PAGE
17
ועדת הכלכלה

16.1.2007


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 162

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ו בטבת התשס"ז (16 בינואר 2007) שעה 12:00

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פסילה בשל עבירה שגרמה למותו של אדם),

התשס"ו-2006

הצעתו של חבר הכנסת גלעד ארדן

חברי הוועדה: גלעד ארדן – מ"מ היו"ר



יעקב כהן

עו"ד חוה ראובני

- הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות






בדרכים



ד"ר דן לינק

- ראש תחום בכיר תשתית ותנועה, הרשות הלאומית






לבטיחות בדרכים



עו"ד יפעת רווה

- משרד המשפטים



עו"ד רווית דדו

- המשרד לביטחון פנים



רפ"ק רוני לוינגר

- קצין תביעות באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים



ודים גודון

- משרד האוצר



עופר לינצ'בסקי

- מנכ"ל רכבת ישראל



ישראל מרקו

- מנהל אגף הביטחון, רכבת ישראל



יהודה שקד

- מנהל אגף פיקוח הבטיחות, רכבת ישראל



ניר אילוז

- רכבת ישראל



עו"ד שי צרפתי

- הלשכה המשפטית, הנהלת בתי-המשפט



דן ארצי


- מנהל מחלקת בטיחות ארצי, אגד



פרדי הרשקוביץ

- בוחן תאונות ארצי, אגד



חיים קודזידלו

- קצין בטיחות, דן



דני שטרן

- קצין בטיחות, דן



אבי גולן


- יו"ר ארגון מורי נהיגה



עו"ד שי גלעד

-יו"ר ועדת התעבורה, לשכת עורכי-הדין



נורית ג'ין גרוסמן
- יו"ר אנשים באדום



פרופ' ברוך פולק

- ארגון למאבק בתאונות דרכים

אתי בנדלר

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פסילה בשל עבירה שגרמה למותו של אדם),

התשס"ו-2006

הצעתו של חבר הכנסת גלעד ארדן

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פסילה בשל עבירה שגרמה למותו של אדם), התשס"ו-2006.


הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית והדיון הוא על הכנתה לקריאה הראשונה. הצעת החוק קובעת שאדם שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, רישיונו יישלל עד לתום המשפט ובהתאם לקו שהבאתי קודם בנושא חציית מסילת רכבת, התיקון איננו שולל לחלוטין את שיקול הדעת של בית-המשפט ואיננו קובע שהרישיון יישלל באופן אוטומטי עד לתום המשפט. הפרזומציה שעומדת מאחורי הצעת החוק היא שאדם שהצטברו נגדו די ראיות כדי להגיש נגדו כתב אישום על עבירה שהוא עבר – וצריך לזכור שבגלל העבירה הזו גם אדם אחר קיפח את חייו – יש בנהיגתו משום סכנה לציבור, ולכן רצוי שעד לתום משפטו ועד שייקבע באמת באופן סופי האם הוא אכן עבר את העבירה שבגינה הוגש נגדו כתב אישום או שלא, הוא לא ימשיך לנהוג ויסכן את הציבור בנהיגתו.

ברור שיכול להיות – כפי שעוד מעט יאמר נציג לשכת עורכי-הדין – שבסופו של דבר אותו אדם יצא זכאי ואז יסתבר שלאורך חודשים ארוכים לקחנו לו את רישיון הנהיגה שלא בצדק, אבל מה לעשות שהחוק לא יכול לכסות מאה אחוזים של המקרים. אני כמחוקק צריך לאזן בין האינטרס שאתה אומר שאי אפשר להתמודד אתו – ואולי כדאי שלא תנסה להתמודד אתו – של הציבור שלא להיות חשוף לסכנה שנשקפת לו מנהג שיש נגדו כבר כתב אישום על עבירה שגרמה למוות של אדם אחר. כמו שאמרת בעצמך, המקרים האלה הם 0,001, כי ב-99 אחוזים מהמקרים הפרקליטות עושה את מלאכתה נאמנה ולא מגישה כתבי אישום שבסוף מסתבר שלא היה מקום להגישם. לכן אני חושב שהאינטרס הציבורי אמור לגבור.


יש כאן עוד טיעון שהוא לא טיעון שעומד בבסיס החוק, אלא הוא טיעון משני אבל אולי צריך לחשוב עליו. תאר לך את אותה משפחה שבן המשפחה נהרג והוגש כתב אישום, ורוב המשפחות עוקבות אחרי הדיונים בבית-המשפט, והיא רואה את אותו נאשם שלפי טענת המדינה והפרקליטות אשם בהריגה או בגרימת המוות ברשלנות, ממשיך להגיע לדיונים בבית-המשפט תוך כדי שהוא נוהג במכונית. שוב אני אומר שזה לא הטיעון המרכזי, אבל זה עוד טיעון שמסביר למה אני חושב שיש גם איזשהו משהו מוסרי בהצעת החוק הזאת, מעבר לעניין של צמצום הסכנה לציבור מאותו נהג מסוכן, שוב, בהתחשב בכך שגם יכולים להיווצר מצבים של עוול הם לא יותר גדולים מכך שיכול לייצר ראש רשות מסים במדינת ישראל ואולי בסוף יתברר שהוא לא עבר את העבירה ומאלף ואחד מעצרים שמתבצעים ובסוף מתברר שהמעצר בוצע על מישהו שהוא חף מפשע. אני לא רואה מדוע זכותו של הנהג שכבר הוגש נגדו כתב אישום גוברת על האינטרס של המדינה לבצע חקירות או לעצור אנשים שעשויים או עלולים לשבש חקירה ועוצרים אותם ולו בגלל הסיבה הזאת. אני לא רואה למה האינטרס של נהג שעלול לסכן את הציבור – וכבר הצטברו נגדו די ראיות לכתב אישום – יגבר.

