שמחים על כל פרויקט של הנצחה. יש כמה נקודות שהייתי רוצה לשאול לגבי המשך הפעילות החינוכית בנושא. איך גורמים לכך שחיי הילדים האלו, האהבות שלהם, הרצונות והתשוקות שלהם לא יצטמצמו לכפתור אחד. ברצח שלהם נגדעה מורשת והשאלה שלי איך ממשיכים הלאה עם הסיפורים של אותם ילדים ולא רק עם הסיפורים של מי שהביא אותם, שהם סיפורים מרגשים מאד אלא גם עם הסיפורים של הילדים עצמם שאותם הכפתורים אמורים לסמל.


שאלה נוספת, אנחנו עדים הרבה פעמים לכך שדווקא פרויקטים של איסוף משחקים כבומרנג לידיהם של מכחישי שואה. אנחנו קוראים לקחת אחריות לתהליך הזה, מבחינת בדיקה וזהירות כי אנחנו מאמינים שיש הרבה פרויקטים של איסוף והשאלה היא איך ממשיכים את פרויקט האיסוף לפרויקט חינוכי כי האיסוף לשם האיסוף או הספירה לשם הספירה לא מספיקים.

בית הספר שלנו לא עובד כמו כל בית ספר, אחרי שלמדתי 13 שנה ביד ושם על הוראת השואה, בניתי תכנית ספיראלית מיוחדת. בבית הספר לומדים על נושא השואה, והתכנית שלי נמצאת ביד ושם אצלכם במרכזיה הפדגוגית ארבעה ימים רצופים. אין שעות של משרד החינוך לשואה אבל המנהלת שלנו נתנה לי את החופשיות לעבוד בתכנית. התכנית ספיראלית, מדורגת והשעות הן לפי כיתות.

לא ניכנס לזה, אני חושב שמה שספרו בהתחלה מספר יותר מכל דבר איך עושים את זה, מתוך איסוף הכפתורים שומעים את הסיפורים על השואה והנספים הפכו להיות חיים אצל הבנות דרך העבודה שלהם, זו עבודה חינוכית שמדברת בעד עצמה ולא צריך להרחיב על זה.

אני מאד מתרגש ואני אומר שהיה שווה לנסוע יותר משלוש שעות כדי לשמוע על הפרויקט הזה. דבר שני שאני רוצה לומר שמה שנורתה כאן זו ירית הפתיחה לתהליך חינוכי מתמשך ולא צריך להעמיס על הבנות האלה, הכדור נמצא אצלנו כדי להמשיך את זה ועל זה תהיה הישיבה.

בדיוק, לכן כתבתי את השיח בניכם, על זה באמת הישיבה ואני בטוח שכל אחת מהבנות המשתתפות בפרויקט, בשבילם המשמעות הלקח וחיבור הזהות עם האסון הגדול הזה שהיה על העם היהודי ועל האנושות בכלל יהיה חלק תמיד מהחיים שלהן ותפיקו גם דברים חיוביים מזה וזה בוודאי הדבר שאנחנו כבני אדם מצווים לעשות.


אני רוצה לציין שבחרתי דווקא ביום הזה לעשות את הישיבה המיוחדת כי הוא היום הכי קרוב ליום שעל פי יוזמת מדינת ישראל הפך להיות היום שהתקבל בכל המדינות בעולם, 27 בינואר, יום שחרור מחנה אושוויץ, זה היום שמציינים בו את השואה בכל מדינות העולם ובאו"ם. זה התחיל כיוזמה אירופאית אבל מדינת ישראל הציעה את זה לאו"ם וזו בינתיים ההצעה היחידה הישראלית שהתקבלה במליאה האו"ם פה אחד, וכל המדינות קבלו על עצמם לציין את היום הזה. השנה היום הזה חל בשבת כך שהיום הכי קרוב אליו הוא היום.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לאנשי אגודת יאנוש קורצ'ק. יאנוש קורצ'ק חייב להיות דמות מרכזית מבחינת ועדת החינוך והתרבות, דמות מרכזית לא רק בציון מה שהיה בשואה ומה שקרה לילדים בשואה והדרך שהלך אל מותו עם כל ילדיו, על אף שיכל להציל את עצמו, הוא הלך עם 200 הילדים של בית היתומים.

לא רק בגלל מותו אלא בגלל חייו ומשנתו החינוכית, כחלק מגישתנו החינוכית בישראל ולא רק בישראל יש הרבה מדינות ששם רוצים ליישם את משנתו ותורתו. אני חושש שלא כולם יודעים מהי תורתו ומשנתו החינוכית והייחודית, שהיא משנה יהודית והומניסטית בבסיסה, תפיסה שמאד מתאימה להוציא את כל החינוך במדינת ישראל למקום אחר מהיכן שהוא נמצא כיום.

שמי חיים מגירה, יו"ר אגודת קורצ'ק בישראל, לידי יושבת בתיה גלעד, יו"ר ועדת החינוך של האגודה ויו"ר האגודה הבינלאומית. בעולם יש 20 אגודות, בברזיל, יפן, רוסיה, איטליה, צרפת, ובתיה היא יו"ר האגודה הבינלאומית הראשונה מזה 20 שנה שהיא גם אישה וגם יהודיה.

גם במקומות שאין שם בכלל קהילה יהודית.

