כנסת פתוחה

PAGE
25
ישיבה משותפת של הוועדה לזכויות הילד בשיתוף עם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החינוך, התרבות והספורט - 16.1.2007

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול

מישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט (פר' 121), ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (פר' 143), והוועדה לזכויות הילד (פר' 19)
יום שלישי, כ"ו בטבת התשס"ז ( 16 בינואר 2007), שעה 12:00

ילדים בישראל- 2006, שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד

חברי הוועדות: שלי יחימוביץ- יו"ר הוועדה לזכויות הילד

מיכאל מלכיאור- יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

משה שרוני- יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

זבולון אורלב

טאלב אלסאנע

שמואל הלפרט

נדיה חילו

דב חנין

רן כהן

אברהים צרצור

רונית תירוש

פרופ' יונה אמיתי, מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר, משרד הבריאות

ד"ר אשר בן- אריה, סגן המנכ"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד

רפ"ק ברקוביץ, מדור נוער, המשרד לביטחון פנים

עפרה דונסקי, משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים

יפה וולמן, עו"ס מחוזית, המשרד לקליטת עלייה

מפקח שחר ינאי, קצין מדור נוער, המשרד לביטחון פנים

רינה יצחקי, דוברת הוועד הישראלי, יוניסף

רפ"ק רם יקיר, קצין הדרכה, מדור נוער, המשרד לביטחון פנים

נעמי לנגוס, יו"ר האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

דבורה מרחבי, מפקחת ארצית על המעונות ועל תוכניות לילדים בסיכון, משרד החינוך

ד"ר בלהה נוי, מנהלת אגף שירותים פסיכולוגיים, משרד החינוך

יפה ציונית, המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

מיכל קמחי, המועצה הלאומית לשלום הילד

יעל רוטברג, מנהל הקו הפתוח, משרד החינוך

רחל סעדה

יהודית גידלי

וילמה מאור

אורית לבנשוס-חלוצי - חבר המתרגמים בע"מ
ילדים בישראל- 2006, שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד

בוקר טוב, קודם כל לעמיתי יושבי הראש של הוועדה לזכויות הילד, הוועדה הכי חשובה בכנסת וליושב ראש של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, גם ועדה חשובה. זה יום, זה תמיד קשה לי להגדיר בדיוק אם זה יום אבל או יום חג שמקבלים את הדו"ח השנתי של המועצה הלאומית לשלום הילד וקוראים את המצב של הילדים במדינת ישראל.


רק בכמה מילים ואחר כך מעביר כמובן את זכות הדיבור לעמיתי יושבי הראש ולדוקטור יצחק קדמן, אני בכל זאת רוצה רק לציין שהיום זה יום עצוב מאוד בכנסת, נפטר חבר כנסת חרוץ ומסור, חבר הכנסת יורי שטרן, היה לי את הזכות להכיר אותו במאבק למען יהודי ברית המועצות כבר 25 שנה, עבדנו באינטנסיביות ביחד הרבה לפני שהיינו בבית הזה והוא היה בין הלוחמים שבאמת שמו את הנושא של הזכויות של היהודים בברית המועצות במרכז השיח העולמי בצורה קריאטיבית תמיד ובצורה שנגעה ללב ולדמיון של הרבה מאוד אנשים, יהודים ולא יהודים בארץ וברחבי העולם. פה בכנסת הוא עבד בהרבה מאוד תחומים, אני בעיקר עבדתי איתו בנושא של איכות הסביבה שהוא היה בין הפעילים הבולטים בשדולה ועזר מאוד להעביר חוקים מרכזיים בתחום הזה שיעמדו לאיכות חיינו פה וילדינו פה לדורות החוקים הללו. יהיה זכרו ברוך, הלוויה שלו תתקיים היום בשעה ארבע וכל מי שיכול להגיע כמובן לכבד אותו ואת פועלו.

אני רוצה רק להגיד שהעבודה של המועצה הלאומית לשלום הילד זה אחד מהדוגמאות של החיבור המבורך בין גוף שהוא מייצג את המיטב בחברה האזרחית ועובד יחד איתנו בכנסת וכל הזמן דוחק בנו ומעיר אותנו ועוזר לנו כדי שהנושא של הילדים לא לגמרי ישכח. ילדים לא מצביעים, ילדים תמיד יחד עם עוד מספר קבוצות, אבל קודם כל ילדים, משלמים את המחיר למדיניות האולטרה- ליברליסטית- קפיטליסטית שאפילו לא מסתכל על הילדים, לא כעתיד ולא בוודאי לא כהווה שלנו. ואנחנו קיבלנו כמה דו"חות, את הדו"ח הזה אני לא מכיר אבל אני יכול לנחש מה יש בו, כי אנחנו מכירים את המדיניות שנוהלה ופה זה סקר של התוצאות של המדיניות.

זה לא גזירה מן השמיים, זה מישהו שישב וקבע את המדיניות, זה לא דבר שמוכרח להיות, אפשר לשנות את המציאות של הילדים שלנו, נלמד היטב את הדו"ח הזה, ואנחנו לפחות, אני יודע חברי הכנסת הנוכחים פה, נעשה כל מאמץ שבשנה הבאה שיהיה לנו את הדו"ח של דוקטור קדמן וכל הפעילים שלו וכל הארגונים האחרים שגם יושבים מסביב לשולחן הזה, שבאמת זה יכול להיות יום חג לילדים שמוגש. בינתיים זה בהחלט לא כך ואנחנו חייבים לפעול הרבה יותר בנמרצות כדי לשנות את המציאות של ילדינו.

עמיתי יושבי ראש הוועדות, חברי הכנסת, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, דוקטור יצחק קדמן, אורחים מכובדים. קודם כל צריכים להגיד תודה מהלב על המועצה הלאומית לשלום הילד על דאגתה בכל הנושאים האלה. אני רוצה להגיד תודה ליושבת ראש לזכויות הילד, חברת הכנסת, יושבת ראש הוועדה, שלי יחימוביץ. אני חושב שאנחנו עושים דיי בנושא הילדים, שאנחנו קוראים יום יום, הפגיעות בהם, אנחנו רואים מה שקורה אצלנו, צריכים לטקס עצה ולעשות את הכול כדי שילדים יהיו מוגנים לא ב-90% אלא ב-100%.

אני כיושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מוכן לקיים דיונים בנושא חקיקות חוק למען שלום הילד בצורה מהירה ביותר כדי להביא את זה כמה שיותר מהר. שוב פעם אני רוצה להודות לכל המשתתפים כאן ואני חושב שהשנתון שיצא נוכל ללמוד הרבה דברים ולתקן הרבה דברים. גברתי חברת הכנסת יושבת ראש ועדת זכויות הילד, שלי יחימוביץ בבקשה.

תודה לך יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני וגם לך יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור ולחברי חברי הכנסת ולכל האורחים ובאופן מיוחד למנכ"ל המועצה לשלום הילד, דוקטור יצחק קדמן. אני מודה לך על הדו"ח הספציפי הזה שלא קראתי אותו, אבל קראתי את תקצירו ביסודיות ואף רפרפתי עליו. יושבים כאן כמה חברי כנסת ששמשו יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד ואנחנו כטבעם של פוליטיקאים באים והולכים אבל אתה דוקטור קדמן נשאר. גם כאידיאולוג של זכויות הילד וגם כמי שעושה את העבודה הסיזיפית של הכנה לחקיקה ואיסוף הנתונים והלובינג והתביעות לבג"צ ומה לא. ואני שוב רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך על זה שאתה קיים כמובן ועל תרומתך למעמדם של ילדים בישראל.

אני רוצה להעלות כמה נקודות שעולות מן הדו"ח הזה שהן אקוטיות לטעמי. האחת היא ששליש מהילדים בישראל הם עניים ושזה נתון שהוא חרפתי למדינת ישראל. ואנחנו יודעים, יש אלפי מחקרים, אבל גם בלי המחקרים אנחנו יודעים שיש קשר ישיר בין המצב הסוציו- אקונומי של הילד, של תנאי המחיה שלו, לבין עתידו. כלומר, אם ברגע זה נולד ילד עני, וברגע זה נולד ילד עשיר, אנחנו יכולים לנבא באופן טראגי במידה מאוד גבוהה של הסתברות, מה יעלה בגורלם, מה יהיה מצבם הרפואי, מה יהיה מצבם ההשכלתי, מה יהיה מצבם התעסוקתי, מאיזה מעמד סוציו- אקונומי הם יהינו בבגרותם וזה מגיע לכל תחומי החיים. כלומר מלכתחילה, מעצם לידתם, שליש מהילדים בישראל יש להם פחות הזדמנויות מאשר לילדים אחרים.

לצערי הרב, בין היעדים שמדינת ישראל מציבה לעצמה, יש את יעדי האוצר, יעד הצמיחה, יעד הגירעון, יעד הריבית, אין יעד של צמצום פערים, אין יעד של מלחמה בעוני ובעניין הזה אני רוצה להזכיר את ממשלת בריטניה, של אחרי תאצ'ר כמובן, שמשרד האוצר העמיד בראש סדר העדיפויות שלו את צמצום העוני בקרב הילדים, כמטרה של האוצר, דבר שאצלנו זה בכלל לא יהיה בבית ספרנו, זה תמיד תהיה איזה גחמה של חברי כנסת חברתיים במירכאות שהאוצר בא להדוף אותם בכלל. אז בבריטניה האוצר מציב את זה כיעד לאומי ומציב גם תוכנית שקיימת כבר יותר מחמש שנים ומביאה להצלחות טובות ביותר. זה שאיפתי ואנחנו כמובן נעשה כל אשר ביכולתנו הדלה, ואני חושבת שהיושבים כאן כבר הבינו שהכוח של חברי כנסת הוא מוגבל ושבסופו של דבר מי שקובע את המדיניות בכלל ואת המדיניות הכלכלית בפרט הם ארבעה אנשים שזה ראש הממשלה, שר האוצר, יו"ר הקואליציה והממונה על התקציבים באוצר. על אף כוחנו הדל יחסית, אנחנו נעשה הכול כדי שהחזון הזה יקרה גם כאן.

יש מדיניות של הרעבת השירות הציבורי, הרעבה מכוונת והרעבת השירות הציבורי היא הרעבת ילדים, כי אם שירותי הבריאות נפגעים ושירותי החינוך נפגעים, ושירותי הרווחה נפגעים ואחיות בריאות הציבור כנגזרת נפגע, המדיניות הזאת של צמצום, דיאטה, אנורקסיה של השירות הציבורי זה אנורקסיה של ילדים. וזאת המדיניות הכלכלית הנהוגה היום, למרבה הצער אני אומרת את זה כשותפה במפלגה שהיא חלק מהקואליציה ואני אומרת את זה בעצב, אבל הנפגעים הראשונים הם החוליה החלשה והחוליה החלשה היא הילדים.

התפרסמו אתמול נתונים של מרכז אדווה על כך שמעמד הביניים קטן, זה אומר שיש פחות ופחות ילדים שגדלים במעמד הביניים ויותר ויותר ילדים שגדלים בבתים עניים ויותר ויותר ילדים, וזה בחוצה מעמדות, גדלים בבתים שאין בהם ביטחון תעסוקתי. כי שיטת ההעסקה הבטוחה נעלמת מן העולם, במקומה באה העסקה זמנית, עונתית, דרך חברות כוח אדם, דרך עובדי קבלן וילד שגדל לאבא עובד קבלן, הוא ילד שלהוריו אין ביטחון תעסוקתי וגם לו אין ביטחון ולהוריו אין כסף לחסוך בשבילו בתוכנית חסכון לאוניברסיטה והדבר הזה בכלל יוצא מהספקטרום של שאיפותיו של הילד הזה.

עוד שני נתונים אני רוצה לציין מהדו"ח שהם חשובים בעניי. אחד, נגזרת מהתוצאות של הדו"ח וגם את זה אני אומרת בצער, שהמקום המסוכן ביותר לילד הוא לא מגרש המשחקים, ולא חצר בית הספר ואפילו לא מועדון הלילה, אלא הבית ואני חושבת שזה מאוד ברור ובוטה, גם מנתוני התאונות הביתיות, גם מנתוני הפגיעה המינית בבית, גם מאחוזי הילדים המוכים. וכאן, בעניין הזה, נורא קל לנו ציבורית תמיד להיתפס לכל מיני אנסים שמסתובבים בגנים, ולשערורייה שהייתה בבית ספר כזה או אחר ואפילו לרצח שהיה במועדון. אבל אנחנו איכשהו צריכים לעשות סוויץ' במוח ולהקפיד להסב לשם את הזרקור, גם מבחינה טיפולית, גם מבחינת מודעות ציבורית, גם מבחינת חינוך, הבית שנועד להיות המקום הבטוח ביותר לילד, הוא המקום המסוכן ביותר לילד והפוגעים זה לא המטפלת שאוהבים לצלם אותה במצלמת וידאו, אלא יותר מידי פעמים ההורים. וגם זה, כאן אנחנו צריכים להשקיע עבודה מאוד סיזיפית.