לכן הצעתי את הצעת החוק. אני מדגיש שהצעת החוק עדיין מאפשרת לבית-המשפט שלא להורות על פסילת הרישיון, אבל צמצמתי עוד קצת את שיקול הדעת שלו מנימוקים שיירשמו ושיסביר לנו למה הוא סבור שאין בהמשך הנהיגה על-ידי הנאשם שום סכנה לציבור. יכול להיות שבית-המשפט גם חושב שאולי כתב האישום הוא לא מספיק חזק והראיות שהוצגו במסגרתו די מעוררות תהיות וסימני שאלה, ואני מוכן להסתפק גם בטיעון כזה של בית-המשפט. כן הייתי רוצה לצמצם אותו, לפחות להסב את תשומת לבו לעניין הזה.

כבר היום יש סמכות לבית-המשפט לפסול עד תום ההליכים את רישיון הנהיגה. אפשר להשוות את הנושא למעצר עד תום הליכים. גם במעצר עד תום הליכים יכול להיות שאדם יוצא בסופו של דבר זכאי, אבל יש פה איזושהי העברת מסר וכמו שאמר יושב-ראש הוועדה כאשר בית-המשפט סבור שאין סכנה לציבור, הוא יכול לסטות מהכלל הזה.

לכן אנחנו לא רואים בעיה עם הצעת החוק.

אפשר לשמוע מהמשטרה או מהמשרד לביטחון פנים האם יש לכם נתונים. האם כאשר מוגש כתב אישום על עבירה שבה נהרג אדם אתם מבקשים פסילה עד תום ההליכים?

סעיף 47 בחוק קובע פסילה מנהלית של 90 יום על עבירה שבה נהרג אדם. המשטרה לא מנהלת את התיקים האלה ולא מבקשת את הבקשה אלא זה בסמכות הפרקליטות והיא זו שמגישה את כתב האישום ובדרך כלל מבקשת יחד עם כתב האישום – אם היא סבורה שיש סיכון בהמשך נהיגתו של הנהג – פסילת נהיגה.

יש כאן מישהו שיכול לומר מה היענות בתי-המשפט בנושא הזה?

לא לפי סעיף 47 אלא לפי סעיף 46. סעיף 47(ה)(1) זו עבירה שגרמה לתאונת דרכים ובגינה פסילה מנהלית. אומר עורך-דין לוינגר שהמשטרה לא מפעילה את הסעיף הזה.

זו פסילה מנהלית.

אתם מפעילים וההמשך נעשה לפי סעיף 46.

נכון.

לא אמור להיות נציג של הפרקליטות בדיון כזה?

לא. הפרקליטות מיוצגת על ידי משרד המשפטים. משרד המשפטים אחראי גם על הפרקליטות.

לא.

למיטב ידיעתי, אף פעם לא הזמנו לחוד את הפרקליטות.

לנו אין נתונים על מה קורה בבתי-המשפט. אם מכינים את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית, אולי כדאי שיהיה נציג הפרקליטות.

גם את לא הוזמנת באופן אישי. אם את חושבת שיש איזשהו דיון שראוי שנזמין את הפרקליטות, צריך ליידע את המזכירות על כך.

את גם לא יודעת האם יש נוהל כזה? האם באופן אוטומטי מבקשים פסילה עד תום ההליכים?

את זה צריך לברר בפרקליטות.

עד הדיון לקריאה שנייה ושלישית, אני מבקש לדעת מה המדיניות של הפרקליטות בנוגע לכך, ומה היענות בתי-המשפט.

ניסיתי ערב הדיון הזה לבדוק בין חבריי שמופיעים יותר בתיקים קטלניים כאלה. כמובן שכל אחד יכול לטפל רק על התיקים שהוא טיפל בהם. מחבריי הבנתי שקודם כל, כדבר שבשגרה, הפרקליטות מגישה כתב אישום. זה צריך להיות במסגרת 90 הימים ורוב כתבי האישום אכן מוגשים במסגרת 90 הימים. יחד אתם מוגשת גם בקשה לפי סעיף 46. בתי-המשפט כדבר שבשגרה נענים לבקשות האלה. רוב רובם של המקרים מסתיימים בפסילה. תהינו למה אנחנו צריכים את התיקון הזה כאשר בפרקטיקה זה בדרך כלל קורה.

הובאו לידיעתי מספר מקרים, ואני יכול לתת לך את פרטי התאונות וכתבי האישום, בהם הפרקליטות לא ביקשה את הפסילה. לכן חשבתי שכדאי שזה ייכנס כנוהל שאי אפשר לשכוח אותו. כלומר, שבית-המשפט יהיה חייב לתת את דעתו לשאלה הזאת גם אם הפרקליטות לא ביקשה את הדבר הזה.

אני קורא את לשון החוק כפי שהצעת ואני תוהה כיצד בפרקטיקה זה ייעשה. הוגש כתב אישום, יורה בית-המשפט. אני מדמיין לעצמי את פקידת התביעות בפרקליטות מחוז תל-אביב מגיעה למזכירות בית-המשפט לתעבורה או לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מגישה את כתב האישום, מעלה את כתב האישום לשופט והוא נותן הוראה לפסילה עד תום ההליכים. הליך שלדעתי אינו חוקי, לא יעמוד באף מבחן בית-משפט.

אם זה יהיה כתוב בחוק, אי אפשר יהיה לומר שהוא לא חוקי.

אני אתן לך דוגמה מאוד פשוטה. בית-המשפט העליון לא מזמן הורה לבית-המשפט המחוזי שדן בבקשות לעיכוב ביצוע של פסילה. ניתן גזר דין בבית-משפט שלום, הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי והתבקש עיכוב ביצועו של גזר הדין. הפרקטיקה הנוהגת שהייתה עד לפני זמן מה היא שבית-המשפט היה מזמין את תגובת הפרקליטות ולאחר ששמע את עמדת הפרקליטות נותן את החלטתו בלא נוכחות הנאשם עצמו. בית-המשפט העליון אמר את דברו גם בבקשות לעיכוב ביצוע ואמר שהנאשם צריך להיות נוכח. הפרקטיקה שתיווצר כאן בהוראת חוק זה היא שיוגש כתב אישום ובית-המשפט מיד ייתן את החלטתו.