בנימין אנוליק, מנכ"ל אגודת קורצ'ק שנמצא אתנו, חווקה אבני שמנהלת את הארכיון של קורצ'ק, הארכיון הגדול ביותר של קורצ'ק שנמצא בבית לוחמי הגטאות, גילה קנטור ממכון רעות בבית ספר רעות שאתו אנחנו משתפים פעולה, וחגי, ואני רוצה להתנצל כי אמרו לא להביא ילדים וחגי מייצג את בני הנוער ובישיבה על קורצ'ק הנוער הוא המרכז, שמחה שטיין המנכ"ל ועוד נציגי האגודה היושבים אתנו כאן.


"לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך", את זה כתב קורצ'ק, ובזה האמין, ב- 1901 כותב את ספרו הראשון "ילדי הרחוב", הנרי הירש גולדשמידט, שזה שמו היהודי, בא ממשפחה יהודיה לתפארת עם רבנים בתוך המשפחה ואיכשהו משום מה השארנו אותו לגויים, הפכנו אותו לפולני, הסרנו ממנו את היהדות שלו אבל קורצ'ק יהודי וזה חשוב בגלל תפיסת העולם שלו.

קורצ'ק כתב עוד ש"לנו כבני אדם יש את היכולת החשובה ביותר וזה את הכלי לשינוי המציאות", אנחנו יכולים לשנות את המציאות ולקבוע לעצמנו את המטרות ובדרך המטרות שאנחנו קובעים לעצמנו לא ניתן למה שהוא קורא "המקרה העיוור" לקבוע לנו את העתיד. לא איפה שנולדנו יקבע מה יקרה אותנו, לא מי חינך אותנו יקבע מה יקרה אותנו אלא אך ורק אנחנו.

לכן קורצ'ק מעביר את החינוך ומעביר את היכולת לילדים, הוא מייצר דיאלוג עם הילדים, הוא מכיר אותם וחושב שהם הכלי הנכון ביותר לשנות את המציאות שהם חיים בה מתוך היכרות של מציאות חדשה והרבה כלים שהוא מעניק להם.

אגודת קורצ'ק הוקמה לפני 50 שנה על ידי תלמידים של קורצ'ק שעזבו את בית היתומים לפני מלחמת העולם השנייה, חלקם שרדו את מאורעות השואה וחלקם הגיעו לארץ קודם וביחד החליטו להקים אגודה על שמו שהמטרה שלה היא להביא את משנתו החינוכית, את הפילוסופיה החינוכית ולהביא את זה לידיעת כל תלמיד סטודנט ומורה בארץ, ולצערי זה משהו שלא נעשה.

בשנים האחרונות בשום מכללה לא נלמד הנושא של קורצ'ק. אני לא בטוח שכל המורים בישראל יודעים מיהו קורצ'ק. לצערי קורצ'ק נתפס היום מבחינת התפיסה החינוכית רק בסופו, כולם זוכרים את הרכבת ב-5 באוגוסט 1942, גם את זה אני לא בטוח שכולם זוכרים. בנימין עשה סקר בקפה הילל לא מזמן והתוצאות היו עגומות.

אני שמח שלא עשית את זה בקפה הכנסת.

לצערי אף אחד לא ממש יודע על האיש או על התפיסה החינוכית שלנו ומה שהוא הביא לנו. אני רוצה לשתף את השולחן בשאיפה שלנו היום, קודם כל אני שמח ומודה לחבר הכנסת הרב מלכיאור על זה שהזמין אותנו ונתן לנו במה כדי שתיפתח לנו דלת וכל תלמיד סטודנט ומורה בארץ יכירו את המשנה החינוכית את האדם ויראו שיש לנו כלי חינוכי אמיתי לתקן את העולם, כי לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך, וזה לא יכול להיות רק כותרת מדו"ח דוברת האחרון, זה צריך להיות משהו שמאמינים בו. דרך אגב, גם דו"ח דוברת נפתח בדיוק עם המשפט הזה. חגי יוסיף על המסגרת ממנה הוא מגיע וכיצד היא מתחברת לתורה של קורצ'ק.

אני אספר קצת על בית הספר שלי למי שלא מכיר, בית ספר רעות הוקם לפני שמונה שנים וחרט על דגלו את הרעיונות של יאנוש קורצ'ק ואת ההליכה בדרכו. הרבה פעמים משתמשים בשם שלו כחותמת גומי או מס שפתיים, אבל בבית הספר שלי באמת הצליחו ליישם את האידיאולוגיה שלו, לפחות חלקים מסוימים ממנה באופן מוחלט, בעיקר בתחום של מעורבות התלמידים בניהול בית הספר.

הקהילה שלנו, התלמידים והמורים, מקבלים יחד החלטות לגבי אורח החיים בבית הספר ולגבי הכללים בבית הספר באמצעות אסיפה כללית אחת לכמה שבועות שבה דנים ומצביעים. גם אנשים "שיפוטיים" כמו ועדת ההגינות שפועלת אצלנו בבית הספר מורכבת מחברי קהילה תלמידים ומורים. הגישה באמת קיימת, המורים בבית הספר הפנימו אותה והפנימו את היחס של תלמידים כבני אדם שהם חלק מאותו שטח בו הם חיים ומבלים הרבה שעות.

התפיסה שלי, שיש השפעה למה שקורה סביבי בחיים שלי ויש לי השפעה גם לחיים של אחרים הגיעה אלי דרך בית הספר, דרך זה שהייתה לי ההזדמנות להיות מעורב, העובדה שאני יכול להביא החלטות לכללים או לנהלים או החלטות ערכיות בבית הספר היא גם שגורמת לי אחר כך להיות פעיל בכל מיני מסגרות אחרות.