נתון אחרון שמאוד מדאיג אותי הוא העובדה שתרבות הפנאי של 82% מהילדים היא קניות וטיולים בקניונים. ואני ממש לא רוצה להישמע ארכאית שמצקצקת בלשונה ואומרת, הנוער של היום, אבל אני חושבת שזה מעיד על תרבות קלוקלת כללית שבבסיסה תרבות הצריכה מה שנקרא, אני אגב לא רואה בצריכה תרבות, בעיניי לקנות ספה או מדפים או דובי או מה שזה לא יהיה, זו לא תרבות, זו צריכה. והעובדה ש- 82% מזמנם של הילדים מוקדש לצרכנות, מגדל אותם להיות אזרחים שבראש מעייניהם הצרכנות ואז גם לא יעניין אותם שום דבר ממה שקורה סביבם, לא סולידאריות עם חלשים, לא רצון לשנות את פני החברה, כי הם עסוקים ב"תרבות" הזאת,"תרבות" הצריכה.

התרופה הדבר הזה בעיניי קיימת, ואנחנו צריכים גם לחזק אותה במסגרת העבודה שלה, אני מנסה בוועדת כספים לחזק אותה וזה חיזוק תנועות הנוער שהם המסגרת שבאופן ברור גם מפחיתה אלימות, גם הופכת ילדים לערכיים יותר, ואני מדברת על תנועות הנוער על כל גווניהם הפוליטיים, שזאת נראית לנו אחת המשימות היותר, חלק גדול לצערי מהטיפול שלנו, הוא טיפול בילדים פגועים וחלשים, כאן יש לנו אפשרות להעצים ארגונים שכבר יש להם כוח משל עצמם כדי לשפר את מצבם של ילדים בישראל.

תודה רבה. אני מציע שקודם נשמע את דוקטור קדמן ואחר כך התייחסות של שאר חברי הכנסת. רק להוסיף נתון אחד מעבר לדברים ששלי אמרה שבוודאי וודאי שצריך להיות לעניין משמעות עמוקה ביותר. אני זוכר לפני חמש שנים שדנו בנושא של העוני ושאמרנו שעלול להיות מצב שאפילו נגיע לכך ששליש מהילדים יהיו עניים, מכל וכל דחו את הטענה הזאת. אני זוכר שאני קיבלתי קודם את הנתונים מדוקטור קדמן ואמרו שזה פשוט, כל הרואי שחורות ועושי כותרות וזה לא יכול להיות וזה לא יגיע לכך, אנחנו כבר עברנו, אנחנו כמעט ב- 35% מהילדים, ששוב יש חלק מאוד גדול מהמגזר, המגזר הערבי, המגזר החרדי. אבל בכל השכבות, בכל החלקים של החברה הישראלית.

אבל הנתון שרציתי להוסיף, הנתון של ילדים בסיכון, להיכנס לתוך ההגדרה הזאת, משרד הרווחה עד שמגידים ילד בסיכון, זה אומר שילד שהולך לישון בלילה ובאמת לא יודע למה הוא קם מחר בבוקר, הוא לא יודע אם יהיה אוכל, הוא לא יודע אם יהיה מכות, הוא לא יודע מה. המספר הזה, מספר של ילדים, אנחנו מדברים על למעלה מ-380 אלף ילדים בישראל שמתוכם בכלל התוכניות שיש לילדים בסיכון, אולי מטפלים בחלק מזערי ביותר. זה דבר שחברה לא יכולה לסבול, אי אפשר לחיות עם הנתון הזה, זה פשוט כל כך הרבה ילדים, תחשבו שזה ילדים שלנו, כל אחד מה- 380 אלף ילדים האלו. ואם אנחנו לא מטפלים קודם בקבוצת הסיכון הזאת, אז לא עשינו את תפקידנו הציבורי. והחדשות הטובות שאפשר לעשות עם זה, זאת אומרת זה שוב, יש חקיקה, יש לנו אמצעים פה בכנסת, לכולנו, יש לנו דרכים לטפל בעניין, אסור לנו להרפות עד שאנחנו נוריד לממש אפס סובלנות כלפי התופעה הזאת. דוקטור יצחק קדמן, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, יושבי ראש הוועדות הנכבדות, ואני מוכרח לציין שזה אירוע שאיננו קורה כל יום ששלוש ועדות מוועדות הכנסת מתאחדות יחד לדיון, ועל כך הוקרתנו והערכתנו, אני חושב שזה משקף את ההתייחסות הרצינית, גם העובדה שיש פה מספר גדול מאוד של חברי כנסת ובהם יו"רים לשעבר של ועדת זכויות הילד ואנשים אחרים שפעילים כבר שנים בכנסת הזאת ובכנסות קודמות למען ילדים, הוא זריקת עידוד בשביל כל מי שעוסק בתחום הזה, אז תודתנו והערכתנו לעצם הדיון.

אני אתן מייד את זכות הדיבור לסגני ולעורך השנתון מזה 15 שנה, דוקטור אשר בן- אריה, שהכין לכם מצגת קצרה שתנסה לעשות את הבלתי אפשרי ולצמצם במספר דקות נתונים של 550 עמודים. אני רק רוצה לפתוח בשלוש הערות קצרות שנובעות מן השנתון ולא עוסקות בנתונים ספציפיים.

הערה ראשונה היא הערה כללית, נשאלתי מאז שהשנתון פורסם בימים האחרונים, במה יועילו הנתונים לילדים בישראל? התשובה שלי היא מאוד ברורה, הנתונים לכשעצמם וגם פרסומם באופן מרוכז, לא יועילו לילדים ככאלה. יש שתי אפשרויות, או שהחברה הישראלי ובעיקר מוסדותיה הרשמיים יחליטו שהם משנים כיוון ומתחילים להשקיע בילדים בצורה נכונה, ואז השנתון הזה הוא כלי עבודה, הוא מצפן שמורה את הדרך איפה צריך לעשות ואפילו מה צריך לעשות. האפשרות השנייה שמוסדותיה של מדינת ישראל יחליטו שזה עוד דו"ח ולא יעשו איתו מאומה וימשיכו לא להשקיע כפי שצריך בילדים. ואז זה איננו כלי עבודה, זה כתב אישום וכתב אישום קשה ביותר.

אני רוצה להעיר הערה אחת שנוגעת למספר דברים שאני רואה אותם כאתגר לכנסת ולממשלה שנובעים מתוך השנתון, כמובן שאפשר להסיק הרבה מאוד מסקנות אחרות, אבל אני רוצה לאתגר את הכנסת ואת הממשלה בשישה נושאים שאני קורא לכנסת וממשלה לעשות מעשה ולעשות בהם אם לא מהפכות, לפחות צעד ראשון לשינוי. ובלי שתאמתי את הדברים עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הדבר הראשון שכתבתי הוא שבדיוק כפי שיש יעד שנתי לאינפלציה ויעד לגרעון התקציב, ממשלת ישראל חייבת תוכנית רב שנתית שתכלול יעדים שנתיים להורדת שיעור הילדים העניים במדינת ישראל.

בלי זה אנחנו גם נגיע ל- 40% מהילדים בישראל שיהיו ילדים עניים, בלי זה אנחנו לא נוכל לתקן את הדברים גם במישורים אחרים, בחינוך, בבריאות, בשעות הפנאי, בכל הדברים האחרים. וזה לא בשמיים, אני מניח שדוקטור בן- אריה יציג לכם את הנתונים, מה היה שיעור העוני במדינת ישראל בקרב ילדים רק לפני 20-25 שנה, היינו במספרים, אפילו בשלב מסוים, במספרים חד ספרתיים, זה בידינו לעשות את זה בתוכנית ארוכת טווח אבל עם יעדים מספריים, מדינת ישראל צריכה לקבוע בכמה היא מורידה את שיעור הילדים מתחת לקו העוני לקראת שנה הבאה.

נקודה שנייה, הכנסת והממשלה חייבים לקבל החלטה שילדים שנפגעו מינית בישראל יזכו לטיפול נפשי על חשבון המדינה בלי לשנורר טובות ותרומות מארגונים ומאנשים על מנת לקבל את הטיפול האלמנטארי הזה. זה בושה וחרפה שזה לא היה עד עכשיו, זה חייב להיות מוסדר עוד השנה. אגב, חלק מהדברים שאני אומר נמצאים בהליכי חקיקה שונים, אבל צריך לדאוג שהם יסתיימו.

נקודה שלישית שלא ניתנה לה עד היום מספיק תשומת לב, יש עליה נתונים בשנתון, הגיע הזמן שמדינת ישראל תחליט שילדים יזכו לטיפול שיניים חינם. היום כ- 50% מילדי ישראל מסתובבים עם שיניים כואבות ושיניים רקובות ולא יכולים לקבל את הטיפול היקר להם מאוד. כן, זה גם קשור למצבם הכלכלי של הרבה מאוד משפחות.

הנקודה הרביעית, הגיע הזמן שמדינת ישראל תקבע סטנדרטים רישוי ופיקוח על המסגרות לגיל הרך, בגיל הפגוע ביותר הילדים בישראל חיים ללא שום פיקוח וסטנדרטים במקומות שהם נמצאים בו שעות רבות כל יום.

הדבר החמישי, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתחיל לטפל טיפול אמיתי בילדים במצוקה גדולה שלא נספרים כיום ואני מדבר על ילדים שהוריהם בהליכי גירושין או שהתגרשו. זאת קבוצה גדולה של ילדים בסיכון שמונה היום למעלה מ- 100 אלף ילדים, ש-11 אלף ילדים מתווספים כל שנה למעגל הזה ושהרבה פעמים הם משמשים, הילדים, כמשחק, כלי משחק למאבק בין ההורים שלהם, נגרם להם עוול נוראי וכמעט אין מי שיטפל בהם.

ודבר שישי ואחרון ואני אותו מקדיש לזכרו של חבר הכנסת, דוקטור יורי שטרן שלצערי הלך לעולמו מפני שהוא התחיל לעסוק בזה. בישראל חיים עשרות אלפי ילדים שאין להם מעמד, לא רק אין להם אזרחות, אין להם מעמד בכלל. וכתוצאה מכך אין להם שום זכויות אלמנטאריות, כולל לא זכות לביטוח רפואי. חברי הכנסת יורי שטרן הניח הצעת חוק כבר בכנסת הקודמת בנושא הזה, בהתנגדות הממשלה הקודמת והנוכחית, ההצעה הזאת לא מקודמת. לא יכול להיות שיחיו פה איתנו ילדים בישראל שאין להם מקום אחר, ואני לא מדבר על ילדי עובדים זרים, אלה סיפור נפרד, ילדים שכאן מקומם, כאן ביתם, זאת שפתם, זה מרכז עולמם והם נעדרי זכויות לחלוטין.

אלה הם ששת האתגרים, כמובן שיש הרבה מאוד אתגרים נוספים. ולסיום הערה אחת בנושא שמעולם לא דיברו עליו בכנסת ומעולם לא דיברו עליו כמעט בשום פורום אחר ואני רוצה להזכיר אותו. 650 ילדים בערך מידי שנה, עד גיל שנה, כלומר תינוקות, נפטרים במדינת ישראל, חלקם הגדול אנחנו איננו יודעים ממה הם נפטרו, והם נכנסים תחת השמיכה הרחבה והמטשטשת מידי של מוות בעריסה. בלי להתייחס לאף אחד מהמקרים האחרונים בלי לפגוע באף משפחה, הגיע הזמן שנבדוק האם כל מקרי המוות בישראל שמוגדרים כמוות בעריסה הם באמת מוות בעריסה.

בארצות הברית נפטרים מידי שנה כ-2000 תינוקות מתסמונת התינוק המנוער, אני לא אכנס להגדרה המדויקת, זה אותה תופעה שבה אבא או אימא עייפים מלילה ללא שינה או עצבניים, לוקחים ילד בוכה ופשוט מנערים אותו, הם לא מתכוונים להזיק לו, אבל הם גורמים לפעמים נזק שהוא לפעמים פטאלי, 50 אלף פציעות כאלה יש בשנה בארצות הברית, 2000 מקרי מוות. אם עושים השוואה דומה לפי מספר הלידות בארצות הברית ובישראל, אנחנו מעריכים שיש כ-70 מקרי מוות מתסמונת התינוק המנוער כל שנה בישראל. בנתונים הרשמיים של משרד הבריאות לא מופיע אפילו מקרה אחד כזה. הגיע הזמן להרים את המסך מעל התסמונת המסוכנת הזאת ולעשות הכול כדי להסביר להורים את סכנותיה, כדי למנוע מקרים כאלה, זה דבר שאף פעם לא דיברו עליו במדינת ישראל, הגיע הזמן שנדבר עליו.

