PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט

17.1.2007

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 122

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

שהתקיימה ביום רביעי כ"ז בטבת התשס"ז (17 בינואר 2007) בשעה 9:30

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת יואל חסון: מעורבותם של קבלני

משנה חיצוניים בהכנת תלמידים לבגרות.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

מוחמד ברכה

יואל חסון

מרינה סולודקין

סילבן שלום

רונית תירוש

יפה פס – מנהלת האגף לחינוך על-יסודי, משרד החינוך, התרבות והספורט

אפרת פרוקצ'יה – משרד האוצר

נורית הס – ראש מחלקת הפנסיה, ארגון המורים העל-יסודיים

רות קופינסקי – הסתדרות המורים

אתי בנימין – יו"ר ארגון ההורים בירושלים

יהודה סקר – ארגון הורים ארצי

ד"ר יוחנן דורון – מנהל בית-ספר "ירדן" בבקעת הירדן

מרב ישראלי

יהודית גידלי

שרון רפאלי


הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת יואל חסון: מעורבותם של קבלני משנה חיצוניים בהכנת תלמידים לבגרות

בוקר טוב. אנחנו מתחילים את הישיבה על אחד הנושאים הרבים, שלדעתי, הם פונקציה של החורבן שקרה במערכת החינוך בשנים האחרונות. התפרסמה כתבה בעיתון על מאות בתי-ספר שפונים לגופים פרטיים חיצוניים כדי להכין את התלמידים לבגרויות, והם לוקחים תשלום מההורים בניגוד לחוק. מכיוון שמשרד החינוך לא נותן מענה לצרכים הבסיסיים של החינוך נוצר חלל, ואנשים אחרים המציאו דרכים להיכנס לחלל הזה. השאלה היא האם אפשר לבוא בטענות למנהלים ולאחרים שרוצים שהתלמידים שלהם יצליחו בלימודים ובבגרויות. אף על פי שכמובן, הם מחויבים לנהוג לפי החוק, ובמקרה הזה הם לא נהגו לפי החוק. ד"ר דורון, מנהל בית הספר בבקעת הירדן, יכול לטעון אחרת, ואני בטוח שיעשה את זה. לפי הדיווח שקיבלנו הבוקר מה-מ.מ.מ, הדברים לא התנהלו לפי החוק ולא מתנהלים בהרבה בתי-ספר לפי החוק. זה דבר שבוועדת חינוך אנחנו לא יכולים לקבל.

אני גם די תמה על משרד החינוך שמגיב כפי שכבר ראינו מספר פעמים לקראת ישיבה אצלנו: יום לפני הישיבה הוא מוציא הודעה שהוא מתחיל חקירה ובדיקה של העניין- -

אז טוב שיש ועדת חינוך.

אנחנו יכולים ללכת הביתה, כי מספיק לנו לשים את הדברים על סדר היום של הוועדה, לא חייבים ממש לקיים את הישיבה. זה כמובן, בבדיחות הדעת.


ההפתעה היא התגובה של יפה פס ממשרד החינוך שטענה בנחרצות שהמשרד לא מכיר את התופעה הזאת.

המשרד גם לא מסכים לה.

זה משהו אחר. אבל שזה קורה במאות בתי-ספר, ולמשרד אין מושג, זה באופן מערכתי מאוד בעייתי בתפעול ובפיקוח של המשרד.

ראוי שנשמע את הגורמים השונים. מאחר שהגיע מנהל בית ספר תיכון "הירדן" בבקעה, שהיה נשוא הכתבה, אני מבקש ממנו לספר לנו מה קורה בבית הספר שלו, ומה החליט לעשות.

הבוקר הייתה ידיעה על מועדי ב'.

ביומן של רשת ב' דיברו על גילוי דיווחים כוזבים של 350 מיליון שקל במשרד החינוך. אני יכול להציע למשרד איך להוציא את 350 מיליון השקלים הללו- -

אחרי שהחזירו את זה לקופה.

גם זה מראה על חוסר שליטה במערכת. אני מניח שאם יש 350 אז יש גם כפול ומכופל.

אבל לא את זה רציתי לקשור לנושא. רציתי לדבר על כך שמנהלים מציעים לבטל את מועדי ב'. אני קושרת את זה לנושא בחינות הבגרות כי זה מראה מאין זה בא בכלל. אם מנהל לכ-כך רוצה שתלמידים יצליחו, ולטובת זה הוא מגייס חברה חיצונית, אז למה לקלקל משהו שכן מאפשר לתלמיד להיבחן?

אני מציע לא להיכנס לזה עכשיו. הטיעון בכתבה היה שמי שהולך למועד ב' הוא לא מישהו שנכשל, אלא מי שהצליח ורוצה לשפר מעט.

ומה רע בזה?

זה לא רע, השאלה היא במכלול.

נקיים על זה דיון נפרד. אם מנהל בית הספר רוצה להתייחס גם להערה של חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה.

שלום רב. אני לא רוצה לדבר בשם מנהלים ובשם בתי-ספר, אני לא סמכות, ואני גם לא יודע. אנחנו בבקעת הירדן, האוכלוסייה ודאי מוכרת לכם: מצבה האקונומי לא משופר בלשון המעטה. כשני שלישים מתלמידי בית-הספר מוגדרים, לפי הגדרות משרד החינוך, כתלמידי מב"ר או אתג"ר או אפילו למטה מזה. אנחנו אחרי 5 שנות ניסוי חינוכי, והרעיון המרכזי הוא שעל המורה להכיר את התלמיד כלומד היטב. זהו הגורם המרכזי להצלחה – המורה מכיר איך התלמיד לומד. כמעט מחצית מתלמידי עברו אבחון שחשף אצלם לקות למידה, ואנחנו לא באזור העשיר של הארץ שקונים אבחונים. אלה דברים שאנחנו לרוב יוזמים את ההפניה לגורם מאבחן כדי לדעת איך ללמד את אותם תלמידים.

בשנה שני שלישים מהתלמידים אצלנו היו זכאים לתעודת בגרות. אנחנו נלחמים לקבל את כל התלמידים, אנחנו לא מנשירים אף אחד, וכשאני אומר שני שלישים זה שני שלישים אחרי סטטיסטיקה שבאים לבית-הספר כדי לסיים 12 שנות לימוד ועד המצטיינים ביותר.