חלק גדול מהבעיות של מערכת החינוך היום היא שלא נותנים לתלמידים את התחושה שיש להם השפעה. תלמידים נתפסים כאנשים שלא משקיעים, טובעים בתוך המערכת, יש דימוי של בית הספר, שהוא די נכון ברוב בתי הספר של מסגרת המונית שבה התלמידים נמצאים בכיתות צפופות יוצאים למסדרונות אפורים וחסרי ייחוד, מלאים בלוקרים משני הצדדים, וכל תלמידים חווים את אותם חוויות ואת אותם דברים ואין מקום לתלמיד האינדיבידואל. להרבה מורים בארץ חסרה הכרה שיש לתלמידים כוח וצריך לתת להם את הכלים להפעיל אותו וללמד אותם להפעיל אותו כי זה המפתח להעצמה לכל החיים.

אני יכול להעיד כמי שמכיר קצת את בית הספר רעות שאכן הדברים מיושמים הלכה למעשה. בית הספר הוקם על ידי מחנך דגול אריה גייגר שהיה צריך להיות פה היום ולצערי הוא נלחם במחלה שיש לו ולא יכל להיות אתנו. אנחנו מאחלים לו שינצח במלחמה הזו ומאחלים הצלחה לבית הספר שהתורה החינוכית של קורצ'ק מיושמת בצורה נפלאה שם ואני מקווה שיהיו עוד בתי ספר שכך נוכל להעיד עליהם.

עברתי מתל אביב לירושלים למען בית ספר רעות ולמען הפרויקט החינוכי הזה. הייתי רוצה להגיד שאני 20 שנה במערכת, מחנכת, מורה לספרות, מקרא, פלורליזם והרבה נושאים שהצד החזק שלהם הוא הצד היהודי ההומאני שאנחנו לא שומעים אותו כל כך כי אין לו רייטינג גבוה בימינו.

כשאני נמצאת במסגרת כמו ברעות אני יכולה להעיד שהפחד של אנשים מבוגרים שאם לתלמידים אין חוקים נוקשים ומערכת עונשים אז הצד השני הוא אנרכיה זו שטות גמורה. התלמידים מחפשים ומוצאים בעצמם בדרך כלל, אם רק נותנים להם את ההזדמנות, גם את הגבולות וגם את שיקול הדעת, ואם מזמנים להם את העשייה הטובה הם לוקחים אותה ברצון.

אני לא אלאה אתכם בכל הפרויקטים החברתיים הקהילתיים שבית הספר מעורב בהם. זה בית ספר שעושים בו תורה ולא רק לומדים בו תורה, בית ספר שמעורב בסביבה שהוא נמצא בה ולא מנוכר לה. האווירה בתוכו היא אווירה שאני אעיד על בתי שהולכת עם חום גבוה כי היא לא מוכנה להפסיד יום לימודים.

זה באמת מסמל את הכול.

יו"ר ועדת החינוך של אגודת קורצ'ק ויו"ר האגודה הבינלאומית מזה חודשיים. בשנים האחרונות אנחנו משתפים פעולה עם הרבה גורמים בארץ כדי לקדם את הנושא של המורשת החינוכית של קורצ'ק וכמי שפרשה לפני שנה מהמערכת החינוכית אחרי 34 שנים, אני יודעת ויכולה להצביע על מה חסר ומה אפשר להוסיף ואיך אפשר להעצים את המערכת לכיוונים חיוביים.

אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם מנהל חברה ונוער שזה הגוף של משרד החינוך שפועל בקרב בני הנוער, כמובן עם מכון רעות, החברה למתנסים והסתדרות המורים ויוצרים פרויקטים כדי להגיע ליותר מורים ולחשוף אותם למורשת החשובה הזו של קורצ'ק. בשנה האחרונה אנחנו מפעילים פרויקט שקראנו לו ללמד וללמוד ללא ניכור מתוך תחושה שכמו שגילה אמרה שהבת שלה הולכת לבית הספר בשמחה, היינו רוצים לראות גם את התלמידים וגם את המורים מגיעים מתוך בשמחה לבית ספר ומתוך רצון להיות שם. בפרויקט הזה שמוביל חיים בבית ספר בגן יבנה קבלנו הדים אדירים שעשינו מהפכה בתפיסה וזה מה שהיינו רוצים לעשות בכמה שיותר בתי ספר.

עם כמה בתי ספר אתם עובדים?

כרגע בעשרה בתי ספר בצורה אינטנסיבית.

רק עוד 3990 בתי ספר...

בתהליך נכון נגיע גם לאחרים, להגיע לרמה של בית ספר רעות זו אוטופיה, זו שאיפה אבל גם אם נשיג חצי מהדרך דיינו.

אני רוצה רק להוסיף שהכשרנו בשנה האחרונה כמאה מורים לפי התפיסה החינוכית הזו של ללמד וללמוד ללא ניכור בצפון. אנחנו מקיימים סמינר נוסף בירושלים במרץ בבית ספר רעות פנינו לכל בתי הספר באזור ירושלים ואנחנו מקווים שנקבל עוד תשובות ממורים.

אגודת קורצ'ק הוציאה תשעה כרכים של כתבי קורצ'אק מתוך 16 המתוכננים, בגרמניה הוציאו כבר את כל הכרכים. אנחנו רוצים להוסיף עוד כפתור ולספרית הכנסת נשלח את כל הכרכים שהוצאנו ובעוד שנה יהיה מבחן לחברי הכנסת.