אני ברשותכם מעביר עכשיו את השרביט לדוקטור אשר בן- אריה שעורך את השנתון כבר 15 שנה ברציפות, שאגב, תדעו לכם, אחרי בדיקה, אין שנתון כזה באף מדינה בעולם, זה השג שישראל צריכה להתברך בו, אני יודע ששגרירויות רבות בעולם ביקשו מאיתנו את זה, לצערי הרב רק פעם אחת בשנת 2000 הצלחנו להפיץ תרגום של זה לאנגלית שמשמש מודל כלל עולמי ואני אתן לדוקטור בן- אריה עכשיו להציג את עיקרי הנתונים בשנתון וכמובן שאחר כך נשמח לשמוע את התייחסות חברי הכנסת.

תודה, יושבי ראש ועדות הכנסת, חברי הכנסת וחברות כנסת נכבדים, קהל, אני אשתדל להיות מאוד קצר כי דיברו וחלק גדול מהדברים כבר אמרו, ואני מודה מראש שהבחירה מה להציג מתוך השנתון היא בחירה שלי ושל צוות העריכה. איציק אמר בצדק שאני עורך את השנתון הסטטיסטי הזה כבר 15 שנה, משנתו הראשונה, וזה דרך אגב גם השנתון הוותיק ביותר בעולם, אבל בשנים האחרונות אני משתדל בעיקר לא להפריע ליפה ומיכל שיושבות פה שהן הצוות שעורך איתי ביחד והן מסרבות להציג אז אני זה שצריך לדבר במקומן. אבל הבחירה היא בחירה משותפת של שלושתנו ביחד להחליט מה להציג מתוך השנתון וכמובן שאני לא יכול להציג לכם את כל הנתונים של ספר שמונה השנה 560 עמודים במספר דקות שיש לי.

אבל אני רוצה להתחיל קודם כל שנדע כולנו על כמה ילדים אנחנו מדברים. במדינת ישראל נכון להיום, נכון לסוף 2005, סוף 2006 המספר גדל טיפה, אנחנו מדברים על למעלה משני מיליון ו-300 אלף ילדים. רק כ-70% מהם הם יהודים, זאת אומרת כ- 30% מהילדים בישראל אינם יהודים, 24% מהילדים הם מוסלמים, 2% הם נוצרים, כ- 2% הם דרוזים וקבוצה חדשה של העשור האחרון, כ-3% מהילדים בישראל מסווגים רשמית בנתונים של משרד הפנים, של מינהל האוכלוסין כילדים ללא סיווג דת, שאין להם דת. רובם המכריע הם ילדים שהגיעו לפה מברית המועצות לשעבר, מה שאנחנו בשפה שלנו מגדירים כדור שלישי או דור רביעי ליהדות. חלק גדול מהם הם אותם ילדים שדוקטור קדמן התייחס אליהם קודם, שמכיוון שאין להם מעמד דתי אז גם לא תמיד יש להם מעמד מלא או אזרחות מלאה וכך הלאה. וזאת אוכלוסיה שיש לה חשיבות בגלל ההקשר של המעמד המשפטי, המעמד האזרחי גם לשירותים שמוצעים להם, כי לא מעט מהשירות החברתיים במדינת ישראל מותנים במעמד האזרחי של הילדים.

אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה בישראל, אני כבר רואה שהבחירה של הצבע האדום לא הייתה מוצלחת, הולך ויורד, הילדים מהווים שליש מהאוכלוסייה בישראל, 33.3% בדיוק, זה דרך אגב נתון שיתקשר שאני אדבר בסוף למשל על ההוצאה לחינוך, ההוצאה הלאומית לחינוך. אחד הטריקים הידועים יותר או פחות שעושים מי שמתנגד להקצאה גדולה יותר לשירותים חברתיים בישראל, הוא בא ואומר, אבל אנחנו למשל לשירותי חינוך בישראל, כבר מוציאים אחוז מהתמ"ג יותר מהמדינות המפותחות האחרות. אלא מה, אוכלוסיית הילדים בישראל היא שליש מהאוכלוסייה במדינות המפותחות האחרות, היא עומדת על כ-20% מהאוכלוסייה, ההוצאה לחינוך היא הוצאה של ילדים ולכן החישוב הנכון הוא חישוב פר תלמיד או פר ילד ולא כאחוז מההוצאה הכוללת. וכשעושים את החינוך הנכון אז מצבנו מתדרדר באופן דרמטי לעומת מדינות אחרות. כמובן שבקרב אוכלוסיות ספציפיות כמו המוסלמים, הילדים מהווים כמעט 49%, כמעט ממחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל הם מתחת לגיל 18, הם ילדים וכך גם באוכלוסיות האחרות וזה פחות חשוב.

המפה הזאת מראה לכם את הישובים בישראל הבולטים שבהם או שיש מעט מאוד ילדים או שיש המון ילדים. הישובים שיש לידם ריבוע ורוד, זה בעיקר הישובים הבדואים, מודיעין עילית, ביתר עילית, הם ישובים גדולים שבהם אוכלוסיית הילדים מהווה למעלה מ- 55% מאוכלוסיית הישוב, זאת אומרת שההקצאה לשירותים באותם ישובים, הדאגה לילדים, טיפות חלב למשל, יושב פה פרופסור יונה אמיתי, באותם ישובים צריכים להיות מוקצות או מתוקצבות באחוז הרבה יותר גדול מאשר ישובים שלידם יש עיגול שחור שאומר שאוכלוסיית הילדים בתוכם היא פחות מרבע מכלל האוכלוסייה.

אני רק רוצה להעיר, אם מפה כזאת אפשר לעורר הרבה מאוד דיונים וסערות בכנסת---

אני אגיע לזה תכף, אני יודע, אני לא נבהל מהדיונים והסערות האלה, אני תכף אגיע לזה ואני אפילו הדגשתי את זה בצבע. חבר הכנסת מלכיאור, אני יודע בדיוק למה את מכוון ואני תכף אגע בזה.

התרשים הבא מראה לנו את חלקם של ילדי עולים בכלל הילדים בישראל, יש ירידה, העלייה נעצרה, חלק גדול מאלה שהגיעו לפה כעולים כבר גדלו כילדים או שההורים שלהם התבגרו והם לא יולדים יותר, אבל עדיין הילדים העולים מהווים כ-11% מכלל הילדים בישראל ואני אחזור על זה עוד מעט שנדבר על עבריינות.

מה ההגדרה פה של עולים?

ההגדרה פה של עולים זה כל מי שהגיע לישראל מ- 1990 ואילך והוא עדיין ילד או שנולד להורים שהגיעו מ- 1990 ואילך ולכן ההגדרה פה הוא ילדי עולים ולא ילדים עולים שאנחנו מבחינים בניהם בשנתון. חבר הכנסת מלכיאור, פה אני מדבר גם על מה שאתה אומר ואני ביקשתי להדגיש, זה לא מודגש ככה בשנתון את הפינה השמאלית התחתונה של הטבלה הזאת וזה מנפץ מיתוס או אם אני אהיה יותר בוטה, נתונים לא מדויקים שמוצגים ולפיהם התוכנית הכלכלית בשנים האחרונות הובילה לירידה בילודה בישראל, שהקיצוץ הנוראי שעשו בקצבאות ילדים הוביל לכך שמשפחות מסוימות יולדות פחות ילדים מבעבר. עובדתית זה לא נכון---

אתה רוצה להגיד שראש הממשלה לשעבר לא יודע על מה הוא מדבר?

אני אומר שראש הממשלה לשעבר מציג נתונים שהם אינם מדויקים. הנתון פה מראה נתון מאוד ברור, במשפחות שמונות שלושה ילדים ויותר, בין 2000-2005 חל גידול גם במספר המשפחות האלה וגם בחלקן היחסי מכלל המשפחות. עכשיו, מי שמכיר את הנתונים ומי שעוסק בהם יודע שזה לא מפתיע, יש משתנה אחד שנמצא בכל העולם כקשור למספר הילדים במשפחה והמשתנה היחידי שנמצא כקשור ומשפיע הוא השכלת האם. אם מישהו רוצה מטעם כזה או אחר לצמצם את מספר הילדים בישראל או להביא למשפחות קטנות יותר, שיתכבד וישקיע בהשכלת נשים ובמקומות עבודה לנשים. בכל העולם זה הוכח, אנחנו לא ממציאים תיאוריות חדשות ואין פה גזע אנושי שונה.

אגב, גם אצל יהודים, גם אצל מוסלמים, אצל כולם, הכלל הזה תופס נקודה.

הכלל הזה תופס אצל כולם, בכל החברות בעולם, הגידול הזה הוא בכלל הקבוצות.

אז אתה רוצה להגיד שההרס של קצבאות הילדים זה לא יעיל מאוד.

אני אומר שאם מישהו חשב שבאמצעות קיצוץ הקצבאות הוא ישפיע על דפוסי הילודה בישראל הוא לא למד את עבודתו לפני כן כי הידע הזה קיים קודם והוא נכשל, הוא לא הצליח, אם זה הייתה המטרה שלו הוא לא הצליח, אם היו לו מטרות אחרות, אני לא קורא לב וכליות.,

הנתון הבא הוא מספר הילדים במשפחות חד הוריות---

אתה אומר שהשכלת נשים והן יותר יוצאות לעבוד, לגבי האוכלוסייה החרדית, אם אני טועה תקן אותי, יחסית הנשים משכילות ויחסית הן יוצאות לעבוד.

לא, העובדה שהעוני מתרכז בישראל באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייה הערבית נובע מאותו משתנה, בשתי האוכלוסיות האלה בעיקר יש מפרנס אחד, באוכלוסיה הערבית זה בעיקר הגבר באוכלוסייה החרדית בחלקה זה האישה, או בניתוחים היותר מדויקים, זה שילוב של חצי מפרנס כגבר כתוצאה מהקצבאות שהוא מקבל ואיזה שהיא עבודה חלקית מזדמנת של האישה, לא כתוצאה מהשכלה.

הנתון הזה אני אחזור לזה תכף שנדבר גם על העוני, הוא מדבר על מספר הילדים שחיים במשפחות חד הוריות, דוקטור קדמן נגע בזה בקצרה, יש גידול דרמטי במספר הילדים שחיים במשפחות חד הוריות, בעיקר עקב גידול במספר הילדים שחיים במשפחות של גרושים או גרושות, אבל גם עקב גידול במספר הילדים שחיים במשפחות חד הוריות מה שבספרות מגדירים קלאסיות, של אם לא נשואה שיולדת, מביאה ילדים לעולם---

כמה מתוכם, מכלל החד הוריות, ילדי גרושים?

134 אלף מתוך 196 אלף, הקו המקווקו זה גרושים וגרושות, הקו האדום המקווקו למטה, 33, אני מצטער על הגודל, כ-33 אלף זה ילדים של חד הוריות קלאסיות---

סליחה, פשוט, אתה יודע, זה שהראיה שלנו זה לא משהו זה דבר אחד, אבל גם השמיעה והקליטה, זה חשוב לנו לשמוע את הדברים.

עדיף אגב שלא תסתכל על השקף הזה כי לא מבינים מה כתוב פה.

קיבלתי את ההערה, אני אומר, יש כ-200 אלף ילדים בישראל שחיים במשפחות חד הוריות, מתוכם למעלה מ-130 אלף---

עשרה אחוז מהילדים?

כן, קצת פחות, 8-9%. מתוכם כ- 140 אלף ילדים חיים במשפחות חד הוריות עקב גירושי ההורים, שההורים גרושים. 34 אלף ילדים נוספים חיים במשפחות חד הוריות מכיוון שהאימא היא חד הורית, שלא הייתה נשואה מעולם ויש לה ילדים. לשמחתנו הנתון האחרון הוא נתון חיובי, יש ירידה קלה במספר הילדים, רק כ-29 אלף ילדים חיים במשפחות חד הוריות מכיוון שהאב או האם הם אלמן או אלמנה, שזה לא בשליטתנו אבל לפחות יש ירידה.

29 אלף, זה המון.

זה עדיין הרבה, הנתון הזה לטעמי הוא אולי הנתון המדאיג ביותר בשנתון של השנה האחרונה, והוא הירידה הנמשכת בשיעור המתגייסים לצבא. אנחנו היום מדברים על כך שפחות מ-78% מהשנתון היהודי מתגייס לצבא בקרב הבנים, פחות מ-60% בקרב הבנות, אני יכול להגיד לכם שבקרב הבנים הירידה בשיעור הגיוס איננה עקב גידול בפטור מטעמי דת, היא עקב גידול באי התאמה. אי התאמה זה הולך לשני הכיוונים, זה ילדים שהצבא לא רוצה לגייס, וזה ילדים שלא רוצים להתגייס לצבא. מה זה אומר על הלכידות החברתית, מה זה אומר על חברה שאם אני מכניס לתוך הנתונים האלה גם את האוכלוסייה הערבית, אז בקרב הבנות אנחנו כבר מזמן פחות מחצי שנתון, פחות מחצי מהשנתון הגילאי מתגייס לצבא ובקרב הבנים אנחנו גם מתקרבים לכ- 60% מהשנתון שמתגייסים לצבא אם אני כולל גם את האוכלוסייה של האזרחים הערבים.