אנחנו נתמכים היטב על-ידי משרד החינוך. אנחנו שייכים למנהל החינוך ההתיישבותי, והודות לו אנחנו מצליחים לשרוד, משום שלמועצות המקומית והאזורית: בקעת הירדן ומעלה אפרים שהן בעלי בית-הספר, אין כספים לממן. אבל גם להורים אין. אין אצלנו מערך של שיעורים פרטיים; אין אצלנו עודף מורים. אנחנו מסיעים מורים מכל מיני מקומות: מירושלים בדרום ועד מרחביה בצפון.

בנסיבות האלה כשעשינו מה שמשרד החינוך קרא לנו לעשות – יפה פס זימנה מנהלים מכל המחוזות ונתנה לנו הערכות איך להיערך לתוכנית של משרד החינוך. עשינו מיפוי והגענו למסקנה שבערך 40% מתלמידי י"ב שלנו יהיו זכאים לתעודת בגרות. אותנו כבית-ספר זה מאוד מדאיג. אנחנו חושבים שפוטנציאל המחזור שלומד עכשיו בי"ב הוא כ-70%. אני אומר בלי כחל וסרק שלילדים לא מעניין כל-כך ללמוד עכשיו, והם לא כל כך ששים להשיג את ההישגים הלימודיים הגבוהים דווקא עד כיתה י"ב. כשלנו זה מאוד חשוב מכל הסיבות הטובות שבעולם.

אנחנו עשינו מיפוי וראינו מי מהתלמידים זכאי לבגרות ללא התערבות כלשהי. הגענו ל-40% מהתלמידים שהם 50 תלמידים במחזור. אבל ראינו שאנחנו יכולים להגיע ל-70% זכאות לבגרות אם נתערב התערבות מסיבית.

שאלת לגבי מועדי ב'. בזמנו חשבו על ארבעה מועדי היבחנות בשנה, מכל מיני סיבות טכניות ואחרות זה ירד. צריך להסתכל על התלמידים כעל בני אדם. הם לא מסוגלים להיות בדיוק במסגרות שהמשרד תוחם או שהמערכת תוחמת. בתי-ספר מחלקים את בחינות הבגרות ל-3 שנים – ב,י', י"א וב-י"ב. ומה עושים עם אלה שנכשלים? או מה עושים עם אלה שלא מרגישים מספיק מוכנים ולא ניגשים? על אלה אני מדבר – על התלמידים החלשים יותר של בית הספר, שלנו יש ביטחון יותר גדול מאשר להם ביכולת שלהם להצליח. אז מגיע מועד בחינות הבגרות. אני יודע שיש 13 תלמידים מ-י"ב שנכשלו או לא ניגשו למבחן בגרות בלשון, למשל, ואני יודע שיש להם סיכוי טוב להצלחה. יש לי שתי מורות ללשון: אחת מטופלת ב-6 ילדים והשנייה ב-3; אחת גרה ביישוב פסגות והשנייה גרה בשדמות מחולה. אני יודע שאני לא יכול לסמוך שהן תבואנה במשך כל חופשת חנוכה. אני רוצה להגיש אותם לבגרות, וגם ההורים שלהם רוצים, ואפילו הילדים עצמם רוצים לגשת. אז אני מחפש איך אני יכול לעשות דבר כזה. הבאתי אדם שהרכזת הפדגוגית של בית-הספר הכירה אותו כמה שנים קודם וחשבה להצטרף לצוות שלו, וראתה שהוא עובד בשיטות לא שגרתיות: כל מיני תנועות כדי לשפר זיכרון – אבל הוא מלמד היטב לשון. אמרתי שאני רוצה ליצור בועה: לנתק את הילדים מן הבית, להביא אותם למצב כזה שהם תומכים זה בזה הדדית ולומדים. מה שקרה הוא שילדים למדו ברצינות 10-12 שעות ביום, ולאחר מכן יושבים ועוזרים זה לזה בערב כדי לשנן טוב יותר את החומר.

פעלנו בדיוק לפי ההנחיות של משרד החינוך: יידענו את המפקח, קיבלנו אישור לקיים מערכת למידה מתגברת כדי להגיש ילדים לבגרות כי משרד החינוך קובע שחייבות להיות לפחות 50 שעות. נתנו 120 שעות. בית-הספר שילם בעבור הלימודים מהכספים של משרד החינוך – לא אף אחד אחר. בעבור הכלכלה והלינה ההורים שילמו, והיו שני ילדים שההורים לא יכולים לשלם. אנחנו נשאנו גם בתשלום הזה. היו הורים שאמרו שהם לא מסוגלים לשלם סכום כזה בבת-אחת, ולכן חילקנו לכמה תשלומים שהם יכולים לשלם, ובלבד שהילדים שלהם ישתתפו. אמרנו שאם אנחנו עושים דבר כזה, הייתה קבוצה שפתחנו ב-י"א כדי שמי שנכשל בשנה הקודמת יחזור על הלימודים, וצירפנו גם אותם. אלה נסיבות הדברים. אני אדם שומר חוק, ואני מקפיד שבית הספר ישמור על החוק. אני חושב שפעלתי כחוק.

לא פעלת לפי החוק. אני יכול להבין מה שעשית ולהזדהות. יכול להיות שכל אחד היה עושה אותו דבר. אבל לפי החוק, אסור לעשות את זה.

החוק לא נכון. אם אי אפשר לשפר את מצב התלמידים- -

הכול נעשה בהתייעצות עם ההורים ובדיאלוג מתמיד איתם. הצענו להם חלופות- -

אני בטוח שעשית את הדברים בתום לב ורק כדי לשפר את ההזדמנות של התלמידים שלך. יחד עם זאת יש חוק שאוסר לקחת כספים מתלמידים. היועצת המשפטית גם תסביר את זה טוב יותר ממני. אסור לקחת כספים מתלמידים – לא ללינה וגם לא למטרות הטובות האחרות. גם משרד החינוך הוציא תגובה חד-משמעית שזה אסור.

איזו צביעות.

תודה על הדברים שלך. נשמע גם את משרד החינוך וגם את חברי הכנסת.

תודה אדוני, היושב ראש, ותודה לחבר הכנסת יואל חסון שהעלה את הנושא. אני לא רוצה להיות צבועה. אני מתארת לעצמי מה את עומדת לומר, ובצדק מסוים – כשאין ברירה, בואו נברך על כל מאמץ שעושה מישהו כדי שילדים שלנו יצליחו- -

את יודעת שבברית-המועצות המסכנה שני שלישים קיבלו תואר שני. בגלל זה כשאני שומעת שמישהו נלחם על בגרות מלאה ל-70%, אני רק מברכת את זה.