ממש לא. כתוב "ואולם בית-המשפט רשאי לדחות למועד שיקבע". בית-המשפט יכול לראות את כתב האישום, לעיין בו, להתרשם שהוא לא מספיק חזק ולהחליט שהוא דוחה את זה בשבוע ובשבוע הזה מזמנים את עורך הדין או את הנאשם רק לצורך הנושא של פסילת רישיון. יכול להיות תיק אחר שהוא יאמר שזה כל כך חותך על-פי כתב האישום שהוא קודם כל שולל את הרישיון ועכשיו שיבוא ויבקש שלא לשלול לו.

אני מבטיחך שידיה של הפרקליטות אמונות על כתיבת כתבי אישום וכל כתב אישום על פניו נראה ככזה שהוא חמור, בעיקר בתיקים קטלניים.

זה גם עניין של ראיות.

ראיות אני לא אקבל בשלב הזה של הגשת כתב האישום. הראיות באות רק לאחר מענה לכתב האישום והצגת הראיות במהלך ההוכחות. כל כתב אישום קטלני ייראה חמור בבית-המשפט על-פי הוראת החוק והשופט יצטרך מיד לתת החלטה לפסילה.

אתה קצת סותר את עצמך. קודם אמרת שמדיון עם חבריך הסתבר שבתי-המשפט נענים כדבר שבשגרה. זאת אומרת, זה ממילא קיים. זאת אומרת, ממילא הם נענים לבקשת הפרקליטות.

לאחר שהנאשם הביא את דברו בפני בית-המשפט. במקרים מעטים בהם הוא הביא את דברו והצליח לשכנע את בית-המשפט שגם הנסיבות של התאונה הן כאלה שיש בהן ספק וגם עברו אינו מעיד על מסוכנותו, כי אלה בעצם שני ההיבטים שבית-המשפט צריך לבחון, בית-המשפט במקרים הבודדים הקיצוניים יחליט שלא לפסול את רישיונו עד תום ההליכים.

לקראת הקריאה השנייה והשלישית נוכל להכניס בסעיף (א) פתח שיהיה איזשהו הליך שאם הנאשם רוצה, יכול שיתקיים על כך דיון. אני חושב שהמשפט כאן מאפשר לבית-המשפט את דחיית החלת השלילה בדיוק במתכונת שקיימת כיום.

לדעתי אות מתה בהוראת החוק כי אם כתוב קטגורית שבית-המשפט יורה, ואולם הוא רשאי לדחות את הפסילה למועד שיקבע, אז על פני כתב האישום עצמו לא יהיה לו שום סיבה שלא להחליט את ההחלטה על פסילה עד תום ההליכים. לא נשלה את עצמנו. אז איזה הליך פלילי נעשה כאן? נפסל רישיונו של אדם עד תום ההליכים מבלי שהייתה לו הזדמנות בכלל לומר את דברו.


לדעתי זה הליך לא תקין, לא חוקתי – גם אם זו חקיקה ראשית – שעלול לבוא לבחינתו של בית-המשפט העליון.

בשלילה עד תום ההליכים, אפשר להכניס כאן ולומר שההחלטה הזו יכולה להשתנות. הרי יש איזושהי תקופת ביניים. הפרקליטות ישבה, חקרה, ראתה, החליטה שהאיש הזה אכן עבר עבירה שגרמה למותו של אדם. קרי, מבחינת הרשות המבצעת של מדינת ישראל האיש הזה כרגע גרם בנהיגתו עבירה שגרמה למותו של אדם. מבחינתי, האינטרס הציבורי שלי, אני חושב שהאינטרס הזה גובר ושהאיש הזה לא ימשיך לנהוג ולסכן את הציבור. לכן החוק שלי אומר שקודם כל, אוטומטית, הוא מפסיק לנהוג. אתה רוצה לשכנע את בית-המשפט שהתקיימו כאן נסיבות אחרות או שהתאונה הזו הייתה שונה מדרך הנהיגה הרגילה שלך, או שאתה שבעים שנה נוהג ומעולם לא קרה דבר כזה, בסדר, אז נכניס איזשהו הליך נוסף שהוא יכול לקיים דיון על זה ולבטל את זה. מקסימום שבועיים-שלושה-ארבעה הוא לא נהג. למה שזה יגבר על זכותו של הציבור שהאיש הזה יפסיק לנהוג ולסכן אותו?

הפרקטיקה הנוהגת כיום – כפי שאמר גם עורך-דין לוינגר – שקודם כל בסמכותו של קצין משטרה לפסול פסילה מנהלית עד 90 ימים.

כתב האישום לא מוגש תוך 90 ימים.

ברוב רובם של המקרים, כן.

הפסילה לא מותנית בהגשת כתב אישום.

פסילה מנהלית לא מותנית. הפרקטיקה היא שהפרקליטות מזדרזת ובדרך כלל מגישה את כתב האישום ביום ה-89.

היום ישבתי עם משפחת לנדסמן. עברו שלוש שנים מאז בנם נהרג ועדיין לא הוגש לא כתב אישום ולא סגירת תיק.

ניקח את המקרה שהצגת בפנינו היום. האיש היה פסול ל-90 ימים, שלוש שנים הפרקליטות עוד לא הגישה כתב אישום.

אני לא יודע אם הוא היה פסול.

בטוח שהיה פסול ל-90 ימים. אני מניח של-90 יום פסלו לו את הרישיון. בוא נניח שכתב האישום יוגש אחרי שנה. לפי הצעת החוק שאתה מציע כאן, ממילא אי אפשר יהיה להאריך את הפסילה. אחרי שלושה חודשים הוא מקבל את רישיונו בחזרה כי טרם הוגש נגדו כתב אישום. בתום שנה יוגש כתב אישום. על-פי ההצעה שלך כאשר יוגש כתב אישום, רישיונו יילקח. האיש נהג תשעה חודשים עם רישיונו, ואחרי תשעה חודשים באים ולוקחים את הרישיון. אחרי שנה החליטו שכנראה יש מספיק ראיות כדי להגיש כתב אישום נגדו.

אני מצמצם את התקופה. אם אדם שוחרר ממעצר, ורק אחרי שנה הצטברו די ראיות שהוא אכן אנס, אז תגיד שלא נחזיר אותו לכלא כי ממילא תשעה חודשים הוא היה בחוץ? אם הפרקליטות התעכבה, מה זה רלוונטי לטיעונים שלך? במה זה מחזק את הטיעון שלך?