הנתון הזה שדוקטור קדמן התייחס אליו קודם, הגרף שאני מציג בדרך כלל בהרצאות ובמצגות שלי הוא הגרף היחיד שכולל גם את הנתון השמאלי המודגש של 1980. כל האחרים כבר הפסיקו לכלול את הנתונים של 1980 כי הגרף גדל, למה אני מתעקש להציג את 1980 למרות שאני עושה פה דיס פרופורציה גראפית? כי ב-1980 במדינת ישראל שלנו, שהייתה נתונה במשבר כלכלי קשה ובאיומים ביטחוניים לא פחות מהיום, על פי אותו מדד עוני, רק 8% מהילדים חיו מתחת לקו העוני.

אני מסביר את זה בצורה מאוד פשוטה, נוצרה מדיניות במיוחד בשנים האחרונות, מדיניות כלכלית שהיא מרחיבה פערים כלכליים וקו העוני במדינת ישראל הוא קו של פערים כלכליים, הוא קו עוני יחסי, חברת הכנסת יחימוביץ אמרה בצדק, רק עם תיקון אחד, התוכנית לצמצום תכולת העוני בקרב ילדים באנגליה היא תוכנית של ראש הממשלה, של טוני בלייר, שבהפתעה לחלוטין נעמד בכנס ציבורי פתוח והודיע הדור שלנו יהיה הדור שיעלים את העוני בקרב ילדים וקבע יעדים. וברגע שהוא קבע את היעדים, תוך חמש שנים זה ירד ב- 20%, תוך עשר שנים ירד בחצי, כל המערכת, כולל משרד האוצר הבריטי נערכה לעמוד ביעדים האלה, ובנו תוכניות ונכון להיום הם מצליחים לעמוד ביעדים. היעדים התקופתיים שהממשלה קבעה להורדת תכולת העוני באנגליה, עומדים בהם, הפלא ופלא, מסתבר שיש מדינות שאפשר לקבוע מדיניות וליישם אותה.

הצד השני של המטבע זה הגדלת הפערים בשכר, לפי שיטת החישוב ככל שהפערים בשכר יהיו גדולים יותר, כך תכולת העוני תהיה גדולה יותר.

נכון, פערים כלכליים.

ב-1980 היה יותר שוויוני והיום אנחנו שיאני העולם בפערים בשכר.

הנתון הבא הוא נתון מאוד מדאיג, מה שאנחנו עשינו פה, עשינו חישוב שאף אחד אחר לא עשה, מדינת ישראל מחלקת את כל הישובים בישראל לאשכולות, לפי דרוג סוציו כלכלי, מה אנחנו עשינו? אנחנו הלכנו וחישבנו את אחוז הילדים שגרים בישובים לפי האשכול. ואתם רואים שבאשכול הנמוך ביותר, האשכול הראשון, 55% מהאוכלוסייה שגרה בישובים החלשים ביותר הם ילדים, בעוד שבאשכולות החזקים בתשע ועשר, באחוז התשיעי 21% ובאחוז העשירי 24%. כלומר הילדים מהווים את רוב האוכלוסייה בישובים החלשים. מכיוון ששירותי הרווחה בישראל רובם ניתנים דרך השלטון המקומי, דרך הישובים, מה זה אומר על היכולת שלנו לסייע לילדים? זה ברור לחלוטין.

הנתון הבא הוא החוג הזכאים לתעודת בגרות לפי מגזרים. האחוז הזה הוא אחוז מקבוצת הגיל. כשאני התחלתי לערוך את השנתון הסטטיסטי הזה לפני 15 שנה לא היה נתון של אחוז הזכאים מקבוצת הגיל, ישבתי אצל בני אמיר שחלק מהנוכחים פה מכירים אותו היטב והנתון היחידי שפרסמו היה אחוז הזכאים מתוך הניגשים לבגרות. לאט לאט במהלך שנות התשעים התחילו לפרסם נתונים, בהתחלה אחוז הזכאים מכלל התלמידים ואחי זה אחוז הזכאים מכלל קבוצת הגיל ואנחנו רואים שאנחנו מצליחים בסך הכול, במגזר העברי, להגיע לכ- 57% מכלל קבוצת הגיל שזכאים לבגרות. אתם רוצים להסתכל על זה הפוך, 43% מהמגזר העברי, מהאוכלוסייה היהודית, אינם זכאים לבגרות ובמגזרים האחרים, המגזר הערבי, הדרוזי והבדואי, כמובן שהאחוזים הרבה יותר גבוהים וההשלכות ברורות.

המגמה היא אכן אותה מגמה, רק כדי שנדייק בתובנות, יש באוכלוסייה של מדינת ישראל קבוצה של יהודים וקבוצה של יהודים שהם מראש, מלכתחילה לא ניגשים לבגרות ולכן זה כבר מעמיד אותם, זה גם מזרח ירושלים וגם חרדים ועוד אוכלוסיות.

מזרח ירושלים לא נכלל בסיפור.

מזרח ירושלים שלומדים בבתי ספר ממלכתיים נכללים, לא הפרטיים הירדנים.

הם עושים בגרות פלסטינית.

הם נכללים בשנתון. השיעור, הגרף החשוב פה, הגרף שמסביר אולי לטעמי גם את האחוזים בבגרות, הוא הגרף הזה שמשווה דרך אגב בין יהודים לערבים מבחינת שיעורי למידה. ואני ניסית להדגיש גראפית, איכשהו דווקא את גיל שנתיים ושלוש. אני לא חושב שמישהו מהנוכחים בחדר, כולל המומחים לחינוך, יתווכחו איתי עם כך שיש קונצנזוס היום בעולם שגילאי שנתיים, שלוש, ארבע, אני לא רוצה להגיד הכי חשובים או פחות חשובים, הם גילאים קריטיים לצורך ההתפתחות ולצורך ההישגים החינוכיים של ילדים. חברת הכנסת חילו בתפקידיה הקודמים השקיעה בזה לא מעט במרכז לגיל הרך ביפו. ואנחנו רואים שבגיל שלוש למשל, במגזר היהודי 80% נמצאים במסגרת חינוכית, ואני לא מדבר על טיב המסגרת, באיזה שהיא מסגרת, כי הנתונים פה הם מסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של כוח אדם, לא נתונים דווקא ממסגרות חינוכיות כאלה או אחרות. לעומת זאת, רק 68% באוכלוסייה הערבית.

אבל אשר, מאוד מאוד חשוב שעד גיל שלוש כל כך מעט מכלל ילדי ישראל נמצאים במסגרת.

אני הגעתי בדיוק עכשיו לגיל שנתיים ואני לא מציג את אפס ואחד, שרוב הילדים עד גיל שלוש בעצם לא נמצאים בכלל במסגרת חינוכית.

אבל הייתה הכרזה של ראש הממשלה שעכשיו מתלבשים על הגילאים האלה.

אתנחתה מהנתונים, אולי זה גם יהיה כמו בבריטניה שההכרזה תיושם. הנתונים האלה מראים שהמתגייסים לצבא, הילדים שלנו נהיים שמנים יותר. עכשיו, אנחנו יכולים לצחוק מזה, בארצות הברית, ופרופסור אמיתי יכול להעיד, הנושא המדאיג ביותר את מערכת הבריאות היום זה השמנת יתר.

אצלנו יש השמנת יתר?

אצלנו לא הגענו לנתונים של ארצות הברית ואין בעיה כזאת קשה, אבל הילדים בישראל בדרך הנכונה. הילדים ששוקלים 81 קילו ויותר מכלל המתגייסים, שיעורם היום כמעט כפול משיעורם בממוצע של 83'-89'.

רק דבר אחד אני יכול לנחם, בבתי הספר שראינו היום במזרח ירושלים, הילדים השמנים לא יכולים להיכנס לכיתות, אז לכן יש פחות סכנה שם.

הם גם יותר גבוהים אבל עדיין בחישוב של מה שאנחנו קוראים לו BMI הם שוקלים יותר. הנתון הזה הוא נתון חיובי, שלא תגידו שאני מציג לכם רק נתונים רעים, מדינת ישראל נמשכת הירידה בתמותת תינוקות, אבל למה אני מציג אותו ואני רוצה להתעכב עליו דקה, תראו מה אנחנו עושים ועוד פעם אני מפנה לפרופסור אמיתי כי הוא אחראי על הנושא הזה. אנחנו מצליחים להוריד את תמותת התינוקות בישראל בהתמדה, הסיבה שאנחנו מצליחים להוריד את תמותת התינוקות כי יש לנו את השירות האוניברסאלי של טיפות חלב לאם ולילד הכי טוב בעולם, או לפחות היה הכי טוב בעולם. אז מה אנחנו עושים? מזה עשר שנים אנחנו נאבקים לשמר את השירות ולמנוע את ההפרטה שלו ולמנוע את המעבר שלו לקופות חולים, והיה פה מומחה שהוזמן כשחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי באמצע שנות ה-90 להציע מה לעשות עם טיפות חלב, והדו"ח שלו היה בכותרת, הכותרת של הדו"ח שלו הייתה, הסכנה שבתיקון משהו שאינו שבור. אז עד שיש לנו מערכת ציבורית אחת שעובדת כמו שצריך וזה רלוונטי מאוד לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אז גם אותה באים ורוצים לשבור אותה ולהמציא גלגל חדש ולבנות אותה מחדש, כי כל המערכות האחרות כבר גמרנו לשפר אותן.

מספר הפניות של ילדים, נגעו בזה אני לא ארחיב, מספר הפניות של ילדים לחדרי מיון, למעלה מ- 570 אלף פניות בשנה של ילדים לחדרי מיון, מתוכם כ- 24% הם עקב היפצעות מתאונות. בתוך התאונות החלק הארי, כ-80% מהילדים שמגיעים לחדר מיון עקב תאונות, מגיעים עקב תאונות בית וחצר, לא תאונות דרכים. עיני לא צרה במניעת תאונות דרכים, צריך להמשיך ולהשקיע בזה, אבל אנחנו לא משקיעים בפרופורציה בכלל למניעת תאונות בית וחצר למשל בקרב ילדים.

מספר הילדים שנבדקו בדיקות ראיה בהשוואה לאורך שלוש שנים במדינת ישראל. בתשס"ג, ב- 2003, למעלה מ- 320 אלף ילדים עברו בדיקת ראיה, בתשס"ה רק 150 אלף ילדים עברו בדיקת ראיה. מה המשמעות של זה? שחלק גדול מהילדים שיש להם בעיות ראיה אנחנו לא מאבחנים את זה, ואז יגידו לי אנשי החינוך ובצדק, אותו ילד שלא רואה טוב, יושב בקצה הכיתה והוא לא מבין, ואז הוא מתחיל להפריע ואחרי זה הוא מתויג כתלמיד הלא מוצלח ומכאן הדרך ברורה לאן הוא מגיע.

אני לא מבין את המספר הזה, מזה האחוזים פה?

מספר המועמדים זה לפי התקציב, כמה אנחנו, כמה יש לנו יכולת לבדוק, מספר הנבדקים זה מתוכם ואחוז מתוכם---

אחוז של מה?

אחוז הנבדקים מתוך המועמדים.

כלומר זה לא מכל הילדים שצריכים.

לא.

למה יש הרבה פחות מועמדים?

כי יש פחות כסף לבצע את הבדיקות ואז אומרים, יש בישראל---

הנתון של האחוזים הוא לא רלוונטי, כי מה שהייתם צריכים לעשות, סליחה שאני אומר, זה היה צריך להיות האחוזים מכלל הילדים שמועמדים לבדיקה ולראות שזה רק חצי הילדים שהם מועמדים לבדיקה.

ההסבר הוא פשוט, יש פה ירידה, מבדיקה של ארבע שנתונים לשני שנתונים. חלק מהירידה הזאת נובעת מקיצוץ בכוח אדם וחלק משיקולים מקצועיים. אבל גם לשנתונים שכן צריכים להיבדק יש לנו קושי לבצע את הבדיקה בשיעורים גבוהים.

מה הקושי?

חלקו זה עניין של כוח אדם, אבל מה שחברת הכנסת תירוש בוודאי תרצה לומר, זה היוזמה של משרד החינוך עם קופות החולים שתלמידי כיתה אל"ף יבדקו על ידי קופות החולים , היוזמה הזאת לא עלתה יפה, שיעור הביצוע היה 5% בשנה הראשונה, 25% בשנה השנייה וזה לא מתבצע באופן שיטתי השנה בכלל. זה כחלק מהניסיון להסית משימות משירותי הבריאות לתלמיד לגורמי ביצוע אחרים, זה לא עלה יפה.

חלק מהפרטה שנכשלה.