בוודאי, אנחנו גם. אבל אסור לתת יד לפשיטת רגל של המערכת הממשלתית-ציבורית של המדינה. לא נכון להעמיד יעדים לבתי-ספר, לתלמידים ובאופן עקיף או ישיר למורים ולמנהלים, ואז לא לשאת באחריות או לא לתת את הכלים, ולתת להם לשבור את הראש, ואחר כך גם לתקוף אותם. אני חד-משמעית נגד פתרונות שיטילו את הנטל על ההורים. גם אני הייתי מנהלת בית-ספר, וכמוך רציתי שהתלמידים יצליחו ועשיתי כל מיני פטנטים, אבל בשום פנים ואופן לא להטיל את זה על ההורים. המדינה תשמח להתעלם מזה למרות האי-חוקיות; נוח לה שמישהו פותר לה את הבעיות, ונוח לה להתהדר בשיעורי הזכאות הגבוהים לבגרות, ולא להזכיר שבעצם מנהלים ומורים עשו את זה יד אחת.

הורים שיכולים.

אני נגד זה בכל מצב, אז זה לא משנה. זה בדיוק מה שזה יוצר אחר-כך – החינוך האפור. זה מתחיל מזה שהורים מוכנים לשלם על פיצול כיתה כי היא מאוד עמוסה, אז מביאים עוד מורה או עוד סייעת, וההורים משלמים כל הזמן. המצב הזה לא יכול להיות.

למשרד החינוך יש פתרונות לדברים האלה, והוא נותן תוספות נקודתיות כאשר פונים אליו, כאשר ראש מועצה פונה אליו- -

הוא אמר שאת כל הפתרונות הוא קיבל.

והוא רצה בנוסף.

לא בנוסף. יחד עם ההורים החלטנו שבמקום להביא את הילדים לבית-הספר בעלות של 2,000 שקלים להסעה, ויהיו כל מיני בעיות של התעוררות בבוקר- -

אתה אומר ש-2,000 שקל עבור ההסעה ההורים היו משלמים ממילא?

לא. ההורים לא משלמים עבור הסעת הילדים, אבל אז רק בית-הספר יכול היה לספוג או לא לספוג.

למה בית-הספר, למה לא המועצה?

אין למועצה מאיפה לשלם.

אין דבר כזה, זה עניין של סדרי עדיפויות. זה לא נכון.

אני עדיין עקבית בדעתי שאסור לקחת מההורים. אני מכירה בתי-ספר במרכז הארץ, כמו בית ספר "בליך" שהילדים שלי למדו בו, והוא בית-ספר מאוד מבוסס, שהחוצפה הייתה לקחת מההורים כסף על חינוך מיני או חינוך לחיי משפחה או נגד סמים. מה זה הפטנט הזה שכל דבר ההורים צריכים לשלם? לכן צריכה להיות אמירה קטגורית, שלא לוקחים מההורים. כל המניפולציות איך לעשות את זה צריכות להיות באמצעות המשרד, המועצה, העירייה – לא מההורים. זאת לא שיטה. אחרת כל דבר נעשה עם ההורים. ההורים יגידו, כן, אנחנו לא רוצים שהילד שלהם יעשן סמים, והוא מוכן לממן פעילות נגד סמים. אי-אפשר לתת לזה יד, ובמערכות כל כך גדולות ומורכבות אין ברירה, אלא לחתוך קטגורית ולהגיד: אין בכלל. אחרת אם נגיד פה כן ושם לא, לא נצא מזה. זה במובן יכולת שליטה, אכיפה ופיקוח.


לא מדובר בבית-ספר שלך נקודתית, שאולי יש היגיון לא להשקיע 2,000 שקל בהסעה ולתת את זה כך או אחרת. פה מדובר בתופעה שהיא לא רק במקום מסוים שאתה יושב בו, אלא גם בתוך ערים ובמקומות אחרים. זה מוסיף תוקף לאמירה שלי שאסור לקחת כסף מההורים. זאת תעודת עניות למשרד – לא על כך שלא ידע, כי קורה שלא יודעים, יכול להיות שזה היה אפילו בתקופתי ולא ידענו. אבל זאת תעודת עניות על כך שהוא לא נותן את כל הכלים למנהלים ולתלמידים שמוכנים לעשות מאמץ נוסף ללמוד ולהשקיע. אני יודעת שהמשרד עושה את זה, אבל אם יש עוד מקומות שעושים את זה בלי המשרד ונאלצים לעשות את זה באמצעות ההורים זאת תעודת העניות למשרד, ומידית צריך להינתן לזה פתרון.

אחוז התלמידים שמגיעים לבגרות הוא נמוך מאוד ובלתי נסבל, ולכן כל מאמץ לעזור לתלמידים בצורה כזאת או אחרת הוא מבורך. שנית, אם המדינה, מערכת החינוך ומשרד החינוך במשבר, כל אחד מציל את הילדים בגלל מה? מלהיות בלי בגרות. זה מאה ה-21? לא. זאת המאה ה-19. לכן נהיה מציאותיים ונחשוב לעשות את זה בזמן המשבר. אנחנו במשבר. בקעת הירדן הוא אחת החזיתות של מדינת ישראל, ואני מבינה את הרשויות המקומיות שחושבות שזה משבר, ולכן אני מבינה שהם חושבים איך לעשות את זה בדרך של עמותות. זאת בושה לארגוני המורים שרמת החינוך בבתי-ספר לא מספיקה. הם לא מגיעים לכל ילד, ולכן הילדים וגם המשפחה נזקקים לעזרה. מה שדומיננטי זה הידע והבגרות, ובגלל זה כל הדרכים טובות.

אני אמרתי שיש חלל, והמדינה לא נותנת פתרון, אז יהיו כל מיני אנשים יצירתיים שימצאו את הפתרון. פעם אחר פעם אנחנו עומדים גם בוועדה הזאת מול השוקת השבורה הזאת. אבל עדיין - -

אני מבינה את העמדה שלך. שרת החינוך ומשרדה לא יודעים מה להציל בראש ובראשונה מכיוון שכל המערכת לא יודעת לאן ללכת, ואנחנו מרגישים את זה. לכן זה שאתה אומר שזה לא חוקי, ואנחנו לא מאשרים את זה, זאת עמדה פסולה. הם רצו לעזור, והם עזרו.

את תקבלי שכל בית-ספר יקבע כל סכום שמחייב את ההורים לשלם? הרי פה ההורים שילמו לפחות חלק גדול מההוצאות לדבר הזה.

שמענו שהם מצאו את הדרך שאין מתלוננים, כולם יכלו לקבל. נכון?