אני רוצה לציין גם לגבי הספרים וגם לגבי הפעילות נקודה שחשוב שנעביר לוועדת הכנסת כי זה כלול בבקשות שלנו. אגודת קורצ'ק בנויה כולה ממתנדבים אף אחד לא מקבל שכר ולכן גם גיוס הכספים בעייתי כי ההוצאות שלנו תמיד שוות למנהלה ואין לנו תקציב קבוע שאנחנו יודעים לעבוד אתו אלא זה תמיד סביב פרויקטים שיוצרים אותם מעכשיו לעכשיו ואנחנו מבקשים שוועדת הכנסת תמליץ למשרד החינוך לאשר תקציב קבוע.

יושבים פה נציגים של משרד החינוך שאני בטוח שיכולים להיות אנשי בשורה בתחום הזה, אם לא היום אז בוודאי שנקבל החלטה שבכל לשון של בקשה אנחנו מעודדים את משרד החינוך למצוא את הדרך לסייע בסכומים שלא יפילו את תקציב החינוך, אלא סכומים שיאפשרו לאגודה שעושה עבודת קודש בהתנדבות, כולל קשר עם ניצולי שואה, קשרים בינלאומיים וחינוך מורים בישראל, אני חושב שהמינימום הוא שיקבלו בסיס לתמיכה מהמשרד ואני אומר את זה בשם כל חברי הוועדה שנקבל את זה כהחלטה פורמאלית של ועדת החינוך.

אני רוצה לשמוע את נציגי משרד החינוך איך אתם עובדים יחד עם נציגי האגודה, יש לפני חוזר מנכ"ל של משרד החינוך מהתקופה של רונית תירוש שהיא גם חברה בוועדה שלנו, שמדבר על הפרס ופרסומים הרצאות וסדנאות על יאנוש קורצ'ק, אולי תרחיבו על הנושא.

שמי יעל ברנהולץ ממשרד החינוך, במהלך השנים היו תקופות שהיו הקצאות מוסדרות לאגודת קורצ'ק במשרד החינוך ולפעמים הם היו לפרויקטים מסוימים כמו לכנסים בינלאומיים או כנס קורצ'ק השנתי בישראל שנתנו את האמצעים לאפשר אותו וגם הבאנו את המשתתפים, אבל כיום אפשר לומר בכנות שאין הקצבה מוסדרת.

יש הקצבה לא מוסדרת?

כפי שאמר חיים, כדי שהאגודה תוכל לפעול, ואני מבינה את זה גם, עם חזון ותכנון לכמה שנים זה לא מספיק אם יאמרו שאת כל כנסי המדריכים שיוצאים לפולין ומקבלים השתלמויות שמציגים את מורשת קורצ'ק ומביאים לבקר בבית היתומים של קורצ'ק, שכל הדבר הזה מוכסה על ידי משרד החינוך, ברגע שהם מגיעים הם מקבלים את התשלום אבל זה לא מה שהם מצפים לו ואת זה אני מבינה.

תחזרו אלינו בעוד חודשיים לוועדה ותספרו איך אתם מתכוונים לתמוך ולממן את פעילות האגודה. מעבר לזה אני רוצה לשמוע מה המשרד עושה בנושא הנחלת המשנה החינוכית של יאנוש קורצ'ק בכלל בתי הספר במדינת ישראל וגם מחוץ לבתי הספר, במנהל חברה ונוער, תנועות הנוער מתנ"סים וכו' מה עושה משרד החינוך בתחום הזה?

אני אתחיל בדבר האחרון שאמר התלמיד, ואתם בודאי בוועדת החינוך של הכנסת יודעים שיש נציגות של מועצת התלמידים הארצית שיושבת בוועדת החינוך של הכנסת ומידי פעם מגיעה ומשתתפת בדיונים באופן פעיל. יש הרבה דברים שיאנוש קורצ'ק דגל בהם שכבר נטמעו אם זה היה קורצ'ק או רעיון של אנשים אחרים, ישנם כמה דברים שמפוזרים בתוך המערכת שאין צורך לספור אותם כאן כי אנחנו רוצים לדבר על אגודת קורצ'ק.

כל הסיפור של חינוך דמוקרטי ואזרחי, אין לכם זמן לשמוע על מה שאנחנו עושים כדי לקדם את העניין הזה, לפחות את הנציגים שלנו אתם מכירים. יחד עם זה, במשלחות פולין יש פרויקטים של הרחבה של מורשת קורצ'ק שחיים מוביל אותם, משלחת שמתנהלת ברוח קורצ'ק וכל מדריכי פולין שמגיעים לוורשה, אין מצב שלא יעסקו במורשתו של קורצ'ק הן החינוכית והן המופת האישי שלו במעשיו האחרונים.

במהלך השנים אנחנו מקיימים השתלמויות לרכזי חינוך חברתי ומחנכים כאשר מורשת קורצ'ק היא חלק ממנה. אחת החוברות על מורשת קורצ'ק על ידי נציגה שלנו ממחוז צפון לאה בן שחר והחומר הזה נמצא ומוטמע ומשתמשים בו בהכשרת העובדים העוסקים בחינוך.

לפני כשנתיים או שלוש נתנה המזכירות הפדגוגית הקצאה לאגודה לבצע השתלמויות בבתי הספר ברחבי הארץ, לי אין את הנתונים לכמה הגעתם אבל ההקצאה הייתה בסדר גודל של מאה ₪ להרצאה ואני לא יודעת לכמה הצלחתם להגיע באותם שנתיים.