אמרת בהתחלה שמראית העין חשובה לך.

אני אמרתי את זה? ככה האתיקה שלך? אני אמרתי שמראית העין חשובה לי? אמרתי כטיעון שני, שהוא לא בבסיס הצעת החוק אלא הוא רק בעניין המוסרי, ושלוש פעמים חזרתי על כך שזה לא הטיעון של הצעת החוק. הטיעון של הצעת החוק הוא להפחית את המסוכנות של הנהיגה של אותו אדם לציבור. אל תכניס מלים לפי. הדגשתי שזה לא הנימוק של הצעת החוק.

לא אמרתי שזה הנימוק. אני מתקן את עצמי ואחזור ואומר שכנימוק משני אמרת שיש גם את מראית העין.

בוא נעסוק בנימוק המרכזי.

בנימוק המרכזי, אמרתי את הדברים. אני חושב שיש לנו היום בחוק הנוהג את כל הכלים בידי מערכת התביעה לבקש להאריך פסילה עד תום ההליכים, הם עושים את זה ואנחנו לא זקוקים לשום הוראת חוק נוספת שתטיל חובה על בית-המשפט, עם הגשת כתב אישום, לפסול. יש כאן גם עניין לא חוקתי ומין הטלת צו שכזה. גם במאסר עד תום ההליכים, לנאשם או לחשוד יש עדיין את זכות הטיעון כאשר מוגשת בקשה שכזאת. אתה רוצה לדלג על השלב הזה. אתה רוצה שמראש בית-המשפט, עם הגשת כתב אישום, יפסול אותו עד תום ההליכים ולדעתי כאן אנחנו מדלגים על שלב.

למה הסמכות שיש לקצין משטרה לשלול ל-90 יום היא כן חוקתית?

אני חושב שאנחנו כרגע לא בזה.

הטענה הזו היא טענה שנוטים להשתמש בה לדעתי קצת יותר מדיי ואומרים שכל דבר הוא לא חוקתי אם הכנסת מחוקקת. מה זה פחות חוקתי מסמכותו של קצין משטרה לשלול ל-90 יום לאדם שהיה מעורב בתאונה? בדרגת האשמה שלך כתב אישום הוא מעבר לחקירת משטרה, אבל עדיין הסנקציה הזו מעוגנת היום בחקיקה כאשר בן-אדם שרק מתנהלת נגדו חקירת משטרה, כבר שוללים לו ל-90 ימים.

אני אתן לך את התשובה לגבי זה בשניים. האחד, קצין משטרה לא יכול סתם ככה לפסול מנהלית אלא יש הוראות. בסעיף 47 לפקודה קיימים התנאים. למשל, בין השאר, כאשר יש לו יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום, ואז הפסילה הזו מוגבלת בזמן, ל-60 או ל-90 ימים. אתה מבקש כאן לפסול עד תום ההליכים וההליכים לפעמים יכולים לקחת מספר שנים.

לדעתי זו סמכותו של בית-המשפט, כפי שאני מפרש את הניסוח שלי, לקיים, אם הוא מוצא לנכון, גם הליך לגבי שלילת הרישיון. אם זה לא מספיק ברור, אני מוכן לקראת קריאה שנייה ושלישית שתציעו לי תיקון לנוסח בסעיף (א) שיחזק את הזכות הזו שתינתן לנאשם.

אפשר לומר שעם הגשת כתב אישום תוגש בקשה על-ידי התביעה ובית-המשפט יקיים דיון מיד או בתוך פרק זמן מסוים.

נראה לי קצת יותר מדיי.

למיטב הבנתי נטל הראיה אינו נוגע לזכות השימוע. העובדה שנקודת המוצא של בית-המשפט היא פסילה אלא אם כן, לא מחייבת ביטול זכות השימוע. זו שאלה נפרדת שצריך לדון בה, האם תנאי לקיום ההליך הזה הוא שימוע הנאשם או מתן הזדמנות לנאשם לשאת את דברו, או לא. אלה שתי שאלות נפרדות. נדמה לי שלגבי היפוך הנטל, לא צריכה להיות בעיה. אנחנו רואים שיש היפוך נטל בשורה של דברים וזה בהחלט עניין ערכי.

גברתי יודעת שגם הגשת כתב אישום נגד אדם, יש בה לעתים כדי להביא לסנקציות יותר קשות משלילת רישיון נהיגה, כמו השעיה ממקום עבודה, למרות שעדיין לא הוכחה אשמתו.

אני לא נגד היפוך הנטל. אני חושבת שזה דבר ראוי והצעה מאוד טובה. מה שהעלה עורך-דין גלעד כרגע, ובזה אני מבקשת בכל-זאת לדון. אני חושבת שזו שאלה מאוד עקרונית שראוי לדון בה לפני פרסום הצעת החוק ברשומות. מאוד הייתי רוצה לשמוע בנושא הזה גם את עמדת הפרקליטות ועמדה מושכלת של משרד המשפטים לשאלה ספציפית האם ההליך הזה מחייב מתן הזדמנות לנאשם – מדובר על זה שהוגש נגדו כתב אישום – להשמיע את דברו או שזה הליך שנעשה במעמד צד אחד. זה נתון לשיקול דעת בית-המשפט.

תסלחי לי שאני אחלוק עליך. אני מציע הצעת החוק והכוונה שלי בעניין הזה היא ליצור היפוך נטל ראיה שגם לא תלויה בזמנו של בית-המשפט או בזמנו של הנאשם או בזמנו של עורך-דינו. קודם כל הכוונה של החוק שלי היא שהאיש הזה יפסיק לנהוג. עכשיו הוא רוצה לחזור ולנהוג? יתכבד הוא ועורך-דינו, ובהתאם לזמנו של בית-המשפט יקוים הליך - שאני מוכן לעגן אותו, שזו זכות שהיא גם חובה לקיים אותה אם הוא בוחר בה – להחזיר לו את הרישיון. עם כל הכבוד, אני מוכן לייצג את עצמי בבג"ץ, אני לא חושב שאם לקצין משטרה יש סמכות לשלול ל-90 יום ולו בגלל שיש סבירות גבוהה שיוגש כתב אישום, אז פה מדובר באדם שכבר הוגש נגדו כתב אישום. עם כל הכבוד, אני חושב שעד שהוא לא יוכיח למה יש פה נסיבות שהוא כן צריך להמשיך ולנהוג, לא יקרה שום דבר אם בינתיים הוא לא ימשיך לסכן את הציבור בנהיגתו. זו הייתה כוונת הצעת החוק. לתת היום אפשרות שבינתיים הוא כן נוהג מרגע שיש כתב אישום עד שבהתאם לעומס על בית-המשפט ייקבע אחרת, זה משנה את החוק שלי לגמרי.