אני לא מסכימה עם האחוזים אבל אין לי מידע על מה שקרה בהמשך---

אבל הוא יודע את הנתונים.

זה אומר שיותר ויותר ילדים שיכול להיות שהיו מגלים ליקוי ראיה שלהם לא מגלים כי הם לא נבדקים.

אותם נתונים זה גם לגבי בדיקות שמיעה, בדיקות שחפת, עקמת גב.

הנתון הבא מתייחס לעבריינות---

אגב, ככל שיוציאו אחיות מבתי ספר אז עוד בדיקות לא תתבצענה.

נכון, זה מה שאנחנו אומרים. הנתון הזה הוא נתון מטעה לכאורה, ופה תראו איך משחק בנתונים יכול לשנות את הדברים. בין 2004-2005 הייתה ירידה במספר התיקים הפליליים, קרי אירועים, שנפתחו בגין עבירות תנועה. אבל כשאני מסתכל בתרשים הבא, היה גידול במספר החשודים, איך אנחנו מסבירים את זה? כשנפתח תיק פלילי יכולים להיות בו מספר חשודים, מה זה אומר? אם המגמה הזאת נמשכת והנתונים הראשונים שאנחנו רואים ל- 2006 מדברים על המשך המגמה, זה אומר שעלתה השכיחות של עבריינות קבוצתית בקרב בני הנוער.

אתה לא יכול לתת לנו ליהנות מנתון אחד חיובי?

הראיתי לך אחד, אני מבטיח לך בסוף נתון חיובי גם.

יש ירידה בהיפגעות ילדים בתאונות דרכים. יש עליה בשיעור הזכאות של ילדים בדואים בנגב.

יש לי עוד משהו טוב, אין אצלנו סדנאות יזע ואין תעשיית מין בילדים.

הנתון הבא מדבר על חלקם של העולים הקטינים, בכלל הקטינים החשודים בפליליים, גם פה, אם אתם רוצים, אתם יכולים להגיד שיש ירידה. הגרף האפור מראה את חלקם של העולים בקרב הקטינים העבריינים, יש ירידה, השיא היה ב- 2002, רבע מכלל הקטינים החשודים היו עולים, היום זה ירד ל- 18.5%, הירידה הזאת היא קצת בעירבון מוגבל, היא ירידה אמיתית, היא קצת בעירבון מוגבל כי גם חלקם של העולים בכלל האוכלוסייה קטן במקביל, בכלל הילדים, אבל עדיין אנחנו כנראה מצליחים לראות איזה שהיא ירידה גם שם.

הנתון הזה הוא נתון, תסלחו לי שאני מראה לכם נתונים רעים, אבל הנתון הזה מדבר על מספר התיקים הפליליים ותיקי תביעה שנפתחו בגין עבירות כנגד ילדים והמגמה של העלייה לא יכולה להיות מוסברת לצערי הרב, לא בעלייה במודעות ולא במערכת איתור יותר טובה, אלא בשנים האחרונות לפחות פשוט קורים, יש יותר פגיעות בילדים. אותי זה לא מפתיע כי החברה בכללותה היא יותר אלימה ומגלה יותר גילויי אלימות, אז החלשים בחברה תמיד הם הראשונים לסבול והחלשים הם הקשישים והילדים בדרך כלל.

הנתון הזה, שמתי פה לכבודו של חבר הכנסת רן כהן שעוסק המון בזמן האחרון בכל הסוגיה של מכסות של השמה לסידור חוץ ביתי של ילדים בסיכון. נגד מכסות, הוא לא בעד מכסות, הנתון הזה מראה איך באמצעים אדמיניסטרטיביים, באמצעות קביעת מכסות, משפיעים על השאלה כמה ילדים מסודרים מחוץ לביתם. אין שום קשר בין הנתונים האלה לבין הצרכים, יש קיצוץ אז יש פחות ילדים שמושמים מחוץ לבית, פתאום שנה אחת היה גידול במספר הילדים שמושמים מחוץ לבית. ב- 2006 היה עוד פעם קיצוץ הנתונים עוד מעובדים והייתה ירידה במספר הילדים שמושמים מחוץ לבית, אין שום קשר בין ההשמה החוץ ביתית לבין הצרכים של הילד או כל דבר אחר.

הנתון הזה מראה את הגידול במספר הילדים בטיפול פקידי סעד, ילדים בסיכון בהגדרה ואני ממשיך לעוד שלושה שקפים ואני מסיים. השקף הזה דיברתי עליו קודם, ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד מבית ספר יסודי ועד תואר שלישי במוסדות ציבוריים במונחים דולריים פר נפש, על פי נתונים של ה- OECD ארגון המדינות המתועשות ואתם רואים את ישראל בקו הורוד מתחת לממוצע של מדינות ה- OECD, ברגע שעושים את החישוב הנכון פר תלמיד ולא כאחוז מהתמ"ג.

הנתון הזה מראה את מספר התלמידים הממוצע בכיתה, בחינוך היסודי ובחטיבות ביניים. במוסדות חינוך ציבוריים ופרטיים במדינות נבחרות וגם פה מספר הכיתות בישראל צפופות יותר מכל הרשימה של המדינות שאתם רואים מתחת. רק בקוריאה ויפן הכיתות יותר צפופות.

ושלא תגידו שאני מציג רק נתונים רעים או שלא נגיד שבני הנוער, זה לא הנוער של פעם או הנוער של היום, אז דפוסי ההתנדבות של בני נוער, הנתונים יש לנו רק בני נוער יהודים לצערנו, מראים לנו ששליש מבני הנוער היהודי עסקו בשנת 2005 בפעילות התנדבותית. עוד כ- 23% עסקו בעבר, דיווחו שהם עסקו בעבר לא ב- 2005 ורק כ- 45% מבני הנוער דיווחו שהם לא התנדבו מעולם.

אז אם אתם רוצים שאני אסכם את זה, בסופו של דבר עם כל הנתונים הקשים, אם יש משהו שיכול לעודד את מי שעוסק בנתונים ואני יכול להגיד לכם כפי שאמרתי קודם, 15 שנה זה מה שאני עושה, אני אוסף נתונים ועוקב אחרי המגמות, המגמה היא מגמה ברורה של הרעה, המצב של הילדים היום הרבה יותר גרוע ממה שהוא היה בעבר, בכל אינדיקאטור, בכל מדד, איך שלא נסתכל. הדבר היחיד שמעודד אותנו, כמי שעוסקים בזה, זה בני הנוער עצמם, תודה רבה.

אשר, תודה רבה לכל העבודה באמת היוצאת מן הכלל, אני מקווה שיהיה לך כוח להמשיך בעבודת הקודש ומודה לך ולכל המועצה. אנחנו ניקח מספר התייחסויות קצרות אני מבקש, קודם כל חבר הכנסת רן כהן, אחר כך נדיה חילו, דב חנין והרב הלפרט.

רבותי יושבי הראש הנכבדים, אני רוצה באמת במספר נקודות מאוד תמציתיות לומר מאחר וזה כמה שנים שאני עוקב אחרי מסירת הדו"ח הזה לכנסת ועשיתי את זה גם לפני שהייתי יושב ראש הוועדה לזכויות הילד ואני מקפיד לעשות את זה גם היום. אני חייב לומר קודם כל תודה גדולה מאוד למועצה לשלום הילד ולאלה שעומדים בראשה. הממצאים האלה הם לא רק כתב אישום נגד מדיניות אנטי חברתית שמתנהלת במדינת ישראל שאת התוצאות שלה אנחנו רואים פה כהענשה של ילדי ישראל, כתוצאה מהמדיניות האנטי חברתית הזאת. אלא בעיניי הספר הזה והדו"ח הזה הוא בראש ובראשונה מנוף לשינוי והוא חייב ויכול להיות מנוף לשינוי.

הדבר השני, נדמה לי שבהמשך לאותה התראה שעליה דיבר דוקטור קדמן בתחילת הדברים, אולי פעם התרענו שאנחנו נגיע לשליש ול- 35% ואמרו לנו שאנחנו מאיימים או רואים שחורות, אולי הגיע היום גם הזמן להגיד שאם המדיניות הזאת תימשך כפי שלצערי ברובה הגדול נמשכת, גם נעבור את ה- 40% של ילדים עניים וזה ייקח רק כמה שנים ואולי אחר כך גם 50%, אבל אני רוצה הרי לעשות שינוי, מנוף לשינוי לטובה ולא לרעה. אבל צריך להיות ברור, אם תהיה מדיניות, אם המדיניות הזאת תימשך שמצד אחד יש פתיחת פערים חברתיים יותר ויותר גדולים ומהצד השני פחות ופחות שירותים חברתיים שהמדינה נותנת לאוכלוסייה, אוכלוסיית העוני של מדינת ישראל ובכלל זה הילדים תגדל. וזה בעצם ההתרעה שאנחנו חייבים לדעתי להוציא מכאן אל הממשלה, אל הכנסת כולה, אל הציבור כולו ואני בטוח שחברי כאן יסכימו איתי שזה בעצם האופק השחור שאנחנו חייבים להתריע מפניו.

הדבר השלישי, ברשותך חבר הכנסת מלכיאור, אני בכל זאת רוצה להתעכב על כמה נקודות שאני ממש שבוי בהם. כבר הוזכר הנושא של ילדים בסיכון, רבותי, הנושא הזה הולך ועולה מבחינת המצאי של ילדים בסיכון כל זמן שהפערים מתרחבים, זה לא יעזור שום דבר, זה לא סיפור של סיבה ומסובב, זה סיבה ומסובב. כאשר יש יותר ויותר עוני, יותר ויותר מצוקה יש גם יותר ויותר ילדים בסיכון. והדבר הזה הרי, מי בעבר היה מעלה על דעתו שבישראל ימצאו 380 אלף ילדים בסיכון, אבל עובדה שזה נמצא ואין לזה פתרון, רבותי, אין לזה פתרון, הפתרונות לגבי 6000 ה- 7000 או ה- 10 אלפים ילדים במוסדות בסידור חוץ ביתי זה חלק מהעניין.

ואני אומר לכם, אנחנו מאוד מאוד קרובים לחוק שאני שמח שאני מוביל אותו שיבטל את המכסות לא מתכוון לוותר בעניין הזה, נדמה לי שבעניין הזה קואליציה אופוזיציה, מאוחדים ביחד, אבל העניין של החוק הזה איננו רק השינוי של ילדים בהשמה חוץ ביתית אלא בראש ובראשונה כדי שזה יבטיח שילדים בסיכון בקהילה יקבלו יותר ויותר תשומת לב, יותר ויותר תקציבים ובעצם הוא יהיה מנוף, אולי אפילו בצורה מסוימת יותר גדול לילדים בקהילה יותר מאשר לילדים בסידור חוץ ביתי.

אבל זה מה שיהיה ואני מאמין שזה יקרה בזמן הקרוב ביותר, כי אין מה לעשות, יש גם בכל זאת עניין של מידה, כאשר ילדים נמצאים בסיכון, מצבם יותר גרוע, יותר קריטי מאשר לילדים אפילו רעבים בבית, שזה ללא ספק דבר שהוא זוועתי בעיניי כל אחד ואחד מאיתנו, אבל ילד שאונסים אותו, שמועכים אותו, שרומסים את כבודו, את אישיותו, הוא ילד שמצריך את הגנת החברה ואנחנו החברה, לא מישהו אחר הוא החברה, כשאומרים מצריך את הגנת החברה, זה לא לחכות למישהו אחר שיבוא, החברה זה אנחנו ואנחנו חייבים לדעתי בעניין הזה לעשות שינוי מאוד דרמטי, אני כך גם מאמין לגבי ילדים עד גיל שלוש, זה תחום מופקר במדינת ישראל, המדינה בעצם מעולם לא הכירה באחריותה לילדים עד גיל שלוש, מלידה ועד גיל שלוש, דבר שמחייב שינוי מאוד מאוד דרמטי, עדיין שיעור הילדים שאין להם שום מסגרת של טיפול אלמנטארי עד גיל שלוש הוא דבר שהוא בבחינת קטסטרופה חברתית ואני חושב שבעניין הזה נצטרך לעשות שינוי מאוד מאוד משמעותי.

ודבר אחרון, הרב מלכיאור, לגבי ילדי העובדים הזרים, אני מנסה כיושב ראש הוועדה לעובדים זרים לעשות את המיטב שאני יכול בעניין הזה. יש אגב סנוניות של שינוי בעניין הזה של השארת יותר ויותר ילדים, לתת להם מעמד כאן, הרחקה של משפחות שיש להם ילדים פחות מכפי שהיה בעבר, או לפחות חסים על המשפחות הללו כאשר יש להם ילדים. אבל עדיין אישה בהריון שהיא עובדת זרה, חוקית שנכנסת להריון זה בשבילה כמו גזר דין סילוק, דבר שהוא ממש לא סביר משום בחינה אנושית, לא סביר. והדבר הזה לדעתי יחייב אותנו למאמץ מאוד מאוד גדול, לפתרונות הרבה יותר יצירתיים והרבה יותר אנושיים כדי שהילדים והמשפחות הללו בכל זאת יקבלו את הדברים האלמנטאריים הבסיסיים ביותר שמגיעים להם כבני אנוש, כי ילדים הם ילדים הם ילדים והם זכאים לכל מה שילד בעולם זכאי, תודה רבה.