כמה מפקחים ממשרד החינוך היו מוכנים לשלם מכיסם את ההרצאות וללכת בשביל מאה ₪?

אדוני היו"ר, אני לא מנסה להגיד דברים שלא קיימים, אני מנסה להגיד מה נעשה. חיים פתח בעניין שהוא רוצה שמשרד החינוך יפתח את הדלת בפני רעיונות קורצ'ק, שם לא הייתה בעיה של פתיחת דלת, הייתה בעיה אחרת של פתיחת קופה בדרך מסוימת ושרת החינוך, ואת זה אני רוצה לומר באופן רשמי, מוקירה ומעריכה את מורשת קורצ'ק, וכאשר היא תקבל פניה מסודרת מחודשת השנה מהאגודה, היא תדון בה בכובד ראש באהדה ובצורה שתתאים למערכת החינוך.

אנחנו בטוחים שמשרד החינוך והשרה ייקחו בכובד ראש את החלטת ועדת החינוך בנושא.

אני רוצה לחזור כדי להראות את הניסיון שלנו לעזור כמה שאנחנו יכולים בכלים הקיימים, לפני שנה רכשנו את הזכויות לסרט "קורצ'אק של הילדים", סרט דקומנטארי שמציג את הנושא ועובר בהשתלמויות של המורים בסכום מכובד של 100,000 ₪ שנראה כמו הקצבה שהאגודה מבקשת לשנה, וזה היה בהחלט דבר חד פעמי. זה לא מה שגרם או מנע מאתנו להשתמש בסרט קודם אבל הייתה דחיפה באותה שנה.

יש אותו גם באנגלית ברוסית ובערבית.

משרד החינוך, באמצעות מנהל לחברה, ימשיך לסייע לאגודת קורצ'ק ולכל המפעלים האלה כולל המפעל למתן פרס למועצות תלמידים שפועלות ברוח קורצ'ק גם לפני שיוגדר בדיוק הנתיב התקציב הפורמאלי. בעניין הזה אני מקווה שכל עוד היחידה שלנו קיימת וגם המזכירות הפדגוגית, כל החלק של קורצ'ק בהקשר השואה וחלקו של קורצ'ק כמורשת חינוכית, בחלקים הלא פורמאליים, ימשיך לפעול בלי קשר לעניין התקציבי, יחד עם זאת נחכה לפניה לשרה.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחברת הכנסת אורית נוקד שמאד מחוברת למשנתו של יאנוש קורצ'ק.

ראשית אני רוצה להגיד שאני מאד נרגשת להיות כאן כי מצד אחד אני רואה את הילדים עם היוזמה הברוכה ומצד שני אני רואה את חברי האגודה, שאני מכירה באופן אישי, ונורא התרגשתי לשמוע את חגי כי אני באמת מאמינה שצריך ליישם את מה שמאמינים בו והדוגמא שנעשית בבית הספר בו אתה מתחנך היא דוגמא ליישום וחבל שיש רק עשרה בתי ספר לפי מה הבנתי.

יש יותר. האגודה עובדת רק בעשרה אבל יש בתי ספר שמתחננים שניכנס אליהם.

לכן אני חושבת שאנחנו כוועדה צריכים לצאת בקריאה שיהיה לימוד של משנתו של קורצ'ק שאני באמת מאמינה, אני חושבת שלתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך, אגב זה דבר שאם ראשי הממשלות שלנו היו מיישמים אני בטוחה שמצב החינוך היה אחר.

אולי גם מצב הממשלה היה אחר...

סדרי עדיפויות, ובודאי הרעיון שלנו כבני אדם יש את היכולת לקחת את המציאות ולשנות אותה זה בדיוק הדברים שאנחנו חוזרים ואומרים שניקח את גורלנו בידינו וזו אמירה שצריך לזכור מהיכן היא באה. לכן אני חושבת שחייבים לתקצב את הנושא במשרד החינוך כך שתלמידים ילמדו ולא רק מורים. אני חושבת שבנוסף צריך לשתף את תנועות הנוער שהן מאד ערכיות.

שתיים מהם שותפות, הצופים ומחנות העולים.

כיו"ר השדולה למען תנועות הנוער, אני יו"ר של כל התנועות ואני חושבת שהיה נכון שכל התנועות תירתמנה, וגם כאן אנחנו חוזרים שוב לעניין התקציבים.

בתנועות הנוער לא יכולים לעבוד על הנושא של יאנוש קורצ'ק בלי תקציבים?

מצב תנועות הנוער כיום הוא די בעייתי בנושא תקציבים?

זה נכון ואנחנו נתמוך בשינוי המצב אבל בנקודה הזו זה לא צריך להיות תלוי תקציב.

אני לא אומרת שזה צריך להיות תלוי אבל אני קוראת להגדיל את התקציב שלהם כי גם הייתה עלייה של כ- 20% במספר החניכים. כל מילה מיותרת, שאנשים ימשיכו גם במוזיאון בית לוחמי הגטאות ימשיכו במלאכת הקודש של שימור המורשת יחד עם כל האנשים היקרים שכאן. זו הרגשה טובה שבימים כאלה שכל יום פותחים את העיתון וקוראים על נושא כזה או אחר, יושבים ומקיימים בכנסת דיון ערכי ונקי.