שתי הערות בתשובה להערתך. מה שאמר עורך-דין לוינגר מעוגן בחוק והחוק קובע. "היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כדלקמן". אני קוראת את סעיף 47(ה)(1): "בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים".


ברם, במקום אחר מעוגנת חובת השימוע. דהיינו, לא ניתן לבצע את ההליך הזה אם לא ניתנת הזדמנות לנהג להשמיע את דבריו.

האיש הזה הוא קצין משטרה.

בסדר גמור. גם בתי-משפט, בדרך כלל הליכים כאלה שבעצם נוגעים לזכויות נאשם, נדמה לי שנהוג לקיים אותם לאחר מתן זכות שימוע. מכל מקום, אני לא רוצה לומר דברים באופן נחרץ, אני חושבת שזו שאלה שראויה לליבון. זה מה שאני אומרת.


יש כאן מספיק חקיקות שקובעות גם פרקי זמן לביצוע הליכים שונים בבתי-משפט. זאת אומרת, זה לא יהיה לגמרי מופרך לומר שבית-המשפט צריך לקבוע את השימוע תוך פרק זמן שהמחוקק יקבע, אבל לצורך זה צריך לשמוע עמדות. יתכן שבסופו של דבר, אחרי שנשמע את העמדות, אתה תשתכנע שראוי להשאיר את ההצעה כפי שהיא כרגע, אבל אני חושבת שראוי להתייחס לנושא.

לשם מה יש קריאה ושנייה בעצם? אם כל הדברים כבר צריכים להסתיים היום או לפני קריאה ראשונה, אז לא נשאר שום דבר לקריאה שנייה ושלישית. הרי את לא משנה כאן את לב לבו של החוק. השאלה אם בפרק הזמן הזה של השבועיים-שלושה, האם יהיה לו את הרישיון בשבועיים-שלושה האלו כי הרי בכל מקרה אנחנו נתחום את זה בזמן. גם אם נניח אי אפשר לקבוע את מה שאני רוצה לקבוע וצריך לאפשר לו איזשהו דיון מקוצר, הליך מהיר בפני בית-המשפט שהוא מחוץ להליך העיקרי שבתיק, בכל מקרה זה לא ישנה את המהות.

כאשר ועדה מכינה את הצעת החוק לקריאה ראשונה והיא מתפרסמת בחוברת, הליך ההכנה לקריאה השנייה והשלישית הוא קצר ומתומצת.

לדעתי אפשר להציע הצעת חוק שבכלל לא תהיה קריאה שנייה ושלישית. זה יחייב את הוועדה לעשות עבודה רצינית. אני חושב שזו עבודה כן רצינית ואני חושב שכן יש משמעות לקריאה שנייה ושלישית.

אין ספק שיש חשיבות מאוד גדולה לקריאה השנייה והשלישית, אבל אנחנו צריכים לזכור שכאשר מוגשת הצעת חוק ממשלתית, מתקיים קודם הליך של הפצת הצעת התזכיר והדברים נדונים ואפשר להגיב עליהם. לאחר מכן זה מפורסם ברשומות. ההליך שאנחנו עושים עכשיו הוא בעצם הליך מקביל להליך המוקדם שנעשה לגבי הצעת חוק ממשלתית. אני חושבת שהאינטרס של כולנו שכאשר מתפרסמת הצעת חוק ברשומות והיא פתוחה לעיון כל הציבור, הוא ידע שהוועדה נתנה את דעתה לאלמנטים העיקריים הנוגעים להצעת החוק.

הוועדה נתנה את דעתה וזה מופיע בפרוטוקול.

אף אחד לא קורא את הפרוטוקול.

הצהרתי שלא נביא את זה לקריאה שנייה ושלישית בלי שיהיה דיון והכרעה גם בסוגיות האלה.

השאלה אם יש נימוק טוב להתעלם כרגע מהנושא הזה.

אני לא מתעלם מהנושא הזה.

אפשר לקבוע דיון לעוד שבוע ולסיים את הכנת הצעת החוק.

אי אפשר, כי אני יודע את לוח הזמנים של הוועדה. זה גם לא יהיה בעוד שבועיים.

אני לא יודעת. השאלה אם יש סיבה לדלג את החלק הזה בשלב הזה. זו החלטה שלך.

עקרונית אני שותף לעמדת יושב-ראש הוועדה. בשלילה של קצין משטרה, יש זכות שימוע. אני סבור שבמקרים של עבירות חמורות של גרימת מוות של אדם, באמת בית-המשפט צריך לנהוג כפי שכתוב בסעיף (א). אני לא חושב שיש פה פגיעה בזכות החוקתית כי הסיפא של (א) וכל סעיף (ב) בהצעת החוק מאפשרת לבית-המשפט לסטות מהכלל של סעיף (א). תמיד הנאשם הוא זה שצריך ליזום את הפנייה לבית-המשפט לבטל את ההחלטה ולא להפוך את הנטל ולתת זכות שימוע לאותו נאשם שדרס כבר למוות, ואז אנחנו חוטאים למטרה של הצעת החוק.

אני חושבת שמצב של היעדר שימוע, מעצם העובדה שהוגש כתב אישום, המשמעות היא שהפרקליטות מבקשת פסילה עד תום ההליכים. מעצם העובדה שהפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום, היא גם החליטה לפסול עד תום ההליכים. ברגע שלא השארנו שיקול דעת ובית-המשפט לא קיים דיון לפני שהאדם נפסל, אלא אם כן הנאשם יגיש בקשה ויטען שיש נסיבות מיוחדות שמצדיקות לשחרר אותו מזה, מי שהחליט על הפסילה עד תום הליכים זה אותו פרקליט שחתם על כתב האישום. אתה בעצם העברת את סמכות ההחלטה לפרקליט מפרקליטות המחוז, והשאלה האם את זה אתה רוצה להשיג.