תודה רן, נדיה בבקשה, אני מבקש התייחסויות קצרות כי אנחנו צריכים ללמוד את הנתונים.

אני רוצה לפתוח ולהודות ליושבי ראש הוועדות, אני חושבת שהדיון הזה המשולב הוא מאוד מאוד פורה. ולגבי המועצה לשלום הילד, באמת הרבה מאוד שנים ואני בהחלט שותפה בעניין הזה ממש מידי שנה, לא כח"כית אלא כאשת מקצוע שגם עבדה ושייכת למעגל של המועצה לשלום הילד. ומה שאני רוצה להגיד, אנחנו עשינו את הצעד הראשון ואני רוצה להזכיר לדוקטור יצחק קדמן, שבדו"ח הראשון, או עם תחילתה של הפעילות של המועצה לשלום הילד, גם הדגש היה על מודעות יותר לזכויות ילדים, שהתפיסה הייתה תפיסה של אובייקט לילד והיום זה באמת התפיסה הזאת עברה, אנחנו הצלחנו לחנך, אולי להגיע לנקודה שיש איזה חינוך אזרחי על תפיסת הילד וצרכיו וזכויותיו הרבה יותר יעיל מאשר הרבה מאוד שנים. ואני חושבת שלתפקיד של המועצה ולפקיד של הסטטיסטיקות שכל הזמן עיינו בהם, היה משקל מאוד מאוד רציני.

עכשיו, מפה עד מימוש העניין הלכה למעשה, זה פשוט פרדוקס לא יאומן, מצד אחד חינכנו אנשים ואזרחים, וטובת הילד ואת צרכי הילד, זה באמת חדר, זה התחיל לעבוד, מצד שני, אנחנו נתקלים כשבאים לממש את כל האמצעים שבעצם ואת התפיסות היפות המודרניות על חינוך ילדים ועל זכויות ילדים אנחנו נתקלים בחוסר משאבים מאוד מאוד חמור. אני לא רוצה לחזור על כל מה שצויין, המספרים מראים על עצמם אבל אני רוצה להתעכב על כמה דברים מאוד בסיסיים בדו"ח.

מה שמראה הדו"ח שאוכלוסיית השוליים בשנים האחרונות גדלה, וכשאני אומרת אוכלוסיית השוליים, אני כוללת בתוכה את כל הנושא של עוברי חוק, ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים חוסים, ילדים קורבנות עבירות מין, ילדים קורבנות אלימות פיזית בתוך הבית, מחוץ לבית, זה בעצם הרחבה של המעגל של השוליות של הילדים מצד אחד, מצד שני צמצום המשאבים, וזה מאוד ככה ברור.

החלק הנוסף זה הילדים הנורמטיביים, הרי יש גם ילדים, החתך המאוד גדול של ילדים נורמטיביים, ודובר פה על שליש מהילדים העניים. ואני רוצה להזכיר כמה שאנחנו נרתענו לשמוע את השליש הזה וזה מאוד מאוד חמור, אבל באוכלוסיות מסוימות המספר הוא חצי והרבה יותר. ורק אתמול הדו"ח שבעצם פורסם הצביע כל כמה אחוז העוני הולך וגדל ומעגלים שלמים של משפחות ששייכות לאוכלוסיות ביניים, נכנסות למעגל הזה של העוני ובצעם דוחפות את העניים עוד יותר לתחתית, הם לא נכנסות ותופסות מקום ליד, זה דוחף למטה גם מבחינה מציאותית את מעגל העוני ועוצמתו של העוני ועל זה אני רוצה להצביע. זה לא רק המספרים, הנושא של העוני הוא לא רק באחוז מספרי של שליש, אלא עוצמתו של העוני, ריבוי הגורמים שנכנסים בתוך העוני. אם אנחנו מוצאים בית עני זה לא רק הכנסה של הבית, אנחנו מוצאים בתוך אותו בית סטטיסטית גם הרבה מאוד תופעות נוספות שמתווספות ורק מחמירות ומגדילות ומעצימות את המצוקה.

אני רוצה להזכיר את האחוז המאוד גדול של ילדי האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הבדואית שזה בכלל שם הצביע הדו"ח על יותר לא רק חצי אלא הרבה יותר. וגם האוכלוסיות האלה, הצרכים שלהם הם לא רק כמו הצרכים של ילדים רגילים אלא הרבה יותר. אני רוצה לקוות דוקטור יצחק קדמן ובאמת להציב איזה יעד לגבי דו"חות נוספים. טוב שהדו"ח ואני יודעת שאתם מעבירים את זה לכל מוסדות הממשלה וכל זה, אבל לנסות ולהגיע לשלב נוסף של פתרונות, לא רק לתת מידע, המידע הוא מאוד מאוד חשוב, הדיון מאוד מאוד חשוב, המודעות שכבר בהחלט מיציתם את זה ובאמת בזכותכם הרבה מאוד, עכשיו הגיע הזמן של באמת לבוא ולהגיד פתרונות הלכה למעשה שווה גם כספי, כלומר להציג את הפתרון וגם את הנושא של הכסף ולהתחיל לקדם חלק חלק, כלומר ללכת על יעד יעד וגם אם לא נשיג את כל היעדים בשנה אחת יש את הנושא של החקיקה שהיא גם יכולה לקדם יעדים ואי אפשר לזלזל בה, הכלי הזה שעומד לרשותנו. אבל הנושא השני של מדיניות וזה צריך להשפיע, ולשנות, אני אומרת סוויץ' כזה בראש לכל משרדי הממשלה שבאמת המשאבים המוקצים לנושא של הילדים יגדלו ויתנו את הפתרונות באופן יותר מעשי, תודה.

דב חנין בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, אני כמובן רוצה להצטרף לברכות, קודם כל על קיומה של הישיבה המשותפת הזאת והערכה לשלושת ראשי הוועדות שיצרו את ההזדמנות הזאת להביע הערכה מאוד גדולה לעבודתם של אנשי המועצה לשלום הילד שבאמת עוזרים לנו רבות בכנסת, בהבנת המכלול של הבעיות המורכבות שנוגעות למצבם של ילדים בישראל.

התמונה שעולה מהדו"ח הזה היא תמונה מאוד קשה ומאוד מדאיגה. אני מציע להתייחס אל הדו"ח הזה כאל תוכנית עבודה ואפשר לקחת כל אחד מהפרקים בדו"ח ולגזור ממנו שורה של צעדים מעשיים שאנחנו יכולים וחייבים לנקוט בהם בכדי לשנות את המצב. כמובן שאנחנו לא עוסקים פה בדברים טריוויאליים, אנחנו עוסקים בנושאים שנמצאים במחלוקת, ישנם כאלה שדוגלים באותה מדיניות שמביאה לתוצאות החברתיות שמופיעות בדו"ח הזה ואיתם נצטרך להתווכח ולהתמודד.

הדו"ח הזה, אני חושב אחד הדברים המשמעותיים שהוא עושה זה שהוא מצייר בעצם את דמותן האנושית של בעיות שאנחנו מרבים לעסוק בהם אבל לא תמיד להבין, מצליחים להבין מיהם האנשים שנמצאים שם. למשל, אנחנו קיימנו בכנסת לפני שעתיים בוועדת הפנים דיון על הכפרים הלא מוכרים בנגב. והנה מהדו"ח הזה אנחנו רואים שכשאנחנו מדברים על הכפרים הלא מוכרים בנגב, אנחנו מדברים על ילדים בעיקר, 61% מהאנשים האלה שאנחנו קוראים להם תושבי הכפרים הלא מוכרים, הם ילדים, 54 אלף ילדים שחיים בישובים לא מוכרים. הנתון הקריטי הזה לא מצטייר, לא נמצא, לא נוכח בדיון, לא משפיע. מדברים על כל מיני דברים שקשורים למבוגרים שם, ומה המבוגרים עשו ומה לא עשו ומה אשמתם ומה לא אשמתם, אבל מה אשמתם של הילדים, מה אחריותם ומה אשמתם של הילדים הם צריכים לגדול במצב כזה של תנאים לא תנאים?

יש כמה נתונים מעניינים בדו"ח על שינוי שצריך לשים אליו לב במוקדי המצוקה של ילדים. כשאני גדלתי למשל, כשאני הייתי ילד, אנחנו תמיד דיברנו על משפחות ברוכות ילדים כמקום שבהם התמקדה מצוקתם של ילדים, עדיין יש מצוקה גדולה במשפחות ברוכות ילדים, אבל היום למשל אנחנו רואים בדו"ח שלכם שהשיעור של המשפחות האלה ממשיך לרדת, לעומת זאת קבוצה שהולכת וגדלה בצורה מאוד מהירה, זה קבוצת הילדים שחיים במשפחות חד הוריות, שזו קבוצה חדשה שאנחנו לא מספיק ערוכים מבחינת הפתרונות החברתיים לתת לה סוגים שונים של מענים.

אנחנו בכלל בחברה נמצאים במצב שבו קורים שני דברים מקבילים ושניהם שליליים, מצד אחד בחברה שלנו הולכים ומעמיקים הפערים החברתיים כלכליים וזה עקב מדיניות כלכלית חברתית שכבר הזכירו אותה לפניי. מצד שני אותה מדיניות חברתית כלכלית גם תוקפת את תשלומי ההעברה שנועדו להיות איזה שהיא צורה של הקלה למגמה הזו של החרפת הפערים החברתיים כלכליים---

מה שנקרא שיטת המקל והמקל.

שיטת המקל והמקל, בדיוק, שיטת המקל והנבוט, זאת אומרת מי שלא מתמוטט מהמקל מנחיתים עליו גם מכת חסד באמצעות הנבוט בכדי שהוא יבין באיזה מציאות הוא נמצא ולמה הוא צריך להסתגל.

הערה אחרונה, יש פה המון דברים שאפשר להתייחס אליהם באמת, אני מאוד מעריך את העבודה שעשיתם, כי אני ככל שאני מעלעל בדו"ח הזה אני רק רואה סוגיות נוספות שמחייבות טיפול ועבודה. אני רוצה להתייחס לנושא שקרוב אליי במיוחד ולא נידון פה בהרחבה וזה ילדים ומערכת המשפט. נושא שהגיע הזמן שגם בו נעשה רפורמה ושינויי אמיתיים. במקומות העולם, בארצות העולם מדברים היום על הליכים חליפיים לנוער, על צדק מאחה, על מודלים אחרים לגמרי של התייחסות לבני נוער שנקלעים מכל מיני סיבות למעגל של עבריינות. המהלך צריך לייצר אנשים שיצאו החוצה ממעגל העבריינות, לא טיפול שיעזור לילדים האלה להסתבך ויכניס אותם לאקדמיות לפשע בבתי סוהר.

המודלים האלה למרבית הצער אינם מיושמים בארץ בצורה מספקת, אנחנו רואים בנתונים שלכם קודם כל תמונה של אי שוויון מאוד קשה, יש מקומות שבהם קורים דברים יותר טובים, מקומות אחרים, דיי סמוכים, שבהם המצב איום ונורא. אתם שואלים למה? אז כנראה שאין סטנדרטים אחידים, אין נורמות ברורות, זה אחד הדברים שאני מקווה שאנחנו נצליח בכנסת הזאת לתקן ולשפר, שוב הרבה ברכה ואת יתר הדברים אני אומר בוועדות בדיונים שאנחנו בטח עוד נקיים על היבטים של הדו"ח הזה.

תודה. חבר הכנסת הרב הלפרט.

אני רוצה להצטרף לברכות ליושבי ראש הוועדות שיזמו את הדיון החשוב הזה, להביע הערכה למועצה לשלום הילד על הדו"ח החשוב. אני רוצה לומר שהדו"ח שאנחנו שמענו כאן הוא כתב אישום נגד מדינת ישראל, נגד ממשלת ישראל יותר נכון. אם אנחנו הגענו למצב כזה זה אוי ואבוי לכל החברה והמדינה הדמוקרטית שלנו.

הזכיר כאן היושב ראש בתחילת דבריו שבילדים הכי קל לפגוע, זה נכון, הילדים לא יכולים לסגור את השלטר, לכן אין שום בעיה לפגוע בהם, לקצץ להם בקצבאות ילדים כמה שאפשר, מעבר למה שאפשר. יש רק אפשרות אחת, כמו שכתוב בפרשת השבוע, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", זו האפשרות היחידה שנותרה כאן להתפטר מהילדים.