אני חייב לומר שיש פה פספוס. עקרונית אני מסכים אתך שאסור לגבות מהורים כל סכום- -

זה לא שאתה מסכים אתי, זה החוק במדינת ישראל- -

מסכים עם החוק. אני לא פעלתי נגד החוק. יצרנו בועה חינוכית. החלופות שעמדו הן או לשלם בעבור ההסעה או בעבור- -

אבל התשלום בעבור ההסעה היה משולם בידי המועצה או בית-הספר, לא בידי ההורים- -

מדובר על שתי מועצות שמצבן הכלכלי הרבה יותר מגרוע. משרד החינוך מממן הסעות בזמן שמתקיימים לימודים. מדובר על תקופה שבה אין לימודים, והגענו למסקנה- -

כולם הביעו סימפטיה למצב שנקלעת אליו והזדהות אתו. לפי הנתונים של משרד החינוך שפורסמו הבוקר, 80% מבתי הספר מפירים את החוק ועושים מה שבא להם בעניין גביית תשלומים מהורים. אנחנו לא יכולים להגיד שבגלל שאתה נחמד ועובד במסירות ובהסכמת ההורים, אתה יכול להפר את החוק; אבל בבית-ספר אחר פחות נחמד הם לא יכולים להפר את החוק. אני רוצה שתשמע מהיועצת המשפטית מה בדיוק אומר החוק במקרה הזה. כי אמרת שלא הייתה שום הפרה של חוק.

הבנתי שבית הספר יזם את הדבר הזה. האם אמרו להורים שהוועד קבע, וכל ההורים שילמו? האם היו טענות מצד הורים שאמרו שקשה להם?

לא היו טענות.

עקרונית, כשכל ההורים מסכימים עד אחד לעשות דבר מה, אי-אפשר למנוע מהורים לעשות מה שהם רוצים- -

מדינה דמוקרטית.

ההורים יכולים לעשות, אבל כאן בית-ספר עשה.

הבעיה כאן היא שבית-הספר יזם. כשבית הספר יוזם הורה לא באמת יכול להגיד "לא".

נכון.

עכשיו זה נכון. הם יזמו, ועכשיו הורים ידעו שהם צריכים ליזום. כשיש מלחמות יש צבא סדיר, ולפעמים,כמו במלחמת העולם השנייה היו צריכים את כוחות הפרטיזנים. הם פרטיזנים. כשמערכת לא עובדת יש פרטיזנים. אבל אנחנו מאפשרים את זה.

אני מצטער לראות שבתי הספר הופכים להיות כמעט כמו חברות סוללריות: יש חבילת בסיס, יש חבילת פלטיניום וחבילות אחרות- -

קופות חולים.

משלים, מושלם, ותכף יהיו בקרוב תלמידים שיחזיקו כל מיני סוגים של כרטיסים. זה עצוב. במסמך שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת נאמר: "בכתבה צוין כי גם לקראת בחינת הבגרות בתנ"ך הציע בית-הספר לערוך מרתון נוסף שאותו תעביר המורה לתנ"ך בבית-הספר, המלמדת שם באופן קבוע, בעלות של 300 ₪ לתלמיד". זאת אומרת, גם בלי המכונים הפרטיים, עדיין אותה מורה שמקבלת משכורת וצריכה לעשות את תפקידה – מציעים תוכנית ספיישל – 300 שקל תשלמו ותקבלו תוספת זמן איכות עם המורה לתנ"ך. מה זה הדבר הזה? תכף תסביר לי. בטח תיתן לי הסבר הגיוני שאני בטח לא אקבל אותו.

אז אני לא אסביר.

אז אל תסביר כי זה חמור מאוד.

מה אם העובדות לא נכונות?

אם העובדות לא נכונות, אני אקבל את זה.

אז תן לי את הכבוד לומר את העובדות, ועכשיו תקבע את עמדתך כפי שאתה רוצה.

אני אתן לך, רק אסביר את העניין.

איזה הורה לא רוצה שהילד שלו לא יצליח בבגרות? איך מעמידים את ההורים בסיטואציה הזאת? יש הורה שיגיד "לא"? גם אם הוא יחסוך במשהו אחר בבית הוא ימצא 1,800 שקלים האלה כדי שהילד שלו יהיה עם כולם.

דבר נוסף, הוא אופי מערכת החינוך הנוכחית שמרכזת את הכוחות לבגרות. מזמן אני טוען שכבר מזמן אין במערכת החינוך השכלה ולמידה, אלא רק הכנה לבגרות. זאת המטרה. לא באמת מלמדים כדי שתלמידים יידעו ויזכרו, אלא כדי לעבור בגרות, ורק אם הם זוכרים את זה או לא – זה רק בגלל מזל או אם הילד הפנים משהו, אבל בדרך כלל לא מפנימים ולא זוכרים. כשאתה שואל היום מישהו אחר הוא כבר לא זוכר כלום, הוא מדחיק את העניין. כי הכול מחנכים לטובת הבגרות: ללמוד לבגרות, לעבור את הבגרות. זאת לא השכלה, זאת למידה לטובת הבגרות. זה חלק מהאופנה של המרוץ אחר הבגרות, שהוא חשוב, אבל הוא לא צריך להיות בצורה כזאת וברמה כזאת שמעמידים את ההורים במצב הזה. גם אם תגיד לי שלא, אני בטוח שנוצרים מצבים מביכים מזה; נוצרות בעיות בתוך הבתים סביב הנושא הזה, בוודאי באזור שלכם – כמה משפחות חקלאים במשבר יש שם שמגרדים את הכסף הזה רק כדי שהילד שלהם יצליח לעבור את זה. זה לא ראוי למערכת. ושוב התירוצים על הרשויות המקומיות. אתה שם לב, אדוני היושב ראש, שכל פעם שאנחנו מדברים על השלטון המקומי, השלטון המקומי אומר שאין לו כסף. אם על כל דבר כמעט אין להם כסף, על מה הולך הכסף?

על מה הולך הכסף שאין להם?

הכנסה מסוימת יש להם. אבל תמיד בכל נושא של חינוך הרשויות המקומיות אומרות שאין להן כסף. אף פעם אין להן כסף. בגלל הסעה ובגלל סיבות כאלה אני לא קונה את העניין. אני מצפה ממשרד החינוך לוודא שלא יעברו על החוק, ולא מעניין אותי אם ההורים מסכימים לכך או לא. זה לא צריך לבוא ביוזמת בית-הספר בכלל, בית הספר לא צריך להציע את זה. תודה.

אני רוצה לספר לחבר הכנסת יואל חסון שבעקבות היוזמה הברוכה שלך לכינוס הנוכחי, משרד החינוך החליט שהוא יתחיל לבדוק את התופעה.

אני מצפה לתשובה ממשרד החינוך בנושא מערך תשלומי ההורים.