ודאי.

אתה מדבר כאן על החלטה שיפוטית.

אני לא מדבר על החלטה שיפוטית. גם לקצין משטרה יש סמכות לשלול רישיון.

אבל הוא מקיים שימוע קודם לכן. עורך-דין צרפתי דיבר כאן על החלטה שיפוטית, אבל זאת בעצם לא החלטה שיפוטית אלא זו החלטה מנהלית.

יכול להיות שאני לא מבין מה המשמעות של כתב אישום. לי נדמה שבטרם שפרקליט או פרקליטה מגישים כתב אישום נגד אדם, הם עושים גם כן איזה שהם הליכים. הם לא מחליטים הבוקר שהם מגישים כתב אישום. דומני שההליכים האלו הם אפילו יותר ארוכים, יותר מורכבים ועם יותר חשיבה משפטית ממה שעושה אותו קצין משטרה שמחליט די סמוך לזמן התאונה האם לשלול ל-90 ימים את רישיונו של אותו אדם. עם כל הכבוד לאותו נאשם יש את היכולת לפנות לבית-המשפט, זה מעוגן כאן בצורה הכי ברורה ובית-המשפט רשאי לדחות את הפסילה למועד שיקבע. מה יותר ברור מהעניין הזה?

כל מה שיש לפני השופט זה כתב אישום, שיש להניח – כמו שאמרת – שהפרקליטות שקלה ולמדה היטב את התיק. השופט יוצא מתוך הנחה שכתב האישום הוא מבוסס, ולכן למה שיחליט לדחות את הפסילה? אין לו ראיות, הוא עדיין לא שמע את הנאשם. אני לא אומרת דעה מה צריך להיות, אבל אני אומרת שזה הופך את ההחלטה להחלטת פרקליטות. זו המשמעות האמיתית של הדבר הזה.

אתם פשוט רוצים לשנות את החוק שלי.

לא.

אתם לא מבינים מה אני מנסה לומר. נניח שעכשיו הפרקליט הורה על כתב אישום. אני רוצה שברגע שבית-המשפט קיבל את כתב האישום, יוציא הוראה שאותו אדם כרגע פסול מלנהוג. אתם עכשיו מתווכחים אתי על פרק הביניים בין הזמן שיוגש כתב האישום לבין הזמן שהוא שכנע את בית-המשפט שלא התקיימו כאן הנסיבות שמצדיקות לקחת לו את הרישיון עד תום ההליכים. אתם מדברים על פרק הזמן הזה. לטעמי באותו פרק זמן, אני מעדיף שלאדם הזה לא יהיה רישיון. זה לא אני מעדיף אלא זה החוק שלי. אני רוצה שעד שהוא לא ישכנע את בית-המשפט, מרגע שיש נגדו כתב אישום שהוא גרם להרג אדם בעבירה, הוא מפסיד לנהוג. בעיניי זה לא נורא וזה החוק. אם חודש-חודשיים עד שבית-המשפט יתפנה לדון, זה לא נורא. גם בהארכות מעצר, בן-אדם בינתיים יושב במעצר עד שבית-המשפט מחליט בעניינו.

זה נעשה תוך ימים. אנחנו לא מדברים על חודשים.

בסדר. עם כל הכבוד, מדובר ברישיון נהיגה. בן-אדם לא יושב בכלא, הוא לא שר שבגלל כתב האישום צריך להפסיק להיות שר ולהתפטר מהממשלה, ובעניין הזה אין הליך. מה כל כך נורא פה? אם אתם רוצים, אני מוכן להוסיף עכשיו סעיף – תנסחי את זה איך שאת מוצאת לנכון – שאם הנאשם יבקש לדון בשלילת הרישיון, בתוך 30 יום או בתוך 14 יום או מה שמקובל, יצטרך בית-המשפט לקיים דיון והחלטה בעניין הזה. אין לי בעיה להכניס את זה. תבדקי מה המקובל.

הוועדה צריכה להחליט על זה. זה לא מה שמקובל. אני לא יודעת מה מקובל. יש כאן החלטה עקרונית של הוועדה.

אולי הנהלת בתי-המשפט תוכל לומר אם אפשר לדון בהליך כזה בצורה מיידית. במעצר עד תום הליכים יש שימוע וזה נעשה מיידית.

אולי תוך 10 ימים, אולי תוך שבוע, אולי תוך 30 ימים. אינני יודעת. אינני יודעת אם יש לגבי דבר כזה מקובלות.

מערכת בתי-המשפט יכולה למצוא את הפתרון על-ידי שופט תורן שידון בבקשה.

השאלה אם אתה רוצה לחייב את זה בחוק או להשאיר את זה לשיקול דעת בית-המשפט, אם לקיים שימוע ומתי לקיים את השימוע.

אני אמרתי את דעתי. אני רוצה שמרגע שיש נגדו כתב אישום, הוא לא נוהג.

נניח מוגש כתב אישום, שופט תורן חותם על פסילה. מה הלאה? האם זה יישאר כך עד שהנאשם עצמו יפנה ויבקש לקיים דיון, או האם ההליך הזה צריך להיות אוטומטי כאשר בכל מקרה צריך לקיים שימוע, ותוך כמה זמן?

עמדתי היא שזה לא צריך להיות אוטומטי אלא בהתאם לבקשה.

השאלה היא גם אם לנאשם יש עורך-דין שמודע להוראות החוק האלה או לא.

זו שאלה קצת יותר רחבה ולא רק בפקודת התעבורה.