אפשר כבר הכול להאמין, אם ישנם כאן במדינת ישראל, מדינה דמוקרטית מתוקנת 760 אלף ילדים עניים ורעבים, מאות אלפי ילדים מסתובבים רעבים, 380 אלף ילדים שחיים בסיכון, 380 אלף ילדים, אתם שמים לב לנתונים האלה, זה לא מזעזע את אף אחד. אני בשבוע שעבר נכנסתי למונית והנהג מייד זיהה אותי שאני חבר כנסת, אומר לי, תגיד לי אתה חבר כנסת, אתם לא מתביישים, שאלתי אותו, מה קרה? אז הוא אומר לי, אתמול עברתי ברחוב וראיתי אישה דיי מכובדת עם הילד שלה מחטטים בפח זבל לחפש מזון. יצאתי, הוא מספר לי, ונתתי לה מאה שקל, הוא אומר לי, אני עובד קשה על הכסף, אין לי כסף מיותר, אמרתי לה, גברת אל תחטטי כאן, תלכי לסופר מרקט ותקני מצרכי מזון. למצב כזה הגיעה מדינת ישראל המתוקנת.

מנהלת הוועדה מציעה שאתה תדבר על מה קורה בפרשת השבוע שמענים את הילדים אז הם גדלים ופורצים.

אני אתייחס גם לזה עוד מעט.

כל מי שניסה בעבר לתת פתרונות קסם לבעיות דמוגרפיות הם לא הצליחו.

ומנסים לעשות מחקרים מה גרם למצב הזה שיש 760 אלף ילדים, מה גרם? מה זאת אומרת מה גרם? צריכים לחפש הרבה, צריכים לחקור הרבה את הנושא הזה. בשנת 2000 היו 420 אלף ילדים שחיו מתחת לקו העוני, באה הממשלה האומללה הקודמת והממשלה הנוכחית שממשיכה את דרכה וקיצצה 40-50% מקצבאות הילדים, ובמשפחות ברוכות ילדים קיצצה 70%, אז מה שקרה במשך שבע שנים, מספר העניים הילדים שחיים מתחת לקו העוני הכפיל את עצמו, לא צריך מחקרים גדולים, לא צריכים מדענים גדולים שיגיעו למסקנה מה גרם לזה, מזה מה גרם?

בארצות הברית כשרצו פעם לפני כמה שנים לקצץ כמה אחוזים במגזר החברתי, אם ידוע לכם, התקיימו דיונים בקונגרס ובסנאט שנים ואחרי דיונים של שלוש שנים, החליטו לקצץ שלושה אחוזים במגזר החברתי ולא בבת אחת, אלא בתקופה של עשר שנים, לפרוס את זה בעשר שנים. וכאן הולכים באכזריות שאין כדוגמתה ומקצצים 40-50% בקצבאות ילדים, בלחם של הילדים, בכוס החלב של הילדים. ומחפשים לדעת מי גרם לעוני הזה של 760 אלף ילדים עניים, של 380 אלף ילדים שחיים בסיכון.

תאמין לי אני לא יודע מה קרה לנו, מה קרה לנו? אנחנו ממשיכים את החיים כרגיל, 760 אלף ילדים עניים זה שליש של כלל הילדים, אבל יש משפחות שזה יותר מחמישים אחוז, שכל ילד שני הוא עני, שהולך לישון רעב, שהוא קם בבוקר רעב. ואנחנו מחפשים אשמים, מאשימים את ראש הממשלה, מאשימים את שר האוצר, את כל העולם אנחנו מאשימים, רבותי חברי הכנסת, אבל אשמים אנחנו, אנחנו חברי כנסת שמצביעים על התקציב שלפני שבועיים הרימו את היד לתקציב האומלל הזה שממשיך להתעלל בילדים העניים, אנחנו אשמים בזה, אף אחד לא אשם, אנחנו לא יכולים להאשים אף אחד. לו היו רק 61 חברי כנסת שלא היו מרימים את היד על התקציב האומלל הזה לפני שמחזירים לפחות את קצבאות הילדים מה שהיה לפני שבע שנים, שזה לבד היה יכול לחלץ 300 אלף ילדים מתחת לקו העוני---

הרב הלפרט, אתה לא הצבעת נגד.

אני לא הצבעתי.

בסדר, יכולת להצביע נגד.

אנחנו לא מצטרפים לקואליציה, לממשלה הזאת, רק בגלל שלא רוצים להחזיר את קצבאות הילדים, זו הסיבה היחיד, אנחנו המפלגה היחידה שלא רוצים להצטרף לממשלה האומללה הזאת, לא רוצים לתת יד לממשלה בגלל שלא רוצים להחזיר את קצבאות הילדים ואת יודעת זאת.

אבל אם אנחנו סופרים אצבעות היה אפשר להרים את האצבע נגד.

שוב, אני רוצה לומר לסיום---

אתם באופן ספציפי הייתם יכולים---

התקציב הזה היה עובר, לפני ארבע שנים אתה יודע טוב מאוד שחבר הכנסת ליצמן לא רצה לתת יד לקצץ בקצבאות ילדים, אז הוציאו ממנו בכלל את הדיון על התקציב, הביאו את זה לחבר כנס אחר, איך קוראים לו שהוא לא נמצא בכנסת, שהוא יביא את התקציב, הוא יכול היה לא להביא את התקציב?

כשאתה אומר אשמים אנחנו אתה מתכוון אנחנו.

אנחנו כולנו, כל חברי הכנסת, שהרימו יד על התקציב הזה, כולנו, בלי יוצא מן הכלל.

סליחה, אני הצבעתי נגד.

תהיי ברוכה. אני רוצה להגיד משפט אחד בסוף, לצערי הרב מדינת ישראל, ראש הממשלה והממשלה לא מודעים לנזק הבלתי הפיך אדוני היושב ראש, רבותי יושבי הראש, שהמצב הזה עלול לגרום שמדינת ישראל תשלם ביוקר על המצב הזה שיש 760 אלף ילדים עניים, אלה ילדים שחיים בעוני, גדלים בעוני, בתסכול ואנחנו נשלם על זה מאוד מאוד ביוקר.

תודה, חברת הכנסת רונית תירוש.

יש קונצנזוס באולם הזה וגם במקומות אחרים, אבל מה עושים? לאחרונה הציע יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט שיקימו ועדת חקירה פרלמנטארי על נושא האזנות הסתר, אני חושבת שראוי שנקים אנחנו ועדת חקירה פרלמנטארית לנושא הרעת מצבם, ועדת חקירה שתבדוק את המגמה המתמשכת של הרעת תנאי חייהם של ילדי ישראל, זה עוני, זה מחסור בבדיקות, זה מחסור במקומות השמה ומה לא.

הוועדה לא צריכה לשבת הרבה זמן כי הדו"ח הזה ובהזדמנות זו אני באמת מברכת על מי שכתב אותו והכין אותו, אפשר להסתמך על הדו"ח ואיך אמר חבר הכנסת חנין, לקחת אותו כתוכנית עבודה. אבל אם לוועדת חקירה פרלמנטארית יש גם איזה שהם סמכויות ביצוע או סמכויות כלפי הגורמים המבצעים, אז אולי מכאן יכולה לבוא תחילתה של ישועה. זאת אומרת אם היא תוכר הוועדה הזאת והיא תבוא בהמלצות ספציפיות ואני אומרת שוב, לא צריך לשבת הרבה, יש את הדו"ח וצריך לקחת כמה פריטים כמו שבחר אשר, אז אפשר לבחור דברים אחרים או את אלה ולתת להם את הפתרונות. מאוד פשוט, הנוסחאות פה מאוד פשוטות ולהביא את זה לראש הממשלה או לפתחה של הממשלה ולהגיד, להתחיל לעשות מהלך, שיהיה רף שנתי, אבל להתחיל לעשות מהלך, אני חושבת שזו הדרך היחידה, אחרת נמצא עוד פעם בעוד שנה יושבים כאן, מקבלים שוב דו"ח, כנראה חמור עוד יותר מקודמו, כי זו מגמה מתמשכת של 15 שנה ואני לפחות ארגיש מאוד מתוסכלת עם זה. אני מציעה, אני מקווה שזה רעיון טוב.

תודה, חבר הכנסת טאלב אלסאנע.

תודה. אני רוצה לברך את המועצה לשלום הילד על הדו"ח המפורט ועל זה שהיא תורם באיטיות להעלות את המודעות לגבי המציאות הקשה ומידת המחדל הלאומי של אלה שמקבלים את ההחלטות ואני רוצה לציין את הקו הזה של קו העוני צריך להגיד אותו כקו חוסר הבושה של הממשלה ואין ספק שהדו"ח הזה המפורט הוא בגדר פסק דין מרשיע לגבי המדיניות הכלכלית חברתית.

מה שאנחנו יודעים שבאופן שיטתי ככל שמדברים על זה יותר מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני הולך וגדל וכנראה במקום להתמודד בצורה חיובית, הממשלה הזו במדיניות שלה היא מייצרת עוני, היא מייצרת ילדים תחת סיכון, היא ממש באופן עקבי וללא בושה, מגדילה את המספר ואני רואה את התרשים שנמצא בעמוד 330 בדו"ח של המועצה לשלום הילד. אני רוצה לציין שאין הפתעה שהאחוז בקרב הציבור הערבי הוא הרבה יותר גבוה וזה רק מראה שלעומת מדינות אחרות שלעוני שם אין זהות לאומית ואין מיקום גיאוגרפי, במדינת ישראל יש לו זהות לאומית ויש לו מיקום גיאוגרפי. ככל שהולכים לפריפריה יותר יש עוני ויש את התופעות השליליות, ככל שמגיעים לציבור הערבי התופעות הן מדאיגות.

ולכן לדעתי הגיע הזמן שנקבל החלטה כי לדבר על התופעות זה מופיע בדו"ח, אנחנו עדים לתופעה בממשלה הזאת מאז שהוקמה בכל בעיה הם מייד מקימים ועדה ומה הסיבה לכך, הסיבה הם אומרים שעד שתקום הוועדה, עד שתדון, הזמן יחלוף האנשים ישכחו. אבל אנחנו רוצים לתת תחושה שאנחנו עשינו מעשה, אנחנו הקמנו ועדה, אבל בשביל מה להקים ועדה כאשר הנתונים מדברים בעד עצמם.

התגובה צריכה להיות לדעתי גם תקציבית, כל המענה הוא מענה תקציבי, אנחנו רואים שעל פי התרשימים שמופיעים כאן, בשנת 2001 מדינת ישראל הייתה במקום שני או שלישי, יש בלגיה, פינלנד ומדינת ישראל מבחינת מדיניות רווחה והגישה ושווי קצבת ילדים, ועכשיו נמצאת כמעט במקום השלישי לקראת הסוף, אז השינוי הוא דרסטי---

אין ויכוח שזה תקציב, אבל מה הכלים שיש לנו כדי להשפיע על התקציב?

מדינת ישראל מצליחה לגייס עשרה מיליארד ₪ להרפתקה צבאית מיותרת בלבנון או שהיא רוצה לגייס תקציבים לחומה, או שהיא רוצה לגייס תקציבים למתיישבים, אז אפשר לגייס, השאלה היא סדר העדיפויות. ולכן אם יש צורך להחזיר את קצבאות הילדים ולשפר את המצב---

ואיך תגרום לה לגייס?

לשפר את המצב, להקים יותר מסגרות חינוכיות, לתת יותר תקנים לעובדים סוציאליים, לדעתי זה אפשרי, השאלה היא שאלה של תקציבים ושל סדר עדיפויות ובמקום תקציבים שמחלקים אותם באופן פוליטי לרכישת קולות בהצבעה על תקציב, לחלק אותם באופן ענייני, זה המענה לדעתי.

אבל איך עושים את זה?

ליזום חקיקה להחזרת קצבאות ילדים, מה שהיה בשנת 2001.

ובזה תפתור את הבעיות?

זה יעזור לפתרון, אז אם לא עושים כלום זה יותר טוב?

לא.

אם הממשלה הייתה נותנת את האחוז האחד שהורידה מהמע"מ שלושה מיליארד שקל, הייתה מחזירה לקצבאות ילדים, הייתה מחלצת 300 אלף ילדים מקו העוני, אז מה היא הלכה ועשתה עם האחוז האחד, עם השלושה מיליארד שקל? נתנה אותם לעשירון העליון.

חבר הכנסת עמי איילון, בבקשה.