אנחנו מצפים לזה, אבל לא נדון בזה כרגע. היו לנו דיונים פה, ואנחנו מאוד מצפים לכך.

אנחנו נידרש לנושא הזה בעוד שבוע-שבועיים. אני מברך את היוזמה של חבר הכנסת חסון להעלות את הנושא הזה. אבל לא מן הנמנע שנידרש לסוגייה הזאת בהקשר אחר- -

בטוח נעשה את זה.

- - לכן הגיע הזמן שהדיון שמתנהל סביב השולחן הזה יבשיל בכל מה שקשור לתשלומי הורים. הגיע הזמן לאסור לחלוטין את תשלומי ההורים. היות שהחינוך הוא מפעל ציבורי ממלכתי ואינטרס ציבורי כללי יש מקום שהוועדה תדחף לכיוון גבייה של חצי אחוז ממערכת הביטוח הלאומי, ומערכת החינוך תצטרך למלא את כל המטלות המתבקשות ללא קשר ליכולתו של ההורים. לא יכול להיות שדברים מסוימים יכולים לשלם- -

אני לא אפתח דיון כללי על תשלומי הורים. היה לנו כאן דיון לפני שבועיים- -

אני מעלה הצעת חוק בדיוק בעניין הזה במליאת הכנסת. שרת החינוך אמרה שלא תהיה כאן, ולכן ביקשה שהתשובה תהיה במועד אחר. אם הוועדה תרצה להרים את הכפפה נדחה את כל הנושא הזה כדי לגבש משהו משותף. אני רוצה להתקדם עניינית בעניין.

אני אשמח מאוד. הבעיה שטיפלנו בה היא לא בעניין תשלומי ההורים החוקיים, שגם הם פסולים, אלא ש-80% מבתי הספר עושים מה שבא להם, ולוקחים תשלומי הורים בכל מיני דרכים לא דרכים תשלומים לא חוקיים.

כל מנהל צריך לנהל מערכת גבייה.

אני רוצה להתרכז בנושא שאנחנו מדברים עליו היום אף על פי שזה חלק ממכלול חוסר חינוך שנותן משרד החינוך, ולתוך החלל הזה נכנסות כל היוזמות הברוכות והלא ברוכות, החוקיות והלא חוקיות. משרד החינוך, בבקשה.

אני חייבת לומר מה המשרד משקיע בנושא שלשמו התכנסנו היום. מעבר לתקציב שמקבלת כל כיתה בכל בית-ספר המשרד משקיע מיליוני שקלים לקראת בגרות מלאה. במיוחד בשנת הלימודים תשס"ז הסכומים ממש גדולים.

יש קריטריונים, גברתי?

בוודאי שיש. יושבת כאן נציגה אחת שהשתתפה בוועדה שקבעה את הקריטריונים.

אנחנו קראנו את ההודעה לעיתונות שהוצאתם אתמול בערב לקראת הישיבה, וזה יפה מאוד. זה שהמשרד משקיע בהכנה לבחינת הבגרות – מאחר שזאת גולת הכותרת של החינוך במדינת ישראל, לצערי, זה לא כל כך פלא, ואני לא מתפעל מזה. עובדה שלא השקעתם מספיק. העובדה שמנהל בית-ספר יכול ביוזמה פרטית להגדיל את שיעור המצליחים בבחינת בגרות ב-70%-40% מלמדת שלא השקעתם מספיק.

אני מבקשת לדייק בנתונים. התשלום על שעות ההוראה היא בפירוש מתוך המשאבים והתקציבים של משרד החינוך, אגורה לאגורה. לפי מה שהבנתי מדבריו של מנהל בית-ספר "ירדן" שבעקבותיו הייתה כתבה בעיתון, שהוא הציע להורים 3 חלופות: חלופה אחת מהם הייתה הוראה בבית הספר בזמן החופשה. אבל ההורים הביאו מגבלות מסוימות במקרה שכך תיעשה ההוראה. הם הגיעו למסקנה שהם הגיעו עם כל ההורים, וכנראה, ההחלטה הזאת הייתה שגויה בסופו של דבר, כי ההורים היו צריכים לממן את הכלכלה ואת הלינה.

את אומרת שזה היה בסדר?

אמרתי שזאת הייתה החלטה שגויה- -

אז לא "כנראה".

- - כיוון שנדרש מההורים- -

מה זה "שגויה", ההחלטה הזאת הייתה חוקית?

מבחינתי היא לא חוקית כיוון שנדרש תשלום מעבר לתשלום שאישרנו. אבל שעות ההוראה הן מתקציב המשרד. המשרד משקיע הרבה מאוד כסף בעניין.

אבל הוא סיפר לפני-כן שהאלטרנטיבה בבית-הספר הייתה לדרוש הסעה, ואת ההסעה אתם לא תשלמו.

הוא היה יכול גם לעשות את זה לא בחופשת חנוכה.

עובדה שהוא לא היה יכול. אם אי-אפשר להביא את התלמידים לבית-הספר, איך הוא אמור ללמד?

זאת דוגמה מאוד ספציפית. אני מדברת על כך באופן כללי. המשרד מעביר לבתי-הספר תקציבים נוסף לתקציבים הרגילים, ולבית הספר יש אפשרות לתת מענה. אנחנו נגד הכנסה של קבלני משנה לבתי-הספר. מורי בית-הספר שמקבלים הכשרה מיוחדת לעבודה עם תלמידים מתקשים הם אלה שצריכים לעשות את העבודה. אבל לא תמיד בית-ספר יכול למצוא את המורים מבין צוות המורים כי משרותיהם של חלק מהם כבר מלאות. במקרה כזה מחובת המפקח לאשר מורים שבית-הספר מגייס לצורך העניין. בשום אופן איננו מסכימים שייגבה תשלום מההורים.

מה עשית בעניין עד עכשיו?

לא נתנו לי לפרט.

אני מתכוון, מה עשית בטיפול בתופעה הזאת. לא טיפלת בה. עכשיו משרד החינוך הודיע בעקבות הדיון שהוא יטפל בתופעה. אבל מה היה עד היום? הוא קיבל איזו הערה?

לא ידוע לנו על קבלני משנה- -

לא ידוע לך על מערכת החינוך שאת ממונה עליה?

ידוע לנו- -

אדוני היושב ראש, נאמר פה משפט חמור. היא אמרה: "לא ידוע לנו". את צריכה שתהיה לך שליטה מלאה על מערכת החינוך שלך, ואת צריכה לדעת מה קורה בבתי-הספר שלך. משרד החינוך צריך לדעת מה קורה בבתי-הספר שלו.