אני רוצה לתת דוגמה מהזירה האזרחית. אדם שמגיש תביעה אזרחית, הרבה פעמים, לעתים קרובות הוא מלווה אותו או אפילו מקדים אותו בבקשה לעיקולים זמניים. רוב העיקולים האלה הם עיקולים ברישום. הוא מבקש אותם במעמד צד אחד כדי שהצד השני לא יספיק להבריח את הנכסים. המקובל הוא שבית-המשפט נותן לכל היותר צו ארעי במעמד צד אחד למשך תקופה של 7 ימים, חודש, עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים. זאת אומרת, המערכת הזאת שבה ניתן צו במעמד צד אחד קיימת בחוק השיפוטי. השלב הבא הוא דיון במעמד שני הצדדים.

אני עורך-דין מתחיל. לעשות היקש מהליך אזרחי של צד מעוניין עם אינטרס כלכלי לבין בקשות של המדינה, כאשר האינטרס הוא שונה לחלוטין, אני יודע ממופתע על ההשוואה הזאת.

אני רק אומרת שפרוצדורה מן הסוג הזה היא פרוצדורה מוכרת, היא פרוצדורה קיימת ואולי אפילו קל וחומר. בשלילה ברישום של הגבלת סחירות של נכסים של אדם לא נותנים החלטה במעמד צד אחד לא מוגבלת בזמן אלא אומרים מקסימום. גם אם רוצים להשיג את התוצאה באופן מיידי, עדיין זה מוגבל בזמן עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים שהוא השלב השני.

את טועה. זה הפוך. אם לאדם אינטרסנט שפונה נגד רכושו של אדם אחר נותנים, על אחת כמה וכמה כאשר המדינה, לאחר חקירה ולאחר שפרקליטים מטעם המדינה דנו, אולי צריך להניח שהסנקציה הזמנית יכולה להיות הרבה יותר ארוכה מאשר באזרחי. הסקת המסקנות שלך היא הפוכה לגמרי.

דיון כזה יכול להיעשות מיידית.

זה ריאלי לבקש מבית-המשפט, במידה שהנאשם מגיש בקשה, להחליט תוך 14 ימים לגבי הנושא של שלילת הרישיון?

צריך לבדוק את זה. רשאי בית-המשפט לזמן את הנאשם.

לפי מה הוא יפעיל את שיקול דעתו? הרי יש בפניו רק את כתב האישום ואין בפניו שום דבר אחר.

אני חושב שיש סמכות קבועה לבית-המשפט גם בלי שיהיה כתוב מפורשות בחוק לזמן את האדם.

אני מוכן לכתוב את זה מפורשות בחוק. תוך כמה זמן מתקיים דיון בהארכת מעצר?

זה מיידי.

אם כן, למה זה שונה מהעניין הזה? אם אני קובע פה שתוך 14 ימים בית-המשפט צריך לתת החלטה במידה והאיש פנה לבטל את שלילת הרישיון? בתי-המשפט יעמדו בזה. יהיה שופט תורן שידון בבקשה, ישמע את טיעוני הנאשם ויחליט.

אולי 7 ימים מספיקים? אולי מדובר בנכה שהמכונית היא הרגליים שלו והוא צריך לשבת בבית עד אז? אינני יודעת. אני מנסה להפציר בך אדוני היושב-ראש.

שמעתי את ההפצרה ואני לא רוצה להיענות לה. אני חושב שבעניין הזה אני מספיק בשל כדי להחליט וכל מספר הוא טוב. 7 ימים הוא טוב, 24 שעות זה טוב, 91 ימים זה טוב. כל דבר טוב. זה בהתאם למה שחברי הכנסת יחליטו שזה התוכן הנכון להצעת החוק. אני חושב שאם קצין משטרה, שהוא אדם מנהלי, יכול לשלול מאותו אדם ל-90 יום רק בגלל שהוא היה מעורב בתאונת הדרכים, עוד בטרם בכלל יש ראיות לאשמתו.

לא, יש לו יסוד להניח שיוגש כתב אישום והוא עשה שימוע.

פה כבר הוגש כתב האישום. אני אוסיף לו על ה-90 ימים האלו עוד 14 ימים שבהם יכול להיות שתהיה לו שלילה. אם בית-המשפט יראה שמדובר בנכה, הוא יחליט תוך שבוע או תוך שלושה ימים או תוך ארבעה ימים.

לנאשם יש בא כוח שיפנה לבית-המשפט. אני לא רואה שום בעיה עם הניסוח. אינטרס הציבור גובר על אינטרס הנאשם. בכל-זאת מדובר בכתב אישום בגין גרימת מוות של אדם. כלומר, עצם זה שאותו נאשם יהיה משולל רישיון תקופה מסוימת, זה לא כל כך חמור כמו אם תיגרם חלילה תאונה עם מוות נוסף.

אנחנו מדברים על עוד 14 ימים. אני מבקש להוסיף סעיף שאומר ש"הגיש הנאשם בקשה לביטול פסילת רישיון הנהיגה, יהיה על בית-המשפט לדון ולהכריע בבקשה בתוך 14 ימים".

ממועד הגשת הבקשה או ממועד הפסילה?

ממועד הגשת הבקשה.

הוא חייב לזמן את הנאשם לדיון?

אם לא כותבים כלום, מן הסתם כן, לא?

לא יודעת. אני באמת לא יודעת. אמר עורך-דין גלעד שיש פסק-דין בעניין הזה.

לא בעניין הזה. אמרתי לגבי בקשות לעיכוב.

אולי לא הדגשתי את הנושא הפרקטי. אופציה אחת היא שמוגש כתב אישום במסגרת ה-90 ימים, כדבר שבשגרה קצין פסל את הרישיון, ואז גם אם מוגשת בקשה לפסילה ביום ה-89 ומגיע הנאשם עם בא-כוחו ובא-כוחו עוד לא הספיק לעיין בחומר הראיות, בית-המשפט בינתיים מאריך את הפסילה מעבר ל-90 הימים עד לדיון עצמו.


יש לנו את האופציה הראשונה שבה אירעה תאונת דרכים קטלנית, קצין משטרה פסל את הרישיון ל-90 ימים, כתב האישום הוגש במסגרת 90 הימים – בדרך כלל הפרקליטות עושה את זה ביום הלפני אחרון – יחד עם כתב האישום מוגשת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, בית-המשפט מזמן לדיון מהיר, וכשהסנגור עוד לא מוכן עם חומר הראיות, בית-המשפט מאריך בינתיים את הפסילה עד לדיון עצמו.