אני רוצה להגיב תגובה קצרה על הדברים שאמרה יעל. הזכרת את מועצת התלמידים הארצית, אני מוכרח לציין שבקרב לא מעט מהחברים שלי, דווקא האקטיביסטים שמודעים למה שקורה, מועצת התלמידים הארצית היא בדיוק הסמל לאותו מס השפתיים שדברתי עליו כי היא לא באמת חופשית והיא משמשת הרבה פעמים כלי שרת בידיים של משרד החינוך. אני חושב שזה משקף את העמדות של האנשים שעומדים בראש המערכת וזה מחלחל למטה גם למורים. אמרת שהבעיה היא לא פתיחת דלתות כי מכירים באידיאולוגיה והבעיה היא פתיחת קופה, אני חושב שיש עוד הרבה מאד דלתות שעוד צריך לפתוח.

זכותו לומר את מה שהוא אומר אבל אני פוגשת את האנשים האלה ואני לא חושבת שזה כך.

זכותך לחלוק על זה ברוח, למען ההגינות, מאחר ואין פה נציגים, צריך לשמוע תמיד בכל נושא את שני הצדדים.

אני פה מהשרידים האחרונים שעוד שמעה את קולו של קורצ'ק. בשיחות הרדיו שהיו וקולו עדין מהדהד באוזני. בעקבות זה וקריאת העיתון שקורצ'ק הוציא לילדים, אני נמצאת 20 שנה בהתנדבות בארכיון קורצ'ק, ואני מתארת לעצמי אם למישהו הייתה אפשרות פעם אחת לגעת בחומרים המקוריים שישנם בארכיון, משהו בטח היה נדבק בו. למשל ישנו תזכיר מאמר של הסבא של קורצ'ק ב"המגיד" ב- 1864 בעברית, שהיא הוכחה אותנטית על מוצאו, כי רבים מהססים אם היה יהודי או פולני. לפחות לספק את המידע הזה, כל מי שיבוא במגע עם ספר אחד מיצירותיו, אני משוכנעת שידבק בו משהו שלא יוכל להשתחרר מזה.

אני לא מתערבת בצד הכספי, שכל מוסד זקוק לתמיכה, חובה להכניס בתכנית הלימודים כחובה או במסגרת של נושאי השואה, אם כי זה לא רק בנושא השואה, זו בתרומה בלתי רגילה לאנושות באיזושהי דרך, באופן חוקי שהנושא ייכנס לתכנית הלימודים לגילאים מסוימים.

אני באה מעיירה קטנה לא היה חשמל שמעתי את השיחות באוזניות במכשיר שעבר על בטריות וזה מהדהד אצלי כל החיים.

באיזה גיל היית?

12, 14.

הגיל הזה הוא כמו גילם של הבנות כאן וזה בהחלט משפיע לכל החיים וזה מאד מרגש וזו הקדמה יפה למה שנשמע ממיכאל ירון שיספר איך כל תלמידי ישראל, כחלק מלימודי ההיסטוריה שלהם, איך הם מפנימים את תורת קורצ'ק.

אני לא רואה את נציגי ההסתדרות המורים אבל ייאמר לשבחם שאפילו את יום השנה שלהם הם עשו במתכונת של אמירות של יאנוש קורצ'ק, אני מתפלאת שהם לא פה אבל הנה פרגנו להם.

במסגרת הכללית שמענו על הפעולות שעושים עם מנהל חברה ונוער. אני חושב שכדאי להבחין בין שתי רמות של פעילות, דרגה ראשונה, שלא יהיו תלמידים או מורים שלא ידעו מי היה קורצ'ק ומה הייתה דרכו. מתוכם יבחרו מספר בתי ספר שהלכו בכיוונו כמו בית הספר רעות, או כמו שציינתם, שבית הספר מתנהל על פי דרכו של קורצ'ק, כי אלה שתי דרגות של חשיבות, שיש חשיבות עליונה שלא יהיה במדינת ישראל תלמיד או מורה שלא ידע מי היה קורצ'ק. אני לא מציע למהר להחזיר אותו לשמו האחר, הוא נכנס לגטו בשם יאנוש קורצ'ק לא במקרה. לכן אני מציע לא לעשות בזה שינויים.

גם האגודה לא הציעה את זה, אבל להדגיש את מוצאו שלא תמיד זוכרים, דווקא כיהודי ועם רקע יהודי ועם כל המטען הזה שאפשר לצאת עם ההומניזם בצורה כזו, זה החיבור.

המגמה להגיע להרבה יותר בתי ספר, שלא יהיו מורים או תלמידים שלא ידעו את סיפור חייו של יאנוש קורצ'ק.

זו המציאות?

זה רחוק מהמציאות. אם תהיה תמיכה רצינית באגודה ויהיה תיאום איך הדברים ייעשו.

תעזוב את האגודה אני מדבר על מי שאחראי על החינוך במדינת ישראל, זו לא האגודה.

אני אחראי על לימודי היסטוריה בחינוך הממלכתי, במסגרת לימודי השואה בפרק על גטו ורשה חובה ללמד על יאנוש קורצ'ק, על הדרך שלו וכמעט שאין מורה שלא עושה את זה, זו חובה של כל מורים להיסטוריה ללמד בפרק על גטו ורשה על יאנוש קורצ'ק, ובזה בודאי נמשיך.