אנחנו לא יכולים להודיע על משהו שאנחנו לא יודעים שהוא קיים. אנחנו לא מאפשרים למכונים להיכנס- -

אבל אם ידיעות אחרונות וה-מ.מ.מ. בכנסת יכולים לפתוח אתר אינטרנט ולראות שמאות בתי-ספר עושים את הדבר, גם את או הממונים עלייך יכולים לעשות את זה.

יש מפקחים.

מפקח בית-הספר הזה בא בדין ודברים, ואפילו ראיתי שהוא אמר שזה בסדר.

אני אפילו רוצה לתת דוגמות מהשטח.

אנחנו נשמע דוגמות.

המעסיקים הרבה מאוד מהכספים של משרד החינוך בשביל כל מערך הפיקוח. לא יכול להיות שיש תופעה שמאות בתי-ספר עושים דברים בלתי חוקיים, ואתם צריכים כל פעם להזדקק ל-מ.מ.מ של הכנסת, שיעשו את העבודה שכל מערך משרד החינוך לא מצליח לעשות.

נדמה לי שהייתה פה הודעה גורפת. אני אשמח לדעת מי בתי-הספר שכך נוהגים. אנחנו בדקנו, גם בעקבות הכתבה, ורק אתמול קיבלתי אינפורמציה מיישובים מסוימים מאוד – זאת לא שיטה גורפת, צר לי.

אף אחד לא אומר שזאת שיטה גורפת, אבל יש מאות בתי-ספר. עובדה שהמכונים מביאים באתרים שלהם- -

את שמות בתי-הספר שמשתתפים בפרויקט.

אני נציגת ארגון המורים העל-יסודיים. בתפקידי הקודם הייתי ראש המחלקה הפרופסיונלית בארגון המורים, ואני באופן אישי פניתי לפני 4-5 שנים למפקחים של משרד החינוך, ופניתי אישית גם למנהלי בתי-הספר והבאתי לידיעתם. לדוגמה, מנהל בית-ספר "תפן" לקח חברה שהכינה את התלמידים למרתון לשון. יותר מזה, 3 חודשים קודם לכן מנהל בית-הספר פיטר את המורה ללשון כי אין צורך, מספיק להכין במרתון את התלמידים.

זאת הפרת משמעת ממש.

אבל את אומרת שאת לא מכירה את זה, ויושבת שם נציגה שאומרת שהיא דיווחה על כך למפקחים, ועדיין משרד החינוך לא יודע שזה קיים.

זה לא היה אתמול ולא שלשום, ולא בעקבות הכתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", אלא הרבה קודם לכן.

אני מצרה על כך שכמה חברי כנסת נכנסו ויצאו. אחד הדיונים הנוקבים ביותר הוא על אודות החינוך במדינת ישראל. אני יודעת שלא באנו לכאן כדי לדבר באופן כללי על החינוך, ויש הרבה מה לומר. אבל לאחר 2 קדנציות שהיו בהן 16 קיצוצים, אנחנו מגיעים למצבים בלתי אפשריים בחינוך. לאורך ההיכרות שלי גם עם גברת יפה פס וגם עם אנשים מרכזיים אחרים במשרד החינוך, אני מרגישה תחושה של הרמת ידיים במשרד. במקום לאכוף את כל מה שקורה בבתי-הספר יש עצימת עיניים והרמת ידיים. מה שקרה במהלך השנים הקודמות זהו פופוליזם לשמו, ואני אשלב גם את עניין בחינות הבגרות. בחינות הבגרות במועדים א', ב', ג', ד' הם מבורכים כשלעצמם, אבל כשזה נמצא במכלול של קשיים שבהם צריך לתת לתלמידים אופציה לגשת פעם נוספת לבחינות הבגרות, משרד החינוך צריך להיות ערוך לכך, הוא צריך להבנות את הדברים. אחת הבעיות המרכזיות של משרד החינוך זאת ההבניה של הדברים יחד עם תקציבים. משרד החינוך גם בעניין הזה צריך לא רק לקבל את הדין שיש קיצוצים, אלא צריך למחות נחרצות עד כדי כך שישבית אפילו הוא את מערך הלימודים אם אלה הכספים והמשאבים.

את גולשת. זה נושא יותר רחב. את אמרת שאת יודעת שזאת תופעה רחבה. את יכולה לפרט?

זה מקבל גוונים וצורות שונות ומשונות, החל מכך שכבר מצאתי שבית הספר שולח 3 תלמידים למורה שמקבלת בבית באופן פרטי קבוצות קטנות, ואז משלמים מעט כסף- -

מי משלם את הכסף?

ההורים משלמים את הכסף, אבל בית-ספר מפנה אותם למורה שלוקחת מחיר מיוחד. אם יש מועד ב' בחורף ונשארו 13 תלמידים שנכשלו, ואנחנו רוצים לשפר את המצב, מה נעשה עם 13 תלמידים? הפן הזה קיים וידוע - -

כנראה, לא ידוע למשרד החינוך.

אמרתי שגם אם יחפשו יש תכתובות כי אני אישית כתבתי- -

יפה, את לא יכולה להגיב על כל דבר עם פרצוף. את שומעת דברים חמורים על מורים שמתפקדים בתוך המסגרת והעבירו את הדברים למשרד, ואת לא מכירה אותם.

אני שנתיים בתפקיד, ומעולם לא קיבלתי מכתב כזה.

אז יכול להיות שהמפקחים שלך לא עושים את העבודה שלהם.

אבל גברת נורית הס אמרה שהיא שלחה מכתבים בעניין. אני מעולם לא קיבלתי על כך מכתב.

לא כתבתי אלייך, אני כתבתי מכתבים למפקח בצפון ולמנהל בית-ספר בצפון. אני מצפה גם מחברי הכנסת וגם מאנשי החינוך שיירתמו לנושא החינוך.

אם אנחנו צריכים ללמד מספר מסוים של מקצועות וגם לטפל בלקויי למידה, וצריכים להיכנס ל-42 תלמידים בכיתה, ברור לי שמנהל בית-הספר צריך למצוא פתרונות כאלה ואחרים, כמו פיצול. יש 600 גופים מתערבים כאלה ואחרים, ואם משרד החינוך יודע- -

אנחנו לא נפתח את הנושא הזה, כי אנחנו מטפלים בזה במסגרות אחרות.