תודה כבוד היושב ראש, אני מצטרף לכל ההערכות בנושא הדו"ח אבל בראייתי הדו"ח הוא בשום פנים ואופן לא תוכנית עבודה, הדו"ח מציג תמונה קשה, מציג מגמות, אבל דו"ח הוא לא תוכנית עבודה. אני מצד אחד יחד עם ההצטרפות וכל ההערכות לנושא הדו"ח ולכל מי שעומד מאחוריו, אני חושב שהדו"ח באמת מציג תמונה מאוד קשה ואני חושב שהדבר החמור יותר זה באמת המגמות. והמסקנה הראשונה המתבקשת זה, אנחנו חייבים להבין שגם היום לתקן את התמונה הזאת זה מאוד קשה, זה ייקח הרבה מאוד שנים, אבל בעוד כמה שנים זה יהיה רבה יותר קשה, אולי אפילו בכלל, אם יש מושג כזה, בלתי הפיך. והחשיבות העיקרית של הדו"ח זה באמת איזה שהיא הבנה מאוד ברורה של המגמות, כלומר אנחנו הולכים למציאות שבה התיקון יהיה הרבה יותר קשה, כמעט בלתי אפשרי.

אני לא רוצה באמת להיכנס להתנצחות פוליטית משום שנמצאים פה אנשים שלדעתי עצם העובדה שהם נמצאים פה, אנחנו מסכימים בעצם על הסיבה שהביאה את כולנו לכאן, למרות שחלקנו ממפלגות שונות. חלק מהדברים שאנחנו עושים, אגב, חלק מהדברים שהוזכרו פה, הם מעמיקים את הבעיה ולא פותרים אותה, אני אומר לכם שלהוסיף קצבאות ילדים לילד הרביעי והחמישי ואילך, לא פותר שום בעיה, הוא רק יעמיק את הבעיה. במקום לקחת את קצבת הילדים ולהוסיף בצורה דרמטית לקצבת ילד ראשון ושני, אנחנו מוסיפים השנה 700-800 מיליון שקל לקצבת ילד רביעי ואילך. ומאחר ואין מדיניות חברתית למדינת ישראל, אין מדיניות חברתית למדינת ישראל, מדיניות זה דבר מאוד פשוט, זה לקבוע יעד ולהראות תוכנית איך מגיעים לשם.

אני מציע דרך אגב לאמץ דבר מאוד פשוט, דוקטור קדמן אמר את זה בצורה מאוד ברורה, צריך לקבוע יעד בתוכנית רב שנתית להוריד לרמה נתונה את רמת העוני בקרב הילדים במדינת ישראל, נקודה ועכשיו רבותי המקצוענים, תראו לנו איך עושים את זה. ומאחר והמשתנים הברורים זה השכלת נשים ויכולתן לצאת לעבוד, אז יש לנו גם את הכלים בתקציב 2007-2008 או 2010 איך להגיע לזה. אגב, בראייתי, זה לא להוסיף מאות מיליונים לקצבת ילד רביעי וחמישי. סתם כדוגמה, אפשר היה את כל הכסף הזה לקחת ועל פי רשימה של משרד הרווחה לתת חינוך חינם מהגיל הרך לאותן משפחות.

ואני אומר לכם שהסיכוי בין לעשות את זה, אגב, כסף שקיים ובסופו של דבר נקבע במשרד הרווחה למי הוא מגיע, אין בעיית נתונים, יש בעיה של הבנה של קשר בין יעד לתוכנית עבודה ומאחר ואין מדיניות חברתית למדינת ישראל, רבותי, אנחנו תמיד מתבלבלים, אנחנו אומרים מדיניות חברתית כלכלית, מזה? יש לנו מדיניות כלכלית, כן, גרועה מאוד, נכון, היא זאת שיוצרת את התמונה המאוד קשה שאנחנו רואים. מדיניות שרואה לנגד עיניה יעדים מאוד ברורים, יעד של צמיחה, יעד של גרעון, יעד של תקרת הוצאה ואנחנו מנחים את בנק ישראל לשחק עם הריבית על מנת להשיג את היעדים האלה. אין אף יעד חברתי ואם לא נוסיף לתוכנית העבודה, לתקציב המדינה לתפיסת העולם של כולנו אגב, חלקנו חברי קואליציה, שני יעדים שאחד מהם הוא הרלוונטי ביותר לעיניי, אחד יעד של תעסוקה ושתיים יעד של עוני, הורדת עוני והגדלת תעסוקה ונראה בתוכנית רב שנתית איך אנחנו או מגיעים ליעד הזה או לפחות מתקרבים אליו, אז לא עשינו שום דבר.

אני חושב שאם אנחנו צריכים לצאת מפה, זה עם בהירות שיש דבר אחד שעליו אנחנו מסכימים, זה שמדינת ישראל חייבת להוסיף לתקציב יעד מאוד ברור של חיסול עוני בקרב ילדים במדינת ישראל בתוך קבוע זמן, אני לא רוצה לתת אותו עכשיו משום שזה יהיה לא אחראי, עשר שנים, עשרים שנה, זה לא משנה, הרי המטרה היא באמת להתקרב לשם כל הזמן ולראות איך התקציב משועבד ליעד הזה. לצד הרבה יעדים חשובים מאוד, יעד הצמיחה הוא חשוב, הגרעון הוא חשוב, יציבות פיננסית אסור לנו לזלזל בשום דבר, אבל אפשר לעשות את זה אפילו דרך הדוגמה הקטנה שלדעתי למרות שאני מבין שאני פותח פה איזה שהוא דיון אידיאולוגי, פוליטי, כזה או אחר. הדברים חייבים להיאמר.

מילה אחרונה, נאה דורש, אני מקווה שמחר או בתוך יומיים נגיש ביחד עם דוקטור דב חנין, הצעת חוק לגבי סביבה חינוכית בריאה. אני לא רוצה להיכנס לעניין, אנחנו שולחים ילדים לגנים ולבתי ספר, אנחנו אפילו לא מקפידים שהסטנדרטים בנושא איכות סביבה, חלקם דרך אגב כנראה נפגעים מעצם העובדה שהם הולכים לאותה סביבה שהיא לא מוגנת, אם זה דרך רעלים שהגננים בבתי הספר דואגים לגינון, או דרך העובדה שזה מקום שהוא במיוחד קרוב לסביבה שהאוויר בה מזהם. לכן מאחר והחוק הזה הוא חוק מאוד כבד, אני לומד אותו כבר כמה חודשים, אני מאוד מקווה שיוגש ויזכה לתמיכה של לפחות חברי הכנסת שנמצאים פה, צעד קטן מאוד במסע בין אלף מילים. תודה רבה.

תודה. אנחנו פשוט חייבים לסכם, יש מספר אנשים שביקשו זכות דיבור, אנחנו חייבים לסכם, יש פה דברים שעלו שבוודאי וודאי ידונו בהם בקבוצות השונות, גם הרעיון של רונית ראוי למחשבה מעמיקה. רק דבר אחד שאמרת עמי שאני חושב שזה, דבר אחד לא הסכמתי, כל השאר הסכמתי, זה שצריכים להראות לנו המקצוענים איך לעשות את זה, זה לא, המקצוענים---

לא, הם צריכים אחרי שאנחנו קובעים להם את היעדים ואת הקצב אז שיראו לנו איך לעשות את זה.

אני מוכן בנושא הזה להיות לך למקצוען, הבעיה זה כמובן קביעת היעדים ואני חושב שזה דבר שכולנו פה הסכמנו, צריך לקבוע את היעדים ואנחנו יודעים בדיוק, כמו שידעו איך להגיע מ- 420 אלף ילדים ל- 680 אלף, אנחנו יודעים בדיוק---

כבוד הרב, זה היה תוצאתי, אף אחד לא התכוון להגיע לשם.

התכוונו להגיע, עמי, זה לא נכון, אני במקרה הזה אני יכול להעיד, אנחנו הבאנו את כל הנתונים בפני הגורמים וכולם ידעו שהיה איזה תוצאה ישירה של המדיניות אז שנקבעה, הם ידעו והתכוונו, אי אפשר להגיד לא התכוונו, אי אפשר, זה לא, אני לפחות, אבל זה אולי ויכוח בנינו---

אוקיי בסדר.

אבל אנחנו יודעים גם בדיוק איך להגיע גם ל- 420 וגם ל- 300, הדברים הם לא מקרה---

את כל הנתונים יש לנו, הבעיה שלנו היא לא נתונים. אגב, אמר את זה קדמן יפה מאוד, הוא אמר המסמך הזה יכול להיות כלי עבודה והוא יכול להיות כתב אישום, אנחנו צריכים להפוך אותו לכלי עבודה.

זה העבודה שלנו, גם כדי שלא נרגיש לגמרי מתוסכלים, חלק מהדברים הם באמת היום נמצאים בצנרת ואנחנו עובדים על חלק מהדברים. אבל כפי שאת גם יודעת רונית מהניסיון במשרד החינוך, קודם כל שזה לא דבר שנעשה בין לילה, אבל אם היו לך את היעדים והתקציבים לבצע את היעדים, את היית יודעת בדיוק מה לעשות. ולכן זה יעדים עם תקציבים לצידם.

אני רוצה רק לתת זכות דיבור לשניים, אבל דקה לכל אחד, הנציג של הסתדרות המורים, בבקשה, אבל ממש דקה.

קודם כל אני מברכת על שלושת הוועדות ואני חושבת גם שאלה שמגיעים לכאן ויושבים כאן בכנסת התפקיד שלהם הוא לדחוף את הדברים קדימה. ובשביל זה בחרנו אתכם ואנחנו מקווים שאתם תדחפו את הדברים קדימה. עכשיו, בחקיקה זה עדיין לא מספיק מכיוון שיש חקיקה ותעיד רונית תירוש עוד לפני שהיא הייתה מנכ"לית, של חוק חינוך חינם לגילאי שלוש, שלא מיושם ולא מיושם. אז אפשר להוסיף לרשימה עוד ועוד, אבל צריך לקחת את סדרי העדיפויות ולא, אנחנו יודעים, זה לא הייתה מגמה להביא את הילדים, זה תוצאה שהגענו אליה והתוצאה, אם לא יעשה שום דבר בעניין הזה וזה שילוב ידיים של שלושת הוועדות האלה והחברים שלהם בכנסת, בכל מיני מקומות שהם יכולים לדחוף, אז נשב בשנה הבאה ונקבל את הדו"ח של יצחק קדמן שמגיע לו הרבה ישר כוח על העבודה, אבל אנחנו לא זזים לשום מקום. חייבים להציג כיעד לאומי את החינוך, את הבריאות, את כל הנושאים החברתיים ולדחוף אותם ביחד, אחרת אם נישאר עם 40 ילד בכיתה, עם חינוך מיוחד משולב שאף אחד לא מקבל, אני לא רוצה להתחיל לפתוח דיון עכשיו, אני יכולה לתת לכם את הרשימה, אבל חקיקה בלי הצבת יעד החינוך בראש סדר העדיפות הלאומי, כדי למנוע את הדברים האלה, ואני לא אחזור, על חינוך האם, השכלת האם כמוביליות ליציאה מזה.

ומילה אחרונה לנציגה, יושבת ראש של יוניסף בישראל, רינה יצחקי, בבקשה.

קודם כל הערכה כללית לדיון בשנתון על הבמה הנכבדה הזאת שאולי לעת עתה היא אחת הבמות היחידות שהדבר הזה מוצא את מקומו הראוי. אני רוצה לשבח על ההיקף, על העומק ובעיקר על ההתמדה. אמרתי גם בשנה שעברה, זה יכול להיות מסמך מכונן אם הוא יהיה מונח על שולחנם של כל מקבלי ההחלטות ואני חושבת שצריך לעזור להם בזה וליזום, לגבי השאלה של הגברת רונית תירוש, מה עושים? צריך ליזום ימי למידה של כל ראשי הוועדות על פי הנושאים שבמיוחד רלוונטיים להם בדו"ח כדי להפנים, להנחיל, להטמיע את הדבר הזה בחשיבה שלהם, זה לא מספיק שאנחנו אומרים צריך, צריך גם לעשות.

משפט אחרון, הדו"ח, לפי דעתי אפשר כבר להחליף לו את השם, זה לא על מצב ילדי ישראל, זה על מצב החברה הישראלית והמחוקקים שלה שמאפשרים את זה. זה הפנים שלנו, זו מראה שאומרת את האמת, המראה על הקיר, ואני חושבת שכך צריך לראות את זה.

תודה. יש פה כמה חברים צעירים מסביב לשולחן, מי מכם רוצה איזה התייחסות על הדברים ששמעתם פה.

הנתונים אכן מזעזעים, אבל אנחנו בתקווה שחברי הכנסת וכל הוועדות והמועצות יוכלו לשפר ולהוריד את הנתונים, להגיע להישגים יותר טובים.

אני חושב שכדאי שתבואו לוועידה, אני חושב בחודש הבא בבאר שבע זה, אני יודע שמהאולפנה שלכם תמיד השתתפו. אין צורך באמת להוסיף הרבה, רק לסכם, להודות לדוקטור קדמן ולכל הצוות, דוקטור אשר בן- אריה, לעבודה הנפלאה. הדברים לא חדשים, אבל הנתונים נחוצים לנו לעבודה שאנחנו כן עושים יום יום פה, לשנות את המגמות ורק לקוות ולהתחייב שבשנה הבאה הדברים יהיו הרבה יותר טובים. אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50