את קורצ'ק לא צריך ללמד במסגרת של קורצ'ק בגטו ורשה, צריך ללמוד אותו ברצף של זמן. כמה מהמורים והתלמידים יודעים שב- 1925 עם המנשר של התרמת השקל של הקרן הקיימת, בוורשה, קורצ'ק לא רק שהתבקש לחתום אלא עבר ותיקן וחתם. כמה יודעים שהיה חבר ההסתדרות הציונית, זה לא הויכוח אם הוא היה יהודי או לא, הוא היה ציוני.

הוא לא היה חבר מתוך הארגונים הלא ציוניים? תקן אותי כי זה הרבה שנים מאז למדתי.

בסוף שנות העשרה של המאה ה-19, קורצ'ק ניסה לעשות אתה דבר שרבים ניסו לעשות, לשלב את האינטלקטואליות היהודית במסגרת הפולנית, אבל מזה להגיד שהיה מתבולל כמו בסיפור עם הכנרית אני לא רוצה להיכנס לזה, רק לומר שזה לא נכון להכניס את הסיפור שלו בפרק זמן נקודתי צריך את כל הספקטרום ואז יש משמעות לצד החינוכי כי המורים למשל שמלמדים את קורצ'ק בסוף הפרק בכלל לא קושרים את זה למשנה החינוכית שאותה אנחנו רוצים להעביר.

אתה יכול לענות על מה ששאלתי, את מי הוא ייצג?

הוא איש שהיה שייך לזרם המרכזי, לא כלא ציוני.

הוא ביקר בארץ פעמים והיה מחובר לארץ בצורה מובהקת.

יותר מזה, בסמינר שמנהלות תנועות הנוער בגטו ורשה, אחרי שני ביקורים רשם למעלה מ- 140 תזות להרצאות. צריך להראות אותו על ציר הזמן.

אני חושב גם שהתזה הייתה שהוא היה נשאר כאן לולא הרגיש אחריות שאף אחד לא ייקח את בית היתומים.

אני מציע שנקיים יום עיון, זה יכול להיות מרתק. אגודת קורצ'ק עובדת היום על זה מסע בארץ ישראל בעקבות קורצ'ק. הבעיה היא לא אם משרד החינוך מתקצב או לא, הם עושים מאמץ למצוא כל מיני ערוצים והם אפילו יוצאים מצחיקים, לקחת דוקטור שייסע לדרום הארץ בשביל מאה ₪, צריך לא למצוא לא ערוץ על תקנה מזדמנת אלא באמת למצוא תקנה נעולה על אגודת קורצ'ק.

דבר שני, אני מעריך את כל הטיפול בסיפור של תנועות הנוער ובתי הספר אבל לדעתי צריך ללכת למוליכי החינוך ולהיכנס למכללות, לפרחי ההוראה, כדי ששם תעשה לא הרצאה אלא קורס על קורצ'ק. היה ניסיון מאד מוצלח באחת המכללות בארץ וזה עלה וירד עם הדמות שניהלה אותו.

דבר שלישי, אחד הדברים שמאד משמעותיים, בשנת 2008, 60 שנה למדינה, אגודת קורצ'ק עומדת לקיים כנס בינלאומי בישראל. כדאי שוועדת החינוך של הכנסת תדע, תהיה מעורבת ותעביר באוזן שצריך לעשות משהו לירי בכיוון.

הדברים חשובים, נרשמים ואנחנו נפעל לפיהם, זו יכולה להיות הקדמה לנציג מכללת הוראה של דוד ילין.

שמי ד"ר מוחמד חוראני אני מצוות החינוך במכללת דוד ילין. נודע לי רק אתמול על הישיבה והחלטתי לעשות שינוי במערכת שלי להיום ולהגיע. אני אתחיל בקשר שלי עם יאנוש קורצ'ק, הרבה פעמים אני מגיע לכנסים בארץ ובחו"ל ואני נשאל מה הקשר שלי כערבי, ולפעמים אומרים גם פלשתינאי, שהוא לא יהודי ולא ציוני ואין את החיבור לשורשים של יאנוש קורצ'ק.

אני רוצה להקדים בשניים שלושה משפטים, אני מאד שמח להיות פה ולשמוע את הצעירים הצעירות ואת התכניות סביב ליאנוש קורצ'ק. הייתי חבר באגודת יאנוש קורצ'ק הישראלית, אני לא יודע אם החברים הצעירים שיושבים לימיני זוכרים שהייתי שם כמה שנים.

חשוב שיהיה ברור, הייתי הראשון בעולם שתרגם את יאנוש קורצ'ק לערבית, חוברת אחת יצאה ב- 1991 דרך מכללת דוד ילין עם הציור היפה של קורצ'ק. באותו זמן שעבדתי על החוברת הגיעה משלחת מאזרבייג'אן עם התמונה המיוחדת של קורצ'ק הילדים והפסל והחלטנו שזו תהיה תמונת השער. מאוחר יותר תרגמתי שני ספרים של יאנוש קורצ'ק, "כיצד לאהוב ילדים" ו"כבוד לילד" שהתפרסמו בביירות. אין לי מושג מה עלה בגורלם זה היה דרך ז'נבה ואונסקו ששילמו את כל ההוצאות ושלחו לי שני ספרים שיש לי במשרד, אבל מה עשו עם החומר שתורגם אין לי מושג.

שני תלמידים שלי תרגמו את "צלקת" והקימו מוצעת תלמידים בצפון ברוח קורצ'ק ואפילו קבלו פרס חינוכי. אחרי שהתחלתי לעסוק באיש גיליתי שיש ערבים ומוסלמים אחרים במרוקו שעוסקים בינואש קורצ'ק ויש מרכז במרוקו על שמו.