אחת הבעיות המרכזיות כאן היא תפקוד המפקחים במשרד החינוך, ואני אבקש על כך דיון. יש פריסה אדירה של מפקחים במשרד החינוך. אני לא מצפה שמערכת כל כך גדולה כמו משרד החינוך תוכל לשים לב לכל תופעה גדולה או קטנה – וכל הכבוד לך שאת מנסה להגן על המערכת – אנחנו חושפים כאן תקלה חמורה מאוד שאת גם מודה שהיא קיימת. זה מגיע למצב שמפקחים כאן בוחרים איזה נושא להעלות ולהציף ואיזה נושא פחות להעלות ולהציף. בוועדה הזאת צריך לקיים דיון מהן הסמכויות של מפקחים; מי קובע איזה נושאים הם מעלים לדיון הממונים עליהם; איך נראית עבודת המפקח; כמה בתי ספר הם תחת פיקוחו של מפקח – יכול להיות שהוא מפקח על יותר מדי בתי-ספר, ואין לו יכולת לבצע את תפקידו- -

נכון מאוד.

לכן אני מבקש לקיים דיון על תפקודם של מפקחים במשרד החינוך.

לגופו של עניין, אני מבקש שתיכנסו לעובי הקורה בעניין הזה. אל תעמידו את ההורים במצבים האלה. נושא תשלומי ההורים הוא בלתי אפשרי. אתם יוצרים פערים נוראיים בחברה, ואגב, הם לא נראים בשטח כי ההורים משלמים וחוסכים בדברים אחרים. אבל זה עושה דברים נוראיים בבית, במשפחה ובחברה שלנו. לא יכול להיות שיהיו כאן תוכניות פלטיניום, תוכניות זהב וחבילות בסיס. קבלי את זה כמו שזה, חזרי למשרדך ותני לנו בשורה טובה בעוד כמה שבועות שצמצמת את התופעה הזאת עד כמה שאפשר. תודה.

יושבת ראש ארגון ההורים בירושלים, בבקשה.

מה שאנחנו רואים פה זה חלק מאוד קטן מתוך תופעה רחבה. היא מתחילה דווקא בבתי-הספר היסודיים, שבהם ההורים נאלצים לשלם לשיעורים פרטיים כדי שהילדים שלנו יגיעו להישגים ויצליחו. אלה שאין להם כסף לשיעורים פרטיים נאלצים לשבת עם הילדים שלהם ולהכין את השיעורים. לא פעם אנחנו נתקלים בדף הנחיות למורה – הילדה שלי למשל, אומרת לי שהמורה אמרה להתקדם בספר חשבון 20 עמודים קדימה, ואני רואה שם דף הנחיות למורה, אז אני שואלת איפה המורה. מה המורה עושה בכיתה אם אני צריכה לשבת עם הילדה שלי או לממן שיעורים פרטיים כדי שהילדה שלי תבין את החומר.

בבתי-הספר התיכוניים התופעה הרבה יותר רחבה- -

בגלל הבגרות.

נכון. גברת הס אמרה שאחד המנהלים פיטר מורה ללשון והביא מישהו שינהל מרתון ללשון בבית-הספר. חברים, למה הוא פיטר את המורה ללשון?

כי הוא הבין שמה שמלמדים בבית-הספר זה מיותר.

גם יכול להיות שהיא הייתה מורה לא טובה. לצערי, במערכת החינוך יש היום הרבה מאוד מורים שלא ראויים לעמוד בפני כיתה; יש הרבה מורים שאינם מסוגלים להעביר את החומר. אני לא מאשימה את המנהלים, אני מאשימה את ארגוני המורים שלא מאפשרים פיטורים של מורים כאלה. אני קוראת למשרד החינוך לאזור אומץ ולהתחיל לפטר את המורים האלה- -

את פותחת דבר ראוי, אבל זה נושא רחב- -

זה חלק מהתופעה הזאת.

יהיה לנו דיון רחב בנושא מעמד המורים על כל מכלול הדברים, והנושא המרכזי הזה יעלה.

אני רק רוצה לומר משפט סיום: אם מנהל יודע שהוא לא יוכל להביא את התלמידים שלו להישגים בבית-הספר כי המורים שלו גרועים, אני לא מאשימה אותו שהוא מגיע למצב הזה.

אנחנו לא מטפלים בגורם, אלא בסימפטום, ולכן זה שטחי. הבעיה של מנהל בית-הספר בבקעת הירדן היא שהוא עשה טעות משפטית, לא חינוכית, כי המטרה שלו הייתה לעזור לתלמידיו ולקדם אותם. בפעם הבאה יקרה אחד משני הדברים: או שמנהל כדוגמתו יבהיר להורים שכל הדברים האלה צריכים להיות ביוזמתם, לו לא יהיה חלק, וההורים יזמו ויעשו. אם הוא השיג מלגות לתלמידים נזקקים זה לא יושג, כי ההורים לא יוכלו להתמקח על התלמידים האלה, וההורים בעלי היכולת יעשו. לא קיים שום תחום במדינה שאנשים בעלי יכולת שיכולים לתת יותר לילדים שלהם לא יצליחו לעשות את זה. לכן צריך לדאוג שהיוזמה תהיה מצד ההורים; או שהוא יגיד שינצל את מקסימום המשאבים שמדינת ישראל מעמידה לי למערכת החינוך, ולכן יבחר לעשות את המקסימום לקדם את התלמידים שלו לבגרות. האמת היא שהמשאבים אינם מספיקים. יש מצוקה קשה מאוד.

אני פתחתי בזה. זה בא בגלל מדיניות המדינה, במיוחד בחמש השנים הרעות של מערכת החינוך בגלל הקיצוצים. נוצר חלל עצום שבתוכו אנחנו רואים את כל התופעות האלה. זה ברור לגמרי, וברור שאנחנו מטפלים בסימפטום. אבל גם בסימפטומים צריך לטפל. אנחנו נטפל גם בעצם החלל ובכל המכלול. זה התפקיד שלנו כאן.

אף על פי שהדיון הפעם הוא על מכונים שמוזמנים להכין תלמידים לבגרות, אני מבקשת שיקוים דיון גם על גופים אחרים, כמו עמותות למיניהן, שהתלמידים לא משלמים פרוטה כדי ללמוד במסגרתם. גם כאן, לבד מ-350 מיליון ששמענו שנלקחו במרמה מהמשרד דרך התפקוד של העמותות האלה בבית-הספר דורש רה-אורגניזציה יסודית ביותר.

יהיה לנו דיון על זה.

אנחנו מברכים אותך שאתה משמש מגן חי של ההורים, כי אנחנו משמשים בנקים של כל הדברים האלה.

לפני יומיים פרסם נחמיה שטרסלר ב"הארץ" כתבה על כך ש-700 מפקחים בארץ מיותרים. אני עונה לחבר הכנסת יואל חסון – זה נכון; כמו שהמפקחים לא עושים פיקוח על תל"ן הם לא עושים את הפיקוח על זה.