האופציה השנייה היא שכתב האישום מוגש אחרי שנה. מה יקרה אם באמת האיש היה 90 יום בפסילה, תשעה חודשים הרישיון היה בידו, הוגש כנגדו כתב אישום ויחד עם כתב האישום מוגשת בקשה על-פי הוראות סעיף 46, ובית-המשפט יזמן אחרי שלושה ימים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה. הוא ינהג 9 חודשים ועוד 3 ימים עד הדיון עצמו. אני סבור שהפרקטיקה היום מכסה את כל הרצונות והשאיפות שלך בהוראת החוק שאתה מציע.

אם היא מכסה, מה איכפת לך שזה יהיה מעוגן בחוק הקיים?

למדנו הרי שהמחוקק לא משחית את מילותיו לריק.

החוק בדיוק יתאר את הסיטואציה הקיימת.

לשון החוק כפי שהיא היום, כפי שהסברתי קודם ואני לא רוצה לחזור על דבריי, יש גם פגיעה חוקתית בזכויות נאשם.

אנחנו נתמודד אתה בבג"ץ.

אני מבקש להוסיף את הסעיף: "הגיש הנאשם בקשה לביטול הפסילה, יהיה על בית-המשפט לדון בה ולקבל את החלטתו בתוך 14 ימים ממועד הגשת הבקשה". לדעתך צריך שזה ייקבע בחוק שזה יהיה במעמד מבקש הבקשה?

בוודאי. אתה יודע באיזה בעיות פרקטיות אפשר להיתקל? למשל, הוגש כתב אישום לבית-המשפט והנאשם עצמו לא נמצא כי לא מוצאים אותו. איך יתקיים דיון אחרי 14 ימים?

אז איך הוא הגיש בקשה?

אתה מתכוון לזה שהוא הגיש בקשה תוך 14 ימים?

הוספנו משפט אחד. אני מבין את כל הרצון לסבך את זה, אבל זה לא כל כך מסובך. כל מה שנוסף כאן בחוק שלי, זה על-פי בקשתך, הרצון לבוא לקראת הנאשם, זה שאם הוא מבקש שלא יפסלו לו את הרישיון, תוך 14 ימים תהיה לו החלטה מבית-המשפט שמתחשבת כנראה בנסיבות המקרה, האם מוצדקת פה הפסילה או לא מוצדקת הפסילה. בהתאם למה שקיים היום, בית-המשפט יכול מנימוקים שיירשמו לקבוע שלא מוצדקת בנסיבות בכתב האישום. שאלתי אותך האם לדעתך ראוי או יש צורך לחדד בתוספת הזו שהדיון יתקיים במעמד הנאשם או בא-כוחו.

אני חושב שזה חייב להיות כך. אם הוא הגיש בקשה, וגם אם הבקשה מפורטת דיה, עדיין הוא צריך להיות.

ברגע שיש את הבקשה ויש כתב אישום, לא חייבים לאלץ את בית-המשפט. על פי ההלכה של בית-המשפט העליון, אם לא יתקיים הליך פלילי בהיעדרו של הנאשם אלא אני מניח בנסיבות מאוד מיוחדות. אם הוא הגיש את הבקשה, חזקה עליו שהוא מעוניין בקיום הדיון.

אנחנו נוסיף שבית-המשפט רשאי לזמן. יכול להיות זאת בנוכחות או לא בנוכחות.

זו סמכותו.

סעיף 48 לפקודה, יש בה את כל מה שמבקש המבקש. יש הסבר להרבה מאוד שאלות ששאלת. זה עונה לצורך של בית-המשפט. אם אתה מסכים, ואני חושב שזה נכון וצריכה להינתן ההזדמנות לנאשם.

מי שנפסל על ידי קצין משטרה, למשל ל-90 ימים, הוא יכול להגיש בקשה לבית-המשפט לבטל את זה.

זה לא שימוע. לא קיבלו את עמדתו, פסלו אותו ואז הוא רשאי להגיש.

קצין המשטרה הזה הוא אפילו לא עורך-דין.

אני לא בעד שעבריינים יסתובבו בחוץ וינפנפו ברישיון הנהיגה שלהם. כל מה שאני מנסה לומר הוא שאנחנו צריכים להקפיד על קיום הליך הוגן.

כרגע יצרנו הליך יותר הוגן עבור מי שיש נגדו כתב אישום מאשר מי שנפסל על-ידי קצין משטרה. לטעמי זה OVER DOING, אבל בסדר. מי שקיבל פסילה לשלושה חודשים על-ידי קצין משטרה, יכול לפנות לבית-המשפט, אבל אף אחד לא מבטיח לו שרק 14 יום הוא יישלל לא בצדק. יכול להיות שבית-המשפט ידון בזה אחרי חודשיים ואחר כך יסתבר שהקצין סתם שלל לו את הרישיון. עכשיו נתנו למי שיש כתב אישום זכות יותר טובה אפילו, כי תוך 14 ימים הוא יצטרך לקבל החלטה.

1.
הוספת סעיף 46ב

בפקודת התעבורה, אחראי סעיף 46א יבוא:

"46ב.
(א)
פסילה בשל עבירה שגרמה למותו של אדם

הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים ובגינה נגרם מותו של אדם, יורה בית-המשפט על פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה עד לגמר בירור דינו, ואולם בית-המשפט רשאי לדחות את הפסילה למועד שייקבע.

(ב)
בית-המשפט רשאי שלא להורות על פסילת רישיון הנהיגה כאמור בסעיף קטן (א), אם שוכנע, מנימוקים שיירשמו, כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

(ג)
הגיש הנאשם בקשה לביטול הפסילה, יהיה על בית-המשפט לדון בה ולקבל החלטתו בתוך 14 ימים ממועד הגשת הבקשה".

באשר לעלות התקציבית, שלח לנו אהוד אדירי, רפרנט התחבורה באגף התקציבים באוצר, כי להצעת החוק אין השלכות תקציביות.

מי בעד? אין מתנגדים ואין נמנעים.

הצעת החוק – אושרה לקריאה ראשונה

תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:30