מיותר לציין שפרסמתי כמה מאמרים גם באנגלית עברית וערבית והגעתי לשואה ובניתי קורס להוראת השואה לסטודנטים ערביים בדוד ילין שלצערי הרב גם הקורס המקורי של הוראת המשנה החינוכית של קורצ'ק שניהלתי במכללה הזו וגם הקורס על השואה כבר לא קיימים יותר מטעמי תקציב. גם משרד החינוך לא עושה הרבה במערכת החינוך הערבית.

סגרו את כל לימודי היהדות בדוד ילין.

פעם זה היה כחלק מלימודי היסוד ואז מתחילים לקצץ וזה נחשב למיותר. המצב בחברה הערבית הוא לא טוב לא מכירים את קורצ'ק למשל כשתרגמתי את החוברת הזו ונכנסתי לסטודנטים שלי בדוד ילין קראתי קטע שהוא כתב ב- 1910 ושאלתי מי לדעתם כתב, כולם ענו לי מחמוד דרוויש המשורר הפלשתיני הידוע וכשאמרתי להם יאנוש קורצ'ק זו הייתה פעם ראשונה שהם שומעים את שם האיש. כשהתחלנו ללמוד את התורה של קורצ'ק דרך הקטעים שתרגמתי היה שינוי מרחיק לכת ביחס של האיש, ביחס למורשת החינוכית שלו וביחס לניסיון ההיסטורי המיוחד שכולנו מכירים אותו כאן, שזה עודד אותי מאוחר יותר להעמיק בסוגיית השואה דרך אותו האיש.


הייתי רוצה לסכם במשפט, אם מדברים על ראייה לעתיד, שגם בסוגיית ההיסטוריה וגם בנוער ועבודות ופעילויות שייקחו בחשבון שקורצ'ק טוב גם לערבים. באוניברסיטת לונדון דברתי על הלקחים החינוכיים שאפשר לדלות מתורתו החינוכית לעשייה החינוכית אצלנו בסקטור הערבי. התכוונתי כמובן לכלל האנשים אבל היות ואני נמצא פה במדינת ישראל אני מרגיש מחויבות לעשיית בתוך המסגרת בתוכה אני נמצא. דברו על 100 ₪, הוזמנתי למכללה בסקטור הבדואי כדי להרצות על יאנוש קורצ'ק ואפילו את המאה שקל לא קבלתי.

אני נציג עמותת יאנוש קורצ'ק בירושלים יחד עם מרים משל שיושבת אתי. אני מבקש סליחה על העברית, אני רוצה לספר לכם על העמותה שלנו על הפעולות שלנו. העמותה שלנו הוקמה בשנת 2000 כשעליתי ממוסקבה ואספתי ילדים רוסיים והמשכתי את העבודה שהתחלתי במוסקבה במסגרת העמותה שם במוסקבה. בשם הרחמנות בעמותה שלנו דברנו עם הילדים על יאנוש קורצ'ק והצגנו את המחזה שהציגו בגטו ורשה בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק בשנת 1942. העלנו את ההצגה גם כאן ועוד הצגות בירושלים.

כמה אנשים מגיעים לפעילות שלכם בירושלים?

בעיקר עולים מרוסיה כי זה ברוסית. אבל בזמן הזה היו שנות אינתיפאדה וזו הייתה תמיכה טובה לילדים עולים רוסים וזקנים שהצגנו מולם בהוסטלים.

אני מודה לך, הרב הלפרט מוותר על רשות הדיבור ואנחנו מודים לו גם על זה שהוא מוותר היום וגם על זה שהוא לא מוותר בדרך כלל. אני רוצה שוב לשבח את בית הספר עשה חיל באפרת על היוזמה הנפלאה ואני קורא לכלל בתי הספר לקחת דוגמא. זה לא חייב להיות אותו דבר אבל לקחת השראה מהרעיון איך מנציחים את מיליון וחצי הילדים. אני שמח שיכולנו, כחברי כנסת, לתרום את הכפתורים ואת הקריאה הציבורית שלנו בעניין.

אנחנו רוצים לברך את עמותת יאנוש קורצ'ק בישראל. אנחנו רוצים להסדיר את התמיכה הקבועה של העמותה מעבר למבצעים המיוחדים, תמיכה הקבועה של משרד החינוך בעמותה, אני חושב שזה דבר ראוי. אנחנו ניתן למשרד החינוך חודשיים כדי לחזור אלינו עם המסגרת התקציבית של תמיכה שהם מתכוונים לעשות כבסיס וכל השאר יהיה מעבר לכך.

אנחנו רוצים לברך על הקיים אבל לקרוא למלא את החסר. גם בהנחלת המורשת של האיש פועלו ומשנתו החינוכית ובוודאי שנשמח להיות שותפים בחגיגות 60 שנה של מדינת ישראל ו-130 שנה להולדת קורצ'ק עם הכנס הבינלאומי שיתקיים עם כל 20 האגודות ברחבי הארץ.

גם הדברים שלך, ד"ר חוראני, מאד רגשו אותנו זה החיבור שלנו במזרח התיכון עם העולם הערבי, משנתו ההומאנית הבסיסית ששייכת לכל אדם באשר הוא אדם . זו נקודת חיבור מתאימה לחיבור עם הסביבה שלנו גם בתוך מדינת ישראל וגם מעבר לגבולות. הדברים הללו מכסים את מה שעשינו בישיבה, תודה לכולם על ההשתתפות הערה והחיובית הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00