אני עצמי חונכתי במושב, והייתי נוסע כמעט כל יום על אופניים במועצה אזורית ברנר, והמורים היו- -

היו זמנים.

אז גם היום, שהמורים יתנדבו. למה לשלם? ארגון המורים בדק 600 בתי-ספר, ובהם ההורים יצטרכו לשלם 2,000-3,000 שקל לחברות כוח אדם על שירותים שדורון עלה בגללו על המוקד. אבל אתה לא היחידי, יש עוד 600 כמוך.

אבל הוא סיפר בהתחלה שהמורים אצלו לא יכלו לעשות את זה בגלל המצב המשפחתי.

יפה, יכול להיות שיש לך תחושה קשה מהישיבה הזאת, וזה בסדר. כך זה צריך להיות. זה כמובן, לא אישי. אני אתן ליוחנן דורון לומר עוד מילה, ונסכם.

אני מרגיש שבהחלט העליתם אותנו על המוקד. אני משוכנע שיש מנהלים ומורים שאינם נוהגים כראוי. המורים והמנהלים מתנדבים, והם עושים עבודה מצוינת. כואב הלב שעושים כאלה הכללות. צריך לבדוק מפקחים ואת המערכת.

קיבלנו הסכמה של כל ההורים. אני מודה ומתוודה שבמקום שאין אנשים הייתי האיש. הלוואי שהיה לי ועד הורים חזק שהיה לוקח הכול על עצמו. יש לי שיתוף פעולה מלא עם ההורים, ואני משוכנע שבפעם הבאה אני לא אקח, משום שהרבה לפני שבאתי לוועדה הזאת, ביום שהתפרסמה הכתבה, ד"ר יחיאל שילה, מנהל המִנהל לחינוך התיישבותי שדן אתי בעניין הזה שאל למה לקחתי את זה אני ולא אחד ההורים. אני מתנצל בפני הוועדה שאני אחראי לתלמידים שלי. אני באמת ראיתי לנכון לעשות דבר שהייתי משוכנע בחוקיותו, וקיבלתי את הסכמת כל ההורים כדי להביא את התלמידים שלי להצלחה.

אני רוצה שילדי בקעת הירדן, מעלה אפרים, רימונים ומגדלים יקבלו אותו סיכוי שילדים במרכז הארץ מקבלים. אני רוצה שהם יהיו בדיוק אותו דבר, ואני רואה חובה לבצע את זה.

הבעייתיות פה היא הרבה יותר עמוקה. כמו שאמרו חבר הכנסת חסון והיועצת המשפטית, להורים אין אופציה. מנהל בית-ספר אומר להורים שהם יכולים להגדיל את הסיכוי של הילד שלהם להוציא בגרות בלשון מ-40% ל-70% אם הם רק ישלמו 2,000 שקל ותיתן לילד שלך ללמוד במכון במשך 11 שעות בחופשת חנוכה. איזה הורה לא יעשה את זה? כל הורה יעשה את זה. לכן השאלה היא השאלה היסודית, האם יש חוק חינוך חינם במדינת ישראל שצריך לצמצם פערים ולקחת אחריות של מדינה כדי שלפחות 70% מהילדים יקבלו בגרות. אני לא מדבר עליך; זאת השאלה של הוועדה, של המדינה, לא שאלה שלך. זאת השאלה שאנחנו מטפלים בה. אתה תגיד מחר להורים שאם תפצלו את הכיתה ויהיו 20 ילדים – אני לא אשלם בשביל זה? אני אקח עוד הלוואה ועוד משכנתא, ואני אעשה את זה.

יש כבר היום כאלה שמשלמים על זה.

אנחנו יודעים את זה.

ברור לגמרי שזה בגלל החלל שנוצר. מי יבוא בטענות? יבוא מנהל שיגיד שיש רק 15 תלמידים בכיתה של הילדים שלך, אתה לא רוצה לשלם כמה מאות שקלים בשביל הדבר הזה? ודאי שאני רוצה. אנחנו לא יכולים לנהל כך.


לסיכום הדיון. התופעה פסולה ולא מקובלת וחייבים למגר את זה. אם בעקבות היוזמה של "ידיעות אחרונות", המ.מ.מ וחבר הכנסת יואל חסון, משרד החינוך יתחיל לעשות את העבודה שלו, ויבדוק קודם בכל המקומות שהתופעה קיימת וימגר אותה – גם זאת תוצאה ברוכה של הישיבה, ואני מברך על הודעת המשרד מאתמול שאמר שיתחיל לטפל בזה.


שנית, נקיים כמה דיוני עומק בוועדה על מעמד ההורים, המורים והמנהלים, ואנחנו בהחלט נוסיף גם את מעמד המפקחים. יש טענה שיש יותר מדי מפקחים, וזה ודאי עולה הרבה מאוד כסף כי הם מקבלים פי כמה וכמה ממה שהמורים מרוויחים; אבל מצד שני אנחנו לא תמיד אנחנו רואים את תוצאות הפיקוח. במקרה דנן המפקח אפילו שמח על התופעה. אני לא רוצה לדבר על המפקח הספציפי הזה כי לא שמענו אותו, ולכן לא אתייחס. זה יהיה חלק מהסדרה שנעשה בחודש הקרוב כדי לבדוק את מכלול הדברים.

מעבר לזה, אנחנו צריכים לשקול בהתייעצות פנימית של חברי ועדת החינוך אם משרד החינוך לא מסוגל לטפל בעניין התשלומים של ההורים, וכל ההפקרות שמשתוללת – 80% מבתי-הספר שמצפצפים על ההוראות ולוקחים מה שבא להם בדרכים לא דרכים. אז אולי נעשה את זה אולי בכנסת, ונקבע דברים- -

צריך לעשות ועדה פרלמנטרית.

יכול להיות שזאת הדרך. אי-אפשר להמשיך לחיות עם זה. קיבלנו הבטחה משרת החינוך שתחזור לוועדה תוך זמן קצר, ואנחנו מחכים- -

צריך להקים ועדה פרלמנטרית עם סמכויות.

לוועדת חקירה פרלמנטרית אין סמכויות ביצוע.

אין לה סמכויות ביצוע. לכן אני מציע שתהיה לנו הידיינות פנימית מהי הדרך הטובה ביותר להפסיק את ההפקרות המוחלטת של החינוך הציבורי בישראל- -

זאת סחיטה.

שמשרד האוצר יהיה גם הוא שותף.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה ב-10:50